בערבות יריחו השתרעו מחנות ישראל על שבטיהם, עם רב של גבורי חיל, כובשי עבר הירדן, וסעורי מלחמה לקראת כבוש ארץ ישראל, אשר אליה זכו להגיע לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר. חיל החלוץ של המחנות, אנשי הראובני והגדי וחצי שבט המנשה, עוברים חמושים לפני אחיהם גבורי החיל, כי נשיהם, טפם ומקניהם נשארו בעבר הירדן, הארץ אשר נתן להם משה, והם שמרו על הבטחתם לבוא לעזרת אחיהם לרשת את הארץ שבה יתנחלו, הם השומרים על מבואות המחנות לבל יקרב אליהם זר ולבל יגחו מרגלים ממלכי האמרי והכנעני אל תוך המחנות ויגלו את צבא המלחמה של יהושע המתבונן לכבוש את יריחו. שלוה גדולה אפפה את מחנות ישראל ששולי אהליהם עמדו על גדות הירדן, אביב בא לארץ והירדן עטר סביבו ירק, שמש זורחת בערבות יריחו, הטף והנשים רועים בשדות ומאהל יהושע נשמע קול תורה, התכנסו בו ראשי המחנות והשבטים והם מכינים את העם לקראת הפסח, חדוה מחלחלת בלבותיהם, כי זהו הפסח הראשון שזכו לחגותו בארץ המובטחת, אשר כה הרבה שנים ערגו אליה וציירוה בנפשותיהם בברקי אור ובחלומות של שמחה וששון.

עמדו חלוצי הצבא וסיפרו זה לזה מנפלאות העוברים את הירדן בחרבה, איך נכרתו מי הירדן מפני ארון הברית, וכאשר תם כל העם לעבור ונתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו. זוהר היה המראה כאשר ארבעים אלף חלוצי הצבא עברו את הירדן צועדים ובוטחים, למלחמה אל ערבות יריחו. ולא היו ביניהם מאנשי המלחמה של דור המדבר אשר ראו את בקיעת ים סוף לפני בני ישראל ביצאם ממצרים, רק זכור זכרו את דברי אבותיהם על נס יציאת מצרים ועל המראה הנפלא כאשר המים קמו להם מימינם ומשמאלם והם עברו את הים, כשאחריהם רודף רכב פרעה השוקע במי הים. ויספרו זה לזה מדברי זקניהם ויאמרו, הנה פסח בא, והנה הבקיע לנו אלהי ישראל את מי הירדן כאשר הבקיע לאבותינו את מי ים־סוף, ותקופת השנה, תקופה אחת היתה, תקופה שבה מתרחשים נסים ונפלאות לעם ישראל, ונחוג את הפסח כהלכתו, כי בכל ימי נדודי העם במדבר לא חגגו את הפסח אלא בשנה השנית לצאתם ממצרים, ומאותה שנה לא חגגו עוד את הפסח, כי ערלים היו במדבר ולא נמולו, מפני רוחות המדבר ומפני שבכל שנות הנדודים במדבר לא נשבה להם רוח צפונית, וסכנה היה למול את האנשים.

הפסח הראשון בארצנו, אמרו האנשים זה לזה בלבבות מלאי ששון. ובעת ההיא עשה לו יהושע חרבות צוּרים כדבר אלהים אליו, עשה לך חרבות צוּרים ושוב מל את בני ישראל שנית, לאחר שמלו כבר פעם אחת בקהל גדול בליל יציאתם ממצרים, וכל הזכרים מהעם שיצא ממצרים מתו במדבר, כי מלים היו כל העם היוצאים וכל העם הילדים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו. ויבוא יהושע אל העם בככרות המחנות ויאסוף את ראשי השבטים ויאמר אליהם: הנה באים אנו לארץ, ואבותינו לא קיימו את הפסח בהיותם במדבר כי לא מֹלו, ועתה מתקרבים ימי הפסח, והוא הפסח הראשון בארץ המובטחת, ולבנו גואה מהדוה לקראת גאולתנו, אך ערלים הם בני ישראל ואיך יקיימו את הפסח, ואיך תירשו את הארץ בהיותכם ערלים, וה' אמר לאברהם אבינו, ואתה את בריתי תשמור ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, ואם לא נשמור הברית, לא נזכה לרשת את הארץ אשר אנו עומדים לכבשה.

ויאמרו אליו כל ראשי השבטים ושרי חיל הצבא, כן נעשה, נמול את בני ישראל ונגול מעלינו את חרפת מצרים, ותרבּה התכונה במחנות וכל הזכרים נמולים באהליהם, ואין צווחה ולא אנחה, כי כל העם ידע את החרפה שרבצה עליו בהיות זכריו ערלים, ובעת ההיא קמו גבורי החיל ממשכביהם ויעמדו על המשמר לבל יבוא צר ואוייב בשערי ישראל, ולא שעו למכאוביהם, ולא אבו להשאר במקומם עד חיותם, ויהי כאשר תמו כל הגוי להמול וישבו תחתם וישובו לאיתנם, ויאמר ה' אל יהושע, היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם, ויקרא שם המקום ההוא גלגל עד היום הזה. וישבו בני ישראל בגלגל.

ויהי בארבעה עשר יום לחודש בערב בערבות יריחו, ויעשו את הפסח. ויעבירו הכרוז בכל המחנות ויבשר את החג, ורצים נשלחו מאהל. יהושע וילמדו את העם מצוות הפסח, כי הדור הזה שעבר את הירדן לא ראה פסח מימיו, כי. הוא אשר נולד במדבר ובו לא עשו בני ישראל את הפסח ורק מעט זקנות שנשארו מדור יוצאי מצרים זוכרות את מעשי הפסח, והן מספרות לבני העם את פרשת הפסח והלוליו. ויעבור הכרוז בשם יהושע ממחנה למחנה ויכין את העם לקראת הפסח ויעוררו לקום ולחוג את הפסח הראשון בארצו המובטחת, ויצאו האנשים מאהליהם לככרות המחנות, ואנשי החיל מתאספים במחנותיהם ומקשיבים לדברי שרי הצבא המביאים את דברי יהושע. ויצו עליהם, לכו כל אחד למשפחתו ולשבטו, כי כל העם צבא, וחוגו את הפסח איש איש עם בני משפחתו, כי העם עוד לא בא אל נחלתו ואין אנשי הצבא שונים מבני כל העם היוצאים למלחמה עם שבטיהם. וכל העם רוננים ומכרכרים אחרי שנמולו ואומרים לחוג בשמחה את הפסח ויהושע ואנשיו קמים מאהליהם והולכים לבדם ממחנה למחנה ומורים את העם את דבר הפסח, והנשים והטף מתקשטים בפרחי הירדן ויוצאים לערבות יריחו לתור את אדמת הארץ הטובה, ומרחוק רואים הם את חומות יריחו. ואף חלוצי הצבא יוצאים אל הערבות חמושים כי יודעים הם את אנשי יריחו המתבצרים בחומותיהם ונבהלים מלצאת מחוצה להם פן יפגשו בחיל ישראל, ואף הם נופלים ומשתרעים על פני האדמה הטובה, העשויה גבעות ועמקים וככל שהיא מתקרבת לירדן, עולה בה הירק, והם חשים עצמם טוב לשכב על האדמה הזאת לאחר שנות הנדודים במדבר. האדמה עוטה אביב, וקרני השמש זורחים על פני הגבעות, ואף כאן מזכירים זה לזה את נפלאות הימים האלה, ואינם פוסקים מלדבר על העברת הירדן ביבשה.

ובמחנות ישראל נמשכת התרועה והתכונה. שלוחי יהושע באים אל העם ואומרים להם: ראו הנה נתן ה' לפניכם את הארץ, הנה באים אנו אל הארץ שאבותינו ערגו אליה במצרים ובארבעים שנות מדבר, והם לא זכו להכנס אליה ואנו בניהם זכינו, והנה האביב בא, תקופה חדשה, תקופת פלאים מימי צאת בני ישראל ממצרים, הבה נחוג בשמחה את הפסח הראשון לגאולתנו בארצנו, הבה נתאסף שבטים ומשפחות וּנספר ביציאת מצרים, הבה נשבע ונאמר כי נאהב את הארץ הזו ולא נטוש אותה לעולם, הבה נגיל באביב ונאזור עוז לקראת כבוש הארץ כלה, כי הנה עולים אנו על יריחו עיר מבצר וחומות ואל ירך לבבנו, חג פסח לנו, חג פסח ראשון בארצנו, בואו בני ישראל וקיימו את הפסח כהלכתו. ובמחנה רבתה השמחה, מחנה הגלגל מתעורר לקראת החג, וסביבו שדות תבואה שזרעו בני הגויים, וכל העמים סביבם שומעים את דבר העברת הירדן ביבשה, וימס לבבם ואין בהם רוח עוד מפני בני ישראל, הארץ כלה עומדת להכבש בידי בני ישראל וכל העמים יברחו מפניהם, ואיך לא ישמחו בני ישראל לעת כזאת לאחר שנות נדודים רבות במדבר שם מת כל העם שיצא ממצרים אשר לא שמעו בקול ה' אשר נשבע להם לבלתי הראותם את הארץ אשר נשבע לאבותם, ארץ זבת חלב ודבש.

ויאספו אנשים במחנות, ויאמרו ליודעי דעת, מי יספר לנו דבר הפסח הראשון במצרים למען נדע כיצד נשמח אנו בפסח זה, ולא היו ביניהם רבים שידעו לספר על הפסח הראשון כי כל הדור ההוא מת במדבר, רק מלומדי מלחמה שנים ומלומדי שלושה זכרו את ששמעו מפי אבותיהם, וישלחו שליחים לאהל יהושע ויאמרו אליו, הוצא אלינו את ספר התורה אשר בו רשומים כל דברי ימי העם ממצרים ועד הנה, ויבא יהושע לפני העם ואתו גבורי החיל ויאמר אליהם את ששמע מפי משה על הפסח הראשון במצרים. ויספר להם כדברים האלה: “ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות איש לפי אכלו תכסו על השה. שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו, והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים, ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם. ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלהו. אל תאכלו ממנו נא ובשל ומבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו, ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר באש תשרפו. וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה' וכו'”.

לא הספיק יהושע לסיים את דבריו והאנשים קפצו לקראתו ואמרו: אמור לנו מדברי הפסח השני במדבר, שהוא הפסח האחרון עד בואנו כאן, ואבותינו קיימוהו בשנה השנית לצאתם ממצרים. ויאמר להם יהושע, הקשיבו ואספרה כדברי התורה הזאת. ויאמרו: מקשיבים אנו ונשמעים לך, יהושע. ויאמר להם להם את הדברים האלה: “וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר: ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, בארבעה עשרה יום בחדש הזה בין הערבים תעשו אתו במועדו ככל חקתיו וככל משפטיו תעשו אותו, וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח. ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחודש בין הערבים במדבר סיני ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל. ויהיו אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא. ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא. ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל. ויאמר אליהם משה עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם. וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל בני ישראל לאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם ועשה פסח לה'. בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו על מצות ומרורים יאכלהו. לא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו בו ככל חקת הפסח יעשו אתו. והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי קרבן ה' לא הקריב במועדו חטאו ישא האיש ההוא. וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לה' כחקת הפסח וכמשפטו כן יעשה, חקה אחת יהיה לכם לגר ולאזרח הארץ”.

ויהי כאשר כלה יהושע את דבריו על פסח בני ישראל במדבר בשנה השנית לצאתם ממצרים, ויאמר אליהם, היודעים אתם את דברי משה לבני ישראל בפסחם הראשון במצרים ויאמרו אליו: זוכרים אנו מפי אבותינו אך טוב כי תשנן לנו עוד. ויאמר אליהם כה אמר משה: “והיה כי תבואו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבודה הזאת, והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו”.

ויקפוץ הקטן שבמחנה לעומת יהושע וישאל: מה נשתנה פסח מצרים מפסח דורנו? ויאמר יהושע. יפה שאלת בני. וכל העם מסביב לוחשים אחד לשני דברי תורה, וחיל החלוץ בראשם כי כלם מלומדי מלחמה היו ויודעי דת ודין. ויקרא יהושע לשר צבא החלוץ ויצוה עליו להביא לו את נושאי כליו, ויביא לפניו את נושאי כליו כלם גבורי חיל ומנוסי מלחמה בעבר הירדן, וישאל אותם, השמעתם את שאלת הקטן שבמחנה? ויאמרו שמענו. ויאמר להם, התדעו גם את התשובה? ויאמרו, נדע. ויענו כדברים האלה: בפסח מצרים שהוא ראשון הפסחים לקחו בני ישראל איש שה לבית אבות, שה לבית, בעשור לחודש והזו אותו באגודת אזוב על המשקוף ועל שתי המזוזות, ואכלו את הפסח בחפזון בלילה אחד, ואילו בפסח דורנו אינו כן הדבר. ויאמר יהושע, אכן בני חיל אתם וישאל את שר הצבא על דבר שבטיהם ומלחמותיהם ויצו עליו כי ישים אותם בין ראשוני המחנות, ואחר פנה לדרכו וחזר לשאול, ומדוע לקחו בני ישראל בעשור לחודש? ויאמרו בני החיל, הגיעה שעת הגאולה במצרים כפי שנשבע ה' לאברהם, ובני ישראל דלים היו במצוות ולא יכלו להגאל, נתן להם ה' שתי מצוות, דם פסח ודם מילה, כי מלו גם באותו הלילה. ויפן יהושע כה וכה, ויקרא אליו את יתר בני החיל וידבר עמהם את דבר חוקי ה' והם ענו לו ביושר פיהם, ויפן כה וכה וימצא את אשר על בני החיל, ויאמר לו. יפה חינכת את בנינו כי יראי ה' הם ויודעי תורתו ואף מלומדי מלחמה הם וה' יהא בעזרתם.

ויתכוננו בני ישראל להקריב את הפסח במועדו.

ויתאגדו חבורות־חבורות ויקחו להם שה, ויבואו לפני הכהנים כיתות־כיתות והכהנים מקריבים את הפסחים בזה אחר זה והכיתות באות ויוצאות לפני הכהנים עם פסחיהן בשירה ובזמרה, ואחר מתכנסים בבתים לפני האש וצולים את הפסח על ענף עץ הרמון, והבשר מתחלק בין כל החבורה שנמנתה על הפסח, ומכל האהלים נשמע קול זמרת “הלל”, ובכל החבורות רוננים ושרים משירי יציאת מצרים ומשירי המדבר, והקטן שבחבורות שואל ודורש בנסי יציאת מצרים והגדולים משיבים לו ומספרים עת הנסים והנפלאות שקרו לבני ישראל בצאתם ממצרים ואת סבלותם מיד פרעה ומספרים גם מנפלאות העברת הירדן ביבשה ונסי ים סוף. נורא ואדיר היה המחזה, מדורות אש בכל האהלים וסביבם חבורות־חבורות אוכלים את הפסח ושמחים ביציאת מצרים כל הלילה, והלילה ליל שמורים הוא לכל בני ישראל, ויהושע ואנשיו נתקבצו אף הם בחבורה יחד עם כל העם ויושבים ואוכלים את בשר הפסח הצלוי ומדקדקים בצליתו ובאכילתו, ומכל מחנה בוקע קול צהלה, והנשים יושבות אף הן בחבורות ומספרות איך הוציאו את השאור מן הבתין כי כל האוכל מחמצת ונכרתה הנפש ההיא מישראל, ובכל מושבות ישראל אוכלים מצות שבעת ימים, ויאפו הנשים כל היום את הבצק עגות מצות, כמו שאפו בנות ישראל את הבצק בצאתם ממצרים, כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם, ויעשו הכל כמו שעשו במצרים, מצות ומרורים, וכל העם חוגג את הפסח כהלכתו.

ויהי בחצי הלילה, ויעבור הקול במחנות, קומו ממושבותיכם ונצא במחולות בערבות יריחו כי פסח היום, כי יום שמחה היום ויום נסים לבני ישראל לדורותיהם אשר יעשה בהם ה' נפלאות כיום צאתם ממצרים. ויתקבצו מחנה גדול אחד כל גבור החיל וכל אנשי חיל החלוץ וכל בני השבטים ויודו לה' בהלל ובזמרה, ויצאו אל ערבות יריחו, והנשים נופלות על פני האדמה ובוכות בזכרם את ימי נדודיהם במדבר, והעם בוכה משמחה ומחדוה. ויצא יהושע מתוך האהל בגלגל ויבוא הוא, חגור בגדיו, ואנשיו עמו, וירא את בני ישראל מתפזרים בערבות יריחו, מחוללים ומכרכרים משמחה ומברכים את ה', וימצא המחזה הזה חן בעיניו, וישא את עיניו לשמים ויתפלל אל ה'. ואחר עמד כלו רם וגבוה ויאמר לאנשיו ולכל הנאספים סביבו: הנה מה טוב הוא המחזה בגלגל, מול המחזה בשטים, כאשר העם החל לזנות אל בנות מואב. עתה כי באנו אל נחלתנו ושב העם גם למנוחתו ולאלהיו. אכן, מה שונה המחזה בגלגל מאשר בשטים. וישאל עוד את ראשי השבטים: המלו כל העם במחנה? ויאמרו: מלו. ויאמר, אכן יאכלו כל העם את הפסח וישמחו בו, ואחר בא אל אהלו ואנשיו עמו, ומדורות אש דלקו בעיניו, ויתכנס לבדו באהל ויבך כי משה לא זכה לראות את העם שב לארצו וחוגג את פסחו הראשון. ויקרא לאנשיו ויאמר להם: עתה כי העם שב לארצו, והיו שנות המדבר כענני אבק, כי העם הסיר מעליו את חטאיו אשר חטא במדבר ובבואו לארץ ויתאחד כלו כאיש אחד למלחמה באויביו, ויקום כלו באמונתו לאלהי ישראל, ויאמרו אנשיו, אכן, רוח חדשה באה לעם הזה בבואו לארצו, ויאמר יהושע. הנה האביב בא והשחר עוד מעט ויאיר, ואף לבני ישראל יאיר אור השחר בפלאים בלילה הזה בכל הדורות. ויאמרו לו אנשיו, אכן השחר בא.

ותבער האש בכל קצות המחנות, וכל הלילה יושבות החבורות ואוכלות את הפסח ולא הותירו ממנו עד הבקר, וכל איש ברך את רעהו בברכת הפסח, ורעהו עונה לו, הפסח הראשון בארצנו, מה טוב, מה טוב כי זכינו לכך. ובלילה זה התאספו אנשי חיל החלוץ וילמדו את תורת ה' כל אותו הלילה למען התכונן למלחמה בשערי יריחו ובחומותיה, ויבואו אל יהושע לפני האהל והוא יצא אליהם וידבר לפניהם את דברי ה' על הפסח, ויאמר להם, הכונו לתורה ולעבודה לקראת מלחמת כבוש ארצנו, ויאמרו כולם כאיש אחד, מוכנים אנו בשם ה'. וכל העם מריעים בערבות ורננתם נשמעת עד חומות יריחו, ומי הירדן משקשקים בפלגים, וכל השבטים באים אל הירדן וחוזרים ממנו למחנותיהם אשר בערבות. והשבטים מריעים למחנותיהם עם שחר, הפסח הראשון בארץ, עורו בני ישראל. ויזכרו בני ישראל את הפסח הזה בכל ימי שבתם בארץ אבותיהם.