רוברט שקלי התפטר לפני מספר חודשים מתפקידו כעורך הספרותי של הירחון המצליח ‘אומני’, וזאת לאחר שהעורך הראשי בן בוֹבה סרב לאשר לשקלי חופשה של חודשיים כדי לאפשר לו להשלים את ספרו החדש ‘דרמוקלס’. שקלי ימשיך לעבוד בשביל ‘אומני’ כ’פרילנס', וכן ימשיך לערוך את המדור החזותי המיוחד של המגזין. במקומו של שקלי מונתה אלן דאטלו, עד כה חברת־מערכת של ‘אומני’ (ראה תמונה) בת 31.
‘אומני’ הוא היום מגזין מצליח ביותר (תפוצה של מעל מיליון עותקים!) וסוד הצלחתו הוא אולי בכך שהוא איננו, בעצם, כתב־עת של סיפורת, כדוגמת מרבית מגזיני המד"ב האחרים. רובו מורכב ממאמרים, כתבות מצולמות, אמנות־מד"ב – והרבה, הרבה, פרסומות. בכל גליון יש לא יותר משני סיפורי מד"ב קצרים יחסית. עם זאת, ‘אומני’ מהווה מוקד משיכה רציני לסופרי מד"ב, בגלל השכר היוצא־מן־הכלל שהוא מציע: בין 1250 דולאר ל־2000 דולאר לסיפור, שהוא סכום הגדול לפחות פי 5 ולעתים פי 10, מהמוצע ע"י כל מגזין מד"ב אחר. במקביל לכתב־העת החלה חברת ‘אומני’ להוציא לאור אנתולוגיות של ‘מיטב סיפורי אומני’. הראשונה שבהן, שיצאה לאור לפני כשנה, נמכרה תוך שלושה חודשים ב־350,000 עותקים, יותר מכל אנתולוגיה אחרת לפניה. פעילותו של ‘אומני’ חורגת אל מעבר להוצאה לאור של חומר מודפס; המגזין יוזם גם הרצאות וסימפוזיונים, והוא ‘פולש’ גם לטלוויזיה: החל מהחודש משודרת בארה"ב תכנית שבועית בת מחצית השעה, המוקדשת למדע ועתידנות, ברוח המגזין.
בשבועות האחרונים הקרינה הטלוויזיה הישראלית שני סרטי מדע בדיוני, ואף כי זאת עובדה חיובית כשלעצמה, קשה היה להתלהב מסרטים אלה, שרמתם היתה בינונית ומטה. הראשון שביניהם, ‘היושב־ראש’ (משנת 1969) לא הוגדר ע"י הטלוויזיה כסרט מד"ב, אולי מפני שהנושא הפוליטי שבו האפיל על המד"ב. הסרט השני, ‘המסע המופלא’ (משנת 1966) הוא בודאי סרט מד"ב מובהק, אך למרבה הצער אווילי למדי, ורק פעלולי הצילום (של הצוללת הזעירה הנעה בתוך גופו של המדען החולה) המרשימים מצדיקים במידה כלשהי צפיה בו. לסרט זה קרה מה שקרה לסרטי מד"ב לא מעטים – רעיון מעניין ומקורי המתגלגל לידיהם של מפיקים תאבי־רווחים שאינם מבינים דבר במד"ב. הסיפור המקורי נכתב בעזרתו של ג’רום ביקסבי, שהיה עורכו של המגזין ‘פלנט סטוריס’. התסריט נכתב ע"י דיוויד דונקן, סופר מד"ב די מצליח שכתב בשעתו את התסריט ל’מכונת־הזמן' (על פי ה.ג' וולס). הסופר ריצ’רד מתיסון נתבקש לתקן ולשכתב את התסריט המקורי והוא טען שהתסריט מצויין וזקוק רק ל’ליטוש פה ושם'. אך המפיק סול דיוויד סבר אחרת, ודרש לשנות את התסריט. כך, בסופו של דבר קיבלנו עלילה מטופשת שהכותב המקורי ג’רום ביקסבי כינה אותה 'שוטרים וגנבים בתוך גוף אנוש".
איזאק אסימוב, בספרו האוטוביוגראפי ‘עדיין מורגש בחדווה’ מתייחס לסרט זה ומספר: “כשנגמר הסרט פנתה אלי בתי רובין ושאלה, ‘אבא, האם הצוללת (שנשארה תקועה במוחו של המדען) לא תחזור עכשיו למימדיה הרגילים ותהרוג את האיש?’ ‘בוודאי, רובין,’ הסברתי, ‘אבל את מבינה זאת כי את פקחית יותר ממפיק הוליבודי ממוצע. אחרי הכל, את בת אחת־עשרה’…”
יחס מלגלג (ומוצדק) זה לא הפריע לאסימוב עצמו לאחר מכן לעשות נובליזציה מהסרט, וכך להוסיף ספר נוסף למאות שהוא כל כך אוהב לספור…
ואם כבר אנחנו בסימן המשכים למיניהם, אז נמשיך בכך, והפעם מדובר בהמשך בלתי צפוי לחלוטין. מי היה מעלה בדעתו שכעבור יותר משלושים שנה אחרי פרסומה הראשון, יבוא המשך לטרילוגיית ‘המוסד’ של איזאק אסימוב? ספק אם אסימוב עצמו חשב על כך, אבל הוצאת הספרים ‘דאבלדיי’ חשבה, לחצה, ואף החתימה את אסימוב על חוזה ושלמה לו מקדמה של 50,000 דולאר רק עבור הסכמתו העקרונית. שם הספר יהיה ‘שרביט הברק’, וכשאסימוב נשאל לפשרו של השם הוא ענה, “אין לי מושג”… לדברי אסימוב, ‘רודפת’ אחריו הוצאת דאבלדיי מזה זמן רב עם הרעיון. ''לא רציתי מהם שום מקדמה"… אומר אסימוב, “אבל הם החליטו שאין להניח שאקח את הכסף ואברח”… אגב, אסימוב אינו נוהג בדרך־כלל לבקש מקדמות מהוצאת ‘דאבלדיי’, שהוציאה לאור רבים מספריו. הוא מסתפק בחלקו ברווחי המכירות…
כהכנה לכתיבת ספר־ההמשך, קרא אסימוב מחדש את הטרילוגיה שלו, כדי “להכניס את עצמי לסגנון,” לדבריו. כזכור, טרילוגיית ‘המוסד’ התפרסמה לראשונה כסידרת סיפורים שהופיעו בירחון ‘אסטונדינג’ בין השנים 1942 ו־1950 ובשנת 1966 זכתה בפרס ‘הוגו’ מיוחד עבור ‘הסידרה הטובה ביותר בכל הזמנים’. לפני חודשים אחדים ראה אור ספרו ה־229 של אסימוב, והוא מצפה שעד סוף השנה יגיע המספר ל־236!
לפני חודשים אחדים חגג המגזין ‘אסטונדינג’, או בגלגולו הנוכחי ‘אנלוג’, חמישים שנה לקיומו. החגיגה התקיימה בניו־יורק, ולמעשה כשנה אחרי התאריך המדוייק. המגזין החל להופיע בשנת 1830 בשם Astounding Stories of Super Science (‘סיפורים מדהימים של מדע־על’). שנה לאחר מכן שונה השם ל’סיפורים מדהימים'. בינואר 1933 הוחזר השם המקורי, ושוב שונה ל’סיפורים מדהימים' באוקטובר אותה שנה, כאשר הירחון עבר לבעלות הוצאת ‘סטריט אנד סמית’. כעבור חמש שנים שוב שונה השם, הפעם ל’אסטונדינג סיינס פיקש’ן (‘מדע בדיוני מדהים’). ב־1961 נמכר המגזין להוצאת ‘קונדה נסט’ ושינה את שמו ל’אנלוג'. ב־1980 הוא נמכר שוב, לג’ואל דיוויס, אשר לפי שעה לא שינה שוב את שמו. המגזין זכה ליוקרה רבה בעיקר בשנות עריכתו של ג’ון קמפבל, אשר גידל את ‘דור הענקים’ של המד"ב בשנות ה־40, כמו היינליין, וואן־וגט, אסימוב, סטרג’ן ואחרים. בתמונה המלווה מבזק זה חותכים וותיקי המגזין את העוגה החגיגית שהוכנה לכבוד יום השנה ה־50 למגזין.
<.נר>
לארי ניבן, שכמה וכמה מסיפוריו הופיעו בחודשים האחרונים על דפי ‘פנטסיה 2000’ ממשיך לעשות חיל. לאחרונה הוא חתם על חוזה עם הוצאת דל־ריי לפרסום המשך שני לספרו המפורסם ‘עולם־טבעת’. הספר ייקרא ‘טבעת העשן’ וניבן קיבל מקדמה בסך 100,000 דולאר עבור הפרולוג ופרק ראשון מהספר. הוא התחייב להשלים את כתב היד עד יוני 1983.
הספר ‘עולם־טבעת’ הופיע בשנת 1970, הפך מייד ל’קלאסיקה', וזיכה את מחברו בפרסי ‘הוגו’ ו’נביולה' גם יחד בשנת 1971. המשך לספר, בשם ‘מהנדסי עולם־טבעת’ ראה אור לפני שנה. הספר השלישי, ‘טבעת העשן’ לא יהיה, לדברי ניבן, המשך ישיר לשני הקודמים. “הסיפור מתרחש בסביבה דומה לזו של ‘עולם־טבעת’, אבל הפעם היא תהיה טבעית, ולא מבנה מלאכותי,” מספר ניבן. (‘עולם־טבעת’ ו’מהנדסי עולם־טבעת' יתורגמו לעברית בשנה הקרובה בהוצאת ‘היפריון’).
שמועות על כך נפוצו כבר לפני שנים, ורבים המתינו לכך בתקווה, והנה סוף סוף הדבר עומד להתממש: המשך ל’2001, אודיסיאה בחלל'! הוצאת הספרים דל־ריי הסכימה לשלם לארתור סי. קלארק מיליון דולאר (!) עבור זכויות הפרסום של הספר, ששמו יהיה ‘2010: אודיסיאה מספר שניים’. המו"ל מבטיח שהספר יראה אור בנובמבר 1982, אך קלארק עצמו הכחיש זאת בתוקף. לדבריו יושלם כתב היד לא לפני יוני 1983.בראיון בלעדי לעיתון ‘סיינס פיקשן כרוניקל’ סיפר קלארק: "סטנלי קובריק מדרבן אותי כבר מזה שנים, ואפילו כתבתי כבר מספר תקצירים לסרט המשך אפשרי, ושלחתי אותם לסקוט מרדית (סוכנו הספרותי של קלארק). אחד מהם, בשם ‘שירת הארץ הרחוקה’ התפרסם ב’אומני'.
…למעשה חשבתי על ההמשך באופן תת־הכרתי מזה 15 שנה, כך שמרבית העבודה נעשתה במותי אף שלא הייתי מודע לכך."
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות