שמואל דוד לוצטו
אגרות שד"ל: כרך א G
שמואל דוד לוצטו
בתוך: אגרות שד"ל
פרטי מהדורת מקור: פשמישל: שאלתיאל אייזיק גרֶאבּער; תרמ"ב
m נחלת הכלל
a מאמרים ומסות
w מכתבים
22 מתוך 26 פריטים מכותר זה הועלו למאגר
a אליכם אישים אקרא: הקדמה ל"אגרות" שמואל דוד לוצטו / דוד קאופמן

דברים אחדים

אל הגבירים אשר נדב לבם אותם לקנות הספר הנכבד הזה.

הנני מתחיל לתת לפניכם היום את האוצר הנחמד כולל אגרות רשד“ל אשר הריץ אל חכמי דורו בכלל, ואל החכמים המפורסמים שי”ר ויש“ר בפרט, אך לא כל אגרותיו תבאנה בזה החבור, כי איזה מהן נשמטו אשר כבר נדפסו כה וכה במה”ע, ואמנם הקורא הנכבד ימצא אותן בספר אשר יש בדעתו של הדר. ישעיה לוצאטו נרו יאיר להוציא לאור בשם “מכתבי שד”ל המפוזרים“. ואם ירחיב ה' את גבולי אוציא לאור גם המכתבים אשר כתב שי”ר אל רשד"ל למען אלה ואלה תהיינה לאחדים בידכם.

אלף תודות לכם על אשר תמכתם אותי במצוה רבה כזאת. שמותיכם יזהירו כזהר הרקיע לעדי עד.

אלה דברי המוציא לאור


אליכם אישים אקרא!

פתוני רעי ואפת ובפרט נדרשתי לאשר שאל ממני ידידי דר. ישעיה לוצאטו לכתוב הקדמה למכתבי אביו המנוח לעת יצאו נאספים אסיפת אסירים נגאלים כליל בהדרם כאשר רוחו חבלתם. ידעתי גם ידעתי את מך ערכי כי מי אני שאבא לפני המלך וגם לא נסתר ממני כי אך למותר יחשב כל דבר תְהִלה, הלא שֵם שד"ל עשה לו כנפים ובכל מקום שדברו יוצא מפורש, כל הצמאים לדברי חכמה יעשו אזנם כאפרכסת ואם לא אפוא למלַי לא יחושו ושבחי לא ינשאֵהו ובכל זאת לא נתתי אזן קשבת לְחִקקי לב כאלה, אמרתי יהי מה! אדברה כאשר עם רוחי, הלא במקום אשר ימצאו את גדולתי שם ימצאו את ענותי, כי אהיה רק כשוער בהיכל מלך ורק בחוץ ולא בהיכל פנימה יִשָמַע את קולי.

נפשי בקרבי תעלה ותגיל אף רנן כי בא היום שקויתיהו ואודה לאל חי שלא השבית גואל מספרותנו וחמל על שארית פליטת בחיריו שלא תאבד מַאֲכל לעש ולסס ולא תהיה לבז ולמלתעות הזמן, שמו נאה לו והוא נאה לשמו, אב יתומים הנהו, ולא לבד לילדי בשר כי אם גם לילדי הרוח אחרי מות מולידם ומחולליהם. אכן כדאי היה שד“ל שתראה עליו חמלת ד' אשר רחם על כל היקר אשר השאיר אחריו לברכה והקים לו בן יוצא חלציו אשר אזר חיל כגבור, ולא נח ולא שקט עד אשר אסף אליו את כל ילדי רוח אביו אשר שלח חוצה. זכותו של שד”ל הגין עליו כי אחרי מותו נהפך בנו אשר לא נסה עד הנה בדברי בקֹרת וחכמת ישראל למבקר ולדורש בשדה ספרותנו, לא חסה על עמלו ולא נסוג אחור מהעבודה הקשה אשר העמיס על שכמו מבלי לדעת כי רבה מהכיל וכי תשתרג תעלה על צוארו למעלה מראשו, בחריצות ידים מאין כמהו עשה לילות לימים ויחפש בלי הפוגות בכל החורים ובכל הסדקים ויכתוב מכתבים לכל ארבע פנות הארץ ויבקש וימצא וה' היה עמו עד אשר צבר אגרות אביו לקמצים, ויאָספו חבילות חבילות למאות ולאלפים. ויותר משהיה ישעיה חרוץ ובבלתי נלאה, עוד השכיל לעשות סדרים ולערוך את כל הכתבים כפי עת הבראם עד אשר נודע לו כמה אגרות נכתבו בשנה זו וכמה בשנה אחרת והוא סופר ומונה וחבר רשימה ומתוכה יקרא מין המכתבים ועת הִכָתְבם ולפעמים גם תוכנם ואל מי מבני דורו יפנו ויהי שם הספר Index raisonné des livres de Correspodance de feu S.D.L. Padoue 1878, 8°. ויהי כאשר יצא הספר הזה לאור על פני חוצות וישתוממו כל רואיו על רב הטוב הצפון בקרב המטמון אשר עליו יסוב דברו. ונפש כל אוהבי שד“ל התאותה תאוה לראות אגרותיו בעצמן ובתארן יוצאות לאור בי בעוד רשימתן ואפס קציהן בכפנו בלענון ואף כי בהרָאות לעינינו כלן בלי מגרעת. וגם אני הצעיר הרימותי את קולי והגדתי לבת עמי באיטאליה1 כי נטל עליה לפדות את ילדי שד”ל האסורים בחשך ולגאלם למען נראם ונשמח במאור פניהם והנה לרגעים קרני תקוה נראו בשחקים שימָצאו בארץ מולדת שד“ל אנשים אשר נדבה רוחם אותם לגשת אל המלאכה מלאכת פדיון שבוים, אבל תקותנו נשארה מעל, וחיש מהרה חשכו העבים וכל עמל ישעיה בנו עלה בתהו ויאבד, אבל רוח והצלה עמד ממקום אחר, כי העיר ד' את רוח ה'. שאלתיאל אייזיק גרעבער בארץ גאליציאה, והוא באהבתו ובחמלתו לשד”ל התגבר ועשה חיל ולא השיב את ידו מִכַלה בטרם בצע את מזמתו הטובה והנדיבה להדפיס את אגרות שד"ל, כתת את רגליו ונסע מעיר לעיר לבקש חותמים ולא פחד מכל מכשול ומכל אשר עמד נגדו להפריעו ממלאכתו. יישר כחו לאורייתא כי לא לבצע כסף עשה רצונו נחושה ויגע ועמל מבלי הרף, ולבן וצרף את ההגהה עד אשר יצא הספר מזוקק כפי שידו משגת.

והיה אם ישאלני שואל: מה קול הגבורה אשר תעביר במחנה העברים האם ספר חדש המכיל בקרבו נצורות מני קדם וסודות לא ידענום, יולד לנו, הלא רק מכתבים כאשר יכתבם איש אל רעהו יָראו לפנינו? אענה אף אני חלקי ואומר: מי יתן וצלחה עלי רוח שד“ל במתק לשונו והוד דבריו כי נעמו להגיד לעמי את אשר הנהו נותן לפניהם היום ולהשמיע לבית יעקב את כל היקר אשר ראו עיני ואשר יָראה עתה לעיני כל רואיו ומכיריו. בל נבזה למכתב כי קצר ולאגרת כי קלה היא וקטנה, איננם נופלים מספרים רחבי ידיים ובריאי־נייר. בל נשכח כי הורתו ולידתו של הספר היתה באגרת, הלא שמו מוכיח עליו כי מקדם גם הוא לא היה כי אם מכתב ושם ספר יכיל את שניהם. ואיככה נוכל ושכחנו כי רבים מספרי עמנו היותר יקירים נכתבו כדמות אגרת ובפרט הספרים אשר בין הערבים נולדו כמו ס' האמונה הרמה להראב”ד הראשון וס' מורה נבוכים לפאר עמנו הרמב“ם ועוד רבים וכן שלמים כאלה. הלא טוב לנו המכתב אשר תשתפך בו נפש כותבו מבלי מעצור וכל קרבו יתגלה מבלי לראות אל ימין ולשתוק או להביט אל שמאל ולהחביא את דעתו תחת מעטה זר עד אשר לא נכיר את מראהו האמתי כי הנהו מתעטף ומתנכר ומוזר הוא לעינינו. ומה גם אם נמצא מכתבי אנשים אשר יגלו בהם את חיי רוחם, וכל אשר חזו עיניהם לא יחשכו ממנו, אכן אלה כמטמונים יחשבו וערכם לא ידל בקטנם, כי רב טוב צפון בקרבם, ואולי עוד יותר מבספר רב וארוך. הלא גלוי וידוע לפני מכיר דברי ימי המדעים כי לפעמים היתה אורה ע”י מכתב קטן צעיר הכמות וכי לא אחת ולא שתים נמצאו בהערה אשר התמלטה מפי כותב נבחר דברים העומדים ברומה של חכמה המאירים מחשכים ודולים פנינים ממימי הנשיה. ומה גם באגרות שד"ל אשר לא חשך את פלאי מציאותיו בבית עד אשר יָקבצו על יד אחד לאחד ויהיו בידו לספר גדול הנוצה כי אם שלחם החוצה כצפרים עפות לשמח אנשים ולדשן עצם כי זה שמואל דוד האיש לא ידענו מה היה לו כי בזמן אשר כל החכמים והמבקרים סגרו דלתיהם בעדיהם ויצברו בר ויאספו אל תוך ילקוטם את כל אשר מצאו על פני חוצות ספרותנו ועל שדמות חכמתנו, הוא האחד פתח את דלתות ביתו וכהקר ביר מימיו כן הקר את תנובות רוחו אשר חנן אותו אלהים, לא ייחל עד עת האסיף ולא יצפה ליום אשר כלו בו לספריו חדשיהם ושנותיהם כי אם השפיע מטובו כל היום בלי הפוגות בידו הנדיבה, על כן לא נבל עליהו ופריו דשן ורענן כי לא שמרהו אתו בבית הכלא עד אשר קמטו פניו וייבש ולא טעם ולא ריח ולא תואר ולא הדר לו.

היום לעת הראות בית נכאתו של שד“ל לעיני השמש, ידוע נדע את כבוד גדולתו ותפארת יקרו ולא יאמרו עוד כאשר חשבו אחדים בחֻבם לפנים, כי למותר יהי' להוציא לאור את כל מכתב ומכתב אשר פזר נתן לאביונים ולעשירים, לדלים ולרקים כאשר לאלה אשר ידם רב להם ולא יתחכמו עוד לשאול למה נשמור לחיי עד את אשר בִן יום היה ובן יום אבד, ולמה נציל ממלתעות הנשיה את אשר לא בראו בעליו להיות למשמרת נצח. לא כן עמכם, אתם השואלים, כי שד”ל בעצמו ידע את אשר עשה, ועל כן התאמץ לשמור פתשגן כתביו בילקוטו והעתיקם על ידי תלמידיו, וגם בקש לקבל בחזרה את אגרותיו אחרי מות בעליהם אשר אליהם דבר את מלתו כי לא כמכתבי זולתו היו מכתביו כי נפשו ורוחו שפך בהם לפני הקורא וכל אשר פעל ועשה ואשר חזה ומצא ספח בהם ולא כלא בבית מאומה אם היה אגרתו בית כלי לקבל את מזמות רוחו אשר תסובנה על הדבר אשר שאלו עליו את פיהו. אין מלה על לשוני לתאר ולפאר כמשפטו וחקו את הוד מכתביו ויקרם. האם אהלל בלשון עלגים את לשון מדברת גדולות אשר אין מעצור לנגדו ברב או במעט להביע את כל אשר עלה על רוחו ולהלביש מחלצות קודש ומעטה תפארה את כ רעיוני לבו וכל צפוני טמוני חכמה אשר חזה בעין שכלו עין הבדולח. נפשי בקרבי תעלוז לאל חי בזכרי אשר העמיד לנו וללשוננו הקדושה גואל בימינו אלה אשר חכמת דקדוק לשון הקודש היתה בהם למקנה זרים ורק חכמי העמים יחשבו למביני דעת ולגוזרי אומר ושם בנינו אשר להם היתה למורשה הלשון הזאת לא ישמע ולא יזכר. כל חיך אוכל יטעם וכל שופט מישרים יענו עתה ויעידו כי לא אבדה עוד מבינינו דעת לשוננו ומצפוניה כי מי בין חכמי העמים אשר נערוך אל שד“ל בעיני החודרת אל היכל הלשון פנימה ואשר נגלו לפניו סתריה וחביון עזה והמון רזיה כמבראשית. כאשר נשלבים שמותם בשמו כן נדבקו יחדיו ברוחו פי שנים גבורת שמואל הרמתי ומתק שפתי נעים זמירות ישראל, כי כאשר דבריו ברור מללו בהשפיעו עלינו משפע ידיעותיו ומסתרי מראותיו אשר חזה כן יגביה עוף וירים את נפשנו בהוד מליצותיו ורום מעלת שיריו הנשאים. ואיש כזה אשר בו תחיה לשוננו חיי רוחה עד אשר ידבר כאחד מבני הנביאים הלא הוא נוצר מאין כמוהו לגלות לנו נצורותיה מני קדם, לעלות עד היסוד ולהראות לנו חדשות אשר לא שערום אבותינו ומה גם אלה אשר רק ינתחוה לנתחים כאחד המתים ויבקשו את רוח חיים בגויה נעלמה. ישוטטו רבים ויבינו במכתביו וימצאו את אשר עיניו ראו ולא זר כי יש בהם דברים נפלאים אשר לא נראו עדנה על פני חוצות כי אם גם נדפסו דבריו זה בכה וזה בכה בכתבי העתים ובהקדמות ספרי אחרים כאשר הראה לנו ישעיה בנו בהשקפתו הכללית על כל הנדפס ממטמוני אביו בס' הנקרא Catalogo ragionato degli seritti sparsi di S.D.L, Padova 1881. 8 לא ראה אור עדנה אחד מני עשרה ואולי לא אחד מן החמשים מאגרותיו המכילות בקרבן את שכיות חמדתו. מי כמהו ירד לעומק חקי הלשון להבדיל בין הנרדפים ולהפריד בין הדבקים, להכיר את הוראות המלות ומשמעות שרשיהם ובניניהם וכל ענפיהם המשתרגים מהם! ובזאת לא נגעתי כי אם אל הקצה כי גדולות מאלה עשה בגלותו לפנינו את מסתרי הכתובים ובהראותו אור בהיר במקומות חשוכים אין נגוהות ובהבינו כי לבן של ראשונים חכמי המשנה והתלמוד היה כפתחו של אולם בהבנת לשון הקדש אשר עליה נוסדו הלכות מהלכות שונות הסתומות לנו עד עתה בענין עיקרם מן הכתוב. יותר משאני קראתי ושבחתי לפניכם כתוב כאן, אומר גם אני ואקוה כי כל קורא באהבה יתן אמון לדברי ויבין כי רק לזאת נתתי מחסום למהלל פי כי פעולות שד”ל הנה מהדברים שאין גומרים עליהם את ההלל.

הן אלה דרכי חכמינו וגדולינו כי לא נוכל לתאר את כל כבוד גדולתם, בהראותנו את כל אשר עשו ופעלו בשדה אחד כי לא על מקום אחד כי אם במקומות רבים ובשדמות שונות הודיעונו במה כחם גדול עד אשר נשתוֹמם על רב כשרונותיהם ועל המון הידיעות אשר חנן אותם אלהים. והנה אחד מן הבחירים אשר ד' קורא היה שד“ל ורק אפס קצהו ראינו אם נתפלא על הגדולות אשר עשה בחכמת הלשון ופתרון המקראות כי אם גם החזיק בה ובה הראה לנו את רב בינתו, גם מהמון ספרינו אשר צמחו בימי הבינים לא הניח את ידו החזקה. כאשר יכתבו דברי ימי מדענו וחלק כחלק יחלוקו כל אלה אשר עבדו בכרם חכמת ישורון אז יזריח ויאיר שם שד”ל בתקפו ובגבורתו כי הוא דלה דלה לנו ממימי הנשיה ובכל מקום אשר השמיע את דבריו, אורה ושמחה היתה לכל החוקרים עמו. לבי עלי יהמה בזכרי את אשר פעל הוא אחד ואין לו שני לכבוד משוררינו הספרדים אשר גאלם משחת בלי והעלה אותם לנו ממחשכים אשר בם היה מכוסה שמם וזכר שיריהם ופניניהם אשר אין ערוך להם. הוא באמת עשה חסד עם החיים ועם המתים עד אשר לא בניו ומיודעיו לבדם בכו על מותו כי אם גם נפשות אלה אשר מתו כבר ועתה נשארו יתומים מחדש כי לֻקח מעל ראשם גואלם ומכירם – אביהם. מי לא ידאב בראותו כי קבוצת שירי ר' יהודה הלוי אשר גם אחיו בשיר יודוהו וינשאוהו לא נשלמה כי קראהו האסון היותר נורא אשר יקרה לילדי הרוח כאשר יקרה לילדי בשר־במות אביהם. איך עלה הכורת וגדע את הארז אשר בלבנון בעודו באבו בעוד כח עלומים ברוחו ונפשו מלאה מזמות חדשות וגם ישנות העומדות להבצע! אבל הס, בל נקונן כעת ותהי זאת נחמתנו בראותנו אותו אשר בלא ימיו נקטף כי מלא צבאו וכי גדֹולות פעל בעדנו וכי לא אבד שריד ממטמוניו וכל אשר הגה ברוחו חיה יחיה בינינו ויהיה למזכרת נצח.

אבל לא לתאר את יקר שד“ל ומעלת פעולותיו בקרב עמנו באתי היום, מקבוצת אגרותיו היה לי לדבר, ואני נטשתי את מקומי ואלך כהמית רוחי להשתטח על קברו ולבכות על אבדן כבודי כי הייתי גבר עֲבָרתו האהבה אשר לשמע נאהבו ולזכרו ילך שולל ונשבה ברב התפעלותו והמון רגשי לבבו. ועל כן אתן מחסום למו פי ולא אוסיף לקונן עוד כי אם אשוב אל דברי הראשון ואומר כי גם בזאת גדול יהי' כבוד הקובץ הזה כי בו נמצא דברים יקירי הערך אשר לא שמענו את שמעם עד עתה ולא ראינום בתוך ספרי שד”ל או בתוך אגרותיו הנדפסות. גלוי וידוע כבר מקדם כמה השפיע מבית גנזיו לכל הפונים אליו ולכל המבקשים עזרו ועצתו וכי הוא נתן ופזר בידו הנדיבה יד מלך לכל ארבע רוחות העולם, אבל עתה נוָדע ברור כמה פעל ועשה בעד אחרים כי אהבת החכמה נוססת בקרבו ובכל מקום אשר קוה כי לטובת המדע יהי' פעלו ידיו היו פתוחות להעניק ולהריק ברכות עד בלי די. אמת כי בחוברת הראשונה לא נכיר עוד את מדתו הזאת, כי בעת כזאת אשר אליה תיוחסנה אגרות החוברת הזאת לא יצא עדנה שמו על פני החוצות כי אם בארצו ובמולדתו הכירוהו וינשאוהו וחזונו לא היה נפרץ כל כך כבימים האחרונים. ועוד זאת נראה כי עלה מעלה מעלה וכי ידיעתו התרחבה מיום ליום ותחת אשר לא נראה בו בבחרותו כי אם המדקדק והמפרש את כתבי הקדש או המשורר, נמצא בו בימים הבאים חוקר קדמוניות, מבקר ספרותנו אשר ידיו רב לו בקריאת כתבי יד מכתבי יד שונים ובידיעתם, סופר ומונה גדולינו וחכמינו ומליצנו בימי הביניים, מוציא לאור ספרים ישנים נשכחים מלב, מקיץ נרדמים מאין כמהו אשר באהבתו ובחמלתו הגה סיגים ממטמוניו אשר הציל ויעשה לנו מטעמים בכל אשר נגע אליו. אכן כדאי היה שד"ל שנתן אוזן קשבת לכל דבריו ונראה בעינים פקוחות את דרכו בקודש, התחזקו והתגברו בידיעות ובכח הבקרה ושנתחקה על כל שרשי רגליו כאשר צעד בצעדי ענק לקראת המקום אשר הראה לו רוח האלהים אשר בקרבו. לא בן לילה יולד חוקר וכאשר נתענג על פרחי הגן אם נראם כאשר יצמחו יעלו לאט עד אשר ישמחונו בריחם הטוב ובהוד מראיהם כן נתעלס בראותינו איככה יעלה ויתרומם לעינינו חכם בחיר ה' עד אשר יגדל ויהיה לאיש ויגבה משכמו ולמעלה מכל העם.

ולא דברי ימי חיי שד“ל לבדו נכיר מתוך מכתביו אשר נסדרו לפנינו כפי העת אשר כתבם בו כי אם דברים רבים נמצא ונלמד בתוכם אשר יועילו לכל הבוחן את קורות עמנו וגדולי חכמיו בזמן הזה. ואל נאמר די לנו בכל הנייר הנדפס אשר נשאר למכביר מימינו האלה, עד אשר לא ידעו החוקרים העתידים לבקר בסבך הזה בין ימינם לשמאלם את מה לרחק ואת מה לקרב, כי עצמו מספר מכתבי העת לבני ישראל אשר זה יאמר בכה וזה בכה וכל דבר הקטן יביאו אליהם ויספחוהו אל תוך ילקוטם והיה במקום אשר היה לפנים אפס רזון יהיה עתה שבע לרב עד אשר יהיה לזרא. מכתבים כמכתבי שד”ל נחוצים המה לנו גם עתה ובימים הבאים יודו לנו את החסד אשר גמלנו עם בני הדור האחרון להביא לפניהם תעלומות רוח כביר אשר עיניו היו משוטטות על כל הנעשה בתוך עמו ואל נשכח אף רגע כי הדברים אשר נדע אנחנו לא ידעום הבאים אחרינו וכאשר נצמא אנחנו לכל שמע היוצא לנו מפי הזמן אשר חלף ועבר, כן ייחלו כאל מלקוש לשמועתינו בעת אשר יפקד מקומנו ופי בני דורנו יאלם דום.

אבל למה אכביר מלין להודיע את תועלת קבוצת המכתבים הזאת ויקר גדולתה הלא גם לולא דברי חכמה הנמצאים בה למכביר וספוני טמוני רוח חכם ומבקר מאין כמוהו אשר תגלה לעינינו, ראויה היתה לבוא בקהל לה ולפאר ולרומם את ספרותנו הדלה בספרים כאלה. הלא מעשי העמים יהי' לנו לעינים אשר יוציאו לאור מכתבי מליציהם ןחכמיהם מבלי ראות על המונם ומבלי חוס על מוצא כסף, כי מראש הכירו כי רק בזאת יוקירו את גדוליהם באספם אספה את כל ילדי רוחיהם ובשמרם לנצח את כל דבר ודבר אשר יצא מפורש מפיהם פה מדבר חכמות ומגלה תעלומות. אכן אלה אפוא המה נפשותיהם של צדיקים, פעולותיהם בחייהם מעשי ידיהם להתפאר המכילים בקרבם את חיי רוחם ואף אחרי מותם לא יובלו עמהם לקברות כי על עפר יקומו ויגידו לדור אחרון את כבוד מחולליהם ותוקף רוחם. רק בזאת יהיה לנו למותר לעשות נפשות ולהרים מצבות צלמי אנוש אם נותיר לדור יבא נפש בחירינו בספריהם ובכל מכתביהם. קירות לבי המה לי ונחלי דמעות התפרצו מתוך עיני בהשתטחי על קבר שד“ל בהיותי בפאדובה בשנת תרל”ז ולא ראיתי כי אם אותיות שמו חקוקים על מצבתו וחשך משחור תארם לא הוד ולא הדר להם, ובזכרי כי יתומיו ילדי רוחו יקוננו לאביהם אין ואין להם מרחם. והנה מאז לכנור נהפך אבלי כי עתה לא יאבד מאומה מעזבונו וכל הדבר הקטן והגדול אשר הציב לו יד בחייו יעמוד לנס ולאות כבוד אחרי מותו שם עולם אשר לא ישכח. וכל אשר לא ראה אור בימיו בעוד בחיים הייתו יופיע עתה על יד בנו ישעיה הקם בנחלתו, נאמן בבריתו ומקיים את מאמרו. אמת מארץ תצמח וכצדקתו יעשה לו, כי כדאי היה שד“ל שלא יכבה שביב אשו ואהבתו לאומתו וללשונו הבוערת על מזבח לבבו לא תוקד כי אם יגיהו ויפיצו את קרני אורם ורשפי להבתם על פני חוצות ורבים יהמו בהם ויאמרו: האח! ראינו אור. והנה בדברי אלה לא אביט אל גדולת חכמתו ורוב חריצותו כי אם אל קרבו ולבבו אשר כלם אומרים כבוד ללאומנו ולחיי דתנו. אכן קרוב לנו האיש ויהי מכירנו ברוך כי רק לעתים רחוקות יָראה בקרבנו רוח כביר כמהו אשר פי שנים נִתַן לו ממרומים לקרב תורה וחכמה, דת ותושיה, והיו לאחדים בידו. נפש ר' יהודה הלוי נוססה בקרבו וממנו ראה הליכותיו בקדש להאיר ולחמם להבין ולהלהיב לגלות נצורות בחכמה ולשיר בשירים ברגשי עוז. הוא אהב את עמו בכל נפשו ובכל מאודו ועל כן נאהבהו ובל נמצא בו עון אשר חטא אם גם לפעמים דעת אחרת או דעת מוזרה לנו יביע פיהו ויכה בשוט לשונו ולא יחוס כי אמת ותמים היה דרכו ולא ראה לימין ולא לשמאל כי אם סר למשמעת לבבו וכאשר נתנה רוחו על לשונו כן דבר ולא יחת וגם במכתבי אהבתו לא נשא פנים לאיש בדברי חכמה אמר לרע רע ולא לפניו חנף יבא. כאחד הגדולים אשר באדם כן יַראה לפנינו תמיד בעצם נפשו ובתקפה אשר בעיניו יראה ובאזניו ישמע ולא יטיף את אשר יבקשו בחוץ כי את אשר ידבנו לבו וכל אשר יפעמנו רוחו אותו יביע, הוא אחד ואין בו שני בכל חכמות דברי פיהו, הוא ולא אחר בכל הגות שכלו ובכל רגשי קרבו. כאשר ספר לי ידידי המנוח הרופא ד”ר. אוזימו איש פאדובה לא נמצאה בארץ איטאליאה: גלגלת גדולה ועצומה מימות דאנטע כגלגלתו של שד"ל כי שאר רוח בו אבל גם לבו היה רחב כפתחו של אולם לשאת עליו את עמו בני ישראל לשונם תהלוכותיהם וקורות גופם ורוחם.

ובזאת אשים קנצי למלי ואפרד מאת שד“ל ולבי נכון בטוח כי כמוני כמוהם גם הקוראים ימצאו עונג בקבוצת המכתבים הזאת ולא ישלחוה מידם כי אם תברכם ותריק עליהם מכל הטוב אשר צפון בקרבה. ורק זאת עצתי לבדה שישימו עיניהם על שני הספרים הנזכרים למעלה אשר הוציא לאור בנו ישעי' כי כל הדבר הקשה יקריבו אליו והוא אסף בהם את כל אשר יסכון לנו לדעתו מדברי ימי שד”ל וקורות ספריו ומזמותיו. ואשנה ואשלש את בקשתי שיסלחו לי בבואי לפניהם היום כי לא להראות חכמה דְאִיתַי בי באתי כי אם למלא את רצון שולחי אשר על פיהם עשיתי גם את הרשימה המכילה בקרבה בדברים קצרים את תוכן המכתבים המדעי להקל על הקורא בבקשו דבר הנודע לו בתוך המון המכתבים ורק להורות באצבע על מקומו ולא להעתיק את כל ענייניו היתה מגמתי ומפה והלאה הטו נא אזנכם והקשיבו כי פי שמואל דוד הוא המדבר אליכם!

פה בודאפעסט כ“ד סיון תרמ”ב לפ"ק.

דוד בר' יהודה קויפמאנן.

  1. במ"ע Corriere Israelitico  ↩

w אגרות: י"ד ניסן התקע"ב–כ"ח שבט התקע"ט

Nr. I

1

(אגרת ששלח אל אביו בערב פסח תקע"ב והוא בן שתים עשרה שנה)

י“ד ניסן התקע”ב

27.3.1812

רבי ומורי אבי והורי

במה אקדם ובמה אכף, האספוק כף אל כף, או כף על ירך אחבוט, עד יצא דם מהמכות, מרוב אולתי, חרפתי ובשתי, כי לא ידעתי ספורות, מעשי שוכן ערבות, המוציאנו ממצרים, מעבוד איש הבינים, הלא הוא פרעה הנוגש, אשר שולח למוקש, לבנים שרידי אל קדושי עליון, אשר בם בחר בורא מעון, ואחר מכות עשר, בורא עולם במאמרות עשר, השמידו והכחידו ועבודתו נשבתה, ויתר הנסים הנעשים ביה בלליא, ביה בלליא קטילו בכוריא, כל מאן דפלח לאליליא, ליל שמורים הלילה הזה לכל בני ישראל. אך לא פי יספרם כי יבלו שפתי, והרבה המה יותר משערותי2 אך אבטח בחסדך, ולי תסמוך ימינך, ותיטב לך שו“ר פר”י3 מזמרה ושירה, הלהן אשבר, כי אין לי פנאי לחבר, הלהן תעגינה ידי, כדי לכתוב יותר מדי, אמנם באתי בשיטות מועטות לפניך, כי ידעתי רוב רחמיך, ורוב הכרתך בחולשת דעתי, הכרת פני ענתה בי, ונכון לבי בך בטוח, כי יודע אתה מתמול שלשום שאין בי מוח, לא בחיל ולא בכח, ואתה עתה ברוך אדני, ולא אמיר כבודך בבר חילוני, מעתה ועד עולם, ונשמח יחד בביאת גואל הדם, אכי"ר.

קולי זה בנך שמואל דוד

המוכן לעבדך תמיד


Nr. II

(אגרת ששלח אל אביו בערב פסח תקע"ג)

י“ד ניסן התקע”ג

14.4.1813

יען כי יעץ עלינו האל טובה גדולה, והגיענו ליום הזה יום גאולה לכן אמרתי לא אחשוך עטי, מלכתוב לך כפי קוצר דעתי, וגם ידעתי כי לא תצחק עלי, כי ילד אני ובימי נעורי, ואף אם שגיתי ואחטא, טובתך תכפר על רוע השטה. לכן יקום אבי ויאכל, כי זה היום עשה מי כל, בשליש עפר הארץ, ויפרוץ על המצרים כל פרץ, ועתה אדוני מה אומרה, כי אין בפי כל שירה, ויותר מהמה כי הזמן קצר, והמלאכה מרובה והפסח מצר, ועתה ישמע אדוני את חטאת עבדו, וזה כל פרי הסר חטאתו, כי אתה ידעת את אשר אתמול בקשתי, מאת מרת אמי וכעל כל הון ששתי, כי קנתה לי מעלה בית חורין, ספר הגדה עם הפירושין, ואתה ידעת את האיש ואת שיחו, ר' משה אלשיך שמו בקרבו, וגבורות ה' ועוללות אפרים, וגם אשר לא כתוב בלוחותים, דיני הגעלה ולישת מצות, הכל בחמשים פרוטות. ומאת אדוני עתה אשאל, לכפר את המעל אשר בנך מעל, ואתה תכפר ברוב טובך, את אשר עשה עבדך, סוף דבר הכל נשמע ברכני בברכתך, כי אני עבדך.

ש"ד


 

Nr. III

1814


(אגרת ששלח לרחל בת ברכה אחות אביו בשנת תקע"ד)

אחותי רעיתי שלום4


Nr. IV

1814

(משלי רפואות תעלה שהיו שגורים בפי דודתו ברכה ושנכתבו בספר מאת שד“ל ז”ל בשנת תקע"ב)5


Nr. V

(אגרת ששלח לדודתו ברכה בערב ראש השנה תקע"ה)

כ“ט אלול התקע”ה

4.10.1815

אחי ובית אבי, פנו אל מכתבי, האזינו את ניבי, ושלומכם ירבה:

הנה נא עזבני כחי ולבי סחרחר, אש אכלתני ואחר, ובשרי כמוקד נחר, כי חג לאדני מחר, מחר חג לאדני, על זה פקחתי עיני, על אלה נפלו פני, ועל משכבי סליקו רעיוני, כי איככה אוכל וראיתי השנה מתחדשת, ובפי לא תהיה ארשת, ולשוני לא תהיה רוחשת, וידי לא תאחז בקסת, ושפתי לא תהיה דובבת, וימיני לא כותבת, אגרת שלומים, אל אחי הנעימים, הלא זאת התורה וזאת התעודה, יקום כל איש מתוך העדה, ואל אשר חטא לו יתן תודה, אם הוציא עליו שם רע ומלבו בדה, ואשר לו צדה, או בכלי ברזל הכהו בחרב חדה, או עליו ידו הדה, על כל אלה יגיד עונו והתודה, באימה וברעדה, ולב נמס ופיק ברכים, וחלחלה בכל מתנים.

עתה אני הצעיר איך ארים עין ופי איך אפצה, וידי חובתי איכה אצא, ובמה ומתי ואיכה, ארצה גברתי ברכה, ואיך ארים את ידי, להתנפל לפני כבוד ברוך דודי, ואיך אפתח ואיך אחל, להתרצות לפני רום מעלת רחל, ואיך אעיז את פני ואיככה אתחזק, להפיל תחנוני לפני גבר כאיזק,6 ומי יורני הדרך האשמאיל ואם אימינה, להעביר עברת בת חיל כטיטינה?7

אמנם ידעתי כי אתם עם, ונגד זיו מעשיכם זהב יועם, ולהעביר על המדה לכם ינעם, ועל החוטא לבכם לא יזעם, לכן אמרתי הנה מצאתי כופר, ארוצה אכתוב לכם אגרת כלבי וכעופר, וכפרתי אותה מבית ומחוץ בכופר, ידעתי צדקתכם כי גברה, אקומה ואדברה.

אליכם רעי, אודה עלי פשעי, מעשי ידי נצר מטעי, עליהם המו מעי, וימעדו קרסולי וכרעי, וארבעת רבעי, עתה הנני מתחרט, ואת פני אני מורט, ובבשרי שרטת אני שורט, כי ידעתי כי רבו מארבה וכלם אי אפשר לפרט, ועתה מה לי פה, ומה אעשה וישקוט הים מזעפו, את מכתי מי זה ירפא רפא; אך זאת חשבתי לתפארת, במתג ורסן עדיי לבלום כסוס ופרד, והוחלתי לדבריכם עד תסלחו כל מרד, כי זה כל דבר האגרת, הלא לכם לדעת כי בשנים אני נער, ובחכמות בער, כשרץ אדמה וחיתו יער, על הדבר הזה שיתו לבכם כי אז תוציאו משפט לאמתו, אז תאמרו אין לנער משפט מות אין להמיתו, כי רוח רעה מבעתו, גם אנכי ככם אדברה, ועל כל חטאתיכם אף כי מעטו אכפרה, ואל שדי אעתיר, בסתר אהלו אתכם יסתיר, ועטרת תפארה אתכם יכתיר, וכל מוסרותיכם יתיר, ושנת ברכה עליכם יגזור, ושלל ורכוש לכם יבזור, ואתכם לנצח יעזור, ולכל מדויכם ישלח מזור, ובימיכם ישלח איש אזור אזור, וכל צורר אז יטמן, והיינו כגן שמן, וכי"ר ונאמר אמן, הכורע מרחוק ונעלם,

אל האשה היקרה ברכה לוצאטו ואל כל בני ביתה שלום.

ש"ד עבד עולם.


Nr. VI

8

An Herrn Isack Samuel Reggio

Nr d’ordre de l’Index rais. 1.     I.er Livre de Mémoires, Nr 1.

כ“ט אלול התקע”ח

30.9.1818


לאדוני ליצחק שלום ושקט

המשפילי לראות עד האזוב אשר יוצא בקיר, ולא געלה נפשך בהיותך בעיר הזאת לכבדני בחברתך ולענגני, בהראות אותי את עושר כבוד מלאכתך, ותהיינה אזניך קשובות לקול התשובות אשר השיבותיך לפעמים בלב תמים לא חנף ולא מחרף כדרכי כל הימים, ובלכתך מעמנו הגדלת והוספת ענותך אתי, ותחשוך את מרחק המקומות מהרחיק לבותינו לאמר, כתוב דבריך ובאר על הלוחות בלשון קצרה, ונשלוח ספרים ביד הרצים.

ואני לא אצתי להלאות אנשים, ועתה בחרתי לי דומיה לולא שני דברים אשר אמרתי לפניך אשר בהתבונני בם אחרי כן מצאתים כזב ושקר, ואלה המה

בראותי בכתוב הנני ממטיר כעת מחר (שמות ט' י"ח) למן היום בה“א הידיעה והוסדה בה”א רפה אמרתי הוסדה זמן עבר וחסרה תבת אשר, כפירושו של רש“י ז”ל שנתיסדה ובתרגום אנקלוס דאשתכללת; שאם היתה זמן מקור היתה הה“א במפיק, ועוד למן יום היה לו לומר ולא למן היום. וענית כחכמתך, שאם היתה התבה זמן עבר, נוסדה היה לו לומר, ואשיבך דבר בשגגה לאמר מבנין התפעל היא ונפלה התי”ו, וזה אפס ותהו, שאם כן היתה הוי“ו פתוחה והסמ”ך דגושה, עכשו שהוי“ו קמוצה והסמ”ך רפה אי אפשר לתבה שתהיה מבנין התפעל (וא“כ לכאורה מבנין נפעל היא, ומזמן מקור. ואולם גם כי תשובתי אשר השיבותיך לאמר מהתפעל היא נפלה נפלה בכל, מכל מקום נכון הדבר בעיני שתהיה התבה זמן עבר ולא מקור, ונ”ל היותה מבנין הָפְעַל, וראוי היה לו לומר הוּסְדָה כמו על הוּסַד בית ה' (עזרא ג' י"א) במשקל הורד מצרימה (בראשית ל"ט א') והועד בבעליו (שמות כ“א כ”ט) אלא שהומר השורק בחירק כאשר מצאנו ראינו תבת וַיִישֶם בארון במצרים (סוף בראשית) תחת ויושם, ומאחר שננקדה הה“א בחירק הונעה הוי”ו בהכרח).

וזאת שנית אמרתי לפניך שא“א לפרש אולי אוכל נכה בו (במדבר כ"ב ו') בזמן מקור, כי אעפ”י שיש לומר נַכֵה במקום נכות כאשר מצאנו ענה תענה אותו (שמות כ“ב כ”ב) והפדה לא נפדתה (ויקרא י"ט כ') הכה ופצוע (מלכים א' כ' ל"ז) למען היה לה ברק מורטה (יחזקאל כ“א ט”ו) מכל מקום הַכֵה היה לו לומר ולא נכה, כי לא מצאנו שורש זה רק בבנין הפעיל וְהָפְעַל, וגם זה הבל, שהרי כתוב והפשתה והשעורה נֻכָתָה (שמות ט' ל"א) והחטה והכסמת לא נֻכו (– – ל"ב) וגם כי עדיין יש פתחון פה לרש"י לומר אם אמרת נכתה ונכו מבנין פועל תאמר נַכֵה בפיעֵל? והלא שרשים אחרים ראינו בפֹעַל אשר לא ישרתו להם בפיעֵל, כמו כי ממנה לקחת (בראשית ג' י"ט) ושפו עצמותיו לא רֻאו (איוב ל“ג כ”א) ולא מצאנו לִקֵחַ ורֵאָה, מכל מקום אין הדבר רחוק כאשר חשבתיהו.

הנה אלה שתי שגגות אשר ישר בעיני להתודות עליהן לפניך טרם יבואו ימי הפקודה משפט לאלהי יעקב. (ועתה שאלה יש לי לשאול ואל יחר אפך בעבדך מה יאמר רבנו נפתלי הירץ וויזל בכתוב ולא אבה לשתותם (שמואל ב' כ“ג י”ו וי"ז)? ושם נאמר ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים (– – – ט"ו) הלא נראה בעליל כי לא נמנע משתותם מבלי תאוה ולא מאסם ולא געלם, אך לא שתם מן הטעם המפורש, הדם האנשים ההלכים בנפשותם (– – – י"ז) ומה נבדל אפוא לשון מאן מלשון לא אבה?)

ואחרי אשר הלאתיך עד כה, אל אל שדי אעתיר, בסתר אהלו אותך וכל בני ביתך יסתיר, ועטרת תפארה אתכם יכתיר, וכל מוסרותיכם יתיר, ואתכם לטובה יותיר, וידין דינכם למזור, ושנת ברכה עליכם יגזור, ושלל ורכוש לכם יבזור, ואתכם לנצח יעזור, ובימיכם ישלח איש אזור אזור, ונחך ה' תמיד בכל אשר תאוה, ומעל פני האמת תסיר את המסוה, ונפש המשכילים דשן תרוה, בעשותך נוראות לא נקוה, והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוה, והיית כגן רוה.

מעלי יומא דריש שתא לסדר ולפרט כי לא דבר רק הוא

אוהב טהר לב שמואל דוד לוצאטו


Nr. VII.

An H. I. S Reggio

ל' תשרי התקע"ט

30.10.1818

Nr. d’ordre de l’Ind. rais. 2.   Premier livre de Mém. Nr. 3.

שלם טב לרב טב מרבון טב

יש הבל אשר נעשה על הארץ רבו הבנינים הרעועים העומדים על יסודות קיימים, ומשרש אמת יצא שקר, כאשר לא ישלוט האדם החוקר באהבה העזה הנטועה בכל המשכילים, המביאה אותם ללמוד ג"ש (Sistema) מעצמם על פי שתים ושלש ידיעות ברורות אשר מצאו, ושלא כדין יפסקו הדין ואמרו זה בנה אב לכל דבר, והיה כזה כל מחקר, ולמען לכת בשיטתם יתחכמו בנכליהם להקיש דבר אל דבר, ואם בין זה לזה כרחוק מזרח ממערב.

ולהודיע כחו של יצר זה הביא Condillac בספרו Traité des Systèmes Cap. 12. למשל ולשנינה איש חכם בחקות שמים וארץ (Fisico) אשר חשב לפרש בדרך אשר בדה מלבו את כל פעולות הקימיק“ה, ויאמר לו איש חכם בחכמה הזאת, ראה דבריך טובים ונכוחים, אלא שאין פעולות הקימיק”ה כאשר חשבת, ויען האיש ויאמר א“כ אפוא הוציאם אלינו ונדעה אותם, ואתה תחזה כי אבאר אותן לפי שטתי באר היטב: מובטח היה שתעלה בידו לפרש עפ”י דרכו את אשר עדיין לא ידע, כי לא יבצר ממנו לקרב את הרחוקים בזרוע; ומי יאמין לשמועתי אם אומר כי Condillac עצמו אשר ראה נגעי בני אדם, וגלה ערותם בספרו אשר הזכרתי, נגעי עצמו לא ראה ויפול בשחת יפעל? ובאמת לבבי יחשוב כי כ“ג ספרים גדולים שכתב, כלם יסבו בלכתם סביבות המרכז הזה: שנים ושנים הרי ארבעה דבר אשר עם היותו גלוי וידוע הוא בנה עליו בנין רעוע (l’analisi) אשר שלשת רבעיו שקר גמור למראה עיני. ואם איש כמוהו נפול נפל ברשת זו ואני אמלט? ואני אבקש לי גדולות? לא אבקש: אך בתם לבבי ולא בחלקלקות מודה אני לפניך, כי כמקרהו גם אותי קרה, יען וביען אחרי רואי שעלה בידי לתרץ ב' וג' זרויות בנקוד ספרינו ובפסוק טעמיהם, כגון ותמנע היתה פלגש (בראשית ל“ו י”ב) בפתח הנו”ן ואחות לוטן תמנע (– – כ"ב) בקמץ, אלוף תמנע אלוף עלוה (– – מ) בקמץ, קנז ותמנע ועמלק (ד“ה א' א' ל”ו) בפתח ויהיו אלופי אדום אלוף תמנע (– – נ"א) בקמץ וכן ועשה חסד לאלפים (שמות כ' ו') בפתח הלמד הראשונה נצר חסד לאלפים (– ל"ד ז') בקמץ ועשה חסד לאלפים (דברים ה' י') בפתח עשה חסד לאלפים (ירמיה ל“ב י”ח) בקמץ בקצת ספרים, וכן ויאמר שאול אל ה' אלהי ישראל הבה תמים וילכד יונתן ושאול והעם יצאו (שמואל א' י“ד מ”א) שנראה מפסוק הטעמים שיונתן לבדו נלכד, ומה צורך עוד להפיל בין שאול ובין יונתן בנו ככתוב אח“כ? גזרתי אומר אשר לא יקום לי לאמר אין זרות במקרא. ועתה בראותי תבות למן היום הוסדה (שמות ט' י"ח) שא”א למלט אותן בשום פנים מזרויות הרבה, ובהתבונני בכתובים ויקרא לה נבח (במדבר ל“ב מ”ב) ויאמר לה בעז (רות ב' י"ד) לבנות לה בית (זכריה ה' י"א) ותחמרה בחמר ובזפת (שמות ב' ג') ורחמה הרת עולם (ירמיה כ' י"ז) לאחיו ולאחותו (במדבר ו' ז') ויביאו לו את המנחה (בראשית מ“ג כ”ו) ממושבותיכם תביאו (ויקרא כ“ג י”ז) ועשית קערותיו (שמות כ“ח כ”ט) וביתר היוצאים מן הכלל אשר לא יספרו מרוב, ראיתי ונתון אל לבי כי הפרוץ מרובה על העומד וכי הלכתי קדורנית בחושבי להביא ראיה מן הפרט על הכלל, וראיתי שאין לעוות את הכתובים לכבוד בעל הנקוד והטעמים, אלא כל הזרויות אשר נוכל לפרש בדרך נאה ומתקבל נפרש אותן, ואשר אין פירוש הגון מתישב בהן יש לנו לומר שכך קבל אותן החכם המפסיק, וכך היו בני דורו קוראין, וכך פשט המנהג בימיו (מפני השכחה מבלתי נקוד) עד שהוצרך החכם ההוא לנקד ולהפסיק לפעמים שלא כמשפט, כאשר עשו הקדמונים ממנו שמצאו מקראות משובשים, והניחום כאשר המה, רק אמרו כן כתוב ולא כן ראוי לקרא, כגון אוסרי לגפן עירה – ובדם ענבים סותה (בראשית מ“ט י”א) שרוי היה לכתוב עירו וסותו, ולא זדו להחליף הכתוב, ולא שלחו בו יד, אך הודיעונו הקריאה הנכונה מה היא (וגם מכאן ראיה על חדוש הנקוד, כי אם נמצא בימי מתקני הקרי והכתיב לא הוצרכו לכך כי די בחולם) ובעל הנקוד שקם אחר חתימת התלמוד, ולא היה כח בית דינו יפה ככח הקדמונים, לא שלח ידו אפילו בקריאה כאשר ראה שפשטה ברוב ישראל (כי אמנם לא חש לקבלת יחיד לא בבלית ולא ירושלמית, כי לא נתן בתורה ה' אלפים ותתפ“ח פסוקים, כדגרסינן בקדושין ל' ע”א, ולא הפסיק לתלתא פסוקי הנה אנכי בא אליך בעב הענן, כדפסקי ליה במערבא, ולא חצה את התורה לא בוהתגלח כדברי תלמודנו, ולא בוישחט ככתוב במ' סופרים פ“ט הלכה ג‘, ולא קרא מהלל כדגרסינן בשבת ל’ ע”ב ועשה כרצונו במחלוקת הללויה וכסיה וידידיה ומרחביה בפסחים קי“ז ע”א ולא חש למ“ד ידה בסוטה י”ב ע"ב) וממקור זה נולדו כל הזרויות, ואין להתעקש ולתת בכלן טעם כאשר לא יהיה רק טעם לפגם.

וברוך האלהים הרועה אותי מעודי, אשר אנה אותך לידי, לפקוח עינים עורות, ולהסיר מעל צוארי עול התבות הזרות, ולא איגע לריק ולא אלד לבהלה, ולא אעוות הכתוב מפני דקדוק המלה, ולא עוד אלא שאהיה נזהר לעתיד לבא מלהקיש אישי המין אל כל המין והפרט אל הכלל בל אבנה בנין אב וג"ש (Sistema) פח אשר טמנה לנו הגאוה האומרת לכל חוקר: רב לך; הדברים אשר ידעת יודיעוך כל מה שלא ידעת, אשרי אוטם אזנו מזעקתה! ואולם אהה! רבים חללים הפילה, ואפילו החכם המופלג אשר ליהודים אורה ושמחה בענינים הרבה אוהב האמת ענו ושפל ברך אשר לא הפליג על המדה באמרו על עצמו.

יבחר אלהים לו אנוש רמה כנפתלי

גם האיש ההוא, הרשני לאמרו לפניך, גם האיש ההוא פִתָה אותו היצה"ר הזה וַיִפָת, הסיתו ויוכל לו, וידיחהו להביא ראיה מחלק הדבר על כלו, ובאמת (אף כי אנוש רמה אדם להבל דמה חרס מחרסי אדמה לא יוכל לערוך אתו מלחמה) מי הביאו להכחיש מציאות השמות הנרדפים בלשוננו? אם חשב היותם מתנגדים לקדושת הלשון, כמה חקירות יש לחקור על הקדושה הזאת!

הנה אמת נכון הדבר היות לשוננו הראשונה שבלשונות וכלן בנותיה, ואעידה לי עשרה עדים נאמנים.

1. לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת (בראשית ב' כ"ג) שמעת מימיך אומרים גבר גברתא, אנתרופי אנתרופיא; uomo uoma; vir vira; männin, mann; homme, homme וכיוצא בזה כדבריהם בב“ר פי”ח ול"א?

2. ותלד את קין ותאמר קניתי (– ד' א').

3. ותקרא את שמו שת כי שת לי (– – כ"ה).

4. ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו (– ה' כ"ט).

5. שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ (– י' כ"ה) ואין לסתור ארבע הראיות האחרונות הללו לאמר אולי שמות אחרים היו לקין ולשת ולנח ולפלג, ומשה קרא להם שמות עבריים כמשמעות שמותם הנכריים ושאר הטעמים ולא המלות, ואולי הבן הבכור אשר ילדה חוה acquisto היה שמו ולא קין, וכן כלם: אין זאת; ויש לי ראיה ברורה להוכיח שלא החליף משה את השמות אשר הזכיר, מאשר אנחנו רואים כי היונים מזכירים מקצת השמות הקדמונים ככתבן בתורה (מלבד שנוים קלים) כגון תובל קין לוטש כל חורש נחשת וברזל Vulcanus, יובל אבי כל תופש כנור ועגב Apollon, יפת גדול מאחיו Nihil Japete antiquius. והנה היונים הראשונים לא ידעו את ה' ואת משה עבדו ואת ספר תורתו, וא“א שלקחו ממנו את השמות האלה, ולא למדום אלא בקבלה קדמונית מפי נח ובניו, וא”כ משה כהוויתן כתבן, ולא שלח בהם יד, וא"כ נכון הדבר שגם ביתר השמות לא שלח ידו לתרגם יהודית.

6. וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו (בראשית ב' י"ט) בטוב טעם ודעת פירש“י הוא שמו לעולם, ומסתמא בלה”ק, שאם היה משה עומד בעיר Meaco אמרתי הוא שמו בלשון Giappone, עכשו שהוא בין בני ישראל א“א לומר אלא הוא שמו בלשון ישראל, שאל”כ פירש הדבר מאחר שלשונות הרבה היו בימיו א“כ אדה”ר בלה"ק סיפר.

7. בעבודה זרה הקדמונה נמצאו שמות הרבה שאין להם משמעות רק בלשוננו כגון Esperidi עץ פרי, Elion אלהים, Ghe גיא (אדמה), Berut בריאה, Dagon דג או דגן, Esculapio עץ קולף (שהיה לוקח קליפת העצים והשרף הנוטף מהם לרפואה) Astarte עשתרות הצאן, Cabiri כבירים, Campi Elisj שדי העליזה והששון, Endimione אין דמיון ליפיו, Pitone פתן, Plutone פליט (שנמלט מידי סטורנו אביו שהיה הורג כל בניו, ואולי הוא הפליט שהגיד לאברם העברי (בראשית י“ד י”ג) בתרגום יב“ע שהוא עוג וכן בב”ר פרשה מ“א וכן בנדה ס”א ע“א הרי שאפשר שלא יהיה הפליט הזה איש נמלט מיד אמרפל, ולפיכך נכתב בה”א הידיעה) Bel בעל ואדון, l’Erebo הערב, Calliope קול יפה, א"כ בלשוננו ספרו הגוים הקדמונים.

8. אין לך לשון שיהיה מספר אותיות תבותיה מועט כלשוננו, ובדעת ובחכמה כבר אמרת: כל מלה שרשית היא בעלת אותיות מועטות. והנגזרת הימנה ירבו בה האותיות יותר, א"כ מלשוננו נגזרו כל הלשונות.

9. עניותה עצמה של לשוננו, מעוט מספר שרשיה, רוב השמות המשותפים מאין שם לכל דבר ודבר, חסרון איזה זמנים ודרכים בפעלים, (il Preterito Imperfetto, il piu che perfetto primo, e esecondo, e tutto il Modo Congiuntivo) ויתר החסרונות אשר בה לאות ולמופת על קדמותה, כי כבר צדקת בדבריך: ברבות העתים יושלם הדבר.

10. חסרון הנקדות והטעמים גם הוא מוכיח קדמות לשוננו, כאשר כתב איש חכם ונבון גם כי כופר (le Marquis d' Argens, Lettres Juives, Lettre 119.) על פי עשר ראיות אלו אמרתי וגזרתי היות לשוננו הראשונה שבלשונות, כלומר שספר בה אדה“ר, ואולם עד עצם היום הזה האמנתי כי מלבם בדו אדם וחוה אותה, והיום הזה בלבד הבינותי את כל תקף ראיותך מן הכתוב ויצו ה' אלהים על האדם וכו' (בראשית ב' י"ו), כי שם ראינו שהיה אדם שומע לה”ק טרם נוצרה חוה, ובהיותו לבדו א“א שיחדש לשון, ואנכי עמדתי מרעיד כרביע שעה ולא מצאתי למחשבתי תשועה ואמר בלבי שמות הבהמות אותם לפחות בדה אדה”ר מלבו, ומצאתי שגם זה הבל, כי בהיותו לבדו א“א שתעלה על דעתו לקרוא להן שמות, נמצאתי מוכרח לבטל דעתי מפני דעתך, ולומר בלא לב ולב כי מי שאמר והיה העולם הוא נתן לה”ק בפיו של אדה“ר, אעפ”י שמלות הרבה נתחדשו אחר זמן כפי הצורך, כגון צעיף אבנט ושעטנז, ומלות הרבה נתחלפו באורך הזמן קצת אותיותיהם, כגון כעש בימי בעל ספר איוב (הקדמון לדעתי ממשה רבנו) וכעס בדורות שלאחריו, וכן מצינו רזם בימי איוב, רשם בבית ראשון, ורמז בבית שני, ומלות הרבה אבדו ברוב הימים משמעותן הראשונה ולקחו אחרת תחתיה, כגון שרש סכן בבנין הקל אשר בימי איוב היה מורה כל תועלת בכלל ובימי דוד ושלמה השתמשו ממנו בענין תועלת החום בפרט, ומלות הרבה קבלו משמעות אחרת מלבד משמעותן הראשונה, כגון שער שהורה תחלה פתח ואח“כ ב”ד, מפני שהיה מנהג קצת המקומות לתת בית המשפט בשער העיר, וכן סופר שנאמר ראשונה על כל מונה ואח"כ על אשר הספרים אומנותם בין ספרי הזכרונות כגון סופרי המלך ובין ספרי התורה והחכמה כעזרא הסופר, סוף דבר גם כי שלח ידו הזמן בלשוננו והחליף אותה חלופים קלים מכל מקום מאין באה אלינו? מאת ה' מן השמים.

אולם בעבור זאת קדושה יש בה? וכי כל מה שברא הקב“ה בעולמו קדוש הוא? מי שמע כזאת? ונשכח כל הדברים שיוצרם עצמו קראם טמאים כגון כל אשר אין בו סימני טהרה ותועבה נקראו, ונניח רבן גמליאל אחרי מותו אשר טמא טמא יקרא, ונעזוב זרע אשר יזרע לחיות זרע על פני כל הארץ, ולא נדבר כי אם על הלשונות; וכי כל לשון שלא בדינו אותה מלבנו והאלהים נתנה בפינו קדש היא? והלא אין ספר שלא נתן הקב”ה לשכוי בינה לחדש מלבו קוקודיק קוקודיק, והדבר ברור כי בורא השמים ונוטיהם נתן בפיו הדבר הזה, א“כ לשון קדש לשונו, וא”כ כמה לשונות קדושות יש לנו! ומה נכבד היום bou bou, gnau gnau iò iò יותר מלשון צרפת ואיטליאה שחדשו אותנה בני אדם! ואוי לרשע רע אשר יזיד לדבר סרה ולומר שיש שמות נרדפים או שמות משותפים בלשון העטלפים! חלילה לנבון דבר להעלות כאלה על לבבו, ולא אמרתים לפניך רק להניח לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה אשר עֻבד בך במגלה הזאת הארוכה, אבל באמת יש לנו לדעת כי גבהו דרכי ה' מדרכינו ולא מחשבותינו מחשבותיו, ואם עלתה על דעתו של יוצר בראשית להמציא שמות נרדפים או גם דבר רע מהם (כי סוף סוף תועלת מרובה יש בהם, שאם לא היה לנו אלא דרך אחד להשמיע מחשבותינו, אוי לך מליץ אבדת משורר) היאמר המר ליוצרו מה תעשה? הט אזנך ושמע דברי אחד מגדולי חכמי צרפת (Fénélon, Lettres sur la Religion)

Quand il s’agit de savoir ce qui convient ou qui ne convient pas àl’être infini, il ne faut pas le vouloir pénétrer par notre faible et courte raison. Le fini ne saurait comprendre l’infini. C’est de l’infini même qu’il faut apprendre ce qu’il peut vouloir, ou ne vouloir pas.

כלומר שאין לגזור אומר כי השמות הנרדפים מתנגדים לרום מעלת לשוננו לולא היה הדבר מפורש בספרי הנבואה, שאם היה הדבר תלוי בחקירתנו כבר היינו אומרים שא“א שיברא הקב”ה תנשמת בלא עינים.

ואל יחר אפך בעבדך לומר שאני מחלל את הקדשים ומשוה לשוננו לקולות הבהמה והעוף, כי גם אני ידעתי שיש לה יתרון עליהם כיתרון האור מן החשך, כאשר יש יתרון גדול לנפש האדם על נפש שאר ב“ח, אבל אני אומר כי גם לשוננו גם לשונותיהם מעשה אלהים המה, ואשר עשה האלהים הוא יהיה לעולם, עליו אין להוסיף ממנו אין לגרוע, ברא גן עדן ברא גיהנם, ברא קדוש וברא חול, יוצר אור ובורא רע ברא שמות נרדפים ברא שמות משותפים, ומי מעכב על ידו? ואם תשאלני מפני מה נקראה לשוננו לה”ק אני אומר לך דברים של טעם.

לא מצינו שנקראה בשם הנכבד והנורא הזה בכל ארבעת ועשרים ספרינו, ושם נאמר ואל תדבר עמנו יהודית (מלכים ב' י“ח כ”ו) ואינם מכירים לדבר יהודית (נחמיה י“ג כ”ד). אכן בבית שני נשכחה מעם הארץ ולא השתמשו ממנה כי אם בקדש, כלומר בקריאת התורה ובלמוד המשנה, ולפיכך קראוה לה“ק, וע”כ תראה בתרגום יב“ע (בראשית ל“א מ”ז ומ“ה י”ב) לישן בית קדשא, כלומר הלשון הנוהגת בבה”מ ששם סנהדרי גדולה ותלמידיה והכהנים הנגשים אל ה'.

ומאחר שאין להביא ראיה מקדושת הלשון נגד מציאות השמות הנרדפים מי הביא רבנו נפתלי להכחיש במציאותם? וכי עברו לפניו כבני מרון אחד אחד וראה והבין שכלם נבדלים זה מזה? לא כן אלא שמצא הפרש בין שנים ושלשה מהם והקים אותם אבני יסוד למגדל הפורח באויר מבלי לו על מה שיסמוך, ואם יפה אני זוכר מה שקראתי זה ד' שנים הוא עצמו מודה בהקדמת גן נעול כי כאשר הבדיל בין אחר מהמה ובושש מלמד על הכלל כלו הוציאם, ויקו להבדיל בין כל יתר תבות לשוננו דבר אחד לא יבצר מכל אשר לא יחוס על כבוד קונו ועל כבוד האמת, ויעוות את הכתובים לקיים שיטתו, ובזולת זה א"א כי מה בין משקוף לכפתור ובין תער למורה ובין קיר לכותל ובין מקצוע לזוית ובין חלון לאשנב ובין שופר ליובל ובין לבנה לירח ובין שמש לחרס וחמה ובין שאר השמות הנרדפים אשר לא יכילם הגליון? לא כן אדוני, אין ביניהם לא דבר ולא חצי דבר, ברך אלהים כי היתה הרוחה לכפול הענין במלות שונות, ואל תלחץ רגל המקראות אל הקיר לפרשם בדיוק שאינו צריך, ושמעת ושלחת את דבריך אשר אמרת על ולא אבה לשתותם (שמואל ב' כ“ג י”ו וי"ז) ולא אבה שמואל דוד לשתותם, כי לא נגלה אליו מתי הכה דוד בסנורים.

ידעתי אדוני ידעתי הרבה יותר מדאי הלאתיך, אך עוד דבר אלהים לי אליך, וראה זה מצאתי.

פעמים רבות כתוב בספר הזהר כי בני האלהים אשר לקחו להם נשים מכל אשר בחרו עזא ועזאל (שני מלאכי מרום) היו, ומחלק ג' דף ר“ח ע”א נראה בברור כי גם רשב“י כן חשב, ובב”ר פכ“ו כתוב לאמר ויראו בני האלהים רשב”י קרא להון בני דיינייא רשב“י מקלל לכל מן דקרי להון בני אלהיא, ואני אשר אינני מוהר”ר משה קוניץ נלאתי לקיים שני המאמרים כאחד. ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כתשוקת ידידנו שחבד"ל אשר לא דרש שלומך באגרתי הראשונה כי לא הראתיה לו עד בא דברך וכבדתני וכתאות המבקש מחילה וסליחה על חלומותיו ועל דבריו.

טריאסטי ער“ח בול לסדר דמפטרינן ביה וזרעך גוים יירש לפ”ק.

עבד עולם שמואל דוד לוצאטו.


Nr. VIII

An Herrn Isack Samuel Reggio

Nr. d’ordre de l’Index rais.3.     Premier livre de Mém. Nr. 5.

כ“ה חשון התקע”ט

27.11.1818


ישנו עם אחד מפוזר ומפורד תחת כל השמים, אוהב השירים והמליצות, ומפליא לעשות עם כל המליצים, ולהכין אותם ולסעדם, ובלעדיו לא ירימו את ידם, וישחו כל בנות השיר, כי הוא המרומם אותם והוא המעשיר; ועל כן נתקבל בכבוד גדול מכל העמים אשר על פני האדמה, בעבור רוב התועלת אשר יועילם, עד כי באחרית הימים קם אחד מן החכמים, והרחיב פה והאריך לשון, ויבקש להמם ולאבדם, על לא חמס עשו; ואדם לא זכר את הגוי המסכן ההוא, ולא בא לעזרתו עד היום הזה: הכי קרא שמם שמות הנרדפים, כי נרדפו, ואין איש שם על לב; ולא זו בלבד, כי גם אתה, אדוני, נוספת על שונאיהם, ואתה תקום ושמעת בקול נפתלי, אשר דרש רעתם, ויאמר השמד, וכרות עמו הברית, להשמיד להרוג ולהכרית.

וכל זה איננו שוה להפוך לבי לשנוא אותם, וגם לא אאמין כלל שיכחישו החכמים (לא כלם ולא רובם) מציאות השמות הנרדפים, יען וביען זה ימים רבים פשט המנהג ברוב העולם, להיות כל איש שורר שירים שקולים במספר הברות ובחרוזים, ואין מערער על הדבר, ואין ספק שאי אפשר שנכתוב שירים כאלו אם אין בידנו שמות נרדפים, כנודע לכל אשר נסה באלה: א"כ רוב העולם מאמינים בשמות הנרדפים. והנני מסכים על ידך, ומודה אני כי לא כל התבות הכתובות בספר אהל מועד נרדפות הן, כי רבות מהן נבדלות אשה מאחותה, בדבר או בחצי דבר; אבל המלות המצויינות בספר זכר רב (מעשה ידי אדם גדול) בסימן אחדות המשמעות, אחשוב כי כמעט רובן נרדפות באמת; ולא אבטל דעתי עד שיבא אדם ויראני בבירור (בלי שיעוות הכתובים) מה הפרש בין זו לזו: כי גם אתה תודה לי שאין לשאת פנים בתורה, ולהאמין בדבר שאין עליו ראיה, מפני שאמרו אדם שכבר מת, או שהיה בדרך רחוקה, או שכתב ספרים הרבה, וכיוצא מן הטעמים הללו. מלבד שאין מציאות השמות הנרדפים מתנגדת כלל אל השכל הישר, כאשר איננו מתנגד אל היות לאדם בגדים הרבה ומזונות הרבה; גם כי דיו במאכל אחד ובלבוש אחד. ואם תמנע ידך מגזול לחם ושמלה מאשר יוכל לחיות זולתם, למה תתיר לעצמך לגזול מיד אנשי המליצה והשיר את השמות הנרדפים, אשר הם עשרם וקנינם? ומלבד שאין הקורא משתבש בהם כלל, מאחר שידע אחדות משמעותם. ומי הטיפש אשר יתבלבל בשמעו: ה' מה רבו צרי, רבים קמים עלי? ומי לא יבין מיד שנכפל הענין במלות שונות?

הטוב אשר דבר

Francesco Soave (Instituzioni de Rettorica, Parte prima, Sezione prima, Cap II) È raro che in una lingua si trovino due parole che esprimano precisamente la stessa idea: una persona pienamente versata nella proprietà della lingua sempre vi scorgerà qualche cosa in cui differiscano….. In francese un' util opera su questo soggetto ha da molti anni publicato l'Abate Girard col titolo Synonymes français; ed altra più estesa col medesimo titolo ne ha dato poscia Roubaud. Sarebbe desiderabile che anche in italiano alcuno intraprendesse una simile fatica.

ויישר כחו של רבנו נפתלי, אשר החל במלאכה זאת בלשוננו: אבל הרבה יותר מדאי עמד על כל שרש ושרש, והרבה דיו שפך, להגביל הוראת כל מלה ומלה, עד שלא הספיקו לו כל ימי חייו (גם כי בא בגבורות) להשלים את המצוה אשר התחיל בה; ועוד רצה לבטל לגמרי מציאות השמות הנרדפים, והרחיק את הקרובים בזרוע, וכתובים רבים פירש שלא כהוגן כגון כי ירא אנכי אותו (בראשית ל“ב י”ב), אל תירא אותו (דברים ג' ב'), שאמר בהם דברים אשר לא יכנסו באזני בעלי הפשט, מלבד כי באמת (כי לא ידעתי אכנה, ואם עדת חנף תאהב, צוה עלי, ואני שותק) נטה לבו אחרי אהבת החדשות והדעות הזרות, כפירושו על ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י“ט י”ח) והכתוב ואהבת לו כמוך (־ ־ ל"ד) יהרוס בנינו; ועל ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר (שמות י“ט י”ט); ונטה עוד אחרי ספר אשר לא הורישו לנו אבותינו, ולכבוד הספר ההוא, אשר חשב היותו מעשה בן דוד, בדה מלבו חדשות הרבה, שאין הדעת סובלתן, כגון מחשבתו על דבר קריעת ים סוף, ורבות זולתה.

על כן ברוב הימים (לולא ימנעני הרעב) אולי אתן את לבי גם אני לדרוש ולחקור את שמות הנרדפים, ואולי יהיה בין ספרי, ערוך קצר, אבאר בו מה בין שרש לשרש, כאשר אראה ביניהם הפרש, וכאשר אראה היותם דברים אחדים, אקיים היותם נרדפים; ולא אתעקש להכניס כל הכתובים בכללים אשר אציב, אבל אודה במציאות היוצאים מן הכלל, כאשר הם (לדוגמא) שני הכתובים, כי ירא אנכי אותו, אל תירא אותו, אשר יוצאים הם, בלא ספק, מן הכלל הנכון והקיים, אשר גזר רבנו נפתלי, ואשר גזרתי גם אני ששה חדשים אחרי התחייבי במצות, והנער שמואל טרם ידע את החכם ההוא ואת ספריו – ומה טעם להכחיש מציאות היוצאים מן הכלל? התכחיש דברי גדולי המדקדקים, מפני שמלות זרות הרבה יש במקרא? ואולי יהיה ספר זה שאכתוב קטון מבית אחד של גן נעול, כי אינני כלל (כאשר חשדתני) מתהלך ברחבה להראות חריפותי, ואל אלהים ה' הוא יודע, וישראל הוא ידע, אם לא אהבתי את האמת יותר מנפשי, ואין צריך לומר מכבודי. ואיכה תאמר לי, כי להראות חריפותי הארכתי לשון באגרתי הקודמת? והלא ברוב דברים עדיין לא עלתה בידי להכניס בלבך, אדוני, שאין מציאות השמות הנרדפים נמנעת: הרי כי לא יותר מדי, אך פחות מדי דברתי לפניך, והנה אמת, מצד אחד, שאני מאריך לשון, כי רבות מחשבות בלבי; אבל אני מפרש דברי בלשון קצרה ככל האפשר, ושחבד"ל יריב אתי יום יום על הדבר; וזה ימים מועטים באתי אל ביתו, ומצאתי לפניו אגרתו אליך, וכתבתי לעיניו בשטה אחת את כל אשר כתב בחמש שטות ויותר.

ועל דבר הכתוב בספר במדבר ל“ה ד' וה', מתירא אני שמא יבא המלך המשיח, ויקח את גורל נחלתך, ואת כל גורל נחלת רבנו משה בן מיימון למען תת לכל ערי הלוים שלשת אלפים אמה מגרש, תחת אלפים שקבע להם הקב”ה בתורתו. יען גם מדברי ר“א בנו של ר”י הגלילי אין הכרע לדעתו של רמב“ם, כי כבר פירש רש”י (סוטה כ“ז ע”ב) שדות וכרמים: ואלפיים סביב נתנו ללוים, מהן הניחו אלף סביב העיר למגרש, והשאר שדות וכרמים (וכן פירש גם רבנו עובדיה); ובפירוש התורה כתב: אלפיים הוא נותן להם סביב, ומהם אלף הפנימיים למגרש, והחיצונים לשדות וכרמים; ובהדיא תניא בעירובין נ“ו ע”ב: אר"א בר' יוסי: תחום ערי הלוים אלפיים אמה.

ועתה שמע מה מחשבתי, ואשים לנגד עיניך תחלה דברי Condillac ואכתוב דבריו בשפת איטליאה, מאין ספריו בידי, כי אם מתורגמים איטלקית, וזה לשונו

(Histoire ancienne, livre 5 chapitre 7): Formando il recinto di Roma lasciato si avea di dentro tra le mura e le case uno spazio, nel quale permesso non era di fabbricare, e di fuori un' altro spazio, ch' era vietato di coltivare. Questa doppia striscia di terreno, che regnava tutto all' intorno della città, è quello che chiamavasi Pomerium.

וכן בספר Dictionnaire abrégé d’antiquités כתוב לאמר:

Pomérion, Pomerium. C'était a Rome un espace au dedans de la ville, entre le mur et les maisons, où il n'etait pas permis de bâtir et un autre au dehors du mur, où l'on ne pouvait labourer.

הלא מעתה הכתובים מתבררים כשמש בצהרים: כי תחלה אמר שיניחו מגרש מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב, והם הבינו כי היה להם להניח מגרש גם מחוץ לעיר לפנים מן החומה (כי מסתמא כן היה מנהג הימים ההם), אלא שלא היו יודעים כמה אמות יניחו, לפיכך הוא אומר להם: ומדותם מחוץ לעיר אלפיים באמה, כלומר אלף אמה מחוץ לקיר, ואלף אמה לפנים מן החומה, ובכללם אתה מוצא אלפיים אמה מחוץ לעיר. ובכן היטב נבין מפני מה כתוב תחלה: מקיר העיר וחוצה, ואחר כן כתוב: ומדותם מחוץ לעיר ולא מחוץ לקיר.9

וידידנו החכם שחבד“ל דורש בשלומך ובשלום ביתך בכל לבבו ובכל נפשו; ואולם אמור יאמר כי לא ידע מאין יצא לך, היותו מודה שיש לפקפק בדברי רמבמ”ן, היאמין בבחירה החפשית, אם לא, ועומד הוא בדברו ואומר, שהיה האדם הגדול ההוא כופר באמונה הזאת, אשר לדעתי ולדעת גדולי החכמים היא באמת יסוד כל התורה כלה, וגם כל העולם כלו עליה הוא עומד, ובלעדיה אין דין ואין דיין, והקבוץ המדיני ישחת, והארץ היתה תהו ובהו; וכל הכופר בה מחרף ומגדף, יותר מאשר יכחיש מציאותו ית‘. ומי לא יראה כי רבה רעת האדם האומר: יש בורא, אך יכריח ברואיו לחטוא, ואחרי כן ישלח בם חרון אפו, מהאומר: לא ידעתי את ה’ כלל ועקר? והכופר Bayle עצמו הלא כתב: אחפוץ שיאמר אדם שאינני בעיר הזאת, מאשר יאמר שאני בתוכה, אך מעשי רעים וחטאים. ואם אמת היה הדבר הזה (אשר על אפי ועל חמתי אמת הוא) שהיה רמבמ“ן כופר בבחירה החפשית, הלא זאת שגגה שיצאה מלפניו, מפני שנלכד ברשת חלומותיו של Leibnitz, וע”כ האמין במציאות Monadi אשר בדה מלבו החכם ההוא, ולפיכך גם במציאות Armonia prestabilita האמין, ואמונתו בחכם ההוא הביאתו להאמין בגזרת ה', והוא לא ידע ואשם.

ואני טרם אכלה לדבר אל אדוני, אחלה פניך למען אהבת התורה ודורשיה, אשר תרצה ותודיעני, מה מחשבתך, ומה מחשבת חכמי ישראל וחכמי א“ה אשר ראית דבריהם, על אדות עטור סופרים, האמור בנדרים ל”ז ע"ב. כי אמונה שלמה אני מאמין, שלא שלח אדם את ידו בתורה מעולם, כאשר הוכחתי בתורה נדרשת שאני כותב והולך; וכבר כתבתי פרק בפני עצמו להראות כי שוא ודבר כזב דבר שמונה עשרה תבות תקון סופרים, וחקרתי הכתובים ההם אחד לאחד, והראתי שהדעת מכרעת שכן נכתבו למבראשונה; ועתה אני נבוך בענין עטור סופרים, והיה דברך לי לששון ולשמח לבי, ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך: אתה עתה ברוך ה'.

טריאסטי כ"ח לירח בול חצות לילה לרגע ולפרט

עבד לחכם לב שמואל דוד לוצאטו.


Nr. IX

An J. S. Reggio

Nr. d’ordre de l’Ind. rais. 4.      Premier livre de Mém. 7.

ח' טבת התקע"ט

5.1.1819


כל ימי הייתי מצטער על משנה זאת כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים והלא לכאורה תהי להפך, כי אין דרך הצדיקים להחזיק במחלוקת, ואולם הנה על ידיך אדוני היטב היטב הבינותיה, כי כונת החכם להודיענו כי הישרים בלבותם יחזיקו במחלוקת ולא ירפוה עד אם תהיינה דעות שניהם שוות כאחת ומתוך הוכוח תתברר האמת, ולא כן מעשה עם הארץ אשר יפרדו איש מעל אחיו כאשר ילאו לריב יחדו ועדיין זה אומר בכה, וזה אומר בכה, ולא הועילה להם מחלוקתם כלל ועקר להגיד להם אפוא הם תועים, ואולי תחשבני מבני הכת הזאת, ואמרת בלבבך אין תועלת לריב אתי כי לא אודה על האמת חלילה לעבדך! כי האמת אהבתי, ולפיכך לא אסור מדעתי עד אראה בבירור היותה כוזבת ומחלוקתי שהיא לשם שמים סופה להתקיים עד יצא כנגה אור האמת, ואם תמצא אנשים אשר תסירם מדעתם על נקלה אין זאת רק ממעוט ידיעתם בענין או כי יש אתם משוא פנים ובלב ולב ידברו ואין מחלוקתם מתקיימת כי איננה לשם שמים. לא כאלה חלקי והייתי נקי ממחשבותם ומחטאתם, ולא אודה בדבר אשר לא יכנס באזני, ובפרט בהמנעות מציאות השמות הנרדפים אשר היא דעת חדשה מקרוב באה, ולא כן חשבו כל הקדמונים. ואולם אף גם זאת אגיד לך כי כמעט שהכנסתה אותה בלבי, ולפחות אני מאמין שרוב המלות נבדלות אחת מחברתה, והוסיפה אומץ אמונתי זאת כאשר נתתי אל לבי לדרוש ולתור אותן אחת אחת, ומצאתי בין הרבה מהן הפרש מה, אולי יישר בעיני אדוני יש"ר לראות ההבדלות אשר הבדלתי בעזרת חונן הדעת.

שמש, חרס, חמה. המאור הגדול יקרא חמה כאשר יאיר אלינו (כאור החמה, ברה כחמה, קודר הלכתי בלא חמה), חרס כשלא יאיר לנו (האומר לחרס ולא יזרח, בטרם יבא החרסה), וסתם שמו שמש.

ירח, לבנה. המאור הקטון סתם שמו ירח ויקרא לבנה כשהוא במלואו או קרוב למלואו על שם מראהו (יפה כלבנה, וחפרה הלבנה, והיה אור הלבנה).

איש, אדם, גבר, אנוש. איש כל דבר במשמע (שבעה שבעה איש ואשתו, ופניהם איש אל אחיו, חוברות אשה אל אחותה, והאיש גבריאל). אדם יאמר במין האנושי בלבד ויכלול זכר ונקבה (אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וראה עצם אדם). אנוש שוה לאדם אלא שיאמר בבחינת חולשתנו ומומינו והוא מלשון כאב אנוש (אנוש כחציר ימיו, מה אנוש כי תגדלנו, מה אנוש כי יזכה). גבר לא יורה רק הזכר במין האנושי בלבד והוא לשון גבורה (לכו נא הגברים, להוציא הטף והזקנים והנשים, לא יהיה כלי גבר על אשה, דרך גבר בעלמה, וגבר ימות ויחלש, ומי לא ידע שהמת יחלש? אלא האיש שנקרא גבר על שם גבורתו ימות ובכל גבורתו יחלש).

דשן, אפר. הדשן כמו שהוא ויש בו פחמים וגחלים (והרים את הדשן אשר תאכל האש, ונשפך הדשן אשר עליו), ואפר כירה מוכן הוא ונכבר בכברה (והוא יושב בתוך האפר, כי אפר כלחם אכלתי, וילבש שק ואפר, ולולא היו כוברים אותו היתה סכנה בדבר מפני הגחלים, וכן כפור כאפר יפזר לדקותו, מכאן אמרו חכמים בשלישי דפרה וכוברין אותו בכברות).

שונא, אויב. השנאה מיאוס בלב בלבד ואינה עושה רושם כבד (כי שנואה לאה, על שלשים ועל רבעים לשונאי, לא תשנא את אחיך בלבבך, כי גדולה השנאה אשר שנאה), והאויב ירע בכל יכלתו כנודע.10

מביא דבה, מוציא דבה. המביא דבה דובר אמת (ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם), מוציא דבה משקר (ויוציאו דבת הארץ).

מלשין, הולך רכיל. המלשין מגיד חטאת החוטא אל מי שיש בידו להענישו כגון אל המלך או אל האדון (מלושני בסתר רעהו דברי המלך דוד, אל תלשן עבד אל אדוניו), וההולך רכיל מספר אל ההדיוט שאין בידו לענוש אלא להנקם (לא תלך רכיל בעמך) בעמך דווקא כלומר בין איש ובין אחיו, ולפיכך סמך לו לא תעמוד על דם רעך, כלומר אם שמעת מראובן כי ביום פלוני רוצה להרוג את שמעון, אל תאמר אם אגלה אזן שמעון נמצאתי הולך רכיל, רק את נפשו שמור מבלי שתגלה לו את הסוד, כגון שתביאהו אתך במקום אחר.

רדף, דלק. הרדיפה בכל מקום והדליקה רק במקום עלייה כנר הזה שהוא דולק והלהבה מתרוממת תמיד, או נגזר מן דלג אשר גם הוא על ההרים (כי דלקת אחרי מחוצה לארץ יאמר תמיד לשון עלייה, על ההרים דלקונו, מדלוק אחרי פלשתים כי היו עומדים על ההר ככתוב שם).

ארב, צדה. האורב מתחבא (שים לך אורב לעיר מאחריה, ישב במארב חצרים, יארוב במסתר, נארבה לדם נצפנה לנקי, ואצל כל פנה תארוב, ובקרבו ישים ארבו, ועל פתח רעי ארבתי); הצודה בא ביד רמה כמו הצייד (ואתה צודה את נפשי לקחתה).

נוס, ברח. בנוס ראובן מפני שמעון שמעון יודע כדבר (וינס החוצה), אבל הבורח נמלט בהחבא (וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה, על בלי הגיד לו כי ברח הוא, ופירוש הכתוב שעלה בידו לגנוב את לב לבן מפני שלא הגיד לו (התרפים כי רחל גנבתם) כי בורח הוא (ואל תתמה על בלי הגיד לו בלשון יחיד והתרפים ל' רבים, שכן מצינו בדוד מלך ישראל והנה התרפים אל המטה וכביר העזים מראשותיו) שאם אין אתה אומר כן הרי כל הפסוק מיותר, כי כבר נאמר ויקם יעקב וכו' וינהג את כל מקנהו וכו' ועוד מה טעם גנבתם רחל? והלא לא היתה עובדתם מאחר שישבה עליהם, הרי לא גנבתם רק שלא יגידו לאביה בריחת יעקב, למה נחבאת לברוח, ויברחו ויצאו לילה, ויברחו בהחבא, וינס יותם ויברח, ראו שהלך לו ולא ראו היכן הלך).

מעביט, מלוה, משאיל. המעביט נותן כסף על ידי משכון (לא תשכב בעבוטו), והמלוה נותן כסף בלא משכון (מלוה ה' חונן דל), והמשאיל נותן כלים.

מספר, מנין, חשבּון. המספר קטון. (אני מתי מספר, ונשארתם מתי מספר, מספר יהיו ונער יכתבם, מכאן אמרו חכמים (מכות כ“ב ע”א) ארבעים חסר אחת, שנאמר כדי רשעתו, במספר ולא במנין, לומר שנפחות ולא שנותיר); והמנין גדול ממנו (למנות את עפר הארץ, מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, אשר לא יספרו (במספר קטן) ולא ימנו (במספר גדול) מרוב, מונה מספר לכוכבים שמנינם קטון בעיניו, עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה, לרובם), אך החשבון הוא calcolo הנעשה בדעת ותבונה (וחשב עם קונהו, אך לא יחשב אתם, ובקש חכמה וחשבון, אחת אחת למצוא חשבון, כי את מעשה וחשבון).

עושר, חיל, הון, כבוד, רכוש, מקנה, קנין. העושר הוא רוב הרכוש, החיל הוא הכסף ואם מעט ואם הרבה, הון יקראו הדברים היקרים (כל הון יקר ונעים, כבד את ה' מהונך), הכבוד יכלול כל סימני העושר הנראים בכלי תשמישו של עשיר, ובלע"ז magnificenza, grandiosità splendore (לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה, הרי שאין הכבוד העושר עצמו רק יולד ממנו, לכבוד ולתפארת, וכבוד עשו לו במותו, כי ירבה כבוד ביתו, ממתכבד וחסר לחם, ושמה מרכבות כבודך, וישבת על כסא כבודה, גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון, כלומר מרוב הזהב והכסף ואבנים יקרות ולא מפני ביאת משיח כדברי הנוצרים). הרכוש יכלול כל אשר לאדם בין רב ובין מעט (תן לי הנפש והרכוש קח לך). מקנה יאמר על הבהמות כנודע, וקנין על העבדים (וכהן כי יקנה נפש קנין כספו, ומושל בכל קנינו, לאסור שריו בנפשו).

החליף, המיר. החלוף רע בטוב (ויחלף שמלותיו, חליפות שמלות, אם יכרת ועוד יחליף, וארזים נחליף, יחליפו כח, ד"מ כי כאשר יבלו בגדינו נחליפם בטובים מהם, וכן כאשר יתום כח קווי ה' יוסיף להם אומץ מחדש). התמורה טוב ברע (לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב, פתח במאי דסיים, וטוב ברע חוזר אל ולא ימיר אותו, ורע בטוב מוסב אל לא יחליפנו, וידידנו שחבד“ל הראני כי כן חשב גם החכם המפסיק כי נתן תביר תחת אותו לחברו אל טוב ברע, ויפה הוא אומר שאל”כ היה דינו בז"ק ויחליפנו בפשטא וימיר במונח; כי שוא תהיה תמורתו, ותמורתה כלי פז, כלומר לא יקח אדם כלי פז תחת חכמה הרי הוא עושה תמורה אשר היא טוב ברע, וימירו את כבודם, ועמי המיר כבודו, כבודם בקלון אמיר.

תחת, מטה. תחת relativo מטה assoluto, תחת sotto מטה abbasso (תחת כרכוב המזבח מלמטה, ומה שנ' אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת הרי זה מקרא קצר, מתחת לשמים, כמו ואשר במים מתחת לארץ).

שבועה, אלה, נדר, נדבה, אסר.11 השבועה בשם ה' ותפול על כל דבר ודבר (ובשמו תשבע, בשמו ולא בשם ע"ז הרי שכל שבועה בשם אלהים) האלה ג“כ על כל דבר ודבר אלא שהיא בקללה, וע”כ רוב שמושה בהשביע אדם את חברו ולא בהשבעו מעצמו, כי האדם מתרחק בטבעו מלקלל את עצמו אפילו על תנאי, ולפיכך כתוב כה יעשה לי אלהים ורבות כאלה בלתי פירוש הקללה, כאשר האריך בטוב טעם ודעת Buxtorfius באוצר דקדוק לה“ק שלו ספר ב' פרק כ”א (אז תנקה מאלתי, והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה). הנדר הוא שבועה אלא שהוא תמיד לכבוד ה' להקריב קרבן וכיוצא (וידר יעקב נדר לאמר, כי יפליא לנדור נדר נזיר, כי נדר נדר עבדך). הנדבה גם היא שבועה לכבוד הקב"ה אלא שהנודב מפרט הדבר שהוא רוצה להקריב לה' הוא ולא אחר (אני ביושר לבבי התנדבתי כל אלה, אלה דווקא, וכבר היה הכל מוכן ומזומן כמפורש למעלה, מכאן אמרו חכמים נדבות אין חייב באחריותן). האסר איננו רק לענות נפש.

שבע, רוה. השובע באכילה (ונשבע לחם) והרויה במשקה (הרוה את הצמאה, אריוך דמעתי, כי רותה בשמים חרבי, והיית כגן רוה).

זונה, נואפת, קדשה.12 הזנות והנאוף מעשה אחד הוא אלא שהוא נקרא זנות בבחינת הזלזול בכבוד האב ויקרא נאוף בבחינת הזלזול באהבת הבעל. הזונה תפר יראה ותחלל כבוד אביה גם כי אפשר שתהיה בעולה, והנואפת בוגדת באישה אפילו יהיה אביה בחיים (ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת, וידוע שאין הכתוב מדבר בפנויה, אלא שהוא מדבר בבחינת חלול כבוד האב שהוא כהן, לפיכך הוא אומר לזנות ולא לנאוף; וכן בישראל לאביהם שבשמים נאמר ל' זנות ולא נאוף, כי זנית מעל אלהיך, ורבים ככה. והנאוף יאמר תמיד כלפי הבעל אשר ינאף את אשת רעהו, האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים, לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה (והדרש תדרש בזהר ח“ב צ”ג ע"ב) אהובת רע ומנאפת, כאן אתה מוצא ענותנותו של הקב"ה שעשה עצמו כאוהב את ישראל ולא כאביהם, ולפיכך המשיל אותם אל המנאפת ולא אל הזונה), אבל הקדשה ידוע שהיא מופקרת לכל עובר לאגורת כסף וככר לחם, כי אשר לא ימצא חן בעיניה צריך שיבזבז יותר מחומש למשוך לויתו בחכה.

מוג, מסס. הדבר המתמוגג נפרך ונעשה עפר (הנוגע בארץ ותמוג, וכל הגבעות תתמוגגנה), והדבר הנמס יהיה למים כנודע.

עיר, קריה. קריה גדולה מעיר (להבה מקרית סיחון, קרית מלך רב, ישחק להמון קריה).

אם, הֲ. אם יורה תנאי (אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך), הֲ יורה תימה (התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה), או ספק (החזק הוא הרפה), אך לא יתכן לומר הֲ על תנאי, וא“א לפרש העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה שלא יעלו אפילו יאמר לנקר עיניהם, ואין פירוש הכתוב אלא וכי עינינו תנקר לבל נראה במעשיך המקולקלים כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש וכו'? וזמן מרובה אחרי כתבי פירוש זה בקונטריסי זכיתי לראותו בספרך אשר כתבת ואשר הואלת להראותו ולהשאילו אלי בהיותך בעיר הזאת, ומה שנאמר הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה צ”ע, ואם מצינו אם שהוא לתימה או לספק ולא לתנאי אין זאת רק בבואו אחר הֲ, והשתמשו ממנו שלא לכפול הלשון כגון הלבן מאה שנה יולד ואם שרה, וזולת זה רבים.

הנה לפניך נ“ו הבדלות ויש בהן כדאי והותר לכל שבתות השנה, ואולם אינני מתעקש להביא בכללים אשר הצבתי את כל הכתובים כלל, כי הכל יודעים שיש תמיד דברים היוצאים מן הכלל, והט אזנך ושמע דברי רד”ק שרש לקח: ומה שאמר את השבי ואת המלקוח ואת השלל אמר השבי על האדם ואת המלקוח על הבהמות ואת השלל על הבגדים והכלים וכן יתפרשו כשהם כאחד אבל האחד יבא במקום חברו כמו וחצית את המלקוח נאמר על האדם ועל הבהמה ונאמר זה שלל דוד על הבהמה; וכן מצינו המדקדק המופלג ר' אליה שהבדיל ברוחב בינתו בין …ותָם ובין …ותֵיהֶם ואמר כי הכנוי הראשון יאמר כאשר יהיה דבר אחד לכל אחד ואחד, והשני כאשר יהיו לכל אחד דברים הרבה, ואעפ"י כן המדקדק הגדול ר' שלמה זלמן הענא (בצהר התבה) מצא כתוב יוצא מן הכלל ויבא דוד את ערלותיהם ולא היו לפלשתים שתי ערלות. והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך.

טריאסטי ח' בטבת תענוגים לפ"ק.

שמואל דוד לוצאטו.


Nr. X

An J. S. Reggio

Nr. d’ordre de l’Ind. rais. 5. Premier livre de Mém. 9.

ט“ו שבט התקע”ט

10.2.1819

שש אנוכי על אמרתך וגם על השגותיך כי בזאת יתהלל המתהלל לאמר ראה זה לבד מצא החכם ולוּ מצא יותר הלא הוכיח על פני כי לא ישא פנים לדברי יען השיב על קצתם. ונכון לבי בטוח באדוני כי תום לבב ונקיון כפי ידוע תדע, ע“כ תדינני לכף זכות על דבר ההבדלות אשר לא חדשות לעיניך, ותתלה הדבר במעוט הספרים אשר בידי ולא בלשון רמיה אשר שנאתי מעודי עד היום הזה, ואלמלא חפצתי להתפאר בחכמת זולתי הייתי אומר כי מֵימֵי יאמר על הראוין לשתיה ומֵי על שאינן ראוין (רבנו סעדיה הביאוהו ראב"ע ורבנו בחיי בשמות ז') ובאר מימיה נובעין (ראב“ע בראשית י”ד י' ורד“ק שרש באר וזהר ח”א דל“א ע”א) ובור אין מימיו נובעין (רד"ק שורש בור וזהר שם), והגשם הוא המטר החזק (רדק שרש גשם) וכשב גדול מכבש (בעל הטורים ויקרא ג' ז') וקטָן באסף ובלאו הכי קטן (מסרה בראשית כ“ז מ”ב) והחוץ גדול מן השוק והשוק גדול מן הרחוב (רחוב Johannes Coccejus, Lexicon, Art.). אך מדבר שקר רחקתי ולא אגנוב דברים, וכל אשר לא אומר בשם אחרים מלבי הוא, גם כי אפשר שקדמני בו אדם ולא ידעתי, וכאשר אמצא דבר מדברי לאחד הגדולים אשמח ואגיל כדרך ששמחתי כמוצא שלל רב אחרי שלחי אליך אגרתי הקודמת כאשר ראיתי שכתב ראב”ע על ואני מתי מספר: ודבר שיספר הוא מעט ועל ויהי מתיו מספר פירש ואל יהי מתיו מספר וכל דבר שיספר הוא מעט.

שמחתני אדוני בהשגותיך כי עתה יפתני יצרי לאמר זולתן אפס ויתר דברי נכוחים למבין, ומכל מקום ענותך תרשני להשיבך דבר.

אני מבדיל בין שמש לחמה הבדל עצמי ולדידי הם שני שמות נבדלים לא ראי זה כראי זה ואין להחליפם זה בזה בדבור ובמכתב, כי כאשר נרצה לרמוז על השמש כאשר יאיר לנו דוקא נצטרך לקרוא לו שם חמה, אבל לדידך דבר אחד הם ונוכל להחליפם זה בזה כרצוננו ואין ביניהם הפרש רק בבחינת מה נוסדו, והרי יתרון גדול לדברי על דבריך, וגם כל ההבדלות אשר ראיתי עד הנה לרבנו נפתלי אינן מצד הבחינות השונות אשר נבחן בדבר אחד בעצמו רק הוא אומר כי שם זה רומז על דבר נבדל בעצם מן הדבר אשר נרמוז עליו בשם אחר ולפחות יאמר כי שם זה יורה על היות הדבר במצב אחד והשם האחר יורה על היותו במצב אחר משונה ממנו ולא שנוסד שם זה בבחינה זאת ושם זה בבחינת אחרת והנרמז בשניהם דבר אחד בעצמו, ואם ידעתי שאתה קורא הבדלה אל אשר איננה רק מצד הבחינות השונות לא הייתי חולק עליך מימי כי אין הדבר הזה מעלה ומוריד מאחר שאתה מודה ששני השמות רומזים על דבר אחד. ואם תאמר כי גם לדידך יש הבדל עצמי בין שמש לחמה כי לא נקראהו חמה רק כאשר נרצה לדבר על חמימותו אין זאת, כי לא מצאנו שהשמש נקרא חמה בענין החום רק בענין האור (ובושה החמה, כאור כחמה, ברה כחמה, קודר הלכתי בלא חמה), אבל ואין נסתר מחמתו איננו שם השמש רק שם החמימות (כדברי רד"ק בתהלים ובשרש חמם וכאשר אמרת גם אתה אדוני שפירושו מחמימותו של שמש) שהרי הכנוי חוזר אל השמש האמור למעלה (לשמש שם אהל בהם), ואם היה מחמתו שם השמש היה ענין הכתוב שאין נסתר מן השמש של השמש, וזה דבור שאין לו ענין, א“כ חמה האמורה כאן אין ענינה אלא חום סתם ואין מכאן ראיה שיקרא השמש חמה כאשר יחם מאחר שלא מצאנוהו נקרא בשם זה רק כאשר יאיר. קבלתי בשמחה דבריך אשר אמרת על ענין שם חרס, ומדבריך למדתי ענין אחר הנראה לי חדש והוא כי החרש הוא דוקא האדמה הצרופה בכבשן, ועדות ברורה למחשבתך יבש כחרש כחי. ואשר הבדלת בין ירח ללבנה גם זאת איננה הבדלה עצמית ואיננה רק מצד הבחינות השונות אשר נבחן בדבר אחד בעצמו, ע”כ טובים דברי מדבריך מלבד שאין הדעת סובלת שיהיה שם יָרֵחַ נגזר מן יֶרַח שאם כן נצטרך לומר שקראו בני אדם שם יֶרַח למשך זמן כ“ט י”ב תשצ“ג דוקא בלי דעת היותו זמן תקופת המאור הקטון ואחר כן קראו למאור ההוא יָרֵחַ בראותם שישלים מהלכו במשך הזמן אשר קראוהו יֶרח, ומי יאמין לשמועתנו באמרנו שקראו בני אדם שם אל משך זמן מה בדקדוק השעות והרגעים טרם ימצאו אותו בטבע? ואם תאמר כי הקב”ה נטע שם יֶרַח בלבו של אדה“ר והוא גזר ממנו שם יָרֵחַ עדיין הדין נותן שיהיה הדבר בהפך, כי נכון שיודע הקב”ה לאדם שם המאור הקטון, אך מי יאמר שהודיע אותו חכמת המזלות וזמן תקופתם?

וענין רדף ודלק אניחנו לאדם שיהיה אחרי כי לא מצאתי לדבר הכרע.

טוב חסדך האחרון מן הראשון אשר הודעתני שתים מן ההבדלות אשר הבדלת ברוחב דעתך אבל מה אעשה? כי מצאתי ושם אדרוש את תרומותיכם ואת ראשית משאותיכם (יחזקאל כ' מ' ופרש“י צ”ע גדול) יען בושסכם על דל ומשאת בר תקחו ממנו (עמוס ה' י“א ולפירוש רד”ק ניחא) להביא לה' משאת משה עבד האלהים על ישראל במדבר (ד“ה ב' כ”ד ט'), ואם תפרש הפסוק הראשון כרש“י והשני כרד”ק לא ישאר נגדך רק השלישי אשר יבטל במיעוטו כי כלל גדול הוא שיש בכל כלל מתי מספר היוצאים ממנו בזרותם כדרך שכתב ראב“ע על ואם בת היא וחיה: ואעפ”י שמצאנו שיאמר וארפכשד חי בלשון עבר לא נחוש לכל זה אעפ“י שידמה שהוא מפעלי הכפל, ועל וזאת תורת האשם כתב: כבר הודעתיך ההפרש בין חטאת ואשם אעפ”י שהכתוב יאמר בחטאת אשם ובאשם חטאת, הרי שאין להצטער על כתוב אחד היוצא מן הכלל. ואולם לך לדעת כי לא נגזר שם מנחה משרש נוח כי אם מן מנח, ואם אתה אומר שהוא מן נוח הרי אתה מכזיב כל ישראל שקוראין מְנָחות בפלס שְמָחות ולא מִנְחות במשקל מִצְות שהמ“ם שלהן משמשת (עין רד"ק שרש מנח), אך אשר הבדלת בין מבדיל בין… ובין… ובין מבדיל בין….. ל.…. טוב הדבר בעיני ואמת ויציב ונכון וקיים גם כי יש יוצא מן הכלל והוא ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע, ועל פי דבריך היטב יובן מ”ש כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלוהיכם כי העונות הם מקרה יקרה אל הנברא וירחיק אותו מהטבת בוראו אשר הוא אמנם דבר נבדל בעצם מן הנברא, ודוק אדוני והבן כי זה פרי מתוק לנפש אשר לקטתי מעץ החיים אשר נטעת ומה טוב העץ למאכל! ומה נחמד העץ להשכיל! הנה על ידו התבאר כי כוונת הכתוב הפך ממש מדבר סרה שכתב אחד מן המתעים שאמר כי לולא עונותינו היינו כאלהים שאם כדבריו היה לו לומר ביניכם לאלהיכם. ועתה הט אזנך ושמע שתי הבדלות אשר חדשתי.

לִמֵד, הורָה אִלֵף.13 המלמד מרגיל אותנו בדבר וכופל הוראתו פעמים רבות עד שנתרגל בעבודה (ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וכו' (כלומר בדברכם בם עמהם בכל עת), וקרא בו כל ימי חיי למען ילמד (שיתרגל, שאם אתה אומר למען ידע דברי התורה אין צורך שיקרא בו כל ימי חייו), ולמדה את בני ישראל ופירושו שימה בפיהם (שירגיל אותם בקריאתה עד שידעוה ע"פ כי לכך נכתבה שירה כדי שלא תשתכח כי ישוררוה בפיהם תמיד ככתוב כי לא תשכח מפי זרעו), ללמד בני יהודה קשת, מלמד ידי למלחמה, מצות אנשים מלומדה (שעושים אותה מפני המנהג), פרא למוד מדבר, ואת למדת אותם עליך, אלמדה פושעים דרכיך, והלא הפושע יודע רבונו ומתכוון למרוד בו ואיננו צריך להוראה רק פירושו ארגיל הפושעים ללכת בדרכיך). המורה אומר בלבד ופעמים גם לא יאמר רק ירַאה (להורות לפניו נושנה, ויורהו ה' עץ, ולהורות נתן בלבו (להורות מי שכבר הוא אומן ואינו צריך ללמוד רק להוראות פרטיות), להורות ביום הטמא וביום הטהור, ע“פ התורה אשר יורוך, ע”כ יורה חטאים בדרך, שהם תועים ואינם יודעים, ולא כן אלמדה פושעים). המאלף הוא מורה או מלמד אך לא בכוונה רק השומע ישמע והרואה יראה ומעצמו ילמד (כי יאלף עונך פיך, מלפנו מבהמות הארץ, אל תתרע את בעל אף זאת איש חמות לא תבא פן תאלף ארחותיו (והנה אין בעל חמה מלמד דרכיו בכוונה רק המתחבר אליו נמצא למד ארחותיו מעצמו), החרש ואאלפך חכמה כלומר שתבין דבר מתוך דבר ותפתח פתח כפתחו של אולם מחודה של מחט שאפתח לך, והטעם שידבר עמוקות בלשון קצרה כטעם אפתח בכנור חידתי, כי דרך כל החכמים לדבר אחת ולהשמיע שתים).

סתר, חבא, צפן, טמן, עלם.14 המסתיר נותן הדבר במקום שלא יראהו אדם מיוחד אך גלוי הוא לאחרים (כי נסתר איש מרעהו, ונסתרה והיא נטמאה, הלא דוד מסתתר עמנו (הוא מסתתר מפניך ולנו יתגלה), ויסתירו אותו מפני עתליהו, תסתירנו מסוד מרעים, מואב הוי סתר למו מפני שודד, ויסתירם ה' הוליכם למקום נעלם מרודפיהם, וכן כל הסתרת פנים היא מעשה האדם ההופך פניו מדבר מיוחד שלא לראות אותו גם כי יראה שאר דברים). המחביא מסתיר מעיני כל חי (הנה הוא נחבא אל הכלים, כי החביאה את המלאכים, ויותר יותם בן ירובעל הקטון כי נחבא, למה נחבאת לברוח, כי קרא לרחל וללאה השדה אל צאנו להסתיר מחשבתו לא מלבן לבדו כי גם מכל החי מכל בשר). לשון מצפון יאמר על הדברים הנוטים בטבעם להתגלות ומלבד ההסתר צריכים גם לשמירה שלא יתגלו כגון כל אשר בו רוח חיים כי יבא מן המחבוא או ישמיע קולו או יתנועע (ותצפנהו שלשה ירחים, ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו, בלבי צפנתי אמרתך (כי השכחה מצויה), נצפנה (עצמנו) לנקי חנם, צופניה צפן רוח, חכמים יצפנו דעת כי יצרם יסיתם לגלות חכמתם). הטומן מכסה הדבר מכל צד בתוך דבר אחר הנוגע בו וחופף עליו עד שיהיה סמוי מן העין (ויטמון אותם יעקב תחת האלה, ויטמנהו בחול, ותטמנם בפשתי העץ, טמון בארץ חבלו, טמנם בעפר יחד, טמנו פח לי (בין עשבי השדה), טמן עצל ידו בצלחת, והטמן בעפר, וטמנהו שם בנקיק הסלע). הדבר הנעלם הוא כן בטבעו בלא מעשה ידי אדם (ונעלם דבר מעיני הקהל, ונעלם ממנו והוא טמא, ונעלם מעיני אישה (כי טבע הניאוף להיות בסתר) ונעלמה מעיני כל חי, יודע תעלומות לב, האלהים יביא במשפט על כל נעלם), והמעלים הוא מסתיר בתכלית ההסתר כאלו הדבר נעלם בטבעו (למה ה' תעמוד ברחוק תעלים (עיניך כאלו לא תוכל לראות מפני המרחק) לעתות בצרה, וה' העלים ממני, ואף העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם (יסתירו פניהם בתכלית ההסתר כי נתינת הבנים למולך הוא מעשה אשר טבעו להיות גלוי ומפורסם ובדרישה וחקירה מועטת יוודע הדבר לב"ד), ומיד מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו כלומר ממי לקחתי כפר ושחד למען אעלים עיני במעשיו הרעים תכלית ההעלם ואניחנו בלא עונש כלל, ופירוש הוי"ו שבתבת ואעלים כמו למען כאשר מצינו ולא תאמר אני העשרתי את אברם למען לא תאמר, וכן ותלד על ברכי למען תלד, וכן ויתן לי את מערכת המכפלה, וכן ולא ישיב את העם, וכן ולא יסור לבבו). ובדרך זה תתפרש הוי“ו אשר בכתוב (שמואל ב' א' י') וָאעמוד עליו וַאמותתהו, ואשית לנגד עיניך תחלה פירוש רד”ק וז“ל: הוי”ו פתוחה ומשפטה להיות בקמץ כי הענין לעבר וכמהו וַאכסך משי (יחזקאל י"ו י') הוי“ו פתוחה והענין לעבר ופירשו הקדמונים לפי שכיזב שלא המיתהו שהרי הוא נפל על חרבו ומת לכך נפתחה וי”ו ואמותתהו" ואחריו החזיק רבנו בחיי בפרשת וירא, ואיך לא ימלא צחוק פיו האיש המדקדק כשמעו שהפתח יורה על הכזב? ומכל מקום בעל ערוגת הבושם (סוף פ"ג) אמר כי אמת הדבר שהקמץ יורה על דבר אמת אך לא למדנו דבר זה ממקרא זה רק מכתובים אחרים מפני שהקמץ אשר בואעמוד בא מפני שאין אחר הויו דגש או חטף והרי הוא כמו וָאשב בהר גם פתח וי“ו ואמותתהו מחויב מפני החטף שאחריו כמו וַאגרשנו מן הארץ, אלה דבריו; ובושני מהשיב עליהם כי נשתבש שבוש גלוי ולא הבין כי הוי”ו הקמוצה בפעלים היא הוי“ו המהפכת עתיד לעבר ודינה להנקד בפתח ודגש אחריו, ובבואה לפני האל”ף יחסר הדגש ותנקד בקמץ כמו וָאשב בהר שאלמלא אות האל“ף היה כתוב ואשב כמו וַתשב באיתן קשתו, אכן הוי”ו הפתוחה איננה רק וי“ו החבור כמו ואגרשנו או הוי”ו המהפכת עבר לעתיד כגון והקימותי את בריתי והיה דינה להנקד בשוא וכשיבא חטף אחריה תנקד באותה נקודה שהורכב ממנה החטף הבא אחריה שלא יתחברו שני חטפים בראש תבה וכן יקרא לאותיות בכ“ל כי בהיותן ראויות להנקד בשוא ויהיה אחריהן חטף תבאנה בפתח או בקמץ או בסגול כפי אשר יהיה החטף הבא אחריהן ח”פ, ח“ק או ח”ס כמו כַאֲשֶר בֶאֱמֶת כל ראש לָחֳלִי ובהיותן ראויות להנקד בפתח ודגש אחריהן כלומר בהיות ה“א הידיעה נרמזת בהן אם תבא אחריהן אות האל”ף בטל הדגש ותהיינה נקודות בקמץ כמו אופן אחד בָארץ כי כָאיש גבורתו לָאורח הבא לו ולפיכך תבת לָאלפים נרמזת בה ה“א הידיעה ולא כן לַאלפים בפתח (ובעל השתערות מלך הנגב עם מלך הצפון בדף ראשון כתב הפך הדבר כי מתי מספר הם המדקדקים); סוף דבר לא ידע בעל ערוגת הבושם מה הדבר אשר נתקשו בו הקדמונים וקושיתם אמת אך לא תירוצם, והנה לך תירוצי: שאול לקח את החרב ויפול עליה ועדיין לא פרחה נשמתו כי לא עלה בידו לתחוב חרבו בגופו כשיעור הראוי וע”כ אמר לעמלקי עמוד נא עלי ומותתני כלומר שירמסנו ברגליו ובכובד גופו יכניס בו חרבו עד שימות והוא כן עשה, וזה שהוא אומר וָאעמוד עליו ואמותתהו כלו' עמדתי עליו ורמסתיו כדי לקרב מיתתו ופירוש ואמותתהו למען אמותתהו והוא זמן עתיד ולא עבר ולפיכך נפתחה הוי“ו שאיננה וי”ו ההפוך.

שא לכל חטאותי והוסיף להשמיעני דברי חכמתך ותנני בכלל אוהביך ואוהבי האמת המחכים לראות בתפארת ההיכל אשר בנית על ראש ההר הטוב הלבנון ואתה כתמר תפרח כארז בלבנון.

טריאסטי ר“ה לאילנות נעבור בשדה ובכרם לפ”ק

אוהבך שד"ל


Nr. XI

An J. S. Reggio

Nr. d’ordre de l’Index rais. 7. Premier livre de Mém, Nr 11.

כ“ח שבט התקע”ט

23.2.1819

טוב ויש"ר הולך בישרו, המקום יהיה בעזרו.

בצדק כל אמרי פיך אין בהם נפתל ועקש בקשתי השגות רק אין דבר כי ישר אדוני יש“ר ע”כ לא אתמהמה מהציג לפניך הבדלות חדשות.

בחן, נסה. הבוחן רוצה לדעת מה טבע הדבר במצב אשר הוא בו עתה (ויבחנו דבריכם האמת אתכם, בחנת לבי, בחנני ודע שרעפי, עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, ה' צדיק יבחן, וה' צבאות בוחן צדיק רואה כליות ולב, כבחון את הזהב, ובחנוני נא בזאת כאשר אריק לכם ברכה עד בלי די בהביאכם את כל המעשר אל בית האוצר תבינו כי כן הייתי עושה לכם גם לפנים אם הייתם מעשרים ותבינו כי במארה אתם נארים מפני שאתם קובעים אותי). המנסה מבקש לדעת מה יהיה הדבר בהיותו במצב אשר לא היה בו עדיין (והאלהים נסה את אברהם, למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, נס נא את עבדיך, כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אהבים (לדעת אם לא תעזבוהו אפילו במצב ההוא אשר לא הייתם בו מימיכם), בחנני ה' ונסני ראה מה בלבי עכשו ונסה אותי לדעת מה יהיה בלבבי במצבים אחרים).

מראה, עין, צבע.15 מראה נאמר כי דבר הכולל גוונים שונים (יפה מראה (צח ואדום), כמראה הקשת). עין מורה גוון אחד בלבד (ועינו כעין הבדולח, כעין נחשת קלל, כעין תרשיש, כעין הקרח הנורא, כי יתן בכוס עינו, לא הפך הנגע את עינו). והנה גם מראה גם עין נאמרים בגוונים הטבעיים לא כן צבע שהוא מעשה ידי אמן (שלל צבעים רקמה), אבל העיט צבוע נראה היותו מלשון אצבע כדברי Coccejus..

אליה, זנב. לא תקרא אליה כי אם של כבש ואיל במקומות שזנבותיהם שמנות מאד וזנב שם כלל ובאמרם דאכיל אליתא אין משמע זנב הלטאה. והדבר ברור ולא ידעתי למה לא כתבוהו הראשונים ואולי מרוב פרסומו.

מנע, חשך, בצר.16 המניעה שם כללי, החושך מונע הדבר מפני שהוא חס עליו ורוצה לשמרו (ולא חשכת את בנך, לא חשך ממות נפשם, וצדיק יתן ולא יחשוך, חושך שבטו ד“מ כאלו יחוס על אבוד המטה, ומענין זה ואתה חשכת נפשי משחת בלי והסופר טעה וכתב חשקת שאל”כ חשקת בנפשי היל"ל). הדבר אשר יבצר ממנו איננו נמנע ממנו לגמרי אלא יעלה בידנו בלא עמל גדול כמו הערים הבצורות אשר לא תלכדנה זולתי ביד חזקה (ועתה לא יבצר מהם (יקל להם להקים כל מחשבותם), ולא יבצר ממך לא יקשה ממך), מכאן אמרו חכמים (אבות ה' ח') רעב של בצורת בא מקצתם רעבים ומקצתם שבעים כי מניין להם מה הוא רעב של בצורת? אלא מפני שאין שרש בצר מורה מניעה מוחלטת.

קלון, חרפה, בוז, בושת, כלימה.17 שני השמות הראשונים אבות ושני האחרונים תולדותיהם. בושת תולדה דקלון וכלימה תולדה דחרפה, ובוז גם הוא אב ולא יוכל להוליד בן. ועתה אפרש הקלון הפך הכבוד כי הנכבד גדול וכבד בעיני חברו והנקלה קל בעיניו, והקלון ירמוז הסימנים שאדם נותן לחברו יבין מהם שהוא קל בעיניו (כבודם בקלון אמיר, שבעת קלון מכבוד). החרפה קשה מן הקלון ונאמרת על החרופים והגדופים ועין ענינה vergogna כלל רק ingiuria (כי חרפה היא לנו (כל זרע אברהם יחרפונו), מכל צוררי הייתי חרפה, חרפת נבל אל תשימני, ועם קלון חרפה (כי קשה היא מן הקלון), זכור חרפתך מני נבל כל היום כי לא יבוש רבון העולמים ויש כסיל אשר יחרפהו). הבושת היא ההרגשה המאדבת שהקלון מביא באדם ותבא על הרוב באדם שלא נעשתה עצתו ותוחלתו נכזבה כי ידע היותו נקלה בעיני כל (ויכלו בבשת ימי (כי היה לשחוק כל היום), הובישו כי תועבה עשו (כי עושה התועבה נקלה), הובשת היום את פני כל עבדיך (גלית שהם קלים בעיניך ע"כ יבושו), כי בושתי לשאול מן המלך חיל ופרשים (כי ידעתי שאקל בעיניו), בושו כי בטח, בך בטחו ולא בושו, יבושו כל עובדי פסל, וזולתם רבים נאמרים בהכזב התוחלת, וכן יעצת בושת לביתך (עצה שלא תקום), הוביש דגן (כאלו הוא מפר עצת הבוטחים בו כי אבד קציר שדה שהיו מקוים), ולא יודע עול בושת לא ידע שלא תקום עצתו). הכלימה היא ההרגשה המאדבת שהחרופים מביאים באדם והיא קשה מן הבושת כדרך שהחרפה קשה מן הקלון וגדול כחה של כלימה עד כי על הרוב הנכלם מתחבא והוא ירא מהתראות לבני אדם (הלא תכלם שבעת ימים (תסגר), כאשר יתגנב העם הנכלמים, בושתי וגם נכלמתי). והנה הקלון והחרפה הם בפני אדם ע“כ יאדיבו את נפשו ויביאו בו בושת וכלימה אבל הבוז איננו בפניו רק מאחריו ולפעמים גם בלב בלבד ע”כ אין לו תולדה והוא שוה לקלון אלא שאינו בפני אדם וע“כ הוא לבדו יפול גם באשר אין בו רוח חיים (בזה לך לעגה לך, כי דבר ה' בזה, ובוזים דבריו, וחכמת המסכן בזויה, ויבז בעיניו לשלוח יד, ותבז לו בלבה, גל מעלי חרפה ובוז כלומר אפילו שלא בפני), וכן נבדל מן נבזה והנקלה כי הנקלה נקלה בפניו לא כן הנבזה, והנבזה אפשר ג”כ שלא יהיה בו רוח חיים (שלחן ה' נבזה הוא, נבזה אכלו, העצב נבזה, וכל המלאכה נמבזה ונמס), ואגב גררא אשמיעך דעתי במ"ש וחרפה לא נשא על קרובו וכו' כי לא יארע לו מימיו שיחרפוהו על אודות חבר רע שיש לו כי הנמאס בעבור פשעיו הוא נבזה בעיניו ולא יתחבר לרשע ואת יראי ה' לבדם יכבד.

מפתה, משיא, מסית.18 המפתה מראה לאדם ההנאה אשר תבא לו בעשותו הדבר והנפתה עושה הדבר בעבור הטוב אשר יקוה ממעשהו (וכי יפתה איש בתולה, השמרו לכם פן יפתה לבבכם, פתי את אישך, פתי אותו (שתאלצהו עד שימצא הנאה בהגידו אליה כי אז תחדל מהציק אותו), כי לפתותך בא (להתרצות אליך שתחשוב שיהיה בעזרתך וזה להציל נפשו מני שחת על כי מתחזק היה לפנים להמליך את איש בושת), מי יפתה את אחאב (מי ייפה הדבר בעיניו ויבטיחהו על הנצחון), אם אראה אור כי יהל וירח יקר הולך ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי (וחשבתי כי תועיל לי עבודת המזלות והקרבתי ידי אל פי לעומתם לשם כיבוד כדרך שהישמעאלים עושים כדברי רב ערמאה), ויפתוהו בפיהם (אמרו לעבדו ולעשות הישר בעיניו), בני אם יפתוך חטאים, איש חמס יפתה רעהו (יבטיחהו שיוליך אותו בדרך טובה) והוליכו בדרך לא טוב, פתיתני ה' ואפת (לא הודעתני כל התלאה אשר תמצאני בלכתי בשליחותך וחשבתי כי יגיעני כבוד ויקר ולא שחוק כל היום גם כי באמת כבר אמר לו הקב"ה ונלחמו אליך). המשיא מרחיק הפחד ממי שהיה נמנע מעשות דבר מפני היראה (הנחש השיאני (לא מות תמותון), אל ישיא אתכם חזקיהו (ה' יצילנו), השא השאת לעם הזה ולירושלים לאמר שלום יהיה לכם, אל תשיאו לכם נביאיכם (שהיו אומרים בעוד שנתים ימים ישבור ה' את עול מלך בבל), אל תשיאו נפשותיכם לאמר הלוך ילכו מעלינו הכשדים). המסית אומר כי טוב הדבר לעשותו לא להנאה נמשכת ממנו רק למען האמת והצדק (כי יסיתך אחיך בן אמך (לאמר כי נכון לעבוד ע"ז כי ראויה היא להעבד), אם ה' הסיתך בי (נתן בלבך כי בן מות אני), ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל (העלים ממנו האיסור), ויסיתם אלהים ממנו (נתן בלבם כי לא נכון להלחם אתו כי לא היה מלך ישראל ומלכם צוה אותם לאמר לא תלחמו כי אם את מלך ישראל לבדו), ותסיתני בו לבלעו חנם (הצדקת הדבר בעיני), פן יסית אתכם חזקיהו (לאמר כי נכון לבטוח בה'), כי ברוך בן נריה מסית אותך בנו (משדל אותך בדברים להכשילנו להנקם ממנו על כל הרעות אשר הריעונו לך ולו לפנים).

על פי הדברים והאמת האלה אני מפרש אחד מן המקראות הסתומים שבתורה אשר לא ראיתי ולא שמעתי בו מימי ביאור מספיק ה“ה ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונכחת19 וזה פתרוני: ראשונה הוכיח אבימלך את אברהם אבל הוא מצא מענה לאמר להציל את נפשי עשיתי זאת ואבימלך שלא מצא תשובה נתן לו מתנות למען יתפלל עליו ואח”כ בא אצל שרה להוכיח גם אותה ולשמוע מה בפיה ומה אמר לה? נכנס עמה בדברים לאמר הנה נתתי מתנות בערך אלף כסף לאיש אשר קראת אחיך ודעי וראי כי רע ומר אמרך אחי הוא כי הנה הוא לך כמו מסית עינים לכל רואיך ולכל שומע שמעך כמוני היום כי כראותנו את יפיך וכשמענו היותך פנויה לא נשמר מקחתך לאשה ואם לאהבת אישך עשית איה אפוא אהבתך באמרך פנויה אני וכל החפץ יקחך בחזקה? והיא נוכחת וקבלה תוכחתו כי לא יכלה לענות אותו. והנה במלת כסות הכ“ף משמשת, וסות ענינו דבר מסית כמו שכתב רש”י על ובדם ענבים סותה וכן בכתובות קי“א: ושמא תאמר אינו מרוה ת”ל סותה ופרש“י לשון הסתה שהיין מסית את השכור וכן בב”ר פצ“ט ואין סותה אלא טעות כדכתיב כי יסיתך אחיך, ויפה נשתמש אבימלך בלשון הסתה ולא בלשון פתוי כי לא היתה כוונתו לומר שדבר זה גורם שיחטאו בה הפלשתים לתאבון רק כי באמרה אחי הוא יתגרו בה עיניהם באמרם פנויה היא ואין רע להסתכל בה ולחמוד אותה ולקחתה לאשה. ומלת ונכחת לגוף נסתרת ולשון עבר בת”ו תחת ה“א ונשכחת צור אלא שכאן הוי”ו מחברת ושם היא מהפכת, ואם כדברי רש“י היה לנו לקרוא וְנָכַחְתְּ ואם לא חטא רש”י באמרו דבר המתנגד אל הנקוד והטעמים (כאשר גם במקומות אחרים לא נזהר בזה) גם אנכי לא חטאתי בפירוש הזה אעפ“י שאם כדברי היה ראוי לקרוא לכ֥ל אשר־את֖ך ואת־כ֑ל ויבטל הטפחא לפני ס”פ כמו ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותלעת שנ֑י משזֽר, ובשר כי יהיה בו בעורו שח֑ין ונרפא, ולא רש“י לבדו נטה בפירושיו מדרך הטעמים כי יש בידי להוכיח בראיות גמורות כי גם רבנו סעדיה ור' משה הכהן ורבי יהודה הלוי וראב”ע ורמב“ם ורשב”ם ורמב“ן ורד”ק ורמבמ“ן כלם נטו לפעמים מדרך הטעמים גם רנה”ו כן כי ברוח חן שלו (א' א') פירש מ"ש מושל באדם צדיק כאלו כתוב מוש֤ל באדם֙ צד֔יק, וכן ויספתי֨ עליכ֤ם מכה֨ ש֔בע כחט֖אתיכֽם, וכן ואהב֖ת לרע֥ך כמוך (עיין בנתה"ש על שני המקראות הללו ותמצא כדברי).

סגר, נעל. הסוגר מקרב הדלת אל המזוזה עד שסותם הפתח והנועל מחזק הסגירה על ידי מפתח או בריח שימנע את הדלת מלחזור ולהפתח (ויסגור דלתות העליה בעדו ונעל (שופטים ג' כ"ג) ופירש “ונעל במפתח” וכן הוא אומר למטה ויקחו את המפתח ויפתחו), ואולם הלא מצינו ותסגור בעדו ותצא, וזולת זה כתובים אחרים נראה מהם שאין הסגירה הקרבת הדלת אל המזוזה בלבד אך היא מונעת פתיחת הדלת לגמרי, לפיכך אומר אני כי כלי הברזל שאנו קוראים clucca לא היה קבוע בדלתות הקדמונים עד שלא יוכלו להסירו ממקומו אך מטלטל היה והיו נותנים אותו מבית ומחוץ כרצונם (כאשר יש עושים גם בימינו) וא“כ הסוגר גם בלא נעילה היה מונע אחרים מלבא אליו, כי בהקריבו הדלת אל המזוזה היה הפתח נסגר בדרך שלא יוכל אדם לפתחו אם אין קלוק”ה בידו, ע“כ היה הסוגר צריך להזהר שתשאר הקלוק”ה מבית ולא מחוץ והסוגר דלתות ביתו לצאת החוצה היה צריך לשאת עמו הקלוק“ה כדרך שיש עושים גם עכשו, ובכן אני מבין מ”מ תבא מלת בעד אחר ל' סגירה כי היא להורות שתהיה הקלוק“ה מצד הסוגר לא בהפך כמו ויסגור דלתות העליה בעדו, ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך, וסגור דלתך בעדך, ומ”ש ותסגור בעדו ותצא פירושו שלקחה הקלוק"ה עמה שלא יוכלו אחרים להכנס, והרי זה כאלו המת עצמו סגר בעדו מבית, ובדרך משל נאמר ויסגור ה' בעדו והטעם שיוכל נח לפתח את פתח התבה ולא בני אדם שחוץ לתבה כאלו נח סגר בעדו.

עָרום.20 כאשר מן שלה יאמר שלוה ומן שלוה שלום כן מן ערה יאמר ערום ומן ערוה ערום, וענינו המגולה במקומות הערוה והבושת לפיכך לא יקרא ערום מי שפניו וידיו מגולים בלבד מפני שאין בגלויים בושה, ושם ערום מורה בהנחתו הראשונה גלוי של בושה דוקא, לכן יפה הוא אומר וידעו כי ערומים הם כי הבינו היותם במצב המביא הבושת וזה בהנחתו הראשונה אבל ד"מ נאמר ערום שאול נגדו והוא לא יבוש כאשר נאמר ואין כסות לאבדון והוא לא יתכס ולא יתגל.

פלל. השרש הזה בבנין פיעל יורה הלצה בעד אחרים: אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו פירושו אלהים יליץ בעדו ויצדיקהו ואם אליו יחטא מי יליץ בעדו? וכן ויעמוד פנחס ויפלל בקנאתו אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל נעשה כמי שמליץ בעדם ומתפלל עליהם להצדיקם, ולפיכך יפה נקד המפסיק וַיְפַלֵל מבנין פיעל וכן ופללו אלהים כי בהיות ההלצה בעד אחרים ראוי להשתמש בבנין זה, ובהליצנו בעד עצמנו אז נקח בנין התפעל כדרך שנאמר כי חפצתי צדקך שהוא בעד אחרים, ומה נדבר ומה נצטדק בצדקנו את עצמנו, ולכן יפה אמרו חכמים אין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל (ברכות ו' וכ"ז) וכן אמרו ולחיים כנגד תפלה וכן הוא אומר ויעמוד פנחס ויפלל (חולין קל"ד), ואין לשמוע מכאן שהיו קוראים וַיִפַלֵל (שהרי כבר מצינו שאמרו (סנהדרין מ“ד ופ”ב) ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל מלמד שעשה פלילות וכו') רק יש ללמוד מכאן שידעו היותו לשון תפלה אלא שהוא בעד אחרים. וכן גם את שאי כלמתך אשר פללת לאחותך בחטאתיך אשר התעבת מהן תצדקנה ממך הדבר ברור כי פירוש פללת הצדקת כמו שמפורש בסוף הכתוב, וכן ראה פניך לא פללתי לא הצדקתי תקותי לראות פניך, ומן הענין הזה בהשפטו יצא רשע ותפלתו תהיה לחטאה פירושו מה שיליץ בעד עצמו לפני השופטים למען יצא צדיק יתהפך נגדו להרשיעו ובהשפטו יצא רשע, וזה מלבד מה שאמר למעלה ושטן יעמוד על ימינו שפירושו קטיגור, אבל נהגו להשתמש בבנין התפעל גם בענין התפלה בעד אחרים, וזה כי המלות שמשתמשים בהן הרבה על נקלה תבא בהן זרות כנודע, ע“כ נאמר ויתפלל בעדך וחיה. גם שד”ל דורש שלומך ויתפלל בעדך וחיה.


טריאסטי כ“ח שבט יחוגו וינועו כשכור לפ”ק.


  1. אמר ישעיה לוצאטו החמשה מכתבים הראשונים אשר לא הוזכרו בספר Index raisonné העתקתים מספר זכרונות שכתב מר אבי ז“ל בימי נעוריו. (זכרון י“ח. י”ט. כ'. כ“א. כ”ח). אחר כך מצאתי כי רוב האגרת הראשונה והשלישית כולה נדפסו בתוך ”תולדות שד“ל” בספר מכתבי שפת קדש 1857 Brag דף 65, 68, 69.  ↩

  2. עד כאן נדפס בהמגיד שנה שניה עמוד 70 (שזח"ה)  ↩

  3. כך הוא קורא אותו בלשון לעז דרך חבה, וענין המלות האלה הוא “מר אבי” (ישעיה לוצאטו)  ↩

  4. מכתב ג‘ נשמט פה מהדפוס עי’ המגיד ש“ב 74 וש”ג 82 (שזח"ה).  ↩

  5. נדפסו הרבה מאלה הרפואות בהמגיד ש"ד 34 (הנ"ל)  ↩

  6. שם פרטי בלעז, ובלה"ק יצחק. (י"ל)  ↩

  7. כך היו קוראים בני משפחתה בלעז דרך חבה בת אחרת שילדה דודתו ברכה ושמה שמחה. (י"ל)  ↩

  8. נדפס באוצר נחמד א' עמוד 11 ובמ"ע ‎ 245. I. Mosè ‏ (ישעיה לוצאטו)  ↩

  9. עי‘ מ“ש רשד”ל ז“ל בבכורי העתים תקפ”ט עמוד 114 ובמשתדל במדבר ל"ה ד’ ה'. (שזח"ה)  ↩

  10. עי' מ“ש בבכורי העתים תקפ”ז עמוד 148 (שזח"ה)  ↩

  11. עי‘ מ“ש בישרון לידידי מהר”י קאבאק שנה א’ מחברת ב' עמוד 16 (שזח"ה)  ↩

  12. עי' מ“ש בבכורי העתים תקפ”ז עמוד 196 (שזח"ה)  ↩

  13. עי' מ“ש בבכורי העתים תקפ”ח עמוד 141 (שזח"ה)  ↩

  14. עיי"ש עמוד 103 (שזח"ה).  ↩

  15. עי' מ"ש בישרון שם (שזח"ה).  ↩

  16. עי' ישרון שם (שזח"ה)  ↩

  17. עי' בכורי העתים תקפ"ז עמוד 164 (הנ"ל)  ↩

  18. עי' מ“ש בבכורי העתים תקפ”ח עמוד 143 (הנ"ל).  ↩

  19. עיי"ש עמוד 144 (הנ"ל).  ↩

  20. עי‘ בכורי העתים תקפ"ז עמוד 185 ומשתדל בראשית ג’ ז' (הנ"ל).  ↩

w אגרות: תקע"ד [ללא תאריך מדויק]

Nr. III

1814

(אגרת ששלח לרחל בת ברכה אחות אביו בשנת תקע"ד)

אחותי רעיתי שלום1



Nr. IV

1814

(משלי רפואות תעלה שהיו שגורים בפי דודתו ברכה ושנכתבו בספר מאת שד“ל ז”ל בשנת תקע"ב)2




  1. מכתב ג‘ נשמט פה מהדפוס עי’ המגיד ש“ב 74 וש”ג 82 (שזח"ה)  ↩

  2. נדפסו הרבה מאלה הרפואות בהמגיד ש"ד 34 (הנ"ל)  ↩

אגרות: ב' אדר התקע"ט–כ"ג אדר התק"ף
w אגרות: י"ב סיון התק"ף–ח' תמוז התקפ"ט

Nr. XXI1

An S. V. Lolli

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 17.     Premier livre de mémoires 29.

25.5.1820

י“ב סיון התק”ף


Nr. XXII

An J. S. Reggio

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 18.     Premier livre de mémoires 30.

30.5.1820

י“ז סיון התק”ף

לידידי ליש"ר שלום רב

למן היום אשר ראיתי ס' מחקרי ארץ לרשב“ל יקר האיש הזה בעיני, וכראותי הדבר אשר העתיק שמה מספרו בית האוסף בענין הא הידיעה בקצת השמות הפרטיים גדלה עוד מעלתו בעיני, ונכסוף נכספתי לראות הספר הזה, ואחרי ימים כאשר אנה ה' לידי ספרו מליצת ישורון הוספתי לחבבו הרבה מאד, וכאשר ראיתי הדברים אשר העתיק גם בזה מספרו בית האוסף, וכראותי אותו מזכיר שיחתו בעולם הנשמות כלתה נפשי לראות שני ספריו אלה כאיל תערוג על אפיקי מים. ועתה מה אשלם לך ידידי על כל החסד אשר עשית עמדי לרוות צמאוני, כי באמת מצאתי בהם דברים טובים ונחומים – מצאתי? לא כן, כי מראשם לסופם כלם מלאים חדשות נחמדות תערבנה לחכי מנופת צופים, והיום ידעתי כי יש מבלעדי גואל ללה”ק, הפילוסופיאה והדקדוק לאגודה אחת בידו, מי יתנהו כאח לי, ישתתף עמי בצער מלאכת המערכת אשר שויתי לנגדי תמיד!

ולמען לא תהיה האגרת בלא חדוש, כי אין לבא לפניך בידים ריקניות, הנה אנכי בא אליך בדברים מתי מספר.

“שלש שלשה ארבע ארבעה” וחבריהם עד “עשר עשרה” כלם נשתנו משאר שמות התאר במה שהזכר בה“א והנקבה בלא ה”א, וזה מורה כי מספר הנקבות יוסד ראשונה ואחריו מספר הזכרים, כי מה שהוא מיוסד ראשונה אותיותיו מועטות מהנגזר אח“כ ממנו; והנה אין השנוי הזה רק עד עשרה לא מכאן ואילך, כי נאמר אחד עשר לזכרים אחת עשרה לנקבות, ומה הטעם לכל זה? הנה ידוע כי אין בתבל עשרה דברים מיוחדים כי אם עשר אצבעות, וגם ידוע כי תחלת סימני המספרים היו עשר אצבעות הידים, ונמשך מזה כי התקינו תחלה מלת שלש על האצבעות שהן לשון נקבה, ומלשון נקבה גזרו אח”כ מספר הזכרים ואמרו שלשה וכן עד עשר, ואחר תום האצבעות חזר הדבר למנהגו הקדום לקרוא שם לזכרים תחלה.

“ארץ אדמה”2 שם ארץ כולל כל עובי העולם ופנימיותו, ושם אדמה לא יכלול רק הפנים הנראים והנעבדים להוציא לחם, לפיכך בורא פרי האדמה אינו כולל פירות האילן, כי האילנות מעמיקים שרשיהם בתחתיות ארץ, ע“כ כתוב כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל. והנה יובן מה שכתוב ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה, כי האד איננו ענן עולה וחוזר ויורד ומשקה, שהרי לא המטיר ה' אלהים, כי באמרו תדשא הארץ לא נתלו המאורות עדיין, ולא היה השמש מעלה נשיאים, אך האד הוא לחות שהיתה עולה מבטן הארץ והיתה משקה את כל פני האדמה העליונים הנראים, כי לחה היתה עדיין, כי בו ביום נבדלו ממנה המים; והנה הלח בהיותו קל מן היבש היה עולה מטבור הארץ עד פני האדמה, והיה משקה אותם, והנה vapori esalazioni אין שמם אלא נשיאים כי הם המתנשאים ועולים למעלה אבל שם אד אין ענינו רק umidità ולחות פנימית בגוף; והנה ידוע כי הלחות הפנימית בגופות היא סבה להיתר חלקיהם ולהפסדם, כי לפי יובש הגוף וקשיו כן יעמוד ימים רבים, ע”כ יקראו העברים אל ההפסד והשבר “איד”, ונבדל השם הזה משאר שמות הקרובים לענינו, באשר האיד הוא שבר לא בא מסבה חיצונה רק מרוע האיכות הפנימית אם ברוב העונות ואם בכל כיוצא בזה, ע"כ אחר שאמר כי קרוב יום אידם אמר וחש עתידות למו, כלומר דברים שהיו עתידים ומזומנים לבוא עליהם מקדם שלא היה אפשר להם להמלט מהם, כי לא תבאנה להם מן החוץ, כי הם עצמם משכום עליהם; ומפני שאין האיד תלוי בדבר חיצון על כן דרך הכתובים לומר שהוא בא פתאום ומהר: כי פתאום יקום אידם, ואידכם כסופה יאתה; כי דבר שלא קדמה לו סבה מן החוץ נראה שבא פתאום ומהר וכאלו הוא בלא סבה, כי הסבות הפנימיות נעלמות מעינינו על הרוב.

“סקל רגם”: סקילה על ידי אדם אחד, רגימה בכל העם: עם הארץ ירגמוהו באבן; וכן בסנהדרין פרק ו': אם מת בה יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל; ומפני שהתורה אומרת פעמים סקל ופעמים רגם נתנו של זה בזה ושל זה בזה, ואמרו כי שליח ב"ד סוקלו ואם לא מת עם הארץ ירגמוהו.

בְקֶרִי:3 ענינו כתרגומו בקשיו, וכן רואה קרי ענינו קשוי, וכן מקרה לילה, כי הקו“ף דגושה והמ”ם לשמוש, ואיננו לשון מקרה. לא יהיה “כלי” גבר על אשה ולא ילבש גבר “שמלת” אשה: הגבר היה לובש כלים שהיו מכילים דברים, כי היו בהם כיסים וכיוצא בזה; והאשה היתה לובשת שמלות, והן בגד פשוט ולא יכיל מאומה וראוי להנתן על המטה למכסה, כמו ושכב בשלמתו; ואתה שלום.

טריאסטי י“ז בסיון וכל עצתך ימלא לפ”ק.

אוהבך שד"ל.


An Salomon Lewisohn

Nr d’ordre dans l’Index rais. 20     Premier livre de mémoires f. 152.

22.6.1820

י' תמוז התק"ף

שמואל דוד לשלמה בן לוי שלום4


Nr. XXIII

An S. V. Lolli

Nr. d’ordre de l’Ind. rais. 23.     Premier livre de Mem. 39.

4.9.1820

כ“ה אלול התק”ף

שדבח“ל אל שחבד”ל שלום

אוצר נחמד (Le commencement de cette lettre est imprimé dans le IV. page 48–49 jusqu' aux paroles)

הסתכל ידידי בדברי תכלית ההסתכלות, ובהגיע עתנו עת דודים להתעלס באהבים יחדו נמתיק סוד. ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך שמעני ידיד נפשי, ובקשת בארון ספריך, ומצאת הספר הקטון אשר הזכרתי למעלה הסובב סובב על קוטר האגרת הזאת, ונתת אותו בכנף מעילך והבאתו אלי בבואך הנה, ואמצא בו מרגוע לנפשי, הנהלאה תחת משא דרישת האמת כי אראה מי הוא זה אשר החזיק בדעתי ומה הביאו להחזיק בה ומה התועלות אשר ימשיך ממנה, כי לדעתי עצמו מספר וקראתיו והשיבותיו אליך והבאתו אל תוך ביתך.

ע“כ לשחבד”ל חביבי מכאן ואילך לשחבד"ל בעל ריבי.

לא התמהמהתי מהשיב אליך אלא כדי להשיבך תשובה הוגנת, ואחרי ראותך האגרת הזאת לא תשוב תתפלא עוד בי אף הוצרכתי בה לחקור ב' ירחים. כתבתי בסוף מאמר הנקוד ווכוח קצר בענין הקבלה, תראהו בבואך, ותראה כי אין מופתיו חלושים כאשר תדמה, גם תראה כי אינני מסתיר התשובות שאפשר לבעל הדין להשיב, ותראה ג“כ כי אם אתה תוכיח על פני היות בדברי או בדבר מדברי דברים שאין להם רגלים, אמחה אותם מתחת השמים, ושם תראה ג”כ הנזק המגיע לכללות האומה מפאת אותה חכמה עד שאני מוכרח לכבוד ה' ולאהבת בני עמי (מלבד אהבת האמת) לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס השרש הפורה ראש. אמרת כי יש יתרון לקבלה על הפילוסופיאה, כן הדבר אם היתה מקובלת, אך שם תראה כי אין יסודתה רק על דברי הפילוסופים אשר נשתבשו ביד המקובלים (כי לא הבינום על בורים); וענין הספירות בס' העקרים מאמר ב' פי“א תמצאנו. אמרת כי לא נמצא בין חכמי הקבלה חולק על עקריה, וזה אות על מעוט בקיאותך בדבריהם; ועתה שמע דברי ר”מ ריקאנטי בס' טעמי מצות בענין הספירות: ויודע אני ידיעה ברורה שאין כל חכמי הקבלה מודים בזה שכתבתי, אבל אני לא מצאתי בדברים האלו תקון בענין אחר אלא זה שכתבתי, כי כל החכמים בחכמה הזאת כלם בנו על יסוד תהו עכ“ל. גם בפלח הרמון לרמ”ע מפאנו שער ד' תמצא ווכוח בענין הגדול הזה, ושני האנשים אשר הזכרתי אינם מצעיריהם5, ואל תאמר שלא עמדו על עקר הדברים. ספרי רב חמאי רב שרירא ורב האי בקבלה אולי הם מעין אותם הספרים הבדויים אשר הזכיר ר' משה בוטריל בפירושו לס' יצירה, ומעין ספרי ר' נחוניא בן הקנה ורשב“י, ומעין הסודות שהביא רש”ט בן ש“ט (ס' האמונות שער ד' פ' י"ד) משם רב קשישא גאון מזרע הגאונים שבמתא מחסיא (אשר לא היה ולא נברא), אשר הרביץ תורה בפוליא ושם נפטר. אך יהי כדברך כי רב חמאי רב שרירא ורב האי כתבו באמת הספרים שהמקובלים מיחסים להם, הנה מן הדברים שהביא בעל ס' הברית דף ק”י בשם רב האי נראה בבירור כי לא מחשבותיו מחשבותיהם כי אמר: שם הויה הוא האל הגדול הגבור והנורא, וזה הפך דברי המקובלים שאמרו (פלח הרמון שער ד' פ' ב') שהוא שם לעצם האצילות לא לעצם המאציל ח“ו; ואם תאמר כי המאציל והאצילות דבר א' הם, דע כי אין הדבר כן לדברי רמ”ע בעל הס' כי למעלה כתב: ואחרים תקעו עצמם בדבר הלכה להאמין שהספירות הם עצם האלהות וכו‘, ועמהם נתוכח נשפטה יחד: הרי כי לדעתו אין האצילות עצם האלהות, ואף גם זאת אמר כי שם הויה איננו רק עצם האצילות ור’ משה קרדווירו בעדות רמ“ע שם: הרחיק יחס השם הגדול אפילו מעצמות האצילות: היאבה ה' סלוח להם וכבודו לאחרים יתנו? אם כמחשבותם מחשבות רב האי? ובאמרך כי גם רס”ג האמין בספירות הלא תכלם הלא ידעת אם לא שמעת כי ראב“ע קורא תמיד לחכמי התכונה חכמי הספירות? ועוד האין הדבר למד מענינו כי ע”פ יהי אור דבר בעניני המאורות וחכמת התכונה? ובהליצך בעדו בענין הגלגול הלא תכסך בושה, כי אם לא היה לו בו קבלה לא היה מזכירו והוא הזכירו ולגלג עליו. אמרת כי נמצאו בין המקובלים אנשי חיל וגדולים בחכמות, וזה אמת, אבל אין החכמות מפקחות את הלב אלא הפילוסופיאה כלו' השכל והבינה והחקירה העמוקה וישרה, ואתה דע לך כי אנשים רבים יש שלמדו חכמות רבות יען כח זכרונם יפה, מכל מקום אין בהם בינה כל עיקר, ובהפך הוא כי רוב חכמותם שעממו את לבם הפסידו סברתם. אמרת היות בהם יראי אלהים, גם הכנענים היו שורפים בניהם ליראת אלהיהם, ונתחייבו כלייה, כי באמת לא יראו את האלהים רק את כמריהם היו יראים, וכן המקובלים יראים את רבותיהם והולכים אחריהם כעורים ומנהג אבותיהם בידיהם, וחייב אדם שיהיה ערום ביראה ולהאמין לא יחיש, ועמוס צווה כה אמר ה' על שלשה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו על מאסם את תורת ה' וחקיו לא שמרו ויתעום כזביהם אשר הלכו אבותם אחריהם (ובענין ע"ז לא סוף דבר שאין התנצלות להולך אחרי אבותיו, אלא שהוא נענש גם עליהם שנ' פוקד עון אבות וכו'). אמרת שעשו אותות ומופתים, ויותר מהמה עשו חרטומי מצרים ואחרים רבים. והרוחות גם הכומרים יוציאום, והדברים ברורים, כי הפעולות בשמות (אשר הם מין ממיני הכשוף) אינם רק מיקאניזמו יעלה ביד כל אדם כטוב כחוטא, ואינני מכחיש אפשרות הדברים האלה, רק אכחיש הראיה המובאת מהם על אמתת הקבלה. היות המקובלים אהבי בצע מעשקות, הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה; ראית מימיך מקובל חוטב עצים ביער? והם מתפרנסים שלא בצער ואוכלים בשר הברבור, ומטילים צרכיהם על הצבור והועל לא יועילו בשום חבור, זולתי אם איש מאנשי תבונה כרמבמ“ן ורנה”ו ילמד דעת את העם אז יחרצו הכלבים את לשונם לענות בו סרה, והנה הם לא יעשו את הטוב וגם ימנעו אחרים מעשותו: וכמה חכמים מחוכמים שמרו מחסום לפיהם בעוד רשעים לנגדם! אַיֵכֶם גדולי עולם, המגלים כל נעלם, סעדיה, יהודה הלוי, אברהם בן מאיר, משה בן מיימון, איכם, איה דומיכם באלף הששי? הלא כאוב מארץ שמוע אשמע צעקתכם: אוי כי קמו שועלים, הקוראים עצמם מקובלים וברוב חלומות והבלים, החשיכו עיני היהודים האמללים הבאישו ריח החכמה בעיניהם וישימום עצלים, יסתפקו במרק פגולים, וערבה לחכם עוגת גללים, ומתי מספר אשר כח להם לגבר חיילים, העתיקו מהם מלים, מיראת אוילים, מפחד סכלים, כי הישים אדם נפשו מטרה לחצי הכסילים, אם יהלך איש על הגחלים? על אלה ועל אלה קצף גדול אני קוצף עליהם, ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי? אין מספר לרבים חללים הפילה הקבלה בהחשיכה את זהר יפעת תורתנו, ובתתה את אמונתנו לזרא לכל משכיל אשר יראה הבליהם, ויחשוב כי באמת מקובלים הם, ויאמר אם כן כל קבלתנו וכל תורתנו הבל הבלים. הלא בימי קדם בהיות רבים מחכמי ישראל פילוסופים, רבתה האמונה בלב איש ישראל, והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות אין מזיזין אותו מאמונתו, ולא ידח ממנו נדח; ועתה בהיות רוב גדולי ישראל מקובלים לא פילוסופים, אבדה האמונה, והיה זה מפני שהתורה מונחת בקרן זוית ואין דורש ואין מבקש להבין דבריה ע“פ פשוטם, וכל העוסקים בה אין עסקם זולתי בדרש וברמז ובסוד, חלילה להם מעסוק בפשט הנקרא תבן דאורייתא (תיקוני ז“ח דף ל”ד) והיה כי ידרשו דברי תורה בקהל עם לא ישמע על פיהם רק דרש וסוד, וכי יוכיחו את העם על חטאתם, לא ימשכו לבותם במוסר השכל, רק ינאצום על חטאים שאינם חטאים ויפחידום בדברים שאין להם שחר, ואם האנשים הנבוכים בעניני האמונה יערכו לפניהם ספקותם יוסיפו מבוכתם בתשובותם אשר אינן מתישבות על הדעת ואם לתינוקות ילמדו תורה, לא יקרבו דבריה אל השכל, או אפילו את נוגה פשוטה, וישימוה כשיחה בטלה ע”י הדרש והסוד ושאר דברים אשר אין להם יסוד, ומכל זה נמשך בהכרח שיקוצו בני אדם בדברי אלהים חיים ויבזו את התורה ויבאו לידי כפירה. הלא אתה המיעצני להחזיק בחכמת הפשט, איך איפוא תגער בי בבואי להלחם בבוזיו ומחרפיו, המואסים כל אשר ישלח ידו לענף מענפיו ואכל וחי לעולם ביגיע כפיו ובזעת אפיו? – ס' מגיד מישרים נראה כי לא הגית בו מימיך, כי אמרת שנגלה לר' יוסף קארו ע“י אליהו או מלאך ממלאכי ה', וכל זה טעות הוא בידך, כי אמנם הקב”ה בכבודו ובעצמו היה נגלה אליו, והיה אומר לו יום יום: רק כי תדבק בי ביראתי ובאהבתי ויחד לבבך לעבודתי, לאתוקדא על קדושת שמי, וכיוצא בלשונות אלו שלא יאמרם השליח זולתי בהצעת כה אמר ה‘, מה שלא נמצא כלל בספר ההוא. והנה האלוה הזה היה אומר לרי“ק כדאיתא בזוהרא קדישא, וזה דבר מבהיל אותי מאד מאד והוא הוריס את כל בניני; גם היה אומר לו: כמה דאמור רבנן, וזה לרבותינו לכבוד ולתפארת כי האלהים קורא אותם רבותיו; גם היה אומר לו: וממה שכתבתי תבין, רמז להאי שכתבנו, כדאמרן לעיל; וזה הוד והדר נפלא לרי”ק כי האלהים היה בא וכותב בספר לפניו; גם היה אומר לו: כי מה שאתה רואה שלפעמים אני מדבר אליך ואינו עולה, הלא ידעת מה שאחז“ל שמא יגרום החטא: ראה כמה גדולה מעלת רי”ק שהגיע למדרגה ממדרגות הנבואה גדולה ממדרגת מרע"ה, כי משה אמר אשר ידבר הנביא בשם ה’ ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו, ורי“ק זכה שיתגלה אליו החידוש הגדול הזה, והוא שאפשר לעצת ה' שתשוב אחור, וכן היה שהבטיחו מאה פעמים שיזכה להשרף על קדושת שמו, והוא גוע וימת בשיבה טובה בן פ”ז שנה; גם בשרו האלוה הזה שיתגלה אליו אליהו, אפילו יהי בביתו אנשים ונשים, ולמען יתפרסם כבוד רי“ק יותר ויותר: אינוּן לא יחזון ליה וקל מלוליה יהא דמי להון כאלו הוא קל מלולך; וכן ר”ש אלקווץ מעיד בהקדמת הספר: ונשמע את הקול מדבר בפי החסיד; גם זכה שישפיל האלהים את עצמו עד לדבר אליו כאלו הוא ילוד אשה, כגון: הלכך איתסר לן, ומשום הכי אמרינן הלל, אבל לעילא מינה לית לן תפיסותא וידיעה; גם היה מגלה אליו סודות פליאות חכמה הנשגבים משיקול דעת אנוש, כגון כי השם הנכבד והנורא שדי רומז לי“ד כוסותו של יין שיש לשתות ביום השבת, וכי השי”ן רומזת לשבת וד“י לי”ד, ורבות כאלה מן התעלומות שחותם האלהות ניכר בהן: ואני איש טמא שפתים, כאשר בכל אלה בינותי, יראה ורעד יבא בי נדכיתי ונפוגותי, נעויתי שחותי, ידעתי כי דלותי, על זאת הקיצותי, ואראה כי נקלותי, ומיום החלותי, לדעת כי לא נבונותי, וארחץ בנקיון כפי והזכותי, ואחור נסוגותי, מאשר דברתי זמותי, ואשר הרעותי, ולך אפוא ולכל אוהב חכמה, תולה ארץ על בלימה, עושה עש כסיל וכימה, ייטיב את החתימה, וברך לך את השנה הבאה ברכה שלמה, ולנפשך החכמה, יוסיף עצמה, לחשוף יערות דבש בתורתו התמימה, ומהביא בימיך את משיחו לא יתמהמה, כי עוד חזון למועד ויפח, אשרי כל חוכי לו ובחסדו בוטח, והתענג על ה' בהבנות ההיכל והמזבח, כאשר גוים צריו ינגח, להם חמה לוקה ולנו שמש מרפא זורח, ורב שלום עד בלי ירח, והיית אך שמח.

טריאסטי כ“ה באלול עלי קללתך לפ”ק

ש"ד


Nr. XXIV

An, S. V. Lolli

Nr. d’ordre de l’Ind. rais. 24.     Premier livre de mém. 40.

19.10.1820

י“א חשון התקפ”א

שדבח“ל אל שחבד”ל שלום

במה אקדם פניך ידידי, ומה המנחה אשר אביא בידי, להתרצות אליך ולמצוא חן בעיניך? וראיתי כי נושא הדרוש אשר תטוף מלתי עליו יתחייב שיהיה מצד עצמו נכבד ונשגב, אולי מעלת הנושא תהיה לשפלות המדבר מבצר ומשגב, ויצטרך ג“כ שיהיה הענין חדש כי אין קול ואין קשב לדבר ישן נושן וכיון דדש דש, גם ראיתי כי אין טוב לבחור, בחקירות מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור, ושאר דברים שאין לנו בהם אלא ספקות, והמה סלע המחלקות, וראיתי גם כן כי למען הטות אלי אוזן שומעת, צריך שיהיו כל דברי על פי הפשט הברור המתישב על הדעת, וראיתי כי לו אשמור באגרתי ארבעת החקים האלה, כי עתה תבא אליך ולא תלא. – אברך את ה' אשר יעצני, ונושא נכבד וחדש המציאני, בו מקום הניחו לי אבותי להתגדר, בלי שאהיה פורץ גדר, ובנין זקנים סותר, אוכל לדבר בו נכבדות, במראה ולא בחידות, והיו דברי אלה יקרים בעיני כל פשטן למגדול ועד קטן, ואיש לא יתיצב בפניהם לשטן. הלא ידעת ידידי כמה חלופים יש בין דברות ראשונות לאחרונות, ולא מצאתי לא מאנשי תבונות, שיאזור חלציו לתת טעם לכל הבדל והבדל, ובמקום שאין אנשים שד”ל משתדל, והנני מפרש כל החלופים האלה אחד אחד, איש לא נכחד.

החלוף הראשון6

ונשלמו החלופים, והחילוקים היפים, הם טעמי החסרים והעדפים, אשר אזן וחקר ותקן מבדיל הנרדפים, להסיר מעל תורת ה' תלונות מחרפים, ונאצות מגדפים, המה ראו כן תמהו יצאו דחופים, והנם זועפים, אחזה רעדה חנפים, ואנשי רשע נאספים, לבא בנקרות הצורים חורי עפר וכפים, כחפורפרות וכעטלפים, מפני פחד ה' ומהדר דברי הצופים, המתוקים מדבש ונופת צופים, ויקרים מזהב ומכספים, ובכור התבונה העליונה צרופים, צדיקים ילכו בם ולהבנתם נכספים, יגעים ועיפים, ישלם פעלם זוקף כפופים, אשר לישועתו מצפים. – ברוך הטוב והמטיב אשר רפא חזקיה, מפצע וחבורה ומכה טריה, וברוך דיין האמת, כי כל דרכיו צדק ואמת, ויקח אשה את יהודית היא אשת שלמה, ויפרוס עליה סוכת שלומו, ואתה שלום וביתך וכל קוראי האגרת שלום.

טריאסטי ביום אחד עשר יום לחדש השמיני עשה עם עבדך כחסדך לפ"ק

אחיך שד"ל


Nr. XXV

An J. S. Reggio

Nr, d’ordre de l’Index raisonné 25.     Premier livre de mémoires 41,

10.11.1820

ד' כסלו התקפ"א

שלום רב לידידי ליש"ר, ה' ישמרהו ויחייהו ואושר.

ראיתי לאחד מחכמי עירי שנתעצם בפלפולו ועשה חבילות חבילות טענות ופירוקים קושיות ותירוצים על מה שאמרו רבותינו קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, ואמר כי מצא כתוב כי גם האשה המנאפת אשר תחת אישה תקח את זרים יהיה בן נאפופיה דומה לבעלה ולא אל הנואף כי פחד אישה יפול עליה ותמונתו לנגד עיניה וכח הדמיון פועל, וא“כ אין ראיה מהיות פני יצחק כפני אברהם שיהיה בנו באמת, ואחרי שהאריך בפלפול ובבלבול אשר הוציאו בו תלמידיו רוב השבוע גזר אומר והחליט כי מה שכתב רש”י: וזה שכתב כאן יצחק בן אברהם שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק, הכוונה לומר כי מה שכתוב בתורה שהוא בנו היא העדות לא שיהיה קלסתר פניו עדות כלל, וחרה אפי בו ביום ההוא כי עוות דברי רבותינו ודברי רש“י ז”ל, ולפי דבריו אך לשקר עשה הקב"ה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם מאחר שאין זו ראיה ברורה, והשיבותיו דברים של טעם, אמרתי אביאם לפניך ידידי להעיר ולעורר את האהבה הקדומה אשר נפלה עליה תרדמה, ואולי יעלו דברי אלה לרצון לפניך כי תראה בהם חדוש יקר בענין מקלות יעקב אשר נתנו פתחון פה לכל פה דובר נבלה לומר שהתורה הקדושה מקיימת הבלי הזקנות בענין כח הדמיון, ובאמת אין הדבר כן: הט אזנך ושמע:

גדולת כח הדמיון לקלקל צורת העובר בבטן המלאה, עם היותו דבר מוסכם אצל כל עם הארץ, וגם אצל קצת חכמי דור ודור, אף גם זאת אין דעת גדולי החכמים נוחה הימנו; אחרי אשר קם בלונדון הבירה, זה מאה שנה איש חכם ורופא Blondel שמו, והניף ידו על הדעת הזאת בעים רוחו, ויסירה מגבירה בספרו (The strenght of imagination in pregnant Vomen examin’d) והוכיח בדברים כי כל הכתמים וכל המומים, וכל הצורות הנשחתות, אשר נראו בקצת ילדים, משפטם כמשפט הכתמים והמומים הבאים גם בצמחים, מבלי שיפעל בהם כח הדמיון כלל רק הטבע לבדו. וכבר הורה זקן נזר עירנו ותפארתה, החכם הרופא בעל פתח עינים בח' הא' דף ל"ז, ואלה דבריו: “אם יש איזה כתם בבן הנולד, אומרים שזה בא מתאות העוברת בפרי אחד או בעשב א', וזה הוא שוא ודבר כזב, כמו שבארו אַלֵירו קַלְדָנִי, וכמה מחכמי גוף האדם”.

ואם יעלה על לב אדם כי דעת החכמים האחרונים מתנגדת חלילה למה שבא בתורה מענין המקלות אשר הציג יעקב לנוכח הצאן בעת אשר יחמנה, ותלדנה הצאן, כמראה המקלות: ידוע תדע, כי כבר עמד החכם Blondel עצמו על הדבר הזה, והראה בספרו הנזכר, כי לא בקש יעקב בתחבולה ההיא אשר כראות הצאן את המקלות ההנה יהיה מראה ילדיהן כמראה המקלות: רק בקש אשר בהיות המקלות ההנה לפני הצאן בעת יחם תדבק נפשן בגוונים ההם, ובבואן להבעל תבחרנה הזכרים אשר מראיהם כמראה המקלות (כעין מה שאמרו חכמים במסכת סנהדרין ס“ג ע”ב, שהיו משרתי ע"ז נותנים עיניהם בבעלי ממון ומרעיבין את העגלים, ועושין דמות עצבים (פירש"י דמות דיוקנם של בעלי ממון), ומעמידין בצד אבוסיהם ומוציאין אותן לחוץ; כיון שראו אותם רצין אחריהם וממשמשין בהן אומרים לו: עבודה זרה חפץ בך, יבא ויזבח עצמו לו): ויען רוב הבנים דומים לאביהם (לא מפני כח הדמיון אלא כי כל זרע יצמיח למינהו) תלדנה הצאן עקודים נקודים וטלואים)7 תדע שכן היה הדבר שהרי כתוב: ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום, והנה העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים וכו‘, ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך: הרי מפורש כי לא ציור מחשבתן היה הגורם, אלא מראה האבות הוא הגורם, כמו שהוא בטבע. וזהו מאמרם בב“ר (הביאו רש“י ז”ל): הבהמה רואה את המקלות ונרתעת לאחוריה והזכר רובעה ויולדת כיוצא בו; ולא אמרו כיוצא בהן, ר”ל כמראה המקלות רק כיוצא בו ר"ל כמראה הזכר. – ועדיין יש פתחון פה לבעל הדין לחלוק ולומר: מאין מצאו הצאן זכרים, אשר מראיהם כמראה המקלות? והלא כתוב: ויסר ביום ההוא את התישים העקודים וכו’ ויתן ביד בניו; וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב. – ואולם, הנה אמת נכון הדבר כי לקחם לבן מיד יעקב, אבל לא הרחיקם ממנו מיד אלא נתנם ביד בניו (כמו שאמר לו יעקב: הסר משם כל שה נקוד וטלוא ולא אמר הרחק): רק אחר זמן בראותו שהיו צאנו של יעקב מתעברות מהם ויולדות דוגמתם, אז הרחיקם ממנו. תדע שהרי למטה הוא אומר: ויתן פני הצאן אל עקוד וכל חום בצאן לבן: ואם ביום שהסיר לבן את העקודים והטלואים, הרחיקם מיעקב דרך שלשת ימים, איך יתקיים שיתן יעקב פני הצאן אל עקוד וכל חום בצאן לבן? והלא רחוקים היו ממנו ל' פרסה. ואי אפשר לפרש זה שנאמר ויתן פני הצאן אל עקוד וכל חום בצאן לבן שיהיה ענינו שעשה זה באותם העקודים שכבר נולדו ע“י המקלות בכח הדמיון, שא”כ היה לו לומר אל עקוד וכל חום אשר יולדו לו, כי אומרו בצאן לבן רומז בהכרח לאותם שהיו ממש צאן לבן ולא העקודים שנולדו מצאן לבן אבל היו של יעקב. א“כ על כרחנו פשט הכתובים הוא, כי ביום התנאי הסיר לבן את העקודים והטלואים, ונתנם ביד בניו, והם רעו אותם אצל צאנו של יעקב; ורק אחר זמן שם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב כאשר ראה שלקח לו יעקב מקל לבנה וכו' ויצג את המקלות ברהטים עד שתדבק נפש הצאן בגוונים ההם, ועוד הפריד הכבשים הזכרים אשר בידו, אשר לא היו עקודים וטלואים, והרחיקם מן הנקבות עד שהוכרחו הצאן (מפני ב' התחבולות האלה) לתת פניהם אל עקוד וכל חום בצאן לבן אשר ביד בניו, ונתערבו בהם ונזקקו להם והולידו כמראיהם. והנה יעקב הניח לצאנו שיתערבו בצאן לבן להוליד דוגמתם, מפני שכבר היו מובדלות מהם במראה, כי של לבן עקודים וטלואים ואין גם א' נקוד וטלוא ביד יעקב; אבל אחר שילדו הצאן עקודים נקודים וטלואים (ע"י שנתעברו מן הזכרים אשר ביד בני לבן) אז וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן, ולא הניח לנולדים ההם העקודים שיתערבו בצאן לבן שלא יאמרו בני לבן שלנו הם, מאחר שהיו שוים להם במראה. והנה הכתוב מדויק מאד שאמר: והכשבים הפריד יעקב (ר"ל הזכרים שהיו בידו, ולא היו עקודים, הרחיקם מן הנקבות), ויתן פני הצאן אל עקוד וכל חום בצאן לבן (הכריחם להתערב ולהזקק לזכרים העקודים אשר ביד בני לבן), וישת לו עדרים לבדו (מן הנולדים עקודים וטלואים), ולא שתם על צאן לבן (כדרך שהיה מערב בהם בתחלה את הנקבות אשר בידו, כי אז היו מובדלות מהם במראה, ולא היה ירא שיאמר לבן לי הם; לא כן עכשו שילדו הצאן עקודים, ירא היה שמא יתערבו בשל לבן ויקחם לו). והנה והכשבים הפריד יעקב ענינו וכבר הפריד יעקב הכבשים, כמו והאדם ידע פירש”י כבר קודם ענין של מעלה קודם שחטא ונטרד מגן עדן וכן ההריון והלידה, שאם כתב וידע אדם נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים עכ“ל; וכן רד”ק במכלול סימן כ“ה כתב: וארובות השמים נפתחו, וי”ו זו מורה הזמן שכבר עבר קודם הפועל אשר לפניו ורוצה לומר וכבר נפתחו עכ"ל; אף כאן והכשבים הפריד הוא קודם בזמן אל ותלדנה הצאן. והנה אין מן הפרשה הזאת ראיה כלל על גדולת כח הדמיון, אבל היא מתפרשת בדיוק מופלג בזולת שיהיה כח הדמיון פועל כלל בהרות (נחלקו המפרשים מחלוקת עצומה בענין מלת בֶהָרות הנאמרת כאן, יש מי שפירש הבי“ת לשמוש, והטעם בנשים ההרות, ויש מי שכתב שהבי”ת שרשית, והיא מלשון בהרות כהות, והאמת כי זה מן הדברים שאין להם הכרע.)

ואחרי הדברים והאמת האלה, על מקומו יבא בשלום מה שאמרו רבותינו (מציעא פ"ז) שהיה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל: אברהם הוליד את יצחק; וספו תמו כל הפליאות אשר נפלאו על זה קצת החכמים, באמרם כי גם האשה המנאפת אשר תחת אישה תקח את זרים יהיה בנה דומה לבעלה ולא אל הנואף כי פחדו יפול עליה ותמונתו לנגד עיניה, כי כל זה באמת שוא ודבר כזב ואין מחשבת ההרה פועלת דבר מפרי בטנה, אך כל זרע מוליד בדומה, וכשהיה יצחק דומה לאברהם נודע בגוים כי זרעו הוא. ושלום ליצחק בן אברהם וביתו שלום וכל אשר לו שלום.

טריאסטי יום ד' בכסלו ויחמו הצאן אל המקלות לפ"ק.

ידידך שד"ל


Nr. XXVI

An J. S. Reggio

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 26     Premier livre de mémoires 43.

21.12.1820

י“ו טבת התקפ”א

לידידי ליש"ר שלום

החקירה בפרטי הוראות הבנינים המתחלפים איננה מן החקירות שראוי להשליך אותן אחרי גו, כי מי יראה הנביאים משתמשים בדבריהם פעם בבנין זה ופעם בזולתו, ולא ידבנו לבו לחפש מה זה ועל מה זה, ומה הפרש יש בין זה לזה? ומי מתופשי התורה לא יסוב את לבו לדעת ולתור מה טעם בנוקב שם ה' כתוב ויניחוהו במשמר לפרוש להם בקל, ובמקושש כי לא פורש בפועל הנגזר מן פיעל? ומה טעם כי אם הוגה, כי לא ענה מלבו ויגה, כאלו הקב“ה מוֹגֶה ולא מְיַגֶה, ומה בין שני לשונות אלו? ומה טעם עת לחבק בקל ועת לרחוק מחבק בפיעל? ומה חילוק בין צאנכם יעשור, עשר אעשרנו, כי תכלה לעשר? ומה הפרש בין רוצח ומרצח, נואפת ומנאפת, סוגרת ומסוגרת, אשה מבכירה לחדשיו יבכר, בנים גדלתי ותגדל חסדך? ומה טעם כי גנוב גנבתי וגנב מבית האיש ולא אמר נגנב, ולא יכלה עוד הצפינו ולא צפנו, וילכו ויטמינו ולא ויטמונו? ומה טעם בכל ספרי הקדש בא שרש סתר בהפעיל כשהוא פעל יוצא, ומצינו עם זה סתרי נדחים? והנה המדקדקים הראשונים לא השתדלו בהיתר המבוכות הללו כלום או קרוב לכלום, והיה זה להיותם נמשכים אחר אמונת מציאות הנרדפים, אשר על כן לא היה קשה בעיניהם אם יאמר הכתוב פעם מסתיר ופעם מסתר, פעם טומן ופעם מטמין, פעם צופן ופעם מצפין, כדרך שלא היה קשה בעיניהם אם יאמר הכתוב פעם נסתר ופעם נחבא ופעם טמון ופעם צפון: והלא דברים קל וחומר בין שרש לשרש לא הבדילו בין בנין לבנין יבדילו? והרז”ה בצהר התיבה קיים וקבל שהוראת כל בנין ובנין משונה מהוראת זולתו אך לא הוכיח אמתת כלל הזה בכל פרטיו, ובהפך נראה דבריו סותרים את זה, כי פירש והנה שרָף כאלו כתוב הָשְרָף, אם כן אין חילוק בין הוראת הפועל וההפעל, ועוד אמר כי מכל פועל נוכל לגזור הפיעל ומכל הפעל נגזור ההפעיל, וזה בטל, שהרי כתוב ולארץ לא יכופר לדם אשר שֻפך בה כי אם בדם שפכו, ואם היה הפועל הזה נגזר מן הפיעל הנה היל“ל בדם מְשַפְכוֹ, וכן בענין ההפעל הנה כתוב ומת תחת ידו נקום יִנָקֵם אך אם יום או יומים יעמוד לא יֻקַם, ואי אפשר שיהיה יוקם זה כחו ככח הפעל תולדה דהפעיל, כי מי הוא זה הַמַנְקִים? אבל אין ספק שאין כחו אלא כח הנפעל ואין הפרש גדול בין ינקם ליוקם, שאם היה ביניהם הפרש גדול כל כך היה הכתוב משתמש כאן וכאן בבנין אחד לבדו, וכן כי יֻתַן מים על זרע מה ענין לו שיהיה תולדה דְהִנְתִין? ומה איכפת לנו אם המים המכשירים לקבל טומאה העבד שפך אותם במצות אדוניו או האדון שפך אותם בידו? והנה אין דברי הרז”ה מספיקים גם כי הוא באמת אביר המדקדקים, והתימה על רמבמ“ן, על רנה”ו, על מהרש“ד, על ר' יצחק סטנאב, על ר' יהודה בן זאב שלא עסקו בחקירה זאת, אלא שבאמת היא מאיימת כל הנגש אליה, דברי ר' יואל בן בריל לא ראיתי עד הנה, אבל נראה שאינם מספיקים להתיר כל המבוכות הללו מאחר שלא נסתפק בהם רשב”ל, ורשב“ל עצמו איננו רואה שמספיק שיחתו לבאר מה טעם אלה אשר נִחֵל משה כי אתה תנחיל את העם הזה, עשר אעשרנו כי תכלה לעשר, קדש לי כל בכור, הקדשתי אותם לי, לרומם את בית אלהינו והרימו לכם איש אבן אחת, ואחרים כאלה, מלבד כי החכם הזה הבדיל בין פיעל להפעיל, אך לא הבדיל בין פיעל לקל ובין הפעיל לקל, ולא ביאר כלל מה ענין אוסף ומאסף, בוכה ומבכה, בוקע ומבקע, גונב ומגנב, הולך ומהלך, הורס ומהרס, זובח ומזבח, חובק ומחבק, טומן ומטמין ואחרים שהזכרתי למעלה ושלא הזכרתי, ורבה מזאת שלא נתן טעם כלל לכמה פעמים שבא פועל במקום נפעל, כגון והנה שרַף ושֻפך דמם, כי ממנה לֻקחת, מקשת אֻסרו וחבריהם, וכן כמה פעמים שבא הפעל במקום נפעל כגון יֻתן יֻקח יֻקם וחבריהם; ועל אלה האחרונים כבר הרבה דברים בעל העוין דף ס”ח אלא שלא אמר כלום.

ואני שד"ל המשתדל להיות נכון לבי שאין אות בדברי הנביאים לבטלה ואם רק הוא אינו אלא מפני עצלותנו חזרתי בימים שעברו על ספר השרשים מראשו לסופו עד שהיו כל הזרים הללו לאגודה אחת בידי, ואחר שהיו כלם לפני, יגעתי למצוא כל הוראת כל הבנין בצמצום בביאור כל הזרויות ומצאתי מה שיכלתי למצוא, אלא שלעומק הענינים לאיש כמוך אני צריך, שיביא דברי בכור הבחינה; ומפני שהחקירה בענין הבנינים הפועלים היא רחבה יותר מחקירת הבנינים הנפעלים, ומצד אחר מה שחדשתי בענין הנפעלים הוא יותר חדש ממה שמצאתי בענין אבותיהם, הנה אמרתי להביא לפניך תחלה הדבר הקצר והחדש ואדון לפניך בענין פועל והפעל שבאו לכאורה חוץ למקומם, והיה אם ימצאו דברי חן בעיניך אוסיף שנית ידי על פיעל והפעיל.8

ידוע יהיה לך ידידי, כי אין שערי עוות הכתובים נעולים בפני, ולו רציתי להכריח כל פועל להתפרש על שיטה אחת אשר אבדה מלבי כי עתה יכלתי לעשותו, רק כי רע הדרך הזה בעיני, וחלילה לי מהתהלך בו, ע"כ אומר כי שני מיני פועל יש, שם פֻעַל תולדה דפִעֵל ופֻעַל יתום.

פֻעַל תולדה דפִעֵל כגון אשר לא סֻפַר מן וּנְסַפֵר לו, ומן המין הזה פֻעָלִים רבים שלא נמצאו אבותיהם במקרא מפני שלא הוצרכו הנביאים להם אעפ“י שבאמת הם נאמרים בלה”ק, כגון טֻבְעו בים סוף, ומתקני התפלה אמרו בתהומות טִבַע, וזה מוכרח, כי מאחר ששרש זה בבנין הקל אינו אלא פעל עומד צריך שיהיה לו פיעל שישיבהו פועל יוצא, וכן יְסֻבָכו מן מְסַבֵך מאחר שהבנין הקל אינו אלא עומד וכן אשר לא חֹרַבו מפיעל הוא כי הקל עומד, וכן לאחריך לא זֻנָה היא מן מְזַנָה שאמרו חכמים, והוא נכון, כי כשם שמצינו נואפת ומנאפת כן ראוי שימצא זונה ומזנה להורות על ההרגל בפעולה, וכן הֹרַגְנו כל היום הוא מן מְהַרֵג שענינו רגיל להרוג כדרך שמצינו רוצח ומרצח שהפיעל מורה בו על הרגילות כמו שאבאר פעם אחרת אי“ה וכן ומֵרק ושֻטף נגזרים מן מְמָרֵק שבלשון חכמים ומן מְשַטֵף המורים על חוזק הפעולה, וכן ומצואתו לא רֻחץ ובמים לא רֻחַצְתְ למשעי נגזרים מן רִחֵץ המורה על חוזק הפעולה, וכן רֻכְּכָה נגזר מן רִכֵּךְ שהוא נבדל הרבה בענינו מן הֵרַך כמו שאבאר פעם אחרת, וכן חֻבְאו נגזר מן חִבֵא שענינו כענין סַתְרִי נדחים אשר יתבאר פעם אחרת, ובפעם ההיא אבאר ג”כ מה טעם וְגֻנַב מבית האיש שהוא מן וַיְגַנֵב אבשלום, ומה טעם סֻגַר כל בית שהוא מן סגר אלהים היום.

פֻעַל יָתום שאיננו מפִעֵל רק הוא במקום נפעל, והפועל הזה היתום יורה תמיד על ענין הפכי לענין הנפעל: ואולם מפני שהנפעל עצמו לא יורה בכל השרשים הוראה אחת בצמצום רק תתחלף הוראתו כהתחלף טבע השרשים עצמם לפיכך יוכרח הפֻעַל גם הוא להורות הוראות מתחלפות כפי התחלפות הוראות הנפעל כדי להורות תמיד הוראה מתנגדת להוראתו: והנה שני דרכים לנפעל, וכנגדן שני דרכים לפֻעַל יתום:

1) יש שרשים שיבא בהם הנפעל להוראת יציאת הפעולה לפיעל בלי השקפה כלל אל האדם הפועל, מפני שאפשר שתעשה אותה פעולה בזולת יד אדם, כגון כשאתה אומר העץ נשרף אין אתה מתכוון כלל אל האדם אשר שרף השרפה ואין כוונתך אלא לומר שהעץ קבל פעולת השרפה בין שיהיה שם אדם שהצית בו את האור בין שלא יהיה: והנה כל שרש שיבא בו הנפעל על הכוונה הזאת יבא בו הפֻעל להורות על יציאת הפעולה לפועל בהשקפה אל האדם הפועל, כגון ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שֹרָף ויקצוף וגו', אם נשרף מאליו לא היה קוצף, אלא קצף על בני אדם ששרפוהו בכוונה ורצון, וכן באמרך נשפך הדשן לא תשקיף כלל על השופכו ולא תחוש אם יבין השומע כי מאליו נשפך; לא כן באמור הכתוב לדם אשר שֻפַך בה כי אז הכוונה שכבר היה שם מי ששפך אותו, וכן האומר נזרק לא ישקיף כלל אם היה שם זורק אם אין, לא כן כי מי נדה לא זרק עליו ענינו שלא זרק עליו הכהן הזורק, וכן ונכרתה הנפש ההיא ענינו שימות מעצמו לא כן והאשרה אשר עליו כרתה, כי הבינו שנכרתה בידי אדם, וכן לא כרת שרך, וכן ואני לא נקראתי לבוא אל המלך אין ענינו אלא לא קבלתי פעולת הקריאה ממי שיהיה, אבל וקרָא לך גודר פרץ אין החדוש מצד המקבל אלא מצד הפועֵל, שבני אדם יסכימו לקרוא לך גודר פרץ, ואעפ"י שמצאנו מְקורָאִי בפיעל לא אחשוב שנוכל לגזור ממנו יתר הבנין רק היא מלה זרה וכעין שם התאר, וכן כי לוקח עמי חנם החדוש מצד הפועלים, והיה המדבר משקיף בדבריו אל הלוקחים ושלקחו חנם וראוי שישלמו, וכן ולוקח מהם קללה בני אדם יקחוה, וכן אשר לא עבד בה לא שלא נעבד בה השדה בהחלט כי כבר אפשר שנעבד השדה בזבל שלה ואין בכך כלום, אבל הכוונה שאדם לא עבד בה מלשון לא תעבוד בו עבודת עבד, וכן אשר פֻקַד על פי משה אם היה אומר נפקד או נפקדו היתה עקר הכוונה על מקבלי הפעולה, והיה משמע כי משה צוה לכל ישראל שימנו את עצמם, ולא היה הדבר כן כי היתה המצוה על המונים לא על הנמנים, אבל באמרו אשר פֻקַד הנה הדבור נאמר בבחינת הפועלים לא בבחינת הנפעלים, וכן תאכלהו אש לא נֻפַח נאמר בבחינת האדם הפועל לא בבחינת הנפעל ולא לשלול ממנו הנפיחה בהחלט, רק הנפיחה בידי אדם, והכוונה שלא נופח בידי אדם, אבל נופח בידי הטבע; ולדעתי הכתוב מדבר באש היורד עם הרעם (folgore) אשר גם כי לא נופח בידי אדם הנה תחלת הזייתו על ידי נשיבת הרוחות המערבבים ומלהיבים את הנשיאים הגפריים.

2) ויש שרשים יבא בהם הנפעל להורות על יציאת הפעולה לפעל בהשקפה אל הפועֵל מפני שהוא רחוק שתעשה אותה פעולה בזולת יד אדם או בעל חיים אחר ובזולת שיהיה הפועל אותה נראה ונודע, כגון באמרך: שמעון נאסר, כבר נתת לי מקום לשאול מי אסר אותו, כי בלי ספק לא נאסר שמעון בלא אוסר, וגם אתה כשראית שנאסר ודאי ראית מי אסר אותו, וכל שרש אשר יבא בו הנפעל על הדרך הזה יבא בו הפֻעל להורות על יציאת הפעולה לפעל בלא השקפה כלל אל הפועֵל, או להורות שאין הפועל נודע, או גם להורות שלא היה שם פועל, כגון כל קציניך נדדו יחד מקשת אֻסָרו, אם היה אומר מקשת נאסרו היה משמע שהקשת עצמו אסר אותם, וזה שקר, לפיכך אמר אֻסרו, וענינו מפני הקשת ומפחדו נשארו אסורים בעירם בל יצאו חוצה (rimaser legati) וכן סוף הפסוק כל נמצאיך אֻסְרו יחדו ברחו מרחוק ענינו נשארו כאלו ידיהם אסורות שלא יכלו להלחם אלא לברוח, והוא חוזר לאמר לפניו חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה; וכן חרב אל אוצרותיה ובֻזזו, אם היה אומר ונבזזו היה ענינו שהחרב תבזוז אותם, וזה שקר, שאין החרב בוזזת, אבל אמר ובֻזזו שמפני החרב ישארו האוצרות בזוזים (restino depredati), וכן והסנה איננו אֻכָל נאמר בבחינת מקבל הפעולה לא בבחינת הפועל, כי האש היה עושה פעולתו שהרי הסנה היה בוער באש אבל הסנה לא היה מקבל הכליון (non restava consunto) וכן אֻכְלו כקש יבש מלא לקלות שרפתם אמר שהם מקבלים השרפה כמעט מבלי שיוכר שהיה שם אש ששרף אותם; וכן שם נפלו פועלי און דחו ולא יכלו קום, מעצמם נפלו כאלו היה מי שדחה אותם, ובאמת לא היה שם דוחה; וכן ומספר חדשיו חֻצָצו כאלו היה מי שחצה אותם; וכן הביטו אל צור חֻצַבְתֶם ואל מקבת בור נֻקַרְתֶם כאלו היה מי שחצב אתכם מן הצור, לא שכך היה, אלא שהבן בהולדו הוא מקבל פעולה כאבן הנחצבת מן ההר, אלא שהאבן יש לה חוצבין, והנער היולד הוא יוצא ממחצבו מאליו; וכן טרוף טרף יוסף, ענינו קבל פעולת הטריפה אעפּ“י שלא נראה ולא נודע הטורף, מפני שעל הרוב הרועים רואים את החיה הטורפת בהמותיהם, על כן הנפעל בשורש זה מורה שנטרף לעין רואים, כגון אם טרוף יִטָרֵף יביאהו עד; וכן בטרם הרים יֻלָדו והם לא יצאו מבטן אמם, וכן כל יֻלד האמור גם בבני אדם הוא נבדל מן נולד, כי נולד תרגומו fu partorito, והוא נאמר בבחינת הפועל, ויֻלד תרגומו nacque, והוא נאמר בבחינת מקבל הפעולה לבד; הלא תראה יֻלדו להרפה, שאם היה אומר נולדו ובבחינת האם הנה היל”ל נולדו מהרפה לא להרפה אבל באמרו יֻלדו שאינו אלא בבחינת היציאה לאויר העולם (nascere) היה זה על ידי מי שיהיה הנה יפה אמר יֻלדו להרפה, ומה שמצינו שני בניך הנולדים אין ספק שהוא מקרא קצר וענינו הנולדים מאשתך לך, אבל שהזכיר האשה, כי הרפה אשה היא, הנה לא היה יכול לומר נולדו להרפה; וכן ימים יֻצָרו הוא פֻעַל, והכוונה על יצירת אברי העובר בבטן המלאה שהם מקבלים הצורה הנפלאה באין רואה כמו שאמר שם אשר עֻשֵיתִי בסתר רֻקַמְתִי בתחתיות כאלו הייתי נחבא בתחתיות ארץ, וכנגד זה אמר מיד גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו כלומר אם יוצרתי באין רואה הלא אתה ראית גלמי וכל אברי גלוים לפניך כאלו כתובים על ספרך, והנה שלשת הפֻעָלִים הללו מורים על העלם הפועל, ואין עֻשֵיתִי מן עִשו, וכן מאיש לֻקָחָה, כי ממנה לֻקחת, מן האדמה אשר לֻקח משם, אם תראה אותי לֻקח מאתך, בכל אלה לא היה שם לוקח כלל, כי בדבר ה' נעשו, לא כן וארון אלהים נלקח, וכן כי ארמון נֻטָש המון עיר עֻזב תרגומם resto abbandonato, כי יושבי העיר לא הניחוה והלכו להם, אלא נהרגו ונשמדו עד נשאר מקומם חרב, ולא נאמר הדבור בבחינת העוזבים כלל אלא בבחינת הנעזב; ונבא אל ההפעל.

אומר אני כי לעולם אין הָפְעַל יתום, וכל הָפְעַל שהוא באמת הָפְעַל מבטן הפעיל אביו יצא, כגון אש תמיד תוקד על המזבח אעפ"י שלא מצאנו ממנו הוקיד הנה ודאי ראוי לאמרו, כי מאחר שיקד בקל אינו אלא פועל עומד, הנה טוב לנו לומר בפעל יוצא הוקיד בהפעיל אחרי ראותנו ההָפְעל, משנאמר יִקֵד בפיעל שלא מצאנו לא אותו ולא מולדתו; וכן הָטְבְעו הוא מהטביע, וההפרש שבין הטביע ובין טִבַע יתבאר בפעם אחרת; וכן על שבר בת עמי השברתי נגזר מן השביר שענינו גרם השבירה (ואולי מזה הוא המשביר לכל עם הארץ, הוא הגורם שישברו רעבונם כטעם ישברו פראים צמאם), וענין הכתוב שבר בת עמי גרם לי להיות גם אני נשבר לב. וזו באמת הוראת ההפעיל כי הוא מורה סבה גורמת ולא סבה פועלת ממש, כאשר יתבאר פעם אחרת. והנה שבר ישראל גרם שבר לירמיה ולא הביאו לו ממש, כי הוא לא ניזוק כלל בגלות, רק הוא ענה מלבו את עצמו ובכל צרתם לו צר.

והנה בגזרת החסרים והכפולים מצאנו שנים עשר עתידים השומרים תמונת ההפעל בלי שימצא בשרשים ההם הפעיל כלל ואלו הן: יוּאָר יֻדַד יוּחַל יוּחַן יֻחָקְּוּ יֻכַּת יֻתַּן יֻתַּץ וַתֻּתַשׁ יֻקַח יֻקַם יוּשַׁד, והמלות הללו היו לשִכִים בעיני כל המדקדקים, אבל כל האיש משכיל אשר עם היותו מדקדק הוא ג“כ פילוסוף ולא יחוש כל כך לחומר המלות כמו שיחוש לענין המאמרים הלא יראה בעיניו כי כל המלות האלה אי אפשר שתהיינה מבנין הָפְעַל, מפני שאין ענינן ענין ההפעל כלל כמו שהוכחתי בראש האגרת בענין יֻקַם ויֻתַן, וכן מה טעם אשר יהיה ואשר תאור יואר מן ההפעל? sarà fatto maledire? וכן תנור וכירים יֻתץ מה איכפת ליה להקב”ה אם יתוץ אותו בעליו בידיו או יצוה לאחר שיתצנו? וכן היוחל ארץ ביום אחד אין ספק שהוא נגזר מן מחוללך בפיעל לא מן הֵחֵל בהפעיל, וכן יוחן רשע לא נגזר אלא מן מחונן, ואין ענינו כלל שהקב"ה יגרום שאחרים יחוננוהו אלא שהוא עצמו יחוננהו.

לפיכך אני אומר שאין כל אלו אלא פעל גמור לא הפעל כלל, ואעפ“י שאין דרך הפֻעל לבא בחסרון, הנה מי יאמר לבעל הלשון מה תעשה ונפשו אותה ויעש? והנה י”ב הפֻעלים הנזכרים שמנה מהם תולדה דפיעל, והן יואר מן המים המאררים, וידד מן ומתבל ינדוהו (וכאן נזרקה נבואה מפיו של רד“ק ואמר בשרש נדד: והפעל הכבד ומתבל ינדוהו ושלא נזכר פועלו ממנו וידד כחזון לילה, ולא אמר ושלא נזכר פועלו מהנוסף, רק אמר שלא נזכר פועלו ממנו ר”ל מהפעל הכבד של ינדוהו, הרי הודה שיֻדד פֻעל, וכן אצל ותתש כתב שהוא מאשר לא הוזכר פועלו מהדגוש כאלו טבע האמת הכריחו לכך) יוחל מן מחוללך, יוחן מן מחונן, יֻחקו מן מחוקק, יֻכת מן וכתתו חרבותם, יֻתץ מן ונתצתם, יושד מן משדר אב; והארבעה הנותרים הם פעלים יתומים, וכלם מהמין השני, כלומר שהם באים להורות על יציאת הפעולה לפועל בלא השקפה כלל אל האדם הפועל, כגון ויֻתן בין השמים ובין הארץ נשאר נתון, וכן יֻתן את הארץ יֻתן נחלתו, יֻתן מים על זרע שלשתם impersonali, והטעם יהיה הנותן מי שיהיה, וכן ותֻתש בחמה נשארה נתושה בלא שום השקפה על הפועל, וכן יֻקח נא מעט מים על ידי מי שיהיה, וכן ומת תחת ידו נקום יִנָקֵם מצוה על ב“ד שיעשו בו, והוא נאמר בהשקפה אל הפעל, אך אם יום או יומים יעמוד לא יֻקם בשום פנים על ידי מי שיהיה לא יקבל פעולת הנקימה כלל, וכן שבעתים יקם אינו מצוה לב”ד רק בידי שמים.

זאת מצאתי: הכר נא

את מלי דוּן בתבונה

ולהגיה ולתקן

קום, אישׁ דעת, כי על כן

הראיתיך מַחְשָׁבִי

הלאיתיך בכתבי.

וִיצַו אל את ברכתו

אל יצחק ולכל ביתו

כתשוקת אוהב קדום

הוא הבא על החתום

טריאסטי י“ו בטבת היום הזה יום בשורה הוא לפ”ק.

ידידך שד"ל.


Nr. XXVII.

An J. S. Reggio

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 28.     Premier livro de memoirés 45.

9.2.1821

ז' אדר ראשון התקפ"א

שלום רב לידי ליש"ר ה' ישמרהו ויחיהו ואושר

אם יתמהמה שמואל דוד חכה לו כי לא ישליך הבטחותיו אחר גוו ולא יתרשל ממלאכה שהטיל על עצמו ולא ישקוט עד אם כלה אותה, אפס כי לא יחוש לאיחור חדש או חדשים, כי במה נחשב הוא בערך אלפיים שנה שישבה לשוננו בחשך ובערפל ואין איש שם על לב? רצית ידידי את דברי על דברת הבנינים הפעולים, הא לך דברי בענין הבנינים הפועלים, ואבדיל הפעם הזאת בין קל לפיעל בכל השרשים המשמשים בשני בנינים אלו בענין אחר.

ואולם ידוע תדע כי לא אכניס עצמי כלל בבחינת טעם אל השרשים אשר באו בפיעל ובלא קל, וזה לשתי סבות, ראשונה כי אין בחקירה הזאת תועלת כלל בהבנת המקראות, כי מה יסכון גבר אם ידע מדוע בא ענין ההלול והשבח בפיעל במקום קל? הלא ידיעת זה וכיוצא בו היא ידיעה שאינה עושה פירות; ושניה כי הטעם כללי לכל זה כבר פירשו בטוב טעם ודעת ר' שלמה הלוי, והוכיח כי כל זה בא מחמת השרשים האחרים שנגזרו מהם השרשים האלה, כגון הועיל והורה אין בהם קל כי מן העלה והראה נגזרו, ויוצא מזה כי אין לדברים האלה שום טעם כללי וא“א להבינם אלא אחד אחד, והדבר ארוך וקשה מאוד, ואין תועלתו שוה בערך היגיע והעמל הצריך אליו; ע”כ אטוש אותו לעת עתה, ואטוש ג"כ השרשים שענינם בבנין זה מתחלף בהחלט מענינם בבנין אחר, כגון כחש משמן, וכחש בעמיתו, כי אלו כבר הם נבדלים מעצמם ואינם צריכים הבדלה, וידיעת טעמי החלופים האלה קשה מאד ואין בה תועלת; ואציע לפניך תחלה הצעה אחת: הזמן הבינוני והפעול יש בהם (ובפרט בבנין הקל) בחינת שם התאר, ולפיכך אין להצטער מאשר נמצא אשרי כל חוכי לו, וקווי ה', וכל אשר אני דובר אליך, והנני גורש מפניך, וחרפות חורפיך, ויוסר לץ, ונוגנים, וארור נוכל, ושוחר טוב בבנין קל, ולא מצינו השרשים האלה רק בפיעל, וכן בראותנו דבר דבור, ואשה גרושה, ושה פזורה, ולא מצינו פָזַר פזרת, וכן שְכולה ולא מצינו שָכַל אלא פעל עומד, כל זה וכל הנוהג מנהגו אין לבקש לו טעם, ואין לשאול מה בין חָכָה לחִכָה, ובין קָוָה לְקִוָה, ובין דָבַר לדִבֵר, כי באמת אין אומרים כלל חָכָה וקָוָה ודָבַר, אלא חכֵי וקווֵי ודובֵר שמות התאר בעלמא הם, ואב לכלם ברוך שאין ספק היותו שם התאר ולא פעול; ועתה הנה אנכי בא אליך בעובי הענין.

טבע הדגש לחזק ולהכפיל מבטא האותיות, וכשם שהוא מחזק ומכפיל מבטא האות כך הוא מחזק ומכפיל ענין המלה; הלא תראה בשמות כי המשקלים הדגושים מורים על כפל ורגילות בפעול, כגון גנב דין טבח נגח סבל רגז גאל, כל אלה השמות הונחו על הרגילים במעשה ידוע; והנה כן הבנין הדגוש הנחתו לדורות כפל פעולה או התמדה ורגילות או חזוק והתעסקות או השתדלות.

כל שרש אהֲבַי מְאַהֲבַי הלשון השני לא יאמר רק על אהבת הנשים כי עזה כמות, והפיעל בו לחזוק; אסֵף מְאַסֵף גם בזה הפיעל לחזק, כי האוסף דבר ישמרהו שלא יאבד, אך המאספו ישמרהו גם מן המזיקין: מאסף לכל המחנות, מאסף אותי הביתה. אורֵב מְאָרֵב הפיעל מורה בזה על ההתמדה: וישימו לו בעלי שכם מארבים, ענינו אורבים תמיד. בָקַע בִקַע, בוקע לשנים, מבקע לחלקים הרבה: ורוח סערות מבקע. גנֵב מְגַנֵב, הפיעל לחזוק והשתדלות והתעסקות רבה, ויורה על רוב התחבולות ורוב עזות פנים שהוצרך בגנבה, כמו ויגנב אבשלום את לב ישראל, ברוב ערמתו; הנני על הנביאים מגנבי דברי איש מאת רעהו, ברוב עוז פנים, וכמהו כי גנוב גנבתי, והתבונן במ“ש: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגנב מבית האיש, כי חייב הוא בפשיעה, והכסף והכלים צריכים השמרה בבית, ואינו פטור אלא אם יגונב ממנו בתוך ביתו ברוב תחבולות, לכך אמר וגונב, ולכך אמר מבית, אבל בנותן אל רעהו חמור או שור או שה אמר: ואם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו, כי בעלי חיים קשה לטמנם בבית, כי צריכים הם ללכת ולרעות בשדה, והנה אם שם בשדה נגנבו בלא תחבולות רבות אז ישלם, ולכך אמר גנב יגנב, ולכך אמר מעמו ולא מביתו; זה עומק פשוטן של מקראות, ודרך רז”ל ידועה. דלג מדלג, הפיעל מורה בזה על הכפל ועל ההתמדה, דולג, דילוג אחד, ומדלג דלוגים הרבה; וכן בשרש קפץ: הדולג על המפתן, מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. הָלַך הִלֵך, הפיעל מורה בזה על ההתמדה, כי ההולך הולך עד שמגיע למקום אחד המיוחד ושם יעמוד אבל המהלך אין למהלכו מקום מוגבל: זה תרגומו andare וזה camminare. הרג, הפיעל מורה בזה על הרגילות, כי עליך הורגנו כל היום. הרס, הפיעל מורה בו על חוזק וכפל הפעולה, וכן בשרש שבר, כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבותיהם. זבח, הפיעל מורה כאן על הרגילות: על ראשי ההרים יזבחו. חבֵק מְחַבֵק, הפיעל מורה כאן על כפל הפעולה, והוא כששני אדם חובקים זה את זה וזה את זה, והקל מורה כי אחד מהם לבדו חבק את רעהו: את חובקת בן ולא הבן יחבוק אותך, והנה כתוב עת לחבוק, כלומר אפילו לשונאך, ועת לרחוק מחבק אפילו לאוהבך ודוק, אבל על בעל הניקוד תלונותינו בענין חבקו צור. חבש, הפיעל מורה בזה על ההתמדה, כי המנהג בחבורות להחליף הכריכות כשרואין אותן מגואלות בדם ובמורסא. חלץ, כתב רנה“ו: וחלצו לשון הסרה ממקומו, כמו וחלצה נעלו, ונזכר הכבד לפי שחליצת אבנים מן הקיר צריכין כלים, ואין כן חליצת נעל. חפש, גם בזה יורה הפיעל על הכפל וההתמדה: ויחפש בגדול החל ובקטון כלה. חקק, הפיעל יורה על חוזק הפעולה ונצחיותה, חָקק incidere, scolpire, חוקֵק, fissare, stabilire. חקר, ואזן וחקר מורה על חוזק החקירה או על ההתמדה בה. חשב, החושב מעלה על לבו מחשבה אחת פשוטה, כגון ואתם חשבתם עלי רעה, והמחשב רבות מחשבות בלבו, והוא מסתכל בדברים הרבה עד שימצא האמת, כגון ואחשבה לדעת זאת. יסד, הקל מורה על היוצא מן הפעולה (effetto) בלא השקפה על הפעולה עצמה (l’azione), ה' בחכמה יסד ארץ, והבנין הכבד מורה על הפעולה עצמה אשר היה עבודת פרך, כגון ידי זרובבל יסדו הבית. כִתַת נחש הנחשת וכתתו חרבותיהם לאתים מורה הפיעל באלה על חוזק הכתישה. כתב, ומכתבים רגילים לכתוב. לחך, יורה בו הפיעל על חוזק הפעולה, כי בלא ספק עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו הוא דבר גדול יותר מלחוך השור את ירק השדה. לטש, יורה בו הפיעל על כפל הפעולה, כתער מלוטש משני צדדיו, וע”כ עושה רמיה. לקט, הפיעל מורה בו על חוזק הפעולה; הדברים הנלקטים הם סמוכים זה לזה כלקיטת המן, והדברים המלוקטים הם מפוזרים אחד כאן ואחד רחוק ממנו, וילקט נער יהונתן את החצים, ואתם תלוקטו לאחד אחד. מדד, פעולת המודד פעולה פשוטה לדעת שיעור הדבר, פעולת הממדד פעולה כפולה ומכופלת לחלק דבר לחלקים הרבה, אחלקה שכם ועמק סכות אמדד, וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות. מרט, הפיעל מורה בו על חיזוק הפעולה, כגון ממשך ומרט, וכן תוחלת ממֻשכה, וכן ומרק ושטף. משש, גם בזה מורה הפיעל על חיזוק הפעולה, כי המושש יודע מה הוא הדבר בקירוב אם לא בצמצום, והממשש לא ידע כלום או קרוב לכלום כאשר דנתי לפניך אשתקד באגרת י“ט בכסלו. נאף, מות יומת הנואף אפילו לא חטא רק פעם, האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים רגילה בכך והפיעל על הרגילות. וכן מנגח. נִאֵץ חזק וקשה מן נָאַץ. נָהַג בנחת, נִהַג ביד חזקה, ותנהג את בנותי כשביות חרב. נָעַר, פעולה קלה. גם חצני נערתי, נִעֵר, פעולה גדולה הנעשית ביד חזקה, וינער ה' את מצרים, אבל והיה השרון כערבה ונוער בשן וכרמל בא בקל להורות על קלות פעולתו יתברך. נקר, הפיעל בו על הכפל, בנקור לכם כל עין ימין, יקרוה עורבי נחל, עין אחת, העיני האנשים ההם תנקר, שתי נקירות. נשא, הפיעל בו לחזק, כי מְנַשֵא יותר מן נושא. נשך, וינשכו את העם על הכפל והרגילות. נשק, הפיעל מורה בו על הכפל, הנושק הוא לבדו נושק את חברו, כגון עגלים ישקון, וכל הפה אשר לא נשק לו; והמנשק נושק את חברו וחברו נושק אותו; והנה רחל לא נשקה ליעקב מפני צניעותה, ומשה לא נשק לא לאחיו ולא לחמיו מרוב קדושתו, והנה בדוד ויהונתן כתוב וישקו איש את רעהו, ויכול היה לומר וינשקהו, אלא שרצה הכתוב לזווג המליצה עם הבאה אחריה ויבכו איש את רעהו, כדי שתהיה מליצת עד דוד הגדיל חוזרת על שתיהן כדעת בעל הטעמים. נתץ, ונתצתם את מזבחותם הפיעל לחזק. נתק, הנחת השרש הזה על פירוק חבור, אלא שהקל יורה על פירוק חיבור אחד, כגון משם אתקנך, ונתקנוהו מן העיר, והפיעל על פירוק חיבורים רבים, כגון ומוסרותיך אנתק, כי המוסרות מורכבות מחוליות הרבה. נתר, ויתר ממקומו דלוג אחד, לנתר בהן על הארץ מורה על הרגילות. סבב, הבנין המרובע מורה בו על הכפל וההתמדה, יסובבוה על חומותיה, יסובבנהו יבוננהו. סגר, הפיעל לחזק, סוגרת ומסוגרת, כיוצא בו בלשון חכמים כפולה ומכופלת בטלין ומבוטלין. סמך, הפיעל גם בזה לחזק ולהפליג, כענין סמכוני באשישות. סקל, כל סקילה זריקת אבנים, והפיעל בו לחזק שזורק יותר בכח ויותר למרחוק: ויעזקהו ויסקלהו, סקלו מאבן, זריקת האבנים למרחוק, וכן ויסקל באבנים את דוד למרחוק, כי מרחוק היה עומד, כי מפחד היה. סתם, ענינו בקל נתינת מסך על דבר, כגון סתם תפלתי, ובפיעל בו על חוזק הפעולה, ומורה סתימת החלל כלו ממעל למטה, סתמום פלשתים וימלאום עפר, ואם היה אומר סְתָמום היה משמע שנתנו אבן על פיהם. עוף, מעופף ענינו רגיל לעוף, וכן עצב, ולא עצבו אביו אפילו פעם, כל היום דברי יעצבו בתמידות. עקר, לעקור נטוע, עקירה אחת, עקרו שור, עקירה כפולה בארבע רגליו. פגש, יומם יפגשו חשך יורה על הכפל, חושך ימצאו בכל מקום. פחד, הקל שבא עליו פחד פתאום, והפיעל מורה על ההתמדה שהוא מביא פחד בלבו ברצונו בכל עת אפילו בלא סבה אמתית (ע' פתח עינים ה“א דף ש' ע”א), אשרי אדם מפחד תמיד, ותפחד תמיד כל היום. פסח, ויפסחו על המזבח, כפל והתמדה. פרש, במקלל לפרוש להם, כי לא ידעו מדינו כלום, ובמקושש כי לא פורש, כלומר שלא נתפרש היטב באיזו מיתה יומת והפיעל לחזק. פרש, הפיעל על הכפל והרגילות: פרשתי ידי כל היום אל עם סורר. פשק, ותפשקי רגליך לחזק לרוב ההרחבה. פתח, גם בו הפיעל לחזק, ומורה על עמל המלאכה שהיא קשה מפתיחת הדלת: ויפתח הגמלים, יפתח וישדד אדמתו, וכן יורה על הפתיחה הנעשית מעט מעט, פתח הסמדר, וכן על ההתמדה, כמו ופתחו שעריך תמיד והוא יוצא. צוד, לצודד נפשות על הרגילות. צחק, צחוק בקל פעולה פתאומית וטבעית (ridere), ובפיעל היא חזקה ממנה ונמשכת יותר ממנה (scherzare). צמח, צימח מורה על חוזק הצמיחה ורבויה, ושערך צמח, ויחל שער ראשו לצמח, עד יצמח זקנכם. צמת, צמתו בבור חיי, הפעולה נשלמת בפעם אחת, צמתתני קנאתי, מעט מעט בזמן מרובה, והפיעל על ההתמדה. צעק, והוא מצעק אבי אבי, הפיעל על כפל הצעקה והתמדתה (andava sclamando). צפה, הפיעל על התמדת הצפייה, כי כל מצפה הוא צופה כל רגע לדעת אם בא הדבר המקווה. קבץ, הפיעל על רוב הקבוץ. קבר, הפיעל על כפל הפעולה והתמדתה, ומצרים מקברים, וכן שמה קובר אברהם ושרה אשתו להורות שלא נקברו פעם א' אלא זה אחר זה, לא כן יספדו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו, כי לרבוי המתים אפילו היו נקברים לא היו נקברים אלא כאחד כנהוג במגפות. קלע, הקולע עושה פעולה אחת, והמקלע שתים, הקולע נותן אבן בקלע, כגון הנני קולע את יושב הארץ שהוא דרך משל, וענינו שישימם במקום צר כמו שמפרש והולך והצרותי להם, או שהוא זורק האבן מן הקלע אחר שכבר ניתנה בקלע, כגון קולע באבן אל השערה, כי באמרו באבן הורה שכבר האבן בקלע ואינה מחוסרת אלא זריקה, ואם לא כן היל”ל קולע אבן, והמקלע עושה שתי פעולות, ואת נפש אויביך יקלענה. קצץ, דפיעל על כפל הקציצות, וקצץ פתילים. קשר, גם כאן הפיעל על רוב הקשירות, ותקשרים ככלה, לא כולם בקשר אחד, אלא זה קשור במקום אחד וזה במקום אחר. רבע, רבוע paralellogrammo, אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ענינו quadrato שארכו כרחבו, הנה המלה אך למותר כי כבר אמר אמה ארכו ואמה רחבו, רק ענין רבוע שתהיין בו ד' זויות נצבות ולא יהיה romboide, וכן וכל הפתחים והמזוזות רבועים שלא יהיה כמין כיפה אך מרובעים ממש אין דרך הפתחים להיות כן. רדף, הפיעל לחזק, ורדפה את מאהביה. רחף, רחפו כל עצמותי פעם א‘, על גוזליו ירחף התמדה. רנן, וירא כל העם וירנו רנה אחת, אף גילת ורנן רננות רבות. רפא, מקץ שבעים שרשים שהוצרכנו להבדיל בהם לדעתנו בין קל לפיעל, כי הקדמונים אשר הם לבדם היו חכמים לא השפילו מעלתם עד לדבר כאלה; הנה הגענו אל השרש אשר זכה שיפנה אחד מן הראשונים להבדיל בו בין שני הבנינים, הלא הוא ר’ בחיי אשר בפרשת משפטים על ורפא ירפא כתב לאמר: כל רפואה בבשר ודם לא מצאנוה בכל הכתובים כי אם בדגש, וכן רפאנו את בבל ולא נרפאת, אבל בקב“ה ברפה, והוא שכתוב רפאני ה' וארפא, וכתיב הרופא לשבורי לב, ארפא משובותם, וירפא אלהים את אבימלך, כי אני ה' רופאך; והטעם בזה כי הרפואה בבשר ודם אינה אלא ע”י צער וטרח, והוא שיסבול את הסם או המשקה המר, אבל רפואה של הקב“ה בנחת אין שם צער כלל כי ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, ע”כ. והנה עם כי דבריו סביבות האמת יסובו הנה אין תקופתם סביבותיה רק בתנועה יוצאה מרכז, וקרובה דעתו אל האמת ואיננה האמת בעצמה; והאמת הגמורה כי רפא בקל יורה על הסרת החולי באיזה דרך שיהיה (risanare, guarire), ויפול ג“כ בבשר ודם בזמן שיעלה בידם להבריא את החולה, כגון עת להרוג ועת לרפוא, מי ירפא לך, ושב ורפא לו (הוא ירפא את עצמו), והוא לא יוכל לרפוא להם, ומקבל פעולת הסרת החולי נקרא נרפא, והפיעל יבא בזה על חוזק הפעולה ויורה על ההתעסקות וההשתדלות ברפואת החולה בין שתועיל בין שלא תועיל (medicare, curare), ויפול בבשר ודם וגם בקב”ה בזמן שלא יסיר החולי במאמרו בלבד, אך ירצה להשתמש גם כן באחד ממעשי בראשית, כגון ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר ה' רפאתי למים האלה, והמקבל הפעולה יקרא מתרפא, ולא כל מתרפא נרפא Non omnes qui curantur convalescunt. רצח, הפיעל בו על הרגילות, בן המרצח. רצץ, הפיעל על רבוי הרציצות, רצץ עזב דלים, רצצת ראשי לויתן, וירצץ אסא מן העם. רקד, הפיעל על ההתמדה, ושעירים ירקדו שם, ומרכבה מרקדה. רקע, הפיעל לרבוי הרקיעות, רוקע הארץ רקיעה אחת, וירקעו את פחי הזהב רקיעות הרבה. שאל, הפיעל לחזק ולהכפיל, ונוע ינועו בניו ושאלו, שאול ישאלו באבל. שדד, הפיעל לחזק, משדד אב. שוט, הפיעל לחזק, עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. שיר, קדמו שרים אחר נוגנים פעם א‘, הימן המשורר, קול ישורר בחלון על הרגילות. שטח, קראתיך ה’ בכל יום שטחתי אליך כפי על הרגילות. שנא, הפיעל על ההתמדה הנעשית טבע שני, הלא משנאיך ה' אשנא. שסע, הפיעל לחזק ושוסעת שסע בטבע, ושסע אותו בחזקת היד. שקר, הפיעל על ההרגל, אם תשקור לי אפילו פעם, בנים לא ישקרו אינם רגילים בכך, וכן ולא תשקרו אל תהיו רגילים בכך, כי אין השקר אסור בהחלט, כי לפעמים הוא משובח, וכן ולא אשקר באמונתי, לא אעשה עצמי שקרן לעיני הבריות. תכן, לא יתכן לי להבדיל בין תוכן לתִכֵן הואיל ובאמת אין ענין השרש הזה בכללו ידוע לי כלל, ואין ספק כי יש חילוק בין תוכן לבות לאנכי תכנתי עמודיה, אלא שעדיין לא אבין לא זה ולא זה. תלה, הפיעל מורה בו על המשך התלייה והתמדתה, שלטיהם תלו על חומותיך סביב, קבעו אותם שם לנוי לא תליית עראי. תפר, למתפרות כסתות רגילות בכך. תפש, שממית בידים תתפש הוא הקוף הרגיל לתפוש בידיו כל דבר שיראה.

מעתה נשאר לי להבדיל בין קל להפעיל ובין פיעל להפעיל, וזה יהיה ענין אגרת אחרת; ועוד נשאר להבדיל בין נפעל להתפעל, והוא דבר שעדיין לא שמתי לבי עליו כלל, ואתה אמרת כי יש לך בו דברים ואקבלם בשמחה.

טובה כפולה ומכופלת לך על דבר האגרת המלאה לה חן וחסד אשר כתבת לי, וגם כי מנעני ה' מהיות קרוב אליך ומהתענג בחברתך ובחברת ספריך הנני מצרף מחשבה טובה ואחזיק לך טובה כל ימי חיי על רוח נדיבתך, וכאשר ארבה לשבת רחוק ממך כן תרבה וכן תפרוץ להיות קשורה בנפשך נפש.

טריאסטי ז' אדר ראשון אני אפרש לפ"ק

אוהבך אהבת עולם

שד"ל


XXVIII

An S. V. Lolli

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 29     Preimier livre de mémoires 47.

23.2.1821

כ“א אדר ראשון התקפ”א

שדבח“ל אל שחבד”ל שלום ושמחה

מפי השמועה למדו, טב למיתב טן דו, כי אין לך אדם שיהיה שלם בהחלט, ומהיות בו חסרון קטון או גדול לא ימלט, וסוף סוף אם יש לו חותם שוקע לא יהיה לו חותם בולט, ובהצטרפו לבת זוגו אז יקנה שלמות חדשה, בהקבץ יחדו מדות האיש ומדות האשה, אז ימצאו כל ההפכים בנושא אחד, לאות כי טובים השניים מן האחד. והנה נא שמעתי מפי השמועה, כי באת אל המנוחה ואל המרגעה, כי באת בית איש חסין, ותקח לך אשה מבנות בעלי תריסין, היא תשא הוד, כי יפה היא מאד, ואני שמעתי ולא אאמין, ידעתי כי ההמון יאמר פעמים רבות על שמאל שהוא ימין, ולמה אאמין לדברי השמועה טרם אשמע עדות אחרת, וטרם תודיעני הדבר באגרת? שבתי וראיתי כי על המנעך מכתוב אין לתמוה, יען דיו שלך גבוה מעל גבוה, עשוי הוא לכתיבת ספרי תורות, ואסור לחללו בכתיבת אגרות, וכשירדתי לעומק הענין הזה אז אורו עיני, ואברך את ה' אשר העמידני על הטעם האמתי, אשר בעבורו אין תשובה לאגרתי, והנני קופץ ונשבע, בצבאות או באילות ובכל הולך על ארבע, כי עוד כל ימי הארץ לא אבקש ממך ידידי, לא כתב ולא מענה לכתב ידי, אבל דבר שאין תלוי בכתיבה, לית לן בה, כי עשה תעשה את כל אשר תוכל יכול, כי לא נדרתי הנאה ממך מכל וכל, ועתה דע ידידי כי השלמתי פירוש קהלת ועתה אזרתי חלצי להעתיקו ולהרחיב בו הדבור די מחסורו, וכבר כתבתי הקדמה ארוכה, בארתי בה על מה אדני פירושי נוסדו, ודחיתי בראיות היות הספר לשלמה, ומפני שאני נותן בפי קהלת דברים אשר לא יתכנו, ראיתי כי מוטל עלי לברר וללבן איך פירושי לבדו הוא משמעות הכתוב, ושדברי המפרשים אינם מתישבים כלל על פשוטו של מקרא, ולא אוכל לעשות הדבר הזה בשלמות אם לא יהיה לפני גם פירוש רמבמ“ן16, וכבר ראיתי בבית ר' מאיר קצור פירוש רמבמ”ן בחומש נתה“ש, ושם ראיתי כתובים רבים הוא מפרשם כדרכי, והם רוב המקראות שאין להם ענין רק על דעת בעלי הגזרה, אך המקראות שאין להם ענין רק על דעת הכופרים בהשארות הנפש הוא מעוות אותם בדרך עקלתון, וצריך אני לראות דבריו בשלמות כדי להשיב עליהם ולברר פשוטי הכתובים, כי אמנם הרבה יותר מדי עמד ס' קהלת בלא שום פירוש הדורך נתיבות הפשט. לכן שאלתי ובקשתי שמואל לשלוח לי בלא עכוב את פירוש רמבמ”ן אשר אתך, והיה כאשר אשיבהו אליך אשלח אליך גם פירושי ותמצא מרגוע לנפשך החכמה אשר נואשה מראות עוד פירוש מספיק על קהלת, ושמואל שלום, ובית שמואל שלום כחפץ.

טריאסטי כ“א אדר ראשון יברכך ה' וישמרכה לפ”ק

אוהבך אהבת עולם

שד"ל


Nr. XXIX

An J. S. Reggio

Nr. d’ordre de l’Index9 raisonné 30     remier livre de mémoires 47.

13.3.1821

ט' אדר שני התקפ"א

לידידי ליש"ר שלום

האומר דבר דרך כלל ולא יחוש לבאר הכלל ההוא בכל פרט מפרטיו, הוא לא אמר כלום, והשומע ממנו לא למד כלום, מפני שאין למדין מן הכללות (אלמלא שיהיה הכלל ההוא ברור כל כך מעצמו כי כל שומעו יוכל לישבו בכל פרטיו בלא יגיעה), והאומר דבר בדרך הזה הוא מלא גאוה וריק מחכמה המתכוון לבהל שומעיו שיחשבו כי דבר גדול הודיעם, וכשיראו כי לא למדו דבר יתלו החסרון בעצמם, ולא ידעו כי אין המורה יודע דבר יותר מהם ושלא אמר להם אלא קול דברים; הנה כה עשו אבותינו המדקדקים שמסרו לנו דרך כלל כי הפיעל לחזק ולהתמיד בלי שיודיעונו כלל פרטי הוראתו בכל שרש ושרש, ואם כן מה הועילונו? ההיה עד היום אדם שידע אימתי נכתוב חובק ואימתי מחבק, אימתי מושש ואימתי ממשש, אימתי נואפת ואימתי מנאפת, אימתי נושק ואימתי מנשק, אימתי סָתַם ואימתי סִתֵם, אימתי רבוע ואימתי מרובע, אימתי רופא ואימתי מרפא? הללא צורך עמל ש"ד להבדיל בכל השרשים האלה בין קל לפיעל? ההיה אדם שקדמו? לא כן אבי כי הוא הראשון שים ימינך על ראשו וברכהו על עמל נפשו, והסתכל בשרש תכן אשר הנחתיו פרוץ כמו רוח צפון, המצאת עדיין ידיך ורגליך להבדיל בו בין קל לפיעל? מה שאמרתי שאין תועלת בחקירה על השרשים אשר בפיעל ובלא קל אמת אמרתי, יען וביען זה דרכי מעולם להבדיל בין החקירות שאינן אלא מפני curiosità בעלמא ובין החקירות העושות פירות, ורגיל אני לעזוב את הראשונות ולעסוק בשניות; לדוגמא כשאלמד מה בין רָפָא לְרִפָא אדע דבר חדש אשר בידיעתו תועלת, כי אז אבין מקראות הרבה יותר בדיוק שאוכל להלול ולשבוח בבנין קל. לפיכך אני בוחר לצמצם זמני ולהניח החקירות האלה אל האנשים אשר לא ייגעו כמוני וכמוך לתועלת בני עמם כי אם להראות חריפותם. גן נעול איננו בידי ואולי בקרב הימים אמצאנו, ובתוך כך אשים לפניך מה שנראה לי בהבדלת פיעל והפעיל, ואציע תחלה שתי הצעות:

“הצעה ראשונה” נחי עי“ן יו”ד בנין קל שלהם מתדמה בתארו בזמן העתיד לעתיד בנין הפעיל, כגון יאיץ יגיל ידין יזיד יחיל יכיל ילין ימיש יציץ יקיא יריב יריד ישית ישים ישיר ישיש ישיח, כל אלה מן הקל ותארם כתאר הפעיל, ויש מהם שפעמים הם באמת מן ההפעיל בלי שישתנה תארם כלל ממה שהוא בקל, כגון ימיש אשר הוא פעם קל ופעם הפעיל, פעם עומד ופעם יוצא, לא ימיש מתוך האהל קל ועומד, לא תמישו משם צוארותיכם הפעיל ויוצא, ומפני שהיה הקל בשרשים האלה מתדמה בתארו אל ההפעיל נמשכו מזה מדקדקים רבים לחשוב שאין בהם קל אלא הפעיל, ואם גדולים המדקדקים טעו בזה אין הדבר רחוק שגם רבים מהעברים הקדמונים בעלי הלשון טעו גם המה בזה וחשבו הקל בשרשים האלה כאלו הוא הפעיל, ונשתרבב מזה כי מן יקיא אמרו והקאותו כי חשבו יקיא הפעיל ממש, וכן מן יכיל אמרו להכיל, ומן יריב אמרו מריביו, ומן יזיד אמרו הזידו עליהם, ומן ישים אמרו משים, וכל אלה שבושים, ואין לנו לבקש שום הפרש בין כאשר קאה את הגוי שהוא מן הקל ובין והקאותו שהוא מן ההפעיל, כי באמת אין והקאותו אלא מלה משמשת, וכן כל רעותיה. והיה ג“כ בין הקדמונים בעלי הלשון מי שבלל שני הבנינים כאחד ועשה מהם תערובת, ואמר בינותי ריבות שאינם לא קל ולא הפעיל, שאם הם מן הקל הנה היל”ל בנתי רבת, ואם הפעיל הנה חסרה ה"א הבנין והיה לנו לומר הבינותי הריבות, אלא שאין אלו אלא מלות שנשתבשו בפי עם הארץ, וכשבאו בעלי כתבי הקדש לכתוב ספריהם נמשכו במלות אלו אחר ההמון, ואמרו אותן כמו שהיו בני דורם רגילים לאומרן, כי בעניני הלשון אין לך אלא מנהג שבימיך כידוע, ואף גם זאת לא תמצא שום אחת מהמלות המשובשות האלה בדברים הנאמרים בנבואה.

“הצעה שניה” פעמים שיבא הפעיל בלי שיורה לא על פעולה ולא על גרמת פעולה אלא תכונה טבעית או מקרה טבע, כגון מפריס פרסה ענינו שיש לו פרסה, מרבה רגלים שיש לו רגלים הרבה, יאבר נץ שיש לו אברה, הבשילו אשכלותיה ענבים שהיו באשכלותיה ענבים מבושלים, וכן ויהי איש מצליח, ויהי בהקשותה בלדתה, עמדתי מרעיד, כל אלה אין בהם הוראת ההפעיל רק כן הוא מנהג הלשון.

עקר הנחת בנין הפעיל להורות על הגורם המעשה בלי שיתעסק בו הוא מעצמו מהחל עד כלה, וזה אם כשעשהו ע“י אחרים שיאמר להם עשו ויעשו, ואם שהוא עצמו יתחיל בו והשלמת הפעולה תבא מאליה, ואם שהוא עצמו יעשה דבר יהיה הדבר ההוא סבה שתרבב ממנה דבר אחר יהיה הדבר ההוא המשתרבב מכוון מאתו או בלתי מכוון מאתו, ואם שיפעל דבר בחברו וחברו ישלים מאליו. כל שרש הבא בהפעיל ובא ג”כ בפיעל וענין אחד לו בשני הבניינים אז הפיעל שהנחתו לחזק יורה בו על העושה הפעולה בידים ועוסק בה מראשה לסופה ובכוונה פרטית, ואם שיפעול דבר בחברו ויצטרך להחל ולכלות הוא עצמו כי חברו ימאן להתפעל מאליו כלל, ואם שני הבנינים יורו בשוה על פעולה בידים אז יורה ההפעיל על פעולה אחת פשוטה, והפיעל על פעולה הנעשית מעט מעט. גם פועל א' בעצמו יקרא מפעיל כשהכוונה להודיע שהוא הגורם, ויקרא מפעיל כשהכוונה להודיע כי הוא ממש הפועל בידיו; ובפעולות האלהיות ישתמשו בהפעיל כשאין הכוונה אלא שהוא הגורם, ובפיעל כשהכוונה להורות שהפעולה יוצאה מהמנהג הטבעי ואצבע אלהים היא; גם יבא הפיעל בבחינת הפעולה וההפעיל בבחינת היוצא מן הפעולה. אִבֵד האביד, המאבד מאבד בידים: אבד תאבדון את כל המקומות; המאבד גורם ע“י אחרים: לתת אותנו ביד האמורי להאבידנו, או גורם שיאבד מאליו: ונתן מלכיהם בידך והאבדת את שמם מתחת השמים, תגרום להם שיאבד שמם על ידי שתכריתם לא שתתעסק בידך לאבד את שמם רק הוא דבר הנמשך מאליו, לא כן ואבדתם את שמם מן המקום ההוא כי מצוה להחליף שם המקום בשם אחר כקבלת רבותינו, ומכאן אמרו (שבת ק"ך) ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלהיכם עשייה הוא דאסור גרמא שרי, כלומר מדלא כתיב והאבדתם. בהל, ויבהילו להביא את המן, השליחים הבהילוהו וגם הוא התפעל מעצמו ונבהל לבוא אל המלך ברצון לבו; וכן והנה הוא מצורע במצחו יבהילו משם וגם הוא נדחף לצאת; לא כן ליראם ולבהלם, ויבהלך פחד פתאום, ובסופתך תבהלם, בכל אלה אין הנבהל מתפעל כלל ברצונו אלא בעל כרחו, וכן פרעה נכה אמר ואלהים אמר לבהלני, לומר שאינו אלא מוכרח. בכר, המבכירה היולדת בן בכור היא פועלת עמו, כי גם הילד מסייע בדבר בצאתו מרחם אמו (partorire il primogenito), אבל המבכר (לא יוכל לבכר את בן האהובה) הוא הגוזר על אחד מבניו אשר כבר נולד שיהיה נקרא בכור, ופעולה זאת כלה תלויה באב ואין הבן מסייע עמו כלל (riconoscere primogenito), וכן אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה, פירושו לדעתי בכור שהוא ראוי לבכר אותו לה‘, שראוי לקונהו שיגזור אומר היותו בכור כדי שעם זה יהיה לה’, ומלות אשר יבוכר לה' הן כמו מאמר מוסגר: אך בכור (אשר אמנם ידוע כי מצוה לבכר אותו לה') אם הוא מן הבהמה לא יקדיש איש אותו; אבל לחדשיו יבכר לדעתי איננו מענין זה רק הוא פועל עומד: לא יתום פריו כי אם לחדשיו יבכר כשישלמו לו החדשים הצריכים לבישולו יהיה הפרי בכורים. בער, ובער עליה הכהן עצים, ישגיח עליהם כל היום, המבעיר את הבערה התחיל בפעולה ומאליה נשלמה. ורשב”ל ראה בחכמתו ההבדל הזה וחשב היותו הוא עצמו ההבדל העצמי והכללי שבין כל פיעל והפעיל, ודבריו קרובים אל האמת ואינם עצם האמת. כי יבער איש שדה או כרם יגרום ע“י אחרים ע”י ששלח את בעירו ובער בפועל בשדה אחר. ברר, רוח צח שפיים במדבר דרך בת עמי לא לזרות ולא להבר, הרוח אינו בורר אוכל מתוך פסולת אלא שמתוך נשיבתו האוכל מתברר מאליו (אך הברו החצים טעמו האברו), לא כן לברר וללבן שהוא בפועל ובידים. גאל, במה גאלנוך הוא בדעת וכוונה שנתכוונו מתחלה לכך; וכל מלבושי אגאלתי גרמא בלבד שלא במתכוון. גדל, בנים גדלתי מעט מעט, ותגדל חסדך פעולה פשוטה. גלל, וגלגלתיך מן הסלעים מעט מעט, ויגל את האבן פעולה פשוטה. זכך וזכה, והזכותי בבור כפי הוא גרמא ע“י פעולת הבורית המזככת, לא כן במה יזכה נער, מי יאמר זכיתי לבי שאין שם אמצעי. חזק, פעולה פשוטה ופתאומית (והחזיקה במבושיו מחזיק באזני כלב), מחזק פעולה נעשית מעט מעט (ויתדותיך חזקי לא חזקו הכהנים את בדק הבית). חטא, מחטיא גרמא בנזיקין, מחטא מתעסק בידיו בטהרתו. חִיָה, חיה יאמר על ההתעסקות בשמירת חיי זולתו (conservar in vita), כגון ואותך יחיו, ותחיין את הילדים, החייתם כל נקבה, אשר חיו מנשי יבש גלעד, החכמה תהיה בעליה, ונחיה סוס ופרד, אם יחיוני נחיה (שיפרנסונו), יתומיך אני אחיה, ואתה מחיה את כלם, לפעמים על נתינת החיים בהחלט (dar la vita), כגון לחיות זרע על פני כל הארץ, ונחיה מאבינו זרע, אני אמית ואחיה, החיה יאמר על הפודה ממות ומציל מן הסכנה בלי שיתעסק אח”כ בשמירתו, כגון להחיות את נפשי, ואותה החייתי, והחייתם את אבי, ומלא החבל להחיות, וכן האלהים אני להמית ולהחיות להסיר חולי מסוכן, ומה שכתוב וזה בנה אשר החיה אלישע אעפ“י שמת היה והוא חִיָה אותו הטעם כי הנביא הוא גורם התחיה אבל איננו הוא המחיה כי ה' לבדו יְחַיֶה המתים. חכם, וזקניו יחכם מתעסק להשיבם חכמים. עדות ה' נאמנה מחכימת פתי גורמת שמאליו יחכם, שיעשה מעשה חכמה, כי שומר תורה לא יעשה מה שהוא מתנגד אל החכמה. חלה, ואת תחלואיה אשר חלה ה' בה כביכול כאלו עצמו עסק בזה, והטעם שהם תחלואים היוצאים ממנהגו של עולם; לא כן וה' חפץ דכאו החלי שענינו גרם לו חלאים ע”י הטבע גורמת. חלף, המחליף לבושו לוקח לו לבוש חדש ומניח לאחר שיחלוף ויכלה: כלבוש תחליפם ויחלופו וכן והטהרו (טבלו במים ובעודכם ערומים) והחליפו שמלותיכם; אבל ויחלף שמלותיו לבוש היה ופשט אותן שעליו ולבש אחרות, והנה המחלף פועל בידים והמחליף גורם בלבד בהמנעות מללבוש הבגד הישן. חסר, ומשקה צמא יחסיר הניח שיחסר (lasciar mancare) ותחסרהו מעט מאלהים עשית שיהיה חסר. יבש, גוער בים ויבשהו (שהוא במקום וַיְיַבְשֵהו) כוונתו כי בגערתו בלבד פעל בו היובש, וכן ורוח נכאה תיבש גרם היא הפועלת ממש, אבל הוביש אין הכוונה בו אלא שגרם. יגה, עשה אזניך כאפרכסת לשמוע סוד גדול מופלא ומכוסה שרמז ירמיהו הנביא בקינותיו ע“י שהשתמש בשרש הזה פעם בהפעיל ופעם בפיעל. אמר כי לא יזנח לעולם ה' כי אמנם אם לפעמים הוגה אם גרם לאדם תוגה בדרך השתלשלות הלא ירחם כרוב חסדיו כי לא ענה מלבו לאהבתו הרע ויגה בני איש בידיו בעצם ובסבה ראשונה להיותו פועל הרעות, לא כן אלא הוגה בסבה רחוקה ולא ייגה בני איש ולא ידכה תחת רגליו כל אסירי ארץ ולא יטה משפטו של גבר אשר הוא נגד עליון, כלומר מי שהוא מושגח מה' לא יטה ה' משפטו אך לעות אדם בריבו ה' לא ראה אינו אלא מהסתרת פניו וחלילה שיעוות ריבו אם היה נכח פניו, ולא נמשך עוות הדין אלא מפני שה' לא ראה, הן אמת כי סוף סוף מי זה אמר ותהי וה' לא צוה! מי זה אמר דבר כגון להרע לחברו ועלתה בידו בלתי אם ה' לא צוה? שהרי הוא סבה ראשונה לכל הדברים אבל עם כל זה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב שבני אדם עושים ולפיכך מה יתאונן אדם חי שהוא חי ולא דומם ואין מעשיו מוכרחים אלא שסוף סוף בדרך השתלשלות יסובבו מעשינו והרע שבני אדם עושים אלו לאלו הוא יוצא מהסתרת פניו כי יזנח ה', ע”כ הקדים כי לא יזנח לעולם, כך נראית כוונתו לפי המשך דבריו, וכן הוא מסיים סכות בענן לך וכו' עד ישקיף וירא וכו', וכיוצא בזה אמר בתחלת הקינה אותי נהג ויולך חושך ולא אור כלומר בהסתרת פנים, וכן אמר שם גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי, וכן אמר בסוף הקינות למה לנצח תשכחנו.

יגע, אל תיגע שמה את כל העם בפיעל, הוגעתם את ה' גרמא. ידע, ידעת השחר מקומו בפועל ממש לא בדברים כדרך שמודיעין לבן אדם, כי המודיע דבר לבן אדם אינו פועל בו הידיעה בידיו, אלא גורם בדבריו שמאליה תבא בלבו, אבל ידעת השחר ענינו אם אתה בידיך שמת בטבעו שידע מקומו. יחל, שני מיני תוחלת והמתנה יש: יש המתנה שאינה גורמת לאחר שיעשה שום דבר. כגון המצפה למטר שאין תוחלתו מביאה אותו, וזה נקרא מיחל: ויחלו כמטר לי; ויש ממתין ונמנע מלפעול ומניח שיפעל בתוך כך חברו, כגון השותק ועל ידי כן חברו מדבר, וזה נקרא מוחיל מפני שגורם לאחר שיפעל: והוחלתי לדבריכם, ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו ואהי כאיש אשר לא שומע וכו' כי לך ה' הוחלתי אתה תענה, וכן והנה אנכי יורד אליך להעלות עולות לזבוח זבחי שלמים שבעת ימים תוחל עד בואי אליך, תתעכב מלהקריב להניח לי שאקריב אני, וכן לא כן אוחילה לפניך לא טוב שאאריך לפניך ואמתין עד שתלך אתה ותכהו. ילד, המילדת פועלת הלידה בידיה, והמוליד גורם הלידה, זה סבה רחוקה. וזו סבה קרובה. ירש, כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל, בפועל בסבה קרובה: ה' מוריש ומעשיר גורם ע“י אמצעיים. ישב, וישבו טירותיהם בך, בידים: מושיב גורם כי אין מושיבין האדם בידים. ישר, ישרו בערבה מסלה לאלהינו, בידים, וכן מיושר על המחוקה, לא כן ועפעפיך יישירו נגדך, עפעפיך יגרמו שתהיה דרכך ישרה, וכן הישר לפני דרכך, גרום. כון, שתי הוראות למלת נכון, פעמים תרגומה, solido, stabile כגון והנה אמת נכון הדבר, ותכון מלכותו מאד, ופעמים הוראתה pronto, disposto, conveniente כגון הכון לקראת אלהיך, נכונו ללצים שפטים, והנה הפיעל על ההוראה הראשונה, כגון מקדש ה' כוננו ידיך, תבנה ותכונן עיר סיחון, הוא עשך ויכוננך, ועל נהרות יכוננה, ויכוננו עיר מושב, כוננת ארץ ותעמוד, וההפעיל על ההוראה השניה, כגון וטבוח טבח והכן, ויכינו את המנחה, והכינו את אשר יביאו, אל המקום אשר הכינותי, והכן לי בזה שבעה פרים, הכינו לכם צדה, על העץ אשר הכין לו; והנה המכין הוא באמת מפעיל כלומר גורם הפעולה, כי יתקן הכל באופן שיכשר לעשות פעולתו. כזב, המכזב אומר כזב, והמכזיב עושה חברו כזבן: ואם לא אפוא מי יכזיבני. כעס, המכעיס גורם לאחר שיכעס, והמְכָעֵס עושה השתדלותו אפילו לא עלתה בידו: הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם, השתדלו להכעיסני ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם, עד שיכעסו באמת: ואם היה אומר הם הכעיסוני ואני אכעיסם לא היה נראה אלא כהדיוט המתנקם, עכשו אינו אלא כדיין המעניש על רוע הכוונה; וכן וכעסתה צרתה היתה משתדלת בכל יכלתה להכעיסה, ועדיין לא ידענו אם היתה חנה כועסת עד שחזר ואמר מדי עלותה בבית ה' כן תכעיסנה ותבכה ולא תאכל. כתר, כתרו את בנימן הם עצמם הקיפוהו, כי רשע מכתיר את הצדיק, יסובבנהו בעלילות. מות, ממית גורם שימות, ואפשר שימות לאחר זמן; ממותת בידיו, יסיים מיתת המסוכן, כהבדלת רשב”ל בבית האוסף3. מרר, וימררו את חייהם בפועל, כי הֵמַר שדי לי גרם. נחל, אלה אשר נִחַל משה בערבות מואב, וכן אלה הנחלות אשר נִחֲלוּ אלעזר הכהן ויהושע בן נון ענינם שהם בעצמם חלקו הארץ בפועל בין נוחליה, אבל כי אתה תנחיל את העם הזה וחבריו אין ענינם אלא תגרום להם שינחלוה ע“י שתכבוש אותה לפניהם. נכה, המכה פועל ע”י כלי גורם לכלי שיְנַכֵה כי הכלי עצמו יאמר עליו שנִכָה, ע“כ והפשתה והשעורה נכתה שהברד נכה אותן אלא שמרוב ההרגל בלשון הכה ישתמשו בו גם במקום שהיה ראוי לומר נכה, ע”כ כתוב הכה הברד. נתק, וינתק את היתרים בידים, עד התִיקנו אותם מן העיר גרמא. סתר, המסתיר נותן במקום סתר, הוא גורם שיהיה הדבר נסתר ואיננו הוא עצמו פועל ההסתר, כי המקום הוא הפועל האמתי שבו הדבר מסתתר10 והמקום יקָרא מסַתֵר: סתרי נדחים נודד אל תגלי יגורו בך נדחי מואב הוי סתר למו, כנגד המקום עצמו הדבור מוסב. עור, מעורר בפועל ובידים: והוא עורר את חניתו, וכן ועורר עליו ה' צבאות שוט, שיהיה השוט יוצא מדרך הטבע אשר יאמר עליו אצבע אלהים הוא; מעיר גורם התעוררות באיזה דרך שיהיה: העירותי מצפון, אם תעירו ואם תעוררו שלא תגרמו ההתעוררות כ“ש שלא תפעל זה בידים. עשר, הלוקח העשירית יקרא עושר: צאנכם יעשור; המתעסק בהפרשת העשירית (אשר הוא מלאכה ארוכה) יקרא מעַשֵר: עשר אעשרנו לך; והנותן העשירית לפני חברו ומניח לו שיקחנה לו וגורם לו שיעשור הוא יקרא מַעֲשֵר בהפעיל, וזה טעם כי תכלה לעשר לא שישלים ההפרשה אלא שישלים הנתינה וההוצאה מביתו, וכן והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בַעְשֵר הלוים ענינו כי כשיתנו המעשר אל הלוים יהיה גם הכהן נחשב כלוי ויקבלנו גם הוא. פוץ, וכפטיש יפוצץ סלע, הפטיש הוא הפועל בלא אמצעי; ויפץ ה' אותם משם, גרם. פור, אתה פוררת בעזך ים, בפועל ממש; ה' הפיר עצת גוים, גרם. פלט, מפלטי מאויבי הוא המתעסק בהצלה; ויפליט ואין מציל, הוא האריה המניח לטרפו שימלט מעצמו כדי לצחק בו כפירוש רשב”ל במליצת ישורון3, וכן ותסג ולא תפליט ואשר תפלט לחרב אתן, הולד יסוג לאחור ולא יצא מעצמו מן הבטן, ואשר תפלט בחזקה וברוב השתדלות המילדת גם אותו לחרב אתן. פשט, לפשט את החללים, בידים; והפשט את אהרן, בצווי, אבל בהסרת העור כתוב והפשיט את העולה, אעפ“י שאינו אלא בידים, ולא מצאתי לו טעם הגון ואולי תמצאנו בערוגת הבשם או בגן נעול. צדק, פעולת המצדיק פעולה פשוטה שיאמר פלוני זכאי (dar ragione), עני ורש הצדיקו; פעולת המצדק יותר ארוכה שיוכיח בדברים או במעשים היותו צדיק (giustificare), ותצדיקי את אחותיך בתועבותיך אשר עשית, וכן דבר כי חפצתי צדקך, אני חפץ ומתאוה שתוכל לצדק עצמך ולהוכיח צדקתך בראיות. צמת, צמתתני קנאתי, בעותיך צמתותוני, הם עצמם הפועלים; ומשנאי אצמיתם, ע”י אמצעיים. קדש, הקדיש במאמר בלבד, וקדש בפועל: קדש לי כל בכור וכו' הקדשתי אותם לי. קום, הקים פעולה פשוטה, לא כן וחרבותיה אקומם. קטר, הנותן הקטורת או הבשר על האש וגורם בזה עליית הקיטור יקרא מקטיר: והקטיר הכהן את הכל המזבחה, עומד על המזבח להקטיר; והעושה עקר הפעולה שמפריש מממונו ונותן לכהן שיקטיר יקרא מְקַטֵר: כי מקטרות נשיהם לאלהים אחרים, ואין להאמין שהיו הנשים מקטירות. קלל, המקלל הוא משתדל בדבריו להקל מעלת חברו אפילו לא מעלה בידו, והמקל גורם שיקל: להקל כל נכבדי ארץ, וכן ומדוע הקלותני להקדים להעביר את המלך וגרמת לי שאהיה קל בעיניו. קצר, ענה בדרך כחי קצר ימי, קצר אותם בפועל ברוב הדרך שהוליכני; הקצרת ימי עלומיו, גרמת שמאליהם יתקצרו. קרב, וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד, בידים; ואת בניו תקריב, גורם בצווי. רבה, אשר טפחתי ורביתי, בידים; הִרְבָה שיהיה הרבה. רוה, הנותן משקה לרויה יקרא מְרַוֵה בבחינת נתינתו, ויקרא מַרְוֶה בבחינת שגרם לאחר שיהיה רוה: תלמיה רוה, נותן להם מטר לרויה, כי אם הרוה את הארץ יגרום לה שתהיה רוה, ורויתי נפש הכהנים דשן, אתן להם דשן לרויה, כי הרויתי נפש עיפה, גרמתי לה להיות רוה. רום, המרומם מגדיל הדבר ומגביה קומתו עד שהוא גדול בקומה יותר מבתחלה, כגון בנים גדלתי ורוממתי, צדקה תרומם גוי, סלסלה ותרוממך, וכן אלהי וארוממך, שירומם אותו במחשבת בני אדם עד שיחשבוהו גדול ורם יותר ממה שחשבוהו בתחלה; והמרים נוטל ממקום נמוך ונותן במקום גבוה מבלי שיגדיל קומת הגוף כלל כי תשאר קומת הגוף כאשר בתחלה, אלא שהוא רם מצד גבהות מקומו, כגון הרמותי ידי, וירם במטה, והרים את הדשן, והרימו לכם איש אבן אחת על שכמו, וירם את אדרת אליהו, כלם הגבהת מקום לא הגבהה בעצם; והנה המרומם הוא עצמו פועל ההגבהה, והמרים גורם אותה, והמקום הגבוה הוא הפועל, באמת. רתח, רתח רתחיה נאמר בבחינת הפעולה; ירתיח כסיר מצולה, בבחינת היוצא מן הפעולה. שוב, משובב בפועל מעט מעט: משובב נתיבות לשבת, וכן יוצרי מבטן לעבד לו לשובב יעקב אליו, שאהיה אני ככלי שעל ידו ישיב יעקב אליו. שוה, הלא אם שוה פניה, בידים וביגיעה מעט מעט, ואל מי תדמיוני ותשוו, מה אשוה לך, פעולה פשוטה ובמאמר לבד. שלח, המשליח מניח שיזיק מי שדרכו להזיק: הנני משליח בך וכו' את הערוב; ומשלח עושה שיזיק מי שאין דרכו להזיק: ושן בהמות אשלח בם; או שיעשה שיזיק במקום מיוחד מי שאין דרכו להזיק באותו מקום, כגון ושלחתי דבר בתוככם, ואין הדבר רגיל בארץ ישראל, וכן וישלח ה' בעם את הנחשים, ולא היה דרכם להזיק לישראל, שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף וכו'. שמח, השמחת כל אויביו, גרם בסבה רחוקה; ושמח את אשתו, חכם בני ושמח לבי, המשמח אלהים ואנשים, הוא עצמו סבה קרובה אל השמחה, וישמחך אלהים בימי הפורים הבאים.

טריאסטי ט' באדר שני כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' לפ"ק.

ידידך שד"ל

גן נעול ח“ב בא לידי. בחלון ראשון מחדר י”ג אין שום דבר סתום רק הוא הקדמה לחלונות שלאחריו, והמכוון בו שיש הבדל בין כל בנין ובנין ושהחקירה הזאת היא בכח האדם, וכל זה באמת בחלון ב' הציב גבול לבנין הקל, ואמר שיבא על כל דבר הנפעל מן האדם ואין השלמתו צריכה לחקירות שכל האדם ולהמצאותיו ולהרכבותיו, ואמר כי זה כלל נפלא, ושכח ארג, בחן, בנה, דרש, הגה, חקר, כתב, ורבים כאלה. בחלון ג' באר הוראת הנפעל ואמר שיורה על ההכרח והאונס וכל נפעל מזולתו ואיננו ברצונו, ושכח ויעתר לו ה‘, וארא אל אברהם, נגלה נגליתי, וכן כל נשבע אם הוא אנוס אין כאן שבועה; עוד כתב באותו חלון ג’ כי בנין נפעל פועל והפעל דרך אחד להם שהם מורים על ההכרח, אלא שהנפעל יוצא מן הראשון, והפועל מן השני, וההפעל מן השלישי הרביעי והחמישי וכיוצא, ולפי זה כרת שרך ובמים לא רוחצת ענינו שלא עשתה כן השפחה במצות המילדת, אבל והמלח לא הומלחת, הרופא צוה למילדת והיא צותה אל השפחה; ובחלון ח' פירש הוראת הפיעל וההפעיל, ואמר כי המלמד לחברו חכמה הוא מחכמו, ואם למדו ע"י אמצעי הוא מחכימו, וספר גדול תוכל לכתוב אם תרצה להעמיד דבריו, כי מה שהוא שקר מעקרו יצטרכו דברים רבים לביאורו; הלא תראה כי הוא ביאר שרש אחד בשני ספרים מה שאני רגיל לעשות בחצי דף, ושא חטאותי ואתה שלום.


Nr. XXX

An, S. V. Lolli

Nr. d’ordre de l’Ind. rais. 32. ןןן Premier livre de mém. 50.

24.9.1821

כ“ז אלול התקפ”א

שדבח“ל אל שחבד”ל שלום

חשבתי ימים מקדם שנות11 ברכה, בהתעלס יחדו נפשי ונפשך, בשוטטנו בשוקים וברחובות, לחשוב מחשבות, רמות ונשגבות, בדברי לשומע, ובהקשיבי ליודע, בהיותי רב ריבי עם איש כלבבי, לא חנף ולא מחרף, וכל שרעפי בכור בינה מצרף, בהיותי מוצא נחת, בקבלי תוכחת, ובהיותי מאושר, בקחתי מוסר, ובהיותי שבע נעימות, בשמעי תעלומות, ועתה לשוני לחכי תדבק, אחריש אתאפק, ואזני אכבד, זמני שלא לאבד, במי אשתעשע ובמי אִוָעֵץ, עם האבן או עם העץ, על זאת אספדה ואיליל, כי מלאה ארצי חכמי אליל, לא נתן ה' להם לב לדעת, ועין רואה ואזן שומעת, ולשונם מדברת גדולות, וקולם יחולל אילות, מליהם אשמע ואותך אזכור, וזכרון אבדתך לבי יעכור, והמר עליך כהמר על הבכור, אנה פנה דודי אנה הלך? אני שלך וחלומותי שלך, ועתה זה כביר יצאה רוחי, לולא ידעתי כי שלום לאחי, ושמחתך תשמח כליותי, ותתן הפוגות אל האש העצור בעצמותי, על כן יצאתי לקראתך, להעתיר על נצחיות טובותיך, יריק לך אל שדי, ברכות עד בלי די, חבלים יפלו לך בנעימים, לעולם ולעולמי עולמים, ושמח בגורלך היפה, ולבך יבער עד לאין מרפא, כמו תנור בוערה מאופה, עד יבא יום אשר תאכל ותשבע, אכילת עראי ואכילת קבע, ותעלוזנה כליותיך באשר התאוו, ושדי חמד צמאוניך ירוו, וִירֵכֵי שש, גשש תגשש, עד היותך זקן וישש, ופרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן, כי תבנה ותכונן, וילדה מלכה גם היא עם לדת בתך הגדולה, ויחדו יצחקו בניך ובני בניך בקול המולה, ואתה עמהם תְצַחֵק, ובעלי שמך תשא בחיק, אשר דשנים ורעננים יהיו כעגלי מרבק, ואתה תנוב בשיבה וחיק רעיתך תחבק, ונחך ה' תמיד בכל אשר תאוה, והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוה, והיית כגן רוה, עד היותך למשל בכל הגוים, אשר המתברך בארץ יתברך בשמואל חיים.

טריאסטי כ“ז אלול אפרש את כפי אל ה' לפ”ק

אחיך שד"ל


Nr. XXXI

An Gabr. Engländer

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 33 ןןן Premier livre de mémoires 51. et ante I Nr 12

30.10.1821

ד' חשון התקפ"ב

הצעיר המתרגם אל מעלת המגיה שלום

באהבת ה' את עמו נתנך עליהם למגיה; כי אמנם הנה ראיתי אותך שוקד על מלאכת שמים אשר בידך, לטהרה מכל סיג ודופי, ולהביאה לאור עולם תמימה ומכלל יופי: ובדור יתום כדורנו, במה תתנחם אפוא התורה היפפיה, המֻשְלָכָה אחרי גו, הַמֻנַחַת בקרן זוית; אם לא בראותה את ספריה נחקקים בקרית מלך רב בהוד והדר לכבוד ולתפארת?

והנה נא ראיתי מחשבות חרוץ, העושה מלאכת ה' נקיה, שואל בעַנְוָתו למי מסדרי התפלה יפנה, להגיה על פיו את התפלה אשר תוחק מחדש במצות נשיא אלהים ירום הודו מתורגמת איטלקית; לאמר כי בשלש וארבע דלתות אשר שֻלְחו אליך ממנה הִמָצא יִמָצאו דברים אשר לא כן על פי עומק משפטי לשוננו; ורעיוני אדוני יבהלוהו היטה בהגהותיו אל הימין על שערי תפלה, או אל השמאל על ויעתר יצחק, ואם יכתוב בקדמותו או בקדמתו, וכן ברבות כאלה.

חי נפשך אדוני (יברכך האלהים) אם יש להימין ולהשמיל ואם יש לבחור לא בזה ולא בזה, ולהדבק כאזור אל מתני אחד מהם: לפתח כל האדם שגגה רובצת, ואף כי מגיהי התפלות, אשר חתור חתרו במחתרת למצוא מקום להתגדל בו, אם באמת ואם בשקר.

לא כן אנכי עמדי, ולבבי לא כן יחשוב, כי כאשר אשים פני כחלמיש להלחם מלחמת ה' במקום שיש חלול השם, כן אהַב שלום וארדוף שלום בדברים אשר לא ירעו ולא ישחיתו; ואם כל ימי העמקתי החקירה בחכמת לשוננו, אבחר להעמיד תלמודי על ימיני לסמכני בהגהת הדברים אשר אכתוב, לא בהגהת הספרים אשר אקרא.

אפס כי כשמוע הגביר המהֻלל כמ"ר יוסף אליעזר מורפורגו את דבריך, ויואל לתת בידי את דלתות התפלה אשר הציב למול תרגומי מערכה מול מערכה, והוא פקד עלי להגיה אותם; ומצותו שמרתי, בהגיהי את הדגשים ואת המתגים, ונקדות מעט מזער; ולא שלחתי את ידי לתקן האותיות והתבות, זולתי במקום אחד, אשר לא יכלתי להתאפק, בעבור כבוד שם אלהי, הלא זה באשר כתוב בכל ספרי תפלותינו: מתרצה ברחמים ומתפיס בתחנונים התרצה והתפיס לדור עני; ויודע אדוני כי שרש רצה בהבנותו בבנין השביעי יצדק רק על אדם המבקש רצון מאת פני הגדול ממנו, כאמור בדוד: ובמה יתרצה זה אל אדוניו: הִפָלֵא בן אדם, היאמר חומר ליוצרו: התרצא לי? ושובה והפלא הפלא ופלא, איך לא היה גם אחד בין להקת מגיהי התפלה אשר יראה את זאת. ̶

בדלתות אשר באו לידיך, אדוני, לא מצאתי רק וצור חבלי, אשר נכון לפתוח אותו, כדברי ר' יצחק הלוי, ותבת פרותיהם אשר בה נכונו דבריו ותבת ומנוסי, אשר, כדברי ר' אליה בחור, ראויה להנקד בשוא ולא בקמץ, בחולם ולא בשורק; ולא כתבתי ומנוס לי, שלא לשלוח יד גם באותיות, ולאבדת משקל השיר לא אדאג, אחרי אשר כבר אבד בטור: ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא. אם באו ביגדל, וגם ביתר התפלות, מלין חדשים אין להם רע בארבעת ועשרים ספרינו, לא ירגז איש חכם לב, אך יישר בעיניו התחדשות המלות בהתחדש המלות לפי רוב הימים, כמשפט כל העמים. ואשר דִמָה בנפשו לדַמות מלת בקדמותו לתשובן לקדמתן, הלא אך למראה עיניים שפט, כי אמנם יראה הלבב כי רחוקים הענינים זה מזה, ואין מלת בקדמותו מלה משובשת, כי אם מלה מחודשת, ומה טוב כי תשוב הקריאה לקדמתה.

ידע נא אדוני כי אנחנו בני טריאסטי וסביבותיה, גם כי מנהג תפלותינו מנהג אשכנזי, הנה נא רָגַלְנו על לשוננו אנחנו ואבותינו מלות מתי מספר אשר לא ככתוב בסדרי אשכנז, רק כסדרי ויניציאה ומנטובה; לכן אל ירע בעיני אדוני, אם ראה יראה בתפלות אשר נשלח אליו מלין אשר לא נסה בהמה, כי אמנם מנהג אבותינו הוא, ולא שגגה ולא הגהה מאתי. והנה כאחד מאלה הוא: הנו אדון עולם וכל נוצר, כי כן יאמרו במקומנו, לא לכל נוצר; ואם תשאלני, התצדק קריאה זאת בעיני הנה לבטח אענך: תצדק ותצדק, כי אמנם ידוע לאדוני כי יגדל על שלש עשר עקרי המיימוני יסודתו, והטור הַזה החמישי כנגד העקר החמישי יעמוד, אשר הוא כי לה' לבדו ראוי לעבוד ולהתפלל, כי הוא לבדו כל אשר יחפוץ יעשה, וזה אָמְרו: הנו אדון עולם, וכל נוצר יורה גדולתו ומלכותו12, כי על כל נוצר להורות במעשיו גדולת הבורא ומלכותו, ובמה יעשה זאת אם לא בעבדו אותו ובהתפללו אליו? ומלבד החלופים אשר כזה, אשר מקורם במנהג אבותינו, עוד אחדים תמנה, אשר המה באמת תקונים אשר תִקַנו אנחנו, רק לא מרוח גבוהה, כי אם מרוח דעת ויראת ה', אשר שרשה ויסודה אהבת האדם, ואף כי העמים הישרים האלה, אשר בצלם נחיה, אלהי הרחמים יברכם.

והנה שלחנו אליך, אדוני, התפלה והתרגום עד עלינו לשבח, ואל חריצותך עינינו תלויות, אשר תעמוד על משמרתך בעין פקוחה, לבלתי ימירו הפועלים אות או נקוד מכל הנמצא כתוב בספר השלוח אליך; ועל דבר הדלתות אשר הוחקו כבר, הנה נא ערכתי כל השגגות אשר נפלו בהנה בלוח השלוח אליך, ואת פניך אדוני נְחַלֶה, תואיל בצדקתך וביושר לבבך, ובערת הקוצים מן הכרם.

אל יפול לב אדוני עליו על דבר התורות והחקים הכתובים בעברי ואין תרגומם לעומתם, עד כי יעדיף העברי והאיטלקי יחסר, כי אמנם לא הרבה יהיו, ויהי מה אל יסוג אדוני אחור מהניח לעתות בצרה מקום פנוי בעמוד התרגום. וכן במצוא אדוני מקומות מתי מספר אשר לא באו בהם העברי והתרגום מערכה מול מערכה, כי אם שניהם בעמוד אחד, זה למעלה וזה למטה, אל ישם לבו עליהם, רק יתנם זה לעומת זה כמשפטם, כי אמנם נעשה הדבר הזה על פי עצה אשר באה בלבנו לפנים, ונחמנו ממנה.

חזק ונתחזק אדוני בעד עמנו ובעד כבוד אלהינו, ואל נא תקוץ במלאכת פרך אשר היא מלאכת שמים, ואל תגמולות ישלם לך שבעתים; ואני עבדך אל אל שדי אעתיר, בסתר אהלו אותך יסתיר, ונחך ה' תמיד בכל אשר תאוה, והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוה, והיית כגן רוה, גם אתה אל תחדל מהתפלל על ר“ש ד”ל. יהיה האלהים בעזרַי, ויחנני לטרוד אותך לרוב ימים ושנים בהגהת ספרי כאשר עם לבבי, ושלום לאבי

טריאסטי ד' לירח בול סעדני ואושעה לפ"ק.

קול זה בנך שמואל דוד לוצאטו


Nr. XXXII

28.11.1821

ד' כסלו התקפ"ב

שדבח“ל אל שחבד”ל שלום

הנה בא היום אשר אֵרָאֶה גם אנכי לְמֵרֵעַי כאיש עצל, על בלי אתכיף אגרות זו לזו כדרכי מקדם, כי גם אותי רדף הזמן בטרדותיו וישיגני, ויבֵא את צוארי בעֻלו. אַיְכֶם ימי הטובה, בהתהלכי בשדי תבונות נבזה וחדל אישים, שכוח מן החיים ומתעלס עם המתים:? ועתה זה כביר לא אחקור חקירה לא אפרש פרשה, והבדלות רחקו מני, אפס קצת מקראות סתומים וחתומים מִסֶפר תהלות המובאים בסדר התפלות, והוצרכתי להבינם טרם אתרגמם, וזולת זה אין דבר אתי, כי שלש שעות מן היום אני מתחזק ללמד שלש ילדים יהודית, והשאר לתפלה. והנה גם עתה לא הייתי בא אליך באגרתי זאת, לולא ראיתי בסוף דבריך לידידנו המשכיל שחאבשל מה יקרתי בעיניך נכבדתי ואתה אהבתני, וַיַכֵנִי לבי פתע פתאום כשמעו את זאת, ויאמר: התסבול התסבול כי ידבר אחיך כאלה בתָם – לבבו, ואתה עשית בסתר את אשר אולי ירע בעינו? לא, לא תוכל להתעלם מאיש אשר כזה, כי הגד תגיד לו את מפעלך, והיה אם יקשה בעיניו וְיָדע מה יעשה.

על כן יצאתי לקראתך, והנני גולה את אזנך, כי אחרי צאתך מן העיר הזאת עמדו רבי אברהם הכהן ורבי מאיר רנדיגר ויבקשו פני למען אואיל ללמד את הנער הכהן שעה אחת ליום בחכמת לשוננו, באמרם כי אתה ידידי נתת העצה הזאת. – ואני, אחרי אשר התברר אצלי ידיעה לא מסופקת, כאשר גם אתה ידידי הלא ידוע תדע, כי אפס תקוה לשוב עוד הנער אצלך, אמרתי לא אמנע טוב מבעליו, ואם אוכל אועיל אליו, אחרי אשר להועיל לך בדבר הזה אי אפשר, גם כי אמנם מאשר יכלתי עֲשה בעבורך לא חשכתי את ידי. ושום שמתי לפני האיש איך סוף סוף לא לשוא היה בנו אתך, כי באמת בקי הוא מאד במשפטי הנקוד, ורבה מזאת כי מצאתי ראיתי יראת אלהים על פניו ואהבת תורתו בלבו, ומה חכמה תערוך לכל זה?. הלא נתתי לפניך את אשר עשיתי. למען תדע ובחנת לבי אתך, ושפטתני מישרים. .

ועתה למה תהי המגלה הזאת ריקה, אקומה נא ואדון לפניך בדבר חדש אשר כבר הבטחתיך להשמיעך, באחד מעניני פרשת בראשית, אשר רבים נבוכו בו, ועדיין רבים נבוכים בו, אולי גם אתה כאחד מהם: “ויעש אלהים את האדם בצלמו” – הראית איך ידעתי לטרוף בקלפי ולהוציא משם הכתובים התמוהים יותר? ועתה ראה איך באמת אין לך מקרא מתישב על הדעת ומסכים עם הפילוסופיה יותר מזה. נקומה נא ונְשַלַח רסן מעל פני שִכְלֵנו, וְיֵצֵא ויחקור ברוח בינה חפשית מה הפרש בין האדם והבהמה; יָצא שכלי וחקר, וזאת תשובתו: כל מין ומין ממיני בעלי החיים יש להם הכנה טבעית לדבר מיוחד, הנמלה חרוצה, החתול צנוע, הכלב נאמן, היונה פרושה, העכביש אורג, התרנגול שטוף בזמה, החמור סבלן, הסוס גאה, הקסטור בונה, השועל ערום, הארי גבור, וכן כל שאר המינים תכונה פרטית לכל אחד מהם, והאדם מה הוא? איננו בעל תכונה פרטית, אין לך מדה ממדות בעלי החיים, טובה תהיה או רעה, אשר לא תִמָצֵא באחד האדם: הוא בעל הכחות כלם. ושם אלהים מה ענינו? בעל הכחות כלם, ואיך אם כן לא יצדק להאמר על האדם שנברא בצלם אלהים? אלהים דוקא, לא שם אחר, כי שלש פעמים נכפל הלשון הזה בתורה, ובכלם לא נאמר אלא אלהים. הלא תגיד לי מה דעתך ומה דעת ידידנו יש"ר בדבר הזה.

ואני טרם אכלה לדבר אמרתי אתן נגד עיניך כדבר בעתו את שירת “הערב הבקר” אשר כתבתי זה שנים ועתה עשיתי בה תקונים, כאשר הוצרכתי להעתיקה לרבי יצחק בן שלמה לוצאטו, אשר בקשה מאתי.

ועל דבר בואי אצלך, לא אדע מה יועילך, ומה כל הכוסף אשר אתה מראה לדבר הזה; אין ספק כי אהיה לך עד עולם אוהב דבק מאח. אמנם בנדון דידן יש לך אח קרוב ממני, כי אתה ידעת שלא למדתי ספר יצירה, ומכל מקום לא אחדל מהפציר באבי שֶיְשַלְחֵנִי. כי לא חפצתי לעזבו גם יום או יומים בלתי רִשְיונו ורצונו, ה' עז לך יתן ה' יברך אותך בשלום.

טריאסטי, ד' כסלו, ויזכור כי בשר המה לפ"ק.

ידידך שד"ל


XXXIV

An S. V. Lolli

Nr. d’ordre dans l’Index raisonné 35     Vol. Ante I. Nr. 11.

17.1.1822

כ“ד טבת התקפ”ב

רֵעַ כאח לי שלום ושמחה

כטל מאת ה' אשר יזלו שחקים לחדש פני אדמה ולהשביע נפש שוקקה, ככה נטפו אמרותיך הטהורות על כליותי הצמאות להן זה עשרה ירחים, ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי, כראותי כי נאמנה אתי רוחך, ולא רפתה אהבתך מעלי אחרי אשר עשיתי, כאשר יֵרְאוני אנשים, אין קצה לתכונת שמחתי כראותי איך גבה לבך בדרכי ה' ותתרומם רוחך הגבה למעלה על מדת הקנאה: אם זה דרכך מעולם, אשמח על היות לי רֵעַ קדוש; ואם מאהבתי ככה עשית, אגיל על היות לי אוהב דבק.

ועתה אמת אגיד לך על דבר אגרת הנער הכהן. ויהי היום וידבר אלי הילד לאמר: הנה נא לי ימים רבים אשר נפרדתי ממלמדי להועיל ועד היום לא שחרתי פניו באגרת, תחת אשר יהודה בן משה כמה ספרים שלח לרבו אחרי הפרדו מעליו; ועתה הנה קרבו ימי חנוכה, אכתבה נא אליו דבר בלה"ק, ואתה פה עמוד על ימיני וסמכני. ואני כי ראיתי דבריו טובים ונכוחים, וכי ידעתי אהבתו אותך כי רבה היא, וגם למען יתרגל בכתיבה, כי אין אדם למד אלא ממקום שלבו חפץ, לא אטמתי אזני לקול תחנוניו, ואומר אליו: הודיעני מה תאמר לו. ויגד לי את כל לבו ומה בדעתו לכתוב אליך, אז עמדתי אנכי ואקרא באזניו תבה בתבה בלשון איטלקי אשר בהתרגמן יהודית יצא מהן מאמר שלם כפי כוונתו, והוא היה מתרגם אותן אחת לאחת וכותבן: יש תבות שהיה מוצא תרגומן מיד, ויש שהוזקקתי לומר לו: מה הוא השרש? עתה בנה אותו בבנין פלוני ובגוף פלוני, ויש תבות מתי מספר שהוצרכתי לבנותן מֵאֵלַי: כה נפל הדבר, לא נפל דבר אחד.

מעטים המה הפירושים אשר יהיו מבוארי הבטול כפירוש רנה“ו על צלם אלהים. צורת גוף האדם היא מוכנת יותר משאר צורות לשרות עליה השכינה? אם כן מה יתרון לנפתלי על אורנגוטן? אבל יתרונו מפאת נפשו אשר היא רבת הכחות מנפש הקוף. ואם יחזיק בדבריו שהיתרון מצד הגוף, הרי הוא מן המחמירים (materialisti), ולא זו בלבד, אלא שהוא מגלה פנים והוא תולה דעתו המשובשת בדברי התורה הקדושה, מלבד שהוא גורם לכל חכמי לב ללעוג על דברי אלהים חיים, וכל העושה אחת מאלה נוח לו שלא בא לעולם. אבל יש”ר2 שואל: והלא לא מצאנו מלת צלם אלא על צורת חומר גשמי? ורמב“ם בראשית ספרו כתב ההפך, והענק ההוא לא היתה תחלת דברי פיהו סכלות; והנני מגיד לך אמתת הדבר, אשר חשבתי בתחלה דלמא לא צרכיתו לה. צורת הגוף לא תקרא צלם אלא תאר, כדברי המורה; אבל יקרא צלם כל דברי הנעשה לדמיון דבר אחר, כגון אם יבא הצייר ויצייר לך על לוח שן את יקר תפארת יפתך בהודה זיוה והדרה, ההוא יקרא צלם, והמלה נגזרת מן צל, כי הצייר הראשון היה הצל. ולא תחשוב שלא יפול שם צלם רק על צורה חמריית, כי גם ישתמשו בו ספרי הקדש להורות כל דבר שאינו אלא דמיון, כמו שאמר אסף על שלות הרשעים כחלום מהקיץ ה' בעיר צלמם תבזה, אשר זה טעמו: אדני! הנה אין הצלחתם אלא כחלום בעת היקיצה, שאז נודע שאינו אלא דמיון, כן אתה הקורא בעיר צלמם תבזה, כאשר תֵעור משנתך תבזה צלמם, כי תבין שאינו אלא צלם ההצלחה, דמיון ההצלחה, לא הצלחה אמתית. וכן תרגם רמבמ”ן16 Schattenglück צל ההצלחה. וכן בדוד הוא אומר אך בצלם יתהלך איש, ופירש דבריו באמרו אך הבל יהמיון, הנה צלם הוא הבל, כלומר דמיון לבד. והנה נכון לבי בטוח ביושר שכלך שיתבררו אצלך הדברים האלה כשמש בצהרים, והבן תבין בלא פקפוק כי באמת יֵאָמר שהאדם בצלם אלהים כלומר בדמיון אלהים במה שהוא אלהים, כלומר שהוא גם הוא בעל הכחות כלם13, אלא שהם נבדלים זה מזה כהבדל ציור… וכבר הרבה יותר מדי הארכתי בהפלת דבר תפל.

עלזו כליותי כשמעי איך הגעתי באחד משירי והפחות שבכלם להניח מעט מֵעָצְבָה ומֵרָגְזָה לנפש יקרה כנפש מעלת הרופא, אשר אמנם מאד אשתומם איככה לא ימצא מנחמים בין קהל עדת אנשים אשר חשך ממות נפשם, ואיך לא ירוצו כל אחיו וכל מיודעיו לדבר על לבו ולאמץ את רוחו, לפחות לתועלת עצמם, כאשר יאמר משל הקדמוני אוקיר ליה לאסיא עד לא תצטריך ליה.

ואשובה לידידנו יש"ר האומר (לפי מה שהגדת לי אתה מכוונתו, כי משירו לא יובן דבר, אפילו נתבונן בו מבוקר עד ערב ומערב עד בקר) כי לא נאוה לחכם להבעיר בלבו אש התשוקה במחשבות כאלה, כי במתג ורסן הוא צריך לבלום תאותו: ואני תפלה, לנורא עלילה, יפקח עיניו ויראה, כי האיש החכם על כל תשוקות תבל יתרומם ויגאה, ואף אם בפיו עגבים, לא יאכל לחם העצבים, יראה וישמע וידבר כל מה שיוכל, ולבו איננו אֻכָל, אמיץ לבו מצור החלמיש, ממקומו לא ימיש, יבין כל עניני החשק, כמו שיבין כי ראש ארם דמשק, ידבר על החשק ועל חציו, ואם כל פרות הבשן נכח פניו ערומות יוצגו, עיניו לא יתענגו, וכל עוד שלא יעלה האיש אל המעלה הזאת הרמה, יטה נא שכמו לסבול תשובתי בלא אף וחמה:

לא יִבְחַן מֶתֶק האור

העִוֵר או הינשׁוֹף

לא יאמין אל אישׁ טהור

אישׁ איננו פילוסוף

בלבבו יחשׁוב נמנע

פֶה חָלָק עם נִקָיוֹן

לא יבין איך יִכָנַע

אל השׂכל הדמיון


אך חכם שליט ברוח

כֻלוֹ רוח, ירמוס חֹמֶר

על ערשו יישׁן בטוח

לִימִינוֹ אם תשכב גֹמֶר

מול בנות הנטהרות

יתיצב על הַמַעְיָן

כה ישׂיח בגבורות

כי קאקי עלי דמיון.

מצאה חן בעיני השירה אשר שרת ליפתך, המשקל קשה מאד, והוא נעים מאד כאשר יעלה ביד המשורר להשתמש בו כהוגן; והוא מה שעלה בידך. החכמה האמתית היא לתת לכל דבר חקו, ולעשות כל מעשה לפי המקום והזמן: אם היתה שירתך לכבוד מלך ושר הייתי אומר שאיננה נשגבת; עכשו שהיא מזכרת אהבה, אם היה לשונה נשגב הייתי אומר שהוא דבר חוץ למקומו, כי לכל הפץ יש עת ומשפט, ומה לו לחושק לשעמם אהובתו בדברים אשר לא תבין? הנח המדה הזאת למי שאין דבריו יוצאים מלבו אלא מגובה לבו. ̶

נכספה גם כלתה נפשי לבוא אליך לשמוח בשמחתך, אבל מה אעשה ואבי שבארץ גזר עלי, באמרו כי לא נסיתי לצאת לדרך, ואין ראוי שתהיה תחלת יציאתי בימי הסתו, פן יקראני אסון ולא חפצתי המרותו, ואולי אשחר פניך בימי האביב, ושלום לידידי האהוב והחביב.

טריאסטי כ“ד טבת, יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך לפ”ק

ידידך שד"ל.


Nr. XXXV.

An J. S. Reggio

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 36.     Premier livre de mémoires 53.

11.2.1822

כ' שבט התקפ"ב

לידידי ליש"ר שלום

מקץ ימים שלש מאות שלשים וחמשה אשר לא קדמתי פניך בכתב, גם היום לא יצאתי להלאותך, לולא שמועה שמעתי מאת ידידי המשכיל שמואל בן שלמה, לאמר כי יום שקויתיהו הנה בא, וכבר הרה מכבש החוקקים גם ילד מלאכת הקדש אשר עבדת בה לתועלת בני עמך, והנה טמונה בתוך אהלך; על כן כנשר חש לאכול חשתי ולא התמהמהתי לשחר פניך ולזרז אותך למען תפיץ מעינותיך חוצה להשקות נחלת ה' אשר היא כהיום ארץ ציה ועיפה, ולי אני עבדך תעשה בראשונה, ושלחת אלי העתק אחד, והגיתי בכל פעלך, ותעלוזנה כליותי, ואני אתן את שכרך.

מידידי המשכיל הנזכר שמעתי בשמחה איך ריקנים שבעירך מלאים חכמה כרמון אשר בדברו אתך על ענין תנועת הארץ איש מדלת העם נגש וַיָרֶב אתכם לאמר כי זה מתנגד לדברי יהושע, ובהיותנו שנינו אנחנו נושאים ונותנים בדבר הזה (מבלי שישים אלינו לב גם אחד מכל העוברים והשבים כי איש לבצעו פנו) עלתה על לב ידידי מחשבה יקרה, אמרתי לא אכחד אותה ממך.

אמר כי דבר יהושע לא סוף דבר שאיננו מתנגד למה שקיימו וקבלו עליהם כל חכמים האחרונים, אבל הוא ג“כ מורה באצבע שכן היתה דעתו של הנביא תלמידו של משה, כי אמנם יש לשאול מה טעם צוה לירח שיעמוד גם הוא? הלא אין ספק כי לא היה לו שום צורך בעמידת הירח, אם כן על כרחנו לא היתה עמידת הירח מכוונת לעצמה, רק היה דבר הנמשך מאליו מעמידת המאור הגדול, וזה נמנע על כל פנים בשטת תלמי ותיקון, ולא יובן בשום צר אלא בשטת קופרניק, בהיות כי לדעתו התנועה היומית הנראת לשמש לירח ולכוכבים איננה מסובבת אלא מתנועת הארץ, ואין הכי נמי שאם היו הכוכבים נראים ביום היה יהושע מצוה גם להם שיעמודו, כי גם הם עמדו, רק לא הוצרך להזכיר עמידתם, כי בני אדם לא ירגישו בה, כאשר בהפך הוצרך להזכיר עמידת הירח אעפ”י שלא היה צריך לה, לבל יאמרו לו אחרי כן הנה אתה צוית לשמש שיעמוד, והנה גם ירח עמד, א"כ מקרה הוא; אמנם שאלת האיש ההמוני תשובתה ידועה, כי לא הנביא יכול לדבר בלשון בלתי מובן לשומעיו.

ואם ישאל האיש החכם לאמר הנה מדבריך יראה שאין לירח תנועה פרטית אלא למראה עינינו בסבת תנועת הארץ, והלא זה שקר: שתי תשובות בדבר, חדא שהתנועה האמתית אשר לירח איננה אלא תקופתה בכ"ז ימים, ולולא תקופת הארץ לא היתה תנועתה מורגשת לעיני ההמון בזמן קצר, ותו, כי להיות שאין הירח אלא משרת הארץ (satellite) והוא סובב סביבות הארץ ונמשך בתקופתו אחרי תקופתה מה שלא יהיה אלמלא שהוא דבוק אליה באופן מה כאשר ידבק האזור אל מתני איש, הנה מוכרח הוא כי בעמוד הארץ יעמוד גם הירח גם מן התנועה האמתית אשר לו – ומה נכבד הרעיון הזה! ואתה שלום.

טריאסטי כ' שבט להגיד כי ישר לפ"ק.

אוהב טהור לב

שמואל דוד לוצאטו


Nr. LIII

An Elia Aron Lattes

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 47.    Vol. Ante I. Nr. 14.

20.2.1824

כ“א אדר ראשון התקפ”ד

מעכ"ת שלום

בכל מקום שאני מוצא גדולתו של מעכ"ת שם אני מוצא ענותנותו, וכי תופש הייתי לדעת במה אדוני טרוד, ואם הואיל אדוני באר לי טרדותיו הֲשאלתי מאתו הודאת ספקותיו, כי יאמר אלי לאמר נבוך אני להשיב שואלי אומרים אמת אשר יהיו לרצון להם וגם לפני ה'.

ואחרי אשר הביאני המלך חדריו, האירא כי יאמר אלי הליועץ למלך נתנוך, אם אצא ממחיצתי להועיל במקצת כמסייע שאין בו ממש, וחדלתי מעזוב לו משאו הכבד, אך מתני אאזור עוז להיות נושא בעול עם אדוני שכם אחד, וכוונתי הרצויה תעלה לרצון. ספר בני ציון ביד אדוני הוא, ואדוני למראה עיניו ישפוט, וחלילה לי לשפוט שפוט לא דבר ולא חצי דבר לפני מעכ"ת, רק זאת אומר, כי אם אמנם היתה השאלה (כי אולי כן היתה לפי מה שאחשוב) אם ספר טוב והגון הוא ללמד בו ילדי בני ישראל עיקרי התורה והמוסר, הנה לזאת לא אירא מחוות דעי לפני אדוני, כי לא מחכמה דְאִיתַי בי אדבר, רק ממראה עיני אשר אני רואה, ואין חכם כבעל הנסיון.

ידוע יהיה לאדוני כי כבר פשט הספר הזה בכל בתי מדרש אשר בעיר זאת, וכל ילדינו למדים דבריו על פה בעמל גדול ובהפסד רב לשאר הלמודים. ואחרי כל זאת אינני מוצא את כל מאומה בידם, כי הספר הפילוסופי ההוא נעלה מדעתם הקלה, ונשארו קרחים מכאן ומכאן. ואינני אומר שתהיה הבנת הספר ההוא נמנעת באמת מכל הילדים, אם נמצאו מלמדים משכילים שיבארו להם דבריו בנחת ובמתון, אבל כי להיותם טרודים ללמדו על פה ובפרט בלשון אשכנזית אשר היא להם לעגי שפה ולשון אחרת, לא נשאר להם לא פנאי ולא דעת צלולה לרדת לסוף דעתו.

אפס כי לא כך היתה כוונת מחבר הספר, ומה טוב ומה נעים אם ישתמשו בו על הדרך אשר למענה חובר, והוא שיהיה זה להם libro di lettura, שיקראו בו לעתים מזומנים בבית המדרש, להתרגל בלשון אשכנזית, ועם זה ג"כ לקחת חכמה ומוסר, אבל המלמדים סלפו הסדר והשחיתו הכוונה.

עוד זאת לא אחדל מהגיד לפני מעכ“ת, אולי נעלם הדבר ממנו, והוא כי זה ארבעים שנה כבר קדם הרב המופלא אשר ישב על כסא אדוני לפניו, ה”ה כמוהר“ר שמחה קלימאני זלה”ה, וכתב ספר נכבד זה שמו: Esame d’un giovane Israelita istruito nella sua Religione, אשר איננו חסר לנפשנו מכל אשר נתאוה, כרך שהכל בו, יראת ה' ואהבת האדם ועבודת המלך הכל בשפה ברורה נערך להבנת הילדים; ומה יקר הוא מספר בני ציון מצד מה שאיננו חסר כמוהו זכרון המצות אשר התיחד בהן האיש הישראלי, ואם אמנם יצטרכו ילדינו ללמוד מתוך ספר כתוב בלשון לעז, מה טוב כי ידבקו בזה ויטשו האחר, ואם ספר אשכנזי יבקשו, כדי להרגילם בלשון ההוא, הלא נקל לתרגמו אשכנזית.

זה שיעור מה שמלאני לבי לשים נגד עיני אדוני, בעבור אהבתו ובעבור אהבת בני עמי, ואדוני יסלח לעבדו, ועליו יצוה ה' חסדו.

טריאסטי כ“א אדר. יתן לך כלבבך לפ”ק

המתאבק בעפר רגליו שמואל דוד לוצאטו.


LIV3

An. S. V. Lolli

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 49    Vol. Ante I Nr. 10.

21.3.1824

כ“א אדר שני התקפ”ד

שדבח“ל אל שחבד”ל שלום.

Nr. LV

An Elia Aron Lattes

7.9.1824

י“ד אלול התקפ”ד

שלם טב לרב טב

מדי עבור דרך ארץ מעכ“ת אחד ממיודעי ומכירי לא אחדל מלשחר פני אדוני אם בכתב ואם בעל פה, להגיד ולהעיד אהבתי וכניעתי הראויות לתת לו מכמה פנים; ומה גם עתה בנסוע אהרן, ה”ה הנער הנחמד הלזה אהרן יוסף בני בכורי תלמידי וידידי, יניק וחכים, אשר כבר שוררתי עליו שירי.

הבן יקיר! מי יתמשל אליך וכו'

והוא עתה הולך לו מארצו וממולדתו ומבית אביו, וגולה למקום תורה, לרוות צמאונו מבארה, בישיבות אשכנז, אמרתי לא אמנע טוב מבעליו, להזכירו לשבח לפני מעלת אדוני, למען אשר יקרב גם הוא לחזק ידיו ולאמץ את לבבו, בדרך הישרה אשר בירר לו. וזהו מקומן של שבחים ג“כ למר אביו ההולך עמו, ה”ה כמהר“ר מאיר ראנדיגר נ”י, אלופי ומיודעי, משלומי אמוני חכמי ישראל, אשר בז לכסף בז לזהב, ועל בנו לא תחוס עינו להרחיקו מעליו, לתאוה יבקש נפרד למען בכל תושיה יתגלע, ישלם ה' פעלו, ותהי משכרתו שלמה מעם ה' אלהי7 אלהי ישראל, וגם בעיני אדוני ישא חן וחסד, על פי מעלות מדותיו ותורתו, ובכן אכרע ברך ואקוד אל ברכתו, ואל אלהים אשים דברתי, יריק לו ברכותיו עד בלי די, ויכתבהו ויחתמהו ביום הזכרון הבא עלינו לשלום לחיים טובים ולשלום.

פה טריאסטי י“ד אלול התקפ”ד

עבדו הנאמן שמואל דוד לוצאטו

אם יחפוץ לשלח לי קונטרסי יעשה על ידי אלופי זה העובר, מדי שובו, ושלום.


Nr. LVI

An J. A. Randegger

30.10.1824

ט' חשון 5585

בני בכורי, תלמידי וידידי אהרן יוסף שלום.

אם אחרי בואך למחוז חפצך לשלום לא מהרת למצוא בני קסת הסופר לכתוב שתים ושלש שטות למלמדך ידידך אשר אהבך לשאול לו לשלום ולברכו, ידעתי בני ידעתי כי אין בזה עליך עון אשר חטא, וכי אמנם לא מאסתני ולא שכחתני ולא דמות דיוקני מחויה מעל לוח לבך בכל זאת, רק מאשר גלוי וידוע לפניך מאז ומקדם איך מאוסים המה בעיני דברי שוא ושפת חלקות אשר לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה, על כן התמהמהת ולא חשת לשלוח אלי מכתיבת ידך עד אשר יִקָרא לפניך ענין לכתוב אלי דברים שיש בהם ממש אשר יעלו לרצון לפני יותר מאלף אגרות שלומים של מה בכך. הנה כי כן יעידון יגידון השמות האלה אשר אנכי נותן לפניך היום כי אהבתי אליך בני חביבי לא פיחתה בפרידתך אבל הותירה, מדי העלותי על לבבי זכות תבונתך הנפלאה עשר ידות מכל הילדים אשר כגילך. התאזר חיל ילד נעים למלחמתה של תורה, וחזקת והיית לאיש. החנם נתן ה' לך לב לדעת פתוח לרוחה? הלא למען תגדל בבית ה', בחצרות אלהינו תפריח, כארז בלבנון תשגא. חזק אפוא והתחזק, אל יפתוך ההבלים, אל תקנא באוילים, אשר שחו אל מות ביתם ולא ידעו אי זה הדרך ישכון אור; חזק ידידי, ויהי אלהים עמך, ויהי מטה אהרן גפן אדרת, ישמח אביך ואמך, ויגל מלמדך ידידך.

טריאסטי מוצאי שבת קדש בשמיני בתשעה לחדש אף נחלת שפרה עלי לפ"ק.

הנאמן בבריתו

שמואל דוד לוצאטא.


Nr. LVII9

30.7.1825

י"ו אב 5585

שמואל דוד לתלמידו ידידו אהרן יוסף שלום.

השׂכלת עֲשֹה, תלמידי ידידי, והטוב והישר בעיני עשית, בתתך לנגד עיני דברי החכם ר' משה לעמאנס אשר מצאת במאסף על דבר חלוק המבטא בין האשכנזים והספרדים; גם כַבֵד כבדתני ידידי בהביאך לפני ראיות החכם ההוא העומד לימין קריאת הספרדים, כי הגדת בזה כי אוהב האמת אני בעיניך, כי אמנם ידעת כי לא כן דעתי, וכי קריאת האשכנזים ישרה בעיני ממנה, ואף גם זאת אחור לא נסוגות מהציג לפני טענות בעל דיני. ועתה הנני אליך למלאות משאלות לבך ולחוות דעי אף אני, אבל אשים לפניך תחלה דברי המדקדק הפילוסוף ר' אברהם פריפוט דוראן הנקרא אפודי, בספרו הנכבד מעשה אפוד אשר בידי כתיבת יד, ואלה דבריו בפרק ל“ב: אל תחשוב כי אנחנו היום בקיאים בקריאת הכתוב ובתנועת האותיות על הדרך שהיה זה אצל הקודמים מאנשי הלשון העברי, אבל כמו שחייב גלות האומה וטלטולה והתערבה בגוים קצורה בידיעת שרשי הלשון הזה וסדריו ואופניו כפי שהם, והעלם הרבה מגזרות השמות והפעלים, וכמו שהתבאר, כן הענין הזה בעצמו חייב קצורנו בידיעת אמתת הקריאה והוצאת קולות האותיות עכ”ל, והאריך שם יותר.

ועתה ידידי הא לך דעתי באמת ובתמים: אחשוב כי הקריאה הנכונה הקדמונית כבר אבדה מקרבנו, וכי לא קריאת האשכנזים תצדק בכל פרטיה, ואף הספרדית לא בכל חלקיה תכשר, כי גם זו וגם זו מעורבות מאמת ומשקר; הנה מודה אני כי האשכנזים תועים במה שיבטאו הצרי (ei) והחולם (au), ויותר מזה הם תועים במה שקוראים התבות כלן בטעם מלעיל. וכבר התרעם על זה גאון הדור החולף, רבנו יחזקאל זלה“ה, וכתב בנודע ביהודה סימן ב' על הקוראים שם האדנות בטעם למעלה, ואמר: והאומר שהוא מלעיל הוא עצמו מלרע. ואולם הספרדים ג”כ תועים לדעתי, ראשונה במה שהם קוראים הקמץ כמו הפתח, שנית שקוראים הצרי כמו הסגול, ושלישית שמשמיעים השוא הנע בקריאתם, וקוראים אותו כצירי וכסגול, כאלו היה גם הוא תנועה, והוא באמת איננו תנועה כלל, ואין לו בטבעו קול הברה כל עקר, לא כשהוא נח ולא כשהוא נע, ולא היתה עקר הנחתו כי אם להורות על העדר תנועה, והוא כמו שׁוא שוא והבל.

ואפתח באשר סיימתי, ואערוך לפניך תלמידי ידידי שלש עשרה ראיות להוכיח כי אין לשוא קול כלל, ואלה הנה: א‘. אם יש שוא שהוא נשמע במבטא, מה טעם לא יעמוד לבדו בתבה, בדרך כל שאר התנועות, כמו כי גם זה לך בן? ולמה לא נמצא כמו כן מלות זערות בשׂוא לבד? האם אין זאת כי אין לשוא קול הברה כלל, ושקריאת תבה אחת בשוא לבד נמנעת בחק המבטא האנושי? ב’. אם השוא מניע האותיות, למה לא יבא הטעם עליו? התנועות כלן מקבלות הטעם, ומדוע לא יפול מעולם שום טעם על השוא? ג‘. למה לא יבאו שני שואים בראש תבה? וכאשר נוכל לומר: הַדַעַת לָרָשָע חֶרֶב חִצִים וָקָשֶת, מדוע לא נאמר נְטְעו בְלְבַב יְלְדֵיכֶם לְלְמוד לְשְמור וְלְעֲשות? האין זאת יען כי מאד תכבד הוצאת שלש אותיות בראש תבה וְרֶוַח לא יבא ביניהן? ד. למה אחר כל תנועה תבא לפעמים אות נחה, ואחר שוא לא תבא מעולם? מה נשתנה השוא, אם גם הוא יורגש במבטא? ה. מפני מה השוא נבלע באותיות כלב שלפני הא הידיעה, ולמה לא יקרה כזאת ליתר התנועות? למה לא יהיה נבלע גם הצירי אשר במ"ם משמשת, והסגול אשר בשין? למה זה לא נוכל לומר שַיוצֵא מַשָדֶה תחת שהיוצא מהשדה, כדרך שנאמר כַיוצֵא לַשָדֶה בַבָצִיר? ו’. הנה ידוע כי בבוא ויו החבור בתבה שתחלתה אחת מאותיות בומף ישתנה השוא הראוי לבא בוו לשורק, כמו וּבאת וּפרעה וּמצרים; וכל כך למה? אם שוא שבראש תבה נרגש במבטא, למה לא נאמר וְבאת וְפרעה וְמצרים? אמנם על פי קריאת האשכנזים הנה הדבר על מכונו, כי אם היו הווים האלה בשוא, כלומר בלא תנועה, תכבד הקריאה על האנשים מאד מאד. ז‘. ידוע בדיני בגד כפת דסמיך ליהוא כי תבה אשר בראשה שתי אותיות דומות, או שהראשונה בית והשנויה פא, אם הראשונה בשוא תדגש, כמו נשכבה בְבשתנו, הלא כְכרמיש, בהכבדי בְפרעה. מעתה לפי הקריאה האשכנזית יהיה המשפט הזה דבר נאה ומתקבל, כי קריאת שתי אותיות שוות או קרובות במבטא בתחלת תבה ובלא רֶוַח ביניהן הוא דבר כבד עד מאד על המבטא, ועל כן תדגש האות הראשונה עד שתתחלף במבטא מן האות שאחריה שהיא רפה; אפס אם כבר יש בין שתי האותיות רֶוח, בהיות השוא נקרא, מה טעם למשפט זה? ח. ידוע עוד בדיני בגד כפת כי תבה שטעמה למעלה ואין בסופה אלף ותנועתה האחרונה קמץ או סגול, ואחריה תבה שטעמה בתנועה הראשונה, תהיה אות בגד כפת אשר בראש התבה השניה דגושה, כמו ארצה גשן, יֵעָֽשֶה לו; לא כן אם יהיה טעם התבה השניה בתנועתה השניה, כמו מברכיך ברוך; והנה מצאנו ארצה כנען, עֽשֶה פְרִי בדגש, אם כן על כרחנו נאמר כי אין לשוא דין תנועה אפילו בראש תבה, כי הנה אם השוא נע יהיה הטעם בתנועה השניה מן התבה, לא בראשה, ומה מקום לדגש? ט’. ידוע כי שני טעמים רצופים יהיה הראשון נסוג אחור, כמו קרא לילה; והנה מצאנו ע֚שה פרי֨, ק֥רא שמ֭ו גלעד, ע֣מד ז֑בולה, י֥גל מאֽד, ובכל אלה למה זה יסוג הטעם אחור? והלא יש בין טעם לטעם שתי תנועות, אם שוא שבראש תבה נע. י‘. ידוע כי בתבה הסמוכה לחברתה תשתנה על הרוב אחת מן התנועות לשוא, כמו נָדיב נְדיב לב, ואם השוא שוא והבל כשמו, נכון הדבר, כי תבה סמוכה ראוי לקרוא אותה בחפזון, ועל כן אחת מתנועותיה עוברת מן העולם; אבל אם גם השוא נרגש במבטא, מה ראית להמיר תנועה בתנועה? ולמה בשוא ולא בתנועה אחרת? י“א. ידוע כי כל תבה שתתרבה בתנועותיה עד שירד טעמה מן המקום אשר היה בו לתנועה אחרת למטה ממנו, תשתנה בה אחת מן התנועות לשוא, כמו דבר דברים, פקד פקדתם; והנה אם אין השוא תנועה יהיה הדבר נכון, כי העברי אשר כה משפטו לבקש בדבריו הקצור, כאשר תתרבה המלה בתנועות ימיר אחת מהן בשוא, כלומר יבערנה מן העולם; אך אם גם השוא תנועה, מה הועיל בתקנתו? י”ב. הלא ידעת תלמידי ידידי הזרות הנמצאת במלת שתים, אשר בא בה הדגש אחרי שוא שבראש תבה; והנה לקריאת בני אשכנז טעם גדול יש בדבר, כי אמנם תו רפה קריאתה קרובה לקריאת השין (והעד ישתמר מסתולל וחבריהם, הבאים במקום יתשמר מתסולל, להקל על הלשון), והנה אם תהיה תו של שתים רפה תעמודנה בראש תבה שתי אותיות דומות ואין רֶוח ביניהן ויקשה הדבר מאד על המבטא, על כן נדגשה התו, להחליף קריאתה מקריאת השין. י"ג. גדולי המשוררים הקדמונים, גם מן הספרדים כתבו פיוטים רבים בכוון מספר ההברות, ולא הביאו השואים במנין. הלא תראה לר’ שלמה בן גבירול: שופט כל הארץ ואותה במשפט יעמיד וכן עד סוף הסליחה, כל טור בעל י“ב תנועות, והשואים לא יתחשבו; וכן שוממתי ברוב יגוני, כל טור בעל שש תנועות; וכן לר' יהודה הלוי בעל הכוזרי: יה שמך ארוממך וצדקתך לא אכסה וכו‘. וכן יה שמע אביוניך המחלים פניך וכו’ וכאלה רבים מאד במחזור ספרד אשכנז ופולין מן הפיוטים ההולכים על הדרך הזה, למנות התנועות ולא החטפים; ומאין נמשכו הגדולים ההמה להוציא השוא מן המנין, לולא שידעו בחכמתם כי אעפ”י שהיו ההמון מרגישים אותו בקריאתם, אין לשוא דין תנועה כלל, וכאין וכאפס יחשב בין התנועות?

הארכתי ידידי מעט בענין השוא, כי ראיתי לבעל דיני ר' משה לעמאנס שברח ממנו ולא הזכירו כלל, אולי ראה כי לא יוכל בכל חריפותו לחזק את בדק הקריאה הספרדית בעניין הזה.

ואולם הנה ראוי לי עתה להקדים תשובה לשתי טענות אשר יוכלו לטעון עלי בעלי הקריאה הספרדים בענין השוא, ואלה הנה. א‘. גם אנחנו מודים כי אין השוא כאחת התנועות, כי אמנם תנועה חטופה הוא ונקרא ברהיטות המבטא מאד, אך עם כל זה קצת קול יש לו כל זמן שהוא שוא נע. ולזאת אשיב כי זאת אשר הם אומרים היא תכונת החטף סגול, אשר הוא אמצעי בין השוא שהוא העדר תנועה, ובין התנועה עצמה, ואם היה מבטא השוא כפי אשר יאמרו, מה מקום לחטף סגול? ב’. איך תאמר כי כל שוא הוא נח? ואיך לא תראה כי חלוק שוא נח ושוא נע נטוע הוא על כללי הדקדוק עצמם? וכמה מבוכות רבות ועצומות תולדנה אם נכחיש מציאות שני מיני שוא! הנה אחר שוא נח ימצא תמיד דגש קל, ואחר שוא נע לא יראה ולא ימצא: ואיך לא תראה כי בלבול שני מיני השוא הריסה גדולה הוא בפינות חכמת הדקדוק? וגם לזאת אשיב, כי מדקדקי אשכנז גם המה יבדילו בין שוא נע לשוא נח, וזה הוא החלוק אשר הציבו בין זה לזה, אות שואית, כלומר אות בלא תנועה, לא תוכל לעמוד לבדה, כי לא יוכל אדם לבטא אותה בשפתיו, והנה צריכה היא להשען על אות אחרת העומדת אצלה והיא אות נעה: מעתה יש שתהיה האות השואית נשענת על האות שלפניה, כמו אֶפְ־קד, והשוא ההוא יקרא נח, והוא מענין מנוחה והפסק, כי קריאתו בהפסקה, וכאלו תהיה המלה נחלקת לשתים (לשון בעל המסלול); ויש שיהיה השוא נשען על האות שלאחריו, כמו פְקד, פ־קְדִים, וזה יקרא נע, כאלו הוא מתנועע ורהוט להתדבק באות שאחריו. זה ענין שני השואים, וסרו התלונות. ואחרי הדברים והאמת האלה אבואה אל ענין הקמץ, ואומר ראשונה כי הקמץ הלזה שמו מורה עליו כי משפטו להיות קמוץ תמיד (וכו' כמו בקונטריס לבכורי העתים, סימן כ"א, עד והרי הם שני קולות מתחלפים?). הלא זאת ראיה ברורה כי גם הקמץ הרחב הוא מעין החטף קמץ, כלומר שאין שם קמץ שיהיה רחב, כי כל קמץ הוא מטבעו להיות קמוץ, כאשר יקראוהו האשכנזים וכאשר הודו המדקדקים הספרדים והאיטלקיים אשר הבאתי למעלה.

ועתה הנני בא אל הראיות אשר הביא ר' משה לעמאנס לחזק קריאת בני ספרד.

אמר ראשונה, כי בהיות כי תכונת כל פועל שלם לפעול לתכליתו על ידי אמצעיים שקולים לפי הצורך, בלתי חסרון ועודף; אם כן הפועל היותר שלם, האל ב“ה, אשר נתן השפה הקדושה הזאת בפי המדברים הראשונים, למען יגלה איש לרעהו מצפוני מחשבותיו, לא בחר כי אם בהברות פשוטות וישרות, כפי אשר תצאנה מכלי המבטא בטבע, בלתי עקום והרכבה. וזה הוא אומר על מה שהאשכנזים קוראים הצירי (ei) והחולם (au), ובכל זה דין ודברים אין לי עמו, כי כבר אמרתי לפניך למעלה כי מסכים אני בזה שהאשכנזים תועים במבטא הצירי והחולם. אבל ממקום שבא ר' משה לעמאנס משם אני טוען נגדו, והנני אומר כי איננו מתכונת הפועל השלם (יהיה זה האל ב"ה, או בן אדם חכם ונבון) שבבואו להציב ציונים לקריאה כדי שלא תשתכח תורה מישראל, יציב סימן אחד (הקמץ) שיהיה בעל פיפיות, פעמים נקרא (a) ופעמים נקרא (o), ועוד סימן אחר (השוא) שפעמים יהיה נרגש ופעמים בלתי נרגש במבטא, ועוד סימן אחר (החירק) שפעמים יהיה תנועה גדולה ופעמים ת”ק: ומה הועיל בתקנתו, כי אם לבלבל הקורא יותר מבתחלה? בין זאת ידידי כי לא מזער היא.

אמר שנית כי הנה ראינו שהפתח משתנה בהפסק מאמר לקמץ, והקמץ משתנה בסמיכות לפתח, ומזה הוא דן כי קול אחד לשניהם, אלא שזה באריכות וזה בקצור. ועל זאת יפה השיבות תלמידי ידידי כי יש לומר שאין ההתחלפות הזאת נמשכת מסבת שווי המבטא, כי אם מכח סבה אחרת בלתי ידועה אלינו, אחרי אשר מצאנו הצירי והסגול מתחלפים לחירק, כמו מן ספר בגד ספרי בגדי, וכן בהפסק מאמר הסגול מתהפך לפתח, וילֶך וילַך ויאמֶר ויאמַר, ורבות כאלה מהתחלפות התנועות זו בזו, גם בזולת שווי המבטא.

אמר שלישית כי מה שלא יבא אחר ת“ג שוא נח או דגש אלא כשיהיה הטעם עליה, הוא כי אז מגודל המשך ההברה תתילד הברת ת”ק ואחריה יצדק השוא הנח או הדגש; ושזה נכון לפי קריאת הספרדים המושכים ומאריכים הברת ת“ג בלתי המר אותה מהברת התנועה הקטנה שכנגדה, ושזה אמנם לא יתכן כלל לפי קריאת האשכנזים. ועל זאת אשיב כי אינני מודה לו כלל שיהיה טעם בוא שוא נח או דגש אחר תנועה גדולה שהטעם עליה מה שאמר שיש שם ת”ק נבלעת באריכות התנועה הגדולה; ואין אנו אחראין לכל מה שבדו מלבם קצת המדקדקים, ולמטה אבאר עוד בטול הדעת הזאת. וכן מה שאמר רביעית כי אחרי חולם ושירק תנוח הויו, מפני שהחולם והשורק גם הם ממוצא השפתים כמו הויו, וכן אחר צירי וחירק תנוח יוד כי הצירי והחירק גם הם מן החיך, ואחרי קמץ גדול אלף או הא כי גם הקמץ מן הגרון, ושאם היתה קריאת הקמץ מעין החולם היה ראוי שתנוח אחריו ויו כמו אחר החולם: בכל זה אני כופר, ואומר לא היו דברים מעולם, ואין התנועות מתחלקות כלל למוצאות, אלא חדוש הוא שבדו מלבם קצת ממדקדקי אשכנז, ולא מפיהם אנו חיים.

ועל החמישית אשר אמר כי לפי קריאת האשכנזים היה ראוי שתבוא אלף גנובה במלת מזרָח וחברותיה כמו שתבא במלת זרוֹח ורעותיה, אחרי שאינם מבטאים קמץ מעין הפתח כי אם מעין החולם; אני משיב כי אעפ“י שקריאת הקמץ מעין החולם, מ”מ הקמץ סגור ושפל הרבה יותר מן החולם, ועל כן יתכן שלא הוצרכו להשמיע אחריו אלף גנובה.

ומה שאמר כי מפיוטי הראשונים נראה שהיו קוראים כקריאה הספרדית, הנני מודה לו כי הפייטנים הספרדים היו קוראים גם הם כקריאת הספרדים והאיטלקים אשר בימינו; וכל זה מה יועיל? הנני מודה לו כי הראב“ע היה קורא הקמץ כמו הפתח, אבל כבר הראיתיך כי הראב”ע עצמו כתב כי אין הקמץ ראוי להקרא בפתיחת הפה כמו שהיו נוהגים בארצו; וכן הנני מודה אם תרצה שר' שלמה גבירול ור' יהודה הלוי היו משמיעים השוא הנע בקריאתם, אבל כבר הראתיך שעם כל זה פיוטים רבים חברו שניהם בלי להעלות השואים במספר.

וכן מה שהביא ראיה מן המסרה אשר בפרשת וישב: והשיבך לית, וחד וֶהשיבך ה' מצרים, וחד פסוק סימן וָוֵי העמודים, הנה צדק בדברו כי זאת ראיה ברורה שהיו בעלי המסרה קוראים הקמץ כפתח והצירי כסגול; אלא שבראיות אחרות שרירות וקיימות יש לי להוכיח כי לא קמו בעלי המסרה כי אם ימים רבים אחר חתימת התלמוד, והנה עדותם אצלי בענין הזה כעדות הפייטנים לא יותר.

ומה שהביא ראיה ממלת רומי וממלת אפותיקי וממלת לגיונות, בכל זה כבר אמרתי אליך כי מודה אני לו שהאשכנזים תועים במבטא החולם והצירי. ואולם ראיה אחרת גדולה מאד היה לו לר' משה לעמאנס להביא גם בענין הקמץ, ולא ידעתי איך נעלמה מנגד עיניו, ולאהבת האמת לא אכחידנה תחת לשוני. שבעים הזקנים אשר תרגמו את התורה לתלמי המלך היו קדמונים יותר מן הפייטנים ומבעלי התלמוד והמשנה, והיו בזמן הבית, והם כתבו שמו של אדם הראשון Adam, לא Odom ותרגמו מלת שבת Sabbaton, לא Sabboton, ואף לא Sabbotson, וזו חזקה מכל הראיות שהביא ר' משה לעמאנס. ואולם עכ“פ גם בימים ההם ובכל זמן בית שני ידוע כי כבר נשתכח הרבה מן הלשון, וכבר התערבו ישראל בשאר עמים, ואפשר שכבר החל המבטא להשתבש או אולי הזקנים תקנו הלשון כדי שיהיה המבטא עולה יפה בלשון יונית, או אולי הסופרים אשר העתיקו תרגומם החליפו התנועות לתפארת הקריאה; ויהי מה הקושי הזה לבדו לא יעצור כח לרחקני מדעתי אשר כבר הראתיך כי לא על אבני בהו יסדתיה. ואולם עוד אחרת היתה שם מלבד כל הראיות אשר הביא ר' משה לעמאנס, ואולי גם הוא הביאה ואתה לא הגדת לי, להיות כי לא חדשה היא, כי כבר הזכירוה גם הרז”ה וגם ר' יהודה ליב בן זאב בספריהם, וזאת היא. התנועות עשר, חמש כנגד חמש, חמש אבות וחמש תולדות, חמש גדולות וחמש קטנות: אם כן הקמץ שהוא אביו של פתח, בהכרח שתהיה קריאתו (a) ולא (0). אבל הדעת הזאת נחלקת לשתים, כי הנה רד“ק כתב: חמש התנועות הגדולות יש להן חמש בנות כנגדן, ותנועתן קטנה ושפלה מהאמות, והן אַ ושמה פתח גדול והיא כתנועת הקמץ אלא שהיא שפלה ממנה, אֶ ושמה סגול והיא כתנועת הצירי אלא שהיא שפלה ממנה, וכן בקמץ חטוף ובחירק קטן ובקבוץ שפתים אמר בכלם הלשון הזה: אלא שהיא שפלה ממנה. והנה דעתו כי התנועה הגדולה הברתה גבוהה, והקטנה קולה נמוך. לא כן דעת הרז”ה ובן זאב, כי הם אומרים כי התנועה הגדולה נמשכת במבטא, והקטנה רהוטה במבטא ונקראת במהירות הנשימה, והוא דבר מתחלף ממה שכתב הרד"ק. ויהי מה, אקומה נא ואבדוק את הדעות האלה גם שתיהן.

ואומר תחלה לרד“ק כי איך יתכן שתהיה קריאת הפתח שפלה מקריאת הקמץ, ושם קמץ יורה סגירה, ופתח הפכו? וכן איך תהיה קריאת הצירי גבוהה ורחבה מקריאת הסגול, ושם צירי נגזר מן צר? ועוד הנה ידוע כי הקדמונים קראו לו קמץ קטן, וקמיצה ענין סגירה, א”כ סגור הוא ולא רחב. וכן באמת כל בני המערב קוראים אותו צר מאד, ואומרים אמן ושמע השומע אָמין, וכן הישמעאלים קוראים לישמעאל יסמאיל. ואומר לו עוד, כי אין בטבע האדם יכלת לבטא בשפתיו שני מיני (a) ושני מיני (i) ושני מיני (u) אחד גבוה ואחד שפל, כי לעולם התנועות האלה אחת תהיה קריאתן, ולא תקבלנה הרחבה וקמיצה, הרמה והשפלה; כי אמנם שתים הנה לבדנה התנועות המקבלות שני מיני קריאה, רחבה וצרה, גבוהה ושפלה, והן תנועת (e) ותנועת (o), והנה חלוק התנועות בכלל לשתי מחלקות, גדולות וקטנות, רחבות וצרות, גבוהות ושפלות, הוא דבר מתנגד לטבע המבטא האנושי.

אבל הרז“ה וחבריו בעלי השיטה האחרת האומרים כי התה”ג נקראת באריכות הנשימה, והקטנה במהירות הנשימה, ידעתי כי ימצאו להם סמוכין להשען עליהם, יען וביען אנחנו רואים כי אחרי ת“ג תבאנה האותיות הנחות, ונמצאת התנועה הגדולה עומדת בסוף ההברה, ויש שם מקום להאריך בקריאתה; ובהפך אחר ת”ק יבא נח נראה, ונמצאת התנועה הקטנה עומדת באמצע הברה, והיא רהוטה בהכרח אחר האות שאחריה, ואין מקום להאריך בה הנשימה. והנה הסמוכים האלה ימושו (וכו' כמו בקונטריס עד נח נסתר בשוה). ע“כ על כל הדברים האלה לבי אומר לי כי חלוק התנועות לגדולות וקטנות שוא ודבר כזב הוא, ושאין שם כלל עשר תנועות, אך באמת שבע הנה ולא יותר תנועות לה”ק; וזה לשון הראב"ע בתחלת ס' מאזנים: המלכים הם שבעה: האחד חולם והוא מלך מלכים וכו‘; השני שורק והוא נקדה באמצע האות באות ויו, או שלש נקדות למטה מהאות, השלישי חירק וכו’; הרביעי פתח גדול וכו‘; החמישי פתח קטן וכו’; הששי קמץ גדול וכו‘; השביעי קמץ קטן וכו’.

וכבר הסכימו גדולי מדקדקי האומות כי הקולות אשר יבטא האדם שבעה המה, וכן באמת שבע הנה התנועות בלשון יוני, מקבילות ממש לשבעה מלכים אשר אתנו. הלא תראה: (A) הוא פתח, וקריאתו (a); (E) הוא צירי, וקריאתו (e) צר ונמוך; (H) הוא סגול, וקריאתו (e) רחב; (I) הוא חירק, וקריאתו (i); (O) הוא קמץ, וקריאתו (o) צר ונמוך; (Ω) הוא חולם, וקריאתו (o) רחב; (ϒ) הוא שורק או קבוץ העומד תחתיו, וקריאתו כאשר יבטאוהו בני אשכנז, כלומר כמו (u) צרפתי, לא כמו (u) איטלקי, ויגיד עליו שמו, שורק לשון שריקה, וכן מבטא (u) צרפתי הוא באמת מין שריקה.

הלא שמעתי בקולך תלמידי ידידי ואגידה לך את כל אשר בלבבי בענין הזה, ועליך עתה לשפוט את דברי ולהודיעני דעתך עליהם, גם תאמר אלי היש עוד במאמר ר' משה לעמאנס ראיות אחרות אשר לא שמת לפני, ומלבד זאת הלא ראוי לך אתה אחי לשים לפני ראשי פרקים מדברי החכם האחר העומד לימין קריאת האשכנזים להכין אותה ולסעדה; ואל שדי יצוה לך את ברכתו עד בלי די כתשוקתי וכתשוקת תלמידי שמואל חיים זלמן.

נאום הכו“ח פה טריאסטי בי”ו לחדש מנחם שנת תקפ"ה

מלמדך וידידך שמואל דוד לוצאטא.


Nr. LVIII

22.4.1827

כ“ו ניסן התקפ”ז

ליד נשיא אלהים אשר בתוכנו, כמוהר"ר אברהם חי קולוניא הנגיד.

לכבוד אדוני ותורתו ויקר תפארת גדלתו שלום ואמת.

הֻגֵד הֻגַד לי כי מצא כבוד אדוני בעבדו עון, אשר שלחתי את ידי בסדר התפלות להחליף מתרצה בהרוצה, על כן מאשר יקר אדוני ונכבד בעיני, ומאשר יחרד לבי (היודע צדקתי ותמי) פן אהיה בעיני אדוני כאחד המתפרצים אוהבי חדשות, אמרתי אעמידה כבוד אדוני על מקום המשפט, למען יראה בעיניו ולבבו יבין והצדיק את הצדיק, בראותו כי לא לחדש עשיתי, כי אם להסיר חרוף וגדוף מפי אחי כל בית ישראל, וכבר ילמדנו רבנו במקום שיש חלול השם אין חולקים כבוד, ואף כי בבקשת מתרצה ברחמים, אשר איננה מגוף התפלה, ושמה לא יזכר לא במשנה ולא בתלמוד, ואין משפטה רק כמשפט הפיוטים אשר יסדו האחרונים. ומקום מוצא משפטי וצדקתי להגלות הנה הוא עם אדוני ובאהל ביתו, בספר בכורי העתים תקפ"ז עמוד 206, שמה התבאר עומק הוראת שרש “רצה” בכל בניניו, כי המקבל הוא הרוצה, והמקובל הוא הנרצה, והמתחזק להיות נרצה, הוא יקרא מתרצה, כמוני היום המתרצה ומבקש רצון לפני מעלת כבוד תורת אדוני, אולי ירצני ברחמים, ויגלה משוגותי לאזני תחלה, בתוכחת מגולה, אולי תהיה בלשוני מלה, לָגל מעלי חרפה ונבלה, ומי שברך העיר הזאת להביא כבוד אדוני בתוכה, הוא יריק אוצרות ברכה, לאדוני ולכל ביתו, ויאריך ימים על ממלכתו, כנפש העבד הנרצע לרחוץ רגלי אדוני ולהתאבק בעפרם.

שמואל דוד לוצאטו.


Nr. LIX14

24.8.1827

א' אלול התקפ"ז

שדבח“ל אל שחבד”ל שלום.


Nr. LX

An, A. B. Piperno

29.3.1828

י“ד ניסן התקפ”ח

ממני שמואל דוד לכבוד אדוני אברהם ברוך שלום.

כמים קרים על נפש עיפה, כן מארץ מרחק מגלה עפה, פתאום הגיעתני, ושמועה טובה השמיעתני, שַמֵחַ שִמְחתני, קול דודי הנה זה בא, מבקש אהבה, כי חפץ בבת יעקב, ואת אמרת ישראל לא נאץ, וישא לבו אותו בחכמה, להיות מעיר לעזור ללשוננו הנעימה, וקרא זה אל זה ואסף נדחי ישראל לצבוא צבא לעזרת ה' בגבורים, ואותי בראשית ברה ובחר לכבדני בטורי זהב, מזה ומזה הם כתובים אהבה וכבוד וששון ויקר. כי על כל אלה כעל גמולות אשלמה רֵעַ ועל כל מדה ומדה שמדד לי חן וחסד אהבה וחבה, הנני מודה לו במאד מאד והיה על לבי תמיד לרצון, זכר אברהם אוהבי, גם ברוך יהיה ומבורך ברכת הדיוט. כי אמנם מה טוב ומה נעים אהבת רֵעים, אשר לבם נקשר וחֻבר, בקשר אהבה שאינה תלויה בדבר, רק יהיו לאחדים, להיות הולכים צמדים, במהלך שבילי הדעת, וְאָֽרְחוּ לחברה, להתענג באורה, לשדד שדיה, ולעשות שדיה. לאכול מפריה ולשבוע מטובה, הפוך בה והפוך בה דכלא בה. אפס כי כל אהבה אשר זה משפטה, כן תרבה וכן תפרוץ, כפי עוצם הכרת איש במעלות רעהו, אחת היא על כן אמרתי, יפתח לי אדוני את אוצרות חכמתו, והראני את בית נכאתו, ויריק לי ברכתו, מעט צרי ומעט דבש, צוף דבש אמרי נועם אשר עשו אצבעותיו, מעשה ידיו להתפאר, ואכבדהו כי אדע שמו הַנָאֶה לו מצד פעולותיו. ויען מכתלי אגרתו ניכר כי לא נודעתי לאדוני רק מתוך ספרי כנור נעים, על כן אמרתי לא אכחד מאדוני (הואיל ושרי ליה לצורבא מרבנן וכו') כי עוד לי מלין לעיני בני עמי בספר הוחקו, הנה הנם ב“בכורי העתים” היוצא שנה שנה בעיר וויען הבירה. שמה בתוך הבאים (משנת תקפ"ו ומעלה) כתבים מכתבים שונים אשר כתבתי בהבדלות הלשונות הנרדפים, ובביאור מקראי קדש על פי עומק פשוטם, ובשאר חקירות חדשות בחכמת לשון הקדש; אשר על כן שאלתי ובקשתי (אם יקרתי בעיניו) שישתדל להביא אל ביתו ספרי בכורי העתים הנזכרים, הנמצאים עם המחוקק אנטאן שמיד, וישים עינו עליהם, ואם ישתדל ג"כ להפיצם בערי איטליאה, אולי חפץ ה' בידו יצלח, להעיר ולעורר את האהבה ללשוננו הקדושה, ולהרימה מאשפות. ואולם אשר אני אחזה לי אבן לראש פנה למען החזיר העטרה ליושנה, הוא להרבות בערי איטליאה ספרי המליצה והשיר וחכמת הלשון, וזה בהדפיס ספרים חדשים גם ישנים, ולזרותם בארצות במחיר השוה לכל נפש, כאשר בני אשכנז עושים בארץ מגוריהם. זאת עצתי ואם יש את לבבו ויש לאל ידו להחל במצוה להוציאה מן הכח אל הפועל, ברוך אברם לאל עליון, ותחשב לו לצדקה, אף ידי תכון עמו לחשוב מחשבות, וזרועי תאמצנו עצות מרחוק אמונה אומן. ועתה חזק אברהם ברוך, חזק ויאמץ לבך, וחַזֵק ידים רפות, ולבבות נרדמים העירה והקיצה, וה' אלהיך ירצך, וברכך בכל משלח ידיך, כנפש אדוני וכנפש עבדו אשר אהבו.

הכו"ח פה טריאסטי היום יום ערב פסח שנת ובחר עוד בירושלם.

הצעיר שמואל דוד לוצאטו.


Nr. LXl

An Jehuda Jeitteles

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 55    Vol. Ante I. Nr. 115 et A־Z Nr. 6

21.3.1824

י“ח אב התקפ”ח

לרבא דעמיה מדברנא דאומתיה, בר אבהן ובר אוריין, נגיד ורב תבונות, לתורה ולתעודה לחכמה ולתושיה גבר באחיו, השכל וידוע אתו באָמנה, המליצה והשיר לו למנה, מעינותיו הפיצו חוצה נהרים יאורים, שם תהלתו נודע בשערים, יגידו רחוקים צדקו, ודור אחרון כבודו, דורש טוב לעמו ודובר שלום, כבוד החכם והקצין ר' יהודה בן יונה, שלום.

בבכורי העתים לשנה הבאה ראה ראיתי שאלת חכם אשר העיר אדוני בחכמתו על דברי תרגום אנקלוס באתר דמוקדין קיטמא, ואחרי שומי עיני עליה ולא מצאתי מענה (כי באמת אם הנוסח כן הוא אין לו ענין כלל, כי מה טעם מקום שריפת הדשן? והדשן לא ישרף, כי מן השרפה יולד), סבותי אני את לבי לחפש בספר קדמון כתיבת יד אשר בידי, והוא ביאור על תרגום אנקלוס, שמו ושם כותבו לא נודע, ובדקתי אותו על פסוק אל מקום הדשן, ומצאתי לו נוסח אחר, שהוא קורא דמוקרין ברי“ש, וקריאת דמוקדין בדל”ת לא נשא על שפתיו כלל, כאלו לא היתה ולא נראתה בימיו, וזה לשונו: “אל מקום הדשן לאתר דמקרין קיטמא, אי אפשר לפרשו מלשון קרן כלומר שמסלקו ומניחו לצד אחר כמו בקרן זוית, שא”כ היה לומר דמקרנין, שהרי הנו“ן יסוד בה, והפועל שלו יאמר קרן כמו מן שלח משלחין ומן קרב מקרבן, ויש לפרשו מלשון מקרין את הפרצה במועד בפ' משקין, שהוא לשון אקראי ועראי, כך זה לאקראי ועראי היו מניחים אותו שם, שהרי היו נבלעים במקומם ולא היו עומדים שם לקבוע, ובתרגום אחר שאינו ספרדי מצאתי דמוקרין, ויש לפרשו מלשון כבוד מענין מכבדו לאמה, וצריך עיון שהיה לו לומר מיקרין או מוקרין” עכ“ל. וסוף הלשון נראה מגומגם, ואולי הקריאה שהיל”ל מיקרין לא מוקרין, גם מה שבעל הספר אומר שאי אפשר לפרשו מלשון קרן איננו מוכרח בעיני כי יתכן היות המלה ל' יחיד ותשוב אל הדשן עצמו, כלומר מקום שהדשן נִקְרָן ומונח שם, הן אמת כי אולי לא מצאנו לא בתרגום ולא בתלמוד שמוש מלה כזו משרש קרן, אבל נראה לי שמצאנו לרבותינו שגזרה מליצה כזו משרש מקצוע (הקרוב בענין לקרן) והוא מה שקראו מוקצה לדבר שפורשים ממנו לזמן מה וקראוהו בשם זה לא מלשון קצֶה שאין לו ענין עם לשון הפרשה, אך מלשון מקצוע שהוא קרן זוית הבית שמצניעים שם מה שאין צריכין לו לשעתו, כטעם מזוינו מלאים.

ואבדת העי“ן לא תקשה עלינו, כי רבים ככה בלשון חכמים, כמו זֶרֶת הנאמר בל' חכמים על האצבע קטנה, שהיא מלה נגזרת מן זְעֶרֶת (עיין תשבי), וכן ר' זירא כמו זעירא, ובתורה עצמה מצאנו בשרש זה עצמו ואת הבית יקציע, את העפר אשר הקצו, וכן בלשון מוקצה שעליה אני דן הנה בעל הערוך בס' ערך מקצה השני כתב: “המעמיד תאנים בחצרו לקצות, ליבש, פירוש אחר לקצות לעשות מהם קציעות” הנה שהעין חסרה מן המלה. סוף דבר איננו רחוק בעיני שתהיה מלת דמקרין (אם יש מקום לנוסח) לשון יחיד משרש קרן, ותהיה הקריאה דִמְקָרַן בינוני פעול מבנין פַעֵל, או דְמַקְרַן פעול מבנין אַפְעֵל, והיו”ד יתרה בשגגת הסופרים אשר לא הבינו ענין המלה; ואדוני למראה עיני חכמתו ישפוט.

ויהי מה היום הזה יום בשורה הוא לבשר לאדוני כי נמצא בידי ביאור על תרגום אנקלוס מראש ועד סוף לא חסר דבר, נעתק בשנת יא“ר לאלף הששי, ואחורי הדף האחרון כתוב בו בכתיבה אחרת כלשון זה: “נמצא הספר הזה בבית מדרשו של הגאון כמהר”ר יצחק פואה זצ”ל ולא נודע שם מחברו אלא כמדומה שהיה ספרא רבא ויקירא חכם וחסיד במדרש יעקב דאיזנא זצ“ל”. ותחלת הספר כך הוא: יחיעכיל.

חבור זה נעשה לבאר כמה מלות וספקות בתרגום אנקלוס וגם לבאר מקצת טעמי חלופי נסחאות שבתרגום איזה חומש משאר נוסחאות הנמצאות.

הן אלה קצת דרכי אנקלוס ע“ה ולהרחיק הגשמות עקר כוונתו …… ושאר הדף הקדמה, הספר כלו תשעים דפים קטנים, אך הכתיבה דקה. הכתיבה ככתיבת היהודים אשר באיטליאה, אך במקומות האותיות מדובקות אחת אל אחת, ותכבד הקריאה. ומה נכבד הספר הזה ראשונה בעבור הביאורים והדיוקים אשר בו והבדלת הלשונות הנרדפים הנמצאים בתרגום אנקלוס, כמו אש שתרגם פעמים נור, ופעמים אשא, ופעמים אשתא, וכן אדם ואיש פעמים אדם פעמים אינש ופעמים גברא, והרבה כאלה; והשנית בעבור חלופי נסחאות הנמצאות בו ובלתי נמצאות בספרים אשר אתנו; ואביא לאדוני לדוגמא לשון אחד מן הספר ונכללו בו שתי נסחאות משונות מנוסח הספרים, האחת תוספת מלה אחת בתרגום, והשנית שנוי הנקוד, ואלה דברי הספר: “יהיה החלה האחת על לחם הפנים, תהא הַוְיָא תרגום, וצ”ע לפי שמצאנו במתניתין במ' מנחות שתי הלחם נלושות אחת אחת ונאפות אחת אחת, לחם הפנים נלוש אחד אחד (וכו' וכו' והאריך להביא לשון המשנה והתלמוד ות“כ, ואח”כ חתם) ועוד יש לומר בעבור כי הנסמך חסר מן המקרא שאמר תהיה ולא פירש שתהיה נלושת או נערכת או נעשית כן, הוצרך לתרגם כן להשלים חסרון הלשון, ופירוש הַוְיָא הוֹיָה כמו יד ה' הויה, כלומר בשעת הוייתה, וזו היא לישתה ועריכתה, אבל בשעת אפיה נאפית שנים שנים, ומצאנו ולא ילבש גבר שמלת אשה שתרגם ולא יִתַקַן גבר, ואִלו תרגמו ולא יְתַקֵן היה צ”ל ולא יתקן גבר נפשיה, וכן תהא הויא להשלים החסרון כלומר כן תהיה הוייתה בכל עת, וזו היא מצות עשה לצוות עליה כאן, אבל עשרים גרה יהיה השקל דאם בחוקותי לא אמר בו תהא אלא הויא שפירושו כן היתה הסלע באותו זמן, שלשים ומאה משקלה דפ' נשיאים הוי מתקלא, וכן עשרה עשרה הכף בשקל הקדש מתקל עשר סלעין הוי מתקלא דבזיכא, כיון שהוצרך להוסיף בשניהם סלעין שהכתוב לא כתב רק שלשים ומאה, עשרה עשרה הוסיף ג“כ הוי, והנה שבה כבשרו תבת הות כבשריה, אפשר שאלו לא תרגמו אלא תבת כבשריה שלא היה כי אם לשעה, לכך אמר הות שעמדה כן בהוייתה, או אפשר שהיה משמעות זה הלשון לפי הארמית שבה ידו כמו ששב בשרו ובשרו לא שב שהרי לא ישתנה כלל, ואעפ”י שיש לדקדק כן על לה“ק, מ”מ התרגום משפטו לתקן הלשון בהרבה מקומות והוא כמו פירוש, ומה שתרגם ג“כ לחם הבכורים שתים שני עשרונים תרתין גריצן, הוצרך להוסיף כן בעבור שהזכיר לחם תנופה, שהוא לשון זכר, והיה לו לכתוב שנים, ומה שחסר הכתוב פירש התרגום”. הנה לפנינו תהא הויא, ולא יִתַקַן גבר. שתי נסחאות קדמוניות אשר אבדה ידיעתן מקרבנו מכל וכל, לולי הספר הזה אשר נעלם מבעל שפתי ישנים, ואולי לא נשאר ממנו העתק אחר בעולם זולתי זה אשר בידי אשר מצאתיו בעליית בית הכנסת אשר השליכוהו שמה, וברוך אשר נתן כזאת בלבי בימי נעורי לעלות בבתי הגניזה להתאבק באבק ספרים מִשִנֵי זמן להשליך טרף, ומי יתן ויתעוררו יחידי סגלה בכל מקומות מושבותם לעשות כזאת, אז כמה חמודות תצאנה לאור. בדקתי בספר הזה על לא תיכלון בשר בחלב ועל כנישין תהא לכון, ולא מצאתי לו לא דבר ולא חצי דבר, כי אמנם קטון הוא הספר מהכיל כל הצריך לענינו, גם אין חכמת המחבר רבה בעיני לבלתי אחשוב שיוכל איש ממנו לעשות כמהו וטוב ממנו הרבה, אבל הוא יקר בעיני בעבור חלופי הנסחאות אשר בו, כי קדמון הוא, כי בשנת יא“ר העתק, לא חֻבַר16, כי מצאתי בו השגה כתובה בכתיבה עצמה שנכתב בה הספר, גם ראיתי שהוא קורא לרש”י בשם רבנו שלמה, כנהוג אצל הראשונים לבדם. ויהי מה אברך את ה' אשר נתן לי מטמון זה אשר פתח לפני זה השער לאדוני לשחר פניו באגרתי ולגלות אליו את אהבתי אשר אהבתי אותו מיום דעתי אותו מתוך מבוא הלשון הארמית ומתוך בני הנעורים, ומה גם עתה מדי שנה בשנה מתוך בכורי העתים כן יאמר ה', ויצו אתו את הברכה החיים והשלום, להוסיף תת כחו לנו לרוב ימים ושנים ולמען ספות הַרְוֵה את הצמאים לנחל עדניו ולמעין חכמתו המתגבר.

ואני טרם אכלה לדבר אל אדוני, שאלה אחת קטנה אערוך לפניו, והיא: היתכן לפי דקדוק לשון ארמית שמיה דְקודְשָא בריך הוא? הלא קודשא תרגום הקדש, לא תרגום הקדוש, ומאין יצא לנו השבוש הזה, ואיך לא הרגיש בו גם אחד ממגיהי התפלות?

ובכן אשים למלי קנצי, ואשתחוה ואצא.

פה טריאסטי בחמישי בשמונה עשר לחדש, שנת התקפ"ח

אחלה אדוני (אשר לא כדת) יברך בשמי שני ידידיו, כבוד החכם הירץ הומברג וכבוד החכם משה לנדויא, כי אנשי מופת המה נאמני השכל ושרידיו ירבו ימיהם וימי אדוני בשלום יחדיו.

עבד לאדוני מצעירי דורשי לשון עבר

שמואל דוד לוצאטו חיים

נבחר לפראָפעסאָר בקולעגיוס ראביניקוס אשר יוקם בעיר פאדובה.


Nr. LXII

An Jehuda Jeitteles

Nr, d’ordre de l’Index raisonné 56.    Vol. Ante I. Nr. 2. et A־Z. Nr. 7.

5.9.1828

כ“ו אלול התקפ”ח

לאיש חיל רב פעלים וכגדֻלתו עַנְוָתו, המשלח מים עד ים ברק תבונתו, ילכו קרובים לאורו ואפסי הארץ לנגה יפעתו המגלה עמוקות מני חשך ומוציא תעלומות בחקירתו, הפורט על פי הנבל כדוד הִנְעִים זמירתו, מה נמלצו אמרי יושר הוצק חן במליצתו, עמו עצה וגבורה להגיד ליעקב פשעו ולישראל חטאתו, יהי אלהיו עמו ויעל מזלו והצלחתו, יהי כזית הודו ירום כבודו ותנשא תהלתו, ויריק לו אלהיו אסמי ברכתו, ויכתב בספר החיים הטובים והנעימים הוא וכל הנלוים אתו, הוא פאר עדתו וגדול באומתו, הקצין החכם המפואר זה דודי וזה רעי מהר“ר יהודה בן יונה ייטלס נ”י ויופיע לרוב ימים ושנים אמן.

חביבין עלי דברי דודי (כי זה שמו אשר בחר לו ואין מסרבין לגדול ורצונו של אדם זה הוא כבודו), חביבין עלי דברי דודי ורעי, כי מדי ראותי אותם מכוסים באֲפֵר כתיבה נכרית וזרה אצלי לא אחרתי להסיר המסוה מעל פניהם ולהלבישם מחלצות, ובקשתי לי איש אשכנזי שיכתוב לי האלפא ביתא, ולא עבר יומו עד אשר לאט לאט העתקתי אגרתו עד סופה בכתב הזה אשר אני רגיל בו, עד כי עתה הנני מכיר ובקי בקריאת הכתיבה ההיא כמעט כאחד אשכנזים, והגדתי זאת לכבודו הרם לבלתי ישים אשם נפשו בכתבו אלי בכתיבתו אשר לֻמד בה, כי לא למשא תהיה עלי מעתה, ואם מצר הייתי עכשו בראותי אגרתו כספר החתום, שמח אני לאחר זמן בקנותי עי"ז ידיעה בכתיבת העם היקר בעיני מאד מאז ומקדם.

שמח לבי ויגל כבודי כראותי כי ידעני בשם וגם מצאתי חן בעיניו וכי נעמו לו מחברותי ומכתבי אשר בבכורי העתים, ושוש תשיש נפשי במצאי איש אשר כמהו חפץ באהבתי ונותן לי את בריתו שלום, כי אמנם מה יקר בימים האלה ובדור הרע הזה המצא שנים אנשים הולכים צמדים בנתיבות תושיה, ומה מעטו תלמידי חכמים הדורשים קל וחומר מנשים זונות המפרכסות זו את זו. ולפי רוב הענוה אשר אני רואה בו אקוה כי תמשך אהבתנו וברית שלומנו לא תמוט, כי אמנם אוהב האמת אנכי, ושונא החנופה אנכי, על כן אוהַבי מעטים כי אוהבי האמת מעטים. ועתה כבואי לעניני האגרת, אומר לכבודו הרם כי נוסחת דמקרין קיטמא ברי“ש גם בעיני לא נכונה, וכשהרציתי הדבר לפני עטרת ראשנו החכם המופלא היקר בעמו כמוהר”ר אברהם קולוניא18 נ“י, אמר לי שאם יש לנו להחליף הדל”ת ברי“ש טוב לנו לסרס המלה ולקרוא דמריקין, אחרי שמצאנו לשון זה גם בתרגום, ויהי הם מריקים שקיהם מריקין תרגום, והנאני הדבר מאד. אמנם אחר זה בא לידי החומש הנדפס בעיר ליסבונא בשנת רנ”א, ומצאתי בו נוסח אחר, והוא באתר דְמשְדִין קיטמא, ושמחתי כמוצא שלל רב, כי הוא בעיני עצם האמת, ודומה לתרגום ירושלמי שהוא בית שפיכות קיטמא, וגם רבנו הגדול נ“י ועמו קצת מן החברים ה”י הסכימו בזה שהנוסח הזה דמושדין הוא הנכון. אלא שעדיין יש כאן זקן אחד שאומר כי לא יתכן שיהיה תרגום אל מקום הדשן האמור אצל מוראת העוף שהיתה ניתנת אצל המזבח במקום שפיכת תרומת הדשן דומה לתרגום אל שפך הדשן שהיה מקום אחר מחוץ למחנה. ואני אומר שאין מחובת אנקלוס להכניס עצמו בחלוקים ובדיוקים כאלה, כי מתרגם הוא ולא מפרש, ואם התורה קבעה שני מקומות לשפיכת הדשן, אין צורך למתרגם להבדיל ביניהם, ובפרט שהדבר למד ממקומו, שהרי כאן נאמר אצל המזבח קדמה, ושם נאמר והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה; ויותר מזה היה ראוי לתמוה על אנקלוס שהניח עין תחת עין על פשט הכתוב, ולא הוסיף דבר שירמוז על הפירוש המקובל. בענין שבה כבשרו אל נא יחר לכבודו ואדברה, כי אגב שיטפיה ומהירות כתיבתו לא דק, ונאמן עלי הדיין שיודה יודה ידין ידין17 כי לא ראי תָבַת הות כראי אָתֵא הוה, כי אָתֵא בינוני ותָבַת עבר, ואם היה בינוני היה משפטו תייבא, והנה התחברות פעל העבר עם הבינוני שמענו, אבל התחברותו עם פעל עבר לא שמענו, לפיכך תבת הות כבשריה על כרחנו שתי מליצות הן, תבת מליצה אחת, הות כבשריה מליצה אחרת, ועדיין צריכין אנו לדברי בעל הספר כ"י שתוספת מלת הות להורות על ההשארות בבריאות, כלומר שבה לאיתנה והיתה כשאר בשרו.

דבריו על תרתין גריצן נכונים, ועולים בקנה אחד עם דברי הספר כ"י שהעתקתי לפניו באגרתי הקודמת.

כבודו הרם דוחה בקש נוסח ולא יִתַּקַן גבר בתקוני איתתא (הנמצא בספר כ"י במקום ולא יְתַקֵן שהוא פעל יוצא וחסר הפעול) וכל מה שהביא מן התלמוד איננו נוגע אפילו באצבע קטנה לענין הקריאה יְתַקֵן או יִתַּקַן.

לדבר הזה יסלח לי כבודו הרם, כי אז תתקיים בינינו אהבה ואחוה אם לא יהיה בינינו משוא פנים, כי אמנם אהבת דורשי חכמה תלויה היא בדבר, והוא דרישת האמת, ואם ישא איש את פני רעהו בתורה, לסוף בטל דבר ובטלה אהבה.

ובענין חלופי נסחאות הנמצאים בס' כ“י שבידי אגידה לידידי כי אחרי כתבי אליו עברתי על פני כלו ולקטתי בו שלש מאות וחמשים נסחאות משונות מנוסח תנ”ך גדול דפוס ויניציאה שנת וש“ב, הן אמת שיש מהן משובשות, אך רבות מהן צודקות ונכונות בלא ספק; וגם אחרי כן מצאתי מאה ועשרים מהן ככתבן וכצורתן בחומש ליסבונא שנת רנ”א, אמרתי אערוך קצתן לפני כבודו הרם ובעיניו ישפוט, ולאהבת הקיצור אציין נוסחת תנ“ך גדול דפוס ויניציאה בציון וש”ב שהוא פרט שנת הדפסתו, ואציין בציון יא“ר ספר כ”י שבידי הנכתב בשנה ההיא, ובציון רנ“א חומש ליסבונא, ואציין באותיות ח”ג חומש גדול עם שלשה תרגומים וראב“ע ורשב”ם דפוס וויען שנת תקנ"ד.

1) ויניחהו בגן עדן וש“ב ואשריה, יא”ר ואשרייה, וכן רנ“א וכן ח”ג.

2) ויתעצב אל לבו וש“ב ואמר במימריה, יא”ר ואמר למתבר תקפיהון ואינו מתורגם ואמר במימריה כי במימריה הוא תרגום אל לבו וכאן תרגמו כרעותיה – וכן רנ"א.

3) כי לא המטיר ה' אלהים וש“ב ארי לא אחית מטרא ה' אלהים, יא”ר ארי לא אחית ה' מטרא, רנ“א וח”ג ארי לא אחית ה' אלהים מטרא.

4) נפצה כל הארץ וש“ב אתבדרו כל ארעא, יא”ר ורנ"א אתבדרו בכל ארעא.

5) ואחר נפוצו משפחות הכנעני וש“ב אתבדרו, יא”ר אתבדרא לנקבות רבות.

6) ונברכו בך כל משפחות האדמה וש“ב רנ”א וח“ג ויתברכון, יא”ר ויתברכן זרעֲיַת ל' נקבות רבות.

7) אשר אם יוכל איש למנות וש“ב כמה דלית אפשר לגבר לממני, יא”ר כמה דלא אפשר לגבר דימני.

8) אנכי ברחת וש“ב ערקת, יא”ר רנ“א וח”ג ערקא.

9) והיתה בריתי וש“ב וח”ג ותהי קיימי, יא“ר ורנ”א ויהי קימי.

10) השופט כל הארץ לא יעשה משפט וש“ב הֲדיין כל ארע ברם יעבד דינא (והוא באמת חרוף וגדוף), רנ”א הַדיין כל ארעא, ורבנו הגדול נ“י פירש הה”א ה“א הקריאה, ולא ידעתי אם יש ה”א כזאת בלשון ארמית; ועוד שאם היה לקריאה היל“ל תעביד לנכחַ, יא”ר דיין כל ארעא ברם יעבד דינא, והוא הנכון, וכן נדפס בתנ“ך גדול דפוס אמשטרדם הנקרא קהלות משה. ואני לא ידעתי מאין בא בח”ג נוסח דדאין כל ארעא לא יעבד דינא, שלהיותו בלא סימן לתמיהא נמצא חרוף וגדוף.

11) אשר לא ידעו איש וש“ב ידעינון, יא”ר ידעינין, רנ"א ידעונין.

12) במבחר קברינו וש“ב קִבְרָנָא, יא”ר קְבָרָנָא לפי שהוא לשון רבים.

13) לך נתתיה וש“ב יהביתה, יא”ר ורנ"א יְהַבְתָה, וכן

14) נתתיה ירושה יא“ר ורנ”א יְהַבְתָה, וכן

15) וגם נתתיו ללוי יא“ר ורנ”א יְהַבְתֵיה.

16) וישתחוו לך לאמים, וש“ב וח”ג וישתעבדון לך מלכְוָן יא“ר ורנ”א וישתעבדן.

18. 17) שכרתיך עבדתיך וש“ב אגרתיך פלחתיך, יא”ר אגרתָךְ פלחתָךְ.

19) יעשה את אחותנו וש“ב יעביד ית אחתנא, רנ”א וח“ג יתעביד ית אחתנא, יא”ר יתעביד לאחתנא (והוא הנכון לדעתי).

20) את דבתם וש“ב רנ”א וח“ג דִבְהון, יא”ר טבהון (אולי מל“ח מה טיבו, ואולי יש לפרש נוסחת דבהון בדל”ת שמושית, ית די־בהון בישא, את אשר בהם רע.

21) יענה את שלום פרעה וש“ב יתתב ית שלמא, יא”ר שלמ“א, לפי שהוא נפעל דלג ית, וכן רנ”א; וכיוצא בזה

22) כי ידעתי את מכאוביו וש“ב ארי גלי קדמי ית כיביהון, יא”ר ורנ"א ארי גלי קדמי כיבהון; וכן

23) ויושב את משה ואת אהרן וש“ב ואיתותב ית משה, יא”ר ואתתב משה; וכן

24) כי שמע את תלונותיכם וש“ב ארי שמיע קדם ה' ית תורעמתכון, יא”ר ארי שמיען קדמוהי תורעמתכון; וכן

25) שמעתי את תלונות וש“ב שמיע קדמי ית תורעמת, יא”ר שמיע קדמי תורעמת; וכן

26) ימלא את ידכם וש“ב יתקרב ית קרבניכון, יא”ר יתקרב קרבנכון. וכיוצא בזה

27) אחרי הטוח את הבית, וכן

28) ראיתי את העם הזה.

29) אתם ידעתם כי שנים וש“ב ידעתון, יא”ר ידעיתון כלומר יודעים אתם, אבל ידעתון משמע לשעבר, וכן

30) כי תלינו עליו וש“ב אתרעמתון, יא”ר מתרעמיתון, רנ"א מתרעמתון.

31) פן תורש וש“ב דלמא תתמסכן, יא”ר דלמא תשתיצי, אפשר מפני שאמר וכל אשר לך ואין נופל לשון ריש ועושר בבהמות, וכן רנ"א.

32) קברו אותי וש“ב וח”ג קְבָרוּ, יא"ר קבורו, אבל קְבָרו הוא תרגום של קָבְרו.

33) ויקם משה ויושיען וש“ב ופרקינון, יא”ר ופרקינין, וכן

34) ויסתר משה פניו וש“ב וכבשינון, יא”ר וכבשינין.

35) תכבד העבודה וש“ב תתיקר, יא”ר יתקיף.

36) את העני עמך וש“ב ית עניא, יא”ר ורנ"א לעניא.

37) ויאכלו וישתו וש“ב כאלו אכלין ושתן, יא”ר כאלו אכילין ושְתָן, פירוש כאלו הם אכולים ושתויים, כלומר כאדם שהוא שבע ושמח במה שאכל ושתה.

38) וידבר ה' אל משה ושב ומליל יא“ר ורנ”א וממליל.

39) ויבאו האנשים על הנשים וש“ב וח”ג על נשיא, יא“ר ורנ”א עם נשיא,

40) ואם תחתיה וש“ב ואם באתרהא, יא”ר ואם באתרה ל' יחיד פי' במקומה, אבל באתרהא יהיה לשון רבים פירוש במקומותיה, אבל ומראה עמוק ומחזהא לשון רבים, וכן לשון רז“ל מראיו שוקעים (לפי זה נמצא כי מלות מכיך ועמיק מוטעות הן, וצ”ל מכיכין עמיקין.

41) יוציא אל מחוץ למחנה וש“ב יפיק, יא”ר ורנ"א יתפקון.

42) בכל ביתי נאמן הוא וש“ב ביתי, יא”ר ורנ"א עַמִי (נראה תקון לשון מפני ההדיוטות).

43) יגדל נא כח ה' וש“ב חילא מן קדם ה', יא”ר ורנ"א קדמך.

44) כי תשתרר וש“ב אתרברבת יא”ר מתרברבת.

45) כל תרומות וש“ב אפרשוְת, יא”ר ורנ"א אפרשוַת.

46) לא תחמוד כסף וזהב עליהם וש“ב עליהון, יא”ר ורנ"א דעליהון.

47) או אל השופט וש“ב לות דיינא, יא”ר ורנ"א מן דיינא.

48) לא חפצתי לקחתה וש“ב לא רעיתי, יא”ר לא רעינא.

49) ויביאנו אל המקום הזה וש“ב וְאַתְיָנָא, יא”ר ורנ"א וְאַיְתְיָנָא.

50) ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך וש“ב ורנ”א וידבקונך, יא"ר והשיגוך דברכות וידבקנך ל' נקבות (כי אמנם לווטין לי זכר).

ודי בזה לעת עתה לאיש כמהו למען יראה כי לא היה לפני בעל ס' יא“ר תרגום משובש, ושהשבושים מרובים בתרגומים אשר לפנינו יותר מבאשר היו לפניו, כאשר עיניו תחזינה מישרים, כי לא חפצתי להאריך בדקדוקים על כל פסוק ופסוק. וכבר עלה בדעתי לחבר מאמר בעניני החלופים האלה (ואולי אבדוק עוד בספרים אחרים עתיקים כ"י או בדפוס כפי אשר תשיג ידי) ולדבר ג”כ בטעמי קצת שנויים ששינה אנקלוס מלשון המקרא, וזה לפי מחשבה שעלתה בלבי, שעקר התרגום לא נעשה מתחלתו מימי עזרא ואילך אלא לצורך ההדיוטות ועם הארץ, ושעל כן התחכם אנקלוס לתקן לשונו לפעמים בחלוף מלשון הכתוב כדי שלא יכשלו בו המון העם, וזה עשה על שני פנים: לפעמים בשמירת הכוונה ושנוי הלשון, כמו אמותה הפעם שתרגם אלו אנא מאית זמנא הדא מנחם אנא, שבאמת אין המכוון במליצת אמותה הפעם אלא זה שאם ימות ימות טוב לבב, לא חלילה שיבחר מות לנפשו, ואנקלוס רצה לסלק מכשול עון כזה מלב ההמון ותרגם לפי הכוונה; וכן הוא לדעתי לא תיכלון בשר בחלב, שלא ליתן פתחון פה לעם הארץ לחלק בין גדי לשאר בהמה, ורבים כאלה: ולפעמים בשנוי הלשון ושנוי הכוונה ג“כ, להסיר מכשול מדרך העם, כמו ויתעצב אל לבו ואמר למתבר תקפיהון כרעותיה, בא אחיך במרמה בחוכמא, כי רחל גנבתם נסיבתנון, ורבים כאלה. וחשבתי ג”כ כי לכך נבחר אנקלוס למלאכה זו כי להיותו נכרי שנתגייר יותר היה מרגיש במה שהוא תמוה ממה שירגיש בו אחד מישראל שהורגל בתורה מתחלת ילדותו. ולא היתה כוונת אנקלוס להרחיק הגשמות בלבד, אבל להרחיק כל מה שהוא זר ותמוה אצל ההמון, וכל מה שיוכל להקל בעיניהם כבוד התורה, דוגמת מה ששנינו מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם. וכבר החלותי ללקט אחד אחד את שהם מן המין הראשון, ואת שמן המין השני, ובדעתי לבארם באר היטב, ולהוציא לפעמים מדעת המפרשים ז“ל שדוחקים פירוש הכתוב להולמו עם תרגום אנקלוס, והם לא ידעו כי רוח אחרת היתה אתו, כגון מי מלל לאברהם שדחקוהו רש”י ורשב“ם והוציאוהו מדי פשוטו, הביאם לזה תרגום אנקלוס, ומי מלל לאנקלוס שיעמדו שנים אנשים חכמים ויפרשו הכתוב על פי תרגומו אשר לא נעשה אלא בשביל ההדיוטות? ואיך לא ראו המפרשים ז”ל שאין זה אלא דוגמת הכתוב הקודם צחוק עשה לי שתרגם הדוא, כל השומע יצחק לי שתרגם יחדי, לבלתי יצחק ההמון השומע?

והנה כבודו הרם יראה בעיניו ולבבו יבין כי כמנהג רעים אהובים מנהגי אתו, לגלות לו מחשבותי עודן עצורות בקרבי טרם תצאנה מקירות לבי וחוצה, והיה אם יישר בעיני כבודו לגלות אזני בהערות והגהות על רעיוני ועל דברי, גם את הטוב אקבל בלב טוב מידיד טוב היקר בעיני, אבל שישלח האגרת ליד המוציא ס' בה“ע, לדבר הזה יסלח לי כבודו, כי בדעתי גם אני לשלוח לבה”ע המאמר אשר בלבי לחבר על הענינים האלה, ועתה אם טוב בעיניו אני אשלח לו כל מאמרי אשר אכתוב פעם אחר פעם באגרותי והוא יכתוב עליו הערותיו וישלח אותן אלי ואעתיק אותן בשם כבודו בקונטריסי אשר אשלח אל המדפיס, כי לתהלה תחשב לי, או אם כה יאמר ישמור אותן ויתנן במאמר אחר שיכתוב לעצמו, וזה יהיה לכבוד לשנינו, אבל לתת בבה"ע אגרת שיכתוב לי טרם יראה כל אשר בלבי לכתוב על הענינים האלה, שב ואל תעשה עדיף; יגלה לי אדוני את כל לבו, וידע נאמנה כי לא עם אוהב כאוהבי הדור הזה ידבר, אבל עם אוהב טהור לב אשר פיו ולבו שוים, ושפת חלקות לא ידע, ומבוחרי לשון ערומים ירחק ויברח:

התירוץ אשר תירץ כבודו הרם לקיים נוסח שמיה דקודשא בריך הוא איננו בעיני תירוץ מספיק, ראשונה שלדבריו שהכוונה השם הקדוש (der heiliger Nahme) מה נאמר בשאר מקומות שאנו אומרים קודשא בריך הוא בל' זכר השם כמו ומי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא ורבים כמהו, כי אמנם שְאֵלָתִי לא על נוסח הקדיש לבדו יצאה אלא על הכלל כלו יצאה; שנית הטעם שהביא שלא לומר שמיה דקדישא שלא ישתתף בו המלאך, לדעתי יש לו פירכא, שאם נקרא המלאך בשם קדיש, לא נקרא בשם קדישא שענינו הקדוש בה"א הידיעה מה שלא יתכן אלא למיוחד שבקדושים; ושלישית אחר שאמרו יתגדל ויתקדש שמיה רבא ולא אמרו שמיה דִרְבוּ למה אמרו שמיה דקודשא ולא שמא קדישא, אם הכוונה השם הקדוש? אשר על כן עדיין בדעתי אני עומד שהנוסח משובש ושאין לומר אלא שמיה דקדישא, וכן בכל מקום שאומרים קודשא בריך הוא צריך לומר קדישא בריך הוא.

אם יש את נפשו לחזק בינינו עבותות הידידות יסיר מִפֵתַח אגרותיו השבחים הנהוגים, ויכתוב אלי כמשפט הקדמונים: ממני יהודה בן יונה לידידי שמואל דוד בן חזקיה שלום, והיה זה שלום וחזוק לאהבתנו כל ימי חיינו. ועתה בהתחדש עלינו השנה אעתר אל אלוה וירצהו, ושנת ברכה עליו יגזור, וכל משלח ידו יברך ויעזור, ושלל ורכוש אליו יבזור, וישביעהו שובע שמחות, ונסו יגון ואנחות, כלבו וכלב ידידו הנושא אהבתו לראשו עטרת, לתהלה ולשם ולתפארת.

הכו“ח פה טריאסטי ביום ששה ועשרים לחדש הששי, שהוא יום האחד ועשרים לחתונתי, שנת תקפ”ח

הק' שמואל דוד לוצאטו


Nr. LXIII

An J. S. Reggio

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 57.    Premier livre de mém.f. 146

3.10.1828

כ“ה תשרי התקפ”ט

לידידי ליש"ר שלום ואמת

אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים, הוא הבוחן כליות יבחן וידע אם לא במרד ולא במעל נעשתה החטאת, ובדעתו יצדיק צדיק, ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו, ומי יקום למליץ לו ומי יצדיקהו, והאל אשר אשם לו הוא עד הוא בעל דין והוא עתיד לדון? זאת אשיב אל לבי על כן אתחלחל ואתמוגג, כי זה שנה אשר יצא לאור ספרך התורה והפילוסופיאה, ואני, כי שמעתי דבת רבים קול שופר שמעה נפשי תרועת מלחמה במחנה, מנעתי את עיני מהתענג לאורו, פתוני ואפת הסיתוני וגם יכלו לי אנשי שלומי, וחלקתי כבוד לרב, וחטאתי לאלהים. כי אמנם לוּ לך לבדך חטאתי החרשתי, ופללני אלהים, והוא היודע תם לבבי כבר נתנני לרחמים לפניך, ואהבתך היקרה אשר זה עשר שנים חננת את עבדך לא חסרה דבר, אבל מה אעשה כי עוונותי עברו ראשי נגד ה' ונגד האמת חותמו וחותמי, מוסר כלמתי אשמע בחדרי לבי אף לילות יסרוני כליותי לאמר כאחד הנבלים עשית, עצמת עיניך מראות בטוב, ולא חפצת בברכה ותרחק ממך, הזה פועל חכם השוקד על דלתות האמת, אם אלה מעללי גבר כלביא יקום וכארי יתנשא על חלומות העם ההולכים בחשך, ואת מוראו לא יירא ולא יעריץ? אך אף לזאת הנה אתברך בלבבי לאמר שלום יהיה לי, הצדיקני אלהי, כי הנה הוא בחג הסכות החולף הזה הביא אל ביתי, גבר עמיתי, איש בריתי, שחבד"ל, אשר להשכיל לא חדל, ויבא בידו ספרך למען אקרא בו, כאלו האמת האהובה לי מעודי חמלה עלי, ותסר צעיפה מעליה, ותקרב אלי מאליה, כראותה אותי בורח ממנה ולא מרוע לב, ונתקיים בי הפך המנהג שהיא תבא אחריך שחבריך יקיימוה בידך.

ועתה הנה ידוע יהיה לך ידידי כי קראתי מכתבך מראשו לסופו, וקראתיו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל תענוג, ומאד התעלסה נפשי בו כקורא באחד הספרים מתי מספר אשר התקבצו בהם הטוב והמועיל והערב. הטוב מצד מה שבא בו מהצעת סברות הפוקרים האחרונים וגלוי ערותם וביטול טענותיהם בחכמה וביראת ה‘, עם ביאור עקרי אמונתנו בדרך נאות מאד על פי התורה והמצוה והשכל, יותר מכל מה שכתבו בו הראשונים אשר לפני רנה“ו זצ”ל. המועיל מצד מה שהתבאר בו מהסכמת התורה עם החכמה והמחקר, עם בטול טענות התורניים המחללים שם שמים בקדושת כוונתם, ועם הקרבת מציאות והכרח האמונה אל השכל, ועם זה בהגבלת ממשלת המחקר סביב סביב, פן יהרוס אל ה’ לראות ונפל. והערב מצד רבוי הענינים המתחלפים הבאים בספר הזה, וזכרון מחברים ממחברים שונים, עם קבוץ אמרותיהם המפוזרות קדמה וימה, וגלוי תעלומות ונשכחות היקרות לאוהבי תושיה, מתוק לנפש, משמח לב ומאיר עינים, וכל זה מלבד צחות הלשון ונועם המליצה ותקון הסדר הבהיר והמזהיר.

כי על כל אלה ראיתי מכתבך מקבץ במעוט כמותו שבחי ספר המורה להרמב“ם בבחינת עומק למודיו ונטייתם כלם אל התורה והיראה למען הצדיק רבים, ושבחי מאור עינים לר' עזריה בבחינת נועם הקריאה בו מצד רבוי עניניו וחלופם, וכל זה עם העדר הדברים הקשים והמרים אשר באו בשני הספרים החשובים ההמה. כי אמנם לא שקר מלי אחשוב, אם אחליט כי גם אותם התורניים אשר לא היתה דעתם נוחה הימנו לא ימצאו בו בוסר אשר יקהה שניהם כערך הבוסר אשר מצאו אבותיהם בשני הספרים היקרים הנזכרים, אשר היו להם למשטח חרמי”ם. אשר על כן צר לי מאד כי לא שמרת לפיך מחסום בקצת ענינים אשר הם חוץ מענין הספר, אשר אולי בשתיקתם היה ספרך עולה לרצון על שלחן תופשי התורה, והיה יגיעך ועמלך לתועלת להם ולא לזרא. יגער ה' בשטן אשר הסיתך לשלוח ידך ולגעת אל קצת מנהגים אשר אם אינם מצוה הִדוּר מצוה הם, ועל כל פנים אין בהם רע לא נגד התורה ולא נגד השכל, מאחר שהכל יודעים כי המון העם הרואה לעינים לא יתפעל בזולת סימנים חיצונים אשר תשבע עינו לראות, כדרך שצותה התורה הקדושה על עשיית המקדש וכליו זהב או מצופים זהב, ועל בגדי הקדש שיהיו לכבוד ולתפארת בזהב ואבן יקרה, ועתה אשר אין לנו אחת מאלה, הלא תועלת יש ולא נזק, וכמעט מן ההכרח אני רואה בתקנת הכתר והרמונים ופתיחת שערים והגבהה וגלילה ולוייה, ועל הכל בסנדקות והסעודה שאחריה והמתנות הנלוות אליה אשר היא בכללה המצאה טובה מאד למתק לחיך ההמון מרירות המצוה הגדולה מצות המילה. וכן בענין דין ראש השנה (מלבד כי השכל מגמגם הרבה במה שחדשת בו ועכ“פ אמת הוא שאין הבורא צריך ליום מיוחד לעיין על הנהגת עולמו, ועוד אם ישפוט על הכלל צריך הוא שישפוט על הפרט, כי אין ידיעה בכלל אלא מתוך הפרט, א”כ חזרת למה שברחת ממנו, ומלבד שאם ברצונו הטוב לתקן קלקולי עולמו לא יתכן שימתין עד שיתוקן מאליו, כי זה לא יהיה מעולם, ואם יהיה אין צורך לתקונו, ויותר יצדק לפי השכל האנושי שיתקנהו כשיראהו מקולקל, ולא שימתין עד שיתקרב מעצמו אל התקון) הנה אתה מבטל תועלת ההפחדה, אשר ראה בחכמתו בעל העקדה, וכל הענין ההוא חוץ מכוונת הספר, ומה נכבד היה הספר אם היה הענין ההוא חסר ממנו! צר לי מאד, ידידי, צר לי מאד על ענינים מתי מספר אלה אשר השחיתו כוונתך להועיל, בתתך פתחון פה לבעלי הדין להשמיע בחוץ תלונותם, ועל הכלל כלו יצאו לתת כרם חמד כגפן סדום ושדה אשר ברכו ה' כשדמות עמורה. ויהי מה אני אוסיף ועוד אוסיף וארבה ולא אסור להשתעשע במאמר הנכבד הזה אשר כתבת להורותנו, ואענדנו עטרות לי, ואברכך בחיי, יוסיף ה' לך חיים ושלום להוסיף עוד ידך במכתבי תורה ותושיה לחן ולחסד בעיני אלהים ואדם, ולשמחה וששון לרעך אשר כנפשך

טריאסטי כ“ה תשרי התקפ”ט.

שד"ל


Nr. LXIV

9.11.1828

ג' כסלו 5589

שדבח“ל אל שחבד”ל

שלומך ישגא ויגדל

כמים קרים על נפש עיפה, היתה לי מגלה עפה, אשר כתבת אלי, כי הייתי על אובל אולי, ירא וחרד פן חרה אפך בי על אשר תקפה עלי שנתי, ופן בליל החותם ההוא חתמת דיני לחובה, ועתה ראיתיך מוחה מספרך את אשר חטאתי לך, גם אלה תשכח ואנכי (ואותי) לא תשכח, על כן ששתי כשמחת בקציר וכמוצא שלל רב, אבל מה אעשה כי אינני מופנה משום צד להשיב אליך דברי חן כמשפטי, כי אץ לי התרגום לעבוד עבודתו, ולא אשקוט עד תומה, וזה לא יתנני השב רוחי, ככל אשר ראית בימי היותך בזה, אפס כי לבלתי תחשוב בלבך שכל מלאכתי אבוד זמן בבדיקת חלופי הנסחאות, אגידה לך כי דרשתי וחקרתי על כל המקומות אשר נטה בהם אנקלוס מלתרגם הכתוב מלה במלה, הן בשנוי לשון, הן בשנוי ענין, הן בתוספת לשון, הן בתוספת ענין, ומצאתי דרכיו בזה שלשים ושתים נתיבות חכמה, ואני מפרש אותם אחד לאחד, ומחלק הכתובים איש איש על מקומו, איש את רעהו יעזורו בהבנת כוונת אנקלוס, וזה דבר חדש לא שערוהו הראשונים, ואור גדול יוצא ממנו להאיר חשכת התרגום, וסוף סוף איננה מלאכה בלתי ראויה לאיש אשר כמוני, כי לא תצא מתחת ידי בלא חדושים רבים ונכבדים.

רעיונך על מכירת יוסף הוא עצם האמת בלא ספק, גם כי לא חדש הוא, כי כבר קדמך תלמידי היקר שמואל חיים זלמן זה ימים ושנים, והודיתי לו והסכמתי עמו, ואחרי כן מצאתי לרב החזקוני שאומר כן בפירושו הראשון, אלא שהוא אומר אחריו דבר אחר; ועל כל פנים, יפה דנת ידידי, ויפה ביארת רעיונך החדש אצלך, יפה הקשית ויפה תירצת.

ועתה אני בודק תרגום כתיבת יד ישן נושן משנת מה לאלף הששי, ואני מלקט ממנו נסחאות משונות, ומפני שכבר היה מי שדִבֶר בגיסת אשתי לתתה לבעל הכוזר (ושם אמו יהודית כאשר ידעת) משביעך אני בסוד גדול מופלא ומכוסה מכל החי מכל בשר שתגיד לי מה דעתך ומה מחשבתך, ומה טיבו של חותן אבן עזרא, וסוף סוף אם יהיה הדבר נאה ומתקבל אם אין, וכל זה לפי האהבה אשר בינך וביני ביושר לבב ובזריזות. ואתה שלום וביתך שלום, ואביך ואחיך ובניך ובנותיך שלום.

כחפץ ש"ד הכותב וכחפץ רעיתו וכחפץ פרי בטנה.

טריאסטי ג' כסלו תקפ"ט


Nr. LXV

25.5.1829

כ"ב אייר 5589

אל הבחור הנחמד המשכיל והנבון בני אהובי בחירי רצתה נפשי אהרן שי' שלום ואמת.

שַמֵחַ שמחתני תלמידי חביבי בכתבך הרומי והעברי, הן במה שראיתי מתוכו שקידתך על הלמודים לטוב לך, ולשמחת הוריך היקרים ולשמחתי, והן באשר הראיתני כי עודני לנגד עיניך ולא נשכחתי מלבך, ואהבת נעורים לא תמאס. ומה מאד צר לי על לחץ הזמן אשר לא יתנני התעלס אתך באהבים ולהרחיב פה ולהאריך לשון עמך באגרת שלומים ומכתב ידידות, והיה זה לי למשיב נפש, ולך אחשוב יהיה לרצון! אפס כי איננו עתה מופנה אף לא מצד אחד, כי סבבוני טרדות, כי גולה אני למקום תורה, וקרב לי זמן הנסיעה, ואני בהול לא על ממוני, אבל על למודי, ושוקד אני על חבור קטון אשר החלותי, להשלימו פה עודני שקט על שמרי, טרם יבאו הימים אשר אומר אל שכלי, בעלוני אדונים זולתך, ואצטרך לעשות רצוני כרצון אחרים. כי ידוע יהיה לך כי נקרא נקראתי ללכת פאדואה בראשון לחדש יוליוס הבא עלינו, למען התחבר אל המלמד האחר אשר יהיה עמדי, וזה לתקן סדר הלמודים לפני נאוועמבער. ואשר שאלת לדעת מה הדברים המוטלים עלי ללמד, גם זה לא הוגבל עדיין בצמצום, רק דרך כלל אני קרוא בעבור תורה שבכתב וידיעת הלשון וקורות הימים לאומתנו, וחבר נבחר בעבור תורה שבעל פה לכל מחלקותיה.

ויען להאריך כחפצי אין בידי לעת עתה (ובכל לבבי אעשנו כאשר יניח ה' לי) אמרתי אשיבך מלין על דבר ביאורך בפרשה י“ב לירמיה, ואומר כדרכי באמת ובתמים ובלא שפת חלקות, כי מצאתי ביאורך דחוק מאד ובלתי מתישב18 על פשט הכתובים, כי לדעתי הענין פשוט הרבה יותר מאשר חשבת ומאשר חשבו נכבדי המפרשים אשר מעולם, ולא אאריך בהערות על דבריך, כי תשמע פירושי ואתה תשפוט, ונאמן עלי לדיין שכלך הישר כי תסכים דעתך עם דעתי! רק זאת אומר, כי מה שפירשת התיקם וגו' דרך נסיון, לא יתכן אחרי אשר קראם רשעים, כי הצדיקים יְנֻסו לא הרשעים, והמנוסה אם לא יעמוד בנסיון אינו נקרא על זה רשע. והנני מבאר לך דעתי בקיצור. אחרי שאמר ה' לירמיה ושארית לא תהיה להם וגו'. התחכם הנביא הצדיק ע”ה ללמד סניגוריא עליהם, ואמר מדוע דרך וגו‘, כלומר למה אתה מניח לרשעים מתי מספר אשר בקרב ישראל שיצליחו, וזה גורם שאחרים ילמדו מדרכיהם הרעים: ואתה ה’ ידעתני וגו' ואתה יודע כי לא משנאה אני אומר לפניך מה שאב בא לומר, כי ידעת היותי תמיד מתפלל על טובת בני עמי, ואמנם עתה אני אומר לפניך על אותם הרשעים מתי מספר אשר בתוכנו: התיקם כצאן לטבחה, התיקם והפרידם מכלל האומה, והענישם כפי חובם, למען הנשארים ישמעו וייראו ולא יוסיפו לעשות כמעשיהם. שאם אין אתה עושה כן, עד מתי תאבל הארץ וגו' כי אמרו לא יראה אחריתנו, האחרים והם הרוב, הרואים בהצלחת הרשעים. יאמרו אין דין ואין דיין, וההשחתה הולכת ומתרבה בקרב האומה. עד כאן תפלת הנביא לטובת בני עמו, מכאן ואילך תשובת רוח הקדש, כי את רגלים רצת וילאוך וגו' כפירוש ר' יוסף קמחי, והוא משל הדיוט ידוע אצלם, ענינו, לא יכולת בדבר הקל, ואתה מתפאר בדבר החמור? ופירושו בצדו, כי גם אחיך וגו' כלומר, איך תחשוב שאתה יודע כי רובם זכאים, ולכן תתפלל שאענוש הרשעים, בעבור הצלת הרוב, שלא ילמד מהם? הנה אחיך ובית אביך אתה היית בוטח בהם ומאמין בם, והנה גם הם בגדו בך, ראה איך אינך מכיר לבותם: מעתה אל תאמן בם, ודע כי אין מיעוטם רשעים, אבל רובם או כלם, לפיכך כבר נחתם גזר דינם לכליון, ולא אחוש עוד להעניש קצתם להצלת קצתם, אבל אניח להם שיצליחו, כי חפצתי להשמידם, על דרך ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, וזה טעם עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי, ושאר הפרשה, שאינו אלא הודעת חתימת הגזרה על החרבן ועל הגלות, לבאר לירמיהו כי תפלתו עליהם חוץ למקומה וחוץ לזמנה, על דרך ואתה אל תתפלל. כן נ“ל המשך הפרשה, לפי דרכי דרך הפשט הפשוט המתישב על הדעת, בלי דוחק כלל, וגם ידעתי כי לא יסכימו לדעתי גדולי המפרשים, וביאור מנחה חדשה איננו לפני. ואתה תלמידי ידידי חזק ואמץ בדרך חכמה אשר דרכה רגלך בה, והשמיעני ששון ושמחה בשומעי ממך בשורות טובות משלומך ומחכמתך. ואני בימים שעברו שמתי פני ללמוד לשון סורי (Syrische Sprache) ולקטתי ממנה בשמים בהבנת ובהגהת התרגומים, ומאשר ידעתי כי נקל זאת ללבך לב חכם, כי רצת את סוסים ולא הלאוך, ומה לא תתחרה את הרגלים? איעצך שתשים גם אתה פניך אליה בקצת שעות הפנאי, (כי ידעתי לא יחסרו לך בעירך הספרים) ודעת לנפשך ינעם. ואחת אבקש מאתך, שתבקש ותדרוש האמת הוא המצא בעירך בביבליאטעקא פובליקא נביאים עם תרגום כתיבת יד, משנת 1106 (הוא שנת מות רש“י ז”ל). ותודיעני כמה מספרי הקדש נכללו בו, ואז אבקש ממך לבדוק אותו בקצת מקראות אשר ארשום לפניך. ועתה אשים למלי קנצי, ואתברך ואצא, וגם ידידנו שחז”ל דורש שלומך וטובתך, והוא שלום בעצמיו האל יעזרהו ויצליחהו. אשתי עומדת בשמיני מן התשעה, וחלתה באסכרה והשקיתיה רפואה כשלשים יום, ושבה לאיתנה, האל יפקח עיני יצוריו, ויבער רופאי אליל מן הארץ.

ואתה ידידי שלום, אהבני וכתוב אלי מזמן לזמן, וגם אני אליך.

נאום אוהבך הכו“ח פה טריאסטי ליל ל”ז לספירה שנת התקפ"ט

הצעיר שד"ל


Nr. LXVI.

An Gabriel Engländer

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 60    Ante I. Nr. 30.

9.7.1829

ח' תמוז התקפ"ט

לכבוד התורני החכם השלם האיש גבריאל המגיה המעולה, רוב שלומות ושובע שמחות אמן.

בנחל הבשור (וויען ניסן תקפ"ט) ראיתי בשמחה התעוררות המחוקק המפואר אנטאן די שמיד21 להוציא לאור פעם שלישית את התלמוד הבבלי, ונכפלה שמחתי בהציצי מחר כי לשונך אדוני במודעה ההיא כי הגהת הדפוס הנכבד הנזכר עודנה גם היום ביד גבר נבון וחכם כמוך.

ואני הצעיר כי כל ישעי וכל חפצי מעודי עד היום הזה להג הרבה ויגיעת בשר לחרוש מחשבות ולכתבן על ספר לחלקם ביעקב, ישוטטו רבים ותרבה הדעת, ומה גם עתה כי נקרא נקראתי להעתיק אהלי ממולדתי לעיר פאדובה ללמד דבר ה' ולשון אבותינו בקאללעגיוס ראביניקוס אשר יוקם שם בקרוב, ותוחלתי מאלהי יהיה עמדי להוסיף שנית ידי כפלים לתושיה לכל אשר ימצא שם בדק לצורך המתלמדים ולתועלת כל שוחרי מדע, אמרתי קרבת אדוני לי טוב, ומה נעים כי נכרתה ברית אני ואתה, והיה אדוני לי למליץ אצל האדון המחוקק המפואר, אשר גבר עלי חסדו עד היום והודיע טיבו לרבים בבכורי העתים תקפ“ו – תקפ”ט אשר נתן בהם מקום למחברותי עשר ידות מיתר המחברים הנכבדים ממני, וחסדו מאתי לא ימוש וזכרו מלוח לבי לא ימוט כיתד התקועה במקום נאמן, ובריתי נאמנת לו בכל אשר אלך.

ועתה אחת היא שאלתי ובקשתי מאתך אדוני, כאשר יגיע תור מאמרי אוהב גר לפני האדון המחוקק לרצון להוציאו לאור (וכאשר ימהר יחישה יומו, כן יגביר חסדו עם עבדו) ישים עינו בנוספות אשר שלחתי אליו זה מקרוב, ויחפש וימצא בו כדברים האלה לאמר: “ואני אתמה על ר' משה קמחי, אשר בסוף מהלך שבילי הדעת כתב שהרמב”ם חבר עת שערי רצון להפתח" וזה משגה יצא מתחת ידי בעבור אשר ראיתי מאמר שער השיר נדפס בדפוס בומבירג בסוף מהלך שבילי הדעת, בלי שום רמז שיודיע למי הוא המאמר ההוא; ועתה במקרה ראיתי והתברר לי כי השער ההוא איננו לר' משה קמחי, רק הוא חלק ממאמר שקל הקדש להרב ר' דוד אבן יחייא בעל לשון למודים, כי כל השער ההוא מסכים מלה במלה עם הכתוב בשקל הקדש, והעדות הברורה כי זה לקוח מזה ולא בהפך, הלא היא כי הוזכר בשער ההוא החכם בדרשי, אשר נודע היותו מאוחר מאה שנה לר' משה קמחי, וקודם בזמן לר' דוד אבן יחייא. אשר על כן אחלי יכונו לפני כבוד אדוני בבוא מאמרי לידו ימחה מתוכו את המלות הרשומות למעלה, וישים את אלה תחתיהן “ואני אתמה על החכם ר' דוד אבן יחייא בעל לשון למודים אשר כתב בשקל הקדש אשר לו (הנדפס בסוף ספר לשון למודים, וחלק ממנו גם כן בסוף ספר מהלך שבילי הדעת) שהרמב”ם חבר עת שערי רצון להפתח".

ואחרי הקדמת תודותי לחסדו זה אשר יגמלני כבוד אדוני, עוד זאת ידבר נא עבדך באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך, ואבקש מאתו ומאת האדון המחוקק שאחרי תום מלאכת הדפסת מאמרי הנזכר עם נוספותיו, ישולח לידי העתק אחד ממנו, למען אבדקהו חפוש אחר חפוש (אחרי אשר ידוע משל הקדמוני כשם שא"א לבר בלא תבן), ואצרוף כבור סיגי הדפוס בלוח אשר אשלח ליד אדוני להוסיף בצד המאמר, וזה אני אומר לא לחוסר בטחוני בחריצות אדוני במלאכתו מלאכת ההגהה, אפס מדאגה מדבר פן המצא תמצא בהעתק אשר שלחתי אות או מלה או נקדה אחת שלא תהיה כתיבתה כתיבה תמה וניכרת, ולהיות רוב דברי הספר סובבים על חלופי נסחאות, הנה חלוף קל בדפוס יוכל לשבש הענין, ותחת אשר קויתי לבער הקוצים מן הכרם, נמצאתי חלילה מוסיף עליהם.

ופה אשים למלי קנצי, ואשתחוה ואצא, ואני תפלה לנורא עלילה יזריח ויגיה אור אדוני המגיה המשכיל כאור החמה, וישים חלקו עם מצדיקי הרבים לעולם ועד,

כחפצו וכחפץ אוהבו הכותב וחותם פה טריאסטי היום יום שמיני לחדש הרביע התקפ"ט.

הצעיר שמואל דוד לוצאטו.


.

  1. נדפס בכנור נעים הלק שני. ע' 206. (י"ל).  ↩

  2. עי' בכורי העתים תקפ"ט 119 (שזח"ה – שלמה זלמן חיים הלברשטאם).  ↩

  3. עיי"ש עמוד 90 (הנ"ל).  ↩

  4. המכתב הזה נשמט פה מהדפוס כי רובו נדפס בהמכתבים הקודמים (המו"ל).  ↩

  5. במקור חסרות אותיות: “מצע[…]הם”, ו“מצעיריהם” היא השערה (הערת פרויקט בן־יהודה).  ↩

  6. מכאן עד ברוך הטוב וכו‘ נדפס בבכורי העתים תקפ"ח ע’ 88 אך תחלת המכתב וסופו נמצא שם בסגנון אחר (שזח"ה)  ↩

  7. עי‘ במשתדל בראשית ל’ ל"ט (שזח"ה)  ↩

  8. עי' גם מ“ש בבכורי העתים תקפ”ה 122–135 (שזח"ה).  ↩

  9. במקור כתוב l’Jndex צ"ל l’Index (הערת פרויקט בן־יהודה).  ↩

  10. במקור נדפס בטעות “מסתמר”. (הערת פרויקט בן־יהודה).  ↩

  11. מכאן עד “וחלומותי שלך” הדפיס רשד“ל ז”ל במכתבו אשר הדפיס בבכורי העתים תקפ“ו עמוד 26 ובבית האוצר דף ה' ומכתבו זה האחרון (כפי שכתב רשד“ל בבית האוצר דף ד' ע”ב בהערה) ”לא נכתב בשביל יחיד ואעפ“כ היה לנגד עיניו שחבד”ל“ ופה ראינו כי לקח גם קצת מליצות מתוך מכתב אשר ערך באמת לשחבד”ל. (שזח"ה)  ↩

  12. עי‘ מ“ש רשד”ל ז“ל במ”ע הכרמל שנה שניה (1873) עמוד 304. ועי’ גם מ“ש החכם ר”א צווייפעל נ“י בספרו מנים ועוגב ע' 95 גם מ”ש הר“ד אפענהיים ז”ל בצופה למגיד שנה י"א. 165 (שזח"ה)  ↩

  13. עי' בכורי העתים תקפ"ח 162 (שזח"ה)  ↩

  14. נדפס בבה“ע (בכורי העיתים) תקפ”ט 76 (ישעיה לוצאטו)  ↩

  15. המספר משובש במקור, הערת פב"י.  ↩

  16. עי‘ גם מ“ש במאגאצין לידידי החר”א ברלינער ני’ שנה שניה עמוד 9. (שזח"ה)  ↩

  17. יודה יודה ידין ידין – המקור בכתב ההסמכה לרבנות: “יורה יורה ידין ידין”. כנראה שזה שיבוש מכוון של שד"ל ולא שגיאת דפוס – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  18. “מת שב” במקור – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

w אגרות: כ"ח אב 5589–כ"ד חשון התקצ"ב

Nr. LXVII

An S. L. Rapport

Nr. d’ordre de l”Index, raisonné, 62.

B – C petit 1. I. P. 16

כרם חמד Cette lettre a ete Publiee dans le

27.8.1829


כ"ח אב 5589

שמואל דוד לידידו אשר אהבה נפשו החכם שלמה יהודה הכהן, שלום ואמת

זה לי ימים ושנים, למן היום אשר החלות להשמיע בחוץ קולך במחברות בה“ע, דבקה נפשי אחריך, אף רוחי בקרבי מתענגת ואומרת: איש כלבבי קם בישראל. ומן אז והלאה נכסף הייתי לשחר פניך במכתב, ולכרות אתך ברית אמת, ברית אחוה ורעות, ברית נפש אשר לא תמוט. אפס אחור נסוגותי וָאַחַר ימים ושנים, כי יראתי כי אמרתי, אם אני ידעתי את האיש ואת שיחו, וייקר בעיני, מאד, הלא הוא לא ידע אותי. על כן חכיתי עד אשר עזרני ה', והוצאתי גם אני בארבע ממחברות בה”ע (פ“ו – פ”ט) דברים אחדים, אשר אולי יהיו לי למליץ לפני המשכילים, ואתה ידידי בראשם. וכבר קדמתי זה חמשה ירחים או עשור לבא אליך במכתבי, לולא ראיתי ס' קנאת האמת לאיש בן עירך, וראיתיו מזכיר אותך לשבח, אז חרד לבי בקרבי, ואדאג פן גם את חלית כמהו, ואז… מה לי ולך, איש לא־יראת אלהים? ואולם ביום אתמול בראותי בבה“ע לשנה הבאה, הדברים אשר הטפת בחכמה וביראת ה' בדבריך אל הקורא, על האיש ההוא ועל כל בני גילו אשר יחשבו לכבד מחברים קדמונים בחפשם בספריהם רק וכו' וכו', וארא והנה לבבך ישר כאשר עם לבבי, עם אלהים ועם אנשים, אז חשתי ולא התמהמהתי לרוץ אליך בצואר, אשקך כאח לי, אחי אתה ואודך, אבי וארוממך, כי עזה כמות אהבה אשר איננה תלויה בדבר בטל, כי אם בהשתוות המחשבות, ובשמחת מציאת איש אשר אלה לו. המדע וההשכל הולכים צמדים והיראה והחקירה היו בו לאחדים, איש אשר כל ימי בקשתיו ולא מצאתיו. כי אמנם (אם אמת נכון הדבר כי שרי ליה לאניש לאודועי נפשיה וכו') אמת אגיד לך כי כל ימי חשקה נפשי בחקירת הקמוניות להוציא לאור אמת נעדרת בעניני החברים, החבורים, המנהיגים, והאמונות, וכבר כתבתי מאמר ארוך על חדוש המצאת הנקוד והטעמים, אחרי עברי על פני כל התלמוד, בתשובות נצחות על בן יוחי, וכי מצאתי במ”ר נזכר שם פָסֵק גם המדרש ההוא חקרתי, ומצאתי עֵדֵי חדושו בתוכו. גם מאמר כתבתי על חכמת הקבלה ועל ס' הזהר, לברר וללבן חדושם וסדר תולדתם, והרבה יותר מאשר עשיתיה יה לבי כמו תנור בוער ונכסף לעשות, או לראות אחרים עושים. אפס כי ראיתי החקירות האלה צריכות לרבוי ספרים יותר מאשר היה בידי, ואז סבותי את לבי לדרוש ולתור במעמקי הלשון ועומק פשט הכתובים, אשר הוא גם הוא מקצוע גדול בתורה, ויתד שהכל תלוי בה, וההתרשלות בה אֵם כל משגה בקרב עמנו.

ועתה כראותי אותך ידידי יקירי, כי פנית אל חקירות הקריטיק“א, חכמה אשר לא היתה עד היום בישראל, ורגלך בה רגל ישרה, ובחינתך בה בחינה זכה, וחפושך בה עמוק עמוק, ויגיעתך בה מבורכת ה‘, בגלוי תעלומות, ובליבון אפלות שחורות כעורב, תעלוזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים, ואשמח כי רב חילך וכי כביר מצאה ידך, ושנה בשנה, כפי אשר אני רואה תוקף נוראותיך מתגבר והולך, כן תתגבר תשוקתי, ותפלתי לאל חי, יתן לך כח לעשות חיל לעבוד עבודתך ס’ אנשי שם, ולבא עד תכונתה, ולהחל ולכלות עוד עבודות אחרות כבדות ונכבדות כמוה. וכבר שאלתי על אודותיך לעוברי דרכים, ושמח לבי ויגל, כשמעי כי עודך בימי הכח, וגם כי ברכך ה' והכין לך לחמך ולחם ביתך בנחת ולא בצער, במלאכה נקיה וקלה, ואין לך מבטלים הרבה כנגדך, אשר לא הניחו מדה טובה לישראל. ואחרי כל אלה, הנה זה שבועיים, בעברי דרך גוריציאה טרם בואי אל העיר הזאת אשר נקרא נקראתי לבא וללמד חכמת הלשון, ופירוש התנ”ך, וקורות עמנו, בקאללעגיוס ראביניקוס אשר יוקם אי“ה במהרה ובקרוב, הראני ידידי החכם יש”ר כתב ידך אליו, וראיתיך נושא שמי על שפתיך לתהלה, אז נכפלה שמחתי ועליצותי, בְבָטְחִי כי בוֹז לא תבוז לאהבתי אשר אנכי מקריב לפניך מחנה טהורה, ותעלה ותגיע לפניך לרצון, ולבך ימהר להוציא דבר: אהבתיך, והיה שכרי.

ועתה בבטחוני הזה אשר בטחתי, הנני מדבר אליך כאשר ידבר איש אל רעהו אשר רֵעָה לו מימים ושנים.

תפישותיך אשר תפשת על בעל מערכי לשון כלן בדעת בתבונה ובהשכל נכונות וצודקות, ורבות התועלת למוסר המחברים, ואף גם זאת לבי רך מאד, וחוששני לך מחטאת משום צער בעלי חיים, כי באמת לוּ יש נפשי תחת נפשו של מר"ל כי עתה צויתי את ביתי ונחנקתי.

ואולם כגבוה שמים מארץ כן גבהו דרכי תפישותיך ידידי, מדרך עקלקלות אשר הלך בה יששכר חמור גרם, הוא יששכר בַעַר, אשר יצא אחרי לבלעני חנם בדברי הבל אין בם מועיל, לסלף דְבָרֵי הצדיקים. וכמה לא חולה ולא מרגיש האיש אשר יפרש ועושה חסד לאלפים עושה כמה אלפים חסדים! ועל דבר גזרת תנור מן אתון נורא, הלא זה עול וחמס להחליט עלי כי גנובה היא אתי מן געזעניוס, אחרי כמה וכמה גזרות ורעיונות אחרות אשר חדשתי, אשר לפי הנראה משתיקתו של יב“ש לא מצא אותן אצל געזעניוס. והאמת אגיד לך כי ספרי געזעניוס לא ראיתי ולא שמעתי עד זה ארעה או חמשה ירחים, וראשונה קראתי ספרו Lehrgebaude, ומצאתי בו דברים טובים, גם קצת חדושים אשר כבר חדשתים וכתבתים מליבי, כמו עינין העתיד בהא נוספת בשלמים, ובהא חסרה בנחי הלמד (והתימה על יב"ש שלא אמר כי גם זה גנוב הוא אתי), גם מצאתי בו שבושים וחסרונות, וענינים הרבה שאין דעתי מסכמת עליהם, ובקצתם נ”ל שכבר כתבתי טוב ממנו, כמו בהוראת הבנינים. ואחרי קראי ספרו בדקדוק הכתבתי ללייפציג שישלחו לי ספרו בשרשים, והם שלחו המהדורה השניה אשר לא יצא ממנה רק חלק ראשון, ואת המהדורה הראשונה לא ראיתי עד היום זולתי לרגעים, בסתו העבר וביד אחרים. והנה באמת ובתמים גזרת תנור מן אתון ונורא לא ראיתיה בגעזעניוס גם לא שמעתיה משמו בלתי היום מפי יששכר, ולוּ היתה נפשו טהוּרה היה רואה ג“כ טהרת נפשי ולבי בכל כתבי, ולא היה מחפא עלי דברים הרחוקים מאד ממנהגי. ואני לוּ היה האיש הזה חשוב בעיני, הלא מאז יצא לקראתי בפעם הראשונה, היה לאל ידי להשיב לו גמולו שבעתים, ולהפיל כל דבריו וכל חדושיו וכל פירושיו וכל שיריו ארצה, כי באמת אין בפיו נכונה, לא צחות ולא תבונה, ואולם אם הוא בפחזותו מאבד לוחות (Blatter) בה”ע בהבל וריק, לא רציתי להגדיל ההשחתה בהשיבי על דבריו הבטלים, אבל התאמצתי להכביד הספר בעניני תושיה חדשים ונכבדים כיד אלהי הטובה עלי, ואולי תשאלני ידידי: ומה היה לך כי טמנת ידך בצלחת ולא כתבת דבר בבה“ע לשנה הבאה? – ולזאת אשיב כי במשך השנה הזאת עבודה גדולה עבדתי על תרגום אנקלוס, ובדקתי חלופי נסחאותיו בדפוסים קדמונים ובלתי מצויים, ובספרים כתבת יד קדמנים ויקרים מאד, גם מדברי גדולי המפרשים הראשונים לקטתי קצת נוסחאות, והאתי הכל בכור הבחינה, והיו בידי ת”ו נוסחאות חדשות, ורובן צודקות לפי דעתי, וגליתי ערות המעתיקים אשר ברוב המקומות הגיהו התרגום ארח לשון הפסוק והשחיתו כוונת המתרגם, ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה, ואחד מהם רש“י ז”ל, כי פעמים רבות לא ירד לסוף דעתו של אנקלוס, והגיה וקלקל. ועל ידי זה התעוררתי להעמיק החקירה על עומק כוונת אנקלוס בנטותו מלשון הפסוק, ודקדקתי בנטיותיו וחלקתי אותן שללשים ושנים נתיבות חכמה, בארתי אותם אחד לאחד, והכל לפי דרכי, דרך הפשט הברור והעמוק, הרחק מאד מדרך פלפול שוטה של אחרים. והנה שלחתי מכתב זה (אשר קראתי שמו אוהב גר) ליד המדפיס, אך הוא כבר קדם לסדר ולהדפיס ס' בה“ע, ואפס מקום למאמרי. א סבותי את לבי להתלמד בלשון סורי, ועיינתי בתרגום כתובים ומצאתי בו מלות הרבה סוריות, ובדקתי בספרים ומצאתי הרבה מהמלות ההנה משובשות מאד, להעדר ידיעת לשון סורי מהמעתיקים, ובדקתי גם ס' המתרגמן, ומצאתי בו שבושים לרוב, גם בס' הערוך מצאתי קצת, עם היותו על הרוב צודק מהמתרגמן. גם אנה ה' לידי תהלים octaplum דפוס Genua, של יוסטיניאן, משנת רע”ו, ומצאתיו מדוייק הרבה מדפוסי ויניציאה. אז כתבתי נוספות למאמרי, וכללתי בהן תחלה, מודעה על אודות לשון סורי ומשפטו ותועלתו, עם ביאור קצת מדרכיו המיוחדים לו, ואשר להם מקום בתרגומים ובתלמוד; שניה, ביאור קכ“ה מלות סוריות המצאות בתרגומים ובתלמוד, שנשתבשו או לא נתפרשו יפה בערוך ובמתרגמן, עם תקון שבושים הרבה בתרגום כתובים; ושלשית, קל”ב חלופי נסחאות בתרגום תהלים: וכל הדברים האלה בקיצור לשון כדרי. ושלחתי גם הנוספות האלה ליד המדפיס, למען ידפיס מאמרי לס' בפני עצמו, והוא מאן ימאן לעשות זאת על הוצאותיו, וכתבתי לו זה ימים כי קנה אקנה מאתו במחיר מאתים העתקות, והנני מצפה לראות מה ידבר בי. ובאמת צר לי על איחור הדפסת המאמר הזה, כי יקר הוא בעיני מאד, וגם בעיני המשכילים אשר הראיתי להם דבר ממנו נשא חן וחסד, כי חדש הוא, ועל אבני השכל הישר יסודתו, והעבודה אשר עבדתי בו עבודת פרך באמת, והאמצעים אשר היו לי בעבודתי אינם נמצאים בכל עיר ועיר, ואף לא בכל ממלכה וממלכה. ומה גם עתה בראותי כי גם אתה ידידי שמת פניך ללשון ארמית, בספרך אשר קראת בשם ערך מלים, יצר לי מאד אם לא יהיה לפניך מאמרי זה בטרם תוציא מלאכתך החוצה, כי האמנתי יהיה לך לעזר מעט בקצת המקומות, ואם בקצתם תתקן שגיאותי, גם בזה אשמח, כי מובטח אני העצמי של תמצא מלאכתי עשויה בהתעלמות ורפיון ידים כמלאכת רמ“ל. וכל כך יקרה מלאכתי זאת בעיני, כי בהולד לי בחדש שעבר בני בכורי (מדי דברי בו המו מעי לו, כי עזבתיו בטריאסטי עד שובי ולקחתיו אי"ה) קראתי שמו אהב גר, ובלע”ז Philoxenus (תרגם יוני של אוהב גר) לזכרון כי מיום חתונתי עד יום הולדו עבדתי יומם ולילה בעבודת המאמר הזה. והסבה אשר הביאתני להסב פני אל חקירת התרגומים היתה שאלת כ' י“י על התרגום דמוקדין קיטמא, ושאלתי וחקרתי מכל מיודעי, ומצאתי דפוס ליסבונא שנת רנ”א, ומצאתי בו דמושדין קיטמא. –

ולבלתי תהיה אגרתי זאת ריקה מדבר חכמה, ואחרי אשר ידעתי כי כבר עשתי פירוש על ישעיה, אחוך שמע לי דעת חדשה בפסוק ואפי על תבליתם, וקושי המלה האחרונה הזאת נראה לעין, והא לך אור חדש: כי עוד מעט מזער וכלה זעם וְאַפי עַל־תֵבֵל יִתם: – וואס זאגן זיא, מיין הערר? איזט ניכט דא דיא וואהרהייט זעלבסט? גם לא גנובה היא אתי מן געזעניוס. – מחברת מוסר השכל לר' האי מוציה היא בגלילות האלה בסוף המחזורים הגדולים דפוס ויניציאה, ואם תחפוץ בה אעתיקנה ואשלחנה אליך. – שמעתי (וצר לי) כי המדפיס חשב להשבית הספדת בכורי העתים, עד יזדמן לו למכור העתקות רבות אשר נשארו מהם בידו. – אֱהָבֵני ידידי יקירי, ושלומך ושלם כל ביתך ירבה, כחפצך וכחפץ הכו“ח פה פאדובה היום יום כ”ה לחדש החמישי שנת התקפ"ט.

אוהבך הנאמן

שמאל דוד לוצאטו


Nr. LXXVII

AN S. L. Goldenberg

Nr. d’ordre de l’ Index raisonne 63 Ante I. 55.

16.7.1830


כ“ה תמוז התק”ץ

שמואל דוד לידידו היקר והנבון שמואל יהודה גאלדענבערג שלום

ברוך טעמך וברוך אתה אשר יצאת לקראתי לשלום במכתבך הנעים אשר היה לי לששון ולשמחת לבי. הלא אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי, בהקרות ה' אלהי לפני הון יקר מכל הון, ומכמן יקר מכל מכמן, לא יסולא בכתם אופיר, ולא יערכו ו כל מחמדי זמן, הלא הוא…. אוהב טהור לב ורֵעַ נאמן. – תחת אשר מציאת ידיד נפש תְבֻקַש כמטמונים ורחוק רחוק הִמָצְאָה גם בין אנשי עיר אחת הקרובים זה אל זה ויודעים ומכירים איש את אחיו, ולאיש אשר כמוני רחוקה היא ביותר, לאהבתי הבודדות ולשנאתי תשואות החברה וישיבת בתי כנסיות עם הארץ, עד כי כמעט אין לי רֵעִים מלבדי תלמידַי; הנה פתאום רֵעַ נראה לי בארץ רחוקה, מצאתיו ולא בקשתיו, לא קראתיו וענני, והוא נושא לבבו על כפיו מנחה לפני, ואהבתו הטהורה יקריב לי תשוה, לא במחיר ולא בשחד, כי אם לאהבת האמת ולכבוד התושיה, הלא אעלוז?

וזאת שנית שַמֵחַ שִמַחְתָנִי בִפְרָשךָ על נפשי אור חדוה בבשורתך אשר בִשַרתני כי באה אגרתי ליד ידידנו החכם שי“ר, וכי גם הוא כבר השיבני זה כביר תשובת אמרים נחומים משמחי לב, וכי נעצב הוא על בלתי בואו מענה מאתי. ואני זה לי אחד עשר ירחים מיום כתבי אליו, ולא הגיעתני מאתו תשובה, ואשבה משומם, אמרתי אך מאוס מאסני, ולא חפץ באהבתי ורחק ממנה. ועתה נִחַמתני וְשִמחתני ידידי, בשמעי כי החכם ההוא היקר בעיני מכל חכמי הדור אשר שמעתי שמעם וראיתי את כבודם במעשה ידיהם, גם עָנה ענני במכתב, גם כַבֵד יכבדני בְהֵעָצבו על שתיקתי. ועתה עליך המשא הזה, שמואל יהודה, להגיד לאיש כי אגרתו אלי לא ראיתי ולא שמעתי בלתי היום, רק בשבוע החולף הגד הגיד לי אחד מחכמי העיר הזאת אשר אני מתגורר בה, כי ידידנו יש”ר בקש מאתו בכתב שיגיד לי, כי החכם שי“ר מתרעם עלי על בלתי השיבי למכתבו תשובה, ואני שמעתי ולא אבין, כי אמרתי הלא לי ריב ומדון עליו, אשר קִדַמתי להקריב לפניו אהבָתי מנחה, ולא שעה אל מנתי ולא ענני… והוא מתרעם עלי! אמנם אמת הגיד לי ידידנו יש”ר כי טרוד אני מאד במלאכתי, יומם ולילה אין מנוח לי מעבודה קשה, ולא מחסרון ספרי למוד בעמנו, אבל מחסרון ספרים המתוקנים בתבונה והשכל לרוות נפש אוהבי האמת הצמאה לדברי חן ושכל טוב המתישבים על הדעת, ומתקבלים לאזן שמעת. כי אמנם לא נערים קטנים הנעורים מחכמה ומדע המה תלמידי המדרש אשר אמר האלהים לתתני בו למורה, אך צעיריהם בני עשרים, ומהם בני שלשים ובני שלשים ושש שנה, וכלם כבר למדו חכמת הפילוסופיא והטבעיות והלמודיות, ואחד מהם רופא מומחה. ואני זאת פקודתי, וזה משא עבודתי לפרש להם כתבי הקדש מבראשית, ולא להגיד להם דברי המפרשים (כי לא לכך המה צריכים, וכבר קראו ושנו בהם בילדותם) אבל לברר להם עומק פשט הדברים, פתרון שיהיה נכנס באזניהם ויתישב בלבותם. והנה מחדש נאוועמבר החולף עד היום למדתי אתם מבראשית דמות בני אהרן, ותהלות לאל עליון ברוך הוא ומבורך, אשר נתן לי כח לפרוש להם הדברים כשמלה, ולפתור להם כל סתום, ולעשות התורה חביבה עליהם, ולימודה מתוק להם מדבש, בשמעם מפי מדי יום ביומו חדשות נכוחות למבין וישרות לאוהבי דעת. וזאת שנית עלי ללמדם לשון עברית למן האותיות עד דרכי השיר. וגם בזה לי יגיעה ועבודה קשה, לבאר להם מוסדות הלשון ואדניה, ושרשי הכללים הרבים היוצאים מן הכלל, בטוב טעם ודעת, לחבר את האהל להיות אחד, לנטוע הדברים לא בזכרון בלבד, אלא בשכל גם כן, ולְבַעֵר הבלבול הנורא הנמצא בכל ספרי המדקדקים, אשר היה סבה עד היום להרחיק רוב אנשי עמנו מלמוד חכמת לשוננו; וכן למלא החסרון הנמצא ברוב ספרי הדקדוק, בכל עניני שמוש הלשון בכל הנוגע לעומק הוראת המלות, כי המדקדקים שמו רוב עסקם בתמונת המלות, ומיעוט מיעוטו בהוראתן, השלישית עלי להגיד להם קורות אבותינו מימי חתימת ספרי הקדש עד היום, וזה גם הוא משא כבד על שכמי מאד, לחקור חקירות ולברר ספקות רבים הנופלים בעינים האלה, וכבר הבאתי לי ממרחק ספר יָאסט, ואולי יועילני לעתיד, אפס כי הוא החל מלאכתו מימי החשמונאים, ואני הוצרכתי למלא אשר חִסֵר מגלות בבל עד הימים ההם וגם משם ולמטה פעמים רבות שלא יהיה לי לעזר ולהועיל, כי אם לקוץ מכאיב ולסלון ממאיר, בעבור הנאצות והגדופים אשר ספרו מלא על כל גדותיו, כי מכתלי דבריו נִכַר כי אין אלהים לנגד עיניו, ואני כאשר אהבתי האמת ואריב ריבה בלא משוא פנים לאיש או לאנשים, חדשים יהיו או ראשונים, כן אהבתי תורת אלהינו, אשר היא תורת אמת; צא וראה דברי עתק אשר בִטֵא בשפתיו האיש ההוא, יאסט, על שמואל הנביא בספרו חלק ראשון (עמוד 43) ותסמר שערת בשרך. והרביעית עלי ללמד יסודי אמונת ישראל, והחמשית, תקון המדות על פי תורתנו; ושתי אל הלא החילותי בהן עד הנה, כי כשל כח הסַבָל, ונשפי יחידתי לא תעצור כח להתפזר ולהתפרד לחלקים הרבה, להתבונן בכל חלקי המדע האלה הרחוקים זה מזה, בזמן אחד, ואניח השתים האחרונות ללמד אותן אחרי השלימי (אם כה יאמר ה') קורות אבותינו. – אמנם אם אמת כי טרוד בכל עתותי לעשות מלאכתי לרצון לפני אלהי ולפני תלמידי, חלילה לי מחדול להשיב מענה לאיש יקר בעיני כידינו שי“ר, לוּ הגיעני מכתבו. ועתה ימהר יחישה האיש אשר אהבה נפשי לשלוח לי שנית אגרתו היקרה בעיני, ואעלוז בה כמוצא שלל רב; ולבלתי תאבד עו שנית יתננה בתוך אגרת אשר יכתוב לידידינו יש”ר, והוא יְרִיצָה עָדַ אל העיר הזאת.

ואחרי אשר החילותי לדבר אליך על דבר המדרש אשר אני מלמד בו, אשלים תשובתי לשאלתך אשר שאלתני על אודותיו, ואומר כי עוד מלבדי מלמד אחר במדרש הזה, הלא הוא ידידי החבר החכם והנבון הלל הכהן דע לא טאררע, מעיר טורין אשר בארץ פיימונטע, ועליו ללמד חכמת התלמוד והדינים והפוסקים, וגם על צוארו תכבד העבדוה עד מאד, כי הוא מ למד הדינים ברמב“ם, לנועם הסדר בו הישר הולך מן הכלל אל הפרט, נקי מערבוב דברים הנמצא בכל שאר ספרי הפוסקים; וגם להיותו לבדו כולל כל משפט התורה הנוהגים ואשר אינם נוהגים היום; והנה ידידי הנזכר מוכרח ללקט מכל ספרי האחרונים כל הדינים המחודשים אחרי הרמב”ם, וכל הדברים אשר נטו בהם האחרונים מאחריו, וספקו שלא כדבריו. ומלבד זה הוא מלמדם לעתים מזֻמָנִים תלמוד ופוסקים, להרגילם בהבנת הספרים ההמה, ולדעת דרכיהם ומשפטיהם ולהדריכם בהוצאת הדנים ממקורם. ועליו נוסף על זה לחנכם במלאכת הדבור אל העם, והתוכחה. – שעות הלמוד שש ליום, שלש לאחד אחד מהמלמדים. המדרש הזה ראשיתו מצער, והתלמידים בו בשנה הראשונה הזאת ארבעה.

ישרה בעיני העצה אשר יעצת את המדפיס על דבר קבוצת מכתבים מאנשי הדור, גם אני לא אחדל מהיות ידי עמך בדבר הזה, ושלוח אשלח אליך על ידי ידידנו יש“ר קצת מאגרותי אשר כתבתי ואם יש את נפשך להוציא לאור גם אגרתי לידינו החכם שי”ר, וגם מכתבי זה אליך, עשה תעשה. כלתה נפשי לראות מאומה מ עשה אצבעות החכם נחמן הכהן, אשר כל עוברי דרכים הבאים ממדינתך מרבים להללו אלי. נכון לבי בטוח כי חוברת המכתבים אשר יעצת תהיה להועיל לבחורי חמד דורשי לשוננו; ולמען הרבות תועלתה נשאני לבי לשום לפניך שנים או שלשה דברים למזכרת. ראשונה, טוב להרבות מספר האנשים בעלי המכתבים, כי חלוף הכותבים והדעות ירבה התענוג והתועלת לקרואים. שנית, טוב להודיע מושב איש ואיש, מה פקודתו, וכמה ימי חייו. שלשית, ראוי לשום עין על לשון המכתבים ועל טעם מליהם, לבלתי יבאו בקהל רק אשר שפתם שפה ברורה, ומליהם בדעת והשכל, אשר כח בהם להיות לאות ולמופת לבחורי ישראל, מהם יראו וכן יעשו.

ספר הקטון אוהב גר יצא לאור נפרד מבכורי העתים, ואולי כבר הגיע למדינתך, ונפשי תערוג לדעה מה תשפטו בו אחה ידיד, ודידינו החכם שי"ר. לא אדע האוכל בשנה הבאה לשלוח דבר לבכורי העתים, כי מצר לי הזמן מאד. וגם כי מדי יום ביומו אני מחדש חדשות במצפוני התורה והלשון, הנה אין בידי לערוך מחשבותי על ספר, רק ברמזים קצרים אכתבן לזכר לי, או אערוך אותן בלשון איטליִאה בעבור תלמידי, ואם חפץ ה' בי, אחרי השלמת תקופת הלמודים אוסיף שנית ידי עליהן לאטי, ואבאר אותן על הלוחות בלשוננו דָבָר דָבָר על מקומו.

ועתה מאין בידי להאריך עוד להתעלם אתך באהבים כנפשי שָבְעִי, כי אפפוני טרדותי בל יתנוני השב רוחי, אחדש עֵדֵי אהבתי אליך ידיד,

ואברכך על אהבתך ועל דבריך, ואתה תברך בשמי ידינו החכם שי"ר, ושלומך ושלומו, ושלום בתיכם ירבה, כנפש אוהביכם אהבת עולם

פאדובה ברביעי בעשרים וחמשה לחדש שנת התק"ץ

החותם שמואל דוד לוצאט


Nr. LXIX

Nr. d’ordre de l’ Index raisonne 64.

B – C petit Nr. 3

22.10.1830


ה' חשון התקצ"א

שמואל דוד לידידו אשר אהבה נפשו החכם שלמה יהודה הכהן שלום ואמת1) אחרי השבועים ששים הנני הנני ידיד נעים רעי כאח לי להשיב מענה לתשובתך היקרה אשר כתבת לי ביום שני לאלול שנת התקפ"ט, אשר לא ידעתי מה היה לה, ולא ראיתיה עד הנה בהניפך שנית ידך2) להעתיקה לי, ותתנה ביד ידידנו החכם והנבון שמואל הר הזהב, והוא שלח אותה אלי מעיר וויען לעיר טריעסט, אשר התגוררתי שמה בימי המועדים האחרונים האלה. הן אמת כי זה ימים אשר הגיעה אגרתך לידי, ואולי רע בעיניך האחור אשר אחרתי להשיב לך עד שובי בשלום אל העיר הזאת; אך ידעתי כי סלוח תסלח לי לדבר הזה לוּ ידעת כל הטרדות אשר סבבוני כל ימי היותי בעיר ההיא עיר מולדתי, ורעות רוח אשר הניעה אותי באשר ינוד הקנה אל הימים ואל השמאל, על אודות אחותי האהובה אשר שדכתיה זה שנה והנחתי הבעירי בבית קרובינו, ובימי הקיץ אשר עבר שומעות בהלוני ובהסכמת אחותי הרחקתי חתנה מעליה, ועתה בהיותי בטריעסט התנפל לפני למען אשוב לקרבו, והיתה העצה רופפת מאד בידי וביד אחותי, עד כי לבסוף הסכמנו לקרבו, ולאחֵר אמנם הנשואים עוד ששה ירחים, ולאסוף אלי הנערה אל העיר הזאת עד אשר נראה מה משפט הנער ומעשהו. ועתה מה לי עוד להאריך לשון לפניך ידידי בדברים אשר אינם נוגעים לאהבתנו התמימה? אחישה נא ואשיבה מענה לאגרתך הנעימה.

הנני מודה לך במאד מאד על אשר אמרת לשלוח לי דבריך על אנקלוס הגר, אפס כי ספרי כבר מוחק ונתפזר, ואם שגיתי לא אוכל עוד לתקן את אשר עוַתִי, וחסרון הספר לא יוכל עוד להמנות. ועתה זה חסדך שר תעשה את רעך, תאסוף ספרי אליך, והגית בו והחקרת אותו היטב כיד תבונתך הרחבה והשכלתך הישרה, ותערוך לפני בכתב בַקָרָה בלא משוא פנים, ותודיעני ג"כ את הדברים אשר נגלו לך על אודות אנקלוס אשר לא תמצא מהם זכר בספרי, אז תעשה הישר ביני רעך ואוהבך אהבת נפש.

דבריך על מאמרם בנימן בלה“ק ישרים ונכונים, ושי להוציא מהם תולדה אשר אולי לא דמית ולא עלתה על לבך, והיא כי כמו שֶשֵם בן אוני איננו בעצמו השם אשר קראה רחל לבנה, אבל מתורגם הוא, כן אשפר שיהיה הענין בקצת שמות אחרים הנזכרים בתורה, כמו ויקרא אלהים ליבשה ארץ, אפשר שהיה מתחלה ארעא, ומשה ברה”ק צֻוָה לתרגמו יהודית, וזה לדעתי אמת בלא ספק, כי אין ספק אצלי כי הלשון לא נבראה בקומתה ובצביונה, אבל מעט מעט הלכה הלוך וגדל, והנה הלשון הראשונה, אשר היתה רחוקה מאד מהשלמות אין ספק שאיננה עוד במציאות, אבל נשארה פלטה ממנה בשתי בנותיה הבכירות, הלא הנה הארמית והיהודית, אשר הן לדעתי בלא ספק שתי אחיות בנות אם אחת, לא זו נגזרה מזו, ולא זו מזו, אך שתיהן בנות הלשון הראשונה אשר כבר אבדה. ואשר אמרתי כי אולי שם ארץ נגזר מן ארעא, ולא בהפך, מפני שמלת ארעא יש לה ענין, והוראתה שפל ותחתון, כמו מלכו ואחרי ארעא מנך, והארץ נקראה כן להיותה בערכנו אנחנו היושבים עלי השפלה מכל העולמות, וכמו שמצאנו אופן אחד בארץ שענינו למטה, ומזה לשון רֵע אין תחלת הוראתו לדעתי כי אם שפל ותחתון, וכן מצאנו לשוא צרף צורף ורעים לא נתקו, הם הסיגים הנשארים למטה, בהפך מלת ארץ אין לה ענין, כי לא תורֵה על השֵפל בעצם, רק דרך השאלה ולעתים רחוקות. והנה כמו שאין ספק כי כל דברי פרעה לאברהם, וליעקב, ליוסף ולמשה לא נאמרו מתחלה בלה“ק, אבל בלשון מצרית, ומשה תרגמם בתורתו יהודית, כן אין ספק אצלי כי דברי ה' לאדם ולאשתו ותשובות האדם ואשתו לא היו ככתבם וכלשונם בלה”ק, אבל היו ברמיזות ובקולות שפוטים הרחוקים מאד משלמות השלון, אבל הספיקו לצרוך השעה. והדברים האלה רחבים מאד (הארכתי בהם במבוא לתלמוד הלשון אשר אני הולך וכותב לתלמידַי), לא העליתי זכרם לפניך כי אם להודות לך על אשר אולי בבלי דעת נתת לי חזוק מדברי רבותינו לסברה שלי אשר היתה לזרא לרבים מתודי התורה. ואני בדרכי אלך, ומדעתי את לבבי יש עם אל ועם אנשים, לא יחרף לבבי מימי לשעבר שכלי תחת סבלות סכלות החנפים המתהללים באלילם, ומתפארים בבטולים, ובקרב לבם אין כל, כי אם אמונה רופפת התלויה על בלי מה, ורוח התשוקות באה ועוקרה, וכל רואה מעשיהם יכירום כי הם זרע לא אמון בם. עלץ לבי בראותי אותך מְאַשֵר קריאתי בישעיה כי עוד מעט מזער וכלה זעם ופי על תֵבל יִתֹם, אפס רע בעיני מה שדבאת לדברי חזוקים מן התרגום היוני המיוחס לשבעים זקנים, כי3 אמנם אין ספק בדבר כי ספור הזקנים ההמה בכללו שקר וכזב הוא, וחלילה חלילה לזקני ישראל שינו הם בעלי התרגום ההוא, אשר אין כמהו מלא שבושים מבהילים, ורק אחד אביא לפניך ידידי למופת, והוא כי בפסוק ואולם לוז שם העיר לראשונה, תרגומו כי שם העיר בראשונה היה אולם־לוז (Ullamluz ), וכן עשו אצל אולם ליש שם העיר, וכאלה לאלפים בתרגום הוא, אשר בעבורם הסיכמו החכמים האחרונים כולם כי בעלי התרגום ההוא לא היו רק אנשים חסרי מדע מיושבי אלכסנדריאה, אשר עשוהו לצורך היהודים אשר במצרים אשר לא ידעו ספר ולשון יהודים, והיהודים ההמה במשך הזמן בדו מלבם ספור הבאי של תלמי עם הכהן הגדול וזקני ירושלים, למען תת כבוד לתרגומם, ולמען לא יבאש ריחם בעיני יושבי א“י על היותם קוראים התורה בשפה נכריה (אֵלֵנִסְתִין ), ובשקריהם ובפחזותם פתו את ישראל וגם יכולו, עד כי חכמי א”י אשר לא חקר ולא דרשו את התרגום הוא האמינו לדבריהם, כי כן היה הדבר שעל ידי זקני ישראל נעשה, וכבר הארכתי על זה בקורות אבותינו אשר אני כותב והולך לתלמידי.

4)ואשר לבך ידיד נפשי נוקפך בדבר הזה ואמרת: אבל אנחנו בני ישראל מה נעשה בגלוי פרושים כאלה על פני חוץ, הורני אם תוכל, והמסר נצבת כחומת ברזל לנגדנו" אענה, ובאלהים אֵעָזֵר ואומַר כי אנחנו בני ישראל אלהי אמת אלהינו, אשר לא לפניו חנף יבא, והוא הבוחן לבות וכליות, יקלל ( כאשר אמר המליץ) יקלל מקלקל מחשבו ומכלכל דבריו, בל ישפות שלום לשפתים נעות בלב רחוק" ולכן מחשבה אשר לא טהורה היא נמחה אותה מעל לוח לבנו, ואם טהורה היא בעינינו באמת ובתמים, נבשר צדק בקהל רב, ולא נירא חרפת אדם, ובעניננו, אחרי אשר התברר אצלנו במופתים אין להם מדחה (הארכתי בזה בלמודַי לתלמידַַי) כי הנקודות והטעמים לא היו ולא נבראו עד אחרי חתימת התלמוד, ואחרי אשר ראינו גדולי המפרשים כלם, אין נקי, נוטים פעמים רבות בפירושי המקראות מעל דרך הנקוד והטעמים (הארכתי גם בזה בלמודי, במבוא לספר התורה), למה נסוג אחרו בראותנו מקרא סתום, בקשו כל המפשרים להלמו ולא הלמוהו, ולא נאמר כי הסופרים הקדמונים קרבו את הרחוקים בזרוע ודברו בתי מלות בטעות, ואחרי כן כאשר באו בעלי הנקוד ומצאו תבליתם מלה אחת, נקדוה כאשר מצאוה, כי באמונה הם עושים לבלתי שלוח יד בספרים? והמסרה הזאת אשר אמרת היותה כחומת ברזל לנגדנו, מה היא, ומבטן מי יצאה, ומתי נכתבה? הלא ידוע בלא ספק כי בעלי המסרה לא קמו ורק שנים הרבה ארי בעלי הנקוד, ובעל חובת הלבבות בהקדמתו כתב: “וכספרי בן גאנח ובעלי המסורת” הורה בזה שלא היו קדמונים מכ' יונה המדקדק, והראב“ע בתחלת ס' מאזנים הזכיר שתי תורות גדולות אשר קמו אחרי חכמי התלמוד, והתורה האחת שומרי חומות המקדש והם אנשי המסורת” הנה שהיו אחרי חכמי התלמוד, והרמב“ם בהלכות ס”ת פרק ' לא סמך על בעלי המסורת וסמך על ספר שהגיהו בן־אשר, הורה בזה כי בן אשר קודם לבעלי המסורת בזמן ובחשיבות, וזה אמת אין ספק בו (וגם בזה הארכתי במבוא ללמודי הלשון).

ואנחנו בני ישראל מה נעשה בגלוי פירושים כאלה על פני חוץ? נודיע לבני ישרון כי ספרי אבותינו נשמרו במשך דורי דורות שמירה נפלאה בתכלית האפשר, עד כי אין בכל ספרי חכמי הגוים הקדמונים ספר נקי כמוהם משבושים וחלופי נוסחאות, אפס אף גם זאת הנקיון הגמור מכל משחת ומום קל בעוצם הדורות אשר חלפו על ספרינו היה מן הנמנעות, וכמו שאנו רואים גם היום כי אין גם אחת מן המקראות אשר בדפוס שתהיה נקיה משגיאות קלות, כן קרה הדבר גם בימי קדם בספרים כתב יד, כמו מה שכתוב באיוב רמוּ מעט ואיננו, אין ספק שהקריאה הנכונה דמוּ בדלת, וכמו שתרגם המתרגם שם: אוריכו. והנה זה אמנם קרה לנביאים ולכתובים, למיעוט הקריאה בהם אצל ההמון, אבל ספר התורה לרוב ההגייה בו ביחיד וברבים, עד כי בכל דור ודור היו דברים שגורים בפי העם, ורבים מאד בין החכמים וגם בין ההמון ידעו רוב דבריו על פה, היה כמעט מן הנמנעות שתפול בו שגיאה וחלוף נוסחאות, הלא תראה כי בכל חלופי גרסאות אשר בין מערבאי ומדנחאי אין אחד בספר התורה, וחלופי נסחאות קעניקאט ודע ראססי לא יבהלונו, כי כלם שבוש ספרים מוטעים, ובכלם הנסח המשונה נמצא במיעוט הספרים., ונסח שלנו נמצא ברובם, ואל הנסח השמרוני לא נשים לבנו, אחרי אשר עמד החכם געזעניוס וביאר בספרו (DePentateuchi Samaritani Origine etc) כי כל חלופי נוסחאותיו אינם כי אם שבושים שנשתבשו הסופרים הכותים אשר הלכו אחר הרגל לשונם המשובש, או הגהות שחשבו הכותים לתקן בספר התורה על פי דרכם ומחשבותיהם (והארכתי בה במבוא לספר התורה).

ואנחנו בני ישראל מה נעשה בגלוי פירושים כאלה המחליפים הקריאה? – שתי שמירות נִשָמֵר בזה. האחת נשמור נפשנו מאד לבלתי הרוס לפרוץ חומת הקריאה הנושנת בלא הכרח עצום, ובלעדי שיתברר אצלנו באמת ובתמים כי לא יפורשו דברי הכתוב פירוש ישר ונכון כאשר המה, ואף לא אחרי בקשת סיוע בשאר לשונות הקדם, ארמית וערבית; והשנית נשמור נפשנו מאד מהחליף הנסח הנושן, אם גם החדש לא יעצור כח להאיר מחשכיה כתבו, ולהוציאו מאפלה לאור גדול, כי אמנם אם אחרי חלוף הקריאה ישאר בכתבו קושי לשון וזרות משום צד תקנתנו קלקלה תֵחָשֵב. והדברים ארוכים, ידידי, ודי בזה לעת עתה.

רגל אהבתנו, ידידי היקר, לא תמעד כלל ועקר, אם אמר לך כי ספרא בפתח הסמ“ך (ואם יִמָצֵא בתרגומים אלף פעמים) שבוש סופרים הוא בלא ספק. ונאמן לי לבך הישר, כי תודה לי בזה ותאמר יישר! ובענין הונא והויות גם בזה לא אוכל ידידי להסכים עמך עם כל מה שאמרת בו באגרתך הנעימה, ובבה”ע קצ“א עמוד פ”ט, כי מה לנון פא הפעל את נון למד הפעל? זאת תפול על הרוב, וזאת לא תפול מעולם, כי אם לפני נון הכנוי, כמו נִשְעַנו וְנָתַנו, וכמו שמימיהם של חכמים לא עלתה על לבם לאמר נשעה במקום נשען, ולא נתה חלף נתן, כן לא אוכל להאמין שיאמרו הוי במקום אֶתְהַוְן או אֶתְהַוְנֵן שיאמר הסטרי. ומלבד זאת הנה באמת אין ענין שני הלשונות אחד, כי הונא בסורי ענינו שכל ותבונה, אבל הוי בה רב פלוני נאמר בתלמוד על שואל ומקשה, לא על משיב ומתרץ, ומי יתן ואדע איך נפלו רבותינו במנהג הרע הזה לקרוא משכיל למרבה בקושיות, ולא מי שמתרץ אותן. ומיידוע אם לא נפל במליצה הזאת טעות סופר, ומי יודע אם במקום הוי בה לא תהיה הקריאה הנכונה תוי בה, לשון פליאה והשתוממות וכן במקום הוית, תויות, אשר בלבי הגדתי לא כחדתי, וכן תעשה עמדי גם אתה ידידי כל הימים אשר תחפוץ באהבתי, כי לא בקהל אוהבים חנפה תבא, אף לא גאה וגאון המשיבה אחור מאמור “שגיתי, יפה דנת, יפה חייבת, וזה פרי אהבת שוחרי תושיה להאיר איש אל אחיו במהלך החקירות”. ולבלתי תְדַמֶה דברי אלה אך דבר שפתים, הנני הנני להגיד לך שגיאה אשר שגיתי לשעבר, ועל ידך ידידי ראיתי משוגתי, ושמחתי כמוצא שלל רב. בבה“ע תקפ”ט עמוד קל“א נפתיתי אחר דברי התשבי וכתבתי כי ר' אלעזר הקליר היה חותם שמו בריבי ביוד אחר הריש, ואתה בבה”ע תק“ץ עמוד ק”ט הוכחת לי זה טעות, וכי אין היוד רק אחר הבית ולא גם פעם אחת אחר הריש, ונשארו דברי שם בטלם ומבוטלים; ומודה אני לך כי חסת על כבודי והתעלמת ממני מהזכיר שמי בין הטועים! ומדי עַיְנִי בהערותיך היקרות לתולדות הקליר, לא אוכל להכחיד תחת לשוני כי נוראות נפלאתי בראותי שם הערה ט' שאמרת: “ובמקום אחר בארתי שאותיות מלאות כאלה המורות רק על הנקדה וקריאתה היו נקראת בדברי רז”ל אם למקרא" – אפשר! והיכן מצאנו בדרז"ל אֵם למקרא להוראה זאת? נפלאת היא בעיני, אמרתי תתישב על לבי, והיא רחוקה ממני. וכאשר החזיר ר' יהודה בן רועץ את תלמידיו ואמר להם שבועיים קרינן ויש אם למקרא, הנחשוב שאמר להם יש כאן אותיות נחות המורות על הקריאה, וצריך לקרוא שְבוּעַיִם ולא שִבְעִים? והלא אם היתה התבה כתובה מלאה לא היו התלמידים אומרים אקרא אני שִבְעִם, האין הדבר ברור כי יש אם למקרא אין ענינו רק כי הקריאה המקובלת על פה היא עקר, כי יש לה על מה שתסמוך ואין לזוז ממנה? רצה נא ידידי והעמידני על עומק מחשבתך, תן עֵדיך ותצדק, כי לא אוכל להאמין כי מנהג חכמי העמים לקרוא לאותיות הנחות matres lectionis הפיל שכלך הישר במשגה.

תכונת המדרש אשר אני מלמד בו כבר כתבתיה לידידנו החכם שמואל הר הזהב, ולקוצר היריעה לא אעתיק לך לשוני אליו, רק זאת אומר לך כי אפס בו מקום למלמד אחר, כי שנים יהיו מלמדים בו, ולא יותר. ואשר שאלת אם נקל להמנות רב בארץ הזאת באחת הקהלות וגלית חפצך להחליף עבודת פקודתך בעבודת הקדש, הנה זה כחדש ימים מת הרב המורה בעיר הזאת, ואני תמול שוּבִי אל העיר הזאת, ולא אדע המבקשים הם גדולי העיר מורה אחר במקומו, אם אין, כי האיש גירודני אשר זה לו שנה שהוא מכונה בשם חכם, והוא מילדי העיר, וגם בחיי הרב היה משרת בקדש אולי יסתפקו בו להקל מעליהם, כי מצער הוא הקהל הזה. ואם יהיה הדבר שיבקשו להם ורעה לא אתעצל מִגַלות אזנך ידידי; אך אתה ידעת כי המורה צריך לדרוש ברבים, וכבודו ותהלתו כפי צחות לשונו בלשון העם אשר הוא יושב בקרבו, ואני לא אדע הַנִסִיתָ לְמַדַי בשפת איטליאה. ומי יתן והיה זה אפשר, ונרעֶה שנינו אנחנו במרעֶה אחד, ומחנה אחד יאספנו, הלא אז תשלם הצלחתי.

ואבואה עתה לאגרתך השניה ואומר כי תלונותיך על תלונותי אן להן מקום כלל, כי מעולם לא חרה אפי בך על בלתי השיבך לי מענה, רק לבבי בקרבי יכאב באמרי או אגרתי אבדה, או תשובתו אבדה, וחום ארץ הנגב אין נקי ממנו כמוני, ואין כמוני בטבעו קר רוח ושפל ברך, ואין כמוני רחוק מהתרגז בלתי חקירה ודרישה. הן אמת כי באגרתי לידידנו הר הזהב אמרתי בדרך הפלגת השיר “אמרתי אך מאוס מאסני, ולא חפץ באהבתי וירחק ממנה” אך אמת אגיד לך כי דברתי בשעה ההיא לשון הבאי, כי אמנם לא נקלתי כל לכך בעיני עד שאוכל להאמין כי איש חכם לב כמוך מאוס ימאסני, לא, ידידי, לא יחרף לבבי לחשוב תועה כזאת עלי ועליך, וכדרך שאי אשפר בשום פנים שלא אכבדך ואֵהבך בלבי, כן בלי אומר לי כי נמנע הדבר שתהיה אתה מואס בי.

לא כן הדבר על אודות החכם הכופר יָאסט, באמת חרה אפי בו, ודָמי ההולך בעורקי לאט כמי השלוח ירתח בקרבי כדוד נפוח מדי דברי באיש אשר כזה. הזה האיש הדורש טוב לעמו? איש הכותב בלשון ההמון באזני כל עם למאיש ועד אשה, ומדבר סרה על נביאי ה' ועל קדשיו, ואוחז בעמודי התוך אשר בית ה' נכון עליהם, להפילם ארצה לעיני השמש: הכזה יהיה חכם אבחרהו? ומה היא התקוה אשר אמרת כי לימים הבאים גם קליפות רמוניו תנעמנה לחֵיךָ? מתי תנעמנה נאצותיו, אם לא כאשר תאבד האמונה ותכרת מן הארץ? – יאבד יום תנעמנה בו! אך בזאת הִצַתָה בלבי אש בוערת ונלאתי כלכל ולא אוכל באמרך לבלתי העיר מחלקות ופלגות בין פועלי צדק וטובת אומתנו אם גם שונים במהלכי מחשבותם, המטרה אחת היא לכלם, אם רק אין שקר ורמיה בשפתם להוציא דבה על אנשים גדולים כמו שעשה רד“ף. אי שמים! המוציא דבה על אנשים גדולים כרד”ף שאמר כי רמבמ"ן לא היה לבו שלם בדת משה וישראל מצוה לקדש עליו מלחמה, והאומר אין תורה מן השמים, ואין נבואה בעולם, הוא פועל צדק ודורש טוב לעמו!!! ידידי, עד מתי אתה עושה קדש חול, וחול קדש? ואם אל כביר מן הסערה יפתח שפתיו, ויאמר אליך: בכבודי לא מחית בכבדו בשר ודם מחית: מה תענה ומה תצטדק? – הן אמת רבה עבדות האיש ההוא בחקירת קדמוניות בני עמנו, וגם אני לא אחדל מהשתמש בציוניו למצוא הדברים במקורם ולחקור אותם בדעתי כמאמר אווגוסטין, שאם השטן יאמר דבר טוב צריך לקבלו ממנו, אבל לשבחו ולכנותו חכם חלילה לי כי מכבדי התורה ואכבד ובוזיה יקלו.

אודה לך על ספרך אשר שלחת לי, גם אם עדיין לא קבלתיו ואולי הוא ביד ידידנו יש“ר אשר ישלחהו אלי על ידי בנו תלמידי בבואו הנה לשמוע בלמודי. שמעתי כי ס' ההיכל לר' מה ריאיטי נמצא גם בעיר הזאת ונקל לי להביאו אלי ולבקר אותו, אך כבר ראיתיו זה שנים בגוריציאה ביד יש”ר ולא מצאתיו שוה בנזק יגיעת העתקתו מראש ועד סוף, אבל אעתיק לך ממנו את אשר אמצא בו טוב וחדש.

אהבני, ידידי היקר, והאמן כי לא רבים תמצא לך אוהבים נאמני לב כמוני וכתוב לי ככל אשר עם לבבך בשפה ברורה ובלעדי לשון ערומים כי כן אהבתי כן יאמץ קשר אהבתנו ולא ינתק. – ידידי החכם ר' הלל דע לא טאררע מורה התלמוד במדרש הזה דורש בשלומך, כי יקרת בעיניו נכבדת כאשר בעיני ובעיני כל המשכילים גם בארץ הזאת. תדרש בשמי לשלום ידינו היקר הר הזהב ותזכירנו כי אני מצפה לתשובתו ולבקרתו על אוהב גר, ואתה לשום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפש רעך הבוחר בך מכל חכמי הדור אשר ראה חכמתם.

הכו"ח פה פאדובה בשמיני בחמשה לחדש שנת והחוט המשולשלא ינתק.


Nr. LXX.5

An Isaak Blumenfeld

Nr. d’ordre de l’ Index raisonne 65 Ante I. Nr. 54. dir=“rtl”>15.11.1830

כ“ט חשון התקצ”א



Nr. LXXI

An S. L. Rapoport

Nr. d’ordre de l’ Index raisonne 666 B – C Petit Nr. 5

28.1.1831

י“ד שבט התקצ”א

שמואל דוד לידידו החכם שלמה יהודה שלום ואמת.7

שנאתי מאסתי את יאסט, וכל עוד נשמתי בי ולב טהור לא יזח מקרבי, אשנאהו ואשנאהו, וזה אמנם לא על מחשבותיו אשר חשב, אבל על דבריו אשר כתב. אהבתי את בני עמי ואהבתי את האדם, והאמנתי כי אין אויב ואין רודף למין האדם בכללו, כאדם המתאמץ להרוס יסודות האמונה אשר בלעדיה איש את רעהו חיים בלעו. האחשוב אוהב עמי או אוהב האדם, אדם הכותב קורות ישראל מן החשמונאים ולמטה ומכניס בתוכן שנים עשר עמודים (Jost, Anhang, Seite 120 – 132) להוכיח היות ספר התורה מלוקט ומחובר ממגִלות מכותבים שונים הסותרים לפעמים זה את זה? לתועלת מי ולכוד מי כתב הדפים ההמה, אם לא לכבוד עצמו להראות העמים כי לא נופל הוא בהעדר אמונה מן De Wette וחבריו? ולתועלת מי כתב מה שכתב על שמואל הנביא (ח"א עמוד 43)? ומי הזקיקו לגלות מצפוני לבבו בענינים האלה אשר אינם מענין ספרו כלל אחרי היות ספוריו רק מן החשמונאים ולמטה? אין זה כי אם רוע לב, ואהבת התכבד בקלון האומה ואמונתה. ואם מאהבתו את האמת הוכרח לגלות כל מה שהוא האמת לפי דעתו, ולמה המיר האמת בשקר, וכתב (חלק א' עמוד 156) Die wichtigsten Schulen waren die des Schammai und Hillel deren Lehratze eben so verschieden waren’ als ihre beiderseitigen Gemuthsarten. כלו הלל ושמאי נחלקו באלפי ענינים מה שלא היה אלא בארבעה וחמשה, והקורא חושב שהלל ושמאי עצמם בעבור חלוף מזגיהם וטבעיהם עשו התורה שתי תורות מה שלא היה אלא מתלמידיהם שלא שמשו כל צרכם וכתב ( 157.S) Hiller erkannte in allen Gesetzen Der Offenbarung nur die Erweiterung des einen Hauptgrundsatzes Liebe deinen Nachsten wie dich selbst. : כאילו אמר לאותו נכרי מן דעלך סני לחברך לא תעבד והרי אתה יהודי, או מן דעלך סני לחברך לא תעבד, ואין אתה צריך להתגייר, והלל אא אמר כן אבל הוסיף ואידך פירושא הוא זיל גמור, כלומר וכל עוד שלא תלמד שאר המצות לא תגיע אל השלמות. וכתב (שם) Die Streitigikeiten der verschidenen Schulen tragen sehr viel zur Theilung der Gemuther bei. וידענו כי אחוה ורעות היו נוהגים זה עם זה, וידענו כי מעולם לא נחלקו בעקר המצות אלא בסעיפי סעיפיהן היותר קלים. וכתב (חלק ג' עמוד 97) כי שמעון בן שטח שלח לחוני המעגל כי טוב היה לסבול עצירת גשמים כבימי אליהו מלראות שם שמים מתחלל על ידו: וכי זה הטעם: שאלו שנים כשני אליהו לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך? – אין זה פירוש אלא עוות הדברים כדי לשות חוגי המעגל איש מתעה את הבריות. וכתב (שם) כי זה חוני מדברי שמען בן שטח אלה למד שלא לעשות עוד את עצמו כפועל נפלאות כאלו מה שעשה הצדיק ההוא לבלתי התפלל בעד הורקנוס נגד אריסתובולוס לא עשה מאהבת בני עמו להיות אלה ואלה בני ישראל אבלע שה מיראה שלא תגלה חרפתו בקהל ויראו הכל שאין בתפלתו ממש – הכזה יהיה אוהב בני עמו? הכזה יהיה אוהב האמת? לא כן, ידידי היקר, לא כן, אבי, לא אהבת המת ולא אהבת ישראל ולא אהבת האדם בלב האיש הזה, רק אהבת הכבוד המדומה היא המביאה אותו להתכבד בעיני העמים בקלונו ובקלון אבותינו. ומה תאמר על אָמְרוֹ (חלק ג' עמוד ל"ט) כי בימי בית שני חכמי ישראל שלמדו פילוסופיאה יונית (מה שלא היה ולא נברא) המציאו חכמת הקבלה (שלא נולדה באמת רק אחרי תם הגאונים) אשר נהיתה לעמוד ענן המוכן לנהוג את ישראל במחשכים לעולם ועד? ולמה אטמא אגרתי בהעתקת שקרים וגדופים כאלה? הלא הספר הזה בידך ואתה ידעת את האיש ואת שיחוו יותר ממני שלא קראתי לא כלו ולא רובו. אך מתוך המעט שקראתי מדברי הספר ההוא התברר אצלי כי איש טמא שפתים הוא, ולזאת שנאתיו, לא להיות וטמא מחשבות; ואם אמנם בתוך עם טמא שפתים הוא יושב לא אצדיקהו בעבור זאת, כי יראת ה' ואהבת האדם (להועיל להם באמת) הן הנה המושלות בקרב ישרי לב, יפול מצדם אלף ורבבה מימינם בבור השקר ובשחת הרֶשע, המה לא ימעדו. ואם אראה האיש הזה מתעסק להציל את עמו מיד רודפיו אמר אליו שקול טיבותך ושדי אחיזרי כי אין תקנתו שוה בנזק קלקלתו ולא עוד אלא כי כל חמת המציק לא תערוך לחמת האיש הזה וחבריו כי צוררי ישראל היו בכל דור ודור סבה להתחזקם בתורת ה' ולהתקימם ע"י זה לאומה בפני עצמה והמינים והאפיקורסים הכותבים שטנה על האמונה גורמים ניתוק קשר האומה ומאבדים ממנה נפשות בכל יום, ולולא ה' שהיה ויהיה לנו יהיו סבה להכריתנו מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד כי אחרי גלותנו מארצנו איה איפה מציאות לישראל מבלעדי התור הזאת אשר בה נהיה לעם? – ואשר תאמר כי אין הלשון הצחה אשר כתב בה ספרו מובנת לכל, כן הוא שאינה מובנת אל האנשים אשר אינם מוכנים לקבל מדבריו נזק, הלא המה הרבנים והזקנים וכלה קדושים אשר בארץ אשר כקש יחשבו לו גידופיו אם ישמעום, אבל כל האנשים הנקראים געבילדעטע איזראעליטען ובפרט הנערים והבחורים הרגילים בקריאת הספרים החיצונים אין ספק כי להם דבריו מובנים ולהם כתבם כי הם אשר ייחלו כמטר לכל דובר נבלה ופיהם פערו לכל מחרף ומגדף לאכול את חראיו ולשתות את שיניו. ולא בראץ אשכנז לבדה, כי גם באיטליאה ובשאר ארצות רבו המכירים בשלון ההיא המהללה לרוב הספרים הכתובים בה בכל דבר חכמת בינה. אבל הענין המונע דברי יאסט מהתפשט בעולם ענין אחר הוא, הלא הוא יוקר מחיר הספר, אשר אין יד כל האדם8) משגת לקחתו, ואם היה יאסט איש עשיר כפרידענטהאל, והיה נותן ספרו בלא כסף ובלא מחיר כי אז רבתה מכה בישראל. – אחת היא על כן אמרתי על משמרתי אעמודה ואתיצבה על שִנאתי (לא לבלע ולא להשחית, לא לָקב ולא לָאר רק לקרוא לו בשמו הנאה לו אויב ה' וצורר היהודים, ולגלות ערותו בקהל, ולשבור דבריו ושקריו כשבר נבל, בכל מקום אשר יקרה לי לדבר על ענין מן הענינים אשר שִנָה מראיהם באיבה), ואצפה לראות מה תענני ומה שגיתי תבין לי.

אפס כי במה נחשב הוא הכלב המת הזה, להכנס בין שורותינו, ולהוציא לשוא עמודי אגרותינו, או חלילה לעכור רגע קטון אהבתנו הטהורה? נשכח נא את העיש הצורר ואת שיחו כי באמת אין הצד שוה בנזק דברי אמת ותושיה הראוים למלא אגרותינו משלשה עבריהן.

ינחמך אלהים, ידידי יקירי, ממעשיך ומעצבון ידיך אשר לא מצאת את לבבי נאמן לפניך לגלות לי מה זה ועל מה זה. הן אמת כי מה אסכון לך מן המקום הרחוק הזה, ובדברים לא יוּסַר עֶצב, אמנם מה מתוק בין אוהבים מגלות איש לאחיו את נגע לבבו? לא ראיתני ולא ידעתני, ידידי הנכבד, וכל דרכי לא הסכנת, ואולם בראותך אותי מוקיר אהבתי לבלתי פַזְרָה לאשר אינם ראוים אליה תבחן ותדע כי אוהב טהור לב אנכי ובאהבה לחצאין לא נסה לבבי. ועתה אקומה נא ואסובבה לי"ד שערים אשר למכתבך הנעים ואשיב על ראשון ראשון, אך בקצרה, למיעוט הפנאי הנשאר לי ממלאכת שמים שבידי, עד כי לא אוכל לפנות לכתיבת אגרות זולתי מערב שבת לערב שבת, ולא להיות זמני מָגוּר ושָכוּר כי רק לרביעית היום שכיר אני, ואך כל היום וכל הלילה לא יספיקו להכין טרף לִנְעָרַי את אשר ילקטו מפי יום יום לברר וללבן לפניהם דברי אלהים חיים, ולנטוע בלבם אמונה נכונה על אדני האמת מיוחדת בל תמוט עולם ועד.

א‘) אין דעתי נוטה להסכים עמך ועם שאר מחברים שקדמוך אשר האמינו כי הוא אנקלוס והוא עקילס, והראיה גדולה המונעת אותי מִקַבֵל דעתך בזה היא ההפרש העצום אשר אני רואה (וכן ראו חשובי החכמים אשר היו לפני) בין זה לזה במשפטי העתקתים: אנקלוס שומר הענין ועוזב המלות, ועקילס שומר המלות אף בהפסד הענין (עיין Richard Simonעמוד 235). והנה לקוט Montfaucon אינם בידי אבל ראיתי ס’ תהלים ודניאל מתורגמים מיונית לסורית עם חלופי נסחאות של עקילס (עיין אוהב גר עמוד 90), ולקטתי לו משם קצת מנסחאותיו ונתבררה לי אמונת הדבר הזה: בעם עצום אהללך (מזמור ל"ה) עקילס תרגם מלת עצום גמניא בעל עֲצָמות, נצבה שגל לימינך (מ"ה) תרגם ברת משכבא מלשון ישגלנה ולא חשש להדור המליצה, ולא ראה כי עם היות הוראת הפעל השכיבה, הנה השם לא נמצא כי־אם על הַמַלכה. הר ציון ירכתי צפון (מ"ח) תרגם ירכתי עמתא לשון יָרֵך!!! שכנו צחיחה (ס"ח) בכאפא שעיעתא, לשון צחיח סלע, ונשחתה מליצה. שַדַי (שם) הַו דסָפֵק, מי שיש בו די, ונשחתה מליצה. וכליותי אתנון (ע"ג) נורא דמתתננא, אש המעלה עשן כאלו כתוב אש תנן, ואיה הדר המליצה? בצואר עתק (ע"ה) עתיקא, בצואר יָשָן נושן!! למנצח על הגתית (פ"א) מעצרתא לשון גת! וכן בס' דניאל: ושנתו נהיתה עליו, הות עלוהי, תרגם המלות ולא הענין. ועין ראיתי דרכו של אנגלוס הפך זה ממש, נראה לי כי שני אנשים אשר דרכיהם רחוקים אלה מאלה כרחוק מזרח ממערב, אינן איש אחד אבל הם שני אנשים (וזה מלבד שאר ראיות אשר הביאו כבר שאר חכמים על הדבר הזה). והנה אם דרכי העתקת שני אנשים האלה שונים ומתחלפים מאד, אי אפשר לי להסכים עמך ולומר כי תרגום ארמי של אנקלוס נעתק על ידי עצמו או ע“י אחרים ע”ד תרגום יוני שלו.

ב) היה נראה לי כי חמא וכו' – (Voir ici la continuation le כרם שלום 3 pag 195 jusqu’a – a pag. 198 כל ימי התנאים והאמוראים)

ג') נוראות נפלאתי על דבריך בנסחאות משובשות אשר היו לפני אנקלוס. דע כי אחת מעקרי התועלות אשר כיונתי במלאכת עבודתי במאמר אוהב גר היתה להרחיק מחשבת פיסול זאת אר חשבו קצת מכותבי הגוים מן Lodovicus Cappellus עד היום, והיא מחשבה פוגמת והורסת האמונה הישרה מאד, ובכל זאת מאהבתי את האמת הבאתי ענין ובמָראִים גדולים שהיה אנקלוס קורא ובְמַראִים, אחת היא ופרסמתיה, וכל זולתה אין בה ממש, ולא אוכל להאריך. – ידידי היקר, מנע רגלך מנתיבה זאת, כי אל רפאים מעגלותיה, ואני כל עוד נשמתי בי לא אחדל להלחם בה בכל מאמצי כחי.

ד') דברי החזקוני הביאוני לחשוב היותו דבר מוסכם בין רבותינו שחנוך לא מת, ואתה ידידי ברוחב בקיאותך הוכחת ההפך, ומחזיקנא לך טיבו בכל לבבי, ולפי זה היה לי לכתבו כפי קבלת קצת מרבותינו.

ה') נ“ל שאם נפרש ובערו והשיקו, לשון כלכול מזון, הלשון דחוק מאד, כי ההבערה לא תכלכל את האדם, גם והשיקו בנין הפעיל ונראה שיכלכלו את אחרים, ומה טוב ומה נכון שיהיה והשיקו לשון הסק כפירוש רש”י ורד"ק, אלא שהנביא כפל הדבר במלות שונות לומר לשון הנופל על הלשון: והשיקו בנשק, והמתרגם שלא מצא זה אפשרי בלשונו, עזב הכפל והניח מלתרגם מלת והשיקו שאינה לצורך, והוסיף מלה לבאר המכוון בהבערה שהוא שהוא הכנת המזון.

ו') אם קטל נאמר בתלמוד על כל כריתה לא אדע הימצא כזה בתרגומים. גם בלשון סורי לא נמצא. ואם כדבריך אמר אנקלוס לא תקטול נפש, להוציא הכורת עצים או קנים, ולא להוציא שליח ב"ד ההורג ברשות אשר בלא ספק ממועט הוא על ידי לשון רציחה שבעברי – ואבי ראה גם ראה איזו עדיפא, אם למעט כריתת העצים, או ההריגה ברשות ובמצוה.

ז') נקי אנכי מכל וכל מעון אץ בדבריו וממהר לשפוט אשר שמת עלי בענין הלשון הראשונה. אמרתי כי פירושף על מהדרש ואביו קרא לו בנימן בלה“ק יש להוציא ממנו תולדה שכן אפשר שיהיה הענין בקצת שמות אחרים הנזכרים בתורה, ותולדה הזאת, רצוני שכן אפשר שיהיה הענין בקצת שמות אחרים נ”ל שלא תוכל הכחיש אותו בהחלט, לפחות לפי דעת בעל המדרש ההוא. אח“כ אמרתי שזה רצוני היות היו הענין כן בקצת שמות אחרים הנזכרים בתורה (לא בכלם ולא ברבם), הוא לדעתי אמת בלא ספק, לא מפני סיוע המדרש ההוא, אלא בעבור ראיות אחרות רבות, אשר הארכתי בהן במבוא לתלמוד הלשון. והנה בכל זה מה פשעי ומה חטאתי? ואיך תאמר אלי: ראיתיך הולך מתחלה לאט, ובמעט רגע תרוץ ותמהר לשפוט? כי לא כן אנכי עמדי, אבל אחרי חקירת ימים ושנים התברר אצלי שאין עלינו להאמין שאדם הראשון כשנוצר היה מדברי לה”ק בכל פרטיה ודקדוקיה, כי מלבד שזה דבר בלתי מצטייר בשכל, הנה התורה מעידה ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו, א“כ שמות הבהמות לא ידעם משעת יצירה, אבל המציאם אחרי הבחינה (ואגם גררא אודיעך דעתי בפירוש המקרא הזר הזה, לראות מה יקרא לו, אחשוב שאין הכוונה לראות הקב“ה מה יקרא להן האדם, כאלו לא ידָעו האל מתחלה, אלא הכוונה ויבא אל האדם כדי שהוא (האדם) יראה ויתבונן מה יקרא להן, שיבחן טבעם ויקרא להן שמות, לראות שיראה הוא, כמו כלם אליך ישברון לתת אכלם, שתתן אתה, ורבים כמוהו, ודוק, אח”כ מצאתי שכן פירש הרע ס), על כן אין לו לזוז ממה שהשכל מחייבו ושהבחינה העמוקה בתהלוכות לה”ק מחייבת ג“כ, והוא כי הלשון חֻדַש מעט מעט.. והנה כראותנו בתורה האדם מדבר מתחת יצירתו אין אנחנו מחויבים לומר לשכלנו: האמֵן או תרד לבאר שחת, אבל נאמין כי כמו שדבורי פרעה מתורגמים בתורה ממצרית לעברית כן דבורי האדם והאל מתורגמים בשפה ברורה שלנו מן הקולות הטבעיים של אדם הראשון הרחוקים מאד מסדור לשון. והנה אין דעתי לתת קדימה ללשון ארמית על לה”ק, כי אמנם כשם שלא אאמין שלא היה אדם יכול לדבר משעת יצירתו בלה“ק כן לא היה אפשר שידבר ארמית, אבל אאמין כי עברית או ארמית בנות אם אחת הנה, היא הלשון הראשונה אשר כבר אבדה, ומזה נמשך כי קצת מן המלות הקדמוניות נשארו בעברית וקצתן בארמית. לדוגמא ארעא נשאר בארמית, ואיש ואשה נשארו בעברית. והנה שמות בני אדם הנזכרים בתורה כגון אדם קין הבל ודומיהם לא אחשוב היותם מתורגמים ומורקים מכלי אל כלי אבל כן היו מתחלתם, והראיה נח זה ינחמנו, שאם היה משה רוצה לשנות את השם לפי משפטו בלה”ק היה קוראו נחַם, אך שמר אותו בטהרו אעפ“י ששִנָה מלות זה ינחמנו אשר בלא ספק לא כן ממש יצאו מפי למך, כי נראה שבימיו עדיין לא נוספה אות המ”ם על אותיות השרש נח. והנה דעת בעל המדרש לפי פירושך הישר היא לסברתי דרך כלל, כלומר שלא היו רז“ל רחוקים מלהודות כי לפעמים כשהתורה אומרת פלוני אמר כך וכך או קרא בשם כך וכך, אפשר שבלשון אחרת אמר, ומשה תרגם, אעפ”י שבפרטות בענין שמות בני אדם או שמות המקומות אין דעתי שיהיו השמות שבתורה מתורגמים, ורק שם ארץ לבדו אחשוב היותו מתורגם.

ח‘) בענין תרגום שבעים זקנים וכו’ כרם חמד (Voir dns le susdit qag.198 jusqu’a pag. 199 ??? ואחרי כן בבואי הנה והראיתי הדברים לידידי וחברי ר' הלל הכהן, גער בי על שהשמטתים והיה רוצה שאשתדל להדפיסם על כל פנים, ואני אמרתי הואיל ואידחו אידחו, מאחר שאינם מעיקר הספר, אבל במקום אחר אי"ה אוסיף עליהם כהנה וכהנה.

ט‘) ועל דבר טעיות סופר בספרי הקדש רואה אנכי כי לא דרכיך דרכי ולא מחשבותיך מחשבותי, אני אומר וכן אני מאמין במצפוני לבבי כי ספר התורה לרוב השקידה על שמירתו בכל דור ודור, לא נפל בו טעות אפילו באות אחת, ואני מאמין וכן אני אומר בפי כי שאר ספרי המקרא לא נשמרו שמירה מעולה כ“כ, ונפלו בהם ט”ס מתי מספר; ואת בהפך מאמין בלבבך כי שבושים רבים נפלו בנביאים וגם בתורה, אך את אל תצפון אתך, לבלתי תת מכשול לפני עור, ובה צָדַקת בלא ספק. – ולענין הסופר אשר אמרת אין ספק שאגער בו ואביאהו בנזיפה, אך תחלה אשיב לו שתי תשובות, האחת כי לא כספרי נביאים וכתובים סה“ת, והשנית שאם ההשערה מותרת להועיל על ידה לפרוש הכתובים, הנה משלוח יד אסור בלא ספק; צא לומד מה שעשו סופרים הראשונים שהתקינו קריין ולא כתבין וכיוצא בהם, ובספרים אל שלחו את ידם – השערת כי יד על כס יה איננה לגעזעניוס, אבל מאה שלנה לפניו וכתבה החכם Clericus בפירושו, ואני בילדותי בטורם אדע שני החכמים האלה כלל, כבר עלתה על לבי, אך סוף סוף ראיתי כי אין הלשון מתוקן ולא מובן כלל ע”י הקריאה החדשה, וראוי לומר לשני החכמים האלה ולחבריהם: זייפתם תורתכם, ולא העליתם בידכם כלום: – לא כתבתי ולא עלתה על לבי להבין מדברי בעל חובת הלבבות שאנשי המסרת היו אחרי ר’ יונה, אבל שלא היו קדמונים ממנו הרבה, והנה היו בימי הגאונים.


י‘) בענין שרש הון הבאתי הפעל אֶתהַונַן כי כן מצאתיו בערוך קצר (Glossarium) של החכם Oberleitner, והנה עתה הראני תלמידי חביבי אברהם לאטאש (בן בנו של הרב שבעוענעציאה) כי מצא בדניאל סורי (עיין א"ג עמוד 90) ומשכילי עם יבינו לרבים (י“א ל”ג) שמתורגם ומתהוננה לדעמא וכו’ בשני נוני“ן, א”כ לא ימלט מהיות האחד מן השרש. והנה התלמיד הוותיק הזה (בחירי רצתה נפשי) מחזיק בדעתך בהוצאת לשון הוי בה מלשון הונא שבסורי, אבל הוא ואמר כי הנון בהונא היא מן השרש, אלא שהשמיטוה רז“, כמו שהפילו הם וגם דניאל ועזרא הרי”ש משרש אמר, ואמרו אימא, נימא, תימא, לימא, ואין בידי להכריע.

י“א) חמסי עליך, ידידי היקר, באמרך אלי שהפכתי דבריך. אני לא ראיתי מדבריך זולת אלה “שאותיות מלאות כאלה המורות רק על הנקדה וקריאתה היו נקראות בדרז”ל אם למקרא”, ועליהם תמהתי ואתמה עוד כל ימי חיי: אבל אתה באגרתך (סלח נא ידיד נפשי) הפכת דבריך ופירשת יש אם למקרא “יש יסוד מוסד ומקור נאמן לקריאה” וזהו האמת בלא ספק. אבל הטעם השני שהוספת “כי הקריאה יש בכחה והיא מביאה עמה אֵם” אך למותר הוא, ובפרט אחר שלא מצאנו לשון זה של אמות הקריאה אצל רז"ל.


י“ב) לא שלחתי אליך בתחלה שירת מוסר השכל כי לא הזכרת אותה אלי באגרתך ואמרתי אולי כבר באה לידך, ועתה קחנה מכתיבת ידי, העתקתיה לעצמי זה ימים ושנים. ודע ידיד היקר כי בעיר הזאת אשר אני מתגורר בה רבו מאד הספרים היקרים הקדמונים הן בדפוס הן כ”י, גם ת“ל אין הבעלים מונעים ממני דבר ושולחים לביתי כל מה שאני מבקש, אבל מה אעשה והחקירות האלה צריכות פנאי, ואני אינני מופנה, אם לא שאעשה מלאכת ה' שבידי רמיה. בליל ש”ק שעבר הלכתי לבית אחד מן הגבירים ר' יוסף אלמנצי שמו שהגיד לי היות בידו מחזור ויטרי (כי כן נרשם בגב הספר) ובדקתיו עמו (כי בחור משכיל וחכם הוא מאד), ושפטתי כי איננו מחזור של ר' שמחה, שהרי הוא מזכיר ר' ברוך בעל התורמה שהיה בדור שאחריו. הספר הזה אשר הוא עתה בביתי הוא כ“י על כלף שני כרכים גדולים וכולל דיני תפלה וקריאת שמע וכו' ( a la ligne 28. זמירות על השלחן pag.200.ligne 6. Jusqii’ a כרם חמד Voir dans de susdit ) ובתוכן” לדונש בן לברט, דרור יקרא, וכו' והוא משונה בסופו וזה הוא: אדום עַקר אשר עקר פרי אובד נטע כנה, וגם הקדר פני קדר, אשר אותי מאד עִוָה, ותצמיח צדקנו וישענו כמו גנה, ותבנה עיר משושנו, ומדמנה וסנסנה, אבן מאסו הבונים תשימנה לראש פנה ופדויי ה' ישובון וגו‘: והבית הנדפס: דעה חכמה לנפשך הוא סיום פיוט אחר של דונש אשר תחלתו: דְלֵה שובב מתוך פחת, ולא ימות לשת נתוץ עלוון ומנחת, שְפוֹ השפל ובני נחת (על שם בראשית ל“ו י”ז וכ"ג); ראה כי צר לבן נעצר וישע עוז תנה מבצר, שמע קול מן המצר, הבה לנו עזרת מצר. ומרום הר והלבנון, חדש היש הרוס פינון, כבודך חס (חוס?) והבן גנון (לא נתברר אם והבן או והכן) ישע הָבֵא, שלח ינון. נגבי שלם והאדנים, עַמוּד בועז ושהרונים דברי הקם ופעמונים, מנחם שלא לבנים. דעה חכמה לנפשך, וכו’ (הטורים האחרונים האלה מעידים על אמתת השערתך שלא היה דונש אדם גדול) ואח“כ מנחה לשבת וכו' (Vior dans le susdit כרם חמד pag 200 ligne 28/ jsqu’ a l שלא נהגו בו היתר pag.201). (יתברך המשלם שכר טוב ליראיו, ותתברך מפיו האהבה הטהורה אשר אהבתי את חכמתך, ידידי היקר, ומעברת שינה מעיני עתה אחר חצות לילה לעיין בס' הנושן הזה לעשת נחת רוח לפניך כי עתה שר לא קויתי מצאתי, והוא כי הספר הזה הוא באמת מחזור ויטרי כי הנה לפני סד' רע"ד מצאתי): יצחק בר' דורבלו: ומפירושי רבנו חננאל וכו' Pag.201 כרם חמד (Voir dans le susdit lign 10 jusqu’ a ר' שמחה מויטרי linge 14 l) (אז נזכרתי כי במקומות הרבהמ צאתי בין ענין לענין אות ת, והבנתי שהיא תוספת שהוסיף אותו רק יצחק, והנה אין עוד ראיה מזכרון חכמים מאוחרים לר' שמחה כי ר' יצחק הוסיפם), אח”כ דיני אבלו תוכו' לא בד“ו פסח (Vior ligne 15 jusqu’ a pag. 203 linge 3) ובראשי תבות שלמה, וברוך היודע מי הוא) ואח”כ לוח המולדות והתקופות והשאלה למחזור רס“ד (תחלת האלף הששי), ונשלם הכרך השני ואין ידוע אם הספר שלם או חסר ודי בזה לעת עתה. – הרב גירונדי (כי עתה מִנו אותו לרב) מסר בידי ס' אחד של דינים כ”י על קלף,9) בלי שם, וראיתי שהיה מחברו אשכנזי, והיה בזמן מהר“מ מרוטנבורק, וגם הוא מביא הרבה תשובות מן הקדמונים, וקצת דברים מס' שכל טוב על הורה (ראיתי מתוכם כי ס' שכל טוב לא תמיד שמו נאה לו, כי יש בו גם הבלים), והוא מזכרי רבנו כרשום כי הוא מביא בשם אותו ר' גרשום מעשים הרבה על אודות המילה וגם מעתיק משמו כללי אומנות המילה, ובסוך הס' שער הנקוד (כללים בדקדוק) בלי שם, ובסוף הכל שיר של רבנו תם על כללי הטעמים תחלתו אלהים לי מגן. – ואחד מתלמידי יש בידו רש”י וראב“ע על התורה כ”י קלף שנת חזק“ו, והוא מוגה הרבה יותר מן הנדפסים, ומצאתי בו בפסוק אני אמית ואחיה ר' בחיי (כהשערתך ידידי היקר) במרום ר' האי. תלמידי זה יש לו ג”כ לבנת הספיר למיסיר ליאון, ס' דקדוק, ולא מצאתי בו חדוש אלא שכיוון למ“ש בימים האלה החכם וואלף היידנהיים שאין בנין מרובע בגזרת הכפולים (ושניהם שגו ברואה). – הרב גירונדי יש לו ס' אמונה רמה להראב”ד עם פירוש ג“כ, והוא ספר היה טוב בעוד ארסטו מושל בכיפת הפילוסופיאה, וגם בימינו יספיקו לנו ליקוטים מתי מספר ממנו אולי אלקטם אי”ה. יש לו ס' העיון לר' חמאי גאון וס' התמונה, ועוד הרבה כ“י יקרים מאד. – ודי בזה לעת עתה ופעם אחרת וכו' ( Voir dans le susdit Pag.203, ligne 6. Jusqu’ a והנוסח איננו dans la meme כרם חמד page. Lnge 17.) אעפ”י שיש כאן נסח תפלות יה“כ כלן: (ומה נעים הנסח אשר הבאת מר' האי גאון, ומי יודע אם לא יבא היום שיפקחו הרבנים את עיניהם, ויתנו לבם לקובעו במקום הנהוג, אחרי אשר לא היה כח לא בריב"ש ולא בגאונים לבטלו מכל וכל) – בפיוט קרואי מלגה וכו' (Vior dans le susdit כרם חמד dans la meme page’ ligne 27. Jusqu’ a la fin de la page) ס' דינים כ”י שביד הרב גירונדי מסרתיו לתלמידי הוותיק הנ"ל והוא בודקו על הסקר, ועושה ממנו קלוטים, ואמר לי הִמָצא בו דינים זרים דלא כהלכתא.


י“ג) מפי השמועה קבלתי כי כל אשר בשם לוצאטו יכונה כלם מזרע שני אחים שבאו לאיטליאה ממדינת לוצאציאה בשנים קדמוניות, והנה גם רמח”ל, גם הגבור אשר הזכרת ממשפחתי הנה, ומגזע אחד יצאנו, אבל הקורבה רחוקה מאד, ואין בידי ס' היחס, ובעיר מולדתי ראיתיו, וידעתי ביד מי הוא. ודע כי רמח“ל להיותו איש פאדובה הניח אחריו ברכה בעיר הזאת חבורים מכתיבת ידו, והנה ביד הרב גירונדי, ובכללם ס' תקונים כעין תקוני הזהר גם התחלת זהר תניינא, ורע עלי המעשה מאד, כי אחרי שאי אפשר לומר עליו שהיה מן המשוגעים המוטעים, על כרחנו לומר שהיה מן המַטעים, כי הוא משים עצמו כמדבר עם הקדושים אשר בשמים המה, והנה תבונת החכם ההוא חידה היא אצלי, ואם תבאר לי דעתך בזה טוב תעשה עם עבדך. – ולעומת שאלתך, ידידי היקר, אשאלך והודיעני אם אתה ממשפחת בעל מנחה בלולה, כי גם הוא כהן ושמו רפא מפורט, וכן גם המגיה הס' ההוא הו אכהן פורטו, ושם פורְטְ או פורטו, הוא כפר קטון סמוך למנטובה, היו בו יהודים ולהם בית הכנסת, ובשנת שי”ז נשרף ביתה כנסת עם ס"ת שבו, ובאו היהודים ההמה לדור במנטובה, ויש עוד בגלילות האלה אנשים ממשפחת פורטו, אך לא רפא מפורט, ובארצך נראה היות אחרים מן השם הזה כי ס' שארית ישראל נדפס בבית שלמה רפאפורט.


י“ד) אגרת ידידנו הר הזהב הגיעתני, וכבר השיבותיו דבר כאשר עם לבבי, והעתקתי לו בתחלת אגרתי תחלת האגרת הזאת על דבר יאסט, כי כתב לי כי תמה בקראי דברי אליך על האיש ההוא, וראיתי שאינו מכיר אותי ואת דרכַי, וחלילה לי שאסבול שיהיה אדם מכבד אותי בהיותי בעיניו איש אחר ממה שאני באמת. – על ידו קבלתי בשמחה לב מתנת ידך תולדות ר' נתן בהגהת אצבעותיך, ואחריהם תולדות ר' חננאל וכל הנספח אליהן. את הדברים האלה כבר קראתי בבה”ע, ועתה חזרתי עליהם, ועוד אשוב עליהם פעמים אחרות, וכל עת אשר אני לוקח ספרך בידי אני נותן תודה לה' שהעמיד איש כמוך בדורי, כי דואג הייתי לשעבר מי יודע כמה דורות יחלפו טרם יבקע אור חקירת הקדמוניות בישראל ברוחב המדע ובעומק הבחינה יחדו? ועתה אם באמת ובתמים לבבי יעלוז על המצא גבר כמוך בעולם הלא תכפל חדותי כי האיש היקר והיחיד הזה הוא אחי ורעי, ידידי ואוהבי, וגם… אולי… מְיַקֵר אותי בלבו. – ועתה מה לי עוד כי אם להתפלל על שלומך ועל הצלחתך, עד תשלים מלאכותיך היקרות עד תֻמָן ותפיצם בישראל, ועיני רואות, אמן, כן יאמר ה‘. – והנה מי כמוני נכסף לראות לאור עולם מלאכתך הגדולה והרחבה מני ים ס’ אני שם? ואף גם זאת (לדבר הזה סלח נא ידיד נפשי) ירע בעיני אם תמהר להוציאה לאור בטרם תעשיר אותה כל מה שאפשר, ובטרם תוסיף ידך עליה שנית ושלישית להגות סיגים מכסף ולשומו מזוקק שבעתים. ומה גם בחקירות כאלה אשר במחשכי הקדמוניות ובערפלי ההשערות ובמצולות ספרים הרבה אין קץ אתה ידעת כי ביושר לבבך קרה לך לנטות ימין ושמאל מאשר כתבת מלפנים. לכן לא יחרה אפך בי (האמנתי) אם אזכיר לפניך הצווי הראשון אשר צוונו אנשי כנסת הגדולה. – לדוגמא בענין אנקלוס אקוה שֶתְשַנֶה ממטבע שטבת. וכן בענין הספירות (אעפ"י שאין זה דבר הנוגע לכוונת ספרך אנשי שם) רחוק הוא בעיני שישתמש בעל ס' יצירה במלה ערבית במקום שאין לשון עברית חסרה, וכמדומה לי כי מספירות המקובלים שבזמננו שפטת על הספירות של ס' יצירה כאלו הן מדות אלוהות, תחת אשר אולי לא עלתה כזאת על לבו מעולם. ולפי דעתי לא היתה דעתו אלא כמו שפירש דבריו בעל הכוזרי, והמלה עברית תלמודית, מלשון ספירת העומר. ולא אאריך בזה אם לא אחרי מצותך. – כן בענין שנת ה“א נ”ג צריך חקירה עמוקה בספרי אותו ר' משה (ואחד מהם בידי) להבין אם אפשר שמי שכתב זה כתב זה. ובענין אם אמר פיטרוה או אמר פטרוה, אגב חורפך לא דקת, כי שָם אין הענין בכותב אלא באומר, והיו“ד כותבי התלמוד הוסיפוה מפני שלא היה בימיהם הנקוד, ועל כרחנו אין הכוונה אלא כפירוש רש”י שאמר פטרוה מבנין הקל, או שאמר פַטְרוּהָ מבנין פיעל, והדבר נ“ל ברור מאד, ונאמן עלי יושר לבבך דלא תהדר אשינויי דהיקי. – שמחתי מאד על אשר הוכחת כי מאיטליאה יצאה תורה בכל הארץ, וכן שמחתי כראותי הראיה אשר מצאת ממשנת ראב”י על התורה שלא נכתבה מתחלתה אשורית. ועתה אני וכל תלמידי מבקשים ממך שתוצאי לאור משפטי בענין המשנה, אם כתבה רבי כדעת רמב“ם, או לא כתבה כדעת רש”י, כי עדיין לא מצאתי ראיה ברורה נגד סברתי וסברת רש“י, ובשמחה ראיתי כי גם אתה כתבת כי לא נכתב התלמוד עד ימי רבנן סבוראי או גם עד ימי הגאונים, גם נ”ל כי יש להביא סמך לדברי מתשובת רס“ג המובאת ביוחסין, אעפ”י שבתשובה אחרת שהבאת הוא מזכיר ת"ר סדרי משנה דאתגניזו (משמע שהיו בכתב) מיומי הלל ושמאי, ותשובה ההיא אמנם חשודה היא בעיני והיתה לי לזרא.

תסלח, ידידי היקר, אם מיעוט הפנאי אשלח אליך אגרתי מועתקת ע“י מתלמידי, וכן תסלח עם העדר הסדר הנכון באגרתי זאת, כי כתבתי הענינים כסדר שנזדמנו לפני. ועתה אגיד לך כי מימי לא ראיתי ספורי מעשיות של ר' נסים שהזכרת בתולדותיו, שאלתי את הרב גרונדי אם שינו בידו, והוא מסר לי קובץ אחד דפוס קונסטנטינא שנת עטרה כולל תחלה אלפא ביתא דבן סירא, אח”כ מעשה ריב“ל ואותו משיח ומדרש אסתר, אח”כ מעשה תורה (והוא כמו תופת אליהו רב שבס' ראשית חכמה), ואח“כ כתב פרישטי יואן לאפיפיור, ואח”כ מעשה אברהם אבינו, וס' אלדד הדני, ואח“כ מעשיות שבתלמוד (עשרים ואחד דפים in 8 vo) והם כם ספורי מעשיות של ר”ן, אלא שאין כאן הקדמה ולא שם אחר זולתי מעשיות שבתלמוד, ואבל מצאתי בו רוב הדברים שהבאת ממנו, ובכללם גם הלשון המשובש הזה: ואני נסים שאלתי בילדותי את אבא מארי הרב רבנו אשר ז"ל וכו'.

תלמידי הוותיק הנ“ל הראני בס' דינים שמסרתי לו לבדוק שמצא כתוב בו: ואני יצחק בר' דורבולו, ואשתומם על המראה, ולא אדע אם ר' יצחק זה שעשה תסופת למחזור ויטרי הוא עצמו מחבר ה' הזה, או עשה תוספות גם בס' הזה, אמנם ת' סי' התוספות לא יראה ולא ימצא בס' הזה. והראני ג”F שהוא מזכיר יהודים בארץ פולים. וכבר לקט ממנו ענינים הרבה, ולא ישקוט עד אם כלה, ושלחתי אליך.

אני וכל אוהבי ורעי וכל תלמידי מבקשים שלום תורתך והצלחתך, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום. החישה מענה לי והודיעני במה אֲשָרְתֶך, ובמה אמצא חן בעיניך, ועל הכל האמן כי בלב ולב לא אדבר, וכי אהבתי אותך טהורה היא, ואם תמירנה באהבת הרשעים לבסוף תבחן ותדע מה בין עובד אלהים לאשר לא עבדו.

פאדובה בעשתי עשר חדש בארבעה עשר יום לחדש שנת התקצ"א.

ידידך שמואל דוד לוצאטו.



Nr. LXXII

An S. L. Rapoport

Nr. d’ordre de l’ Index raisonne 67

B – C Petit Nr. 7

11.3.1831

כ“ו אדר התקצ”א

שמואל דוד להחכם היקר שלמה יהודה הכהן בכה ושלום.10)

הגאון או המשורר אשר אמר גער בו אל תביאהו בסודך, כוונתו נִכֶרֶת בתוך דבריו שנגער בידידנו המתחבר לאויבנו ונזהירהו שירחק מעליו, ואם נראה אותו מחזיק באהבתו ולא ירפה, אז לא נביאהו עוד בסודנו, ועתה, החכם היקר, פאר דורך ועטרת אומתך, מה לך כי צעקת “צר לי צר לי כי אבד ממני רֵע אהוב כזה”? ואם אמנם כדבריך וב לשמוע גערת חכם, מי ימנעך ממאוס ברע מהיום והלאה, ובחור בטוב ולדבקה בו? אך אוי נא ל, כי בוחר אתה בצר הצורר, וכי תשקלהו במאזניך הוא ירד מטה מטה, ור“ש וד”ל המשתדל לתת כבוד לאלהי ישראל, הוא יעלה מעלה מעלה, כשחק מאזנים נחשב. צר לי עני, צר לי, החכם היקר, כי תְקַנְאֵנִ בלא־אל, תְכַעֲסֵנִי במכעיס. לא לך להתאונן, לא לך, כי לא אבד ממך דבר, כי כל אשר בכחי לעשות לעבודתך ולעבודת חכמתך, כל ימי צבאי אעשה, לא אחדל ולא אַרפה ידי, לא במחיר חליפין ולא בשחד כבוד, רק לאהבת התורה והחכמה, ולאהבתי אותך ואת חכמתך כי רבה. ומה אני שואל מאתך? אחרי אשר גזרת אמֶר לבלתי נטות מעל משכנות עַוָל ומאהבת לא ידע אל, אחת היא שאלתי: אם יקרה לך להזכיר שמי, לא תְסַפֵחַ אליו עוד לא תאר ידיד ולא תאר חכם, כי באמת ובאמונה אם יאסט איש חכם, אני בלא ספק איש סכל, המאמין בבִטולים הראוים ללעג, כגון בנפילת חומת יריחו תחתיה (יאסט חלק שני, בהקדמה עמוד ה'), ואם הוא ידידך (אהובך) אי אפשר שאהיה אני ידידך (אהובך, גם כי היה אהיה אוהבך בכל לבבי) ואם כעצת המשורר לא אבירך בסודי, כי כן בלא ספק השמירה הכרחית עם בעלי ברית שונאינו, ידוע תדע כי אהבתי אותך לא תחסר, וכַבְדִי אותך לא יגרע דבר, ומכל אשר יעשה אוהב לאוהב, וּמְכַבֵד לנכבד, ושוחר תושיה לשוחר תושיה לא אחדל מעשות עמך בכל מאמצי כחי, אך במסתרים תבכה נפשי על עון הדור שכך עלתה בו, אשר כל זד וכל עושה רשעה יְהֻלַל וסר מרע ישתולל. אוי לי תם לבבי כי עשיתני איש ריב ואיש מדון לכל הארץ. אפס אם נותרתי לה' לבדי ממאן להיות פוסח על שתי הסעיפים, בה' תתנחם נפשי, יוציא משפטי לאור וכבר כל יודעַי יודעים, וישראל הוא יֵדע, מי אוהב האמת ומי אוהב האדם, ממני ומהמתחכמים אשר דבר ה' בזו.

צדַקת בשפטך על סדר תנאים ואמוראים אשר במחזור ויטרי כי יקר הוא מאד מאד, כי הנה מה שהדפיס בעל ועד לחכמים הוא הזנב ממנו, וזה שבידי הוא הראש, כי זה וזה חסרים, ומתוך שניהם אולי יצא לנו גוף קרוב לשלמותו, והנני מעתיקו אליך אות באות…..ואחריהן רבנן סבוראי שבזכותן נמתחו שמים ונרקעה הארץ, עד רב גווא ורב הונא, שהיו סוף סבוראי, לא הוסיפו ולא הפליגו מדעתן כלום, אלא תיקנו פרקים שבכל תנויי כסדרן (נ“ל הכוונה שכתבו משנה ותלמוד על ספר, וזה טעם אותה גוזמא שבזכותן נמתחו שמים וכו‘, על שם שמתחו תורה שבעל פה על הגוילין, ומפני שידעו הגאונים בעלי הסדר הזה כי קודם זמן זה לא היה דבר בכתב, ויראו שמא יחשדו בני הגולה את הכותבים שזייפו והוסיפו וגרעו, אל לא בזדון, לפחות בטועת (כאשר אמת נכון לפקפק), הקדימו ואמרו שאל הוסיפו כלום והפליגו בהפלגת זכותם, כאלו מלאכי ה’ צבאות המה, ואעפ”י כן ידוע כי רבנן סבוראי הוסיפו קצת דברים מדעתם בתלמוד, ומי יתן והשמיטו ממנו ענינים הרבה)…… עד כאן אות באות ממחזור ויטרי, וידעתי כי יש כאן שבושים ובלבולים מלבד מה שהעירותי עליהם במאמר מוסגר, רק לא חפצתי להאריך כי לא להערותי אתה צריך, וידעתי בענינים אלה כטפה מן הים אצל ידיעתך, גם הזמן צר לי מאד, כי צריך אני להשלים לתלמידי פירוש שירת האזינו והברכה, ואח“כ אסע עם אחותי לעיר מולדתי לנשואיה. ודע כי בהיותי מעיין בסדר תנאים הנדפס בועד לחכמים נהייתי כמפקפק שמא הרב ההוא או המעתיק הכ”י שהיה לפניו תקן לפעמים והוסיף והחליף בלשון, ואתה תשפוט.

(דף א' לקוטים מס' כ“י של כמוהר”ר מש“ג אשר לקט תלמדי ידידי אב”יי).

עד כאן מכתיבת ידי תלמידי הוותיק אברהם לאטאש, והנה הוא עתה בא אלי והראני בפאר הדור סי' מ“ב פירוש אחר על המאמר שפירשת בערך ברכות” מפני שלא ברכו בתורה תחלה, עיין שם, כי לא אדע איזה יכשר, הזה או זה. בדקתי בכלבו בוס' כ“י ולא מצאתי השוואה בין כ”י זה לס' המנהל. והנה לנחיצת הזמן לא אוכל לתת מענה לכל דברי אגרתך היקרה, רק אֹמר כי מתאי בה דברים טובים דברים יקרים. הגהת החכם אביך: פתי במום ת, נכונה ואמתית בלא ספק. אשריך החכם היקר, אשר נתן ה' לך להתעלס יחדו עם אביך ועם בנך, ה' יברך החוט המשולש לארך ימים, ושנות חיים ברכה ושלום. הודיעני נא דבר אמת על אודות הר הזהב, כי יצאו עליו וקראי תגר כי הוא רעל שמים ורע לבריות. העתקת ס' כ“י קשה היא מאד במקום הזה, להעדר הנערים מלומדי המלאכה ומדקדקים לעשותה, וגם לא כל בעלי הספרים יסכימו שיהיו ספריהם מועתקי. כל רֵעַי וכל תלמידי דורשים שלומך, ובפרט תלמידי בחירי הנ”ל. יצליחך ה' ויפקח עיניך לאהוב את אוהביך באמֶת ובתמים, ולשנוא את שונאיך שונאי אלהיך ושונאי אבותיך ולמודיך, ואתה לשום ובית שלום וכל אשר לך שלום, כחפץ הכו“ח פה פאדובה כ”ו אדר תקצ"א

עבדך מכבדך ואוהבך שד"ל

(וסביבות האגרת 97 לקוטים ממחזור ויטרי מתחלתו עד סימן ק"ב).

היום ח' סיון תקצ"א כתבתי לו העתק שני השירים שבסוף הערוך בלי שנה ומקום, בוגליון הוספתי קצת הערות, כגון:

ירח בוזה מנבזה דרוך, נ“ל ברור היותו ירח אדר, כי מרדכי שהיה נבזה בעיני המן דרך על בוזהו, ומלת בשלישי איננו על הירח השלישי כדעת בעל השלשל, אלא בשלישי בשבת, אפס נ”ל כי צריך להגיה בששי במקום בשלישי, כי ט“ו באדר היה ביום ו' גם בשנת תתס”ה וגם בשנת תתס“א (לפני השערתך), כי שתיהן היה קביעותן הכ”ז, אם לא טעיתי בחשבונות למיעוט הפנאי.

נ“ל לקיים תתס”ה ולהגיה ל“ז במקום ל”ג כי הג' והז' קרובות במכתב יותר מההא והאלף11

.

גם כאן נ“ל להגיה ית”ז במקום ית“ג, וקצת סיוע כי יתז היא מלה בלה”ק, ולא כן יתג.

אולי רמז שהשנה ההיא היתה פשוטה וכסדרה, והשאר נעלם ממני. אעפ“י שיש בשירים האלה צרת טעות סופרים, מכל מקום נ”ל ברור שטעה בעל השלשלת כשהבין מתוך הטורים האלה שנתקיים לו בן, והוא הגדול ושמו ראובן, כי הנה הוא אומר כי ארבעה חננו ה', ואח"כ מפרט שכלם מתו, ושנשאר שכול, גם אמר כי הראשון נקרא יחיאל לא ראובן, אם כן ראובן המאור כאן איננו שם אחד מבניו, ואול היכוונה שקרא שם בכורו יחיאל, וקרא עליו לסימן טוב יחי ראובן.

חתימת האגרת

ואתה לשום וביתך שלום וכל אשר לך שלום. פאדובה בשלישי בשמנה לחדש התקצ"א. ידיך מכבדך ועבדך אשר עלה נפשך למען דְבור במשנאי ה' השם פניו כחלמיש, ממקומו לא ימיש, בצדקתו יחזיק ולא יחדל.

שד"ל



NR. LXXIII

An S. L. Rapoport

Nr. d’ordre de l’ Index raisonne 68

A – Z. Nr. 2

8.5.1831

Publiee dans le כרם חמד II pag. 119. " כ' אייר התקצ"א



Nr. LXXIV

An L. S. Goldenberg

Nr. d’ordre de l’ Index raisonne 69

A – Z Nr. 5

28.6.1831

י“ז תמוז התקצ”א

שמואל דוד לשמואל ליב גאלדענבערג שלום.

מכתבך מיום כ“ד סיון הגיעני ובתוכו שלשה מכתבים אחרים, שנים מהם על מנת להחזיר, והנם מושבים אליך בתוך האגרת הזאת. אגרת יאסט אליך לא מצאתי בה דבר אשר יצדיקהו בעיני וינקהו מפשעיו אשר פשע בה' ובעמו בדברי הימים אשר כתב. הֲכָזֶה סָכָל הייתי בעיניך להיות נפתה בחלקת אמריו לך, ולשכוח כל נאצותיו ושקריו אשר כתב לעיני כל ישראל וכל העמים? – הכזה אויל הייתי בעיניך, שאקבל עדות שקר אשר אתה מעיד בחכמי התלמוד, לאמר כי גם בהם היה מי שחשב ס”ת כמלוקט ממגלות מגלות מכותבים שונים, כאלו היה זה ענין אמרם תרה מגלה מגלה נתנה? הכזה נקלותיב יעינך אשר תחשוב כי עברה עלי רוח קנאה, ואקנא12) בצורר היהודים, ומקנאתי אמאן להיות אוהב למאהביו? מה עשה לי יאסט, שאשנאהו? אבל אמאסהו על אודות דבריו אשר כתב להרוס חומות אמונתנו עד היסוד בה, וצר לי אם הישרים בלבותם אשר לא ידעו את האיש ואת שיחו, אם יראו את החכם שי“ר מזכיר אותו לשבח, ימהרו לקרוא את ספרו בנפש חפצה וישתו מימיו וימותו, ואם לא יתפתו אחר שקריו וגדופיו הלא אז יקללו את החכם שי”ר, על יותו חבר לאיש משחית. זאת היתה כוונתי בהחזיקי בידו להרחיקו מעל אהל האיש הרשע, ואחרי ראיתי כי לריק יגיעי כי מאן ימאן לסור מעליו, הנה אני את נפשי הצלתי, ומאחר שהוא נראה כחפץ באהבתי, ואני ידעתי כי נתוק אהבתנו לא יועיל, אך יזיק לתורה ולכחמה ולישראל עמנו גמרתי בלבי לשוב ולהתקרב אליו, וכן אעשה בקרוב במכתב אשר אכתוב לו. – מה שאמרתי “תחזה כי לא עבו ריאסט חדל מכתבו אליך רק מרוב הטותך לדעותיך, וכי אין אמת באמתתם” לא מצאתי דבר אשר שלחתי אלי אולי הוא באגרת אחרת אפס אם היה הדבר כן, למה הוא מחזיר אחר קרְבָתי על ידיך ועל ידי יש“ר? הלא פיך ענה בך כי סרה דברת על החכם שי”ר ועלי.

מכתב שטנה אשר הגיני עליך, מיד יש"ר הגיני, כי אליו נשלח על מנת שישלחהו גם אלי, והוא העתיקו בכתב ידו ושלחו אלי. על כן לא יועילך שָלְחִי אותו אליך, כי לא תכיר על ידו מי האיש המשטין.

צר לי מאד על המחלה הרעה אשר פשטה בארצך, ה' יחוס על הטובים אשר ביניכם. אם תתפשט בארצי לא אירא רע, כי ה' עמדי ועל ידי מרקחת Le Rois את ביתי יציל ואת בתי כל השומעים לעצתי. ואני שמעתיולא אבין באגרת החכם שי“ר אליך, שאומר לך להשמר “בל יחזיקך המדפיס בידו על דידי איזה כתב ממך או כדומה לזה, פן יבא עמך אח”כ במשפט”. אשרי תמימי דרך שר לא ידאגו ואודות מכתבי ידיהם! – צחקתי בקרבי בקראי באגרת ההיא “תמחול לשלוח בידי איזה סך מעות לקנות בהם ספרים ליאסט. החכם שי”ר תהלות לאל עליון אם איננו מעשירי העם איננו ג"כ במצב אשר יצטרך לקדימת מעות לקחת ספרים לאוהביו, וזו עדות ברורה על בטחונו בך וביאסט. ואתה שלום וביתך שלום.

פאדובה צום הרביעי התקצ"א

אוהב ישרי לב שד"ל



Nr. LXXV

An S. L Rapoport

Nr. d’ordre de l’ Index raisonne 70 B – C petit Nr. 10

6.7.1831

כ“ה תמוז התקצ”א

שמאל דוד לידידו אשר אהבה נפשו החכם היקר שלמה יהודה הכהן שלום ואמת

בשמונה לחדש העבר שלחתי לך באגרת מתנה טובה; הלא המה שני שירי רבנו נתן, אשר ארת עליהם חבל על דאבדין, וצר לי כי לא אדע ההגיעתך אגרתי, אם לא. ביום כ“ד לחדש ההוא כתב לי האיש הר הזהב. ושלח לי העתק דבריך ליש”ר על אודותי. אתה מצר על אבדן רַעַ ירא יקר כמוני (גם כי באמת אין אבדתך אבדה, כי כבר מלתי אמורה כי לא אחדל מִשָרֶתְך בתם לבי מאהבתי אותך ואת חכמתך), ואתה מאשים אותי אשמה רבה, הלא היא הקנאה, ואתה עודה קנאת ה' הבוערת בלבי כאלו היא קנאה חמת גבר המפר ברית אחים אם יראה ידידו מדבר עם שונאו. לא ידידי, לא כן אנכי עמדי, כי מה עשה לי האיש מרדכי, שאשנאהו, ואשנא את אוהביו? אמנם מאסתיו על כי ראיתי בדבריו אשר דבר נגד השמש דברי סרה על ה' ועל נביאיו ועל גדולי חסידינו וחכמינו, ודאגתי דאגה רבה פן יראו הישרים בלבותם אשר לא ידעו את האיש ואת שיחו, כי אתה מזכיר אותו לשבח, וימהרו לקרוא ספרו בנפש חפצה, וישתו מימיו וימותו, ואם לא יתפתו אחרי שקריו וגדופיו, הלא אז אתה ידידי תֵקַל בעיניהם, כי אמרו אם היה לבו שלם עם אל לא היה מזכיר את האיש הזה לתהלה ולתפארת, לא בשם חכם ולא בשם ידיד, בגלל הדבר הזה החזקתי בכנף מעילך והרחיקן מעל האיש ההוא. והנה ראיתי כי לריק יגיעי, כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקת את האיש ההוא אליך, ובזה אין ספק כי טוב ויפה עשית, כי בהמרותך את האיש כמוני ידעת כי אין לך לדאוג לירוא מדָבָר, כי אני לא אחדל מהיות אוהבך ועושה רצונך, אך אם פתאום היית מתרחק מהאיש מרדכי ואלי יהפך לך לאויב, ולפחות יחדל מהועיל לך באשר תשיג ידו; ואם בספריך תכתוב עליו ועל שקריו מרורות כראוי וכנכון, תירא פן ישיב על דבריך בלעג ובוז. והנה ראיתי כי לא אועיל מאומה בהחזיקי בכנף מעילך עד הִקָרְעו, כי אז גם ברית אהבתנו תִקָרַע, וידעתי כי נִתוּק אהבתנו לא יועיל, אך יזיק לתורה ולתעודה אשר יחדו נדרוש, ואל האמת אשר שכם אחד נעבוד, ולבני עמנו אשר לתועלתם ניגע באין מרפה. על כן הנני הנני, ידידי שאהבה נפשי, להמתיק מרורות הערתי על מוסר השכל, ואומר כי גם כי במִלֵי דעלמא השמירה הכרחית עם בעלי ברית שונאינו, אין הענין כך ביני ובינך אחרי אשר דין ודברים אין לי עם מרדכי, ואינני שונאו כשנאת איש את רעהו אשר הרע לו, כי אם על אשר הרע לבני עמי בכלל, ומלבד זה נאמן אתה וצדיק ביעינ, שאפילו היה האיש ההוא בעל דברים לי או שהייתי אני אויבו ומבקש רעתו (חלילה), לא תהיה הולך רכיל בינינו, ולא תהיה שמירתי ממך הכרחית כלל. על כן הס כי לא להזכיר עוד ריב ומדון ביני ובינך, לא יזכר ולא יפקד ולא יעלה על לב לעולם. והנני בלב שלם וברוח נכון מחדש עמך ברית הנאמנת אשר לא תופר, ואהבתי העזה אשר גם רגע קטון לא רפתה בקרבי, ולבי יכאב על אשר הכאבתי את לבך, ונאמן אתה לי לדיין, כי לא תוסיף לתת לי תִפְלָה ולהעמיס עלי חטא ופשע, שנאה קנאה ותחרות או שאר מדות הרחוקות מנפשי, וידעת עם לבבך ובפיך תגיד לא תכחד, כי לטובה היתה כוונתי, וכי גם עתה לטובה מגמתי בשובי לדרוש קרבתך, לא לתועלתי ולא לכבודי, כי אם למען הטוב והתושיה אשר יחדו נְשַחֵר. ולמה אדבר עוד דברי, ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך. לכה נא אקחך, ידידי היקר, ואביאך בסודי, כאשר בתחלה.

א‘) אם באתי להשיבך מלין על כל דברי אגרתך היקרה מיום תענית אסתר אצטרך לעכב אגרתי זאת אצלי עד ימים, למיעוט ולהעדר הפנאי על אודות ישעיה אשר אני מפרש והולך לתלמידי, ולפני פירושֵי ראזענמיללער וגעזעניוס גם שניהם, ואתה ידעת כי שניהם כופרים בנבואה, ועלי להשיב על כל דבריהם אשר דברו נגד האמת אשר אתנו למורשה, וגם מלבד זה מקראות הרבה בנבואות הנביא המעולה הזה סתומים וחתומים, נלאו המפרשים לבארם ביאור נכון ומתישב על הדעת, וגם שני החכמים הנזכרים העלו בהם חרס בידם, ואני לא אתן שנת לעיני עד אמצא דברים טובים, דברים נכונים, ואד אשר יתפרשו דברי הביא בלא דוחק, ועל פי עומק משפטי הלשון ובהתיחסות נאותה עם הקודם והמתאחר, וברוך ה’ הבוחן כליות ולב, המאזרני חיל ונותן בפי יום יום חדשות יקרות משמחות לב תלמידי המקשיבים לקולי ומתענגים בדברי. והנה היום צום רביעי בראותי את עצמי מופנה מצד אחד מהרתי לקום ולכתוב אליך לחדש את האחוה בינינו, ולא אחפוץ לאַחֵר אגרתי עד אשיב תשובה פרטית לכל דברי אגרתך הקודמת. אפס מאשר קשתה בעיני האשמה אשר העמסת עלי על דבר דבקותי בדעותי וסברותי, וּמָאֳסִי במחשבות זולתי, אמרתי אערוך לפניך בקצור שיחה אשר שחתי על הענין הזה בשבוע החולף עם תלמידי אשר כנפשי אברהם לאטאש. אמרתי לו: בספק גדול אני עומד בענין ידיעת עצמי, אתה ידעת את אשר הוכיח על נפי החכם שי“ר לאמר כי אני אדוק במחשבותי ותחוס עיני עליהן, וזה ימנעני מהודות על האמת? והנה בְחַפשִי בחדרי בטני ובמעמקי כליותי אני מוצא עצמי מדה על האמת יהיה האומרה מי שיהיה, ואפילו נער קטון, ואתה יודע כמה פעמים אני מקבל סברות תלמידי, ומודה ועוזב דעתי מפני דעתם ולא אבוש, אבל הוא תהלתי. הן אמת יודע אני כי אינני נוח לקבל דעת אחרים, אך אין זה בכוונה מאתי, אלא כי מתחלת נעורי השתדלתי לְלַמֵד את שכלי לראות הדברים כאשר המה באמת ולא כפי ההרגל וכפי המראה המון בני האדם, ונמשך מזה, כאשר ידע לבך, כי מסלה חדשה סקלתי לעצמי ברוב הענינים העיונים והמעשיים, ולא כאשר יראה האדם כן יראה לבבי. ומזה ימשך כי יש דברים הרבה שהם נראים נכונים וקיימים טובים וישרים בעיני הרוב, ובעינַי הם בהפך, וכן דברים הרבה אשר המה בעיני דברים ברורים אין ספק אצלי באמתתם, הם רחוקים מאד מסברת רוב בני אדם, ומזה החלוף העצום אשר בין דרכי ודרכי רוב בני אדם, ואתה יודע איזה יכשרו, הדרכַי ואם דרכיהם. אשר על כן לבי אומר לי כי כשאני ממאן לקבל דברי חברַי לא מתעקשות נגד האמת נהיה הדבר, ולא מגאוה לבלתי חקור ביישוב הדעת היסודות אשר עליהם נוסדה מחשבת זולתי, אלא מפני שאין בידי לראות הדברים אלא כפי דרכי וכפי הציור אשר הם מצטיירים לנפשי, ולא בדרך אחרת. ואתה אשר בינת לבבי, ואין בנפשי דבר נעלם ממך, בלעדי אחזה אתה הורני, כי אולי גם אני נגעי עצמי לא אראה, ויען ידידי ויאמר: לבך הטהור גלי לי, ואין ספק אצלי כי נמנע הוא לך להתעקש נגד האמת ולהעלים עיניך ממנה אחרי הַרָאותה לעיניך, ואולם המום הקל אשר בך זה הוא: לפעמים שאדם חולק עליך ומביא למחשבתו ראיות, עם טענות על קריותיך, ואתה מוצא טענותיו בלתי מספיקות לבטל כל ראיותיך, ואז לא תחוש על כל שאר הראיות העומדות לעזר מחשבתו, ותדחה אותה מפני שאין בכח בעליה לבטל כל ראיותיך. אעפ”י שגם אתה אין לאל ידך לבטל כל ראיותיו הלא כאת ראיתי בענין סברת החכם שי“ר על היות עקילס ואונקלוס אדם אחד, כי יש לו באמת ראיות חזקות להוכיח דעתו, ואתה לא תאבה לו ולא תשמע אליו מפני שלא שמעת ממנו בטול כל ראיותיך, גם כי גם אתה לא בטלת ראיותיו. ואען ואומר: אזהרתך, ידידי, אפשר היותה צודקת, ואולי בדבר הזה חטאתי, ואֶשָמֵר מזה לעתיד לבא, אך בענין אנקלוס ועקילס, החלוף העצום אשר בין דרך תרגומו של כל אחד מהם (חלוף אשר הסכימו בו החוקרים כלם) הוא בעיני עד ברור שאין למעלה ממנו וכל העדים העומדים נגדו בהכרח עדי שקר המה, כי אין יתכן שיהיה אומן אחד עושה מלאכה מה בשני דרכים הרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב? ענה דודי ואמר לי: גם אני רחוק בעיני לומר שעקילס עצמו עשה תרגומו גם יונית גם ארמית, אך לא רחוקה יהא בעיני ההשערה האחרת אשר להחכם שי”ר, והיא כי אדם אחר תרגם את התורה מן התרגום היוני של עקילס ללשון ארמית, וקראו לתרגומו הארמי תרגום אנקלוס על שם שנעשה על פי תגרום עקילס, ועקילס ואנקלוס שם אחד המה. אמרתי לו: ואיך נאמין כי תרגום אנקלוס נעשה על פי תרגום עקילס, והנה שני התרגומים מתחלפים זה מזה כל כך? ועוד מה צורך לזה המתרגם הארמי שיתרגם מתוך היוני ולא מן העברי? ובפרט אם כדבריו שהתרגום הארמי נעשה בבבל, מקום שלא היו מדברי ולא מכירים יונית. והלא בלא ספק מי שהיה בקי בלשון ארמית הקרובה כל כך ללה“ק, לא יתכן לו שלא יבין לשון הקדש, והנה ראינו בכמה מקומות כי אנקלוס שומר בתרגומו המלות העבריות, וכל אדם יראה שאין תרגומו מורק מכלי אל כלי. – עד כאן משיחתי אשר נשלמה בדברי חן ועצת שלום אשר יעצני תלמידי חביבי לשוב ולהתקרב אליך. והנה בענין זה של אנקלוס ועקילס מודה אני לפניך כי מצאתי בדבריך דברים של טעם, אך זאת אבקש ממך שתחקור היטב על ההתחלפות אשר אמרתי בין דרכי שני התרגומים, ולא תחליט כי הנוצרים בעבור אמונתם גנו עקילס על תרגמו מקרא כצורתו, כי לא בגנות ושבח עסקינן, אלא בחקירת דרכי התרגומים אשר לפנינו, ודרך עקילס ידועה מאד, לא לבד מתוך ההעתקה הסורית אשר ראיתי, כי מהעתקתו היונית עצמה אעפ”י שרובה אבד, אבל הרבה ענינים ממנה נשמרו בספרי קדמוני הנוצרים (מלבד המועט המובא במדרשים), והנה געזעניוס שר פירש הנה העלמה הרה על אשת ישעיה (מה שאיננו לפי דעתי) ונלחם את כל תקף נגד האומרים כי פירוש עלמה בתולה ( והנה אין לבו כלב הנוצרים בדורות שלפנינו) גם הוא במבוא לפירוש ישעיה ייחס המדה הזאת לעקילס לתגם כל מלה כצורתה, והוכיח הדבר באורך. אבל אתה אומר כי גם אנקלוס זה דרכו, ושכל הנמצא לו דרך דרש נוסף הוא בלי ספק, זה אפשר, ואם איננו מוכרח, אמנם לא ממה שבא בתרגומו דרך דרש אני מביא ראיה, כי אם ממה ששנה מלשון הכתוב, בלא סופת שום דרשה, אך להסב פני הדברים לעשותם מבונים או מתקבלים לשומעיהם, כגון כל מה שהבאתי מנתיב ראשון עד נתיב ששה עשר. התחשוב כי כל השנויים ההמה אשר לפי דברי יצאו מפי אנקלוס בעצה עמוקה כלם במקרה היו, או הם תקונים שתקנו הסופים בתרגומו, או נמשכו מחלופי נסחאות שבס"ת שלפני המתרגם? אוי לך שדל, כי מחזה שוא חזית, ועמל שקר עמלת! ואוי לך אוהב גר, חלום או וקסם ואליל! – ודי בזה על החקירה הזאת, ואתה תשפוט, ושלום יהיה בינינו.

ב) ראיתי להעירך ידידי יקירי על דבר קטון אשר מצאתי בתלמוד ירושלמי. במסכת כתובות פרק ב' הל' ה' אמר ר' יוחנן אפילו עדיה בקוסטנטין חמתון, כן היא הגירסא בירושלמי עם פירוש שדה יהושע, אבל בדפוס בומבירג אפילו עידה בקוסוסנון, וגירסת המרדרי (כתובות פ"ב) אפילו אדיה בקוטטין. והנה אם (כפי מה שנראה לי) אין שום עיר לא בתלמוד ולא ספרי העמים, שנקראה בשם קוסוסנון, ואם קוסטטין שבמרדכי אינו אלא קוסטנטין שנשתבש מעט, יצא לנו מזה כי ר' יוחנן היה מֱדַבֵר אחרי אשר בנה מהלך קוסטנטין את עיר המלוכה קוסטנטינא(כי אמנם עיר המלוכה ההיא היא העיר הראשונה אשר קראה בשם הזה). ואחר שהדבר ידוע כי לא נבנתה עיר קוסטנטינא עד קרוב לשנת “סבב” היא שנת ד' אלפם ותשעים, יצא לנו כי ר' יוחנן היה חי בימים ההמה, תחת אשר כל כותבי הדורות (ויאסט עמהם) מקדימים זמנו כחמשים שנה. את הדבר הזה אנכי נותן לפניך לא להחליט דבר, כי אם למען תעמיק החקירה בענין, וברחב בינתך תשפוט שפוט.

ג') בראותי דבריך הנחמדים בספרך ערך מלים, בערך ברכות, עלה בדעתי כי דבר נחמד ונעים וערֵב ומועיל תעשה אם תכניס בספרך היקר הזה כל חלק וחלק מהתפלות ומהקרובות וכל שאר חלקי המחזורים מכל המנהגים כל אחד על מקומו בערך בפני עצמו, לדוגמא שתכתוב ערך ברוך שאמר, וערך ישתבח, וערך אשר הניא, וערך יקום פורקן, וערך אנסיכה מלכי, וערך כל נדרי, וערך כתר מלכות, וערך מי כמוך, וערך יגדל, וערך אדון עולם, וערך לכה דודי, וכן על הדרך הזה עד תֻמם, עם לווי כל מה שעלה במצודתך על כל אחד מהם, על אודות מחברו, וזמנו, ונסחאותיו, וכל ענין השייך לו. וכן דבר טוב ויקר תעשה אם תוסיף ערכים לקצת מנהגים הנוהגים בישראל, בכלם או במקצתם, כגון כַפָרות, שובבים, ערב ראש חדש, יאהרצייט, התרת קללות, שנוי השם, למוד ליל שבועות והו"ר, עם לווי הודעות על זמן תחלתם ואיך וכיהן נתקבלו בישראל. גם טוב וישר להוסיף ערכים על קצת אמונות נתחדשו באומה, כגון הגלגול, חבוט הקבל, ודומיהן. הן ידעתי כי כל זה יכביד מלאכתך כפלים אך…. ומגברא דלית ליה קא בעינא?

ד) הגידה נא לי ידידי הֲנָתַתָ מקום בספרך הנ"ל אל הקראים ולשאר כתות הצדוקים, הבייתוסים, הכותים, והפרושים? דע כי בלמודי דברי הימים שלי שברתי אחת אחת כל טענות דוד מרדכי וכל טענות טריגלאנד על דברי קדמות הקראים, וגם על שאר הכתות יש לי דברים ואם נכנסת בספרך בענין החקירות האלה, אשלח דברי אליך לעשות בהם כחפצך.

ה‘) הנני מעתיק לפניך וכו’ (Voir dans le כרם חמד III pag. 219 – 223. Jusqu’ a. מדרך הקראים )

ו') תלמידי חביבי הנזכר מלקט והולך מלשון סורי פירוש למלות חמורות שבתלמוד, והנה היום בא אלי והגיד לי כי שרש חזק החסר בערוך, והביאו בעל המעריך להוראת החגירה (ר' יוחנן בסיתוא דהוה חזק רישיה), הוא ממש לשון סורי, כי בה שרש חזק ענינו חגר, וחזקא ענינו חגורה.

ז‘) בא לכאן הרופא ר’ שמואל חי דַַאלַא וָאלטא איש מנטובה (הנזכר בבה“ע תקפ”ט עמוד 81) והביא אלי ליקוטים שליקט משני מחזורים כ“י, והגיד לי כי הוא מצא בין ספריו הפסיקתא דבשלה שהיית מֵצֵר על אבדתה, וכי שלח אותה אליך על ידי יש”ר, ומתאוה הוא לדעת אם הגיעתך, ואם טוב בעיני תכתוב אליו למנטובה: All’Ecc Sig Dottore Sig Samuel V. Dalla Volta – Mantova כי אמנם גם כי לא רב כח בתבונה, הנה תמיד הו אמחפש וגולל ספרים, והרבה ספרי כ“י תחת ידו, ועתה הביא אלי ס' יא”ר כאותו שבידי, אך שלו מועתק מלשי ויש בדליון הרבה הערות מאש פלאי שהיה אחר ש“ע, כי נזכר בהן ס' שפתי דעת, ופעם אחת נזכר בהן קונטריס מהר”ם פורטו, נ“ל שהוא בעל עובר לסוחר (ראיתי הספר הזה ולא מצאתי בו דבר על אודות משפחתך) ובסוף כל פרשה יש בו קצת נוספות בציון זה: כמהרר”ם, ואולי הוא הוא, אלא שהנוספות ההן אין בהן ממש, כגון בסוף פרשת תרומה: ידות, יברין, כמשפט, כהלכתיה, וב"א (ובמקומות אחרים), כדחזי, סליק.

הרופא הנ“ל הביא אלי שירה גדולה בעלת רמ”ח בתים, העתיקה ממחזור כ"י, וזו תחלתה:

לצור יעקב אתן13) מהלל ושירים ואודנו לעיני כל יצורים

ויחדו אני אעיד בכל יום והוד זכרו בכל איים ואורים

אחז הודו בקרב עם מיחדו למספר כל נתחים בי עצורים

ואל ראיתיה רואיה להעתיקה אליך, אעפ“י שכן היה חפץ הרופא הנ”ל אך באמת (אעפ"י שיש בה קצת בתים משובחים) איננה שוָה בנזק אבוד הזמן בהעתקלה, ומאד חרה לי על הבתים האלה שמצאתי בה:

ואמצא חן בעיינך וידעו ישורון כי בישראל גברים

אשר יש בם יכולת לעשות מה אשר לא יכלו להם בדורים

אשר עברו למיום צץ ישורון ולא צָמַח בְכֻלָהַם מהירים

להרבות שיר במהללך כעבדך כמו צהלל מלומד בין חברים

והנה די שתדע שכבר היה יאש שמו צהלל בן נתנאל שחבר שירה שקולה בעת רמ“ח בתים, וערב בה ענינים מענינים שונים, דברי תורה שבכתב ושבע”פ, וקבלה ופילוסופיאה ושמות המלאכים ומבטא האותיות וסודותן. אמנם מהיכן בא לו ולאביו (בני בלי שם) כגוי גאון, זה פלא.

במחזור ההוא נמצאו הרבה יוצרות ופיוטים הבלתי מצויים, וקצת קינות וסליחות, והא לך רשימת קצת אלה כאשר רשם אותם הרופא הנ"ל, והיה אם תחפוץ העתקת קצתם מידו תבקשם, ואולי קצתם כבר נמצאים בדפוס, או הם אצלי במחזור ויטרי, ואין לי עתה פנאי לבדוק אחרי אלה.

יוצר לברית מילה לרבנו אב“ן – אופן לברית מילה מיסוד רבנו ברוך ממגנצא – יוצר לברית מילה לרבנו קלונימוס – אופן לברית מילה לרבנו יב”ק בר' משה – פיוט שתיקן מורנו הרב ר' מ איר בר ברוך שיחיה, לברית מילה, תחלתו: מי מצרף באש מככס בבורית כמוך (ועוד פיוטים הרבה להרב הנ"ל) – לקדיש, מיסוד ויוצרות ואפנים ורשויות לכבוד החתן, מהם לרבנו שמעון הגדול, לר' יצחק סג“ל, לר' ברוך ממגנצא, לר' קלונימוס, לר' אמתי, לר’מאיר ש”ץ, לר' אב“ן, לר' יוסף בר נתן, לר' יקר בר שמואל הלוי, לר' נתן המכונה ויביש כיפיל, לר' קלונימוס הבחור בר' יהודה, לר' יב”ק בר משה – וקינות לת“ב, מהן לקבנו מנחם מוורמשא, לר’יהודה הלוי הקשטלין הוא (הוא בעל הכוזרי), לר' אפרים מבונא על השרופים (תחלתה: למי אוי למי אבוי ומדינים), לר' אברהם חוזה, לר' אליעזר בר' יב”ק על אשתו ושתי בנותיו שנהרגו בארפורטא, לר' קלונימוס הבחור, לר' מאיר ש"ץ – יוצר ליום ח' של פסח לרבנו שמעון הגדול (תחלתו ויושע שושני פרח) – רשות למפטיר לר' יצחק מרנפיר – פזמון לברית מילה לר' אבי העזרי – מוסר השכל לר' האי גאון, ונקרא בשם מוסר יראים – הלכות שחיטה – ספר חיי עולם (מוסר ויראת ה') – ס' רופפות (תחלתו: בזמן שמזדעזעין אבריו של אדם) – מסכת דרך ארץ – מדרש גלות שלמה – מדרש עקדת יצחק – ס' פתרון חלומות לר' האי גאון.

גם בא לידו מחזור אחר כ“י, אך אין ממנו כי אם החלק השני, ובו מעריב לליב ר”ה (וישנו ג“כ בידי בסדור כ”י), וסליחה למנחת יום הכפורים (תחלתה אלהינו ואלהי אבותינו אתה בחרתנו מכל העמים, נזכרו בה אנשים שנהרגו על קדוש השם במיתת האופן (laroue) ר' מאיר הלוי, ר' יחיאל הסגן, ר' נחמיה בר חייא, ר' חיים החסיד, ר' נתן הזקן, ור' שלמה הנעים) – ואחרת, תחלתה: את הקול קול יעקב נוהם – ואחרת תחלתה: אלהים אל דומי לְדָמִי – אחרי כתבי עד פה הגיעני כמציאה בהיסח הדעת מכתבך הנעים14) ברוך ה' אשר נתן כזאת בלבך להפר נדרך לבלתי כתוב אלי עד אקדמך בהמתקת מרורות הערתי, וגם אתה ייטב בעיניך כי כבר קדמתי לכתוב אליך ולעשות רצונך בטרם תבואני אגרתך היקרה. – לתחלת דבריך לא אשיב דבר, כי אחת דברתי, ריבות ובמדנים ביני ובינך לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם, ואם עדיין אין מחשבותי מתאחדות מכל וכל את מחשבותיך, הלא כל דרך איש ישר בעיניו, וגם ידעתי כי אין דַרכי דרכי אנשי דור הזה, ואינם ג"כ דרכי אנשי דורות החשך והערפל אשר היו לפנינו, וכל יודעַי וגם אתה ידידי יודעים מי אוהב הבריות באמת ובמעשה, ממני ומהאנשים המתפארים באהבת האדם, כי אי אפשר שלא בא מעשה לידך, ושלא בחנת ונסית משאם ומתנם של האנשים ההמה המתהללים בדרי נעם, ומשאי ומתני כבר ניתו במסה, ומי יתן והיית קרוב אלי וראית שבתי וקומי וכל דרכי הסכנת. אך אשמרה לפי מחסום, כי קִרְבָתְך אחפץ, – באמת ובתמים יקרת בעיני נכבדת (לרחב ולעמק חכמתך וליושר שכלך ודעותיך ודרכיך ועל אלה אהבתיך ונפשי דבקה בך) מכל חכמי הדור הנודעים לי, ודמע תדע ותרד עיני דמעה בראותי כי יאן שווי הדעות שָלֵם בָנוֹ בתכלית השלמות. אך היהיה השווי הזה בין דעות בני אדם? זאת נֶחָמתי.

אתה מבקש דעתי ומשפטי על דעותיך בקדמוניות ישראל, הכתבות באגרותיך היקרות, ולא תצייר במחשבתך הלחץ והדחק אשר תלחצני חובתי עם תלמידַי. שלש פעמים בשבוע אני חייב לפרש להם סימן או חצי יסמן מישעיה, ופעמים שאני מכתת רוחי שלש וארבע שעות בפסוק אחד, ורעיוני יבהלוני, ואביט אל המפרשים ואין עוזר, ואתור בלבבי ואין פתרון, לולי ה' עזרתי לי, לא נטשני ולא יטשני – והנה אין עבודתי כבדות שכיר אשר במַלאות את הקו נקי הוא, קול נוגש לא ישמע. ואני אחרי היותי בעיר הזאת כמעט שלא קראתי בשום ספר שלא יהיה מענין מה שאני עוסק בו עם תלמידי, חוץ משבתות וימים טובים. והנה חקירותיך היקרותי אינן מאומנותי, ובקיאות בהן הלא מצער היא, ואינני כדאי לשפוט אותן זולתי אחרי חקירות ובדיקות הנמנעות ממני לעת עתה. ואחרי אשר להפטר בלא כלום אי אפשר, הנני אליך, ידיד נפשי; בענין אנקלוס ועקילס כבר דברתי דהרַי. – דבריך בערך ברכות נחמדים מזהב, והם בעינַי עצם האמת. – ערך גנז רובו נכון וקיים, ורק אמרת כי גניזה בערבי קבורה, ולא מצאתי כן בגעזעניוס (Thesaurus 1829), אלא בלשון כושי, ו בערבי ענינו לשון קבוץ ונתינה במקום מוצנע. בענין כתיבת התרגומים לא סרו ספקותי. גם לבי מגמגם בגניזת ס' יוחסין שאמרת שהיה מפני אגדות שנמצא בו, ואולי בֵרַרְתָ הענין בערך מגלה. – ערך כלכל ישר ונאמן, אך ראוי שתכלכל דבריך במשפט, בהביאך פירוש רש“י, כי כתבת: “פירש”י לא ידעתי מה הוא ונראה בעיני וגו' ולאי שר בעיני ע”כ ובאמת רחוק פירושו מאד" והנה הקורא דבריך תולה בוקי סריקי ברש“י, כאלו רש”י כתב על פירוש אחד “נראה בעיני ולא ישר בעיני”, והוא לא אמר כן, אלא אמר נ“ל כך וכך, ומצאתי גירסא אחרת ולא ישרה בעיני. ידיד נפשי, מה ענין מלת ובאמת שאמרת, שנראה שהיא חוזרת לסוף דברי רש”י (ולא ישר בעיני), והם אינם על פירוש מלת שתכלכל, אלא על גירסת שתבלבל, ודבריך אינם חוזרים אלא לתחלת דבריו (ונראה בעינ), וצריך לתקן בעבור כבודו של זקן. – בענין שבעים זקנים עומד אני בדעתי ובדעת כל החוקרים האחרונים, שלא היה ולא נברא, אלא שקר וכזב שבו היהודים אשר באלכסנדריאה למען הגדֵל מעלת תרגומם המשובש אשר תרגמו להם חכמים אשר לא ידעו הבין לה“ק, והדברים ארוכים. – לא הגדת לי ההגיעך סדר תנאים ואמוראים אשר העתקתי ושלחתי אליך באגרת כ”ו אדר, ומה משפטך עליו. – ערך מתיבתא נראה נכון בעיני, ואולי אפשר לברר הענינים עוד יותר, וכל ענין דרך הלמוד לנערים ולגברים בימי חכמי המשנה והתלמוד נ“ל שצריך חקירות ובדיקות, כי חשכה גדולה נופלת עליו, ואם תגיד לי את אשר עלה במצודך בו תעשה הטוב בעיני, וגם אני אערוך לפניך רעיוני לבי העומדים אצלי בספק. – אין צורך שתזכיר שמי כל עת אשר תזכיר מחזור ויטרי, כי די בהערה קטנה בהקדמה. – רשימת ספרי דע ראססי (אשר מת זה כשני חדשים ישיש ומלא ימים) אשר את המבקש, לא ידעתי איזו היא, כי אמרת שהיא בשני כרכים in 4to , והנה אם כוונתך על רשימת ספריו כ”י היא בשלשה כרכים in 8vo, והספק הזה הוא אשר עכבני מקנות אותה לך, לא זולת זה. – הערותיך על שירי ר' נתן ישרות וטובות בעיני, גם גזרת נין מן נון היא בעיני דבר אמת, לא כן נכד מן כד, ושרש כד שהזכרת איני ידוע מה הוא, כי מלת כַד הנהוגה בארמית וסורית אי אלא קיצור ממלת כְדִי שהיא מורכבת ממלת די וכף משמשת, כי במקום שאומרים בלשון מקרא ודניאל כדי ידע די רשים כתבא, יאמרו האחרונים (בתלמוד ובתרגומם בוסורי) כד ידע, וכדי הוא כמו כאשר, וכד הוא כְשֶ… ונהוג בלשון חכמים. – כתבת בטועות “שמחתי כי יש לתלמידיו” והנה לך לומר “לתלמידיך” כי למה היה נסתר מנגד עיניך ומפניך אסתר? ולהעתיק ספרים מהנמצאים בפארמא הדבר קשה, כי אין בעיר ההיא יהודים ,אוחד מתלמידי יש לו שָם איש נוצרי יודעו ומכירו, והייתי מקוה שנוכל להעזר על ידו, אך הגיד לי לתמידי הנ“ל כי האיש ההוא אעפ”י שלמד קצת לשה“ק רחוק הוא מאד מהבקיאות הצריכה להעתיק ספרים כ”י, ומכל מקום בימי האסיף ילך הוא לשם, ואם יוכל ישתדל בהעתקת הספר אשר רשמת לי – הנני שולח לך עוד קצת ליקוטים ממחזור ויטרי, ואתה אם תוכל לשלוח אותם אלי בחזר, וכן הדף האחר אשר שלחתי לך בפעם האחרת, תעשה עמי חסד, כי אין לי מהם העתק. – אם יש בארצך ספר רפואה De Mr. le Roy ואם מרקחתו מצויה בארצך, מהר וטהר גופך וגוף אנשי ביתך, וקויתי לה' לא תירא משוד כי יבא, ואני לא רופא אנכי, וידעתי כי כל הרופאים מלעיגים על הרפואה הזאת, אך אני נסיתיה בעצמי ובאשתי ובני וברבים מקרובי ומיודעי, וראיתי בה נפלאות בכל מיני תחלואים, וחטאתי לאלהים אם אראה חברי מסוכן ולא איעצהו מה שהיית מֱיַעֵץ לנפשי ולנפש ביתי. – בנך היקר דוד בן כמה שנים הוא? נחלקתי עם תלמידי חביבי בהבנת סוגיא בכתובות דף ע“ה ע”ב, זה קורא: )א“ל אביי) אי הכי עד שלא תתארס נמי, אלא (על כרחך תודֶה) אמרינן חזקה וגו‘; וזה קורא: אלא (אמר רבא) אמרינן חזקה וגו’. ואתה בחכמתך תשפוט. כל תלמידי וביחוד תלמידי חביבי “אביי” (אברהם בר יצחק יהושע לאטאש) דורשים שלומך ובמקשים טובתך. – ה' ישפוט שלום לך וישמור את נפשך היקרה אות נפש ביתך אלרך ימים ושנות חיים, כרצון יראיו וכרצון כלב ית ישראל וכתשוקת ידידך (בכל לשון שאתה שומע) אשר נפשו קשורה בנפשך הכו”ח פה פאדובה ברביעי בכ"ה לחדש, ראפאפארט אחי יברך י"ה וישמרך לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך לפ"ק.

שמואל דוד לוצאטו

(הלקוטים הם עד סוף סימן ק"ץ בכל זמן ועדן ונאמר אמן)

ליקוטים מספר מחזור ויטרי עד הסדר

סימן י' ואמר אהבה רבה

י“א והני דקא מוקמי מחמירין אנפשייהו למימרא דמקבלין עול שמים בעמיד,ה טועת הוא ובדות (אולי לשון בדותא היא, ושמא צ"ל בורות) וגו' ולא סגי להו דעברי אדב”ה אלא אפילו דב“ש נמי לא עבדי, דאי כב”ש בצפרא מעומד ברמשא מוטה, ואינון לא שנא צפרא ול“ש רמשא מעומד, ויש לך כסילות גדול מזה. מכדי מאן תקון לקרות שמע ערבית ושחרית, רבנן, ניזיל בתרויהו, כי היכי דעברי בחרתי מיבתא. ובכל אספמיא ובכל מדינות שבא אשכנז כולם זכורים לאלף דורות טובות, וכזכות שמחמירין בבדיקת טריפות ובטבילת נדה ובכל מה שראוי להחמיר עליו, אבל ק”ש מיושב אותם אנשים שאמרים כמנהג בני ישראל (נ“ל בני א”י) אני עושים, הלא כך גרסינן בא“י תאנא יצתה בת קול אומרה אלו ואלו דברי אלקים חיים, אבל הלכה כב”ה לעולם.

י“ו בקשו לקבוע עשרת הדברות בק”ש אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין שלא יאמרו תלמידי יש“ו אין שאר התורה אמת ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקב”ה ושמעו מפיו בסיני (מלת ישו נמחקה יפה יפה, אך אין מקום מחזיק שם אחר גדול מזה).

י“ז דתניא לא תורו אחרי לבבכם זו מינות, וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים, פי' מינות תלמידי יש”ו ההופכים דברי תורה למדרשי טעות ואליל (ממלת תלמידי ואילך נמחק ורישומו ניכר חוץ מתיבת ישו). י“ח א”ר אמי כל מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה זה דומה, לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך (לא הבינותי לשון הרתיק, ובדקתי בערוך ומצאתי ר' בנאה אמר צריך אדם לשקע עצמו במשנאות שאם ירתיק יפרחו לו. נ"ל מכאן ראיה שהיתה המשנה בימי האמוראים על פה).

כ“ב דררשינן כל ארחות ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו, מי נוצר בריתו אברהם על המילה, וראשית תורה ואמצעיתה וסופה חסד, וירא אליו ה' שביקר חולים ועמד עליו, ובקש אברהם לעמוד, עד שאמר לו הקב”ה שב ואל תצטער אמר לפניו וכן בדין שאהא יושב ואתה עומד, א“ל אל תתמה שהרי בניך עתיידם לישב בבית הספר ד' וה' שנים ואני עומד עליהם (אפשר! לא היו התינוקות ישובים בבית הספר רק ד' וה' שנים? נ”ל כי כל התינוקות היו יושבים בבית הספר משנת חמש עד עשר ולומדים קריאת המקרא על הספק, ואח"כ בן עשר למשנה, מי שהיה רוצה להתחכם, היה הולך אצל תנא או מִשְנֶה, שהיה מלמד המשניות, וביתו לא היה נקרא בית הספר, כי לא היו שם ספרים, אלא גירסא על פה.

כ"ז הני תשע עשרה הווין. ברכת המינין ביבנה תיקנוה,…. והכי תקנו לומר בתר צלותיה אבינו מלכנו אלקינו יחד שמך בעולמך, אלקי נצור לשוני, אלקי עד שלא נוצרתי.

ל“ט שאילו מקמי רב נטרונאי גאון מקום שאין רגיל לירד לפני התיבה אלא אחר ופעמים שטרוד במלאכתו, נערים שהגיעו לי”ח ולי“ז ולא נתמלא זקנם, מהו שיעשו ממנו ש”ץ ויוציאו רבים ידי חובתם ואל יבטלו מן תפלה. והשיב כך ראינו שזה שאמרו חכמים אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו עד שתתמלא זקנו (וגו' כמובא בב“י א”ח סי' נ"ו עד קדושה וברוך וימלוך, ואין כתוב ויהא שמיה רבה) לא מבעיא בן י“ח וי”ז אלא אפילו בן י“ג שנה ויום א', כי לא אפשר נעשה, רק אמרינן זה הכלל גדול כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים (ובכ"י את הרבים) ידי חובתן, טעמא דלא הגיע לכלל מצות שאינו מוציא אחרים, אבל בן י”ג שנה ויום אחד כי לא אפשר שפיר דמי. ותו ששאלתם מהו לסמוך על ריב“ל בשעת הדחק ויצטרפו תשעה ועבד, אין הלכה כר”י ואין אנו עושים כמותו. ועוד השתא עבד משוחרר שמל ולא טבל אין אנו מזמנין עליו בזימון דרבנן דתנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן. ואמרינן פשיטא, ומשנינן אצטריך מתניתין לעבד שמל ולא טבל וקמ"ל כי הא דר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לעולם איגו גר עד שימול ויטבול לצרפו עם תשעה בתפלה, דגמרינן מתוך תוך דכל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה עבד מבעיא. ועוד שמענו בפירוש מרבותינו שאלו שמועות של שלשה שאכלו כאחד כגון ט' ועבד, וארון שנים ושבת וקטן פותח, וקטן היודע למי מברכין, אין הלכה ואין עושין מעשה כמותו (ועיין בית יוסף א“ח סי' נ”ה).

מ' ותו שאילו מקמי רב נטרונאי גאון הנכנס לביה“כ ומצא צבור שמתפללין ועדיין לא קרא פסוקי דזמרה, מהו שיתפלל עם הצבור ואח”כ יאמר פסוקי דזמרה, והשיב כשתקנו חכמים תקנו לומר פסוקי דזמרה ואח“כ יתפלל, כדרש15) ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב”ה ואח"כ יתפלל, ואם ראה שמתפללין ואין מעכבין, כך שמענו מרב משה גאון ששמע מרבותיו שמברך מלך מהולל בתשבחות ואומר פרשה ראשונה של תהלים, כלומר פרשה שנאמרה ראשונה לפרשיות שנאמרו מתהלים שהיא תהלה לדוד, ומדלג ואומר הללויה הללו אל בקדשו עד שלם תפארתך וחותם בישתבח וממהר ומתפלל עם הצבור שאין תפלתו של דם נשמעת כמו עם הצבור, אבל פסוקי דזמרה בתר צלותא לא לימרינהו, שכשתקנום לא תקום אלא קודם תפלה אבל לאחר תפלה לא (עיין ב“י א”ח סי' נ"ב).

מ"ב (בנוסח ברכת הביננו) והתועים כדעתך ישפוטו – ובהלכות רב אלפסי מצאתי כך: והתועים כדתך ישפוטו.

מ“ו ושאילו מקמי ר' צמח ראש ישיבת גאון יעקב בישיבה היא פמבדיתא מהו שיאמר קדושה דסדרא אם קורא, והשיב כן, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בשמעתא דגיד הנשה כגון שלש כתות של מלאכי השרת אומריםש ירה בכל יום, שיש בה דברי קדושת הקב”ה, ואם אינו ת"ח יעסוק במקרא פסוק שיש בו קדושה כגון שרפים עומדים ממעל לו ומאי טעמא של חכמים שאו' ומודה (שמא ומורה) כך, כלו' תפלה זו וסדר זה נביאים הראשונים תקנוה, וזקנים הקדמונים תקנו לומרה בקהל ויחיד לא יסיג גבול הקהל לפי שכל דבר שבקדושה אינה בפחות מעשרה, הלכך יאמר מקרא או תלמוד שפרשנו. ונמצאת אתה אומר מלא, ויש חכמים שאומרים כיון שהן מקראות אומר, ומה בכך, הלכך נהגו יחיד האומר קדושה דסדרא שיהא קורא הפסוקים כדרך שתנוקות אומרים לפני רבן.

מ“ז וששאלתם וקרא זה אל זה ואמר, ותשאני רוח מה יש לנו לתרגם ומה טעם קבעום חכמים בסר קדושה, דבר זה כן היה מנהג ראשונים, מקום שיש תלמידי חכמים כשהיו מתפללין והיו נופלים על פניהם, ומקדשין לאחר שעונין יהא שמיה רבה מברך, היו מביאין נביא וקורין בו כמה פסוקים הן חסר הן יתר ותרגמין, ואחריהן קורין הקדושה ומתרמן ואומרים ותשאני רוח ומתרגמין, כדי לסיים בשבחו של הקב”ה, ואח“כ מקדישין ועוסקין בתור, ואם רצה במשנה עוסק, בתלמוד עוסק. וכ”כ למה כדי לקיים מה שאמרו חכמים לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד, כיון שרבתה עניות ודלות והיו צריכין למעשה ידיהם לא היו יכולין לעסוק בתורה תמיד ולשלש בכל יום וסמכו על התלמוד לבדו כמוש אמרו חכמים כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, זה תלמוד, שמקרא ושמנהה ומדרש בו, ועקרו לקרות בנביא בכל יום אחר תפלה ועדיין הן קבועים ועמדין, ומפני מה לא עקרום לאלו שקדושה משושלת היא ושלשוה ג' פעמים בתפלה (וע' ב“י א”ח סי' קל"ב9.

נ' לחמם טמא בגימטריא בלא ניגוב ידים, ואית דאמרי לחמם טמא מאשר אדיחם שם, כלומר בהדחה בעלמא בלא ניגוב (ע“ש סי' קנ”ח כי רי"ק מיחס בגימטריא לבעל הטורים ולא ידע שהיה מן הראשונים.)

נ"ב אמר להו לית דין צריך בשש, בשש מלח, היאכל תפל מבלי מלח, מתרגם מדלא בשש. כן ראיתי בערוך ולי נראה לשון איחור כמו מי בושש משה (לפי גירסא שלפנינו בערוך ובתרגום איוב, בשש אינננו שם המלח רק שם הדבר התפל וצ"ע).

נ“ד (בענין מאן דחנקתיה אומצא) הכי שדר רב פלטוה בר אבא ריש מתיבתא מקמי דלשתי לא צריך לברוכי שהכל משום דאניס אבל בתר דלשתי מברך בורא נפשות רבות. (בטור סי' ר"ד מביא כן בשם רב עמרם) וברכתא קמייתא לא צריך לברוכי, ולית בה משום אסור לו לאדם שיהנה מן העוה”ז בלא ברכה. מדי דהוה אסם, שכל השותה סם או כל דבר רפואה אין צריך ברכה לא לפניו ולא לאחריו. וכן אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואין אתה ניזוק לעולם. ואין צריך ברכה לא לפניו ולא לאחריו, כיון דאמור רבנן אכל כל מאכל ולא אכל מלח, שתה כל משקה ולא שתה מים ידאג מפני רוח הפה, ובלילה ידאג מפני אסכרא, דאי אכיל ולא שתי הוי סכנה, הלכך א"צ ברכה לא לפניו ולא לאחריו.

נ“ז ובה”ג פסק דדוקא דאכלו אינם כזית או כביצה, דכותיה, אבל אכלו ושבעו לא מפיק. ואי אפשר להעמידה, דהא ינאי וחביריו אכלו ושבעו, ואפקינהו שמעון בן שטח. ואע"ג דלגמיה הוא דעבד, טעמא הוא דלא אכל כזית דגן, הני נמי דמצי מפיק. כך ספק המורה בברכות בשלשה שאכלו (ריק בס' קצ“ו מביאה בשם הרא”ש ומכאן נראה כי הרא“ש מרש”י לקחה).

ס“א והיאך מברכין ברכת המזון, האחד ברוך משביע רעבים, ברוך משקה, בא”י אמ"ה הזן את העולם כלו בטובו, וכן לשנים (ע' ב“י סי' קפ”ז).

ס“ז וזה הוסד מפי רבנו תנוח נפשו צרורה בצרור החיים נט”י על שם כלי ששמו נטל והוא מחזיק רביעית לוג (ב"י סי' ד' הביאה בשם רבנו ירוחם) נט“י פירוש רב היי בתשובותיו על שם שצריך להגיבה ידיו לאחר רחיצתן, כמו וינטלם וינשאם כל ימי עולם (ע' סי' קס“ב וע' בה”ע תקפ“ט עמוד קל”א וקל"ב). ושאלנו לרבי, הנפנה ונוטל ידיו צריך לחזור וליטול פעם אחרת או לא, ואמר לנו אף אני כך שאלתי את פי רבנו יעקב בר' יקר ואמר צריך לחזור וליטול, וכדברי רי נטילה אחת עולה לכאן ולכאן (וגו' וגו') ושאלתי לר' אם מברך עתה ענט”י על כל פעם ופעם, ושיבנו אם אני עומד לעסוק בתורה לאלתר או לילך לביה“כ או להוציא בפי שום קדושה אז אני מברך ענ”י ואשר יצר. אבל בשעה שאני יושב ובטל איני חושש לברך ענ“י אלא אשר יצר, ואותה לפי שצריך לנקבים, ואם בא לאכול לאלתר אינו נוטל ידיו ב’פעמים כשאר אנשים א' על אכילה א' על פנייה אלא פעם אחת מברך עליה ענ”י ויושב ואוכל (ע' שא“ח סי' קס”ה).

ס“ט ופעם א' שאלתי לר' אם אני יוצא בהבדלת ביה”כ כיון שלא נתכוונת בברכת היין ואמר לי כיון שנתכוונת בברכת הבדלה דייך.

ע“ג ומתוך כך אמר ר' כל הברך לאחר יין שבתוך הסעודה עד שלא יטול ידיו במים אחרונים ה”Z משובח – וכבר ימים מקדם עמדנו על שלחן רבנו, וחיזרנו עליו לברך אחר אותו היין ונראה הלכה למעשה ולא רצה ליטול בתר לפנינו לקבוע הלכה לדורות, אבל מרגלא בפומיה כל העושה כן ינוחו ברכות על ראשו.

ע"ו כך היה מנהג טוב בירושלם בחנך בניהם16 ובנותיהם הקטנים ביום צום בן שנה עד עצם היום הזה בן שתים להשלים כו' במסכת סופרים (פ“ח ונ”ל שצריך להגיה בן י“א שנה ובן י”ב).

ע“ז (בפירוש פטום הקטרת) ומנה של קדש כפול היה והיו בו ושני מינין שלנו, והמנה שלנו היא מנה של צורי, והוא לטרא ששוקלין בה כסף למשקל ישר של קולוניה והיא כ”ה סלעים שהוא ק' זהובים שקורין קושטנטינין, שכל זהוב שוקל שנים פשוטים ומחצה למשקל הברזל, נמצא שהמנה שוקל כ"ס דינרין למשקל הברזל, וזו היא לטרא פלפלין שלנו.

פ' ולכך אמ'' סברא רבנן כלומר כולכם אתם מסכימים להיות בית הבליעה פנוי ולשמוע הברכה, והן עונין לחיים, אמנם מסכימים אחנו. וכן השיב ר' יוסף טוב עלם.

פ"א והחבר ר' יצחק בר יחיאל הראה דבר לחבר ר' מאיר בר' יוסף – וכן השיב לו מעידני ששמעתי מפי ר' יוסף בר' יהודה שהיה מעיד שראה במלכות לותיר את רבנו הרב הגדול ר' יצחק בר' יהודה בעת דליקה אחת שהיתה בעירו, שקוץ לעצמו מנין להתפלל, ולא מצא זולתי ט' אנשים בני מצוה, והביא נער קטן וחומש בידו מצטרף לי'.

פ"ב אמנם ראיתי כי לא רצה רבנו יעקב לעשות סניף לעשרה (וכו').

פ“ט (מתחיל סדר התפלה( ואני ברוב חסדך – ואני תפלתי – מה טבו – שמחתי באומרים לי – שש אנכח – אמרי האזינה (עד) אערך לך אצפה, (ואין כאן לא יגדל ולא אדון עולם) בא”י – ענ“י, אשר יצר, שלא עשאני אשה, עבד, נכרי, אלהי נשמה, שאר הברכות. יה”ר לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתתן לי חלקי בתורתך וכוף את יצרי להשתעבד לך ותרגילנו לדבר מצוה – יר“מ יאו”א שתשכין בינינו ובפוריינו אהבה ואחוה – יר“מ יאו”א שתצילני היום ובכל יום – יר“מ יאו”א שתתן לנו חיים ארוכים – יר“מ יאו”א שלא אחטא ומה שחטאתי לפניך מחוק ברחמיך הרבים אבל לא ע“י יסורין וחלאים רעים, יהיו לרצון אמרי פי וגו‘, לעסוק בדברי תורה, הערב נא, אשר בחר בנו, יברכך, יאר, ישא, אלו דברים שאין להם שיעור, אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל פירותיהם – צו את בני יש’ – וביום השבת, ובראשי חדשיכם, וערבה לכ', איזהו מקומן – ר”י אומר בי“ג מדות (ובגליון פירושה כמו שהוא בת“כ, מק”ו באיזה צד ואביה ירק ירק בפניה וגו' וגו') – לעולם יהא אדם (כתוב בכתיבה דקה) רבון העולמים – אתה הוא אדון קדם שנברא העולם ואתה הוא אדון – ברכי נפשי את ה' וכל קרבַי, ברכי נפשי את ה' ואַל תשכחי, ה' בשמים הכין, ברכו ה' מלאכיו – ברכי נפשי את ה' ברכי נפשי את ה' ה' להי גדלת, יהי כבוד, אשירה לה', יערב עליו, יתמו חטאים, יו”מ יאו“א שיבנה בה”מ במהרה בימינו. ברוך שאמר והיה עולם ברוך הוא ברוך שמו, ברוך עושה מעשה בראשית ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים, ברוך מרחם על הארץ, ברוך מרחם על הבריות ברוך משלם שכר טוב ליריאיו ולקוויו וחוסי בו, ברוך הוא ברוך שמו, ברוך הוא על כסא מלכותו, ברוך פודה ומציל, ברוך אל חי לעד וקיים לנצח. בא“י אמ”ה האל אב הרחמן המלך הגדול והקדוש מהולל בפי עמו משובח ומפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו, ובשירי דוד עבדך נהללך ה' אלהינו בשבחות ובזמרות נגדלך ונשבחך ונפארך ונרוממך ונזכיר שמך ונמליכך מלכנו אלהינו יחיד חי העולמים מלך משובח ומפואר לעדי עד בא“י מלך מהולל בתשבחות. הודו לה' קראו בשמו (כמנהג אשכנזים עד ופדנו למען חסדך) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים, מגדי דבריו, משעה עמי ואדברה, ישראל אם תשמע לי לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, אנכי ה' אלהיך, אשרי העם שככה לו, ואני בחסדך בטחתי, מזמור לתורה – השמים מספרים לדוד בשנותו, תפלה למשה, יושב בסתר, הללויה הללו את שם, הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, קננו צדיקים, מזמור שיר ליום השבת, יהי כבוד – עד ביום קראנו, אשרי תמימי דרך, אשרי נוצרי, אשרי אדם עוז לו בך, אשרי איש ירא את ה‘, אשרי העם יודעי תרועה, אשרי יושבי, אשרי העם, תהלה לדוד – עד כל הנשמה תהלל, ברוך ה’ לעולם (כמנהגנו) ויברך, ויושע, עז ישיר עד ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, וכל אחד מתעטף בטליתו – ומי שיש לו תפילין ורוצה להניחן מניח של יד תחלה ומברך – ואח”כ מניח של ראש בלא ברכה, ואם אין לו אלא אותןש ל ראש מניחן ובמרך עליהן על מצות תפלין" וחזן בה“כ עומד לפני התיבה ואומר ישתבח, יתגדל, ברכו – ובעוד שהחזק או' ברכו או' הצבור בלחש (הכל כמנהגנו) ב”י אמ“ה יוצר אור – (אחזור למעלה לבדוק הפירוש אשר בגליון) פירוש הודו לה' קראו בשמו הוא מעט מלה במלה לקוח מן הפירוש המיוחס לרש”י בדה“א י”ו, אך בלי הזכרת ר' אליעזר בו משולם. פי' מזמור לתורה הוא פי' רש“י בעינו ומדויק יותר מבדפוס, אלא שאין בו הדבור האחרון קיימת אמונתו וגו‘. פי’ השמים מספרים הוא ג”כ פי' רש“י אבל הוא מקצר מעט. לדדו בשנותו ג”כ פירוש רש“י בחלופים לים כחסר ויתר. תפלה למשה פירש”י, ואין בו הדבור הנוסף בדפוס שתחלתו, כי אלף שנים בעיניך וסופו כי אם מסברא. אף לא הדבור ויש א' למנות ימינו כ“ן, עד אנשי סכות. הללויה הללו את שם פירש”י בעינו, מזמור שיר פירש“י, בפרוח רשעים כמו עזב איני יודע שפריחתם וכו',, שהכל מצדיקים עליהם דיניך (ע' בדפוס שמשובש) גם אין כאן מלות: כל לשון דכא לשון עומק ושפלות. תהלה לדוד פירש”י בלי דבור מצאתי סמ“ך נו”ן חסרה וכו‘. לבני עורב פירשו רבותינו שהוא אכזרי על בניו בעבור שרואה אותם לבנים כשהם קטנים וסבור שאינם שלו, והקב“ה מזמן וכו''. כפור, גליד, וקיטור ענן (לא, ענין) שואה, ברואינה בלע”ז (זה לא הבנתי) – נתנבא דוד על הגאולה (לא על קץ) ויברך בפירוש המיוחס לרש“י בדה”א כ"ט, בקצת חלופי לשונות ובלי הזכרת ר’ אליעזר בר' מאיר – אתה הוא פירש“י בעינו בנחמיה ט' (מן ויושע והלאה אין עוד פירוש). (אשוב לחלופי נוסחאות בסדר התפלה) כאמור לעושה אורים גדולים כל”ח, בא“י יוצר מהאורות. אהבת עולם אהבתנו (בגליון, תניא אין אומרים אהבה רבה אלא אהבת עולם, וכן הוא אומר ואהבת עולם אהבתיך, פי' מאימתי) והאר עינינו במצותיך ודבק לבנו ביראתך – ולא נבוש לעולם ועד, כי שם קדשך באמת נקרא עלינו, ועשה עמנו בעבור שמך הגדול והגבור והנורא, מהרה באהבה תרום ותגביה רננו ותושיענו למען שמך, בך בטחנו לא נבוש, ובשמך חסינו לא נכלם ולא נכשל לד ולעולמי עד, כי אתה לאלהינו אבינו, ורחמיך וחסדיך הרבים אל יעזבונו נצח סלה ועד, והבא עלינו ברכה ושלום ומארבע כנפות הארץ – נאמנים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים, משוך חסד ליודעיו וצדקתו לישרי לב עלינו ועל אבותינו – צורנו צור ישועתנו – אין לנו אלהים עוד זולתך: עזרת אבותינו אתה הוא מעולם – וזדים טבעת, יבשה עשית וידידים עברו ים – וברך שנתינו כשנים הטובות (בלא ו"ו?) – ותערב לפניך עתירתנו כעולה וכקרבן אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים ואת הברחמיך הרבים תחפוץ בנו ותרצנו, ותחזנה –וי”א קודם אלהי נצור: אליהנו אבינו מלכנו יחד שמך בעולמך,קרב קץ ביאת משיחך, פדה עמך שמח עדתך, עשה למען חסדך, למען צדקתך, למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך ועננו: אלהי נצור – נַחֵם – החרבה ממעונותשיראל – מעי מעי על הרוגיהם –יעלה ויבא: חוס וחננו וחמול ורחם עלינו ומלטנו מכל צרה ויגון כי אל מלך חנון ורחום אתה – על הנסים: וכשם שעשית להם נסים וגבורות בימים ההם ובזמן הה כן עשה עמנו ה' אלהינו פלא ונסים לטובה בעת הזאת: ועל כולם – לאחר שסיים החזן והוא רחום נופלין על פניהם – לדוד אליך ה' נפשי אשא (ופירש"י בגליון) ה' מה רבו צרי (ופירש"י בגליון בלתי הדבור הראשון ובלתי הדבור שתו לשון שאיה וגו') רבון העולמים יהי רצון מלפניך שתבא לפניך תפלתי אל תתעלם מתחנתי, וחשבה כקרבן וכעולה וכתפלת אבותי הטובים אשר התפללו לפניך בעת צרתם ואשר שמעת בקולם, כן תשמע בקולי ותקבל ברחמים את תפלתי ותצילני מכל צרה וצוקה ומכל יגון ואנחה ומכל דבר פשע ורשע מעין רע ומיה“ר מדבר משונה מחיבוט הקבר ומדינה של גיהנם ומכל אויב ושונא ורשע, הפר עצתם וקלקל מחשבתם, ופדני והצילנו מכל מיני פורעניות וגזרות קשות ועלילות רעות וקנני לחלקך ותן יראתך בלבי לאהבה אותך ולדבקה בך, ופתח לבי להבין דעת וחכמה, וזכני ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ושימני מבני העה”ב, מן המשכימים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ותנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ותן לי מן העושר והכבוד אשר לפניך חלק טוב ומנה יפה, והטריפני לחם חקי כל ימי, בכבוד ולא בבזוי, בנחת ולא במנוד (שמא צ"ל בצער) בהיתר ולא באיסור, בריוח ולא בצמצום, עיני בני תלויות עלי ואני עיני תלויות עליך אבי שבשמים. יר“מ יאו”א שתאריך ימי שונותי ותחייני ביראתך, וקבל ברחמים תפלתי עם תפלת עמך בית ישראל כתפלת א“א בהר המוריה, כתפלת יצחק בנו ע”ג המזבח, כ' יעקב בבית אל, כ' יוסף בבית האורים, כ' אבותינו על ים סוף, כ' משה ואהרן במדבר, כ' יהושע בגלגל, כ' עלי בשילה, כ' שמואל במצפה, כ' דוד ושלמה בנו בירושלם, כ' אליהו בהר הכרמל, כ' אלישע ביריחו, כ' חזקיה בחליו, כ' יונה במעי הדגה, כ' דניאל בגוב אריות, כ' חמו“ע בתוך כבשן האש, כ' עזרא בגולה, כ' מרדכי ואסתר בשושן הבירה, כ' כל הצידיקם והחסידים והתמימים והישרים אשר שמעת בקולם, כן תשמע תפלתי כי אתה שומע תפלת כל פה, ברוך שומע תפלה – ה' אלהי ישראל שוב מחרון אפך (בקצת חלופים) ואנחנו לא נדע – אל ארך אפים – (ועניני הוצאת ס“ת וקצת דיניה, ואח”כ יש ת תוספות בענין ימים שאין נופלים בהם על פניהם ושאין אומרים בהם למנצח ושיר מזמור, ובכלל דבריה: במחזור הרב ר' יעקב בר שמשון) – למנצח (ובגליון פירש”י: עתה ידעתי זו היא הרננה שארנן (לא: שנרון) ובא לציון – לחיי העוה"ב, ועם הצדיקים יורשי גן עדן תדע מנוחתנו – שיר מזמור לאסף: אלהים אל דמי לך (ובגליון פירש“י: אל דמי לך אל תתן שתיקה לענותנו מאויבינו המריעים לנו. עליך ברית יכרותו, עצה זו וכו' – אף אשור שהיה נזהר עד היום שמאר עצה סכלה ולא התחבר עם מרעים כד”א מן הארץ ההיא יצא אשור שיצא מעצת דור הפלגה, אף הוא חזר להיות רשע ונשתתף ונלוה עמם להחריב ביתך) עוצו עצה ותופר – האשימם אלהים – וישמחו כל חוסי בך – ישישו ושימחו בך – ויבטחו בך יודעי שמך – יהי ה' אלהינו עמנו – להטות – ויהיו דברי אלה – למען דעת – כי כל העמים ילכו – עלינו לשבח – (ואח"כ ענינו תפלת המנחה וערבית).

ק“א ת. ור”ת השיב על זה, ועל ק“ש ששאל עפ”י שאילתן עשה תלמוד ירושלמי עיקר ותלמוד שלנו תפלה (טפלה) שסובר שק“ש שעל מטתו עיקר, וזאת לא תהיה, שבמקום שתלמוד ירושלמי חולק על שלנו דחינן ליה ומדחי, שכן שנינו אעפ”י שקרא אדם ק“ש בביה”כ מצוה לראותה על מטתו, משום שנאמר ובשכבך, ומצינו למדין שאותו של ביה"כ עיקר, ותוצא יקר לאור, ותאור באור חיים: יעקב בר' מאיר (ע' ב“י א”ח סי' רל"ה).

ולפי ששנינו תפלת ערבית רשות לפיכך הוסיפו ראשי ישבות שבבל (צ"ל שבבבל) ברכה זו בא“י המלך בכבודו וכו‘. להודיע שתפלת ערבית רשות, ואן צריך לסמוך גאולה לתפלה, וקבעו שם ברכה זו ברך ה’ לעולם אמן ואמן והתיבות שיש בהן י”ח אזכרות כנגד י“ח ברכות שבתפלה, לפי שאנשי ירושלם הסירו י”ח ברכות על הסדר ביבנה כדאמרינן בברכות שמעון הפקולי הסדיר י“ח ברכות על הסדר ביבנה, ולכך אני בבל תקנו את אלה ושלחים לחכמי יבנה, לעולמים – (אחר תפלת י"ח אומרים) פטום הקטרת באיזה צד – אראב”ע הרי אני כבן שבעים שנה (ובזה נשלם סדר ימות החול) וסי' ק“ב מתחיל סדר שבתות כך הוי ת”ר לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מתשע שעות ולמעלה – (אח“כ מביא תשובה לרב נטונאי בענין ברוך ה' לעולם או”א שאין אומרים בלילי שבתות) דשכיחי מזיקין, משום דצריכי למעל לביתייהו מקמי דליחשך מפני סכנת שעירים אי נמי מקמי אעקורי שרגא.

ק“ב והכי אמר רב שלום גאון בלילי שבתות וימים טובים במעריב אומר שומר עמו ישראל לעד. בישיבה ובבית רבנו אין מנהג כן אלא חותמין במקום ושמור צאתנו ופרוס עלינו סכת שלומך בא”י פורס סכת שלום עלנו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלם.

ק"ג אתה קדשת חמדת ימים אותו קוראת, שנ' ויכל אלהים ומתרגם בירושלמי וחמיד.

ק“ה ת': העתקתי מתשובת רש”י. תפלת מגן אבות מפורש בשבת דמשום סכנה תקנוה, דהא ניתנה רשות למזיקין, כדתניא בערבי פסחים לא יצא אדם יחידי בלילי ובלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת יוצאה וי“ח רבוא מלאכי חבלה עמה וכל אחד יש לו מרשות לחבל, ואפילו בדרי בתראי דגזר עלה אביי שלא תעבור ביישוב לעולם איכא סכנת נפשות מן המתים שמוצאים מנוחה בו בלילה, ודרכן לבא לביה”כ תוך י"ב חדש, וחשו רבנן שמא בתר דנפקי צבורא, איכא מאן דלא צלי בהדי צבוא ויתפלל יחידי ויסתכן (וכו' וכו').

ק“ו ומקדשין על היין להוציא אחרים ידי חובתם שאין להם יין ואוכלין בביה”כ, והכי אמר רב נטרונאי גאון מקדישין ומבדילין בבתי כנסיות ובתי מדרשות אעפ“י שאין אורחים אוכלין שם, לא מיבעיא הבדלה דודאי מבדילין, וכיון שאבדיל שלוחא דצבוא יצאו כל הצבור ידי חובתם, והרוצה להבדיל בביתו הרשות בידו. ואם לא רצה או שאין לו יכין יצא בהבדלת ש”ץ, אלא אפילו קדושא דהלכה רווחת היא ביש' דאין קדוש אלא במקום סעודה, אעפי“כ יקדשו על היין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, מפני שהטעמת יין של קדוש של שבת רפואה היא, מי שטעם נעשה כאילו טעמו כלן, וכיון ששמעו קידוש יצאו ידי חובתם ואין צריכים לטעום וזה שמקדש ומטעים משום רפואה מקדש ונותן להם כדי ליתן על דינים ממנו כדאמרינן פסיעה גסה נוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ובמאי מהדרא ליה בקדושא דבי שמשי, הלכך שמנין דאיכא צבור דלית ליה חמרא ומקדש אריפתא, ותקנו חכמים לקדש על היין בביה”כ משום רפואה (הבירה הטור בא“ח סי' רמ”ט בקצור).

ק“י ולאחר שבירך על הכוס נוטל ידיו ומברך ענ”י. אבל נטל ידיו ודם שיקדש אל עשה ולא כלום, דאמר רב ברונא אמר רב נטל ידיו לא יקדש, מאי טעמא יין אינו צריך נט“י כשלא נגע בשום טינוף ולא נכנס לבית הכסא, משום כדאמרינן17) הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח, ופת הוא דטעון נט”י, וכיון שנטל ידיו עקר דעתו מן היין ושם לבו אל הפת, הילכך לא יקדש (נ"ל אלא על הפת) (ע' טא“ח רע”א).

קי“א ושאילו מקמי רב נרוני גאון ביו”ט צריכין לבצוע על שתי ככרות או לא, והשיב הכין, הוו יודעין שצריכין אנו לבצוע על שתי ככרות בי“ט כדרך שצריכין לבצוע עליהם בשבת, מה טע, מפני שבשעת עצה לא נתחייבו לבצוע על שתי ככרות אלא משום שלא ירד מן בשבת והוזהרו ישראל לקוט להם משנה, אמר רבא חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת, ביו”ט נמי שלא ירד בו מן חייבים אנו לבצוע על שתי ככרות. ומנין שלא ירד מן בי“ט שכן שנו חכמים ששת ימים תלקטוהו, ר' יהושע אומר למדנו שלא ירד מן בשבת, בי”ט מנין ת"ל בשבת לא יהיה בו.

קי“ח מצאתי בס' יוסיפון, כתיב אז ראה ויספרה היכנה וגם חקרה ואחר כתיב ויאמר לאדם, לימדך שאם תהיה בו (צ"ל בן) תורה לא תהא רוחך גסה עליך לומר דבר לפני הצבור עד שתפשוט אותה בינך ובין עצמך ב' או ג' פעמים. ומעשה בר' עקיבה שקראו החזן ברבים לקרות בס”ת ולא רצה לעלות, אמרו לו תלמידיו רבנו לא כך לימדתנו כי הוא חייך ואורך ימיך (וכו' כדאיתא בתנחומא פרשת יתרו על פסוק וידבר אלהים,ולא אדע מה הוא זה שֵם יוסיפון)

קכ"ג ת‘. הגאון ר’ שמואל בר דוד לוי הודה שמותרים לויים לקרות בתורה אפילו שלא במקום כהן בכל ענינים בין בראשונה בין באחרונה כמו ישראל, וכן הורה רבנו שיחיה.

קכ“ד אגרת שלום מאתי גרשם בר' יהודה ותשובה לשואלי על עסק כהן שנשתמד ועשה תשובה, אם ראוי לישא כפיו ולקרות בתורה תחלה או לא, כך דעתי נוטה שאעפ”י שנשתמד ביוןש עשה תשובה ראוי לעלות לדוכן ולישא את כפיו (וכו').

קכ“ח וזולתי טעם זה יש טעם ברור בדבר למה נתקן קדיש בארמית כאשר פירש רבנו עזריאל מפני שיש בו גלוי הקץ – ת' ורב שלום ריש מתיבתא דמתא מחסיא שדר הכי, לומר בתפלה של שחרית של בתות וי”ט ובי“ה פעמים באהבה שמע אומרים וכו', אין מנהג בישיבה ובבבל כולה, אלא בתפלת מוסף בלבד, ובי”ה אף בנעילה, מפני שנגזרה גזרה על שונאיהם של ישראל שלא לקרות ק“שכל עיקר היה אומר אותה ש”ץ בהבלעה בעמידה בכל תפלת שחרית בין בחול בין בשבת, כיון שבטלה והיו פורסין את שמע כתקונה ומתפללין, בקשו לחלקה כל עיקר שהרי חזרה ק“ש למקומה, אלא אמרו חכמים שבאותו הדור נקבע אותה במוסף שאין בה ק”ש. ולמה קבעוה במוסף, כדי שיתפרסם הנס לדורות, לפיכך מוספים הו שאומרים פעמים, אבל בתפלת השחר אין אומרים שהרי קראו ק"ש כתקונה.

קל“ד על כן נראה דהכי גרסינן מי אין, והוא כמי ששואל מי כאלהינו ומי דומה לו. ומשיב אין כמהו ואין דומה לו, וכן דרך מקרא לשאול מי זה ולהשיב על הדבר, כגון מי תיכן, ומשיב ה' – ודוגמא לזה הסדיר רבנו שלמה זצ”ל פסוקי סליחות ה' אלהי הצבאות מי כמוך חסין יה, וסמך אחריו אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך (בטוא“ח קל”ג הביא בשם סידור רב עמרם מי כאלהינו, ונראה מסכים עם גירסת הס' הזה. אעפ"י שזה מדעת עצמו אמרה ולא שזו היתה גירסתו).

קל“ח מפורש בס' רב עמרם לכך קבעו בה שמע יש' שגזרו שלא לקבל מלכות שמים וידעו הגוים זמן ק”ש עד ג' שעות ואורבים שם כל תפלת יוצר, אבל תפלת מוספים כל היום לאחר שנפטרו האורבים היו כוללין בתוך הקדושה של מוסף פסוק של ק“ש שאין חובה אלא בו – ואומרים אף פסוק אחרון להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם, כדי לייחד חטיבת השם בג' מקומות. ת' נמצא בס' יצירה למה נברא מעשה בראשית בששה ימים ולא נברא ביותר מכאן או בפחות מכאן אתה למד אלהותו של הקב”ה (וכו').

קמ“ב ואף בשבת שחל ראש חדש למחרתו יש שאין מניחין לומר צדוק הדין, וכל שכן אם חל י”ט למחרתו, וכן שלח הרב ר' שלמה מליאון, ונהגו אחריו.

קמ"ד נמצא בספרים הפנימים מעשה בר' עקיבא שהיה מהלך בית הקברות בדרך ופגע באדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם (וכו' וכו').

קמ’ה ומצאתי בתשובות הגאונים. הא דאמור רבנן כל השותה מים בין השמשות כאילו גוזל את מיו, בבין השמשות דכולא שתא קאמר משום דכתוב י“ב חדש לפטירתם ניתן רושת לנשמות לשתות מים, ואותו קרוב ששותה מים ב”ה אין מניחן שר נשמות לשתות לאותו קרוב שמת (וכו') – וחוזרים וכופלים אורך ימים כדי להשלים השם היוצא ממנו.

ק“ן וקודם שיטעום אומר: אשבעית עליך פותַה שר של שכחה (וכו') – ומה שאו' זמירות במ”ש מנהג כשר הוא, משל לבני מדינה המלוים את המלך בקולות וכנורות ונבלים, כך ישראל מלוים את השבת שהיא כלה מלכה בשמחה ובשירים. כך נזרקה מפי ר' יוסף טוב עלם בר' שמואל זצ"ל.

קנ“ה ר' מאיר בר' יצחק ש”ץ מגרמיזא דקדק שצריך לומר עלינו ועל כל עמו ישראל שאז כוללנו עם כל עמו ישראל, שאם יאמר עלינו ועל עמו ישראל משמע שאין אנו בכלל עמו יש‘. וכן נוהג לומר בצבור בוורמייזא ורש"י אמר יישר ת־כך קבלתי ממורי ר’ יום טוב (הענין הראשון העתקתי להודיע זמנו של ר' מאיר ש“ץ שהיה בימי רש”י, והענין הב' אולי יתברר זמנו של בעל הנוספות הנרשמות באות ת' אולי ידעת מי זה ר' יום יום טוב. ודע כי נ"ל ברור אין אות הת' רומזת לס' התרומה אלא תוספת, כי נזכר תמד בשמו ס' התרומה.

קנ"ז פי' של במה מדליקין… ולאחר סעודה נהגו לומר זמירות.

קנ"ח יקר יום שבת תגדיל בברית שלום וחיים וכו'18)

ותוקדש (") במחנה הלוים שמך והמחולל בגוים וקדשתו.

(השיר הזה יקר בעיני ובראותי בראש החרוזות שם יהודה אומר אני שהוא ר' יהודה הלוי אביר המשוררים).

(") אולי ויוקדש. בא אלי תלמידי חביבי אברהם ואמר להגיה יתקדש במקום ותוקדש ולפי זה ראשי חרוזות הבית אחרון הם “הלוי”, וההא מיהודה היא בחרוז היתה אשר אחר חרוז דגולה. ושפתים ישק.

קנ"ט כל מקדש שביעי (וזה הבית האחרון החסר בפרי הדפוס):

קדשם במצותיך וטהרם כעצם השמים לטוהר

רוחך תנחמו כבהמה תרד בגבע המן ההר

שבטיהם תשכנם בנחלת הסהר

כנחלים נטיו וכגנות עלי נהר

ק"ס (בשבתות ובי“ט אול להראב”ע)

על אהבתֶך אשתה גביע שלום לך שלום יום השביעי וכו‘19) קס"א פתרון נשמת – ורוח, כמו (נ"ל כח) משמוש הניתן באברים, כגון יד למשמש, רגל להלך, פה לדבר, חוטם להריח, להתנודד באיברים כל אחד לאומנותו, ונשמה אליינא (heleine) המונחת בחדרי הלב שנפחת באפינו, קרא בת’ ויפה באפיו. תדע כי שני דברים הם, הנשמה ניתנת בעובר משעת יצירה, וכח משמוש איברים אין בו עד שיגדל, וכשאדם ישן נודדים אבריו אעפ“י שהנשמה הלכה, והרי בהמה שחוטה פשוטה ומנותחת לא נותרה בה נשמה ועדין בשרה מתנועע בבית המטבחיים, זהו מחמת הרוח וְיַילֵית. מר‘. ולשון אשר שמת בפינו, איני זכור לשון שומה בלשון, ואני הכותב אומר מדכתיב מי שם פה לאדם או מי ישום אלם ואִלֵם אילתקיל מילוליה. וארי’ בפרק הרואה, ת”ר הלב מבין והכליות יועצות והלשון מדבר, וזה דבר ידוע לכל וא“צ ראיה, כי באמת מות וחיים ביד לשון המדבר גדולות, הרי מצינו שימה בלשון: אב”ן (נראה כי אב"ן זה הוא המעתיק הספר והמוסיף בו נוספות) – והרב ר' יעקב בר' שמשון פי' בפי ישרים תתרומם ובדברי צדיקים תתברך ובשלון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל, ועל לשון יצחק שיחדו וכתב בו יצחק ורבקה, וכן בעל תחינת שני וחמישי, עזריאל, עזרינו אלהי ישענו, כן, אבל אין ענין יצחק ורבקה לכאן, ולאיתכן לפרש כן – ואני שמעתי מפי הרב תיט“ב (נראה שהוא ר' יום טוב הנ"ל) דט”ו שבתות יש בו (וכו' ולבסוף חותם) כ“ש (כך שמעתי) אב”ן.

קס“ג נקדישך ונעריצך בסוד שכל שיח שרפי קדש (כמוש מצא הרב היידנהיים) – ובי”ט שנהגו לומר תרגום של הפטרה או' המפטיר ג' פסוקים ואחר יאמר המתרגם רשויות ואלו הן.

קס“ז איסב רשות מכלכון מן רבבניכון ומן זעיריכון, בריכין תהוון קדם אלהכון, וידרכון רגליכון על פריקת צוארי סנאיכון: ע' אלהא דאבהתכון יוסף עליכון כוותכון אלף שמנין ויברך יתכון כמה דמליל לכון. אמור דאיתמר בנבואה ע”י פלוני נבייא, או נגידא או מלכא, כמא דפריש יב"ע, וכדי הוה פריש ואמר: ומתרדם אותם ג' פסוקים הראשונים שקרא מפטיר, ומיכן ואילך המפטיר קורא א' והמתרגם מתרגם א'.

קס"ח נצחן קרביא ומרי מלכיא.

קס"ט. אחר. אתא ודוגמא בריבותא, וקדושתך וריבכתא (חתום שמואל חזק)

ק"ע אחר. אזלו פומי כל בני אנשא רישומי.

קע"א חאר. אזגר (או אזגד) מתורגמנא, בעי הרמנא.

קע"ב אחר. אי יממיא ומיא כי מילנין (כמו דיו melas) ביוני שחור וכן נילוס הוא נקרא גם Melus כמו בעבר שחור.

קא"ג אחר. ארך שותא, בלא רשותא.

קע"ד אחר. יציב פתגם, לאת ודגם (לרבנו תם).

קע"ה מר' שלמה בר' אבוז: שדי עובדוהי ומהשוויא סגיין.

קע"ו אחר. שפר ישפר מלכי, קדם מרי דיני.

קע"ז אחר. אלהא מקמא בעינר רשותא בתריה ממונן דהכא בי כנשתא (וחתום שלמה ברבי שמואל חזק)

קע"ח פירוש הקודם.

קע"ט אחר. אלימו כען דמינכון בזיז, ועלימו בדילכון פזיז (ותחום יצחק).

תרגום הפטרות של פסח – ויאמר יהושע

ק"ף ואמר יהושע לעמא אזדמנו וכו' וכו' יום שני בן שמונה שנה.

קפ“א בר תמני שנין יאשיה ואם שבת בחה”מ היתה עלי.

קפ"ב שרת עלי רוח נבואה. יום ז' של פסח ותהי עוד מלחמה בגת

קפ"ג והוה עוד קרבא בגת. ליום אחרון עוד היום.

קפ"ד עוד כען יומא רב וסגי. יום א' של שבועות ויהי בשלשים שנה

קפ"ה והוה בתלתין שנין. יום ב' וה' בהיכל קדשו

קפ"ו וה' אמר לאשראה שכינתיה במדור היכלא דקודשיה יסופון מן קדמוהי כל רשיעי ארעא (בספוס כל דחלת).

סליקו תרגום של הפטרות אלו רשויות יאמר לאחר ההפרטות

קפ"ז יחודון כל נשמי.

קפ"ח אחר. ייתון בני עממין, למשאל בשלמין, בהתין ומתכלמין (וחתום יעקב חזק).

קפ"ט אחר. אתעבדנא קלן (בני חורין) ואפריה עלן (וחתום אליעזר).

וקודם שיתחיל המפטיר ברכה אחרונה יאמר המתרגם: על דא יברך ושיתבח שמיה דמרא כולא ויתריעי בנבייא צדיקיא ויהב לנא אורייתא ע"י משה רבנא לשבוחי ולברוכי שמיה דקודשא בריך הוא, ואמרו אמן, ו מתחיל ה מפטיר ברכות אחרונות.

ק"ץ יקום פורן – ולכל תלמידי תלמידיהון וכל מאן דעסקין באורייתא, ולכל קהלא קדיא הדין ורברבייא עם זעירייא טפלייא עם נשייא מלכא דעלמא יפיש חייהון – ויתן יתהון לחינא ולחסדא קדם כורסי יקר מלכותיה וקדם שלונייא דארעא. ויקיים זכוותהון דכל ישראל בכל זמן ועדן ונאמר אמן.


Nr. LXXVI

An S.L. Rapoport Lemberg Nr. d’ordre de l’ Index raisonne 71

B – C petit Nr. 11

12.10.1831

ה' חשון התקצ"ב

שמואל דוד לידיד נפשו החכם היקר שלמה יהודה הכהן ברכה ושלום.

שמחת נפש השונמית בשמעה שאי בנך שָמְחָה הפשי ותחי ורחי בראותי מוביל האגרות נותן בידי אגרת מלעמברג. עודנו חי! אמרתי, יתברך אלהים! עודנו חי, ידידי היקר, עודנו חי! – תְבֹרְכִי, אגרת נֶחָמָתי, בת נְדָרַי, בת תפלותי בקר וערב, תְבֹרְכִי מפי ומפי כל הישרים בלבותם. בעצם היום ההוא חשתי ולא התמהמהתי וכתבי לויניציאה לתלמידי חביבי, לבשרו בשורת שמחה וששון, וגם הוא בשמחה וששון קבל בשורתי והודה לי במאד מאד. גם ידידי חברי כמהח"ר הלל הכהן דע לא טאררע אשר היה דורש מאתי יום יום לשלומך, שמח לבו ויגל כבודו, בֱבַשְרִי אותו הבשורה הזאת. וכן כל שאר ידידי ורעי מתערבים בשמחתי ובשמחת כל המשכילים בישראל ומברכים לאשר נתנך לנו ולא נתנך לעפר, אתה אשר מערמות העפר תוציא פנינים יקרים בקדמוניות ישורון, ומאופל ומחשך עניני חכמי ישראל תְגַלֶה. ברוך ה' כי שמע קול תחנוני! בו בטח לבי, יאריך ימיך בטוב ושנותיך בנעימים, וחפצו בידך יצליח, למעט למענו יעשה, כי מי בעמו גבר כמוך מבלה ימיו לכבוד התורה ולכבוד האמת יחדו, ומי כמוך בעל המדע ובעל ההשכל, לא הפסיד רוב הקריאה בספרים יושר סברתו, ויושר סברתו לא המעיט קריאתו בספרים? נפלאתָ,ידידי, אבי ואחי, נפלאת; ואני אשר ידעת כי לא נקלותי בעיני, נפשי יודעת מאד כי מדעי בטל לעמת מדעך, וסברתי אין יתרון לה על סברתך; ולוּ הרביתי המדע כמוך, מי יודע הֲנשאר בידי ההשכל אשר אני במרך עליו את אלהי בכל לבבי ובכל נפשי? כי לדעתי אין דבר מפסיד הסברה כרבוי הקריאה. ברוך ה' שחלק מחכמתו ליריאיו! ברוך שככה לו בעולמו!.

ואחרי הדברים והאמת האלה הנני להשיב לדברי מכתבך הנעים והיקר, לא יסולה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר.20 )

וראשונה אערכה לפניך משפט על אשר אמרת באזני “קרסוליך נמעדות בצור מכשול חשבת לסקל ממסלתי, באמצך את נפשך מכל מרך כי ידעת אשר לא אהיה מהולכי רכיל בינם ובין שנוא נפשך, ובזה הראת כי לו הייתי כמו אלה, אז הוכרחת להזהר בדבריך נגדו” כן ידיד, כן אמרתי, אם היה האיש מרדכי בעל דברים לי במלי דעלמא, כי בענינים ההמה השמירה הכרחית עם בעלי ברית שונאינו, ואף גם זאת נאמן אתה וצדיק בעיני, לבלתי אצטרך להשמר ממך אמנם בנדון שלפנינו אין דבר מל זה, כי (כאשר אמרתי) “דין ודברים אין לי עם מרדכי, ואינני שונאו כשנאת איש את רעהו אשר הרע לו” אשר על כן אין כאן שום חשש הליכת רכיל אם אתה ידידי או איש אחר ישלח למרדכי כל דברַי אליו אות באות – לו מטו רגלי ולא מעדו קרסולי, ולא צדקתך ותם דרכיך הוא המאמץ לבי מכל מרך, כי גם אל איש הר הזהב, איש חשוד בעיני מאד, לא נמנעתי מדי כָתבי אליו לכתוב אליו מרורות נגד האיש מרדכי, ואם כהיום הזה אחרי אשר הרחקתיו מעלי בנזיפה, יחפוץ להעתיק דברי לידידו, אין אני חושש לו מחטאת, כי מה הרע אם יאמר אליו: דע, ידידי החכם המופלא, כי יש באיטליאה אדם אחד, שד"ל שמו, אשר הוא חסר לב ואויל ובער כל כלך, שעדיין הוא מאמין בהבלי המַתעים הנקראים נביאים, והוא מואס בך ובחכמתך הרבה, ובפחזותו מדבר עליך סרה ואומר שאתה משתדל לעקור אמונת בני ישראל מן השרש, ומוסיף ואומר שאת הצורר ישראל ומבקש רעתם יותר מכל האויבים שעמדו על ישראל בדורות הקודמים – ומה יענה החכם המופלא? ברוך הַמִקְרֶה שלא עשני איטלקי! והאיש ההוא אשר בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה, נראה שלא ראה מאורות הפילוסופיאה מימיו, ואם יפקח עיניו הלא יראה כי רק להיטיב לבני עמי האמללים אשר אהבת נפש האהבתים, אני מבקש לטהר לבם מאמונות שוא וכזב, הנותנות אותם קַלָסָה בגוים.

ואשר אמרת, ידיד היקר, כי נתתי סבה קטנה ופחותה לְמָאֶנְך לשנוא את אשר שנאתי, והעמסתי על לבך פחדים אשר לא ידעת – הלא תסלח ידיד לעֲוני ולחטאתי, כי יאן אדם נתפס על צערו, כי בראותי אותך בוחר להתרחק מעלי מלהתרחק ממרדכי, איך יֶחֱרַף לבבי (המכיר את עצמו ואת תֻמו) לאמר: יפה עשה החכם שי“ר, כי ידע במרדכי שהוא רואי להיות נאהב והגון להתקרב אליו יותר ממני? לא, לא יכול לבי לאמר כזאת, אחר מה שראיתי מרדכי האיש ההוא. וַתהי זאת נחמתי באמרי: יפה עשית, כי בהמרותך את איש כמוני ידעת כי אין לך לדאג ולירוא מדבר, כי אני לא אחדל המיות אוהבך ועושה רצונך, אך וכו'. וסוף סוף, ממי למדתי לומר כי? הלא ממך ידידי, אשר ביום תענית אסתר אמרת אלי בסוף דבריך וז”ל: “ואם לאו הכרע הכרעתני והכרחתני לאמר נואש לחמדות איש חמדות כמוך ולְצִפיָתִי ולהעתקות וליקוטים מספרי כ”י אשר לכל בהם חיי רוחי" הדברים האלה היו לשכים בעיני, ועל כרחי אמרתי: הלא אהבת האיש הזה אותי תלויה היא בדבר, אם לא כֻלה, מקצתה, ולולא הלקוטים אשר הוא מצַפה מִיָדִי, מי יודע אם צר לו על אבדתי? ומן אז והלאה הראיתיך עיניך כי לא צָדַקת בשפטך, ועם היותי לא אֹמַר בזעם, אבל במר נפש ובכאב לב עליך, לא חדלתי מִשָרתך באשר היה בידי, ולבסוף הניחותי חמתי בך והנחמתי באמרי אליך: יפה עשית כי בהמרותך את איש כמוני וכו' וכו'. ותהי זאת נקמתי – הגדתי לך היום הזה את כל לבי. ומעתה ידידי היקר יהי לבך בטוח כי כל אשר תשיבני ותוכיחני על זה אשא ואקבל באהבה ויראה, ולא אוסיף עוד להצטדק לפניך, כי חי נפשי יקרת בעיני נכבדת מאד ומאד אהבתיך, ולבי לא פג ולא מפקפק בתכונת רוחך ותֻמת לבך, ולא לעבותים חדשים אתה צריך לאסרני בהם, כי הישנים חדשים הם, לא נס ליחם ולא ינוס ועד עולם לא ינתקו. –

ואבוא לענין אנקלוס. הנני עתה מסכים עמך (ראה זה רבה היא! לא האמנתי לפנים שתתישב בלבי, ועתה נתישבה) כי אנקלוס הגר בעל התרגום הארמי המפורסם (אשר יגעתי ועמלתי עליו שבעה חדשים לילה ויום, וחברתי עליו ספר אשר לא היה לבוז) לא היה ולא נברא, אך איש ששמו עקילס תרגם את התורה יונית בארץ ישראל, ונתפרסמה דרך תרגומו לתרגם לפי משמעות פשט המלות בלי תוספת מדרשים והגדות, ומצאה חן בעיני חכמי ישראל, ואח“כ גם בעיני חכמי בבל, ועמדו ועשו גם הם כמתכנתו. ויסדו תרגום ארמי נקי מאגדות שהיו המתרגמים רגילים להכניס בתרגומיהם, וקראו לתרגום החדש תרגום אנקלוס, על שם היותו לפי דרכו של תרגום יוני של עקילס, ועקילס ואנקלוס שם אחד הם אלא שאנשי אלא שאנשי א”י היו בקיאים במבטא העי“ן, ולא כן אנשי בבל, וכל מקום שנמצא אנקלוס בברייתא ובתוספתא אינו אלא לפי מבטא הבבליים, ועיקר השם אינו אלא עקילס. בכל זה מסכים אני עמך, החכם היקר. רק בזאת עומד אני בדעתי, והוא כי התרגום הארמי הזה לא נעשה מתחלתו בכתב, אלא על פה, ועי”כ נשתנה מזמן לזמן, וחזרו המתרגמים או החכמים להכניס בו פירושים ומדרשים, על פי עצה עמוקה אשר ביארתי בנתיבותי, ואשר עדיין לא אוכל להאמין שנפלו כלם או רובם במקרה והזדמן: ואם היה מתחלתו כתב, לא היה מקום שיקרא עוד תרגום אנקלוס, אחרי כל השנויים ששנו בו, או היו מזכירים לשבח את החכם אשר תקן כל התקונים ההמה, הלא אמרו אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה.

גם נוטה אני לומר כי התקונים ההמה נעשו בתרגום הארמי מתחלתו, ומעיקרא כשעמדו חכמי בבל לעשות להם תרגום כדרך תרגום עקילס, סרו מדרכו בכל אותם המקומות שהיה נראה להם בחכמתם שאין לתרגם אל ההמון המקרא כצורתו, ואעפי“כ לא נמנעו מליחס אותו לאנקלוס (הוא עקילס) כדי לחבבו על ההמון אשר שמעו תרגום עקילס לתהלה ולשם ולתפארת (והם לא היו יודעים לקרוא בתרגום היוני ולבחון אם הארמי דומה לו או מתחלף ממנו), וגם מפני שרובו הוא באמת תרגום המלות כמשמען כדרך עקילס – ואני בראותי באגרתך היקרה כי תרגם אנקלוס נקרא אצל הראשונים תרגום בבלי, עלה בזכרוני כי גם בעל ס' יא”ר הזכיר השם הזה ודִבר עליו, ולקחתי ' יא“ר וחזרתי עליו מתחלתו, עד שהגעתי לפרשת אמור, ומצאתי כי כמתנבא ולא ידע מה מתנבא אמר קצת ממה שאתה ידידי הוכחת וביררת. ראה זה לשונו: “תבלול, יש בתרגומים חלוף נוסחאות, ובערך בערך חלז בפר על אלו מומין היה בעינו דק תבלול חלזון נחש וכו' גמרא חלזון מום קבוע לשחוט עליו הוא וזהו נחש שמנומר עינו כנחש, ויש מפרשים חלזון הוא תבלול, ותרגום בבלי או חלזיז בעיניה, תרגום ירושלמי חלזונא, וצ”ע, כי לפי זה נראה שהתרגום שלנו נקרא תרגום בבלי, והלא אנקלוס הגר מפי ר' אליעזר ור' יהושע אמרו, וכלם מא”י היו, ואפשר שלמד לפניהם וירד לבבל, או אפשר שהוא עשה התרגום ירושלמי בעצמו, וחכמי בבל העתיקוהו אח“כ ללשונם”. Pס שני דברים יקשו לי עדיין בשיטה הזאת, האחד דבר אשר לפי דבריך הוא ברור אצלך בראיות נכונות, אקוה כי כאשר תערוך אותן לני יתישב הדבר בלבי בשלמות, והוא איך נמשך לאנשי בבל על בלי בטאם העי“ן כמשפטה לשבש שם עקילס ולומר תחתיו אנקלוס? כי אמנם אם אמרו אקילס או גקלס ההרשתי, אבל שתשתנה העי”ן באל“ף נו”ן, לא שמעתי עד כה, וגם Gesenius בספרו Lehrgebaude לא הזכיר מזה דבר. ואני כבר למדתי יפה21 מבטא העי“ן והגַיִ”ן הערבית מפי איש Maronita הנולד בבירוּת, וידעתי כי יאן מבוא לאות הנון במבטא שום אחת מהן. ואפילו תמצא לומר זהיו הבבליים ממטאים העי“ן קרוב לנו”ן (ואידיהן במקום עידיהן (שהוא לשון עִאדָא בסורי חג, כאשרהעירני תלמידי חביבי), וזירא במקום זעירא, ואלתר במקום אתר, והשתא במקום הא שעתא, עומדים מנגד להשערה הזאת) עדיין יקשה לי מה מקום לאל“ף של אנקלוס, מה שלא יתכן לפי שטתך אלא אם היה שם האיש אעקילס, לא עקילס, ובהיות שמו עקילס, היה ראוי לבבליים שיאמרו נקילס בנון נעה, לא אנקלוס בנו”ן נח נראה, ואם תאמר שהאל“ף במקום העין עומדת, נו”ן זה מִנָיִן? ועדיין אם היה השם היוני כתוב בגימ“ל לפני הקו”ף (АГКϪААE) היה הכל עולה יפה, כי הגימ“ל לפני הקו”ף נקראת ביוני כמו נו“ן, אך בדקתי בפעלות השלוחים (Acta Apost ) סימן י”ח פסוק ב' ולא מצאתי ג' בשם Aquila . ותלמידי חביבי אומר כי אולי היה עיקר השם באות גַיִן ערבית, וביוני היתה הקריאה (ГКϪААE) והקריאה Nkilas, והוסיפו היהודים אל"ף בראש המלה, כדרכם במלות אשר תחלתן בשתי אותיות מיטלויטע, וכל זה איננו שוה לי.

והדבר השני הקשה לי הוא קבלת חכמי התלמוד כי אנקלוס ועקילס אמרו תרגומם לפני או מפי ר“א ור”י, וזה לא יסכים עם זמנו של אקוילא שהיה בימי אדריאנוס, שהיה בסוף ימי ר' עקיבא, תלמיד א“ר ור”י, גם הדיוק אשר כתבתי באוהב גר (pag. 24) מפסוק כל טהור יאכל בשר נ"ל מכריע כי בזמן הבית נאמר תרגום אנקלוס.

שתי אלה אני נותן לפניך היום, ידידי היקר, לאהבת האמת, בתֹם לבבי ובלא שום נגיעה, חלילה לי מעשוק האמת לכבודי ולאהבת מעשה אצבעותי. ועתה ידידי את התשפוט כרֹחב בינתך, וגם על הענין הזה לא אוסיף דבר אליך עוד, הנה אנקלוס בידך הן למות הן לשְְרֹשִי.

עד כאן על הכלל כלו, ועתה אבא לקצת פרטים. לקוטי מונפוקון אינם בידי, רק ראיתים בטריאסטי בבית כמ“ר סאראוואל – בענין כאשר תעשינה הדבורים לא אסכים עמך ועם אייכהארן כלל וכלל, ונכונים בעיני דברי המבאר לנחה”ש שהוראת מלת נזן על נְפול האמורי עליהם פתאום ובערבוביא, כמו ויתכו כמים, ע“ש, ואם כדבריך אין שחר למליצת הכתוב, כי הדבורים בורחות מן העשן, ומתרחקות מהאיש המעלה עשן, לא ירדפו אחריו, גם אין שחר לתרגום רב יוסף המובא בתלמוד, כי הדבורים הולכות להנאתן למץ את הפרחים, ומה שמעלים להם עשן אינו אלא אחר שעשו הדבש, למען הרחיקן שלא תאכלנה אותו בימי הסתו. בפסוק ואת הזוזים הם אפשר שחשב המתרגם שנקראו זוזים מלשון עזוז, והושמטה העי”ן, ואין מדקדקין בשמות בני אדם, ואין שום הכרח לומר שכן היה כתוב בספרו. בפסוק וירא והנה איל דברי באוהב גר (pag. 8 et 39 ) נכונים בעיני, ולא משום נגיעה. אשת חיקך ואשת חוקך! זה באמת מעלה עשן באפי. ישתחקו עצמותיו של אייכהארן, איש לא חכם ולא דורש אמת, רק כל מגמתו להראות חריפותו בזלזול כבוד התורה והנביאים. לך נא וראה, משוכבת חיקך שמור פתחי פיך (מיכה ז' מ') תרגם יונתן מאיתת קיימך; צא נא עתה ואמור שהיה יונתן קורא משוכבת חוקך!!! וכמה לא חלי ולא מרגיש איש הנוטה מנתיבותי, ועוצם עיניו מראות עצה עמוקה של המתרגם בשנותו את לשונו מלשון המקרא, ורוצה לתלות הכל בחלופי נסחאות.

קריאת המתרגם עמק השָדים אפשר, אמנם אין כאן חלוף בכתיבה. החכם De ohkeloso ejusque Paraphrasi Chldaica Lipsiae 1820 בקונטריס Winer (אשר בא לידי זה חדש ימים) החליט שאין לגזור שנוי נסחא בספר שהיה לפני המתרגם אם לא כשמצאנו הנסחא ההיא בספרי תורה כ“י, או שאין דרך לפרש שנוי הלשון ההוא עפ”י דרכי אנקלוס בתרגומו. וגם הוא אמנם מנה וטעה, כי מנה בכלל המקומות שראוי להאמין שהיתה נסחא אחרת לפני אנקלוס וירא והנה איל, וכן ויתפרו עלה תאנה, בספר אנקלוס עלי ביו“ד, וזה שבוש, כי עָלֶה הוא שם כולל, ואינו מתרבה, והורתו תמיד על רבוי עלים, ועל כללות עלי האילן, ויפה עשה המתרגם שתרגם טרפי בל”ר, ורק מימי נחמיה ואילך שכחו היות שם כולל, ואמרו עלי זית, כמו פְרִי שגם הוא שם כולל ולא יתרבה במקרה, ובימי רז“ל החליפו הוראתו והשתמשו בו להורות על הפרט, ואמרו ברבוי פירות. בענין מלות יוניות בתרגום אנקלוס Winer מזכיר המלות האלה: בורלא berillos, גלף glyphe, הדיוט idiotes, חלטתא colotes, טרקיא thrakias, כרכדינא (שמות ל“ט י”א, ובקשתיו ולא מצאתיו אלא בתרגום מכנה ליונתן) Charchedonii, כרכום Characoma, כרום ימא chroma,כרוספדא craspedon, כשת ( שמות ל' ל"ד, וגם זה אינו אלא ביהונתן) kistos, לטום ledon, פרסא pharsos, פרפא porpe, קדרוס kedros , קנכרי kegchros (kenchros קר). והנה נ”ל שאם היו המלות האלה או קצת מהן נמצאות כן בעינן בלקוטי תרגום יוני של עקילס (כהשערתך ידיד) כבר היה Winer או חכם אחר מחכמי העמים אשר היו לפניו מתעורר על השווי הזה אשר נמצא בין שני התרגומים.

רב, עתה ארף ידי מאנקלוס, ואניף ידי על חקירה אחרת גדולה ונכבדת מכל אלה, כי בפעם הזאת אני אוזר מתני למלחמת חובה עליך, ולא אשלחך כי אם ברכתני ותאמר נעניתי, אם און חשבתי ולא אוסיף – כי עתה מלחמות ה' אני נלחם, ולא אירא מרבבות חכמים אשר סביב שתו עלי, כי לא עלי מזמותם כי על ה'.

ראו הכופרים (זה חמשים שנה ומעלה) כי יש בישעיה מאמרים המבארים העתידות הרחוקות מימי הנביא באר היטב, בלי יוכלו לגזור עליהם כי מקרה היה מה שנתקיימו הנבואות ההן, ואחרי אשר כבר הסכימו בדעתם כי לא ידבר אלהים את האדם, לא מצאו מענה אלא באמרם כי לא ישעיה כתב הנבואות ההנה, רק בימי גלות בבל וקרוב לסוף הגלות נכתבו, והתחכמו ובקשו ומצאו טענות לעשות אזנים לקלקלה זו, ונפלו ברשתם גם אנשים משלמי אמוני ישראל, כיהודה בן זאב, וגם אתה ידידי היקר כאחד מהם, יקשו לך וגם נלכדת. והנה אנכי מראש חדש אייר של שנה זו עד י“ז באלול לא עלה בידי לפרש לתלמידי ספר ישעיה כלו, כי אם עד סוף סימן ל”ה, על כן עדיין לא השלמתי חקירותי על הענין הזה, מה שלא יהיה כי אם בהשלמת החקירה על כל דברי הספר מראשו לסופו, וכבר קודם הַחִלִי לפרש ישעיה לתלמידי אמרתי להם כי אין בידי לתת לפניהם מבוא לספר הזה, כמו שעשיתי בטרם החל לפרש להם ס' התורה, וזה מפני המחלוקת שנחלקו החוקרים האחרונים על קצת מנבואות הספר הזה, אם הן לישעיה אם לא, ולבי מגמגם בדבר, ואל אדע איזה יכשר הזה או זה, עד אשר אשים עין עיוני על דברי הספר מראש ועד סוף. ועתה אחרי אשר החלותי ביאור הספר, היה ה' עמדי, והמציא לפני תשובות נכונות (לדעתי ולדעת תלמידי) לכל טענות המכחישים, בכל הנבואות אשר בקשו לשלול מישעיה בחלק הראשון מספרו. והנני נותן לפניך היום, ידידי היקר, את אשר כתבתי על משא בבל ועל קרבו גוים.

(כאן יש להעתיק מפורשי מן משא בבל (Cap. 13 ) עד לדור אחרון בנים יולדו, ואח"כ מן קרבו גוים (Cap. 34) עד הנחמות המיוחסות לישעיה. וצריך לכתוב געז' וראז' במילואם געזיניוס וראזענמיללער). ועל פסוק מכנף הארץ (כ“ד י”ו) כתבתי: מכנף הארץ (וכו' עד סוף הפסוק שאחריו: של מפלת בבל הוא מדבר). וכשהגעתי לפסוק ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר הזה (כ"ה ו') אחד מתלמידי, מהר“ר הלל קנטוני איש מנטובה, סייעני נגד המכחישים, ואמר כי מאחר שהכתוב אומר בהר הזה וכוונתו על ארץ ישראל (כהוראת געזעניוס) הדבר ברור שלא היה הנביא עומד בבבל (כדעת געזעניוס) אלא בא”י.

ועתה ידידי היקר אתה אומר כי עוד אתך ראיות מיוחדות יתנו עדיהן ויגידו ברור כי מחצית ס' ישעיה לא נכתב אלא בזמן עולי הגולה תן עדיך ותצדק, כי אמנם דע נאמנה כי עם היות דעתי ודעת כל הקדמונים בענין הזה יקרה בעיני מאד נכבדה ואני אהבתיה, חי נפשי אין דבר יקר אצלי מן המת, ואין לי דבר שעומד בפני הראיות הצודקות, אמנם עם זה ברוך ה' אשר נתן לי לב אמיץ, לבלתי הִפָתוות על ראיות מדומות אשר יצר מחשבות אנשי הדור יולד יום יום, והרה עמל וילד שקר, ורבים חללים יפיל.

אראה בשמחה הענין החדש אשר אתך הנוגע לכמה מקומות בנ“ך על מפלת סנחריב, כי אמנם אם תיטיב לפרש דבר או דברים מישעיה בחלק הראשון ממנו, מאשר פירשתי אני, נכון אני לחזור בי לעיני תלמידי ולעיני השמש, אכן אתה תדע אם הדבר ברור ובלתי מסופק, אם לא. והנני זוכר עתה כי בהקדמתך היקרה שלארית יהודה כתבת דעתך כי על מפלת סנחריב נכתבו מזמורי ההלל, ודבר זה ל נתחוור אצלי, בעבור שני פסוקים, והם אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו, אשר נ”ל בבירור שלא יצדקו על חזקיה שיהיה בן מלכים, אלא על דוד. והנראה לי בסבת חבור ההלל הוא (כמו שכתבתי בהקדמת תרגומי לסדור תפלה כמנהג איטאליאני, וויען שמיד 1829) שנתקן השיר הזה ליום שהיה דוד חוגג לזכר היום אשר בו המליכוהו למלך, הוא יום יאהרסצייט לשבתו על כסאו.22) זה נ: טעם זה היום עשה ה‘, וזה עם אנא ה’ הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא, היא תפלה לעתיד, שיוסיף ה' ימים על ימיו ויאריך ימים על ממלכתו, ויושיעהו מאויביו ויצליחהו במלחמותיו, מה שלא יתכן לומר על חזקיה אחר מפלת סנחריב, כי לא היה איש מלחמה, וה' כבר עשה לו תושעה גדולה דרך נס, ומה ישאל עוד, והנביא כבר בִשְרו בשלום והשקט, וגר זאב עם כבש וכו' וכו‘. ומילא יראה כי מן אהבתי כי ישמע ה’ והלאה הם לשון היחיד המודה לאל שהושיעו מְעָנְיוֹ ומצרותיו, כמו שהיה בדוד, ולא לשון האומה שעשה ה' לה נס מפורסם, כמו שהיה לישראל בימי סנחריב.

ומי יאמין שנוסד השיר הזה על מפלת סנחריב ועל רפואת חזקיה, ולא נזכר בו דבר מגדולת הנס, ולא דבר ממחלת חזקיה. ובדקתי על הדמויים שהבאת ממזמור קט“ו וקי”ו ומתב לחזקיהו, ולא מצאתי בהם אלא שנים שידמו קצת, והם לא מתים יהללו־יה, כי לא שאול תודך (וכיוצא בזה להימן האזרחי הלמתים תעשה פלא וכו' וכן בדוד היודך עפר) אתהלך לפני ה' בארצות החיים, אמרתי לא אראה יה יה בארץ החיים (וכן לדוד לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים), וקרוב לדעתי כי חזקיה למד מדוד. אמנם רוב דבריהם רחוקים המה שני השירים האלה מאד מאד גם בענין גם בלשון. ואתה אמרת כי חזקיה נצטרע, והנה כתוב לא הזכיר דבר מהסגרו והיותו משולח מביתו, כמו שהזכיר בעוזיה. ואת הפירשת על הצרעת אבן מאסו הבונים, ומה טעם היתה לראש פנה? כי בהרפאו שב למה שהיה מתחלה, ולא עלה לגדולה חדשה. גם מליצת מאסו היא לשון מי שמתרעם על גאות חברו המואס בו ובוזהו (כמו שהיה הענין בדוד),ולא יתכן במי שחליו מביאו להיות מרוחק לפי משפטי התורה. ודי בזה לעת עתה, כי אולי גם אתה ידידי היקר כבר חזרת ב מיום כתבך והלאה, כאשר גם אני כבר חזרתי בי בקצת ענינים שכתבתי בבה"ע ואם היתה המחברת ההיא יוצאת עוד הייתי כותב בה ביטול קצת מדברי. – ואתה ידידי הלא תגלה את אזני אם תדע דבר ממחשבות המדפיס על אודות הדפסת המחברת ההיא, זכורנה לברכה, אשר הודיעתני אותך הודיעתך אותי, וקָשְרָה בעבותות זהב טהור שני לבבות טהורים, קשר אשר אולי לא נראתה כמוהו בין אנשי ספר, ובין אנשי מדינות רחוקות אשר לא ראו איש את רעהו: הבוחן כליות ולב יברך קשרֵנו לאורך ימים, ואהבתנו תתן יבולה מתוק לנפש ומרפא לעצמות היבשות – כל בית ישראל המה – ועתה בעל כרחי צריך אני לחדש דין ודברים עמך, והיה זה שלום לעד עד עולם. הנה אמרת כי לא קראת את מרדכי בשם ידיד כי האהבה כנפים לה, ורבים מבני אדם יפרידו האהבה בהפרד הדעות, ושאני הראתיך זאת יותר – כן הדבר בדעות העקריות. אך לא בדעות הפרטיות והטפלות, אשר על כן בכל אגרותי אני מכוין לגלות לך דעותי בענינים העקריים, ואתה רואה כי לבבי פתוח לפניך כפתחו של אולם. ואם מצאת עקרי דעותי ישרות ונכנות, כאשר מצאתי אני עקרי דעותיך, תכבד אותי ואת האמת אם תקראני בשם ידיד, גם אני אעשה כן, והיה זה עָבות לא ינתק, אשר לא יתן איש ממנו לנטות ימין ושמאל מעל רעהו אשר רֵעָה לו לעיני כל קהל עדת בני ישראל.

בדבריך על איחור מגלת תענית הֵבֵאתָ שנזכרו בה הקראים, והנה Trigland בהפך מביא ראיה על קדמות הקראים ממה שהם נזכרים במגלת תענית, ואני בלמודי דברי הימים שלי בתשובותי לטענות הקראים על דבר קדמותם אמרתי כי המלות “זה הוא מקום הקראים עכשו” אינן (בלא שום ספק) כי אם תוספת שהוסיף בגליון אדם שלא ידע בין ימינו לשמאלו, ולא הבין מה זה בני הקרא נזכרים שם, וחשב כי הקרא הוא מקום הקראים, והוא לא ידע כי הקרא היא מלה יונית (Acra) ענינה מבצר ומצודה, ומזה בתרגום מצודת ציון חקרא דציון, ובשם הזה היו וקראים בימי בית שני למבצר שבנה אנטיוכוס במרום ירושלם בראש ההר קרוב לבית המקדש, ובני חקרא היו יונים וישראל שהמירו, שהיו במבצר ההוא, והיו מְצֵרִים לכל הקרב אל מקדש ה‘, ושמעון בן מתתיה החשמונאי גירש אותם משם והרס אותו עד היסוד; וכל זה מבואר בקדמוניות יוסף, ס’ י“ב, פ' ז', וי”ד, וסי' י“ג פרק י”א, ושאר מקומות.23) השם חקרא אשר הביאו בעל הערוך ולא פירש גזרתו, ראוי לתת לו מקום בספרך היקר ערך מלים.

ואבא לפירושיך על פסוקי ישעיה, אחרי ההודאה לך עליהם.

צר ואור, רחוק בעיני מאד שיהיה צר כמו סהר, ואני בוחר לפרש (נגד הנגינה) כרד“ק ודון יצחק, וכן בעריפיה פירשתי כרד”ק, ואם כדבריך היל“ל בעיפיהם, אם ערפה שם פרטי למדור חמה ולבנה, ואם הוא שם כולל אל המדורות כלם, כלומר אל השמים בכלל, אז דעותינו מסכימות. – בחרט אנוש, הנחתי בלא פירוש, כי לא שקטה נפשי בשום דרך. מהר שלל חש ב איננו נמנע שיהיה שם אחד, כמו שהוא לפי הפשט פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום, וכפל הענין במלות שונות שגור מאד בישעיה, והכוונה לחזק המהירות, וזה אני אומר לא להרחיק השערתך אשר אמנם מצאה חן בעיני, אלא מפני מלת חש שלא מצאנוה בארמי – והיה למקדש, רחוק בעיני מאד שיהיה ענין מקדש כענין צרו מכשול, והנה מצאנו ואהי להם למקדש מעט, והכוונה משגב ומקלט, כי המקדשים היו מקומות מקלט, כידוע. גם לפי ענין הנבואה לא יתכן שיהיה כל הפסוק לרעה, כי מסיים ליושב ירושלם, ולא ינבא בפרשה הזאת לרעה אלא לטובה לאנשי ירושלם, כמו שכתוב התאזרו וחתו עוצו עצה ותופר. ואני פירשתי ה' יהיה למקדש ולמשגב אל הנאמנים לו, ויהיה לאבן נגף ולצור מכשול לישראל של שני הבתים, והוא כנוי לגנאי לעשרת השבטים, שסרו מאחרי ה' ומקדשו, ועשו להם שני בתים, האחד בבית אל והאחד בדן, ואותם ישראל הם שהיו לפח ולמוקש ליושב ירושלם. שני בתי ישראל, כמו הפוך ישראל של שני הבתים, כמו וכל מבחר נדריכם, שטעמו כל נדריכם אשר תדרו מן המבחר, ענני באמת ישעך, כמו ענני בישעך שהוא ישע אמת, ואחרים כזה רשמתי למודי חכמת הלשון. – הנה אנכי והילדים, דעתי רחוקה בזה מדעתך ומדעת געזעניוס, וזה לשון פירושי: הנה אנכי והילדים (וכו' עד סוף הפסוק בסימן ח'). – בלתי כרע, לפירושך יפול היל”ל, ואני מפרש (נגד הנגינה) ואנה תעזבו כבודכם בלתי כרע, וזה לשון פירושי (הפסוק כלו בימן י' פסוק ד'). – כי רוח עריצים כזרם קיר כחרב בציון וגו' ה לשון פירושי: כי היית מעוז לדל (וכו' עד סוף הפסוק שאחריו סימן כ"ה ד' וה') – הן אראלם, זה לשון פירושי (כל הפסוק בסימן ל"ג פסוק ז').

בפסוק כי ימת אדם תורך רחוק אני לקבל פירוש מלה הפך הוראתה בכל מקום, כשאין לנו עדות ברורה מן הכתוב, וגם לשון ברכת ה' אינו נאמר בענין הקללה אלא בזמן שאי אפשר לשומע לטעות בענין, גם פסוק ברך אלהים ומות איננו לדעתי לשון קללה, אבל היה משל הדיות דרך לעג על הצדיקים הבוטחים בה' וסובלים צרות רבות ורעות, והיו המון הנבלים אומרים להם: אתה מברך אלהים ואעפ"י כן אתה מת ברעב ושאר צרות, וכיוצא בזה פירש גם געזעניוס, ומה נשגב ענין כי חמת אדם תודך לפי ענין שורש הודה בכל המקרא (בה“ע תקפ”ז Pag. 154 – 157) לשון הכנעות: חמת אדם תכנע לפניך, ועדיין שרית חמות תחגור קשה לי, כי אין חגירה נאמרת בבחינת האסירה, אלא בבחינת החזוק.

למתעב גֵב היה נראה נכון בעיני, והייתי אומר לקרוא לבזֶה נפש, כטעם חרף נפשו למות, אבל לעבד מושלים מוכיח שלא היה שעבודו מרצונו, אלא בעל כרחו, ואם כן לא יתכן לומר עליו מליצת חרף נפשו – וגואלך קדוש ישראל, פירושך נכון מאד.

נפלאים מעשיך בענין קסיסטון, ברוך טעמך וברוך אתה. אמנם באמרך עלי “ורצה להראות ממנו” שקר אתה עונה בי, כי אני לא רציתי מאומה, רק הגדתי ספקותי לפניך כתלמיד הדן לפני רבותיו בקרקע, ואמרתי: את הדבר הזה אנכי נותן לפניך לא להחליט דבר וכו‘. והנה ראוי שתכתוב: והיה נראה לו שאפשר להביא משם ראיה על זמן ר’ יוחנן ולמר שיהיה כחמשים שנה אחרי הזמן אשר יגבילו לו וכתבי הדורות. רחוק אני מהסכים שתהיה במלת פרושים גם הוראת לשון פירוש, ראשונה כי משקל קטולא אינו אלא מבנין הקל, ולשון פירוש (אעפ"י שמצאנו לפרוש להם על פי ה') אינו ונהג בלשון חז“ל אלא בפועל: ושנית כי גם הצדוקים היו צריכים לפרש המקראות ולבאר סתומותיהם, ולא היתה מחלקותם בשלא יאמינו שדברי תורה צריכים פירוש, אלא בשלא יקבלו פירושי תורה שבע”פ, וישימו במקומם פירושים אחרים לפי שקול דעתם; ושלישית כי מצאנו בתלמוד שבעה פרושים הם, וכן במקומות אחרים בתלמוד הוזכר שם פרושים וכלם לשון פרשות ולא אחד מענין פירוש. על כן נ“ל ברור כי פרושים אינו אלא שם של לעג וקלס שקראו הצדוקים (אשר היו בעלי הנאה ותענוג, עיין אבות דר“נ בספור צדוק וביתוס ועיין ג”כ יוסף בקדמוניותיו) לחכמי ישראל הנאמנים עם ה' ועם תורתו החמורה, על שם פרישותם מתענוגי העולם; ונ”ל כי מעולם לא מצאנו שחכמי ישראל קראו עצמם בשם זה, ובהפך אמרו דרך לעג אשה פרושה ומכות פרושים, ולא נזכר שם זה אלא בפי הצדוקים, כגון אומרים צדוקים קובלין אנו עליכם פרושים (ידים פרק ד'), ומה שאמר שם ריב"ז וכי אין אנו על הפרושים אלא זו בלבד, אינו אלא כדברי כָלֵב וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם, שכנוי בן עמרם אין אלא דרך לעג, ומה שאמרו עוד שם אומרים פרושים קובלין אנו עליכם צדוקים, אינו אלא אשגרת לישן, מפני שכבר הזכיר התנא קובלין אנו עליכם פרושים, סרכיה נקט ואתא.

בענין ב“ה וב”ש נ“ל שאמרתי ענין חדש ונכון, ולוּ אמרת עליו: כבר היה לעולמים כתוב בספר פלוני, או כבר כתבתיו אני מדעתי, אולי צָדַקת בדבָרך, וכן לוּ אמרת: אין האמת כדבריך, כי באמת הלל ושמאי עצמם בענינים הרבה נחלקו, ותלמידיו של זה לא היו תלמידיו של זה, אבל היו מתחלתם שתי כתות נבדלות אויבות זו לזו כדברי החכם יאסט, אולי זכית בְשָפְטך; אך עשית עצמך בפעם הזאת כמתעלם מן הראיון החדש אשר נתתי לפניך, כאלו לא ירדת לסוף דעתי (מה שלא אאמין מעולם), והנה אני לכבודי ולכבודך אתלה הדבר בסבות מן חוץ אשר אולי טרדוך בעת כתבך הסימן ההוא סימן י”א, ואם לא כן הנה נא, ידידי אשר כנפשי, חוששני לך מחטאת עשק דל וגזל משפט, ומקרא צווח אל תגזול ר“ש ד”ל כי דל הוא.

בחדש שעבר באתני אגרת מלאה חלקלקות מהאיש יב"ש, האריך בפלפול להעמיד דעת רש“י נגד מה שכתבתי באוהב גר הערה 369, והגיד לי תירוץ החכם ייטלס על ענין המורא הגדול שמתורגם חזוונא, להסיר חשש חלוף הקריאה בדברים דחוקים ורחוקים, ולא השיבותי לו תשובה כלל, כי נתעב מאד בעינַי האיש אשר שם עלי עלילות דברים לאמר: “לא מאצבעו מצץ זאת” ועתה אמריו יחליק לי ומעתיק לפני מספרו כ”י אבני מלואים עמוד אחד בשבחי, ובכלל דבריו נותן בפי משה רבנו הדברים האלה אודות פירושי על פסוק אחד עשר יום מחורב: “אספי לי כל חסידי כורתי בריתי בחורב (חסידיו של משה! בריתו של משה! חלילה לנו!* למען ישמעו דברי איש בא בסוד אלוה להבין דעת קדושים, המסיר מסוה הספק מעל מעטה דברי, ואשר הטיב לבאר את אשר כתבתי והואלתי לבאר” – ואני בקראי דברים האלה באגרת ההיא עלה על זכרוני כי בימי הסתו שעבר כשהגעתי לפרש לתלמידי תחלת ס' אלה הדברים, ובדקתי במפרשים כלם, לראות האמצא פירוש נכון ומקובל יותר מפירושי על אחד עשר יום, מצאתי להר“ע ספורנו שפירש הפסוק ההוא כשטתי ממש, אז עמדתי משומם, ואמרתי שמא מחר יקום יב”ש ויוצאי לעז עלי כי גם זאת לא מאצבעי מצצתיה, ואני ברתת וברעדת כל אברי ובקצף על עצמי על שלא בדקתי במפרשים כלם בטרם אוציא מחשבתי לאור עולם הייתי קורא והולך בפירוש רע“ס, עד שמצאתי כי לא דרכי דרכו בפירוש הענין כלו, ואז נתקררה דעתי. והנה בקראי האגרת הנזכרת ברכתי את ה' אשר הצילני מיד הדו”ב האורב לי, ואמרתי ויכחשו אויביך לך (לפי פירוש המפרשים, ודלא כפירושי) כי בדבר אשר יראתי מנשיכתו ועקיצתו, בו הללני. הגדתי כל זה לך ידיד, הואיל ובאה לידי, כי אמרתי אולי גם אתה ראית דמיון פירושי עם פירוש רע"ס בפסוק אחד עשר יום, וגם כי אין ספק אצלי שאם ראית לא הרהרת אחרי, ודנת אותי לכך זכות.

רשימת דע ראססי מספריו כ“י כבר פקדתי לתלמידי מהר”ר קנטוני לקחתה לי, ובטחתי שיביאה עמו בשובו אל העיר הזאת בעוד ירח ימים, ומיד אשלחנה אליך כאשר אמרת, ודבר הכסף אשר הזכרת אך למותר, כי אולי גם אתה ברוב הימים תשלח לי איזה ספר מן הנדפסים מחדש בארצך, אשר אין אנחנו יודיעם משם דבר מאומה.

בקשתי לדעת מספר ימי בנך המשכיל דוד יחי ויצליח, כי יקר לכל אוהב לדעת עניני ידידו, ואף כי אחרי ראותי באחת מאגרותיך כי כבר הוא מבין ומשכיל, ומיד אמרתי בלבי: הלא לי ידיד חדש מארץ יצמח לימים הבאים, ועתה ידידי אחרי אשר הגדת לי השכלתו והצלחתו בחכמת ישראל, הלא תגיד לי ממשפטך אשר חרצת עליו על דבר למוד הלשונות והחכמות החיצוניות, הַהֵחֵל הנער ללמוד לשון אשכנז כתיקונה, ולשון רומי וצרפתי, אם אין? הולך הוא לנָארמאַל שול, ולגימנזיום, אם לא? יקר בעיני מאד לדעת מה משפטיך ידידי על אלה. – שבעה באב שעבר ילדה לי אשתי בן שני קראתי שמו ישעיה כשם מלאכתי בימי עיבורו.

הים מלת כד נגזרת מן כְדי בכף משמשת נראה בעיני דבר ברור מאד, גם נ“ל רור מאד כי מעולם לא היתה למלת כד הוראת עתה, אלא הוראת כאשר, או כשֶ… שהו אממש כמו כדי, וכן כדון מלה מורכבת כמו כְדֵין כִדְנָה כִדְנָן, ובתלמוד כְדוּ, בהשמטת הנו”ן כדרך שאמרו דא במקום דנא _ולא שהושמטה נו“ן שרשית, אלא שמתחלתה לא היתה אלא נו”ן נוספת, כי מן זה אמרו דא, ואח“כ הוסיפו נו”ן ואמרו דנא ודֵין),וכדון נ“ל שלא נמצא בתרגום אנקלוס אלא בתרגום ירושלמי, ובתרגום ההוא כדו וכדון משמשים כאחת, (עיין בפסוק ויגש אליו יהודה בשתי הנסחאות של תרגום ירושלמי, באחת וכדון חזרון דיניך, ובאחרת וכדו), ובתלמוד (אינני זוכר כיהן) השה הגלילית אמרה טפלא הות לי וגנבוך מן וכדו הות וכו', ר”ל וכשיעור הזה היתה, וטעם וכדו כמו וכזה, כטעם וכדא או וכדין או וכדנה, ומליצת כד אמר להון, להוראת כעת (עתה) אמר להם, איננה בזכרוני, ויש עוד בתלמוד מלת בכדי, וענינה לשוא והבל, ולא אדע גזרתה, ומן מלת מכדי שגורה בתלמוד, ובלשון סורי כַדוּ ענינו דבר מספיק, ונ“ל שנגזר מן כדאי, שהוא מן דַי, וכן בסורי מֶן כַדוּ, מזמן כביר, גם הוא נ”ל מלשון כְדַי שענינו לפעמים כמו הרבה, כמו וכדי בזיון וקצף, ולעולם הכ"ף לשמוש ולא לשרש. ואפילו יהיה שרש כד מורה עתה, עדיין אין אני רואה יחס קרוב בין עתה ובין הקרובה מן הצד, ועוד אם היה נכד כולל כל הקרובים מן הצד, איך היה השם הזה יקר המציאות כל כך ושם אח מצוי כל כך על ההוראה הזאת? ולמה נכד תמיד בלשון יחיד? ולמה תמיד אצל נין? סוף דבר השם הזה היה אבדה ונשכחה ממנו גזרתו הוראתו. אמנם ללמדו הוראתו מלשון הפוסקים האשכנזים רחוק הדבר מדעתי מאוד, כי אמנם אם רבותינו חכמי המשנה והתלמוד לא ידעוה, האחרונים מניין להם? אמנם הנני מודה לך כי האשכנזים למדוה מן האיטלקיים, אכן איטלקיים שבוש הוא שנשתבשו בדבר הזה, מפני שבלשון איטלקי קוראים nipote לבן הבן ולבן האח בשוה, ואיך נלמוד מלשון האחרונים על לשון המקרא? והלא תראה האחרונים כלם וגם חכמי המשנה אומרים חמיו וחמותו, ודיע כי לבשון מקרא אין אומרים אלא חותנו וחותנתו וכלפי האיש, וחמיה וחמותה כלפי האשה (ע' רד"ק שרש חמה).

לא נחה דעתי במה שאמרת על ענין יוסיפון, כי אין חכמי התוספות חשודים בעיני לקרוא ספר א' בשם ספר אחר הנספח אליו במקרה. לידידנו ליש"ר כתבתי למען ישלח לי אגרתך על אודות ס' ההיכל (מקדש מעט), ובבואה אעשה רצונך. הגידה נא לי ידידי היקר, המצאת הספר ההוא שוה להעתיקו? המצאת בו ידיעה חדשה בענין חכמי ישראל?

עשה זאת אפוא ידידי, בבוא אגרתי זאת אליך, מהר ושלח לי דף אחד מלקוטי מחזור וירטי. ואל תאחר עד תערוך תשובה לכל דברי אגרתי, אלא כתוב לי מיד שורה אחת או שתים להודיעני שלומך ושלום ביתך וקבלתך אגרתי, ואח"כ תתנהל לאטך להשיב מענה לאגרתי זאת, ובזה תכפיל שמחתי בהכפילך מספר הפעמים אשר תַרְאֵנִי כתב ידך. שמחתי כי כתבת אל הרופא דא לא וולטא, כאשר הודיעני הוא.

המחלה הקשה עדיין עינינו מיחלות אל ה' אלהינו שלא תבא בארצנו ואתה ידידי התפלל עלי.

הגד נא לי אם אמת כי מת בעל קנאת אמת, כי כן כתב לי הר הזהב, ותגיד לי אם הציל ה' את החכמים בלומנפעלד, נחמן הכהן ובלאך. החכם האחרון הזה העודנו חי חיי צער, ובמסכנות יאכל לחם, ולא ימצא בין רבבות ישראל אשר בארצכם איש מאסף אותו הביתה? בפירושי על ישעיה חלקתי עליו ועל געזעניוס ותמכתי בימינך מנהיגי ישראל בארץ כוש. גם מה שפירש (חלק שני דף ע"ז) על מאמרם מקשטא ליה תכא ומהדרא ליה גבא, היא באמת דרשה של דופי, וכבר נתבארו דיני המורדת ומה צורך למליצה וחידות? ועוד העורכת שלחן ואח“כ הופכתו, אפשר שתעשה מחמת כאב שיהיה התשמיש קשה לה; ועוד אחרי שראינו בענין דלילה שאמרו בפירוש נשמטה מתחתיו ולא בחרו בלשון חידה, למה להם לבחור כאן לשון חידה? ועוד אם תכא דרך משל ולא כמשמעו, איך יהיה גבא כמשמעו ולא משל? ועוד אם כפירושו העקר חסר, שמא בגמר ביאה, כי מקשטא ליה תכא שהוא עריכת השלחן אין בכללו התחלת האכילה, ואם מהדרא ליה גבא קודם אותו רגע אינה אלא כשאר מורדת. וגדולה מכל אלה כי מהדרא ליה גבא איננה מליצה נאותה לענין נמשטה מתחתיו, כי הנראה מלשון זה שהיא חֲפֵצה בהפיכת השלחן כלומר בביאה שלא כדרכה, לא שהיא נשמטת ממנו. ומה שאמר: ואנחנו לא נדע וכי המקללת שלא במקום סעודה לא מתא חובת אשה רעה?” תימה עליו, וכי לא ידע כי דרך רז“ל לצייר הטובות והרעות באחת משתי קצותיהן לא באמצע שבהן, כגון בסוף מכות לא שעשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חברו, אין ספק כי מליצת הכתוב כוללת שלא רצח ולא גנב ולא עשק ולא הונה, והם לא הזכירו אלא הקצה האחרון מן השמירה בענין הזה, שהוא שלא גרם נזק לחברו אפילו בענין שמן הדין הוא מותר גמור, וכן שם: נבזה בעיניו נמאס זה חזקיה המלך שגירר עצמות אביו במטה של חבלים, זה הוא הקצה האחרון, שהאיש הנמאס בעיני ה' הוא נבזה בעיניו אפילו הוא אביו ואפילו הוא מלך ואפילו אחר מיתתו, והוא מבזה אותו אפילו בקהל רב, ועוד שם כאלה, ורבים כיוצא בזה בכל התלמוד, וזה כלל גדול להסיר התמהות מעל רבותינו; אף כאן בציור האשה הרעה ציירו לנו הקצה האחרון, והוא אשה העושה עצמה כאוהבת בעלה ועורכת לפניו שלחן כתקונו, ואח”כ פתאום מקללתו, או פתאום הופכת פניה ממנו והולכת לה. – הארכתי בזה למען שמוע דעתך ידידי גם בדבר הזה, אמנם באמת יקר החכם הזה, בעל בילי עולם בעיני, ואני אהבתיו, ואשמח לבי אם אשמע שלומו וטובתו.

ידידי חברי כמהר“ר הלל הכהן דע לא טארע דורש בשלומך ובקש ממני לדרוש מאתך דברים. האחד מה היא כעת אמונת גויי אשכנז אשר היו לפנים Protestants, ואיך יתכן שיהיו אצלם אנשים הנקראים Doctores Theologie בלי שיאמינו בתורה מן השמים ובמציאות הנבואה, ואם תאמר שאינם מקבלים ומקיימים אלא דת טבעית religio naturalis, א”כ אינם עוד נוצרים: הֲמודים הם בזה, שאינם עוד נוצרים, אם לא – השני אם נמצא לחכמי אשכנז (מישראל או מן העמים) ספר מורה דרך ישרה בענין חכמת הדבור והתוכחה ברבים בעניני היראה והמדות (quelque bon traite sur la predication), ומי הוא הדרשן היותר מפורסם לתהלה ולתפארת, שיוכל להיות לאות ולמופת (pour modele) – השלישי מהמשפט בתי כנסת החדשים אשר בהמבורג וברלין, ובמה יבדלו בעצם מבתי כנסיות שלנו, ואם אמת שקוראים אותם italienische Tempel , ולמה. תלמידי חביבי דורש ממך מה טיבו של זכריה ישעיה בן הרב הגדול מוהר“ר מרדכי צבי הכהן יאללעס – שמחתי כי כוונתי לדעתך בהבנת לשון התלמוד בכתובות. – צר לי מאד על המקום הנשאר חלק בדף, מבלי פנאי למלא אותו דברי אהבה ואחוה כאות נפשי, כי בהשתעשעי עמך ראש שמחתי. והנני שונה שאלתי ובקשתי שתמהר ותודיעני שלומך וטובתך בטרם תכין תשובתך לאגרתי זאת. ואל שדי יברך אותך ואת כל בני ביתך, ואביך ובנך דוד בראשם, תעלוץ בהם והם בהך, וישמור ויציל אותך ואת כל ביתך וכל קרוביך ואוהביך מכל נגע וכל מחלה, ויעלצו בך אוהבי שמך המהולל בפי עמך כחפץ נפשי וכחפץ כל אוהבי ורעי, וביחוד ידידי חברי מהח”ר הלל הכהן, ותלמידי חביבי אב"יי.

נאום החותם פה פאדובה בשמני בחמשה לחדש, דברי שלום ואמת.

אוהבך בכל לבבו, מכבדך בכל נפשו, ומשרתך בכל מאודו, שמואל דוד לוצאטו.


Nr. LXXVI

Nr. d’ordre de l’ Index raisonne 72

B – C petit Nr. 12

An S.L. Rapoport Lemberg

31.10.1831


כ“ד חשון התקצ”ב

שמואל דוד לידידו החכם היקר שלמה יהודה הכהן שלום.

מכתבתך ידידי היקר ליש“ר בא אלי. ומסרתי אותו לדידי היקר הבחור כמ”ר יוסף אלמנצי (בעל מחזור ויטרי) כי שי בידו ס' מקדש מעט. והוא לפנים כבר הגיה אותו והשלים חסרונו מתוך ההעתק אשר ביד יש“ר וגם מתוך ההעתק אשר ביד מוהר”ר גירונדי הַשָלם מכול, כי הוא בעל אלף וארבע מאות בתים יותר. והנה העתק האחרון הזה יש בו הגהות כאדם הנמלך בעת כתבו ומוחק וחוזר וכותב בלשון אחר. ומזה נראה היותו כתב יד המחבר או כתיבת אחרים מפיו כהשערת ידידי יוסף אשר מכתבו אלי בא לפניך עם תשובותיו והגהותיו לכל השבושים אשר נפלו בהעתק אשר שלח לך יש“ר. והנה בשתי ההעתקות אשר ביד יש”ר וביד יוסף יש סביבות השירים פירוש, ובהעתק הרב גירונדי אין פירוש, אלא קצת הערות על חיי החכמים, ואלה אין ספק שהן מן המחבר עצמו, כי הוא מדבר בהן בלשון מדבר בעדו, כאשר תראה לדוגמא בהערה שמתנצל על שלא הזכיר משורר עמנו – אל ואת החכם רלב“ג (לפני מה שנרשם בזכרוני, כי אין הספר לפני היום), ואל נרשמו בשמו זה לשון הריאיטי, או בסופן עד כאן לשון יאיטי, וזולתן נ”ל היותן דברי המפרש. –

סן דניאל הוא מקום מולדת אבותי וכל זקני בית לוצאטו. – בימים שעברו ראיתי בבית מוהר“ר גירונדי ספר כ”י נקרא “בר נותן טעם” לר' יעקב קפנטון. והוא כולל חכמת המספר. וביד הסופר כמר אברהם שלום ראיתי ספרים שונים כ“י להראב”ע, ארשוםש מותם לפניך בפעם אחרת אם כה תאמר. – בתחלת החדש הזה כתבתי אליך אגרת משולשת. – ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפש הכו“ח פה פאדובה בשמיני בכ”ז לחדש התקצ"ב

ידידך מכבדך ועבדך שד"ל.




  1. מכתב זה הוא תשובה למכתב הרב שי“ר ז”ל נהדפס בכרם חמד ח“א צד 20 ובזכרון לאחרונים לדידי הרא”א הרכבי נ"י צד.1 (שזח"ה)  ↩

  2. במקור “ירך”, צ“ל ”ידך“ – הערת פב”י  ↩

  3. רשד“ל ז”ל הדפיס זאת בכרם חמד ח"ג צד 198 בהעה. (הנ")  ↩

  4. גם דבריו אלה הדפיס שם צד 226. (הנ"ל)  ↩

  5. נדפס באוצר נחמד א' עמוד 40 38 (המו"ל)  ↩

  6. Cette letter a ete publiee en partie dans le כרם חמד III p. 195 – 203. Voir.  ↩

  7. היא תשובה למכתב ג' בזכרון לאחרונים (צד 8 – 19) (שזח"ה)  ↩

  8. במקור “האדת”, צ“ל ”האדם“ – הערת פב”י  ↩

  9. עי' כרם חמד ח“ז צד 38 והוא ספר האסיפות עיי”ש צד 70 (שזח"ה)  ↩

  10. . היא תשובה למכתב ד' בכרון לאחרונים עמוד 19 – 42 (שזח"ה)  ↩

  11. עי‘ מכתב הג’ שי“ר ז”ל הנדפס במ"ע השחר שנה ב' צד 28 (הנ"ל)  ↩

  12. במקור “ואקנה”, צ“ל ”ואקנא “ – הערת פב”י  ↩

  13. צריך לקרוא אֲתַן, לשון שם יַנן, מפני היתד הצריכה במקום הזה.  ↩

  14. הוא מכתב ה' בזכרון לאחרונים עמוד 43 – 54 (שזח"ה)  ↩

  15. במקור “כדדרש”, צ“ל ”כדרש“ – הערת פב”י  ↩

  16. במקור “ביניהם”, צ“ל ”בניהם“ – הערת פב”י  ↩

  17. במקור “דקאמרינן”, צ:“ל ”כדאמרינן"  ↩

  18. * השיר נשמט פה בדפוס ולא נדפס רק החרוז הראשון והאחרון יען כי הדפיסו כבר רשד“ל ז”ל בס' יואן ר“י הלוי הדף ל”ה ול"ו (הנ"ל)  ↩

  19. נשמט גם פה השיר יען כבר נדפס בס‘ טל אורות צד 1 ועיי:ש כי היא לר"’ הלוי. (הנ"ל)  ↩

  20. הוא מכתב ו' בזכרון לאחרונים עמוד 54 – 70 ( שזח"ה)  ↩

  21. במקור “יפא”, צ“ל ”יפה“ – הערת פב”י  ↩

  22. עי‘ מ“ש רשד”ל בהקדמתו לס’ בתולת בת יהודה צד XII. (הנ"ל).  ↩

  23. עי‘ מ“ש רשד”ל בבית האוצר דף י"ד. ועי’ מ“ש הג”מ שי“ר ז”ל בספרו ערך מלים צד 278 ושם הביא מכתב רשד“ל ז”ל שלפנינו (הנ"ל).  ↩

w אגרות: כ"ו טבת תקצ"ב–כ"א כסלו 5594

Nr. LXXVIIIa

An S. L. Rapoport Lemberg

כ“ו טבת תקצ”ב 30. 12. 18311


לידידי שאהבה נפשי, כבודי ועטרת ראשי, ברכה ושלום.

עכרתני ידידי במכתבך הראשון, והחייתני בַשֵנִי, בראותי מתוכו פתח תקוה להצלחת עניניך. וכבר גם בטרם אראה מכתבך2 השני אמרתי אני בלבי לאמר: התנחם מעצבונך, הֲרָאית צדיק נעזב? לא, אך טובה תהיה באחרונה, וכמה פעמים לא יגיע אדם להצלחתו הראויה לו כי אם ע“י צרה אשר תהדפהו ממצבו וביד חזקה תגרשהו לבקש לו מנוח אשר ייטב לו מן הראשון; וכמה אנשים חכמים ונכבדים לא הצליחו ולא הגביהו עוף כ”א ע"י שהוצרכו לצאת מארץ מולדתם מפני הכרח מה. נחשתי ויברכך ה‘. הלא כבר עגמה נפשי עליך לאמר מי יודע העודנו חי? ואבלי נהפך לי לששון בראותי שנית מכתבי אצבעותיך היקרים. ועתה הֶאצַלת כסית עלי תהום הדאבה בשמועה רעה אשר השמעתני ועוד מעט ותשוב להחיות את רוחי בתתך לי בשורה: ראה ידידך התקבל לרב בעיר פלונית. אך לזאת יחרד לבי, כי תחת התקרבך אלי עוד תוסיף להתרחק מעלי ומעל ארץ מגורותי, כי תצא מהלאה לגבול הממלכה הזאת. יתן ה’ לי ותמצא מנוחה באחת הערים הקרובות אלי יותר מעיר מולדתך ולא רחוקות יותר מארצי יותר ממנה. ולמה קשר ה' את לבותינו בקשר אהבה עזה אשר לתכבה, ויגזור עלינו להיות מרחק עצום מבדיל בינינו, ואיש את פני אחיו לא נראה אולי כל ימי חיינו?

תמול שלשום מסר לידי ידידי יוסף אלמנצי מכתבך אליו ומכתבך אלי, ומיד באתי אל ביתי עם ידידי אבי“י וקראנו אותם יחדו, ולא זז אבי”י מביתי עד שכתב אגרת לזקנו על אודותיך, כאשר ידבר איש על אביו או על אחיו אשר אהב, ותשובת זקנו לא תאחר, וגם אני לא אחדל מהשתדל על הדבר בכל עֹז, ואם אראה הצורך שתכתוב אתה אליו, אמהר לגלות אזנך. היום הזה אכתוב לתלמידי חביבי אשר בטריעסט, שמואל חיים זלמן, אשר לקח בת הרב דע קולוניא לאשה, למען ישתדל להטות לבבו למלא חפצך, כי אמנם איש טוב הוא הרב ההוא ונדרש לשואליו על דבר אמת וצדק.

בשעה שכתבתי אליך: חוששני לך מחטאת עשק רש גזל משפט וכו‘, ממך ידידי למדתי, שכתבת לי באגרתך הראשונה (ב' קפ"ט) ובזה היטבת את דרכך מדרך רעך החכם יש“ר נ”י באגרתו אלי היה כמתעלם ומתאפק מדבר מאומה על מאמרי וכו’ והנה בבלי דעת עשק שכר שכיר וכו' ע"כ לשונך, וזהו העשק אשר האשמתיך עתה ידידי, ולא עלתה דעתי על דבר אחר חלילה. ואיך יכולתָ לחשוב כזאת עלי שאחשוד אותך למגנב דברים מאת רעהו? הכזה יהיה איש אבחרהו? הלא אם קטון אתה בעיניך ראש חכמי ישראל אתה בעינַי, והחשד אשר הזכרת על השועלים הקטנים יפול, ועל ראש צעירים יחול, חלילה לך מהיות חשוד על כך, וחלילה לי מחשוד אותך בכך. אמנם לענין עקר מחשבתי עדיין לא הגדת לי בפירוש מה משפטך עליה. אני אומר כי שמאי והלל לא נחלקו, ולא היו תלמידם לשמאי ותלמידים להלל, אלא תלמידיו של זה היו תלמידיו של זה, רק אחרי מות שמאי והלל נחלקו תלמידיהם שלא שמשו כל צרכם, ואחזו קצתם במדת שמאי וקצתם במדת הלל: הרעיון הזה צודק או בלתי צודק, חדש או בלתי חדש? והנה עתה מצאתי מבוכה בדבר זה, כי זכרתי מה ששנינו באבות זו מחלוקת הלל ושמאי, שנראה כי גם הלל ושמאי עצמם היו במחלוקת (מסתמא ולא בג' וד' דברים בלבד), ועתה נוטה דעתי לומר כי גם הלל ושמאי עצמם היו במחלוקת תדיר, אלא שלא נעשתה תורתם כשתי תורות, כי בהיותם יחדו בסנהדרין היה הדין נגמר בשלום לפי דעת זה או זה, לפי מספר המסכימים עם זה או עם זה, והנה המחלוקת לא היתה יוצאה מכותלי בית המדרש, מה שאין כן אחרי מותם, שהתחילו תלמידיהם להורות מעצמם לפי דעת שמאי או הלל, ונפלגו לשתי כתות.

בענין חלק שני מישעיה אם לא ראיתי ראיותיך על היותו נכתב בבבל ובימי כרש, הנה כבר ראיתי ראיות ראזענמיללער וגעזעניוס, ושלחתי לך קצת מתשובותי עליהן, ואתה אם לא תחפוץ לריב עמי בדבר שאני מחזיק בו כמלחמת מצוה, זאת עשה, הַרְאֵנִי נא תחלה כי אין הדבר הזה הורס כלל יסודות האמונה, הראני נא כי יתכן שהיה בבבל נביא שקר שכתב כל הנבואות האלה כאלו מפי ה' נאמרו לנביא זמן מרובה קודם צאתן לפעל, תחת אשר מלבו היה בודאן לפי מה שהיה רואה הדברים קרובים לשכלו, ושנפתו אחריו כל ישראל והאמינו ומסרו לבניהם כי נביא אמת אמרן. כי אמנם אם יאמר אדם כי אין הנבואות ההנה לישעיה כי אם לנביא אחר קדמון כמהו וקרוב לו, החרשתי, אין רע בזה, אבל שיהיו הדברים יוצאיך מתחת ידי מזייף ומתעה, שהיה עומד בדור אחרון ועושה עצמו כאלו עומד בדור קדמון, ויתעו כל ישראל אחריו, הלא זו רעה חולה ורבת הסכנה. אמנם לא מן הטעם הזה הוא מה שאני מתאמץ להלחם בסברה הזאת, אם לא היה הדבר ברור בעיני שהיא סברה בטלה ומבוטלת מעיקרה.

תלמידי מהח“ר הלל קנטוני העתיק לך בפארמא הקדמת ס' ר' שבתי דאגולו, גם לקח בעבורך לוח ספרי כ”י דע ראססי, אמנם בשבוע שהיה לו לשים לדרך פעמיו לבוא הֵנה חלה חולי כבד והקיז דם פעמים הרבה, ועדיין לא יוכל לבוא, וכבר כתבתי לו שישלח לי הספרים וההקדמה ע“י אחרים, ובבואם אמהר לשלחם אליך. אני אין לי שום עסק עם המדפיס דע שמיד. היום קצר ומלאכתי מרובה, ואקוה כי בקרב הימים אכתוב לך שנית. חזק אל תרף ידידי היקר, חזק ואמץ לבך וקוה אל ה', עוד יושיבך באהלים ובמבטחות שאננות, והיית רק למעלה לשם ולתפארת ולתהלה, כחפץ הכו”ח פה פאדובה בעשירי בכ“ו לחדש התקצ”ב

אוהבך בלב טהור לא יפרידהו ממך כי אם המות

שמואל דוד לוצאטו.


Nr. LXXVIIIb

An S. L. Rapoport Lemberg

י“א שבט תקצ”ב 3.1 1832


לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא כ“ש מוה”ר שלמה יהודה הכהן שלום וברכה.

הנני שולח אליך בשמחה כתב עדות מאת הרב דע קולוניא, אפס מאת הרב שבויניציאה לא יכלתי להשיגו מפני שמץ תחרות שיש לו עמי מפני שיר אחד שהדפיס אחד מתלמידי בעירו ושלא מדעתו, וצר לי כי הפעם הזאת נעשה סניגורך קטיגורך, ועם כל מה שהפציר בו נכדו חביבי לא עלתה בידו, אלא ברגזנותו עמד, והנה זאת הפעם הראשונה שאני מיצר על בלתי היותי בוחר בלשון ערומים (כאשר הוכחתנו), כי כל ימי מאסתי להיות ערום בדברי ובמעשי ולא חשתי לשנאת אדם, בדעתי יושר לבבי ומעללי, ותהלות לאל עליון כל הטובים אהבוני ודבקו בי, ואם הרעים שנאוני בזיתי להם וָאֶצחק ובטחתי בה' כי לא יוכלו לי. ועתה ראיתי כי גם כי שנאת הרב לא הגיעה להזיק לי, הנה כבר הכאבתני, על בלתי אוכל לעשות הטוב בעיניך ידידי, ואמנם סוף סוף אשריך אשריך ידידי כי מצאת בי אוהב נאמן אשר לבבו וכליותיו פתוחים כפתחו של אולם, ואי נא לי כי לא מצאתי לי אוהב אשר לא יבחר לשון ערומים זולתי שנים שלשה מתלמידי. – תלמידי מהח"ר הלל קנטוני עדיין לא שלח לי ההקדמה ולא השיב לאגרתי אליו, כי להט להט3 הוא מתחזק והולך אחרי ח' הקזות שהקיזוהו.

על ידי העלם המשכיל אשר בעירך כבר קבלת (אחשוב) אגרת קטנה שלי.

ידידי מהח"ר הלל הכהן הדורש שלומך מתרועם קצת על תשובתך לשאלתו על דבר הפראטעסטנטן, כי מי לא ידע את הדברים אשר הגדת על ימים מקדם בתחלת הפרדס, אך שאלתנו ובקשתנו היא על אנשי דורנו, איך הם קוראים עצמם בשם נוצרים, אחרי שרוב חכמי האמונה שבהם (Doctores Theologiae) הם מכחישים בפרהסיא תורה מן השמים והנבואה והנפלאות? זה דבר שאין הדת סובלתו

בענין אייכהארן דע כי לא קראתי ספריו, אך ראיתי הרבה מסברותיו בראזענמיללער וגעזעניוס, ונתברר לי כי איננו איש מתון במשפטיו, אך הוא אץ בדבריו להרחיק המופתים ולשבש את הכתובים, וראיתי כי על הרוב גם הם ראזענמיללער וגעזעניוס מכים על קדקדו באמת וצדק. ומה תאמר על מה שכתב (כמו שהביא בשמו ראזענמיללער בספר שמות) על מכות מצרים שהיו כלן מכות הרגילות לבא מדי שנה בשנה על ארץ מצרים, והיה משה אומר לפרעה: ראה מכה זו הרגילה לבא בארצך, והבן גבורות אלוה, לכן שַלַח את ישראל. היש לך שגעון כזה? התאמר כי החקירה הביאתהו לדבר כן? היתכן לשבש יותר את הכתובים מִלומַר כי מה שספר בתורה כאלו היה אצבע אלהים, לא היה אלא מנהג העולם, ושֶמֹשֶה עצמו לא היה מתפאר בעשיית אותות ומופתים, אלא היה מזכיר לפרעה גדולת הבורא? ואם אייכהארן בחכמתו הנשגבה ידע כי לא יתכן שיעשה הבורא מופתים לְאַמֵת שליחות הנביא, יאמר כי משה בחכמתו הטעה את ישראל וגם את המצריים עד שהאמינו שהיה עושה מה שלא היה עושה, אבל שיאמר כי משה לא עשה נפלאות, ושעם כל זה לא היה בדאי ולא התפאר במה שאין בו, הלא זה דרך עקש ופתלתול, אחרי כי כל ספרי ישראל וקבלת כל הדורות מעידה כי משה התפאר שהיה עושה נפלאות, וכן האמינו כל ישראל כי באמת עשה אותן. ושגעון ודרך עקש קרוב לזה הוא מה שהוא אומר כל הנבואות אחר המאורע נאמרו, וכבר דחו דבריו de Wete וגעזעניוס והסכימו כי אין להכחיש כי הנביאים היו מתפארים בידיעת העתיד לבא, ושהיו אומרים איך יפלו הדברים קודם בואם, וגם כי לפי דעתם של שני האנשים האלה לא היו דברי הנביאים אלא השערה בעלמא מ"מ מודים הם כי לא היו דבריהם אחרי המאורע כסברת אייכהארן, סברה אשר כמעט אין פסוק בנביאים שלא יעמוד נגדה. הזה אי חכם וחוקר?

אני לא חשדתי את בן זאב לפורש רשת, אך האמנתי היותו נפתה אחרי אייכהארן וחבריו, ועליך להודיעני מהיכן נתברר לך כי פורש רשת היה, כי עד היום כאיש תם היה בעיני, ובאמת לא קראתי כל ספריו

הגידה נא לי ידידי היקר, היש קהל ישראל ובית הכנסת בלייפציג (כנראה מאגרתך). כי עד היום הייתי סבור (כאשר הוגד לי) כי לא יוכלו בני ישראל לשבת בלייפציג רק ילכו שם דרך עראי בימי המסחר.

מבטא העי“ן ע”ד הספרדים הלא ידעת כי הוא מבטא כל בני איטליאה ואני בכלל, והנה באמת כי כשהיא בסוף הברה אנו מבטאים אותה קרוב למבטא on, en, un בצרפתי, אך אין להוציא מזו כי בבואה בתחלת הברה, כמו עַל, עִיר, עָם, עקילס נשמיע אות אל“ף לפניה, כי זה אינו אעפ”י שא“א לכתוב על ספר אמתת מוצא המלות האלה אצלנו, ומה שנוהגים לכתוב ngain אינו אלא מפני ההכרח כי אין אות אחרת שיהיה בכחה המבטא ההוא (כמו שהאשכנזים כותבים dsche לרמוז על j צרפתי, והוא באמת הברה פשוטה ולא מורכבת משתים, אלא שא"א לרמוז עליה באותיות אשכנזיות). והנה במבטא עגילס אין אנחנו מבטאים באמת ngakilas כדי שתאמר שהוסיפו בראשה אות האל”ף למען הקל קריאתה, כי להיות הברת העי“ן הברה פשוטה אצלנו כהברת המ”ם והנו“ן ושאר אותיות, אין אנחנו צריכים לאותה האל”ף וגם לא הבבלים אעפ“י שהוצרכו לה (וכן הסוריים והערביים) במלות נכריות אשר בתחתן שתי אותיות מילויטע או שלש כמו אצטומכא וחבריו. והלא ראית בעזק נגנזק (ולא אחליט דבר על השערתך הראויה לחכמתך היקרה, כי אפס הפנאי לעיין בעניני המקומות ההמה אשר עין לי בהם ידיעה) כי לא הוסיפו אל”ף בראש; והנה כתבו נקילס אולי החרשתי ואמרתי אולי כי באגרתך עוררת בלבי ספק חדש בדבר, והוא כי אחר ששם עקילס לפי דבריך ירד לבבל בכתב ולא על פה, מה ראו לשַנות כתיבתו? יכתבוהו בעי“ן כאשר מצאוהו, והקורא קורא כדרכו, איש איש לפי קריאתו. הגע בעצמך כי מבטא עקילס היה אצל הבבליים נַגִקילס, והנה אתה אומר שאם היו שומעים עקילס מפי אנשי א”י היו הבבליים מחליפים העי“ן באל”ף וכותבים אקילס, וזה נכון, אמנם אחר שמצאו כתוב עקילס נ“ל ברור שלא היה להם אלא להעתיקו ככתבו, או להחליף העי”ן באל“ף ולכתוב אקילס כמבטא אנשי א”י.

צר לי הזמן מאד, ולא אוכל להאריך השתעשעי עמך ידידי היקר ולהשיב לכל דברי שתי אגרותיך הנחמדות, כי אמנם הן לא כבדה ידי מכתוב, אך דבריך בענינים אשר לא נסיתי בהם, ואם אמרתי לבדוק אחריך אצטרך לבלות זמן הרבה. ענין ספר חנוך המובא ממצרים הוא דבר נעלם ממני מכל וכל, אם איננו ספרא דאדם שהדפיס Norberg ונקרא ג"כ Codex nasoroeus, ומביאו געזעניוס בפירוש ישעיה.

להעדר הפנאי מסרתי מחזור ויטרי לאבי"י חביבי הדורש שלומך, והוא מלקט בשבילך, וידעתי כי עשה יעשה כאלו הייתי אני וטוב ממני, בעבור בקיאותו בעניני הדינים וקודם שאשלח שום דף אליך אבדוק גם אני במחזור ואערוך לקוטיו עם הכתוב בספר מלה במלה.

אם תוכל לשלוח לי שתי העתקות מאגרת ר' אברהם בן הרמב“ם (ווילנא תקפ"א) תעשה עמדי חסד, ותודיעני מה מחירן, כי אחת מהן לא לי תהיה. ותודיעני ג”כ מה מחיר ספר Tissot המתורגם ללה"ק.

ואתה עתה ידידי היקר ברוך ה‘, שלום לך ולכל אשר לך, ויברכך ה’ בכל משלח ידך, וימהר להזמין לך פרנסתך בריוח ובכבוד יותר מבראשונה, כחפץ הכו“ח פה פאדובה ביום אחד עשר לחדש אחד עשר שנת התקצ”ב.

ידידך השואף לעשות רצונך שמואל דוד לוצאטו

בתשעה באדר ראשון כתבתי אל הבחור יהושע שור בבראדי, ונתתי בתוך האגרת אגרת לידידי החכם שי“ר, כוללת לקוטים ממחזור ויטרי עד סוף החלק הראשון, ואח”כ רשימה מספרי הראב“ע אשר ביד הסופר כמ”ר אברהם שלום, ולבסוף אגרת קצרה מאד.

בחמשה עשר באדר ראשון שלחתי לידידי החכם שי“ר הקדמת ס' תחכמוני, כתיבת מהח”ר קנטוני, עם אגרת קצרה.


Nr. LXXVIIIc

An Osias H. Sehorr Brody.

א Q – R No. d’ ordre de I’Index raisonné 73

כ' ניסן התקצ"ב 20.4.1832


אל הבחור המשכיל ונבון כמ"ר יהושע שור שלום שלום וברכה.

מכתבך הגיעני יום שבת הגדול. מחזיק אני לך טובה על אודות ס' מערכת ההעתקות אשר שלחת לטארנאפאל בעבורי, גם כי עדיין לא בא לידי, כמו שלא בא לידי ספר אחר שהבטיחני האיש שמואל ליב הר הזהב לשלוח אלי, אמנם חשוד האיש ההוא בעיני, ושמא לא הר הזהב קרא ה' שמו, כי אם הר הכזב, כי הרה עמל וילד שקר.

דע נא הבחור היקר כי בהבנת עומק פשטי המקראות אין מקום לשבעים פנים, כי אמת לבדה היא האמת, ואין עמה אל נכר. על כן אשר ימלא את ידו לפרש מקרא מן המקראות, ובפרט בדברי הנביאים, צריך לדקדק עד מאד בחקירת הוראת כל תבה ותבה וכל אות ואות, וצריך להתבונן התבוננות מיושבת ומתונה מאד: עקר המכוון בנבואה בכללה, על מי ועל מה נאמרה, ומה טיב כל מליצה ממליצותיה, ומי הוא אשר הנביא נותן דבריו בפיו, ומה מצב נפשו בעת דַבְרו, ומי הוא הנביא הכותב, ומה תכונת לשונו ודרכי מליצתו ושאר נבואותיו,

ועל הכל צריך שיהיה מורגל ובקי בדרכי שמושי הלשון ומרגיש בעומק חלוקי הוראותם הדק היטב. ואני עם היות כי מתחלת ילדותי ועד עתה היה רוב עסקי והשתדלותי בחכמת מעמקי הלשון והמקראות, הנה בפירוש ישעיה פעמים הרבה קרה לי שהוצרכתי להתבונן על פסוק אחד על שלש וארבע שעות תכופות ויותר קודם שאקח הקולמוס בידי לכתוב פירושו, ולפעמים יום או יומים או יותר; גם פסוק אחד והוא וברד4 ברדת היער הנחתיו בלא פירוש, כי נלאיתי לחתור אל הבנתו ולברר המכוון בו, ולא יכלתי; זה דרך כל אוהב האמת וחרד על דברי הנביאים. ואתה עתה ידידי הבחור המשכיל אל תמהר להוציא מפיך מלין בפירוש המקראות ככל אשר יעלה בדמיונך בתחלת ההשקפה, כי אז לא תצליח את דרכיך ולא תשכיל. אך כן תעשה ויהי אלהים עמך, התרגל לאט לאט בחכמת הלשון עד תדע ובחנת דרכיה ונתיבותיה תמצא, ולא תאמר עוד על זכר נקבה ועל יחיד רבים, או הפך זה, כאשר אמרת בראשית מכתבך: היבא שממית קצוצי אברתיים5 והיה לך לומר: התבא שממית קצוצת האברה. אח“כ תשים לבך לקרוא ולשנות ולשלש בפירושים אשר שלחתי ואשר אשלח אליך, ותעיין בהם עיון דק ומתון, להבין מתוך קצור לשוני סבת התרחקי מפירוש מיוחד ובחירתי בפירוש מיוחד, כי אמנם לנחיצת הזמן ולרוב השעות שאני מוציא להתבונן בכל פסוק ופסוק אין לי הפנאי מאד להרחיב לשון בכתיבת הפירוש העולה בידי, אך על פה אני מבאר הדברים לתלמידי, והרשות נתונה מאתי לאיש איש מהם לשאול ולהקשות ולחוות דעתו אשר ירחש לבו, וכל היוצא מפיו דבר נאה ומתקבל אני כותבו בשמו; ואתה ידידי איך לא ראית כי מליצת נעויתי משמוע נבהלתי מראות היא ממש כמליצת וכהין עיניו מראות (בראשית כ"ז א'), אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות (בראשית כ"ז א'), אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע (ישעיה ל“ג ט”ו), כי טח מראות עיניהם (שפ מ“ד י”ח), טהור עינים מראות ברע (חבקוק א' י"ג), עם עמקי שפה משמוע (ישעיה ל“ג י”ט), ולא כבדה אזנו משמוע (שם נ"ט א'), הסתירו פנים מכם משמוע (שם שם ב'), ואזניהם הכבידו משמוע (זכריה ז' י"א), ולבם שמו שמיר משמוע (שם שם י"ב), מסיר אזנו משמוע תורה (משלי כ"ח י'), שענין כלם באופן שלא לראות, באופן שלא לשמוע, ותרגום כלם מלמחזי (ובתהלים מן למחמי), מלמשמע (או מלקבלא), כתרגום נעויתי משמוע נבהלתי מראות, ובעל תרגום משלי פירש יותר (להיותו מאוחר בזמן) ותרגם משמוע תורה דלא נשמע אורייתא, כלומר מסיר אזנו שלא ישמע, לבלתי ישמע תורה (רק אחר מצאנו שענינו מסופק, והוא ולא תמלא אזן משמוע (קהלת א' ה'), אך ידוע כי לשון קהלת משונה ובלתי צח וברור בערך לשאר ספרי הקדש), וכן בשאר שרשים, וכבדתו מעשות דרכיך, מִתֵת לאחד מהם, סֻגַר כל בית מִבֹא, צדו צעדינו מלכת ברחובותינו, לא קצרה יד ה' מהושיע, ורבים כאלה, כלם ענינם שלילה זולתי כשיקדם לשון ביאה ושיבה שאז פירוש המ”ם כמשמעה, כמו ויצחק בא מבוא, אחרי שובו מהכות את כדרלעומר. ללא תועלת הארכת דברים על מלת קשב, ואחר רוב דברים סיימת “וגם פה פירוש קול הנשמע”, והוא מה שאמרתי בקצור לשוני “מלת קשב ענינה קרוב לענין מלת קול” וסמכתי על הקורא שיבינן כי קשב הוא דבר הנקשב, והוא קול. – מלת אור אין לה הוראת גבול ומחוז לא בלה“ק ולא בארמית סורית וערבית, רק בלשון Sanskrit ענינה מקום ועיר, ואור כשדים איננה מלה מלה”ק, ולא יתכן לסמוך בפירוש מלות לה“ק על הוראתן בלשונות רחוקות אשר אין להם יחס וקורבה עם לשון הקדש; ואפילו יונח שיהיה ענין באורים בגבולים, מה טעם בגבולים כבדו ה'? והיל”ל בכל הגבולים או בגבולים הרחוקים. – ושאר דבריך ופירושיך אשר הבאת לפני כלם כיוצא באלה ילידי החפזון ואהבת החדשות, ומיעוט ידיעה והרגשה בחכמת הלשון ומתק מליצת הנביאים וחידותם. ועתה אם החרשתי ומצאני עון, וסמוך לבי בטוח שתטה אזנך לקול מלי, תשמע עצה ותחכם, ובֵרכתָ גם אותי כדבר שנאמר הוכח לחכם ויאהבך. (ועתה הנני אליך למלא שאלתך בפירוש ישעיה סימן י“ז וי”ח, וגם אתה תעשה הטוב בעיני ותעתיק הדברים כלם ותשלחם לידידי החכם המופלא כמוהר“ר שי”ר, והיה זה שכרי, גם האגרת החתומה בתוך מכתבי זה אליך תשלח אליו). ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפש הכו“ח פה פאדובה, בראשון בעשרים לחדש שנת התקצ”ב.

ידידך שד"ל


Nr. LXXIX

An S. L. Rapoport Lemberg

ח' כסלו תקצ"ג 30.11.1832


מחזור ויטרי סימן שכ"ה כלו.

עד כאן סימן שכ“ה ממחזור ויטרי העתקתיו אות באות בתכלית הדיוק אני ידידך שד”ל המשתדל להועיל לתורה ולדורשיה בלבב שלם כמוך ידיד נפשי ועטרת ראשי אשר בך אתפאר. והסימן הזה אמנם נ“ל כי כלו תוספת ר”י דורבלו, ולא מיסוד ר' שמחה כי ת' בראשו, מלבד כי רחוק הוא שר' שמחה יביא ר“ת שהיה צעיר ממנו לימים לפי הנראה. ודע ידידי כי אחרי מות בני השני ישעיה (יהא משכבו כפרת עונותי) בחדש אלול שעבר הלכתי לעיר מולדתי ושם קניתי כ”י על קלף משנת בם נ“ל שנת מ”ב לאלף הששי, והוא חסר בתחלה וסוף והוא כולל מדרש שוחר טוב וס' התרומה ודיני איסור והיתר בחרז, וקצת פי' התפלה להרוקה, אמנם מ“ז דפים שבתחלתו הם חלק מסדור רש”י ז“ל, כי בסופו כתוב: בשנת ב”ם לפרט סידור רבינו שלמה נחרט; ואח“כ כתוב מיד: רש”י נאסף לעולמו בשנת ס“ד למאה תשיעי של אלף חמישי והיינו שנת תתס”ה לפרט, וסימניך ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם. ור' תם בשנת ל“א למאה עשירי של אלף חמישי, וסימניך ויאמר אלהים א”ל יעקב. “סליק” – הספר הזה אשר אנה ה' לידי ואשר לא מצאתיו רשום בש“י ובדע ראססי הוא כעין מחזור ויטרי, מתחיל בדיני התפלות והברכות, וכולל רוב עניני טור א”ח וג' דפים סמוך לסופו כתוב: סליק סדר כל התפילות וכל עניינים שסידר רבנו שלמה. ואח“כ מתחיל מיד: ענייני איסור והיתר כל טרפות שמנו חכמים בבהמה שכנגדן בעוף וכו' וכו'; ובדף האחרון: זה תיקון נקיות הבשר; ובאותו דף עצמו: סליק נקיות בשר דרבינו שלמה. והספר כולל קצת תשובות רש”י חתומות שלמה בר יצחק, וקצת תשובות משאר קדמונים, גם קצת מר“ת, וגם בס' זה כמו במחזור ויטרי מצאתי: ואני יצחק, נראה שהוא ב' דרובלו. ויש תשובה חתומה: שלמה בר' שמשון, ובתוכה: כך מקובלני ממורי רבי' יעקב. ובמקום אחר: זה לשון מורי הזקן ר' יעקב; אבל ר' יצחק הלוי היה מפרש פיטמתו ועוקצו שניהם כזנב (?). עוקצו שניטל העץ מה שחוץ לגומא (וכו') עד כאן פי' רבי' חננאל. – ולמיעוט הפנאי עדיין לא בדקתי הס' הזה ולא קראתיו על הסדר, ואקראנו אי”ה אני או ידידי אבי“י השרוי עתה בביתי, ופעם אחרת אכתוב לך יותר בפרטות, ודרך כלל נ”ל שהוא מעשה א' מתלמידי רש“י כמעשה תלמידו אחר ר' שמחה. – מכתבך הגיעני, והנני מודה לך במאד מאד על אגרתך הישנה שהעתקת לי שנית, גם מהח”ר הלל קנטוני שמח במכתבך אליו, ועתה הוא טרוד הרבה ולא יוכל להשיבך כראוי. גם אני שמחתי ויגל כבודי בכבוד חכמתך המגלֶה נסתרות מני חשך. הן אמת כי Nola היא עיר במלכות נאפולי, והיא אשר בה מת הקיסר אווגוסטוס, אבל קשה איך ולמה נכתב דנולו בוי“ו כי Nola בא היה שמה תמיד גם בלשון איטלקי וגם בלשון רומי. – ידוע תדע ידידי כי במדרש הזית פ' ישקני מצאתי תני משה בר' נתן, וזה בשני דפוסים ראשונים, דפוס קוסטנטינא ודפוס ויניציאה שנת ש”ה, וגם ידעתי כי בעל יפה קול הגיה: משם ר' נתן, ואינני רואה הכרח להגהה זו, כי כמה תנאים יש לנו שלא הוזכרו אלא במקום א‘. וזה אני אומר כדי להשבית המשל ההוא ממשה עד משה, וחברו שהוספת אתה ידידי: מאברהם עד אברהם. מריה דאברהם! הכזה יהיה איש תבחרהו? איש מדבר בלב ולב, האומר על ר’ יונה המדקדק הגדול שספרו ראוי להשרף מפני שכתב כי יש בתנ“ך קצת מלות משובשות, והוא עצמו אח”כ התחיל לפרוץ גדר ואמר ברמז שיש בתורה כמה כתובים נוספים; הוא אומר בכל דף כי דעת רז“ל רחבה מדעתנו, ושהקבלה תכריע וכיוצא באלה, ואח”כ הוא מתיר החֵלב; ומה תאמר על דבריו בענין הסוטה? היש לו תורה מן השמים לאיש החושד שהיה הכהן נותן סם ממית במים ההם? ומה התועלת אשר הועיל לבני עמו? האוילים נשארו באולתם וחשבו אותו לאיש קדוש ובעל סודות, והמתפלספים למדו ממנו לפקר ולפרוק עול, ובצל כנפי האיש הקדוש ההוא יֶחְסוּ, ורש“י ז”ל בהפך, הלא זה איש תם וישר, הלא זה איש אבחרהו. הוא הי' בקרב עם נבער מדעת אשר לא למד חכמה ויהי אמון אצל האגדות אשר היו שעשועיהם יום יום, והוא החל להיות גבור בארץ ההיא, הוא אמר בשפה ברורה: הדרשה תדרש ואני לפרש פשוטו של מקרא באתי, והוא בפה מלא כתב (יחזקאל כ' מ') משאותיכם כמו משארותיכם. ומה נמשך לנו מפעל כפיו? כי מעט מעט נתרבו דורשי הפשט בישראל, כנכדו רשב“ם, ורמב”ן ורד“ק, וישוטטו רבים ותרבה הדעת לולא עמדו המתפלספים ראב”ע ורמב“ם ותלמידיהם וחזרו והשקיעו התורה במצולות המשל והחידה והעלו ראש ולענה בידם, והם היו סבה להולד כת המקובלים ולחזק ידיהם, כי סקלו לפניהם דרך המשלים והחידות ועוות הכתובים והוצאתם מענינם לגמרי, והמקובלים הלכו בדרכם בכוונה רצויה לחזק הדת והאמונה ולגדור פרצות המתפלספים, ומן אז והלאה, מתחלת האלף הששי, הלכה חכמת ישראל הלוך וחסור. ונשוב לרש”י וראב“ע. מי לא יתפלא על רש”י שעם היות שלא למד פילוסופיאה קנה לו דעת צלולה וברה אשר על ידה היה לשונו זך ובהיר כעצם השמים לטהר, אין בו לא יתור ולא קצור ולא הפוך הסדר, והוא מבאר מחשבתו ומחשבת האנשים אשר הוא מפרש דבריהם ביאור ברור ונפלא, לא קם כמהו. וראב“ע אשר למד כל החכמות לא כתב ענין אחד בסדר הגון ובלשון מבואר, אלא מדלג מענין לענין צלמות ולא סדרים. האין זה סימן דעת מבולבלת ואיש אשר אין מעצר לרוחו? האין זה איש המשועבד למחשבת השעה וכותב לפי העולה על הדעת בתחלת ההשקפה? ואם היה מעמיק ההתבוננות במה שהיה כותב, הלא היה מסדר ספריו בסדר נאות וברור ולא כמו שעשה. ואל תשיבני כי העדר הסדר הוא בעבור הסתרת הסודות – כי אין מקום לזה בספרי הדקדוק אשר לו אשר נכתבו באמת בלא צחות ובלא מאזנים. אך אעצור במלין כי ראיתיך ידידי חושד אותי במה שאני רחוק ממנו הרבה באמרך: כי לא בהתעצם עינים בכח רב ובהתאמץ נגד האמת והשפל עוזריה יגדל איש וכו' וכו‘. לדברים האלה יסלח לך ה’, ואני כבר סלחתי סלחתי; אך דע נאמנה כי לא ידעתני, ואתה מדמה אותי לנפל אשת בעל אמונת חכמים. ואני אם שרי ליה לאניש לאודועי נפשיה וכו') אני בלא מורה ובלא מדריך ובלא קראת ספרי חוקרים שלא מישראל, מאז היותי בן י”ד או ט“ו שנה נתברר לי זיוף הזהר וכזבות הקבלה, וקרוב לשנת עשרים כתבתי על זה מאמר ארוך להוכיח הולדת הקבלה מן הפילוסופיאה, ובשנת כ”א כתבתי פירוש קהלת, והוכחתי שאין הספר ההוא לשלמה, ובשנה ההיא פירשתי ואפי על תבליתם, ולא היה אדם ששמע פירושי ולא גער בי ולא הוציאני בנזיפה, ואני לא זזדתי מלפרש הכתובים לפי עומק פשוטם, ונגד המפרשים כלם ונגד הנקדות והטעמים, ופעמים ג“כ בהגהת הכתוב, ופעמים רבות נגד ההלכה הפסוקה והמקובלת, כגון מעשר עני שביארתי וביררתי כי בלא שום ספק לא היה ולא נברא אלא תקנת חכמים, וביארתי ג”כ מה היה סבה לתקנתם; וכן ביארתי כי מה שכתוב לברך את העם ישראל בראשונה אין ענינו לומר ברוך האיש אלא לומר ארור האיש, כי קללת החוטא היא ברכה לעם, שלא יהיו ערבים עליו על עונות שבסתר; וכיוצא באלה הרבה אתי, גִליתים לתלמידי. וכל זה אמנם לא מאהבת החדשות ותשוקת הכבוד, או מנטייה לההפקר, או מפתוי ספרי האחרונים, אלא בחקירה מיושבת ביני לבין עצמי ומאהבת התורה וספרי הקדש והחמלה עליהם, שהיו לשמצה בקמיהם, באין מבין ואין יודע דרכיהם, ומאהבת בני עמי והחמלה עליהם, שהם מתרחקים יום יום ומתרפים מאמונתם, וברית האומה תנתק חלילה אם לא יתבערו הקוצים מן הכרם, ואם לא תתגלה ותתראה אמונתנו ביפיה והדרה. – וממה שעזרני ה' עד כה אני דן כי יש אלהים בוחן כליותי ומברך מחשבותי הטהורות, ולא אירא משטמת המתחסדים ולעג המתפקרים, אך אקוה כי חפץ ה' בידי יצלח, בידי וביד קצת מתלמידי.

והנה ידעתי כי מלחמה קשה יש לי להלחם, כי רוח הדור עומד לנגדי, ובפרט באשכנז שהחוקרים ראַציָאנאַליסטען הסכימו פה אחד כי אין נבואה ואין תורה מן השמים, ואחריהם החלו להתפתות גם חכמי ישראל (חכמים בשתוף השם) כמו…… אמנם ידעתי ג“כ כי רוח הדור אפשר להשתנות, ולמודי היושר המועילים להצלחת האדם והחברה המה יעמודו, ויראת האלהים דבר טוב לאדם ולחברה, ובלעדיה לא יצליחו ולא יאושרו בארץ לא זה ולא זאת. ואני מימי ילדותי והלאה כבר הסכמתי בלבי שלא לנטות מדרכי בעבור הדור ושלא לעבוד עבודתי למען אמצא חן בעיניו ויכבדני בחיי, אך למען הועיל לו או לדור אחרון, ויברכוני הדורות הרחוקים. ועל דבר ישעיה הנה בתחלה תמהתי עליך כי ראיתיך מסכים עם ראב”ע וראזענמיללער וגעזעניוס וחבריהם האומרים שקצת הספר נכתב בבבל, ובקשתי ממך שתודיעני היש אתך ראיות אחרות זולת מאשר הביאו האנשים האלה, ואתה עשית כחסדך את רעך, ושלחת לי מסלולך, ואני קראתיו ומצאתיו מלא חכמה וכולל השערות רבות בחריפות דקה מן הדקה, אך לא מצאתי בו מופת שיכרחני לסור מאמונתי ואמונת אבותי, וראיתי ג“כ כי שִטתך לפי דרכך איננה מזקת לאמונה, כי אתה הסירות מעליה הבגדים הצואים והלבשתה מחלצות, אך בכל זאת השטה מצד עצמה ובפרט כפי מה שביארוה ראז' וגעז' פגול היא לא תרצה והיא גרמא בנזיקין בלא ספק. והנה מאז דברך אל ידידך ועד עתה, וגם עתה כמו כן אי אפשר לי לפנות אל החקירה הזאת ולשקול כל דבריך במאזנים, כי החקירה ארוכה וקשה וצריכה פנאי ויישוב הדעת הרבה, ואני מאז ועד עתה הייתי טרוד כל שעותי בחקירות אחרות, תחלה בלמודי הדָאגמאַטיק ואח”כ בדקדוק, ועתה בפירוש ס' בראשית, על כן מוכרח אני להניח החקירה הזאת לזמן אחר אי“ה, ועכ”פ לא אדפיס דבר על ענין זה קודם שאשוב על חקירת מסלולך, ואגיד לך משפטי ואשמע משפטך. ואם אמרתי לך כי ברוב הימים לא אחדל לערוך מלחמה נגד הדעת הזאת, לא היתה כוונתי אלא כפי מה שיצאה מתחת ידי ראז' וגעז‘, לא כפי מה שיצאה מתחת ידיך. ואם תשאלני מה בין שטתי לשטתם? – דבר גדול נ"ל מבדיל בין דרכך לדרכם, כי הם אמרו כי הנביא אשר כתב הנחמות ההנה בבבל, כתבן בכוונה להתעות את ישראל, שיאמינו כי מימים קדמונים נאמרו, מה שאין כן לפי דבריך. והנה בעוד שתים או ג’ שנים אקוה שאוכל לחזור על פירוש ישעיה, ואז אחקור ואבדוק בדעת מיושבת דברי ודבריך, לפחות על אופן אמירתם. ומעולם לא עלתה על דעתי חלילה לבגוד באהבנו התמימה, או לירות חצי שוא לישרי לב ויד עמהם במסתרים כאשר אמרת. עד כמה פעמים אֹמר אליך ידידי לא ידעתני לא ידעתני. אך לא עליך תלונותי, כי על הדור הזה, ואתה ידעת דרכי אנשי הדור ולא ידעת כי אינני מאנשי הדור. וקודם שאניח ענין זה אֹמַר אליך ידידי ראיה א' אשר עדיין לא כתבתיה. בעל הנחמות יהיה מי שיהיה שכתב מן נחמו ולמטה הוא יותר מכל שאר הנביאים אוהב השמחה ההתפארות הצחוק ההתול והלעג, ואֵלו בעיני סימנים מובהקים מוכיחים שהיה הכותב יושב בשלוה ובהצלחה (כמו שהיה ישעיה), והוא בלתי אפשר שתהיה כזאת לאדם אשר נולד ונתגדל בגלות ובשעבוד. ומה עצום וניכר הבדל הנפש הגבוהה והרוח העליזה והפנים הצהובות והשוחקות והלשון המדברת גדולות בגאוה ובוז אשר לבעל הנחמות, והרוח הנמוכה ונפש השפלה והפנים הזועפים אשר לחגי זכריה ומלאכי!

בימי היותי בעיר טריעסט נמסר לי ס' כ“י קלף כולל ספרים הרבה וקצתם בלתי נודעים, והספר יפה מאד מלא ציורים יפים בכל מיני גוונים ובזהב נחמדים למראה, והוא ביד אחד מעשירי העיר, והניחו בידי כל ימי היותי שם, אך לא להביאו עמי בעיר הזאת, כי יקר הוא בעיניו מאד בעבור הציורים, וגם אני הוספתי להוקירו בעיניו במה שגליתי לו המטמונים הכלולים בו, וגם עתה בהיותי פה אוכל להעתיק ממנו מה שתחפוץ ע”י תלמידי שחז“ל אשר שם, ואם יהיה לי פנאי בעל הספר מסכים שאחבר ס' קטן להודיע טיבו לרבים בהעתיק ממנו קצת ענינים מכל ס' וס' והוא ידפיסהו בכספו. והא לך תֹכן הקובץ הזה. – הפאָרמאט הוא 40 in קטן, כולל תחלה ע”ח דפים בלא נומעַראציאָן ובהם תהלים איוב משלי עם פירוש ועם המסרה הקטנה, ואח“כ שצ”ה דפים מסומנים מא' ועד סוף. 6

ח' כסלו תקצ"ג.


Nr. LXXX

An S. L. Rapoport Lemberg

ג' אדר תקצ"ג 22. 2. 1833


ליקוטים מסידור רש"י (ב)7

רב“י יעק”ב זצ“ל ב”ן ר' מאי“ר הנהי”ג במקו“מו לתק”וע קשר“ק לזכרונות ולשופרות כמו למלכיות כי מתוך ההלכה נראה שצריך לתקוע לכל א' מאלו ג' ברכות קשר”ק קש“ק קר”ק ואתקיעות דברכות קאי קאמר לן תקנת ר' אבהו כי לפי המנהג מה מועיל כשתוקעין קש“ק לזכרנונות וקר”ק לשופרות ממה נפשך א' מהן אינו כלום אי גנוח ויליל שניהם אינו כלום אבל כשתוקעים בכל פעם קשר“ק אז יוצאים ידי ערבוב כהני דשמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ולולי כי לא רצה לשנות המנהג כ”א בדבר מועט היה צריך בכל פעם קשר“ק קש”ק קר“ק והר' יצחק בן אחותו מוסי”ף ע“ל דברי”ו ע“ל דברי”ו ודעתו שראוי לתקוע עשרה קולות הללו כל פעם ופעם ולא יהא ברכה זו חידוש מנהג ושינוי שכך היה מנהג במקומו של ר' נתן בר חושיאל שסדר הערוך כמו שכתב בערך ערב ועל מנהג שלנו יש תימא ופליאה נשגבה ואמנם מקדושה של מוסף יום שני שמתחיל אגן הסהר שער פייט בה ר' בנימן נוי ארבע קולות בהריענו ורבוי מטות להשעיננו, וה“ו כפ”י מנה"גנו.

(אחר שנשא ונתן להוכיח שיש לומר זמן ביום שני של ראש השנה כתוב): וכ“ן הלכ”ה שלמ“ה ב”ר יצח“ק, ורבותי”ו חולקי“ן עלי”ו, ומטעמ“ם שמעת”י מפ“י מור”י נוחת“ו עד”ן, דשני ימים של גליות שהם משום ספיקא ושתי קדושות הן אומר זמן בשניהם שמא יום ראשון חול והשני קודש אבל בשני ימים טובים של ראש השנה שהן קדושה אחת כחד יומא אריכא דמיא לא אמרינן זמן אלא ביום ראשון.

בתשוב“ת ר”ב יוס“ף טו”ב על“ם הגדו”ל שני ימים טובים של ראש השנה לאו דאורייתא נינהו ואפ"ה קדושה א' נינהו וכו' וכו'.

אף תשובה (זו) השיב טוב העלם זצ“ל: בר”ה מקום שיש ש“צ מתפלל יחיד תשע ושומע עלינו לשבח וסדר תקיעות מפי ש”צ ויוצא י“ח וכו' אבל במקום שאין ש”צ חייב לומר עלינו לשבח בתוך התפלה וכו' וכשהן מברכין ט' ברכות היכא דליכא חבר עיר יחיד אינו תוקע על סדר ברכות אלא לאחר תפלתו תוקע קשר“ק קש”ק קר“ק בזה אחר זה וכו' וכ”ן הלכה. וכשם שאין אומר סדר עבודה ביה“כ אלא במוסף כך אין אומר סדר תקיעה של ר”ה אלא במוסף בלבד ומאן דמצלי ביחיד באלו הימים שהיחיד גומר בהן את ההלל חייב לברך לגמור את ההלל ולקרותו בהו ולחתום אחריו ובשאר ימים טובים שאין גומרין כשם שאין פותחין כך אין חותמין, וכך היה מנהג בשתי ישיבות. ומה שחקקתם בפנינו מצינו בהלכות קטועות לא יחיד יחיד ממש אלא אפילו ציבור נקראו יחידים לא שמענו מעולם לא בכתב ולא בעל פה ולא תעשו כן שאין מנהג אלא כמו שפירשנו לכם ואל תקעו כאותן הלכות הקטועות כי טעות הוא, יוס“ף טו”ב על“ם ב”ר שמוא“ל. בלותי”ר רוב“ם היו אומרים והשיאנו בר”ה וביה“כ ורבנו יצחק בר' יהודה בשם רבו ר' אליעזר אמרו כל ימיו וכן היו נוהגין במגנצא, ו”ר' מש“לם ב”ר' מש“ה שא”ל א“ת פ”י ארי“ות יוש”בי ירוש“לים עי”ר הק“דש והשיבו (צריך כאן להשלים “שאין לומר” או “שיש לומר”) והשיאנו והביאו ראיה לדבריהם ממסכת ברכות ירושלימי בפרק הרואה והגאון ר' יצחק הלוי בטלו בוורמשא מפני שאין יכול לומר את ברכת מועדים וברכת מועדים לא כת' אלא אשלש רגלים בלבד כברכת ה' אלהיך אשר נתן, ור"ה לא מן הזמנים הוא (בהלכות יה"כ: כך נמצא בתשובת בשר על גבי גחלים) דהא לא חתמינן מקדש ישראל והזמנים, מיושבים לפני ה' ה”ן ע“ל כפי”ם חקותי“ך אש”ר חכמי“ם יגיד”ו (ומפורש כאן סדר ימי ר“ה בארך, ובסופו כתוב: וכן, מנהג שתי ישיבות, שלמ”ה ב"ר יצחק.

שמעתי על הגאונים ר' יהודה בר' ברוך ורבנו יצחק שהיו מתענין ממחרת יה"כ ובניהם ותלמידיהם ועדיין נוהגין כן, וראיה לדבר וכו'.

שמעתי שתוקעין במוצאי יה“כ קש”ק לאחר סיום תפלה כשיוצאין מבה“כ לפי שכבר הבדילו בתפלה ובגולה שלנו לא נהגו אלא תקיעה א' לזכר בעלמא זכר ליובל, ובקולוניא נהגו קשר”ק וכבר נשאל מאת גור אריה מפני מה תוקעין מוצאי יו“כ קודם שיתפללו י”ח ויאמרו הבדלה בחונן הדעת, והשיב תקיעת שופר חכמה ואינ מלאכה וכו'.

מפ“י רבנ”ו יעק“ב ב”ר' יק“ר זצ”ל דטעם בשמים במ“ש משום דבשבת שבת אור של גיהנם ואינו מסריח ולמ”ש חוזר ושורף ומסריח לכך מריח בבשמים להפיג ריח רע ובשבת שובת אור של גיהנם אבל ביה"כ לא מצינו.

ופוסקין (ביה"כ) צדקה לרבים על המתים ועל החיים, אין צדקה למתים בכל ארץ אשכנז רק היום כסדר הזה (לענין שחוזר הקורא בחול המועד של חג על עיקובו אחור לקרות היום מה שקרא אתמול) הנהיג רבנו נ“ע את דורו, שהעמיק במכתב יד רבו מובהק ר' יעקב בר' יקר שפירשה במסכת מגילה לפני האור הגדול מתקן לכוליה גולה רבנא גרשום זצ”ל.

נשאל את רבנו ר' יצחק (לענין סוכה) על קורות ורהיטין, והתיר היתר גמור כי כן נוהגין העמים ואין לשנות המנהג ואם יעלה על לב אדם לומר מן תעשה ולא מן העשוי – די לנו באותו מעשה שנוטל מן הלטש (?) 8 וגם סגן ר' לוי נשאל ומשיב כמו כן אלא שנצריך לסלק הנסרים כנגד כל הסיכוך.

והעי“ד “א' לפנ”י גו”ר ארי“ה ע”ל ר' אלעז“ר הגדו”ל זצ“ל שהיה עושה סוכתו בתוך ביתו ולא היה מסלק הלטש והיה מאד קשה הדבר בעיניו על שנעשית בתוך הבית והיה מיצר מאד והיתה חצר בינו ובין שכינו וקנה בתלת' ושאלו את גור אריה מפני מה היה מיצר, א”ל מפני שהיה רוצה לקיים מצוה מן המובחר. מוליך ומביא מעלה ומוריד (לענין לולב), ו“ר' חננא”ל אי“ש רומ”י פי' נענוע זה זולתי מוליך ומביא שצריך לנענע בהולכה והובאה ג“פ זולתי מוליך ומביא מעלה ומוריד וכן קבלנו מרבנו ה ... זצ”ל והעמדנו בעיקר דבר תלמוד א"י.

אני החתום נשאלתי אם אומ' זמן בנטילת לולב בשני ימים של חג הואיל ויום א' מן התורה דכתב וכו' כ“ך מקובלנ”י ממור“י רבנ”ו יעק“ב וכן דעתי שאין אומר בזמן בנטילתו של לולב אלא ביום א' וכו' וכו' (כי ארוכה היא), שלמ”ה ב“ר שמשו”ן.

לולב שלא נאגד אלא אגד (א') כשר הוא, דר' יהודה יליף קיחה קיחה. מאגודת אזוב ולא מצינו שם מנין או גדיל 9 ובחד סגיא אבל לנוי (י"א) לאוגדו ואפילו לרבנן למטה ולמעלה שלא יתפרדו ענבי ערבה לכאן ולכאן, שלמ“ה ב”ר יצח“ק. בא להם יין בתוך המזון אינו צריך ליטול רשות משעה שבירך על הלחם אבל צ”ל סברי מרבנן כלומר גם אתם תכוונו ותסכימו לברכה זו, כך השיב ר' יוסף הגדול וכו' ואל יאמר סגרי מרני שאין זו תיבה.

ולכך אומר בלילה אמת ואמונה לפי שכתוב להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות ואיזו אמונה יש כאן לפי שאין לך אדם שאין נפשו כאיבה עליו בלילה מרוב טרח שטרח ביום והנשמה עולה לרקיע ואינה רוצה לשוב עוד והקב“ה אומר לה שובי אל תוך האדם כי איני רוצה לשקר באמונתי כי הוא פקד אותיך בידי שנ' בידך אפקיד רוחי ומחזירה לו הק' ובבקר עושה לו נס ומחדש את כחו ואינו חלש ממה שטרח אתמול ועל זה נאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך, ולפי ששנינו תפלת ערבית רשות, לכך הוסיפו ראשי ישיבות ברכה זו המלך בכבודו תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד ועל כל מעשיו להודיע שתפלת ערבית רשות ואין צריך לסמוך גאולה לתפלה (!!) וקבעו שם שבח זה ברוך ה' לעולם אמן ואמן וכו' וחתימתו שיש בהן י”ח אזכרות כנגד י“ח ברכות לכך תקנו אנשי בבל את אלו ושלחום לאנשי יבנה ונתיישרו בעיניהם וכנגדן קבעו נשיאי ישראל י”ח שבחות בישתבח שיר ושבחה וכו' וי"ח קייומין באמת ויציב ונכון וכו'.

ושאלו מקמי רב נטרונאי אין צליל בלילי שבתות ברוך ה' לעולם כשאר ימות החול ואומר ושמרו בני ישראל את השבת (והשיב כך, נ“ל להתחיל פה התשובה כי לא נמצא בכ”י אשר לפני שום סימן) כי לא הוסר (אולי צ"ל הוסד) הכי מדברי חכמ(ים) שכך (אמרו) בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה כגון המעריב ערבים, ואח“כ עמו ישראל לפניה וגאל ישראל ושומר עמו ישראל לאחריה נמצא ושמרו בני ישראל חמישית, (ו) כיון דהלכתא (כמאן) דאמר תפלת ערבית רשות ואתו בתראי ותקנו בתר שומר עמו ישראל למימד פסוקים דאית בהו שבחות ושמירות (היינו) בחול, אבל בשבת דבשבת שכיחי מזיקין כדאמ' בפסחים וצריכי ישראל למיעל לביתייהו מפני סכנת שעירים א”נ קודם שיכבו הנרות סקלוה והעמידוה אדתנן בערב מברך שתים לפני ושתים לאחריה וכ“ן מנ”הג ישיבו“ת של”נו ובב“ית רב”נו שב"בבל.

והכי אמר רב שלום בלילי שבתות ובלילי י"ט אומר שומר עמו ועל ירושלם ובבית רבנו אין מנהג (כן) אלא חותמין פורס סוכת שלום וכו' במקום שאומר בחול שומר עמו ישראל לעד.

ושאלו מקמי דרב נטורנאי זצ“ל בי”ט צריכין אנו לבצוע על ב' ככרות או לא והשיב הכי היו יודעין שצריכין (אנו) לבצוע בשבת וביו“ט נמי כיון שלא ירד המן בי”ט חייבין אנו לבצוע על ב' ככרות, ומנין שלא ירד המן בי“ט, שכך שנו חכמים ו' ימים תלקטוהו ור' יהושע אומר למדנו שאין יורד מן בשבת בי”ט מנין ת“ל שבת לא יהיה בו, ביה”כ מנין ת"ל שבת לא יהיה בו.

ושאלו מקמי רב נטורנאי כהן ע“ה וישראל ע”ח איזה מהן יש לקרות בתורה תחלה ושדר הכי כהן ע“ה קודם משום ד”ש,

והכי אמר ר' נטורנאי גאון דוכתא דצלו בי עשרה וליכא בהון ז' גוברין דידעי למקרי בס“ת קרו גברא תרי זמני ושפיר דמי חדא דלא ליבטל מנהג ישראל ולא ליבטל ברכות ועוד לאשמועי הנך דלא גמירי ולית בה משום מוציא ש”ש לבטלה.

וכך אמר רב נטורנאי גאון זצ"ל ואלו שאין מתרגמין ואומר' אין אנו צריכין לתרגם תרגום דרבנן ועל קראי אסמכוה דאמר ר' אידי בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב ויקראו בס' תורת אלהים מפורש זה תרגום, וכיון דכן הוא לא איפשר דלא מתרגמינן בה.

ורב שלום ריש מתיבתא דמתא מחסיא שדר הכי לומר בתפלה של שחרית שבתות וי“ט ויה”כ פעמים (בכל יום אומרים שמע ישראל) ואין מנהג בישיבה ובבבל כולה אלא בתפלת מוסף בלבד וביה“כ אף בנעילה מפני שכשנגזרה גזרה על שונאיהם של ישראל שלא לקרות ק”ש כל עקר היה אומר אותו ש“צ בקבלה ובעמידה ובכל תפלות שחרית בין בחול בין בשבת, כיון שכלתה הגזירה היו קורין את שמע כתקנה ומתפללין ביקשו לסלקה לגמרי שהרי חזרה ק”ש למקומה אלא אמרו חכמים שבאותו הדור נקבע אותה למוסף כדי שיפרסם הנס לדורות לפיכך במוספין הוא דאמינ' ובתפלת השחר אין אומר שהרי קורין ק"ש כתקנה.

וה“כי שד”ר נטורנא“י גאון ביה”כ אע“ג שחל להיות בחול מברכין על האור מפני שאסור להשמתמש בה ביה”כ ולית הלכתא כרב יהודה וכו'.

ונהגו העם לברך בר“ח לקרוא את ההלל, אבל רבנו חנניה אינו מברך עליו, והי”לך תשוב“תו, ששאלתם, יחיד שקרא הלל בימים שאינו מי”ח ימים של תורה אם חובה על הציבור לברך יברך גם היחיד אבל אני איני מברך עליו לא עם הציבור ולא ביחיד שאינו אלא מנהג ואין מנהג צריך ברכה, כדאמ' בערבה שקיל חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים היא לפיכך (אין) אנו מברכין עליו אקב“ו אבל אני מברך עליו בא”י מלך מהלל בפי עמו משובח ומפואר בשירי דוד עבדו בא"י מלך מהולל בתושבחות.

וששאלתם בנר חנוכה שלא הדליק בלילה כך דעתי נוטה כיון שלא הדליק שוב אינו מדליקה ודחוי הוא כדתניא מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השׁוק, ואמר כי ודאי לא אדליק מדליק, דמשמע מכאן ואילך לא עשה מצוה מן המובחר, בין כך ובין כך צריך להדליק בלילה ולא למחר ביום, משום פרסומי מלתא היא ובלילה דאיכא נשפא הוי אור הנר פרסומי ניסא וכ“ש בשאר לילות דלא מדליק דעבר יומו ודחוי הוא, ר' יחצ”ק בר' יהוד“ה נ”ע.

הרואה נר חנוכה מברך שתים ומצאתי כתוב בשם רבנו יצחק בר' יהודה נ"ע משום רבנו יעקב דלא הוזקקה ברכה (אלא) למי שלא הדליקה בביתו עדיין או ליושב בספינה.

וה“כי אמ”ר ר“ב שלו”ם גאו“ן המתפלל ביחיד באלו הימים כ”א שהיחיד גומר בהן את הלל חייב לברך לגמור את הלל ולקרות את כלו ולחתום אחריו, וכן מנהג בשתי ישיבות.

גו“ר ארי”ה, מעשה בא על ידו שהלך להתפלל בבית האבל בר"ח ורצו המצויין לקרות את הלל והורה הלכה למעשה דלא צריך דעשרה שפירשו מן הצבור הרי הם כיחידים.

וה“כי אמ”ר ר“ב נטרו”נאי גאו“ן ריש מתיבתא בהל”ל ובגל“ה ובק”ש אם פסק כדי לגמור את כלה אינו חוזר לראש דא“ר יוחנן שמע ט' תקיעות בט' שעות יצא ואעפ”י שאמ' שמואל הלכה כר' מינא שא' משום ר' יהודה, אם שהה כדי לגמור את כלה אינו חוזר לראש אלא למקום שפסק משום דהלכתא כר' יוחנן.

ר“ב הא”י גאו“ן הילא”יי ורבנ“ו שלמ”ה אמו"ר אין צריך לחזור להגעיל (היורה הגדולה) ובלבד שישליך המים כשהן רותחין שלא יצטננו בתוכה סמוך להשלכה ותחזור ותבלע.

וששאלתם אם שכחו וקראו ארבעה בענין היום (בח"ה) ולא קראו פרשת מוסף, כך נראה בעיני שיחזור ש“צ ויקרא פרשת והקרבתם דהך רביעי כמאן דליתיה דמי וא”א שלא יקראו בקרבנות דחובה היא לפיכך יחזור ש“צ ויפתח ס”ת ויקרא לכל מי שירצה או לרביעי או לאחר ואין לתפסו בכך, ובמס' סופרים מעין דבר זה, כל ימות הפסח האחרון קורא והקרבתם וקורא נמי וביום השביעי וחדא פרשה היא ואין לשנות כלל. שלמ“ה ב”ר' שמשו"ן.

(ובנוסףהסידור יש כאן שאלה לברר מה היא הגרסא לענין חמץ בפסח אם כתוב במשהו או לא, ותמצית התשובה הוא ז"ל): והגרסא האמתי שהעתקתי מרבותינו ורבותינו מרבותינו דור אחר דור עד חכמי התלמוד במימרא דרבא כך הוא: אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב, שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר“ש וגם בנוסחאות בדוקות לגאונים הקדמונים קדושי עליון כך כתוב כמו שכתבנו ע”כ.

עד כאן מה שליקט חביבי אביי, מכאן ואילך חזרתי והשיבותי ידי כבוצר על סלסלות, וזאת אעתיק תחלה (והיא תשובה לרש“י ז”ל אשר השיב לענין הזכרת פסוקי המוספין בר"ה):

אשר הזקיקני לתת לב על סדר מקראות מוספי יום הזכרון אשר הנהיג רבינו ולאחר פטירתו חולקין על דבריו להחזיר ליושנו ואומרים שיש חלול ואסור בדבר, שהשומע הזכרת ראש חדש ביום שני יהיה סבור שאלול מעובר ובא לקלקל את המועדות, ועוד ראיה לדבריהם אשר (אמרו) רבותינו זכרון אחד עולה לכאן ולכאן. לא שמענו דברי החולקין, ולא להכריע באתי כי איני כדאי לעשות סער (סעד?) ליזקק לדברי הארי שן סלע וגבעות עולם, אך מעבור על שלחתו (?) אשר הזקיקני להודיעו מה קבלתי מרבנו יעקב זצ“ל באותה שמועה אני משיבו כשימשתי (כי שמשתי) לפניו ולא שמעתי מפי קדוש באותה שמועה בסדר המקראות כלום, מהו להזכיר של ראש חדש בראש השנה (כאן נראה שהושמטה איזו תבה) פי' לתלמידיו כגון ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה ויום ראש החדש הזה (גם כאן נראה חסר) נעשה ונקריב, וכן בחתימה מקדש ישראל ויום הזכרון וראשי חדשים, אבל בסדר המקראות הוא לא הזכיר ואני לא שאלתי כי לא ראיתי נוהגין במקומנו בשום יום טוב הזכרת מקראות של מוספין לפי שאין שגורין בפה, חוץ ממוספי שבת וראש חדש שהן תדירין ושגורין בפה, ומסיימין מפי כבודך כרבנו חננאל ורב. וכשבאתי משם ושמעתי מפי צדיק ר' מאיר בר' יצחק שמסדרין (נ"ל שמסדרן, כלומר שר' מאיר גר' יצחק שליח צבור היה אומרם) הנהגתי אני במקומי, ועתה שמעתי שהנהיג רבנו להזכיר את מוסף ראש חדש במקומנו (נ"ל במקומו) במקראותיו, ורואה (אני) את דבריו, ולא כחולק על רבנו יעקב שלא הנהיג כן – – – – שלמה בר יצחק, (כל זה העתקתי משום חביבותא דרש“י, ואומר אבי”י כי ענין זה נאמן ג“כ במחזור ויטרי, וכבר לִקט משם תמצית הדברים, ולקוטי המחזור אינם בידי כי אם עד סימן ק”ץ, ואתה ידיד נפשי ועטרת ראשי תעשה עמדי חסד להעתיק לי משם והלאה, וגם מוסר השכל עם הערותי, וגם מחברת ר' נתן בסוף הערוך עם הערותי, וכל זה לאט לאט בלא נחיצה, וזה כי עתה התעורר אחד מתלמידי להעתיק לי על ספר כל הקורספנדנץ אשר ביני ובינך, ואשוב לסדור רש“י ז”ל. מלבד התשובה הנ"ל בסוף הלקוטים אשר לא נזכר בה שם המחבר, יש כאן פסק ארוך מרבנו תם על אותו ענין (בטול האסורים) ובכלל דבריו כתוב:) ומאן דגריס במלתיה דרבא בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב, טועה הוא. ועל פי ההלכות כתבוהו הפרשנים טועים, תדע שכן הוא, דפסיק בה”ג אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור, מדלא יהיב שיעורא למלתיה למימר דמשהו כרב הרי לך שבמשהו כרב לא היה בספרים, אלא מסברא דנפשיה קא פסיק רב יהודאי הכי ומתוך כך נכתב בספרים חדשים מקרוב באו. הואיל וכן הוא אומר בוא ונסמך על דברי שאילות דרב אחאי שפוסק בפרשת צו את אהרן (וכו' וכו'), ואני מסרתי הדבר בחשאי עד שמצאתי בתשובת הגאונים בשני דפין ראשונים כתוב בכתב יד רבינו יוסף טוב עלם יין נסך שנתנסך ממנו לע“ז אסור בהנאה ואינו בטל אפילו באלף (וכו'), וצורינו יורינו בדרך ישרה”. הגביר כמ“ר יצחק פואה שכני וידידי מסר בידי קצת ספרים כ”י אשר אתו, ובתוכם מצאתי כתב לר' אברהם בן הרמב"ם, והא לך תחלתו: עד היתה על פיכס שומה,

זה כאחד מעשרה מן הכתב, ואתה ידיד נפשי תודיעני אם נודע הוא המכתב הזה אם לא, אז אשלים העתקתו לך. תמהתי בראותי בסוף ס' החכם צונז שהזכיר מחזור ויטרי בשם cod. Mantuan, כאלו לא נודע לו איפה הוא, וביד מי הוא, וצר לי על זה בעבור כבוד ידידי בעל הספר.

דע ידידי כי E. Perl שלח לי Anweisung לגבות בטריעסט, בעבור דמי פחד יצחק, ומיד שלחתי לו הספרים לוויען על ידי הדיליזאנץ. והנני מצפה לתשובתך לאגרתי הקודמת, ולשמוע שמועות טובות על שלומך ומצבך. יברכך ה' ידידי, ויהי אלהים עמך בכל אשר אתה עושה. כל ידידי ותלמידי דורשים שלומך, ועל כלם חביבי אב“יי. ואתה שלום וביתך שלום כנפש אוהבך ומוקירך כנפשו, הכותב בנחיצה פה פאדובה ג' אדר תקצ”ג,

שד"ל


Nr. LXXXI

An B. Blumenfeld Brody

Nr. d’ordre de I’ Index raisonné 74 Ante I. 26

י“ד אדר התקצ”ג 5.3.1833


שמואל דוד אל הגִביר המפואר החכם המפורסם ר' בעריש בלומנפעלד שלום ואמת.

את התרגזך אלי שמעתי ותרגז בטני, אוי נא לי, ולמה יצאתי מחשכַת בדידותי החביבה לי מני רחם, להִוָדַע שמי על פני חוצות, למען ברבות יודעי ומכירי ירבה המשא על שכמי ויכבד העֹל על צוארי, עד אצטרך לבחור לי אחת משתים, אם לעשות מלאכת ה' אשר בידי רמיה, ואם להפר ברית האחוה עם החכמים הנכבדים המכבדים אותי באהבתם. ולהוקיר מכתבַי מלפניהם, ולהֵראות לעיניהם כאיש גבה רוח ורם לבב? הֵא לזאת אל יסלח לי ה', אם מגאוה בזיתי לאדם נבזה וחדל אישים, ואף כי לגדולי ישרון וחכמיו, כמוך האדון היקר! אמנם אם הכנת טרף לתלמידי וחֹק לנערי לא יתנני השב רוחי, וכל רגע אשר אני פונה מחקור על אשר עלי לשום לפניהם גנוב הוא אתי, ואם ברוב הלמודים אשר נפלו בגורלי כל אשר הכינו לפנינו הקדמונים רחוק מאד מִשְבור רעבון אנשי דורנו, והתורה והנביאים לבושים בלויי סחבות אשר ישימום מאוס לרואיהם והמנה חגורי שק צועקים לאמר: מי ילבשנו מחלצות! הֲיאשימני אלהים אם אעשה העִקר עִקר, ואם יומם ולילה לא אתרפה למצוא מרפא לנגע בני עמי, ולהישיר תלמידי בדרך ישרה, למען חַבֵב עליהם את התורה, ולהבעיר בלבותם אש אהבתה, ולתת בידם חרב פיפיות, חרב נוקמת נקם ברית להקהות שני רשעים המתפרצים, אשר מלאה הארץ אותם.

והנה בקיץ החולף מלבד ס' ירמיה אשר פירשתי לתלמידי (עד סימן מ"ו ולא זכיתי להשלימו) ערכתי לפניהם למודי יסודות הדת (טעאלאגיא דאגמאטיקטא), וגם כי אף אותם לא זכיתי להשלים הנה שתים זו פעלתי, האחת להגיד להם כל החכמים אשר כתבו בישראל בעניני העקרים, ועקרי דעותם ומחלקותם, עד האחרונים אנשי דורנו, ומהם הרב אהרן הארינר, אשר כחמץ לשנים וכעשן לעינים כן ציר נאמן שלו לכל בית ישראל, והבאתי דבריו אחד לאחד ושברתים כשבר נבל; והשנית ביררתי מציאות האל ויכלתו ואפשרות הנפלאות, הכל במופתים לקוחים מהרכבת היצורים, בלא לסמוך כלל וכלל על חכמת מה שאחר הטבע, אשר עמודיה ירופפו בדור הזה.

והנה בבוא אלי מכתבך אדוני מים ז' אייר תקצ"ב, וראיתי כי עומד אתה בדעתך בענין זמן כתיבת ס' איוב, וזה בלי שים לב לבטל טענותי על קדמותו, רק בדבר שפתים לאמר: “יש באמתחתי ראיות רבות ונכחות” לוּ פתחת שקך ותאזרני שמחה! ומלבד זה ערכת לפני חלוקי הוראות קצת נרדפים בנטייה מדעתי ובלא נתינת טעם לנטייתך, וקצת מהבדלותיך נראו בעיני לקוחות מס' יריעות שלמה אשר היה בידי זה לשש שנים ולא עתה. אז אמרתי: למה הבל איגע בוויכוחים אשר אין להם קץ? אני אמרתי לך דברים של טעם על קדמות ס' איוב, ואתה לראיותי תאטום אזניך, ולפני תקפוץ אמתחתך מהגיד לי תשובותיך ושאר ראיותיך, ומה לי לזעוק עוד? ועל דבר הבדלות הנרדפים, הן אמת כי בקצת ענינים חזרתי בי מאשר כתבתי זה ימים ושנים, ומדי יום ביומו מדי בָאֲרִי ספרי הקדש לתלמידי מוסיף אני חקירה וידיעה בשרשי לשוננו, אמנם הנרדפים אשר הבאת באגרתך, קצתם לא נזדמן לי אחרי היותי בעיר הזאת להביאם שנית בכור הבחינה, וקצתם בחנתים ומצאתים כסף צרוף מזוקק שבעתים, אך אם באתי להשיבך דבר מה היה לי לאמר אליך? הייטב בעיניך אם אמַר לך: “אתה חולק על דברי ולא הוכחת דבריך בראיות, ואני בדעתי אני עומד בקצת דברים ובקצתם לא אדע, ולא אוכל לשפוט שפוט אם לא אשיב ידי על החקירות ההנה לדרוש ולחפֵש מפֹה ומפֹה, לדעת איזה יכשר הזה או זה, מה שאי אפשר לי כעת לעשות לחסרון הפנאי?”

על כן על כל הדברים האלה בחרתי לי דומיה, ורמזתי זה אל התלמיד המעולה (בעיני) גאלדענטהאל, וחלילה לי מהעלות על לבי להביא בזיון וקצף לאיש כמוך היקר בעיני ובעיני כל ישראל לשם לתהלה ולתפארת, אך אמרתי בלבי הבחור המשכיל הזה יגלה לו כוונתי ויצדיקני לפניו, ואיש אחר לא ידע מזה דבר. ועתה כי לא כן נפל הדבר, צר לי אדוני, צר לי מאד עלי ועליך, עלי כי כמעשה אחד הנבלים אולי היה פעלי לעיני אנשי ארצך, או כאיש גבה רוח הייתי בעיניהם ובעיניך, ועליך על המרותי את רוחך הטהורה, והכאיבי את נפשך היקרה, ולא אֹמר על קלונך ועל בזיונך, כי ידעתי כבודך מאד נעלה מהיותו מתחלל ומתבזה על דבר אשר כזה.

ועתה אדוני היקר המקרה הרע הזה לא יזכר ולא יפקד עוד לעולם, והנני הנני היום למלא שאלתך אשר שאלת ממני במכתבך לערוך לפניך פירושי לדברי ישעיה כ“ו א' – י”ד, כ“ז ב' – ט', כ”ח כ“ג – כ”ח, ס“ג ט”ו עד ס"ה, גם פירוש משא גיא חזיון, וענין צל המעלות.

בסימני ס“ג ס”ד וס“ה לא סרתי מִשִטָתִי בבה”ע תקפ“ט, אלא כי שם פירשתי הענין על גלות בבל, ועתה פירשתי הכל על הגלות הזאת, וזה לשוני בפסוק העם.המכעיסים אותי (ס"ה ג') (עד: ועיין למטה פסוק ז'). אמנם בסימן ס”ו בטלתי שִטָתי כעפרא דארעא, וזה לשוני עתה: כה אמר ה' השמים כסאי (עד מדה כנגד מדה). גיא חזיון פירשתי על ירושלם, ולא מצאה ידי לתת טעם נכון לקריאת שם זה, והבאתי דעות רבות, ולא נחה דעתי באחת מהן, ובענין הפלא במעלות אחז דבקתי בשטת רלב"ג ודון יצחק שלא היה במהלך השמש אלא בצל המעלות.

ס' מחברות מנחם בן סרוק לא נמצא לא כאן ולא קרוב לכאן, עד פארמא, ושאר ערים הרחוקות עוד יותר, ואתה אדוני ידעת כי הוא נמצא באשכנז בערי הממלכה וויען וברלין.

ועתה אדוני הנה עשיתי ככל אשר צויתני, לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי, ואתה אדוני היקר כבדני בתשובתך], ולא כגמול ידי תעשה לי, והודיעני משפטך על פירושַי ועל דברי, והוסֵף תוסיף כאות נפשך לשאול מידי פירוש מקראות מישעיה, מירמיה, או מס' התורה, ואני אמהר (אם יהיה אלהים עמדי ויחנני חיים ושלום שלוה והשקט) למלא את שאלותיך, ותהי לי לתהלה ולתפארת.

ואתה אדוני שלום וכל אשר לך שלום כחפץ אוהבך ומוקירך הדורש אהבתך החותם פה פאדובה פורים התקצ"ג

שמואל דוד לוצאטו


Nr. LXXXII

An S. L. Goldenberg Tarnopol

No. d’ordre de I’Index raisonné 75 Ante I. 31

י“ד אדר התקצ”ג 5.3.1833


לכבוד ר' שמואל ליב גאלדענבערג שלום

זה לי ימים רבים עיני מיחלות לספר עולת החדש ולס' בכורי תועלת שאמרת לשלוח לי, ואתה תמחול אם התמהמהם הביאני להרהר אחר דבריך ולומר אולי לא היו ולא נבראו כי אם מלבך אתה בודאם, ועתה כאשר תשלחם אלי על ידי הדיליזאנץ, אדע כי כנים דבריך. ועתה אם תבקש ממני סבת היותי מפקפק בדבריך, האמת אגיד ולא אכחד, כי רחוק היה בעיני שהגביר המהולל ר' יוסף פערל ישלח לי במתנה קונטריס שהדפיס, וישלחהו לי על ידי בי דואר, באופן שהוצאתי בעדו כפליים בשוויו, אחת היא על כן אמרתי, אין זה דרך נדיבי עם כמהו, אך גאלדענבערג מלבו בדה הדבר. ועתה כראותי כי החכמים הנכבדים שי“ר, פערל, ובלומנפעלד שלשתם בעלי בריתך, אמרתי בלבי למה לי להיות חושד בכשרים או ממקבלי לה”ר? לכן אמַר הנני נותן לך את בריתי שלום.

פאדובה פורים התקצ"ג

אוהבך שמואל דוד לוצאטו


Nr. LXXXIII

An S. L. Rapoport Lemberg

ה' ניסן התקצ"ג 25. 3. 1833


שמואל דוד לידיד נפשו ועטרת ראשו החכם המופלא כמוהר“ר שי”ר שלום.

שויתי ה' לנגדי דיין ומוכיח ועד, וכאלו לפני כסא כבודו אני ואתה היום הזה עומדים, דינא יתיב וספרין פתיהו, הנני משיבך דבר על תוכחותיך באמת ובלבב שלום, בשפה ברורה ובלשון קצרה, בלא חמה ובלא שום התפעלות אחרת, רק אתגבר להציץ בחדרי לבי כמציץ מן החרכים, ואשר אראה אגיד, אפתח שפתי וכליותי עמך.

אחת היא דרכי אשר החזקתי בה מנעורי ולא ארפֶהָ, והיא לרדוף אחר התושיה (רעאליטעט), ולא אחר הצל; ומאז מנעורי ראיתי רוב העולם רודפים אחר הצל והמדומה, ועוזבים היש והממש, והם עם זה לא טובים לעצמם (כי אין חייהם חיי שלוה, כי רוחם כים נגרש), ולא טובים לזולתם (כי איש איש מהם בלתי בוטח בחברו), וגמרתי בלבי לגדור בעדי ולבנות עלַי חֵיל וחומה, לבלתי תבא רוח עועים המסערת אותם ומסלפת דרכיהם ותזיז אותי ממקומי. ובהחזיקי בדרכי זה מצאתי את עצמי טוב לנפשי (כי חייתי חיי שלוה גם בחֹסר כל, ולא אירא בהמיר ארץ), וטוב ומועיל ואהוב לזולתי, על כן התחזקתי במסלתי, ולא אסור ממנה ימין ושמאל. וכל מכירי, ותלמידי בפרט, רואים ובוחנים יום יום כמה דרכַי (אשר לא כדרכי אנשי הדור) טובים ומועילים להם, יותר מדרכי זולתי מאנשי הדור, הולכי נתיבותיו הנחמדות למראה. ובדבר הזה אמת כן הוא כי אני מחזיק במחשבתי: לא כן בדעות פרטיות אשר לי, אשר טבען להשתנות ברוב הימים כפי רבות הידיעות והחקירות, ובאלה אני מקבל האמת ממי שיאמרה, גדול יהיה או קטון, ראשון או אחרון, רחוק או קרוב, אוהב או שונא.

ובענין המדה הזאת לקבל האמת ממי שיאמרה, ולהודות עליה בפה מלא ובלב שמח, לא ראיתי עד היום מי שישוה לי, גם כי לגבי דידי מלתא זוטרתי היא, ורחוק אני מהתפאר בה, כי המדה הזאת איננה אצלי אב, אלא תולדה, והיא תודת מִדָתִי לאהוב ולבקש ולרדוף היש ולא הצל, הממש ולא המדומה, אשר מזה נמשך שאני עלז בקנותי מזולתי ידיעה מה, כי הידיעה ההיא היא יש, ולא אשמח אם יחשבני זולתי ביותר ממה שיש בי, כי המחשבה ההיא היא דמיון וצל, ולא יש; ולא אתעצב אם בהודותי לדברי זולתי אולי יתגדל ויתפאר האיש ההוא עלי וישמח בקלוני, כי התפארות האיש ההוא ושמחתו ג“כ אך דמיון, ושמחת חנף עדי רגע, אך עִלוי נפשי על נפשו הוא יש יקר ומרומם על כל תהלה, ולמה אשחית נפשי ואפסיד מעלתי, בעבור פחיתות זולתי? ובפרט כי ממדותי ג”כ היות מעלות המדות נכבדות בעיני למעלה למעלה מן המעלות השכליות, ומעלת השכל והסברה הישרה נכבדת בעיני למעלה למעלה ממעלת המדע הנקנה ברוב הקריאה בספרים, וכל ימי אמרתי בלבי לא כל המרבה בזכירה מחכים; ונמשך מזה כי כשאודה לזולתי שהודיעני ידיעה נקנית שלא ידעתי, אני נותן לו על עצמי מעלה ומדה שאינה מדה בעיני; וכשאודה לו שהעמידני על אמתת דבר שהבין מדעתו, אני נותן לו על עצמי מעלה ומדה שהיא מדה; אבל אם אתעקש להכחיש האמת, אני לוקח מעלי ונותן לזולתי מעלה ומדה שאין גדולה ממנה, ואין דומה לה ואין כערכה.

בענין חקירת קדמות ס' הנחמות, הדבר נמנע ממני לעת עתה להביא דעתי ודעתך במשפט, ולא למען דחות אותך ולהמלט מידך אמרתי כי אולי אשוב על החקירה הזאת בעוד שתי או שלש שנים, כי כן היא בלבבי, ואם אפנה עתה לחקירה ארוכה וקשה זאת אצטרך לעשות מלאכת ה' אשר בידי רמיה. ומצד אחר האמנתי כי אחר שנתים ימים אוכל לשפוט טענותי וטענותיך בדעת צלולה הרבה יותר מעכשו. וכיוצא בזה קרה לי עם ידידי ובן דודי שחבד"ל, אשר זה שלש שנים חלק עלי באגרת ארוכה על דבר מבטא הקמץ, ורק בימי הסתו הזה בבואי להוסיף שנית ידי על למודי דקדוק שלי הבאתי טענותיו בכור הבחינה, והודיתי לו במקצת, והחלפתי שטתי אשר החזקתי בה מכמה וכמה שנים.

ובענין הראב“ע, היותו נכבד בישראל ובאדם הוא בעינַי בכלל המדומה והצל, והיות הספור בשבחו והגדלת מעלתו גורם תקלה (כי ילמדו התלמידים לאחזו בדרכיו, להיות נחפזים במשפטיהם, ולדבר אחת בפה ואחת בלב) הוא יש ודבר שיש בו ממש בלא ספק ובזה הלא מאז מיום חמשה עשר לחדש התשיעי התקצ”א הראיתני כי רחוקה מדתך ממדתי, באמרך (.§10 ט') “ובזה לבד כעסוני וקנאוני בעל קנאת האמת ויאסט, באשר דברו בצדיקים וישרים דברים אשר לא כן, לא בשגיאותם וספקותם” ומן היום ההוא עגמה נפשי ויצר לי מאד בראותי כי לא מחשבותי מחשבותיך ולא דרכיך דרכי, וידעתי מאז בלבי כי מן השרש הרע הזה עוד חלוקי דעות ימצחו בינינו לרוב. וביותר צר לי על הדבר הזה, כי רואה אנכי כי אין איש מתחזק עמי לאחוז בדרכי, כי אנשי הדור כלם במדומה דבקו, ואת התושיה השליכו אחרי גום, ואם אברר ואוכיח כי קצת מן החכמים הנכבדים אשר היו תפארת עמנו היו (שלא ברצונם) גרמא בנזקים רבים, לא יחושו לאמתת הדברים, רק יחוסו על כבוד הנכבדים, ובלבבם אולי יתנו בי דופי לאמר בקנאה דבריו. ואחרי אשר גם אתה ידיד נפשי, היקר בדורנו, נוסַפת על שונאי תושיה להלחם בה, מה לי עוד, כי אם לזעוק בנפש מרה: אני נותרתי נביא לה' לבדי – לא זעקתי מרה על ראב“ע על דבר נטותו מקבלת רז”ל, כי אם על היות דבריו בלב ולב, כי הוא בכמה מקומות מְנַשֵא עד ראש כוכבים קבלת המעתיקים, ואומר (בראשית ל“ו ל”ב) כי לא יפול מדברי רז“ל ארצה. ואני גם כי אינני מאוהביו, כבר קבלתי פירושו (נגד ההלכה). בפסוק לא תקיפו פאת ראשכם, שאינו אלא על מת, וקבלתיו לעצמי למעשה, אע”פ שאין אני מורה כן לאחרים, כי אין עסק בהוראה.

אגב ריהטא לא דקתי באמרי על ראב“ע שהתיר החלב, כי לא אמר אלא שקדמונינו אסרוהו; אלא שעדיין נ”ל כי האומר שקדמונינו אסרוהו כוונתו שהתורה התירתו, ולא יהיה לדעתו אחד מאיסורי כרת כמו שהוא לדבר קדמונינו, והוא בעיני כמתעתע, מלבד מה שהוא (בעיני הרמב"ן) משתבש. ואם היה אומר שלמדוהו באחת מי“ג מדות החרשתי, אבל הוא משתדל להוכיח שהתורה התירתו מכל וכל, אלא שקדמונינו אסרוהו. ואבי ראה גם ראה איך נפתה לבך אחר המדומה, ואחרי חריפות של הבל ולא תושיה; כי אצית לדַמות דרך הרמב”ם הקורא “מדברי סופרים” למה שלא נתפרש בתורה ורז“ל למדוהו באחת מי”ג מדות, למעשה ראב“ע האומר שהוא מד”ס דבר המפורש בתורה והוא על ידי עוות הכתובים אומר שאיננו מן התורה. היש יחס ודמיון בין שני דרכים אלה?

אמרתי כי ראב“ע אמר על ר' יונה כי ספרו ראוי להשרף, ואתה אומר כי לא אמר זה אלא על היצחקי. מה לי אם אמר זה על יונה או על יצחק? ואני לא הזכרתי זה אלא לומר כי דבריו בלב ולב, כי הוא נוטל קיסם מבין שִני זולתו, והוא עצמו קורה בין עיניו, וקים ליה בדרבא מניה, כי סברתו שיש בתורה מקראות נוספים קשה מדעת זולתו שקצת מלות מוטעות. ואולי טעות היא בידי, ואין יתרון לזו על זו, ומכל מקום אף אם שוות הנה לרוע, והראשונה היתה בעיניו נכונה ואמתית, ולא כן השניה, היה לו לטעון טענותיו על זאת השניה, ולהרוס יסודותיה, אך לומר על האומרה כי ספרו ראוי להשרף, אין זאת (באיש אשר כמהו) רק להתחסד בעיני ההמון, ולהתכבד בקלון אחרים “ולירות חצי שוא לישרי לב, ללחום עמהם רק לעיני הרואים, וידו עמהם במסתרים” (אגרתך ה' מרחשון תקצ"ג). ויגדל פשעו אם אלה אשר הוא מתכבד בקלונם הם צדיקים וטובים ממנו, ולפיכך פרטתי ופירשתי מי הוא אשר עליו אמר כי ספרו ראוי להשרף, כי איננו היצחקי, אבל הוא המדקדק המעולה והמופלא ר' יונה, והראיה הברורה על זה היא כי רד”ק (ירמיה ל“ג כ”ו) כתב: גם זרע יעקב ודוד, כתב ר' יונה המדקדק כי יעקב במקום אהרן; וכן בד“ה א' ב' ט”ו כתב רד“ק: דויד השביעי, כתב ר' יונה כי היא כמו השמיני. והשויית לשונות ראב”ע מה תתן ומה תוסיף לחזק דעתך? הנה בשמות י“ט י”ב הוא מיחס הסברה שנכתב הגבל את ההר במקום העם אל המשגע, ובדניאל א' א' הוא מיחס הסברה הזאת עצמה אל “מפרש גדול היה בספרד”, ובסוף ס' צחות יחס אותה אל “המדקדק”. הנה המדקדק והמפרש הגדול והמשוגע שלשתם אדם אחד, כלומר שהראב"ע בפחזותו קרא לאדם אחד בעצמו מדקדק ומשוגע ומפרש גדול הכל כפי השעה.

הרמב“ם ז”ל יקר בעיני מאד, וחלילה לי מלחלל כבודו המרומם, אמנם אם אכבדנו אכבדנ בלב שלם, ולא ליראת אדם, ובמקום שטעה טעות מזקת לא אחמול ולא אכסה עליו. בעניני ספורי בראשית לא אחליט מה היתה אמונתו. אמנם אני כבר החלטתי לעצמי שלא היו ולא נבראו, אלא משל היו, ויש לי בזה דברים ארוכים. ובאמרי כי משל היו אין כוונתי שהם אללעגאריען, שדבר פלוני רומז לענין פלוני מעניני חכמה ופלוסוספיאה, כדרך הרמב“ם וההולכים אחריו, כי דרך זו רחוקה ממני מאד ושנואה לי ג”כ, כי לעולם שויתי לנגדי דברי רב האי כי צריך לפרש הדברים לפי דעת מי שאמרם, לא זולת זה, ונ“ל ברור כי משה לא עלתה דעתו על פילוסופותו ועל חלומותיו של אריסטו או של פילוסוף אחר, ובבחינה הזאת אני מגנה ושונא דרך המתפלספים והמקובלים שמפרשים התורה דרך משל וחידה. אך דעתי באמרי כי ספורי בראשית משל היו, דרך אחרת היא ואין כאן מקום להאריך. אמנם הענין אשר לי בו דין ודברים עם הרמב”ם הוא מה שאֹמַר. הרמב“ם התפתה יותר מדי אחרי דעות הפילוסופיאה אשר גברה בימיו בין הישמעאלים, וממנה קבל דעת נפסדת ומזקת שאין לנפש האדם השארות בטבעה, אלא על ידי השתלמות האדם וקנותו המושכלות, כי רק הדעת הנקנה הוא הנשאר (עיין מורה ח“א פ”ע וח“ג פכ”ז, יסודי תורה פ“ד, הלכות תשובה פ”ח פירוש פ' חלק ח' פרקים פ"א), ואני לא אגנהו על סברתו זאת, כאשר עשו רבים, כי אין חטא או גנות נופל באמונה, ואין על האמונות מבוא לרצון (אור ה' מאמר ב' כלל ה' פרק ה‘, ואור עמים דף ב’ ע“ב ודף ה' ע”ב), אמנם צר לי מאד (ודבר זה צריך פרסום ופרסומו מצוה, כי במקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב) כי מן הסברה הזאת המשיך הוא ז”ל תולדה קשה ומרה, והיא כי כל מי שלא השלים נפשו על ידי ידיעת מושכלות מיוחדות אשר כלל אותן בי“ג עקריו איננו אדם, איננו אחינו ורענו, אבל הוא בהמה (כי נפשו לא חיה), ואיננו בכלל ואהבת לרעך כמוך, אבל מורידין אותו ולא מעלין, וכן הגוים הבלתי מאמינים ביחוד האל גם הם כבהמות נדמו (פירוש המשנה, קמא פרק ד' הלכה ג'), ומשה רבנו צוה את ישראל לכוף את כל העולם (כמו שצוה מחמד) להכיר יחוד האל – וכל זה לא היה ולא נברא, כמו שהוכחתי בלמודי טהעאלאגיא דאגמאטיקא וטהעאלאגיא מאראליס אשר לי – ומזה נמשך שלקח כפשוטם הרבה ממאמרי רז”ל המתנגדים לדרכי התורה האלהית אשר כל נתיבותיה שלום, ולא המתיקם, אבל הוסיף עלהים מרירות: כל זה הוכחתי באריכות ובראיות ברורות, והדבר הזה לבדו מקטין מעלת הרמב"ם בעיני.

עד פה תשובתי על תוכחותיך ידיד נפשי ועטרת ראשי, אשר דליתי מחדרי כליותי וממעמקי לבבי, ואשרַי שמצאתי לי בדור הזה איש אשר אוכל לגלות אליו מצפוני, ואשריך שמצאת מי שיגלה מצפונו לפניך. והנה ידעתי כי כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, ואיננו מן הנמנעות שאהיה אני טועה בשפטי את נפשי, ואפשר ג"כ שאתה ואחרים תכירו שבילי לבי יותר ממה שאכירם אנכי: אמנם הֲתִבטח אתה ידידי כי שערי לבך נגלו לך בבירור יותר מאשר שערי לבי גלויים לי? התדע נאמנה כי עיני הֻכו בסנורים, ועיניך עיני נשר? נשגַבת בעיני ידידי, מאד נעלית, על כן גם החקירה הזאת נשגבה לא אוכל לה, לא לאיש כמוני היא. ויהי מה, לא בארץ מְלֵחה זָרַעת ידידי היקר את תוכחותיך, כי על אזן שומעת דִבַרת, ועל אוהב מוכיחו ואם הם תלמידיו, אף כי אם הם גדולים ונכבדים כמוך ידידי היקר. אשר על כן אם עד היום היו עיני פקוחות על דרכי ועל נטיות לבי, תִרבה מהים והלאה השגחתי עליהן, וצוֹר לבי מכל משמר, כדבר שנאמר (משלי ד' כ"ג).

ואחרי הדברים והאמת האלה הנה מר לי מר, ולבי חמרמר, וכתנור נכמר, ובשרי סמר, וסרעפי זה על זה יתמרמר, וכה יאמר: הזה פרי אהבת שני אנשים כמונו? הלזאת קשַר ה' את לבותינו קשר אמיץ, למען אך ריב ומדון יהיה בינינו? הלנצח תאכל אש המריבה? עד מתי אראה גם אשמעה קול שופר? אל נא ידיד, אל נא תהי עוד מלחמה ביני וביניך. לכה ונכרתה ברית אני ואתה, ברית מלה לא תופר, ואלה הדברים אשר נעשה:

א. אני אלקט בעבורך כל אשר אמצא חדש ויקר בספרים כ"י אשר יזדמנו לפני.

ב. אערוך לפניך ספקותי ושאלותי בעניני קדמוניות ובשאר ענינים.

ג. אציע לפניך קצת ממחשבותי פרי חקירותי.

ד. אתה תודיעני מה הוא ערך ויקרַת הספרים כ"י והלקוטים שאשלח אליך מהם. המעט הוא אם רב, התועלות אשר בחכמתך תמשיך מהם.

ה. תשיבני על ספקותי ועל שאלותי.

ו. תגיד לי משפטך על מחשבותי.

ז. אני אגיד לך אם נחה דעתי אם לא במשפטך אשר שפטת.

ח. אם תהיינה בידי טענות נגד משפטך, אערוך אותן לפניך.

ט. אם יהיה הענין רופף בידי, אגיד לך, ואניח החקירה לזמן אחר.

י. אתה לא תקצוף על עזבי החקירה והרחיקי אותה לימים הבאים, אך תאמין כי רק לעֹמק הדין ולמיעוט הפנאי אעשה זאת.

י"א. איש איש ממנו יכתוב לרעהו החדשות אשר תהיינה בארצו בעניני בני עמנו, או בעניני חכמה ומדע הנוגעים לבני עמנו.

י"ב. איש איש ממנו יגיד לרעהו קורותיו והעתים אשר יעברו עליו, ועסקיו, ועצותיו אשר ייעץ לענין הוציא לאור מלאכה ממלאכה ממלאכותיו.

ועל אלה תוסיף (אם מצאתי חן בעיניך) עוד שלש:

י"ג. אתה תשאלני דעתי בכל ספק וחקירה אשר באותם הענינים שאני עמל בהם.

י"ד. תגיד לי קצת ממציאותיך וסברותיך החדשות, פרי חקירותיך בכל ענין שיהיה.

טו. אני אחוה דעתי על מציאותיך ועל סברותיך אשר תגיד לי.

ועל אלה תוסיף עוד ידידי ככל אות נפשך.

מעתה כל אגרותינו תתחלקנה לסעיפים מסומנים באותיות, כפי הסימן מסימני הברית הזאת, השייך לכלכ אחד ואחד מעניני האגרת. וזה החלי. באחד בשבת י“ט לחדש אדר שעבר נכתרו בתאר חכם ארבעת התלמידים הראשונים אשר למדו בקאללעגיוס ראביניקוס זה, הלא המה מהח”ר הרופא ישראל גדליה קזיס, אבי“י, מהח”ר הלל קנטוני, ואברהם חי בן ידידנו החכם יש“ר; וקבלו כתב עדות שהם מוכשרים לרבנות (idonei a concorrere all’uffizio di Rabbino) השנים הראשונים בשבח רב (con molta lode). והשנים האחרונים בשבח (con lode), וזה אחרי עשרים ושבע חקירות ובדיקות שנחקרו ונבדקו כל אחד ואחד לפי מה שאמַר. תחלה נחלקו הלמודים כלם לעשרים ושבעה, כגון הלכות תפלין למוד אחד, הלכות ס' תורה אחד, הלכות שחיטה וטרפיות אחר, הלכות אישות אחד, הלכות גירושין אחד, הלכות נדה אחד, י”ג מדות אחד, וכן פירוש התורה אחד, פירוש ישעיה אחד, פירוש ירמיה אחד, טהעאלאגיא דאגמאטיקא אחד, טהעאלאגיא מראליס אחד, ידיעת לה“ק אחד, ועוד חמש מסכתות מן הש”ס, חולין, ע“ז, קדושין, גטין, כתובות. וכל אחד מן הלמודים האלה נחלק לשאלות, יש לחמש ויש לשש, יש לעשר ויש לעשרים, כפי מדת הלמודים. אח”כ ניתנו בקלפי פתקים מצויינים א' ב' ג' וכו' כמספר שאלות כל למוד ולמוד, והתלמיד הנחקר טרף בקלפי והוציא פתק אחד לאחד מן הלמודים, והפראפעססאר כתב על הנייר מספר הפתק אשר הוצי התלמיד, וכתב אצלו עניין השאלה הנרמזת במספר ההוא, והכניס את התלמיד לחדר ריק בלא ספרים (זולתי תנ“ך ללמודי תנ”ך, ומסכתא של ש“ס ללמודי ש”ס), ובדק בבגדיו שלא יהיו בהם מכתבים, וסגר אותו בחדר עד שכתב תשובת השאלה וחתם אותה. אז הקיש התלמיד בפעמון ופתח לו הפראפעססאר, ויצא משם וטרף בקלפי והוציא לו שאלה מלמוד אחר, וכן על הדרך הזה יום אחר יום לכל הלמודים. והנה בענין הדינים, כל אחת מן השאלות כוללת תחתיה שאלות הרבה, והפראפעססאר חברִי כתב על ספר כל השאלות ההן הקטנות ומסר אותן לאיש איש מן התלמידים בהִסָגְרם, ועל פיהן כתבו תשובותיהם לכל אחד ואחד מפרטי הדינים. לדוגמא, השאלות הכוללות בהלכות גרושין הן י“ו, הראשונה מהן זה לשונה: “דברים שהם עקר גרושין מן התורה וביאורם, עדי מסירה ומסירת הגט ליד האשה, עדי חתימה” ונכללו בה כ”א שאלות פרטיות, כגון: “כמה הם ואיזה הם הדברים שהם עקר הגרושין מן התורה? הֲמותר לכתוב הגט על דבר מחובר? מה הוא תורף הגט ומה הוא תופס? מה יאמר המגרש כשנותן הגט ביד אשתו? ואם לא אמר כלום מה דינו?” וכן על הדרך הזה. ובלמוד הש“ס נבררו מחמש המסכתות הנ”ל קצת סוגיות, והתלמידים כתבו פירושן ופירוש כל המשא ומתן שבהן בלה"ק באר היטב.

אחרי כן נתחברו שני הפראפעססארען והרב מורה העיר בבית הגביר הדירעקטאר שלש שעות בכל לילה ולילה, ושלשתנו יחד חקרנו ובדקנו כל תשובה ותשובה מתשובות כל תלמיד ותלמיד, ואחר החקירה והבדיקה שפטנו כל אחת מהן בפרט, והעמדנו לכל אחת מהן תארה הראוי לה, שְלֵמה, חסרה, או מוטעית; ואחרי בדיקת התשובות כלן שפטנו משפט התלמיד המשיב והכל על פי חקים הקבועים לנו למבראשונה. והתלמידים האלה ארבעתם מחוייבים לשמש משך שנה אחת אצל אחד מן הרבנים היושבים על כסא ההוראה, ואחרי כן יוכתרו בכתר הרבנות, (אם תודיע ותפרסם כל הענין הזה למרעיך החכמים הקרובים והרחוקים תעשה עמדי חסד; וכן אם תודיע אל החכם צונז כי הרעגאלאמענט של בית מדרשנו נעשה קודם ברירת הפראפעססארען (כמו שנראה מתוכו), ואנחנו הרשות בידנו לתקן סדר הלמודים כטוב בעינינו, וס' בינה לעתים ויד יוסף אין להם חלק בבית מדרשנו, והתלמידים לומדים ממני יסודות התורה האמונה והמדות בדרך חדשה ומסכמת עם השכל והחכמה, ולומדים מחברִי ידיד חכמת המליצה (Homeletik), ועוסקים בקריאת גדולי מליצי איטליאה, ומתחנכים כפעם בפעם לדרוש ברבים בשפה ברורה ובמליצה מפוארה; גם הפראפעססארען (במצות הגובערניום) דורשים ברוב השבתות מוסר השכל אל הבחורים הלמדים החכמות באוניווערסיטעט). ועתה נשארו בקאללעגיום שלשה תלמדים אחרים.

יב

יש בדעתי להוציא לאור חלק ראשון מלמודי הדקדוק אשר לי, והוא כולל החלק הנקרא Elementarlehe, ואחריו שש Anhänge, כוללות חדשות רבות, והאחרונה ארוכה, וכוללת כל משפטי הטעמים (גם טעמי אמ"ת), עם חדשות הרבה. הספר הזה יודפס (אי"ה) בלשון איטלקי, ואחד מתלמידי התעורר לתרגמו אשכנית ולהדפיסו בארץ אשכנז, וכבר התחיל מלאכת תרגומו. והנה אני יש בידי ס' Lehrgebäude לגעזעניוס וגם דקדוק קטן שלו (Hebräische Grammatik, neunte Auflage, 1828), מלבד רוב חשובי המדקדקים אשר היו לפנינו בישראל ובאדם, ואתה ידידי זה חסדך את רעך, אם ידעת איזה ס' בדקדוק שיצא לאור מקרוב ושעשה לו שֵם באשכנז להיותו כולל חדשות, תודיענו אלי בשמו ושם כותבו, למען אמהר ואאספהו אלי, להעשיר את ספרי בהבאת האמת בשם אומרה, או בהכזבת שבושי זולתי.

ב

הֲנמצא באחד מספרי ישראל לשון אִמוֹת הקריאה? כי לא מצאתי אלא רד“ק במכלול (דף ק"ד) ששִנה לשון ס' יצירה, ואמר כי שלש אמות אמש הן בעולם, אך אמות הספור או”י, ובוקסטארף בלעקסיקון שלו הזכיר אמות הקריאה, ולא הזכיר שם המחבר שאמר לשון זה. והנה שתים אנכי שואל: מי מִשֱלָנו הזכיר אמות הקירה? ומי הזכיר אמות הספור לפני רד"ק?

ג'

1. בענין מעשר עני זה לשוני בפי' התורה מהדורא קמא: (דברים י“ד כ”ח) מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא, בשנה ההיא אינו חוזר אל תבואתך, אלא אל מקצה שלש שנים (וכן דעת בעל הטעמים), כלומר מקצה שלש שנים בשנה ההיא בעצמה תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת בשעריך; ולפי הפשט הוא הנשאר ממעשר שני שלא הספיק לאוכלו בירושלם, יבערנו בכל שנה שלישית, בתתו אותו ללוי ולעני, המתינה לו תורה עד ג' שנים שיאכלהו הוא עצמו בירושלם, ומה שנשאר בשנה השלישית יצטרך לבערו ולא ימתין עוד, וזה טעם סמיכות והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו, כי אע“פ שמצוה לאכול מעשר שני בירושלם, מכל מקום אין רע שישאיר ממנו להאכיל ללוי שבעירו עם שאר העניים. (– כ“ו י”ב) כי תכלה לעשר וגו', ענין הפרשה הזאת מבולבל מאד לשטת רז”ל, שהרי לדבריהם היא מדברת בשלשה מיני מעשרות, אע“פ שהכתוב לא הבדיל ביניהם כלל, כי הנה לדבריהם ונתת ללוי זה מעשר ראשון, לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני, לא אכלתי באוני זה מעשר שני; והנה הכתוב מזכירו תמיד בלשון יחיד, כאלו אינו אלא אחד: וגם נתתיו, לא אכלתי באוני ממנו וגו', נראה שאינו אלא אחד. לפיכך נ”ל שאין הכתוב מדבר אלא במעשר אחד, והוא מעשר שני הנאכל לבעלים בירושלם, ומפני שהיה קרוב הדבר שלא יספיקו הבעלים לאכלו שם מיד שנה בשנה, היו משהים הנותר משנה לשנה אחרת, והנה התירה התורה לעשות כן עד שלש שנים, אבל בשנה השלישית אם עדיין לא הספיקו הבעלים לאכלו כלו בירושלם, צותה תורה שיוציאו אותו בעירם ויתנוהו ללוי ולעני. והנה בכל שנה שלישית היה בעל הבית לוקח עמו מה שהיה יכול לאכול בירושלם, והשאר היה מניח בעירו ומוציאו לעניים, ובהיותו בירושלם היה אומר עתה השלמתי לבערו מביתי, כי קצתו אכלתי כמפשט וקצתו נתתי לעניים; והנה המאמר הזה כדברי רשב"ם לבלתי יעכבם לעצמו בביתו, כי כשהוא צריך להתודות על זה לפני ה' בהיכלו לא ימלאהו לבו לשַקֵר. ונראה כי אחר שרבו הרמאים הגוזלים מתנות עניים, והיו אומרים לעניים אין לנו שום מוֹתר מעשר שני לתת לכם, כי כבר אכלנוהו בירושלם, גזרו חכמים כי בשנה השלישית לא יפרישו מעשר שני, אלא המעשר שמפרישים יהיה כלו לעניים.

2. ובענין הברכה והקללה זה לשוני שם: (דברים כ“ז י”ב) אלה יעמדו לברך את העם וגו‘, לא היו השבטים על ראשי ההרים, אלא מזה ומזה לארון, חצים לצד הר גרזים וחצים לצד הר עיבל, כאמור ביהושע ח’. גם אין ספק כי לא היו השבטים הם הם המברכים, א“כ אלה יעמדו לברך את העם אין ענינו אלא מן הצד שיברך המברך את העם, ועל הר גרזים ענינו שתנתן הברכה על ההר, דוגמת ונתן אותם על ראש השעיר, כי הר גרזים שהיה הר עושה פירות יתנו עליו הברכה, כאלו משם תבא אח”כ על כל אשר יקים את התורה, וההפך בהר עיבל שהיה מקום חָרֵב. ועל הקללה בהר עיבל ענינו לצד הקללה אשר תנתן (במאמר) למען תנוח בהר עיבל. ( – – י"ד) וענו הלוים, אין זה הברכה והקללה, כי מה טעם לומר ברוך אשר לא יעשה פסל וגו‘, ברוך אשר לא ישכב וגו’ וגו' וגו‘, ברוך אשר לא יכה וגו’? אבל היא הקדמה אל הברכה והקללה, והענין כך הוא: הברכות והקללות (דברים כ"ח) הן רובן לכלל האומה, וזה כי רצון האל שיהיו כל ישראל ערבים זה לזה, שאם יניחו החטאים בלא עונש יענישם כלום, לפיכך ראה ה' כי טוב להקדים להודיעם כי לא יעניש הקהל כלו על חטאת היחיד אלא א“כ תהיינה גלויות וידועות, אבל הנסתרות לה' הנה, והוא יעניש החוטא לבדו, לא הקהל כלו, ולפיכך פרט כאן עונות שדרכם להיות נסתרים, כדברי ראב”ע ורשב“ם. והנה ההקדמה הזאת אמרוה הלוים, ואח”כ פתח יהושע וקרא הברכה והקללה. וזה טעם מה שאמור ביהושע ח‘: וכל ישראל עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלוים כאשר צוה משה עבד ה’ לברך את העם ישראל בראשונה, ואחרי כן קרא את כל דברי התורה הברכה והקללה, תחלה ברכו הלוים את העם באמרם ארור האיש החוטא בסתר, כי זו ברכה לכלל העם שלא יהיו נתפסים בעון היחיד החוטא בסתר, ואח"כ קרא יהוזע הברכה והקללה.

3. במיכה ז' ד' נ“ל ראוי לקרוא טובם כחדק יְשָרָם מְסוּכָה, הישר שבהם הוא מסוכת חדק. ומאז קודם שנוי צורת מנצפ”ך נדבקה מ"ם של ישרם לתבת מסוכה, וכתבו הסופרים ישר ממסוכה שהיא מליצה בלתי נאותה ומדוקדקת.

ח

אתה אומר עלי: “לא ידעתי למה לא בחרת ביותר פשוט עוד, שכִנה הכתוב אמירת ארור בלשון ברכה” ואיך אבחר בפירוש זה? והלא גם בתורה גם ביהושע נכתב בפירוש בענין זה הברכה והקללה, הרי שלא כִנה הכתוב, כמו שלא כִנה הכתוב באומרו איש כי יקלל אלהיו, והכלל כי בעיני חק ומשפט אין מקום לכנוי.

טו

1. יקרה ונחמדת השערתך בענין ר' אלכסנדראי בזהר חדש בענין הנשמה.

2. אמנם אין דעתי מסכמת עמך בענין השערתך במלת דראון, הואיל ומצד אחד לא הרי דראון כהרי Darawand, כי דראון הוא שם מופשט וכמו שפירשת Scheusal, ודאראוונד הוא שם מין ממיני הרוחות לפי מה שהגדת לי (כי אמנם אין ספק שלא נתכוון הנביא (יהיה מי שיהיה) לחזק אמונת הפרסיים ולומר כי פגרי הרשעים יהיו רוחות ודאראוונד, מלבד שהוא מדבר בפגרים מתים המעלים תולעים ורוח אין בהם, ואמר והיו דראון לכל בשר, לא והיו דראון כמו שהיה לו לומר אם היתה כוונתו שיהיו רוחות ודאראוונד); ומצד אחר אם תועלת מציאתך היא לפרש מקור המלה, שנגזרה ממלה פרסית (ומזה תוציא תולדה לזמן כתיבת ס' הנחמות), אין אנו צריכים לכל זה, כי כבר כתבו ראזענמיללער וגעזעניוס שהיא נגזרת מן דַרַאַ בערבי שענינו הרחיק, ואני כבר כתבתי בפירושי כי דראון כמו והיה לכם לזרא, והפעל זרה בעברי ודרא בארמי ענינו פזור והשלכה, ואיננו רחוק שגם דאראוונד נגזר מן השרש הזה וממלת דראון, ואין מכאן שום ראיה על זמן כתיבת ס' הנחמות. ואבי"י מוסיף כי מזה פת הדראה. ונכון.

3. ולענין הזובחים בגנות ומקטרים על הלבנים וכו‘, איני מוצא שהיו ישראל שטופים אחרי עבודה זרה בבבל ובפרס, ובפרט עולי הגולה (שבשבילם נכתב ס' הנחמות לדבריך) ולא הוכיחום נביאים שבאותו הדור על זה. וכבר נבא על זה ישעיה (כ"ז ט') לכן בזאת יכפר עון יעקב וזה כל פרי הסר חטאתו וכו’ לא יקומו אשרים וחמנים, לפי מה שפירשתי: וזה כל פרי ענויו וגלותו, שיסיר חטאתו וינפץ את אבני מזבחותיו לאלילים. אך אם תאמר כי המנהגים שזכרת כבר פשטו בישראל קודם הגלות ומאז בימי ישעיה, הנה ידי עמך לפרש המקראות ההם על פי דרכך.

4. בענין משפחות המשוררים ומזמורי תהלים חקירותיך יקרות ונכבדות, ואני עתה אין בידי להכריע בזה, כי החקירות ההן חדשות לי, ואפס לי פנאי להעמיק בהן כראוי. אמנם לענין טענָתי מטֶבע מליצת ס' הנחמות אתה ידידי עושה עצמך כאלו לא ירדת לסוף דעתי. אינני אומר כי מליצת ס' הנחמות יפה ונשגבת, ולכך לא יתכן שנכתב הס' ההוא בגולה; אבל אני אומר כי בעל ס' הנחמות הוא (יותר מכל הנביאים ומכל המשוררים שבתנ"ך) אוהב הלעג וההתול, כגון ויחזק חרש את צורף וכו' אומר לדבק טוב הוא וגו' (מ"א ז') חרש ברזל מעצד וכו' גם רעב ואין כח וכו' וכו' חציו שרף במו אש וכו' וכו' (מ"ד), כרע בל קרס נבו וכו' ישאוהו על כתף יסבִלוהו וכו' וכו' (מ"ו), והוא ג“כ אוהב ההפלגה בציורי ההצלחה והשמחה, יותר מכל הנביאים ומכל המשוררים, וכל זה נ”ל ראיה על שהיה הכותב מלומד ומוטבע בשלוה ובהצלחה מנעוריו, לא נולד בשעבוד. והנך רואה כי מליצות המזמורים עם כל יופין נעימותן ורוממותן, אין בהן המדות האלה אשר הזכרתי.

5. בט“ו כסלו תקצ”א כתבת לי בחזוק דעתך בהוצאת הויות והוי בה מלשון הונא שבסורי, והחלַטְתָ כי עדיין הספק גדול אם לא גם במלה הסורית הונא הברת נא נוספת מפעל הוי, והתחכמת למצוא אחוה בין הוי בה ובין פעל הוה והיה. ואני בי“ד שבט תקצ”א השיבותיך בראיות לקוחות מלשון סורי כי בהונא הנון היא בלא ספק שרשית, והגדתי לך ביום ההוא כי חביבי אבי“י מחזיק בדעתך בהוצאת הוי והויות מן הונא, אלא שהוא אומר כי הנון בהונא היא מן השרש, אלא שרז”ל הפילוה, כמו שהפילו הם וגם דניאל ועזרא הרי“ש משרש אמר (כְנֵמָא), וסיימתי כי אין בידי להכריע. ועתה אחרי שנת ים ימים עזרני ה' ומצאתי להכריע כי האמת אתך ואליבא דאבי”י, וזה לשתי סבות: ראשונה כי הוא אבי“י הראני ביומא מ”ג ע“ב כי הוו בה ר' יוחנן וריש לקיש, ופי' רש”י כי מדקדקי, גם בלָמְדֵנו יחד תלמוד ירושלמי מצאנו בפרק בתרא דשקלים: לא הוו רבנן אלא על דבר קפרא, ומכל זה מוכח כי לשון הויות איננו לשון קושיא דווקא, אלא לשון דקדוק והתבוננות. והשנית, כי מיום כ“ט כסלו תקצ”ב נתתי את לבי (לבקשת קצת מתלמידי) לחקור אחר דקדוק לשון התלמוד, ליסד חומותיו ולהציב דלתיו, ות“ל הרבה כללים מצאתי, והרבה מלות זרות פירשתי בדיוק; ומכלל מה שעלה בידי הוא כי מדרך לשון התלמוד להפיל האות האחרונה, לא לבד באותיות השמושיות כגון אָמְרִי במקום אָמְרִין, בינייהו במקום ביניהון, הואי חזאי אֲמַרִי במקום הוֵית חזֵית אַמְרֵת, אלא גם באותיות השרש, כגון (מלבד נימא תימא לימא) בּיֵ במקום בַּיִת, תּוּ במקום תּוּב, זוטא במקום זוטר, אִי במקום אִין, מידי במקוֹם מִדַעַם, מִנָא במקום מִנָן (מִן-אָן), אשתקד במקום שַתָא קָדְמָא (שנה הקודמת), תיקו ליקו במקום תקום ליקום, קאי במקום קאים (ומזה קא, קָ…, כגון קאמר ענינו קאים אמר, עומד ואומר, והרבה נמצא לשון זה בתשלומו בירושלמי, דהוה קאים רָדֵי, דהוה קאים דאין (פרק ב' דברכות) שהם לשונות שוים ללשון קא רדי, קא דאין), אמטו להכי במקום אמטול להכי, בי רבי (הנמצא הרבה בירושלמי) במקום ביר רבי, וכן פירש אבי”י מלת אטו (גזרינן הא אטו הא) שהיא במקום אטון, כלומר על טעון, על טעם. (וכבר מצאנו טונא במקום טוענא), וכן מכדי פירשתי שהוא מורכב מן מאי כדון או מאי כְדֵן (מה זה). ולכן אין להרחיק שיהיה הוי והויות משרש הון. וזה יהיה לך למופת כי החקירות אשר אני מרחיקן לעתיד לבא אינני דוחה אותן ולא שוכח אותן.

6. הראני אבי“י חביבי ביומא דף פ”ה ע“א לוי הסדר, ופירש”י לא פורש לי מהו, ומיד אמרתי כי אולי הקראה הַסַדָר, ושיהיה שם אומנותו, ושאולי היה מסדר הלכות, כלומר מלמד לתלמידים משניות בעל פה, או מלמד הקריאה בתורה בתנועות ובטעמים. אח“כ חפשנו בערוך ומצאנו (פסחים ק“ה ע”ב) סדרנא אנא, פירוש מסדר הלכות, וכן פירש”י מסדר שמועות לפני רבותי תמיד. אח“כ נזכר אבי”י כי ראה בספר החכם צונז (עמוד 324) סדרן Schriftkundiger, ובדקנו לשון המדרש הוא מביא (תהךים פ"ז) וזה הוא בכ“י שבידי (והוא מתוקן יותר מהנדפס): ואומר ויבא את המים העירה, שהוא סודרן ואינו מדבר אלא בדברי תורה שנמשלו במים שנ' הוי כל צמא לכו למים ואו' לכו לחמו בלחמי, מה היה עושה חזקיהו, כד הוה חמי סודרן טב מייתי ליה לקרתא, תנאיי טב מייתי ליה לקרתא הה”ד גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה. ד“א נכבדות מדובר בך (וכו'), ומכאן ראינו כי אמת היא כי סודרן או סדרן עניניו שריפטקונדיגער. אח”כ חזרתי ודקדקתי בפסחים ק“ה, וראיתי לרשב”ם שפירש: אלא סדרנא אנא, כל סדרי ברכות קידוש והבדלה נתתי לב בהן וכו', ואז נזכרתי מה שכתבת אתה ידידי בערך ברכות (אגרת תענית אסתר תקצ"א), שהיו מערבים דברי אגדות בברכות חתנים ואבלים, אז אמרתי א“כ עולה יפה שהיה נקרא סדרן מי שהיה בעל מקרא ואגדה, והיה ג”כ בקי בכל סדרי ברכות, כי בקצת מן הברכות היו מערבים דברי אגדה. ושמחתי כי (אולי) הוספתי נופך קטן על דבריך הנחמדים בערך ברכות הנ"ל.

7. השערותיך על חשבון קץ הגאולה לר' יעקב נזיר העירוני לעיין בענין, ומצאתי השערות אחרות הקרובות בעיני יותר. תחלה הדבר ברור כי במקום סנחריב צריך להגיה נבוכדנאצר, כי כן ק“ן שנה מגלות ראובן וגד מגיעות עד החרבן לא עד סנחריב. מעתה נ”ל כי קץ הגאולה לדעת ר' יעקב נזיר הוא שָנִים 2300 אחר החרבן (שהיה בשנת 3338), אמנם שני המספרים שבדניאל 1290, 1335 לדעתו צריכים להיות נוספים זה על זה, כי אלו ואלו יעברו קודם הגאולה, והנה הם יחד 2625, ותחלתם מגלות ראובן וגד, הסר מהם ק“ן הרי לנו 2475 מן החרבן, הרי חשבון זה יתר על של 2300 קע”ה שנה, וזהו: ועוד קע“ב (צ“ל קע”ה) שנה לבא וצורנו יקצרם. ולענין זמן מלכות אלהות ישמעאל אומר אני שאין כאן טעות, ושהכוונה על מחמד, ואין ראיה כי מחמד לא עשה עצמו אלוה, כי ר' יעקב נזיר היה שוכן בין הנוצרים והיה שומע מהם כי הישמעאלים הם עע”ז, ויותר מזה לא ראה ולא ידע. ומה שאמר שביה“מ נמסר בידם, הוא מדוייק, כי לא אמר שהחריבו הבית, אלא שאחר זמן נפל בה”מ בידם. ומה שכתוב: וזמן מלכותם מאלף ומאתים ושלשים וחמשה, הוא מדוייק מצד ומוטעה מצד, וכן צ“ל: וזמן מלכותם מאלף ומאתים ותשעים, ועתידה להמשך עד אלף שלש מאות שלשים וחמשה, והנה חשב ר' יעקב נזיר כי התחלת אמונת מחמד (שהיתה סביב שנת 4382) אלף ומאתים ותשעים שנה אחר גלות ראובן11 וגד שהוא התחלת העת הגדול, והוא ק”ן שנה קודם החרבן, כלומר בשנת 3188) והיא שנת 4478, ואינו מן התימה אם טעה הנזיר טעות של מאה שנה בעניני קדמוניות הישמעאלים השנואים גם לו גם לגויי ארצו. אמנם שיהיה זמן כתיבת הקובץ בשנת קנ“ג כשהערתך, ושהסופר העתיק גם מחזור רע”א רק כדי להשלים הי“ג מחזורים, זה רחוק בעיני, אחרי ראותי כי אין הי”ג מחזורים שלמים בקובץ ההוא בסימני קביעות שנותם, כי ממחזור ר“פ עד רפ”ג אין סימני הקביעות כתובים, רק מספר המחזור כתוב בראש שיטה, והשיטות עצמן פנויות, ולפיכך אני דן כי הסופר העתיק מאיזה ס' אחר (אולי מבעל הטורים) שהיה כולל סימני קביעות השנים ממחזור רס“ז עד מחזור רע”ט, והוא השמיט העתקת ד' המחזורים הראשונים כי כבר עברו בימיו. אמנם למה לא הוסיף סימני קביעות שנות ד' המחזורים האחרונים (ר“פ עד רפ”ג) זה היה לאחרת משתי סבות, אם להיות הסופר חכם, ואם להיותו טפש: אם להיותו טפש, שלא ידע למלא החסרון ולהשלים קביעות המחזורים ההם מתוך המחזורים (רס“ז עד ר”ע) שהיו כתובים לפניו בס' שהעתיק משם; ואם להיותו חכם, שידע כי עיגול של רב נחשון אינו אלא שבוש, וכי היות המולדות והקביעיות חוזרים חלילה מקץ י“ג מחזורים הוא שקר גמור (וכמו שהעירו הראב"ע ובעל הלבוש והפרי חדש) (והמופת על זה ברור מאד, כי למען יהיה זה צודק היה צריך שיהיה יתרון י"ג מחזורים שבעה ימים שלמים לא פחות ולא יותר אפילו רגע, והנה ידוע (יעויין באבודרהם או בלבוש) כי יתרון עשרה מחזורים הוא 5.21.550, ויתרון שלשה מחזורים הוא 1.1.705, והנה צרוף שני אלה היתרונות 6.23.175 שהם שבעה ימים פחות 905 חלקים), ועל כן לא רצה הסופר להשלים החסרון וללמוד מן העיגול ממחזורי רס”ז – ר“ע למחזורי ר”פ – רפ“ג. אמנם מה שכתוב שם בסוף הי”ד לוחות: נשלמו הי“ג מחזורים, ולעולם חלילה חוזרים, נראה שלא יובן אלא לשיטה ראשונה, שהיה הסופר טפש כי מה ענין הי”ג מחזורים אצל הי"ד לוחות.

8. השערותיך על תאריך אל־צפר העירוני לחפש בענין, וגם בזה אולי מצאתי דברים נכוחים. התאריך הה הוא התאריך הידוע לספרדים (Ere dÉspagne), וזה לשון Moreri בערך Ere:

Ére, en Latin des derniers siècles Aera, mot que les Auteurs Espagnols ont introduit dans la Chronologie. Pour exprimer le commencement de quelque changement extraordinaire, comme celui des régnes. On croit que IL’Empereur Auguste imposa aux Espagnols, du mot latin Aera. I’Edit en fut fait à Rome, 39 ans avant la naissance de J. C.... et fut oublié à Tarragone en Espagne l’année suivante, qui est celle qu’on prend pour le commencement de L'Ére..... Cependent, il faut remarquer que tous s’accordent enc e point, qu’elle precede de 38 ans accomplish I’Ére de la naissance de J. C., et qu’on s’en est servi généralement en Espgne jnsques environ en I’an 1351, qu’on lui substitua les annees de J. C.. ..Ilfaut aussi se sunvenir que ce nom d’Ére ne signifiait an commencement que I’Ere d’Espagne, et que s’il est quelquefois employé pour d’autres Epoques, c’est à I’imitation des Espagnols.

והנה מלת Aera נגזרת מן aes שענינו נחשת, וכן בלשון ערבי (לפי מה שמצאתי בערוך גדול של קסטעל, ואיננו בשינדלער) צַפְרְ מורה ג“כ נחשת (אולי על שם מראיתו, כשהוא ירוק כזהב וככרכום), א”כ איננו רחוק שיהיה זה ענין תאריך אל־צפר, כלומר תאריך הנחשת, שהוא פירוש מלת Aera בדיוק. אמנם המכוון בתאריך הנחשת, אפשר שהוא כפירוש Moreri על שם מעות המס, והמעות נקראות aes כי היו של נחשת, ואפשר כפי מה שכתב בעל שלשלת הקבלה (דפוס זאלקווא דף פ“ו ע”ב) כי אוטוויאו אוגוסטו בשנת ד' למלכו שם מס על מלכותו להביא אליו נחשת רב עד שרצף נהר טיבר וכו'. אמנם התאריך הזה נראה שלא נזכר בספרי הערביים, כי לא מצאתי זכרו בקסטעל, אף לא בביבליאוטעק אוריענטאל של Herbelot, ונראה שלא נהגו בו אלא הנוצרים והיהודים, כי הישמעאלים לא נהגו אלא בתאריך בריחת מחמד.

9. הבא לתקן אחד משירי הקדמונים צריך שיזהר בחקי המשקל, אם השיר שקול, ע"כ תזהר ידידי לכתוב אשר פתח עֳני יתִרו, לא עוֹני.

10. מדפיסי אמשטרדם לא השמיטו רשימת זמן פטירת ר' יוסף בן שושן בשנת ד“א תתקס”ה, כי המשורר באמרו: והאל שמה קרא נהי, כוונתו לומר כי שנת תתקס"ה היתה מזומנת לצרות רבות, כי כן פרטה נהי (בגימט' ס"ה), והתימה עליך שלא עמדת על דבר זה שעמדתי עליו אני זה שנים רבות.

א

1. מדרש שוחר טוב אשר בקובץ ב“ם שבידִי הוא שלם ומתוקן הרבה יותר מהנדפס, לא לבד במזמור ס”ח (שיש בו דף מלא ויותר עודף על הדפוס), כי גם על פני כלו, כאשר ראית למעלה ט“ו 12C. ואני אם הייתי מוצא מדפיס שיתנדב להדפיסו הייתי לאט לאט מתעסק בהעתקתו מראשו לסופו. סדור רש”י ז“ל אשר בקובץ הזה כבר שִלחתי לך הלקוטים ממנו ביום ג' אדר. ועתה אחרי אשר בדקתי הקובץ כלו בנחת, אוסיף לך עליו ביאור פרטי. הקובץ כלו 204 דפים, 47 סדור רש”י, מן 48 עד 134 מדרש שוחר טוב, מן 134 עד 167 קצור ס' התרומה, מן 167 עד 186 איסור והיתר, מן 186 עד 193 איסור והיתר בחרז, מן 193 עד 204 פירוש הסידור מס' רוקח. קצור ס' התרומה זה תחלתו: אחל ס' התרומה בקוצר. באתי לקצר מתוך ס' התרומה למען ירוץ הקורא בו למצוא מיד הפסוקים (הפסקים) בלא אורך ראיותיהם כמו שסדרם כסדר לפני רבינו הקדוש הרב ר' יצחק בר' שמואל זצ“ל. ובסוף הקיצור יש שירים אלו: שירים אגבר נא למעוזי, לי הרבִה (הִ-רְבָה) כח ותעצומה, לערוך לשון זכה בספר זה, נקרא אבי שכל והתרומה, מפז ומפנינים הלא יקר, מתרשיש שוהם ואחלמה, הן תהגה תמיד ירווך (יְרַוֱךָ), כי כל הפצים תמצא שמה. סליק. אחל איסור והיתר. ראיתי אני הקטן כמה פעמים שהיו מגיסין כף חולבת בקדרה של בשר או כף של בשר שהגיסו בה קדרה של חלב או כף של גוים שהגיסו בה מאכל שהיה אבא מרי הר' יב”ק, לוקח כלי מלא מים" וכו‘, ואתה ידידי אולי תדע מי זה בנו של ה“ר יב”ק ופעם אחרת אכתוב לך לקוטים ממנו, אם תחפוץ, כי הוא כולל הרבה מעשים ושאלות ותשובות, כגון (דף 175) שאל ה“ר משולם בן ה”ר דוד מרבינו שמחה משפירא זצ“ל אם שני זכרים תאומים נולדו ביום אחד אם די בברכה אחת לאב ולמוהל”, המחבר היה בווירצפורק (דף 176) ורבו היה ר’ אליעזר הלוי. “אחל איסור והיתר בחרז. מענה לשון מאל אשאלה, בדת זביחה להשכילה, כאשר לעניו נגלה, לשחוט שנים בבהמה ואחד בעוף לכתחילה, רובו של אחד בדיעבד כמוהו, וכ' יהודה בוורידין אזהירהו, בעוף אשר כאחד צולהו, או בשעת שחיטה בקוץ ינקביהו. פירוש. השוחט לכתחלה צריך שישחוט שנים בבהמה ואחד בעוף ובדיעבד רובו של אחד כמוהו והזהרו לשחוט וורידין כר' יהודה” וכו', וכן עד סוף, חרוז ופירוש, ולא מצאתי רמז לשם המחבר.

2. יפה דנת כי בטעות נשמט באגרתי שם יוסף ברשימת מאמר רבינו יוסף בר' יהודה ב“ר יוסף וכו‘. והנה כשהייתי בטריעסט בתשרי שעבר ובדקתי כפי אשר מצאה ידי בנחיצת הזמן את הקובץ היקר אשר בו שני מאמרי ר’ יוסף, בדקתי ג”כ שני המאמרים ההם, והעתקתי לי הפרק הראשון מן המאמר הראשון, ורוב הפרק הראשון מן המאמר השני, ולא היו שני המאמרים יקרים ונכבדים כל כך בעיני כמו בעיניך, כי הראשון נ“ל שאינו כולל שום דבר חדוש, כי קצר הוא עד מאד והשני אולי היה מועיל בזמנו בעניני המטבעות המדות והמשקלות, אמנם עתה מה יועיל לנו, אחרי היות כל ההשוואות אשר בו במטבעות מדות ומשקלות ערביות שבימיו, ומלבד זה המתרגם לא היה בקי והניח מלות הרבה ככתבן וכלשונן בלשון ערבי. ומכל מקום אכתוב לתלמידי שחז”ל אשר בטריעסט, שישתדל להשלים העתקתם.

3. ס' משכן העדות הניחוֹ בידי מהחכ"ר הלל קנטוני לבדקו ולהעתיקו כרצוני, ועתה ראיתי כי ס' זה, וס' הסודות לר' משה מעיר ליאון, הנמצא בידי משנים הרבה, כמעט ס' אחד הם, חלום אחד הוא; והמחזה הזה אשר חזיתי וגם לשון הספר ודברי הבאי והתפארות שבו הביאוני הפעם לנטות אחרי רבים האומרים כי הוא בעל הזהר, מה שעד עכשו הייתי מגמגם בו, עם היותי, זה לי עשרים שנה, מכיר שס' הזהר מזויף. והנני עורך לפניך תחלת שני הספרים,

ספר משכן העדות

אמר המחבר, הספר הזה חברתי כדי להכנס בדרכי החכמה הנוראה על דרך האמת בני אדם החושבים מחשבות זרות בתורתנו הקדושה וחושבים שהוא דרך אמת, ואלה חושבים בדקדוקם לפי סברתם כי הדין עמהם, והיה האמת ממש בין דגש לרפא ובין קמץ לפתח כפי דרך המדקדקים אי זו דרך להשיג משם אורחות חיים, ולהוציא האור המזוקק הכנוס והחתום ומוכן לצדיקים לעתיד לבא. וראיתי אחרים סומכים על ענייני התורה כפי הנראה חושבים כי הדברים הנראים כפשוטן הם השגת משרת יוצרנו, ולא עוד, וכי הם השיגו אותם ואין תורה אחרת זולתה. לא כן הדבר כי כגבוה שמים על הארץ כן גבהו דרכי המקום מדרכיהם ומחשבותיו ממחשבותיהם, והתורה אמרה ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, ואחז“ל בתורה היה הקב”ה מביט וברא את העולם שנ' ואהיה אצלו אמון אל תקרי אמון אלא אומן. ואם הדברים כפשוטן כפי הנראה היזק (נ"ל היאך) נבנה (נ"ל נברא) העולם בה“א, כי דברים נראים היום בעולם גדולים וטובים יותר, ראויים להשתמש בהם. אלא תורתנו הקדושה תורת אמת ותורת ה' תמימה, והיא עלומה ונסתרת במעלתה, והוא ית' עשה לה כסוי עור תחש באלו הדברים הנראים, כי מי יוכל לראות ולהסתכל האור הגדול הגנוז בתורה זולתי קדושי עליון הקדמונים, המה באו אל מקדשה ויראו את האור הגדול וזכו בו ויסירו את המסוה מעליה ויראו תוכיות מהלליה. ואמ' במדרש אריב”ז יש לנו ללמוד מפניו של משה, דכתיב ויראו בני ישראל את פני משה והנה קרן עור פניו, וכתי' וייראו מגשת אליו עד שנתן על פניו מסוה, כבר (צ"ל כיון) שנתן על פניו מסוה מה כתיב ואחרי כן נגשו אליו בני ישראל, ומה אם פניו של משה כך, התורה שאין אור כאורה עאכ"ו. על כן הוצרכתי לחבר חבור זה ולהעמיד הדברים כתוכן החכמה אשר חכמים הגידו ולא כחדו מאבותם. הרחקת ממני כלי השיר והמליצה, כי בהם ה' לא רצה, ולא לעשות בתים כבתי החצרים אשר אין להם חומה סביב, ואם איתא לידי מליצה בלא (נ"ל חסר מלת כוונה) כיון דאתא להוי במניינא, והוצרכתי לחלק הספר בחמשה חלקים. החלק הא' היה בענין יסוד העולם הזה ותכונותיו וענין מחלקותיו.

החלק הא' היה בענין יסוד העולם הזה ותכונותיו וענין מחלקותיו.

החלק הב' הוא בענין יסוד האדם אשר כלה ונפסד מן העה“ז לזמן מועט וקצר, ונראה כי שחוק הוא בעולם היום כאן ומחר בקבר, מהו הענין. החלק הג' הוא בענין יסוד הנפשות הנכנסות בזה העולם בגופות בני אדם זמן מועט וקצר, מקום עגינה ואנה תשוב, ומהו תועלתם להכנס בזה העולם ולצאת ממנו אחר כן. החלק הד' היה בענין עונש הנפשות, ומהו גיהנם אם הוא למטה או למעלה ואם שניהם מכוונין, ובכאן ב”ה יש לנו להתעורר ולהעמיד דבר על כנו בסודות נפלאות החכמה האמתית. החלק הה' היה בענין גן עדן וחלקי יסודותיו, ומהו השכר והגמול הטוב שיש לנפשות בו, וגם גן עדן אי הוא למעלה או למטה ואם שניהם כאחד מהו ענינם ומחלקותם. על כל אלה הדברים הוצרכתי להתעורר בהם ולחבר מהם הספר הזה בספרי (צ"ל בסתרי) החכמה הנוראה. אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה עבודת הלויים אל ה' לשרתו ולברך בשמו, אני משה בר' שם טוב תנצב“ה הוצרכתי לחבר הספר הזה בשנת חמשת אלפים וחמשים ושלש ליצירה. ישמע חכם וכו'. החלק הראשון הוא להורות בענין יסוד העולם וענינם ותכונתם, ויש להקדים בתחלה מה שאמרו קצת מן החכמים ודקדקו בענין הזה כפי מה שהשיגה סברתם ושכלם ודעתם אמרו כי יסוד העה”ז הוא מוכן על דרך הטבע להיות כל הדברים אשר בו כלים ונפסדים13, והעה“ז הוא מוכן כנגד עולם של מעלה, כענין החלום אצל הנבואה, וכבר ידעת כי ענין הנבואה הוא דבר קיים בסוד אלהי וסוד אמתי, מה שאין כן בענין החלום, כי הוא דבר הבל אצל הנבואה, כי בהתיחד הנביא להדבק בצורתו אצל צורה של מעלה משתולל מכל הדברים הגופניים ומכל יסוד העה”ז. וכשהיה נשלל במחשבת צורתו מכל עניינים הגופניים היה מתדבק בצורות העליונות הפנימיות עד עלות צורתו להדבק בדבקות יוצרה, ואזי היה משיג הדברים כפי הראוי, והנביא ההוא נחשב עם קונהו מזמן המכרו לו גופו צורתו ביחד. ואתה ידעת ענין החלום וכל ההבלים אשר בתוכו, כמה רחוק מחקירת מעלת הנבואה ותכונתה, וגם אם חלום אחד יצדק, כמה הם החלומות שאינם מכוונים, ואע“פ כי הכל ישנים, לא (כל) הישנים נכונים וחלומותם מיושרים. כענין זה תוכל לדעת ענין העה”ז למטה אצל העולם של מעלה, וע“כ העה”ז תוכל להאמין בו כי הוא חלום ודאי כאשר יחלום הרעב והנה אוכל והקיץ ורקה נפשו, כן העה“ז חלום הוא ודקדקו ה' (כן הוא בסוף השיטה וצ"ל החכמים) כפי השגת חכמתם בפסוק אומרו אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, וכי אשר אתו חלום נקרא נביא והלא כתיב כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום, בודאי מעלת הנביא בלבד ומעלת החולם חלום לבד, ועכ”ז הכל חולמים, דנביא ושאר בני אדם, כי אין מי שיקרא נביא מצד החלום, ובא להורות מעלת הנביא השלם אדון הנביאים כי ראייתו שהיה רואה מצד נבואתו נשללת מכל עצמים גופניים כלל. והוא דבר על בוריו מתוך אספקלריא המאירה אשר אינה נגשמת בראייה גופנית כלל, אלא זוהר אמתי זכה וברה, מה שאין כן לשאר הנביאים הרואים מתוך אספקלריא שאינה מאירה, כי היא נגשמת כפי ראייתם ואינם רואים זולתי דמות גופו (צ"ל גוף), ומתוך שהם רואין כענין גוף זה העולם ואמר (צ"ל נאֶמר) בחלום אדבר בו, ועל כן העה"ז הוא חלום ממש, הבל ואין בו מועיל.

ספר הסודות

לחכם ר' משה מעיר ליאון זלה"ה על דרך הקבלה

אמריי האזינו יודעי תבונה, אשר לפי מיעוטי חפצתי לתקנה, כי לא מיתרון חכמה ומרוב שכל בי, כי אם בחסרוני ובהשיגי לבי, ובתחילת הכל דעת קוני קניתי ועל יסוד יראתו כל בנייניי בניתי, אשר מאתו שלוחה יחדתי, וגם אליו תשוב עוד בתכליתי, דעת אלהים הוא ראשית דרכי, וצדק ומישרים אחרית מהלכי, כי יראת ה' טוב בכל מושב ועדה, כבושם מרקחים וכאבני חמדה.

ראיתי בלבי ללקוט ולחבר דברים אשר הם טובים לעושיהם, וחמודים לשומעיהם, ויותר לרואיהם, כמו שכתבו חכמים גדולים ובעלי עצה, יודעי פשר ודעת ומליצה וחילקתי הספר הזה לחמשה חלקים.

החלק הראשון אדבר בו בענייני יסוד העה“ז ותכונותיו והיאך הוא מוכן על דרך הטבע להיות כל הדברים אשר בו כלים ונפסדים, והעה”ז הוא מוכן אצל העולם שלמעלה בעניין החלום אצל הנבואה.

החלק השני הוא מדבר בעניין חלוקי הדיעות השכליות וחלקי תאוות החטאות והאשמות אשר אדם עושה בעה"ז בדעות מוחלקות אשר לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה, ובכאן אאריך מעט בסוד התשובה וימי התשובה וחלקי התשובה.

החלק השלישי בעניין יסוד הנפשות הנכנסות בעה"ז בגופות בני אדם ויושבות זמן מועט וקצר, מהו הענין הזה, או לאי זה מקום תשוב הנפש ומה תועלתה להכנס בזה העולם ולצאת ממנו אחרי כן.

החלק הרביעי הוא לבאר עונש הנפשות בגיהנם ומהו גיהנם אם הוא למטה או למעלה ואם שניהם כאחת מכוונים, ובכאן בע"ה יש להתעורר ולהעמיד דבר על מכונו בחידות נפלאות החכמה האמתית.

החלק החמישי הוא בענין גן עדן וחלקי יסודותיו, ומהו השכר והגמול אשר ישיג שם לנפשות, ואם הוא גן עדן למעלה או למטה, ואם שניהם כאחת אמת, ומהו עניינם ומחלקותם. על כל הדברים האלה הוצרכתי להתעורר ולחבר מהם הספר הזה בסתרי החכמה. אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה עבודת הלויים אל יד ה' לשרתו ולברך בשמו, אני משה ברבי שם טוב מעיר ליאון חיברתי הספר הזה בשנת נ“ג לפרט היצירה בעיר ובירה, אשר חיברתי ספרים אחרים בעיר ודאל חיגרא (וואדי אל הגרה, Guadalajara). ואחל בע”ה הנותן לאדם דעת

החלק הראשון הוא להורות על ענייני יסוד העה“ז ומכונותיו, ויש להקדים מה שאמרו חז”ל ודקדקו בענין זה כפי מה שהשיגה סברתם ודעתם. אמרו כי יסוד העה“ז הוא מוכן על דרך הטבע להיות כל הדברים אשר בו כלים ונפסדים, והעה”ז הוא מוכן אצל העה“ב (מלת הבא מיותרת) שלמעלה כעניין החלום אצל הנבואה, וכבר ידעת כי עיקר הנבואה הוא דבר קיים בסוד אלהי ועיקר אמתי, מה שאין כן בענין החלום, כי הוא כערך הצל אצל הנבואה, כי בהתייחד הנביא במעלת חכמתו לידבק בצורתו אצל הצורה שלמעלה משתולל מכל הדברים הגופניים ומכל יסודי העה”ז, וכשיהיה נשלל במחשבת צורתו מכל ענייני הגוף יהיה מתדבק בצורות העליונות הפנימיות עד עלות צורתו להדבק בדבקות יוצרה, ואז תהיה משגת שם הדברים כפי הראוי, והנביא ההוא נחשב עם קונהו מזמן המכרו לו גופו בייחוד. וכבר ידעת עניין החלום וכל ההבלים אשר בתוכו כמה הוא רחוק מחקירת הנבואה ותכונותיה, וגם אם חלום אחד נצטדק, כמה חלומות שאינם מכוונים, ואע“פ שהכל ישינים לא כל הישינים נכונים וחלומותיהם אינם מאושרים. מענין זה תוכל לדעת עניין העה”ז שלמטה אצל העולם שלמעלה, ועל כן העה“ז אין להאמין בו כי הוא חלום ודאי, כאשר יחלום הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו, כך העה”ז חלום הוא. ודקדקו חכמים כפי השגת חכמתם בפסוק שאמר אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, וכי אשר אתו חלום נקרא נביא, והלא כתי' כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום, בודאי מעלת הנביא לבד, וחולם חלום לבד, ועם כל זה הכל חולמים, הנביא ושאר בני אדם, כי אין מי שיקרא נביא מצד החלום, ובא להורות מעלת הנביא השלם רבן של כל הנביאים כי ראייתו שהיה רואה מצד נבואתו נשללת מכל ענייני הגוף, והיה רואה הדבר על בוריו מתוך אספקלריאה המאירה אשר אינה נגשמת בראייה גופנית כלל, אבל זוהר אמתחתה זכה וברה, מה שאין כן בשאר הנבאים הרואים מתוך אספקלריאה שאינה מאירה, כי היא נגשמת כפי ראייתם ואינם רואים בראייתה זולתי דמות גוף, ומתוך שהם רואים בעניין גופני שהוא מזה העולם נאמר בחלום אדבר בו, ועל כן העה“ז הוא חלום ממש הבל ואין בו מועיל, זהו דברם ז”ל.

זה בקירוב חלק אחד משלשים בכל הספר מס' הסודות שבידי, וכחלק אחד מארבעים בס' משכן העדות אשר למהחכ“ר קנטוני, ואולי ההעתק שבידי הוא חסר, כי לא קראתיו כלו. – לקוטי מחזור ויטרי אשלח אליך פעם אחרת – מהחכ”ר קנטוני חזר לעירו מנטובה, והבטיחני שיעסוק בבקור ספרים כ“י אשר שם, גם העתקתי לו דבריך בשבילו על אודות ספרים קדמונים אשר בפארמה, ואם ילך שמה יעשה – קהל טריעסט הסכימו לקבל לרב כמוהר”ר שבתי טרֵיוֵיס (דודו של חברִי הפראפעססאר) שהוא עתה רב בעיר טורין והמדינה, ועדיין לא באה הסכמת הגובערניום, ואין ידוע איך יפול הדבר – אתה מתרעם כי אני אץ בכתיבת אגרותי, וזה אמת, כי לדעתי טוב שיתרעמו עלי כל אוהבי וכל קרובי, ולא יתרעמו עלי תלמידי, ואין אתה יודע כמה מהזמן אני צריך להוציא יום יום בפירוש ובתרגום התורה כי במהדורא קמא לא כתבתי התרגום והפירוש על כל פסוק ופסוק, כי אם בקצת המקומות, ואחרי שהחלותי לעשות בישעיה וירמיה תרגום ופירוש שלם, בקשו ממני תלמידי שאעשה כן גם בס' התורה, ובימי הסתו שעבר לא כתבתי כי אם מבראשית עד ויקראו שמו עשו. והנה האגרת הזאת כתבתיה ביישוב, כי קרבו ימי הפקודה (עגזאמען), ובשבוע שעבר חדלו הלמודים, כי התלמידים חוזרים על מה שלמדו בימי הסתו, ובלעדי זאת לא היה אפשר לי לעבוד העבודה הזאת – תעשה עמדי חסד להעתיק לי סיום אגרת ח' כסלו תקצ“ב מן: והא לך תכן הקובץ הזה, עד סוף האגרת – יאריך ה' ימי כבוד אביך בטוב ובבריאות שלמה, ואתה ידידי התפלל על שלומי ועל בריאות אשתי אשר היא הרה, וחלתה במרה השחורה. ואתה שלום וכל אשר לך שלום, כנפש המיַחֵל לבשורותיך טובות, הכותב וחותם פה פאדובה בראשון בחמשה לחדש תקצ”ג

מוקירך ומכבדך בלב טהור, שד"ל

תלמדי חביבי אבי"י וכל תלמידי ורעי דורשים שלומך וטובתך


Nr. LXXXIV

An S. L. Rapoport Lemberg

כ“ח תמוז התקצ”ג 5.6.1833


לכבוד ידידי החכם המופלא כמוהר“ר שי”ר שלום ואמת.

מכתבך היקר הגיעני, והשתוממתי ועדיין משמים אני מה חרי האף הגדול הזה, כי מקוה הייתי כי מעתה שלום אמת יהיה בינינו. הנה פתחתי לפניך את כל לבבי, ודברתי אתך ממעמקי הלב כאשר אני מדבר עם אחד או שנים ממתי סודי, ועתה ראיתי כי בטרם תראה אותי פנים בפנים ועיניך תראינה דרכי ואזניך תשמענה דברי פי, אי אפשר לך ולא לאיש אחר לשפוט אותי משפט אמת, ותחשבני כאחד האדם בעל מדות הרחוקות ממני כרחוק מזרח ממערב; אחת היא על כן אמרתי אטה שכמי לסבול, ומה אדבר ומה אצטדק, אחרי אשר כל דברי בתם לבבי גם לי גם לך לא יהיו לא לעזר ולא להועיל. רק אחת מעט היא אוסיפה להצטדק לפניך וחובה היא עלי, והוא לענין הזלזולים אשר חשבת כי זלזלתי בכבודך חלילה לי; לזאת לא אשמור לפני מחסום, וגם אם אולי גם דברי אלה יהיו כקש לפני רוח, לא אחדל מִשְנוֹת ומִשַלֵש כי מימי לא עלה על לבי להקל בכבודך היקר בעיני מכבוד כל החכמים אשר ידעתי בדור הזה; ובאמרי: ולא אתעצב אם בהודותי לדברי זולתי אולי יתגדל ויתפאר וכו' וכו', לא היתה כוונתי עליך ידידי היקר, יתעלה בכבודך מזה וכיוצא בו עלוי רב! בי אדוני, מה אמרת! ואיך יכלתָ לחלל ככה כבודך, לחשוב בלבבך ולכתוב בידך כי אני – – איש מכירך זה ימים וזה שנים – – נתתיך בלבי אפילו רגע קטון כאחד הנבלים? – לא, אדוני היקר, לא היתה כזאת בלבבי, ולוּ איש אשר כזה הייתי בעיני ברגע כָתְבִי, לא הייתי כותב אליך הדברים ההם, כי לא הגיעה טפשותי עד השיעור הזה. אמנם הגדתי אליך דרכי מנעורי, וכוונתי כי להיות כי (לפי מה שאחשוב) מה שרוב בני אדם נסוגים אחור מהודות על שגגתם, הוא לבלתי יתגדל ויתפאר זולתם עליהם, אני מנעורי לא חשתי לזה, כי חשבתי התפארות הנבלים ושמחתם דמיון וצל עובר; והיתה כוונתי לומר כי אחרי שכן הרגלתי את עצמי מנעורי, נ“ל כי גם עתה אני נקי מן החשד שאתה חושדני להיות אדוק בסברותי ובלתי מודה על שגגותי, ומפני שלא עלתה על דעתי שתהיה אתה מחלל כבודך לדרוש הדברים האלה לעצמך, ומפני שלא נאמר המאמר ההוא כלל על הדברים שביני לבינך, אלא על מדתי מנעורי, על כן לא עלה על לבי להוסיף ולומר: וכ”ש וק“ו שלא אבוש להודות על האמת לאיש יקר בעיני ובעיני כל יודעיו ויודעי שמו כמוך, אשר לפי גדולתו ולפי מדותיו המעולות לא יתפאר עלי, ולא ישמח חלילה בקלוני: כל זה לא עלה על דעתי לאמרו, כי היה דבר חוץ למקומו מכל וכל, כי על דרכי מנעורי היו דברי, לא על דברים שביני לבינך. ועתה ידידי היקר, אחרי אשר פירשתי לך כוונתי בדברים ההמה אשר היו לשכים בעיניך, רב לי, עתה ארף ידי, לא אשיבך דבר על מרורות אשר שפכת עלי, כי אני לא אאשים אותך בזה, כי אין אדם נתפס על צערו, וגם לא אשתדל להצדיק את נפשי, כי ידעתי רוב אמרים כאין וכאפס יֵחָשבו להעמידך על אמתת דרכי כל זמן שלא תהיה קרוב אלי ולא תראה שבתי וקומי ומשאי ומתני, וכל זמן שלא תדבר עם בני אדם הקרובים אלי, וכל מה שאוכל להוסיף בענינים האלה לא יהיה אלא פחם לגחלים ועצים לאש. גם לא אוסיף דבר עליך עוד על ראב”ע ועל שום אחד מן הקדמונים, ינוחו על משכבותם, ואני ואתה נלך נכוחה לעזור איש את רעהו ולאהוב האמת והשלום.

ולענין טענתך אשר טענת עלי על דרך המליצה והשיר לאמר: “כי עת אשאל ממך דבר או אוחיל למשפטך, הרי גם אנכי בעת הזאת תלמידך אני ומימיך אני שותה” וכו' וכו‘, לזאת אשיב א’. אם יקרה (מה שנ"ל שעדיין לא קרה) שתתעורר אתה מעצמך לדרוש את פי לענין חקירה מן החקירות, או מאליך תתעורר להביא לפני דבר ממעשה ידך לאמר: ראה ושפוט, אז אפנה מכל עסקי ואשתדל להשיבך ככל מראה עיני, אחרי הדרישה והחקירה כאשר יד שכלי משגת. אמנם בחקירות שלא מהתעוררות לבך גלית לי דעתך בהן, אלא דרך מקרה ועראי ואגב גרדא, גם אני דייך שאגיד לך דעתי בהן לפי מה שאדע או שאחשוב באותה שעה, מבלי שאצטרך לחפש חפש מחֻפש בכל צדדי וסדקי החקירה. ב‘. אם תביא לפני לחקור ולשפוט חקירה שאין לפי עסקי בלמודַי לתלמידי לחקור אותה, אפנה מיד לחָקרה, אם כה תחפוץ; אמנם בחקירות שכבר יש בלבי ומחוייב אני לחקור אותן, דייך שאומר אליך לכשאגיע לשם אחכים. ג’. אם תאמר אלי: הריני מוכן ומזומן להוציא לאור דבר מה, וחפצתי שתודיעני דעתך על ענין כך וכך קודם שיצֵא מתחת ידי, לא אתמהמה מִשָרֵת אותך בכל אשר תמצא ידי; אמנם בדברים שאין בלבך לגלות בהם דעתך ברבים בקרוב, למה אפנה מכל עסקי לצלול במעמקי חקירות הנכריות לי לעת עתה, כד להָניח דעתך הרחבה מדעתי?

והנה לענין מסלולך (מעשה ידי אמן בלא ספק) זכור נא ידידי היקר כי רק במקרה הודעתני דעתך על ס' הנחמות, ויהי כהרימי קולי ואקרא כי זה הורס האמונה בנביאים, עֹז התאזרת וכתבת מסלולך, אז מהרתי ואמרתי כי גם כי אין דעתי כדעתך, מודה אני כי לא כדברי ראז' וגעז' הכופרים בנבואה דבריך, ושאין סברתך הורסת אמונת ישראל, וכי אמנם לבדוק כל דבריך וכל טענותיך א“א לי עד שאשוב לפרש ס' ישעיה לתלמידי, מה שאי”ה בא יבא ולא יאחר, ואתה לא רמזת לי רמז היות כוונתך להדפיס המסלול ההוא או פי' ישעיה. ואפילו תאמר אלי כי כן באמת גמרת בלבך להדפיס פירושך מיד, מה תבקש ממני ומה תלונתך עלי? אם תדרוש מאתי פירושי אשר פירשתי על פסוק מה או פרשה מה, אמהר ואשלחהו אליך; ואם על הכלל כלו לענין זמן כתיבת ס' הנחמות, כבר ידעת דעתי וטענותי, והרשות בידך לעשות בהן ככל חפצך, כי לא בתורת סוד שלחתי אליך את דברי; ואני מקץ ימים ושנים אם אתעורר להוציא לאור פירושי, אחקור תחלה את כל טענותיך, ואם אמצאן צודקות אודה לך בקהל רב, ואם לא, אז אחזיק מגן וצנה לעזרת האמונה הקדמונה, אך לא עליך ידידי המלחמה כי אם על בן זאב ועל ראז' וגעז' אשר קדמוך, ואם אולי אצטרך להשיב גם על הטענות החדשות אשר חדשת בחכמתך, כבר מלתי אמורה שאין סברתך הורסת אמונתנו, ולא יתכן א"כ שיהיה משפטִי אִתה משפטי נקמות, בחרפה ובוז חלילה, כי אם אמת ומשפט שלום וכתלמיד הדן לפני רבותיו.

אמנם לענין שאמרת שאמסור מסלולך לדיין הנאמן עלי, וישפוט ביני וביניך, לא אחרתי לעשות ומסרתיו לידידנו החכם אב“יי, כי שאר התלמידים הגדולים כבר הלכו איש לביתו, ואני לא ראיתי כמהו במדינות האלה מתון בדין ומושל ברוחו ובלתי נושא פנים בתורה, ומוכיח על פנַי מומַי בדברי אמת וצדק; סוף דבר איש כלבבי, בדוק ומנוסה, איש סגולתי. והיה כי ישלים מעשהו וישפוט משפטו, אמהר ואשלחהו אליך באגרת הבאה. עד כה כתבתי אתמול שלשום (ט"ו סיון) ממחרת יום בוא אגרתך אלי, והיום חזרתי על אגרתך, ולא אכחד כי מדי קראי בה עגמה נפשי שנית, יסף מכתבך יגון על מכאובי, כי ראיתי מכתי אנושה ותרופה לא מצאתי. כל דברי אשר דברתי באזניך להעמידך על תכונת מדותי הרו עמל וילדו שקר, כי הביאו בדמיונך ציור מתנגד למה שהיא תכונתי, ויותר אצטדק לפניך, ויותר אהיה בעיניך בעל מדות מגונות וחוקות ממדותיך, ובזה נעלת בְפָנַי שערי התשובה לדבריך. אנכי ארשע, למה זה הבל איגע? וראיתי כי צדקת בדברך לאמר: “רואה אנכי אשר נבדלנו לא לבד בתולדות כמה ענינים, אך גם באבות וביסודות, ואף באלה אשר כל חיי האדם ומהלכיו בתבל בנוים עליהם, כמו בעניני טוב ורע מועיל ומזיק וכדומה” כל זה אמת. ומעתה, מה לי ולך? – האעזוב דרכי למען אמצא חן בעיניך? חלילה לי! בצדקתי החזקתי ולא ארפה, לא יחרף לבבי מימי. הלא סוף סוף מדותי ודרכי הם יש, כי התועלת הנמשכת מהם לי ולזולתי לכל רואי פני ונושאים ונותנים עמי, היא דבר הנראה לעינים ומורגש בנסיון, והציור אשר יצטייר בדמיונך ובדמיון כל הרחוקים ממני אשר לא שמעו אמרי פי ולא ראו את תֻמָתִי (אשר חלילה לי מקצוף עליהם על בלי הכירָם אותי ודרכי לבי) דמיון וצל הוא, ומוטב שאקרא שוטה כל ימי וכו'. אבל אתה אומר: “נשאר לנו יסוד אחד יקר ונשגב אשר בו אנו מתאחדים ושוים והוא החפץ העז ותשוקה הנפלאה לכל טוב ומועיל ובפרט לאחינו בני ישראל, וההפך להפכו, והוא יספיק (אם תרצה) להחזיקנו תמיד במצב אחד של אהבה וידידות” ובזה ג”כ צדקת בדברך, ותהי זאת נחמתי, אשר על כן מבלי פנות עוד לשום דבק הנוגע לעצמי או לעצמך, לדרכי או לדרכיך, אעיין על כל הבא במכתבך ממה שנוגע אל הטוב והמועיל לאחינו ב“י ולתועלת החכמה, ואשיבך דבר גרשר עם לבבי, וכן לא אחדל מעבודתי בענין הספרים כ”י אשר באו ואשר יבאו לידי, לא למצוא חן בעיניך, כי אם לתועלת החכמה.)

ועתה הנה על כרחי שלא בטובתי מוכרח אני לחזור על עניני ראב“ע, והנה אנכי נותן לפניך היום העתקת פרק אחר מס' מעשה אפר להחכם האפודי, הנמצא בידי כ”י, ולא הטרחתי את עצמי להביאו אליך באגרתי הקודמת, כי אמרתי דברי דר“ק יספיקו לך למען תודה על האמת. הפרק העשרים ושבעה, בהנחת קצת שרשים תישיר ידיעתם להבנת הכתוב. כבר הניח החכם ר' יונה בספרו קצת שערים בהודעת דרך הלשון העברי בשמושו, ונתן על זה כללים מה, חשב להביא עליהם מופת ממה שבא בכתוב, והם ענינים יחלוק עליהם הראוי והמחוייב, אבל שאין להמלט מזה בקצתם, והם היות בכתוב אשר הוא ס' האלהים תוספת או חסרון, שיהיה בו מלה והחפץ זולתה, וענינים זרים יוצאים מההקשה, והוא כבר הפליג בזה והאריך בנתינת מְשָלים מהכתוב לאמת סברתו זאת [אמר שד”ל הרי כי לא על שני תקונים לבד דִבר ר' יונה]. ועם היות הענינים האלה קשים בעיני מאד, הנה עם כל זה אביא מהם מעט וביחוד ממה שיראה הכרחי לפי קצור דעותינו לפי שאחייב [נ“ל בלי שאחייב] שיהיה הענין כן. והנה איעצך להטיב העיון בספרים קודם שתגזור על זה. והנה בהרבה ממה שהניח מזה תראה השגיאה, וכבר קרא אותו הא”ע על קצת מה שאמר בשער שהניח ממה שנאמר במלה והחפץ זולתה הופך דברי אלהים חיים [הוא לשון הראב“ע על המהביל בשמות י”ט י“ב, ונ”ל שאמר כלשון הזה גם במקום אחר, ואינני זוכר עתה], אבל שהוא לא התיר הספק בכל מה שיראה מזה מחויב לפי קצור דעותיו [נ“ל דעותינו], וכבר נזכר קצת מזה במה שעבר. אמר בחסרון, וימד שש שעורים, בחסרון שם המדה, ולצת לבדך תשא, עונך [וכו' וכו' וכו‘]. אמר ויש שמחסרין המלה השוללת, ובחמתך תיסרני, ואל בחמתך [וכו’ וכו']. אמר ומחסרים מלה זולת השוללת, כמו מתן בסתר יכפה אף ושחר בחיק חמה, ר”ל יכפה חמה [וכו' וכו' וכו‘]. אמר במה שבא בכתוב לדעתו נוסף במה שאין צורך אליו, אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם [וכו’ וכו' וכו' וכו‘]. אמר יש שמביאים מלה מן המלות והחפץ בה זולתה, ומכשירים זה בעבור התקבץ השתי מלות בסוג או במין או באיכות או בזולת זה מן הדברים, ויש שיפול הדבר כמקום הדבר ואע"פ שאינו מתקבץ עמו במאומה וכו’, וכבר האריך מאד לתת על זה משלים ודמיונות מהכתוב ויבא הדבור בהם, וכבר נמשכו אחר דעתו רבים מהקודמים והמתארים [נ“ל והמתאחרים] מזולת הבדל שיתנו לכללים האלה, והחכמים ז”ל בהרבה ממדרשיהם נמשכו אחר זה [נ“ל כגון אל תקרי, וכגון גורעין ומוסיפין ודורשין]. וכבר הגיעו מזה עד שאמרו שהשם הגדול המפורש הוא שם בן ארבע ילקח בכתוב מקום ע”ז, והוא שם מונח על אלהים אחרים, כאמרו אז הוחל לקרוא בשם ה‘, וכמו שכתב הרמב“ן ז”ל בחדושי שבועות והוא מקום פלא גדול. ואשר ראוי שתדע כי הנביאים המדברים ברה"ק יתנבאו וידברו במשלים ודמיונות וכמו שנאמר הלא ממשל משלים הוא, ואמר וביד הנביאים אדמה, וכמו שכתב הרב, ולכן מן ההכרח ללמוּד הזה להניח במאמריהם שמות מושאלים ופעלים יורו בהנחתם הראשונה על זולת מה שיורו עליו אצלם, ויקחו השמות המשותפים במאמריהם, אמנם זה במה שירצו להעלים מהגדת העתיד בהנחתם המלות המושאלות והשתוף בשמות והפעלים כמו שהוא הענין ברוב מה שהגיד דניאל מהעתידות וקצת בדברי זולתו, וכן במה שירצו להניח ולבאר מסודות החכמה האלהית והטבעית הנקראים אצל החכמים מעשה מרכבה ומעשה בראשית, ידברו בם בשמות המושאלים יקחו אותם על זולת הנחתם הראשונה לעומק הענינים ההם, וכי יקצרו בם המלות המונחות. וכן במה שיאמרו במוסר והמדות ידברו לפעמים במשלים ודמיונות, כמבואר בדברי שלמה, או במה שהוא מבואר מטבע הדבור שהוא משל כמו ומלתם את ערלת לבבכם, העיני האנשים ההם תנקר, וכל מה שידמה לזה. או במה שיֵאמֵר על צד הגוזמא, כמו ערים גדולות ובצורות בשמים, והיה מספר בני ישראל כחול הים. ועל הענינים האלה ודומיהם יצדקו הכללים ההם, ויונחו המלות והחפץ בם זולת זה. אמנם שילקחו הכללים האלה במוחלט כמו שעשה הוא, הוא זר מאד, וענין שההקש השכלי יחייב חלופו, כי נתן הכתוב עיר פרוצה אין חומה, ואם בעבור ההשתנות (צ"ל ההשתוות) בסוג או במין ילקח הדבר האחר תמורת זולתו והמספר האחד – עד לאיש נכרי, (ראב“ע בפירושו לשמות כ”א ח' יחס זה אל הגאון, מעתה המשגע והגאון והמדקדק והמהביל והמפרש הגדול אדם אחד הם) – אמר המריקים מעליהם הזהב, ירצה השמן (וכן פירש גם רד"ק), – אמר ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש, ירצה ויתך (זה הביא ראב“ע בשם י”א) – אמר וזבחת פסח לה’ אלהיך צאן ובקר, קרא הצאן והבקר שנשחטים בפסח פסח – אמר עזובות ערי ערוער, רצה בו דמשק – אמר גם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס, ירצה אהרן ודוד – אמר ואת חמשת בני מיכל, ירצה מֵרָב – אמר והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם, ירצה מלככם – אמר ושם אחותו מעכה, ירצה אשתו – אמר עבדים לפרעה, במקום קנין – אמר ויהי ביום השביעי ויאמרו לאשת שמשון, במקום השלישי (ראב"ע בסוף צחות יחסו אל המהביל אלא שהוא כתב שהיה ראוי להיותו הרביעי) – אמר ותאמר האשה התקועית, במקום ותבא – אמר ותקח הבצק ותלש, במקום הקמח – הנה זה מה שראיתיו להעריך עליו ממה שהביאו החכם ר' יונה בשער ההוא, והוא יהיה לך פתח לכל מה שזכר מזה המין. עכ“ל האפודי, ואתה ידידי תשפוט, ונאמן אתה עלי לדיין שלא תהיה אדוק בסברתך לומר כי לא על ר' יונה נתכוון ראב”ע בדברי גדופיו. אפס כי בכל זאת יש לדרוש כי אולי לשם שמים נתכוון, כי אולי היו הפירושים האלה נכונים בעיניו, ורצה לפרסמם גם חוץ מספרד, ולא מצא תחבולה אלא בעשותו עצמו כמרחיק אותם, ואולי התחכם ג“כ ליחס אותם פעם למשגע ומהביל ופעם למדקדק ולמפרש גדול, כדי לערבב דעת ההמון, והמשכילים לבדם יבינו, וזה מן התחבולות הטובות שהזכיר רלב”ג בהקדמת ס' מלחמות ד'. –

ידעתי ואחד מתלמידי (והוא המעתיק תחלת האגרת הזאת) אומר שלא היו הפירושים ההם נכונים בעיני ראב"ע, אלא שהוצרך להתחסד במה שכתב נגדם ונגד האומרם, למען הטות לב ההמון אליו (לראב"ע) ויקובלו דבריו ותתפשט תועלתם באומה, וכמו שהיה; ושסוף סוף אין להאשימו על מה שזלזל בכבוד ר' יונה, מאחר שלא הזכירו בשמו ולא קללו בשם.

ואבא להשיב על סימני אגרתך היקרה. א). אגרת ר' אברהם מימון אעתיקה לך פעם אחרת. ב). אין כאן מריץ אגרות לצונז. ג). דברי ר' אפרים וועהלי ודברי כל אשר השתכלו לגזור אומר על הוראת השמות לפי משקליהם, (כגון Simonis Areanum formarum) לא יתכנו, ולא יקובלו אצל מעמיקי החקירה, רק בזה צדק כי השם הנגזר מן הפעל ענינו הדבר היותר קרוב אל הפעל, אך לפרֵט הענין יותר א“א. יש שמות שענינם הפעולה, לא הפעול ולא מקום הפעולה כמו מָשוֹש מֵרוֹץ. ואם היתה הוראה פרטית למשקלי השמות, מה נשתנו השלמים והחסרים מנחי ע”ו? ואני מאז בילדותי חשבתי כי המ“ם בראש השמות תורה על מקום הפעולה, כמו מזבח משכן, ואח”כ עזבתי דעתי, כי לא מצאתיה עומדת בנסיון. פֹעַל מוּן לא נמצא להוראת הציור לו בלה“ק ולא באחיותיה, ואני כבר הודעתי לתלמידי כי תמונה נגזר מן השם מין, וכן בל”ד species מורה מין ומורה ג“כ תמונה וצורה. ממון לא נאמר בפרט על המטבע, אלא על הרכוש, יהיה מי שיהיה. מיכאעליס (Lex. Syr) אומר כי מעולם לא נמצא מאמונא באלף. ולדעתי אולי ממון נגזר מן המון (קהלת ה' ט' בתרגום וגם בתרגום סורי למכנש ממון) ואבי”י אומר אולי מן הון (תהלים מ“ד י”ג ומשלי ג' ט). דבריך על ממל נכונים מאד, ובלבד שתמחוק מזג מן זגג, כי הוא מן מסך. בענין מנחה כתבתי בבה“ע תקפ”ז 157. ד). שמחתי כי כוונתי לדעת החכם ר' נחמן הכהן, ואתה ברכהו בשמי. התרגום האלכסנדרי בפסוק טובם כחדק רחוק מאד מקריאתי. ה). בעיני ישעיה לא עת לדבר. ו). הפרֲזת על המדה בענין במ“ף בתחלת השרש, והנראים בעיני נכונים או קרובים אלה המה: בזק, בזר ופזר (וכן זרק), בלע (וכבר כתבתיו בפירוש הלעיטני נא וקודם לכן געזעניוס), בעל, בער, פגע ופגש (בה“ע תקפ”ט 86), פחם, מאן (בה“ע תקפ”ז 207 אלא שאז עשיתי המלה מורכבת, ועתה זה שָנִים רחוק אני מהרכבת המלות ויותר קרוב בעיני שנוספו אותיות בשרשים בתחלה, בסוף, או באמצע), מחץ (וכבר אמרתיו, וכן חֲלָצַיִם, בסורי חַצֵא, להיותם בחצי הגוף). בענין מכר מסופק אני, והקרוב אלי כי הוא מן נכר (aléenare) וכן ואכרה לי; ונֵכָר אולי מן אַחֵר (כמו אנכי אנחנו, חשל וכשל, סַחַר ושָכָר כמו והיה סחרה ואתננה, טעמה כי טוס סחרה, כי סחרה מסחר כסף, ותהי סחר גוים, ענין כלם שכר וריוח), ומהיר מן מֶכֶר, כמו ונתתי מכרם שעיניו מחירם. ואגב אשאל את פיך על לשון ירוש' פ”ג דשבת הלכה ג': ומכי הוא לה כלום, שנ“ל כמו מְנַכֶּה, כלומר מפסיד. ז). אין לי להוסיף על דבריך המלאים חכמה ודעת, אלא שאני מפקפק בפירושך למלות וכן מורין בבי מדרשא כוותי. ח). איננו נמנע ורחוק כל כך בעיני שיהיה המכוון במלות ועוד קע”ב שנה לבא, כי אחר שיגיע הקץ של אלפים ושלש מאות צריך שיעברו עוד קע"ה שנה קודם שיגיע הקץ האחר של 1290–1335, והימים האלה העודפים מקץ האחד על האחר, צורנו יקצרם.

ולענין תמיהתך על שאני מעתיק הסרת ק“ן אל המספר 2475, איננו נמנע ורחוק שהנזיר יתחיל הקץ הארוך של 2625 גם הוא מגלות ראובן וגד, וצריך להסיר ממנו ק”ן שעברו קודם החרבן, ואע"פ שלא נתבאר בדברי הנזיר.

געזעניוס געשיכטע כבר היא בידי, ודקדוק Ewalt ראיתיו ברשימת ספרים חדשים בהיותי בטריעסט אחר הפסח (שהלכתי להביא את אשתי לבית אביה ואמה ולעיר מולדתה, בעצת הרופאים, ואני פה גלמוד, והיא התרפאה במרקחת le Roy ואח“כ בראַבאַרבאַרוס, ות”ל הֵחֵלה ארוכתה לצמוח, המקום ישקיט רוחה ורוחי וינחמני מעצבוני) ואמרתי למוכר ספרים שיכתוב למען יְשֻלַח לי. והא לך ב' חדושים. א. בראשית ל“ו אלה אלופי החורי לאלֻפיהם. ומה טעם אלופי לאלופיהם? ואני אומר הואיל וכל אלופים שבפרשה מלאים וזה חסר, צריך לקרוא לאַלֻפיהם, כלומר למשפחותם ולשבטיהם. כי כן אלוף נגזר מן אלף. מענין הנה אלפי הדל במנשה. ב. והניף ידו על הנהר בעים רוחו, קורא אני בעצם רוחו, כי היוד והצדי קרובות מאד במכתב שומרוני שהוא הקדמון. כל רעי ותלמידי דורשים בשלומך, ובייחוד ידידי אבי”י. המקום יתן בלבך להכיר הכרה נכונה וצודקת את ידידך בלב ונפש המתפלל בשלומך ובשלום כל ביתך וכל אשר לך, המסיים הכתיבה וחותם פה פאדובה כ' סיון תקצ"ג.

שד"ל

שמחני בתשובה ממהרת, כאשר עשיתי אני.


Nr. LXXXV

An Is. Blumenfeld Brody

Nr. D’ordre de I’ Index raisonné 76. Ante I. 29

ח' תמוז התקצ"ג 25.6.1833


אל הבחור המשכיל והנבון, היקר כמ"ר יצחק בלומנפעלד שלום וברכה.

אגרתך מים י“ז סיון קבלתי בשמחה, ואחרתי להשיבך דבר לרוב טרדתי בפירוש ברכות יעקב לבניו, אשר השלמתי ביום אתמול. למכתבך מיום י”ד כסלו תקצ“א לא השיבותי מענה, כי בטרם אדע מה משפטך ותם דרכיך ראיתי כי לא נכון לי להוציא חלק מזמני (אשר כלו קדש לה' לערוך לפני תלמידי פירוש המקראות ועניני תותנו ואמונתנו בדרך המתישב על הדעת) להשיב לכל שאלות אנשים אשר לא ידעתי מה טיבם, ואולי אין כוונתם אלא להתפאר באגרותי בעיני המון העם לא זולת; ומלבד זה משכתי ידי מכתוב אליך, כי שאלת ממני פירוש שירת האזינו שלא היה אפשר לי באותה שעה למלא משאלתך (ועתה כבר שלחתיו להר הזהב את תרגומה איטלקי לידידנו הבחור היקר גאלדענטהאל), ועוד כי שאלת ממני משפטי על קנאת האמת, ולא חפצתי לדבר בענינים ההמה עם איש לא ידעתי, על כן אמרתי ימים ידברו, ואם אוהב חכמה וישר לב הוא הבחור הזה הכותב אלי, עוד יבא יום אשר יוודע אלי ממקום אחר, ואז כמו נגיד אקרבנו. ועתה אחרי אשר ראיתי כי ידידי החכם המפורסם יש”ר לא מצא עולתה בך, יקרת בעיניו ונושא הוא שמך על שפתיו לשבח, הנני אליך, ולא אמנע עוד להשיב לכל דבריך כפי כחי וכפי מיעוט הפנאי הנשאר לי, כל עוד שלא אראה בך ערות דבר, ושלא תדבר אלי בשפת חנופה וגוזמא, דברים שאינם יוצאים מן הלב ולא נכנסים ללבי.

ועל דבר קבוצת המכתבים הנה זה שנתים ימים שהאיש הר הזהב כתב לי שבדעתו להוציאם לאור, ועתה אתה אומר כי עליך המשא הזה: הודיעני נא אם שניכם כאחד בעסק הזה, או הוא עזב הענין בידך. עוד אחת צריך שתודיעני, כי הנך אומר שהחכמים שי“ר, נחמן, ובלאך יפתחו לך אוצרם הטוב, א”כ עדיין לא פתחו. ולבי מגמגם מאד בזה, כי אני ראיתי אגרת מידידי החכם שי“ר כתובה יום תענית אסתר תקצ”א להר הזהב וכתוב בה כלשון הזה: “מה אעשה ידידי, ונמנע באמת ממני מתת לך מאומה ממכתבַי לידידים, וכבר אמרתי לך כי אגרות המליצה כתבתי בנוער נאבדו ממני, והחדשות הכוללות כלן משפטים על אנשי דורנו אם לשבט אם לחסד, איכה יוודעו בקהל? וכו' וכו' " כי העתק מהאגרת הזאת שמור בידי. ועתה עליך לכתוב לידידי זה החכם המופלא שי”ר, כדי שהוא יגיד לי מה בדעתו בענין הזה, והיה אם הוא יתן, גם אני אתן. גם תודיעני אם החכם יש“ר שלך לך מאגרותיו, אמנם לבלתי תהי האגרת הזאת ריקה מכל, הנני מקדים לשלוח לך שתים מאגרותי, אשר אף אם אולי לא אסכים בהדפסתן, מתנה תהיין אצלך לאות ברית. ואתה תדרוש בשמי לשלום אל הבחור המעולה כ' גאלדענטהאל, גם תאמר בשמי שלום אל החכם הנכבד ר' בעריש בלומנפעלד, ותשאל את פיו אם מַרְשֶה הוא אותי להוציא לאור אגרתי הראשונה אליו על קדמות ד' איוב, ותודיעני מספר שני חייו, ומה מצבו ועסקיו, אם אמת שהוא עתה או שהיה פרנס הקק”י, גם תודיעני מה היתה לשעבר מלאכת פקודת החכם שי"ר, ומה הוא עושה כעת. יברכהו אלהים בכל משלח ידו, וינחמהו מעצבונו.

ובכָתבך אליו אל תאמר לו סתם כי שלחתי אליך אגרתי הראשונה אליו, רק אמור כי שלחתי אליך תחלת אגרתי הראשונה אליו עד “אשר רֵעָה לו מימים ושנים”. גם תגיד לי מספר ימי חייך, ומה מצבך ועסקיך.

ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפש הכו“ח פה פאדובה ברביעי בשמנה לחדש תקצ”ג

ידידך שד"ל


Nr. LXXXVI

An S. L. Rapoport Lemberg

כ"א כסלו 5594 13.11.1833


לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא שי"ר ברכה ושלום.

אחרתי עד כה להשיב למכתבך היקר מים ז' באב תקצ“ג, כי רציתי להמתין עד שיבא לידי כ”י לראב“ע שהבטיחני מוהר”ר הלל קנטוני (אשר עתה נתמנה לראש על טורין וגלילות פיעמאָנט תחת מוהר"ר שבתי אלחנן טרעועס אשר נתקבל בעיר טריעסט) להעתיק לי, ולא בא לידיד עד עצם היום הזה, והנני ממהר להעתיקו לך, גם כי נ“ל שאין הלשון לשון ראב”ע, אך הענינים נ“ל שהם שלו, ובפרט ענין אל”ף ההלכוא שהוא על דרך לשון ערבי, והוא האמת, נראה כי מפי הראב“ע יצא, ואולי אחד מתלמידיו כתב מה ששמע מפיו. ולענין אגרתך מה אשיב? אינך מאמין לי בפירוש דברַי, ומה לי לזעוק עוד, רק לומר: לא ידעתני, ועל מה שאמרתי כי נוספת על שונאי תושיה, אל תרגז ידידי, ודע נאמנה כי תושיה שלי איננה תושיה דכולי עלמא, ולבי ידע הרבה כי אוהב החכמה אתה ומי כמוך? אפס בעת הליצך בעד ראב”ע נ“ל היותך נפתה אחר המדומה ועוזב הרעאליטעט. ואם גם זה רע בעיניך, הנני נכנע לפניך אפים ארצה. נעניתי לך, מחול לי, וכל אשר תאמר אלי אעשה להניח דעתך וחמתך ידידי אשר אהבה נפשי, ובלבד שלא תבקש ממני לעזוב דרכַי ולהתהפך לאיש אחר, כי חי נפשך ידידי, התחשוב שאיטב בעיניך ובעיני אלהים אם אתהפך לאיש אחר, ואחזיק במדות הפכיות למדות שד”ל? ועתה ידיד נפשי, הנה יסוד כל מדותי היא אהבת התושיה (כפי מה שדמיתה בלבי), ואם את זאת אשַלח מעלי, לא ישאר עוד בי דבר טוב, וחליתי והייתי כאחד האדם. – והנה ידעתי כי גם על זה תרגז ותאמר: א“כ אני שאני לפי דבריך שונא תושיה, אני בעיניך בעל מדות הפכיות למדותיך, וא”כ מגונות בתכלית לפי דדעתך. – לא כן ידידי, יברכך האלהים, כי באמת ראיתי רוב דרכיך תרומות ומן המובחר, ויקרת בעיני, נכבדת וע“כ אהבתיך; אמנם בענין ההלצה בעד ראב”ע, בענין זה לבדו… אך מה לי עוד? מי יתנך קרוב אלי ואוכל לנשוק ידיך ולהשתחוות לפניך בדמעות חרטה על הכאותי לב צדיק לשקר. סלח נא כפר נא ידידי לכל חטאותי, ושלום ואמת יהיה בינינו.

מכי לה נ“ל שהוא בלא ספק משרש נח ל”א, והעד היוד שבסוף, ומצאתי מלה קרובה לזו בבבלי, זוזא מַכָּא

(קמא ל"ז א) זוז חסר, פְעִיל, והוא פְעִיל, ומשפטו מְנַכָּא, ומַכֵי נ"ל בינוני פועֵל, ומשפטו מְנַכֵא או מְנַכֵי.

אני מודה לך על מה שהעתקת לי מהערותיך לתולדות הקליר אשר לא בא בדפוס.

חביבי אבי"י מחזיק לך טובה על מכתבך הנעים והנכבד אליו, והוא דורש שלומך וטובתך בלב שלם, ומוקירך באמת ובתמים, ולא רפו ידיו ממלאכתו מלאכת אהרן לחזק את האחוה ביני ובינך.

ביום י"ד לחדש שעבר ילדה לי אשתי בת, ואקוה כי מעט מעט תסור מעליה רוח אלהים רעה אשר בעתתה עד כה, עד כי נלאיתי כלכל, האלהים ירחם עלי. בשנה החולפת כתבתי לבראדי כי מת בני השני, והבינו מזה כי שני בני־מתו, ולא מת רק השני, וצחקתי בקראי אגרת תנחומים על זה, ועדיין לא נתברר לי מי הוא הטועה, אם אני בכתבי כי מת בני השני, ואם הקורא שהבין כי שני בני מתו,

דע ידידי כי במנטובה בספרי הקהל נמצא פירוש רלב“ג על דניאל עזרא וד”ה כ"י על קלף.

החכם צונז (S 266.) כתב כי מדרש שוחר טוב חסר ז' מזמורים. ועיינתי בכ“י שלי ומצאתי כי מזמור מ”ב הזכיר איננו חסר אבל הוא מחובר למ“ג, ובכ”י שלי מזמור מ“ג מתחיל אומרה לאל סלעי; צ”ו צ“ז צ”ח נמצאים בכ“י שלי; קט”ו שהוא לא לנו הוא חסר גם בכ“י, אך אהבתי מצויין קט”ו והללו את ה' קי“ו, והחשבון משתוה במזמור מן המצר שבכ”י הוא מצויין בפני עצמו, אלא שבטעות מצויין קי“ז, והמספר הזה כבר הוא מצויין אצל הודו לה' כי טוב, ואשר תמימי דרך מצויין קי”ח; כ“י שלי מסיים בסיום אות האלף מאשר תמימי דרך, במלות שלום על ישראל, אע”פ שאין הספר חסר, וְצָדְקה14 השערת צונז, כי משם ואילך יד אחרת כתבה.

כלפי מה שכתבת (בהערותיך לתולדות רבנו נתן עמוד 61) על מלת גרע, דע כי בלשון איטלקי מלת barbiere כוללת גם הסַפָר גם האומן המקיז דם, כי בימי קדם היה איש אחד עושה שתי המלאכות האלה, ואין רחוק שכן היה המנהג גם בימי חכמי המשנה והתלמוד, ובאמת נ“ל כי בקדושין דף פ”ב לא יתכן שתהיה הכוונה על המגלח, כי כבר נזכרו שם הספרים.

דע ידידי כי הרב גירונדי קנה פירוש התורה כ“י לבעל הטורים, כרך גדול כולל פירוש פשטי מלוקט מן המפרשים והרוב מהרמב”ן, ובסוף כל פרשה הפרפראות הנדפסות; ומצאתי בו קצל פירושים (חדשים לי|) לר' יוסף קמחי

עדיין אני מצפה להעתקת ליקוטי מחזור ויטרי.


כללים של הראב“ע זצ”ל

פי' דינו ישפוֹטו תעבוֹרי תשמוֹרם (אמר שד“ל המלות האלה “פי' דינו ישפוטו” וכו' טעות הן, כי אין ישפוטו הם תעבורי מזה בהפסק, ולא היה דינם אלא ישפְטו תעבְרי, וכן תשמורם אע”פ שהוא בסוף פסוק לא היה דינו אלא תשמְרם, לא תשמוֹרם; ע“כ נ”ל כי כל מקום שנאמר כאן פירוש הוא פירוש שהוסיף אדם אחר, ולפי זה אתי שפיר שראב“ע עצמו כתב המאמר הזה כלו, רק לא הלשונות שתחלתם פי‘, ולפי זה לא יקשה עלינו לשון “אַל דלעיל קאי על שניהם” (שאיננו לפי דרך לשון הראב"ע), כי הוא פירוש, וכל פי’ לא לראב”ע הוא, כי הוא כתב מאמרו סתום כדרכו).

ואתה ידיד נפשי ועטרת ראשי אהבֵני כאשר אהבתיך וכאשר לא חדלתי ולא אחדל מעבוד אותך בלבב שלום, ומי יתן ויחיש יום תבשרני כי תחל להוציא לאור שני ספריך היקרים אשר נפשי ונפש כל יודעי שמך באיטליאה מתאוה להם ומחמדתן, ולמה לא תוציאם מעט מעט לחלקים? ולדעתי טוב הדבר שתתחיל בהוצאת ס' ערך מלים, כי ס' אנשי שם יותר עלול לקבל תוספת מדי יום ביומו, ומי יתן ותכניס בו ליקוטי ספרים כ“י לארכם ולרחבם, ורק התקוה הזאת (שתוציא הענינים לאור עולם) היא המחזקת ידיד להעתיק לך כל מה שאוכל, כי אמנם אם דרכך לתת בספרך רשימה בלבד מן הספרים כ”י, למה זה הבל איגע? וכן ליקוטי מחזור ויטרי אם תתן להם יד בספרך לא אבקש עוד ממך שתעתיקם לי. ואתה ידידי שלום וכל אשר לך שלום כנפש ידידך מכבדך ועבדך לעולם הכו“ח פה פאדובה בא' בכסלו התקצ”ד,

שד"ל

  1. לא ידעתי איך להתייחס ליישור שורה זו של התאריך. לכן השארתי כמו במקור – הערת פרוייקט בן יהודה  ↩

  2. במקור רווח בין המילים אבל כנראה לא צריך להיות. הרווח נובע פעמים רבות בשל מילה מנוקדת השורה שמעל רווחים דומים קיימים גם במקומות אחרים בטקסט. בחרתי לא להתייחס לרווחים אלו – הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  3. כך במקור והכתיב ברור אבל אולי הכוונה לאט לאט. מפנה את תשומת הלב לא מניחה שצריך לשנות – הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  4. מילה שאיננה ברורה – הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  5. עי' מכתב רשד“ל ז”ל בכרם חמד חלק שלישי צד 208 – 211 (הנ"ל)  ↩

  6. עיין ההערה בשולי האגרת ז' אייר תקצ"ט (הצ' המעתיק).  ↩

  7. הכ“י סדור רש”י הוא כעת בידי (שזח"ה).  ↩

  8. מלת לט“ש הזכירה רש”י בסכה ט‘ ב’, כך מצא אח"כ חביבי בעל הלקוטים האלה.  ↩

  9. נ"ל אגדין או אגדיו.  ↩

  10. סימן לא ברור – הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  11. כנראה ראובן (למרות שנראה ראוב') – הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  12. אולי האות G לא יודעת להחליט ־ הערת פרוייקט בן יהודה  ↩

  13. במילה זו אות מחוקה אולי נפסדים ־ הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  14. הניקוד של האות צ אינו ברור ־ הערת פרויקט בן יהודה  ↩

w אגרות: ג' כסלו התקצ"ד–י"ג סיון התקצ"ד

Nr. LXXXVII
An Jacob Goldenthal (?)
15.11.1833

ג' כסלו 5594 [התקצ"ד]

לידידי הבחור המשכיל המעולה כמר יעקב גאלדענטהאל שלום וברכה

אחרתי עד היום להשיב למכתבך הנעים מר“ח אלול תקצ”ג, כי יום יום הייתי מצפה מתי תבא לידי אגרת האדון היקר ר' יששכר בער, וסוף סוף אחרי אשר כבר נתיאשתי ממנה הגיעה לידי ביום שבת קדש שעבר, ואני לא אדע למה עִכבה אצלו שני ירחים אחר כתיבתה, ונראה ששם לבו עליה לתקן לשונו להמתיק מרירותה, כי באמת אין בה כל הלשונות שהעתקת לי ממנה, אך רובם נמצאו בה, אמנם תחלתה וסופה אהבה וכבוד. ואני כי אין דרכי להחזיק במחלוקת חשתי ולא התמהמהתי והשיבותיו אגרת ארוכה (אשלח אותה היום) דברי שלום ואמת, והעתקתי לו קצת מפירושי בס' שמות, ישעיה וירמיה. ודע כי לאהבת השלום לא הגדתי לו כלל מה שהודעתני שהראה ופרסם אגרתו אלי. ואתה ידידי אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור לא תחרחר ריב ולא תגרה מדון, והדרת פני זקן, ותהיה מן הנעלבים ואינם עולבים, ותשתדל להשלים את נפשך במעלות האמתיות, ולמקנאים תבוז בלבך ותצחק בכליותיך, ותנענע להם ראשך, כקנה הרך ולא כארז הקשה, ולזות שפתים תרחיק ממך.

דע ידידי כי לא מתו שני בני, רק בני השני (ישעיה) מת בן י“ד חדש, אך בני בכורי אוהב גר (בן ד' שנים וחצי) חי ומצליח יברכהו האל. ועתה ילדה לי אשתי בת, וקראתי שמה מלכה, ישמרה ה' וִיחַיֶהָ. בחדש שעבר כתבתי דקדוק לשון התלמוד. אין בדעתי להוציא לאור דקדוק לה”ק שלי (בלשון איטלקי) עד לפחות שנה אחת. ס' השרשים לא כתבתי ואין בלבי לכתוב עד ימי זקנתי אי"ה. טוב דברך על נצפנה לנקי חנם.

המורה והיהודי לא ידעתי מה הוא, והנני מחזיק טובה לידידנו הבחור המעולה ר' יצחק בלומענפעלד המתנדב לשלוח אותו מתנה, ואתה אמור לו שאם יזדמן לפניו לשלחו לעיר טריעסט ליד הרב דשם בשבילי, בלי הוצאות אז טוב, כי אמנם משלוח ספרם מארצכם לכאן ע"י הרצים הוא מוקצה מחמת חסרון כיס. גם תאמר לו כי לא אשלח לו להדפיס אגרתי להאדון היקר ר' יששכר בער וברכהו בשמי, והודיעני (או יודיעני הוא) שלומו וטובתו. צר לי ידידי כי תבא אגרתי זאת אליך ריקה מכל דבר חכמה, אך אץ לי הזמן מאד, ולא רציתי לעכב אגרתי אליך אף יום אחד אחרי שלחי תשובתי להאדון היקר ר' יששכר בער.

ודע וראה כי לא הפקדתיך לעוין ולאורב על מצעדי גבר ועל מצפוניו חלילה, רק בדבר הזה לבדו, אחרי אשר קדמת להודיעני שפרסם אגרתו אלי תודיעני מה יעשה בתשובתי אליו, אם יפרסמה (כאשר חפצתי) אם לא. ואלהי השלום יאמר די לכל קנאה ותהיות ומדנים, ויטע ביננו ובין כל ישראל אהבה ואחוה שלום ורעות.

ואתה ידידי שלום וכל אשר לך שלום כנפש הכו“ח פה פאדובה ג' כסלו תקצ”ד,

אוהבך שד"ל. 


Nr. LXXXVIII
An B. Blumenfeld Brody
No. d’ordre de I’Index raisonné 78 Ante I. 27
15.11.1833

ג' כסלו התקצ"ד

שמואל דוד לידידו החכם המפורסם ר' יששכר בלומנפעלד ברכה ושלום

מכתבך היקר, אדוני וידידי היקר קבלתי ושמחתי בו, כראותי כי יש לי אוהב המוכיח על פני מומי, דבר אשר גם לי גם לך יהיה לתהלה ולתפארת; ונכפלה שמחתי כראותי כי גם כי בלא ספק כוונתך אדוני בכל תוכחותיך ישרה וטהורה, כי בהם לבבך כתבת את כל דבריך, הנה סוף סוף לא מצאתי את נפשי אשם ככל אשר דמית בלבך הטהור.

אמרת כי לא השיבותי דבר אחד מדברי (במה שדנתי לפניך על קדמות ס' איוב) רק למען לא יאמרו הבריות רשד“ל הודה שטעה – והנה לפניך באגרתי הקודמת מה שכתבתי “בסימן ס”ו בטלתי שטתי כעפרא דארעא” ובפירושי אשר הבאתי לפניך הלא ראית (וכל ישראל יראו בקרב הימי“ם אי”ה) שכתבתי על מה שפירשתי לפנים בבה“ע: ומחשבתי זאת בטלה ומבוטלת וכו' וכו‘. הנה מבואר כמה אני רחוק מן המדה הגרועה שחשדתני בה. אם כן אם לא חזרתי בי מאמונת קדמות ס’ איוב למען החזיק בדעת האחרונים המאחרים זמנו, אין זה לבלתי הודות על האמת, אך בהפך מפני אהבת האמת, ומפני שלא ראיתי עדיין, וגם אתה אדוני לא הראיתני בזה, ראיות ברורות ומכריעות. והדבר הזה בעצמו הוא לי לישועה על אודות החשד האחר שחשדתני בתם לבבך באמרך שאני הולך לבקש פירושים מן המינים הערלים, כגון געזעניוס ואייכהארן, והמה לי לעינים, ואני נשען עליהם, כאיש אשר יסגור עיניו מלראות, ונער קטון נוהג בו. – הלא סברתך בענין זמן כתיבת ס' איוב היא היא דעת געזעניוס ואחרים מחשובי חכמי העמים, ואני סרתי מעליה ורחקתיה: ומי יאמר שאני נשען על הערלים בעינים סגורות? – ומה שאני מביא שמות חכמי הערלים, זה לאחת משלש סבות. הא' להראות כי רוב דבריהם לקוחים מחכמינו ומפרשינו, וזה הוא בכל מקום שאני כותב: רש”י ראב“ע ראז' וגעז', רד”ק ראז' וגעז‘, רש"י וראז’, וכיוצא בזה, השנית לחלוק עליהם ולבטל דבריהם, בכל מקום שהם נוטים מן האמונה הישרה. השלישית לקבל האמת ממי שיאמרה, בקצת מקומות שאני מוצא פירושיהם מתישבים על הדעת ועל פשוטם של מקראות.

אמרת שאני דובר עתק ושולח פי ברעה ושופך בוז וקלון על גדולי ישראל, כאלו רק אני היתד וכו' וכו‘. – לא מצאתי דבר מזה לא בלבבי ולא בכתבי. הן אמת כי זה כל יגיעי ועמלי, יומי ולילי, בעזרת אלהים ה’ חילי, להוסיף נפך משלי, בביאורי ספרי הקדש, וידעתי כי לא עלי ולא על הקדמונים זצ“ל ולא על האחרונים שיבאו אחרינו המלאכה לגמור, ואף גם זאת אין אני בן חורין להבטל ממנה. ואם אמרתי כי כל אשר הכינו לפנינו הקדמונים רחוק מאד משבור רעבון אנשי דורנו, והתורה והנביאים לבושים בלויי סחבות, אשר ישימום מאוס לרואיהם, והמה חגורי שק צועקים לאמר מי ילבישנו מחלצות, זה אמת, כי נשתנו הדורות, ומה שהיה מתוק לחך זקנינו יקוץ בו חך אנשי הדור, ותהלה לאל זכיתי לקרב לתורה בחורים הרבה שהיו מואסים בה. וחלילה לי למאוס ולבזות קדמונינו המפרשים זצ”ל, וכל היום אני אומר שאם היו רש“י ורד”ק עומדים בדורנו, היו דורכים בפירושיהם דרך אחרת, והיו אומרים בדעתם הרחבה דברים אשר ימתקו לכל חך, כי הראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות, כדברי רשב“ם ראש פרשת וישב, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, וכו' ע”ש, ורש“י ז”ל עצמו הודה שאלו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים אחרים, ע“ש. והנה אלו שתי סבות אשר מנעו הראשונים מלירד לסוף עומק פשוטי המקראות, הא' אהבת הדרשות, והב' העדר הפנאי. הלא ידעת אדוני היקר כי רד”ק ראש הפשטנים רוב מלאכתו היה בלימוד הנערים בתלמוד (כאשר הגיד לנו בסוף ס' השרשים), רְאֵה היתכן שיהיה לו פנאי להעמיק בפשוטי המקראות, וראב“ע היה נודד ללחם איה מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, ורש”י ז“ל הכל יודעים עבודתו אשר עבד בפירוש התלמוד. ועתה אחרי היותי בלתי טרוד בים התלמוד וההוראה, ואף לא בטרדת המזונות, בהיות פרנסתי מזומנת לי מאת ה' מן השמים על מנת שאעסוק בחכמת לה”ק ובמעמקי פשוטי הכתובים, אם לא יהיה שד“ל משתדל הלא יחטא לאלהים. ואמנם שאהיה מֵקל בכבוד המפרשים ז”ל לא היו דברים מעולם, ופירושי ישעיה אשר שלחתי אליך אדוני עדים נאמנים המה על זה. הלא תראה כי תמיד אני אומר דבר בשם אומרו, וכמעט בכל פסוק אני מזכיר רש“י ראב”ע ורד"ק, או שנים מהם או אחד מהם (ולא כמנהגך אדוני היקר שלא להזכיר בשום מקום מבטן מי יצאו הדברים), וכשאני צריך לחלוק על דעתם לאהבת האמת, חלילה לי מלזלזל בכבודם ולתת בהם תִפלה: אם לא אפוא מי יכזיבני? תן עדיך ותצדק. אמרת “האמנם לא נודע לי פתשגן הדבר והסבה אשר הביאתך לכתוב לי תשובה, אחרי אשר גלית דעתך שדברי אינם צריכים תשובה” – דע ידידי היקר כי דבריך הקודמים על ס' איוב ועל הבדלות הנרדפים באמת אינם צריכים תשובה, אחרי אשר באמת לא השמעתני בהם ראיות חדשות כלל, ובדבר הזה בדעתי עמדתי ואעמוד, הלא תראה כי במכתבי הקודם לא דנתי לפניך כלל בחקירות ההנה. אמנם הסבה אשר הביאתני לכתוב אליך – לא להשיב לך תשובה – אלא לכתוב לך אגרת, אתה אדוני ידעת אותה, כי גם ידע לבך מה כתבת לר' שמואל ליב גאלדענבערג על אודותי, ואני כראותי כי הייתי בעיניך כאיש זד יהיר בז לכל אדם וחסר מוסר ודרך ארץ, מהרתי לכתוב אליך, למען הודיעך כי לא אלה דרכי, וכי בהפך מאד מאד אני שפל רוח בפני כל האדם (גם כי לא אשא פנים כתורה, ובמקום שיש חלול השם וכו'); וזו היא בעצמה הסבה אשר תביאני היום הזה לכתוב אליך האגרת הזאת להודיעך כי אינני בז לשום אדם ואף כי לך האדון הנכבד, ובפרט אחרי אשר ידעתי כי זָקַנת ממני עשרים שנה, כבן יכבד אב אכבדך, והדרתי פניך לעולם, יאריך ה' ימיך בטוב ושנותיך עד שיבה ועד גבורות בנעימים, ותשמח ביוצאי חלציך, וכל אשר לך יהיה שלום. 

הוכחתני על אשר אמרתי כי קצת מהבדלותיך “נראו בעיני לקוחות מס' יריעות שלמה” ואמרת כי חפשת ולא מצאת בו דבר מדבריך – א"כ טעיתי וחטאתי, ואתה בחסדך הגדול תשא חטאתי אך הפעם, נעניתי לך, מחול לי.

התרעמת על שאלותי אל הבחורים גאלדענטהאל ובלומנפעלד על אודותיך, כאלו אני מלאתי ידם לתור אחרי מצפוניך, והייתי סבה שירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. באמת לא כך עלה במחשבה לפני, רק שאלתי מה מלאכתך ומצבך וימי חייך: היום החלותי לשאול להם על מצפוניך ועל מדותיך, חלילה לי!

ועתה ידוע תדע אדוני היקר כי אפס לי הפנאי (כאשד כבר אמרתי באגרתי הקודמת) להשיב ידי על חקירות הנרדפים, לדעת איזה יכשר הזה או זה, אם מה שכתבתי בבה“ע או מה שכתבת אתה אדוני היקר, כי עתה עוסק אני בפירוש ס' שמות ובפירוש ישעיה מהדורא תניינא, ובלימודי הדקדוק מהדורא תניינא ג”כ; ע“כ אתה בטובך הגדול תשא ותסלח אם לא אשיב תשובה לכל טענותיך על דברי, כאשר גם אני אסלח על אשר לא הודעתני דעתך על פירושי ישעיה אשר שלחתי אליך. ויען חזקת המחריש שהוא מודה ומסכים, אתברך בלבבי לאמר ישרו בעיניך דברי, אם לא כולם רובם, ע”כ הנני נותן לפניך היום עוד ליקוטים אחרים מפירושי, למען לא תבא אגרתי אליך ריקה מכל דבר חכמה. ואתה אדוני הנכבד תשפוט כרחב בינתך, ותוסיף ידך להוכיחני בשפה ברורה ובמשפטי צדק, לכל אשר ימצא שם בדק אם בסברותי, ואם במדותי, מעתה ועד עולם, והיה זה שלום.

שמות ג' י“ב – שם שם י”ג – שם שם י“ח – שם שם כ”ב – שם ד' י' – שם שם כ“ג – שם שם כ”ד – שם שם כ“ה – שם י”ב כ“ט – שם שם מ”ח – ישעיה א' י“ג – שם שם י”ח – ירמיה כ“ב י”א.

תשפוט אדוני היקר את כל דברי ותודיעני עצתך אם טוב שאתחזק במלאכתי להגות ולהעמיק החקירה בלה“ק ובכתבי הקדש, לחדש (כננס על גבי הענק) פירושים על דרך הפשט הברור, או אם טוב שאניח עבודתי (עבודת פרך) ואקרא לפני תלמידי פירושי הקדמונים זצ”ל, ואם יקרה שלא יכנסו דבריהם באזניהם, אֹֹמַר להם: החרישו שימו יד על פה, כלנו בני חמורים, ואני יותר מכלכם, מי אנכי שאראה את אשר לא ראו הראשונים אשר העלו אבר כנשרים, ואיך אזיד לומר לכם דבר שלא שמעתי מפי רבותי, ובפרט כי מי יודע אם יתקבלו פירושי בכל תפוצות ישראל, וכל העולם יתבסס מהם?

מהר אדוני היקר, החישה משפטך, ועצתך תנחני במעגלי צדק. ואני שמעתי ולא אבין למה תאמר שתבא העת שתגלה אזני על קצת מפירושַי אשר לא כִוַנתי בהם אל האמת, גם תאמר כי תוחיל עד אשר נוציא תחלה אני והחכם (המופלא, יברכהו האלהים) שי“ר את ביאורינו על ס' ישעיה, אז תנופף ידך לגלות דעתך על כמה מקומות מהספר. הלא זה נראה חלילה דרך אורב לא דרך אוהב. ואולם אין ספק כי דעתך אדוני רחבה מדעתי, וכל מעשיך בודאי לשם שמים. ואני לעשות רצונך חפצתי, ומיד אחרי השלימי מהדורא תניינא על ס' ישעיה (אשר החלותי בשבוע הזה לתועלת תלמידי) אוציא מלאכתי אי”ה לאור עולם, ומי יתן וגם ידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא שי"ר ימהר יחישה גם הוא הדפסת פירושו, ואז לא תצטרך עוד אתה אדוני היקר להסתיר במחשכים הערותיך היקרות, אשר נכון לבי בטוח תתענג בהן נפשי ונפש כל מבין, אמנם מה יראת אדוני? הֲתִירא שאם תכתוב אלי הערותיך באגרות, אגנוב אותן ואתכסה בטליתך, ולא אֹמר דבר בשם אומרו? חלילה לי,

אגרתי הראשונה אליך על קדמות ס' איוב לא אשלח אותה אל הבחור ר' יצחק בלומנפעלד להדפיסה, אך אוחילה עד אשר אשים את לבי לפרש ס' איוב, אז אוסיף שנית ידי על החקירה ההיא ואשפוט בהקדמת הספר, כאשר ישים האלהים בפי. ואתה אדוני היקר שלום וכל אשר לך שלום כנפש עבדך לעולם הכו“ח פה פאדובה היום ג' כסלו תקצ”ד, צעיר הצעירים

שד"ל


Nr. LXXXIX1
An I. S. Reggio Gorice
21.11.1833

ט' כסלו התקצ"ד

Nr. XC

An S. L. Rapoport Lemberg

25.12.1833

י“ג טבת התקצ”ד

No. d'ordre de I'Index raisonné 79 D־E petit 2

לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא כמוהר“ר שלמה יהודה הכהן נ”י.

עלז לבי ותגל נפשי בקבלת מכתבך היקר, אם לאהבתך אשר הראיתני בו, אם לבשורות טובות אשר בשרתני על אודות מצבך, ידידי, ואם על דברי חכמה הממלאים את מכתבך על כל גדותיו: ברוך אתה לה', ידיד לבבי, היום ידעתי כי דברי מרורות יתמו מבינינו לנצח: ולמה? כי ידעתני, מקץ ארבע שנים ידעתני. ולו היית אצלי ארבעה ימים, כי עתה מִהַרת ותדעני. דע את אלהי אביך ועבדהו, אמר דוד, ואני אומר דע את ידידך ואהבהו.

אמרת באזני כי מצב נכון לפניך בשנה הבאה אי“ה להיות טרף ביתך נמצא לך ע”י למודים בתורת ה' כמוני היום; ומה מאד תתענג נפשי בתקוה זאת, ועתה ידידי הַרְשֵנִי להכנס בחודו של מחט אשר פתחת לפני, כי פוטר מים ראשית הודעה, ולפני פתוח פיך סודך הַעְלֵם, ואחרי אשר החלות לגלות גלה. הנה שמעתי אומרים כי יוקם בית מדרש לרבנים בעירך: האמת נכון הדבר? אם אמת הדבר, ואם אתה תהיה אחד מן המורים – ומי כמוך מורה? – אשריך ישראל, אוי לכם מתחסדים, אבדת עם סורר!

גָדְלָה נפשך בעיני ובעיני כל תלמידי בראותנו אותך בא פתאום בית שונאך לשאול אותו בקהל רב: מה פשעי ומה חטאתי? ואני שמעתי ולא אבין איך כל שומע מבין בארצך היודע אותי ואת חכמתי ואת תום דרכי ישתומם על המראה – מה היה לי כי הצבתי עטרת ישורון החמודה – ראב“ע – למטרה לכל חִצי? הלא זה מצד תום דרכי, ורק על זאת. שנֵאתי את ראב”ע, כי בלב ולב ידבר. מומו הגדול איננו דבריו בענין החלב: לא כן ידיד נפשי, לא היו דברים מעולם. פְתַח אגרתי אשר כתבתי אליך בתשעה באדר תקצ“ב, ובאה לך מעיר בראדי, אשר בה רשימה מספרי ראב”ע כ“י אשר ביד הסופר ר' אברהם שלום, החלותי לגלות דעתי על תכונת ראב”ע, ושם גניתיו על פחזותו לשפוט בתחלת ההשקפה (ועל זה לא תפול שנאה), ועל דַבְרוֹ בלב ולב (ועל זה החלותי זה יותר מחמש עשרה שנה לשנוא אותו, בראותי שהוא מזהיר לבלתי שמוע לשום פירוש אשר איננו כפי דעת בעל הטעמים, והוא עצמו (ולפעמים בצדק) סר מעליו). והנה האגרת ההיא אין בידי העתק ממנה (ואם תעתיקה לי – אם העתקת נאצות נגד ראב"ע מותרת לאיש יהודי – תעשה עמי חסד), אבל יש בידי תשובתך (ה' מרחשון תקצ"ג), ולא מצאתי בה זכרון מענין איסור החלב. והנה ענין החלב לא הבאתיו אלא לדוגמא, וברוך טעמך וברוך אתה, כי הזקקתני להעמיק החקירה בענין, ועתה ביום הזה, יום קבלתי אגרתך ראיתי שטעיתי ושחטאתי לראב“ע במה שדנתיו לחובה גם בענין הזה של החלב, והדין עמו, כי להשיב לקראי נתכוון, ולא לגלות פנים בתורה שלא כהלכה. ואמת אגיד לך כי דברי הרמב”ן היו סבת טעותי, כי הוא כתב בפרשת ויקרא: ועוד אזכיר טעות גדולה שטעה ר' אברהם בטענותיו עמהם הרע לומר מהם, עכ“ל, ובפרשת צו האריך לשון לסתור כל טענותיו, ודבריו עשו רושם חזק בזכרוני מאז בימי ילדותי, ולא הוספתי עוד לחקור אחר הענין, ובפרט כי מעולם לא נזדמן לי לשפוט את ראב”ע לא בענין זה ולא בשאר ענינים; ואתה ידידי אם בלא אריכות דברים במשא ומתן של הלכה היית אומר אלי: “קרא נא דבריו בדעת צלולה ותראה כי אין כל דבריו אלא להשתיק הקראי” אולי הייתי רואה טעותי, ואז בלא ספק הייתי ממהר לחזור בי. ויהי מה הנני עתה חוזר בי, ולא אוסיף עוד להזכיר את החלב במספר פשעי ראב“ע. ועתה אולי תאמר אלי: “הלא תבוש באמרך על ראב”ע שהוא נחפז ופוחז במשפטיו, ואתה הוא הנחפז והפוחז במשפטיך, וקיימת בעצמך כל הפוסל במומו פוסל, ולא קיימת מום שבך אל תאמר לחברך” הן אמת כי חטאתי בזה, ולא דקדקתי במשפטי, ויצא משפטי מעוקל, ואמנם לא היה זה אלא לקלות הענין בעיני, כי מה יוסיף אשם אחד על איש מלא אשמות? וכבר אמרו כל מה שאתה יכול לדרוש וכו‘; אך רב לי כי הנני רואה פניך ידידי והנם זועפים. אבל אמר? גליתי לך סבת טעותי, ואמרתי כי קל היה וגם רשע ראב“ע בעיני; וכל זה אמנם לשעבר, לא עתה, כי בראותי שטעיתי באחד מחלקי משפטי, אולי כלל משפטי ג”כ מוטעה, ומהיום והלאה אבדוק את דבריו בדעת צלולה, ואחזיקהו בחזקת כשרות עד שיתברר לי במה חטא. לדוגמא הנה בדניאל א’ על וימצאם עשר ידות כתב ראב“ע כי עשרה סך חשבון ובעל ס' יצירה אמר עשר ספירות בלי מה, ולשעבר הייתי מפרש שהוא מביא דברי ס' יצירה לדוגמא, כאלו גם מספר עשר ספירות הוא סך חשבון, ולא בצמצום, והייתי אומר שזה פתיות, שהרי בעל ס' יצירה מוסיף עשר ולא תשע, ולא אחת עשרה; ועתה אני אומר כי דעת ראב”ע לומר כי לכך בחרו בעשרה לשומו סך חשבון, מפני שהוא מספר הגלגלים שהם תשעה ועם האל עשרה (עיין ראב"ע סוף עשרת הדברות), כי כן בעל ס' יצירה אומר שהספירות עשר, והספירות, לדעת ראב"ע, הן הגלגלים, כי הוא לחכמת התכונה חכמת הספירות (אעפ"י שלדעתי ולדעת בעל הכוזרי ספירות בעל ס' יצירה הן המִסְפָּרִים, אמנם ספירות המקובלים הן הגלגלים, הארכתי בזה בילדותי בדַבְרִי על הקבלה, ומי יתן ותודיעני דעתך בזה).

אמנם על מה שדנתי לפניך בגנות ראב“ע על שהקל בכבוד ר' יונה, בזה בדעתי אני עומד, ואוסיף לך עתה שני עדים, בשמות י”ג ח' אמר ר' מרינוס וכו' כי איך נהפוך דברי אלהים חיים, ושם י"ד כ' ואמר ר' מרינוס כי פירוש ויאר את הלילה ויחשיך וכו' והמפרש בזה השים חשך לאור ואור לחשך.2

אך הנה נא לפנינו מחלוקת חדשה, כי הנה אתה אומר (תולדות ר' נתן הערה 13) כי פירוש ס' שמות לא ראב“ע עצמו כתבו, רק אחד מתלמידיו כתב מה ששמע מרבו. ס' אהל יוסף שהזכרת איננו בידי, אמנם (לפי מה שעיני רואות לעת עתה) נראה לי ברור כי סברה זו יש לה מבטלין הרבה כנגדה. ותחלה אמר כי מה שהבאת מפסוק ובשל מבושל במים היא ראיה לסתור, כי מלות “ואני הכותב מוסיף על דברי זה החכם כאשר שמעתי מפיו” מוכיחות בלא ספק כי ראב”ע כתב ספרו, והכותב (הוא המעתיק) הוסיף בו דברים ממה ששמע מפיו, ואם ראב“ע לא כתב כלום, רק התלמיד כתב מה ששמע, איך אמר ואני הכותב מוסיף? היתכן להוסיף על מה שעדיין לא היה? באמת הדבר כ”כ פשוט בעיני שאני תמה איך יצאה כזאת מתחת ידך, ואני חושד את שכלי, אולי יש כאן דבר המעלים ממני צִדְקַת משפטיך.

בענין את הכבש האחד (שמות כ“ט ל”ט) נ“ל ברור כי בספר שהיה ביד ראב”ע באותה שעה ובאותו מקום שפירש ס' שמות היה כתוב את הכבש אחד, וכן מצא Kennicott בקצת ספרים; וסוף סוף הלא גם לפי דעתך תצטרך לומר שכך היה כתוב בספרו של אותו תלמיד, כי אמנם אותו תלמיד שכתב פירוש ראב"ע על כל ס' שמות רק ממה ששמע מפיו, לא עם הארץ היה ולא עטלף היה.

ולענין מן הוא (י“ו ט”ו) נ“ל או שרבנו שלמה שהזכיר איננו רש”י, אלא שלמה אחר, או שראב“ע קרא כן באיזה מפרש, ושכח, וסמך על זכרונו, וייחס הדבר לרש”י בטעות הזכרון.

אמנם כללות הענין הזה, היות פירוש ראב“ע על שמות מלאכת אחד מתלמידיו, הוא דבר שאין הדעת סובלתו בשום פנים, ואינו אלא חוכא ואטלולא. היעלה על הדעת כי ראב”ע כתב הפירוש על כל התורה, וגם עשה לו הקדמה, ואח“כ ישמיט ס' שמות ויפרש הספרים שאחריו עד סוף, ואעפ”י שנשמט מלכתוב פירושו לס' שמות, עשה לו פירוש בעל פה ולמדו לתלמידו, והתלמיד הזה שמר בלבו דברי רבו על כל פסוק ופסוק ועל כל אות ואות? ומי עור ולא יראה לשונו של ראב“ע ודרכיו ונתיבותיו ומחשבותיו בפירוש ס' שמות, הכל כמו בכל יתר ספריו? מריה דאברהם, הגם: נאם אברם אסיר תקוה וכו' אינם דברי ראב”ע? וכן: תנה עֹז אבי המון (כנוי לאברהם שם המחבר) לשֵם והודֵה, בהגיעך לראש אלה פקודי, הגם זה לא לראב“ע? ומליצת אמר אברהם המחבר הנמצאת עד שש פעמים בס' שמות גם היא לא לראב”ע? ומלת המחבר לא תעיד שהוא חִבֵר גם הפירוש כלו מלבד אותם המאמרים שחתם שמו בראשם? חי נפשי נוח לי לומר שלא היה מעולם איש ששמו ר' אברהם בן מאיר אבן עזרא ספרדי, משאומר שהיה האיש הזה ושכתב הפירושים המיוחסים לו על רוב ספרי המקרא, ושאמנם פירוש ס' שמות לא לו הוא.

ולענין שאמרת שהיו מפירוש ס' שמות מהדורות שונות, בזה מסכים אני עמך, אך לא מתלמידים שונים, רק מראב"ע בעצמו.

ואבואה לעניני אגרתך היקרה, ארבעה מקומות בנביאים שבהם פעל רצח מתורגם קטל נפש כמו לא תרצח לא תקטול נפש לא יוכיחו כלל לשטתך יותר מלשטתי, כי מי מערב שתאמר כי לכך נוספה בהם מלת נפש להורות שהכוונה על הריגה שלא ברשות? ומי מכריחך שתאמר שאלמלא מלת נפש היה במשמע כריתת עצים או קנים? ובפרט אחר שגם בלשון סורי ושומרוני וערבי וכושי אין קטל אלא הרג נפש3, ואחרי שתרגום רוצח קטולא, ואעפ“י שמצד גזרתה המלה קרובה לקטַע, קָרַע, קָצָה, קָצַץ, שענינם כריתה בעלמא, הנה ככה שרש קטב גם הוא אח לקָצַב, קָטַף, חָצַב וחָטַב, שענינם כריתה בעלמא, ואעפי”כ מלת קטֶב מיוחדת להריגת בעלי נפש.

אמנם בגוף ענין חקירתך, שתרגומי אונקלוס ויונתן בבבל חוברו, הנה דעתי נוטה להסכים עמך, וקרובין ונראין דבריך בעיני, גם כי עדיין לא אגזור אומר ולא אחרוץ משפטי, ובפרט שהוא נגד עדות התלמוד, ויש לטעון עליך כל מה שטענת עלי על דבר תרגום יוני המיוחס לשבעים. ובס' יא“ר מצאתי: “תבלול, יש בתרגומים חלוף נוסחאות, ובערוך בערך חלז: בפרק על אלו מומין היה בעינו דק תבלול חלזון נחש וכו‘, גמרא, חלזון מום קבוע לשחוט עליו הוא, וזהו נחש שמנומר עינו כנחש, ויש מפרשים חלזון הוא תבלול, ותרגום בבלי או חלחיז בעיניה, תרגום ירושלמי חלזונא; וצריך עיון כי לפי זה נראה שהתרגום שלנו נקרא תרגום בבלי, והלא אונקלוס הגר מפי ר’ אליעזר ור' יהושע אמרו, וכלם מא”י היו; ואפשר שלמד לפניהם וירד לבבל, או אפשר שהוא עשה התרגום ירושלמי בעצמו, וחכמי בבל העתיקוהו אח”כ ללשונם" עכ“ל ס' יא”ר.

ומה שמַטֶה דעתי לדעתך שתרגום התורה והנביאים נעשה בבבל הוא ענין אחר שבא בדעתי מקרוב, כלומר שנתחזקתי בו מקרוב, אחר שנים הרבה שבא בדעתי דרך ספק ופקפוק, והוא ענין הצריך דרישה וחקירה, ואתה ידידי ברוחב בקיאותך תוכל לתמכני ולהאיר עֵיני, והענין הוא זה. מה שאמר ר' אליה בחור ואמרו גדולי חכמי אומות העולם כי בעלי הנקוד היו אנשי טבריה, וכן מ“ש ראב”ע כי מהם קבלנו כל הנקוד, נ“ל כי זו השערה שאין לה על מה שתסמוך, כי אמנם אנשי טבריה היו בקיאים בהדגשת הרי”ש, והנה בעלי הנקוד לא הדגישו הרי“ש; וכן בעל ס' יצירה (שנראה מצחות לשונו שהיה מא"י) אמר בג”ד כפר“ת. ומלבד זה הנה טבריא היא בארץ הגליל, וידענו כי אנשי הגליל לא הקפידו על לשונם, ואיך יתכן שיהיו הם כל כך מדקדקים בידיעת התנועות והטעמים, ושתתפשט כוונתם בכל ישראל, והם היו בחזקת שלא הקפידו על לשונם? וכן פסוק הנה אנכי בא אליך בעב הענן לא פסקוהו בעלי הטעמים לתלתא פסוקי כקריאת בני א”י, אלא כקריאת בני בבל. והנה נ"ל כי כדרך שנתפשט תלמוד בבלי בכל ישראל כן פשט ונתקבל תקון הנקדות והטעמים, על ידי המורא הגדול שהיו כל בני הגולה יראים ומכבדים את גאוני בבל.

והנה עתה מקרוב אחר הַחִלי לעשות מהדורא תניינא לפירוש ישעיה ראיתי בקצת מקראות כי בעלי הטעמים והמתרגם לדבר אחד נתכוונו, ונטו מעל דרך הפשט כדי לתקן הלשון בשביל ההדיוטות, כמו בפסוק לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי וגו', ובפסוק יושב על כסא רם ונשא, ובפסוק שרפים עומדים ממעל לו (בפירושי הארכתי וכאן אפס מקום); וזה מקרב לדעתי שתרגום יונתן בבלי הוא. ולפי זה קרוב אני מאד לקבל ממך כי אנקלוס הוא עקילס, כמו כי אונקלוס לא היה ולא נברא (אוי נא לי כי אחרי היותי אוהב גר, הנה ידי עם מבקשי נפשו, להשמידו מתחת השמים!), רק אנשי בבל כנו כן את תרגומם להקנות לו שם טוב, כי איננו מלא דרשות כתרגום ירושלמי, אבל הוא אחר לשון המקרא כדרך עקילס (גם כי באמת נוטה הוא באמת מאד מעל דרך עקילס). אלא שעדיין יקשה, אחרי שעקילס תרגם גם הנביאים, מה ראו ליחס תרגום נביאים ליונתן ולא לאונקלוס? ועתה ידידי עשה אזניך כאפרכסת, ושמע תירוץ הקושיא הזאת. יונתן בלה"ק כמו Theodosion 4בלשון יוני. והנה טיאודוציון תרגם גם הוא את המקרא, אך נטה מעט מדרך עקילס, ובחר בהעתקה חפשית, להוסיף ולגרוע מלשון הכתוב, וזה הלשון

Moreri: Théodosion d’Eschese, vivait sur la fin du II siècle. Il fut disciple de Tatien, puis

sectateur de Marcion, et ensuite passa dans la Synagogue des Juifs, ou il fut reçu à condition qu’il traduirait l’ancien Testament en langue greque. Ce qu’il fit dans l’empire de Commode. La première traduction des livres sacrés est celle des Septante. La seconde est celle d’Aquila, suivie de celle de Théodosion. Elle était plus hardie que celle d’Aquila, et l’on y trouvait beau־coup de choses ou retranchées, ou ajoutées, comme Origène l’à remarqué (Hist. crit. du vieux Testam. P. 237)

וז"ל Richard Simon: Sa mothode5 (de Théodosion) est de s’appliquer plus à traduire l’écriture selon le sens, qu’ à rendre les mots purs du texte, en quoi il est fort différent d’Aquila

הלא נבין עתה מפני מה ייחסו תרגום נביאים ליונתן ולא לאונקלוס. ומובן ג"כ כי אחר שייחסו הבבליים את תרגומם ליונתן, בקשו להם איש ששמו יונתן שהיה ידוע לשם ולתהלה, ומצאו להם יונתן בן עוזיאל תלמידו של הלל, וייחסוהו אליו, ולסדר זמנים לא חסו, והרבו ספורי הנפלאות להגדיל מעלת תרגומם, הכל על דרך שעשו אנשי אלכסנדריה. – שים לבך עליה, עוץ ודבר. ואני תהלה לנורא עלילה אשר העיר אותך ידיד נפשי לצאת גם היום לקראת נשק לערוך ולהשלים לפני טענותיך על תרגום אנקלוס, כי על ידי זה נתעוררתי לדרוש ולחקור במה שלא השלמת לבאר, ומצאתי מה שמצאתי, לא ידעתי אם הבל ואם אמת, ואתה ידידי תחקור ותשפוט. ומה שנחוץ לי יותר שתחקור בו ותאיר עיני בו הוא ענין בעלי הנקוד והטעמים, שאני אומר שהיו בבליים, וצריך אני לומר שכבר היו בבבל כת של חכמים העוסקים לא (כמו האמוראים) במשנה ובתלמוד, אבל במקרא, ואולי הם הנקראים סופרים, שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, ואולי מהם היו תלמידי התנוקית (מקרי דרדקי), ומהם היו (אחר זמן) בן אשר ובן נפתלי, ואחריהם בעלי המסורת, כלם בבבל.

וידעתי כי יתכן להקשות עלי ולומר כי בן אשר היה בטבריה, ממה שמצאנו בסוף תנ“ך גדול דפוס בומבירג שנת רע”ח כתוב לאמר: "זה ספר מדקדוקי הטעמים שהחביר ר' אהרן בן אשר ממקום מעזיה הנקראת טבריה אשר על ים כנרת מערבה, אלהים יניחהו על משכבו ויקיצנו עם ישני אדמת עפר, המשכילים והמזהירים יזהירו כזוהר הרקיע בגן עדן.

שער הטעמים, שנים עשר רשומים, במאורות מקויימים, מהם קטנים ומהם רמים, חרוזים ולא נעלמים, בפי נבונים וחכמים, בשום שכל חתומים, תחלה הוא הטפחא, אשר לאחיה (נ"ל לאחור) מתוחה, במהרה בא לשיחה, וסמוך לה אתנחה (וכו' וכו'). והנה אפשר היה לי להסכים בזה שבן אשר היה מא“י בלי שתצא מזה שום הוכחה על בעלי הנקוד שגם הם היו מא”י. אמנם אשר אני אחזה לי כי הספר הזה מזוייף הוא, ולא לבן אשר הוא, וראיה לזה היותו בחרוז, מה שלא היה נוהג בינינו עד סוף ימי הגאונים וראיה גדולה לזיוף הספר ההוא הוא מה שכתוב בסופו, וז“ל: “הדה מסורתא דמסר דוסא בר' אליעזר בר אפסייה דקביל מר' יהודה בבלאה דקביל משמעון אבוהי, והוא קביל מרב אדא, ורב אדא מרב המנונא די אפיק בנהרדעי, והוא קביל מן מנקיי די גליה (נ"ל גלה) מארעא דישראל לבבל דאגליה רופס (אולי רופוס), כי היכי דלא תהוא אוריתא בארעא דישראל. וסכום אוריתא ונביאים וכתובים עשרים וארבעה ספרי די סמכו (אולי סמנו, או מנו) כ”ד לא טעי (אולי ולא טעו) תרתין רבוין (רבוון) ותרתין אלפין ושבע מאות וארבעין ושבעה, לא פחות ולא יותר; הני פסקי דפלגי עליהן ספרי נהרדעי לא מרובכם, וידעת כי ה' “. כל ענין המסירה הזאת מר' דוסא וכו' נ”ל זיוף גמור, מלבד ההפרש שבענין פסוקי תנ”ך שהוא חסר שנ“ג פסוקים ממה שעולה בידנו לפי המנין הנמסר בספרינו בסוף כל ספר וספר. וכבר הביא מחבר צרפתי (אינני זוכר שמו) את המסרה הזאת לפי מה שמצאה בס' כ”י בהביבליאוטעק של מלך צרפת, כמוצא שלל רב, ולא ידע שהיא בדפוס מאז משנת רע"ח.

ובשובי לענין בעלי הנקוד, הנה פסוק אחד היה קשה לי, והוא וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים שהטעמים אשר בו מתנגדים למה שבא בתלמוד בבלי (כריתות ה'), והם מסכימים עם תלמוד ירושלמי (שקלים ר"פ ששי). אמנם אחרי התבונני בכריתות מצאתי כי קנמן בשם מחציתו חמש מאות הם דברי תנו רבנן, לא דברי אמורא בבלי, והואיל וכל תנו רבנן הם דברי תנאים, והם חכמי א“י, הנה לנו כי חכמי א”י עצמם היו חולקים בענין זה, והנה בה“ט בחר לו אחת משתי הסברות (היותר מתישבת על פשט המקרא), ולא שהניח דעת הבבליים ודבק בדעת חכמי א”י.

עוד יקשה פסוק לשחוק אמרתי מהוֹלָל, שחכמי בבל (שבת ל') היו קוראים מְהֻלָל (ואינם דברי ר' תנחום דמן נוי אלא דברי הש"ס); ויש להשיב כי מצאנו שהיו חכמי תלמוד בבלי מסופקים וחולקים בקריאה (מלבד הא דר' ישמעאל ור' עקיבה על כי טובים דודיך מיין, ומחלוקת ר' יהודה ורבנן (מנחות כ"ז) על מבית לפרכת, וחמש מקראות שאין להם הכרע שכלם בין חכמי א"י), כגון לרב חסדא מספקא ליה, לאיסי בן יהודה פשיטא ליה, וכן (מציעא קי"ב) מחלוקת בין רב חסדא ורב הונא על וקבע את קובעיהם נפש. א"כ הואיל וכבר נכנסו הספקות והמבוכות בקריאה, איננו רחוק שבעלי הנקוד מצאו עצמם מחוייבים לפסוק הלכה לפעמים נגד דעת יחידים וגם נגד דעת רבים ולפעמים נגד התרגום, כמו בפסוק ותשלח את אמתה, ובפסוק ונתן לאשר אָשַם לו, ובפסוק ונַסְתָּם גיא הרי.

עד שאתה מסייעני מתרגום סורי, בא ואסייעך מתרגום ירושלמי, וזה לשוני בפירוש התורה מהדורא קמא (שנת תקצ"א): “המאררים, תרגום ירושלמי (המכונה ליונתן) בדוקיא, סורי בָחרֵא (בוחנים), שומרוני דמבארים; אולי מאררים כמו מאלליא (תָרִים) בחלוף ל' ור', כמו להצהיל פנים משמן במקום להצהיר, וכן המרכבה לרכש יושבת לכיש, אלמנה ארמלא; ואין נראה לפרשו לשון קללה, כי עקר טבעם לא היה להזיק אלא לבחון בין טהורה לטמאה, ועוד אם היה מאררים לשון מארה, היה ראוי שיאמר ובאו בה המים המרים למאררים, לא המאררים למרים, שנראה כי אין רע אם היו מאררים בלבד”.

והנה זה סיוע לדעתך שתרגום סורי מעשה איש יהודי ובא“י, כי כאן הוא מסכים עם תרגום ירושלמי ושומרוני, וזה ג”כ סיוע לדעתך (ולדעתי מהיום) כי תרגום אונקלוס בבלי הוא ולא בא“י נעשה, כי כאן הוא מתרגם מלטטיא כנגד שלשת התרגומים מא”י.

דבריך ידידי על תרגום סורי נכוחים ויקרים.

מה שאמרתי על ומזרעך טעות היתה בידי, כי לא דקדקתי אחר הוראת מלת בְנִין, ומשפטי בטל ומבוטל.

זה מקרוב קניתי ס' יהושע ושופטים וס' במדבר, ופירוש דון יצחק על המורה שהדפיס רמ“ל, וראיתי כי אעפ”י שלקה באצבעך חמשים ומאתים מכות עדיין שכלו מזוהם ומבולבל, ודעתו צחה עליו, לדבר גדולות ושבושים בגאוה ובוז, ומי לא ילעג למבוא שכתב לס' שופטים? ומי מבין לא ימלא צחוק פיו על כמה הגהות והערות ופירושים שכתב בפירוש המורה לדון יצחק? כגון (דף ג' ע"ב) מעמד הר סיני שהכניסו במקום ידיעת מציאות האל, ועירב חכמת האלהות עם חכמת הטבע, וכגון (דף ט' ע"ב) חוש המשותף שלא ידע שהוא commune sensorium, ותרגמו sensus communis, געמיינגעפיהל, ופירשו חוש ההרגש!! כמה לא חלי ולא מרגיש! וכגון דברי דון יצחק (דף ט"ז א') “נראה שממה שאמר באשה לקח בסברה מה שראוי לאיש”, שלא הבינם ותיקנם לפי דעתו, ופירש בהם דברי שגעון. ובדף נ“ב א' כתב: ובפוליגלוטי אשר לי שנדפס בפקודת פיליפוס השני מלך שפניא. שנת ש”ע לאלף הששי! והלא לא נדפסה אלא בשנת של“ב. ובחלק ב' דף ג' ע”ב האריך לשון בגדר האמונה והוא רחוק מידיעתה כרחוק מזרח ממערב. ושם דף ד' ע"ב כתב כי ס' אור ה' לרבי חסדאי הוא פירוש לס' המורה! נראה שלא ראה אור ה' מימיו. וזולת אלה שבושים חסתי על זמני מללקטם.

והנה בס' במדבר בהמעמד (לא יאמרו העוברים ברכת ה' אליו) הוא מתפאר להשיג על דברי באוהב גר בלא דעת ובלא תבונה. אמר כי בתוך המחנות מתורגם בגו משרִיתָא (לא משרְיָתָא ל' רבים) מפני שהוא חסר ו'. אמר (ב' ל"ד) כי לזרעיתוהי נכון לפי דקדוק הלשון, ולא ידע שאין כנוי תוֹהי אלא שבוש, כי רבוי הנקבות לא יקבל בארמית שני סימני הרבוי כמו בעברית (אבותיך אבותיו וכו') אלא סימן אחד (אָבָהָתִי, אֲבָהָתָךְ, אֲבָהָתֵהּ), ולא ידע כי סימן הרבוי הוא הקמץ שלפני הת“ו (אבהָתִי, אֲבָהָתֵהּ) ושהנכון זַרְעיָתֵיה. ובתרגום ילידי הענק (יג כ"ח) החזיק בנוסח בני גבריא, ואמר כי למטה (ל"ג) בני ענק הוא שם עצם פרטי, ולא ראה כי פסוק כ”ח ול“ג ענין אחד הם ומאמר אחד הם במלות שונות; ואם ענק הוא שם פרטי א”כ איש אחד הוא ולא אנשים הרבה, ולא יתכן לתרגם בני גבריא. ומה שאין מלת ענק מתורגמת בפסוק ל“ג הוא שלא לכפול שלש פעמים רצופות גבריא בני גבריא מן גבריא; כמו נתונים נתונים שתרגם מסירין יהיבין, וכמהו רבים. ועל למרים (ה' כ"ד) כתב: “ת”א למרר, וזה מסכים עם לשון הכתוב, ובפוליגלוטא אנוירשא מצאתי לִלְוָט; וכן הביא החכם רשד”ל בשם ספרים אחרים ואמר וכן עקר. ומי יתן ואדע אם היה כתוב בספרו של אונקלוס ובאו בה המים המאררים לאלה או לקללה, כי לולא זה אין לאל ידנו להכריע ולתקן לפי גרסא זו" והוא לא ראה שאם היה שתרגם אונקלוס (דרך תקון) ללוט, יתכן שֶשִנו המעתיקים והגיהו למרר, כדי להשוותו אל העברי, אכל אם תרגם אונקלוס למרר, מהיכן להם למעתיקים להגיה ללוט? ומלבד דברים אלה וכיוצא בהם הבלתי מדוקדקים, היה נוסח התרגום בדפוס רמ"ל מלא שבושים ככל שאר הדפוסים האחרונים בעניני הנקוד, מפאת העדר ידיעת האיש הזה בדקדוק לשון ארמית.

והנך רואה כי דבר.נקל היה לי לדקדק אחרי האיש ולפרסם שבושיו אחד לאחד, ומה גם כי אמצא המדפיס כאן שמיד מסייע לי בלא ספק, אמנם מלבד שאני חס על זמני, הנה לבבי בורח מהזיק לאיש הזה, כי שמחת נפש הוא לי היות בישראל בעל דפוס, ומה גם כי הוא מוציא לאור ספרים קדמונים כ“י, והנה בכל לבבי ובכל נפשי אדרוש שלומו וטובתו, לתועלת הלמודים ולכבוד האומה, וגם אני עם לבבי להדפיס אצלו דקדוק לה”ק בלשון איטאליאה, ואם היה חכם ושומע לעצה הנה בלא כסף ובלא מחיר יכול הייתי להועילו בענין הגהת התרגום6 ובכל ענין שידי מגעת, כי בלב שלם חפצי ותשוקתי שיצליח במלאכתו, ודפוס ספרי ישראל בידו יצלח. ואתה ידידי אם אתה כותב אליו עשה בחכמתך, והשתדל בהבאת השלום, וכל מה שתרצה להעתיק לו מדברי אלה הרשות בידך להעתיק לו.

על מלת פלמוני נ“ל שכבר כתבתי לך זה ימים ושנים איך היא מתורגמת בתרגום סורי הנדפס במילאנו, וכעת אין הספר בידי, כי בעליו (ידידי כמ"ד יוסף אלמנצי) הלך בדרך מרחוק, ונ”ל שאין המלה הזאת מתורגמת, וכן עיינתי בתרגום השבעים ומצאתי Phalmoni.

רחוקה מדעתי מאד השערתך על מלת Liber מן בר, ובפרט כי אין אומרים Liber בל' יחיד על ההוראה הזאת, אלא תמיד בל' רבים Liberi, ונראה שהוא לשון הונח מקדם להבדיל בין הבנים והעבדים.

הודיעני נא ידידי בצמצום מה משפט ספרך היקר ערך מלים, אם הוא כולל כל מלות לשון התלמוד והמדרשים גם אותן שבאו בערוך, אם לא; והודיעני אם תקבל מידי רשימת קצת מלות שיש לי או לחביבי אבי"י איזה חדוש על דבר גזרתן מלשון סורי או יוני, או חדוש מכל צד שיהיה, כי עתה מקרוב עשיתי דקדוק ללשון התלמוד.

ועתה הנה אנכי נותן לפניך, ידידי, פירושי על מלת פָתְהֶן (ישעיה ג' י"ז) כי תאב אני, וצריך שתתן לבך ותאיר עיני על מה שדנתי בו, וז"ל: פתהן יערה: יגלה מצחן ויוליכהו ערום מתכשיטים שעל הראש (וכו' וכו' יע"ש).

ולבלתי אניח הנייר חלק הנני נותן לפניך אלף אלפין7 להחכם הבדרשי:

ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפש אוהבך בכל לבבו החותם פה פאדובה י“ג טבת תקצ”ד.

שמואל דוד לוצאטו.


Nr. XCI
An A. B. Piperno Livourne
Ante I. 4 Nr. d’ordre de I’Index raisonné 80
5.2.1834

כ“ו שבט התקצ”ד

לכבוד החכם השלם כמוהר“ר אברהם ברוך פיפירנו נ”י החיים והשלום.

זה ימים ושנים כבר כבדני כבוד מעלתו במכתבי ידידות, והשיבותיו כאשר עם לבבי, ואח“כ מנעוני הטרדות מהתעלס עמו עוד באהבים, ונתפרדה חבילת ידידותנו, ואחרי כן זה שתים או שלש שנים שמעתי בשמחה את יקר תפארת מדותיו הטובות בעיני אלהים ואדם מפי אחי אמי כמר יהודה לולי זצ”ל, ועתה המוביל כתב זה שנה ושלש כיהודה ועוד לקרוא באזני את כבוד תורתו וחכמתו, ורוח נדיבתו, וחסדיו אשר עשה עמו, וכי ברכו ה' ויתנהו לחן ולחסד בעיני כל יודעיו הקרובים והרחוקים, שמעתי ואשמח. אז הכה לבי אותי לאמר הנך כאשֵם אשר הֵפַרת את האחוה עם איש אשר כזה. על כן חשתי ולא התמהמהתי, ואֹמר לא אשחר פני מעכ"ת ריקם, והנני שולח לו תשורת עני בן יונה או תור, הוא מאמרי אוהב גר, ואתה אדוני היקר על קן צפור יגיעו רחמיך, ואם מך הוא מערכך יהיה לך לעד אמת ונאמן כי יקרת בעיני נכבדת ואהבת נפש אהבתיך, ולעשות רצונך חפצתי.

ועתה אדוני היקר הנה נא זה שתים ושלש שנים ידעת· את האיש הזה מוכ“ז משתדל להגדיל תורה ולעשות נחת רוח לאוהביה ע”י הבאת ספרי לה“ק ממקומות רחוקים והוצאתם ממצפוניהם, אשר עי”כ ישוטטו ברבים ותרבה הדעת, ובחנתיו גם ראיתי פעלו ישר ונאמן, ע“כ לא אמנע טוב מבעליו, ואבקשה פני מעכ”ת אף ידו תכון עמו לעזור לו במכירת ספריו אשר יביא לשם, ולהיות לו למליץ להמציא לו ספרים אחרים לקנות, ולך אדוני תהיה צדקה.

אתה עתה ברוך ה‘, ברוך אברהם לאל עליון, ינשא ה’ את כסאו למעלה למעלה, ויצליחהו בכל משלח ידו, וישביעהו שובע שמחות, ואדוני שלום וביתו שלום וכל אשר לו שלום, כנפש ידידו ועבדו המוכן לשרתו, הכו“ח פה פאדובה בחודש אחד עשר בששה ועשרים יום לחדש שנת תקצ”ד.

הקטן שד"ל


Nr. XCII
An Marcus Hirsch Jolles Lemberg.
13.2.1934

י"ד שבט 5895

לכבוד החכם המפואר מוהר"ר מרדכי צבי הכהן יאללעס שלום

אגרתו ואגרת בנו המשכיל והנבון שי' קבלתי, וגם שני העקסעמפלארען מס' עת לדבר, ומסרתי האחד ליד מר שארי הרב דפה, והוא מודה עליו במאד מאד למעלת המחבר בנו שי‘, וגם אני כמהו, ופעם אחרת אכתוב לו משפטי על ספרו. ועל דבר החמשים עקסעמפלארען שאמר לשלוח לי למכור בעד חצי רייניש (נ"ל חצי גולדען, כלומר ל' קרייצער, מעות כסף), אני אעשה מה שבידי לעשות אך מאשר ידעתי אנשי איטאליאה ומיעוט חפצם בעו“ה בספרי לה”ק, כמדומה אני שהמחיר הזה יהיה יקר בעיניהם לס’ קטון הכמות כמו זה, לכן הנני מודיעו כי אני אראה הספר ואודיע טיבו לכל מי שיזדמן לי גם בעיר הזאת גם בקצת ערים אחרות, אך לא אתאמץ לפצור בם למען יקנוהו, כי אינני לא סוחר אשר עיניו ולבו אל הפראוויזיאן, ואף אינני מכלל קאקי חיורי דמלשלחי גלימי דאנשי, ובפרט אחר שידעתי בהודאת בעל דין כי בנו המשכיל שי' איננו צריך לכך. והנני מצפה לתשובת אדוני, אם אפשר לנכות מן המחיר הקצוב, ואז ימחול לכתוב לי אם שלום לידיד נפשי החכם המופלא כמוהר“ר שי”ר. ושלום אדוני ושלום בנו הנבון ושלום כל בני ביתו ישגא כנפש הכו“ח פה פאדובה היום י”ב שבט תקצ“ה, ידידו ועבדו שד”ל.

ידוע יהיה לאדוני כי בליוורנו מדפיסים כעת שארית הס' הנכבד פחד יצחק, וכבר יצא ממנו כרך של מ' דפים, הכולל מערך מאבד עד ערך מולך, ומחירו בקירוב א' גולדען וחצי מעות כסף כאן בפאדובה. ואומרים כי מהרה יצא כרך אחר, וכן עד גמר המלאכה. והודעתי זה לאדוני מפני שהגיד לי האיש המביא הס' לבית הדפוס כי יש אנשים ממדינתכם המתכוונים להנאת עצמם ומייקרים את השער, ועל ידי כן לא קפצי עליה זביני, וזה גורם לו רפיון במלאכתו מלאכת שמים.


XCIII
An Abr. Mendel Mohr Lemberg
Q־R petit ג No. d’ordre de I’Index raisonné 81
9.4.1834

כ“ט אדר ב' התקצ”ד

לכבוד ר' אברהם מנחם מאהר ברכה ושלום

טרדותי המרובות, וצרותי ג“כ לא יתנוני לקבל מידך הכבוד אשר כבדתני באמרך לשלוח אלי ספרך למען אחקור ואבדוק דבריך ורעיוניך, ומכל מקום אחרי אשר קִדַמת פני לא אמנע מתת לך עצה כאשר עם לבבי, קחנה וכתבה על לוח לבך. לא טוב הדבר לצעיר לימים שיהיה תחלת מה שיוציא לאור תפישות על חכמים מפורסמים וצדיקים, כאשר עשית בבקורת שלך בתפשך על ספרים חדשים גם ישנים וכאשר עשית בציר שליח שלך בהשיגך על החכם המפורסם הר”ר יש“ר ידידי וידיד כל חכמי הדור. אך זאת עשה, אם חננך האלהים רעיונות חדשים הציגם לפני חכמי ארצך, ובפרט לפני ידידי החכם המופלא שי”ר, ואם יהיו נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת אז תפיצם בישראל; אך מהשגות ותפישות על זולתך, הנח ידך, כי לא בזאת תהיה תפארתך.

ואשר אמרת על ידידי החכם יש"ר כי אולי יבוש להגיד כי אין מענה בפיו להשיב לשאלותיך (להשגותיך), חלילה לו מזאת וביודעו ומכירו (זה י"ו שנים) קאמינא, כי אוהב אמת הוא עד מאד ומודה על האמת. ואמנם לא לכבוד הוא לך לחשוב כזאת על איש אשר כמהו ויותר היה ראוי לך לחשוד את שכלך ולומר “שמא דברים בטלים היו השגותי” ואז היה לך לערוך דבריך לפני גדולי חכמי ארצך ולשמוע מה בפיהם. 

וכן מי ישמע לך כאשר תדבר עתק על מפרשי המורה הקדומים? ואם לא דברת אלא על בעל גבעת המורה החרשתי, אך מי לא ידע כי עוד מבלעדיו יש לנו פירושי ר' שם טוב והאפודי וקרשקאש? ומי צעיר לימים יתפאר להיטיב פירושו מפירושיהם? הנגלו לך שערי הפילוסופיאה של אריסטו ושל חכמי ערב (אשר דבק בה הרמב"ם, ואשר כהיום כמעט כבר נשכחה) יותר ממה שידעוה המפרשים הנ"ל אשר היתה בימיהם מפורסמת אצל כל יודעי ספר? הלא אלה דברים אשר לא יכנסו אל הלב (כמליצתך), לכן גם מזה אם בקולי תשמע תנח ידך.

אם נפשך טהורה כאשר אקוה תשמע לעצתי המובאת לך להנאתך ולטובתך ותברכני נפשך.

אתה עתה ברוך ה'.

ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפש הכו“ח פה פאדובה כ”ט אדר שני תקצ"ד, אוהב לכל שוחרי הטוב והתושיה

שד"ל.


Nr. XCIV
An Isack Fischmann Lemberg
Q־R petit ד Nr. d’ordre de I’Index raisonné 82
9.4.1834

כ“ט אדר ב' התקצ”ד

לכבוד ר' נחמן יצחק הכהן פישמאן ברכה ושלום

אחרי ההודאה לך על אשר כבדתני בהתנדבך לשלוח אלי ספרך קשר שבנא, למען אחקור שיריך והקדמתך, אגיד לך כי טרדותי המרובות, וצרותי ג"כ, לא יתנוני לעבוד את העבודה הזאת.

ואמנם אחרי אשר שחרת פני ובקשת עצתי, שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך. ערבוב הענינים בספרים מורה על הרוב על בלבול מוח הכותב, או על גאה וגאון הדוחפת אותו להוציא כל רוחו, גם אם יהיו הדברים חוץ למקומם. ועתה מה ענין למציאות האל וחשאיות הנפש עם קשר שבנא, ומהיכן נשתרבבו החקירות ההן בהקדמת שירתך? הלא ההקדמה צריך שתהיה מענין הספר, לא זולת.

ולענין השירים אחרי אשר לפי דבריך נָעַם כנורי לאזניך, הנה מה לך עוד כי אם לקרוא דף אחד מכנורי ואח"כ דף אחד משיריך, הלא אז אזנך מלין תבחן. ואם תמצא שירי נעימים משיריך אז תשתדל להגיה ולתקן שיריך עד שידמו לנעם שירי, או תמשוך ידך ממלאכת השיר; ואם תמצא שיריך נעימים משירי, אז תדע כי אינך צריך לי, ושהבאת שיריך לפני לא לעזר ולא להועיל תהיה לך. אתה עתה ברוך ה'.

ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפש הכו“ח פה פאדובה כ”ט אדר שני תקצ“ד, אוהב לכל שוחרי הטוב והתושיה שד”ל 


Nr. XCV
An S. L. Rapoport Lemberg
D־E petit 4 Nr. d’ordre de I’Index raisonné 83
18.4.1834

ט' ניסן התקצ"ד

לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא שי"ר ברכה ושלום

עד פה הגעתי מן הקצור אשר קצרתי בעבורך ידידי היקר מס' חיי יהודה שבא לידי כ“י, בשעה שהגיעתני בעצם היום הזה אגרת מהחכם רמ”ל וז"ל:

בעז“ה בראשון לחדש האביב תצד”ק לפ"ק.

שלום וברכה אושר וחיים אל כבוד גבר חכם בעוז המליץ המפואר החוקר הנשגב הרב הגדול מוה' שמואל דוד לוצאטו נרו יאיר כזהר הרקיע!

הנה שמועה לא טובה באה אלי במכתב ידידנו הרב המפואר החכם הכולל ר' שלמה רפאפורט נ“י, נבהלתי בשמעי גערת חכם כי היטב חדה לאדוני על אשר העפלתי להעלות השגה אחת נגד דעתך בענין התרגום לברכת כהנים – חי אני! כי לא עלה על לבי להוריד נזר הכבוד מראש איש רם ערך כמוך ולמעול מעל באדני – חלילה לי מעשות כדבר הזה! הן מאז ידעתיך בשם תפארתך יקרת בעיני ונכבדת, ומה מאד התענגתי בקראי ספרך המפואר אוהב גר, בכל מקום אשר זכרתיו נתתי לשמך יקר וגדולה, וכמה פעמים אמרתי לשחר פניך במכתבי ולכרות עמך ברית שלום, אולם החרשתי כי יראתי אולי נאחזת גם אתה באחוזת משנאי אשר קננו בעיר וויאנא; אמנם באגרת ידידנו הנ”ל נגלה אלי זכות לבבך ויושר פעלך בראותי כי יש את נפשך לתת מהודך על ספר המעמר, לעטרהו בהערות והגהות התרגום, ולשום עליו הדרת שמך – אם ככה אתה עושה לי ולתועלת הלמודים, תשואות חן חן לך! ולמען טובך אל תאחר לעשות כדברך, ושמחני חיש מהר בתשובתך היקרה, וזה יהיה לי לאות כי מצאת את לבבי נאמן לפניך. –

דברי מכבדך החפץ ביקרך משה סגל לנדא.

ד“ש לכבוד איש נבון וחכם המוכתר בכליל המעלות והמדות הרב ר' הלל דילה טורע נ”י!

אז חשתי ולא התמהמהתי לבא לפניך ידידי במכתבי גם כי עדיין מצפה אני לתשובתך בעניני החקירות אשר הבאתי לפניך למשפט; ועקר בואי לפניך היום איני אלא לומר לפניך מלה אחת אשר איננה צריכה, הלא היא: אהבתיך – הנה ידעתי כי חפצת בי, וכי יש את לבבך ישר כאשר עם לבבי; ודי בזה.– ידידנו החכם יש"ר הודיעני מחשבתך בענין מכתב עתי, וענין הבשורה שלא הניח הצענזאר שתדפיס, וענין חרון אפך ושכמעט קצת בכל המלאכה. צחקתי, ידידי, ואמרתי: איך נהפך האיש הצפוני (קר רוח איש תבונה) להיות כיושבי ארץ הנגב! –

ואולם חזק ידידי, אל תרף, הוצא לאור חוברת אחת קטנה ממכתבך, ועמה גם הבשורה, כי אז לא יעכב הצענזאר על ידך. – והנה גם אני גם החכם יש“ר בדעתנו להיות שמנו נקרא בין אוהבי ישורון, אלא שהחכם יש”ר חפץ לראות תחלה חוברת אחת, והבטחתי כי ככל אשר יעשה אעשה גם אני. חביבי אביי עתיד לשלוח לך רשימת ספרים כ“י אשר מצא בבית הקצינים טריויס (Treves) אשר הוא עתה מלמד בביתם לבן יחיד אשר להם. ואתה ידיד נפשי שלום ובנך המשכיל דוד שלום, וכל ביתך וכל אשר לך שלום, כלב הכו”ח פה פאדובה בראשון בתשעה לחדש תקצ"ד, ידידך בלב ונפש

שד"ל


Nr. XCVI

An S. L. Rapoport Lemberg

Nr. d’ordre de I’Index raisonné 848

Vol IV, post 57, à droite

18.4.1834


ט' ניסן התקצ"ד

קצור ס' חיי יהודה הנמצא כ“י ביד הגבירים הנכבדים יעקב ויצחק טריויס מויניציאה, ראיתיו ועשיתי ממנו הקצור הזה אני שד”ל, ושלחתיו לידידי הרב הגדול החכם מוהר“ר שי”ר ביום ט' ניסן תקצ"ד.

קדמוניו מצרפת יצאו – שכנו ימים רבים בויטרבו ואח“כ באו למודינא ושם גדלו ויעשירו וע”כ החזיקו בכנוי בני מודינא – והוא נולד וגדל בויניציאה – זקנו הגאון מוהר“ר מרדכי היה בבולוניא, והיה חכם גדול ומוסמך, והתחיל לעשות חבור כמו הבית יוסף, גם היה רופא גדול, והקיסר קארלו קוינטו עשה אותו קאואליי”ר די“ל ספירו”ן דור“ו, ומת בן נ' שנה בשנת צ”ר – אחד מאחי אביו של המחבר היה כמהר“ר אבטליון, ורוב ס' מ”ע לר' עזריה הוא קמח שטחן בריחים שלו, והוא הלך בשם קהלות איטליאה ודבר עם האפיפיור גריגורי“או י”ג פעמים רבות להליץ בעד הש“ס, ובא משם בכבוד גדול, כי השיג כל מה ששאל ונפטר בפירארה בן פ”ב שנה בשנת השע“א – אבי המחבר ר' יצחק היה חכם ובן י”ז שנה התחיל לשאת ולתת בחנות ההלואה, והצליח מאד, ונולדו דברי ריבות בין האחים ונמשכו יותר מל“ב שנה, ואם היו לאחדים היה ביניהם עושר יותר ממאה אלף – אביו נסע מבולוניא מחמת המציק גרוש האפיפיור פיא”ו קוינט“ו שנת הש”ך ובא לדור בפירארה – אם המחבר היתה מרת רחל בת כמ“ר יוחנן הלוי, והיא אלמנה מכמ”ר מרדכי גומפלן פארינצו אחיו של כמ“ר מאיר פארינצו הנקוב בשם בכמה ספרי דפוס, ובעלה השני הסב את שמה דיאנה – ותהר בשנת השל”א בשנת הרעש הגדול הכתוב בס' מ“ע, וינוסו לנפשם אל עיר ויניציאה ושם נולד המחבר בכ”ה ניסן השל“א, והרמ”ע מפאנו מל בשר ערלתו, וישבו בויניציאה כשמנה חדשים וישובו לפירארה – בן שתי שנים ומחצה אמר ההפטרה בבה“כ, ובן שלש שנים היה פותר הפרשה ומבין – בשנת השל”ה נסעו מפירארה ובאו לדור בקלונייא, ויהי היום והי' לומד משניות ביחד עם חברו גרשון כהן שהיה אח“כ ראש ישיבה בפולוניאה, והלכו שניהם אל המקוה לצחק, ונפל אל המקוה, ואחר זמן שעה אחת העלוהו משם – באלול של”ח באו לדור במונטאניינה, ושם ירד אביו מנכסיו מפני עלילות החשמן אלוויזי דאיסטי – בשנת הש“מ שלחו אביו לפירארה ללמוד ספר וחכמה, וישב שם שנה אחת, והתחיל לדרוש בבית המלמד, ורבו נבא עליו שיהיה דרשן גדול, גם למד לנגן, לשיר לרקד, ומעט ל' לאטין. ומקץ שנה חזר לביתו, לסבת שתים נשים המשרתות בבית רבו, אשר שנאוהו וימררו את חייו ברשע – באייר השמ”א שלחו אביו לפאדובה בבית כמוהר“ר שמואל ארקיוולטי, והוא אהבו אהבה נמרצת עד יום מותו, וישב שם שנה תמימה, ויקראהו אביו לשוב הביתה – בהיותו בביתו למד שתי שנים עם בחור אחד מאיטליאה אשר בא אז מצפת, שמו ר' משה בר בנימן מלארוקה בן בתו של הגאון כמהר”ר משה באסולה אשר אמנם באייר השמ“ד נסע והלך לציפרו ומת שם עודנו בחור, ועליו קונן המחבר קינה שמור, והוא אז בן י”ג שנה, ומאז חדל ללמוד עם רב קבוע, כי אם לבדו – ר“ה תמוז השמ”ט לבלתי עמוד בבטלה התחיל ללמד תורה לקצת ילדים, והתמיד באותה מלאכה עד שנת השע“ב על אפו ועל חמתו כי לא ישרה בעיניו – באלול השמ”ט באו הוא ואמו אל ויניציאה, ושם שִדֵךְ את בת אחות אמו לו לאשה, היא אסתר, היא היתה יפה בנשים וחכמה, ואחר שנה מתה קודם הנשואין בכ“א סיון הש”ן; ויפצרו בו קרוביה שיקח את אחותה, וכן עשה, ונשא אותה ביום ה' תמוז הש“ן, ושמה רחל. אז נתקיים חלומו שבא לו אחר שאלת חלום בתפלה בלי השבעה לראות האשה הנגזרת לזווגו, וחלם והנה זקן אחד אוחז בידו ויביאהו אל קיר אחד אשר שם תבנית מצויירת עם פרוכת לפניה, ויסר הזקן את המסוה ויראהו תבנית מ' אסתר הנז', ועודנו מביט בה נשתנית אותה צורה ותבא אחרת תחתיה, ולא קבע בה עיניו היטב – אח”כ חזרו למונטאניינה – ביום ב' אלול שנ“א נולד לו בן, ויקרא שמו מרדכי, ומת לו בן כ”ו שנים – ביום כ' כסלו שנ“ב מת אביו ר' יצחק בן ע”ב שנה – בכסלו השנ“ג הלך לויניציאה ולקח לו בית סמוך לחמיו, ותהי ראשית מלאכתו ללמד לנערים – בשבת נחמו השנ”ג התחיל לדרוש בבה“כ ברוב עם, ויתן ה' חנו בעיני כל שומעיו, ובזמן כתבו ס' ימי חייו כבר עברו יותר מעשרים שנה שהיה דורש בקביעות תמידי בכל שבת בשלשה וארבעה מקומות, ולא קצה נפש הקהל ולא תמלא אזנם משמוע דרשותיו, גם כומרים ושרים רבים ונכבדים באים לשמוע ומשבחים ומפארים אותו – ביום ב' חשון השנ”ה נולד לו בן שני, יצחק – בחנוכה השנ“ה הפסיד בצחוק קרוב למאה דוקאטי – יום ו' ניסן השנ”ה נולד לו בן שלישי, אברהם, ומקץ שנה מת בחולי ווארוֹל – בר“ח טבת השנ”ז נולדה לו בת, ומתה מקץ י“ז יום – בתמוז השנ”ז מתה אמו בת ס“א שנה – ניסן השנ”ח נולדה לו בת וקרא את שמה כשם אמו דיאנה – בחנוכה השנ“ט השטן השיאו לצחוק, ומאז ועד שבועות הבא הפסיד יותר משלש מאות דוקאטי – בניסן שס”א נולד לו בן וקרא שמו זבולון, כי כל ימיו היה קשה בעיניו למה לא נהגו רבים בשם זה – בתמוז שס“א נתעורר החכם מהר”ר יוסף פארדו לעשות על ידו פירוש על התורה מלוקט מכל המחברים, והתחיל מלאכתו, והיו לפניו כ“ז מחברים, ומכלם היה בוחר דרך אחד פשט פשוט יאות לכל בעל הבית; אך לא עשה רק פרשת בראשית ופנחס ומטות ומסעי, כי נטה אחרי הצחוק, ובחדש אייר שס”ב הרויח בצחוק כחמש מאות דוקאטי, ואחר חג השבועות חזרו בדרך אשר באו, גם אחרים עמם, עד אשר חסר כל, והתלמידים נסעו מאתו, ונשאר ריק ובטל, ואז (תמוז שס"ב) הדפיס ס' מדבר יהודה, וכאשר היה כותב כך היו מדפיסים יום יום, ונשארו אצלו עוד יותר מארבע מאות דרשות – בימות החרף השס“ג היה בלי תלמידים, והלך אחרי ההבל מלאכת האלקימיאה בהסתת רופא יהודי, וגם בזה הוציא הוצאה רבה – באלול שס”ג נולדה לו בת, היא אסתר – כל שנת שס“ד התנהג בדוחק וצער, ולא סר מרעת הצחוק, עד כי בסוף השנה סוף אלול נסע והלך לפירארה, ושם נתקבל למלמד בבית הקצין ר' יוסף זלמן לבניו ונכדיו, ומקץ חדש ימים הביא שם אשתו ובניו לדור שם, חוץ מזבולון שהניחו אצל חמיו וחמותו, ושם היה דורש בכל שבת בבה”כ הגדול, ובבית אותו גביר היה כאדון מכובד ומרוצה, והיו לו יותר מר“ס סקודי לשנה, ועל שלחן הגביר היה אוכל, ובכל זאת לא היה יושב שם ברצון מרוב חשקו ואהבתו לעיר ויניציאה – סוף חדש אב שס”ו מת אותו גביר – אדר השס“ז נסע עם כל בני ביתו ובא לויניציאה, והתחיל ללמד לתלמידים – בחשון השס”ה הלך לדור בבית משה קופייו איש רע ובליעל, ללמד את בנו אברהם וד' תלמידים אחרים, ויען לא היה יכול לו לנער ההוא שהיה עיר פרא, יצא מביתו בחדש תמוז וקבע מדרש בבית דירתו – ובין כך יצחק בנו היה בלתי נוהג כשורה במעשי נערות, ע“כ שלח אותו למוֹרֵיאָה לעיר Patras, וסבב כל גלילות ליואנטי משך י”ג שנה, וגם הוא נפתה אחרי הבל הצחוק, ושב אל ביתו ריקן – בשנת השס“ט הלך לפיורינצא לדרוש וללמד תלמידים בשכר ר”ך דוקאטוני לשנה מהקהל, אך האויר היה מזיק לעיניו, ומקץ שנה (אייר הש"ע) חזר לויניציאה – שם נתפשר עם בני חברת ת“ת אשכנזים ללמד התלמידים ולדרוש – ראש חדש תמוז שלח בנו לסַאן וִידוֹ בבית ר' ליב רוֹמָנִין ללמד לנכדיו, ושם עמד ה' חדשים, ועשה פרי בלמודים כי היה דורש שם בכל ש”ק, ור“ח ניסן השע”א הביאו הביתה לסייעו בלמוד נערי מדרש ת“ת, ואחר מעט נתרצו בני החברה לתת עליו (על בנו) כל משא התלמידים, והוא (האב) היה דורש בשבתות ולומד בחול לרבים, ובנו בכל אשר יפנה יצליח – תמוז השע”א שדך את בתו דיאנה, בת“ן דוקאטי מחוצבים ור' דוקאטי בגדים, נשען על רחמי שמים, וכל משך השדוכין (שתי שנים ויותר) הלך אחרי הבל הצחוק, וכל מעשיו היו הבל ותהו – אייר השע”ב השלים הדפסת חבורו גלות יהודה, ולב האריה, והפאטריארק“ה ד”י אקויליא“ה קבל באהבה הדיריקאציו”ן ונתן לו מתנה כ“ה סקודי – באלול השע”ג היה במבוכה רבה למצוא המצטרך לנדוניית בתו, ועם בנו מרדכי בצרה וצער אסף את אשר נדר לתת לה, ובחשון שע“ד נעשו הנשואין – כסלו השע”ד הוסיף לעשות הרע בצחוק – כסלו השע“ה התחיל מרדכי בנו להתעסק במלאכת האלקימיאה עם כומר אחד, והתחכם בה מאד, עד שנסה ועשה מתשע אונקיות עופרת ואחת של כסף עשר אונקיות של כסף צרוף, וגם המחבר ראה ובחן ומכר את הכסף, וידע כי אמת היה הדבר, גם כי היה דבר עמל וטרח גדול ועשוי במשך שני חדשים וחצי לכל פעם; ובחג הסכות שע”ו חלה הבן כי ירד מראשו לפיו דם הרבה, ואחר שתי שנים מת – חשון השע“ז מת מהר”ר שלמה שמעיה ספורנו, והספיד עליו, ודבר על לב הקהל שיעשו נדבה להשיא בת אחת שהניח, ונתחמם כ''כ בהספדו, עד שעשו נדבה ת“ק דוקאטי, דבר נפלא, עד כי גם הדרשנים הנוצרים היו אומרים להלהיב שומעיהם לתת צדקה: הלא יהודי א' בגיט”ו בדרשתו הוציא ת“ק דוקאטי להשיא בתולה, ובבמת סאן ירמיה אמר הדורש דבר זה בפני המחבר והראה אותו באצבע – ותכף ומיד נתן ה' שכרו, כי השתדל למצוא מי שידפיס המקרא גדולה, ובנו מרדכי הלך בכמה קהלות ללקט חתימות, ולקט קרוב לארבע מאות, והאב מצא מי שידפיסנה, ובין הסרסרות וההגה הרויח קרוב לת”ק דוקאטי –

“ליל י”ג טבת השע“ז וארא בחלומי והנה איש לפני, ורבים אומרים לי האתה רואה האיש ההוא, נביא הוא ורוח אלהים בו, ואלך אליו ואומר לו: אדוני יען אמרו לי היות מעלתך נביא, ייטב נא בעיניך להודיעני קצי ומדת ימי מה היא, ויען האיש תכף ומיד ארבע שנים וז' חדשים, ואיקץ, ויהי בבקר, חברתי שיר זה למזכרת, לדמיון שיר חִבר ר' עזריה מן האדומים ז”ל שהראוהו בחלום כן, ונתקיים לו, אשר הוא כתוב מידו בספרו אשר אצלי:

על משכבי שוהה, השע“ז ליל י”ג טבת, חלמתי עם נביא, מודיע לי קצי:

עוד שנים ארבעה, וירחים עוד שבעה, תמוז או אב שפ“א, אגיע אל רבצי:”9 אמר שד“ל: השיר של ר”ע בעל מאור עינים ראיתיו בס' כ"י נושן של זכרונות, וכתוב שם שהוצבו הטורים ההמה על מצבת קבורתו, ואלה הם: על משכבי שוהה, כסלו שין למד הא, נדמה לי אומר: הא, לך עוד שלש שנים:

לכן כסלו של"ח, רוחי אל עָל יצלח, אנא רב טוב סַלָח, תַשְלֵג צלמון שנים:

והנה פה ר' יהודה אריה ממודינא שהיה בדור ההוא מעיד שהיו הטורים האלה בידו מכתיבת ידי המחבר, ושנתקיים הדבר, ע"כ. –

מרדכי בנו נמשכה נזילת הדם מראשו לפיו פעם בחדש, ואח“כ בשבוע, ומחג הפסח שע”ז ואילך בכל יום תמיד, עם כי יום ט' חשון שע“ח מת בן כ”ו שנים. ואז מרוב היגון והכאב חזר ונפל ברשת הצחוק אשר טרדתו מן העולם, אשר זה שתי שנים שהיה נמנע ממנו לעשות נחת רוח לבנו הנז‘; והגדיל הרעה יום יום עד ימי הפסח הש“ף – ובנו הנ”ל מת שנה תמימה ממש אחרי מיתת כמהר“ר ש”ש ספורנו שהיה אוהבו מאד, ויחדו היו ממתיקים סוד תמיד, ומת באותו בית ובאותו חדר ובאותו מקום ממש, כי אחר פטירת האלוף הנ“ל הלך המחבר לדור באותו בית – שבט הש”ף נכנס למלמד בת“ת אשכנזים ולדרוש ברבים, בר”ן דוקאטי לשנה: אדר הש“ף הלך זבולון בנו בים בארמאד”ה לשוט לרצונו, ואחד ג’ חדשים חזר הבית – אלול הש“ף היו נשואי אסתר בתו עם יעקב פיץ דר בכרך קטן ל”ה מוט“ה והוציא בנדונייתה ובהוצאות הקנין והנשואין קרוב לאלף דוקאטי – סוף אלול הש”ף הגיע בנו יצחק ממצרים עירום ועריה וגם אז היה מתהלך עם סובאי יין ריקים ופוחזים ומצחקים, עד כי באייר השפ"א חזר לליואנטי –

סתו השפ“א הרע לעשות וחסר כל בצחוק; ובאייר היה בצרה וצוקה וחובות הרבה בפרשת וכי תאמרו מה נאכל – י”ו אייר שפ“א ילדה בתו דיאנה בן זכר, יצחק – כסלו שפ”ב היה זבולון בתפיסה י“ב ימים, ופרע אביו בעדו ל”ב דוקאטי והוציאו – טבת השפ“ב נשלם זמן עמידתו בהסגר, הוא ת”ת אשכנזים, ויצא לחפשי שמח ועלז – גם כי מאומה לא היה בידו וחובות רבות עליו – ליל ביעור חמץ שפ“ג נהרג זבולון בנו ע”י שמנה יהודים אשר נטרו לו איבה כי זה כארבע שנים הוכרח להעיד למשפט נגד קצתם – מזכרת חבוריו: סור מרע, בשבח ובגנות הצחוק, חברו בן י“ג שנה ונדפס שנת שנ”ו. –

סוד ישרים, כולל סגולות מלוקטות, נדפס מעט אח“כ, ושם בשער נרמז שמו בר”ת – צמח צדיק (Fior di virtu) מועתק מל' איטלקי, עם חלופים והבאת מאמרי חז“ל, נדפס שנת ש”ס – מדבר יהודה, שס“ב – גלות יהודה, בתחלה היה נמכר בשלש ליטראות, ואח”כ בעשר – פי אריה, תוספת על גלות יהודה – לב האריה – בית לחם יהודה, מפתח מאמרי עין ישראל, שפ“ה – צלי אש, קצור אברבנאל על ההגדה, שפ”ט – תפלות לכל ימי השבוע ועל כל צרה שלא תבא, יפים מאד, נדפסו בכרך קטן מאד, וע“כ לא נמכרו – שירים והקדמות בס' תורת האדם, במחזור גדול אשכנזי, במקרא גדולה, בהגדת פסח עם צורות (וכל ההעתקה האיטלקית מידו היא), ובשאר ספרים הרבה; ובספרי גוים, בס' תבת נח לדון מארקו מאריני נדפס שיר אחד שלו יפה מאד, והוא אז בן ט”ו שנה; בקבוץ רִימֵי שבחי הדוכוס גרימאני; טראנידיאה אסתר כֻלה, וזולת אלה הרבה. – חבורים שלא נדפסו האבות ליהודה, פי' מסכת אבות, פי' חמש מגלות, פי' משלי, פי' ההגדה, פי' תהלים, פי' שמואל, חבור ללמד לחבר אגרות בלה“ק, פי' ההפטרות וקשורן עם הפרשה, ס' החכמה ואיקליסיאסטיקו, וחשמונאים ואחרים מועתקים ללה”ק; שירי יהודה, שירים שעשה, זקני יהודה, פסקים שעשה; ואין קץ לדרשות ולפי' על כל התורה, שאגת אריה, תשובה לס' אחד שנכתב נגד תורה שבע“פ; משל הקדמוני בלשון לעז הכל מחודש; פסטורל רחל ויעקב, רִימֵי הרבה – תמוז השפ”ב הביא לדור עמו בתו דיאנה ובעלה ר' יעקב לוי, ויצחק בנם – שפ“ד ושפ”ה לא קרה לו דבר רשום, והיו לו שני תלמידים, וקצת תלמידים נוצרים – השפ“ו הסכים החכם מהרר”י גרשון ללכת לא“י ונתנו משא הדרש של ביה”כ הגדולה עליו ועל חתנו, שבת א' לאחד, באופן שמאז היה דורש תמיד בכל ש“ק שתי פעמים מלבד לימוד ההפטרה בבה”כ איטליאני ולימוד השבוע – סתו שפ“ו הרבה להפסיד בצחוק – תשרי שפ”ח שב לביתו יצחק בנו, ובקיץ חזר ונסע לליואנטי – כסלו שפ“ט השיא את בת גיסו (בעל אחות אשתו) וטרח ואסף בעדה ת”ן דוקאטי מאוהביו ושאר נדיבים וגם מכיסו – פרשת תזריע ומצורע שפ“ט דרש בבה”כ ספרדים, והיה שם אחי מלך צרפת ועמו שרים צרפתים, וחמשה מגדולי דרשני הנוצרים, וכלם נשארו מרוצים מאד, והיהודים כתבו זה לחדוש בכל מקומות איטליאה – ר“ח תמוז שפ”ט מת חתנו ר' יעקב בר' קלונימוס הלוי, חכם חסיד וענו, והניח אחריו הנער יצחק בנו בן ח' שנה ואשתו הרה וילדה אח“כ בת, שמה ריקינ”ה, ומתה בת ו' חדשים – אדר הש“ץ נתוכח עם אנשי הועד קטן ראשי ומנהיגי המדינה על דבר הסכמה שעשו לאסור כמה מיני צחוקות בגזרת חרם ושמתא, ולא לשבח הצחוק, אלא להראות שלא היה כח בידם ולא היה להם להחרים על כך ולהביא רבים לתקלת מכשול, עשה פסק יפה וחזק, והדפיס אותו – שצ”א התחיל הדבר להתפשט באיטליאה והיוקר הולך ורב, וידל ישראל מאד, כי נאסר להם לקנות ולמכור בגדים וכלי בית, גם המלכות לקחה מהם יותר מק"ך אלף דוקאטי.


Nr. XCVII
An M. J. Landau Prag.
Ante I. 43. Nr. d’ordre de I’Index raisonné 85
21.4.1834

י“ב ניסן התקצ”ד

lette lettre a été publiée dans l’ אוצר נחמד III. p. 100־104.


Nr. XCVIII
An S. L. Rapoport Lemberg
D־E. petit Nr. 6. Nr. d’ordre de I’Index raisonné 87
11.5.1834

ב' אייר התקצ"ד

ביום ב' אייר צ“ד שלחתי אליו דף אחד לקוטים מן הביאור כ”י על הראב“ע לרש”ט מאיור, ורשימת הספרים כ"י אשר ביד הקצינים טריויס, ואגרת זה לשונה.

לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא שי"ר ברכה ושלום.

לא רציתי לעכב אצלי הלקוטים האלה עד אשר אוכל להשיב לאגרתך היקרה. רק זאת אֹמר כי אין ספק כי צדקת בענין מתניתין ותניא, אלא כי תַנְיָא הוא פְעִיל (בנוני פעול) ופירושו שגויה. בבקשה ממך שלח לי מהר פירושך לישעיה י“ט י”ח ול“ב י”ט. יקרה מאד מציאתך בענין המסרה בסימן העלמה.

תולדות הקאללעגיוס ראביניקוס לא יתכן לי לכתוב אותן, רק אחרי מותי אולי תִכָתֵבנה; והעקר כבר כתבתיו להר הזהב באגרת אשר לפי מה ששמעתי נדפסה בכרם חמד. ובענין כרם חמד קצת תרעומת יש לי עליך ידידי שהִדפַסת (לפי מה ששמעתי) אגרתי אליך, ולא כלום מתשובתך אלי; ואולי מהר הזהב היתה, כדרך שהדפיס אגרת ר' בעריש בלומנפעלד נגדי ולא תשובתי אליו, ואם תדפיס ישֻרון אשלחנה אליך אם תרצה, וכבר כתבתי לידידנו החכם יש"ר שדעתי נוטה לחזק ידך בענין מכתב עתי ההוא, ולשלוח לך פירוש שירת הים. גם אם תרצה אשלח אליך תרגומי לשיר על ההגבהה.

הבחור…..יש בו קצת מדות טובות, אך הוא נער משולח רודף תענוגים, וזה מקרוב עזב ובָגַד בארוסתו, גם עזב הלמוד (ואיננו שייך עוד אל הקאללעגיוס) ואתה שלום.

פאדובה ב' אייר תקצ"ד

אוהבך בכל לבבו ובכל נפשו

שד"ל


Nr. XCIX
An S. L. Rapoport Lemberg
D־E. petit 7. Nr. d’ordre de I’Index raisonné 88
15.5.1834

ו' אייר התקצ"ד

(ביום ו' אייר שלחתי אליו תשלום קצור חיי יהודה, עם הודעה על דבר הכוזרי כ"י עם פירוש, ובתוך חיי יהודה הגדתי אליו תחלת חולי אשתי).


Nr. C
An S. L. Rapoport Lemberg
D־E. petit 8. Nr. d’ordre de I’Index raisonné 89
10.6.1834

ג' סיון התקצ"ד

הפעם הזאת לא הצפור, אך הצייד אנכי, ואתה לא תמלט מידי.

דקדקתי בלשוני (ט' ניסן) ולא אמרתי “בזאת ידעתי בי חפצת בי”, אלא “הנה ידעתי”, וקודם לכן אמרתי “מלה אחת אשר איננה צריכה”, והנה הוא דבר הלמד מענינו כי לכך אין המלה ההיא צריכה, מפני שכבר ידעתי כי חפצת בי וכו' ולשון הנה ידעתי על דרך שאמר אברהם לאשתו. “הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את”, כלומר כבר ידעתי מקדם ומלפנים.

ראיתי כרם חמד, ואתה תסלח על קצת תרעומת שהתרעמתי (ב' אייר) לפי מה ששמעתי.

אקוה שכבר קִבַלת פירושי על שירת הים, ואשמח אם ימצא חן בעיניך.

אִבַדתי ט“ו ימים להבין חידות הראב”ע בסוף שער י“א מספר יסוד מורא ועלתה בידי, והעליתי כל דבריו מכוונים על פי חכמת ההנדסה, רק על ידי קצת הגהות בלשונו מטעיות המעתיקים, וכתבתי להחכם יש”ר והסכים עמי; ועוד מעט אשלח אליך פירושי והגהותי, תתנם, אם תחפוץ בישורון.

לא אשלח אליך אגרתי לר' יצחק בלומענפעלד, כי לא חפצתי לגרות מדון.

אשלח אליך תרגומי לשיר ההגבהה, וגם ראיתי תרגומך, ואתה תבחר, ודרך כלל אומר לך כי לדעתי האנשים המכירים ומוקירים איש את רעהו ואוהבים איש את אחיו, אין להם להשמר זה עם זה בשמירות וקפידות הנהוגות בדרך ארץ, כך היא מדתי.

ראיתי בשורתך, ושמחתי בראותי התפשטות מיודעיך גם בארצות רחוקות: יברך ה' מחשבתך ומלאכתך, כי בלא ספק יהיה יתרון רב לישורון על בה"ע ועל כל אשר היו לפניו.

שד"ל ישתדל באסיפת חתימות, אך ימתין עד תהיה בידו תקופה ראשונה, יען נתקבצו בענין זה שלשת הדברים שנתקשה בהן משה א' מכתב עתי זה החדש, ב' מכתב חכמה, זו המנורה, ג' חתימה לתת מעות, אלו השקלים, ושלשתם נאמר בהם זה.

רמ“ל השיב לאגרתי דרך חבה, והתנדב לשלוח אלי מתנה כל התנ”ך שהוא מדפיס, ואני בלבי להעתיק לו ס' העבור לראב“ע שיבואני מויניציאה ולשלוח אליו לעתיד מה שיזדמן לי יקר וקדמון, כי על זה הייתי מצטער כל ימי, מתי אמצא אוהב בעל דפוס, שיוציא מטמונים לאורה. ועל דבר הגהות התרגום אמרתי בלבי למשוך ידי מהם, אחר· שכבר הדפיס רמ”ל מחצית החומש, ואולי אם אהיה מופנה אעשה לְאִטִי חלק שני לאוהב גר, אכלול בו דקדוק לשון ארמית, עם חדשות גדולות שיש לי על אודות הלשון ההיא, הן מצד עצמה והן מצד יחסה ללה"ק, וגם אחקור בו על דבר אונקלוס ויהונתן, אשר אמנם עדיין מציאותם אין ולאו ורפיא בידי.

ודע כי מה שאמרתי בענין הסכמת בעלי הנקוד והטעמים עם המתרגמים, אם אמת היא דרך כלל, איננה צודקת בכל פרטיה, כי מלבד ונסתם גיא הרי וזולתו, גם בישעיה ראיתי קצת סתירות בין הנקוד והתרגום.

אחרי מה שלמדתי ממך (כרם חמד עמוד 87) ממיעוט ההוראה והחכמה בא“י מפני השמד מימות רבין ואילך, השיבותי אל לבי כי משם והלאה לא מצאנו בא”י ישיבות וגאונים כמו בבבל, ואיך יתכן שנעשה שם הנקוד, שהוא מלאכה נפלאה ורחבה מני ים, וצריכה דעת צלולה וחקירה עמוקה? והלא אין ספק שלא היה הנקוד עד אחר חתימת התלמוד, כלומר בימי רבנן סבוראי או בימי הגאונים, וכלם רק בבבל. ועל כי זה יובן ג“כ איך אנשי המסורת היו כ”כ נגררים כעבדים אחר בעלי הנקוד והטעמים, למנות כל מיני זריות, מבלי להרים ראש לחלוק עמהם בשום דבר ואפילו לרמוז להיכן דעתם נוטה: כל זה יובן אם היו מא"י, בזמן שלא היו שם ישיבות וחכמים גדולים, והנקוד בא להם מבבל אשר היו שם ישיבות וגאונים שהיתה אימתם מוטלת על כל ישראל, ומפיהם היו הכל חיים.

תפרוס שלום להר הזהב, ותאמר אליו כי אעפ“י שהרבה נצטערתי על מה שהדפיס קצת דברים שהטחתי נגד ר' סאראוואל, מכל מקום מכללות כרם חמד ראיתי שאין כוונתו להזיק ולהכאיב אותי, וגם כי בקירות לבי בך אני תולה דבר זה ולא בו, עכ”פ אחזיק לו טובה, ועל הכל אני מודה לו במאד מאד על מה שהתעורר ועלתה בידו לפרסם קצת מכתבים יקרים שבלעדיו רמה תכסה עליהם, כגון מכתבי ביק, ערטער, מיזיס, ושב"ה, אשר אחשוב היותו החכם היקר בעיני בלאך יברכהו ה‘. – ראית מימיך או הנמצאו אתך ס’ שיח יצחק וס' שרש יהודה בדקדוק?

ואתה ידיד נפשי ועטרת ראשי שלום ובנך היקר דוד שלום וכל ביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפש כל רעי ותלמידי וכנפש הכו"ח

פה פאדובה בחדש השלישי בשלשה לחדש התקצ"ד

ידידך שד"ל


Nr. CI
An S. L. Rapoport Lemberg
D־E. petit 9 No. d’ordre de I’Index raisonné 90
20.6.1834

י“ג סיון התקצ”ד

לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא מוהר“ר שי”ר שלום.

הא לך פרושי על דברי הראב"ע, עשה בו כחפצך, והודיעני.

81 70p II כרם חמד Suit dans le


בא אלי מויניציאה הקובץ אשר רמזתי באגרתי הקודמת וארא והנה ס' העבור אשר בו איננו לראב“ע אלא לר' עזרא בן אברהם בן יצחק, ואין בו דבר חכמה רק כעין תקון יששכר, אבל קטון ממנו הרבה, והנה צר לי מאד כי אחרתי עד כה להשיב להחכם רמ”ל, ואחרתי בהיותי מצפה לס' העיבור הנ“ל ובבואו נכזבה תוחלתי, אז מהרתי וקניתי בארבעים זהובים (גם כי השחתת הנהגת הבית שָמַתְנִי בַמֵצָר) הקובץ מספרי הראב”ע כ“י שהודעתיך זה שנים, וגם ס' תולדות האדם שהודעתיך ג”כ, וכל זה בכוונה להעתיק משם איזה ס' יקר ולשלחו מנחה להחכם רמ"ל. ועתה לא אוכל לכתוב אליו כי טרוד אני לנסוע מכאן להוליך אשתי לבית אביה אולי תתרפא שם (על הוצאותי). לכן אם יזדמן לך לכתוב אליו, תגיד לו סבת איחור כתיבתי אליו, ומחשבותי אשר הגדתי לך בקודמת ובזאת, מחשבות שלום ואהבה.

ס' חיי יהודה אני הוא שקצרתיו בעבורך מעל הס' אשר חבר ר' יהודה אריה בעצמו, ובכל מקום שתמצא סימני הבאת לשון אחרים תדע כי הוא לשון המחבר מלה במלה.

נחמני במכתביך מהר ואתה שלום.

ידידך שד"ל.


  1. נדפס בכרם חמד ח"ב 162 (שזח"ה).  ↩

  2. עי' מ"ש בכרם חמד חלק רביעי צד 136 (שזח"ה)  ↩

  3. “ופש” במקור המודפס – הערת פב"י  ↩

  4. “Theodotion” במקור המודפס – הערת פב"י  ↩

  5. כנראה צריך להיות “methode” – הערת פב"י.  ↩

  6. Eine kritisch berichtigte Ausgabe des Targums Onkelos mit Anmerkungen von seiner Hand (של בעל אוהב גר) wurde ein dandenswerthes Geschenk sein. Leipziger Literatur־Zeitung, 1. Februar 1882.

    הדברים האלה יצאו מפי ראזענמיללער, כאשר כתב אלי הוא עצמו בשתי אגרות.  ↩

  7. נשמט פה בדפוס יען כי כבר נדפס בכרד חמד רביעי צד 59 והלאה (שזח"ה)  ↩

  8. annexe a l’antécédente.  ↩

  9. עי' כרם חמד חלק חמישי צד 161. (הנ"ל).  ↩

w אגרות: ב' תמוז 5594-כ"ד סיון תקצ"ה

Nr. CII

An M. Landau Prag.

ב' תמוז 55949. 7. 1834

לכבוד החכם המפואר אדוני וידידי מוהר"ר משה לנדא שלום.

הרבה יותר מדי אחרתי להשיב מענה למכתבך היקר אשר השביעני שובע שמחות, והיה זה כי בראותי שכבר הִשְׁלַמְתָ הַדְפָסַת במדבר ודברים והחלות ס' ויקרא: והנה חצי החומש כבר נדפס, אמרתי אני בלבי אין מקום עוד למלאכתי אשר אמרתי לעשות, אחרי שאי אפשר לך להגיה התרגום על פי הערותי; ואז יעצוני כליותי לעזוב המלאכה הזאת לזמן אחר, עד שאֶפָנה מעט, ואעשה חלק שני לאוהב גר, בו אבאר דרכי לשון ארמית למחלקותיה, הן לשון דניאל ועזרא, הן לשון המתרגמים למחלקותם. והן לשון התלמוד בבלי וירושלמי; גם אוסיף שנית ידי על ל“ב נתיבות, לתקן ולהוסיף, ולהביא דוגמאות גם מתרגום יונתן על הנביאים, וארשום ג”כ חלופי נסחאות בתרגום יונתן, כי שמעתי כי בעיר קרובה אלי (Rovigo) נמצא תרגום נביאים אחרונים כ“י משונה בנסחאותיו לפעמים ממה שבא בדפוס; ואסיים בהגהות התרגום שהיה בדעתי לתת לך עתה, ושאז תוכלן להיות קצרות יותר. אחרי אשר אקדים אליהן תורת לשון ארמית, ואוכל לרשום בכל הגהה עיין למעלה סימן פלוני. והנה המלאכה הזאת אין אני מופנה לעת עתה לעשותה. כי נחוץ לי יותר להשלים פירושי על התורה, ולהגיה פירושי לישעיה וס' דקדוק לה”ק, שכתבתי לתלמידַי, ורבים מבקשים ממני הדפסתם וגם בעיני יקרו מאד, לרוב החדשות אשר באו בהם.

ואחרי חשבי מחשבות האלה בלבי, אמרתי איך אשא פני אל אדוני משה, הלא אהיה בעיניו כמתעתע חלילה; ובפרט אחרי מה שנדב לבך אותך לשלוח אלי התנ“ך אשר אתה מדפיס, לתשורה ולאות ברית. אז חשתי ולא התמהמהתי וקניתי בכסף מלא ס' כ”י כולל קצת ספרי הראב“ע אשר לא נדפסו, למען קחת משם מעט צרי ומעט דבש לשלוח לך תשורה. והנה אנכי נותן לפניך היום אגרת השבת להראב”ע, אשר נעלמה עד היום מעיני כל חי, כי כל רושמי הספרים, ודע ראססי בכללם, לא ידעו ממנה אלא ההקדמה, ואיש לא ידע היותה מאמר מחקרי נחלק לשלשה שערים, על ראשית השנה, על ראשית החדש ועל ראשית היום. ורבה מזאת עזרני ה‘, ומצאתי ביד מר שארי האב“ד בעיר הזאת מוהר”ר מרדכי שמואל גירונדי נ“י העתק שני מאגרת השבת הזאת, ובדקתי ומצאתי שתי הנסחאות מלאות טעיות ושבושים ומלות גם שיטות חסרות, אמנם הנסח האחד ממלא חסרון הנסח האחר, ומתוך שניהם יצא לי נסח מתוקן, אשר כמעט לא הוצרכתי לתקן בו דבר מדעתי. ואמנם כל אשר תמצא באגרת הזאת בין שני חצאי לבנה היא תוספת ביאור מִשֶלִי. ואחרי אגרת השבת העתקתי ג”כ תשובות הראב"ע לר’ דוד נרבוני בעניני העבור, ובזה לא היה לי נסח אחר להגיה ממנו, והוצרכתי להגיה קצת דברים מדעתי, ושמתי הגהותי ופירושי בין שני חצאי לבנה.

ועתה אדוני משה, אם תהיה מנחתי זאת לרצון לפניך, עוד ידי נטויה להעתיק לך לאט לאט ספרים אחרים להראב“ע, וגם מכתבי קדמונים אחרים אשר באו ואשר יבאו אי”ה לידי, אם יש את לבבך להפיצם בישראל, כי לזה נכספה וגם כלתה נפשי מעודי, כלשוני בחתימת כנור נעים “וזה יתעפר באבק ספרים, משני זמן ישליך טרף, חמדות ילקט מלאכת ראשונים, נעלמו מעיני כל חי, והוציא לאור צלמות”.

והנה נא בידי גם ס' השם, והיה בדעתי להעתיק לך גם אותו, אפס כי שמעתי כי ר' גבריאל הירש ליפמאן (אשר הדפיס בפיורדא בשנת תקפ"ז ס' צחות עם פירוש) הדפיס או הוא קרוב להדפיס שם בפיורדא גם ס' זה ס' השם, אשר העתיקו מכ“י אשר בביבליאוטעק אשר בעיר מינכען; על כן עליך אדוני משה לדרוש ולחקור אם אמת הדבר הזה אם לא; שאם אחרים מדפיסים אותו, לא אטריח עצמי להעתיקו לריק. עוד דבר אחר יש לי להשמיעך ולשמוע מה בפיך אדוני וידידי הנה בקרוב אני מקוה להשלים הגהת פירושי ותרגומי לישעיה, ואחד מתלמידי אשר בעיר טריעסט, והוא מילידי האשכנזים, התעורר והתחיל לתרגם אשכנזית את תרגומי האיטלקי, ואחר שישלים מלאכתו, חפצי ותשוקתי להוציא הס' לאור, הפסוק והפירוש ושני התרגומים, האיטלקי והאשכנזי, ואין בדעתי להשתכר בזה, רק אחפוץ שיקבל קצת שכר למלאכתו הבחור המתרגם אשכנזית. מעתה, קודם שאכתוב אל המדפיס אנטאן שמיד, באתי היום לשמוע מה בפיך ידידי, אם רצונך להכניס בתנ”ך שאתה מדפיס ס' ישעיה שלי במקום הביאור והתרגום והכורם הנמצאים בדפוס וויען. הן אמת כי ישעיה שלי יהיה כפלים בישעיה של וויען, הן מפאת אורך פירושי (הכולל רוב דעות חכמי הגוים האחרונים, וחקירות חדשות בענינים ובמלות) הן מפאת היות בו התרגום האיטלקי והאשכנזי יחדו. ומלבד כל זה, אני לא אוכל למסור ספרי לידך עד אחר ששה או שמנה חדשים מהיום. על כל הדברים האלה תתבונן ידידי ואדוני, ותודיעני רצונך, ואם תבקש איזו דוגמא מפירושי, תאמר אלי הפסוק או הקאפיטעל שתרצה, ואני אשלח אליך תרגומי ופירושי, ואתה בלא משוא פנים תשפוט ותגזור.

הספרים אשר התנדבת לשלוח אלי, אם אתה שולח ספרים לטריעסט או לויניציאה, תוכל לשלוח אותם שמה, ואם תשלח לכאן ספרים לידידי מוהר“ר הלל דעללא טאררע תשלחם אליו. אֵהבני ידידי היקר, וה' ישלח לעיניך רפואה שלמה למענך ולמען כל ישראל אשר תוכל להאיר עיניהם במלאכת שמים אשר בידך; ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפש הכו”ח

פה פאדובה ב' תמוז תקצ"ד.

ידידך ועבדך הנאמן בבריתך שד"ל.


Nr. CIII

An S. L. Rapoport Lemberg

Nr. D’ordre de l’Index raisonné 91. D-E petit 11.

כ“ג אב התקצ”ד 28.8.1834.

לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא מוהר“ר שי”ר שלום ושמחה.

מכתבך אשר כתבת לי בליל כ“ט סיון הגיעני מקץ חמשים יום ביום י”ט באב על ידי יצחק בלומנפעלד. אפשר! עדיין לא נתת אל לבך לשלוח לי פירושך על שני מקראות בישעיה (יהיו חמש ערים, וברד ברדת היער) אשר בקשתי מאתך, יען נבוך אני בהבנתם, וידעתי כי כבר עשית פירוש לישעיה.

וכן על מה שדנתי לפניך על היות בעלי הנקוד והטעמים מבבל ולא מא"י לא השבותני דבר, והענין נחוץ לי באמת להשלים הקדמת דקדוקי; והלא אין ספק כי אתה כבר אספת וקבצת בזכרונך או בקונטריסיך כל מה שבא בתלמוד ובתוספתות ובמדרשים ממה ששייך לענין זה. הֲתִירא שאגנוב דבריך ואתכסה בטליתך?

הזה גמול תשיב לי? הזה שכר יגיעי ועמלי, ללקוט ולהעתיק כשור לעול וכחמור למשאוי זה לי ארבע שנים?

פירושי לדברי הראב"ע – אשר מעודי עד היום הזה לא עבדתי עבודה קשה כמוה, ומעולם לא האמנתי שתעלה בידי כמו שעלתה – קראת ושמחת? לא זולת? “כאלו איננו שוה בנזק אבדן מלה אחת עליו” – גם לא הגדת לי התתן לו מקום בישורון, אם אין.

פירושי על שירת הים טוב ומועיל, אך לא יתפאר בו ישורון – ובמה יתפאר איפוא? במה שאיננו לא טוב ולא מועיל? ואתה מבקש ממני שיר בשבחו, ומה אומר בו? ואני לא אדע משפט הספר ומעשהו רק זה, שהטוב והמועיל לא יבאו בו. ואשא משלי ואֹמר:

סורו סורו מהר / הטוב אף המועיל

אין לכם בישורון / כל חלק וצדקה

תגעל נפשו אתכם: / אולם יעטה כמעיל

הרע אף המזיק / בוקה ומבֻלקה.

ועתה דע וראה כי אף אם גמרת בדעתך אתה ורעיך לבלתי תת יד בספרכם לפירושי המקרא – ועל ידי זה יגרש שד"ל מהסתפח בנחלת ישורון – עדיין ראוי לכם לתת בו מקום לפירוש שירת הים, לא כדי שיתהפך המכתב העתי לס' פירושים, אלא כדי להראות לרבים דוגמא ממעשה ידי מחבר חדש, אשר עשה ועושה בפירוש התורה והנביאים, והוא חפץ להודיע דרכו בקרב עמו, להעיר ולעורר את האהבה למעשה ידיו, עד שיחפץ אחד מבעלי הדפוס להפיץ מעינותיו חוצה. הלא זה דרך המכתבים העתיים אשר מעולם להודיע מלאכות דורשי החכמה גם בטרם תצאנה לאור. ולוּ אמרת באזני “אפס מקום” החרשתי; אך אתה אומר “עוד ימעטו הכתבים למכתב עתי ישורון” ופירוש שירת הים “הטוב והמועיל” גרש תגרש! זה עשן באפי, לא אוכל להתאפק. –

אתה אומר אלי “למה זה החלות לעצור במלים? מדוע חדלו מעיני נפת מליצותיך?” הלא זה לי ימים רבים אשר יבש מקורי וחרב מַעְיָנִי בהיותי עיף ויגע תחת משא חקירות המקראות והלשון, ומה גם עתה כי המר שדי לי, ולולא החקירות האלה שעשועי אז אבדתי בעניי; ומאין יעבור רוח המליצה להשתפך עלי, בהשתפך עלי מרורות, ובהשתפך נפשי (למצוא מנוח) במעמקי החקירות? –

ואם כוונתך על התמהמהתי מהשיב למכתבך היקר מיום ט' ניסן, הנה על מה שראיתי בו נחוץ לך, או שמצאתי התשובה עליו מזומנת אצלי, מהרתי להשיבך דבר, והשאר הן חקירות נכבדות ארוכות וקשות, אשר אין משפטי נחוץ לך בהן, וגם אני לא מצאתי את עצמי מוכשר עדיין לברר וללבן הדברים כחפצי וכחפצך. כ“י שאוכל לשלוח לך אין אתי, כי רוב הספרים שאני מלקט מהם, שאולים הם אתי. ביום ב' תמוז העתקתי ושלחתי לידידנו החכם רמ”ל אגרת השבת לראב“ע ותשובותיו לר' דוד נרבוני בעניני העבור הכל עם קצת הגהות וביאורים מידי, וזה למען ידפיס אותן אם ירצה, ועוד ידי נטויה, אם ירצה (וזה לא כתבתי אליו) להעתיק לו מדרש שוחר טוב מכ”י שבידי העודף הרבה על הנדפס, וגם פירוש הראב"ד על תורת כהנים הנמצא בידי בדפוס קדמון, אלא שהוא חסר מאד, אך לא בראשו, ואם יזדמן לך לכתוב אליו תוכל לבשרו את זאת. ועדיין אני מצפה לתשובתו, ולדעת את שלום עיניו, יהי רצון שתעלה להן ארוכה ומרפא.

ידידנו אבי“י מסר לי ס' מדבר תהפוכות, כולל קצת התלאות אשר עברו על מוהר”ר יצחק מן הלוים בן בנו של מוהר“ר יהודה אריה ממודניא, ובכללן הרדיפות שהרדיפו מוהר”ר שמחה לוצאטו ר“מ ור”מ בויניציאה, אשר לפי המסופר בספר הזה העביר עליו את הדרך ועשה עמו כל מיני עול וחמס.

בא לידי ס' משפטי הטעמים לר' וואלף היינדהיים (נ"ל שלא בא לידך) מתוכו ראיתי כי היתה בידו מחברת (ס' שרשים) בן פרחון, והוא מעתיק מהקדמתה מאמר ארוך ונכבד בחכמת הלשון, ומי יתן ויבא הס' ליד מי שידפיסהו!

כבר הודעתני זה שנים כי בא לך מהמבורג העתק משיר ר' נתן בסוף הערוך. אולי אתה מחליף אגרות עם איש חכם ועשיר אשר שמעתי הִמָצֵא שם, שמו ר' מיכאל חיים. ועתה הגיד לי איש פלוני הקונה ומוכר ספרים כי הוא מכר לזה ר' מיכאל חיים ס' כ“י לראב”ע הכולל חבורים הרבה, ובתוכם פירוש על התורה יותר ארוך מהנדפס. אם הדבר הזה אמת יוכל החכם ההוא (אם תכתוב אליו) לברר וללבן הענין אשר אנו דנים בו על דבר פירוש ס' שמות.

שמח בחתונת בנך היקר, וראה בנים לבניך, ושלום על ישורון, כנפש אוהבך בלב שלם, המבטל בלבו ובדיו כל דברי ריבות אשר יצאו מתחת ידו עליך ברגע זעמו.

הכו“ח פה פאדובה בחמישי בכ”ג לחדש, התקצ"ד

שד"ל.


Nr. CIV

An S. L. Rapoport Lemberg

Nr. D’ordre de l’Index raisonné 92. D-E petit. 12

כ“ד תשרי התקצ”ה 27.10.1834.

לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא כמוהר“ר שי”ר שלום וברכה.

הנה הבאתי לפניך היום מתנה הראויה להתכבד, יקרה לעיני, ויותר לעיניך, ואתה אם יעלה בידך להאיר מחשכי השירה הזאת בקצת מדבריה שלא נתחוורו לי, תודיעני דעתך ותשמחני.

הנני צמא לתשובתך ולתשובת החכם רמ"ל ולדעת את שלום עיניו.

בשבוע שעבר נקבצו פה פקידי חמש הקהלות אשר במלכות לאמבארא – וענעציאניש, לפקח על עניני הקאללעגיוס, וקצתם יעצו להדיח, להשביתו מפני כובד ההוצאות, ומפני שקצת מגדולי הסוחרים אשר בוענעציאה וועראָנַא ירדו מנכסיהם, אך לא עלתה בידם, כי לא הסכימו חבריהם עמהם. אז קראו אותי ואת חברי וחלו פנינו שנתרצֶה שיפחתו משכרנו, ונתפשרנו שיפחתו לי מאתים זהובים לשנה, ולחברי שלש מאות (כי שכרו גדול משכרי): המקום ימלא חסרוני, ויאמר די לצרותי, וישיב את אשתי אל חיקי ואל חיק בניה להשגיח עליהם בדעת צלולה כקדם, אמן.

חשבתי מחשבה חדשה בענין עקילס ואונקלוס, נ“ל שהיא האמת. מצאתי כי אנקילוס (αγγυλος) בלשון יוני ענינו מעוקם כהוראת שרש עקל בלה”ק, ואפשר ג"כ כי המלה היונית מקורה מן השרש העברי עקל, מעתה לבי אומר לי כי תחלת שם אונקלוס ועקילס היה αγγυλος בלשון יוני, והיה טעמו מעוקם ומעוקל, אולי מטעם עִקֵל (בכורות מ“ה, וכמו שהיא תכונת הכו”ח).

והנה קצת מאנשי א“י שהיו בקיאים בלשון יוני ובלה”ק שִנוּ מעט מבטא השם היוני הזה ועשו אותו עברי, והוסיפו הסמ“ך היונית על השרש העברי ואמרו עקילס, כדרך שאמרו פַלְגַס שהוא משרש פלג, וסמ”ך יונית. ונמשך הענין שמי שהיה שמו אנקילוס היו קצת העם קוראים אותו כך על דרך לשון יוני, וקצת העם היו קוראים אותו עקילס על דרך לה“ק. אמנם שם עקילס היה שגור יותר בפי אנשי א”י שהיו מדברים יונית ועברית, ומכאן נמשך שהוא נמצא תמיד (כאשר הראית בחכמתך) בתלמוד ירושלמי ובמדרשים, וכן כותבי הברית החדשה כתבו αγυλας (Acta 18 2.) על שם המבטא העברי עקילס. אמנם אנשי בבל שלא היו בקיאים לא ביונית ולא בלה“ק, קיימו וקבלו השם היוני כצורתו אנקילוס ולא שנו בו דבר כי לא היו מבינים המכוון בו. זה נ”ל עצם האמת.

והרי גם זו לך עדות על היותי בלתי משליך אחרי גוי חלילה החקירות אשר אתה נותן לפני, אבל אני מתון בדין, כי את זה נסיתי בחכמה, פעמים רבות אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, לא כשאני רוצה היא רוצה, אך היא אוהבת להתגלות לשוחריה בפתע פתאום ודרך מקרה, ובעת רצון תַעֲנֵם.

מהרה חושה אל תעמוד, כתוב אלי דבר או חצי דבר, ואתה שלום וכל ביתך שלום.

פאדובה כ“ד תשרי תקצ”ה,

ידידך שד"ל

עם האגרת הזאת העתקתי לו שירת הראב"ע נדוד הסיר אוני

מוהר“ר מ”ש גירונדי מבקש לדעת ההגיעתך אגרתו.

נְדוֹד הֵסִיר אוֹנִי וְהִבְהִיל רַעְיוֹנִי1 / וְשָׂם פִּי וּלְשוֹנִי אֲסוּרִים בָּאזִיקִים

לְפָנִים בִּנְעוּרִים הֲכִינוֹתִי שִׁירים / בְצַוַאר הָעִבְרִים נְתַתִּים כַּעְנָקִים.

בְּכָל מָקוֹם גַרְתִּי סְפָרִים חִבַּרְתִּי / וְסוֹדוֹת בֵּאַרְתִּי וְכרְאִי מוּצָקִים

שְׂפָתַי אִם אָשִׂים בְּהָרִים וּרְכָסִים / יְעוּפוּן בָּם סוּסִים יְרוּצוּן כִּבְרָקִים.2

וְעַתָּה נָפַלְתִּי לְעָפָר שָׁפַלְתִּי./ וְתַחְנוּן הִפַּלְתִּי לְאֵל מִמַעְמָקִים

אֲכָלוּנִי עוֹפוֹת עֲדֵי הַקִפוֹפוֹת 3 / וְעַל רֹאשִׁי אַשְׁפוֹת בְנֵי עַוְלָה זוֹרְקִים.

וּבִּרְבוֹת טוֹבָתָם יְכַחְשוּ בַאבוֹתָם / וְעַל זַךְ חַרְבוֹתָם מְנִיפִים וּמְרִיקִים

וְאַנְשֵׁי לֵב מָטוּ וְהַיוֹם נִמְעָטוּ / אֲבַל שָמְנוּ בָעְטוּ אֲשֶׁר צִיָה עוֹרְקִים.

יְקָר רָאתָה עֵינָם וְאִם גֵרִים הִנָם / מְזָוֵיהֶם חִנָם מְלֵאִים וּמְפִיקִים

וְאָנֹכִי מוּסָר לְעֵינֵי כָל־בָּשָׂר / כְּבוֹד הוֹדִי חוּסַר וְשֵן עָלַי חוֹרְקִים.

וְגָבַר מַחְשָׁבִי לְאָרְכִּי וּלְרָחְבִּי / וּפֹה לֹא אֶפְתַּח פִּי שְדֵי דַעְתִּי צוֹמְקִים

וְחַיָתִי סָפָה בְעָם עִמְקֵי שָׁפָה / וְנַפְשִׁי נִכְסָפָה לְרַבִּי אֶלְיָקִים.

גְבִיר בַּמִשְפָּחוֹת גְבִיר דוֹבֵר צָחוֹת / גְבִיר מֵשִיב רוּחוֹת לְחַיוֹת נֶאֱנָקִים

וְעַל פִּיו נִשְׁמָעוֹת צְפוּנוֹת כָּל־דֵעוֹת / בְּדַת אֵל, וִירִיעוֹת תְּעוּדָתוֹ מֵקִים.

שְׂפָתָיו סַפִירִים אֲמָרִים יַקִירִים / וּמִפַּחְדוֹ שָׁרִים יְבוֹאוּן בִּנְקִיקִים

אֱמֶת רֵעַ אֵין לוֹ בּדַעְתּוֹ וּבְשִׂכְלוֹ / וּמַחְמַדִים כֻּלוֹ וְחִכּוֹ מַמְתָּקִים.

שְׁמָעֵני אָחִי שְׁמַע נָא אֶל שִׂיחִי / אֲהֵבַתְךָ רוּחִי וְעֵדִי בִּשְחָקִים

וְלָמָה נִתְעַבֵּר בְּזֵיד כִּי הִתְגַבֵּר / וּמַה־נוּכַל דַבּר בְּאֶרֶץ מַרְחַקים.

אֲנַחְנוּ עִם דַלוּת וְקַלוּת עִם סִכְלוּת / בְּגָלוּת תּוֹךְ גָלוּת בְּכָל־עֵת מַעְתִּיקִים

בְּיַד אֵל לוּ מַתְנוּ בְעֵת שֶיָשַבְנוּ / בְּמֶרְחָב, כִּי שַׁבְנוּ לְחוּצִים ודְחוּקִים.

וּבֶאְדוֹם אֵין הָדָר לְכָל־חָכָם הוּא דָר / בְּאַדְמַת בֶּן־קֵדָר וְעָלֵינוּ שׁוֹרְקִים4

וְאִלוּ בָּא חָגָב יְוָנִי בָם שֻגַב / וְרָכַב עַל כָּל־גַב וְנֶחְשַׁב כַּעְנָקִים.

וְחֶרְפָּה וָבֹשֶת לְנֶפֶשׁ נִקְדֶשֶת / אֲשֶר לֵבָב תָּשֶׁת לְאַחַד הָרֵקִים

הֲלֹא הַמִתְהוֹלֵל בְּרִית קֹדֶש חִלֵל / עֲזֹב לוֹ וִיקַלֵל אֲנָשִׁים צַדִיקִים.

כְּמוֹ שִמְעִי כִּשְׁמוֹ וְהַיַחַשׂ עִמוֹ / וחשׁבן עִם טַעְמוֹ דְבָרִים עַתִּיקִים

יְוָנִי בָהֶם שִׂים יְהִי שִקוּץ מַעְשִׂים5 / אשחה ביחשׁים כְּהֵא בַּדִקְדוּקִים.

וְעֵינוֹ עָנְתָה בוֹ עֲלֵי רוֹעַ לִבּוֹ / בְּקִרְבּוֹ שָם אָרְבוֹ וְעוֹשֶׂה תַמְרוּקִים

בְּהִשְתַּחֲוָיָתוֹ לכֹל רוֹאֶה אוֹתוֹ / מְלֹא כָל־קוֹמָתוֹ ומַשְׁפִיל חַמוּקִים.

וְחֵרֵף בֶּן תּוֹרָה וְכֹל יוֹדְעֵי מִקְרָא / לְזֹאת אַנְשֵי מוֹרָא מְכֻסִים בַּשַׂקִים

ואיךְ יקרא מינים לבנים נאמנים / חסידים וגאונים וכל שׁומעיו שותקים.

ואיה קנאת רב שׁלמה נר מערב / ולמה זה לא רב למתים ועשׁוקים

ורבנו יצחק יברךְ משחק / אמרים אליו חק והיום נמחקים.

ואמר לתועים אני מלא דעים / במועד וזרעים ונשׁים ונזקים

וצעקותיו רבות ונגעו עד עבות / ולא ידע אבות ובמה מדליקים.

כלמת הממרה צעיר ימים יוֹרה / בטהרות הוא קורא וטועה בפסוקים

וראשׁית פרשׁה עליו פיו קשׁה / אשׁר היא נדרשׁה בפי התינוקים.

חשׁבנוהו ארון והוא אף גם חרון / ובבית חסרון ועור בו מחזיקים

למבין נסתרים שׁתי עיני ארים / למלט נותרים חמודים וחשׁוקים.

ובנימין צעיר קנעות בי העיר / וכאש שׁהבעיר קְרָבֵי נסקים

אֲהָהּ על זִכְרֶךָ הכי מאמריךָ / בלבות הוריך שׁלטים נמרקים.

תהלות השׁמעת ותורה ידעת / מהרה נגעת למקרא ופרקים

הֲימים שבעת ומה זה פשׁעת / ולמה גועת כמו הנחנקים.

בביתך שׂטן בא ורעתך רבה / לזאת נרך נכבה ונדת למצוקים

ואב מלא רחמים ישלם נחומים / לאבות נדהמים שׁני הותיקים.

ומשחית ומחבל ינודה מתבל / ומנחלת חבל יסורון מזיקים

ופה תמו שׁירים עלי פי נדברים / ואלה האחרים לבנים ושרוקים.

אני לא חברתים ביד חכם שׁרתים6 / ועם שירי שׂמחים והיו נדבקים

נדיבי עם עושו ואל נא תחרישו / פנו פן תעושׁו ותהיו כף סופקים.

הֲסרה חכמתכם הסרה צדקתכם / וזר ימשׁול בכם ושׁבתם נחלקים

תנו לב לתלאה במלכות חטאה / אשׁר אין בה יראה ובשר לא בודקים.

ואיך יזבח בשׂר יוני כל חסר / ומדרךְ אל סר ומשׁליך חלוקים

יהודה העניו לעת בראות עיניו / חזיר בינות שִׁניו וְאֹכְלוֹ בִשְׁוָקִים.

נאום זה אלעזר משׁה הנעזר / ומוטות כֹהן זר עדנה נִתָקים

בבית לוי תושב וכערל נחשׁב / ומי ידע אם שב ואם אין מספיקים. 7

בני אל עִזבוהו הכי אין כמהו / ובמה נחשב הוא במי אתם עוסקים

בידו יפולו מְתים שהסכילו / אחרים יכשילו ולשׁון מחליקים.

מרעיו בו שׂמחו וידכם לו פתחו / ומתנות שלחו ומלאו מזרקים

ואם בו תאמינו נדיבותיו בינו / ומִטה הכינו ומלבושׁים נקים.

תנו לו שׁם ילדה לאשׁה בת חמדה / בנו לו בית מדה עשׂו שׁם אתיקים

ומאכל גם משׁקה תנו אל רב שקה / אשר לא ינקה כמו שׂר המשׁקים.

וטוב הוא שׁילחם בכל יום לחם חם / כמלךְ או פֶחָם כמו בן תפנוקים

עשׂו עוף ראשׁונה ודג באחרונה / צלו עוד בן יונה קנו לו צמוקים.

להצהיל הפנים תנו עוד ערמונים / אגוזים בתאנים שבורים ומנוקים

ובאלוה שָׁמֵן לבבכם יֵאָמֵן / אבל עַם אֵל אָמֵן בפניו הם יורקים.

בצלו תחסיו משׁרתיו, אז תחיו / עדי עד, אם תהיו עפר רגליו נושקים

ועבדו זה האל ולתת חן יואל. / ועתה ישׂראל שׁמע אל החקים.


Nr. CV

An Abraham Bardasch Lemberg

Nr. D’ordre de l’Index raisonné 93. Ante I. 44

כ“ה תשרי התקצ”ה 28.10.1834.

אל הבחור המשכיל והנבון כמ"ר אברהם ברדש שלום.

אחרתי להשיב לאגרתך הנעימה, כי הדבר אשר אתה מבקש לא היה בידי ולא ביד המנהיגים אשר בעיר הזאת, להחליט עליו התשובה, כי אם ביד הַוַעַד הכללי בהתאסף ראשי כל חמשת הקהלות המכלכלות את הקאללעגיוס. והנה מקרה טוב הקרה ה' לך כי בשבוע שעבר נקבצו פה ראשי כל הקהלות לפקח על עניני הקאללעגיוס, ואני נתתי לפניהם אגרתך, וערכתי לפניהם שאלתך ובקשתך, והסכימו כלם לקבל אותך בעד השלש מאות זהובים, כי זה חפצם לקרב את הרחוקים, כי ברוב עם הדרת הקאללעגיוס. ואתה ידידי אם ידעת סביבותיך בחורי חיל המתנדבים לקרבה אל החכמות ואל התורה יחדו, ואשר כח בהם לשלם הסך הנזכר, אמור אליהם חזקו ואמצו, וערכו שאלתכם ללכת אל בית ה' אשר בפאדובה, כי קרוב לודאי שתקובל בקשתכם.

ועתה ידידי הנך שואל ראשונה auf wasich meinen Fleiss besonders richten soll לזאת אשיב כי על הכל ראוי לך להתלמד בלשון איטלקי, כי הלמוד הוא כלו בלשון הארץ אשר אנו שוכנים בה, ובה המלמדים והתלמידים מדברים איש אל אחיו, ובה המלמדים כותבים קצת מלמודיהם, וקצתם בלה"ק.

שנית ראוי לך להרגיל עצמך בקריאת לה"ק במבטא הספרדים והאיטלקיים, דרך משל בראשית ברא Bereschid barà, לא Bréschis bóro, שאם אין אתה עושה כך יקשה עליך מאד להבין דברינו, ועלינו להבין דבריך.

שלישית ראוי לך להרגיל עצמך בכתיבת לשון הקדש בכתב רש“י, כלומר בכתב הזה שאני כותב אליך, וגם בכתיבה מרובעת תְּלַמֵד ידך מעט. ומלבד זה אין ספק כי לא נעלם ממך כי כל אשר יקרב אל פתח הקאללעגיוס הזה צריך שיהיה מבין קצת במקרא ובמפרשים ובש”ס, ובטרם יקובל לתלמיד המלמדים בודקים אותו בענינים האלה.

ועל שאלתך השנית welche Dokumente ich mir zu verschaffen habe הנה אלה המה הדאקומענטע הצריכים לך:

א' Absolutorium Lycaei, כלומר כתב עדות שֶהִשְלַמְתָ למוד החכמות הפילוסופיות באוניווערסיטעט,

ב' עדות הרב האב"ד בעירך שיעיד על יושר דרכיך והנהגתך בעניני המוסר ויראת ה'.

ג' עדות הרב הנ"ל שיעיד כי עסקת גם בתלמוד תורה.

ד' עדות על זמן ומקום הלידה.

ה' עדות על היותך תחת ממשלת (Unterthan) הקיסר.

ו' עדות הרופא על טוב בריאותך.

ז' כתב מאיזה סוחר או עשיר ידוע ומפורסם מאחת ערי ממלכת הקיסר, שיהיה עָרָב בעדך שתשלם השלש מאות זהובים מדי שנה בשנה בכל שלשת השנים אשר תשב כאן.

אתה עתה ברוך ה' עשה והצלח, וה' יהיה עמך.

אם תשלח לי איזה דף ממה שהדפסת בלשון אשכנז תעשה חסד לאוהבך הדורש שלומך ושלום כל בני ביתך,

הכו“ח פה פאדובה בשביעי בכ”ה לחדש שנת התקצ"ה

שד"ל

תמחול למסור האגרת הרצופה ליד החכם המופלא שלמה יהודה ראפאפארט נ"י.


Nr. CVI

An M. Cohen in Lemberg

Nr. D’ordre de l’Index raisonné 94. Ante I. 428

ג' טבת התקצ"ה 4.1.1835


כבוד ידידי החכם הר"ר משה חיים הכהן ברכה ושלום


ערבו לי דברי דודיך, ושבחיך אשר כבדתני.

שמח לבי בשמעי רב טוב לישראל אשר הוסיף לעשות עוד שנית האדון הנכבד כמוהר“ר יוסף פערל נ”י בהקימו בית המדרש אשר אמרת. יהי אלהיו עמו ויעל ארוכה ומרפא לשבר בת עמנו בארצכם, וחפץ ה' בידו יצלח כאשר עם לבבו הטהור, ותהי משכרתו שלמה מאת ה'.

ולענין שאלתא דשאילנא קדמיך להורותך הדרך אשר תלך בה בלמוד נערי בית המדרש ההוא הי"ו, באמת הקשית לשאול. איך אתן לך עצה, בטרם אדע ובחנתי את כחך ואת כח תלמידיך?

הדרך אשר סקלתי לעצמי כבר ידעת אותה מתוך כרם חמד. אני ראיתי חובה עלי לחדש בנין הלמודים עד היסוד בו, והיגיעות שיגעתי ושאני יגע עד היום במלאכתי זאת אין להן שיעור, אבל אני מלמד לבחורים גדולים אשר כבר למדו החכמות בגימנאזיום וליציאום, מה שאין כן תלמידיך ידידי.

אשר על כן נ“ל כי לענין פירוש התורה אין טוב לך כי אם ללמד לתלמידיך פירוש נתה”ש, בהוספת נפך לפרקים ובעל פה משֶלָך ומשאר ספרים חדשים כאשר ישים ה' בפיך.

אך ביתר ספרי הקדש אינני רואה טוב מפירוש רד“ק, רק בתהלים ומשלי, כאשר יגדלו הנערים תוכל ללמדם בפירושי ר' יואל ברי”ל ור' איצק אייכל.

בחכמת הדקדוק אין טוב מס' יסוד הנקוד או ס' צהר התבה להרז“ה, אפס כי יקרי המציאות המה, ובין החדשים טוב ונכבד תלמוד לשון עברי, ובפרט בחלק הסינטאקס. ללמוד הדקדוק יספיקו שתי שנים, שלש או ארבע שעות בכל שבוע. ואני עוסק עתה במהדורא שלישית לספר הדקדוק שלי, כתוב איטלקית, ואולי בקרוב אתחיל הדפסתו, ואז אשלחנו אליך לאות ברית. דבר שאין צריך לומר הוא כי בקריאת התנ”ך תעיר אזן הנערים על כללי הדקדוק שכבר למדו, כי טוב שעה אחת של למוד פראקטיש מארבע שעות טהעארעטיש; וגם בבחינה זאת יקר הוא פירוש נתה“ש, אלא שלפעמים מהרש”ד מאריך יותר מדי, ואז תוכל לדלג. ועל הכל תשים לבך להרגיל תלמידיך לכתוב בלה"ק ויספיק לזה יום אחד בשבוע, בו יערכו כלם לפניך את מעשה ידיהם והביאו את אשר הכינו, ואתה תהגה סיגיהם לעיניהם, כי תקראם אחד אחד לפניך ותושיבהו לימינך ותעיין במכתבו ותעירהו על שגיאותיו, וזה בקול רם, ואזני כל התלמידים קשובות להגהותיך. וטוב כי תקח לזה ס' מעשה ה' להחכם Sturm, ותתן חלק ממנו לאיש איש מתלמידיך, להעתיקו, ואם אולי כבד מהם הדבר ועדיין לא הגיעו מדה זו שיוכלו לתרגם, אז תרגילם אתה חצי שעה ליום לתרגם בעל פה מאמרים קטנים שתאמר לפניהם.

ואתה תצוה את הנערים שישקידו על דלתות התנ"ך להרבות בהם הקריאה, ולחקוק דבריהם בזכרונם, ואפילו שלא יבינו הענין, כמאמרם ליגרוס איניש והדר ליסבר.

ומה טוב ומה נעים אם ישאר להם פנאי, שיעשו להם Chrestomathia hebraica על ידי שיעתיקו לעצמם אגרות ומליצות והקדמות מחשובי מליצנו ראשונים ואחרונים, אשר תתן אתה לפניהם, כי הכתיבה מסוגלת לזכרון, ותחלת כל דבר תרגילם לכתוב בכתב אשורי ובכתב רש“י ולעזוב כתיבה שלכם, למען יהיו דבריהם נקראים בכל תפוצות ישראל. ואתה ידידי תשים פניך לחבר לתלמידיך ולכל ישראל ס' תולדות ישראל מזמן בנין בית שני ומעלה בלשון הקדש צחה, ובמלאכה הזאת תֵעָזֵר עזר לא מעט במלאכת יאסט הארוכה והקצרה, ובלבד שתבער מכרמה כל הקוצים הנמצאים בה אשר לא כתורה. אזור מתניך ידידי, חזק ועשה, והנה עמך שם האדון היקר החכם מוהר”ר יוסף פערל, הוא ישים מחשך לפניך לאור ומעקשים למישור, וגם אני לא אחדל מאשר תשיג ידי להועילך מרחוק. והנה אם היום תחל במלאכה, תוכל לעבוד בה שנתים ימים קודם שתתחיל ללמדה לתלמידיך, ואז תחל לתתה לפניהם מגלות מגלות ויעתיקוה לעצמם, מבלי שתצטרך למהר הדפסתה יותר מהראוי.

ועתה ידידי חזק ואמץ, חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד אלהינו, אם תדרשנו ימצא לך. אם תגמור בלבך לעבוד עבודת ה' לילה ויום באין מרפה, אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל, תלמידיך יאהבוך ויכבדוך, ותהיה ממצדיקי הרבים, וזכרך לדור ודור עם הגבורים אנשי השם. ואם יפנה לבבך אחרי העצלה, ותאמר די לי שאקבל שכרי, אעשה כדרך שעשו המלמדים אשר היו לפני; העידותי בך היום כי לא תצליח, כי עיני הדור הזה מֻכות בסורים לבלתי בחון מעשי איש ואיש, ואז תהיה ח"ו לבוז לתלמידיך ולאדון היקר יוסף, ולכל יודעי שמך, ורעה עוד מזאת כי תגרום שתהיה התורה עצמה נמאסת בעיני התלמידים, ותהיה מאותם שנאמר עליהם כל משניאי אהבו מות. הלא ידעת ידידי כי הדור הזה רחוק מאמונה, והתורה חוגרת שק ומונחת בקרן זוית, אך עוד ידוע תדע כי הכל לא מפאת עצמה וממומים שבה, רק מחטאת נביאיה עונות כהניה, אשר אין עיניהם ולבם כי אם על בצעם, ומקילים לעצמם ומחמירים לכל ישראל. ואמנם אם ימצא איש חכם בחכמות ודבק בתורה בלא יוהרא, ושלם במדותיו, ומתנהג עם כל האדם בחסד ובלב טהור וְיָגֵעַ במלאכתו להועיל לזולתו, ועושה לפנים משורת חובתו; איש אשר כזה יהיה לתהלה ולתפארת גם בדור הזה, והוא יעצור כח לקרב גם אחרים לתורה, ולהשיב רבים מעון.

כתוב לי ידידי והודיעני מספר ימי שני חייך, והחכמות והלשונות אשר אתה בקי בהן, ושלח לי דבר מה ממעשה אצבעותיך, וגם הודיעני כמה חכמים זולתך מלמדים אתך בבית המדרש ומי המה, ושלומך ושלום כל בני ביתך ושלום האדון המעולה כמוהר“ר פערל, ושלום כל תלמידיך ישגה, כלב הכו”ח

פה פאדובה בעשירי בשלשה לחדש התקצ"ה.

ידידך וידיד כל שוחרי הטוב והתושיה

שד"ל


Nr. CVII 9

An Marcus Hirsch Jolles in Lemberg.

Nr. D’ordre de l’Index raisonné 95. Ante I 50. י“ד שבט התקצ”ה 13.2.1835.

לכבוד ידידי החכם המפואר מוהר"ר מרדכי צבי הכהן יאללעס שלום

Nr. CVIII

An An S. L. Goldenberg in Trnopol.

Nr. D’ordre de l’Index raisonné 96. Ante I 56

ט' אייר התקצ"ה 8.5.1835.


(המקובל באומה II pag. 129. Jusqu aux paroles כרם חמד Publiée dans le)

ואחרי הדברים והאמת האלה הנני אליך ואל כרמך אשר אמרת לשוב ולנטוע שנית. הנה לך האגרת הזאת אשר אני נותן לפניך היום ואגרתי אשר כתבתי יום ג' טבת שנה זאת לידידנו החכם משה חיים הכהן (אם יחפוץ הוא שתצא לאור) תוכל להביאן במחברתך, ועוד ידי נטויה לתת לך עוד קצת מכתבים אחרים.

לא השבותני דבר על אודות ידידנו החכם המופלא כמוהר“ר שי”ר אשר מעי המו עליו לדעת שלומו וטובתו. והנה זה שנה שלחתי לו מאמר שחברתי, הכולל פירוש רחב ועמוק על דברי הראב“ע בס' יסוד מורא סוף שער י”א, בו הוצאתי משפט חידותיו לאורה על פי עומק חכמת ההנדסה, ומאד נכספה נפשי לראות המאמר ההוא בדפוס, כי יקר הוא בעיני עד מאד, ואני שלחתיו לידידי החכם המופלא הנ“ל למען יתנהו בס' ישורון שהיה בדעתו להוציא לאור, ואחרי אשר עברה שנה ולא החל לשלח מלאכתו על פני חוץ, ראוי לו שיתן לי רשות לפרסם מכתבי בדרך אחרת; לכן לך אמור לו: חיה תחיה, כה אמר אחיך שד”ל, תן נא מאמרי בפירוש דברי הראב“ע בספרו יסוד מורא לידידנו כמ”ר שמואל ליב הר הזהב, למען יגורהו בכרמו ויאספהו במחברתו. ואתה הר הזהב אל תמנע ממני שאלתי, וגם כי מאמר הוא ולא אגרת, כבדני נא נגד זקני עמי ואל תשב פני ריקם. גם ביד החכם המופלא הנ“ל יש פירושי על שירת הים, גם ביד הבחור המשכיל ונבון כמ”ר יעקב גאלדענטהאל מעיר בראדי יש חלק רב מפירושי על עשרת הדברות, וכל אלה אני מרשה אותך להדפיס אם תחפוץ, אך אינני מבקש זה ממך, כי אין הדפסתם נחוצה לי כהדפסת המאמר על הראב"ע שהזכרתי למעלה.

אכתוב מהר לידידי החכם יש"ר ככל חפצך.


Nr. CIX 10

An S. L. Goldenberg in Tarnopol

א' סיון 5595 29.5.1835


לידידי המשכיל והנבון כמר שמואל ליב גאלדענבערג שלום ואמת

Nr. CX

An Hirsch Tohn in Lemberg

Nr. D’ordre de l’Index raisonné 97. Ante I 46

כ“ד סיון התקצ”ה 21.6.1835

אל הבחור המשכיל והנבון כמ"ר אליהו צבי הירש טאהן שלום

אחרתי עד כה להשיב מענה למכתבך מיום כ“ב מערץ, כי לא היה בידי ס' הבנת המקרא, ומלת elanis שהביא מר אביך נ”י לא מצאתיה בלשון יוני ורומי. והנה עתה אנה ה' לידי וקניתי החומש ההוא, ומצאתי כתוב בו; וזה שמו בל“י גם בל”ר elanis הלמ“ד בפת”ח גם chlaena אז בקשתי ומצאתי כי כן בלשון יוני Chlaina וברומי lanea הוא מין מלבוש עליון, עב ומחמם, ושמחתי, כי אין ספק כי זה כלן שבתרגום. והנני מחזיק טובה למר אביך נ“י על אשר העירני לבקש ס' הבנת המקרא אשר הוא בלתי מצוי כלל בארצות האלה. ועתה כל ההערות אשר למר אביך נ”י על ספרי אוהב גר הרשות בידו ובידך לשלוח אותן אלי על ידי הרצים, והוא ישתדל לכתבן בלשון קצרה ובכתיבה דקה ותמה, ואם תכתבו לי באותיות רש"י אהיה מודה לכם במאד מאד.

הערתך על ושבר פושעים אין לה כלל על מה שתסמוך, וחלילה לשבש את הכתובים “אם לא בראיות ברורות שאין בהן דופי” כדברי רוו“ה ז”ל. כי הנה אם השי“ן היא ימנית, אז אין המקרא חסר אלא פעל היה, שבר פושעים וחטאים יהיה יחדו, כלם יחדו ישברו; אבל אם השי”ן היא שמאלית אז העקר חסר, וצריך להוסיף יהיה מפח נפש, שאם לא כן מה ענין “תקות פושעים וחטאים תהיה יחדו”? מעתה אם שאר הערותיך על ישעיה כלן כיוצא בזו, טמנם בעפר יחד, ולבך אל ימהר להוציא דבר בהגהת הספרים במקום שאין צורך, לבלתי יצדק לומר עליך מאמר חז"ל לצדוקים. זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום.

בכתבך למר אביך נ“י תפרוס עליו סכת שלומי, ותשאל אותו אם יש בידו או ראה מימיו חומש מאור עינים להחכם רוו”ה ז“ל, ואם ראה אותו יודיעני אם נדפס בו ס' עין הקורא להמדקדק יהב”י, כלו או רק לקוטים ממנו, כי ידיעת דבר זה נחוצה לי. גם תאמר לו שידרוש בשמי לשלום החכם המופלא ידיד נפשי ועטרת ראשי כמוהר“ר שלמה יהודה ראפאפורט נ”י, ויודיעני מצב בריאותו והצלחתו והצלחת בנו המשכיל שי'.

ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום בנפש הכו"ח

פה פאדובה בשלישי בעשרים וארבעה לחדש התקצ"ה.

אוהבך שד"ל.


Nr. LXXXIV (המשך)

ביום כ“ז סיון שלחתי לו המשך אגרת ר' אברהם בן הרמב”ם עד לתקן הגוף והנפש וחתמתי: ר' אברהם שלום הביא אלי ס' כ“י, ספר תולדות האדם, לר' יוסף ישראל מתושבי פורלין אולי (Forli) בכמה”ר אברהם מפירוש העירה (אולי מעיר (Perugia) והוא על גוף האדם ועל נשמתו, וכולל גם ענינים מחכמת הטבע ועניני רפואה גם הכרת פנים, אצטגנינות וקבלה, גם הרבה עניני מוסר ויראת ה‘, ונעתקו בו ענינים ופרקים מספרים אחרים, חובת הלבבות, ספר המורה, מלות ההגיון, ס’ בחינת עולם, הריקאנטי, מערכת האלהות, ס' הסודות לר' משה ב“ר שם טוב, ס' פתחי עולם, ס' סוד הנפש, ס' הצירוף הנקרא אמרי שפר, ס' העגולים (הוזכר בו השכל הפועל), ס' יצירה (לא כנדפס, וכבר נפלאתי על כיוצא בזה שראיתי במחזור ויטרי, ואני נבוך בזה), גם מביא הפילוסוף האלהי ר' יהודה ב”ר דניאל בפירושו על ס' המדע (ואיננו הפירוש על יסודי תורה הנדפס) וי“ד דפים מס' מעלות המדות, וי”ג דפים מס' חיי העולם הבא (הוא ספר חיי עולם אשר ראיתי בטריעסט, ואולי הוא כלו), וברייתא דר' פנחס בן יאיר יקרה היא האהבה מן הבקשה וכו‘, ופירוש ר’ עמנואל לשיר השירים ומשלי (פי' עמנואל לשיר השירים משלי וקהלת נמצא בטריעסט כ"י), והיותר אחרון המובא בו הוא בעל הטורים. ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כחפץ הכו"ח

פה פאדובה כ“ז סיון תקצ”ג

ידידך מכבדך ועבדך שד"ל.

ביום כ"ח תמוז שלחתי לו תשלום אגרת ר' אברהם והמשך משכן העדות עד: ולחטוא לפניו כל הימים.

עד כאן לעת עתה. והנה כבר שלחתי אליך שתי אגרות ביום כ' וביום כ“ז סיון, ועדיין אני מצפה יום יום לתשובתך, ועכ”ז אמרתי שלא לעכב עוד הדף הזה אצלי, אולי הלקוטים אשר בו יעלו לפניך לרצון, ועוד כי חייב אני לשלם לר' שמואל ליב גאלדענבערג שבעה זהובים על ספרים ששלח לי והגיעו לידי תמול שלשום, ולא רציתי לעבור על בל תאחר, ואתה ידיד נפשי ועטרת ראשי תמחול לשלוח אליו הבאנקנאטע הרצוף פה. ולאמר לו תשואות חן חן בשמי על הספרים אשר שלח לי במתנה ועל Nr.25 מצייטשריפט של החכם ריססער אשר שלח אלי ופעם אחרת אשלחהו אליו בחזרה. ואתה ידידי דע לך כי מהח“ר הלל קנטוני אשר הוא עתה ביבליאטעקער (שומר חנם) על ספרי הת”ת אשר במנטובה שלח אלי רשימה מן המכתבים הכתובים בגליון האפודי אשר שם כ“י, ואלה הם: א‘. בקשת הלמדין לר’ אברהם בדרשי (אביו של ר' ידעיה). ב. כתב ההתנצלות. ג‘. ודוי (anonym): עורה אנוש נרדם וקום לקחת. ד’. חרוזים על צחוק האישקאקי. ה‘. אגרת נחמה והספר מאת ר’ אברהם פריפוט דוראן לאחיו על פטירת אביו בשנת קנ”ד: הצדיק אבד. ו‘. חרוז לראב"ע: חדשים מעשי אל לבקרים. ז’. חרוזים לר' יוסף ב“ר יהודה זאדק מפיסא: 1) לב שח ושפל נא תנה קולך. 2) מורה מעם לחתום חזון. 2)11 קנצי מלי דרכי נועם. ה‘. קינה על המגפה אשר החלה בברצלונה בשנת ק’ח. ט’. מוסרים: קחה דודי לטוב לך מאמרי. י‘. בקשת הממין לר’ ידעיה בר' אברהם בדרשי. י”א. אבן בוחן לר' קלונימוס בר קלונימוס. י“ב. חרוז לראב”ע: נדוד הסיר אוני (מדף 97 עד 113 בכ"י) (בדפוס מדף 302–4). י“ג. בחינת עולם. י”ד. שיר לר' יהודה מלויטא אל יעקב הנדלי (?): מה מתקו אלי ומה יקרו. ט“ו. חרוזים שולחו לאנבוניט בינדיט בפרפיניאן. 1) באתי לגני אח. 2) אֹמר לך אם גנך רטוב ובוֹ. 3) היום בשיר אבא דביר קדשך גביר. י”ו. קערת כסף לר' יוסף אזובי. י“ז. ודוי לנפש (anonym): אמרו לנפש ממאור תפארת. י”ח. אלף אלפין לר' אברהם בדרשי, ומהבקשה היפה הזאת שלח לי העתק. עוד הודיעני כי מצא בספרי הת“ת ס' כ”י נקרא מנחת הקנאות לר' יחיאל בר יוסף נסים מפיסא, אגרת לר' יצחק טריויס. היושב בסביוניטא, נכתבה בשנת רצ“ט, והיא נגד כתב ההתנצלות והיא מלאה חכמה, וכתובה בהלצה טובה, ונספח אליה תשובת ר' יצחק טריויש המשבח שני בעלי הדין יחדו. – להיות שלא ראיתי בס' החכם צונז (אשר קראתי עד סוף בשמחה רבה) שיזכיר האזהרות של ר' יצחק בן ראובן, תחלתן: אי זה מקום בינה, הנני גולה אזנך כי ישנן פה ביד הרב גירונדי אשר מסרן לידי. הרב הזה חפץ לדעת ההגיעתך אגרתו אשר שלח אליך זה ירחים על יד אחד מאנשי המלחמה. הרופא דאלא וולטא צמא לתשובתך. ואני יותר מכלם הכו”ח

פה פאדובה כ“ח תמוז תקצ”ג.

ידידך ועבדך שד"ל


  1. שיר זה הדפיס כבר רשד“ל ז”ל בכרם חמד רביעי צד 138 אך ההערות פה משונות קצת. גם פה הוא מנוקד. (הנ"ל).  ↩

  2. אם הייתי מְדַבֵר בשִירַי אל ההרים הייתי משים אותם במישור עד ירוצו בהם הסוסים.  ↩

  3. אפילו הינשוף שהוא הפחות שבעופות, כמו שאמרו רז“ל בואת שבעופות קיפוף, חולין ס”ג.  ↩

  4. היושבים באדמת בני קדר, כלומר תחת ממשלת הערביים, היו עוסקים בחכמת הפילוסופיאה, ולפיכך היו נבזים ושנואים בארץ אדום כלומר בין היהודים היושבים תחת ממשלת הנוצרים שלא היו מכירים בחכמה ההיא.  ↩

  5. שִמְעי יְוָנִי בגימטריא שִקוּץ.  ↩

  6. ראיתי אותם  ↩

  7. מי יודע אם שב בתשובה, או הוא מאותם שאין מספיקין בידו לעשות תשובה?  ↩

  8. Cette lettre se trouve aussi dans le ms. Q–R. n. ו'  ↩

  9. המכתב הזה נשמט פה מהדפוס כי נדפס בגליון 284–85 מהחלק הזה תחת Nr. XCII ומקומו הנכון כאן. המו"ל  ↩

  10. נדפס בכרם חמד ח"ב 183–174 (שזח"ה)  ↩

  11. המיספור חוזר על עצמו במקור – הערת פב"י.  ↩

w אגרות: כ"ד סיון התקצ"ה–ט"ו באב התקצ"ו

אגרות Nr.CXI - Nr.CXII.


Nr. CXI

An Abraham Bardasch in Lemberg

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 98. Ante I 45

כ“ד סיון התקצ”ה 21.6.1835

אל הבחור המשכיל והנבון כמ"ר אברהם ברדאש שלום

מכתבך מיוםMärz 5 הגיעני, וטרדותי הרבות מנעוני עד עתה מהשיב לך מענה.

שיריך מעידים על בקיאותך בלשון אשכנזית ובלמוד משורריה, וכל זה אמנם יתד שאין הכל תלוי בה. בקשתי לראותם כי חשבתי שהדפַסְתָ מכתבי תושיה על ענין מעניני המדע in prosa, לא בשיר.

שלש המלות fides spes et charitas לקוחות הן מאמונה בלתי ישראלית, ולא ישר בעיני ליסד עליהן שיר. הייתי מצפה שתגיד לי היותך עוסק בלמוד לשון איטלקית, אשר בלעדה לא יתכן בואך הנה.

על דבר הדקדוק שאתה מחבר, מה אומר ומה איעצך? ואני לא ידעתי שיעור ידיעתך בחכמת לה“ק, ואיך אדע הֲתהיה מלאכתך להועיל, אם לא. ואתה ידעת כי ספרי הדקדוק רבו למעלה, ואני יש בידי יותר משמנים מהם, ואחרי אשר כליתי כל ימי בלימוד הזה, ואחרי שש שנים שאני מלמד אותו בקאללעגיוס אשר פה, ואחרי שתי מהדורות לדקדוקי אשר חברתי לתלמידַי, עדיין אני יָגֵעַ יום ולילה במהדורא השלישית, אשר אולי בקרוב אוציא לאור (בלשון איטלקית) החלק הראשון ממנה. וכל זה מפני עומק החכמה הזאת, אשר בע”ה העליתי בה Systema חדש, לא שערוהו הראשונים, להרוס עד היסוד כל מחשבות Schultens והאחרונים הנגררים אחריו.

על שאלתך אם יקל לך למצוא מעמד ופרנסה בארצות האלה, אשיבך כי הדבר אפשרי, אך לא קרוב ונקל; כי קשה הוא לאנשי איטליאה שיקחו להם מורה אשכנזי או פולוני, כמו שיקשה לאנשי אשכנז ופולין לקחת להם מורה איטלקי, כי רחוק הוא מאד שיוכל אדם להיות מליץ ודרשן נכבד בלשון אשר לא הורגל בה מילדותו, ואף כי בלשונות הרחוקות זו מזו כל כך כאשר הן האשכנזית והאיטלקית.

התלמידים אשר יצאו מן הקאללעגיוס מוכתרים בכתר הרבנות הם ארבעה, ואחד מהם נתקבל לרב בעיר מנטובה, ואחד בעיר טורין, והשנים האחרים הם מלמדים, אחד בתלמוד תורה פה פאדובה, ואחד בבית הגביר טרעוועש, שנים אחרים יצאו מן הקאללעגיוס ועדיין הם צריכים לשבת שנה אחת אצל אחד מן הרבנים להתרגל במלאכת הרבנות, ואח“כ יוכתרו, ואז יתישבו באשר ימצאו. ארבעה בחורים לומדים עתה בקאללעגיוס, אחד יֵצא משם אחרי תום שנת תקצ”ו והשלשה האחרים אחרי תום שנת תקצ"ז.

תלמידי הקאללעגיוס היו כלם עד היום ממדינה איטליאה.

אם תכתוב אלי עוד בלשון אשכנזית, תעשה עמי חסד לכתוב בכתיבה רומית (Iatinis litteris), כי קריאת הכתיבה האשכנזית קשה עלי.

צריך שתכתוב אלי מהר מה גמרת בלבך, אם לבא הנה ואם שלא לבא, ואם תבא, צריך שתהיה פה בתחלת נאוועמבער, עם כל הכתבים אשר הזכרתי באגרתי הראשונה.

ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפש הכותב וחותם פה פאדובה בשלישי בעשרים וארבעה לחדש שנת התקצ"ה.

אוהבך שד"ל



Nr. CXII

An S L Goldenberg in Tarnopol.

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 99. Ante I Nr 40

ה' אב התקצ"ה 3.8.1835

(Cette lettre a été publiée dans le כרם חמד II. p. 149)



Nr. CXIII

An S. L. Goldenberg in Tarnopol.

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 100 Ante I 39

י“ט אב התקצ”ה 14.8.1835

)Cette lettre aussi a été publiée, à la fin de la lettre antécédente, et ainsi les deux lettres en forment me senlo.)




Nr. CXIV

An S. L. Rapoport in Lemberg

י"ג כסלו 5596 4.12.1835

לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא כמוהר“ר שי”ר1 שלום וברכה.

אחרי השבועים ששים ושש שאין כתב ידך מגיע לידי (מיום י“ט באב תקצ”ד שהגיעתני אגרתך על ידי יצחק שדה פרחים2) ואני וכל יודעי ויודעיך מְצֵרִים עליך כהמר על הבכור, כי שמועות יבהלונו לאמר נטש ראפאפורט את הספרים ויט אחרי המרכולת, הגיעני יום אתמול מכתבך הנעים. ברוך החולי הרע אשר העיר את רוחך לכתוב אלי!

ועתה דע ידיד נפשי והאמן כי גם אני היה עם לבבי לבוא אליך במכתב לשפוך משושי בחיקך כי רפא ה' את אשתי והשיבותיה אל ביתי כבראשונה, והיא עושה ומצלחת בהנהגת הבית כמעט כקדם, ובה' אצפה כי מעט מעט תשוב לאיתנה, ולא יוודע כי באה הרוח הרעה אל קרבה. אפס בראותי החולי הרע בא בארצנו אמרתי אמתין עוד מעט ואכתוב לו, כי גם מן התלאה הזאת הצילני ה'. אך עתה כבוא מכתבך אלי, ולבך דואג עלי, מה אוחיל עוד?

א"כ אפוא ידוע תדע ידיד נפשי כי אמת החל הנגף בעם בויניציאה ובפאדובה אך תהלות לאל עליון לא רבים חללים הפיל, ומבני ישראל לא מת אחד. בויניציאה כבר כלתה המגפה, ובפאדובה מעולם לא היו הנגפים רק מתי מספר ובה' תוחלתנו לא תפשה הצרעת בעיר, אך תלך הלוך וחסור ועד מהרה יכלה זעם, ואפו על תבל יתום.

ועתה הנני ממהר לשוב ולהתעלס אתך באהבים במחקרי קדמוניות, ובפרט כי אחת מן החקירות אשר הזכרת באגרתך היא עתה ענין הנחוץ לי, כי בלבי להדפיס בקרוב ספר מבוא לדקדוק לה"ק, וזה שמו

Prolegomeni e Saggio d’una Grammatica ragionata della Lingua ebraica.

הספר הזה כבר נשלם, ושיעורו קרוב לר“נ זייטען אין אָקטַאף, ובו חדשות ונצורות הרבה מאד, ובו גזרתי אמר כי הנקוד בכללו נתחדש בבבל, ובתוך ראיות אחרות אמרתי כי רק רבנן סבוראי והגאונים היתה ידם תקיפה להיות דבריהם נשמעים בכל תפוצות ישראל, באופן שכל ישראל יקבלו עליהם לקרוא ולהטעים התנ”ך על פיהם, ושאמנם אף אם תמצא לומר שלא חסרו בא“י (גם אחרי תום האמוראים) אנשים חכמי לב אשר כח בהם לעשות מלאכה גדולה ונכבדת כאשר היא מלאכת נקוד והטעמת כל התנ”ך, עדיין לא יאומן שיהיו דבריהם מקובלים בכל ישראל, אין פוצה פה ומצפצף. ואם ישאל אדם: מניין להם לגאוני בבל או לרבנן סבוראי ידיעה כל כך נפלאה בדקדוק הלשון ובהפסקת הטעמים? לזאת השיבותי כי מאז ומקדם היו בישראל אנשים העוסקים בלמוד קריאת התנ“ך, והם המכונים בתאר קרא או קרוי (ויקרא רבא פרשה ל') אשר גדרם (קדושין מ"ט) דקרי אורייתא נביאי וכתיבי בדיוקא. והנה לדעתי רבנן סבוראי אשר התחילו בכתיבת התורה שבע”פ על ספר הם צוו לקצת חכמים מאותם המכונים קראים שימצאו תחבולה לעשות גדר לקריאה שלא תשכח, והם עשו, ורבנן סבוראי סמכו את ידיהם על מלאכתם, ואשרוה וקדשוה, ונתקבלה אצל כל ישראל כדרך שנתקבלה המשנה והתלמוד והתרגום, אשר כלם מידם היו לנו. וחכמי א"י אשר היו כפופים תחת חכמי בבל היו הראשונים להמליך עליהם הספרים המנוקדים, וכעבדים ההולכים על הארץ הטו שכמם להיות נושאי כליהם ועשו המסרה.

ועתה ידיד נפשי אם יש אתך ראיות מוכיחות נגד שטתי מהר וערוך אותן לפני, כדי שאבטל דברי בטרם אוציאם לאור; אך תדע כי בכל אשר אמרת לי עד היום לא מצאתי דבר שישיבני אחור מדעתי בענין החקירה הזאת.

קח נא בידך אגרתי מיום ה' ניסן תקצ“ג ועיין ב. §3 ותראה כי דברי רד”ק על אמות הספור כבר הזכרתים בשאלתי, ועתה שָכַחת והבאתם לפנַי כדבר חדש. ועתה דע כי בעל לוית חן4 קרא להן אמות הדבור, ואין ספק כי מרד“ק למד. ואמנם שתהיה דגירסה בס' יצירה שלש אמות או”י, זה לא יתכן בעיני כלל, כי א) שלש אמות אמ“ש הוא לשון כפול ומכופל כמה פעמים בס' יצירה בפרק שלישי וששי; גם ב') אותיות אמ”ש מצורפות שם בכל צירופיהן אש“ם מא”ש מש“א שא”ם שמ“א; ועוד ג') הנה הן מפורשות שם, אויר מים ואש; ועוד ד) אם דגירסא שלש אמות או”י הוצרכנו לשבש גם לשון שתים עשרה פשוטות הו“ז חט”י לנ“ס עצ”ק השנוי ומשולש כמה פעמים בפרק ה‘; ועוד ה’) גם בעל הכוזרי (מאמר ד' סימן כ"ה) גורס שלש אמות אמ“ש; ועוד ו') גם דברי רד”ק עצמם מוכיחים כי הוא החליף לשון הברייתא, ולא שכך היה גורס, כי אמר “ומה שאמר שלש אמות אמ”ש, הם אמות בעולם, אבל אמות הספור הם או“י”. ואין ספק אצלי כי גם ר' יהודה מיסיר ליאון בעל לבנת הספיר (הנמצא בידי כ"י) חשב כמחשבתך ידידי בדברי רד“ק אלה, כי כתב בספרו בפרק אותיות אהו”י וז“ל “קראם בעל ס' יצירה אמות האותיות באמרו שלש אמות או”י” חשב שכן היתה גירסת רד"ק ושכדאי הוא לסמוך עליו. גם בענין פירושך על יש אם למקרא מלשון אמות הקריאה מצאתי חכם אחר דקאי כוותך. הלא הוא ר' וואלף היידנהיים בסוף ההומש המכונה מודע לבינה, אשר קניתי מקרוב.

ידיד נפשי צר לי מאד על הימים אשר חלפו למו בלי חלוף אגרות ביני ובינך, כי בספר אשר בלבי להדפיס בקרוב דברתי. על כל המדקדקים ראשונים ואחרונים יהודים וערלים, ועל ספריהם, ואולי יש תחת ידך איזה חדוש על קצת מהם, היתה ידיעתו מועילה למחברתי, והיה לי קורת רוח אם הייתי יכול לומר דבר בשמך ולהתפאר באהבתך. לכן זאת עשה חַפֵש נא באמתחותיך, ואם תמצא דבר חדש וברור בענין זמן איש או אנשים מקהל המדקדקים, וקורותם וספריהם, מהר וקח אותו אלי. ואני כבר הרביתי הוצאות ואספתי אלי כל מה שיכלתי מספרי דקדוק, והיו בידי כמאה וארבעים, וברוך ה' אשר המציא לידי להעתיק ס' לשון למודים לר' שלמה ירחיי, וקצת מס' טעמי המקרא לר' יהודה בן בלעם ושיר על הטעמים לרבנו תם, ושערי נקוד קדמון בלי שם המחבר, ואנה לידי לקנות ס' מעשה אפוד ולבנת הספיר כ“י וס' דקדוקי הטעמים לבן אשר, מלבד כל ספרי הבחור והרז”ה, ושיח יצחק ושרש יהודה, וספרי Reuchlin, Pagnini, Münster ואחרים יקרי המציאות. גם אנה ה' ליד ידידי כמוהר“ר הלל הכהן ס' אותיות הסתר והמשך וס' בעל הכפל לר”י חיוג, ואעתיקם אי“ה. והנני נותן לפניך רשימת ספרים אשר מצאתי זכרונם בשפתי ישנים חלק ב' או במקומות אחרים, ולא ראיתים ולא ידעתי שם מחברם; חקי חיים, דברי יושר, דרך שיח, מענה לשון, תוצאות חיים יסוד לה”ק. וכמו כן עדיין צריך אני למודעי מה הוא “החבור הקטן היקר שהדפיס מהרש”ד בשם הרב הגדול בעל מרכבת המשנה על הנגינות בספרי אמ“ת” שהזכיר רמבמ“ן בהקדמת פירוש התורה. בכל אלה ובכל כיוצא באלה אם תוכל להאיר עיני אם מעט ואם הרבה, תעשה עמדי חסד. גם הנה ידעתי כי יש לך אוהבים בעיר המבורג, ואולי אוהבך הוא איש גביר וחכם אשר שמעתי מפארים שמו, ה”ה מוהר“ר מיכאל יוסף היימאן, ואמרו לי כי יש בידו ס' הנקוד לר”י חיוג והוא ס' קטן מאד; ועתה אם אמת הדבר הזה, אולי אם תכתוב אתה אליו יתרצה האיש להעתיקו ולשלחו אלי באגרת ואני אתן לו תודה בספרי.

עוד אחרת אגידה לך, כי זה שנתים ימים כתבתי קצת מפירושַי על ישעיה בלשון צרפת ושלחתים לראזענמיללער, לאמר כי יען ידעתי שהוא עתיד להדפיס מחדש פירושו על הנביא ההוא, הרשיתי עצמי להביא לפניו קצת ממה שחדשתי בו, והוא הטוב בעיניו יעשה בהם. והוא השיב לי כי שמח בהם, ושידפיסם כלם כאשר הם בתחלת ספרו. ועתה מקרוב שלח לי ס' אחד עם אגרת, כתוב בה כי הדפיס ישעיה שלו, והערותי בראשו, ושהוא שולח לי הספר, ושכבר היה געזעניוס בביתו וראה קצת דפים מההערות ההן שהיו אצלו בצאתן ממכבש הדפוס, וקרא בהן, et plures earum valde probavit. ואני בפתחי הספר והנה הוא לא ס' ישעיה, רק ס' שופטים ורות עם פי' ראזענמיללער; אין ספק כי משגה הוא ואח“כ כתבתי ע”י מוכר ספרים שישלחו לי ישעיה של ראז', ועדיין לא בא לידי, אך ברשימת הספרים החדשים מצאתי

Rosenmiller, Seholia in Jesajam in compendium redacta. Premissae sunt Sam. Davidis Luzzatto in Jesajae vaticinia animadversiones Lipsiae 1835

ועתה ידידי, נכספה נפשי שתבקש הס' הזה ותקרא בו הערותי ותודיעני משפטך עליהן. גם אם טוב בעיניך לגלות אזן רעך החכם דאקטאר גייגר על הענין הזה (אשר קצת כבוד הוא לאומתנו, כי עדיין לא נהיה כדבר הזה שאחד מחשובי חכמי האומות יביא בראש ספרו חדושי איש יהודי בלתי קדמון) למען יזכירהו במכתב עתי שלו, ויחוה דעתו על חדושַי, טוב תעשה.

שמעתי ולא אדע האמת אם אין כי החכם צונז נתקבל לדרשן בעיר פראג.

כלתה נפשי לדעת את שלום רמ"ל ושלום עיניו.

ידידנו הר הזהב מתי יוציא החלק השני מכרמו החוצה?

הרב דפה והרופא דאלא וולטא צמאים לדברי תשובותיך, וכבר זה פעמים רבות שאלוני על אודותיך.

ידידי מוהר"ר הלל הכהן, וכל תלמידי דורשים שלומך וכוספים לראות מכתבי ידך המחוכמים.

ה' ישפות שלום לך ולמר אביך ולבנך היקר ולאשתו, ויצליחך בכל מעשה ידך, וישביעך שבע שמחות כנפשך וכנפש כל יודעי שמך, וכנפש המצפה מהר לתשובתך,

הכו“ח פה פאדובה בתשיעי בשלשה עשר לחדש, שנת התקצ”ו,

ידידך בלב ונפש

שד"ל.



Nr. CXV

An Hirsch Goldenberg in Bolichow (Galizien)

Nr d’ordre de l’Index raisonné 101 Ante I. 38

כ“ד כסלו התקצ”ו 15.12.1835

לכבוד ידידי החכם והנבון, ירא את ה' וחרד אל דברו, ואמיץ לבו לעמוד בפרץ ולקנא לאלהיו, יהי אלהיו עמו וישביעהו שבע שמחות, כ“ש צבי הירש הר הזהב נ”י, יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים.

מכתבך הנכבד מיום ר“ח אלול העבר הגיעני על נכון, ואני אז חולה ואחד מתלמידי קרא אותו באזני, ואחר כן נשארתי זמן מה חלש, כי הריקותי גופי הרקות גדולה כמשפטי בכל חולי; ובשובי לאיתני נסעתי מעירי והלכתי לעיר מולדתי לקחת משם אשתי אשר זה כשלש שנים בעתתה רוח רעה, הוא חולי המרה השחורה, ותהלות לאל עליון שבה כמעט לאיתנה, והבאתיה אתי פה פאדובה. והנה כל הדברים האלה היו סבה לאיחור תשובתי למכתבך אדוני היקר. ונוסף עליהם מה שהייתי בכל הזמן הזה טרוד מאד בהשלמת ספר אשר חברתי בלשון איטלקי על יסודות חדשים אשר יסדתי בחכמת הדקדוק, ובראשו ג”כ ספור תולדות החכמה הזאת בישראל ובאומות, עם זכרון כל המדקדקים יהודים וערלים ובַקָרַת ספריהם. והספר הזה להיות תכונתו לבוא ביד חכמי העמים, שקידה רבה שקדתי עליו ביום ובלילה להדרו ולפארו בכל מיני הִדוּר, למען יהיה לכבוד לבני עמנו, ולא לקלון חלילה.

ונוסף על כל אלה, תכונת מכתבך הנכבד היתה גם היא בעוזרֵי התמהמהִי להשיב אליך, כי הנה אתה אדוני במכתבך זה שפכת מר רוחך וצרת לבבך הטהור, על דבר מראה עיניך אשר תראה את בני עמנו בימים האלה נוטים אלה הֵנָה ואלה הֵנָה, אלה מַיְמינים ואלה משמאילים, הרחק מאד מן הדרך הישרה הממוצעת, אשר עליה נאמר: אל תט ימין ושמאל הסר רגלך מרע; דרך ישרה אשר רק מעט מזער יחידי סגולה ואנשי מופת יפלסו מעגליהם ללכת בה, ואתה אדוני אחד מהם. והנה נא אדוני צרת לבך צרת לבי היא מימים ושנים, לבי יודע מרת נפשו, על אלה ועל אלה במסתרים תבכה נפשי, מדעתי כי בנשאי קולי מה אועיל? רק זאת אמרתי היא חובתי ואעשנה, אשתדל עם תלמידַי אשר נתן לי האלהים, לנטוע בלבבם צמחי ברכה, ולשָרֵש משם שרש פורה לענה, אשר בעברת ה' השרישה שרשיה ותמלא ארץ. ובדבר הזה ברך ה' חילי ופעל ידי ירצה, וחפץ ה' אם מעט ואם הרבה אקוה בידי יצלח.

ואמנם הכאב אשר גדל על הכלל כלו יצא, ומי יעלה לו ארוכה ומרפא? והנה זה משפט כל הנגעים אשר אין תקוה לרפואתם, ישתדל הנגוע בהם להסירם מלבו ולהרחיקם מזכרונו, וכל אשר יזכיר אותם אליו, בעוכריו הוא, כי יחדש עצבון לבו, והועל לא יועיל לו. כן הדבר הזה, אדוני, וכן היה לי מכתבך הנכבד: הֵמַר את רוחי ויעציבני, כי תכתוב אלי מרורות, ותזכירני יגוני מנעורי. וזה הביאני להרחיקו מנגד עיני, ולהרחיק מלבי מחשבת חובתי להשיב לך מענה; וזאת היתה הגדולה בסבות שתיקתי עד היום הזה.

ואולם היום בבוא אלי מכתבך השני מיום עשירי לחדש הזה, וראיתי כי לדברַי תשוקתך, ולתשובתי כלו עיניך, אז לבי הכני, אף כליותי יסרוני לאמר: איך תוכל וראית איש משלומי אמוני ישראל, ישפוך שיחו וכעסו בחיקך, והתעלמת ממנו, וערף ולא פנים תפנה אליו? הכזה יהיה פועל איש אמונים, אשר כל ישעו לחזק ידי ישרי דרך, והמטים עקלקלותם להשיב מֵעָון? היצעק איש אבדה האמונה, ויאטום אזנו מצעקתו שד“ל? – אז חשתי ולא התמהמהתי, ואמרתי לא אתן שנת לעיני עד אכפרה פניך במכתבי, למען תדע כי לא מוּזַר אני לעצבונך, ונכרי לנאקתך; ולמען תדע ג”כ כי לא תֵקַל בעיני חלילה בשורתך אשר בשרתני, כי יקרתי בעיניך נכבדתי ואתה אהבתני; ואני באהבת אנשים צדיקים לבי שמח מכל עמלי. יברכך ה' אלהיך ויצליח שיבתך, ויהיו כל יוצאי חלציך כמוך, טובים בעיני אלהים ואדם.

ועתה אדוני וידידי היקר, מה אתה שואל מעמדי כי אם להגיד לך הגם בארצי פשתה מספחת המחלוקת בישראל, ונעשו לשתי כתות השונאות זו את זו, כאשר בארצך? דע ידידי כי אין הדבר כן בארצנו. כת החסידים השוטים אשר בארצך אין ממנה לא אבק ולא ריח בארץ איטליאה. כת המתחכמים הפורקים עול רבה היא בינינו, ובפרט בבחורים צעירי ימים, וביותר בלומדי החכמות באוניווערסיטעט. עבירות בפרהסיא לא הרבה תִשָמַענה בקרבנו. כבוד האומה יקר בעיני רוב העם, כנקלה כנכבד, גם המתפרצים ומכחישי התורה יחושו לו, ויפזרו כספם בעבורו, וזה נותן אותם לחן ולחסד בעיני העמים והשרים, שומרי התורה והפורקים עולה, אין פרץ ואין צוחה ביניהם; איש הישר בעיניו יעשה, וגם אם איש בחדרי משכיתו ברעהו יתן דפי, בפיו שלום את רעהו ידבר. עד פה יש יתרון לאנשי ארצי על אנשי ארצך. ואמנם מצד אחר רואה אנכי יתרון רב לאנשי ארצך על אנשי ארצי, והוא כי לפי הנראה עדיין התורה נדרשת בארצך, ועדיין רבים מנערי בני ישראל הוגים בתלמודה, ועדיין לה“ק ידועה לרוב העם, וספר הכתוב יהודית רבים יודעים לקרוא בו ולהבין את דבריו. לא כן בהרבה מערי איטליאה כמעט הזקנים לבדם יודעים ספר, והבחורים כל ספר לה”ק הוא להם כספר החתום. ולולא חסדי ה' כי לא תמו ויאמר להקים בעיר הזאת בית מדרש הרבנים, כי עתה אולי בקרב הימים היתה תורה משתכחת מישראל שבגלילות האלה לגמרי. זה שיעור מה שראיתי להשיבך בחפזי על שאלתך אדוני וידידי היקר.

אמת אם באתי להגיד לך כל אשר עם לבבי בענין כל אחד ואחד מן הפרטים אשר הזכרת במכתבך, תארך המגלה מאד, ואני אינני מופנה עתה לשאוכל עשהו, ודרך כלל אֹמר אליך כי אין אני בן חורין לחשוב שהרשות נתונה לחכמי הדור לשלוח יד במצות התורה לא לבטלן ולא לעשות בהן שנוי; וכבר הארכתי בזה בלמודֵי דוגמאטיק שלי; אך אינני ג“כ מן המאמינים כי כל מנהג אבותינו תורה היא, ושכל אשר יקרא לו ההמון תורה שבע”פ ניתן למשה מסיני, והדברים ארוכים אין כאן מקומם.

ואתה אדוני וידידי שלום וביתך שלום, וכל אשר לך שלום כנפש החותם פה פאדובה בתשיעי בעשרים וארבעה לחדש התקצ"יו.

אוהבך ומכבדך שד"ל.



Nr. CXVI

An S. L. Goldenberg in Tarnopol

Nr. D’ordre de l’Index raisonné 102. Ante I 32.


כ“א טבת התקצ”ו 11.1.1836

לידידי המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב הר הזהב שלום

קבלתי מכתבך הרצוף בתוך אגרתך למר שארי הרב דפה נ"י. אני וכל בני ביתי שלום, ואשתי תהלות לאל עליון נרפאה מן המחלה אשר חִלָה ה' בה, ויום יום היא הולכת ומתגברת, ובה' בטחתי כי אחרי עבור ימי הקור הקשה האלה תשוב לאיתנה להשגיח על ענייני הבית כמעשיה מקדם.

ידידנו החכם המופלא שי"ר כבר שב לשמחני במכתביו המלאים חכמה ודעת, וכבר קבלתי מידו שתים אגרות במשך זמן מועט, צר לי מאד על השמועות הרעות אשר השמעתני על אודות החכמים היקרים ר' נחמן הכהן ור' שמשון הלוי, אלהי ישראל יהיה בעזרם.

שאלתי לשארי הרופא יצחק לוצאטו על אודות ידידך הבחור הרופא ר' משה אשכנזי, ואמר לי כי ראה אותו ודבר עמו, ושאיננו צריך כל מאומה, ושכבר שאל אותו על אודותי, ובקש ממנו להביאו לפני, ואמרתי לו שיבא בכל עת שירצה, ושאתה כתבת לי בעבורו.

הספרים שאמרת לשלוח לי תאמר לי תחלה מה ענינם ומה מחירם, ואח"כ אם תמצא דרך לשלחם עד טריאסט בלא הוצאות, תשלחם, ואם לא לא תשלחם.

אני עם לבבי להדפיס בקרוב ס' מבוא לדקדוק לה"ק, כולל תולדות הדקדוק והמדקדקים, וגם יסודות חדשים לחכמת הלשון, וזה אמנם בלשון איטלקית.

בקיץ החולף הדפיס החכם המפורסם ראזענמיללער פירושו על ישעיה, ובראשו ארבעים עמודים בלשון צרפת ששלחתי לו אני ממה שלקטתי מפירושַי על ישעיה, והוא נתנם בראש ספרו.

הכתבתי להאדון פאן שמיד אם ירצה להדפיס על הוצאותיו פירוש ישעיה שלי, ולא רצה, ואולי אם אֹמַר לקנות ממנו מאה העתקות אז יתרצה, אך אני לא אצתי להדפיסו, כי טוב לי לחזור עליו עוד פעם אחרת, ולפארו יותר.

מפירוש התורה עשיתי עד כאן מבראשית עד סוף פרשת משפטים, ואם היה מזדמן לי להדפיס פירוש ס' שמות עד משפטים, הייתי עושה, כי לדעתי מלא הוא ברכת ה'.

עתה החלותי לפרש לתלמידי ס' יחזקאל.

הבחור המשכיל מיודעך כמ"ר מרדכי הכהן איש טיסמיניץ כתב לי אגרת ארוכה, וזאת תשובתי אליו, ואתה תעשה עמדי חסד לשלחה אליו מהר.

כתוב אלי ידידי, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפש החותם

פה פאדובה בעשירי בכ“א לחדש שנת התקצ”ו,

אוהבך שד"ל.



Nr. CXVIII

An Marc. Stüm in Tysmenitz

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 103. Ante I. 41

כ“ב טבת התקצ”ו 12.1.1836

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר מרדכי הכהן שלום וברכה.

אחרתי עד כה להשיב מענה למכתבך יען עיר מושבך הוא מקום מבני בלי שם, ויראתי פן אנשי הפאסט אשר בעיר הזאת לא ידעו איפה הוא, ואגרתי תאבד, על כן אמרתי אמתין עד שיזדמן לי לכתוב לידידי הר הזהב, אז אכתוב לך בתוך אגרתי אליו, והוא יריץ לך מכתבי על נכון.

והנני בא להשיב לכל דבריך כאשר עם לבבי, אך בדרך קצרה, מפני מעוט הפנאי וכובד המשא המוטל עלי.

מה שאמרת כי גם רז“ל פירשו ישר ממסוכה בתקון ישרם מסוכה, רחוק הוא בעיני, הן אמת כי פירושם כפירושי, אך יתכן שפירשו המקרא בדוחק בלי שיהיה כתוב בספריהם ישרם מסוכה, ובלי שתעלה על דעתם לתקן הכתוב. כי אמנם אם בימי האמוראים היה כתוב ישרם מסוכה, לא אאמין שאח”כ נשתבשו הספרים, כי אמנם השבושים שנהיו בספרים לא נהיו רק בימים קדמונים, לא אחר שעמדו החכמים והסופרים (שהיו סופרים האותיות) ותקנו תקנות וגדרו גדרות להעמיד כל עניני הדת על מכונם בל ימוטו עולם ועד. ואם בספריהם היה כתוב ישר ממסוכה והם נתכוונו להגיה, היו אומרים הדבר בפירוש שכך ולא כך ראוי לקרוא.

השערתך בפסוק ואל יתעל בסריונו (ירמיה נ"א ג') רחוקה היא בעיני, ואם באנו לתקן, יותר יתכן שנאמר שהיה כתוב ואל יתעל' בסריונו, והכוונה ואל יתעלף בסריונו.

הגהתך רעה אחר רעה (יחזקאל ז' ה') היא קרובה, וכן תרגם יונתן, וכן נמצא גם בקצת כ"י ודפוסים קדמונים.

אנשים חקה על הקיר (שם כ“ג י”ד) איננו תקון אלא שבוש.

וחיה: ועמדו עליו (שם מ"ז י') זה תקון נאה ומשובח.

מוקש אדם ילין קדש וְאֵחַר נדרים לַבקֶר (משלי כ' כ"ה) היא השערה מתישבת על הדעת.

בפסוק אמרתי אך דבר שפתים אין דעתי כדעתך, והא לך פירושי: חושב הייתי כי מרידתך בי אך דבר שפתים היא, כלומר שאינה אלא התפארות שהיית מתפאר שלא תכנע מפני, אך כאשר תראה אותי מתקרב אליך אז תמהר לפתוח לפני דלתים, כי אמנם הכל יודעים כי צריך עצה וגבורה למלחמה, ואתה אין לך לא זו ולא זו: ועתה הנה טעיתי, כי עדיין מחזיק אתה במרידתך: עתה על מי בטחת כי מרדת בי?

ועשה אה מאחד מאלה (יחזקאל י"ח י') לשון אוי ואהה, כך עלה גם כן בדעתי זה ימים רבים, ועדיין רפיא בידי5.

מה שהבאת מן הש“ס (בתרא קי"א) להתיר התקונים בספרי הקדש אין ממנו ראיה כלל, יען וביען הכל יודעים כי לא הוי דרך הדרש כהרי דרך הפשט, והנה רז”ל דרך אסמכתא בעלמא התירו לעצמם כמה פעמים לגרוע ולהוסיף ולהחליף לשון הכתוב, ולא עלתה על דעתם שתהיה נוסחת המקרא כפי מדרשם.

הקרי וכתיב אמת הוא שהוא לפעמים תקון והגהה. אך מה שאמרת כי בעלי המשנה ראו שהיה כתוב בפנים לא ומבחוץ היה כתוב לו קרי, זה איננו אמת כי אמנם כל תקוני הקריאה שאנו קוראים קרי וכתיב כלם מכלל תורה שבעל פה, וכלם היו שמורים על פה, ולא נכתבו בגליון הספרים, רק בימי רבנן סבוראי אשר עמדו וכתבו המשנה והתלמוד והתרגום הכל על ספר, ובימיהם ובמצותם נכתבו הנקדות והטעמים על ספר, ואז נכתבו גם כל הקרי וכתיב. ענין י“ח מלין תקון סופרים חלילה חלילה שיהיה אמת לפי פשוטו, וכל יודע מבין פשטי הכתובים רואה שאין לנו צורך לתקון סופרים וכמו שהעיר הראב”ע. פירוש הגאון בהושע ד' י' אין ממנו ראיה כלל, כי הוא לא החליף הכתוב, רק הטעמים, והנביאים לא כתבו ספריהם בנקדות וטעמים, ומעולם לא נמנעו גדולי המפרשים מלעזוב דרך הטעמים, כשראו הדבר מוכרח לפי הפשט, עיין רד“ק הושע י”ב י“ב ודון יצחק בישעיה ח' י”ט, וכבר עשיתי לי רשימה ארוכה מן המקומות שנטו בהם גדולי המפרשים מדרך הטעמים.

ואתה ידידי המשכיל והנבון שלום, וביתך שלום וכל אשר לך שלום, והחכם ר' חיים משה הכהן שלום, כנפש החותם

פה פאדובה בעשירי בכ“ב לחדש, שנת התקצ”ו.

אוהבך שד"ל



Nr. CXIX

An Leon Ginzburg

No. d’ordre de l’Index raisonné 104 Ante I 49(.)6

ו' שבט התקצ"ו 25.1.1836

לידידי החכם כמ"ר אריה גינצבורג שלום

מכתבך הנעים הכאיב לבי והדאיב את נפשי, בשמעי זעקת שברך, עם טהרת לבבך ואהבתך החכמה. הלא זאת רעה חולה בעמנו, פשתה בדור הזה ורחבה ונסבה, חכמת סופרים תסרח ושוחרי תושיה אין דורש למו, כי אזלת יד מחזיקי התורה, ותומכיה יקפצו ידם. גם אני וחברי המורה עמי בקאלליגיוס וביניקוס הוצרכנו בשנה החולפת להעתר לראשי הקהלות לשאת בעל עם אחינו ולהקל מעליהם המשא, וקבלנו עלינו שיגרעו מחק משכרתנו אחד מששה, ומלבד זה גזרו אֹמר לגרוע חק פתבג התלמידים אשר בקאללעגיוס דבר יום ביומו; ולמנוע מהם ג"כ חליפות הבגדים אשר היו נותנים להם שנה בשנה, כל זה מכבֶד המשא ומכשלון כח סובליו.

ועתה מה אעשה לך ידידי, ומאין אושיעך? ואני בעל אשה ובנים, משתכר אל צרור נקוב, מבלי אשר אמצא אחרי שכרי מאומה כי אם הלחם אשר אני אוכל והספרים אשר אני קונה.

ואם תאמר לבוא אל הקאללעגיוס הנה כל הבא ללמוד שמה חייב לדור בתוכו דירת קבע, ומזונותיו על הקאללעגיוס, וזה על ידי שלש מאות זהובים שישלם מדי שנה בשנה, או יקובל חנם אין כסף אם הוא מעניי הערים האלה. ואם תאמר לבקש טרפך ביגיע כפיך, הנה לא יתכן שתקובל בבית המדרש בהיותך בלתי מופנה מצד אחד. מלבד כי מצער הוא קהל ישראל אשר בעיר הזאת, ואפשרי רחוק הוא שתִּמָצֵא בו פרנסה לאיש נכרי אשכנזי. והנה כמעט בכל שנה יוצאים מבית המדרש אחד או שנים בחורים הצריכים למצוא מנוח לכף רגלם וטרף לביתם, וקצתם הוצרכו להרחיק נדוד בקצה איטליאה למצוא מחיתם, ואיך אפוא אבגוד אני בתלמידַי ואקרא היום לאיש מארץ רחוקה לאמר סורה שבה פה פלוני אלמוני, ולחם תלמידַי תאכל? הלא אבן מקיר תצעק, וארצי מתקוממה לי.

לכן שמע נא בקולי איעצך ויהי אלהים עמך, נטה לך על ימינך או על שמאלך אל אחת מערי אשכנז, ובקש לך מנוח אשר ייטב לך בין אחיך בני אמך המדברים לשונך, ועם אנשי איטליאה אל תבא להתגורר כי בן אשה אחרת אתה.

אתה עתה ברוך ה‘, יברכך ה’ אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך, והיה ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך זכור אל תשכח לגלות את אזני ולשמח את נפשי תחת אשר הכאבתני היום הזה.

דברי החותם פה פאדובה ו' שבט תקצ"ו

ידידך שד"ל.



Nr. CXX[^7]

An Jacob Goldenthal

כ"ד שבט 5596 12.2.1836

לידידי הבחור המשכיל והנבון כמ"ר יעקב גאלדענטהאל שלום וברכה.



Nr. CXXI

An Victor Grünberg in Triest

No. d’ordre de l’Index raisonné 105. Ante I 48

כ“ז שבט התקצ”ו 15.2.1836

לכבוד הגביר היקר והנכבד כמ"ר אביגדור גרינבערג שלום

שמח לבי ויגל כבודי בראותי איש מנכבדי כנעני הארץ ידבנו לבו להקדיש את בנו יחידו לה' ולישראל. ה' אלהיך ירצך, וחפץ ה' בידך יצלח. ועתה הנני ממהר להשיבך דבר על שאלותיך אחת לאחת.

א') הנער הבא ללמוד בבית המדרש המכונה קאללעגיוס ראביניקוס צריך שיהיה לו כתב עדות שכבר השלים כל לימודי הגימנאזיום והליצעאוס, ואז יִבָחֵן בלמוד לה"ק, ואם תִמָצֵא לו ידיעה במקרא ובתלמוד ובלמודים הנלוים אליהם, יקובל בבית המדרש.

ב') הנער יעמוד בבית המדרש שלש שנים, ואחרי צאתו משם בכבוד יתחייב ללמוד שנה אחת אצל אחד מן הרבנים היושבים לכסא באחת ערי ממלכת אסטעררייך, להתחנך אצלו בעניני ההוראה, ואחרי מלאת לו שנה תמימה יבחן שנית בעניני פסק דין, ואז יוכתר בכתר הרבנות.

ג') בבית המדרש הזה ילמד הנער לשון עברית וארמית וחכמת תורתנו שבכתב ושבעל פה, ויתרגל ג"כ בחכמת ההלצה בשפת איטליאה, לדבר במקהלות ולהוכיח את העם בלשון למודים.

ד') הנער העומד בקאללעגיוס לא יוכל ללמוד שם דאקטאראט אחר, רק אחרי השלימו שלשת שני הקאללעגיוס יוכל לפנות אל כל חכמה אשר תאוה נפשו.

ה') היוצאים מוכתרים בקאללעגיוס הזה המה לבדם מוכשרים להתקבל על כסא הרבנות בכל קהלות ממלכת לאמבארדא־ווענעציאניש, אכן חוץ מן הגלילות האלה אי אפשר לברר מה יתרון יהיה להם מצד הרעגירונג, כי מלכי אסטעררייך מלכי חסד הם, ועל הרוב יעשו כרצון הקהלות, ויניחו להן לקבל עליהן איש הישר בעיניהן, אף אם לא למד החכמות על הסדר, כאשר הדבר נוהג בכל גאליציען ארץ מולדתך, אדוני, וכאשר אירע זה מקרוב שמה בטריעסטע עיר מולדתי.

ו') הלומד בקאללעגיוס מחוייב לדור ולאכול ולשתות בתוכו, אשר על כן ישקול שלש מאות זהובים מ"כ מדי שנה בשנה, בקאללעגיוס ימצאו הנערים די מחסורם, ואם יבקשו להם עוד דברי מוֹתָר, כסף ישקלו אל המלצר אשר על הבית, והוא יתן להם שאלתם.

ז‘) כל פרטי הדברים מבית המדרש הזה יארך ספורם, והדבור בהם פה אל פה יותר נקל ויותר מועיל מבכתב, ובטרם ימלאו הימים שיוכל בנך המשכיל שי’ לבא אל הקאללעגיוס קרוב הדבר ישנתראה פנים, ואז אגלה אזנך על כל הפרטים אשר תבקש ידיעתם. ובעיני יפלא מדוע לא התעורַרְתָ לשאול את פי בהיותי שמה בחג הסוכות שעבר. וגם עתה הנה עמך שם מ“ו חותני הנכבד מהח”ר רפאל ברוך סגרי נר"ו, הוא יוכל להעמידך על הרבה מעניני בית המדרש הזה. ועל כל פנים שְאַל אדוני שאל ממני כל אשר תחפוץ וכתוב אלי בכל עת שתרצה ואני לא אמנע טוב מבעליו בכל אשר לְאֵל ידי לעשות.

ואתה אדוני שלום וביתך שלום, ואתה תברך בשמי את בנך המשכיל שי', וכל אשר לך שלום, כנפש הכו“ח פה פאדובה בחדש אחד עשר בשבעה ועשרים יום לחדש שנת התקצ”ו

עבדך שמואל דוד לוצאטו.



Nr. CXXII

An S. L. Rapoport in Lemberg.

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 106. F-G. petit 2.

כ' ניסן התקצ"ו 7.4.1836

לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא כמוהר“ר שי”ר שלום וברכה.7

יותר מדי התמהמהתי להשיב למכתבך היקר מיום ט' טבת אחרי אשר אתה ידידי חשת ולא התמהמהת להשיב לי למכתבי מיום י“ג כסלו. הלא זה לי חטא ופשע כבד מנשוא, אם לא היינו אני ואתה רֵעים ומיודעים זה לזה כאנשים אחים מלידה ומבטן. באמת אינני יודע הזה הוא משפט האוהבים, אך אני עם מתי מספר הקשורים עמי בברית אהבה זה דרכי מעולם, לבקש מהם החריצות לעשות בקשתי, ולהתנהל אני עמהם אחרי כן לאט לאט להשיב להם תודות על חריצותם, ואפילו להודיעם אם נתקררה דעתי במה שעשו בשבילי, אם לא, כי הראשונה היא בעיני מלאכת דבר האבד, והשניה היא מלאכה שאינה צריכה לגופה עם אנשים אחים היודעים כי גם הם רשאים לנהוג עמי כמנהגי עמהם. לא אדע הזה הוא משפט האוהבים, אך לא אדע ג”כ האוהבים איה הם?

והנה נא ידידי. לגבי דידי היה הדבר נחוץ מאד לדעת היש תחת ידך ראיות ברורות נגד שיטתי (שהנקוד נעשה בבבל ולא בא"י), כדי שאוכל לחזור בי מטעותי קודם שאוציאה לאור עולם; ואולם לך ידידי התמהמהתי להודיעך אם נכנסו דבריך באזני, לא יזיק.

ודע ידידי כי החקירה הזאת (מקום הולדת הנקוד) איננה עיקרית בספרי, כי אמנם עיקר מגמתי הוא לברר כי שוא עמלו שולטענס, מיכאעליס, ושאר המדקדקים האחרונים, בהשתדלם להפיץ אור על משפטי לה“ק ממשפטי לשון ערב, כי אמנם לא יזרח אור על לשון עבר מלשון ערב, אלא מלשון ארמית וסורית, ושלה”ק מקדם ומתחלה הייתה קרובה ומתדמה ללשון ארמית, ושהלשון הקדומה היו שרשיה בעלי שתי אותיות (כמו שהסכים גם געזעניוס). ושאח“כ הוסיפו בשרשים אות שלישית, ונעשתה הלשון משולשת; והלשון המשולשלת היתה בתחלתה דומה ללשון ארמית, ואח”כ העשירוה ויפוה יושבי ארץ ישראל, והיתה שפת כנען, היא לה“ק; ואח”כ יפוה הערביים והעשירוה עוד, ונהיתה לשון ערבית. ואחרי ביאור העיקר הזה אני הולך ומבאר ענפיו, בהציבי יסודות חדשים ללשון ארמית לעצמה, וללה“ק לעצמה, אשר מתוכם אור גדול ינוצץ על משפטי לשוננו, ואח”כ אני הולך ומבאר עניינים אחרים שחִדשתי בשרשי הנקוד והטעמים אשר כלם מבוא ועזר גדול בהבנת משפטי הדקדוק לאנשי התבונה והמחקר. והדברים ארוכים ועמוקים הרבה. עלו במצודתי בחקירת ארבע שנים.

ולכל הדברים האלה הקדמתי ספור קורות חכמת הדקדוק בישראל ובאדם, ושם הבאתי דעתי על דבר מקום הולדת הנקוד. מכל זה תצא לך ידידי היקר התנצלותי אם במשך שלשת החדשים שעברו, בשִבְתִי מצרף ומזקק את ספרי (אשר עד השבוע החולף גרעתי והוספתי בו דברים הרבה) שמתי את לבי יותר לשאר ענינים העיקריים בו, מאשר שמתיו על ענין מקום הולדת הנקוד, אשר איננו עיקרי בו, וזה היה סבה לאיחור תשובתי אליך.

ועתה אגיד לך תחלה ידידי כי מצאתי מקום להזכיר את שמך בספרי שלש פעמים. ראשונה (17.§) בהזכירי ר' יוסף מטרוייש (Troyes) בעל ס' ידידות, כתבתי הערה זה לשונה:

Questo sinora ignoto scrittore fummi fatto conoscere dal dottissimo e sagacissimo Critico, il Sig.^r^ Salomone Giuda Rapoport di Lemberg, al quale i vincoli della stima più profonda e della piú verace amicizia gia da piu anni mi legano.

שנית בהערה ארוכה (18.§) שכתבתי נגד קדמות הנקוד הזכרתי טעם פסוק הנזכר בשמות רבה, ושם הזכרתי את צונז ואותך המוכיחים איחור כתיבת שמות רבה. ושלישית (25.§) בהזכירי ר' יהודה בן קריש כתבתי הערה, אשר תחלתה כך:

Africano vivente (secondo che osserva Rapoport nella Biografia di R. Saadia Nota 6) verso l'880 dell' Era volgare.

בענין זמנו של ר' יונה לא הוזקקתי להזכיר שמך, כי דברי הפרחון בהקדמתו (אשר מתוכם נודע שהיה בימי ר' שמואל הנגיד) מצאתים בדע ראססי. ואתה אם תשלח לי העתקת ההקדמה ההיא, תעשה לי חסד חדש. וס' הנקוד לר"י חיוג מה היה לו? עודני מצפה לו.

עתה אבא למחלוקת אשר ביני ובינך בענין מקום הולדת הנקוד. הא לך

בקצור מה שכתבתי בספרי (.3.§.2.§): אמרתי כי נראה שהמצאת הנקוד בלה“ק היתה זמן מעט אחרי חתימת התלמוד, וזה יען הנקדות והטעמים מתנגדים בהרבה מקומות לדברי התלמוד, ולא יתכן שימלאם לבם של בעלי הנקוד לעשות כזאת אם כבר עבר זמן רב אחרי חתימת התלמוד ונתקבל אצל כל ישראל, ואפילו תמצא לומר שהזידו בעלי הנקוד לסור מאחרי התלמוד, לא יתכן שתהיה מלאכתם מתקבלת אצל כל ישראל כאשר נתקבלה; וזה מביא אותי להאמין כי רבנן סבוראי אשר התחילו לשום התורה שבע”פ על ספר, וכתבו המשנה והתלמוד, הם עצמם צוו לאותם החכמים העוסקים במקרא (אשר היו מכונים בשם קרא, קריי, קראוי) להעמיד ציונים לקריאה, והם (רבנן סבוראי) סמכו את ידיהם על מלאכת החכמים ההם. ועל ידי כן נתקבלה בכל הגולה כשאר כל תורה שבע“פ. ואל תשיבני מדברי ר' אליה בחור שאמר כי בעלי הנקוד היו בטבריה; כי אמנם כבר העיר המדקדק רז”ה בבנין שלמה דף ל“ב כי לא יתכן לומר שהיו בעלי הנקוד מאנשי טבריה אחר שידענו כי אנשי טבריה היו מדגישים הרי”ש (על דרך בעל ס' יצירה שנראה היותו ירושלמי, שאמר שבע כפולות בג“ד כפר”ת), ובעלי הנקוד בהפך עשו הרי“ש בלתי מקבלת דגש. ואני בהתבונני כי הישיבות הגדולות נמשכו בבבל עד אחר שנת אלף למנינם, ובא”י בטלו סביב לשנת ת' למנינם, נ“ל כי בעלי הנקוד היו בהכרח בבליים, ושאף אם יאומן שהיו בא”י אחרי חתימת התלמוד אנשים אשר כח בהם לעשות מלאכה גדולה כאשר היא מלאכת נקוד והטעמת כל התנ“ך, לא יאומן שתהיה ידם תקיפה לשיהיו דבריהם מתקבלים אצל כל ישראל; וכל זה אמנם נקל היה לחכמי בבל שידענו איך גברה ידם בכל תפוצות ישראל. אמנם בעלי המסורת, בראותי מלאכתם מלאכת עבודה, לא זולת, אחשוב שהיו מא”י ולא מבבל. עכ"ל בקצור.

אח“כ (.5.§) כתבתי כי נ”ל שהיהודים התעוררו להמציא הנקוד ממה שראו הסוריים עושים, והראיתי דמיון בין הנקוד הסורי והעברי במה שהסוריים קוראים זְקָפא והעברים זקף לשתי נקודות זו על זו למעלה מן התבה, ובמה שהסוריים קוראים שְוַיָא והעברים שְוָא לשתי נקדות אחרות זו על זו, ובמה שתנועת E סימנה אצל אלו ואצל אלו שתי נקודות תחת האות. אח“כ (.6.§) הארכתי לבטל דברי האומרים כי ממציא הנקודות בלשון סורית היה יעקב איש Edessa אשר מת בשנת 710 למנינם; ואמרתי כי לכך היו הסוריים (ולא היהודים ולא הערביים) שהמציאו הנקוד, מפני שהסוריים (מפני חשיבות לשון ארמית וספריה בעיני האומות) היו להם בארם נהרים בתי למוד שהיו באים ללמוד שם גם נערים פרסיים (כאשר העיד Assemani), והם לא היו מורגלים בלשון ארמית מנעוריהם, אלא בלשון פרס, שאינה דומה כלל ללשון ארמית, והנה אין ספק שהדבר קשה מאד ללמד לשון סורית (וכן לה"ק או לשון ערבית) לאיש נכרי שאינו מורגל בה, בספרים בלתי מנוקדים, לפיכך הוצרכו חכמי הסוריים להרגיש בחסרון כתיבתם, ומלאו החסרון בהמציאם הנקדות; לא כן היהודים, לא היו מלמדים לה”ק לנכרים, ואם היה איש נכרי מתגייר היה מתערב בין היהודים והיה למד לה“ק על דרך פראקטיש, לא על דרך טהעארעטיש. והנה היהודים אשר היו רבים מאד בבבל ופרס וארם נהרים, קרוב הדבר שידעו מבתי למוד אלה, וגם לפעמים היו קצת מחכמי ישראל באים שם, כמו שהיו באים בבי אבדן ובי נצרפי (אשר מי יתן ותודיעני על אודותם דבר נאה ומתקבל), ומתוך כך ראו המצאת הנקדות, ועשו כמעשיהם. ובהערה שכתבתי במקום אחר (.9.§) על אודות בן אשר ובן נפתלי חתמתי בדברים אשר זאת תמציתם: זכה בן אשר שעל הרוב (לא תמיד) נהגו כשיטתו. דברי ר' אליה אין לו על מה שיסמוך. אמנם חלופי קריאה שבין מערבאי ומדנחאי אין להם שום יחס ודמיון עם חלופי בן אשר ובן נפתלי. עכ”ל. ובסוף הספר (199.§) הבאתי מלות בִיקרותיך, כִיתְרון, שספרינו הולכים בהם בשיטת בן נפתלי. והנה אנכי ביום י“ג טבת תקצ”ד ערכתי לפניך ידידי סברתי על מקום הולדת הנקוד, עם הראיה הלקוחה מאות הרי“ש וקצת ראיות אחרות, ואתה בתשובתך ט' ניסן תקצ”ד אמרת לי (סימן יו"ד) “וגם ראיותיך מן רי”ש דגושה של בג“ד כפר”ת וכן מן חילוק הפסוקים בתורה, נראות נכונות" ואח“כ הארכת בענינים אחרים ובחקירות חכמה וקריטיק, ועל ראייתי הלקוחה מאות הרי”ש לא השבותני לא דבר ולא חצי דבר, וזה חִזֵק אמונתי בסברתי; ואמנם טענותיך הלקוחות מן השמות סגול, דגש, זרקא, לגרמיה, לא הספיקו להזיזני מדעתי, כי לא ראיתי בהן מופת חותך כמופת דגשות הרי“ש, ואני מעודי כן דרכי בכל חקירותי, מאה טענות בלתי חותכות בטלות ומבוטלות הן אצלי נגד ראיה אחת ברורה וחותכת. ואמרתי בלבבי, סוף סוף שמות הנקדות והטעמים הם דבר חיצוני להנקדות והטעמים עצמם, ומי יודע מי אביהם? אמנם היות הרי”ש בלתי מקבלת דגש הוא עניין פנימי במלאכת הנקוד, ובכמה אלפי ענינים היה הנקוד משונה ממה שהוא עתה, אם היו מתקני הנקוד מאנשי טבריה המדגישים הרי"ש!

ואחרי כן ביום ג' סיון תקצ“ד ערכתי לפניך הראיה מביטול הישיבות בא”י זמן כביר קודם ביטול הישיבות בבבל, ואתה ידידי בתשובתך ר“ח כסלו תקצ”ו השיבות על זה במעט מלים ואמרת כי מימי רב דימי ואילך חדלו בא“י הישיבות (לְלִמוד תורה שבע"פ) ולא חדל לימוד דרושי המקראות, והבאת עדים נאמנים שהיו בני א”י עוסקים באגדה. ואני אשר מעולם חשבתי מלאכת נקוד והטעמת התנ"ך חכמה מפארה ומלאכה גדולה הצריכה לב רחב ודעת צלולה הרבה יותר מפלפול התלמוד, לא נחה דעתי בדבריך, ואחור לא נסוגותי מאשר דברתי זמותי.

ואחרי כן ביום י“ג כסלו כתבתי אליך; “ידיד נפשי אם יש אתך ראיות מוכיחות נגד שטתי, מהר וערוך אותן לפני, כדי שאבטל דברי בטרם אוציאם לאור; אך תדע כי בכל אשר אמרת לי עד היום לא מצאתי דבר שישיבני אחור מדעתי בענין החקירה הזאת” ואתה בתשובתך מיום ט' טבת ענית ואמרת: “בדבר מקום התחלת הנקדות, הנה לא ראיתי עוד כל ראיותיך ולא אוכל לשפוט עליהן, אך זאת ידעתי כי על ראיותי מכמה שמות הנקדות והטעמים שהם רק מא”י ולא מבבל, וגם מהשקידה על מקרא שנראה יותר מוקדמת בא”י מהמדרשים הראשונים שנתחברו שם כמו ב“ר וי”ר ואיזה מדרשים מזמן מאוחר, לא השבת עוד מאומה" לזאת אשיבך ידידי היקר ואומר כי אף אם לא ראית כל ראיותי, הנה ראית ראיית דגשות הרי“ש, ולא השבת עליה, וזה לבדו מספיק לי לעמוד בדעתי נגד כל טענותיך; גם ראית הראיה הלקוחה מביטול הישיבות בא”י ולא השיבותני עליה תשובה מספקת. ואמנם ראייתך משמות קצת נקדות וטעמים כבר דנתי לפניך למעלה שאיננה ראיה ברורה. וראייתך משקידת בני א“י על למוד המקרא והאגדה קודם אנשי בבל מה תוכיח? ומי לא ידע כי כל הלמודים היו תחלה בא”י ומציון יצאה תורה? וכי מכאן יש הוכחה שאנשי א“י שאחר חתימת התלמוד היה להם כל כך יד ושם בקריאת התנ”ך עד שמצאה ידם לעשות מלאכה גדולה כמלאכת הנקוד, ושנתקבלה קריאתם אצל כל ישראל?

אחרי כן ערכת לפני טענות אחרות למען אשים עיני עליהם בטרם אחרוץ משפט. והנני לעשות ככל אשר צויתני.

א') נפלא בעיניך איך נשכח מישראל זמן ומקום חדוש הנקדות, ואיך לא דברו בו הגאונים אם היתה תחלת הוייתן בבבל? – ולמה לא יפלא בעיניך ידידי איך נשכח מישראל זמן ומקום כתיבת המשנה והתלמוד, ואיך לא הזכירו הגאונים דבר מזה? ואף אם תאמר שהמשנה נכתבה תחלה בא“י, הנה תלמוד בבלי אין ספק שנכתב בבבל, ואיך לא הזכירו הגאונים מתי נכתב? תהיה התשובה איזו שתהיה, אין ספק שהיא מלתא דשויא לתרוייהו, לתלמוד בבלי ולנקוד התנ”ך.

ב') מעולם לא עלה על דעתי לומר שענין קרי וכתיב היתה התחלתו בבבל, כי זה אמנם הוא דבר התלוי בתקנת סופרים ותנאים קדמונים, שהעמידו הקריאה על מכונה כאשר ישר בעיניהם, והתקינו שלא לקרוא שם המפורש ככתבו, כי אם בלשון אדנות, וכן התקינו להחליף כל לשון של גנאי כגון ישגלנה וחבריו, וכל זה נעשה בא“י בימי בית שני, וכל זה נמסר בעל פה, עד שבאו בעלי הנקוד ונקדו לפי הקרי ולא לפי הכתיב; וכמו שנולדו מחלוקות רבות בכל חלקי התורה שבעל פה, ככה נולדו קצת מחלוקות גם בענין קו”כ, ובני א"י עמדו לפעמים בשמועתם נגד הנקוד שבא להם מבבל. וגם בכתיבת הספרים עצמם, בעניני מלא וחסר ואותיות דומות נולדו שבושים, וכל מדינה החזיקה בספריה כמו שהיו. ולענין שאמרת כי אנשי בבל יָראו לנפשם לחלוק גם בעניני קריאת פסוקי התורה, איך לא נסוגו אחור מעשות הנה אנכי בא אליך בעב הענן פסוק אחד, אחרי שבני מערבא היו פוסקים אותו לשלשה פסוקים?

ג') הגאונים לא היתה ידם תקיפה בעניני תורה שבכתב, כגון לפסול ס“ת של מדינה אחת ולשנות הכתיבה הנהוגה אצל סופריה, אלא בכל מקום החזיקו היהודים בספריהם מר כי אתריה ומר כי אתריה; והנה רוב החלופים שבין מערבאי ומדנחאי הם בענין הכתיבה, ומיעוטם בענין הקריאה; ובאלה מאחר שלא היה אחד מהם בספר התורה, אלא בנ”ך, לא נזדמן לגאונים להיות נשאלים עליהם, ואם נשאלו לא רצו לשנות מנהג המדינות. אמנם בענין בן נפתלי המזרחי אינני מודה לך כלל וכלל.

ד') המסרה איננה חולקת על ש“ס ירושלמי, כי א”י היא ארץ מולדת המסרה, כאשר הוריתי לך מאז מסיון תקצ"ד.

ה‘) מס’ סופרים נכתבה בא“י אחרי כתיבת תלמוד בבלי, וקודם התחדשות הנקדות, ונרשמו בה קצת מעניני קו”כ שהם ככל שאר תורה שבע“פ (וכדברי ר' יצחק בנדרים ל“ז שגם הוא מא”י), וכל זה לא יוכיח כלל שבא”י נתחדשו הנקדות; ואם תרצה להוליד מזה כי בא"י נעשתה המסרה, כבר הודיתי בזה מאז ומקדם: אך כמה גבהו דרכי בעלי הנקוד מדרכי בעלי המסרה!

ו‘) אינני רואה בהשערתך שהלל נשיאה התקין הנקוד, ושעל שמו הוא התנ"ך הנקרא ס’ הללי, כח להטותי מסברתי שהנקוד נתקן בבבל; ובפרט בראותי רד"ק כותב ס' הלאלי, ויותר מזה בראותי שתיקת שאר המפרשים והמדקדקים בענין מטמון יקר כזה, שאם היה ידוע לקדמונים שאותו ספר שהיה בטוליטולא הוא להלל הנשיא, ושהלל הנשיא התקין הנקוד, איך לא הרבו לדבר בשבחו ולגמור את ההלל על ספרו של הלל? – ומה שאמרת כי לא כל הנקדות נתחדשו בזמן אחד, בזה אינני מודה לך, וכבר דברתי על זה בספרי, וסתרתי ראיות האומרים כזאת.

ז') אם נשיאי א“י בדורות האחרונים היה כל עסקם במנהגי בה”כ, אין מכאן שום ראיה שהם התקינו הנקוד.

ח') המסרה נעשתה בא“י, ולפיכך בעניני מסורת מזכירים תמיד ספרי א”י, ואם אנשי טבריה היו בקיאים בהדגשת הרי“ש זו ראיה ברורה שהנקוד לא נתקן בטבריה. ובתלמוד אמרו על בני גליל שלא הקפידו על לשונם, וזה ג”כ סיוע לדעתי שלא היו אנשי טבריה והגליל כדאים לעשות מלאכת הנקוד ולהיות קריאתם מקובלת אצל כל ישראל.

ט') אם אבות הדקדוק לא היו בבליים, לא היו ג“כ מא”י, ואם נמצא בין קדמוני המדקדקים אחד שהיה ירושלמי, נמצא גם אחד שהיה בבלי; וכל זה לא יוכיח כלום לאחד מן הצדדים.

יו“ד וי”א) אם חכמי בבל לא היו בקיאים בהבנת פשוטי המקראות, אין מזה ראיה שלא היתה בבבל כת של חכמים (הנקראים קראים) שהיה כל עסקם במקרא, והאנשים האלה לא היו לא אמוראים ולא גאונים ולא מורי הוראות, ודבר אין להם עם הגדולים ההם רק היו מלמדי תינוקות וקוראים תנ"ך בצבור, ואיננו רחוק שנמצאו ביניהם קצת אנשים זכי ֳוהאמוראים.

בענין שלש אמות או"י לא אחליט דבר כעת, כי רואה אני ענן לבושו. לא דברתי בספרי רק מעט ודרך העברה על התרגומים. לקוטי מחזור ויטרי כבר נשלמו, ועדיין אני מצפה שתשלח לי העתקה מהם. ואולם יען כי תפשת מרובה לא תפשת, הנני מבקש ממך עכשו שתשלח לי הלקוטים מכתיבת ידי אחד לאחד, ואני אחזירם אליך אחר אשר יעתיקו אותם תלמידַי בקונטריסי.

עוד דבר אחד לי אליך ידידי. עתה מקרוב מצאתי בס' איטלקי הנכתב זה שמנים שנה, שאומר כי הסוריים המזרחיים (Siri orientales) הנקראים ג“כ Nestoriani יש להם שבע נקדות, ואלה שמותן צורתן והברתן: ב֔, זְקָפָא, a; בִ, פְתָחָא, a; בְ זְלָמָא קַשְיָא, e; בֵ זְלָמָא פְסִיקָא, e; וֹ רְוָחָא, o; וִ רְבָצָא, u; יִ, חְבָצָא, i. והנה אם הדבר הזה אמת, הלא הדבר ברור כי מן הסוריים המזרחיים האלה למדו היהודים מלאכת הנקוד, שהרי מספר הנקדות העבריות הוא ג”כ שבעה לפי האמת (שבעה מלכים), כאשר ביארתי בספרי; ועוד הנה נא לנו שווי שם הזקף וצורתו, שם הפתח, וצורת הצירי וצורת החולם וצורת החירק. אמנם אני הרבה בקשתי ולא מצאתי מקור לענין זה בספרי הסוריים ובספרי דקדוק לשונם גם בגראממאטיקא סיריאקא של האפמאן לא נזכר מזה דבר, ולפיכך הרי הדבר מוטל אצלי בספק. וכבר בקשתי מידידי כמ“ר יוסף אלמנצי המתגורר עתה בעיר טורין שישאל את פי אחד ושנים אָריענטַאליסטען אשר בעיר ההוא, וענה דודי ואמר לי כי אמר אל החכמים ואין מגיד לו. בקש נא גם אתה ידידי בכל ספרי האשכנזים המדברים על הסוריים ועל הנעסטאָריאַנער, ואם תמצא מאומה על העניין הזה, מהר גלה את אזני. ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפש הכו”ח פה פאדובה בראשון בעשרים לחדש התקצ"ו.

אוהבך ומכבדך בכל לבבו ובכל נפשו

שד"ל



Nr. CXXIII[^9]

An O. H. Schorr in Brody

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 107 Q-R. petit

ב' תמוז התקצ"ו 29.4.1836



Nr. CXXIV

An Leopold Dukes

י“ט אייר התקצ”ו 6.5.1836

לכבוד המשכיל והנבון כמ"ר יהודה ליב דוקעס שלום

הנה נגד עיניך השירים אשר שאלת ממני, העתקתים אני מן המחזור עם הדרת קדש דפוס ויניציאה, ודקדקתי בהם להגיה אותם משבושי הדפוס, גם ערכתי אותם עם דפוס אחר קדמון מעיר פאנו, והוא ספר כולל שערי התשובה וספר היראה לרבנו יונה, ובתוכם נספחו השירים האלה, והנוסחאות הלקוחות מדפוס פאנו רמזתי עליהם בציון נ“א, ובקצת מקומות הוספתי הגהה מדעתי ורשמתי אותה בציון נ”ל.

אתה עתה ברוך ה' תודיעני מה הלשון אשר תכתוב בה את ספרך, ומה הדרך אשר תדרוך בחבורו, ואולי אוכל לתמוך ידך גם באיזה עניין אחר ממנו, ובפרט אם תרצה לדבר על מקור משפטי היתד בשיר העברי, שהכל אומרים שהוא לקוח מלשון ערבי, בלי לבאר איך היה זה, והלא לשון ערבית אין בה שוא וחטף, ואיך יתכן לומר כי ממנה לֻקח משפט היתד? ואחרי חקירות ובדיקות נתבאר לי הדבר הזה באר היטב.

גם נמצא בידי שיר ארוך לראב"ע (הזכירו בס' צחות) תחלתו נדוד הסיר אוני והבהיל רעיוני, ואשלחהו אליך אם תחפוץ בו.

גם יש בידי האולם וההיכל לר' משה ריאיטי, ולהיותו ס' ארוך לא אמַר להעתיקו אליך, אבל אודיעך מה משפט הספר וחלקיו וכל הנכלל בו, ואתן לך דוגמאות ממנו. גם משאר משוררים, ובפרט מבני איטליאה נמצא בידי הרבה, ובכל אשר אוכל, לפי מיעוט הפנאי הנשאר לי, אשתדל להיות לך לעזר ולהועיל, כחובת כל שוחר תושיה לעזור לשוחריה בכל אשר תמצא ידו.

ומה טוב ומה נעים אם היה בדעתך להכניס כה וכה בתוך מחברתך קצת שירים מחשובי המשוררים, ובפרט הבלתי מצויים, כגון שירֵי מוסר השכל אלה, ושירת נדוד הסיר אוני, ושירים אחרים שאשלח אליך, או אשר נמצאים כבר תחת ידך; כי אמנם רק על ידי זה תוכל מחברתך להיות לתועלת אמתית לאוהבי מליצת לה“ק, אך לזאת תסלח, כי יען לא ידעתיך מתמול שלשום אבקש ממך שתערוך לפני קצת דוגמאות ממחברתך, ואדעך למען תמצא חן בעיני. ולא אכחד תחת לשוני כי רע בעיני מה שראיתי במכתבך אלי קצת מלות בלתי מדוקדקות, כגון תנוס יגון ואנחה, שהיה לך לומר ינוס; ישב בה, והיל”ל בך; ויהללוה והיל“ל ויהללוהו; קורות שפת ומליצה עברית, והיל”ל קורות שפה עברית (או שפת עבר) ומליצתה; ממנם, והיל“ל מהם (וגם כי המלה הזאת מצויה הרבה בספרי האשכנזים, איננה אלא שבוש); החננתי, והיל”ל התחננתי; נחנון, והיל“ל נָחן; הודיעני, והיל”ל הודיעתני, גם תמחול להודיעני כמה ימי שני חייך, ומה פקודתך ומלאכתך. ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפש הכו“ח פה פאדובה בשני בתשעה עשר לחדש שנת התקצ”ו.

ידיד כל אוהבי התורה והחכמה שד"ל.



Nr. CXXV

An Leopold Dukes

ט“ו סיון התקצ”ו 3.5.1836

לכבוד המשכיל והנבון כמ"ר יהודה דוקעס שלום.

החלותי לעשות לך excerpto מס' האולם וההיכל לר' משה ריאיטי (Rieti), אך הטרדות אשר סבבוני מנעוני להשלים אותם מהר כאשר היה עם לבבי, לכן לא אעכב אגרתי עד תומם, אך אשלחם אליך פעם אחרת. ואבא להשיב על דברי אגרתך. רע בעיני המעשה אם תשפיל בספרך מדרגת מליצת האשכנזים בעלי הפיוטים, כגון הקליר ור' שמעון ורבנו גרשם מאור הגולה וחבריהם; יען וביען הן אמת כי מליצות הספרדים תנעמנה לחכנו יותר מהן, אך אם בעין המחקר נדרוש הדבר, יוודע לנו בבירור כי משוררי אשכנז גברו מאד באותן התכונות המיוחדות לאיש משורר נשגב ויקר. הלא תודֶה לי, ידידי, כי ממעלות המשורר היקר הוא שיתפעל בחוזק, ויביא בלב קוראיו התפעלות חזקה: והמעלה הזאת רבה היא בלא ספק באשכנזים מבספרדים. וממעלות המשורר הנכבד הוא חוזק כח הדמיון, ושישתמש כראוי באמונות בני עמו, אמת תהיינה או לא, לפאר מליצותיו בדמיונות חזקים ונרשמים בנפש הקורא; וגם המעלה הזאת ובה היא באשכנזים מבספרדים. וממעלות המשורר הנכבד הוא ג“כ שיהיה לשונו נבדל מלשון הדיוט, ויכלול מלות קשות וזרות הבלתי מורגלות אצל המון כותבי לשונו, וגם זו מעלה מיוחדת למשוררי אשכנז. ואביא לפניך דוגמא ממשוררי לשון איטלקית. הכל יודעים כי שירי Tasso ינעמו לחך כל קורא הרבה יותר משירי Dante, ואעפ”כ הכל מודים כי Dante משורר נשגב ואמיץ ומהודר במעלות הפרטיות לבעלי השיר, יותר מטַאססאָ. אשר על כן אף אם אסכים עמך שתאמר כי מליצות משוררי ספרד נעימות יותר מפיוטי אשכנז, איעצך שלא תכחד תחת לשונך כי הפייטנים האשכנזים גברו במעלות המיוחדות לבעלי השיר יותר מהם. ואשר אני אחזה לי כי כל המומים שאנחנו מרגישים בפיוטי אשכנז, כלם ממקור אחד יצאו, והוא עוצם כחם במעלות הצריכות לבעלי השיר, כי הגיעה בהם כל אחת מהמעלות ההנה אל הקצה האחרון, ומתוך כך חלפו חק ולא עמדו במצוע המשובח. ועיין צונז Gottesdienstl. Vortag8 עמוד 382 וכו'.

אם תשלח לי שיר ר' נתן בסוף הערוך ושיר ר' שלמה בן גבירול, תעשה עמדי חסד ואמת, אך הזהר להעתיקם באמונה ובדיוק אות באות כאשר הם בכ“י, השיר לר' נתן כבר ראיתיו בערוך דפוס קדמון, והעתקתיו לידידי החכם המופלא מוהר”ר שלמה יהודה ראפאפארט, ועשיתי עליו קצת הערות, אך עתה אין אתי העתקה ממנו, וגם הספר איננו אתי.

ר' משה אבן עזרא חבר ס' התרשיש, והוא כולל סודו כמנין תרשיש שירים אשר בסוף בתי כל אחד מהם מלה משותפת (בעלת הוראות שונות), כגון זה המובא מרד"ק שרש סבא:

אֱמת כל האֱנוש נמצא בְעולם

לְבד מִסבְאים הם הנְבלים

אֲשר לקחו מְעט כסף וְצִוו

בְמי זהב לְמלאות הנְבלים

הס' הזה לא ראיתיו, אך הוא נמצא באיטליאה, ואולי יבא לידי. תוכחת ר' משה אבן עזרא איננה בשיר, אלא במליצה יפה ונשגבת, ונדפסה בס' לשון הזהב, ותמצאה ג“כ בס' שבט מוסר בתחלת פרק כ”ט. מעון השואלים הוא אחד ממאמרי ההיכל. ר' משה ריאיטי בס' ההיכל לא דבר כלל על ר' עמנואל המשורר, וז"ל בהערה: “לא הבאתי במליצתי זאת ר' עמנואל ממשפחת הצפרוני, על לשונותיו ועל דבריו במחברות החשק” אמנם מה שהביא ממנו בעל שלשלת הקבלה הוא ענין ר' יהודה גור אריה אחיו של ר' עמנואל, שהיה (ר' יהודה) “חכם גדול מאד בפילוסופיאה, באר והעתיק וחבר, וקבל מן אלברטו מאגנייו (Alberto magno) כי בקי היה בלשון נוצרי (לשון רומי), והוא היה רבו של מלך רובירטו (Roberto) וספרו לי שקרא עמו ארבעה ועשרים כלו בלשון הקדש” זה לשון הריאיטי בהערה, ובשלשלת הקבלה אשר לפנַי נדפס בשבוש.

לשאר שאלותיך אשיב פעם אחרת, כי כתבתי לאחד מחכמי איטליאה ושאלתי את פיו על קצת מהן, ובבוא תשובתו אגלה את אזנך. נבואת הילד היא בידי דפוס ברלין, אבל היא בלשון ארמית. תחלתה: אתיא אומתא אימתא, מזעזעא ברייתא, עבדא הדמתא, ביד בני אמתא. והיא 99 טורים כמו זה. מאמרי על מקור היתד הגד נא לי אם אוכל לשלחו אליך כאשר הוא בלשון איטלקית, ואם אין אתה בקי בלשון הזה אעתיקהו לך בלה"ק.

אני בעל אשה ובנים. ואתה שלום וכל אשר לך שלום. פאדובה ט“ו סיון תקצ”ו.

אוהבך שד"ל.




Nr. CXXVI

An Victor Grünberg in Triest

כ“ח סיון התקצ”ו 13.6.1836

לכבוד הגביר היקר והנכבד נדיב נדיבות יעץ כ“ש מוהר”ר ר' גרינבערג ברכה ושלום.

מדעתי צדקת אדוני ויושר לבבו ונדבת רוחו הטהורה בחסדו בטחתי ואחור לא נסוגותי מהטריח עליו בשלחי אליו ס' פחד יצחק, למען אם תזדמן לו שעת הכושר ישלחהו לעיר לעמבערג ליד ידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא מוהר“ר שלמה יהודה ליב כהן ראפאפורט, אשר בקש מאתי למהר לשלוח אליו הספר ההוא, והנה כאשר דמיתי כן היתה, כי אדוני בחסדו קבל עליו למלאות את שאלתי ולעשות את בקשתי. ותקטן עוד זאת בעיניך ותדבר אל עבדך למרחוק, להודיע למיודעיך בארצות אשכנז ופולין ספר מבוא לה”ק אשר בדעתי להוציא לאור בלשון איטלקי, למען היות לי מעיר לעזור להפיץ מעינותי חוצה.

ואחרי כל אלה מה אומר לאדוני, ומה אשיב לאדוני על תגמולוהי עלי, ואני איש ד"ל ואין ידי משגת להשיב לך כפעלך, לכן יהיו נא דברי אלה הבאים לפניך היום להגיד ולהעיד כי חסדך ואמתך הרותים יהיו על לבי תמיד, לרצון לפני אדוני.

ואתה אדוני היקר כבדני נא במכתביך ובפקוריך, ותדע ובחנת את דרכי ואת אהבתי.

תודיעני מה הוא לך הבחור המשכיל והנבון כמ"ר יהושע העשיל שור איש בראדי.

ואתה אדוני שלום וביתך שלום, ובנך המשכיל שלום, וכל אשר לך שלום, כנפש הכו“ח פה פאדובה בשלישי בשמנה ועשרים לחדש, התקצ”ו.

עבדך ומכבדך שמואל דוד לוצאטו.



Nr CXXVIT

An Marcus Hirsch Jolles in Lemberg.

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 109. Ante I 47.

ב' תמוז התקצ"ו 17.6.1836

לכבוד ידידי היקר והנכבד החכם מוהר"ר מרדכי צבי הכהן יאללעס שלום

בשמחה קבלתי מכתב אדוני המליץ בעד הבחור המחוכם כמ“ר העניך קורצער וכבדתיו כפי מסת ידי הקצרה. ואמנם שאלתו ובקשתו של הבחור הזה לבא בצל קורת הקאללעגיוס אשר פה ולהיות מאוכלי שלחנו, הוא דבר אשר לא בידי לְמַלאתוֹ, ואיננו תלוי אלא ברצון הקהלות אשר הבית נכון עליהן ועל הוצאתן יתקיים, ולא יעלה על הדעת שיסכימו מעולם להעמיס עליהם פרנסת בחורים באים ממרחק. הלא ידעת אדוני כי כל הוצאות הקאללעגיוס על שכם חמש קהלות, אשר אין בכללן ששת אלפים נפשות, וכל התלמידים הלומדים עתה בתוכו וגם אותם שיבאו בו בשנה הבאה, כלם בלא כסף ובלא מחיר, כי אין אחד מהם שתהיה יד אבותיו משגת לשלם השכר הקצוב 300 f. מ”כ, אשר על כן כבר נועצו לב יחדו ראשי הקהלות וגמרו שלא לקבל תלמידים יותר מחמשה שלא להכביד עליהם ההוצאות יותר מדי, וגם שכר הפראפעססארען פיחתו, כדי להקל מעליהם. והנה החמשה תלמידים שילמדו בקאללעגיוס בשנה הבאה כבר הם מוכנים ועומדים, ואיך יתכן שיקובל תלמיד ששי אשר לא מבני הערים האלה הוא? אחת היא על כן אמרתי, זאת עצתי, אדוני וידידי היקר, אם מצא חן בעיניך ובעיני אחרים מגדולי עירך הבחור הזה קורצער, ואם יש את נפשכם שיבא וילמד בקאללעגיוס הזה, התחזקו נא אתה ורעיך, והיו לאגודה אחת, או הקק"י עצמו יתנדב נדבה, לתת לכסף מוצא, ולשלם בעדו 300.f לשנה, במשך שלש שנים; הלא קרוב לכם האיש, מגואליכם הוא, ולכם משפט הגאולה ולא ליושבי לאמבארדא – ווענעציאניש אשר הם בטלים במיעוטם בערך מספר היהודים אשר במלכות גאליציען.

ואתה אדוני היקר שלום, ובנך החכם שלום, וכל אשר לך שלום, כנפשו החותם פה פאדובה היום ב' תמוז התקצ"יו.

עבדך ומכבדך שד"ל


Nr. CXVIII

An Leopold Dukes

י“ב תמוז התקצ”ו 27.6.1936

לכבוד ידידי הבחור המחוכם כמ"ר יהודה ליב דוקעס שלום.

אלף תודות לך על השירים אשר העתקת בשבילי, ומה מאד צר לי על מחברת בן גבירול שלא נמצא ממנה רק חלק אחד מארבעה, ושהיא מלאה לה שבושים וטעיות סופר, נראה שהכ“י אשר העתקת ממנו הוא בלתי מוגה וגם מטושטש הרבה. הגידה נא לי מה הוא הנומֶר של הקאָדעקס ההוא, ואם הוא על קלף או על נייר ובאיזו שנה נכתב, ואם הוא שלם או חסר ובאיזה מקום ממנו מצאת השירה ההיא, אם באמצע הספר או בראשו או בסופו, ואם היא נתונה שם מאת המעתיק או אם ר' שלמה פרחון עצמו הביא אותה; גם תעשה לי חסך לבאר לי בצמצום כל מה שנכלל בכ”י ההוא, ומה הוא הפאָרמאַט שלו, ובכמה דפים נשלם כל ענין וענין ממה שנכלל בו.

שירת הראב“ע נדוד הסיר אוני היא מועתקת מס' כ”י הנמצא במנטובה. הלא הוא ס' האפודי (מעשה אפד) ובגליונו כתובים ענינים הרבה, ובתוכם השירה ההיא, אשר מעולם לא נדפסה, ההערות אשר כתבתי בגליונה כלם מלבי. ראיתי אותם הוא פירוש מלת שַרְתִים, והנה הראב“ע אומר כי השירים האחרונים אינם שלו, אבל הוא מצא אותם ביד חכם אחד; וזה אמנם נ”ל המצאה שיריית, ושאמנם הוא הראב"ע בעל השירה ההיא מראשה לסופה. גם אני מצאתי בה קצת דברים סתומים, שלא יתכן להבינם להיותם מתיחסים לענינים פרטיים שאירעו לו, ואנחנו לא נדע באיזה מקום חִבֵר השירים ההם, ומי הוא אותו שִמְעִי היוני, ומי הוא ר' אליקים, וכיוצא בזה.

בעיר פארמא מתי מספר המה בני עמנו, ואין לי שם שום מכיר.

המחזור לבני איטליאה נבדל הוא ממחזור אשכנז וספרד, אע"פ שיש בו הרבה פיוטים מלוקטים ממחזור אשכנזי וספרדי, ומה שהוא פרטי לבני איטליאה הוא על הרוב קל במעלה ופחות בערך מחברות האשכנזים והספרדים. אחד מפייטניהם הוא האיש יואב, שהיה בימי המשורר עמנואל, אשר הרבה לדבר לדבר בגנותו במחברת השמינית ממחברותיו.

מו"ר אורי חי סארוואל הוא נדרש לשואליו בכל דבר המתיחס לספרים יקרים, אשר רבים מהם תחת ידו, שהוא זקן בן 65 שנים, ואולי לא יוכל למלאות כל חפץ השואל. והנה זאת האדרעסע שלו:

Sigr Leon Vita Saraval Direttore dell' I. R. Capo-Scuola israelitica in Trieste.

ואתה שלום וכל אשר לך שלום כנפש הכו“ח בחפזון פה פאדובה ברביעי בי”ב לחדש שנת התקצ"ו.

ידידך שד"ל

בתוך האגרת הלקוטים מס' האולם וההיכל וקינת סופדים מיום שקם שבט תומכי ומאמרי על מקור היתד במשקל שירי לה"ק.




Nr. CXXIX

An Os. H. Schorr in Brody

י“ז תמוז התקצ”ו 2.7.1836

לידידי הבחור המשכיל והנבון כמ"ר יהושע העשיל שור שלום

שמחתי מאד באגרתך ויקרה נפשך בעיני, בראותי אותך מטה אזן שומעת לתוכחות אהבה; ואך טרדות רבות ושונות אשר סבבוני בימים האלה מנעוני מלמהר להשיב לך דבר כאשר עם לבבי. ואבואה להשיב דבר למכתבך הנכבד, ואומר כי היית אץ בדבריך בשפטך את הבדלתי בין שני השרשים איב ושנא, באמרך “זה מתנגד לאמת” כי אמנם התאמר שהוא מתנגד לאמת שיתחיל אדם לשנוא את רעהו ולמאוס בו בלבו, ואחר זמן תתגבר שנאתו ותתהפך לאיבה, עד שישתדל להזיקו וגם להמיתו? היתכן שיהיה הדבר באופן אחר? הלא כל דבר שבעולם הוא קטון בתחלתו ומעט מעט יגדל ויתרבה, וכן הענין באהבה וכן בשנאה. והנה אחי יוסף התחילו לשנוא אותו בלבם מפני קנאת כתנת הפסים, ואח"כ הוסיפו לשנא אותו על חלומותיו ועל דבריו, ומעט מעט גדלה שנאתם וקנאתם, עד שהתנכלו להמיתו. וכן אבשלום לא דבר עם אמנון למרע ועד טוב כי שנא אותו בלבו, ועל ידי שלא דבר עמו נתגברה השנאה בלבו, עד שנהפכה לאיבה ומשטמה אכזריה. ולפיכך התחכמה התורה לצוות עלינו לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך, שבזמן שאדם מוכיח את חברו על מה שחטא לו, יתכן לחברו להתנצל ולהתנפל לפניו עד אשר תשוב חמת אחיו, אבל כשאדם שונא את חברו בלבו, בלתי שיגלה לו שנאתו ובלתי שיוכיחהו על הטאתו, אז השנאה הטמונה בלבו הולכת ומתגברת בכל יום.

בענין שרש נצל חזרתי בי ממה שכתבתי בבה“ע, ונ”ל כדברי הרשב''ם (בראשית ל"א ט') כי כל לשון הצלה הוא ענין הפרשה, כמו ויצל אלהים את מקנה אביכם, וכן אוד מוצל מאש מופרש, וכן ויתנצלו בני ישראל את עדים, הפרישו והסירו את עדים, והוא קרוב לשרש אצל, כמו הלא אצלת לי ברכה, ויאצל מן הרוח.

צדקת בדבריך שאין להביא ראיה מדברי חז“ל בחקירות מעמקי הלשון, אך איננו עכ”ז מגונה להביא מדבריהם סיוע, כאשר יזדמן בלא דוחק. והנה להיות שאני יִחַסתי לשרש הדר הוראה חדשה, והיא הוראת החזרה לאחור, שהוא ענין קרוב אל היראה, ראיתי טוב להסתייע מדבריהם ז“ל. אמנם מה שהקשית כי שם אמרו ג”כ וכשהוא שואל הלכה שואל ביראה, נ"ל שאין זה כלום, כי הכל יודעים כי רוב תולדות היראה הם בשב ואל תעשה, שכל הירא נמנע מעשות מעשהו, והנה שואל ביראה ענינו בלא ספק שלא ישאל כדרך שישאל מכל אדם, אלא יהא נשמר בדבריו כאדם העומד לפני המלך. וכן גם בפסוק איש אמו ואביו תיראו יפה אמרו איזהו מורא לא ישב במקומו ולא יסתור את דבריו, כי היראה מביאה ההמנעות מהפעולות.

ס' אהלי יהודה נמצא עתה בידי. והואיל והזכַרְתָ מאמרי על גזרת המלות, אגידה לך כי חזרתי בי מהרבה מלות שגזרתי אותן כאלו הן מורכבות משני שרשים, כגון חלץ מן חלל יצא, רִגֵל מן רָע גִלָה, אסף מן אֶל־סַף, כי עתה נ“ל שהרכבת שתי מלות נהוגה רק מעט בלה”ק, אלא השרשים היו ראשונה רובם בעלי שתי אותיות, ואח“כ בהתרבות להם הידיעות והרעיונות ולא הספיקו להם המלות ההן, הוסיפו בהן אות אחת בראשן או באמצען או בסופן, מבלי שתהיה האות הנוספת נגזרת ממלה אחרת. רק גזרת בקר מן בקע אור נשארה בלתי רחוקה בעיני. גם חזרתי בי ממה שגזרתי נחל מן חלק, וחִלֵל מן חָלָל, ונ”ל עתה כי חִלֵל נגזר מן קִלֵל, וכל חלוּל אינו אלא קלון ובזוי והעדר הכבוד.

אם תשלח לי מאגרותיך לדוגמא, אקבלם בשמחה, ואגידה לך עליהם את אשר בלבבי; ואולם אל נא תכתוב אלי בכתב משיט שלכם, כי קורא אני בו, אך לא ארוץ בקראי בו, וזה גורם לי אבוד זמן, ואתה מה טוב ומה נעים שתאמן ידך לכתוב בכתב רש“י, כי במעט הרגל יקל עליך הדבר, ואז תהיה כתיבתך נקראת בכל תפוצות ישראל. תודיעני נא דבר על שלום ידידנו גאלדענטהאל, אם נסע מארצו, ואיפה הוא. והנני נותן לפניך היום פירוש חדש על פסוק אחד מיחזקאל (ז' י"ג), ואתה שאל ממני מה שתרצה מיחזקאל עד סימן כ”ו ומירמיה עד סימן מ"ו ומישעיה כלו, ואמלא משאלותיך.

ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפש הכו“ח פה פאדובה בצום הרביעי התקצ”ו.

אוהבך שד"ל.



Nr. CXXX

An S. L. Rapoport in Lemberg

ה' באב התקצ"ו 19.7.1836

לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא כמוהר“ר שי”ר שלום.

הטרדות, החום והחלי הרע גרמו לי לאחר תשובתי לאגרתך היקרה מיום ל“ג לעמר, וגם עתה רק פַחְדתי פן ידאג עלי אוהבי ויירא לנפשי, תאזרני חיל לקחת עט סופר בידי. ועתה דע ידידי כי בימים שעברו חזרו ונעור החלי הרע בעיר הזאת, והמית נפשות, ויום אחד הגיעו החולים עד שלשים, ואין לך יום שאין בו מתים, ועדיין מבני ישראל לא חלה אחד. גם בויניציאה עדיין ישנו לזה בעולם, אחר תשעה חדשים שהחל הנגף ולא חדל משם לגמרי, רק נעלם זמן מה ואח”כ חזר והשחית, ושם בויניציאה מתו שתי נפשות מישראל. בעיון אוּדינע ובעיר ויצענַצא ובעיר ברעַשא היתה מגפה גדולה. גם בעיר מולדתי טריעסט היה החולי, אך לא רבים חללים הפיל.

ואבואה למכתבך היקר ואֹמר ראשונה כי בענין הולדת ר“י בן קריש החלפתי לשוני וכתבתי giusta una dotta osservazione di Rapoport, סתמתי העניין ולא הזכרתי לא תולדות רס”ג ולא תולדות ר"ן ולא אגרותיך אלי, כי לא טוב בעיני להאריך בפרטים כאלה בס' כתוב איטלקית. עדיין לא החלותי הדפסת הספר, רק הדפסתי ההקדמה. והפיצותי אותה כדי לאסוף חתימות, וכבר הגעתי קרוב למאתיים והייתי מתחיל ההדפסה לולא חסרון הכיס, כי זה ארבעה חדשים וחצי שאין הקאללעגיוס נותן שכר הפראפעססארען, כי אין הקהלות שולחים הכסף המוטל עליהם, אולי מיראת החלי הרע, ואני מוכרח ללוות כה וכה לפרנסת ביתי וברוך ה' יום יום.

אודה לך על מה שהעתקת לי מס' שפה ברורה לראב“ע, גם על הקדמת הפרחון ידעתי נאמנה שאינה לא כלה ולא חציה, כי יש בידי ס' משפטי הטעמים לר' וואלף היידענהיים ושם מביא שלשה דפים קטנים וחצי מהקדמת הפרחון, ומכל מה שמביא שם אין דבר אחד במה שהעתַקת לפני. ודע ידידי כי באה אלי מעיר וויען העתקת השירה לר' שלמה בן גבירול על הדקדוק, הובאת בהקדמת הפרחון בכ”י אשר בביבליאטעק הקיסר, וגם השירה ההיא לא באה אלי כלה, רק החלק הרביעי ממנה, כי לדברי הראב"ע היתה בעלת ת' בתים, וכאן אינם רק קרוב למאה. והנה זה פלא, אם לא יהיה המעתיק עושה רמיה, מה שאני רחוק להאמין בהיות שאני הרבה טרחתי להעתיק בשביל האיש ההוא (הוא ר' יהודה ליב דוקעס), והוא עדיין מצפה להעתקות ממני ואיך יְרַמה אותי?

ואבוא לעקר אגרתך המחוכמת ואֹמר כי לא כד נאימנא ושכיבנא כתבתי כי ר' אליה בחור ייחס המצאת הנקוד לחכמי טבריה, כי כל המאמרים שערכת לפני מהראב“ע ידועים לי זה עשרים שנה. אך אין אחד בהם שיאמר בפירוש שהם המציאו הנקוד, כי מאמרו בשמות כ”ה ל“א לא יוכיח אלא שהיו מוחזקים בחכמת המסורת, ובזה מודה אני לך, אך כמה גבהו דרכי ממציאי הנקוד מדרכי בעלי המסרת! ומאמריו בס' צחות לא יוכיחו אלא שלדעת הראב”ע ואחרים היתה קריאתם נכונה, ומה ענין לזה עם היותם בעלי הנקוד? ולשונות ר“י בן גנאח ועלי הנזיר (אשר לא העליתי את שמו בין המדקדקים, כי לא ידעתי מה תכונת מחברתו) לא יוכיחו אלא שהיתה לאנשי טבריה קריאה פרטית בענין הרי”ש, משונה מקריאת כל ישראל, ומה יוכיח זה? וכי מכאן ראיה שהם המציאו הנקוד?

והנני מודה לך ידידי היקר על אשר התאמצת לערוך לפני טענותיך נגד סברתי בענין חדוש הנקוד בבבל, כי בזה נחה דעתי ונתברר לי שאין נגד שטתי טענות חזקות וברורות, אשר על כן לא ירך לבבי בהוציאי דעתי על פני חוצות. ואתה ידידי אם לבך לא כן ידמה, אין רע אם בימים הבאים תכתוב נגד דברי, וכי לא יתכן לשני אוהבים שתהיינה דעותם מתחלפות? ואני רואה ראז' וגעז' חולקים זה על זה בענינים הרבה, ואעפ“כ אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה. ומי כמוני אוהב את רש”י בכל לבבו ובכל נפשו, ומכבדו יותר מגופו? ואע"פ כן אני חולק עליו בכל יום ויום.

ואולם בענין דגשות הרי“ש רואה אני אותך ידידי היקר בודה מלבך דבר שלא אמרו אדם מעולם, ועליו תיסד אח”כ יסוד בנינך, והנני מגלה היסוד הזה, ונפל הקיר אשר בנית עליו. מי הגיד לך כי אנשי טבריה נתנו באות הרי“ש דגש בכתב? זה לא היה ולא נברא, לא היו דברים מעולם. אבל מעשה שהיה כך היה – הבבליים המציאו הנקוד לפי דרכי קריאתם, והם לא הדגישו הרי”ש (זולתי מקומות מתי מספר), וכשבאו הספרים המנוקדים בין אנשי ארצות אחרות, הדבר ברור כי לא החליפו כל ישראל המבטא שלהם בעבור הנקוד, וגם לא החליפו הנקוד כדי להשוותו לדרכי מבטא שלהם, אך החזיקו בזה וגם מזה לא הניחו ידם. והנה אנשי טבריא כך היה דרכם מאז ומקדם לבטא הרי“ש בשני דרכים, כי היה מבטא זה אצלם “בפי האנשים והנשים והטף”, ואחר שקבלו עליהם הספרים המנוקדים לא עזבו הקריאה המקובלת אצלם, רק הציבו להם ציונים בעל פה ללמד לבניהם כי הרי”ש הסמוכה לאותיות אלו היא רכה, והסמוכה לאותיות אלו היא קשה, ומעולם לא עלתה על דעתם לכתוב בה דגש, בחלוף מכל ספרי הגולה, ומעולם לא ראינו ולא שמענו חלוף גדול כזה בין ספרי טבריא לספרי כל הגולה, שספרי טבריא תהיה בהם הרי“ש דגושה למאות ולאלפים, רק אמרו הקדמונים שאנשי טבריא היו בקיאים בקריאת הרי”ש הדגושה והרפויה, כלומר שהיתה הרי“ש אצלם בעלת שני מבטאות, לא שהם הדגישוה בכתב ואיך אישתמיטו כל הקדמונים ולא אמרו מלה אחת שיהיה משמעה שבספרי טבריא היתה הרי”ש דגושה? ואיך זה? והלא חלופים הרבה היו נמשכים מזה בספרי טבריא, שהרי אם היתה הרי“ש מקבלת דגש, א”כ לא היו הם כותבים יְבָרֵך בקמץ אלא יְבַרֵך בפתח, ולא בֵרַך בצרי אלא בִרַך בחירק, ולא מְבֹרָך בחלם, אלא מְבֻרָך בשלש נקדות, והנך רואה כי לפי זה הוצרכו ספרי טבריה להיות משונים מכל ספרי ישראל באלפי חלופים, ואיך לא בא זכר מזה בפי אחד מהקדמונים, ובפרט אותם שהזכירו שנוי המבטא שלהם בענין הרי“ש? הלא ברור הדבר כי לא שנו אנשי טבריא את נקוד ספריהם כלל, והמוציא מחברו עליו הראיה, ואני על משמרתי אעמודה, ובדעתי אחזיק כי מעולם לא הרשו אנשי טבריא את עצמם להוסיף נקדה אחת על מה שיסדו מיסדי הנקוד; ומאחר שמיסדי הנקוד לא עשו הרי”ש מקבלת דגש, הנה הדבר ברור כשמש בצהרים כי מיסדי הנקוד לא היו מאנשי טבריא.

ולענין שאתה אומר כי בני בבל לא היו מבדילים היטב בין ב' ובין ת' דגושה ורפה, וכן בין קמץ לפתח, איני מאמינך, ומעולם לא תוכיח בבירור שלא היו הבבליים מבדילים כלל בין האותיות והנקדות ההן, וגם אם יהיה אמת שהירושלמים שהיו מדברים לישנא קלילא היה גם מבטא שלהם נוטה אל הקלילות, עד שהקלו יותר מדי הברת הבי“ת הרפה, כדרך רבים מאנשי איטליאה היום, שאינם מחלקים בין שָב לשָוְא, ומצאתי לזה סיוע בתלמוד ירושלמי שכתוב בו דברים בְגַב במקום דברים בְגַו, מה שלא נמצא דומה לו בתלמוד בבלי, כי לא היו הבבליים מקילים כל כך המבטא, והיו מבדילים תמיד בין בית לוי”ו, עכ“ז מי יאמר שלא היו מבדילים כלל בין בּ' לב‘, וכן בין תּ’ לת'? ולשוא תלקח ראיה על דברים כאלה מקריאת האחרונים, כי האחרונים הנולדים בארצות המערב, כבר אבד מהם מבטא לה”ק והוא בלתי אפשר להם לבטא אותיות לשונות המזרח (ואני זה שמנה שנים הייתי רוצה ללמוד מבטא החי“ת מכומר סורי שהיה בטריעסט, ואני הייתי רואה אותו מבדיל יפה יפה בין חי”ת לכ“ף ומוציא החי”ת מגרונו ממש, והכ"ף מחכו, ולא עלתה בידי לעשות כמהו כלל) ואין מבטא שלנו עכשו מוכיח כלל על מבטא קדמונינו יושבי ארצות המזרח. (ואגב אעירך ידידי כי מה שאמרת שאנשי איטליאה שקבלו מאנשי א“י קבלו ג”כ הברת החי“ת שוה קצת עם הה”א, זה אינו, כי אמנם אנשי איטליאה, ואני מהם, קוראים הה“א כמו האל”ף, והחי“ת כמו כ”ף, והנה הם מבדילים הרבה בין ה“א לחי”ת) ואם תרצה להביא ראיה מקריאת הספרדים על קריאת הבבליים, ואם מאמרם על עשב בשדך ראיה שלא הבדילו בין בּ' לב‘, יהיה גם מאמרם על הכנף פתיל ראיה שלא הבדילו בין פּ’ לפ' (כאשר חשב גם מהר"ם לונזאנו), והנה אין קריאת הספרדים מסכמת לזה. וברוך ה' אשר הביאני מענין לענין עד החקירה על מבטא הפ“א, כי הנה פתאום אור גדול נבקע לפני לחזק את שטתי. הנה היירונימוס שלמד לה”ק בא“י העיד בארבעה מקומות כי אין בלה”ק אות p, ואלה לשונותיו:

Sciendum est quod apud Hebraeos p littera non habeatur, nec ullum nomen est quod hoc elementum resonet. Quia p litteram non habent, propterea Pisidiam per f offerunt. P litteram hebraicus sermo non habet, sed pro ca phi graeco utitur. Notandum autem, quod cum p litteram hebraeus sermo non habeat, sed pro ipsa utantur phe, cujus vim gvaecum o sonat; in isto tantum loco (אַפַדְנוֹ) apud Hebraeos scribatur quidem phe, sed legatur p.

הרי מבואר כי אנשי א“י בימי האמוראים לא היו מבטאים הפ”א בשני דרכים (p,f) אלא תמיד f; א“כ לא מא”י היו בעלי הנקוד שחלקו הפ“א לדגושה ורפה. ומצד אחר קרוב הדבר מאד כי אנשי א”י שהיו קרובים לערביים שאין בלשונם p, לא ידעו הקול הזה, לא כן הבבליים השוכנים בין הפרסיים אשר הקול ההוא ידוע בלשונם.

והנני רואה פירכא גדולה לראייתי זאת, ממה שמצאנו בעל ס' יצירה, שנראה מא“י, מזכיר הפ”א בין האותיות הכפולות. א“כ אולי הראיה אשר חשבתי להביא מדברי היירונימוס אינה כלום, אע”פ שאין שטתי מפסדת כלום בזה. ואתה ידידי הבן בחכמה וחכם בבינה והעמד דבר על בוריו אם אפשר.

ואשוב לענין מכתבך היקר ואֹמר כי בשום פנים לא אקבל ממך שדגשות הרי“ש נאבדה במשך הזמן, אחרי מה שהוכחתי למעלה כי דגשות הרי”ש לא תתפרד מחלופים רבים בנקוד, ולא יתכן כלל לומר כי במשך הזמן נשתנה הפתח שקודם הרי"ש לקמץ, והחירק לצירי והשלש נקדות לחלם, אם לא שתאמר שהיו ספרי הקדש אצל קדמונינו כעיר פרוצה אין חומה.

הבנין אשר בנית על חלוק הפסוקים לשלשה בעבור חלוק הפרשיות לשלש, גם אם ענין יקר הוא מצד עצמו, הנה מצד היותו תשובה לדברי לא יועיל ולא יציל כי תהו הוא. כשאמר אביי פסוקי מיהא ליתי לימניוה, השיבוהו בפסוקי נמי לא בקיאינן דכי אתא רב אחא בר אדא אמר במערבא וכו‘, כלומר לא נוכל לקחת ס“ת ולמנות הפסוקים לדעת אם דרוש דרש מהאי גיסא, או מהאי גיסא, כי אין אנו בקיאים בחלוק הפסוקים, כי רואים אנו שיש מחלוקת בקצתם, כי בא”י חולקים מקרא זה הנה אנכי בא אליך וגו’ לשלשה פסוקים. ואם כדבריך שמעולם לא נחלקו הבבליים והמערביים בנתוח הפסוקים, ושפסוק הנה אנכי בא אליך “גם שם (במערבא) היה פסוק אחד” רק קצת מאנשי א“י היו נוהגים לחלק כל פסוק לשלשה, מה מקום לתשובה זו בפסוקי נמי לא בקיאינן? ורב אחא בר אדא מה ראה להזכיר מקרא זה בפרט, ולמה לא אמר כי בקצת מקומות מא”י (ולא במערבא סתם) חולקים כל פסוק לשלשה? ואביי איך לא ידע המנהג הזה שהיה במקומות הרבה מא“י, ואיך לא השיב שאין מדברי רב אחא שום ראיה על היותנו בלתי בקיאים בנתוח הפסוקים, כי פסוק זה “גם שם היה פסוק אחד”? באמת נוראות נפלאתי איך איש חכם ונבון כמוך יטעון עלי בדברים כאלה – ואחרי ראותך החלוף הנמצא בין מספר פסוקי התורה שלנו והמספר השנוי שם בברייתא, שיש ביניהם מ”ג פסוקים, ובראותך כי הנה אנכי בא אליך הוא באמת פסוק ארוך וסובל החלוקה לשלשה, מה שלא יתכן כלל ברוב פסוקי התורה, איך לא תשפוט בי בחלוק הפסוק הזה ופסוקים אחרים ארוכים כיוצא בו נפלה מחלוקת בין המערביים והבבליים, ושהנקוד אשר לפנינו איננו מסכים עם קריאת המערביים, ושא“כ לא נעשה הנקוד בא”י?

והואיל ואתא לידן ענין מספר פסוקי התורה הנזכר בקדושין ל‘, ראיתי לערוך לפניך מה שחדשתי זה כשתים עשרה שנה על מה שאמרו שם יתר עליו ס’ תהלים שמנה, כלומר שפסוקי ס' תהלים 5896, וכתב על זה בעל מנחת שי (בפרשת צו) ותשבי יתרץ. ואני מצאתי החשבון מכוון אם נכתוב ס' תהלים לנתחים כמו שהוא נדפס עם פירוש ר' יואל ברי“ל, ונמנה כל שטה ממנו לפסוק אחד, ובלבד שנוסיף לחלק קצת מקראות שלא נחלקו שם לשנים, כגון עבדו את ה' ביראה, וגילו ברעדה, ורבים כאלה, וכן כ”ו כי לעולם חסדו כלם צריכים להתחלק לשנים. ואמנם ציוני המזמורים, בין שהם ארוכים כמו למנצח לעבד, בין שהם קצרים, כגון לדוד מזמור, לדוד, לשלמה, כלם נמנים לפסוק אחד בפני עצמו. על הדרך הזה בדקתי ומצאתי ס' תהלים בעל 5896 פסוקים בצמצום.

ואשוב לאגרתך ואֹמר כי אני אמרתי שבעלי הנקוד היו מאותם החכמים שהיו מכונים בתאר קרא וקרוי, ואין ספק שהיו מהם גם בא“י וגם בבבל, אע”פ שלא מצאנו שום בבלי מכונה בשם זה, אך הסברה נותנת שגם בבבל נמצאו חכמים העוסקים במקרא, ומלמדי תינוקות וקוראים בצבור, והמכחיש זה עליו להביא ראיה, ואין לא ראינו ראיה, בדבר שהדעת נותנת שבלא ספק היה.

אמרת שהתהלת הנקרות הוא חדוש גדול, ולא היה נשכח מהבבליים אם הוחל ביניהם. זה אמת. אמנם הגאונים ובפרט הראשונים לא היה המכוון מהם על הרוב לפרסם האמת ולהפיץ אור המדע בישראל, כי אם זה היה חפצם והשתדלותם לקיים ביניהם האמונה ולהסיר כל מכשול אשר יוכל להביאם לידי מחלוקת וכפירה ח“ו. והנה בדור שנתקן דנקוד לא כתבו ראשי הישיבות שום ספר (שהגיע עדינו, וקרוב הדבר שלא כתבו שום ס' כלל), מלבד המשנה והתלמוד ושאר ספרים שהעתיקו ולא חברו; ואחר איזה דורות בשעה שהתחילו לכתוב ספרים כבר נשכח התחלת הנקוד וכתיבת כל תורה שבע”פ, ואז ראשי הישיבות הניחו להמון שיאמינו (כמו שהוא טבעי להמון לחשוב כן) כי מה שהיה בימיהם הוא מה שהיה מקדם, שהתנ"ך' היה מנוקד מימים קדמונים, ושהמשנה והתלמוד מידי התנאים והאמוראים באו אלינו.

חזרת ואמרת כי פסוק הנה אנכי בא אליך היה פסוק אחד גם בא"י, ועל זה כבר כתבתי למעלה מה שיש בו די.

אמרתי כי הגאונים לא היתה ידם תקיפה בעניני תורה שבכתב, כי כל ממשלתם וכל ממשלת הסנהדרין איננה אלא בענינים שבע“פ, אבל כל הנוגע לתורה שבכתב עצמה, כלומר אופן כתיבתה, זיל קרי בי רב הוא, ואין שומעין אפילו לסנהדרין, וכל ישראל מחזיקים בספריהם כאשר קבלום מאבותיהם, ואם יבאו ע' סנהדרין ויאמרו להוסיף או לגרוע יו”ד אחת, אין שומעין להם.

שמות הנקדות איני יודע אם נולדו במזרה או במערב, רק זאת ידעתי שהנקדות במזרח נולדו. וסוף סוף אם השמות הם סוריים, וכי הבבליים לא היו גם הם קרובים לסוריים (המזרחיים) ומעורבים ביניהם? ובפרט אחרי מה שדעתי נוטה להאמין (אם כנים דברי המחבר האיטלקי Finetti) שבעלי הנקוד למדו מלאכתם מהסוריים המזרחיים שהציבו גם הם שבע נקדות.

צדקו דבריך בענין אשלמתא, ואמנם אף אם שם זה לא נמצא בבבל, הנה הפעל ממנו (אשר לא פירשת) הוא בבלי, וענינו ענין מסירה, הלא תראה בעזרא ז' י“ט הַשְלֵם קדם אלה ירושלם, ובתרגום אנקלוס וה' הסגירם וה' אשלמינון, ובתלמוד בבלי והדר משלימנא ליה לדומה (חגיגה ה'), ואשלמיה לר' שמעון בן איסי בן לקוניא (מציעא פ"ה). מעתה שם זה אשלמתא אין בידנו לומר שאיננו בבלי כמו הפעל אשר ממנו נגזר. והנה אשלמתא אין ענינו ממש קבלה, אלא מסרה (traditio) אע”פ שהענין אחד, אלא שקבלה נאמר מצד המקבלים, ואשלמתא מצד המוסרים להם. ושרש השלים להוראת המסירה נמצא גם בלה“ק, כגון במדרש רבא הוא עשנו ולו אנחנו, לו אנו משלימין נפשותינו, ענינו אנו מוסרין לו נפשותינו, וטעה בזה בעל ראשית דעת, גם בעל נשמת חיים (מאמר ב' פרק א'). גם רש”י ז"ל (שמות י“ד י”ט) כתב: ויסע עמוד הענן, כשחשכה והשלים עמוד הענן את המחנה לעמוד האש, כלומר כשמסר עמוד הענן וכו'.

והנה נא ידידי היקר, חקרתי ובדקתי כל טענותיך באגרתך החמודה, ולא ראיתי טוב וישר להחליף אות אחת ממה שכתבתי בענין מקום הולדת הנקוד בלה"ק. ולמה לא אחליט הדבר? אחרי אשר דרשתי את פי האיש היותר מחוכם שבדורי בעניני קדמוניות אומתנו, והוא לא מצא ראיות המזיזות אותי מדעתי. ומי לא ידע כי בעניני קדמוניות כאלה אין מי שיוכל להחליט במופתי ההנדסה, ואין למחבר אלא מה שעיניו רואות, וישוטטו רבים ותרבה הדעת. ואם רע בעיניך שתצטרך לכתוב נגד שטתי ולהפיל את כל דברי ארצה, דע נאמנה כי לא יהיה הדבר רע בעיני, כי סוף סוף אקוה כי לא אתה ולא אחרים תמצאו את דברי דברי סכלות ופחזות ושגעון הראויים לקלון ובוז. וסוף סוף אם קודם שידפיס אדם איזה דבר או יעשה כל פעולה שתהיה, יצטרך לדעת שימצא חן בעיני כל רואיו, לא יעשה דבר מימיו.

מחברת ר' יוסף אלברצלוני הלא ידעת שהיא בטריעסט וביד איש עשיר, ואין בידי להעתיק אותה. ס' פחד יצחק מיד כשקבלתי אגרתך שלחתיו לטריעסט ליד הסוחר הנדיב ר' ו' גרינבערג איש בראדי, והוא בטוב לבבו הבטיחני למהר לשלחו אליך, ואולי כבר בא לידך. מחירו 11.40.f מ“כ תשלח לבראדי לקרוביו של הגביר הנ”ל, והם יודיעו לו, והוא ישקול הכסף ליד חותני בעיר טריעסט.

ידידי היקר, חמסי עליך על שהזכרת את שמי בצייטשריפט של גייגער בענין שנת מות הרמב“ם, והבאת שלש גמטריאות בדברי התחכמוני, ואמרת שאני העירותיך על קצת מזה. והנה אותה שאמרתי אני, הלא היא מלת נהי, היא ברה כחמה, ואין ספק באמתתה, אמנם השתים האחרות שהוספת מדעתך, אולי אם היו בפיוט מפיוטי הקליר יתכן לאמרן, אבל בהיותן בשיר משירי ר”י אלחריזי, הוא רחוק קרוב לנמנע שנתכוון להן המשורר; והנני בוש ונכלם פן יחשוב אחד הקוראים שאני הריתי אותן.

והנה אני לא קראתי הצייטשריפט ההוא, רק חביבי אבי“י היה הס' בידו יום אחד, וכיון שמצא בו זכרוני בא אלי והראני הדף ההוא, והנה לא אדע אם הבאת בכלל המעידים על שנת מות הרמב”ם גם דון יצחק במפעלות אלהים קרוב לתחלת הספר. ועתה לך נא ידידי וקרא בפירוש רד“ק ביחזקאל כ”ו ט', נראה מה שהביא מדברי רז"ל מתלקטין בחי קבל, ולא ידעתי איפה הן המלות האלה ומה ענינן. אולי לגבי דידך מלתא זוטרתי היא, ואשר לא ידעתי תגלה לי.

וכדי שלא להוציא הנייר חלק הנני נותן לפניך דבר אחד או שניים ממה שחדשתי בס' יחזקאל. ג' י“ב ותשאני רוח, ז' י”ג כי המוכר.

לענין ס' ישעיה עדיין רואה אנכי כי גם מן נחמו ואילך נבואות הן ולא נחמות, כלומר שנכתבו זמן הרבה קודם גלות בבל, יהיה הכותב ישעיה או נביא אחר שבימיו. בשנה הבאה אי"ה אשוב ללמד לתלמידי ס' ישעיה, ואבדוק הדבר פעם שלישית.

ידידי ר' אברהם שלום יש בידו כ“י קצור הסמ”ג לר' אברהם בר אפרים9, והוא דורש ממך אם השם הזה והס' הזה ידועים. ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כלב החותם פה פאדובה בחמישי בחמשה לחדש

שנת התקצ“ו ידידך שד”ל.



Nr. CXXXI[^12]

An S. L. Rapoport in Lemberg.

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 110. D-E petit 15

י“ג אב התקצ”ו 27.7.1836

לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא מוהר“ר שי”ר שלום וברכה.



Nr. CXXXII[^13]

An S, Stern in Neutra (Ungarn)

ט“ו באב התקצ”ו 29.7.1836

  1. שלמה יהודה ליב הכהן רפפורט – שי“ר – (רפאפורט, רפופורט, כונה: שי“ר ולעיתים שיל”ר; 1790–1867) היה רב ואב”ד טרנופול בשנים 1838–1840 ובפראג מ–1840 עד לפטירתו. היה מאנשי תנועת ההשכלה בגליציה וממייסדי חכמת ישראל. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  2. יצחק שדה פרחים – יצחק בלומענפעלד, יצחק בלומנפלד (1812–1890). עורך כתב העת “אוצר נחמד”. בכתב עת זה התפרסם פירוש שד"ל לקהלת. (שד"ל מעברת את שמו באגרת זו). הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  3. § – שד"ל מבקש להפנות לסעיף מסוים במכתב אחר, וכנראה לא השלים את ההפניה. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  4. לוית חן – ספר הדקדוק של עמנואל בן יקותיאל בנונטו BENEVENTO, IMMANUEL BEN JEKUTHIEL) נפטר ב– 1560), יצא לאור בשנת 1557. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  5. מקור ופירוש – אִין וְלָאו וְרָפְיָא בִּידֵיהּ (תרגום מארמית: “כן ולא ורפוי בידו”) הוא ביטוי חז"לי ארמי, שמשמעותו אי–ודאות בידיעה מסוימת או קושי בהכרעת עניין כלשהו. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  6. הCette lettre se trouve aussi dans le ms. Q–R. Nr.  ↩

  7. נדפס במאסף נדחים לידידי הרא“א הרכבי נ”י צד 165 והלאה (שזח"ה)  ↩

  8. Die Gottesdienstlichen Vortrag Der Juden, Historisch Entwickelt by Leopold Zunz. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  9. כ“י זה נמצא גם כן באוצר ספרי גינצבורג בפריז. ע' מה שכתב עליו החכם שניאור זקש נ”י ברשימתו סי‘ א’ צד 19–1. (שזח"ה)  ↩

w אגרות: ט"ו באב תקצ"ו–ל' שבט תקצ"ז

Nr. CXXXIII

An S.L. Golenberg in Tarnopol

ט“ו באב התקצ”ו 29.7.1836


לידידי המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב גאלדענבערג.

אל תריב עם שד“ל חנם, כי לא גמלך רעה. מכתביך חביבים לי בכל זמן, אע”פ שסבות מן החוץ תמנענה אותי מהשיב לך מענה. והנה יום יום הייתי מצפה לראות ס' כרם חמד, ויען שמעתי כי הצענזור מצאה בו דברים האסורים, הייתי מצפה יום יום שתודיעני אם היה זה במכתבי, ועדיין צר לי על זה, שאיני יודע מי ממכתבי יודפס ומי לא יודפס, והסבה החזקה לאיחור תשובתי אליך הוא, כי אתה בקשת ממני להדפיס על הוצאותיך פירושי על ישעיה, ועדיין לא מלא את דברו. וגם על זה אני מצפה יום יום, ולא אוכל לתת לך תשובה. אמנם ידוע תדע כי זה כשלשה חדשים שלחתי לך מתנה, והוא חלק מפירוש ישעיה שלי, כולל י“ב קאפיטעל ממנו, ואני לא אדע איך היה שלא בא לידך, ואין רצוני להגיד לך עתה ביד מי נתתיהו שישלחהו אליך. ואתה ידידי אם ידעת מה מִשֶלִי נדפס בכרמך, הודיעני נא עד מהרה. גם תודיע אל הגביר המפואר החכם המעולה כמוהר”ר יוסף פערל כי זה ימים רבים מסרתי לנכדו היקר החכם הרופא ידידי כמ"ר משה אשכנזי שני הקונטריסים אשר יצאו מקרוב ]מס' פחד יצחק הכוללים חלק אות מ', וקבלתי ממנו כסף מחירם


מכתב אחוז לריש“ר מקנדיאה ראיתיו זה שנים ביד ידידי החכם יש”ר, אך לא קראתיו, ולא אוכל לתת לך עצה אם להפיצו בישראל אם לא.


החכם כמוהר“ר גייגער שמעתי שכתב בקורת על פירושי לישעיה שהדפיס החכם ראז', אך עדיין לא באו דבריו לידי. אם הוא יִקָרֶה לפני באגרת, אקבלהו בשמחה. וטוב יעשה אם ישלח לי בתוך מכתבו הדף מהמכתב העתי אשר דבר בו על אודותי.. –.. –. לעת עתה אני מדפיס בעיר הזאת בלשון איטלקי מבוא לחכמת לה”ק Prolegomeni ad una Gramm. Rag. della Ling. ebr. הכולל חדשות רבות ונכבדות במעמקי לשונות המזרח.


ואתה ידידי שלום וביתך שלום, וכל אשר לך שלום, כלב החותם פה פאדובה היום ט“ו באב התקצ”ו.

אוהבך שמואל דוד לוצאטו.



Nr. CXXXIV

An Salomon Rosenthal in Pest

ה' אלול התקצ"ו 18.8.1836

לחבצלת השרון שושנ“ת העמקי”ם, יזלו בשמיו עד האיים הרחוקים, כלו מחמדים וחכו ממתקים, ויחכם שלמ"ה מהימן וכלכל לא עממוהו הרזים והדברים עתיקים, מוציא חכמה מנרתקים, ומאש התורה יוציא ברקים, הדולה מבאר תושיה מים עמוקים, שמנים מזוקקים, מדבש ומנופת מתוקים, נדיב נדיבות יעץ וברכים כורעות יאמץ ויקים, יחריב ברוח חסדיו דמעת העשוקים, בסתר כנפיו יחסו הנאנחים והנאנקים, שבע מדות שמנו חכמים בצדיקים, כלן לוית חן לראשו ולגרגרותיו ענקים, עליו שבע שמחות יערפו שחקים, ישלח ה' את הברכה באסמיו ויהיו מזויו מזן אל זן מפיקים, יאריך ימיו בטוב ושנותיו בלא מצוקים, עד שוב רועה לעדרו ואת הסכה הנופלת יקים.


גם כי לא ידעתי את אדוני היקר מתמול שלשום לא פנים אל פנים ולא במכתב, אחור לא נסוגותי מבוא היום לשחר פניו במכתבי זה, ובחסדו וצדקתו (אשר לשמע אזן שמעתי) בטחתי יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניו ועשה יעשה בקשתי, ושאלתי יתן לי.


שמועה1 שמעתי מפי אחד מאוהבי כי אדוני מצא בספר אחד להחכם דעדערליין (נדפס בשנת התק"ם) פירוש הפסוק ואפי על תכליתם דומה ממש למה שפירשתי בו אני, והוא בהפרדת מלת תכליתם לשתים, הֵבֵה יִתם; ויפלא הדבר בעיני מאד, לא שתבא מחשבה אחת בעצמה בלב שני בני אדם, כי זה מקרה מצוי מאד, וגם לי קרה לא אחת ולא שתים, ואז כתבתי בקונטריסי “וכן מצאתי אח”כ לחכם פלוני", אך מה שנפלא בעיני הוא כי החכמים המפורסמים ראזענמיללער וגעזעניוס אשר פירשו שניהם ס' ישעיה, ושניהם מביאים תמיד דעות זולתם, דבר בשם אומרו, וגם את החכם דעדערליין מזכירים פעמים רבות, הנה לא הזכירו לא דבר ולא חצי דבר מזה הפירוש. ועתה בהיות שאין ספרי דעדערליין בידי ואף לא ביד שום אחד ממיודעי, ובהיות הענין נחוץ לי מאד לדעת היש לי להזכיר בפירושי לישעיה שכבר קדמני אדם אחר בפירוש ואפי על תבליתם, הנה אנכי מפיל תחנתי לפני אדוני הנכבד, למען יואל בחסדו להודיעני הדבר על בוריו, ולהעתיק לפני המאמר ההוא הכולל פירוש הכתוב הזה; ואני בהזכירי את שם המחבר ההוא אשר קדמני בפירוש ההוא, גם את שם אדוני אשר גלה את אזני אזכיר לתהלה ולתפארת. ומי יתן ויוסיף אדוני היקר שנית ידו להשמיעני חדשות בעניני חכמה ומדע, ואני בשמחה אענדם עטרה למחברותי.


ועתה למען לא תבא האגרת הזאת לפניך ריקה מכל דבר תושיה, הנני נותן לפניך היום קצת מן הפירושים אשר חדשתי בקיץ הזה במקראות הסתומים אשר בספר יחזקאל. ז' י“ג י”א ג' – ו' – ז' –י“א – ט”ו כ' כ“ה כ”א ט“ו או נשיש – י”ח

זה שיעור מה שראיתי היום להביא לאדוני תשורה, לבלתי ראות פניו ריקם, ואדוני בחכמתו יביא את כל דברַי בכור תחינתו, וישפוט עליהם משפט צדק ואמת, ומה שגיתי יבין לי.


וה' ישפות לאדוני שלום ולביתו שלום ולכל אשר לו שלום, כנפשו וכנפש החותם פה פאדובה בחדש הששי בחמשה לחדש שנת התקצ"ו.


ידידו עבדו ומכבדו שד"ל.



Nr. CXXXV

An Abr. Mendel Mohr in Lemberg


י“ו תשרי התקצ”ו 27.9.1836


לידידי המשכיל והנבון כמ"ר אברהם מענדל מאהר שלום.


מכתבך מיום ז' תשרי הגיעני בהולד לי בן זכר2 אשר נולד ביום טוב שני של סכות, וטרדותי בימים ההם הרחיקו מלבבי המחשבה להשיב לדברי אגרתך, והמחשבה הזאת אחרי אשר יום עזבתיה יומים עזבתני, ואחרי כן עלו על צוארי טרדות אחרות רבות מאד ואגרות הרבה כתרוני, מנוחה השכיחוני, ולא מצאתי את עצמי מופנה להשיב אליך, ובפרט כי דבריך צריכים דעה צלולה מאד, לברר האמת מן השקר בענינים דקים וחמורים. ועוד אחרת היתה שם סבה לאיחור תשובתי אליך, כי אחרי אשר יצא לאור ס' כרם חמד הקיפוני בחורי פולין ואונגארן בחבילות חבילות של תקונים והגהות במקראי קדש, רבם ככלם חשבו לתקן וקלקלו, עד כי קצתי להשיב לכלם ולבטל דבריהם, כי כל מי שלא קנה ידיעה עמוקה בדרכי לה"ק ומליצות הנביאים, בכל מקום שימצא מליצה יפה ונשגבת, אשר לעוצם גָבהה שָגְבה ממנו ולא תתישב דעתו, ימהר לחשוב בה טעות, וכיון שניתן רשות למגיה להגיה אין קץ לדברי רוח אשר ישתרגו יעלו על לבו, ולבטל כל ההגהות העולות על לב איש אין לדבר סוף. וכל מי שלא הכיר אותי ולא ראה איך אני מתון בדין, יחשוב כי התקונים אשר תקנתי בקצת המקראות אמרתי אותם בהשקפה ראשונה, ובלי עיון בכל מה שאמרו המפרשים יהודים ונוצרים, ובלי חקירה ארוכה אם באמת המקרא דחוק או דרך הנביאים לדבר כן, ואם המצא תמצא דרך אחרת לישב הכתוב ככתבו; וימהר יחישה מעשהו לעשות גם הוא תקונים למלאכת השמים, וישלח בספרי הקדש ידים, ותהיינה ידיו מטמאות ספרי הקדש.


ועתה ידידי, המשכיל והנבון הנני הנני להביא את כל דבריך במצרף החקירה ובכור הבחינה, בצדק ובאמונה, כיד אלהי הטובה עלי; ואתה תקבל באהבה, כי ילידי אהבה המה, כי רק האהבה תניעני להעמיס עלי משא החקירות האלה, לבלתי השיב פניך ריקם.


וראשונה אמר אליך כי טעות בהפוך האותיות והתבות, כגון לקרוא כְראִי במקום כָאֲרי (תהלים כ“ב י”ז), ולקרוא וּכְשַחַל יִגְאֶה תחת ויגאה כשחל (איוב י' י"ו), הוא לדעתי אפשרי רחוק לנמנע, ורחוק אני עד מאד לחשוב כזאת בספרי הקדש, בזולת הכרח עצום. והא לך פירושי על שני המקראות האלה.



Nr. CXXXVI

An Salomon Rosenthal in Pest (Ungarn)


י“ט תשרי התקצ”ז 30.09.1836


לכבוד ידידי החכם, המפואר, החסיד העניו, צדקה וחסד בימינו, בשמאלו עושר וכבוד, תורה וגדולה בו נצמדו, חכמה ויראת ה' בו נאחדו, החקירה והאמונה בו התלכדו, התחברו ולא יתפרדו, הוא לבני עמו מעוז ומגדל, לישראל יהיה כטל, כ“ש מהר”ר שלמה ראזענטהאל, יריק ה' עליו את הברכה, וישביעהו ששון ושמחה, ונסו יגון ואנחה.


3אברך את ה' אשר יעצני לבוא לפני אדוני במכתבי, וברוך ה' אשר אנה לפני איש כמוך מהשרידים אשר ה' קורא, היקרים בדור עקש ופתלתל, דור אביו יקלל, ואת אמו לא יברך זו כנסת ישראל, דור טהור בעיניו ומצואת התשוקות לא רוחץ, דור מה רמו עיניו ועפעפיו ינשאו, הקדשים מחלל, ומלין לצד עלאה ימלל ונכבדי קדם וקדושיו יבזה, ופיו ישלח ברעה על כל נביא וחוזה, ויסבר להשניה זמנין ודת, למצוא חן בעיני ששבצר ומתרדת, הנה שכרו אתו יבזוהו עמים, יזעמוהו לאומים, ויקלסו בו חכמים, וישא חרפה וקללה מאת אלהים ואדם.


ואתה לא כן, נתן לך ה' אלהיך לב מבין ורוח נכון להתענג במכתבי חכמה מכל לשונות הגוים, לא תשנא איש נכרי בלבבך, וחכמת הזרים לא תמאס, תהגה בספריהם, ודבריהם הטובים תשבח, ואף גם זאת לא נטשת עמך בית יעקב, לא השלכת שם ישראל אחרי גוך, לא היה לך עמך לחרפה ולקלס, לא תבוז כי זקנה אמך. אדוני, ירבו כמוך! כך יאמר ה'!


ועתה אחרי ההודאה לך על דברי דעדעדליין אשר העתקת לפני, הנני נותן לפניך היום דברי אשר השיבותי זה שש שנים לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא מוהר“ר שלמה יהודה רפאפארט, על אודות פירושי על פסוק ואפי על תבליתם, אשר מצא חן בעיניו כאשר מצא חן בעיניך אדוני, ומצד אחד נפשו ירעה לו כמו נפשך על היותו מתנגד אל המסרה, ותשובתי אליו הלא היא מלתא דשויא לתרוייכו, וזה לשוני: ואשר לבך ידיד נפשי נוקפך בדבר הזה (וכו' כמו בהעתק אגרותי ואגרות שי"ר 8 (בכ"י) (ונדפס בחלק השני מהאגרות שד"ל בגליון 75–173) עד לעת עתה). עד פה דברי תשובתי לידידי החכם המופלא שי”ר. ובהיות מאמרנו בענין טעיות סופר אשר לא נמלטו מהם ספרי קדם, אגידה נא לך אדוני וידידי את אשר קרה לי זה שׁנה בהיותי מתגורר בעיר אחרת. מצאתי שני חכמים עברים נצים, האחד היה מגנה פיוטי המחזור והאחר היה עומד על ימינם לתמכם ולספר בשבחם. ויען הקטיגור ויאמר לרעהו: הוציאה נא אלינו אם תוכל, סליחה אחת, איזו שתרצה, שלא תהיה מלאה משחת ודופי. ויען הסניגור ויאמר הלא רבות הנה הסליחות הצחות המלאות חכמה וכלילת יופי, אך עתה לא אביא לפניך רק אחת, והיא המתחלת שוממתי ברוב יגוני, ליום יפקד זדוני, מה אומר לאדוני, וכי אין זה לשון צח ונשגב? ויען הקטיגור ויאמר כדברך כן הוא, אך שפיל לסיפא, ונראה מה אחריתה. ויוסף הסניגור ויקרא לפניו הבתים האחרים: אמללתי ונאלמתי, בזכרי אשר אשמתי, בושתי וגם נכלמתי. בהבל כלו ימי, מפני בושת עלומי, אין שלום בעצמי. והקטיגור בעל כורחו הודה ולא בוש כי גם הבתים האלה מלאים כל טוב, אך תמיד היה שואף לשמוע שאר דברי הסליחה עד תומה. ויוסף הקורא ויקרא: גחלתי קודחת, כמגלה נמתחת, והנושה בא לקחת. אז צהלו פני הקטיגור ויאמר: מה טיבה של גחלת זו הבוערת כמגלה מתוחה? היש ענין והבנה לדברים אלה? ופני הסניגור חפו, ויבקש בספרי מפרשי המחזור ואין פותר. אז פנו שני בעל הריב אלי, לשמוע מה בפי גם אני, הקטיגור למען אכריע לכף חובה, והסניגור אולי אמצא פירוש הגון למליצה ההיא הסתומה. ואני יען ידעתי כי בעל הסליחה ההיא הוא המשורר המפואר והנעים ר' שלמה גבירול אמרתי בלבי על כל פנים: לא יתכן למשורר ההוא שיאמר מליצה בלתי נאותה, ואען ואמר: תנו לי מחזור ואראה הדברים בעיני, כי אין דרכי לפרש שום מאמר או לחרוץ עליו משפט, אם בעיני לא אראהו. ויתנו לי הספר ואתבונן בו רגעים, וישם ה' דבר בפי ואמר אם תתנו לי יו“ד אחת קטנה, אפרש לכם המליצה כתיקונה. ויאמרו שניהם דבר אתה עמנו ונשמעה. ואֹמר אליהם אל תקראו גחלתי קודחת כמגלה נמתחת, אלא גחלתי קודחת כי מגלה נמתחת, והכוונה גחלת החרטה תוקד בלבבי כי ידעתי ספר הזכרונות פתוח והנושה בא להפרע ממני מה שנתחייבתי לו; והמשל לקוח מן המשנה הפנקס פתוח והיד כותבת וכו' והגבאין וכו'. וישמעו בעלי הריב את הדבר הזה, וייטב בעיניהם מאוד, ופה אחד הסכימו כי כן בלא ספק כתב המשורר. אח”כ חפשנו בכל המזמורים אשר מצאה ידנו, חדשים וגם ישנים, ולא מצאנו באחד מהם הנסח הזה כי מגלה נמתחת, אלא בכלם כמגלה, ואף גם זאת הנה הדבר ברור כי נסח כמגלה שבוש הוא. ואיך א“כ נמשוך ידינו בשעת הדחק מהודות שנפל איזה ט”ס בספרים הקדמונים?


הן אמת ידעתי אדוני ידעתי כי השער הזה מסוכן הוא, שמא מתוכו ילמדו שועלים קטנים מחבלים לחבל כרם ה‘. הן רבים עתה אפרוחים שלא נפקחו עיניהם, הרחוקים מצדקה ויראת ה’ אשר לכבוד עצמם ידרושו, ויעשו התורה עטרה להתגדל בה וקרדום לחפור בו, והם מיד כשיראו בספרי הקדש מליצה סתומה, לא יחפשו חפש מחופש להסיר המסוה המכסה פניה, כי המלאכה הזאת מרובה וארוכה, אך ביד חזקה ובזרוע נטויה יאחזו בכנף מעילה ויקרעוהו, ויאמר האח האח, ראתה עיננו. ראיתי כאלה גם אני, ועל כיוצא באלה כתבתי אשתקד אגרת אשר עתה מקרוב נדפסה בס' כרם חמד חלק ב‘, אולי ראית אותו, ואני עדיין לא ראיתיו. ואבא עתה לשאר דברי מכתבך היקר, אמנם אקצר, לרוב טרדותי בהגהת הדפוס בס’ מבוא לחכמת לה"ק שאני מדפיס עתה בעיר הזאת בלשון איטלקי, והוא מלא מלות עבריות, ואנשי הדפוס אין אחד מהם יהודי, וזה גורם לי אבוד זמן הרבה מאוד; ועתה ברכני ה' וילדה לי אשתי בן (מלבד בני בכורי אשר שמו אוהב גר), והנני טרוד הרבה בהשגחת צרכי הבית, היולדת והנולד, ה' ישמרם.


פירוש רש“י ופירושך על המקראות או נשיש בחן וגו' כי בהן וגו' דחוקים ורחוקים הם לפי ראות עיני, אך דרך איש ישר בעיניו, ואמת הוא כי מקראות סתומים המה, ואע”פ שהם מתבארים כהוגן לפי דרכי, עדיין אין אמתת פירושי גּלויה ומבוררת כל כך שאוכל להחליט כי הוא אמת ואין זולתו אמת. רק זה נ“ל עומד מנגד לפירושך, והוא כי פסוק כי בחן הם דברי האל (כמו שהוא מסיים נאם ה' אלהים), ולא דברי יחזקאל, הנה אמת כי הנביא היה מקונן על מפלת בני עמו, אך האל המכה בחמה לא היה מקונן, ולא יתכן שיאמר האל אם גם שבט מואסת אז לא יתקיימו עוד, שנראה כמתנחם ממה שגזר עליהם; ואם האל אומר לנביא ספוק אל ירך וכיוצא בזה, אין הכוונה שהאל מצר בצרתם, אך הוא להגדיל ציור הרעות העתידות לבוא עליהם, כלומר כל כך תהיינה הרעות קשות שכל שומען יספוק את כפיו ויקונן. זה לבדו נ”ל ברור בפסוק הסתום הזה.


חלילה חלילה להחליף הדל“ת ברי”ש בתרגום לא יעידון בארעכון, פֹעל עֲדָא הוא תרגום פעל עבר כמו אשר עבר בין הגזרים האלה, די עֲדָא. הן אמת כי שורש עדא נאמר ג“כ על ההתרחקות, כמו מלכותא עדת מנך, אך זה כשאחריו מלת כדן, או כשהוא בודד שלא שום קשר, לא כשאחריו. ב', כמו שהוא הענין ג”כ בעברי בשרש עבר, כמו כפיו מדוד תעבורנה שהוא קשור עם מן ודודי חמק עבר שהוא בודד בלא שום קשר, לא כן יעבור אברם בארץ. ואם יש להגיה, צריך להסיר היוד, ולכתוב יֶעְדוֹן שהוא לפי הדקדוק תרגום מלת יַעַבְרוּ. אבל יעירון ברי"ש מה ענינו? ומה ענין: המכים בחרב לא יעירו בארצכם? והנה גם זו ראיה כמה צריך שיהיה אדם מתון מתון קודם שיגיה ספרים מסברה.


דברי התוספות אשר הבאת לפני על תרגום איש יודע ציד הלא הם כתובים בגליון החומשים עם ג' תרגומים, ואני ראיתים בעת כתבי ס' אוהב גר, אך התעלמתי מהם, כי לא היו דבריהם נכנסים באוזני, ראשונה מפני שהם מפרידים התבה לשתים, ועוד כי יודע ציד הוא הפך ממש ומתנגד לענין הבטלה והשקט, ונ"ל ברור כשמש כי איש צייד איננו אדם שוקט ובטל.


ועל אשר השמעתני מחבורי חכמי אשכנז הפורצים גדר והורסים הדת, גם אני ידעתי מקצתם, ובמסתרים תבכה נפשי. אך לכתוב נגד אנשים כאלה אך שוא ודבר כזה הוא בעיני, כי האנשים ההמה הם מכת הראציאנאליסטען המכחישים בתורה מן השמים, ואשר ידבר אלהים את האדם הוא אצלם נמנע גמור, ונמשך מזה כי התורה איננה אצלם אלא נימוס אנושי שראוי לתקנו לפי השתנות הזמנים והמקומות, הכל לתועלת הצלחת האומה על פני האדמה. ואם תחשוב לעשות רושם בלבם של האנשים ההמה, את צל ההרים אתה רואה כאנשים; ואם ישיבו לדבריך כהוגן וכראוי, בקרבם ישימו ארבם, ולשונם יחליקון עם התמימים אשר לא כמחשבותם יחשובו. ואני המואס דרכיהם, ורחוק ממועצותיהם, ושפת חלקות בלב ולב לא ידעתי, לא אכחד ממך אדוני וידידי היקר כי אין אני בן חורי“ן לחשוב שהרשות נתונה לחכני הדור לשלוח יד במצות התורה לא לבטל אותן ולא לעשות בהן שנוי, וכבר הארכתי בזה בלמודי דאגמאטיק שלי בהפילי כל טענות האיש חארינער ארצה; אך אינני ג”כ מן המאמינים כי כל מנהג אבותינו תורה היא, ושכל אשר יקרא לו ההמון תורה שבע"פ ניתן באמת למשה מסיני. והדברים ארוכים. ואבא עתה לשאלותיך אשר שאלתני אדוני.


היהודים אשר באיטליאה בארצות אשר תחת מלכי עסטעררייך החסידים, הן במלכות לאמבארדא ווענעציאניש הן במלכות אילליריען, וגם היושבים בארצות טאָסַקַאנַא, בשלוה וטובה עומדים, הם רשאים ללמוד ולעשות כל מלאכה וכל חכמה שירצו, ולקנות קרקעות ולבנות בתים, ואינם משלמים שום מס מיוחד; באמת המון העם איננו אוהב היהודים, אך הגובערניום תומך ידו תמיד וסותם פי משטינינו ומקטרגינו, רק מלאכת מרקחת הרפואות היא לבדה אסורה לבני ישראל בארצות הקיסר יר"ה. אך בארצות אשר תחת האפיפיור ובארץ מאָדענַא ובמלכות פיעמאָנט היהודים שרוים בצער ובדוחק, ואינם רשאים ללמוד בבתי הלימודים.


מעשה העבודה בקאללעגיוס ראביניקוס הוא למוד תורה שבכתב ושבע"פ, אך בענין הזה לא אאריך. כבר היה מי שכתב בצייטשריפט של גייגר (כרך ב' חלק א') כי יש בקאללעגיוס הזה חסרונות אשר הם לאות ולעד כי איננו נעשה ידי אנשים אשכנזים. אם היו מדותי כמדות אנשי הדור הייתי משיב, אך דבר שפתים אד למחסור בענין עדות שאינה נגמרת בדברים אלא בפעולות; על כך אמרתי ימים ידברו4.


ס' מאזני לה“ק וס' מאזנים ס' אחר הוא, והשם השני הוא קצור השם הראשון, כך האמנתי כל ימי אחרי ראותי בשער הספר (בדפוס הראשון הוא דפוס בומבערג שנת ש"ו הנמצא בידי) ספר מאזני לשון הקדש, ואח”כ מעבר לדף הראב“ע בסוף שירו אומר: ועל זה הענין קראו מאזנים. ומעולם לא ראיתי ולא שמעתי חולק על זה, ולא ראיתי מי שיזכיר ס' אחר לראב”ע שיהיה שמו מאזני לה"ק ושיהיה ס' אחר נבדל מן הנדפס.


ואתה אדוני וידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה בשביעי בתשעה עשר לחדש שנת התקצ”ז,

ידידך מכבדך ועבדך שד"ל.



Nr. CXXXVII5

An Os. H. Schorr in Brody


1836?


Nr. CXXXVIII6

An S. Stern in Neutra (Ungarn)


1836


לידידי הבחור המשכיל והנבון כמר זלמן שלום.



Nr. CXXXIX

An Os. H. Schorr in Brody


כ“ט חשון התקצ”ז 9.11.1836


לידידי הבחור היקר והמשכיל והנבון כמ"ר יהושע העשיל שור ברכה ושלום.

אחרתי להשיב למכתבך הנעים לרוב טרדותי להשגיח על עניני הבית ועל בריאות אשתי אשר ביום טוב שני של סכות בעזרת ה' בטרם יבא חבל לה המליטה זכר בריא וגדול, ונקרא שמו בישראל חזקיה רפאל ישעיה, יהי ה' עמו. ועתה אודה ה' מאד כי אשתי ובני הנולד יחדו שלמים בבריאותם, ואשתי ג"כ מיניקה את בנה, גם כי להקל מעליה לקחתי לה מינקת בביתי.


הדפסת ספרי מבוא לחכמת לה"ק קרובה לסופה.


אודה לך ידידי על הבשורה אשר בשרתני כי אגרותי בכרם חמד חלק ב' מצאו חן בעיני רואיהן.


בעיני יפלא מה שאמרת כי לא יוודע האמת עם מי בענין מחלוקתי על קדמות ס' איוב עד צאת לאור שאר המכתבים אשר נכתבו על זה כי הלא ראיתי כי בעל ריבי לא ערך אלי מלין לקיים סברתו, וטמן ראיותיו באמתחתו ולא הוציא אחת מהן מתוך אפונדתו, ובפירוש אמר (עמוד 124) אין חפצי ורצוני לחדש הויכוח על דבר זמן הכותב ס' איוב. ואם היית רואה שאר המכתבים אשר עברו בינינו, לא תמצא לו לא ראיה ולא חצי ראיה, אלא שאני כתבתי לו: לוּ פתחת שקך ותארזני שמחה (כלומר שיוצא ראיותיו מאמתחתו) והוא עלה עשן באפו. ומה שאמרת שהוא מתרעם עלי על שלא פרסמתי הבדלתו בין שוא שקר וכזב, שקר וכזב תלונתו, כי למה לי להדפיס דבריו הבלתי נוגעים לענין מחלוקתנו על ס' איוב? אני כתבתי אל הכורם שידפיס תשובתי לאגרת רב“ב הנדפסת בכרם חמד חלק א', ואז בקש ממנו רב”ב שידפיס גם תשובתו, ואני העתקתי לו מתשובתו כל מה שהיה נוגע למחלוקתנו (אע"פ שבאמת אין באגרת ההיא שום דבר הנוגע לגוף המחלוקת, רק קול דברים), והשאר לא עלתה על לבי שירצה שיודפס. ועתה יודיעני נא רב“ב למי אשלח ולהיכן אשלח, ואני אשלח לו שאר דברי אגרתו, ואמלא שאלתו, וכל אשר יאמר אלי אעשה, כי לא חפצתי שיהיה לאדם דין ודברים עמי. ואם יחפצו הוא והכורם להכניס בכרם חמד כל דברי קנטורין שנכתבו ביני ובינו, אנכי לא מריתי אחור לא נסוגותי. מאַמר החסידות והחכמה מצא חן בעיני עד מאד, הן מפאת צחות המליצה הנפלאה באמת, והן מפאת הענינים הנכללים בה. מחר בשוב תלמידַי הֵנה לחדש לימודים אתן לפניהם המליצה ההיא למען תהיה להם למופת, ממנה יראו וכן יעשו (אם תשיג ידם). ואתה ידידי ברך תברך בשמי את החכם היקר הזה כמוהר”ר יצחק ערטער, והגד תגיד לי איך היה שנעשה רופא, וכמה ימי שני חייו.


מכתב אחיך היקר וידידנו גאללדענטהאל ישר ונאמן ואהוב וחביב, רק רע בעיני מה שכתבו (עמוד 200) כי רבנו הקדוש כתב תורה שבע"פ על ספר, וראה מה שכתבתי נגד זה בעמוד 178. ואם אולי יש את אחיך המשכיל או אתך ידידי דברים וראיות נגד מה שכתבתי שם, הורוני ותשאו ברכה.

האגרת הלוטה פה היא מכתב בחור אחד מארצך, שמו חיים בר יהודה קאזינער, אשר בא הֵנה ללמוד חכמת הרפואה, והוא נהנה מיגיעו ומתפרנס על ידי לִמוד הנערים והבחורים בלשון אשכנז וצרפת, וגם את בני בכורי הוא מלמד, והוא אמר לי כי גיסו מודע לך, והוא מבקש ממך שתמסור אגרת זאת, כי זה ימים רבים שהוא דואג על שלום בני ביתו, כי כתב להם ולא ענוהו.


אין צורך להזהירך ידידי המשכיל היקר שלא תחרחר ריב ומדון ביני ובין רב"ב, ותודיעהו כוונתי בדברי שלום וכבוד לא זולת חלילה.


ואתה ידידי שלום ואביך ואחיך היקרים וכל ביתך שלום, וכל אשר לך שלום. כנפש הכו“ח פה פאדובה ער”ח כסלו שנת התקצ"ז.


ידידך שמואל דוד לוצאטו.



Nr. CXL

An Leopold Dukes


כ“ח כסלו התקצ”ז 7.12.1836


לכבוד ידידי הבחור המשכיל והנבון כמ"ר יהודה דוקעס שלום.


זריזות ידידי כרֵעַ כאח לי כמ“ר יוסף אלמנצי נ”י (בן ל“ה שנה הוא ועומד בבית אביו וסר למשמעתו מכניס ומוציא בכל עניני מרכולת, ובלילה עוסק בכל מיני למודים ולפעמים מחבר ג”כ שירים בלשוננו והוא בקי ג"כ בלשון רומי צרפת אשכנז) מביאה גם אותי לידי זריזות, גם כי טרוד אני לילה ויום, אשר ע"כ תסלח לי אם אקצר בלשוני.


שירת מה לך יחידה תשבי נמצאת בדפוס ביד מוה“רר רמש”ג, ולא אבקש ממך העתקה, אך כל מה שתוכל ותרצה להעתיק לי משירי ר' משה בן עזרא יהיה לי לששון ולשמחת לבבי. ס' כהנת אברהם יש בידי, והוא ס' גדול, אך אין בו חדוש רק מזמורי תהילים בחרוז, עיין בה“ע תקפ”ה עמוד 83. והא לך שיר אחד מס' תולדות יצחק (כולל 74 שירים) מלאכת דודי החכם הרופא ר' יצחק לוצאטו איש St. Daniel במדינת Friaul אשר נולד בשנת 1730 ומת בארץ מולדתו בשנת 1803 אהוב ונכבד מאד לכל גויי הארץ, אשר על כן כאשר גרשו היהודים מכל הכפרים אשר תחת הוענעציאני, הוא לבדו נשאר, לבקשת יושבי הארץ.


בגדול גאה גאון (ג')


לא הודעתני עדיין מה עשית במאמרי על היתד.


שמחתי כי יש לך אב חכם, ברכהו בשמי, ואמור לו שאם אמצא תירוץ לקושייתו אכתוב אליו.

ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ודרוש בשמי לשלום הגביר היקר כמ“ר סיניגאליא אם עודנו שם. פאדובה כ”ח כסלו התקצ"ז.

ידידך שד"ל.


Nr. CXLI

An M. Letteris in Wien


א' טבת התקצ"ז 9.12.1836


לכבוד החכם ר' מאיר הלוי לעטעריס שלום


זה כשני חדשים הגיעני מכתבך הראשון מעיר מנטובה, אחר כן זה כעשרים יום בָאָנִי משם ספרך גזע ישי, וזה כעשרה ימים קבלתי מכתבך השני.


והנה תחילה התמהמהתי מהשיב למכתבך הראשון, בצִפִיָתִי מתי יבא לידי ספרך, ואחרי בוא הס' לידי הוצרכתי לאחֵר עד השלימי קריאתו, ואני לרוב טרדותי לילה ויום, נמנע ממני לעת עתה לעשות קריאתי בספרים (הבלתי נוגעים ללמודים שאני עוסק בהם) קבע, אלא עראי.


ועתה הנה קראתי ספרך, ובסופו ראיתי ג“כ כי גדולי החכמים והמליצים אשר באשכנז צרפת פולין ואיטאליה נשאו לך חן וחסד על מלאכתך ומה תבקש עוד? ומלבד זה הנה בכרם חמד ח”ב יצאה לאור אגרת האמונה מפי האיש…ד…י, הכוללת מה שיש בו די בתהלת ספרך, ומה תבקש עוד? ואם גם קצת אנשים קטני אמנה יאמרו כי אתה מלבך בדית האגרת ההיא, הלא כל תמימי דרך כמוני בלב שלם יאמינו כי המשורר דוד חפשי בעל גמול עתליה נשא ראשו מקברו לתת שבח ותהלה לספרך, והודאת בעל דין הלא כמאה עדים תחשב. ואולי ג"כ אלדד הדני בא מעבר לנהר סבטיון להשתחוות לגזע ישי.


ואחרי כל זאת אתה תבקש ממני שאחוה לך דעתי על שיריך, ובשחד חלקת לשון מדברת בלב ולב תחשוב לַעוֵר עיני ולהמתיק מדת דיני בְשָפְטִי. היועיל מעט דבש חלקלקות בסתר אגרת לרפא נגעים גדולים אשר נִגַעתני (ואת כל להקת הכותבים בכרם חמד) נגד השמש בהעלותך כל מחברותי קמשונים כסו פניהן חרולים, בעשותך מלאכת ה' (מלאכת ההגהה) רמיה, בשומך עין פקוחה רק בהגהת אגרתך והאחרת הכוללת תהלת ספרך, ומִיֶתר המכתבים תעלים עיניך?


הלא תראה ותבין כי לא יתכן לי להיות אוהבך. ואולם חלילה לי ג"כ מהיות אויבך, וחלילה לי לעַוֵת משפט, רק צדק צדק ארדוף, והא לך הנראה בעיני אל ספרך גזע ישי.


ידוע תדע ראשונה כי שירי האשכנזים בכלל אינם בעיני שירים כלל, כי כלם שרוע וקלוט, בלתי שומרים שווי מספר ההברות, בעשותם טור אחד בעל עשר או אחת עשרה, וחברו בעל י“ב או י”ג, כגון


לספות רע על רע שבר על שבר 10

ערוך מאתמול תפתה לך נחצב קבר 12 (גזע ישי עמוד 78)


וזה גורם שהאזן לא תטעם בקריאת שירים כאלה כלל מהנעם המיוחד לשירים השקולים.


ומלבד זה עוד מום שני בכל שירי האשכנזים, והוא שהם מערבבים החרוזים אשר טעמם למטה עם אשר טעמם למעלה, והיה זה להם מפני קריאתם המשובשת ההורסת כל משפטי הלשון, המערכת קָמָה וקָמָה, מֵתָה וּמֵתָה, בָנוּ וּבָנוּ, רָצוּ ורָצוּ, ורבים כאלה; והנה כל איטלקי וספרדי הקורא המלעיל מלעיל והמלרע מלרע יקוץ בפגעו בחרוזים משובשים כאלה, כגון


יען יָרֵאתָ אלהי השמים

לכן שמע נא דברי אלהים חיים (גזע ישי עמוד 11)

או נעשה חזה נכרתה ברית עם יהוא

אוצרנו הטוב נפקיד בידיהו (שם 80).


ומום שלישי נמצא בשירי קצת מבני אשכנז וגם בגזע ישי, והוא לחרוז שורק עם חירק, כגון


עוד היום בשמרון לעמוד שלום בטחו

למבקשי עזרה לבבו לא יקשיח (שם שם)


ומום רביעי והוא להבליע אות העי"ן, כגון


מי לא יֵבך לראות אמונים עלי תולע

נֹדדים מני כסאם הֹלכים בגולה? (שם שם)


ואם תענה ותאמר: “לא אל קטני נפש אשים דברתי. “אך המשקל יבקשו, ואחרי המלעיל בסוף הדלתות ידרושו” (גזע ישי VIII. IX) אֹמר כי גם Virgilius Homerus, וחבריהם שלא היו קטני נפש, שמו עצמם בכבלי המשקל, ושמרו חקי ההברות הארוכות והקצרות. גם Ra cino וחבריו שמר המלעיל והמלרע ושווי החרוזים ומספר ההברות, וגם בלה”ק היו אנשים אשר שמרו כל משפטי החרוז, וגם משפטי היתד (אשר אתם האשכנזים פרקתם עֻלהּ מעל צואריכם לגמרי) ועם כל זה כתבו שירים שאתה וכל האשכנזים מצאתם בהם יקר תפארת, כגון “איזה שירים יקרים מהחכם שד”ל" (גזע ישי XIV). וגם אם נחליט ונודה כי משפטי החרוז והמשקל לא יסכימו עם תבונת לה“ק, ושעכ”פ לא יתכן לעשות שיר שלם בשמירת החקים ההמה, מה שאינני רחוק מהודות לך, עם כל מה שחברתי בשיר, ממה שנדפס וממה שלא נדפס אשר הוא מרובה מהנדפס, עדיין לא הצטדקת כלל, כי אמנם מי מנעך מעשות שיריך חפשים על פי דרכי שיר הקדש? ומי שם בסד רגלך בכבלי החרוז והמשקל, למען הוציא מהם שיר מעוקל? ואחרי אשר קבלת עליך המשפטים ההמה, הרשית את כל אזן שומעת להתלונן עליך כי לא נתת לה בשיריך התענוג המיוחד לחרוז ולמשקל.


והנה נא ידעתי כי כל אשר הזכרתי עד כה לא לחטאת תחשב לך, כי אם למנהג אנשי ארצך האשכנזים. ואולם מומים אחרים מצאתי בספרך, והמה מיוחדים לך ובלתי תלויים במנהג. ואתה המגיה קח נא את מנחתי אשר הובאת לך


לוח הטעויות


7. והופַע לעמו, למה לא אמרת והופיע, או וַיוֹפַע?

8. הִשְתָּהוּ, יִשְתָּחוּ, מלות אלה לשון יחיד הם ואתה שמשת בהן בל"ר

– וַתַּגֵר, לשון עבר למה?

11. שמנה שנה, שָנִים היל"ל

– כַצאן טבחה, כְצאן היל"ל.

– מְלָכֵיכֶם, מַלְכיכם היל"ל.

– כֶבד עון הסירו, כֹבד היל"ל, כי כֶבֶד הוא שם התאר

13. יִשְבָרו, ישבֹרו היל"ל

19. יְגַבָּרוּ, יְגַבֵּרוּ היל"ל

– גַחִלְתוֹ, זה נ"ל טעות הדפוס, וצריך להגיה גַחַלתוֹ

22. בַיום זה, צ"ל בְיום זה, או בַיום הזה

23. כִלְהָבָה, צ"ל כְלֶהָבה או כַלֶהָבָה

24. בַיום חגנו, צ"ל בְיום

26. הופַע צ"ל הופִיעַ

27. וַיוֹלַך אבותינו, צ"ל וַיולֶך, אבל ויולַך לא יאמר רק בהפסק

29. וָגיִלָה, צ"ל וְגילה

38. כְּבַיום נפלה, צ"ל כִּבְיום או כְּיום

39. כִּמְכֻהֲנֵי, צ"ל כּמְכַהֲנֵי

40. פְעָמַיִם צ"ל פַעֲמַיִם.

41. הַחָרֶב, צ"ל הֶחָרֶב

– ישמיע, צ“ל תשמיע, כי חזות ל' נקבה, אע”פ שנמצא חזות קשה הֻגַד לי,

– הַחָזון, צ"ל הֶחָזון

42. תִשְפָכו, צ"ל תִשְפֹכו

44. דְרָכֵיהֶם, צ"ל דַרְכֵיהם

45. כּסְאֵמו, צ"ל כִּסְאָמו

46. אכתבנה, צ"ל אכתבנו, כי הוא חוזר להֶגֶה מפיו יֵצֵא

49. כַּצִפור נֹדֶדֶת, צ"ל כְּצִפור נדדת, או כַּצִפור הַנדדת

50. נִדֶחֶת, צ"ל נִדַחַת

51. אל תעלם אזנָיִךְ צ"ל אל תעלימי


רב לי! חלילה לי מהוציא זמני בבקשת מומי זולתי, כי לא לצדקה תחשב לי, וידעתי נאמנה כי אחרי שפתחתי לפניך הפתח אם תחפוץ לבוא אחרי ולחפש בעיניך, רבים אלה תמצא בשיריך.


ואבא לשאר דברי אגרתך


דבריך על מראש פרעות אויב נכונים, וגם אני פירשתי כן


מה שחשבת על ומספר רבע ישראל, להגיה ומי סָפַר, גם אני חשבתי כזאת בילדותי, אך חזרתי בי, וחלילה לי להוסיף יו“ד אחת בספר התורה בזולת הכרח. ולדעתי מלת ומספר היא מקור על דרך ל' ארמית (למִקְטַל), כאשר מצאנו למקרא העדה ולמסע את המחנות, ודרך הכתובים לשום מקור אחר פעַל עבר או עתיד, כמו יקראו לפניו אברך ונתון אותו, תתננה ואכלה או מכור, כי צמתם וספוד, שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים, ויתקעו בשופרות ונפוץ הכדים, הרגו היהודים ואבד, שבתי וראה תחת השמש, ילדה ועזוב, העברתי מעליך עונך והלבש אותך, החריבו מלכי אשור את כל הארצות ונתון, וזולתם. כלה מקללוני, נ”ל לקרוא מקללוּני, מקללים אותי, כמו בתלמוד ירושלמי (דמאי פ"ז) דאינון מחשדונך, שהוא כמו מחשדין יתך.


ס' חנכת הארון איננו אתי.


אשלם תודות לך על התנדבך לתת ממחברותי בחבורך עפרות זהב, ואתה תסלח לי אם לעת עתה אמאן לשתף שמי בשמך בטרם תודיעני את דרכך ואדעך למען תמצא חן בעיני.


ואבואה אל מכתבך השני ואומר כי חלילה שתהיה איש כמוני “מטרת כל תופשי עט סופר בבני עמנו” אך מטרת כל תופשי עט סופר ראוי שתהיה האמת והצדק. להועיל לבני עמנו ולהרבות כבודם, וכל מי שתהיה זאת מגמת פניו באמת, מובטח לו שישא ברכה מאת ה' ותהלה מן כל הישרים בלבותם ומאת שד“ל ג”כ אשר זאת לבדה מטרת יגיעיו מנעוריו ועד עתה.


ועתה אחי שמע בקולי לאשר אני דובר אליך בלא לב ולב.


אין חכמה ואין מלאכה בעולם שלא תוכל להיות תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, ובלבד שיהיה נותן עיניו ולבו ומוֹסר נפשו עליה, לעסוק בה באמונה ובגבורה ולא ברפיון ידים, מלאכת הגהת הספרים היא מלאכה יקרה ונכבדת, אם תעשֶהָ ביראת ה' ובאהבת רֵעיך המחברים, ומה יקר חסדך אם תרומם יקר ערך ספרי האדון פאן שמיד על ידי שיהיו מנוקים מכל מומי הדפוס! ואחרי אשר חנְנך ה' רוח נדיבה ולב משכיל להיות ג"כ ממחברי הספרים, גם מזה אל תנח ידך, אך בכל אשר תעשה שים פניך אל השלמות, ולא תעשה מעשיך בחפזון, למהר לשלול שלל התהלה והכבוד ביד חזקה, כי אז לא תצליח את דרכיך ולא תשכיל. עשה מעשה מתון מתון, התיעץ עם אנשי אמת שונאי חלקת לשון, וחזור על מכתביך ירח ימים או שנה או שָנִים אחרי הִוָלדם, הסר משם בלא חמלה כל אשר לא תמצאנו צרוף ומזוקק, כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל.


ואתה שלום וכל אשר לך שלום כנפש הכו“ח פה פאדובה ר”ח טבת התקצ"ז.


החפץ טובתך

שד"ל.



Nr. CXLII

An Herrn Aron Choriner in Arad


Nr. d’ordre de I’Index raisonne 112. Vol. Ante I Nr. 52


ה' טבת התקצ"ז 16.12.1836


בבוא אלי מכתב אדוני השתוממתי כשעה חדא, שמחתי ונבהלתי וגלתי ברעדה.

שמחתי בראותי כי עוד אדוני חי, תחת אשר זה ירחים שמועה שמעתי שכבר היתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך.


השתוממתי ונבהלתי איך אדם מצויין ומפואר כאדוני ישפיל עצמו עד להעלות על לבבו שאולי אמר בראותי מכתבו:,מי הוא זה אשר יזידנו לבבו לבקש ממני דבר, אולי הוא קטיל קנה באגמא" היתכן שלא יהיה שם הרב הארין נודע לי? היתכן שלא ראיתי אחד מספריו, היתכן שלא ראיתי ספר כרם חמד? ועוד היתכן שלא ראה אדוני פירוש בחינת הדת לידידנו החכם המפואר יש"ר? ושם בהערה לעמוד 118 הזכיר כי אני במבוא לחכמת עקרי הדת שכתבתי לתלמידי ערכתי השגות רבות נגד ציר נאמן אשר כתב אדוני. הנה מבואר כי אדוני נודע לי.


ומלבד כל זה השאלה אשר אדוני שואל מאתי גם היא נפלאה ממני, כי הנה סדר הלמודים אשר ילמדו הנערים בקאללעגיא הזה כבר התבאר בכרם חמד ה“א וה”ב, ומה יבקש אדוני ממני עוד? ואם אמנם ענינים הרבה נשארו שלא נתבארו שם, איך ידמה אדוני בלבו שאגלה לו מה שלא ראיתי טוב לגלות לאחרים? היום החלותי לדעת אדוני מתוך מכתבו אשר שלח אלי (לפי השערתו שאין אדוני נודע לי מתמול שלשום), והיום אגיד לו מסתרי לבבי!


הדברים האלה מרבים בקרבי התמהון והיראה שמא דברים בגו יש כאן, ושמא אין מכתב אדוני אלי אלא כמאמר ה' לאדם אַיֶכָּה, להכנס עמו בדברים; וברוך היודע תכלית כוונת אדוני מה היא.


ואם אולי היתה כוונת אדוני לחקור ולבדוק אותי, לדעת אם לבבי שלם עמו אם לא (עם היות שזה רחוק מאד, אחרי אשר אדוני גדול שמו מאז בטרם הִוָצְרִי בבטן, ואנכי איש צעיר, ומה כחי כי ייחל או יירא ממני), או תהיה כוונתו מכל ענין שתהיה, הנני מודעו כי מוכן ומזומן אנכי להשיב בלא לב ולב לכל דבר אשר ישאל ממני, ובלבד שיבאר כוונתו בלי חדות, ולא יבחר לשון ערומים, אשר שְָנֵאתִי מֵעודִי.


ועל דבר התשובות אשר שם לפני, רובם ענינים שאין לי עסק בהם, ואם אחפוץ לדקדק בהן בכל פרטיהן לחוות דעתי עליהן, אצטרך להוציא זמן הרבה יותר מדי בערך התועלת אשר תוכל להמשך מזה, כי סוף סוף יהיה רש“י יחיד בסברתו בענין פירוש מה הוא גולל, או יהיה גם רמב”ם מחזיק בדעתו, עדיין תהיה האמת נעדרת ונסתרת, כל עוד שלא תִמָצֵא הוכחה ברורה לאחת מן הדעות. וכן למה פלוני ופלוני תפסו הירושלמי ועזבו הבבלי, או תפסו דעת ריש לקיש וסרו מעל ר' יוחנן, הם פלפולים אשר יאותו לאנשים המאמינים בהם, המאמינים בלב שלם שאם נעשה מעשינו כפלוני ופלוני אז יהיו מעשינו רצויים, ואם נעשה כפלוני לבדו לא יהיו רצויים. אמנם לאדם המודה על האמת, ומסכים עם ר' וואלף היידנהיים ועם ר' משה לנדוי נגד התוספות והרא“ש (עיין השמטות לספר ציר נאמן), נ”ל שלא יאותו, וחוץ מכבודו (כלשון רש“ט בס' האמונות דף י' ע”ב) הם דברים בטלים, ואינם כדברי אדוני “דברים הראויים לאמרם”. ואם אולי ראוי לאמרם לעשרת אלפים סכלים, אתמה גם אם את עבדו יחשוב בכללם.


אמנם מה שכתב לקיים נסח בקדושתו של אהרן, נגד קצת אחרונים שהתקינו לומר בקדושת אהרן, לא ידעתי אם גם הדברים ההמה נאמרו בשביל ההמון הסכל, או אם באמת וכלבבו כתב. ויהי מה, אין ספק כי בקדושתו של אהרן ובקדושת אהרן ענין אחד להם, אלא שזה על פי דרכי לשון ארמית (כמו שְמֵה די אלהא), וזה על דרך לה“ק. והמשוררים העברים שהיו תמיד רודפים אחר המלות והמליצות הארמיות (עיין כרם חמד ח"ב עמוד 121) אמרו מטתו שלשלמה, בנו בעור, בנו צפור; והמליצה הזאת מצויה מאד בלשון חכמים, כגון תלמידיו של אברהם אבינו, ולפיכך היא מצויה ג”כ בתפלות ובברכות שתקנו לנו רז“ל, והבא להגיה התפלות על פי טהרת לה”ק אינו אלא טועה, כי לשון תורה לעצמו ולשון חכמים לעצמו. ועתה יסלח אדוני אם בשפה ברורה כדרכי דברתי דברי, ובלא חנופה וחלקלקות אשר מאסתי, ואם גם אדוני בשפה ברורה ידבר אלי דבריו, יעשה הטוב והישר בעיני עבדו.


ואל ה' אתחנן, יפרס סכת שלומו על אדוני ושקט ושאנן, עוד ינוב בשיבה והיה דשן ורענן, ובצל שדי יתלונן, יאריך ימיו בטוב ובנעימים שנותיו, ישמח ביוצאי חלציו וישמחו בו כל בניו וכל בנותיו, ואדוני טוב עין הוא יְבָרֵך את עבדו המשתחוה לכבוד התורה ולכבוד השיבה, החותם פה פאדובה, בעשירי בשמנה לחדש, שנת התקצ"ז.


מוקירי מוכן לשרתו

שד"ל



Nr. CXLIII

An Herrn M. L. Letteris in Wein


ו' שבט התקצ"ז 21.1.1837


לכבוד החכם ר' מאיר הלוי לעטעריס שלום.


כתבתי אליך שתסלח לי אם לעת עתה אמאן לשתף שמי בשמך בטרם תודיעני את דרכיך ואדעך למען תמצא חן בעיני, והיתה כוונתי לנסותך באגרתי לדעת את אשר בלבבך, שאם לבך ישר ואיש אמת אתה, היית מקבל תוכחתי באהבה, והיית מתנצל ומצטדק במה שאולי האשמתיך על לא חמס בכפיך, והיית מודה על האמת במה שלא היתה לך בו התנצלות, ועל הכל בענין האגרת הכוללת תהלות ספרך גזע ישי המיוחסת לד- -י, הייתי מצפה שתאמר לי דע כי כך וכך שמו של כותב האגרת ההיא, ולסבות כך וכך העלמתי שמו. ואז אני הייתי ממהר לרוץ אליך בצואר ולחבקך ולנשקך כרע כאח לי, כי אמנם איך אעשה, וכל יום ויום אני מקבל אגרות מאנשים רחוקים אשר לא ידעתי, ואיך אדע את מי אֲקָרֵב ואת מי אֲרַחֵק, אם לא אבחנם תחלה? וכמה אנשים גדולים וטובים ממך בחנתים ונסיתים ונהגתי עמהם שלא כדרך הארץ, והם עמדו בנסיון, והוסיפו לי אהבה על אהבתם. ואתה אחרי אשר נשאתני בשתי אגרותיך הראשונות הגבה למעלה על גפי מרומי התהלה והתפארת, שַבְתָ ותשליכני באגרתך השלישית הַעְמֵק שאולה, ועשית אותי נקדן מובהק הבקי בנתוח המלות ונטיותיהן (לא זולת). הא לזאת ימלא צחוק פי ולשוני רנה, וכבר גמרתי בלבי לבלתי השיבך דבר, ורק לבקשת תלמידַי החרדים אל כבודי, פן תתפאר עלי לאמר אני הכלמתי את שד"ל ושמתי לפיו מחסום, באתי לכתוב אליך עוד הפעם.


ועתה אם כל תהלותיך אשר הללתני בראשונה היו (כאשר תאמר אלי עתה) דרך מליצה וגוזמה בלבד, מה בכך, אחרי כל מה שכתבו לי ועלי שי“ר, יש”ר ראזענמיללער וגעזעניוס וקראחמאל, אשר אין דבריהם במליצה וגוזמה. ועל התרגזך אלי על כי אתה קראת אלי לשלום ואני למלחמה, ואתה דברת רכות ואני עניתיך עזות, ואמרת כמהתל כי אני המורה למורי ישראל בלי ספק ידעתי נימוסיות ודרך ארץ; דע כי אתה הוא שחטאת עוית ופשעת נגד כל משפטי דרך ארץ, בשלוח ידך בס' כרם חמד להוסיף בו דברים שלא מדעת בעל הספר, וזה


א) במה שהוספת שני מכתבים בלא רשות ובלא ידיעת המאסף,


ב) במה שהוספת בשער הספר שמות בעלי המכתבים מה שלא עשה המאסף, ועל ידי כן הכנסת את שמך בין שמות המחברים, והיה לך (אם בעל דרך ארץ אתה) לחוש פן יש ביניהם מי שלא יחפוץ שיהיה שמו משותף בשמך, ושיהיו דבריו נדפסים יחדו עם דבריך.


ג) במה שהוספת מדעתך תוכן הענינים בראש הספר, כי המאסף לא כתב רק מכתב א' אברהם בן הרמב"ם, מכתב ב' יוסף פערל, וכן כלם, ואתה הוספת וקלקלת בכמה ענינים.


הדברים האלה, ויותר מכל אלה האגרת אשר הדפסת בתהלת ספרך בלא הודעת המחבר כי אם ברמז דבר הגורם לכל אשר עינים לו להרהר אחריך ולחשוד אותך; ונוסף על אלה מה שראיתי שכתבת בסוף ספרך כי גדולי החכמים והמליצים אשר באשכנז צרפת פולין ואיטאליא נשאו לך חן וחסד במכתביהם, ואני אם אינני בכלל החכמים והמליצים אשר באיטאליא, הלא כלם נודעים לי ומריצים לי אגרות, ומגידים לי כל חדש אשר יהיו בארץ בעניני תורה וחכמה, ומעולם לא ראיתי ולא שמעתי שם ספרך באיטאליא, וגם אתה באגרתך הראשונה כתבת לי כי שלחת ספרך אל החכם יש“ר, ושלא הגיעתך תשובה מאתו, א”כ אפוא מי הם אלה גדולי חכמי איטאליא אשר נשאו לך חן וחסד במכתביהם? כל אלה חברו להבאיש ריחך בעיני, ולהביא בקרבי מחשבת פסול עליך, ובהיותך בעיני כזר יהיר המתהלל במתת שקר ראיתי טוב ונכון לבלתי התנהג עמך בכבוד ודרך ארץ כאשר יתנהג אדם עם איש בלתי נודע, כי לא איש בלתי נודע היית אצלי, אך איש אשר לכל מראה עיני אדם (ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות) רחוק הוא מן הישרים בלבותם, וקרוב הוא אל המטים עקלקלותם, אשר חלילה להחניף להם ולשאת להם פנים ולנהוג בהם כבוד, אבל מצוה להוכיח על פניהם מומם ולביישם ולהכלימם, אולי ישובו מדרכם הרעה, וכי מפני שנתת לי מתנה היה לי לשאת פניך ולכבדך? ואני המורה למורי ישראל, חלילה לי להורותם להיות נושאים פנים בתורה, אבל אלמד ידיהם לקרב ולשונם למלחמה, כדבר ה' אשר דִבר קרא בגרון אל תחשוך כשופר וכו' והגד וכו'; ויום יום אזהירם להשמר מן השחד, שחד ממון ושחד דברים, לבלתי יהיו כנביאי השקר הנושכים בשניהם וקראו שלום.


הנני מקבל התנצלותך בענין שבושי הדפוס בס' כרם חמד ח“ב, שרובּם נמשכו מן ההעתקה המשובשת אשר שֻלחה אליך; ואמרתי רובם ולא כלם, כי הנך מודה שאגרתי ההנדסית באה אליך בכתב ידי, וכתיבתי היא כתיבה תמה שאין לטעות בה, ואע”פ כן מצאתי באגרת ההיא קצת טעויות בדפוס, שאין ספק אצלי שלא היו באָריגינאל.


והנני מוכן לקבל את דבריך אם תצטדק גם על דבר אגרת ד–י, על ידי שתודיעני שם הכותב, ואני אכתוב אליו, ויבחנו דבריך, ועלי לבשר אמתך בקהל רב, ולהכלים את אשר שמו עליך עלילות דברים, ואם אולי לא תוכל להצטדק בדבר הזה, הודה על האמת ואל תלין אתך משוגתך, כי שערי תשובה לא ננעלו,

ומודה ועוזב יְרֻחַם.


עד היום היה החכם ר' שלום הכהן יקר בעיני ונכבד, גם כי מעולם לא חשבתיו אבי המליצים; אמנם אחרי ראותי, כי ראה גזע ישי בטרם יודפס, והִרבה להללו, ולא הגה ממנו הסיגים והשבושים אשר ערכתי לפניך ואשר לא ערכתי לפניך, לא אדע מה אשפוט עליו.


ומה ששאלת “הבוחרים במשקל צר בשפתנו, הכי שמו עין גם אל ארוכות וקצרות בתנועות כבני עם נכרי”הן, אך לא בתנועות עצמן, כי התנועות כלן מדה אחת להגה, וחלוק תנועות גדולות וקטנות איננו עִקר בלשוננו; אמנם הקצרות בלשוננו הם השוא והחטפים, העומדים במקום התנועות הקצרות בלשון ערבי; וכבר ביארתי זה באר היטב במאמר אשר שלחתי לידידי הבחור המשכיל ר' יהודה ליב דוקעס.


ועתה במה שפתחתי אסיים, ואֹמר כי בראותי איך תקבל אגרתי זאת אדע את דרכיך, ומעשיך יקרבוך אלי, כי באלה חפצתי.


ואתה שלום וכל אשר לך שלום. כנפש החותם פה פאדובה ו' שבט התקצ"ז.


החפץ שלומך

שד"ל.



Nr. CXLIV

An Herrn Os. H. Schorr in Brody


י“ח שבט התקצ”ז 24.1.1837


לידידי הבחור המשכיל והנבון כמ"ר יהושע שור שלום וברכה.


הרבה יותר מדי התמהמהתי להשיב למכתבך היקר מיום י"ז כסלו, ולא אאריך לשון להגיד טרדותי אשר מנעוני מעשות רצונך ורצוני עד היום הזה, כי ידעתי ידעת אותי, ובטוח אני במה שאני אוהב אותך בכל לבבי שגם אתה אוהב אותי באמת ובתמים, וכל התנצלות אך למותר בין אוהבים. על כן הנני ממהר להשיב דבר לאגרתך הנחמדת.


צדקת בדברך בענין החקירה על זמן כתיבת התרגומים והמשנה והתלמוד נגד החכם צונז ובעל תעודה בישראל, רק השתוממתי למה הבאת דברי המרדכי שהביא בשם רש“י, ולא הבאת דברי רש”י ככתבם, הלא הם במס' שבת דף קט“ו ע”א וז“ל ואני אומר אף בנביאים אם אמרו יונתן, לא כתבו, ולא ניתנו ליכתב עכ”ל.


אך זאת לא צדקת אענך במה שדחית ראייתי ממדרש קהלת בהביאך דברי הפסיקתא המובאים בילקוט, וז“ל מהו מהמה בני הזהר, שלא תקרא בספרים חיצונים יותר מהמה ממשמרות נטועים כשם שמשמרות כהונה כ”ד כך כ“ד ספרים עכ”ל, ואמרת כי נוכל לומר שהיתה המשנה בכתב, ומה שדרשו על ויותר מהמה כוונתם על הספרים הנקראים Apocryphen. ידיד.! אדמותבת לי מסיפא סייעני מרישא. מה הוא לשון הפסיקתא למעלה מזה? “ויותר מהמה בני הזהר, יותר מדברי תורה הוי זהיר בדברי סופרים. למה? שאלו באת לכתוב דבריהם לא היה קץ לסופרים”. לשון שענינו כלשון הש“ס המובא ג”כ למטה בילקוט: “ושמא תאמר הואיל ויש בהם ממש מפני מה לא נכתבו? עשות ספרים אין קץ ולהג וגו'” אמור מעתה ידידי אם משמע מזה שהיתה המשנה כתובה בימי בעל המאמר. מעתה אף אם כשאמרו כל המכניס לתוך ביתו יותר מכ“ד ספרים היתה כוונתם על האפאקריפען, מה בכך? מאחר שדברי תורה שבע”פ לא היו אז בכתב, לא נשאר להם להזהיר כי אם על הספרים החיצונים, ובהיות תחלת המאמר מוכיח בבירור שלא היו דברי הסופרים כתובים בימיהם, אף אני אֹמר כי באמרם כל המכניס וכו' על כל מיני ספרים דברו, לא על האפאקריפען בלבד, אלא שדברי חכמים בהווה. והנני מודה לך במאד מאד כי בחשבך לתפוס עלי מצאת חזוק חדש לדברי. ואם תרצה עוד סיוע מדברי התוספות (אע“פ שאין מן התוספות ראיה, כי הם בשטת רַבם רש”י הולכים, ומי שיחלוק על רש“י ויאחז בשטת הרמב”ם, הלא גם על דברי התוספות יחלוק), עיין בסוף מגלה, הקורא בלא נעימה והשונה בלא זמרה, וכתבו התוספות, “מפני שהיו שונין על פה” ואותה מימרא היא לר' יוחנן שהיה אחרי רבי, א"כ לא כתב רבי המשנה, ודי בזה.


חלילה חלילה לנו להגיה אות אחת בתורה, ואם נצטרך להחליף הנקדות והטעמים אין רע, כי לא נקד משה את ספרו; אמנם להחליף האותיות לא מצאתי צורך בשום מקום, אחר כמה שנים שאני מעמיק החקירה בס' התורה. ולא מיראה אני מדבר הדברים האלה, כי מאז בימי ילדותי עלה בדעתי להגיה כי יד על כס יה, אח"כ מצאתי שכן היא דעת קלעריקוס וגעזעניוס; ואחר שנתישבתי בדבר מתון מתון ראיתי שלא נרויח כלום בפירוש הפסוק, ושהוא יותר נכון ככתבו על כס יה. וזה לשוני בפרושי. ומי בעל אזן מלין תבחן וחך יטעם לאכול לא יראה כי ויאמר קין אל הבל אחיו נלכה השדה ויהי בהיותם בשדה וגו' הוא מאמר תפל מבלי מלח, ושאיננו אלא תוספת שהוסיפו האחרונים כדי לפרש, ושאף אם יונח שכוונת הכתוב כך היא שאמר קין אל אחיו נלכה השדה, כך הוא דרך המקרא באמירה שאחריה מעשה, לקצר ולפרש באמירה לבדה או במעשה לבדו. וזה לשוני בפירושי. וכן מי יאמין שראוי להגיה ומחוקק מבין דגליו, ושיהיה הכתוב מייחס דגלים הרבה לשבט אחד, אחרי שמצאנו בהפך כי שלשה שבטים היו נכללים בדגל אחד, ומי הרשה אותנו לפרש מחוקק שר צבא, ולהוציאו ממשמעות שרשו שהוא ענין כתיבה, כמו שמצאנו הוי החוקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו, מני מכיר ירדו מחוקקים ומזבלון מושכים בשבט סופר? ומה מעכב לפרש מחוקק מבין רגליו על הסופר העומד למטה מכסא השופט ובין רגליו? וגם ראז' וגעז' הסכימו כי דגליו, אינו אלא תקון שתקנו השמרונים. ובפסוקים על כן יאמר בספר מלחמות ה' מי יאמר שהלשון מוטעה? וכי אחרי ההגהה והתקון לא ישארו סתומים כאשר בתחלה? ומי לא יראה כי להיותם מאמרים בלתי שלמים אך לקוחים ממקום אחר, היה מן הכרח שיהיו סתומים וחתומים. וזה לשוני בפירושי: משה אומר כי אחר מלחמת סיחון ועוג כשהיו ישראל מספרים דרך שיר ומשל ומליצה את מלחמות ה‘, היו מזכירים כי ה’ הלך בסופה ובסערה במקום הנקרא והב ובנחלים ובגיאיות הסמוכות לארנון, כי הכל לקחו ישראל במלחמה, ונשען ועמד לו לגבול מואב, שלא רצה ה' לעבור משם והלאה ולכבוש ארץ מואב. והב יש אומרים שהוא המקום הנקרא מתנה, יהב בארמי נתן, ומן יהב אומרים והב, כמו ולד מן ילד.


השערתך על שרוף ישרפו בשבת (שמואל ב' כ"ג ז') שמלת בשבת יתרה, ולוקחה בטעות מהמקרא שאחריו יושב בשבת תחכמוני, היא השערה ישרה ונכונה. לא כן השערתך לקרוא כעיר נצורה (ישעיה א' ח'), כי שרש נצדו (צפניה נ' ו') איננו נצד, אלא צדה (תהו ובהו בתרגמו צדיא וריקניא). וכן השערתך לקרוא בצע רקמתים לצואר יִשְלל (שופטים ה') בלתי נכונה, כי אין הכתוב מדבר על מעשה השלילה, כי אם על חלוק מה שכבר נשלל (הלא ימצאו יחלקו שלל) וטעם הכתוב כי סיסרא שר הצבא נוטל חלק בראש, לפיך אמר תחלה דרך כלל הלא ימצאו יחלקו רחם רחמתים לראש גבר (ר"ל לכל אחד מאנשי המלחמה יגיעו לחלקו אשה אחת או שתים), ואח"כ הזכיר דרך פרט שיגיע לסיסרא שלל צבעים, גם שלל צבעים רקמה, וגם יגיע צבע רקמתים לצוארי כל אחד מאנשי השלל, כלומר מהאנשים השוללים. לצוארי שלל דומה למליצת לראש גבר

וכן הגהתך מי יתננו במדבר מלון אוחים (ירמיה ט' א') בלתי נכונה, א) מפני שאין האוחים יושבים במדבר, אלא בבתים, שנ' ומלא בתיהם אוחים (ישעיה י“ג כ”א) ואיננו שם עוף, אלא היא הנמייה (Marder) לדעת רבנו סעדיה גאון ורבי יונה אבן גנאח. ב) מפני שרחוק הוא שייוחס המדבר דוקא לאוחים, מין שלא נזכר רק פעם אחת בכל התנ“ך, וישעיה לא הזכירו לבדו אלא בכלל חיות אחרות. ג) מפני שלא מצינו, שם מלון מיוחס לבעלי חיים, זולתי לאדם, ד) מפני שאין מליצת מלון אורחים קשה כלל, ואין המקרא צריך שום תקון, כי הכוונה (כפי שפירש תלמידי מוהר“ר הלל קנטוני אב”ד בטורין הבירה) מי יתנני במדבר, אע”פ שאיננו מקום לינה לאדם, רק הארחים לבדם ילינו בו מפני ההכרח; ואני מוסיף כי אולי ארחים ענינו כאן אנשי הארחות, כלומר אנשי השירות, ומצאנו לשון לינה באורחות, ביער בערב תלינו ארחות דדנים (ישעיה כ“א י”ג).


ודרך כלל אזהירך ידידי לבלתי תמהר לשלוח ידך בהגהת הכתובים, כי הוא ענין הצריך ידיעה רחבה ועמוקה בדרכי הלשון, ואף מי שקנה לו ביגיעת שנים הרבה הידיעה הזאת (ולא רבים יחכמו) צריך שיחקור חקירה אם באמת אין הכתוב מתישב יפה בלא תקון, ואם באמת התקון עולה על דעתו יועיל להבנת הכתוב ולשומו נאות ומתוקן יותר מבתחלה.


אקבל בשמחה שני ספרי החכם Danz אשר נדבה רוחך לשלוח אלי, ואולם דקדוק Reineccius כבר הוא בידי.


תתן שלום בשמי להחכם הרופא המליץ היקר ידידנו מוה' יצחק ערטער יברכהו ה'.


ואתה ידידי שלום וביתך שלום, וכל אשר לך שלום, מעתה ועד עולם כנפש החותם פה פאדובה בחדש אחד עשר לחדש שנת התקצ"ז.


ידידך שד"ל.


יפה כתבת מה שכתבת לרב"ב, ותודיעני תשובתו, למען אוכל למלאות שאלתו. אם טוב בעיניך לשלוח אגרתי זאת לידידנו הר הזהב שיטע אותה בכרמו (בגלוי שמך או בהעלמו, ככל אשר יישר בעיניך) עשה תעשה.


תמחול למסור האגרת הלוטה פה לאמו של הבחור קאזינער, ולהודיעה כי באמת הוא לומד כאן חכמת הרפואה, והוא מתפרנס על ידי למוד הנערים בלשונות שונות.



Nr. CXLV

An Herrn Salomon Rosenthal in Pest (Ungarn)


כ' שבט התקצ"ז 26.1.1837

לכבוד ידידי החכם השלם, זקן ונשוא פנים, הולך צדקות, ודובר מישרים, כש“ת מוהר”ר שלמה ראזענטהאל נ"י לאורך ימים עולם ועד.


מכתבך קבלתי ביום אתמול בשמחה, והנני מחזיק לך טובה על הערותיך ועל תוכחותיך אשר ערכת לפני, כי בלא ספק כוונתך רצויה. גם כי אין ספק אצלי שאם היית רואה אותי, ומדבר עמי שעה אחת, היית מכיר כי ציירת אותי בלבך רחוק מאד מאשר אני באמת.


ועתה למען תוסיף ידיעה בי ובדרכי ובמחשבותי, הנני שולח אליך ס' מבוא לחכמת לה“ק שהוצאתי לאור עתה מקרוב, מתוכו תראה איך אני משתדל להרים קרן חכמי עמנו, וכמה אני רחוק מנשוא פנים לחכמי העמים ומלסמוך עליהם בעינים עצומות, ואיך מלאני לבי להתקומם נגד גדולי המדקדקים שבהם ולהרוס את כל בניניהם עד היסוד בם. ואקוה שתסכים עמי כי להרים כבוד האומה בעיני העמים לא יועיל החפוש אחר מומי זולתנו ובקשת השגגות בספריהם, אבל נועיל אם נשתדל אנחנו לחדש דברים נכונים ונכבדים, כאשר השתדלתי לעשות בפרושי לישעיה שהדפיס החכם ראזענמיללער ז”ל, וכאשר השתדלתי לעשות בס' הזה אשר אנכי נותן לפניך היום, וכאשר אשתדל לעשות לעתיד אם יהיה אלהים עמדי. וההעתק השני מן הס' הזה תמחול לתתו בשמי לידידנו החכם המפורסם מוהר"ר יששכר בלומענפעלד, ותאמר לו שירצה מנחתי מידי, ושאני לא אדע מתי התרעמתי עליו כאלו חטא לי, ומתי האשמתיו; ושאני אין דַרְכִי לחשוב עון אשר חטא לאדם שיפגום בכבודי, כי כבודי במה נחשב הוא, רק אני מכבד ובוזה בני אדם לפי מדותם ולפי מה שהם אוהבים האמת או מואסים בה; וכל החולק עלי בטענות נכוחות, אף אם יטיח דברים נגדי, אני מקבל דבריו בשמחת נפש, ואפילו קטון ממני הרבה בחכמה ובמנין. ואולם יען אני מכיר בעצמי שאינני ממחליקי לשון, ואינני בקי בהטיית הדבור על פי משפטי החנופה הנוהגים בדורותינו ונקראים דרך ארץ, אבל אני מגלה דעתי בלא לב ולב ובלא משוא פנים (ומדה זו יקרה בעינַי ובעיני קדמונינו מכל דרך ארץ שבעולם), הנה ידעתי שאם יוסיף החכם ההוא לכתוב אלי בעניני תושיה קרוב הדבר מאד שאוסיף להכשל בלשוני, ולתת לו מקום להתרעם עלי, על כן אני מבקש ממנו שלא יוסיף להכנס עמי בחקירות, אם לא שימחול על כבודי, ועל כבוד זולתו מן החיים ומן המתים, וְיַרְשֵנִי לדבר באזניו כאשר עם לבבי. האמת כֻלה כמות שהיא, בלא כחל ולא שרק ולא פרכוס. והבקשה והתחנה הזאת הנני מפיל אותה גם לפניך אדוני היקר, והיא מלתא דשויא לתרוייכו. ואינני אומר חלילה שאני מבקש לשפוך בוז על נדיבים ולפגום בכבוד שם קדמונינו, אבל אני מבקש רשות לומר על מי שיהיה מן המחברים (כל שאיננו מנביאי ה') שנעלם ממנו איזה דבר ושגה ברואה. ויען שמעתי שהחכם הנזכר מצר על שאבדו ממנו אגרותיו אשר כתב אלי, שהן מלאות חקירות בעניני תורה ותושיה, ורע בעיניו כי כששלחתי אחת מהן לבעל כרם חמד השמטתי ממנה ענינים הרבה (כל מה שלא היה נוגע למחלוקתנו על דבר קדמות ס' איוב) הנני שולח לך אדוני שלש אגרותיו אלי, ואתה תמחול למסור אותן לו, ותאמר לו שיעתיק אותן לו וידפיס מהן כל אשר יישר בעיניו, כי כל אדם זכאי במעשה ידיו; ואחרי העתקתו בטחתי בו כי השב ישיב אותן אלי.


ואתה אדוני היקר והנכבד שלום וכל אשר לך שלום, וידידנו החכם המפורסם מוהר“ר יששכר בלומענפעלד שלום, כנפש הכו”ח פה פאדובה כ' שבט התקצ"ז.


ידידך מכבדך ועבדך שד"ל



Nr. CXLVI 7

An Herrn Nachman Cohen Krochmal in Zolkiew


Nr. d’ordre de I’Index raisonne’ 115. Vol. Ante I Nr 3.


כ“א שבט התקצ”ז 27.1.1837


Nr. CXLVII

An Herrn M. L. Letteris in Wien


כ“ה שבט התקצ”ז 31.1.1837


לידידי החכם המליץ והמשורר כמ"ר מאיר הלוי לעטעריס שלום ואמת.


בא אלי המשורר המפואר פראנקעל והביא אלי אגרתך, וביום שאחריו (עש"ק שעבר) באתני אגרתך אחרת על ידי הרצים בדבר המלך.


הראשונה נכתבה לפי הנראה קודם הזמן הרשום בסופה, שהוא Decembre 29, שהרי ביום ההוא אין ספק שכבר הגיעתך אגרתי אשר שלחתי אליך ביום ר"ח טבת שהיא Decembre 9.


ויהי מה הנני מחזיק לך טובה על ס' דעליטש אשר נדבה רוחך לשלוח אלי, ואני מיד שלחתי אליך ספרי Prolegomeni ad una Grammatica ragionata della lingua ebraica. Padova, 1836.


ואבוא לאגרתך השניה ואמר כי טוב עשית במה שהגדת לו על דברי האגרת הידועה, וזה לאות כי קִרְבָתי ואהבתי חפצת, ואחרי אשר הצטדקת בענין החלופים אשר נעשו בכרם חמד, חלילה לי להדפך ולדחותך מעלי. ואולם העל כן אחליק לך לשוני? האז אוהבך אהיה? האז שד"ל אהיה? ואתה למה קרבתי תחפוץ, אם לא ליושר מצותי? ואפילו יעלה על הדעת שיבחר איש להתקרב אלי בעבור שמי למען תהיינה אגרותי אליו תפארת לו, הלא אתה אשר בחנת ותדע כי אמת יהגה חכי, אין ספק כי כוונתך בהתקרבך אלי טובה וישרה, ולשמוע מפי דברי אמת תחפוץ, ולקיים בי ובך מקרא שכתוב תן לחכם ויחכם עוד, ומה שלפניו.


ועתה למי תאמר מאיר, ותדבר ידידי “צר לי על זמני ועל זמנך אשר כלינו כמו הגה”? לא כן ידידי, לא ללא תועלת יהיה דבר אשר יאנה ה' לידי, כי לא יאנה לצדיק כל און, אך ה' מסבות מְהפֵך בחכמתו לחסד ולרחמים, להועיל לטובים לפניו.


והנה נא מקבל אי ממך את אשר הגדת לי על אודות האגרת, וגם אתה קבל ממני לבלתי עשות עוד כזאת. הנח לכבוד שירדוף אחריך, ואל תרדוף אחריו, כי לא יושג. ועל דבר גדולי איטליאה, הלא נפשך יודעת מאד כי התארים אשר בראש האגרות לא כתבי עדות המה, ואיש אשר כתב והוציא לאור מליצות ושירים, לא ימלט כל הכותב אליו מקרוא לו בשם מליץ ומשורר, וכל אדם ידיד לזולתו בדורנו זה דור דרך ארץ; ושד"ל השוטה, הַדָבֵק בדרכי קדמוניו ואומר לטוב טוב ולרע רע אמרו לו “כי לא ביער בין אנשים פראים אנחנו יושבים” ודי בענינים כאלה, יען אם תטה לי אזן שומעת די במה שאמרתי, ואם לא, גם רוב דברים לא יועיל לך.


כתבתי סבטיון בכוונה (Sabbatim) לא בטעות, אע"פ שרוב האגרות אשר אני שולח (ואגרותי אליך בכללם) מכתב רע בעיני אשר תאמר כי שמח תשמח כעל כל הון אם תשמע ממני לאמר “הובשתי פני אויביך” אני אגיד צדקך (דרך כלל ובלא גלוי מסתריך) לנדברים בך, ואודיע כי בקהל ידידי אתה, ורב לך. כי סוף סוף לא באה האגרת מעיר מינכען, 8) ולאו מר בר רב אשי חתים עלה שלא יוכל המתעקש לשים בה תָהלה, ולפסול עדות הכותב מפני קורבה אהבה ואחוה.


אמרתי אליך כי התנועות מדה אחת להנה, אין בהן ארוכות וקצרות אך השוא והחטף נבחרו לשמש שמוש הקצרות ואתה שואל למה מתירים להחל חרוז אחד במלת מַיִם והשני במילת תַשְחִית? – למה? מפני שכל התנועות מדה אחת להנה אבל רואה אנכי כי שאלה אחרת מפעמת בלבך, והיא: אם כל התנועות מדה אחת להנה, למה תקשה עצמך על דבר המלעיל והמלרע? ולזאת אשיב כי כן באמת המשוררים הקדמונים לא היו מבדילים בין מלעיל ומלרע כאשר הרבה מחרוזיהם יתנו עדיהם. אך זה חדוש שחדשו המשוררים האחרונים אשר קמו באיטאליאה כי רצו להשוות מרותם למדות משוררי ל' איטלקית, כי גם בלשון איטלקית ההברות כלן מדה אחת להנה, וחלוק ארוכות וקצרות בלי ידוע כלל, ואמנם החרוז שבסוף הטור, אשר איננו רק לנועם האוזן איננו שוה אם הוא בזה מלעיל ובזה מלרע כגון amando andò ובזה הדין עמם בלא ספק; וכן הצרפתים נשמרים לזה מאד ולא ישמע על פיהם לְעָרֵב יחד demande, demandè ולא זו בלבד אלא שהצרפתים בשיריהם הארוכים כגון בטראגעדיע שמו בסד רגליהם לעשות חרוזיהם שנים מלעיל ושנים מלרע או שנים מלרע ושנים מלעיל, כן יהיה תמיד מראש המחברת עד סופה; כה עשו Corneille Racine וזולתם תמיד, ומלבד זה גם באמצע הטור שומרים משפטי הצעזור (Césure) כגון בשירים בעלי י“ב וי”ג הברות ההברה הששית היא תמיד מוטעמת כגון


Oui, je viens dans son tem – ple adorer I’ Eternel (Racine)


ובשירים בעלי עשר וי"א הברות תפול הצעזור על ההברה הששית, כגון

Nel mezzo del cammin – di nostra vita (Dante)

או על הרביעית והשמינית יחדו, כגון

Il cherche en tout – ta volonté – Suprême (Racine)

והצרפתים מקילים בזה, ומטעימים לפעמים הרביעית והשביעית כגון


Il donne aux fleurs – leur aima – ble peinture (Racine)

וזה מצוי מעט בשירי האיטלקיים, כי לא ינעם לאזן.


בדוק כל שירי Racine ושאר המשוררים המפוארים ותראה אם ימושו החקים האלה משיריהם פעם אחת מני אלף. ראה ידידי אם גדולי המשוררים ניחא להו בהפקרותא לשלח מליצתם אל כל אשר יהיה שמה רוח ללכת. ואם תאמר: זה יתכן בשאר לשונות, אך כל זה מתנגד לטבע לשוננו, ורק רמח“ל לבדו גבר ברוחו על המשקל; לא אֹמר אליך: לֵך נא ראה ס' כנור נעים אשר נדפס בהיות בעליו בן כ”ה שנה, ורוב השירים הבאים בו, חברם מבן ארבע עשר עד בן עשרים; אבל אֹמר: לך נא ראה שירי תלמידי שמואל חיים זלמן, אשר בבה“ע תקצ”א (160–151) וגם הוא לא היה בן עשרים בעת כתבו, וראה אם היש בהם מקום אשר לחץ אותו המשקל לומר דבר בלתי נאות לענינו, או מנעוֹ מהוציא מחשבתו ברורה וצחה בלי משחת ודוחק כלל. וכמה שירים אחרים כמוסים עמו בלתי הנדפסים, ויקרים כמוהם; אולי הנה יום בא ואדפיס שנית כנורי עם נוספות הרבה, ואספתי את שירי תלמידי אשר אהבתי.


לכן ידידי, שמע בקולי איעצך (ויהי אלהים עמך להטות לבבך אלי, למען רבות תפארתך): נס נא, החל נא לחבר שירים במשקל פשוט, בלא שום יתד (כי מלאכתו קלה מכל יתר המשקלים) ובשמרת המלעיל והמלרע; החל נא, והיה כי תמצא מקום תחשוב, נמנע לאמרו בלא יתד, (ובלבד שלא יהיה הדוחק מחמת שם פרטי כגון עֲתליה וגם אז על הרוב יש תקנה ותחבולה) שלחהו אלי, ומפני לא תחשך רק אם לא השיבותיו אליך והצגתיו לפניך מתוקן, וככל חקותיו וככל משפטיו אעשה אותו.


נס נא, ידידי, והחל: תיגע לריק בתחלה, אך לבסוף תתגבר, ואז תראה כי צדקו דברי Metastasio אשר אמר על דבר לחץ החרוז (ודבריו מתישבים גם על לחץ המשקל, ופעמים אין מספר נסיתיו גם אני) כי כמו שהחלמיש לא יוציא שביבי אש אשר בקרבו כי אם בכח ההכאה עליו בברזל, ככה משורר לחץ החרוז מכה אותו ואומר לו גְדַל, ועל ידו הדחק ההוא, מקֵרְבו לפידים יהלוכו כידודי אש יתמלטו.


9) ומי יתן והיה לבבך אתי לשמוע לקול עצתי המובאת לך באהבה ובתם לבב! כי בטחתי עשה תעשה וגם יכול תוכל. שים נגד עיניך השירים האלה אשר כתבת בגזע ישי:


המעט לכם תמיד פלאי שמים (עמוד 12)

ואני בצום עֻנֵיתִי זה יומים (14)

כי מגזע ישי עוד יפרח נצר (18)

גם על בן יקיר זה אין בו עולתה (20)

הה יום המר עוד לרגעים אזכרה (id)

שמרהו נא צורי מציל מושיעו (21)

לא יפקוד על בנים נאמני רוח (22)

אל שׂדי יתעבר חִצָיו קֹלֵעַ (31)

שם תשיבי נפשך למאד אבלה (33)

עבד נאמן אתה שוא בל יטך (36)

ברכי כָשָלו אך ימוט הצעד (38)

וברפש ובדמים גל התגללה (id)

ויהי בטנם קברה וגאונה הבל (39)

עד שובו פה אשב כי אויתיהו (41)

צַוִי מלכה ושניהם תאכל חרב (id)

אל שם לו אות כי התעתד למות (42)

כי ישפך דם אם לא ירד צלמות (id)

מי זה ימרה את פי אגזר אֹמר (44)

כי יושיע יתום וִידַכֵא רצח (52)

כי אך שוא כל אדם כל חסדו הבל (62)

פן יסע כל תקוה בקר כי יהי (63)

לב אבות וגאונם לבנים שבו (66)

אֹמר גָזָרה כי במת הבעל (67)

שכל טוב יתן חן, חכמת ישע (74)

אם השוא מִתְעָרֶה ואמת נעדרת (75)

רַבָתִי בגוים וה' שמה (86)

ולציון יאמר קרית תפארת (91)

בן ישי בישרון מָלַך בשתים (97)

לא בִידֵי אנשי חיל רומִי קשת (98)

גם כי ימוט זרעו עד שערי מות (100)

ואני בן יקיר לי חסד משכתי (103)

הַאשכח תורת אל רוכב שמים (104)

אמנם איכה נשיג שלום וישע (120)

עד אוסיף אֹמץ עת חרמה שטוח (123)

תמוֹת נפשי עם כל צרינו יחד (id)

אל נורא, בא הקץ; יוכן הטבח (124)

זה מלכֵך, זה יואש, בן לאחזיהו (129)

המלבישך שני ויכסך משי (131)

ולכל רע הִתְמַכַרְתְ און חרשת (id)

שם למגִנַת לבֵך יהמו יחמָרו (132)

מפלתי כי יראֶה אתה סַבתָ (135)


ועשה כל שיריך כמוהם. אז תרננה שפתי כי אזמרה לך, ולשוני תהגה תהלתך, לתתך עליון על כל משוררי אשכנז ופולין, גם על רנה"ו, אשר באמת מעולם לא עצרתי כח להשלים קריאת שירי תפארת אשר לו.


אתה עתה ברוך ה' חיה בטוב ובנעימים, ואהב את אוהביך הישרים בלבותם ובמעלליהם, החפצים כבודך ותפארתך באמת ובתמים, אשר שם ידידי איננו בפיהם מצות אנשים מלומדה וחק דרך ארץ, אשר ברכתם תפארה, וגערתם אהבה ברה, אשר מהם (ואם מעטים הם) החותם פה פאדובה, היום כ“ה שבט התקצ”ז,


ידידך שד"ל.



Nr. CXLVIII

An Herrn S. L. Rapoport in Lemberg.


ל' שבט התקצ"ז 5.2.1837


לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא כמוהר“ר שי”ר שלום וברכה.


ביום הגיעני מכתב מהר הזהב המבשר כי בנפשך להוציא לאור בכרם חמד ח"ג אגרותיך ואגרותי ומסלולך לס' הנחמות, ושאתה פקדת עליו למהר לכתוב אלי שאשלח אליך אגרותיך והמסלול.


בעיני יפלא למה לא כתבת אלי הדבר הזה בעצמך, ובפרט אחרי כמה ירחים שאני דואג על העדר מכתביך אלי.


ויהי מה, לעשות רצונך חפצתי, על כן חשתי ולא התמהמתי לשלוח אליך דף אחד מהמסלול, והשני עכבתיו אצלי, כי לא נשלמא העתקתו אצלי. ועל דבר האגרות הנני מוכן לשלוח אליך כל אגרת ואגרת אשר תרשום אלי בסימן יום כתיבתה, אך צריך שיבואני הצווי מפיך ולא מפי אחרים. ואמנם לבי אומר לי כי לתת לפני המדפיס להדפיס או לפני המעתיק להעתיק, טובה כתיבתך בכתב משקי“ט מכתיבתך בכתב רש”י כי הראשונה תהיה מובנת יותר למעתיקי פולין ואשכנז מהשניה; לפיכך היה נ"ל כי שליחת אגרותיך אליך בלתי צריכה, אחרי שבלא ספק יש אתך העתקה ראשונה מהן.


עוד חובה עלי להזהירך כי אין לסמוך הרבה על העתקות ידידנו הר הזהב, כי בחפזו יוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן, ואח“כ יתלונן על המגיה, וכבר היו לי דין ודברים קשים כגידים עם ר' מאיר לעטעריס, והוא הצטדק על רוב מה שהוציא עליו הר זהב שם רע, ועל דבר טעיות סופר אשר רבו גם בחלק שני מס' כרם חמד הביא לי ידים מוכיחות להתנצלותו, והוא כי אגרתי ההנדסית אשר היא לבדה נשלחה אליו באָריגינאַל, יצאה נקיה משבושים הרבה יותר משאר המכתבים. לפיכך נ”ל כי ראוי לך שתשלח להמדפיס אגרותיך בכתב ידך ואגרותי בכתב ידי; ואף אם תאבַדנה, סוף סוף יש העתקה מהן בידי ובידך

ומי יתן והיה לבבך להוציא לאור גם לקוטַי ממחזור ויטרי, אשר עדיין אני מצטער על שאין לי מהם העתקה. וסוף דבר, כל מה שתרצה להדפיס מכל מה שכתבתי אליך, הרשות בידך, חוץ ממלות


כאשר היא תכונת הכו"ח


אשר כתבתי בענין עקילס, כי אחרי כתבי הֵבַנתי שהקורא יחשוב הדבר יותר ממה שהוא באמת, כי באמת הוא דבר הנרגש מעט; וחוץ ממלות “גם כי לא רב כחו בתבונה” שכתבתי ביום כ"ה תמוז שנת ראפאפארט אחי.


הודיעני נא אם אמת הוא מה ששמעתי אומרים כי יאסט המיר דתו.


כתוב לי מהר את אשר תסכים לעשות בענין אגרותינו, וכתוב לי שלומך ושלום ביתך.


ואתה שלום וביתך שלום, וכל אשר לך שלום, כנפש החותם פה פאדובה ל' שבט התקצ"ז.


ידיך בכל לבבו ובכל נפשו שד"ל.


ספרי Prolegomeni כבר נדפס, והנני מצפה שישוב מפירארה האיש גוט בנו של מוהר“ר בראדי ז”ל, ואתנהו לו להביאו אליך ולידידנו מוהר"ר נחמן הכהן, ולהר זהב.

  1. מכאן עד “אענדם עטרה למחברותי” נמצא גם במכתב רשד“ל אשר ערך ג”כ להחכם ר‘ שלמה ראזענטהאל בשביעי בתשעה עשר לחדש בשנה שאחריה היא שנת תקצ“ז ונדפס בכרם חמד ח”ג 225 [ועי’ מכתב שאחר זה]. (שזח"ה)  ↩

  2. אמר ישעיה האגרת הזאת לא הגיעה עד תכליתה.  ↩

  3. מכתב זה נדפס בכרם חמד ה"ג צד 225–230, אך בהשמטות קצת דברים ומיד בתחלת המכתב נשמט שם מה שנמצא פה: אברך את ה‘ וכו’ ונדפס במקומו: שמועה שמעתי וכו' מה שנמצא לפנינו במכתב שלפני זה. ועוד שם איזה השמטות וקצת שנויים (שזה"ה)  ↩

  4. הרעגלעמענט של הקאללעגיוס נעשה קודם ברירת הפראפעססארען. לפיכך אין ממה שכתוב בתוכו ראיה כלל למה שהמלמדים עושים.  ↩

  5. האגרת הזאת איננה שלימה, וכנראה רשד“ל לא כתב יותר והתחיל לכתבה, ואח”כ נמלך בו וכתב מה שהדפיס אח"כ בראש בתולת בת יהודה, ולכן יפקד מקומה. (שזח"ה).  ↩

  6. נדפס בהמגיד י"ד, 45 (שזח"ה)  ↩

  7. נדפס בס‘ מכתבי בני קדם 1866 Wien, ע’ 67, וגם באבני נזר 1853, ג', 6. (י"ל)  ↩

  8. הוא מכתב י' הנדפס בכרם חמד ח"ב צד 94 (שזח"ה)  ↩

  9. ) ה' לעטעריס הביא זאת ברשימתו לספרו שלום אסתר צד 9 (שזח"ה)  ↩

אגרות: א' אדר התקצ"ז–ה' כסלו התקצ"ח
w אגרות: כרך א התקצ"ח –

Nr. CCV An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol Nr. d’ordre de l’Index rais. 175 Vol. I Nr. 48


כ“ח אלול תקצ”ח          .18.9.1838

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כ"ש שמואל ליב הר הזהב שלום.

ישמח לבי ויגל כבודי ביום תבואני אגרת אדמו“ר שי”ר, אך לזאת יסלח לי אדוני כי לא אתן לו רשיון להשמיט או להחליף דבר ממה שכתבתי באגרותי לידידנו החכם יש“ר; וזה כי בענין מעט חרוזי הרמב”ע הבלתי טהורים אשר העתקתי, נ“ל כי חרוזים טמאים הרבה יותר מהם כבר נדפסו פעמַיִם ושלש בשירי החריזי ועמנואל, ולענין קצת מרורות שכתבתי אני, נ”ל כי רעות1 מהנה כתבתי בכ“ח ג'; ואם יחפוץ אדמ”ו להליץ באגרתו אלי בעד הראב"ע ולסתור את כל דברי, ולהדפיס אגרתו, הרשות בידו, ואני אם אזכה להוציא מחשבותי בלי שאהיה נושא פנים בתורה, את נפשי הצלתי, השומע ישמע והחדל יחדל.

באני מכתב מאברהם מאהר, האומר כי ראה בידך אגרתי אליך, בה הזכרתי את הרואים, גם הוא מזכיר שדברתי סרה על הראב“ע באגרת אשר שלחתי אליך להדפיסה בכ”ח ד'. לבבי אומר לי כי מעולם לא ראה כל זה בעיניו, אך מפי השמועה למד. ויהי מה אני לא אשיב לדבריו תשובה כלל.

יפלא בעיני איך תאמר שאגרתי אל המשכיל יה"ש לא באה לידך, והנה הוא כתב אלי שכבר שלח אותה אליך. כתוב נא אליו על הדבר הזה. ואם אולי אבדה בדרך אחזור ואשלחנה, כי יש בה דברים מועילים להודיע תכונתי ודרכַי.

מחיר כרמך הוא יקר ביותר, וזה גורם שלא ירבו הקונים. חלקי בה“ע היו גדולים מכ”ח, והיה מחירם חצי מחיר כ“ח, ועכ”ז המאסף ההוא נפסק, למיעוט הקונים. אמת הוא כי הקוראים עברית הולכים ומתמעטים יום יום, אך גם המדפיסים הם גרמא למיעוט הקוראים, על ידי שהם מוכרים ספריהם בשער הגבוה.

אם יהיה הדבר שיתקבל אדמו“ר שי”ר בפראג, יהיה לי לשמחה ולששון כי בזה יקטן מעט המרחק הרב אשר היה עד הנה בין משכן כבודו למשכני ואז אוכל לקוות שאולי בטרם נמות נתראה פנים. המחזור אשלחהו לעיר וויען, אך לא ליד מנהיימר, אלא לר' צבי דוקעס, וכבר כתבתי לו על זה.

ואת פי הגביר החכם פערל תשאל עד כמה הוא רוצה לתת במחזור איטליאנו, ואז אבקשהו ואקנהו בשבילו, ותאמר אליו כי חלילה לי מִתִּתִּי כספי מתנה לאיש עשיר.

אם תטע בכרמך האגרת הלוטה פה, טוב תעשה.

ואתה עשה נא עמדי חסד ואמת להוסיף באגרותי לידידנו החכם יש"ר אשר בידך, מעט המלות אשר אנכי נותן לפניך היום.

באגרתי הראשונה (חתימתה ערב כפור) אחר מלות והכותבים בו הם ממשפחת קנשינו, צריך להיות: אשר (לפי הנראה בספר זה, ועיין ג"כ יאסט חלק שמיני עמוד 42) היתה משפחה גדולה וכו' וכו'.

באגרתי השלישית, קרוב לסופה, ברשימת סימן ר מהדיואן. צ"ל (בנקודה על הצדי, ועיין עֹמר השכחה דף קי"ט), תחלתה וכו' וכו'.

ואתה שלום.       ידידך שד"ל.


לידידי המשכיל והנבון כ"ש שמואל ליב גאלדענבערג שלום.

אשר כבדתני לבקש מאתי הרשות להוציא לאור בכרמך הנחמד שירתי אשר קראתי בשם דרך ארץ, אשר לא ידעתי באיזה מקרה באה לידך, לא אוכל לעשות את שאלתך, יען וביען היא מלאכה שלא נגמרה, כי עוד כמה וכמה ענינים יש לי להוסיף בה אי"ה.

ואמנם אחרי אשר הגדת באזני תפישה אחת ששמעת אנשים תופשים אותי על מלה אחת שאמרתי באותה שירה, לא אחדל להשיב לך ולהם תשובה, וברוך ה' אשר הביאך להגיד לי ההשגה ההיא, כי מתוך דברי תשובתי תתגלה צדקת הרד“ק, אשר כבר היה מי שטען עליו שדבריו סותרים זה את זה במאמר אחד בעצמו, והטוען לא ידע שאינו אלא טעות הדפוס, ושבדפוסים הקדמונים דברי רד”ק נכונים מאד, והוא דבר הראוי לידע ולהודיע ולהוודע.

והנה המלה אשר אמרתי בשירתי היא וּבְמַחֲמָאוֹת, והשיב המשיב כי בפסוק חלקו מחמאות פיו (תהלים נ“ח כ”ב) אין המ“מ מ”ם המשקל (כמ"מ מַחֲשָבוֹת), אך היא מ“מ היתרון, חלקו יותר מחמאות; וא”כ לא יתכן לומר ובמחמאות. והנה נא הדעת הזאת היא דעת המתרגם הארמי ודעת רעב“ע וגעזעניוס ואחרים, ולא כן דעת רש”י ז“ל שכתב: מחמאות פיו, לשון חמאה, והמ”ם הראשונה יסוד נופל בתבה, כמ“ם של מַעֲשֶה ומ”ם של מַאֲמָר. וכן היא בלא ספק דעת בעלי הנקוד והטעמים, כי הנה לפנינו תבת חלקו מופסקת בטעם לגרמיה, ואם היתה הכוונה דברי פיו חלקים יותר מן החמאה, היה מן ההכרח להדביק חלקו למחמאות, והלגרמיה שאחר מלת חלקו מורה באצבע כי מלת מחמאות סמוכה למלת פיו, והכוונה מחמאות של פיו (הדברים הדומים לחמאה, היוצאים מפיו) הם חלקים. וזאת שנית כי נקדו המ“ם בפתח, ומעולם לא מצאנו מ”ם היתרון נקודה פתח, אלא חירק או צירי, ולשוא יאמר ראב“ע שנפתח המ”ם בעבור אות הגרון, כי בכל המקרא לא נמצא כזה. כי אמנם החירק שאחריו שוא נח ישתנה לפתח בעבור או הגרון, כגון יַעֲמֹד שהוא במקום יִעְמֹד, אבל חירק שאחריו דגש (כמו שהוא חירק מ"ם היתרון, שמשפטו להיות אחריו דגש) ישאר חירק, כגון מִחוּץ, נִאֵץ, נִהֵג, כִחֵש, בִעֵר, או ישתנה לצירי, כמו מֵחָכְמָה, פֵאֲרָך, אך לא נמצא בשום מקום שישתנה לפתח. וגעזעניוס בספרו Thesaurus בשרש חמא, הביא סיוע ממלות אֶחֱרוּ יֶחֱמַתְנִי שהם במקום אִחֲרוּ יִחֲמַתְנִי; אמנם אין הנדון דומה לראיה, כי כאן פתח קטן וכאן פתח גדול.

ומלבד כי ידים מוכיחות בלא שום פקפוק כי בעלי הנקוד והטעמים הסכימו לדעת רש“י, הנה גם משמעות הפסוק מורה כן, שהרי לדעת ראב”ע היה צריך שיבא הפֹעל בלשון יחיד, חָלַק מחמאות פיו, לא חלקוּ בלשון רבים. והנה ראב“ע אומר כי פירוש פיו דברי פיו; וכמה זה רחוק ודחוק! לא כן לפירוש רש”י ז"ל מחמאות הוא שם לדברים דומים לחמאה, ומלת דברים נכללת במלת מחמאות, כמו שהיא נכללת בטובות, רַכּוֹת, עַזוֹת, קָשוֹת, וזולתם, שענינם דברים טובים, רכים, עזים, וקשים; אלא שאלה שמות התאר, ומחמאות הוא שם דבר, ודומה לו מהתלות, שענינו דברי התול.

ורד“ק ז”ל בספר השרשים הביא שתי הסברות, וז“ל: חלקו מחמאות פיו, הפתח שתחת המ”ם במקום צירי, והנכון מֵחמאות, ופירושו חלקו יותר מחמאות אמרי פיו. או תהיה המ“ם נוספת לא לשמוש, וקרא דברי פיו מחמאות לפי שהם חלקים ורצה לומר מאד חלקו מחמאות פיו והם הדברים ואעפ”י שהיתה מ“ם השניה במחמאות ראויה להיות בשוא מפני הסמיכות אל פיו נשארה בקמץ שלא לחטף על האלף עכ”ל.

ואולם בפירוש תהלים (לפי מה שנמצא בדפוסים האחרונים) כתב, וז“ל: מחמאות, המ”ם פתוחה ודינה בצירי, שהיא לשמוש, ופירושו יותר מחמאות חלקו אמרי פיו, אמר עתה אני רואה כי הטובות שהיה מדבר עמי כי מחליק היה לשונו לי אבל לבו לא היה עמי, ואעפ“י שהיה מ”ם השניה במחמאות ראויה להיות בשוא מפני הסמיכות, נשארה בקמץ שלא לחטף על האל“ף, עכ”ל. וכתב על זה ר' יואל ברי“ל וז”ל: לדעת רש“י ז”ל מ“ם הראשונה מ”ם המשקל והמלה סמוכה וכו' ולדעת הראב“ע היא מ”ם השמוש וכו' וא“כ המלה נפרדת, על משקל כְבָשוֹת, והרד”ק פירש בטעם כמהו, אבל טעה בענין הסמיכות שסותר בו דברי עצמו, עכ“ל ר' יואל ברי”ל. ואני בראותי הדברים האלה עמדתי מהעיר, ואמרתי בלבי: אני ידעתי את רד“ק ואת שיחו, כי איש תם וישר היה, ולא היה אץ בדבריו ופחז כמים כקצת מחברים, הדבקים במדות היוניות והקדריות, אשר כל חפצם להרבות בכתיבה, אם למען בצוע בצע, ואם לאהבת הכבוד המדומה, לא כאלה חלק רד”ק כי אעפ“י שלמד חכמה יונית וקדרית, לבבו ונפשו ודרכיו ותכונותיו יצוקים היו בדפוס הישראלי, וכל ספריו וכל דבריו עדים נאמנים על ענותנותו ויושר לבבו, והיותו מתון בדין, ואיך יתכן לאיש אשר כזה שיסתור דבריו בתוך כדי דבור? ואם היה זה בענין חכמה נכרית לו, החרשתי, אך בענין מעניני הדקדוק, איך יתכן למדקדק כרד”ק אבי המדקדקים, שיכתוב מאמר שסופו מתנגד לתחלתו? על כן על כל הדברים האלה מהרתי ועיינתי בס' השרשים, ומצאתי שם לשונו הנ“ל אשר אין בו שום סתירה, אז שמחתי כמוצא שלל רב, ואמרתי: אין ספק כי לשונו בפירוש תהלים הוא מוטעה, וחסרו ממנו מלות או תהיה המ”ם נוספת וכו' הכתובות בס' השרשים. ולא נחתי ולא שקטתי עד שמצאתי ביד ידידי המשכיל וחכם כמ“ר יוסף אלמנצי שלשה דפוסים קדמונים מפירוש תהלים לרד”ק, והם דפוס רל"ז בלי מקום, דפוס נאפולי שנת רמ“ז, ודפוס ויניציאה שנת רע”ח, ובשלשתם מצאתי הלשון מתוקן כמו בס' השרשים, ובלי שתהיה בו סתירה כלל. וזה לשון רד״ק בפירוש תהלים על חלקו מחמאות פיו בשלשת הדפוסים שהזכרתי: חלקו מחמאות פיו, מחמאות המ“ם פתוחה ודינה בציר”י שהיא לשמוש, ופירושו יותר מחמאות חלקו אמרי פיו, אמר עתה אני רואה כי הטובות שהיה מדבר עמי כי מחליק היה לשונו לי אבל לבו לא היה עמי; או תהיה המ“ם כמשפטה והיא נוספת כמו אותיות אמתי”ן, ומחמאות סמוך אל פיו, ודמה דברי פיו לחמאה ואמר חלקו מחמאות פיו, ואעפ“י שהיה המ”ם השניה במחמאות ראויה להיות בשוא מפני הסמיכות, נשארה בקמץ, שלא לחטף על האלף עכ"ל.

ואחרי אשר מצאתי המציאה הזאת היקרה בעיני בעבור כבודו של צדיק, אשר בזה נמלט מחשד כותב בחפזון, שהיה אדם יכול לחשוד אותו בראותו דברי ר' יואל ברי“ל אשר הבאתי למעלה, סבותי אני את לבי לבדוק בשאר מקומות מפירוש תהלים לרד”ק, ולראות היש עוד חלופי נסחאות בין הדפוסים הראשונים והאחרונים, ואז מצאתי והשתוממתי, ראיתי ונבהלתי, כי פירוש תהלים המיוחס לרד“ק בדפוסים האחרונים אינו אלא קצור מפירוש רד”ק אשר בדפוסים הראשונים, כי אחד מן המדפיסים האחרונים (אולי מדפיס קרימונא שנת שכ"א) ראה את רד“ק מאריך הרבה. והתיר לעצמו להשמיט כל מה שהיה בעיניו בלתי הכרחי. וזה דבר השמטה אשר השמיט המדפיס ההוא: א' כל מקום שרד”ק מביא מקראות הרבה לדוגמא ולראיה לדבריו, המדפיס השמיטם כלם, או כתב אחד מהם בלבד; ב' ברוב המקומות שרד“ק מביא שני פירושים או יותר, לא הדפיס המדפיס רק אותו שהיה נראה לו שהוא עקר לדעת רד”ק; ג' במקומות הרבה שרד“ק מביא דברי רז”ל השמיטם המדפיס, ולפעמים כדי להשמיט הוצרך המדפיס להחליף או להוסיף מלה או מלות, סוף דבר כדי לקצר עשה בדברי רד“ק כרצונו, ופעמים רבות בלא דעת ובלא תבונה, עד שנשחתו ונתקלקלו דברי רד”ק קלקול גדול. וכל זה מלבד כל מה שהוא ויכוח בעניני האמונה, שהושמט גם בדפוס רע“ח, ונמצא בסוף ס' הנצחון. ועתה לך ואראך כל זה בעיניך, ואקח לדוגמא מזמור אשרי האיש, וכל מה שאיננו בדפוס קרימונא שנת שכ”א, והוא בשלשת הדפוסים הקודמים שהזכרתי, או שהוא בדפוס קרימונא בקצת שנוי אביאהו במאמר מוסגר.

א. א' ספר תחלה הדרך הרע (כמו שאמר ג"כ סור מרע ועשה טוב) כי (מתחלה) ילמד האדם – ובהם הוא גדל (כמו שאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו) – ומי ירשיע (ובכל אשר יפנה ירשיע, ולא ימלט רשע את בעליו, אל תרשע הרבה) – לאסוף (ולכנוס) ולשמוח – ולא יביט (לאחריתה, ואמר ובדרך חטאים לא עמד, כי החטא יעשה אותו האדם בהיותו במקומו שקט במעשה ובדבור ובלב) ופירוש ובדרך (אינו דרך ההליכה, אלא) המנהג – את הדרך (ויאחז צדיק דרכו, מעשות דרכיך, דרכי ספרתי, והדומים להם) – לא נתעכב (ולא השתדל עמהם ולא עמד) בחבורתם – לרעה (ומתגאים ומדברים רעות על בני אדם) ונותנים דופי – לא טוב ולא רע (ובאמרו אשרי האיש וגו' הרי הזהירו שלא יעשה כמעשיהם) ועל זה מאשר האדם שנסע מדרכם (ונפרש ממעשיהם. ומה שפירשו בו רז"ל הוא מה שאמרו וכי מאחר שלא הלך היאך עמד ומאחר שלא עמד היאך ישב. אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב ואם ישב סופו ללוץ, ואם לץ עליו הכתוב אומר ולצת לבדך תשא).

ב' וכן אמר סור מרע ועשה טוב (ואעפ“י שאמרו רז”ל ישב אדם ולא עשה עברה נותנין לו שכר כעושה מצוה, הם ג"כ פירשו והוא שבא דבר עבירה לידו ונוצל ממנה, שנ' סור מרע ועשה טוב) סור מרע על מנת לעשות טוב (וכן הוא אומר אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו, והם) חשבו – כיון (שבאה לידו העבירה, וכן הוא מה שאמר אף לא פעלו עולה וגו', אעפ"י שלא פעלו עולה צריך שילכו בדרכיו ויעשו) מעשה טוב – כמנהג הלשון (כמו נח ג' פעמים בפסוק אחד, וה' ישראל בפסוק אחד, ואחרים זולתם, כי כן דרך לשון עברי) ואמרו כי הוא דרך צחות – ופירוש יהגה) יהגה בלבו – כוונת לבו (ומחשבתו, שתהיה היום והלילה מחשבתו) על התורה ועל המצות (ולמי שמצוה עליהם, בכל מעשה אשר יעשה) כמו שאמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים (ובתורתו יהגה יומם ולילה, שיתעסק בלמוד, ואמרו וכי אפשר להגות יומם ולילה, מלאכתו ואומנותו מתי יעשה, אלא כל המקיים מצות תפילין מעלה עליו הכתוב כאלו למד יומם ולילה, ומהם אמרו כל הקורא ק"ש שחרית וערבית, ואנחנו נאמר) על דרך הפשט אם נפרש יהגה –

ג' דמה האדם הטוב לעץ שתול על פלגי מים (ואמר האדם שיסור מרע ויעשה טוב הנה הוא כעץ השתול על פלגי מים) – מזו הפאה (ופלג מים מזו הפאה) ויעברו תחתיו (ולעולם הוא עליהם) – במקום צמא (ויקוה למטר לא יתן פריו בעתו, אלא )יתעכב – מפני צמאונו (אבל העץ השתול על פלגי מים יתן פריו בעתו) ועלהו לא יבול כי מפני היובש יפול העלה (וזה) שהוא – לא יבול עלהו בעתו, והוא (עת ימות החמה, שצריך צלו לבני אדם, והנה ימצאו בו מרגוע בני אדם העוברים ושבים, וינוחו תחתיו לצל העלים וישתו מן המים אשר תחתיו ויאכלו מפריו, כי בימות הגשמים יפלו העלים מרוב האילנות, או) על דרך הפלגה (הוא) – אשר בם (וכמו שאמר לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר, ואומר והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה) כי האדם הטוב – דרכיו הטובים (ורבותינו פירשו יתן בעתו שמורה בעת שהגיע להוראה ולא קודם עתו, ובהגיע עתו לא ימשוך עצמו מן ההוראה, ופירשו בעתו בעת הלימוד לימוד ובעת המעשה מעשה, ועוד פירשו רז"ל ועלהו לא יבול שאפילו שיחת החכמים צריכה לימוד, כלומר שיחת חולין שלהם יכול אדם ללמוד מהם מוסר העולם והנהגת הבריות זה עם זה; אם יקחו מן העץ הזה מטע יצליח ויהיה כמהו, וכן האדם הטוב בניו ותולדותיו יהיו כמהו; ורבותינו פירשו וכל אשר יעשה יצליח, אם עוסק בתורה נכסיו מצליחין) ויש לפרש (הפסוק הזה) דרך ברכה – כי אם יסור (מדרך רעה) ויעשה טוב – והחכם ר' אברהם אבן עזרא ז"ל פירש כי פריו הנפש החכמה שתהיה מלאה תורת אלהים להכיר בוראה ומעשיו העומדים לנצח, ותדבק בעולמו העליון בהפרדה מעל גויתה, כמו פרי המבושל באילן ויפרד ממנו ואיננו צריך לו, כי בעבור הפרי יהיה העץ, ועלהו לא יבול, זכרו הטוב, כדרך זכר צדיק לברכה; וכל אשר יעשה, הון ובנים וכבוד.

ד' לא כן הרשעים (ובכללם החטאים והלצים) אמר כי הרשעים (אינם כן כי) לא יהנו – ויזיק (בתנועתו, שיכה) העוברים – או תדפנו (הרוח) לבתים – כמו המוץ (אשר תדפנו רוח).

ה' והוא הדין ללצים (לא תהיה להם תקומה) בעדת צדיקים (כי הצדיקים) במותם תהיה להם תקומה (אבל) הרשעים (לא תהיה להם תקומה, אלא) תאבד נפשם –

ו' באיזה ענין הם (עדת) – להטיב להם (וכן מה אדם ותדעהו, אשר ידעו ה', כי ידעתי את מכאוביו, ידעת בצרות נפשי, אני ידעתיך, ועל זה הדרך ואין לי מכיר, יהי מכירך ברוך, אומר שהאל יתעלה אוסף נפשות הצדיקים אליו ויודעם ומכירם) להשביעם (מטובו ומידיעתו) והשגחתו (שהיא הטובה הגדולה) והגמול הטוב (כמו שאומרים והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך). ודרך רשעים תאבד, כי במותם אין להם תקומה (כמו שאמר לא יקומו, ותאבדנה נפשותם) וילכו לאבדון (כמו שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע).

עד כאן מה שחסר בדפוסים האחרונים במזמור ראשון לבדו, ועתה אלקטה בקצת מזמורים אחרים לא כל חלופי הנסחאות, אלא מה שיש בו תוספת ענין בלבד.

ב' ז' ונאצלה עליו מהאל (וכן רוח גבורה נוספה בו מהיום ההוא ומעלה; וכן צור ילדך, שגדל אותך ונתן חכמה בלבך ושכל ביום מעמד הר סיני, וכן אמר הלא אביך קנך, כי אם אמר ילדך קנך על היצירה לא היה זה לישראל יותר משאר בני אדם, הלא תראה מה שאמר הלה' תגמלו זאת, כלומר זהו הגמול שתגמלו לו על כל הטובה שעשה לכם? הלא הוא אביך קנך; ואמר צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך, כמו שאמר אביך, כי הוא לכם כמו אב והמחוללת והיא האם).

שם י"ב נשקו בר, כמו וינשק לכל אחיו ובר (כמו בן, וכן מה ברי ומה בר בטני, או פירושו) מן לברי לבב (ואם יהיה ענינו בן יהיה פירושו נשקו זה הבן שקראו האל בן כמו שאמר בני אתה, וטעם נשקו כמו שהוא מנהג העבד לנשק יד האדון, ואם יהיה ענינו נקי פירושו) מה לכם ולי – במצות האל (ויתכן לפרש בר מן ברו לכם איש, על דרך שאול בחיר ה').

ג' ה' ששם הארון (או פירוש מהר קדשו מן השמים, כמו מי ישכון בהר קדשך).

ד' ה' (והרב מורה צדק רבינו משה בן מיימון פירש שהפסוק הזה מצוה למשכילים החשובים שיכירו האמת ושבח האל בלבם, כדי שלא ישיגם שגיאה בדבור; ואין זה מענין המזמור).

ז' א' (והחכם ראב“ע ז”ל הרחיק זה הפירוש, כי אמר היאך יאמר זה על משיח ה' הנה יחבל און, ואמר כי אחד מבני בנימן היה שהיה שונאו ושמו כוש; ואין טענתו טענה, שיאמר על שאול הנה יחבל און, ולמה לא יאמר כן? והנה אמר לו דוד בפניו מרשעים יצא רשע, ואמר לו ונקמני ה' ממך).

י"ט ב' (והרב מורה צדק החכם הגדול רבינו משה פירש מספרים על השמים, כי דעתו ודעת הפילוסופים כי הגלגלים חיים משכילים עובדים לאל ומשבחים אותו שבח גדול ומהללים אותו מהללים עצומים, ועל כן אמר השמים מספרים כבוד אל).

כ"ה ט' (והחכם ר' שלמה בן גבירול פירש והענוים מגיעים אל רצון הבורא במדת הבושת ומשיגים העולם הקיים ולומדים דרכו, כמו שנאמר ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו).

מ"ה ה' (ואדוני אבי ז"ל פירש חגור חרבך על דרך משל וההוד וההדר הם החרב, כלומר כי ייראוך העמים מההוד וההדר אשר בך כמו שייראו הגבור חגור חרב, וכן והדרך צלח רכב, מרכבתו תהיה האמת והענוה והצדק).

פ"ט ל"ט (רבים תמהו על זה המשורר איך דבר כנגד האל כדברים האלה כאדם אומר לחברו נשבעת זה ולא עמדת בשבועתך, וכתב החכם ראב“ע כי היה בספרד חכם גדול והיה קשה זה המזמור עליו ולא היה קורא אותו ולא יכול לשמעו, והוא החכם ראב”ע פירש שהוא מדבר על לשון האויבים שהם מחרפים ומגדפים ומכזבים דברי ה‘, על כן אמר זכור ה’ חרפת עבדיך, אשר חרפו אויביך ה' ואני תמה על תמיהתם כי) המזמורים ברוח הקדש נאמרו (ולא יתכן להיות בהם דבר שאינו נכון, ואם) המשורר תמה לאורך הגלות (הזה) וכו' וכו'.

צ' ק' וכתבה בספרו זה (והגאון רב סעדיה פירש למשה כמו לבני משה שהיו לוים משוררים בבית המקדש, והוא כמו לבני קרח מזמור, ומצאנו כמו החסרון הזה ויהוידע הנגיד לאהרן שרוצה לומר לבני אהרן, כן למשה לבני משה והמזמור הזה נאמר על זה הגלות) ודבר בו מחולשת האדם וכו' (אמר שד"ל זה סיוע למה שכתב החכם יאסט בספרו אללגעמיינע געשיכטע דעס איזראעליטישען פאלקעס חלק א' עמוד ק').

צ"ד י“ב ואדוני אבי ז”ל פירש ומתורתך תלמדנו כי ביסורין ילמדנו דעת ותורה, שישוב לעבדו בלבב שלם, להשקיט לו מימי רע, שיגן בעדו מפני הרשע, עד זמן מותו שיכרה לו שחת).

שם ט"ו ירוצו כל ישרי לב אחרי הצדק (כן פירש הפסוק הזה אדוני אבי ז"ל).

צ"ט ז' והגאון רב סעדיה פירש כי מהדברים שהם אות לנביא כי מה שרואה ושומע הוא ה', שפעמים יהיה האות הזה ענין שיעמוד כנגד הנביא מתיחד לפניו וכל הרקיע אין בו ענן, כמו שנאמר במשה ואהרן ושמואל בעמוד ענן ידבר אליהם, וכן אמר במדרש תנחומא בעמוד ענן ידבר אליהם אף עם שמואל דבר בעמוד ענן, וזהו שנאמר היש בזה הרואה ותאמרנה יש, תראה הענן קשור על פתחו, כדכתיב ויש אשר יהיה הענן).

ק"ו ל"ג כי המרו את רוחו (כן פירש אאז"ל הפסוק) כי המרו את רוח משה ויבטא בשפתיו, והוא המעל שמעל הוא ואהרן עמו, שאמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים (שתדחקו אותנו, אין בידנו יכולת עד שיבא מוציא המים, כי חשבו כי כבוד האל יתברך יבא על הסלע תחלה, כמו שאמר ברפידים הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור, ומה שאמר בחורב והם היו ברפידים, אינו אומר על הר חורב, אלא אותו הצור היה חורב ויבש מאד, ומה שאמר הנני עומד על הצור, שירד כבוד האל יתברך באש על הצור, ואותה האש המסה את הצור והפכתו למים, ועכשו חשבו ג"כ כי כן יעשה האל יתברך כמו שעשה ברפידים, לפיכך אמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים, ובזה מעלו, כי יותר היתה קדושת ה' אם יוציא הסלע מים בלא ירידת אש עליו, והוא לא אמר להם הנני עומד בצור כמו שאמר ברפידים) ופירוש כי המרו כי מרדו ברוח משה וכו'.

קל"ב ו' (ואדוני אבי ז"ל פירש כי באפרתה יולד מי שיבנה אותו).

קל"ג א' (פירש אאז"ל כי על ישראל נאמר שהיו כלם אחים, אמר שיהיה שבתם בירושלם יחד טוב ונעים כמו השמן הטוב שיורד על זקן אהרן ועל בגדיו או כטל חרמון שיורד עליו וכטל שיורד על הררי ציון שהוא מבורך מכל טל שהיה יורד בעולם).

קמ"א ד' ואאז"ל חלק הפסוק ופירש שמן ראש על הרשעים, אמר מכת הצדיק ומוסרו טוב לי וחסד עושה עמי, אך הרשע אם ימשח אותי בשמן ראש אצעק ואומר אל יניא ראשי, אל ישבר ראשי.

ודי בזה לדוגמא למען דעת כמה הוא חסר פירוש תהלים לרד“ק בדפוסים האחרונים, וכמה היה מן הראוי לחזור ולהדפיסו בשלמות מתוך הדפוסים הקדמונים ודע כי שלשת הדפוסים הקדמונים שהזכרתי יש ביניהם לפעמים קצת חלופי נסחאות, ודפוס נאפולי הוא בקצת מקומות חסר קצת, ולפעמים הוא מדוייק יותר מחבריו; ואני בכתבי הלקוטים האלה לא סמכתי על שום אחד מהדפוסים ההמה בפרט, אך עיינתי בשלשתם, ומתוך שלשתם בחרתי הנסח היותר מתוקן. ואחרי אשר כתבתי כל זה יגעתי ומצאתי וקניתי תהלים עם רד”ק דפוס איזנא שנת ש“א, וגם הוא שלם, ואם יתעורר אחד ממדפיסי אשכנז לחדש כנשר נעורי פירוש רד”ק על ספר תהלות יוכל לסמוך על דפוס זה, אשר אין ספק שלא יהיה יקר המציאות בארצות אשכנז, כמו שלשת הדפוסים הראשונים שהזכרתי למעלה.

אחר זמן מצאתי ראיתי תהלים עם פירוש רד“ק דפוס אמשטרדם שנת תקכ”ה, וגם הוא שלם, ונעתק מדפוס רע"ח.

ועתה עוד לקוטים אחרים תקח מידי, והם קצת מדברי ר' יונה בן גנאח בס' השרשים שלו, כתבם ר' דניאל יע“ל (משנת ר“ח עד שנת ר”ל) בגליון פירוש הראב”ע והרלב"ג אשר כתב לו, הזכרתיו לפניך בשנה שעברה באגרתי אשר נטעת בכרמך הנחמד מחברת שלישית עמוד 173 (ושם בהערה לעמוד 178 נדפס בטעות אצל וצ"ל אבל).

