עָמַד לָצֵאת הַיּוֹם, הַלֵּיל לָבוֹא:

בֵּין יוֹם וְלֵיל תָּלָה הָאֵל בִּרְתֵת

אֶת עוֹלָמוֹ אֲשֶׁר סָבָא אוֹרִים.

וַיַּאַרְבוּ שֵׁדֵי צְלָלִים לָצוּד

אֶת מַלְכַּת-הַמִּזְרָח בְּפַאֲתֵי-יָם –

וְגַם בְּבֶן הָאַלְמָנָה חָמְדוּ:

בְּגֵו הַיֶּלֶד הִתְנַקֵּשׁ חֳלִי,

כְּצֵל חָמַק וְאֶל קִרְבֵּהוּ בָּא

וְלֹא נוֹדַע כִּי בָּא בְּרֵאשִׁיתוֹ.

וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד מְאֹד:

כִּפְתִילֵי-אֵשׁ נִשְּׁפוּ מִנְחִירָיו

שֶׁכְּלַפִּידִים נִדְמוּ מְלַבֵּי-אֵשׁ,

וּשְׁתֵּי גֻלּוֹת עֵינָיו נִבְּטוּ לֵאוֹת

מִתּוֹךְ פָּנָיו הַמְשֻׁלְהָבִים

כְּלוֹחֲשׁוֹת תְּפִלָּה: "הוֹ חוּשִׁי, אֵם,

הַצִּילִי נָא נַפְשִׁי מֵהֵאָכֵל.

אִשֵּׁי אִשִּׁים סְבָבוּנִי; בִּלְשׁוֹנוֹת

יְקוֹד יָלֹקּוּ דַל-בְּשָׂרִי… אֲהָהּ,

אָפֵס כֹּחִי… הוֹשִׁיעִי, אִמָּא, נָא!.."

וַיִּיר חָזֵהוּ אֶת גְּנִיחוֹת דְּוַיּוֹ,

גַּלִּים הִכָּה לִבּוֹ וּנְשִׁימָתוֹ

כָּבְדָה וְגַם קָצְרָה, וּרְאֵה כִּמְעַט

כָּלְתָה וְלֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה.

וְכָל אוֹתָהּ שָׁעָה נִצְּבָה הָאֵם

לִמְרַאֲשׁוֹתָיו דּוּמָם, עוֹטָה קִדְרוֹן,

נַפְשָׁהּ נִגְרְשֶׁת עַל יַלְדָּהּ בִּצְקִוּן-

דְּמָמָה אֲשֶׁר יֵדַע רַק לֵב שֶׁל אֵם…

יָדָהּ רוֹעֶדֶת יֵשׁ תִּשְׁלַח לַטֵּף

מִצְחוֹ לוֹהֵט כְּדֵי לְהַרְגִּיעוֹ,

כְּמוֹ אוֹמֶרֶת אֶת כָּל חֶמְלָתָהּ

לָצֶקֶת עַל גֵּווֹ הַמִּתְפַּתֵּל –

וְהוּא, הֲלֹא הוּא שְׂרִיד הַתַּנְחוּמוֹת

זֶה בּוֹ חָנַן אוֹתָהּ הָאֱלֹהִים,

הוּא דְמוּת אִישָׁהּ שֶׁשִּׁעַשְׁעָה אוֹתָהּ

בִּימוֹת אַלְמְנוּתָהּ, מַאָז לֶכְתּוֹ…

עָמְדָה כֹּה וַתְּמוּשֶׁנּוּ בְּעֵינָהּ

וְלֹא אַחַת עָלָה בָּהּ דֶמַע מַר

עַד אִם עָשַׁשׁ בּוֹ אִישׁוֹנָהּ הָעֵר.

וַיְהִי כִּי בָּא עַד נֶפֶשׁ הַמַּשְׁבֵּר,

וַיִּתְמַלֵּא לִבָּהּ הַמָּךְ עֱזוּז,

וַתְּסַכְסֵךְ בְּתַלְתַּלֵי זְהָבוֹ

חִוְרוֹן אֶצְבְּעוֹתֶיהָ רוֹטְטוֹת:

אֶמְשֶׁנּוּ מִקַּלַחַת הַיְקוֹד,

כְּאוּד מֻצָּל מִלֶב לַבָּה רַבָּה!

אֱלֵי חֵיקִי אָשִׁיבָה אֶת יַלְדִּי,

אֶל פִּטְמָתִי צוֹמְקָה אַצְמִידָה פִּיו –

יִינַק דָּמִי וְתַמְצִיתִי וִיחִי,

עַד כְּלוֹת עֲסִיס-חַיַּי יִינַק – וִיחִי!

