כְּתֹבֶת עַל מַצֶּבֶת “מִשְׁלֵי יְהוּדָה” / י"ל גורדון

פֹּה נִטְמַן צְרוֹר כֶּסֶף יָחִיד לִבְעָלָיו;

כַּמָה רְסִיסֵי זֵעָה גַזְלוּ עָלָיו

טֶרֶם בָּא בַּאֲנָשׁים, טֶרֶם גִּדְּלוֹ אָבִיהוּ;

נֵר רוּבְּל יִדְעֲךְ, לֹא יָשוּבוּ יַנִּיהוּ

כּי טְמָנֻהוּ בְּכִיסָם עָמֹק, וְקִבְּרוּ אוֹתוֹ הַמְקָבְּרִים.

הוּסרוּ, כָּל סוֹפְרֵי אָרֶץ, וּקְחוּ מוּסָר, הַמְחַבְּרִים.

תְהִי נֶפֶשׁ הַצְרוֹר צְרוּרָה בִּצְּרוֹר הַחַיִים,

אֵת אֲשֶׁר לוֹ הַכֶּסֶף וְלוֹ הַזָהָב, אַךְ לֹא בַּשָׁמַים.