בכנסת, ט' בחשוון תשל"ז, 2.11.76

נמצאים אתנו היום חברי משלחת הפרלמנט האירופי, בראשות נשיא הפרלמנט, מר ג’ורג' ספינאלה, המבקרים בארצנו כאורחי הכנסת, וכביקור גומלין לביקורה של משלחת הכנסת, כאורחת הפרלמנט האירופי, לפני כשנה, בראשות חבר הכנסת אבא אבן.

אין זו המשלחת הראשונה המבקרת בארצנו מטעם הפרלמנט האירופי, הראשונה היתה בשנת 1964, ומאז היו ביקורים הדדיים שונים.

חשיבותו של הביקור הזה היא בשתיים:

א. הוא מעיד על התרקמות התהליכים של ההתענינות ושל שיתוף הפעולה בין הקהיליה האירופית לבין ישראל.

ב. הפעם עומד בראש המשלחת, נשיא הפרלמנט בעצמו, שהתפנה מעיסוקיו המרובים ובא אלינו בראש המשלחת, כדי להתרשם בעצמו, יחד עם חברי משלחתו, התרשמות ישירה מן המעשים והדברים והמחשבות של העם בישראל ושל מנהיגיו בכנסת ובממשלה.

התהליכים והמעשים של הקמת הקהיליה האירופית הינם אחד האירועים הנפלאים והמאלפים בתולדות עמי אירופה ומדינותיהם. לאחר מלחמות רבות וקשות, שנמשכו שנים רבות, לאחר נסיונות רבים לאחד את אירופה בכוח הזרוע – פנו עמים אלה, שנתברכו בתרבות עשירה, בחכמת חיים ובנסיון חיים, – אל הדרך של שיתוף פעולה מרצון ושל סלילת דרכים לעזרת הדדית, ולאחדות המעשה בתחומים שונים, וקודם כל בתחום הכלכלה, ע"י הקמת השוק המשותף התהליכים והמעשים הללו מתקדמים צעד אחר צעד לקראת עתיד טוב יותר, והם מהווים מקור לתקוה ולברכה לעמי אירופה ודוגמה טובה לעמים ומדינות אחרות, בחבלי עולם אחרים, ובמיוחד חבל עולם זה, שאנו חיים בו.

הפרלמנט האירופי, המופקד על הפיקוח על מוסדותיה, פעילותה ומגמות התפתחותה וגידולה של הקהיליה האירופית – הינו תשתית איתנה לשיתוף פעולה בין עמי אירופה ומדינותיהם ולאחדות גוברת והולכת לקראת עתיד אירופי רב־עוצמה הן מבחינה כלכלית והן מבחינה פוליטית, הפרלמנט עצמו הולך ומתעצם ובעוד כשנתיים ייערכו בכל מדינות הקהיליה בחירות ישירות לפרלמנט, דבר שיחזק את מעמדו ואת סמכותו ויעמיק את תהליכי ליכודה של הקהיליה.

מדינת־ישראל הנמצאת בתהליך מתקדם ומתרחב של שיתוף פעולה בינה לבין הקהיליה האירופית והשוק המשותף הצליחה גם היא –על אף המלחמות והצרות שהיא נאלצת לעמוד בהן, – להרחיב את מישקה בחקלאות ובתעשיה, להגדיל את אוכלוסייתה, להעמיק את גיבושה של האוכלוסיה שלה מקבוצות שונות של עולים מארצות שונות ותרבויות שונות לחברה יצרנית המעצבת את חייה בדרכים דמוקרטיות ובטיפוח תרבות חיים כללית, כמדינות המתוקנות בעולם, וכן גם להגדיל את יכלתה בתחומי המדע והמחקר השימושי והעיוני. בין מדינת־ישראל לבין השוק המשותף נחתם הסכם פורמלי בתחום הסחר ההדדי, והוא נמצא כבר בעיצומו של ביצוע, מתנהל מו"מ בתחום הכספי והטכנולוגי, ויש מחשבות וסיכויים גם בתחומים נוספים. מובן מאליו שבכל מו"מ ישנם קשיים והתלבטויות ולאחרונה אף נודעו קשיים כאלה, אבל אנחנו בטוחים, שהתבונה ורגשי הידידות, והרצון הטוב, ותמיכתם האוהדת של חברי הפרלמנט האירופי, יסייעו להתגבר על כל קושי ומכשול.

