סַבְתָּא, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם! הִיא הָיְתָה חוֹזֶרֶת-אוֹמֶרֶת:

"בְּנִי, אַל תִּכָּנֵס לִכְנֻפְיָא שֶׁמְּחַלְּקִים בֵּינֵיהֶם הַכֶּסֶף,

יַעַן וּבְיַעַן, כִּי אַתָּה כְּלוּם לֹא תְקַבֵּל, יַקִּירִי."

וְגַם אֵלֶּה דִבְרֵי הַסַּבְתָּא, זְכוּתָהּ הִיא תָּגֵן עָלֵינוּ:

"בְּנִי, אַל תִּכָּנֵס לִכְנֻפְיָא, אֲנָשִׁים נִצִּים בֵּינֵיהֶם,

וּמַהֲלֻמּוֹת שָׁם פּוֹרְחוֹת, כִּי אַתָּה בְּוַדַּאי תְקַבֵּל!"

סַבְתָּא, הוֹי סַבְתָּא יַקִּירָה! יְפֵפָה בַּת-יְפֵפִיָּה,

בַּעֲלַת גִּזְרָה נֶחְמָדָה, בַּת מַרְאֶה וִיפַת-תֹּאַר

בַּעֲלַת עֵינַיִם מְכַשְּׁפוֹת בְּמִשְׁבֶּצֶת שְׁמוּרוֹת שֶׁל קְטִיפָה,

צְפוּפוֹת שֵׂעָר אֲרֻכּוֹת מִתַּחַת לִגְבִינִים עֲבֻתִּים,

תַּבְנִית קֶשֶׁת עִקֶּשֶׁת בְּמַכְחֹל רָחָב צֻיָּרָה.

שְׁתַּיִם עֵינַיִם לָהּ קְבוּעוֹת – מְאִירוֹת בָּרֶקֶת מַשְׁחִירָה,

אֲשֶׁר אֵין לִמְצֹא דֻגְמָתָן אֵצֶל שׁוּם אֻמָּה בָּעוֹלָם,

בָּאוּ לָהּ וּבִירֻשָּׁה מִסַּבְתּוֹת בְּנוֹת-סַבְתּוֹת מִכְּנָעַן,

שֶׁהֶעֱמִידוּ בְּעוֹלָמָן וְלָדוֹת וּבְרִיּוֹת מְאֹד נָאוֹת

עִם עֵינַיִם מַפְלִיאוֹת, כְּאוֹתָן כּוֹכְבֵי-שְׁמֵי-כְנָעַן,

לְהָאִיר בְּאוֹרָן הֶחָמִים מַחֲשַׁכֵּי דְרָכִים וְחַתְחַתִּים,

אֲשֶׁר יָצַר בְּעוֹלָמוֹ הַגָּדוֹל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,

שֶׁבְּרָאָהוּ בְּחָכְמָה רַבָּה, בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה,

לִהְיוֹת בּוֹ דְרָכִים אֲרֻכּוֹת, וּשְׁבִילִים לֹא סְלוּלִים וּתְלוּלִים

נְתִיבוֹת מַעֲקַשִּׁים עֲקֻמִּים וּמְסִלּוֹת זְרוּעוֹת כָּל-אָבֶן,

כְּדֵי לְמָרֵק עַצְמוֹתָם שֶׁל עַמּוֹ בְּחִירוֹ שֶׁאָהָב.

אָכֵן, יוֹדֵעַ אָנֹכִי, מֵאַיִן הַגִּזְרָה הַחֲמוּדָה,

וּמִנַּיִן מוֹרֶשֶׁת אוֹתָן עֵינַיִם נִפְלָאוֹת:

אוֹתָן עֵינַיִם קִבַּלְתֶּן מִסַּבְתָּא גִּיּוֹרֶת בַּת-מוֹאָב,

פֶּרַח-הַפְּלָאִים, שֶׁעָלָה מֵעֵבֶר לְיָם-הָעֲרָבָה,

אוֹתָן קִבַּלְתֶּן בְּוַדַּאי מֵאֵת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית –

צִיץ כְּלִיל-יֹפִי שֶׁפָּרַח בָּעֵמֶק בֵּין-הַרְרֵי הַגָּלִיל;

וְאוֹתָהּ הַחָכְמָה קִבַּלְתֶּן מִדְּבוֹרָה, מֵאֵשֶׁת לַפִּידוֹת,

נְבִיאָה שׁוֹפֶטֶת יִשְׂרָאֵל וּבְלִבָּהּ מַעְיַן-מְקוֹר שִׁירָה;

אוֹתָהּ בִּינָה יְתֵרָה לָכֶן הִיא בִּירֻשָּׁה מֵאוֹתָהּ

אִשָּׁה תְּקוֹעִית לְהַצִּיל בֶּן-מֶלֶךְ מֵאָבִיו אִישׁ דָּמִים.

וַאֲשֶׁר אָמְרָה הַסַּבְתָּא לִבְנָהּ וּלְבֶן בִּתָּהּ הִגִּידָה,

גַּם לְיִשְׂרָאֵל לְכֻלּוֹ הִתְכַּוְּנָה הַיְשִׁישָׁה הַטּוֹבָה,

וְהָיוּ וְנֶאֶמְנוּ דְבָרֶיהָ. כָּךְ הֲוָה, כָּךְ יִהְיֶה לְעוֹלָם…

הִנֵּה פַּרְעֹה-נְכוֹ מֶלֶךְ-מִצְרַיִם וּמֶלֶךְ

אַשּׁוּר יוֹצְאִים לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ עַל-פְּרָת (“לְהִתְרָאוֹת”),

אַךְ בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ נוֹפֵל יֹאשִׁיָּהוּ נְגִידֵנוּ.

רִיב כִּי יִהְיֶה וּמִשְׁפָּט לְנוֹשְׂאֵי-הַצְּלָב וּמְשַׂנְּאֵיהֶם,

חוֹבְבֵי חֲצִי-הַיָּרֵחַ, דֶּרֶךְ בָּהּ יֵלְכוּ קָדִימָה

יְסֻמַּן בְּנַהֲרוֹת-נַחֲלֵי דַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – נִשְׁחֲטוּ;

סַעַר נְקָמוֹת כִּי יִפְרוֹץ וְאָכַל בִּשְׂדֵה-אוּקְרָאִינָה

נֶגֶד בְּעָלִים פּוֹלָנִים מוֹצְצִים לְשַׁד כָּל-בָּנֶיהָ,

נֶגֶד כְּמָרִים קַתּוֹלִים – קַנָּאִים לְשֵׁם אַב-הָרַחֲמִים,

יֶחֱרַב יִשּׁוּב יְהוּדִי וְטָבְעָה ווֹהלִינְיָה בְּדָמֶיהָ,

כְּלָיָה נִגְזְרָה עַל רַיְסִין בִּידֵי הַיְדָמָקִים פְּרָאִים,

אִם קַלְגַּסֵי-דֶנִיקִין, שִׁכּוֹרִים נְסוֹגִים בְּחֶרְפָּה

מִפְּנֵי הַדֶּגֶל הָאָדֹם, אֶת צַעֲרָם יָפִיגוּ בִּשְׁחִיטַת

קְהִלַּת בַּת-יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ תְּבוּסָתָם וְחֶרְפָּתָם הַגְּדוֹלָה;

כָּל אָרְחֵי-פָּרְחֵי מְנֻוָּלִים, נִסְפָּחִים עַל דֶּגֶל פֶּטְלְיוּרָה,

פְּלִיטֵי חֲנִיתוֹת סוֹוֶטְיוֹת – עָלֵינוּ גְבוּרָתָם יַפְגִּינוּ;

מַחֲנֵה בְּרִיטַנְיָה הַגְּדוֹלָה (כְּלֵי תּוֹתָח וַאֲוִירוֹנִים)

נִלְחָם עַל הָרֵי אֶפְרַיִם עִם כְּנֻפְיוֹת קַלָּעִים עַרְבִיִּים, –

וְאָנוּ נַצִּיבָה צִיּוּנִים לְנַפְשׁוֹת קְדוֹשֵׁינוּ בָּאָרֶץ.

וְכַאֲשֶׁר חָלְקוּ אַרְצֵנוּ שׁוֹמְרוֹנִים “אַחִים נִפְשָׁעִים”,

מַמְזֵר אֲשֶׁר מֵאַשְׁדֹּד, עַמּוֹנִים – עַם “לֹא יָבֹאוּ”,

יוֹשְׁבֵי הַר-שֵׂעִיר בְּנֵי-אֱדֹם, אוֹיְבֵינוּ מֵאָז וּמֵעוֹלָם, –

אָנוּ קִבַּלְנוּ חָמֵשׁ מִילִין עַל חָמֵשׁ וָחֵצִי.

נֶשֶׁר מוּקְדוֹן כִּי סָגַר אֶת עֵינָיו, וְיוֹרְשִׁים-נַנָּסִים

(מַלְכֵי בֵּית-הַסֶּלֶוְקִים וּמַלְכֵי בֵּית-תַּלְמַי) עֲסוּקִים

בַּחֲלֻקָּה הַגְּדוֹלָה – נוֹתַרְנוּ "הַיְּהוּדִים הַיּוֹשְׁבִים

סָבִיב לַמִּקְדָּשׁ הַמְּכֻנֶּה יְרוּשָׁלַיִם" – אַרְצֵנוּ!

חָלְקוּ אוֹתָהּ הָרוֹמִים: אַרְבַּע טֶטְרַרְכִיּוֹת הָיוּ.

מֶלֶךְ אֶבְיוֹן בֵּינֵיהֶם – הַחַשְׁמוֹנָאִי אַגְרִיפַּס,

אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ מְדִינָה! שְׁלָשׁ נָפוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:

לֹא יְהוּדָה, לֹא הָהָר, לֹא נֶגֶב, לֹא יְרוּשָׁלַיִם…

וּמֻבְטְחָנִי, גַּם עַתָּה, בְּחַלֵּק עַרְבִיִּים וְאַנְגְּלִים

אֶת נַחֲלָתֵנוּ מִקֶּדֶם, אָנוּ נְקַבֵּל, כְּדִבְרַת

סַבְתָּא יְשִׁישָׁה: קְצָת קַדַּחַת בְּצִנְצֶנֶת קְטַנְטֹנֶת.

תל-אביב 1937