א. חוקר ומבקר 🔗
עמנואל בן־גריון, שהגיע עתה לגבורות, הוא חזיון מיוחד בנוף האנושי והספרותי שלנו. הוא חוקר ומבקר בזכות עצמו, והוא המטפח הנאמן של המורשת הרוחנית של אביו, הסופר ואיש־הרוח הגדול מיכה יוסף ברדיצ’בסקי.
עמנואל בן־גריון הוא חוקר, הידוע במיוחד בספריו ובמחקריו בתחום הספרות העממית, האגדה והפולקלור של ישראל והעמים. ספרו ‘שבילי האגדה’ – ספר־יסוד בתחומו – הופיע במהדורות אחדות, החל משנת תש“י ובאחרונה בתש”ל (בהוצאת מוסד ביאליק). מאמריו בנושאים אלה מפוזרים בכל כתבי־העת במשך עשרות שנים, ובמיוחד ב’ידע־עם‘, ב’עתידות’ וב’מאזנים'.
כמבקר החל את כתיבתו בגרמנית, בגרמניה, בשנת 1927, בביקורת תרגום התנ"ך של בובר־רוזנצווייג, ובמשך עשר השנים שלפני עלייתו לארץ עסק בפעילות ספרותית ענפה. עם עלייתו, בשנת 1936, ועד שלהי שנות הששים, היה אחד המבקרים השקדנים ביותר של הספרות העברית החדשה והמתהווה, וליווה דרך־קבע כל ספר וכל ארוע ספרותי במדורו הקבוע ב’דבר': “עם קריאה ראשונה”. לא פעם היה הראשון שהגיב על ספר, סופר ויצירה, כגון על ספריהם הראשונים של בני “דור הארץ”. בשנות הארבעים והחמישים כתב דרך קבע ביקורת תיאטרון, כחלק מפעילותו הביקורתית הענפה.
קוראי ‘דבר לילדים’, שגדלו בינתיים, זוכרים אותו משנות הארבעים, כאשר כתב דרך־קבע את סיפורי העם והמְשלים בסיגנון מלבב ומאיר עיניים, בחתימתו בנוסח קבוע “חזר וסיפר עמנואל בן־גריון”. סיפורי־עם ומוסר־השכל אלה כונסו בחלקם בספר, בלוויית ציוריו החינניים ומלאי ההומור של אריה נבון בשם ‘המשכיל והכסיל’ (הוצאת עם־עובד, תש"ד), שזכה למהדורות אחדות. ההוצאה הכוללת והשלמה הופיעה בספר ‘גרגר החרדל’ (מחברות לספרות, 1972).
ב. חוג מעריצי מי"ב 🔗
עמנואל בן־גריון ראוי לתשומת־לב מיוחדת בהיותו הבן והתלמיד, השוקד זה עשרות שנים על גאולת עיזבונו של אביו, מיכה יוסף ברדיצ’בסקי, ועושה הרבה להפצת “דעת מי”ב" בקרב החוקרים, המורים והקוראים. אין המדובר בהתגייסות חד־פעמית להוצאת ספר־זיכרון, כתבים מקובצים או כתיבת זיכרונות, אלא בעבודה ובמחקר מתמידים ורצופים במשך שנים רבות, כשכל כוחות הגוף והנפש נתונים לה בלבד.
פעולתו לטיפוח מורשתו של אביו החלה מיד עם פטירתו של ברדיצ’בסקי, בהיותו בן כ“א. עמנואל בן־גריון פעל יחד עם אמו, רחל לבית רמברג, עוזרתו הנאמנה של בעלה בחייו ולאחר מותו. מיפעלם הראשון של האם והבן היה הוצאת הספר המדעי ‘סיני וגריזים’ מעיזבונו של מי”ב (1925–1926). בין הספרים שראו אור לאחר־מכן: ‘כל כתבי מיכה יוסף בן־גריון (ברדיצ’בסקי)’ במהדורות שונות; מיפעל האגדה של מי“ב; ‘צפונות ואגדות’ ו’ממקור ישראל'; מחקרי קדמוניות כגון ‘ישו בן חנן’; ‘חיי משה איש האלהים’; ‘שאול ופאול’; חליפת איגרות מי”ב–י"ח ברנר, ‘פרקי יומן’ ועוד. חלק מן הספרים, במיוחד בתחום חקר קדמוניות, תורגם מגרמנית בידי עמנואל בן־גריון. כן דואג עמנואל בן־גריון דרך קבע לתרגום חלקים רבים מיצירתו לשפות אחרות: אנגלית, גרמנית ועוד.
