א. 🔗
ברל – כמה רוך, אהבה והערצה בצלצול השם הזה, המוכר וידוע כל כך בציבור. כמה וכמה ברל ישנם, ביניהם – גם חברים ידועים אנשי שם, אך השם ברל בלי לואי – רק אל האחד יתכוון, אל זה שמשכמו ומעלה גבוה על כל הציבור, אשר פניו הולכים אתנו, בתוכנו, בראש כולנו זה כשלושים וחמש שנים. רק ליחיד בדור זה ניתן זה השפע של אימון, חיבה וכבוד, כאשר לא ניתן לשום איש אחר על פניו. כי הרגשת כלל הציבור היא: הוא מורה הדור, זה הדור מבצע המהפכה הגדולה ביותר בישראל, הדור מחדש העם ומחדש האדם בישראל. ויודע הציבור: הוא איש הרוח, המפאר את כל התנועה בקסם־אישיותו, במוסריותו הנעלה, בכוח מחשבתו וביטויו שאין דומה להם, ברב־גוניות סגולותיו וכשרונותיו, ומעריך הציבור: בכוחו כי רב יצאו לאור־עולם רבים ממפעלי היצירה של תנועת הפועלים בכל ענפי חייה, בחומר כברוח, במשק כבתרבות, באצירת הון ובאצירת אוצרות רוח, – בהנחת יסודות לחברת העבודה, תוך שילובם השלם במסכת ההגשמה הציונית־סוציאליסטית. ויודע הציבור: הוא הרוח החיה בכל מפעלותיה של הסתדרות העובדים ובפעלה של ההסתדרות הציונית, אם כי לא יתפוס מקום רשמי ברוב מוסדותיהם.
זכה ברל וכבש את כל הלבבות בתנועת הפועלים ובישוב, אם כי נחבא היה על פי רוב אל הכלים, ובעמדו ליד ההגה לא התבלט מקומו.
בקסמו כי רב, משך והשפיע והמונים היו נוהרים תמיד לשמוע את דבריו. בכל כינוס ציבורי היו דבריו של ברל אשר פיארו את המסיבה והיו לענין המרכזי אשר ריכז המונים. ותמיד ריתק את הציבור בהקשבה מרוכזת, בענין חי וגם – בהנאה אסתטית, כשמוע דברי אמנות מחוטבים. הוא העלה תמיד את הציבור, בדיבורו כבכתיבתו, ותמיד כאחד מן הציבור החי ופועל בתוכו ולמענו.
תמיד, הגינו בו, בברל. תמיד, בלי משים, נתלתה בו המחשבה: מה יאמר ברל על מעשה זה, כיצד ישקיף ברל על פעולה פלונית והצעה אלמונית. תמיד, בלי משים, כדבר טבעי היה הוא השליט העליון בחיינו הרוחניים. המדריך ומכוון את עיקר פעלנו. כסמל עמד בכל צעדי חיינו.
ולא רק בציבורו הוא זכה ברל לכבוד ולהערצה, אלא גם בישוב ובתנועה הציונית. כי היה ברל ממעצבי דמותה, מכווניה ורבי פעליה של הציונות ופעלה. וידע ברל להפליא לעשות במיזוג פעולתו הפועלית והציונית לאחדים, ללא כל ניגוד וסתירה ביניהן. כי מאוֹר התרבות והמסורת של ישראל זרח על כל מפעלותיו בשדה תנועת העבודה, וממאור תנועת העבודה ויצירתה האציל על פעולתו בשדה הציונות. ועל כולם חפץ היעוד של איש ישראל בדורנו לעמוד לעמו בצר לו ולשים את חייו קודש להצלתו, לישועתו ולגאולתו. וכה, באופן טבעי ושלם, נתמזגו בו שני הצדדים של המטבע האחד: גאולת ישראל כעם עובד בארצו. גם בזה היה מורה ומופת לרבים.
מאז עלותו במרומי הציבוריות של תנועתנו היה ברל כוח מושך לנוער בארץ. קסמו האישי, מופת חייו, כוחו החינוכי ועושר רוחו – משכו אליו רבים מהנוער הלומד, אשר זנחו ספסלי לימודים ובתי הורים, בעיר ובמושבה, והלכו להיות בין יוצרי התנועה הקיבוצית ומשק העבודה בחקלאות. ואף זכו להקים שורה של ישובי עובדים חקלאיים בארץ. ומאז הרבה ברל לפעול בקרב נוער לחוגיו ורבה השפעתו לעיצוב דמותם וחינוכם לקראת תפקידי הגשמה בארץ. אפס, קם דור חדש אשר לא ידע את ברל. הענינים המרובים שבהם נבלע ורפיפות בריאותו בשנים האחרונות גרמו לפגימת הרציפות בקשריו עם הנוער והרסו חוליות בשלשלת הנמשכת רבות בשנים. ורב, רב היה כאבו על השתבשות השלשלת הזאת, על התפרדות הנוער לפלגותיו.
והוא כאב עד בלי גבול את כאב הפילוג ופרישת חברים ומלחמת האחים בתוכנו. הוא איש האיחוד והאחדות, אשר כל ימיו נלחם וראה בהם חזות הכל, אף הקדיש להם ממיטב אונו, הגיונו וביטויו – הושבר לבו בקרבו לפרץ אשר רחב ופירוד הלבבות אשר גבר בתוך הציבור, ציבורו. היתה זאת טראגדיה אישית גדולה לברל, אשר במשך שנים רבות הוליך את תנועת הפועלים בארץ מאיחוד אל איחוד.
נפלה עטרת ראשנו.
אב, תש"ד.
ב. יתמות 🔗
יתמות – זו התחושה הנוקבת הממלאת את לב כל אלה, אשר ליוו את דרכו של ברל בארץ מראשיתה ונפשם ניזונה מאורו, היום במלאות שנה להסתלקותו.
תחושת היתמות והכאב החריף אולי לא היתה שלמה בזמן הראשון, בשלהי קיץ תש"ד. היינו המומים מעצמת המכה אשר ניחתה עלינו לפתע ולא נתפס בנפשנו גודל האסון אשר הומט עלינו – על המון חבריו ואוהביו, על תנועת הפועלים, על המפעל כולו. אך עתה, בנקוף שנה, עומד לפנינו בכל בהירותו האכזרית החלל אשר התהווה בחיינו, בכל פעלנו – והוא חסר לנו, חסר בכל יום.
אולי עוד לא היתה תקופה, שבה אנו כה זקוקים לדברו, למלתו המעוררת, המעודדת, המרוממת, המסיחה אומץ ואמונה, המאירה נתיבות – בכל שעת מבחן, בכל שעה קשה בפנים ומחוץ, בכל התרחשות שדרשה הגבת כל החי והער בתוכנו. הלא בכל אשר עבר עלינו בארץ, בכל שעת מצוקה ומבוכה – מאליה נפנתה המחשבה אל זה האיש: מה יגיד הוא, איך יגיד הוא, ומה יש לאמור לעם, לתנועתו, לחבריו שארחו לחברה אתו בדרך ההעפלה הגדולה, אשר כמוה לא היתה בדברי ימי עם ואדם. ולא נכזבנו. תמיד, בין אם הדברים פיזרו את המבוכה והשיבו על השאלה, ובין אם לא הספיקו לכך – עצם הדברים, באש העצורה בהם, ביקוד־הנפש המלווה אותם, בראייתם הפיכחת המעמיקה, בניתוחם היסודי, בביטוים העז ובשפתם המלבבת, בכל אלה היה משב רוח הרים מרעננת, מחשלת, מדרבנת את המחשבה ומחזקת את הידים. דבריו היו הרוח המחיה את כל המחנה מקצה.
והיה זה הרגלנו – לראות תמיד את ברל עומד בשער, נלחם, תובע, מוכיח. אי במה מבמותינו – בתנועת הפועלים, בציונות, בישוב – אשר לא היה בה מראשי המדברים, אשר לדבריו לא יקשיבו בהמית־לב אוהבים ומתנגדים גם יחד? והיה זה הרגלנו בכל יום כינוס ומועד לחכות לשעת נאומו של ברל ולשתות בצמא את דבריו, אף להשתאות אל החכמה, האמת והיופי אשר בהם רצופים הדברים, ולא אחת גם לרוות חווית־נפש עמוקה עם שמיעתם. והיה זה הרגלנו, בכל קונגרס וּועידה, לשאוב מלוא חפנים הנאה רוחנית בקראנו, בין כל הנאומים הרבים, את נאומו והרצאתו של ברל. ולעתים ראינו את ברל מוחרד מביתו והולך בשליחות מעבר לימים, בהביאו את דבר־התנועה – האמיץ, הבהיר, המשכנע – אל קרובים ורחוקים, אל המונים ונוער בעם, אל בני־ברית ושאינם בני־ברית בחוץ, ובעמדו לימין קברניטי ספינתנו המתנודדת בעתות סערה. תמיד ידענו, כי יש לנו על מי לסמוך, יש מי שילך לפנינו.
והנה בא היום המר – ונאלם קול־הפלאים. נפסקו הדברים אשר היו שירה אחת גדולה, שירת היצירה והמלחמה של תנועת הפועלים ושל הציונות המתגשמת. נעקר האיש חוזה תנועתנו, הלוחם, השליח, הדבּר, והתייתמנו. והוא חסר לנו בכל אשר נפנה, ואין ממלא את החלל.
אב, תש"ה
ג. באר מים חיים 🔗
הפוך בה והפוך בה דכולא בה – יאמר כל המצוי אצל כתבי ברל, ואף ההופך בעזבון האיגרות המרובות של ברל, אשר כרך ראשון מהן יראה בקרוב אור.
המעיין בכתבים ובאיגרות1, גם אם הכיר מקרוב את ברל עשרות בשנים, ישתאה לרוחב־הדעת, לנפש חובקת־עולם – עולמנו – ומלואו, לעוז־הביטוי, לאי־השקט המסעיר והמפעיל, להתמכרות ללא־שיור לעניני הכלל, לראיה מרחיקת־מעוף – הגלומים במשנתו. מתוך אלה קמה ועולה לפנינו דמות, אשר ברוחו הכבירה חצב להבות דבריו ובעצם פועל־חייו ובמשא חזונו עשה יותר מכל בני־דורו לעיצוב דמותה של תנועת הפועלים העברית ודור־החלוצים, ובמידה מרובה – גם דמותה של המדינה בדרך, אכן, לא רק איש־רעים ואיש־שיחה נלבב היה, כי אם גם איש־ריב, איש שמתווכח קשות עם יריבים, וגם בחוגו הקרוב לא תמיד מזדהה עם הדעה הכללית וחולק על דעת חברים – ובכל זאת תמיד־תמיד קשב רב לדבריו והשפעה רבה נודעת מהם גם על מתנגדים ויריבים. כאשר ידבר נגידים בכל הענינים שהם מכבשונו של עולמנו – כן ידבר רתת בכל שנראה לו פגיעה ועיוות, בין מבפנים ובין מבחוץ, ויודע הוא לקדש מלחמה ולעמוד בשער בשעות סכנה וחרום, גם להתריע, להזהיר ולחשל את כוחנו לקראת הבאות. בכל אלה היה ברל חוזה לעמו, חוזה לתנועתו.
וככל אשר יהיה איש־הציבור, איש הכלל – כן היה איש המטפח רעוּת וקרבת־נפש לפרט. ביטויי־הכרה ופרקי הערכה מופלאים לאישים מפוזרים לרוב בכל הכתבים ובאיגרות.
משנתו של ברל, החתומה בכתביו ובאיגרותיו, הרי היא באר מים חיים, אשר ממנה לא רק תרווה צמאונה כל נפש שוקקה בתקופתנו ובדורנו, אלא גם עשויה היא לתת שיקוי מרפא לדור הצעיר, העולה לחיים ולפעילות בארצנו, וגם בתפוצות, אשר לא ידעו את ברל. וגדולה היא הבעיה בפני מעצבי דמותו ומחנכיו של הדור: כיצד להנחיל את המשנה הגדולה של גדול תנועתנו, בצורה הראויה, לבני הנוער והמוני העם, בישראל ובעם כולו.
־ ־ ־ ־ ־
בימים אלה שועה הלב מאליו (כביטוי של ב. לגבי הרצל במשאו המונומנטלי “לקראת הימים הבאים”) והוגה – בברל.
בימים גדולים וקשים אלה, העוברים על מדינת ישראל, כמה חסרים לנו דעתו, הדרכתו וביטויו של ברל. זכור לנו כמה הרטיטו את הלב דברי ברל בהתייצבו בשער, בשעת התנקשות צר ואויב בנפש מפעלנו ובנפש הישוב הבונה אותו, כמה עידוד וניחומים וכוחות־נפש ועצה ותבונה שאבנו כולנו מדבריו, וכמה אומץ וגבורה נסך אל לב כולנו – לא להשלים, למחות, למרוד, להתקומם, לסכל מזימות ולהדוף אחור כוחות רשע וזדון, אשר סביב שתו עלינו. ובתוך זה כמה ידע גם להוקיע מרשיעי־ברית מהבית, אשר נתנו יד לאויבינו־בנפש בעצם המערכה הכבדה.
ד. יום־ההולדת השישים של ברל ז"ל 🔗
יום כ“ט טבת תרמ”ז – תאריך נכבד הוא לתנועת הפועלים בארץ ישראל, לציונות, לישוב.
ביום זה דרך כוכב בישראל, בשמי העם החותר לגאולה ולתקומה במולדתו. נולד האיש אשר יעדו שר־האומה להיות מורו ומדריכו של דור־חלוצים בישראל, חוזה ומצפונה של תנועת התחיה כולה, מתוה דרכה של עבודת הבנין, מההולכים בראש המחנה.
אין לתאר את פני התנועה ופני מפעל הפועלים בארץ – אילולא ברל ההולך עמנו, בלי האיש, אשר נוגה־מחשבתו ואש־דברו ליוו יום־יום, במשך שלושים וחמש שנים, את כל חיינו ומהלך חיינו, את פועל ידינו ויצירתנו.
ממעצבי דמותה ומחשלי אָפיה של תנועת העבודה בארץ־ישראל היה. גדל עם התנועה וגידל אותה במעלה הדרך, הזרועה סלעים ואבני־נגף ומכשולים אין קץ. בתוך עמו ישב ואת כאבו כאב, את חזון תקומתו הגה – וידו לא זזה מידם של הבונים, ומרוחו הכבירה אצל על כל המחנה.
במשך שלושים וחמש שנים העניק ברל מברכת נפשו למפעל האדירים של תנועת העבודה והציונות בארץ. אין פינה מפינות חיינו אשר לא הוארו באור דברו ומשא חזונו, ואין מעשה ממעשי יצירתנו אשר לא הופרו בידו האמונה והנאמנה. ממעין אוצרותיו השקה את כל שדותינו, אשר גדלו וגם עשו פרי הילולים.
איש הרוח ואיש המעשה. יוזם, פועל ומפעיל בכל מפעלותיו בארץ: בקרקע, בהתישבות, במשק, בעליה, בהגנה, במדיניות, בארגון, בתרבות, בספרות, בצלילות דעתו, בברק מחשבתו, בעושר ניבו, ברוחב חזונו, באוצרות רוחו ובטוהר מוסרו – כוחו.
והוא רכש את לב הכל, השפעתו הפליגה הרחק מגבולות תנועתו. הוא היה לפה לכל התנועה, ולדברו הקשיבו המונים, התנועה כולה רחשה לו אהבה ואמונה.
ההלכה והמעשה של ברל נתמזגו במפעל החלוצי, בכל אשר נוצר וקם בארץ, גדול ועצום ערך חייו ומפעל חייו לארץ־ישראל הנבנית, לציונות בהתגשמותה. לא פחות גדול ערך ירושתו, אשר הנחיל לדורנו ולדורות הבאים.
ו' שבט תש"ז
-
א. מ. קולר ז"ל היה בין המכינים כתביו וכן כרך ראשון של אגרותיו. – המביא לדפוס. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות