רקע
אביגדור המאירי
בַּהֵיכָל

נֵצֶר אָנֹכִי מִגֶּזַע כֹּהֲנֵי־יָהּ,

הַמְשָׁרְתִים בַּקֹּדֶשׁ, הַמַּבִּיטִים בִּפְנֵי־אֱלוֹהַּ

וּמִנַּפְשִׁי הָעַתִּיקָה תִּימְרַת־עָשָׁן עוֹלָה.

מְנוֹרַת הַמָּאוֹר מַגִּיהָה לִי אוֹר־תָּמִיד,

וְאֶת דָּמִי אֲנִי מַזֶּה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ

עַל הַמִּזְבֵּחַ לְקָרְבְּנוֹת הַגּוֹלָה.


עֵינַי נְטוּיוֹת מוּל קָדְשֵׁי־הַקֳּדָשִׁים

וְהוֹד־אֵל לִי נוֹעָד מִבֵּין פּוֹרְשֵׂי־כְנָפַיִם,

וּפְלָאוֹת קְדוֹשִׁים אֲנִי רוֹאֶה לַבְּקָרִים;

לִבִּי, חשֶׁן־אַהֲבָה עִם שְׁמוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל,

וּמַטֵּה־שִׁיר לִי יִפְרַח תָּמִיד בֵּין־עַרְבַּיִם,

וּמִבַּעַד לַפָּרֹכֶת אֲנִי מַקְשִׁיב אֲמָרִים.


בֵּין מֵתִים וְחַיִּים אֲנוֹפֵף מַחְתַּת־אֵשׁ,

שָׁם עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַעֲלֶה עֲלֵי מוֹקֵד,

וּבְשַׁלְמֵי קְטָרְתִּי לֹא תָבֹא אֵשׁ־זָרָה;

וְעֵת יֵצֵא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי אֵל־נְקָמוֹת,

שֶׁבְּזַעֲמוֹ עֲוֹן אָבוֹת עַל בְּנֵיהֶם פּוֹקֵד:

אָשִׁיר שִׁיר־חַיִּים וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה.


סְבִיבִי אֵד־דִּמְעָה רוֹעֵד כַּעֲנַן־לַיִל,

אֵד נֶפֶשׁ בּוֹכִיָּה לַקֳּדָשִׁים שׁוֹאֵפָה,

הַהוֹלֵךְ וּמִתַּמֵּר עַד לֶב־הַשָּׁמַיִם,

וַאֲנִי אָשִׂים פָּנַי אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה —

וְאִם כָּל בֵּית־יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה:

אֲנִי אָפִיץ אוֹר־נֹחַם לְכָל אַפְסָיִם.


וּמָוֶת לֹא יָבֹא בֵין קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ,

וְאֶת נֵרִי נֵר־תָּמִיד לֹא יְחַלֵּל כָּל צֵל,

וְחַיַּי: חֲרוּז מוֹעֲדִים וְשַׁבָּת וְחֹדֶשׁ —

נֵצֶר אָנֹכִי מִגֶּזַע כֹּהֲנֵי־יָהּ,

הַמְשָׁרְתִים בַּקֹּדֶשׁ, הַמַּבִּיטִים פְּנֵי־אֵל,

וְכָל זָר לֹא יִקְרַב לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹּדֶשׁ,


 

ב    🔗

וְאָנֹכִי לֹא בָא בַּעֲלָטָה, בְּחִידוֹת.

פַּעֲמוֹן וְרִמּוֹן, פַּעֲמוֹן וְרִמּוֹן,

וְאַרְגְּמָנִי נוֹגֵהַּ בְּחֶסֶד שֶׁבְּהוֹד.


וְאָנֹכִי לֹא אֵדַע אֶת הַחַיִּים לַחֲצָאִין:

הָדֵק הֵיטֵב, הֵיטֵב הָדֵק,

רִגְעֵי עוֹלָמִים וְיָמִים עוֹד בָּאִים.


וְאָנֹכִי לֹא אַחֲמִיץ אֶת דָּמִי דַּם־הַשָּׁי:

וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל וְהִקְטִיר,

מְלֵא־קֹמֶץ וּמְלֵא־נֶפֶשׁ קֹדֶשׁ לַאדֹנָי.

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות