הנחות לקביעת משטר ממלכתי בא"י / דוד בן-גוריון
© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.
בהתאם לתביעות המנדט, לשאיפות העם העברי ולצרכי הערבים בארץ.
1. אקדמות כלליות 🔗
א. ארץ־ישראל יעודה לעם היהודי ולערבים היושבים בתוכה.
ב. זכות העם העברי אינה מותנית בהסכם חיצוני ואינה תלויה ברצון זר. היא נובעת מהקשר הבלתי ניתק של העם העברי עם מולדתו ההיסטורית, מזכות העם היהודי לעצמיות ולקוממיות לאומית במידה שווה את כל שאר העמים, ממצבו של העם היהודי בגולה בתור מיעוט חסר בסיס ארצי ותלוי ברצון זרים, מצרכי ההגירה של מיליוני יהודים, ממצבה הנשם של א“י מעוטת האוכלוסין, מאפשריות ההתישבות והפראת אדמתה ואוצרותיה הטבעיים הבלתי משומשים של א”י, ממפעל ההתישבות היהודי בארץ במשך הדורות האחרונים – כל אלה הביאו להכרת המשפט הבין־לאומי בזכות העם היהודי להקים מחדש בא"י את ביתו הלאומי.
ג. לכל תושבי הארץ בלי הבדל יש זכויות־אזרחים מלאות בין בתור יחידים, בין בתור קיבוצים ובין בתור חטיבה ישובית שלמה. אפשרות התפתחותם החפשית של כל אזרחי הארץ צריכה להיות מובטחת ובלתי נפגעת ע"י הבית הלאומי העברי. אולם אין לתושבי הארץ הנוכחיים לבדם זכות־בעלות ואדנות על הארץ.
ד. האינטרסים של העם היהודי (“הבית הלאומי”) והאינטרסים של התושבים אינם רשאים לפגוע אלה באלה, ועל השלטון המנדטורי בארץ לשמור על שניהם במידה מכסימלית.
ה. שמירה זו, ולא השתלטות על הארץ, היא תעודתה הישרה של ממשלת־המנדט, האחראית בפני חבר־הלאומים למילוי שליחותה האינטרנציונלית בארץ.
ו. מנת השלטון ההכרחית להבטיח מילוי חובות המנדט, הן כלפי העם העברי, הן כלפי התושבים הערבים, והן כלפי גופים אחרים צריכה להשאר בידי ממשלת המנדט. השלטון בכל העניינים האחרים צריך להמסר לידי המעוניינים עצמם.
ז. העניינים שעליהם צריך לחול משטר אבטונומי הם:
1. עניינים מקומיים (מוניציפליים ומחוזיים);
2. עניינים קהילתיים ולאומיים;
3. עניינים ארציים משותפים היוצאים מגדר האחריות הישרה והאכסכלוסיבית של ממשלת המנדט.
ח. במידה שתפקידי המנדט מתגשמים הולך ופוחת חוג־הסמכות של ממשלת המנדט, ומוסדות השלטון העצמי בארץ מתרחבים על חשבונה.
ט. עם גמר הקמת הבית הלאומי פוקע המנדט, ושלטון עצמי מלא נקבע בארץ בהסכם את ממשלת המנדט וחבר הלאומים, בתנאי שיובטח השוויון הפוליטי הגמור של היהודים והערבים בארץ.
י. מן ההכרח לקבוע יחסים צודקים בין היהודים והערבים, שאינם תלויים מיחסי רוב ומיעוט. המשטר בארץ צריך בכל התקופות להבטיח גם ליהודים וגם לערבים אפשרות של התפתחות בלתי מופרעת וקוממיות לאומית מלאה, באופן שלא יקום בארץ באיזו תקופה שהיא שלטון ערבים ביהודים או שלטון יהודים בערבים. המשטר צריך גם לסייע להתקרבות, להסכם ולפעולה משותפת של העם היהודי והערבים בא"י.
2. התפתחות השלטון בארץ ותמורותיו 🔗
א. מבחינת הבית הלאומי העברי יש להבחין שלוש תקופות של התפתחות:
1. תקופת המסד, שבה אנחנו עומדים כעת ונעמוד עוד במשך חמש או עשר השנים הבאות.
2. תקופת הביצרון, כשמספרנו יעלה לארבעים או לחמישים אחוז ממספר האוכלוסין, וישובנו ומשקנו ותרבותנו יעמדו עמידה איתנה בארץ.
3. תקופת הסיום, כשלא נפול במספרנו ממספר האוכלוסין הבלתי יהודים, והבית הלאומי העברי יוקם על מכונו.
ב. מבחינת הישוב הערבי ויחסו לבית הלאומי אפשר לציין כמו כן שלוש תקופות מקבילות;
1. תקופת התגרה וההתקוממות, שבה מנסים צוררינו לערער ולהרוס את הבית הלאומי בעודו באיבו.
2. תקופת ההשלמה והפשרה, שבה ילמדו שכנינו לכבד את הישוב היהודי שהוקם בארץ ויווכחו בחיוניותו ובערכו להפרחת הארץ לטובת כל תושביה.
3. תקופת השוויון והברית, כשתועלת הברית המשותפת שבין היהודים והערבים תהיה ברורה לשני הצדדים והעם היהודי בארצו יהיה גורם מדיני העומד ברשות עצמו.
ג. לשלוש תקופות אלו יש להתאים את השינויים המודרנים בפיתוח השלטון העצמי בארץ.
ד. בתקופה א' – יונח היסוד לשלטון עצמי בענינים מקומיים (עירוניים וכפריים), קהילתיים (דתיים ולאומיים) וארציים משותפים, אולם ההכרעה תשאר בידי ממשלת המנדט.
ה. בתקופה ב' – יגיעו מוסדות השלטון העצמי לידי התבגרות, וחוג סמכותם ופעולתם יתרחב, וזכות ההכרעה של ממשלת המנדט תצטמצם.
ו. בתקופה ג' – יוקם שלטון עצמי מלא.
3. המשטר בארץ בתקופה הראשונה 🔗
א. בתקופה זו מיוסד המשטר בארץ על:
1. האבטונומיה המוניציפלית בכפר ובעיר.
2. האבטונומיה הלאומית והעדתית, לרבות הסוכנות היהודית והערבית.
3. מועצת־שלטון יהודית־ערבית־אנגלית.
4. הנציבות העליונה.
ב. השלטון המוניציפלי
התא הראשון והיסודי לשלטון עצמי בארץ, המשותף לכל התושבים בלי הבדל גזע, עם, דת, מעמד ומין הוא – האבטונומיה המוניציפלית בכפר ובעיר.
השלטון המוניציפלי נבחר בכל מקום, בכפר ובעיר, ע"י כל התושבים הקבועים בבחירות כלליות, שוות, חשאיות ויחסיות, לכל תושב קבוע בלי הבדל מין, מבן עשרים ומעלה, יש זכות בחירה.
תחומי העיריה נקבעים עד כמה שאפשר באופן כזה שלכל יחידה לאומית מקומית תהיה עיריה משֶלה. במקום שהדבר הוא בלתי אפשרי נחלקת העיריה לשתים או שלוש רשויות מקומיות, עד כמה שאפשר לפי תחומי היחידות הלאומיות, המנהלות ברשות עצמן את כל העניינים שאינן מוכרחים להתנהל על פי טבע הדברים ע"י העיריה המרכזית.
בחוג הסמכות של העיריה נכנסים כל ענייני המקום: נקיון, שמירה, משטרה מקומית, סלילת כבישים ודרכים בתחומי העיריה, הספקת מאור, מים ושאר שירותים ציבוריים, החזקת בתי־ספר עממיים (ביחד עם הכנסת הלאומית, כדלהלן), מינוי הפקידות העירונית וקביעת התקציב העירוני וכלכלתו.
מסי העיריה הם פרוגרסיביים.
התקציב העירוני זקוק לאישור מושל המחוז. במקרה של סכסוך בין העיריה ובין המושל עובר הדבר להכרעת מועצת השלטון. למושל המחוז יש הזכות לבקר את חשבונות העיריה אם הם בהתאם לתקציב ובגדר סמכות העיריה, אולם אין לו כל רשות להתערב בענייני העיריה הפנימיים.
הנהלת העיריה נבחרת על ידה, ואינה זקוקה לאישור.
ג. האבטונומיה הלאומית
כל אומה ועדה בארץ יש לה הזכות להתארגן בכנסת אבטונומית, על פי חוקה מאושרת ע"י הנציב העליון, ולנהל ברשות עצמה את כל ענייניה הפנימיים.
חוג הפעולה של הכנסת:
הנהלת מוסדות החינוך והתרבות של הכנסת. בתי־ספר של הכנסת מתכלכלים מהכנסות מסי החינוך הניגבים ע“י הכנסת ומהכנָסות אחרות שיש לכנסת למטרה זו. בתי־הספר העממיים מתנהלים בסיוע השלטונות העירוניים (בעיר ובכפר), בתי־הספר הבינוניים והגבוהים ע”י הכנסת בלבד.
סידור עניני הדת ומוסדות הדת של חברי הכנסת.
קביעת מוסדות־משפט לאומיים, לדון בכל משפטי העדה או חברי הכנסת בינם לבין עצמם, בהתאם למנהגים והמשפטים המקובלים בתוך הכנסת.
הנהלת ספרי הפיקודים של בני האומה.
סיוע סוציאלי לבני הכנסת ופיקוח על מוסדות החסד של הכנסת.
הנהלת נכסי הכנסת.
הגנה משפטית ומדינית על הזכויות והענינים של הכנסת, מוסדותיה וחבריה בפני ממשלת הארץ וחבר־הלאומים.
המוסד העליון של הכנסת היא אספת־הנבחרים על יסוד של בחירות כלליות, שוות, חשאיות ויחסיות. זכות הבחירה יש לכל אנשי הכנסת מבני עשרים ומעלה.
ועד הכנסת משמש ביאת־כוח מוּכרת של הכנסת כלפי פנים וכלפי חוץ.
חוקת הכנסת זקוקה לאישור הנציב העליון. כמו כן התקציב השנתי ושיטת המסים של הכנסת טעונים אישור הנציב. לנציב יש זכות הפיקוח על חשבונות הכנסת עד כמה הם מתאימים לתקציב המאושר. כמו כן יש לנציב הזכות לפקח אם פעולות הכנסת מתנהלות בהתאם לחוקתה המאושרת, אולם אין הוא יכול להתערב בהנהלת ענייניה העומדים בגדר סמכותה החוקית.
ד. הסוכנות הערבית.
במקרה שהערבים יסדרו כנסיות שונות לפי הרכבם הדתי תוקם סוכנות ערבית אשר תבחר על יסוד בחירות כלליות, שוות, חשאיות ויחסיות מכל הערבים היושבים בקביעות בארץ, ואשר תשמש ביאת־כוח משותפת לישוב הערבי בארץ כלפי פנים וכלפי חוץ.
ה. מועצת־שלטון יהודית־ערבית־אנגלית.
כל העניינים הארציים המשותפים, מלבד אלה המסורים בידי הנציב העליון, כדלהלן, מתנהלים ע"י מועצת־שלטון המורכבת מתשעה חברים ושמונה עשר סגנים: שלושה חברים וששה סגנים אנגלים, שלושה חברים וששה סגנים יהודים, שלושה חברים וששה סגנים ערבים.
מועצת־השלטון פועלת בסמכות מחוקקת ואכסקוטיבית בכל העניינים המסורים לרשותה, כגון משפט פלילי ואזרחי, מכס ומסים, (מחוץ למסים לאומיים ומוניציפליים), דרכי החיבור, כספים, מסחר ותעשיה, בריאות, חינוך, (מבלי לפגוע באבטונומית החינוך של הכנסיות), עבודות ציבוריות, חקלאות וכדומה, בתנאי שלא תוציא שום חוק ולא תעשה שום דבר המתנגד לסעיפי המנדט או פוגע בהם.
חברי המועצה מהווים את ממשלת הארץ והם מחלקים ביניהם את תיקי הממשלה בהסכם הנציב.
חברי מועצת־השלטון וסגניהם מתמנים ע“י הנציב העליון אחת לשלוש שנים באופן דלקמן: שלושת החברים וששת הסגנים האנגלים – על פי הצעת ממשלת המנדט. החברים והסגנים היהודים – נבחרים ע”י הנציב מתוך רשימה של שמונה עשר המוצעת ע“י הוועד הלאומי בהסכם הסוכנות היהודית. החברים והסגנים הערבים נבחרים ע”י הנציב מתוך רשימה של שמונה עשר המוצעת ע"י הסוכנות הערבית.
כל חבר מועצה אנגלי יש לו סגן עברי וערבי, כל חבר ערבי יש לו סגן אנגלי ועברי, כל חבר עברי יש לו סגן אנגלי וערבי.
כל הצעת־חוק של מועצת השלטון מוגשת לעיון לסוכנות העברית והערבית, שיש להן הרשות להציע תיקונים ושינויים. ההצעה מקבלת תוקף חוקי בהחלטת רוב פשוט של מועצת הממשלה ובאישורו של הנציב.
למועצת השלטון יש הזכות לערער על הוויטו של הנציב בפני ממשלת המנדט.
ו. הנציב העליון.
בראש שלטון הארץ עומד הנציב העליון המתמנה ע"י ממשלת המנדט. הנציב אחראי לקיום המנדט, להגנת הגבולים, לשמירת הבטחון בארץ, לפיקוח על המקומות הקדושים ולהנהלת ענייני חוץ.
הנציב מפקד על כל כוחות הצבא והמשטרה הארצית (מחוץ למשטרה המוניציפלית), הוא ממנה את מושלי המחוזות ואת חברי בית המשפט העליון, ויש לו זכות ויטו במתן החוקים ע"י מועצת השלטון.
הנציב פועל בסמכות מחוקקת, על פי הוראות ממשלת המנדט, בכל ההתחייבויות המפורשות בסעיפי המנדט כלפי:
- הבית הלאומי העברי (סעיפים 2, 4, 6, 7, 11, 22).
סעיף 2: שימת הארץ בתנאים פוליטיים, אדמיניסטרטיביים וכלכליים שיבטיחו את הקמת הבית הלאומי העברי.
סעיף 4: הסוכנות העברית ותפקידיה.
סעיף 6: הקלת העליה העברית והתישבות צפופה של יהודים על אדמות הממשלה וקרקעות שוממים.
סעיף 7: הקלות להתאזרחות של יהודים.
סעיף 11: קונצסיות לסוכנות העברית על מפעלים ושירותים ציבוריים.
סעיף 22: זכויות השפה העברית.
- התושבים והעדות אשר בארץ (סעיפים 2, 3, 7, 11, 15, 16, 22, 23, 25).
סעיף 2: פיתוח מוסדות של שלטון עצמי, שמירת הזכויות האזרחיות והדתיות של התושבים.
סעיף 3: אימוץ אבטונומיה לוקלית.
סעיף 7: חוק הנתינות.
סעיף 11: שמירת עניני התושבים בפיתוח הארץ, קביעת קנין ציבורי באוצרות הטבעיים של הארץ ובשירותים ציבוריים, תיקון חוקי הקרקע בהתאם לצרכי הארץ.
סעיף 15: חופש המצפון, הדת; איסור הפליה על יסוד דתי, גזעי ולשוני; אבטונומיה בעניני חינוך של כל עדה.
סעיף 16: שוויון וחופש למוסדות הדתיים ובאי כוחם.
סעיף 22: זכויות השפה הערבית.
סעיף 23: הכרת ימי החג של כל העדות.
סעיף 25: הסטטוס המיוחד של עבר הירדן.
שמירת הביטחון בארץ (סעיף 17).
המקומות הקדושים, העתיקות וזכויות הזרים (סעיפים 8, 9, 13, 14, 18, 21).
יחסי חוץ (סעיפים 12, 19, 20, 24, 25, 26).
הנציב יושב ראש במועצת השלטון, מנהל את ישיבותיה, אולם אינו משתתף בהצבעה. בזמן העדרו הוא ממנה בכל פעם מתוך חברי המועצה ממלא מקום לנהל את הישיבה.
4. השינויים בתקופה השניה 🔗
לאחר תקופה של חמש–עשר שנים, כשיוקם בטחון שלם בארץ, כשהתושבים יתחנכו בהנהלות המוניציפליות לשלטון עצמי דימוקרטי, כשהישוב העברי יתבצר ויתרחב, כשמוסדות האבטונומיה הלאומית יוכיחו את חיוניותם, כשהסכם בין היהודים והערבים יתבצר ע"י עבודה משותפת במועצת השלטון ובעיריות המעורבות, כשיגדל האימון ההדדי בין שלושת הגורמים בארץ – ממשלת המנדט, הערבים והיהודים – יגיע התור להרחבת הסמכות וחוג הפעולה של מוסדות השלטון העצמי בכל הדרגות ולצמצום הקונטרולה של הנציב העליון.
השלטון המקומי יצא מגבולות העיר והכפר ויקיף מחוזות שלמים, באופן שעל יד האבטונומיה המוניציפלית תוקם אבטונומיה מחוזית בסמכות מורחבת, ומושלי המחוז יהיו במידה ידועה אחראים בפני המועצה המחוזית הנבחרת.
חברי מועצת השלטון, הערבים והיהודים, לא יוצעו לנציב ע"י היהודים והערבים, אלא ימונו על־ידם.
הסמכות המחוקקת של הנציב תצומצם, וסמכות מועצת השלטון תתרחב על חשבונה.
5. השינויים בתקופה השלישית 🔗
עם גמר בניינו של הבית הלאומי יפקע כוחו של המנדט. חוקת הארץ תקבע באספה מייסדת שתקרא ע“י הנציב העליון ותאוּשר ע”י ממשלת המנדט וחבר הלאומים. במקום נציב עליון ישאר בארץ שליח אנגליה בתור בא־כוח חבר הלאומים, שכוחו יהיה ככוח מושל כללי בדומיניון בריטי; מסמכות הנציב תישאר בידו רק השמירה על המקומות הקדושים בארץ.
השלטון המוניציפלי ישוחרר מכל פיקוח חיצוני, ויעמוד כולו ברשות עצמו בגדר הסמכות החוקית אשר תאושר בחוקת הארץ.
המחוזות האבטונומיים יהפכו לקנטונים עומדים לגמרי ברשות עצמם בגדר הסמכות הקונסטיטוציונית אשר תאושר בחוקה הארצות.
א"י תיהפך למדינה פדרלית שתאי־שלטונה יהיו;
השלטון המוניציפלי בכפר ובעיר העומד לגמרי ברשות עצמו.
הקנטונים המהווים מדינות אבטונומיות בתוך הממלכה הארץ־ישראלית הפדרלית. כל ישוב רצוף של לא פחות מעשרים וחמשת אלפים נפש יוכל להסתדר בקנטון חפשי. כל קנטון יוכל לסדר את חוקתו ברשות עצמו.
אין קנטון יכול לחוק שום חוק המגביל או פוגע בזכויות ובשוויון של תושבי קנטון שני. כל אזרח שווה בזכויותיו בכל הקנטונים.
- האבטונומיה הלאומית תהיה לה סמכות מוחלטת בכל עניני חינוך, תרבות ושפה, בגדר החוקה שתאושר על־ידי האספה המייסדת.
עניני הדת ימסרו לקהילות דתיות אבטונומיות אשר יאורגנו כאגודות־רשות מאושרות על־פי החוק.
- מועצת הברית הפדרלית, אשר תורכב משני בתים:
א. בית העמים, שבו ישתתפו יהודים וערבים במספר שווה.
ב. בית התושבים, שבו ישתתפו נבחרי הקנטונים באופן יחסי למספר תושביהם.
כל חוק פדרלי וכל שינוי בחוקה הפדרלית מתקבלים רק בהסכמת שני הבתים.
האכסקוטיבה הפדרלית נבחרת לשלוש שנים ע"י שני הבתים, ברוב מוחלט בכל אחד מהבתים, ואינה יכולה להיות מפוטרת במשך זמן כהונתה החוקית.
***
עברית וערבית תהיינה שוות בהחלט בכל זכויותיהן בכל רחבי המדינה הארץ־ישראלית ובכל מוסדותיה: הפדרליים, הקנטונליים והמוניציפליים.
הסטטוס הבין־לאומי של המדינה הארץ־ישראלית יקבע על־פי הסכם הדדי של מועצת הברית הפדרלית מצד אחד וממשלת המנדט וחבר הלאומים מצד שני.
תל-אביב, כ' חשון תרץ. (הפועל הצעיר 1931, גליון 22)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.