מצומצמים הם ביותר המקורות לפרק מזהיר של מרד בר־כוכבא ומלחמתו בקיסר הרומי הדריינוס – פרק שקיעת השמש בזהרה לפני בוא הלילה. במותו של בר־כוכבא, מפקד ומצביא המרידה ההיא, כמעט שאינה מבוהרת ומבוארת לנו לגמרי, חבויה היא בצעיף המסתורין והתעלומה לגמרי.
על יסוד האמור בספר “הגדה של פסח” על יסוד מה שנמצא אצל ר' אריה לייב פיינשטיין מבריסק במבוא שלו להגדה של פסח ואצל הרב ר' יהודה לייב הכהן מימון בספרו החשוב “חגים ומועדים”. הרב ד"ר פ. רוזנטל רבה של ברסליו מציין בעבודת מחקרו “ארבעת הכתובים האחרונים”, שדברי רבי אליעזר ורבי עקיבא “מנין שכל מכה ומכה, שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים היתה של ארבע או חמש מכות” – מרמזים על חמשת הקיסרים במלכות רומי, שמשלו מזמן חורבן בית שני עד מרד בר כוכבא, הלא הם: טיטוס, דומיציאנוס, נירבה, טרויאנוס, והדריינוס. הם הסמל של מכות מצרים, לראשית מפלת בית העבדים ולאתחלתא של גאולת ישראל מעול השעבוד.
ומכאן לרמזים היסטוריים במסיבה ההיסטורית של ליל הסדר בבני־ברק מקום ישיבתו של רבי עקיבא. קודם כל מאלף דיוקו של רבי צבי הירש חיות בפרשה זו, במעשה השתתפותו של רבי אליעזר (בן הורקנוס) במסיבה זו אצל רבי עקיבא בבני־ברק – הרי רבי אליעזר זה היה אומר “משבח אני את העצלנים שאין יוצאים מבתיהם ברגל” (סוכה כ"ז). ועוד: מה משמיעה לנו המלה “אותו” לילה – ביטוי המשמש תמיד בתלמוד לציין מקרה מסויים בלבד, החשוב בפני עצמו: והנה דיוקים כאלה וכיוצא בהם, ותחת הסואה של מספרים ביציאת מצרים הוסיפו ב"אותו לילה" אחרי ה"סדר" לטכס עצה ולהחליט החלטה בעמדת גדולי הדור למרידת ישראל בקיסרות רומי.
האסיפה נתקיימה בבני ברק בצל קורתו של רבי עקיבא, שהיה ממחייבי המרידה וההתקוממות הזאת משכבר. נוסף לכך היה גם מקום מרכזי מוצנע המתאים להתיעצותם של חמשת התנאים האלה, מסביב למאורע כביר זה כהמרד, וכידוע אחת הסיבות העיקריות להתקוממות היהודים נגד הדריינוס קיסר רומי היתה, שלא זו בלבד שלא קיים את הבטחתו לבנות מחדש את בית המקדש בירושלים, אלא אף החל לבצע זממו להפוך את ירושלים עיר הקודש ביהודה לעיר עכו"ם רומית ואף החל להראות תיגרת ידו בגזירות על ביטול מצוות בדת ישראל.
והנה כמה מחכמי ישראל המתונים, כרבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה הצליחו מקודם לעצור את סערת הרוחות והטיפו להצטייד בסבלנות ולא להתגרות בחיה הטורפת ורבי יהושע אף השתדל בשהותו ברומי לבטל גזירות אלה. אולם עם מנויו של נציב חדש, טיניוס רופוס, ובצוע הגזירה לחרוש את ירושלים היהודית כתנאי קודם לקימומה כעיר של עכו"ם ולהקמת היכל יופיטר על הר הבית, החלה חמת הנקם להתלקח בכל חוגי ישראל והמרידה גדלה במחתרת והיתה לתנועה רחבה ועצומה, אם שגם רבי עקיבא ותלמידיו החלו להשתתף בה בפעילות. לשם נקיטת עמדה מצד יתר התנאים התקיימה האסיפה בבני ברק. וכפי הידוע היתה דעתם של ארבעת התנאים חיובית למרד. על כן דנו באותה מסיבה על סדור מגבית כספית גדולה לצורך המלחמה, לבנין בית המקדש והועמדה למנין החלטה, אם כבר בחודש ניסן יש להתחיל במרד.
במובן זה יש להסביר את הפלוגתא של רבי יהושע ורבי אליעזר, אם בניסן תהא הגאולה או בתשרי. רבי יהושע מאחר שנתאכזב ממלכות רומי ונתיאש מחסדם נטה לצד רבי עקיבא תלמידו והוכיח בראיות מהפסוקים המדברים ביציאת מצרים והגאולה העתידה לבוא, שהמרד צריך להתחיל לאלתר בחודש ניסן. רבי אליעזר בן הורקנוס רצה לדחות את הדבר עד חודש תשרי, כי כוונתו היתה לעצור לעת עתה את זעם המרד ובינתיים לחכות לעת מצוא ולראות איך יפול דבר.
לפי האמור, הנקל להבין, למה הביאה ה"הגדה של פסח", בקשר לחשיבות המצווה לספר ביצירת מצרים בליל הסדר, דווקא את מעשה המסיבה ההיא שבבני ברק, שאין לו כל מקור בספרות התלמוד והמדרשים, אלא מקור אחר לגופו של עניין זה, הנמצא כבר בתוספתא (פסחים פרק עשירי): “מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו עסוקין בהלכות פסח כל הלילה עד קרוא הגבר”.
ולפי האמור כאן, ייתכן כי התפילה “אשר גאלנו וגאל את אבותינו” שנוסדה כפי הידוע על ידי רבי טרפון ורבי עקיבא (ראה משנה פסחים, פרק י' ו') באותה מסיבה היסטורית שבבני ברק נאמרה בפעם הראשונה. את הפתיחה אמר רבי טרפון מבלי לחתום ורבי עקיבא היה חותם ואומר: “כן יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך… ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו”. דברי ברכה אלה הנאמרים בהתרגשות ובהתלהבות גדולה בליל הסדר עושים רושם של תפילה מעודדת, מלאת תקוה ושפך שיח של נפש המצפה לגאולה קרובה.
לפי כל האמור אפשר לצרף גם את תפילת “שפוך חמתך” לרמזי המאורעות ההיסטוריים של בר כוכבא ורבי עקיבא באותו ליל הסדר שבבני ברק.
ב"אותו לילה", ליל הסדר, כבר חזו תלמידי רבי עקיבא לתוצאות האסיפה הגדולה של רבותיהם על התקוממות גלויה נגד מלכות רומי. זה היה הצעד האחרון לבצוע המאורע הכביר ההיסטורי הזה. הם עצמם כבר היו מוכנים, מצוידים ומאומנים לקראת הבאות, כשעלה השחר באו והודיעו לרבותיהם גדולי התורה, ומנהיגי האומה, יושבי המועצה העליונה המוסמכת לענין זה הודעה מליצית וסמלית זו: “רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית”.
כלומר: אנו מצדנו מוכנים כבר לקרב אלא מחכים אנו למלה האחרונה שלכם, לסוף הפסוק היוצא מפיכם על הסכמתם, ל"שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם". וכשנודע להם, שאכן נמנו וגמרו ארבעת התנאים להצטרף להתקוממות, יצאו תלמידיהם מלפניהם, נוסף ל"חרב פיפיות שבידם" גם ב"רוממות אל בגרונם". פתחו ואמרו: “שפוך חמתך” על אויבי ישראל אשר “אכלו את יעקב ואת נוהו השמו”. פסוקים אלה שימשו להם אז שיר מלחמה בצעדם אלי קרב לקראת האויב. ואמנם יודעים אנו שמרד בר כוכבא פרץ בחג הפסח ונמשך בתוקף עוזו עד יום השבועות. כרמז לכך משמשים לנו דברי הגמרא (יבמות ס"ב) על תלמידי רבי עקיבא שכולם מתו מן הפסח ועד העצרת.
ברבות הימים נהפך שיר מלחמה זה שהונהג בימי בר־כוכבא, לחלק מנוסח “הגדה של פסח” הנאמרת בליל הסדר. מביעים אנחנו בפסוקים אלה את זעמנו על כל הגויים שלא ידעו את השם, ועל הממלכות אשר בשמו לא קראו, שהסבו עלינו עלילות דם וגזירות איומות ומבקשים אנו נקמה מאלקי ישראל על תעלולי זדים ורשעים אלה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות