רקע
מיכה יוסף ברדיצ'בסקי
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה

בְּמֶרְחֲבֵי עִיר: שַׂלְמוֹן הַיָפֶה / מיכה יוסף ברדיצ’בסקי


בית-מלון של שׂלמוֹן היפה בקיטוב היה נודע בשערים, סרו אליו עוברים ושבים, התאכסנו בו סוחרים, משוּלחים וסרסורים, נועדו בו מחותנים משני צדדים, וגם לנו בו אנשים שאינם בני ברית. מפקחת על בית-המלון היתה עקרת הבית, אשה יודעת להתהלך עם הבאים ולמלא רצונם. שלמון בעלה היה אך טפל בכל הענין, כי הוא עמד בלבו תמיד לפני גבוה מעל גבוה והיה עובד אותו באמונה. מעולם לא ביטל תפילה בציבור, לא נמנע מאמירת תהלים והיה הוגה בשעה קבועה גם במשניות ובחלקי “חוֹק לישראל”. על אדם לשלם חובות יום יום לאלהיו; ואם הבאת לו קרבן מנחה או עוֹלה עוד נזקפים עליך חטאים ואשמוֹת.

שלמון היה איש יפה ובעל עינים מפיקות יושר והיה מוצא חן בעיני כל רואיו. לבו לא ידע כעס. לא לבד שלא הטיל מרה בעבדיו ומשרתיו, כי אם היה נוח להם ומוצא להם זכות.

בימי קיץ אחד באה “פּריצה” אחת לקיטוֹב לעתים קרובות ולנה באכסניה של שלמון בחדר מיוחד. ותחמוד את העברי הישר בלבה. נזדמן הדבר שפתח שלמון את חדר האורחה לפנות ערב, ובראותו אשה יושבת ירא מפני ה“יחוּד” וביקש לחזור לאחור. תפשתו ה“פריצה” בבגדו, משכתוּ החדרה ותסגור הדלת בעדו. העיזה פניה ואמרה אליו: “שמע לי ואַל-נא תמאסני”. ענה שלמון ואמר: “חלילה לי לעשות רעה כזו וחטאתי לאלהי עמי”. אמרה השׂרה: “חי אלהי, כי לא אניחך חי מזה”. ניגשה אליו וביקשה לחבקו. אף עליו תקף יצרוֹ. מה עשה? נשתמט ממנה וקרע את החלון והפיל עצמו למטה. נאספו בני הרחוב והרימו קול צעקה ויאמרו “מה לך?” השיב ואמר: “ביקשתי לי מפלט מדינה של גיהינום”.

אף הוא עשה תשובה על נדנוד העווֹן ימים רבים, והיה צם בכל ערב ראש-חודש מבוקר עד הערב.

המלצות קוראים
תגיות