גְּוִיל עַתִּיק    🔗

גְּוִיל־אֶבֶן מָצָאנוּ בַּעֲפַר אֶרֶץ עוּץ

וּכְתָב חַרְטֻמִּים עַל הָאֶבֶן חָרוּץ.

יָשַׁבְנוּ שִׁבְעִים חַכְמֵי סֵתֶר וָרָז

לִדְרֹשׁ וְלַחְקֹר בְּהָאֶבֶן הַלָּז,

מָה פֵּשֶׁר הַכְּתָב בָּהּ, הַזָּר וּמֻרְמָּז,

וּמִי הַכּוֹתְבוֹ הַנֶּעְלָם מִנִּי אָז.

אַךְ שָׁוְא. יוֹם הִבְקִיעַ וְיוֹם הֶאֱפִיל

וּמְאוּם לֹא הַגִּידָה הָאֶבֶן־הַגְּוִיל.

פִּתְאֹם כְּהִתֹם שִׁבְעִים לַיְלָה וָיוֹם,

כְּהָאוֹר הַגָּנוּז הַנִּבְקָע עַל פִּי־תְּהוֹם

וּכְמוֹ הַמֵּקִיץ עַל שִׁבְרוֹ שֶׁל חֲלוֹם

כֵּן בָּקַע סוֹד הַגְּוִיל מֵהָחֵל עַד תֹּם,

וְנָבִין מָה הַפֵּשֶׁר

וּמִי הַחַרְטֹם.

אַךְ אֲהוֹי, בְּעוֹדֵנוּ סוֹלְדִים בִּקְדֻשָּׁה,

וַיְהִי קוֹל כִּנְפֹל בַּרְזִלִּים וּנְחוּשָׁה,

וְהִנֵּה כִּדְמוּת אֵשׁ מִן הַגְּוִיל גּוֹעֲשָׁהּ

וְתֹאכַל מֵאִתָּנוּ שִׁשִּׁים וּשְׁלֹשָׁה.

וּבְטֶרֶם נַפְנֶה עַיִן אָנֶה וָאָנָה –

נוֹתַרְנוּ חַיִּים רַק

שִׁבְעָנָה.

אָז חִיל אֲחָזָנוּ וּפַחַד גָּדוֹל,

הוּא פָּחַד הַחַיִץ בֵּין שַׁחַק וּשְׁאוֹל,

וְנֹאמֶר: אֲבוֹי לָנוּ כִּי נֶעֱנַשְׁנוּ,

וַדַּאי בַּמֻּפְלָא מֵאִתָּנוּ דָּרַשְׁנוּ

וְעַיִן רָעָה מַעֲשֵׂינוּ רָאָתָה

וּמִי יִשְׁמְרֵנוּ מֵעָתָּה?

נָשָׂא הַזָּקֵן בְּתוֹכֵנוּ יָדוֹ

וְיֹאמַר: הָאָדָם חַי וּמֵת לְבַדּוֹ

וְנוֹשֵׂא עִמּוֹ עַד אֶל בּוֹר־מָוֶת סוֹדוֹ.

הִשָּׁבְעוּ־נָא, אֵפוֹא, אִישׁ אִישׁ לְנֶגְדּוֹ

וַיְהִי אִישׁ לְעַצְמוֹ דַּיָּנוֹ וְעֵדוֹ,

כִּי אֲשֶׁר בָּזֶה עַיִן בְּעַיִן רָאִינוּ –

מֵעוֹלָם לֹא מָצָאנוּ, מֵעוֹלָם לֹא גִּלִּינוּ,

וַאֲשֶׁר מִסִּתְרֵי הֶעָפָר פֹּה פִּקַּחְנוּ –

מֵעוֹלָם לֹא הִשַּׂגְנוּ וְלֹא פִּעְנַחְנוּ,

מָשָׁל וְחִידָה הֵם וְאֵין הַפּוֹתֵר

וְאָרוּר הַיּוֹדֵעַ

וְאָרוּר הַזּוֹכֵר.

וּלְמַעַן נִשְׁמֹר הַשְּׁבוּעָה בַּעֲלִיל –

לֹא תַּחַז עֵין אִישׁ עוֹד בְּאֶבֶן־הַגְּוִיל,

כִּי בּוֹ בֶּעָפָר שֶׁמִּמֶּנּוּ לֻקָּחָה

נִצְפֹּן אוֹתָהּ שׁוּב וְשָׁם תְּהִי נָחָה,

עַד בּוֹא לָהּ עֵת קֵץ בְּאַחְרִית הָעִתִּים

לָקוּם בִּתְקוּמַת הַמֵּתִים.

כֵּן דִּבֵּר הַזָּקֵן. וַיִּדֹּם הַזָּקֵן.

וְנִשָּׂא אֶת הָאֶבֶן וְנַעַשׂ כֵּן.

וַנַעַשׂ וַנֵּפֶן אָז אִישׁ לְעֶבְרוֹ

מִבְּלִי לְהַבִּיט אִישׁ בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ,

וַנֵּט אֱלֵי דֶּרֶךְ וְנֵטֶל הַסּוֹד

יוֹשֵׁב בְּקִרְבֵּנוּ כָּבֵד מְאֹד,

וַיְהִי כְּעָבְרֵנוּ שָׁנִים וְיָמִים

עַל פְּנֵי שִׁבְעִים גּוֹי וְשִׁבְעָה יַמִּים

וּפִינוּ נָעוּל בְּאָלָה וּשְׁבוּעָה.

וַיָּמָת עֲלֵינוּ זְקַן הַשִּׁבְעָה.

שָׁאַרְנוּ שִׁשָּׁה. אַךְ אֲהוֹי, מִן הַשֵּׁשֶׁת

אֲנִי הַיָּחִיד, וַיֹּאבְדוּ הַחֲמֵשֶׁת.

אָמְרוּ הָאֶחָד לְפִי חֶרֶב שֻׁסַּף,

וְאָמְרוּ הָאֶחָד בְּמוֹ אֵשׁ נֶאֱסַף,

וְאָמְרוּ אוֹי לַשְּׁאָר, כִּי הִנֵּה בְּלֶכְתָּם

וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים לִקְרָאתָם.

אָז הִכַּנִי בָּרָק, כִּי אֲנִי הַנּוֹתָר

וְעָלַי בִּלְבַד הַקּוֹנָם הַנִּסְתָּר.

אַךְ בְּעוֹד בִּי רוּחִי מְפַרְפֵּר בַּעֲיָם

וְסוֹד הַשִּׁבְעִים בִּי רוֹגֵשׁ כְּמוֹ יָם

וְהִנֵּה כְּסַכִּין עֲבָרַנִי פִּתְאֹם

הַיֵּצֶר לִפְתֹּחַ סִתְרֵי הַחַרְטֹם.

וָאֹמַר הִנֵּה שֶׁקֶר דִּבְּרָה הָאֱמֶת

וְהֶבֶל שְׁבוּעַת הַחַי לְהַמֵּת,

וּלְמִי הַסּוֹדוֹת וּלְמִי הַמּוֹפְתִים

אִם לַבֹּקֶר כֻּלָּנוּ פְּגָרִים מֵתִים?

וָאֵפֶן מִשָּׁם וָאֶמְצָע הֶעָרוּץ

וְאָשִׂים פְּעָמַי שׁוּב אֶל אֶרֶץ עוּץ.

וַיְהִי אֲנִי בָּא וַיִפְגֹּשׁ בִּי אֱוִיל,

וָאֶשְׁאַל: הֲיָדַעְתָּ קְבוּרַת הַגְּוִיל?

וַיַּעַן לִי: דַּעַת לְנָבוֹן נָקֵל,

זֶה הַשְּׁבִיל, וּמָנִיתָ בּוֹ מְנֵא וּתְקֵל,

כִּי תִּפְגֹּשׁ אִישׁ בַּדֶּרֶךְ – לֹא תְּבָרְכֶנּוּ

וְכִי יְבָרֵךְ אוֹתְךָ – לֹא תַּעֲנֶנּוּ,

וְאוֹי אִם תֵּימִינָהּ וְאִם תַּשְׂמְאִיל,

וְרָאִיתָ סִימָן, הוּא מְקוֹם הַגְּוִיל.

וְאֵלֵךְ. וְהַלַּיְלָה לֵיל אֹפֶל וָסַעַר

וְעָב מְכַסָּה אֶת חֲצִי הַסַּהַר.

וַיְהִי קוֹל, כְּמוֹ רַחַשׁ דְּבָרִים מוּזָרִים,

וּכְמַרְאֵה עֲטַלֵּף וְכַרְעֵי שְׂעִירִים,

וְאָבִין כִּי הִגַּעְתִּי לִקְצֵה הַשְּׁבִיל

וְכִי זֶה הֶעָפָר בּוֹ טָמוּן הַגְּוִיל.

וָאֶכְרַע וָאֶשְׁלֹף מַעְדֵּר. וָאַךְ.

וּבְעוֹד הֶעָפָר עַל קְרָבָיו נֶהְפָּךְ,

וְהִנֵּה – הוֹ, מַזָּל! הוֹ, שִׂמְחַת הַמּוֹצֵא! –

הַגְּוִיל וְהַכְּתָב הָעוֹטְרוֹ מִקָּצֶה.

וַיְהִי אֲנִי שָׁח אֵלָיו שַׁעַל בְּשַׁעַל,

וָאֹחֵז וָאַחְזִיק וָאֶלְפֹּת בּוֹ וָאַעַל.

הָהּ, שֹׁד מִשַּׁדַּי! הָהּ, שִׂמְחַת הַמִּסְכֵּן!

כִּי הִנֵּה בְּלָפְתִי אֶת הָאֶבֶן כֵּן

וַתַּעַל מִמֶּנָּה כְּמוֹ צְעָקָה

וּכְנֵפֶץ־חֲזִיז מִתּוֹכֶנָּה בָּקַע,

וּבְעוֹד אוֹחֲזִים בִּי בּוּקָה וּמְבוּקָה –

פֹּר הִתְפּוֹרֵר הַגְּוִיל מִכָּל עֵבֶר

וַיְהִי רְסִיסִים וָשֶׁבֶר.

מֵאָז שָׁוְא יָגַעְתִּי שְׁבָרָיו לַעֲרֹם.

שָׁוְא רִפֵּאתִי פְּצָעָיו. לֹא הָיָה בּוֹ מְתֹם.

וְאָבִין כִּי נֶחְתַּךְ דִּין הָאֶבֶן עַד תֹּם

כִּגְזַר הַשּׁוֹפֵט

וּכְצַו הַחַרְטֹם.

וּלְמַעַן תִּרְאוּ הַדְּבָרִים בַּעֲלִיל –

אָסַפְתִּי כְּקֹרֶט מִשֶּׁבֶר הַגְּוִיל,

זִיזֵי אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּצְּלוּ מִן הַלַּהַט,

וְהֵן בִּמְקֻבָּץ כְּמִלִּין בְּלִי־דַּעַת.

דָּבָר לֹא אָבִין בָּן, מְאוּם לֹא אֶזְכֹּר.

אַךְ אַתֶּם הַבָּאִים אַחֲרַי זֹאת לַחְקֹר,

שְׁבוּ אֶל הַסּוֹד וְהַרְבּוּ בּוֹ לָעוּץ,

אוּלַי יְדַבֵּר עוֹד עֲפַר אֶרֶץ עוּץ.