כּרוֹז המיפנה: על משה הס / דב סדן

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

א    🔗

משה הס הוא, אמנם, בקהלנו שם ידוע ביותר – כל תינוק של בית-רב יודע ציוּני-זכרונו: כפר-הס, רחוב הס, בוּל-הס, וכל תלמיד ששנה מעט יודע ציוּני-תפקידו: מפלס נתיבות הסוציאליזם, מבשר הציונות המודרנית; אבל אין משה הס בקהלנו איש ידוע ביותר – מה שניתן לנו בלשוננו ממנו ועליו אין בו כדי להעמיד לפני הקורא והמעיין את דמותו, דרכו ומפעלו של הס כמידת-השלימות הראוייה והנדרשת. ממנו לא בא בלשוננו אלא ספרו האחד “רומא וירושלים” וגם הוא בא או שלא כדיוקו או שלא כמילואו של נוסח-המקור. אמנם, הספר הזה הוא גולת-כותרת בכלל-כתביו, אך הקורא העברי האנוס להסתפק בו או בקיצורו בלבד, דומה כמי שהורשה לראות צמרת מלמעלה מבלי שיוכל לעמוד על דרך גידולה וסוד-צמיחתה, שכן אין בידו להתבונן אל הענפים אשר מתחת לצמרת ואל הגזע הנושאם ואל השרשים המפרנסים הכל מלמטה. ועליו לא בא בלשוננו אלא צרור מועט של דברי-מאמר שמחבריהם לא ידעו לרוב אלא מקצתה של המסכת, וקונטרסי-מונוגרפיה שהאחד הוא כלי שני והאחר כלי ראשון בצימצומו. כללו של דבר, עדיין לא זכה האיש ולא זכינו אנו, כי נוכל להכיר כהלכה בלשוננו אותו ופעלו, בין מתוך כתביו שלו ובין מתוך חקירה ממצה של זולתו. אפשרות ראויה להכרה זו ניתנה עתה, בבוא חסרון גדול, המורגש מכבר, על ראשית מילואו – כינוס אגרותיו, הנועד לפתוח כינוס מבחר כתביו בלשוננו.

והיא הכרה חשובה ביותר – הס על גיגלגולי חייו, דרכי מעשיו ומהלכי מחשבתו הוא אחת ההתגלמויות הדינמיות ביותר של נפתולי-דור, דור התמורה שהערכתו שנוייה במחלוקת, אשר גמר-סיומה והכרעתה הם בגדר האפשר אך עתה, ממרחק-הימים, המניח לראות איך התקופה הזאת שבולטים בה בראשונה מגמתה ומעשיה שהביאו לעירבובו של עולם היהודים, מתגלית באחרונה כתקופת-ביניים המביאה ליישובו, כמעבר ברציפות ההיסטורית של האומה. היה זה מעבר רב-זרמים – השכלה, אמנציפציה, ריפורמה – ורב-משברים ובו נסחפו קצת קיבוצי ישראל ויחידיו לרוב השליות ותעייות וסטיות ובו נפלו רוב חללים, חללי שמד וטמיעה והתנכרות, אך בו גם נתחסנה המהוּת היהודית, המחשבה היהודית, הממשוּת היהודית, שכן בו נבחנו החיוּת היהודית וכוחה לקיים עצמם בתקופת-הביניים הזאת, שבה כבר נראתה אחרית ההווייה הלאומית הישנה ועוד לא נסתמנה ראשית ההווייה הלאומית החדשה שלנו. אך המלים: נראתה, נסתמנה, המציינות תהליך מחייבות את המלים: רואה, מסמן, המציינות את מי שגילה את התהליך, הגיב עליו, נלחם בתוכו ועיצב אותו בעצם גילויו, הגבתו ומלחמתו. וכראש וראשון של רואים ומסמנים אלה הוא הס, שהמעבר רב המשברים היה מנתו בחיים, במחשבה ובמעשה, ולא עוד אלא הוא, שחי אותו בתמציתו, ידע לגבור עליו ולצאת אל מעֵבר לו.

ב    🔗

לאור הבחינה של דרכו ודרכם של אישי-ישראל הבולטים במחיצת-דורו ומוצאו, נגלית גבורתו להגיע לאשר הגיעו הם ומעבר להם, ולא עוד אלא הבחינה הזאת מתקיימת לגבי כל ארבעת הסוגים השונים של האישים האלה. באשר היה לסאַל היה גם הוא, אך הוא ידע להיות שלם ממנו – כמותו עמד במעלה הבימה הפובליציסטית והעשייה המהפכנית, אבל דוקא בעמדו שם לא פרש מעמו או התנכר לו, אלא טרח למצוא ומצא את החוט המחברו אליו, וכן נחלץ מן הסתירה שבין יהודי לפי מוצאו, גרמני (או צרפתי וכו') לפי עמידתו ואדם לפי תכליתו, בהחזירו לעצמו את השלימות של אדם-יהודי ויהודי-אדם. באשר היה ריסר היה גם הוא, אך הוא ידע להיות שלם ממנו – כמוהו התגאה במוצאו והיה חרד לכבוד בני עמו, אולם לא היתה זו גאוה וחרדה להופעת-בינתיים של חטיבת-אדם, שהיתה אתמול חלק של עם-ישראל ומחר תהיה חלק של עם-אשכנז, כי אם לאומה אשר כתמולה מחרה וכראשיתה אחריתה, וכן נחלץ מן הסתירה שבין ההגנה על כבודו של האדם-היהודי ובין הכפירה בעתידו. באשר היה צונץ היה גם הוא, אך הוא ידע להיות שלם ממנו – כמותו אהב את יצירת הרוח הישראלית והיה שוקד להכירה, אך לו נתגלו גם המניעים העמוקים והאמיתיים של האהבה הזאת ושאבות חכמת ישראל באשכנז לא רצו או לא יכלו לגלותם וחיפו עליהם בנימוקים שטחיים ומדומים, שאין בהם כדי לבאר עוצם-אהבה כזאת, וכן נחלץ מן הסתירה שבין הדביקות הנלהבת לעתרת-חיים ויצירה ובין ההכרה הצוננת, כי זו דביקות בקברים. באשר היה גרץ היה גם הוא – כמותו ובעזרתו צלל בנבכי ההיסטוריה הישראלית לראות קסמה וקסמיה, להעלות סודה וסודותיה, כמותו ראה את החקר בה לא בלבד כמס-כבוד לעבר כי אם כמשענת-ההוֹוה וכסמוכת-העתיד, אך הוא פסע פסיעה, אחת בלבד אולם מכרעת, לפניו. נמצא כאילו הס גם חי את בני דורו על גילוייהם ודרכם השונים, בחינת וכוללם יחד, וגם ידע להפליג מעבר להם, למעלה מהם.

אסופּת אגרוֹתיו מראה בעליל את חידת החיים האלה – בה ניתנת מסכת תעודות, אלה אגרות הס לבני דורו ואגרותיהם אליו ואנו רואים את קשת חייו, הגותו ומעשיו כשהיא דרוכה לעינינו מקצה אל קצה. הרי העלם הנלבט בפיתולי-בעיות, והרי האברך הכובש את פתרונם, והרי הגבר הדורש פתרונו הלכה למעשה, והרי איש העמידה החוזר ובודק ומגיע לכלל סיכום ומסקנה. מה גדולה מערכת העניינים – פילוסופיה ומדעי הטבע, סוציולוגיה והיסטוריה, סוציאליזם ומהפכה, הטפה ועשייה, הסברה והפעלה; מה גדולה מערכת האישים – אוירבך, מרכס, לסאַל, מולישוט, רנן, גרץ, נאַטונק ואחרים. אכן, אין כספר הזה להעמידנו על הס, חייו ודרכו, כי בו אנו רואים אותו כביכול שעה שעה בעצם רתיחתה ובעצם רתיחתו. ספר-האגרות הוא כמין אבטוביוגרפיה שלו, שמעלתה היא שאינה כתובה מתוך רטרוספקציה שאינה ממלטת עצמה ממדידת המוקדם בקנה מידה מאוחר, אלא פרק פרק סמוך לחוייתו ובתוכה. ושעל כן יאה לו לספר זה להיות הפתיחה לכתביו.

ג    🔗

ובדברנו על כתבי הס ראוי שנעלה ברגש של הכרת-טובה את שמות האנשים, שהצילו, בקרב היהודים, את זכרו, ובייחוד את שם האיש אשר עשה חקר נחלתו ופירסומה כתעודת חייו. זכותו של בודנהיימר היא שהתעורר, לפי רמזו של קאַרפלס, על הספר הנשכח “רומא וירושלים” והוציאו לאור בפרוס ההתנערות הציונית הגדולה, אך זכותו הגדולה של תיאודור זלוציסטי היא, אשר רוב ימי חייו שקד על חקר הס להשיב לנו אבדה גדולה ויקרה – דיוקנו השלם של האיש, ההוגה, הסופר, החוקר, הפובליציסטן, המהפכן, מאבות הסוציאליזם, מבשר התנועה הלאומית המודרנית ושיבת ציון. סימן נאה לתנועה הציונית בגרמניה, כי אחד מחלוציה, לפני תקופת הרצל, איש “ישראל הצעיר”, מאבות איגוד הסטודנטים היהודים באשכנז שנזער לקריאת הרצל והיה עם באי הקונגרס בבאזל, הבין כי זכות וחובה היא להכיר אחד מאבות התנועה הנשכחים ועשה את הדבר הגדול הזה כעניין הגדול של חייו. האיש הזה, רופא לפי אומנותו, סופר לפי נפשו, משורר לפי מזגו – פירסם אילו קבצי-שירים, מהם ברוח התחייה היהודית, תירגם בשני כרכים אנתולוגיה של סופרי יידיש והקדים מבוא מצויין, צייר קלסתר פניהם של כמה נשכחים, כמו וויהל ואחרים, פירסם רוב מאמרים בייחוד ב“אוסט אונד וואֶסט”, ומכל אלה ניכרת נטייתו לשירה, לספרות היפה – הטיל עליו עבודה המחייבת קטיגוריה וגישה של חקירה. ואכן, אהבתו הגדולה עמדה לו שפעלו הצליח בידו, כאשר יעידו הספרים שהוציא לאור: הביוגרפיה המקפת של הס וכרכי כתביו, הכוללים חלק מכתביו הציוניים והסוציאליסטיים. הוא לא חשך עמל ותלאה – חפר במטמוני ארכיונות, חיפש עלים בלים, צירף שיור לשיור, התחקה על עקבות האיש ודרכו. גם בשבתו בארצנו, שבא אליה עם העליה השלישית, לא הירפה ממלאכתו הגדולה ונשא לבו להוצאה כוללת של כתבי הס. אף כרך האיגרות הוא פרי יגיעתו – הוא ליקט את המכתבים אחד לאחד, עד היות הכרך הגדול שלפנינו. כמה שמח בראותו את הכרך בידיים נאמנות ידי ב. כצנלסון, שנכסף מאז להביא כתבי הס בלשוננו וכלל הוצאתם בתכנית “עם עובד” ומה צר ששניהם לא זכו לראות חפצם זה בחייהם.

ד    🔗

כרך האגרות – ניתן עתה מתן ראשון ברשות הרבים. כי זאת לדעת: הרוב המכריע של האגרות מתפרסם פה בראשונה ורק מיעוטן נתפרסם, אם באכסניות סוציאליסטיות ואם בבימות ציוניות. העובדה הזאת היא זכות גדולה אך גם חובה גדולה – לפי שהרוב המכריע של האגרות לא נתפרסם במקור, הרי הספר הזה כמותו כמקור. מערכת “עם עובד” השתדלה כמיטב-היכולת לקיים את מידת-האחריות הנובעת מתוך כך וב. כצנלסון נתן עינו במי שעשוי לקיימה – ג. קרסל, שטרח לעשות מלאכת תרגומו בקפדנות ובדייקנות, בדק את כל המקורות שהם בהישג-יד, העיר ההערות הנחוצות בשולי המכתבים והקדים מבוא מקיף להסברת התקופה והדמויות, באופן שהקורא יוכל לקרוא את האגרות מתוך הבנה מספקת של הרקע וידיעה נכונה של המאורעות ושילוביהם, ותוספת עזר לו המפתח המפורט הנספח לסופו של הספר.

[תש"ז]

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.