לא הטפתי לגישה אגוצנטרית ו’ציונוצנטרית'. הוזהרתי, אולי, מפני גישה אנטי־’ציונוצנטרית'. אין כוונתי לראות את היישוב כחטיבה נפרדת לחלוטין; בכל עבודותי הריני מייצג גישה הפוכה מכך, וּודאי שיש לראות את הכלכלה של ארץ־ישראל כתמונה אחידה. אולם רציתי להצביע על־כך שהיישוב היהודי מהווה גורם דומינאנטי בהתפתחות הכלכלית, ולהציג את השאלה בדבר היחס שבין שני הסקטורים.

מה היה פירושה של השפעת הקונסולים? הרי עיקר השפעתם באה לידי ביטוי בהגנתם על האינטרסים של בני־חסותם, שרובם היו יהודים. מי קנה קרקעות בארץ־ישראל בעקבות ההיתר שניתן לרכישת קרקעות בידי נתינים זרים? היהודים וחוגי הכנסייה. אכן היו קיימים גורמים להתפתחותה הכלכלית של ארץ־ישראל: היישוב היהודי, ומאוחר יותר המעצמות הנכנסות לארץ־ישראל תוך יריבוּת בינן לבין עצמן. באשגרי הקונסוליות משנות ה־90 בעקבות האיסור שהוטל על רכישת קרקעות, נרמז שבעצם נוח היה לחוגים הנוצריים בארץ, שהאיסור על רכישת הקרקעות בידי יהודים יישאר בתוקפו. קל יהיה יותר לנוצרים לקנות קרקעות, והם אינם רוצים שייקלו על היהודים את הקנייה. הם גם טוענים שבגלל רכישות היהודים הופקעו מחירי הקרקע, וקשה לנוצרים לקנות קרקעות תוך התחרות עם היהודים. יש להצביע על שני הגורמים כאחד, ובשום פנים לא לראות את התפתחותו של היישוב היהודי כדבר נפרד.

והערה נוספת: מפעלו של הבארון נזכר גם במכתבים של הקונסוליה הגרמנית, שאפילו מציינים סכומים יותר גדולים של השקעה בשיעור של 50 מיליון פראנק. מכתבי הקונסוליה טוענים לא רק שרוטשילד הינו בעל הכרמים הגדול ביותר בעולם, אלא גם האדם שהשקיע יותר מכל אחר בכרמים, וכולם עומדים על שאלת הרנטביליות המפוקפקת של ההשקעות. אולם אם מפרשים את הצמיחה הכלכלית בארץ־ישראל כחלק מן ההתפתחות הכללית, עלי להסתייג במקצת. נכון, שניתן להשוות את התפתחותה של ארץ־ישראל עם ההתפתחות הכלכלית במצרים, בלבנון ובסוריה באותה תקופה, אך ייתכן שגם שם שני הגורמים העיקריים שפעלו, היו היהודים וההתערבות והפעילות של המעצמות הזרות, בדיוק כפי שהדבר קרה בארץ־ישראל. על־כן יש להעמיד את הדברים על דיוקם, ולהצביע על הגורמים המשפיעים באמת.