תרגום: לאה דיסגני

…מכיוון שגם פיסיקאים, גם פילוסופים וגם כוהנים קובעים, שכל הדברים עשויים מכוח יסוד המים, חשבתי שמאחר שבשבעה הספרים הקודמים הוצגו שיטות הבנייה של בניינים, בספר זה מן הראוי לכתוב אודות הדרכים לגילוי המים, התכונות שיש [למים] במקומות מיוחדים, שיטות הובלתם ובדיקתם לפני [השימוש].

פרק ד    🔗

1. לניסויים ולבדיקות של המעיינות יש לדאוג כך: אם [המים] שופעים וגלויים, לפני שמתחילים להובילם, כדאי להבחין ולשקול את מיבנה גופם של האנשים המתגוררים סביב אותם המעיינות, ואם הם מצטיינים בגוף חסון, צבע זוהר, רגליים לא מעוותות, עיניים נקיות מדלקת, המעיינות ייחשבו בדוקים ועומדים במבחן. שוב, אם נחפר מעיין חדש, והמים מזוגים בתוך כד קורינתי או מסוג אחר, שיהיה עשוי ארד טוב, אינם מותירים כתם, מים אלה טובים בהחלט. וכן אם מרתיחים את המים בכלי ארד ואחר כך נותנים להם לעמוד ואז שופכים אותם, ובתחתית כלי הארד לא מתגלה חול או בוץ, מים אלה שוב עומדים במבחן.

2. כמו כן, אם מכניסים בכד קטניות יחד עם אותם המים, שמים אותן על האש והן מתבשלות מהר, הדבר יצביע על איכותם הטובה והבריאה של המים. ולא פחות, אם המים עצמם שבמעיין הינם צלולים ושקופים, ובכל מקום בו הם מגיעים או זורמים לא צומח טחב או סוף והמקום אינו מזוהם בזיהום כלשהו, אלא נראה טהור, סימנים אלה מצביעים על [מים] זכים ובריאים ביותר.

פרק ה    🔗

1. כעת [אדבר] על הובלת המים לבתים ולחומות ערים ואסביר איך כדאי לעשות זאת. השלב הראשון הינו הפילוס (perlibratio). מפלסים בעזרת דיופטרה (dioptra), פלס מים (libra aquaria) או כורובאטס (chorobates), אבל הפילוס נעשה ביתר דיוק באמצעות הכורובאטס, כי הדיופטרה והפלסים מטעים. הכורובאטס הינו קורה באורך של 20 רגל בערך.² בקצוות יש לו רגליים עשויות בדיוק בצורה זהה ומחוברות לקצות הקורה בזווית ישרה, ובין הקורה לרגליים ישנם מוטות רוחב תקועים על ידי צירים, ועליהם מצוירים בדיוק רב קווים ניצבים, ותלויים מן הקורה אנכים, אחד לכל אחד מהחלקים [בהם מחולק המוט על ידי הקווים]; וכאשר הקורה מונחת, [האנכים] האלה, בעת שנוגעים בצורה שווה וזהה בקווי השרטוט, מראים כי ההנחה הינה מאוזנת.

2. אבל אם הרוח מפריעה ובגלל התנודות הקווים לא יכולים לספק ציון מדויק, אז צריך להיות [לקורה] בחלקה העליון תעלה באורך של 5 רגל, ברוחב של אצבע אחת ובעומק של אצבע וחצי,³ וצריך לשפוך בה מים, ואם המים נוגעים בשפתי התעלה באורח שווה, אז נדע שהפילוס התבצע. כך אחרי שנגמרה פעולת הפילוס באמצעות אותו כורובאטס, ייוודע גם השיפוע (fastigium).

3. אולי מי שקרא את כתביו של ארכימדס, יגיד שלא יכול להתבצע פילוס מדויק באמצעות המים, משום שהוא טוען כי פני המים אינם ישרים, אלא יש להם צורה של כדור, אשר מרכזו במרכז כדור הארץ. אבל בין אם פני המים מישוריים או כדוריים, דבר אחד הכרחי, שהקורה תישא את המים באורח שווה עד שני קצות הקורה; אבל אם יש שיפוע מצד אחד, בצד שנמצא גבוה יותר, תעלת הקורה לא תקבל מים עד שפתיה העליונות. שהרי מן ההכרח כי כאשר שופכים את המים יהיו להם אמנם הגבהה ועיקום באמצע, אבל הקצוות מימין ומשמאל צריכים להיות מאוזנים. דגם הכורובאטס יהיה מצויר בסוף הכרך. ואם השיפוע הינו גדול, זרימת המים תהיה קלה יותר; אך אם ישנם מעברים שקערוריים, יש להיעזר בקירות נושאים (substructiones).

פרק ו    🔗

1. הובלת המים נעשית בשלושה סוגי מובילים: באמות: (rivi) לאורך תעלות בנויות (canales structiles), או בצינורות עופרת (fistulae plumbeae), או בצינורות חרס (tubuli fictiles)⁴. שיטות התפעול שלהם הינם כדלקמן: אם [המים מובאים] בתעלות, צריך המיבנה להיות חזק ככל האפשר, וקרקעית האמה צריכה להיות במפלס משופע בחצי רגל לפחות על כל מאה רגל, ואותם המבנים חייבים להיות מכוסים בקמרונים (fornices), כדי שהשמש לא תיגע במים. וכאשר [האמה] מגיעה לחומת העיר, צריך לבנות קסטלום (=מאגר, castellum) ומחובר לקסטלום בית קיבול בעל שלושה אגפים (triplex inmissarium) לקליטת המים, ובקסטלום צריך להתקין שלושה צינורות (fistulae) המתחלקים במידה שווה [בהזרמת המים] בין המאגרים הצמודים, כך שאם יגלשו [המים] מן הקיצונים, יתנקזו במאגר (receptaculum) האמצעי.

2. כך, מן המאגר האמצעי יש להתקין את הצינורות [המובילים] לכל הבריכות (lacus) והמזרקות (salientes); מן השני – לבתי המרחץ (balnea), והם יכניסו לעם מס שנתי; מן השלישי – לבתים הפרטיים, כדי שלא יחסר לציבור הרחב, כי הרי [אזרחים פרטיים] לא יוכלו להטות [מים לשימושם], אם יהיו להם מובילים (ductiones) משלהם מראשי האמות (capita) [בעלי קוטר קבוע לפי הזכיון]. ומדוע אני קבעתי צינורות נפרדים, הסיבה היא שככה האזרחים שמובילים מים לבתיהם באופן פרטי, במסים [שהם משלמים מטעם זה] ישתתפו בתחזוקת האמות הנעשית בידי הקבלנים (publicani).

3. אולם אם הרים מפרידים בין חומת העיר ומקום נביעת המעיין (caput fontis), יש לעשות כך, לחפור מנהרה (specus) תת קרקעית ולפלס אותה עד לגובה [המעיין], ככתוב לעיל. ואם מדובר באבן סיד (tofus) או סלע, יש לחצוב את התעלה בחומר עצמו, ואילו כשמדובר בעפר או חול, צריך לבנות במנהרה תחתית (solum), דפנות (parietes) וקמרון (camara), וכך להעביר [את המים]. יש גם להתקין פירי אוורור (putei) במרחק אקטוס אחד⁵ בין זה לזה.

4. לעומת זאת, אם [המים] מובלים בצינורות עופרת, קודם כל יש לבנות קסטלום בראש האמה, אחר כך יש לקבוע את קוטר הצינורות (lumen) לפי ספיקת המים, ולהתקין אותם הצינורות מן הקסטלום [הזה] עד הקסטלום שנמצא בעיר. את הצינורות צריך לצקת באורך של 10 רגל לפחות. אם הצינורות הינם של 100 אצבעות, צריכים לשקול 1200 ליטראות⁶ כל אחד; אם הינם של 80 אצבעות – 960 ליטראות; אם של 50 – 600 ליטראות; של 40 – 480 ליטראות; של 30 – 360 ליטראות; של 20 – 240 ליטראות; של 15 – 180 ליטראות; של 10 – 120 ליטראות, של 8 – 100 ליטראות, של 5 – 60 ליטראות. הצינורות מקבלים את שם המידה מרוחב לוחות העופרת (lamnae), [כלומר] כמה אצבעות רוחב יש להם, לפני שמעקמים אותם לצורה מעוגלת. כי הרי מה שהיה לוח של 50 אצבעות, כאשר נעשה צינור מאותו לוח, ייקרא [הצינור] ‘של 50’, וכך כל השאר.

5. הובלת המים העתידה להיעשות דרך צינורות עופרת, צריכה להיות ערוכה כדלקמן: במקרה שקיים שיפוע מראש האמה עד העיר ואין באמצע גבעות די גבוהות שיוכלו להפריע, אלא שקעים, צריך לבנות קיר נושאים עד המפלס [המתאים], כמו באמות ובתעלות. אם ישנה דרך עוקפת שאינה ארוכה, [יש להוביל את הזרם] באמצעות אמות עוקפות (circumductiones). ואילו במקרה שהעמקים רחבי ידיים, אז יש להוביל את הזרם במורד. כשמגיעים לנקודה הנמוכה ביותר צריך לבנות קירות נושאים לא גבוהים, כך שיהיה איזון למרחק רב ככל האפשר: תהיה זו ‘בטן’, מה שהיוונים מכנים קויליה (κοιλία). אחר כך, בבואה למעלה הגבעה, ה’בטן' תופחת בהדרגה ממרחק גדול; [את המים] צריך לדחוס עד גובה פסגת הגבעה.

6. כי אם לא מייצרים ‘בטן’ בעמקים ולא בונים קירות נושאים עד המפלס [הדרוש], אלא נוצר כיפוף, דמוי ברך (geniculus), [המים] יפרצו החוצה וישברו את חיבורי הצינורות (fistularum commissurae). גם ב’בטן' צריך להתקין בורות מחלחלים (colluviaria) על מנת לרפות את לחץ האוויר דרכם. כך, מי שמוביל את המים דרך צינורות עופרת, יוכל לעשות זאת בהצלחה מרובה בעזרת השיטות האמורות, משום שאפשר להשתמש בהזרמה במורד (decursus), ובעקיפה (circumductia), ב’בטן' (venter) ובלחץ אוויר (expressus) באופן המתואר, כשיש איזון גובה מן המעיין לחומת העיר.

7. וכן אין זה חסר תועלת להעמיד מבני קסטלום כל 200 אקטוס, כך שאם אי־פעם מתקלקלת נקודה כלשהי, לא ייפגעו כל מלאי המים והמפעל כולו, וביתר קלות יתגלה מקום הקלקול; אבל מבני הקסטלום האלה לא [צריכים לעמוד] במורד ולא בישורת ה’בטן', לא בקטעי הלחץ [למעלה] וכלל לא בעמקים, אלא במישור ממושך.

8. אולם אם נרצה שיטה פחות יקרה, צריך לעשות כך: יש לייצר חוליות של צינורות חרס (tubuli) עם דופן עבה, לא פחות משתי אצבעות עובי, באופן שבצדם האחד של צינורות אלה תהיה ‘לשון’, כך שיוכלו להִכנס ולהִצמד זה בתוך זה. את החיבורים ביניהם צריך למרוח בסיד חי מעורבב בשמן, ובמורד השיפוע של ה’בטן' צריך להניח בכיפוף עצמו גוש מנוקב של אבן אדומה, כך ש[חוליית] הצינור האחרונה מן המורד תתחבר לגוש האבן וכן [החוליה] הראשונה של החלק המאוזן של ה’בטן'; באותה צורה גם לקראת המעלה, הן חוליית הצינור האחרונה של החלק המאוזן של ה’בטן' תהיה תקועה בחלל של האבן האדומה, והן חולית הצינור הראשונה של העלייה בלחץ (expressio) תתחבר [למערכת] באותה צורה.

9. מאוזן באופן זה, המישור של חוליות הצינור לא יוזז ממקומו בקטעי המורדות ובהדחסות כלפי מעלה [= בעליות], שהרי בהזרמת המים תמיד נוצר לחץ אוויר (spiritus) עז עד כדי כך, שאף יפרוץ את הסלעים, אם המים לא יוכנסו, קודם כל, בהדרגה ובצמצום מן המעיין, ולא ייבלמו ב’ברכיים' על ידי קישורים עקומים (versurae alligationes) או חצץ המשמש זיבורית (saburra). כל השאר יש לסדר כמו עם צינורות העופרת. ועוד, בפעם הראשונה שמכניסים מים מן המעיין, קודם כדאי להכניס אפר (favilla), כך שאם החיבורים אינם מספיק מצופים, יצופו באפר.

10. להובלת המים בצינורות חרס ישנם יתרונות, ואלה הם: קודם כל, אם נוצר קלקול כלשהו במפעל, כל אחד יכול לתקן אותו. בנוסף לכך, המים הזורמים בצינורות חרס בריאים הרבה יותר מאלה הזורמים בצינורות עופרת, מכיוון שבמעבר בעופרת נראה ש[המים] נעשים מזיקים, כי נוצר מזה מלח העופרת (cerussa); וזה לפי הדעה המקובלת, גורם נזק לגוף האדם. כך, אם מה שנוצר מן העופרת הינו מזיק, אין ספק שגם היא עצמה אינה בריאה.

11. אנו יכולים לקבל דוגמה לכך מעובדי העופרת, שצבעי גופם נגועים בחוורון. שהרי כאשר בזמן ההתכה העופרת מאווררת, האדים שלה אוחזים ואחר כך צורבים את חלקי הגוף וגוזלים מאבריהם את סגולות הדם. לכן כדאי להוביל את המים בעופרת פחות ככל האפשר, אם רוצים לקבל אותם בריאים. אשר לטעם, השימוש היומיומי בתזונתנו יכול להעיד על טעם טוב יותר [של המים הנובעים] מצינורות חרס, מאחר שכולם, אפילו יש להם שולחנות עמוסים כלי כסף, בכל זאת משתמשים בכלי חרס כדי לשמור על הטעם.

12. אבל אם אנו רוצים ליצור מעיינות, שמהם ניתן להוביל מים, מוכרחים לחפור בארות (putei). בחפירת הבארות אין לזלזל בטכניקה, אלא צריך להתבונן בהבחנה דקה ובשקידה רבה על השיטות לעשיית הדברים בטבע, כי הקרקע מכילה בתוכה מרכיבים רבים ושונים. אכן, כמו שאר הדברים, הינה מורכבת מארבעת היסודות: קודם כל, היא עצמה עשויה אדמה; ומן היסוד הנוזלי יש לה מעיינות מים; ועוד [למן האש יש לה] סוגי חום, מהם נוצרים הגופרית, האלום, הזפת; [ומן היסוד הרביעי יש לה] משבי אוויר עזים, שכאשר הם כבדים ומגיעים דרך הפתחים הנקבוביים של האדמה למחפורת של באר ושם פוגעים בחופרים, הם חונקים בנחיריהם את רוח החיים כאילו בגלל תכונה טבעית של הגז; ככה מי שלא נמלט משם מהר למדי, נהרג שם.

13. באילו שיטות אפשר להשמר מ[סכנה] זו, [אסביר כעת]. צריך לעשות כך: מורידים מנורה דלוקה; אם היא נשארת דלוקה, אפשר לרדת ללא סכנה. אבל אם האור כבה מכוח הגז, אז צריך לחפור לאורך הפיר פתחי אוורור (aestuaria) מימין ומשמאל; כך יתפזרו הגזים מן הפתחים, כאילו דרך נחיריים. כאשר הדבר הזה יוסדר ויגיעו [החופרים] עד המים, אז יש לתחום [את הפיר] בבנייה, מבלי לחסום את זרמי המים (venae).

14. אבל אם הקרקע באזור קשה או זרמי המים מצויים עמוק מדי, אז צריך לקבל את האספקה מן הגגות או מן המקומות העליונים במאגרים מצופים במלט (signina opera). בבניית מאגרים מצופים במלט צריך לעשות את הדברים הבאים: קודם כל מכינים חול נקי ביותר וגס ביותר, מפוררים חלמיש (silex) עד שמקבלים חצץ, שאף שבר ממנו לא יהיה כבד מליטרה (אחת), מערבבים בתוך מכתש את הסיד (calx) החריף ביותר, כך שהיחס יהיה חמישה חלקי חול לשני חלקי סיד. את החפירה בשביל [המאגרים] האלה יש להדק ולכבוש עד למפלס העומק הסופי, באמצעות מוטות עץ מחוזקים בברזל.

15. אחרי הידוק הדפנות, יש לרוקן את העפר שבאמצע עד למפלס הנמוך ביותר של הדפנות. אחרי יישורה של קרקעית הבור, יש לכבוש אותה עד העובי שנקבע. אם ייבנו הבורות כפולים או משולשים, כך שניתן להעביר את מימיהם בחלחול (percolatio) ממאגר למאגר, [בורות כאלה] יהפכו את השימוש במים לבריא יותר ונעים יותר; שהרי אם יש לבוץ מקום לשקוע, [המים] נעשים צלולים יותר ושומרים על טעמם בלי ריח לוואי. אם לא, צריך להוסיף מלח כדי לטהר [את המים] מן המישקע. בספר זה שמתי את כל [המידע] שיכולתי [לאסוף] אודות תכונות המים וסוגיהם, שימושיהם, שיטות ההובלה והבדיקה; בספר הבא אכתוב על שעוני שמש ותורת מודדי הזמן.