רקע
יהודה ליב גורדון
חַג לַאדֹנָי
mנחלת הכלל [?]
tשירה

תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל-עֲפָרָם יְשׁוּבוּן:

תְּשַׁלֵּחַ רוּחַךָ יִבְּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה:

(תהלים ק"ד, כט–ל)

הַס, קוֹל בַּכֹּחַ יוֹרֵד מִשָּׁמָיִם,

קוֹל עֹז פּוֹקֵחַ לַחֵרְשִׁים אָזְנָיִם,

קוֹל כַּשּׁוֹפָר גָּדוֹל כִּי יִתָּקֵעַ;

קוֹל בֶּהָדָר הוּא הָאָבִיב יַשְׁמִיעַ

עַל חֹרֶף חוֹרְפוֹ יִתְגַּבָּר יָרִיעַ,

קוֹל אוֹמֵר: קוּם! וַיָּקָם כָּל גֹּוֵעַ.


וַיָּקָם הַיְקוּם מִשְּׁנָתוֹ בַּחֹרֶף,

וַיָּקָם הַסְּתָיו וַיִּתֵּן הָעֹרֶף,

הָאֲדָמָה – וַתְּחַדֵּשׁ פְּנִים כַּנֶּשֶׁר;

חַשְׁרַת עָבֵי אֶמֶשׁ נָטְשָׁה שָׁמַיִם

וַתָּקָם הַשֶּׁמֶשׁ וַתּוֹר קַרְנַיִם,

וַתָּקָם נֶפֶשׁ הַמְשׁוֹרֵר וַתָּשַׁר.


וַיִּקְרַע הָאוּבָל מַעֲטֵה הַקֶּרַח,

וַיִּקְרַע בַּפּוּךְ עֵינֵיהוּ הַפֶּרַח,

וַיִּקְרָא: חַג לַכֹּל! יוֹם זִו הַחֹדֶשׁ;

אֶרֶץ וּשְׁחָקִים יִפְצְחוּ וִישׁוֹרֵרוּ,

הָרִים וַעֲמָקִים יִרְקְדוּן וִיכַרְכֵּרוּ, –

חַג לַכֹּל הוּא וַאדֹנָי בָּם בַּקֹּדֶשׁ.


בַּקָּטֹן וָרָב זִיז שַׁדַּי יוֹפִיעַ:

גּוּשׁ עָפָר וָגָב זִיז שָׂדַי יָנִיעַ,

אָדָם וּבְהֵמָה יִדֹּדוּ יִדֹּדוּ,

וִיפַכּוּ מַיִם, הַצִפֳּרִים יָשִׁירוּ,

זַכּוּ שָׁמַיִם, וּמְאוֹרִים יָאִירוּ –

לָךְ עֶלְיוֹן עַל כֹּל יִשְׁתַּחֲווּ יִקֹּדּוּ!


גַּם אֲנִי מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלֹהַּ,

אָחוּשׁ כִּי שָׁב הָאָבִיב מִגָּבֹהַּ:

מַרְפֵּא וָצֹרִי בִּמְזוֹרִי יִזֹּלוּ;

חָדַל כִּמְעַט רֶגַע הַכְּאֵב בֶּחָזֶה

וּמִשְׁמַן הַבָּשָׂר לֹא עוֹד יֵרָזֶה

עַד שׁוּב הַבָּצִיר וּפְרָחִים יִבֹּלוּ…


וּפְרָחִים בַּדּוּד אֶשְׁנַבִּי יָצֵלּוּ

מִתִּגְרַת יַד הַסְּתָיו נָבְלוּ קָמֵלוּ

מֵרֵיחַ הָאָבִיב חָיוּ כֻּלָּהֵם.

חֲזִי חֲנִיכַיִךְ, חַנָּה, וּשְׂמָחִי!

הַכְּמוֹהֶם גַּם אַתְּ תָּשׁוּבִי תִּפְרָחִי?

הָהּ, הָאָדָם עֵץ לֹא יִפְרַח רַק פָּעַם!…


סוּרִי, רוּחַ כֵּהָה, סוּרִי עִזְבִינִי,

אַל שֵׂיבָה וּסְתָיו הַיּוֹם תַּזְכִּירִינִי,

מִכּוֹס הַשּׁוֹשָׁן אַל יִקֳּבֵנִי חוֹחַ.

הִנֵּה הָאָבִיב – מַה-לִּי לִימֵי סָעַר?

מַה-לִּי לַזִּקְנָה וַאֲנִי רַךְ וָנָעַר?

עֵת זָמִיר הַיּוֹם, עֵת לִרְקוֹד לִשְׂמוֹחַ!


אֵצֵא נָּא בַּבָּר אָרוּץ הַכַּרְמֶלָה,

בָּעִיר בַּמִּגְרָשׁ בַּגָּן וָגַיְא סֶלָה

וּפֶרַח אֶהִי בַּתֵּבֵל פֹּרָחַת;

שָׁם מַעְיָן בָּהִיר הוֹד קוֹלוֹ יַשְׁמִיעַ

וּשְׁחָקִים בִּרְאִי פָנֵיהוּ יַרְקִיעַ,

פֶּה לֶפֶה בּוֹ יִשְּׁקוּ מַעַל וָתָחַת.


וּבְמִקְוֵה מֵימָיו כַּתִּקְוָה יִנְהָרוּ,

בִּיקְהַת שִׁבָּלְתָּם כִּיקוֹד אֵשׁ יִבְעָרוּ

רִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת יָהּ שֶׁמֶשׁ עַרְבָּיִם.

הֲבִנְהָרִים, שֶׁמֶשׁ, חָרָה אַפֶּךָ

כִּי אֶת מוֹסְדֵימוֹ תַּצִּית בִּרְשָׁפֶיךָ

וַיַּעַל עַמּוּד הָאֵשׁ הַשָּׁמָיִם?


הֵן תַּאֲוַת כָּל לֵב כָּל עֶדְנָה כָּל יָתֶר

וַהֲדַר הָעֲמָקִים וּפְאֵר הָרֵי בָתֶר

מִיָּדֵךְ הֵם לָנוּ, בַּיּוֹם מֹלֶכֶת!

בַּחוּץ וּבַקֶּרֶב, עֵת כִּי תוֹפִיעִי,

חַיִּים וּשְׂמָחוֹת בִּכְנָפֵךְ תָּבִיאִי

וּבְבוֹאֵךְ הָהּ עִצָּבוֹן גַּם שַׁלֶּכֶת.


מֵעַל מֶרְכַּבְתֵּךְ כִּי תֵרְדִי הַיָּמָּה

שַׂלְמַת אוֹרֵךְ מֵעוֹרֵךְ תִּפְשְׁטִי שָׁמָּה

וּבְעַרְפְּלֵי-טֹהַר, רֻחָצָה בַּמָּיִם,

אֶל תַּחַת שַׁפְרִירֵךְ תָּבֹאִי חֶדֶר –

אָז יִגֶל כָּל גִּיל, אָז נֶעְדָּר כָּל הֶדֶר,

יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת, יִנְעֲלוּ שָׁמָיִם.


וּבְצֵאתֵךְ בַּעֲטַרְתֵּךְ מִפְּאַת קָדִימָה

מִלְּבוּשֵׁךְ אַרְגָּמָן תֵּבֵל הֶאְדִּימָה,

שַׁרְבִיטֵךְ הַזָּהָב לַכֹּל תּוֹשִׁיטִי –

כָּל נָבַל כָּל אֻמְלָל אָז יָקוּם יֶחִי,

יֶחְדַּל כָּל רֹגֶז, יִמָּנַע כָּל בֶּכִי,

כִּי אַתְּ אֵם אֹהֶבֶת לָנוּ תַבִּיטִי!


אֵיפֹה הָיִית, אֵם הַשִּׁירָה וָפֶרַח!

אֵיפֹה הָיִית עֵת עִצָּבוֹן וָקֶרַח

צִפּוּי מֻצָּק הָיוּ לַלֵּב וָפֶלֶג –

עֵת, נִסְתָּר מֵחַמָּתֵךְ קָם הַחֹרֶף

וַיַּעֲבֹר וַיִּרְמֹס וַיֹּאחַז טֶרֶף

וַיְּכַס הָאָרֶץ תַּכְרִיךְ-מֵת וָשֶׁלֶג?


אִם לֹא שָׁם הָיִית, מַלְכַּת הַשָּׁמַיִם,

שָׁם… לִמְקוֹם כֻּלָּנוּ נִשָּׂא עֵינַיִם

לִמְצוֹא אֵת נַחְפְּשָׂה אֶל חִנָּם פֹּה מָטָּה,

לִמְצוֹא יָמֵינוּ כַּצֵּל פֹּה בָּרָחוּ,

לִרְאוֹת מָרֵי נֶפֶשׁ כִּי שָׁקְטוּ נָחוּ?

שָׁם הָיִית וּמִשָּׁם תָּבֹאִי עָתָּה…


תָּבֹאִי לָכִין אֶת חַג אֲדֹנָיִךְ,

עַל הַכֹּל בִּתְבוּנָה פָּקַחַתְּ עֵינָיִךְ:

פֵּאַרְתְּ הַהֵיכָל בִּמְסֻכַּת כָּל צֶבַע

הִקְדַּשְׁתְּ הַקְּרוּאִים, אֲסָמֵךְ פָּתַחַתְּ,

מִלֵּאת לִפְנֵיהֶם שֻׁלְחָנוֹת כָּל נַחַת

אֶל חֵיק כָּל עֵמֶק, עַל בִּרְכֵּי כָל גֶּבַע.


עַל נִבְלֵי שָׁמַיִם קַוִּים אָסַרְתְּ,

מִכְּנַף הָאָרֶץ הַזְּמִירוֹת עוֹרַרְתְּ

וּלְשִׁיר הַכָּבוֹד הַקְּרוּאִים יַקְשִׁיבוּ.

הַקְּרוּאִים… כָּל בָּאֵי עוֹלָם נִקְרָאוּ

וּלְחַג אֲדֹנָי כֻּלָּם יַחְדָּו בָּאוּ

וּבְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵו לִבָּם יֵיטִיבוּ.

                           *  *  *

שִׁיר הַכָּבוֹד זֶה גַּם אָז יִשָּׁמֵעַ

בַּשּׁוֹפָר הַגָּדוֹל עֵת יִתָּקֵעַ:

“שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, אֵין מָוֶת אֵין קָרֶץ!”

אָז יִתְגַּל כָּל גַּל וּרְפָאִים יֵעֹרוּ,

אָז יִטְהַר כָּל לֵב וּרְשָׁעִים זֹרוּ,

חַיִּים וּצְדָקָה תִּמָּלֵא הָאָרֶץ.


אָז נָשׁוּב נֵרֶא מַחְמַדֵּי לִבֵּנוּ

בִּלְבַב הָאֲדָמָה כַּזֶּרַע הֶחְבֵּאנוּ

וַנַּשְׁקֵם בַּדְּמָעוֹת כִּמְטַר שָׁמָיִם,

עַתָּה מִקִּבְרָם כָּעֵשֶׂב יָצִיצוּ

וּרְאוּ אֵיךְ יָדֵימוֹ לָנוּ יָרִיצוּ –

הִכִּירוּ אֶת אֲחֵיהֶם לָעֵינָיִם.


הִכִּירוּנוּ, הֶאָח, יֵשׁ דַּעַת שָׁמָּה!…

וּמָה, אִישׁ רַךְ לֵב, רוּחַ בָּךְ לֹא קָמָה

כִּי שַׂמְתָּ חֲמוּדְךָ בִּיאֹר הַמַּיִם?!

הֵן בִּרְבוֹת הַיָּמִים תָּשׁוּב תִּרְאֵהוּ:

כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיִל מָוֶת הִנֵּהוּ

כִּי הַכֹּל אֱלֹהִים, וֵאלֹהִים – חַיִּים.

המלצות קוראים
תגיות