אח ואחות / פסח קפלן

 

סיפור לילדים    🔗

א.    🔗

– אַל תִּשְׁלַח יָד, יוֹסֵף, אַל תִּגַּע בְּכָל הַנִּמְצָא בָּזֶה! –

– לְמֹרַת רוּחֵךְ¹ אֶשְּׁלַח יָד גַּם אֶקַּח! –

– אַל תַּפְרִיעֵנִי, יוֹסֵף, מֵהָכִין אֶת חֻקֵּי לִמּוּדַי, הֶרֶף מִמֶּנִּי! סוּר לְךָ מִזֶּה, פֶּן תִּשְׁפּוֹךְ אֶת הַדְּיוֹ! –

– עַל אַפֵּךְ וְעַל חֲמָתֵךְ² לֹא אָמוּשׁ מִזֶּה, גַּם אֶשְׁפּוֹךְ אֶת הַדְּיוֹ; וְהִנֵּה, – שְׁפַכְתִּיו!…

יוֹסֵף קָפַץ מִמְּקוֹמוּ כִּנְשׁוּךְ נָחָשׁ³; מֵעֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת הִתְמַלְּטוּ⁴ שְׁבִיבֵי אֵשׁ הַחֵמָה, שְׂפָתָיו הֶעָבוֹת וְהָרַכּוֹת הִלְבִּינוּ וַתִּרְעַדְנָה מֵרֹב זַעְמוֹ, וַיִּקְרָא:

– הוֹי, שָׂרָה, מַה זֶּה נִהְיָתָה!

– יוֹסֵף מַחֲמַדִּי, אִישּׁוֹן עֵינַי, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ? לָמָּה זֶּה שָׁפַכְתָּ אֶת הַדְּיוֹ עַל הַסֵּפֶר הֶחָדָשׁ?… הֵן תִּרְאֶה אִמֵּנוּ וְנֶעֶצְבָה מְאֹד אֶל לִבָּהּ, גַּם בְּךָ תִּתְאַנַּף… הֲלֹא אַךְ תְּמוֹל קָנְתָה אוֹתוֹ לִי בִּשְׁאֵרִית כַּסְפָּהּ… כִּי לֹא רַב הַכֶּסֶף בְּצַלַּחְתָּהּ! –

הַיַּלְדָּה חִוְרַת⁵ הַפָּנִים דִּבְּרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּקוֹל בּוֹכִים, וּבְעֵינֶיהָ הַבְּהִירוֹת כְּעֶצֶם⁶ הַשָּׁמַיִם נִרְאוּ שְׁנֵי אֶגְלֵי דִמְעָה, וַיִּתְגַּלגְּלוּ כִּשְׁנֵי סַפִּירִים מַזְהִירִים עַל לְחָיֶיהָ הַלְּבָנוֹת, וַיִּפְּלוּ עַל הַסֵּפֶר הַנִכְתָּם⁷ בַּדְּיוֹ, אֲשֶׁר אֲחָזַתּוּ בְּיָדֶיהָ הָרַכּוֹת וְהָרוֹעָדוֹת.

– מַה?! – קָרָא יוֹסֵף – הַחֲפֵצָה אַתְּ לְהִתְאוֹנֵן עָלַי בְּאָזְנֵי הָאֵם? נַסִּי נָא דָבָר אֵלֶיהָ, וְרָאִיתְּ אֶת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָּךְ: הִנְנִי וְאוֹצִיא אֶת הַצִּפּוֹר הַקַּנַּרִית אֲשֶׁר לָּךְ מִכְּלוּבָה… הֶחָתוּל יַחֲרוֹק לָהּ שֵׁן זֶה כַּמֶּה… יוֹם, יוֹם יִלְטוֹשׁ עֵינָיו לָהּ, וִילַקֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת שְׂפָתָיו… וְאַךְ יָצֹא תֵצֵא מִתּוֹךְ הַכְּלוּב, וְנָפַל עָלֶיהָ, וּבְעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה. גּוּרִי⁸ לָךְ מִפְּנֵי זַעְמִי!…

– הֵרָגַע נָא, יוֹסֵף אֲהוּבִי, אָנֹכִי אֶכְלָא⁹ אֶת שְׂפָתַי וְלֹא אֲסַפֵּר לְאִמִּי דָּבָר, גַּם אֶת הַסֵּפֶר לֹא אַרְאֶנָּה… כִּי לָמָּה זֶּה אַדְאִיב אֶת לִבָּהּ לַשָּׁוְא, וְהִיא עמֲלֵהָ וִיגֵעָה כָּל הַיָּמִים לְמַעֲנֵנוּ וְלֹא תִתֵּן פּוּגַת¹⁰ לָהּ!…

– הוֹי, הֵן יָדַעְתִּי אֶת מְזִמּוֹתַיִךְ אֲשֶׁר תַּחְשְׁבִי עָלַי. חֲפֵצָה אַתְּ לִהְיוֹת לְאוֹת וּלְמוֹפֵת לָרַבִּים, לְהִכָּבֵד עַל פָּנַי¹¹ מֵאֵת כָּל מְיֻדָּעֵינוּ, כִּי יִרְאוּ אֶת מַעֲשַׂיִךְ הַטּוֹבִים, וְאָמְרוּ: “אָכֵן שָׂרָה הִיא נַעֲרָה עֲדִינָה, טוֹבַת לֵב וְחָרוּצָה. וְיוֹסֵף – נַעַר שׁוֹבָב, רַע לֵב וְעָצֵל!” –

– לֹא אֶחְפּוֹץ מְאוּמָה, יוֹסֵף. לָמָּה זֶּה חִנָּם תִּתְנַפֵּל עָלַי, וַאֲנִי יְדַעְתִּיךָ מֵאָז לְיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים, נֶחְמָד וְרָצוּי¹² לַכֹּל. הִשָּׁקְטָה נָּא!…

– הֶאָח, הִנֵּה יְרֵאָה אַתְּ אוֹתִי! אַךְ שֶׁקֶר אַתְּ דּוֹבֶרֶת: אַתְּ אֲהוּבָה וּרְצוּיָה לַכֹּל, וְאוֹתִי יִשְׂנָאוּ! –

– לֹא כֵן, יוֹסֵף, גַּם אוֹתְךָ תֶּאֱהַב הָאֵם, גַּם בְּךָ דָבְקָה נֶפֶשׁ צִפּוֹרָה דּוֹדָתֵנוּ! –

– כֵּן, אַךְ לֹא בְלֵב שָׁלֵם… הִנֵּה יִתְפְּרוּ לָךְ כְּתֹנֶת פַּסִּים חֲדָשָׁה, וַאֲנִי לָבוּשׁ קְרָעִים כְּאַחַד הָרֵיקִים… “הֵן נַעַר שׁוֹבָב הוּא, יֹאמְרוּ, מְטַפֵּס¹³ עַל הָעֵצִים, מְשַׁדֵּד¹⁴ קִנֵּי הַצִּפֳּרִים, גַּם בְּגָדִים חֲמוּדוֹת יִקְרַא, יִלְבַּשׁ אֵפוֹא אֶת בְּגָדָיו הַיְשָׁנִים…” אָמְנָם כֵּן, הִנֵנִי לָלֶכֶת עוֹד בְּדַרְכִּי, עַל אַף כֻּלְּכֶם, אֲטַפֵּס עַל הָעֵצִים, אֶהֱרוֹס אֶת הַקִּנִּים!.. לֹא יַלְדָּה פוֹתֶה אֲנִי, כִּי אֶכּוֹף כְּאַגְמוֹן¹⁵ רֹאשִׁי עַל סִפְרֵי הַמִּקְרָא, וְלֹא אֵצֵא הַחוּצָה לִשְׁאוֹף רוּחַ צַח, כָּמוֹךְ הַיּוֹם! –

וּבְרוּחַ סוֹעֲרָה וְזוֹעֵפָה רָקַע יוֹסֵף בְּרַגְלָיו, וַיָּרָץ מִפִּנָּה לְפִנָּה בְּלִי הֶרֶף, וְקוֹל הִתְרַגְּזוֹ וְשַׁאֲנָנוֹ¹⁶ נִשְׁמַע לְמֵרָחוֹק; שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ הַקְּצָרוֹת סָמְרוּ¹⁷, מִפִּיו יֵז¹⁸ רֻקּוֹ, וּפִתְאוֹם נָפַל אַרְצָה, וַיָּחֶל לְהַכּוֹת בְּרַגְלָיו עַל הָרִצְפָּה בְּכָל מַאֲמַצֵי כֹחוֹ. פְּנֵי שָׂרָה הִלְבִּינוּ כַשֶּׁלֶג, עֶשְׁתּוֹנוֹתֶיהָ¹⁹ אָבְדוּ וַתְּמַהֵר אֶל אָחִיהָ, וַתַּשְׁכֵּב אֶת רֹאשָׁהּ עַל חָזֵהוּ, וַתַּאֲצֶל²⁰ לוֹ עֲתֶרֶת²¹ נְשִׁיקוֹת עַל שְׂפָתָיו וְעַל מִצְחוֹ… “אֲהוּבִי, מַחֲמַדִּי, תֵּן דֳּמִי לָךְ²² !” הִתְחַנְנָה מִלְּפָנָיו וַתִּתֵּן גַּם הִיא אֶת קוֹלָה בַּבֶּכִי; אַךְ יוֹסֵף הִבִּיט בְּפָנֶיהָ בְּעֶבְרָה וָזַעַם, מִבֵּין פִּתְחֵי פִיו הִתְמַלְּטָה הַמִּלָּה: “סוּרִי!” וְאַחֲרֵי כֵן נֶאְלַם דּוּמִיָּה.

רְגָעִים מִסְפָּר עָבְרוּ בְדוּמִיָּה. צִללֵי עֶרֶב נִטּוּ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר; מֵרָחוֹק נִשְׁמַע קוֹל דְּפִיקַת הַדֶּלֶת בְּסוֹבְבָהּ עַל צִירָה. וַיִּתְחַלְחַל יוֹסֵף וַיְחַבֵּק אֶת אֲחוֹתוֹ, וְהִיא נָשְׁקָה לוֹ עַל שׂפָתָיו, וַתַּרְטֵב אֶת פָּנָיו בְּדִמְעוֹתֶיהָ הַחַמּוֹת. פִּתְאוֹם קָפַץ יוֹסֵף עַל רַגְלָיו וַיְמַהֵר וַיָּנָס מִן הַחֶדֶר. שָׂרָה נִשְׁאֲרָה עַל הָרִצְפָּה בְּלִי נוֹעַ. הִיא אָהֲבָה כְנַפְשָׁהּ אֶת אָחִיהָ, וּכְפַעַם בְּפַעַם מִדֵּי הִתְקַצְּפוֹ וְהִתְרַגְּזוֹ כְּדַרְכּוֹ הָיְתָה עֲצוּבָה מְאֹד. גַּם עתָּה צָלְלָה בִתְהוֹם מַחְשְׁבוֹתֶיהָ²³ . – “בַּמָּה אוּכַל לְהַשְׁקִיט אֶת יוֹסֵף מִזַּעְפּוֹ, לְהַרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת תְּכוּנָתוֹ²⁴ זֹאת לְעוֹלָם: הַאֶתֶּן לוֹ סֵפֶר נֶחְמָד וְנָעִים לְמַתָּנָה? אַךְ הוּא לֹא יֶאֱהַב לִקְרוֹא בִסְפָרִים. אוֹ הַאֶקְנֶה לוֹ כֶלֶב קָטָן לְצַחֶק בּוֹ? אַך הוּא יְעַנֶּה אוֹתוֹ עַד מָוֶת, כַּאֲשֶׁר הֵצִיק גַּם לְהֶחָתוּל מְאד!… הוֹי, בַּמָּה אוּכַל לוֹ, בַּמָּה אַשְׁבִּיחַ²⁵ אֶת שְׁאוֹנוֹ וּזְדוֹנוֹ!” – כֹּה חָשְׁבָה בְּלֵב מַר, וַתִּתְנַשֵּׂא מֵעַל הָאָרֶץ, וַתֵּלֶךְ לִרְאוֹת מִי זֶה בָא הַבָּיְתָה.

ב.    🔗

וְיוֹסֵף בְּצֵאתוֹ בְּחִפָּזוֹן מֵחֲדַר הַיְלָדִים מִהַר לַעֲבוֹר אֶת הַמִּסְדְּרוֹן²⁶ הָאָרוּךְ וַיֵּצֵא אֶל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר בֶּחָצֵר. וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ אִישׁ זָקֵן, לְבֶן הַפָּנִים וְהַשְּׂעָרוֹת, עוֹלֶה בַמַּעֲלוֹת, וְהוּא מִתְנַהֵל לְאִטּוֹ וְעוֹמֵד לָנוּחַ לִרְגָעִים, וְקַרְסֻלָּיו תִּמְעַדְנָה. – עַל חָזֵהוּ הִתְנַשֵּׂא דָבָר עָגוּל וּמִתְנוֹצֵץ. וְהַזָּקֵן הַחִוֵּר הִתְנַשֵּׂא עַד גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת²⁷ וַיִּשָּׁעֵן עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וַיַּעֲמֹד תַּחְתָּיו. וְיּוֹסֵף בְּחָפְזוֹ לָרוּץ נִפְגַּשׁ עִמּוֹ פָּנִים בְּפָנִים, וְהִנֵּה הִבְרִיקָה לְעֵינָיו אוֹת הַכָּבוֹד הָעֲשׂוּיָה כֶּסֶף טָהוֹר מֵעַל מְעִיל הַזָּקֵן.

– יֶלֶד נָעִים, אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָּא לְאִישׁ זָקֵן וּרְפֵה-אוֹנִים²⁸, הוֹשִׁיעָה נָּא!…

שְׂטֵה²⁹ מֵעָלַי וַעֲבוֹר! – הִרְעִים עָלָיו יוֹסֵף בְּקִצְפּוֹ.

– הִנְנִי הוֹלֵךְ… הִנְנִי הוֹלֵךְ… בְּשֵׁם ה', יִכָּמְרוּ³⁰ נָא רַחֲמֶיךָ עַל יַעֲקֹב נֶכְדִּי, נַעַר חָכָם וִיפֵה עֵינַיִם כָּמוֹךָ…

יוֹסֵף נֶאְלַם דּוּמִיָּה, עֵינָיו לֹא הֵפִיקוּ עוֹד עֶבְרָה וָזַעַם, לִבּוֹ נִשְׁבַּר בְּקִרְבּוֹ, וְרַחֲמָיו הִתְעוֹרְרוּ עַל הַזָּקֵן. גַּם הַמַּעֲנֶה הָרַךְ אֲשֶׁר עָנָהוּ הַזָּקֵן, וְהדְּבָרִים אֲשֶׁר דִבֶּר בְּאָזנָיו עַל אֹדוֹת נֶכְדּוֹ הֶחָכָם וִיפֵה הָעֵינַיִם כָּמֹהוּ הֵרַכּוּ אֶת לִבּוֹ וַיָּעִירוּ בְקִרְבּוֹ רִגְשֵׁי חֶמְלָה.

– עֲמָד פֹּה, זָקֵן, חַכֵּה לִי מְעַט! –

– הִנְנִי עוֹמֵד, בְּנִי, הִנְנִי מְחַכֶּה!..

יוֹסֵף מִהַר אֶל חֲדַר הַמְבַשְּׁלוֹת. אִישׁ לֹא הָיָה שָׁם. וַיְמַהֵר וַיִּפְתַּח אֶת הָאָרוֹן, וַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ חַלַּת לֶחֶם קְטַנָּה, שְׁנַיִם, שְׁלשָּׁה כְעָכִים³¹, גַּם לָקַח עִמּוֹ מֵעַל הַכִּירַיִם אֶת הָאֶבֶן הַיָּפָה מֵאַבְנֵי הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר הֵבִיאָה הַיּוֹם שִׁפְרָה בַּת הַמְשָׁרֶתֶת וַיִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהּ כָּל הַיּוֹם. וּבְעוֹד רֶגַע כְּבָר עָמַד יוֹסֵף לִפנֵי הַזָּקֵן.

– הֵא לְךָ, שֵׂיבָה, קַח וָלֵךְ! הַכּל לְךָ, גַּם הַלֶּחֶם, גַּם הַכְּעָכִים, גַּם הָאָבֶן…

– חֵן, חֵן³² לְךָ, יֶלֶד יַקִּיר, גַּם עַל הַלֶּחֶם גַּם עַל הָאֶבֶן, גַּם בָּהּ יֵשׁ לָנוּ חֵפֶץ, לִי וּלְנֶכְדִּי. אֶת הַלֶּחֶם נֹאכַל וְנוֹדֶה לַה' וּנְבָרֵךְ גַּם אוֹתְךָ, וּבָאֶבֶן נְצַחֵק אֲנִי וָהוּא, זָקֵן וָנַעַר, בְּעֵת הַמְּנוּחָה. יְהִי ה' עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תִּפְנֶה, וְגָדַלְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם. הֵן לְךָ לֵב טוֹב וְנֶפֶשׁ עֲדִינָה מְאֹד! –

וְהָאִישׁ הַשָּׂב אֲשֶׁר פָּנָיו דַּלִּים וְשַׂעֲרוֹתָיו לְבָנוֹת הִבִּיט בִּפְנֵי יוֹסֵף בְּעֵינַיִם חוֹדְרוֹת³³ וּמְפִיקוֹת רֹךְ וְחֶמְלָה, וְנִדְמֹה נִדְמָה לְיוֹסֵף, כִּי הָעֵינַיִם הַכֵּהוֹת וְהָעֲיֵפוֹת הָאֵלֶּה, הַמְעֻלָּפוֹת³⁴ בְּמִכְסֵה דִמְעָה תָּמִיד וְהַנָּעוֹת בְּחוּרֵיהֶן בְּלִי חָשָׂךְ³⁵, תַּחְדּוֹרְנָה עָמֹק עָמֹק אֶל בָּתֵּי נַפְשׁוֹ; וְתִרְאֶינָה כְּמוֹ בְּאֶסְפַּקֻּלַּרִיָּא³⁶ מְאִירָה אֶת כָּל הַנַּעֲשֶׂה בְּסֵתֶר לִבּוֹ. וְיוֹסֵף דִּמָּה לִשְׁמוֹעַ מִשְּׂפָתָיו הָרוֹעֲדוֹת כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “הַכֹּל צָפוּי³⁷, אֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶּד עֵינַי, הִנֵּה יָדַעְתִּי גַּם אֵת אֲשֶׁר קָרְךָ לִפְנֵי בוֹאִי”. עַצְמוֹת יוֹסֵף רָחֲפוּ; הַזָּקֵן הִתְנוֹעֵעַ מִמְּקוֹמוֹ, וַיִּשָּׂא אֶת רַגְלָיו הַכּוֹשְׁלוֹת וַיִּצְעַד צְעָדִים מְדוּדִים לָרֶדֶת בְּמַעֲלוֹת הֶחָצֵר, וְיוֹסֵף נִצָּב כְּתֹמֶר מִקְשָׁה³⁸ וְלֹא מָשׁ מִמְּקוֹמוֹ, וְרַק בְּמַבָּטֵי עֵינָיו שִׁלַּח אֶת הַזָּקֵן הַהוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְרָחוֹק מִמֶּנוּ… מַה מְּאֹד מֵאֲנָה נַפְשׁוֹ לְהִפָּרֵד מֵעָלָיו! –

ג.    🔗

וּבַחֲדַר הַיְלָדִים כְּבָר בָּעֲרוּ נֵרוֹת. שָׂרָה יָשְׁבָה לִפְנֵי אַחַד הַסְּפָרִים תְּפוּשָׂה בְּרֹב שַׂרְעַפֶּיהָ, וְרֹאשָׁהּ נִשְׁעַן עַל שְׁתֵּי כַפּוֹת יָדֶיהָ. וְהִנֵּה בָא יוֹסֵף שֶׁפִי³⁹ אֶל הַחֶדֶר, וַיִּגַּשׁ בַּלָּאט אֶל אֲחוֹתוֹ, וַיְחַבֵּק בִּימִינוֹ אֶת צַוָּארָה הַדַּק, וַיִּשָּׁקֶנָּה עַל לֶחֱיָהּ. כּדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה יוֹסֵף אַךְ לְעִתּים רְחוֹקוֹת. שָׂרָה הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ וַתַּבֵּט יָשָׁר בְּפָנָיו, וְעֵינֶיהָ הֵפִיקוּ אַהֲבָה וְחֶמלָה; זְמָן כַּבִּיר לֹא גָרְעָה עֵינֶיהָ מִמֶּנּוּ, עַד אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ עצְבוֹנוֹ לְעֹנֶג, וַיְהִי שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, כַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה מֵעוֹדוֹ.

– שִׁמְעִי נָא, שָׂרָה! – אָמַר אֵלֶיהָ – הִנְנִי וְאֶתֵּן לָךְ שִׁשִּׁים אֲגוֹרוֹת מֵאוֹצַר כַּסְפִּי, וְהָלַכְתְּ וְקָנִית לָךְ סֵפֶר חָדָשׁ… וְאֶת הַסֵּפֶר הַשָּׁפוּךְ בִּדְיוֹ נִשְׂרֹף בָּאֵשׁ… נִשְׂרֹף בָּאֵשׁ… הַאֵין זֹאת?…

– רַב תּוֹדוֹת לְךָ, יוֹסֵף! – אָמְנָם כֵּן. קָנֹה אֶקְנֶה לִי סֵפֶר אַחֵר, אַךְ גַּם אֶת זֶה לֹא אֶשְׂרוֹף וְלֹא אֶקְרָעֵהוּ, וְהָיָה לָנוּ לְמַזְכֶּרֶת אַהֲבַת עוֹלָם… הֲטוֹב בְּעֵינֶיךָ? –

