(לימים הנוראים של חברי קיבוץ)

1    🔗

אֶלֶף אַלְפֵי אֲנָשִׁים צוֹעֲדִים אֶל אוֹתָהּ מַטָּרָה

וְאַתָּה מִצְטָרֵף וְצוֹעֵד עִמָּהֶם.

אֶלֶף אַלְפֵי חֲבֵרִים כּוֹבְשִׁים בְּיָדָם אֲדָמָה

וּשְׁחָקִים וְגִשְׁרֵי הַבַּרְזֶל וּבִרְקֵי הָאָטוֹם וְאוֹמְרִים:

עוֹלָם שִׁוְיוֹן, עוֹלָם יוֹצֵר – גְּדַל!

וְאַתָּה מִצְטָרֵף, כּוֹבֵשׁ וּמְכַיֵּל, וְגָדֵל עִמָּהֶם.

אֶלֶף אַלְפֵי חֲבֵרִים עוֹבְדִים וְצוֹנְחִים,

            עוֹבְדִים וּמְטַפְּסִים וּפוֹרְקִים נִשְׁמָתָם

לְבֵנִים חֲרוּכוֹת וּמְחַיְּכוֹת עַל דְּיוֹטוֹת הָעוֹלָם הַבְּרוּכוֹת,

וְאַתָּה מִצְטָרֵף לַנִּדְבָּךְ – וְטוֹב־טוֹב לְךָ כָּךְ,

וְרִבּוֹא הַדְּמָעוֹת בְּמִקְוַת הַתְּשׁוּקָה – דִּמְעֲךָ בֵּינֵיהֶם וְהוּא זַךְ.

וְרִבּוֹא הַשְּׂמָחוֹת בִּרְדוֹף הַמְּלָאכָה – גַּם אַתָּה בָּם שָׂמֵחַ וְנָח.

2    🔗

הִנֵּה קְרֵבָה שָׁעָה אֶל סוֹפָהּ.

פַּעֲמוֹן מְצַלְצֵל וְהֵדוֹ כְּבָר גָּוַע.

נִפְתַּח אַתָּה לַשָּׁעָה הַבָּאָה –

   מָה עוֹד?

מַבִּיט אַתָּה בַּדְּרוֹר הַשּׁוֹתֶה טִפַּת מַיִם מִבֶּרֶז נָדִיב.

זְנָבוֹ מְרַקֵּד, רֹאשׁוֹ מְלַכְסֵן, הוּא מִתְעוֹפֵף –

   מָה עוֹד?

שׁוֹקֵד אַתָּה לִקְטוֹל אֶת הַזְּבוּב הַתּוֹקֶף עַד־בְּלִי־דַּי:

פִּרְפּוּר כְּנָפָיו בְּכַפְּךָ חָלָל! רֵעוֹ עַל־אַפְּךָ מְזַמְזֵם –

   מָה עוֹד?

בַּקַּיִץ, מֵחַמָּה לְחַמָּה מְטַפְטֵף יִזְעֲךָ

מִסַּנְטֵר לְאֶגְרוֹף, חֻלְצָתְךָ – שְׁחוֹרָה מֵאָבָק.

מַבִּיט אַתָּה וְרוֹאֶה: נָבַט הַשָּׂדֶה –

   מָה עוֹד?

בָּעֶרֶב, בֵּין כֻּרְסָה לְמִטָּה מִתְלַבֵּט הָעִתּוֹן,

בִּתְּךָ עִם הַדֹּב אוֹסֶרֶת קְרָבוֹת דּוֹר קַדְמוֹן,

וְנִפְתָּח אַתָּה לְלַטֵּף בְּלוֹרִיתָהּ הַפְּרוּעָה –

   וּמָה עוֹד?

בַּלַּיְלָה, פַּעֲמַיִם־שָׁלֹשׁ לְשָׁבוּעַ, עוֹלֶה יִצְרְךָ יְצוּעַ רַעֲיָתְךָ

וְחוֹתֵם עַל הַחֹם הַמֻּתָּר וְהַנֹּחַ לְכָל הַבְּרִיוֹת –

   וּמָה עוֹד?

יֵשׁ עֶשְׂרִים עַמּוּדִים לְשַׁבָּת וְקֹמֶץ יְשִׁיבוֹת לְסֵרוּגִין:

בָּרַדְיוֹ הֶמְיָה מַנְעִימָה, וְקָטִיף בְּשִׁכּוּן וַתִּיקִים –

   וּמָה עוֹד?

אָז קָרֵב הַיּוֹם אֶל סוֹפוֹ.

אָז קְרֵבָה הָעוֹנָה אֶל סוֹפָהּ.

אָז קְרֵבוֹת הַשָּׁנִים אֶל סוֹפָן.

נוֹשֵׁם אַתָּה גַם לְפִי קֶצֶב מוֹתָן –

   וּמָה עוֹד?

3    🔗

הִנֵּה זוֹהֵר עֶרֶב חַג בְּנוּרוֹת הָאוּלָם,

כָּל הַקִּבּוּץ מוּסָב מְזַמֵּר וּמוֹזֵג לְחַיֵּי הַקִּבּוּץ.

קָם הַמַּזְכִּיר הַמְכֻבָּד לִקְשׁוֹר בִּנְעִימִים כְּתָרִים־כְּתָרִים

לְתוֹרַת הַבִּנְיָן הַמְשֻׁתָּף וּלְפֹעַל־יָדֵינוּ כִּי רַב,

וּמוֹחֵא אַתָּה כַּף עִם שְׁכֵנֶיךָ, נוֹגֵס הָעֻגָּה הַפְּרִיכָה,

וְהַפָּרוֹת גּוֹעוֹת בָּרְפָתִים וְהַדָּגָן נוֹשֵׁם בָּאֲסָמִים,

וְהַדָּגִים הַרְחֵק בַּבְּרֵכוֹת פָּרִים־וְרַבִּים עִם יָרֵחַ עַתִּיק,

וְיוֹדֵעַ אַתָּה וּמַרְגִּישׁ, כִּי כַּזֹּהַר הַזֶּה לֹא שָׁוְא כָּל עָמָל,

וְגַם דּוֹר מִתְנַעֵר בְּבָתֵּי הַיְלָדִים וְנֶצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר.

וְאַחַר הַמָּחוֹל הַסּוֹעֵר תְּשָׂרֵךְ לְאִטְךָ אֶל בֵּיתְךָ וְתַדְלִיק הַמְּנוֹרָה –

   וּמָה עוֹד?

לְמָחָר הֵן תָּקוּם, הִיא תָּקוּם וְכֻלָּם

יָשׁוּבוּ יִישְׁנוּ, יָשׁוּבוּ יָקוּמוּ, יָשׁוּבוּ יֵצְאוּ לַעֲבוֹדַת כֻּלָּם –

   וּמָה עוֹד?

4    🔗

אֲתָרֵי מֶחְצָבִים הֻתְווּ בְּמַפּוֹת כָּל יַבֶּשֶׁת.

עַד לֵב אֲדָמָה יִקְדְּחוּ לְהָאִיר אֲפֵלוֹת הָאָדָם.

אֲבָל אַתָּה, יָחִיד־בֶּן־אֲדָמָה,

זָנַחְתָּ עִקְבוֹת מֶחְצָבֶיךָ,

שָׁכַחְתָּ לִכְרוֹת מִכְרוֹתֶיךָ,

שָׁפַכְתָּ פְּלָגִים תְּעוּלִים שֶׁל אוֹנֶיךָ הַיְשֵׁר לַמִּקְוֶה הַגָּדוֹל,

וּבִשְׁמֵי אֶלֶף אַלְפֵי כּוֹכָבִים־לְכֻלָּם

לֹא חָזִיתָ לְךָ אַף אֶחָד, אַף זְעֵיר בְּנֵי־מַזָּל,

שֶׁיִּקְרוֹץ לְעֵינְךָ בִּלְבַד, שֶׁיַּחְבּוֹט בְּגַבְּךָ וְיִלְהַט:

גְּדַל!

5    🔗

וְאָז יִתְחַדֵּשׁ הַמְּאֹרָע הַמַּקְסִים שֶׁל חֹפֶשׁ בְּחִירַת כֻּתָּנוֹת וּכְתָלִים:

הִנֵּהוּ הַפְּרָט הַמְּקוֹרִי! עַל טַעַם וְרֵיחַ נְהֵא מִשְׁתַּכְּרִים.

לוֹ – כֹּתֶל יָרֹק; לוֹ – כֹּתֶל אָדֹם; וְלוֹ – וָרֹד מַרְנִין.

לָהּ – אִישִׁיּוּת קֻבִּיָּה צִבְעוֹנִית; וְלָהּ – וִילוֹן תַּחֲרִים.

וְהַשּׁוּק הַהוֹמֶה־סַסְגוֹנִית תְּזָזִית־בּוּרְגָנִּית־מוֹדֶרְנִית

כּוֹרֶה מִכְרוֹתֶיךָ, חָבֵר, מֵפִיק־מְיַצֵּר

מִשְׁבָּצוֹת, קֻבִּיּוֹת, אִמְרוֹת סִפְלוֹנִים מֻזְהָבוֹת –

   וּמָה עוֹד!

6    🔗

מֶה חָרוּת עַל שַׁעַר הַתֹּפֶת?

       “כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן”.

מַה שָׁחוּר מִקַּדְמַת־דְּנָא?

       “דַע עַצְמְךָ”.

הַבְלֵב אֶלֶף אַלְפֵי הַחוֹתְרִים אֶל אוֹתָהּ מַטָּרָה?

הַאִם אִישׁ־אִישׁ מֵהֶם, הַאִם יֵדַע,

הַאִם יֵדַע בְּזַעַף אַכְזָבָה, בְּמֶרֶד־גִּיל־גַּלָּאי,

כִּי לוֹ, רַק לוֹ הֵיכָל אֶחָד, בְּלֵב נִדְבָּךְ־בּוֹנֵי־עוֹלָם,

וְרַק לְעֵת יִבְנֵהוּ טוֹב, נָאֶה וְרָם –

יָקוּם, יִחְיֶה, וְלֹא יִכְרַע עַל הַמִּפְתָּן?

אַחֶרֶת – בּוֹא יָבוֹא יוֹם רַע

וְעַל דְּיוֹטוֹת עוֹלָם בְּרוּכוֹת יִפְעַר מִין־תֹּפֶת שַׁעַר,

שֶׁכָּל בָּאָיו לֹא שָׁבוּ.

[1955]