אוסף חיתוכי־העץ היאפנים של יעקב פינס, היחיד במינו בארץ, הוצג במשכן לאמנות בעין־חרוד, לצד תערוכת היובל למאוריצי גוטליב, והמדור הקבוע לאמנות יהודית על־שם ברל כצנלסון. שלוש תצוגות אלה מהוות דוגמאות בולטות לדרכי פעולתו של המוזיאון הצעיר. כפי שאנו רואים אותו כיום על הגבעה הנשקפת אל הגלבוע, נמצא המשכן על פרשת דרכים, כשהוא עומד בפני התפתחות רבת־תנופה ודרכים חדשות.

כשחיים אתר (אפתיקר) המנוח השתקע בעין־חרוד, הייתה בכך משום תופעה ראשונה, ובמשך זמן לא־קצר – יחידה, בתולדות ההתיישבות העובדת. יליד רוסיה שלפני המהפכה, שנתחנך על טהרת התרבות היהודית העממית – הצטרף אתר מייד עם בואו ארצה כאיש “החלוץ” ל"חבורת העמק" ואתה עבר לעין־חרוד. היה זה אדם חולם, מלא דמיון, שרחש אהבה רבה לאמנות בכללה ולאמנות היהודית העממית בפרט, זו של יהדות רוסיה דאז; במהרה רכש את לב חבריו בשלבו עבודה עם יצירה אמנותית, ובהחילו לדבר על “פינה אמנותית”, ידע למצוא לרעיונו אוזן קשבת. בפינה זו, שכדוגמתה רבות במשקים אחרים, כיום – הציג לראשונה תערוכת רפרודוקציות של ון־גוך. יותר מאוחר, בשנים 1933 ו־1937, שוהה האמן בפאריס, לומד להכיר את האסכולה היהודית שם, את סוטין, קרמין ואחרים. באוירה זו הוא מתחיל לרכוש, לקנות ולאסוף חפצי אמנות יהודית, ואת האוסף שצבר הביא עמו בחזרו לקיבוץ. תחילה בחדר עבודתו, וב־1942 בצריף עץ שנועד למטרה זו. כך נולד ה"משכן".

ואולם, צר המקום מהכיל את חפצי־האמנות, התמונות והפסלים שהצטברו והלכו. הוחלט על בניית בנין מתאים. ב־1948 נחנך האולם הראשון, אליו נוסף אולם שני, שלוש שנים לאחר מכן. תמונות שונות, מהן מאמנים יהודים מארצות־הברית, החלו להגיע. אופי האוסף נטע בלבו של אתר הנלהב, את הרעיון ליצור מוזיאון של האמן היהודי בעולם. ואכן, עד מותו באפריל 1953, וכל זמן ששימש בו כמנהל, קנתה אמנות זו מקום קבע במשכן. התערוכות היו מתחלפות, ללא גוון ושיטה מכוונת.

התחלות אלה היוו למעשה את נקודת המוצא לפעולתו הנוכחית של המוזיאון. עד מותו הספיק אתר לאסוף כשלוש מאות יצירות משל אמנים יהודים מהמאות התשע־עשרה והעשרים. נערכו תערוכות מסליהם של חנה אורלוף, ינקלביץ' וקונסטאן ובשיתוף עם מוזיאונים אחרים בארץ, הובאה תערוכת שאגאל, ובשנים האחרונות – אלה של האמנות הצרפתית וההולנדית, וה"מיזררה" של רואו.

כיום מושך המשכן מבקרים לרוב. פתוח הוא, במשך כל ימי השבוע ובכל שעות היום. לקהל המונה מספר גדול של מבקרים קבועים, בני הסביבה, בהם בולטים תלמידי בתי־הספר, הבאים בקבוצות, באופן שיטתי, לכל תערוכה. המשכן מגיש להם בביקורים, וכן במקומות הימצאם, עזרה בספרייתו ובאוסף הרפרודוקציות שלו; כן נערכים סיורים מודרכים, והצגות סרטים אמנותיים. רבים גם המבקרים האחרים, תיירים ובני־הארץ. על הדאגה לספק דרישות שונות, ועל שאר הבעיות האירגוניות כאמנותיות הקשורות בכך מתגבר המשכן כמיטב יכולתו, וזאת לא מעט הודות לפעולות ההתנדבות המסורות של בני עין־חרוד.

השנה החולפת הייתה אופיינית לפעולתו של המשכן. נערכו בו לא פחות מחמש עשרה תערוכות, ביניהן שתים שנועדה להן חשיבות־יתר: תערוכת אמני ההתישבות העובדת, ותערוכת האמנים הצעירים בשיתוף עם מוזיאון חיפה. הראשונה נעשתה בהתחשבות עם צרכיה של אמנות שלא הוצגה עדיין כגוף עצמאי בפני הקהל, ואשר לדעת מנהל המשכן ז. עפרון, מקבילה היא בנקודות רבות לציור העממי־הפרימיטיבי של ארצות־הברית. אמנים אלה, המאורגנים בארץ בחמישה אגודים שונים, כוללים למעלה מחמש מאות חברים. התערוכה, שזכתה להדים רבים, הצביעה על הישגים לא־מעטים, בעיקר בפיסול.

השנה עומד המשכן בפני תוספת של אולמות והרחבת הפעולה התרבותית־חינוכית. יושם הדגש על השטח החינוכי כבעבר, וזאת, בהגדלת שרות השאלת הרפרודוקציות, בטיפוח ספריה מקצועית לתולדות האמנות, ובאוסף דיאפוזיטיבים למחקרה. תוספת האולמות תאפשר פתיחת אגפים נוספים והפיכתם למדורים של קבע. כך יוקצו אולמות לציור, גראפיקה, וכן חצר וחדר לפיסול, נוסף על המדור הקבוע לאמנות היהודית העממית. מנהל המשכן ז. עפרון רואה את עיקר תפקידו החינוכי של המשכן בעתיד, בטיפוח ערכים אמנותיים ואסתיטיים של ממש בקרב הדור הצעיר, להגיש את המיטב שביצירה הישראלית המקורית, וחשוב אולי מכל, להציג כל מוצג ומוצג באור הטוב והמתאים לו, שיביא את המבקר להתבונן בו בתשומת־לב. ואכן, אולמותיו המרווחים ושופעי־האור של המשכן בעין־חרוד, שאין כדוגמתם בארץ, יודעים להעמיד באור חדש כל תמונה ופסל הקונים מקום בין כתליהם.

(תאריך פרסום: אוגוסט 31 1956)