אנו קובעים כאן מדור מיוחד, המצריך הסבר־מה לתעודתו. המכוון הוא לאחד הסניפים של הפעולה האמנותית, – הלא הם: נשפי הספרות לצורותיהם – בבמות השונות, בקלובים, בבתי הספר. משעמם בצורתו ודל ומקרי בתכנו ותבניתו הוא הסוג הזה, הנפרץ, אעפ"כ, בין המטעמים הפומביים המוגשים לקהל. צורתו: שורה ארוכה או קצרה, אבל תמיד חדגונית, של מקראים, שאינם מצטרפים לאיזו חטיבה, אלא באים למלא חלל בסדר הנשף. יוצא לו הקריין ופולט את ה"נומר" שלו, ואחריו – שני ושלישי, ולפעמים – בין מקרא למקרא – פרט על כנור או פסנתר, ובמקום פרקים פרקים, הנצמדים למעין מסכת יחידת כוונה, ניתנות “אטרקציות” בלבד. והרפרטואר הדקלומי? שאלה כאובה וקשה היא לא פחות משאלת הרפרטואר הבימתי. על כל פנים, דלות התבניות של הנשפים והחזרה התמידית על שירים וקטעים מסוימים אינן מעידות לא על בקיאותם של הקריינים שלנו במצוי בספרותנו ולא על הקפדתו היתרה של הקהל לגבי המוגש לו. במדור הזה נשתדל לעמוד על התקלה הזאת, לבקש נתיבות וצורות לנשפים ולמסיבות וגם נתן פעם בפעם חומר־מקרא, אשר יחד עם המצוי כבר בעין, ראויים הם, לפי תכנם וצורתם, להיות נקראים… זה ישמש גם אתחלתא לחבור ילקוט הקריין, (ספר שמוש ועזר המצוי בספרויות העולם), העומד על סדר עבודתה של הוצאת הספרים שלנו “יחדיו”. (כל דברי המקרא אשר יתפרסמו במדור הזה זכויותיהם שמורות עם המחבר ועם מערכת “טורים”).