אין זה אפוא אלא טבעי, שבמקביל להידוק הקשרים בין ממשלת ישראל לבין נציבות הקהיליה האירופית, – ילכו ויתהדקו גם הקשרים והזיקה ההדדית בין הכנסת שלנו, ועדותיה וסיעותיה, לבין הפרלמנט האירופי, ועדותיו וסיעותיו.

עובדה מעודדת היא, שהפרלמנט האירופי נדרש לעתים קרובות לבעיות אזורנו ולבעיותיה של מדינת־ישראל, בתחומים שונים, ותמיד ברוח אוהדת ותוך הבנה כנה לקשייה וללבטיה של ישראל, והערכה מלאה למאמציה מעשיה והישגיה.

במעמד זה אזכיר אחדות מתוך שורה של החלטות, שנתקבלו ע"י הפרלמנט האירופי בענינים העומדים ברומו של עולמנו:

א. ההחלטה בדבר החרם הערבי, המביעה תקוה שסעיף של אי־הפליה יהווה חלק אינטגרלי בכל הסכם שעליו תחתום הקהיליה האירופית.

ב. ההחלטה המגנה, בשם עמי הקהיליה, את ההשוואה המרושעת בין הגזענות והציונות.

ג. ההחלטה שנתקבלה אחרי מבצע יהונתן, הקוראת למדינות אירופה לפעול נגד הטירור.

אנחנו מייחסים חשיבות מרובה להעמקת הדו־שיח והקשרים בין הפרלמנט האירופי, על כל סיעותיו וחבריו, לבין הכנסת, על כל סיעותיה וחבריה.

שמחנו אפוא להיענות להזמנת נשיא הפרלמנט, ידידנו ומכובדנו מר ג’ורג' ספינאלה לפני כשנה, לשגר משלחת של הכנסת לשטרסבורג, ואנחנו מתברכים ומתכבדים בכך שהיום ניתן לנו לקדם בברכה משלחת גומלין של הפרלמנט, בראשות נשיא הפרלמנט בכבודו ובעצמו.

מדינת־ישראל, קשורה לאירופה באלפי נימים של זכרונות של אינטרסים ושל תקוות, ואנו מקוים ובטוחים, שיעלה בידינו לתרום חלקנו לנסיון ההיסטורי הכביר, המתגשם לעינינו, בעיצובה של הקהיליה, למען אשרם והצלחתם של עמי הקהיליה ולמען עתידה, שלומה ואשרה של מדינת־ישראל.

ביקור המשלחת היום הוא צעד נוסף באותה דרך ארוכה וברוכה.

* * *

…הפעם אתם הגעתם אלינו, כשאנחנו נמצאים בעיצומן של נסיבות שיכולות להוליד תמורות מרחיקות לכת במערכת היחסים במזרח התיכון אם רק יופקו מן המאורעות הלקחים הנכונים.

כאשר החלו לקום מדינות עצמאיות בחבל עולם זה ידענו, שהעצמאות הזאת של עמיהן עוד תעבור כור היתוך לוהט של מהפכות, ומהפכות שכנגד, עד שתגיע ליציבות של ממש; ידענו גם זאת, שהמזג והאופי של אנשי המזרח נוטים לעבור מקיצוניות אחת לקיצוניות שניה במהירות מדהימה.

הקמת מדינת ישראל נקלעה לתוך המציאות הזאת בלי שיכלה לבחור לעצמה מציאות אחרת. יתר על כן היא נהפכה, בלי שיכלה למנוע זאת מעצמה, אחת הסיבות לתסיסה במדינות המזרח התיכון; היא גם אחת הסיבות לריסון העצמי, הפנימי והחיצוני של אותן מדינות; אחת הסיבות לקנאה, לחיקוי וללימוד. לא קשה לתאר, שהיחסים בין מצרים ולוב, ובין לוב וסודאן, ובין עיראק וכויית, ובין עיראק וסוריה, וכן גם בין ארצות המגרב – היו נהפכים למלחמות קשות ביותר אלמלא היה מושמע האיום, שישראל עשויה לשמוח ולהפיק תועלת מכך ולא פעם שמענו, כיצד מטיפים זה לזה ללמוד מישראל אחדות המעשה ופעולות קונסטרוקטיביות ושיטות חיים ומימשל דמוקרטיים.

ב־18 החדשים היינו עדים למלחמה אכזרית ומדאיגה בלבנון, שקשה היה לראות את קיצה. הנה התכנסו המדינאים הערבים בריאד ובקהיר, ובניפנוף בסיסמה, שהמלחמה הזאת מביאה תועלת רק לישראל – הם מנסים לכבות את התבערה הזאת. מצדנו נשמח שיושם קץ לשפיכות הדמים האיומה הזאת אבל כואב לנו ומדאיג אותנו ששוב עושים זאת על גבינו ועל חשבוננו.

ואעפ"י כן יש מקום לתקווה – גם אם היא נראית עדיין קלושה למדי – שהולכת ומתקרבת תקופה של שפיות והתפכחות בעולם הערבי, דבר שיביא אולי לראשית רגיעה כללית בחבל עולם זה אחרי כל מה שעבר עליו בשלשים השנים האחרונות, מובן שבכך ייטב גם לישראל.

מדינות ערב, שלפני שלשים שנה יצאו להילחם נגד הקמתה של מדינת ישראל – ונכשלו – החליטו להשתמש בחצי מיליון פליטים ערבים פלשתינאים כמכשיר להסיח את הדעת מכשלונם; ובמקום לקלוט את אחיהם אלה, כפי שמדינת־ישראל קלטה כמיליון יהודים נרדפים ומושפלים, שנמלטו אליה מאותן ארצות עצמן. ויש לארצות ערב עושר מופלג בכסף ובאדמות לרוב, שאין לישראל כמותן אפילו בחלומותיה הורודים. במקום זאת הם סיפקו לפליטים האלה נשק והסיתו אותם לעשות טירור נגד ישראל ואלו את לחמם של הפליטים סיפקה מסו"ת. התוצאה היתה שהלכו ונתרבו קבוצות הטרור, המתחרות זו בזו. הן גרמו לישראל קרבנות רבים אבל לא הכניעו אותה. בינתיים הטירור הפך להיות צרה גדולה בשביל מדינות ערב עצמן. ירדן עצמה, המאוכלסת ברובה פלשתינאים, ולא מעט עזרה לטירור ולטירוריזם, נאלצה לקום ולהילחם מלחמת דמים בטרוריסטים כדי להיפטר מהם וזהו בדיוק מה שקורה בלבנון. הטירור הטיל אימתו על כל שליטי ערב. אין אף שליט ערבי אחד שאיננו רועד מפני אקדח של טירוריסט ואורב לו. הטירור התחיל להתפשט גם ברחבי העולם תוך קשירת קשרים בין הטרוריסטים הערבים לבין אלמנטים טרוריסטים שונים ומשונים, בארצות שונות; יש מקום אפוא, לתקוה, שמדינות ערב סוף סוף יתנערו ממדיניות הטירור נגד ישראל, הפוגע גם בהן עצמן, וינסו ללכת בדרך של מציאת פתרונות קונסטרוקטיביים לבעייה הפלשתינאית.

הפתרון לסיכסוך בין הערבים וישראל, ובין הערבים לבין עצמם – מחייב הליכה באותה הדרך שבה הולכות עכשיו מדינות אירופה לאחר המלחמות שהיו ביניהן; זוהי דרך ההתקרבות, והעזרה ההדדית, בתחום הכלכלי והאזרחי, וטיפוח תהליכי התלכדות לקראת אחדות מקיפה יותר; וכיוון שמדינות ערב – במשרק ובמגרב – מתענינות בתהליכים המתרחשים באירופה, ומתקשרות אל השוק האירופי – הדבר מגביר את התקוה, שמשהו מן הרוח האירופית הזאת יידבק בהן וישפיע עליהן, וסוף סוף יבינו שלא חרם, לא טירור, לא איומי מלחמה ולא הסתה עלולות – להביא לפתרון כלשהו, אלא דרך השלום, שיתוף הפעולה השפיות והרצון הטוב.

מכאן תבינו רבותי עד כמה אנו מעריכים את תהליכי ההתקרבות, ואת העשייה הקונסטרוקטיבית הקולקטיבית של מדינות אירופה, ועד כמה אנו תולים בהן תקוות טובות לנו, הן מבחינת הקשרים הישירים בינינו לבין התהליכים והמעשים הברוכים שלכם, והן מבחינת הדוגמה לחיקוי, שאתם עשויים לתת למדינות ולעמים אחרים בעולם ובייחוד לעמים ולמדינות באזורינו.

אנחנו מאחלים לכם בכל לבנו הצלחה בכל מעשיכם בהשגת מטרותיכם ואנחנו גם רוצים ומוכנים לסייע בידיכם כל סיוע של ממש שיש ביכלתנו לתת; ועם זאת אנו מצפים מכם לסייע לנו בכל מה שאתם יכולים וצריכים לסייע, כולל מאמצים של השפעה חיובית וקונסטרוקטיבית על מדינות ערב. – – –