– טוֹב! – עָנָה יוֹסֵף – וּמַחְשְׁבוֹתָיו עָמְקוּ מְאֹד. וַיִּצְעַד צְעָדִים אֲחָדִים אֲחֹרַנִּית, וַיֵּשֶׁב עַל הַכִּסֵּא, וַיּוֹרֶד אֶת רֹאשׁוֹ עַל בִּרְכָיו בְיָגוֹן, וַיָּשֶׂם אֶת מַבָּטָיו אֶל עֵבֶר הַדֶּלֶת כִּמְחַכֶּה לְבוֹא אִישׁ. וְהִנֵּה בָאָה אִמָּם הֶחָדְרָה.

– מַה זֶּה תֶהְגּוּ, יְלָדַי הַנֶּחֱמָדִים? מַה מַּעֲשֵׂיכֶֶם עָתָּה? –

– אֲנִי הֶעְתַּקְתִּי מִן הַסֵּפֶר בַּחוֹבֶרֶת אֶת הַשִּׁיר:

“אֶעֱבוֹר בַּשָׂדֶה, בִּנְתִיבוֹת הַצָּרוֹת…”

וְעַתָּה הִנֵנִי לוֹמֶדֶת אוֹתוֹ עַל פֶּה.

– וְאַתָּה, יוֹסֵף, מַה תַּעֲשֶׂה? –

– לֹא מְאוּמָה… הִנְנִי עָיֵף וְיָגֵעַ… אֶחְשׁוֹב מַחֲשָׁבוֹת.

– וּמָה הֵנָּה מַחְשְׁבוֹתֶיךָ? –

– הִנְנִי הוֹגֶה בָּךְ, בְּשָׂרָה, גַּם בִּי…

– מַה זֶּה הָיָה לְךָ, יוֹסֵף? –

– אֵין דָּבָר, אִמִּי. שָׂרָה אוֹמֶרֶת, כִּי אַתְּ עֲמֵלָה בְּזֵעַת אַפַּיִם לְמַעֲנֵנוּ…

– יְלָדַי הַיְקָרִים! לֹא מִטּוֹב לֵב הִנְנִי עוֹבֶדת עֲבוֹדָתִי, אַךְ אֵיכָה אֶעֱשֶׂה? הַכֶּסֶף הַנִּשְׁאָר לָנוּ מֵאָבִינוּ אַךְ מְעַט מִזְעָר⁴⁰ הוּא, וְלֹא יִמְצָא לָנוּ דֵּי כַלְכָּלַת⁴¹ בֵּיתֵנוּ; וְלוּלֵא עָשִׂיתִי מְלָאכָה, כִּי עַתָּה הֲלַכְתֶּם בְּנִקְיוֹן שִׁנַּיִם⁴² וּבְחֹסֶר כֹּל. מְאֹד יִשְׂמַח לִבִּי, יוֹסֵף בְּנִי, כִּי חָכַמְתָּ בָאַחֲרוֹנָה לָשִׂים לֵב אֶל חַיֵּינוּ. דַּע לְךָ אֵפוֹא, בְּנִי, כִּי כָל אָדָם לְעָמָל יֻלָּד, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׂנָא אֶת הָעֲבוֹדָה וְיֶאֱהַב אֶת הַבַּטָּלָה⁴³, לוֹ עָצֵל יִקְרָאוּ, וְגַם לַחְמוֹ לְנַפְשׁוֹ יֶּחְסַר לוֹ לְעִתִּים.

וְיוֹסֵף הֶחֱרִישׁ דֹּם וַיְחַבֵּק אֶת אִמּוֹ בְּחָזְקָה, וְהִיא הֶעֱבִירָה יָדָהּ עַל שְׂעַר רֹאשׁוֹ, וְגַם שָׂרָה נָפְלָה עַל צַוַּאר אִמָּהּ, וַתְּאַמְּצֶנָּה בְיָדֶיהָ הַדַּקּוֹת אֶל לִבָּה בְּכָל מַאֲמַצֵי כֹחָהּ.

– הִנֵּה עַתָּה שָׁקַטְתִּי גַם נַחְתִּי מֵעֲבוֹדָתִי הַכְּבֵדָה, וָאֶשְׂבַּע נַחַת בְּחֶבְרַת יַלְדֵי שַׁעֲשׁוּעַי! – אָמְרָה הָאֵם בִּשְׂחוֹק קַל וַתֵּצֵא מִן הַחֶדֶר.

ד.    🔗

לַיְלָה. דּוּמִיַּת הַשְׁקֵט, כָּל בְּנֵי הַבַּיִת הוֹזִים⁴⁴ שׁוֹכְבִים. גַּם יוֹסֵף וְשָׂרָה אֲחוּזִים בְּחַבְלֵי שֵׁנָה⁴⁵, וְאַף כִּי הָיוּ עֵינֵיהֶם עֲצוּמוֹת, בְּכָל זֹאת רָאוּ מַחֲזוֹת שׁוֹנִים – בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לָיְלָה.

שָׂרָה חָלְמָה: וְהִנֵּה הִיא הוֹלֶכֶת בַּשּׁוּק בְּלִוְיַת צִפּוֹרָה דּוֹדָתָה וּמְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ לֵאמֹר: “הָבִי, דּוֹדָתִי הַיְקָרָה, נִקְנֶה נָא לְיוֹסֵף מְעִיל מֶשִׁי בְּכַסְפִּי. אָנֹכִי צָבַרְתִּי עַל יַד חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים – הֵן יִמְצָא הַכֶּסֶף הַזֶה? עַתָּה הוּא לָבוּשׁ קְרָעִים כְּאַחַד הָרֵקִים, כְּלִמָּה תְּכַסֶּה אֶת פָּנָיו, וּלְאִמִּי אֵין כֶּסֶף עַתָּה לִקְנוֹת לוֹ בֶּגֶד חָדָשׁ…”

“טוֹב מְאֹד, יְקִירָתִי, בּוֹאִי וְנִקְנֶה!” – עָנְתָה דוֹדָתָהּ – וַתָּבוֹאנָה שְׁתֵּיהֶן אֶל בֵּית הַמַּרְכֹּלֶת⁴⁶ וַתִּקְנֶינָה מְעִיל מֶשִׁי. פְּנֵי שָׂרָה הֵאִירוּ וַיַּצְהִילוּ מִשִּׂמְחָה, וּבְכָל הַדֶּרֶךְ לֹא חָדְלָה מִצַּפְצֵף בִּשְׂפָתֶיהָ וּמִקְּרוֹא: “הוֹי, מַה מְּאֹד יִשְׂמַח לְמַרְאֵה הַמְּעִיל!”

וְיוֹסֵף רָאָה חֲלוֹם: וְהִנֵּה הוּא רָץ בְּאַחַת הַחֲצֵרוֹת. נְעָרִים שׁוֹבָבִים לְבוּשִׁים בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת⁴⁷ רָצִים אַחֲרָיו בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת, וּבְקוֹל שָׁאוֹן וַהֲמוּלָה יִצְעָקוּ: “הוֹי, יוֹסֵף, נָרוּצָה נָּא אֶל הָאֵלָה הַנְּבוּבָה⁴⁸ . שָׁם נְתַפֵּשׂ בְּיָדֵינוּ וְנַעֲלֶה עָלֶיהָ, בְּתוֹכָהּ קִנִּים רַבִּים מְאֹד. נְחַפֵּשׂ בְּתוֹכָם וְנִמְצָא שָׁלָל רָב, בֵּיצִים קְטַנּוֹת לְמַכְבִּיר”.

וְלַהֲקוֹת צִפֳּרִים מִתְעוֹפְפוֹת וּמְשֹׁטְטוֹת בָּרוּחַ מִסָּבִיב לָאֵלָה הַנְבוּבָה, וְהֵן מְצַפְצְפוֹת וּמַהֲגוֹת וְזוֹעֲקוֹת מִכְּאֵב לֵב…

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף לְרֵעָיו: “אַל נָא נַשְׁחִית אֶת הַבֵּיצִים, כִּי מֵהֶן יֵצְאוּ הָאֶפְרוֹחִים, וְהָיִינוּ כְּשׁוֹפְכֵי דָם…” וַיִּשְׁמְעוּ הַיְלָדִים בְּקוֹל מוּסָרוֹ וַיַּעֲבְרוּ עַל פְּנֵי הָאֵלָה, מִבְּלִי עֲשׂוֹת דָּבָר.

וַיַּחְלְפוּ הַחֲלוֹמוֹת, וַיְשֻׁנּוּ הַמַּחֲזוֹת, וּתְמוּנוֹת מִתְמוּנוֹת שׁוֹנוֹת חָלְפוּ עַל פָּנָיו. וַיַּרְא גַּם אֶת הַזָּקֵן הַחִוֵּר וְאֶת נֶכְדּוֹ הַקָּטָן; וְשִׂפְתֵי הַזָּקֵן לָחֲשׁוּ לוֹ לֵאמֹר: “אַתָּה רִחַמתָּ עָלֵינוּ, יֶלֶד טוֹב, לְךָ לֵב רַךְ וְנֶפֶשׁ עֲדִינָה… הֲתַחְפּוֹץ בְּאוֹת הַכָּבוֹד הַזֶּה? זֶה כְּאַרְבָּעִים שָׁנָה הִנְנִי נוֹשֵׂא אוֹתוֹ עַל חָזִי”. יוֹסֵף הֵנִיעַ בְּיָדָיו, אַךְ הַזָּקֵן הוֹסִיף לְדַבֵּר בְּקוֹל רַךְ: “אַל תְּסָרֵב⁴⁹ לִי, הֵן בְּעָמָל רַב הִגִּיעַ לְיָדִי!” – “לֹא, שֵׂיבָה, לְךָ יִהְיֶה הָאוֹת לְמַזְכֶּרֶת פְּעֻלּוֹתֶיךָ הַנִּשְׂגָּבוֹת וְאֹמֶץ רוּחֶךָ, וַאֲנִי מָה כִּי אֶשָּׂאֵהוּ?” – “אָמְנָם כֵּן, עָנָהוּ הַזָּקֵן, אַךְ לְמוֹתָר לְךָ הָאוֹת הַזֶּה; כָּל אַפְסֵי תֵבֵל יֵדְעוּ אֶת רֹב צִדְקוֹתֶיךָ וְאֶת לִבְּךָ הַטּוֹב. בְּישֶׁר וּבִצְדָקָה תִּרְכּוֹשׁ לְךָ אֶת אַהֲבַת כָּל בְּנֵי אָדָם…” וְעֵינֵי הַזָּקֵן הָיוּ נְטוּיוֹת זְמָן כַּבִּיר אֶל פְּנֵי יוֹסֵף בְּאַהֲבָה רַבָּה… עַצְמוֹת יוֹסֵף רָעֲדוּ – וַיִּיקָץ.

