אֵינֵךְ בָּדָד... / חנה סנש
אֵינֵךְ
בָּדָד.
הִנֵּה הַיָּם
שֶׁלָּךְ
הוּא יִשְׁאָלֵךְ
בְּזִמְזוּמוֹ
הָרַךְ
עַל חֲלוֹמוֹת
דַּרְכֵּךְ, עַל
תִּקְווֹתַיִךְ.
חִכּוּ
לְעֵת בּוֹאֵךְ
– חִכּוּ כֻּלָּם:
הַחוֹף,
הַחוֹל, סְלָעִים,
גַּלִּים וָיָם,
יָדְעוּ-יָדעוּ: בְּלֵיל
אָפֵל תָּבוֹאִי.
וּבַמָּרוֹם,
אַלְפֵי עֵינֵי
שָׁמַיִם,
הֵן מְבִינוֹת
חַבְרוֹתֵיהֶן
הַשְּׁתַּיִם
אֲשֶׁר
גּוֹנְבוֹת מִיָּם
אֵין-סוֹף – דֶּמַע.
קיסריה,
7.1943