לצד התרכזות זאת בולטת היכולת לשתף אחרים במיפעל־חיים זה, מתוך חירות־היחס וחופש־המחשבה המלאים. היחס הנפשי והרוחני המיוחד של בן למורשת אביו, לא הגביל מעולם את צעדיהם של חוקרי מי“ב וקוראיו. כל דעה, כל גישה, כל מחקר, התקבלו במלוא העזרה והסיוע. כל שאלה, אפילו המביכה והאישית ביותר, נענתה, וכל זאת גם בשעה שחלק מן המסקנות והגישות, לא תמיד עלה בקנה אחד עם אלה שלו. פתיחוּת זו היא שמשכה את החוקרים אל ארכיונו העשיר של מי”ב, ובמיוחד אל אישיותו של עמנואל בן־גריון, עד כדי כך שנתגבש חוג מיוחד של מעריצי מי"ב וחוקריו, סביבו וסביב בית “גנזי מיכה יוסף”. חוג זה נפגש לעיתים מזומנות, ושוקד בקביעות ובהתמדה על טיפוח מורשתו.
בית זה הועבר באחרונה על־ידי עמנואל בן־גריון ורעייתו הרקדנית פרופ' דבורה ברטונוב לחסותה הברוכה של עיריית חולון והוקדש לארכיונו ולספרייתו של ברדיצ’בסקי, וגם לאביה ולאחיה של דבורה ברטונוב, יהושע ברטונוב ושלמה ברטונוב, זיכרם לברכה.
“זכיתי לשבחים הרבה” 🔗
עמנואל בן־גריון פירסם מיספר גדול מאוד של מאמרים ורשימות על מי"ב, וחלקם הגדול אף כוּנס בספריו. בספרו ‘קורא הדורות’ (הוצ' רשפים, תשמ"א) כונסו רבים ממאמריו, ומובאת בו במרוכז תפיסתו את יצירתו של אביו על ארבעת אגפיה: סיפור, מאמר, אגדה ומחקר. בספרו ‘רשות היחיד’ (הוצאת רשפים, תש"ם) נאספו זיכרונותיו על אביו בעשרים השנה האחרונות לחייו.
עמנואל בן־גריון היה ער לבעייתיוּת הכרוכה בכך שבן עוסק דרך־קבע במורשתו הרוחנית של אביו. אולם לדעתו, זוהי בעיקר בעייתם של השואלים, ולא בעייתו שלו. בפתיחה לספרו: ‘הדורות והיחיד – פרקי מי"ב’ (תשל"ח) כתב על כך:
על עובדת היותי בנו [כל ההדגשות במקור. נ.ג.] של הסופר ובו בזמן מי שהקדיש שנות־חייו להוצאת כתביו, לעשיית אזניים להם, ולגאולת עזבונו – על כך זכיתי בימי חלדי לשבחים הרבה המסתכמים בדפוס הלשוני המקובל והמכובד: כיבוד־אב. ולא הוא! המדבר לפניכם ומעיד את עדותו, הוא לא הבן המעיד על אביו, אלא התלמיד המעיד על המורה, וביתר־דיוק ובמידת אמת־לאמיתה: מי שהחזיון הזה, של מורשת מיכה יוסף, היה להתגלות הרוחנית המכריעה בחייו הרוחניים. סמוך אני ובטוח: אילו נולדתי, כפי שאומרים, על אי בודד, והמקרה היה מזמן לידי מכתביו של מיכה יוסף, הייתי מגיב ועונה, מקבל ומתמכר באותה טוטאליות, של השכל והלב, ממש. ואמנם, האמת היא שהייתי לתלמידו במובן המחייב רק אחרי מותו – מות קודם־עת, בהיותי עצמי עדיין תלמיד של בית־הספר; אלא שהקשר המשפחתי גרם לכך, שאוצרות רוחו, שעתידים היו להתגלות לציבור רק במרוצת שנים רבות, היו מגילי המוקדם בהישג־יד, ולא צריך הייתי לחפש אותם במרחקים, כאשר נתבגרתי כדי להתבונן ולהבין. – במאמר מוסגר אעיר, שמזל גדול הוא לאדם צעיר, אם יעודו־בחיים יתחוור לו בגיל מוקדם; כך שהמצפן הפנימי שלו יכוון להלן – עם כל רעידותיה, אף סטיותיה הטבעיות של המחט – לכיוון אחד. עד כאן לפרשת אב ובן.
דברים אלה משמשים מצע לכל עבודתו הענפה בטיפוח מורשתו של אביו, בעיקר באותם תחומים שהוא רואה אותם כמוזנחים, כגון “חקר קדמוניות” – מחקריו של מי“ב בתנ”ך ובמקורות הנצרות – שאולי עדיין “לא איכשר דרא” לקליטת הדעות המהפכניות שהביע בתחום זה.
בהגיעו לגבורות נאחל לעמנואל בן־גריון עוד שנים רבות של עבודה פוריה ב“גנזי מיכה יוסף”, ובעיקר נברך אותו בברכה שהוא מאחל לעצמו יותר מכל: שיהיה מי שימשיך את פעלו של הבן־התלמיד בטיפוח מורשתו של האב.
תמוז תשמ"ג
הערה ביבליוגרפית
– ‘ידיעות אחרונות’, ו' בתמוז תשמ"ג (17.6.1983), עמ' 4.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.