ה.    🔗

הַבֹּקֶר אוֹר. יוֹסֵף קָם מִמִּשְׁכָּבוֹ בִּכְאֵב רֹאשׁ, בְּרוּחַ נְבוֹכָה וּבְלֵב קָרוּעַ… עֶצֶב וְשִׁמָּמוֹן מִלְאוּ אֶת כָּל נַפְשׁוֹ. אִמּוֹ לֹא הָיְתָה בַּבַּיִת, כִּי הָלְכָה כְּפַעַם בְּפַעַם לְפָעֳלָהּ וְלַעֲבוֹדָתָהּ. שָׂרָה הִקְשִׁיבָה לֶקַח מִפִּי צִפּוֹרָה דוֹדָתָהּ בַּחֲדַר הַיְלָדִים. יוֹסֵף בָּא אֶל חֲדַר הָאֹכֶל, וַיִגַּשׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן הֶעָגוּל אֲשֶׁר בַּפִּנָּה, וַיִּפְתַּח אֶת סֵפֶר הַתְּמוּנוֹת הַגָּדוֹל, וַיְעַלְעֵל⁵⁰ אוֹתוֹ, וַיִּתְבּוֹנֵן בַּתְּמוּנוֹת הַשּׁוֹנוֹת, זְעֵיר שָׁם⁵¹ זְעֵיר שָׁם, וַיְגַהֵק וַיְפַהֵק⁵², וַיִּתְמוֹדֵד מְלֹא קוֹמָתוֹ, וְלָאַחֲרוֹנָה קָרָא: “קָצְרָה נַפְשִׁי!” וַיַּנַּח אֶת הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ. וַיִּגַּשׁ אֶל כְּלוּב הַצִּפּוֹר הַקַּנַּרִית. הַצִּפּוֹר פִּזְזָה וַתְּכַרְכֵּר מִבַּד אֶל בַּד, וַתַּשְׁמַע קוֹל צִפְצוּף בִּגְרוֹנָה. וְשִׂפְתֵי יוֹסֵף דּוֹבְבוּ⁵³ : יָדַעְתִּי, כִּי קָצְרָה נַפְשֵׁךְ, צַר לָךְ מְאֹד. לֹא תוּכְלִי לָשֶׁבֶת בָּדָד, לָכֵן תְּצַפְצְפִי, לָכֵן תֶּהְגִּי… הָהּ, בִּכְלוּב צַר שָׂמוּךְ, וַיָּשִׂימוּ מַחֲנַק לְנַפְשֵׁךְ: “הוֹצִיאוּנִי, הוֹצִיאוּנִי!” אֶשְׁמַע אֶת הֶגֶה שְׂפָתַיִךְ הָרוֹעֲדוֹת – הִנְנִי לְרַוְחָתֵךְ, לִישׁוּעָתֵךְ!" זֹאת דִּבֵּר יוֹסֵף, וַיִּפְתַּח אֶת דֶּלֶת הַכְּלוּב הַקְּטַנָּה, וַיֵּלֶךְ לוֹ.

וְהַצִּפּוֹר הִבִּיטָה בְּתִמָּהוֹן אֶל עֵבֶר הַפֶּתַח הַפָּתוּחַ… רֶגַע עָמְדָה וַתִּתְבּוֹנֵן בּוֹ, רַק חַרְטֻמָּהּ נָע, וְהִיא מַחֲרֶשֶׁת וּמִשְׁתָּאָה אֶל הַחִזָּיוֹן הַנִּפְלָא אֲשֶׁר לֹא קִוְּתָה לוֹ. וּפִתְאוֹם הִתְנוֹדְדָה וַתִּתַּר מִמְּקוֹמָה, וַתִּשָּׂא אֵבֶר⁵⁴ וַתָּעָף מִתּוֹךְ הַכְּלוּב. פַּעֲמַיִם שָׁלשׁ הֵנִיעָה אֶת אֶבְרוֹתֶיהָ הַיְגֵעוֹת, וְאַחֲרֵי-כֵן נָפְלָה אָרְצָה. וְהִנֵּה קָפַץ הֶחָתוּל מִתַּחַת הַסַּפָּה⁵⁵, וּכְרֶגַע תָּפַשׂ אֶת הַצִּפּוֹר בֵּין צִפָּרְנָיו וַיִּלְחָצֶנָּה בְּכֹחַ גָּדוֹל, עַד כִּי זָב דָּמָהּ הַחַם עַל נוֹצוֹתֶיהָ הַצְּהוּבוֹת. הַצִּפּוֹר הִתְפַּלְּצָה וַתְּצַפְצֵף בְּקוֹל דָּק, וַיִּשְׁמַע יוֹסֵף, וַיִּפֶן וַיַּרְא אֶת כָּל הַנַּעֲשָׂה, וַיִּתְחַלְחַל מְאֹד. זֶרֶם דְּמָעוֹת פָּרַץ מֵעֵינָיו, וַיִּקְרָא כְּמִשְׁתַּגֵּעַ: “הָהּ, מֶה עָשִׂיתִי, יָדַי שָׁפְכוּ אֶת דְּמֵי הַצִּפּוֹר!” וַיְמַהֵר לָצֵאת הַמִּסְדְרוֹנָה. וּלְקוֹל קְרִיאָתוֹ נִדְחֲפוּ שָׂרָה וְדוֹדָתָהּ אֶל חֲדַר הָאֹכֶל, וַתִּבָּהַלְנָה גַם הֵן. עַל הָרִצְפָּה נִרְאוּ עִקְבוֹת דָּם, וּפֹה וְשָׁם הִתְגּוֹלְלוּ נוֹצוֹת זָהָב. תַּחַת הַסַּפָּה עָמַד הֶחָתוּל וַיְפַצַּח⁵⁶ אֶת גַּרְמֵי⁵⁷ הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה וַיָּלָק בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת דָּמָהּ הֶחָם. דְּמָעוֹת שָׁלִישׁ⁵⁸ נָזְלוּ מֵעֵינֵיהֶן, וַאֲנָחוֹת כְּבֵדוֹת הִגִּיחוּ⁵⁹ מִמַּעֲמַקֵּי לִבָּן.

