בימים ההם. בתקופה שקדמה למלחמה העולמית הראשונה ובזמן המלחמה, ואנו בארץ ציבור קטן, ורובו הגדול פועלים שכירים במושבות יהודה והגליל ובחוות המעטות, ומיעוטו הקטן במספר הקבוצות שהתקיימו אז. בעת ההיא והסתדרות עובדים כללית טרם היתה, ומוסדות פועלים – נער יספרם, וחברים־עסקנים אשר יקדישו עצמם לעניני הציבור – מתי מספר היו. בתקופת נעורים זו של תנועתנו בארץ היו הפועלים בבחינת משפחה גדולה אחת, שהיא אמנם נפוצה במקומות רבים ומרוחקים זה מזה, אך מלוכדת ודבוקה בתוכה. הכל ידעו והכירו איש את רעהו, והחברים־העסקנים מתוך המחנה יצאו ובתוכו חיו ועל חבר־המשפחה נמנו.
בימים ההם, בראשית העסקנות הציבורית של הפועלים, שקדמה ליסוד הסתדרות הפועלים החקלאים, נתפרסם לראשונה שמו של עסקן־הפועלים הצעיר, אשר בא עם קבוצת “האכר הצעיר” מאמריקה – אליעזר יפה. הוא אך הופיע – ובמרץ נעורים ובכוח רב החל את פעולתו בקרב הציבור, ולא ארכו הימים והוא תפס את מקומו בשורה הקדומה של תנועת הפועלים הצעירה, בהתמכרו לארגונו ודאגתו של ציבור הפועלים המרוכז בגליל.
באו ימי המלחמה העולמית, אשר מצאה את הישוב ואת ציבור הפועלים בתוכו – דל במספר וחלש באחיזתו הכלכלית ובכוחו היוצר, ונדרשו מאמצים יוצאים מגדר הרגיל כדי לקיים את הציבור הזה, להפיח בו רוח־חיים ובטחון בעצמו ולעשותו כוח בונה, אשר יעמוד על עמדותיו ביום צרה ומצוקה ויכין את הקרקע לבאות, עם פתיחת שערים והתפרצות זרם עליה גדול לארץ. אז נמצאו היחידים קרואי־הציבור, אשר לקחו את המכשלה הגדולה על שכמם והנחו את ציבור הפועלים דרך החתחתים הרבים, אף הכשירוהו לקראת יעודו, בהגיע ימי העליה וההתישבות והבניה הגדולים לאחר המלחמה. אחד היחידים האלה היה אליעזר יפה.
בימים ההם, וארץ־ישראל היתה מחולקת וקרועה לחלקיה, ורחוקה היתה ארץ הגליל מאחיותיה יהודה והשומרון. וימים רבים לא היה גם קשר ביניהן. ובכל חבל – הצרות והקושיים שלו, והבעיות שלו, והסכנות שלו, וגם – האישים שלו, אלה אשר ימי המצוקה העלום ונשאום וגילו את כוחם וברכתם לציבור. כה מצאה יהודה הפועלית את האישים שלה, שומרון – שהיתה קרועה מיהודה ורחוקה מהגליל1 – את שלו2 והגליל את שלו אך היו יחסי גומלין ביניהם, רוחניים ופסיכולוגיים. באורח נעלם נמשכו צנורות השפעה מהתם להכא, ומהכא להתם, ומבלי הידבר ומבלי קשר־ידיעות מספיק הוחלו ובוצעו בשלושת המחוזות הקרועים ביניהם פעולות ומפעלים דומים: קבלת עבודות ציבוריות להעסקת מחוסרי העבודה, הקמת מחסני הספקה – התחלה ל“משביר” – ראשית עזרה הדדית ועזרה רפואית (קופת חולים).
הרוח החיה בגליל היה אליעזר יפה, אך הד הפעולה התפשט הרחק מעבר לגבולות הגליל ושמו של אליעזר יפה, נישא גם בפי ציבור הפועלים ביהודה ובשומרון. הוא היה אחת הדמויות המרכזיות בציבורנו בימים ההם, אם כי רבים לא ידעוהו פנים.
בפעם הראשונה נפגשתי עם אליעזר יפה בגמר המלחמה ההיא בסוף 1918.
באויר בקעו ועלו צלילים של אביב חדש הבא על העולם ועלינו. הכל התנער לקראת התחדשות. וגם בציבור הפועלים המפורר והמפורד בזמן המלחמה, קמה התעוררות. אז, בימי הגדולות, התעוררו רבים לחרוג ממסגרת ההתבדלות המפלגתית, אשר חילקה את ציבור הפועלים הקטן בארץ והטביעה את חותמה על הציבוריות הפועלית גם בימי המלחמה. וביתר שאת – אחריה. אז צף הרעיון על הקמת “ועד מאוחד” – עוד בטרם בשל הזמן להקמת הסתדרות עובדים כללית אשר יכניס שיתוף בפעולה המדינית, ההתישבותית, התרבותית והארגונית של הפועלים. רבים מאנשי המפלגות והבלתי־מפלגתיים נתנו את ידם להקמת המוסד הזה, אשר ביחסי המפלגות היה זה מהדברים הבלתי־קלים.
באותו הזמן נזדמנתי לישיבה משותפת עם אליעזר יפה, שבא ממקוה־ישראל – מקום עבודתו בימים ההם. היתה זאת אחת הישיבות אשר עסקה בענין ה“ועד המאוחד” ובה השתתפו חברים משתי המפלגות ובלתי־מפלגתיים. בישיבה נתגלעו ניגודי־דברים בין ב"כ הזרמים, ואליעזר יפה דיבר קשות כלפי הזרמים האחרים שמחוץ למפלגתו. התרשמתי מאוד מהופעתו, ועד היום אראה אותו – את האיש הצעיר והנמרץ, בתלבשתו הפשוטה, בפניו הצנומים־המרוכזים ובמבטו החודר – עומד זועם ומדבר רתת. מאז נשאר רישומו עלי כאיש זועם.
לא אסתיעא מילתא – והועד המאוחד לא קם. וציבור הפועלים הוסיף לפעול במפורד, במסגרת שתי מפלגותיו, עד שקמה הסתדרות העובדים בכסלו תרפ"א.
מאז עברו שנים. במשך הזמן היו לי כמה וכמה הזדמנויות של פגישה עם אליעזר יפה, איש “מושב העובדים” ואיש נהלל אשר בידו את התרשמותי הראשונה על האיש. אך ביותר הכרתי אותו במשך התקופה של עבודתי אתו במחיצה אחת, משנבחר למרכז החקלאי בועידה השלישית (שבט תרפ"ו). במשך זמן ידוע עבד במרכז החקלאי בפועל, וכאן נוכחתי מה גדולה היתה טעותי בהגדרת אפיו מפגישתי הראשונה אתו. אינני יודע אם רבים הם בין אנשי מוסדות מרכזיים של ההסתדרות, אשר כה נוח וטוב היה לעבוד אתם ובמחיצתם, כמו עם אליעזר יפה, אז, במרכז החקלאי. היה איש נוח לבריות, חברי בהליכותיו ולבבי ביחסיו, ובלי משים משך את הסובבים לכבדו ולאהדו. כמה מלבב ונעים היה צחוקו, כטוב לבו עליו, יחד עם זה היה איש בעל אופי, היודע לעמוד על דעותיו, מבלי לפגוע בזולתו ומבלי לפגום בהרגשה הטובה אשר במחיצתו.
מהמרכז החקלאי פנה אליעזר ל“תנובה”. זה המוסד השיתופי הצעיר למכירת תוצרת המשקים – וכאן עברו עליו שנים של עבודה פוריה וגדולה לטיפוח המוסד ופיתוחו. בעבודת “תנובה” נתגלה ביותר כוחו וכשרון־המעשה שלו, ורב חלקו בבניינו של המוסד האדיר הזה. וכיצד ידע להשקיע במוסד־טיפוחיו לא רק מכוחו ואונו אלא גם מנשמתו – על כך תעידנה חוברות “אלומות”, כלי מבטא של “תנובה”, אשר ערך והוציא במשך שנים, כי זאת סגולתו וזו דרכו של האיש: בכל אשר פעל חילק מברכתו ומכוחו אשר ניחן בהם, ולא דללו אוצרותיו ימים רבים.
לפני כארבעה חדשים ביקרתיו בביתו יחד עם עוד חברים. נדהמתי למראהו. לפני ישב אדם זקן, תשוש, מעוטר זקן לבן, אך בהתעצם שיחת המסובים – הימים ימי אחרי מועצת מפלגת פועלי ארץ־ישראל בכפר־סבא – ראיתי שוב את העינים הידועות לי מאז של אליעזר יפה. הוא לקח חלק חי בשיחה – במבע עיניו, בארשת פניו, בתנועות גופו, אם כי נמנע ממנו להשמיע את דבריו. וגם בהיותו רחוק מבמת העשיה הציבורית – נשאר לבו ער ונפשו קשובה לתנועה, אשר לה הקדיש את מיטב ימי חייו.
אבד לתנועה אחד מגדולי בוניה ומדריכיה.
תשרי, תש"ג
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.