והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אותו חג לד' לדרתיכם חקת עולם תחגהו שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל־אכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל מיום הראשון עד־יום השביעי וביום הראשון מקרא־קדש וביום השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכה לא־יעשה בהם אך אשר יאכל לכל־נפש הוא לבדו יעשה לכם ושמרתם את־המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את־צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את־היום הזה לדרתיכם חקת עולם בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל־אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ כל־מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות.
(שמות, י"ב י"ד–כ')
“פסח, מצה ומרור”. – הסוף צריך בעצם להיות הפוך, שהרי קודם היה המרור, – “וימררו את חייהם”, ורק אחר זה המצה כזכר ליציאת מצרים. והתירוץ הוא: כדי להרגיש את טעם המרור, מוכרחים קודם לטעום את טעם המצה. רק לאחר שאדם נהייה בן־חורין, הוא מסוגל להרגיש את המרירות של עבדות.
שפת אמת
והנה היתה יציאת מצרים עליונה זו מוכרחת ומחויבת. ואלמלא זאת, לא היה שום דבר נברא ולא היה היכר בכבוד. והנה זה לעומת זה עשה האלקים, והביא בגלות מצרים שלמטה שרשים וענפים בדוגמא שלמעלה. נתערבו שם גוי בקרב גוי, טהור וטמא, טוב ורע, אור וחושך, ישראל ומצרים. והנה נגלה עליהם הקב"ה להודיע שמו ולפרסם אלקותו, והמציא גאולה וחירות לישראל. הבדילם מן העמים וצרפם וטהר וזיקק אותם מן הסיגים המעורבים בהם ולקחם והבדילם להיות לו לעם… הובדל והופרש האור מן החושך והטוב מן הרע ונקבע כל אחד במקומו הראוי לו, והכל כדוגמא עליונה: גאולה וחירות כנגד גאולה וחירות, יציאת מצרים שלמעלה ויציאת מצרים שלמטה ו…
(עבודת הקודש, חלק ד', פרק ל"ח).
סוד ההגדה דברי הספור ביציאת מצרים עושים רושם למעלה וגורמים להתעוררות כח הגאולה… כי מבחינת ספור נפלאותיו נעשית דבקות בינו יתברך לבינינו ומסתלקים החושך והענן המבדילים זוהי הגאולה האמתית! הוא לנו לאלקים ואנו לו לעם…
וחשוב שהסעודה תהא כמו סעודה רוחנית, על כן ישב הוא ובני ביתו בקדושה ובטהרה כאוכל בפני המלך! לא ישמע קולם בשום שיחה בטלה בעולם, בלתי לה' לבדו, בספור יציאת מצרים. שהתורה נחלקת לד' חלקים: לבוש וגוון, שהם ספורי התורה וגופי ההלכות. נשמח – סודות התורה נהגלים בעוה"ז לבני עליה. נשמה לנשמה – סודי סודות, אור הגנוז לעתיד, לזוכים לו.
(של"ה, ח"א, מסכת פסחים)
ומה טעם ע"י המצה דוקא? שבהיותה בלא שאור ומחמצת, לא יתווספו בה נפוח והתפשטות, עביות וגסות כלל, אפילו לאחר אפיה, כשם שהיתה קמח ומים בלישה במהותה העצמית, כן תשאר גם לאחר אפיה בלא תוספת התפשטות. מה שאין כן ע"י שאור ומחמצת שמתפשטים בעיסה לעשות בה נפוח גדול, עד שנראית ליש ודבר גדול. וכל זה משל להבין שבנקודת “חכמה” אין התפשטות של אורך ורוחב, ולא שום הגבהה והתנשאות, אלא בחינת הביטול בתכלית. ולכן נצטוו ישראל לאכול מצה, כדי שתבוא בנשמתם בחינה עליונה זו, ואמנם זה בדרך הלבשה וצמצום במצה, ולכך נקראת “מיכל האמונה”…
(סדור הרב, שער חג המצות).