וְתַחַת בְּנִי אָמוּת אֲנִי – – –

הֵן אֶת נַפְשׁוֹ עַשְׂתֵּי עָשָׂר אָבִיב

עוֹד לֹא פָּקְדוּ… אֶמוּתָה נָא תַּחְתָּיו…

דּוֹמֶה: בִּמְלֹא אֶלְמָהּ וּבְאֵין אוֹנִים

שִׁוַּע לִבָּהּ כָּל כֹּבֶד עָקָתוֹ.

אַךְ פֶּתַע וּבִן רֶגַע וַיִּמְלָא

חֲלַל הַחֶדֶר אוֹר נָעִים וְטוֹב,

כָּאוֹר אֲשֶׁר הִכָּה גַלָּיו בַּחֲלַל

בֵּיתָהּ בְּלֵיל בּוֹ נָדְדָה הַשְּׁנָת,

בְּלֵיל הַגִּלוּיִים וְהַפְּלָאוֹת.

עָלָה עַל סַף-הַחֶדֶר עַמּוּד-אֵשׁ –

וְהַנָּבִיא עָמַד לְיַד הָאֵם.

אוֹתוֹ אַךְ רָאֲתָה – וַתֶּחֱרָד.

“מַה לִּי וָלָךְ!” קָלְעָה חִצָהּ אֵלָיו,

חֻדּוֹ מָרוּחַ מְרִי לֵבָב וָדָם.

אַךְ הוּא לֹא זָע לְשֵׁמַע הַשְּׁאֵלָה

וְדֹם הִבִּיט אֵלֶיהָ בְּיָסְפָהּ:

"אֵלַי מַה בָּאתָ, אִישׁ-הָאֱלֹהִים?

עַד בּוֹאֲךָ לִשְׁכֹּן בַּעֲלִיָּתִי

בָּרַת לֵבָב הָיִיתִי בֵּין שְׁכֵנַי

וְאֵין כָּמוֹנִי נְקִיַּת כַּפַּיִם!

אַךְ מִן הַיּוֹם נִגְלֵיתָ בּוֹ עָלַי –

אֵיכָכָה בְּפָנֶיךָ אֶעֱמֹד

וּמִי אֲנִי לְעֻמָּתְךָ וּמָה?

וַהֲלֹא בְּהִשְׁתַּלְהֵב סְנֵה נַפְשְׁךָ

בְּצֵל קוֹרַת בֵּיתִי, נֵר-לְבָבִי

נֶחְשָׁב לְאֶפֶס – כֶּתֶם אוֹר תּוֹעֶה

בְּתוֹךְ חֲלַל עוֹלָם שְׁטוּף זְהָרִים.

הֲבָאתָ לְהַזְכִּיר אֶת עֲווֹנִי,

עֲווֹן פַּשְׁטוּת נַפְשִׁי וְדַלּוּתָהּ,

וּלְהָמִית אֶת בְּנִי?"

אַךְ הוּא דוּמָם

שָׁמַע דְּבָרָהּ בְּדוֹבְבָהּ מְרוֹרִים.

עֵינָיו לִטְּפוּהָ בְּחֶמְלָה רַבָּה

וְאַף יָרוּ כְּצַו מַבָּט שֶׁל אָב.

וּכְכַלּוֹתָהּ פָּקַד: “תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ!”

קְצָרוֹת דִּבֵּר וְלֹא יָסַף. אָז חִישׁ

מִתּוֹךְ חֵיקָהּ תְּפָשׂוֹ וַיַּעֲלֵהוּ

אַחֲרָיו לָעֲלִיָּה – – – – –

*

*

וַיְהִי כִּי שָׁב לְבַב הָאֵם וַיְחִי

וְאִישׁ-הָאֱלֹהִים שֵׁנִית נִצָּב

עָלֶיהָ וּפָנָיו מִגִּיל קוֹרְנִים,

וְעַל יָדָיו לָהּ בְּנָהּ מֻגָּשׁ: “רְאִי,”

אָמַר הוּא לָהּ דּוּמָם וְאַט; “חַי בְּנֵךְ!”

וְלֹא יָסַף דַּבֵּר. אַךְ בִּלְבָבָהּ

נָגַע קוֹלוֹ, כְּהֵד אוֹתוֹ הַקּוֹל

שָׁמְעָה מִן הַדְּמָמָה בָּאַשְׁמוּרָה

כִּכְלוֹת לֵיל-נוֹד; אָכֵן כַּקּוֹל עָרְבוּ

נִימָיו בְּעֵדֶן הַזְּמִירוֹת בָּרוֹם.

וְאוֹר שָׁפְעוּ עֵינָיו עַל רֹאשׁ יַלְדָּהּ,

אַשְׁדּוֹת זִיוִים הֵצִיפוּ אֶת גֵּוָהּ,

וְהוּא כֻּלוֹ אוֹמֵר בְּשׂוֹרָה בְּחִיל:

הִנֵּה חָיִיתִי, אִמָּא! חַי אֲנִי – – –

וּשְׁתֵּי עֵינֵי הָאֵם בִּרְתֵת מָשׂוֹשׂ

נִתְּלוֹת בְּשִׂפְתוֹתָיו הָרוֹחֲשׁוֹת,

וּלְבָבָהּ מַבּוּעַ רְחָשִׁים

וּפֶרֶץ-הוֹדָיָה נִבְעֶה מִפִּי

נַפְשָׁהּ הַנִּפְעָמָה: לְלֹא דְבָרִים

רָשְׁפוּ עֵינֶיהָ מַבְּטֵי-תוֹדָה

לָאִישׁ אֲשֶׁר חִיָּה אֶת יְחִידָהּ –

וּרְגָשֶׁיהָ הִמְסְתָה דוּמָם

בְּרָן בִּכְיָהּ – וְהִיא לָאֲדָמָה

נוֹפֶלֶת אָז, כּוֹרַעַת לְפָנָיו

וְאֶת אִמְרַת הָאֶדֶר הָעוֹטְפוֹ

הִדְּרָה בְּדֶמַע וּנְשִׁיקָה בְּלוּלִים;

רַגְלָיו חִבְּקָה וַעֲפָרָן נָשְׁקָה;

וּבְקוּמָהּ אַחַת פָּטְרָה בְּקוֹל,

קוֹל לֹא-אֱנוֹשׁ, דְּלוּק אֵשׁ וְרֹן, לֵאמֹר:

"עַתָּה אֵדַע – אִישׁ אֱלֹהִים אַתָּה!

דְּבַר אֲדֹנָי בְּפִיךָ וֶאֱמֶת!"

*

לִטְפָה הַשֶּׁמֶשׁ אֶת שִׁמְשַׁת נְוֵה

הָאַלְמָנָה, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת אָז,

שְׁכוּרַת גִּילָה, חוֹבֶקֶת בְּנָהּ הַחַי,

וְאֶת תְּמוּנַת אוֹרְחָהּ וּמוֹשִׁיעָהּ,

כְּפֶלֶא הַנִּגְלֶה בַּמֶּרְחַקִים

לְעֵין תּוֹעֵה מִדְבָּר וְחִישׁ נָמוֹג,

הִבִּיטָה תֶמֶס וְדוּמָם הוֹלְכָה

וְאֶל הַקִּיר נִסְפֶּגֶת דְּמוּת-הוֹדוֹ –

וּרְאֵה אֵינֶנּוּ מְאַשְׁרָהּ הַטּוֹב!

מֵאָז זָרַח אָשְׁרָהּ בְּבֹקֶר תְּמוֹל,

מֵרֶגַע שָׁב וַיְחִי בְּנָהּ-יְחִידָהּ,

שָׁמוֹר תִּשְׁמֹר עַל רֹאשׁ מִטַּת יַלְדָּהּ.

אַךְ לֹא אַחַת יֶהְגֶּה לִבָּהּ בָּאִישׁ,

עָשָׂה עִמָּהּ הַחֶסֶד הַגָּדוֹל.

לֹא תַעֲלוּמַת הַפֶּלֶא הִיא אֲשֶׁר

גָּזְלָה מְנוּחָתָהּ – אַךְ הִמּוֹגוֹ

לְנֶגֶד שְׁתֵּי עֵינֶיהָ – הַאֻמְנָם?

אֵיכָכָה זֶה? אָן בָּא וַיֵּעָלֵם?!

חֲבוּק שַׁלְוָה וַחֲלוֹם יִשְׁכַּב יַלְדָּהּ

וְיֵשׁ רוּחָה הִצְהִיל בְּבַת-שְׂחוֹקוֹ;

אַךְ יֵשׁ עַצְבָּהּ יַכְבִּיר בְּשָׁאֳלוֹ:

"וְאִישׁ-הָאֱלֹהִים, אִמִי, אָן בָּא?..

אַיּוֹ? הַגִּידִי נָא, אִמִּי, אָן בָּא?.."

אַךְ עִם הָעֶרֶב, עֵת שַׁנִית נִרְדַּם,

יָצְאָה לִמְצֹא אוֹרְחָהּ אֲשֶׁר נֶעְלַם,

אֲשֶׁר הִשְׁכִּין בְּרָכָה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ.

אֶל הַשְּׁדֵמוֹת עָשְׂתָה דַרְכָּהּ בַּקְשׁוֹ;

אֶל שְׂפַת הַיָּם – תָּבְעֶנּוּ מִגַּלָּיו;

וְגַם עַד צוּק הַהוֹד, לְמַרְגְּלוֹתָיו

לָרִאשׁוֹנָה עָלֶיהָ הִתְגַּלָּה –

עָדָיו פָּנֶיהָ שָׂמָה לְדָרְשׁוֹ!