רקע
דוד קאופמן
הקדמה: אגרות/ שמואל דוד לוצטו

 

דברים אחדים    🔗

אל הגבירים אשר נדב לבם אותם לקנות הספר הנכבד הזה.

הנני מתחיל לתת לפניכם היום את האוצר הנחמד כולל אגרות רשד“ל אשר הריץ אל חכמי דורו בכלל, ואל החכמים המפורסמים שי”ר ויש“ר בפרט, אך לא כל אגרותיו תבאנה בזה החבור, כי איזה מהן נשמטו אשר כבר נדפסו כה וכה במה”ע, ואמנם הקורא הנכבד ימצא אותן בספר אשר יש בדעתו של הדר. ישעיה לוצאטו נרו יאיר להוציא לאור בשם “מכתבי שד”ל המפוזרים“. ואם ירחיב ה' את גבולי אוציא לאור גם המכתבים אשר כתב שי”ר אל רשד"ל למען אלה ואלה תהיינה לאחדים בידכם.

אלף תודות לכם על אשר תמכתם אותי במצוה רבה כזאת. שמותיכם יזהירו כזהר הרקיע לעדי עד.

אלה דברי המוציא לאור


 

אליכם אישים אקרא!    🔗

פתוני רעי ואפת ובפרט נדרשתי לאשר שאל ממני ידידי דר. ישעיה לוצאטו לכתוב הקדמה למכתבי אביו המנוח לעת יצאו נאספים אסיפת אסירים נגאלים כליל בהדרם כאשר רוחו חבלתם. ידעתי גם ידעתי את מך1 ערכי כי מי אני שאבא לפני המלך וגם לא נסתר ממני כי אך למותר יחשב כל דבר תְהִלה, הלא שֵם שד"ל עשה לו כנפים ובכל מקום שדברו יוצא מפורש, כל הצמאים לדברי חכמה יעשו אזנם כאפרכסת ואם לא אפוא למלַי לא יחושו ושבחי לא ינשאֵהו ובכל זאת לא נתתי אזן קשבת לְחִקקי לב כאלה, אמרתי יהי מה! אדברה כאשר עם רוחי, הלא במקום אשר ימצאו את גדולתי שם ימצאו את ענותי, כי אהיה רק כשוער בהיכל מלך ורק בחוץ ולא בהיכל פנימה יִשָמַע את קולי.

נפשי בקרבי תעלה ותגיל אף רנן כי בא היום שקויתיהו ואודה לאל חי שלא השבית גואל מספרותנו וחמל על שארית פליטת בחיריו שלא תאבד מַאֲכל לעש ולסס ולא תהיה לבז ולמלתעות הזמן, שמו נאה לו והוא נאה לשמו, אב יתומים הנהו, ולא לבד לילדי בשר כי אם גם לילדי הרוח אחרי מות מולידם ומחולליהם. אכן כדאי היה שד“ל שתראה עליו חמלת ד' אשר רחם על כל היקר אשר השאיר אחריו לברכה והקים לו בן יוצא חלציו אשר אזר חיל כגבור, ולא נח ולא שקט עד אשר אסף אליו את כל ילדי רוח אביו אשר שלח חוצה. זכותו של שד”ל הגין עליו כי אחרי מותו נהפך בנו אשר לא נסה עד הנה בדברי בקֹרת וחכמת ישראל למבקר ולדורש בשדה ספרותנו, לא חסה על עמלו ולא נסוג אחור מהעבודה הקשה אשר העמיס על שכמו מבלי לדעת כי רבה מהכיל וכי תשתרג תעלה על צוארו למעלה מראשו, בחריצות ידים מאין כמהו עשה לילות לימים ויחפש בלי הפוגות בכל החורים ובכל הסדקים ויכתוב מכתבים לכל ארבע פנות הארץ ויבקש וימצא וה' היה עמו עד אשר צבר אגרות אביו לקמצים, ויאָספו חבילות חבילות למאות ולאלפים. ויותר משהיה ישעיה חרוץ ובבלתי נלאה, עוד השכיל לעשות סדרים ולערוך את כל הכתבים כפי עת הבראם עד אשר נודע לו כמה אגרות נכתבו בשנה זו וכמה בשנה אחרת והוא סופר ומונה וחבר רשימה ומתוכה יקרא מין המכתבים ועת הִכָתְבם ולפעמים גם תוכנם ואל מי מבני דורו יפנו ויהי שם הספר Index raisonné des livres de Correspodance de feu S.D.L. Padoue 1878, 8°. ויהי כאשר יצא הספר הזה לאור על פני חוצות וישתוממו כל רואיו על רב הטוב הצפון בקרב המטמון אשר עליו יסוב דברו. ונפש כל אוהבי שד“ל התאותה תאוה לראות אגרותיו בעצמן ובתארן יוצאות לאור בי בעוד רשימתן ואפס קציהן בכפנו בלענון ואף כי בהרָאות לעינינו כלן בלי מגרעת. וגם אני הצעיר הרימותי את קולי והגדתי לבת עמי באיטאליה2 כי נטל עליה לפדות את ילדי שד”ל האסורים בחשך ולגאלם למען נראם ונשמח במאור פניהם והנה לרגעים קרני תקוה נראו בשחקים שימָצאו בארץ מולדת שד“ל אנשים אשר נדבה רוחם אותם לגשת אל המלאכה מלאכת פדיון שבוים, אבל תקותנו נשארה מעל, וחיש מהרה חשכו העבים וכל עמל ישעיה בנו עלה בתהו ויאבד, אבל רוח והצלה עמד ממקום אחר, כי העיר ד' את רוח ה'. שאלתיאל אייזיק גרעבער בארץ גאליציאה, והוא באהבתו ובחמלתו לשד”ל התגבר ועשה חיל ולא השיב את ידו מִכַלה בטרם בצע את מזמתו הטובה והנדיבה להדפיס את אגרות שד"ל, כתת את רגליו ונסע מעיר לעיר לבקש חותמים ולא פחד מכל מכשול ומכל אשר עמד נגדו להפריעו ממלאכתו. יישר כחו לאורייתא כי לא לבצע כסף עשה רצונו נחושה ויגע ועמל מבלי הרף, ולבן וצרף את ההגהה עד אשר יצא הספר מזוקק כפי שידו משגת.

והיה אם ישאלני שואל: מה קול הגבורה אשר תעביר במחנה העברים האם ספר חדש המכיל בקרבו נצורות מני קדם וסודות לא ידענום, יולד לנו, הלא רק מכתבים כאשר יכתבם איש אל רעהו יָראו לפנינו? אענה אף אני חלקי ואומר: מי יתן וצלחה עלי רוח שד“ל במתק לשונו והוד דבריו כי נעמו להגיד לעמי את אשר הנהו נותן לפניהם היום ולהשמיע לבית יעקב את כל היקר אשר ראו עיני ואשר יָראה עתה לעיני כל רואיו ומכיריו. בל נבזה למכתב כי קצר ולאגרת כי קלה היא וקטנה, איננם נופלים מספרים רחבי ידיים ובריאי־נייר. בל נשכח כי הורתו ולידתו של הספר היתה באגרת, הלא שמו מוכיח עליו כי מקדם גם הוא לא היה כי אם מכתב ושם ספר יכיל את שניהם. ואיככה נוכל ושכחנו כי רבים מספרי עמנו היותר יקירים נכתבו כדמות אגרת ובפרט הספרים אשר בין הערבים נולדו כמו ס' האמונה הרמה להראב”ד הראשון וס' מורה נבוכים לפאר עמנו הרמב“ם ועוד רבים וכן שלמים כאלה. הלא טוב לנו המכתב אשר תשתפך בו נפש כותבו מבלי מעצור וכל קרבו יתגלה מבלי לראות אל ימין ולשתוק או להביט אל שמאל ולהחביא את דעתו תחת מעטה זר עד אשר לא נכיר את מראהו האמתי כי הנהו מתעטף ומתנכר ומוזר הוא לעינינו. ומה גם אם נמצא מכתבי אנשים אשר יגלו בהם את חיי רוחם, וכל אשר חזו עיניהם לא יחשכו ממנו, אכן אלה כמטמונים יחשבו וערכם לא ידל בקטנם, כי רב טוב צפון בקרבם, ואולי עוד יותר מבספר רב וארוך. הלא גלוי וידוע לפני מכיר דברי ימי המדעים כי לפעמים היתה אורה ע”י מכתב קטן צעיר הכמות וכי לא אחת ולא שתים נמצאו בהערה אשר התמלטה מפי כותב נבחר דברים העומדים ברומה של חכמה המאירים מחשכים ודולים פנינים ממימי הנשיה. ומה גם באגרות שד"ל אשר לא חשך את פלאי מציאותיו בבית עד אשר יָקבצו על יד אחד לאחד ויהיו בידו לספר גדול הנוצה כי אם שלחם החוצה כצפרים עפות לשמח אנשים ולדשן עצם כי זה שמואל דוד האיש לא ידענו מה היה לו כי בזמן אשר כל החכמים והמבקרים סגרו דלתיהם בעדיהם ויצברו בר ויאספו אל תוך ילקוטם את כל אשר מצאו על פני חוצות ספרותנו ועל שדמות חכמתנו, הוא האחד פתח את דלתות ביתו וכהקר ביר מימיו כן הקר את תנובות רוחו אשר חנן אותו אלהים, לא ייחל עד עת האסיף ולא יצפה ליום אשר כלו בו לספריו חדשיהם ושנותיהם כי אם השפיע מטובו כל היום בלי הפוגות בידו הנדיבה, על כן לא נבל עליהו ופריו דשן ורענן כי לא שמרהו אתו בבית הכלא עד אשר קמטו פניו וייבש ולא טעם ולא ריח ולא תואר ולא הדר לו.

היום לעת הראות בית נכאתו של שד“ל לעיני השמש, ידוע נדע את כבוד גדולתו ותפארת יקרו ולא יאמרו עוד כאשר חשבו אחדים בחֻבם לפנים, כי למותר יהי' להוציא לאור את כל מכתב ומכתב אשר פזר נתן לאביונים ולעשירים, לדלים ולרקים כאשר לאלה אשר ידם רב להם ולא יתחכמו עוד לשאול למה נשמור לחיי עד את אשר בִן יום היה ובן יום אבד, ולמה נציל ממלתעות הנשיה את אשר לא בראו בעליו להיות למשמרת נצח. לא כן עמכם, אתם השואלים, כי שד”ל בעצמו ידע את אשר עשה, ועל כן התאמץ לשמור פתשגן כתביו בילקוטו והעתיקם על ידי תלמידיו, וגם בקש לקבל בחזרה את אגרותיו אחרי מות בעליהם אשר אליהם דבר את מלתו כי לא כמכתבי זולתו היו מכתביו כי נפשו ורוחו שפך בהם לפני הקורא וכל אשר פעל ועשה ואשר חזה ומצא ספח בהם ולא כלא בבית מאומה אם היה אגרתו בית כלי לקבל את מזמות רוחו אשר תסובנה על הדבר אשר שאלו עליו את פיהו. אין מלה על לשוני לתאר ולפאר כמשפטו וחקו את הוד מכתביו ויקרם. האם אהלל בלשון עלגים את לשון מדברת גדולות אשר אין מעצור לנגדו ברב או במעט להביע את כל אשר עלה על רוחו ולהלביש מחלצות קודש ומעטה תפארה את כ רעיוני לבו וכל צפוני טמוני חכמה אשר חזה בעין שכלו עין הבדולח. נפשי בקרבי תעלוז לאל חי בזכרי אשר העמיד לנו וללשוננו הקדושה גואל בימינו אלה אשר חכמת דקדוק לשון הקודש היתה בהם למקנה זרים ורק חכמי העמים יחשבו למביני דעת ולגוזרי אומר ושם בנינו אשר להם היתה למורשה הלשון הזאת לא ישמע ולא יזכר. כל חיך אוכל יטעם וכל שופט מישרים יענו עתה ויעידו כי לא אבדה עוד מבינינו דעת לשוננו ומצפוניה כי מי בין חכמי העמים אשר נערוך אל שד“ל בעיני החודרת אל היכל הלשון פנימה ואשר נגלו לפניו סתריה וחביון עזה והמון רזיה כמבראשית. כאשר נשלבים שמותם בשמו כן נדבקו יחדיו ברוחו פי שנים גבורת שמואל הרמתי ומתק שפתי נעים זמירות ישראל, כי כאשר דבריו ברור מללו בהשפיעו עלינו משפע ידיעותיו ומסתרי מראותיו אשר חזה כן יגביה עוף וירים את נפשנו בהוד מליצותיו ורום מעלת שיריו הנשאים. ואיש כזה אשר בו תחיה לשוננו חיי רוחה עד אשר ידבר כאחד מבני הנביאים הלא הוא נוצר מאין כמוהו לגלות לנו נצורותיה מני קדם, לעלות עד היסוד ולהראות לנו חדשות אשר לא שערום אבותינו ומה גם אלה אשר רק ינתחוה לנתחים כאחד המתים ויבקשו את רוח חיים בגויה נעלמה. ישוטטו רבים ויבינו במכתביו וימצאו את אשר עיניו ראו ולא זר כי יש בהם דברים נפלאים אשר לא נראו עדנה על פני חוצות כי אם גם נדפסו דבריו זה בכה וזה בכה בכתבי העתים ובהקדמות ספרי אחרים כאשר הראה לנו ישעיה בנו בהשקפתו הכללית על כל הנדפס ממטמוני אביו בס' הנקרא Catalogo ragionato degli seritti sparsi di S.D.L, Padova 1881. 8 לא ראה אור עדנה אחד מני עשרה ואולי לא אחד מן החמשים מאגרותיו המכילות בקרבן את שכיות חמדתו. מי כמהו ירד לעומק חקי הלשון להבדיל בין הנרדפים ולהפריד בין הדבקים, להכיר את הוראות המלות ומשמעות שרשיהם ובניניהם וכל ענפיהם המשתרגים מהם! ובזאת לא נגעתי כי אם אל הקצה כי גדולות מאלה עשה בגלותו לפנינו את מסתרי הכתובים ובהראותו אור בהיר במקומות חשוכים אין נגוהות ובהבינו כי לבן של ראשונים חכמי המשנה והתלמוד היה כפתחו של אולם בהבנת לשון הקדש אשר עליה נוסדו הלכות מהלכות שונות הסתומות לנו עד עתה בענין עיקרם מן הכתוב. יותר משאני קראתי ושבחתי לפניכם כתוב כאן, אומר גם אני ואקוה כי כל קורא באהבה יתן אמון לדברי ויבין כי רק לזאת נתתי מחסום למהלל פי כי פעולות שד”ל הנה מהדברים שאין גומרים עליהם את ההלל.

הן אלה דרכי חכמינו וגדולינו כי לא נוכל לתאר את כל כבוד גדולתם, בהראותנו את כל אשר עשו ופעלו בשדה אחד כי לא על מקום אחד כי אם במקומות רבים ובשדמות שונות הודיעונו במה כחם גדול עד אשר נשתוֹמם על רב כשרונותיהם ועל המון הידיעות אשר חנן אותם אלהים. והנה אחד מן הבחירים אשר ד' קורא היה שד“ל ורק אפס קצהו ראינו אם נתפלא על הגדולות אשר עשה בחכמת הלשון ופתרון המקראות כי אם גם החזיק בה ובה הראה לנו את רב בינתו, גם מהמון ספרינו אשר צמחו בימי הבינים לא הניח את ידו החזקה. כאשר יכתבו דברי ימי מדענו וחלק כחלק יחלוקו כל אלה אשר עבדו בכרם חכמת ישורון אז יזריח ויאיר שם שד”ל בתקפו ובגבורתו כי הוא דלה דלה לנו ממימי הנשיה ובכל מקום אשר השמיע את דבריו, אורה ושמחה היתה לכל החוקרים עמו. לבי עלי יהמה בזכרי את אשר פעל הוא אחד ואין לו שני לכבוד משוררינו הספרדים אשר גאלם משחת בלי והעלה אותם לנו ממחשכים אשר בם היה מכוסה שמם וזכר שיריהם ופניניהם אשר אין ערוך להם. הוא באמת עשה חסד עם החיים ועם המתים עד אשר לא בניו ומיודעיו לבדם בכו על מותו כי אם גם נפשות אלה אשר מתו כבר ועתה נשארו יתומים מחדש כי לֻקח מעל ראשם גואלם ומכירם – אביהם. מי לא ידאב בראותו כי קבוצת שירי ר' יהודה הלוי אשר גם אחיו בשיר יודוהו וינשאוהו לא נשלמה כי קראהו האסון היותר נורא אשר יקרה לילדי הרוח כאשר יקרה לילדי בשר־במות אביהם. איך עלה הכורת וגדע את הארז אשר בלבנון בעודו באבו בעוד כח עלומים ברוחו ונפשו מלאה מזמות חדשות וגם ישנות העומדות להבצע! אבל הס, בל נקונן כעת ותהי זאת נחמתנו בראותנו אותו אשר בלא ימיו נקטף כי מלא צבאו וכי גדֹולות פעל בעדנו וכי לא אבד שריד ממטמוניו וכל אשר הגה ברוחו חיה יחיה בינינו ויהיה למזכרת נצח.

אבל לא לתאר את יקר שד“ל ומעלת פעולותיו בקרב עמנו באתי היום, מקבוצת אגרותיו היה לי לדבר, ואני נטשתי את מקומי ואלך כהמית רוחי להשתטח על קברו ולבכות על אבדן כבודי כי הייתי גבר עֲבָרתו האהבה אשר לשמע נאהבו ולזכרו ילך שולל ונשבה ברב התפעלותו והמון רגשי לבבו. ועל כן אתן מחסום למו פי ולא אוסיף לקונן עוד כי אם אשוב אל דברי הראשון ואומר כי גם בזאת גדול יהי' כבוד הקובץ הזה כי בו נמצא דברים יקירי הערך אשר לא שמענו את שמעם עד עתה ולא ראינום בתוך ספרי שד”ל או בתוך אגרותיו הנדפסות. גלוי וידוע כבר מקדם כמה השפיע מבית גנזיו לכל הפונים אליו ולכל המבקשים עזרו ועצתו וכי הוא נתן ופזר בידו הנדיבה יד מלך לכל ארבע רוחות העולם, אבל עתה נוָדע ברור כמה פעל ועשה בעד אחרים כי אהבת החכמה נוססת בקרבו ובכל מקום אשר קוה כי לטובת המדע יהי' פעלו ידיו היו פתוחות להעניק ולהריק ברכות עד בלי די. אמת כי בחוברת הראשונה לא נכיר עוד את מדתו הזאת, כי בעת כזאת אשר אליה תיוחסנה אגרות החוברת הזאת לא יצא עדנה שמו על פני החוצות כי אם בארצו ובמולדתו הכירוהו וינשאוהו וחזונו לא היה נפרץ כל כך כבימים האחרונים. ועוד זאת נראה כי עלה מעלה מעלה וכי ידיעתו התרחבה מיום ליום ותחת אשר לא נראה בו בבחרותו כי אם המדקדק והמפרש את כתבי הקדש או המשורר, נמצא בו בימים הבאים חוקר קדמוניות, מבקר ספרותנו אשר ידיו רב לו בקריאת כתבי יד מכתבי יד שונים ובידיעתם, סופר ומונה גדולינו וחכמינו ומליצנו בימי הביניים, מוציא לאור ספרים ישנים נשכחים מלב, מקיץ נרדמים מאין כמהו אשר באהבתו ובחמלתו הגה סיגים ממטמוניו אשר הציל ויעשה לנו מטעמים בכל אשר נגע אליו. אכן כדאי היה שד"ל שנתן אוזן קשבת לכל דבריו ונראה בעינים פקוחות את דרכו בקודש, התחזקו והתגברו בידיעות ובכח הבקרה ושנתחקה על כל שרשי רגליו כאשר צעד בצעדי ענק לקראת המקום אשר הראה לו רוח האלהים אשר בקרבו. לא בן לילה יולד חוקר וכאשר נתענג על פרחי הגן אם נראם כאשר יצמחו יעלו לאט עד אשר ישמחונו בריחם הטוב ובהוד מראיהם כן נתעלס בראותינו איככה יעלה ויתרומם לעינינו חכם בחיר ה' עד אשר יגדל ויהיה לאיש ויגבה משכמו ולמעלה מכל העם.

ולא דברי ימי חיי שד“ל לבדו נכיר מתוך מכתביו אשר נסדרו לפנינו כפי העת אשר כתבם בו כי אם דברים רבים נמצא ונלמד בתוכם אשר יועילו לכל הבוחן את קורות עמנו וגדולי חכמיו בזמן הזה. ואל נאמר די לנו בכל הנייר הנדפס אשר נשאר למכביר מימינו האלה, עד אשר לא ידעו החוקרים העתידים לבקר בסבך הזה בין ימינם לשמאלם את מה לרחק ואת מה לקרב, כי עצמו מספר מכתבי העת לבני ישראל אשר זה יאמר בכה וזה בכה וכל דבר הקטן יביאו אליהם ויספחוהו אל תוך ילקוטם והיה במקום אשר היה לפנים אפס רזון יהיה עתה שבע לרב עד אשר יהיה לזרא. מכתבים כמכתבי שד”ל נחוצים המה לנו גם עתה ובימים הבאים יודו לנו את החסד אשר גמלנו עם בני הדור האחרון להביא לפניהם תעלומות רוח כביר אשר עיניו היו משוטטות על כל הנעשה בתוך עמו ואל נשכח אף רגע כי הדברים אשר נדע אנחנו לא ידעום הבאים אחרינו וכאשר נצמא אנחנו לכל שמע היוצא לנו מפי הזמן אשר חלף ועבר, כן ייחלו כאל מלקוש לשמועתינו בעת אשר יפקד מקומנו ופי בני דורנו יאלם דום.

אבל למה אכביר מלין להודיע את תועלת קבוצת המכתבים הזאת ויקר גדולתה הלא גם לולא דברי חכמה הנמצאים בה למכביר וספוני טמוני רוח חכם ומבקר מאין כמוהו אשר תגלה לעינינו, ראויה היתה לבוא בקהל לה ולפאר ולרומם את ספרותנו הדלה בספרים כאלה. הלא מעשי העמים יהי' לנו לעינים אשר יוציאו לאור מכתבי מליציהם ןחכמיהם מבלי ראות על המונם ומבלי חוס על מוצא כסף, כי מראש הכירו כי רק בזאת יוקירו את גדוליהם באספם אספה את כל ילדי רוחיהם ובשמרם לנצח את כל דבר ודבר אשר יצא מפורש מפיהם פה מדבר חכמות ומגלה תעלומות. אכן אלה אפוא המה נפשותיהם של צדיקים, פעולותיהם בחייהם מעשי ידיהם להתפאר המכילים בקרבם את חיי רוחם ואף אחרי מותם לא יובלו עמהם לקברות כי על עפר יקומו ויגידו לדור אחרון את כבוד מחולליהם ותוקף רוחם. רק בזאת יהיה לנו למותר לעשות נפשות ולהרים מצבות צלמי אנוש אם נותיר לדור יבא נפש בחירינו בספריהם ובכל מכתביהם. קירות לבי המה לי ונחלי דמעות התפרצו מתוך עיני בהשתטחי על קבר שד“ל בהיותי בפאדובה בשנת תרל”ז ולא ראיתי כי אם אותיות שמו חקוקים על מצבתו וחשך משחור תארם לא הוד ולא הדר להם, ובזכרי כי יתומיו ילדי רוחו יקוננו לאביהם אין ואין להם מרחם. והנה מאז לכנור נהפך אבלי כי עתה לא יאבד מאומה מעזבונו וכל הדבר הקטן והגדול אשר הציב לו יד בחייו יעמוד לנס ולאות כבוד אחרי מותו שם עולם אשר לא ישכח. וכל אשר לא ראה אור בימיו בעוד בחיים הייתו יופיע עתה על יד בנו ישעיה הקם בנחלתו, נאמן בבריתו ומקיים את מאמרו. אמת מארץ תצמח וכצדקתו יעשה לו, כי כדאי היה שד“ל שלא יכבה שביב אשו ואהבתו לאומתו וללשונו הבוערת על מזבח לבבו לא תוקד כי אם יגיהו ויפיצו את קרני אורם ורשפי להבתם על פני חוצות ורבים יהמו בהם ויאמרו: האח! ראינו אור. והנה בדברי אלה לא אביט אל גדולת חכמתו ורוב חריצותו כי אם אל קרבו ולבבו אשר כלם אומרים כבוד ללאומנו ולחיי דתנו. אכן קרוב לנו האיש ויהי מכירנו ברוך כי רק לעתים רחוקות יָראה בקרבנו רוח כביר כמהו אשר פי שנים נִתַן לו ממרומים לקרב תורה וחכמה, דת ותושיה, והיו לאחדים בידו. נפש ר' יהודה הלוי נוססה בקרבו וממנו ראה הליכותיו בקדש להאיר ולחמם להבין ולהלהיב לגלות נצורות בחכמה ולשיר בשירים ברגשי עוז. הוא אהב את עמו בכל נפשו ובכל מאודו ועל כן נאהבהו ובל נמצא בו עון אשר חטא אם גם לפעמים דעת אחרת או דעת מוזרה לנו יביע פיהו ויכה בשוט לשונו ולא יחוס כי אמת ותמים היה דרכו ולא ראה לימין ולא לשמאל כי אם סר למשמעת לבבו וכאשר נתנה רוחו על לשונו כן דבר ולא יחת וגם במכתבי אהבתו לא נשא פנים לאיש בדברי חכמה אמר לרע רע ולא לפניו חנף יבא. כאחד הגדולים אשר באדם כן יַראה לפנינו תמיד בעצם נפשו ובתקפה אשר בעיניו יראה ובאזניו ישמע ולא יטיף את אשר יבקשו בחוץ כי את אשר ידבנו לבו וכל אשר יפעמנו רוחו אותו יביע, הוא אחד ואין בו שני בכל חכמות דברי פיהו, הוא ולא אחר בכל הגות שכלו ובכל רגשי קרבו. כאשר ספר לי ידידי המנוח הרופא ד”ר. אוזימו איש פאדובה לא נמצאה בארץ איטאליאה: גלגלת גדולה ועצומה מימות דאנטע כגלגלתו של שד"ל כי שאר רוח בו אבל גם לבו היה רחב כפתחו של אולם לשאת עליו את עמו בני ישראל לשונם תהלוכותיהם וקורות גופם ורוחם.

ובזאת אשים קנצי למלי ואפרד מאת שד“ל ולבי נכון בטוח כי כמוני כמוהם גם הקוראים ימצאו עונג בקבוצת המכתבים הזאת ולא ישלחוה מידם כי אם תברכם ותריק עליהם מכל הטוב אשר צפון בקרבה. ורק זאת עצתי לבדה שישימו עיניהם על שני הספרים הנזכרים למעלה אשר הוציא לאור בנו ישעי' כי כל הדבר הקשה יקריבו אליו והוא אסף בהם את כל אשר יסכון לנו לדעתו מדברי ימי שד”ל וקורות ספריו ומזמותיו. ואשנה ואשלש את בקשתי שיסלחו לי בבואי לפניהם היום כי לא להראות חכמה דְאִיתַי בי באתי כי אם למלא את רצון שולחי אשר על פיהם עשיתי גם את הרשימה המכילה בקרבה בדברים קצרים את תוכן המכתבים המדעי להקל על הקורא בבקשו דבר הנודע לו בתוך המון המכתבים ורק להורות באצבע על מקומו ולא להעתיק את כל ענייניו היתה מגמתי ומפה והלאה הטו נא אזנכם והקשיבו כי פי שמואל דוד הוא המדבר אליכם!

פה בודאפעסט כ“ד סיון תרמ”ב לפ"ק.

דוד בר' יהודה קויפמאנן.


  1. “וְאִם־מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ” (ויקרא כז ח), הכוונה לעניו, צנוע: מתוך אבן שושן / המלון החדש – הערת פב"י.  ↩

  2. במ"ע Corriere Israelitico  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 52823 יצירות מאת 3070 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 21975 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!