VI 🔗
— Soon I find myself all the more sympathising with the dead.
I mean, with the living dead.
And “soon”, what does it mean?
In the absence of the sun and the moon?
Half an hour before the monsoon? But it doesn’t make sense.
Or some time late in the afternoon?
זֹאת הָיְתָה בָּחוּרָה אָמֶרִיקָאִית שְׁחַרְחָרָה
בְּ־T-shirt עִם בְּרַח דּוֹדִי בְּגָדוֹל
אֲשֶׁר בְּהֶסַּח דַּעַת נִכְנְסָה לַחֲנוּת כְּאוֹרַחַת נוֹטָה לָלוּן
בְּלִי לָשִׂים לֵב לִשְׁתִיקָתֵנוּ הַחֲנוּטָה
דְּבוּקָה לַטֶּלֶפוֹן הַסֶּלוֹלָרִי.
עוֹד מְעָט תְּאַבְּדוּ אֶת הָאֵמוּן – אֲבָל אֲנִי עֲדַיִן נֶאֱמָנָה לַמָּקוֹר שֶׁבַּתַּרְגוּם:
– וּבְקָרוֹב מָצָאתִי אֶת עַצְמִי רוֹחֶשֶׁת יוֹתֵר וְיוֹתֵר אַהֲדָה לְמֵתִים חַיִּים.
אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת לְחַיִּים מֵתִים.
אֵלּוּ שֶׁמֵּתוּ בַּחַיִּים
אֵלּוּ שֶׁחַיִּים בְּמוֹתָם
אֵלּוּ שֶׁמֵּתוּ מִתּוֹעֵבָה
אוֹ מִפַּחַד הַטּוֹבָה
אֵלּוּ שֶׁמֵּתוּ מֵאַכְזָבָה
אוֹ מִפַּחַד הָעֲזִיבָה
אֵלּוּ שֶׁמֵּתוּ מִתַּאֲוָה
אוֹ מִפַּחַד הַתַּאֲוָה
כִּי הֲרֵי מֵאַהֲבָה לֹא מֵתִים.
אֵלּוּ שֶׁלֹּא עָשׂוּ חֶשְׁבּוֹן
כָּמָּה שָׁנִים עוֹד יִחְיוּ
בִּהְיוֹתָם גְּוִיוֹת מְהַלְּכוֹת
כָּל עוֹד אֲנִי מִתְעַקֶּשֶׁת לֹא לָמוּת
לִחְיוֹת
כְּדֵי אֵי פַּעַם לִזְכּוֹת
בִּשְׁלֵמוּת
וּכְשֶׁתָּבוֹא שְׁעָתָם
מַה יַעֲשׂוּ?
כִּי הֲרֵי לֹא מֵתִים פַּעֲמַיִם
כָּל מֵת חַי
מְיֻתָם
מִמּוֹתוֹ
הַיָּשָׁר
הַתָּם
וּבְיַתְמוּתוֹ הוּא טָמוּן בֵּין תֵּשַׁע סְפָרוֹת חֲתוּמוֹת
.In the absence of the sun and the moon
(בְּהֶעֱדֵר הַשֶּׁמֶשׁ וְהַלְּבָנָה).
וְלִפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יִנּוֹן שְׁמוֹ,
וְלִפְנֵי הַלְּבָנָה לֹא יִשְׁמְעוֹ…–
כָּאן הִיא חָדְלָה מִן הָהִמְנוֹן כְּאִלּוּ הִכִּירָה לְפֶתַע בְּנוֹכְחוּתִי
וּבְמִבְטָא יַהֲלֹם חוֹתֵךְ אָמְרָה בְּסִגְנוֹן אַחֵר:
– לָמָּה לָךְ לְשַׁקֵּר? הֵן אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאֵינֶנִּי קַיֶּמֶת כְּלָל,
אֵיךְ שֶׁבָּאתְ עַד הֲלוֹם?
– עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת־רַבִּים.
VII 🔗
עוֹד הַדֶּלֶת שָׁרָה
לְאַחַר הַנַעֲרָה:
– בָּאָה רָעָה, רָעָה בָּאָה,
בָּהּ־הָ־הָ, בָּה־ הָ־הָ, כִּבְשָׂה שְׁחֹרָה,
יֵשׁ לָךְ צֶמֶר לִמְכִירָה?
– יֵשׁ אֲדוֹנִי, שָׁלֹשׁ אַמְתָּחוֹת,
כָּל אַחַת סְפוּרָה:
אַחַת לָאָדוֹן,
אַחַת לִגְבִרְתִּי,
אַחַת – לַיַלְדּוֹן שֶׁגָר בְּסִמְטָתִּי.
וְלִצְלִיל שִׁירָהּ הַמְּצַמְרֵר
נִכְנְסוּ לַדּוּכַן זָקֵן וּזְקֵנָה.
הַזְּקֵנָה מְחַפֶּשֶׁת שְׁעוֹן מַיִם.
– קְלֶפְּסִידְרָה? – מְתַקְּנָהּ הַשֶׁעָן הָרַע.
– וְהַשֶּׁעָן הַטּוֹב מִשְׁתַּעֵל – נַעֲשָׂה לוֹ רָטֹב וָקַר –
וְשׁוֹאֵל: “מָה הַתּוֹעֶלֶת שֶׁבַּדָּבָר”.
לָמָּה לַגְּבֶרֶת לְאַבֵּד אֶת זְמַנָּהּ הַיָּקָר?
וְהַזְּקֵנָה קִרְקְרָה:
– הֲרֵי זֶה אֵינֶנּוּ עִנְיָן שֶׁל יֻקְרָה
אֲבָל אֲנַחְנוּ בַּדֶּרֶךְ לָאַזְכָּרָה
וּלְמַעַן הָאֱמֶת אֲפִלּוּ לַסִּדְרָה
אָז חָשַׁבְתִּי שֶׁזֹּאת –
אֵיךְ אָמַרְתָּ? קְלֶפְּסִידְרָה? אֲנִי אוֹמֶרֶת: שְׁעוֹן הַמַּיִם –
תַּעֲזֹר לִי טִפָה, יַעֲזֹר –
הֲרֵי אֵין לִי דְּמָעוֹת בַּעֵינַיִם, –
וְהִיא הִצְבִּיעָה עַל הָאֵזוֹר שֶׁמִּתַּחַת לַגַבּוֹת וּמִשְּׁנֵי הַצְדָדִים שֶׁל הָאַף
– וּמִכָּל צַד נִקְרַע חוֹר
וְהַשֶׁעָן הָרַע טָבַע בְּתוֹךְ חוֹר הַשְׂמֹאל
וְהַשֶׁעָן הַטוֹב נִזְרַע אֶל תּוֹךְ הַחוֹר הַיְמָנִי.
וַאֲנִי, – הִבִּיטוּ בִּי הַחוֹרִים…
VIII 🔗
– וַאֲנִי, – שׁוֹטֵר נִכְנַס לַדּוּכָן – אֵינִי יָכוֹל לְהָבִין
מֵאַיִן בָּא הָרָצוֹן לוֹמַר: אֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ יוֹתֵר, כְּבָר אֵינְךָ חָסֵר, אַתָּה מְיֻתָּר –
וּלְאָן? הָיִיתִי רוֹצֶה לְאַתֵּר… – וְהוּא נָקַשׁ בְּמִצְחוֹ כְּאִלּוּ נִגֵּן בִּפְסַנְתֵּר, –
הֶחָשַׁבְתְּ אֵי פַּעַם לְהַגִּיד: אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ פָּחוֹת?
– הֲנִסִּית לְהַסְבִּיר לְגִדֵּם שֶׁמַּחֲצִית גְּדוֹלָה מֵהַשָּׁלֵם?
הֶחָזִית אֶת עַצְמֵךְ כַּאֲחוֹת רַחְמָנִּיָה בַּחֲזִית שֶׁל מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה
רְבָבוֹת וְנָכִים – חַסְדֵי פ"ן, נָחֵי ע' מְדוֹבְבִים אֶת הַסֶּרֶט הָאִלֵּם
“אֲחוֹתִי כְּלָיָה”?
– וְלֹא אֲנֹכִי אֶלָּא פְרַנְצֶ’סְקָה בֶּרְטִינִי בַּתַּפְקִיד הָרָאשִׁי
הַלַּחְמָנִיָּה הַקְּלוּיָה בְּאֵשׁ הַמַּצִית מִכִּיסוֹ שֶׁל מַר אִקְס הַלִבֶּרְטִינִי
בְּגִלּוּמוֹ שֶׁל אֵיזֶה סַמָּל בְּחֻפְשָׁה
וּבְלוּלָאַת הַמַּדִים תָּמִיד כְּלוּאָה חֲמָנִיָּה אוֹ חַרְצִית
בְּכָל מִקְרֶה סֶמֶל הַשֶׁמֶשׁ הָעוֹלָה.
וּבְמֶגָלוֹמָנִיָּה בְּרוּרָה לָעַיִן הִיא נִלְחֶמֶת בַּהֲזָיוֹת שֶׁל גִּבּוֹרָהּ הַמְּדַמְדֵּם
וּמְדַקְלֶמֶת בִּתְנוּעוֹתֶיהָ הַמַּעֲגָלִיּוֹת וּבִתְנוּחוֹתֶיהָ הַמְּאֻמָּצוֹת
אֶת “אִינְפֶרְנַצְיוֹנָל”.
הֲנָחוֹת לִילָדִים מִתַּחַת לְגִיל 16 וּלְחַיָּלִים.
IX 🔗
בָּה – הָ – הָ, בָּה – הָ – הָ, כִּבְשָׂה שְׁחֹרָה, –
עוֹד הַדֶּלֶת שָׁרָה אַחֲרָיו.
– וַאֲנִי, – הִבִּיטָה בִּי הַזְּקֵנָה…
– וַאֲנִי, הַשְּׁכֵנָה שֶׁלָּכֶם, –
נִדְחֲסָה פְּנִימָה הַצּוּרָה
רַבַּת־הַמְּמָדִים, – גְּבֶרֶת קַבֶּסָה,
גְּבֶרֶת־רֹאשׁ, פָּתַחְנוּ לְיַדְכֶם מִכְבָּסָה
“כְּבִיסָה שְׁחֹרָה כִּלְבָנָה וּמַדִּים”
וַאֲנִי שְׂמֵחָה לְהַזְמִינְכֶם
לָהַעֲמָסָה הָרִאשׁוֹנָה חִנָּם אֵין כָּסֶף
וּלְשֵׁם שְׁכֵנוּת טוֹבָה.
בָּה – הָ – הָ, בָּה – הָ – הָ, כִּבְשָׂה שְׁחֹרָה –
הַדֶּלֶת קוֹנְנָה, – יֵשׁ לָךְ צֶמֶר לִכְבִיסָה?
– וַאֲנִי, – הַבִּיטָה בָּהּ הַזְּקֵנָה…
– עֲשִׂי לִי טוֹבָה – הִתְעָרֵב הַזָּקֵן, – גְּבֶרֶת קַבֶּסָה הַיְּקָרָה
תִּהְיִי לִי רָעָה, שׁוֹנָה מִמֵּילָא לֹא תִּהְיִי רַק תִּהְיִי לִי בְּרִיאָה.
וְכִתְשׁוּבָה הוֹלֶמֶת לְעֵינֶיהָ הַתּוֹהוֹת
הוּא תָּחַב לִי אֶצְבָּע בֵּין הַצְּלָעוֹת:
הִנֵּה, גְּבֶרֶת קַבֶּסָה הַנְּאוֹרָה, זֶה מַה שֶׁאַתְּ רוֹאָה –
כְּבָר הָיְתָה כָּאן מִשְׁטָרָה וְעָשְׂתָה חֲקִירָה,
הַכֹּל בִּגְלָל הַבָּחוּרָה (הֲרֵי גְּבִרְתִּי מַכִּירָה – הַיּוֹם מִי שֶׁאֵינוֹ בָּחוּר
אָז הוּא בָּחוּרָה)
שֶׁבָּחֲרָה בְּאַהֲבָתָהּ לְמַעַן טָהֲרָה,
חָשָׁבָה בְּלִבָּהּ שֶׁזֶּה כְּשֶׁמֶן זַיִת מְזֻקָּק
וְכָבְשָׁה אֶת עַצְמָהּ כְּבִישָׁה קָרָה.
לֹא הִקְשִׁיבָה שֶׁעַל דַּעַת כֻּלָם עַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבָה
וְהִנֵּה – נִטְמְאָה
וּגוּפָהּ הָרִאשׁוֹן הַיָּחִיד מִתְנַקֵּם בָּה.
– אֵיזוֹ טִפְּשָׁה מִסְכֵּנָה – הִנְהֲנָה בְּרָאשָׁהּ
גְּב' קַבֶּסָה וְזִקּוּקֵי דִּי נוּר מִלְּשׁוֹנָהּ
נִכְבּוּ בְּתוֹךְ בּוּעוֹת הַסַּבּוֹן שֶׁל עֵינֶיהָ.
X 🔗
צִפִּיתִי שֶׁהָאֲדָמָה תִּפְעַר אֶת פִּי תְּהוֹמָהּ חֲסַר הַשִׁנַּיִם
וְתִבְלַע אוֹתִי
אֲבָל הִיא בָּלְמָה אוֹתוֹ.
קִוִּיתִי תִּקְוָה חֲלוּלָה לְהִדָּחֵף פְּנִימָהּ
כְּפִי שֶׁדָּחֲפוּ בִּי כָּל כַּפִּית דַּיְסָה
בְּעַד אַבָּא־אִמָּא וְהַקְּרוֹבִים –
מֶה הָיָה עוֹלֶה בְּגוֹרָלָם
לוּלֵּא נִקִּיתִי אֶת צַלַּחְתִּי? –
אַךְ זֹאת הָיְתָה הַזְּקֵנָה שֶׁלִּקְּקָה אֶת שְׂפָתֶיהָ.
לֹא הִצְלַחְתִּי לְהִזָּכֵר: מֶה הָיִיתִי וּמִי הָיְתָה הִיא
בְּסֵרוּבִי לְנַסֵּר אֶת הַחַיִּים לִשְׁנַיִּם: לָחַיָּה וְלַיָּפָה
כְּעוֹזֶרֶת הַקּוֹסֵם.
– וַאֲנִי, – הִבִּיטוּ בִּי הַחוֹרִים…
– וַאֲנִי אוֹמֵר לָךְ, מָהֵר, מָהֵר,
– אֵין לָנוּ זְמָן לְהַרְהֵר, אֲנַחְנוּ מְאַחֲרִים – הֵרִים אֶת קוֹלוֹ הַזָּקֵן, –
הַפְסִיקִי וּמִיָּד עִם הָאֲנִי שֶׁלָּךְ וְהָאָחֵר.
הֲרֵי אֵין כָּאן אַף דִּמְעָה לִמְכִירָה, גַּם לֹא הַמּוֹכְרִים.
שָׁלַח אֶת יָדוֹ, תָּפַס בְּיָדָהּ
וּמָשַׁךְ אֶת הַזְּקֵנָה וְאֶת זְקֶנְתּוֹ מִן הַדּוּכָן. –
– שָׁלוֹם לָךְ, גְּבֶרֶת קַבֶּסָה הַנִכְבָּדָה,
נִשְׁתֶּה לִכְבוֹדֵךְ כּוֹסִית “לַמְבָּדָה”
לְהֵיכָן? – נֶאֱנְחָה גְּב' קַבֶּסָה, –
זֶה עוֹד עָלוּל לְהִגָּמֵר בְּאֵיזֶה רִיק מְזַעְזֵעַ…
וְנִמְלְטָה מִן הַמָּקוֹם.
XI 🔗
פַּעַם רָשַׁמְתִּי: טַקְסִידֶּרְמִיסְט, הוֹ אַהֲבָה! הוֹ נֶקְרוֹפִילִיָּה, עֲדִינוּת!
וְלֹא תִּרְגַּמְתִּי. נָשַׁכְתִּי אֶת שְׂפָתַי.
וְאַף מִלָּה לֹא עָלְתָה עָלֶיהָ, לֹא בַּשָּׂפָה הָעֶלְיוֹנָה
וְלֹא בַּתַּחְתּוֹנָה
וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ מִפִּי.
מַעֲלָה, מַטָּה –
מִי יִתֵּן וְיִקְבַּע?
מָה עַתָּה וּמַה לָהּ? –
מִי יָגֵן וְיַקְפִּיא
בְּלָשׁוֹן מֻעָטָה
אֶת פִּרְחֵי הַדִּבָּה,
עוֹלְלוֹת הַכַּסְפִּית, עַלְעַלֵּי כּוֹתָרוֹת
שֶׁכְּמוֹ כְּפוֹר יְכַסּוּ חַלּוֹנוֹת רַאֲוָה
בַּדּוּכָן בּוֹ יָרַדְתִּי אַחַר
מַחֲשַׁבְתִּי רְעֵבָה
שֶׁאֻבְלַע בְּתוֹכָהּ
כְּכַפִּית הַדַּיְסָה.
20.10.2000
במקום ההקדשה 🔗
“מֻקְדָּשׁ לְמִישֶׁהוּ”, – כָּתַב לֵב מֵי
מִתַּחַת לַכּוֹתֶרֶת “כְּפוֹר” שֶׁל שִׁירוֹ הָאַחֲרוֹן
שֶׁלֹא סִיְּמוֹ
וְיִתָּכֵן שֶׁהִתְכַּוֵּן לְמִישֶׁהִי – אֵינוֹ בָּרוּר בְּרוּסִית.
“אֲנִי בָּאָה מִן הַצַּד שֶׁל הַמּוּסִיקָה”, –
מַגְדִּירָה אֶת עַצְמָה הָעוֹרֶכֶת. –
“אַתְ בָּאָה מִן הַצַּד שֶׁל הָרוּסִית.”
דְּבָרִים רַבִּים אֵינָם מֻגְדָּרִים בְּרוּסִית
מִלְבָד הַמִּין.
מִי – מָה – מוֹ – מוּ – מֶה, – שָׁרְנוּ בְּשִׁעוּרֵי זִמְרָה.
מִי? מָה? מוּ? – שָׁאֲלָה הַמּוֹרָה יוּדִית.
מַה שֶׁנָּתַן אֶת שְׁמוֹ לְתִסְכּוּלִי –
כֻּלִּי זִכָּרוֹן יָפֶה מְגֹחָךְ נִפְעָם, בְּכִי הַתַּן
קֻבִּיּוֹת־קֻבִּיּוֹת בִּכְלִי הַהַקְפָּאָה
וּמְבוּכוֹת קְטַנּוֹת מְיַגְּעוֹת
שֶׁאַף פַּעַם אֵינָן מַגִּיעוֹת לְרָמַת מְבוּכָתוֹ הַכְּבוּשָׁה –
שְׁרַב הַסֶּפְּטֶמְבֵּר
הַיּוֹצֵא הַנִּכְנָס הָעוֹמֵד בַּמָּקוֹם
נִכְנָע וְנָסוֹג
מִי – מַה – מוֹ – מוּ – מֶה, – שָׁרְנוּ בְּשִׁעוּרֵי זִמְרָה.
מִי? מָה? מוּ? – שָׁאֲלָה הַמּוֹרָה יוּדִית.
וְתִסְכּוּלִי וַאֲנִי אֵינֶנּוּ מַאֲמִינִים
בְּנֶס בְּדִידוּתֵנוּ חַסְרַת הַבּוּשָׁה.
מַה נַעֲשֶׂה בְּמִטְרוֹת הָחֹרֶף הַקָּרֵב,
בְּחֵרוּתֵנוּ הַגַּשְׁמִית
מִכַּרְכֹּם הַקַּרְקַע בִּכְלִימָתוֹ,
מְקוֹם הָאֲוִיר הַמֻּחְמָץ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות