רקע
אורי ניסן גנסין
מַתַּן תּוֹרָה
mנחלת הכלל [?]
tשירה

 

א

לֹא בְּמַחְשַׁכִּים, בְּסִתְרֵי נְשִׁיָּה,

בְּמַאְפֵּלְיַת הַלַּיִל, בְּעִמְקֵי דֻמִיָּה,

יַד אֵל אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הַיְחִידָה,

עֲרֻבַּת שְׁלוֹם עוֹלָם, אֵלֵינוּ הוֹרִידָה; –

בַּכִּכָּר הַגָּדוֹל וּרְחַב-הַיָּדָיִם,

בְּמִדְבָּר פָּתוּחַ מִכָּל הָאַפְסָיִם,

פָּתוּחַ לַכֹּל, מִבְּלִי גְבוּל שֶיַּפְרִיעַ –

שָׁם שֵׁם שׁוֹכֵן מְעוֹנָה אֵלֵינוּ הוֹפִיעַ.

הַהוּשַׁב עַל עָקֵב? אִם אָזַן אֲרֶשֶׁת

אַף קַלָּה שֶׁל אִסָּר כֹּל, חָפֵץ לָגֶשֶׁת?

"בַּתּוֹרָה מִי יִבְחַר, מֵעַמִּים כֻּלָהַם

אֶל סִינַי יִגָּשָׁה!" – קוֹל הִרְעִים כָּרָעַם.

בַּבֹּקֶר, הַחַרְסָה עֵת תֵּבֵל הִגִּיהַּ

מִמְּרוֹמִים קוֹל שַׁדַּי אֵלֵינוּ הִגִּיעַ,

לֹא בְּעִתּוֹת יָנוּמוּ, יִשְׁלָיוּ אֲנָשִׁים –

בַּבֹּקֶר, עֵת יֶהֱמוּ חַיִּים חֲדָשִׁים!

וּבְלִוְיַת הַבָּרָק עִם רַעַם הַגַּלְגַּל

אָז קוֹל אֱלֹהִים בְּתַעֲצֻמוֹת הִתְגַּלְגַּל

וַיַּרְעֵם הַהֵד כָּל מֶרְחַקֵּי אַפְסָיִם,

וַיָּזֶן כָּל נִבְרָא, וַיַּטֶּה אָזְנָיִם

אֵל קוֹל אֲדֹנָי, הַמִּתְהַלֵּךְ בֶּחָיִל

וּבְהָדָר אֵין קֵצֶה אֶל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל,

הַמַּשְׁלִיךְ חִתִּיתוֹ עַל זָקֵן וָנָעַר,

וּמַחֲרִיד בְּלֶכְתּוֹ אֲרָזִים בַּיָּעַר.

 

ב

אִם זְבוּל בַּשָּׁמַיִם לוֹ שָׂם אֲדֹנָי

וְאֶרֶץ – לְמִשְׁכָּן לָאָדָם הֶחָי –

אַךְ אָז אֶת תּוֹרָתוֹ עֵת הַנְחִיל הִתְאָו

“הַגְבִּיהִי, הַשְּׁפֵלָה!” בְּעֹז נָתַן צָו,

וַתִּשְׁלַם בְּתֵבֵל דֻּמִיַּת רתֵת

עֵת מִלַּת אֵל צְבָאוֹת הִתְמַלְּטָה בְּעֹז,

וַיֶחֱרַד וַיַּעֲמֹד מִזַּעְפּוֹ הַיָּם,

וַיֶּחֱשֶׁה הַצִּפּוֹר, בּוֹ רוּחַ לֹא קָם,

וַיִּדֹּם בָּאֲוֵיר כָּל מַשָּׁק וָהֵד

וַיִּגְוַע עַל שִׂפְתֵי אֶרְאֶלֵּי הַהוֹד

הַ“קָּדוֹשׁ” – בַּל הַשְׁמַע הֲבָרָה וּצְלִיל,

וַיַּעַמְדוּ מִכְּרוֹעַ לְפָנָיו בְּחִיל.

וַתְּהִי מִלַּת אֵל מֵעַל פִּסְגַּת הָהָר

כַּמָּן, אֲשֶׁר הוֹרִיד בַּמִּדְבָּר מִכְּבָר,

שֶׁסָּעַד לֵב נַעַר, וַיִּמְתַּק לַשָּׁב,

וַיְהִי בְּפִי עוֹלָל כֶּחָלָב הַזָּב –

וַתַּעֲנִיק לַנַּעַר רַעֲנַנּוּת הַלֵּב

וַתְּמַלֵּא לַשָּׁב גַּם אַוָּתוֹ לָרֹב,

וַתָּזֶן כָּל אֻמָּה בְּרֶטֶט וּרְתֵת

אֶת נִשְׁמַת הָאֵל בַּדֻּמִיָּה הַזֹּאת,

וַתַּקְשֵׁב כָּל אֹזֶן אֶת מִלַּת אֵל חָי:

עַם סְגֻלָּה לִי אָתָּה, וַאֲנִי – אֲדֹנָי!


“הצפירה” 115 שנת ה-27, 1900

המלצות קוראים
תגיות