רקע
אברהם רגלסון
סֵפֶר תֵּל אֲשֶׁר לְוִילְיַם בְּלֵייק
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה

(נחקק 1789)


מְשַׁל תֵּל

הֲיֵדַע הַנֶּשֶׁר מַה נִמְצָא בַּבּוֹר,

אִם תֵּלֵךְ תִּשְׁאַל הַחֲפַרְפָּרָה?

הֲתוּשַׂם חָכְמָה בְּשַׁרְבִיט-כֶּסֶף,

אִם אַהֲבָה בִּזְהַב-קְעָרָה?

 

א.

אָז בְּנוֹת הַשְּׂרָפִים הִנְחוּ צֹאנָן, עֶדְרֵי שֶׁמֶשׁ, כֻּלָּן

בִּלְתִּי אִם הַצְּעִירָה: הִיא, חִוֶּרֶת, בִּקְשָׁה מִסְתּוֹר לָהּ,

בּוֹ תִּמָּחֶה כִּיפִי הַבֹּקֶר מִיּוֹם-חֶלְדָּהּ.

עֲלֵי נְהַר עֲדָנָה יִשָּׁמַע קוֹלָהּ רַכּוֹת,

וּכְמוֹ טַל-שַׁחַר תִּזַּל כֹּה קִינָתָהּ הַחֲרִישִׁית:

"הוֹי, חַיֵּי זֶה אֲבִיבֵנוּ! לָמָּה יִבֹּל לוֹט-הַמָּיִם?

לָמָּה יִבְּלוּ אֵלֶּה בְּנֵי הָאָבִיב, הַיִּלּוֹדִים אַךְ לְחַיֵּךְ וּלְנָפְלָה?

הָהּ, תֵּל הִיא כְּקֶשֶׁת בַּת-מַיִם, וּכְעָנָן נִבְקָע;

כְּצֶלֶם בְּמוֹ זְכוּכִית; כִּצְלָלִים קֶרֶב מַיִם;

כַּחֲלוֹמוֹת עוֹלָל; כְּבַת-צְחוֹק עֲלֵי שִׂפְתֵי עוֹלָל;

כְּקוֹל הַיּוֹנָה; כְּיוֹם יָעוּף; כְּמַנְגִּינָה בָּאֲוִיר.

הָהּ, חֶרֶשׁ אֶשְׁכַּב-נָא, וְחֶרֶשׁ אָנַח רֹאשִׁי,

וְחֶרֶשׁ אִישַׁן שְׁנַת הַמָּוֶת, וְחֶרֶשׁ אֶשְׁמַע אֶת קוֹל

הַמִּתְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ הַגָּן לְרוּחַ-עָרֶב".

חֲבַצֶּלֶת-הָעֲמָקִים, שׁוֹכֶנֶת עֵשֶׂב עָנָו,

לְיַלְדַּת הַחֲמוּדוֹת עָנְתָה וְאָמְרָה: "אָנֹכִי נִצָּה בַּת-מָיִם,

מְאֹד קָטֹנְתִּי, וְאִוִּיתִי שֶׁבֶת בְּכָל עֵמֶק שָׁפֵל.

וְאָנֹכִי כֹּה רָפָה, כִּמְעַט-קָם לֹא יִצְנַח פַּרְפַּר-הַפָּז עַל רֹאשִׁי;

אַךְ מִשָּׁמַיִם יִפְקְדוּנִי, וְהַמֵּאִיר פָּנָיו לַכֹּל

יִתְהַלֵּךְ בָּעֵמֶק, וּבֹקֶר-בֹּקֶר יִפְרוֹשׂ עָלַי אֶת כַּפּוֹ,

לֵאמֹר: שִׂמְחִי, בַּת-עֵשֶׂב עֲנָוָה, חֲבַצֶּלֶת-פֶּרַח אַךְ יֻלָּדָה,

יַלְדָּה עֲדִינָה, הַבּוֹחֶרֶת עִמְקֵי-שֶׁקֶט וּנְחָלִים צְנוּעִים,

כִּי תַּעֲטִי אוֹר, וּמִן-בֹּקֶר יִהְיֶה מַאֲכָלֵךְ,

עַד יַמְסֵךְ חֹם-הַקַּיִץ עַל עַיִן וְעַל נָהָר

וְשֵׁנִית תִּפְרְחִי בְּעִמְקֵי נֶצַח! וְלָמָּה תִּתְלוֹנֵן תֵּל?

שָׂרָתִי עַל עִמְקֵי הַר, שַׁלָּמָה תֵּאָנֵחַ?"

מִדַּבֵּר עָמְדָה, בְּדִמְעָתָהּ צָחֲקָה, וַתֵּשֶׁב-לָהּ בְּמִשְׁכַּן כַּסְפָּהּ.

וַתַּעַן תֵּל: "הוֹי, בְּתוּלַת עִמְקֵי-שַׁלְוָה,

הַנּוֹתֶנֶת לְלֹא-יִדְרוֹשׁוֹ, לִבְנֵי-בְלִי-קוֹל וְלָעֲיֵפִים,

רוּחַ-אַפֵּךְ יְכַלְכֵּל אֶת הַשֶּׂה הַתָּמִים, רֵיחַ בְּגָדַיִךְ-כֶּחָלָב יָרִיחַ,

אֶת פְּרָחַיִךְ יִלְחוֹךְ, עֵת תֵּשְׁבִי תַּחְתֵּךְ וּבְפָנָיו תְּחַיֵּכִי,

וּפִיו הָרַךְ וְהֶעָנָו תִּמְחִי מִכָּל אַבְקוֹת טֻמְאָה.

יֵינֵךְ יִצְרוֹף אֶת דְּבַשׁ הַזָּהָב. רֵיחַ נִיחוֹחֵךְ,

אֲשֶׁר תְּפַזְּרִי עַל כָּל עֲלֵה כָל עֵשֶׂב יָצִיץ,

יְשׁוֹבֵב נֶפֶשׁ פָּרָה נֶחְלֶבֶת, וְאַבִּיר נוֹשֵׁם-אֵשׁ יַכְנִיעַ.

אַךְ תֵּל הִיא כְּעָנָן כֵּהֶה הַנִּדְלָק לִקרַאת שֶׁמֶשׁ עוֹלֶה.

מִכִּסְאִי-בַּפְּנִינִים אָגֹז, וּמִי מְקוֹמִי יִמְצָא?"

“מַלְכַּת הָעֲמָקִים”, – עָנְתָה הַחֲבַצֶּלֶת – "שַאֲלִי אֶת פִּי עֲנַן הָרֹךְ,

וְהוּא יַגִּידֵךְ, לָמָּה יַזְהִיר בִּרְקִיעַ בֹּקֶר

וְלָמָּה יִזְרֶה תִּפְאֶרֶת-אוֹרוֹ עַל אֵדֵי אֲוִיר.

רְדָה, קְטֹן עֲנָנִים, וְרַחֲפָה לִפְנֵי עֵינֵי תֵל".

הֶעָנָן יָרַד וְהַחֲבַצֶּלֶת כָּפְפָה רֹאשָׁהּ הַתָּם,

וְהָלְכָה לִרְעוֹת הֲמוֹנֵי חֲנִיכֶיהָ בִּירַק-הָעֵשֶׂב.

 

ב.

“הוֹי, קְטֹן ענָנִים”, – אָמְרָה הַבְּתוּלָה – "הַשְׁבֵּעַ אַשְׁבִּיעֲךָ לְהַגִּידֵנִי,

אֵיכָכָה לֹא תִתְאוֹנֵן, וְאַתָּה מְהֵרָה תִכְלֶה

וּנְבַקֶּשְׁךָ וְלֹא תִמָּצֵא. הָהּ, תֵּל אֵלֶיךָ דָּמְתָה,

אַף אֲנִי חוֹלֶפֶת, אֶפֶס כֵּי אֲנִי אֶתְאוֹנֵן וְאֵין שׁוֹמֵעַ קוֹלִי".

הֶעָנָן הֶרְאָה אָז אֶת רֹאשׁוֹ זָהָב, וְהוֹפִיעָה דְמוּתוֹ זֹהַר,

וְהִיא מְרַחֶפֶת וְנוֹצֶצֶת בָּרוּחַ מוּל פְּנֵי תֵל.

"הוֹי, בְּתוּלָה, הַאִם לֹא תֵדְעִי כִּי אַבִּירֵינוּ שׁוֹתִים מִמַּעְיְנוֹת הַזָּהָב

אֲשֶׁר שָׁם לוּבָה יְחַדֵּשׁ כֹּחַ סוּסָיו? הַנְעוּרַי תֶּחֱזִי,

וְיָרׁא תִירְאִי כִּי אֵעָלֵם וְלֹא יוֹסִיף אִישׁ רְאוֹתִי

עַד בְּלִי שְׁאֵרִית לִי? הוֹי, נַעֲרָה, אִמְרָתִי לָךְ, אֲשֶׁר בְּגֹזִי,

אֶל חַיִּים פִּי-עֲשָׂרָה אֵלֵךְ, אֶל אַהֲבָה וְשָׁלוֹם וּנְעִימוֹת-נֶפֶשׁ קֹדֶשׁ:

בְּאֵין רוֹאֶה, תְּאַמֵּצְנָה כְּנָפַי הַקַּלִּילוֹת פְּרָחִים נוֹתְנֵי רֵיחַ

וַאֲדַבְּרָה עַל לֵב בַּת-הַטּלָלִים יְפַת-הָעַיִן לְקַחְתֵּנִי אֶל זֹהַר-אָהֳלַהּ:

חֲרֵדָה תִּשְׁתַחֲוֶה הַבְּתוּלָה הַבּוֹכָה לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ גּוֹבֵר

עַד כִּי שְׁנֵינוּ, בְּחִשּׁוּק-זָהָב דְּבֵקִים, נֹעֲלֶה לְלֹא הִפָּרֵד עוֹד,

וּבָשָׂר אֶחָד נֵלֵךְ הָלֹךְ וְנָשֹׂא מָזוֹן לְכָל פְּרָחֵינוּ הָעֲנֻגִּים".

"הַאֵלֶּה מַעֲשֶׂיךָ, קְטֹן עֲנָנִים? יָגֹרְתִּי אֲשֶׁר לֹא כָּמוֹךָ אָנִי.

אֲנִי בְּעִמְקֵי הַר אֶתְהַלֵּךְ, וּנְעִימִים שֶׁבַּפְּרָחִים אָרַח,

אֲבָל לֹא אֲכַלְכֵּל הַפְּרָחִים. וְצִפֳּרֵי-הַזֶּמֶר אֶשְׁמַע,

אֲבָל לֹא אֲכַלְכֵּל צִפֳּרֵי-הַזֶּמֶר. הֵנָּה תָּעֹפְנָה וּתְבַקֵּשְׁנָה לַחְמָן.

אָכֵן, תֵּל לֹא תִשְׂבַּע עֹנֶג עוֹד מֵאֵלֶּה, עַל כִּי הִמּוֹג אִמּוֹג

וְהַכָּל יֹאמְרוּ: לְלֹא חֵפֶץ חָיְתָה זֹאת הָאִשָּׁה הַמַּזְהִירָה,

אוֹ אִם בַּעֲבוּר זֶה חָיְתָה, כִּי תִהְיֶה בְּמוֹתָהּ מַאֲכַל לַתּוֹלָעִים?"

הֶעָנָן הֵסֵב עַל כִּסְאוֹ הָאַוְרִירִי, וְכֹה תְּשׁוּבָתוֹ:

"וְאִם אָמְנָם מַאכָל לַתּוֹלָעִים אַתְּ, בְּתוּלַת הַשְּׁחָקִים,

מַה גְּדוֹלָה תּוֹעַלְתֵּךְ וּמָה רַבָּה בִּרְכָתֵךְ! כִּי כָל הַחַי

לֹא לְבַדּוֹ וְלֹא לְעַצְמוֹ יִחְיֶה. אַל תִּירָאִי, וַאֲנִי הִנְנִי קוֹרֵא

לַתּוֹלָע דַּל-הַכֹּחַ מִשֵּׁפֶל מִשְׁכָּבוֹ, וְשָׁמַעְתְּ קוֹלוֹ.

עֲלֵה, תּוֹלָע בֶּן גֵּי-הַדְּמָמָה, לִקְרַאת מַלְכָּתְךָ כִּבְדַת הַמַּחֲשָׁבָה".

הַתּוֹלָע, חֲדַל-הָאוֹנִים, עָלָה, וְיָשַׁב עַל עֲלֵה הַחֲבַצֶּלֶת,

וַעֲנַן הַזֹּהַר הָלְאָה שָׁט לִמְצוֹא רַעְיָתוֹ אֲשֶׁר בָּעֵמֶק.

 

ג.

וַתַּבֵּט תֵל מִשְׁתָּאָה אֶל הַתּוֹלָע בְּטַלְלֵי יְצוּעוֹ:

"הַאַתָּה תּוֹלָע אָתָּה? סֵמֶל הַחֻלְשָׁה, אֵינְךָ כִּי אִם תּוֹלָע?

וַאֲנִי כְּעוֹלָל רְאִיתִיךָ, עָטוּף בַּעֲלֵה הַחֲבַצֶּלֶת.

הָהּ, אַל תִּבְכֶּה, קוֹל דְּמָמָה קְטַנָּה, דַּבֵּר לֹא תֵדַע וּכְבָר תֵּדַע בֶּכִי.

הַאִם תּוֹלָע זֶה? רָאִיתִי וְהִנְּךָ מוּטָל חֲדַל-אוֹן וְעֵירֹם, בָּכֹה תִבְכֶּה

וְאֵין עוֹנֶה לָךְ, וְאָפֵס רוֹחֲמֶךָ בִּשְׂחוֹקֵי אֵם".

רִגְבַּת הָאֲדָמָה שָׁמְעָה קוֹל הַתּוֹלָע, וַתִּשָּׂא רֹאשָׁהּ חוֹמֵל:

עַל הָעוֹלָל הַבּוֹכֶה שָׁחָה, וְנִשְׁמַת אַפָּהּ נָפְחָה בּוֹ

בְּרַחֲמֵי חֲלֵב-אֵם; וְעֵינֶיהָ בְּתֵל הִצְנִיעוּ הַבֵּט:

"תִּפְאֶרֶת עִמְקֵי הַר! לֹא לְמַעֲנֵנוּ נִחְיֶה.

תִּרְאִינִי, וַאֲנִי הַבְּזוּיָה בַּיְצוּרִים, הֵן כָּזֹה הִנֵּנִי.

חֲזֵה-לִבִּי כְּשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ קַר הוּא, וּכְשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ – אָפֵל;

אֲבָל אוֹהֵב-מָכִים עַל רֹאשִׁי יָצַק שַׁמְנוֹ

וִינַשְּׁקֵנִי וְיִקְשׁוֹר קִשְׁרֵי כְלוּלוֹתָיו חֲגוֹר לְלִבִּי,

וְיֹאמַר: הוֹרַת יְלָדַי, אֲהַבְתִּיךְ חֶסֶד

וְכֶתֶר נָתַתִּי לָךְ, סוֹר לֹא יָסוּר מֶנֵּךְ לְעוֹלָמִים.

אֵיךְ הָיְתָה זֹאת, בַּת-נֹעַם, לֹא אֵדָעָה וְלֹא אוּכַל אֵדַע;

אֶהְגֶּה וְלֹא אוּכַל אֶהְגֶּה; אוּלָם אֶחְיֶה חָי וְאָהֹב".

בַּת-הַיֹּפִי מָחֲתָה דִמְעוֹת רַחֲמֶיהָ בִּצְעִיפָהּ לָבָן,

וַתֹּאמַר: "אֲהָהּ! הַדָּבָר נֶעְלַם מֶנִּי, עַל כֵּן בָּכִיתִי.

יָדֹעַ יָדַעְתִּי כִּי אוֹהֵב-תּוֹלָע אֱלֹהִים, וְכִי יַעֲנוֹשׁ רֶגֶל-רִשְׁעָה

אֲשֶׁר בְּמֵזִיד תִּמְחַץ רִפְיוֹן-דְּמוּתוֹ. אֲבָל כִּי כֹה יְטַפְּחֵהוּ

בְּחָלָב וּבְיִצְהָר, מֵעוֹדִי לֹא יָדַעְתִּי, וְעַל כֵּן בָּכִיתִי,

וּלְרֹךְ-הָאֲוִיר הִתְאוֹנַנְתִּי עַל כִּי חָלֹף אֶחְלֹף,

וְאֶשְׁכַּב בִּיצוּעֵךְ קַר וּמְנָתִי נֹגַהּ אֶעֱזֹבָה".

“מַלְכַּת הָעֲמָקִים”, – רְגָבָה-אֵם הֵשִׁיבָה ­– "שָׁמַעְתִּי אַנְחוֹתַיִךְ,

וְכָל נְהִיּוֹתַיִךְ מִמַּעַל לְגַגִּי עוֹפְפוּ, וַאֲנִי אֲסַפְתִּין מָטָּה.

סוּרִי-נָא, מַלְכָּתִי, אֶל מְעוֹנִי, כִּי לָךְ נִתַּן לָסוּר

וְאַף גַּם שׁוֹב. מְאוּם אַל תִּירָאִי, בּוֹאִי בִּבְתוּלֵי פַעֲמָיִךְ".

 

ד.

שׁוֹמֵר אָיֹם אֲשֶׁר לְשַׁעֲרֵי נֵצַח הֵרִים בְּרִיחַ צְפוֹנִי.

תֵּל סָרָה, וַתֵּרֶא רָזֵי אֶרֶץ לֹא יְדָעָהֹ אִישׁ.

אֶת מִשְׁכְּבֵי הַמֵּתִים רָאֲתָה, וּמְקוֹם שָׁרָשִׁים מְשׂׂרָגִים

מִכָּל לֵב עֲלֵי אֲדָמוֹת יַעֲמִיקוּ יִנְעֲצוּ פִּתּוּלֵיהֶם חִדְלֵי נוֹחַ:

אֶרֶץ דַּאֲבוֹנִים וּדְמָעוֹת, אֲשֶׁר צְחוֹק-שְׂפָתַיִם לֹא יֵרָאֶה בָּהּ.

בְּאֶרֶץ-הָעֲנָנִים נָדְדָה, דֶּרֶךְ גֵּיאוֹת-אֹפֶל, וַתַּאֲזֵן

הֶגֶה וּנְכָאִים. בְּצַד קְבָרִים טְלוּלִים

דּוּמָם עָמְדָה שָׁמְרָה, וַתַּאֲזֵן קוֹלוֹת מִן הָאֲדָמָה –

עַד בּוֹאָהּ אֶל אֲחֻזַּת קִבְרָהּ. שָׁם יָשְׁבָה לָהּ

וַתִּשְׁמַע קוֹל-יְגוֹנִים שׁוֹאֵף מִן הַבּוֹר הָרֵיק:

"הוֹי, לָמָּה לֹא תֵאָטֵם אֹזֶן אֶל חֻרְבָּנָהּ,

וְעֵין-אורֹ לָמָּה לֹא תֵעָצֵם אֶל אֶרֶס צְחוֹק-שְׂפָתַיִם?

לָמָּה רִיסֵי עַיִן תֶּאְצֹרְנָה חִצִּים דְּרוּכִים

אֲשֶׁר שָׁמָּה אֶלֶף אִישׁ מִלְחָמָה יֶאֱרוֹבוּ,

וְשַׁלָּמָה עֵין נְדָבוֹת וַחֲסָדִים תַּמְטִיר מֶגֶד-פְּרִי וּזְהַב-מַטְבֵּעוֹת?

לָמָּה לָשׁוֹן קוֹלְטָה מִכָּל רוּחַ דִּבְשׁוֹ?

לָמָּה אֹזֶן וְהִיא עַרְבֹּלֶת-אֵימָה מְסַפַּחַת בְּרִיאוֹת?

עַל-מָה נָחִיר פָּעוּר, נוֹשֵׁם פְּחָדִים, רְעָדָה וּבִעוּתִים?

לָמָּה סְיָג רַךְ לְנַעַר צָעִיר יוֹקֵד?

לָמָּה יְרִיעַת-בָּשָׂר קְטַנָּה עַל עֶרֶשׂ תְּשׁוּקָתֵנוּ?"

הַנַּעֲרָה חָרְדָה מִמּוֹשָבָהּ, וּבְתִתָּהּ קוֹל-צְעָקָה

נָסָה נוּס וָשׁוֹב, בְּאֶפֶס מַעֲצוֹר, עַד בּוֹאָהּ אֶל עִמְקֵי הַר.

המלצות קוראים
תגיות