רקע
איוואן קרילוב
הֶעָשִׁיר הֶעָנִי
xמוגש ברשות פרסום [?]
Eמשלים
שפת מקור: רוסית
פרטי מהדורת מקור: מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

"מַה בֶּצַע לֶעָשִׁיר בְּשֶׁפַע הַמָּעוֹת,

אִם הוּא מַדִּיר עַצְמוֹ מִכָּל הַהֲנָאוֹת,

וְרַק צוֹבֵר-לוֹ עוֹד וְעוֹד?

וּבִשְׁבִיל מָה הוּא כָּל הַצֶּבֶר?

אִישׁ לֹא יִקַּח כַּסְפּוֹ לַקֶּבֶר!

לֹא אִלְמָלֵא נָפַל הָעֹשֶׁר לְיָדַי,

חַיֵּי-מְלָכִים הָיִיתִי חַי!

הַכֹּל הָיוּ תְּמֵהִים לִפְאֵר חֲגִיגוֹתַי –

אֹךְ בְּפַזְּרִי מָמוֹן לְגִיל וְשַׁעֲשׁוּעַ

מַרְבֶּה הָיִיתִי גַם צְדָקָה

לְכָל נִצְרָךְ וְכָל דַּכָּא".

כָּךְ עַל קֵיבָה רֵיקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה

הִרְהֵר עַל מִשְׁכָּבוֹ אֶבְיוֹן בִּצְרִיף רָעוּעַ.

פִּתְאֹם נִשְׁמַע רִשְֹרוּשׁ – וְדֶרֶךְ חוֹר קָטָן

נִכְנַס לַצְּרִיף קוֹסֵם (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שָׂטָן).

וַיֹּאמֶר לָאֶבְיוֹן: "שָׁלוֹם! שָׁמַעְתִּי, רֵעַ,

כִּי בִּרְצוֹנְךָ לְהִתְעַשֵּׁר,

בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת עָשִׁיר כָּשֵׁר:

לְמַטָּרָה כָּזֹאת מִצְוָה הִיא לְסַיֵעַ.

הִנֵּה לְךָ אַרְנָק. בּוֹ רַק דִּינָר אֶחָד;

אַךְ אִם תִּקַּח אוֹתוֹ בַּיָּד,

יִצְמַח שֵׁנִי תַּחְתָּיו מִיָּד;

וְאַחֲרָיו – שְׁלִישִׁי: מַטְבֵּעַ לְמַטְבֵּעַ.

אִם-כֵּן תּוּכַל כְּחֶפְצְךָ

לִשְׁאוֹב מִקֶּרֶן-הַבְּרָכָה,

אוּלָם זְכֹר-נָא, הִזְהַרְתִּיךָ:

אָסוּר בַּהֲנָאָה אַף זוּז – עַד אִם תַּשְׁלִיכָה

אֶת הָאַרְנָק לְתוֹךְ נָהָר".

כִּלָּה הַשֵּׁד דְּבָרָיו, יָצָא – וְלֹא חָזַר.

הָרָשׁ מֵרֹב-שִׂמְחָה כִּמְעַט שֶׁנִּשְׁתַּגֵּעַ.

בְּשׁוּב עָלָיו רוּחוֹ, הוּא עָט עַל הַמַּטְבֵּעַ.

הַכֹּל נִדְמָה לוֹ כְּחֲלוֹם:

מִדֵּי יָזִיז מִן הַמָּקוֹם

דִּינָר אֶחָד, מוּכָן שֵׁנִי לוֹ,

וְכָךְ בְּלִי-סוֹף חוֹזֵר הַמַּעֲשֶׂה חֲלִילָה.

– “לוּ אֶת אָשְׁרִי הָאֵל עַד בֹּקֶר הֶאֱרִיךְ!”

חָשַׁב הוּא בְּלִבּוֹ – "יוֹתֵר אֵינִי צָרִיךְ:

אוֹצִיא לִי הוֹן מִזֶּה הַכֶּלִי

וּכְמוֹ נָגִיד גָּדוֹל אֶחְיֶה לִי".

הַבֹּקֶר בָּא.

זָכָה כְּבָר הָאֶבְיוֹן לַעֲשִׁירוּת רַבָּה –

אַךְ מַחְשַׁבְתּוֹ עַכְשָׁו שׁוֹנָה תַּכְלִית הַשֹּׁנִי;

“אָמְנָם” – אוֹמֵר הָאִישׁ – "נִפְטַרְתִּי מִן הָעֹנִי;

אַךְ לָמָּה אֲוַתֵּר

עַל עֹשֶׁר רַב יוֹתֵר?

מִי לֹא יִשְׂמַח לַהוֹן כָּמוֹנִי?

וְכִי אֶהְיֶה כָּל-כָּךְ עָצֵל

וּמַזָּלִי לֹא אֲנַצֵּל?

הִנֵּה כְּבָר יֵשׁ לִי דַי לְבַית,

לְמֶרְכָּבָה, לִמְעוֹן-הַקַּיִט;

אַךְ אִם אֶפְשָׁר, נוֹסָף לָזֹאת,

לִרְכוֹשׁ אִי-אֵלֶּה אֲחֻזּוֹת –

כֵּיצַד אַחְמִיץ שְׁעַת-הַכֹּשֶׁר?

רַק יוֹם אֶחָד בִּלְבַד אֶחְיֶה עוֹד בְּצִמְצוּם.

כְּלוּם לֹא כְּדַאי מְעַט לָצוּם

בִּשְׁבִיל לִזְכּוֹת בְּכֵפֶל-עֹשֶׁר?

הֲרֵי עֲדַיִן יֵש לִי פְּנַאי:

הַרְבֵּה שְׁנוֹת-נַחַת לְפָנַי!"

מֵאָז עָבַר לֹא יוֹם, עָבַר שָׁבוּעַ, חֹדֶשׁ;

מִלֵּא הָאִישׁ כֵּלָיו דּינְרֵי-זָהָב עַד גֹּדֶשׁ,

אֲבָל עֲדַיִן לֹא פָּסַק

מִלַּחֲלוֹב אֶת הָאַרְנָק.

רָעֵב יִשְׁכַּב לִישׁוֹן, אַךְ עִם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ

יַחְזוֹר מִיָּד לִמְלֶאכֶת אֶמֶשׁ:

תָּמִיד, תָּמִיד עַל פִּי חֶשְׁבּוֹן

חָסֵר עוֹד מַשֶּׁהוּ לַהוֹן.

לֹא פַּעַם כְּבָר הֵבִיא אֶת אַרְנָקוֹ הַיְאוֹרָה;

אַךְ שׁוּב, בְּיֶתֶר-שְׂאֵת, חַמְדָנוּתוֹ נְעוֹרָה –

וְהוּא חוֹזֵר עַל עִקְּבוֹתָיו:

“כֵּיצַד בְּמוֹ-יָדַי אֶסְתּוֹם מַעְיַן-זָהָב?”

סוֹף-סוֹף הִלְבִּין רֹאשׁוֹ. חָלוּשׁ, רָזֶה, שָׁחוֹחַ,

צָהֹב כְּצֶבַע זְהָבוֹ,

הוּא נִזְדַּקֵּן גַּם בִּלְבָבוֹ.

הַכֹּל קִפַּח הָאִישׁ: בְּרִיאוּת, שַׁלְוָה, מָנוֹחַ;

גַּם חֲלוֹמוֹת גְּדֻלָּה הִסְפִּיק מִכְּבָר לִשְׁכּוֹחַ…

אוּלָם יָדוֹ הָרוֹעֵדָה

עוֹד מַמְשִׁיכָה בָּעֲבוֹדָה:

לִדְלוֹת זָהָב עַד כְּלוֹת הַכֹּחַ…

וְאַחְרִיתוֹ? מֻקַּף זָהָב,

מֵת הֶעָשִׁיר מִיתַת רָעָב:

אֶצְבְּעוֹתָיו צִבְּתוּ עֲדַיִן

דִּינָר אַחְרוֹן

לְמִלִּיּוֹן

סָפֵק טֵית-וָו, סָפֵק טֵית-זַיִן.

המלצות קוראים
תגיות