זה שנתן הקדוש־ברוך־הוא התורה לישראל אחר יציאת מצרים ולא נתן להם התורה קודם ואחר־כך הוציאם ממצרים, – כי הכלל הוא: זה שעובד מיראה נקרא עבד, והעובד מאהבה נקרא בן. ונמצא, אם היה נותן להם קודם יציאת מצרים, אז היו ישראל מקבלים מחמת היראה שאם חס־ושלום לא יקבלו התורה, לא יוציא הקדוש־ברוך־הוא אותם ממצרים. הוציא הקדוש־ברוך־הוא אותם ממצרים קודם ואחר־כך קיבלו את התורה, ובודאי קיבלו ישראל את התורה מאהבה ואם בבחינת בן.
ר' לוי יצחק מברדיצ’וב
אמר ר' ייסא: בשעה שעמד יעקב לירד לגלות מצרים נתיירא יראה גדולה. אמר לו הקב"ה: מפני מה אתה מתיירא? – אמר לו: “אנכי ארד עמך מצרימה”. – אמר לו: עוד אני מתיירא, שאיני זוכה ליקבר בקברות אבותי ואיני רואה גאולת בני וגבורות שאתה עושה להם. – אמר לו: אני מעלך ליקבר בקברות אבותיך, גם מעלך לראות גאולת בניך וגבורות שאני עושה להם. – ובאותו יום שיצאו ישראל ממצרים, העלהו הקב"ה ליעקב ויאמר לו: עמוד וראה בגאולת בניך, שכמה גבורות ונפלאות אני עושה להם.
מן המיצר
משל לאב ולבן שהיו הולכים בדרך ונתיגע הבן ואמר לאב: היכן היא המדינה? אמר לו: סימן זה יהא בידך: אם ראית בית הקברות לפניך, הרי היא המדינה קרובה לך. כך אמר להם הקב"ה לישראל: אם ראיתם את הצרות תכפו אתכם – באותה שעה אתם ניגאלים, שנאמר: יענך ה' היום צרה.
(מדרש שוחר טוב)
“המוציא אותם מתחת סבלות מצרים”, – “הסבלנות” שהיתה להם במצרים, כי הגלות הגדולה ביותר שהיתה לישראל במצרים היא, שכבר יכלו לשאת ולסבול את הכל…
ר' שלמה מקרלין
ואמרת לבנך: עבדים היינו לפרעה במצרים.
בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא דיברו לשון הרע ולא נמצא בהם אחד פרוץ בערוה.
לא שינו את שמם: ראובן ושמעון ירדו, ראובן ושמעון עלו, – ולא היו קוראים לראובן רופוס ולשמעון לא היו קוראים לוליאני, ולא ליוסף לוסטוס ולא לבנימין אלכסנדרי.
ולא שינו את לשונם: שהיו מדברים בלשן הקודש.
(מדרש שיר השירים רבה)
כשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד, משום שהיו כולם כאגודה אחת, וכרתו ברית יחד שיעשו גמילות־חסדים זה עם זה, וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב, ושלא יניחו לשון בית אביהם ושלא ילמדו לשון מצרים, מפני דרכי עבודה זרה; וכשהיו ישראל מלים את בניהם במצרים, היו המצרים אומרים להם: “למה אתם מלים את בניכם, והלא לאחר שעה יהיו משליכים אותם לנהר? ואמרו להם ישראל: אנחנו נמול אותם ואתם עשו בהם כרצונכם – המת יומת, והנהרג ייהרג, והבא בחיים יחיה”.
(תנא רבי אליהו)
“ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך” – ר' אלעזר אומר: בפה רך.
בשעה שאמר פרעה “הבה נתחכמה” קבץ את בני ישראל ואמר להם: “בבקשה מכם, עשו עמי היום בטובה!” נטל פרעה סל ומגרפה וכל מי שהיה רואה פרעה נוטל סל ומגרפה ועושה בלבנים, היה עושה אף הוא כך. מיד הלכו בני ישראל בזריזות ועשו עמו כל היום לפי כוחם, כיון שהחשיך היום, העמיד עליהם נוגשים ואמר להם: “חישבו את הלבנים!” עמדו ומנו אותן. אמר להם: “כזאת אתם מעמידים לי בכל יום!”
(מדרש תנחומא)
כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך, ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים.
למה לא נקרא משוי אלא משה לומר לך, שכשם שמשוהו מן היאור, כן יהא הוא משה את ישראל ממצרים.
(שמ"ר)
“ויאמר משה אל האלהים, מי אנכי כי אלך אל פרעה” – אמר משה לפני הקדוש־ברוך־הוא: “אתה אומר לי “לך והוצא את ישראל”, – מה אנכי יכול לעמוד בכל האוכלוסין הללו היכן אני משכינם בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה? מנין לי לספקם במאכל ובמשתה? כמה מעוברות יש בהם, כמה תינוקות יש בהם, כמה מיני מזונות התקנת ליולדות שבהם, כמה מיני ריכוכין התקנת למעוברות, כמה קליות ואגוזים התקנת לתינוקות?” אמר לו הקדוש־ברוך־הוא: “מחררה שנטלו ישראל ממצרים ומספיק להם שלושים יום – אתה יודע איך אני עתיד”
(שמות רבה)
“ומשה היה רועה” – בחנו הקדוש־ברוך־הוא למשה בצאן. כשהיה משה רבנו רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי, ורץ אחריו עד שהגיע לחסות. כיון שהגיע לחסות, נזדמנה לו ברכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו, אמר: “אני לא הייתי יודע, שרץ חיים מפני צמאון, עיף אתה”. הרכיבו על כתפיו והיה מהלך, אמר הקדוש־ברוך־הוא: “יש לך רחמים לנהג צאנו של בשר־ודם כך – חייך, אתה תרעה צאני ישראל”.
(שמות רבה)
למה הביא הקדוש־ברוך־הוא על המצרים את החושך? לפי שהיו בישראל פושעים, שהיו להם פטרונים מן המצרים והיה להם שם עושר וכבוד, ולא היו רוצים לצאת ממצרים. אמר הקדוש־ברוך־הוא: אם אביא עליהם מכה בפרהסיה וימותו, יאמרו המצרים: כשם שעבר עלינו, כך עבר עליהם. – לפיכך הביא על המצרים את החושך שלושה ימים, כדי שיהיו ישראל קוברים מתיהם ולא יהיו רואים אותם שונאיהם.
(מדרש תנחומא)
“ויקרא למשה ולאהרן לילה” – היה פרעה מחזר על פתחיהם של עבדיו, ומעמידם כל אחד ואחד ממקומו, והולך עמהם וקורא בלילה בכל שוק ושוק ואומר: “היכן הוא משה, והיכן הוא דר?” עד שמצאו למשה. אמר לו פרעה: “קומו, צאו מתוך עמי!” אמר לו משה: “וכי גנבים אנו שנצא בלילה? כך ציוונו הקדוש־ברוך־הוא: “לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר”, – לא נצא אלא ביד רמה, לעיני כל מצרים”.
(תנה"ק)
“ויהי בשלח פרעה”, – אמר ר' לוי: משל לאחד שהיה לו שדה, והיה בו גל של צרורות. עמד ומכרו לאחר בדבר מועט. עמד הלוקח והעביר אותו הגל מתוכו, ומצא תחתיו מים חיים, נטעו גפנים, עשאו שורות־שורות, נטע בו כל מיני בשמים, נטע בו רימונים, העמידו על קנים, בנה מגדל בתוכו והושיב שומר. כל מי שעבר עליו היה משבחו. עבר עליו המוכר, ראה אותו מלא כל־טוב, אמר: “אוי לי, שכך מכרתי!” – כך היו ישראל במצרים גל צרורות. כיון שיצאו נעשו פרדס רימונים. כל הימים שהיו הבריות רואים את ישראל, היו משבחים אותם. ראה אותם פרעה, התחיל צווח ואומר: “אוי לו לאותו האיש, שכך הוציא מתחת ידו!” לכך נאמר: “ויהי (ו') בשלח פרעה”.
(מכילתא בשלח)
“דבר אל בני ישראל ויסעו” – אמר ר' אלעזר: אמר לו הקדוש־ברוך־הוא למשה: "עת לקצר ועת להאריך; בני שרויים בצער, והים סוגר, והאויב רודף, ואתה עומד ומרבה בתפלה – “דבר אל בני ישראל ויסעו!”
תניא ר' מאיר אומר: כשעמדו ישראל על הים היו השבטים מנצחים זה עם זה. נעשו ארבעה כיתות. אחת אומרת ליפול אל הים, ואחת אומרת לשוב למצרים, ואחת אומרת לעשות מלחמה כנגדם, ואחת אומרת: נצווח כנגדם.
מתוך שהיו עומדים ונוטלים עצה אלה עם אלה, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה. לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל.
(סוטה ל"ו)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות