את זלדה הכרתי בימי מלחמת העולם עוד לפני שנישאה לאיש בבקרה בתל-אביב, ע"י חברתה מנער וחברתי הציירת רחל אליעזרית, אף היא ממשפחת שניאורסון במוצאה. ושתיהן, זלדה והיא כלולות בספר היוחסין של משפחת הרבי מלאדי היא משפחת שניאורסון.
זלדה הופיעה אצלי בשנות מלחמת העולם השניה כשהתגוררתי בגפי כי בעלי אריאל התגייס לחטיבה היהודית הלוחמת, הגדוד השלישי ויצא עם גדודו לאפריקה, לאיטליה לבלגיה ולהולנד. הייתי שרויה לבד ושמחתי לקראתה. היא היתה בחורה רכה, עדינה למראה, בהירת פנים וטובת עין. שמעתי שהיא כותבת שירים אלא שאינה מצליחה לפרסמם אך לפרקים ב“דבר הפועלת”. היתה זו עדיין זלדה מלפני בגרותה המתיסרת. שכולה פריכות גופנית שכביכול עלולה בכל רגע להתמוטט.
שוחחנו. כנראה בעיקר על שירה ושיריה ושירים אחרים. וגלינו כבר אז איזו קלות שבהדברות, לא חצבנו אבנים בשיחתנו. היתה נעימות של תאום שבדברים אפילו הם חלוקים.
היא לא היתה אז המשוררת הדתית הנודעת. לא הרגשתי כלל בחומרה דתית או אימת הרעיון האלוהי. היה חם מאד והיא שלא היתה נשואה לא היתה כמובן מטפחת לראשה. היא לבשה שמלת קיץ חסרת שרוולים כשלי ורפיונה הגופני שהיה כה דומיננטי שיווה לדברים רכות שעל עברי פי חולי. ואמנם לבסוף התוודתה שאינה מרגישה בטוב, כמעט מתעלפת מחום, או מחולשה, ובקשתני שאביאנה לבית קרוביה משפחת הילמן בשדרות רוטשילד. ואמנם נסעתי עמה שמה והבאתיה למקום מבטחים.
לאחר מכן לא ראיתי אותה אבל ראיתי את מכתביה שהיתה משפיעה בשפע רב על רבים מחבריה ומיודעיה. ולאחר מכן נפגשתי עמה בתל-אביב בבית חברתה, חברתי, הסופרת פנינה כספי. עברו שנים רבות והיא כבר נתאלמנה מאישה שעבד שנים ארוכות יחד עם בעלי כרואי-חשבון במשרד “האפט את האפט” מיסדי פרס ברנר. לאחר שקבלתי ממנה לא פעם דרישות שלום מחיפה ומירושלים.
והימים ימי היותה משוררת נודעת, חשוכת בנים, כאובה, מיוסרת ויראת-שמים מאד.
וגם בשיחה זו היתה ננוחות נעימה של יכולת התדברות ושיחה גולשת. כביכול השתיכות למשהו מצומצם משותף שקשה להגדירו.
היא לא אהבה כנראה את דברי הבקורת שכתבתי על ספרה הראשון “פנאי”. כי העזתי לומר שלא זכתה לעורך ואילו היה לה עורך טוב לא היה מכליל כל השירים באוסף הראשון שיש בהם טובים מאד ופחות טובים. על דברים אלה כעסו עלי רבים ואף אמרו לי זאת. כגון אשתו של אברהם קריב שנזפה בי ואמרה שאינה יכולה לסלוח לי זאת.
זלדה לא אמרה דבר. אף לאחר מכן טענתי בעל פה שאין לה עורך מסור וטוב ונאמן, יש לה רק חסידים לפעמים חכמים לפעמים שוטים, אולם אין לה עורך בעל שעור קומה שידריכה וישמור על נטיתה לפרסם כל אשר יוצא מתחת ידה.
ומאז אהבתי את שיריה. בעיקר את שיריה האחרונים שבעתות שלאחר כניסה לבית החולים ויציאה ושוב כניסה, עד הימים האחרונים.
זלדה נתנה את נכלמות גוף האשה תחת אזמל המנתחים בבישנותה ובחוסר הישע שלה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.