קדמת ישראל: מושב ישראל במצרים / זאב יעבץ

משפחות יעקב עושות חיל. שנות יעקב האחרונות וערכן. בניו. לפלגות רוחם ודרכיהם. דעת יעקב על הבכורה וסדור עניני משפחתו על פיה. שירת ברכתו. מותו. קבורתו במערת המכפלה. יוסף מנחם את אחיו. ערך ימי האבות בתולדותינו. המשפחה היתה לעם. ישראל שם האומה. חוק זכרון לכבוד יעקב. ראשית עבודת הסופרים. איתן ואחיו בני זרח אבות המחוקקים. הכתב. חזון. סמני גדולת העם בשמות בניו. בני שלה אבות עושי מלאכה בישראל. כבוד המלאכה. רבים מישראל מתישבים בערי מצרים. הדעות והמדות נפסדות. גובה לב. רבוי נשים. הבלי נכר. מלחמת בני אפרים. שנאת מצרים לישראל. געגועי יוסף לארץ אבותיו ביום מותו. השבעתו את אחיו. בני יעקב מתו. עבודת אפיס ואמון. מוכיחים קמו בישראל. מרי. קשי ערף ובטול המילבה. מלכי הרועי נגרשים. מלכי בני חם מושלים. שנאת מלכי בני חם לישראל. חסדי יוסף נשכחים. גזרת מס. בנין פתום ורעמסס. עבודת פרך. גזרות כליה. לידת משה. הצלתו. גדולו בבית המלך. רום ערכו לעולמי עד. המון לבו לאחיו. גבורת מעשי נעוריו. מנוסתו לארץ מדין. רעואל-יתרו. משה נושא את צפורה ומוליד את גרשם. רועה צאן חותנו. יתרון שבט הלוי. אהרן הנביא ומרים הנביאה. שנוי לרעה בשטת השעבוד. נוגשים ושוטרים. הרהור תשובה. גלוי שכינה למשה ותעודתו. שם הויה. משה ואהרון נפגשים. אוספים זקני ישראל במצרים. עומדים לפני פרעה. הגזרות מתרבות. תלונת העם. דברי אוהבי מצרים. מכות. פרעה מבטיח וחוזר ומלא חרטות. משה עומד על דעתו. גמר דברי משה אל פרעה. מצות פסח. כבוד משה בעיני מצרים. מכת בכורות. בכור פרעה מת. פרעה מתחנן למשה ולישראל. גאולה. יציאת מצרים וערכה. מספר היוצאים. עצמות יוסף. ערב רב. ניסן ראש חדשים. חג המצות. קדוש בכורים. תפילין.

ויושב יוסף כל בית אביו שבעים נפש בארץ גשן אשר ברעמסס במיטב הארץ. ויכלכל אותם יוסף לחם לפי הטף כי כבד עוד הרעב בארץ ויעשו בני יעקב חיל בשבתם שם וירבו ויפרו מאד.

והימים אשר ישב יעקב בארץ גשן היו האחרונים והנכבדים בכל הפרק הראשון לתולדותינו בכל ימי האבות. כי בשבע עשרה שנה ההן שם את לבו לצוות את בניו אחריו ולהגיד להם מה יהיה משפטם בהיות המשפחה לעם. ויהיו ימי חיי יעקב בעיני בניו אחריו למראה דמות תולדות הגוי הגדול אשר יצא מחלציו אשר נפתולי אלהים נפתל כל ימיו עם כל סביביו גם יכול להם.

בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו

וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת-אֱלֹהִים

וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ וַיּוּכָל…¹

ועין אלהים היתה על אבינו על יעקב להבין אל קרב לב בניו ולדעת ולהורותם את דרך הרוח אשר יאחז איש איש מהם². אף משלח יד ונחלה בארץ הורה לכל אחד מבניו לפי רוחו ולפי ערכו. וירא את ראובן בכורו, האיש הרך והטוב אשר שם את כל לבו להציל את יוסף מרעתו. כי אין מעצר לרוחו ולא שאַת³ לו ולא עז. ושמעון ולוי לא זכו בעיניו על אפם ועל עברתם כי מהירי חמה היו ויצו להפיץ את שבטי שמעון ולוי ולחלקם בתוך אחיהם ולבלתי תת חלק ונחלה בארץ להם לבדם. אך ביהודה בטח לבו כי בעזו ובגבורתו ובכח לבו יהיה לראש אחיו. וליששכר איש מנוחה וארך רוח נבא נחת ושקט מבית וקוצר יד במלחמה על פני חוץ וייעצהו לשום את כל לבו אל עבודת אדמתו. ואת זבלון האוהב לנוע שם לעובר ארחות ימים וישם את גבולו לחוף ימים מנגד לצידון. ואת גד ואת נפתלי ואת בנימן ראה כי רוח גבורה בם וינבא להם כי יצליחו במלחמותיהם. וינחם את דן אשר רק בן אחד היה לו כי יעשה גם הוא חיל וכי יהיה לכבוד כאחד שבטי ישראל. אך את כל ברכותיו ברכות שמים מַעָל ברכות תהום רובצת תחת יצק על ראש יוסף נזיר אחיו.

בעת ההיא שב יעקב ללכת בדרך אשר החזיק בילדותו להעביר את הבכורה מפטר רחם⁴ ולתת לאיש אשר לו יתרון הכשר חכמה. ויקח את הבכורה מיד ראובן⁵ ויתן לנזיר אחיו ליוסף⁶, ואת יהודה שם לראש⁷ כי אמיץ וכביר כח לב הוא. וגם בבית יוסף אשר שם לשני בתים בִּכֵּר את אפרים הצעיר על פני מנשה הבכור כי גדול היה שבט אפרים משבט מנשה בעֹז ובדעת נפש. ויהי שני ליהודה בכבודו בישראל. את כל המצות האלה אשר צוה את בניו אחריו שם בשירה צחה ורוממה אשר דבר באזני בניו לפני מותו. ותהי השירה הזאת המלאה רחמי אב, חכמת אלהים, תוכחות מוסר וברכות הורים, לספר המצוה לכל זרע יעקב. ותיקר ותקדש בעיניהם מאד כי היא אחרית דברי יעקב וראשית זמירות ישראל. וככלותו לדבר את דברי השירה אסף את רגליו אל המטה ויאסף אל עמיו.

ויחנטו עבדי יוסף את יעקב כמשפט אשר יעשה למלכי מצרים ושריהם יעשו לו גם המצרים מספד כבד. ויעל יוסף על פי פרעה הוא וכל אחיו וזקני בית פרעה את יעקב ארצה כנען חברונה כאשר השביעו. ויעלו עמם רכב ופרשים מחנה כבד מאד. ויקברו בני יעקב את אביהם אל מערת המכפלה אל המקום אשר קבר יעקב גם את לאה אשתו אשר מתה בעודנו בארץ כנען. ויהי בשובם מצרימה ויראו אחי יוסף כי אביהם אין עוד עמם וַתֵּצֶר להם מאד. ויהיו בעיניהם כאנשים אשר סר צלָּם מעליהם וייראו מאד פן ישיב להם יוסף את גמולם ויפלו לפניו ויאמרו לו אביך צוה לפני מותו לאמר אנא שא נא לפשע אחיך כי אמנם רעה נמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך. ורחמי יוסף נכמרו מאד ויבך וינחם אותם וידבר על לבם.

ויהיו ימי יוסף אשר חי אחרי מות יעקב אביו ארבע וחמשים שנה. ויהיו הימים ההם ימי טובה וכבוד לכל נפשות בית יעקב. ויפרו וירבו כככבי שמים. ורוח חדשה החלה להתפעם בתוכם, רוח עָם, כי כל הימים אשר אביהם חי היו תַמים יחדו אל ראש אחד, ראש בית אביהם. אולם אחרי לֻקח אביהם מעל ראשם נפרדו לשנים עשר שבט והשבטים האלה אשר ידע איש איש כחו וערכו שבו ויהיו לאחדים לגוי אחד.

וימלאו במות יעקב הפרק הראשון לתולדותינו, פרק ימי האבות, כי עד העת ההיא קם רק איש אחד לדור איש אחד לדור לכלכל את הרוח הנאצלת ממרום לתת נשמה לעם אשר יצא מחלציהם. אברהם יצחק ויעקב אבותינו אשר בידם הפקיד ה' את הרוח הבשילו את פרי הרוח הזאת את דעת אלהים ואהבת חסד ויטפחו ויחַיו שלשת האבות את הרוח הזאת ויצרוה מכל משמר עד אשר קמו להם יורשים נאמנים. אז מת יעקב, ויתמו ימי האבות, ויקומו הרבים תחת היחידים והעם תחת המשפחה.

בעת ההיא החלו יוצאי ירך יעקב, לקרוא להם שֵׁם חדש שם ישראל אשר נקרא יעקב אביהם עת שרה את מלאך אלהים בשובו מארץ ארם. ויהי שֵׁם ישראל שם תפארת לגוי כֻלו עד היום הזה, כי לא היה נכון עוד בעיני עם, אשר כח ורוח בו, להקרא על שם עבר הקטון בגוים. ויהי עם עבר בעיניהם כַּנֵּץ אחרי אשר גמל הפרי. והמצרים והפלשתים ויתר גויי חם קראו לבני ישראל עברים כל הימים⁸ ויעשו בני ישראל זכר לנפלאות⁹ אשר הפליא ה' לאביהם בהאבקו עם האיש הפֶּלְאִי בפניאל וישימו להם לחוק לבלתי אֲכול את גיד הנשה כי נגע המלאך בכף ירך יעקב בהאבקו עמו.

וראשית בִּכּוּרֵי הדור הראשון הנולד במצרים היתה קדש לה' כי אך הָחל הֵחל ישראל להיות לעם הקים מבחוריו לנביאים, ותראינה עוד עיני אבינו הזקן ארבעה מילדיו, והנה מעשה ידיו בקרבם, ורוחו עומדת בתוכם. שם הילדים האלה, איתן והימן כלכֹּל ודרדע בני זרח בן יהודה. ויברך ויקרא לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו וכי הם היו אבות כל מושך שבט בישראל¹⁰. ומשפט הסופרים לא היה עוד בימים ההם לכתוב את דבריהם על הגליון בקנה רק ויחוֹקו חקקי לבם בשבט ברזל על לוח אבן. על כן קראו לסופרים ההם מחוקקים על שם מלאכתם. וחכמי ישראל קראו להם נביאי מצרים כי רוח ה' לְבָשָׁתֵם. המה אבות החכמה אשר יצאה להם שֵׁם עולם בחכמתם לדור דור. ויעשו להם שֵׁם גם בחכמת בני קדם ובחכמת מצרים. ויהי להם יוסף לעינים אשר נטה לבו גם הוא אחר חכמת מצרים בילדותו בעודו בבית אביו¹¹ וילמדו המחוקקים לעמם את מעשה הכתב בארץ מצרים. וחכמי העמים בדורות האחרונים יחליטו כי אבותינו במצרים העבירו את גְלוֹפֵי¹² מצרים מפני כתב אותיות. והגלופים המה המראות אשר ערכו החרטומים כותבי מצרים מראה לדבר מראה לדבר. ויהי מספר הגלופים כמספר הדברים אשר יהגה האדם רב ועצום מאד. ויפלא מכל אדם ללמוד את הכתב ההוא כלו עד תמו. ויקומו המחוקקים וישימו תחתם עשרים ושתים אותיות אשר הן כיום מוסדות כל דבר וכל מלה.

ויקחו חוקקי ישראל את הטוב מיד החרטומים תופשי החרט ואת הרע לא לקחו. וישימו להם לחוק להודיע ולהפיץ בקרב העם את דעת אלהים ולא הלכו בדרכי חרטומי מצרים אשר שמו להם לקו להעלים בלטיהם את חכמתם מעיני העם. על כן יאמרו חכמי ישראל בני זרח התנבאו¹³ במצרים. וימנו אותם ראשונים לכל נביאי ישראל. אף במשפחת רם¹⁴ למטה יהודה קמו בימים ההם חכמי לב אנשי אלהים. וישימו סופרי הקדש ימים רבים אחרי כן את אחד מהם את אליהוא בן ברכאל הבוזי¹⁵ למליץ לתורת ישראל המזוקקה למול מליצי תורת שם ועבר המטֻשטשה.

ויהי ימי המחוקקים ימי משאות וחזון לישראל. ויוָּדע ה' להם בארץ מצרים וישא ידו להם לאמר הלא אני ה‘. הלא היא כתובה על ספר חזון יחזקאל הנביא¹⁶ ויעלו את דבריהם על מגלות גומא אשר נפרצו לרוב בארץ ההיא ותהיינה לשעשועים לכל העם¹⁷. ורבים היו הדברים בעת ההיא אשר נקדשו בעיני העם תולדות אברהם יצחק יעקב ויוסף וברכת יעקב אביהם. ותנח בימים ההם על בני ישראל רוח יראת ה’ וגאון מולדת. ויקדשוּ את בניהם מרחם לה' ולישראל בשמות אשר קראו להם, ויקראו לבניהם כשמות האלה עֻזי-אֵל צורי-שדי דעו-אל אלי-צור שדי-אור ואלי-אב, לאמר: אלי-צור שדי-אורי אל-אבי עמי-נדב עם-רם עמי-שדי עמי-אל עמי-הוד לאמר עמי-הודי.

ובני שלה בן יהודה עשו חיל במלאכת מחשבת ובכל חרושת אשר יד ושם להן במצרים¹⁸. ויהיו כל מרבית בית אַשְׁבֵּעַ בן שלה עובדי בוץ ויהי להם בית עבודה. ויעשו בני שלה במלאכת כלי יוצר בנטיעה ובבנין ויצא להם שם במלאכתם ויקרא להם מלך מצרים לשבת עמו בעיר הממלכה. וילמדו בני ישראל את אצבעותיהם לעשות בזהב ובכסף ובנחשת בחרושת אבן ובחרושת עץ ובפתוחי חותם ובכל מלאכת חרש וחושב ואורג ורוקם. ויגדל כבוד המלאכה בעיני בני ישראל¹⁹ ויחלו אנשים רבים לעזוב את גשן ולבא אל הערים לשבת בהן ולמכור את פרי כפיהם ליושביהן, כי גשן היתה מקום מרעה ודבר אין לה עם דרכי מצרים. וישבו בערים אשר המלך והשרים יושבים שם. ויהי כי עצמו בני ישראל ויעשירו וירם לבם וילכו בדרכי מצרים וישאו להם המון נשים ופלגשים כמשפט ושרי מצרים²⁰ וידחו ללכת אחרי אלהי מצרים ויטמאו בגלוליהם ובשקוציהם ויגבה לבם מאד. ולא זכרו כי גרים הם בארץ לא להם ויחפצו קרבות. ויקומו שותלח ועזר ואֶלְעָד בני אפרים בן יוסף ויתגרו מלחמה בפלשתים הגרים בארץ וירדו לקחת מקניהם ויודע בפעם ההיא לראשונה העֹז אשר ילין בשבט אפרים כי הוא העׁז בכל שבטי ישראל כל ימיו. והפלשתים צאצאי המצרים המה ולא נשאו פנים לבני יוסף המשנה למלך ויכום וימיתום. ולא רחוק הדבר כי למן העת ההיא החלו המצרים לחרוש על העברים רעה²¹ ויתאבל אפרים על בניו ימים רבים וינֻדו לו כל בית אביו. ולא חי עוד יוסף בעת ההיא ולא ראו עיניו את שֶׁבֶר בנו²². וימת בן מאה ועשר שנים וישימוהו בניו בארון וקבור לא קברוהו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי אתכם אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב. ותהי ארץ חמדת ישראל כחותם על לב יוסף המשנה למלך מצרים כל ימי חייו. וישא עיניו ולבו גם ביום מותו אל אדמת הקדש אשר הטל ממנה זה שלש ותשעים שנה. וימותו כל אחיו וכל הדור ההוא ויוָתר רק לוי לבדו אשר האריך ימים אחרי כלם. וידחו רבים מן העם ללכת אחרי אפיס אלהי מצרים ויזבחו את זבחיהם על פני השדה לשעירים כמעשה ארץ מצרים²³ וישכחו את ה' אלהיהם ואת ארץ אבותיהם וידבקו במצרים ובדרכיה²⁴. ויקם ה' להם מוכיחים להשיבם אל אלהיהם ואל מולדתם וידברו אל העם בשם ה' לאמר איש איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה' אלהיכם. ולא אבו שמוע ולא הפילו ממעלליהם ומדרכם הרעה²⁵ ויפֵרו את הברית אשר כרת ה' עם אברהם ולא מלו את ערלת הבנים הילודים להם²⁶. ויאמר ה' לשפך חמתו עליהם ולכלותם ויבא עליהם את הרעה ויסכסך את מצרים במצרים. ויקומו מלכי בני חם המולכים בגיא ובמוף אשר במצרים התחתונה אשר ישבו בה בני ישראל וימלכו עליה²⁷.

וירא המלך החדש כי עצמו בני ישראל ויעשירו וכי אנשי חיל רבי פעלים הם²⁸. ויגר המלך החדש מפניהם פן ישמרו את אמונתם למלכים הראשונים יוצאי ירך שם ונוספו ונלוו עליהם ועלו²⁹ ממצרים התחתונה ובאו אל מצרים העליונה ונלחמו בם להשיב את הממלכה למלכי הרועים בני מכורתם. ויתנכל המלך החדש להפוך את לב העם לשנוא את בני ישראל ולא זכר להם את חסדי יוסף. ויצלח הדבר בידו מאד כי בזו המצרים בגובה אפם מעולם את העברים גם בעוד יוסף מושל³⁰ רק חסדי המושלים בני שם עמדו ליוסף ולעמו להנחיל להם גדולה וכבוד. ויבז פרעה את היכל יוסף ויבא את כל אוצרות ביתו אל בית פרעה³¹ ויערם פרעה סוד לרושש אותם להכשיל את כחם לדכא את רוחם ולחלל את כבודם. ויעל עליהם מס כבד מאד ויטל עליהם לבנות את ערי המסכנות את פתום ואת רעמסס. וירא כי לא כשל כחם בעול המסים אשר נטל עליהם ויתנם ביד מצרים³² ויעבידום בפרך. וימררו חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים ויתעמרו המצרים בבני ישראל ויעבדו בהם עבודת עבד. ויכרו בני ישראל תְעָלוֹת להשיב אליהן את מימי יאור מצרים ביום עלותם למען אשר לא יציפו את הערים. ויבנו דָיֵק על התעלות וחומות לערים מסביב³³. וירא פרעה כי גם באלה לא יוכל לישראל וכי לא דֻכאָה רוחם עד כה וַיִוָעֵץ לכלות ולהשמיד אותם מעל פני האדמה³⁴. ויצו פרעה לשפרה ולפועה המילדות העבריות להמית את כל בן זכר הנולד בישראל. ויהי כי לא הקימו המילדות את דברו ויצו את כל בני עמו להשליך את כל הילוד בישראל היאורה.

ותהי עת צרה ומצוקה לישראל ותָּחָש כל אשה יולדה מפלט לפרי בטנה באשר מצאה. בעת ההיא ילדה יוכבד בת לוי לעמרם בן קהת בן לוי בֵן. ותקח יוכבד תבת גומא ותתן בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור. ויהי היום ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ותרא את התבה ותפתחֶהָ והנה ילד בוכה ותחמול עליו. ומרים הילדה הקטנה אחות הילד נצבת מרחוק ולבה חרד לאחרית אחיה. ותמהר ותבא את אמה אל בת פרעה ותשם בת פרעה אותה למינקת לו. ויינק הילד את שדי אמו ויגדל הילד ותביאהו אמו אל בת פרעה ויהי לה לבן ותקרא את שמו משה כי אמרה מן המים משיתיהו.

ומעם ה' היתה סבה לגדל בבית המלך את הילד אשר בידו יתן תשועת עולמים לעם עולם. ויגדל הנער ויהי לאיש הגדול והקדוש בישראל ובאדם אשר לפניו לא היה כמוהו ואחריו לא יהיה כן. ויָאצל ה' אלהים עליו מהודו ויחסרו מעט מאלהים וימלא כח את רוח ה‘. ויהי כל הגיון להו חסד ורחמים, כל דרכיו צדק ומשפט וכל מעשיו גבורה ועוז. ולולא הועיל עם בני ישראל מאומה בארץ בלתי אם בהקימו גבר כזה מקרב בניו כי עתה רב לו להכריע בערכו ובכבודו את כל גויי הארץ את חכמיהם את חסידיהם ואת אדיריהם גם יחד. הן חכמת עמים גדולים ועצומים נסרחה ברבות הימים, חסדם נבל כציץ השדה ולגבורתם ולנוראותיהם אין זכר עוד ועל כל גדוליהם אבד כלח זה כמה ורק האדם הגדול בענקים הזה הוא האחד בכל בני איש אשר לא סר כחו ולא נס ליחו. עודנו עומד בין ה’ ובינינו רגליו על הר סיני וראשו בשמים, הוא אור העולם אשר יאיר לישראל ולכל האדם עד דור אחרון וספר התורה אשר בזרועו הוא נר התמיד לרגלי כל אוהב אלהים ואדם ולכל אוהב משפט וצדקה תורת חיים ותורת חסד.

וישקף משה בעודנו נער ממכון שבתו במרום היכל פרעה וירא בעיני אחיו ויהמה לבו להם וירד אליהם לראות בסבלותם. ויהי היום וירא והנה איש מצרי מכה איש עברי וירא כי אין עוזר וירם ידו ויך את הרשע המצרי בזרוע עזו וימיתהו ויטמנהו בחול. ויהי כי נודע הדבר בבית פרעה ויאמר להרגו. ויברח משה ארצה מדין אשר מצפון למצרים בעבר הירדן קדמה. ויהי בבואו שמה וירא והנה עדת רועים עריצים מגרשים בזדון לבם שבע נערות רועות. ויתאזר משה עוז ויָרֶב בצדקתו ובגבורתו את ריב הבנות הרכות מיד הרועים הקשים החזקים מהן ויושיען וישק את צֹאנן. ותביאנה אותו אל אביהן רעואל הקיני כהן מדין איש חכם ונשוא פנים מאד. ויתן רעואל את צפורה בתו למשה ותלד לו בן ויקרא את שמו גרשום, וישב משה עם חותנו ימים רבים ויהי רועה את צאנו.

ושבט הלוי נצר את תורת אלהי אברהם יצחק ויעקב מכל משמר, כי לוי בן יעקב אשר האריך ימים אחרי יוסף ואחיו כשלש ועשרים שנה לא נתן לבניו לתעות מעל ה' כאשר תעו כל בני ישראל. ויורם את תורת אלהי אלהי יעקב עת אשר אבות יתר השבטים כבר לקחו מעל ראש משפחותיהם זה כמה, ולא היה להם עוד אב ומורה אשר את פניו ישאו ובקולו ישמעו להשיב את רגליהם מדרכי מצרים הנשחתות. ויהיו הלוים שומרי משמרת דעת אלהים בישראל ונוצרי רוח מולדתו כל ימי היות ישראל במצרים ויהי ה' עמם ולא הכבידו מלכי מצרים את עֻלם עליהם מאד³⁵. ולמשה אח שמו אהרן אשר ילדה יוכבד לעמרם הלוי שלש שנים לפני לדת משה. ותהי על אהרן רוח ה' ויורה את בני ישראל את הדרך אשר ילכו בה. ויתן ה' לאהרן לשון למודים ויתנבא על בני ישראל במצרים. ויאהב אותו כל בית ישראל מאד וישמעו בקולו. ויספרו הנביאים האחרונים את מעשיו לאמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו בפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא³⁶. וחכמי ישראל ערכו דמות לאהרן כי הוא היה כהן מורה ואיש מופת לכל איש מישראל להיות אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה³⁷. וגם מרים הנביאה אחות אהרן קראה בשם ה' באזני ישראל³⁸.

ומלך מצרים מת ותהי עת צרה לישראל כי הָקֵל הֵקֵל המלך אשר לפניו מעט את ידו מעליהם בראותו כי אין פחד לנגד עיניו פן ישיתו ידם את אויביו³⁹. ויקם תחתיו מלך אחר איש צר עין עושק דל אשר עיניו היו רק אל הבצע ויוֹסֶף על העול אשר נתן אביו על ישראל ויכבד עליהם את עבודתם מאד מאד. ויקם עליהם שוטרים מקרב אחיהם לנצֵח עליהם ולבלתי הרפות מהם רגע. ויפקד עליהם אנשים נוגשים מצרים לנגוש בם ולרדות בם בשבט נוגש ובמקל חובלים. ויפל לבם ויסר כחם אשר היה להם לפנים ותקצר רוחם מן העבודה הקשה אשר עֻבד בם. ויהיו ימי המלך הזה ימי קצר רוח ועבודה קשה לבני ישראל ויחלו להשיב לבם אל ה' ויצעקו אל אלהי אבותיהם.

ויזכר אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. וַיֵרא בלבת אש מתוך הסנה אל משה ברעותו צאן חותנו בהר חורב וישלחהו אל פרעה להוציא את בני ישראל ממצרים. ולא עמד לב משה ללכת אל פרעה כי ענו היה מאד ויקטן בעיניו מהיות לאל ידו להטות לב מלך קשה ואדיר לשמוע בקולו. אף נבצרה ממנו לקרוא באזני בני עמו בשם אלהים אמת בשם אשר לא חללוהו עוד מורי שקר בהבלי נכר. גם לא ידע במה יטה את לבם להאמין בו כי ה' שלחו ושפת מצרים נשכחה ממנו כי ארכו הימים מאד למיום עזבו את הארץ⁴⁰ וינח ה' את רוחו ויודיעהו את שמו הנכבד והנורא אשר לא נודע עד היום ההוא⁴¹ שם הֲוָיָה המודיע לבני האדם כי הוא היה הוה ויהיה וכי הוא לבדו צור העולמים. וימלא ידו לעשות לפני בני ישראל אותות ומופתים למען יאמינו לו ואת אהרן אחיו היודע שפת מצרים שם אלהים למשה לפה ולנביא. וישָב משה אל חותנו וישֶב לו את צאנו וישלחהו חותנו לשלום. ויצא משה לדרכו ואהרן יצא לקראתו המדברה וילכו שניהם ויבאו יחדיו מצרימה.

ויאסוף משה את בני ישראל וידבר להם אהרן את כל דברי ה' ויעש לעיניהם את האותות ויאמינו זקני ישראל וישתחוו לה' ותעבור השמועה בין העם וירבו לדבר בה⁴² ותחי רוחם.

ומשה התאזר עז ויעט גאון ה' ויבא אל פרעה מלך מצרים הוא ואהרן ויאמר כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי במדבר. וישב העריץ את פניהם ריקם בגאווה ובוז אך אל נפשם לא ערב את לבו לשלוח יד. ויסָּער לב פרעה ולב עבדיו מאד על בני ישראל. ויאסוף פרעה ביום ההוא את הנוגשים ואת השוטרים ויצו עליהם לבלתי תת עוד לעם קש ללבון הלבנים כי המה יקוששו בידיהם את הקש וממתכנת הלבנים אשר הם עושים יום יום אל יפילו דבר, למען תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר. וישם העריץ ביום ההוא לאחדים בידו את שטתו שטת העשק והבצע ואת שטת אבותיו לדכא רוח בני ישראל ולהכשיל את כחם פן ימרודו. ותהי מהומה ותלונה. ובני העם נפוצים לקושש קש. הנוגשים אצים והשוטרים מֻכים בידיהם. ותֵכַה רוח העם מאד ושוטריו נלונו על משה בצרת נפשם על הוסיפו להחרות בם אף פרעה ועבדיו מבראשונה. ותצר למשה ויחזקהו ה' וילך עוד אל בני ישראל ולא שמעו אליו עוד ולא שמחו עוד לקראת משה כבראשונה והאנשים השכחים את אלהיהם ואת מולדתם ואשר דבקו במצרים ובגלוליה דברו אליו לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר.

וירא ה' כי כבד לב פרעה וַיַפלא את מכות ארצו מכות גדולות ונאמנות ורֶוַח יהיה בין מכה למכה, ובא משה ואהרן להעיד בפרעה לאמר כה אמר ה' שלח את עמי ויעבדוני. ויהפכו את כל מימי מצרים לדם ותמת דגתם ויבאש היאור ולא שת פרעה את לבו. וישרוץ היאור צפרדעים ותכס הצפרדע את כל מצרים. אז קרא למשה ולאהרן ויאמר לשלח את העם לזבוח לה' אם רק יסורו הצפרדעים. אולם אך היתה הרוחה והנה הקשה פרעה את לבו כתמול שלשום. ויוסף ה' את ידו ויך את עפר הארץ ויהי לכנים באדם ובבהמה ויבא ערוב כבד ותשחת כל הארץ מפניו. אז החל פרעה לדבר על לב משה כי יזבחו בני ישראל את זבחיהם בתוך הארץ. ולא סר משה מדברו הראשון ויעתר פרעה לשלח אותם. ויהי אך סר הערוב ויוסף להכביד את לבו ולא שלח את ישראל וימת כל מקנה מצרים בדבר וממקנה בני ישראל לא מת אחד. וכל הנפש אשר במצרים הֻכתה בשחין פורח אבעבועות. וימטר ה' ברד כבד ויך את האדם ואת הבהמה את העץ ואת כל העשב. ובארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה הברד.

מן המכה הגדולה הזאת נפקחו מעט עיני פרעה ויקרא חטאתי! ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים! ויחדל הברד ויחזק לב פרעה ולא זכר את דברו אשר דבר זה מעט בצר לו. וידברו עבדיו על לבו ויפצרו בו לשלח את ישראל לעבוד את אלהיהם ויקראו הטרם תדע כי אבדה מצרים! ויאות פרעה לשלח רק את הגברים לבדם ולהציג את נשיהם את טפם ואת מקניהם בארץ ומשה לא נטה מדברו ימין ושמאל ויאמר בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו נלך ויחד אף פרעה מאד. וינהג ה' רוח קדים ויעל ארבה כבד מאד אשר כמהו לא היה עוד ויאכל את יתר הפליטה הנשארת מן הברד ויתן ה' חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. וַיֵרַך עוד לב פרעה ויאות לשלח עם בני ישראל גם את הטף אך את מקניהם לא אבה לתת להם לקחת. ויהי כי מאן משה להפיל דבר מכל אשר שאל ויחזק את דברו לאמור גם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה וימלא העריץ חמה ויאמר לו לך מעלי אל תוסף ראות פני פן תמות. וירם משה את ראשו ויאמר לו כן דברת אנכי לא אוסיף עוד ראות פניך כי אם עבדיך אלה ירדו אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר ברגליך ואחרי כן אצא ויסוב משה ויצא בחרי אף. וילך וישם פניו הוא ואהרן אל עדת בני ישראל ויכן אותם ויצו אותם להתקדש ולהיות כלם נכונים לקראת הגאולה אשר יגאלם ה' מכף רודפיהם ונוגשיהם באותות ובמופתים ובמוראים גדולים. ויצום לקחת שה לבית למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש ולאכלו בלילה צלי אש על מצות ומרורים, פסח הוא לה' כי נגוף ינגף ה' את כל בכור בארץ מצרים בלילה ההוא ועל כל בכורי ישראל פסוח יפסח. על כן יהיו בני ישראל נכונים בלילה ההוא, מתניהם חגורים נעליהם ברגליהם ומקלם בידם. וישמעו בני ישראל ויעלוץ לבם בה' ויפלו על פניהם ויקדו וישתחוו אל אל מושיעם ולא קצרה עוד רוחם כבראשונה כי ראה ראו עיניהם כי אמנם ראה ה' בענים. גם לב המצרים נהפך למן היום אשר החל ה' לשלח את מגפותיו אל לב פרעה ואל מצרים ולא הוסיפו עוד להבזות את בני ישראל כבראשונה. ויכבדו המצרים גם הם גם שריהם את משה מאד ויעריצוהו וייראו מפניו⁴³.

ובני ישראל קמו וילכו ויכינו את זבח חג הפסח כאשר צוה ה' את משה. ויהי בחמשה עשר לחדש הראשון בחצי הלילה וה' יצא ממקומו לפקוד דמֵי עם נדיב על ממלכת גוי עריץ אשר בזדונה וּבְהַוָתָה עבד שמתהו ותעשקהו ותרוצצהו. ויעבור בארץ מצרים בלילה ההוא ויך את כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה רק בבתי בני ישראל לבדם לא היה נגף. וימת גם בכור פרעה היושב על כסאו אחריו למלא דבר ה' אשר דבר אל פרעה ביד משה לאמור כה אמר ה' בני בכורי ישראל ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך. וימת לב פרעה בקרבו ויקם בלילה הוא וכל עבדיו וימהרו אל משה ואל אהרן ויפגיעו בבני ישראל אשר ישבו בלילה ההוא ספונים בבתיהם כגאולי ה' וישמחו וישירו חסדי ה'. וישאילו המצרים את בני ישראל כלי כסף וכלי זהב ושמלות ויאיצו בהם ללכת לשלום לדרכם כי אמרו כלנו מתים.

בלילה ההוא שבר ה' את עול מצרים מעל צואר עמו ויוציאהו מתוכם לחרות עולם⁴⁴. וממחרת בעצם היום יצאו חמושים ביד רמה כל צבאות בני ישראל מכור הברזל מבית העבדים לבוא לרשת את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיהם. ארץ חמדה טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש.

ויצא ישראל ממצרים בדור הרביעי לבואו שמה למלא דבר ה' אשר דבר אל אברהם אבינו בין הבתרים לאמר ודור רביעי ישובו הנה⁴⁵.

ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה בחמשה עשר לחדש ניסן כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מנשים וטף ומשה איש האלהים בראשם ומטה האלהים בידו. ויקח משה את עצמות יוסף עמו ויעל עמם ערב רב אספסוף מבני מצרים וכל מקנה בני ישראל צאן ובקר רב מאד. וישם ה' לחק לישראל לעשות את הפסח במועדו בארבעה עשר לחדש הראשון ובחמשה עשר בו חג שבעת ימים מצות יאכלו כי לא חמץ הבצק אשר אפו בני ישראל בצאתם ממצרים ויאכלֻהו עגות מצות. ויהי להם החדש ניסן ראש חדשים ראשון לחדשי השנה, אף כי ראש ימי השנה הוא הראשון לחדש השביעי הוא חדש תשרי⁴⁶. וזכרו בני ישראל את צאתם מארץ מצרים כל ימי חייהם. כי למיום ברוא אלהים אדם על הארץ לא נסה עוד ה' לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי באותות ובמופתים ככל אשר עשה ה' אלהים לאבותינו כי לא בחיל ולא בכח ולא בחרב ובחנית עלתה יד משה איש האלהים על פרעה המלך הקשה כי אם מפני דבר ה' אשר בפיו ומפני רוח קדשו אשר שָׂם בקרבו נחתה קשת גבורתו על כן נחשב דבר הפסח לישראל כראשית מצות ה‘. למען יזכרו בני ישראל לדורותם כי הרוג הרג ה’ את כל בכור במצרים וכל בכור בישראל החיה. ויצונו ה' לכתוב את הדברים על מגלות ספר אשר יאמר להן היום תפלין⁴⁷ לאות על ידנו ולזכרון בין עינינו כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים.