כבר מזמן לא כתבנו אי־אלו רכילויות הקשורות באיזאק, או יותר נכון – יצחק אסימוב, ועל כן אפשר לחזור ולעסוק שוב במעשיות שהאיש אוהב כל־כך להפיץ, על עצמו. והפעם קשור הסיפור ביהדותו של הסופר. אסימוב, כידוע, הינו בן למשפחת יהודים שהיגרה מרוסיה לארה"ב בתחילת המאה, ואף שאינו שומר מסורת הוא אינו מסתיר את יהדותו, ואף אוהב להשתמש רבות בשפת היידיש בה הוא שולט היטב. בהקדמה שכתב אסימוב ל’אנתולוגיה של מד"ב יהודי' בעריכת ג’ק דאן (שראתה אור ב־1974). כתב אסימוב: “רומן המד”ב הראשון שלי, ‘אבן חצץ בשמיים’, הזכיר לרבים את המאבק בין ממלכת יהודה והאימפריה הרומית… מי יודע, אולי זה נכון. כמו כן, שמו של אחד מגיבורי הסיפור היה יוסף שווארץ. אמנם לא ציינתי שהוא יהודי; אך מעולם לא מצאתי קורא שלא היה משוכנע בזה…"
על ימי ילדותו, שעברו עליו בתקופת הפריחה של ירחוני המד"ב הראשונים כמו ‘אמייזינג סטוריס’ ‘אסטונדינג’ וכו', מספר אסימוב: “בימים ההם לא היה נהוג לקשור בין יהודים למד”ב. כן, היו מצפים בהחלט מנער יהודי שיכתוב רומן גדול, כמו שציפו ממנו שינגן על כינור (לא על סקסופון או גיטרה), ישחק שחמט (לא פוקר), ושיהיה עורך דין או רופא (או לפחות מרפא שיניים)… אבל לכתוב מדע בדיוני במגזינים זולים? – פוי!" ואכן, באותם ימים כתבו יהודים רבים סיפורי מד"ב בשמות בדויים. “הרי לא ייתכן,” אומר אסימוב, “שסיפור בשם כמו ‘אלי־המלחמה של אנשי־הקונכיה של כוכב דנאב’ יהיה משכנע, אם מחברו הוא אחד בשם חיים איצקוביץ'…”
באשר ליהדותו שלו עצמו, מספר אסימוב את הסיפור הבא: "פעם הוזמנתי לשאת הרצאה, במועד שהיה במקרה ראש השנה היהודי. אני לא הייתי מודע לכך, כי אף פעם אינני יודע מתי חל ראש השנה עד שמישהו בא ומספר לי. זו לא הצטדקות, אלא עובדה, כי הייתי נותן את ההרצאה גם לו ידעתי שהיא חלה בראש השנה. אך למחרת קיבלתי שיחת טלפון נזעמת ממישהו שאמר שהוא יהודי, שהוכיח אותי קשות על שחיללתי את החג. הסברתי לו באדיבות שאינני שומר מסורת, וזה כנראה הרתיח אותו מאוד ומייד פתח בהטפת מוסר בדבר חובותי כיהודי, והאשים אותי בנסיון להסתיר את יהדותי.
נשאתי תפילה קצרה לאלוהי אריסטו, ניוטון ואיינשטיין, ואמרתי בשלווה: ‘יש לך יתרון עלי, אדוני. אתה יודע את שמי, אבל אינני יודע את שמך. עם מי אני מדבר?’
מסתבר שאלוהי המדע היה אכן בתפקיד שכך האיש ענה: ‘שמי הוא ג’קסון דוונפורט.’
‘באמת?’ אמרתי. ‘ובכן, שמי כידוע לך, הוא יצחק אסימוב, ואילו רציתי להסתיר את יהדותי הייתי בראש ובראשונה מחליף את שמי לג’קסון דוונפורט.’ בזאת נסתיימה השיחה…"
בסרט ‘סופרמן 2’, מגלם את תפקיד גנרל זוד, בן־הבליעל המרושע, השחקן הבריטי טרנס סטמפ, אחד משחקני הקולנוע הרציניים והכשרוניים ביותר. (מאחוריו תפקידים חשובים בסרטים כמו "בילי באד', ה’אספן', ו’הרחק מן ההמון הסואן').
בסרט ‘סופרמן’ (החלק הראשון) הופיע סטמפ רק בקטעים אחדים, אך בחלק השני הוא מגלם את אחד התפקידים המרכזיים. התפקיד דרש ממנו מאמץ גופני רב לאור קטעי המעוף באוויר הרבים שבסרט, וסטמפ נאלץ להתאמן שעות ארוכות על מקפצת טרמפולינה ומתקנים אחרים (הוא לא השתמש בכפיל). טרנס סטמפ מספר שהוא השתוקק מאוד לשחק את התפקיד, בין היתר כדי להגדיל את תרומתו לסרטי מד"ב, שעד כה היתה דלה למדי (הוא השתתף רק בסרט מד"ב אחד, ‘מוחו של מר סומס’, בשנת 1970), אולם לדבריו הוא חובב נלהב של מד"ב. “אני מזדהה לחלוטין,” אומר סטמפ, “עם אותן דמויות המנסות להעצים ולהעמיק את הבנת היקום בו הן פועלות.” יצירות המד"ב החביבות עליו ביותר הן ‘על־אדם’ מאת תיאודור סטרגן. ‘חולית’ מאת פרנק הרברט ו’המנון ללייבוביץ' מאת וולטר מילר. “ככלל, יצירות המד”ב החביבות עלי הן אלה שיש בהן אלגוריה היכולה להעסיק אותי חודשים אחרי קריאת הספר. אני לא אוהב במיוחד יצירות שבהן המסר ברור מדי כמו ב’גר בארץ נוכריה', על אף שזהו ספר מעניין מאוד. אני גם מתפעל מהרבגוניות היצירתית שאפשר למצוא אצל מחברי מד"ב. פרנק הרברט של ‘חולית’ איננו אותו פרנק הרברט שכתב את ‘הדרקון בים’ שנים אחדות לפני כן, וגם לא אותו פרנק הרברט של ההמשכים של ‘חולית’. אני סבור שסופרי המד"ב מודעים באמת ובתמים לתמורות, וכתיבתם משקפת זאת."
סטמפ אינו מתנגד כלל לשחק שוב את גנרל זוד ב’סופרמן 3', אם אכן תהיה כוונה להסריטו. יש לו רק תנאי אחד: שהוא יוכל להימצא רוב הזמן על הקרקע, ולא לעופף…
כידוע מזה שנים אחדות מונפת חרב הקיצוצים התקציביים על שורה ארוכה של תכניות חלל אמריקניות, שבחלקן כבר היו בשלב של תכנון מעשי מתקדם. ארגונים שונים התומכים בחקר החלל, שחלקם של חובבי המד"ב בהם גדול למדי, פועלים במרץ לגיוס דעת הקהל האמריקנית לתמיכה גוברת בפרוייקטי־חלל עתידיים. לעיתים מגיע הדבר עד כדי גיוס סכומים שנראים לנו אולי מגוחכים למדי לגבי מדינה כמו ארה"ב, כדי לממן פרוייקטים היקרים לליבם של תומכי חקר־החלל. לדוגמא, לפני כשנה התברר שלסוכנות החלל האמריקנית אזל התקציב הדרוש כדי לקיים את קו התקשורת עם חללית־המחקר ‘וויקינג’ הניצבת על פני המאדים והמזרימה עד היום ברציפות (משנת 1976) נתונים על בדיקות קרקע שנועדו לגלות עקבות של חיים כלשהם על פני כוכב־הלכת השכן שלנו. תאורטית יכול קו־התקשורת להמשיך ולפעול עד שנת 1990, ואולי אף יותר מזה. אך כדי לתפעלו דרוש סכום של 200 אלף דולאר כל שנה, כדי לקלוט, לעבד ולנתח את האותות המשודרים. והנה, אותו חבל־טבור דיגיטלי המקשר את הפלנטה השלישית אל הרביעית, היה בסכנת ניתוק במספרי התקציב. כדי להצילו הוקמה ‘קרן וויקינג’, בחסות סניף סן־פרנציסקו של האגודה האסטרונומית האמריקנית. צוות של כ־30 מתנדבים פתח במבצע של גיוס כספים למען המבצע. במהרה התחילו להגיע לקרן כ־100 מכתבים ליום, עם תרומה ממוצעת של 10 דולר בכל אחד, מארה"ב ומארצות רבות אחרות. אחת התרומות הגיעה מקבוצת תיאטרון שהציגה בפלורידה מחזה על פי ‘רשימות מן המאדים’ מאת ריי ברדבורי, והכנסותיה קודש ל’קרן ויקינג'. קבוצת חובבי סטאר־טרֶק (אותה תכנית טלוויזיה מפורסמת שנקראה אצלנו ‘מסע בין כוכבים’) מהעיר סיאטל אספו 63 דולר ממכירת עוגות. מועדוני אסטרונומיה שונים תרמו ברוחב־לב. מפעל מניו־אורלינס בשם ‘מתכות מאדים’ (!) תרם אחוז מסויים מרווחיו, על בסיס שנתי. סטודנט מקליפורניה שתרם 15 דולאר כתב: “האמינו לי, חקר החלל שווה בעיני הרבה יותר, אך באמת אינני יכול להרשות לעצמי לתרום יותר.” אומן מקליפורניה שלח 5 דולאר בצרוף ההערה הסרקאסטית: “אולי מוטב שכולנו נלמד רוסית אם ברצוננו להיות שותפים לתגליות בחלל!” ואילו פרופסור מנבראסקה כתב: “התרומה שלי זהה למחיר כרטיס לסרט כמו ‘מלחמות־כוכבים’, ‘2001’, וכו'. נראה לי שאם הכל היו תורמים כך במקום לצפות באותם סרטים שוב ושוב, היה הדבר מסייע רבות להפיכת המדע הבדיוני למדע עובדתי.” עד היום צברה ‘קרן ויקינג’ 100 אלף דולאר. התחלה לא רעה, אך כאמור זה מספיק רק לחצי־שנה של אחזקת התקשורת עם המאדים. אם יש בין קוראי ‘פנטסיה 2000’ כאלה שמעוניינים לתרום (תרומה מינימלית היא דולאר אחד). הנה הכתובת:
The Viking Fund, P.0.box 7655, Menlo Park, CA 94025, U.S.A.
לפני למעלה משנתיים מסר העיתון לנושאי מד"ב ‘לוקוס’ תחזית שעל פיה צפויה ירידה הדרגתית אך ניכרת במכירת ספרי מד"ב בארה''ב. לאחר השיא של אמצע שנות ה־70. לפני חודשים אחדים הופיעו בעיתון ממצאי בדיקה השוואתית של כל הוצאות הספרים האמריקניות, על פעילותן בתחום המד"ב בשנים 1979 ו־1980. מתברר שהמציאות היתה הרבה פחות קודרת מהתחזית של ‘לוקוס’: מספר ספרי־הכיס החדשים שראו אור ב־1980 לא ירד כלל, ובחלק מההוצאות אפילו עלה במידה ניכרת (הוצאת ‘ברקליי סיינס פיקשן’ הוציאה ב־1979 12 ספרי כיס, וב־1980 – 28). המובילה בשוק נשארה הוצאת ‘אייס’ המפורסמת על אף שאצלה ירד מספר ספרי הכיס החדשים ל־45 בשנת 1980, לעומת 63 ב־1979. עם זאת, הורגשה ירידה משמעותית (19%) במספרם הכולל של הספרים החדשים בכריכה קשה שהופיעו ב־1980. כמו־כן בולטת התופעה, כמעט בכל הוצאות הספרים, של העדפת מהדורות חוזרות של ספרים שהופיעו בעבר, על פני יצירות חדשות. לגבי שנת 1981 מעריך העיתון ‘לוקוס’ שמספר הספרים החדשים בכריכה קשה יירד עוד יותר, אך הפעם הוא נזהר מלנבא את המצב בתחום ספרי הכיס…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות