רופין / ברל כצנלסון
כּיאוּת לאָפיוֹ ולַהלָך-רוּחוֹ של רוּפּין לא הוּחַג גם יוֹבלוֹ “בּרוֹב פּאר והדר”, כּכל הנהוּג בּימינוּ. הוּא גם אינוֹ זקוּק לכך. רוּפּין הוּא, כּמדוּמה, אחד המוּעטים בּעוֹלמוֹת העליוֹנים של ההסתדרוּת הציוֹנית, אשר “מחלת-הכּבוֹד”, זוֹ העוֹשׂה בּה שַמוֹת, לא דבקה בּרוּחוֹ. כּמוֹ כן אינוֹ זקוּק עדיין לאוֹתה “זריקה”, אשר בּעלי יוֹבלוֹת תשוּשי-יצירה נזקקים לה. כּוֹחוֹ אִתוֹ, מיטב כּוֹחוֹ. וגם ירידתוֹ מעל דוּכן ההנהלה הציוֹנית לא בּאה בּעקֵב רפיוֹן ודלדוּל כּוֹחוֹת, כּי אם מתוֹך צוֹרך נפשי חזק, פּרי יכוֹלת רוּחנית שוֹפעת להתיחד עם עבוֹדתוֹ המדעית, וּלהיכּוֹן לעבוֹדה מעשׂית מחוּדשת בּעתיד.
מזלה הטוֹב של התנוּעה הציוֹנית גרם לה, שבּמשך י"ח שנים עמד בּראש העבוֹדה הקרוּיה “מעשׂית” – הנחת הנדבּכים לבנין הכּלל העברי העתיד לבוֹא – אדם מחוּנן, רב-פּעלים וּבעל תכוּנוֹת חשוּבוֹת. אדם אשר איחד בּקרבּוֹ בּמזיגה מוּפלאה את איש-המדע, המסתכּל, המנַתח והחוֹקר לתכלית, ואת הבּנַאי הציבּוּרי, היוֹדע להפיק מתוֹך החקירה וההסתכּלוּת את מסקנוֹת היצירה והחיוּב וּלגַלם אוֹתן בּמעשׂים. ספק רב הוּא, אם ידעה התנוּעה, וּבפרט אם ידעוּ מִנהלוֹתיה השוֹנוֹת, להעריך את האדם אשר עליו הוּטלה השליחוּת הגדוֹלה בּארץ ואשר הביא אתוֹ רַב מוֹהַר: כּשרוֹנוֹת, ידיעוֹת, מידוֹת נאצלוֹת וחכמה מעשׂית. אוּלם ציבּוּר הפּוֹעלים בּארץ, זה שנפגש עם רוּפּין שנים על שנים, גם בּשעוֹת התנגשוּיוֹת וגם בּשיתוּף הפּעוּלה, גם בּימי חרדה וגם בּימי בּנִיה – הוּא שלמד להעריך את האיש ואת תפקידוֹ בּמפעל הארץ-ישׂראלי.
אין כּל צוֹרך להגזים על מידת הקירבה של רוּפּין לתנוּעת הפּוֹעלים בּארץ: רוּפּין לא היה ואיננוּ סוֹציאַליסט. אין הוּא חבר להסתדרוּת כּלל וּכלל. ספק הוּא אם בּראשית מצעדיו שלוֹ פּגש רוּפּין בּאֵמון כּל-שהוּא את הפּוֹעל בּארץ, זה שהיה אז אף הוּא בּראשית גישוּשיו, בִּמְתֵי מספּר וּבחוֹסר-כּל. החַווֹת ושיטת הפּקידוּת בּהן, החֶברוֹת הראשוֹנוֹת אשר יסד – אלה מעידוֹת מה רב היה המרחק בּין תחילתוֹ של רוּפּין וּבין הלָך-רוּחוֹ של קוֹמץ הפּוֹעלים הראשוֹן בּארץ בּימים ההם. אוּלם כּאן גילה רוּפּין את עצמוֹ, כּאדם אשר “מכּל מלַמדיו השׂכּיל”, אשר עינוֹ פּקוּחה, ולבּוֹ רחב, וּמוֹחוֹ עֵר לבחוֹן את אשר מסביבוֹ. וּכאיש-מדע אמיתי לא חַת מפּני מַסקנוֹת חדשוֹת. כּציוֹני ישר בּיקש את הצדק בּכל המגמוֹת, גישש, חיפּשׂ, ולא זילזל בּאפשרוּת כּל-שהיא, הָחֵל מ“חברת הכשרת הישוּב” ועד הבּנק להשקעוֹת, מן האינדוּסטרי-סינדיקט ועד בּנק הפּוֹעלים, מן החַוה הפּקידוּתית וה“אחוּזה” ועד הקבוּצה והמוֹשב. משוּם דבר, אשר נראָה לוֹ כּמסַייע למטרה, לא הניח את ידוֹ, בּין שהוּא היה המוֹליד וּבין שהוּא היה המיַלד, ולא בּוֹ האָשם, אם לא כּל הגרעינים היוּ בּני נביטה וּצמיחה. הוּא מצדוֹ הראה לא רק כּשרוֹן איניציאַטיבה שאינה יוֹדעת ליאוּת, כּי אם גם יוֹשר-רוּח, נאמנוּת למפעל, התבּוֹננוּת עמוּקה בּכל הגוֹרמים החיוּביים והשליליים ורצוֹן טוֹב לסייע לכל כּוֹחוֹת היצירה בּאשר הם וּלמַצוֹתם וּלהשתמש בּהם עד תוּמם לשם המפעל הארץ-ישׂראלי.
וּלפיכך היה מוּכרח האיש להבין לרוּח הפּוֹעל העברי, שאינוֹ יכוֹל להשלים עם שוּם צוּרה של עבוֹדה משוּעבּדת, וּלהסכּים לשחרוּר המפעל הישוּבי הציוֹני מן ה“פּקידוּת”, אשר נחשבה לפנים לצוּרה הכרחית שאין בִּלְתָּה. וּלפיכך היה הוּא האיש אשר הבין לצוֹרך העמוֹק של העוֹבד לעבוֹד את עבוֹדתוֹ בּרשוּת עצמוֹ וּבהנהלת עצמוֹ והאזין למפעל הקבוּצה בּעוֹדוֹ בּאִבּוֹ וסייע להתגַלמוּתוֹ בּמעשׂה. וּלפיכך היה הוּא האיש אשר – עם כּל רצוֹנוֹ הרב וחלוֹמוֹתיו הגדוֹלים על “אחוּזוֹת” ועל חברוֹת פּרטיוֹת להתישבוּת חקלאית ועם כּל המרץ הרב אשר השקיע בּמפעלים אלה – הבין את כּל ערכּה הריאַלי של ההתישבוּת העוֹבדת, החברתית. וּלפיכך היה הוּא אחד אשר סייע לנוּ למעשׂה בּהקמת בּנק הפּוֹעלים, וּבהכשרת ההסתדרוּת לקראת היוֹתה מכשיר משקי וּמיַשב.
סימן טוֹב הוּא לתנוּעה הציוֹנית, אשר נמצא לה לעבוֹדתה הישוּבית, מתוֹך מחבוֹאי האינטליגנציה הישׂראלית, אדם כּרוּפּין, אשר בּא אליה, כּאילוּ מן החוּץ וּכאילוּ בּמקרה, לרגל השתלשלוּת המסיבּוֹת (אוּלם לא מקרי הוּא בּחיי תנוּעה מקרה כּזה המביא אליה את האדם המבוּקש בּשעה הנצרכת!), וסימן טוֹב הוּא לפּוֹעל בּארץ, לתפקידוֹ של כּלל הפּוֹעלים בּבנין העם העתיד, שמלוּמד ישר וחוֹקר מעמיק וּבנאי רב-הפּעלים, היה נאלץ – מבּלי כּל נטיה מוּקדמת – לראוֹת בּתנוּעת העבוֹדה את סדן היצירה הלאוּמית בּארץ.
ערכּוֹ של רוּפּין בּמוּבן זה אינוֹ אינדיבידוּאלי בּלבד. לא ללַמד על עצמוֹ יצא, כּי אם ללַמד על הכּלל. רוּפּין הנהוּ המוֹפת השלם של הציוֹני הטוֹב, הנאמן, הרוֹצה רק בּאחת: בּהגשמת הציוֹנוּת. וּמתוֹך בּחינה וּבדיקה ושיקוּל הכּוֹחוֹת והמגַמוֹת, העלוּלוֹת לקיים את המפעל הציוֹני, הוּא בּא להערכת תפקידה ההיסטוֹרי של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ.
יחסוֹ זה של רוּפּין לתנוּעתנוּ יש לוֹ משקל מוּסרי רב. הוּא לא חָנַף לה, לא בּכּל הסכּים לה, לא תמיד הבין לה, אוּלם תמיד הקשיב, למד להכּיר וּלהעריך את הטוֹב הצפוּן בּה, גם בּשעה שהיין המפוֹאר היה נתוּן בּכלי בּלתי-מפוֹאר, ולא נמנע מהוֹדוֹת בּצדקתה בּשעה שהכּיר בּה.
בּרכתנוּ לאַרתוּר רוּפּין, כּי יוֹסיף לעבוֹד עבוֹדה תמה וּפוֹריה, מדעית וּמעשׂית כּאחת, בּבנין משקנוּ הלאוּמי, וכי יזכּה לראוֹת בּתקוּמת עם עברי עוֹבד בּארץ. תנוּעת הפּוֹעלים, הרוֹאה את עצמה כּחלוּצת העתיד הזה, תשׂמח לראוֹתוֹ רבּוֹת בּשנים כּיוֹעץ וכידיד נאמן.
אדר תרפ"ו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.