גיליון “עמדה” 56 עומד בסימן של התחדשות ורִענון. בראש הדברים אנחנו מבקשים להציב שוב כמה מהנורמות הבסיסיות שלנו: פרסום יצירות ספרות מקוריות ובעלות עוצמה המבטאות רעב קיומי והקפדה על כך שהספרות מתפרנסת מאיתנו, אנחנו לא מתפרנסים מספרות.

“עמדה” מקפידה כל השנים להתייצב בחזית הביקורת כנגד תופעות ספרותיות נלוזות, שחיתות, גרפומנים ומאחזי עיניים ועסקנים ושאר מרעין בישין. מבחינה זאת, וגם מבחינות רבות אחרות, “עמדה” תמיד ראתה את עצמה כהמשך ישיר של מפעל העריכה החשוב ביותר בדור שלפנינו, כתב העת “עכשיו” והוצאת הספרים שלצידו, מפעל ענקים של איש אחד: גבריאל מוקד, שנפרד מאיתנו לאחרונה, אולם הספרות העברית לא יכולה להיפרד מגבריאל מוקד. “עכשיו” היה המקום הראשון שפתח את שעריו עבור גרעין המייסדים של “עמדה”, הוא היווה עבורנו בית ספרותי בשנים הכי פורמטיביות שלנו, אי־אז בשנות התשעים של המאה הקודמת, ומוקד הפך במהרה לפטרון ספרותי ובהמשך ידיד ושותף במאבק על ספרות ערכית. שמחנו מאוד להדפיס ב"עמדה" במשך השנים את הוואריאציות המופלאות, אותם טכסטים אוונגרדיים המבטאים בצורה מושלמת את האידיוסנקרטיות החד־פעמית באישיותו של מוקד. בשנת 2011 פרסמנו בהוצאת הספרים של “עמדה” את הספר “בזמן אמיתי” – 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה, סיכום דרכו של גבריאל מוקד בתחום ביקורת היוצרים של דור המדינה. בשנת 2014 פרסמנו בהוצאת “עמדה חדשה” את הספר “תפישות היהדות של חיים נחמן ביאליק, שמואל יוסף עגנון ואורי צבי גרינברג”, המכנס מאמרים על שלושה ענקים בספרות העברית החדשה. כי הספרות העברית לא יכולה להיפרד מגבריאל מוקד. כי ברית כרותה לחוכמה. וברית כרותה בינינו ובינו.

שני נוסחים עיקריים מאפיינים את הספרות הנכתבת היום בישראל: הנוסח הסינתטי והנוסח החווייתי. הנוסח הראשון, מבית מדרשו של אהרן שבתאי וממשיכו חזי לסקלי, מתאפיין בהכלבות של חומרים שונים, באקדמיזם מושגי ששואב השראה מתיאוריות שונות ומנסה להפעילן בשדה השירה. חשוב לציין שגם בפרוזה יש נציגות לנוסח הזה בטווח שבין אורלי קסטל־בלום למיכל בן־נפתלי. הנוסח השני מהווה את דרך המלך המודרניסטית, כתיבה שבבסיסה חווייה סובייקטיבית. איננו מבטלים את כל השגיו של אהרן שבתאי בנוסח הסינתטי אולם אנחנו מדגישים את מוגבלותו הבסיסית של הנוסח הזה. עובדה מעניינת היא ששבתאי עצמו נטש את הנוסח הסינתטי שפיתח ופנה לנוסח החווייתי בספרו הטוב ביותר “אהבה” שראה אור ב־1986. ההבחנה הזאת רלוונטית מתמיד היום משום שבשנים האחרונות אנו עדים לגלים מתגברים של אפיגונים בנוסח הסינתנטי המתחכם, בין השאר כתוצאה מהתגברות נוכחותן והשפעתן של סדנאות הכתיבה למיניהן. כתב העת “עמדה” מתייצב מאחורי הנוסח החווייתי ורואה בו נוסח מרכזי ותקף גם בעשור השלישי לאלף החדש.

דומה שאנו עדים היום בישראל לקריסה ערכית של נורמות בסיסיות בכל תחומי החיים. דומה שאנו עדים להשתלטותה הכוחנית של תרבות השקר והרמייה, תרבות אחיזת העיניים והטיוח, תרבות הקומבינה המושחתת שפשטה בכול. ראינו שגם חברים טובים נפלו בפח. בתוך כל זה דומה שערך קדושת החיים התנדף ופרח לו, והרי זהו ערך שלא ניתן לחיות בלעדיו, לפחות לא ניתן לקיים אורח חיים ראוי בלעדיו, דהיינו אורח חיים שהוא ההפך מהמצב הטבעי אליבא דהובס. זהו הביטוי הקיצוני ביותר של אובדן הדרך הערכי הכללי, שאובדן הדרך בספרות עליו אנחנו מתריעים מזה כשלושה עשורים ויותר הוא רק מקרה פרטי שלו. האמת הפשוטה, מעבר לרטוריקה נבובה וסיסמאות ריקות, היא שאין דבר חשוב יותר מערך קדושת החיים, אין שום דבר שהוא חשוב יותר מהחיים. אולם מגזרים שונים היום בחברה הישראלית סבורים אחרת.

מה בגיליון הנוכחי? סיפור קצר של הסופר האורוגואי פליסברטו הרננדס, מחלוצי הריאליזם המאגי המזוהה עם סופרי דרום אמריקה, שכבשו את ספרות המערב בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, הוא יריית הפתיחה שלנו בתרגומו של אופק קהילה. פרקי פרוזה מקוריים מאת לילי פרי, ירון אביטוב, רותי רום, כנרת רובינשטיין, יגאל גודקוב ויואל פרל מזכירים לנו איזו עוצמה יכולה להיות לספרות הערכית. לכך מצטרפים שירים בשני צרורות מרוכזים מאת אבישי דדון־רווה, זיוה גל, יובל גלעד, יהונדב פרלמן, איתן קלינסקי ומרדכי הרטל (צרור ראשון); מירה קדוש, מרגו פארן, אורי וייס, פטריס אלברט, וחגית בת־אליעזר (צרור שני). בפתח הצרור השני מקבץ שירים מאת אליעז סגל, משורר אמת שנמנה על המשתתפים הקבועים ב"עמדה" בשנים האחרונות והלך לעולמו בשנה האחרונה. תיק שירה מתורגמת כולל הפעם רצף חזק של אחד המשוררים הרוסיים המקוריים ביותר במאה העשרים: ולימיר חלבניקוב בתרגומו של רומן וטר. לצידו שירים מפתיעים מאת עדנה סנט וינסנט מיליי בתרגומו של עופר חן. תיק מסות כולל הפעם דברים על השיח הבין דורי בגרמניה שלאחר המלחמה (עופר חן), על דוד פוגל (נעמי שני), על תומס מאן (עופר חן), וכן דיון בפרשנות שירי שלונסקי וביאליק (אורי וייס). דפים פנימיים כוללים טכסטים מאת אריק א., עמוס אדלהייט וחן יסודות. גיליון 56 נחתם עם מדור מיוחד המוקדש לגבריאל טלפיר – דמות יוצאת דופן בתולדות הספרות הארצישראלית.

בברכת קיץ צונן ורגוע.