מה נאוו פעמיך, צה"ל, במבצעיך – הקטנים עם הגדולים! – ובמיוחד נאוה תהילה למיוחד שבמבצעים, מבצע שאין כמוהו בשום צבא שבעולם – הלא הוא מבצע־פסח!
מבצע־לחימה הוא מבצע־פסח, לחימה באויב פנימי. וקיימא לן: קשה מלחמה באויב פנימי – ממלחמה באויב חיצוני. הלא כה דברי החסיד ב"חובת־הלבבות" שקידם פני־המלך בשובו מן המלחמה לביתו ואמר לו: הנך שב מן המלחמה הקטנה – אל המלחמה הגדולה! מלחמה קטנה – זו מלחמה באויב החיצוני; מלחמה גדולה – זו מלחמה באויב הפנימי, ביצר הרע…
והרי היצר הרע נמשל כידוע לחמץ. ובודאי שאף המלחמה בחמץ – מלחמה גדולה. אף האזרח בישראל, לדורותיו ולתפוצותיו – נלחם מלחמה זו. אך צבא ישראל נלחם מלחמה זו בתיכנון צבאי, כיד האסטרטגיה הטובה עליו. פקודות־מטכ"ל מכוונות מלחמה זו, אותן פקודות האוסרות בהחלט קיומו של חמץ כל־שהוא במתקני צה"ל כל ימי־הפסח, והממונים על ביצוע פקודות אלו – הלא הם אנשי הרבנות הצבאית: למן רבניה, קציניה וסמליה – ועד האחראים לכשרות, העומדים על משמרתם במטבחי־צה"ל.
שלשים יום קודם החג מכריזין על מבצע־פסח. והוראות יוצאות מן הרבנות הצבאית הראשית ומבסיסה – אל הרבנים הצבאיים די בכל אתר ואתר; ומהם – אל קציני הדת שבכל מחנה ומחוז; ומהם – אל הסמלים עושי דברם אשר בכל בסיס וגדוד ומשלט ומוצב; ומהם – אל האחראים לכשרות אשר בכל מטבח ומטבח. ומכתבים נשלחים מן הרב הצבאי או מקצין־הדת אל כל אפסנאי ואפסנאי ואל כל אחראי למטבח – כדת מה מותר להכניס במתקני צה"ל לפסח ומה אסור, איזה כלים יש לגנז, איזה מהם יש להכשיר – וכיוצא בזה.
ומקבלים מרותו של מבצע־פסח. אף כאלה שאינם חרדים כל־כך לכשרות כל השנה כולה – אף אלה אימת־פסח עליהם, אותה אימה מורשת־דורות מפני “חמץ במשהו”, ומקבלים עליהם עול מבצע־פסח באהבה. וככל שימי־הפסח קרבים – מבודדים מה שיש לבודד וגונזים מה שיש לגנז, ומעמידים דודים גדולים ומים רותחים בהם – ומכשירים כלים ברצון. ושואלים שאלות: כלי פלוני מה דינו וכלי אלמוני מה דינו? כלום אפשר להכשירו וכיצד אפשר להכשירו? ומזון פלוני מה דינו ומזון אלמוני מה דינו? כלום יש לבערו, או די למכרו, או מותר לאכלו בפסח?
ואנשי רבנות צבאית נדרשים לשואליהם ועונים כהלכה. אף תגבורת מתוספת להם – אנשי מילואים של רבנות צבאית, המופיעים בימים הסמוכים לפסח, נשלחים איש איש לאחד מן המטבחים על־מנת לפקח על הכשרתם.
אומר אחד מאלה לחברו: רואה אתה מחנה צבאי גדול ונאה זה? לפני כך וכך שנים – בריטים חנו בו, וכעת זכינו שחונים בו ישראל, ישראל קדושים שמבערים חמצם ומכשירים כליהם לפסח…
ראה נא שם – תהלוכה, חיילי ישראל הולכים בסך בעוז ובאון – וכלים בידיהם, לא כלי־זין הם אלה, בפעם הזאת – אלא כלי־אכל; ולאן מוליכים חיילי־ישראל כליהם אלה? – אל המים הרותחים, על־מנת להכשירם לפסח…
והכל הולכים להכשיר, נפלו מחיצות בין מה שקורין “אדוקים” או “דתיים” לבין מה שקורין “חפשיים” – כלם ישראל קדושים, כלם חיילי צבא ישראל, צבא ישראל כלו מכשיר כליו לפסח…
ואור לי"ד, בחצות – תם המבצע, הוכשר צה"ל לפסח, ועולים אנשי רבנות צבאית – רבנים, קצינים וסמלים – מכל אתר ואתר, מי ברכב ומי ברגל, ועולים ובאים אל הרב ואומרים: רבנו, נשלם המבצע – הוכשר לפסח צבא ישראל!
ולמחרת, ערב פסח עם חשכה, בחדרי־האכל של צה"ל כבר מכינים את שולחנות־ה"סדר", רוח חג. וראה נא ראה: הכל מורק ושוטף. הטריח נא עצמך במחילה אל המטבח, הביטה נא אל כל כליו, אל סיריו וספליו וצלחותיו, וראה – הכל מבריק, הכל מזהיר, הכל כשר לפסח…
מה יפית, צה"ל, בכשרותך!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות