קרוב לשלשת אלפים וחמש מאות שנה עברו ממאורע זה ועדיין לא הוכרע הדבר סופית לא מבחינת הזמן – אימתי יצאו בני ישראל ממצרים, ולא מבחינת המקומות והדרכים בהם הלכו, אע"פ שמאורע הסטורי זה עורר מאז ומתמיד את התענינותם של ההסטוריונים והחוקרים של כל העמים והארצות. אמנם עבורנו הכתוב בתורה ומקובל במסורה הוא הקובע אבל כדאי לברר באיזו מידה אפשר לתאם בין המדע למקובל בתורה בנושא זה.
הדעה המסורתית היא, שיציאת מצרים היתה באמצעה של המאה החמש־עשרה לפני הספירה הנוצרית. דעה זו מתסמכת על תאריך בנין מקדש שלמה כנקודת מוצא. במלכים א' פרשה ו' פסוק א' אנו קוראים: “ויהי בשמונים וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחודש זיו הוא החודש השני למלוך שלמה על ישראל ויבן הבית לה'”. מכיון שראשית מלכותו של שלמה הוקבעה בערך לשנת 960 לפני הספירה המקובלת, יוצא שבנין המקדש, שהיה בשנה הרביעית למלכותו, החל משנת 957 לפני הספירה. הוסף על תאריך זה 480 שנה יוצא שיציאת מצרים היתה ב־1447 לפני הספירה, היינו לראשית מלכותו של פרעה אמנהוטפ השני שמלך ב־1447–1423 לפני הספירה. מכאן שפרעה שלחץ את בני ישראל בבנין ערי מסכנות ובכל עבודה קשה היה פרעה שקדם לו, היינו טוטמס השלישי שמלך בשנים 1501–14472.
הנחה זו תואמת את הכתוב במקרא, בספר שמות, כ' כ"ג אנו קוראים: “ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה”, כי פרעה טוטמס זה מלך קרוב לחמשים וחמש שנה. ואם יציאת מצרים היתה בערך ב־1447 לפני הספירה הוסף עליהם ארבעים שנות הנדודים במדבר, יוצא, שכבוש כנען החל בערך בשנת 1407 לפני הספירה.
לדעה זו ישנם סמוכים ארכאולוגיים כפי שנראה לקמן. ישנה שיטה מדעית אחרת, המאחרת כביכול מאורע זה במאתים שנה, היינו למאה השלש עשרה לפני הספירה, לזמן מלכותו של מרנפתה שמלך בשליש האחרון של המאה השלש עשרה לפני הספירה. ברור שאין אנו יכולים לקבל דעה זו מפאת היותה נוגדת את תאריכי התנ"ך אם כי יש גם סמוכים לדעה זו בפסוקים המזכירים את השם רעמסס. בשמות, יא' אנו קוראים: “ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתום ואת רעמסס” וכן מופיע שם זה בזמן היציאה: “ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה” (שמות יב' לז'). שם זה מתייחס, בלי ספק, לרעמסס השני, הידוע ממלחמותיו הרבות ומתכניות הבנין שלו הענקיות. בראשית שושלת זו עבר מושב השלטון מתבי שבמצרים העליונה לדלתה, שבמצרים התחתונה והעיר אוריס־טניס היא צוען שבמקרא (תהלים ע"ח, י"ב) “נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צוען” שימשה עיר הבירה, ובית המלוכה נקרא בשם רעמסס, ואח"כ, קריאה, נקרא בשם זה כל העיר ואולי כל הסביבה.
ברם לשיטה זו יתאחר תאריך בנין המקדש על ידי שלמה במאתים שנה דהיינו לאמצעה של המאה השמינית לפני הספירה. לכן מתעורר קושי ניכר גם מבחינה מדעית טהורה על ידי הכתובת המפורסמת של פרעה – מרנפתה בנו של רעמסס נ"ל.
בשנת 1229 לפני הספירה, בערך, חצב לו פרעה מרנתפה מצבת זכרון וחרת עליה כתובת על דבר כיבוש ערים וארצות שונות. וכך אנו קוראים בה: “הרוזנים השתחוו בבקשם ‘שלום’, אין אחד מתשעת עמי הקשת שהרים ראש, לוב נחרבה, חתי שקטה, ארץ כנען שדודה בכל רע, אשקלון בשבי, גזר נכבשה ינועם כאילו לא קיימת, עם ישראל נחרב וזרע אין לו, בארץ החורי היתה כאלמנה למצרים”. זוהי הפעם הראשונה ששם ישראל נזכר בכתובות מצרים ומראה שלפחות בשנת 1229 לפה"ס היו בני ישראל בכנען ונודעו בשמם, עד שכדאי היה למרנפתה להתפאר בנצחון עליהם.
גם מכתבי תל אל אמרנה, שהכילו קורספונדנציה בין מלכי כנען וסוריה ובין אמנהוטפ השלישי ואחנטון במאה השלש עשרה לפני הספירה, והם מספרים על חדירת ה"חאבירו" לערי כנען השונות מרמזים, לדעת חוקרים ידועים, לבני ישראל או העברים שחדרו אז לכנען.
כדאי להזכיר את מכתבו של עבדרי היבה מושל ירושלים לאחנטון המאיים על פרעה, שבאם לא ישלחו לו קשתים מצרים לעזרה, תלך ארץ “אורוזלם” (ירושלים) לאבוד ל"חבירו". פרט המאמת, לכאורה, את הכתוב בשופטים א', ח': “הלמו בני יהודה בירושלים וילכדו אותה ויכוה לפי חרב ואת העיר שלחו באש”. עם התקדמות המחקר הארכיאולוגי בארץ נצנצה שוב התקוה למצוא פתרון לבעיה בדרך מדעית זו, על מנת לאמת גם מבחינה ארכיאולוגית את שיטת התנ"ך והתלמוד. המשלחת הארכיאולוגית הגרמנית בהנהלתם של סלין־וצינגר חפרה בשטח זה בשנות 1907–1909. 2 קילומטר צפונית מערבית מיריחו הנכחית, וחמשה קילומטר מן הירדן, נמצא התל אס סולטאן היא העיר יריחו הקדומה. בשנות 1929–1936 המשיכה בחפירות במקום זה משלחת אנגלית בהנהלת פרופ' גרסטאנג מליוורפול.
החפירות גילו חמשה “ערים” או שכבות ישוב שסומנו באותיות. העיר המענינת אותנו היא העיר הרביעית, עיר זו היתה מוקפת שתי חומות חזקות, החיצונה עביה כשני מטר, והפנימית כארבעה מטר. השטח שבין החומות רחבו 4–5 מטר. שכבות אפר, לבנים שרופות טיח קירות, פחמים, העידו כמאה עדים על שרפה גדולה שהיתה במקום, והתמוטטות החומה החיצונית על יסודה הנטוי העידה על מהפכה, או מין רעידת אדמה שהיתה במקום, תנאים אלה מתאימים בדיוק לתוכן הכתובים בספר יהושע פרק ו', אלא שכאן מתעוררת הבעיה: מתי קרה מקרה זה? כי רק בקביעתו הנכונה גם מבחינה ארכיאולוגית אפשר לדעת, בערך, את זמן המאורע. לדעת פרופ' גרסטאנג נחרבה העיר בשנת 1400 לפה"ס. ואלה הן ראיותיו: א) בהרבה קברים שבבית הקברות השייך למקום זה נמצאו חפושיות (הן חותמות או קמיעות מצריות בצורת חפושית ומתחתיהן שם המלך) והמלך האחרון המופיע שם הוא פרעה אמנהוטפ שמלך ב־1413–1377 לפני הספירה המקובלת. מכאן שהעיר נחרבה בימיו, אלמלא נחרבה לפניו כמובן ששמו לא היה מופיע בחיפושיות שם; ברם אין בכך ראיה לתאריך מאחר יתכן שחותמות כאלה, או קמעות עברו בירושה לדור הבא. ראיה שניה, במקום זה כמעט שלא נמצאו חרסים מקיניים, היינו יוניים. כידוע נפוצו כלי חרס יונים אלה, בחלק עולם זה, בשנות 1375 עד 1225 בערך לפני הספירה. ובכן אם חרסים כאלה נמצאים במקום ידוע סימן הוא שהוא שייך לתאריך זה. מכיון שהעיר נחרבה בערך ב־1447. מכאן העדרם של חרסים אלה במקום זה.
המכריעה בין דעות אלה היא דעתו של פרופ' אולברייכט. הוא סבור שהעיר יריחו נחרבה לפני 1375 ובזה הוא מודה לגרסטנג ומקבל את הוכחותיו;
דעה זו מפלסת לה, כאמור, דרך בין המקורות הספרותיים והעדויות הארכיאולוגיות, ומישבת את הסתירות העיקריות שביניהן, את רובן אבל לא את כולן. הבעיות לתאריך מצוין של יציאת מצרים וכבוש יריחו מחכות עוד לפתרונן הסופי. עכ"פ אימתו הגילויים הארכיאולוגיים באופן מפליא את הספורים המקראיים בנוגע לעובדות היסוד של יציאת מצרים וכבוש יריחו על כל המסופר אודותיו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות