“ערכים”, קבצים לשאלות-החיים ולספרות, ערוכים על ידי פ. לחובר. א. וארשה, תרע"ט.

הרי לנו דרישת שלום ראשונה גם מן העברים אשר בפולניה. פ. לחובר יסד בימה קטנה ל“הערכה חפשית של חיינו והחיים אשר מסביב, הערכה לשמה, לא לשם מגמה מן המגמות או לכבוד אחת המפלגות”. שם הבימה הקטנה – “ערכים”. ערכים אלה, מוסיף העורך, יתעלו בעינינו, אם נצליח לתת בהם גם דברים של ערך.

והצליח. “אגדת-הסופר” מאת ש“י עגנון הוא דבר של ערך. משורר זה מוסיף לשתות ממעינו, וגם לטבול ולהתקדש בו. מעכשׁיו לא יחורו פנינו מול כל הנֶחרים בנו: אין יסוד לשירה העברית, שהיא בשפת משכילים ומלומדים, ומקורה אכזב. ש”י עגנון עמנו.

לא מחוסרי-ערך הם גם דברי העורך על הריקניות הנפשית של “מתקני-העולם” שלנו, היודעים רק להתרעם, לשאת “חזון” ולהפליט ריזולוציות של ביקורת על הכל, אבל אין להם יחס אל החיים ואל יצירת-החיים (“על שערי הגן” בראש החוברת); ולא פחות קולעת הערכתו את ההמון הציוני. “כשמדברים אליהם על דבר יסוד-המעלה של שלושים-ארבעים אלף איש לשנה, אין זה משביע את רצונם. אלה הן פסיעות קטנות, ונפשם תהלך בגדולות (למנחם מנדיל יש עסק רק במיליונים). גדולות! לוּ עלה בידינו לנטוע על אדמת-האבות אפילו פחות הרבה מכדי שלושים אלף איש בשנה נטיעה שיש בה ממש, כי אז היה אחד מפלאי-הפלאים, כמעט שינוי מעשי-בראשית” (“מדינת-היהודים והיהודים” בסוף החוברת).

באמצע החוברת באו “דברים נושנים” מאת בן-גוריון “בעניני שירה”. הדברים הנושנים אינם רק מזכירים את ברדיצ’בסקי: הם הם ברדיצ’בסקי. כל יסודות הים הרי ישנם גם בנטפים אחדים ממנו. ודבריו אלה של המשורר בענייני השיר, שירתנו – שירה הם, וכזו, שאין למעלה הימנה.

על גבול דברי בן-גוריון יהמו ציוּני צייטלין לעיירתו “הנה הם לפנַי כל יהודי העיירה כפי שהם מתפללים, לומדים, נושאים ונותנים בענייני תורה, יהודים עטופים בטליותיהם, בוכים, צועקים, מתחננים, מנגנים, מזמרים, מתדפקים באין-סוף על ידי ניגוני-החב”ד שלהם, עוסקים במצוות, עולים, יורדים, פונים לעסקיהם, עובדים, סוחרים, ולפעמים גומלים חסד, ולפעמים מונים ומרמים. יהודים טרודים, בהולים, דחופים, נחפזים, אצים ודוחקים איש את רעהו, אוכלים את לחמם בבהלה ורצים לתורה או לסחורה –והנה יהודים אלה לפני" –

לפניו, לפני הכותב, אבל לא לפנינו. –

והמבקר פרידמן כותב מכתב על אודות טשרניחובסקי. מכתב נעים. ואמנם, על נושא זה הן אי-אפשר לכתוב מכתבים בלתי-נעימים.

מלבד כל אלה יש בחוברת שיר (הגון) מאת יעקב כהן, שני שירים (גרועים) מאת יצחק קצנלסון, ועוד אחד מאת אהרן צייטלין (“תוחלת”) ושיר מתורגם משל בודליר (ע"י יוסף הפטמן); שיר בפרוזה (“חזון”) מאת צ. ז. וינברג ומַגידוּת מודרנית (“לב אירופה החולה”) מתורגמת משל סוין בּוֹרברג, שהחוברת, כמובן, לא היתה מפסידה כלום בהעדרה.

[“האדמה”, כסלו תר"ף; החתימה: ח.ב.צלאל]