וְיוֹסֵף יָשַׁב בַּמִּסְדְרוֹן וַיֵּבְךְ בְּלִי הֲפוּגוֹת. וּפִתְאוֹם רָאָה – בְּעַד מַסְוֵה הַדְּמָעוֹת – אֶת הַזָּקֵן הֶעָנִי. כֵּן, הוּא הוּא! יוֹסֵף הִכִּיר אֶת זְקָנוֹ הַלָּבָן, אֶת אוֹת הַכָּבוֹד עַל חָזֵהוּ, אֶת מַהֲלָכוֹ הַכָּבֵד, גַּם אֶת קוֹלוֹ הָרַךְ: “אַל תִּבְכֶּה, מַחֲמַדִּי, מְנַע עֵינֶיךָ מִדִּמְעָה! מֵתְךָ לֹא יִקיַץ עוֹד, וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ שְׁמוֹר, וַחֲמוֹל עַל כָּל יְצִיר בַּתֵּבֵל… אִם תְּרַחֵם עַל אֲחֵרִים תְּרֻחַם מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאִם תָּחֹן – תּוּחַן! יֶלֶד טוֹב אַתָּה, לְךָ לֵב טוֹב וְנֶפֶשׁ עֲדִינָה…” וְהַזָּקֵן הִתְמוֹטֵט וַיִּתְנוֹעֵעַ, וַיַּעַל מֵעָלָיו פִּתְאוֹם בְּעַב הֶעָנָן, כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים, וְלֹא נִרְאָה עוֹד. וְיוֹסֵף יָשַׁב עוֹד בְּעֵינַיִם לְטּוּשׁוֹת, שְׂפָתָיו הִבִּיעוּ מִלִּים מְקֻטָּעוֹת⁶⁰ בְּלִי-הָבִין, בִּינָתוֹ הִתְבַּלְּעָה⁶¹ . הוּא דִּבֵּר בְּחֻמּוֹ. –

ו.    🔗

כַּעֲבוֹר חֲצִי שָׁעָה מָצְאוּ אֶת יוֹסֵף סָרוּחַ לְיַד הַקִּיר, וְכָל רוּחַ חַיִּים אֵין בְּקִרְבּוֹ. שְׂפָתָיו הָרוֹעֲדוֹת צִפְצְפוּ בַּלָּט בְּלִי-מֵשִׂים: “שֵׂיבָה, קָחֵנִי… עִמְּךָ… הָהּ, הָהּ, הֲשַׂמְתָּ אוֹתָהּ בַכְלוּב? הִיא… חַיָּה? הוֹי, חַם לִי מְאֹד!. אֲהָהּ, דָּם… דָּם… הִיא מֵתָה…” שְׁלשָׁה יְרָחִים הוּכַח יוֹסֵף בְּמַכְאוֹבָיו עַל מִשְׁכָּבוֹ, מַחֲלַת קַדַּחַת הָעוֹרְקִים⁶² תְּקָפַתְהוּ. אִמּוֹ הָיְתָה אוֹבֶדֶת עֵצוֹת, אַךְ בְּאַהֲבָתָהּ אוֹתוֹ וּבְחֶמְלָתָהּ עָלָיו צָלְחָה בְיָדָהּ לִגְהוֹת מִמֶּנּוּ מָזוֹר⁶³ . לְאַט לְאַט שָׁבָה רוּחוֹ אֶל קִרְבּוֹ, עַד אֲשֶׁר שָׁב לְאֵיתָנוֹ⁶⁴ הָרִאשׁוֹן. וְאוּלָם בִּחְיוֹתוֹ מֵחָלְיוֹ הָיָה לִבְרִיאָה חֲדָשָׁה. לִבּוֹ וּתְכוּנַת רוּחוֹ וְכָל הֲלִיכוֹתָיו נֶהֶפְכוּ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. קָשֶׁה הָיָה לִמְצוֹא יֶלֶד אָהוּב וְנֶחְמָד, רַךְ וּבַעַל לֵב טוֹב, וְנֶפֶשׁ עֲדִינָה כְּיוֹסֵף… בּכַסְפּוֹ אֲשֶׁר קָבַץ עַל יַד קָנָה לְשָׂרָה סֵפֶר אַחֵר וְצִפּוֹר קַנַּרִית אַחֶרֶת תַּחַת הַסֵּפֶר וְהַצִּפּוֹר אֲשֶׁר הִשְׁחִית בְּאִוַּלְתּוֹ. וְהָאָח וְהָאָחוֹת אָהֲבוּ זֶה אֶת זוֹ אַהֲבָה נִצַּחַת⁶⁵, וְלֹא שָׁכְחוּ לְעוֹלָם אֶת הַמִּקְרֶה הַנִּפְלָא הַזֶּה, אֲשֶׁר בָּרָא לְיוֹסֵף לֵב טָהוֹר, וּלְשָׂרָה – אָח לְצָרָה.