ירושלים עה“ק חדש טבת תרל”ד.

במכתבי הקודם ספרתי אחת מני אלף הגדולות אשר עשתה ותעש הכנסיה שהיא לשם שמים בעה“ק ירושלם לטובת קיום ישוב אחב”י בעיה“ק, וממנה יקחלו הקואים לדעת מה בינה ובין הכנסיה אשר פועלי און ומחריבי קרתא קדישה קראוה בשם “עזרת ישראל”. הראשונה עוסקת בישובה של עיה”ק והאחרונה כל מעיינה להצית אש בציון אשר עד אבדן מחית בני ציון היקרים מחו"ל תאכל. עתה אחשוב כי לא למותר יהיה להקוראים לדעת כל פרטי תקנות “כנסת ישראל”.

מהתקנות האלה ישפוטו הקוראים מישרים על הטוב אשר צמח ויצמח בעז“ה לחיזוק התורה וקיום הישוב, מאחב”י בעיה“ק, ולא יאמרו עוד הרחוקים כי אך צלמות ולא סדרים שוררת בתוך ירושלים ואיש את רעהו חיים יבלע. לא כן הוא, אחינו מרחמינו דורשי שלום ירושלים! ואלה הם סעיפי התקנות במספר טו”ב.

תקנות הכנסיה כנסת ישראל.    🔗

א) יסוד הכנסיה ותכליתה העקרי, להיות האחדות שלטת בעיר קדשנו ירושלם ת“ו, ובייחוד כל בני הכנסיה יהי לבם אחוז איש אל אחיו בקשרי אהבה ואחוה ושלום ורעות, ויחד כולם ימדו הכן בכל עוז ותעצומות לשמור משמרת הכנסיה לכל עבודתה, ואשר עבודתה הראשונה והעיקרית, לרומם קרן התורה ודגלה, ולגדל כבודה וכבוד חכמיה, וכבוד עיה”ק ת"ו.

ב) הכנסיה תבחר אחת בשנה ועד של עשרה אנשים בעלי דעת והשכל ויראי ה' הידועים למוקירי רבנן, ורובם יהיו בני תורה, ובהם אנשים יודעי שפת הארץ ויודעים לכלכל דברים עם שרי הממשלה והקונזיליש יר“ה, ויהיו חמשה ממלאי מקומם למען לא יחסר הועד, ולעולם לא יפחתו משבעה בעלי הועד בכל מושב, ויהי' לועד סופר ונאמן ושמש. ויהיה בית מיוחד להועד אשר יסגר בצאתם ע”י ראשי הועד, או ע"י הנאמן.

ג) בבית הועד, על שולחן מיוחד, ישבו זקנים תלמידי חכמים, נבחרים בעת בחירת הועד, שמנה אנשים יהיו, ובכל מושב הועד יהיו מהם לפחות שלשה, והזקנים יקראו יועצי הועד.

ד) כך יהיה סדר הועד: כל ענין הבא לפניהם, טוב כי יהיה בכתב, ויקראהו הסופר בקול באר היטב, באזני הועד והזקנים, עד שכולם ישמעו ויבינו, ותהיה שתיקה בועד שכל אחד תתחולל דעתו עליו, ואח“כ יתחיל ראש הועד או היושב ראשונה לחוות דעתו, ואחריו השני והשלישי על הסדר, והמוסכם על פי רובם יכתוב הסופר על נייר ויושיטו אל הזקנים, דעתם גם כן על פי רוב, ואם הסכימו אל הועד, יצא הענין לפעלו, בלתי אם נוגע לדין תורה ימסר אל הרבנים הגדולים גאוני קהלות האשכנזים הי”ו; וכן אם לא הסכימו שלשה הזקנים אל הועד יקראו אל יתר הזקנים, ואם כולם יתנגדו אל הועד יקריבו לפני הרבנים גם אם אינו נוגע לד"ת.

ה) הועד הזה עליו לדעת כי עבודה גדולה וקדושה מסורה בידו וכל עניני כוללות האשכנזים בפנים העיר יהיו נחתכין על ידו, וידעו אנשי הועד מה העבודה הזאת להם, ומה היא דורשת מהם, ואך האמת לאמיתו יהיה נר לרגלם בלי משוא פנים ובלי מגור משום איש, וכל מעשיהם יהיו לשם שמים, וכל ענין הבא לפניהם לא בחפזון יגמרוהו, כי במתון ובפקוח עינים ולב להבין אחרית דבר מראשיתו, ולא ימהרו להאמין לכל דבר, זה כלל גדול, ובזה חפץ ה' בידיהם יצליח, להסיר כל ריב ומצה, ולמנוע כל מדון ותחרות מעיר קדשנו סלה, וליישר ארחות המטים עקלקלותם, אל דרך התורה ויראת ה', ולבלתי סור מפקודת הממשלה יר"ה.

ו) הועד ישתדל בכל כחו להרבות השלום בין כל הכוללים הספרדים והאשכנזים הי“ו ובייחוד בין רבני גאוני וגדולי הפרדים והאשכנזים הי”ו, למען יתחזקו כולם להגן על כבוד תורתנו, ועיר קדשנו, וכבוד חכמינו בכל עוז, וזה את זה יעריצו ויחזקו בכל האפשרויות, וכל ענין הנוגע לכלל יושבי ירושלם, מולדת בית או מולדת חוץ, אז נדברו יראי ה' ועד הספרדים עם ועדנו זה של האשכנזים ועטרותיהם בראשיהם יחד, למען לא יהיו ישראל לעיני העמים, ולעיני אחינו בחו“ל כשתי כתות ח”ו, ונבטח כי אחינו ראשי הספרדים הי"ו יתרצו לזה בכל לב.

ז) הועד יודיע אל הפחה יר“ה ושריו, ואל שרי הקונזוליש של ממלכות איירופא יר”ה את כל תקף הועד, ויקחו מכולם עוז וכח בחתימת ידיהם בפנקס הועד, למען נלך לבטח דרכנו בכח לעשות חיל בכל עניני העיר בעזה"י.

ח) יום מיוחד בכל שבוע יהי' להועד אשר בו כולם מחוייבים לבא בשעה מיוחדת, כל בעלי הועד וכל הזקנים יחד, לפקח על עניני הצבור בכלל ולראות אם הכל מתנהג במישרים ובנכוחות, ולתקן בכל מיני כוחות של מעוות. ומלבד זה, כשיהי' ענין נכבד יתאספו מהר ע"י קריאת השמש לבית הועד, ויתאמצו לגמור כל ענין כל הקודם.

ט) הועד יקבל גם ענין יחידים להשוותן במחלוקתם בכל אפשריותיהם, והדבר הצריך דין תורה יכופו את הממאן ללכת לדון עם חברו, למען לא ישמע שוד וחמס בגבולנו, ואין יוצאת צוחה ברחובותינו, ורק שלום בחילינו ושלוה בארמונותינו.

י) כל אנשי הכנסיה חובתם להגן על הועד ועל הכנסיה, בגופם ובמאדם. כיצד בגופם, לשמור את מוצא פי הועד לאשר ולקיים בכל אפשריותם את פקודת הועד ופעולתו; ובממונם, לתת כל איש כסף תמיכה תמידית להביא אל אוצר הכנסיה על ידי הועד אל יד הנאמן, וישתדל הועד בגביית הכסף ובשמירתו ובהקבץ איזה סך (ולע"ע אין צורך בו), יקחו בעדו שטרות בטוחות עושה פרי לכל הפחות ששה למאה לשנה.

יא) כסף המתוכן להכנסיה, יהיה שמור אך להשכיל להטיב בו טובה קיימת, ויחולק לשלשה חלקים: חלק אחד יהי' לתמוך ידי בחור השנון בלמודו, שיבינו בעלי הועד ע"י הרבנים הגדולים שי‘, כי ראוי להיות מורה הוראות בישראל, אז יותן לו מהועד די מחיתו, והוא ישקוד על למודו בשקידה עצומה, וישנן למודו בכל עת לפני הרבנים הג’ שי'; חלק השני, יהיה לתמוך בו ידי איש החפץ לשלוח בחפץ כפיו לעסוק באיזה מסחור להביא טרף לביתו, או נער שאינו רואה סימן ברכה בתלמודו ורוצה ללמוד אומנות, ידי הועד תתמוך לאלה. אפס כי לא ימהרו לתת הכסף עד שיבטח לבם באיש או בנער הזה כי באמונה יעשה מלאכתו, והכסף שיותן לאלה, ישתדל הועד לעשות לו בטחון אם אפשר, שישוב הכסף אל אוצר הכנסיה אחר זמן, ובפרט הכסף הניתן לעושה מסחר או קנין, יתן ערבות והתחייבות להיות הקרן קיימת וגם ארבעה למאה פירות לשנה, וזה תלוי לפי ראות עיני הועד ולפי האיש ולפי העת; החלק השלישי, יהיה לקניית שטרות הכוללים בחמשה למאה, והכולל אשר יתקשה שתי פעמים בתשלומיו, לא יקנו שטרותיו. ועל פי סעיף זה, עומדת הכנסיה “על התורה ועל העבודה, ועל גמילות חסדים”, ולכל תמיכה בני הכנסיה קודמין, ובין בני הכנסיה ובשויון, הגורל יזכה ויחתוך, ועל פיו יותן את הראוי ליתן.

יב) שבת אחת בשנה יהיה קבוע להקהל בו כל בני הכנסיה, יחד כולם אל בית הכנסת הגדולה בחצר ר“י החסיד ז”ל, להתפלל שמה וכולם יעלו לתורה ויברכו את הרבנים הג' שי‘, ואת מנהלי הכוללים ואת הועד וזקניו ואת כל אנשי הכנסיה, ויתנדבו נדבות, והכסף הזה יהיה להציל איש מצרה הנופלת עליו פתאום ח"ו, ולפי ראות הועד נבחר השבת פ’ נשא לשבת הכנסיה.

יג) יען ברוב הדרת בית הכנסת, על כן בכל שבת ומועד ישלח הועד חמשה ועשרים אנשים מהכנסיה להתפלל בבהכ“נ הנז', ויהיה על פי דגלים, ואם יצוה הועד לשני דגלים או לכל בני הכנסיה לבא לביהכ”נ, יבאו ולא יסרבו.

יד) בלי הסכם הועד, לא יוכל שום איש מהכנסיה לעשות שום מעשה, גם בדברים העיקרים אשר הכנסיה עומדת עליהם, גם כי יחם לבבו, וכשיעשה, אין אחריותו על הכנסיה, ויהיה מה, רק את אשר יעשה בפקודת הועד, הועד יגן עליו לבלתי יגיע אליו כל נזק וצער.

טו) הכנסיה נתיסדה לטובת ותועלת העיר פנימה, והדבר אין להועד עם חו"ל, לא יכתבו מכתבים לבקתש הכסף.

טז) ממוני הכוללים עליהם לאשר ולקיים את הועד בחתימת ידיהם בפנקס הזה, ולהבטיח נאמנה לקיים מוצא פי הועד בנוגע להם, אם יצטרך הועד לכחם בעיני חלוקות להציל דבר אמת וצדק.

טוב) יש בידי הועד והזקנים להוסיף תקנות הנצרכות בכל עת, ויודיעו התקנה החדשה לכל בני הכנסיה, גם בכל שנה בהגיע תור בחירת ועד חדש, יוציאו פנקס נדפס בקצרה מהענינים הנכבדים שעברו בבית הועד בשנה ההיא, וחשבון בקצרה מההכנסות וההוצאות של הכנסיה בשנה ההיא.

על פי התקנות טו“ב תתנהג הכנסיה, ויתנהג הועד בעזה”י לכבוד ולתפראת והועד בעצמו ישים לו חוקים טובים וסדרים נאים וישרים, הן במושבם, והן בדבורם, בנחת ובסדר למען יצא ענין לפעלו מעוטר בכבוד והדר ובמתינות.

הראיתיך היום קורא נכבד בטוב ירושלים, ושאני נא עוד כמעט רגע ואעביר על פניך טוב אחד מבעלי הכנסיה. ואל תחשוב ידידי הקורא כי ארים לפניך על הנס את הראש מכל הכנסיה, כי אם האחרון והוא העומד בפתח הועד, הוא האיש המשמש את הכנסיה לכל צרכיה ושמו ר' אליעזר, הכי נקרא שמו אליעזר כי אלקי יעקב בעזרו. ואל נא תבט אל מראהו ואל שפל קומתו ואל חשכת פניו אשר קבצו פארור כי אם על פעולותיו אש פעל בקדש. הוא בשפלות קומתו, נטע שני עמודים, עמוד התורה ועמוד גמילות חסדים בחומות ירושלם, הוא בשפלות קומתו, גבר חיילים. עשה והצליח, לקחת מבני הנעורים בעלי מוח ושכל צח לתורה, מאלה אשר ריחיים בצוארם. והטו שכמם להיות למס עובד לבקש טרף לביתם, והשכירו עצמם בחנויות ובתי המלאכה, וירא – זה אליעזר – ראשית לו, למצוא נדיבי סתר אשר ישקלו כסף לנהל את אלה בהספקה מצומצמצ, ולקבעם כמסמרות נטועים אצל הגמרא ומפרשיה, ופוסקים ראשונים ואחרונים, ואם כי בחר לזה גבאים, הם עזבו כל המלאכה בידו, כי באמונה טהורה הוא עושה, ורבים ישקלו על ידו כסף חדש בחדשו אות שבת בשבתו, ולא יחשבו אתו, ועד כה עלה ביידו, לכלכל בלחם ומזון, לתשעה אלה, אשר בבקר הם באים אל בית מדרשם זה אשר בחצר ר' יהודה החסיד ז“ל אשר לכוללות הפרושים הי”ו, ובחצי הלילה בקיץ ובחורף שבים אלביתם, ושוקדים על לימודם כל היום וחצי הלילה באין כל בטול אף רגע, מלבד שעות האוכל והתפלה – בית כזה אם היה בעיר אחרת, היה קולו נשמע בכל כתבי העתים, לא כן בירושלם. קולו נחבא בין קולות יתר כל בתי המדרישם הרבים, ושרגא בטיהרא הוא! ובעזה“י מהבית הזה תצא תורה והוראה לישראל, ישועתה לה‘, הוא דמשק אליעזר! שדולה ושמקה כרם התורה וערוגות מטעיה, אשר עיני כל ישברון, כי תהיה לגפן אדרת, לארז מרום ונשא, וענפיו ארזי אל, וחברת גמילות חסדים יסד בציון האיש הדל הזה, עד אשר עד כה כבר יש באוצר החברה, אצורים בידי הסוכן נאמן ויקר רוח, הנגיד ר’ אברהם גוטמאן, ממונה לכולל אונגרן, ואחד מראשי הועד כנסת ישראל, מוכנים להלוות סלע לעני בשעת דחקו, נגד שטר כולל שיש לעני, אשר כך דרך הממונים דכל הכוללות הי”ו להטיב עם העניים הצריכים מאד אל חלקם אשר יבא להם אחר זמן, לתת להם שטרות וישיגו מחירם או בגמ“ח מהחברה או מנדיבי לב, או ימכרום בעת הכרח יציקם. וכמובן, כי גדול כח וטוב הגמילות חסדים פה עה”ק עד מאד, ומה יקרה החברה, ומה רוב טוב מיסדה! איש אשר כזה (בכל מדינה ומדינה ועיר ועיר, יהולל בשער בת רבים מעשהו, ונוצר תאנה יאכל פריה גם בעוה"ז אם איש עני הוא, לא כן בעיר קדשנו) לא אסתרא בלגינא האיש הזה, רבות פנינים ואבני חפץ ואבני נזר כאלה מתנוססים על אדמת ירישלים – ומכל עמלו, אין בביתו לחם ושמלה וילדיו חשך משחור תארם מפני זלעפות רעב ועוני. ה' ירחמהו בתוך שאר עניי ציון וירושלים, ויחזקהו במפעליו אשר ראשם מגיע השמימה, ומעשה ידיו יכונן.

הלבנון, י“ז בשבט תרל”ד.