(לצבי מאירוביץ)

פִּתְאֹם אֲנִי חָשׁ צֹרֶךְ עַז לְטַלְפֵּן לִצְבִי,

לְדַבֵּר עִמּוֹ, עִם הַנָּבוֹן הַנֶּחְבָּא, עִם הֶחָכָם הַזֶּה,

עִם יְדִיד־הָאָדָם אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ,

עִם מִי שֶׁבֵּרְכוֹ הָאֵל וְהֵמַר לוֹ כָּל־כָּךְ וְהוּא שָׁרוּי בְּאִיּוֹבוּת,

שֶׁהֲגִיגָיו כְּיַהֲלוֹמִים מִמַּחֲשֶׁבֶת הָעוֹלָם

וּבִטּוּיוֹ זִיז בִּמְעַרְבֹּלֶת הָאֲשָׁדוֹת,

נִשְׁמָט, חָלִילָה – וְאַתָּה נִשְׁטָף לַבֹּהוּ.

פִּתְאֹם רָצִיתִי לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ שׁוֹתֵק בְּמַה־שְּׁלוֹמְךָ,

מֵשִׁיב מִלִּים שֶׁלֹּא כָּעִנְיָן,

בּוֹנֶה אֶת הָרְוָחִים שֶׁבֵּין קִטְעֵי־שִׂיחוֹ וּמַעֲמִיקָם

בְּכשֶׁר־צְלִילָתוֹ שֶׁל דּוֹלֵה־פְּנִינִים.

אֲנִי מְשַׁוֶּה אֶת בַּדָּיו לְנֶגֶד עֵינַי, רַצֵּי־צְבָעָיו,

עִם זִנּוּקֵי הַפַּחַד הַשָּׁחֹר וְהָאָדֹם, עִם בְּקִיעָיו הַשַּׁבְרִירִיִּים שֶׁל הַלָּבָן,

עִם עַרְפִלֵּי הָאָפֹר שֶׁלּוֹ הַמִּתְאַבְּכִים בְּכָל סֶדֶק

וְהוֹפְכִים כָּל מָבוֹךְ לְמָבוֹי,

כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ תִּקְוַת חוּט שָׁנִי מֵאֵיזֶה בְּלִי־מִנַּיִן לְאֵיזֶה בְּלִי־לְאָן

(תָּמִיד יֵשׁ לוֹ חוּט שָׁנִי לַלַּבִּירִינְטִים שֶׁל זוּלָתוֹ)

וּמוֹלִיךְ אוֹתִי הָלוּם וְשִׁכּוֹר בְּפִצּוּצֵי־צָהֹב פִּתְאֹמִיִּים

הַזּוֹהֲרִים כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ שֶׁאֵין לָהּ מִזְרָח וְאֵין לָהּ מַעֲרָב,

בְּלִי אֶמֶשׁ וּמָחָר וּבְלִי שִׁגְרַת הַמַּחֲזוֹרִיּוּת,

סְתָם כָּכָה אוֹר־שֶׁלֹּא־מִכָּאן בְּאֶמְצַע חֹסֶר־הַמּוֹצָא

וַאֲנִי טוֹב לִי וַאֲנִי אוֹר לִי וַאֲנִי פָּתוּי לִי

מִן הַצָּהֹב הַזֶּה, הָעָב, הָעֲסִיסִי,

שֶׁעַל אַף אַשְׁלָיָתוֹ יֵשׁ בּוֹ מַשֶּׁהוּ נִסִּי

מִמִּין הַנֵּס שֶׁבּוֹרֵא לוֹ הָאָדָם מִכָּל כְּאִלּוּ־וּכְאִם

בְּרֶגַע שֶׁאֵין לוֹ אֱלֹהִים.

