3112    🔗

נחבי בן-ופסי, נשיא החקרנים, היה מלמד לתלמידיו ונותן להם סימנים, כיצד לנבּא היום על מזג-האוויר של מחר. וכך היה אומר:

צאו וקישרו אלונטית בראשו של כלונס גבוה, השהו אותה שעה-שעתיים בראש הכלונס והסתכלו בה: יבישה ­­– סימן למזג-אוויר טוב, רטובה – סימן לגשם; קרה וקשה – סימן לכפור, רכּה ומבריקה – סימן לשלג; תלויה בראש הכלונס ואינה נעה לכאן ולכאן – סימן לשקט, תלויה בראש הכלונס ונעה לכאן ולכאן – סימן לרוח סערה; אינה תלויה כלל בראש הכלונס – סימן שגנבוה…

 

3113    🔗

שאלו לנחבי בן-ופסי, נשיא החקרנים: מפני מה סתם “בהמה” – פרה?

השיב הוא:

משום שאין כמותה “בהמה”: לה נותנים מים, והיא מחזירה חלב…

 

3114    🔗

שאלו למחודד: מה בין יעל, החלבנית שבימי סיסרא, לחלבניות שבימינו?

השיב המחודד:

יעל, החלבנית שבימי סיסרא, מים שאלו הימנה, חלב נתנה;¹

החלבניות שבימינו חלב שואלים מהן, מים הן נותנות…

 

3115    🔗

עם הפשרת הקרח נסע חלבן על פני הנהר, והוא ועגלתו וסוסיו נפלו לתוך המים. טבעה העגלה טבעו הסוסים, ולא משו מן המים אלא אותו בלבד.

בכה וקבל: כל ימיו עבד עבודת-פרך עד שהגיע לקצת ממון; עכשיו אבד לו הכל בבת-אחת.

היה שם פיקח אחד ואמר לו:

ידידי, בכייה של חינם אתה בוכה. ממקום שבא ממונך, לשם שב: מן המים בא ואל המים שב…

 

3116    🔗

שלושה שישבו והתווכחו:

מי מהם ראוי יותר לשם קשה-עורף, שקרא משה לישראל?

פתח אחד ואמר:

אני הוא, שיש לו זכות יתירה לכך. אשתקד היה מעשה. באחד מלילי-טבת הארוכים שבתי לביתי ומצאתי את הדלת סגורה. דפקתי. הקיצה אשתי ושאלה: “מי שם?” – ולא עניתי לה. אשה חייבת להכיר את בעלה על-פי דפיקה בדלת בלבד. – חזרתי ודפקתי, וחזרה היא ושאלה: “מי שם?” – ושוב לא עניתי לה. שהיתי בחוץ כל הלילה עד שהאיר הבוקר, ומצאו אותי יושב על מפתן הדלת וקופא מקור. קשה-עורף אני ומדעתי איני זז…

נענה השני ואמר:

זכותי שלי גדולה משלך. אלהים נתן לי עושר, וגם בת יחידה נתן לי. בגרה והתחילו משדכים לה חתנים. אמרתי להם: – “לא אתן את בתי אלא לאיש שישא אותה כמו שהיא, בלי מוהר ומתן מצדי. רוצה אני, שישא אותה לשם עצמה, ולא לשם ממונה”.

בכתה אשתי לפני, בכתה בתי לפני, ולא נעניתי להן, וכבר הלבין ראשה, ועדיין בבתוליה היא יושבת. קשה-עורף אני, ומדעתי איני זז…

התריס השלישי ואמר:

שניכם אין אתם מגיעים לקרסולי. לפני ימים מעטים חשתי בשיני, והלכתי לרופא-שינייים. אמר לי: – “באיזו שן אתה חש”? – החזרתי לו: “אם רופא-שיניים אתה, דע מאליך”. פתח פי ועקר לי שן. אמרתי לו: – “טעית. לא זו היא”. חזר ועקר לי שן שנייה. אמרתי לו: – “אף לא זו היא”. שמונה שניים עקר לי זו אחרי זו, ואני לא אמרתי לו, באיזו אני חש. קשה-עורף אני, ומדעתי איני זז, אפילו אם כל שיני יעקרו לי…

 

3117    🔗

שניים רבו בבית-הכנסת, ואמר אחד לשני:

על כבודו של מקום אני חס. בוא ונצא מכאן, ומיד אני מסטרך שתיים. החזיר לו השני:

איני נשמע לך ואיני יוצא מכאן, ואפילו אם אתה מסטרני שתים-עשרה… °

 

3118    🔗

שניים ישבו בבית-אוכל זה כנגד זה. אחד טרח בסעודה, והשני כבר סיים ועישן מקטרתו. יצא גץ מתוך המקטרת וירד על מכנסיו של השני, ולא הרגיש בעל-המכנסיים. קם בעל-המקטרת ושאל לו:

מה שמך?

הקפיד בעל-המכנסיים, שמטרידים אותו מסעודתו, ועשה עצמו כאילו אינו שומע. חזר בעל-המקטרת ואמר לו:

הגידה נא לי, מה שמך? לטובתך אני שואל.

ראה בעל המכנסיים, שהלה אינו מסתלק, ויתר ואמר:

גמליאל בן-פדהצור שמי.

אמר לו בעל-המקטרת:

להווי ידוע למעלתך, רבי גמליאל בן פדהצור, שירד לך גץ על מכנסיך והם נחרכים והולכים.

מיד הפסיק בעל-המכנסיים אכילתו, עיין במכנסיו ומצא, שעדות-אמת העיד בהם בעל-המקטרת. נתכעס ושאל:

למה לא אמרת לי קודם?

החזיר לו בעל-המקטרת:

כיצד יכולתי לאמר לך, ואני שמך לא ידעתי?…

 

3119    🔗

אחד נכנס לבית-הכנסת וביקש מאת הגבאי, שיקראוהו לתורה:

נס נעשה לו, והוא חייב לברך ברכת הגומל.

עשה הגבאי רצונו; עלה בעל-הנס ובירך, והקהל ענה אחריו “מי שגמלך”, כנהוג.

לאחר שירד, אמרו לו:

מה נס נעשה לך?

השיב בעל-הנס:

לפני כמה שנים, כשהייתי רווק, שידכו לי פלונית בת-פלוני. סירב אבא, עליו השלום, והיא נישאה לאחר.

תמה הציבור:

והנס, שבירכת עליו, היכן הוא?

החזיר בעל-הנס:

נס גדול הוא, שלא נשאתיה… אתמול נתאלמנה…

 

3120    🔗

בעל נכנס מבוהל לביתו ואמר לאשתו:

זה עתה נעשה לי נס גדול… בשוק ניגש אלי אדם אחד ושאל: “מה השעה עכשיו?” – הוצאתי שעוני מכיסי נסתכלתי ואמרתי: “בדיוק שעה אחת”. מיד סטר לי סטירה אחת גדולה בפני, גזל את השעון מידי וברח.

תמהה אשתו:

ומה נס נעשה לך?

החזיר לה הבעל:

כלום לא נס גדול הוא, שאותו בר-נש לא פגע בי בשתים-עשרה?…

 

3121    🔗

אורח בא לעיר, הוא ואשתו עמו. למחר קרה אותו אסון: אשתו חלתה. יצא לשאול, אל מי מן הרופאים יפנה, וראה: אדם בעל הדרת-פנים הולך עקב בצד אגודל כמנהג חשובים. ניגש אליו ואמר לו:

גר אני כאן ויש לי צורך ברופא. יטרח נא מר ויאמר לי, מי הוא רופא מומחה בעירכם?

הסביר לו הלה פנים והחזיר:

טוב שברופאים בעירנו – הרופא הפולני. רופא מצויין. ריפּא את הרב רבי יוזיפל עליו השלום, ריפא את ראש הישיבה רבי יהושע-פסח עליו השלום, ריפא את המגיד רבי אברהם-צדוק עליו השלום. ריפא גם את הקצין רבי יחזקאל’ה עליו השלום. כּולם, עליהם השלום, מגדולי החשובים של עירנו…

 

3122    🔗

שאל חולה לרופא:

אם המעי העיוור אין לו, לפי דבריך, תפקיד בגופו של אדם ואין שום צורך בו – למה חינם טרח בו יוצר האדם ויצרו?

החזיר לו הרופא:

אל תתמה: רופאים יש להם צורך בו…

 

3123    🔗

זקן שתיין נכנס אצל רופא:

בעיניו הוא חש.

בדקו הקופא ואמר לו:

סבא, או שתחדל לשתות, או שיינטל, חלילה, מאור עיניך.

הניח הזקן שכר-בדיקה על השולחן ואמר:

אדוני דוקטור, הגעתי, ברוך השם, כמעט לגבורות וחושבני, שכבר ראיתי הכל…

 

3124    🔗

אכסנאי קבל לפני בעל-האכסניה ואמר לו:

נסתכלתי בחדר, שהקצית לי, וראיתי, שהסדינים של המיטה מלוכלכים.

החזיר לו בעל-האכסניה:

מה בכך? ביום אתה טרוד בעסקיך, ואי אתה רואה את הסדינים; בלילה אתה ישן שוב ואי אתה רואה את הסדינים…

 

3125    🔗

אמר אכסנאי לבעל-האכסניה:

בבוקר נכנסתי לחדר-האמבטי ואכלוני הזבובים בכל פה.

החזיר לו בעל-האכסניה:

איעצך, שמכאן ואילך אל תכּנס לחדר-האמבטי אלא בצהריים.

אותה שעה נמצאים הזבובים בחדר-האוכל…

 

3126    🔗

אורח נכנס לבית-אוכל לסעוד, והביא לו הדייל צלי.

גער בו האורח:

למה אתה מניח ידך על הצלי?

החזיר לו הדייל:

אין בכך כלום. אין הצלי חם ביותר…

 

3127    🔗

בין מנחה למעריב סיפרו ב“מניין” של העגלונים:

בתחילת השבוע הבא ייגלה וייראה כוכב-שבט.

נבהל אחד מן החבורה ושאל:

שמא יחריב, חלילה, את העולם?

נענה הזקן שבחבורה ואמר:

אל תדאג לכך. מה אנו, בשר ודם, יודעים להפריד בין שתי עגלות, כשנכנס יצולה של אחת מהן לתוך חברתה, – הקדוש ברוך-הוא, עגלונו של העולם כּולו מששת ימי-בראשית ואילך, לא כל-שכן…

 

3128    🔗

עגלון התפאר לפני חבריו, שהוא בקי בדרך שבין מאזפּבקה לכתריאליבקה יותר משבקי אדם מישראל ב“אשרי”.

אמרו לו:

היכי תמצי? אדם מישראל אומר “אשרי” שלוש פעמים ביום, ואילו אתה נוסע ממאזפבקה לכתריאליבקה לא יותר משלוש פעמים לשבוע.

החזיר העגלון:

אף-על-פי-כן אדם מישראל בקי ב“אשרי” רק מראשו לסופו, ואילו אני בקי, ברוך השם, בדרך שבין מאזפבקה לכתריאליבקה מראשה לסופה ומסופה לראשה…

 

3129    🔗

רבי יוזיפל, רבה של כתריאליבקה, הוזמן לדון דין-תורה במאזפבקה. לימדו העגלון “הלכות נסיעה” ואמר לו:

כשהסוסים יעלו בהר – יטרח רבי ויעלה אחריהם ברגל: משום צער בעלי-חיים; כשהסוסים ירדו מן ההר – יטרח רבי וירד אחריהם ברגל: משום סכנה; וכשהסוסים ילכו במישור – יטרח רבי ויהלך אחריהם ברגל: משום שמישור יפה לטיול.

נשמע לו רבי יוזיפל ועשה כמצוותו. וכשהגיעו לשם, שילם לו רבי יוזיפל שכרו ואמר לו:

בשלמא אני טרחתי ונסעתי לכאן, שהוזמנתי לדון דין-תורה; אתה טרחת ונסעת לכאן, שזקוק אתה לפרנסה; אבל תמה אני, למה טרחו הסוסים ונסעו לכאן?…

(עיין כרך ראשון, סימן 134).

 

3130    🔗

נגמרה מלאכתה של מסילת-הברזל, והבריות סיפּרו:

מחר יסעו עגלות גדולות בלי סוסים. ליגלג אייזיק בעל-עגלה:

הבל-הבלים! אם אין סוסים, אין נסיעה.

ולמחר הלך גם אייזיק עם כל הקהל לראות את הרכבת הראשונה.

צילצול ראשון, שני ושלישי, ציפצוף ראשון ושני – והרכבת במקומה עומדת. נהרו פניו של אייזיק:

אמרתי: אם אין סוסים, אין נסיעה.

ציפצוף שלישי – והרכבת זזה ממקומה והלכה ונתעלמה מן העין.

נפלו פניו של אייזיק ואמר לעומדים עליו:

לו יהי כך… לעצור אותה לא יוכלו עד העולם…

 

3131    🔗

בלילה נשמע קול דופק בדלתו של ייני. הקיץ הייני ושאל:

מי שם?

נשמע קול מאחורי הדלת:

אני, בּרל שכנך. חבית יין אני רוצה.

נתעטף הייני, הכניס את בּרל וירד עמו למרתף. שאל בּרל על טיבה ומחירה של כל חבית וחבית, ולבסוף אמר:

מזוג לי כוס מחבית זו.

מזג לו הייני. שתה בּרל, שיבּח את היין, מחה פיו, שילם מחיר הכוס ופנה ללכת. אמר לו הייני:

אמרת, חבית אתה רוצה?

החזיר לו ברל:

באמת, רוצה אני, אבל אין לי…

 

3132    🔗

מרגלא בפיהם של סוחרי הרחוב גנשה בווארשה:

אריג סחורה יפה היא: מספיקה לשתי סעודות של יום ולשלוש סעודות בשבת, מספיקה לשילוחיה של בת ולגימנסיה ואוניברסיטה של בן, מספיקה גם לאשה בחורף בּזאקוֹפּנה ובקיץ בקארלסבד ובמאריינבד, – אבל לתשלום שטר אינה מספיקה…

 

3133    🔗

עורך-דין של בעל-בית-חרושת בלודז בא לווארשה לתבוע חוב מאת חנווני לאריג ברחוב גנשה, שלקח סחורה הרבה והעביר זמן שטרותיו ולא

פרע. אמר לו החנווני לעורך-הדין:

הרשאה נוטריונית יש בידך?

תמה עורך-הדין:

שמא אין אתה יודע, שאני עורך-דינו של בעל-חובך מימים ימימה?

החזיר לו החנווני:

מה שהיה כבר היה. עכשיו נשתנו הזמנים, וכל-זמן שאין הרשאה נוטריונית בידך לא אפתח פי לדבר עמך.

שב עורך-הדין למלונו, טילגרף ללודז, ולאחר יומיים חזר ובא אל החנווני ובידו הרשאה נוטריונית כתובה וחתומה כהלכה.

ציחצח החנווני משקפיו יפה-יפה, הרכיבם על חוטמו, קרא את ההרשאה מראשה עד סופה קיפּל אותה החזירה לעורך-הדין ואמר לו:

ישקני!…

נתכרכמו פניו של עורך-הדין ואמר לו:

לשם כך הטרחתני לשבת כאן יומיים והצרכתני להביא לך הרשאה נוטריונית?

החזיר לו החנווני:

ואתה מה כסבור, שאחורי הפקר ומותר לכל אדם?…

 

3134    🔗

שאלה שאל בחור לאביו:

שתי משרות מציעים לו: של פקיד בפוסטה ושל מכרן בחנות. באיזו מהם יבחר?

החזיר לו אביו:

בשנייה תבחר, בני. חנות, – אפשר שתהיה שלך לאחר-זמן; פוסטה, –כלום תהיה שלך אפילו לאחר-זמן?…

 

3135    🔗

אמר שותף לחברו:

נמאסו עלי העסקים, שתחילתם רמאות וסופם אונאה… שמא נסתלק מהם, ומעתה כנים וישרים יהיו עסקינו?

החזיר לו שותפו:

חדל לך! כל ימי מתיירא אני מפני עסקים, שיש בהם משום סכנה…

 

3136    🔗

קונה נכנס לחנות מטעמים וביקש לקנות בשר בּרווז. אמר לו בעל-החנות:

בשר ברווז אין לנו היום.

אם כן, – אמר הקונה, – תן לי בשר אווז.

החזיר לו בעל-החנות:

בטלן אתה, אדוני. אילו היה לנו בשר אווז, כלום לא הייתי נותן לך בשר בּרווז?…

 

3137    🔗

המניות של בית-חרושת לאריג התחילו מתנוונות ויורדות – ממאתיים למאה ושמונים, ממאה ושמונים למאה וחמישים. לסוף עמדו על מאה ועשרים.

בו ביום נכנס סרסור יהודי אל תחת שער בית-החרושת וביקש להיסתר מן הגשם. גער בו השוער:

ברח, דודי!

רקק הלה:

חצוף! אפילו בשעת מאה ועשרים?…

 

3138    🔗

ההוא שעשה סחורה בּשורי-מרבּק, ובא אצלו טבּח לקנות שור. אותה שעה ישב בעל-השוורים בביתו בסעודה. נכנס אליו משרתו ואמר לו:

שמא תטרח ותצא? פלוני הטבח בא לראות שור…

 

3139    🔗

ערב-שבת הלך מדכּי למרחץ. פגשו אדם אחד ונתן לו שלום. לא החזיר לו מדכי שלום והיפנה ראשו לצדדים. תמה הלה ואמר לו:

מה כעס יש לך עלי?

החזיר לו מדכי:

אין לי עסק בך. אשתקד כבר איחרתי למים הרותחים במרחץ בשביל שהרביתי שיחה עמך…

 

3140    🔗

מתוך מהומה והבל של מרחץ נתקל יהודי בחברו וחבטו באחוריו חבטה יפה באגודת-הזרדים שבידו. היפנה הנחבט ראשו, וראה החובט שטעה: לא אליו התכּוון. התנצל ואמר לו:

סלח נא, רבי גד; טעיתי. מחמת הבל נדמית לי מאחוריך כשמואל בני.

רגז הנחבט:

ואת שמואל בנך אתה צריך לחבוט?

רגז גם החובט:

כשאני חובט את שמואל בני, אתה, רבי גד, מה עניינך לכך?…

 

3141    🔗

חנווני לאריג הוזמן למשפט בתורת עד. קרא לו השופט ואמר:

גש הנה, אל השולחן אשר לפני, ואשביעך, שתעיד עדות-אמת. ניגש החנווני אל השולחן, מישמש באצבעותיו את האריג הירוק, העוטף את השולחן, הניע ידו לסימן ביטול ופלט:

טינופת!…

 

3142    🔗

מעשה באחד שהוזמן בתורת עד למשפט. שאל לו השופט:

מה אתה יודע לספר על העניין שלפנינו?

השיב העד:

שמעתי כך וכך.

אמר השופט:

שמיעה אינה משמשת כלום. מה ראית?

השיב העד:

ראה לא ראיתי כלום.

דחה השופט אותו ואמר לו:

לךְ לךָ!

פּנה העד ללכת, ובדרך הילוכו נאנס והפליט מה-שהוא שלא מן הנימוס. קפץ השופט ממקומו:

חילול בית-המשפט!

היפנה הלה ראשו אליו ושאל:

אדוני השופט, שמעת או ראית?…

 

3143    🔗

אשה נכנסה לחנות מוכרת דגים. נתנה עין בדג ליטול אותו, ומיד סילקה ידה הימנו. אמר לה החנווני:

מה פגם מצאת בדג יפה זה?

עיקמה האשה חוטמה ואמרה:

מסריח.

נעלב החנווני והחזיר:

חס ושלום, שיהיו דגים מסריחים בחנותי!… לא הדג מסריח, אני הוא המסריח…

 

3144    🔗

אדם ישב באולם הגדול של בית-הנתיבות ושתה טה. ניגשה אליו אשה וילד קטן כרוך אחריה ושאלה:

רצונך, שתאמר לי, כמה היא השעה?

אותו איש גמגמן היה ובקושי רב הוציא מתוך גרונו:

ש–בע וח–צי.

לא היו רגעים מועטים, והאשה חזרה ובאה:

בבקשה ממך, כמה היא השעה?

נתמלאו פניו של הגמגמן דם ואמר:

כ–בר א–מרתי לך: ש–בע וח–צי.

החזירה האשה:

אני יודעת; אבל ילדי זה נהנה הרבה לשמוע דיבורך…

 

3145    🔗

מרגלא בפיו של ראובן-אשר ברודס:

שלושה שותפין הן ביהודי: חמישה למאה סוכּר, ארבעים וחמישה – פחד, וחמישים חוצפה.

אמרו לו:

אנו עדים, שפלוני בן-פלוני העסקן אין בו לא סוכּר ולא פחד?

החזיר ברודס:

הרי הוא באמת כולו – חוצפה…

 

3146    🔗

הוא היה אומר:

כלב בביתו של יהודי, הרי זה סימן, שהיהודי אינו יהודי, או – שהכלב אינו כלב…

 

3147    🔗

תפסו לאחד, שעלה לתורה בשלושה בתי-מדרשות כוהן ולוי וישראל. הביאוהו אל הרב, ואמר לו הרב:

כוהן אתה?

השיב הוא:

הן, רבי; כוהן אני.

שאל הרב:

ולמה עלית לתורה לוי?

חזר והשיב:

אף לוי אני.

וישראל?

הן, רבי; גם ישראל אני.

כּעס הרב ואמר לו:

שמא מנוול אתה?

לא נסתתמו תשובותיו של אותו איש והחזיר:

מודה אני, רבי: גם מנוול אני…

 

3148    🔗

בחבורה של משכילים סיפּרו על אדם אחד, שהוא “איש-האשכולות”: חסיד בין החסידים, מתנגד בין המתנגדים ומשכיל בין המשכילים.

היה שם אליעזר-צבי הכוהן צוויפל, נענה ואמר:

אף אני יודע אותו, ומעיד אני עליו, שמימיו לא היה אלא מה שהינם האחרים. ברם, כל ימיו הוא – זכר בין הנקבות…

 

3149    🔗

עקרה באה אל צדיק, שיברכנה… נענה לה הצדיק, שם ידיו על עיניו ובירכה.

לאחר שיצאה מלפניו, שאלה את הגבאי:

מה טעם שם הרבי יחיה ידיו על עיניו, ולא שם אותן על ראשי כדרך המברכים?

נסתכל בה הגבאי, ראה שאשה יפה היא ואמר לה:

בשעה שאת מברכת על הנרות, מה טעם את שמה ידייך על עינייך, ולא על הנרות?

אמרה האשה:

מה שאלה היא זו? חוששת אני לידי, שלא תאחז בהן האש.

החזיר לה הגבאי:

אף הרבי, יחיה, חושש לידיו, שלא תאחז בהן האש…

 

3150    🔗

שד“ר ארצישראלי בא לווארשה לשם סידור מגבית לארץ-ישראל. נכנס אצל חשוב אחד וביקש מאתו, שלא יפרוש מן המגבית. מיד נענה לו אותו חשוב ונתן לו חמישים זהובים. הודה לו השד”ר וקם ללכת. עיכבו הנדיב, הוציא מכיסו עוד שני זהובים והוסיף על הקודמים. תמה השד"ר ושאל:

מה ראה מר להוסיף הוספה זו?

החזיר לו הלה:

רוצה אני, שלפחות שני זהובים משלי יגיעו לארץ-ישראל…

 

3151    🔗

לפנות ערב של יום קיץ ישבו מפונקי תל-אביב בּקאזינו שעל שפת-הים וקבלו על חום היום:

אין אוויר לנשימה לא ביום ולא בלילה, ומי שאינו יוצא לחוץ-לארץ, הרי זה מתחייב בנפשו.

היה שם אורח אחד מאפריקי, נענה ואמר:

אף זה נקרא חום? לכו לאפריקי שלנו ותדעו פירושו של חום. בקיץ אנו מאכילים שם את התרנגולות גלידה, שלא יטילו ביצים מבושלות…

 

3152    🔗

אדם דפק על דלתו של בית בתל-אביב ופתחה לו ילדה כבת ארבע. שמח האיש על עיניה היפות של הילדה ואמר לה:

אני אקנה אותך.

החזירה לו הילדה:

אותי לא תקנה, שאינני תוצרת הארץ. אחות לי קטנה אותה תקנה, שתוצרת הארץ היא…

 

3153    🔗

היתה חגיגה בגן-הילדים בתל-אביב ובאו גם כמה מן האימהות אל החגיגה. כל הילדים שמחו ורקדו; ילדה אחת כבת חמש, מבנות העולים החדשים הגרמנים, עמדה עגומה מן הצד, ולא נצטרפה לילדים הרוקדים. אמרה לה אשה אחת:

בואי ונרקוד יחדיו.

סירבה הילדה והחזירה:

איני יכולה. את מרקדת עברית, ואני יודעת רק גרמנית…

 

3154    🔗

בתיאטרון ארצישראלי הציגו דראמה חדשה, וכמנהג הארץ נשלחו להצגה ראשונה כרטיסי כבוד לסופרים, למבקרים ולכל המכובדים, שדרכם לשבת חינם אין-כסף במעלה הכיסאות.

באמצע האקט הראשון אמר אחד מן המכובדים לחברו:

שיעמום נורא. בוא ונלך הביתה.

הניא אותו חברו ואמר לו:

אין זה מן הנימוס. כבוד עשו לנו ושלחו לנו כרטיסים חינם, ואנחנו נקום ונלך באמצע!

נשמע לו הראשון, ולא קם ולא זע.

באמצע האקט השני נשתעמם המכובד הראשון עוד יותר ואמר לחברו:

כשל כוח סבלנותי… בוא ונקנה שני כרטיסים – ונלך הביתה…

 

3155    🔗

הירש-ליב בדחן הטיח דברים כלפי שמים ואמר:

עם זה יצרת – לשחק בו. רוצה ישראל לשמוח בחג-הפסח – אין אתה מאכילו מה שהוא רוצה; רוצה ליהנות בחג-הסוכות – אין אתה מושיבו במקום שהוא רוצה; רוצה לנוח בחג-השבועות – אין אתה מניח לו כמה שהוא רוצה…

 

3156    🔗

סוכות יצא יהודי פולני מבית-הכנסת הגדול של ברלין והאתרוג והלולב בידו. עיכבו השמש ואמר לו:

מוטב, שתניח אותם כאן. למה יכירו בך הכל, שיהודי אתה?

החזיר לו הפולני:

יודע אתה? אף אתה מוטב, שתניח חוטמך כאן. למה יכירו בך הכל, שיהודי אתה?…

 

3157    🔗

בשעתה היתה שקלוב עיר מלאה יראים ושלמים – ומבריחי-מכס. לימים נתמעטו בה מבריחי-המכס ונתרבו העוברים על דת. אמרו עליה:

מתחילה היתה הסחורה טריפה, והעיר היתה כשירה; משנשתנו הזמנים נעשתה הסחורה כשירה, והעיר – טריפה…

 

3158    🔗

קבלו על “הנאמן” של “חברא קדישא”, שהוא עושה הכל כרצונו. הגיעו הדברים לאוזניו, רגז ואמר:

בבית-הקברות אני השליט: קובר במקום שאני רוצה, בזמן שאני רוצה ומי שאני רוצה…

 

3159    🔗

כמה שנים עבד ה“נאמן” את הציבור ולסוף מרד:

סתם גבאי נוהגים בו כבוד כל השנה, ומורטים לחייו אחת בשנה – בשמחת-תורה, אף “הנאמן” כך; סתם גבאי קוראים אותו לתורה “מורנו”, אף “הנאמן” כך; סתם גבאי פוסע על ראש הציבור, ובסעודה של ט“ו כסלו ממלא פינכתו שלו קודם לציבור, אף “הנאמן” כך. ומה יתרון ל”נאמן" בכל עמלו שיעמול?

ראו ראשי העדה, שה“נאמן” עומד במרדו ואינו מתפייס, נמלכו וקראו אסיפה רבתי. באו אל האסיפה כל טובי הקהילה והרב והדיינים והשוחטים בראשם, שקלו וטרו הרבה והחליטו:

מעכשיו נתונה זכות מיוחדת ל“נאמן”: פינכתו שלו ימלא הוא ראשון, ואכל יאכל מקערת הציבור. ומכאן ואילך חוק לישראל הוא: “נאמן” ממלא פינכתו שלו ראשון, ואוכל – מקערת הציבור…

 

3160    🔗

תשעה-באב התהלך ילד עם אביו בבית-הקברות וקרא את המצבות:

“פ”נ הרב החסיד“… “פ”נ הרב הצדיק”… “פ”נ איש תם וישר“… “פ”נ איש ירא אלהים מרבּים”… “פ”נ נדיב ועושה צדקה בכל עת".

סילק הילד עיניו מן המצבות ואמר לאביו:

אבא, גנבים אינם מתים לעולם?…

 

3161    🔗

ההוא שקבל לפני חברו:

פּסו אמונים מבני-אדם, תמו אמת וצדק מן הארץ.

החזיר לו חברו:

אין תימה. צא לבית-הקברות, קרא את המצבות ותראה, שהטובים והמשובחים בבני-אדם נאספו ובאו לשם, ומה שיור יש להם בין החיים?…

 

3162    🔗

שניים נכנסו לבית-הקברות וראו: מצבה יפה של שיש, כתובה פנים ואחור מליצות ושבחים. אמר אחד לחברו:

לא ידעתי ולא שמעתי בלתי עתה, שהיה אדם מופלא כזה בעולמנו.

החזיר לו חברו:

אני ידעתי את הנפטר… אילו קרא את המליצות והשבחים, היה חושב שטעה ונכנס לקבר שאינו שלו…

 

3163    🔗

אורח בא לעיירה ונתקל בּלוויה גדולה: אחד מבני-העיירה מת ויצאה העיירה כולה ללוותו. אמר האורח למי-שהוא מן המלווים:

ודאי הרב שלכם?

השיב הנשאל:

לא; לא רב ולא דיין.

חזר ושאל האורח:

סתם מופלג בתורה?

השיב הנשאל:

לא; לאו בר-אוריין כלל.

שאל האורח שוב:

מופלג בעשירות?

השיב הנשאל:

לא; אף לא אמיד כלל.

תמה האורח:

אם-כן, מה גדולתו של הנפטר?

השיב הנשאל:

מופלג בייסורים היה…

 

3164    🔗

דרשן בונדאי עמד ודרש ברבים:

מיליונים אוכלים איש בשר זרועו, והקפיטליסטים העלוקות אוכלים כל יום פּטל בשמנת. אם אתם, פרוליטרים, בקולנו תשמעו ואחרינו תלכו, פּטל בשמנת תאכלו גם אתם כל יום…

הפסיק אחד מן הקהל את הדרשן ואמר:

איני אוהב פטל בשמנת. הרעים הדרשן קולו:

על כורחכם תאכלו פּטל בּשמנת, אם תאבו ואם תמאנו…

 

3165    🔗

בסתיו 1931 התחילו זעזועים גדולים של הלירה האנגלית, ובין מנחה למעריב ישב הפוליטיקן הגדול של בית-המדרש הגדול בתוך חבורה של מקשיבים לדבריו, ואמר להם:

עכשיו הוברר לי דבר חשוב: בקשה לשמים שוהה בדרכה שבע-עשרה שנה.

שאלו לו:

זו מניין לך?

השיב הפוליטיקן הגדול ואמר:

צאו וראו: לפני שבע-עשרה שנה שלחה גרמניה בקשה לשמים, שיענשו את אנגליה ², ולא הגיעה הבקשה לשם אלא עתה…

 

3166    🔗

בחורים יצאו לטייל בחבורה והגיעו לבית קופת-מילווה.

ראה אחד מהם את השומר של הקופה והשתחווה לו. אמרו לו חבריו:

מי הוא האיש, שאתה חולק לו כבוד?

החזיר הוא:

מי כמוני חייב בכבודו? כל היום וכל הלילה הוא שומר על שעוני ועל מעילי…

 

3167    🔗

הכל תמהו:

גשם בחוץ – גדליה יוצא במקל; שמש בחוץ – הוא יוצא במטריה.

הסביר גדליה:

המקל והמטריה לא שלי הם, אלא של שכני. גשם בחוץ, יוצא הוא במטרייה, ואני – במקל; שמש בחוץ, יוצא הוא במקל, ואני – במטרייה…

 

3168    🔗

אברהם יצחק ויעקב, שלושה שותפים מלואיסוויל, באו לניו-יורק לצורכי עסק, וכדי למעט בהוצאות סרו למלון בן שישים קומות, ויחדיו שכרו להם חדר אחד בקומה העליונה, ששכרו מועט. כל היום היו טרודים בעיסקם. בשעה מאוחרת בלילה שבו למלונם, ואמר להם המשרת:

אסון קרה אותנו. נתקלקלה המעלית, ועד הבוקר אין לתקנה. רצונכם, שאסדר לכם לינת-לילה באולם?

סירבו השותפים ואמרו:

באולם לא תערב עלינו שנתנו. מוטב, שנעלה ברגל לחדרנו.

תמה המשרת:

שישים קומות ברגל?

עמדו השותפים על רצונם ואמרו:

עלה נעלה!

עד שהתחילו עולים אמר אברהם ליצחק וליעקב:

עצה טובה אני יודע להמתיק לנו את הדרך הארוכה. עשרים הקומות הראשונות אמלא אני פי שירה, שקול-נגינה יפה נתן לי אלהים. עשרים הקומות האמצעיות תספּר אתה, יצחק, דברים המבדחים את הדעת, שבקי אתה בבדיחות. ועשרים הקומות האחרונות תספּר אתה, יעקב, דברים המעציבים את הלב, שבעל מרה שחורה אתה כל ימיך.

הסכימו חבריו.

עשה אברהם את שלו ושר כל אותו הזמן שטיפסו ועלו עשרים הקומות הראשונות. עשה גם יצחק את שלו וסיפר דברי-בדיחה כשטיפסו ועלו עשרים הקומות האמצעיות. וכשהגיעו לעשרים הקומות העליונות, רמז אברהם ליעקב, שיעשה הוא את שלו ויתחיל לספר דברי-עצב. פתח יעקב ואמר:

חברים, אספר לכם דבר-עצב ראשון: שם למטה שכחתי את המפתח של חדרנו…

 

3169    🔗

מת ווּדרוֹ ווילסון, עלה לשמים, ומיד נפתחו לו שערי גן-עדן: חסיד מחסידי אומות העולם היה כל ימיו.

עייף מטירדת הדרך, נח יום ראשון מנוחה שלימה. למחר יצא לטייל בשדרות היפות של גן-עדן ונתוודע לחבורה של צדיקים וחסידים. נתוודע גם למשה בן-עמרם, ואמר לו משה:

שמא יודע אתה, מה שעשו הבריות שם, בעולם התחתון, לארבעה-עשר התנאים שלך?

החזיר לו ווילסון:

שמא יודע אתה, מה שעשו הבריות שם, בעולם התחתון, לעשרת הדברות שלך?…

 

3170    🔗

שני יהודים ישבו בקרון הרכבת זה מול זה. אחד מהם הרים כל רגע ורגע את ידו והעבירה על פניו, כאילו זבוב הוא מבריח מעליו. אמר לו השני:

מה לך? שמא חולה אתה, חלילה?

החזיר השני:

חס ושלום!… מחמת שיעמום הדרך נמלכתי לספּר בדיחות לעצמי, והרי כל בדיחה, שעולה בזכרוני, כבר אני יודע אותה מלכתחילה ומיד אני מבריחה…