הפעוטים, שידיהם מלאות עבודה כל היום, יוצרים הם ואך טעות היא בידינו בהיותנו סבורים כי “מקשקשים” הם סתם בעלמא. הללו יוצרים עולמות ומחריבים אותם, כיד הדמיון הטובה עליהם. אך נפקחו עיניהם לאחר מנוחת הלילה ומיד עסוקים וטרודים הם “למעלה ראש”, שקועים בעבודותיהם בשקדנות מופלאה, בריכוז למופת ובאימוץ כל החושים – כיאה וכנאה ליוצרים!

יום אחד, בשעות הבוקר המוקדמות, נכנסתי לחדרו של הבן הפעוט ותפסתיו ב"קלקלתו" – כשהוא מצייר על הקירות! משהבחנתי בידיו ובפניו המלוכלכות העמדתי פנים כעוסות ונזפתי בו: – “שוב אתה מקשקש בצבעים על הקירות?” נפגע הפעוט והשיבני ברוגז: – “אבא, זה לא קשקוש, זה ציור!” “ומהו הציור הזה?” הוספתי ושאלתי. “תוהו ובוהו מן התורה”, היתה תשובתו. ביקשתי לבחון אותו ושאלתיו: – “ומה זה תוהו ובוהו, הידעת?” “ככה, ככה, כמו בחדר שלי”, השיבני הפעוט וצחוק של שובבות השתפך על פניו, בהצביעו על המהפיכה שבחדרו.

– ומה עוד סיפרה לכם הגננת מן התורה?

לא השהה הפעוט את תשובתו וצפצף בקולו המתוק:

– “בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ: והארץ היתה תוהו ובוהו, וחושך כמו בלילה!”