קוֹרְאִים חֲבִיבִים,    🔗

בַּסֵּפֶר הַזֶּה מְתֹאָרוֹת מִקְצָת עֲלִילוֹתָיו הַנִּפְלָאוֹת שֶׁל הָאַבִּיר דּוֹן קִישׁוֹט הַמְפֹרְסָם בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ זֶה מֵאוֹת בַּשָּׁנִים. וְכַאֲשֶׁר תִּקְרְאוּ עַל אֹדוֹת הַמַּעֲשִׂים הַמְשֻׁנִּים שֶׁפָּעַל הָאַבִּיר הַזֶּה וְעַל הַמִּקְרִים הַמּוּזָרִים שֶׁקָּרוּ אוֹתוֹ בְמֶשֶׁךְ יְמֵי נְדוּדָיו בֶּעָרִים וּבַכְּפָרִים. וַדַּאי תִּתְפַּלְאוּ מְאֹד, וּמֵהֶם תִּרְאוּ וְתִוָּכְחוּ לָדַעַת, מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁלַח חָפְשִׁי אֶת דִּמְיוֹנוֹ הַפָּרוּעַ וַאֲשֶׁר יַאֲמִין בְּכָל מִינֵי תַּעְתּוּעֵי שָׁוְא וְהָבֶל.

וְאוּלָם הַמַּעֲשִׂים הַמְסֻפָּרִים בַּסֵּפֶר הַקָּטָן הַזֶּה הֵם רַק מִקְצָת, אֲבָל לֹא כָל קוֹרוֹת חַיָּיו שֶׁל הָאַבִּיר דּוֹן קִישׁוֹט. הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶּׁכָּתוּב כָאן מְסֻפָּר בַּסֵּפֶר הַגָּדוֹל עַל הָאַבִּיר הַזֶּה, שֶׁנִּכְתַּב בִּידֵי הַמְשׁוֹרֵר הַסְּפָרָדִי הַמְהֻלָּל מִיגוּאֵל סֶרְוַנְטֶס, וּמְשׁוֹרְרֵנוּ הַנַּעֲרָץ חַיִּים נַחֲמָן בְּיַאלִיק שָׁב וְכָתַב אוֹתוֹ בְעִבְרִית יָפָה וְִנִשְׂגָּבָה עַד מְאֹד. וְאוּלָם כָּל עוֹד קְטַנִּים אַתֶּם יִקְשֶׁה מִכֶּם לְהָבִין אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה, וְלָכֵן כָּתַבְנוּ פֹה מִקְצָתוֹ בְּלָשׁוֹן קַלָּה וּמוּבָנָה לְכֻלְּכֶם.

וְהָיָה אִם תּוֹסִיפוּ לִשְׁקֹד עַל לִמּוּדֵיכֶם וְתַצְלִיחוּ לִלְמֹד אֶת לְשׁוֹנֵנוּ הָעִבְרִית וְלָדַעַת אוֹתָהּ עַל בֻּרְיָהּ, – אָז תְּהִי לָכֶם הַיְכֹלֶת לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר הַהוּא, שֶׁנִּכְתַּב בִּידֵי בְּיַאלִיק, מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ, לְמַעַן אֲשֶׁר תּוּכְלוּ לֵהָנוֹת הֲנָאָה שְׁלֵמָה מִקּוֹרוֹתָיו הַמֻּפְלָאוֹת שֶׁל הָאַבִּיר הַמֻּפְלָא דוֹן קִישׁוֹט.

 

פֶּרֶק א: אָדָם שֶׁהָפַךְ בִּן לַיְלָה לְאַבִּיר    🔗

לִפְנֵי כִשְׁלשׁ מֵאוֹת אוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה הָיָה בְאֶרֶץ סְפָרַד אִישׁ אֶחָד, קִיכָדָה שְׁמוֹ, וְלוֹ בַיִת וְנַחֲלַת שָׂדֶה קְטַנָּה סְמוּכָה לְאַחַד הַכְּפָרִים בִּגְלִיל לַמַּנְשָׁה.

וְלָאִישׁ קִיכָדָה קְרוֹבָה, אִשָּׁה אַחַת מִבְּנֵי מִשְׁפַּתְתּוֹ, אֲשֶׁר נִהֲלָה אֶת מֶשֶׁק בֵּיתוֹ, וְעוֹד אִישׁ אֶחָד זָקֵן הָעוֹשֶׂה כָּל מְלָאכָה בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה, וְנוֹסַף עַל אֵלֶּה סוּס זָקֵן לָבָן, אֲשֶׁר אִם כִּי נִרְאָה בְעֵינֵי בְעָלָיו כּסוּס אַדִּיר וְיָפֶה עַד מְאֹד, הִנֵּה עַל פִּי הָאֱמֶת הָיָה זָקֵן וְרָזֶה כְּקִיכָדָה גוּפוֹ, וְהוּא הוֹלֵךְ שְׁחוֹחַ וּמִתְנַהֵג בִּכְבֵדוּת כְּסוּסָה זְקֵנָה שֶׁכָּלָה כֹחָהּ בִּהְיוֹתָהּ רְתוּמָה כָל יָמֶיהָ לְעֶגְלָתָהּ.

וְזֶה הָאִישׁ קִיכָדָה לֹא הָיָה לוֹ בָעוֹלָם שׁוּם עִנְיָן וּמַעֲשֶׂה לַעֲשׂוֹתוֹ, וְלָכֵן בִּלָּה אֶת כָּל שְׁעָתוֹ בִּקְרִיאַת סְפָרִים יְשָׁנִים שֶׁבָּהֶם לֹא סֻפַּר אֶלָּא עַל אַבִּירִים וְעַל עֲנָקִים וְעַל גְּבִירוֹת יָפוֹת שֶׁמְּכַשְּׁפִים זֵדִים וּרְשָׁעִים סָגְרוּ אוֹתָן בְּאַרְמוֹנוֹת מְכֻשָּׁפִים. וּבִמְרוּצַת הַזְּמָן נִתְחַבְּבוּ עָלָיו הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהִקְדִּישׁ לִקְרִיאָתָם כָּל יָמָיו וְגַם רֹב שְׁעוֹת לֵילוֹתָיו. וְלִבּוֹ נִמְשַׁךְ אַחֲרֵיהֶם כָּל כָּךְ, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הֵחֵל לְהַאֲמִין, שֶׁהוּא עַצְמוֹ חַי בְּאֶרֶץ שֶׁל עֲנָקִים וּמְכַשְּׁפִים וְרוּחוֹת רָעוֹת, וְחוֹבָתוֹ הִיא לַעֲלוֹת עַל סוּסוֹ הָאַדִּיר וְלָצֵאת לַעֲשׂוֹת גְּבוּרוֹת בָּאָרֶץ וּלְשַׁחְרֵר בְּנוֹת־מְלָכוֹת אֻמְלָלוֹת מִכִּלְאָן.

וּבַחֲדַר הַגְּרוּטוֹת וְהַבְּלוֹאִים שֶׁבְּבֵית קִיכָדָה הִתְגּוֹלְלוּ, עוֹד מִכַּמָּה שָׁנִים לִפְנֵי הִוָּלְדוֹ, מַדִּים וּכְלֵי נֶשֶׁק יְשָׁנִים, אֲשֶׁר הֶעֱלוּ חֲלוּדָה מֵרֹב יָמִים, כִּי מִימֵי אֲבִי אֲבִי אָבִיו שֶׁל קִיכָדָה לֹא נָגְעָה בָהֶם יַד אִישׁ. עַתָּה הִנֵּה הוּצְאוּ הַכֵּלִים הָאֵלֶּה מִמַּחֲבוֹאָם, וְכַמָּה יָמִים עָמַל קִיכָדָה לְמָרְקָם וּלְשַׁפְשְׁפָם וּלְתַקְּנָם.

לְדַאֲבוֹנוֹ הַגָּדוֹל לֹא נִמְצָא מִן הַקּוֹבַע אֶלָּא חֶצְיוֹ, וְחָלִילָה לוֹ לְאַבִּיר לָצֵאת לְמַסָּעָיו בְּאֵין קוֹבַע לְרֹאשׁוֹ.

וּבְכֵן הוֹסִיף לוֹ קִיכָדָה אֶת הַחֲצִי הַשֵּׁנִי שֶׁעָשָׂה מִלּוּחוֹת נְיָר עָבֶה; וְכַאֲשֶׁר גָּמַר לַעֲשׂוֹתוֹ אָמַר גַּם לְנַסּוֹתוֹ, אִם חָזָק הוּא לְמַדָּי, וְהוּא שָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ וְהִכָּה בָהּ אֶת קוֹבָעוֹ מַכָּה חֲזָקָה. אוֹי וַאֲבוֹי! הַמַּכָּה הָאַחַת הַזֹּאת אִבְּדָה אֶת כָּל עֲמָלוֹ אֲשֶׁר עָמַל בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ תָּמִים: הַנְּיָר הֶעָבֶה נִקְרַע לִגְזָרִים. הַדָּבָר הַזֶּה הֶעֱצִיב מְאֹד אֶת רוּחַ קִיכָדָה, אֲבָל מִיָּד נִגַּשׁ שֵׁנִית אֶל הַמְּלָאכָה וְעָשָׂה לוֹ קוֹבַע חָדָשׁ מִלּוּחוֹת נְיָר עָבִים, וְגַם צִפָּה אוֹתוֹ מִבִּפְִנִים בְּלוּחוֹת בַּרְזֶל דַּקִּים, וְהִנֵּה הָיָה בְיָדוֹ קוֹבַע נֶחְמָד לְמַרְאֶה, אֲבָל בַּפַּעַם הַזֹּאת לֹא הוֹסִיף עוֹד לְנַסּוֹתוֹ בְּחַרְבּוֹ.

וְעַתָּה, כַּאֲשֶׁר הָיָה הַנֶּשֶׁק נָכוֹן בְּיָדוֹ, עָלָה בְדַעְתּוֹ, כִּי עָלָיו לִקְרוֹא שֵׁם לְסוּסוֹ, שֶׁכֵּן בְּכָל סִפְרֵי־הָאַבִּירִים שֶׁקָּרָא קִיכָדָה אֵין לְךָ סוּס שֶׁל אַבִּיר שֶׁלֹּא יִקָּרֵא בְשֵׁם יָפֶה וּמְצַלְצֵל. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶעֱמִיק לַחְשׁוֹב בַּדָּבָר אַרְבָּעָה יָמִים הֶחְלִיט, שֶׁהַשֵּׁם “רוֹסִינַנְטֵי” הוּא הַשֵׁם הַמַּתְאִים בּיוֹתֵר לְסוּסוֹ.

וְלַסּוֹף, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶעֱמִיק לַחְשׁוֹב עוֹד שְׁמוֹנָה יָמִים הֶחְלִיט, שֶׁהוּא עַצְמוֹ יִקָּרֵא בַשֵּׁם: “דּוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁה”.

וְעַתָּה הִנֵּה לֹא הָיָה חָסֵר אֶלָּא עוֹד דָּבָר אֶחָד. מֵאוֹתָם הַסְּפָרִים הָיָה יָדוּעַ לוֹ, כִּי לְפָנִים, בִּימֵי תְהִלַּת הָאַבִּירִים אַנְשֵׁי הַשֵּׁם מֵעוֹלָם, הָיָה כָל אַבִּיר וְאַבִּיר בּוֹחֵר לוֹ גְבֶרֶת אַחַת, אֲשֶׁר כְּסָיָה אַחַת שֶׁלָּהּ הָיְתָה טְמוּנָה תָמִיד בְּקוֹבָעוֹ, לְאוֹת וּלְעֵדָה, כִּי גְבֶרֶת זֹאת הִיא בְחִירַת לִבּוֹ, אוֹתָהּ יַעֲרִיץ וּבִשְׁמָהּ יְחוֹלֵל אֶת כָּל גְּבוּרוֹתָיו וְנִפְלְאוֹתָיו; וְאִם יָבֹא אִישׁ וְיָעֵז לְהַטִּיל סָפֵק בַּדָּבָר, אִם גְּבֶרֶת זוֹ הִיא הָאִשָּׁה הַיָּפָה בְכָל הָעוֹלָם, אֲזַי יְאַלְּצֵהוּ הָאַבִּיר בְּפִי חַרְבּוֹ לְהוֹדוֹת בַּדָּבָר הַזֶּה.

וּבְכֵן רָאָה דוֹן קִישׁוֹט הֶכְרַח לְעַצְמוֹ לִבְחוֹר לוֹ אַף הוּא גְבֶרֶת בְּחִירַת לִבּוֹ.

וּבִכְפָר אֶחָד סָמוּךְ לְלַמַּנְשָׁה יָשְׁבָה נַעֲרָה אַחַת, כַּפְרִית שְׁמֵנָה, אֲשֶׁר לִפְנֵי שָׁנִים אֲחָדוֹת הִרְגִּישׁ אֵלֶיהָ דוֹן קִישׁוֹט כְּעֵין רֶגֶשׁ שֶׁל אַהֲבָה. וּבְכֵן אֵפוֹא, מִי יֵיטִיב מִמֶּנָּה לִתְפּוֹשׂ אֶת מְקוֹם הַגְּבֶרֶת בְּחִירַת לִבּוֹ? וּלְמִי, אִם לֹא אֵלֶיהָ, יִשְׁלַח אֶת הָאַבִּירִים וְהַמְּכַשְּׁפִים הַמְנֻצָּחִים, אֲשֶׁר הוּא יוֹצֵא עַתָּה לְהִלָּחֵם בָּהֶם, לְמַעַן אֲשֶׁר תּוֹצִיא הִיא אֶת מִשְׁפָּטָם לְחַיִּים אוֹ לַמָּוֶת? אָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר כִּי שְׁמָהּ, אַלְדּוֹנְזָה לוֹרֶנְצָה, אֵינוֹ שֵׁם מְצַלְצֵל יָפֶה כִּשְׁמָהּ שֶׁל בַּת־מַלְכָּה אוֹ שֶׁל גְּבֶרֶת רָמַת־הַיַּחַשׂ. וְלָכֵן הֶחְלִיט לִקְרֹא אוֹתָהּ מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה בְשֵׁם: דּוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית. כְּלוּם יֵשׁ לְךָ שֵׁם שֶׁל בַּת־מַלְכָּה יָפֶה מִזֶּה?

וְעַתָּה הִנֵּה הָיָה הַכֹּל נָכוֹן בְּיָדוֹ, וּבְאַחַד הַיָּמִים הִשְׁכִּים דּוֹן קִישׁוֹט לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר, וּמִבְּלִי הַגֵּד דָּבָר לְאִישׁ לָבַשׁ אֶת חֲלִיצָתוֹ, לָקַח אֶת חַרְבּוֹ וְאֶת חֲנִיתוֹ וְאֶת מָגִנּוֹ, חָבַשׁ אֶת רוֹסִינַנְטֵי וְיָצָא לְדַרְכּוֹ, נוֹסֵעַ וּמְצַפֶּה לַעֲלִילוֹת גְּדוֹלוֹת.

הוּא טֶרֶם הִרְחִיק לָלֶכֶת וְרַעְיוֹן אָיֹם עָלָה עַל דַּעְתּוֹ וְהִבְהִילוֹ פִתְאֹם. הֵן הוּא טֶרֶם הָקְדַּשׁ כְּמִשְׁפַּט הָאַבִּירִים! וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהוּא קָרָא בִסְפָרָיו, כִּי כָל זְמָן שֶׁלֹּא בִּצַּע הָאַבִּיר אֵיזֶה מַעֲלָל גָּדוֹל וּמְהֻלָּל אֵין לוֹ רְשׁוּת אֶלָּא לָשֵׂאת נֶשֶׁק לָבָן וְאָסוּר לוֹ לָשִׂים אֶת שֶׁלֶט הַגִּבּוֹרִים עַל מָגִנּוֹ. וּמָה אֵפוֹא יַעֲשֶׂה עָתָּה? הָרַעְיוֹן הַזֶּה בִּלְבֵּל אֶת דַּעְתּוֹ כָּל כָּךְ עַד אֲשֶׁר כִּמְעַט רָאָה הֶכְרַח לְעַצְמוֹ לָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ. וְאוּלָם אַחֲרֵי כֵן נִזְכַּר, כִּי הוּא קָרָא בִסְפָרִים, אֵיךְ שֶׁכַּמָּה אַבִּירִים הָקְדְּשׁוּ בִידֵי אֲנָשִׁים שֶׁנִּפְגְּשׁוּ לָהֶם בַּדֶּרֶךְ בְּמִקְרֶה. וַאֲשֶׁר לְנִשְׁקוֹ הִנֵּה עָלָה בְּדַעְתּוֹ, שֶׁהוּא יוּכַל לְהוֹסִיף וּלְמָרֵק וּלְשַׁפְשֵׁף אֶת נִשְׁקוֹ עַד אֲשֶׁר יִהְיֶה לָבָן מֵאֵין כָּמֹהוּ.

וּבְכֵן הוֹסִיף לִרְכֹּב וְנָתַן אֶת סוּסוֹ רוֹסִינַנְטֵי לָלֶכֶת אֶל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, בְּחָשְׁבוֹ, כִּי כָל הַדְּרָכִים יָפוֹת לְאִישׁ הַיּוֹצֵא לְחוֹלֵל עֲלִילוֹת גְּדוֹלוֹת וְִנִפְלָאוֹת.

כָּכָה רָכַב כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, אֲבָל לְדַאֲבוֹנוֹ לֹא מָצָא כָל עִנְיָן, אֲשֶׁר יוּכַל לִהְיוֹת לוֹ לַעֲלִילָה רַבָּה.

לַסּוֹף, כַּאֲשֶׁר רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב וְהוּא וְסוּסוֹ הָיוּ שְׁנֵיהֶם עֲיֵפִים עַד מְאֹד, נִרְאָה מָלוֹן לְעֵינָיו. וְאַךְ הֵעִיף דּוֹן קִישׁוֹט עַיִן בַּמָּלוֹן הִטְעָהוּ רוּחַ דִּמְיוֹנוֹ הַנִּפְרָז לִרְאוֹתוֹ כְּאִלּוּ הָיָה אַרְמוֹן גָּדוֹל, וְהוּא עָצַר אֶת סוּסוֹ בְמֶרְחַק מָה וְחִכָּה. הוּא חָשַׁב, כִּי כְמוֹ בִימֵי קֶדֶם כֵּן גַּם עַתָּה יוֹפִיעַ גַּמָּד בְּרֹאשׁ הַמִּגְדָּל וִיבַשֵּׂר בִּתְרוּעַת חֲצוֹצְרָה, כִּי אַבִּיר אֹרֵחַ הִגִּיעַ אֶל הָאַרְמוֹן. וְאוּלָם שׁוּם גַּמָּד לֹא הוֹפִיעַ, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶרְאָה רוֹסִינַנְטֵי סִמָּנִים שֶׁל קֹצֶר־רוּחַ, כִּי נֶחְפַּז מְאֹד לְהַגִּיעַ אֶל הָאֻרְוָה, הֵחֵל דּוֹן קִישׁוֹט לְהִתְקָרֵב אֶל הַמָּלוֹן.

וְהִנֵּה קָרָה הַמִּקְרֶה, כִּי בָרֶגַע הַזֶּה תָּקַע רוֹעֵה חֲזִירִים בְּקַרְנוֹ בַשָּׂדֶה הַסָּמוּךְ, לֶאֱסֹף אֶת עֵדֶר חֲזִירָיו. וְדוֹן קִישׁוֹט חָשַׁב, כִּי הִנֵּה סוֹף סוֹף יָצָא הַגַּמָּד לְבַשֵּׂר אֶת דְּבַר בּוֹאוֹ, וְלָכֵן נֶחְפַּז לִרְכֹּב עַד דֶּלֶת הַמָּלוֹן. וּבַשָּׁעָה הַהִיא עָמְדוּ שְׁתֵּי נְעָרוֹת צְעִירוֹת שְׁמֵנוֹת וְגַסּוֹת מִבְּנוֹת הַכְּפָר, וְהָאַבִּיר דִּמָּה לִרְאוֹת בָּהֶן שְׁתֵּי גְבִירוֹת יְפֵיפִיּוֹת שֶׁיָּצְאוּ לִשְׁאוֹף רוּחַ צַח בְּשַׁעַר הָאַרְמוֹן.

וְהַנְּעָרוֹת הִשְׁתּוֹמְמוּ לְמַרְאֵה דְמוּתוֹ הַמְשֻׁנָּה כָּל כָּךְ, וְגַם נִבְהֲלוּ קְצָת, עַד אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לִבְרֹחַ מִפָּנָיו. וְאוּלָם דּוֹן קִישׁוֹט עָצַר אוֹתָן.

– אַל נָא, גְּבִירוֹתַי, אַל נָא תִבְרַחְנָה, – אָמַר. – אֵין בְּדַעְתִּי לְהָרַע לְאִישׁ, וְאַף כִּי לַעֲלָמוֹת רָמוֹת־יַחַשׂ כְּמוֹכֶן.

וְכָכָה הִרְבָּה לְדַבֵּר אֲלֵיהֶן דְּבָרִים רָמִים וְנִשְׂגָּבִים, וְהַנְּעָרוֹת הַצְּעִירוֹת צָחֲקוּ צְחוֹק גָּדוֹל וּפָרוּעַ לְשֵׁמַע דְּבָרָיו, עַד אֲשֶׁר קָצַף עֲלֵיהֶן דּוֹן קִישׁוֹט קֶצֶף גָּדוֹל, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא מָרָה הָיְתָה אַחֲרִיתָן, לוּלֵא יָצָא אֲלֵיהֶם בְּרֶגַע זֶה בַּעַל הַמָּלוֹן. וּבַעַל הַמָּלוֹן הַזֶּה הָיָה אִישׁ שָׁמֵן מְאֹד וְטוֹב לֵב, וְכָל יָמָיו הָיָה חָרֵד וְנִזְהָר שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בִּכְבוֹד אִישׁ, וּבְכָל זֹאת לֹא יָכֹל אַף הוּא לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת דּוֹן קִישׁוֹט. וְאוּלָם הוּא מָשַׁל בְּרוּחוֹ וּבִקֵּשׁ מֵאֵת הָאַבִּיר בְּנִמּוּס לָרֶדֶת מֵעַל סוּסוֹ, וְגַם הִצִּיעַ לְפָנָיו לְהַמְצִיא לוֹ מִכָּל הַנִּמְצָא אִתּוֹ בַמָּלוֹן.

וְדוֹן קִישׁוֹט כְּבָר הָיָה בָעֵת הַהִיא גַם עָיֵף וְגַם רָעֵב מְאֹד, וְרַק בְּרֹב עָמָל עָלָה לוֹ לָרֶדֶת מֵעַל סוּסוֹ. וְהוּא מָסַר אֶת הַסּוּס לְבַעַל הַמָּלוֹן, וְדִבֶּר אֵלָיו כְּאִלוּ הָיָה שַׂר הַאַרְמוֹן, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לָשִׂים עַיִן עַל רוֹסִינַנְטִי, כִּי בְכָל סוּסֵי־הַמִּלְחָמָה הָאַדִּירִים אֵין סוּס־מִלְחָמָה אַדִּיר כָּמֹהוּ.

כַּאֲשֶׁר שָׁב בַּעַל הַמָּלוֹן מִן הָאֻרְוָה מָצָא אֶת דּוֹן קִישׁוֹט יוֹשֵׁב בַּחֶדֶר וּשְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת הַצְּעִירוֹת עוֹזְרוֹת לוֹ בְּמַאֲמַצָּיו הָרַבִּים לְהִתְפַּשֵּׁט אֶת חֲלִיצָתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו. הֵן כְּבָר הִפְשִׁיטוּהוּ אֶת הַכְּתֵפוֹת וְאֶת הַשִּׁרְיוֹן, אֲבָל בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא יָכְלוּ לְהָזִיז מִמְּקוֹמוֹ אֶת הַקּוֹבַע, אִם לֹא שֶׁתְּנַתֵּקְנָה אֶת הַפְּתִילִים הַיְרֻקִּים שֶׁבָּהֶם הָיָה הַקּוֹבַע קָשׁוּר לְרֹאשׁוֹ, וְהָאַבִּיר לֹא הִרְשָׁה לָהֶן לַעֲשׂוֹת זֹאת.

וְלָכֵן לֹא מָצָא לוֹ עֵצָה אַחֶרֶת בִּלְתִּי אִם לְהַשְׁאִיר אֶת קוֹבָעוֹ עַל רֹאשׁוֹ כָל הַלַּיְלָה, גַּם בְּעֵת אָכְלוֹ וּשְׁתוֹתוֹ, וְאָמְנָם מִשּׁוּם זֶה לֹא יָכֹל גַּם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בְּלִי עֶזְרַת זוּלָתוֹ. אֲבָל אַחַת הַנְּעָרוֹת הַצְּעִירוֹת הֶאֱכִילַתּוּ וּבַעַל הַמָּלוֹן עָשָׂה לוֹ מֵעֵין מַשְׁפֵּךְ, אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ יָצַק אֶת הַיַּיִן לְתוֹךְ פִּיו, וְדוֹן קִישׁוֹט אָכַל אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב שֶׁלּוֹ בְּשַׁלְוַת־רוּחַ שְׁלֵמָה.

 

פֶּרֶק ב: אֵיךְ הָקְדַּשׁ דּוֹן קִישׁוֹט לְאַבִּיר    🔗

וְאוּלָם הָיָה עוֹד דָּבָר אֶחָד שֶׁהֶעֱצִיב אֶת רוּחוֹ. הֵן עַד עַתָּה לֹא הָקְדַּשׁ לִהְיוֹת אַבִּיר כַּיָּאוּת.

עַל הַדָּבָר הַזֶּה הִרְבָּה לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת אֲרֻכּוֹת וַעֲמֻקּוֹת, וְלַסּוֹף בִּקֵּשׁ מֵאֵת בַּעַל הַמָּלוֹן לָלֶכֶת אִתּוֹ אֶל הָאֻרְוָה. שָׁם סָגַר דּוֹן קִישׁוֹט אֶת הַדֶּלֶת, הִתְנַפֵּל לְרַגְלֵי בַעַל הַמָּלוֹן וְאָמַר:

– אֲדוֹנִי הָאַבִּיר הַיָּקָר! מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה לֹא אָזוּז וְלֹא אָקוּם מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכַּי עַד אֲשֶׁר תּוֹאִיל לַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי.

וּבַעַל הַמָּלוֹן הִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִרְבָּה לַשָּׁוְא לִפְצוֹר בְּדוֹן קִישׁוֹט כִּי יָקוּם עַל רַגְלָיו, הִבְטִיחוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל אֲשֶׁר יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ.

– וּבְכֵן, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט: – שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי וְהַדָּבָר אֲשֶׁר אֵלָיו אֲנִי נוֹשֵׂא אֶת נַפְשִׁי הֲלֹא הוּא, כִּי תְכַבְּדֵנִי מָחָר בַּבֹּקֶר לְהַקְדִּישֵׁנִי כְמִשְׁפַּט הָאַבִּירִים.

כִּשְׁמֹעַ בַּעַל הַמָּלוֹן דְּבָרִים מְשֻׁנִּים כָּאֵלֶּה אָמַר אֶל לִבּוֹ, כִּי אֵין טוֹב לְפָנָיו בִּלְתִּי אִם לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן אֹרְחוֹ, וְהוּא הִבְטִיחוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ. רַק אָז קָם דּוֹן קִישׁוֹט עַל רַגְלָיו, וְהוּא מְאֻשָּׁר עַד מְאֹד, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הוֹסִיף זְמַן מָה לְשׂוֹחֵחַ עִם בַּעַל הַמָּלוֹן הוֹדִיעוֹ, כִּי הַלַּיְלָה הַזֶּה יַעֲמֹד בַּחֲדַר הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר בָּאַרְמוֹן “עַל מִשְׁמֶרֶת כְּלֵי הַנֶּשֶׁק”, כִּי כֵן מִשְׁפַּט כָּל אִישׁ וָאִישׁ בְּלֵיל הִנָּתֵן לוֹ כְּבוֹד הָאַבִּירוּת, לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו בְּבֵית הַתְּפִלָּה וּלְהִתְפַּלֵּל עַד הַבֹּקֶר. וּבַעַל הַמָּלוֹן רָאָה מֵרֹאשׁ, כִּי הַדָּבָר הַזֶּה עָתִיד לְהַמְצִיא לוֹ שָׁעָה נְעִימָה שֶׁל שַׁעֲשֻׁעִים, וְלָכֵן עוֹדֵד אֶת דּוֹן קִישׁוֹט לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר אָמַר, וְעוֹד הוֹסִיף וְאָמַר לוֹ, כִּי בֵית־הַתְּפִלָּה הַיָּשָׁן אֲשֶׁר בְּאַרְמוֹנוֹ נֶהֱרַס בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים, כְּדֵי לִבְנוֹת בִּמְקוֹמוֹ בֵּית תְּפִלָּה חָדָשׁ וְטוֹב מֵהָרִאשׁוֹן, וְלָכֵן יָעַץ אֶת דּוֹן קִישׁוֹט לַעֲמֹד הַלַּיְלָה עַל הַמִּשְׁמָר בַּחֲצַר הָאַרְמוֹן.

– דָּבָר זֶה, – אָמַר, – מֻתָּר עַל פִּי הַדִּין בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בֵּית תְּפִלָּה מִן הַמּוּכָן. וּמָחָר בַּבֹּקֶר אַקְדִּישְׁךָ כִּרְצוֹנֶךָ.

–אֲבָל הגֵּד נָא לִי, – שָׁאַל בַּעַל הַמָּלוֹן לְבַסוֹף: – הֲיֵשׁ אִתְּךָ גַּם קְצַת כָּסֶף?

– אַף פְּרוּטָה אַחַת אֵין לִי, – עָנָה דוֹן קִישׁוֹט: – כִּי מֵעוֹדִי לֹא קָרָאתִי בִסְפָרִים עַל אֹדוֹת אַבִּיר אֲשֶׁר יִקַּח צְרוֹר כַּסְפּוֹ אִתּוֹ.

– טָעוּת גְּדוֹלָה הִיא בְיָדֶךָ, – אָמַר בַּעַל הַמָּלוֹן. – רֹב הָאַבִּירִים יֵשׁ לָהֶם נוֹשְׂאֵי כְלֵיהֶם וְהֵם נוֹשְׂאִים אִתָּם אֶת כַּסְפָּם וְכֻתֳּנוֹת נְקִיּוֹת וּשְׁאָר דְּבָרִים נְחוּצִים. וְאוּלָם אַבִּיר שֶׁנּוֹשֵׂא כֵלִים אֵין לוֹ, דַרְכּוֹ לָשֵׂאת בְּעַצְמוֹ אֶת כַּסְפּוֹ וְאֶת כָּתְנוֹתָיו וְגַם מִשְׂחַת־רְפוּאָה לִמְרֹחַ בָּהּ אֶת פְּצָעָיו, וְכָל אֵלֶּה צְרוּרִים בִּצְרוֹר קָטָן הַקָּשׁוּר לַאֲחוֹרֵי אֻכָּפוֹ. וְלָכֵן חוֹבָתִי הִיא לָעוּץ לְךָ עֵצָה טוֹבָה, כִּי מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה אַל תֵּצֵא לְשׁוּם מָקוֹם אִם אֵין כֶּסֶף בְּיָדֶךָ.

דּוֹן קִישׁוֹט הִבְטִיחַ לִזְכּוֹר זֹאת. אַחַר כֵּן לָקַח אֶת נִשְׁקוֹ, יָצָא אֶל הֶחָצֵר וְהִנִּיחוֹ שָׁם בַּשֹּׁקֶת אֲשֶׁר עַל יַד הַבְּאֵר.

וְהוּא עַצְמוֹ, כִּידוֹנוֹ בְיָדוֹ, הֵחֵל לְהִתְהַלֵּךְ הָלוֹךְ וָשׁוּב לְאוֹר הַיָּרֵחַ, וְעֵינָיו נְטוּיוֹת כָּל הַזְּמָן בְּהַדְרַת כָּבוֹד אֶל הַנֶּשֶׁק אֲשֶׁר בַּשֹּׁקֶת; וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה יָצְאוּ שְׁאָר אוֹרְחֵי הַמָּלוֹן לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ מֵרָחוֹק וּפִיהֶם מָלֵא שְׂחוֹק.

וְהִנֵּה קָרָה הַדָּבָר, כִּי אַחַד הַחַמָּרִים אֲשֶׁר הִתְגּוֹרְרוּ בַמָּלוֹן יָצָא אֶל הֶחָצֵר לְהַשְׁקוֹת אֶת פִּרְדוֹתָיו, וְלֹא יָכֹל לְהַשְׁקוֹתָן כָּל עוֹד נִמְצָא הַנֶּשֶׁק בַּשֹּׁקֶת. וְכַאֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ לְהַרְחִיק מִשָּׁם אֶת הַנֶּשֶׁק גָּעַר בּוֹ פִּתְאֹם דּוֹן קִישׁוֹט:

– הִשָּׁמֵר וְהִזָּהֵר, אַבִּיר פַּחַז כַּמָּיִם! אַל נָא תְטַמֵּא בְּמַגַּע יָדְךָ אֶת נִשְׁקוֹ שֶׁל הַגִּבּוֹר בְּכָל הָאַבִּירִים הַמְשׁוֹטְטִים חוֹגְרֵי הַחֶרֶב מֵאָז וּמֵעוֹלָם.

וְאוּלָם הַחַמָּר לֹא שָׂם לֵב לְדִבְרֵי דוֹן קִישׁוֹט. הוּא לָקַח אֶת הַנֶּשֶׁק וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ הַצִּדָּה. כִּרְאוֹת דּוֹן קִישׁוֹט זֹאת נָשָׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה, וּבְקָרְאוֹ בְשֵׁם הַגְּבֶרֶת בְּחִירַת לִבּוֹ דוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית הֵרִים בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת כִּידוֹנוֹ וְהוֹרִיד עַל רֹאשׁ הַחַמָּר מַהֲלֻמָּה קָשָׁה כָל כָּךְ, שֶׁהָאִישׁ נָפַל אַרְצָה בְלִּי רוּחַ חַיִּים. אַחֲרֵי כֵן שָׁב וְהֵרִים אֶת כְּלֵי נִשְׁקוֹ הַמֻּשְׁלָכִים, הִנִּיחָם שֵׁנִית בַּשֹּׁקֶת אֲשֶׁר עַל יַד הַבְּאֵר וְהוֹסִיף לְהִתְהַלֵּךְ שָׁם הָלוֹךְ וָשׁוּב, מִבְּלִי שִׂים עוֹד לֵב לַחַמָּר הַמִּסְכֵּן.

לְאַחַר רְגָעִים מוּעָטִים בָּא חַמָּר שֵׁנִי שֶׁרָצָה אַף הוּא לְהַשְׁקוֹת אֶת פִּרְדוֹתָיו. הַפַּעַם לֹא הוֹצִיא דוֹן קִישׁוֹט מִפִּיו אַף מִלָּה אַחַת, כִּי אִם הֵרִים אֶת כִּידוֹנוֹ וְהִכָּה מַכּוֹת נִמְרָצוֹת כָּל כָּךְ, שֶׁשִּׁבֵּר אֶת רֹאשׁ הָאִישׁ בִּשְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת. הַאִישׁ הָאֻמְלָל הֵרִים קוֹל זְעָקָה נוֹרָאָה, עַד שֶׁהִבְהִיל אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּלוֹן, וְהֵם בָּאוּ בִמְרוּצָה לִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר קָרָהוּ, וְחַבְרֵי שְׁנֵי הַחַמָּרִים הַמֻּכִּים הֵחֵלוּ לִרְגֹּם אֶת דּוֹן קִישׁוֹט בַּאֲבָנִים. וְאוּלָם הוּא שָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ, וּבְהַחֲזִיקוֹ בְמָגִנּוֹ אֶל מוּל פָּנָיו הִתְיַצֵּב בְּלִי מוֹרָא וָפַחַד בִּפְנֵי כֻלָּם וְקָרָא אֲלֵיהֶם: – בֹּאוּ נָא הֵנָּה, מְשָׁרְתִים שְׁפֵלִים! גְּשׁוּ נָא אֵלַי, אִם יֵשׁ עֹז בְּלִבְּכֶם!

וּבַעַל הַמָּלוֹן מִהֵר לָבוֹא וּלְהַפְסִיק אֶת הָרְגִימָה בַאֲבָנִים; אַחַר כֵּן הִשְׁקִיט אֶת דּוֹן קִישׁוֹט וְאָמַר לוֹ, כִּי אֵין לוֹ עוֹד צֹרֶךְ לְהוֹסִיף וְלַעֲמֹד עַל מִשְׁמֶרֶת כְּלֵי הַנֶּשֶׁק; וּכְדֵי לְסַיֵּם אֶת טֶקֶס הַהַקְדָּשָׁה דַי לִנְגֹּעַ בַּחֶרֶב בְּצַוָּארוֹ וּבִכְתֵפָיו. דּוֹן קִישׁוֹט הִסְכִּים לִדְבָרָיו בְּרָצוֹן רַב וּבִקֵּשׁ מִבַּעַל הַמָּלוֹן לְמַהֵר כְּכָל הָאֶפְשָׁר וְלַעֲשׂוֹת לוֹ כַאֲשֶׁר אָמָר.

– יַעַן כִּי, – הִסְבִּיר: – לְאַחַר שֶׁתַּקְדִּישֵׁנִי יִגְדַּל כֹּחִי כִפְלַיִם, וְחוֹשְׁבַנִי שֶׁאִם יָבֹאוּ אוֹיְבַי לְהִתְנַפֵּל עָלַי לֹא אַשְׁאִיר בְּאַרְמוֹן זֶה אַף נֶפֶשׁ חַיָּה אֶחָת.

חֲרָדָה גְדוֹלָה נָפְלָה עַל בַּעַל הַמָּלוֹן לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וּבְחָפְצוֹ לְהִפָּטֵר מֵהָאִישׁ הַמְסֻכָּן נֶחְפַּז לְהָבִיא מִן הַמָּלוֹן אֶת פִּנְקַס חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו וְשָׂם אוֹתוֹ לִפְנֵי הָאַבִּיר בְּאָמְרוֹ לוֹ, כִּי זֶה הוּא מִין סֵדֶר־תּפִלּוֹת עַתִּיק. כְּמוֹ כֵן הֵבִיא אֵלָיו אֶת שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת הַצְּעִירוֹת וְנַעַר מַחֲזִיק נֵר בְּיָדוֹ, וְאָז צִוָּה אֶת דּוֹן קִישׁוֹט לִכְרֹעַ לְפָנָיו עַל בִּרְכָּיו, וּבַעַל הַמָּלוֹן עָשָׂה עַצְמוֹ כִמְמַלְמֵל מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר דִּבְרֵי תְפִלָּה בִלְתִּי מוּבָנִים, וְלַסּוֹף הִכָּה אֶת דּוֹן קִישׁוֹט בְּיַד חַרְבּוֹ שְׁתֵּי מַכּוֹת חֲזָקוֹת, אַחַת בְּצַוָּארוֹ וְאַחַת בְּעָרְפּוֹ. אַחַר כֵּן חָגְרָה אַחַת הַנְּעָרוֹת הַצְּעִירוֹת אֶת הַחֶרֶב עַל מָתְנֵי הָאַבִּיר הֶחָדָשׁ, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה שָׂמָה הַנַּעֲרָה הַשֵּׁנִית אֶת הַדָּרְבוֹנוֹת עַל נְעָלָיו, וּמִיָּד חָבַשׁ דּוֹן קִישׁוֹט אֶת רוֹסִינַנְטֵי, וְהִנֵּה עָמַד נָכוֹן לָצֵאת לַדֶּרֶךְ.

בַּעַל הַמָּלוֹן שָׂמַח מְאֹד לִרְאוֹתוֹ יוֹצֵא לְדַרְכּוֹ, אִם כִּי לֹא שִׁלֵּם לוֹ שְׂכַר הָאֲרוּחָה אֲשֶׁר אָכַל אֶצְלוֹ.

 

פֶּרֶק ג: אֵיךְ הִצִּיל דּוֹן קִישׁוֹט אֶת אַנְדְּרֶס וְאֵיךְ חָזַר הַבָּיְתָה    🔗

וְדוֹן קִישׁוֹט, בְּרָכְבוֹ לְדַרְכּוֹ לְאוֹר־הַבֹּקֶר הַמִּתְגַבֵּר, הֶעֱלָה עַל דַּעְתּוֹ אֶת הָרַעְיוֹן, כִּי מוּטָב לוֹ לָשׁוּב לִזְמַן מָה הַבַּיְתָה, לָקַחַת אִתּוֹ אֶת צְרוֹר כַּסְפּוֹ וּמִסְפַּר כֻּתֳּנוֹת לְבָנוֹת, וְהוּא הִפְנָה אֶת רֹאשׁ סוּסוֹ, הַמָּהִיר לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, אֶל עֵבֶר כְּפָרוֹ.

אֲבָל הוּא טֶרֶם הִרְחִיק לָלֶכֶת וְהִנֵּה דִמָּה לִשְׁמֹעַ קוֹל צְעָקָה וַחֲרָדָה הַבָּא מִן הַחֹרֶשׁ.

– אֵין זֹאת כִּי אֵלֶּה הֵן אֶנְקוֹת אֵיזֶה יְצוּר מִסְכֵּן הַמְשַׁוֵּעַ לְעֶזְרָה, – חָשַׁב דּוֹן קִישׁוֹט. – אוֹדֶה לְאֵל הַשָּׁמַיִם עַל אֲשֶׁר מִהֵר לָתֵת לִי הַיְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת אֶת חוֹבָתִי, חוֹבַת אַבִּיר.

וְהוּא הֵחִישׁ אֶת צַעֲדֵי סוּסוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מִשָׁם בָּא הַקּוֹל. הוּא אַךְ הִגִּיעַ אֶל הַחֹרֶשׁ וְהִנֵּה נִרְאָה לְעֵינָיו סוּס קָשׁוּר אֶל עֵץ אֶחָד, וּלְעֵץ אַחֵר אָסוּר נַעַר כְּבֶן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהוּא עָרֹם מִמָּתְנָיו וָמַעְלָה. לְיָדוֹ עָמַד אִישׁ כַּפְרִי וְהִכָּה אוֹתוֹ בִרְצוּעָה וּבְכָל מַכָּה וּמַכָּה קָרָא:

– אֲנִי אֲלַמֶּדְךָ לִפְקֹחַ אֶת עֵינֶיךָ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה! אֲנִי אֲלַמֶּדְךָ לִבְלוֹם אֶת פִּיךָ!

וְהַנַּעַר יִלֵּל מֵעָצְמַת מַכְאֹבָיו. וְכִרְאוֹת זֹאת דּוֹן קִישׁוֹט מִהֵר לָגֶשֶׁת אֶל הָאִישׁ וְגָעַר בּוֹ בְחֵמָה:

– דַּע לְךָ אֵפוֹא, אֲדוֹנִי הָאַבִּיר, כִּי נְבֵלָה הִיא לְהַכּוֹת אִישׁ שֶׁאֵין בִּיכָלְתּוֹ לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ. וְלָכֵן מַהֵר וַעֲלֵה עַל סוּס מִלְחַמְתְּךָ וְקַח אֶת כִּידוֹנְךָ, וַאֲנִי אוֹכִיחַ אוֹתְךָ לָדַעַת, כִּי פַּחְדָן אָתָּה.

