שנים הם בּדוֹרוֹת האחרוֹנים, שהסתכּלוּ בּמלחמת הרוּח של עמנוּ מעל “ראש הגבעה”: רנ"ק ואחד העם. כּל השאר היוּ רק “תוֹמכים בּידיהם”, בּחינת אהרן וחוּר. מרוּבּים בּיניהם הקוים המַשוים, כּמוֹ רבּוּ גם הקוים המפרידים.

מקצת מן הקוים המפרידים:

רנ"ק – פילוֹסוֹף, מסתכּל “מנקוּדת־המבּט של הנצח”, בּלי קפֵידה פּוֹנה ליחידים, למשׂכּילים, זהיר שלא להרגיז חנם, אך עקבי עד הקצה.

אחד העם – הוֹגה־דעוֹת, מבקר, מבּטוֹ מגיע רק עד “התכּוֹן האוּמה” בּשלימוּתה הרוּחנית, זוֹרק מרה, מדבּר אל הרבּים, מתגרה מתוֹך כּוָנה להוֹעיל, מקפּיד על העקביוּת וּמסתגל.

רנ"ק כּוֹבש את העוֹלם מבּפנים ותוֹלה רק את קצוֹת הרעיוֹנוֹת הרמים בּאילנוֹת רחוֹקים, חוֹקר וּמנתח עד תכלית דעוֹת וּמקוֹרוֹת, חוֹתך בּכח התבוּנה בּלבד, כּמעט בּלי סברה.

אחד העם כּוֹבש את היהדוּת מתוֹך השׂתערוּת מבּחוּץ ונוֹטע יתדוֹת של תוֹרוֹת העוֹלם לקשוֹר יריעוֹת האהל, מלקט וּמצרף דעוֹת וּמקוֹרוֹת לתכלית מוּחלטה, כּוֹפה בּכח הסברה וההסבּר.

תוֹרתוֹ של רנ"ק עוֹמדת בּשלימוּתה, בּלתי נחקרת וסלעית, עד היוֹם, תלוּיה במדרש תגין וגירסאוֹת.

תוֹרתוֹ של אחד העם נבלעה, מתוֹך כּח פּעפּוּע מאין מָשלוֹ, בּאברי האוּמה, שוֹטפת ותוֹבעת צמצוּם הפּרטים בּכללים העיקריים.

ואלה מן הקוים המשוים:

שניהם סלסלוּ בּאהבה מסתוֹרית את המוּשׂג הנפרד של הרוּחני הלאוּמי, מלאוּהוּ תוֹכן וחיוּת, עד היוֹתוֹ יסוֹד וטעם לחיים, לסבל ולקרבּן, וסייעוּ כּך בּפוֹעל למאמצים הלאוּמיים.

שניהם קשרוּ את גוּף האוּמה בּגוּף כּלל האנוֹשוּת, הוֹכיחוּ בּמוֹפתים שאין להזיזם את הרוּחני הכּללי, חשוּ בּכל מוֹראוֹתיה את נפש הכּלל כּאת נפש הפּרט, חרדוּ חרדת אימה בּלתי־פּוֹסקת מפּני החדלוֹן, ונכספוּ לראוֹת את עמם מציאוּת בּעלת אטריבוּטים שלמים; קוֹסמוֹפּוֹליטיוּת מוּגבּלת בּהוָיה לאוּמית; וסייעוּ כּך להעמקת ההרגשה התרבּוּתית בּחלק העיקרי שבּעם.

שניהם הוֹפיעוּ בּשעת סכּנה קשה לקיוּם האידיאה הלאוּמית ועמדוּ בּפרץ.

שניהם היוּ מוֹרי נבוּכים.

שניהם קנוּ להם את העוֹלם בּמחשבה העברית.

תרפ"ו