עגנון תעזור לנו לעקור מן השורש את כל ההשקפה
הכוזבת הזאת ביחס לגלות, לבער אחרי הדעה הנפסדת הזאת שחיי ישראל סבא במשך
אלפיים שנה היו מלאים סחי ומאוס, קטנות-מוחין וצרות-אופק.
אנא אל אלוהים, עשה למען
העם העברי למען העולם ולמעני, ואזכה עוד לראות במפלת האויב האכזרי שזמם
לעקור את ישראל סבא מן השורש! והנה רצה הקב"ה, כי אראה במו עיני את כל הצער התהומי הזה של עמי, כי הדוי הנצחי של ישראלסבא יגיע לסף התהום
המה באים פעם בפעם אל ביתי ויחדו נשוחח ונועץ על ישראלסבא אשר עצמותיו מלאות עלומים וילדות היתה בו. אבל הן לא נער הוא ישראלסבא וישעשע נפשו בברק שוא עת זהב טהור לפניו." זה האיש מרדכי הילד הגדול תם הלבב, סמל ישראלסבא אשר ילדות היתה בו, רואה יום יום לפניו אכזריות חמה ועברת
במכתביהם אשר
הדפיסו המורים ההם ידברו על ישראלסבא רְתֵת, שקרים וכזבים. פייביל הורוויץ, רב בק"ק פאפא, הוא עורר את חבריו הרבנים, הריץ מכתבים
ובלשון מדברת גדולות תאר להם מעמד ישראל סבא, כי נורא הוא ונחוץ מאד, לעשות
אספה גדולה, להתיעץ, איך לחזק עמודי הדת ולבצר חומותיה. הרב לעאָפּאָלד לעוו הוציא לאור מחברת, אשר
יעורר בה את היהודים, לעזוב את מנהגיהם, מנהגי ישראלסבא, למען
אולי משום כּך הדיר עצמו מהנאת החיים והטבע, אַף
כּי משורר ער ורגיש הוא, ונתן את כּל דעתּו לעניני ישראל, ישראל־סבא בּסבא שלו נתגלתה ונתגלמה דמותו של ישראלסבא, שאותו ראָה
בחזון־הילדות שלו. וככל שנתעמקה בו הרגשה זו ההיסטורית, של דמות ישראלסבא,
כּן נתייקרה עליו עוד יותר דמותו האנושית של סבא לא ישראלסבא סתם היה לו, כּי אם גם
שר האדמה המצווה על כּל תּנובות שדי (שוב תּנובות), ומבּעד ריסי עיניו כּאן נופלות המחיצות ומיטשטשים התּחומים בּין בּן ישראלסבא ובין
אותם אנשים רחוקים, אשר בּאו לעולם החדש
או אם נסכים לדעת מטיפי אשכנז,
כי לאומיות ישראל היא מטבע שכבר נפסל, היא כבר חלפה ובטלה מן העולם, ישראל סבא כבר מת, ומרקב גויתו שנתפרדה ליסודותיה יצאו המון קהל גוים. לפנים, רק הלאה קדימה, מתקדמים להיות
משכילים יותר מכל משכילי אייראפה, ושוקדים רק לגלות את ערות אבינו ישראל סבא ולמצוא בו ערות דברים גם במקום בינה.
יצירה זכרונות נשכחים
/ מרדכי בן הלל הכהן
(זכרונות ויומנים)
הראזס., ישראל בין הגוים, העלינו את זכרון חז"ס במלאות לו שבעים שנה, למען הראות לצעירי המשכילים כי גם ישראל סבא איננו אלמן מחכמי לב, ורב עמל ותלאה נחלנו עד אשר עלתה בידינו להטות את מי שהיו תלמידי בית-מדרש הרבנים
ולא באיכות: מצד אחד – אירופה בעלת
התרבות הענקית, האדירה והכבירה, כח ריאלי, ממשי, חי, ומצד שני – עצמות
ישראל סבא, עצמות של נודד נצחי, שאין לו בעולמו אלא עצמותו זו הערטילאית,
כח בלתי ריאלי כלל, אשר באם רוצה הוא
אותן הרוחות המנשבות שבאו עלינו ממזרח וממערב, מימין ומשמאל,
לכל התורות והשיטות שנתחדשו אז בבתי־המדרש של ישראל סבא וישראל זעירא –
לכולם נשאר ברנר הצעיר זר ואדיש במשך עת ידועה.
מהקדמתו של שלונסקי לאותו תרגום:
המתרגם העברי בוריס פאנטלייביץ גאפונוב… ממרחבי גרוזיה
תרם לארון-הספרים של ישראל-סבא כך, ממש כך, הרגיש גם עכשיו, אף כי לא משקל גופו שלו ניטל
ממנו הפעם אלא משקל רוחו של ישראל-סבא.
מוח עצמותם וחיילים מובהקים של
"לגיון הזרים" האירופי; אף⁻על⁻פי כן, שלא מדעתם ומחוץ להכרתם פעלה בהם רוח
ישראל סבא, עד שהטו את הזרם הרגיל של יצירת אירופה לאפיק חדש לגמרי ודובבו
את החזון ואת כיסופי⁻החזון הישראליים
שעולה בידו להפיח חיים
בגווילים הבלים, להשיב לתחייה את החיים שקפאו בתוכם; עמדתו של מי שמבכר את
ערכי "ישראל סבא" על פני יפיפיותו של יפת). העריקים, העוטפים את רוח
ישראל־סבא ב''תכריכי זרים", מתוארים כאן כשלדים המרקדים על פי קבר.
על מצח הזקן חקוק – ישראלסבא, לאמר, כל העמים הביטו וראו, ישראלסבא זה מוכה ופצוע, ובכל זאת חי וקיים הוא כי הנה, כאשר נשאל את פי המהרסים האלה לאמר – עד מתי תחתרו חתירות תחת בית ישראלסבא?
הילכך הכינור מבטא את הנוסח הפואטי הישן והאנושי – נוסחו הצנוע של "ישראלסבא", ואילו החצוצרה – את הנוסח הזאת – אבל בוודאי יֵצא
מטונף.176
הריב בין העיתונים מבטא במעגל הרחב שתי השקפות עולם, זו
הדוגלת בערכי "ישראל סבא" שמבית, וזו הדוגלת בערכים קוסמופוליטיים
ואוניברסליסטיים. (שביאליק תרגמו
לעברית), אך אנו נוטים לראות בגובהו תו היכר נטורליסטי ושוכחים את טיבו
הסמלי כבתיאור "ישראל סבא" שבסוף 'שירתנו הצעירה', שבניו עוד "יזקפו את
קומתו והקיפו את ראשו השׂב בענני כבוד ותפארה".
החשובה מאוד לכל אחד מאתנו, זו, שאצל הטיפּוּסים הללו, שהנם, אַ פּרוֹפּוֹ, רק פּרחי שדותיו שנסתחפו של ישראל סבא, אצל הללו, הוא אומר, בטלה לגמרי זה כבר, ואפשר אפילו, שלא היתה אצלם לכתחילה, כמו שיש, למשל – חְמֶה