הַכַּפְרִי נִבְהַל מְאֹד וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ בְצָרָה גְדוֹלָה, וּמֵרֹב פַּחְדּוֹ הֵחֵל לְגַמְגֵּם בְּהַכְנָעָה וְיִרְאָה, כִּי הַנַּעַר הוּא מְשָׁרְתוֹ, וְחוֹבָתוֹ הִיא לְשְׁמוֹר אֶת עֵדֶר צֹאנוֹ, אֲבָל מֵחֲמַת רַשְׁלָנוּתוֹ אָבְדוּ כַמָּה מִן הַצֹּאן, וְלָכֵן הֶחְלִיט לְיַסּרוֹ כָּרָאוּי לוֹ, לְמַעַן יִזְכּוֹר וְיִירָא מִפָּנָיו.

– וּבְהַעֲנִישִׁי אוֹתוֹ עַל רַשְׁלָנוּתוֹ, – הוֹסִיף הַכַּפְרִי, – הוּא טוֹעֵן כְּנֶגְדִּי וְאוֹמֵר, כִּי אֵינִי עוֹשֶׂה זֹאת אֶלָּא כְדֵי לַעֲשֹׁק אֶת שְׂכָרוֹ.

– מָה! – צָעַק דּוֹן קִישׁוֹט בַּחֲמַת רוּחוֹ. – הַאִם תָּעֵז פָּנֶיךָ לְשַׁקֵּר גַּם בְּפָנָי? נִשְׁבַּעְתִּי בַשֶּׁמֶשׁ שֶׁמִּמַּעַל לָנוּ, כִּי יֵשׁ בְּדַעְתִּי לְבַתְּקְךָ אֶת כֻּלְּךָ בְּכִידוֹנִי. שַׁלֵּם כְּרֶגַע לַנַּעַר אֶת שְׂכָרוֹ וְהוֹצִיאֵהוּ לְחָפְשִׁי. הַנָּעַר! כַּמָּה הוּא חַיָּב לָךְ?

הַנַּעַר עָנָה שֶׁהָאִישׁ חַיָּב לוֹ מַשְׂכֻּרְתּוֹ לְתִשְׁעָה חֳדָשִׁים.

– שַׁלֵּם כְּרֶגַע, בֶּן בְּלִיַּעַל, וְאִם לֹא הָרֹג אֶהֱרָגְךָ מִיָּד! – הִרְעִים עָלָיו דּוֹן קִישׁוֹט בְּקוֹלוֹ.

" – שַׁלֵם כְּרֶגַע לַנַּעַר וְהוֹצִיאֵהוּ לְחָפְשִׁי!"

וְאוּלָם הַכַּפְרִי הַמִּסְכֵּן, שֶׁרָעַד מִפַּחַד, אָמַר, שֶׁהַנַּעַר טוֹעֶה, וְאֵין הוּא חַיָּב לוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן סְכוּם רַב כָּזֶה, וְחוּץ מִזֶּה אֵין הַכֶּסֶף בְּיָדוֹ; אֲבָל אִם יֹאבֶה אַנְדְּרֶס לָלֶכֶת עִמּוֹ הַבַּיְתָה יְשַׁלֵּם לוֹ עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה.

– “לָלֶכֶת עִמּוֹ הַבָּיְתָה!” – צָעַק הַנָּעַר. – הֲלֹא אֵין זוֹ אֶלָּא תַחְבּוּלַת עָרְמָה. אַךְ אָבוֹא עִמּוֹ הַבַּיְתָה יַפְשִׁיט עוֹרִי מֵעָלָי. לֹא, אֲנִי לֹא אִלָּכֵד בַּפָּח!

– הוּא לֹא יָעֹז לִנְגֹּעַ בְּךָ לָרָעָה, – אָמַר הָאַבִּיר. – אֲנִי מְצַוֵּהוּ, וְזֶה מַסְפִּיק. אִם הוּא יִשָּׁבַע בְּשֵׁם אַבִּירוּתוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, אֶתְּנֵהוּ לָלֶכֶת לְבֵיתוֹ, וְהוּא שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם לְךָ אֶת מַשְׂכֻּרְתֶּךָ.

– מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁאֲנִי נָכוֹן לְהִשָּׁבֵעַ, – אָמַר הַכַּפְרִי. – אַנְדְּרֶס, בּוֹא אִתִּי הַבַּיְתָה, וַאֲנִי נִשְׁבַּע כִּי אֶתֵּן לְךָ כָּל מַה שֶׁאֲנִי חַיָּב לָךְ.

– זְכֹר אֵפוֹא אֶת אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּ, כִּי אֲנִי הִנְנִי דוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁה, מָגוֹר לִרְשָׁעִים וּמָגֵן לְחֵלְכָּאִים, וְאוֹי וַאֲבוֹי לְךָ אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹלִי.

וּבְדַבְּרוֹ כָכָה דִרְבֵּן דּוֹן קִישׁוֹט אֶת סוּסוֹ וְרָכַב בִּדְהָרָה בֵין הָעֵצִים.

וְהָאִישׁ הַכַּפְרִי הִבִּיט אַחֲרֵי הָאַבִּיר, עַד אֲשֶׁר נֶעֱלְמָה דְמוּתוֹ מֵעֵינָיו. אָז הָפַךְ אֶת פָּנָיו וְאָמַר:

– בּוֹא, נַעֲרִי, וַאֲשַׁלֵּם לְךָ מַה שֶּׁאֲנִי חַיָּב לָךְ, וְעוֹד יוֹתֵר.

– זְכֹר אֵפוֹא לְקַיֵּם אֶת הַבְטָחָתֶךָ – עָנָה הַנַּעַר, – וְאִם לֹא, אָז יָשׁוּב הָאִישׁ הָאַמִּיץ הַהוּא וְיִקַּח נִקְמָתִי מִמֶּךָּ.

– אֲנִי נָכוֹן לְהִשָּׁבַע עַל כָּךְ, – אָמַר הַכַּפְרִי. – וּכְדֵי לְהַרְאוֹתְךָ עַד כַּמָּה אֲנִי מַרְבֶּה לֶאֱהוֹב אוֹתְךָ, הִנְנִי לְהַגְדִּיל אֶת חוֹבִי, לְמַעַן אוּכַל לְשַׁלֵּם לְךָ יוֹתֵר.

בּוֹא הֵנָּה!

וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה תָפַשׂ פִּתְאֹם אֶת הַנַּעַר בִּזְרֹעוֹ, אָסַר אוֹתוֹ שֵׁנִית אֶל הָעֵץ וְהִצְלִיף עָלָיו עַד אֲשֶׁר עָיְפָה זְרֹעוֹ מֵרֹב עֲבוֹדָה.

– וְעַתָּה, – אָמַר, – לֵךְ וְסַפֵּר לְ"מָגֵן הַחֵלְכָּאִים" שֶׁלְּךָ. הַלְוָאִי וְיָכֹלְתִּי לְהַפְשִׁיט אֶת עוֹרְךָ מֵעָלֶיךָ בְּעוֹדְךָ חַי, כֶּלֶב שֶׁבִּכְלָבִים.

וְכָכָה נִסְתַּיֵּם נִסְיוֹנוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁל דּוֹן קִישׁוֹט לִשְׁפּוֹט רְשָׁעִים כְּרִשְׁעָתָם.

וְהָאַבִּיר גּוּפוֹ הוֹסִיף לִרְכֹּב עַל סוּסוֹ הַדּוֹהֵר, וְהוּא שָׂמֵחַ וּמְרֻצֶּה מֵעַצְמוֹ. וּכְעָבְרוֹ כְמֶרְחַק שְׁנֵי מִילִים מִן הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם שִׁחְרֵר אֶת הַנַּעַר רָאָה וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים רוֹכְבִים בָּאִים לִקְרָאתוֹ, וְכָל אֶחָד מֵהֶם מֵצֵל עַל עַצְמוֹ בְּסוֹכֵךְ גָּדוֹל. וְעִמָּהֶם אַרְבָּעָה עֲבָדִים רוֹכְבִים וּשְׁלשָׁה רַגְלִים.

אַךְ נִרְאֲתָה הַחֲבוּרָה הַזֹּאת לְעֵינֵי דוֹן קִישׁוֹט עָלָה עַל דַּעְתּוֹ רַעְיוֹן מַפְלִיא, כִּי הִנֵּה נִתְּנָה לוֹ עַתָּה הַהִזְדַּמְנוּת, אֲשֶׁר אֵלֶיהָ כָלְתָה נַפְשׁוֹ יוֹתֵר מִכֹּל.

וּמִיָּד הִתְיַצֵּב עַל אֵם הַדֶּרֶךְ וְחִכָּה עַד אֲשֶׁר קָרְבוּ הָאֲנָשִׁים לָבוֹא, וְאָז הֵרִים פִּתְאֹם אֶת קוֹלוֹ וְקָרָא:

– עֲמֹדוּ! יָדֹעַ תֵּדְּעוּ, כִּי אִישׁ מִכֶּם לֹא יוֹסִיף לָלֶכֶת מִזֶּה וָהָלְאָה עַד אֲשֶׁר יוֹדֶה, כִּי בְכָל הָעוֹלָם אֵין נַעֲרָה יָפָה מִדּוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית, וְאֵין מָשְׁלָהּ בְּכָל הָאָרֶץ.

– אֲבָל, – אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים, שֶׁהָיוּ סוֹחֲרִים מִטּוֹלֵדוֹ וְהֵם הָלְכוּ בְדַרְכָּם לִקְנוֹת מֶשִׁי: – אֲבָל אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַגְּבֶרֶת. מִיָּמֵינוּ לֹא רָאִינוּ אוֹתָהּ. וּבְכֵן, אֵיךְ נוּכַל לְהַגִּיד, כִּי יְפֵהפִיָּה הִיא?

– מָה? – הִרְעִים עֲלֵיהֶם דּוֹן קִישׁוֹט בְּקוֹלוֹ, וְהוּא מִשְׁתּוֹלֵל בְּקִצְפּוֹ. – הַאֻמְנָם לֹא תְדְעוּ אֶת הַגְּבֶרֶת דּוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית הַיָּפָה לְהַפְלִיא? עַתָּה אָרַע לָכֶם מִבָּרִאשׁוֹנָה. הֲתָעֵזוּ לְהִתְנַגֵּד לִדְבָרָי?

וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵרִים אֶת כִּידוֹנוֹ, תָּקַע אֶת דָּרְבוֹנוֹתָיו בְּרֹסִינַנְטֵי וְהִדְהִיר אוֹתוֹ בְּשֶׁצֶף קֶצֶף עַד לִמְקוֹם הַסּוֹחֵר הָרִאשׁוֹן הַקָּרוֹב אֵלָיו בְּיוֹתֵר.

מִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה בְּסוֹפוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר, לוּלֵא בָא הַמִּקְרֶה לְעֶזְרָתוֹ. כִּי רוֹסִינַנְטֵי בְּהֵחָפְזוֹ לִדְּהוֹר נִכְשַׁל וְנָפַל אָרְצָה, וּמֵרֹב כֹּבֶד נְפִילָתוֹ הִתְגַּלְגֵּל דּוֹן קִישׁוֹט מֵעָלָיו וְהִתְגּוֹלֵל פְּעָמִים אֲחָדוֹת בְּעָפָר, עַד אֲשֶׁר נִשְׁאַר שׁוֹכֵב חֲסַר־יֶשַׁע, כִּי כֹבֶד נִשְׁקוֹ וַחֲלִיצָתוֹ הִפְרִיעוֹ מִקּוּם עַל רַגְלָיו. אֲבָל בְּשָׁכְבוֹ הוֹסִיף עוֹד לִצְעוֹק בְּכָל כֹּחַ קוֹלוֹ:

– עִמְדוּ, נְבָלִים! אַל תִּבְרָחוּ. הֵן רַק בְּאַשְׁמַת סוּסִי אֲנִי שׁוֹכֵב פֹּה, פַּחְדָנִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם!

וְאַחַד הַמְשָׁרְתִים, בְּשָׁמְעוֹ כִי הָאַבִּיר מְחָרֵף אֶת אֲדוֹנוֹ בַשֵּׁמוֹת נָבָל וּפַחְדָן, בָּעֲרָה בוֹ חֲמָתוֹ, וְהוּא רָץ אֶל דּוֹן קִישׁוֹט הַשּׁוֹכֵב וְחָטַף מִיָּדוֹ אֶת כִּידוֹנוֹ וְשָׁבַר אוֹתוֹ לִשְׁבָרִים, וּבְכָל אֶחָד מִן הַשְּׁבָרִים חָבַט אֶת בְּשָׂרוֹ שֶׁל הָאַבִּיר הַמִּסְכֵּן, עַד שֶׁלַּהַב הַכִּידוֹן הַשָּׁבוּר הִתְפּוֹצֵץ לִרְסִיסִים. אַחֲרֵי כֵן נָסְעוּ הַסּוֹחֲרִים לְדַרְכָּם, בְּעָזְבָם אֶת דּוֹן קִישׁוֹט מוּטָל בִּמְקוֹם שָׁם נָפַל, וְהוּא עוֹדוֹ מַשְׁמִיעַ צְעָקוֹת וְאִיּוּמִים, אֲבָל בְּאֵין יְכֹלֶת לָקוּם עַל רַגְלָיו.

וְכָךְ מָצָא אוֹתוֹ אָדָם שֶׁיָּדַע אוֹתוֹ הֵיטֵב מִקֹּדֶם וַאֲשֶׁר בְּרֹב עָמָל עָלָה בְיָדוֹ לַהֲרִימוֹ וּלְהַשְׁכִּיבוֹ עַל חֲמוֹרוֹ וּלְהוֹלִיכוֹ לְבֵיתוֹ. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לַסּוֹף לְבֵית דּוֹן קִישׁוֹט, הִשְׁכִּיבוּ אֶת הָאַבִּיר הַמִּסְכֵּן בְּמִטָּתוֹ, וְשָׁם שָׁכַב כַּמָּה יָמִים מִשְׁתּוֹלֵל בַּחֲמָתוֹ וְחוֹלֶה אָנוּשׁ.

בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הָאֵלֶּה בָּאוּ לְבֵיתוֹ כֹהֵן הַכְּפָר וְהַגַּלָּב וְשָׂרְפוּ כִמְעַט אֶת כָּל הַסְּפָרִים, שֶׁדּוֹן קִישׁוֹט אֲהֵבָם כָּכָה.

– יַעַן, – אָמְרוּ, – יַעַן כִּי הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה נִכְתְּבוּ בִידֵי אֲנָשִׁים נִבְעָרִים מִכָּל דַּעַת, וְאֵין בָּהֶם כָּל מוֹעִיל, לְבַד מִדִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא וְשֶׁקֶר, וְהָאִישׁ הַמִּסְכֵּן אֲשֶׁר קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה נִטְרְפָה עָלָיו דַעְתּוֹ, וְאִם יָשׁוּב וְיִקְרָאֵם לֹא יֵרָפֵא עַד עוֹלָם מֵחָלְיוֹ.

וּבְכֵן עָרְכוּ מִן הַסְּפָרִים מְדוּרַת אֵשׁ גְּדוֹלָה, וְאֶת פֶּתַח חֲדַר הַסְּפָרִים שֶׁבְּבֵית דּוֹן קִישׁוֹט סָתְמוּ בִלְבֵנִים וְטָחוּ אוֹתָן בְּחֵמָר, עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹדַע עוֹד מְקוֹמוֹ אַיֵּהוּ.

כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לוֹ לָאַבִּיר לַסּוֹף הַיְכֹלֶת לָרֶדֶת מִמִּטָּתוֹ וְלָצֵאת מֵחַדְרוֹ, פָּנָה רֵאשִׁית כֹּל לַחֲדַר הַקְּרִיאָה וְאֶל הַסְּפָרִים הָאֲהוּבִים עָלָיו. הוּא בָדַק וְחִפֵּשׂ אֶת כָּל הַבַּיִת מִן הַקָּצֶה וְעַד הַקָּצֶה מִבְּלִי הוֹצִיא מִפִּיו אַף מִלָּה אַחַת, וְכַמָּה פְעָמִים עָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁם נִמְצְאָה לְפָנִים דֶּלֶת חֲדַר־הַסְּפָרִים וְהוּא מִשֵּׁשׁ בְּיָדָיו וְסָקַר בְּעֵינָיו וְהִשְׁתָּאָה וְהִשְׁתּוֹמֵם עַד מְאֹד. לַסּוֹף בִּקֵּשׁ מֵאֵת קְרוֹבָתוֹ, סוֹכֶנֶת הַבַּיִת, שֶׁתַּרְאֵהוּ אֶת מְקוֹם חֲדַר־הַסְּפָרִים.

– חֲדַר־סְפָרִים! – קָרְאָה הָאִשָּׁה: – אֵיזֶה חֲדַר־סְפָרִים? אֵין חֲדַר־סְפָרִים בַּבַּיִת הַזֶּה וְאֵין סְפָרִים.

– אֲבָל הֲלֹא הָיָה פֹה חֲדַר־סְפָרִים לְפָנִים? – הִשְׁתּוֹמֵם הָאַבִּיר.

– אָמְנָם כֵן, – עָנְתָה הָאִשָּׁה. – לְאַחַר שֶׁיָּצָאתָ לְמַסָּעֶיךָ בָּא הֵנָּה מְכַשֵּׁף נִפְלָא, כְּשֶׁהוּא רוֹכֵב עַל דְּרָקוֹן, וְהוּא נִכְנַס בַּחֲדַר הַסְּפָרִים שֶׁלָּךְ. לֹא יָדוּעַ לָנוּ מֶה עָשָׂה שָׁם, אֲבָל לְאַחַר זְמַן־מָה הִתְעוֹפֵף לוֹ דֶרֶךְ הַגָּג, וְהַבַּיִת הָיָה מָלֵא עָשָׁן, וּמֵאָז וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה לֹא יָכֹלְנוּ לִמְצוֹא לֹא אֶת הַסְּפָרִים וְלֹא אֶת חֲדַר הַסְּפָרִים.

– אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר! – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט. – אֵין זֶה כִּי אִם פְרֶסְטוֹן. הוּא נִפְלָא וְהוּא שׂוֹנְאִי בְּנָפֶשׁ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר אָשׁוּב לְאֵיתָנִי אֶתְנַקֵּם בּוֹ.

 

פֶּרֶק ד: אֵיךְ יָצָא דוֹן קִישׁוֹט וְנוֹשֵׂא כֵלָיו לְבַקֵּשׁ עֲלִילוֹת גְּדוֹלוֹת; וְאֵיךְ נִלְחַם דּוֹן קִישׁוֹט בְּטַחֲנוֹת־הָרוּחַ    🔗

שָׁבֻעוֹת אֲחָדִים נִשְׁאַר הָאַבִּיר הַמִּסְכֵּן שָׁלֵו וְשָׁקֵט בְּבֵיתוֹ. אֲבָל הוּא לֹא שָׁכַח אֶת הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר בִּגְלָלָם חָזַר לִכְפָרוֹ.

וְהִנֵּה נִמְצָא בִשְׁכֵנוּתוֹ אִכָּר אֶחָד, וְהוּא אָדָם פָּשׁוּט, שָׁמֵן, טוֹב לֵב וּבַעַל רוּחַ עַלִּיזָה מֵעוֹדוֹ. אֶל הָאִישׁ הַזֶּה נִטְפַּל דּוֹן קִישׁוֹט וְהִרְבָּה לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ וּלְפַתּוֹתוֹ, וְגַם הִבְטִיחַ לוֹ הָרִים וּגְבָעוֹת. בֵּין הַשְּׁאָר הִבְטִיחוֹ, כִּי אִם יֵעָשֶׂה לְנוֹשֵׂא כֵלָיו וְיֵצֵא עִמּוֹ לְמַסָּעָיו, יַעֲשֵׂהוּ בְקֶרֶב הַיָּמִים לְמוֹשֵׁל אַחַד הָאִיִּים, אֲשֶׁר הוּא הָאַבִּיר יִכְבּוֹשׁ בְּוַדַּאי בְּעֵת בַּקְּשׁוֹ לוֹ בָּעוֹלָם מַעֲלָלִים גְּדוֹלִים.

וְהָאִכָּר, שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה סַנְשׁוֹ פַּנְסָה, שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהֵם הִפְלִיאוּ אֶת לִבּוֹ כָל כָּךְ, שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף הִסְכִּים לָצֵאת עִמּוֹ לְמַסָּעָיו.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר אָסְפוּ שְׁנֵיהֶם קְצַת כֶּסֶף וְעָשׂוּ כָל יֶתֶר הַהֲכָנוֹת לַדֶּרֶךְ, הִתְגַּנְּבוּ דוֹן קִישׁוֹט וְסַנְשׁוֹ פַּנְסָה בְּאַחַד הַלֵּילוֹת הָאֲפֵלִים וְיָצְאוּ מִן הַכְּפָר, מִבְּלִי הַגֵּד דָּבָר לְאִישׁ, וְכֹה הֵחֵלוּ נְדוּדֵיהֶם.

דּוֹן קִישׁוֹט רָכַב עַל רוֹסִינַנְטֵי, וְסַנְשׁוֹ פַּנְסָה – עַל חֲמוֹר

דּוֹן קִישׁוֹט רָכַב עַל רוֹסִינַנְטֵי, וְסַנְשׁוֹ פַּנְסָה הָיָה רָכוּב עַל חֲמוֹר. בַּתְּחִלָּה הִצְטַעֵר הָאַבִּיר עַד מְאֹד עַל שֶׁנּוֹשֵׂא כֵלָיו רוֹכֵב עַל חֲמוֹר, כִּי לֹא יָכֹל לְהִזָּכֵר בְּשׁוּם אֹפֶן, אִם קָרָא פַעַם בְּאַחַד מִסְּפָרָיו שֶׁנּוֹשֵׂא כֵלָיו שֶׁל אַבִּיר יִרְכַּב עַל חֲמוֹר. וּבְכָל זֹאת הִרְשָׁה לְסַנְשׁוֹ לָקַחַת אִתּוֹ אֶת חֲמוֹרוֹ, בְּחָשְׁבוֹ, כִּי בְעוֹד זְמָן מוּעָט יִמְצָא בְוַדַאי בִּשְׁבִילוֹ בְּהֵמָה יוֹתֵר הֲגוּנָה לִרְכִיבָה.

כַּאֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לִרְכֹּב בְּרוּחַ הַבֹּקֶר הַקָּרִיר פָּתַח סַנְשׁוֹ פַּנְסָה אֶת פִּיו וְדִבֵּר לַאֲדוֹנָיו בִּדְבַר נְסִיעָתָם וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְבַל יִשְׁכַּח אֶת הַבְטָחָתוֹ לְהַעֲנִיק לוֹ מִשְׂרַת מוֹשֵׁל בְּאַחַד הָאִיִּים.

– יִתָּכֵן אֲפִילוּ, – עָנָה דוֹן קִישׁוֹט, – שֶׁתִּזְדַּמֵּן לִי אֶפְשָׁרוּת נִפְלָאָה לִכְבּוֹשׁ מַמְלָכָה שְׁלֵמָה, וְאָז תְּהִי הַיְכֹלֶת בְּיָדִי לָתֵת כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשֶׁךָ.

– הַאֻמְנָם! – אָמַר סַנְשׁוֹ. – וְאִם יִקְרֶה נֵס כָּזֶה, כְּפִי שֶׁאָמַר אֲדוֹנִי, וַאֲנִי אֶהְיֶה לְמֶלֶךְ, הַאִם תִּהְיֶה אִשְׁתִּי מַלְכָּה?

– וַדַּאי, – עָנָה דוֹן קִישׁוֹט, – כְּלוּם יֵשׁ מִי שֶׁיַטִּיל סָפֵק בַּדָּבָר?

אֲנִי מַטִּיל סָפֵק בַּדָּבָר, – אָמַר סַנְשׁוֹ, – מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי סָבוּר, כִּי גַם אִם יֵרֵד גֶּשֶׁם שֶׁל כִּתְרֵי־מַלְכוּת עַל הָאָרֶץ לֹא יִמָּצֵא בֵינֵיהֶם אַף אֶחָד אֲשֶׁר יַהֲלֹם אֶת רֹאשׁ אִשְׁתִּי. כִּי עָלַי לְהַגִּיד לָךְ, אֲדוֹנִי, שֶׁאֵין הִיא כַדָּאִית לִהְיוֹת מַלְכָּה. לֹא, בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא! רַב לָהּ רַב אִם תִּהְיֶה רוֹזֶנֶת; גַּם זֶה הוּא כָבוֹד גָּדוֹל מִדַּי בִּשְׁבִילָהּ.

– לֹא יִתָּכֵן, – עָנָה דוֹן קִישׁוֹט. – אֲבָל מוּטַב לְךָ שֶׁתִּסְמוֹךְ בַּדָּבָר הַזֶּה עַל הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה; וְאַל נָא יְסִיתְךָ לִבְּךָ לְהִסְתַּפֵּק בְּפָחוֹת מִתֹּאַר שֵׁנִי לְמֶלֶךְ.

וּבְהוֹסִיפָם לְשׂוֹחֵחַ כָּכָה הִגִּיעוּ עַד לְרֹאשׁ גִּבְעָה, וְדוֹן קִישׁוֹט, בְּהַשְׁפִּילוֹ לְהַבִּיט אֶל הַבִּקְעָה לְמַטָּה, רָאָה שָׁם כִּשְׁלשִׁים אוֹ אַרְבָּעִים טַחֲנוֹת־רוּחַ.

– הֶאָח! – קָרָא בְשִׂמְחָה רַבָּה. – הַמַּזָּל מֵיטִיב לְדְאוֹג לְטוֹבָתֵנוּ מִמֶּנּוּ בְעַצְמֵנוּ. הַבֶּט נָא שָׁמָּה, סַנְשׁוֹ יְדִידִי, הִנֵּה לְפָנֶיךָ לְכָל הַפָּחוֹת שְׁלשִׁים עֲנָקִים אֲיֻמִּים שֶׁעָלַי לְהִלָּחֵם עַתָּה בָהֶם.

– עֲנָקִים! אֵיפֹה הֵם? – קָרָא סַנְשׁוֹ וּפָעַר פִּיו מִתִּמָּהוֹן.

– הִנֵּה הֵם לְפָנֶיךָ, אֵלֶּה אֲשֶׁר זְרֹעוֹת אֲרֻכּוֹת לָהֶם, – עָנָה דוֹן קִישׁוֹט. – כְּפִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי יֵשׁ בְּקֶרֶב בְּנֵי הָעָם הַמְאֻיָּם הַזֶּה שֶׁאֹרֶךְ זְרוֹעוֹתֵיהֶם הוּא כִמְעַט שְׁנֵי מִילִים.

– אֲבָל אֲדוֹנִי, – אָמַר סַנְשׁוֹ: – לֹא עֲנָקִים הֵם אֵלֶּה. אֵין אֵלֶּה אֶלָּא טַחֲנוֹת־רוּחַ, וְהָאֵבָרִים שֶׁאַתָּה חוֹשְׁבָם לִזְרֹעוֹת אֵינָם אֶלָּא כַּנְפוֹת הַטְּחָנוֹת, שֶׁהָרוּחַ דּוֹחֲפָן וְהֵן מִסְתּוֹבְבוֹת וּמְסוֹבְבוֹת אֶת אַבְנֵי הָרֵחַיִם הַטּוֹחֲנוֹת.

– דְּבָרֶיךָ אֵלֶּה מוֹכִיחִים, עַד כַּמָּה אַתָּה מְמַעֵט לָדַעַת אֶת עִנְיַן עֲלִילוֹת הַגְּבוּרָה, – עָנָה דוֹן קִישׁוֹט. – אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, שֶׁאֵלֶּה הֵם עֲנָקִים, וַאֲנִי אֶלָּחֵם בָּהֶם בְּכֻלָּם. אִם יָרֵא אַתָּה סוּר הַצִּדָּה וַעֲסֹק בִּתְפִלּוֹתֶיךָ.

וּבְאָמְרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא שָׂם עוֹד לֵב לְצַעֲקוֹתָיו וּצְרִיחוֹתָיו שֶׁל סַנְשׁוֹ פַּנְסָה, כִּי אִם דִּרְבֵּן אֶת סוּסוֹ וְהִדְהִיר אוֹתוֹ בְּשֶׁצֶף קֶצֶף אֶל טַחֲנוֹת הָרוּחַ וְצָעַק בְּקוֹל אַדִּיר:

– עִמְדוּ, פַּחְדָנִים! עִמְדוּ בִמְקוֹמְכֶם וְאַל תִּבְרְחוּ כֻּלְכֶם יַחַד מִפְּנֵי אַבִּיר יָחִיד!

וּבָרֶגַע הַזֶּה הִתְגַּבֵּר הָרוּחַ וְהֵנִיעַ אֶת הַכְּנָפַיִם שֶׁל הַטְּחָנוֹת.

– רֵיקִים וּפוֹחֲזִים שְׁפָלִים וְנִבְזִים! – הִרְעִים עֲלֵיהֶם הָאַבִּיר בְּקוֹלוֹ. – לוּ גַם תִּרְבֶּינָה זְרֹעוֹתֵיכֶם כִּזְרֹעוֹת הָעֲנָק בְּרִיאַרֵיאוּס, אֲשֶׁר לוֹ רָאשִׁים חֲמִשִּׁים וּזְרֹעוֹת מֵאָה, גַּם אָז הִכָּנֵעַ תִּכָּנְעוּ מִפָּנָי.

וְהוּא נָטָה אֶת כִּידוֹנוֹ וְכִסָּה אֶת עַצְמוֹ בְּמָגִנּוֹ וְִהִדְהִיר אֶת רוֹסִינַנְטֵי בְּכָל כֹּחַ מְהִירוּתוֹ אֶל טַחֲנַת הָרוּחַ הָרִאשׁוֹנָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו. הַכְּנָפַיִם הִסְתּוֹבְבוּ לָרוּחַ הַמִּתְגַבֵּר וְהוֹלֵך, וְכַאֲשֶׁר תָּקַע דּוֹן קִישׁוֹט אֶת כִּידוֹנוֹ בְּאַחַת מֵהֶן, הוּרְמוּ פִתְאֹם הַסּוּס וְרוֹכְבוֹ לְמַעְלָה וְהָשְׁלְכוּ אַרְצָה הַרְחֵק מִן הַטַּחֲנָה. וְכִרְאוֹת זֹאת סַנְשׁוֹ פַּנְסָה מִהֵר מִיָּד לָבוֹא לְעֶזְרַת אֲדוֹנוֹ הַפָּצוּעַ קָשֶׁה.

– הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ! – צָעַק סַנְשׁוֹ. – הַאִם לֹא אָמַרְתִּי לַאֲדוֹנִי, כִּי טַחֲנוֹת רוּחַ הֵן אֵלֶּה?

– הַשְׁקֵט, סַנְשׁוֹ יְדִידִיִ, – עָנָה דוֹן קִישׁוֹט. – הֲלֹא זֶה הוּא גוֹרַל הַמִּלְחָמָה. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי, כִּי כָל אֵלֶּה הֵם מִתַּעֲלוּלֵי אוֹתוֹ הַמְכַשֵּׁף הָאָרוּר פְרֶסְטוֹן, אוֹיְבִי בְנֶפֶשׁ אֲשֶׁר גָּזַל מִמֶּנִּי אֶת סְפָרַי וַחֲדַר סְפָרַי, וְהוּא גַם הָפַךְ אֶת הָעֲנָקִים הָאֵלֶּה לְטַחֲנוֹת רוּחַ, כְּדֵי לִשְׁלוֹל מִמֶּנִּי אֶת תְּהִלַּת הַנִּצָּחוֹן. וְאוּלָם בְּסוֹף כָּל הַסּוֹפוֹת אֶתְגַּבֵּר עָלָיו וְאַכְרִיעֵהוּ.

דוֹן קִישׁוֹט תָּקַע אֶת כִּידוֹנוֹ בְּאַחַת מִכַּנְפֵי הַטַּחֲנָה

– אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן! – אָמַר סַנְשׁוֹ וְהִתְאַמֵּץ לְהָקִים אֶת אֲדוֹנוֹ עַל רַגְלָיו וּלְהוֹשִׁיבוֹ שׁוּב עַל רוֹסִינַנְטֵי.

כַּאֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לִרְכֹּב הִתְעַצֵּב דּוֹן קִישׁוֹט מְאֹד אֶל לִבּוֹ, כִּי בַמִּלְחָמָה הַזֹּאת עִם טַחֲנוֹת הָרוּחַ נִשְׁבַּר כִּידוֹנוֹ לִרְסִיסִים.

– קָרָאתִי בְאַחַד הַסְּפָרִים, – אָמַר לְסַנְשׁוֹ, – כִּי אַבִּיר סְפָרָדִי אֶחָד, שֶׁנִּשְׁבַּר לוֹ כִידוֹנוֹ בְּעֵת מִלְחָמָה, עָקַר מִשָּׁרְשׁוֹ אַלּוֹן גָּדוֹל, אוֹ לְפָחוֹת כָּרַת לוֹ עָנָף גָּדוֹל מִן הָאַלּוֹן, וּבוֹ עוֹלֵל עֲלִילוֹת נִפְלָאוֹת כָּל כָּךְ, שֶׁמֵּאָז וָהָלְאָה נִקְרָא בַשֵּׁם “הַמְחַבֵּל”. אֶת זֹאת סִפַּרְתִּי לָךְ, מִשּׁוּם שֶׁגַּם אֲנִי יֵשׁ בְּדַעְתִּי לַעֲקֹר מִן הַשֹּׁרֶשׁ אֶת הָאַלּוֹן הָרִאְשׁוֹן אֲשֶׁר נִמְצָא בְדַרְכֵּנוּ, וְיָכֹל תּוּכַל לַחְשֹׁב אֶת עַצְמְךָ לִמְאֻשָּׁר, כִּי תִרְאֶה בְּעֵינֶיךָ אֶת הַמַּעֲלָלִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לְחוֹלֵל בּוֹ.

– אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן! – אָמַר סַנְשׁוֹ. – אֲבָל אִם טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי, יוֹאֶל נָא לָשֶׁבֶת יוֹתֵר יָשָׁר בְּאֻכָּפוֹ; הֵן אֲדוֹנִי כָפוּף כֻּלּוֹ לְצַד אֶחָד. וְאוּלַי פְּצָעָיו הֵם הַגּוֹרְמִים לְכָךְ?

– אָמְנָם כֵּן, – עָנָה דוֹן קִישׁוֹט: – וְאִם אֵין אֲנִי נֶאֱנָח וְנֶאֱנָק מִכְּאֵב, הֲלֹא הוּא מִשּׁוּם שֶׁחָלִילָה לוֹ לְאַבִּיר מְשׁוֹטֵט לְהֵאָנֵחַ מִמַּכְאוֹבֵי פְצָעָיו, וַאֲפִילוּ אִם יָצִיקוּ לוֹ עַד מָוֶת.

– הַאֻמְנָם? – הֵשִׁיב סַנְשׁוֹ. – אָכֵן זוֹ הִיא מִדָּה יָפָה! אֲבָל סַהַדִי בַּשָּׁמַיִם כִּי הִָיִיתִי בּוֹחֵר לִשְׁמֹעַ אֶת כְּבוֹדוֹ נֶאֱנָח קְצָת מִזְּמָן לִזְמָן, בָּעֵת שֶׁאֵיזֶה כְּאֵב מֵצִיק לוֹ. כְּשֶׁאָדָם נֶאֱנָח יִרְוַח לוֹ קְצָת. אֲשֶׁר לִי, הִנֵּה דַּרְכִּי לִצְעוֹק בְּקוֹל גָּדוֹל כְּשֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ כְּאֵב, וְשָׂמֵחַ אֶשְׂמַח מְאֹד שֶׁהָאִסּוּר לְהֵאָנֵחַ וּלְהֵאָנֵק אֵינוֹ חָל עַל נוֹשְׂאֵי הַכֵּלִּים שֶׁל הָאַבִּירִים.

בַּלַּיְלָה הַהוּא לָנוּ תַחַת הָעֵצִים, וּמֵאַחַד הָעֵצִים הָאֵלֶּה כָּרַת לוֹ דוֹן קִישׁוֹט עָנָף גָּדוֹל, וּבְרֹאשׁוֹ תָּקַע אֶת הַחֹד שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ מִכִּידוֹנוֹ, וְזֶה שִׁמֵּשׁ לוֹ מֵעַתָּה מֵעֵין כִּידוֹן. דּוֹן קִישׁוֹט לֹא אָכַל וְלֹא יָשַׁן כָּל הַלַּיְלָה, כִּי אִם בִּלָּה אֶת שְׁעָתוֹ בְּמַחֲשָׁבוֹת עַל אֹדוֹת הַגְּבֶרֶת דּוּלְצִינֵיָה, כִּי כֵן לָמַד בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר קָרָא עַל אֹדוֹת חוֹבוֹת הָאַבִּירִים. וְאִלּוּ סַנְשׁוֹ פַּנְסָה הֵבִיא אִתּוֹ בְּיַלְקוּטוֹ בַּקְבּוּק יַיִן גָּדוֹל וְגַם מִקְצָת מַכֹּלֶת, וְהוּא פִטֵּם אֶת עַצְמוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל לְהָכִיל, וְאַחַר כֵּן שָׁכַב וְיָשַׁן כְּאִלּוּ שְׁנַת עוֹלָם.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת הוֹסִיפוּ לִרְכֹּב וְהִגִּיעוּ עַד מַעֲבַר לַפִּיס.

– פֹּה, סַנְשׁוֹ, – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט: – פֹּה הוּא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ אָחֵל לְעוֹלֵל אֶת עֲלִילוֹתָי. עַתָּה נוּכַל לְקַוּוֹת כִּי מַעַלְלֵי הַגְּבוּרָה יֵלְכוּ וְיִרְבּוּ חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים. וְאוּלָם זְכֹר נָא זֹאת! אַף תִּרְאֵנִי בְצָרָה גְדוֹלָה וּבְסַכָּנָה רַבָּה בְּעֵת הִלָּחֲמִי עִם אַבִּיר אַחֵר, חָלִילָה וְחָלִילָה לְךָ לִשְׁלוֹף אֶת חַרְבִּי וְלָבוֹא לְעֶזְרָתִי. לְפִי כָל חֻקֵּי הָאַבִּירוּת אָסוּר לוֹ לְנוֹשֵׂא־כֵלִים שֶׁל אַבִּיר לְהִתְנַפֵּל עַל הָאַבִּיר הַנִּלְחָם עִם אֲדוֹנוֹ.

– אַל תִּירָא מִפָּנַי, אֲדוֹנִי, – אָמַר סַנְשׁוֹ. – מוּבָן מֵאֵלָיו כִּי פְקֻדָּתְךָ תִּשְׁמוֹר רוּחִי, וּמַה גַּם כִּי מֵעוֹדִי אָהַבְתִּי אֶת הַשָּׁלוֹם וְהַמְּנוּחָה. וְאוּלָם אִם יָבֹא אַבִּיר וְיִתְנַפֵּל עָלַי רִאשׁוֹנָה, הֲלֹא אֵין חֹק כָּזֶה שֶׁיֶּאֱסֹר עָלַי לְהָדְפֵהוּ מִפָּנַי, הַאַף אֵין זֹאת?

– לֹא, חֹק כָּזֶה אָיִן, – עָנָה דוֹן קִישׁוֹט, – וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תָבוֹא לְעָזְרֵנִי.

– חַס וְחָלִילָה! – אָמַר סַנְשׁוֹ. – כְּבוֹדוֹ לֹא יוֹסִיף לָתֵת אֵמוּן בִּי אִם לֹא אֶשְׁמֹר פְּקֻדָּתוֹ זֹאת כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ.

 

פֶּרֶק ה: אֵיךְ רָכַשׁ לוֹ דוֹן קִישׁוֹט קוֹבַע; אֵיךְ נִלְחַם בִּשְׁנֵי מַחֲנוֹת צָבָא; וְאֵיךְ נִגְנַב חֲמוֹרוֹ שֶׁל סַנְשׁוֹ    🔗

מְרֻבּוֹת הָיוּ מֵעַתָּה הָעֲלִילוֹת וְהַקּוֹרוֹת אֲשֶׁר קָרוּ אֶת דּוֹן קִישׁוֹט וְאֶת סַנְשׁוֹ פַּנְסָה. וְעוֹד בִּתְחִלָּתָן, בְּאַחַד הַקְּרָבוֹת שֶׁעָשָׂה הָאַבִּיר עִם אִישׁ אֶחָד מִבִּיסְקָיָה, שֶׁנִּשְׁאַר מוּטָל מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ, אָבַד לוֹ לְדוֹן קִישׁוֹט חֵלֶק מִקּוֹבָעוֹ וְגַם אַחַת מִשְּׁתֵּי אָזְנָיו נִכְרְתָה בְּחֶרֶב אוֹתוֹ הָאִישׁ מִבִּיסְקָיָה. אֲבֵדַת מַחֲצִית הַקּוֹבַע גָּרְמָה לוֹ צַעַר רַב וְהוּא נָדַר נֵדֶר, כִּי כָל זְמָן שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לָקַחַת מֵאֵת אַבִּיר אַחֵר קוֹבַע, שֶׁלֹּא יְהִי גָרוּעַ מִן הַקּוֹבַע הָאָבוּד לוֹ, לֹא יוֹסִיף עוֹד לֶאֱכֹל אֶת מְזוֹנוֹ עַל שֻׁלְחָן מְכֻסֶּה מַפָּה.

וַיְהִי הַיּוֹם וְהֵם רוֹכְבִים שְׁנֵיהֶם בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ בֵּין שְׁנֵי כְפָרִים, וְדוֹן קִישׁוֹט עָצַר פִּתְאֹם אֶת סוּסוֹ, נָשָׂא אֶת עֵינָיו וְהִבִּיט לְמֵרָחוֹק בְּהִתְעוֹרְרוּת רַבָּה.

– סַנְשׁוֹ, – אָמַר, – הַאִם לֹא תִרְאֶה שָׁם אַבִּיר בָּא לִקְרָאתֵנוּ בְדֶרֶךְ זוֹ, וְהוּא רוֹכֵב עַל חֲמוֹר אָפֹר־מְנֻמָּר, וּבְרֹאשׁוֹ קוֹבַע שֶׁל זָהָב?

– אֵין זֹאת כִּי כָהוּ עֵינַי מֵרְאוֹת, – אָמַר סַנְשׁוֹ, – כִּי אֲנִי לֹא אֶרְאֶה אֶלָּא אָדָם רוֹכֵב עַל חֲמוֹר דּוֹמֶה כֻּלּוֹ לַחֲמוֹרִי וּמַשֶּׁהוּ נוֹצֵץ בִּקְצֵה רֹאשׁוֹ.

– הַאֻמְנָם לֹא תִרְאֶה, – שָׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט, – כִּי קוֹבַע הוּא? וּבְכֵן, סוּר נָא אַתָּה הַצִּדָּה וּתְנֵנִי לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ מִלְחָמָה. עוֹד מְעַט וּבְרֹאשִׁי יְהִי הַקּוֹבַע אֲשֶׁר אֲנִי מְבַקֵּשׁ.

וְהִנֵּה בַיָּמִים הָרְחוֹקִים הָהֵם הָיָה מְעַט מְאֹד מִסְפַּר הָרוֹפְאִים בָּאָרֶץ, כִּי לֹא הִרְבּוּ אָז הַבְּרִיּוֹת לִדְרוֹשׁ בָּרוֹפְאִים, וְאִם חָלָה אִישׁ בְּקַדַּחַת אוֹ בְמַחֲלָה אַחֶרֶת הָיָה נוֹהֵג לִפְנוֹת אֶל הַגַּלָּב בְּבַקָּשָׁה לְהַקִּיז לוֹ דָם, כִּי הַקָּזַת הַדָּם נֶחְשְׁבָה לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה לְרֹב הַמַּחֲלוֹת. וְזֶה דְּבַר הַקָּזַת הַדָּם: הַגַּלָּב חוֹתֵךְ אֶת אַחַד הַוְּרִידִים שֶׁל הַחוֹלֶה, עַד שֶׁהַדָּם מְזַנֵּק וְשׁוֹטֵף מִשָׁם הַחוּצָה בְּמֶשֶׁךְ זְמַן־מָה; וּכְדֵי לֶאֱסוֹף אֶת הַדָּם הַיּוֹצֵא הָיָה הַגַּלָּב מֵכִין לוֹ וְנוֹשֵׂא אִתּוֹ אַגָּן שֶׁל נְחֹשֶׁת קָלָל, שֶׁחֵלֶק מִמֶּנּוּ נִגְדַּע מִצִּדּוֹ הָאֶחָד, כְּדֵי שֶׁיְהֵא נוֹחַ לְהַצְמִידוֹ הֵיטֵב לִזְרֹעוֹ אוֹ לְגוּפוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה. אַגָּן קָטָן כָּזֶה עוֹד אֶפְשָׁר לָכֶם לִרְאוֹת בְּיָמֵינוּ בִמְקוֹמוֹת יְדוּעִים כְּשֶׁהוּא תָלוּי בִדְמוּת שֶׁלֶט בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מוֹט הָעוֹמֵד לִפְנֵי דֶלֶת הֶחָנוּת שֶׁל הַגַּלָּב. הַגַּלָּבִים הָיוּ נִקְרָאִים בַּיָּמִים הָהֵם בְּשֵׁם גַּלָבִים־רוֹפְאִים אוֹ חוֹבְשִׁים, מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ מַקִּיזִים דָּם לַבְּרִיּוֹת, כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ מְגַלְִּחִים אוֹתָם וּמְסַפְּרִים אֶת שַׂעֲרוֹתֵיהֶם.

וְהִנֵּה הָאֱמֶת הִיא, שֶׁגַּם אוֹתוֹ הָאִישׁ, אֲשֶׁר דּוֹן קִישׁוֹט דִּמָּה לִרְאוֹת בּוֹ אַבִּיר הַחוֹבֵשׁ לְרֹאשׁוֹ קוֹבַע שֶׁל זָהָב, לֹא הָיָה אֶלָּא גַלָּב רוֹכֵב עַל חֲמוֹרוֹ וְהוֹלֵךְ לְהַקִּיז דָּמוֹ שֶׁל חוֹלֶה. וּמִשּׁוּם שֶׁיָּרַד גֶּשֶׁם שָׂם אֶת אַגַּן הַנְּחשֶׁת שֶׁלּוֹ בְרֹאשׁוֹ, כְּדֵי לְכַסּוֹת אֶת מִצְנַפְתּוֹ הַחֲדָשָׁה וְלִשְׁמוֹר עָלֶיהָ מִקִּלְקוּל.

וְדוֹן קִישׁוֹט לֹא נִסָּה תְחִלָּה לְדַבֵּר אֶל הָאִישׁ לְשָׁלום, כִּי אִם נָטָה אֶת כִּידוֹנוֹ וְהִדְהִיר אֶת סוּסוֹ, כְּכָל אֲשֶׁר עָצַר רוֹסִינַנְטֵי כֹחַ לִדְהוֹר, וּמִתּוֹךְ רְכִיבָה קָרָא אֵלָיו בְּקוֹל מַרְעִים: – הָגֵן עַל עַצְמֶךָ, נוֹכֵל נִבְזֶה!

מִשֶּׁנִּרְאֲתָה לְעֵינֵי הַגַּלָּב דְּמוּתוֹ הַנּוֹרָאָה שֶׁל הָאִישׁ הַמִּשְׂתָּעֵר עָלָיו, מִהֵר לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ מֵהִדָּקֵר בַּכִּידוֹן. וְהוּא הִתְנַפֵּל אָרְצָה, וְאַחַר כֵּן קָפַץ עַל רַגְלָיו וְרָץ כְּכָל אֲשֶׁר עָצַר כֹּחַ, לְמַלֵּט אֶת נַפְשׁוֹ, וְאֶת הַחֲמוֹר וְאַגַּן הַנְּחשֶׁת עָזַב מֵאַחֲרָיו. אָז צִוָּה דוֹן קִישׁוֹט אֶת סַנְשׁוֹ לְהָרִים אֶת הַקּוֹבַע.

– בְּחַיָּי, – אָמַר סַנְשׁוֹ בְמָסְרוֹ אֶת הַקּוֹבַע לִידֵי אֲדוֹנָיו: – אַגָּן יָפֶה הוּא זֶה.

דּוֹן קִישׁוֹט שָׂם אוֹתוֹ מִיָּד בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר:

– הִנֵּה זֶה הוּא קוֹבַע נֶהְדָּר, אֲבָל נִכָּר שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נַעֲשָׂה הָיָה גָדוֹל מְאֹד בְּמִדָּתוֹ. וְהָרַע מִזֶּה הוּא שֶׁלְּפָחוֹת מַחֲצִיתוֹ חֲסֵרָה. וְאַתָּה, שׁוֹטֶה, לָמָּה זֶה תִּצְחָק? – קָרָא בְחֵמָה בִּרְאוֹתוֹ אֶת סַנְשׁוֹ צוֹחֵק.

– אֲבָל, אֲדוֹנִי, – עָנָה סַנְשׁוֹ: – הֲלֹא זֶה הוּא אַגָּן שֶׁל גַּלָּבִים.

– אָמְנָם הוּא דוֹמֶה קְצָת לְאַגָּן, – הֵשִׁיב דּוֹן קִישׁוֹט. – אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, כִּי זֶה הוּא קוֹבַע מְכֻשָּׁף שֶׁל זָהָב טָהוֹר, וּמֵאַהֲבַת הַמָּמוֹן הַבָּזוּי הִתִּיךְ מִישֶׁהוּ אֶת מַחֲצִיתוֹ וּלְקָחָהּ לְעַצְמוֹ. כְּשֶׁנָּבוֹא הָעִירָה, מְקוֹם שָׁם יֵשׁ עוֹשֵׂה נֶשֶׁק, אֶתְּנֵהוּ לוֹ לְשַׁנּוֹתוֹ בִּכְדֵי שֶׁיַּהֲלוֹם אֶת רֹאשִׁי. וּלְעֵת עַתָּה אֶחְבְּשֵׁהוּ לְרֹאשִׁי כְּמוֹ שֶׁהוּא.

לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הוֹסִיפוּ שְׁנֵיהֶם לְשׁוֹטֵט בַּמְּדִינָה, וּבְאַחַד הַיָּמִים, בְּעוֹד הֵם מְשׂוֹחֲחִים יַחַד עַל כַּמָּה עִנְיָנִים שׁוֹנִים, נָשָׂא דוֹן קִישׁוֹט אֶת עֵינָיו וְרָאָה עֲנַן אָבָק מִתְנַשֵּׂא בַּדֶּרֶךְ לְמוּלָם.

– הֲתִרְאֶה אֶת עֲנַן הָאָבָק הַזֶּה סַנְשׁוֹ? – שָׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט. – הוּא מִתְנַשֵּׂא מִתַּחַת רַגְלָיו שֶׁל מַחֲנֵה צָבָא גָדוֹל הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה.

– אִם כֵּן, אֲדוֹנִי, – אָמַר סַנְשׁוֹ, – אֵין זֹאת כִּי שְׁנֵי מַחֲנוֹת צָבָא הֵם, כִּי הִנֵּה אֶרְאֶה מֵאַחֲרֵינוּ עוֹד עֲנַן־אָבָק אֶחָד כָּזֶה.

רָאָה הָאַבִּיר וְשָׂמַח מְאֹד, כִּי חָשַׁב, כִּי שְׁנֵי מַחֲנוֹת צָבָא עוֹמְדִים לְהִפָּגֵשׁ וְלַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה בַּבִּקְעָה.

– וַאֲנַחְנוּ מַה נַּעֲשֶׂה, אֲדוֹנִי? – שָׁאַל סַנְשׁוֹ.

– אֲנַחְנוּ? – הֵשִׁיב דּוֹן קִישׁוֹט. – כְּלוּם מַה נּוּכַל לַעֲשׂוֹת אִם לֹא לַעֲזֹר לַצַּד הַחַלָּשׁ יוֹתֵר? הַבֵּט נָא שָׁמָּה, סַנְשׁוֹ, הִנֵּה הָאַבִּיר הַזֶּה, שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתוֹ לָבוּשׁ חֲלִיצָה מָזְהָבָה, וְעַל מָגִנּוֹ מְצֻיָּר אֲרִי רוֹבֵץ לְרַגְלֵי גְבֶרֶת יָפָה, הֲלֹא הוּא הַגִּבּוֹר הַגָּדוֹל לוֹרְקַלְקוֹ. וְזֶה הַשֵּׁנִי, הָעֲנָק הָעוֹמֵד עַל יַד יְמִינוֹ, שְׁמוֹ בְּרַנְדַּבַּרְבָּרָן. – וְהוּא הָלַךְ וּמָנָה שׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל שְׁמוֹת אַבִּירִים אֲשֶׁר דִּמָּה לִרְאוֹתָם.

סַנְשׁו הִקְשִׁיב לִדְבָרָיו וְכָל הַזְּמָן הָיָה כְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו; אֲבָל לַסּוֹף נִתְעוֹרֵר בִּתְמִיָּה: – הַאֻמְנָם, אֲדוֹנִי? וַאֲנִי הֵן לֹא אֶרְאֶה לֹא אַבִּיר וְלֹא עֲנָק וְלֹא שׁוּם אָדָם אַחֵר?

– כֵּיצַד! – הֵשִׁיב דּוֹן קִישׁוֹט. – הַאֻמְנָם לֹא תִשְׁמַע אֶת צַהֲלַת הַסּוּסִים וְאֶת קוֹל רַעַם הַתֻּפִּים?

– תֻּפִּים! – תָּמַהּ סַנְשׁוֹ. – אָזְנַיִם לִי וְלֹא אֶשְׁמַע בִּלְתִּי אִם גְּעִיַּת הַצֹּאן.

– אֵין זֹאת כִּי הַפַּחַד הוּא הַמְעַוֵּר עֵינֶיךָ וּמַחֲרִישׁ אָזְנֶיךָ, – אָמַר הָאַבִּיר. – וְלָכֵן סוּר לְךָ הַצִּדָּה, וַאֲנִי אֵלֵךְ אֶל הַקְּרָב לְבַדִּי.

וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵרִיץ אֶת סוּסוֹ אֶל הַבִּקְעָה, וְהוּא צוֹעֵק בַּחֲמַת רוּחַ, וּמֵאַחֲרָיו סַנְשׁוֹ צוֹרֵחַ וּמִתְחַנֵּן: – עֲצוֹר, אֲדוֹנִי! עֲמֹד! בְּשֵׁם אֱלֹהִים שׁוּבָה! בְּחַיַּי נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי אֵין אֵלֶּה אֶלָּא כְבָשִׂים תְּמִימִים, וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה חָטָאוּ? אָנָּא אֲדוֹנִי, שׁוּבָה!

אֲבָל דּוֹן קִישׁוֹט לֹא שָׂם לֵב לִדְבָרִָיו, כִּי אִם הוֹסִיף לָרוּץ בַּחֲמַת רוּחַ, עַד אֲשֶׁר נִמְצָא בְּקֶרֶב עֶדְרֵי הַצֹּאן, וְהוּא דָקַר אוֹתָם בַּחֲנִיתוֹ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל וּרְמָסָם בֵּין חַיִּים וּבֵין מֵתִים בְּרַגְלֵי רוֹסִינַנְטֵי. הָרוֹעִים, אֲשֶׁר צָעֲקוּ אֵלָיו וְהוּא לֹא שָׂם לֵב אֲלֵיהֶם, הֵחֵלּוּ עַתָּה לִירוֹת בּוֹ אֲבָנִים בְּקַלְעֵיהֶם, וְאֶבֶן אַחַת גְּדוֹלָה פָּגְעָה בְצַלְעוֹתָיו, עַד אֲשֶׁר הִתְפַּתֵּל מִכְּאֵב בְּאֻכָּפוֹ.

דּוֹן קִישׁוֹט, כִּמְעַט אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ, מִהֵר לְהוֹצִיא מִיַּלְקוּטוֹ בַּקְבּוּק מָלֵא מִין מִמְסָךְ שֶׁעָשָׂה בְיָדָיו לְפִי הַדֻּגְמָה שֶׁקָּרָא בִסְפָרָיו, וְהוּא הֶאֱמִין אֱמוּנָה חֲזָקָה שֶׁכֹּחוֹ רַב לְרַפֵּא אֶת כָּל הַפְּצָעִים. מִן הַבַּקְבּוּק הַזֶּה גָמָא גְמִיאָה גְדוֹלָה, אֲבָל בּוֹ בָרֶגַע פָּגְעָה אֶבֶן גְּדוֹלָה שֵׁנִית בְּפִיו בְּכֹחַ רַב כָּל כָּךְ, שֶׁמַּחֲצִית שִׁנָּיו הֻפְּלוּ וְהַבַּקְבּוּק נֻפַּץ לִרְסִיסִים.

הָאַבִּיר נָפַל אָרְצָה, וְהָרוֹעִים אֲשֶׁר חָשְׁבוּ כִי הֲרָגוּהוּ, בָּרְחוּ בְקַחְתָּם אִתָּם שִׁבְעָה כְבָשִׂים מֵתִים שֶׁהוּא הָרַג אוֹתָם בַּחֲמַת שִׁגְעוֹנוֹ.

סַנְשׁוֹ פַּנְסָה מָצָא אֶת אֲדוֹנוֹ בְּכָל רָע, כִּי מִצַּד אֶחָד שֶׁל פִּיו נֶעֶלְמוּ כִמְעַט כָּל הַשִּׁנַּיִם וּבְצַלְעוֹתָיו הִרְגִּישׁ כְּאֵב גָּדוֹל מִנְּשׂוֹא.

– אֲהָהּ, אֲדוֹנִי! – קָרָא. – הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ, כִּי אַךְ צֹאן הָיוּ שָׁם. מַדּוּעַ מֵאַנְתָּ לְהַאֲמִין בִּדְבָרָי?

– צֹאן! לֹא, לֹא, סַנְשׁוֹ! הֵן דָּבָר קַל הוּא לוֹ לִמְכַשֵּׁף כִּפְרֶסְטוֹן לְכַשֵּׁף אֶת הַדְּבָרִים, כְּדֵי שֶׁיִּפְשְׁטוּ אֶת צוּרָתָם וִיקַבְּלוּ בְכָל פַּעַם צוּרָה אַחֶרֶת. הִנְנִי לְהִתְעָרֵב אִתְּךָ, כִּי אִם תַּעֲלֶה עַל חֲמוֹרְךָ וְתִרְכַּב אַחֲרֵיהֶם עַד מֵעֵבֶר לַגִּבְעָה, תִּרְאֶה וְתִוָּכַח כִּי לֹא צֹאן שָׁם, כִּי אִם אַבִּירִים וְנוֹשְׂאֵי כְלֵיהֶם הַחוֹזְרִים וּמְקַבְּלִים צוּרַת עַצְמָם, וּמַחֲנוֹת הַצָּבָא פוֹסְעִים כַּאֲשֶׁר רָאִינוּ אוֹתָם בָּרִאשׁוֹנָה.

וְהִנֵּה אַחֲרֵי הָעֲלִילָה הַזֹּאת וְכַמָּה עֲלִילוֹת אֲחֵרוֹת (שֶׁעַל אֹדוֹתֵיהֶן עוֹד תִּקְרְאוּ בַיָּמִים הַבָּאִים) נָסְעוּ דוֹן קִישׁוֹט וְסַנְשׁוֹ פַּנְסָה אֶל הֶהָרִים, כִּי הָאַבִּיר הָיָה זָקוּק מְאֹד לִמְקוֹם שַׁלְוָה לָנוּחַ שָׁם מֵעֲמָלוֹ וּמִמַּכְאֹבָיו.

וְגַם הוּא וְגַם נוֹשֵׂא כֵלָיו הָיוּ עֲיֵפִים כָּל כָּךְ, שֶׁבְּאַחַד הַלֵּילוֹת, בָּעֵת שֶׁהִגִּיעוּ לְחֹרְשָׁה, וְהַסּוּס וְהַחֲמוֹר עָמְדוּ מִלֶּכֶת, נָפְלָה עַל שְׁנֵיהֶם, עַל דּוֹן קִישׁוֹט וְעַל סַנְשׁוֹ פַּנְסָה, תַּרְדֵּמָה עֲמֻקָּה מִבְּלִי אֲשֶׁר יָרְדוּ מֵעַל אֻכְּפֵיהֶם. וְכָךְ יָשַׁב לוֹ הָאַבִּיר, נִשְׁעָן עַל כִּידוֹנוֹ וְיָשֵׁן: וְסַנְשׁוֹ, כָּפוּף גַּם הוּא עַל חֲמוֹרוֹ, הִשְׁמִיעַ קוֹל נַחֲרָתוֹ, קוֹל רָם כָּל כָּךְ, כְּאִלּוּ שָׁכַב לוֹ לָרְוָחָה בְּמִטָּה רְחָבָה מְלֵאָה כָּרִים וּכְסָתוֹת.

וְהִנֵּה קָרָה הַדָּבָר, כִּי גַנָּב נוֹדֵד עָבַר בַּמָּקוֹם הַהוּא וְרָאָה אוֹתָם בִּשְׁנָתָם.

– הֵן אָמְנָם זָקוּק אֲנִי לְאֵיזוֹ בְהֵמָה לִרְכִיבָה, – חָשַׁב, – כִּי כְבָר עָיַפְתִּי מִלֶּכֶת בְּרַגְלַי בֶּהָרִים הַנִּתְעָבִים הָאֵלֶּה. וּפֹה הִנֵּה נִזְדַּמֵּן לִי חֲמוֹר יָפֶה. אֲבָל אֵיךְ אוּכַל לְהַעֲבִירוֹ לְיָדִי מִבְּלִי שֶׁאָעִיר אֶת בְּעָלָיו?

הָלַךְ וְכָרַת לוֹ בַלָּאט אַרְבָּעָה מַקְלוֹת אֲרֻכִּים וְהֶעֱמִידָם הָאֶחָד אַחֲרֵי הָאֶחָד מִתַּחַת לְאַרְבַּעַת קְצוֹתָיו שֶׁל הַמִּרְדַּעַת שֶׁמִּתַּחַת לְסַנְשׁוֹ; אַחַר כַּךְ הִתִּיר אֶת הַחֲבָקִים הַמַּצְמִידִים אֶת הַמִּרְדַּעַת לְגוּף הַחֲמוֹר, וּלְאַט לְאַט הִזְקִיף יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶת הַמַּקְלוֹת, עַד שֶׁנִּפְרְדָה הַמִּרְדַּעַת מִגַּב הַבְּהֵמָה.

חֶרֶשׁ וּבַלָּאט, לְאוֹר הַיָּרֵחַ, נָהַג הַגַּנָּב וְהוֹלִיךְ אִתּוֹ אֶת הַחֲמוֹר הֶעָיֵף, וְסַנְשׁוֹ הִמְשִׁיךְ בְּאֵין מַפְרִיעַ אֶת נַחֲרָתוֹ.

כְּאוֹר הַיּוֹם הִתְעוֹרֵר נוֹשֵׂא הַכֵּלִּים, וּמִבְּלִי שֶׁפָּתַח אֶת עֵינָיו הִתְמוֹדֵד לְהַחֲלִיץ אֶת עַצְמוֹתָיו. בָּרֶגַע הַזֶּה נָפְלוּ הַמַּקְלוֹת אָרְצָה, וְעִמָּהֶם יַחַד נָפַל גַּם סַנְשׁוֹ וְנֶחְבַּט בַּקַּרְקַע חֲבָטָה עֲצוּמָה.

– אוֹי וַאֲבוֹי לִי! – צָרַח. – חֲמוֹרִי אֵיפֹה הוּא? – וְהוּא שָׁפַךְ הַרְבֵּה דְמָעוֹת עַל אֲבֵדָתוֹ וְהִרְבָּה לְחַפֵּשׂ אֶת הַחֲמוֹר בְּכָל סְבִיבוֹת הַמָּקוֹם, אֲבָל הַחֲמוֹר נֶעְלַם וְעִקְּבוֹתָיו לֹא נוֹדְעוּ לֹא בַיּוֹם הַהוּא וְלֹא בְמֶשֶׁךְ כַּמָּה חֳדָשִׁים אַחַר כֵּן. וְיֶתֶר דִּבְרֵי הַחֲמוֹר הָאָבוּד וְאֵיךְ הִגִּיעַ בְּקֶרֶב הַיָּמִים שֵׁנִית לִידֵי בְעָלָיו הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי יְמֵי דוֹן קִישׁוֹט הַגָּדוֹל וְשָׁם תִּקְרְאוּם.

לְאוֹר הַיָּרֵחַ נָהַג הַגַּנָּב וְהוֹלִיךְ אִתּוֹ אֶת הַחֲמוֹר

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָשַׁב דּוֹן קִישׁוֹט יָמִים רַבִּים בֶּהָרִים וְעִנָּה שָׁם אֶת נַפְשׁוֹ בְּעִנּוּיִים וְסִגּוּפִים שׁוֹנִים וְעָשָׂה שָׁם כַּמָּה מַעֲשִׂים אֲחֵרִים, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף בָּאוּ הַכֹּהֵן וְהַגַּלָּב מִלַּמַּנְשָׁה וּלְקָחוּהוּ אִתָּם הַבַּיְתָה בַעֲגָלָה שֶׁנִּרְאֲתָה בְעֵינֵי הָאַבִּיר כְּמֶרְכָּבָה מְכֻשָּׁפָה.

 

פֶּרֶק ו: אֵיךְ רָאָה דוֹן קִישׁוֹט אֶת דּוּלְצִינֵיָה    🔗

וּבַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית נִתְעוֹרֵר דּוֹן קִישׁוֹט לְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם וּלְחַפֵּשׂ לוֹ עֲלִילוֹת וּמַעֲשֵׂי גְבוּרָה גְדוֹלִים, וְכַאֲשֶׁר יָצָא הוּא וְסַנְשׁוֹ פַּנְסָה מִכְּפָרָם עָלָה עַל דַּעַת דּוֹן קִישׁוֹט, כִּי אַבִּיר מְשׁוֹטֵט כָּמֹהוּ חוֹבָתוֹ הִיא בְלִי סָפֵק לְבַקֵּר אֶת הַגְּבֶרֶת בְּחִירַת לִבּוֹ, אֶת דּוּלְצִינֵיָה הַיְפֵהפִיָּה.

וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה הִגִּיעוּ עַד טֹבּוֹסוֹ, וְכָל הָעִיר הָיְתָה שְׁקֵטָה וְדוֹמֵמָה, כִּי כָל אֲנָשֶׁיהָ שָׁכְבוּ בְמִטּוֹתֵיהֶם שְׁקוּעִים בִּשְׁנָתָם.

– הוֹלִיכֵנִי אֶל אַרְמוֹנָהּ, סַנְשׁוֹ, – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט.

– אַרְמוֹנָהּ? – קָרָא סַנְשׁוֹ. – לְאֵיזֶה אַרְמוֹן אֲדוֹנִי מִתְכַּוֵּן? רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! בַּשָּׁעָה שֶׁרָאִיתִי אוֹתָהּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה יָשְׁבָה בְּאֹהֶל קָטָן בְּסִמְטָה נִדָּחָה. אֲבָל אִלּוּ גַם הָיָה מִשְׁכָּנָהּ אַרְמוֹן, הֵן לֹא נוּכַל לָלֶכֶת וּלְהָקִים רַעַשׁ בְּהִתְדַפְּקֵנוּ עַל דַּלְתָּהּ בִּשְׁעַת־לַיְלָה זוֹ.

– כַּאֲשֶׁר נִמְצָא אֶת הָאַרְמוֹן אַגִּיד לְךָ אֶת אֲשֶׁר עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת. אֲבָל הִנֵּהוּ! כִּי מַה זֶּה אִם לֹא אַרְמוֹנָהּ? – אָמַר הָאַבִּיר בְּהַגִּיעוֹ לְבִנְיָן גָּדוֹל וּבְהִתְדַפְּקוֹ עַל הַדָּלֶת. – אֵין זֶה כִּי אִם הָאַרְמוֹן אֲשֶׁר אָנוּ מְבַקְּשִׁים!

וְאוּלָם בִּנְיָן זֶה הָיָה עַל פִּי הָאֱמֶת בֵּית הַתְּפִלָּה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּטֹבּוֹסוֹ. וְלַשָּׁוְא הוֹסִיף דּוֹן קִישׁוֹט לְחַפֵּשׂ, כִּי אֶת אַרְמוֹן דּוּלְצִינֵיָה לֹא מָצָא, וְכַאֲשֶׁר הֵחֵל הַשַּׁחַר לְהִבָּקַע פִּתָּהוּ סַנְשׁוֹ לָלֶכֶת אִתּוֹ לְחֹרְשַׁת עֵצִים הָרְחוֹקָה מִן הָעִיר כִּשְׁתֵּי פַּרְסוֹת. מִשָּׁם יָשׁוּב סַנְשׁוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת דּוּלְצִינֵיָה, כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֵלֶיהָ בְרָכוֹת רַבּוֹת מֵאֵת אֲדוֹנוֹ.

– הַשְׁקֵט, אֲדוֹנִי, וְשֵׁב לְךָ פֹה, – אָמַר סַנְשׁוֹ. – אֲנִי אָשׁוּב תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר. וְאַל נָא תֵעָצֵב אֶל לִבֶּךָ. לֹא לְדַכְּאֵי רוּחַ אַהֲבַת גְּבֶרֶת יְפֵהפִיָּה.

וְסַנְשׁוֹ רָכַב לְדַרְכּוֹ בְּעָזְבוֹ אֶת הָאַבִּיר יוֹשֵׁב עַל סוּסוֹ בְּרוּחַ עֲצוּבָה מְאֹד. אֲבָל הוּא טֶרֶם הִרְחִיק לִנְסֹעַ פָּנָה לַאֲחוֹרָיו, וְכִרְאוֹת נוֹשֵׂא הַכֵּלִים, כִּי אֲדוֹנוֹ אֵינוֹ נִרְאֶה עוֹד לְעֵינָיו, יָרַד מִן הַחֲמוֹר, שָׁכַב תַּחַת עֵץ מֵצֵל וְהֵחֵל לַחְשֹׁב עַל הָעִנְיָן.

“סַנְשׁוֹ יְדִידִי, – אָמַר לְעַצְמוֹ: – מָהוּ הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת?”

וְהוּא גַם עָנָה לְעַצְמוֹ: “הֲרֵי אֲנִי יוֹצֵא לְחֲפֵּשׂ בַּת־מַלְכָּה, שֶׁלְּפִי דִבְרֵי אֲדוֹנִי הִיא יָפָה וּבָרָה כַחַמָּה וְעוֹד דְּבָרִים נָאִים כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה, וּבַת־מַלְכָּה זוֹ חַיָּה בְּאַרְמוֹן מְלָכִים, אוֹ בִמְצוּדָה גְדוֹלָה הַנִמְצֵאת אֵי־פֹה אוֹ אֵי־שָׁם”.

“וְאֵיךְ אַתָּה אוֹמֵר לִמְצוֹא אוֹתָהּ?”

“הֲרֵי הַדָּבָר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הָלַכְתִּי לְחַפֵּשׂ מַחַט בְּתוֹךְ עֲרֵמַת חֲשַׁשׁ, כֵּן עָלַי לְחַפֵּשׂ אֵיזוֹ דוּלְצִינֵיָה בְּכָל הָעִיר טֹבּוֹסוֹ. אֲדוֹנִי הוּא אִישׁ מְשֻׁגָּע, בַּדָּבָר הַזֶּה אֵין שׁוּם סָפֵק; וְאוּלַי גַם אֲנִי לֹא טוֹב אָנֹכִי הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ בַדָּבָר הַזֶּה, כִּי עַל כֵּן יֹאמַר הַמָּשָׁל: “לֹא לְחִנָּם הָלַךְ זַרְזִיר אֵצֶל עוֹרֵב אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא בֶן מִינוֹ”. אֲבָל אִם שִׁגְעוֹנוֹ מַגִּיעַ עַד כְּדֵי כָךְ, שֶׁהוּא חוֹשֵׁב טַחֲנוֹת־רוּחַ לַעֲנָקִים וְעֶדְרֵי צֹאן לְמַחֲנוֹת־צָבָא, הֵן לֹא יִקְשֶׁה מִמֶּנִּי לְהָבִיא אֱמוּנָה בְלִבּוֹ, כִּי הַבְּתוּלָה הַכַּפְרִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֶפְגֹּשׁ הִיא הִיא הַגְּבֶרֶת דּוּלְצִינֵיָה. וְאִם יְמָאֵן לְהַאֲמִין, אִשָּׁבֵעַ לוֹ כִּי כֵן הוּא כַאֲשֶׁר אָמַרְתִּי, וְגַם אֶתְעַקֵּשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה, עַד אֲשֶׁר יַחְשֹׁב, כִּי אֶחָד מֵאוֹתָם הַמְכַשְּׁפִים הָרְשָׁעִים שֶׁלּוֹ עָשָׂה עִמּוֹ שׁוּב בְּעָרְמָה וְהֶחֱלִיף וְשִׁנָּה אֶת דְּמוּתָהּ לִדְמוּת אַחֶרֶת, כְּדֵי לְהַכְעִיסוֹ וּלְהַרְגִּיזוֹ”.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר קָבַע לוֹ סַנְשׁוֹ תָכְנִית כָּזֹאת הוֹסִיף לִשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ עַד הָעֶרֶב, לְמַעַן יַחְשֹׁב אֲדוֹנוֹ, כִּי הוּא עָמַל כָּל הַיּוֹם בְּלֶכְתּוֹ לְטֹבּוֹסוֹ הָלוֹךְ וָשׁוּב וּבְבַקְּשׁוֹ אֶת דּוּלְצִינֵיָה.

וּלְאָשְׁרוֹ קָרָה הַדָּבָר, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה עַל חֲמוֹרוֹ לָשׁוּב לְדוֹן קִישׁוֹט אֲדוֹנוֹ רָאָה וְהִנֵּה שָׁלשׁ נְעָרוֹת מִבְּנוֹת הַכְּפָר רְכוּבוֹת עַל חֲמוֹרִים נוֹסְעוֹת בַּדָּרֶךְ. אַךְ נִרְאוּ הַנְּעָרוֹת לְעֵינֵי סַנְשׁוֹ נֶחְפַּז מִיָּד לָבוֹא אֶל אֲדוֹנוֹ.

– מָה חֲדָשׁוֹת בְּפִיךָ, סַנְשׁוֹ? – שָׁאַל הָאַבִּיר. – הַהִצְלִיחַ אֱלֹהִים דַּרְכֶּךָ?

– אָמְנָם כֵּן, אֲדוֹנִי, – עָנָה סַנְשׁוֹ: – אֵין לְךָ, אֲדוֹנִי, אֶלָּא לְדַרְבֵּן אֶת רוֹסִינַנְטֵי וְלָצֵאת אֶל מֶרְחַב הַשָּׂדֶה, וּמִיָּד תִּפְגֹּשׁ אֶת גְּבִרְתִּי דוּלְצִינֵיָה הַטֹּבּוֹסִית, וְעִמָּהּ שְׁתַּיִם מִנַּעֲרוֹתֶיהָ, וְהִיא בָאָה לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ, אֲדוֹנִי.

– בָּרוּךְ אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם! – קָרָא הָאַבִּיר. – הַאֻמְנָם אֱמֶת בְּפִיךָ, סַנְשׁוֹ יַקִּירִי? הֲיִתָּכֵן?

– יִתָּכֵן וְיִתָּכֵן! – עָנָה סַנְשׁוֹ. – כִּי לָמָּה לִי לְרַמּוֹתְךָ וּלְבַדּוֹת דְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ וְלֹא נִבְרָאוּ? אַדְרַבָּא, בּוֹא אִתִּי וּמִיָּד תִּרְאֶה אוֹתָהּ בְּעֵינֶיךָ, כֻּלָּהּ לְבוּשָׁה הָדָר וּמְכֻסָּה אֲבָנִים יְקָרוֹת. גַּם הִיא וְגַם נַעֲרוֹתֶיהָ עֲדוּיוֹת כֻּלָּן יַהֲלוֹמִים וְאַבְנֵי אֹדֶם וּלְבוּשׁוֹת בִּגְדֵי זָהָב. וּגְדוֹלָה מִזּוֹ אֲסַפֵּר לְךָ, אֲדוֹנִי, כִּי הֵן רוֹכְבוֹת שְׁלָשְׁתָּן עַל שְׁלשָׁה אֲחַשְׁדַרְפְּנִים, אֲשֶׁר עַד עוֹלָם לֹא נִרְאָה עוֹד כְּמוֹהֶם לְיֹפִי.

– וַדַּאי רָצִיתִ לֵאמֹר “אֲחַשְׁתְּרָנִים” וְנִתְכַּוַּנְתָּ לֵאמֹר, כִּי הֵן רוֹכְבוֹת עַל סוּסִים אַדִּירִים כְּמוֹ רוֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים?

– אֲחַשְׁתְּרָנִים. אֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, אֲדוֹנִי, הֲלֹא הַכֹּל אֶחָד. עַל כָּל פָּנִים בָּטוּחַ אֲנִי בָזֶה שֶׁמִּיָּמֶיךָ, אֲדוֹנִי, לֹא הִבִּיטוּ עֵינֶיךָ עַל גְּבִירוֹת יוֹתֵר יָפוֹת מֵאֵלֶּה הַשָּׁלשׁ הָרוֹכְבוֹת עַל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים הָאֵלֶּה.

– וּבְכֵן, הָבָה, סַנְשׁוֹ, נִסְעָה וְנֵלְכָה אֲלֵיהֶן. וּלְאוֹת תּוֹדָה עַל הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה שֶׁבִּשַּׂרְתַּנִי אֲנִי מַבְטִיחֲךָ לִמְסוֹר לְיָדְךָ אֶת הַטּוֹבִים בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אֶרְכֹּשׁ לִי בָעֲלִילָה הַקְּרוֹבָה הַבָּאָה עָלֵינוּ לְטוֹבָה. וְאִם אֵין דַי לְךָ בְּכָךְ, הִנְנִי לָתֵת לְךָ גַּם אֶת שְׁלשֶׁת הַסְּיָחִים שֶׁיֵּשׁ לִי בְמוֹלַדְתִּי בְלַמַּנְשָׁה.

– תּוֹדָה רַבָּה בְעַד הַסְּיָחִים, – אָמַר סַנְשׁוֹ. – וַאֲשֶׁר לִשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁאֲדוֹנִי מַבְטִיחַנִי לָתֵת לִי, מְסֻפָּק אֲנִי אִם יִהְיֶה לָהֶם אֵיזֶה עֵרֶךְ.

בְּרֶגַע זֶה יָצְאוּ מִן הַחֹרְשָׁה, וְהֵם יָכְלוּ לִרְאוֹת בְּמֶרְחַק מָה אֶת שָׁלשׁ הַנְּעָרוֹת מִבְּנוֹת הַכְּפָר.

זְמָן רַב הִבִּיט דּוֹן קִישׁוֹט לְעֵבֶר טֹבּוֹסוֹ, אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁבְּכָל הַמָּקוֹם לֹא רָאָה נֶפֶשׁ חַיָּה חוּץ מִשָּׁלשׁ הַנְּעָרוֹת הָאֵלֶּה, הִתְעַצֵּב מְאֹד אֶל רוּחוֹ, וְהוּא שָׁאַל אֶת סַנְשׁוֹ, אִם בָּרִי לוֹ הַדָּבָר, כִּי בַת־הַמַּלְכָּה יָצְאָה מִן הָעִיר.

– יָצְאָה מִן הָעִיר! – קָרָא סַנְשׁוֹ. – אֲבָל אֵיפֹה הֵן עֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי? הַאֻמְנָם לֹא תִרְאֶה אוֹתָהּ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ בְּבוֹאָן לִקְרָאתֵנוּ, וְהֵן מַזְהִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם?

– לֹא, סַנְשׁוֹ, אֵינִי רוֹאֶה אֶלָּא שָׁלשׁ בְּתוּלוֹת כַּפְרִיּוֹת רוֹכְבוֹת עַל חֲמוֹרִים.

– הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ! – קָרָא סַנְשׁוֹ. – הֲיִתָּכֵן שֶׁתִּטְעֶה, אֲדוֹנִי, עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁשְּׁלשֶׁת הָאֲחַשְׁתְּרָנִים, אוֹ כְפִי שֶׁאֲדוֹנִי קוֹרֵא לָהֶם: אֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, שְׁלָשְׁתָּם לְבָנִים כַּשֶּׁלֶג, יִהְיוּ בְעֵינָיו כִשְׁלשָׁה חֲמוֹרִים! הִנְנִי לָתֵת לְךָ אֶת כָּל שַׂעֲרוֹת זְקָנִי לְתָלְשָׁן עַד לְשָׁרְשֵׁיהֶן אִם לֹא כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי כֵֶּן הוּא!

– הַאֲמֵן לִי, סַנְשׁוֹ, אַךְ חֲמוֹרִים הֵם!

– בּוֹאָה, אֲדוֹנִי, – הֵשִׁיב סַנְשׁוֹ: – טַהֵר נָא אֶת עֵינֶיךָ לִרְאוֹת נְכֹחָה וְלֵךְ וְדַבֵּר אֶל הַגְּבֶרֶת בְּחִירַת לִבֶּךָ, כִּי עַתָּה הִנֵּה הִיא קְרוֹבָה אֵלֶיךָ.

וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נֶחְפַּז סַנְשׁוֹ וְהִגִּיעַ עַד לִמְקוֹם אַחַת הַנְּעָרוֹת, וּבְקָפְצוֹ מֵחֲמוֹרוֹ נָפַל עַל בִּרְכָּיו לְפָנֶיהָ וּשְׂפָתָיו הִשְׁמִיעוּ בְאָזְנֶיהָ הֲמוֹן פִּטְפּוּטִים וְדִבְרֵי הָבֶל.

דּוֹן קִישׁוֹט יָרַד אַחֲרָיו גַּם הוּא מִסּוּסוֹ וְכָרַע אַף הוּא עַל בִּרְכָּיו, אֲבָל עֵינָיו הִבִּיטוּ בְסָפֵק וּבְצַעַר עַל הָרִיבָה אֲשֶׁר סַנְשׁוֹ אָמַר לוֹ עָלֶיהָ, כִּי הִיא הִיא דוּלְצִינֵיָה הַיְפֵהפִיָּה. הוּא הָיָה מִשְׁתּוֹמֵם וְנָבוֹךְ מְאֹד, כִּי הִיא הָיְתָה בַּת־כְּפָר שְׁמֵנָה, אַפָּהּ שָׁטוּחַ וּלְחָיֶיהָ כִּנְפוּחוֹת וְצָבוֹת, וְדוֹן קִישׁוֹט לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו.

– הָלְאָה מִזֶּה! סוּרוּ נָא מִדַּרְכֵּנוּ! – צָרְחָה הַנַּעֲרָה. – וּתְנוּנוּ לָלֶכֶת לַעֲסָקֵינוּ, כִּי שְׁעָתֵנוּ קְצָרָה וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה.

– קוּמָה, סַנְשׁוֹ! – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, כְּשָׁמְעוֹ אֶת קוֹל הַנַּעֲרָה. – עַתָּה בָרִי לִי, כִּי מַזָּלִי הָרַע עוֹד לֹא סָר מִמֶּנִּי. הוֹי, גְּבִרְתִּי הַיָּפָה בַנָּשִׁים! מְכַשֵּׁף זֵד וּמַכְעִיס פָּרַשׂ לְנֶגֶד עֵינַי עֲרָפֶל הַמְכַסֶּה מִפָּנַי אֶת הוֹד יָפְיֵךְ.

– לֵךְ וְסַפֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְסַבְתָּה שֶׁלִּי! – קָרְאָה הַנַּעֲרָה בְחֵמָה. – שִׁמְעוּ נָא אֶת הַשְּׁטוּיוֹת שֶׁהַלֵּצִים הָאֵלֶּה מְדַבְּרִים בְּאָזְנֵינוּ! סוּרוּ נָא מִדַּרְכֵּנוּ וְעִזְבוּנוּ לְנַפְשֵׁנוּ! – וּבְדַבְּרָהּ בָּעֲטָה פְעָמִים אֲחָדוֹת בְּצַלְעוֹת חֲמוֹרָהּ וּמִהֲרָה לִדְהוֹר מִזֶּה עִם חֲבֵרוֹתֶיהָ. דּוֹן קִישׁוֹט לִוָּה אוֹתָן בְּעֵינָיו שָׁעָה מְרֻבָּה.

– אוֹי, מָה עַזָּה שִׂנְאַת הַמְכַשְּׁפִים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה! – נֶאֱנַח. – הֵם הָפְכוּ גַם אֶת דּוּלְצִינֵיָה הֲיְפֵהפִיָּה שֶׁלִּי לְמִפְלֶצֶת נוֹרָאָה כָזוֹ: שָׁלְלוּ אוֹתָהּ אֶת הָרֵיחַ הָרַעֲנָן וְהֶעָדִין שֶׁל פִּרְחֵי־הַבֹּשֶׂם וְנָתְנוּ לָהּ אֶת הָרֵיחַ שֶׁיֵּשׁ לָהּ עָתָּה. כִּי הִנֵּה אַגִּיד לְךָ אֶת הָאֱמֶת, סַנְשׁוֹ, בְּנָשְׁמָהּ הִשִּׁיבָה עָלַי גַּל אָיֹם שֶׁל רֵיחַ בְּצָלִים חַיִּים, שֶׁהָיָה בוֹ כְּדֵי לְהַרְגִּיזֵנִי עַד מָוֶת!

– הוֹי הַמְכַשְּׁפִים הַנְּבָלִים וְהָרְשָׁעִים! – קָרָא סַנְשׁוֹ. – מִי יִתְּנֵנִי לִרְאוֹת אֶתְכֶם, אֶת כֻּלְכֶם, מֻשְׁחָלִים בְּחוֹט אֶחָד וּתְלוּיִים לְמַעְלָה בְּעָשָׁן כְּשֵׁם שֶׁתּוֹלִים דָּגִים מְלוּחִים לְעִשּׁוּן! – וְסַנְשׁוֹ הֵסֵב אֶת פָּנָיו הַצִּדָּה לְהַסְתִּיר אֶת צְחוֹקוֹ.

וְדוֹן קִישׁוֹט הוֹסִיף לִנְסֹעַ וְהוּא נוּגֶה מְאֹד, וְנָתַן אֶת רוֹסִינַנְטֵי לָלֶכֶת אֶל כָּל אֲשֶׁר יְהִי עִם רוּחוֹ לָלֶכֶת.

 

פֶּרֶק ז: אֵיךְ רָאָה דוֹן קִישׁוֹט אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת    🔗

וּפַעַם אַחַת בִּהְיוֹתָם בַּדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה בָא לִקְרָאתָם קָרוֹן רָתוּם לִפְרָדוֹת. בַּקָּרוֹן הַזֶּה יָשְׁבוּ כָל מִינֵי דְמֻיּוֹת מְשֻׁנּוֹת. הָרַכָּב הָיָה לָבוּשׁ כְּשֵׁד; עַל יָדוֹ יָשַׁב אֶחָד אֲשֶׁר בִּמְקוֹם רֹאשׁ הָיָה לוֹ קַרְקָף וְכָל גּוּפוֹ נִרְאָה כְּשֶׁלֶד, כַּאֲשֶׁר יְתָאֲרוּ אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת; אַחֲרָיו הָיָה קֻפִּידוֹן, אֱלִיל הָאַהֲבָה לָרוֹמָאִים, וְהוּא נוֹשֵׂא קֶשֶׁת וְחִצִּים; עַל יָדוֹ יָשַׁב קֵיסָר וְכֶתֶר זָהָב בְּרֹאשׁוֹ, וְסָמוּךְ לוֹ אַבִּיר לָבוּשׁ חֲלִיצָה לְבָנָה, אֲבָל בִּמְקוֹם קוֹבַע חָבַשׁ לְרֹאשׁוֹ מִגְבַּעַת מְקֻשָּׁטָה בְּנוֹצוֹת מְגֻוָּנוֹת. וְעוֹד נִרְאוּ שָׁם כַּמָּה פַּרְצוּפִים שׁוֹנִים לְבוּשִׁים בְּגָדִים מְשֻׁנִּים.

כָּל זֶה הִפְלִיא מְאֹד אֶת לֵב דּוֹן קִישׁוֹט וְהִטִּיל אֵימָה יְתֵרָה עַל סַנְשׁוֹ פַּנְסָה. וְאוּלָם הִנֵּה עָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל הָאַבִּיר, כִּי פֹה הִקְרָה אֱלֹהִים לְפָנָיו אֵיזוֹ עֲלִילָה חֲדָשָׁה, וְעָלָיו לְהִתְאַזֵּר בְּאֹמֶץ־לֵב וּבִגְבוּרָה.

– שְׁמַע נָא הָרַכָּב, אוֹ הַשֵּׁד, אוֹ תְהִי אֲשֶׁר תִּהְיֶה, – קָרָא בְקָרְבוֹ אֶל הַקָּרוֹן: – הַגֵּד לִי מִיָּד, מֵאַיִן אַתָּה בָא וְלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וּמִי הֵם הָאֲנָשִׁים הַיּוֹשְׁבִים בִּקְרוֹנֶךָ?

– אֲדוֹנִי, – קָרָא הָרַכָּב בְּנִמּוּס רַב, – חֶבֶר שַׂחֲקָנִים נוֹדְדִים אָנוּ, וְעַתָּה אָנוּ הוֹלְכִים אֶל הָעִיר אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַנָּהָר הַזֶּה, לְשַׂחֵק בַּמַּחֲזֶה הַנִּקְרָא בְשֵׁם “מַלְאָךְ הַמָּוֶת וְאַנְשֵׁי סוֹדוֹ”.

– אִם כֵּן סְעוּ לָכֶם לְדַרְכְּכֶם, אֲנָשִׁים טוֹבִים, – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט. – אֲנִי מְבָרֵךְ אֶתְכֶם בְּהַצְלָחָה וּבְכָל טוּב. אִם אוּכַל לִהְיוֹת לָכֶם לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל בְּכָל אֲשֶׁר יִדָּרֵשׁ לָכֶם, עָשׂה אֶעֱשֶׁה זֹאת בְּכָל לִבִּי, כִּי מֵעוֹדִי אָהַבְתִּי אֶת הַשַּׂחֲקָנִים.

וְהִנֵּה קָרָה הַדָּבָר, כִּי בִשְׁעַת שִׂיחַת־הַיְדִידוּת הַזֹּאת יָצָא אַחַד הַשַּׂחֲקָנִים, וְהוּא לָבוּשׁ בְּתִלְבּשֶׁת הַלֵּץ שֶׁבַּחֲבוּרָה, הוֹלֵךְ וְרוֹקֵד וּמְצַלְצֵל בְּפַעֲמוֹנָיו, וְשָׁלשׁ שַׁלְפּוּחִיּוֹת נְפוּחוֹת קְשׁוּרוֹת בְּרֹאשׁ מַטֵּהוּ, וְהוּא מְנַפְנֵף אוֹתָן בָּאֲוִיר וְזוֹרֵק אוֹתָן בְּרַעַשׁ אֶל הָאָרֶץ סָמוּךְ לְחָטְמוֹ שֶׁל רוֹסִינַנְטֵי. דָּבָר זֶה הִפְחִיד כָּל כָּךְ אֶת הַסּוּס, שֶׁדּוֹן קִישׁוֹט לֹא יָכֹל עוֹד לַעְצֹר בַּעֲדוֹ, וְהַסּוּס בָּרַח בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל עַל פְּנֵי מֶרְחֲבֵי הַמִּישׁוֹר.

כִּרְאוֹת זֹאת סַנְשׁוֹ בָּא פַּחַד בְּלִבּוֹ, פֶּן יָשְׁלַךְ דּוֹן קִישׁוֹט אָרְצָה, וְהוּא מִהֵר לִקְפּוֹץ מֵעַל חֲמוֹרוֹ וְרָץ לְעֶזְרַת אֲדוֹנוֹ. אֲבָל בְּטֶרֶם שֶׁהִסְפִּיק לְהִתְקָרֵב נָפַל רוֹסִינַנְטֵי לָאָרֶץ וְהִשְׁלִיךְ אֶת רוֹכְבוֹ אָחוֹר. וּבְאוֹתוֹ הָרֶגַע רָאָה סַנְשׁוֹ, לְתִמְהוֹנוֹ וּלְדַאֲבוֹנוֹ הַגָּדוֹל, כִּי קָפַץ הַלֵּץ עַל חֲמוֹרוֹ, שֶׁהוּא עֲזָבוֹ מֵאַחֲרָיו, וְהֵחֵל לְהַצְלִיף בְּשַׁלְפּוּחִיּוֹתָיו עַל רֹאשׁוֹ וְעַל צַלְעוֹתָיו. הַחֲמוֹר הֵחֵל לִדְהוֹר בְּכָל כֹּחוֹ עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת, כִּי נָפַל עָלָיו פַּחַד גָּדוֹל, וְסַנְשׁוֹ עָמַד דּוּמָם תַּחְתָּיו, וְהוּא כֻלּוֹ נָבוֹךְ וּמְבֻלְבָּל, מִבְּלִי דַעַת לְאָן יַקְדִּים לָלֶכֶת: אִם לְהַצִּיל אֶת חֲמוֹרוֹ אוֹ לְעֶזְרַת אֲדוֹנוֹ.

הַלֵּץ נִפְנֵף אֶת הַשַּׁלְפּוּחִיּוֹת סָמוּךְ לְחָטְמוֹ שֶׁל רוֹסִינַנְטֵי

לַסּוֹף נִגַּשׁ אֶל דּוֹן קִישׁוֹט וְעָזַר לוֹ לָשׁוּב וְלַעֲלוֹת עַל סוּסוֹ.

– אֲהָהּ, אֲדוֹנִי, – זָעַק: – הַשֵּׁד בָּרַח עִם חֲמוֹרִי.

– אֵיזֶה שֵׁד? – שָׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט.

– הַשֵּׁד הַנּוֹשֵׂא אֶת הַשַּׁלְפּוּחִיּוֹת, – עָנָה סַנְשׁוֹ.

– אַל תִּדְאַג, – נִחֲמוֹ אֲדוֹנוֹ: – עַד מְהֵרָה אַכְרִיחַ הַבּוֹגֵד לְהַשִׁיב לְךָ אֶת חֲמוֹרֶךָ. לֵךְ אַחֲרַי, סַנְשׁוֹ, כִּי יֵשׁ בִּיכָלְתֵּנוּ לְהַדְבִּיק מַהֵר אֶת הַקָּרוֹן, וּכְרֶגַע אֶתֵּן לְךָ אֶת הַפְּרָדוֹת חֵלֶף הַחֲמוֹר.

– אַל נָא תֵחָפֵז, אֲדוֹנִי, לַעֲשׂוֹת זֹאת, – עָנָה סַנְשׁוֹ, – כִּי הִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהַלֵּץ עָזַב אֶת חֲמוֹרִי וּבָרַח לְנַפְשׁוֹ.

וְאָמְנָם, גַּם הַחֲמוֹר נָפַל לָאָרֶץ, וְהַלֵּץ הָלַךְ עַתָּה בְּרֶגֶל הָעִירָה.

– דָּבָר זֶה לֹא יָנִיא אוֹתִי מֵהִתְנַקֵּם עַל הָעֶלְבּוֹן שֶׁעָלְבוּ אוֹתָנוּ, – קָרָא דוֹן קִישׁוֹט. וּמִבְּלִי שִׂים לֵב לְאַזְהָרוֹתָיו שֶׁל סַנְשׁוֹ הִפְנָה אֶת סוּסוֹ אֶל הַקָּרוֹן.

– עִמְדוּ נָא רֶגַע, בְּנֵי חַיִל, – אָמַר, – הִנֵּה בָאתִי לְלַמֶּדְכֶם שֶׁתִּתְנַהֲגוּ בְנִמּוּס עִם זוּלַתְכֶם.

אַךְ שָׁמְעוּ אַנְשֵׁי הַקָּרוֹן אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה קָפְצוּ כֻלָּם אַרְצָה וְהֵרִימוּ בִידֵיהֶם אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת וְעָמְדוּ נְכוֹנִים לִירוֹת אוֹתָן בְּסַנְשׁוֹ וּבַאֲדוֹנוֹ.

דּוֹן קִישׁוֹט עָצַר אֶת סוּסוֹ וּבִקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת לְהִתְנַפֵּל עַל הָאֲנָשִׁים בְּהַצְלָחָה יְתֵרָה, וְהִנֵּה הִגִּיעַ אֵלָיו סַנְשׁוֹ בִּמְרוּצָה וְקָרָא:

– בְּשֵׁם אֱלֹהִים, מָה אַתָּה אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת, אֲדוֹנִי? הַאִם יָצָאתָ, אֲדוֹנִי, מִדַּעְתֶּךָ? עֲזוֹב אוֹתָם לְנַפְשָׁם. זְכֹר נָא שֶׁהֵם אֵינָם אֶלָּא שַׂחֲקָנִים, וְאֵין בְּקִרְבָּם אַף אַבִּיר אֶחָד.

– הִנֵּה הִזְכַּרְתַּנִי הַדָּבָר הַיְחִידִי שֶׁיֵּשׁ בִּיכָלְתּוֹ לְמָנְעֵנִי מֵהִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם, סַנְשׁוֹ; הֵן אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי חָלִילָה לִי מִשְּׁלוֹף אֶת חַרְבִּי וּמֵהֲרִימָהּ עַל אִישׁ שֶׁאֵינוֹ אַבִּיר. מֵעַתָּה הָרְשׁוּת בְּיָדֶיךָ, סַנְשׁוֹ, לְהִלָּחֵם הַפַּעַם הַזֹּאת, אִם לְפִי דַעְתְּךָ גָרְמוּ לְךָ אֵיזוֹ רָעָה. עֲלֵה אֵפוֹא עֲלֵיהֶם! וַאֲנִי אֵשֵׁב פֹּה וְאֶעֱזָרְךָ בַּעֲצָתִי הַטּוֹבָה.

– לֹא, אֲדוֹנִי, תּוֹדָה רַבָּה עַל עֲצָתוֹ, – עָנָה סַנְשׁוֹ. – אָדָם יָשָׁר נָכוֹן תָּמִיד לִסְלֹחַ לְשׂוֹנְאָיו. אֲנִי נוֹטֶה תָמִיד לְשָׁלוֹם וּלְשַׁלְוָה. וְחוּץ מִזֶּה יִתָּכֵן שֶׁבְּכָל זֹאת לֹא נִגְרְמָה לַחֲמוֹר רָעָה רַבָּה.

– אִם כֹּה הִיא הַרְגָּשָׁתֶךָ, סַנְשׁוֹ הַטּוֹב, סַנְשׁוֹ הַזָּהִיר, סַנְשׁוֹ הַצָּנוּעַ, הָבָה נַעֲזֹב אוֹתָם וְנֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ לָנוּ עֲלִילוֹת אֲחֵרוֹת, – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, וְהוּא הִפְנָה אֶת סוּסוֹ לְאָחוֹר וְנָסַע לְדַרְכּוֹ.

בַּלַּיְלָה הַהוּא לָנוּ בַיַּעַר תַּחַת הָעֵצִים: סַנְשׁוֹ יָשַׁן לְרַגְלֵי עֵץ שַׁעַם, וְדוֹן קִישׁוֹט שָׁכַב תַּחַת אַלּוֹן. לֹא עָבְרָה שָׁעָה רַבָּה וְהִנֵּה הָפְרְעָה שְׁנָתוֹ בְקוֹלוֹת אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים.

הוּא הִבִּיט עַל סְבִיבָיו וְרָאָה שְׁנֵי אֲנָשִׁים רוֹכְבִים עַל סוּסִים, וְמִצִּלְצוּל הַנֶּשֶׁק בָּעֵת שֶׁיָּרַד הָאֶחָד מֵהֶם מֵעַל סוּסוֹ הִכִּיר דּוֹן קִישׁוֹט, כִּי הָאִישׁ הַזֶּה אַף הוּא הִנֵּהוּ אַבִּיר מְשׁוֹטֵט כָּמוֹהוּ. הוּא נִגַּשׁ בַּלָאט אֶל סַנְשׁוֹ נוֹשֵׂא כֵלָיו וְהֵעִיר אוֹתוֹ מִשְּׁנָתוֹ.

– סַנְשׁוֹ, – לָחַשׁ לוֹ עַל אָזְנוֹ, הִנֵּה נִזְדַּמְּנָה לָנוּ פֹה עֲלִילָה.

– יִתֵּן אֱלֹהִים וְהָיְתָה לָנוּ לְטוֹבָה, – עָנָה סַנְשׁוֹ. – וְאֵיפֹה הִיא?

– אֵיפֹה? – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט. – הָסֵב אֶת רֹאשֶׁךָ, בֶּן אָדָם, וְהַבֵּט. הִנֵּה אַבִּיר מְשׁוֹטֵט שָׁכַב פֹּה עַל הָאָרֶץ לָנוּחַ.

– וּבְכֵן, מַה בְּכָךְ? – שָׁאַל סַנְשׁוֹ. – אֵיךְ יֵהָפֵךְ דָּבָר זֶה לַעֲלִילָה?

– עַל כָּל פָּנִים, – עָנָה דוֹן קִישׁוֹט, – הֲרֵי זוֹ הַקְדָּמָה יָפָה לַעֲלִילָה. הַסְכֵּת וּשְׁמָע! הִנֵּה הוּא מֵיטִיב אֶת הַנֵּבֶל וּמִתְעַתֵּד לְנַגֵּן וְלָשִׁיר.

 

פֶּרֶק ח: אֵיךְ הִכְרִיעַ דּוֹן קִישׁוֹט אֶת אַבִּיר הַמַּרְאוֹת    🔗

הֵם יָשְׁבוּ לְהַקְשִׁיב, וְאָמְנָם הָאַבִּיר הַזָּר הֵחֵל לָשִׁיר שִׁירָה נוּגָה מְאֹד עַל אֹדוֹת אַהֲבָתוֹ לִגְבִרְתּוֹ וְהִתְאוֹנֵן עַל לִבָּהּ הָאַכְזָר.

– “הַמְעַט לָךְ, – נֶאֱנַק בְּצָרָתוֹ, – כִּי אִלַּצְתִּי אֶת כָּל אַבִּירֵי נָוָרָה וְאַבִּירֵי לֵיאוֹן וְאַבִּירֵי קַסְטִילְיָה וְגָם כָּל אַבִּירֵי לַמַּנְשָׁה לְהוֹדוֹת, כִּי אַתְּ הִנָּךְ הַיָּפָה בִנְשֵׁי כָל הָעוֹלָם?”

– לֹא נָכוֹן הַדָּבָר, – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט חֶרֶשׁ לְסַנְשׁוֹ, – כִּי הֲלֹא אֲנִי מִלַּמַּנְשָׁה הִנֵּנִי. וַאֲנִי לֹא הוֹדֵיתִי מֵעוֹלָם וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹדוֹת בְּדָבָר שֶׁכָּזֶה. בָּרוּר הַדָּבָר, שֶׁהָאַבִּיר הַזֶּה יָצָא מִדַּעְתּוֹ. וְאוּלָם הָבָה נוֹסִיף לִשְׁמֹעַ, אוּלַי יִתְבָּרֵר לָנוּ מָה מִדְּבָרָיו.

– בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁיִּתְבָּרֵר, אֲדוֹנִי, – עָנָה סַנְשׁוֹ, – כִּי הִנֵּה כְפִי הַנִּרְאֶה הוּא מִתְעַתֵּד לְהַמְשִׁיךְ אֶת טַעֲנוֹתָיו וְאֶת תַּרְעֻמּוֹתָיו עוֹד כְּחֹדֶשׁ שָׁלֵם.

וְאוּלָם קוֹלוֹתֵיהֶם הִגִּיעוּ כְפִי הַנִּרְאֶה לְאָזְנֵי הָאַבִּיר הַזָּר וְהוּא קָרָא: “מִי שָׁם?” – אָז עָבַר דּוֹן קִישׁוֹט אֵלָיו, וּשְׁנֵי הָאַבִּירִים יָשְׁבוּ שָׁעָה אֲרֻכָּה יַחְדָּו וְעָסְקוּ בְשִׂיחַת־רֵעִים מְלֵאָה יְדִידוּת רַבָּה. גַּם סַנְשׁוֹ וְנוֹשֵׂא כֵלָיו שֶׁל הָאַבִּיר הַזָּר הִרְבּוּ לְשׂוֹחֵחַ יַחְדָּו בְּשִׁבְתָּם תַּחַת עֵץ בְּמֶרְחַק מָה מֵאֲדוֹנֵיהֶם. לַסּוֹף אָמַר נוֹשֵׂא־הַכֵּלִים הָאַחֵר לְסַנְשׁוֹ:

– נִדְמֶה לִי כִּי לְשׁוֹנֵינוּ דָבְקוּ לְחִכֵּינוּ מֵרֹב דִּבּוּרִים, אֲבָל יֵשׁ תַּקָּנָה לַדָּבָר, וּלְשֵׁם זֶה הֲכִינוֹתַי לִי דְבַר־מָה שֶׁטַּעְמוֹ יָפֶה וְהוּא קָשׁוּר לְאֻכָּפִי.

וְהוּא הָלַךְ וְהֵבִיא אִתּוֹ בְשׁוּבוֹ נֹאד גּדוֹל מָלֵא יַיִן וּפַשְׁטִידָה כַבִּירָה. וְלֹא חִכָּה סַנְשׁוֹ עַד שֶׁיַּזְמִינוּהוּ לִסְעוּדָה, כִּי אִם נִגַּשׁ מִיָּד לְבָצְעָהּ וְלִטְעוֹם אֶת טַעְמָהּ.

– הַאִם דָּבָר כָּזֶה תִּקַּח אִתְּךָ בְּצֵאתְךָ לַדָּרֶךְ? – שָׁאַל מִשְׁתּוֹמֵם כֻּלּוֹ. – אָכֵן נוֹשֵׂא־כֵלִים אַתָּה לְכָל הִלְכוֹתָיו וּלְכָל פְּרָטָיו וְדִקְדּוּקָיו. כִּי הִנֵּה אֲנִי יוֹשֵׁב פֹּה, וְלִי אֵין מְאוּם בְּיַלְקוּטִי מִלְבַד חֲרִיץ גְּבִינָה קָשָׁה כָּל כָּךְ, שֶׁאֶפְשָׁר לְךָ לְשַׁבֵּר בָּהּ רֹאשׁוֹ שֶׁל עֲנָק, וְעוֹד מִסְפַּר אֱגוֹזִים. אֲדוֹנִי שֶׁלִּי סָבוּר, כִּי כָל הָאַבִּירִים הַמְשׁוֹטְטִים מְחֻיָּבִים לְהִתְכַּלְכֵּל רַק בְּפֵרוֹת מְיֻבָּשִׁים וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה לְבָד. וַאֲנִי אֵינִי מַסְכִּים כְּלָל לְדַעְתּוֹ.

– טוֹב אֵפוֹא, – אָמַר נוֹשֵׂא הַכֵּלִים הַזָּר וּמָסַר אֶת נֹאד הַיַּיִן לִידֵי סַנְשׁוֹ: – הָרְשׁוּת בִּידֵי אֲדוֹנֵינוּ לֶאֱכֹל כְּאַוַּת נַפְשָׁם, וְאָנוּ הָבָה נֵהָנֶה מִסְּעוּדָתֵנוּ לְפִי יְכָלְתֵּנוּ וּמֻשָּׂגֵינוּ אָנוּ. אֵין אֲנִי לָהוּט כְּלָל אַחֲרֵי הַשּׁוֹטִים וְהַבַּרְקָנִים וּשְׁאָר שָׁרְשֵׁי הָעֲשָׂבִים.

וְסַנְשׁוֹ הִגִּישׁ אֶת הַנֹּאד לִשְׂפָתָיו, הֱרִימוֹ לְמַעְלָה, כִּוֵּן אֶת עֵינָיו אֶל הַכּוֹכָבִים וְכָכָה שָׁתָה עַד אֲשֶׁר לֹא יָכֹל עוֹד לִשְׁתּוֹת.

– הוֹ־וֹ! נֶאֱנַח מֵרֹב נָחַת. – מַה טּוֹב טַעְמוֹ וּמַה נָּעִים!

וְכֹה נָעֲמָה לִשְׁנֵיהֶם סְעוּדָתָם, שֶׁעַד מְהֵרָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם תַּרְדֵּמָה חֲזָקָה.

בֵּינָתַיִם וְהָאַבִּיר הַזָּר וְדוֹן קִישׁוֹט הוֹסִיפוּ לְשׂוֹחֵחַ יַחְדָּו, כְּמוֹ בַתְּחִלָּה, שִׂיחַת רֵעִים וִידִידוּת. וְאוּלָם עוֹד מְעַט וְהָאַבִּיר הַזָּר הֵחֵל לְהִתְפָּאֵר בַּהֲמוֹן הָאַבִּירִים שֶׁהוּא הִכְרִיעָם, וְלַסּוֹף אָמַר, כִּי נִצְחוֹנוֹ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא הַנִּצָּחוֹן אֲשֶׁר נָחַל בְּמִלְחַמְתּוֹ עִם אַבִּיר אֶחָד מְהֻלָּל הַנִּקְרָא בְשֵׁם דּוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁה.

שָׁמַע דּוֹן קִישׁוֹט וְהִשְׁתּוֹמֵם גַּם הִתְקַצֵּף מְאֹד.

– אֲדוֹנִי הָאַבִּיר, – אָמַר: – אֵין אֲנִי מַכְחִישׁ שֶׁנִּלְחַמְתָּ וְגַם יָכֹלְתָּ וְהִכְרַעְתָּ אֶת כָּל אַבִּירֵי סְפָרַד, אֲבָל הַרְשֵׁנִי נָא לְהַטִּיל סָפֵק בְּדָבָר, אִם אָמְנָם הִכְרַעְתָּ גַם אֶת דּוֹן קִישׁוֹט. אוּלַי הָיָה בִמְקוֹמוֹ אִישׁ אַחֵר דּוֹמֶה לוֹ?

– לֹא, לֹא, – עָנָה הָאַבִּיר הַזָּר: – הוּא הָיָה דוֹן קִישׁוֹט בְעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ, בְּלִי שׁוּם סָפֵק. אַבִּיר הוּא הָאִישׁ הַזֶּה וְלוֹ נוֹשֵׂא כֵלִים וּשְׁמוֹ סַנְשׁוֹ פַּנְסָה. וְאוּלָם אִם אֵין אַתָּה מַאֲמִין לִי, הַרְשֵׁנִי נָא לְהַגִּיד לָךְ, כִּי חוֹגֵר חֶרֶב אֲנִי וְיֵשׁ בִּיכָלְתִּי לְאַלֵּץ אוֹתְךָ לְהַאֲמִין בִּדְבָרָי.

– אַל נָא בְחִפָּזוֹן, אֲדוֹנִי הָאַבִּיר, – קָרָא דוֹן קִישׁוֹט. – אֲנִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב אֶת דּוֹן קִישׁוֹט זֶה; עַל פִּי הָאֱמֶת הוּא הַנֶּאֱמָן בִּידִידַי שֶׁיֵּשׁ לִי בְכָל הָעוֹלָם. וְלָכֵן אֲנִי סָבוּר, כִּי אֲחָדִים מֵאוֹתָם הַמְכַשְּׁפִים הָרְשָׁעִים וַדַּאי הֶעֱמִידוּ לְפָנֶיךָ אֵיזֶה אַבִּיר אַחֵר שֶׁעָשׂוּ אֶת דְּמוּתוֹ דוֹמָה לִדְמוּת דּוֹן קִישׁוֹט. אֲבָל אִם עוֹד תּוֹסִיף לְהַטִּיל אֵיזֶה סָפֵק בִּדְבָרַי, הַרְשֵׁנִי אֵפוֹא לְהַגִּיד לָךְ, שֶׁאֲנִי עַצְמִי הִנְנִי דוֹן קִישׁוֹט, וַהֲרֵי אֲנִי עוֹמֵד פֹּה מוּכָן וּמְזֻמָּן לְהוֹכִיחַ אֶת אֲמִתּוּת דְּבָרַי בְּכָל אֹפֶן שֶׁתִּרְצֶה, בֵּין בַּעֲמִידָה וּבֵין בִרְכִיבָה.

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה קָפַץ עַל רַגְלָיו, מוּכָן לִשְׁלוֹף אֶת חַרְבּוֹ. וְאוּלָם הָאַבִּיר הָאַחֵר הוֹסִיף לִשְׁכַּב עַל מְקוֹמוֹ בִּמְנוּחָה.

– אֲדוֹנִי, – אָמַר בְּשֶׁקֶט: – לֹא אֲנִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבָּהֵל מִפְּנֵי דוֹן קִישׁוֹט, בֵּין שֶׁהוּא מְכֻשָּׁף בִּידֵי מְכַשֵּׁף וּבֵין שֶׁהוּא בִּדְמוּתוֹ הָעַצְמִית. וְאוּלָם אֵין זֶה מִדַּרְכָּם שֶׁל הָאַבִּירִים לְהִלָּחֵם בְּחֶשְׁכַת הַלָּיְלָה. יָכֹל נוּכַל לְחַכּוֹת עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

– טוֹב מְאֹד, – הִסְכִּים דּוֹן קִישׁוֹט. וּבָזֶה הֵעִירוּ אֶת נוֹשְׂאֵי כְלֵיהֶם וְצִוּוּם לַחֲבשׁ אֶת הַסּוּסִים וְלִהְיוֹת נְכוֹנִים, כִּי עִם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ יַתְחִיל הַקְּרָב.

כַּאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר לְסַנְשׁוֹ חָרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה, אֲבָל הוּא נִשְׁמַע לְקוֹל אֲדוֹנוֹ וְהָלַךְ בְּיַחַד עִם נוֹשֵׂא הַכֵּלִים הַשֵּׁנִי לַחֲבשׁ אֶת הַסּוּסִים.

– וּבְכֵן, יְדִידִי, – אָמַר נוֹשֵׂא הַכֵּלִים הַזָּר, – כּפִי הַנִּרְאֶה הוֹלְכִים אֲדוֹנֵינוּ לַעֲרֹךְ קְרָב וּלְהִלָּחֵם יָחַד; וְלָכֵן גַּם עָלֵינוּ שְׁנֵינוּ, אֲנִי וְאָתָּה, לְהֵאָבֵק אִישׁ עִם אָחִיו. כָּזֶה הוּא מִנְהָגֵנוּ אָנוּ הַבָּאִים מֵאַנְדָּלוּסְיָה, שֶׁאֵין אָנוּ נוֹתְנִים לְשׁוּשְׁבִינֵינוּ וְנוֹשְׂאֵי כֵלֵינוּ לַעֲמֹד בְּטֵלִים מֵרָחוֹק בָּעֵת שֶׁאֲדוֹנֵיהֶם נִלְחָמִים אִישׁ בְּרֵעֵהוּ.

– יִתָּכֵן שֶׁכָּךְ הוּא הַמִּנְהָג בְּאַרְצְכֶם, – אָמַר סַנְשׁוֹ – אֲבָל רַק רְשָׁעִים וּפְתָאִים יַעֲשׂוּ כַּדָּבָר הַזֶּה. מֵעוֹדִי לֹא שָׁמַעְתִּי שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם מִין חֹק כָּזֶה, וְאִלּוּ הָיָה לֹא הָיִיתִי שׁוֹמֵר אוֹתוֹ לְקַיְּמוֹ. וְחוּץ מִזֶּה, כֵּיצַד אוּכַל לְהִלָּחֵם? מֵעוֹדִי לֹא אָחַזְתִּי חֶרֶב בְּיָדִי.

– אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, – אָמַר הָאַחֵר, – עוֹד מְעַט וְנִמְצָא תַחְבּוּלָה לְנֶגֶד זֶה. הִנֵּה יֵשׁ לִי פֹּה שְׁנֵי שַׂקִּים. אַתָּה תִּקַּח אֶת הָאֶחָד וַאֲנִי אֶקַּח אֶת הָאֶחָד, וְכָכָה נוּכַל לַחֲבֹט אִישׁ אֶת אָחִיו בַּשַּׂקִּים הָאֵלֶּה.

– לַדָּבָר הַזֶּה הִנְנִי לְהַסְכִּים בְּכָל חֵפֶץ לִבִּי, – קָרָא סַנְשׁוֹ, – כִּי בָזֶה נְנַעֵר אֶת הָאָבָק מִבְּגָדֵינוּ וְלֹא נָרַע חָלִילָה לְעוֹר בְּשָׂרֵנוּ.

– לֹא לְכָךְ נִתְכַּוַּנְתִּי, אָחִי, – אָמַר נוֹשֵׂא־הַכֵּלִים הַזָּר: – כִּי אִם זוֹ הִיא מַחֲשַׁבְתִּי: אֲנַחְנוּ נְשִׂים בְּכָל שַׂק כַּחֲצִי תְרֵיסָר אֲבָנִים חֲלָקוֹת, וְרַק אָז נַכֶּה בָּהֶם אִישׁ אֶת אָחִיו.

– הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ! – קָרָא סַנְשׁוֹ. – אָכֵן, מִתְאַוֶּה אַתָּה לְמַלֵּא אֶת שַׂקֶּיךָ בְּצֶמֶר־כְּבָשִׂים רַךְ מְאֹד! וְאוּלָם אֵין בִּי אַף קוֹרְטוֹב שֶׁל חֵשֶׁק לְמִלְחָמָה, וַאֲפִילוּ הָיוּ הַשָּׂקִּים מְמֻלָּאִים בְּמֶשִׁי. לֹא, לֹא! יִלָּחֲמוּ לָהֶם אֲדוֹנֵינוּ, אִם טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם. אֲנִי אֵינִי לָהוּט כְּלָל אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה.

– וּבִתְנָאִים אֵלֶּה, – אָמַר הַשֵּׁנִי מִבְּלִי שִׂים לֵב לִדְבָרָיו, – עָלֵינוּ לְהִלָּחֵם בְּעֶרֶךְ חֲצִי שָׁעָה.

– וַאֲפִילוּ לֹא רֶגַע, וַאֲפִילוּ לֹא רֶגַע, – זָעַק סַנְשׁוֹ. – אֲנִי לֹא רַבְתִּי וְלֹא הִתְקוֹטַטְתִּי עִמָּךְ. וְאֵין לִי שׁוּם חֵמָה עָלֶיךָ, וּמֵעוֹדִי לֹא נִלְחַמְתִּי וְלֹא נֶאֱבַקְתִּי עִם אִישׁ מִתּוֹךְ קֹר־רוּחַ.

– אִם רַק מִשּׁוּם זֶה בִּלְבָד, – אָמַר הַזָּר, – הֲרֵי אֵין בְּכָךְ כּלוּם, כִּי גַם לְנֶגֶד זֶה אֶמְצָא תַחְבּוּלָה. הִנֵּה אָקוּם עָלֶיךָ פִּתְאֹם וְאוֹרִיד לְךָ מִסְפַּר סְטִירוֹת לֶחִי וְעוֹד אוֹסִיף לְךָ מִסְפַּר חֲבָטוֹת בְּרֹאשְׁךָ וּבְצִדְךָ עַד שֶׁתִּפּוֹל אָרְצָה. כָּל זֶה יַסְפִּיק כְּדֵי לְהַרְגִּיזְךָ וּלְמַלְּאוֹתְךָ חֵמָה רַבָּה, הַאַף אֵין זֹאת?

– לֹא, – עָנָה סַנְשׁוֹ. – אִם כְּבָר יַגִּיעוּ הַדְּבָרִים עַד כְּדֵי כָךְ, הֲרֵי יֵשׁ לִי תַחְבּוּלָה יוֹתֵר נִפְלָאָה. אֵין בְּדַעְתִּי לְהַרְשׁוֹת לְאֶגְרוֹפוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ לְנַעֵר אֶת הָאָבָק מֵעַל חָטְמִי. כִּי בְטֶרֶם תְּנַסֶּה לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת אֲפוֹצֵץ אֶת קָדְקָדְךָ בְּמַקְלִי. כָּל אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ. וּכְבָר נִמְצָא מִישֶׁהוּ שֶׁיָּצָא לְבַקֵּשׁ לוֹ קַרְנַיִם וְחָזַר קְצוּץ־אָזְנַיִם, וּבִכְלָל אֵין לְשַׁעֵר מַה שֶּׁאֲנִי עָלוּל לַעֲשׂוֹת אִם נִתְעוֹרְרָה בִי חֲמָתִי. וְגוֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב.

– טוֹב אֵפוֹא, טוֹב, – אָמַר נוֹשֵׂא־הַכֵּלִים הַזָּר, – נִחְיֶה וְנִרְאֶה בַּבֹּקֶר בָּעֵת שֶׁנַּעֲרֹךְ אֶת הַקְּרָב.

וְהִנֵּה נִבְקַע הַשַּׁחַר, וְהָאוֹר הֵחֵל לְהִתְגַּבֵּר, וְהַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאָה סַנְשׁוֹ הָיָה חָטְמוֹ שֶׁל נוֹשֵׂא־הַכֵּלִים הַזָּר, וְהַחֹטֶם הַזֶּה הָיָה אָרֹךְ כָּל כָּךְ עַד שֶׁהָיָה תָלוּי וְיוֹרֵד הַרְחֵק לְמַטָּה מִן הַפֶּה. וְאָדֹם הָיָה חֹטֶם זֶה, אָדֹם כְּעַגְבָּנִית, וְהוּא מְכֻסֶּה כֻּלּוֹ יַבָּלוֹת וְנָטוּי לְצַד אֶחָד. לְמַרְאֵה חֹטֶם כָּזֶה הִתְחַלְחַל סַנְשׁוֹ וְהִתְחִיל רוֹעֵד כֻּלּוֹ מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ, וּמִיָּד נִתְבָּרֵר לוֹ, כִּי מוּטַב לוֹ לְקַבֵּל מֵאִישׁ כָּזֶה הֲמוֹן סְטִירוֹת־לֶחִי מֵאֲשֶׁר לְהֵאָבֵק וּלְהִלָּחֵם עִמּוֹ.

וְדוֹן קִישׁוֹט הִתְבּוֹנֵן גַּם הוּא מִקָּרוֹב אֶל יְרִיבוֹ, אֲבָל הָאַבִּיר הַזָּר הִצְמִיד לְרֹאשׁוֹ אֶת קוֹבָעוֹ שֶׁיָּרַד וְכִסָּה אֶת כָּל פָּנָיו עַד שֶׁלֹּא נִרְאוּ לָעָיִן. עַל מַדָּיו מִלְּמַעְלָה הָיָה לוֹ מְעִיל זָהָב שֶׁהָיָה זָרוּעַ פֹּה וָשָׁם מַרְאוֹת קְטַנּוֹת כְּעֵין הַשַּׂהֲרוֹנִים. קוֹבָעוֹ הָיָה מְקֻשָּׁט בַּעֲדִי נוֹצוֹת, וּבָהֶן נוֹצוֹת כְּתֻמּוֹת וִירֻקּוֹת וּלְבָנוֹת; כִּידוֹנוֹ הָיָה אָרֹךְ מְאֹד וְעָבֶה, וְלוֹ חֹד גָּדוֹל שֶׁל פְּלָדָה; וְהָאַבִּיר גּוּפוֹ, אִם כִּי לֹא הָיָה גְבַהּ־קוֹמָה מְאֹד, נִרְאָה בְּכָל זֹאת חָזָק וְאֵיתָן מְאֹד.

אֲבָל דּוֹן קִישׁוֹט, לְהֶפֶךְ מִסַּנְשׁוֹ, לֹא נִבְהַל כְּלָל מִפָּנָיו.

– אֲדוֹנִי הָאַבִּיר, – אָמַר, – הוֹאִיל נָא לְהָרִים אֶת קוֹבָעֲךָ, לְמַעַן אֶרְאֶה אֶת פָּנֶיךָ בְּטֶרֶם נִלָּחֵם.

– בֵּין אִם תְּנַצֵּחַ וּבֵין אִם תְּנֻצָּח, – אָמַר אַבִּיר הַמַּרְאוֹת, – עוֹד יִהְיֶה לְךָ דֵי פְּנַאי לִרְאוֹת אֶת פָּנַי לְאַחַר הַקְּרָב.

– הַגֶּד לִי לְפָחוֹת, אִם אָמְנָם אֲנִי הוּא בְעֵינֶיךָ אוֹתוֹ דוֹן קִישׁוֹט, שֶׁלְּפִי דְבָרֶיךָ הִכְרַעְתָּ אוֹתוֹ פַעַם בַּקְּרָב.

– אֵין לִי אֶלָּא לְהַגִּיד לָךְ, כִּי דוֹמֶה אַתָּה אֵלָיו כַּאֲשֶׁר תִּדְמֶה בֵּיצָה לְבֵיצָה, – עָנָה אַבִּיר הַמַּרְאוֹת.

– טוֹב אֵפוֹא, הָבָה נַעֲלֶה עַל סוּסֵינוּ, – קָרָא דוֹן קִישׁוֹט, – וַאֲנִי אוֹרְךָ לָדַעַת, שֶׁאֵין אֲנִי כְלָל אוֹתוֹ הָאִישׁ.

שְׁנֵיהֶם עָלוּ עַל סוּסֵיהֶם וְהָפְכוּ אֶת פְּנֵיהֶם לְהִתְרַחֵק אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְלָשִׂים רֶוַח בֵּינֵיהֶם, לְמַעַן יוּכְלוּ אַחַר כֵּן לְהִשְׂתָּעֵר זֶה עַל זֶה. בָּרֶגַע הַזֶּה נִרְאָה לְעֵינֵי דּוֹן קִישׁוֹט בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה חָטְמוֹ הַמּוּזָר שֶׁל נוֹשֵׂא־הַכֵּלִים שֶׁל יְרִיבוֹ, וְהוּא הִשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה הַמְשֻׁנֶּה לֹא פָחוֹת מִשֶּׁהִשְׁתּוֹמֵם סַנְשׁוֹ. וְכִרְאוֹת סַנְשׁוֹ כִּי אֲדוֹנוֹ נוֹסֵעַ וּמִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, לֹא מָצָא אֶת לִבּוֹ לְהִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ עִם נוֹשֵׂא הַכֵּלִים בַּעַל הַחֹטֶם הַמְשֻׁנֶּה, וְהוּא רָץ אַחֲרֵי דוֹן קִישׁוֹט וְתָפַס אֶת רֶסֶן הַסּוּס.

– אֲדוֹנִי רַב הַחֶסֶד, זָעַק, – בְּטֶרֶם שֶׁתִּשְׂתּעֵר עַל אוֹיִבְךָ, עָזְרֵנִי נָא לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת עַל עֵץ־הַשַּׁעַם הַהוּא, לְמַעַן אֵיטִיב לִרְאוֹת אֶת כָּל פִּרְטֵי מִלְחַמְתֶּךָ.

– לִבִּי יַגִּיד לִי, – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, – שֶׁאֵין אַתָּה רוֹצֶה לָשֶׁבֶת בְּרֹאשׁ הָעֵץ אֶלָּא כְּדֵי לְהִמָּלֵט מִן הַסַּכָּנָה.

– אָמְנָם כֵּן, אֲדוֹנִי, – זָעַק סַנְשׁוֹ, – לֹא אֲכַחֵד, כִּי חָטְמוֹ שֶׁל הַבָּחוּר הַהוּא מַבְעִיתֵנִי.

– אָמְנָם יֵשׁ בְּמַרְאֵהוּ כְּדֵי לְהַפְחִיד כָּל אָדָם חוּץ מִמֶּנִּי, – אָמַר הָאַבִּיר; – וְלָכֵן הִנְנִי לְעָזְרְךָ לַעֲלוֹת עַל הָעֵץ.

וְהִנֵּה בַּשָּׁעָה שֶׁסַּנְשׁוֹ עָמַל בְּעֶזְרַת דּוֹן קִישׁוֹן לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת עַל הָעֵץ, הִסְפִּיק אַבִּיר הַמַּרְאוֹת לְהִתְרַחֵק לַאֲחוֹרָיו בַּשִּׁעוּר הַנָּחוּץ לְפִי דַעְתּוֹ, וְעַתָּה הָפַךְ שֵׁנִית אֶת פָּנָיו, בְּחָשְׁבוֹ כִּי גַם דּוֹן קִישׁוֹן יַעֲשֶׂה כָּמֹהוּ, וְהוּא הֵחֵל לְהָרִיץ אֶת סוּסוֹ בְּכָל כֹּחַ מְהִירוּתוֹ, – שֶׁאָמְנָם לֹא הָיָה גָדוֹל בְּיוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁסּוּסוֹ הָיָה גָרוּעַ מֵרוֹסִינַנְטֵי. אֲבָל מִשֶּׁרָאָה אֶת דּוֹן קִישׁוֹט עוֹסֵק בִּפְעֻלַּת הָעֶזְרָה לְסַנְשׁוֹ עָצַר אַבִּיר הַמַּרְאוֹת אֶת סוּסוֹ בְּעֶצֶם רִיצָתוֹ.

וְדוֹן קִישׁוֹן, בְּחָשְׁבוֹ כִּי יְרִיבוֹ מִשְׂתָּעֵר עָלָיו, דִּרְבֵּן פִּתְאֹם אֶת רוֹסִינַנְטֵי בְּכֹחַ רַב כָּל כָּךְ, שֶׁהַסּוֹס הֵחֵל לִדְהוֹר בִּמְהִירוּת בִּלְתִּי רְגִילָה. וְאַבִּיר הַמַּרְאוֹת אַף הוּא הֵחֵל לְדַרְבֵּן אֶת סוּסוֹ בְּכָל כֹּחֹ, אֲבָל בְּטֶרֶם שֶׁהִסְפִּיק לְהָזִיז אֶת סוּסוֹ שֵׁנִית מִמְּקוֹמוֹ, וְהִנֵּה הִתְנַגֵּשׁ בּוֹ דוֹן קִישׁוֹט, וּמֵעֹצֶם הַדְּחִיפָה נָפַל הַאַבִּיר הַזָּר אַרְצָה, וְשָׁם שָׁכַב בְּלִי תְנוּעָה.

אַךְ רָאָה סַנְשׁוֹ זֹאת שָׁב וְיָרַד מֵעַל הָעֵץ וְרָץ אֶל אֲדוֹנוֹ, אֲשֶׁר הִתִּיר בָּרֶגַע הַזֶּה אֶת קוֹבָעוֹ שֶׁל הָאַבִּיר הַנּוֹפֵל, לִרְאוֹת אִם חַי הוּא אוֹ מֵת, וּלְהַמְצִיא לוֹ אֲוִיר לִנְשִׁימָה. אֲבָל מַה גָּדַל תִּמְהוֹנוֹ שֶׁל דּוֹן קִישׁוֹט בְּהַבִּיטוֹ בִּפְנֵי יְרִיבוֹ וּבְהַכִּירוֹ בוֹ אֶת יְדִידוֹ מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים שִׁמְשׁוֹן קָרַשְׂקוֹ מִלַּמַּנְשָׁה.

– הַבִּיטָה, סַנְשׁוֹ! – קָרָא. – רְאֵה בְעֵינֶיךָ מַה שֶּׁהַמְכַשְּׁפִים הַנְּבָלִים הָאֵלֶּה עֲלוּלִים לַעֲשׂוֹת!

סַנְשׁוֹ נִגַּשׁ וְהֵצִיץ וְאֵימָה גְדוֹלָה נָפְלָה עָלָיו.

– אֲדוֹנִי! –אָמַר: – שְׁמַע לַעֲצָתִי וּתְקַע אֶת חַרְבְּךָ עָמֹק בְּלֹעַ הַבָּחוּר הַזֶּה הַדּוֹמֶה בְּמַרְאֵהוּ כָל כָּךְ לְשִׁמְשׁוֹן קָרַשְׂקוֹ. אָז אוּלַי תִּפָּטֵר מֵאֶחָד מֵאוֹתָם הַמְכַשְּׁפִים הַמַּרְבִּים כָּל כָּךְ לְהָצִיק לָךְ.

– אֵין זֶה רַעְיוֹן שָׁוְא, סַנְשׁוֹ, – עָנָה דוֹן קִישׁוֹן. – בִּנְפוֹל אֹיִבְךָ הֲלֹא יִרְוַח לְךָ קְצָת. – וְהוּא הָיָה נָכוֹן לְהַשְׁקִיעַ אֶת חַרְבּוֹ בָאִישׁ הַנּוֹפֵל, וְהִנֵּה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם בִּמְרוּצָה נוֹשֵׂא כֵלָיו שֶׁל הָאַבִּיר הַמְנֻצָּח, אֲבָל חָטְמוֹ הַגָּדוֹל לֹא הָיָה לוֹ עוֹד.

– עֲצוֹר בְּרוּחֶךָ! אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה דוֹן קִישׁוֹט, – קָרָא: – הֲלֹא זֶה הוּא יְדִידְךָ שִׁמְשׁוֹן קָרַשְׂקוֹ, וַאֲנִי נוֹשֵׂא כֵלָיו.

– אֲבָל – אֵיפֹה הוּא חָטְמֶךָ? – סַנְשׁוֹ פַּנְסָה פָּעַר פִּיו מֵרֹב תִּמָּהוֹן.

– פֹּה הוּא, בְּכִיסִי, – אָמַר נוֹשֵׂא הַכֵּלִים, וְהוּא הוֹצִיא מִכִּיסוֹ חֹטֶם עָשׂוּי נְיָר עָבֶה וְדָבוּק בְּלַכָּה. סַנְשׁוֹ לָטַשׁ עֵינָיו, וּפִתְאֹם קָרָא בַחֲרָדָה:

– יַסְּרֵנִי, אֶלֹהִים! הֲלֹא זֶה יְדִידִי מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים תּוֹמָס סֵסִיאַל.

– אֲנִי וְלֹא אַחֵר, סַנְשׁוֹ יְדִידִי, – אָמַר הַלָּז. – כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא תַחְבּוּלַת עָרְמָה לִפְעוֹל עַל אֲדוֹנְךָ דּוֹן קִישׁוֹט, שֶׁיֵּרָפֵא מִשִּׁגְעוֹנוֹ וְיַחֲזוֹר בְּשָׁלוֹם הַבַּיְתָה. חָשֹׁב חָשַׁבְנוּ שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדֵינוּ לְהַכְרִיעַ אֶת דּוֹן קִישׁוֹט וּלְנַצְּחוֹ, וְאָז הָיִינוּ דוֹרְשִׁים מִמֶּנּוּ כִּי יָשׁוּב לְבֵיתוֹ וְלֹא יוֹסִיף עוֹד עַד עוֹלָם לִהְיוֹת אַבִּיר מְשׁוֹטֵט. אֲבָל לַאֲסוֹנוֹ וּלְדַאֲבוֹנֵנוּ לֹא רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂינוּ, וְתַחַת לְהַכְנִיעַ וּלְנַצֵּחַ אֶת דּוֹן קִישׁוֹט, נִצַּח הוּא אֶת יְדִידוֹ שִׁמְשׁוֹן. וְעַתָּה מַהֵר וּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְבַל יַהֲרֹג אוֹתוֹ, כִּי אָמְנָם יְדִידוֹ הוּא.

בֵּינָתַיִם שָׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ שֶׁל אַבִּיר הַמַּרְאוֹת. וְדוֹן קִישׁוֹט, בְּהַגִּישׁוֹ אֶת חַרְבּוֹ אֶל צַוַּאר הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב, אָמַר:

– עַתָּה הֲלֹא תוֹדֶה, כִּי דוּלְצִנֵיָה הַטֹּבּוֹסִית הִיא הַיָּפָה בְּכָל נְשֵׁי תֵבֵל, וְכִי לֹא דוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁה הָיָה הָאַבִּיר אֲשֶׁר אַתָּה נִצַּחְתּוֹ?

– אֲנִי מוֹדֶה, – אָמַר הָאַבִּיר הַמְנֻצָּח.

– וַאֲנִי, – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, – מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁבְּמַרְאֶיךָ אַתָּה דוֹמֶה לְשִׁמְשׁוֹן קָרַשְׂקוֹ, הִנֵּה עַל פִּי הָאֱמֶת אִישׁ אַחֵר אַתָּה, אֶלָּא שֶׁאוֹיְבַי הָפְכוּ אוֹתְךָ וְעָשׂוּךָ דוֹמֶה אֵלָיו.

עַתָּה עֲזָרָהוּ דוֹן קִישׁוֹט לָקוּם עַל רַגְלָיו, וְאַבִּיר הַמַּרְאוֹת הַמְנֻצָּח וְנוֹשֵׂא כֵלָיו רָכְבוּ לְדַרְכָּם, בְּעָזְבָם אֶת סַנְשׁוֹ וְאֶת אֲדוֹנוֹ, שֶׁהוֹסִיף לְהַאֲמִין, כִּי כָל הָעִנְיָן לֹא הָיָה אֶלָּא מַעֲשֵׂה יְדֵי הַמְכַשְּׁפִים הָרְשָׁעִים.

אֲבָל שִׁמְשׁוֹן קָרַשְׂקוֹ, אַחֲרֵי שֶׁהִתְרַחֵק עַד שֶׁקּוֹלוֹ לֹא נִשְׁמַע עוֹד לִירִיבוֹ, נִשְׁבַּע שֶׁהוּא יִתְנַקֵּם בְּדוֹן קִישׁוֹט.

 

פֶּרֶק ט: אֵיךְ נִלְחַם דּוֹן קִישׁוֹן בַּאֲרִי    🔗

סַנְשׁוֹ וַאֲדוֹנָיו הוֹסִיפוּ לִנְסֹעַ בְּדַרְכָּם, וְלִבָּם מָלֵא גֵאוּת וְשִׂמְחָה עַל הַנִּצָּחוֹן. וְאַף עַל פִּי שֶׁסַּנְשׁוֹ הָיָה מְסֻפָּק קְצָת, אִם אָמְנָם הָיָה שִׁמְשׁוֹן קָרַשְׂקוֹ מְכֻשָּׁף, בְּזָכְרוֹ אֵיךְ הוּא עַצְמוֹ הִתְנַהֵג בְּעָרְמָה עִם דּוֹן קִישׁוֹט וְרִמָּהוּ בַּמַעֲשֵׂה הַנְּעָרוֹת הַכַּפְרִיּוֹת, בְּכָל זֹאת חָשַׁב, כִּי מֵחָכְמָה יַעֲשֶׂה אִם לֹא יוֹסִיף עוֹד לָהַגִּיד לוֹ דָבָר בָּעִנְיָן הַזֶּה.

וְהִנֵּה בְהוֹסִיפָם לִנְסֹעַ בְּדַרְכָּם הִדְבִּיק אוֹתָם אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ מַלְבּוּשׁ יָרֹק הָדוּר, וְהוּא רוֹכֵב עַל סוּסָה יָפָה מְאֹד. הָאִישׁ הַזֶּה הִסְתַּכֵּל יָפֶה בְּדוֹן קִישׁוֹט, וּשְׁנֵי הָרוֹכְבִים הֵחֵלּוּ לְשׁוֹחֵחַ יַחְדָּו עַל דְּבַר הָאַבִּירִים הַמְשׁוֹטְטִים, וְהֵם הִתְעַנְיְנוּ כָל כָּךְ אִישׁ בְּדִבְרֵי רֵעֵהוּ, עַד שֶׁסַּנְשׁוֹ רָאָה אֶת עַצְמוֹ חָפְשִׁי לְהִתְרַחֵק מֵהֶם וּלְבַקֵּשׁ קְצַת חָלָב מֵאֵת מִסְפַּר רוֹעִים שֶׁחָלְבוּ אֶת צֹאנָם בְּקִרְבַת הַמָּקוֹם.

וּבְעוֹד הוּא עוֹשֶׂה כֹּה וָכֹה, וְהִנֵּה בָא לִקְרַאת אֲדוֹנָיו קָרוֹן גָּדוֹל בָּנוּי כְמוֹ בַיִת, וּבְרֹאשׁ הַקָּרוֹן הִתְנוֹסְסוּ דְגָלִים קְטַנִּים, כְּתֻמִּים וַאֲדֻמִּים. מִיָּד עָלָה בְדַעְתּוֹ שֶׁל דּוֹן קִישׁוֹט, כִּי הִנֵּה אִנָּה לוֹ אֱלֹהִים עֲלִילָה חֲדָשָׁה, וְהוּא קָרָא לְסַנְשׁוֹ, כִּי יְמַהֵר לָתֵת לוֹ אֶת קוֹבָעוֹ. וּבָרֶגַע הַהוּא עָמַד סַנְשׁוֹ עַל הַמִּקָּח, כִּי קָנָה קוּם מֵאֵת הָרוֹעִים. וּבְשָׁמְעוֹ אֶת אֲדוֹנָיו קוֹרֵא אֵלָיו, לֹא יָכֹל לְחַכּוֹת עַד שֶׁהָרוֹעִים יִתְּנוּ לוֹ סֵפֶל לָשִׂים בּוֹ אֶת הַקּוּם, וּבַאֲשֶׁר לֹא רָצָה לְהַפְסִיד אֶת קִנְיוֹנוֹ (כִּי אֶת מְחִירוֹ כְּבָר שִׁלֵּם לָרוֹעִים) יָצַק אֶת הַקּוּם אֶל תּוֹךְ קוֹבַע הָאַבִּיר וְרָץ בְּכָל כֹּחוֹ לִשְׁמֹעַ, מָה אֲדוֹנוֹ דוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ.

– תְּנָה לִי אֶת קוֹבָעִי, – אָמַר דּוֹן קִשׁוֹט, – כִּי אִם נַעֲשֵׂיתִי בּוּר גָּמוּר בַּמִּקְצֹעַ שֶׁלִּי, הִנֵּה נִזְדַּמְּנָה לִי פֹה עֲלִילָה שֶׁעָלַי לִהְיוֹת מוּכָן וּמְזֻמָּן לִקְרָאתָהּ.

כִּשְׁמֹעַ הָאִישׁ הַלָּבוּשׁ יְרֻקִּים אֶת דִּבְרֵי דוֹן קִישׁוֹט הִבִּיט עַל סְבִיבָיו, אֲבָל בְּכָל הַמָּקוֹם לֹא רָאָה דָבָר לְבַד מִן הַקָּרוֹן הַבָּא לִקְרָאתָם, וּבַאֲשֶׁר התְנוֹסְסוּ עַל הַקָּרוֹן דִּגְלֵי מֶלֶךְ סְפָרַד חָשַׁב אוֹתוֹ בְלִי שׁוּם סָפֵק לְאַחַד הַקְּרוֹנוֹת שֶׁל אוֹצַר הַמֶּלֶךְ. וְאֶת מַחְשַׁבְתּוֹ זֹאת הִבִּיעַ בְּאָזְנֵי דוֹן קִישׁוֹט, אֲבָל הָאַבִּיר הֵשִׁיב:

– אֲדוֹנִי, אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מֵרֹאשׁ, מָתַי, אֵיפֹה, אוֹ בְאֵיזוֹ צוּרָה יֵש בְּדַעְתָּם שֶׁל שׂוֹנְאַי לְהַתְקִיפֵנִי. לָכֵן מֵחָכְמָה אֶעֱשֶׂה, אִם אֶהְיֶה מוּכָן וּמְזֻמָּן בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. וְאֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַמּוּכָן תָּמִיד לַקְּרָב. סַנְשׁוֹ, תֵּן לִי אֶת קוֹבָעִי!

וּבַאֲשֶׁר הוֹסִיף עוֹד סַנְשׁוֹ להַסֵּס, חָטַף דּוֹן קִישׁוֹט אֶת הַקּוֹבַע מִיָּדָיו, וּמִבְּלִי הַבֵּט אֶל תּוֹכוֹ שָׂם אוֹתוֹ בְּבַת אַחַת בְּרֹאשׁוֹ וְהִצְמִיד אוֹתוֹ יָפֶה יָפֶה.

מַה זֶּה, סַנְשׁוֹ? – קָרָא כְּשֶׁנִּגַּר הַנַּסְיוֹב עַל פָּנָיו. – מַה זֶּה קָרַנִי פִתְאֹם? הַאִם מֹחִי הוּא הַנִּתָּךְ מִקָּדְקֳדִי, אוֹ אוּלַי זֵעָה קָרָה הִיא הַמִּתְפָּרֶצֶת בְּעֹז מִכָּל נִקְבֵי עוֹרִי? וְאוּלַם אִם זֵעָה הִיא, הִנֵּה לֹא מִפַּחַד הִיא בָאָה! אֵין זֹאת כִּי אֲיֻמָּה הִיא הָעֲלִילָה הַבָּאָה עָלַי עָתָּה! חוּשָׁה סַנְשׁוֹ! תֶּן לִי דָבָר לְנַקּוֹת בּוֹ אֶת מַבּוּל הַזֵּעָה אֲשֶׁר עוֹד מְעַט וִיסַמֵּא אֶת עֵינָי.

מִבְּלִי דַבֵּר דָבָר הוֹשִׁיט סַנְשׁוֹ לַאֲדוֹנָיו מִטְפַּחַת. דּוֹן קִישׁוֹט נִגֵּב אֶת פָּנָיו וְאַחַר כֵּן הֵסִיר הַקּוֹבַע לִרְאוֹת מָה הוּא הַדָּבָר הַנִּמְצָא בוֹ אֲשֶׁר צִנֵּן כָּכָה אֶת רֹאשׁוֹ.

– מָה הוּא הַחֹמֶר הַזֶּה? – שָׁאַל בְּהַגִּישׁוֹ קְצָת מִן הַקּוּם אֶל אַפּוֹ. – סַנְשׁוֹ, בּוֹגֵד נִקְלָה אַתָּה, כִּי הִנֵּה יָצַקְתָּ קוּם אֶל תּוֹךְ קוֹבָעִי!

– קוּם?! – קָרָא סַנְשׁוֹ מִשְׁתּוֹמֵם כֻּלּוֹ. – חַס וְחָלִילָה! אֵין זֹאת כִּי הַשָׂטָן יָצַק שָׁם אֶת הַקּוּם. כְּלוּם אָעֵז אָנֹכִי לְחַלֵּל כָּכָה אֶת קְדוּשַׁת קוֹבָעֲךָ, אֲדוֹנִי? אֵין זֶה כִּי אִם אֶחָד מֵאוֹתָם הַמְכַשְּׁפִים הַנִּבְזִים. וּמֵהֵיכָן יָכֹלְתִּי אֲנִי לְקַבֵּל קוּם? וְאִלּוּ קִבַּלְתִּי קוּם הָיִיתִי בוֹחֵר לִיצוֹק אוֹתוֹ אֶל תּוֹךּ קֵיבָתִי מֵאֲשֶׁר אֶל תּוֹךְ קוֹבָעֶךָ.

– הֵן אָמְנָם דְּבָרֶיךָ נִרְאִים כִּנְכֹחִים, חֵי נַפְשִׁי, – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט. – אֵין זֹאת שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה סוֹד בַּדָּבָר.

וְהוּא שָׁב וְשָׂם אֶת הַקּוֹבַע בְּרֹאשׁוֹ וְהֵכִין עַצְמוֹ לָעֲלִילָה הַגְּדוֹלָה.

– וְעַתָּה יָבוֹא אֲשֶׁר יָבוֹא, אֲנִי נָכוֹן לְהִתְיַצֵּב בְּפָנָיו, – קָרָא.

בֵּינָתַיִם הִתְקָרֵב הָקָּרוֹן אֲלֵיהֶם. בְּרֹאשׁוֹ יָשַׁב אָדָם אֶחָד, וְהַנַּהָג רָכַב עַל אַחַד הַפְּרָדִים אֲשֶׁר מָשְׁכוּ אֶת הָקָּרוֹן. דּוֹן קִישׁוֹט הִתְיַצֵּב לִקְרָאתָם.

– לְאָן אַתֶּם הוֹלְכִים, חֲבִיבָי? – שָׁאָל. – מָה הוּא הַקָּרוֹן הַזֶּה וּמַה יֵשׁ בְּתוֹכוֹ? וְהַדְּגָלִים הָאֵלֶּה לָמָּה הֵם בָּאִים?

– הַקָּרוֹן לִי הוּא, – עָנָה הַנַּהָג, – וּבַקָּרוֹן יוֹשֵׁב אֲרִי שָׁלוּחַ מִנְחָה אֶל הַמֶּלֶךְ, וְהַדְּגָלִים מִתְנוֹסְסִים לְמַעַן יֵדַע כָּל הָעָם, כִּי רְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר עַל פָּנָיו.

– אֲרִי! – קָרָא דוֹן קִישׁוֹט. – הַאִם גָּדוֹל הוּא?

– גָּדוֹל מִכָּל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינַי מֵעוֹדִי, – אָמַר הָאִישׁ שֶׁבְּרֹאשׁ הַקָּרוֹן. – אֲנִי הוּא הַמְפַקֵּחַ עָלָיו, וְרַבִּים הֵם הָאֲרָיוֹת אֲשֶׁר טִפַּלְתִּי בָהֶם בִּימֵי חַיָּי, אֲבָל גָּדוֹל כָּמֹהוּ לֹא רָאִיתִי מִיָּמָי. אָנָּא, אֲדוֹנִי, סוּר מִן הַדֶּרֶךְ, כִּי מְמַהֲרִים אָנוּ לְהַגִּיעַ לִמְקוֹם חֲנָיָתֵנוּ. כִּי הִנֵּה שְׁעַת אָכְלוֹ כְבָר הִגִּיעָה וְהָרָעָב מַתְחִיל לְהַצִּיק לוֹ, וְהָאֲרָיוֹת נַעֲשִׂים תָּמִיד פְּרָאִים כְּשֶׁהֵם רְעֵבִים.

– מָה! – קָרָא דוֹן קִישׁוֹט. – הַאִם אִישׁ כָּמוֹנִי יִבָּהֵל מִפְּנֵי גוּר אַרְיֵה! אֲנִי אוֹכִיחַ לְאוֹתָם הָאֲדוֹנִים הַשּׁוֹלְחִים אֲרָיוֹת בְּדֶרֶךְ זוֹ, שֶׁשּׁוּם אַרְיֵה מֵאֲרָיוֹתֵיהֶם לֹא יַטִּיל עָלַי אֶת אֵימָתוֹ. וּבְכֵן, אֲדוֹנִי הַמְפַקֵּחַ, הוֹאֶל נָא לִקְפּוֹץ לְמַטָּה וְלִפְתֹּחַ אֶת סוּגָרוֹ וְלָתֵת אוֹתוֹ לָצֵאת לֶחָפְשִׁי. עַל אַפָּם וְעַל חֲמָתָם שֶׁל כָּל הַמְכַשְּׁפִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁשָּׁלְחוּ אוֹתוֹ לְנַסּוֹתֵנִי, הִנְנִי לְהוֹכִיחַ לְחַיָּה זוֹ לָדַעַת, מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶה הוּא דוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁה!

סַנְשׁוֹ מִהֵר לָגֶשֶׁת אֶל הָאָדוֹן הֶהָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ הַיָרֹק.

– הָהּ, אֲדוֹנִי הַטּוֹב וְהָרַחוּם! – קָרָא: – אַל נָא תִתֵּן לַאֲדוֹנִי לָגֶשֶׁת אֶל הָאַרְיֵה, פֶּן יִטְרֹף הָאַרְיֵה אֶת כֻּלָּנוּ!

– אֲבָל, – תָּמַהּ הָאִישׁ: – הַאֻמְנָם מְשֻׁגָּע הוּא אֲדוֹנֶיךָ עַד כְּדֵי כָךְ, שֶׁיֵּשׁ לְךָ לִפְחֹד פֶּן יִתְנַפֵּל עַל חַיָּה רָעָה כָזוֹ?

– הָהּ, לֹא, אֲדוֹנִי, הוּא אֵינוֹ מְשֻׁגָּע, אֵין הוּא אֶלָּא פָזִיז, פָּזִיז מְאֹד, מְאֹד! – צָרַח סַנְשׁוֹ.

– טוֹב אֵפוֹא! – אָמַר הָאִישׁ. – אֲנִי אֶשְׁתַּדֵּל לַהֲנִיאוֹ מֵחֶפְצוֹ, – וְהוּא נִגַּשׁ אֶל דּוֹן קִישׁוֹט, שֶׁהִתְאַמֵּץ לְאַלֵּץ אֶת הַמְפַקֵּחַ לִפְתֹּחַ אֶת הַסּוּגַר.

– אֲדוֹנִי! – אָמַר: – אֵין זֶה מִדַּרְכָּם שֶׁל הָאַבִּירִים הַמְשׁוֹטְטִים לְהַכְנִיס אֶת רֹאשָׁם בַּעֲלִילָה, שֶׁאֵין שׁוּם תִּקְוָה לָצֵאת מִמֶּנָּה בְשָׁלוֹם. דָּבָר כָּזֶה דּוֹמֶה יוֹתֵר לְשִׁגָּעוֹן מֵאֲשֶׁר לְאֹמֶץ־לֵב. וְחוּץ מִזֶּה, הַקָּרוֹן הַזֶּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ הוּא, וְהוּא לֹא נָתַן לְךָ רְשׁוּת לְהִלָּחֵם בַּאֲרָיוֹתָיו. וְלַסּוֹף, הָאַרְיֵה הַזֶּה לֹא נִשְׁלַח כְּנֶגְדֶּךָ, הֲלֹא הוּא שָׁלוּחַ תְּשׁוּרָה אֶל הַמֶּלֶךְ.

– אָנָּא, אֲדוֹנִי, – עָנָהוּ דוֹן קִישׁוֹט קָשׁוֹת: – אַל נָא תוֹסִיף לְהִתְעָרֵב בְּרִיב לֹא לָךְ! הָעִנְיָן הַזֶּה הוּא כֻלּוֹ שֶׁלִּי, וַאֲנִי מֵיטִיב לָדַעַת, אִם אֲרִי זֶה נִשְׁלַח כְּנֶגְדִי אוֹ לֹא. וְעַתָּה אַתָּה, אֲדוֹנִי, – קָרָא אֶל הַמְפַקֵּחַ: – אוֹ שֶׁתִּפְתַּח לִי מִיָּד אֶת הַסּוּגַר, אוֹ שֶׁאַדְבִּיקְךָ בְּכִידוֹנִי זֶה אֶל קְרוֹנֶךָ.

– בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אֲדוֹנִי! – הִתְחַנֵּן הַנַּהָג: – הַרְשֵׁנִי נָא לָקַחַת מִזֶּה אֶת פִּרְדוֹתַי וּלְהַרְחִיקָן מִמְּקוֹם הַסַּכָּנָה בְּטֶרֶם יֵצֵא הָאַרְיֵה לֶחָפְשִׁי. עֶגְלָתִי וּפִרְדוֹתַי הֵן כָּל רְכוּשִׁי בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאִם יִקְרֵם אָסוֹן, אָבֹד אֹבַד אַף אָנִי.

– מַהֵר אֵפוֹא וְקָחֵם לָךְ, – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, – וְהוֹלִיכֵם אֶל כָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ.

וְהַנַּהָג הֵחֵל לְהַתִּיר בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל אֶת הַפְּרָדוֹת מֵרִתְמָתָן, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַמְפַקֵּחַ בְּקוֹל רָם:

– שִׂימוּ לֵב, אַתֶּם כֻּלְּכֶם, כִּי אָנוּס אֲנִי, כְּנֶגֶד רְצוֹנִי, לְשַׁחְרֵר אֶת הָאֲרִי, וְהָאָדוֹן הַזֶּה, הַכּוֹפֶה אוֹתִי לְכָךְ, הוּא הָאַחֲרָאִי עַל כָּל הַהֶפְסֵד שֶׁיִגָּרֵם עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה זֶה. סוּרוּ מִן הַדֶּרֶךְ, אַתֶּם כֻּלְכֶם: מַלְּטוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם!

שֵׁנִית נִסָּה הָאָדוֹן הַלָּבוּשׁ יְרֻקִּים לְדַבֵּר עַל לֵב דּוֹן קִישׁוֹט שֶׁיִּמָּנַע מֵעֲשׂוֹת דְּבַר־שְׁטוּת כָּזֶה, אֲבָל הָאַבִּיר עָנָהוּ רַק:

– אֲנִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה. אִם נָפַל עָלֶיךָ פַּחַד, וְאֵין אַתָּה מִשְׁתּוֹקֵק לִרְאוֹת אֶת הַקְּרָב, דַּרְבֵּן אֵפוֹא אֶת סוּסָתְךָ וּבְרַח לְךָ לְמָקוֹם שֶׁשָּׁם תַּרְגִּישׁ אֶת עַצְמְךָ בָּטוּחַ מִכָּל סַכָּנָה.

עַתָּה קָפַץ סַנְשׁוֹ וְנִגַּשׁ אֶל אֲדוֹנָיו וְהִתְחַנֵּן אֵלָיו בִּדְמָעוֹת בְּעֵינָיו, שֶׁלֹּא יַעֲמִיד אֶת עַצְמוֹ בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה כָּל כָּךְ, אֲבָל דּוֹן קִישׁוֹט דָּחָה גַם אוֹתוֹ:

– סוּר לְךָ הַצִּדָּה, סַנְשׁוֹ, וְעָזְבֵנִי לְבַדִּי. אִם אֲנִי אֵהָרֵג בִּקְרָב זֶה, תְּקַיֵּם אַתָּה, סַנְשׁוֹ, אֶת אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ כַּמָּה פְעָמִים לִפְנֵי כֵן. וְהוּא, שֶׁתֵּלֵךְ אֶל דּוּלְצִינֵיָה הַיָּפָה וְתַגִּיד לָהּ – הֵן יָדוּעַ לְךָ זֶה כְּבָר אֶת אֲשֶׁר עָלֶיךָ לְהַגִּיד לָהּ.

וְהָאָדוֹן הַלָּבוּשׁ יְרֻקִּים, כַּאֲשֶׁר נוֹכַח לָדַעַת, כִּי אַךְ לַשָּׁוְא יַשְׁחִית אֶת דְּבָרָיו עַל אֹזֶן לֹא שׁוֹמַעַת, מִהֵר עַתָּה אַף הוּא לַעֲזֹב אֶת דּוֹן קִישׁוֹט וְלָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹת הַנַּהָג, אֲשֶׁר נֶחְפַּז לְהַרְחִיק אֶת פִּרְדוֹתָיו כְּכֹל אֲשֶׁר יָכֹל לְהַרְחִיקָן מֵעֵבֶר לַגִּבְעָה. גַּם סַנְשׁוֹ אָץ לִבְרֹחַ אַחֲרֵיהֶם בְּכָל כֹּחַ מְהִירוּת חֲמוֹרוֹ, וְהוּא הִרְבָּה לִבְעוֹט בְּצַלְעוֹתָיו בְּכָל רֶגַע, כְּדֵי לְהָחִישׁ אֶת מַהֲלָכוֹ, וּבְאוֹתוֹ זְמָן קוֹנֵן בְּקוֹל רָם עַל אֲדוֹנָיו, אֲשֶׁר מוֹתוֹ בְּעוֹד רְגָעִים מוּעְטִים הָיָה בָּטוּחַ בְּעֵינָיו. הַמְפַקֵּחַ עַל הָאֲרָיוֹת עָשָׂה נִסָּיוֹן אַחֲרוֹן לְהָנִיא אֶת דּוֹן קִישׁוֹט מִשִּׁגְעוֹנוֹ, אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁהִכִּיר כִּי לַשָּׁוְא יִהְיֶה כָּל עֲמָלוֹ, פָּתַח בְּעַל כָּרְחוֹ אֶת דֶּלֶת הַסּוּגָר.

בֵּינָתַיִם נִמְלַךְ דּוֹן קִישׁוֹט בְּלִבּוֹ, אִם יֵיטִיב לְהִלָּחֵם עִם הָאַרְיֵה בַּעֲמִידָה עַל הָאָרֶץ אוֹ בִישִׁיבָה עַל גַּבֵּי סוּסוֹ, וְהוּא בָא לִידֵי הַחְלָטָה, כִּי עָלָיו לְהִלָּחֵם בַּעֲמִידָה, וְהַטַּעַם הוּא, שֶׁרוֹסִינַמְטֵי וַדַּאי יִבָּהֵל מְאֹד כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה אֶת הָאַרְיֵה פָנִים אֶל פָּנִים. וְלָכֵן יָרַד מֵעַל סוּסוֹ, שָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ, וּבְהַחֲזִיקוֹ אֶת מָגִנּוֹ לְפָנָיו פָּסַע לְאַט אֶל מוּל הַסּוּגָר. הַמְפַקֵּחַ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת לִרְוָחָה, מִהֵר לְהִסְתַּלֵּק מִמְּקוֹם הַסַּכָּנָה.

כִּרְאוֹת הָאֲרִי אֶת הַסּוּגַר פָּתוּחַ וְאֶת דּוֹן קִישׁוֹט הָעוֹמֵד לְפָנָיו, הָפַךְ אֶת פָּנָיו וּפָשַׂט אֶת שְׁתֵּי כַפּוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת. אַחַר כֵּן פָּעַר אֶת פִּיו הַכַּבִּיר, וּבְהוֹצִיאוֹ אֶת לְשׁוֹנוֹ הָאֲרֻכָּה כְּאֹרֶך זְרֹעוֹ שֶׁל אָדָם, לָקַק בָּהּ אֶת הָאָבָק מֵעַל פָּנָיו. לַסּוֹף קָם עַל רַגְלָיו, הוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ מִפֶּתַח הַסּוּגַר לַחוּץ וְלָטַשׁ לִסְבִיבָיו אֶת עֵינָיו שֶׁנִּרְאוּ כְמוֹ גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת.

מַרְאֶה זֶה הָיָה בוֹ כְדֵי לְהַבְעִית כָּל אָדָם וְאָדָם; אֲבָל דּוֹן קִישׁוֹט עָמַד וְחִכָּה בְשֶׁקֶט עַד שֶׁהַחַיָּה הָרָעָה תִקְפּוֹץ הַחוּצָה וְתִתְקָרֵב אֵלָיו עַד שֶׁיּוּכַל לְהַשִּׂיגָהּ בְּחַרְבּוֹ.

וְאוּלָם הַחַיָּה הִסְתַּכְּלָה בוֹ רֶגַע אֶחָד בְּעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת הַכְּתֻמּוֹת – אַחַר כֵּן הָפְכָה לְאַט אֶת פָּנֶיהָ וְחָזְרָה וּפָסְעָה לְיַרְכְּתֵי הַסּוּגַר, הִשְׁמִיעָה קוֹל פֵּהוּק אָרֹךְ וְלֵאֶה, וְשָׁבָה וְרָבְצָה תַחְתֶּיהָ שְׁקֵטָה וּבוֹטָחַת.

– הַכְרִיחֵהוּ לָצֵאת הַחוּצָה! – קָרָא דוֹן קִישׁוֹט אֶל הַמְפַקֵּחַ: – הַכֵּהוּ.

– כָּזֹאת לֹא אֶעֱשֶׂה! – עָנָה הָאִישׁ. – לֹא אֶמְסוֹר אֶת נַפְשִׁי אֶל חִנָּם. הֵן הוּא יִטְרְפֵנִי וְיִקְרָעֵנִי לִגְזָרִים. וְהַרְשֵׁנִי נָא, אֲדוֹנִי, וְאִיעָצְךָ עֵצָה שֶׁתִּסְתַּפֵּק בַּגְּדוֹלוֹת שֶׁפָּעַלְתָּ הַיּוֹם, וְאַל נָא תוֹסִיף לְהַרְגִּיז אֶת הָאֲרִי. הֵן הוֹכֵחַ הוֹכַחְתָּ לְמַדַּי, עַד כַּמָּה לִבְּךָ מָלֵא רוּחַ אֹמֶץ וּגְבוּרָה. אֵין לְשַׁעֵר שֶׁשּׁוּם אָדָם אַחֵר יוּכַל לִפְעוֹל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִקְרֹא אֶת אוֹיְבוֹ לִקְרָב וּלְחַכּוֹת לוֹ מוּכָן וּמְזֻמָּן לַכֹּל. וְאִם הַלָּז לֹא נִשְׁמַע לַקְּרִיאָה וְלֹא בָא – לוֹ הַבּשֶׁת וְלוֹ הַכְּלִמָּה.

– נְכוֹנִים דְּבָרֶיךָ, אָמַר הָאַבִּיר. – שׁוּב וּסְגוֹר אֵת הַדֶּלֶת, חֲבִיבִי, וְהָעֵד לִי אֶת עֵדוּתְךָ הַנֶּאֱמָנָה עַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְעֵינֶיךָ: אֵיךְ שֶׁאַתָּה פָּתַחְתָּ אֶת הַדֶּלֶת, וְאֵיךְ שֶׁאֲנִי חִכִּיתִי עַד שֶׁיֵּצֵא הָאֲרִי, וְאֵיךְ הוּא פָנָה אֵלַי זָנָב וְלֹא פָנִים וְרָבַץ תַּחְתָּיו. חוֹבָתִי הִיא לִבְלִי אוֹסִיף לַעֲשׂוֹת עוֹד דָּבָר.

– הַכְרִיחֵהוּ לָצֵאת הַחוּצָה! – קָרָא דוֹן קִישׁוֹט

וּבְדַבְּרוֹ כָכָה שָׂם דּוֹן קִישׁוֹט בְּרֹאשׁ חַרְבּוֹ אֶת הַמִּטְפַּחַת, שֶׁבָּהּ נִגֵּב אֶת הַקּוּם מֵעַל פָּנָיו וְהֵחֵל לְנַפְנֵף אוֹתָהּ לְאוֹת לְכָל שְׁאָר הָאֲנָשִׁים לָשׁוּב אֲלֵיהֶם.

– הִנְנִי לְחַיֵּב אֶת רֹאשִׁי לִתְלִיָּה, – קָרָא סַנְשׁוֹ כִרְאוֹתוֹ אֶת הָאוֹת, – אִם לֹא הָרַג אֲדוֹנִי אֶת הָאֲרִי.

וְכָל הַנָּסִים נֶחְפְּזוּ לָשׁוּב אֶל הָקָּרוֹן, וְהַמְפַקֵּחַ עַל הָאֲרָיוֹת סִפֵּר בְּאָזְנֵיהֶם סִפּוּר מְפֹרָט מִכָּל אֲשֶׁר קָרָה לְעֵינָיו, וְהוּא הוֹסִיף, כִּי כַאֲשֶׁר יָבוֹא לַחֲצַר הַמַּלְכוּת יְסַפֵּר גַּם לַמֶּלֶך עַל אֹדוֹת רוּחַ גְּבוּרָתוֹ שֶׁל דּוֹן קִישׁוֹט.

– וְאִם יִשְּׁאָלְךָ הוֹד מַלְכוּתוֹ, מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט: – הַגֶּד נָא לוֹ, כִּי כָל זֶה עָשָׂה אַבִּיר הָאֲרָיוֹת, כִּי זֶה שְׁמִי מֵהַיּוֹם וָהַלְאָה.

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָסְעוּ דוֹן קִישׁוֹט וְנוֹשֵׂא כֵלָיו עִם הָאִישׁ הַלָּבוּשׁ יְרֻקִּים עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְבֵיתוֹ, שֶׁשָּׁם נֶעֶצְרוּ יָמִים מִסְפָּר, לְשִׂמְחַת לִבּוֹ הָרַבָּה שֶׁל סַנְשׁוֹ. וְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרוּ שָׁם וְעוֹד כַּמָּה מֵעֲלִילוֹתֵיהֶם הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי יְמֵי דוֹן קִישׁוֹט הַגָּדוֹל, וְשָׁם תִּקְרְאוּם כַּאֲשֶׁר תַּגִּיעַ שְׁעַתְכֶם לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר הַהוּא.

 

פֶּרֶק י: אֵיךְ הִכְרִיעַ דּוֹן קִישׁוֹט אֶת הָעַרְבִים    🔗

כַּאֲשֶׁר חָזְרוּ הָאַבִּיר וְנוֹשֵׂא כֵלָיו לְמַסְעֵיהֶם קָרָם הַמִּקְרֶה לָלוּן בְּאַחד הַלֵּילוֹת בַּמָּלוֹן. וּבָעֵת שֶׁיָּשַׁב דּוֹן קִישׁוֹט בַּחוּץ וְחִכָּה לַאֲרֻחַת הָעֶרֶב בָּא אֶל הַמָּלוֹן הַזֶּה אִישׁ אֶחָד, כֻּלּוֹ לָבוּשׁ בִּגְדֵי עוֹר הַיָּעֵל, וְעֵינוֹ הַשְּׂמָאלִית, וְעִמָּהּ גַּם חֵלֶק מִפָּנָיו, מְכֻסָּה מַטְלִית יְרֻקָּה.

– הֲיֵשׁ לְךָ מְקוֹמוֹת לִינָה, אֲדוֹנִי בַעַל הַבָּיִת? – קָרָא בְקוֹל רָם. – כִּי הִנֵּה בָאִים הֵנָּה עִמִּי הַקּוֹף הַיּוֹדֵעַ לְנַחֵשׁ וְתֵיאַטְרוֹן־הַבֻּבּוֹת הַגָּדוֹל הַמַּצִּיג אֶת מַחֲזֵה “הַצָּלַת מֵלִיסֶנְדְּרָה”.

– יַסְּרֵנִי אֱלֹהִים, – קָרָא בַעַל הַמָּלוֹן. – אִם לֹא מַר פֶּדְרוֹ אָתָּה! וְאִם כֵּן יִהְיֶה לָנוּ הַלַּיְלָה לֵיל שִׂמְחָה וְשַׁעֲשֻׁעִים. בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ וּבָרוּךְ תִּהְיֶה בְּצֵל קוֹרָתִי. אֵיפֹה הוּא הַקּוֹף, מַר פֶּדְרוֹ?

– הִנֵּה הוּא בָא אַחֲרָי, – אָמַר מַר פֶּדְרוֹ. – אֲנִי רַק הִקְדַּמְתִּי לָבוֹא וְלִרְאוֹת אִם יֵשׁ פֹּה מָקוֹם לָלוּן.

– מָקוֹם לָלוּן! – קָרָא בַעַל הַבָּיִת. – לוּ גַם יָשַׁב פֹּה הַדֻּכְּס מֵאַלְוָה בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ, כִּי עַתָּה פִּנִּיתִי אֶת חֲדָרָיו לְמָסְרָם לִרְשׁוּתֶךָ. הָבִיאָה אֵפוֹא אֶת הַקּוֹף וְאֶת הַתֵּיאַטְרוֹן, כִּי יֵשׁ הַלַּיְלָה אֹרְחִים בִּמְלוֹנִי וְהֵם יְשַׁלְּמוּ בְמֵיטַב כַּסְפָּם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַמַּחֲזֶה.

– טוֹבָה הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר בִּשַּׂרְתַּנִי, – אָמַר מַר פֶּדְרוֹ, וְהוּא יָצָא מִן הַבַּיִת לְמַהֵר וּלְהָבִיא הֵנָּה אֶת עֶגְלָתוֹ.

– מִי הוּא פֶּדְרוֹ זֶה? – שָׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט.

– הַאֻמְנָם לֹא תֵדָעֵהוּ, אֲדוֹנִי! – תָּמַהּ בַּעַל הַמָּלוֹן. – הֵן זֶה זְמָן רַב שֶׁהוּא סוֹבֵב בָּאָרֶץ וּמַצִּיג אֶת הַמַּחֲזֶה שֶׁל מֵלִיסֶנְדְּרָה וְדוֹן גֵּיפֵרוֹס, אֶחָד הַמַּחֲזוֹת הַיָּפִים בְּכָל הַמַּחֲזוֹת שֶׁנִּרְאוּ בָעוֹלָם. וְחוּץ מִזֶּה יֵשׁ לוֹ קוֹף שֶׁהוּא הַקּוֹף הֶחָכָם בְּכָל הָעוֹלָם. אֵין לְךָ אֶלָּא לִשְׁאוֹל אוֹתוֹ אֵיזוֹ שְׁאֵלָה וּמִיָּד יִקְפּוֹץ עַל כֶּתֶף אֲדוֹנָיו וְיִלְחַשׁ אֶת הַתְּשׁוּבָה בְּאָזְנוֹ, וְאָז יִמְסֹר לְךָ מַר פֶּדְרוֹ אֶת אֲשֶׁר הִגִּיד לוֹ. דְּבָרָיו לֹא תָמִיד נְכוֹנִים, אֲבָל לְעִתִּים קְרוֹבוֹת כָּל כָּךְ דְּבָרָיו קוֹלְעִים אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחְטִיאוּ, עַד שֶׁלִּפְרָקִים אֲדַמֶּה, כִּי בְקִרְבּוֹ יוֹשֵׁב הַשָּׂטָן.

אַךְ נִרְאָה הַקּוֹף לְעֵינֵי דוֹן קִישׁוֹט, וְהוּא נִגַּשׁ אֵלָיו וּשְׁאֵלוֹ שְׁאֵלָה אֶחָת.

– אֲהָהּ! – אָמַר מַר פֶּדְרוֹ: – אֵין חַיָּה זוֹ יוֹדַעַת לְהַגִּיד עֲתִידוֹת; אֵין הִיא יוֹדַעַת אֶלָּא לְסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁכְּבָר קָרוּ.

– וַאֲנִי, – קָרָא סַנְשׁוֹ: – אַף אֲסִימוֹן¹ שֶׁל נְחשֶׁת לֹא אֶתֵּן כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת אֲשֶׁר עָבַר עָלָי. כְּלוּם יֵשׁ מִי הַמֵּיטִיב לָדַעַת זֹאת מִמֶּנִּי בְעַצְמִי? מוּטַב שֶׁתַּגִּיד לִי, מָה עוֹשֶׂה בָּרֶגַע הַזֶּה אִשְׁתִּי תֵּרֵזָה בְּבֵיתִי?

מִיָּד טִפַּח מַר פֶּדְרוֹ לְעַצְמוֹ עַל כְּתֵפוֹ, וּכְרֶגַע קָפַץ הַקּוֹף וְעָלָה שָׁמָּה, הִגִּישׁ אֶת רֹאשׁוֹ לְאֹזֶן אֲדוֹנָיו וְרֶגַע אֶחָד נָקַשׁ בִּשְׂפָתָיו כְּדֶרֶךְ הַקּוֹפִים. אַחַר כֵּן חָזַר וְקָפַץ וְיָרַד לְמַטָּה, וּמִיָּד נֶחְפַּז מַר פֶּדְרוֹ וְנִגַּשׁ עַד לִמְקוֹם דּוֹן קִישׁוֹט וְנָפַל לְפָנָיו עַל בִּרְכָּיו.

– הֶאָח הָאַבִּיר הַמְהֻלָּל, אֲשֶׁר הֶחֱזִיר לָעוֹלָם אֶת מִשְׁפַּט הָאַבִּירִים הַמְשׁוֹטְטִים! – קָרָא בְהִתְלַהֲבוּת. – מִי יְמַלֵּל רֹב תְּהִלּוֹתָיו שֶׁל הָאַבִּיר הַגָּדוֹל דּוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁה, מַכְנִיעַ הַזֵּדִים וּמְנַחֵם הַחֵלְכָּאִים וְהַנִּדְכָּאִים?

דּוֹן קִישׁוֹט הִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי בָרִי הָיָה לוֹ שֶׁאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אוֹתוֹ בַמָּלוֹן הַזֶּה. הוּא לֹא שִׁעֵר, כִּי מַר פֶּדְרוֹ הָיָה רַמַּאי פִּקֵּחַ, וּבְבוֹאוֹ לְמָקוֹם חָדָשׁ, בְּטֶרֶם שֶׁנִּגַּשׁ לְהַרְאוֹת נִפְלְאוֹתָיו, הָיָה נוֹהֵג לְשְׁאוֹל וְלַחֲקוֹר עַל אֹדוֹת הָאֲנָשִׁים הַנִּמְצָאִים שָׁם, מִי הֵם וּמַה מַּעֲשֵׂיהֶם, לְמַעַן דַּעַת מַה לְּהָשִׁיב לָהֶם, אִם יָבֹאוּ לִשְׁאֹל בְּקוֹפוֹ.

וּבְאוֹתוֹ זְמָן עָמַד סַנְשׁוֹ וְרָעַד כֻּלּוֹ מִפַּחַד, כִּי הִנֵּה פָנָה מַר פֶּדְרוֹ גַם אֵלָיו וְאָמַר:

– וְאַתָּה, סַנְשׁוֹ, הַיָּשָׁר בָּאָדָם, נוֹשֵׂא־הַכֵּלִים הַמְשֻׁבָּח שֶׁל הָאַבִּיר הַטּוֹב בְּכָל הָעוֹלָם, אַל תֶּעְגַּם נַפְשְׁךָ וְאַל תִּדְאַג לְאִשְׁתֶּךָ. שָׁלוֹם לָהּ וּבָרֶגַע הַזֶּה הִיא יוֹשֶׁבֶת וְסוֹרֶקֶת פִּשְׁתִּים. וְזֶה לְךָ הָאוֹת, כִּי כֵנִים דְּבָרִַי, כִּי לִשְׂמֹאלָהּ עוֹמֵד כַּד, וּפִי הַכַּד שָׁבוּר, וְהוּא מָלֵא יַיִן לְשַׂמֵּחַ מִזְּמָן לִזְמָן אֶת לִבָּהּ.

– נִרְאִים דִּבְרֵי אֱמֶת! – אָמַר סַנְשׁוֹ בְּהִתְפָּעֲלוּת.

– אָמְנַם כֵּן! – קָרָא דוֹן קִישׁוֹט. – לוּלֵא רָאִיתִי בְעֵינַי וְשָׁמַעְתִּי בְאָזְנַי, כִּי עַתָּה לֹא הֶאֱמַנְתִּי, כִּי יֵשׁ בָּעוֹלָם קוֹפִים הַיּוֹדְעִים לְנַחֵשׁ וּלְסַפֵּר דְּבָרִים כְּהֶוְיָתָם! הֵן אֱמֶת דִּבֶּר הַקּוֹף, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא דוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁה. וְאִם גַּם הִגְזִים קְצָת לְדַבֵּר בִּשְׁבָחַי, אֲבָל בְּעִקַּר הַדָּבָר לֹא שִׁקֵּר, כִּי אָמְנָם שָׂשׂ אֲנִי לְהֵיטִיב לְכָל אָדָם טוֹב וּלְיַסֵּר אֶת הָרְשָׁעִים כִּגְמוּלָם.

בֵּינָתַיִם יָצָא מַר פֶּדְרוֹ וּבְעוֹד רְגָעִים מִסְפָּר שָׁב וְהוֹדִיעַ, כִּי תֵיאַטְרוֹן הַבֻּבּוֹת שֶׁלּוֹ מוּכָן וּמְזֻמָּן לְהַצָּגַת מַחֲזֶה נִפְלָא, לְעַנֵּג וּלְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת לֵב כָּל רוֹאָיו. וְדוֹן קִישׁוֹט הוֹאִיל לָלֶכֶת אַחֲרָיו, וְהוּא וְסַנְשׁוֹ בָאוּ אֶל מְקוֹם הַתֵּיאַטְרוֹן, אֲשֶׁר הָיָה עָרוּךְ לְתִפְאָרָה, וּמִסְּבִיבוֹ נֵרוֹת דּוֹלְקִים רַבִּים מְאֹד לְהָאִיר לְכָל הַקָּהָל שֶׁבָּא לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה.

וּמָר פֶּדְרוֹ נִכְנַס פְּנִימָה אֶל מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים, כִּי הוּא הַמַּעֲלֶה מִשָּׁם אֶת הַבֻּבּוֹת עַל הַבָּמָה הָעֲשׂוּיָה לְכָךְ וּמוֹלִיךְ וּמֵנִיעַ אוֹתָן לְשַׂחֵק לְעֵין הָרוֹאִים. וּמִחוּץ לַקְּלָעִים עָמַד נַעַר אֶחָד וּבְיָדוֹ מַקֵּל אָרֹךְ, אֲשֶׁר בּוֹ הֶרְאָה עַל כָּל בֻּבָּה וּבֻבָּה בְּהוֹפִיעָהּ עַל הַבָּמָה, וּבְפִיו סִפֵּר לַשּׁוֹמְעִים אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הַמַּחֲזֶה לְכָל פְּרָטָיו וּבֵאֵר אֶת תַּפְקִידָהּ שֶׁל כָּל בֻּבָּה. וְכָל הָאֹרְחִים אֲשֶׁר הִתְאַסְּפוּ לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה יָשְׁבוּ עַל מְקוֹמוֹתֵיהֶם, וּבְרֹאשׁ כֻּלָּם יָשְׁבוּ דוֹן קִישׁוֹט וְסַנְשׁוֹ, וְעֵינֵי כֻלָּם פּוֹנוֹת אֶל הַנַּעַר הַמְסַפֵּר, וּמִסָּבִיב שָׂרְרָה דְמָמָה גְדוֹלָה מְאֹד. וּפִתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל תֻּפִּים וּתְרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת, לְאוֹת כִּי הִנֵּה יָחֵל הַמַּחֲזֶה, וּבְעוֹד רֶגַע נָדַמּוּ הַקּוֹלוֹת, וְהַנַּעַר הֵחֵל לְסַפֵּר בְּקוֹל צָלוּל וּבָרוּר מְאֹד:

– אֲדוֹנִי וּנְדִיבָי! הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, אֲשֶׁר עוֹד מְעַט יֵרָאֶה לְעֵינֵיכֶם, לֹא בְשֶׁקֶר וּבְדִמְיוֹן יְסוֹדוֹ, כִּי אִם דְּבַר אֱמֶת, אֲשֶׁר קָרָה לִפְנֵי יָמִים רַבִּים, וְעַד הַיּוֹם יָשִׁירוּ עָלָיו מְשׁוֹרְרֵי הָרְחוֹב שִׁירִים אֲרֻכִּים וְיָפִים. שִׁמְעוּ אֵפוֹא, אֲדוֹנָי, וְהִתַּמָּהוּ: מַעֲשֶׂה בְּבַת־מַלְכָּה שֶׁהָיְתָה שְׁבוּיָה בֵין הָעַרְבִים בְּעִיר סַנְסוּאֶנָה, וּבְיָמֵינוּ שֵׁם הָעִיר סָרָגוֹסָה. וְשֵׁם בַּת־הַמַּלְכָּה מֵלִיסֶנְדְּרָה בַּת הַמֶּלֶךְ קַרְלוֹס הַגָּדוֹל, וְשֵׁם בַּעֲלָהּ אֲשֶׁר הִצִּיל אוֹתָהּ מִידֵי שׁוֹבֶיהָ הוּא דוֹן גֵיפֶרוֹס. הַבִּיטוּ וּרְאוּ! – וּבָרֶגַע הַזֶּה נִרְאוּ הַבֻּבּוֹת עַל הַבָּמָה, וְעֵינֵי כָל הַנֶּאֱסָפִים הוּסַבּוּ אֲלֵיהֶן, אֲבָל אָזְנֵיהֶם מוֹסִיפוֹת לִשְׁמוֹעַ אֶת דִּבְרֵי הַנַּעַר הַמְפָרֵשׁ:

– הִנֵּה גֵיפֶרוֹס יוֹשֵׁב שָׁם אֶל הַשֻּׁלְחָן וּמְשַׂחֵק בְּקֻבְיָה. וְהִנֵּה הוֹפִיעַ הַמֶּלֶךְ אֲבִי מֵלִיסֶנְדְּרָה, כֶּתֶר בְּרֹאשׁוֹ וְשַׁרְבִיט הַמַּלְכוּת בְּיָדוֹ, וְהוּא מָלֵא חֵמָה עַל חֲתָנוֹ הָעוֹסֵק בְּדִבְרֵי הֶבֶל וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת רַעְיָתוֹ מִידֵי שׁוֹבֶיהָ. וְהִנֵּה גֵיפֶרוֹס קוֹפֵץ מִמְּקוֹמוֹ, דּוֹחֵף מִפָּנָיו אֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת מִשְׂחַק הַקֻּבְיוֹת וּמְצַוֶּה לְהָבִיא לוֹ אֶת נִשְׁקוֹ, כִּי הֶחְלִיט לָצֵאת וּלְהַצִּיל אֶת רַעְיָתוֹ.

וּמֵעַל הַבָּמָה נֶעֶלְמוּ הַבֻּבּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וַאֲחֵרוֹת הוֹפִיעוּ במְקוֹמָן, וְהַנַּעַר מוֹסִיף לְבָאֵר:

– הִנֵּה לִפְנֵיכֶם צְרִיחַ שֶׁל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ הָעַרְבִי בְּסָרָגוֹסָה, וְעַל הַיָּצִיעַ עוֹמֶדֶת גְּבִירָה יְפֵהפִיָּה מְאֹד, לְבוּשָׁה כְאַחַת הַנְּסִיכוֹת הָעַרְבִיּוֹת, אֲבָל עַל פִּי הָאֱמֶת הִיא הִיא מֵלִיסֶנְדְּרָה הַיְפֵהפִיָּה הַמִּתְגַּעְגַּעַת עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ. וּבְעוֹד הִיא מַבִּיטָה בְעֵינַיִם כָּלוֹת אֶל הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ, וְהִנֵּה הוֹפִיעַ לְעֵינֶיהָ פָרָשׁ, הֲלֹא הוּא גֵיפֶרוֹס, אֲבָל הִיא לֹא הִכִּירַתּוּ, עַד אֲשֶׁר הִגִּיד לָהּ מִי הוּא. אָז יָרְדָה אֵלָיו מֵעַל הַיָּצִיעַ, אֲבָל בְּרִדְתָּהּ נֹאחֲזָה שְׂפַת שִׂמְלָתָהּ בַּמַּעֲקֶה, וְהִיא נִתְלְתָה בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ. כִּרְאוֹת גֵּיפֶרוֹס אֶת רַעְיָתוֹ בַצָּרָה מִהֵר לֶאֱחֹז בִּזְרֹעוֹת רַעְיָתוֹ הַשְּׁלוּחוֹת אֵלָיו, וְלֹא חָס עַל שִׂמְלָתָהּ הַיְקָרָה, כִּי אִם מָשַׁךְ אוֹתָהּ בְּחָזְקָה אֵלָיו וְהוֹשִׁיבָהּ כְּרֶגַע עַל הַסּוּס מֵאֲחוֹרָיו, וְצִוָּה אוֹתָהּ לִלְפּוֹת בְּיָדֶיהָ אֶת צַוָּארוֹ, לְמַעַן תֵּשֵׁב בֶּטַח וְלֹא תִפּוֹל, וְהִנֵּה הֵם, שְׁנֵיהֶם עַלִּיזִים וּמְאֻשָׁרִים, טָסִים כַּנֶּשֶׁר בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְפָרִיס.

אֲבָל קוֹל הַנַּעַר הַמָּלֵא שִׂמְחָה וְצָהֳלָה הִשְׁתַּנָּה פִתְאֹם, וְכִמְעַט בְּקוֹל בּוֹכִים הוֹסִיף לְסַפֵּר וּלְבָאֵר אֶת מִשְׂחַק הַבֻּבּוֹת אֲשֶׁר עַל הַבָּמָה:

– וְאוּלָם הַדָּבָר נוֹדַע לְמֶלֶךְ הָעַרְבִיִּים, וְהוּא צִוָּה לֶאֶסוֹף כְּרֶגַע אֶת כָּל מַחֲנֵה הַצָּבָא, וְהִנֵּה גְדוּד פָּרָשִׁים אַדִּירִים יוֹצְאִים מִן הָעִיר לִרְדּוֹף אַחֲרֵי שְׁנֵי הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים. וְהִנֵּה תְרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל תֻּפִּים וּמְצִלְתָּיִם. אוֹי וַאֲבוֹי!… מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא יַשִּׂיגֵם הָאוֹיֵב, יִתְפְּשֵׂם וְיִקְשׁוֹר אֶת שְׁנֵיהֶם בִּזְנַב סוּסָם לְהַחֲזִירָם לְשִׁבְיָם…

– חָס וְחָלִילָה! – קָרָא פִתְאֹם דּוֹן קִישׁוֹט כִּרְאוֹתוֹ אֶת הַפָּרָשִׁים הָעַרְבִים וּכְשָׁמְעוֹ קוֹל תְּרוּעָתָם. וְהוּא קָפַץ פִּתְאֹם מִמְּקוֹמוֹ מָלֵא חֵמָה: – מִי הוּא אֲשֶׁר יִמְצָא עֹז בְּלִבּוֹ לְהָרַע לְגִבּוֹר אוֹהֵב וְנֶאֱמָן לְרַעְיָתוֹ כְגֵיפֶרוֹס וְלֹא יִירָא מִפָּנָי? עִמְדוּ נָא, עֲדַת רֵיקִים וּפוֹחֲזִים! אַל תּוֹסִיפוּ לִרְדּוֹף אַחֲרֵי הַנִּמְלָטִים, כִּי אֲנִי מָגֵן לָהֶם!

וּבְדַבְּרוֹ שָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ וּכְדוֹב שַׁכּוּל בַּמִּדְבָּר הִשְׂתָּעֵר פִּתְאֹם בְכָל כֹּחוֹ עַל עֲדַת הַבֻּבּוֹת אֲשֶׁר עַל הַבָּמָה, וְהִכָּה בָּם בְּלִי רַחֲמִים עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל.

– אוֹיָה, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה! חֲדַל לָךְ, חוּס וְרַחֵם עַל בֻּבּוֹתַי, אֲשֶׁר הֵן כָּל רְכוּשִׁי!… צָעַק מַר פֶּדְרוֹ.

אֲבָל דּוֹן קִישׁוֹט לֹא שָׂם לֵב לְתַחְנוּנָיו וְהוֹסִיף לְשַׁבֵּר וּלְהַשְׁמִיד אֶת הַבֻּבּוֹת וְגַם אֶת כָּל הַתֵּיאַטְרוֹן הָרַס בְּלִי חֶמְלָה. כָּכָה דָקַר אֶת הַמֶּלֶךְ הָעַרְבִי, וְאֶת רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ קַרְלוֹס עַל כִּתְרוֹ שִׁסַּע לִשְׁנָיִם, וְאֶת שָׁלִישֵׁי הַמֶּלֶךְ הִפִּיל חֲלָלִים כֻּלָּם, עַד אֲשֶׁר הִתְגַּלְגְּלוּ קְצוּצֵי יָד וּקְצוּצֵי רֶגֶל, וְגַם אֶת שְׁאָר הַבֻּבּוֹת הִפִּיל לְפִי חֶרֶב, וְלֹא הִשְׁאִיר מֵהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט.

– וְעַתָּה, – קָרָא דוֹן קִישׁוֹט בִּגְאוֹן לִבּוֹ אַחֲרֵי אֲשֶׁר כִּלָּה אֶת כָּל חֲמָתוֹ בַּבֻּבּוֹת: – עַתָּה רְאוּ וּדְעוּ, מַה גְּדוֹלָה הַטּוֹבָה שֶׁהָאַבִּירִים מְבִיאִים לָעוֹלָם. הֵן לוּלֵא אֲנִי, כִּי עַתָּה מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא הִשִּׂיגוּ הַכְּלָבִים הָהֵם אֶת הָאַבִּיר הַטּוֹב דּוֹן גֵּיפֶרוֹס וְאֶת גְּבִרְתּוֹ הַיָּפָה מַלִיסֶנְדְּרָה. וְלָכֵן בָּרוּך שֵׁם הָאַבִּירִים הַמְשׁוֹטְטִים מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם!

– אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן! – עָנָה מַר פֶּדְרוֹ בְקוֹל יְלָלָה. – אֲבָל מַה פִּשְׁעִי וּמֶה חַטָּאתִי, כִּי נֶהְפַּכְתִּי פִתְאֹם בִּן רֶגַע לְעָנִי וְאֻמְלָל לְכָל יְמֵי חַיָּי?

– וְאַתָּה מַה לְּךָ כִּי תִבְכֶּה? – שָׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט, כִּי הִנֵּה שָׁכְכָה חֲמָתוֹ וְיִלְלַת הָאִישׁ נָגְעָה עַד לִבּוֹ.

– אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה בִּרְאוֹתִי אֶת הָאָסוֹן הַזֶּה, אֲשֶׁר בָּא עָלַי פִתְאֹם? – עָנָה מַר פֶּדְרוֹ. – יִרְאֶה נָא אֲדוֹנִי אֶת הַשְּׁבָרִים וְאֶת הַגְּזָרִים, הֲלֹא הֵם שְׂרִידֵי כָל הוֹנִי וּרְכוּשִׁי לְפָנִים.

אָז הֵבִין דּוֹן קִישׁוֹט וְיָדַע, כִּי שׁוּב פַּעַם הָיְתָה בוֹ יַד הַמְכַשְּׁפִים הָרָעִים, אֲשֶׁר בְּעָרְמָתָם וּבְנִכְלֵי זְדוֹנָם הֵסִיתוּ אוֹתוֹ לְהַאֲמִין, כִּי לֹא בֻּבּוֹת מְשַׂחֲקוֹת תִּרְאֶינָה עֵינָיו, כִּי אִם דְּמֻיּוֹת אֲנָשִׁים אֲמִתִּים. וּבְחֶמְלָתוֹ עַל מַר פֶּדְרוֹ אָמַר לוֹ:

– חֲדַל לְךָ מִבְּכוֹת. הַגִּידָה לִי אֶת מְחִיר בֻּבּוֹתֶיךָ הַשְּׁבוּרוֹת וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה.

– יְשַׁלֵּם לְךָ הָאֱלֹהִים כִּגְמוּלֶךָ, אֲדוֹנִי הָאַבִּיר הַמְהֻלָּל! – אָמַר מַר פֶּדְרוֹ, וְהוּא שׁוּב עַלִּיז וּמְאֻשָּׁר.

וְאוּלָם לוּ יָדַע דּוֹן קִישׁוֹט, כִּי מַר פֶּדְרוֹ זֶה הוּא הָאִישׁ, אֲשֶׁר גָּנַב אֶת חֲמוֹרוֹ שֶׁל סַנְשׁוֹ פַּנְסָה, כִּי עַתָּה אוּלַי שִׁלֵּם לוֹ בְמֵיטַב כַּסְפּוֹ, כִּי אִם בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת.

 

פֶּרֶק יא: אֵיךְ הִתְאָרְחוּ דוֹן קִישׁוֹט וְסַנְשׁוֹ פַּנְסָה בְּבֵית דֻּכְּס וְדֻכְּסִית    🔗

יָמִים אֲחָדִים לְאַחַר הַמַּעֲשִׂים הָהֵם, בִּנְסֹעַ דּוֹן קִישׁוֹט וְנוֹשֵׂא כֵלָיו בְּדַרְכָּם, הָיָה סַנְשׁוֹ סַר וְזָעֵף מְאֹד, כִּי מִסְפַּר אֲנָשִׁים, שֶׁנִּפְגְּשׁוּ לָהֶם בַּדֶּרֶךְ, בָּעֲטוּ בּוֹ בְעִיטוֹת קָשׁוֹת מְאֹד, מִפְּנֵי שֶׁבְּעֵת עָבְרָם נָעַר נְעִירָה דוֹמָה כָל כָּךְ לִנְעִירַת הַחֲמוֹר, עַד שֶׁהֵם חָשְׁבוּ שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן לְעוֹלְבָם.

– אוֹי וַאֲבוֹי לִי וּלְשִׂכְלִי הַמְטֹרָף! – דִבֵּר סַנְשׁוֹ לְעַצְמוֹ בְקוֹל רָם: – מֵעוֹדִי הָיִיתִי שׁוֹטֶה, וּכְפִי הַנִּרְאֶה לֹא אַצְלִיחַ עוֹד לְעוֹלָם לִקְנוֹת מְעַט חָכְמָה וּלְהַחְכִּים. הַאִם לֹא אֵיטִיב לַעֲשׂוֹת, אִם אֶתְנַהֵל לְאִטִּי הַבַּיְתָה לְאִשְׁתִּי וְלִילָדַי, וְשָׁם אֵשֵׁב וְאֶדְאַג לָהֶם בְּזֶה שִׂכְלִי הַמְּעַט אֲשֶׁר הֶעֱנִיק לִי אֱלֹהִים, תַּחַת לִדְהוֹר בְּלִי הֶרֶף וְלִרְדּוֹף רוּחַ, לַעֲלוֹת הָרִים וְלָרֶדֶת בְּקָעוֹת, מִבְּלִי אֲשֶׁר אֹכַל לְשָׂבְעָה וְאֶשְׁתֶּה לָרְוָיָה? וְאֵיךְ תִּנְעַם לִי שְׁנָתִי! – דָּלֶת עַל דָּלֶת אַמּוֹת שֶׁל קַרְקַע חֲשׂוּפָה, וְאִם אֵין זֶה מַסְפִּיק לָךְ, בְּבַקָּשָׁה, קַח לְךָ יוֹתֵר, כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ: הֵן הָאָרֶץ גְּדוֹלָה וְרַחֲבַת יָדָיִם.

– “דְּאָגָה בְלֵב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה”, כָּךְ אוֹמֵר הַמָּשָׁל, סַנְשׁוֹ, – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט. – דַּבֵּר, דַּבֵּר, סַנְשׁוֹ, וְיִרְוַח לָךְ. וְאוּלָם אִם בֶּאֱמֶת כֹּה חָזְקוּ גַּעְגֻּעֶיךָ עַל בֵּיתְךָ, חָלִילָה לִי מֵהִתְנַגֵּד לְחֶפְצֶךָ! הֵן כַּסְפִּי בְיָדְךָ הוּא, עֲשֵׂה אֵפוֹא אֶת הַחֶשְׁבּוֹן, לְמַעַן תֵּדַע, כַּמָּה אֲנִי חַיָּב לְךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאנוּ בַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה לְמַסָּעֵינוּ, וְשַׁלֵּם לְעַצְמְךָ מִכַּסְפִּי עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה.

– טוֹב, אֲדוֹנִי. כַּאֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֵצֶל אִכָּר קִבַּלְתִּי בְמַשְׂכֻרְתִּי עֲשָׂרָה שְׁקָלִים לְחֹדֶשׁ בְּצֵרוּף מְזוֹנוֹתָי. אֵינִי יוֹדֵעַ, כַּמָּה יֵשׁ בְּדַעַת אֲדוֹנִי לְשַׁלֵּם לִי, אֲבָל בָּרִי לִי, שֶׁמְּרֻבָּה טִרְחָתִי בִהְיוֹתִי נוֹשֵׂא כְלֵי אֲדוֹנִי מֵאֲשֶׁר בְּעָבְדִי אֵצֶל אִכָּר. כִּי בְּעָבְדְךָ בִּשְׂדֵה אִכָּר, הִנֵּה תְהִי עֲבוֹדָתְךָ בַּיּוֹם אֲשֶׁר תְּהִי, בָּטוּחַ אַתָּה תָמִיד בָּזֹאת, כִּי בַּלַּיְלָה תְקַבֵּל אֲרֻחָה יָפָה וּמִטָּה נוֹחָה. לְעֻמַּת זֹאת, לְמִיּוֹם שֶׁהַחִלּוֹתִי לְשָׁרֵת אֶת אֲדוֹנִי, אֵינִי זוֹכֵר יוֹם שֶׁבּוֹ אָכַלְתִּי אֲרֻחָה טוֹבָה, אוֹ לַיְלָה שֶׁבּוֹ נַחְתִּי מְנוּחָה שְׁלֵמָה. מִשְׁכָּבִי הָיָה תָמִיד עַל גַּבֵּי קַרְקַע קָשָׁה וְהִתְכַּלְכַּלְתִּי בִקְלִפּוֹת שֶׁל גְּבִינָה וּבִפְתוֹתֵי לֶחֶם מְעֻבָּשׁ וְלֹא שָׁתִיתִי אֶלָּא מַיִם בִּלְבָד.

– טוֹב אֵפוֹא, סַנְשׁוֹ, כַּמָּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְקַבֵּל בִּשְׂכָרֶךָ?

– יְהִי אֲשֶׁר יְהִי, אִם יוֹאֶל כְּבוֹד מַעֲלָתְךָ לָתֵת לִי אַחַד עָשָׂר שֶׁקֶל, הֲרֵי זוֹ תִהְיֶה בְעֵינַי מַשְׂכֹּרֶת יָפָה מְאֹד. אֲבָל חוּץ מִזֶּה, הִנֵּה בִמְקוֹם הָאִי שֶׁהִבְטִיחַ לִי אֲדוֹנִי, כְּפִי שֶׁוַּדַּאי עוֹד יִזְכּוֹר, חָשֹׁב אֶחְשֹׁב, כִּי אִם יִתְנַהֵג אֲדוֹנִי בְישֶׁר גָּמוּר, אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתֵּן לִי פָחוֹת מֵעוֹד שְׁלשָׁה שְׁקָלִים.

– טוֹב מְאֹד. חַשֵּׁב אֵפוֹא, כַּמָּה הַכֹּל עוֹלֶה בְּיַחַד לְמִיּוֹם שֶׁיָּצָאנוּ לַדֶּרֶךְ וְשַׁלֵּם לְעַצְמְךָ, סַנְשׁוֹ, מִכַּסְפִּי שֶׁבְּיָדֶךָ.

– אֲבָל, אֲדוֹנִי, בְּעִנְיַן הַבְטָחַת הָאִי עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֶשְׁבּוֹן לְמִן הַיּוֹם שֶׁבּוֹ נִתְּנָה לִי אוֹתָהּ הַבְטָחָה.

– וְכַמָּה זְמָן כְּבָר עָבַר לְמִן הַיּוֹם הַהוּא?

– יַסְּרֵנִי אֱלֹהִים, אִם יֵשׁ שֶׁאֶזְכֹּר זֹאת בְּדִיּוּק, אֲבָל בְּקֵרוּב הֲרֵי הָיָה הַדָּבָר לִפְנֵי כְעֶשְׂרִים שָׁנָה, פָּחוֹת שְׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר שְׁלשָׁה יָמִים.

צְחוֹק פָּרַץ מִפִּי דוֹן קִישׁוֹט.

– כֵּיצַד? – אָמַר: – הֵן מִתְּחִלַּת מַסָּעֵינוּ לֹא עָבְרוּ גַם שְׁנֵי חֳדָשִׁים תְּמִימִים. נִרְאֶה לִי שֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתְּךָ לַהֲפוֹךְ אֶת כָּל כַּסְפִּי הַנִּמְצָא בְיָדְךָ לְמַשְׂכֹּרֶת שֶׁלָּךְ. אִם זוֹ הִיא כַּוָּנָתְךָ, טוֹב וְיָשָׁר. קַח לְךָ אֶת הַכֶּסֶף, וְהַלְוַאי שֶׁיִּהְיֶה לְךָ לִבְרָכָה וּלְהַצְלָחָה. כִּי תַחַת לְהוֹסִיף וּלְעַנּוֹת אֶת נַפְשִׁי בְחֶבְרַת נוֹשֵׂא כֵלִים שֶׁכְּמוֹתֶךָ, מוּטַב לִי לָלֶכֶת לְדַרְכִּי לְבַדִּי בְלִי פְרוּטָה בְכִיסִי. הֲפוֹךְ אֵפוֹא אֶת רֶסֶן חֲמוֹרְךָ וְלֶךְ לְךָ הַבַּיְתָה, כִּי מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה לֹא תוֹסִיף עוֹד לְשָׁרֵת אוֹתִי. אַתָּה אוֹמֵר לַעֲזֹב אוֹתִי בְרֶגַע שֶׁבּוֹ הֶחְלַטְתִּי בְהֶחְלֵט גָּמוּר לְמַנּוֹתְךָ מוֹשֵׁל בָּאִי הַמְשֻׁבָּח שֶׁבְּכָל אִיֵּי הָעוֹלָם. אָכֵן יָפֶה אָמְרוּ הַחֲכָמִים: לֹא לַחֲמוֹר הַדְּבָשׁ. חֲמוֹר הָיִיתָ, כַּחֲמוֹר תִּחְיֶה וְכַחֲמוֹר תָּמוּת; אֲבָל חוֹשְׁבַנִי, שֶׁעַד עוֹלָם לֹא תִרְכּוֹשׁ לְךָ דֵי בִינָה לָדַעַת, שֶׁהִנְּךָ חֲמוֹר.

סַנְשׁוֹ הִקְשִׁיב לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּשֶׁעֵינָיו מְלֵאוֹת דְּמָעוֹת.

– אֲדוֹנִי הַיָּקָר, – קָרָא בְקוֹל מֵיצַר וְדוֹאֵב: – אֲנִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה שֶׁאֵינִי חָסֵר אֶלָּא זָנָב כְּדֵי לִהְיוֹת חֲמוֹר גָּמוּר. לוּ רַק הוֹאִיל הוֹד מַעֲלָתְךָ לְהַדְבִּיק לִי זָנָב, שֶׁיְּהֵא הוֹלֵם אוֹתִי יָפֶה יָפֶה, כִּי עַתָּה הָיִיתִי כָל יָמַי חֲמוֹרְךָ הַנֶּאֱמָן. אֲבָל סְלַח נָא לִי, אֲדוֹנִי! שִׂים אֶת יְמֵי עֲלוּמַי לְנֶגְדְּךָ וּזְכֹר, כִּי אֵין לִי מִשֶּׁלִּי אֶלָּא רֹאשׁ מְטֹרָף שֶׁל חֲמוֹר. אִם יֵשׁ שֶׁלְּשׁוֹנִי נִכְשֶׁלֶת לִפְעָמִים בְּדִבּוּרִים יְתֵרִים, הֲלֹא רַק מִשּׁוּם שֶׁיּוֹתֵר מִשֶּׁהִנְנִי נוֹשֵׂא כֵלִים הֲרֵינִי חֲמוֹר.

– טוֹב, טוֹב, – עָנָה דוֹן קִישׁוֹט: – הַפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי סוֹלֵחַ לָךְ. חֲזַק וֶאֱמָץ! אֲנִי אֶת הַבְטָחָתִי לֹא אֶשְׁכָּח. בְּקָרוֹב תַּגִּיעַ שְׁעָתֶךָ!

סַנְשׁוֹ הִבְטִיחַ לַעֲשׂוֹת מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה כָל מַה שֶּׁבִּיכָלְתּוֹ, וְאַחֲרֵי כֵן הִגִּיעוּ עַד לְחֹרְשַׁת עֵצִים, שֶׁשָּׁם לָנוּ הַלַּיְלָה, דּוֹן קִישׁוֹט לְרַגְלֵי בּוֹקִיצָה, וְסַנְשׁוֹ תַחַת אָשׁוּר.

זְמַן מָה לְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה קָרָה הַדָּבָר, כִּי בִהְיוֹתָם קְרוֹבִים לִשְׂפַת הַיַּעַר רָאָה דוֹן קִישׁוֹט בְּמֶרְחַק־מָה כַמָּה אֲנָשִׁים רוֹכְבִים עַל סוּסִים. כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ לָבוֹא רָאָה וְהִכִּיר, כִּי בְקִרְבָּם נִמְצְאָה גְבִירָה לְבוּשָׁה שִׂמְלָה יְרֻקָּה הֲדוּרָה, וְהִיא רָכְבָה עַל סוּסָה יָפָה מְאֹד.

– סַנְשׁוֹ, – אָמַר: –רוּץ וְהַגֵּד לַגְּבִירָה הַיָּפָה הַזֹּאת, כִּי אֲנִי, אַבִּיר הָאֲרָיוֹת, נוֹשֵׂא לָהּ בְהַכְנָעָה בִרְכַּת שָׁלוֹם, וְאִם תּוֹאֶל לָתֶת לִי אֶת הָרְשׁוּת לְשָׁרְתָהּ, לְגָאוֹן וּלְכָבוֹד יֵחָשֵׁב לִי הַדָּבָר. הֱיֵה זָהִיר וְנִזְהָר, סַנְשׁוֹ, לִמְסֹר לָהּ אֶת דְּבָרַי בְּדִיּוּק גָּמוּר, וְאַל נָא תְעַרְבֵּב בְּדִבְרֵי בִרְכָּתִי אֶת מְשָׁלֶיךָ.

סַנְשׁוֹ הִדְהִיר אֶת חֲמוֹרוֹ וּמָסַר אֶת בִּרְכַת אֲדוֹנָיו, מִבְּלִי אֲשֶׁר שָׁכַח גַּם לְהוֹדִיעַ, מִי הוּא עַצְמוֹ.

נִגְלָה הַדָּבָר, כִּי הַגְּבִירָה הָיְתָה דֻכְּסִית וּבַעְלָהּ הַדֻּכְּס נִמְצָא אַף הוּא לֹא הַרְחֵק מִמֶּנָּה. שְׁנֵיהֶם שָׁמְעוּ אֶת שֵׁמַע דּוֹן קִישׁוֹט וַעֲלִילוֹתָיו הָרַבּוֹת, וְהֵם הִשְׁתּוֹקְקוּ מְאֹד לִפְגּוֹשׁ אַבִּיר מְהֻלָּל כָּזֶה, וְאֶת זֹאת אָמְרָה לְסַנְשׁוֹ.

סַנְשׁוֹ שָׁב בְּלֵב מָלֵא שִׂמְחָה עַל תְּשׁוּבָתָהּ הַנְּעִימָה, וְהוּא חָזַר עַל כָּל דְּבָרֶיהָ בְאָזְנֵי אֲדוֹנָיו. דּוֹן קִישׁוֹט הִזְדַּקֵּף בְּאֻכָּפוֹ, אַחַר כֵּן הִכְנִיס אֶת קְצוֹת כַּפּוֹת רַגְלָיו בַּמִּשְׁוָרַיִם וְהִצְמִידָן שָׁם יָפֶה יָפֶה, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר עוֹדֵד אֶת רוֹסִינַנְטֵי בְּנְגִיעַת דָּרְבוֹנוֹתָיו, נָסַע וְהִגִּיעַ עַד לִמְקוֹם הַדֻּכְּסִית לְבָרְכָהּ וּלְנַשֵּׁק אֶת יָדָהּ.

וְכַאֲשֶׁר רָאָה סַנְשׁוֹ אֶת דּוֹן קִישׁוֹט מִתְקָרֵב וּמִתְכּוֹנֵן לָרֶדֶת מֵעַל סוּסוֹ, נֶחְפַּז עַד מְאֹד לִרְכֹּב אַחֲרָיו, לְמַּעַן אֲשֶׁר יִהְיֶה נָכוֹן לִתְמוֹךְ בַּמִּשְׁוֶרֶת כַּיָּאוּת לוֹ. וְהִנֵֶה בָרֶגַע הַזֶּה קָרָהוּ מִקְרֶה רַע מְאֹד, כִּי בְהֵחָפְזוֹ לָרֶדֶת מֵעַל חֲמוֹרוֹ, נִסְתַּבְּכָה רַגְלוֹ בְאֶחַד מֵחַבְלֵי הַמִּרְדָּעַת. וְהוּא נָפַל לְמַטָּה, כְּשֶׁהוּא תָלוּי בְעִקְּבֵי רַגְלָיו וּמִתְאַבֵּק וּמְפַרְפֵּר, וְרַק רֹאשׁוֹ וּכְתֵפָיו נוֹגְעִים בָאֲדָמָה.

וּבֵינָתַיִם וְדוֹן קִישׁוֹט דִמָּה בְלִבּוֹ, כִּי נוֹשֵׂא כֵלָיו מַחֲזִיק כָּרָגִיל בַּמִּשְׁוֶרֶת, וְאַף הוּא הֵחֵל לָרֶדֶת מֵעַל סוּסוֹ וְהֶעֱבִיר אֶת כָּל כֹּבֶד גּוּפוֹ לְצַד הַמִּשְׁוֶרֶת הַקָּרוֹב אֶל הַגְּבִירָה. אֲבָל גַּם לוֹ אָרַב אוֹתוֹ הַמִּקְרֶה הָרָע, כִּי הִנֵּה שָׁכַח סַנְשׁוֹ בַּבֹּקֶר הַהוּא לַחֲבשׁ אֶת רוֹסִינַנְטֵי כָּרָאוּי לוֹ וּלְהַדֵּק יָפֶה אֶת קִשְׁרֵי אֻכָּפוֹ. וְעַתָּה הִנֵּה צָנַח הָאֻכָּף אֶל מִתַּחַת לְבִטְנוֹ, וְדוֹן קִישׁוֹט הָשְׁלֵךְ אָרְצָה, וְשָׁם שָׁכַב בְּחֶרְפָּתוֹ, וְהוּא חוֹרֵק שֵׁן מִכַּעַס עַל סַנְשׁוֹ, שֶׁהוֹסִיף לִהְיוֹת תָּלוּי בְרַגְלוֹ הַנֶּאֱחָזָה בְמִרְדַּעַת חֲמוֹרוֹ. וְהַדֻּכְּס, כִּרְאוֹתוֹ כָל זֹאת, הִסְתִּיר צְחוֹקוֹ וְצִוָּה אֲחָדִים מֵאֲנָשָׁיו לָבוֹא לְעֶזְרַת הַנּוֹפְלִים, וְעַד מְהֵרָה הוּקַם דּוֹן קִישׁוֹט עַל רַגְלָיו וְהִשְׁמִיעַ בְּאָזְנֵי הַגְּבִירָה הֲמוֹן דִּבְרֵי תְהִלּוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת.

וְהַדֻּכְּס הִזְמִין אֶת הָאַבִּיר וְאֶת נוֹשֵׂא כֵלָיו לְהִתְאָרֵחַ זְמַן מָה בְּאַרְמוֹנוֹ, וְהַדֻּכְּסִית הִשְׁתּוֹקְקָה, שֶׁסַּנְשׁוֹ יַרְבֶּה לְדַבֵּר אִתָּהּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, כִּי פִטְפּוּטָיו נָעֲמוּ לָהּ עַד מְאֹד. וְהַדָּבָר הַזֶּה נָעַם גַּם לְסַנְשׁוֹ יוֹתֵר מִכֹּל, כִּי עַתָּה, חָשַׁב בְּלִבּוֹ, יִזְכֶּה לְשֶׁפַע רַב שֶׁל כָּל מִינֵי מַאֲכָלִים וּמַשְׁקִים.

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, לְאַחַר הַסְּעוּדָה, סֻפַּר לַדֻּכְּס עַל אֹדוֹת מִשְׂרַת הַמּוֹשֵׁל שֶׁהֻבְטְחָה לְסַנְשׁוֹ בְאַחַד הָאִיִּים, וּבְחָמְדוֹ לוֹ לָצוֹן, לְשַׁעֲשֻׁעֵי נַפְשׁוֹ, הִצִּיעַ לִפְנֵי סַנְשׁוֹ לָתֵת לוֹ מִשְׂרַת מוֹשֵׁל בְּאַחַד מֵאִיָּיו הוּא.

–יַכְנִיסֵנִי נָא אֲדוֹנִי תֵכֶף וּמִיָּד לְתוֹךְ אוֹתָהּ מֶמְשָׁלָה מַמָּשׁ, – קָרָא סַנְשׁוֹ בְהִתְפָּעֲלוּת עֲצוּמָה, – וַאֲדוֹנִי יִרְאֶה, כִּי אֲחוֹלֵל שָׁם נִפְלָאוֹת. מִי שֶׁיָּדַע לִהְיוֹת נוֹשֵׂא כֵלִים מְשֻׁבָּח הוּא יֵדַע גַּם לִהְיוֹת מוֹשֵׁל מְשֻׁבָּח.

– לְעֵת עַתָּה לֵךְ לְחַדְרְךָ וְתָנוּחַ שָׁם בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבֶךָ, – אָמְרָה לוֹ הַדֻּכְּסִית, – וּמָחָר נִדְאַג לְהַכְנִיסְךָ תֵּכֶף וּמִיָּד לְתוֹךְ אוֹתָהּ מֶמְשָׁלָה מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמָרְתָּ.

סַנְשׁוֹ הוֹדָה לְפָנֶיהָ וְנָשַׁק אֶת יָדָהּ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנָּה, שֶׁיּוּשַׂם לֵב בְּיִחוּד לְ"נָמֵר".

– וּמִי הוּא “נָמֵר”? – שָׁאֲלָה הַדֻּכְּסִית.

– הֲלֹא הוּא חֲמוֹרִי, – עָנָה סַנְשׁוֹ. – אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁאֵינִי רוֹצֶה לְהוֹצִיא דָבָר גַּס מִפִּי אֲנִי קוֹרֵא לוֹ “נָמֵר”.

– טוֹב, סַנְשׁוֹ, – אָמְרָה הַדֻּכְּסִית, – אֲנִי אֲצַוֶּה אֶת אֲנָשַי עַל אֹדוֹת “נָמֵר”. וֶהֱיוֹת שֶׁהוּא חָשׁוּב בְּעֵינֶיךָ כָּל כָּךְ, אֶשְׁמְרֵהוּ כְאִישׁוֹן עֵינָי.

– לֹא, לֹא, – אָמַר סַנְשׁוֹ: – זֶה יִהְיֶה יוֹתֵר מִדַּי בִּשְׁבִילוֹ. דַּי לוֹ, אִם יֻתַּן לוֹ מָקוֹם בָּאֻרְוָה.

– טוֹב אֵפוֹא, – אָמְרָה הַדֻּכְּסִית, – הָרְשׁוּת בְּיָדְךָ לָקַחַת אִתְּךָ אֶת חֲמוֹרְךָ אֶל תּוֹךְ אוֹתָהּ הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁלָּךְ, וְשָׁם יָכֹל תּוּכַל לְפַנְּקוֹ וּלְפַטְּמוֹ כְּכָל אַוַת נַפְשֶׁךָ, וַאֲפִילוּ לָתֶת לוֹ לָלֶכֶת בָּטֵל בְּלִי שׁוּם עֲבוֹדָה.

– גְּבִרְתִּי, – עָנָה סַנְשׁוֹ, – אַל נָא יַעֲלֶה עַל דַּעַת הוֹד מַעֲלָתֵךְ לַחְשֹׁב, כִּי יֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה מִשּׁוּם אֵיזֶה חִדּוּשׁ נִפְלָא. אַף קֹדֶם לָכֵן כְּבָר רָאִיתִי לֹא פַעַם וּפַעֲמַיִם חֲמוֹר הוֹלֵךְ אֶל הַמֶּמְשָׁלָה. וּבְכֵן לֹא יִהְיֶה בָּזֶה מְשּׁוּם חִדּוּשׁ, אִם גַּם חֲמוֹרִי יַעֲשֶׂה כָּךְ.

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִצְחִיקוּ מְאֹד אֶת הַדֻּכְּסִית, וְכַאֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ לְבַדָּם, הַדֻּכְּסִית וְהַדֻּכְּס, נוֹעֲצוּ יַחְדָּו אֵיךְ יוּכְלוּ לְעַנֵּג אֶת לִבָּם וּלְהַמְצִיא לְנַפְשָׁם יוֹתֵר שַׁעֲשֻׁעִים בְּעֶזְרַת דּוֹן קִישׁוֹט וְסַנְשׁוֹ. לְמִן הָרֶגַע הַזֶּה הִרְבּוּ לַחְמֹד לָהֶם לָצוֹן וְהִמְצִיאוּ כָל מִינֵי תַחְבּוּלוֹת עָרְמָה לְסַכְסֵךְ בָּהֶן אֶת הָאַבִּיר וְנוֹשֵׂא כֵלָיו, עַד שֶׁיִּקְצַר הַסֵּפֶר הַקָּטָן הַזֶּה מִסַּפֵּר אֶת כֻּלָּן: גַּם דְּבַר מִשְׂרַת הַמּוֹשֵׁל שֶׁל סַנְשׁוֹ לֹא הָיָה עַל פִּי הָאֱמֶת אֶלָּא מַהֲתַלָּה עֲרוּכָה לְפִי תָכְנִיתוֹ שֶׁל הַדֻּכְּס. כָּל הַמְשָׁרְתִים הָזְהֲרוּ וְקִבְּלוּ הוֹרָאוֹת מְפֹרָטוֹת כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג בְּיַחַס לְסַנְשׁוֹ בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ, וְהַדֻּכְּס בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הֲכָנוֹתָיו וְלִהְיוֹת מוּכָן לָצֵאת לָאִי שֶׁלּוֹ; כִּי יוֹשְׁבֵי הָאִי, אָמַר, מְיַחֲלִים לְבֹאוֹ כַאֲשֶׁר יְיַחֲלוּ הַבְּרִיּוֹת לְגֶשֶׁם בִּימֵי בַצֹּרֶת. סַנְשׁוֹ הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו אַפַּיִם אָרְצָה.

– אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי, – אָמַר: – כְּדֵי שֶׁאֶהְיֶה מוֹשֵׁל מְשֻׁבָּח, וְעַל אַפָּם וְעַל חֲמָתָם שֶׁל כָּל הַנּוֹכְלִים וְהָרַמָּאִים אֶזְכֶּה לְמַלְכוּת הַשָּׁמָיִם. הֵן לֹא מֵאַהֲבַת הַבֶּצַע אֲנִי עוֹזֵב אֶת אָהֳלִי הַדַּל וְהַקָּטָן וּמִתְנַשֵּׂא לִמְלוֹךְ, כִּי אִם בַּאֲשֶׁר אֶשְׁתּוֹקֵק לְהוֹכִיחַ, כִּי אָמְנָם יָדֹעַ אֵדַע לִהְיוֹת מוֹשֵׁל.

– הֶאָח, סַנְשׁוֹ, – אָמַר הַדֻּכְּס: – אִם פַּעַם אַחַת תִּטְעַם מִן הַמֶּמְשָׁלָה אֶפֶס קָצֶהָ, לֹא תֶחְדַּל עוֹד לְעוֹלָם לְלַקֵּק אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ, עַד כְּדֵי כָךְ מָתוֹק הוּא לְצַוּוֹת וְלִהְיוֹת נִשְׁמָע.

– נָכוֹן הַדָּבָר, אֲדוֹנִי, – עָנָה סַנְשׁוֹ: – נָעִים מְאֹד לְצַוּוֹת, וְלוּ רַק עֵדֶר צֹאן.

– סַנְשׁוֹ! – קָרָא הַדֻּכְּס: –לְפָנֶיךָ גָּלוּי וְיָדוּעַ הַכֹּל. אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאַתָּה תַצְלִיחַ לִהְיוֹת מוֹשֵׁל מְשֻׁבָּח, כְּכָל אֲשֶׁר יוֹרְךָ רוּחַ בִּנָתֶךָ. וּבְכֵן, הֱיֵה נָכוֹן לָצֵאת מָחָר. הַיּוֹם עַד הָעֶרֶב יָכִינוּ אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ לָךְ, וּבִכְלַל זֶה גַּם הַבְּגָדִים הַנְּאוֹתִים לְמוֹשֵׁל.

– גַּם אִם יַחֲלִיפוּ בְגָדַי עֲשֶׂרֶת מֹנִים, אֲנִי כַאֲשֶׁר סַנְשׁוֹ פַּנְסָה הָיִיתִי כֵן אֶהְיֶה, – אָמַר סַנְשׁוֹ.

– אֱמֶת הַדָּבָר, – אָמַר הַדֻּכְּס, – וּבְכָל זֹאת מִן הַהֶכְרַח הוּא שֶׁבְּגָדֵינוּ יַתְאִימוּ לְמַעֲלָתֵנוּ; לֹא יִתָּכֵן שֶׁעוֹרֵךְ דִּין יִלְבַּשׁ בִּגְדֵי אִישׁ צָבָא, אוֹ שֶׁאִישׁ צָבָא יִלְבַּשׁ בִּגְדֵי כֹהֵן. וַאֲשֶׁר לְךָ, סַנְשׁוֹ, הִנֵּה עָלֶיךָ לִלְבּוֹשׁ גַם בִּגְדֵי מוֹרֶה וְחָכָם וְגַם בִּגְדֵי שַׂר־צָבָא, כִּי בַמְּדִינָה שֶׁאֲנִי מוֹסֵר לְמֶמְשַׁלְתְּךָ, הַנֶּשֶׁק נָחוּץ כְּמוֹ הַסֵּפֶר וְהַסֵּפֶר כְּמוֹ הַנֶּשֶׁק.

– לֹא כֵן, אֲדוֹנִי, – קָרָא סַנְשׁוֹ: – אֲשֶׁר לַסֵּפֶר הִנֵּה אֵין לִי לְהַגִּיד הַרְבֵּה, כִּי אֲפִילוּ צוּרַת אָלֶף אֵינָהּ יְדוּעָה לִי. וַאֲשֶׁר לַנֶּשֶׁק, לֹא אַנִּיחַ מִיָּדִי כָל מַה שֶׁיִּתְּנוּ לִי כָל עוֹד אוּכַל לַעֲמֹד בְּכָךְ. וּבָזֶה יְהִי אֱלֹהִים עִמָּנוּ וְיוֹשִׁיעֵנוּ.

וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע דּוֹן קִישׁוֹט, כִּי עוֹד מְעַט וְסַנְשׁוֹ יוֹצֵא אֶל הָאִי שֶׁלּוֹ לִמְשֹׁל שָׁם, בָּא גַם הוּא וְהֶעֱנִיק לוֹ עֵצוֹת טוֹבוֹת וְהוֹרָאוֹת אֵיךְ עָלָיו לְהִתְנַהֵג כְּמוֹשֵׁל.

– רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה', – אָמַר לוֹ: – כִּי יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה, וְהַחָכְמָה לֹא תִתֵּן לְךָ לִתְעוֹת מִן הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר. שֵׁנִית: לְעוֹלָם אַל תִּשְׁכַּח מַה שֶּׁהָיִיתָ; כִּי זִכְרוֹן הַדָּבָר, שֶׁהָיִיתָ לְפִָנִים רוֹעֵה חֲזִירִים בְּמוֹלַדְתֶּךָ, יוֹעִיל לְהָסִיר אִוַּלְתְּךָ מֵעָלֶיךָ כְּשֵׁם שֶׁרַגְלֵי הַטַּוָּס הַמְכֹעָרוֹת מוֹעִילוֹת לְהַשְׁפִּיל אֶת גַּאֲוָתוֹ בִזְנָבוֹ הַפָּרוּשׂ בִּשְׁלַל צְבָעִים נֶהְדָּרִים.

– נָכוֹן הַדָּבָר, – אָמַר סַנְשׁוֹ, – אֲבָל בָּעֵת שֶׁהָיִיתִי רוֹעֵה חֲזִירִים לֹא הָיִיתִי אֶלָּא נַעַר קָטָן. כַּאֲשֶׁר גָּדַלְתִּי קְצָת הָיִיתִי רוֹעֵה אַוָּזִים, וְלֹא חֲזִירִים. וְחוּץ מִזֶּה, הֵן אִי אֶפְשָׁר שֶׁכָּל הַמּוֹשְׁלִים יִהְיוּ בְנֵי מְלָכִים.

– צָדְקוּ דְבָרֶיךָ מְאֹד, – עָנָה דוֹן קִישׁוֹט. – וּבְכָל זֹאת, אַל תַּחְשֹׁב אֶת זִכְרוֹן מוֹלַדְתְּךָ לְחֶרְפָּה לָךְ. וֶהְיֵה צַדִּיק בְכָל דְּרָכֶיךָ, כִּי הַצֶּדֶק עֶרְכּוֹ רַב הַרְבֵּה מֵרֹם הַיַּחַשׂ. וְאִם יֵשׁ אֲשֶׁר יָבֹא אֶחָד מִקְּרוֹבֶיךָ הָעֲנִיִּים לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ בָּאִי שֶׁלָּךְ, אַל תִּדְחֵהוּ וְאַל תַּעַלְבֵהוּ לְעוֹלָם, כִּי אִם קַבֵּל אוֹתוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְהַעֲנֵק לוֹ מִכָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים. תֵּן לְדִמְעוֹת הָעֲנִיִּים לְהַטּוֹת אֶת לִבְּךָ לְרַחֲמִים יוֹתֵר מֵהוֹכְחוֹתֵיהֶם שֶׁל הָעֲשִׁירִים, אֲבָל לֹא עַד כְּדֵי עִוּוּת־דִּין. בְּכָל רִיב וּמִשְׁפָּט שֶׁבֵּין אָדָם לְרֵעֵהוּ בַקֵּשׁ אֶת הָאֱמֶת שֶׁבַּדָּבָר, וְאַל תִּשָּׂא פְנֵי הַנִּשְׁפָּטִים.

כָּהֵנָה וְכָהֵנָה עֵצוֹת חָכְמָה וְצֶדֶק יָעַץ דּוֹן קִישׁוֹט אֶת סַנְשׁוֹ פַּנְסָה וְגַם הוֹרָהוּ אֵיךְ עָלָיו לְהִתְנַהֵג בִּהְיוֹתוֹ מוֹשֵׁל. וְכֵן נָתַן לוֹ הוֹרָאוֹת בִּדְבַר מַעֲשָׂיו וּמִנְהָגָיו: כִּי יִזָּהֵר לַעֲשׂוֹת אֶת צִפָּרְנָיו, לְבַל יִגְדְּלוּ פֶּרַע וְלֹא יִהְיוּ מְלֻכְלָכִים, וְיַקְפִּיד לִלְבּשׁ תָּמִיד בְּגָדִים נְקִיִּים, “כִּי רַשְׁלָנוּת בִּלְבוּשִׁים מְעִידָה עַל רַשְׁלָנוּת וְזִלְזוּל בְּמַחֲשָׁבָה”; וְאִם יְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁיֵּשׁ בִּיכָלְתּוֹ לְהַחֲזִיק שִׁשָּׁה מְשָׁרְתִים, מוּטַב לוֹ שֶׁיַּחֲזִיק רַק שְׁלשָׁה; וְחָלִילָה לוֹ מֵאֱכֹל בְּצָלִים וְשׁוּמִים וּמֵאֱכֹל יֶתֶר עַל הַמִּדָּה מִכָּל שְׁאָר הַמַּאֲכָלִים.

– הִתְהַלֵּךְ בְּנַחַת, דַּבֵּר לְאַט, אֲבָל לֹא לְאַט יוֹתֵר מִדָּי; אַל תַּרְבֶּה לִשְׁתּוֹת, וְהִזָּהֵר בִּשְׁעַת אָכְלְךָ שֶׁלֹּא תִלְעַס בִּשְׁנֵי צִדֵּי הַלְּחָיַיִם יָחַד.

סַנְשׁוֹ הוֹדָה לוֹ עַל כָּל הָעֵצוֹת הַטּוֹבוֹת הָאֵלֶּה.

– אֲבָל מַה מּוֹעִיל לִי בְכָל הָעֵצוֹת הָאֵלֶּה, – אָמַר, – אִם לֹא אוּכַל לְזָכְרָן בְּעַל פֶּה? הוֹאֶל נָא, אֲדוֹנִי, וְכָתְבֵן שָׁחוֹר עַל גַּבֵּי לָבָן. אָמְנָם, אֲנִי עַצְמִי לֹא אֵדַע קְרֹא וּכְתֹב, אֲבָל אֲנִי אֲצַוֶּה אֶת הַכֹּהֵן שֶׁיְּשַׁנְּנֵן לִי בְּעַל פֶּה בְּכָל עֵת שֶׁיְּהֵא לִי צֹרֶךְ בָּהֶן.

– אוֹי וַאֲבוֹי! – קָרָא הָאַבִּיר. – הֲנִשְׁמַע כַּדָּבָר הַזֶּה שֶׁמּוֹשֵׁל אִי לֹא יֵדַע קְרוֹא וּכְתֹב? זֶהוּ חִסָּרוֹן גָּדוֹל מְאֹד. הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁלַּפָּחוֹת תִּלְמַד לִכְתּוֹב אֶת שְׁמֶךָ.

– אֲנִי יוֹדֵעַ לִכְתּוֹב אֶת שְׁמִי דֵי יָפֶה, – אָמַר סַנְשׁוֹ. – כִּי בָעֵת שֶׁהָיִיתִי חָבֵר לְוַעַד הַקְּהִלָּה שֶׁלָּנוּ לָמַדְתִּי לְטַיֵּט מִינֵי אוֹתִיּוֹת, דּוֹמוֹת לְאֵלֶּה שֶׁמְּסַמְּנִים בָּהֶן חֲבִילוֹת, וְאָמְרוּ לִי שֶׁאוֹתִיּוֹת אֵלֶּה מִצְטָרְפוֹת לְאוֹתִיּוֹת שְׁמִי. וְחוּץ מִזֶּה, אֲנִי יָכֹל לְהִצְטַדֵּק שֶׁיָּדִי הַיְמָנִית פְּצוּעָה, וְלָכֵן אֲצַוֶּה אֶת מִישֶׁהוּ לַחְתּוֹם תַּחְתָּי; לְכָל צָרָה וּלְכָל תַּקָּלָה יֵשׁ תַּקָּנָה, חוּץ מִן הַמָּוֶת. וּמֵאַחַר שֶׁהַשִּׁלְטוֹן יִהְיֶה בְיָדִי אוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל אֲשֶׁר יִישַׁר בְּעֵינָי. הֵן יָדוּעַ הַדָּבָר, כִּי שְׁטֻיּוֹתָיו שֶׁל הֶעָשִׁיר נֶחֱשָׁבוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמִשְׁלֵי חָכְמָה. וְגַם אֲנִי, כְּשֶׁאֶהְיֶה עָשִׁיר, וְנוֹסַף עַל זֹאת גַּם מוֹשֵׁל, וְאִישׁ לֹא יַפְרִיעֵנִי בַעֲסָקַי, הֲרֵי אֶהְיֶה אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם חִסָּרוֹן אוֹ פְגָם. הֲלֹא כֹה יֹאמַר הַמָּשָׁל: מְרַח דְּבַשׁ עַל בְּשָׂרְךָ וּלְעוֹלָם לֹא תֵדַע מַחְסוֹר בִּזְבוּבִים. וְסָבָתִי הָיְתָה אוֹמֶרֶת: אֵין עֶרְכּוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ.

– אוֹי לְךָ וְאוֹי לִמְשָׁלֶיךָ! – קָרָא דוֹן קִישׁוֹט. – אִם אַתָּה תִהְיֶה מוֹשֵׁל גָּרוּעַ, אַשְׁמָתְךָ בְּרֹאשֶׁךָ, וְלִי – בּשֶׁת הַפָּנִים. וְאוּלָם בַּדָּבָר הַזֶּה אֶמְצָא נֶחָמָה: אֲנִי הֶעֱנַקְתִּי לְךָ אֶת הָעֵצוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְעַתָּה יַעֲזָרְךָ אֱלֹהִים בְּמֶמְשַׁלְתְּךָ, וְהַלְוַאי שֶׁיִּתְבַּדּוּ כָל חֲשָׁשׁוֹתַי, שֶׁמָּא תַהֲפוֹךְ אֶת הָאִי רֹאשׁוֹ לְמַטָּה וְרַגְלָיו לְמָעְלָה.

– שְׁמָעֵנִי נָא, אֲדוֹנִי, – אָמַר סַנְשׁוֹ: – אִם בֶּאֱמֶת תַּחְשֹׁב שֶׁאֵין אֲנִי כְּדַאי וְהָגוּן לְמִשְׂרָה זוֹ, הִנְנִי לְוַתֵּר עָלֶיהָ לְעוֹלָם וָעֶד. יָכֹל אֲנִי לְהוֹסִיף לִחְיוֹת כְּסַנְשׁוֹ פָּשׁוּט, לְהוֹסִיף לֶאֱכֹל לֶחֶם וְשׁוּם וְלִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי לֹא פָחוֹת מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הַמּוֹשֵׁל סַנְשׁוֹ בְּאֶפְרוֹחִים וּבְיוֹנִים צְלוּיוֹת. כְּשֶׁאָנוּ יְשֵׁנִים אָנוּ שָׁוִים כֻּלָּנוּ, עָשִׁיר וְעָנִי, רָם וְשָׁפָל. אֲבָל יִזְכּוֹר נָא כְבוֹד מַעֲלָתֶךָ, שֶׁאַתָּה הָיִיתָ הָרִאשׁוֹן שֶׁעוֹרֵר בְּלִבִּי אֶת הַתְּשׁוּקָה לְמֶמְשָׁלָה; וְאִלּוּ כְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי אֵין יְדִיעָתִי בְעִנְיַן מֶמְשֶׁלֶת הָאִיִּים עוֹלָה עַל יְדִיעַת הָעַיִט בְּעִנְיָן זֶה. מוּטַב לִי שֶׁאֶזְכֶּה לְגַן־הָעֵדֶן כְּסַנְשׁוֹ פָּשׁוּט מִשֶּׁיְּשַׁלְּחוּנִי לְגֵיהִנֹּם כְּמוֹשֵׁל שֶׁל אִי.

– חֵי נַפְשִׁי, סַנְשׁוֹ! – קָרָא דוֹן קִישׁוֹט. – דְּבָרֶיךָ מוֹכִיחִים עָלֶיךָ, שֶׁכְּדַאי וְהָגוּן אַתָּה לִמְשֹׁל בְּאֶלֶף אִיִּים.

 

פֶּרֶק יב: אֵיךְ הָיָה סַנְשׁוֹ מוֹשֵׁל שֶׁל אִי    🔗

בְּאוֹתוֹ יוֹם לְאַחַר הַצָּהֳרַיִם יָצָא סַנְשׁוֹ לִנְסֹעַ אֶל הָאִי שֶׁלּוֹ, וְהוּא לָבוּשׁ הָדָר וְרוֹכֵב עַל פִּרְדָּה בְּלִוְיַת כַּמָּה מְשָׁרְתִים. מֵאַחֲרָיו הוֹלִיכוּ אֶת “נָמֵר”, וְהוּא מְכֻסֶּה בְּתַכְשִׁיטֵי מֶשִׁי בְּהִירִים, לְשִׂמְחָתוֹ וְהִתְפָּעֲלוּתוֹ הָרַבָּה שֶׁל סַנְשׁוֹ.

לְאַחַר נְסִיעָה לֹא אֲרֻכָּה מְאֹד הִגִּיעָה הָאֹרְחָה לְעִיר קְטַנָּה, שֶׁמִּסְפַּר יוֹשְׁבֶיהָ הָיָה כְאֶלֶף אִישׁ, וְהִיא הָיְתָה שַׁיֶּכֶת לַדֻּכְּס, וּלְסַנְשׁוֹ הֻגַּד, כִּי שֵׁם הָעִיר הוּא אִי בָּרָטַרְיָה, וּפֹה יִהְיֶה הוּא מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה הַנְּצִיב וְהַמּוֹשֵׁל.

אַךְ הִגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי הָעִיר (כִּי הָעִיר הָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה) יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ רָאשֵׁי הַקְּצִינִים וְהַשָּׂרִים לְקַדֵּם אֶת פָּנָיו בִּבְרָכָה, וְהַפַּעֲמוֹנִים צִלְצְלוּ, וְהָעָם הֵרִיעַ תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וּמַפְתְּחוֹת הָעִיר נִמְסְרוּ לְיָּדוֹ, וְהוּא הוּבַל לְבֵית הַתְּפִלָּה לְהַשְׁבִּיעוֹ שָׁם. מַרְאֵה סַנְשׁוֹ בִּלְבוּשׁוֹ הֶחָדָשׁ הָיָה שָׁמֵן כָּל כָּךְ, וְגוּץ כָּל כָּךְ, יָדְעוּ, כִּי כָל הָעִנְיָן הַזֶּה לֹא הָיָה אֶלָּא לָצוֹן שֶׁחָמַד לוֹ הַדֻּכְּס, נִתְעוֹרֵר בָּהֶם הַחֵשֶׁק לִצְחוֹק.

מִבֵּית הַתְּפִלָּה הוּבַל סַנְשׁוֹ לְבֵית הַמִּשְׁפָּט, וְשָׁם הוּשַׁב בְּכִסֵּא רָם וְנִשָּׂא.

הוּא אַךְ יָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים בָּאוּ בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט, הָאֶחָד מֵהֶם לָבוּשׁ כְּאִישׁ כַּפְרִי, וְהַשֵּׁנִי מַרְאֵהוּ כְחַיָּט, וּבְיָדוֹ מִסְפָּרָיִם.

– אֲדוֹנִי הַמּוֹשֵׁל, – קָרָא הַחַיָּט, – הָאִישׁ הַזֶּה בָּא אֶתְמוֹל לְבֵית עֲבוֹדָתִי וְהֵבִיא אִתּוֹ אָרִיג וּשְׁאֵלַנִי, אִם יֵשׁ בָּאָרִיג הַזֶּה כְּדֵי כוֹבַע, וַאֲנִי מָדַדְתִּי אֶת הָאָרִיג וְעָנִיתִי: כֵּן, יֵשׁ. אַחַר כֵּן שְׁאֵלַנִי, אִם יֵשׁ בָּאָרִיג כְּדֵי שְׁנֵי כּוֹבָעִים, כִּי יָרֵא פֶּן אֶגְנוֹב חֵלֶק מִן הָאָרִיג, וַאֲנִי עֲנִיתִיו שׁוּב: יֵשׁ. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הוֹסִיף לִשְׁאוֹל אָמַרְתִּי לוֹ לְבַסּוֹף, כִּי יֵשׁ בָּאָרִיג כְּדֵי הֲמִשָּׁה כוֹבָעִים. וְעַתָּה הִנֵּה בָא הָאִישׁ לָקַחַת אֶת כּוֹבָעָיו, וַאֲנִי נְתַתִּים לוֹ, אֲבָל הוּא מֵאֵן לְקַחְתָּם וּלְשַׁלֵּם לִי שְׂכַר עֲבוֹדָתִי. הוּא דוֹרֵשׁ שֶׁאַחֲזִיר לוֹ אֶת הָאָרִיג שֶׁלּוֹ אוֹ אֶת מְחִירוֹ.

– הַאִם אֱמֶת הַדָּבָר, חֲבִיבִי? – שָׁאַל סַנְשׁוֹ אֶת הַכַּפְרִי.

– אֱמֶת הַדָּבָר, – אָמַר הָאִישׁ. – אֲבָל צַוֵּה נָא וְיַרְאֲךָ אֶת הַכּוֹבָעִים.

וְהַחַיָּט הוֹצִיא אֶת הַכּוֹבָעִים, וְהִנֵּה הֵם שׂוּמִים כֻּלָּם בְּרָאשֵׁי חֲמֵשׁ אֶצְבְּעוֹתָיו.

– כְּבוֹד מַעֲלָתְךָ, – אָמַר, – הִנֵּה הַכּוֹבָעִים, וְחַי נַפְשִׁי, כִּי לֹא נִשְׁאַר בְּיָדִי מְאוּם מִן הָאָרִיג.

סַנְשׁוֹ חָשַׁב רֶגַע וְאַחַר כֵּן אָמַר:

– נִרְאֶה לִי, כִּי כָל בֵּית־דִּין פָּשׁוּט יֵדַע לְהוֹצִיא פְסַק־דִּין כָּשֵׁר בְּעִנְיָן שֶׁכָּזֶּה, וּבְכֵן שִׁמְעוּ אֶת אֲשֶׁר גָּזַרְתִּי: הַחַיָּט יַפְסִיד אֶת שְׂכַר עֲבוֹדָתוֹ, וְהָאִכָּר – אֶת סְחוֹרָתוֹ, וְהַכּוֹבָעִים יִמָּסְרוּ לָאַסִּירִים שֶׁבְּבֵית הַסֹּהַר, וּבָזֶה נִגְמַר הָעִנְיָן.

אַךְ הוּצְאָה לַפֹּעַל גְּזֵרַת הַמּוֹשֵׁל, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים בָּאִים בַּיָּמִים נִכְנְסוּ וְהִתְיַצְּבוּ לְפָנָיו, וְהָאֶחָד מֵהֶם אָחַז בְּיָדוֹ קָנֶה אָרֹךְ שֶׁהָיָה כְמַטֶּה בְּיָדוֹ.

– אֲדוֹנִי, – פָּתַח הָאִישׁ הַשֵּׁנִי: – לִפְנֵי זְמַן מָה עָשִׂיתִי טוֹבָה לָאִישׁ הַזֶּה וְהִלְוֵיתִיו עֲשֶׂרֶת שִׁקְלֵי זָהָב, וְהוּא הִתְחַיֵּב לַהֲשִׁיבָם לִי בְכָל עֵת שֶׁאֶדְרְשֵׁם מִמֶּנּוּ. זְמָן רַב לֹא תָבַעְתִּי אֶת חוֹבִי, כִּי אָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי, אוּלַי אֵין בִּיכָלְתּוֹ לְהַחֲזִירוֹ לִי. אֲבָל מֵאַחַר שֶׁהוּא לֹא נִתְעוֹרֵר לְעוֹלָם מֵעַצְמוֹ לִפְרֹעַ אֶת הַחוֹב, הִנֵּה הַחִלּוֹתִי בַזְּמָן הָאַחֲרוֹן לִתְבּוֹעַ מִמֶּנּוּ אֶת כַּסְפִּי. וְהִנֵּה הוּא מְמָאֵן לְשַׁלֵּם, בְּאָמְרוֹ, כִּי מֵעוֹלָם לֹא לָוָה מִמֶּנִּי כֶסֶף, וְאִם יֵשׁ אֲשֶׁר לָוָה, הִנֵּה זֶה כַּמָּה הֶחֱזִיר לִי. וְעֵדִים אֵין לִי. אֲבָל אָנָּא, אֲדוֹנִי, הוֹאֶל נָא לְהַשְׁבִּיעוֹ, וְאִם הוּא יוּכַל לְהִשָּׁבֵעַ, כִּי אָמְנָם הֵשִׁיב לִי אֶת כַּסְפִּי, הִנְנִי לִמְחוֹל לוֹ אֶת הַחוֹב.

– וּמַה תֹּאמַר אַתָּה עַל זֶה הָאִישׁ בַּעַל הַמַּטֶּה? – שָׁאַל סַנְשׁוֹ.

– אֲדוֹנִי, – אָמַר הָאִישׁ: – אֲנִי מוֹדֶה, שֶׁהוּא הִלְוָה אוֹתִי אֶת הַכֶּסֶף כְּמוֹ שֶׁאָמָר. וְאִם יוֹאֶל אֲדוֹנִי לְהַגִּישׁ לְפָנַי אֶת שַׁרְבִיט הַמִּשְׁפָּט, הִנְנִי לְהִשָּׁבַע בּוֹ, כִּי הָשֵׁב הֲשִׁיבוֹתִי לָאִישׁ הַזֶּה אֶת כָּל כַּסְפּוֹ.

סַנְשׁוֹ הוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַשַּׁרְבִיט, וְהָאִישׁ מָסַר אֶת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לַחֲבֵרוֹ בַּעַל דִּינוֹ לְהַחֲזִיק בּוֹ בִּשְׁעַת שְׁבוּעָתוֹ. וְאַחַר כֵּן שָׂם אֶת יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט, אֲשֶׁר הוֹשִׁיט לוֹ סַנְשׁוֹ, וְנִשְׁבַּע, כִּי אֱמֶת הַדָּבָר, שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה הִלְוָהוּ אֶת הַכֶּסֶף, אֲבָל הוּא עַצְמוֹ כְבָר הֶחֱזִיר אוֹתוֹ הַסְּכוּם אֶל תּוֹךְ יְדֵי אוֹתוֹ הָאִישׁ מַמָּשׁ, וְרַק מֵאֲשֶׁר שָׁכַח הָאִישׁ, כְּפִי הַנִּרְאֶה, אֶת זֹאת, לָכֵן לֹא יֶחְדַּל מִדְּרוֹשׁ מִמֶּנּוּ אֶת כַּסְפּוֹ.

עַתָּה פָנָה הַמּוֹשֵׁל אֶל הָאִישׁ הַשֵּׁנִי וּשְׁאֵלָהוּ, מַה יֵשׁ לוֹ לֵאמֹר עַל כָּל זֶה, וְהַלָּז עָנָה: אֵין זֹאת כִּי אֱמֶת הַדָּבָר. יַעַן כִּי אֵינוֹ מַאֲמִין, שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה יוּכַל לְהִשָּׁבֵעַ לַשָּׁקֶר. יִתָּכֵן, שֶׁחֲבֵרוֹ אָמְנָם הֶחֱזִיר לוֹ אֶת כַּסְפּוֹ, וְהוּא שָׁכַח מָתַי וְאֵיךְ הָיָה הַדָּבָר, וְלָכֵן לֹא יוֹסִיף עוֹד לִדְרשׁ אֶת כַּסְפּוֹ מִמֶּנּוּ. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לָקַח בַּעַל הַמַּטֶּה מִיָּדוֹ אֶת מַטֵּהוּ, וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ מִבֵּית הַמִּשְׁפָּט.

וְסַנְשׁוֹ יָשַׁב זְמַן מָה דוּמָם, שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, וְרֹאשׁוֹ מוּרָד לָאָרֶץ, וְאַחַת אֶצְבָּעוֹ נְתוּנָה עַל חָטְמוֹ וּעַל גַּבַּת עֵינוֹ. וּפִתְאֹם קָרָא:

הָשִׁיבוּ הֵנָּה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים!

וְכַאֲשֶׁר עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם שֵׁנִית בְּבֵית הַמִּשׁפָּט אָמַר סַנְשׁוֹ אֶל הָאִישׁ בַּעַל הַמַּטֶּה:

– הוֹאֶל נָא, אִישׁ טוֹב, לָתֵת לִי לְרֶגַע אֶת מַטֶּךָ, כִּי יֵשׁ לִי חֵפֶץ בּוֹ.

– בְּכָל לִבִּי אֶתְּנֵהוּ לַאֲדוֹנִי, – עָנָה הָאִישׁ. – הִנֵּנוּ אֲדוֹנִי.

סַנְשׁוֹ לְקָחָהוּ וּמְסָרוֹ לִידֵי הָאִישׁ הַשֵּׁנִי שֶׁתָּבַע מִמֶּנּוּ אֶת חוֹבוֹ.

– וְעַתָּה, – אָמַר אֵלָיו: – לֵךְ לְדַרְכְּךָ בְּשָׁלוֹם, כִּי הִנֵּה הוּשַׁב לְךָ כַּסְפֶּךָ.

– כֵּיצַד, אֲדוֹנִי? כְּלוּם מַטֶּה זֶה שָׁוֶה עֲשָׂרָה שִׁקְלֵי זָהָב?

– בְּלִי שׁוּם סָפֵק, – אָמַר סַנְשׁוֹ, – שֶׁאִם לֹא כֵן הֲרֵינִי הַטִּפֵּשׁ הַגָּדוֹל בְּכָל הָעוֹלָם.

וְהוּא צִוָּה לִשְׁבּוֹר אֶת הַקָּנֶה וְלִפְתֹּחַ אוֹתוֹ לְעֵינֵי כָל הַנֶּאֱסָפִים, וְאָז נָפְלוּ מִמֶּנּוּ עֲשֶׂרֶת שִׁקְלֵי הַזָּהָב. וּבְכֵן, לֹא לְשֶׁקֶר נִשְׁבַּע הָאִישׁ, כִּי הוּא מָסַר לִידֵי חֲבֵרוֹ אֶת חוֹבוֹ; וְלוּלֵא חָכְמָתוֹ שֶׁל סַנְשׁוֹ, כִּי עַתָּה הִפְסִיד הָאִישׁ הַיָּשָׁר אֶת כַּסְפּוֹ.

ְאָז נָפְלוּ מִמֶּנּוּ עֲשֶׂרֶת שִׁקְלֵי הַזָּהָב

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹדוּ כָל הַנֶּאֱסָפִים, כִּי הַמּוֹשֵׁל שֶׁלָּהֶם חָכָם כְּחָכְמַת שְׁלֹמֹה. וְאוּלָם הָאֱמֶת הִיא, כִּי סַנְשׁוֹ כְבָר שָׁמַע קֹדֶם לְכֵן עַל אֹדוֹת תַּחְבּוּלַת עָרְמָה כָזֹאת, וְלָכֵן יָדַע לְגַלּוֹת סוֹדָהּ.

וּבְכָל זֹאת לֹא הָיָה סַנְשׁוֹ מְאֻשָּׁר מְאֹד בָּאִי שֶׁלּוֹ, כִּי לֹא מָצָא שָׁם אֶפְשָׁרוּת לְהַשִּׂיג סְעוּדָה יָפָה כַאֲשֶׁר אָהֵב. כִּי לְפִי רְצוֹנָם שֶׁל יוֹשְׁבֵי הָאִי הָפְקַד עַל מוֹשְׁלָם רוֹפֵא מוּמְחֶה לְשָׁמְרוֹ מִכָּל מִקְרֶה רַע וּלְהַשְׁגִּיחַ עַל כָּל מַאֲכָלוֹ וּמִשְׁתֵּהוּ לְבַל יִמָּצֵא בָהֶם חָלִילָה כָל דָּבָר מַזִּיק וְלֹא יִגְרְמוּ לוֹ מַחֲלָה; וְהָרוֹפֵא הָיָה נוֹהֵג כָּךְ: כִּמְעַט נָגַע הַמּוֹשֵׁל בְּאֵיזֶה מַאֲכָל וְנִכָּר הָיָה, כִּי הוּא מִתְאַוֶּה לְאָכְלוֹ, מִיָּד רָמַז הָרוֹפֵא לְעוֹשֵׂי דְבָרוֹ, וְהֵם חָטְפוּ אֶת הַמַּאֲכָל מִתַּחַת יְדֵי מוֹשְׁלָם, וּבִמְקוֹמוֹ הִגִּישׁוּ לְפָנָיו מַאֲכָל אַחֵר, שֶׁגַּם סוֹפוֹ הָיָה כְמִשְׁפַּט הַמַּאֲכָל הָרִאשׁוֹן. לְפִי דַעַת הָרוֹפֵא אֲפִילוּ יוֹנִים צְלוּיוֹת עֲלוּלוֹת לְהַזִּיק לַמּוֹשֵׁל. לַסּוֹף עָלְתָה חֲמַת סַנְשׁוֹ עַד לְהַשְׁחִית, וְהוּא קָרָא בְקֶצֶף גָּדוֹל:

– שְׁמַע נָא הָאָדוֹן הָרוֹפֵא, אִם לֹא תְמַהֵר לְהִמָּלֵט כְּרֶגַע עַל נַפְשֶׁךָ, לְבַל אוֹסִיף עוֹד לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ עַד עוֹלָם, הִנְנִי נִשְׁבַּע בַּשֶּׁמֶשׁ הַמֵּאִיר לָאָרֶץ, כִּי אֶקַּח מַקֵּל בְּיָדִי וְאַשְׁמִיד בּוֹ אֶת כָּל הָרוֹפְאִים אֲשֶׁר בָּאִי הַזֶּה, וְאַתָּה תִהְיֶה הֶחָלָל הָרִאשׁוֹן בַּנּוֹפְלִים. אַל תּוֹסֶף לִרְאוֹת אֶת פָּנַי, שֶׁאִם לֹא כֵן אֲנַפֵּץ אֶת כִּסְאִי אֶל גֻּלְגָּלְתֶּךָ. תּנוּ לִי לֶאֱכֹל, וְאִם לֹא – קְחוּ לָכֶם אֶת מֶמְשַׁלְתְּכֶם וְהַנִּיחוּנִי לְנַפְשִׁי, כִּי מִשְׂרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ אֲכִילָה יָפָה אֵינָה שָׁוָה אַף כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם!

הָרוֹפֵא נִבְהַל עַד מָוֶת כִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמּוֹשֵׁל מָלֵא חֵמָה רַבָּה כָזוֹ, וְהוּא מִהֵר לְהִתְחַמֵּק מִן הַחֶדֶר וּלְהִמָּלֵט. וּבָרֶגַע הַהוּא הִגִּיעַ צִיר מְבַשֵּׂר מְאֵת הַדֻּכְּס לְסַנְשׁוֹ וְהוֹדִיעוֹ, כִּי לְפִי הַיְדִיעוֹת שֶׁהִגִּיעוּ לְאָזְנֵי הַדֻּכְּס יֵשׁ בְּדַעְתָּם שֶׁל שׂוֹנְאִים יְדוּעִים לְהִתְנַפֵּל עַל הָאִי, וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים מִמַּחֲנֵה הָאוֹיֵב כְּבָר עָלָה בְיָדָם לְבוֹא בָעִיר, וְהֵם מִתְכַּוְּנִים לִרְצֹחַ אֶת הַמּוֹשֵׁל. לָכֵן יָעַץ הַדֻּכְּס אֶת סַנְשׁוֹ לִהְיוֹת זָהִיר מְאֹד, וּבְכָל אֹפֶן חָלִילָה לוֹ מֵאֱכֹל כָּל מַה שֶׁיַּגִּישׁוּ לְפָנָיו, פֶּן רַעַל בָּאֹכֶל. – מוּבָן מֵאֵלָיו, שֶׁגַּם כָּל זֶה הָיָה לָצוֹן חָדָשׁ שֶׁחָמַד לוֹ הַדֻּכְּס.

סַנְשׁוֹ חָרַד מְאֹד לְנַפְשׁוֹ וְהוּא פָנָה אֶל שָׁלִישׁוֹ וְאָמַר:

– אֲנִי אַגִּיד לְךָ, מַה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת קֹדֶם כֹּל. תְּפֹשׂ כְּרֶגַע אֶת הָרוֹפֵא וְשִׂים אוֹתוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר. אִם יֵשׁ פֹּה אָדָם הַמִּתְכַּוֵּן לְרָצְחֵנִי, הֲרֵי הוּא הָרוֹפֵא. וְאִם אָסוּר לִי לֶאֱכֹל אֶת כָּל מַה שֶּׁמַּגִּישִׁים לְפָנָי, הָבֵא לִי לֶחֶם וְצִמּוּקִים לָרֹב, שֶׁכֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁרַעַל בָּהֶם. אֵין אֲנִי יָכֹל לִחְיוֹת בְּלִי אֲכִילָה.

וְהִנֵּה כְבָר עָבְרוּ שִׁבְעָה יָמִים לְמִיּוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה סַנְשׁוֹ מוֹשֵׁל בָּרָטַרְיָה. בִּהְיוֹתוֹ עָיֵף וְיָגֵעַ מִשְּׁמֹעַ אֶת כָּל דִּבְרֵי הַמְּרִיבוֹת וְהַקְּטָטוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי הַדִּינִים שֶׁהִתְיַצְּבוּ לְפָנָיו, וּמֵהַשְׁמִיעַ לְכֻלָּם אֶת פִּסְקֵי־דִּינָיו, עָלָה עַל מִטָּתוֹ לִישֹׁן, כְּשֶׁהוּא רָעֵב מְאֹד. עַל אַף רַעֲבוֹנוֹ הָיָה נָכוֹן לִשְׁקֹעַ בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה, וְהִנֵּה פִתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל צְעָקָה וּשְׁאוֹן אֲנָשִׁים רָצִים הֵנָּה וָהֵנָּה, עַד שֶׁסַּנְשׁוֹ קָפַץ תַּחְתָּיו בַּמִּטָּה. וְהִנֵּה נִשְׁמַע קוֹל צִלְצוּל פַּעֲמוֹנִים, תּרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת, שְׁאוֹן תֻּפִּים וּקְרִיאוֹת וּצְרִיחוֹת מִכָּל הָעֲבָרִים, וְלֵב סַנְשׁוֹ נתְמַלֵּא פָחַד. הוּא קָפַץ מֵעַל מִטָּתוֹ, שָׂם אֶת סַנְדַּלָּיו בְּרַגְלָיו וּמִהֵר אֶל פֶּתַח הֶחָדֶר. כְּעֶשְׂרִים אִישׁ הִתְקָרְבוּ אֵלָיו, וּבִידֵיהֶם לַפִּידִים וַאֲבוּקוֹת, וְהֵם צוֹעֲקִים:

– אֶל הַנֶּשֶׁק! אֶל הַנָּשֶׁק! אֲדוֹנֵנוּ הַמּוֹשֵׁל! הָאוֹיֵב נָפַל עַל הָאִי, וְאָנוּ כֻלָּנוּ עֲתִידִים לְהֵהָרֵג, אִם אַתָּה לֹא תְמַהֵר לְהוֹלִיכֵנוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ!

– נֶשֶׁק? – צָרַח סַנְשׁוֹ. – אֵיזֶה נֶשֶׁק אֶקַּח לִי לְפִי דַעְתְּכֶם? כְּלוּם אֲנִי יוֹדֵעַ עַל נֶשֶׁק דָּבָר אוֹ חֲצִי דָבָר? שִׁלְחוּ נָא לִקְרֹא לִי אֶת אֲדוֹנִי דוֹן קִישׁוֹט; הוּא יֵדַע לְיַשֵּׁב אֶת הַדְּבָרִים כְּהִלְכָתָם. יַסְּרֵינִי אֱלֹהִים, אִם אוּכַל לִמְצֹא בַקְּרָב אֶת יָדַי וְאֶת רַגְלָי.

– שִׂים נִשְׁקְךָ עָלֶיךָ, אֲדוֹנֵנוּ! – הוֹסִיפוּ הָאֲנָשִׁים לִצְעוֹק, – הִנֵּה הֵבֵאנוּ לְךָ נֶשֶׁק כְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ, הֱיֵה לָנוּ לְרֹאשׁ.

– אִם כֵּן הַלְבִּישׁוּנִי אֶת מַדַּי וְאֶת נִשְׁקִי, וִיהִי אֱלֹהִים עִמִּי! – אָמַר סַנְשׁוֹ.

וְהָאֲנָשִׁים מִהֲרוּ וְהֵבִיאוּ שְׁנֵי שְׁלָטִים גְּדוֹלִים מְאֹד וְשָׂמוּ אוֹתָם עָלָיו מֵעַל לְכֻתָּנְתּוֹ, אֶחָד מִפָּנִים וְאֶחָד מֵאָחוֹר. אַחַר כֵּן קָשְׁרוּ אֶת הַשְּׁלָטִים יַחַד וְהִדְּקוּ אֶת הַקְּשָׁרִים יָפֶה יָפֶה כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ לִמְשֹׁךְ אֶת הַחֲבָלִים, עַד שֶׁסַּנְשׁוֹ נִלְחַץ בֵּינֵיהֶם בְּחָזְקָה כָל כָּךְ, שֶׁלֹּא יָכֹל אַף להָנִיעַ אֶת רַגְלָיו. לַסּוֹף נָתְנוּ כִדוֹן בְּיָדוֹ וְדָרְשׁוּ מִמֶּנּוּ לָלֶכֶת בְּרֹאשָׁם וּלְהוֹלִיכָם לַקְּרָב.

– לָלֶכֶת? – קָרָא סַנְשׁוֹ. – אֵיךְ אוּכַל לָלֶכֶת וַאֲנִי אָרוּז וְכָרוּךְ כָּכָה? הֵן אַף לָכֹף אֶת בִּרְכַּי לֹא אוּכַל. לֹא, עֲלֵיכֶם לָשֵׂאת אוֹתִי עַל כַּפֵּיכֶם.

– בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם, אֲדוֹנִי הַמּוֹשֵׁל! – גָּעַר בּוֹ אַחַד הָאֲנָשִׁים. – לֹא הַשְּׁלָטִים הַקְּשׁוּרִים הֵם הַמּוֹנְעִים אֶת הַתְּנוּעָה מִמֶּךָּ, כִּי אִם הַפַּחַד! זוּז מִמְּקוֹמְךָ, כִּי הַסַּכָּנָה קְרוֹבָה!

וְסַנְשׁוֹ הַמִּסְכֵּן נִסָּה לִפְסֹעַ פְּסִיעָה אַחַת, אֲבָל כְּרֶגַע נָפַל לָאָרֶץ, וּבְנָפְלוֹ נִשְׁמַע קוֹל נֵפֶץ חָזָק, עַד שֶׁחָשַׁב כִּי נִשְׁבַּר לִרְסִיסִים, וּבַאֲשֶׁר נָפַל שָׁם שָׁכַב בּלֹא תְנוּעָה כְצָב בְּשִׁרְיוֹנוֹ.

וּפִתְאֹם כָּבוּ הַמְּאוֹרוֹת, וְנִשְׁמַע רַעַשׁ צְעָדִים כְּבֵדִים, וְקוֹל צְעָקָה וּצְוָחָה, וּשְׁאוֹן חֲרָבוֹת מַכּוֹת בְּחָזְקָה עַל שְׁלָטָיו. וּמֵעִמְקֵי לִבּוֹ הִתְפַּלֵּל סַנְשׁוֹ לֵאלֹהִים שֶּׁיִּגְאָלֵנוּ מִן הַצָּרָה הַזֹּאת. וּבְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה פָּסְעוּ וְעָבְרוּ עָלָיו כַּמָּה אֲנָשִׁים, וּמֵהֶם נָפְלוּ עָלָיו, וְאֶחָד מֵהֶם קָפַץ וְעָלָה עָלָיו בְּכָל כֹּבֶד גּוּפוֹ וְלֹא חָדַל לְהַשְׁמִיעַ צַעֲקוֹת פֶּרֶא וְקוֹל תְּרוּעַת מִלְחָמָה, כְּאִלּוּ עוֹדֵד בָּזֶה אֶת אַנְשֵׁי הַצָּבָא לִקְרָב. סַנְשׁוֹ הָיָה כֻלּוֹ שָׁבוּר וְרָצוּץ וּמָעוּךְ וְכָתוּת.

– רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! – נֶאֱנַק בְּצָרָתוֹ. – מִי יִתֵּן וְנִכְבַּשׁ הָאִי הַזֶּה כְּרֶגַע, אוֹ הַמָּוֶת יָבִיא לִי גְאֻלָּה שְׁלֵמָה, אוֹ שֶׁאִמָּצֵא מִחוּץ לְכָל הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת!

וּפִתְאֹם, בָּרֶגַע שֶׁלֹּא פִּלֵּל כְּלָל לְכָךְ, שָׁמַע קוֹלוֹת צוֹעֲקִים:

– נִצַּחְנוּ! נִצַּחְנוּ! קוּמָה, אדוֹנֵנוּ הַמּוֹשֵׁל!

– עִזְרוּנִי לָקוּם! – צָעַק סַנְשׁוֹ הַמִּסְכֵּן בְּקוֹל רָפֶה.

וְכַאֲשֶׁר עָמַד שֵׁנִית עַל רַגְלָיו אָמַר:

– אִם יֵשׁ בְּקִרְבְּכֶם אֶחָד טוֹב וְחוֹמֵל עָלַי, יוֹאֶל נָא לָתֶת לִי בְחַסְדּוֹ גְמִיאַת יַיִן אֶחָד, כִּי כֻלִּי בוֹעֵר כְּתַנּוּר.

לַסּוֹף הֵסִירוּ מֵעָלָיו אֶת הַשְּׁלָטִים, וְהוּא יָשַׁב תַּחְתָּיו; וְאוּלָם מִגֹּדֶל הַפַּחַד וְהַתְּלָאוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו נָפַל עַל מִטָּתוֹ, שֶׁהִשְׁכִּיבוּהוּ עָלֶיה, בְּלִי רוּחַ חַיִּים בְּקִרְבּוֹ, עַד שֶׁאוֹתָם הָאֲנָשִׁים, שֶׁחָמְדוּ לָהֶם אֶת כָּל הַלָּצוֹן הַזֶּה, נִבְהֲלוּ מְאֹד, פֶּן בָּא קִצּוֹ. וְכַאֲשֶׁר שָׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ, בִּקֵּשׁ סַנְשׁוֹ לָדַעַת, מָה הִיא הַשָׁעָה, וְהֵם עָנוּהוּ, כִּי עוֹד מְעַט יֵאוֹר הַבֹּקֶר.

הוּא לֹא הוֹצִיא מִפִּיו אַף מִלָּה אַחַת, כִּי אִם הֵחֵל לִלְבּוֹשׁ אֶת בְּגָדָיו, וְכַאֲשֶׁר הָיָה לָבוּשׁ פָּנָה לָלֶכֶת, וְהוּא חַלָּשׁ מְאֹד וּמִתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת, וְכָךְ הִגִּיעַ עַד הָאֻרְוָה וְִנִגַּשׁ אֶל מְקוֹם שָׁם עָמַד “נָמֵר”, וְחִבֵּק בִּזְרֹעוֹתָיו אֶת צַוַּאר הַחֲמוֹר וְנָשַׁק לוֹ.

– בּוֹא, “נָמֵר”, יְדִידִי הַנֶּאֱמָן! בָּעֵת שֶׁאֲנִי וְאַתָּה הָיִינוּ יַחְדָּו, הָיוּ הַצָּרוֹת מוּעָטוֹת.

וְהוּא חָבַשׁ בְּעַצְמוֹ אֶת חֲמוֹרוֹ, מִבְּלִי בַקֵּשׁ עֶזְרַת זוּלָתוֹ. וְכַאֲשֶׁר עָלָה עָלָיו בְּעָמָל רַב וְיָשֶׁב עָלָיו בִּכְבֵדוּת וּבְיִסּוּרִים גְּדוֹלִים עָנָה וְאָמַר:

– פַּנּוּ דֶרֶךְ, אֲדוֹנָי! תְּנוּנִי לָלֶכֶת וְלָשׁוּב אֶל חַיַּי הָרִאשׁוֹנִים. לֹא נוֹלַדְתִּי לִהְיוֹת מוֹשֶׁל. מוּטַב לִי לִשְׁכַּב בְּצֵל אַלּוֹן בַּקַּיִץ וּלְהִתְעַטֵּף בְּמִסְפַּר עוֹרוֹת חַיּוֹת בַּחֹרֶף, בְּחֹפֶשׁ, מֵאֲשֶׁר לִישֹׁן בֵּין לוּחוֹת בַּרְזֶל לוֹחֲצִים וְלִלְבּשׁ מַלְבּוּשִׁים יָפִים שֶׁל מוֹשֵׁל מְדִינָה. הַגִּידוּ לַאֲדוֹנִי הַדֻּכְּס, כִּי בְגַפִּי וּבְלִי פְרוּטָה בְיָדִי בָּאתִי אֶל הַשִּׁלְטוֹן הַזֶּה, וּבְגַפִּי וּבְלִי פְרוּטָה בְיָדִי יָצָאתִי מִמֶּנּוּ – לֹא כְַדַרְכָּם שֶׁל מוֹשְׁלֵי אִיִּים אֲחֵרִים. כְּלוּם לֹא זָכִיתִי וּכְלוּם לֹא הִפְסַדְתִּי. פַּנּוּ דֶרֶךְ, אֲדוֹנִי, וּתְנוּנִי לַעֲבֹר. לִבִּי לֹא יִתְּנֵנִי לְהַאֲמִין, כִּי יֵשׁ מְתוֹם בִּבְשָׂרִי.

וְכָךְ עָזַב סַנְשׁוֹ אֶת מֶמְשַׁלְתּוֹ, כְּדֵי לָשׁוּב שֵׁנִית אֶל דּוֹן קִישׁוֹט, אֲשֶׁר הוֹסִיף כָּל הָעֵת הַהִיא לְהִתְאָרֵחַ בְּאַרְמוֹן הַדֻּכְּס.

 

פֶּרֶק יג: אֵיךְ נִלְחַם דּוֹן קִישׁוֹט בַּפָּרִים    🔗

זְמַן־מָה לְאַחַר שׁוּבוֹ שֶׁל סַנְשׁוֹ פַּנְסָה עָזַב דּוֹן קִישׁוֹט בְּלִוְיַת נוֹשֵׂא כֵלָיו אֶת אַרְמוֹן הַדֻּכְּס וְיָצְאוּ לְדַרְכָּם לְבַקֵּשׁ לָהֶם עֲלִילוֹת חֲדָשׁוֹת, וּבִידֵי סַנְשׁוֹ מָאתַיִם שִׁקְלֵי זָהָב, אֲשֶׁר קִבֵּל תְּשׁוּרָה מִידֵי סוֹכְנוֹ שֶׁל הַדֻּכְּס.

הֵם לֹא הִרְחִיקוּ לִנְסֹעַ וְהִנֵּה נִקְרָה אֲלֵיהֶם חֶבֶר אֲנָשִׁים צְעִירִים לְבוּשִׁים בִּגְדֵי צִבְעוֹנִים כְּרוֹעִים וּכְרוֹעוֹת, וְהֵם עָרְכוּ לָהֶם חַג וּמִשְׁתֵּה עַלִּיזִים בַּיָּעַר. הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הִזְמִינוּ אֶת דּוֹן קִישׁוֹט וְאֶת סַנְשׁוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בַּמִּשְׁתֶּה.

לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ קָם הָאַבִּיר עַל רַגְלָיו וְאָמַר, שֶׁאֵין בָּעוֹלָם חֵטְא כָּבֵד מֵחֵטְא הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר תּוֹדָה, וּכְדֵי לְהַרְאוֹת עַד כַּמָּה הוּא מַכִּיר תּוֹדָה לִמְאָרְחָיו עַל הַחִבָּה שֶׁגִּלּוּ לוֹ וּלְסַנְשׁוֹ, אֵין בִּיכָלְתּוֹ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֶחָד.

– וְלָכֵן, – הוֹדִיעַ, – אֲנִי רוֹצֶה לַעֲמֹד בְּאֶמְצַע דֶּרֶךְ־הַמֶּלֶךְ הַזֹּאת הָעוֹלָה לְסָרָגוֹסָה וּלְהַכְרִיז בְּמֶשֶׁךְ שְׁנֵי יָמִים תְּמִימִים, כִּי הָעֲלָמוֹת הָאֵלֶּה, הַמִּתְחַפְּשׂוֹת כְּרוֹעוֹת, הֵן הָעֲלָמוֹת הַיָּפוֹת בְּכָל הָעוֹלָם, חוּץ מֵהַגְּבֶרֶת בְּחִירַת לִבִּי דוּלְצִינֵיָה מִטֹּבּוֹסוֹ שֶׁאֵין דּוֹמָה לָהּ.

וּבְכֵן עָלָה עַל סוּסוֹ רוֹסִינַנְטֵי וְהֵרִיץ אוֹתוֹ עַד לְאֶמְצַע דֶּרֶךְ־הַמֶּלֶךְ וְשָׁם לָקַח לוֹ עֶמְדָּה, מוּכָן וּמְזֻמָּן לְהִתְיַצֵּב בִּפְנֵי כָל הָבָּאִים לִקְרָאתוֹ. לֹא אָרְכוּ הָרְגָעִים וְהִנֵּה נִרְאוּ בַדֶּרֶךְ מִסְפַּר רוֹכְבִים בָּאִים לִקְרָאתוֹ, וּמֵהֶם אוֹחֲזִים כִּידוֹנִים בִּידֵיהֶם, וְכֻלָּם רָצִים כְּגִבּוֹרִים, מְלֻכָּדִים כְּאִישׁ אֶחָד. וְלִפְנֵיהֶם הִתְרוֹצֵץ עֵדֶר פָּרִים אַבִּירִים, וְהֵם מְנַעְנְעִים בְּקַרְנֵיהֶם וְגוֹעִים בְּקוֹל כְּקוֹל הָרָעַם. כָּל הָרוֹעִים וְהָרוֹעוֹת, אַךְ נִרְאָה הַמַּחֲנֶה הַזֶּה לְעֵינֵיהֶם, מִהֲרוּ לְהִסְתַּתֵּר מֵאַחֲרֵי הָעֵצִים, וְרַק דּוֹן קִישׁוֹט לְבַדּוֹ נִשְׁאַר אֵיתָן בִּמְקוֹם שָׁם עָמָד.

כַּאֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ הָרוֹכְבִים צָרַח הָאֶחָד מֵהֶם:

– סוּר מִן הַדָּרֶךְ! מַהֵר וְהִמָּלֵט הַצִּדָּה, פֶּן יִטְרְפוּךָ הַפָּרִים בִּן רָגַע.

– עִמְדוּ, עֲמֹדוּ! – הִרְעִים הָאַבִּיר בְּקוֹלוֹ. – בַּמֶּה נֶחְשָׁבִים פָּרִים לְדוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁה, וְלוּ גַם יִהְיוּ פְרָאִים מֵאֵין כְּמֹהֶם? עִמְדוּ, כְּלָבִים חַיְּבֵי תְלִיָּה!

וְאוּלָם הַבּוֹקְרִים לֹא הִסְפִּיקוּ לַעֲנוֹת, וְדוֹן קִישׁוֹט לֹא הִסְפִּיק לָסוּר מִן הַדֶּרֶךְ, לוּ גַם רָצָה לָסוּר, כִּי בְטֶרֶם יָדַע אִישׁ בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ רָצוּ הַפָּרִים וְעָבְרוּ עָלָיו וְעַל רוֹסִנַנְטֵי, וְאַחֲרֵי עָבְרָם הִתְגּוֹלְלוּ הָאַבִּיר וְסוּסוֹ וְסַנְשׁוֹ וְ"נָמֵר" שֶׁלּוֹ בֶעָפֶר, וְהֵם הֲלוּמִים וַהֲמוּמִים.

כִּמְעַט שָׁבָה רוּחַ דּוֹן קִישׁוֹט אֵלָיו נֶחְפַּז בְּכָל כֹּחוֹ לָקוּם עַל רַגְלָיו, וְאִם כִּי נִכְשַׁל וְנִתְקַל עַל כָּל צַעַד וְשַׁעַל הֵחֵל לָרוּץ אַחֲרֵי הָעֵדֶר.

הַפָּרִים רָצוּ וְעָבְרוּ עָלָיו וְעַל רוֹסִינַנְטֵי

– עִמְדוּ, נְבָלִים! – צָוַח. – עֲמֹדוּ! הֵן רַק אַבִּיר יָחִיד מִתְיַצֵּב בִּפְנֵיכֶם!

אֲבָל אִישׁ לֹא שָׂם עוֹד לֵב אֵלָיו, וְהוּא יָשַׁב לוֹ עַל הַדֶּרֶךְ אָבֵל וְנוּגֶה, וְחִכָּה עַד שֶׁיָּבִיא לוֹ סַנְשׁוֹ אֶת רוֹסִינַנְטֵי. אָז נָסְעוּ הָאַבִּיר וְנוֹשֵׂא כֵלָיו לְדַרְכָּם, וְדוֹן קִישׁוֹט בּוֹשׁ וְנִכְלַם מִכִּשְׁלוֹנוֹ, פָּצוּעַ וְנָגוּעַ לֹא רַק בְּרוּחוֹ כִּי אִם גַּם בְּגוּפוֹ.

בָּעֶרֶב הַהוּא הִגִּיעוּ עַד לְמָלוֹן, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר מָסְרוּ אֶת רוֹסִינַנְטֵי וְאֶת “נָמֵר” לַהֲבִיאָם אֶל הָאֻרְוָה שָׁאַל סַנְשׁוֹ אֶת בַּעַל הַמָּלוֹן, מַה יֵשׁ לוֹ לָתֵת לָהֶם לִסְעוּדַת הָעָרֶב.

– יֵשׁ וָיֵשׁ! – עָנָה הָאִישׁ. – כָּל־אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁכֶם יִנָּתֵן לָכֶם כְּרָגַע. הַמָּלוֹן הַזֶּה יֵשׁ בִּיכָלְתוֹ לְהַמְצִיא לָכֶם אֶת עוֹף הַשָּׁמַיִם, אֶת חַיַּת הָאָרֶץ וְאֶת דְּגֵי הַיָּם.

– אֵין לָנוּ צֹרֶךְ בְּכָל אֵלֶּה, – אָמַר סַנְשׁוֹ. – אִם תִּצְלֶה לָנוּ זוּג אֶפְרוֹחִים וְיִמְצָא לָנוּ, כִּי אֲדוֹנִי אוֹכֵל רַק מְעַט מְאֹד, וַאֲשֶׁר לִי עַצְמִי, הִנֵּה אֵין לִי תֵיאָבוֹן.

– אֶפְרֹחִים? – עָנָה וְשָׁאַל בַּעַל הַמָּלוֹן. – לְדַאֲבוֹנִי אֵין לִי אֶפְרֹחִים בְּשָׁעָה זוֹ. הַנֵּץ הָרַג לִי אֶת כָּל אֶפְרֹחָי.

– אִם כֵּן צַו לִצְלוֹת לָנוּ תַרְנְגֹלֶת, וּבִלְבָד שֶׁתְּהִי רַכָּה.

– תַּרְנְגֹלֶת? הִנֵּה מִקְרֶה רָע! אַךְ אֶתְמוֹל שָׁלַחְתִּי חֲמִשִּׁים תַּרְנְגֹלוֹת אֶל הַשּׁוּק לִמְכִירָה. אֲבָל חוּץ מִתַּרְנְגֹלֶת תּוּכַל לְקַבֵּל כָּל מַה שֶׁתְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ.

– אִם כֵּן אֵפוֹא, – אָמַר סַנְשׁוֹ כְּנִמְלָךְ בְּלִבּוֹ: – הָבָה לָנוּ בְשַׂר עֵגֶל אוֹ גְדִי.

– לְדַאֲבוֹנִי, אֲדוֹנִי, אֵין לָנוּ בְשָׁעָה זוֹ גַם בְּשַׂר עֵגֶל וּגְדִי. בַּשָׁבוּעַ הַבָּא יִהְיֶה לָנוּ מִמִּין זֶה דַּי וְהוֹתֵר.

– בָּזֶה נוּכַל לִמְצֹא לָנוּ נֶחָמָה רַבָּה, – אָמַר סַנְשׁוֹ, – עַל כָּל פָּנִים הוֹאֶל נָא לָתֶת־לָנוּ בֵיצִים וְכָתְלֵי חֲזִיר.

– בֵּיצִים! קָרָא בַעַל הַמָּלוֹן. – כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁאֵין לִי תַרְנְגֹלוֹת. וּמֵאַיִן אֵפוֹא אֶקַּח לְךָ בֵּיצִים? לֹא, לֹא! שְׁאַל לְךָ אֶת כָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ, כָּל מִינֵי מַטְעַמִּים וּמַעֲדַנִּים, אֲבָל אַל נָא תִשְׁאַל תַּרְנְגֹלֶת.

– יַסְּרֵנִי אֱלֹהִים! – אָמַר סַנְשׁוֹ. – הֲלֹא מָצֹא תִמְצָא בִשְׁבִילֵנוּ אֵיזֶה מַאֲכָל. הַגֵּד לִי, מַה יֵּשׁ בְּבֵיתְךָ וְצַו לְהַגִּישׁ לְפָנֵינוּ.

– וּבְכֵן, מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי עַל פִּי הָאֱמֶת וּבְלִי שׁוּם גוּזְמָה הֲרֵי הוּא זוּג עִקְבֵי פָרָה שֶׁמַּרְאֵיהֶם כְּמַרְאֵה רַגְלֵי עֵגֶל אוֹ זוּג רַגְלֵי עֵגֶל שֶׁמַּרְאֵיהֶן, כְּמַרְאֵה עִקְבֵי פָרָה.

– מַסְכִּים! – קָרָא סַנְשׁוֹ. – וְאַחַת הִיא לִי, אִם הֵם עִקְבֵי פָרָה אוֹ רַגְלֵי עֵגֶל.

וּבָעֵת שֶׁדּוֹן קִישׁוֹט סָעַד אֶת לִבּוֹ בְיַחַד עִם אֹרְחִים אֲחֵרִים, שֶׁהוֹלִיכוּ עִמָּם אֶת הַמְבַשֵּׁל שֶׁלָּהֶם וְאֶת מַכֻּלְתָּם, שָׁבְרוּ סַנְשׁוֹ וּבַעַל הַמָּלוֹן אֶת רַעֲבוֹנָם בְּעִקְבֵי פָרָה.

יָמִים אֲחָדִים לְאַחַר כֵּן הִגִּיעַ הַאַבִּיר וְנוֹשֵׂא כֵלָיו לְעִיר בַּרְצֵלוֹנָה. שְׁנֵיהֶם לֹא נִמְצְאוּ מֵעוֹדָם בְּקִרְבַת הַיָּם, וְהָאֳנִיּוֹת הַשְּׁטוּחוֹת שֶׁנִּרְאוּ לָהֶם מֵרָחוֹק, בָּעֵת שֶׁהֱשִׁיטוּן אֶל הַמִּפְרָץ, הִפְלִיאוּ מְאֹד אֶת לֵב סַנְשׁוֹ שֶׁחָשַׁב, כִּי הַמְּשׁוֹטִים הֵם רַגְלֵי הָאֳנִיּוֹת, וְהֵן נִרְאוּ לוֹ כְאֵיזֶה מִין מֻפְלָא שֶׁל חַיּוֹת רָעוֹת.

 

פֶּרֶק יד: הַקְּרָב עִם אַבִּיר הַיָּרֵחַ הַלָּבָן וְאַחֲרִית דּוֹן קִישׁוֹט    🔗

וְהִנֵּה בֹּקֶר אֶחָד, כַּאֲשֶׁר יָצָא דוֹן קִישׁוֹט לִשְׁאוֹף רוּחַ עַל שְׂפַת הַיָּם, וְהוּא רָכוּב עַל סוּסוֹ וּמְזֻיָּן כָּרָגִיל בְּכָל כְּלֵי נִשְׁקוֹ, נָשָׂא אֶת עֵינָיו וְרָאָה אַבִּיר בָּא לִקְרָאתוֹ, וְגַם הוּא רוֹכֵב עַל סוּס וּמְזֻיָּן כָּמֹהוּ, וְעַל מָגִנּוֹ מְצֻיָּר יָרֵחַ בָּהִיר. כִּמְעַט הִתְקָרֵב הָאַבִּיר עַד כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמַע קוֹלוֹ עָצַר אֶת סוּסוֹ וְקָרָא בְקוֹל גָּדוֹל:

– אַבִּיר מְהֻלָּל, דּוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁה! אֲנִי הִנְנִי אַבִּיר הַיָּרֵחַ הַלָּבָן, אֲשֶׁר אֵין זֹאת כִּי כְבָר שָׁמַעְתָּ אֶת שֵׁמַע עֲלִילוֹתָי. וְהִנֵּה בָאתִי לְהֵאָבֵק עִמְּךָ וּלְאַלֶּצְךָ לְהוֹדוֹת, כִּי הַגְּבֶרֶת בְּחִירַת לִבִּי, וּתְהִי אֲשֶׁר תְּהִי, יָפָה לְאֵין עֵרֶךְ מֵהַגְּבֶרֶת דּוּלְצִינֵיָה מִטֹּבּוֹסוֹ. אִם תּוֹדֶה בֶּאֱמֶת זֹאת אֵין אֶת נַפְשִׁי לַהֲמִיתֶךָ. וְאוּלָם אִם הִלָּחֵם תִּלָּחֵם עִמִּי וַאֲנִי אַכְרִיעֶךָ, לֹא אֶשְׁאַל מִמְּךָ דָבָר בִּלְתִּי אִם כִּי תָשׁוּב לְבֵיתְךָ וּבְמֶשֶׁךְ שָׁנָה אַחַת לֹא תוֹסִיף עוֹד לָשֵׂאת נֶשֶׁק אוֹ לָצֵאת לְבַקֵּשׁ עֲלִילוֹת חֲדָשׁוֹת. וְאִם אַתָּה תַכְרִיעֵנִי, אֶהְיֶה כֻלִּי מָסוּר לִרְשׁוּתֶךָ, סוּסִי וְנִשְׁקִי יִהְיוּ לְךָ לְשָׁלָל וּתְהִלַּת עֲלִילוֹתַי לֹא לִי כִּי אִם לְךָ תִּהְיֶה. שִׂים לֵב לְכָל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי וַעֲנֵנִי חִישׁ מַהֵר.

וְדוֹן קִישׁוֹט הִתְפַּלֵּא מְאֹד לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהוּא עָנָה וְאָמַר בְּקוֹל חוֹגֵג מְאֹד:

– אַבִּיר הַיָּרֵחַ הַלָּבָן! שֵׁמַע עֲלִילוֹתֶיךָ וּתְהִלָּתְךָ לֹא שָׁמַעְתִּי עַד הַיּוֹם, אֲבָל נָכוֹן אֲנִי לְהִשָּׁבֵעַ, כִּי מֵעוֹדְךָ לֹא רָאִיתָ אֶת דּוּלְצִינֵיָה הַיָּפָה, כִּי לוּ רְאִיתִיהָ אַף פַּעַם אַחַת, כִּי עַתָּה הָיִיתָ נִזְהָר מְאֹד מֵהוֹעִיד אוֹתִי לִקְרָב. מַרְאֵה פָנֶיהָ בִּלְבָד הָיָה מַסְפִּיק לְהוֹכִיחַ לָךְ, כִּי מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה אִשָּׁה דוֹמָה לָהּ בְּיָפְיָהּ. וְלָכֵן אֵין בְּדַעְתִּי לֵאמֹר לְךָ, כִּי שַׁקֵּר תְּשַׁקֵּר, וְרַק יָדֹעַ תֵּדַע כִּי טָעוּת הִיא בְיָדֶךָ. וּבְכֵן נָכוֹן אֲנִי לְהִלָּחֵם אִתְּךָ, וְהִנְנִי מַסְכִּים לְכָל הַתְּנָאִים אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, חוּץ מִן הַתְּנָאי הָאֶחָד בִּדְבַר תְּהִלָּתֶךָ, כִּי דַי לִי בִתְהִלַּת עֲלִילוֹתַי לְבָד, וְאֵינִי זָקוּק לִתְהִלָּתֶךָ. בְּחַר לְךָ אֵפוֹא אֶת מְקוֹמְךָ בִּשְׂדֵה הַקְּרָב – וַאֲנִי נָכוֹן לְהִתְיַצֵּב לִקְרָאתְךָ כְּרָגַע.

וּשְׁנֵי הָאַבִּירִים הִפְנוּ אֶת סוּסֵיהֶם לַאֲחוֹרֵיהֶם, לְמַעַן עֲשׂוֹת רֶוַח בֵּינֵיהֶם לְהִשְׂתָּעֵר זֶה עַל זֶה, אֲבָל בָּרֶגַע הַזֶּה קָרַב אֶל הַמָּקוֹם מוֹשֵׁל הָעִיר בַּרְצֵלוֹנָה בְּלִוְיַת אֲחָדִים מִידִידָיו, וְהוּא יָדַע אֶת דּוֹן קִישׁוֹט וְהָיָה דוֹרֵשׁ טוֹבָתוֹ. וְכִרְאוֹת הַמּוֹשֵׁל אֶת שְׁנֵי הָאַבִּירִים הוֹפְכִים אֶת פְּנֵיהֶם לְהִשְׂתָּעֵר אִיש עַל אָחִיו, שָׁאַל אֶת אַבִּיר הַיָּרֵחַ הַלָּבָן לְסִבַּת הַקְּרָב הַזֶּה, וּכְשָׁמְעוֹ אֶת תְּשׁוּבָתוֹ הֵבִין, כִּי כָל הָעִנְיָן אֵינוֹ בִלְתִּי אִם לָצוֹן חָדָשׁ, וְהוּא סָר הַצִּדָּה וְעָמַד לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה.

שְׁנֵי הָאַבִּירִים הָפְכוּ אֶת פְּנֵיהֶם לְהִשְׂתָּעֵר אִישׁ עַל אָחִיו

וּכְרֶגַע הִשְׂתָּעֲרוּ שְׁנֵי הָאַבִּירִים בְּכָל כֹּחַ מְהִירוּתָם. וְאוּלָם סוּסוֹ שֶׁל אַבִּיר הַיָּרֵחַ הַלָּבָן הָיָה גָדוֹל וְחָזָק וּמָהִיר הַרְבֵּה מִסּוּס יְרִיבוֹ, וְהוּא קָפַץ עַל רוֹסִינַנְטֵי הַזָּקֵן וְהַמִּסְכֵּן וְדָחַף אוֹתוֹ דְחִיפָה חֲזָקָה כָּל כָּךְ, שֶׁדּוֹן קִישׁוֹט וְסוּסוֹ יַחַד הָשְׁלְכוּ לָאָרֶץ בְּכֹחַ נוֹרָא, וְהֵם שָׁכְבוּ שְׁנֵיהֶם הֲמוּמִים וְחַסְרֵי יֶשַׁע. כְּרֶגַע קָפַץ אַבִּיר הַיָּרֵחַ הַלָּבָן מֵעַל סוּסוֹ וְכוֹנֵן אֶת כִּידוֹנוֹ לְעֻמַּת צַוַּאר דּוֹן קִישׁוֹט וְקָרָא:

– הִכָּנַע, אֲדוֹנִי הָאַבִּיר, וְאִם לֹא – מוֹת תָּמוּת!

דּוֹן קִישכך וְאֵיתָן כְּבָרִאשׁוֹנָה, וּבְנָשְׁמוֹ רוּחַ בִּכְבֵדוּת עָנָה בְקוֹל שָׁפָל:

– הַאִם אַבִּיר כָּמוֹנִי יִכָּנֵעַ²?

דּוּלְצִינֵיָה מִטֹבּוֹסוֹ הִיא הָאִשָּׁה הַיָּפָה בְּכָל הָעוֹלָם. דָּקְרֵנִי אֵפוֹא בְּכִידוֹנְךָ, אֲדוֹנִי הָאַבִּיר, וַהֲמִיתֵנִי.

– לֹא, – עָנָה אַבִּיר הַיָּרֵחַ הַלָּבָן: – כָּזֹאת לֹא אֶעֱשֶׂה. – רַב לִי אִם דּוֹן קִישׁוֹט הַגָּדוֹל יָשׁוּב לְבֵיתוֹ לְשָׁנָה אַחַת, כַּאֲשֶׁר נִדְבַּרְנוּ לִפְנֵי הַקְּרָב.

וְדוֹן קִישׁוֹט עָנָה בְּקוֹל רָפֶה מְאֹד, כִּי אִם לֹא יִדָּרֵשׁ מִמֶּנּוּ דָבָר הַפּוֹגֵעַ בִּכְבוֹד דּוּלְצִינֵיָה הוּא נָכוֹן לְקַיֵּם אֶת כָּל שְׁאָר הַדְּבָרִים בֶּאֱמוּנָה וּבְתָם־לֵב. וְאַבִּיר הַיָּרֵחַ הַלָּבָן נֶחְפַּז לַעֲלוֹת עַל סוּסוֹ וּלְהָרִיץ אוֹתוֹ הָעִירָה, וְאֶחָד מִידִידֵי הַמּוֹשֵׁל הָלַךְ אַחֲרָיו לִשְׁאוֹל לִשְׁמוֹ וּלְמַעֲשָׂיו. וְהִנֵּה נוֹדַע לוֹ, כִּי שֵׁם הָאַבִּיר הַמְנַצֵּחַ הָיָה שִׁמְשׁוֹן קָרַשְׂקוֹ, הוּא הוּא אַבִּיר הַמַּרְאוֹת, אֲשֶׁר לִפְנֵי חֳדָשִׁים מִסְפָּר נִלְחַם עִם דּוֹן קִישׁוֹט וְהָכְרַע לְפָנָיו. וְהוּא בֵאֵר לִידִידוֹ שֶׁל הַמוֹשֵׁל, כִּי בְצֵאתוֹ לַקְּרָב עִם דוֹן קִישׁוֹט לֹא הָיָה בְדַעְתּוֹ לְהָרַע לוֹ, כִּי אִם לְאַלֵּץ אוֹתוֹ לְהַבְטִיחֵהוּ שֶׁיָּשׁוּב לְבֵיתוֹ וְיֵשֵׁב שָׁם שָׁנָה אֶחָת, וְהוּא מְקַוֶּה, כִּי בְמֶשֶׁךְ הָעֵת הַזֹּאת יֵרָפֵא מִשִׁגְעוֹנוֹ וְלֹא יוֹסִיף עוֹד לִהְיוֹת אַבִּיר מְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם.

וְהָאֲנָשִׁים הֵקִימוּ אֶת דּוֹן קִישׁוֹט עַל רַגְלָיו וְהֵסִירוּ אֶת הַקּוֹבַע מֵעַל רֹאשׁוֹ. פָּנָיו הָיוּ חִוְרִים מְאֹד, וְכֻלּוֹ הָיָה מְכֻסֶּה זֵעָה קָרָה. וְגוֹרַל רוֹסִינַנְטֵי לֹא הָיָה טוֹב מִגּוֹרַל אֲדוֹנָיו, וְהוּא רָבַץ בִּמְקוֹם שָׁם נָפָל. וְסַנְשׁוֹ מֵרֹב צַעֲרוֹ לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא מִלָּה מִפִּיו וְלֹא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת; כָּל הַמַּעֲשֶׂה נִרְאָה לוֹ כַחֲלוֹם רָע.

וְאֶת דּוֹן קִישׁוֹט נָשְׂאוּ בַאֲלֻנְקָה הָעִירָה, וְשָׁם שָׁכַב כְּשָׁבוּעַ יָמִים בַּמִּטָּה, בְּאֵין לוֹ יְכֹלֶת לְהָרִים רֹאשׁוֹ, וְהוּא מְדֻכָּא עַד עִמְקֵי נַפְשׁוֹ מִגֹּדֶל מַפַּלְתּוֹ.

וְסַנְשׁוֹ נִסָּה לְנַחֲמוֹ וְדִבֵּר אֵלָיו:

– הָרֵם אֶת רֹאשֶׁךָ, אֲדוֹנִי, וְשַׂמַּח אֶת לִבְּךָ וְהוֹדֵה לֵאלֹהִים, שֶׁלֹּא נִשְׁבְּרוּ עַצְמוֹתֶיךָ. מִי שֶׁיָּדוֹ בַכֹּל יַד כֹּל בּוֹ. הָבָה נֵלֵךְ הַבַּיְתָה וְנֶחְדַּל מִבַּקֵּשׁ עֲלִילוֹת חֲדָשׁוֹת.

– אִם כֹּה וְאִם כֹּה, סַנְשׁוֹ, הֵן לֹא הִתְחַיַּבְתִּי אֶלָּא לְשָׁנָה אֶחָת, – אָמַר דוֹן קִישׁוֹט. – אַחֲרֵי כֵן הָרְשׁוּת בְּיָדִי לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ, וְאוּלַי יְהִי אָז בִּיכָלְתִּי לְהַעֲלוֹת אוֹתְךָ לַמַעֲלַת רוֹזֵן.

– אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן, – אָמַר סַנְשׁוֹ.

וְכַאֲשֶׁר שָׁבָה לָאַבִּיר הַיְכֹלֶת לְהִתְנוֹעֵעַ יָצְאוּ לְדַרְכָּם לָשׁוּב הַבָּיְתָה, דּוֹן קִישׁוֹט רָכוּב עַל רוֹסִינַנְטֵי וְסַנְשׁוֹ הוֹלֵךְ בְּרֶגֶל, כִּי “נָמֵר” הוֹבִיל אֶת הַנָּשֶׁק.

אֲבָל בְּכָל הַדֶּרֶךְ לֹא סָרָה מִדּוֹן קִישׁוֹט רוּחוֹ הַנְּכֵאָה, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לִכְפָרָם אָמַר:

– עִזְרוּנִי נָא לַעֲלוֹת עַל מִטָּתִי, כִּי חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁאֵינִי בְקַו הַבְּרִיאוּת.

הִשְׁכִּיבוּהוּ בְמִטָּתוֹ וְטִפְּלוּ בוֹ בְחֶמְלָה רַבָּה. אֲבָל הוּא הָיָה אֲחוּז קַדַּחַת, וּבְמֶשֶׁךְ כַּמָּה יָמִים לֹא מָשׁ סַנְשׁוֹ פַּנְסָה מֵאֵצֶל מִטָּתוֹ. בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי גִלָּה לוֹ הָרוֹפֵא, כִּי הוּא נִמְצָא בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה. דּוֹן קִישׁוֹט שָׁמַע אֶת הַדָּבָר בְּלֵב שָׁקֵט מְאֹד, וְאַחַר כֵּן בִּקֵּשׁ לְהִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ לִזְמַן מָה, כִּי הָיָה בְדַעְתּוֹ לִישֹׁן. קְרוֹבָתוֹ וְסַנְשׁוֹ יָצְאוּ מִן הַחֶדֶר, וְהֵם בּוֹכִים תַּמְרוּרִים, וְעַל דוֹן קִישׁוֹט נָפְלָה תַרְדֵּמָה עֲמֻקָּה.

כַּאֲשֶׁר הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ אָמַר בְּקוֹל בָּרוּר וְצָלוּל:

– יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ! עַתָּה הִנֵּה נִתְבַּהֲרָה רוּחִי וְנִתְפַּזְּרוּ הָעֲנָנִים שֶׁהִקְדִּירוּ אֶת בִּינָתִי מֵחֲמַת קְרִיאָתִי בְאוֹתָם הַסִּפּוּרִים הָאֲרוּרִים עַל אֹדוֹת הָאַבִּירִים הַמְשׁוֹטְטִים. עַתָּה אֲנִי רוֹאֶה בָּרוּר אֶת כָּל הַשְּׁטוּת וְהַהֶבֶל שֶׁבָּהֶם. הִנֵּה אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְכָל חֶפְצִי הוּא לִפְגּשׁ אֶת הַמָּוֶת בְּדֵעָה צְלוּלָה, לְבַל אֵצֵא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה כְּאִישׁ מְשֻׁגָּע. שִׁלְחוּ לִקְרוֹא לְעוֹרֵךְ־דִּין, לְמַעַן אֲשֶׁר יִכְתּוֹב מִפִּי אֶת צַוָּאתִי.

וּבְצַוָּאָתוֹ צִוָּה לָתֵת סְכוּם קָטָן מִכַּסְפּוֹ לְסַנְשׁוֹ פַּנְסָה, וְאֶת יֶתֶר כַּסְפּוֹ וּרְכוּשׁוֹ עָזַב לִקְרוֹבָתוֹ.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָפַל אֲחוֹרַנִּית בְּמִטָּתוֹ, וְכֹה שָׁכַב בְּלִי תְנוּעָה וּבְלִי דַעַת עַד הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַהוּא גָוַע וַיָּמֹת.

כָּכָה מֵת דּוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁה, אָדָם טוֹב וְאַבִּיר אַמִּיץ עַד בּוֹא קִצּוֹ.