אָהַבְתִּי נְעָרוֹת בְּחַיַּי, גַּם נְשַׁקְתִּין בְּלַהַט רַב,

גַּם דִּמִּיתִי אֶת עֵינֵיהֶן לְאַגְמֵי־מַיִם,

אֲבָל בָּרוּךְ מִכְחוֹלוֹ שֶׁל צְבִי, הַמַּעְלִים שְׂפָתֶיהָ שֶׁל נַעֲרַת־שִׁגְיוֹנוֹתָיו,

שֶׁלְּגִבּוֹרָיו אֵין פֶּה לָרֹב וְרַק רִמְזֵי־עֵינַיִם;

לִקְחוֹ, כַּמִּסְתַּבֵּר, עָמֹק מִלֶּקַח חוּשַׁי

וְהוּא מַשְׁרֶה בִּי הֲנָאַת־חֲשַׁאי

שֶׁל אַהֲבָה רְחָבָה כַּיָּם

מֵעֵבֶר לַקַּיָּם.

הוּא מְהַתֵּל בִּי לִפְעָמִים וַאֲנִי נִתָּן לְהִתּוּלוֹ,

אַף כִּי שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים בְּהֵיטֵב שֶׁאֵין הַהִתּוּל כֻּלּוֹ

אֶלָּא אִוּוּי לְהִמָּלֵט מִן הַשָּׁפוּי וְהַלָּמוּד

שֶׁהֵם אוֹיְבָיו שֶׁל הַגַּלְמוּד.

כֵּן, אֲנִי חָשׁ צֹרֶךְ עַז לְטַלְפֵּן לִצְבִי.

לֹא טוֹב לִי עַכְשָׁו, אִם לְכַנּוֹת מַצָּב בִּשְׁמוֹ,

אֲבָל הוּא וַדַּאי נֶחְנָק עַתָּה בְּסִיּוּטֵי עַצְמוֹ;

שְׁעוֹת־הַשַּׁחֲרִית הֵן הַקָּשׁוֹת לוֹ מִכֻּלָּן, אָמַר לִי.

בְּמַאֲבַק־הַדִּמְדּוּמִים הַזֶּה בֵּין צֵל וָאוֹר, כְּשֶׁכָּל־כָּךְ מַר לִי,

מְהַלֵּךְ צַעֲרִי עַל בְּהוֹנוֹ

בְּיָדְעִי אֵיךְ מִתְחַדֶּשֶׁת בּוֹ הַהַכָּרָה בַּוַּדָּאוּת שֶׁל אֲסוֹנוֹ.

רַק אֱלֹהִים יוֹדֵעַ כַּמָּה נִסִּיתִי לִהְיוֹת לוֹ אֱלִיפַז וּבִלְדָּד,

כַּמָּה פְּעָמִים גִּחַכְתִּי עַצְמִי לִהְיוֹת לוֹ מוּקְיוֹן

כְּדֵי שֶׁלֹּא יָחוּשׁ בָּדָד

וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּתֶּה לְדַמּוֹת עַצְמוֹ אֻמְלָל עֶלְיוֹן

מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹ

בַּקְּלָלָה שֶׁקִּלְּלָהוּ גוֹרָלוֹ.

נִסִּיתִי לִהְיוֹת לוֹ פִילוֹסוֹף־בְּכוֹס־שֶׁל־מַיִם,

לְהַפְלִיג בְּגֹדֶל עֶרְכּוֹ שֶׁל הַחַי וּבְאַפְסוּת מוֹתוֹ,

הִגַּשְׁתִּי לוֹ מְזוֹן־אֵלִים בְּצַלַּחַת־הַשָּׁמַיִם –

אַךְ אִי אֶפְשָׁר אִתּוֹ.

הוּא מַחֲזִיר אוֹתְךָ לְאַלְתַּר אֶל הַצְּלִילוּת וְרוּם־הַדַּעַת,

אֶל לִשְׁכוֹתֵיהֶם הָרְצִינִיּוֹת שֶׁל הַמַּכְאוֹב וְחֹסֶר־הַתַּכְלִית

וְאֶל רְדִידוּתָם וְדַלּוּת מַשְׁמָעוּתָם שֶׁל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת.

מִנַּיִן לוֹ, אִם כֵּן, הָאָדֹם הַזֶּה, הַבּוֹעֵר בְּלַהַט,

לְמִי הוּא מַקְרִיב קָרְבַּן־תָּמִיד

אֶת הַצָּהֹב וְהָאָפֹר וְאֶת דִּמְעוֹתָיו הַמַּבְלִיחוֹת

כְּיַהֲלוֹמִים שֶׁל הַסָּגֹל וְהַתָּפֹז?

לְמִי מְכֻוֶּנֶת שִׂמְחַת־בִּכְיוֹ, אִם לֹא אֶל מוֹקֵד רְצוֹנוֹ לֶאֱחֹז

בְּזִיז־הָאֶבֶן הַזֶּה אֲשֶׁר בַּשֶּׁטֶף הָרוֹתֵחַ

כְּדֵי לֵהָפֵךְ קַרְנוֹת־מִזְבֵּחַ

לַנִּמְלָט מִפְּנֵי עַצְמוֹ, אוֹ לִמְבַקֵּשׁ־הַקֵּץ

שֶׁאֵין בּוֹ עֹז לְהִתְחָרֵט לִפְנֵי שֶׁהוּא קוֹפֵץ

וְהוּא זָקוּק בְּרֶגַע זֶה לַזֹּהַר וְלַכְּוִי

שֶׁל הַנּוֹאָשׁ בָּאֲנָשִׁים, שֶׁל צְבִי.

אֲנִי פּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ לִפְעָמִים, כְּמוֹ מִשִּׁעוּרוֹ שֶׁל חַזַּאי

הַמְלַמְּדֵנִי בְּשֵׂכֶל מְנֻסֶּה וְסָבִיר

כִּי כָּל רְעָמַי וַחֲזִיזַי

קְלוּטִים מִן הָאֲוִיר

וְכִי מֵעַל לַמַּעֲטֶפֶת הַדַּקָּה שֶׁל כַּמָּה אַלְפֵי אַמּוֹת

כָּל סוּפוֹתַי נֶעֱלָמוֹת,

'אֲבָל כָּל שָׁעָה שֶׁאָנוּ כָּאן לְמַטָּה,

אָנוּ נוֹשְׁמִים – אוֹמֵר לִי צְבִי – אֲנִי וָאָתָּה.'

הַיְדִידוּת בֵּין אִישׁ לְאִישׁ, הֶכְרַח־הַהֲבָנָה,

מִתְעַלּוֹת בּוֹ אָז אֶל שִׂיא־פִּסְגוֹתֵיהֶן,

בְּהִתְבַּהֵר לָנוּ פִּתְאֹם כִּי אֵין מַמָּשׁ בְּעֵזֶר הַזּוּלַת,

לְבַד מִן הָעֵדוּת הָאַכְזָרִית וְהָאִלֶּמֶת בְּקִיּוּמָן שֶׁל הָעֻבְדּוֹת.

מֶבַּט־הַקִּרְבָה הַמְזַכֵּךְ שֶׁל הַטּוֹב בָּרֵעִים – הוּא מַגַּע הַהוֹדָאָה

בִּחֹסֶר –הָאוֹנִים הַמְשֻׁתָּף לְהוֹשִׁיעַ זֶה אֶת זֶה.

אֵיזוֹ בְּדִידוּת בָּרָאתָ, אֱלֹהִים.

הִנֵּה שְׁנֵינוּ מְאֻזָּנִים בִּמְעַט הַדַּעַת שֶׁנֵּחַנּוּ בָּהּ, אֲנִי וָהוּא,

מְאֻנָּכִים שָׁוִים אֶל מוּל פָּנֶיהָ שֶׁל אֱמֶת שֶׁאֵין לָנוּ שְׁלִיטָה עָלֶיהָ.

רַק כָּאן וְרַק אָז אָנוּ תּוּשִׁיָּה לְזוּלָתֵנוּ.

בָּרוּךְ אַתָּה, דּוֹרֵךְ הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן, שֶׁבָּרָאתָ אֶת צְבָעֵינוּ,

שֶׁפָּקַחְתָּ לָנוּ עֵינַיִם לִרְאוֹת כִּי אֵין צֶבַע מֵעֵבֶר לָאוֹר הַטִּבְעִי

וְכִי אֵין אוֹר מֵעֵבֶר לְעַצְמֵנוּ

וְכִי הַכֹּל מִתְבַּהֵר פִּתְאֹם בַּטֶּלֶפוֹן הַזֶּה, לִצְבִי.