ואלה דברי המדקדק הנכבד ר' יונה בן גנאח, הנקרא ג“כ ר' מרינוס או מרואן בן גנאח, או אבו אלוליד מרואן אבן גנאח (ודע כי מלת גנאח, גם מלת חָיוּג, כתובות בנקודה על הגימל, והוא סימן שהגימל ההיא היא גי”ם ערבית, שקריאתה כמו gi בלשון איטלקי, ולא כגימל עברית ואשכנזית:…..הרי אלו קכ“ג לקוטים מס' השרשים לר' יונה, אשר לקטתי כה וכה בגליון פירוש התורה לראב”ע ורלב“ג אשר כתב הרופא ר' דניאל יע”ל ופעם אחרת אביא לפניך אם תחפוץ לקוטים אחרים מדברי ר' יונה בס' הרקמה, המפוזרים בס' האפודי אשר בידי כ“י, והם ענינים גדולים ונכבדים מאלה. גם אעתיק לך כל מה שתרצה משני ספרים לר' יהוד חיוג אשר בידי כ”י, והם פ' אותיות הנוח וס' בעלי הכפל. גם אם תחפוץ בהקדמת האפודי, אשר היא רבת הכמות והאיכות באמת, לא אמנענה ממך ומכרמך הנחמד. גם יש בידי כ“י סידור רש”י ז“ל (חסר בתחלתו) בלתי ידוע בעולם, גם מכתב אחד שכתב ר' אברהם בן הרמב”ם (כבר שלחתי ממנו העתק אל הגאון אב"ד בעירך), גם פיוט אחד (קרובות לצום אסתר) לרבנו יחיאל בירבי אברהם, אביו של בעל הערוך, תחלתו: אשנן עזך בעם נועז נורא עלילה. גם יש בידי ספרים אחרים להראב“ע, מלבד אגרת השבת, אשר כבר העתקתיה לידידנו החכם היקר יש”ר, והיא עתה בידך. גם יש בידי ס' מקדש מעט, לר' משה ריאיטי, וההיכל אשר ביד החכם יש“ר אינו אלא חלק אחד מן הספר הזה. גם יש בידי ס' הכוזרי כ”י עם פירוש בלתי ידוע. גם יש בידי ס' לבנת הספיר על הדקדוק, וס' מכלל יופי על ההגיון לר' יהודה מיסור ליאון. גם פירוש המוטוט על הראב“ע עם לקוטים בגליון מפירוש בן כספי, וגם דקדוק הירחיי המכונה לשון למודים. גם יש בידי ס' אבונצר אלפראבי על מספר החכמות וחלקיהן. גם ס' אמרי נואש (חסר) לר' שלמה בן משלם דאפיירא. גם יש בידי ס' עמק הבכא לר' יוסף הכהן (בעל ד"ה) כולל כל תלאות אבותינו בימי הגלות. גם מדרש שוחר טוב נכתב בשנת מ”ב לאלף הששי גדול מהנדפס. ומכל הספרים היקרים האלה הנני מוכן (אם יחנני ה' בריאות ושלום) לשלוח אליך לקוטים ככל חפצך, לטעת אותם בכרמך הנחמד, לכבוד המחברים ז“ל ולשמחת נפש כל אוהבי לשון הקדש. וכבר שלחתי פעמים הרבה לגדולי חכמי הדור וגם לצעיריהם לקוטים ארוכים ממה שבידי וממה שביד אוהבי ורעי, בלא כסף ובלא מחיר; כי לדעתי כך היא חובתנו וכך יפה לנו לעשות, ק”ו מן המפרכסות זו את זו. ומי יתן והיה לבבי זה לכל החכמים המפוזרים בארבע כנפות הארץ! ונהפוך הוא, כי נמצאו אנשים אוצרות ספריהם בתולות ואיש לא ידעם, ואם יבקש מהם אדם להעתיק לו משם מאמר קטן, ישיבו פניו ריקם, כאשר עשה לי זה לא כביר, חכם נכבד וגביר, מ"ח שמו, יהי אלהיו עמו, ויפרוס עליו סכת שלומו, ועל מקימי ההצלחות ירימו. ותהי זאת נחמתי כי אנשים כאלה אינם נמצאים באיטליאה.

עוד זאת אעתיק לך ידידי, והוא לשון אחד ממחברת מנחם בן סרוק, והוא פירוש פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, העתיקו ר' דניאל יע“ל בגליון פרשת תצא לפרש דברי ראב”ע שכתב וז“ל: פירוש פן תקדש כבר פירשו מנחם בן סרוק הספרדי במחברתו. והנה כבר התעורר החכם ר' יהודה ייטלס להוציא לאור המחברת ההיא, אך עתה מקרוב שמועה הנה באה כי נאסף אל עמיו, ולא יוכל להקים את עצתו ולהשלים את מחשבתו הטובה, לכן הנני מעתיק לך המעט הזה מדברי מנחם, אשר הקרה ה' לפני, וז”ל:…

עד כאן לשון מנחם הן אמת כי הפירוש שהוא מפרש והסברה שהוא סובר בפסוק הזה דברי תהו הם, ולפיכך לא תמצא שום מפרש שיפרש כן, או שיזכיר הפירוש הזה, זולתי הראב“ע לבדו. כי היתכן או היעלה על הדעת, שיהיה המכוון באחת ממצות התורה, להזהיר עובד האדמה שלא יסמוך החטים אל הגפנים באופן שיתקלקלו אלו ואלו ולא יהיה לו לא קציר ולא בציר? או יתכן שיחשוב ה' לו עון על שאינו מביא בכורים ומעשרות, אחר שאין לו תבואה? ואין ספק כי פשט הכתוב אינו אלא כמו שפירשוהו חכמים, ענין איסור, ומה שאמרו תקדש תוקד אש נ”ל שהוא אמתת גזרת לשון קדושה בהנחתו הראשונה, כלומר כי תחלת הנחת מלת קדש היתה להורות מה שהיה נשרף לכבוד האל (והמלה מורכבת מן יקוד אש), ואח“כ הושאלה לשאר הוראות, וכבר הארכתי על זה במקום אחר. ומכל מקום המאמר הזה ראוי לעמוד למשמרת עולם, להודיע דרכי קדמונינו שהיו טובים ממנו, כי הנה המחבר הזה אשר הוא מראשוני המדקדקים והמפרשים, לא נמנע בפירוש הכתוב הזה (ואולי עוד באחרים רבים) מלנטות מקבלת רז”ל ולפרש שלא כהלכה, ואעפ“י כן רש”י ז“ל לא זז מלחבבו ומלכבדו ולהביא ולסמוך עליהם במקומות הרבה מפירושיו. ואני בטרם אכלה לדבר על מחברת מנחם לא אכחד תחת לשוני כי מי שיתעורר להוציא לאור את הספר ההוא ראוי לו שיספח אליו השגות דונש בן לברט אשר נמצאות בהעתק אשר בעיר וויען, ונמצאות בפארמא ובפלורענץ וברומא ובליידן. בהעתק אשר בעיר פלורענץ יש ג”כ תשובות להשגות דונש; ומי יתן וכל אלה יחדו תצאנה לאור עולם.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום, וביתך שלום, ושלשת החכמים המופלאים תפארת עירך שי"ר קראחמאל פערל שלום, וה’ יחדש עליכם שנת ברכה ושלום כנפשכם וכנפש ידידכם הכותב פה פאדובה כ“ח אלול תקצ”ח

החותם חתימתו בגימטרייה אוהב דבק מאח ללה"ק.



  1. האות הראשונה לא ברורה – הערת פב"י  ↩

w אגרות כ"ג כסלו תקצ"ח - כ"ו סיון תקצ"ח

Nr. CLXXVIII

An Herrn D. J. Maroni in Novellara


Vol I Nr. 13 Nr. D' ordre de Ì̀Index rais 137.

כ"ג כסלו התקצ”ח – 21.12.1837

לכבוד ידידי המשכיל והנבון מהה"ר דוד יעקב מארוני שלום.

שמח לבי ויגל כבודי בבוא אלי מכתבך הנעים, שמחתי על כבודך אשר כבדתני, ובאלה לא אאריך; ושמחתי בראותי כי עוד נמצא באיטאליאה איש אשר ידבנו לבו לפקוד את הגלמודה הזאת, לשוננו הָעַתִיקה, אשר עתה בזקוניה אין מחזיק בידה מכל בניה. ועתה חזק ידידי והתחזק, מעשי ידיך אל תרף, וכדברי המשורר הנעים Petrarca אֹמַר אליך:

Pochi compagni avrai per I\`atra via

Tanto ti prego piu, gentile spirto,

Non lasciar la magnanima tua impresa.

ועתה ידידי המשכיל והנבון, הנה משיריך אשר הואלת ותערוך לפני מתרגומך אשר החלות לתרגם את יום Parini, רואה אנכי כי השיר אמר אליך בני אתה, ואתה אמרת ללשון יהודה אחותי היא, והיא גם היא אמרה אחי הוא.

ועתה מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך הנני להגיד לך את כל לבי, ולדבר אתך כאשר ידבר איש אל רעהו אשר ידעוֹ מתמול שלשום. הֲבָאַת ספרים מלשון ללשון היא עבודה טובה ומועילה כאשר יתרגם אדם ללשון בני עמו ענינים הכתובים בלשון אשר היא נכריה להם, כגון אם נתרגם מלשונות העמים הקדמונים ללשון בני דורנו, או מלשונות העמים הרחוקים ללשון בני ארצנו. ואולם אם נתרגם מלשון בני דורנו ובני ארצנו לאחת מן הלשונות הקדמוניות, לא תהיה המלאכה מכלל הטוב והמועיל, כי אם מכלל הֶעָרֵב. ואם יאמר המתרגם: והלא רוב השירים אין מגמתם רק הערב, וגם אני הלא בזאת תהיה תפארתי אם תהיה מלאכתי ערבה. לזאת אשיב לו יהי כדברך! אך מה מאד רחוק הוא שיערבו לאזן מלין תבחן, שירים עבריים אשר יסודותם בלשון אחרת! ובפרט אם השיר המתורגם סובב הולך על דרכי הדור האחרון, אשר המה רחוקים מדרכי הקדמונים כרחוק מזרח ממערב. כי אז רק בעל כרחה תשמש הלשון הָעַתִיקה להגיד רעיונים ומעשים אשר לא נסתה בהם בימי קדם, והנה היא בוכה וצועקת חמס על הבא עליה שלא כדרכה. ואם תערב המלאכה, לא יהיה זה רק כאשר יראה הקורא המקרא והתרגום יחדו, וישים לבו לחכמת המתרגם אשר עבד עבודת פרך והביא תחת עֻלו הלשון הקדמונית, אשר כפרה סוררה היתה נשמטת מתחת מוסרותיו. והנה הדבר הזה אם אולי יערב ויהיה לתהלה בענין קצר, לא יהיה הדבר כן במלאכה ארוכה, כי הערבות וההנאה אשר איננה עצמית אלא חיצונית ומקרית לא תִמָשֵךְ רק מעט, ואחר תשבת, ותקוץ נפש הקורא, וגם אולי יהיה אפו על המתרגם בְחֻמְלוֹ על הלשון אשר בגד בה וַיְענֶהָ. ומה גם אם יבא בשיר המתורגם זכרון אלילי הגוים הקדמונים והבלי ספוריהם, אשר המה שנואי נפש לשון יהודית, איך יערב התרגום ההוא לבעל הלשון, והוא לא יוכל לבחון ולטעום הענינים ההמה אם לא יתרגמם תחלה בלשון אחרת.

אחת היא על כן אמרתי אין טוב למשורר עברי לתרגם שירים ארוכים, כי אם קצרים, וגם באלה ישמר מאד שלא יהיו עניניהם רחוקים ומתנגדים לדרכי לשון יהודית ולרעיוני בעליה כותבי ספרי הקדש, ועל הכל שלא יִזָכְרו בהם אלהי נכר וספוריהם.

וזאת שנית רחוקה דעתי מדעת כל העוזבים ארחות יושר, דרכי המשקל אשר גבלו ראשונים, ללכת בדרכי חשך להביא השוא במנין ההברות, כאלו גם הוא תנועה כשבעת המלכים, ובאמת עבד עבדים הוא וקולו כקול חצי תנועה, כאשר הוא מבואר בחכמת הדקדוק. הן אמת כי לפי קריאתנו עתה אנחנו בני איטליאה וזולתנו, אין השוא והחטפים גרועים משבעת המלכים, כי גם בְּ גם בֵּ וגם בֶּ קריאתם אצלנו be תמיד; אך אין לה"ק מן הלשונות החיות, שיתכן לסמוך בהן על מנהג העם המדבר בהן, אך מתה היא, ואין לנו בה אלא מנהג הקדמונים שהיו בעלי הלשון. ואחר שידענו כי השוא והחטפים לא היו מתחלתם תנועות, לא נוכל אנחנו להחשיבם כתנועות, כי בזאת יהיו שירינו שרוע וקלוט, כי השיר אשר בו שני שואים הוא באמת יותר קצר (לפי קריאת הקדמונים) משיר אשר לא יהיה רק שוא אחד. על כן יפה עשו המשוררים הקדמונים בעלי המשקל ביתד ותנועה, כי בשמרֵנו השווי במספר השואים ובמספר התנועות, יֵצאו שירינו שוים זה לזה בשלמות. ולא תמצא גם אחד מחשובי המשוררים שיחשיב השוא כתנועה, רק ר' משה ריאיטי בספרו מקדש מעט, אך מי ישימהו בקהל חשובי המשוררים? ובהפך מצאנו לגדולי המשוררים שבחרו בדרך מתנגדת ממש לדרך זו, והוא שלא לחוש כלל אל השוא והחטפים, ולמנות התנועות לבדן, ולהוציא החטפים מן הכלל (עיין אוהב גר, עמוד 93. 92.).

וכבר עלה בלבי דרך ממוצע בין שני הדרכים האלה, והוא לשמור השווי במספר היתדות, אך לא במקום מושבן, וזה אשר שרתי לאות ולדוגמא:

עורו בְני עצלה רְפי ידים,

הֲתרדמת עולם מְנת הגבר?

ימך המְקרה בעֲצלתים,

וְתאֲות עצל תכין לו קבר.

אל נְמלה לְכו תראו תחכמו,

כי שֹנְאי העֲבודה יאשמו.

הנה כאן תמיד שתי יתדות, אבל במקומות מתחלפים.

השמעתיך ידידי היקר את דעתי בתם לבב ובאמונה, ואתה תבחר ולא אני, אם להמשיך מלאכתך ואם למשוך ידך ממנה; וכן אתה תשפוט אם להחזיק בשטת רבך זצ"ל במשקל החפשי, ואם לשוב אל המשקל הקדמון אשר גבלו ראשונים, ואם לאחוז בדרך החדש אשר בדיתי מלבי.

ואבואה אל הערותיך, ואמַר כי ישר בעיני תַרְגֶמְךָ tuoi ozϋ במלת משבתיך; גם השתמשך במלת גהק הנהוגה בלשון רז“ל טוב בעיני מאד, כי אין ספק אצלי כי הרבה מלות עבריות נשמרו בלשון חכמים, וכדברי רבך זצ”ל בשפה אחת, ולכן טוב היה בעיני אם היית משתמש גם בפעל פהק, ולא היית אומר שאפה, שהיא מלה יסופק בה הקורא, ואם לא יראה דברי המשורר ככתבם וכלשונם (sbadiglia) לא יבין המכוון. וכן שרש עכל (הנגזר משרש אכל) לא אדע למה מאסתו, ולמה בחרת להשחית נקיות הלשון בהביאך בתרגומך יציאת הפרש, לבלתי השתמש במלה מלשון חכמים. ואמנם בענין תרגום מלת nojosi אין דעתי כדעתך, כי לפי מה שאחשוב צדקו דברי הרשב“ם בפירושו לבראשית י”ט י“א, שאין ענין שרש לאה אלא יגיעה לריק ובלתי יכלת להוציא המחשבה מן הכח אל הפעל, כמו וילאו למצוא הפתח, וכן נלאו מצרים לשתות מים מן היאור, ישתדלו לריק, וכן נלאיתי נשוא, לשוא אשתדל לסבול ולא אוכל, וכן נלאיתי הכיל (ירמיה ו' י"א), וכן העוה נלאו (שם ט' ד') לא יוכלו להעוות עוד, לשוא ישתדלו להוסיף רשעה על רשעתם, וכן נלאות ברב עצתיך ענינו יָגַעַתְּ לריק, וכן נלאיתי הנחם, לא אוכל להנחם. ואין ענין פעל annojare קרוב ומתיחס כלל להוראת שרש לאה, שאיננה אלא היגיעה לריק. וכן בהפעיל המעט מכם הלאות אנשים אין ענינו annojare, אלא לעשות להם דברים רעים שלא יוכלו לסבלם, ובאמרו כי תלאו גם את אלהי דברה תורה כלשון בני אדם, כאלו לא יוכל לשאת רוע מעלליהם. ובהפך בשרש קוץ מצאנו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, ואין ספק שלא היו מואסים במן מצד עצמו ולגריעות טעמו, אלא מחמת רוב הרגלם בו. לפיכך נ”ל שיצדק יותר לתרגם: תקוץ בם נפש.

מדי דַבְרִי בענין הטור הזה, הלא הוא העוברים בלאט מלאים נפשך, ראיתי להעיר אותך ידידי כי מלת בלאט אין ענינה אלא הסתר וכסוי, כהוראת שרש לוט אשר ממנו לֻקחה, ואמנם להוראת מלת בנחת ראוי לומר לְאַט, משרש אטט, כמו את מי השילוח ההולכים לאט.

יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, כי היה דברי עמך כדרכי תמיד עם הקרובים ועם הרחוקים, בשפה ברורה ובלא לב ולב. ואתה ידידי היקר חזק ואמץ, ויהי אלהים עמך בכל מעשה ידך אשר תעשה, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו"ח פה פאדובה בתשיעי בשלשה ועשרים יום לחדש, שנת התקצ”ח.

ידידך

שמואל דוד לוצאטו.


Nr CLXXIX

An Herrn Dr. Leopold Dukes in Berlin


Nr. D’ ordre de I’Index rais. 138. Vol. I Nr. 15.


כ"ו כסלו התקצ”ח 24.12.1837


לידי המשכיל והנבון כמ"ר ליב דוקעס שלום.

מכתבך אל החכם הרופא דא לא וולטא שלחתי לו מיד, וספרך אשלח לו בקרב הימים, ובתוך כך הודעתיו שאשלחהו אליו כי כן פקדת עלי.

דע ידידי כי מחזור רומניא הוא נמצא בעיר הזאת, והוא מדפוס ראשון, הלא הוא ד' בומבירג, ובדקתי אותי לאטי, והודעתי טיבו באגרת לידידי החכם המפואר יש“ר, עם שאר אגרות שכתבתי לו בשנה הזאת בגלוי מטמונים אשר הביא אלוה בידי משירי קדמוני המשוררים. ודע כי מה שקראת המחזור ההוא römisches Rituale טעות היא בידך, כי מנהג בני רומי הוא ידוע בכל ערי איטליאה, והוא משונה הרבה מהמחזור הנ”ל; ע“כ נ”ל ברור כי רומניא זו איננה מדינת Romagna אשר באיטליאה, אלא מדינת Romania או Romelia אשר בארץ ישמעאל, ובה קוסטנטינא, אדריאנופולי וסלוניקי.

ויהי מה, התפלה אשר שלח לי הרופא דא לא וולטא זה ימים או זה שנים, המיוחסת לרס“ג, איננה כלל אחת מהמובאות במחזור רומניא, אם אין זכרוני מתעה אותי, כי איננה עתה לפני, כי בקשתיה היום בין אגרותיו אלי ולא מצאתיה. מלבד ס' התרשיש לרמב”ע יש בידי ג“כ הדיואן (Diwan) שלו, הכולל שלש מאות שירים שקולים של המשורר היקר ההוא. גם מחזור כ”י נכתב בעיר והראן (Oran) באפריקא, הכולל שירים נחמדים יקרים מפז לרשב“ג ר' יהודה הלוי בן גיאת רמב”ע ראב"ע וזולתם.

תפלות אנשי סניגילי (אולי Senegal) וק"ק בקוגין (?) לא ראיתי ולא שמעתי בלתי היום, (אולי קוגין ענינו Cochin); ואתה ידידי תעשה חסד עמדי אם תערוך לפני תחלת התפלות אשר בו הבלתי נוהגות אצלנו, ותודיענו אם נזכרו שם שמות המחברים.

עוד זאת תעשה חסד עמדי, בהיותך בלב ארץ אשכנז, שאל וחקור אם עלה זכרון ספרי Prolegomeni באיזו צייטשריפט ומה דברו בו, אם טוב ואם רע; ואם תמצא דבר שיש בו ממש (אם בשבח ואם בגנות) השתדל לשלוח לי הדף ההוא, ולפחות להעתיק לי דבריו, עם רשימת שם הספר ויום הכתיבה. וכל זה אני אומר מפני שאין הספרים ההם נמצאים באיטליאה כלל.

תדרוש בשמי לשלום ידידי החכם המפואר דאקטער צונז, ושאל את פיו אם קבל ספרי הנ"ל וגם דמות פני (Portrait) אשר שלחתי לדאקטער אויערבאך אשר בעיר וויען למען ישלח לו ואל החכמים יאסט וגייגער.

ואתה ידידי שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה

כ“ו כסלו התקצ”ח ידידך שד”ל


Nr. CLXXX

An Herrn Dr. M. Letteris in Pressburg


Vol. I. Nr. 17 D’rdre d' ordre I’Index rais 141

א' טבת התקצ”ח 29.12.1837

לידידי למה"ל שלום

שמחתי מאד בישועתך, אך אתמה כי לא הודעתני איך ולמה אחרי אשר היתה כל מגמתך ותשוקתך להתקבל למלמד בוויען, ושאלת ממני כתב עדות על זה, ושלחתיו לך, חזרת למלאכת ההגהה.

אל נא תשקוט עד אם תשים נגד עיני דף הצייטשריפט הכולל הדברים אשר הבאתי לפני באגררתך.

ואתה שלום. פאדובה א' טבת התקצ”ח,

ידידך שד"ל.



Nr CLXXXI

An Herrn Joseph Alschari und Fr. Delitzsch in Leipzig


Nr. D’ ordre de I’Index rais. 142. Vol. I Nr. 18.

ט"ו טבת התקצ”ח 12.1.1838

לכבוד ידידַי החכמים המפוארים יוסף אלשרי ופראנץ דעליטש שלום.

זה לי ימים וָחְדָשים לבבי פוסח על שתי הסעיפים, בל אדע האני נושה בכם ואם אתם נושים בי.

הנה אתם קדמתם פני בתשורה יקרה, ספריכם הנחמדים, ובמכתב אהבה וחן וחסד, ובקשתם מאתי שאשלח לכם שירים לא נגלו לעין כל לתתם בקרעסטאמאציא אשר נדבה רוחכם להוציא לאור, וגם ספר תולדותי ודמות פני. ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגותי, והעתקתי לכם כ“ה שירים יקרים מס' מחזור ויטרי (אשר לא נמצא רק פה ובעיר אקספארד) והבטחתי אתכם להוסיף לשלוח לכם עוד כהמה וכהמה, וכן היה בלבי לעשות, וכבר אספתי אלי, (והאלהים הקרה לפני) מטמוני מסתרים שירים יקרים מאד, לראשי משוררי ספרד גבירול, ר' יהודה הלוי, בן גיאת, ר' משה בן עזרא, הראב”ע וזולתם, גם דמות פני צויתי לחקוק על האבן. גם ספר תולדותי החלותי לכתוב. אך אחרי כן בראותי כי אין קול ואין עונה מכם לאגרתי, רפו ידי, ואמרתי אולי כבר שבו האנשים האלה מעצתם, ולמי אני עמל להעתיק ולשלוח להם? על כן משכתי ידי מכתוב אליכם עד תוסיפו לקדם פני, ותודיעוני היש עוד בנפשכם להוציא הקרעסטאמאציא הנ"ל אם אין. גם מְחַכֶּה הייתי שתודיעוני משפטכם אשר תשפטו בחכמתכם על ספרי Prolegomeni אשר שלחתי לאחד מכם. ועדיין צמאה נפשי לראות איש מבין ישים לבו על דבַרי אשר עמלתי בהם ימים ושנים ויגלה את אזני הֲנָכוֹנוֹ רעיוני לבבי אם אין, ואם היסודות החדשים אשר הצבתי לחכמת לשון הקודש יש להם על מה שיסמוכו, או אם קו תהו נטיתי ואבני בהו בניתי; ועד היום הזה קול תהלות שמעה אזני, וּבַקָרָה ומשפט לא ראתה עיני, ומי יוכל להביא דברַי במצרף החכמה והתבונה יותר מכם? והנה על פי הדברים והאמת האלה היה נראה לי שאני נושה בכם.

ואולם מצד אחר, אחרי שבאגרתי הקצרה הרומיית אמרתי כי באגרת אחרת עברית אדבר אִתְּכֶם בארוכה, הנה אתם נושים בי. ועתה בהיותי במבוכה הזאת אמרתי אני אל לבי לאמר: הלא אוהבי ישראל ולשונם וחכמתם מעטים כל כך בימים אלה, ואחרי אשר נפגשו שלשה מהם, למה החוט המשֻלש במהרה ינתק? כי מי יודע בכמה וכמה דרכים נוכל להועיל איש אל אחיו ואל העם ואל הלשון ואל המדעים אשר חפצנו בהם, אם נהיה לאגודה אחת?

והנה שאול שאלתם ממני להגיד לכם דבר על בתי הדפוס אשר באיטליאה ועל הספרים היוצאים לאור בלה“ק. תשובת שאלתכם קצרה: אין דבר. רק בליוורנו מדפיסים לפעמים ספרי דינים וספרי דרושים, ועתה מקרוב אחד מתלמידי, שמשון Gentilomo שמו, קנה בעיר ההיא בית דפוס והדפיס התפלות עם תרגום איטלקי שלי, ומבקש ממני שאחבר קצור מספר Grammatica ragionata אשר כתבתי לתלמידַי; והנני שולח לכם שער שני הספרים האלה. האינדיפערענטיזמוס הולך ומתרבה, ואני ותלמידי מתחזקים נגדו. ועתה לבלתי ראות פניכם ריקם הנני נותן לפניכם היום את אשר חדשתי במקרא אחד ביחזקאל (ג' י"ב), גם שירה בלשון סורית1) אשר כתבתי בשנת תקפ”ט לחתונת ידידי ר' אברהם שלום (בבכורי העתים אב' שלום) סופר הקהל הזה, ושם כלתו Rosa כהן, רק להעדר הפנאי לא אכתוב אותה בכתיבה סורית, כי אם בכתיבה עברית. ועתה ידידַי הנני נותן לכם את בריתי שלום, וה' אלהי ישראל יברך אתכם ואת כל חכמי עמו ואוהבי עמו בשלום.

פאדובה בעשירי בחמשה עשר יום לחדש שנת התקצ”ח

ידידכם ומכבדכם המוכן לעבודתכם.

שמואל דוד לוצאטו


Nr. CLXXXII

An Herrn Dr. M. L. Letteris in Pressburg


Nr. D’ordre de I’Index raisonné 143. Vol. I Nr. 19

כ"א טבת התקצ”ח 18.1.1838

אגרת 11 Nr. אבדה ולא הגיעה לידו2, והעתקתיה לו שנית, עד ואשלימה באחד בשבת, אח"כ כתבתי:

עד פה העתקת מה שכתבתי אליך ידידי היקר ביום ג' כסלו, בשצף קצף, רק לבקשתך שבתי היום והעתקתי האגרת אות באות. צר לי על כתב עדות ששלחתי לך עם האגרת ההיא, ואבד; ואשתדל להשיג ממנו העתקה אחרת. שמחתי מאד בראותי תפלת אסתר אשר שלחת, כי ראיתיך מצליח במלאכתך, וכמוך לא היה לפניך בכל משוררי הצפון, ובכל התפלה ההיא לא מצאתי מעוות רק מלת וּבקהלם, שהוי“ו שורק ליתד תחשב. אתה ברוך ה' שלוח תשלח אלי ככל חפצך את כל אשר כתבת עד היום משלום אסתר, ואשימה עיני עליו, ואשיבהו אליך עם הערותי. לבי אומר לי כי מאהבת ה' את עמו שלחך פרעסבורגה, לעמוד לשרת לפני האדון הבחור, אשר לפי הנראה לא יסוג אחור מהוציא לאור ספרים בלתי מפורסמים, כי שמעתי שהוא מדפיס ספרים כ”י שמכר לו ר' מרדכי ביסליחש (אם עודנו שם תדרוש לשלומו בשמי): הודיעני נא אמתת הענין, ועל איזה תנאי הוא מדפיס הספרים ההם. גם כתוב לי על אודות המכתב העתי אשר אמר להוציא (ואני מכתב עתי משבוע לשבוע לא ייטב בעיני, רק שנים או ארבעה חלקים לשנה, כי מה שהוא מיום ליום או משבת לשבת הוא בעיני קיקיון יונה).

כתבתי אגרת שלומים אל החכמים פירשט ודעליטש, לבלתי תהיה אהבתנו כמת בצאתו מרחם אמו; ולא הזכרתי דבר מן התלונות אשר העתקתי לפניך מאגרתי הקודמת.

יש בידי סדור רש“י3 (הזכרתיו בפראלעגאמעני עמוד 28) נכתב בשנת ב”ם לפרט, כלומר בשנת 1282, והוא כמו מאה דפים in 8. vo, והוא חסר בראשו, והוא יקר מאד בעיני (ואף כי בעיני הרבניים!), וכבר שלחתי ממנו לקוטים לידידי החכם המופלא מוהר“ר שי”ר; ומי יתן ויצא לאור עולם!

קונטריס הרואה שֻלַח אלי כאגרת, והגיעני יום אחד אחרי בוא אלי המגדל (אשר על כן חרה לי על ההוצאה), ואתה באתני אגרת ממחבריו, העושים עצמם כנמלכים מאשר עשו, ואומרים כי אתה והחכם שי“ר כתבתם אליהם להגן בעד החכם יש”ר, ושהם עתידים להדפיס כל מה שיבא לידם מאת חכמי הדור

בכבוד החכם הנ“ל; ואני מיד שלחתי לו העתק ממכתבם, לשמוע מפיו אמתת המאורע, כי אמנם בני בליעל וחנפי לב הבחורים ההמה בעיני, ואין חפצי להתגלע עמהם, ולכתוב עוד אליהם (כי כבר כתבו לי וכתבתי להם זה שָנִים, ואח"כ פסקתי), אם לא לעשות הטוב והישר בעיני ידידי יש”ר.

צייטונג של פיליפסזאהן ראיתי ושמחתי, וגם כי המחבר ורעיו מאוהבי האימנציפאציון המה אינם כלם מאותם שעשו גלוליהם אימנציפאציון, כלומר שאין להם אלוה אחר אלא הוא; ומכל מקום מכתב המאסף כל חָדָש המתיחס לבני עמנו יקר הוא בעיני.

והנני נותן לפניך ידידי שיר אשר כתבתי ושלחתי זה חדש ימים לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא מוהר“ר שי”ר ביום שבתו על כסא הרבנות בק"ק טארנאפאל4

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה כ”א טבת התקצ”ח,

ידידך שד"ל


Nr. CLXXXIII

Nr. Herrn Joseph Almanzi in Padoue


Nr. D’ordre de I’Index raisonné 144. Vol, I. Nr. 21.

כ"ח טבת התקצ”ח 25.1.1838.

אלמאנצי שלום לפ"ק

ברוך אשר ארור, וששים כסף

אל רעך תתן, וסדור רומי

כליל בהוד יפיו ומחמד עין

תקח, ומצבות בארץ קדם;

ויהי לאות ולעד אשר יקרת

אתה בעיני, ואני דודך.

פאדובה היום כ“ח טבת שד”ל יחי ויגדל אא“א סס”ס

לפ“ק לפ”ק


Nr. OLXXX

Nr. Herrn Os. H. Schorr in Brody

Nr. d’ordre de I’Index raisonné 145. Vlo I Nr. 22

ז' שבט התקצ”ח 2.2.1838.

לכבוד ידידי הבחור המשכיל והנבון כמ"ר יהושע שור שלום רב.

זה לי ימים רבים קבלתי אגרת מהיקר אחיך שיח‘, בה הודיעני כי שלח אלי הס’ אשר נדבה רוחך לתת לי מתנה, אך הס' נשתהה בעיר טריעסט עד עת מצוא מי שיביאהו אלי, ורק ביום אתמול הגיע לידי, על כן חשתי ולא התמהמתי לכתוב אליך, למען תדע כי בכל לבי אני מחזיק לך טובה על מתנתך. בקרב הימים אשלח אליך דמות פני, מתנה. כתוב אלי, וחיה בנעימים כנפשך וכנפש

הכו“ח פה פאדובה יום ז' בשבט לפ”ק,

ידידך שד"ל.



Nr. CLXXXV

An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol

Nr. d’ordre de I’Index raisonne 146. Vol. I. Nr. 23

ט' וי"ג שבט התקצ”ח 4. Ed 8. 2. 1838.

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב גאלדענבערג שלום.

ביום כ“ז תשרי, מיד בבוא אלי אגרתך, שלחתי לדאקטר אויערבאך ד' עקסעפלערע מספרי Prolegomeni, אחד לו ואחד לחכמים גייגער, יאסט וצונץ, והיום הנני שולח לך שנים מהם, וגם שמנה לוחות דמות פני, אחד לך ואחד לאדמו”ר ידיד נפשי ועט“ר החכם המופלא מוהר”ר שי"ר נ“י, ואחד להחכם היקר קראחמאל, ואחד להגביר החכם פערל, ואחד תמחול לשלוח מהר לבראדי להבחור המשכיל יהושע העשיל שור, והשלשה הנשארים יפרעו לך אם אפשר הוצאות הפארטא או חלק מהן. ועם אלה תקבל ג”כ שלשת ספרי ידידי מוהר"ר הלל הכהן, אשר הוא שולח אליך, וגם אגרת ממנו.

כרם חמד לשלוח לי על ידי הפאסט, אך מפראג, לא מעירך. והואיל ואתה חייב מעות מה לידידי מוהר“ר הלל הכהן, תוכל לשלוח אלי ששה עקסעמפלערע מכרם חמד ח”ג, ותודיעני למי תתנהו במתנה, והשאר אקחם אני ואתן מחירם לידידי הנ"ל כפי המחיר אשר ישית עליהם בעל הדפוס. ואתה אם תוכל לתת מהם יותר מעקסעמפלאר אחד לידידי אלמנצי חֵלָף רֹב המלאכה אשר שלח אליך וְיִקְרָמָה, תעשה הטוב והישר.

אם עוד בארצך החכם שלום הכהן אמור לו שירשום בין החתומים לספרו קורא הדורות את שם קאללעגיוס ראביניקוס אשר בפאדובה, לעקסמפלאר אחד.

ואתה שלום וביתך שלום, והחכמים המופלאים הכהנים והגביר הנ“ל שלום, כנפשכם וכנפש **הכו”ח פה פאדובה יום ט' שבט** לפ"ק.

ידידכם שד"ל


לכבוד הנבון ליב גאלדנבערג יח'

לפ"ק.

זה שלשה ימים מסרתי לבית הדיליזאנץ פטקעט של ספרים בשבילך, נתתי בתוכו שנים עקסעלערע מספרי Prolegomeni, מתנה נתונים לך, חלף האחד אשר שלחתי אליך ולא הגיעך (ואני לא אדע בשלמי היה הדבר) ושמנה לוחות דמות פני, ארבעה מהם לך וארבעה לתת לאחרים, ואגרת ממני ואגרת מידידי מוהר"ר הלל הכהן ושלשה ספריו. והנה מחר תסע המרכבה, ואני הקדמתי לכתוב אליך האגרת הזאת למען הודיעך מה יש באותו פאקעט, למען לא תחדל לקבלו ולשלם דמי הפארטא בשמחה ובטוב לבב, והוזקקתי לכל זה, כי אנשי הפאסט בקושי התירו לי לשלוח בלי שאשלם אני דמי הפארטא, והרבה הגזימו עלי שאולי לא תקבלהו, ותשיבהו אחור, ועל הבטחתי כי לא יהיה כדבר הזה קבלוהו.

ולבלתי תהיה האגרת בלא חדוש אמר אליך כי אחרי שעשיתי הערותי לס' מגדל עז בא לידי העתק אחד ממנו מוגה יותר מן הראשון, ועשיתי מהדורא שנית להערותי, והנה הן אתי רבות מן הראשונות בכמות ובאיכות, מלבד כי הרבה ט"ס נפלו בדפוס לייפציג, על כן אם אולי במשך הזמן (באופן שלא יוזק המדפיס הראשון) יתעורר אדם לחזור ולהדפיסו הנני מוכן לשלוח אליו הערותי והגהותי חנם אין כסף.

גם ידוע תדע כי יש בידי וכוח על חכמת הקבלה, עשיתיו זה י“ג שנים, ומזמן לזמן הוספתי בו ענינים, והובאו דברים ממנו בכרם חמד ח”ב מעמוד 154 והלאה, ואולי תצא ממנו תועלת לאנשי ארצכם, ואם תסכים להדפיסו אשלחהו אליך. הוא כמו ז' באגען. ואקח שלום.

פה פאדובה היום י"ג לשבט שד“ל יחי ויגדל אא”א סס"ס

לפ“ק לפ”ק


Nr. CLXXXVI5

An Herrn I. S Reggio in Görz


No. d’ ordre de I’Index raisonné 147 Vo. I Nr. 24

ג' אדר התקצ”ח 28.2.1838


Nr CLXXXVII

An Herrn Dr. M. L. Letteris in Pressburg


Nr. D’ordre de I’Index raisonne 148. Vol. I Nr. 25

ט' אדר התקצ"ח 6.3.1838

לידידי המליץ והמשורר המפואר מאיר הלוי לעטעריס שלום.

אחרתי תשובתי עד היום למען ספוח אליה קונטריס אחד משירי החליפות. מלאכת הגהת ההעתקה אשר אני לרוב טרדותי ולמיעוט יקרת השירים ההם בעיני (וגם מבלתי היותי פאדובני) לא נדבני לבי לעשותה חנם, בקשתי מאת ידידנו יוא"ל שיעמיס אותה על שכמו, והוא מאהבתו את המחבר ואותך, נעתר לי. ואתה דע לך כי יש בידו שתי העתקות מכתיבת ידי המחבר, ושתיהן משונות במקומות הרבה מההעתקה אשר אני שולח אליך.

על מה שכתבתי לך בשעת הכעס לא נוסיף עוד דַבֵר. רק זאת ידוע תדע כי כל מה שאמרתי לא אמרתי בהסתת אחרים, אלא מלבי, משיחי וכעסי. והנה כל מה שדברת והצטדקת לא יתן ולא יוסיף. לבי אוהב אותך, וכבר זה ימים6 רבים שככה חמתי, כי רגע באפי ובחסד עולם קרבתיך. אבל שכלי ומחקרי עדיין מגמגם ואומר אולי כך היו הדברים ואולי לא כך היו. והספק הזה לא יתכן שיסור מכל וכל מלב אנשים אשר לא ראו זה את זה, ובפרט בדור הזה דור דרך ארץ, כלו סג יחדו נאלחו וגו'. לכן אנא ידידי אל ירע בעיניך אם בלא דרך ארץ אֹמר אליך כי אהבה ברה אהבתיך וגם אמונה אֹמן אאמין שאתה אוהב אותי, ואף גם זאת נשאר בחדרי בטני קצת פקפוק אם כל אשר תאמר אתה (וכן כל שאר בני אדם שבעולם חוץ מארבעה וחמשה) אמת הוא.

על דבר אשר שאלת שאכתוב אליך איטלקית להראות האגרת לאדוניך, לא אמלא משאלתך, כי בתחבולות וַהְעָרמות לא חפצתי.

הא לך העתק העדות אשר שאלת, אות באות כאשר היה בראשונה.

פעם אחרת אביא לפניך שירה אשר החלותי על דרך ארץ.

ידידנו יוא"ל מצפה מתי תבשרהו כי בא הגיונו תחת המכבש.

ואני עיני כלות ומיחלות לראות הצייטונג המשבחת ספרי Prolegomeni, בשם געזעניוס, וכל עוד שלא אראה הדף ההוא לבי מפקפק פן דבש וחלקות תחת לשונך.

פאדובה ט' אדר התקצ"ח

ידידך בכל לבבו

שד"ל


Nr. CLXXXVIII

An Herrn Dr. M. L. Letteris in Pressburg

Nr. D’ordre de I’ Indexraisonné 149. Vol I Nr. 26

י“ד אדר התקצ”ח 11.3.1838.

לכבוד ידידי המליץ והמשורר המפואר כמ"ר מאיר הלוי שלום.

היום הגיעני סיום השנה הראשונה מאלגעמיינע צייטונג דעס יודענטהומס, ומצאתי בו בעמוד 344 מה שכתב החכם פירשט על שד"ל דען געזעניוס דען בעסטען אריענטאליסטען איטאליענס נעננט, על כן חשתי ולא התמהמתי לשחר פניך ולהודיעך כי נאמנו דבריך, ואם תרצה הנני מבקש ממך מחילה וסליחה על מיעוט אמונתי, גם כי באמת חסרון האמונה איננו חטא אצל אנשי התבונה. ועדיין עיני כלות לראות היכן דבר געז' כדבר הזה, ואם תוכל למצוא ולגלות את אזני, תעשה עמדי חסד ואמת.

כ“ד ידידך כו”ח בפאדובה יום פורים

לפ“ק שד”ל


Nr. CLXXXIX

An Herrn D. Leopold Znnz in Berlin

Nr. D’ ordre de I’Index. Rais 151 Vol. I Nr. 27

א' ניסן התקצ"ח 27.3.1838.

לדודי החכם המופלא יום טוב צונץ

לפ"ק.

זה חמשה ירחים כתב לי רשל“ג הכורם כי הרב גייגער מבקש ספרי Prolegomeni, ושאוכל לשלחו לעיר וויען ליד אוהבו הנקרא דאקטר יעקב אויערבאך, ואני חשתי ושלחתי ארבעה, וכתבתי לאויערבאך שישלח אחד מהם לגייגער ואחד יעכב לעצמו, והשנים הנשארים ישלח אל החכמים צונץ ויאסט, גם ארבע ליטאגראפען דמות פני (mon Portrait) שלחתי לו לחַלֵק אותן כנ”ל, ועתה תמול שלשום בָאָנִי מכתב ממנו, המגיד לי כי עדיין לא נזדמן לו לשלוח לגייגער, ושאמנם כתב לו והודיעו שהם אצלו, ועל אודותיך ועל אודות החכם יאסט לא כתב לי לא דבר ולא חצי דבר, וכנראה גם לכם לא כתב דבר. ועתה אתה אדוני וידידי אם תרצה כתוב אליו, תרצה גְלֵה גם כן את אזן החכם יאסט (וברכהו בשמי), והביאו הספר והדיוקן אל בתיכם, וישמח לבי גם אני. בכתבי אל האיש הנ“ל בקשתי ממנו להודיעני אם ראה שום בקורת על פירושי לישעיה אשר הדפיס ראזענמיללער ז”ל, ועתה כתב לי כי זה שנתים ימים ראה בהאללישע אללגעמיינע ליטעראטור צייטונג בקורת עליהם, ושהיא כתובה באיבה; ועתה אתה ידידי להיותך קרוב אל העיר ההיא (Halle) אולי תוכל למצוא הדף ההוא, ואז אם תשלחהו אלי תעשה עמדי חסד ואמת, ואם תשלח שלח על ידי הפאסט, בלי עכוב, אלי לעיר פאדובה. וכן אם ראית בַקָרה על ספרי Prolegomeni, הודיעני נא, ואם תוכל שלח אלי, ואבי ראה גם ראה כמה טרחות אני מטריח עליך, וידוע ידעתי שאין זו מדת דרך ארץ, אבל היא מדת האוהבים והישרים בלבותם.

מפיוטי הקליר ור' שלמה הבבלי לא ראיתי דבר במחזור אנשי המערב אשר בידי כ“י ובנדפס אשר ביד ידידי יוא”ל (אשר לא ראי זה כראי זה), ואולי סדר העבודה אשר במחזור רומניא המיוחס לגבירול הוא לר' שלמה הבבלי, כי לשון אחד להמה. ראה נא לדוגמא ספור קץ והבל: צִיצֵי פִטְרָם הופרדו אִכָר ונוקד, צור עולמים איש מנחתו הִדְרִינוּ (לשון דורון), צעיר כְהוּשַע קִנֵא רב וארב, צָדַק כְשָב גזר דינו לְבַצֵעַ. ומפיוטי האשכנזים לא מצאתי כאן רק אזהרות לשבת הגדול לר' קלונימוס תחלתן: את מועדי ה' אקרא אליכם בחירי אל, וחקות הפסח ומשפטיו לחוות אואל, ודת ביעור חמץ אגיד אשר איש בו לא יתגאל, לדעת מה יעשה ישראל.

במחזור בני איטליאה מצאתי קרובות לעשרה בטבת ולשבעה עשר בתמוז, ואעפ"י שלא נרשם בהן שם המחבר, הקול קול הקליר, גם נכלל בהן של דוד בבונה ירושלם.

סליחות מנהג איטליאה רובן משונות מסליחותינו אנחנו בני אשכנז, והן בדפוס בתוך המחזור שלהם, וקצתן הן למשוררים ספרדים, ונמצאות במחזור ספרדי ובמחזור בני המערב, והרבה מהן מיוחדות למנהג איטליאה, והשמות אשר מצאתי רמוזים בהם (מלבד הגבירול ור' יהודה הלוי ור' יצחק גיאת ור' משה וראב"ע) אלה המה: אליה, בנימן, דוד, דניאל, יוסף ברבי יצחק (אולי הוא ר' יוסף קמחי), יצחק חזן, ישעיה, משה ברבי חייה, שמואל, שמואל בר מייו. ואני שמעתי ולא אבין איך בעיני איש כמוך יפלא שהחיוג שהיה בשנת תש"ע יזכיר משוררים שהיו לפניו (לא קדמונים ממש אלא שהיו קודם לכן) שהרי חריזי (שער י"ח) אומר כי בשנת ד' אלפים ושבע מאות התחילו העברים להרגיל לשונם בדרכי השירים, ואמר כי מליצתם בעת ההיא היתה גרועה עד בוא המאה השמינית, וזה כי עד החיוג לא נודעו דרכי הנחים והחסרים, והיו אומרים חָז במקום חָזָה, ורבות כאלה כנראה בפיוטי הקליר, ובמאה השמינית נתפשטו ספרי החיוג ונבנתה חכמת הלשון על אלה.

אחרי כתבי אליך אדוני וידידי ראיתי החכם גייער (חלק ב' עמוד 369) מביא בשם החכם פולד כדבריך בענין יום מיתת הרי“ף. ואמנם כבר ביום כ”ז סיון שעבר כתבתי לידידנו החכם המופלא מוהר“ר שי”ר לאמר: וא“ת למה לא תגיה ותאמר יום שלישי בשבת אחד עשר יום לחדש אייר? לזאת אשיב כי בכ”י שלי (הלא הוא דִוַאן של ר' משה בן עזרא, כי הוא רמב“ע בעל מצבת הרי”ף) כתוב בפירוש בעשרה ימים, לא ביום י‘, ואם היה יום י“א, היה צ”ל באחד עשר יום, גם בדרך תמים כתוב בעשרה ימים; ורחוק בעיני שיטעה הסופר בכך, להחליף אחד עשר יום בעשרה ימים. והיה אפשר לתרץ בדחק, שבתחלה היה כתוב י"א, ואחד מן המעתיקים טעה והעתיק יום י’, ומעתיק אחר פירש וכתב בעשרה ימים; אך זה רחוק בעיני, עכ"ל אגרתי, ואתה תשפוט.

ידידי! העדיין עומד אתה בדעתך שהיו התרגומים כתובים בימי הבית? וגייגער העדיין עומד בדעתו שהתנאים היו כותבים משנתם? חי האמת! הנה ימים באים וקמה סברתי וגם נצבה, ואז תסבינה סברותיכם ותשתחוינה לסברתי, והיתה לי לשם ששון לתהלה ולתפארת.

ואתה אדוני וידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ושמחת בחגך בימי חג המצות הבאים לקראתנו לשלום אתה וכל אשר לך

וחיה בטוב ובנעמים לרב ימים (לפ"ק) כחפץ

הכו“ח בפאדובה יע”א ר“ח ניסן אחיך ידידך שד”ל יחיה ויגדל אמן

לפ“ק לפ”ק


Nr. CXC

An Herrn Dr. M. L. Letteris in Pressburg

Nr. D’ordre de I’Index raisonne 152. Vol I nr. 28

א' ניסן התקצ"ח 27.3.1838

לידידי המליץ והמשורר היקר רמה"ל שלום

קדמתני ידידי ושלחת אלי דף הצייטונג בטרם תבא אליך אגרתי מיום פורים, בה הודעתיך שכבר ראיתיו, והנני מודה לך מאד מאד, ואתה ידידי תוסיף לחקור ולדרוש היכן דבר געזעניוס כדבר ההוא.

הא לך ידידי תשלום שירי החליפות מוגה על ידי ידידנו יוא“ל, עוד מעט אשלח אליך קונטריס אחר כולל שירים שונים להרב מאריני עצמו, והם מטמוני מסתרים אשר מצא ידידנו הנ”ל ונתן אותם למעתיק להעתיק לך בעד ארבעת הזהובים אשר יתן לו. והנה הוא מצפה לראות התחלת דפוס הגיונו.

והא לך תחלת שירתי על דרך ארץ, ואתה אם ידידי אתה, תגיד לי בלא דרך ארץ מה יאמר לבך בקריאתה.

שלח אלי ככל חפצך את שלום אסתר, ואשימה עיני עליו.

דאקטר יעקב אויערבאך כתב אלי, והגיד לי כי ראה ס' וויססענשאפט קונסט אוננד יודענהום לדעליטש, ושהמחבר נהפך בס' הזה לאיש אחר, וחוזר בו ממה שכתב בשבח הפיוטים. באמת מאז ראיתי מבוא שלו למגדל עז, וראיתיו נושא על שפתיו לתהלה ולתפארת את שם התלוי, ראיתי כי מחניף הוא לבני דתו, ואמרתי בלבי: עני זה צריך ללחם, ובני עמו לא יתמכו ולא יושיבוהו לכסא פראפעססאר אם לא ילבש אדרת נוצרי למען כחש; ואך מזה היתה נסבה שרפו ידיו מהוציא לאור הקרעסטאמאציע אשר הבטיח. ועתה אפילו אראה בספר שהשיב אחור מה שדבר טוב עלי, הנני סולח לו בכל לבבי; אפס כי אתחזק בדעתי שאין ראוי למהר להאמין באנשי הדור הזה.

והנה זה דאקטר אויערבאך מבקש ממני שאחליף עמו אגרות, ושאכתוב אליו בלה"ק, גם כי הוא יכתוב אלי אשכנזית. ואני הנה כמעט כבר נלאתי נשוא משא כתיבת אגרות לכמה וכמה בני אדם הכותבים אלי מכמה ארצות, ולמה אתן דודי לאיש לא ידעתי מתמול שלשום, ונוסף גם הוא על המאבדים את זמני? ואתה ידידי הודיעני נא מה ידעת על תכונת האיש הזה ומה מלאכתו בוויען, ומהיכן בא לשם וכמה ימי שני חייו. עוד הגיד לי כי בבוא אליו הפאקעט ששלחתי לו זה חמשה ירחים (ד' פראלעגאמעני וה' ליטראגאפיען) הוצרך לתת בשכר העגלה f 4.

  1. c.m. וזה בעיני גוזמא כי שתי פעמים אחרות שלחתי וויענה ג' פראלעגאמעני והקדמתי שכר העגלה ולא לקחו ממני כי אם f 1. 3.. לא נשאר לי לומר שאולי אנשי הפאסט טעו, ולקחו ממנו 40.4 גולדען במקום 40.4 צוואנציגער (Lire austriache) שהם 28.1 f. כאשר פעם אחת בקשו לעשות גם לי, ולא עלתה בידם.

עוד זאת אודיעך כי פיליפזאהן כתב לי, ובקש ממני אף ידי תכון עמו (כיד כמה חכמים בכל הארצות) לשלוח לו ענינים הנוגעים לאחינו אשר בארצי, ומיד שלחתי לו דף אחד.

ספרי ביסליחש מתי יבואוני?

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ושמחת בחגך בימי חג המצות הבאים לקראתנו לשלום, אתה וכל אשר לך, כנפשך וכנפש

הכו“ח בפאדובה יע”א ר"ח ניסן לפ"ק

ידיך שד"ל.


Nr. CXCI7

An Herrn I. S. Reggio in Görz

Nr. d’ ordre de I’Index raisonne 153 Vol. I Nr. 29

ה' ניסן התקצ"ח 3.4.1838


Nr CXCII

An Herrn Dr. Leopold Dukes in Amsterdam

Nr. d’ ordre de I’Index rais 154 Vol. I. Nr. 30

ו' אייר התקצ"ח 1.5.1838

לידידי המשכיל והנבון כמ"ר יהודה ליב דוקעס ברכה ושלום.

מכתבך מיום ל' שבט הגיעני בשבעה בניסן, ואני הייתי אז בפרק הנסיעה ללכת לחג את חג המצות אצל קרובי ואוהבי בעיר מולדתי, ורק ביום שלשים בניסן שבתי אל ביתי, על כן לא יכלתי למהר תשובתי לך כחפצך וכחפצי, ועתה הנני להשיב על כל דברי אגרתך כסדרם.

מחזור רומניא דפוס בומבערג לא נזכרה בו שנת הדפוס. האיש אשר הס' בידו הוא החכם הרופא הישיש כמ"ר יהודה חיים שלום.

המחזור כ“י אשר אתי מעיר Oran (והוא בארבעה חלקים) נכתב קודם שנת ת‘, כי אחד מחלקיו הוא כתיבת ידי החכם ר’ יצחק קנשינו אשר נשא אשה בשנת שע”ה ומת בשנת תל“ב, והוא כתב אותו לאביו. הוא כולל שירים הרבה הבלתי נמצאים בשאר המחזורים ואף לא במחזור רומניא, והם גדולי משוררי ספרד, ובכללם שמעה אדון עולם, שחרים אקראה עורה כבודי, שחק כדַק נטית, שלח מִנְזָר לעם נגזר, ועוד רבים לרשב”ג, גם: יקרה מיקר יוצרה לקוחה, ואחרים רבים לר' יהודה הלוי. והנני מוכן להעתיק לך כל מה שתרצה, רק אם תבטיחני שתוציא אותם לאור בספרך. ואתה תעשה עמדי חסד אם תעתיק לי חמשת השירים הקטנים אשר אתך לרשב“ג הנעתקים מקובץ ישן מעיר לייפציג, גם: יודעי מכאובי, לר”י הלוי, אם לא שיהיה בדעתך להדפיסם בספרך.

השמות הרשומים בפיוטי המחזור כ“י אשר אתי (מלבד רשב“ג, ר' יהודה הלוי, ר' יצחק גיאת, ר' משה אבן עזרא והראב”ע) הם: אבא מרי (אולי הוא בעל תורת הקנאות שהיה בימי הרשב"א), אבון (היה בימי הרי"ף) אברם חזן, אברהם, (ואיננו הראב“ע, ועשה שני פיוטים לשבועות בשבח הרמב”ם. הראשון תחלתו: אשתעשע במשל קדמון, ואהיה אצלו אמון, וסופו: קוראי דת בן עמרם, עם דת משה בר מיימון, הנודע. והשני תחלתו: האל הקדמון! האדירך, הפאירך, הכרתיך משה בר מיימון.) ברכיה (עשה פיוט המתחיל: ברום גלגל, וטעה ר' דוד אבן יחייא בסוף לשון למודים, וייחס אותו להראב"ע), אלעזר בקודה, אריה, בחיי, בן אלבלג, בשתלא (באלב"ם מיכאל), דוד בן אלעזר בקודה, זרחיה לוי, זרחיה ברבי שלמה, חביב, חייא, חלפון, חנניה, יהודה בר יוסף סג”ל, יוסף בר יצחק (אבי רד"ק), יוסף קרשקש, יעקב, יצחק ברבי יהודה הנדיב, יצחק הלוי בר זרחיה ירונדי, יצחק קנשינו, לוי, מאיר, מנדיל זמירו (הוא ר' יצחק מנדיל אבי זמרה, שהיה בשנת ש"ך, כנראה מס' עומר השכחה), צורף, קמחי, קרקשוני, משה כהן, משה נתן, משה שני, נתן בן יעקב, שלמה בן יעקב, שלמה ברבי יצחק (או שלמה ברבי יצחק שלום, ואיננו רש"י), שמואל לוי (אולי הוא אביו של ר' יהודה הלוי), שמעון.

דיואן ר' משה בן יעקב אבן עזרא אשר בידי הוא מחובר עם התרשיש, והוא כתוב על נייר ישן. in 8vo, בכתיבה קדמונית, ממוצעת בין כתב מרובע וכתב רש“י, ולא נרשם בו זמן ומקום התרשיש כולל פירוש ארוך בלשון ערבי והדיואן כולל בגליון פירוש קצת מלות בלשון ערבי. הדיואן כולל שלש מאות שירים נפרדים זה מזה, גדולים וקטנים, והם מסודרים על סדר החרוזים אשר בסוף בתי כל שירה ושירה, תחלה שירה שסוף כל בתיה אִים, אח”כ שירה שסוף בתיה אֵנוּ, וכן על זה הדרך על סדר אל“ף בי”ת, וסדר זה מועיל מאד למי שיזכור בית אחר ולא ידע באיזו שירה הוא. הדיואן הזה חסר קצת דפים כה וכה, והוא כולל קרוב לחמשת אלפים בתים, או עשרת אלפים טורים. בראש כל מחברת כתובות בדיו אדום קצת מלות ערביות המודיעות ענין המחברת, או למי נשלחה, ולפעמים אין רק שתי מלות אלה וקאל איצֹא (בנקודה על הצ"די) ענינן: ואמר עוד. ונראה כי אחרים לקטו ואספו הדיואן הזה אחרי מות המחבר, כי כן כתוב בראשו: בשם אל עולם. הד אמא וגדנא מן שער אבו… משה בן עזרא זצ"ל, כלומר זהו מה שמצאנו משירי רמב“ע זצ”ל. הדיואן הזה נחלק לשני חלקים (וסוף החלק הראשון ותחלת החלק השני חסר), החלק האחד בלתי נחלק לחרוזות, אלא בתי השיר מסיימים כלם בחרוז אחד, ושירי החלק הזה מאתים ויותר, ורובם שירי חול, והם במשקל יתד ותנועה, ואין שם המחבר רמוז בהם בראשי תבות; והחלק השני כולל שירים נחלקים לחרוזות, ורובם שירי קדש, ורובם בשווי מספר התנועות, ובלי השקפה על השוא והחטפים, כאלו אינם, ושם המחבר רמוז ברובם בראשי החרוזות.

וארשום לפניך ענין קצת ממחברות הדיואן הזה.

הראשונה היא ארבעים בתים, בה המשורר מתאונן על נדודו מארצו וממיודעיו, ומספר תהלות איש יקר אשר מצא בארץ מגוריו.

השנית, שלשים בתים, המשורר מגיד רשעת שונאיו אשר הוציאו עליו דבה, והאל הפך קללתם לברכה, והוא משבח נדיב ששמו שלמה. הוא ממשיל הלשון הרע לאש השורפת הבשמים, ולרוח חזקה אשר תכה בדודאים ונרדים, ומתוך כך יפיצו ריחם הטוב; וזה לשונו:

כָאֵש אשר תשא קְנֵה בשֶם, ואך תִשָא עתר ריחו ותמציאֶנוּ

וַתֶחֶזַק רוח, וְאֶל-אף תַעֲבִיר רוח נרדינו ודודאינו

ודע כי מלת תשא הראשונה ענין שרפה, והשנית ענין משא והבאה. ג' ארבעה בתים על מחמדי תבל, אשר הרודפים אחריהם לא ישברו לעד צמאם ד' שלשה בתים. כמקרה העשיר כן מקרה העני, וטוב משניהם הבוטח בה‘. ה’ ששה בתים על ימי האביב ובשבח השושנה. ו' מ“ג בתים בשבח אבא אברהים בן ברון. ז' מ' בתים בשבח אבא אברהים בן ברון בן שת (לא אדע אם הוא הוא הקודם) ושמו בלה”ק יצחק בן יוסף. ח ט' אגרת תשובה אל החכם ר' חננאל ברבי ישעיה (אשר התעורר לבוא אליו במכתבו על ידי מה שדבר לו על אודותיו ר' אבון ידיד רמב"ע), חציה שיר (נ"ב בתים) וחציה מליצה. י' כ“ז בתים, קינה על מות אבא אלפתח בן זאגורה. י”א ששה בתים, ואחריהם מליצה קצרה, על קבר אבו זכריה בן יקוי, אשר מת בשנת תתס“ט. י”ב חמשה בתים על מות ר' אבון. י“ג ל”ו בתים, תנחומין לאבא חיי בן אלרב (בלה"ק יהודה) על מות אשתו.

י“ד י”ו בתים, לחשוקו. כ“ד ששה בתים על צרותיו, ואלה המה: יגון עֲלֵי יגון ושֹד על שבר וכו' וכו' כ”ט כ“א בתים, תשובה לר' יהודה הלוי אשר היה רך בשנים. ל”ט בשבח ר' יהודה, ואולי הוא ר' יהודה הלוי, אך חסרה תחלת השירה. נ“ח עשרים בתים, תשובה לר' יהודה הלוי אשר כתב לו שירה, לא נזכר כאן רק תחלתה, והוא: איך אחריך אמצאה מרגוע. ס”ג שמנה בתים לכבוד חכם שמו בן אלעזר, אשר חבר ספר לא נזכר שמו. ע“ד ל”ב בתים לר' שלמה בן ראש. ע“ז כ”ב בתים לאבו אלוליד בן פראג (ובלה"ק שמו חייא) בחלותו. פ“ב ס”ט בתים, קינה על ר' ברוך שמת בקרטובה שנת תתפ“ו. פ”ג ל“א בתים, על תהפוכות העולם. צ”ו חמשה בתים, חידה על הנר. ק“ג כ”ח בתים, תשובת המשורר לר' יוסף בן סה“ל. קי”ח שלשה בתים על הקברות, ואלה המה:

הקיצוני סְעִיפַי לעבור על מלון הורי וכל אנשי שלומי שאלתִימוֹ (ואין מקשיב ומשיב) הֲבָגדוּ בי עֲדֵי אבי ואמי בלי לשון קראוני אליהם והראוני לצִדיהם מקומי

קכ“ד מ”ח בתים, תנחומין לאבא עמר (Omar) ואבא אברהים משכראן, על אמם שמחה באייר תתצ“ח, ומכאן ראיה כי ר' משה אבן עזרא חי עד קרוב לשנת תת”ק. קכ“ה נ”ז בתים, קינה על אבא יוסף בן מיימון אשר מת בקרטובה, נ“ל שהוא זקנו של הרמב”ם שהיה שמו יוסף. קל“ה ל”ב בתים, כתבם ר' יוסף בן סהל בשבח ר' משה אבן עזרא. קמ“ד מ”ה בתים, בנשואי אבו אלחסן בן מאטר, ושמו בלה“ק שלמה. קמ”ה י“ב בתים לר' יוסף בן סהל בשבח ר' משה אבן עזרא קנ”ו חמשים בתים בשבח יועץ המלך (אל-וזיר) אבו אסחק בן מחאגר, ושמו בלה“ק נראה שהיה אברהם. קע”ג ז' בתים, על ימי חייו אשר ברחו לא ראו טובה, ואז כבר עברו עליו ששים שנה. קע“ד נ”ח בתים לנשואי אבא עמר בן קמניר, ושמו בלה“ק יוסף, והיה רופא קע”ז נ“ה בתים, קינה על בת אחיו שמתה בלדתה בקרטובה בשנת תתע”ה. קפ“ט פ”ט בתים, קינה על הרב ר' רְפָיָא בן בזאז, שמת בשנת תתע“ג. ק”ץ ששה בתים ואחריהם מליצה, מצבת קבורת הרי“ף, כאשר היא נדפסת בס' דרך תמים ובקורא הדורות. קצ”ב מ“ב בתים, לכבוד אבו אלפתח בן אזהר, ושמו בלה”ק אלעזר בן נחמן. ר' נ“ח בתים, פתיחה ודעדיקאציון לספר אחר אשר כתב ר' משה בן עזרא, שמו אלמחאצרה (בנקודה על הצרי) ואלמדאכרה, וניתן הספר לאיש שמו יוסף, ובסוף דבריו הוא אומר אליו קְחָה סוד יְחַבֵר לְעֶרֶב וְעֵבֶר ומזון ושֶבֶר לפי כל מבקשים. ר”ד ל"ב בתים, מנחת זכרון מזכרת עון רעיו אשר בגדו בו.

וכבר הארכתי להביא דוגמאות משירי המשורר היקר הזה רמב“ע באגרותי לידידנו החכם יש”ר אשר אי"ה תצאנה לאור. ודע נאמנה כי זה משה האיש הוא הגדול בכל משוררי גלותנו אשר הגיעו דבריהם אלינו; רק בשירי הקדש יהודה גבר באחיו, כי דבריו יוצאים מן הלב, ואם משה גבר באמנותו, כי אין כמהו משורר אומן במלאכתו, ר' יהודה הלוי גבר באמונתו, כי נראה (הן משיריו, והן מס' הכוזרי. הן מהליכתו לא"י, והן ממיתתו) שהיה באמת תמים עם ה', ודבק באלהיו ובישראל עמו, ומתאבל על ירושלם.

ודע ידידי כי ר' יהודה עבאס הנזכר בקאדעקס 1377 הוא בעל העקרה המפורסמת עת שערי רצון להפתח, כי כן מצאתי במחזור כ“י על קלף אשר השאילני החכם יש”ר, רשום על העקדה ההיא: לר' יהודה עבאס, וכן באמת השם הזה נרמז בראשי החרוזות הראשונות: עת שערי, באחרית נֻסה, אמר לשרה, שחר והשכים; ואולי ר' יהודה הלוי או ר' יהודה אחר היה מכונה בלשון ערבי עבאס (Abbas).

דברי ר' אליה בחור בנימוקו לשרש סבא התחשוב שלא ראיתים? אבל דברי תהו הם, כי ס' התרשיש בידי הוא, ושם נמצא השיר שהביא רד"ק.

ובאגרתי שכתבתי יום ערב סכות לידידנו החכם יש“ר כתבתי כי אולי ר' חיים בר יעקב כתב ספר משירים מלוקטים, וקרא שמו תגנית, אם מלשון גן ופרדס, ואם שיהיה לשון זמר, ואם שיהיה ענין עושר, כי עני בנקודה על העי”ן וקריאתו גני, ענינו בלשון זמר ועשיר. והדבר הזה תוכל להודיעו למרעיך החכמים המדפיסים ס' השרשים לרד“ק, ותאמר להם ג”כ שאם אולי נעלם מהם מהיכן לקח רד“ק מה שכתב בשרש מחה (וכן ביחזקאל כ"ו) כי כן מצאנו בדברי רז”ל מתקטלין בחי קבל (אשר נלאו גדולי חכמי דורנו למצוא מקומו איו) יוודע להם שהוא לחש המובא בפסחים קי“א. אפס כי לא תהיה בזה תפארתי, כי היא מציאה שמצא אותה בהיסח הדעת ידידי מחח”ר שלמיה שמואל מאנקונא, אשר דרשתי מאתו לבקש הלשון הזה, כשהייתי מפרש ס' יחזקאל.

בהיותך בעיר המבורג תדרוש בשמי לשלום הגביר החכם ר' מיכאל חיים, ותבקש ממנו שיניח לך להעתיק בשבילי ס' הנקוד לר' יהודה חיוג, כי שמעתי שהוא בידו, ושהוא קטן הכמות מאד. ומשכורת שניכם תהיה שלמה מעם ה' אלהי ישראל. מאמרי על משקל היתד הוא ענין אמתי אין ספק בו, ואתה עשה בו כחפצך.

הודיעני נא שם מלאכתך ותכונתה, ואדעה מה אעשה לך, ובמה אוכל להיות בעזרתך. והנני אומר אליך עוד שנית שאם תבטיחני לפרסם אותם בספרך, לא אחדל מהעתיק לך כל מה שתרצה, ועדיין צר לי על הלקוטים שטרחתי להעתיק לך מס' הריאיטי, ומי יודע אם לא תניחם עוד טמונים באמתחתך. ואני כל ישעי וכל חפצי להחיות לשוננו מערמות העפר, ולא אחשוך לא כסף ולא יגעת בשר לתכלית זאת, וגם כי חברי אומרים לי כי באותו זמן שאני עוסק בחפוש שירי הקדמונים יכול הייתי לחבר שירים טובים מהם, עכ"ז כבוד רבותי חביב עלי מִשֶלִי. אבל להעתיק לך כדי שתזכירם בספרך ותשפוט עליהם ולאור עולם לא תוציאם, בזאת לא חפצתי.

מודה אני במאד מאד על מה שעתקת לי מצייטונג דעס יודענטהומס, גם כי כבר ראיתיה בדפוס. ועתה נכספה וגם כלתה נפשי לדעת היכן דִבר געזעניוס מה שהובא שם בשמו עלי, ומה משפטו אשר חרץ על ספרי האיטלקי אשר שלחתי לו. עמודי כבוד אשר שלח לי אביך היקר קבלתי, וברכה עד בלי די יריק לו אל שדי.

ואתה ידידי שלום, וכל אשר לך שלום, ומלאכתך שלום

נאם הכו"ח פה פאדובה יום ו' באייר

לפ“ק ידיך שד”ל


Nr. CXCIII

An Herrn D. J. Maroni in Novellara

Nr. d’ ordre de I’Index rais. 155. Vol I. Nr 31

א' סיון התקצ"ח 25.5.1838

לכבוד ידידי החכם והנכון כמהח"ר דוד יעקב ברכה ושלום.

אמר הגואל לא אוכל לגאול פן אשחית את נחלתי, כן אנכי עם כל חפצי למלאות משאלות לבך הישר, לא אוכל לעשות את בקשתך, כל עוד אשר יש לי תלמידים (כבנים המה לי) החסרים כסא לשבת עליו. והנה נא ישמח לבי ותעלזנה כליותי אם תעלה אל המקום אשר אוית למושב לך, כי יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך; אך אני מן הטעם הנזכר לא אוכל להיות מעיר לעזור לא לך ולא לאחרים בדבר הזה, וגם ידעתי נאמנה כי העדר עדותי לא ימנע ממך הטוב ההוא. לכן אתה ידידי היקר תשא ותסלח, ותאמין כי לבבי שלם עמך, וכי בכל אשר תשיג ידי אעבדך וכבד אכבדך, ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הנכסף למכתביך, הכו"ח

פה פאדובה יע“א ר”ח סיון

לפק ידידך שד"ל


Nr. CXCVI

An Herrn Jacob Bodek in Lemberg

Nr. d’ ordre de I’Index rais. 156 Vol. I Nr. 32

ג' סיון התקצ"ח 27.5.1838

לכבוד ר' יעקב בודק שלום.

מכתבך מיום ד' הגיעני אתמול יום שבת קדש, על כן אחרתי להשיב לך מענה.

ילדי הסובבים בארצות רחוקות אין דרכם לבכות עלי להיות להם לעזר ולתקן את חטאתם, רק לפעמים יבכו עלי לאמר: אבינו! אבינו! אל נא תשלחנו החוצה בחייך, פן יפגעו בנו המקנאים, ואם תעצרנו בביתך עד אחר מותך אז נהיה לשם ולתהלה בארץ; ואני משלחם ביד חזקה לאמר: לכו לסבלותיכם, תנו גוכם למכים ולחייכם למורטים, כי לא אוכל לעבור על אל תמנע טוב מבעליו, וגו' אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך ויש אתך; ולפעמים ג“כ קנאת סופרים תרבה חכמה, וישוטטו רבים לגלות מומיכם, ובכן תרבה הדעת. הלא ידעתם כי לכבוד התורה ולכבוד האמת נוצרתם, לא לכבודכם ולא לכבוד אביכם, ואם בעבור כבוד האמת והתורה יְחֻלל כבודכם וכבוד אביכם, אין בכך כלום. בני, אשר טפחתי ורביתי ואשר ידעתם שבתי וקומי וכל דרכי בחנתם, הראיתם מימכם היותי רודף אחר הכבוד? אמרו לכל רואיכם: אבינו מקבל האמת ממי שיאמרֶהָ, אפילו קטן שבקטנים, ולא יגור מפני איש, ולא יודה על אשר איננו אמת אפילו יהיה האומר גדול שבגדולים. על דבריך שדנת לפני בהבנת דברי קדמונינו ז”ל לא אענה לא דבר ולא חצי דבר, כי לא מצאתי בהם דברים של טעם, אלא מאותם הדברים אשר אין קץ להם (איוב י"ו ג') אשר יוציאו מבטנם תלמידי סומכוס אשר רבו למעלה בדורנו; אך אני לא אשפוט בזה, כי המשפט לאחרים הוא: תערוך דבריך לפני חכמי ישראל, כאשר אמרת, והם ישפוטו. והנני מבטיחך מהיום כי מעולם לא אצא לקראת נשק עליך, אף אם תשפוך עלי כל חמת הרואה רק על שני דברים חייב אני להעירך, פן תהיה ללעג ולקלס ביום הביאך את דבריך למשפט.

האחר הוא כי אמרת היותך מוכרח לסתור דברי גייגער מכל וכל מפני דבר. התלמוד בריש שבועות מכדי תנא ממכות סליק, והנה מסכת שבועות מרובה בפרקים ממס' מכות, ואעפ"י כן מכות קודמת לשבועות. והיה ביום מחר כי תבא בטענה זו לפני השופטים, הם יענו ויאמרו אליך: הלא כבר הקדים גייגער והוכיח (כרם חמד עמוד 61) כי סנהדרין ומכות מסכתא אחת הן.

והשני הוא כי אמרת שנתרעמתי על מה שכתב הרמב“ם וכשנתקלקל לאדם וכו', ואמרת: ובאמת כוונתו שם אך על ישראל והיה כשמוע השופטים דבריך אלה יאמרו אליך “גם שד”ל הבין כן, ועל זה הוא מתרעם (עמוד 68) כי מדברי הרמב”ם באה בקהלנו שנאת הדת ושנאת הכופרים אשר אין אמונתם כאמונתנו, הנה הזכיר שתי שנאות, האחת שנאת הדת, והיא שנאת אנשי דת אחרת, והשנית היא שנאת הכופרים אשר אין אמונתם כאמונתנו, והכוונה על אפיקורס ישראל שאינו מאמין מה שאנו מאמינים. ועל השנאה הזאת השנית חַזר שד“ל ונתרעם (עמוד 70) באמרו כי הנה הנביאים והתנאים והאמוראים וכו' וכו' ואין צריך לומר שלא היו שונאים אותו אם לא היתה אמונתו כאמונתם”. כזאת יאמרו לך השופטים ואולי עוד דברים יוסיפו להשמיעך אשר לא יהיה קולם ערב לאזניך, על כן קִדַמתי להעירך על שני הדברים האלה, כי לא חפצתי בקלונך.

ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח בשלישי בשלשה לחדש פה פאדובה יע"א, שד"ל לפ”ק


Nr. CXCV

An Herrn Ephraim Isr. Blucher in Prossnitz

Nr. d’ordre de IIndex raisonne 157. Vol. I Nr. 33

י“ח סיון התקצ”ח 11.6.1838

לכבוד אדוני החכם כ"ש אפרים ישראל בליחער שלום אמת.

הגיעני היום מכתב אדוני, ולא נתברר לי במה אוכל לשרתו. להלל את ספרו לא אוכל כי לא ראיתיו. לתת עצות לאדוני איך יעשה מלאכתו הוא דבר חוץ לזמנו, אחרי שהספר כבר הוא עומד לצאת לאור. אם את חתימתי לקחת את הספר אדוני חפץ, לא אמנענה, וגם היום אם הייתי יודע ביד מי אשלם חצי המחיר, הייתי משלם. ואולי לא בכל אלה חפץ אדוני, כי אם שאקבץ לספרו חתומים. אם את הדבר הזה אדוני שואל, לא אוכל לעשותו, כי תלמידי אינם צריכים לספר כזה, כי כבר הם למדים דקדוק לשון ארמית מפי וּמִכְּתָבַי אשר כתבתי להם, ושאר היהודים אשר בגלילות האלה אין בהם אחד מעיר שיכסוף לחכמה הזאת, ולולא זאת כבר הייתי מוציא לאור הדקדוק שכתבתי לצורך תלמידי.

וידוע יהיה לאדוני כי אחרי בואי פה פאדובה העמקתי החקירה בדרכי לשון ארמית וגליתי במסתריה מטמונים יקרים, קצתם ביארתי בספרי Prolegomeni ad una Gramatica ragionata della lingua ebraica הנדפס בעיר הזאת בשנת 1836, ועל פיהם חברתי שני דקדוקים, אחד ללשון דניאל ועזרא, ואחד ללשון תלמוד בבלי, והנם ביד תלמידי. כי אמנם רע בעיני הדבר שעשו כמה וכמה חכמים ערלים ומולים, שערבבו יחדו לשון דניאל ולשון התרגומים ולשון התלמוד, כי כל אחת מן הלשונות האלה יש לה דקדוק בפני עצמו. ואני כתבתי שני הדקדוקים הנזכרים, ועוד נשאר לי לכתוב דקדוק לשון תרגום בבלי (אנקלוס ויונתן) ודקדוק לשון תרגום ירושלמי, ודקדוק לשון תלמוד ירושלמי, וכל אלה מלבד דקדוק לשון המשנה והברייתות, שהיא לשון אחרת. ואינני צריך להזכיר באזני אדוני כי בדקדוק לשון התלמוד לא הבאתי רק מה שהוא ארמי, לא המשנות והברייתות והמימרות האמורות בלשון הקדש.

והנה ראיתי בהסכמת החכם קערלע שאומר כי אדוני מביא דוגמאות מדניאל ועזרא ומן התרגומים ומן התלמוד ומן הזהר, וזה דבר רע בעיני מאד, ואיך יצא מזה מרפא ללשון ארמית? הלא לא ימשך מזה רק בלבול וחשכה גדולה, ובפרט במה שהכניס בספרו גם לשון הזהר, שהוא לשון בלול מכלם, ומלא שבושים; וירא אנכי שמא לא עשה אדוני מלאכה חדשה בחקירת ימים ושנים במעמקי מצולות לשון ארמית, כאשר היתה מלאכתי, רק בדרך חכמי האומות הלך ועל דבריהם סמך, כאשר עשה גם בעל מבוא לשון ארמית, אף אם אולי בקצת ענינים הוסיף נפך משלו, כאשר העיד החכם הנ"ל.

ולזאת יסלח אדוני אם ארשום לפניו קצת לשונות בלתי מדוקדקים אשר פלט קלמוסו באגרתו אלי.

הנה מה שכתב באגרתו ולא אשתמודעין יתה איננו מדוקדק, כי היה משפטו משתמודעין, כדי שיהיה בינוני כמו ידעין, ואם רצונו לעשותו לשון עבר היה לו לומר לא ידענא ולא אשתמודענא יתה. וכן לאסגא מילין היה לו לומר לְאַסְגָאָה. וכן לישן ארמאה איננו מדוקדק, והיל“ל לישנא ארמאה, או לישן ארמָאֵי או לישנא דארמָאֵי (לשון הארמיים). הא למה זה דומה? למי שכתב מבוא הלשון ארמית, שהיל”ל לשון ארמית, או הלשון הארמית. וכן ולית חד בר נש דהוה מתפני איננו מדוקדק, והיל“ל ולית בר נש מתפני, או דיתפני, כמו שלא יאמר בלה”ק אין איש שהיה פונה, כי אם אין איש פונה או שיפנה.

יסלח אדוני לדברי אלה היוצאים מחדרי לב ישר אשר לא כדרכי הדור דרכיו, והנני מוכן לשרתו ולהועילו בכל אשר תשיג ידי, ואדוני שלום וביתו שלום וכל אשר לו שלום כנפשו וכנפש החותם

בפאדובה י“ח סיון, אוהבו שד”ל

לפ"ק


Nr. CXCVI8

An Herrn I. S. Reggio in Görez

Nr. d’ordre de I’ Index raisonné 158. Vol I. Nr. 34

ד' סיון התקצ"ח 13.6.1838

לידיד נפשי החכם המפואר יש"ר ברכה ושלום


Nr. CXCVII

An Herrn N. I. Fischman in Lemberg

Nr. d’ordre de I’Index raisonné 159 Vol. I Nr. 35

כ“ד סיון התקצ”ח 17.6.1838

לכבוד ר' נחמן יצחק הכהן פישמאן שלום ואמת

הגיעני היום מכתבך, ושמחתי בו, ויותר אשמח אם תוציאהו לאור עולם; והנני מבטיחך כאשר הבטחתי את רעך ר' יעקב בודק, כי מעולם לא אצא לקראתך להלחם אתך. רק על דבר אחד אעירך, והוא כי במה שהבאת לפני מהקדמתך לספרך הגדול מוסדות אמונה, קלמוסך עט סופר מהיר פלט שבוש קל, ואין ספק שאינו אלא טעות סופר, וראוי לתקנו, בטרם יצחקו עליך אנשי לצון. הנה כתבת: כשנקח קו שתי אמות ונעבור בקלמוס כנגדו, בכל פעם חצי הראשון, דהיינו אמה, ואח“כ חצי אמה, ואח”כ שליש אמה, ואח"כ חצי שליש — מלת שליש אשר כתבת באצבעך שתי פעמים, שבוש היא, וצריך לומר רביע, כי כבר ידעת שהשליש איננו מחצית החצי.

ועתה שאלה אחת קטנה אנכי שואל מאתך, הגד נא לרעיך בעלי הרואה, ולשאר כל אדם אשר יוָדע לך כי יש את לבבם לשלוח אלי השגות ותוכחות, כי אינני איש עשיר, ולכן אחת משתים יעשו, ישלחו לי מכתביהם נקיים מהוצאות (franco), או לא ישלחום אלי, אך ידפיסו אותם כרצונם (ואל יחושו לכבודי, כי במה נחשב הוא נגד כבוד שמים וכבוד הרמב"ם); כי אמנם אחת גמרתי בלבי ולא אסור ממנה, לא אקבל אגרות מארץ פולין אם לא שתהיינה נקיות מהוצאות, או שתהיה כתיבת האדרעססע ידועה לי מלפנים, ויוָדע לי שאין הכותב מתלמידי סומכוס. ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום.

כ“ד סיון התקצ”ח

שד"ל.


Nr. CXCVIII

An Herrn Dr. M. L. Letteris in Pressburg

Nr. d’ordre de I’Index raisonné 160. Vol. I. Nr. 36.

כ“ה סיון התקצ”ח 18.6.1838

לכובד ידידי המליץ והמשורר היקר החכם מה"ל שלום.

מכתבך מיום י“א ניסן מצאתי בשובי מעיר מולדתי אשר הלכתי לשם לחוג את חג המצות, ומיום שובי אל ביתי סבוני כמים טרדות, גם אגרות הקיפו עלי מצפון ומימין, ולא נתנוני למהר להשיב לך מענה. ונספחו לזאת שתי סבות אחרות להתמהמהי, האחת דעתי כי אוהבי אתה, ואין אוהב נוח לכעוס; והשנית מיעוט הצורך והתועלת להשיב למכתבך, כי ידעתי כי בכל תשובותי לא תרחק אתה מדרך הארץ, ובכל תשובותיך לא יישר דרך הארץ בעיני. והייתי מצפה אולי בתוך כך יבואני מכתב החכם דעליטש, וגם אתה תשלח לי חלק משלום אסתר, ואז יהיה כָתְבִי אליך דבר שיש בו תועלת. אך היום בתת ידידנו יוא”ל בידי מכתבו זה אשר הוא כותב אליך, אמרתי בלבי: אם יראה מה“ל מכתב יוא”ל בלתי כתיבת שד"ל בצדו ידמה בלבבו כי הפרתי בריתי אתו, או כי אין לי מה להשיב על תוכחתו, וזה וזה שקר. על כן חשתי והסירותי מפי מחסום.

והנה נא ידידי מימי לא אמרתי כי מדרך ארץ היתה נסבה כי תשטה אשה תחת אישה ורשע ילוה ולא ישלם, רק אמרתי כי מדרך ארץ היתה נסבה שאם תשטה אשה תחת אישה ידע ויראה העם ויראה הבעל, ועכ"ז אין אֹמר ודברים, שלום בארץ, ושאם ילוה רשע ולא ישלם, ישובו וילוו לו וישוב להיות סוחר כבתחלה, וזה וזאת לא ישאו עונם, והנשארים ישמעו ולא ייראו, ומתוך כך הדבר מתרבה. זאת היתה כונתי, וגם אתה ידידי אין ספק שירדת לסוף דעתי, אבל בחכמת דרך ארץ שִנִיתָ מראה הדברים.

רמבמ"ן השיב ללאוואטער מענה רך, אך לא היו דבריו אחד בפה ואחד בלב; והנה היתה תשובתו בדרך ארץ, אך לא באותה דרך ארץ שאני שונא.

הראית כרם חמד מחברת שלישית ומכתבי אשר בו?

שלח לי ככל חפצך את שלום אסתר, ואשימה עיני עליו באהבה.

עוד מעט יצאו לאור כשנים עשר מכתבים אשר הריצונו איש לאחיו אני והחכם יש"ר.

אם יש את נפשך (כאשר היה זה שנתים ימים) לשתף שמי עם שמך, לא אסוג אחור.

שנים מבחורי לבוב הידועים כתבו לי השגות ותוכחות ונאצות בפלפול שוא על אגרתי ליש"ר הנדפסת בכרם חמד ג', ואמרו שאם לא אשיב להם יוציאו דבריהם לאור עולם; והשיבותים שידפיסו כרצונם, והבטחתים כי מעולם לא אצא לקראת נשק עליהם, אף אם ישפכו עלי כל חמת הרואה.

הודיעני נא היכן דִבר גייגער מה שדבר שאין לישראל מליצה באיזה חלק מספרו; כי אמנם זה דבר הראוי להעלות חמה לנקום נקם.

מדעליטש עדיין לא הגיעני דבר, מי יתן ואראה ספרו וויססענשאפט וכו'.

ואתה ידידי יקירי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפש ידידך הכו“ח בשלישי בכ”ה לחדש,

פה פאדובה יע“א, שד”ל

לפ"ק.

  1. אמר המעתיק: השיר הזה נדפס בכנור נעים חלק ב' דף 228.  ↩

  2. אמר המעתיק: רשד"ל רומז לאגרת שכתב אליו ביום ג‘ וה’ כסלו ונאבדה, והקורא ימצאנה בחיבור זה במקומה.  ↩

  3. וכעת נמצא אצלי (שזח"ה)  ↩

  4. אמר המעתיק: השיר הזה נדפס בכנור נעיר ח"ב דף 244.  ↩

  5. אמר ישעיה: האגרת הזאת נדפסה בכרם חמד ד' מדף 131 עד 147.  ↩

  6. במקור המודפס “מים” – הערת פב"י.  ↩

  7. אמר ישעיה: האגרת הזאת נדפסה בכרם חמד ד' מדף 158 עד 174.  ↩

  8. אמר ישעיה האגרת הזאת נדפסה בכרם חמד ד' מדף 174 עד 204.  ↩

w אגרות: כ"ז סיון התקצ"ח – כ"ג תמוז התקצ"ח

כ“ז סיון התקצ”ח 20.6.1838.

Nr. CXCXI

An Herrn Os. H. Schorr in Brody

Nr. D’ordre de I’Index rais. 161. Vol. I. Nr. 37.

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר יהושע העשיל שור ברכה ושלום.

יותר מדי התמהמתי מהשיב למכתבך הנעים מיום כ"ה שבט, ואך למותר הוא להאריך בספור הטרדות אשר עצרוני עד הנה, רק זאת אֹמר כי לא מיעוט אהבתי אותך היה הסבה בזה, חלילה!

יום יום הייתי מצפה שיגיד לי האיש הכורם (הר הזהב) ששלח לך דמות פני, ואם עדיין לא שלח לך מהר נא והודיעני. ראיתי ורע בעיני כי בכרם חמד ג' השמיט האיש ההוא את מכתבך אלי, אם לא שאולי אתה בעצמך חזרת בך ולא שלחתו אליו.

אודה לך על מה שהגדת לי מדברי השר יאהאן, גם כי לבי מגמגם הרבה באמתת הספור הזה, מאחר שאני איני מכיר אותו ומעולם לא דברתי עמו. אך עם אחיו משנה למלך (וויצע קעניג) בגלילות לאמבארדא־ווענעציאניש דברתי, כי בא לראות את הקאללעגיוס.

על דבר הצייטונג של פיליפזאהן לא אוכל לעשות את שאלתך, כי פיליפזאהן עצמו כבר כתב אלי ובקש ממני אשר תהי ידי עמו לשלוח לו עניני אחינו אשר באיטליאה, וכבר שלחתי לו שני דפים מלאים.

הרואה ראיתי, כי מחבריו הנאהבים והנעימים שלחוהו אלי באגרת, וכן עשו לכל האנשים אשר ידעו בשם. ועתה מקרוב כתבו לי שנים מהם אגרות מלאות השגות ותוכחות ונאצות בפלפול שוא על אגרתי לידידי החכם יש“ר, הכתובה בכרם חמד ג‘, ואמרו שאם לא אשיב להם תשובה יוציאו דבריהם לאור עולם, ואלה דברי תשובתי אליהם: וכו’ וכו'1 והנה ידידי היקר איננו רחוק שעוד מעט יצא לאור קונטריס שני מהרואה נגד האיש שד”ל מפאדובה או מטריעסט, וחי נפשי אשמח בו כאשר ישמח אדם בראותו תעלולי ילדים נבערים מדעת. ולמי יהיה הדבר לחרפה ולקלס? לא לי, כי המשכילים והישרים יבינו כי שֵכל מלי וישר פעלי; אלא לבחורי פולין בכלל, כי בני ארצות רחוקות בשמעם איך החכם המופלא מוהר“ר שי”ר ישתה לעג כמים ואנשי עדתו ירדפוהו ויקללוהו וימררו חייו, ועל האנשים יש“ר ושד”ל כעל אנשים ריקים ופוחזים שפכו בחוריכם חמתם בגאוה ובוז, יאמרו אך ארץ ענן וערפל היא ארץ פולין, אך שונאי חכמה ונעדרי מוסר הם בחוריה. ומה אֹמר על השמועה אשר שמעת כי ידידינו החכם יש“ר כתב להם אגרת בדברי תחנונים ובקשה. הנה ביום ז' שבט כתבו המה אלי כדברים האלה לאמר “עם החכם יש”ר כרתנו שנית ברית אהבה, לבקשת חכמים רבים אשר התנצלו עבורו לבל נוסיף לנופף יד להדפיס חוברת שניה” ועל החתום שלשה מארבעה. א“כ לא היה לבקשתו, אלא לבקשת חכמים אחרים. ומה אוסיף לדבר, אחר אשר אני הייתי בבית החכם יש”ר אחר חג המצות ועיני ראו ולא זר אגרותם אשר כתבו לו, דברי תחנונים ובקשה. ומה אֹמר אחרי אשר ביום ז' תשרי תקצ“ז אחד מהם באגרת אשר בה ערך לפני הגהות רבות משובשות שחשב להגיה במקראות, כגון כְּראִי ידי ורגלי (תהלים כ“ב י”ז), בני אפרים נושקי רֹ֑מַח קשת הפכו ביום קרב (שם ע"ח ט'), ובתולותיו לא הֵלִילוּ (שם שם ס"ג), כירח יכון עולם וָעֶ֑ד כשחק נאמן סלה (שם פ“ט ל”ח), כי עִוְדוּ תפלתי ברעותיהם (שם קמ"א ה'), וכשחל יגאה תצורני (איוב י' ט"ז), והיה מַקֵל זנותה (ירמיה ג' ט'), כתב אלי כדברים האלה לאמר: “עוד שאלה אחת קטנה אנכי שואל מאתך אדוני, הורני נא דרך אמונה, כי זה ימים נולד בקרבי ספק חזק על תורה שבע”פ, לא אוכל להשקיטו, לאמר, וכו' וכו' עד כי יכול תוכל.”

ואני מיד בראותי דבריו אלה אמרתי בלבי אך מתאנה הוא לי, ואון ועמל בקרבו, על כן נמנעתי מתת לו תשובה, ואחרי כן בראותי הרואה ראיתי כי יפה עשיתי, ושאין אמונה בפיו, כי עושה עצמו מאמין ובלתי מאמין, כפי אשר יהיה שמה רוח גאותו ללכת, וכדבר אשר שוררתי בכנור נעים2

חוקר עם חקרי לב; אך עֹרף תתה

אל כל מחקר, בתמימי לב כפגוע:

כספינה בלבב ים נוע תנוע

אחר הרוח: אך מי את? לץ אתה.

והנה הרבה יותר מדי התעכבתי בענין גרוע כזה, ואחתום כאשר חתמתי בשירי

שובה נבל, שוב לעפר ורפש,

ובשמך המגֹאל רב התגאלתי.

והנך שואל מאתי חדשות בעניני תושיה, אך בלי שאאריך האגרת הזאת יותר מדי הנה אתך חדשות מאתי בכרם חמד ג', ובשמחה אשמע מה בפיך על אודותם.

עוד מכתבים אחרים ממני ליש“ר וממנו אלי יצאו בקרב הימים אי”ה, ושם תמצא תשובתי (תשובה מאהבה בדברי שלום ובהודאה על האמת ובהתאמצות נגד אשר איננו אמת) לתפישות אשר תפשו עלי ידידַי החכמים מוהר“ר שי”ר נ"י ור' יהודה ייטלעס.

לבלתי ראות פניך ריקם הנני שולח לך שירה אשר החלותי לשורר בדרך סאטירע על דרכי הדור (זה דור דור שוא) הנקראים דרך ארץ3

ועתה ידידי יקירי דבר קטון אנכי שואל מאתך בעבור אחד מבני עירך, הלא הוא הבחור ר' חיים קאזינער אשר זה שנה שדך כאן בתולה בת טובים, ובקרוב רוצה לעשות נשואין, והנה הוא מבקש ממך שתאמר לגיסו J Rubrum שישתדל אצל הפרנסים למען יכתבו בשבילו כתב המעיד שהוא פנוי, וישלח לו הכתב מקויים בחותמיו כנהוג (לעגאליזירט) ועמך הסליחה.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה בשלישי בכ“ז לחדש התקצ”ח,

ידידך שד"ל



ד' תמוז התקצ"ח 27.6.1838.


Nr. CC4

An Herrn Os. H Schorr in Brody

Nr. D’ordre de I’Index raisonné 162. Vol. I Nr. 38


י“ג תמוז התקצ”ח 6.7.1838.

Nr. CCI

An Herrn D. Leopold Zunz in Berlin

Nr. D’ordre de I’Index rais. 163. Vol I. Nr. 39.

לכבוד ידידי החכם המפואר, המגלה עמוקות מני חשך ויוציא לאור תעלומות קדמוניותינו, כ“ש מהר”ר יום טוב צונץ ברכה ושלום.

ממכתבך היקר מר“ח סיון ראיתי והשתוממתי כי לא בא עד היום לנגד עיניך מחזור בני איטליאה או בני רומה, ואז נזכרתי כי גם ידידנו החכם המופלא מוהר”ר שי“ר נ”י לא ראה אותו בזמן שכתב תולדות הקליר, כי שם (בהערה 28) אמר שהקרובות לעשרה בטבת ולי“ז בתמוז נאבדו, והנה הן נכח פנַי במחזור בני איטליאה, א”כ גם הוא אשר חקר וחפש בקדמוניותינו בשקידה ובחכמה נפלאה, את המחזור הזה לא ראה. אז אמרתי בלבי: איך יתכן שאכהה את עיני להודיע לרבים מחזור כ“י מנהג והראן, וספרים אחרים כ”י מארצות רחוקות, וממחזור בני איטליאה, אשר אני שוכן בתוכם, אתעלם? לכן הנני אליך ידידי היקר לרוות את צמאונך, ולמלאות את שאלתך, ולהודיעך תכונת המחזור הזה בכל פרטיו.

דע נא ידידי כי היהודים אשר באיטליאה הם נחלקים (בענין התפלות) לשלשה מנהגים: מנהג אשכנזי, מנהג ספרדי, ומנהג איטליאנו או מנהג בני איטליאה, או מנהג בני רומה, או מנהג הלועזים; וכל אחד משלשת המנהגים האלה יש לו בתי כנסיות לעצמו, וסדר תפלה ומחזור לעצמו, כלם נדפסו כמה וכמה פעמים. ידידנו המשכיל ונבון כמ“ר יוסף אלמנצי יש לו עקסעמפלאר יפה מאד על קלף מסדור תפלות בני רומא דפוס בולוניא שנת עזרך (1537), גם דפוס אחר על קלף ויניציאה שנת ש”ט על יד קורניליאו אדיל קינד.

ספר תפלה כפי המנהג הנ“ל עם תרגום בלשון איטלקית מאת שד”ל נדפס בווין בדפוס שמיד בשנת 1829, ונדפס שנית בליוורנו בשנת 1837.

תפלות מנהג איטליאה הן הן תפלות האשכנזים והספרדים, עם קצת חלופים ותוספות; אך המחזור הוא מנהג בפני עצמו, וכולל קצת מפיוטי מחזור אשכנזי, וקצת מפיוטי מחזור ספרדי; והנשאר אשר איננו לקוח לא מפה ולא מפה הוא מלאכת פייטנים איטלקיים, אשר אין מפיוטיהם מאומה במחזור אשכנז וספרד, או הוא מעשה ידי בעלי מחזור אשכנז וספרד ובלתי נמצא במחזור אשכנז וספרד, כגון הקרובות לצום הרביעי ולצום העשירי אשר הזכרתי למעלה, אשר (לפי הנראה מלשונם) הם לר' אלעזר הקליר, והרבה פיוטים לר“ש גבירול ולר' יהודה הלוי ושאר משוררים ספרדים. ואולי תתמה עלי איך אני מזכיר הקליר בין האשכנזים, והלא איטלקי היה, ומעיר Cagliari במדינת Sardegna, ודע אמנם כי נזהרתי בלשוני והזכרתי הקליר לא בין משוררי אשכנז, אלא בין בעלי מחזור אשכנז, כי כן רוב פיוטיו נמצאים במחזור אשכנזי, והוא נשיא ראש לכל בעלי המחזור ההוא, ואני לא אחליט מאומה בענין ארץ מולדתו. המחזור הזה כולל ג”כ קצת ענינים שנראים מימי הגאונים וקדמונים מכל הפיוטים.

מן המנהג הזה יש בידי כ“י על קלף תפלה מכל השנה (והיא כמו מחזור, אלא שאין בה סליחות וקינות וסדר ארבע תעניות) כתב אותה החכם המפורסם ר' אברהם פריצול חזן ק”ק פירארא בשביל ר' יוסף הנקרא בונאוינטורא מוייוינו (Vigevano) מקרימונא, בשנת רל"ח; ומכאן למדנו כי החכם פריצול היה עני חזן וסופר.

הדפוס הראשון מן המחזור הזה הוא דפוס שונצין וקזאל מיורי בשנת רמ“ו בשני חלקים שי”ט דפים in 4.to., ויש ממנו ביד ידידנו יואל הנ"ל עקסעמפלאר אחד על נייר ואחד נחמד ויפה על קלף.

ועתה ארשום לך ידידי היקר ראשי פרקים מכל הנכלל בשני חלקי המחזור הזה, ואשמיט תפלות ימי החול ויום השבת (הכוללות לד' דפים), והפיוטים אשר אמצא בהם רשום שם המחבר אזכירה.

סדר ענין ראש חדש. ברכת הלבנה. או“א יעלה ויבא. הלל. ראשי חדשים לעמך נתת. יוצר לשבת ור”ח, תחלתו: תִאַמת אות בקדש, ביום שבת וחדש. הפטרת השמים כסאי, גם ויאמר לו יהונתן מחר חדש. אתה יצרת. יוצר לשבת בראשית, תחלתו: אלהינו אלהים אמת, ותורתו אמונה ואמת (בנימין). סדר ענין חנוכה. יוצר לשבת וחנוכה, תחלתו: אודך כי אנפת וַתָּשב (יוסף בן שלמה). זולת, תחלתו אזכור מעללי יה, ואתן לו הודיה, ממעשה שהיה, בימי מתתיה (משה). עושה שלום, תחלתו: יְתַנוּ צדקות ה' בה' חוסים (יצחק בן שמואל, ואל“ף בי”ת בסדר אח“ס בט”ע). קריאה לימי חנוכה. שמנה עשרה לעשרה בטבת: בן אדם אֱלות אֲנַח בשמעך, אור מנורתי נדעך בשקעך, בעצם היום הזה אותי בלא אור בשסעך, אך אשען בשגב ישעך, ותתן לי מגן ישעך, בא“י מגן אברהם. כתוב ביאת פריץ חיות ביזמך, כי בפושעי נסיך צפון קוממך, בעצם היום הזה בן בוזי כשר הומך, בחוסר מטרות עוז עם זו יותמך, וגשם חיים שאל ממך, בא”י מחיה המתים. הבית הששי הוא חסר בדפוס שנת רמ“ו ונמצא בדפוסים אחרים. ובאמצע התפלה אחר הרוצה בתשובה יש פסוקי תחנונים: סלח לנו אבינו וכו‘, וכו’. אל ארך אפים אתה וכו' וכו'. י”ג מדות וכו‘. מזמור ל“א. סליחה, תחלתה: אבותינו בשלותם בעטו. אל מלך. מזמור ל”ח. סליחה, תחלתה: אז בעזבי מקרא דת מעת אל עת. אל מלך. מזמור ע"א. סליחה: אריה מסֻבכו בעת עלה, אל מלך. וכשחטאו אבותינו במדבר עמד משה רבנו בתפלה לפניך וכו’. אחר התפלה ונפילת אפים: זכור ברית אברהם ועקדת יצחק וכו‘. תחנות: זכור ברית המונַי (בנימן). אליך ה’ אקרא בכל דור ודור שמך אזכירה וכו'. אל דמי לך רב וגואל (אליה). יומם עינינו תלויות (יצחק). תהיינה עיניך פקוחות ואזנך קשבת (יוסף ברבי יצחק). ויחל. דרשו.

ענין ארבע פרשיות. יוצר לפרשת שקלים: אל המתנשא לכל לראש, בחר בדלת ראש, מפטיר והפטרה.

יוצר לפרשת זכור: זכור את אשר עשה, ויהיה לבז ולמשסה. מפטיר והפטרה. מי כמכה לשבת שלפני פורים לר' יהודה הלוי זצ"ל: אדון חסדך בל יחדל:

ענין צום אסתר. שמונה עשרה עד הרוצה בתשובה. סלח לנו אבינו וכו' וכו‘, אל ארך אפים, י"ג מדות וכו’, מזמור ל“א. סליחה: אבשרה בקהל רב תוקף ועזוז אלי זה (בנימן). אל מלך. מזמור ל”ח. סליחה: אלופי דת וחכמי דורות (שמואל) אל מלך. מזמור ע“א, סליחה: אתה האל עושה פלא, בכל דור ודור לעם לך מחלה (שמואל). אל מלך. ומשלים תפלתו. ונופלין על פניהם. זכור ברית וכו'. תחנות: שוכן עליונים מלך מסכית עתר (שמואל בר מייו). אל אחד ואין שני, תהי ידך לעזרני (אברהם). מזמור כ”ב. סדר ענין פורים. על הנסים. ברכות המגלה. קוראי מגלה (הראב"ע). ויבא עמלק.

יוצר לפרשת פרה, אום אשר בך דבוקה, חפצת ורצית לצַדקה. מפטיר והפטרה.

יוצר לפרשת החדש. אות זה החדש, אצת מכל לקדש. מפטיר והפטרה.

יוצר לשבת הגדול של פסח אני חומה ושדי כמגדלות (יהודה). רשות לשבת הגדול של פסח. כך גזרו רבותינו סנהדרין גאוני עולם. אז כגולגל שעבוד הורים (בנימין). סדר ענין פסח. מעריב. ליל שמורים אותו אל חצה. סדר ההגדה, עד תמימיו יאמרו לו לך ולך וכו' לך ה' הממלכה.

רשות לנשמת של פסח: בקר אעיר אקראך (בנימן). יה שמך ארוממך (ר' יהודה הלוי). אנעים חדושי שירים, שכר אמת מישרים, אענדנו עטרות משוררים, שיר השירים (שבתי). אדבר מישרים, משפטים ישרים, אחולל בשירים, שיר השירים (דויד). יעידון כל עבדיך לגדלך (יצחק), שמנה עשרה וקודם שיפתח הארון אומר: אפתח נא שפתי ואענה ברון (מתתיה). מזמור ק“ה, ק”ו ע“ח. פרשת משכו. הפטרת בעת ההיא עם תרגום. מוסף. עושה השלום לפסח שבועות וסכות. ה' ישפות לנו שלום, ה' יברך עמו בשלום. איש מלאכי חפצתי בו וכו‘. ליום שני של פסח. אור ישע מאושרים (עד שלוש קדושה מספיקים, כמו במחזור אשכנזי). שיר אשר נואמו, אדון עולמו, לישרי אומו, אשר לשלמה (אליאו נטי בר רבי אברהם). שור או כשב ויצו המלך עם תרגום. מוסף. היום תאמצנו וכו’. קריאות לחול המועד. היתה עלי עם תרגום. ליום שביעי של פסח. אתה הארת יומם ולילה לפני מחני (עד ותקח מרים, כמו במחזור אשכנזי). אופן: אסר רכבו בְשָלִישֵי חילו, ויהי בשלח. וידבר דוד עם תרגום. ליום שמיני של פסח אופל המוני, נגלה לעיני, ויושע ה'. ומוציאין ס”ת. אין כמוך באלים ה' וכו‘. ויהי בנסוע וכו’. תאיר נֹגה תאיר נגה תאיר נגה נגה תאיר ותגיה; תבא חכמה תבא חכמה תבא חכמה חכמה תבא ומחוכמה; תגיה נהורא (ג' פעמים) נהורא תגיה ותשגיח; תַדְלֶה; יופיפה (ג' פעמים) יופיפה תַדְלֶה וְתַדְלֵג; תהנה אהובה (ג' פעמים) אהובה תהנה בכל מיני; תופיע מראך (ג' פעמים) מראך תופיע ותודיע; תזרח כלה (ג' פעמים) כלה תזרח ותזריח; תֶחשֶה יְקָרָה (ג' פעמים) יקרה תחשה כעל ידי משה; תטפנה נפת (ג"פ) נפת תטפנה כְמַנָה; מיוקרה מיושרה, מכותרה מטוהרה, מלומדת מעוטרת, מכותרת מאופדת למתן תורה מסיני נתונה; על ידי ענו נכונה, עד יחייכם ויושיעכם ואמרו כל העם אמן. כי ימכר לך וכו‘. כל הכבוד וכו’. עוד היום, עם תרגום. סדר התרת הקללות (בלשון איטלקי בכתב אשורי). מי שברך (מעורב עברי ואיטלקי). סדר זכרון הנפשות (מעורב כנ"ל). שיר השירים. אבות עם פירוש הרמב"ם.

יוצר לשבת הגדול של שבועות: אמונת עתים אצלו אמון, שלחיה משולים לפרדס רמון. אזהרות דר' שלמה ז"ל: שמור לבי מענה. אז שש מאות ושלש עשרה מצות וכו' בקבלת יום זה עשרת הדברות. אזהרות דרבנן: אזהרת ראשית לעמך נתתה וכו' עד ינחלו עושיהן לעולם ועד. אזהרות דאליהו זכור לטוב: אתה הנחלת תורה לעמך וכו' עד ראייה ושמחה ותקון גדול.

סדר שבועות. שמנה עשרה. קדוש. רשות לנשמת של שבועות: אזכור מקדם פלאי אל, צורי הפליא עם קדמוני, עת היו שבטי ישראל, ביום הזה במדבר סיני (יואב). יוצר ליום ראשון של שבועות: אור ישראל קדושי, אתא מרבבות קדשי (יהודה). יעידון כל עבדיך לגדלך. אפתח נא שפתי ואענה ברון. מזמור ס"ח. בחדש השלישי. ויהי בשלשים שנה עם תרגום. מוסף. אזהרת ראשית. אז שש מאות.

יוצר ליום שני של שבועות: אלהים בהנחילך דת מורשה, לאום לשמך מקודשה, ארץ רעשה (באל“ף בי”ת, ואלה שני הבתים האחרונים): שדי צרח להשמיעך, שמח בחלקך המגיעך, לא תחמד אשת רעך. תְרָקוֹ בְרָקוֹ אֲרָקוֹ, סִדְקוֹ עִזְקוֹ תְרוּקוֹ, חֻקוֹ עושקו לחשוקו, קדוש.

יוצר אחר ליום שני של שבועות: אַיֶלת אהבים מתנת סיני, אמון שעשועים מורשה מסיני. אופן: ארחות אראלים יאדירו בסיני, מלא כל הארץ כבודו; ברואי ברקים יקדישו בבאו בסיני, מכה"כ. כי ימכר לך. כל הבכור. תפלה לחבקוק עם תרגום. אתה הנחלת עד וכלי הקדש לשרת לפניך, אז שש־מאות. רות.


ענין שבעה עשר בתמוז.

ארבעים יום הם ימי שְבַר, אֵלו אשר בם כחי נשבר, אֵרְעִי בם כל מכשול המדובר, אף שר כל אומה עלי בם גבר, אפו חרה ובי התעבר, אשר בם נעשה עגל במדבר. במדבר ידידות משכנו בי יִשֵב, יום וליל אתי לישב, יזכור אהב וימינו יַשֵב, וימגן נינֵי כחם היום יושב, בא"י מגן אברהם.

ובאמצע התפלה אחר הרוצה בתשובה יש פסוקי תחנונים: סלח לנו אבינו וכו' וכו‘, י"ג מדות וכו’, מזמור. סליחה, תחלתה: אתאנו לך יוצר רוחות. אל מלך. סליחה, תחלתה: תחלת ארח אבותינו נשאו בארח שלותם, שלו ואבדו עצות ולא הבינו לאחריתם. אל מלך. מזמור. סליחה, תחלתה: אנהים במר יחידתי בתכף ליבוטֵי עדתי, כהיום נתאחדו בפקידתי. ונופלין על פניהן וכו'. תחנה: כנסת ישראל זועקת בקולה (אליה). ויחל.

יוצר לשבת איכה: הכל אנחנו במבוכה, כי נאנחה ענוגה ורכה. זולת: איך לזמר הגיון, מדי זכרי את ציון, יגוני ירביון. חזון ישעהו. איכה. מזמור קל“ז וע”ט.

שמנה עשרה לתשעה באב. זכור איכה אנו שפתינו, אך אִכּוּ פעמי מרון שאפתנו, אותי אזי הֵשַמו עניפתנו, אני אנפו בי טלאי תכיפתנו. והנה זה פיוט שלישי לר' אלעזר הקליר, אשר איננו במחזור אשכנזי, ותמיהה היא לי איך יסד הקליר שני פיוטים שונים לשמנה עשרה של תשעה באב, כי גם זה וגם הנמצא במחזור אשכנזי ושמו חתום בתוכם אלעזר בירבי קליר.

עד כאן היום הזה, והשאר בשבוע הבא. שלום רב. י“ג תמוז התקצ”ח.

בחפזון רב.

ידידך שד"ל


המשך האגרת הקודמת

תכף אחר אלהי דוד: דוד זרעו מכסאו נשבת, על כי עברו אמרי משיבת, ובעונותם הוגלו נצורי כבבת, לכן משוש לב שבת. שבת סורו מני וכו‘, עד סוף הקינה, ואח"כ: לנו שַׁלוֹתָ בחרון אפך, מעת נִתְּנוּ (אמר שד"ל אולי נָתַנוּ) סִפֵנו את ספך, וסכרתנו בשצף קִצפך, אויבים עלינו בהציפך, לבלע נחלתך וחֻפך, איכה אצתה באפך (שמואל). איכה אצתה באפך וכו’ עד זכור ה' מה היה לנו, ואח“כ: לי שִחת צר ותִעֵב כמנודה וכו' מֵחוג ועד חוג אאדה (שמואל). אאדה עד חוג שמים, עד סוף הקינה, ואח”כ: ישראל שתילי ביתי, מואסו וגורשו מנחלתי וכו' איכה תפארתי (שמואל). (למה תריבו אלי כלכם, חזקו עלי דבריכם, מידכם היתה זאת לכם) זה איננו בדפוסים אחרים. אח“כ: איכה תפארתי מראשותי השליכו, עד והלכתי אף אני. אח”כ: אני לֻבַטתי מיד כל עובר, עבוּר שעשועַי כי תעבתי מלחבר, זרומים הֵעיר עלי להתגבר, רדות בי ועוללַי לשבר, לכן קוננתי איכה אשפתו פתוח כקבר (אלעזר). איכה אשפתו, עד אלה החקים. ויושבין על הארץ. בדומיה בדד אשבה, כְאֵם עזובה נחשבה, לכל צד קְהָלה נִשבה, וכל תנחומיה לא קשבה, על כי שובבה משובה, נהי קיננה איכה ישבה. איכה ישבה חבצלת השרון, עד ומשלחנך תאריח חמת ארח, ואח“כ: לוּ אֵלה נָעונו ושככה חֵמה, עָבְרו ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה, זכרתי משפטיך מעולם ואתנחמה, רואָה ושוחה עד קץ נחמה. נחמה לִפְתה מַחְלִי, עומדת מְצַפָה לקול פתחי לי, זדון כריתות ודברות בְבַהלי, לוטשתי לחשבונם ארבעים ושש למען אהלי, אהלי אני עבטתי בדִבוּר סרה, וגוּרָרוּ יריעות עֶשֶר במואסִי עשרה, בִלה קרנות עשר למרבה המשרה, ודממו מיריחו קולות עשרה וכו' וכו‘; הרי זה פיוט רביעי לר’ אלעזר קליר הבלתי נמצא במחזור אשכנז ופולין, והוא מן הקינות שהזכיר מוהר”ר שי"ר בהערה 27 שחסרו ממנו. זקנים ישבו וידמו, וכים יהמו — במר נפשי. איכה אהובים נאמנים, אבדו ביד מענים, בנַי רעי, אבכה במר נפשי. והרי זו קינה שנית אולי לקליר, ואיננה בשאר מחזורים. זכור ה' מה היה לנו. זכור אשר עש צר בפנים, שלף חרבו ובא לפנַי לפנים, נחלתו בעת כטִמֵא לחם הפנים, וגִרֵר פרֹכת בעלת שתי פנים וכו' וכו‘. אוי כי אֻסרתי בזיקים ובחֶבֶל, ביד כורעֵי לַבֵל הבל, גולָה וסורה ישבתי כאָבֵל, דרוסה שבעים ברגל בת בבל וכו’ וכו‘. הרי זו שלישית אשר מלשונה נראה היותה לקליר, ואיננה בשאר מחזורים. זכור ה’ מה היה לנו. כְשָרה שכינה נאמה אלך ואשוב ברחמים אולי ישובו. אויל כהכניס תֶרֶף בהיכל, ברחה שכינה בזויות היכל, ברחה מהיכל לעזרה במבוכות, וראתה הנשים תמוז מבכות וכו' וכו‘. הרי זו קינה רביעית. אנה אלך, ואנה אזעק, ואנה אבכה, ואמצא בני. אנה אלך. ואזיל דמעות כמים, על בני כי גלו, ועיני מקור דמעה וכו’ וכו‘, והרי זו קינה חמישית שאיננה בשאר מחזורים. ויקונן ירמיהו על יאשיהו לא שמע ולא אבה ולא הסב פניו וספדו על זאת. איכה אילי קוננו מאליו, בן שמונה שנה החל לדרוש מאליו. בני חם בעברם חנו עליו, ולא הוזכר לו סִגוּי מפעליו וכו’ וכו‘. שתים נשים בנות אם אחת, ותהיין לי שתיהן כאחת, וכעִוְתוּ שלחתים כאחת, על נהרות בבל פגעה אחת לאחת, ותשאלנה אחת לאחת, ותקונֶנְנָה אחת אל אחת, ושמותן שומרון אהלה וירושלם אהליבה. אוי כי מחלוקת ביני ובינֵך נסבה, ומה אעשה כי היתה סבה, אמרה אהלה לאהליבה וכו’ וכו‘. והרי זו קינה ששית בלתי ידועה בשאר מחזורים. אם תאכלנה נשים פרים עוללי טפוחים אללי לי וכו’ וכו‘. בנים גדלתי ורוממתי בחֻבִי והם פשעו בי. אם תעירו תלונותיכם, דעו מעשַי ומעשיכם, והנני ענו בי וכו’ וכו‘. והרי זו קינה שביעית בלתי ידועה. אז בחטאינו חרב מקדש וכו’ בחלופים רבים, עד תמהר גאולה תחיש ישועה, תאמר לירושלם שבתי אליה ברחמים. הדרת מלכותך תגלה אל עליון, ותמלוך עלינו לעולם ועד, אתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה כי בא מועד. בת ציון שמעתי מקוננת אמריה וכו' (אליה לוי). תסתר לאלם תרשישים מרון וכו' עד שק חגרו מלאכים (דץ עַם נבו ופקח עיניו, והנה מיכאל וכו' עד ונחלתי נטשתי. אש תוקד בקרבי וכו' עד תודה וקול זמרה — כל זה בדפוס שמ“ז ולא בדפוס רמ”ו). למענך אלהי, תאגור נדחי, למזוזות פתחי, ונגיש זבחי, ריח ניחוחי, ויודוך חי חי, וידעו כל חי, כי הם בני אל חי, והאר פניך על מקדשך השמם למען ה‘. אנכי אנכי אנחם, מאנה להנחם, אבלים לנחם. אז בשבעה רועים, אחים ורֵעים, נחמות להנעים. בשבעה ושמנה, תשוֹר אמנה, נסיכים שמנה. בם איך אנחם, ולא אנחם, עד בֹא מנחם וכו’ וכו' והרי זו נחמה בלתי ידועה בשאר מחזורים.

בימים ההם ובעת ההיא בחדש הראשון הוא חדש ניסן אמנם בארבעה עשר יום בו, מנחם בן עמיאל פתאום יבא, בבקעת ארבל יצמח טובו, ובגדי נקם ילבש בחטובו. ועל הדרך הזה לכל י“ב חדש, ואח”כ סילוק: ויכון עולם על מליאתו, מכל חסירותיו למלאותו, כימי עלומיו לעַלותו, כמו שהיה מתחלתו וכו' וכו' ענין ארוך, ואח“כ רחם ה' אלהינו (כמו נַחֵם שלנו), את צמח דוד, וכו' עד סוף התפלה. אך בדפוס שמ”ז כתוב למעלה אחר אלהי דוד: נוהגין פה ויניציאה לומר כאן רחם ולגמור אח“כ כל התפלה, ואח”כ יושבין על הארץ ומתחילין מכאן לומר הקינות.

כי תוליד בנים. אסוף אסיפם. במחנה שובה ישראל.

יוצר לשבת של נחמו: את יום פדותכם (יהודה בר מנחם). זולת: ארחמך מרחמי כי רִחַמתני (א"ב), הפטרת נחמו.

וכאן נשלם החלק הראשון מהמחזור הזה, ואבֹא אל החלק השני.

סדר המעמדות שלפני ראש השנה. שומע תפלה וכו' וכו' פסוקים ומזמורים של תחנונים, אל מלך, י“ג מדות, ודוי, אל רחום שמך, עשה למען, עננו אבינו עננו וכו‘, דְעָנֵי לעניי ענינן וכו’, כשענית וכו‘, רחמנא ענינן וכו’ (ענין ארוך בלשון ארמית). למקדימים בתפלה בל תִסָתֵם תכלה, פן יקוננו מה הועילה תפלה וכו‘. מחי ומסי וכו’. מה נפתח ונימא קדמיה דמרנא וכו' וכו‘. מוחץ ורופא ומלא רחמים וכו’. הלא אמרית ליך כנישתא דישראל וכו' וכו' בלשון ארמית, שומר ישראל שמור שארית ישראל וכו'. אבינו מלכנו חטאנו לפניך, א”מ אין לנו מלך אלא אתה, א“מ למענך רחם עלינו, א”מ חננו ועננו כי אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו למען שמך.

אעירה שחר על דברתך (אברהם עזרה).

יוצר לשבת שלפני ר"ה: אקרא לאלהים עליון, להושיע עם עני ואביון וכו'.

ראש השנה. רשות לנשמת: אכרע אקוד לפני מלכי (יואב). רשות לקדיש: יה שמך ארוממך (ר' יהודה הלוי). יוצר: מלך אזור גבורה וכו' וכו‘. מלך עתיק יומים, יום זה מימים, שָמוֹ לשפוט עמים וכו’ וכו‘. כבודו איהל כהיום ברחמים מלך וכו’ וכו‘. מלך אמיץ ואיום וכו’. רשות לברכו: יעידון כל עבדיך לגדלך וכו‘. זולת: אל ישראל נקראתָ לפנים וכו’ וכו‘. שמנה עשרה. אבינו מלכנו. אפתח נא שפתי ואענה ברון. מזמור מ"ז. פרשה והפטרה. מוסף. ונתנה תוקף. אב לא חמל, בֵן לא אָמַל, גמולו לטוב יוגמל, לחי לזכרון (א"ב). ביום שני: אב לא חס על עין ימינו, בשחיטה לא עִכֵּב בנו (א"ב). אסופים אסופי אשפתות, תאיר אפלתם בשופר (א"ב). אחר התפלה: את פני ה’ יום תֵרָאו, שלום לכם אל תיראו (בנימין). יוצר ליום שני: מלך אדיר ונורא, אמיץ בגבורה (א"ב). פרשה והפטרה.

לצום גדליה. קרובות: אֵבל במר נפש מתענים, בשלשה בירח איתנים, בצום השביעי נהיה חנונים, ובצדקת אב גנונים בא“י מגן אברהם. בבוא הֶרג גדולִי ושרִי, לבשתי שק על בשרי, בצום השביעי טובה תְבַשְרִי, ובתחִיַת טל תתיר אסורי, בא”י מחיה המתים.

גם בקרובות אלה נכלל של דוד בכונה ירושלם, אך הלשון איננו נ"ל לשון הקליר.

סליחות: אמונה אֹמן עצות מרחוק לחסד ולצדקה (יצחק). תַאֲלַת יום ענוי וְאֵרָעוֹן צער ומבוכה, אמרנו נגזרנו לנו ואין דורש (שלמה). תחנה: שלומי עליון יְשֵנֵי מכפלה (שמואל).

לשבת שובה: אֵלַי שובה איוּמתִי (א"ב).

מנחה לערב יום כפור. מעריב ליל כפור: כל נדרים ואסרים וחרמים (כלו בלה"ק) תפלת ערבית. אהבתָ צדק ותשנא רשע (א"ב). יעלה תחנונינו מערב (א"ב). או“א היה עם פיפיות. אל ארך אפים. י”ג מדות. סליחות דלתיך הלילה לשבי חטא הוּתָרו (דויד). יום יעלָה נקראה, לאלהים בנדבה, לקראתך יצאה, חרדה חליפות וצבא (יוסף). ישראל בחירי אל ילידי איתניך, צור ישעם שְעֵה שועם וזכרה ברית אמוניך, וענתה בם צדקתם בעת בואם בדינך ביום מחר כי תבא על שכרי לפניך, זכור איתן אשר נתן וכו‘, זכור נעקד אשר נפקד וכו’, זכור איש תם הנחתם וכו‘, זכור אומֵן אשר אִמֵן וכו’, זכור מכהן אשר כִהן וכו‘, זכור משורר המעורר וכו’, זכור מקנא אשר קנא וכו‘. יה אשר גאה גאה, באופני מרכבה (יוסף). ברוך אלהי עליון, מראש אחרית חוזה (בנימן). יֵרָצֶה עַם אביון, אשר פניך שִחַר (יצחק?). שחרית. רשות לנשמת: שחי לאל יחידה הנשמה (שלמה). מי העומד בְהֵרָאה, מלך יושב על כסא דין (משה כהן). יה נמצא ולא נרצה (יואב). אז ביום כפור סליחה הורית (א"ב). קדוש אדיר בעלייתו (א"ב). יעידון כל עבדיך. זולת: אל ישראל נקראתָ לפנים (אברהם). מתני אחזו חלחלה, ולבי חלה, בזכרי אשמי, ואין במה לכַפרן (משה בירבי בנבם נטע). שושן עמק אויימה. יום מימים הוחס. כֹפֶר פדיון נפש. אנוש מה יזכה וצבא דוק לא יזכו בעיניך, כמו במחזור אשכנזי: צְפֵה בבת תמותה. אשא דעי למרחוק. אין ערוך אליך. אשפכה לפניך שיחה. אל שת מאז מעונו. אשר אימתך. מעשה אלהינו. אמרו לאלהים. אמיצי שחקים ממעל (א"ב). כי אמרתך לא תפיל (א"ב). אך אומרים לפניך חנון ורחום לכל פעל (א"ב) באנף לא תאניפנו (א"ב). ושרפי קדש יודעי טובך, המכירים את המון רחמיך, המכירים תהלות תעצומיך (תשר"ק). ובכן שרפים עומדים ממעל לו. אֵלֵי מרום אומרים הלולו (א"ב). ובכן ולך תעלה קדושה כי אתה מלך מוחל וסולח. מי יערוך אליך מענֶה לְסַפֵר וכו’ וכו‘. אל ברוב עצות תכן את רוח, כמו במחזור אשכנז, עד יהס כל בשר. חמול על מעשיך. האוחז ביד מדת משפט. האומרים אחד ה’ אלהינו, הבוטחים בך עונים ה' אחד (א"ב). עד לא מכון כסאך נכון. אִהַלְתָּ מתוחים, אִמַצת נמלחים, ואין מלבדך (א"ב). רבש“ע קודם כל דבר אין לי פה להשיב וכו'. או”א היה עם פיפיות.

סליחות: שופט כל הארץ (שלמה). אל מלך. יערב חין עֶרְכֵנו, הגיגנו אל תבזה וכו‘. ביום עשור קראתיך בכל לבי ונשמתי (בלעם). שחר קמתי להודות (שלמה). בני ציון היקרים איש באחיו יליצו (בנימן). ביום הַלְבָנַת פשעי בהגיון חיש אתקדש (בנימן). ישן אל תרדם ועזוב התלהלהך (יהודה). יצו האל לדל שואל (יהודה). יה צור עולמים אל נאדר בקדש. ידידֵי אל ברכוהו בעצרת קהלתכם (יצחק). ביום כפרת עוני עת מחילה וסליחה (בנימן). יחידתי בצרתי מְבַכָה אֵל לפניך (יוסף) מוֹלֵך מוֹנִי, ומעלָה מעלָה, עולֶה ואני, בתוך הגולה (משה). יציץ צור מחרכוֹ, וישגיח אל מִפִתְחוֹ (ישעיה). שירי קדש היום איש בְרֵעוֹ נתאחד. יום שבת וכפורים איש באחיו דבקו (יצחק). ישראל עם קדוש יגל וישמח לבו (א"ב). לא בקשתי אל אבטח ולא אֶשָעֵן בחרבי (יצחק). אֵל נכספתי לראותך, על כן חשתי אל ביתך (אברהם). בליל על משכבי עצות בנפשי שמתי (משה). אלהי קדם מעונָה ישובב יונה הֶגְלָה (אברהם). יעירוני רעיוני וסוד לבי ומשאלו (יהודה). יה למתי צפנת חזיון תנחומיך (יהודה). בקר אערוך לך ואצפה לעת מרפא פדיום (א"ב). אז מקדם הקדמת תשובה (בנימן). אין לי בטחון כי אם עליך (א"ב). יוסף אשר מקדם עיניו בך תולה (א"ב, משה בר יוסף). את ה’ בהמצאו לדרשו קדמתי (אליה). אנוש מה יצדק דין לפני בוראו (בנימן). בעשור יום גילות יום מחסה מחורב (בנימן). דרשנוך בכל לב נצח ישראל ומגננו (דניאל). ה' שמעה בקולנו וגו‘. הקול קול יעקב: קול יעקב קורא מתהום, קול יעקב קורא מעומק, קול יעקב מבור תחתיות וכו’ וכו‘. מְצֵרִי עָרִי יצרי מנתיב אל מַטֵנִי (משה). שוכני בתי חומר. אִזְנוּ יצורַי אלַי, רְפוּ הודוּ רשעתכם (א"ב). אודך ה’ כי אנפת בי, הראיתני צרות רבות להכאיבי, אנָחָה שִברתני למשנֶה חרבי, נהפך לבי בקרבי: בקרבי נָחַלְתִּי לי רוב עצבוניו, באתני כל זאת במֶתַח דיניו, בזכרי טביחת עשרת זקניו, וייקר דמם בעיניו: חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו. — בעיניו מה יקרו רעיו ונודעו, בכחשם לא נענשו ונוקעו, בעון אבותם נוקשו ונפצעו, כהני וזקני בעיר גועו: גועו ביסורין ביחוד לב לא נערל, ולכל אחד חִלֵק שְמָרֵי כוס מורעל (אמר שד"ל אולי מוערל, כמו שתה גם אתה והערל, לדעת קצת), ובת קול מקוננת עלי סֶגֶל הורגל (אולי הוגרל), ועל עמי ידוּ גורל: חטאנו צורנו וגו'. —

גורל כהפיל עליהם התחיל דורש בחרדת, לעבד נמכר יוסף הגיעה פקֻדַת, חוב שעל אבותיכם עליכם לפרוע מדת, כי כן דְבָר המלך לפני כל יודעי דת: דת השיבוהו מה לנו אצל מוכריו, הן נענשו עליו ונֶעֱנוּ לו במגוריו, ואם שליט פקד ענשן עלינו בגזריו, נקשיבה אל כל דבריו: חטאנו צורנו וגו‘. — דבריו וגזר דינו בשמעם החלו לִצְוֹחַ, השלחן ערוּך והאילים נבחרים לטבוח, מהאושפיזכן נתברֵר אם נגזר לאֶבַח, כי הוא יברך הזבח: הזבח לערוך לידע אם מאת האל, מי ילך לנו שליח ושואל, אחי הנני שלחוני ענם רבי ישמעאל, אשמעה מה ידבר האל: חטאנו צורנו וגו’. — האל שמו בפירושו הזכיר וברכוֹ, בטהרה ובקדושה יאחז צדיק דרכו, ובעלותו לרקיע זכוכו, הלוך ילך ובכה: ובכה פגעוֹ מטטרון ונאם שלום נָסְעֶךָ, האתה הוא ישמעאל שבך מתפאר מושיעך, תדע כי למחר תִשָפֵט ביד מנגעך, אתה ורעיך: חטאנו צורנו וגו‘. — ורעֶיך הודיעֵם כזאת וכזאת, מדת הדין הוציאה שטר חוב גנבה ולזות, ומאחורי הפרגוד שמעתי כרוזות, מאת ה’ היתה זאת: זאת גַלֵה לחבריך ברמיזות, יעלו לגרדון ויסָגְרוּ מזוזות, אבל ומספד יציעו בכל מחוזות, ישוֹמו ישרים על זאת: חטאנו צורינו וגו‘. — זאת כשמעוֹ כי כבר נחתם, ענה מה פשענו בגנבתם, ומאז ועד עתה לא פקד בתולדותם, למות בנוער נפשם וחיתם: חיתם צרורה בצרור מנוחתם, ועתה בת עמי פורעת חובותם, ואם חכמים יאבדו מה תהא באחריתם, דברי חכמים וחידותם: חטאנו צורנו וגו’. — חידותם יהיו מונחים בקרן זוית, נאה ורטוב, כאבותיכם אתם שקולים לחטוב, ומכיון שנגזר אתכם לקטוב, הנה שמוע מזבח טוב: ירד והגיד לחבריו במר ובצֶוַח, ואויב בא ומצאן יושבין ודורשין במֶרְוַח, וצוה לקֻסטגר הקדישֵם לזבח, הבא את האנשים הביתה וטבח טבח: חטאנו צורנו וגו‘. — טבח אם נגזר ענם רבן שמעון חלילה להאשימנו, אחי ישמעאל נפרדת אהבתנו, נבכה איש על אחיו ועל דמינו, כי קרב מלאו ימינו: ימינו קרבו ענהו משרת במחיצה, צר לי עליך אחי שמעון אפוד מועצה, אהָרֵג אני תחלה ואל אראה במיתתך החרוצה, כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא: חטאנו צורנו וגו’. — ימצא גורלו אויב לחתוך ראש בן רבי, ורבי ישמעאל מנשקו וצֹוֵחַ אבי אבי, בשורי פיך ועיניך מסורים ביד אויבי, היש מכאוב כמכאובי: כמכאובי אשר עולל לי על כל נעלם, בהרגם בן עזאי וחלקו ראשו בגורלם, בת קול נשמעה סופדת בתוך האולם, אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם: חטאנו צורנו וגו‘. — כלם ואחריהם רבי ישמעאל הֻנְחַת, בת אויב בראותה יָפְיוֹ התחילה צֹוַחַת, בבקשה אבי אל יהי מָשְחַת, ואל ימות לשחת: לשחת אל יובא רבי ישמעאל בדינך, חלופו יהי לך כרצונך, אבי אם אמצא חן בעיניך, לו ישמעאל יחיה לפניך: חטאנו צורנו וגו’. — לפניך אם יֵהרג מה בצע בדמו, דיו הפשט עורו וקרומו, יֻתַּן נא לאמתך יופי עור פני לחומו, אשר שאלתי מעִמו: מעִמו הַפְשֵט עור פניו וקרינת גֶלֶד, ובהגיעו מקום תפלין מפשיט וחולד, לקול שאגתו החלו אראלים לבכות ולסלד, ממתים ידך ה' ממתים מחלד: חטאנו צורנו וגו‘. — מחלד נשמע קול בכי ונאקה, הקולך זה בני ישמעאל צֹוֵחַ בחזקה, האנק דום וסבול יסורין ומצוקה, כי מי שלח ידו במשיח ה’ ונקה: נקה בצרור החיים את ה' קדושו, ואחריו חפשו רבי עקיבא לדרשו, וכשמצאוהו יושב ודורש במדרשו, ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו: חטאנו צורנו וגו‘. — נפשו נשא ליחד השם במותיו, ראשו בהחתך ולשונו לוחכת עפרותיו, החל לקרא בשמע לקיימו בעתותיו, מצות שפתיו: שפתיו בגמרם גונזה נפשו בצרור כופר, אשריך עקיבא חלקך בטוב ובשפר, סלסול קווצות כתרי אותיות לדרוש מספר, איה סוקל איה סופר: חטאנו צורנו וגו’. — סופר מהיר וזרועי תורה, בלי לעסוק בה נגזרה גזרה, רבי חנניה בן תרדיון למות נפשו הערה, ביום עברה: עברה באתני בגזרת לוחצים, בתורתו ברכוהו ונשרף עמה בנצוצים, דורש תמים הלא תדרוש לקצים, מיד צר ומיד עריצים: חטאנו צורנו וגו‘. — עריצים אחריו בִקשו לְיַסֵר בדיניו, את רבי יהודה בן בבא נגד זקניו, הגות פיו לא הכירו בתמוניו, כי קרן עור פניו: פניו הקביל זקן לדורשיו, אחי אמות אני תחתיו בעונשיו, ובראותו הריגתו צעק ברגושיו, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו: חטאנו צורנו וגו’. — פרשיו שלח ערב שבת במצַר, החמה שוקעת והיום קצר, רבי אלעזר בן שמוע נחבש ונעצר, שבי לפני צר: צר התחיל לְיַסֵר אותו להדיק, כהחל בקִדוּש היום להאדיק, באלהים יצאה נפשו ודינו הִצְדִיק, אל אמונה ואין עול צדיק: חטאנו צורנו וגו‘. צדיק על צדיק ואם על בנים רטושים, בהריגת עשרת חכמי חרשים, מדת הדין מתחה לה עונשים, בקהל קדושים: קדושים באהבה קבלו יסורי עצבם, ורבי טרפון ורבי ישבב הסופר בקרבם, בת קול יצאה בעת התחרבם, כי ה’ יריב ריבם: חטאנו צורנו וגו‘. — ריבם מתי תריב וקובעיהם יושבתו, מיסריהם מתי יזורבו יוצמתו, שורת הדין עלי כעוותו, זקנים משער שבתו: שבתו אלה ורבי חוצפית התורגמן, ורבי יהודה הנחתום עמם, בעשרת אלה היתה יד ה’ להֻמם, מקרב המחנה עד תומם: חטאנו צורנו וגו‘. — תומם וכריתם אתה גזרת, אמונה עניתני ומשפתיך ישרת, לחבל נחלתך אשר בחרת, בתוכחות על עון יסרת: יסרת ואוסר בְוֶכַח דיני, אלה ומאלה כלה אדום לעיני, עמד בפרק להסגיר בחרב בני, בלעני כתנין מלא כרסו מעדני: חטאנו צורנו וגו’. — מעדני הבטחת לסחוב ולשלהַב, איה הקש ואיה הלהב תשלומי כונותי לשלם באהב, תחת הנחשת אביא זהב. זהב ותשלום עלִיָה יביאו משבא, ותשלום רבי עקיבא וחבריו ממי יובא, על זה דוה לבי ונפשי כאובה, גם זה הבל ורעה רבה: חטאנו צורנו וגו‘. — רבת שבעה לה הלעג הבוז לגאיון, תמורת אלו ההרוגים מה יתנו פדיון, לא כסף ולא מחיר אלהי עליון, כי עליך הורגנו כל היום: היום קצר והמלאכה מרובה אשר אוית, בצר לי זכור הרוגים שהכוית, חזֵק והפרַח עצמות הרוית, ועורה אלי משפט צוית: חטאנו צורנו וגו’.

והנה נא ידידי היקר, אני בתחלת השקפתי בסליחה הזאת מצאתי בראשי החרוזות אותיות אלעזר ולא יותר, ואח“כ כשעיינתי בדפוס שמ”ז מצאתי שהמדפיסים ציינו גם אותיות קליר, אז חשתי ולא התמהמתי והעתקתיה, ואתה ואנשים חכמים כמוך תשפטו הבאמת מלאכת הקליר היא אם לא, כי אני מפקפק בדבר.

עד כאן היום הזה והשאר בשבוע הבא5.

המשך האגרות הקודמות

את פני מֵבִין צפונַי (משה ברבי חייה). ארעדה ואפחדה (א"ב). אלהי אל תבישני בדיני (א"ב) אלהי אל תדינני כמעלי (א"ב) ה' בך בטח לבבי (א"ב). אקום חצות לילה ובנשף אקדם (בנימן). שלומי עליון ישֵנִי מכפלה (שמואל). ביום שבתון ענוי יונה (בנימן), בעלות יום החקר בלבי כַלֶה ונספֶה (בנימן). שביה עניה בארץ נכריה (שלמה). אדם איך ינקה, ואין לו מעקה (א"ב). איום ונורא, משפט יום בוערה (א"ב). אמרתי לפושעים, אכלה פשעים, שובה ישראל (א"ב), יום אמיץ זה לאוהבי אמרים, שובי שובבים (א"ב). יום אתא לכפר פשעי ישנה (א"ב). אהללך בקול רם, מגן אברהם (א"ב). רצה וכו'.א"מ. פרשה והפטרה.

מוסף. אֶשָעֵן במעש אזרח (א"ב). תמה בלויַת עֶדנה (תשר"ק). אהלך אץ תם לישב (אתב"ש), אליך נשאתי את עיני, אלהי בצדק הוצֵא דיני (‏א"ב). אות קדושיך אִמַנתי, אום להקדישך אֻמנתי (א"ב). אנא אזון שועת חִנוּן (א"ב). אשר אימתך בְחִצֵי שחקים (א"ב). אמרו לאלהים אמת פעלו (א' עד ל' ואח"כ ש, ת'). אשר יראתך באומץ מלאכים (א"ב). בתגרת שׁוד לא תריבנו (תשר"ק). המכירים אָצמך באמוניך (א"ב). אור נגה עטיית מעילו (א"ב). מי ימלל גבורות חיילך, מי יגיד עוצם מפעליך וכו' וכו‘. ועד לא תְאָלָה שָת תְעָלָה, ועד לא מכה העלה ארוכה וכו’ וכו‘. כי הוא רחום ורחמן, ועם זו מרחמן, כי הוא חנון וחונן, עם שמו מחנן וכו’ וכו‘. ונתנה תוקף. המאמירים באימה ואומרים ה’ אלהינו (א"ב). אזרת עוז מלפנים, בשעשוע יקרה מפנינים, ואין מלבדך, גָנַזת אלפים מלפנים, עד לא מכון כסאך נכון (א"ב). רשות לסדר עבודה: בֵאוּר דברי נכוחות, למדני אלהי הרוחות, והרגילני לדבר צחות, ולא אֵאָלֵם. בבינה תדינני, בדעת תישרני, בחכמה תסעדני, ולא אבוש (א"ב), והוא לקליר כי חשבון והרגילני לדבר צחות הוא 1054 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קליר. אוחילה. סדר עבודה: אֶזָכֵר סלה לְשָם פֶה לאדם, אפתח פי בצדק, ולא אֵאָלֵם. את מי נועץ אז ויפעל, אל מלמד הוא, ולא יתלמד. או מי הרקיע עמו שחקים, אשר מתחם כאהל, ולא יתמוטטו. אדמה יִסֵד, ואין איש אתו, אִמצה על מים, ולא תתפורר (א"ב ח' פעמים), והיא לקליר, כי סופה תאר חטאיהם כשלג ולא כשני, וחשבון מלות אלה בלא מלת כשני 1064 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קיליר. יר“מ ה' או”א שתאמץ אהבת אמוניך (א"ב משולשת). שנת אוצרך הטוב תפתח לנו (א"ב). אנוש איך יתכפר (א"ב). אעשה למען שמי, כי אתם עמי, שובה ישראל; אמרנו נגזרנו, ומנגדך נגרזנו, ואיך נשוב; בני לִמודַי, קראתי דודי, שובו שובבים; בשובך ברחמים, עלינו ממרומים, ואליך נשובה (א"ב כפולה). יום אדיר ומיוחד, לכפרת גוי אחד, שובו שובבים; (א"ב). יום אשר אשמֵנו יוצלל ויוסגר (אתב"ש). אדון אביר, במעשיו כביר, מי אל כמוך (א"ב). פרשה והפטרה.

מנחה. אודך בקול ערב, אמונתך ברון אֲקָרֵב, בין הערבים אמונת אמונים תרב, איגָדוּ למנחת ערב. באי רְגוֹש בשיחה, בַקֵש ממך הסליחה, בין הערבים בניב לך לשוחחה, בעת קרבן מנחה. גשו בחין עתרת, געות לך ותפארת, בין הערבים גְדֻלה לך ועטרת, געייתם תכון כקטורת. ככתוב וכו' וכו' וחין עֶרְכוֹ. ערכו אנא זכור נא, לאום מי מָנָה, עדורה לחבל ומנה, זך רומה למגננה. זכרנו לחיים וכו‘, אתה גבור וכו’ עד ומצמיח לנו ישועה. הקשיבה לקול משועיך, האר פניך לנושעיך, בין הערבים הַקְרֵב פרי שעשועיך, הַרְאֵם קץ ישעך. ותזכור רוב חסדיך, ודברת בחזון לחסידיך, בין הערבים ותרצה חין סהדיך, ותסלח ליודעי סודך. זרע נהוגי כצאן, זָכְרֵם בעת רצון, בין הערבים זעקם יהי לרצון, זָבְדֵם תפלת רצון. ככתוב וכו' וכו' כי מעולם המה. המה אנא זכור נא, לאום מי מנה, עדורה לחבל ומנה, זך רומה למגננה. מי כמוך וכו' עד מחיה המתים. טַהֵר עם עולם, טהרת מזבח ואולם, בין הערבים טעם בניב בהתפללם, טהרה תשית לכֻלָם. יושר כָּפְרֵנוּ שימה, יוקש כחשנו הרימה, בין הערבים יערב לך נעימה, יזוּם יהודה וירושלימה. כנוסי לחנן שנונים, כבוד שמך משננים, בין הערבים כפר לנו אשונים, כעס אם רב כשנים. להקריב לך מנחה, לנוחך קומה בנוחה, בין הערבים לרצותך בפלל ושיחה, להעתר כערבה מנחה. ככתוב וכו' וכו‘. אֶדֶר בתאר נכון, אוהל באמתך תכון, אחד בו לשכון, לחש לֶקַח תכון, לעד לאווי לשכון, לעדי עד שם שכון. עִתוּר ארון תכון, עִדוּר ארמון לתכון, עתירה בו תכון. אמונת אום נוטרת, למענך עודד לנשארת, זעקה רְצֵה כקטרת קדוש: זעק זעוק זעקתי, זך אזון צעקתי, זעקי קשוב ותחנתי. רְצֵה רנן רחישתי, רנת רון רגישתי, רחישת רגש רגישתי. בחנני לך לחישתי, בְיֹשֶר וִיעוּד תהלתי, ברֵר רצוי תפלתי: יעל תחן עתֶרֶת, יֻצג כמו עטרת, ירון בכופר נשארת. רחש במענה עותרת, רוננה במחילת העתרת, רָוֶה בעוז ותפארת. ביאת בת מְיֻשֶרֶת, במענה לסלח משוררת, היות עתירתה כקטורת: יוחנו בחנך חנוניך, יֻסְלַח מעל ימוניך, יוזמו שמור שנוניך. קלע קשי קנוייך, קרֵב אליך קנינך, קומם קהל אמוניך. יבא רוּם רנוניך, ירונו בו המונך, יהיו נצבים לפניך: לעם לך קָרֵב, לוחשי לזר החרב, לווי רֻבָם יחרב. יֻשְחַת לרדום קורב, לעובדיך ביראה קרב, נשף ושחר וערב. רגש הנה הנם תקרב, קץ גאולה ואורה קרב, למתחננים למנחת ערב. אמונת אום נוטרת, למענך עודד לנשארת, זעקה רצה כקטרת קדוש: — אנא חון בטי תפלה, געותם בחין זוהר המולה, את לחש עתרת, זכור רם כקטרת האל הקדוש. הקשיבה חין ותיקת תכון, זֵד למחול חסיד במכון, אֶנְקַת להק עתרת, זך רצה כפטום הקטרת האל הקדוש. טעם תחנה ירידה אומרת, כרוחצה רצה לחש כקטרת, מחן מחנני נצוח רנוניך, סלה תרצה עתירתם לפניך האל הקדוש. פוצחי לך סלסול בשיחה, קבל תחנתם רחש מנחה, שארית מחנניך סליחתם תרב, תחן בחננם במנחת ערב האל הקדוש: — ובכן אתה כרחום סלח לנו. אתה אל רחום וחנון, ביטה בשופכי לך תחנון, גשתנו לעמוד ברנון. אתה כרחום סלח לנו: דפקנו דלתיך אל, הומים כעני צדקה שואל, ואתה ברחמיך עשות הואל. אתה וגו’: זכור כי עפר אנחנו, חסד ורחמים עשה עמנו, טַהֲרֵנוּ מחטא כי לך יחלנו. אתה וגו‘: יום זה כפור קראת, כפר לנו בו כאשר אמרת, למענך ולמען דברך אשר נדרת. אתה וגו’: מוחל וסולח נקרא שמך, נושא עון ופשע לעמך, סלח נא לעורכים שֶוַע לעוּמך. אתה וגו‘: עזרנו אתה ומשגבנו, פדנו מידי כל פשעינו, צורנו אל תזנחנו. אתה וגו’: קְרַב נא לשועתנו, רצה נא את תחנתנו, שוּבנו לבית תפלתנו. אתה וגו‘: — ובכן שרפים עומדים ממעל לו. אל אדיר רב חילו, בריות כל תִכֵּן להללו, גועים בקדושה לסלסלו, שרפים עומדים ממעל לו. מיכאל מימין מְהַלֵל, וגבריאל בשמאל ממלל, בשמים אין כאל, ובארץ אין כעמך ישראל: דגול עִמוֹ הַמְשֵל ופחד, הַדְרַת יְקָרוֹ בארץ מְיוּחַד, ולפארוֹ עֲטוּיִם יחד, שש כנפים שש כנפים לאחד. מיכאל וגו’: זמירות ישמעו מכל פִנָיו, חשמלים וחיות ואופניו, טֶכֶס אחד קדוש מִזוהרוֹ בדפניו, בשתים יכסה פניו, מיכאל וגו‘: יראה ורעד על כל חיליו, כי בגערתו מְיַבֵש המון גליו, לכן שרף אימה עליו, ובשתים יכסה רגליו. מיכאל וגו’: מלאכי רום לשורר ולתופף, נועדים חבורות חבורות להתנופף, שרף בסִלוּדוֹ אֶבְרָה ינופף, ובשתים יעופף. מיכאל וגו‘: עירין וקדישין שְבָחוֹ לומר, פאר ושבח למעֵין כל נטמר, צורחים בקול המון במאמר, וקרא זה אל זה ואמר. מיכאל וגו’; קלים לרוץ בכל יציאות, רעד ורעם רגישתם ומוראות, שִלוּש קדושה עונים להנאות, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. מיכאל וגו‘: תמים דעים כי רב הודו, תוקף שנאניו נצבים לפארו ולעבדו, תומך יד דכא לעודדו, מלא כל הארץ כבודו. מיכאל וגו’:

הרי אלו קרובות לקליר, בלתי ידועות בשאר מחזורים.

ובכן ולך תעלה קדושה וכו‘. ובבוא אהרן אל קדש הקדשים, לכפר עון על קדושים, משם היה מאזין מלאכי קדושים, ובגדי כהונה אותו מלבישים, וסדר יום לפניו דורשים, להשתחות בבית קדש הקדשים: בבית קדש הקדשים בקומו, מזכיר לעזוּז בשמו, ומתחנן בעד עמו, ויעש למען שמו, וישקיף ממרומו, לסלוח לעון עמו, כי הם צאנו וכרמו, נחלתו ועמו, ומחכים לשמו, ומכהן מכוין עֶתֶר עצמו, לרומם יה שמו, וכל ישראל לרוממו, עומדים עמוֹ: עמו מֵי חטאת ותכונתו, ושעיר חטאת ולכודתו, ופרכת הקדש ומתכונתו, ושלחן ומנורה וסדר הליכתו, ושם היה מברך כלולתו, וחטאתיה כחוט השני מלבין לחזותו, ומזכיר כבוד שכינה בלי לבזותו, ושם המפורש היה מזכיר ושוטח ארכובתו, והעם היו עומדים חוץ מקדש הקדשים למולתו, וכשהיו שומעים כהן גדול מברך בקול נעימתו, אומֵר אנא השם סלח לחטאתו, חטאתי עויתי פשעתי מתודה עליו על ביתו, כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שיחתו, שחטאתי ושעויתי ושפשעתי ושמרדתי ביום סליחתו, ככתוב בתורת משה עבדך למדתו, והוא היה מתכוין כנגד המברכים בהתודותו, והעם היו עונים לקול פציחתו, והיו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים גבורתו, ברוך שם כבוד מלכותו: מלכותו לעולם ועד הוא, באימה עבדוהו, בקומה זקופה קדשוהו, זה אלי ואנוהו, באצבע הורוהו, זה אלי וארוממנהו, בחיך נועם מתקוהו, בקול עָרֵב קראוהו, וביום כפור חלוהו, ובתחנונים פַיְסוּהוּ, דעו כי לבדו הוא, ה’ שמו אש אוכלה הוא, וכרחום מכפר עון הוא: הוא אהרן מתכוין ומזהירם, השמרו מלהזכיר שם גבורה להגמירו, פארו שמו ורוממוהו, ומכל טמאותיכם תטהרו, ואומר להם תטהרו: תטהרו לפני מלככם, ביום סליחה לחטאיכם, שובו אליו בכל לבבכם, כי הוא אלהיכם: אלהיכם הוא שמו, קדוש בהדומו, נאדר במרומו, מפואר בעמו, מהודר באולמו, ואין אלוה עמו, למענו פעל עולם וסִיְמו, ויום כפור רִשומו, ודרי מעלה ירוצו לרוממו, ויושבי מטה יפציחו שמו, ואלו יענו שבח קיומו, וכך היו פותחים וקוראים לרוממו, קדוש קדוש ה' צבאות שמו: אִהֵל פָשָה, לְגִישָה

גָשָה, עָגְשָה רְחִישָה, זֶמֶר לְחִישָה, רֶנֶן לִרְגִישָה, בשרפי קדש

לְהַקְדִישָה: גם בזה נרשם אלעזר, ואני לא אחליט אם הכל (מן ובבוא אהרן) מלאכת הקליר, או מלות איהל פשה וכו' לבדן. —

וחיות ארבע נושאות כסא, בדמות ארבע סובלות כסא (א"ב). חמול על מעשיך וכו‘. ובכן תן פחדך וכו’ עד לפני ה' תטהרו. עד לא מכון כסאך נכון. אִפְנַנְתָּ ערוגים, בְאוֹמֶר נערגים, ואין מלבדך גודר סיגים. עד לא מכון כסאך נכון: דִלַגְתָּ רדידים, הֶגֶא מרבידים, ואין מלבדך וַעַד אגודים. עד לא וגו‘: זבדת גיהים, חֶלֶד מגיהים, ואין מלבדך טועֵן גבוהים. עד לא וגו’: יִצַבְתָּ הובים, כמוסים ושבים, ואין מלבדך לשמך מנוים. עד לא וגו‘: מדדת עַזים, נזעפים ונפרזים, ואין מלבדך סובל חזיזים. עד לא וגו’: ערגת פרחים, פְאֵר מפציחים, ואין מלבדך צופה צלחים. עד לא וגו‘: קיימת לוהטים, רוגשים בלהוטים, ואין מלבדך שוֹתֵל רְהִיטים. עד לא וגו’: תכנת עליים, בסער תלוים, ואין מלבדך תוכן בלוים. עד לא וגו‘: אגדת לְבוֹכים, ערוכים זכוכים, ואין מלבדך רופש פורכים. עד לא וגו’: ככתוב בדברי קדשך נכון כסאך מאז מעולם אתה; גם זה פיוט לקליר, בלתי ידוע.

במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום. ועונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני וכו' וכו' (ודוי). או“א היה עם פיפיות. אל ארך אפים אתה. סליחות: ידך פשוט ופתחה (יצחק). בת עמי לא תחשה ולא תשקוט מזעקה (בנימן). במקדש אל והיכליו, היונה שיר תֶרֶב (בנימן). אביעה כתם עֲוֹנִי (א"ב על עשרה הרוגי מלוכה). איום ונורא צום העשור לכל היצורים (א"ב משולשת, וחסר מן נ' עד ש'). אצתי צום כפור לכלות פשעים, שובה ישראל (א"ב וחסר מן ט' עד ר'). אשפוך תחנה, ביום זה ברנה (א"ב). אומן אמונים יכון, בשועם תכון, מי אל כמוך (א"ב עד ל'). רצה וכו'. א”מ.

נעילה. אב ידעך מנוער. סליחות: בטרם שמש יבא בהיכלו במעונים (בנימן) אלהים דר מרומיך (משה). יהיו נא אמרי פי לפניך ערֵבים. בטרם שמש בחדרו וחופתו יאמש (בנימן). תפלה לעני כי יעטף (בנימן) עב קל ממרומך. עת שערי רצון להפתח. אביון אשר כפיו לך שוטח. וכשחטאו אבותינו במדבר וכו' וכו‘. אתה נותן יד. אתה הבדלת. אל בְפַלֶסְך כל מעשים, אשמים וגם כעסים, אחנן בעד עמוסים, טרם נעילת שער (א"ב). אשמינו תְבַלַע, במצולות שֹעַל, מי אל כמוך (א"ב עד ל'). רצה וכו’. א"מ.

למקדימים בתפלה, בל תסתם תפלה וכו‘. מחי ומסי וכו’. מה נפתח ונימא וכו‘. הלא אמרית ליך כנשתא דישראל וכו’. מרן דבשמיא וכו' וכו‘. מתרצה ברחמים וכו’.

סדר ענין חג הסכות. מעריב.

שחרית. רשות לנשמת: שירו לאל הודו לשמו (מתתיה). אכתיר זֵר תהלה, לנורא עלילה. אאמיר אותך סלה. אנא הושיעה נא, בני עפר מי מנה (כמו במחזור אשכנז עם קצת חלופים). יעידון כל עבדיך לגדלך. שמנה עשרה. פרשה והפטרה. מוסף. הושענות: אנא אזון חין תאבי ישעך. כהושעת אלים בלוד עמך. יוצר ליום שני: אומץ קצות דרכיך, אין מי יבין, אמצת מתוחי כאהל, אִהלתם בַסֻכָּה: בהלל אנצחך, בחילה אסלדך, בעוז שיר אגדלך, בשבתנו בסכה: גָנַזְתָּ אפלה, גלית אורה, גַלֵה לנתיב רגל, גרי סכה: דצת להתויך במים, דהרת רקיע, דַי להזהיר כרקיע, די סכה: הקוית קרים, הרשית שיחים, הם הם לקרות, הדרת סכה: ועשית אורים, ומושלים ביום ובלילה, והם לאותות ולמועדים, וליושבי סכה: זה לתנינים, זממת ובראת, זוהרם להסעיד, זובדי סכה: חיות ארץ עשית, חותם יציר טִבַעְתָ, חדרי גפן רעננה, חופפתם בסכה: טִבַעְתָּ מִלַהַב, טפסרי יִרְאָה, טהור הדור כסא, טלולים כסכה: יראה להם, ישרה רגליהם, יופי כנפימו, יסוככו כסכה: כאחת יעושו, כהראם לז ללז כתר דת סכה:

והנה גם זה פיוט אשר גם כי אין שם הקליר נרמז בו, הקול קול הקליר, ולא זו בלבד, אלא כי חשבון מלות אמץ קצות דרכיך אין מי יבין בגימטריאה 1164, כחשבון מני אלעזר בירבי יעקב קיליר.

הפטרה. יוצר לשבת חול המועד: את עמי טובות אבשר, ומהם ברכות לא אחסר, הביאו את כל המעשר. בתוקף ובגודל אפצר, והובילו מעשרותיכם מלבצר, אל בית האוצר גושו לפני דירתי, ותנו לי מברכתי, ויהי טרף בביתי. אם תעשרו תתעשרו, וטובות תבושרו, וכאישון עין תונצרו, בדבר מרום וקדוש: דפקו שערי מזוזות, וברכות אטיף לכם לחזות, ובחנוני נא בזאת. השלישו פעמיכם לְהֵרָאות, עיניכם בטוב לראות, אמר ה' צבאות. ואטיבה משארותיכם, וטעמו וראו כלכם, אם לא אפתח לכם: זילת חשרת מים, וארץ נחלי מים, את ארבות השמים. חלקת עיניה בְרֵכָה, אצמיח לכם מרפא וארוכה, והריקתי לכם ברכה. טוב אל שדי, יריק וירבה לידידי, ברכה עד בלי די: יה חמול על קהלך, ויתקוף ויברך עמלך, יפתח ה' לך. כובד חסדו הטוב, ייטיב לך עין הטוב, את אוצרו הטוב. לעמוסי מעים, ידגם כנחלי מים, את השמים: מטיב לכל אחריתו, לבל תִכָּרַת תקותו, לתת מטר ארצך בעתו. נא זכור חסדיך, לרומם שני שריך, ולברך את כל מעשה ידך. ספיקת רבוי רביבים, אערוך ממים שביבים, והלוית גוים רבים: עיר ובית נוה, תחזה ותשמח ותתנוה, ואתה לא תלוה. פודה אלהי האלהים, אמר אתם אלהים, ויתן לך האלהים. צועקי פני שמים, יחיו מיומים, מטל השמים: קדוש השוכן בעֶרֶץ, ישביענו מפרי הארץ, ומשמני הארץ. רצוצים בצרה לחפוש, ועַמו בטוב לדרוש, ורוב דגן ותירוש. שֵם ושארית יתן לעדתו בל יתמתן, ה' עוז לעמו יתן. תופיע אדרת לָקַח טוב ויגלום, ובבית הקדשים ליתן שלום, ה' יברך את עמו בשלום קדוש.

וגם בזה נרמז שם הקליר בגימטריאה, כי חשבון מלות את עמי טובות אבשר ומהם (ברכות) לא אחסר הוא 1838 כחשבון מני אלעזר קליר מקרית ספר. ועתה עלה בלבי לחפש בשאר הפיוטים שהבאתי לפניך לחקור באותם שלשונם לשון הקליר ואין שמו רמוז בהם בראשי חרוזות, ומצאתי כי סיום הקרובות לעשרה בטבת הוא רחומיך יוטבו שמוע תשמיע ברנה ישובו, וחשבון המלות האלה הוא 2134 כחשבון אלעזר ברבי יעקב קליר מקרית ספר, וכן בסיום קרובות י"ז בתמוז מלות הועבר עונך תם ושולם, המון בניך שבו לגבולם חשבונן 1853 כחשבון אלעזר קליר מקרית ספר חזק. ועתה אין לי פנאי להרבות בחפוש, ואשובה לרשום פיוטי המחזור הזה עד תמם.

פרשה והפטרה. הושענות. למענך אלהי האלהים הושענא. למען אמתך. אבן שתיה. אדון המושיע אומרים לאדרך הושענא. אדם ובהמה. אל למושעות. אנא אזון חין תאבי ישעך. כהושעת אלים בלוד עמך, למען תמים בדורותיו. אל טוב וסלח, אדמתנו הצלח, ברכות לעם זו שלח (א"ב). אז כעיני עבדים. תענה אמונים שופכי לב כמים. אל נא תעינו כשה אובד. אנא רחום אל תפן לרשענו (א"ב). אומן ישעך בא עד לדוד ולזרעו עד עולם, מ“ו. ואח”כ הבתים האלה: אבי עד חש לתארך, קומי אורי כי בא אורך, מ“ו. לחזק לב נמהרים, בא מדלג על ההרים, מ”ו. עורי עורי לבשי עזך, והושיעי כל מעזך, מ“ו. זרעך יִוָדע בהודי, והחזיקו בכנף איש יהודי, מ”ו, רחבה ונסכה למעלה למעלה. כי ישב בה שוכן מעלה, מ“ו. ברוח שפתיו ימית רשע, בימיו יהודה תושע, מ”ו יטפו ההרים עסיס, כי בשמחה שוש אשיש, מ“ו. רבבות ואלפים בהקבץ, ונפוצות יהודה יקבץ, מ”ו. בבנין היכל לְיַפוֹת, חזקו ידים רפות, מ“ו. ינון לפני שמש שמו, הוא דוד בעצמו, מ”ו. קול דודי בא תגידי, כסאו כשמש נגדי, מ“ו. להקים בית האולם, מעתה ועד עולם, מ”ו. יום הייתם מחכים בו נגילה ונשמחה בו, מ“ו. רֶוח והצלה דת והוד, כי לשמך תן כבוד, מ”ו. חיים נמצא ואנחה, כהיום הזה בשמחה, מ“ו. זֶבֶד טוב לאנוחים, כהיום הזה ששים ושמחים, מ”ו. קדוש העלנו ובלב נתחדש, בבנין בית המקדש, מ"ו. שדי ברכנו ונחיה, וכלכם ברוכים תהיו, ואמרו לי ברוך תהיה, מבשר ואומר.

והנה זה חצי פיוט לקליר בלתי ידוע.

שמיני עצרת. רשות לנשמת: צמאה נפשי לאלהים לאל חי (אברהם בן עזרא). יוצר: אום כאישון ננצרת. שמנה עשרה. הפטרה. מוסף. אל חי יפתח השמים (אברהם).

שמחת תורה. יוצר: אִמְרַת רנן אערוכה, יָפָה לאדיר המלוכה, ארנן בשלהי נסוכה, וזאת הברכה: אמיץ חוֹצֵב להבה, הדור בְרִבֵי רבבה, אוֹמֶן יִדַע נתיבה, ויאמר ה' מסיני בא: בעבור אמרים נעימים, וִיעֵד מלכי מרומים, בסדום מגֻנים ואדומים, אף חבב עמים: ברים וישרים לנחלנו, דִבֵר בקָדְשוֹ מחללנו, באהב עשינו וקבלנו, תורה צוה לנו: גִיהַ זיו כהולך, העת חִבְרָם למלך, גֵרָם וברכם כהִלֵך, ויהי בישרון מלך: גִדולָיו הִסָפֵר בִסְכָמות, בימין צדק נעימות, גוּשוּ לְתֶחִי קמות, יחי ראובן ואל ימות: דִבֵב שיחו לְתָמָר, יטיף תעודה לִגְמַר, דַרֵי מְתַב יֻתְמַר, וזאת ליהודה ויאמר: דת אֵל שמר, רֵוֵה כמלאך לְזַמַר, דהור מאיר ומֻגמר, וללוי אמר: הדוֹף קמֵי מרומו, בוזי אמרי נואמו, הֻנְכַּר מהכיר להתימו, האומר לאביו ולאמו: האמיר יחודך שבטיך, ילכו במועצותיך מביטיך, היות סְגֻליך להביטך, יורו משפטיך: ועל כושר מפעלו, מָשוּ ערך פלולו, וחִלה פני מחוללו, ברך ה' חילו: וחם קופץ זדוני, נוהם לפנים לפני, וזכהו לשכון כבוד ה‘, ולבנימן אמר ידיד ה’: זנח אש חורכת, חַיָתוֹ מהיות נחרכת, זבת ארצו כנברכת, וליסף אמר מבורכת: זָר מרע מְשַמֵש, מאור נגהו מלהאמש, זרדיו זכו להשתמש, וממגד תבואות שמש: חרש חכם כְמקֶדֶם, חוצה יצא מלְהֵאָדֵם, חיברו בראשו מלהעדם, ומראש הררי קדם: חָסנוֹ חֻסן להביאה, זכותו גרמה להמלאה. חִסְנָה אליו באה, וממגד ארץ ומלואה: טובים העמיד במהללו קוניו הֻפארו לו, טָרוֹף קמים בחילו, בכור שורו הדר לו: טֵיות שִכְמוֹ כְחַמַר, ולסערו טורַח יְשֻמָר, טָר ושָקַל להשתמר, ולזבולן אמר: ימים שִפְעָם יגמאו, אמונת יחודם יראו, יִלָוֶה לאלהינו יבאו, עמים הר יקראו: יִשְרֵהוּ רחב וארוך, ומזרח כלפיו ערוך, ימית צרים ויפרוך, ולגד אמר ברוך: כן צדקה מלולו, צוהרים מֵחֶלֶק חבלו, כנפיו אדונינו הטילו, וירא ראשית לו: כפיר משלוֹ מְשֻיֶה, בשנים חלקו מְצֻיֶה, כבוֹש עויְנִים וּלעַיֵה, ולדן אמר דן גור אריה: לזעקת רועה בצאן, תולדתו היתה בעלצון, להאחיזו ימים ישרצוֹן, ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון: להתרצה בשמן אנפיקינים, ובדברי פי ההגונים, לשנים עשר שבטי אמונים, ולאשר אמר ברוך מבנים: מובאים אחריך לרגליך, רחוץ רגלם בספליך, מורשיך מבוי לִסְגֻלֶיך, ברזל ונחשת מנעלך: מְחוֹץ ראש ערערון, הרס אליו ישברון, מחבש לב ישברון, אל כאל ישורון: נאספו נכים להשמידם, ועם ה' לחדם, נחם ושגבם ויפדם, מענה אלהי קדם: נעימות בימין אל, בדר ממרגיזי אל, נעלה ונכון מהתגאל, וישכן ישראל: סִלָה סוד הערימוך, מִגֵר חשבו התימוך, סברם בסלסולם ירמוך, אשריך ישראל מי כמוך: סֶדֶר ברכות נִמְשֶה, סְפֵה עד שרשי, סְקוֹר הם ומורשי, ויעל משה: עוּבים וצלעות כלולי, וסוכי נשתדלה להצילי, עמידת נזיר לגאלי, ואת כל נפתלי: עַם עֶבְרָה עָכַר, וגם בידו נִכַּר, ערץ ושת קרקר, ואת הנגב ואת הככר: פוּך רבוצה בתֶרֶץ, תמימים מעמידי ארץ, פציתי וקיימתי הרץ, ויאמר ה' אליו זאת הארץ: פָנָה ירושת תאב, אָמַל מלבוא ונכאב, פמיליי מעלה כנתאב, וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב: צופה נאסף למנוחתו, מצררת בחיים נשמתו, צדיק הוליכו לחלקתו, ויקבור אותו: צמיקת בשר אין באסיפתו, נכח מהביט יראתו, צוהרו כבחייו לעלותו, ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו: קדרוּת היום כנקשה, קֶטֶב בענן מְקֻדשה, קֻבצו שלשים מלהמשה, ויבכו בני ישראל את משה: ראייתו קודם להתעלמה, רְבוּתוֹ סמכוֹ להתעצמה, רב מִנָה לתמה, ויהושע בן נון מלא רוח חכמה: שליח טוב מטיבי, שְבָחו כל יַנְבִי, שלם כמוהו להנביא, ולא קם נביא: תָמַך בזרועו עמותים, תרגלם כאומן בִנְחָתִים, תקפם רִצֵץ וְהֶחְתִים, לכל האותות והמופתים: תפלתו מרפה וצדקה, תלאובות הצילם מצוקה, תפנוקים הִרְוָם להתפנקה, ולכל היד החזקה:

והנה גם בפיוט הזה מצאתי שם הקליר נרמז בגימטריאה פעם אחת ושתים ואולי גם שלש פעמים, כי הנה בבית הראשון ארנן בשלהי שחשבונו 648 כחשבון אלעזר קליר, ואם במקום רֶנֶן נגיה ונאמר רנוּן אז נמצא רנון אערוכה יפה לאדיר המלוכה עולה 1054 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קליר, ובבית האחרון (תפלתו) מרפא וצדקה, (תלאובות) הצילם מצוקה, (תפנוקים) הרום להתפנקה עולה 1863 כחשבון אלעזר קיליר מקרית ספר חזק.


מרשות האל הגדול הגבור והנורא וכו‘, ועומד חתן תורה לקרות וקודם שיברך ברכת התורה מזמרים ואומרים זה: בת ברורה נאוה ושחורה, האזיני ושמעי תורה, עורה נורא, התעוררה מהרה: אדון ירד, ביום המורד, כל העולם הוחרד, עודה וגו’: לדבֵר לענָו, ממעוניו, אז הוקרן עור פניו, עורה וגו‘: עלה אל האלהים, בעד כמהים, במקום גבוהים, עורה וגו’: זֵר הנזירם, להכתירם, ביד משה בן עמרם, עורה וגו‘: רַעַם להרעים, בקול הנעים, לעושים ושומעים, עורה וגו’:

ואני לא אדע אם אלעזר זה הוא הקליר או אלעזר אחר הוא.

אתכם אזביד, נזר ורביד, ביד משיח בן דוד, עורה (אליה), אשריכם ישראל וכו‘. אשריכם אדירי אל וכו’. אשריך ישראל מי כמוך אשלי מטע גן, אוכלי מודגן, ארץ תירוש ודגן, ואני בגיא מול בית פעור, ארבוץ ואגהור, כחבתי על יאור, ואז נמו עלי שמש ומאור: אשריך ישראל מי כמוך, גוי קדושים, גאולֵי מקדישים, גיא צבי דשים, ואני דר כאן, בעד דור ממושכן, גדר מכאן ומכאן, ואז נמו עלי ארון ומשכן: אשריך ישראל מי כמוך, ההולכים בזה, היורשים בזה, ההר הטוב הזה, ואני ואחי ואחותי, וכל בני חולתי, זאת מנוחתי, ואז נמו עלי כל בני חֻפתי: אשריך ישראל מי כמוך, זכיתם למן ודבש, זאת הארץ לכבש, זבת חלב ודבש, ואני חכיתי לָבֹא, ונמנעתי מִבוֹא, אלא בעלית הר נבו, ואז נמו עלי שמש וכוכבו: אשריך ישראל מי כמוך, טובה אם תשכילו, טוב הארץ תאכלו, טפכם לא יִכְלוּ, ואני יגעתי, ולא הונחתי, וּכְגַעְתִי נאנחתי, ידי כבדה על אנחתי, ואז נמו עלי אלמנתי וְהוֹרָתִי: אשריך ישראל מי כמוך, כי יגעתם והנחילכם, כמו עלה בגורלכם, כאשר דבר לכם, ואני לא אצתי מרועה, צאן בטוב מרעה, ועתה אין אני רועה, ואז נמו עלי כל נביא ורועה: אשריך ישראל מי כמוך, מַתָנָה ממדבר, מורשה כמדובר, מנה יהי פסת בר, ואני נהייתי ונחליתי, ולזאת לא הוחלתי, ועתה געתי וזחלתי, ואז נמו עלי כל בני חוֹלתי: אשריך ישראל מי כמוך, שבעים בלחם, שכרם להם, שמחה באהליהם, ואני עמדתי בהר, ונאמר לי התמהר, עֲלֵה אל הר ההר, ואז נמו עלי חרס וסהר: אשריך ישראל מי כמוך, פוריה וַעֲנֵפָה, פרות הענפה, פלגים לנופפה, ואני צערתי הרבה, ולא זכיתי להתרוה, וצבי גן רוה, ואז נמו עלי כל לב דוה: אשריך ישראל מי כמוך, קדושת ארצות, קדומת נערצות, קניתם במרוצות, ואני רצתי כצבי, ולא הורשתי ארץ צבי, אוי לי עצבי, ואז נמו עלי לוחות מחצבי: אשריך ישראל מי כמוך, שֶקֶט מי מנוחות, שויתי להנחות, שאנן במנוחות, ואני תרתי ולא ראיתי, סברתי ולא טעמתי, ועל כן אמאס ונחמתי, ותהי זאת נחמתי:

גם בזה שם הקליר נרמז בגימטריאה, כי חשבון אשלי מטע גן אוכלי מודגן ארץ תירוש ודגן 1953 כחשבון מני אלעזר קליר מקרית ספר חזק.

ויעל משה. וסליק משה ממישריא דמואב וכו'. ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו מעודן, צפות שלות עם ונידודן, באיזה מקום יהי אובדן, מצלם מיכה ועד דן, וקום עלה אל הר העברים, משה רב לך אל תוסף להרבות לדבר דברים.

וגם כאן נרמז שם הקליר, כי חשבון משה רב (לך) אל תוסף להרבות לדבר דברים 2259 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קליר מקרית ספר חזק.

מי עלה למרום וכו' משה עלה למרום (ג"פ) והוא הוריד עוז מבטחה, התקבצו מלאכים. יֶרֶד עלה וכו' וכו' עד אביסוכו עלה וכו'. אות ראשון אנכי, אות שני לא יהיה לך, אות שלישי לא תשא, אות רביעי זכור ושמור, התקבצו מלאכים. אות חמישי סדרי תורה, אות ששי סדרי משנה, אות שביעי יומא דשבתא, אות שמיני ברכתא דמילה, התקבצו מלאכים אז מרחם אמי בחנת תומי, ובחנת נואמי, ולמה אני מת, פן יֵאָמֵר איש האלהים, עלה אל האלהים והנו כאלהים: בעת טיט וחומר, נֻתתי בתיבת גמא, ושמרתי אֹמֶר, ולמה אני מת, פן יאמר ביטה לו פנים בפנים, וקרן לו עור פנים, והנו כאלהים: גם הָשלכתי ליאור, מפני מורדי אור, ודברך היה לי אור, ולמה אני מת, פן יאמר, גדע חם בעשר מכות, וגאל עיניה ברכות, והנו כאלהים: דהרת בת מפריך, על יד היאור להדריך, ימי להאריך, ולמה אני מת, פן יאמר, רץ כנשתלח אל סגלה, והוציאָם בגילה. והנו כאלהים:

וגם כאן שם הקליר נרמז, כי חשבון אז מרחם אמי בחנת תומי ובחרת נואמי ולמה 2067 כחשבון אלעזר ברבי קליר מקרית ספר חזק.

ואת כל נפתלי, וית כל נפתלי וית ארעא דאפרים ומנשה וית כל ארעא דיהודה עד ימא מערבאה. ואת כל נפתלי גורן עגולת כשרון, מן המכתש תשור ותרון, דלדלה עשר בחרון, עד הים האחרון וקום עלה על הר. אז כל בריות נוצרו מאדמה, וסופם לתולעה ורמה, בי נשבעתי בגופך לא תשלוט רמה, ולא כמות כל האדם תמות ואיך אמות: גדודים ושרפים ועמדו מפה ומפה ויעשו שרותך, ואני אצהיר בתוך שורתך, בי נשבעתי ולא יֵדַע אִיש את קבורתך: הן אני בכבודי אנהגך ארבעה מילין, ותרשישים בחסדך יהיו גומלים, בי נשבעתי ואניחך אצל שלשת הגדולים: זכרונך יהי לברכה, בפי מרומם על כל ברכה, בי נשבעתי חשמלים ואראלים יאמרו זכר צדיק לברכה: טפסרים המשרתים לפני ה‘, יאמרו עשו חסד לנביא ה’, בי נשבעתי יצאו לקראתך, ויאמרו ברוך הבא בשם ה‘: כל שערי גן עדן יפתחו לפניך תבא, ויצאו לקראתך איתן ובא מִבא, וגם הֲבֹא נָבֹא, בי נשבעתי לפניך יפתחו שערי גן עדן, ויאמרו זה השער לה’ צדיקים יבאו בו: מלאכי מעל אשר ביניהם שלום, יֵצאוּ לקראתך בדברי שלום, בי נשבעתי נואמים לפניך יבא שלום: שרפים כל אחד ואחד לפי כחו, יאמרו לז ללז בֹאו וניפה כחו, בי נשבעתי עונים לפניך ינוחו על משכבותם הלך נכחו: פֶה אחד יפציחו עד עולם, הַזכירו לברכה מנחיל דת העולם, בי נשבעתי צווחים ואומרים נשמתו לחיי עולם: קדושי מעלה ודרי מטה יאמרו מתי יבא, ברוב עם לתשועת עדתו, האיש אשר לא קם בישראל כמותו, בי נשבעתי רוגשים ואומרים יהי שלום במנוחתו: שמורה תהיה אצלך דת עץ החיים, ואתה תבא בראש חבורתך בבנין מוצָא מים חיים, בי נשבעתי תשמע מפי תהי בצרור החיים, ולא כמוֹת וגו': וגם כאן שם הקליר נרמז בגימטריאה, כי חשבון אז (כל בריות נוצרו מאדמה) וסופם לתולעה ורימה (בי נשבעתי) בגופך לא תשלוט רימה 2144 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קליר מקרית ספר:

ואת הנגב. וית דרומא וכו‘. ואת הנגב ואת הככר, המון עמון ומואב מבוער, שאונם בשדה לערער, והראה לו צדיקים להער, מעיר התמרים עד צער. לא אמות, לא אמות, ועל מה אמות, אם אץ דם מצרי, לסובבי ולהצירי, גוחי ויוצרי בזאת אל תעצירי, בשרתי את נאוציו, ידעתי כי אין צדיק יוצא מחלציו, והשיבוֹ איום, בעצם היום, בִין כי מִצְרִי למַפַח, ולמות יְסֻפַח, להבהיב יְנֻפַח, ואיך בחטא יְטֻפַח, זאת לא זאת זאת לא זאת: למה זאת אם אין זאת, משה עלֵה ומות, כי גזרה היא שתמות, לא אמות, לא אמות, לא אמות, ועל מה אמות, אם גמלתי בְעֻלְפֶה בסנה, בדבוּר פה, בְדַבְרִי פה אל פה, למי שם פה, אם עון הוא מחהו, ואל נא תזכרהו, והשיבוֹ איום, בעצם היום, דבריך הֻחְמָדוּ, ואם בסנה כבדו, לדורות יותמדו, ואיך בחטא יואמדו. זאת וגו’: לא אמות, לא אמות, לא אמות, ועל מה אמות, אם המכות אשר בנוף עשיתי, או ההמון אשר בצוּל עֻשֵתִי, אם היה בם צדיק מדמו נקתי, אם אֲסַפְסוּפֵימו קבלתי, זכור ה' מי ה' באמרם, ואל תלכדני בעבורם, והשיבו איום, בעצם היום, וקוצים קצוצים, בְפֶלֶג גמוצים, במפח לחוצים, כמטרה לחצים. זאת וגו‘: ויאמר ה’ אליו ואמר ה' ליה, ויאמר ה' אליו זאת נחלת צדיק צבי וגבור, נשבעתי חק ולא יעבור, חלילה אלתי מעבור, ושמה לא תעבור וקום עלה.

וגם כאן נרמז שם הקליר, כי בחשבון (אם אץ) דם מצרי לסובבי ולהצירי גוחי 872 כחשבון אלעזר בירבי קליר.

שח ציר נאמן למה אני מת, כי אמון שביתי, כי בהר סיני עליתי, כי גנוזה חקקתי, ואיך תאמר לי עלה וּמוּת בהר: שח ציר נאמן למה אני מת, כי דתך דרשתי, כי העם הוצאתי, כי וארבעים יום צמתי, ואיך תאמר וגו':

שח ציר נאמן למה אני מת, כי זכרך זכרתי, כי חיים שתיתי, כי טהורה חקקתי, ואיך תאמר וגו‘: שח ציר נאמן למה אני מת, כי יקרה ידעתי, כי כבֻדה כתבתי, כי לוחות חצבתי, ואיך תאמר וגו’: שח ציר נאמן, למה אני מת, כי מרום עליתי, כי נאמן נקראתי כי סודך למדתי, ואיך תאמר וגו‘: שח ציר נאמן למה אני מת, כי ערפל כבשתי, כי פה אל פה דברתי, כי צאנך רעיתי, ואיך תאמר וגו’: שח ציר נאמן למה אני מת כי קולך שמעתי, כי רצונך עשיתי, כי שכינתך תרתי, ואיך תאמר וגו'

וגם פה שם הקליר נרמז, כי חשבון שח ציר נאמן למה אני מת (כי) אמון שביתי 2144 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קליר מקרית ספר.

איש אשר הוקרן לו אורה, איש בחרוֹ אל נורא, איש גש לערפלי נורא, יֵאָמֵר לו עלה ומות בהר, צעק צעקה גדולה ומרה יוכבד אמי: איש דש ענני נהורא, איש הִשִיךְ עברה, איש וִיתֵר מֵעָם עברה יאמר לו וגו‘: איש זִכָּה עדת בחורה, איש חִבש מי מרה, איש טוב מאז נקרא יאמר לו וגו’: איש יִקַר יקרה, איש כתב חוקי תורה, איש לִמֵד לעם מורא יאמר לו וגו‘: איש מלך בישורון נקרַא, איש נִהֵג אום שחורה, איש שח בריאה יברא יאמר לו וגו’: איש עלה לרום כבאברה, איש פץ והשיך עברה, איש צִדֵק עם נברא יאמר לו וגו‘: איש קרא על הים שירה, איש ראה ויירא, איש שכינה שרה, איש תינה משנה תורה יאמר לו וגו’. — אורח זו אלך, גזר עלי המלך, הנני היום מֻבְדַל והולך, קהלי הֱיֶה לשלום: בזאת לא נדע מה נעשה, כי כל אשר יחפוץ יעשה, ואין מי יאמר לו מה תעשה, רוענו לֵךְ לשלום: היום לי אחרון, חַק לי ראשון ואחרון, אֵאָסֵף כנאסף אחי אהרן, קהלי היה לשלום: ונתיב מוכן הוא, קטון וגדול שם הוא, מי יחיה ולא יראהו, רוענו לך לשלום: זה הוא לי אמר, עלֵה ומות בהר, ונפשי למאד הֵימָר, קהלי היה לשלום: חקק לבני אדם מיתה, לחסידיו יקר המותה, וענותך לעם הִבַעְתָּ, רוענו לך לשלום: כָבַד עלי רעה, כי המות לי הוגעה, מה אעשה לא אדעה, קהלי היה לשלום: לא יחר לך, ולא יֵצַר לך, כבוד בגן עדן מוכן לך, רוענו לך לשלום: מה תשתוחחי נפשי, נפלה עטרת ראשי, וצור אִשְשִי, קהלי היה לשלום: תנוח בצרור החיים נפשך, כסא כבוד יַנְפישך, חן ישועה נופשיך, רוענו לך לשלום.

וגם בזה נרמז שם הקליר, אם במקום כסא נכתוב כס, כי חשבון תנוח בצרור החיים נפשך כס כבוד ינפישך 2067 כחשבון אלעזר ברבי קליר מקרית ספר חזק, וגם מלות זה הוא לי אמר עלה ומות בהר ונפשי למאד הימר (קהלי) היה לשלום חשבונן 2259 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קליר מקרית ספר חזק.

וימת שם משה. ומית תמן משה. וימת שם משה עבד ה‘, טועֵן עוֹל גדולי וקטני, טכס ברכה לזרע איתני, יצתה נשמתו בגזרת ה’, יצתה בנשיקה על פי ה‘; ויקבור אותו. וקבר יתיה. ויקבור אותו בגי כושל בצאתו בל יחזה, על דבר פעור במחזה, למעול מעל באלי זה למעול עד היום הזה: ומשה בן מאה. ומשה בר מאה. ומשה בן מאה ועשרים שנה מנער ועד זקן במשלחו, כדי שלח במשלחו. נאמן ציר ומשיב לשולחו, נאמן לא כהתה עינו ולא נס לחה: אזלת יוכבד מפיסת למצרים, מצרים מצרים דלמא חמית ליה למשה, בחייך יוכבד לא חמיתי יתיה מן יומא דקטל בי כל בוכריא: אזלת יוכבד מפיסת לנילוס, נילוס נילוס דלמא המית ליה למשה, בחייך יוכבד לא חמיתי יתיה מן יומא דאעבד בי מימי לדמא: אזלת יוכבד מפיסת לימא, ימא דלמא חמית ליה למשה, בחייך יוכבד לא חמיתי יתיה מן יומא דאעבר בי תרין עשר שבטין: אזלת יוכבד מפיסת למדברא, מדברא מדברא דלמה חמית ליה למשה, בחייך יוכבד לא חמיתי יתיה מן יומא דאנחת עלי לישראל מנא: אזלת יוכבד מפיסת לסיני, סיני סיני דלמא חמית ליה למשה, בחייך יוכבד לא חמיתי יתיה מן יומא דאנחת עלי תרין לוחי קימא: אזלת יוכבד מפיסת לכיפא, כיפא כיפא דלמא חמית ליה למשה, בחייך יוכבד לא חמיתי יתיה מן יומא דמחא עלי תרין שרביטין: ויבכו בני ישראל. ובכו בני ישראל. ויבכו בני ישראל ספדו וקשרו מספד למשה, אבל כבד ועצום למשה, עָרְכוּ אח ואחות אוי הנגשה, ערכו ימי בכי אבל משה: ויהושע בן נון מלא. ויהושע בר נון אתמלא. ויהושע בן נון פתח ואמר אוי לי אדוני משה, איה המעלם מים משה, צאן והנהיג ממים מְמֻשה, צאן כאשר צוה ה’ את משה: ולא קם נביא. ולא קם נבייא. ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, קדוש ונאמן בכל הבנים, נאה ומרוצה בן אב לבנים, רצוי ליודעיו בכל פנים, רצוי אשר ידעו ה' פנים אל פנים: לכל האותות. לכל אתיא. לכל האותות והמופתים שעשה וגזר פרצו. ביהודה ובאפרים להמריצו, תינה לדורות מעריצו, תינה לכל עבדיו ולכל ארצו. ולכל היד החזקה. ולכל ידא תקיפתא. הפטרה. קהלת.

השאר בשבוע הבא. ח' באב.

ידידך שד"ל.


תפלה לכל תענית צבור ועל כל צרה שלא תבא על הצבור. קָרֵב אורך לעניה, וננצל ממכת שאיה, כשענית לאברהם בהר המוריה, עננו וגונננו בעוז תושיה. קרב בריתך לתפארה, ולבדך תדרוך פוּרָה, כשענית ליצחק לנוכח עקרה, עננו והחיינו בטללי שפרה. קרב גיל למחכי ביאתו, וננצל מיד צר ומחמתו, כשענית ליעקב בעת צרתו, עננו ונעריצך בקדושתו. קרב דברך לקול ערב, וחלצנו ממחרף ומאורב, כשענית למשה בחורב, עננו וחננו דעה הֶרֶב. קרב הדרך ולא נָסוּף, ואויביך שית כקנה וסוף, כשענית לאבותינו על ים סוף, עננו ושובבנו ולא נָסוּף, קרב ושלח עזרנו מקדש, ואבד מחללי מקדש קדש, כשענית לאהרן בבואו אל הקדש, עננו וכפר עון קדש. קרב זאת ליהודה, ואבד צוררי יהודה, כשענית לפנחס בקומו מתוך העדה, עננו גואלנו מתוך שדודה. קרב חסדך למישרי מעגל, ואויביך שית כגלגל, כשענית ליהושע בגלגל, עננו וארוכה ומרפא לנו תורגל. קרב טובך6 לעיפה, והסר ממנו קלון וחרפה, כשענית לשמואל במצפה, עננו וברך את שנותינו בטל תרופה. קרב ישעך לקוי תהלתו, וירונו מחכי תוחלתו, כשענית לחזקיהו בחלותו, עננו וקבץ עמך לנחלתו. קרב כבודו לנוחו, ופדה עמך ממדחו, כשענית לאלישע ביריחו, עננו וצדקנו במשפטי נכוחו. קרב לעמך רועה וחומל, ואויביך שית כבוסר גומל, כשענית לאליהו בהר הכרמל, עננו וזֵר יוכנע ויאמל. קרב מעוז חֶפֶץ לסוערה, וחלצה מִדֶבֶר ומעברה, כשענית לדוד במערה, עננו והיה לנו מחסה ועזרה. קרב נחמות ללקתה בכפלים, ונחזה בה מחולת מחנים, כשענית לשלמה בירושלם, עננו ותבנה חומות ירושלם. קרב שמך למעֻנגה, יושב בסתר המדרגה, כשענית ליונה במעי הדגה, עננו בקראנו אליך מדאגה. קרב עוזך לבית יעקב אש, ותהיה לנו סביב חומת אש, כשענית לחנניה מישאל ועזריה בתוך כבשן האש, עננו ותרצנו כעבודת מודקה אש. קרב פלאך להולכי בציות, והעלנו מבור תחתיות, כשענית לדניאל בגוב אריות, עננו ונהללך ברוב הודיות. קרב צדקך לגולה וסורה, והסר ממנה מחלה ומגפה, כשענית לעזרא בגולה, עננו ועטרנו שלום וגדולה. ברוך אתה ה' המברך את עמו ישראל בשלום.

והנה גם אלה קרובות לר' אלעזר הקליר, ושמו רמוז בסופן, כי חשבון (קרב) צדקך לגולה וסורה והסר ממנה מחלה (ומגפה) 1054 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קליר.

וקודם בא“י גואל ישראל, אם ירצה החזן להאריך אומר: מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אותנו ואת כל קהלות הקדש וכל השרוים בצער ובצרה וכל החבושים בבית האסורים ביד מלך ושרים הוא ישלח מלאכו ויושיעם ויפדם ומכל צרותיהם יצילם וישמע לקול צעקתנו ביום הזה, בא”י גואל ישראל. ותוקעין תר“ת, ואח”כ חוזר ואומר מי שענה את אברהם אבינו (כמו למעלה עד ביום הזה). אתה זוכר מעשה עולם וכו' עד ועקדת יצחק לזרעו תזכור. מי שענה את אבותינו ואת משה על ים סוף וכו' עד ביום הזה, בא“י זוכר הנשכחות. ותוקע תרועה תקיעה תרועה, וחוזר ואומר מי שענה את אבותינו ואת משה על ים סוף וכו' עד ביום הזה. אתה נגלית עד מירכתי ארץ. מי שענה את יהושע בגלגל וכו' עד ביום הזה, בא”י שומע תרועה. ותוקעין תר“ת, וחוזר החזן ואומר מי שענה את יהושע בגלגל וכו' עד ביום הזה. שיר המעלות אל ה' בצרתה לי. מי שענה את שמואל במצפה וכו' עד ביום הזה, בא”י שומע צעקה. ותוקעין תרועה תקיעה תרועה, וחוזר החזן ואומר מי שענה את שמואל במצפה וכו' עד ביום הזה. שיר למעלות אשא עיני. מי שענה את אליהו בהר הכרמל וכו' בא“י שומע תפלה. תר”ת. מי שענה את אליהו וכו‘. שיר המעלות ממעמקים. עננו ה’ עננו עד בכל עת צרה וצוקה. מי שענה את יונה במעי הדגה וכו‘. תפלה לעני כי יעטוף. מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלם וכו’ בא“י המרחם על הארץ. תר”ת. מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלם וכו' בא"י גואל ישראל.

אחר התפלה: הנה כחומר ביד היוצר וכו' עד כן אנו בידך ללבן ולצרף, לברית הבט אל תפן אל יצר. על רבוי חולים ב"מ. אליך ה' נשאנו עינינו (א"ב שלמה). אל מלך. ישמעני אלהים בקראי לנגדו (יוסף וא"ב). אל מלך. אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי (א"ב בנימן). אל מלך. אבא היום בתפלה אל מקדשי אל (אברהם). אל מלך. אגיד נפלאותיך איום ונורא (שמואל). אל מלך. ה' נגדך כל תאותי. אל מלך. אשירה ואזמרה לשמך גואלי (א"ב).

תפלה על צרה שלא תבא: ירמ“י או”א שיהיה הקץ הזה קץ תכלית שְבִי עמך בית ישראל וכו' וכו'.

ברכת חולים. יחל ישראל וגו' והוא יפדה וגו‘. מצלאין אנחנא וכו’ וכו‘. סדר שנוי השם: מצלאין אנחנא וכו וכו’. ליושבת על המשבר: משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה. ואח“כ אומר זאת הברכה עשאה הרב הגדול ר' נחמיה זצ”ל. הסולח לכל עונכי וגו' הגואל וגו' המשביע וגו‘. מצלאין אנחנא וכו’ וכו'.

מזמורים שאומרים בכל השנה. ה‘. ו’. י‘. י“א. י”ג. י“ז. כ”ז. כ“ח. ל”א. ל“ב. ל”ה. ל"ח. מ’. מ“א. מ”ד. ס“ט. ע'. ע”א. אח“כ עשרה דפים כוללים מנהגים ודינים, וזה סדרם: ענין ברית מילה, ענין פדיון הבן, סדר חתנים, ברכת ארוסין, ברכת חתנים, אשא תפלה בעד חתן וכלה וכו' (א"ב). יפרו וירבו כרעננים, יחזו ויראו בבני בנים, אַתְּ חתן ליום חתונה וכו' (אלעזר). הלכות נידה, דין טבילה לנידה, דין שיעור מקוה והכשירו, דין טבילת כלים, ענין אבלות, צידוק הדין (ובתוכו: ולמען דם עבדיך השפוך בשנת תתנ“ו וכו' כמה אלופינו אשר בשנת כל”ו כלו יחד), מצות הבן על האב, תקון ציצית ועטיפתו, קביעת מזוזה וחיובה. ניקור הבשר לרבנו שלמה זצ”ל, הלכות כחל, דין מליחת בשר. סדר פרשיות של תורה. סדר הפטרות של כל השנה. סדר הברכות. דין ברכת היין. דין סדר זימון.

תם ונשלם תהלה לאל עולם. עלינו לשבח לאדון הכל אשר נתן לנו כח ואמץ את ידינו לזכות את הרבים ולהשלים הספר המקודש הזה וכו' וכו' כפי הנהוג לקהל הקדום המקודש קהל קדוש רומ“ה והנטפלים אליהם מבני עמנו וכו' וכו' ואולם היתה התחלת בנין הספר הזה על ידינו בני שונצי”ן בעיר שונצין בחדש תשרי שנת רמ"ו לאלף הששי והשלמנוהו פה קזאל מיורי בשני בשבת בעשרים יום לחדש אלול שנת חמשת אלפים ומאתים וששה וארבעים לבריאת עולם דהיינו שנה תמימה בקרוב פעלנו ועשינו בחזקת היד בבנינו יתברך ויתרומם יוצר בראשית אשר עזרנו להתחיל ולהשלים על כל ברכה ותהלה אמן סלה.

ואחרי אשר השלמתי רשימת כל מה שנכלל במחזור בני רומה דפוס שונצין שנת רמ“ו אערכה לפניך ידידי היקר רשימה קצרה משאר הדפוסים שראיתי מהמחזור הזה, וכלם עניים בערך אל דפוס שונצין, כי קצת מהפיוטים הנמצאים בו לא נהגו לאומרם ואינם בשאר דפוסים. — בשנת ש”י נדפס בבולונייא מחזור כפי מנהג ק“ק רומא עם פירוש קמחא דאבישונא אשר חבר ר' יוחנן טריויס (Treves), כנזכר בשלשלת הקבלה, ואמנם המחבר העלים שמו מפירושו, ואחר זמן הודיע שמו בהקדמת הפירוש אשר עשה להלכות שחיטה ובדיקה והלכות איסור והיתר אשר לבעל המרדכי (ויניציאה על יד דניאל אדיל קינד). והפירוש הזה קמחא דאבישונא הוא נחמד ונעים ונכבד בעיני מאד. הדפוס הזה הוא שני חלקים in folio, ונמצאים ממנו עקסעמפלארע על קלף יפים מאד, ואחד מהם ביד ידידנו יוא”ל. הדפוס הזה כולל פרקי אבות עם פירוש ר' עובדיה ספורנו (מלבד פירוש הרמב"ם).

בשנת שמ“ז נדפס מחזור כמנהג ק”ק רומה בויניציאה במצות זואן די גארה, בשני כרכים in 8vo קטן כמו 12mo, בלא פירוש, רק בהערות קצרות, וברשימת האותיות אשר שמות המחברים רמוזים בהם, ונדפס שנית המחזור הזה בויניציאה שנת ת“ע בדפוס ברגאדין, דומה לדפוס שמ”ז. בשנת תע"ח נדפס המחזור הזה במנטובה in folio, וגם הוא בלא פירוש.

הגבירים (בני שני אחים) גבריאל טריעסטע פאר הקהל הזה, יש להם מחזור כמנהג בני רומא כ“י על קלף בשני חלקים, כתב אותו ר' אברהם בן מהר”ר מתתיה דטרייוש בעיר פיסרו (Pesaro) בשנת רמ“א. ועתה ארשום לפניך ידידי היקר כל מה שנמצא בכ”י הזה ולא נמצא בספרי הדפוס.

בין חנוכה לעשרה בטבת המחזור הזה כולל ענין תענית מתחיל סלח לנו אבינו וי“ג מדות, ואח”כ סליחות, ואלו הן: אתה תקום תרחם, ועל הרעה תנחם (א"ב), אתה תשמע מן השמים, אנקת מיחדי שמך פעמים (א"ב כפולה); אין לי בטחון כי אם עליך; מקוצר רוּח ומעבודה קשה וכבדה, ומִשֶבר רוח תייליל הבת יהודה (מרדכי בר שבתי הרופא); יוסף אשר מקדם עיניו בך תולה (משה בר יוסף); על האותות והסימנין הנגזרין על הציבור: אותותינו לא ראינו ואין יודע לעתות….. שמו אותותם אותות (א"ב, בנימן); על האסורים והיושבים במצור: אחינו ישראל הסעורים (שמואל); דרשנוך בכל לב נצח ישראל עזרנו ומגננו (דניאל); ישמעני אלהים בקראי לנגדו (יוסף); אוספו אבות ובנים, בצום ובכי ובתחנונים (שמואל); אמוני עתים אספוּ, בטלו בעלי מעשים (יואל); סליחה לצדיק ר' אליהו נ“ע. אלהים בעלונו אדונים; על רבוי החולים: אליך ה' נשאנו עינינו (שלמה), על זאת תאבל הארץ (אמתי); אבלה נפלה תמה כשחר נשקפה (שמואל); על המלשינים והמינים והמסורות: אל מי אנוסה לעזרה ואל מי מקדושים אפנה, בעוד רשע לנגדי מתנכל עלי ומתאנה; אנא מהרה כַלֵה קוצי כרמך (אליה בר שמעיה) אני קראתיך כי תענני אל ותעתר לי (בנימן); אויבים קמו עלי על לא חמס בכפי (אליה בר שמעיה); אחרת על ספרי הקדש שנגבו: אוחילה קירות לבי בזכרי אהביך (בנימן); אבות עולם ישנֵי מַכְפֵל מה לכם, מחשים עד עת קץ על עולליכם (משה); אחרת על המעוררים כנגד התלמוד; אראלים צעקו חוצה מרה על אודותינו; (בנימן); אריוך דמעתי יומם ולילה ולא אחשה (משה); אבות עולם אמת אולם לזאת לכם להתעוררה…… אי משנה וגמרא אי חכמה מפוארה (בנימן בר אברהם העניו); אחרת על הצלת ישראל: אגיד נפלאותיך איום ונורא (שמואל); ישני חברון ידידי אל אציליו (יצחק בן ישראל?); סליחה אחרת שעשה רבנו דוד בר' משולם על הגזרות: אלהים אל דֳמִי לְדָמִי, אל תחרש ואל תשקוט למקוממי; תחנה יפה לאומרה בכל יום: אני קראתיך אל כי תענני (אברהם? ברבי יעקב); אליך ה' אקרא, בכל דור ודור שמך אזכירה (א"ב); אל דמי לך רב וגואל, יעקב במצר ועת צרה לישראל (אליה); יומם עינינו תלויות צופות לרב עליליות (יצחק). ואח”כ: הלא זה הוא סדר תפלת תענית נעשה ברומא ביום ה' כ“א בסיון שנת פ”א לפרט כשנסעו שלוחי הקהל ללכת בחצר (אמר שד“ל נראה שהכוונה לאויניון שהיה שם חצר הפאבסט בימים ההם; ואמנם מה היתה הצרה ההיא, אשר בעבורה שלחו קהל רומא שליחים לחצר בשנת פ”א, נ“ל שהוא השמד הי”ד הנזכר בשבט יהודה, והביאו Basnage בספר ט' פרק י"ט סימן ח' והחכם הנכבד יאסט כתב עליו (בחלק ז' עמוד 258) שהוא Fabel, והמחזור הזה מוכיח שאמת היה ולא משל היה. ועתה ראה זה מצאתי בס' עמק הבכא לר' יוסף הכהן (בעל ס' דברי הימים למלכי צרפת, וזה עמק הבכא הוא ס' בלתי ידוע לדע ראססי, והוא כ“י ביד ידידי מוהר”ר רמש“ג וביד ידידנו יוא”ל), וזה לשונו: ויהי בשנת חמשת אלפים ושמונים ואחת היא שנת אחת ועשרים ושלוש מאות ואלף ותבקש כאנטה (Santa) שמילאנטה (?) אחות האפיפיור להשמיד את היהודים, ולא יכולה, ותבקש מאחיה להדיחם מעל אדמתו, וישא את פניה, ותהי עת צרה ליעקב בעת ההיא. ויתנם ה' לרחמים בעיני פידיריקו מלך נאפולי ויעמוד בפרץ נגד כל הקמים עליהם,

ויתנו היהודים אל האשה הארורה ההיא זהובים עשרים אלף וַתֵאָלֵם, ולא נעשה הדבר הזה. עכ“ל. ולפי זה יתכן ג”כ שהחצר הנזכר הוא חצר נאפולי ולא חצר הפאבסט; ואחר מלות ללכת בחצר כתוב כאן: האל העונה אותם ביום צרתם הוא יעננו ויושיענו תשועת עולמים; ואח“כ: קרב הודך (לא אוֹרְךָ) לעניה, וננצל ממכת שאיה וכו' וכו' מי שענה וכו' אתה זוכר וכו' וכו' כמו שהעתקתי למעלה מן המחזור הנדפס במעט חלופים; ונ”ל ברור כי מה שנזכר בכ“י שנעשה הסדר הזה ברומא בשנת פ”א, אין הכוונה שאז ולא קודם לכן סֻדַר הסדר הזה, כי אמנם עקר הסדר הזה הוא נמצא במשנה בפרק סדר תעניות כיצד, והקרובות קדמו טובא לשנת פ“א, כי מלאכת הקליר הן; אך נראה כי להיות שתענית צבור (או כפור קטן) אינו נעשה אלא לעתים רחוקות, אחד מן הסופרים שהעתיק המחזור אחר שנת פ”א רשם לזכרון עולם את עצם היום ההוא אשר בו התפללו הסדר הזה ונענו). זאת התפלה חוברה על גזרות אשכנז: ירמ“י או”א שיהא הקץ הזה קץ לשבי עמך וכו' וכו' כמו בנדפס.

בשבת שלפני פורים אחר אדון חסדך לר“י הלוי כתוב: אחרת, היא מוצאת ממעונות אריות שבחבורת הצרפתים, מקטרת מור ולבונת הנעימות, אשר תהום ההעתק אמר לא בי היא וים מחזורי הלועזים אמר אין עמדי, ששון ושמחת המליצה ימצא בה תודה וקול זמרה: תוך בור גלות שבותי, רוח שיר אעירה, אוחילה קץ פדותי, צאתו משעירה, חסדי אל אזכירה, עת הצר המן, רשתו אל רגלי טמן, את נפשו לא חיה, שמוהו לשאיה (כ"ה בתים). אמר שד”ל: שכחתי להזכיר בתחלת דברי כי מחזור איטאליאני נקרא ג“כ מחזור הלועזים, וזה מפני שאנשי איטליאה נקראים לועזים ולשון איטליאה נקראת לשון לועז כנזכר בתשבי ובס' מעשי ה' דף קל”ד ע"ג.

בכ"י הזה מצאתי קרובות לצום אסתר, תחלתן: אשנן עוזך בעם נועז נורא עלילה, אמץ נוראותיך על בני אדם להעלילה, וסופן: הסעת קויך והבאתם עד הלום, קַבצם ביד לאט אדרתו ויגלום, קִווּי תוחלתם בלי לבלום, עושה השלום. ואם נכתוב מלת ויגלום או מלת לבלום חסרה כאשר היא במקרא אז נמצא חשבון קבצם ביד לאט אדרתו ויגלם קווי תוחלתם בלי לבלום 2144 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קליר מקרית ספר.

בשבת הגדול אחר אני חומה יש כאן זולת, תחלתו: ארוסת אמונה ארוסת צדק ומשפט, בכמה אדע אשר זְקֵנָה פִטְפַט, גרות לה נגזר בעני לְהִשָפַט, דדיה בלא סומנוּ לצאת במשפט, והוא על סדר א“ב, ואחר סיום הא”ב יבאו הטורים האלה: יופי יפעתך בְשֵש לְהֵחָבֵש ולתקנה, התכסות בגדי משי במיני צבעונה, ועדי אעדך וצמידים בידיך יִנָתנו, דלת ראשך ברביד ונזם יִתַקנו, האזנים בעגילים והראש בעטרת יותקנו, בסלת ושמן ודבש מאכליך ידושנו, רבים מפלאיו כחול מוֹרָשָה בְחִבָה, חש חֵרותה ובאדירים העבִירה בחרבה, זִבְלה פנימה היות כבודה ונאוה, קריאתו לה מכל בנות להשתגבה. והנה ראש החרוזות הן יהודה בר… חזק, והנה בהכרח שם האב נרמז במלות רבים מפלאיו כחול מורשה בחבה, ולא מצאתי פתרון אלא בשנאמר שהכוונה יהודה ברבי משה, ותהיה מלת משה רמוזה במלת מורשה (הוא יהודה בר מנחם).

ביוצר של פסח אחר אנעים חדושי שירים יש כאן זולת: איומה נכונה כשחר, שתולה מרחם משחר, מי זאת הנשקפה כמו שחר. ואח“כ: יוצר אחר של פסח: שיר אשר נואמו וכו'. ואח”כ: יוצר אחר לפסח: אור ישע מאושרים וכו' עד אלהי אבי, כמו במחזור אשכנזי. ואח“כ: יוצר אחר לפסח: אדבר מישרים, משפטים ישרים וכו'. ואח”כ זמר קטן (חמשה בתים) חברו ר' אברהם יגל, תחלתו: אלהי אקרא יומם ותענה, ולילה לא דממה לי לפארך… וברכו את ה' המבורך.

בשבת הסמוך לשבועות בסוף אמונת עתים אצלו אמון יש בית אחד שראשי תבותיו אברהם, ואח"כ כך גזרו רבותינו מביני מדע ושוכלתנים (משלם בר אברם),

בשבועות יש כאן מעריב: אל נגלה בסיני, וגם אנכי ה‘, לא יהיה לך אל אחר על פני וכו’ וכו'.

על פיוט אזכור מקדם פלאי אל כתוב: רשות לנשמת דשבועות לכמ“ר יואב מבית אל ז”ל. אחר פיוט אור ישראל קדושי יש כאן סלוק: וירד אב לנביאים ראש לחכמים, משה בחיר האל תמים (א"ב). אופן: אנכי אדיר באדירים (יהודה ברבי מנחם). זולת: יש לפעולתך שכרים. בְמָשְלך בשני יצרים (יהודה). בסוף פיוט אלהים בהנחילך, במקום סִדְקוֹ עִזְקוֹ כתוב כאן סִדְקוֹ עִמְקוֹ במי“ם תחת זי”ן, וברוך היודע. ואחר הפיוט הזה יש כאן סלוק: וכל לוהטו בשלהביותיך, וחולחלו מקול שופרותיך (ליאו (אליהו) נטי בר רבי אברהם), אופן: כבודו לא יודעים אופנים (ליאו נתי). זולת: אתה הוא המעלנו מים (א"ב). אברך את ה' נאדרי (לאברהם יגל, חמשה בתים).

בתשעה באב אחר קינת עונינו ארוכים ורחבים וגבוהים, אחר מלות תועבנו ברעב ובגלות ובמגפה, כתוב כאן: לוּ אלה געונו ושככה חֵמה וכו' וכו' למעלה, עד לקול פתחי לי, ואח“כ: זַמוֹתִי כי לעד יאהילי, רשעתי ונסעתי ונטש אהלי. אֹהלי איכה גלו קדֵשים, בעת כי נעתק צור ונטש קדושים, בלע בשבי צאן קדשים, ויאפפני רעות בכל חדשים וכו' וכו' ומקים ידיעותי שכבו כקוץ ודרדר, כגזרו שמנה עשר דבר זקני הדר, תקרה ומעזיבה ערו מֵחֲדַר, כי לוליאנוס ופפוס נהרגו בחמשה באדר. זכור ה' מה היה לנו. למי אמרת מכל בני אב, לפרוע שטר חוב ארבע מאות כחוייב, כי אם לזרע אשר אהב, ואיה אומר יהיה כה (שאר הקינה הזאת הושמט מהספר, וכתוב בו:) וכו' עד למי תפחת, במזי רעב, והועפו כעב כנצר נתעב, מָקוֹר (אמר שד"ל אולי מקוֹר) רוח ללעב, למי עוללת כה. כה עשיתי לכם, וכה עשו לי אבותיכם, מידכם היתה זאת לכם, למה תריבו אלי כלכם. שקוננתם בקינותיכם למען כה, אוי למי עשיתי טובות כה, למה תאמרו למי עוללת כה. למי תמכתי אוּר כשד וחתכתי חרב והאבקתי גדודי להב, מלפני אבותיכם בשלכם (גם כאן הושמט השאר, וכתוב:) וכו' עד למי אויתי למצוא קורת רוח, ונתתם עמלי לרוח, ארבע מאות ועשרים נחת רוח, שהוצאתֶם רוח, הקץ לדברי רוח, למי עוללת כה. וכשמעם ויכוח עִווּיָם כנהמת ים, אללי מקוננים עלי עִווּיָם. נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי לה' אלהינו חטאנו אנחנו ואבותינו. אם תאכלנה נשים וכו' וכו‘, אחר קינת אם תעירו תלונותיכם, אחר מלות את אליהו הנביא כתוב: אוי לעונות אוי לחטאים אוי לחוטאים אוי למחטיאים. אם יתקע שופר בעיר והיא לא חרדה ונתרועעה, בכן עָוְתה שמוע טרם נפדעה עד מתי לעדה הרעה. (גם כאן נשמט השאר, וכתוב:) וכו’ עד שִחרתי לחבול תלאות, וְהָהְפַך עלי בלהות ותחלואות, תבעתי ממך עושה פלאות, עד מתי קץ הפלאות. עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים, תרחם ציון ותבנה חומות ירושלים. אז בחטאינו וכו' וכו‘. אחרת לי אני אברהם יגל מארימנו (da Rimini): אז בחטאינו חמה יצאה, ובעונותינו על ראשינו חל סער מתחולל, שתינו מצינו את קבעת כוס התרעלה, וכו’ וכו‘. על אלה ועל אלה, על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים. תסתר לאלם תרשישים מרון וכו’ וכו' עד ונחלתי נטשתי. למה לנצח תשכחנו תשכחנו לנצח למה, אלהים על השמים רומה, זרע אוהביך לרוממה, הבאים מארם נהרימה, ונתונים לקלון ולחרפה ולכלמה, עד תשקיף ותרא ה' משמימה (אולי נרמז כאן אלעזר במלות אלהים על — זרע). אתה אבדת פרעה נכה, בעשר מכות לְהַכּוֹ בעבורנו, ובעונינו געה ועלה אריה מסֻבכו והגלה מלך ושר מסֻכו, למה לנצח תשכחנו. אתה דכית וקרעת ים, העברת ימים במצולות ים, בעבורנו, ובעונינו ועדו עלי צרים הומים כים, ושברו המכונות והים, למה לנצח תשכחנו. וכו' וכו' (א"ב). אוי נא לנו אוי נא לנו כי חטאנו. אויב בעת נכנס להיכל, ברח דודי מן ההיכל, וכו' וכו' (א"ב). אויה מי יתן ראשי מים, על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי. אנה אנחנו עולים, הדופים ורעולים, אנונים ומתאבלים, עד תנחם אבלים, ואיך אנחם, ורחק מנחם, וקול ארי נוהם, העל אלה אנחם. איך תנחמוני הבל, וכנורי לאבל, וכו' וכו' (א"ב). תשובותיכם נשאר מעל, הוֹנוּנוּ עובדֵי לבעל, עד ישקיף ממעל, מוריד שאול ויעל, ואיך אֶנָחֵם. אדום אמרה אין קץ, וציון קוה לקץ, ואיך אנחם. אדום בטחה באוצרות. וציון בצרות, ו”א. א' גבהה כנשרים, וצ' נותרה כסכה בכרמים, ו"א. וכו' וכו' (א"ב). ה' ככל צדקותיך וגו‘. למען תהלות שם קדשך תתבע קנאת בית מקדשך, למענך ה’. למען שב ממזרח, תשמיע ועליך ה' יזרח למענך ה‘. למען בן תַמְנַחֵם (? אך המלה מטושטשת מעט) תביא עם ותנחם, למענך ה’. למען ה' צדקנו, תאתה לצַדְקֵנו, למענך ה‘. למענך אלהי תאגור נדחי וכו’ וכו' כמו בנדפס.

בסדר מעמדות שלפני ר"ה יש כאן סליחות הרבה ורובן נמצאות בדפוס בתפלות יום כפור, ואלו הן: אז מקדם הקדמת תשובה (א"ב בנימן); אנוש מה יצדק ביום דין לפני בוראו (א"ב), את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי (אליה בר שמעיה); ישמעני אלהים בקראי לנגדו (יוסף); ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים (א"ב); איך נפתח לפניך דר מתוחים (בנימן); אשירה ואזמרה לשמך גואלי (א"ב); אל נכספתי לראותך; אלהי קדם מעונה; יה למתי צפנת; לא בְקשתי; מוֹלֵך מוֹנִי; שביה עניה; ארעדה ואפחדה; את פני מבין צפוני; אלהי אל תדינני כמעלי; אלהי אל תבישני בדיני; אמרי האזינה אל וניבי; נפשי עוז תדרכי.

לראש השנה יש כאן מעריב: אמונֵי נבונים, בתקעם בירח איתנים (המעריב הזה נמצא ג“כ בסדר תפלה כ”י על קלף שיש בידי, המשונה מכל המנהגים אשר ראיתי עד היום).

בשחרית ליום כפור יש כאן רשות לנשמת: יודו לשמך עליון מורה, דרך לשוב לך כל חי (יעקב), ואח“כ שחי לאל יחידה החכמה (לא הנשמה), ואח”כ: פיוט יפה לקדיש (מצאתיו ג"כ במחזור ויטרי): יה אנה אמצאך? שמך (מ' ויטרי מקומך) נעלה ונעלם; ואנה לא אמצאך? כבודך מלא עולם (יהודה, והוא ר' יהודה הלוי, מבחר משוררי הגולה). שחרִי אַתְּ יחידתי פני צור (ה' בתים, שמואל). זולת לר' אברהם אבן עזרא: אל ישראל נקראת לפנים, היית לאב והיו לך לבנים, ואיכה שכחתם אלף שנים (אברהם). אחר פיוט אל שת מאז מעונו, אחר מלות ונתקדש במחנם, יש כאן: נאדרך אלהינו. אל אמונה אחד אתה, אדון (אולי צ"ל אש) אוכלה אש, אדירי אלים, אבירי אראלים, אומץ אופנים יאדירוך, קדוש. אל ברוך בחור ברור (וכן כל הא“ב י”ג פעמים). אחר פיוט אילי מרום אומרים הלולו, אחר מלות ומקדישים ומהללים, יש כאן: ובכן ברוך כבוד ה' ממקומו. זה אל זה אומרים אדיר ואין דומה לו, זה אל זה אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו א"ב).

סליחות לשחרית יש כאן: אביון המשוע ויתום ואין עוזר לו (א"ב), אָפְסוּ אנשי שכל ובינה (על עשרה הרוגי מלוכה, ושם המחבר בנימן).

בנעילה בפיוט אב ידעך מנוער, אחר מלות לעת קץ חז ויירא בקצת מחזורים אשכנזים (וכן במחזור בני רומא) כתוב לתשלום הא“ב מערב ועד ערב אנצחה וכו', ואמנם המחזור כ”י אשר לפני כולל הנסח הזה ואחריו נסח אחר, והוא: מלאכים מרופפים, נגד אמות הספים, סלה כנף מכניפים, ענות לעמת שרפים; פתחו שערים, צוית ללוקחי דברים, קדושת שמך מזכירים, רִצוי אהבתך אומרים; שערי רחמיך, תפתח למען שמך, תָחֹן לעמך, שָנִית בנאמך (ואולי צ"ל תָחֹן לעמך שֵנִית כנאמך). אחר אתה נותן יד, אחר מלות והשיבו וחיו, יש כאן: אבן מעמסה, עמוֹס ואל תמאסה, טרם נעילת שער. אבן ישראל, טע בהר אל, טרם יבא שמש אבן שתיית קדם, שִית כימי קדם, כי פנה יום, היום יפנה, והשמש יבא ויפנה, ושעריך תבנה, קדוש. (וכן כל הא"ב משולשת).

בסכות אחר פיוט שירו לאל הודו לשמו יש כאן רשות אחר: אודה צורי הפליא חסדו, עִם עמו אל ארץ ציה, פרש להם ענן הודו, ובמצותיו אותם חִיה (משה בר חייה). רשות לקדיש: יה מלכי מנעה מבכי עניה סוערה לא נוחמה (יואב, הרשות הזה נמצא גם בדפוס שמ"ז.

בשמחת תורה, אחר מלות בנשיקה על פי ה', יש כאן: אזלַת בְכיתא בכל מדינתא, בשעתא דאתפטר משה נביאה; בכה יתיה נילוס נהרא, גברא דרְבַיֵתִי מן טליותא; גען ובכן כל שבטיא דישראל, כענא במדברא דלית להון רעיא; דמעה שפכין בית ישראל ואמרין, מאן יהב לנא גברא כוותיה דמשה; הא טורא דתבור וכרמל שפכין בכיא, וסיני מספד בין תרויהון; ווי עלוֹ אמרת אורייתא, רעיא טבא דמתפרק מִנִי; זע ואתבהל יהושע בר נון כיונק דמתגמיל מדדי דאמיה; חבל עלי אמרת אורייתא, משה יהב לי חיים לעלם. ואחר מלות למעול מעל באלי זה, עד היום הזה, כתוב כאן: אדריינוס מלכא מהדר הוה אקברי מלכייא דישראל למסכא; כד מטא אקבריה דדוד אגב כוכא, חוייה דאפוהי סומקא ושעריה מתכרכא, מדחיק בגו בשריה ודמא פריש הכא והכא, פתח ואמר יאי לדֵין מלכו לארכא, דבחיי ובמותא שולטן להכא ולהכא; אזל לקבריה דיהושע למיטרה, אשכחיה דהוא קבור בתמנת סרח, אתר טורין ואתר טנרין, שַבְחֵיה בההוא זמן, האי אפוטרופוס מהימן, דִמְפַלֵג חולקין טבין, וליה שקל דרדרין וכובין; תוב פריש לארעא דמואבאי, היכא דדמיך רבא דנביאי, אוקי הפרין בריש טורא, והוו חזיין להתא קברא, הדר אוקמינון לתתא, והוו חזיין לריש טורא, הדר פלגינון לתרתין לגיונין, ודין לדין סברין דִמְהַנִין ולא מהנין, לקיומי קרא דכתיב ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה.

רשות לנשמת שבת בראשית: שחר אקום להודות לך, צורי ישעי רם נורא (שמואל).

אחר סיום הספר כתוב כאן בכתיבת יד אחרת מאוחרת שני פיוטים, האחד רשות לקדיש: קול מהלל יגדל, והשני רשות לנשמת ליום טוב, בלשון ארמית: יקירין ושפירין עובדוהי דמרי עלמא (יואב).

ופה נשלמה רשימת כל הנמצא במחזור כ“י הזה משנת רמ”א יתר על ספרי הדפוס, ונשלם מה שראיתי להזכיר לפניך ידידי היקר על דברת מחזור ק"ק בני רומא, אשר הוא בלא ספק הקהל הקודם בזמן לכל קהלות איירופא, והנני שמח בעמלי, ואברך את ה' אשר הפיל בגורלי, להודיע טיב המחזור הזה ברבים, ואתה ידידי היקר כל מה שתוכל להביא בספרך ממה שהבאתי לפניך, תעשה חסד עם המתים ועמדי, כי לכך עבדתי במלאכה הזאת קרוב לשבעה שבועות, למען מלאת את שאלתך, ולמען תוציא שירי הקדש מאפלה לאורה, בקסת סופר מהיר אשר במתניך, ועתה לא אמשוך ידי ממלאכתי זאת עד אם אוסיף לך קצת תוספות והערות.

וזה יצא ראשונה, כי הפיוט ליום ראשון של פסח, המתחיל אנעים חדושי שירים, לא נרשם בו לבד שבתי, אלא שבתי הקטן בן רבי משה מעיר רומא יחיה ויגדל בתורה ובמצות, וזאת שנית, כי מה שכתב ראב“ע שהקליר חִבר יום עם פדיון ועליון, הוא בסליחה לשחרית יום כפור אשר תחלתה אודך כי אנפת בי; אך מה שכתב שחבר הר עם נבחר, לא מצאתי, אך מצאתי הר עם מִשְחר, ביוצר ליום ראשון של שבועות. (נשוּאֵי מֵרֶחם משחר, נוחלֵי בקע והר) והשלישית, כי גם היוצר הזה ליום ראשון של שבועות, שתחלתו אור ישראל קדושי, הוא לקליר, כי כן חשבון אור ישראל 748 כחשבון מני אלעזר קליר, ומה שרשמתי לפניך יהודה, הוא מפני שכן מצאתי בראשי חרוזות הבית האחרון, אחר תשלום הא”ב, וכבר נמצא כיוצא בזה בשאר מקומות (עיין זמן הקליר לידידנו מוהר“ר שי”ר הערה 34), ואמנם נ“ל ברור כי גם הבית האחרון מלאכת הקליר הוא, ולהקים שם אחיו רשם בו שמו יהודה, וכמו שהיא דעת ידידנו הנ”ל בסוף דבריו שם. והרביעית כי במחזור כ“י שנת רמ”א אשר רשמתי עניניו למעלה, נסח ברכת מודים, בקרובות לעשרה בטבת, לצום אסתר ולשבעה עשר בתמוז, כך הוא: מודים אנחנו לך שאתה הוא ה' אלהינו ואלהי אבותינו על טובותיך אשר מעולם ועל רחמיך וחסדיך אשר מימי קדם (בקרובות תענית צבור כתוב “מודים וכו'”).

ואחרי הדברים והאמת האלה לא אחדל עד אם דברתי דברי ורעיוני לבבי אשמיעך על ארץ מולדת הקליר ועל הוראת מלת קליר, ואתה בחכמתך תביא דברי במשפט, ומה שגיתי תבין לי. ואֹמר כי מה שחשבו החכמים רמ“ל ושי”ר שקליר הוא שם עיר Cagliari במדינת Sardegna אשר בקצה איטליאה, רחוק הוא בעיני מאד. כי הנה השם הקדמון לעיר הזאת הוא Calaris, והיותה נקראת בלשון רומי Caller או Callir (כדברי ידידנו בהערה 16) יגעתי ולא מצאתי; וא“כ מהיכן באה היו”ד אחר הלמ“ד, ולפעמים גם אחר הקוף? ואם יאמר אדם לקרא קַלְיַר, בקש אדם שיהיה אוהבו אולי יאמין לו שיהיו הקדמונים כותבים קַלְיַר ביו”ד אחת ולא קלייר או קליאר. ואפילו יונח זה, עדיין לא יובן איך היה הפייטן חותם שמו לפעמים ביו“ד אחר הקו”ף, קיליר. ואף אלו היתה לנו ראיה ברורה, שקליר היא Cagliari, ושהיא העיר הנזכרת בתשובות ריב“ש ורשב”ש בשם קאליר, עדיין נ“ל ברור כי מלת קליר שבחתימת הפייטן איננה שם מקום כלל. כי הנה חתימת הפייטן ברוב המקומות היא אלעזר ברבי קליר, ורק בפיוט אחד (לפי עדות המגיה ס' היוחסין) חתם שמו אלעזר ברבי יעקב קליר. ומי שמע כזאת (ובפרט בימי קדם) שיהי אדם מישראל חותם שמו אברהם ברבי ברלין, יצחק ברבי לבוב, יעקב ברבי פראג, יוסף ברבי רומא? ומה שהביא ידידנו הנ”ל (בהערה 16) ראיה מהרי“ף, איננו ראיה כלל, כי מעולם לא קראוהו ר' פיס, אלא האלפסי ביו”ד היחס, ור' אלעזר לא חתם מעולם בירבי קלירי, אלא קליר, בלא יו“ד היחס; ומי יאמין שבנו של הרי”ף היה חותם שמו בר רבי פיס? ומה שהביא סיוע מהרשב“ץ שהיו קוראים אותו דוראן, ואמר שזה על שם העיר שנקראה כן; זה אינו, כי אמנם דוראן (Durand, Durant, Durante) אינו שם עיר, אלא שם אדם (והמשורר האיטלקי Dante, כך היה עקר שמו Durante), ואח”כ נעשה שם משפחה; ומכל מקום בנו לא היה חותם שלמה בר רבי דוראן. ואם יש משפחות הנקראות על שם עיר, כגון משפחת ידידנו החכם ריגייו, הנה בני המשפחה חותמים אברהם ריגייו, יצחק ריגייו, אבל שיהיה אדם חותם אברהם בר רבי ריגייו לא היה ולא יהיה. א“כ מה היא הוראת קליר? לא ידעתי, אך אני בוחר להודות חסרון ידיעתי, מלקבל ידיעה שאיננה ידיעה; ומה טוב בעניננו מענה סוקראט: Hoc unum scio me nihil scire ואם על כל פנים הייתי מוכרח לבחור לי איזה פירוש למלת קליר, הייתי בורר לי פירוש בעל הערוך, שהיה קרוב בזמן לר' אלעזר, והוא (בערך קלר) כתב שנקרא כן על שאכל עוגה שהיה כתוב בה קמיעא ונתפקח, ותהיה מלת קליר מן Collyra שענינו בלשון יונית ורומית עוגה. ואם דעתנו תמאן לקבל שיהיה אדם מתפקח באכילת עוגה, אין בידנו להכחיש שיהיה אדם נקרא בשם כך וכך מפני שאנשי דורו האמינו שאירע לו כך וכך. ואלמלא שאנשי דורו של ר' אלעזר האמינו כך, איך יתכן שיכתוב כן רבי נתן שלא היה אלא כמאה שנה אחריו? ואם היה ר' נתן אחד מן ההדיוטות, החרשתי; אבל הוא ז”ל היה ראש בישיבה מפורסמת ואם בישראל, והיו גדולי הדור מריצין לו אגרות מארצות רחוקות, והנה היה בידו לבקר הדבר ולהבדיל האמת מן השקר; וידענו כי עשה ספרו בחכמה ובתבונה ובדיוק נפלא, וכמה גבהו דרכיו מדרכי קצת מחברים הכותבים בחפזון ובלתי מדקדקים בדבריהם! ועתה אם ענין אכילת העוגה שהזכיר ר' נתן הוא בלתי מתישב על דעתנו הוא מפני שאין אנו יודעים היום המנהגים שהיו אבותינו נוהגין באשכנז ובצרפת כשהיו מוליכין תינוק לבית הספר, והמנהגים ההם נגלו מתוך ספרים כ“י קדמונים. והנה תחלה במחזור ויטרי סימן תק”ח כתוב וז“ל: וכשאדם מכניס את בנו לתלמוד תורה כותבין לו את האותיות על לוח, ומרחיצין אותו ומלבישין אותו בגדים נקיים, ולשין לו שלש חלות של סלת בדבש, ובתולה לשה את העיסה, ומבשלים לו ג' ביצים, ומביאין לו תפוחים ומיני פירות, ומחזרין אחר חכם וחשוב להוליכו לבית הספר, ומכסהו תחת כנפיו, ומעלהו לבית הכנסת, ומאכילין אותו חלות בדבש, ומן הביצים והפירות, ומקרין לו את האותיות, אח”כ מחפים אותן בדבש, ואומרים לו לחוך, ומחזירין אותו לאמו אף מכוסה; וכשמחילין ללמדו, בתחלה מפתים אותו, ולבסוף רצועה על גביו, ופותחין לו בתורת כהנים תחלה, ומרגילין אותו לנענע בגופו כשהוא לומד; וכשמגיע לחקת עולם קורא אותו כעין צבור, ועושה לו סעודה עליו, ע“כ; ואח”כ מאריך ברמזים על כל פרט ופרט מהענינים הנזכרים למעלה. ויותר מבואר מזה מצאתי בכ“י אחר גדול וקדמון כתוב על קלף, הנמצא ביד ידידי מו”ה רמש“ג, והוא כולל רוב הדינים הנוהגים, ולא נזכר בו לא שם הספר ולא שם הנחבר, וז”ל בסי' שפ“ב: מנהג אבותינו שמושיבין התינוקות ללמד בשבועות, לפי שניתנה בו תורה, וכעלות השחר מוליכין הנערים לבית הכנסת לספר (כדכתיב ויהי ביום השלישי) בהיות הבקר ויהי קולות וברקים, ומביאים הלוח שכתוב עליו אבג”ד ותשר“ק, ותורה צוה, תורה תהא אומנותי, ופסוק ראשון של ויקרא, וקורא הרב כל אות ואות והתינוק קורא אחריו, ונותן על הלוח מעט דבש, ולוחך הנער הדבש שעל האותיות בלשונו; ופסוקים אלו כותבין על עוגה נילושה בדבש, ויאמר ה' אלי בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת וגו‘, ה’ אלהים נתן לי לשון למודים וגו‘, ה’ אלהים פתח לי אזן וגו' במה יזכה נער וגו‘, בלבי צפנתי וגו’, ברוך אתה ה' וגו‘, גל עיני וגו’ הביננו וגו' מה אהבתי וגו‘, פתח דבריך וגו’, צרופה אמרתך וגו‘; ועל הביצה יכתוב מכל מלמדי וגו’, מזקנים וגו‘, מה נמלצו וגו’, נר לרגלי וגו‘; ויאמר עשר פעמים אלו שלש תבות נגף סנף אגף, משביע אני עליך פותה שר של שכחה שתסיר ותעביר ממני לב טפש אני פלוני בן פלוני ותשליך אותו על טורייא רמתא, בשם (וכאן יש שיטה פנויה, אולי הסופר היה ירא לכתוב השם), והרב קורא עם הנער כל מה שבלוח ובעוגה ובביצה, והביצה יהיה מקולפת ומבושלת, אחר שסיימו הנערים למודם מאכילין לנער העוגה והביצה, כי טוב הוא לפתיחת הלב; ומכסים הנערים תחת המקטורן כשמוליכין אותם מביתם עד בית הרב או עד בית הכנסת… והעוגה מתוקנת מן ג’ גריצין של סלת, כנגד מן ובאר ושליו, ומערבין בה דבש ושמן וחלב, דוגמא לויניקהו דבש מסלע, וכתיב דבש וחלב תחת לשונך עכ”ל. ולמעלה מזה כתוב: מצאתי בספרו של הרב ר' יהודה החסיד שלא רצה שיאכילו לנערים העוגה, לפי שכתוב עליהם כתבי הקדש, ואין נאה להוציאן דרך התחתון במקום טנוף עכ“ל. הנה נא לנו מבואר שכן היו קדמונינו מאמינים שיש עוגה מסוגלת לפתיחת הלב, א”כ לא חלום שוא הוא מה שכתב בעל הערוך שר' אלעזר נתפקח על ידי עוגה שאכל, ומה גם כי בשני הספרים כ“י שהבאתי לא נזכר כלל כתיבת קמיע בעוגה, אלא פסוקים בעלמא, וכ”ש וק"ו העוגה שהזכיר רבנו נתן שהיה כתוב בה קמיעא, ראוי שתועיל יותר לפתיחת הלב, לפי אמונת אנשי הדורות ההם7.

אמנם ידידנו מוהר“ר שי”ר משיב (הערה 16) כי טעם בעל הערוך שאכל הפיטן עוגה ונתפקח יפול מעצמו, אחר שהתאר הזה אינו מוסב על הפיטן רק על אביו עכ“ל. אך לזאת שערי תשובה לא ננעלו, כי יש ויש להשיב כי אביו של ר' אלעזר היה הראשון שהמציא המנהג הזה, והאכיל את בנו עוגה שכתוב בה קמיע, וקרה מקרה שהילד הצליח בתלמודו, ואז התחילו כל העם לכנות את האב בשם קליר, כלומר בעל העוגה; ור' אלעזר האמין גם הוא כי העוגה הועילה לו להתפקח ולהצליח בתלמודו, והיה מחזיק טובה לאביו שהאכילו העוגה, ולתת כבוד לשמו היה חותם בירבי קליר, כמו שהיו העם קוראים אותו, על שם העוגה. וכנוי זה נשאר ג”כ לר' אלעזר עצמו, והיו קוראים אותו ר' אלעזר קליר, על שם העוגה שאכל ונתפקח, וגם הוא עצמו (אם יש לנו להאמין בגימטריאות) היה חותם לפעמים אלעזר קליר.

והנה אפשר לומר כי אביו של ר' אלעזר המציא העוגה שכתוב בה קמיעא, ואחר כך (אם מפני היראה שמא אכילת קמיע תוכל לגרום רעה לילד, או שלא רצה האיש ללמד על מעשה כתב הקמיע) נהגו העוגה בלא קמיע, אלא בפסוקים כתובים בה; ואחר כך עמד ר' יהודה החסיד והרחיק כתיבת הפסוקים על העוגה הנאכלת, ושמעו לו בקצת המקומות, ובקצת מקומות לא קבלו או לא ידעו את דבריו, ומכאן נמשך כי כתיבת הפסוקים נזכרת בס' כ“י אשר ביד מוהר”ר רשמ"ג, ואיננה נזכרת במחזור ויטרי.

ואבאה עתה לחקירת מקום מולדת הקליר, ואֹמר כי היות ר' אלעזר איש איטליאה רחוק בעיני מאד, כי לא יתכן כלל ליהודי איטלקי לחבר נמתחו עם תהו, אלוה עם לסלוח וכיוצא בזה, כמו שעשה הקליר (בקינה איכה את אשר כבר עשוהו וביוצר לפורים), כי מבטא הה“א אצלנו אנשי איטליאה הוא כאל”ף ממש, לא כן בני אשכנז, הם מוציאים הה“א מן הגרון, כמו אות h שלהם במלת Haus, ומבטא החית אצלם אינו אלא מעט יותר חזק מן הה”א, והוא כמבטא ch שלהם במלת machen, ולכך יתכן להם לחרוז נמתחו עם תהו, מה שלא יתכן כלל לאיש איטלקי; ובאמת נמצאו חרוזים כאלה הרבה בסליחות האשכנזים, כאשר העיד ידידנו בהערה 10. ואם יאמר אדם כי מבטא אנשי סרדיניאה זה תשע מאות שנה היה משונה ממבטא אנשי איטליאה בימים האלה, עליו להביא ראיה. ומה שבקש ידידנו (עמוד 106) להסתייע מבעל הערוך, אין משם ראיה כלל לאופן קריאתו; כי מה שהביא ערך הדייב וערך חדייב בלא שום הערה, הוא כי כן מצא שתי הנסחאות בספרים, והוא לא ידע איזו תכשר, ומה היה לו להעיר על זה? וכמה וכמה ערכים נמצאים בס' הערוך, שהיה בידו להעיר ולפרש, ולא העיר ולא פירש. לדוגמא בערך אן השני הביא מלת מאונך שהיא במקום מאודנך, ולא העיר דבר על זה: האם נאמר שהיתה הדל"ת במבטא אנשי איטליאה מהאותיות הנחות או הקלושות? וכן בערך מסוחא כתב שהחית מובלעת; הזכיר הדבר כמו שהוא, ולא הוסיף הערות, ומה ראיה מזה?

ומה שרצה ידידנו (הערה 11) להביא ראיה שהיה הקליר איטלקי ולא אשכנזי, ממה שעשה שיריו בחרוזים, והחרוז היה נוהג אצל הערביים, וצבאותם נתקרבו לאיטליאה ולא לאשכנז; אין זו ראיה כלל, כי אמנם גם בין האשכנזים היה החרוז נהוג, כי הנה בידי ספר קדמוניות לשון אשכנז Diutisea אשר העתיק E. G. Graf מספרים קדמונים כ“י, וקרא שמו Diutisca, ושם בחלק שלישי מעמוד 20 עד עמוד 112 מביא ספורי בראשית ושמות בחרוזים aus dem 12.ten Jahrhund. ובעמוד 404 מביא חרוזים הנמצאים בכ”י על קלף מהדור ההוא השנים עשר (Pergamentcodex des 12.ten Jahrhunderts). והנה הקליר היה קרוב לשנת אלף למנינם, והחרוזים האלה נכתבו רק כמאה שנה אחריו, והאחרונים הם כתובים בספר שנכתב בדור השנים עשר, ואולי חֻברו בדור הקודם: אם כן מי יאמר ומי יחליט שלא היה החרוז נוהג באשכנז בימי הקליר? ועוד הלא חרוזי הערביים הם שירים שקולים בשווי מספר ההברות, וכן הם רוב שירי הפייטנים הספרדים אשר באמת למדו מן הערביים, אבל שירי הקליר אינם שקולים בשווי מספר הברותיהם, וכן החרוזים האשכנזים המובאים בספר Diutisca אינם שוים במדתם כלל; ומי יאמין שהקליר למד מעשה החרוזים מן הערביים? ומלבד זה מי לא יראה כי כמו שמהלך שירי הקליר משונה מאד ממהלך שירי פייטני ספרד, כן הוא משונה מאד ממהלך שירי הערביים, והוא דומה מאד למהלך שירי האשכנזים הקדמונים אשר בדיאוטיסקא; כי הקליר לא ידע כלל מחכמת הפילוסופיאה, ולא נשא על שפתיו שום תיבה פילוסופית (שי"ר סוף הערה ב), והוא מאמין בכל ספורי המדרשים כפשוטם, וכמה רחוק דרך זה מדרך פייטני ספרד שלמדו מן הערביים! ואמנם כל שירי האשכנזים הקדמונים המובאים כה וכה בדיאוטיסקא הם מלאים ספורי נפלאות וענינים זרים ומבהילים ממש כשירי הקליר.

ומה שהביא ידידנו ראיה ממלת רהן שהזכיר הקליר שהיא ערבית, איננה ראיה כלל, אחר שהפעל הרהין נמצא בתלמוד, מי יתמה אם הקליר בנה לו שם חדש הנגזר מן הפעל הישן? וכי זו בלבד מלה חדשה עשה לנו הקליר? מי שאמר מן תְעָלָה לְהַתְעִיל, ומן רְטִיָה יַרְטִי, ומי שאמר אֶפְנוּן בוּך ואלף כאלה, לא יאמר מן הרהין רַהַן?

ומה שאמר ידידנו שאם היה הקליר אשכנזי לא היו זמנו ומקומו נעלמים כל כך מהחכמים אשר קמו רק כמאתים שנה אחריו, ורבנו גרשום כתב עליו שהיה מחכמים הראשונים — זה נמשך ממיעוט החבורים והמחברים בימים ההם, וצוק העתים ההם. ומהיכן נמשך הערבוב העצום הנמצא במשפחת ר' משלם ב"ר קלונימוס אם לא מזה? ומי יודע מי הוא זה יוסי בן יוסי שחבר סדר אתה כוננת? ומהיכן בא לרבנו תם מה שהזכיר (במחזור ויטרי סימן שכ"ה) ששמעון כיפה יסד סדר אתן תהלה? ומי הוא זה שמעון כיפה, אשר לא שמענו ולא ראינו רק באון גיליון?

ומצד אחר אם היה הקליר איטלקי, איך היה הדבר שלא נשאר זכר מזה באיטליאה, בארצות אשר מעולם לא סבלו היהודים מהומות והריגות כאשר באשכנז? ואחרי שבכל איטליאה אומרים פיוטיו, מי יתן ואדע איך לא התפארו בו הלועזים, ואיך נתנו כבודם לאחר, באמרם שהיה מארץ ישראל? ורבנו תם שהיה כותב לרומא ולבארי, איך היה שהאמין שהקליר היה תנא? ואיך לא היה שום איטלקי שיעיד שיש לו קבלה מאבותיו שר' אלעזר היה מעיר קליארי? ור' נתן בעל הערוך והישיבה הגדולה והנכבדת שברומא לא היתה להם שום קָאמוּנִיקאַצִיוֹן עם הישיבות הגדולות אשר בארצות נאפולי וסרדיניאה, ולא ידעו ולא שמעו כי קליר שם עיר הוא, וקבלו שמועות שוא שקליר הוא שם לעוגה? זה דבר שאין דעתי סובלתו. ועל פי כל הדברים האלה נ"ל ברור שהקליר לא היה איטלקי, ושקרוב יותר שהיה אשכנזי או צרפתי.

ואמנם מה זו קרית ספר שהוא מזכיר בחתימתו? הדבר ברור שאין זו קרית ספר הנזכרת במקרא, כי הוא דביר שמה, וקרית ספר הוא שמה הקדמון אשר היה לה קודם יהושע בן נון. והנה בהכרח הוא כנוי מחודש דרך רמז כמו בית אל שהוא כנוי לעיר מולדת הפייטן האיטלקי יואב. ואם נחפוץ לצלול בתהומות ההשערות, שתים הנה השערותי, ואולי עוד רבות זולת אלה ימצאו אחרים. הראשונה שיהיה השם הזה קרית ספר מתורגם ממלת Bocherviile (ויהיה Bocher ענינו כמו Bücher עתה), ויהיה הקליר צרפתי ממדינת נאָרמאַנדיע. והשנית שלא יהיה שם קרית ספר מתורגם, אך יהיה לשון הנופל על לשון Spira, Speyer, ויהיה הקליר אשכנזי. ומי שיבחר בדעת הזאת השניה יוכל לעשות לה סמוכין ממקום אחר, ולומר כי אביו של ר' אלעזר היה מקולוניאה ובא לשפירא, והיו קוראים אותו ר' קיליר (Cöller); ויהיה קליר שם היחס לאיש הבא מקולוניאה, כי היתה עיר קולוניאה נקראת ג“כ Cölle (Diutisca III 444) ויהיה ר' קיליר כנוי שגור בפי האשכנזים, על דרך ר' אפפענהיימער, ר' ברעסליוער ר' רנדעגגער; ויהיה ר' אלעזר נולד בשפירא ומכונה קיליר על שם אביו שהיה מקולוניאה, וזה דבר שאפשר לאמרו ולקבלו, אעפ”י שאין להחליט כלל שכן הוא האמת אבל שיהיה קליר שם עיר גרידא, בלא סימן היחס, ושתהיה העיר ההיא באיטליאה, זה נ"ל דבר שלא יתכן לקבלו.

ועתה ידידי היקר תשפוט את דברי אלה בחכמתך הרחבה, ותעשה בהם כטוב וכישר בעיניך, והנני מחזיק לך טובה, כי אתה היית המניע והמעורר את לבבי לחקור את כל החקירות האלה, אשר מעולם לא פניתי אליהן;

ואתה ידידי היקר שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש המוכן לשרתך ומצפה לתשובתך, הכו"ח פה פאדובה בחמישי בארבעה ועשרים יום לחדש

ידידך שד"ל

אחר חתימת האגרת עיינתי בקרובות לצום אסתר שחשבתי היותן לקליר, ומצאתי רשום בהן ד' פעמים יחיאל בירבי אברהם חזק, והוא אביו של בעל הערוך.


לקוטים

ממחזור כ“י מנהג רומה משנת רמ”א

אשר ביד הגבירים המפוארים גבריאל טריאסטי יצ"ו8

קרובות לצום אסתר לר' יחיאל בירבי אברהם אביו של רבינו נתן בעל הערוך.

אֲשַנֵן עֻזך בעם נועז נורא עלילה, אמץ נוראותיך על בני אדם להעלילה, אנוש כהרכבת לראשנו סָבַר אותנו להעלילה, אנפת בו והשבות גמולו בראשו להתעוללה, אודה שמך כי טוב ולעד אהללה, אקראך נצח יומם ולא אדום בלילה.

בלילה ישבת לכסא כבוד לשפוט מרעידִי, יָצָא רָשָע בהשפטו מַמְעִידִי, יצרתני לעבד לך מעודִי, יען כן הגנת בעדי, בא"י מגן אברהם.

בכל דור ודור היית לנו מעון, בנשאך ראש על גבי קרת לטעון, בעבורנו דממת צר ואור באילון ובגבעון, בקום עלינו אדם הפרת עצתו לִנְעוֹן, בעיר צלמו נתבזה והורד גאונו לִלְעוֹן, בצל כנפיך חַסְתִי ובך קויתי למשעון.

למשעון חשת לי ישע משמים, חבלת נוגשי ונמאסו כמים, חטובך אעיד ביום פעמים, חֲפֵיצֵי אהבתך החיים מיומים, בא"י מחיה המתים.

גָדַל בן גילו של ראש דמיון סרפד, גמר בלבו להשמיד עם בך נאפד, גזר ימיני צום ובאפר יֻצע ורֻפד, גבר יהיר הוקע לא נקבר ונספד, גוזָלָך תהלה עטה וכבע ישועה אפד, גאון נזקף ועל במות דרך לנקפד.

לנקפד יער כרמִלו הוּצַד לדוּש, יושבי סלע רננו לקדוֹש, יעצו שלוֹם לשמוח בחִדוּש, יעריצוך תמיד האל הקדוש, בא"י האל הקדוש.

דבר קדשך זכרת ליודעיך מעוז ומחסה, דִלִיתָ משאוֹל ואצלת מדחי בך חוסי, דֹב אורב במסתר כְיָזַם צאנך לְשַסֵה, דברי מרמות חשב עם קדוש לְעַשֵה, דלתי רחמיך הקישוּ גוזר אֹמֶר ועושה, דִכִּיתָ זרוע צר וגאון עזו נִמְסֶה.

נִמְסֶה אֲמִירַת צַמַרְתּוֹ כֹרָתָה ונגדעת, איומתך עוסקת בזאת מודעת, אֹרח להועיל למדה לדעת, אֹמר פיך חונן הדעת, בא"י חונן הדעת.

הלא אתה מקדם מקדים למזור תַעַל, הן לכל מכותי שמת סַמְתֵר לְהַתְעַל, השם עצמו המן וְשִוָה גַלְמוֹ גַעַל, הִשְקָה מחמת שדי וּמָלֵא מֶסך הֻרעל, הטית אזנך לי מוריד שאול ויעל, הֻגַר על ידי חרב מנת שועל.

שועל לֻכַּד בתחבולותיו במעצבה להשכיבה, לקוחיך ממעיני ישע להשאיבה, לכן הִכְרַזְתָּ שובה משובה, לך נודה רוצה בתשובה, בא"י הרוצה בתשובה.

ושנותיך אין להתם ומעולם לא שָנִיתָ, ועמוסי בטן נשואי רחם לחבלך קנית, ובקרב עדתם נִצַבְת ובית לשמך בנית, וברוב ענותנותך בין שני כרובים חנית, ואֹזן לפִלולם הִטִיתָ ובחסדך אותם ענית, וצר עושק לְקַלָסָה ולטבח אותו מִנִיתָ.

מנית במיתרי שכם שָכַן מוסדיך, בָאי להשתחוות במקדש יסודיך, בהעבירך פשע מתי סודך, סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך. סלח לנו אבינו וכו'.

זִכְרֵי רוב תהלות חסדיך בקדש נאדר, זֵכר לפלאיך עשית בכל פֶה מְהֻדר, זר מִמְשַק חרוּל והֵנֵץ מסרפד ודרדר, זמם לעקור הר אשר בַמַעְדֵר נעדר, זמת אולתו הושב ופניו חפו ונקדר, זמיר עריץ כהכנעת לבשת הוד והדר.

הוד והדר יעטוך נינֵי שָרָה שָרֵי אל, ישועה כְהִצְמַחת שכם ואשריאל, יצאת לישע עמך קרואֵי אל, גואל ישראל, בא"י גואל ישראל.

חמסו כִסָה צר בלבושו טפוליך כבל, חריות לקצץ ונֵטע שרשם לשָרֵש ולחַבֵל, חלָשֵי פור הטיל לשוֹד כבקעת אַרְבֵל, חמסו בקדקדו ירד ונשבר בשבר נבל, חלדו כאין נחשב והוקע כעושה תֶבל, חִלַפת כח חוסיך מושל בכל וסובל.

וסובל ראש תנין רצַצת כְזֹחֲלֵי, רָפוֹת ידים החזקת לחולה, ראית בְעִנוּי עָם לך מְחַלֶה, רופא חולֵי, בא"י רופא חולי עמו ישראל.

טמן לרגלִי רשת לשומי ככלי אובד, טרוף זרוע וקדקד כמו פולח ועובד, טפול שקר ותרמית לְלָשְנִי לְכֵס רובד, טְבוֹחַ נוסדו יחד זרע אלהים עובד, טאטות במטאטא השמד סובל על כבד, טף ונשים ביום אחד להרוג ולאבד.

ולאבד בקשו שפתי שושנים, בחרונך נבהלו באף עשונים, בִלַעת עצת מֹחֵי דְשֵנִים, מברך השנים, בא"י מברך השנים.

יקומו שת פסל בפשע כבד וברֶשע, יעץ לנפשו בֹשת חכַחֵד עם נושע, יָקַץ להעיר שִטְמַת זְקֵנוֹ מבטן פֶשַע, יקרוּ כבדוּ אזניו ועיניו מאד השע, יֵשע עטִיתָ עמך אשר ליראיך שע, ידך כבדה על צר ומחצת ראש רשע.

רשע יֻצַע רִמה להתגאל, ירקב שמו מלהזכר כהואל, יאוספו נדחי בבנין אריאל, מקבץ נדחי ישראל, בא"י מקבץ נדחי עמו ישראל.

כצפעוני לחש רכסי איש וריב לשונות, כנועים הם מכל עם ודתיהם שונות, כסף פלס למאד בִטל אגרות ראשונות, כסלי מלאו נקלה כְצִוה חֹק לְשַנות, כמעט כָלוּ נפש ובשר מרדם ישנות, כיקר כרים כלו צרים וכעשן כבשונות.

כבשונות אש לִהטה כסוחים לְפַטְפַט, אנו ואבלו כחוייבו לְהִשָפַט, אמוניך הענקתם צדק ומשפט, אוהב המשפט, בא"י מלך אוהב צדקה ומשפט.

לעולם דברך נצב בנקמך מראש פרעות, לב חורש מחשבות און בפרוע פרעות, לקעקע בִצַת יעקב דִמה סוטֵם בהפרעות, לוחַץ כקיר נטוי וכאבני גדר פרועות, לֻכַּד ברשת טמן לאֹם בחזון נפרעות, לֻקח ממנו קללה באישות ראש פורעות.

פורעות בֹהל בצירֵי הבל כמזידים, בדיו נכחדו עמו זדים, ברכות אעטך רוכב אדים, מכניע זדים, בא"י שובר אויבים ומכניע זדים.

מעולם היית מחסה לעמך שוכן מרום, מַעֲמַקֵי שַחַת ואבדון נגד עיניך עָרֹם מי יעלים עצה ממך תַאַל לגרום, מְסַפֵחַ חמתך ואף שכר צורר לפרוס, מָקור מָשְחָת תשגבהו נצח לעד לָרֹם, משנאיך יכרתו על אויביך ידך תרֹם.

תרום רוֹחף עַצְמוֹת שׁוחקים ומדיקים, רחומיך מַצִיתים כמשוכת חדקים, רְאֵה עָנְיָם פַלְטֵם מדוחקים, משען ומבטח לצדיקים, בא"י משען ומבטח לצדיקים.

נתת נם להתנוסס לְכַלֵא כסף ונִכָרוּ (אולי לִבְלא כסף נמכרו), נִצְחָם יז על בגדיך נודעו ונִכָרוּ, נִחֲרֵי בי ושוחה לפני כרו, נֻדפו כמץ לפני רוח ומשֹרש נעקרו, נינם יחד שוֹאלוּ שְבֵעֵי לחם נשכרו, נוקשו נלכדו וכשבר נבל יוצרים נשברו.

נשברו הֶמְיַת נבליו כהִדוּק חֲשוּלַיִם, הורד שאול (גאונם) ונגלו שולים, העטית עליו בשת ומכשולַיִם, אלהי דוד ובונה ירושלים.

סגֻלת צאן ידך פדות להם בִצְמִחָה (אולי נִצְמְחָה), סוטמים כדונג נמסו ובמִחוּי צלחת מחה, שגבו ישע קודרים ונסו יגון ואנחה, סלסול השֵם חִדְשוּ למצוק ממציא מנוחה, ספר אגרות שלישים בדורות כתבוּ להניחה, סַגֵב חדש אשר נהפך מיגון לשמחה.

לשמחה מספד הָפַכת מרומֵם שְפָלָה, מְדַכֵא ומשפיל גאון עֻפָלָה, מרומֵם לכוכבים כעפר נפולה, שומע תפלה, בא"י שומע תפלה.

עוֹלוֹת בלב פעל וחמס פִלֵס ועכל (אולי ונִכֵל), עלילות רשע לבו הָפַך בעבדיך להתנכל, על לשונו רגל דבר מר בנֵכל, עַץ שטנה לכתוב לעבד כילי ונוכל, עתירתי אז כְּעָזְבָה עצתו לְסַכֵל, עמלו שב בראשו ונהדף באין תֶכל.

תכל חִבל מעשיו מלך הכבוד, חצצים תִנוּ צדקות לִלְבוֹד, חֲלִי כתם הענקתם לזבוד, לכן לבדך ביראה נעבוד, בא"י שאותך לבדך ביראה נעבוד.

פּעולת נאמני ארץ שַרְתָה וְשַעְתָה, פדות זרעם מני צר בזרועך הושעת, פקדוך בשִלוּש צום ואף לחיים הִרְגַעת, פנו אליך ונושעו ובקרב עדתם נודעת, פלולם הסכיתָ ונפש קובעיהם חבלת וקבעת, פֶצַח דברי הצומות וזעקתם מאז הִקְבעת.

הקבת זְרוּיִם לקבץ עיר נכבדות, זרַזנו לחנֵן לפניך ולהתודות, זבחֵי שי אשלם ותודות, הטוב לך להודות, בא"י אל חי הטוב שמך ולך נאה להודות.

צפירת תפארתך לעד באין שִנוּי שִגַבְתָ, קמים להדוך ולחַשֵל גאון עזם הכנעת, רעיך נענוּ בכֶבל, אפך בם הפגעת, שֹרשו נֻסחו מִתֵבל וכשכור אותם הֵנַעְתָּ, תַאלתֵנו שוּר והנקם מרודפינו גם עתה, תררנה שפתינו בגאלך עם כצאן הִסַעת.

הסעת קויך והבאתם עד הלום, קַבְצֵם ביד לאט אדרתו ויגלום, קווּי תוחלתם בלי לבלום, עושה השלום, בא"י המברך את עמו ישראל בשלום.


גאולה (זולת) ליה“כ לראב”ע editum)

אל ישראל נקראתָ לפנים, היית לאב והיו לך לבנים, ואיכה שכחתם אלף שנים, עד כי בעלום זולתך אדונים, ובכלֵי גולָה עשרת מונים, יצאו וכלים מכלים שונים. התעלים עיניך, ואם קצרה ימינך, מדוע אינך מושיע המוניך. היש גואל קרוב ממך, כי גואלנו מעולם שמך.

בנך לעיניך נתון (ביד צריו), נהפכו על זאת עליו ציריו, ואם בא לדבר לעו דבריו, ואיך יעמוד לבו ולא ימסו אסוריו, ואימת בן אמה בקרבו מנעוריו, ועל איש שעיר על חלקת צואריו. אור דעתו נעתם, וקץ ישעו נסתם, וכל חשבון תם. והצל לא הצלת את עמך, כי גואלנו מעולם שמך.

רבים לוחמים עד אשר לא אֶמְנֵם, בני דומָה ידימֵם ויוָן יוֹנֵם, וקדר יקדירם ובוז לבז יתנם, ודישון ידושם וענָה יְעָנֵם, עד ישקיף וירא ה' ויחנם, וחרפת ישמעאל ישמע אל ויענם. כי ידעתי סוף, לביתך תכסוף, ובניך תאסוף, וזרועך תחשוף. וברב גאונך תהרוס קמיך, כי גואלנו מעולם שמך.

העלה נא ארוכה ומרפא, לחולי עמך אל רחמן רופא, עצור מגפה לעם לך מצַפה, כלה דבר ומשחית ולא נִסָפֶה, ותאמר למלאך ידך הרפֵה, רפאנו ה' ונרפא. רב לנו להיות, לבז לחיות, (אדומיות) וחִתיות. ויבואונו רחמיך, כי גואלנו מעולם שמך.

מרי נפש מתי תרפאם, ואם בך מעלו חסדך יבואם, ומשחית קִנך למה יניאם, הבנים לקח ולא שִלַח האם, מהרה חושה מִשְבִי הוציאם, טרם תבקשם ולא תמצאם. ובבוא יום עברה, האיום והנורא, והיתה עת צרה, צרה כמבכירה, חוסה ה' על עמך. כי גואלנו מעולם שמך.


לנעילה

אבן מעמסה, עמוס ואל תמאסה, טרם נעילת שער. אבן ישראל, טע בהר אל, טרם יבא שמש אבן שתיית קדם, שית כימי קדם, כי פנה יום. היום יפנה, והשמש יבא ויפנה, ושעריך תבנה, קדוש. אנא אל נא שא נא סלח נא מחול נא חמול נא כפר נא רחם נא כבוש חטא ועון.

באמונה אתאנו, אמונתך תאמצנו, טרם נעילת שער. באמונה תפריח, שמש צדקה תזריח, טרם יבא שמש. באמונה תרחמנו, ותחדש ימינו, כי פנה יום. היום יפנה.

גֹבה שעריך, תמלא מאורך, טנ“ש. גאול גלמודה בחפץ, תשים לאבני חפץ, טי”ש. גְאָלֵנוּ בחילך, בגדולת גדלך, כפ"י. היום יפּנה.

דרשנוך ביום זה, בצום הלא זה, — דרוש ענויינו, נקראך ותעננו — דורשיך היום ענה פלולנו היום — —

הֲכָזֶה יהיה, לזרע כה יהיה, טנ“ש. הננו אתאָנו לך, כי אנחנו פעלך, טי”ש. הלילה לך ויום, שית אורנו כיום, כפ"י. היום יפנה.

וְיַדְעֵנוּ מחילה, והסר מחלה, —. ותאמר סלחתי, רציתי וחשבתי, —. ותאיר ותגיה, עלינו באור נגה, —. —.

זרזיר מתנים, חיש לנושאי לך עין, —. זכור שבשפלֵנו, עד דכא הֻשְפַלנו, —. זה יום מימים, תסלח לתמימים, —. —.

חוקר נסתרות, מחול לדורי דורות, —. חמול בחמלתך, למקיימי מלתך, —. חוסה וחמול, ולבבנו תמול, —.—.

טַהֵר דירתך, ונשא בחירתך, —. טַהֵר כעצם שמים, שופכי לך לב כמים, —. טובך שבע רצון, ותפק רצון, –.—.

ישעך ורחמיך, נַהֵל רחומיך, —. ימינך תסעד, מחנניך מרֵעַד, —. יבא דודי לגנו, ויאכל פרי מגדנו, —.—.

כבוד הלבנון, ינתן לאתי מלבנון, —. כבודה בת מלך, תשמיע סלחתי מלך —. כתר יצליחו, כבירים ינצחו, —.—.

לְפוּר9) מתענים, שית לשאננים, —. לַפִידֵי נחמה, יאותו לְבָרֵי כחמה, —. לפידים וקולות, תראה לקהלות, —.—.

מעיריך תועיל, קדם פֶתח תנעיל, —. נְחֵנוּ להתנובבה, בשערי תשובה, —. סלה תרחמנו, ומעפר תקימנו, —.—.

מועדיך נָצְרוּ, מערב עד ערב, —. מוּלֵי לשמנָה נצור באמונה, —. נורא תהלות, בל תזכור עלילות, —.—.

סכות תחנתי, ותאמר עניתי, —. שים כדכד יְקָרָה, שִמְשוֹת שמוּרָה, —. סלה תרחמנו, ומעפר תקימנו, —.—.

עניה רפא נא, כְנָם יגדל נא, —. עלץ עדתך, נוצרי דתך, —. עדיך שבנו, רצֵנו שובבֵנו, —.—.

פעולת עמו, יתן שכרו בעמו, —. פקח עיניך, וראה שוממות מתעניך, —. פניך האר, מחנניך לטובה הַשְאֵר, —.—.

צְפֵה צעקתנו, ופנֵה נא לצַדֵקנו, —. צַדֵק צאנך, ותפק רצונך, —. צוּר קיֵים לכַנִי, אֹמֶר אני ארעה את צאני, —.—.

קרית חנה, שית לַכֹל תחִנה, —. קְבוצת נִדָחים, תקבץ כרועה מדוחים, —. קרואֵי שֵמות, תחתום לחיים שֵמות, —.—.

רבבה להרבות, אֲלָפִים לשמור, —. רנִי בשמחה, אם הבנים שְמחה, —. רַנְנוּ למוחֵל, עון להמָחֵל, —.—.

שלֵמים יתיצבו, ובשלום ישובו, —. שְעֵנו ורצֵנו, ובשעריך העליצנו, —. שַבְחו למוחל, עון להמחל, —.—.

תודָה תשא, אל רם ונשא, —. תמלא משאלות, ותחיש גאולות, —. תעבור על פשע, ותמחה חטא ורשע, —.—.

היום יפנה, והשמש יבא ויפנה, ושעריך תבנה, קדוש.


ט“ו תמוז התקצ”ח 8.7.1838.

Nr. CCII

An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol

Nr. D’ordre de I’Index rais. 164. Vol. I. Nr. 40.

לידידי הכורם שלום

חמש העתקות מכרמך קבלתי על נכון וחלקתים לבעליהן, ועל השלוחה אלי הנני מחזיק לך טובה, ואם התמהמתי עד היום היה זה מפני שלא רציתי לכתוב לך אגרת בשביל דבר זה לבדו. מה הוא מחיר כ"ח ג'? ומה אעשה לקצת מתלמידי ואוהבי המבקשים לקנותו?

כבר שלח לך ידידנו החכם יש“ר קובץ אגרותיו אלי ואגרותי אליו, ואת האחרונה שלח אליך בכתיבת ידי, והיא הכוללת סדר תנאים ואמוראים, והנני מבקש ממך אשר בכתבך אל החכם המדפיס תברכהו בשמי ותתחנן לו שיעשה חסד עמדי, שבכל מקום שימצא בתוך סדר תנאים ואמוראים “אמר שד”ל” ישים הדברים ההם (מן אמר שד"ל עד סוף המאמר המסוגר) בהערה בתחתית הדף, וכן יעשה גם בכל אמר שד“ל שימצא בפירוש אבות אשר החלותי להעתיק בסוף האגרת, גם שם יכתוב אמר שד”ל עד סוף הדבור, בשולי הדף, ואת כל ההערות ההנה ירשום באותיתו א“ב. זולתי אמר שד”ל המשתדל אשר כתבתי בסוף האגרת יניחהו במקומו בגוף האגרת. ואתה אם תתבונן ליגיעת בשר אשר התיגעתי במלאכת רוב האגרות ההן וליקרת הספרים אשר העתקתי מהם, אשר קצתם קניתי במחיר יקר מאד, בטחתי כי יתעורר לבבך להשתדל שיתן לי המדפיס איזה מספר עקסעמפלארע מכ"ח רביעי כאשר נתן לי שמיד מבכורי העתים לקצת השנים.

בקרוב אולי תבואך מעיר בראדי אגרת ארוכה אשר הראותה על פני חוצות נחוץ לי מאד (מפני חמת המציקים בעלי הרואה, ורבני ווארשויא ולבוב אשר עלה עשן באפם על מה שכתבתי על הרמב“ם, ואולי עוד יותר על דבַרי בשיר לשי”ר) ואקוה שלא תמאן לתת לה מקום בכרמך. גם נכסוף נכספתי לפרסם בכ"ח זה הרביעי פירושי לעשרת הדברות, אך לא אעתיקהו ולא אשלחהו (כי ארוך הוא) אם לא תבטיחני לתתו בכרמך זו.

והנה הוא דבר שאין צריך לאמרו כי כל הערה שתרצה להוסיף על דברי אתה ידידי או אדמ“ו החכם המופלא מוהר”ר שי“ר נ”י, הרשות בידך להוסיף, ובלבד שלא תגרע מדברי דבר וממילא נשמע כי כל השלוח אליך מאתי, רצוני שתַראהו תחלה לאדמ“ו הנ”ל.

תמחול לומר לאדמ“ו הנ”ל כי עתה מקרוב מתוך דברי החכם צונץ באגרותי10 אלי נודע לי (מה שלא עלה על לבי מעולם) כי המחזור כפי מנהג בני איטליאה או בני רומה איננו נמצא ונודע באשכנז ופולין, והוא צונץ עדיין לא ראה אותו, ואז חקרתי ובדקתי ומצאתי כי גם מוהר“ר שי”ר לא ראה אותו בזמן שכתב תולדות הקליר, כי שם בהערה 28 כתב כי קרובותיו לעשרה בטבת ולשבעה עשר בתמוז נאבדו, והנה הנם במחזור הנ“ל, אז חשתי ולא התמהמתי וכתבתי לצונץ אגרת ארוכה, הכוללת רשימת כל הנמצא במחזור הנ”ל, עם העתקת כל מה שבא בו מן הקליר ובלתי נמצא במחזור אשכנז, ואלמלא שהיה צונץ יושב בממלכה אחרת הייתי שולח לו עקסעמפלאר מהמחזור ההוא. והנה אולי אחר שכתב מוהר“ר שי”ר תולדות הקליר כבר בא לידו המחזור ההוא, או אולי הוא נמצא ביד הגביר החכם היקר מוהר“ר יוסף פערל נ”י, ומשם יוכל לראותו ולבדקו. ואם אין זאת, הנני מוכן לשלחו אליו מתנה (דפוס ויניציאה שמ"ז, שני חלקים אין אקטאף), ובלבד שיעמיס עליו הוצאות הפארטא. את אלה תגיד לו ותודיעני רצונו.

תברך בשמי שלשת החכמים המופלאים, תפארת עירך, שי“ר ופערל הנ”ל ומוהר"ר נחמן הכהן קראחמאל, ה' יחלימהו ויחיהו.

הֲשָלחת דמות פני לבראדי, כאשר בקשתי ממך זה ימים רבים?

ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ט”ו תמוז התקצ"ח.

ידידך שד"ל


י“ח תמוז התקצ”ח 11.7.1838.

NR. CCIII

An Herrn Dr. M. L. Letteris in Pressburg

Nr. D’ordre de I’Index raisonné 165. Vol I Nr. 41

לידידי המליץ והמשורר המפואר רמה"ל שלום.

שמחתי במכתבך, לולא שמועת מות החכם ייטלס אשר מרה לי, אע“פ שלא היה דבר גדול. תולדות יצחק הייתי שולח לך, לולא ראיתי כי מחשבה אחרת בלב ידידנו יוא”ל, ולא אחפוץ להניא את עצתו. ס' דיציונאריאו סטוריקו של די רוססי אפשר למצוא אותו, אך תאמין לי, העתקתו עם הערות איננה מלאכה נאותה לך (ולא לי), כי צריך לזה אדם שבלה ימיו באותן החקירות. בשורת מחברת מנחם בן סרוק ראיתי אצל ידידנו החכם יש“ר, ואמרתי לו צר לי מאד אם תצא לאור המחברת ההיא בלא השגות דונש בן לברט. הגהות המגדל אשלח אליך, אך אמתין עד תראינה עיני בני הנעורים והגיון בכנור, או עד שאראה שער הספר נדפס בפרעסבורג במלות “מאת שד”ל” במקום “מאת חכמי לב” ואז אכתוב גם אני הקדמה קצרה. הוצאת ספרי לה"ק (ובפרט גדולים) מטריעסט אמת הוא שהוא דבר קשה. דף שלום אסתר אשר שלחת לי מצא חן בעיני ושמחתי בו באמת בראותי אותך מצליח במלאכת השיר השקול. והא לך הגהותי.

טור 6 בל יוכל עין ראי, אמור: בל תוכל עֵין רֹאֶה. 9 ביקַר הוריה, צ"ל ביקר בקמץ, ושרש הדבר תמצא בספר Prolegomeni (אשר עדיין לא הגית בו, רק בחלק הספורי ממנו, וכן עשו רוב רואיו, אשר על כן ערך הספר עדיין לא נודע, ואולי יִוָדַע אחרי מותי, אך לא בשביל זה אבחר לי מות). 21. הוא גבה וְגאון, אמור: גאון וָגֹבה הוא ישים לאין.

  1. בשפל העין, אמור: בִשְחוֹחַ עין. 23. 24. נכלמה, נאלמה, אמור נכלמת, נאלמת, כי נכלמה ונאלמה אינן שמות התאר (אלא לשון עבר), אם לא שיהיה הטעם למטה, נִכְלָמָֽה. 25. הלך, אין ענינו עני אלא אורח, וטוב לומר חֵלֶךְ. 26. אל לב המלך, אמור: בלבב, או לפני. 37. 38 לא טובים בעיני, ואתה תתקנם כחפצך. 48. ושמי ציון נשמו הה ממעל. אמור: ולאֻמים על ציון ישליכו נעל, או
  2. 48. אסתר במרום כסא תגביה שָבֶת, וָעיר חנה דוד גלים נֶחְרָבת. 53. דלתי פי מאבי עד כה נשמרו, דע ידידי כי איננו מדרך לה“ק לקשור הפאַססיף עם האבלאטיף (כגון התפוח נאכל מהאדם), ומליצת דלתי פי נשמרו מאבי, אין ענינה בלה”ק אלא: שמרתי לשוני מהגיד הדבר לאבי, כמו משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, ופעל נשמר איננו פאססיף אלא רעפלעקסיף (שמר את עצמו); לכן אזור חלציך ותקן כחפצך. 61. את סודו חרש, אמור: את סודם. 69. בין אלה הבנות כמני גרשו, יש כאן י“ב תנועות, וצ”ל בין בנות אלה. 80. כי הנה לראותכן, השוא הוא נע, וצ“ל הנה לראות אתכן. 110 דובקת, אמור: מֻדְבֶקֶת. 117. הה מתי בת ציון, אמור: הה בת ציון. 118 מעפר את ראשך, אמור: מן העפר ראשך. 134. האם קמו כְקדם, אמור: אם קמו כימי קדם. 138. הגידה־לי, צ”ל בלא מקף. אחר 140 (יתן בידה תכן ספר דת המלך) ולמה לא (יתן בידה פתשגן כתב הדת)? אם פתשגן איננו עברי, גם דת איננו עברי (ומימינו אש דת למו) צ"ל מלה אחת כמו שהוא כתוב, וענינו מימין (לדרום) אשדת הפסגה, עיין Prolegomeni עמוד
  3. 148. יוּגָרוּ, כתוֹב: יֻגָרוּ. 149. משרש נחש, עשית נָחָש מלעיל, ואז יהיה מלשון כי לא נַחַש ביעקב. 153. וַתְּהִי, השוא נע, לָעֵינים, צ"ל לְעינים. ולתקן כל אלה ראה זה מצאתי: מִלֹחֵם ברפידים, משרש פָתֶן זה הצפע יצא; אליו יִנָתֶן עמי חנם; כי הוא את לב מלכהו אל כל אשר יחפץ יטנו וִיפַתהו, וַיהי המן הרע אליו עינים.

ביום י“ח סיון שעבר כתבו אלי מארץ רחוקה: “המשורר רמה”ל יחליף אגרות עם הנערים הפתאים ההם, ויגדלם וינשאם עד מאד, ויפאר מעשה ידם בהרואה ה”א, ויבקש מאתם שהחלקים האחרים ידפיסו בדפוס פרעסבורג אשר הוא מגיה שם". הודיעני נא אמתת הענין.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”ח תמוז התקצ"ח.

ידידך שד"ל.


כ“ג תמוז התקצ”ח 16.7.1838.

Nr. CCIV

An Herrn Dr. Leopold Dukes in Hamburg

Nr. D’ordre de I’Index rais 166. Vol I. Nr 42

מכתבך הגיעני תמול שלשום, והיום הנני שולח אליך חמש מאות טורים (משירי רמב"ע) אשר שאלת ממני, אשר בעבודת יום ולילה העתקתים באצבעותי, מזוקקים שבעתים בדיוק כל אות וכל נקודה, והוספתי בהם סימני ההפסקות, אשר זולתן תקשה מאד הבנת השירים ההם, גם הוספתי בגליון קצת מלות לבאר הסתום, גם כי מקומות הרבה יש בהם שהיו צריכים לביאור רחב, ויואל אלוה שתוציאם לאור מדויקים כאשר אני שולחם אליך, והוא יאיר עינך בבואך לתרגמם, והדר מליצת המשורר הנפלא הזה לא יִשָחֵת. ואני שמעתי ולא אבין מה שאמרת לי שאראה במחברתך דברים רבים אשר מצאת במחזורים כ“י אשר ביד הנגיד ר' מיכאל חיים, שנראה מזה שהוא מניח לך להעתיק מספריו; ואח”כ אמרת שאתה מדמה בנפשך שלא ירצה לתת רשיון להעתיק ס' הנקוד, שנראה מזה שכבר ידעת את האיש שאין דרכו לפתוח אוצרותיו למעתיקים, ושאתה לא מלאךָ לבך לבקש ממנו מה שבקשתי ממך; ועם זה אמרת שהוא דורש שלומי, שנראה מזה שדברת לו בשמי, כל זה תימה בעיני, ויש לתרץ בדוחק. ואתה שלום.

פאדובה כ“ג תמוז התקצ”ח.

ידידך שד"ל.



  1. אמר המו"ל: הלא הֵנָה שתי אגרות שכבר באו במחברת הזאת ליעקב בודק Nr. 426, ולנחמן יצחק הכהן פישמאן Nr. 428.  ↩

  2. אמר המעתיק: עיין כנור נעים חלק א', ושם תמצא כל השיר הזה מדף 121 עד דף 124.  ↩

  3. אמר המעתיק: השירה הזאת נדפסה בכנור נעים חלק ב' מדף 249 עד דף 281.  ↩

  4. אמר ישעיה: נדפסה באוצר נחמד ד' מדף 108 עד דף 131.  ↩

  5. במקור המודפס: תבא. – הערת פב"י.  ↩

  6. מילה מחוקה במקור – הערת פב"י.  ↩

  7. ענין העוגה לפתיחת הלב הוא ג“כ ברוקח סימן רצ”ו וכלבו סימן ע“ד ועיין מרדכי שבת תק”ט סוף פרק כלל גדול.  ↩

  8. אמר המעתיק: הלא הוא המחזור הנזכר באגרת הקודמת.  ↩

  9. אולי לכפור  ↩

  10. כך במקור– הערת פב"י.  ↩

כ"ז תמוז התקצ"ח–כ"ט אלול התקצ"ח
w אגרות כרך א התקצ"ח – כ"ז תמוז התקצ"ח 20/7/1838

Nr. CCV An Herrn Ephraim Isr. Blucher in Prossnitz

Nr. d’ordre de l’Index rais. 167

Vol. I Nr. 43

לידידי המשכיל והנבון ר' אליעזר בן שלמה ברכה ושלום.

כמים קרים על נפש עיפה כן אגרתך מארץ מרחק (תוניס כ"ד סיון) היתה לי לששון ולשמחת לבבי, כי בכל שבוע בכתבי לחותני הייתי שואל ממנו אם חזרת לעיר טריאסטי, והרבה הייתי דואג על שלומך בשמעי כי עדיין לא באת. ועתה שמח לבי בשמעי כי שלום לך, כן יהיה תמיד, פרוח תפרח ותגל עם בת זוגך ועם הזרע אשר יתן לך ה' מן הנערה הזאת.

המחיר אשר קצבת לדיואן ר' יהודה הלוי יקר בעיני נכבד, ומה גם כי הספר חסר, וראוי לך לבקש אם אולי יִמָצֵא ממנו העתק אחר, וממנו תצוה להעתיק ולהשלים החסרון, והנה אין ספק כי הדיואן הזה יכלול הרבה ענינים נדפסים ומפורסמים במחזורים, או נכללים במחזור כ“י שבידי הנכתב בעיר והראן, באופן שאולי הענינים החדשים אצלי לא יהיו רק חלק קטן מהספר. ויהי מה הביאֵהו אלי, ותהיה בטוח כי בשלום ובמישור נתפשר יחדו, ואם עד היום הזה (אחר כמה שנים שאתה מכיר אותי) דין ודברים לא היו בינינו, גם עתה בהביאך אלי הס' היותר יקר אצלי מכל הכ”י שראיתי עד היום, לא תהיה מריבה ביני ובינך. ואני באמונתך בטחתי שלא תשתדל למכור הס' לאנשים אחרים העשירים ממני, ושלא תעשה ממנו העתקה אחרת להביא בארצות איירופא. ואתה ידידי תעשה חסד עמדי אם תכתוב אלי תכונת הכ“י ומספר דפיו, ומהות הכתיבה, ומספר השירים הכלולים בו, ומהות שלשת החלקים שהוא נחלק בהם, ואם יש בו גם הפיוטים המפורסמים במחזור, ותתן לפני קצת דוגמאות מהענינים הנכללים בו, ותודיעני אם נמצא בו מחברת שתחלתה איך אחריך אמצאה מרגוע. והנה נא ידעת ידידי כי יש בידי מחזור כ”י בארבעה חלקים כתוב בוהראן או קרוב לשם, והוא כולל שירים רבים לר' יהודה הלוי, ר' שלמה גבירול, ר' יצחק גיאת, ר' משה ור' אברהם אבן עזרא, הבלתי נמצאים בשאר מחזורים. והנה החלק הכולל תפלות שלש רגלים הוא חסר קצת כה וכה, ואם תמצא העתק אחר ממנו אפילו חסר, אקנה אותו, אך לא במחיר רם ונשא.

גם דיואן ר' משה אבן עזרא שבידי הוא חסר כה וכה, ואם תמצא העתק אחר אפילו חסר, אקח אותו, אם לא יכבד מחירו.

שאר הכ"י שהזכרת אין לי חפץ בהם.

ידידי מוהר“ר רמש”ג לא יוכל לקבל הספרים בליוורנו.

סי‘…. אומר שיקח עשרים מקראות דפוס לונדון, ויתן מחירן בכסף מלא תכף לקבלה, שלשה זהובים ((f. 3. לכל אחת, דהיינו יקח שמנה מקראות בלה"ק מן הגדולות, ב’ מקראות בלשון צרפת, שש בלשון איטלקית, ב' בלשון אשכנז, ב' בלשון יונית, בין הכל עשרים, ובלבד שתהיינה מונחות בויניציאה ובלא הוצאות הפארטא. גם הוא אומר שיקח קצת תהלים דפוס הנ"ל.

ואני הכותב אקח מקרא אחת בלשון ערבי ושתי בלה“ק (מן הגדולות), ושלש בלשון איטלקית, מונחות בויניציאה כלן במחיר f. 3. 30 לאחת, אם לא תמכור לסי‘……., ואם תמכור לו אשלם גם אני מה שישלם הוא. רֵעַי ותלמידי דורשים שלומך, ואני יותר מכלם אל אל שדי אעתיר יפרוש סכת שלומו על ידידי המשכיל ר’ אליעזר בן שלמה וישביעהו שובע שמחות, ויצליחהו בכל מיני הצלחות, ויביא לידו ספרים נחמדים ויקרים, להגדיל תורה ולהאדירה, ולהרבות כסף במחירה, ויחוננהו לקנות באחת ובשתים, ולמכור בארבעתים, ובלבד שיחוס על דל, וישא פני רשד”ל, ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו, ויתן שלום באהלו, ואת רַעיתו היקרה והנחמדת יברך וישמור לארך ימים, ויתן לו ממנה בנים נעימים, צדיקים וחכמים, הורתם באיירופא ולידתם באפריקא ומיתתם באזיאה בערי יהודה וישראל, בשוב ה' שבות עמו ובא לציון גואל.

דברי הכו“ח פה פאדובה כ”ז תמוז תקצ"ח המצפה לתשובתך או לראות פניך

ידידך שד"ל



w אגרות כרך א התקצ"ח – י' אב התקצ״ח 1/8/1838

Nr. CCV An Herrn Hos. H. Shorr in Brody

Nr. d’ordre de l’Index rais. 169

Vol. I Nr. 44

לכבוד ידידי היקר המשכיל והנבון כמ"ר יהושע העשיל שור ברכה ושלום.

מכתבך היקר הגיעני היום ויהי לי לששון ולשמחת לבבי, ולכשאוכל אשיב לך מענה. ועתה לא אתמהמה מכתוב אליך שורותים אלה, לומר לך שתמהר ותשלחהו לכרם חמד. ואמנם לענין שאמרת שאשאל את פי ידידנו החכם יש“ר אם יחפוץ שתוציא החוצה אגרתו למאהר; דע ידידי כי זאת יגרום לפחות עכוב ז' ימים, ומלבד זה ראוי שתדע כי לא היה הענין ממש כאשר חשבת, כי אמנם האגרת ההיא היתה סבה להדפסת ס' מגן החכמה, לא הרואה; ואמנם שתי שורות שכתב יש”ר באגרותיו ח"ב (עמוד 12) הן היו סבה להעלות חמה לנקום נקם. לכן זאת עצתי ידידי היקר, תשמיט ממכתבך האגרת ההיא וכל המתיחס אליה, מן “ואם תחפוץ לדעת” עד “יבא לכלל טעות”, ובטוב טעם ודעת תמלא החסרון ותקשר הענינים יפה. תמחול להוסיף באגרתך יום כתיבתה.

לענין הערתך על מה שאמרתי תלמידי סומכוס, דע ידידי כי לא בשגגה כתבתי, אלא בכוונה, כי חלילה לי להזכיר תלמידי ר' מאיר לגנאי, כי הלא כל ישראל תלמידי ר' מאיר הם, כי הוא סתם משנה, וחלילה לי להאמין שכל תלמידיו או רובם היו כסומכוס; ומאחר שמכל אותם התלמידים שהיו קנתֶרנים לא נזכר רק סומכוס לבדו, אני קורא תלמידי סומכוס לכל ההולכים בדרכיו, על דרך שאמרו תלמידי בלעם, אע"פ שלא ידענו אם בלעם העמיד תלמידים.

משירת דרך ארץ לא כתבתי יותר עד היום הזה.

הבחור קאזינער הוא באמת לומד הרפואה באוניווערסיטעט.

תקרא האגרת הלוטה פה ואח"כ תחתום אותה ותשלחה עם אגרתי ואגרתך.

תסלח לי ידידי כי לא אכתוב לפיליפזאהן על דבר בקורתך, כי לא אעשה דבר שהוא נגד רצון החכם שי"ר ושאולי יוכל להיות לו גרמא בנזקין. ואחרי מה שהודעתני, ירא אנכי פן גם אגרתך אלי לא יחפוץ שתצא החוצה. ואם אולי יכתוב לך הכורם שלא יוכל לפרסמה מפני מה שכתבת ברמז נגד הרב… אז תוכל למתק לשונך, עד שיתרצה.

על אודות ר' יעקב אנטולי לא ידעתי אלא מה שכתב דע–ראָססי בספריו דיציאונאריאו של המחברים העברים, והוא כי הוא העתיק מלשון ערבי ללה“ק פירוש אבן רשד ((Averrois על קצת ספרי אריסטו, ופירוש אבונצר ((Abunassar על ס' ההטעאה לאריסטו, וס' המבוא לפורפיריוס ((Porphirius, גם ס' האנליטיקי ((Analitici לאריסטו, ושהשלים אותו בשנת ד' אלפים תתקצ”ב (1232) בעיר נאפולי, ושהיה הקיסר פרידריך מיטיב עמו. גם העתיק ס' אַלמַגעסט לפטאלאמעאוס, וס' יסודות חכמת התכונה לאלפרגאני ((Alfragani, ושהחכם קריסטמאן העתיקו מלה“ק ללשון רומי והדפיסו בפרנקפורט בשנת ש”ן (1590). כל ההעתקות הנזכרות נמצאות כה וכה בכ“י, קצתן ברומא, קצתן בפארמא, בטורין, פאריש, ואקספארד. ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כחפץ הכו”ח בחפזון פה פאדובה עשרה באב התקצ"ח

ידידך שד"ל



w אגרות כרך א התקצ"ח – י' אב התקצ״ח 1/8/1838

Nr. CCVIII

An Herrn S.L. Goldenberg in Tarnopol

Nr. d’ordre de l’Index rais. 171

Vol. I Nr. 46

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב הר הזהב שלום

ועתה כבוא הספר הזה אליך תאסוף אליך שתי האגרות אשר עמו, אחת ממני לידידי הבחור המשכיל וחכם כמ“ר יהושע שור, והאחרת תשובתו. אם תתן לשתיהן מקום בכרך חמד מחברת רביעית תעשה הטוב והישר, ובזאת יוָדע אם חביב עליך כבוד הכו”ח פה פאדובה עשרה באב התקצ"ח

ידידך המצפה לתשובתך גם לאגרת הקודמת.

שד"ל

אם תמלא את שאלתי אז עוד אחרת אבקש ממך, והוא שתעיין באגרתי הרצופה פה, ואחר מלת סומכוס תציין סימן (א), ובתחתית הדף תכתוב ההערה אשר אנכי נותן לפניך, וזו היא:1

(א) עיין קדושין נ“ב ונזיר מ”ט, ואעפ"י שר' יהודה אמר על תלמידי ר' מאיר בכלל קנתרנים הם ולא ללמוד תורה הם באים וכו‘, חלילה לי מהחליט דבר כזה על תלמידי ר’ מאיר, אשר דבריו סתם משנתנו, על כן אמרתי תלמידי סומכוס ותליתי הקלקלה במקולקל, כי מכל התלמידים הקנתרנים שהיו לר' מאיר סומכוס לבדו נזכר בתלמוד, ואף אם הוא לא העמיד תלמידים, כל ההולכים בדרכיו תלמידיו יקראו.



  1. עי‘ בהקדמת בית האוצר לרשד"ל הערה (ב'). ש’ ז‘ ח’ ה'  ↩

w אגרות כרך א התקצ"ח – י"ב אב התקצ"ח 3/8/1838

Nr. CCIX

An Herrn D Leopold Duces

in Hamburg

Nr. d’ordre de l’Index rais. 173

Vol. I Nr. 46 bis

לידידי המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב הר הזהב שלום.

ביום ט“ו תמוז כתבתי לך אגרת, והיום הגיד לי ידידי מוהר”ר רמש“ג נ”י כי תמול באהו מכתב מאתך, בו אתה מתרעם על בלתי כָּתְבִי אליך, וַתבקש ממנו שיפייס אותי אם אולי אין לבבי שלם עמך. ועתה הנני חוזר ומעתיק לך אגרתי הקודמת, בקצת תוספות וחלופים, חמש ההעתקות (וכו' כמו באגרת 40 עד לקנותו?) והנה אם היית שולח שבעה או עשרה מכל שלשת המחברות לידי או ליד ידידי הרב הנ"ל, מעט מעט נמכור אותם ונשלח אליך מחירם, ובלבד שלא תהיינה הוצאות הפאָרטאָ מרובות, וגם המחיר לא יהיה בשער הגבוה.

כבר שלח (וכו' עד לקצת השנים). בקרוב תבואך מעיר בראדי מידידי הבחור המשכיל וחכם כמ“ר יהושע שור אגרת שכתבתי לו ותשובתו אלי, אשר הֵרָאותן על פני חוצות (וכו' עד בשיר לשי"ר), ותמול שלשום (עשרה באב) כתבתי לך שתי שורות לבקש ממך שלא תחדל משְתוֹל שתי האגרות ההן בכ”ח ד', ושלחתי האגרת לידידי הנ“ל, והוא ישלחה אליך עם האגרת הנ”ל.

אם תרצה ואם נשאר מקום בכ"ח הרביעי אשלח לך באגרת אליך פירושי לעשרת הדברות או לחזון ישעיהו.

והנה הוא דבר שאין צריך לאמרו (וכו' עד ולשבעה עשר בתמוז) גם סדר העבודה שלו, נאבדו, ואני מצאתי אותם במחזור הנ“ל עם פיוטים אחרים רבים לקליר, בכלם שמו רמוז אם בראשי חרוזות ואם בגמטריאות, אז חשתי ולא התמהמהתי (וכו' עד ט"ו תמוז) (י“ב א”ב) התקצ”ח,

ידידך שד"ל


w אגרות: י"ב אב התקצ"ח [כולל לקוטים]

Nr. CCIX

An Herrn D Leopold Duces

in Hamburg

Nr. d’ordre de l’Index rais. 173

Vol. I Nr. 46 bis

לידידי המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב הר הזהב שלום.

ביום ט“ו תמוז כתבתי לך אגרת, והיום הגיד לי ידידי מוהר”ר רמש“ג נ”י כי תמול באהו מכתב מאתך, בו אתה מתרעם על בלתי כָּתְבִי אליך, וַתבקש ממנו שיפייס אותי אם אולי אין לבבי שלם עמך. ועתה הנני חוזר ומעתיק לך אגרתי הקודמת, בקצת תוספות וחלופים, חמש ההעתקות (וכו' כמו באגרת 40 עד לקנותו?) והנה אם היית שולח שבעה או עשרה מכל שלשת המחברות לידי או ליד ידידי הרב הנ"ל, מעט מעט נמכור אותם ונשלח אליך מחירם, ובלבד שלא תהיינה הוצאות הפאָרטאָ מרובות, וגם המחיר לא יהיה בשער הגבוה.

כבר שלח (וכו' עד לקצת השנים). בקרוב תבואך מעיר בראדי מידידי הבחור המשכיל וחכם כמ“ר יהושע שור אגרת שכתבתי לו ותשובתו אלי, אשר הֵרָאותן על פני חוצות (וכו' עד בשיר לשי"ר), ותמול שלשום (עשרה באב) כתבתי לך שתי שורות לבקש ממך שלא תחדל משְתוֹל שתי האגרות ההן בכ”ח ד', ושלחתי האגרת לידידי הנ“ל, והוא ישלחה אליך עם האגרת הנ”ל.

אם תרצה ואם נשאר מקום בכ"ח הרביעי אשלח לך באגרת אליך פירושי לעשרת הדברות או לחזון ישעיהו.

והנה הוא דבר שאין צריך לאמרו (וכו' עד ולשבעה עשר בתמוז) גם סדר העבודה שלו, נאבדו, ואני מצאתי אותם במחזור הנ“ל עם פיוטים אחרים רבים לקליר, בכלם שמו רמוז אם בראשי חרוזות ואם בגמטריאות, אז חשתי ולא התמהמהתי (וכו' עד ט"ו תמוז) (י“ב א”ב) התקצ”ח,

ידידך שד"ל


Nr. CCIX

Nr, D’orde de l’Index raisonne 173

Vol I & II Nr. 46 bis

ליקוטים

ממחזור ספרדי כ“י על קלף אשר ביד ידידי החכם יש”ר וקראתיו מחזור קלבריזי

בקשה: בצר לי אקרא ה‘, לפניו אשפוך את שיחִי, כי הסגירני בזדונַי, ביד אויבי ומדיחַי, וכו’ וכו'.

אליך ה' אקרא, משגב לעתות בצרה. בקרוב עלי מרעים, זלעפה אחזתני מרשעים. גברו ועלו על ראשי, שובה ה' חלצה נפשי. דוברי שקר בלשונם, תנה עון על עונם. הכוני פצעוני בעלי זדון, איש חמה יגרה מדון. ואף גם זאת בהיותי בצרה, היית לי לעזרה. זכור עניי ועמלי, כי אשב בחשך ה' אור לי. חמול על גולת אריאל, שה פזורה ישראל. טרם יכלונו אנשי דמים, עובדי אלילים אלמים. ישימו יד על פה, ואני בה' אצפה. כי עליך הרגנו כל היום, אל נורא ואיום. לקינו בעול גלות ושביה, על אלה אני בוכיה. מכרתנו חנם ביד ערלים, אהלי אדום וישמעאלים. נחשבנו כצאן טבחה, תשמיענו ששון ושמחה. סורו טמא קראו לנו, ונהי כטמא כלנו. עשה עמנו אות לטובה, אל תרחק ממנו כי צרה קרובה. פשעינו תכסה שוכן מעונים, רחם עלינו כרחם אב על בנים. צרינו בוססו מקדשנו, הלא למשמע אזן דאבה נפשנו. קנא לשם קדשך ותנקום נקם, עורה למה תישן. רוכב ענן וערפל, השפלה הגבה והגבוה השפל. שמחנו בבנין אפריון אתה תקום תרחם ציון. תשלם גמול לכל אויבי נפשנו, יראו עינינו וישמח לבנו. שבט יהודה בדוחק ובצער, הישאג אריה ביער. מקוים ישועתך אבות ובנים, העניים והאביונים. עמוד בפרץ בל נהיה לשחוק, למה ה' תעמוד ברחוק. יונתך עד שערי מות הגיעה, יושב הכרובים הופיעה. הבה לנו עזרת מצר, היד ה' תקצר. חדש ימינו בגלות ישן, עורה למה תישן. זכור בניך בארץ לא להם, וזר לא יקרב אליהם. קץ הנסתם גלה לגלמודה, ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה. שועתנו תעלה לשמי מרומים, אל מלך יושב על כסא רחמים. (נדפסת במחזור בומבירג שנת רפ"ד).


אזהרות לשבת הגדול שחבר החכם ר' יהודה הלוי תנצב"ה


הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם, לחקותיו ולתורותיו הטו היום אזנכם, כי לעבדו ולאהבו אתם נצבים היום כלכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם.

אביעה חידות מני קדם אז נפלאו, אספרה גבורותיו בגוי עם קדוש נקראו, חיש יחדש לכם אותותיו ונסיו כחוזים נבאו, הראשונות הנה באו. אשאלה רשיון שוכן אפדני מרומים, אבאר היום הלכות פסח הנעימים, אשר בארוּ רבותינו ביושר ובתמים, והמה חכמים מחֻכמים.

בירח צאת בנות אל מיד חמסן, בהכותו ראשית כל בכורי אנסן, בו הפליא עלילות וירם קרן נסן, בחדש הראשון הוא חדש ניסן.

גזע עם הקדש הזהר בנֹעם הזהרות, גלה אזניך ותהיינה מצות פסח שמורות, גם הזהר לברך על ביעור חמץ לנאזר בגבורות, בהעלותך את הנרות.

דְבָרו שמור אשר בכתם לא יסֻלה, דת בעור חמץ לאור הנר עד כלה, דע והזהר ובלעדי אור הנר לא לאור אבוקה וחמה ולבנה החמץ אל תגלה, לא בחר ה' באלה.

הן בבדקך אם שיירת ככרות לחם במנין אצולות, הורו אם חסר מהן כלום שמא מפי שרץ אכולות, הם אמרו לבדוק שנית ומסתורים לגלות, השב ידך כבוצר על סלסלות.

ואם מצא פת בפסח חג מחולת מחנים, והוא שכבר בטל בלבו אשר לא ראה בעפעפים, ואינו נענש כי ראה תם לבבו שוכן שמים, כי האדם יראה לעינים,

זויות הצר ואמצעיים וגג יציע ורפת ולולים ומתבן ואוצרות יין ושמן חכמי עם נדבות, זהרו לבדקם ובתי עצים ודגים ודונג ומלח ותמרים תבדוק בצווי תוכן לבות, זולתי חורי הבית עליונים שֶגָבהוּ ותחתונים שעמקוּ ולבדקם אינם קרובות, וחשכו הרואות בארבות.

חצר תוכו אי אתה צריך לבדוק והאל יגן בעדך, חור שבינך לארמאי אל תבדוק שמא בכשפים יחשדך, חור שבינך לישראל צוו תלמידי חסידיך, ועשית לו כאשר תמצא ידך.

טהורים אמרו אם נפל מפולת על חמץ ויכסנו, טרם נפלו אם לא בדקו נחשב כמבוער אשר באש תשרפנו, טפחים שלשה אשר יוכל הכלב לפשפש תחפשנו, עמוק עמוק מי ימצאנו.

יִשְרוּ בטול חמץ בחדש ניסן בארבעה עשר יום, יִפוּ לאכול כל ארבע ולתלות כל חמש ולשרוף בתחלת שש להמציאם פדיום, ימהרו בשביל יום המעונן שמא יחטאו לנורא ואיום, והתמהמהו עד נטות היום.

כשתצא לדרך אם קודם הפסח ל' יום ותנעול בתיך ותכלאם, כך אמרו שאתה חייב לבערם ובהלכות פסח תקראם, כל שאור וכל דבש שבידך בים תטיל או במדבר תאבד וברשותך אל תראם, תזרם ורוח תשאם.

לוה אדם בדרך חמצו לגוי במצוה נאה, לעשות מחיצה ביניהם אמרו להבדילו מֵעָוֹן וחטאה, לָהגוּ חמץ שהכניס גוי או מצאו בפסח לכסותו בעת אותו ראה, בעד השארית הנמצאה.

מצוֹת פסח אל ילושו בשמן ודבש ויין ואל ישלים אדם תאותו, מלפלח פתים בסיר הנזיד השמר כמצותו, מותר לעשותו לנער וזקן וחולה בחלותו, בעבור אשר יברכך לפני מותו.

נודע שחמץ האדומי וזיתום המצרי כמעשה מצרים, נאסרו עם כותח הבבלי ושכר המדי לזרע יהודה ואפרים, נָאמוּ שלא ילושו מצות אלא בְמַיָא דְבִיתוּ פן יחם עליהם הצהרים, והשמש זרחה על המים.

סודי שמרו כאשר דברתי אליכם, סכינין וכלי נחשת וברזל להגעיל ברותחין ולמרוק כי כן נתחייב עליכם, סורו מבֶצַע ושברו כלי חרש להרחיקכם מאהליכם, ועינכם אל תחס על כליכם.

עץ פרור ששמש בו אדם כל השנה במגעו, עליו להשליך מים חמים דתנן כך פולטו כבולעו, עריסת חמץ אם יש בו חלאתו תתום כאשר עִלְעוֹ, והוצאתי את בִלְעוֹ.

פקודי חכמים קדמונים בהם הדבק כאשר פרשתי, פסח בלחם עוני שמור כאשר הזהרתי, פתחון פה יהיה לך לאמר כי עֻניתי ומפי מנעתי, מטעמים כאשר אהבתי.

צריכים מַצות פסח שני כלים מצננת ומקטפת וביומם, צִוו שלא ילושו לשֶמש פן יחמצו העיסות בחומם, צריך שתמצא העיסה מאחד מחמשת המינים בשומם, ככה יאכלו בני ישראל את לחמם.

קראו שיתעסקו בעיסה לשה ועורכת ביופי ומכלול, קטן וחרש ושוטה אל ילושו בדפי וחִלול, קבוץ מֵי העיסות ישפכו במורד מדרון ומסלול, הר גבוה ותלול.

ראוי להיות העיסה ממ"ג ביצים וחמש ביצה כדת פליליה, ראשית העיסה להפריש שתי חלות לתרומיה, רחשו שלא ילעוס אדם חטים לשום על מכתו להפיק רטיה, פצע וחבורה ומכה טריה.

שׁמרו שתהיינה הנשים זהירות כאנשים בעבודתם, שעבוד עֳנִי אבותינו לזכור בהיותם תחת יד מצרים וסבלותם, שַדַי לְשַבֵחַ בזכרנו את כל אודותם, ואת כל הקורות אותם.

תברך לשוני שהחיינו וקיימנו לאיום ונורא, תמוך אתמוך פסח מצה ומרור ואשתה ג' כוסות לזכירה, תהלה אערוך ברביעי באמירה טהורה, כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.

אסור לאכול כלום אחר כוס ההלל כמצוה צרופה, נִצְרה לבד אם תמצא נפשך בצמא שאופה, יֻתן לך מים ותשתה להמציא לצמאונך תרופה, מים קרים על נפש עיפה.

יושר הלכות וצדק דברי התושיה, היום לָהַגתי ואספר יְקָֽרְךָ בנפש רצויה, שׁובבני מהרה ואז אשורר לשמך רב העליליה, למועד הזה כעת חיה.


לשבת דִבְרֵי


יהמה לבבי על    ציון בעת אזכר    שואת הדריה    וצבי יקריה

וצבי אשר ברח    ממשכנותיה       וכרוּב אשר    נַעְלָה מעל דביריה

ספו ותמו כל       עמה וכהניה    גָלו ביד צרים    מלכה ושריה

פסו אמוניה       אֻספו סגניה    שָׁבתו זקניה    מתוך שעריה

חנון זכות קדם    תזכר לגוליה    ומקצות ארץ    תאסף עדריה

דמעת עשוקיה    שימה בנאדך    נשמת הרוגיה    שים על פגריה

ושלח להחיות אֵל    רוח שפליה    וּבְיֶשְעֶךָ תשלח    מִבוֹר אסיריה.


מחרך רָחְקוּ בְמַעְלִי    ימי פדות וָחפֶש    איך יֶעֱרָבו    חיים למרי נפש

      יִבְלֵי דְמָעַי    כרוּ לפנַי שיחות    מיום המונַי    גלו לארבע רוחות

      שָאוּ נְאוֹתי    וַיִהְיוּ נשכחות       ויפגעו בי    זדים ועזי נפש

      וידֵי צְבָאַי    רָפוּ ונָפוֹץ חילם      מלכם ביד צר    נפל ושפל דגלם

      חזיון פדותם  נסתם וְקִצָם נעלו1     בִיוֵן עֱנותם    טבעוּ בטיט ורפש

      סרוּ צְלָלַי    וירדפוני צרי          כי מעללַי        הם החשיכו אורַי

      מלאוּ כסלַי    נִקְלֶה, ועצְמו צירַי    מתי יצו אֵל    לתת לנפשי חֹפֶש

      פִלאֵי יְקָרָךְ    יֵסַפְרוּ בניך        וכבוד הדרך        הַרְאֵה לאביוניך

      למקום דבירָךְ    ילכו לאור פניך    ושלח מבשר    והיה למשיב נפש.


לקדיש שָֽֿׁבְ֯תֿוּ צָֿהְלָֿה וְ֯רִֿנָֿה מִמְעונִי עַל עֲוֹנַי איך נְהִי מספד וקינה לָמְדוּ שָרַי וְנֹגנָי

      מַחֲמַד עיני וְטוּבִי לקחו צרי וְעָרַי שאגו יחד כלביא לאכול יתר עֲדרי

      אזעקה מר כי כאבי רב וגם חשכוּ מאורַי אספדה שנה בשנה כי שְבִי הלכו אמוני יום גְלות בת נַעֲמנה כַחֲשִי ענה בפני

      וַהֲדָרִי נָס והודִי כי לְאוֹי נהפך מחולִי שָֽמְחוּ אוֹיְבַי לאידי בַהֲמוֹת לבי בְחִילִי אקראה תמיד בעודי סֹפְדים לִנְוֵה זבולי וַעֲדת תנים וְיַעְנָה יֹשְבות בִנְוֵה מעונַי על בְנֵי       עמי בכו נא נהרגים על זדונַי

      אֵלְכה מר כל ימותי בחמת רוחי וְכַעְסִי ואמרר כל שנותי בַבְכִי כי תם משושי סר אהה ממשכנותי בַעֲלִי צִילִי ומחסי בַהֲיותי אז עדינה בחזות טוּבִי לעינַי מאכלִי רוש       וְלַעְנה נָֽתְנוּ שֹטְנַי ומוני

      לאֱלהיכם בצרה יַחֲלוּ נא עם סגולה יַעֲלֶה אתכם מהרי מִשְבִי אל עיר תהלה צהלו שירה וזמרה לאשר תֵאוֹת תהלה לאֱלהים דר מעונה תפצחו רנה אמוני גם בשיר       ובקול רננה תאמרו יגדל ה'


יוצר.

בא“י אמ”ה יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל אור עולם אוצר

    חיים מאורות מאֹפל הגיה אמר יהי אור ויהי

אצעק במר נפשי. על שממות קדשי. ותחת יד כובשי. ובתוך שאון מוקשי. אתן מים ראשי. כי עיפה נפשי מה לך יחידתי. תבכי לאנחתי. דמי לרַוְחתי. כי צור ישועתי. ישמע לשועתי. מה תהמה נפשי


אופן.


מחלון וכליון. אֵלַי ירושה. משמע ודומה. מכה אנושה. מונַי לנגדי. שרקוּ וחרקו. שִנָם והודי, ירשוּ וחלקוּ נשפך כבדי. שמנוּ ועתקו. נִחַת ברפיון. קשת נחושה. ובני ראומה. חרבם לטושה

שה הפזורה מתי תְכַנֵס. תוציא לאורה. דינה ושַנֵס. מתני ועורה. דודי ושא נס

    לשוב לציון. עיר הקדושה. נאוה איומה. שמה דרוסה

לוּ יִהֶיה לי. שכל ובינה. לשיר לאלי. שירה נכונה. ישיב לחלי. הר הלבונה

    חרמון ושריון. תירש גבירה. ירדה לדומה. בעלִי כתושה.

חשק זמירים. נעם תהלות. שרות ושרים. קול כהמולות. עונים ואֹמרים אלים חיָלות

    יחד לעליון. פעמים שלשה. כלם באימה. אֹמרים קדֻשה


מאורה


ירושלם כרמא. די אלה עלמא. מה ליך קימא. בין פלחי צלמא. איערב שמשא. ואידכי יומא. ויה ליך ה'. לנהור עלמא

הגלוך חוביך. בגו מסטיני. ואיתוספון אינון. עליך בדיני. נפל תורא. חדדו סכיני. אכלו נהמא. ובשרא קטמא ורמו בושמא. בכי מישר קיטמא

והלא את רב. ורב שמך בגבורתא. ויקָרְךְ הָוֵי לי, כעולם עם בתולתא. ואיכדין נפלית. ביום שבקית עבידתא. מאיגר רם. לבירא עמיקתא וכען דילמא. אשתניק בימא. וירוֵי כל אומא. מרמי לוגמא

דומיא הויתי. בדיל חובין ושָלוּ. ואתיב למשאל. למה בנך אתכלו. ושורך חריבו ולא אשתכללו. טוב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו ויימר כנימא. אזל לילא ויממא. ברכן עלן ושלמא. ושבועתך לעמא. דלית תקומה. ליתמא

הא שכינתי ירושלם. תתיה ביך (הסופר שכח ולא כתב השאר)


אהבה.


לכם בני ציון הכואבים לכם דְמָעות עינַי שואבים

קרע סגור לבי – חץ מֹחֲצִי. עם כי מלא חובי – דם לחצי. מִדְרָך אֶשַו גבי –למנאצי.

כל יום מרורות עלי כֹתבים. לבֹז יגיעי יחד סֹבבים

הלך בלא חמדה־כל מחֲמד עיני והוחַדה חרב שמד. עלַי ואין נגדה־לי מָעֳמד.

בין לֹהטים עוללי שֹכבים. ובני אֲמָתם בהם רֹהבים

ויתנו עלי–קול כארִי. מקול נעים אלי–מנעו פְרִי. ויחשפו שולי–לקשור מְרִי.

ולהעבידי תמיד חֹשבים. לכן בקרבם קברי חֹצבים

….

הנה ואם אתכם–שַתִי שְבִי. עוד אזכרה לכם–ברית אֹהבי. אשוב להנחילכם–ארץ צבי. ובזאת בחנתיכם בין אֹיבים. לדעת הישכם אותי אֹהבים


גאולה


צֿור הַמְ֯קֿרֿאָ בצֿור ישראל קומה לעזרת קהל ישראל

אלי לפנים ימינך רמה. הבט לבנך בכרך למה. נמכר לעבד ביד בן אמה. איה דבָרָךְ בתורתָךְ אֵל. כי לי עבדים בני ישראל

בי אש קנאות לבבי הבעיר. כי נאחזתי בפח איש שעיר. נהפך דְבר יַ–עֲבֹד רב צעיר. כי איך קדוש ביד מתגאל. יצעק לפניו ואין לו גואל

רבו נְגָעַי וְיָדִי רפה. אחר הרוֹג כל ילידי רפה. לא אפתחה עם מְחרפַי שפה. נרדם ומה יַ–עֲשה ישראל. עד עת אשר יַ–עֲמוד מיכאל

מיום גְלוֹתֵךְ נות אַהְבָתִי. שבתי משומם וחרַב ביתי. אכן בעיר זר אני לא באתי. עתה בשובֵךְ לעיר ההראל. גדול בקרבך קדוש ישראל


לשבת שמעו


רשׁות


יפה נוף משוש תבל קריה למלך רב       לְך נכספה נפשי מירכתי מַעְרָב

המון רחמי נכמר כי אזכרה קֶדם         כבודך אשר גלה וְנָוָךְ אשר חרב

ומי יתנני על כנפי נשרים עד          אֲרַוֶה בדמעתי עֲפרך ויתערב

דרשתיך ואם מלכך אין בך ואך בִמְקום    צֳרִי גלעדך נחש שרף וגם עקרב

הלא את אבניך אחונן וְאֶשָקֵם          וטעם רגביך לי מדבש ערב


מחרך


      על גְלוֹתי מעיר קדשי מֹאֲנה הנחם נפשי

יד ה' יָצְאה בי בַאֲפוֹס הודי וטובי ואני שמצה לאֹיבי עור ותחש שש ומשי

הן לבוש אלמון לבושי

עת עֲלות מֵהַר לבונה בַעֲונִי זיו השכינה שכנה עליו עננה שה יְקר עזי ושמשי

אפלה מאז למוקשי

קָֽצְרוּ מחנות לְשִבְתִי לכל רוח נפזרתי הה ואור עיני אין אתי יום בפני ענה כחשי

מֵי נדוד צפו על ראשי

בַּשְבִי נהג המוני צר ולקח מחמד עיני אז נהי שב שיר כל נגני שָֽבְתוּ מִתֵּת לראשי שיר בְנֵי מחלי ומושי שיר עֲלמות קומי שירי בת שבי כי לא תחפירי בעלותך אל דבירי מִבְּכִי עוד החרישי כי עדי עד לא תבושי


אחר


על שוד המוני אכה לחיי כי מפני צר קצתי בחיי

איה כבודי נמאס ונרמס נחמס יסורי מִתֹך וחמס נשפך כבֵדי ימס בעל מס חיי במותי מותי מחיי בת השתים נדדה בארבע עזבה שתים דבקה בארבע קורות שתים מצאה בארבע גלתה וְאָרַךּ קץ מאויי

רועים שלשה גזרו חמשה כתבו שלשה ספרים חמשה על כן שלשה ארעוּ חמשה אספו זקנַי כהני לְוִיִי

מעון לשמך קמתי לְשַחֵר הנני לְעָבדך אוהב ובוחר הקשב לשועי נא אל תאחר נפשי הלא לך ונפש עניי


לקדישׁ


יָמַי כָלוּ  ועיני כלו בבור צר כלוא אשב נבדל

      ושח הר נופל והנו נופל ואני באֹפל שוכן עם דל

      איה צורי סלעי צורי יקום לעזרי אל נא יחדל

      צור רם על כל ונאדר מכל בעֹז כי על כל יתגדל

הה כי שרף לבי שרף ואותי צרף במצרף יגונים

      וכמה אהיה לשמה, אהיה! חולֶה ונהיֶה וסובל אונים

      מעלה נשיאים הַפֵל נשיאים ושימֵם נשואים בכבלי מונים

      הה לבי חג למועד וחג ובי צור חֹק חג לסבול שאונים

      לצירֵי צרים תמהים ואֹמרים מדוע א–––תָּה ככה דל

ועבדִי מוסָר ואני מוסר ובאתי במאסר ובמאסרים

      ופלח כסלי על רֹב כסלי ומה יהי כסלי וירי ירים

      ובי יָסֹב ציר כְדֶלת על ציר וכל יום אֲקִַו ציר לבשר אסירים

      יה כי להחרים בנך צרים אנא שְעֵה מֵ–––עליו ויחדל

דגלִי הָרים למרום הרים וצַו כַנהרים לעמך שלום

      והשב שרים מִבֵין צרים בגדים וסרים מאל עֵלום

      הֱיֵה בם חֹרב לסִפָם חֹרֶב ומֵימָם חֹרֶב ועֶדיָם תבלֹם

      ונאסר יהי שר והצר יהי סר ויוסַר כל צר וְיֻרַד כחלום

      ושם המחֻלל יהיה מהֻלל וישירו כי עתה יגדל


לברכו


   מתי לציון ישוב ה' הלעולמים יזנח ה'

אלין עלי נפשי כל ימותי. כי חטאה לאל כל שנותי. עד סִבבה חרבן הֵיכְלותי.

   אודה ואעזוב לעד זדוני. אולי למודה יחנן ה'

בבכי אמרר על השכינה מיום עלותה אין לי חנינה. על זאת אקונן שנה בשנה.

   אזעק ואין מענה מה‘. כי אין קונה בקרוא ה’

ראש אין להרים לנו ומצח. וֶאֶחֱשוב אם זאת היא לְנצח. ויענוני נבואות בפה צח.

   כי לא יזנח לעולם ה‘. כי אל רחום וחנון ה’

הנה ואם גָב־רו האשֶמים. ואם בעדם הדברים סתומים. קוה ואשרי מחכה לימים.

   אלף שלש מאות חָק ה‘. שלשים חמש סתם ה’

מֵרב עֲונַי חרבוּ מעוני. ואשוב לבקש בעדם ה‘. אך אבטחה על חסדי ה’. אפיל

   עלֵי רַחְמיו תחנוני. בקראי לעמו ברכו ה'


יוצר


ידידַי במר לבי. יום יום לאב אבי. אזעק חמס אֹיבי. אשר מול כאֵב עצבי.

   יביט ויראה בי. אם יש מכאוב כמכאובי

הכי עת געלני. צור אשר הבהילני. וגם הכשילני. וחץ אשר כלני. בכליותי הביא.

   אם יש

ובעת אֲקַו נחת. לי באף המון נַחַת. ערך לי משלחת. ולפני מָנַחַת. באתי בתוך פחת.

   וידו אבן בי. אם יש

דדן ובני נביות. בנוי לתלפיות. ומורש פריץ חיות. שם נקבצו דיות.

   וְיַהֵל שם ערבי אם יש

האל ישועתי. הקשב לשועתי. ומחֵה בדמעתי. חטאי ורשעתי. וריבה את ריבי. פזורי נהר גוזן בשמך


אופן


פזורי נהר גוזן בשמך ירננו ואובדי ספרד שם קדשך ישננו

אשר עֻלך נֹשאים כְנֹשְאֵי חֲלִי כָתֶם ושרים עלי ציון במרה יקוננו

רְצֵה נא בְבָנֶיהָ רוצים את אבניה וחֹן על עֳפריה יחוננו

גואל גאל גולים לימי פדות חוכים ובהר מרום קדשך גאולים יְקַננו

קדוש לך ישאו קולם כקול חיות עֹמדים ברום עולם קדֻשה ירננו


אהבה


שדי שוֹבְבָה חולת אהבה הומה לרגעים על דת כתבה

יום רחק ידידה נפשה מאנה הנחם, וידה על ראש נתנה וביד מעבידה

דומה שכנה על כי שובבה עיני דאבה ובצורי רגעים ביתה חצבה

צועקת והומה מיד לוחצים כי משמע ודומה אותה קולסים גם גדר וחומה

יחד פורצים איך לא עֻזבה פתאום עזבה בין שִנֵי רשעים לוהטים שֹכבה

חזיונה כתבה ומה נחתמה רעיונה לבבה למאד נפעמה כל יושבי סביבה

ילחמו בה על כי כוכבה פתאום עזבה בין זרע מרעים בדד ישבה

קֹראה ממצרים למה תיראי על כנפי נשרים עוד תנשאי הן אשת נעורים

לי עוד תקראי רעיה נעצבה אותה אֹהֲבָה כי על כל פשעים תכסה אהבה


גאולה


      יואל–עוד להביא אֵל הגואל–לישראל

אסורים – סגורים – בְחוֹרים מכורים – סר עדן וצִלָם בגלות – בשפלות – וגלות

      וקלות – יתנו קולם והֹלמם – הדִמָם – זְעמם השְמם – שממות עולם

      והִנוֹ – בהונו – גאונו רצונו – יעשה וישלם וחֹבֵר – חֶבֶר וחֹבֵר

      ודֹבֵר – שוא ואוב שואל ולא קסם בישראל

בְּזוּיִם – בחיים – זרויים באיים – אין לאל ידם הליצום – הפיצום – הקיצום

      הריצום – כל בני אדם וריקים – משחקים ושֹרקים וחֹרקים – שן

      ביום אידם בְשוּרם – אבירם – ושברם וצורם – סוף והוא עֵדָם

      וכל זר – ואכזר – מאֻזר ונעזר – הוא ורד עם אל ואין עוזר לישראל

רעוצים – רצוצים – להוציא מחוצים – תארם קָדר אֲכָלָם – והגלם – וכִלם

      ובִלם – בן אדום וקדר רְמָסָם – רפסם – ועִשם ועֹשם – בעדם גדר

      וחִנם – נתנם – ועִנם ושִנם – מבלי הדר והמם – ושִמם – מקומם

      לשומם – זך כמתגאל היתה זאת לישראל

מרודים – טרודים – שדודים נדודים – לך יִחֵלוּ וְעָנְיָם – ושִבים – ובִכים

      בלֶחים – שוּר ויצהלו תְחָנֵם – וְתַעְנם – ותִבנם ותקנם – לך ונגאלו

      יעירון – ישירון – ישורון ויפרוּן – אחרי גלו כבודך – והודך – וסודך

      יסודך – שב לההראל ונקרא שמו בישראל


לשבת איכה


רשׁות


נטה בי אלֵי צֹען       וים סוף והר חֹרֵב       ואכסוף אלי       שילה ואל תל דביר חרב

ואלך עדי מסע       ארון הברית עד כי       אלחך עפר קברו       אשר מדבש ערב

ואראה נְוֵה נאוָה       אשר שכחה קִנה       וגֹרשו בני יונה       ושכנו בני עורב

על זאת מאד נפשי       דוה ונכאבה       כי שב בחטאתי       בֹקר לעת ערב

לבבי מאד יִכְלֶה       ויכסֹף להר המֹר       כאשר תְאַו לשכון       נפש בתוך קרב


מחרך


צורי ומלכי בין גוי מחלל קדשי    אזעק במר כי    שבעה ברעות נפשי

שדדו מעונַי. צרַי ועלי קמו. הרגו המוני.    יום בו נאותי שממו.    אך בין מעני.

מעי לציון יהמו.    ולבית ה' גיסה2 לתאבה נפשי.    מרום ונורא.    חוסָה וְקַנֵא לִשְמָךְ.

לשכון מהרה. בצבי ארצות נֹעֲמָךְ.    ושפוט בעברה צרַי וְנַהֵל עַמֵךּ.    אך בשבי

רַ – בַת שבעה לה נפשי.    לִשְמֵי זבולִי.    אשא בכל עת עינַי.    אודה לאֵֵלִי.

ואהללוֹ בִרנני. עֻזי וחילי מאביד ומשמיד מוני. צור מִקְרָב לי. פָדָה בשלום נפשי.


נשמת


נשמת שארית עמך מקוננים בזה החדש שנה בשנה. במר יבכיון על חרבן יפה

   נוף קריה נאמנה. העיר רבתי עם היתה כאלמנה

לחוצים השדודים פעם ושניה. במר יבכיון בלב הומה ונפש הומיה.

   בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה

מְעֻנים השדודים ביד קדר ומגדיאל. במר יבכיון וצועקים במרה על שוד

   אריאל. השליך משמים ארץ תפארת ישראל

המוניך הפזורים בארצות שבים במר יבכיון ויודו שמך על טוב ועל רע

   אל חי וקים. ואומרים ואלו פינו מלא שירה כים


קדישׁ


יום תשעה לחדש אב הודי מדביר נגרש בא גוי מר על עיר קדשי אותו להרוג

קִדֵש נלכדתי בפח אויב. הייתי למס עובד. נמכרתי לפי חרב. מגוי עד מאד כבד.

נשכחתי כמת מלב. הייתי כלי אובד איך בי נפשי לא תדאב. ולבבי כים נגרש.

יום נפל כלול ראשי. יום חרב מקום מקדש. כבדוּ עד מאד צִירַי כלו בבכי עיני.

מקול גת בבחורי. דרכוּ צללו אזני. נדחפים ביד צרי. הלכו בשבי בני

איך בי נפשי לא תדאב. או איך מנהי תחרש, שֻלח יד במקדשי. וּנְוַת אל בעֹז נדש

עד מתי אהי יושב. תוך מאסר בני עולה. לבו רע ואין חושב. עִמי לעשות אָלָה.

שבית עדרך הָשֵב. עליו צו המון חמלה רופא רחמן נכאב. לבב מֵחֳלִי נגרש.

לשמך תאמר נפשי. יתגדל ויתקדש


יוצר


אבכה ביום צאתי. מתוך הֲדַר3 ביתי. סַפְתִי ונספיתי אוי לי כי נדמיתי

לקחו מתי ריבי. כל מחמד טוּבִי. אכן על חוֹבִי. כי רב וְעָנָה בי. חַלְתִי וְנֵחְלֵיתִי

וָאֶסְפְקָה כַפִי. על שממות סִפִי. וכוכבי נשפי. חשכו עלי אכִפי. צמתי ונעניתי

יֵאות בְכִי אלַי הֵיכְלַי. אך על ספוד אילי. מר אזעקה אולי.

אשאל ונעניתי. אוי לי כי נדמיתי


אופן


יושב מַשְמִים לילו ויומו לחרבן בית אל ומקדש הדומו

ולצבי ארצות. זר יְרָשָהוּ. ולעם קדושו. הורישהו ובגדי קדרות. הלבישהו. ולא יכירנו עוד מקומו

שָׂם תפארתו. אלהי לשמה. וארץ שבתו. אחריו שממה. ובית משמרתו לבִזה ושמה. והוציא ה' את כלי זעמו

פרי חטאתו. האכילהו. ובעון בצעו. הבהילהו. ובכיה לדורות. הנחילהו. ועֹל על שכמו נתן שכמו. בנים סובלים. עֹל מכאובם. לאל ישאו. עינם ולבם. אולי יכפר. פשעם וחובם. וכאופנים יזמרו לשמו. ברוך כבוד ה' ממקומו


מאורה


      על־מה גֵרֵש מנאץ עַלְמָה מֵעיר ה' שמה

ירדוף – אריה צביאת ארמון. יהדוף – עֹפֶר בחיקה אָמוֹן. יחלוף – רַקה כפלח

   רמון. שַמָה – נתן דבירה שַמָה. וַיֵרְדְ בגלל אשמה

צָדוּ – צְעָדֶיה מִלֶכֶת. עדוּ – עֶדְיָה לעיר ממלכת. צדו – כארי לעיר מהפכת.

   דומה – ישבה בערי דומה. ובפי אריות שוּמה

חָרַש –חורש ברמותיה. שֵרַש – נֹעם נטישותיה. ירש – את כל גבולותיה.

   רמה – ידו בקשת רָמָה. את לב צביה הומה

קָצַר – את שִבֳלי חמדתה. בצר – את ענבי תקותה. עצר – את רחמי תאותה.

   קמה – על מי מנוחות קמה. כלה באף ונקמה


על ספר תורה


אקונן במרה בצום ועצרה על התורה ועל הנביאים

נְבָרִים קדושים. זקנים ישישים. אנשים ונשים. במסגר מביאים

ירד הדורם. וחשך מאורם. וארצות מגורם. אותם מקיאים

עזובים לחֹרב. מטים לחרב. בקר וערב. בפיות לבאים.

מסורם בִידֵי. נוגש ורודה. ורחק פודה. וגברו משנאים

נתוצי חומה. טרודים בחֵמה. לקצוי אדמה. ואל גיא שבאים.

ושדדו נויהם. למול עיניהם. וכל קניניהם. בתים מלאים

אחוזים בְיָקְשָם. לכודים במוקשם. וישחטום שם. כעדרי טלאים.

לחוצים בדלות, אֲמֵלִים בשפלות. כלם בגלות. יהגו נכאים

בנים אהובים. בחוצות סחובים. ואבות כֹאבים. במותם רואים.

נעימים כשחר. עורם שָחַר. ומתו אחר. ממותי חלאים

ימותם ספו. ידיהם רפו. יום נִגָפו. לפני טמאים.

וכשלו רגלֵי. שבוי וגולה. במדבר מלא. פגרי רפאים

סר צל הודם. ושפל כבודם. והלכו באידם. רעבים צמאים.

פניהם נחרו. ויתנכרו. בחיים נקברו. ירדו פלאים

סמוך נפילתם. צור עזרתם. האר אפלתם (?). יוצר ברואים שעה שועתם.

מקום מנחתם. ודם חטאתם. כחלב מריאים. נחה עמֶך. יה כנאֻמְך. למקדש הדומך.

ישובון פדואים. אשרי אמונים. ביה מאמינים. ואשרי בנים. עַם אל קרואים

(עמנואל בן יוסף)


לליל תשעה באב


אקונן במר נפשי. אֲיִֵלִיל ואהימה. ושאון נהי נהיה. אשא וארימה.

בזמן תלאותי. רבו וצרותי. אתן מקור דמעה. עיני ואזרימה

רֹגז בנות ציון. עת אזכרה, איכה. היו לקלס וּלְ – – בִזָה ולכלמה.


המו בחִיל מעי. עלי, ותשתוחח נפשי ועל זאת אֶת – עַנֶה ואשלימה

מיום ליום אשא קינה, אבל אשמור, את מועדיה מִ – ־ ־ימים ימימה (הראב"ע)

זכור ה’    ליהודה ואפרים. אשר שפך צר דמם כמים סביבות ירושלים

זכור ה’    לשמנים אלף אצילים. אשר ברחו והלכו לישמעאלים. ועת ראום תקעו למו אהלים. עם מאכל ונפוחים הנבלים. ובצמא הכוס מבלי מים

זכור ה’    לעשרה הישישים. אשר נפלו בידי אדנים קשים. לחרב וללהבת אִשים. והפשיטום כמו אילים ותישים. על קדושת שם שוכן שמים

זכור ה’    לאבות ופרחים. אשר הרג נבוזראדן רב טבחים. בדם כהן המקריב הזבחים. וגם צדם כצפרים אל פחים. לזכר זאת תצלנה אזנים

זכור ה’    לאלמנה הצנועה, אשר הרגו את בניה שבעה. בני עולה וגם מלכות הרשעה. והיא עצמה נפחה נפשה ושקעה ועל אלה כהו כל עינים


Editum


מדי שנה בשנה    קינה בליל זה מזומנה    כי קריה נאמנה    בו היתה כאלמנה

בליל זה מכל לילות    קינה בכל מקהלות    ובו שתו תרעלות    דרכי ציון אבלות

ליל בו אירע נוֹפֶל    למגדל בחן ואופל      ושועַי ישבו בשפל    יקחהו אפל

ליל צור בו פקד קצפו    ושלח בי אש רשפו    והושת שברי לספוא    יחשכו כוכבי נשפו

אני הגבר אֻמַל    לראות יגון ועמל       מדי שנה בשנהבליל זה רשעי גמל    בלע ה' ולא חמל

בו אבכה ואהימה    ובו פני ארעימה       מדי שנה בשנהנהי נהיה ארימה    מימים ימימה


ליום תשעה באב


איך מקדשי ברוב כחשי נחרב פעמים איך נהפך ובו שֻפך דם בני כמים

אַל דֳמִי לנקום דמי צור שוכן שמים זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים

יאבד יום אשר איום החריב בו עיר קדשי והלבנה עב עננה תשכָן בו, גם שמשי

יום אופל כמו עופל צר על גבי חורשי עת אזכור כמו שכור תשוח בי נפשי. יום ראשי למקדשי. נפרע משמים

יום צרה    וגם עברה    ותוכחה ונאצה    יום אכזר בו נגזר כלה וגם נחרצה

יום זעם    בו הועם    עור עיני ונצה    יום שמצה אשר מצא עוני בו כפלים

יום נמסר    קהל מוסר    לאבד ולכליון    יום שת אל ישראל לקלס ולבזיון

יום עולל    מתגולל    בצמא ובציון    יום נענה ולא פנה אב אל בן מרפיון יום עליון בהר ציון. החשיך אור צהרים

יום יצא במועצה חצי העיר בגולה    יום מודמע ובו נשמע קול כמבכירה חולה

ואויבת משובבת נתנה עלי בקולה    יום אויה ומאפליה גדול כיום מצרים

אֱיָלוּתִי בגלותי לך נשאתי עיני    אל נקמות חגור המות והשב נקם לשכני

הפוך כסדום ארץ אדום מחריבי ארמוני    תרדף באף ותשמידם מתחת שמי ה':

זכור חרפת וגִדופת עמונים ומואבים    יום אמרם בהיכל רם בראותם הכרובים

הלא אמרתם לא עֲבַדְתֶם לבד רוכב על עבים עָם נקלֶה הלא אלה אלהיכם נצבים.

      דוממתי ונאלמתי ולא נשאתי פני

דל הדר בני קדר אשר שמוני לשמץ    יום ברחי בצר רוחי מכף מעול וחומץ

ומיזרעאל לישמעאל נדדתי בלי אֹמץ ונתנו ראש בברותי רוש וישקוני חמץ.

      והשחיתו והמיתו שמנים אלף כהני

הלמוני הממוני קיסר ואספסיאנוס    הדימוני השימוני טיטוס ואדרינוס

הדפוני רדפוני ואבד מני מנוס הפיצוני הריצוני עד אין נפוצַי לכנוס.

      בלעוני ולעוני ומלאו כרסם עדני

שבי עניה צופיה יש תקוה לאחריתך רִחַמתי    ונִחמתי בשמעי קול צעקתך

תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך הנני קם ביום נקם ולקחתי נקמתך ושטניך

      ומוניך אז יאבדו מפני

ספדי והלילי תורת יקותיאל. והמי כנהמת ים והוחילי בהואל. כי באו אכזרים על

      מקדש אריאל. גדע בחרי אף כל קרן ישראל

שאי עדתי קינה על חרבן היכלך. אשר נתנו אויבים אש בבית הלולך. וחללו

      מקדשך עטרת ישראל

צאי מהיכלך פשוטה מבגדיך. ושאי קינה מרה והסירי עדייך. ושבי בעפר על גולת  אריאל


תחנה אחר נפילת אפים


      ה' אלהי ישראל שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך

י"י דרכי חמה ושבילי לבנה ברקיע הופענו

וּמולדות ירחים ותקופות קבענו

ירח גאולתנו לא מצאנו ולא ידענו.

דהמנו מחשבונינו וחרפה ובוז שבענו

בושנו כי צופינו נשאו קול מבשר ולא שמענו.

נמשכה מאד תוחלתנו ומהוחיל מאד יגענו

ירדנו מטה מטה ומבטן שאול שוענו.

המון לאומים שטפונו ובשאון ימים טבענו

ולא מצאנו מנוח ומרגוע לא רגענו.

דִמִינו נשביר ישועה והנה בגלות שקענו

הן כל מחשבותינו חשבנו וחשבון הקץ לא פגענו עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו.


סליחות ללילי אשמורות


פזמון


באנו בבכי ובתחנונים. להודות על רוב עֲוֹנים. כי לך אל הצדקה ולנו בושת הפנים.

מרוב אימה. הן באדמה. שערי דמעה לא נגעלו. כל לב נטמא. נדמה נטמה. אבירי לב אשתוללו. הרף מאף ועזוב חמה ונחם נַפְשות אביונים. אב רחמן מרבה לסלוח.

תהיה אזנך קשבת. נאקת עם ידכה ישוח. תוך היכל קדשך נִצבת. וישטחו שם שטוח. יחד לב אבות עם בנים. לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים. מה נתאונן – נצטדק, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך כי ימינך פשוטה לקבל שבים. לך חנוֹת לך רחמים. יושב בסתר מרומים. גמול חסד עשה צדקה. לעם סובל עֹל קמים. אבינו מחול לנו. סלח עונות ואשמים כי גרים אנחנו לפניך ותושבים. כי ימינך פשוטה לקבל שבים. שבים אליך בכל לב שועתם תקבל ברחמיך, ברחמיך הרבים באנו לפניך, כדלים וכרשים דפקנו דלתיך, דלתיך דפקנו רחום וחנון, אל תשיבנו ריקם מלפניך, מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו כי אתה שומע תפלה. שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו, יבאו אליך הרוחות וכל הנשמה. הנשמה לך והגוף פעלך. חוסה על עמלך. הנשמה לך והגוף פעלך, צור אשר אין דומה לך חוסה על עמלך.


תוכחה


יחידתי התבונני ולשוא אל תתאונני    הלא לעֹצם    משובתך אַתְּ שאי כלמתך

צעקי לראש אשמורות לנותן בלילה זמירות ולבך… להשאיל אולי תוכלי הועיל

חזֵה כי רמיתני    והכרע הכרעתני    ועל רוב משובותיך    עצמו חטאתיך

קול תרים בתשואות    לבי ועיני תלואות    תמצא, ואם הִתְעַבְתָּ    מה לך כי נזעקת

הן יצרך ותאותך    מושלים בך לדעתך    ואיך רודפי תאותם    יבינו לאחריתם

קראתיך יה צורי    להעלות ארוכה לצירי    ואני ברוב חסדך    אל תט באף עבדך

טבעתי בטיט אויבי ורבו היום מריבי ירדו שאול כל שׂטנַי לתת נקמת ה'

נא הקשב תפלתי    ואל תדין יחידתי כפעלה,    וכרוב חסדך    חוסה על עמלך

הנשמה לך וכו'


סליחות לליל ראשון של ראש השנה


לך תעטוף תהלה ושארית סגלה. בלב נשבר ונדכה. מפחדך מְמֻלָא. יגדל נא כחך. בתת שיחה מעֻלה. לך ה' הגדֻלה. לך רֻבֵי חסדים. ולנו רֹב מרדים הננו לפניך. חרדים ברֹב פחדים. התעשת למֻקָף. ראש מכל צדדים. והעבר חטאתו. עלומה ומגֻלה לך גלוי וצפוי. כי פסו אמונים. כלו סג ונאלח. מְלֵא חובים צפונים. אב רחמן רחם. על עגומים עגונים. ושוב מחרון אפך. ואל תעש כלה לך נפשי בכפי. תַתִי מפחדך. לך תעטֹף רוחי. לנכחך ונגדך. אם תאסוף בדינך. ואם תחיה בחסדך. נא אל תט באף בן אמתך ועבדך ואל תוסף ליסרה בכל חלי ומחלה.


מקדמה למשפטים


אכה כפי. על רֹב אכפי. איך לי תקריב. ותגיש לריב. ואותי תביא במשפט

נוחל סרעף. וכָלָה עפעף. נבהל רעיון. בקראי חזיון. וקרבתי אליכם למשפט

יום בא נושה. בְמוֹ דין קשה. יצורים ירעיש. ואותם יגיש. לעשות בהם משפט

שׁדי מורה. לשלש עשרה. שקול נא פשע. במאזני ישע. ואל תבא במשפט

לכן תחמול. וחסד תגמול. למען יצדק. מאבק דק. המתעבים משפט

מאנוש נָמֵס. יהלוך תֶמֶס. מיום נוצֵר. עַוְלָה קצֵר. והשיג בשער משפט

הננו נְצַפֶה. חסד כְלַפֵי. הכי מהרת. ולנו הזהרת. כי ה' אוהב משפט

יערב שיחי ותקח. הגיונַי. ותשעֶה כקרבן מרֻקח חץ רננַי. ולבי מצעק לֻקח. ממעונַי. הט אזנך ופקח. עיניך

ועד אן אדונים קשים. יְעַנוני. ועל דת אלהים קדושים. שְנֵאוני. ואויבות מצודדות נפשים. הפיצוני. וצרים יתיעצו על. צפוניך

סגורים בבתי כלאים. בְשִבְיֵהֶם. חמת צר ומצוֹק מלאים בְמִרְיֵהֶם. לעיני כבודך תלואים. בחייהם. צועקים למה נמות לעיניך

פַנֵה דרך עקֻבה. גוי קדוש. והיא תהיה לך סבה. ולא תבוש. כי כעשן מארֻבה. פרה רוש. שוב כי כשלת בַ ־ ־ ־ עֲוֹנך קצרה לשוני לספר. תהלתך.

דברים לקחה לכפר. על עדתך. למען תרחם ותפר. את חמתך. ולמען אמצא חן. בעיניך

ימותי ומדת שני. לבבי יחד מחוללו. ואקרא שמו בטוב מעיני. בתוך עם קרובו וחבלו. אלהי משפט ה'. אשרי כל חוכי לו.

עם אשר שמך קורא. שַוְעוֹ כיום תִשַע. ומהר לפניו הקרֵה. מבשר צדיק ונושע. ורוח חן יֵעָרה. ממרומך ונשתעשע בדתך ונאמר אשרי העם שככה לו

קומה ה' אל נְשָא. יד ואל תשכח ענוים. וחמול ורחם וחוסה. על עם כבודך מקוים. מִבַיִת ומחוצה. ימינך לקבל שבים. כי חסד רם ונשא יעשה למחכה לו

ביתך גאל עליון. ולאור שים מַחְשַכִּי. כפלגי מים בציון. שלח נין ישי מלכי. ושוב ־ ־ ־ גיא חזיון. ויראו עינינו כי בחר ה' בציון. אוה למושב לו


מקדמה למלכיות


אלהים אודה שמך. ואספר תעצומיך. תהלה לדוד ארוממך אלהי המלך וכו' וכו' בעד כֹפר לרשעי וחטאתי אגדיל בכיי וצעקתי ומפיל אני תחנתי לפני המלך מפיל אני תחנתי לפני המלך. אזן הַטֵה משמי מרומך. לשמוע אל תפלת עבדך ועמך. הבאים להודות את שמך. ארוממך אלהי המלך (אברהם)

אל בית המלך לבא נקראתי רעדה אחזתני כי פה המריתי ה' שמעתי שמעך יראתי (אברהם)

(פזמון נמצא גם במחזור והראן)

אנא הִנָשֵא להעיר פלאות. וחטא בן הֱיֵה נושא ומוחה שגיאות. בנשף הַכֶסֶא. בא לְהֵרָאוֹת. להשתחות למלך ה' צבאות

מחמדֵי תשואות. בליל זה ירימון. ולראש אשמורות. להודות יקומון. ומאמרים בשירות. בפיהם ישימון. כי נשכחו הצרות וכל התלאות

שׁחורה ־ ־ ־ ונאוה. שזופת חרס. אסירת התקוה. לעיר ההרס. גרסה מִתַאוה. נפשה גרס. וכל היום דוה. ויורדת פלאות

העלֵה בן לרומה. ושואל סוחר. ובת ברה כחמה בחיק איש אחר. עורה ויום נקמה. אל נא תאחר. קום כאיש מלחמה. להעיר קנאות יום קומך לריב ולדין עמים. לבי בי יחרד. ועליו אימים. ברחמים שפטני. חוקר כל עלומים מלכותך מלכות כל עולמים.

להשיב אין לי פה. כי נסכלתי. ותמיד בשרירות. לב הלכתי. ולכן ממעשי פרי אכלתי. ובעניי כמעט. קט אבדתי. לזאת יחם לבי כגחלי רתמים

ומחרון אפך. אנא אני בא. כי פשעי עומדים. נגדי כצבא. אם יחדו למש–פט נקרבה. בפני יקומו. כאלפי רבבה. ומכמורת לי. יפרשו וחרמים

יכבשו רחמיך. את כעסך. ויודוך ה'. כל מעשיך. ואֹמַר בְהִסָֽתְרִי. בצל מחסך. כי חבלים נפלו. לי בנעימים

חרדים מדינך. אלהי עולם. זכות אבותם תזכור. אשר מעולם. קרבה וגאלֵם. כימי אלהי עולם. וידעו הרשעים. ושלוי עולם. כי אתה מפר מחשבות ערומים

מחסי לשחר פניך קמתי (137) מרוּם מעלתו ומעל כס זבולו (שניהם כתובים בסליחות והראן)

אבות עם בניהם. באים בליל קדשם. ורצון קוניהם. שואלים ביום נָפְשָם. אולי שוטניהם. יחזו עת חָפְשָם. מלכם לפניהם וה' בראשם

יושב בשחקים. ורם על כל נעלה. פְדֵה עניים עשוקים. בחונים בגולה. ואם בְמִרְיָם נמקים. וחטאתם גדולה. ואויבים המציקים. עשֵה בם פלילה ומארץ גזעם גזוֹר גזעם ושרשם

צדקתך תגלה. ומרוּם הופיעה. ועם עני ונקלה. בטובך השביעה. וימיו בְטוב תְבַלה. וּמֵעֲמַל הַרגיעה. ומשאלו תמלא. ואותו הושיעה. סלח לעם אלה אשר חטא ואשָם

חנון אשר גאה על כל ממלכה. לדלה נהלאה. פתח דרכי ארוכה שמתה כלואה. בבור גלות נמוכה. ושנה הבאה. תהא שנת ברכה. ועם יודעי תרועה מחה מִרְים וכחשם

קרא דרור לשבויים. וישעך הראֵמוֹ. וקרב קץ פדויים ורצון תעטרמו. וחיש מִשְמֵי נטויים. להסך עלימו. ובספר חיים, ברחמים כתבֵמו והחיימו ושמחת עולם על ראשם.


מקדמה לזכרונות


שׁוחר טוב יבקש רצון מאל על שׁם כבודו נמצא באין תחת ומעל שוב ישוב אליו ושק ישים על שתי כתפיו לזכרון

לַכו ונשובה אל אל יוצר רום ונשיה לשמו נְתַנֶה שיר ושבח והודיה ליל זה נריע לו והיה לבני ישראל לזכרון

מלך המלכות שלך היא מאז אמרת יהי אור וִיהי מחה פשעי וקבל תקיעתי כי היא מנחת זכרון

הכון לקראת אלהיך ישראל ותמצא פדיום הסירו רוע מעלליכם יאמר איום הזכו רחצו והיה היום הזה לכם לזכרון

אזכירה קצת נוראות במחקרי הלב נראות ויותר מהמה נפלאות מי ימלל גבורות ה'

בינותי בבנין תבניתי לראות מה אחריתי והנה חמר ראשיתי ונחה עליו רוח ה'

רוחי מכל נכבדת ויסורו בלב עומדת ואשו תמיד יוקדת כי באש ה'

הנה יודע אני כי בצלם אלהים בראני ועל ארבעה ראשים נשאני נושאי כלי ה'

מִלֵא קרבי גדודים ויפקד עליהם פקידים מהם נגידים ומהם עבדים עושה כלם ה'

בקרבי עֵדַי נאמנַי ומחוץ יענו בפני ואיך אמאס ועיני המה ראו מעשי ה'

נטע לי אזן והאזנתי ומלין בה בחנתי עָדֶיהָ עת התבוננתי שמעתי בקול ה'

על כל מראה אהודנו ובכל שמע אכבדנו ונשמת שדי4 תעבדנו והריחו ביראת ה'

זה אלי וארוממהו ובכל טעם הכי אטעמהו ואין במה אקדמהו על כל הטובה אשר עשה ה'

רבו חסדיו עמדי ותכון להמיש ידי ולכן אני בעודי אפרוש כפי אל ה'

הֵחֵל בחכמה וַיְכַלֶה וצֹרֶךְ הכל מִלֵא מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה'

אלהי תהלתי מאין בראתני ולהמית תאותי בעולם החייתני אדאג מחטאתי זה למשפט קראתני אלי זכור נא כי כחֹמר עשיתני

מה בצע בדמי אם יחרה אפך ומה יועיל בְמותי אם יעלה קצפך ומה אני עת יסער עלי ים זעמך הטוב לך כי תמאס יגיע כפיך פחד העטיתני וזעם מִלאתני

שׁדי צמאה נפשי וכמה לך בשרי כי רדפתי שרירות לבי וחפץ יצרי מה מתוק מדבש מצאתיו והוא עז מארי גדר דרכי שבילי והבאישני ליוצרי אתה יצרי עכרתני ולריק פתיתני

הינצל אנוש בעֹשר מיד מות, וקנין וישיב היום המר בחץ וחנית ושרין יום לא ימצא אֹמר בחכו ובפיו ענין יום יעמוד לחשבון והוא העד וְהַדַין כי שפטתני ובצדק עניתני רחום אשר על חטאי ועוני לא גמל הבט כי אנוש בתבל לכעס יֻלד ועמל וכי הוא כחציר גגות אשר לא צץ ולא גמל יבש כעשב השדה כציץ יצא וימל ובַשֵר כי רציתני ומיד שאול פדיתני

יזכר ביום זה ברית שלשת איתני צדק להליץ בעד פלטת אביוני חסדך קדושי אשיר במיטב הגיוני חסדי ה' אזכיר תהלות ה'

את צדקת האזרח ואת יושר מעבדיו בליל זה יזכור לצאצאי ילדיו גאים אז יכירו

כי פקד ה' את עבדיו ויזכור להם בריתו וינחם כרב חסדיו ואז יאמרו בגוים הגדיל ה'

דְבַר בחור הנעקד במאמרך תזכרנו היות לאות ולמשמרת לדור ודור תשמרנו

ואת ניבך הֶחָקוק תראה ותבארנו כי מדי דברי בו זכור אזכרנו וייראו ממערב את שם ה'

זכור נא ברית איש תם אשר תורתך אִוָה חֵטא זרעו מחה היום ואל תזכור את אשר העוה טהור אמרתך מדור אל דור חִוָה זכר לעולם בריתו דבר צוה כי לא עזבת דורשיך ה' –

אנא אזון נא שוענו ומחה כעב פשעינו עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך זכרנו ה' ברצון עמך

נוראותיך גַלֵה בגיא חזיון אל מסתתר בשפריר חביון וחלץ עם דל ואביון משאון קמיך זכרנו

יום יום לבי כים יהמה בראותי שלום צר ורמֶה ואני זה כמה נשאתי אימיך, זכרנו

דַכֵּה צר ואויב כלנו והפר כעסך עמנו אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך

וזכור ברית שלשת האיתנים וחסדי דוד הנאמנים ועל עם לפניך מתחננים השקיפה ממעון קדשך

יה לשועת עמך הֵעָתֵר ואסיריך מבור הַתֵּר כגודל זרועך בני תמותה הותר באים היום לרוממך

דברך הקם לעם הנחלם וזכור למו ברית עולם ואל ישֹב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך

חברת אמוניך בשמך יגילון זדים ועריצים מגערתך יחילון קוראיך בשלום יובלון לבית קדשך ותפארתך


מקדמה לשׁופרות


קחו עמכם דברים ושובו אל אל נערץ ברום זבולו קרוב ה' לנשברי לב המחכים

   פעלו קדוש ישראל וגואלו הללוהו כרֹב גדלו הללוהו בתקע שופר

רוממו ה' אלהינו וקדש ידיכם שאו רחם ירחם עגומים רָאֹה כנשוא נס

   עמים תראו ובתקוע שופר

טהר לבך עם קדוש בכשרון טהור עינים משאל ושִׂברון טוב ה' לקוויו קרא

   בגרון אל תחשוך בשופר

יקיים צור לעם לישעו כָֽמְהו יושר אמריו אשר גבהו ישראל נושע בה'

   והיה ביום ההוא יתקע בשופר

במהרה תבשר לאום צולעה בשורות פדיום ומשמיע ישועה עלה אלהים בתרועה

   ה' בקול שופר

אל שוכן ברום מעונַי שבחוהו והדרוהו המוני הריעו לפני המלך ה'

   בחצוצרות וקול שופר

נאור ממנו יצורים ירהו בעשותו נוראות כי נורא הוא לעמו והיה ביום ההוא

   יתקע בשופר

יחד עמך להר הזתים לעלות ילכו במאמרך המולות המולות וכל העם רואים את

   הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר

שְׁעֵה קריאת עם בצלך יתלונן אולי ה' צבאות יחנן ותפליא פלא בקולות וברקים

   וענן כבד על ההר וקול שופר

לעָבדו כהיום ידיכם מַלאו ובבוא עת פדותכם על כל תתנשאו כנשוא נס הרים

   תראו וכתקוע שופר

מפחדך רגזו מתי תבל בַשֵר עֹל קמים סובל והיה במשוך בקרן היובל

   כשמעכם את קול השופר

העלו תודה לאל ושירו לו וספרו גבורותיו וזמרו לו הללוהו ברב גדלו

   הללוהו בתקע שופר

חנון יחנן לקול צעקתכם ושוב ישיב כמאז את שבותכם ה' צבאות יגן עליכם

   בתרועה וקול שופר

יודעי תרועה בליל זה להושיעם קומה ומֵרְעָה הלוך להרגיעם בקראם בחין שועם

   אשרי העם יודעי תרועה

מאז מלך אתה לכל נוצר והיום כגר הלך וידך לא תקצר וכן סחוב והשלך

   בחיק אויב ויד צר אשר לבם הולך אחרי בצעם

שותה קֻבַעת. כוס החמה אל נא יהי נבעת. כי זרוע רמה חשוף וישועת. חֵל לך

   תהי וחומה ואז תשכיל ודעת. לנפשך ינעם

הודע ה'. יד עֻזך הודע ואת כל שֹנאי, בקוץ מכאיב הודע וקהל נאמני.

   משחת תפרע לחיים ונודע. בגוים זרעם

משמר הציבו. לערוך שועה ושירים הקריבו. להשיב רעה ושובו והשיבו. מעל

   רשעה בליל זה היטיבו. נגן בתרועה

שים דמעה לחם. יומם וליל כי צר הִלָחֵם. ועמד ופִלֵל אולי צור ירחם. אשר כל

   מחולל וישוב וינחם. על הרעה

האבד מאבידים. והפץ מפרצים והשקף לגן נרדים. לכלות קוצים והבער לפידים.

   ואש ניצוצים וקש יהיו זדים. ועושי רשעה


תקון ליל שׁני מקדמה למשׁפטים


יחיד לבקש רצונך עמדתי ובצל כנפיך לשבת חמדתי ובשם קדשך בצוקי התעודדתי כי אזכרה מקדם פלאך צדק ומשפט מכון כסאך

ואותך תמיד לנגדי שויתי ומשכן כבודך לשבת אויתי ולהמון רחמיך קויתי ביום צרתי אקראך

סברי ומשעני מחסי בך נפשי חכתה ליום שובך ה' אלהי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך

פערתי פי למלקוש חמלתך כשל כחי נשוא אימתך השב נקם לצרי ושפוך חמתך על אויביך ועל שנאיך

בַּזֵר אויב כליותי יְפַלַח ולבי מִכּוּר פשעיו תְשַלַח כי אתה ה' טוב וסלח ורב חסד לכל קֹראיך

נאור הַיְשֵר לפני ארחות שבילך ותעביר את עוני בעמדי למולך רחום וחנון בקראי לך קרוב לשועי אמצאך

שונא שלום נפשי יבקש יבֹז יגיעי וחילי יְנַקֵש כִחש בשמך וישר יְעַקֵש לא – עם בלא – אל יקניאך

ולך ה' הוחלתי על כן בשביי לא זחלתי ודברי תנחומיך יחלתי שלח5 נא אלי על ידי נביאך

לבי יחיל בקרבי אם נחליתי ברֹב כאבי ועצבי בְטַח בְאֵלִי צורי ומשגבי ישלח דברו וירפאך

יהי נעם. אל כל עם. דלתי רחמיו דֹפקים. יפתחם. צור מְרַחֵם. וישמע קול נאנקים. ועשוקים. מְעֻשקים. יציל ויאמרו רחוקים. עושה צדקות ה': ומשפטים לכל עשוקים

ויופיע. להודיע. פעולים כי הוא פעלם. וכי קרואים. הברואים. ליום המשפט כלם. יום רעדה. יום חרדה. יום דין בו הרת עולם. ואין מֻכסים המעשים. מִצֹפֶה כל נעלם: הֲיִבָצֵר. מיוצר יצורים כל מפעלם. מְתֵי מַעַל אינם על. גורל הצדיקים.

סמוך דַלים. נחשלים. למשפטיך עמדו. אל אמונה. כפר נא. לִזְדונִים אשר זדו יהי רצון. בעת רצון. לפניך יִפָֽקְדו.

שֶתְּחָנֵם. עת תמנם. צאנך שלא יאבדו. רעֵה בשבטך. שאר שבטך. ועודדם ויתעודדו. ובנאדך וספרתך שים דמעת העשוקים.

פּדות תשלח. טוב וסלח. ביום דין ממושבך. חֵטְא הַלְבֵן. ואשרי בן. אדם יתאמץ בך. זכור עדתך. בני בריתך. עליהם תעביר טובך. ואור קֵדר. יתקדר. ועל אדום תרד חרבך. ונד לדוד. ערוך תמיד. ואת סוכתו תקים – מפני פחד ה' (סליחות והראן)


מקדמה למלכיות


אמץ פודה וגואל. לפדות עמך הופע והואל. אלהים צבאות אלהי ישראל. הקיצה לפקוד כל הגויים. כי לה' המלוכה ומושל בגוים.

נסתר בשפריר גבהנו. האר כמאז נגהנו. הושיענו ה ' אלהינו. וקבצנו מן הגוים.

ישועות תצמיח להוכיחם. והראה פדותם לעיניהם. איה נא אלהיהם. למה יאמרו בגוים.

יכרית אויב הֲמָמָנו. ויכלה שונא הֲדִמָנוּ. הגדיל ה' לעשות עמנו. אז יאמרו בגוים.

הֲזָנחת קהלות לחוצות. אשר שמת נפוצות. לזרותם בארצות. ולהפיל זרעם בגוים.

והנשא כי כל תוכל. ועד מתי נשכל. תתננו כצאן מאכל. תשימנו משל בגוים.

דחויים בארצות שוביהם. קבץ מהרה, ואויביהם. שיתה ה' מורא להם. ידעו גוים.

הופיעה להראות פלאות. וגלה כמאז נוראות. הרימה פעמיך למשואות לעשות נקמה בגוים.

עבר הזמן וילך. גואל אל יאחר לפדות עם דל וחלך….

….

זכור חסדך ואמונתך. ועוררה את גבורתך. הודיע ה' ישועתך לעיני הגוים. –

אדיר השוכן מרומים. מלכותך מלכות כל עולמים. ומנהיג עולמו במדת רחמים. אלהים בשמך הושיענו ה' מלכנו הוא יושיענו.

נפלאים עד מאד מעשיו. ועצומים לאין חקר נסיו. יהללוהו זרע עמוסיו. ישלח משמים ויושיענו.

ימִינוֹ טִפְחָה עֲלִיָה. בתכונה יסד מְמַדֵי נְשִיה. גדול העצה ורב העליליה. נוראות בצדק תעננו.

יערב היום שיח אמוניך. בבואם היום להודות את שמך. חרדים מפחדך וזעמך. וסלחת לעוננו.

ותיק עונה עתרות. ונמצא עוד עזרה בצרות. דלה איומה מבור נסגרות. הושיענו אלהי ישענו.

דמעתנו שימה בנאדך. זכור רחמיך וחסדיך. והקשב נאקת עבדיך. יהי חסדך ה' עלינו.

חַלֵץ איומה מִשַחַת. וטהר משובה נִצַחַת. ושובנו בשובה ונחת. לבית קדשנו ותפארתנו.

זה כמה בעלונו אדונים. ואותנו בכל יום מְעַנים. כי שטפונו המים הזדונים. למה לנצח תשכחנו.

קוראיך היום תרחם. ואל נא באפך תְיַסְרֵם ותוכיחם. ובעצתך תנחם. חננו ה' חננו.

ישמחו איים רבים במרץ. כי הוא רם ונשא ויחיד ברום ערץ. ה' מלך תגל הארץ.

שׁחקים יודו אותך על כל אל. ואתְּ מיוחד בפי כל מהֻלל בעם אל. ומי כעמך ישראל גוי אחר בארץ.

להודות לך קמים. אל שוכן מרומים. מיחדים ה' מלך ירגזו עמים. יושב כרובים תנוט הארץ.

מפֻזרים תאסוף ותושיע אנוחים. תנהלם לבית קדשך שמחים. ונדחים תקבץ מארבע כנפות הארץ. –


מקדמה לזכרונות


אל דמי לכם (סליחות והראן) יה איום זכור היום ברית שבעה תמימיך וכו'


מקדמה לשופרות


אל כנד כונס.    מי הים בהכנס    נפוצות עם אראה נס.    אשמעה קול שופר    וכו' עד ל' ואח"כ ע' פ' צ'.

לאדיר נורא תהלות    לאמיץ עושה גדולות    ונפלאות עד אין מספר    תקעו בחדש שופר

לנורא גוזר ומקים    לנוטה כדֹק שחקים      בצקת למוצק עפר.

ליוסד ממדי נשיה    ליוצר מאורי עליה       מבריק נֹגה שפרפר.

לשׁופט היום עבדיו    לשומר נפשות חסידיו    ועוֹלתם תשפר.

ללובש כשרין צדק    ללוקט שושן מחדק       זרע יעבדנו יסֻפר.

למלבין צחנת רשעים    למוחה כעב פשעים    וסר עונך וחטאתך תכֻפר.

להופך כתמים ליהלום    להטות אליהם שלום    כמימי אמנה ופרפר.

לחקות זרעם בגוים    לקבל שועת עניים       )ותיטב לה' משור פר.

דלים השוכבים בין שפתים.    ייחדוך בכל יום שתים.    ושואלים במבטא שפתים.

            אל דמי לכם    שובה ה' את שביתנו.    תקע בשופר גדול לחרותנו

ותיק המציאנו הנחה.    ונסו יגון ואנחה.       ושובבנו בהשקט ובבטחה. בבית קדשנו ותפארתנו.

ידך תוסיף לקבץ נדחיִ.    ממערבי וממזרחי.    למען ברית אזרחי.    ישוב ירחמנו.

דורשיך תשביע עדים בטוב.    מתאוים סליחה לחלצם מקטוב.    ופוצחים בל תשא עון וקח טוב.    ונשלמה פרים שפתינו.

חסין הבט ממעונך.          ופקוד גפן נטעה ימינך.       הטה אזנך ופקח עיניך.    וראה שוממותנו.

זרויים כַנֵס לבית מאוַיָם.       ממזרח וממערב מצפון ומים.    ושוּר עניָם ואֹרך שבים.    הביטה וראה את חרפתנו.

קדוש שכלל טירת ארמונַי.       והשב כקדם שרי ונוגני.    וחַדֵש עבודת כהני.    לכפר על נפשותינו. –

ליום חגנו.    לפני אומר ועושה.    זמירות הביעו לאל רם ומתנשא   . תקעו בחדש שופר בכסא.

–    יה יקשיב מלולך.    וישמע פלולך.    ויאזין את קולך.       באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה.

–    צועקים באשמורות    המציא כַפרות.    ללבות נשברות.    עזרה בצרות.    אלהים לנו מחסה.

–    חֹן עמך והושע.    ושי עבדך תִשַע.    ותמחה חטא ורשע.    עובר על פשע.    ועון נושא.

–    קבל שוענו.    אלהי ישענו.    וגם תחנונינו.    ועל כל פשעינו.    אהבה תכסה. – שירו ילדי אמוני (סלי' והראן)

ישמיע נעים שירות.    בתהלה.    עַם אל ונותן זמירות בלילה.

הנה עמם דברים.       לקחו.    ומנת תשורת אמרים.    שלחו (השאר חסר)


תיקון ליל שבת בנתים


לך אדר ויקר ואורה בלי ימש. תהלתך להודות בקר ורמש. אתה הכינות מאור ושמש לך יום אף לך לילה. לך ה' הגדולה.

לך נוגנים המולות שרפים בהגיון ודרי מטה ישוררו בשגיון. אף לך ישֻלם נדר אלהים בציון. לך דומיה תהלה.

לך יעידון ברואי תבל דורכי מסלול שבילך. הודעתם בכשרון מעשה מפעלך. כל הארץ ישתחוו לך ויזמרו לך. יזמרו שמך סלה.

לך יראוך יצורי אדמה בקומך לערוץ עם כמהים. ולהחיות רוח שפלים אשר פני אל רוהים. לכו חזו מפעלות אלהים. נורא עלילה.

לך הנשמות מיחדות בעודם בתוך גֵו כי אתה מעוררם. וּבעת צאתה מן הגוף ישכב וירדם וגם רוח בני האדם העולה הוא למעלה.

לך דרי אדמה הבנויים מארבע יסודות. תתיכם כחלב וכגבינה תקפיאם בבית הפקודות. ותוכן מנין שמת עצם לעומת מצחם נצמדות ויקרם עליהם עור מלמעלה.

לך הממלכה מלך יושב על כסא דין לשפוט יצורים. ומשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומאורים. ויאמרו בשמים הכין כסאו במאמרים. ומלכותו בכל משלה.

מוסד מכין עולם ומקים לא יכילנו. ולו יאות כל מהלל ואם לא יועילנו.

אכן על רב חסד אשר למענו יפעלנו. אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו.

אדון ידו בכל ויד אין בו מושלת. וכל יקר ראתה עינו ובו אין מסתכלת. ולא יאתה מעולם לבלעדו ממשלת. בך ימצא תוחלת אנוש אין לו תוחלת. מהר תפתח דלת לשוקד לך עד דלת. ותפק לו משאלת נפשו תשאלנו.

ידעתיך וְאַתְּ תשים רמים מִדְרַךְ נעל. ותשיב פתע שֹכְנֵי תחת שֹכְנֵי מעל. ושרתִיךָ באין מראה עין על ידי פֹעל. וכמה תושיב בַיְתה רחוקים אחרי געל. ופרי אנשי מעל לפיהם תאכילנו.

יום לך נכספה נפשי    ולראותך כָלִיתִי.    את פניך לחלות    לבית קדשך עליתי.

      ותוכי מחלת לבי לפניך גִליתי.    ועלות ארוכה    אֲיַחֵל לחֵטא מנהו חָליתי.

      וטְבועַ מי זדוניו ענֵה הנני דָליתי.    כיום אצילנו ומתהומות אעלנו.

מרֹב חשקי לדפוק על דלתך פניתי.    אעטוף כעני ישפוך שיחו לך שניתי.    דל מִמְגור יום דינך צועק הן נעויתי.    ומִפַחד מוראך נפשי בְצום עִניתי.    מִמָות תפדנו ומשאול תגאלנו.

רב אודך בעולם באין ממר. ה' יתן אֹמר. המבשרות צבא רב. אודך בקהל רב.

רב בתחתית אות הודך. הורשתני פקודיך. הנחמדים מזהב ומפז רב.

רב רצון נפשות נבראיך. רצונך אחד בנפלאיך. בשרתי צדק בקהל רב.

רב הדר זיו מוצא מאורותיך. שש אנכי על אמרתך. כמוצא שלל רב.

רב מאור בהלו נחזה. למען עשה ביום הזה. להחיות עם רב.

רב קָשטך לכל משכיל יערב כמוצא ממזרח וממערב. לא כחדתי חסדך ואמתך לקהל רב.

רב הוד השכל וגדֻלת חכמתו. הגיע זולתו בנועו לתֻמתו. והעמיד המון רב.

רב קשר תאֲוֹת הלב ותכליתם. אל ימשלו בי אז איתם. ונקיתי מפשע רב. – יום להיטיב תקרא (סליחות והראן)

אדיר נוטה שחקים. ויוסד ממדי ארקים. במבטא הכל הקים. בחכמה יסד ארץ. ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ.

נאור השם עבים לבושו. ושרפים עומדים ממעל להקדישו. ה' בהיכל קדשו. הס מפניו כל הארץ.

יחיד ואין עוד מלבדו. אשר חסד ואמת מדו. כסה שמים הודו. ותהלתו מלאה הארץ.

דובר צדק והכל עדיו. כי אפס צור בלעדיו. וכי גברו רחמיו וחסדיו. כגבוה השמים על הארץ.

והוא היוצר יצורים כלם. והוא המכין טרף ומזון לכלם. הוא אלהים חיים ומלך עולם. מקצפו תרעש הארץ.

יושב קדם עושה נוראות. גדול העצה ומפליא פלאות. המשפילי לראות. בשמים ובארץ.

דרי תבל מפחדו יחפזון. וצירים וחבלים יאחזון. ומוסדות הרים ירגזון. מלפני אדון חולי ארץ.

ב……………..

רמה ידך צור פודה וגואל. ואתה מרומם על כל אל. ומי כעמך ישראל. גוי אחד בארץ.

אמונים לסגלה לקחתם. וממלכת כהנים קראתם. והגדלת שמך והאמרתם. תשיתמו לשרים בכל הארץ.

למה אותם זנחת. וכבודם לארץ מגרת. ושרים לראשם הרכבת. שרפו כל מועדי אל בארץ.

ע… כי בא עליון נורא. מלך גדול על כל הארץ.

זרויים השב למרבץ. ומשפחות לובשי תשבץ. ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ.

רומם להקת דבקים. ובשֵר יונת אלם רחוקים. ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ.

בַּלֵע רשע מכתיר את הצדיק. ובהשפטו אל יהי צדיק. ויאמר אדם אך פרי לצדיק. אך יש אלהים שופטים בארץ.

קוֹה קויתי שוכן מעונַי. כי בכל עת השיבוני רעיוני. עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ.

ועד אן אשוע אליך ואעתיר. וממני פניך תסתיר. ואויב עלי יכתיר. לאכול עניים מארץ.

ד… צרים הממונו. וכמעט חיים בלעונו. אשורינו עתה סבבונו. עיניהם ישיתו לנטות בארץ.

המוניך הרם קרנם. כי אתה עזרם ומגנם. והדוף רשעים ואינם. יתמו חטאים מן הארץ.

חזק עם דל וחלך. מרומֵם במחוז ופלך. והיה ה' למלך. על כל הארץ.

לך אמר לבי בעודי, אתה ה' מגן בעדי, מרים ראשי וכבודי. תרננה שפתי כי אזמרה לך. חצות לילה אקום להודות לך.

לך נתכנו עלילות וסבות. ואתה בוחן כליות ולבות. אשר הראיתנו צרות רבות. למה שמתנו למפגע לך.

לך יחלתי בצוקי אלהים. בעת רעיוני רוהים. תשמיעני מרום גבוהים. אנכי מגן לך.

לך יעלה שועי באזניך. ותיקר נפשי בעיניך. תהי ידך על איש ימינך. על בן אדם אמצת לך.

לך ולשמך הגדלה והתפארת. שעה שועת שארית הנשארת. דבריך אשים בלבי למשמרת. למען לא אחטא לך.

לך סתרי תעלומות נגלו. ואויביך מרוח אפך יכלו. ומלכי איים יכרעו ויפולו. ישתחוו לך ויזמרו לך.

לך פעמים6 עצומים יעידוך. ויראי שמך ייחדוך. על כן עמים יהודוך. חיל גוים יבאו לך.

לך ביום צרה בשמך חסיתי. תבשרני יה אליך כסיתי. לא אעזבך עד אשר אם עשיתי. את אשר דברתי לך.

לך נצבתי שפל ונדכה. ונפשי בכחשי בצום אבכה. אם יצדק אנוש ואם יזכה. מה יתן לך ומה יוסיף לך.

לך סוד חכמה ותושיה הבינני. קראתי שמך אמור לי הנני. ומלאך כבודך מרוּם יענני. ומה תאמר נפשך ואעשה לך.

לך ולמעון קדשך עליתי. להתודות על פשעי צפוני גליתי. מרֹב עונותי כי חליתי. רפאה נפשי כי חטאתי לך.

לך לראות בפלאי הדרך. אשתחוה אל היכל דבירך. עלי אלהים נדריך. אשלם תודות לך.

לך יאתה גדֻלה וקדֻשה. זכור עדתך ולה יקרא דרושה. כי לך משפט הירושה.

ולך הגאולה קנה לך. – ממרום לבן ערום (דיואן רמב"ע) מלך מכל על (סליחון והראן)

ארומם אל המפליא פלאות. ונקדש בסוד אלפי תשואות. ועושה גדולות ונוראות. בשמים ובארץ. ויכלו השמים והארץ.

נוטה שפריר עליה. ויוסד ממדי נשיה. מי כמוך חסין יה. חסדך ה' מלאה הארץ.

ידו טפחה שמים והקוה מימי תהומים. ושת חק גבול למים. בל ישובון לכסות הארץ.

דברו קיים לעולמים. ומנהג עולמו במדת רחמים. וקבע מאורות בגבהי מרומים. להאיר על הארץ.

וברוח פיו ברא כל בריה. וכל יש מאין בדברו נהיה. ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה בהמה ורמש וחיתו ארץ

יום אדיר שוכן מעונה. בחכמה ובדעת ובתבונה. ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה למינה. ועוף יעופף על הארץ.

דִבֵר ויברא יציר אדמה. ויפח באפיו נשמה. והִרבה לו אוֹן ועצמה. להיות גבור בארץ.

ברא שוכן עד וקדוש שמו. בעשרה מאמרות עולמו. ובששה שכלל בעֹז תעצומו. את השמים ואת הארץ.

קדש יום שביעי ויברך אותו. כי בו שבת מכל מלאכתו והנחילנו באהבתו ובחמלתו להיות גבור בארץ.

ותיקים אזהרת בְחִבַת חֹק זכור ושמור מהם בל יֻשבת. ושמרו בני ישראל את השבת. לעולם יירשו ארץ.

דליך המציאם הנחה. ונסו יגון ואנחה. ושכנם בהשקט ובבטחה. יפה נוף משוש כל הארץ.

המוני ישורן לציון העלֵם. ועל מבוע מים תנהלם. וכסא כבוד תנחילם. כי לה' מצוקי ארץ.

משכנות מבטחים. ובית מנוח. יבֹאון נשכחים. בבור שָכוֹחַ. וְשִבְיַת נדחים. והמלקוח. ושם ינוחו יגיעי כח.

שבת ישמחו. בה העיפים. לרגלה נאנחו. קהלות חנפים. כי בה נפתחו. שערים ליחפים. וישובו עיפים. גבורי כח.

הניח מלכי. ויחדו נרון. ואסירי חשכי. השב לבצרון. ומעַוְתֵי דרכי. הלבש חרון. הלא תשפוט בם כי. אין בנו כח.

יונִים בידי יוֹנִים. אשר נפזרו לכל רוּחָה. אונים מבלי אונים. והוגים בפחי אנחה. במעונים שאננים. ובתי עֹז מבטחה. יתן ה' לכם ומצאן מנוחה.

מעל הר אל גבעה. עפו עדי עיפוּ. ובארץ לא זרועה. להקדיח נאספו ושם היו רק זועה. כי כנפיהם רפו. ורגליהם נגפו. לא מצאו מנוחה.

שטו רעבים צמאים. כי אין להם פורש. חרדים מפני פראים. והנשר והפרס. ובמישור ועל שפאים. ציד רשתו פורש. אסירים בבתי כלאים. שכנו צחיחה.

הגפן אשר כָסוּ. ארזים בְגַן־אֵל צִלה. עוברי דרך שסו. וארוה כלה. וצלליה נסו. מאז חשַך הִלה. והיא כי מים אין לה. שרופה באש כסוחה. – ברכי אצילה מרוח הקדש וכו'.

ארנן לבקר חסדך. ואזכיר שמך לבדך. ואשיר שיר נגדך. מזמור שיר ליום השבת.

בך מרום נתכנו עלילות. המנחיל מנוחה לעמו במקהלות. נתן קול בהמולות. ראו כי ה' נתן לכם השבת.

רוצו לעבדו ולדבקה בו. הדר הוא לעם קרובו. זכרו שבתותיו כמצות אהבו. זכור את יום השבת.

העלו קדושות לאל רם ונשא. ביום אשר שבת מכל אשר עשה. ולא תוציאו משא. מבתיכם ביום השבת.

מצאו מרגוע לנפשכם. והיתה כבוד מנוחתכם. והיה היום הזה לכם. קדש שבת.

בנבל עשור זמרו לו. מלך ישראל וגואלו. הללוהו כרב גדלו. ביום השבת ביום השבת.

נעימות לשמו תתנו דמוני. בליל שבת חזיוני. והשכימו לחלות פני ה'. וקדשתם את יום השבת.

זמרו למלך ישראל וקדושו. בני איתנים עם קדושו. מדי חדש בחדשו. ומדי שבת

אודך ה' כי עניתני. ארוממך צור כי דליתני. ואגדל שמך כי הנחלתני. את יום השבת.

אתה בראת אמוֹן. עד לא טירה ולא ארמון. בהיותך לַכֹל קדמון. לא חדש ולא שבת. ושמרו בני ישראל את השבת.

נתכנו ימים ושנים. בהיות מאורות מעוננים. ועמדו על משמרתם עליונים. באי השבת עם יוצאי השבת.

יחד שש בשש תִּכֵּן, וכסאו בארבע שֻכֵּן. הכל כלה בשביעי על כן. ברך ה' את יום השבת.

מנוחות הכין לִגְוִיוֹת. והכין לנשמות תושיות. בכלות עליות ותחתיות. ויקדש אותו כי בו שבת.

שרי מאז דברו לאשר הניאו. ומחשבות ערומים אתכם תשאו. שאו מגן עדני ואל תוציאו. משא מבתיכם ביום השבת.

….

אמרי נצור עמי בנעימים. הזהרתיך באמת ובתמים. בבואך לפני לבקש רחמים. של נעלך מעל רגלך. אם תשיב משבת רגלך.

נתתיך יום שבת להרבות כבודך. להניחך ממעבדיך, וכל קדושיו בידך. והם תכו לרגליך.

יום שבת אם תשמור כדת בני. ארבה שכרך ותפיק רצוני. נאם ה' לאדוני שב לימיני. עד אשית אויביך הדום לרגליך.

וליום קדשי הגדול. מלחללו תחדל חדול. ומַשְאַת משא הִבָדֵל בדול. אתה וכל העם אשר ברגלך.

קדשו היום כלכם. כי אני המוליך במדבר אבותיכם. לא בלו שלמותיכם מעליכם. ונעלך לא בלתה מעל רגלך.

אברך אל אשר לעולמי עד. מנוחת אמת לי מסעד. זאת מנוחתי עדי עד.

בּרוך שם תעצומו. אשר מאז ממרומו. נתן מנוחה לעמו.

דגליו עוד כן בחמלה. יביאם ברנה וצהלה. אל המנוחה ואל הנחלה.

גמלם טובם הנחה. והורם דרך נכוחה לתור להם מנוחה.

הנחיל שבת במחטוב. לעמו מבלי קטוב. וירא מנוחה כי טוב.

ומנוחות שאננות. שם לבנות עדינות. והנחה למדינות. (השאר חסר)


לשחרית יוה"כ


כל המיחלים לישע צורכם. חסדו יבא נא מהרה ויושיעכם. חזקו ואמצו ויאמץ לבבכם.

משכתם עֲוֹנכם. בחבלי שקרים. ושמתם מצחכם. כחֹזק צורים. והיה פשעכם. בעתות מצרים. מבדיל בינכם לבין אלהיכם.

שׁובו בנים. ולב העירו. ויצרי זדונים. אל תשירו. וברית אמונים. אל תָּפרו.

הבל קניתם. מאז לכם. והתאויתם. חפץ לבבכם. והאל נשיתם. והוא יזכרכם. ומדוע באתם. כאשר צר לכם.

יחל מְבַכֶה. לצורו מיחל. ועינו תְפַכֶה. מַיִם למוחל. מְעֻנֶה מדֻכה. מחטאו וזוחל. כי עוד יחכה. ה' לחננכם – Editum


למוסף יוה"כ


פזמון לר' יצחק בן גיאת זצו"ל


אלהים מה טבו מחנות מגרשיך. ולי מה יקרו ראות בתי מקדשיך. בם חמדתי לשבת היות ממקודשיך. אך אוסיף להביט אל היכל קדשך.

אמנם אהלי תמימים עובדי עבודתך. שוקדי אולמיך ואילי משמרותיך. שבעי אמונתך בהקיץ תמונתך בצדק יחזו אשרי יושבי ביתך. ומה נחמדו דורשיך וטבו מקדשיך.

אשרי אדם יפיק רצונך משאלו. ומשים כל ימי חייו תהלתך מהללו. ויתהלך לפניך תמיד נעים גורלו. לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו. היות מִנִגשיך אחֻזת מורשיך.

שאלתי הִמָנות בסוד כת זכים מנויים. ועת בני אלהים נמנים המה יעלו שניים. ממתים ידך ה' ברי לב ונקיים. ממתים מחלד חלקם בחיים. לבושי מלבושיך וברים כְתַרְשִישֶיך.

נפש ברה תאוֶה לשכון מחנה גבוהַי. ולצאת ממחשכים ודוּר מכונות מגיהי. הִבָרִי והִנקי כטֹהר כוכבי נגוהי. אולי תחזי את פני אלהיך ואלהי. ולבי! נר קדושך יהל על ראשך. –

תמימי ארח (מחזור והראן)

להוא ז"ל יספת אלהים לנחלתך. ונכבדת בזכרם נפלאותיך. והודות על חסדך ועל אמתך כי הגדלת על כל שמך אמרתך.

צויתם לענות בצום נפשם. ויספת להעביר כתם טפשם. ונכבדת במבחר מענה לחשם. והוספת על כל תהלתך.

חטוביך כניתם גוי אחד. ויספת בהפלאת זכרם יחד. ונכבדת בקראם ה' אחד. והוספת ייחוד שמותיך.

קרואי שם ישראל במהלליו. ויספת לנטות חסד עליו. ונכבדת אלהים קרובים אליו. קרוביך ספרו נפלאותיך, –


תוכחה


לראב“ע ז”ל אימות עלי נפלו. ושעִפַי בי נבהלו. בהעלותי על לבבי, דבר יונה הנביא.

אין יש כי אם אִתך. ואין לי מנוס בלתך. ועדיך כל בשר. יבא תחת מוסר.

בך מַצב עולמך. וכל שם נמצא בשמך. ומי יסתר ממך. עֹז ותושיה עמך.

רַמְתָּ מְהַבִיעַ. ואן אסק ואציע. עֹז כבודך במרום. ושאול נגדך ערום.

הן כאורה כחשכה. לך, והחֹשך איכה. אֹמר כי ישופני. ולילה אור בעדני.

מחשבתי לו נתכנה. ובאחרית ים אשכנה. הלא גם שם הנך. ותאחזני ימינך.

עליך אֶשָעֵן. ואליך עיני כְעֵין. עבד אל יד אדניו. לשאת אליו פניו.

זְכור אני אם מובָאִי. לְאַיִן כמו מוצָאִי. מֶנְהוּ, אי חסדיך. הֲשָוְא מעשה ידיך.

רבים אם הם אשמי. סלח נא כי מעט ימי. בחמלך על פעלך. שוב אשוב אליך.

אבטח על רחמיך. וסר ממני זעמך. ומפשעי לא אירא. כי שם ה' אקרא. –

ימינך נושא עוני (סליחות והראן)


קדושה למנחה


גבהי שמים לך כסא כבוד. וגבולות ארץ הדום מלכות וכבוד. אלה יעידו אל כל הכבוד. ואלה יגידו למי זה הכבוד. ה' צבאות הוא מלך הכבוד.

גבהי שמים חצובי אש ורוח. הרוח באש והאש ברוח. הלהב לברוק ולעוף הרוח. הכרוב למרכב נכון לכל רוח. זבדם טוב זבוד. שכם אחד לעבוד.

וגבולות ארץ יבשת ומים. עבודה לך רבה ורחבת ידים. כיד המלכות מכל אגפים. מעמקי ארץ ומרום שמים. רק אתה תעמוד, והם יאבדו אבוד.

גבהי שמים איומים ילהבו. לפני הכבוד לנצח נצבו. והתנוצצו ורצו והתפלצו ושבו. וקרא זה אל זה להקדישו וגָבו. בני אלים הבו. לה' כבוד.


וידוי לר' יהודה הלוי ז"ל


נמצא ג“כ בכ”י דע ראססי 997


רבונו של עולם. צופה כל נעלם. טרם אענה אני שוגג מתחולל ומתמוגג. זוחל ורועד. ירא וחרד רפה ידים. וכשול ברכים. ועיני תלכנה מים. ועפעפי בבכי. כי איש טמא שפתים אנכי. אֵיך אפתח פי ואניד שפה. לפני עושה שחר עיפה.

קדוש בקדושה נוראה. וטהור בטהרה נפלאה. בטוהר אמרותיו. ובקדש הליכותיו. וקדושים כל משרתיו. אל נערץ בסוד קדושים וכרוביו. ונורא על כל סביביו. אבל באתי ליטהר והוא יסייעני. יְדִיחני ואל יַדִיחני. יקרבני ואל ירחיקני.

ויפן אלי בעין רחמיו. כי נשאתי אימיו. ומפני כבד אשמי. אין שלום בעצמי. ותמיד על נפשי תלונתי. ועליה תוכחתי. לירות מעליה. ולהתודות פעליה. ואֹמר אליה ברכי נפשי את אדניך. הכוני לקראת אלהיך.

רחצי הִזַכִי, הִבָרִי הנקי. הסירי רוע מעלליך. וגלוליך השליכי מעליך. הביטי אל צור חֻצבת. ואל מקבת בור נֻקרת.

הביטי אל צור מחולליך כי ממנו תוצאותיך. ומרוח קדשו תולדותיך. ועוד תצאי ותשובי לפניו. ותפיקי רצוניו. ותבאי במשפט על כל נעלם. לפני ה' אל עולם. ואוי לך אם בהיותך בגופי לא תטהרי. אחרי מות איך עוד תתנערי. לכן בהיותך. התבונני לאחריתך. והתקדשי מטֻמאתך. ושימי לבך לבלתי התגאל.

בכל התועבות האל. בכל עת יהיו בגדיך לבנים. ותמיד התנקי מְעֲוֹנים. כי אין

ברית את מות ולא עם שאול חוזה. ולא תדעי יום מותך אי זה. אם יקרב אם יְאַחֵר. אם היום אם למחר. עורי והקיצי. אולי תוכלי הועיל אולי תערוצי.

קומי טרם יקומו נושכיך. והקיצי טרם יקיצו מזעזעיך. טרם תקרב הרעה בעדך. שובי אל ה' בכל מאדך. ושימי עונך נכח פניך. והעלי פשעך על לבך ונגד עיניך. ועתה דעי וראי מה תעשי. ועל פשעיך אל תכסי. שכן כתוב מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירֻחם. ובחסד אלהים ינֻחם. שימי נא כבוד לה' אלהי ישראל

ותני לו תודה. בעדך ובעד כל העדה. בפחד וברעדה. ואמרי לפניו אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת מעשים מכוערים עשיתי. ולדרכים רעים נטיתי. אולי בהתודותך. יש תקוה לאחריתך. ועוד צורֵך יחפצך. וה' אלהיך ירצך. הן אלה קצות מוסרים. ותוכחתי לבקרים. וה' אלהים יעיר לי אזן לשמוע בקולו. ועין לראות ולב להבין ושב ורפא לו. ובכן אָכֹף ראשי. ואשא נפשי, ואשפיל ברכִי. ואספוק על ירכי. אחנן קולי. ואפרוש מעלי אסדר זדונַי. אודה עלי פשעי לה' אבל חָטאתי וחַטאתי אני מכיר. את פשעי אני מזכיר אשמתי ולבי ברֹב זדונַי. אשום אשם לה'. אשמתי ותלך נפשי בדרך גויתה. ותרא בגודה אחותה. גזלתי……… דברתי דופי ולשוני במקום קשט ויופי. תתן דופי. העויתי ועברתי חֹק צויתי. וישר העויתי. והרשעתי וברית לחנפים אכרית. מרשיעי ברית. זדתי והייתי איש מדון. צץ המטה פרח הזדון. חמסתי ולעצמי ובשרי. חמסי ושארי. טפלתי שקר וטוחַי לאין חקר טפלו עלי שקר. יעצתי עצות רעות והייתי נבהל ומבעת. חורש רע בכל עת. כזבתי ופי האמת עוזב. הולך רוח ושקר כִזֵב. לצתי והיו לי לרצון. אנשי לצון. מרדתי וזְמָמַי אָאֹר.

המה היו במורדי אור. נאצתי ולנאצות אני אץ. וירא ה' וינאץ. סררתי ולעצמי אני קורא. בן סורר ומורה. עויתי ודרכַי לנפשי ידועים. בקרבה רוח עועים.

פשעתי ולבי סר מעשות אמונה. ואת פושעים נמנה. צררתי ופשעי צדוני בנכליהם. כי צוררים הם. קשיתי ערף ולמלמדי אני מחרף. ולאיש תוכחת מקשה ערף. רשעתי ומכון ללבי אוצרות רשע. שמה הרשע. שחתתי ולבי גבה עד להשחית. חבר הוא לבעל משחית. תעתעתי ורעיוני משתעשעים. מעשה תעתועים. תעבתי ואהי מתגאל. בכל התועבות האל. ואם אתה דן אותי כמעשי אוי לי. אויה לי. אהה עלי. אם תגמלני כרוע מעללי. כי יצרי פתח ויענני. ובכפל רשעו הביאני. נפתיתי לו והנחתיך. וסרתי אחריו ונטשתיך. והייתי לפניך כבן סורר ומורה מתעבר וממרה. כעבד מורד באדניו. בנשאו אליו עיניו. וכתלמיד חולק על רבו. בקרבו ישים ארבו. ועתה ה' אלהינו. באנו להודיעך קצת עונינו. ולהשמיעך פרט זדונינו. ואמנם יודעים עבדיך כי מלפנים עלו נגדך. וטרם לא הודענוך אתה ידעתם. וטרם לא השמענוך אתה שמעתם. כי אתה יודע לבות בני אדם. ובוחן כליות בשר ודם. ואתה ראית גלמנו. וממך לא נכחד עצמנו. ידעת כל מחשבותינו. וראית כל תועבותינו. ועוד ראית תועבות גדולות ונאצות עצומות. ממנו נעלמות וסתומות. ולפניך גלויות ורשומות. ורזי עולם לפניך נראות וסתרי כל חי מבוארות. אשמנו בגדנו וכו'.


מגן


אשלש תפלות. החק למלאות. ואשיב תהלות. לה' מנחה

נבונותי הרב. במנחת הערב. ונפשי אקרב. קרבן מנחה.

ייטב שירי. פרי לבי ליוצרי. מהביא מפרי האדמה מנחה.

אליו אשׂברה. וחסדו אספרה. אולי אכפרה פניו במנחה.

בתודה תסֻפר. כֹעס יופר. אשר לא יכֻפר. בזבח ובמנחה.

ראשית דתו. מבלי תעודתו. לא שאל מעדתו. עולה ומנחה:

הן מיום גלות. ארץ צבי לגבולות. נשבתו העולות. ותעבור המנחה.

מתי אל תבנה. ביתך ושם תחנה. אז יביאו בני ישראל את המנחה.

      אחריך ינהו. וכל יום ממך ירהו. בעת תפלת אליהו. כעלות המנחה.

      ככתוב ויהי כעלות המנחה וגו' ונאמר זבח ומנחה לא חפצת וגו' ונאמר זבחו זבחי צדק וגו' ונאמר זבחי אלהים רוח נשברה וגו'.


מחיה


בקר וערב נעים להודות. שם אל ולישרים נאוה תהלה.

נגינות כל גוי על שוא נוסדות. ואני נגינותי לאלהי סגלה.

עוד יפנה אלַי וישיבני לעבדות. כבודו כאשר עבדתיו בתחילה.

זכרו אגדל ובו אדבר נכבדות כי לו לבדו יאתה הגדֻלה.

רחִמיו על כל ועל יָשְרָם עומדות. הליכות אשר לְעָנָו גלה

אם בעיניו כמשא חטאתַי כבדות. הכי סליחתם בעיניו נקלה.

      שיחי יקח כשיח חמודות. כְנָאַם ועוד אני מדבר בתפלה. ככתוב ועוד אני מדבר בתפלה. וגו' ונאמר והיה טרם יקראו וגו‘. נאמר קרוב ה’ לנשברי לב וגו' ונאמר כי    שמחתני ה' וגו',


משׁלשׁ


השכם והערב לצורי מניתי. תודות שפתי ודתי לא שניתי.

קדמתיו במסלות לבב פִניתי. ולקצות מעשיו שמות כִנִיתי.

טובתו קדם עד לא תבניתי. בבנותו לי דמותו עולם וחניתי.

נפשי לפניו בצום עִנִיתִי. ובפנות היום לרחמיו פניתי.

מעלות השחר זמירות עניתי. ובמנחת הערב קמתי מתעניתי. ככתוב ובמנחת הערב וגו' ונא' תכון תפלתי וגו' ונא' ואתה קדוש וגו'.

פזמון    להוא ז"ל מעלות השחר קראתיך הרב ענני אל ויהי מבשר בקול ערב.

   נוגע אלי בעת מנחת ערב.

   אל בעם רצית האמרת מחורב. מעֹז שלח וראה בשפכו לב וקרב.

   נצב עליך מבקר עד ערב.

   מליץ טוב העמֵד מפנה צר ואויב. ושׂיח תפלתי כקטרת קרב.

   אך משאת כפי מנחת ערב.

קראתי מצרה וכו' עת שערי רצון וכו' מושכי עֹל עונים מסבול …7 (מחזור והראן) עיננו צופיה וכו' יה שמע אביוניך וכו'


לנעילה


אמת בספרך וכו'.

מגן רביעית עורכת תמה תפלה (מחזור והראן) עד וקוה אל ה'.

מחיה במקהל מצער אחוזי סער עד באמת ישעך (שם).

משׁלש יחידים קדמו לפניך מ…מש8 עד תהלות ישראל (שם). מצעק מעלות שחר (שם).

פזמון לו אחרית ותקוה. ישלח אלהיכם. ושלום ושלוה ילוו עליכם. וקורא כי צוה לתת לכם.

   נדיבים נאספו. היום אל מעוניו. רעבים נזעפו. וצמאים לפניו. יחדו יסופו חטאיהם לעיניו. ואל יגיפו. דלתות בפניכם.

   ילדי גְברים. ובני אבות עולם. הקריבו אמרים. לכפר על מעלם. בשר נא פזורים. שמעתי קולם. ומים טהורים. אזרוק עליכם.

   מרום ירגיע. האלהים לכם. ויצוה מפגיע. להליץ בעדכם. ואתכם ישמיע. כי רצה בכם. וכי הגיע למרום שועכם.

   שעה מעל ושמצה. וכפר חטאת עֲנִיִים. ועֹשק ומרוצה. יהיו נא מחויים. ובני אֹם נפוצה. יחתמו לחיים וישמעו כבר רצה. האלהים מעשיכם.

   המונים באו הלום. ושבו אל אביהם. ושירי פז ויהלום. נתנו קרבניהם. יבשר צור עילום. כי נשא להם. שובו בשלום לכם לאהליכם.

פזמון לו בנשף קדמתי. ולבית אל עליתי. ועד ערב נצבתי.    וסליחה קויתי. ומאמש שועתי. ונפשי בצום עניתי. לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי.

   מדרך לא סרתי. ודרך טהורים נצרתי. כי יחף הלכתי כפיהם וסוך לא סכתי. ומאשה נשמרתי כדבריהם ונזהרתי. בכל זאת התעניתי. ודבר אל הקימֹתי.

…..

   הנה בלבבי … ובלשוני מאמש דברי שיר ותחנה. על יד תפלות חמש. ויהי ידיו אמונה. עד בא השמש. ענה לקולו שעיתי. ועל עונו כסיתי.

פזמון לו אל נורא עלילה. המצא לנו מחילה בשעת נעילה.

   מתי מספר קרואים. לך עין נושאים מסלדים בחילה.

…..

   היֵה להם לסתרה. וחלצם ממארה. וחתמם להוד ולגילה.

   חֹן אותם ורחם. וכל לוחץ ולוחם. עשה בהם פלילה.

   זכור צדקת אביהם. וחדש את ימיהם. כקדם ותחלה.

   קרא נא שנת רצון. והשב שארית הצאן. לאהליבה ואהלה.

   מחה כעב פשעים. עשה נא חסד עם. מקֹראים סגלה.


פזמון לר' יהודה הלוי ז"ל

ידידיך מאמש. חין ותפלה סדרו. ובסליחת    חטאתם. נפשם מִמך מכרו. ענה אותם ברחמיך. אשר מעולם גברו. תזכו לשנים רבות. תֵעָנו ותעתרו.

המפליא מפעליו. צור ישראל קדושו. תן    לְשָכִיר לִמְעָלָיו. לא ירים את ראשו. שכר כפור כי אליו. הוא נושא את נפשו. סלח ליראים נדברו. ביום אשר שִׂברו.

וָדל להודות ממהר. על סכלו אשר סָכַל. אל    טובך יהי נוהר. על משתה ועל מאכל. ובא השמש וטהר. ואחר יאכל. ותשליך עונות גברו בעינות תהום ויסכרו.

דְלֵנו מחטאה. יושב בשמים כבוא השמש קראה.    לבאי באש ובמים. לשנה באה בירושלים. וזדים בכם גערו. מארץ ינערו.

העתר נא ורוצָה. לקרוא לעמוסיך. לך אכֹל    בדיצה. לחמך ועסיסיך. כי כבר רצה. האלהים את מעשיך. ראה חיים אשר שפרו. ומרב לא יספרו.

קרא טוב נא לדל מועד. אשורו מצהרים. צא מחטאים    רועד. ומרוע כפים. כבוא השמש מועד. צאתך ממצרים. כי אותך אשרו. דברים לפני בשרו. תזכו לשנים רבות. תענו ותעתרו. לך אכול בשמחה לחמך וגו' בכל עת יהיו בגדיך לבנים וגו'.


תיקון חג הסוכות


הושענות וסדר הגשם כמו במחזור ספרדי וליום שמחת תורה אל רם בכל נודעת וכו' יה השב לבצרון וכו' קומה ה' למנוחתך וכו' לשמך אתהלל. ולעת מצוא יתפלל. כל חסיד אליך.

מהר עננו. הסר אימיך. תכרית שונאינו. ושאון קמיך. וביום קראנו. הושיעה את עמך, וברך את נחלתך.

שׁבלת מים. אל תשטפני. יושב שמים. אל תעזבני. ובפרוש כפים. תשמע קולי וענני. באמת ישעך.

החיש חזיונַי. כאשר נדרת. קבץ המוני. אל עיר בחרת. קומה ה' למנוחתך. אתה וארון עזך.


פּזמון למסיים


יקרה דת האל קדומת יומים. יְתַנוּה בכל יום מיחדים פעמים. יבֹרך המסיים לאל השמים והיה כעץ שתול על מים.

צפירת תפארת. צניף הוד ועטרת. להונה שוחרת. בדר גם סחרת. בלי עצב ועמל וזעת אפים:

חמודה לעושיה. חשוקה לחוסיה חיים רסיסיה. וצדק מִכְסֶהָ. משיבת נפש מאירת עינים.

קדומה ונסוכה. שמורה וערוכה. לקוראיה נסוכה. ומרפא וארוכה. נטויה ומשוכה ורחבת ידים.


פזמון למתחיל


ישמח מתחיל תורת אמונַי. ישא ברכה מאת ה'.

שׁדי ימלא תאות לבו. ומגן וצנה יהיה סביבו. ויאיר אורו ויכין נתיבו. לגמור ולשמור דרכי ה'.

לראשו יצוה ברכות עצומות. ויערוך לפניו נצח נעימות. ויטה אליו כנהר שלומות. יזכה ויראה ישועות ה'.

מֻצל יהיה מכל תלאה. ואל יברכהו ביציאה ובביאה. כיצחק זרע ומצא מאה שערים ויברכהו ה'.

חסד ומשפט יצו אל נאותיו. אלהים כמו שם דרכי אבותיו. וירבה שלומו ויאריך שנותיו. ויחיה לעד בנעם ה'. –

אשריך הר העברים וכו'. – בגליון סליחה לחוסר הגשמים.

אל חמלתך אערוג מארץ ציה. בצר לי אשחרך מבור תחתיה. מהר ענגו רב העליליה. אשר ענה את אברהם בהר המוריה.

בשמך באתי היום מְפַחֵד ממַטְבֵחַ. כי אראה חץ שנון לְגֵוִי ביד מְזַבֵחַ. מהר ענני שאון ימים משבח. אשר ענה ליצחק על גבי המזבח. וכו' עד י'.


פזמון


ה' אלהי השמים. פתח לנו היום אוצרות מים. ה' עשה למען אזרח אמר יקח נא מעט מים. ופתח לנו היום אוצרות מים וכו'.

תחנה ה' אלהי ישראל שוב מחרון אפך וגו‘. ה’ אבלו נערים וזקנים. בהעצר טללי מעונים. ויכלא הגשם וכו' (אני שמואל)

אחרת ה' אליך תערוג. נפשי כאיל תערוג על אפיקי מים.

ברוב עונינו. עצרו שמינו וכשלו ברכינו. וימס לבב העם ויהי למים.

רְאֵה כי קצרה רוחנו. וסף כחנו. כי יבשו אפיקי מים.

השכח חנות אל. יאמר נא ישראל. באו על גבים ולא מצאו מים.

מהר יקדמונו רחמיך. ובַשרנו ממרומיך. לא רעב ללחם ולא צמא למים.


  1. האות האחרונה לא ברורה – הערת פב"י  ↩

  2. האות השנייה לא ברורה – הערת פב"י.  ↩

  3. אולי חדר  ↩

  4. נ״ל אפי  ↩

  5. נ"ל שלחת  ↩

  6. נ"ל פעלים  ↩

  7. מילה מחוקה – הערת פב"י.  ↩

  8. אות מחוקה – הערת פב"י.  ↩

w אגרות כרך א – קבוצה כ

ו' טבת התר"א 30.12.1840


Nr. CCLXXXIX

An Herrn Dr. I M. Jost in Frankfurt A/M

Nr. D ordre de l’Index raisonné 309. Vol,.IV Nr. 2.



על ס' יסוד מספר להראב"ע.


כבר הודעתי בכרם מחברת שניה עמוד 76 כי יש בידי ס' יסוד מספר להראב“ע, ועתה בא לפני הציון הלז, וראיתי כי נזכר בו (עמוד 48) הס' הזה כסגלת מלכים הנמצאת בעיר פריש, וחכם גדול בחכמות הלמודיות מבטיח להוציא לאור תוכן עניניו באחד ממכתבי העתים; אז אמרתי בעוד שהחכם המהנדס יעשה את שלו להודיע לרבים תוכן עניני הספר באחת מלשונות הגוים, הלא עלי לעשות את שלי לפרסם קצת מדברי הס' ככתבם וכלשונם להנאת כל בני ציון היקרים אוהבי לה”ק. ועתה יוָדע לכל כי שני ספרים כתב ראב"ע בשם יסוד מספר, אחד קטון ואחד גדול. הקטון שיעורו שלשה דפים בינוניים, והמכוון בו לבאר דקדוק מלות המספר, וזה פתח דבריו:

ראה ספר כליל שפר / יסוד מספר שמו נקרא

לאברהם בנו מאיר / סְפָרָדי בנו עזרא

נאם אברהם, זה הס' נחלק לחמש מעלות, והמעלה הראשונה האחדים שתחלתם א' וסופם ט‘. אחד במקום שהוא מוכרת בטעם הענין וכו’. וסוף הס' כך הוא: המעלה החמישית עשרת אלפים, ועל ל' נקבה רבבה כצמח השדה נתתיך וכו‘, וטעם צאננו מאליפות פועלות, כי מרֻבבות הם פעולות, שצאננו נחשוב כי ברך ה’ אותם עד שתלדנה רבבות בכח חפץ ה' ברוך הוא ולא בדרך התולדת.

והנה בעל שפתי ישנים ואחרים אחריו חשבו כי ס' יסוד מספר אחד הוא עם ס' האחד, ואני יש בידי ג"כ ס' האחד, והוא קטון מן הקודם, ואין ענינו דקדוק הלשון, אלא ביאור סגלות המספרים, וכה תחלתו:

בשם האחד לבדו, יחל אברהם עבדו

האחד סופר את עצמו, ואין אחר סופרו, והוא יספור כל מספר, והוא שרש ויסוד ומרובע ומעוקב, והוא דומה לעצם הדבר הנושא כל המקרים, וכל מספר בכחו. והוא בכל מספר במעשה וכו'. וזה סוף הספר: והנה עלה הכל שס“א, וזה הוא מרובע י”ט.

ואמנם הס' השני הנקרא יסוד מספר הוא כולל כל חלקי חכמת המספר, ויש בתוכו קצת פירוש, והספר עם הפירוש הוא נ“ב דפים. החכם בוקסטורף בספרו Bibliotheca rabbinica בתוספת Appendix)) הכוללת רשימת ספרים אשר נשלחה אליו מעיר קוסטנטינופולי הזכיר ס' המספר להראב”ע, ואמר שהוא Arithmetica ונראה כי הוא עצמו ס' יסוד מספר אשר בידי. הס' הזה נחלק לשבעה שערים, וכן גם De Rossi בדיציאונאריו שלו כתב כי ס' המספר נחלק לשבעה שערים, אך הוא אומר כי הספר מדבר על עשרת המספרים הראשונים, ונראה כי הוא לא היה בידו אלא ס' יסוד מספר הקטן, וזה מוכח ג“כ ממה שכתב על Codex 314, ואמנם מה שכתב שהוא נחלק לז' שערים, זה לקח ממקום אחר, כלומר מרשימת ספרי איזו ביבליאוטיקה אשר נמצא שם באמת ס' יסוד מספר הגדול אשר בידי. וזה לוח השערים השבעה אשר בכ”י הזה אשר אתי:

א' שער הכפל, לכפול חשבון על עצמו, או על אחר וכו'.

ב' שער החלוק, לחלק חשבון כלל על פרט, או שנים כללים על פרט א' וכו'

ג' שער החבור, לחבר מספר אל מספר, פרט עם כלל, או כלל עם כלל.

ד' שער החסור, לחסר מספר ממספר, פרט מכלל, או כלל מכלל (אמר שד“ל אין ידי משגת להבין למה הקדים המולטיפליקאציון והדיויזיאון שהן פעולות מורכבות וקשות, ואיחר האדיציון והסובסטראקציון, שהן יותר פשוטות וקלות, וכל אדם יראה בזה דרכו של הראב”ע, שהוא לסתום דבריו, ולבלבל לב הקורא)

ה' שער השברים, והם על דרכים רבים, שלמים עם שלמים ונשברים עמהם, או שלמים ונשברים עם שלמים ונשברים למיניהם, או שברים על שברים, או שברים על שברי שברים, או שברי שברים על שברי שברים, בין לכפול בין לחלק בין לחבר בין לגרוע, ומאזניהם (אמר שד“ל הנה כאן הראב”ע קורא שברים לחלקי האחד (fractiones), ובמקומות אחרים, וכן למטה בסוף הספר, הוא משתמש במלת שברים להוראה רחוקה מזו, והוא להורות על מדת השטח (area) (עיין כ"ח ב' עמוד 70), על כן אין לתמוה אם (לסתום דבריו) השתמש ג“כ במלת מרובע בשתי הוראות מתחלפות (quadratum et quadruplum), עיין כ”ח הנ“ל עמוד 71, ותלונת האיש המעלים שמו (כ"ח מחברת רביעית עמוד 114): מה היה לו להשתמש במלה בעלת שתי הוראות שתי פעמים זא”ז פעם בכה ופעם בכה? אם בדברי רש“י היינו עוסקים היתה חזקה, אבל בדברי ראב”ע הרי היא כחרש הנשבר).

ו' שער הערכים, והוא שער נכבד מאד, כי ממנו יוכל האדם להוציא רובי השאלות הקשות ורובי הראיות מחכמת המזלות יצאו מן הערך.

ז' שער השרשים המרובעים וכל המאזנים שלהם, כי רבים הם, וחכמת המדות תלויה בשער הזה, והוא חמור מכל השערים, ואין כח במשכיל לדעת קדרות המאורות אם לא ילמד זה השער, ויתרי קשתי העגול יצאו מן השער הזה.

ואמנם הפירוש הנמצא בתוך הספר לא נזכר בו שם בעליו, אך אין ספק שהיה מחברו מאוחר יותר ממאה שנה להראב“ע, כי הנה מצאתי שהוא מזכיר, “אדונינו מאור הגולה החכם הידוע ר' משה בר' שמואל בן תבון ז”ל”. והנני נותן לפניך תחלת הס' וסופו. וזה פתח דבריו:

בעבור כי השם הנשגב לבדו ברא בעולם העליון תשע עגולות גדולות סובבות את הארץ, שהוא העולם השפל, ובעל ס' יצירה אמר כי נתיבות החכמה הם בִסְפָר וְסֵפֶר וספור, והנה הַסְפָר תשעה מספרים, כי תשעה סוף כל חשבון, ואלה יקראו האחדים, שהם במעלה הראשונה, כי עשרה דומה לאחד, ועשרים דומה לשנים, שהם שני עשרות, והיה ראוי שיקראוהו עֶשְרַיִם, כאשר יקראו ממאה מאתים ומאלף אַלְפַיִם, רק בעבור חבריו הבאים אחריו, שהם שלשים עד תשעים, נהגוהו כמנהגם. והנה שלשים מגזרת שלש, וככה כלם. והנה מאה דומה לאחד, גם לעשרה, ומאתים דומה לעשרים, גם לשנים, וככה אלף ורבבה, שהם ראשי כללים למספרים הבאים אחריהם, שהם אי“ק בכ”ר. והאות על זה, כשתעשה עגול ותכתוב סביבו תשעה מספרים ותכפול תשעה על עצמו, והטעם להיותו מרובע ארכו כרחבו, תראה זה. וכו'.

והנני מעתיק עתה סיום הספר, אפס לא אשלח ידי להגיה המספרים המוטעים, רק כאשר אמצא בכ“י כן אכתוב, והרוצה להכוין המספרים יכוין מעצמו, או יראה דברי בכ”ח מחברת שניה מעמוד 70 והלאה. וזה לשון הראב“ע בסוף השער השביעי: להוציא קו העגול מן קו האלכסון חכמי המדות אמרו כי הקו הסובב הוא ג' מהאלכסון ויותר שביעית, והנה הוא כחשבון ז' אל כ”ב, והנה כָפַלְתָ האלכסון על ג' ושביעית, יהיה העולה הקו הסובב או אם תכפול האלכסון שתרצה על כ“ב, ותחלק העולה על ז‘, תמצא הקו הסובב והפך זה אם ידעת הקו הסובב ותרצה לדעת האלכסון, כפוֹל הקו על ז’ וחַלֵק העולה על כ”ב, תמצא האלכסון. והנה על דעת אלה, אם היה האלכסון אחד, יהיה הקו הסובב ג' שלמים ח' ראשונים ל“ד שניים י”ז שלישיים. ואריסמדס החכם נתן ראיה כי הוא פחות מזה המספר, כי אמר שהנוסף פחות מעשרה חלקים משבעים, גם הביא ראיה כי הנוסף יותר מעשרים חלקים משבעים וחצי, והנה הנוסף על השלשה שלמים ח' ראשונים כ“ד שניים ל”ה שלישיים, ונתן ראיה כי ראוי להיות יותר מזה המספר. ותלמי עשה חשבונו אמצעי, כי התוספת ח' ראשונים ל' שניים. וחכמי הודו אמרו כי אם היה האלכסון עשרים אלף, יהיה הקו הסובב ס“ב אלף ותתל”ח, וכאשר תסתכל זה תמצאנו קרוב מדברי תלמי, אין ביניהם כי אם ו' שלישיות. ובעבור כי עשרה דומה לאחד, והעגול יסובבהו קו אחד, הנה אם שמנו האלכסון עשרה יהיה מרובע היתר בשלישית האלכסון כמספר הקו בלי תוספת ומגרעת. וככה אם עשית מרובע בשלישית העליונה ובשלישית השפלה, יהיו שבריו כמספר הקו, רק המרובע נוכל לדעת שהוא תתקפ“ז וה' תשיעיות וד' שמיניות תשיעית שהם נ”ג חלקים מן פ“א. והנה אם שמנו האלכסון עשרה ונוציא יתר בשלישית ונעשה עליו משולש, יהיה רבוע המשלש כקו הסובב. וכל מספר שהוא לפני עשרה, יהיה ערך המשולש בשלישית אל הקו המקיף כערכו אל עשרה, ואם הוא יותר מעשרה יהיה ערך הקו המקיף אל המשולש בשלישית כערך עשרה אל הקו. וכאשר נחפש הקו הסובב כמה יהיה אם היה האלכסון אחד, יהיה הקו הסובב שלשה שלמים ח' ראשונים ל”ג שניים מ“ב שלישיים גם ל' רביעים. על כן שברי עגול שאלכסונו ט”ו שרש חמשת אלפים בלי תוספת ומגרעת. ובמדות ובחכמת המזלות אין צריך לדקדק זה, והנה הוא כאשר אמר אריסמדס שהוא יותר מעשרה חלקים משבעים וחצי, וקרוב מאד לדברי חכמי הודו, שאין ביניהם רק דבר שיש בו ממש. ולדעת הקשתות והמיתרים על דעת חכמי המזלות, דברתי עליהם בספר טעמי הלוחות, כי הם מבקשים לָמד הקו הסובב מהיתרים, וחכמי המדות מדקדקים לדעת כמה שברים יכילו בעגול, ולפי דעתם אם ידעת האלכסון כפול מרובעו על י“א וחַלֵק העולה על י”ד, אז תמצא שברי העגול. והפך זה אם ידעת כמה שברי העגול ותרצה לדעת כמה האלכסון, כפוֹל השברים על י“ד וחַלֵק העולה על י”א, והעולה בחלוק הוא מרובע האלכסון, ושרשו הוא האלכסון. ועתה אשוב לדבר למה יחסרו חכמי החשבון אחד ליסוד. דע כי אחד עד ט' הם המספרים באמת, שהם כנגד ט' עגולות, וכל המספרים אחריהם הם נמשלים להם, והנה הנמשלים הם ראויים לקחת המעלות מהם, והעשרה הם ראויים אל מעלה ראשונה, והמאה בשנית, והאלף בשלישית, והי' אלף ברביעית, וק' אלף בחמישית, ואלף אלפים בששית, וככה עד אין קץ, וחכמי החשבון שמו המספרים הראשונים במעלות, על כן הוצרכו לגרוע אחד ליסוד, וברור זה ותראה בדמיון, בקשנו לכפול ר' על ש‘, והנה הנמשלים ב’ וג‘, כפלנו זה על זה והיו ו’, והמעלות ג"כ הן ו‘, נְחַסֵר אחד למוסד, ישאר ה’ ותחלתם עשרת אלפים, והנה הם ששים אלף, וכבר הזכרתי כי בחשבון האמת תחלת הארבעה לעשרת אלפים הוא. והנה הדבר שוה, אך עשו כן כדי להקל על התלמידים.

ראה ספר מְחֻקָק באמונה / ותמצא בו לכל מספר תכונה

אשר חִבֵר בני מאיר למאיר / קְטַן שָנִים וחכם בתבונה

ראה ספר כליל שפר / יסוד מספר שמו נקרא

לאברהם בנו מאיר / סְפָרָדִי אֶבֵן עזרא

והנה כל קורא בעיניו יראה כי אמת הוא שהראב“ע הביא גם בס' הזה חידותיו אשר הביא ביסוד מורא ובמקומות אחרים, אבל שהם כאן מבוררים יפה כפי פירוש החכם אייכענבוים, זה איננו, כי דברי הראב”ע במקום הזה סתומים וחתומים כמו שהם בס' יסוד מורא ובשאר מקומות. על כן ראוי והגון שנאמין כי ס' המספר אשר בפריש איננו ס' יסוד מספר אשר בידי. ואמנם הלמוד המובא למעלה עמוד 48 בשם ס' המספר אשר בפריש הוא נמצא ג“כ בס' שבידי, וזה לשונו: על כן כל ד' מספרים שערך הראשון אל השני בערך השלישי אל הרביעי, אם תחבר מרובעי ארבעתן ותדע כמה יעלה, ותחבר הראשון עם הרביעי, ותקח מרובע המחובר, תוסיף עליו מרובע היתרון שיש בין השני ובין השלישי, יהיה שוה בעולה בראשונה. והנה אם תחבר השני והשלישי ותקח מרובע המחובר, ותוסיף עליו מרובע היתרון שיש בין הראשון ובין הרביעי, ימצא העולה שוה לראשון. דמיון. ערך ד' אל ו' כערך ח' אל י”ב, והנה מרובעיהם ר“ס, והמחובר מן הראשון והרביעי י”ו, ומרובעי רנ“ו, והיתרון בין ו' וח' הוא ב‘, ומרובעו ד’, והנה המספר שוה. וככה המחובר מן השני והשלישי י”ד, ומרובעו קצ“ו, והיתרון בין הראשון והרביעי ח' ומרובעו ס”ד, והנה המספר שוה עכ“ל והנה כל משכיל יבין כי זה הוא לשון הראב”ע, והלשון המובא למעלה עמוד 48 אינם דברי הראב“ע ככתבם וכלשונם, ונראה כי הורקו מכלי אל כלי, כי החכם הצרפתי העתיק ענינם בלשון צרפת, והחכם האשכנזי חזר ותרגם אותם בלה”ק. אשר על כן שאלָתי ובקשָתי לפני ידידי החכם המפואר קרייצענאך נ“י שישתדל להוציא לאור כל הדברים הנמצאים בס' ההוא הנוגעים לחידות שער י”א מס' יסוד מורא, ככתבם וכלשונם, וכל העם יראו וישפוטו.

עוד זאת אגיד כי בכ“י הנ”ל אשר בידי אחר סיום ס' השם וקודם התחלת ס' יסוד מספר הקטן, נמצא דף אחד כולל פירוש ענין המשולש והמרובע שבתוך עגול שאלכסונו עשרה, ויש שם ג“כ הצורה, והיא אותה שצייר החכם אייכענבוים ואולי הענין הזה הוא מה שהביא לחשוב כי הראב”ע פירש דבריו כפי פירוש החכם אייכענבוים. ואמנם אמתת הענין היא כי הלשון ההוא איננו להראב“ע, אבל הוא מלה במלה לשון המוטוט בפרשת שמות. ומלבד זה הנה בפירוש ענין המשולש והמרובע שבתוך העגול אין שום מחלוקת ביני ובין החכם אייכענבוים, אלא שאני השמטתי הצורה, וכתבתי (כ"ח ב' סוף עמוד 72): שני המאמרות האלה כבר ביאר אותם בעל מקור חיים פרשת שמות, ועיין שם הצורה, ואני אבארם על פי ההקדמה אשר הגדתי בפירוש המאמר הקודם. ובזמן שכתבתי כך היה לפני מקור חיים דפוס מנטובה, ושם נמצא הצורה עצמה שצייר החכם אייכענבוים, ועתה ראיתי כי במקור חיים הנדפס בס' מרגלית טובה הצורה איננה, ואולי מזה נמשך שהיו דברי כס' חתום לקצת החכמים, על כן נתנו יתרון לפירוש הח' אייכענבוים על פירושי. ואני כבר הראיתי באננאלען (שנה שניה עמוד 75) כי משמנה מאמרות למודיים שאמר הראב”ע אני והח' אייכענבוים מסכימים בהבנת שבעה מהם, ורק אחד מהם, והוא הראשון, אין אנחנו הולכים צמדים בהבנתו, ושם הראיתי כי פירושו יש לו יתרון על פירושי בשתים, ופירושי יש לו יתרון על פירושו בארבע.

ועתה אותך אדרוש ואליך אתודע, ידי החכם קרייצענאך, גדול ביהודה ובישראל נודע! הן אתה חקרתני ותדע כי פשעי אני אדע, באמרך בהקדמת העתקתך לס' יסוד מורא: Der Wahrheit liebende, Herr Luzzatto gewiss gerne die Erklärung derselben Stelle welche er im zweiten Bande des K. Ch. gegeben hat zurücknehmen wird…

הן אמת אוהב האמת אני, וההודאה על האמת איננה לי כמשא כבד, אך שאודה על מה שלא חטאתי, זה אולי יתכן תחת ממשלת מחמד עלי, אך תחת מלכי חסד אשר בצִלָם נחסה, לא יהיה הדבר ולא יבא. ואחרי כל מה שדנתי במקום הנ“ל מן האננאלען, אתה ידידי היקר חוזר וכותב היום “מבוררים יפה כפי פירוש החכם אייכענבוים, כאלו הוא היה הראשון אשר דלתות נחושה שבר ובריחי ברזל גדע, ומן שד”ל אשר קדמוֹ תתעלם, כאלו היו דבריו בטלים ומבוטלים. באמת לא אוכל לחשוב על חכם כמוך שנפתית אחרי דברי איש בלי שם (המוציא לאור פירוש הח' אייכענבוים) אשר בגאוה ובגודל לבב שפך קלון ובוז על פירושי, ובלי חקירה עמוקה ישן מפני חדש השלכת אחרי גוך. לכן זאת עשה, קח נא דברי באננאלען הנ”ל, שפוט אותם באמת וישר, ערכה לפנַי חטאתי, ומה שגיתי תבין לי. כי אמנם הנני מגיד אל כל איש ישראל קול רם, כי לא מהנדס אנכי, ולא חכם בלמודיות אנכי, וידיעתי בהן קצרה מאד, גם נ“ל כי הח' אייכענבוים מלומד בהן יותר ממני הרבה, אך בהבנת דברי הראב”ע נ"ל כי תהלות לאל עליון (המברך יום יום בחסדו השתדלתי ותם־לבבי) הצלחתי יותר ממנו.

רק בדבר אחד אודה על החכם אייכענבוים, והוא כי מה שאמר כי הראב“ע לא ישתמש במלת ערך כי אם ביחס הקטן לגדול ממנו, נ”ל עתה כי צדק בדברו, ואעפ“י שהוא ענין זר מאד לשכל הישר שיהיה ערך לא' עם ב‘, ולא לב’ אם א', מ”מ נראה שכך היה מנהגו של הראב“ע, וכן מצאתי בפ' המוטוט פרשת שמות וז”ל כי הנכון והנאות להעריך המעט אל הרב.

ואני בהיותי מעיין בשער השביעי מס' יסוד מספר הנ“ל מצאתי בדברי המפרש דבר זה לשונו: ואם היה האלכסון פחות מעשרה, בערך מה שיחסר מעשרה יגרע מדת המשולש וכו' ואם היה האלכסון יותר וכו' המשל בזה אם תעשה אלכסון ט”ו ותוציא יתר בשלישותו וכו‘. הנה גם המפרש ההוא הבין כאשר הבנתי כי מספר ט“ו לא הביאו ראב”ע אלא לדוגמא לאלכסון גדול מעשרה, ולא שנתכוון לשם יה, כדעת הח’ אייכענבוים.

ואתה האל הנאמן, הסלחן ומחלן ורחמן, אשר חסדו לא ימד ולא ימן, סלח נא כפר נא אם נפלתי ברשתו אשר טמן, היצר האורב בחדרי לב כנחש וחורמן, שא נא חטאתי אך הפעם וחסר ואמת מַן, על חטא שחטאתי לפניך באבוד זמן.

פאדובה ו' טבת תר"א


ב' טבת הת"רא 13.1.1841


Nr. CCLXXXX 1

Au Herrn Isack Erter in Brody

Nr. d' ordre de l’Index raisonné 312 Vol IV Nr. 2


לכבוד ידידי המליץ המרומם החכם הרופא הד"ר יצחק ערטער שלום עד העולם.

מליצתך הנחמדת (תשליך) אשר שלחת אלי מצאה חן בעיני מאד, ושָמחתי ושִמחתי בה כל ידידי ותלמידי, ובנפש חפצה הייתי מרבה לספר תהלתך ומעלת לשונך הטהור, והמפואר בעדי עדיים, אין ערוך אליו, לולא כי אין זה תחלת מעשיך, ולמפורסמות אין צריך ראיה, ודבר שפתים אך למחסור, וכבר הגדתי פעם אחרת מה יקרו חזיוניך בעיני. ועתה ידידי היקר, קח נא תודתי ותהלתי המובאת לך גם היום ממעמקי לבבי. כן יוסיף ה' לך כח לעמוד על מצפה ה' לרוב ימים ושנים, להגיד ליעקב פשעו בחכמה ובגבורה, אולי ישובו מדרכם, והלובשים אדרת שער, כתנת בת קדש ילבשו, ואנשי הנהרה, ישליכו קרחם הנורא, תבער בלבם אש ה‘. אתה עתה ברוך ה’, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו"ח פה פאדובה בעשירי בעשרים לחדש,

לשונך עט סופר מהיר לפ"ק.

ידידך מכבדך שד"ל.


כ“ב טבת התר”א 15.1.1841


Nr. CCLXXXXI

An Herrn Osies Hirsch Schorr in Brody

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 313 Vol IV Nr, 3


לידידי היקר ברכה ושלום

אשלם תודות לך על חסדך אשר גמלתני כמשפטך כל הימים, בהעתקותיך היקרות, אשר שאלתי וגם אשר לא שאלתי. ועתה דע נא ידידי כי תשובת רש“י ז”ל הנחמדת אשר הבאת לפני כבר הוא בידי בפ' סדור רש“י כ”י נכתב בשנת ב"ס. שמחתי מאד ברשימת סדר האשמורות כמנהג אוניון דפוס אמשטרדם.

יחידה לחנות מחנה, רשום בה יצחק גיאת. שלמה בר יצחק יש מלבד רש“י, כי יש בידי סליחה רשום בה שלמה בר' יצחק שלום חזק. אנוך ארוממך אלִי, הוא לקוח מן זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו, וראוי לנקד אַנְוְךָ. ישן אל תרדם, שם יהודה גרשם בה בבית הראשון, אלא שהאותיות מפוזרות. מִנוּמָם בעת קומם, היא ודאי לרמב”ע, שעה שועם וכו‘. ודע כי יתרון רב מצאתי לסדר אשמורות כ“י מנהג והראן אשר בידי על אויניון, כי שלי כלו מלאכת ראשונים וספרדים, כלם משוררים נכבדים, אשר הקטן שבהם הוא הראב”ע, ושל אויניון מלא מחברות אנשי פרובינצא מאוחרים ובלתי מופלגים במלאכת השיר. דע ידידי כי כל מאמר הנמצא באננאלען שאין שמי חתום בסופו, לא לי הוא. המאמר שהזכרת על מורפורנו לא ידעתי מה הוא. המאמר על ויטערבי חלילה מהיותו מעשה אצבעותי. אני שלחתי ליאסט הדרשה בדפוס, והוא שפט, וכבר שֻלח לי ממקום אחר העתק ההערה אשר העיר עליה. צר לי מאד על נחיצתך להוציא לאור רעיוניך ומציאותך, ועתה בחר לך אחת משתים, או אתה תודע באננאלען כי כבר כשמתי בבב"י מקום המאמר ממס’ סופרים או אודיעהו אני. ציון לתשרי חשון כסלו כבר הוא בידי, לא כן כ"ח

ידידי אל תסמוך על עובדי דרכים לשפוט על חכמת חכמי הדור, כי לא בשעה קלה תִבָּחן חכמת לב, וידוע כי חכמים יצפנו דעת, ואסתירא בלגינא קיש קיש קריא. עוברי דרכים אמרו לי כי…. הוא לב רע, ולך וגם לי אמרו כי צונץ הוא לב טוב, ובענין המדות יתכן להאמין לעוברי ארח; אך לענין החכמה, לא עלי דידהו קא סמכינן, ניזיל ספר ונחזה. ואם לא היו לפנַי ספריהם, אז הייתי סומך על בעל חכמת שלמה שאמר: כי לא תבא חכמה בלב רע הן אמת כי גם צונץ (ככל חכמי הדור תלמידי ראב"ע) מחליט לפעמים על פי אמדן הדעת גרידא, אך גם… איננו נקי מזה, ומה צורך לראיה, אחרי מה שכתב שהתורה שבע“פ לא היתה מעולם בעל פה ואגב גרדא אזכירך כי בספרו מלא חפנים בחלק האשכנזי גנב ממני דעתי על התחלת חכמת הקבלה (אשר כתבתי בכ"ח), ואת שמי לא הזכיר. ובחלק העברי בהערה 50 כתב כי כעתה כמלפנים, כאלו אני חפאתי על הרמב”ם דברים בלתי אמתיים. וכשהזכיר הד“ר הלל קנטוני מעתיק הקדמת ר' שבתי, לא הזכיר כי תלמידי הוא ולבקשתי העתיק. אין זה כי אם רוע לב. בחפזון גדול. שלום שלום. פאדובה כ”ב טבת תר"א

ידידך שד"ל.



י“ז שבט הת”רא 8.2.1841


Nr. CCLXXXXII

An Herrn Dr. I. M. Jost in Frankfurt A/M

Nr. d’ordre de I’Index. rais. 315. Vol IV Nr 4.


ידידי היקר ברכה ושלום

הנני מודה לך במאד מאד על הדברים אשר כתבת עלי בנוממ' 4 מאננאליך לשנה זו, והנני מודיעך כי השגתי הרשיון מאת הגובערניום להביא אלי את האננאלען ואין מחריד, לכן הנני מבקש ממך שתמהר ותשלח לי לשמי את כל אשר הוצאת לאור אחר נוממ' 20 לשנת 840, והפעם הזאת תוכל לשלוח גם על ידי הפאסט, ואני אתן מחיר הפארטא בלב שלם ובנפש חפצה כאשר נתתי בשביל נ' ירחי ציון f. 1 10., גם כי השעה דחוקה לי מאד, כי אב אנכי לארבעה ילדים, ואשתי זה ימים ושנים אחרי מות לנו ילד קטן, חולה במרה שחורה, לא עושה ולא מדברת, וצריך להאכילה ולהשקותה כמעט כתינוק בן שנתו; וזה גורם לי אבוד ממון ואבוד זמן ופזור הנפש, לאין תכלית, המקום ירחם עלי. ואמנם אם אני מודה לך על מה שכתבת לכבודי, יותר אודה לך אם תשים לבך לבלתי תת מקום באננאליך ובציוניך לדברים הפוגעים בכבודי, אם לא אחר שיוודע לך כי כנים וצודקים הדברים. אבל שתניח לאחרים שיאמרו עלי דברים שלא היו ולא נבראו, ואחרי כן לא תניח לי שאפרש אמתת הענין, זה הוא דבר שאין הדעת סובלתו. ואני כבר עלה בלבי (רגע באפי) לכתוב אמתת ענין ס' המספר לפיל־פזאהן, אך נמנעתי, לבלתי האדיב את נפשך ידידי היקר בעיני וחביב ללבי. והנני עתה נותן לפניך פשרה הגונה, ואקוה שלא תמאן לעצתי. קח לפניך מאמרי אשר שלחתי אליך על ס' המספר להראב“ע, ומתוכו עשה אתה עם החכם קרייצענאך מודעה קטנה בלה”ק, בה תודיעו כי מה שנכתב בעמוד 48 אינו מדוקדק, כי אתם לא ראיתם הס' כ“י אשר בפריש, ויען הוא נמצא ג”כ בידי שד“ל, הנה הוא שלח לכם מה שנמצא בו נוגע לאותו ענין וכו' וכו', וכתבו דברים שיהיו לכבוד האמת, אז אחריש, ואם לא, לא יבצר ממני להוציא המאמר ההוא לאורה במקום אחר, ואני בכתבי המאמר ההוא נזהרתי מאד מלפגום בכבוד החכם קרייצענאך, ולא אבין למה יעכב הדפסתו, כי סוף הוא לא ראה הכ”י, ואין להאשימו כלל, אך יש לנרדף להציל את נפשו מיד רודפו. סוף דבר אני האיש המבקש שלום עם כל אדם, ובלתי ירא מלחמה עם שום אדם…

הענינים הלוטים בתוך האגרת הזאת תביאם בשערי ציון ככתבם וכלשונם, אז תגנוז אותם עם שאר הנשכחות, אך לא תְשַנֶה בהם אות אחת, ולא תוסיף עליהם ולא תגרע מהם אות אחת. עוד דברים יש לי אליך, ועוד מעט אכתוב אליך שנית עם ב' נאכריכטען. ואתה ידידי היקר שלום, פאדובה י"ז שבט, שנת על זאת יתפלל כל חסיד עליך לעת יצֹא רק לשטף מים רבים אליך לא יגיעו.

ידידך שד"ל.


כ“א שבט התר”א.12.2.1841


Nr. CCLXXXXIII2


An Herrn M. I. Landau in Prag.

Nr. d’ordre de I’Index. rais. 316 Vol. IV Nr. 5.


לכבוד ידידי ואדוני, החכם היקר, הקצין המהולל ברוב התשבחות מוהר“ר רמ”ל שלום עד העולם.

פירושך האחרון במלת נקריס טוב מן הראשון, ואף גם זאת מזכה אני במקומי מה שדנתי לפניך באגרתי הקודמת, ובפרט כי ברלקי במקום ברקלי, וזה במקום ורקלי, וזה במקום אורקולי, הוא ענין בלתי מתישב בלבי כלל, ולא עליך תלונותי, כי אם על בעל המוסף.

דבריך על שלש מאות כהנים, ששמשו בבית שני, נכחים למבין וישרים למוצאי דעת. הואיל ובא לידנו הציון הלז אודיעך כי מה שכתוב בו בעמוד 48 על ס' המספר להראב“ע, (שהראב"ע מבאר שם חשבונותיו כפירוש אייכענבוים) להד”מ, כי הס' נמצא בידי; וכבר שלחתי מאמר על זה אל החכם יאסט, שיביאהו בשערי ציון, ולא אבה. יהי רצון שיהיה זה לכפרת עונותי שחטאתי בבלי דעת. ועדיין ס' כ“ח מסתתר מנגד עיני? אפס כבר היה מי שכתב לי כי גם החכם שי”ר גם הר הזהב יקללוני בו – גם זו לטובה

והנני נותן לפניך היום מעבר לדף חדושים על קצת מלות תלמודיות מלאכת ידידי מוהר“ר אברהם לאטש אב”ד בק"ק ויניציאה3, ועוד כהנה וכהנה שלח אלי, ואני אשלחם אליך פעם אחרת. וגם אני לא אחשוך פי מהשמיעך דעתי על שני לשונות שבתלמוד.

אור לארבעה עשר, ומזה בלשון תלמוד אורתא, וכן נגהי ארביסר (וכן נָגַה בלשון סורי) כלם לדעתי על דרך סגי נהור נאמרו, ונמשך המנהג הזה ממה שהיו קצת מן הגוים הקדמונים מאמינים בשתי רשויות, ומי שברא אור לא ברא חשך, והיה אצלם החשך והלילה סימן האל הרע, על כן היו להם כדבר נתעב, כמו שהם אצלנו השטן ומלאך המות וסטרא אחרא, על כן קראו ללילה בשם אור ונגה, שהם סימן האל הטוב. והמנהג הזה אעפ"י שלא נולד בקרב בני ישראל, נשתרבב גם בקהלנו ונשאר במשנה ובתלמוד. תרדא, שענינו משועמם, פירש בעל המוסף שהוא לשון רומי tardus, וכמה זה רחוק מן הדעת! ולדעתי אינו זז מלשון תרדין שהוא beta, וידוע כי הצמח הזה מכונה אצל הקדמונים בתאר חסר טעם (fatiae betae); והנה תרדא הושאל על מי שהוא חסר טעם (fatuus insipidus).

תודיעני דעתך הרחבה על מחשבותי אלה.

וכבר זה ימים ושנים שלחתי אל החכם שי"ר מאמר ארוך על מלת פוֹתָא אשר כתבתי בפירוש ישעיהו על פתהן יערה; אם תרצה תראהו אצלו (ואולי כבר ראית אותו), ואם כה תאמר אעתיקהו ואשלחהו אליך.

והוא מה עושה בערך מלין שלו? ומה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, אם היה אפשר שתשתתפו יחדו במלאכתכם; וזה אני אומר לא מאהבה ולא משנאה, רק לתועלת החכמה ולכבוד האומה.

וס' אבני זכרון מה היה לו? הודיעני נא כונתך ואפנה על ימין או על שמאל. ולא אכחד תחת לשוני כי העכוב הזה רע בעיני מאד, והוא מרפה ידי מעבוד עבודות אחרות, והוא מרפה עם זה את חוט אהבתנו, אשר היה מתחזק שבעתים אם היתה הגת אשר דָרַכְתָ לבתולת בת יהודה, מזומנת להוציא לאור יגיע כפי פעם

ופעמַיִם בכל שנה.

ביום אשר תכבדני במכתבך הודיעני נא מה היה לו להחכם מרדכי גאלדמאן, מפרש ס' עזרא, אשר היה בזה בקיץ העבר, ואח"כ לא ידענו מה היה לו.

והנני מודה לך ולרעך היושב על הדפוס, אשר נעתרם לבקשתי על דבר תשלומי הש“ס והנה שלחתי לוירונא ליד דרוֹזא 40 f.. והשאר אשלח בקרב הימים. וידוע יהיה לך כי התהלים בלא טעמים קשה למכרם בגלילות האלה, גם המעמדות אך למוהר כאן, ואם היית מדפיס תהלים אקטאף עם כל טעמיהם ובלתי מעמדות, הייתי לוקח מהם מאתים, ואז הייתי אומר לך שתשלח לי עוד 10 תקון סופרים, 50 תפלות כל פה….. ואתה ידידי ואדוני היקר שלום וכל אשר לך שלום, כנפש הכו”ח פה פאדובה כ“א שבט תר”א,

ידידך שד"ל.


כ“ח שבט התר”א 19.2.1841


Nr. CCLXXXXIV


An Herrn Os. H. Schorr in Brody

Nr. d’ordre de I’Index rais. 319 Vol IV Nr 6.


ידידי היקר שלום.

חשתי ולא התמהמהתי והעתקתי מתש' הגאונים כ“י שבידי תשובה יקרה מכל כלי חמדה, מרש”י ז"ל, והנה לפניך, ואתה תמהר ותשלחה אל החכם גייגר אשר בקש ממך מטמונים עתיקים, והוא יכתוב לי מה חפצו עוד, ואמלא את שאלותיו בנפש חפצה כאשר עשיתי עד היום עם זולתו. כל משחרי מצאוני. וכולם ימצאוני, ואם כלם רעה תחת טובה יגמלוני, בצל שדי אתלונן, שלו ושאנן.

כ"ח לא ראיתי עדיין. ידברו ואכן ברשיונך וכו' נמצא במחזור ספרדי בשחרית ליום הכפורים, בקדושה אשר תחלתה אלהים אל מי אמשילך.

תקן נשמות עם האור הראשון וכו' נמצא בברכי אצולה מרוח הקדש, ועיין כ"ח ד' עמוד 96 בהערה.

ואתה שלום ומתון בדין – בחפזון גדול. כ“ח שבט תר”א.

ידידך שד"ל


שאלה

משפחות המתגרות זו בזו בחירופים וגנאים, ונשמע לקהל קבלון (Cavaillon) וגזרו עליהם שלא ירגילו בכך, וקפצה האחת ונשבעה קודם גזרה שלא יקבלו עליהם גזרת הקהל, ולא חדלו מחירופיהם, וקפץ אחד מן האחרת והזכיר לו שנטמע בימי השמד4 ועמד אחד ואמר לזה הס מהזכיר, שהרי נגזר על כך, ולא הזכיר לו מי גזר עליה, ועכשו נודע שגזר רבנו גרשום על כך שכל המזכיר יהא בנידוי, ויש תלמיד אחד מאויביהם, ומרדה שנתנדה זה בנדויו של רבנו גרשום נדוי עולמית, שאין לנו חשוב כיוצא בו להתיר, ומביא ראיה מההוא מרבנן דסני שומעניה, ושמתיה רב יהודה, ושכיב רב יהודה, אמרו ליה נברא רבא כרב יהודה ליה הכא וכו', ואֵלו אומרים שלא הוזכר להם שם הרב, ולא ידעו באותה גזרה מעולם ולא נשמע לאזניהם, ועוד שהם מעיר אחרת, או אם ח"ו נדוי הוא, יש כח בדור של עכשו להתיר, מאחר שיקבל הדין עליו, שלא נתכוון הגאון לנדוי עולם, והרבה ראיות הביאו, ושואלים להשיבם על כך דבר.


תשובה

התבוננתי בשאלתם ובעומק ראיותיהם, ויש בהם שיש לתלות עליהם, ומהן יש שאין הנדון דומה להם, והנני משיב כמה שהראוני מן השמים. אם יבורר בעדים מהוגנים, המוחזקים בגזרת הרב ח“ו ששינה בה מחומר שאר אלות וסייג הנוהג בדורות האלה האחרונים, והוציא מפיו לשון שמתא, וגם גזר שלא יזכר גנאי זה לא לבעלי תשובה עצמן ולא לדורי דורותיהם, והותְרָה המפקיר בה בשם גזרת הרב, אין לנו לנהוג קלות ראש בנדויו, כי אין גדול כמותו להתיר, ורואה אני את דברי התלמיד בזו שאם נדה הרב אדם בחייו, ועמד במרדו ולא בא לפניו להתיר נדויו, אין לו התר עולם. וכן אם ח”ו שינה בזו בלשון שמתא להחמיר בה ממנהג הנוהג, אין לו התר עולם, וכל ראיותיהם שהביאו על זו, יש להשיב עליהן שכששנינו מנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו, לא שנינו אלא במנדין לכבודם, אבל במנדין לכבוד שמים אף המנודה לתלמיד מנודה לרב, וכל שכן לעיר אחרת, כמה שנאמר אין חכמה ואין תבונה ואין עצה וגו‘, הושוו גדולים לקטנים. וכל שכן רבנו גרשום זכר צדיק וקדוש לברכה, שמאיר עיני גולה, וכלנו מפיו חיין, וכל בני גלות אשכנז וכיתים תלמידי תלמידיו הן, ובדבר זה לכבוד שמים נדה, שהרי מסיני הוזהרנו על כך, לא תונו איש את עמיתו, באונאת דברים הכתוב מדבר, אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשי אבותיך, ואע“פ שלדבריכם הן היו מגנין אתכם, ממזרין ושאר גנאים, שגזרו קהל קדש שבקבלון על כך, והם נשבעו תחלה שלא לקבל גזירתם עליהם, וסמכו על הוראת טעות לומר אין שבועה חלה על שבועה, ועברו עליה, ועכשו אתם קורים עליהם נשיא בעושה מעשה עמך לא תאור, ואֵלו אינם עושים. לא זכיתם בזו, כי אם בנים חטאו ועברו על אזהרת לא תונו, ונשבעו לשוא את שבועתם, וכשיצתה מפיהם יצתה לשקר, שנשבעו לעבור על המצוה, שלא לשמור חקי דת עברית לשמוע בקול זקניהם נודרי נדר ומחזיקי סייג, הם צריכים מלקות משבועה ראשונה, ונדוי מגזירת קהל שעברו, שעל כרחם חלה עליהם, ואע”פ שהם בני עיר אחרת, שהם לכבוד שמים נדו; אבל אבותם לא חטאו בזו, ולא הותר להם לספר אחר מטתם, שהתשובה מגעת עד כסא הכבוד, ואפילו צדיקים גמורים אין עומדים במקום שבעלי תשובה עומדים, שנ’ שלום שלום לרחוק ולקרוב. ושאתם מביאין ראיה (שהדורות) מתמעטין והולכין, ואמור נדוי שלנו כנזיפה שלהם, ועוד שאין אנו מתריעין בשופרות; שפחה של בית רבי לא התריעה, דקאמרה ליה ליהוי ההוא גברא בשמתא, ולא נהגו קלות ראש בנדוייה שלש שנים. ואם נתמעט כבוד אחרונים מן הראשונים, שאין צריך לנהוג נדויו יותר משלשים יום, ואם בא להתיר מכאן ואילך יתירו לו, אבל להקל בהתר הנדוי, חמור עלינו נדוי כל שופט ושופט שעומד לישראל כבית דינו של רב יהודה, ואינו נותר אלא בכיוצא בו, דכתיב ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא וגו‘, למה לא נתפרשו שמותן של זקנים, שלא יאמר אדם וכו’, וכתיב אל השופט אשר יהיה בימים ההם, וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא יהיה בימיו, אלא וכו‘, וכשפסקנו הלכה הני בי תלתא דמשמתי, אתו בי תלתא ושרו, לעולם בכיוצא בהם, ולא פליגי אההיא דרב יהודה. אבל רואה אני את דבריכם שכל זמן שלא יעידו המוחזקים בה ששינה בה הרב להחמיר, כגון נדוי עולם או שמתא, צריכין אנו לדון את הצדיק לזכות, שלא קללה זו תלה בבאין אחריו, שמא ח“ו יתקפנו יצרו לאחד ויעבור בכעסו עליה, ויודע אותו צדיק שאין בתלמידיו המפרנסין אחריו את הדורות, שיתיר את נדויו5 ואי אפשר ליבדל הימנו כל הימים, ונמצאו כלן עוברים. ואפילו אמר אותו צדיק כל העובר יהא בנדוי, לא אמר אלא שינהגו בו חבריו נדוי, כמשפט כל דור ודור, עד שיפייס באנא שא נא, וכולם בין ישראל ללקות ברצועה ולילך יחף, ואח”כ יהו כל עשרה שבצבור שלוחי רבנו גרשם להתיר. או אם הזכיר לשון ארור ואמר מר ארור בו נדוי בו קללה בו שבועה, קיימא לן בנדרים ושבועות הלך אחר לשון בני אדם וכוונת לבו שהרי אין איסור זה בא אלא על ידי הגוזר, ומה שלא נתכוון לגזור לא גזר, וכבר הוחזקו דורות האחרונים העושים סייג וגדר לדורות הבאין, שתולין התר הנדוי ורידוי העבריינים איש איש בשופטי דורו, וכן נוהגים כל הקהילות, ואף כאן אומר אני שלא אמר הצדיק יהא בנדוי, אלא שגזר על הדור להנהיג בו נזיפה כדי רידויים ולפי דעתם, כאותה ששנינו הקורא לחברו עבד יהא בנדוי, שמא סבורים אנו שנדוהו גדולי עולם דור התנאים, ושוב אין לו התר; לא באו אלא ללמד דורות הבאים שינהגו בו רידוי לייסרו על כך. ואל תאמר שאין לנו לדון דינין שבלב להכריע דעתו של צדיק לזכות; שאף בדיני ממונות שעונשן גדול, ליטול ממון מזה וליתן לזה שלא כדין, מצינו כן, כי ההיא דאמרינן בני רב עיליש נפק עלייהו שטרא דהוה כתיב ביה פלגא באגר ופלגא בהפסד, אמר רבא רב עיליש גברא רבא הוה ואיסורי לאינשי לא ספי להו, אלא הכי קאמר, אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד, ואי פלגא בהפסד תרי תילתי באגר; אלמא סמכינן אגברא רבא ודרשינן לישניה לאוקומה למלתיה באין דלס ודופי, והלכך יש להתיר אותו נדוי בשליחותו של צדיק, כי ההיא דההוא טבחא דלא סר סכינא וכו’, אמרו ליה לא ניחוש לסבא, אמר להו אנן שליחותא דידיה קא עבדינן; ועל זאת סומכין כל הקהלות המתירין קשרי הקודמים להם, הכל לפי השעה. ודרב יהודה אינה ראיה לכאן, שנדהו לאלתר בחייו ובשמו של עבריין משום דסנו שומעניה, והיה לו לשוב בחייו ולהתיר נדויו, ולא שב, הלכך לא נתלה בדורות הבאין; אבל גזרה זו לא נדוי היה שעבר איש ונדהו, אלא סייג לעתיד, ועל כרחך תלויה בדורות הבאין. ועוד בזו אני רואה דבריכם, מאחר שלא הוזכר לו שם הרב שגזר עליה; ולא מראיה שלכם אני דן, שאתם מביאין ראיה מהתראת עדי נפשות, שצריך להודיעו באיזה מיתה נהרג; אין זו ראיה לכאן, שגזרת הכתוב היא יומת המת, וכתיב ושפטו העדה והצילו העדה, ואין בנו כח להרוג שלא מן התורה, אלא לעשות סייג לשעה. אבל אני דן מלשון גוזרי גזרות ומנהגם, שאין מתכוונים לענוש את השוגגים שאינם יודעים באותה גזרה, אלא מקללים כל היודעה ומפקפק בה, וכל מי שלא הוזהר בשם מי שגזר עליה, לא פקפק בגזרתו ולא בא לכלל נדויו, דלא הויא אפקירותא למהוי בנדוי עד דידע מאן ניהו גברא רבא דקא מתפקר ביה; והכי אמרינן, מנלן דמזמנינן לדינא, דכתיב לכן אתה וכל עדתך היו, לקמיה דגברא רבא פלניא, דכתיב לפני ה‘, אלמא בעינן לאודועיה מנו גברא רבא דאזמניה, דאי מתפקר ולא אתי, לישמתיה, וכל כמה דמתפקר בבי דינא סתמא, לא הוי אפקירותא לגבי דההוא בי דינא; אף זה לא פקפק בכבוד הרב ולא נתנדה לו, ואפילו באנו להחמיר עליו, אין להטיל עליו אלא חומר של סתם גזרה, ולא נדוי גדול העולם, שלא ידע בו. ואם היה המתרה מאנשי ריבו של מגנה, אומר אני שאין זה קרוי יודעה, לפי שלא היה נאמן עליו אע"פ שבדיני נשפות חלוקין עליו חבריו על ר’ יוסי לומר מותרה שאמרו אפילו מפי השד, התם הוא דקבל עליו התראה ואמר יודע אני ועל מנת כן אני עושה, אבל זה לא היה נאמן עליו, כסבור לשתקו הוא בא ולחבוש פניו בטמון.

וששאלתֶם, פעמים התירו אנשי קבלון כל גזרות שעליהם, מפני פורענויות הבאות, וסבורין אתם לומר שהותרה אף גזרת גדול העולם בכך, וסומכין אתם על זו שאמר רבה בר בר חנה א“ר יוחנן בַכֹּל בית דין יכול לבטל (דברי) ב”ד חברו חוץ משמנה עשר דבר; אל תטעו בזו, דהא דתנן אין ב“ד יכול לבטל את דברי ב”ד חברו, משנה שלמה, ובבחירתא תנינן לה, ור' יוחנן בדורות האחרונים היה ולא נחלק על המשנה, ולא אמרה ר' יוחנן אלא בגדול ממנו בחכמה ובמנין קאמר.

ושכתבתם עלי שאתיר את הנדוי, חלילה לי זאת, ליטול את השם ולעשותי בית דין חשוב; אם הייתי ביניכם, הייתי נמנה עמכם בהתר, אבל מי אני ליטול לי שם במקומות אחרים, הנה אני הדל ומנייני הצעיר, שידַי יתומֵי יתומים יקבל עליו הדין, וירצה את חברו, והתירוהו לו.

וששאלתם, ראובן ושותפיו שנשבעו בספר התורה שלא יעכב איש חלק של חברו מאחר שיסכימו לחלוק, ועכשיו הסכימו לחלוק, ומעכב ראובן משכונות בידו מן השותפות עד שיִפָדוּ, ושואלים אתם אם עבר על שבועתו אם לאו. יש חילוק בדבר זה, ולא פירשתם ככל הצורך; אם כך נשבעו שמאחר שירצה אחד מהם לחלוק לא יהא חברו מעכב עליו, הרי עכב; ואם מפני שהוא משכון כלי שלם ואין להפסידו, אית דינא דגוד או אגוד, או יתנהו ביד נאמן עד שיפדה; ואם כך נשבעו שמאחר שיסכימו שניהם לחלוק לא יעכב אחד מהם חלק חברו, הרי בכלי זה לא הסכימו שניהם, ולא היתה שבועה זו אלא שלא יגלגל עליו לתפוס השותפות מחמת תביעה אחרת שיש לו עליו לפני השותפות או לאחר השותפות, וזה שלא עכבו אלא מחמת שלא נפדו, לא עבר על שבועתו. ומכל מקום מאחר שאומר שמעון שמצא בו עול, ואינו נאמן לו עוד, בית דין כופין אותו לחלוק או לתת ביד נאמן. ואתם תנו לבבכם לרדוף שלום, וראו כי בעוונינו לקו אותם שסביבותיכם מכה נחלה מאד, וכבר זוללים בין הגוים, והשלום הוא יגרום לכם לעזר (אולי: לְהֵעָזֵר) מן הצר ולא יוכל שטן לשלוט בכם. ושנו רבותינו גדול השלום שניתן בחלקן של צדיקים שנא' יבא שלום וגו‘, ולא ניתן בחלקן של רשעים שנ’ אין שלום אמר ה' לרשעים, ומי ששמו וברכתו שלום ישפות לכם שלום.

וששאלתם על מי ששמע צבור ממשמשין עליו גזירתן, וקפץ ונשבע שלא לקיים גזירתם, ואח“כ גזרו עליו, צריך לקבל עליו גזירתם, או לא חלה על שבועתו. כך ראיתי, שהנשבע לעבור על דברי צבור נשבע לשוא הוא, ואלו התרו בו (חייב) מלקות דאורייתא משעת שבועה, וצלל במים אדירים והעלה בידו חרס, ולא נפטר מגזירת צבור אם כדין גזרו, ואע”פ שקדמה שבועתו לגזירתם, שהרי נשבע לבטל את המצוה, לסור מחוקי ישראל, שלא לידון במשפטם, ותנן איזו היא שבועת שוא, נשבע לשנות הידוע לאדם וכו‘, אמר לעדים באו והעידוני, שבועה שלא נעידך, נשבע לבטל את המצוה, שבועה שלא לעשות סכה, (שלא ליטול) לולב, שלא להניח תפלין, זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות, שכיון שנשבע לעבור על התורה הרי נשבע על מה שאי אפשר, שהרי מושבע מהר סיני על עשה ועל לא תעשה, בארור בכלל, ארור בפרט, ברוך בכלל, ברוך בפרט, ואין לך כל מצוה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות, ושבועת הראשונים קדמה לשֶלוֹ, ולוקה. והתלמיד האומר נשבע לבטל המצוה פטור מכלום, טועה בדבר משנה הוא, שהרי שנינו זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות, וטועה במקרא, דכתיב לא ינקה ה’, ה' הוא דלא ינקה, אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו, ואם לא התרו בו ולא ניתן למלקות בית דין, הרי הוא בכלל לא ינקה, וענוש עולמית, שעשה שתים, שנשבע לשוא, והוציא שם שמים לבטלה, וכתיב את ה' אלהיך תירא. ומה ששנינו נשבע לבטל את המצוה פטור, לענין שגגה שנינו ולקרבן עולה ויורד, שהנשבע לבטל ושגג ולא בטל, או נשבע לקיים ולא קיים, פטור מקרבן, דממעטא מקראי, מה הטבה רשות, אף הרעה רשות; אבל לוקה הוא על שהזיד לישבע לשוא.

וששאלתם, מצאתי בספרי דבי רב בשבועת שוא והרי הכתוב מוציאה מכללה להחמיר, וקשיא לך מה הוא חומרא דידה משבועת ביטוי. היינו חומרא, דאלו שבועות ביטוי ניתנה שגגתה לכפרה, וזו לא ניתנה שגגתה לכפרה, והרי הוא בלא ינקה. ועוד שבועת ביטוי לא אוכל, ואכל, חייב מלקות, דהוי לאו שיש בו מעשה, אבל אוכל, ולא אכל, מזיד פטור ממלקות, דאיתמר שבועה שאוכל ככר זו היום, ועבר היום ולא אכלה, ר' יוחנן ורשב"ל דאמרי פטור, מר משום התראת ספק, ומר משום לאו שאין בו מעשה; ואלו שבועת שוא לאו שאין בו מעשה היא, ולוקה, טעמא משום דדמיא לשבועת שוא היא, דלשעבר נשבע, ואתרבה מלשוא לשוא שני פעמים

וששאלתם, ראובן ושמעון שהלכו לשוק, והתנו ביניהם שכל מה שיעלה שכר לאחד בין בסחורה בין במציאה בין בכל דבר, יחלוקו זה לזה, ובחזרה האחד לבדו עם פרקמטיא שקנו בשותפות נתפס בידי גוים, ונתן ממון בפדיון, ותובע מחברו ליתן חלקו בפדיון, שהרי שותפים הם, והיה בא עם הסחורה שהיתה של שניהם, לשמרה כדרך שותפים; ועוד שהתנינו להיות שותפים בשכר, ובכאן שיש הפסד נִשְוֶה בהפסד. והלה משיבו לא היינו שותפים אלא בעירנו בשוק, אבל משעת צאתנו מן העיר נפרדה חבילתנו, ואלו היית משתכר ממון רב הרבה, לא היית חולק לי, וזה מודה בכך. ובאו לפניך לדין ופטרוהו (אולי צ"ל: ובאו לפניכם לדין ופטרתוהו), ויש חולקין בדבר לחייבו.

טעם החולקין לא פורש, ואני אין בידי ראיה מהיכן לחייבו, ואע“פ שעדיין כל זמן שלא חלקו פרקמטיא שותפים הם, ואלו לא התנו כל מה שיפסיד האחד ישלם לו חברו חלקו, ואם מפני ששנינו קרוב לשכר ורחוק להפסד, רשע, לא נאמר דבר זה אלא בנותן פרקמטיא לחברו על מנת שאם ישתכר יחלוקו עמו, ואם יהיה הפסד בפרקמטיא על המקבל להשלים… שכל האחריות על המקבל, נמצאת פרקמטיא זו עליו מלוה, ומה שהנותן נוטל חלק אינו אלא רבית, ושכר בטילות מעותיו עומד ונוטל, אבל בדבר זה אין לך עליו אלא תרעומת, שהרי קבל עליו אחריות חלקו, ומפסיד חצי הפרגמטיא, אבל אחריות גופו של שותף, זה לא קבל עליו, ואע”פ שהיה… חלק חברו עם חלקו, אין זו טענה לחייבו לזה, שהרי ראיה גדולה הבאת לדבריך שטף נהר את חמורו ואת חמור חברו וכו', וכל שכן זה שהיה טורח זה בכולו, וזה לא אמר לו קום רדוף והכנס למקום גדודי לסטים ועלי פדיונך. וכי יבא דבר המחייבים וראיות שלהם, נדעה מה טוב6

וששאלתם ששידך ראובן על בת אחיו… וקיימו דבריהם, והניחו תשומת יד ביד קבלנים, על מנת שהחוזר בו יפסיד ערבונו, כדרך שהורגלו ברוב מקומות; ועברו כמה שנים וחוזר בו ראובן, והנה שמעון אחיו תובע הערבון מיד הקבלנים שהחזירוהו לראובן, ותלמיד אחד מסייעו ואומר קבלן דכתובה לא משתעבד, ועוד דאסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא. טעה התלמיד בכל הצדדין. חדא דקבלן דכתובה משתעבד, דמשה בר עצרן ערבא דכלתיה הוה וכו' (בתרא קע"ד ב'), ומותבינן וערב דכתובה מי משתעבד, ומשנינן קבלן הוה. ועוד מה ענין קבלנות זו אצל קבלנות דכתובה, קבלנות דכתובה זה המתפיס מעות או מטלטלין לאשתו בכתובתה, ומסרתן ליד שליש, והחזירן לבעלים, אבל קבלנות זו אינה אלא ערבות לקיים תנאים, ואסמכתא זו ודאי קניא. ואם נעשה הדבר בפני חשובי העיר, קיימא לן אסמכתא קניא והוא דקנו מניה בבית דין חשוב, ואפילו יש חשובין מהן בשאר מקומות, אין לנו אלא ב“ד של אותו מקום, דא”כ אין לדבר סוף, שאין לך ב“ד חשוב שלא יהא חשוב ממנו בסוף העולם, ואומר אל השופט אשר יהיה בימים ההם, וכל שלשה שנתמנו ב”ד על ישראל הרי הן כבית דינו של משה לענוש נכסין ולהיות הפקרן הפקר, וכל שכן על שדוכי אשה שהנהיגו הראשונים כן שלא לבייש בנות ישראל, ויש מן הדין לקונסו ממון וברידוי הגוף. ותלמיד המסייעו אין חולק כבוד לתורתו יד מריע (אולי: לחזק ידי מריעים), ומן השמים מנעוהו מכבוד, ונכסו ממנו גלויותיה של תורה, וכל שכן שלא יבין במעמקיה; ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב.

שלמה בר' יצחק.

פאדובה כ“ח שבא תר”א.

שד"ל


א' ניסן הת"רא 23.3.1841


Nr. CCLXXXXV

An Herrn M. I. Landau in Prag

Nr. D’ordre de l’Index raisonné 321 Vol. IV. Nr. 7


אדוני וידידי היקר שלום

בשמחה רבה ראיתי כ"ח החמישי אשר שלחת אלי, והנני מודה לך בכל לבבי על נדבת ידך, גם בשמחה ראיתי (לא תאמינו כי יסֻפר, אבל כן הוא באמת) בשמחה ראיתי כי גם מבלעדַי יש אנשים בישראל הנוטעים שורק בכרם ישראל. ויותר אשמח כאשר אראה גם הששי מלא ענבים טובים כחמישי.

בשמחה ראיתי ג“כ אבני זכרון, אך תמהתי כי לא מצאתי בהם שתי נוספות אשר שלחתי אליך ביום כ”ט תשרי מִשָנָה זו, ואתה הבטחתני לתת אותן במקום הראוי להן, ולא כן עשית. אך מה שהיה היה, והכל לטובה, ואל תחוש לזה כלל.

אך הנה שאלה אחרת אנכי שואל מאתך, והוא שתוסיף בסוף פירוש מיכה אגרת ידידי מוהר“ר רמש”ג נ"י, אשר אנכי נותן לפניך היום.

על שאר פרטי מכתבך היקר אשיב פעם אחרת, כי אץ לי מאד למהר לשלוח אליך מכתב ידידי הנ"ל.

ואתה ידיד ואדוני היקר שלום מעתה ועד עולם. פאדובה ר“ח ניסן תר”א

ידידך שד"ל


ז' ניסן התר"א 29.3.1841


Nr. CCLXXXXVI


An Herrn S. L. Rapoport in Prag

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 322. Vol,.IV Nr. 8.


לידיד נפשי ועטרת ראשי, החכם המופלא, כש“ת מוהר”ר שי"ר שלום עד העולם.

מָלְאָה שנה תמימה, וכמעט שָלְמָה גם השנה השנית מן היום אשר נפרדה חבילתנו, וחוט אהבתנו נִתַּק למראה עין. כרם חמד הרביעי האדיב את נפשי בראותי ידידי אשר מאז עשר שנים היתה נפשי קשורה בנפשו רודף אחרי בהערותיו ובונה מזבח לכבוד ראב"ע ולכבוד יון, נגד המזבח אשר בניתי לכבוד אלהי ישראל; אז קדחה אש באפי וכתבתי לך ס' כריתות.

ויום יום הייתי מצפה לטל דבריך, יבא וינחמני מדאבוני, ויכבה יקוד אשי; ואתה עצרת שמיך, רק הצטדקת לפני רעיך ורעי, והיית בעיני כמתחזק בדרכיך.

אז שפכתי שיחי וכעסי בספר שירי הלוי, ועמדתי בפרץ נגד הבונה במה לאלהי יון ולאלילי ראב"ע; ובמסתרים תבכה נפשי על שֶמש גדול שאבד מן העולם. ובראותי אחרי כן שמך הנכבד מחֻלל בגוים, בקצת מכתבים היוצאים למועדים, המו מעי בקרבי, ולעג השאננים ומהתלותיהם הרימו את הדשן מעל אהבתי המסֻתָרת, ותהי בלבי לאש בוערת.

ואחרי כל אלה הנה עתה בא לפני כ“ח החמישי, ויהי בפי כדבש למתוק חן שפתיך ורוחב חכמתך ועומק מחקריך, ובלא לב ולב ברכתי את ה' אשר לא השבית גואל לכרם ישראל, ומיד (באחד לחדש הזה) כתבתי לידידנו החכם המפואר רמ”ל נ"י כדברים האלה לאמר: בשמחה איתי (לא תאמינו כי יסֻפר, אבל כן הוא באמת) בשמחה ראיתי, כי גם מבלעדי יש אנשים בישראל הנוטעים שורק בכרם ישראל, ויותר אשמח כאשר אראה גם הששי מלא ענבים טובים כחמישי.

כל דברי החכמים אשר המה חיים עדֶנה (להוציא את הכהן המת, ה' יסלח לו) היו לי לששון ולשמחת לבבי, אך דבריך במכתב י“ז המלא ברכת ה' במעמקי הקדמוניות, חדשו בלבי הרגשת האהבה והכבוד אשר הרגשתי זה י”ב שנה בקראי דבריך בבה“ע תקפ”ט, ואשר אֶלָצַתני לכתוב אליך אגרתי הראשונה. וידוע יהיה לך כי יותר ממה ששמחתי בראותי אותך נושא את שמי לתהלה ולתפארת, שמחתי על תפישותיך והשגותיך עלי כה וכה בס' הזה. כי אמנם לא בחלקלקות יכבדני אדם ויקנה אהבתי, רק בדברי אמת וצדק הנובעים מלב טהור אוהב אנשי החכמה, ואת החכמה ואת האמת יותר מהם; ואם היית נמנע מהשיג עלי, אז היה ספק נכנס בלבי שמא ח"ו לא מחדרי כליותיך יצאו דבריך.

ועם הס' כ“ח קבלתי ג”כ מכתב מידידנו החכם המפואר נדיב נדיבות יעץ רמ“ל, ובתוכה אגרת חתנך ר' צבי הירש בודק המבקש מאתו שישתדל להשיב אהבתנו ליושנה ולהעמידה על כנה הראשון, ומעיד עליך כי אהבתך אותי כמאז ומקדם, ככחה אז כן כחה עתה, ולא תסור מעלי לעולמים, וכי תמיד נשאת את שמו על שפתיך באהבה וחבה יתרה לכבוד ולתפארת, וגם החכם רמ”ל מקיים כל זה במכתבו ומשתתף עמו בשאלתו. אז חשתי ולא התמהמהתי, וגם כי סעיפי ישיבוני: הוחֵל עד ראותך הכרם הששי, או אז הוחל עד שיכתוב אליך הוא בעצמו, אז הוחל עד יכזיב דברי הכורם בהקדמתו, האומר כי ההערה הקטנה אשר הקדיחה אש באפך לא נכתבה רק למען לא תהיה האמת נעדרת, תחת אשר באמת ההערה האומרת “אין ספק שהוא רבנו סעדיה” (כ"ח רביעי עמוד 168) היא הפך האמת ממש, כי רבנו סעדיה לא אמר שחשבוננו מוטעה, אך דעתו בהפך, כי כלו הל“מ – לא אביתי לשמוע בקול סעיפי, ומהרתי לכתוב אליך האגרת הזאת; ויהי רצון שתקראנה בלב שלם כאשר אני כותבה ביושר לבב. ועתה אם באמת ובתמים לְקִרְבָתִי נכספה נפשך, הנה היא בשמחה ובגילה חוזרת לאכסניא שלה, ואתה ידידי הנכבד בכור ידידַי במרחקי הארץ, היחיד אשר קדמתי אני (זה י"ב שנה) לשחר פניו באגרת, אתה היודע טהרת אהבתי, אין ספק כי לא בגלל הבלי השוא קרבתי תחפוץ, אך לתועלת אמתית, והוא למען שמוע מפי אוהב נאמן דברי אמת היוצאים מן הלב. והנה רק בשני תנאים תתקיים אהבתנו: הא' שיהיה איש ואיש ממנו מדבר עם רעהו כאן ומקדם באמת ובאמונה, ובלא שפת חלקות, והשני שיהיה איש איש ממנו מגיד רעיוניו ליעקב בכל עניני חכמה ומדע בלא משוא פנים למחשבות רעהו, שאם תהיה אהבת תופשי התורה אוסרת ידיהם בסד לבלתי הוציא רעיוניהם החוצה חפשים, הלא טוב שיהיה כל אחד הולך בדרכו יחידי, ואחרי כן חכמי הדור (הזה או הבא) המה ישפטו מי צדק בדברו. ועוד תנאי שלישי, אך איננו תנאי פרטי לשמירת האהבה, כי חובה היא המוטלת בין כל אדם לחברו, והוא שאם יראה אדם את מכתבי רעהו בטרם יוחקו בעט ברזל ועופרת, וימצא בהם שגגה קטנה או גדולה, אין ראוי לו למהר לגלות קלונו לכל אחיו בחוץ, בלתי אם גלה תחלה את אזן הכותב והאיר עיניו במה שנעלם ממנו, ורק אם יחזיק במשוגתו ולא ירפה, וימאן לתקן את המעֻוָת, אז מותר להאיר עיני הקורא, ולהודיעו כי דבר זה שהכותב אומר טעות היא בידו. ולא אכחד תחת לשוני כי תמהון גדול תמהתי בראותי הערתך בעמוד 163 על דברי ידידנו החכם המופלא מהרי”ט צונץ, והערתך בעמוד 233 על החכם ווייססע, אשר בלא ספק אם היית גולה את אזנם היו מוחקים או מתקנים דבריהם – כך היא חובתנו, וכך יפה לנו לעשות, וכך הוא דרכם של תלמידי חכמים אשר יֻלדו על ברכי היודאיזמוס.

את הדברים האלה ראיתי לערוך לפניך ידידי היקר בדרך כלל, בטרם אשמיעך מחשבותי והערותי על ענינים פרטיים.

ולטובה יזכר שמם של ידידינו החכמים היקרים איש כערכו, יש“ר, יאסט, צונץ, רמ”ל וידידי ובן דודי שחבד“ל, וחביבי אבי”י, וידידך הר“ן שור וחתנך הר”ץ בודק, צדקתם עומדת לעד, אשר החזיקו במדתו של אהרן, והתאמצו במכתביהם להשיב חמתי ולהשבית חרון, וגם אם לא נעתרתי לדבריהם, והייתי בעיניהם כפתן חֵרֵש, הנה כל דבריהם עשו רושם בלבי, וכלם עזרו לטובה, תהי משכרתם שלמה מעם אלהי השלום והאהבה. ואולם אם כל דבריהם עשו בלבי רושם, הנה דבריך לבדם (בכ“ח החמישי ובפרט המכתב הי”ז), הם המה אשר הטו את לבבי והם המה הסירו מעל פנַי המסוה אשר היה מסתיר מעינַי מעלותיך היקרות המסלאות בפז, וארא ואפול על פני, ואברך את ה'. ותשאני רוח ואשמע את קול יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב! וקנה לך חבר! והוי דן את כל האדם לכף זכות! ויבאו דבריו כמים בקרבי וכשמן בעצמותי, ואען ואומר: אמן אדני, הנני הנני, לשמוע בקולך, ולעשות את מצותך.

אתה עתה ברוך ה‘, יהי נא חג המצות הזה לך לשמחה ולששון, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, וברית שלומנו לא תמוט, כי מה’ יצא הדבר, עת מלחמה ועת שלום, הוא מסכות מְהַפֵך בתחבולותיו, כי הוא יכאיב ויחבש, הכל לטובת הכלל.

פאדובה בראשון בשבעה לחדש שנת הן הימתק בפי כדבש, כי הוא יכאיב ויחבש וימחץ וידיו תרפינה.

ידידך השותה בצמא את דבריך שד"ל.


ח' ניסן התר"א 30.3.1841


Nr. CCLXXXXVII

An Herrn Osias Hirsch Schorr in Brody

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 323. Vol IV Nr 9


ידידי היקר שלום.

אחרי ההודאה לך על העתקותיך, אגיד לך כי בשמחה ראיתי כ“ח החמישי, שלח אותו אלי במתנה החכם רמ”ל, עם אגרת, בה הפציר בי להשלים עם החכם שי“ר, והפצרתו, נוספת על הפצרת שאר גדולי הדור, ונוספת על מה שמצא חן בעיני מאד המכתב הי”ז מכ“ח הנ”ל, החליפו עת מלחמה בעת שלום, וביום אתמול שלחתי אל החכם שי"ר אגרת שלומים.

ולענין לשון כנען, הנה בידך אגרותי, בהן תמצא מפוזר כל מה שמצאתי בחקירה ההיא, עשה בו מה שתרצה, ואני טרדותי ותלאותי לא יתנוני להוסיף שנית ידי על החקירה הזאת, גם אין לשוני לחרחר ריב עם החכם שי“ר, וגם אתה אם תכתוב על זה השמר לך פן תקל בכבוד שי”ר וצונץ, גם תזכור ולא תשכח כי כבר קדמני (בלא ידיעתי) החכם רמ"ל במרפא לשון שלו.

לא אכחד תחת לשוני כי תמיהה רבה תמהתי כשנודע לי כי אתה היית בעל המאמר קריטישע שטודיען, והנני מוחל וסולח, ובלבד שתשמע לעצתי, ותהיה (כאשר רמזתי לך באגרתי הקודמת) מתוּן בדין ואיש שלום. גם רע בעיני איחור שליחות מכתבי לגייגער, וכבר עלה בלבי ביום כ"ח שבט לשלוח המכתב לגייגער עצמו, ורק בעבור כבודך שלחתיו אליך. גם זו לטובה.

ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ויהיה נא חג המצות הזה לך לשמחה ולששון, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה בחפזון גדול בראשון בשמנה לחדש, תר”א.

ידידך שד"ל.


י' ניסן התר"א 1.4.1841


Nr. CCLXXXXVIII


An Herrn Dr. Leopold Zunz in Berlin

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 325. Vol. IV Nr. 11.


לכבוד ידידי החכם המופלא מהרי"ט צונץ שלום עד העולם.

מכתבך היקר עם כ"ד תשובותיך הגיעני בזמנו ושמחתי בו, והנני מודה לך במאד מאד על תשובותיך, לא על פיוטך, כי החתימה ובכן מי לא ייראך לא ישרה בעיני, כי אהבה אבקש ולא יראה, ואני יגיעי ועמלי, יומי ולילי, לשרת את החכמים ולהתאהב אליהם, אולי מתוך אהבתי יבאו לאהוב גם את היודאיזמוס ולדבקה בו, להבין אותו ולסעדו, ולעזוב דרכי יון המרבים בדורנו פרצות בישראל.

לא השיבותי למכתבך, כי מיום קבלתיו לא עסקתי עוד באותן החקירות, ולא היה לי ענין חדש לכתוב אליך, גם סבה אחרת היתה לאיחור תשובתי אליך והוא כי חכיתי עד אראה כ“ח החמישי, ואדעה מה אעשה עם החכם שי”ר. והס' ההוא לא הגיעני עד עתה מקרוב, ומיד (ביום תמול שלשום) כתבתי אגרת שלומים “לידיד נפשי ועטרת ראשי, החכם המופלא כש”ת מוהר“ר שי”ר, שלום עד העולם" ושם נתתי תודה לך ולכל החכמים אשר עזרו לטובה בהבאת השלום והאהבה.

ביום י"ב אדר קבלתי אגרת ליליענטהאל מפעטערסבורג בשם אוּוואַראָף, ושפטתי בלא ספק כי גם לך נכתב, והיום בשמחה רבה ראיתי באגרתך כי צדקתי בשפטי, ויגיל לבבי אם אשמע שתצא מזה תועלת לך, בלי שתצא מארצך ותוסיף להתרחק ממני ללכת ירכתי צפון. והא לפניך תחלת האגרת:

Das Coll. rabb. zu Padua ist unter Ihrer ausgezeichneten Leitung die Musterschule für alle künftigen ähnlichen Institute geworden; Männer, ausgezeichnet an Geist und Herz, sind als die Zierde Israels daraus hervorgegangen; und Ihr Verdienst allein ist es, wenn Gemeinden unter solchen Führern sich glücklich fühlen.

Ihr Wirken hat auch die Aufmerksamkeit Seiner hohen Excellenz, des Hr. Ministers der Volksaufklärung Uwaroff, auf sich gezogen…

Beauftragt von Seiner hohen Excellenz… richte ich an Eure Hochwolgeb die Bitte, mir so schleunig als möglich, einen ausführlichen Plan über ihr Institut zukommen zu lassen.

ואחר אריכות דברים הוא מגיד תשוקתו שילכו לשם מתלמידי הקאללעגיוס, אם יש מהם אשר עדיין keine Stelle hat, וכבר השיבותי כי אין.

כל זה אני מגיד באזניך, על מנת שלא ישָמַע הדבר באֶפענטליכען בלאֶטטערן, כי המיניסטער הזהיר על זה.

ידידנו יוא“ל דורש בשלומך, ועתה מקרוב קנה כ”י כולל שירים ומליצות לר' אברהם בדרשי (עם ענינים שכתב בגנות המשורר הגרני (?) שהיה בימיו); וס' אבני השהם, שירים ומצבות לר' שמואל בר' יוסף ן' ששון, ושירים לדון וידאל בנבנשת; ואזהרות לר' אליהו צלבי מאנטוליא הכהן (וחסר קצת ממצות לא תעשה), ושירים לר' מנחם בר' משה, ולר' דוד, ולר' שלמה בונפיב, ולר' אנשלמה דה פיאירה אשר כתב שיר ואגרת לר' זרחיה הלוי אחר העתיקו אהלו ממדינת סרקסטה ונתישב במונסון וזה ר' אנשלמה, או דון שלמה, נשתמד לאחר שבעים שנה, ואז כתב הבתים האלה:

אִם שכְּחוךְ, נפשי! ידידים עד הלום / וַתִּהֲיֶה מִנִי אמת נעדרת

שבעים שני חיי כְשָנִים נשכְחָה / בת צוֹר, וּבַשיר היתה נחקרת

על כן קחו כנור ועורי דַבְרִי / שירות, למען תִהֲיִי נזכרת.

וזאת תשובת דון וידאל:

בת צור כְזונה נשכְחה תֹף לקחה / בו סובבה עיר להיות נזכרת

כן נפשך מֵעַל אלהים זנתה / היתה, כְפרה סורְרה, סוררת

על כן שכחוה ידידיה לקץ / שבעים שנותיה כמתנכרת

זונה קחי כנור וסבִי עיר, ושיר / הרבי, ואולי תִהֲיִי נשכרת.

ר' אברהם בדרשי מזכיר המשוררים שקדמוהו, ואלה הם כסדר שהוא מזכירם: ר“י הלוי (יהודה הַגביר גָבַר באחיו, ללוי אמרו תֻמי ואורי), בן גבירול, ראב”ע, הַסַלָח (רמב"ע), בן גיאת האב והבן (נראה שהם ר' יצחק, ובנו ר' יהודה שהיה אחד מאוהביו של ר"י הלוי), הנגיד (נגידים דַברותיו, ומוסריו חֲלִי כִתְמִי וְכִתְרִי), החריזי, רב זרחיה, ואחיו יברכיה, זאבארה, בן שבתי, יוסף בן יהודה, השנירי (הנזכר באשמורות אויניון, ונראה כי כל אלה מן החריזי ולמטה היו בפרובינציה וסביבותיה), בן חסדאי, משלם בן שלמה (ספרו נקרא עֹמֶר מָן), בנבנשתי, בן לוי, לביא, בן צוף, שמואל אלמרידי (במרדכי פרק אלו טרפות סימן 1005 מצאתי רבנו יוסף קול צוף, ולא אדע מי הוא), דוד הירחי, גור אריה יהודה ההררי, יהושע, מלגויירי, אזובי (היה רבו של המחבר).

ואחרי כל אלה אגלה את אזנך, ידידי היקר, כי בעיר Ivrea לא נמצא ר' יצחק ירא, אל ר' יצחק ירק (Jarach), וברוך אתה לה‘, אשר שִבַשְת רשימת קונֵי פרוליגומינַי, כדי להפרות ולהרבות משפחת יראי ה’.

עוד זאת לא אכחד תחת לשוני. אחרי ראותי בשפתי ישנים כי ר“ד פרובינצאלי כתב מגדל דוד סֵפר דקדוק, ובראותי בדי רוסי כי הס' הזה נזכר במ”ע, התשפוט בן אדם שהייתי חייב לקרוא כל ס' מ“ע עד אראה בעיני הבאמת נזכר בו הס' ההוא? אם היה די רוסי מזכיר הפרק, ודאי הייתי בודק, אך הואיל ולא הזכיר הפרק, לא היה בידי לבדוק רק את הס' כלו, וזה ענין שלא היה אפשר לי וגם לא היה ראוי לי בימים ההם שהַיה כל עיוני להציב מוסרות לחכמת לשוננו. ועתה מקץ ארבע שנים ויותר שהוצאתי הס' ההוא, אשר כמה שנים עמלתי בו, ובו יסדתי לחכמת לה”ק יסודות לא קדמני בהם אדם. עדיין אני מצפה שיבא איש חכם ויחקור את דברי, וישפוט את החדשות אשר הוצאתי מלבי, ועדיין לא שמעתי שום משפט על כל זה, רק עתה מקרוב שמעתי מפי אחד מגדולי ידידַי כי טעיתי במה שסמכתי על די רוסי שאמר כי בעל מ“ע הזכיר ס' מגדל דוד לרד”ף – זו היא חכמת הקריטיקא בדור דעה ותושיה, וזה פריה!! – ואם הייתי גם אני קריטיקער אשכנזי, כמה שבושים גדולים מזה הייתי יכול ללקט כה כה בספריך! אך לא מתלמידי ראב"ע אנכי –

תדרוש בשמי לשלום ידידך החכם גייגער, ותגיד לו כי בחדש שבט בקש ממני המשכיל יהושע העשיל שור מבראדי מטמוני מסתרים לשלוח לו, שיוציאם בס' אחד כעין מלא חפנים, ומיד ביום כ“ח שבט העתקתי ושלחתי לו אחת מתשובות רש”י ארוכה ונחמדת מזהב ומפז רב, וכתבתי לו כי מוכן אנכי למלאות כל שאלותיו בענין הזה.

אתה מבקש ממני “ספר כתוב משני עבריו” והא לך ס' כתוב משלשה עבריו. ואתה מעולם לא כתבת לי רק חתיכות קטנות בלתי ראויות להתכבד, ואף לא אחת בהן שלוחה אלי דרך ישרה מארצך, רק כלן שלוחות בתוך אגרות אחרות להקל מעליך (ולא מעלי) ההוצאה. צא נא עתה ואמור: מי לא ייראך?

ועתה לעולות ראיה ולשלמי שמחה הנני עורך לפניך את שמות אוהביו של ר' אברהם בדרשי הנזכרים בשירו, ורובם היו משוררים: אברהם שקיל (ולפי הנראה היה כהן), אשר, משה בן יהודה, אברהם מלאכי (היה בעיר קרפאנתרץ), יהודה ירחי, יהודה בן שלמה ברצלוני, יוסף אלמרידי (היה בארגון), פנחס (היה בעבר הים), שאול (נראה שהיה בספרד, ואולי הוא בן שבתי הנזכר במשכיות כסף דף כ"ה), קלונימוס בן מאיר (נראה שהיה בארלדי), טודרוס הלוי (עיין סוף ס' משכיות כסף, והשירים הנדפסים שם כתובים כאן ביתרון וחסרון וחלופים), אבולחסאן מאיר בן אלחרית רופא מלך קשתיליה (שהיה הולך בחברת הרב טודרוס הנ"ל), שמואל השילוני (מפרובינסה), אליעזר האזובי (בבדרש), דון וידאל שלמה, דוד קשלרי (בנרבונה), דון בונגודש, דון וידאל פרופיט (קנה שדה במגדל קניט), דון אשתרוג דבדרש, דון בונפנט רוגינו (בבדרש), דון אשתרוג דצגבאי, אברהם בר שלמיה (המחבר קונן על מות שלשת האנשים האלה, וגם על אברהם שקיל, ועל דון קלונימוס, וגם על החכם ר' שמואל בר' גרשום), טודרוס (במונפשלייר) אנשלמאש (שָם), אנמשה שמואל (שם), אנשלמה בנמייאמון (שָם), אבולחסאן שאול הספרדי, אן קרשקש דאברנגה (בבדרש) ושמו מרדכי.

עוד זה ראיתי להעתיק ממחברות הבדרשי (ודע כי בכל הדיואן הזה המשורר נזכר בלשון נסתר, והמדבר בעדו הוא המאסף הקורא את המחבר בכנוי אדוני): בהלקח מעל ראשנו החבורה, בשנת בא הצרפתים בארץ הלזו, ונאספו אל עמם מעמנו האחים הנכבדים, ונגעה יד ה' במשפחתנו בלי חמלה, בהקרא אל בית עולמים גבירנו ושוענו הנכבד דודי ר' דוד דקבאשטנייאן, ושני עֳפריו חמדת העינים, הצבי הנחמד ר' נתנאל הנקרא אבונשניור (או: אבונשנטר), והעפר הנאהב ר' מאיר אשר הלך להתגורר בשילה, ואחינו הנכבד אנמשה דוראן, כבוד מנוחתם, הגיעוהו השמועות הרעות והוא בנרבונה בורח ממהומות הארץ הלזו, ותהי עליו שם יד ה', ויקונן עליהם את הקינה הזאת.

גם יש כאן קינה בדרך מליצה, על התורה (אולי ספרי תורה שבע"פ) שלקחו אותה הגוים, וכן כתוב בראשה: בנעוריו, בהתפש תורת אלהינו, ויתגוללו עליה בעלילות צרינו וקמינו.

ידידי היקר, אם יש לך פנאי וחפץ להאיר מחשכי הקדמוניות האלה, הרשות בידך לפרסם אותן, ובלבד שלא תשלח לפירשט או לפיליפזאהן, כי אם לידידנו יאסט.

עוד זאת תדע כי בכ"י הזה מצאתי ד' פעמים מלת בדרשי בשירים שקולים במקום הצריך יתד ותנועה, מכאן למדנו שאין לקרוא בַדְרָשִי אלא בְדַרְשִי, בקריאת בעל מקנה אברם אשר הבאת בצייטשריפט שלך עמוד 167.

ויהי נא חג המצות הבע"ל לששון ולשמחה לך ולביתך ולכל אוהביך, בנפשך ובנפש החותם פה פאדובה בראשון בעשור לחדש,

שנת כי לא נעשה כפסח הזה, ידידך שד"ל


י“ז ניסן הת”רא 8.4.1841


Nr. CCLXXXXIX

An Herrn Dr. I. M. Jost in Frankfurt A/M

Nr. d’ordre de l’Index. rais. 327. Vol. IV Nr. 12


לידידי היקר שלום רב

עדיין אין אני רואה לא אננאלען ולא ציון ולא דרך ארץ, וזה מרפה ידי מעבוד עבודתך. לפחות שלח נא לי הציונים באגרת. אתה שואל הֲראיתי תשובותיך לשיר? ראיתי ולא שמחתי. לעג ובוז אשר שפכת עליו חנם. וכי זו דרך ארץ? וכי זה דרכם של בני קלטור? וכי מאן דלא ידע כמה קיסרים נקראו בשם אנטונינוס לאו גברא רבא הוא? היש דמיון בין חקירה זו לחקירת קדמות נחמות ישעיה? תאמר מה שתרצה, אבל לא כל החקירות שוות. כשחלקתי על שי“ר על מלת מטטרון, או על שירת מוסר השכל לרבנו האי, לא הכלמתיו, אך נשאתי ונתתי עמו בכבוד גדול. אבל כשראיתי קראחמאל מנשא למעלה למעלה את ראב”ע, ושולל מישעיה חצי נבואותיו, אז חם לבי בקרבי, וראיתי טוב ומועיל להודיע לכל כי סוף סוף אין האיש ההוא קריטיקער עצום ורב אבל אתה מה היא האש אשר קדחה באפך בראותך את שי"ר חולק עליך דרך כבוד בחקירות של מה בכך? אמרתי אחכמה להבין זאת, והיא רחוקה ממני.

ואולי גם זו לטובה. מהתלותיך על שי“ר היו פחם לגחלי אהבתי הקדומה אליו, וכ”ח החמישי היה עצים לאש, ומיד כתבתי אליו אגרת שלומים, ובה זכרתי לטובה שמות החכמים היקרים (ואתה בתוכם) אשר החזיקו במדתו של אהרן, והתאמצו במכתביהם להשיב ולהשבית חרון.

ואתה ידידי היקר תעשה חסד עמדי לפתור לי חלום שלשת השריגים אשר ספרת בציון עמוד 11 כי לא מצאתי פתרונו.

עוד זאת לא צדקת אענך, במה שלא תרצה שאתראה כאוהבו של פירשט. אם רצוני להתראות כאוהבו, למה תעכבני? ומה שָמך לשופט על מה שהוא לכבוד לי ולגנאי? הוא הדבר אשר דברתי כי היורנאליסטים אומנות נשים זונות אומנותם.

דע ידידי וידע החכם מיֻדעך כי בשני ראב“ע על התורה כ”י שבידי (אחד משנת קס“א ואחת משנת ר”י) מצאתי: ומצא בה ולא יוכל לגלות כי אין עדים. ובאחד מהם (כ“י ר' דניאל יע”ל) כתוב: גם היא חשובה כשדה. וכן ג“ל עקר, כי ראב”ע דורש סמוכין (בלא דעת ובלא תבונה, אלא לפי ההשקפה הראשונה, אבל מה בכך? דרוש וקבל שכר, בשמים, ואם לא, בארץ), כי אחר שהזכיר כי תבא בקמת רעך שהוא בשדה, סמך לו כי יקח איש אשה, כי גם האשה בשרה הנעבד ומוציא פירות, ולפירוש זה הסכים בעל מקור חיים. ואני לא אבין איך עלה בלבו של החכם מיֻדעך לפרש כי אין לו עדים, שמלת כי להוראת או אין לה עדים במקרא (ונניח כי עליו להביא ראיה שיאמר ראב"ע אין לו עדים במקום שדרכו לומר אין לו אח), הנה ראב"ע עצמו מביא עד, באמרו כמו ומכה אביו ואמו. הלא ודאי היה קורא ומצא בה, מלבד שאם היה קורא כי מצא בה, מה צורך לסור מן הפשט ולעשותם שני ענינים? ויד המוטוט ויד בעל מקור חיים (האומרים כי ראב"ע היה קורא ומצא בה) לא מטה, כדברי החכם מיֻדעך הוי מושכי העיון בחבלי השוא, עד מתי תאבדו זמני בדברים של תהו?

מאד נכספה נפשי לראות המשניות עם תרגומך ואם יש בידך ג"כ ס' שפת ישורן לדעליטש וס' מאזני צדק לגאלדענטהאל, ותכבדני בהם, אז אדע כי מצאתי חן בעיניך.

אם אולי יוודע לך כי ליליענטהאל כתב לי במצות אוּוואַראָף, אל תשמיע הדבר באננאלען. כי כן צוה המיניסטער.

ואתה ידידי היקר שלום רב. פאדובה י“ז ניסן תר”א.

ידידך שד"ל.


א' סיון התר"א 21.5.1941


Nr. CCC


An Herrn S. L. Rapoport in Prag

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 329. Vol,.IV Nr. 15.


לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא הרב הגדול כש“ת שי”ר שלום עד העולם.

אחרתי עד כה להשיב למכתבך היקר והנעים המתוק לחכי, כי הייתי עשרים יום חוץ מעירי, כי הלכתי לטריאסטי להביא את אשתי לבית אביה, אולי ירפא ה' לה, כאשר היה זה שש שנים; כי אמנם זה שנה וחצי חזרה למחלתה, לבלתי עשות דבר, ולבלתי דַבֵר דבר, ולבלתי אכול אם אין אחרים מפצירים בה ומאכילים אותה ירחם ה' עליה ועלי, ועל ארבעת ילדי! וכל לבב יראה ויבין כמה זה גורם לי פזור הנפש ופזור ממון ואבוד זמן. אך לא כל אדם רואה בזה דרכי ההשגחה, אשר כלם בחכמה ובחסד, והכל לטובה, והדברים ארוכים, אין כאן מקומם.

ודע כי ביום תמול שלשום בא אלי האיש צבי גוט, והראני מכתב ידך אשר כתבת אלי להליץ בעדו, ביום י“ט תמוז תקצ”ח, ושמחתי בו כמוצא שלל רב, ואמרתי בלבי: אם היה המכתב הזה בא אלי בזמנו, מי יודע, אולי לא היתה חבילתנו נפרדת. אבל אם לא היתה חבילתנו נפרדת כמה טובות גדולות היו נמנעות. ואחת מן הטובות ההנה הלא היא הַכָּרָתְךָ בין יודאיזמוס לאטיציזמוס, בין שד“ל לקצת חכמי אשכנז. ואתה עתה בשפכך את נפשך בחיק אוהבך אתה מתרעם עליהם, ואתה אומר “אך זה לשלשתם יסוד קיים, כמו לרוב אנשי הדור החדש הלזה, דור וגו' וגו'.” ועכ”ז אתה אומר אלי “עד אנה לא תשבת מלחמתך זאת? עד מתי תהי זאת לנו למוקש?” ועדיין אינך רואה כי דרכי היורנאליסטים והאננאליסטים אשר אתה מתרעם עליהם, הם הם דרכי הראב“ע שאתה מפאר ומרומם; ואינך רואה שאם אין לגַנוֹת את הראב”ע, המתכבד בקלון הגאון רס“ג, ומחפא עליו דברים אשר לא כן, אין לגנות כמו כן את היורנאליסטים אם בחפזם יחפאו עלי ועליך דברים אשר לא היו. סוף דבר, מומי ראב”ע, החפזון, והדבור אחד בפה ואחד בלב, וההתכבד בקלון זולתו, הם המומים הגוברים בדורנו; ומעלות רש"י, מתינות בדין, תמימות הלב, והענוה, הן המעלות החסרות בדור הזה, והמשחיתות חכמת חכמינו, ואתה תבקש שביתת מלחמתי? אל תבקש.

והנה עתה בא אלי אחד מתלמידי, ובידו ס' אללגעמיינע געשיכטע להחכם יוהאן פאן מיללער, והראני מה שכתוב בו בספר ט' פרק ה', ואלה דבריו:

Als die Nation mit philosophischen Ausschmückungen, wie der Orient und Griechenland sie lieferten, bekannt wurde, so war mehr Verunstaltung als Treue in Darstellung eigenthümlicher mosaicher Weisheit zu erwarten; und je mehr die Gelehrten sich vom Volke herausschieden, je mehr sie aus Büchern schöpften, in derselbigen Verhältniss verfiel die alte Art, welche ganz Leben und Ansicht war. Letztere allein war zu der erstaunlichen Wirkunk geschickt, welche keine weit ausgebildetere Literatur auf so verschiedene Zeiten und Völker jemals geäussert hat.

ואתה תבקש שביתת מלחמתי? אל תבקש –

אל תדאג ידידי אם חָלַקת עלי בכ“ח הששי; הלא זה מן התנאים אשר התניתי באגרתי הקודמת, שיהיה איש ואיש ממנו מגיד רעיוניו ליעקב, בלא משוא פנים למחשבות רעהו. וגם אתה לא תאנף אם אולי בזמן מן הזמנים אשא קולי ואוכיח לעיני השמש כי מליצתך “אדוננו הרמב”ם ז”ל" היא מליצה בלתי נאותה לא לאיש יהודי ולא לאיש פילוסוף.

ואני שמעתי ולא אבין טענותיך עלי בענין הערתך “אין ספק שהוא רבנו סעדיה” והנני מודה כי קרוב הדבר כי ראב“ע (בשוגג או במזיד) נתכוון לזרוק חציו כמנהגו בלב רבנו סעדיה; אך אתה המעיר, אם המכוון בהערותיך לבלתי תהיה האמת נעדרת (כדברי הר הזהב), מה ראית לכחד תחת לשונך כי אמנם ר”ס לא אמר מה שראב“ע מְיַחֵס לו? וכי זו היא אהבת האמת? הנה לפנינו שתי אֲמִתּוֹת: האחת היא מי הוא זה הגאון שטעה טעות גדולה לדעת ראב”ע, והשנית אם באמת כן הוא שהגאון ההוא טעה הטעות הגדולה ההיא, ואתה מהרת להודיע כי הטועה אשר כיון אליו ראב“ע הוא רס”ג, ולא חַשת כלל להודיע כי אמנם רס“ג נקי הוא מן החטא ההוא תכלית הנקיון, כי דעתו הפך ממש ממה שאמר ראב”ע בשמו. וכי איזה משתי האֲמִתּוֹת גדולה וראויה להוודע? א“כ מה הועלת בהערתך? הוצאת שם רע על רס”ג, והתלוצצת בידידך, והאמת נשארה נעדרת יותר מבתחלה. ועתה אתה אומר אלי: מה תאמר על זה? אתמהא! ואלמלא תופש היית בי בדבריך אלה “מה תאמר על זה” לא הייתי מחדש ריבי עמך, כי כבר גמרתי בלבי שלא לאבד עוד זמני בדברי ריב עם שום אדם, ואף כי עמך ידידי, יקירי, בחירי רצתה נפשי.

עוד אחת לא אכחד תחת לשוני, ולא על הפרט אדבר אלא על הכלל כלו, והוא כי אחרי שהדפיס אדם דבריו מותר לכל אדם להעיר עליו הערות, להסיר מכשול מלפני הקוראים. אבל ספר או מאמר שעדיין לא נדפס, ומי שכתבו עודנו חי, הוא לדעתי איסור גמור להעיר עליו הערות, אם לא נשמע תחלה תשובת המחבר. וטענת נחיצת הזמן איננה טענה כלל כלל לאיש יהודי, וראוי להניח אותה ליורנאליסטים, שאומנותם אומנות ליסטים. ומה ענין לדבריך אשר אמרת “אם עד כה ילך הכיבוד והיראה, לא ידעתי עוד אם נוכל לכתוב מאומה” וכי אין לנו לכתוב רק השגות, והשגות על דברים שלא נדפסו, שעדיין מעֻוָתם יוכל לתקון? ואם בעלי הדפוס אצים בך להגיה, מי זה יכריחך להוסיף הערות בלי ידיעת המחבר? ואם ח"ו היית מוכרח גם להעיר הערות הייתי אומר לך משל הקדמוני: אבוך ערק לאסיא וכו'.

לא שמעתי בלתי היום שיודפסו בכ“ח דברי לידידנו החכם המופלא צונץ על אודות הקליר7, ולא אבין איך היה זה ברשיוני והסכמתי; כי אמנם כתבתי לצונץ כי כל החדשות שאני מעתיק לו מספרים כ”י רשאי הוא (ומצוה קעביד) לפרסמם בכל מקום שירצה, אך מחשבותי וסברותי אין ראוי לפרסמן בחיי (אחר נ' שנים שנכתבו) בלתי ידיעתי, שמא מן היום ההוא והלאה מצאתי ענינים להחליף בהן או להוסיף עליהן. ויהי מה. גם זו לטובה, ומובטחני שלא אכעס עוד, כי כבר נשתויתי.

עוד אחת מעט היא, אערכה לפניך משפט על הערה שהעירות עלי בכ“ח החמישי. ותחלה אודיעך כי חמה אין לי עליך, אבל הרי אני מוחל וסולח לך ולכל בני הדור בכלל, שהם מתלמידיו של ראב”ע, ולא יצוייר בדמיונם שימצא בדור הזה אדם אחר שיהיה מתלמידיו של רש"י, ושלא יהיה אץ בדבריו, ורודף אחר הכבוד, אלא מתון בדינו, ויגע ועמל לתועלת זולתו ולא להנאת עצמו.

הנה אני בהעתיקי לפניך את המכתב המיוחס לר“א בן הרמב”ם, ומצאתי בו וכל בר בר חנה טפשא, העירותי כי מלת חנה מיותרת, והיה טעמי כי לא יעלה על הדעת שיהיה מספר האנשים הנקראים בר בר חנה גדול כל כך, שיתכן ליסד עליהם משל הדיוט ולומר כל בר בר חנה הוא כך וכך, אבל יתכן שהיו רבים נקראים בשם בר בר, שהיה אביהם איש הדיוט הבלתי מפורסם בשמו, אלא בשם אביו, וקרוב הוא שאנשים כאלה יהיו גם הם הדיוטות, ועליהם נוסד המשל כל בר בר סיכסא. כל זה חשבתי בילדותי, כשקראתי המאמר בעין יעקב, ושם כתוב וכל בר בר, בלא מלת חנה, ומשם נשאר המאמר תקוע בזכרוני. והנה ההערה הקטנה הזאת אשר העירותי על יתור מלת חנה היתה בידך שבע שנים ויותר, ולא חשת לשאול את פי מה ראיתי כשכתבתיה, ובלא ידיעתי מהרת והשמעת בקהל עם (כ"ח ששי 14) כי מלת חנה נמצאת בש“ס. אפשר!! ולא הכה לבך אותך לאמר: גם שד”ל אולי נימוקו עמו, וכי אין ש“ס לפניו? ואיך יכתוב דבר נגד המציאות, בלי שיהיה לו על מה שיסמוך? – והנה בבכורי העתים תקצ”ב עמוד 37 כשמצאת בדברי רבנו חננאל גרסא משונה מגרסת ש“ס שלנו, דקדקת ועיינת בעין יעקב, ומצאת כי שם נמצא כגרסת רבנו; וכבר היה נודע לך כי עין יעקב מדוייק לפעמים יותר מש”ס שלנו, עד שנמצאו בו לפעמים מאמרים שאינם נמצאים בש“ס שלנו, כאשר העירות בחכמתך בבה”ע תקצ"א עמוד 97 – ואתה מתרעם על היורנאליסטים ועל האננאליסטים?

ועצור במלין לא אוכל בהעלותי על לבבי כמה יגיעות יגעתי וכמה ממון פזרתי, להוציא מטמוני קדמוניות ממחשכים, ולהעתיקם ולשלחם למרחקים, בלא תקות שכר לא בכסף ולא בכבוד, רק לעשות נחת רוח לידידַי אנשי שלומי, והם עצמם גמלוני רעה תחת טובה, וחלף עמלי התעללו בי והכלימוני בקהל רב. כה עשית לי במכתב הזה המיוחס לר“א בן הרמב”ם אשר העתקתי להנאתך, ואתה העירות עלי ההערה הנ"ל בלא ידיעתי. וכה עשית לי בסדר תנאים ואמוראים אשר העתקתי לך זה עשר שנים, ואתה בלא ידיעתי דקדקת והעירות עלי בענינים אשר לוּ שאלת את פי היית רואה כי נימוקי עמי. ועתה צונץ מפרסם בלא ידיעתי מה שכתבתי לו על הקליר, ומי יודע כמה תפישות תתפשוני אתה והוא בענינים שאולי כבר חזרתי בי מהם. ויהי מה, הכל לטובה.

ועתה הנני להשמיעך מחשבתי החדשה על מקום הקליר, ולבי יגיל מאד שאוכל לערוך סברתי לפני איש כמוך, כי אמנם רופפת היא בידי, ואתה ברוחב חכמתך תשפוט אם לקרב ואם לרחק.

כבר כתבתי בבתולת בת יהודה עמוד 10 כי מתחת ידי הגאונים יצא החדוש הזה להכניס פיוטים בתפלות, והדבר הזה הוא בעיני עד היום אמת ויציב אין לפקפק בו. ועתה הנני מוסיף כי לא לבד הפיוטים בלא חרוז התחילו בבבל, אך גם הפיוטים בחרוז בבבל התחילו, והקליר היה בבלי, ושמו אלעזר, ושם אביו קליר, והוא שם אדם גרידא, כשאר שמות בבליים רבים אשר לא ידענו טעמם ומקורם (ודוגמת זה יודן בר מסתיה, שמצא ידידנו החכם המופלא מהרי"ט צונץ בראשי חרוזות באחד מפיוטי הלועזים; ומי יודע מקור למלת מסתיה? ואולי גם הוא היה בבלי). והנה נא לנו פייטן אחר שהיה בלא ספק בבלי, הלא הוא ר' שלמה הבבלי, ולשונו דומה הרבה ללשון הקליר. ואמנם שם יעקב שר' ש“ש מייחס לאביו של ר' אלעזר, נ”ל שאינו אלא טעות, ושהפיוט ההוא לא היה ולא נברא.

ואמנם קרית ספר מה היא? הסכת ושמע – קרית ספר היא פומבדיתא, כאשר דמית אתה בחכמתך (בה“ע תקצ”ב 39). התחלת הפיוטים היתה בבבל, וברשיון הגאונים או בהסכמתם; והפיטן הראשון, או אחד מן הראשונים שבהם, היה מפומבדיתא, מקום גאונים, ומקום הישיבה היותר חשובה בימים ההם.

הרבה התבוננתי בהשערתי זאת, ולא מצאתי ראיה נכונה העומדת נגדה, אלא אחת, והיא מה שהעירות אתה ידידי בכה“ע תקצ”א 93, כי מלת בירבי המצויה החתימת הקליר, היא שגורה בתלמוד ירושלמי, ולא גם פעם אחת בתלמוד בבלי. ואמנם טעם החלוק הזה איננו כאשר חשבת מפני שאנשי א“י היו רגילים לכתוב התבות מלאות וי”ו ויו“ד יותר מאנשי בבל (ותפיסתך שם על רש“י ז”ל כבר הראיתיך בעיניך זה ימים ושנים שאין לה מקום כלל), אבל הוא כי הירושלמים היו אומרים ber, ולא bar כמו הבבלים, כי הנה מצאנו ר' יוחנן אומר דין גרמא דעשיראה ביר, וכל זה מפני הרי”ש שהיא מעט גרונית, וכיוצא בזה בלשון צרפת מן amarus יאמרו amèr, ומן amare יאמרו aimer, וכן כאן בפאדובה רבים אומרים תמיד er במקום ar, ואפילו בקריאת לה“ק. והנה בירבי הוא מורכב מן ביר רבי, שהוא על מנהג אנשי א”י? ואולי יתכן לומר כי בימי הקליר אבדה טהרת לשון ארמית גם בבל, והתחילו גם הבבלים לדבר בלישנא קלילא שהיה נוהג בא"י, ואולי לשון רב שרירא גאון באגרתו הוא סיוע לזה.

את הדברים האלה תביא ידידי היקר בכור בחינתך, ואם לא נגמרה עדיין מלאכת הדפסת כ"ח הששי, תוכל לתת להם מקום בסוף הספר.

ומדי דברי בלישנא קלילא של אנשי א“י, אודיעך כי קניתי תרגום נביאים וספרי אמ”ת כ"י, ובסוף תרגום איוב מצאתי הערה זה לשונה: חסל ספרא דיובב בר גברא דשמיה כשום ברא תניינא דלולבא, חברא דבר בשמת איתת נחשירכן, וחברא דבר שתיתאה דקטורתא, וחברא דשמיה כצפורא בר החתיה דתובל קין, ומלוי דבר בריה תנין דנחור, בתרגום מערבאה דמשתעיין ביה ירושלמאי.

והנה יובב הוא שם איוב בלשון סורי, ואיוב היה חבר לאליפז בן בשמת אשת עשו המכונה נחשירכן, והיה חבר לבלדד השוחי בן שוח שהוא בן הששי לקטוּרה, והיה חבר לצופר ששמו קרוב למלת צפור, והוא נעמתי בן נעמה אחות תובל קין, ויש בס' איוב גם דבריו של אליהוא בן ברכאל ובן בנו של בוז שהוא בן שני לנחור אחי אברהם. והנה נשאר לי להבין החידה המתייחסת לשם אביו של איוב (דשמיה כשום ברא תניינא דלולבא) ואתה בחכמתך תניה חשכי.

הזכרתי באגרתי הערתך על החכם צונץ בכ“ח ששי 163, ואתה משתומם מאד, ומבקש להחליף קס”ג בקס"א, ואחר זה אתה מתרעם על יאסט כאלו מדבריו למדתי שתפשת על צונץ. וכל זה מגדל הפורח באויר. דברי יאסט אשר הבאת, עדיין לא ראיתים, וכשכתבתי 163 לעמוד 163 נתכוונתי, ולא לעמוד 161. כי הנה שם על מה שאמר החכם צונץ כי השיר אליך השר לא נמצא בדפוס וויען, אתה מתמיה כי גם בדפוס מנטובה לא נמצא. והרי זה מדרכי היורנאליסטים הכותבים בחפזם, ואנו אין לנו לעשות כן בלתי אם נשמע תחלה טענות הכותב, וביחוד אם הוא חכם וצדיק כצונץ.

אתה שואל אם שכחתי מה העתקתי על שמו (של רש"י) ממחזור ויטרי בדיני פורים, ומה העירותי עליו. זוכר אני מה העתקתי, ושכחתי מה העירותי עליו, וחמסי עליך שלא מלאת הבטחתך לשלוח לי העתקת הלקוטים ההם, והעתקת לקוטי מס' חיי יהודה, והוא עושק וגזל בלתי ראוי לאיש כמוך. ועתה אעירך כי מה שכתב הר הזהב בשמך בכ“ח ג' 200 כי ר' יצחק בר' דורבלו הוא ר' יצחק מאורביילו, אינו אלא טעות, כי בר' דורבלו משמע כי דורבלו שם אדם, לא שם מקום, וכן מצאתי בבירור כי דורבל שם אדם, בשו”ת מהר"ם דפוס פראג סימן 501, ושם נאמר כי מר דורבל נהרג הוא ובניו בשעת הגזרה8.

אתה חפץ לראות פני ולשמוע מוצא פי. מי יתן והיה זה, כי אז תתבאר לך תכונתי, אשר להיותה יחידה בדור הזה, אין מבין אותה, והרי אני לכל שומעי שמעי כחלום בלי פתרון וכחידה בלי מגיד. והחכם דאקטר וועסעלי הרוצה לשלוח אלי את ספרו מנחה, מי יודע מה תכונתי בעיניו? האיש קראחמאל כתב אלי שישלח לי ספרו בכ“י לשמוע משפטי, ואני השיבותיו דברים של טעם באמת ובלבב שלם, ומשם קדחה אש באפו, וירדה עמו לחצר מות. ויהי מה, ישלח לי מי שירצה מה שירצה, אני לא אעשה עצמי פלסתר, ולא אכפה על מחשבותי פסכתר, ואשיב לכל איש תודה כאשר יאות לו. ואלף תודות אשיב למי שישלח לי תולדות רש”י לר"ש בלאך.

ועתה אחרי כתבי עד כאן בא אלי תלמידי היקר ר' יהודה אריה אוסימו וראה מבוכתי בענין דשמיה כשום ברא תניינא דלולבא, ומצא הפתרון, והוא כי יובב היה בן זרח, ופרץ וזרח היו בני תמר, אם כן זרח שמו כשם הבן השני של תמר, ונכון.

עוד אודיעך כי ברכני ה' וקבלתי במתנה קובץ כ“י הכולל עם שאר ענינים גם ס' הגיון הנפש לרב אברהם בר חייא, ושמחתי בו מאד, וכבר יש לי ממנו ס' חשבון המהלכות, ומי יתן ואמצא גם ס' העבור, אשר יש לי ממנו ד' דפים, ובתוכם כתוב וז”ל: וכן המנהג הנוהג בארצות האלה שאדם משתמר לשתות מים בשעת התקופה, דברי הבאי הן בעיני, כי אין אדם יכול לדעת שעת התקופה במקומו אם לא יהיה יודע כמה מרחק מקומו באורך מקצה המזרח, ולא יתכן זה לכל אדם, ואלו היינו מוצאים לענין הזה זכרון בדברי ראשונים היה לנו לעיין בו ולתת בו טעם, אבל עתה כיון שאינו נמצא בדבריהם אין לנו עוד לחוש עליו יותר.

גם קבלתי במתנה תוספות ע“ז כ”י על קלף, משונות ממה שבדפוס, ובאמצע הס' (דף ל“ה קודם ד”ה בעור קיבת נבלה) מצאתי הערה וז“ל: עד כאן יסוד הרב ר' אלחנן בן רבי' יצחק מדמפיר תנ”ה צב“ה עכ”ה ומכאן ואילך יסוד הרב ר' יהודה בר' יצחק מברינא שפי' על פי תוספי הר' אלחנן בן רבי' ר' יצחק.

וזה ר' אלחנן היה כותב בשנת תתקמ“ב, כי כן בד”ה האי מאן דלא ידע בכמה שני בשבוע, מצאתי: השנה הזאת שנת תתקמ“ב שאנו עומדים בה והנה התוס' האלו כ”י קדמו ע' שנה לאותן שבדפוס, כי בדפוס נזכרה שנת י"ב לאלף הששי.

והנה במרדכי פרק הקומץ רבה (דפוס ריווא, סימן 1439) שאל הר' אלחנן את הר“ף אביו – א”כ איננו זה. והר' אלחנן בן ר' יצחק לא מצאתיו בכל המרדכי, אך מצאתיו באור זרוע קצר, בבא מציעא סימן 301 וסימן 332. ואמנם ר' יהודה בר' יצחק מברינא לא מצאתיו בשום מקום, ולא מצאתי שם זה רק לשיר ליאון, אך הוא היה מפריש, וזה מברינא, ודע כי בתחלה היה כתוב מבירינא, ואח“כ הסופר בִטֵל היו”ד וחִבֵר אותה אל הבי"ת. אחשוב שכבר ידעת על ידי ידידנו החכם היקר צונץ תכונת תשובות הגאונים אשר בידי.

וספרך אנשי שם מתי תוציאהו לאור? כי היה בלבי להשיאך עצה, אלא שהיא לפי דרכי. וכבר ארכה לה המגלה יותר מדי, והיא כטיפה מן הים ממה שלבי רוחש לדבר באזניך, ואוחילה לאל אחלה פניו שיאריך לי ולך הימים והשנים להשתעשע יחדו באהבה תמימה, לתועלת החכמה, ולתועלת האומה. ואתה ידיד נפשי שלום וביתך שלום ובניך ובנותיך שלום, וחתנך המשכיל שלום (ואל נא יוסיף לכתוב לי השבועה המתועבת אצלי “בכבודי!”), וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ר”ח סיון תר"א, ידידך בלב תמים

שד"ל


ידידי ותלמידי דורשים בשלומך, ותלמידי היקר ר' משה עהרענרייך דורש גם בשלום חתנך, ומעיו יהמו עליו בזכרו אהבת נעורים


ה' תמוז הת"רא 24.6.1841


Nr. CCCI


An Herrn S. L. Rapoport in Prag

Nr. d’ordre de l’Index rais. 331. Vol. IV Nr. 16

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי הרב הגדול החכם המופלא כש“ת מוהר”ר שי"ר שלום עד העולם

טוב קויתי ויבא רע, לעת מרפא והנה בעתה, הבאתי את אשתי לעיר מולדתי ולבית אביה, אולי תעלה לה ארוכה ומרפא, כאשר היה זה שש שנים, ונתעכבתי שמה שמנה עשר יום, כאלו לא הייתי יכול להפרד מאליה, וסוף סוף הוצרכתי לחזור למשמרת פקודתי, ועשרה ימים אחרי צאתי משם (ביום ב' סיון) נאכל חצי בשרי, והיו בני יתומים. אשריה, כי יצאה מאנחה למנוחה, ואוי לי הצולל בתהומות היגון והמבוכה.

מצבי עתה לא יתנני להשיב על טענותיך, ובלעדי זה כבר גמרתי בלבי שלא לאבד עוד זמני בדברי ריבות, כי כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו', והבאים אחרינו ישפוטו הם. אני הרשע, ואתה וראב"ע הצדיקים. אתה המודה על האמת, ואני המתעקש להעמיד דברי – ישפוטו הם.

פחד יצחק יצא לאור עד תשלום אות מ‘. הודיעני עד היכן בא לידך החלקים ששלחתי אליך כבר נפרעו לי. ר’ זלמן כוכב טוב העתיק לי אגרת שמסרת בידו, והוא כתב לי כי בלבו להדפיס מחברת הפרחון, ושמחתי בזה מאד, אך בקש ממני שאעשה לו חטיבא (?), ואני לא מצאתי דעתי צלולה לעשות את בקשתו ואפילו לכתוב אליו. אם תכתוב אליו ותודיעהו זאת, תעשה חסד עמו ועמי.

לשון תוס' ר' אלחנן על ע“ז בדף ל”ה א', אשר שאלת ממני, כך הוא: ונראה לי שזהו לשון הפייט שיסד בפרה אדומה בטעמי תורה שאין ידועין שכך ניתנה בנשיקה, דמהאי קרא דישקני מנשיקות פיהו דריש העלמת דברי תורה.

הודיעני נא הראית או שמעת נוספות בתרגום נביאים, לקוחות מתרגום ירושלמי.

ס' תשובות הגאונים שבידי הוא קובץ גדול יקר ונכבד מאד (כתוב על נייר ובכתיבה קשה, ונ"ל שנכתב באיטליאה, זה ת' שנה לפחות) כולל תשובות שערי צדק ועוד כהנה וכהנה, וזה סדרו:

מסימן א' עד סימן שצ“ד, הכל תשובות הגאונים, הנדפסות בשערי צדק, אך בסדר אחר, ונ”ל כי הכ“י כולל יותר מהנדפס. והנה שתי אסיפות נעשו מתש' הג‘, האחת מעשה ר’ יוסף טוב עלם, והיא המפורסמת אצל הפוסקים, והשנית מצאתי במקדש מעט לריאיטי בהערות, וז”ל: יהודה צדקיה ובנימן הם ממשפחת הענוים וחברו ס' שבלי הלקט וס' תשובות הגאונים. וצריך חפוש ועיון גדול, אולי יתברר למי היא האסיפה הנדפסת, ולמי אותה שבידי. כי הסדר משונה מאד מזו לזו, כי הנה מה שהוא סימן א' אצלי הוא בש“ץ דף כ”ט סימן א' ב' ג‘, ומה שהוא אצלי סימן ב’ הוא שם סימן ד‘, ומה שהוא אצלי סימן ג’ הוא שם סימן י“ט דף ל”א ול“ב. והנה ארבעת סימני ש”ץ הנזכרים והחמישי עד מלות אמר לו בעל הבשת איני – אינם אלא עמוד אחד מן הכ“י, והשצ”ד סימנים הכוללים תש' הג' הם נ“ז דפים, קי”ד עמודים. צא נא עתה וחשוב כמה הכ"י יתר על הנדפס, כי הנדפס איננו עתה בידי.

מדף נ“ח עד דף קל”ט מתחיל מנין אחר, מא' עד שי“א, ורובן תשובות מגאוני צרפת, רגמ”ה רש“י ר”ת וחבריהם, את שגלוים לנו ואת שאינם גלוים לנו. באלה שמחתי כמוצא שלל רב, וכבר העתקתי מהן עשר, והעירותי עליהן הערות ארוכות; אך היא מלאכה הצריכה פנאי יותר מדי. וכמה זמן אבדתי בטרם יתברר לי כי בקצת מקומות המספרים מוטעים, כי מי שכתב המספרים בגליון היה מאוחר זמן מה לכתיבת הס', וכשבא לרשום מספר השאלות כבר יצאו קצת דפים חוץ ממקומם, ואלמלא המספרים שבגליון הייתי נותן לבי מיד לבדוק אם הדפים מסודרים כתקנם, עכשו שראיתי המספרים מסודרים כתקנים היה נ"ל כי ודאי גם הדפים על מקומם יבאו בשלום.

וכמה ימים נצטערתי כי ראיתי תשובה נחמדת וארוכה, היה נ“ל שהיא לרש”י ז"ל ולא הייתי מוצא סופה וחתימתה, ורק אחר זמן מצאתי סיומה וחתימתה המבורכת: שלמה בר' יצחק; או חשתי ולא התמהמהתי ותקנתי סדר הדפים ומספר התשובות. והא לך רשימת מקצתן:

7–1. הר“ר שמשון לר”ת ותשובות ר"ת אליו, קצת מזה נדפס בס' הישר (דף ס"ד ואילך) אך בשבושים מבהילים.

  1. ר' יום טוב בר' יהודה לאחיו ר' אליעזר שישאל לר“ת ותשובת ר”ת.

  2. 11. לר' יוסף בר מנחם, ומכתב ר' יעקב ישראלי (בר' יוסף ישראל) לרשב"ם.

  3. שמריה בר' מיכאל, שמעון בר' שמואל.

  4. תשובת ר' יצחק בר' יהודה.

19–15. ר' יוסף בר יהודה מפי רבנו הקדוש.

28– 26. 22–20 רש"י.

  1. 25 עזריאל בר נתן ויוסף בר יהודה לרש“י, ותשובת רש”י, ובכלל דבריה: כחי תש ופי נאלם מלספר תלאות העוברות עלי גל אחר גל, על כן רפה ידי מלכתוב לקרובי ר' עזריאל ולחביבי ורעי ר' יוסף תשובה על דבריהם בכתב ידי, והנני קורא מפי לאחד מאחי והוא כותב.

  2. תשובת הגאון ר' יצחק בר מנחם לתלמידו ר' אלעזר בר יהודה, ורבנו שלמה ז"ל היה מקנתר עליה ופוקדה. 31. שמעיה. 32. נשאל מאת גור אריה.

39–33. רש“י, תשובה נחמדת וארוכה, תמצית קצת מדבריה מובא בהגהות מרדכי בבא קמא סי' ר”י ודפוס ריווא סי' תצ“א, וסופה במהר”ם סי' 854. וכבר בקש ממני המשכיל יה"ש לשלוח לו איזה מטמון יקר לשלוח לגייגר אשר בקש ממנו, ושלחתיה אליו. 40 זרח בר' אברהם ורש“י לר' יקר בר מכיר. 54–44–41 רש”י. 62. רגמ“ה. 68. לר' יוסף פריגוריס. 69. רגמ”ה לר' יצחק בר יוסף. 72. רגמ“ה לר' ליאון ולר' יושתו. 76. רגמ”ה לר' שמואל בר יונה.

  1. רגמ“ה. 79. לחכמי פריש מאת חכמי רומי שלמה בר אברהם, אברהם אזרח בר מתתיה, מנחם בר יהודה. 82. נשאלה מאנשי פרגא והשיב רבנו הקדוש. 93–84. שאל ר' יצחק בר' יצחק לר' יצחק הלוי ולר' שלמה בר שמשון. 97. תשובת רגמ”ה לר' ליאון בר מרדכי ולמר צדקיה בר אלעזר, ותשובת רבנו שמואל נגד ר“ג, ור' משלם קאי כותיה דר”ג. 104 שאלת ר' יצחק בר מנחם לר' אליעזר הגדול (אלעזר בר' יצחק) ותשובתו. 124. ר' יוסף. 152. 134. 130. 128. 157 רבנו סעדיה. 149 132 ר' משלם. 182. 179. 140 משה בר חנוך. 184. 181. 180. 178–172. 166. 143. 135 חנוך בר משה. 164 יוסף בר יצחק. 293. 279. 255. 158 ר' עמרם, ובסי' קפ“ו חתום כך: עמרם בר ששנא ריש מתיבתא דמתא מחסיא. 208. רבנו יעקב. 213 תשובת ר' יצחק הלוי ור' יצחק בר יהודה לרש”י. 214 ר' יצחק בר יהודה לבן דודו ר' מנחם בר מכיר. 215 ר' יצחק בר יהודה. 216 עזריאל בר נתן etc. 218 ר' יהודה מפי רש"י (בדיני איסור והיתר). 311–230 גאוני בבל, ולא בדקתי אם התשובות האלה נמצאות גם בחלק הראשון, אם אין.

ואחרי כל אלה עוד שמנה מאות ויותר תשובות מהרשב“א והרא”ש, ורובן פגומות הרבה. יתברך שמם של עכברים, שאכלו בסוף הספר ועשו בלב הדפים מערה עמוקה, ולולא הפגם הזה לא היה הס' ניתן לי במתנה, אבל היה נמכר לר' אליעזר בר שלמה, והוא היה מוכרו לר' מיכאל חיים, ושוב לא היה העולם נהנה ממנו. וכבר הבטיחני בכתב ידו זה שנה ויותר לשלוח לי העתקת ס' הנקוד לר“י חיוג, ועדיין לא שלח לי מאומה. ואתה ידידי היקר, גם אתה הבטחתני לשלוח לי העתקת הלקוטים אשר שלחתי אליך זה שמנה שנים וזה עשר שנים, ועדיין לא שלחת לי מאומה, וזה מבלתי יכלת, כי איש אין אתך להעתיק, כי תאמר “כן הם הצעירים בימינו אלה, את הכל יעשו לרומם את ערכם אם יוכלו, גם ע”י השפלת זולתם, ולא מאומה לטובת זולתם” כן הם ידידי, אנשי אטיציזמוס, הרואים את רבם נס הוא דבק באטיציזמוס, את הכל יעשה וכו'; אבל אם הרב דבק בדת יהודית, ועושה לאהבת זולתו, ולא לרומם את ערכו, וחולק מכבודו לאוהביו, וכבוד תלמידיו חביב עליו כשלו, ואומר דבר בשם אומרו, ומתענג בהזכרת שמותם, אז מלאכתו נעשית על ידי אחרים, והצעירים רָצים לשמשו, וששים בעבודתו, עֵדה המגלה הזאת והקודמת הבאות אליך לא בכתב ידי. כללו של דבר, בכל המקומות ובכל הזמנים כמים הפנים לפנים.

וסוף סוף מה לי אם אין לך מעתיקים? הלא זאת היתה בקשתי זה ימים ושנים שתשלח לי האריגינאלע שלי, על הוצאותי, ואני אעתיקם ואחזירם אליך. ועתה בבכי ואנקה מפיל אני תחנתי לפניך שתחזיר לי לקוטי חיי יהודה, ותניחם אצלי לצמיתות, ואני אשלח אליך העתקתם; וזה בעבור מה שכתבתי שם מספור תחלת מחלת אשתי נב“ת, שאין לי מהדברים האלה העתק, והנני מקבץ כל מה שנשאר אצלי מכתיבת ידה, וכל הנוגע לעניניה, ומעי יהמו לראות הספור ההוא כתוב בכתב ידי בימים ההם ובזמן ההוא, וכל עת אשר אקרא בו תהיה דמעתי שעשועי. מי שנתן רחמים בלב אכילעס בהתנפל לפני פריאַמוס אויבו, בעבור גופת בנו, הוא יתן בלבך לעשות החסד הזה עם אוהבך הנאנח והנאנק, השרוי בלא טובה בלא שמחה בלא ברכה, החותם פה פאדובה ה' תמוז תר”א, דורש שלומך וטובתך

שד"ל.




  1. נדפסה בס' מכתבי בני קדם, וויען 1866 דף 110 (ישע"ה)  ↩

  2. קצת האגרת הזאת נדפסה בס' הפלאה שבערכין וויען 1859 דף קט“ו, וקצתה תבא גם באגרת לזקש י”ד תשרי התרט"ז (Ind. Rais. Nr. 1001) (ישעיה)  ↩

  3. החדושים האלה לא נעתקו בפנקס (ישעיה).  ↩

  4. בהגהות מרדכי בבא קמא סימן ר"י נדפס שנטבע במי השמד, והוא שבוש.  ↩

  5. בהגהת מרדכי הנ“ל כתוב ויודע היה שלא יִוָלד אחריו גדול להתיר נדויו – אבל רש”י לא כתב כך.  ↩

  6. מכאן ולמטה עיין שו“ת מהר”ם הארוכות, סימן 854  ↩

  7. עיין כ"ח ו‘ דף ד’ (ישעיה)  ↩

  8. אחר זמן מצאתי בתשובת 29 למהרש"ל, ושם נאמר כי נהרג בשנת 944.  ↩

w אגרות: ל' תשרי התקצ"ט–כ"א סיון התקצ"ט

ל' תשרי התקצ"ט 19.10.1838


Nr. CCXV

An Herrn Os. H. Schorr in Brody

Nr. d`ordre de l`Index rais. 181. Vol II Nr 1.

לידידי היקר הבחור המשכיל והחכם כ"ש יהושע העשיל שור שלום וברכה.

התמהמהתי מהשיב תשובה למכתבך מיום ד' אלול, כי בכל יום הייתי מצפה שיבואני מכתבך האחר שהזכרת ששלחת על ידי האיש גוט, ועדיין לא ראיתיו גם הייתי מצפה שיבואני מכתב מגאלדענבערג שיאמר לי שקבל אגרתי אליך ואגרתך אלי, וגם זה לא היה, ואני ביום כ“ח אלול כתבתי אליו כדברים האלה לאמר: “יפלא בעיני איך תאמר שאגרתי אל המשכיל יה”ש לא באה לידך, והנה הוא כתב אלי שכבר שלח אותה אליך. כתוב נא אליו על הדבר הזה. ואם אולי אבדה בדרך אחזור ואשלחנה, כי יש בה דברים מועילים להודיע תכונתי ודרכַי”.

ועדיין לא באתני תשובה מאתו

ועתה הסבה אשר השביתה התמהמהי מכתוב אליך הוא כי בימים האלה כתבתי חלק שני ממחברת דרך ארץ1 ואמרתי אשלחהו אליך כאשר שלחתי החלק הראשון.

והנני מבקש ממך ידידי שתמחוק בחלק הראשון שבידך מלות “כי גם אש דת כבתה” ותשים תחתיהן “אבד זִכרה מארץ” ואני כבר החלותי החלק השלישי מהמחברת הזאת, והוא דרך ויכוח בין האטיק (בעל אטיציזמוס) והיהודי, וכאשר תשלם המלאכה אמהר ואשלחנה אליך.

ועתה אבאה להשיב תשובה למכתבך היקר, מה שכתב דעליטש כי שירת מוסר השכל נכתבה מתחלתה בלשון ערבי, רחוק אני מאד מלקבלו, כי אני מוצא בה כל סימני הָאריגינאליטעט, ולא אחד מסימני המאמרים המורקים מכלי אל כלי, ובלי ראיה גדולה וברורה מעולם לא אאמין שהיא מועתקת. ואמנם לענין שכתב כי כנוי אורגוצא שהשירה הזאת מכונה בכ“י אחד, ענין המשקל הערבי הנקרא Erragazo, שתי תשובות יש לי להשיב ראשונה כי גם משקלי שירי לה”ק יתכן לקרוא להם שמות כשמות משקלי לשון ערב, מאחר שמשפטי היתד והתנועה לקוחים הם ממשפטי שירי הערביים, והנה המשקל המכונה Erragazo הוא כולל י“ב הברות, ובהן שלש יתדות, וסימנו בלשון ערבי מָֿסְתַֿפְעֵﬞלן֗ מָֿסְתַֿפְעֵﬞלן֗ מָֿסְתַֿפְעֵﬞלן֗, ודומה לו בלה”ק אֶֿרְאֶֿה פְﬞנֵֿי תֵֿבֵֿל יְﬞדִֿידַֿי זְעֵ֗פִֿים2; ויתכן שהכותב הכ“י ההוא, אחר שלא מצא במשקלי הערביים משקל שידמה ממש למשקל יְרָא האל בְנִי ראשית אֲמרי, קרא לו בשם Erragazo שהוא דומה לו מצד שלש היתדות אשר בו, וגם מספר התנועות אשר בזה קרוב למספר התנועות אשר בזה, כי כאן תשע וכאן שמנה. והשנית כי רחוק בעיני שתהיה מלת אורגוצא היא היא מלת Erragazo, כי מלת Erragazo כתיבתה בלשון ערבי אלרגז, ורחוק הוא שאיש המכיר לשון ערבית יחליף זי”ן בצד“י, גם יוסיף שתי ווי”ן, וגם אל“ף בסוף, וגם ישמיט הלמ”ד, כי אעפ"י שאינה נקראת הלא נכתבת היא תמיד, וזו חטאת גדולה ראיתי בחכמי אשכנז ופולין, כשהם רואים דמיון קצת בין שתי מלות מחליטים ואומרים: זו בלא ספק נמשכה מזו. כגון מי שאמר כי קליר הוא Cagliari, ומי שאמר כי מקום הוא מָאהן, וכאלה רבות. גם אתה ידידי מהרת להביא סיוע לדברי דעליטש ואמרת כי מדלא הביאוה התחכמוני והמבקש, כעין סיוע שנכתבה בלשון ערבי; ומה סיוע הוא זה? וכי התחכמוני והמבקש כי רוכלא חשבי ואזלי כל מחברות רב האי אחת לאחת?

לשון עזרא ונחמיה מוכיח כי צחות לה"ק היתה אז מתמעטת והולכת, לא שהלשון היתה הולכת ומשתכחת. העם היו מדברים יהודית כמו בימי קדם, אך המליצים בעלי הצחות היו מתמעטים יום יום, כמו שיקרה בהכרח לעם מפוזר ומפרד, וחכמיו מצֻוים ללמוד לשון נכריה.

בלשון רבנו שרירא ז“ל בתשובתו: “תלמוד ומשנה לא אכתיבו אלא תרוצי הוו מתרצי וזהירין רבנן למגרסינהו בע”פ אבל מנסחי דכתיבי דאמרינן בתמורה דברים שבע”פ אי אתה רשאי לאמרם בכתב" נ“ל כי הסופר או המדפיס השמיט מלת לא וצ”ל אבל לא מנסחי דכתיבי. זה נ"ל פשוט3. גם כי לא אחליט שכן הוא בלא ספק.

מאד השתוממתי איך הִשְכַמְתָּ עם פלוני אלמוני שפירש מלת רעי במשנת אין גורפין מלפני הפטם (שבת ק"מ) לשון מרעה, מן ועשרים בקר רעי (מ"א ה' ג'), פירוש בטל מכמה טעמים. ראשונה, אחר שמלת רעי מצויה בלשון חכמים אלף פעמים להוראת המותרות היוצאים מן הגוף, ולא גם פעם אחת להורות על המרעה, אין הדעת נותנת לפרש אותה על ההוראה הזאת בלא הכרח עצום. שנית, אפילו יונח שתהיה מלת רעי במקום הזה מלשון מרעה, לא יובן איך יהיה השור עצמו נקרא רעי, כי הנה פַַטָם הוא שם התאר, ויתכן לומר פטם והמכוון בו שור מפוטם, אבל רעי הוא שם דבר, וענינו (לפי הנחת רעך) מִרְעֶה, והנה יתכן לומר שור רעי והכוונה שור של מרעה, אבל לומר מפני הרעי והכוונה מפני השור של מרעה, זה לא יתכן כלל, ומעולם לא תהיה הוראת מפני הרעי (לפי הנחת רעך) אלא מפני המרעה, לא מפני השור של מרעה, כי שור מאן דבר שמיה? שלישית, התנא דייק וחִלֵק בלשונו, באמרו מלפני הפטם, מפני הרעי; וידוע כי בלשון חכמים מלפני מורה תמיד מן המקום אשר לפנֵי, ומפני מורה תמיד הסבה הגורמת הפעולה. רביעית, לשון הברייתא שהבאת לסיוע והוא אחד זה ואחד זה לא יסלקנו לצדדים, הוא ראיה לסתור, שאם הכוונה על שני שוורים, אחד זה ואחד זה לא יסלק לפניו לצדדים היל“ל, ובאמרו אחד זה ואחד זה לא יסלקנו משמע בהדיא כי אחד זה ואחד זה אין המכוון בו שני מיני בקר, אלא שני דברים הראויים להסתלק לצדדים, והוא כפירוש רש”י אחד גריפת האבוס ואחד תבן שלפניו. וחמישית, אעיקרא דדינא פירכא, איך יתכן לסלק לצדדין מלפני שור של רעי? והלא שור רעי אינו אוכל בבית אלא באֲפֵר, כי במה הוא נבדל משור פטם, אלא שזה אוכל בבית וזה רועה במקום המרעה, וכן כתב רד“ק על בקר רעי, מן המרעה, אבל הבריאים הם המפוטמים בבית, עכ”ל; ואעפ"י כן אפשר שאני טועה, למיעוט בקיאותי באומנות אברהם יצחק ויעקב.

אם ר' אליקים רוצה לשלוח אלי ספרו, ישלחנו לעיר טריעסט לכבוד גיסך והוא יתנהו לחותני, או ישלחהו לעיר וויען לר' צבי הירש דוקעס והוא ישלחהו לעיר טריעסט,

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ל' תשרי תקצ”ט.

ידידך שד"ל.


ב' חשון התקצ"ט 21.10.1838


Nr. CCXVI An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol

Nr. d`ordre de l`Index rais, 182. Vol II Nr. 2

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כ"ש שמואל ליב הר הזהב שלום.

מכתבך אלי ולידידי הלל הכהן לא הגיעני בזמנו, כי ידידי הנ"ל היה והוא עד היום בעיר אחרת, ואגרתך אחרי בואה לכאן נשלחה אליו אל המקום אשר היה שם, והוא משם שלח אותה אלי. ולענין המבוקש בה מה אענה ומה אֹמר? כי ידי אסורות, ולא אוכל לעשות את אשר בלב שלם ובנפש חפצה הייתי עושה אם היה הדבר תלוי ברצוני.

ועתה ידידי הנה ביום כ“ח אלול כתבתי אליך אגרת ארוכה ונכבדת מצד הלקוטים אשר כללתי בה, ועדיין אני מצפה לדעת אם קבלת אותה, ואם תתן לה מקום בכרמך הנחמד, ועל הכל צר לי על אגרתי אל המשכיל יה”ש, שלא הודעתני אם הגיעתך אם לא, וכבר אמרתי לך שאם אבדה בדרך אחזור ואשלחנה, כי יציאתה לאור הוא ענין נחוץ לי מאד. ואתה ידידי אם יפתוך חטאים בעלי הרואה לאמר לא נדפיס עוד הקונטרס השני אשר יִעַדנו נגד שד״ל ושי״ר לא תאבה להם ולא תשמע אליהם; ואף אם יהיה הדבר שלא ידפיסו, מכל מקום האגרת ההיא יקרה לי מאד והדפסתה נחוצה לי הרבה, כי בה השיבותי תשובה לקצת ישרים וצדיקים אשר כתבו לי מארצות אחרות ותפשו אותי על קצת ענינים שכתבתי בכ"ח ג'. 

עוד שאלה אחת קטנה אנכי שואל מאתך, והוא להוסיף תוספת בסוף ההערה הראשונה אשר העירותי בסדר תנאים ואמוראים אשר העתקתי באגרתי האחרונה לידידנו החכם יש"ר; והתוספת הזאת נחוצה לי מאד, ואף אם כבר שלחת הספר אל המדפיס, צריך שתשלח לו התוספת הזאת, ואף אם כבר נדפס הספר, צריך שהמדפיס יוסיף אותו בסוף הספר.

וזה ענין התוספת. בהערה המתחלת זה ימים רבים הייתי מצטער, צריך למחוק המלות האחרונות “שהוא ק”ן לחרבן וש“ץ למנינם, ונראה כי הוא זה” ובמקום המלות האלה צריך לכתוב הלשון הזה: 

“והנה זה שבוש בלא ספק, כי בשנת תק”ל לשטרות, שהיא שנת ג' אלפים תתקע“ט, עדיין היה רבנו הקדוש קיים, כאשר העידו רב שרירא והראב”ד, ואיך יהיה זה עצמו זמנו של רבן גמליאל בתראה שהיה בנו של יהודה בנו של גמליאל בנו של הלל בנו של יהודה בנו של גמליאל בנו של רבנו הקדוש? והנה שנת תק“ל לשטרות היתה בסוף ימיו של רבנו הקדוש, ורבן גמליאל בתראה היה דור שביעי לרבנו הקדוש, וקרוב הדבר שנמשכו בינתים מאתים שנה, א”כ נראה להגיה בלשון היוחסין שנת תש“ל במקום תק”ל והיא שנת ארבעת אלפים קע“ט, והיא שנת 419 למנינם, ולפי זה זמנו של רבן גמליאל בתראה שהזכירו הגאונים, וזמנו הנזכר בספרי אומות העולם זמן אחד הוא. ודע כי בס' יוחסין במקום הנזכר טעות אחרת נפלה בדפוס, כי במקום שכתוב ויהודה נשיאה בנו אשר תקן העבור, צ”ל ויהודה נשיאה והלל בנו אשר תקן העבור; וזה מוכח בהדיא ממה שאומר אח“כ ור' גמליאל בנו של זה הלל. ודע כי הדפוסים אשר לפני מס' היוחסין הם דפוס קרקא ואמשטרדם”.

ואם אולי הס' כבר נדפס, אז תבקש מאת החכם המדפיס שיכתוב בסוף הספר כלשון הזה: אמר שד"ל: בהערה הראשונה אשר העירותי בסדר תנאים ואמוראים, המתחלת זה ימים רבים הייתי מצטער (וכו' וכו' כמו למעלה עד ואמשטרדם) וטוב שתשלח אל החכם המדפיס אגרתי זאת בכתב ידי ממש, כלה או מקצתה.

ואתה ידידי תאמר לאדמו“ר החכם המופלא מוהר”ר שי“ר כי קבלתי קונטריס אחר מס' פחד יצחק (מדף קכ“א עד ק”ס), ולעת מצוא מי שילך מכאן לעיר וִויען אשלחהו עם המחזור כמנהג בני רומה לר' צבי דוקעס שימסרהו לאחיו אשר שם. וכבר שלחתי זה ימים רבים לאדמו”ר הנ"ל הקונטריס הקודם, ולא אדע אם בא לידו, כי לא קבלתי מחירו, ומעולם לא כתב לי דבר על זה. 

והנני עדיין מצפה לראות מכתבי אצבעותיו, ואם יתמהמהו אחכה להם.

אתה עתה ברוך ה' אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ושלשלת החכמים תפארת עירך שלום, (והודיעני נא דבר משלום ידידי החכם הרופא משה אשכנזי שי') כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ב' מרחשון תקצ”ט, 

ידידכם שד"ל. 

עוד זאת אבקש ממך, שאם אולי לא תוציא לאור השיר לרבנו תם על הנגינות לא תעכבהו אצלך,4 אך תשיבהו אלי, כי כספי הוא, ומיד כששמעתי שיש בלבך להדפיסו קרעתי הדפים ההם מספרי אשר הכתבתי אותו שמה (אצל ספרי ר"י חיוג ושאר ענינים יקרים), בתוחלת שיצא לאור, ואם לא תדפיסהו אחזיר הדפים ההם למקומם: ואתה שלום:


ב' חשון התקצ"ט 21.10.1838


Nr. CCXVII

An Herrn Dr. Leopold Dukes in Hamburg 

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 183 Vol. II Nr. 3 


 

 לכבוד ידידי הבחור המשכיל והנבון כ"ש יהודה דוקעס שלום. 

ראש השער הששי מהתרשיש עד נְטוש רֵעַ לְשִנַיִם בעת מבחן כמו חֹמֶץ, כבר הוא בידך כי שלחתיו לך במכתבי הקודם, והם תשעה חרוזים, כל איש אשר בגד וכו‘, על מפקד וכו’, אחי התדע וכו‘, זנח דודים וכו’, הבה נבכה וכו‘, אל תחמוד וכו’, אֶלוֹן עֲלֵי רֵעַ וכו‘, אל תאמינו וכו’, מה לי ולדידים וכו‘, ותכף אחרי החרוזים האלה בא חרוז נטוש רֵעַ לְשְנַיִם וכו’, ואחריו מיד חרוז אֲמְרֵי אֲמִיתוֹת לאנשי זמן רע. והנה לא אדע מה תבקש שאעתיק לך, ומה החסרון נמצא עוד בספרך ולא מלאתיו. קח בידך אגרתי ותראה. ואני שוטה ודומקאָפף ישבתי מן הבקר עד הערב למצוא הבנה לאחד מן החרוזים ההם, ועשיתי פירוש הגון לכלם, לשרת אותך בִּשְלֵם שבפנים, ואתה קבלת אגרתי ולא עיינת מה כתוב בה, ואתה חוזר ומבקש ממני מה שכבר נתתי לך! 

בענין סדר השערים אין חלופים אחרים בין כ“י שלי לכ”י שלך אלא שהחמישי שלי הוא (לפי דבריך) השביעי שלך, והשביעי שלי הוא ( לדבריך) החמישי שלך. חרוז: ספר אשר בא משדה צופים, איננו בכ"י שלי, אבל חתימת הס' כך היא:

הנה יְלִיד שֵכֶל אשר הוליד מַחְשַב לְבַב מֹשֶה בְנוֹ יַעְקֹב 

פיהו יְיַשֵר מַעֲקַש דֶרך דִבֵר, וְארַח שיר בעת יַעְקב 

מושֵך לְבבות מִבְלִי חֶבֶל גם כל אנוש נחפז לאט יַעְקֹב 

הראשון שם אדם (אבי המשורר), השני מענין והיה העקוב למישור, והשלישי מן ולא יעקבם (איוב ל"ז ד') ענין עכוב. 

לא הודעתני דבר אם תדפיס הס' מנוקד או בלתי נַקוד, בפירוש או בלא פירוש. ויהי מה, הפירוש שעשיתי לאותם הבתים ששלחתי אליך ראוי לך להדפיסו, כי עכ"פ אין רצוני שיצאו מתחת ידי דברי הקדמונים בלתי מתוקנים ובלתי מובנים; ועדיין אני מצטער על מחברת מוסר השכל שהִדפסת בלא נקוד ובלא הערות. 

ועתה אתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום והדפסת התרשיש שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ב' מרחשון תקצ”ט 

(יום קבלת מכתבך) ידידך המוכן לשרתך שד"ל.


ג' חשון התקצ"ט 22.10.1838


Nr. CCXVIII

An Herrn J. Cohin in Tunis 

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 184 Vol Nr. 4 

לכבוד ידידי המשכיל והנבון, ממצדיקי הרבים, כ"ש ר' אליעזר בר שלמה ברכה ושלום 

ביום ראשון של זמן שמחתנו הגיעני מכתבך הנעים, ושמחתי בו בכל לבבי, בשמעי את שלומך ושלום בת זוגך שתח‘, וכי נתן לך ה’ זרע אנשים, יברכהו ה' ויצליחהו אמן. גם שמחתי בראותי דבריך דברי חבה; ומה תקות אנוש בארץ, כי אם שיהיה מרוצה לכל יודעיו, זולתי מעט אנשים בני בליעל, אשר אהבתם חרפה היא לנו. גם שמחתי מאד בראותי הבטחתך שלא תמכור הדיואן של ר' יהודה הלוי ז“ל (ולא העתק ממנו) לאיש אחר, עד אשר תביאהו אלי. ועתה אמת אגיד לך כי ירא וחרד הייתי על הדבר הזה, אחרי מה שכתב לי הבחור המשכיל ר' יהודה דוקעס המתגורר עתה בהאמבורג, וז”ל ביום כ"א אב שעבר: 

שמעתי כי איש פולוניא ר' אליעזר אשר הולך כעת למסעיו במדינת טוניס כתב לאחד ממכירי פה כי ה' אנה לידו שם ס' דיואן מר' יהודה הלוי, ומאד נכספה נפשי לדעת אם הוא הדיואן אשר בידך או אם הוא אחר. אם תשמע דבר מהאיש הזה (ידעתי כי תדעהו מתמול שלשום) הגד לי דבר. עכ“ל. והיו הדברים האלה בלבי כמדקרות חרב, ואמרתי אוי נא לי, הנה ידידי אליעזר בר שלמה מבקש למכור הדיון אל הגביר מ”ח שמו, אשר יוכל להרבות לו מהר ומתן ככל אַוַת נפשו, ואז יהיה הס' כאלו הוא במעונות אריות ובהררי נמרים, כי הנה ס' הנקוד לר' יהודה חיוג אשר לו, בקשתי מאת דוקעס שיעתיקהו לי, והשיב לי כי הוא מכון לשרתי בכל מה שיוכל, אלא שהגביר ההוא לא נתן לו רשות להעתיקו: ואם יבוא הדיואן לידו אין ספק כי גם ממנו לא יניח להעתיק לא לי ולא לאחרים, רק סגור יהיה באוצר ספריו לתפארת לו מן האדם. ואני כל חפצי וכל יגיעי וכל הוצאתי בספרים, כי הוא למען הוציא אותם מאפלה לאור גדול, לכבוד מחבריהם ולכבוד לה“ק; וכבר עשיתי לקוטים רבים ונכבדים מדיואן ר' משה ן' עזרא ומן המחזור כ”י שבידי הנכתב בעיר והראן, וכתבתים באגרות לידידנו החכם יש“ר, לקבעם מהר אי”ה בכרם חמד. ועתה הגביר ההוא מ“ח שמו מבקש לדעת אם הדיואן הזה הוא אותו שבידי, ואז לא יַרְבֶה במחירו, או אחר הוא, ואז יפדהו ביותר מכדי דמיו, למען הביא באוצרו מה שאין דוגמתו באיירופא. ואני מה אעשה? אשקר לו, ואֹמר שהוא אותו שבידי? חלילה לי! אֹמר שאינו הוא? אז אין לי עוד תקוה שיבא בידי. אז עשיתי עצמי כאיש אשר לא שומע, ולא השיבותי לדוקעס על הענין הזה לא דבר ולא חצי דבר; ומן היום ההוא והלאה לא נח לבבי לא שלותי ולא שקטתי מעצבוני ומרגזי, עד יום בוא אלי אגרתך ידידי, אז כעשן נמלחו כל ספקותי, ונכון לבי בטוח בך, כי לא תשלה אותי, כי”ר. 

עד היום הזה לא באתני אגרת מהגביר גרינבערג. ואתה ידידי דע לך כי מיד כשיוודע לי שבאו הספרים לויניציאה אמהר לקבלם שם ולתת את מחירם, כלומר אקבל ואשלם הספרים השייכים לי ולמוהר“ר רמש”ג, אמנם השייכים ל… אם יתן לי דמיהם אשלם, ואם לא לא אשלם, כי אין רצוני להיות נושה באיש ההוא אשר מעולם לא הבטחתיך על אמונתו. המחזורים מנהג טריפולי לא פירשת אם הם בדפוס או כ“י, ואולי הם כמו המחזור כ”י שבידי הנכתב בעיר והראן. תוכל להביא מהם שלשה או ארבעה, אם אין מחירם גבוה, ועכ“פ תביא לי אחד מהם. בהיותך במארוקו תתן הקדמות הדיואן לפני החכמים, ותראה אם יש בהם מי שיבין אותן, ואם תמצא מי שיתרגם אותן ללה”ק אשלם שכר עבודתו. וגם ידעתי כי הבנת הספרים המחוברים בלשון ערב לאו מלתא זוטרתי היא אפילו לאנשי המערב, כי צריך לזה בקיאות בספרי הישמעאלים, כאשר כתב ר' יעקב בן חיים בן יצחק בן אדוניהו בהקדמה לחומש עם תרגום שנדפס בויניציאה בשנת ש“ו, וז”ל: ועוד שאותו לשון ערב שבו נכתבו הספרים אינו דוקא הלשון עצמו שמדברים בו ההמון, ורובו וכמעט כלו שאינו מובן כי אם למדקדקים הגדולים ולבקיאים בלשון ספרי הערב עכ"ל; ומי יודע אם יש היום בין היהודים אשר בארצות המערב, אנשים הקוראים בספרי ישמעאלים? 

שאר כ“י שהזכרת אין לנו חפץ בהם, אני אקח עוד אחת או שתים מקראות לה”ק ולשון איטליאנו דפוס גדול. 

ועתה אתה ידידי שלום, ברוך אתה בבואך במארוקו ואגפיה, וברוך אתה בצאתך מאפריקא לשוב לאיירופא, ברוך אתה ביבשה וברוך אתה על הים, כי תעבור במים זכות החסיד בעל הכוזרי תעמוד לך, וכי תלך במדברות, ישישו לקראתך מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת, לכבוד הדיואן אשר בידך. 

ברוכה בת זוגך וברוך הילד הנולד לך ממנה תשמח בהם וישמחו בך לרב ימים ושנים, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ג' מרחשון התקצ”ט,

ידידך אשר ישמח תמיד בראותו מכתבי ידך, ועל אחת כמה וכמה בראותו את פניך.

שד"ל


כד' חשון התקצ"ט 12.11.1838


Nr. CCXIX

An Herrn Dr. Leopold Dukes in Hamburg

Nr. d`ordre de l`Index raisonné, 185. Vol. II Nr. 5

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר יהודה דוקעס יברכהו ה' ויצליחהו.

אתה שלחת לי צרי מגלעד ואני אשלח אליך צרי בגלעד, אך שלך נשחת מראהו וריחו נמר מרוב הדרך בבואו מגלעד ועד פה, ושלי כליל הוא בהדרו, נחמד למראה ומתוק לנפש, כאשר היה בארץ מולדתו בגלעד. קחנו, ואם תוציאהו לאור תעשה חסד עם רמב"ע ועמי הוא ברכו ליום שני של סכות, כלומר שנתקן לאמרו אחר נשמת כל חי וקדיש, וקודם ברכו. והוא נמצא במחזור והראן.

דִֿרְשֿו שְﬞמִֿי הֲﬞמֿוֹנַֿי תֿמֿיד וְﬞלִֿי חֲﬞכֿוּ

לֵֿאֿוֹר בְﬞאֿוֹר אֲﬞדֹֿנָֿי בֿית יַֿעֲﬞקֹֿב לְﬞכֿוּ וכו' וכו'

סימן כ"ו

ועתה הנני ממהר ופונה מכל עסקי, לגלול כל דפי המחזור כ“י שבידי אשר קראתי בשם מחזור והראן, שנכתב באפריקא, וחלק אחד ממנו כתבוֹ זה כמאתים שנה ר' יצחק קנשינו (משפחה גדולה של חכמים וגבירים, עיין יאסט חלק שמיני עמוד 42), לדעת מה יש בו מפיוטי המשורר היקר רמב”ע, למלאת את שאלתך, ואערוך לפניך התחלת כל השירים ההם (חוץ ממה שאזכור שכבר נדפס במחזור ספרדי).

1.  לפורים שֿיר אֿהﬞבֿה חָֿדָֿש שֿירֿוּ לﬞאֿל נֿאמֿן יֿום מֿרדﬞכֿי לֿבֿש מֿשֿי וﬞאֿרגֿמֿן

2.  לפורים המן נלחץ ומרדכי נושע פעמיו ירחץ בדם הרשע (ד' תנועות, בלא הקפדה על החטפים)

3.  לליל יוה"כ בליל עשור להתכפר יה רצתי אחריך אולי יבשר אותי קול משמי מרומיך

4.  פתיחה ליוה"כ אקום להודות לך אלהי כל עוד בי נשמתי (ראשי החרוזות: אני משה ברבי יעקב אבן עזרה גַרנַטִי, כל אות ד' פעמים)

5.  לנשמת יוה"כ נשמת אסירי עונות. אסירי אשמים. אל אל יקוו להעיר עליהם ממרומים. את החסד ואת הרחמים (אני משה הקטן בר יעקב, ג' פעמים)

6.  אופן ליוה"כ התעוררו תמהים רְאוֹת מִבְלִי מחזֶה ה' האלהים הקדוש הזה (ה' תנועות בלא וכו')

7. ……

8.  קדושה למוסף אתה אלהי האלהים אשר אליו נִוָעֵד, אלהים אלהינו עולם ועד.

9.  סליחה למוסף בני תמימים משכימים אל חצרות אלהיהם ומִדָמָם ולחומם יקריבו קרבניהם (ו' וכו')

10. סליחה למנחה מושכי עֹל עֲונים (5) מסבול להו (4) שופכי תחנונים (5) נפשים כָהוּ (4)

11. id. בלבב בר מאד ונשבר באתי היום בקומי (ו' וכו')

12. לנעילה מְצַעֵק מֵעֲלות שחר גרונו בקראו נִחַר ועיניו אל תגמולו כשכיר יקוה פעלו (ו' תנועות בלא וכו')

13. ללילי אשמורות מִדֵי יָמַי וְשָנַי לבי יהמה בְחִילו (ו' וכו')

14. id. מתרצה בתחנונים ובנעים זמירות מלוֹת (id)

15.…

16. id. מלך מכל על (5) מרומם ומתנשא (5)

17. id. מכל נפלֵאתָ (5) ואיך5 מָלֵאתָ (7) שחקים ואדמה (5)

18. id. מְפַחֵד מפני עֲוני באתי ועוטה אימה (ו' וכו')

19. id. מְתֵי רוחות עצובות (5) ואישים עגומים (4)

20. id. מִפַחַד היותו (5) כְעשן מארֻבה (5)

21. id. הן לא קצרה יד האל מהושיע אתכם (ו' וכו')

22. id. מה לך אנוש תעכור (5) צפונותיך (4) תועה כַשכור (5) במחשבותיך (4)

23. id. מדמי הלבבות וחלבי הכליות שָלַחנו מנחות לָאֵל ומְנָיוֹת (עשר תנועות, בלא וכו')

24. id. בלי תקוה ולא חדוה ברחו כצל ימוֹתַי (ו' וכו')

25. id. אִותה נפשי אל מקום נפשה וכלתה אל מקום שרשה

26. id. למען הֵפַרְנוּ את בריתך

27. id. אעירה שנת עינִי

28. id. מפני חטאתי נמוטו פעמי (ה' וכו')

29. id. אם חסדך שכחנו ותורתך זנחנו זכור כי עפר אנחנו

30. id. התבוננו ונדעה כי נלכה וְנִסְעָה לא זאת המרגעה

31. id. להודות באתי. על חטא סְתָרַי כי נטמאתי. בִדְמֵי בְחוּרַי. אך נעויתי ולעו דברי. כי נשאתי. חרפת נעורי (ד' וכו')

32. id. יצאוני בחורותי ובאוני מהומותי (ו' וכו')

33. id. מיקוד מעצבי נוקדו הצלעות

34. בת איומה כחמה וכַשַחַר נשקפה

35. ענותֵנו ראה צור ישועתנו

36. יונת אלם רחוקים מֵעַל קִנה נתושה

37. אמונים שִחרוּ פני אדוניהם

38. אנא אלהי אבותינו אֶנְקַת שבויי גלותנו (אני משה הנדכה בן יעקב)

39. הקיצוני בלילי רעיוני ותדד שנתי מעיני

40. לגן הבושם באתי אחותי כלה פתחי לי רעיתי דֶלת מאז נעולה. 40. מבשר אומר יתן ה' מה קול הצאן הזה באזני

41. מִפִלְאֵי מרומות. נִטָיו בחכמה. וממופתי אדמות. נתלו על בלימה ידעתי כי כל. תוכל באוֹן ועצמה. ולא יבצר ממך מזמה.

42. מושל רום ברב אונים על כל העליונים

43. בלב חרד מאד רועד סליחת אל שאלתי

44. אם רב עֲוֹני אֶנָשֶנוּ ואמרתי לא אזכרנו ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקד מה אשיבנו

45. לאשמורת ר"ה לפני המלך אשפוך עתירתי

46. מרום מעלתו ומעל כס זבולו יזכור אמונתו לעם אשר בחר לו

47. מחסי לשחר פניך קמתי ונדבות פי לפניך קדמתי

48. אל דמי לכם ילדֵי אֵיתָנַי

49. מָתַי כושלֵי מוֹקשָם יקומון על שוטניהם ויעבור מלכם בראשם וה' לפניהם

50. יודעי תרועה בליל זה להושיעם קומה ומֵרָעָה הלוך להרגיעם

51. ליום שני אנא הִנָשֵא להעיר פלאות

52. שירו ילדי אמוני שיר תהלות העומדים בבית ה' בלילות

קצת מאלה נמצאים ג“כ בדיואן רמב”ע אשר בידי, ושם נמצאו עוד אחרים מלבד אלה, ואלה התחלותם:

53.  לשבועות ממעון קדשו נגלה על סיני

54.  שִפְרָה ברוחו שמי שחקים

55.  לשבת נחמו מבשר מהר המור יהי גולה את אזנם

56.  לר"ה מָתַי אויבינו יֶחְפַר

57.  id. אשרי העם מְיַחלי תשועה

58.  מימי זמירות וּמַהְלָל שַאֲבִי נפשי ושירים לפועלך קָרְבִי

59.  ממעל לו עומדים שרפים

60.  אנושים נתאבים שָמעו ממרומים דברים טובים דברים נחומים

61.  id. אֿור יֿשעﬞךֿ עֿד אֿן תֿסתֿיר וּﬞבֵֿין עָֿבֵֿי

62. מֿה לֿאﬞהֿובֿי כֿי יֿקצֿוף וﬞיֿתגֿאֿה

63. רַֿעֲﬞיָֿה תֿמֿה אֿם בﬞרֿגֿע קֿטֿון עﬞזֿבתֿיך

64. מילה היא זכות נשלם לישראל ברית עולם

65. יונָה זמיריך הרבִי ושיריך

66. האל התולה על בלימה תבל

67. משען עמו ומבטחם הוד תפארתם ועז נצחם

68. חרדים לבית תפלתם להתודות עונותם

69. ממרום לבן ערום מִתוֹם, ומֵהוֹד יָחֵף

70.… ממכון שבתו השגיח בתפארתו

71. כל מעשה ה' מאד נורא הוא

72. משגיב בכחו ויוצר ברוחו לדופק פתחו יאזין לקחו

73. נפשי לזמר עורי ושיר קִבְעִי לדוד ה' אורי וישעי

74. מחכה חסדך עומד לנגדך

75. כבוד אל בְלֵילְכֶם שַנְנוּ והללוהו בני אמונָי

76. יום עמדתי להודות כחשי

77. אנקת אסיר שמעה, וְהָסִיר יְגוֹנֵי רעיונו

78. מִבְצָר הֶחָרֵב קוֹמֵם

79. כל הנפשים נִגְהִים אחרי יסודם

80. עיני יזלו על משכנֵי דודִי כי נִצְדוּ

81. יערוף כמטר לקחי ויערב על צורי שיחי

82. מֵרוּם שמיכם ישלח עזרכם

83. מלוכה יאתה לצור בא מסיני

84. מה לך רַעְיָתִי תהמי פצחי שיר וקול הרימי

רק שני הפיוטים 79, 78 לבי מגמגם אם באמת הם להרמב"ע כי מוצא אני מלת כּהן בראשי תבות בהתחלת פיוט 79 ובראשי חרוזות הבית האחרון בפיוט 78, ואלה הם:

כְלִיל־כוס ישועות ישאבו

הדר כוס וְחֶבֶל יאהבו

נְוֵה כוס חֳרָבות יעזובו,

ושמא המלקט עירב בין שירי הרמב“ע שני שירים אשר מצא שם משה רמוז בהם, והוא לא ידע כי לר' משה הכהן המה ולא לרמב”ע. ויתכן ג“כ היותם באמת לרמב”ע, ורק במקרה נתחברו כאן אותיות כהן, ואני לא אחליט בזה לא לאו ולא הן.

ואתה ידידי שלום, יצליח ה' מלאכתך, ותצא מתחת ידך מתוקנת כהלכתה, יראו ישרים וישמחו, וחכמים יהללוה בשערים, ועשירים באהבה יבקשוה, ומואסי לשון הקדש יכלמו וחפו ראשם, כחפץ ידידך הכותב פה פאדובה כ“ד מרחשון תקצ”ט, החותם חתימתו

אוהב דבק מאח ללה"ק

בנימ' שד"ל

אחרי אשר הגדת לי כי תשלח ספר התרשיש לברלין להדפיסו שם, אמרתי אולי תכתוב לידידנו החכם המפואר צונץ; ואם יהיה זה אבקש ממך שתדרוש לשלומו בשמי, ותשאלהו אם קבל אגרתי מיום כ“ד באב ואחיותיה מיום י”ג וכ"ה בתמוז וח' באב. ואתה שלום.

לכבוד ידידי הנכבד כמ"ר צבי הירש דוקעס שלום.

ס' יריעות שלמה הגיעני עתה מקרוב, ולעת מצוא אשלחהו לידידי הרופא, וכבר הודעתיו כי הגיע לטריאסטי, ומהר אודיעהו כי בא עד פאדובה. ושלומך ידידי הנכבד ירבה.

הידעת את האיש מאיר הלוי לעטעריס? העודנו מגיה בדפוס שמיד בפרעסבורג?

שלום שלום

ידידך ועבדך שד"ל


ה' כסלו התקצ"ט 22.10.1838


Nr. CCXX An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol

Nr. d`ordre de l`Index rais, 186. Vol. II Nr. 6

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כ"ש שמואל ליב הר הזהב שלום.

מי הקדימני להלל ולשבח לפאר ולרומם את החכם שי“ר? הלא אנכי גדלתיו ורוממתיו באגרותי כ”ח אב תקפ“ט, ורציתי שתהיה האגרת ההיא קבועה בדפוס בכ”ח מחברת ראשונה, ואח"כ מיד כשעלה לגדולה מהרתי וכתבתי לו שיר בתשבחות מופלגות, גם כי ידעתי כי בזה אעיר קנאת כל חכמי הצפון ואביא עלי חמתם.

אך עתה אחרי אשר הקדחתי תבשילי ברבים במה שכתבתי נגד הרמב“ם לכבוד התורה, ואחרי אשר הבאתי עלי קללת כל חכמי הדור ותוכחותם (לפי דבריך), עד שהוא גם הוא מוכרח ואנוס להיות נוסף על שונאי והוא כותב לי אגרת תוכחה ומדפיסה בטרם אֶרְאֶהָ (ואנוס רחמנא פטריה, וגם אני בלב שלם אֹמר סלחתי, כי במה יתרצה אל המתחסדים? הלא בראשִי), איך יתכן שיהיה רצונו שאכתוב אגרות בשבחו? והלא קלִלה תחשב לו ברכות הדיוט אשר הקדיח תבשילו. ולמי אמרת שאכתוב? אל האיש ווהעלי אשר מימי לא כתבתי אליו, או אל רמ”ל אשר כתבתי אליו פעם אחת ולא ענני עוד, והוא כבר ידע כחו של החכם שי“ר מזמן עשר שנים, וכבר בחנו גם ראה פעלו, ולקה על ידו חמשים ומאתים מכות, ואין ספק כי כל מה שיְדֻבַר בשבחו כמדקרות חרב יהיו ללבו. – באמת לא אוכל להאמין שיהיה זה חפץ החכם שי”ר, ואמנם הפראפעססארען בשותפות לא יוכלו לכתוב אפילו אות אחת בלא רשיון הפקידים העומדים עליהם.

למען השלום (לא למען האמת, כי זה הוא ממש הפך אהבת האמת) הנני מרשה אותך להשמיט מאגרתי י“ח מרחשון תקצ”ח השירים י“ד ורנ”א מדיואן הרמב“ע מכל וכל, כלומר מלבד הסימן י”ד עוד תשמיט בסוף האגרת מן “וכאן הספר חסר ל”ב מחברות וחצי" עד “המתחיל בעברה אומרים לו גמור”.

המכתב אשר תדפיס כאלו כתבו אלי החכם שי"ר, צריך שתודיע שנדפס בטרם יבא לידי; ואם לא תגיד הדבר הזה, אגידהו אני במקום אחר.

אם תאוה נפשך לשתול עוד כרמים אחרים נחמדים למראה בלי שיבאו בתוכם שתילי שד“ל, אז לא תשתול בכרמך הרביעי מכתבי אל המשכיל יה”ש שי‘. – היתכן לי להתעכב מהשיב תשובה לקצת הטוענים עלי, עד אשר אשמע טענות כל הטוענים שבעולם? – ואם תדפיס מכתבי ליה"ש תשמיט מן “וזה לשוני בשירי” עד “תגדור כל פרץ” אך מלות "גם כי באמת לא היתה כוונתי חלילה וכו’ וכו'" לא תשמיט.

מכתבי עדות ידידי הרב דפה שלחתים לפראג לדאקטר זאקס כאשר כתבת, ולא הגדתי לך זה ביום ב' מרחשון, כי ביום ההוא עדיין לא שלחתים, רק אחר שלשה או ארבעה ימים, וזה לסבות מן החוץ.

לא נזדמן לי עדיין דרך הישר לשלוח הספרים לוויען בלי הוצאות.

ידידי מוהר"ר הלל הכהן לא ישלח לך הקונטריס בטרם תשלם חובך הקודם, וכבר הכין לשלוח אליך אגרת מלאה מרורות, ועל ידי זה שאני כותב אליך היום הוא מעכב אצלו אגרתו.

מחיר הקונטריס הקודם מס' פחד יצחק הוא f. 1.25 ומחיר הקונטריס אשר הגיע אלי עתה הוא f. 1.21.

ואתה שלום וביתך שלום. פאדובה ה' כסלו תקצ"ט.

ידידך שד"ל.


6Vol. II post Nr. 6

היום כ“ז מרחשון תקצ”ט הביא ה' בידי (דרך השאלה) חומש כ“י על קלף מהודר ונחמד מאד, ובו תרגום ורש”י וראב“ע ומסרה, ופתשנן (הוא ס' יא"ר שבידי) וגם מסורת התרגום, קצתה בגליון אשר בצדדין וקצתה למעלה ולמטה מן התרגום. והנני מעתיק לי המסרה הזאת, ולהבדיל בין זו לזו אכתוב במאמר מוסגר המסרה הקצרה הכתובה לצדדין. כתיבת החומש הזה היא איטלקית, ובסופו כתוב ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה בד"ח לב"א. – שש שנים וחצי ישבתי מצטער על ר”ת בּדח לבּא, וראיתיו גם בכ“י אחרים וגם בדפוס בס' הקאנון הגדול, עד כי ביום ש”ק כ“ג סיון תר”ה ראיתי בסוף החומש של ר' דניאל יע“ל ברדח לבּא, ובלילה על משכבי התבוננתי על הדבר, ומצאתי כי הכוונה בריך דיהב חילא לעבדיה בר אמתיה, ובתוספת רי”ש בריך רחמנא דיהב חילא וכו'.

בראשית א' ה' (יום דמי' יממא ו' באו' וסי' מאורות המאור ולמשול גנובתי הייתי ביום ודין)



יב' כסלו התקצ"ט 29.11.1838


7Nr. CCXXI An Herrn Jehuda Wahrmann in Jaroslau

Nr. d`ordre de l`Index raisonné 188. Vol. II Nr. 7

לכבוד ידיד נפשי החכם היקר, גדול כחו בתורה ובמחקר, עם אלהים ועם אנשים נאמן, כ“ש מוהר”ר יהודה וואהרמאן, שלום עד העולם.



טו' כסלו התקצ"ט 2.12.1838


Nr. CCXXII An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol

Nr. d`ordre de l`Index rais. 189. Vol. II Nr. 8

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב גאלדענבערג שלום.

אחרי מה שכתבתי אליך זה עשרה ימים באתני אגרת מאוהב נאמן, איש חכם ופילוסוף, הוא גלה את אזני כי שונאי בקשו ממנו שישתתף עמהם להלחם בי, ועם זה הוכיחני על מה שכתבתי נגד הרמב“ם ז”ל, והשיבותיו התשובה הלוטה פה. ואחר אשר כתבתיה התבוננתי ביישוב הדעת בה ובאחרת אשר כתבתי אל המשכיל יה“ש, אשר מאנת לתת לה מקום בכרמך, וראיתי כי עדיין לא הגיע עת לדבר, וכי אגרתי אל יה”ש לא תהיה לעת כזאת אלא פחם לגחלים ועצים לאש, ושאמנם זאת אשר אני נותן לפניך היום אולי תחסום את פי אנשי ריבי. לכן הנני מחזיק לך טובה על אשר לא אבית לנטוע האגרת ההיא בכרמך, והנני מבקש ממך שתשלח אותה ואת תשובת המשכיל יה“ש לבעליה יה”ש בחזרה, ותקח תחתיהן את האגרת הקטנה הלוטה פה ותמהר ותשתול אותה בכרמך הנחמד, והיתה שם לאות לבני מרי ותכל תלונותם מעלי; גם כי ידעתי כי אש תמיד תוקד לא תכבה בלב רבים מגדולי הצפון השנאה אשר העיר שירי לכבוד מוהר“ר שי”ר. והוא בתוך כך כותב אגרת תוכחה ומדפיסה אחרי גֵוִי!!! –

ואתה אל נא תשכח את התוספות אשר שלחתי לך להוסיף כה וכה בדברי, גם זכור תזכור להעיר את המדפיס שיתן בשולי הדף ההערות אשר נרשם בהן אמר שד“ל, בכל מקום שהן, זולתי האחרונה אשר בסוף האגרת מיום כ”ב סיון, היא תשאר במקומה בסוף האגרת. עוד אחת אבקש ממך ידידי להוסיף קרוב לסוף אגרתי הראשונה מיום ערב כפור תקצ"ח, והוא כי אחר מלות “כי מגלה נמתחת כמו ששיערתי מסברה זה שנתים ימים כאשר ידעת ידידי” תכתוב סימן כזה (א)8 ובשולי הדף תכתוב ההערה אשר אני נותן לפניך היום בשולי הדף למען תוכל לקחתה מפה ולדבקה בספר כמו שהיא.

ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכרמך שלום. פאדובה ט“ו כסלו תקצ”ט.

ידידך שד"ל.


י“ו כסלו התקצ”ט 3.12.1838


Nr. CCXXIII

An Herrn Dr. M. L. Letteris in Pressburg

Nr. d`ordre de l`Index rais. 190. Vol. II Nr. 9

לכבוד המליץ והמשורר כמ"ר מאיר לעטעריס שלום.

זה שלשה ירחים מנעתי את ידי מהשיב לאגרותיך, מיחל תמיד ומצפה מתי תקים את דבריך ומוצא שפתיך תשמור ועשית עם ידידַי מוהר“ר רמש”ג ויוא“ל, ובפרט עם ידידי השני אשר זה שנה תמימה שלח לך חמשים שקל כסף וספר שיריו, ואח”כ הוציא בשבילך עוד ארבעה עשר שקל וטרח להביא בידך שירי מאריני אשר המה יקרי המציאות מאד, ואתה ביום ה' אלול כתבת לי עליו “עד מהרה אכפרה פניו ולא יוסיף עצב לי בתרעומותיו עלי” והוחלתי יום יום לראות מעשיך מצדיקים דברי פיך, והנה כבר עברו מאה ימים מן היום אשר כתבת לי הדברים האלה, ועדיין אין קול ואין קשב, ואפלו דף אחד מס' הגיון בכנור לא הבאת לנו לעֵד. הן רבות שמעתי עליך מאנשי ארצך, ולא האמנתי עד אשר ראיתי במעשיך עם יוא“ל גנבה וגזלה ביד רמה, וראיתי כי אפילו דרך ארץ אין בך, כי אחת ממצותיה היא: לא תגנב בלתי שכל ותבונה, כאשר תראה בד”א ח"ב אשר אנכי נותן לפניך היום.

ואשר אני כותב אליך היום, לא מאהבתי אותך, כי נבאשת בעיני נתעבת ואני מאסתיך אם לא תמהר לתקן את המעֻוָת, אפס כי הֻגֵד הֻגַד לי כי כתבת באללג' צייט' ד' יודענט' בשורה כי אתה והחכם דעליטש תוציאו לאור ספר תולדות יצחק, ושאני שלחתיו אליך (מה שלא היה ולא נברא), אז המו מעי לכבוד המחבר ז“ל בעל אחות אבי, פן תוציא שיריו משובשים (כאשר הוצאת ס' מגדל עז), אחרי אשר לא לכבוד המחברים ולא לכבוד לה”ק כל מגמת פניך, כי אם לבצע כסף; ואמרתי בלבבי: אחרי אשר האיש הזה שלח לי המקומות הקשים מס' תולדות יצחק, אם לא אשלח לו פירושם או תקונם והוא ידפיסם כאשר המה כי אני העון, לכן הנני שולח אליך היום דף אשר שלחת אלי, עם מה שמצאה ידי לפרש ולתקן במקומות הנרשמים בהם.

והא לך מה שידעתי מתולדותיו. החכם הרופא יצחק לוצאטו זצ“ל נולד בסנדניאל (San Daniel) אשר במדינת פריאול (Friuli) תחת ממשלת שררת ויניציאה, בשנת 1730, ומת במקום מולדתו בשנת 1803. בשנת 1777 גזרו בעלי ויניציאה על היהודים היושבים בכפרים שיבאו לשכון בערים הגדולות או יצאו מארץ ממשלת השררה, ואז כל היהודים אשר בסנדניאל (וביניהם אדוני אבי וזקני זצ"ל וכל בני ביתם) עזבו ארץ קברות אבותם והלכו לגור בטריאסטי ובשאר ארצות הקיסר יר”ה; רק את יצחק לוצאטו לא הניחו אנשי הארץ לצאת מקרבם, כי בחכמתו וצדקתו היה להם לאב, ויבקשו עליו מאת השררה שישאר בארצו, ונשארו שם הוא ובני ביתו ומשרתו ובני ביתו. שמחה, אשתו הראשונה, ילדה לו את ברוך ואת חנה, ברוך לקח לו את ברכה אחות אבי לאשה, ותלד לו את רחל ואת יצחק ואת שמחה. רחל אשה חכמה (נולדה בשנת 1790) היא הבעירה בלבי אהבת השיר העברי, ויחדו (כי בבית אחד נולדנו) השתעשענו בימי ילדותנו בעניני תורה וחכמה, וגם היא חִברה איזה שיר. עכשיו היא אֵם הבנים.

יצחק סוחר, וגם הוא אוהב המליצה העברית, ואב לבנים. שמחה לא היתה לאיש. חנה אחות ברוך מתה בלא בנים, ומצבת קבורתה הלא היה בכנור נעים עמוד 23. אלה בני יצחק מאשתו הראשונה שמחה. ותמת שמחה, ויקח לו יצחק את תמר אחות אבי לאשה, ותלד לו את רפאל הרופא איש חכם וצדיק (אבי תמר אשת מוהר“ר רמש”ג, ואת יצחק הרופא בטריאסטי, ועוד בנים ובנות) ואת דוד הרופא (המיר דתו, והוא עתה בויניציאה), וארבע בנות, אשר ילדו גם הן בנים ובנות. יצחק עשה לו שם גדול בחייו גם במלאכת הרפואה גם במלאכת השיר, ואנשי טריאסטי שוררו בבית הכנסת הנקרא ראשון, במשך ששים ושש שנים, שירתו מה לך אפוא כי בתשואות נעכרת, אשר שר על הדלקה אשר נפלה באותו בית הכנסת בליל י“ד כסלו שנת תקט”ו, ושוררו אותה בלילה ההוא בכל שנה ושנה, עד שנת תקפ"א, אשר אז נשרף הבית ההוא, ככתוב בכנור נעים. גם במות הקצין המפואר ר' מרדכי בן גרשם הלוי (אשר בימיו לא היה בקהל טריאסטי איש חשוב ממנו) בקשו מאת יצחק שיחבר מצבת קבורתו, וזאת היא:

רצוי אל רֹב אחיו, איש עֹשה צדק,

נקבר בבכי דלים, כי אב יקראו.

עִלְזוּ צָרֵי עַמִי אם עוד תתראו,

כי פס גודר גדר ומחזק בדק.

גִבוֹר מַצִיל מֵעֵץ מַטִים לַמָוֶת,

איך פֹה בדמִי ימיו ירד צלמות?

וזאת מצבת קבורת יצחק אשר הכין לו בחייו:

יָֿקֹֿשְתְﬞ מָֿוֶֿת לֿי וﬞגֿם נֿלכֿדתֿי,

כי מי אנוש יהיה ולא יראךָ?

אָמְנָה יחידתי דרור ממך,

כי תַעֲלֶה לָרוּם בעת נפקדתי.

וכמו בעודי חי דְמות הַמָוֶת,

כן אחזֶה חיים בגיא צלמות9

הוא החל לחבר שירים נפלאים על מעשה בראשית וחכמת הטבע, ולא השלימם (ראה אותם החכם יש"ר) ועתה לא נודע מה היה להם: חבל על דאבדין.

בשבוע הזה אכתוב לרחל הנ"ל ואשאל את פיה על המקומות אשר לא מצאה ידי לפרש ולא לתקן.

אם יש אתך ס' ישורן להחכם דעליטש, מהר ושלחהו אלי, ואח"כ תקבלהו ממנו, אם אמת שהוא כתב לך כי בדעתו לשלחו אלי מתנה. ואם איננו אתך, מהר והודיעני, ואני אביאהו אלי מעיר לייפציג על ידי מוכרי הספרים.

ואתה שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”ו כסלו תקצ"ט, אשר לבבו נכסף שיוכל לחתום שמו

ידידך שד"ל.


י“ט כסלו התקצ”ט 6.12.1838


Nr. CCXXIV An Herrn Os. H. Schorr in Brody

Nr. d`ordre de l`Index raisonné, 191 Vol. II Nr. 10

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר יהושע העשיל שור ברכה ושלום עד העולם.

דברי אחיך החכם המליץ נפתלי הנותן אמרי שפר,10 ואגרות אחרות ובפרט אגרת מאוהב נאמן חכם ופילוסוף אשר הגיעתני בשבוע שעבר, הודיעוני כי לא הגיעה עדיין עת לדבר באזני אנשי ארצך, ואני במרחק מאתים פרסה איך אדע תכונת אנשי פולין ומספר כסיליהם ומשכיליהם לשאוכל לכלכל דברי במשפט, ושיעור שיוכלו להתקבל אצלם ולהועיל להם? אני כתבתי דברי כפי אשר שמה אהבת האמת ואהבת התורה ואהבת בני עמנו בפי, ואין ספק אצלי כי דברי ייטבו בעיני המשכילים ויועילו להם, ואם לא היו לי אלא אתה ואחיך נפתלי, די לי, מה טוב חבלי, ומה נעים גורלי; וכל שכן כי ברור לי כי בדור אחר (כאשר אהיה גם אני קדמון) דברי יהיו זרע מבורך, ויעשו פרי תבואה. ועד מתי נצפה? התפקחנה עיני האוילים, אם המשכילים ישימו יד על פה? הלא בהכרח צריך שאחד יתחיל לדבר. ואני הייתי מתברך בלבבי כי מה' היתה נסבה להקים את החכם שי“ר על כסא טרנאפאל, למען יחל להושיע את ישראל שבארצכם מאפלתם ומטומאתם, ולכך כתבתי לו השיר אשר כתבתי, אך מי שפרסמו השחית כוונתי, והזיק ולו ולכם. והנה עתה ראיתי באללג' צייט' ד' יודענט' נומרא 108 שהוא אומר כי בלבו לכתוב נגד חכם אשכנזי אשר לפנים היה אוהבו, וזה להרחיק ממנו חשד המחשבות החדשות; גם גאלדענבערג כתב אלי כי כבר הכין לי אגרת תוכחה, וידפיסה בכרם חמד (ואני לא ראיתיה!). מכל זה אני רואה כי לא די שאין בידו להתקומם על האוילים, אלא שהוא מוכרח לעשות עצמו כאחד מהם. ומי יתן והיה מקבל עצתי זה שבע שנים, ולא היה מתחבר אל… ושאר אנשים אשר אין להם תורה מן השמים, כי אז אולי לא היה ריחו נבאש אצל הכשרים, ואולי היו דבריו נשמעים, והיה יכול להועיל לתורה ולחכמה. אך אני אשר מעולם לא התחברתי לכופרים, וזה לי י”ג שנה מכתבַי כלם רק לכבוד התורה והריחם ביראת ה' ואהבת בני עמנו ואהבת רז“ל, חשבתי שאוכל לפתוח פה ולהגיד קצת מרעיוני אשר כל מגמתם לכבוד התורה ולכבוד רז”ל. והנני רואה כי עדיין לא הגיעה העת. אמנם האתמהמה לדבר בשפה ברורה עד אשר אהיה בן שמנים לגבורה? האחריש ואתאפק לכלוא את הרוח, עד אהיה בן תשעים לשוח? האוחיל להשמיע דברי אמת עד היותי בן מאה כאלו מת? לא, חלילה, אבל אכתוב דברי, ואם לא יהיה הדור כדאי להם אניחם לאדם שיהיה אחרי, והוא יוציאם לאור אחרי מותי. ואחרי כל אלה דע ידידי היקר כי ביום כ“א חשון כתב לי הר הזהב (וקודם לכן מעולם לא הגיד לי שקבל ממך דבר) כי לא יוכל להוציא לאור אגרתי אליך, כי לא יתכן שאני אשיב תשובה ואצטדק בטרם אשמע מה יאמרו אלי ועלי החכמים שי”ר וקראחמאל, אשר שניהם כתבו לי תוכחת אהבה, אשר תצאנה בכ“ח הבא. אז ביום ה' כסלו עניתיו “אם תאוה נפשך לשתול עוד כרמים אחרים נחמדים למראה בלי שיבאו בתוכם שתילי שד”ל, אז לא תשתול בכרמך הרביעי מכתבי אל המשכיל יה”ש שי' – היתכן לי להתעכב מהשיב תשובה לקצת הטוענים עלי, עד אשר אשמע טענות כל הטוענים שבעולם?" ואחרי כן בשבוע שעבר באני המכתב מאוהב נאמן אשר הזכרתי למעלה, והשיבותיהו מענה רך מלא כבוד להרמב“ם (אך בלי שאשוב אחור מדבר ממה שכתבתי), ומצאה תשובתי זאת חן בעיני, כי אותה ראיתי הגונה לפני המקום והזמן, ושלחתי העתקתה להר הזהב (ביום ט"ו לחדש הזה), וכתבתי לו שיתנה בכרם חמד ואת אגרתי אליך ותשובתך אלי ישלח אליך בחזרה. את כל זה ראיתי עצמי חייב להגיד לך, למען יהיה לי להתנצלות לפניך על אשר הסכמתי גם אני שלא להוציא האגרות ההן לאור עולם, ולמען תדע כי מכתבך אחיך היקר היה לו עשר ידות להסב את לבי מעצתי הקדומה אשר יעצתי להדפיסן על כל פנים. ואתה ידידי היקר אל תירא, כי חסדך ישמור לבי, ועוד ידי נטויה להוציא לאור אי”ה מכתבים אחרים כתובים אליך לתפארת עולם לשמך ולמזכרת עולם אשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך.

ואבא עתה להשיב למכתבך היקר מיום י“ד מרחשון, ואומר כי החלק השני מדרך ארץ אם איננו שוה לכל איש ואיש ולא כל אדם זוכה להבינו, לא מפני זה נופל הוא מהחלק הראשון, כי להתל באנשי דרך ארץ כתבתיו, והם הנקראים Gebildete יודעים הם הענינים הרמוזים בו, ולהם יהיה כמדקרות חרב. וכמו שאין אני מגנה ס' מגלה טמירין שבאו בו מלות רבות בלי ידועות לי, ובהפך אני משבח מאד את המחבר אשר השכיל להתל במתחסדים בדברו לשונם, כן נ”ל שאין לגנות לשוני בהתלי באנשי הדור אוהבי ילדי נכרים. ואי"ה ואשלים גם החלק השלישי, אז אכתוב על השירה הזאת הערות לבאר כל סתום.

מסכים אני עמך כי הנסח הנכון במשנה ריש בבא קמא הוא השור והבור והמבעיר וההבער,11 לשון התוספתא ריש פרק ט' וכלשון הירושלמי מבעה כי יבער איש (ולפי זה צ"ל בירושלמי מבעיר במקום מבעה), אבל חכמי בבל אחרי אשר קבלו פה אל פה הנסח המוטעה, הוצרכו לבקש לו פירוש, ופירשוהו כאשר מצאה ידם, ואין להאשימם על זה. גם צדקת מאד ידידי במה שאמרת בריש בבא מציעא כי זה אומר אני מצאתיה וזה וכו' הוא הכלל, וזה אומר כלה שלי וכו' הם פרטי הכלל ההוא, ופירוש התלמוד רישא במציאה וסופה במקח וממכר, איננו לפי הפשט. ועתה מי יתן ואתה ורעיך תמצאו דרך נכון לפרש דברי המשנה בפסחים פרק א' מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשׂר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר וכו‘, בלי שנצטרך להוציא דברי המשנה מפשטם ולפרש כדברי הש“ס בולד ולד קאמר, אשר הוא פירוש דחוק ורחוק, ואעפ”י כן הוא נראה מוכרח, והרבה נתקשיתי בזה, ולא מצאתי מנוס לצאת מן המבוכה הזאת. ואגב גררא אשמיעך חידוש שחדשתי זה כארבע עשרה שנה, ועדיין לא העליתיו על הנייר. במכות דף ז’ מן העץ המתבקע ר' אומר גולה וחכמים אומרים אינו גולה, תניא אמר להן ר' לחכמים וכי נאמר ונשל הברזל מעצו? הלא לא נאמר אלא מן העץ, ועוד וכו‘. אמר רב חייא בר אשי אמר רב ושניהם מקרא אחד דרשו, ונשל הברזל מן העץ, ר’ סבר יש אם למסורת, ונִשֵּל כתיב, ורבנן סברי יש אם למקרא ונָשַל קרינן. והקשו על זה כי ידענו כי ר' לא כן דעתו אלא בהפך יש לדעתו אם למקרא, ונדחקו להשיב היינו דקאמר ליה ועוד. ואין צורך לדוחק זה, אלא ידוע שפעל נשל בבנין הקל פעמים הוא עומד כמו כי ישל זיתך, ופעמים הוא יוצא כמו ונשל גוים רבים, של נעליך, לפיכך ר' מפרש כי כאן הוא פעל יוצא, וחכמים אומרים שהוא פעל עומד, ומעולם לא עלתה על דעת רבי לומר יש אם למסורת ונִשַל כתיב, אלא לעולם בדעתו הוא עומד שיש אם למקרא ונָשַל קרינן.

ועתה ידידי לך בקש אולי יש אתך או ביד אחד מרעיך ס' צייטשריפט פיר וויססענשאפט דעס יודענטהומס צווייטעס העפט, ועשה חסד עמדי לעיין בו בעמוד 330, ולהעתיק לי כל המלות אשר לקט החכם צונז המיוחסות בפי רש“י ואחרים ללשון כנען, ואז אשמיעך דעתי על האמור בהערה 18 לתולדות רבנו נתן. ועתה אציגה לפניך מה שכתבתי ביום כ”ד אב אל החכם צונז על מלת קליר, וז"ל:

"ואחרי הדברים והאמת האלה לא אחדל עד אם דברתי דברי (וכו' כמו בסוף אגרת CCI משנת תקצ“ח, עד: זה נ”ל דבר שלא יתכן לקבלו).

עד כאן מה שכתבתי אל החכם צונז על אודות הקליר.

ועתה הואיל ונשאר באגרת מקום פנוי אשמיעך דעתי על לשון כנען שהזכיר רש“י ואחרים מן הקדמונים. ידוע כי הקיסר קארל הגדול אחר שכבש מאומה הנקראת שקלאפן (Sclavi, Sclavoni, Slavi), עשה אותם עבדים, והיו נמכרים בכל המדינות לעבדים ולשפחות, עד כי להיות כי רוב העבדים הנמכרים בימים ההם היו מהאומה ההיא נשאר שמם בכל לשונות איירופא להוראת עבד ועבדות, והיהודים שהיו בימים ההם קראו לאותה אומה שהיו כלם עבדים בשם כנענים, ואולי חשבו כי באמת מזרע כנען הם, ולפיכך נענשו בעבדות. ועל זה רמז רש”י באמרו: ויהי כנען עבד למו, אף משגילו בני שם ימכרו להם עבדים מבני כנען, אין ספק שהכוונה על אותם השקלאפען. ואחר שהאמינו היהודים שהם באמת מזרע כנען, הוצרכו לומר שבאו לשם מפני יהושע, ומזה באה לאנשי הדורות שאחריהם הקבלה שהזכיר רד“ק בסוף עובדיה באמרו: ואומרים בקבלה כי בני ארץ אלמנייא היו כנעניים, כי כשפנה הכנעני מפני יהושע הלכו להם לארץ אלמנייא ואשקלוניא שקורין ארץ אשכנז ועוד היום קוראים אותה כנעניים עכ”ל. ומלת אשקלוניא אין ספק שהמכוון בה Sclavonia, ואנשיה הם הנקראים כנעניים, ורד“ק ערבב אנשי אשכנז עם אנשי אשקלוניא, כי כן השקלאפען יושבים אצל ארצות אשכנז בארצות בעהמען פולין וארצות אחרות, וחשב רד”ק כי אלה ואלה עם אחד ושפה אחת. וכן הרמב“ם באגרת תימן ערבב שתי האומות כמו שעשה רד”ק, ואמר כמו שעשה הכנעני בארצות המערב, וכוונתו על האשכנזים. אך מהר“ם בר בר ברוך שהיה באשכנז ידע כי שתי אומות ושתי לשונות הן, וכתב (עיין תולדות רבנו נתן הערה 18): נראה דצרפת וארץ האי (ענגלאנד) ואשכנז וארץ כנען חלוקים לארצות כיון שחלוקים בלשונם עכ”ל. מעתה אם המזכיר לשון כנען הוא איש מדקדק בדבריו ומבדיל בין אומה לאומה, אז הכוונה על לשון סלַאוויש, אילליריש, בעהמיש או פָאלניש, כי כל הלשונות האלה ממשפחה אחת הנה, ובימי קדם לשון אחת היו; ואם המדבר אינו מדקדק ואינו מבחין בין האשקלאפען והאשכנזים, אז לשון כנען נאמר בשתוף על סלאוויש ועל דייטש. והנה מלת מקום שהזכיר רבנו נתן בערך פרגין מלת Mak שענינה בלשון אילליריש כמו Mohn בל“א, ובלשון פולין אומרים Mag, ואולי בימי ר' נתן אמרו מקום, או אינו אלא ט”ס, וצ“ל מק. וכן מלת שניר שהזכיר רש”י היא מלת Snieg או Schnech. וכאשר אראה כל שאר המלות המובאות מלשון כנען, אז אראה אם צדקתי בהשערתי אם לא; לכן ידידי תעשה חסד עמדי ותעתיק לי רשימת המלות ההן והמקומות אשר נזכרו שמה.

שלחתי לידידנו החכם יש“ר ההעתק ששלחת לי ממה שכתבת ביודעט' צייט', ואח”כ בא אלי בדפוס.

והא לך בחזרה מכתב אחיך היקר אחרי אשר העתקתי ממנו בקונטריסי כל הנוגע לי.

ואתה ידידי היקר שלום וכל בית אביך שלום (לרבות אחיך הגדול) וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”ט כסלו תקצ"ט.

ידידך שד"ל


Nr. CCXX

לבן יקיר ילד שעשועים, אהוב וחביב נחמד ונעים, רב תבונות ורב מדָעִים, הולך צדקות ומישרים דובר, בתורה ותושיה חֲיָלִים יְגַבֵר הלא הוא תלמידי יקירי, נכאת וצרי. זית אגורי, בין משפתי החכמה כרע רבץ כארי, גזע ישישים, בגן של קדושים, בעל בריתי, איש עצתי, ידידי הבחור המשכיל וחכם ר' יעקב חי בן כבוד ידידי מוהר“ר דוד שמואל נ”י ר“מ ור”מ בק“ק וירונא, בן כמהור”ר יעקב זצקו“ל בעל מסכנות יעקב, בן כמוהר”ר דוד פארדו זצוק"ל בעל שושנים לדוד, ברכה ושלום מעתה ועד עולם.

שמעתי תלונתך ראיתי צעקתך, כי אחרי לכתך מעמי לא כתבתי אליך מגלות ארוכות משמחות לב ומאירות עינים, רק השיבותי לשאלותיך בלשון קצרה. כן דברת ידידי, צדקת בדברך, ומי ראוי לאכול מפריי ולשבוע מטובי יותר ממך וממתי מספר חבריך תלמידי המכירים אותי ואוהבים אותי אהבת נפש? בני אשר טפחתי ורביתי שנים שלש.12



כ“ז כסלו התקצ”ט 14.12.1838


Nr. CCXXVI

An Herrn Dr. Leopold Zunz in Berlin

Nr. d`ordre de l`Index raisonné 192 Vol II Nr. 11.

לכבוד ידידי היקר החכם המפואר כ“ש מהרי”ט צונץ שלום עד העולם.

מכתבך היקר אשר הייתי מצפה לו שלשה חדשים הגיעני ביום כ“ב כסלו באגרת ידידנו החכם יש”ר, ושמחתי בו כמוצא שלל רב, והנני ממהר להשיב תשובה לחקירותיך, ולמלא את בקשותיך. ותחלת כל דבר אגיד לך כי להיות אני וכל בני לוצאטו מזרע אשכנזים (כי שם לוצאטו לפי מה ששמעתי מא“א ז”ל נגזר ממדינת לַאוּזִיץ). מימי לא קראתי מחזור בני רומא, ורק אחרי אשר קבלתי אגרתך מר“ח סיון קניתי המחזור ההוא, ומיד כשמצאתי קרובות לי”ז בתמוז אמרתי לסופר שיעתיקם לך, ולמיעוט הפנאי ולאורך המלאכה הנשארת אז עלי לרשום לפניך כל הנכלל במחזור ההוא, לא עיינתי יפה ולא ראיתי השם הרמוז בראשי החרוזות יודן הכהן בירבי מסתיה, ועתה כסתה כלמה פני, איך לא ראיתיו, והנני משתומם איך קודם שאטרח לבקש גימטריאות לא טרחתי לעיין בראשי החרוזות. ואם הייתי אני איש אץ בדבריו ונחפז במעשה ידיו, לא היה רע עלי המעשה הזה, אך אני בהפך זאת מדתי מעולם להיות מתון מתון, ותקראנה אותי כאלה! אין זה אלא שכך היה כתוב בספרו של אדה"ר: יודן כהנא ייבד דוכרניה, ויום טוב צונץ יְגַלִינֵיה.

דע ידידי היקר כי מעולם לא נחה דעתי ולא נתישב בלבי ענין הגימטריאות שהמציא החכם שי“ר, ואעפ”י כן רציתי לנסות כחי בהן, וגם כי רבות נזדמנו לי, היה לבי מגמגם בהן ואמרתי אליך (ביום כ"ד אב): וגם הוא עצמו (אם יש לנו להאמין בגימטריאות) היה חותם לפעמים אלעזר קליר. ועתה על פי שני עדים, הלא הם הקרובות לי"ז בתמוז ולצום אסתר, אומר אני כי גימטריאות שוא ידברו, ומעולם לא נתכוון הקליר להן.

ידידי אל תאמר: סברתך בשם קליר לא ישרה בעיני, קליר איננו להתיחס על קולוניא וכו'. הזה גמול תגמלני חלף עבודתי, כי תסלף דברי הצדיקים? אני אמרתי: ואם נחפוץ לצלול בתהומות ההשערות, שתים הנה השערותי, ואולי עוד רבות זולת אלה ימצאו אחרים“. והיכן אמרתי כי זאת סברתי? ואמנם מה שהוא באמת סברתי הוא מה שאֹמר: א. קליר איננו שם עיר, כי אין אדם מישראל שיחתום שמו אברהם ברבי ברלין וכיוצא; ואם יונח שהוא שם עיר, צריך שתהיה הרי”ש סימן היחס (על דרך שאומרים בלשון אשכנז בערלינער וכיוצא), ושם העיר יהיה קלי (Cölle, Calais, או מה שתרצה) ולא קליר. ב. הקליר לא היה איטלקי, מפני שהיה חורז ה“א עם חי”ת, וזה בלתי אפשרי לאיש איטלקי; ואם יאמר אדם כי מבטא אנשי איטליאה בימיו היה משונה כל כך ממבטא שלנו, עליו להביא ראיה. ג. הקליר לא למד מן הערביים. ד. אם שם העצם של אבי הפייטן היה קליר כדבריך ידידי (ולא היה כנוי נוסף על שמו לסבה מתייחסת לו ולבנו בשוה) היו הקדמונים אומרים הקלירי, ביו“ד היחס, כמו המיימוני, לא הקליר בלא יו”ד, כמו שלא יתכן לקרוא הרמב“ם ז”ל בשם המיימון. ה. פירוש בעל הערוך למלת קליר, יש לו על מה שיסמוך, ואין לדחותו בקש. הדברים האלה הם סברתי. ועתה אחישה לעבוד עבודתי.

אבשרה בקהל רב תוקף ועזוז אלי זה, אשר פעל ועשה והִרבה בזמן הזה, בקום לבלענו חנם איש צר בוזה, ואץ להכרית זלזלי הנטישות הָסֵר וְהַתְזֶה – באבוד טורף וגוריו נחו חיתו יער, נסו יגון ואנחה ואֶנֶף וסער, ידך הגדולה פרסמו משער לשער, מרחיב בצר ומשיב לנדן תער. נוראות בצדק תעננו כשענית לקדומים, כי שחה לעפר נפשנו תחת יד מְעַגמים, נא למענך הכמר עלינו נחומים, אל מלך יושב על כסא רחמים.

אקום חצות לילה ובנשף אקדם, בצר לי אקרא ה' ואל אלהי אשוע, גם על ברכי אכרע וכפי אפרוש, דמעות אוריד ואחנן בקולי (כלה בלא חרוז) – בטוחים ביושר דרכיך ולא בכושר מעשים, נושא עונות נקרֵאתָ ומעביר חטאים, ידך פשוטה לקבל שובבים, מות המת לא תחפוץ, כי אם בתשובת שבים, נשאתי נפשי אליך וגשתי בעזות פנים, באתי גועה ובוכה ומודה ועוזב פשעים, רְצֵנו וקבלנו מקבל שבים, זכרנו ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים, רָשְמנו וחתמנו בספר החיים חיינו, למען שמך תוציא מצרה נפשנו (דרי זה בנימן בר זרח, ואני לא אדע אם בנימן אחר הוא אם לא).

ביום הלבנת פשעי, בהגיון חין אתקדש, לבַקר בית מושיעי, ולבא במקדש קדש, בחדש השביעי בעשור לחדש. נקרא לאלהים בחזקה (וכו', אות אחת מבנימן בראש כל בית, וזהו הבית האחרון): נוצָר הן לא יצדק, לפני יושב סתר, אך אם בו יֶאֱדַק, לשחרוֹ ברון ועתר, יפשפש מעשיו ויבדק, לוּ ימצא טוב פותר, העמֵד מליץ לפָדְעי, לַהַק תבואות קדש, ומחֵה פשעַי בכָרְעִי, נגדך בהדרת קדש, בחדש השביעי, בעשור לחדש.

ביום כפרת עוני, עת מחילה וסליחה, להוציא לאור דיני, ומשפטי להנחה, יהיה נא דבר אדוני, המלך למנוחה. נגד מעירֵי שַחַר (וכו' כמו בקודמת) – נותן קול עוז בקולו, ישמע קול תחנונים, הַמַביע חֶבלו, יחד אבות ובנים, וַיעצור את אָכלו, להתודות חטא זדונים, בצום עשור מִלֵילוֹ, ועד לילו מתענים, עד יבשרוֹ אל מחוללוֹ, היתה אורה ושמחה, יהיה נא דבר אדוני, המלך למנוחה.

ביום שבתון ענוי יונה, כאיש צג באיתון, בְחַר הגיונה, דחה עקלתון, זְרֵה שגיונה, וחין מהללי, הֵאזין אלִי, והסר מעלִי, ורוב עִקולִי, ה' בקר תשמע קולי. נָדבוּ בחירים, שבעי רגזות, ביום כפורים, לשקוד מזוזות, (וכו' ששה בתים, בראש כל אחת מאותיות בנימין, ותו לא מידי).

בני ציון היקרים, איש באחיו יליצו, להסתופף בחצרות אל, ואת שנתם יקיצו, ובחדרי משכנם, לקרוא לו נועצו, וכמו השחר עלה ויאיצו. נדדה שנת ההֶלך, אוכל לחם מגוֹאֵל (וכו' חמשה בתים, ראשיהם בנימן; ואני לא ראיתי הסליחה אשר הזכרת לרמב"ע)

בעשור יום גִילוֹת, יום מחסה מחרב, יום הובטחו קהלות, מִקֶדֶם בהר חורב, יערבו כל תפלות, ניחוחֵי שַי קָרֵב, לה' עולות, לבֹקר ולערב. נעוֵה לב אם שָגָה (וכו', חמשה בתים, ראשיהם בנימן).

זכור ברית אב המונַי, ואל תשכח אלהים ה‘. אשר בעָקדוֹ שַחְתָ לעיני, בי נשבעתי נאם ה’. זכור נינוֹ הולך בתמוּת, במצות הוֹרוֹ עָמוּת, ונָם אֵעָקֵד ואמות, חרף נפשו למות. זכור יושב באהלי תושיה (וכו', ששה בתים ראשיהם בנימין).

ברוך אלהי עליון, מראש אחרית חוזה, שומע אל אביון, וענוּתו לא תבזה, מכַפֵר כל שגיון, ביום העשור הזה, מחר יעשה ה' את הדבר הזה. נפשי לך עורגת, כאיָל על אפיקים (וכו', חמשה בתים, ראשיהם בנימן).

בטרם שמש יבא, בהיכלו במעונים, אלהים יבשר בטובו, לשועת אבות ובנים, פתחו שערים ויבא, גוי צדיק שומר אמוּנים. נטו צללי ערב, קרבו ויאתיון (וכו‘, ה’ בתים, ראשיהם בנימן).

בטרם שמש בהדרו, וחֻפתו יאמש, לעמך סליחה כָפְרוֹ, תְנָה אל וחטאו הָמֵש, הנצב בבית דבירו, מבקר עד אמש, ביומו תתן שכרו, ולא תבא עליו השמש נִחַר גרונו בקראו (וכו‘, ה’ בתים, ראשיהם בנימן).

בעלות יום הַחֵקר, בלבי כָלֶה ונספה, כי מחסי לשקר, שַתִּי ועל הר נשפה, אכן חסדֵי חוקר, יעירוני לַמִצְפֶה, תשמע קולי בקר, אערוך לך ואצפה. נלאיתי נשוא סֵבֶל, יצרי וכֹבֶד עֻלוֹ (וכו', ששה בתים בנימין).

במקדש אל והיכליו, היונה שיר תֵרֶב, ובאת לספר מהלליו, ותפארתו שיר עָרֵב, ותבא עוד אליו, היונה לעת ערב, נאור בטללי סליחה, תְרַוֶה צמאון בניך (וכו‘, ה’ בתים. ראשיהם בנימן).

תפלה לעני כי יעטוף, כוללת ששה בתים, הבית השני מתחיל: בת ציון וכל חילה; השלישי: נדיבי עם נאספו; הרביעי: יום כפורים הוא זה; החמישי: מטרם עלות שמש; הששי: נכבדות ניב יְדֻבַר. –

על האותות והסימנין הנגזרין על הצבור.

אותותינו לא ראינו ואין יודע לעתות, בגד בוגדים בגדו אש קנאתם לחתות, גם כל מחשבתם לְהַשְנָיָה זמנין ודתות, שמו אותותם אותות.

דתיהם שונות ומשתנות ומפַחדם אנו חַתִּים, הִוָסדם יחד עלי יערימו סוד וחורתים, ואיה קנאתך וגבורתך הֵעירותָ רבות עִתִּים, ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים.

זכור זאת אויב בכל מוצָא ומבוא, חֵרף בגאוה ובוז עַם קדשך להלעיבו, טוען איה אלהי המשפט יריב ריבו, שיתי אותותי אלה בקרבו.

יום יום יכתבו עמל ועלי יתמרמרו, כבודי מעלי הפשיטו וְאֶדֶר שלמותי המירו, לבשתי חרדות מפחדם ואירא כי יאמרו, הלא שאלתם עוברי דרך, ואותותם לא תנכרו.

מתי תעשה ברודפי משפט אַיָלות מחולֵל, נקם תלבש וקנאה תעטה נזרם לחַלֵל, סַכֵל עצתם ומחשבותם וכעלילותם למו עולֵל, מֵפֵר אותות בדים וקוסמים יהולל.

עורר ישעך לעמך להצילו מיד מְשַנְאוֹ, פן יאמר אויבי יכלתיו מתפאר בהתנשאו, צורוֹ איה הַשׁם בקרבו שֵם מוראו, אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו.

קצים וזמנים עברו ונפשי כלתה לישועתך, ריבי למתי תריב ותפר כעס עברתך, שאון זרים תכניע כמאז נוראות בעשותך, וייראו יושבי קצוות מאותותיך.

תלביש בושת וכלמה כל בעלי מְדָנַי, בגדי ישע ומעיל צדקה להעטות אמוני, נוגשי יבושו בעשותך עמי לנגד מוני, אות כי אעלה בית ה'.

יעטו חרפה וכלמה המגדילים עלי לְחָרְפֵנִי, מדהבת נוגש כי תשבית ותשוב לרחמני, נאדרי חשוף זרוע קדשך כאשר הוחלתני, עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני.

והנה כ“י זה (הנכתב בשנת רמ"א) הוא קודם בזמן לשנת רנ”ו שהתחילו היהודים לשאת הסימן בויניציאה. והיה אפשר לומר שחֻברה התפלה הזאת על גזרות האפיפיור Eugenius IV. שהיה בימי כתיבת המחזור הזה! והוא הקהיל הקָאנציליוס של באזעל ואז נגזר על היהודים להיות נבדלים במלבושיהם (עיין יאסט חלק ז' עמוד 283), וא“כ היה ר' בנימן הפייטן בזמן כתיבת המחזור הזה. וזה אמנם רחוק בעיני, כי נראה שלא היה הסופר נשמט מחלוק כבוד למחבר שהיה בימיו – והיה אומר: תפלה חדשה חברה ר' בנימן יצ”ו או ז“ל. ואם יאומן שהיה ר' בנימן זה בימי Eugenius, מכל מקום צריך להאמין שאין זה אותו בנימן בעל שאר הפיוטים החתומים בשמו במחזור בני רומא, כי הנה בכ”י ר' אברהם פריצול אשר בידי, הכתוב בשנת רל“ח, נמצאים מהם, ולא נזכר בהם כלל לא שהם חדשים, ולא שהמחבר הוא ר' בנימן יצ”ו או ז“ל; כי בודאי לא היה הפריצול נשמט מזה, אחר מה שראיתי שכתב במקום אחד מכ”י זה; רשות לברכו למיסיר ליאון מאנקונא הנקרא בישראל מהר“ר יהודה יצ”ו. ועתה מקרוב קבלתי במתנה מאת ידידי ושארי מוהר“ר רמש”ג מחזור לימים נוראים כמנהג בני רומא כ“י על קלף, וכתיבתו קדמונית מאד, אין ספק שהוא des 14ten Jahrhundert לכל הפחות, ואולי des 13ten; וגם בו מצאתי סליחות ר' בנימן ופיוטיו הנמצאים בשאר מחזורים בני רומא. ודע כי במחזור לימים נוראים הנ”ל על פיוט אֶשָעֵן במעש אזרח מצאתי כתוב: מוסף ליום כפור לר' יוחנן הכהן; ועל הקרובות למנחת יום הכפורים (אודך בקול ערב) כתוב: קורבץ (sic) לה“ר אלעזר קליר; ועל הסליחה במנחת יוה”כ בת עמי לא תחשה כתוב: אחרת לה“ר בנימן זלה”ה מן הענוים איש רומה, ועל שאחריה (במקדש אל והיכליו) כתוב: אחרת גם לו; ושמחתי כמוצא שלל רב על המציאה הזאת, ונראה כי הוא הוא ר' בנימן בר אברהם העניו בעל אבות עולם אמת אולם, על שרפת המשנה והתלמוד, ואולי הוא עצמו שסדר ס' יראים, והיה בתחלת האלף הששי, והוא סתם בנימן הנרשם במחזור בני רומא, וכן דעת דע ראססי (Codex 61), ואולם ר' בנימן בר זרח בעל אקום חצות לילה, אחֵר הוא, והוא ידוע במחזור אשכנזי.

ואחרי כל זאת מצאתי במחזור כ“י לימים נוראים הנ”ל, על תפלה לעני כי יעטוף (בנעילה) כתוב: סליחות לתפילת נעילה לה“ר בנימן זלה”ה גלימאנצי. והנה הדף ההוא הוא מטושטש הרבה, והדף שאחריו הוא האחרון, והוא קרוע ומטושטש עוד יותר, ומלת גלימאנצי קריאתה קשה, והראיתיה לאחרים וכלם קראו גלימאנצי, ואין פותר אותה, והנני נבוך הרבה בזה, ולא אדע אם בנימן אחֵר הוא, או אחד הוא. אחרי כן מצאתי וקניתי כ“י אחר על קלף, כולל ר”ה יוה“כ וסכות, דומה אל הקודם, ויפה יותר ממנו, וקדמון גם הוא, אך נראה מאוחר מעט מן הראשון, וזה מה שמצאתי בו רשום על קצת הפיוטים. על אשען במעש אזרח כתוב: מוסף לצום כפור לר' יוחנן הכהן זצ”ל; על אודך בקול ערב: מנחה לר' אלעזר בר' קליר; על בת עמי לא תחשה: אחרת לר' בנימן זצ“ל; ועל תפלה לעני כי יעטוף: סליחות לנעילה לר' בנימן זצ”ל. והואיל ולא חש הסופר להודיע שם המשפחה, ולהבדיל בין זה לזה, נראה כי ר' בנימן אחד הוא ולא שנים.

אחרי כן מצאתי ברשימת כ“י של דע ראססי כי קרוב לרשימות האלה נרשם גם בשני מחזורים כ”י שלו Cod 61. 62..

ואמנם מי הוא זה ר' יוחנן הכהן, צריך חפוש.

ואשובה לעבודת ההעתקה.

אﬞמֿרֿי הֿאﬞזֿינֿה אֿל וﬞנֿיביֿ, שְעֵה שיחי בשפכי את לבבי, בחסדך הַעֲבֵר פשעִי ורשעי, ואל תחקור עלומותי וחובי, גמול עלי ברחמיך ואחיה, חבוש שברי ורפֵא את כאבי – שְמָךְ עֻזי ומָעזי וחילי, בך אעֹז עלֵי צרי ואויבי. תחי נפשי להללך ואנא, אמרי האזינה אל וניבי (א"ב, והוא כֻלוֹ אימיטַאציון של אלהי אל תדינני כמעלי).

כנסת ישראל זועקת בקולה, צרה כמבכירה וקול כחולה, ובעניה זכרה יופי מכלולה, כי שדי המר לה. אני מכֹּל בחורה הייתי, ומכל עלמות עליתי ונתעליתי, ומידידותי שטמאתי מאוסה נקראתי, נפוגותי נדכיתי נעויתי שחותי. לצבי אפריונו רִפְדַנִי אִשְשַני וכו‘. יָפְיָפָה היתה בקוּזְמִידֵי מחמדיה, וכו’. הֻכתרה במלכות ובכהֻנה גדולה, וכו‘. חרפוה מחרפיה גלמודה וסורה, וכו’. זאת כשמעה נטרפו עשתונותיה, וכו‘. קויתיך אלהי עוז אהבָתִי, וכו’.

תַאֲלַת יום ענוי ואֵרָעוֹן צער ומבוכה, שמור נשמרה ועד היום נמשכה. רצח מבוסת שְפָטַי מכה, קפצה וביום זה אותנו הדריכה – כוננתי אחרי זאת ועת צרתי ארכה, בטחתי כי הבֵאת ותעבירֶהָ ושככה, אשמתנו סלח נא ותעל למכתנו ארוכה, כעל מהפכה הענוגה והרכה (תשר"ק, ותו לא מידי).

סליחות הנקראות חטאנו לא היו ולא נבראו, וחטאנו אינו אלא סימן למלות חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו. והמלות האלה אינן נמצאות במנהג בני רומי אלא בסליחת אז ביום כפור סליחה הורית, בה אחר הבית הראשון אומרים חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו, ואחר הבית השני אומרים סלח לגוי קדוש ביום קדוש מרום וקדוש וכן על זה הדרך עד סוף כמו במנהג אשכנז.

ידידי היקר, צדקת בדבריך, כי מה שרשמתי בתחלה אליאו נטי אינו אלא ליאונטי או ליאונתי (וכמהו מצאתי בקורא הדורות דף י“ח ע”ב ר' ליאונתין הכהן), והא לך מה שהתעני. הפיוט שיר אשר נואמו אדון עולם לישרי אֻמו אשר לשלמה (הנמצא בדפוס רמ“ו ובכ”י רמ"א ולא בדפוסים אחרים) מתחיל בא“ב אחר תבה אחת של שיר השירים, בית אחד לכל אות. והנה ראיתי באות הת”ו שני בתים, ואח“כ אותיות ליאו, כזה: סמכוני תורות קוני, במצותיו רפדוני, ואל תחלישוני, כי חולת אהבה אני; שמאלו תפלין אזרני, ובשנו סממני, טלית עטפני, וימינו תחבקני; השבעתי לבל לִקְפַץ וכו' וכו', ואמרתי בלבי: מה מקום לשני בתים לאות הת”ו? אין זה אלא כי במלת אזרני שאחר מלת תפלין רמז המשורר האל“ף מאליהו, וכיוצא בזה מצאתי למטה האל”ף מאברהם רמוזה אחר שתי תבות: אקומה היכן אִבדתיו, לולי נחפוץ להגיה ולכתוב איכן באל"ף.

ועתה הנני רואה כי ללא דבר נכפלה אות הת“ו, ושם המשורר ליאונטי, כמו שמוכיחים הסלוק והאופן לשבועות הנמצאים בכ”י רמ"א.

ואמנם משה בירבי בנבמנטע או בנבם נטע, כך הוא נרשם בראשי חרוזות בלא שום פקפוק; והא לך השיר כאשר הוא: מתני אחזו חלחלה ולבי חלה בזכרי אשמי ואין במה לכפרן. מזבח נהרס דמים מלמרס חלבי אשי על גביו לסדרן. שבתו מנחות ועולות מנחחות שגגות וזדונות לצרף ולהעבירן, שרד מלֻבשים מקריבי אשים אחד עשר פנימה לתמרן, הכלים המשֻבחים כתמים מצחצחים אחד אחד לעבודתו הֻתכן הגבירן. המעֻטר בקול מצרף מעש קול מגֻבע בלבשו שמנה בהדורן. בדם טבולה זֻמנה למחילה לממעיטי דמות יוצרן יגוּל ערוה חפות בד הנאוה מִמוֹתֶן ועד ירך לחברן. ראש מֻצנף גבוה מוענף להגסה מרצה בן דוסא הורן. בְמוֹתֶן אָזוּר עגוּל כְחֵזוּר הרהורי הלב מִתְּוָנָיו לטהרן. יופי אוּרים ותֻמים דבריהם מאירים ומשלימים הִטוי דין לכפר בזִהוּרן. בְוָלֶד נפסלים מרצֶה מחילים ומטהר עזוּת טוהרן. נאה כעגיל חָבֵר הרגיל זָקֵן ופִרְקו נאה בדורן. בנינים אלו נמחו ותמידין נדחו ומחדילי רוגז בִכלוּל הבעירן. מורי הורוני לקרות במעני סדרי קרבנותי בחבורן. נדבת הבטחה לאיתן הובטחה זְכור לבניו ומצחנה לטהרן טוב וסלח קטורת ממֻלח הַעֲרֵב אִמְרֵי גאלה וכניחה צוברן. עדי עד נצח עַמך אַמֵץ למען שמך אתה השענת עמק שושן וסברן. כן הוא השיר הזה בדפוסים ראשונים ואחרונים, ובשני כ“י. אמנם בכ”י רמ“א סדר הבתים משונה מאד, וכך הוא: מתני, מזבח, שבתו, שרד, הכלים, בדם, ראש, יופי, נאה, מורי, טוב, המעותד (בדפוס רמ"ו המעותר, ובאחרונים המעוטר), יגול, במותן, בולר, בנינים, נדבת, עדי עד. וסדר זה משובש בלא ספק, כי מורי הורוני אין ספק שמקומו למטה ולא למעלה. ומלבד זה רואה אנכי כי הפיוט הזה כולל שני חלקים, האחד הוא לספר מה שהיה בזמן שבהמ”ד קיים, והשני הוא להגיד כי עכשו שאין לנו כל זה תפלותינו מכפרות במקום הקרבנות, ושליח צבור זקן ורגיל ופרקו נאה מכפר כמו הכהן, לפיכך נ“ל בלא ספק כי מאמר בנינים אלו נמחו שהוא סיום החלק הראשון מקומו למעלה ממאמר נאה כעגיל חבר הרגיל שהוא תחלת החלק השני (ובעל קמחא דאבישונא שלא הבין זה נדחק לפרש חבר הרגיל זקן ופרקו נאה, כל זה על הכהן הגדול, והוא שבוש מבואר); מעתה נ”ל כי המשורר כפל אות הבי“ת בשני בתים (בולד נפסלים, בנינים אלו נמחו) כמו שעשה ר' ליאונתי באות הת”ו; ואמנם לא היה זה ללא דבר, אלא מפני שהיה צריך לאות ו“ו, ולא רצה להתחיל שום בית בו”ו, לפיכך רמז הבי“ת והו”ו במלת בולד ושם אבי המשורר היה. בונם, ושם משפחתו נטע, כך נ"ל ואתה תשפוט.

ואם הדבר כן הוא כמו שאני משער, הנה מה שאמרת אתה ידידי כי אולי הוא ר' משה בר בנימן, גם הוא עולה יפה, כי ידוע כי בונם הוא קצור מבנימן.

ואחרי כל אלה אגיד לך כי שתי הקינות אבות עולם ישני מכפלה, אריוך דמעתי יומם ולילה, שאמרתי אליך כי נרשם בהן שם משה, עתה מצאתי כי מלבד זה רשום בהן משה בר אברהם; ולהיות תכונת בתי הקינות האלה חדשה בעיני. לא אמנענה ממך. כל בית הוא בעל ד' טורים, הרביעי הוא תמיד פסוק אחד, והטור הראשון והשלישי מתחילים באותיות הא“ב, ואחר תשלום הא”ב תבאנה אותיות משה; והטור השני מתחיל באחת מאותיות משה בר אברהם חזק. לדוגמא: אבות עולם ישני מכפל מה לכם, מחשים עד עת קץ על עולליכם, בינו לשאת בעדם רנה ותפלה בהלוליכם, המזכירים את ה' אל דמי לכם – אריוך דמעתי יומם ולילה ולא אחשה, מפני עקת רשע ומפני חמת הנושה, בזמת אולתו יעץ להכחיד נעם מדרשֵי, איה הברית אשר צוה ה' את משה.

בסדר העבודה של מנהג בני רומא לא נמצאו מלות פרך ופענח. ואגב גררא אעתיק לך שתי בתים מהעבודה ההיא: נוגני דוכן גם הם ישמיעו, נעימת צרדה בפה ולא בכנור; נודדים עדי נשף מעיר ישמיעו נוהמים באזניו קול ולא יישן. וקשה לי מהיכן למד מדברי המשנה מכין לפניו באצבע צרדה לומר ישמיעו נעימת צרדה בפה? ומי שיאמין בגימטריאות ויאמין כי העבודה ההיא היא לקליר, ראוי לו שישתדל לפרש הבית הזה בלי שיסתור דעת הקליר שצרדה היא האצבע האמצעית (תוספות מנחות ל"ה).

רשימת כל פיוטי ר' משה אבן עזרא אשר בידי כ“י (מלבד הנדפסים) והם 84, שלחתיה אל המשכיל ר' יהודה דוקעס בהאמבורג: אם תרצה שאל ממנו העתקתה. ודע כי המשורר הזה חבר כמו ששים סליחות, לא ראיתי לשום פייטן אחר כמספר הזה, לפיכך נ”ל שיתכן להאמין כי לכך מצאנוהו מתואר הסלח, כלומר בעל הסליחות, על דרך שאומרים הפייט לבעל הפיוטים. ואמנם שתהיה המלה לשון ערבי לא יתכן, כי אז היה ראוי שיאמרו אל סלח, מלבד כי פעל סלח בלשון ערבי ענינו הוציא רֶעִי (excrevit merdam). –

ידידי היקר, אם הייתי יודע תכונת המלאכה אשר אתה עוסק בה, אולי הייתי מועיל לך יותר; ואם הייתי בטוח כי מה שאשלח אליך משירי הקדמונים תדפיסם בספרך ככתבם וכלשונם, לא הייתי מונע ממך דבר מכל אשר לי; כי מה כל ישעי וכל חפצי כי אם להראות את עושר כבוד לשוננו, ולהרבות בכבודה ובכבוד כותביה, ולהחיות אהבתה בלב בני עמנו; ובכרם חמד רביעי תמצא לקוטים ורשימות הרבה אשר כתבתי על המשוררים הקדמונים.

דע כי מלבד הדפוסים שהזכרתי לך ממחזור בני רומא, עוד שלשה ראיתי, ושלשתם מויניציאה, ואלה זמניהם תי“ו, תק”י, תקל"ב, כלם בכרך קטן ובלא פירוש.

ידידנו יוא"ל טרוד הרבה בעסקיו, ומכל מקום לא ישיב את פניך ריקם.

ידידי היקר! מאד נכספה נפשי לראות מה שכתבת על רש“י, ולפי הנראה דבריך מפוזרים כה וכה בצייטשריפט פיר וויסס' ד' יודענט', הבלתי מצויה בגלילות האלה, ואם אפשר לך לקבץ הדפים הכוללים דבריך על רש”י ולשלחם אלי, תעשה עמדי חסד ואמת.

עוד שאלה אחת קטנה אנכי שואל מאתך. הנה ספרי Prolegomeni לא באו ממנו בארצות אשכנז רק כעשרים העתקות אשר שלחתי מתנה אל החכמים הנודעים לי, ואולי אם היה הספר נמצא אצל אחד ממוכרי הספרים באשכנז, היו קצת מן החכמים או מן התלמידים קונים אותו, והיה טיב הספר מתפרסם בעולם; ואני לא אדע למי אשלח. בי אדוני וידידי, בקש לי בעירך מוכר ספרים ישר ונאמן, שאוכל לשלוח לו חמשים או מאה עקסעמפלארע, על פי התנאים אשר ישים עלי, ובתנאי מפורש מצדי שלא שלחתי ולא אשלח מהם לשום מוכר ספרים אחר באשכנז. ואתה ידידי היקר וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה כ”ז כסלו התקצ"ט ידידך מכבדך ועבדך

אוהב דבק מאח ללה"ק

בגימט' שד"ל



י“א טבת התקצ”ט 28.12.1838


Nr. CCXXVII

An Herrn Os. H. Schorr in Brody

Nr. d`ordre de l`Index raisonné 194 Vol. II Nr. 12

לכבוד ידידי היקר המשכיל יה"ש שלום

היום השלמתי החלק השלישי מדרך ארץ, והנה הוא לפניך.

בתחלת החלק השני, במקום יבלה ימיו? תמחול להגיה ירקב, יבלה?

עתה מקרוב מצאתי במסעות ר' בנימן (בדף האחרון) עדות ברורה לדברי כי שם ארץ כנען הוא כנוי לארץ שקלבוניא, ושמחתי.

ואתה שלום. בחפזון רב. פאדובה י“א טבת התקצ”ט.

ידידך שד"ל



ט“ו טבת התקצ”ט 1.1.1839


Nr. CCXXVIII

An Herrn Dukes Vater in Wien

Nr. d`ordre de l`Index raisonné 195 Vol. II Nr. 13

לכבוד ידידי היקר כ“ש הר”ר צבי הירש דוקעס ברכה ושלום

זה ימים הגיעני מכתב מבנך היקר שי‘, ולרוב טרדותי לא השיבותיו דבר, יען וביען לא אוכל כעת להעתיק לו שירים משירים שונים כאשר עשיתי עד היום ואי"ה אחר שיצא ממכבש הדפוס ס’ התרשיש עם שאר שירי רמב“ע ששלחתי לו, אוסיף שנית ידי לשרתו באשר תשיג ידי. ואתה ידידי היקר תברכהו בשמי ותודיעהו זאת. דע ידידי כי היום שלחתי ס' יריעות שלמה אל הרופא דא לא וולטא. וכבר קודם לכן כתב לי אם אני מורשה לקבל מידו כסף מחירו, ואתה תודיעני מה אעשה. ועתה שאלה אחת קטנה אנכי שואל מאתך, אל נא תשיב את פני ריקם, לך נא ידידי בבית דפוס האדון שמיד אָשר בעירך, ודרוש וחקור ובדוק אם באמת מדפיסים או מוכנים להדפיס ס' בני הנעורים (שירי אפרים לוצאטו) וס' הגיון בכנור (שירי ידידנו יוסף אלמנצי), ואם הם תחת הדפוס, השתדל להשיג בלאטט אחד מהם ושלחהו אלי. ואם בדקת ולא מצאת בדפוס שמיד, תמחול לבקש בשאר דפוסי לה”ק הנמצאים בעירך. בבקשה ממך אל תרפה ידך מעשות את שאלתי בכל מאמצי כחך, וכל מה שתוכל למהר תמהר.

תמחול ידידי היקר על הטרח אשר אני מטריחך, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ט”ו טבת התקצ"ט.

ידידך המצפה לתשובתך בקרוב,

שד"ל



י“ז טבת התקצ”ט 3.1.1839


Nr. CCXXIX

An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol

Nr. d`ordre de l`Index rais. 196. Vol. II Nr. 14

לכבוד ידידי היקר המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב גאלדענבערג שלום.

שני מכתביך ומכתב ידידי מוהר“ר שי”ר קבלתי, ושמחתי בהם, ובפרט בראותי כי מה שכתבתי על הרמב“ם הם דברים אמתיים למעלה מכל ספק, עד שגם המתפלספים וגם המתחסדים מסכימים בהם ואומרים שכבר ידעו אותם ושלא מצאו בהם שום חדוש. כי הנה אתה ידידי במכתבך השני כתבת, וז”ל: והמשכילים והחכמים אשר ידעו כל זאת כמוך כמוהם לא מצאו בדבריך חדשות מאומה. והחכם שי“ר במכתבו כתב, וז”ל: הם (המתחסדים) יתפארו עתה בראש הומיות כי גם המשכילים יודו עתה את אשר ידעו הם מאז ומקדם, עכ"ל.

אם כן למה זה אלו ואלו מתקוממים עלי? ודאי לא למען האמת, אלא אולי למען השלום, לבלתי ילמדו התלמידים להקל בכבוד הרמב“ם, ותתמעט שקידתם על דלתות ידו החזקה; ואני למען השלום כתבתי המכתב אשר שלחתי אליך באחרונה, בו הגדתי יקר תפארת גדולת הרמב”ם ותועלת למוד ספרו, ועכ"ז הוספתי ראיות על אמתת דברי במה שטענתי עליו; ומה שטענת אתה על מכתבי, לאמר כי שפתותי יטיפו נפת, אך אין זו תשובה נצחת וכו', “חוץ מכבודך הם דברים בטלים” (זה לשון החסיד רש“ט ז”ל (בס' האמונות דף ו' ע"ב) המדברת עתה שנית מתוך גרונו של החכם שד"ל, כאשר כתב אליך החכם פלוני אלמוני מארץ רחוקה).

רק ענין אחד מצאתי במכתבך ובמכתב החכם שי“ר, שלא נתחוור לי, והוא כי הנה אתה אומר אלי כי אני נתתי חרב ביד מנגדי המשכילים, להרוג אותם, ולכנותם בשם מינים וכו', וזה באמרם שהמה= לוחמים בעד יקרת תפארת ישראל הרמב”ם ז“ל; ומוהר”ר שי“ר אומר בהפך כי המתחסדים שמחו וישמחו על מלחמתי נגד הרמב”ם והראב“ע כמוצא שלל רב, עכ”ל. והנה זה מקום הצריך עיון גדול, והנראה לעניות דעתי מכל זה הוא שאין אני בקי באנשי ארצך, ואין תהלוכותיהם מובנות לי כלל, ולפיכך לבי אומר לי כי ראוי לי להפרד בשלום מכל אנשי פולין (זולתי מתי מספר יחידי סגולה), כי רואה אנכי שאין לי עמהם רק להג הרבה ויגיעת בשר ואבוד זמן, בלי שום תועלת לא לי ולא להם ולא לאחרים, כי אני אינני מבין אותם, והם אינם מבינים אותי; ואני מרגיש בעצמי כי לא לכך נוצרתי לבלות ימי חיי בויכוחים אשר לא לעזר ולא להועיל.

עוד זאת ידוע תדע כי רבים מיודעי ואוהבי דברי מפצירים בי שאדפיס מכתבי לבדם ולא מעורבים עם דברי אחרים, כי יכבד עליהם לקנות כל חלקי בה“ע וכ”ח, מלבד כי עקר מעשי ידי, שהם פירושי התורה והנביאים, ומה שחדשתי בחכמת לה“ק, לא יתכן שיהיה לו מקום בכ”ח; ומלבד כל זה רוב מה שהדפסתי בבה“ע צריך אני לחזור ולהדפיסו בתקונים וחלופים ותוספת ומגרעת. על כן על כל הדברים האלה גמרתי בלבי להשתדל להוציא לאור מדי שנה בשנה משנת שש מאות והלאה (אם יגזור ה' עלי חיים ושלום) כרך אחד ממעשי ידי, וכל כרך יפרד והיה לארבעה ראשים: א' פירושים, ב' חכמת הלשון, ג' שירים, ד' חקירות בקדמוניות ישראל וענינים נעתקים מספרים קדמונים כ”י. וגמרתי בלבי שלא להוציא מעשי ידי מתחת ידי אם לא יֻתן לי תחתם חמשים עקסעמפלארע מכל כרך וכרך. ועם זה אמנם לא אחדל מלשלוח כפעם בפעם גם קצת מכתבים לכרמך הנחמד

ועתה בטרם אגיד כוונתי לאחד מן המדפיסים, אמרתי אגלה את אזנך אתה ידידי, למען אם תרצה תהיה סרסור בדבר הזה אצל החכם רמ"ל או אצל מחוקק אחר, ואם יֵצא לך ריוח מה בזה, ישמח לבי גם אני.

תברך בשמי את ידידי מוהר“ר שי”ר (כי אני לא אכתוב אליו עד אשר אראה מכתבו הארוך) ותאמר לו כי עוד הפעם אני מתחנן לו שישלח לי מה שהעתקתי לו ממחזור ויטרי ומס' חיי יהודה, בין שיעתיק הוא מאגרותי, בין שישלח לי אגרותי ואני אמסור אותן אליך בבואך הנה או אשלח אותן אליו ע“י הפאסט על הוצאותי. והנה הוא כבר הבטיחני להעתיק אותן לי, וכבר שלח לי 190 סימנים הראשונים ממחזור ויטרי. והנני מקוה כי במכתבו הארוך בדברו על ספרי פראלעגאמעני יערוך טענותיו אשר מצא להוכיח בהן כי הנקוד נעשה בא”י;

ואם אולי לא יביא אותן שם, הנני מבקש מלפניו שישלח אותן לי ביחוד; ואני אם יקרה לי לכתוב דבר עליהן, לא אעשהו בלא רשותו. גם תודיעהו כי הלחש מתקטלין בחיק קבל מצא אותו לי זה שנה אחד מן דחברים אשר בעיר הזאת, וזה ימים רבים כתבתי לדוקעס שיודיע זה למדפיסי ס' השרשים לרד"ק.

וידוע תדע כי השלמתי מחברת דרך ארץ בשלשה חלקים, והיא בין הכל 730 טורים, ואולי בהמשך הזמן אוסיף עוד חלק רביעי.

ואתה ידידי ברוך אתה בצאתך מארצך וברוך אתה בבואך אל כל המקומות אשר תבא בהם. אם היית שואל עצתי הייתי אומר לך שלא תבא לאיטליאה, כי בלא ספק ההוצאות תהיינה מרובות על הריוח, כי הקונים ספרי לה“ק אינם אלא אחד בעיר, ואם תחשוב לקנות ספרים כ”י, לא תמצא, כי כבר קדמוך אחרים, ומה שנשאר הוא ביד משכילים אשר לא ימכרום.

אם תכתוב אלי במקומות חנייתך מה שתראה בבני עמנו הראוי להוודע נחת רוח תעשה לי; ועל כל פנים בהיותך בעיר פראג תכתוב אלי ותודיעני האדרעססע שלך. ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, והגביר החכם פערל שלום, והחכמים שי“ר וקראחמאל שלום, ומכתביהם נגדי שלום, וכל המשכילים שלום, וכל החסידים שלום, כנפשכם וכנפש החותם פה פאדובה י”ז טבת

ידידכם שד“ל יחיה ויגדל אמן לפ”ק.

חבל על דאבדין! חכם שמת אין לנו כיוצא בו! פרץ גדול פרץ ה' בקאללעגיוס רביניקוס, ובבני ישראל אשר באיטליאה ואשר בכל הארץ, אוי כי קרא ה' אליו את נפש הבחור המחוכם יעקב חי פארדו (בן הרב שבוירונא אשר הוא נכד בעל שושנים לדוד) והוא בן עשרים שנה, וכבר השלים למודי הקאללעגיוס, ובעוד שלשה חדשים היה מוכתר בכתר הרבנות. אם אמרתי אספרה תהלותיו, עומק שכלו, רחב מדעו, שקידתו על הלמודים (אשר היתה הגדולה שבסבות מיתתו), ויושר לבבו, וטהרת דרכיו, וחפצו להיטיב, אפרוץ גבולות האגרת הזאת.

ואקוה כי בהיותך בעיר פראג אוכל לשלוח אליך פנינים יקרים מעשה ידיו, למען תטעם כרמך למזכרת עולם, ובזה תעשה חסד עם המת ועמדי ועם כל ישראל. ואתה ידידי שלום.

שד"ל


ה' שבט התקצ"ט 20.1.1839


Nr. CCXXX

An Herrn Dr. Leopold Zunz in Berlin

Nr. d`ordre de l`Index raisonné 197. Vol II Nr. 15.

לכבוד ידידי החכם המופלא הר"ר יום טוב צונץ ברכה ושלום,

כבר כתבתי אליך ידידי היקר ביום כ“ז כסלו ושלחתי האגרת לידידינו החכם יש”ר, והנני ממהר וכותב אליך שנית, מפני חדשות אשר הקרה ה' לפני, ובבטחוני שתהיינה החדשות האלה לשמחת נפש לך ולעזר ולהועיל, ולכבוד ויקר למלאכתך, לא רציתי למנוע טוב מבעליו.

דע ידידי כי ברכני ה' וקניתי קובץ כ“י על קלף ישן נושן כולל מחזור לר”ה יוה“כ וסכות (והכתיבה כתיבה צרפתית, ככתיבת מחזור ויטרי, ואין ספק שהיא כתיבה קדמונית, מתחלת האלף הששי), והמנהג נ”ל שהוא מנהג צרפת, כאשר יתברר מהמשך דברי, ועל כל פנים איננו לא מנהג אשכנז ביהם ופולין, ולא מנהג ספרדי, ולא מנהג איטלקי, ולא מנהג ארצות המערב; והנני תמה איך לא בא עדיין ליד אחד מכם חכמי אשכנז שום העתק ממחזור זה הצרפתי, ולא נודע לכם ענינו עד היום.

הקובץ הזה אשר קניתי הוא יותר משלש מאות דפים קטנים (in 8vo) בכתיבה גסה, י“ד או י”ו שיטות בכל דף.

הקובץ הזה כולל שני מחזורים לר“ה ויוה”כ, כתובים זה אחר זה והשני כולל ג"כ תפלות חג הסכות.

הקובץ הזה חסר דף אחד בתחלתו והדף שכנגדו בסוף הבאגען, ושלשה או ארבעה דפים באמצע, וקצת דפים בסופו, ומלבד זה שני באגען האחרונים פגומים מלמטה ומן הצד.

פיוטי הקובץ הזה מתחלה ועד סוף רובם מנויים בגליון (א' ב' ג' וכו' עד צ"ז במחזור הראשון, ומשם עד אחר מאתים בחלק השני), ובין ר“ה ליוה”כ. מן המחזור הראשון יש לוח כל הפיוטים הנמצאים בכל הקובץ במספרם. ואחר סיום הלוח הזה יש כאן לוח אחר וכתוב עליו: זה סדר של ברגונא (אולי בורגוניא ובל"א בורגונד). והלוח הזה הולך ומזכיר קצת מן הפיוטים אשר בחלק הראשון מן הקובץ, וקצת מאותם שבחלק השני ממנו, הכל כפי מה שהיו נוהגים באותה מדינה; ואצל כל פיוט ופיוט נרשם המספר הנרשם אצל הפייט ההוא במקום אשר הוא שם באחד משני המחזורים; ונרשמו בלוח הזה ג“כ קצת ענינים אשר אינם באחד משני המחזורים האלה, ולפיכך לא נרשם בצדם שום מספר. ואמנם הלוח הזה של ברגונא איננו שלם, ואיננו מגיע אלא עד אמצע סליחות יוצר יוה”כ. וזו היא תחלת הסדר הזה של ברגונא: ליוצר (של ר"ה) א' מלך אזור גבורה, ק' מלך קמתי לסלדך, ב' כבודו איהל, ק“א מסוד מצוקי שיתים, ג' את חיל יום פקודה, ג' אנא אתה הוא (הפיוט הזה הוא מאותם שאין להם מספר בגליון, ולהיותו בין השלישי והרביעי ציינוהו כאן במספר ג'), אֵם אשר בצדק, וכו' וכו'. וזה סדר ליל יוה”כ: לך ה' הגדולה, אמנם אשמנו, אני ברוב חסדך, אשפוך שיחי, תחרות רוגז, תומת צורים, אמונים בני מאמינים, ירצה עם אביון, אותך אדרוש ומאהבתך ה' (כל אלה בלא רשימת מספר, כי תפלת ערבית ליל כפור איננה בקובץ הזה). ואח“כ: ליוצר: מ”ה אז ביום כפור, מ“ו קדוש אדיר, מ”ז רשות אימיך נשאתי, וכו' וכו‘. ואח“כ: סליחות: אודה עלי פִשעי, תפלה לקדמך, איך אשא ראש, אפסו אִשים, אבאה ואכרעה, אשַא כנפי שחר, אהבת עז ותוקף, יום כפורים זה, זכור רחמיך, אתה מבין (כל אלה בלא רשימת מספר), קי”ה ומאהבתך, קי“ו אל תירא יעקב (ומכאן ואילך חסר). והנה מכל זה נראה כי איש מאנשי ברגונא אסף וכרך בקובץ אחד שני מחזורים ממנהגים אחרים, כדי שמתוך שניהם יצא לו מחזור כפי מנהג מדינתו, גם כי כל זה לא שוה לו, כי עדיין חסרו לו קצת ענינים שאינם לא בזה ולא בזה; והאיש ההוא רשם ג”כ כה וכה בגליון החלק הראשון פיוטי מנהג ברגונא שצריך לבקשם בחלק השני, כגון קודם כבודו איהל כתב: ק’ מלך קמתי, וקודם את חיל יום פקודה כתב: רשות מסוד מצוקי שיתים ק"א

ועתה אחל בדיקת הקובץ הזה מתחלתו:

יוצר לר"ה: מלך אזור גבורה וכו‘, עד במטה ובמעל. כבודו איהל, עד אלהים חיים ומלך. את חיל יום פקודה, עד אתרועעה. תחלת זו כחפץ להתעיל, עד אתפארה. אבן חוג, עד כמו נזכרה אנא אתה הוא אלהינו, עד מרום וקדוש (מלת אנא הוסיף אותה איש ברגונא). הסכת ושמע ישראל, אגודים לחננך בהואל, ונעריצך אין כאל, קדוש. באתי לחלותך, ברשיון עמיתיך, על חסדך ועל אמתך; בחלו לי מתני, כי רבו עונַי, יבאוני חסדיך ה’; בּינה לחש הגיוני, וריקם אל תשיבני, כחסדך חייני (ג' פעמים בנימן בר שמו (אל) והסיום חסר).

אדון שעה תחן (כך נרשם בלוח, ובגוף הספר חסר תחלתו, והוא על סדר א"ב) אם אשר בצדק, עד מיחליך איום. אדרת ממלכה – תשיב מלוכה. אאפיד נזר איום – קדושה בקדש. מלך עליון דר במרום. אדירי איומה יאדירו בקול. לאל עורך דין. מלך במשפט יעמיד ארץ. ארץ ודריה יצפו לדין – כמו למעלה שילוש קדושות. אופן: אז מאז כל מִפְעָל סָקַרְתָּ, באחת מִכּל היות לך חקרת (א"ב)

רשות למוסף: ארעד ואפחד באימתה ופחד, בבואי לחלות פני אל אחד (משה בר שמואל). אֻפַד מאז לשפט היום. תפן במכון לכס שבת. אף ארח משפטיך. כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו: אז אמרתי הנה באתי לחלותך בעד עדתי (א"ב). אֹמץ אדירי כל חפץ. מלך עליון אדיר במרום בלתו אפס להמונַי, אלהי עולם ה', לעדי עד ימלוך. אתה בקרבֵנו מלך, בנו נקרא שמך מלך (א"ב). ונתנה תוקף. וחיות אשר הנה. האוחז ביד. ויאתיו. או"א היה עם פיפיות. אוחילה לאל. אנסיכה. זכר תחלת. אשא דעי.

ליום שני: מלך אמון מאמריך. אתיתי לחננך. שולחתי במלאכות. אדר והוד אתן בצביון. אתן לפיעלי צדק. מלך עליון אמיץ. כל שנאני שחק. אשר מי יעשה כמעשיך. אחד קדוש אש אוכלה אש. קדושתא למוסף: אגן הסהר נוקֶשֶת שער, ביום הנפקד מַעַש לְהַעַר (א“ב ותשר”ק ואח"כ בנימן).

אמר שד“ל יש בידי ס' כ”י חסר בראשו כתוב בשנת ב“ם, ונקרא סדור רש”י והוא מלאכת תלמידיו, ומצאתי בו כלשון הזה: ורבינו יעקב זצ“ל בן ר' מאיר הנהיג במקומו לתקוע קשר”ק לזכרונות ולשופרות כמו למלכיות וכו' והר' יצחק בן אחותו מוסיף על דבריו, ודעתו שראוי לתקוע עשרה קולות הללו כל פעם ופעם, ולא יהא בדבר זה חדוש מנהג ושנוי, שכך היה מנהג במקומו של ר' נתן בר חושיאל שסדר הערוך, כמו שכתב בערך ערב, ועל מנהג שלנו יש תימה ופליאה נשגבה, ואמנם מקדושה של מוסף יום שני שמתחיל אגן הסהר (נוקשת) שער, פייט בה ר' בנימן גוי ארבעים קולות בהריענו, זהו כפי מנהגנו עכ“ל כדור רש”י ולהיות כי רש“י ותלמידיו צרפתים היו, וסדור זה ודאי בצרפת סֻדַר, והכותב מזכיר קדושת אגן הסהר כדבר ידוע ומקובל במדינתו, מכל זה צ”ל כי המחזור שבידי הכולל קדושת אגן הסהר, מחזור כמנהג צרפת הוא.

פזמון: ישובון עמך לבצרון, ומַלְטֵנוּ מאף וחרון, ונקדישך ביום זכרון, קדוש. יְרֵאִים מבקשי פניך וכו' (נרשם בו שש פעמים יוסף בר שמואל, והוא ר' יוסף טוב עלם) פזמון: מלך תחן דגלֵי רבועים, מריעי ארבעים, האל קדוש; תשובב לבִצָרון, חבצלת השרון, נורא וקדוש: אסלד לקורא הדורות, בפענחי פלאיו בגבורות (א"ב בנימן) אֲוֵירֵי ערץ עד לא נאהלו, ה' מלך, ברן יחד כוכבי בקר טרם יהלו, ה' מלך, גיהם יואסף ויואפלו, ה' ימלוך לעולם ועד (א"ב) אבירי ארץ, יאמירו בערץ, ה' מלך (א"ב). מלך עליון אַרְתַכֵי תרשישים, אדר שמו מקדישים, אל נערץ בסוד קדושים, לעדי עד ימלך (א"ב, ובין כל בית ובית חסר בית אחד, נראה שאחר כל מלך עליון היה כתוב בית אחד המתחיל מלך אביון, והסופר השמיט הבתים ההם לגמרי, נראה שלא היו אומרים אותם). אתה בקרבנו מלך (א"ב). אהללה אלהי. אפחד במעשי. אנוסה לעזרה.

אחר סיום תפלת מוסף יש כאן עמוד אחד חלק, ובעמוד שני כתוב: ובכן: תתהלל מלך: שירו לו מלאכי שמים, זמרו כל צבא השמים, כי הוא בורא ארץ ושמים, והוא מדד בשעלו מים, הללו את ה' מן השמים (וכו' בית אחד לכל חצי פסוק ממזמור קמ"ח עד והמים אשר מעל השמים).

אח“כ בדף אחר: זה פזמון יסד הרב ר' אלעזר במקום הסכת: מי לא ייראך, ביום דין בבואך, ומשפט מכון כסאך; איך אשא פני, גרשוני עוֹנַי, מהסתפח בנחלת ה' (א"ב). אח”כ הלוח הנ“ל, ואחריו סדר ברגונא הנ”ל, ואח“כ תפלות יוה”כ. בתפלת יוצר אין שום תוספת על מחזור אשכנז, אלא קצת מגרעות, מלבד הסליחות שאין גם אחת מהן כתובה בכ"י זה.

מוסף: ארעד ואפחד (כמו במוסף ר"ה). שושן עמק. יום מימים הוחס. צפה בבת תמותה. אשא דעי למרחוק. אין ערוך אליך. אנא אזון שועת חנון. אמרו לאלהים. מעשה אלהינו. אשר אימתך. אמיצי שחק. אור נגה עטיית מעילו. מי ימלל גבורות חייליך. אל ברוב עצות תכן את רוח. כי מקדישיך כערכך קדשת. ובכן תן פחדך וכו' וכו'. או"א היה עם פיפיות. אוחילה. אתן תהלה לאל המהולל, אספרה ביראה מעט ממעשיו; אלוה מעולם ועד עולם, לפניו ולאחריו לא נוצר אל; בלבדו הוא ואין זר אתו, אומר ועושה ואיש לא נעדר; באחד ישפוט ואין בו עולה, אמת אמרתו ועל שפתיו חסד (א"ב כפולה, יפה מאד).

אמר שד“ל זה רשות לסדר עבודה, ונראה כי זה הוא אתן תהלה שהזכיר ר”ת (מחזור ויטרי שכ"ה) וייחס אותו לשמעון כיפה: וגם זו ראיה כי מחזור צרפתי הוא זה. ואם רשות זו חדוש היא, הנה יגדל החדוש בענין סדר העבודה עצמו הכתוב כאן אחר תשלום הא“ב הכפולה. סדר העבודה הכתוב כאן הוא שתי א”ב, זו אחר זו, כל אחת מהן מרובעת, כלומר ארבעה א‘, ארבעה ב’, עד ארבעה ת‘, ואח"כ שנית ד’ א‘, ד’ ב' עד ד' ת‘. ותפלת העבודה כך היא: אתה כוננת עולם ברוב חסד, ובו יתנהג עד קץ הימים; אשר לא ימוט מֵעֲוֹן יצורים, ולא ימעד מכבד פשע וחטאים; אדמה בעודה ציה וצלמות, באור דת שִעְשַעְתָ ואצלך שִחֵקָה; אמרתָ לתתה מרפא לכל אנוש, טרם תפעלנו חייו הכינותָ; בררתָ שחקים למכון שבתך, וְרִוַחת עליות לכסא הדרֶךָ; בם תִסָתֵר בלי תשורך עין, ומשם עיניך משוטטות בכל פעל; וכו’ וכו'.

הנה נא לנו סדר עבודה שתחלתו אתה כוננת, ואיננו אותו שבמחזור ספרדי, אבל הוא מיוחד לאנשי צרפת. וכן בסדור רש“י הנ”ל מצאתי בהלכות יוה“כ כתוב: ומתפללין מוסף מגן זכרנו מחיה מי כמוך אתה קדוש ובכן (וכו' וכו') וסדר אתה כוננת או אמיץ, וכן בס' דינים כ”י על קלף אשר ביד מוהר“ר רמש”ג מצאתי (סימן שע"ו) ואין יכול לומר סדר עבודת יוה“כ כגון אתה כוננת ואמיץ כח ושאר הסדרים של עבודת כהן, לא בתפלת יוצר ולא בתפלת מנחה. שניהם נ”ל שנתכוונו לאתה כוננת זה של צרפת, ולא לאותו של ספרד. (אבל בעל הטורים (א“ח תרכ”א) אולי נתכוון לאתה כוננת של ספרד, כי בו כתוב תחלה אנא השם ואח"כ אנא בשם, לא כן באתה כוננת של צרפת אשר בידי, כתוב בו תמיד אנא השם).

ונ“ל ברור כי גם בעל ס' עשרת הדברות כ”י אשר ביד החכם שי“ר (זמן הקליר הערה 20) באמרו כגון אתה כוננת דיוסי בן יוסי כוונתו לזה של צרפת לא לאותו של ספרד, וממה שאמר כי יוסי בן יוסי תקן אהללה אלהי, אין ללמוד כלל (כמו שלמד החכם שי"ר) שפיוט אהללה אלהי הוא מלאכת איש ספרדי; ואם החכם שי”ר שיער תמיד מצחות לשונו של אהללה אלהי שהוא מאיזה משורר ספרדי, אני מימי לא שיערתי כזאת, אחרי ראותי שאין בו לא משקל ולא חרוז, כאשר בכל שירי הספרדים, ואחרי ראותי שאיננו נמצא במחזור ספרדי, ומה גם עתה שזכיתי וראיתי מחזור ספרדי כ“י על קלף (אחוזת ידידנו החכם יש"ר) וגם מחזור והראן כ”י, כלם מלאים פיוטי משוררי ספרד, ואהללה אלהי לא נמצא בהם. ואשר אני אחזה לי גם אהללה אלהי, גם אתן תהלה ואתה כוננת אשר בידי, גם אתה מבין סרעפי לב שהדפיס דוקעס, כל אלה, וכן אשר הניא עצת גוים, העשוים במתכונת שירי המקרא, בלא חרוז ובלא משקל, ובלא רשימת שם המחבר, הם קודמים בזמן לכל שאר הפיוטים, ומידי הגאונים או מחכמי ישיבותם באו לנו. ולמטה אביא לפניך עוד פיוטים אחרים מן המין הזה ועתה אשובה לרשימת המחזור. סדר העבודה שבידי הוא חסר דף אחד באמצע, הכולל מסוף אות שי“ן מא”ב ראשונה עד תחלת אות דל“ת מא”ב שניה; ובה' אצפה שיִמָצֵא עוד באחד המקצועות העתק אחר ממחזור זה, וברוב הימים יבא ליד איש משכיל ויוציאהו לאור עולם.

סיום העבודה הזאת כך הוא: תפארת יעטו והדר ילבשו, שמחה ישיגו וששון ימצאו. ויום טוב היה עושה לכל אוהביו שנכנס בשלום ויצא בשלום; כל אלה בהיות היכל על יסודותיו ומקדש הקדש על מכונותיו, כ“ג עומד ומשרת, דורו ראו ושמחו; בעת ובעונה הזאת וכו'. וכך היתה תפלתו של כ”ג וכו‘. תנות צרות לא נוכל. אתה מבין תעלומות לב. על חטא וכו’. וכאן נשלם המחזור הראשון, ואתחיל רשימת המחזור השני.

מעריב ר"ה: אמוני נבונים, בתקעם בירח איתנים. מעריב לליל שני: מלך אמיץ כח רב עלילה.

(לשחרית ר"ה) מלך קמתי לסלדך בכשרון. מסוד מצוקי שיתים, ומִלֶמד יודעי העתים (א"ב משולשת). סדר קדושה: אז מאז בכל מפעל הֵבָנְתָּ. האומרים אחד אלהינו, הבחונים באש ובמים (א"ב בלא חרוז). (למוסף) קדושה קלירית (?) אחננך במו פי ובמורא אשגבך, אחז בשרי פלצות להעצים טובך (א"ב משולשת) אאפיד ישועה למלך, ממליך כל מלך, מסיר מלכים ממלך (א"ב). מלך עולם אדיר בכח, אל נאדר בכח ואתה אזון קול מפאריך. שבתי וראה תחת השמש. איום תמים דעים (בנימן). מי כמוך אדיר במרומים הגוים אפס ותהו (כאן נקרעו שלשה דפים). ומאהבתך ה' אלהינו. אל תירא יעקב, שובו שובבים, שובה ישראל. אנוש מה יזכה וצבא דוק לא יזכו בעיניך. אתאנו עדיך, לחלות פניך, בזה יום עשור; בעבור תרחם, דופקי דלתיך, כמודה ועוזב (א"ב) אדם אם יבא, ליום תוכחה, מי יוכל ענות; בבאו למשפט, לפני שופט, איך ירים פנים; גערת בוראו, מי יוכל שאת, ביום דין ומשפט (הרי אלו שני פיוטים יקרים ונחמדים בלא חרוז ובלא שם המחבר). האחד בעולמו ואין שני לו. האומָן במעשה אצבעותיו, הבוחן גדולות יצוריו, הגוזר ומעמיד עצותיו, הדש ענן אבק רגליו (הרי כאן כעין חרוז ולא חרוז ממש, וגם זה נראה קודם בזמן לפיוטים העשוים בחרוז) האראלים אומרים בשכ"מ. האומרים אחד אלהינו (כמו ביוצר). תאפדם אפודת עולם, תברכם בברכה מרובה (א"ב בלא חרוז). עד לא מכון כסאך נכון: אִהַלְתָּ מתוחים, אִמַצת נמלחים, ואין מלבדך מְאַהֵל טְפוחים (כמו במחזור איטלקי בשחרית יוה“כ, והוא נזכר גם בסדור רש”י).

אחר סיום הפיוט הזה יש כאן באותו דף עצמו: שנת אורה שנת ברכה וכו' אשרי עין ראתה כל אלה וכו‘; נראה מזה כי הסופר השמיט בכוונה את סדר העבודה, שאולי היו נוהגים לכתבו בקונטריס בפני עצמו, וכמו הסליחות שהיו כותבים אותן בס’ בפני עצמו, ולא נכתבו בקובץ הזה; ואולי היה תלוי ברצון החזן לבחור לו איזה סדר עבודה שירצה, אתה כוננת או אמיץ כח (כנראה מסדור רש"י). אך כל זה איננו שוה לי להבין כוונת הסופר הזה מה רצה לכתוב ומה רצה להשמיט, כאשר עיניך תחזינה במה שיבא.

קדושתא למנחה: איתן הכיר אמונתך – לבית יעקב המחכים. הֵעָתֵר נורא ואיום, לקוּוים ממך פדיום (א"ב בנימן). אך אתוּים עדיך בְיִחוף פעמותם, חנון ורחום לכל פעל (א"ב). מיכאל מימין ממלל – כעמך ישראל. אל אדיר רב חילו (ידוע במנהג איטלקי). כי רכובו בערבות. וחיות בוערות לכם רם לויוֹת (בנימן בר שמואל). האומר עצתי תקום ואין מי יאחר, הבונה פנות עולם ואין מי יְבַלֶה (א"ב כפולה ובלא חרוז). ובכן תן פחדך וכו'.

קדושה לנעילה: אהבתי מעון בית משכנותיך (א"ב יוסף בר יעקב, ואיננו ר' יוסף בן סהל הספרדי, בדעת ר' וואלף היידענהיים, כי יש בידי משירי ר' יוסף בן סהל בדיואן ר' משה בן עזרא, ולשונם לשון משוררי ספרד, ולשון הקדושה הזאת לשון משוררי צרפת ואשכנז). אנא פנה אלינו, שור בְעָנְיֵנוּ, וסלחת לַעֲוֹנֵינוּ; אז לפנות ערב, דפקנו כהומים, על שערי מלך; בל יונעלו, שערי רחמים, ונבקשה פני מלך, גם בעת רצון, תעל שועתנו, לשער היכל מלך (א"ב בלא חרוז). פתח שערי תפלה, אל שומע תפלה, לשמוע אל הרנה ואל התפלה (א"ב). כי לך יאתה מלוכה וגדולה. ובכן תן פחדך (וכו'), עלינו לשבח, אוחילה, ויפתח בפזמון זה קלירי: היום יפנה, השמש יבא ויפנה, נבואה שעריך – כבוש כעס חטא ועון. אלהים סלח נא, אנא שא נא, טרם נעילת שער; אתוים בלב דאבון, סלח נא לעון, טרם יבא שמש; אֹמֶר הקם בספר, כי ביום הזה יכפר, כי פנה יום; היום יפנה וכו‘; בניך בשועם, היה אתה לעם טרם נעילת שער (א"ב משולשת, ואני לא אדע מהיכן למדו שהוא קלירי). ודוי וכו’. אחר סיום תפלות יוה“כ מתחילים כאן בדף אחד בעצמו עניני קריאת התורה ביום שמחת תורה, ואלו הם: אתה הראת לדעת. ויהי בנסוע. גדלוּ, אלהי הרוחות הודיעה נא. ובמקום מֵרְשות שאומרים לחתנים, יש כאן: מושך חסד ליודעיו וצדקה לחושבי שמו – עמוד עמוד עמוד ר' פ' בר פ' החתן לתורה (ר"ת מאיר). מקדים וראש לקוראים זוכה עומד וקורא (גם זה ר"ת מאיר). אשר בגלל אבות – כי רועה נאמן היה לישראל. יהושע קם מאחרי משה. אשריכם ישראל. מי עלה למרום. אות ראשון אנכי, אות שני לא יהיה לך, אות שלישי לא תשא, אות רביעי זכור ושמור, התקבצו (מלאכים זה אל זה וכו'), אות חמישי כבד הורים, אות ששי לא תרצח, אות שביעי לא תנאף, אות שמיני לא תגנב, אות תשיעי לא תענה, אות עשירי לא תחמד, התקבצו (מלאכים וכו'). שמחו בשמחת תורה. אשריך הר העברים. רשות לגדלו: ידידי אל עדת לאומו (שמואל). רשות ליהללו: ה' בו מַעְיָנַי, יעטה תהלה כְמַדו (יעקב). ואחר כל זה יש כאן פיוטי סכות: אויימתי בחיל כפור. כך נגילה קושט טעינת עץ. אגובב בפה ולשון. אקחה פרי עץ הדר. אז היתה חניית סֻכו. אמנם מפי מונֶה, כוכב בקר יִרְנֶה (א"ב שמואל בר יהודה). אור נכון מוצאו, ולבי לכבוד בוראו (שמואל בירבי יהודה). אל נִשא ארנן בהתלעסה. אשמעה ברכה, לאום מבורכה, בכל ברכה, וזאת הברכה (א"ב). אזכיר בפחד ובמורא, גדולות אדיר ונורא (אליכם) אישים אקרא, וקולי אל בני אדם; ברא רוכב ערבות, שלשים ושתים נתיבות, אמרות ספורות קצובות, להודיע לבני אדם (א"ב אני שלמה ואיננו רחוק שיהיה בן גבירול). ישַבחונךָ בכל מִפְלָל. יצירי כף וכל חלל (יצחק בר אברהם). מעריב סכות: איומתך סודרת קלוסך במקהלות (יצחק). מעריב ליל שני: אלהים ה' כמקראו, בנה הדומו וקירה כסאו (יצחק). תוספת: אזכרה נגינתי לילות וימים, בנין מפואר מחמד עולמים (יצחק). לליל שמיני עצרת: אלהים דִבר בקול עָרֵב (יצחק בן בת יצחק ברבי ליאון בר מרדכי בר שלמה אברהם). לליל אחרון: אעניד לך תפארה והלל. הושענא רבא: למען אהבת קדומים מראשון (א"ב). למענך אל אחד ואין שני (א"ב). אנא אזון שועת מיחלים (א"ב). אהל שִכַנת באדם (א"ב). כהושעת אלים בלוד עמך. כהושעת אב השליך עליו יהב. אֹם נצורה כבבת. אמוני ארץ אמונתך שוחחים (א"ב מנחם). כהושעת יהודה ואפרים (יצחק). למען אדם אשר בכף נוצַר (א"ב). למען אב נצטווה על דם ברית (א"ב). אלהי אברהם מאויבי עז הושענא (א"ב כפולה יצחק). למען אב הַנֻסָה בעשרה (א״ב) אביר ישראל מאנשי דמים הושענא (א"ב יצחק). למענך אל עוטה אורות (א"ב). למען אסף להחיות שבעה שבעה (יצחק). כהושעת ישע לזכרון (יצחק). אנא אנקת אסירי הבן (א"ב יצחק). אל נא תעינו כשה אובד. למען תמים בדורותיו תענה אמונים. אנא אזון תאבי ישעך. הושיענו מָעֻזֵנו כי לך עינינו ולכה לישועתנו. קול מבשר מ”ו: אומן ישעך בא.

אחר כל אלה יש כאן אתה בחרתנו. או“א יעלה ויבא. והשיאנו. מפני חטאינו. ותודיענו. ואח”כ עמוד אחד חָלָק, ומעֵבר לדף כתוב: את השם הנכבד נאה לתהלותיו. אאמיץ לנורא ואיום. אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה. אויימתי בחיל כפור. אכתיר זֵר תהלה. ארחץ בנקיון כפות תשורת שי. אווי סכת דוד. אל נא בל תהי. אלים כהשעין. אמנם מצות גוררות מצות יצלצלו חובבים בקול שמחה וגילים. אף ברי. אפיק מען מעוטר. יפתח ארץ לישע – ותו לא מידי. ואחרי השלימי לרשום לפניך כל הנמצא כתוב בקובץ הזה, אשמיעך ידידי היקר ענין אחר, שהיה לי לכתבו אליך באגרת הקודמת. אלא מניעה מן החוץ עכבה אותי. הנה אתה ידידי בתחלת אגרתך ג' חשון אמרת אלי דרך מליצה “איש היה בארץ כנען יום טוב שמו” ואני זה לי ימים רבים עלה בדעתי כי סברה זו שארץ כנען כנוי לארץ אשכנז טעות הוא בידך וביד החכם שי“ר, והא לך מה שכתבתי על זה זה ימים. ידוע כי הקיסר קארל הגדול (וכו' כמו באגרת CCXXIV) עד והנה מלת מקום שהזכיר רבנו נתן בערך פרגין היא מלת Mak שענינה כמו Mohn בלשון אשכנז) ואולי בימי ר' נתן אמרו מקום או מקון (כמו שהוא בלשון יונית ογχων כי מלשון יונית נראה שבאה המלה הזאת גם בלשון כנען וגם בלשון אשכנז). וכן מלת שניר שהזכיר רש”י היא מלת Snieg בלשון פאלניש, ובלשון אילליריש שמדברים בסביבות עיר מולדתי אומרים Schnech, ואולי חשב רש“י כי עקר המלה Snir, וכי רק לקושי הוצאת הרי”ש היו העבדים והשפחות אשר שאל את פיהם, אומרים Snieg או Schnech ועל כל פנים לשונו בדברים ג' שניר הוא שלג בלשון אשכנז ובלשון כנען, מוכיח בבירור כי אשכנז וכנען שתי אומות ושתי לשונות היו לדעת רש“י. ואני לא הייתי רוצה להחליט דבר בענין זה ולהכזיב שני חכמים גדולים כמוך והחכם שי”ר, עד אשר אראה כל שאר המלות אשר הביאו הקדמונים מאותו לשון כנען, ואראה אם יש לכלן שרש בלשון סלאוויש, ולכן כתבתי לאחד מאוהבי בבראדי, ובקשתי ממנו שישתדל למצוא הצייטשריפט פיר וויססענשאפט דעס יודענטהומס, ויעתיק לי כל המלות ההן אשר לקטת אתה ידידי היקר והבאת שמה. אך באתני תשובתו שלא מצא הס' ההוא אצל שום אחד ממיודעיו. אבל בתוך כך הקרה ה' לפני מציאה חדשה, הסירה מלבבי כל ספק, והוא כי מצאתי במסעות ר' בנימן (בדף האחרון) כדברים האלה לאמר: ומשם והלאה ארץ ביהם והיא הנקראת פראגא, היא תחלת ארץ אשקלבונייא, וקוראים אותה היהודים הדרים שם ארץ כנען, בעבור שאנשי הארץ ההיא מוכרים בניהם ובנותיהם לכל אומות, כמו שעושין אנשי… עכ"ל, הרי מבואר בעדות אחד מהקדמונים, כי המכוון בכנוי ארץ כנען איננו ארץ אשכנז אלא ארץ ביהם וסקלבוניא. ולפיכך מלאני לבי היום הזה להגיד לך דעתי, גם בטרם אראה שאר המלות הכנעניות שהביאו הקדמונים. ואתה ידידי היקר, אם תעתיק לי המלות ההן ברשימת מקומותן, תעשה חסד עמדי.

אתה עתה ברוך ה‘, ואתה שלום וכל אשר לך שלום, כנפש החותם פה פאדובה ה’ שבט התקצ“ט. ידידך שד”ל.

רש“י בראש השנה י”ג ב' פירש פרגין מקו בלעז, וריב“ש בתשובה תמ”ב בהביאו לשון רש“י כתב מק. והר”ש בשביעית פ"ק ב' הלכה ז' כתב פירש בערוך מקו בלשון כנען.

הרשב“א שאלה צ”ט נשאל על עבד כנעני או ישמעאלי, והיתה כוונת השואל על עבד שהוא מבני סלאבי או מן הערביים, והרשב“א לא הבין, וחשב שהכוונה על עבד כנעני האמור בש”ס, והאריך שם ללא תועלת. משמע כי בימיו כבר התחיל השם הזה להיות בלתי נודע, ובפרט בין הספרדים הרחוקים מן הסלאבי.

בס' הפרדס (קושטנדינא תקס"ב) בסוף דף מ“ג: זקננו הרב ר' בנימן בר שמואל מקוסטני זצ”ל אמר: “ומחזיקין ביסוד הפיוטים גלות ירושלים אשר בספרד וגלות כנען עד צרפת וכל ארץ רומי וכל ארץ אלמניאה” הרי שאין כנען אשכנז.

ראבן דף ס“א ע”א: אם טבלה בבגדיה טבלה, ודוקא אשה בבגדים שהם רחבים שכך היה מנהג נשים שלהן כמו שעדיין נוהגות הנשים של ארץ כנען.

יוסיפון פרק ראשון: הם הנקראים סקלבי ואומרים אחרים שהם מבני כנען.


כ“ח שבט התקצ”ט 12.2.1839


Nr. CCXXXI

An Herrn J. Cohin in Livorno

Nr. d`ordre de l`Index raisonne' 198. Vol II Nr. 16

לכבוד ידידי בעל בריתי המשכיל והנבון כ"ש ר' אליעזר בר שלמה עד העולם

בשמחת לבב ראיתי מכתבי ידך, גם כי בפתחי האגרת וראיתי כל הני טצדקי והרפתקי דעדו עלך מפאת הגביר ג“ב, ושחזרתך בגלילות האלה לא היתה ברצונך, אלא מפני ההכרח, להציל את שלך, אז מר לי מר, ובכאבך יכאב לבי גם אני. ומכל מקום אקוה כי לא יאחר הגביר הנ”ל לתקן את המעוות, בלי שתצטרך לבא אתו במשפט, וגם אם ח“ו אין לבבו ישר (מה שאני רחוק להאמינו) תמצא עכ”פ מי שיעשה לך משפט.

דע ידידי כי עדיין לא קבלתי שום דבר מהגביר הנ“ל ומעולם לא כתב לי דבר, ומעתה גם אם ישלח לי לא אקבל. שברתי עם מוכר ספרים נכרי על דבר המקראות שאמרת, ואמר לי כי כשיהיו פה פאדובה יקח מהם י”ב, אך לא אמר לי בכמה יקנה אותם, וגם אני לא רציתי לומר לו בכמה תמכרם, רק זאת הבנתי מדבריו שלא יקחם אלא בשער הזול. ואתה ידידי דע לך כי הבאת המקראות ההם בארצות ממשלת חקירה קשה מאד.

ידידי מוהר“ר רמש”ג נ“י דורש בשלומך ומבקש ממך שתביא עמך הספרים שהבטחת למכור לו, ומלבד זה אם תמצא בליוורנו ס' כנה”ג על כל יורה דעה ואבן העזר וס' דינא דחיי ב' חלקים על הסמ“ג, תקנה אותם בשבילו ותביאם הֵנה עמך, עוד זאת הוא מבקש ממך שתדרוש בשמו לשלום ידידנו היקר מע' החכם ר' אברהם ברוך פיפירנו נ”י ותשאל מאתו שימסור לך ס' סמוכים לעד וס' מדרש אליהו להרב בעל שבט מוסר, אשר נתן לו במתנה מע' החכם השליח כמהר“ר משה בן סמחון נר”ו; ובכל אופן אם תמצא עוד שם בליוורנו השליח הנ“ל תפרוס אליו רוב שלומות, ותשאל ממנו הספרים הנ”ל. גם בשמי תדרוש את שלום החכם השליח הנ"ל ותשאלהו אם הועילה לו אגרתי אל הגביר מאטיו כהן.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש המצפה לראות פניך מהר הכו“ח פה פאדובה כ”ח שבט התקצ"ט.

ידידך שד"ל.


כ“ט שבט התקצ”ט 13.2.1839


Nr. CCXXXII

An Herrn M.I.Landau in Prag

Nr. d`ordre de l`Index, rais. 199 Vol II Nr. 17

לכבוד אדוני וידידי החכם המפואר כ“ש מוהר”ר משה לנדויא שלום עד העולם.

זה לי ימים ושנים כתבתי לאדוני ושלחתי לו העתקת אגרת השבת לראב“ע, ולא קבלתי ממנו תשובה אולי אבדה אגרתי בדרך. והנה היום בא אלי מכתב מאת ר' שמואל ליב גאלדענבערג, בו יגיד לי כי אתה אדוני וידידי מבקש ממני שאקנה לך ס' שם הגדולים, על כן חשתי ולא התמהמהתי לבא אליך במכתבי זה, למען הודיעך כי לעשות רצונך חפצתי. והנה נא ידוע תדע אדוני וידידי כי הרב חיד”א הדפיס תחלה בשנת תקל“ד ס' שם הגדולים בכרך קטון (klein 8.) ואח”כ בשנת תקמ“ו הדפיס שם הגדולים חלק שני in 4to, ואח”כ בשנת תקנ“ו הוציא ס' ועד לחכמים in 4to, ולבסוף בשנת תקנ”ח הוציא מחדש in 4to שם הגדולים חלק ראשון ונספח אליו ועד לחכמים חלק שני. ואני אין בידי רק שם הגדולים דפוס ראשון שנת תקל“ד, והשאר שהזכרתי אינם בעיר הזאת רק ביד קצת מחכמי העיר, ולמצוא מהם לקנות קשה מאד, כי אפילו בעיר ליוורנו אשר שם נדפסו הם יקרי המציאות, ואם תרצה, אולי במשך הזמן אקחם לך משם ואולי ס' ועד לחכמים כבר הוא בידך ואינך צריך לו. ואם היה מספיק לך שם הגדולים הקטן אשר בידי, אני אשלחהו לך חנם אין כסף. ועכ”פ אם נחוץ לך לחפש דבר מה בכל הספרים הנ"ל, פקוד עלי ואני אמהר לשרתך באהבה.

ואחרי אשר מה' היתה נסבה שאכתוב אליך אדוני וידידי היקר, לא אצא מלפניך עד אם דברתי דברי ואגלה אזנך על ענין אשר רחש לבי זה ימים. דע ידידי כי גמרתי בלבי להוציא לאור כרך אחר כרך מדי שנה בשנה ס' מחקרי שד"ל, הוא יפרד והיה לחמשה ראשים, מקרא, יכלול פירוש ספרי הקדש על הסדר, ואתחיל מישעיה – חקירת קדמוניות יכלול חקירות בקדמוניות ישראל – רפאים יקומו, יכלול דברים יקרים מועתקים מספרים עתיקים כ"י לדעת שפתי ישנים – שׁירים כמשמעו – דרכי לשון יכלול חדשות בחכמת לשוננו – כל כרך וכרך יכלול מעט מכל הענינים האלה, או מרובם. ועתה בטרם אגיד כוונתי לאחד מן המדפיסים אשר לא מבני עמנו, באתי היום לגלות את אזנך ולשמוע מה בפיך, אם טוב בעיניך להדפיס הס' הזה על הוצאותיך, ולתת לי ממנו בשכרי חמשים עקסעמפלארע. וכבר כתבתי אל גאלדענבערג שידבר אתך על הענין, והוא כתב לי ועשה עצמו כמתעלם מן הענין הזה, על כן אמרתי לדבר אני אתך בלא סרסור.

ועתה שאלה אחת קטנה אנכי שואל מאתך, אל נא תשיב את פני. בבואך להדפיס ס' כרם חמד מחברת ד‘, ראה באגרתי הראשונה מיום ערב כפור תקצ"ח, ושם קרוב לסופה תמצא ארבעה טורים מסדר העבודה כמנהג רומניא ציצי פטרם וכו’ צור עולמים וכו' צעיר כהושע וכו' צָדַק כְּשָב גזר דינו לְבַצֵעַ. והנני מבקש ממך שאחר מלת לבצע תוסיף סימן כזה ב)13. ובשולי הדף תוסיף ההגהה אשר אנכי נותן לפניך היום.

עוד זאת אדרוש ממך בשם אחרים, שתודיעני אם השלַמְתָּ הדפסת המחזור, כי יש כאן מי שקנה ממנו חלק אחד או שנים, על ידי ידידי מוהר“ר הלל הכהן דע לא טאררע, ותשלום הספר לא בא עדיין, והקונה נכסף אליו. אם יקובל החכם היקר שי”ר לרב בקהלתך המפוארה, ישמח לבי גם אני, וגם לקהלתכם אקוה שיהיה לטוב ולברכה, ולא אאריך בתהלותיו, כי אוהבו אני, ואין אוהב מעיד.

ועתה אתה אדוני וידידי היקר שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה כ”ט שבט התקצ"ט

ידידך המוכן לשרתך שד"ל


ג' אדר התקצ"ט 17.2.1839

Nr. CCXXXIII


An Herrn Dukes Vater in Wien


לכבוד ידידי היקר והנכבד כ“ש הר”ר צבי הירש דוקעס ברכה ושלום עד העולם. אחרי ההודאה לך במאד מאד על אשר מהרת למלאת שאלתי ולעשות את בקשתי, הנני מודיעך כי ידידנו החכם הרופא דא לא וולטא שלח לי ס' שו“ת שערי צדק ועוד שני ספרים קטנים מאד, בשם קדמון, ודגל אהבה, לשלוח לבנך שי‘, ויען רחוק הוא למצוא נוסע מכאן לעירך שיקחם עמו, אמרתי אגלה את אזנך, למען תודיעני אם אולי נחוצים הם לבנך שי’ עד שיכשר בעיניך שאשלחם לך על ידי הדיליזאנץ, או אם אולי נחוצים לך שני הספרים הקטנים ואשלחם אליך על ידי הפאסט, לא באגרת, אלא מוקפים נייר שתי וערב, ואז לא תהיה ההוצאה רק שליש ממה שתהיה אם אשלחם באגרת. ס' משא בערב וס' כרם חמד, וכל ס' אחר שתרצה לשלוח אל הרופא הנ”ל על ידי, שלח כרצונך, ואני אשלח אליו. על ידי ידידי החכם יש“ר קבלתי אגרת מהר”ר גדליה ברעכער, ואת הכוזרי לא קבלתי עדיין, כי היה ידידי הנ“ל מצפה לשלחו אלי בלא הוצאות, אך בראותי כי יארך הזמן קודם שימצא מי שיביאהו אלי, כתבתי לו שישלחהו אלי על ידי הדיליזאנץ, ואולי בתוך השבוע הזה יגיעני. ידידי החכם הנ”ל שלח לי ג“כ אגרת מהר”ר אפרים ישראל בליכער, אך אין בדעתי להשיב אליו תשובה, כי אין אגרתו רק פטפוטי מלין, ואני לא אדע מה הוא מבקש ממני. נראה שהוא נכסף שאתן שבח ותהלה לספרו מרפא לשון ארמית בטרם אראהו. היתכן זה? אם יוודע לך שום חדוש על אודות המשורר הלוי (אשר מפרעסבורג כתבו שאיננו עוד בבית הדפוס), ועל הדפסת בני הנעורים והגיון בכנור, תמהר ותגלה את אזני, ולך תהיה צדקה. וכדי שלא תהיה האגרת הזאת ריקה מכל חמדה, אעתיק לפניך (ואתה תשלח לבנך שי') ענין יקר אשר מצאתי בסדור כ“י על קלף אשר קבלתי במתנה, והיא גאולה לה”ר מיימון זצ“ל (נראה שהוא אביו של הרמב"ם) וזו היא: מלכי עד מתי וכו‘. אתה עתה ברוך ה’ ואתה שלום ובנך המשכיל שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך ונפש הכו”ח פה פאדובה ג' אדר התקצ“ט. ידידך שד”ל.

י“ט אדר התקצ”ט 5.3.1839


Nr. CCXXXIV


An Herrn Dr M. L. Letteris in Wien


לכבוד ידידי המליץ והמשורר הנכבד כ“ש מאיר הלוי לעטעריס שלום. שמח לבי בראותי בכורי הדפסת שירי ידידי יוא”ל, כן יהי רצון שאראה מהר תשלום המלאכה, ולזות שפתים תרחיק ממך. את שלום אסתר שלח אלי ככל חפצך, ואשימה עיני עליו, ובלבד שלא תעמיס עלי הוצאות, והיה ביום שלחך, גם ס' שפת ישרון תשלח, ושניהם יחדו ישובו לידך. ומה שאמרת לי זה כביר כי בלב דעליטש לשלוח אלי ספרו, חזיון שוא וקסם כזב היה? אם עוד קשות מצאת בתולדות יצחק, ערכה לפני. והא לך נסחאות אשר מצאתי בהעתק תולדות יצחק אשר ביד מוהר“ר רמש”ג. בשיר ל“ז יחיל בקרבי לב ואימות מות, במקום אך טוב היות בדֵד בעמקי קבר, צ”ל אך טוב היות כַמֵת. בסוף שיר ע“ב המתחיל נעדר הדר הדור, אינני זוכר אם כבר העירותיך כי במקום אך כי גחלתי אשר באפר, צ”ל אז כי נְבֵלָתִי. ואת התקונים האלה תתקן בדרך ארץ ח“ב: במקום על ששית פלג היריעה חקקו 12 in, צ”ל בתשיעית פלג 18 in. במקום דוּ – קוֹק צ“ל דֵי – קוֹק, ובמקום כל הנוגע לָךְ תגדיל אף תגבר צ”ל כל מפעליך, כל קורותיך תרים השמימה, ושאולה תשפיל כל חמדת רעיך. ודע כי כבר כתבתי חלק ג' מהמחברת ההיא, גדול מאשר לפניו. ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום. למען ה', ולמען הכבוד (אלהי דורנו דור ד"א) לזות שפתים הרחק ממך. פאדובה י“ט אדר התקצ”ט ידידך שד"ל

כ“א אדר התקצ”ט 7.3.1839


Nr. CCXXXV (1)


An Herrn Gedeon Brecher in Prossnitz


לכבוד ידידי החכם הרופא מוהר“ר גדליה ברעכער שלום עד העולם. מכתבך היקר מיום ה' תשרי הגיעני ביום כ”ט שבט, וקונטריס הכוזרי אשר שלחת אלי בא לידי ביום ארבעה עשר לחדש הזה הוא יום פורים, ומיד אחר הסעודה נתתי את לבי להגות בפירושך ועד חצות לילה לא זז הספר מתוך ידי ואחרי כן הקיפוני כמים טרדות ואגרות נחוצות, ועד היום לא יכלתי לקרוא רק המאמר הראשון לבדו, ואם אמרתי אוחיל לכתוב אליך עד אקרא גם את המאמר השני, אולי יארכו הימים, לכן הנני ממהר לכתוב אליך בטרם אשלים קריאת הקונטריס אשר שלחת אלי. ועתה ידידי ברוך אתה לה‘, כי נאמן לבך עם ה’ ועם תורתו, ועם היות מלאכתך מלאכת רפואת הגויה, נדבה רוחך אותך לעבוד גם עבודת הקדש, לחזק ידים רפות וברכים כושלות באמונה, ולחבוש לנשברי לב הנבוכים בדעותם, וזה בהוציאך לאור מפורש בשום שכל המאמר הנכבד ס' הכוזרי לר' יהודה הלוי, אשר לא היה כמהו בישראל עם התורה ועם החקירה נאמן, ובכל אותם שעסקו בשאר החכמות לא היה איש מרגיש מעלת ישראל ותורתם וחכמתם כמהו, והוא בין כל אשר קמו בעמנו אחרי רש“י ז”ל, הוא ר' יהודה הלוי מחמד נפשי וידיד לבבי, ונפשי קשורה בנפשו. ועתה איך לא ישמח לבי ותעלזנה כליותי בראותו ספרו יוצא לאור עם פירוש חדש המבאר תעלומותיו בדרך ישרה, ובחכמה מפוארה, ובשפה ברורה, ובלשון קצרה, כאשר הוא באמת פירושך ידידי? יברכך ה‘, ידידי היקר, ותהי משכורתך שלמה מעמו! אפס לזאת צר לי, כי לא עלה בידך להשיג דפוסי איטליאה אשר הם האבות, ולא ראית רק דפוסי אשכנז אשר הם תולדותיהם, ובקצת מקומות נסח שלהם משובש, כגון במאמר א’ סימן צ“ה כתבת והוא אשר קפל הנפש על תומה, ונדחקת לפרש מלת קפל, והיא אינה אלא טעות הדפוס, ובדפוסים ראשונים ובכ”י כתוב קבל, וכן צ“ל. ויותר צר לי כי לא ראית פירוש קול יהודה, כי נכבד הוא מאד, ודרך כלל אין ספק כי הקדמונים היו מבינים דברי הראשונים המדברים בעניני פילוסופיאה, יותר ממה שנבין אותם אנחנו, כי הם למדו הפילוסופיאה שלמדו הראשונים, והיו בקיאים בדרכם ובלשונם יותר ממנו האחרונים. והנה כל ימי הייתי מצטער כי בעל קול יהודה מאריך יותר מדי בפירושו, עד שלפעמים ילאה הקורא הנחפז להבין דברי המחבר, והייתי נכסף שיתעורר אדם לחבר על הכוזרי פירוש שיהיה כמו קצור קול יהודה; ופירוש אוצר נחמד איננו נמצא באיטליאה אפילו אחד בעיר, ולא ראיתיו רק דרך עראי ולא אדע ערכו. ופירושך מתוק לנפשי, ואם היה לפניך פירוש קול יהודה היתה מלאכתך יותר שלמה. ודע ידידי כי יש בידי כוזרי כ”י עם פירוש קדמון (קבלתיו במתנה מתלמידי היקר כמוהר“ר אברהם גריגו נ”י) לא נרשם בו שם המחבר וגם הוא פירוש טוב, אך אינו מגיע רק עד מאמר ד' סימן ג' (עד מלות ומראה הקשת וזולת זה) ומשם ואילך עד סוף הספר כתוב בכתיבה אחרת ובלא פירוש. בעל הפירוש הזה מזכיר פירוש אחר שעשה רבו, ושמו עדות לישראל, והוא נזכר בשפתי ישנים ומיוחס לר' שלמה בן מנחם. והנה נסח הכוזרי הזה אשר בידי כ“י הוא שוה לנסח הנדפס אשר הוא העתקת בן תבון, ואמנם הסופר הוסיף בראשו הקדמת המתרגם האחר בן קרדנאל, וזה לשונה: אני יהודה ברבי יצחק בן קרדנאל זצ”ל העתקתי ספר אלכוזרי לר' יהודה הלוי תנצב“ה מלשון הגרי אל לשון עברי, ור' יהודה היה מתכוין להורות שבחה של תורה ולהשיב תשובות לפילוסופים ולחכמי דת האומות ולקראים, ואני בתרגמי אותו לא אשנה עקר דבריו ולא אחליף עניניו, ואם אוסיף ואגרע במדבר לא אשחית הענין כפי יכלתי ותבונתי, ומאת ה' אשאל עזרתו, וכאשר התחלתי להעתיק אותו במאמר החכם ר' יוסי בן ברוך נר”ו הוליך ממנו שני השערים הראשונים אל אנגלטיירא, והתופשים אותו החזיקו בם ולא יכול להחזירם והוצרכתי לחזור ולהעתיקם כבתחלה, כדי שיהיה שלם אצלנו בעזרת האל. ואלו הם ראשית דבריו ותחלת מאמריו. שאלת ישמרך האל להודיעך הטענות והתשובות שאנו משיבים לחולקים עלינו מן הפילוסופים וחכמי דתי האומות והקראים, וזכרתי מה ששמעתי מטענות החכם הישראלי הנקרא חבר עם מלך כוזר. ואחרי הדברים והאמת האלה ארשום לפניך ידידי היקר קצת הערות אשר נזדמנו לפני בקריאת פירושך הנחמד דף כ“א ע”ב והיחס אל האדם, נ“ל פירושו ויחוסנו לאדם הראשון, כי אב אחד לכלנו, וכלנו מיוחסים אליו. וכן פירש בעל קול יהודה סימן ט' ואין מדחה, צריך לקרות מִדְחֶה, והוא שם דבר, כמו דחייה, והכוונה אין דרך לדחות ולהכחיש. סימן כ”ז אך באמונתנו לא יהיה שוה עמנו, בכ“י וגם בדפוס קדמון בלא פירוש אין כאן מלת באמונתנו, וכן עקר, ופירוש הענין בסימן קט”ו באמרו ועם כל זה לא נשתוה הגר וכו‘. סימן ל“ט פרידה עצמית, עצמי איננו qualitativus, אלא essentialis. סימן מ”ב מדין הענין האלהי וכו’, תרגומו ad ordinem rerum divinarum non ad ordinem intellectualium, animalium, aut naturalium rerum pertinet סימן ס“ב והם כאשר הם מן המחקר והדקדוק, נ”ל באשר, והכוונה והם באותה מדרגה שהם בה מן המחקר והדקדוק. סימן ס“ז ואם היה מצטרך בעל תורה להאמין ולהודות בחומר קדמון וכו', נ”ל שאין הכוונה להאמין שהבורא ברא מתחלה חומר קדום להיסודות, אלא להאמין שהחומר הוא קדמון ממש בלי ראשית ותכלית, כאשר היתה דעת אפלטון, וז“ל הרמב”ם במורה חלק ב' פכ“ה: אמנם אם יאמן הקדמות על הדעת השני אשר בארנוהו (בפרק י"ג) והוא דעת אפלטון, והוא שהשמים ג”כ הווים נפסדים, הדעת ההוא לא יסתור יסודי התורה וכו‘. וכן פירש בעל קול יהודה וכן בכ“י. וההערה הזאת מתפשטת ג”כ על מה שפירשת בסוף הסימן ההוא. סימן ע“ו ושָמוּנוּ משתתפים, בעל קול יהודה הגיה מְשַתְּפִים, וכן נכון, והכוונה שהפילוסופים עשו אותנו משתפים הטבע עם הבורא, כי הנה אנחנו נותנים כבודו לאחר וכאלו שותף היה לו במעשה בראשית, באמרנו הטבע חכם, ואולי נאמר ג”כ שהטבע בורא. סימן ע“ז אך הם עוזרים לחומר לקבל צורת האדם, מה שכתבת ידידי: יעוררו את חומר הזרעיי (דען קיים) מתנומתו, להתהוה (זיך צו ענטוויקעלן) הוא האמת לפי דעת האחרונים, אך לא לכך נתכוון המחבר, וְהַכְנָסַת דעות האחרונים בפירוש דברי הקדמונים לא ישרה בעיני, כי בזה יטעה הקורא ויחשוב שגם הקדמון ההוא דעתו כדעת האחרונים. סימן פ”ד כי אין נכנס בלב מאמתו ספק, נ“ל מְאַמְתוֹ, ופעל אִמֵת ענינו לפעמים warhnehmen, והכוונה מי שראה הענינים ההם לא היה שום ספק נכנס בלבו. דף ל”ו ע"ב ורצה ית’ ונגשם נ“א ונגשמו הלוחות. דע כי בדפוס קדמון בלא פירוש וכן בכ”י אין כאן מלת הלוחות אלא ונגשם, או ונתגשם, וכן פירש בעל קול יהודה וכן בפירוש כ“י, וכן נכון בלא ספק, ואין הכוונה שהאל נגשם חלילה, אך הכוונה כעין מה שאמר קודם לכן באותו סימן “שאין אנחנו יודעים איך נגשם הענין עד ששב דבור” אף כאן הכוונה כי רצה האל ומאמרו שהיה רוחני נתגשם ונחרת בכתב על הלוחות. סימן צ”ה כי אין טענה בשלמות מעשה מעושה חכם יכול וכו‘. נ"ל בלא ספק שהכוונה: אין על שלמות המעשה שום טענה יותר גדולה מזו, שיהיה עושהו חכם יכול וכו’, כלומר כשהעושה חכם יכול וכו' הרי זו ראיה גדולה מאד על שלמות המעשה. ובעל קול יהודה והפירוש כ“י פירשו כפירושך. דף ל”ח ע“א האקלימים השוים, הם ממעלה 23.5 עד מעלה 66.5 לצפון ולדרום, ואגב ריהטא יצא מתחת ידך מה שכתבת שם. סימן צ”ז ואלו היו הפילוסופים מביאים מופת על היחוד ועל האלהות ולא היו עומדים מבלי צורה, נ“ל לא היו עומדים מוסב על האומות וכהניהם, לא על הפילוסופים, ובעל קול יהודה פירש כפירושך. דף ל”ט ע“ב כאשר עשו הפלשתים בארון שאמרו כי האלהים שם, נ”ל הכוונה על מה שאמרו (ש"א ד' ז') וייראו הפלשתים כי אמרו בא אלהים אל המחנה, וחלילה שיהיה לדעת החבר יד האלהים שם נאמר על הארון. דף מ' ע“א ובחירתנו אותם, הכוונה והיותנו בוחרים אותם כרצוננו בלי שיבא נביא ויקבע לנו מקום לבנות הבית שמה. דף מ”א ע“ב וכל מלאכותיו הראו לו רוחניות וצורותם גשמיות, נראין לי דברי בעל קול יהודה וז”ל: דע שאין כונתו ברוחניות לדבר בלתי גשמי לגמרי, שא“כ היה בדבריו קבוץ בין הפכים כאמרו שהראו לו רוחניות וצורותם גשמיות, והיינו צריכים בביאורו להתעסק בבנין מגדלים פורחים באויר דמיוננו וכו' וכבר כשל בעיוני כחי על ביאור המקום הזה, ובא החלום ברוב ענין, עד אשר הורו עיני ממה שכתוב בשני סימן ד' וכן לדעת חכַמינו מצטיירות מן הגשם הדק הרוחני הנקרא רה”ק הצורות הרוחניות וכו'. את מעט ההערות האלה תקח מידי לאות על אהבתי אותך ואת מלאכתך ובאהבתך את האמת בטחתי כי תוסיף לי אהבה על אהבתך. ואתה ידידי החכם היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה כ”א אדר התקצ“ט, ידידך שד”ל

האגרת הזאת הרשות בידך להדפיסה [הסריקה מכתב יד לא ניתנת לקריאה]. למצוא לספרך קונים באיטליאה קשה הדבר, למיעוט הקוראים ספרי לה“ק, ומתי מספר הקוראים בהם יש בידם פירוש קול יהודה. ומכל מקום אם כְּתם המלאכה תשלח לי קצת העתקות אשתדל למכרם ואשלח לך הכסף בבאַנקנאטען. וצריך שתשלח אותם לעיר וויען ומשם לעיר טריעסט לידי מי שתרצה, בצווי שימסרם …. תמחול לתת שלום בשמי אל המליץ הנכבד הר”ר ברוך שענפעלד וגם להרב אב“ד שבעירך נ”י. גם להר' אפרים ישראל בליכער תתן שלום ותאמר לו כי קבלתי אגרתו, אך לא השיבותיו תשובה, כי לא אדע מה הוא מבקש מאתי. האם רצונו שאשבח ספרו בטרם אראנו? – גם שירו אשר בספרך איננו מעיד על שלמות ידיעתו בלשון ארמית, אם לא שנְהַפֵךְ בזכותו ונתלה השבושים בסופר הכותב מפיו. שד"ל.

ג' ניסן התקצ"ט 18.3.1839


Nr. CCXXXVI


An Herrn M. I. Landau in Prag


לכבוד אדוני וידידי החכם המפואר כ“ש מוהר”ר משה לנדויא שלום עד העולם אחרי ההודאה לך במאד מאד על אשר כבדתני להסכים להוציא לאור מחקרי ולתת לי מהם חמשים עקסעמפלארע, תהי משכרתך שלמה מעם ה' ומעַמו ישראל! אֹמר אליך כי מעתה הנני ממהר לקבץ ולתקן ולהעתיק הענינים לצורך הכרך הראשון, ואמנם לרוב הטרדות המקיפות ומצערות אותי לא אוכל להשלים המלאכה עד אחר קצת ירחים, ובימי הקיץ הבא אקוה שאוכל לשלוח הספר אליך. ועד לחכמים ושם הגדולים אצוה לבקשם בליוורנו ואשלחם אליך לעת מצוא. גם על דבר פחד יצחק אשתדל לשרתך בקרב הימים, כאשר תראה במכתבי לידידנו הר הזהב. אחרתי לכתוב אליך, כי רציתי לצרף אגרתי עם אגרת ידידי מוהר“ר הלל הכהן, והוא היה חולה ועד היום הזה לא היה ביכלתו לכתבה. ואתה אדוני וידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה ג' ניסן התקצ“ט, ידידך המוכן לשרתך שד”ל

ד' ניסן התקצ"ט 19.3.1839


Nr. CCXXXVII


An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol Nr. ` Index rais. 206. Vol. II Nr. 22


לכבוד ידידי המשכיל והנבון כ“ש שמואל ליב הר הזהב שלום. לא השבותני דבר על הלקוטים ממחזור ויטרי ומחיי יהודה אשר בקשתי ממך שתשאל מאת ידידנו מוהר”ר שי“ר, ותביאם אלי; ואף לא על מה שאמרתי לשלוח אליך לזכרון תלמידי החכם ז”ל; לזאת עליך קצף. וגם על ענין מחקרי שד“ל היה לך להודיעני שלא השלכתו אחרי גוך, ובשתיקתך הנה אמת הדבר כי עשית עצמך כמתעלם. בקרב הימים עתיד לבא הנה המוכר ספרים המכונה J. Cohin, ובבואו אֹמר לו שישלח שתי העתקות מס' פחד יצחק לידידנו האדון החכם רמ”ל. ואמנם לצוות לקנותם מיד הגביר מינץ לא אוכל, כי המוכר ספרים הנ“ל לפי מה שכתב לי מקרוב יש לו דין ודברים עמו. אמת הוא כי מחיר פ”י עד אות מ' הוא 10 f.בקירוב. מיד האדון החכם רמ“ל תקבל חלקי המחזור אשר ישלח לידידי מוהר”ר הלל הכהן, ותתן לו מחירם, ותצרף עמהם מה שתרצה לשלוח מכ“ח החדש לתת במתנה, ועוד שלשה למכור, וגם שלשה מן הישן (מחברת ג'), גם שני סדורי תפלה באותיות גדולות ובנייר חזק תקח מאת החכם רמ”ל ותתן מחירם בעבור ידידנו מוהר“ר רמש”ג הלוקח אותם בשביל בנו, גם ס' בוחן צדיק תקח בשבילו. את כל אלה תשלח על ידי הדיליזאנץ לידידנו מוהר“ר Lelio Della Torre, לתשלום מה שאתה חייב לו, והשאר אשלח אליך בכסף מלא למקום שתרצה, או יהיו בידי בשביל קונטרסי פחד יצחק ששלחתי ושאשלח לידידנו מוהר”ר שי“ר, אשר מאד יגל לבי ביום אדע שנתקבל בעיר פראג המעטירה. בכתבך אליו תזכירהו שנית ענין הלקוטים ששלחתי לו, אשר אני מבקש ממנו העתקתם, או האָריגינאלען שלי על מנת להחזירם אליו. ודברי האגרת אשר כתב, נשלמו? יודפסו? וטענותיו החדשות נגד דעתי על דבר התחלת הנקוד בבבל, היסתיר אותן מידידו? אם בא לידך ס' קורא הדורות החדש, תשלח שלש העתקות גם ממנו. אם תבא הנה בשמחת נפש אראה פניך, אך יכאב לבי אם תהיה ביאתך גורמת לך הפסד ממון. למכור חמשים כ”ח באיטליאה אין תקוה, ואם בקשתי חמשים העתקות ממחקרי שד“ל אין זה למכרם כלם, אלא מיעוטם למכור מיד, ורובם לתת במתנה, או למכור ברוב הימים. בימים האלה אחרי קבלתי אגרתך יעצוני כליותי לחַלֵק את חקירת קדמוניות (במחקרי שד"ל חלק א') לשתים, חקירה וקדמוניות, והחקירה תכלול מאמר על יסודי התורה, החלותיו וכתבתי ממנו קרוב לבאגען אחד, ולבבי שמֵחַ בו כעל כל הון יקר ונעים . מלת דַחֲוָן קשה מאד. געז' פירש פילגשים, משרש דחה שענינו בערבי דחייה כמו בלה”ק ואח“כ הושאל למשגל; והפירוש הזה רחוק בעיני מאד, כי למה לא יאמר הכתוב בלשון הנהוג בארמית שגלתיה ולחנתיה, ויבחר מלה שאין לה חבר? מלבד כי גם בערבי שאומרים דחה על המשגל, לא הונח שֵם מן השרש הזה להורות על הפילגש. וראז' פירש (כדעת Ludovicus de Deiu) משרש דחן שענינו בערבי הקטיר קטרת, ויהיה דחון ענינו מוגמר; והקשה געז', אם השרש דֹחן, מהיכן באה וי”ו נעה במלת דחון? ולזה יתכן להשיב שאולי הנקוד מוטעה, ואפשר לנקד דח“ן? ואחרי אשר רש”י ז“ל העיד כי דחון ענינו שלחן בלשון משנה, ורד”ק בשרשים הביא מן התוספתא הדחונות של בעלי בתים, נ“ל שאין להחליט דבר עד שלא נמצא הלשון הזה במשנה ובתוספתא, כי אין ספק כי לשון המשנה כולל הרבה מלות ארמיות ועבריות קדמוניות. ואתה עתה בעיר גדולה של חכמים ושל סופרים, אולי תמצא מי שיזכור הלשון הזה, ואני לא מצאתי אלא דכון שיש לו בית קבול (כלים פרק ז'), ואיננו דחון. והנה אף אם יהיה דחון ענינו שלחן, אין ספק כי איננו שלחן סתם, כי הוא פתורא שמו, ולא יתכן שיהיה דחון אלא מין שלחן פרטי, ואולי הוא שלחן המיוחד לצחק עליו (tabula lusoria).
אם עדיין לא יצאה מתחת הדפוס אגרתי אליך על פירוש תהלים לרד”ק (כ“ח אלול תקצ”ח), הנני מבקש ממך להוסיף בה ההערה הזאת קודם מלות: ועתה עוד לקוטים אחדים תקח מידי. ואלה דברי ההערה: אמר שד“ל אחר זמן מצאתי ראיתי תהלים עם פירוש רד”ק דפוס אמשטרדם שנת תקכ“ה, וגם הוא שלם, ונעתק מדפוס רע”ה. וגם אם כבר נדפסה האגרת ההיא, השתדל להוסיף ההערה הזאת בסוף הספר, אם תוכל. אם תוכל לשלוח אלי העתקת דברי החכם קרייצענאך עלי, תעשה חסד עמדי, כי רחוק הוא מאד שיבאו האננאלען ההם לידי. בהיותך בעיר לייפציג ראה אם תמצא מוכר ספרים נאמן, שיתרצה לקחת מידי איזה סך מספרי Prolegomeni והשתדל שיכתוב אלי התנאים שירצה, ואני אשלח אליו הספרים דרך טריעסט. ודע כי עדיין לא מכרתי מהם גם אחד באשכנז, רק שלחתי מהם במתנה לקצת חכמים מישראל ומשאר עמים. ואתה ידידי שלום וכל אשר לך שלום, והחכם זאקס וכל חכמי פראג שלום, כנפשכם וכנפש הכו“ח פה פאדובה ד' ניסן התקצ”ט. ידידך שד"ל


י“א ניסן התקצ”ט 26.3.1839


Nr. CCXXXVIII


An Herrn Dr M. Jost in Frankfurt A/M


Nr. d`` Index rais. 207. Vol. II Nr. 23

לכבוד ידידי החכם היקר נודע שמו לתהלה ולתפארת, כ“ש הר”ר מרדכי יאסט ברכה ושלום. אגרתך היקרה והנעימה מיום י“א תשרי הגיעתני ביום אתמול י' ניסן, ששה חדשים אחרי כתיבתה; אולי מסרת אותה לאחד מן המשוטטים בארץ (השטן ושכיריו…. וחבריו) ההולכים לרגל את הארץ, ומתעכבים בדרכם למען בדוק כל חור וכל סדק, לדעת כל אשר ימצא שם בדק, להבדיל בין השושן ובין החדק, ולשפוט את העם משפט צדק; על כן אחרו פעמי אותיותיך, וּשִמְחתי על דבריך התמהמה עד בש. לא ארחיב פה ואאריך לשון להגיד כמה היו לי דבריך לשמחה ולששון, וכבר זה שבע שנים שמחתני ידידי בהזכירך את שמי לטובה בספרך הנכבד אללגעמיינע געשיכטע דעס איזר' פאלקעס, ואמנם מה שכתבת על אוהב גר בהאללישע ליטעראטור צייטונג לא ראיתי ולא שמעתי בלתי היום ואם תשלח לי הדף ההוא (כאשר שלח לי ראזענמיללער זצ“ל את דף לייפציגער ליט' צייט' אשר דבר בו על ספרי הנ”ל) או העתקתו, תעשה עמדי חסד ואמת. גם הֻגֵד הֻגַד לי כי בהאללישע ליט' צייט' נכתבה זה שָנִים בַקָרָה על פירושֵי ישעיה שלי (אשר הדפיס ראזענמיללער ע"ה, מדי דברי בו יהמו מעי לו; רחם ארחמנו יאמר נא ה') דרך בזיון ואיבה, ומי יתן ואראה דבריה! אז ימלא שחוק פי. ועתה מקרוב הֻגַד לי כי באננאלען שלך החכם קרייצענאך שפך חמתו עלי, על דבר המכתב החמישי אשר בכרם חמד מחברת שלישית, וגם הדף ההוא אם תשלחהו אלי (על ידי הפאסט, ולא על ידי משוטטים בארץ) ישמח לבי ויגל כבודי, כי הלא זאת תהלתי בראותי גם המתחסדים גם המתחכמים, כל יושבי קצוות, גוערים בי על היותי אוהב האמת והולך בדרך מישרים, אשר היא הדרך הממוצעת. ועתה ידידי החכם היקר אברך את ה' שלא עשני מחזיק בדרכי הרמב”ם אשר הורנו כי כשנתקלקל לאדם יסוד מהי“ג יסודות (אשר בדה מלבו) הרי יצא מן הכלל ומצוה לשנאו ולאבדו. והנה אתה בספריך הראית עצמך ראַציאָנאַליסט, ובלתי מאמין בנבואה מן השמים, ואני אם ח”ו הייתי פילוסוף כהרמב“ם, הייתי מחויב לשנוא אותך, ולהשתדל לאבד אותך, חלילה! אבל אני אינני פילוסוף כהרמב”ם, אבל אני יהודי כר' מאיר שהיה אוהב את אלישע; וק“ו בן בנו של ק”ו אתה החכם היקר, הדורש טוב לעמך ומרים קרן ישראל בין העמים, הלא אני וכל ישראל חייבים בכבודך ובאהבתך אחינו אתה, אחינו אתה. ואם באננאלען שלך נתת מקום לדברים קשים עלי, יען את האמת אהבתי וכתבתי, ולא נשאתי פנים לזקן, לא יקצוף על זאת שמואל דוד, כמו שלא יקצוף על מה שכתבת (בגעשיכטע שלך) בגנות שמואל הנביא ודוד המלך. ועתה ידידי היקר אני הנה בריתי אתך, וכל אשר יהיה ביכלתי לשרתך ולתמוך בימינך (בכל מה שיהיה לכבוד האמת עשה אעשה). ועד דבר האננאלען מה אעשה? כי הקוראים אשכנזית בארץ הזאת רק מתי מספר המה, ומלבד זה יכבד הדבר מאד להכניס ספרים כאלה בארצנו, וכבר קניתי בכסף מלא הצייטונג של פיליפזאהן, ולֻקחה ממני ונגנזה מטעם הצענזור, וזה שני ירחים שלחתי בקשה אל הגובערניום שיחזירוה לי, ועדיין לא באתני תשובה. ואמנם לשלוח לך ענינים לכתוב באננאלען שלך, לא אחדל כאשר יזדמן לי. והיום הזה הנני מעתיק לפניך ענין אחד שכתבתי בקיץ שעבר אל החכם צונץ, בהביאי לפניו רשימת הענינים הנכללים במחזור כ“י על קלף משנת רמ”א, אשר ביד הגבירים היקרים Gabriel Trieste אשר בעיר הזאת, ומצאתי כתוב בו: הלא זה הוא סדר תפלת תענית נעשה ברומא ביום ה' כ“א בסיון שנת פ”א לפרט כשנסעו שלוחי הקהל ללכת בחצר, וכתבתי על זה הערה וזה לשונה: נראה שהכוונה לאויניון שהיה שם חצר הפאבסט בימים ההם. ואמנם מה היתה הצרה ההיא, אשר בעבורה שלחו קהל רומא שליחים לחצר בשנת פ“א, נ”ל שהוא השמד הי“ד הנזכר בשבט יהודה, והביאו Basnage בספר ט' פרק י”ט סימן ח‘, והחכם הנכבד יאסט כתב עליו (בחלק ז' עמוד 258 שהוא Fabel), והמחזור הזה מוכיח שאמת היה ולא משל היה. ועתה ראה זה מצאתי בס’ עמק הבכא לר' יוסף הכהן (בעל ס' דברי הימים למלכי צרפת, וזה עמק הבכא הוא ס' בלתי ידוע לדע ראססי, והוא כ“י ביד ידידי מוהר”ר רמש“ג וביד ידידנו יוא”ל, וזה לשונו: ויהי בשנת חמשת אלפים (וכו' כמו באגרת CCI עד ולא נעשה הדבר הזה עכ"ל). ועתה עוד זאת אשמיעך, והוא כי ביום תמול שלשום בא אלי מעיר Tunisi, וקניתי (בעד f.22 C. M.) דיואן (Diwan) ר' יהודה הלוי, כולל קרוב לט“ו אלף טורים (versi) לאביר המשוררים בעל הכוזרי; וצר לי מאד כי לא מצאתי בו שום זכרון שנה (data) אשר אותה נפשי למצוא בו, למען הפיץ אור על דורו של המשורר, כמו שמצאתי כה וכה בדיואן ר' משה אבן עזרא אשר קניתי זה שנה וחצי בעד 16 f., והארכתי בהודעת ענינו באגרות העומדות עתה תחת מכבש הדפוס בכרם חמד ד'. ידידי היקר הנה ידידי החכם יש”ר בקש הַסְכָמָתִי לשלוח אליך קצת אגרות שכתבנו זה לזה, למען תתן להן מקום באננאלען שלך, וכבר שלח לך מהן ועתה בראותי הבשורה אשר שלחת אלי, וראיתי כתוב בה: Ausgeschlossen bleiben־rein theologischen oder philosophischen Untersuchungen, ראיתי כי אין מקום לאותן האגרות באננאלען שלך. ועתה ידידי את אשר תחפץ תעשה, ואם תתן להן מקום תעשה הטוב והישר בעיני, ואם לא, אפנה על ימין או על שמאל. אם הבחור המשכיל לעווענשטיין עודנו בעירך תמחול לתת לו שלום בשמי ולומר לו כי בבוא ס' קינות שלו לידי אכתוב אליו, ואמנם לאבד זמני בויכוחים עם אדם האומר שלא ירדתי לסוף דעתו ולא הבנתי כוונתו, אי אפשר לי. ועכ“פ הנני מבקש מאתו שלא יכתוב לי עוד “כבודך הרמה” כאשר כתב באגרתו sine anno et loco אשר קבלתי ביום אתמול. ואתה ידידי Sהחכם היקר שלום, וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה י“א ניסן התקצ”ט, ידידך מכבדך ועבדך שד"ל.


י“ג ניסן התקצ”ט 28.3.1839


Nr. CCXXXIX


An Herrn Os. H. Schorr in Brody Nr.` Index rais. 208. Vol. II Nr. 24


לכבוד ידידי, הדרי והודי, הבחור היקר, אוהב התורה והמחקר, ובכל מדות טובות וחמודות, לו עשר ידות, כ“ש ר' יהושע העשיל שור, ה' ישמרהו ויחיהו ואֻשָר. למן היום בשרתני חתונתך עם בת ר' יהודה הלוי רחש לבי דבר טוב לבא לפניך במנחה טהורה, משירי ר' יהודה הלוי בעל הכוזרי, אשר הייתי מצפה מיום ליום שיבא לידי מארץ מרחקים הדיואן שלו הבלתי ידוע בעולם, ועתה בשבוע הזה ברכני ה' והגיע לידי וקניתיו בכ”ב זהובים (f.22 C. M.), אז חשתי ולא התמהמהתי ובקשתי ומצאתי בו גם שירים לחתונה, ואחד מהם לחתונת ר' יוסף הלוי בן מיגש, וגמרתי בלבי לשלוח אותם אליך לכבוד חתונתך, וחברתי שירה להיות להן כהקדמה, ועשיתיה כמשקל הנהוג אצל ר“י הלוי ושאר קדמונים, והא לך שער הקונטריס ושירתי אשר תהיה בראשו , ובמשך הזמן אשלח אליך הקונטריס (באגען אחד בקירוב), ואתה אם תחפוץ בו להוציאו לאור, עשה תעשה. הֳיֵה בשלום ובשמחת נצח כנפשך וכנפש הכו”ח בחפזון גדול י“ג ניסן התקצ”ט ידידך שד"ל


י“ח ניסן התקצ”ט 2.4.1839


Nr. CCXL


An Herrn A. G. Samiler in Brody

Nr. d`` Index raisonne` 209. Vol. II Nr. 25


יחי ראבי“ה ואל ימות, גבור ואיש מלחמות, ידו בכל חכמות, וזרועו מושלה לו לפענח נעלמות, לשתום סתומות, ולסתום שתומות, ידיו רב לו ופיו למהלומות, לפניו יכרעו כותבי פלסתר בעלי מזמות, מגפן סדום גפנם ומשדמות, ונביאי מלבם הממלאים את הארץ חזיון שוא וחלומות, לקרוא בשמותם על אדמות, חרדות ילבשו ואימות, יסגו כלמות, יכסיומו תהומות, הנושף ברוחו בבקעת מְכַתְבֵי עמל ואון ומרמות, ומרוח אפו יכלו והיא מלאה עצמות, ואין מחזיר לפגריהם נשמות, יתן ה' לך כלבבך שבע שלומות, וירבה לך עז ותעצומות, לפקוח עינים עצומות, ולהשפיל עינים רמות, ולעשות נקמות, בחרבות וברמחים ובקרדומות, חבלים יפיל לך בנעימות, ויעשה לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ אשר נקבו בשמות, וממתנה נחליאל ומנהליאל במות. זה ששה ימים הגיע לידי ספרך הנדפס ופרדסך כ”י. אם כוונתך רצויה, מעשיך רצויים. בענין הגימטריאות אין ספק אצלי כי החכם צונץ יחזור בו ויבטל דעתו בס' שהוא מחבר עתה, כי כן כתב לי שאיננו מאמין עוד בהן. והנה אני אין לי פנאי גם אין לי חפץ ללקט ולרשום לפניך קצת ענינים אשר כתבת ולא ישרו בעיני. רק אחת אגיד לך, והוא כי אתה אומר (דף כ', וצ“ל דף כ”ג) כי רק מימות ס' יוחסין ואילך קראו לס' הזהר בשם זה, וזה שקר, דהא ר“מ ריקנאטי קדיס טובא (מאתים שנה קודם בעל ס' היוחסין), והנה הוא מזכיר תמיד ס' הזהר הגדול וס' הזהר המופלא. ובתחלה עלה בלבי לומר שמא דברי הריקנאטי נעלמו ממך, אך בהגיעי לסוף ספרך (דף ל"ב) ראיתי כי גם אתה מזכיר שהריקנאטי רגיל לכנותו בשם ס' הזהר המופלא – אז השתוממתי ונבהלתי, ואמרתי היתכן לחכם כזה שיהיו דבריו סותרין זה את זה? מניה וביה אבי”ה ליזיל ביה נרגא? ואבֹֹאה אל פרדסך כ“י. ואֹמר כי דבריך על ברוך שאמר הם בעיני חלום שוא וחזיון כזב, גם דבריך על נֶחָמָתָא דברים בטלים הם לפי דעתי, ומזכה אני במקומי את החכם שי”ר, אשר זה שבע או שמנה שנים כתבתי לו כי פירושו על נחמתא הוא עצם האמת. ויתר טענותיך עליו אינני עתה מופנה להביא אותן במצרף. גם בענין חשבונות הראב“ע, אעפ”י שהדבר נוגע לעצמי, לא ישר הדבר בעיני להניח חפצי שמים ולעסוק בחקירתם עוד שנית, אחרי כל מה שעמלתי בהן לשעבר. הנה כשראיתי שני חכמים אומרים בפרהסיא שאין לדברי הראב“ע מובן כלל, פניתי מכל עסקי ארבעה שבועות וישבתי בעליה ודרשתים, ועשיתי זה לכבוד האמת אעפ”י שאינני אוהב את הראב“ע. ועתה אם יקום אדם וימצא שדברי הראב”ע סובלים פירוש אחר זולת פירושי מה בכך? ואם יאמר כי פירושו טוב מפירושי מה בכך? הלא ממך למדתי המתחיל לא יושג, ואם אני פתחתי הפתח ואדם אחר יבא אחרי וישלים את דברי למה יחר לי? הן אמת כי להיות המבינים בענינים אלה רק מתי מספר בין קוראי לה“ק, אם תוציא לאור פרדסך אולי הקוראים הבלתי מבינים יחשבו כי דברי משובשים היו, לא בדעת ולא בהשכל, ובראותם אותך מדבר עלי עתק בגאוה ובוז אולי יחשבו כי אתה סללת לך דרך חדשה, ואני הלכתי ארחות עקלקלות. ואולם דיה לצרה בשעתה, והיה אם תוציא לאור דבריך, אז אולי אאבד זמני לחקור את כל דבריך אחד לאחד, ואם אראה פירושיך טובים ונכחים מפירושַי אודה ולא אבוש לומר טעיתי. וכבר ראית כי גם במאמרי שאנו דנים עליו (עמוד 76) כתבתי: ובזה טעיתי. ועוד מעט בכרם חמד מחברת ד' תראה כי זה י”ג חדשים כתבתי אל החכם יש“ר אגרת, תחלתה: שמחתי מאד כי בא לידך ושהה אצלך הכ”י היקר וכו' ורבתה שמחתי בראותי כי העתַקְת וכו' וכי בדקת ס' יסוד מורא הכלול בקובץ ההוא ועל ידו תִקַנת קצת מהגהותי והשערותי. כי אמנם ידוע תדע כי האיש המכיר את מקומו והשמח בחלקו, איננו צריך לעשות סייג לדבריו לבלתי יפול מדבריו ארצה, ואפילו אם יחוש לכבוד עצמו, לא יירא שמא כבודו יִפָגֵם אם יִוָדַע שטעה. והנה תחלת דברי פיך בגאוה ובגדל לבב לאמר שלא יעלה על הדעת שכוונת הראב“ע היתה על חשבונות והמצאות שחידשו חכמי חרשים שהיו כמה דורות אחריו. וכי אני אמרתי שכוונת הראב”ע על האלגעברא ועל חשבוני המעשרות? ומי לא יבין כי אני תפשתי בדרכי החשבון הנוהגים בימינו, כדי להקל על הקורא, ומי לא יבין כי יהיה מעשה החשבון בכל דרך שיהיה, מוצָא החשבון אחד הוא תמיד. ולא אאריך בזה לבלתי יחם לבבי, כי ביד חזקה אני עוצר את קלמוסי בהיות מכתבך לנגד עיני, ובראותי כי אחרי אשר דברי סקלו לפניך המסילה להבין חידות הראב“ע, אתה מתהלל במתת שקר, כאלו ממך הכל, וכאלו אתה פוקח עיני ומגַלֶה חדשות לפני. והנה כבר השמעתיך שאין רצוני עתה לבלות זמני לחקור את כל דבריך בענין חשבונות הראב”ע, ואולם ידוע תדע כי לא התעלמתי מהם מכל וכל, אך את פירושך למאמר הראשון חקרתי ובדקתי, ואני שמעתי ולא אבין איך המלות האלה: כמרובע עמוד המשולש השוה שכל צלע (כמו שהוא בדפוס המבורג. או צלעו כמו שאתה אומר) באלכסון העיגול, יהיה המכוון בהן: כמו מרובע ארוך ששתים מצלעותיו כאורך עמוד המשולש ושתים מצלעותיו כאורך אלכסון העיגול. מריה דאברהם! כל השומע פירוש כזה תצלנה שתי אזניו. לדבריך מרובע עמוד המשולש איננו מרובע עמוד המשולש, אבל הוא מרובע הנעשה מעמוד המשולש ומאלכסון העיגול, ומלות שכל צלע או שכל צלעו אין המכוון בהן כל צלע או כל צלעו, אלא שתים מצלעותיו. אבל אתה מבקש להולמן באמרך שכל צלע באורך המרובע הזה יהיה שוה לקו אלכסון העיגול. אבל האורך מאן דבר שמיה? כי מרובע אמר הראב“ע, לא מרובע ארוך וסתם מרובע איננו ארוך. ועדיין מה מקום למלת כל? שצלעות ארכו היל”ל. ועל כל פנים כאלכסון היל“ל, לא באלכסון. ומלבד כל אלה מה שייכות יש לחלק ראשון מן המאמר הזה עם החלק השני המחובר עמו במלת כאשר? ולדבריך חסורי מחסרא והכי קתני, וכמו שמרובע עמוד המשולש הוא שלשת רביעיות מרובע הצלע (כך מרובע הצלע הוא שלשת רביעיות מרובע אלכסון העגול). כל המלות האלה השמיט הראב”ע. ואחרי כל אלה אתה מתרעם עלי שאני שולח יד להגיה דברי הראב“ע, ואתה מפרש אותם על ידי תוספת וחלוף אותיות ומלות, ודבורו נשאר נלעג אין בינה. העיני האנשים תנקר? ואולי בספרא וספרי או בפסיקתא מצאת המדרש הזה, ואם קבלה נקבל; ואולי בחלום חזיון לילה הגד לך ושמעת מפי המגיד אשר גלה לר' יוסף קארו כי השם שַדַי רומז לי”ד כוסות שיש לשתות ביום השבת, ואם נבואה נקבל – ולא די לנו הצער הזה אלא שאתה אומר כי הנסח שמצאתי ביסוד מורא כ“י (כמרובע עמוד המשולש השוה בתוך צלע וצלע באלכסון העיגול) הוא סיוע שיש בו ממש לחזק פירושך הנ”ל. התחשוב שיש באיטליאה מוח כל כך מזוהם שיוכל לקבל דברים כאלה? ועתה ידידי היקר תסלח לי אם אחר שבדקתי פירושך על המאמר הראשון, ומצאתי בו ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה, נלאיתי להמשיך חקירתי על יתר דבריך ופירושיך, אבל אמרתי השאר יהא מונח עד שיבא אביה“ו וידפיסהו להתגולל עלי ולהתנפל עלי. ומה שאמרת על צורות המספרים יסודתו על דבר אמת, והוא שתחלה החשבון היה על אצבעות היד (וזה עשרים שנה באגרת אל החכם יש“ר פירשתי לפי זה למה שלשה ארבעה בה”א נוספת הם לזכר ובלא ה"א הם לנקבה), וצורת | במקום אצבע היא עומדת, וכן כתב Condillac בספרו La langue des calculs ספר ראשון פרק ט”ו, ולדעתו צורת 0 מורה על אצבע כפופה (ומה שאמרת שהוא מורה עשרה שבוש הוא, כי אינו אלא מקום פנוי וכסא ריקן), ושאר המספרים נעשו מהרכבת הקו | על אופנים שונים, אלא שאין בידנו עתה צורתם הראשונה: Sans doute ils auront ete traces en combinant differremment le signe de lunite 1; mais leur premiere forme ne supsiste plus. ואתה ידידי היקר קודם שתכנס ראשך בחקירה זאת היה לך לדרוש ולדעת מה היא צורת המספרים אצל הערביים. והנה מספר ב' ומספר ו' וכן מספר ז' ומספר ח' אחת היא צורתם אלא שהיא הפוכה, ולפי זה גם אתה גם Condillac האומרים כי צורות המספרים נעשו מהרכבת צורת |, כל כך פעמים כפי המספר המכוון, מחזה שוא חזיתם, ואין צורות המספרים אלא הסכמיות בלבד. וגם ידעתי כי הערביים לא היו הם ממציאי הצורות האלה, אבל למדו אותן מאנשי הודו או מן הפרסיים (וזכורני שראיתי בתלמוד בבלי, ולא אדע עתה מקומו איו, וז“ל משום דאיתיה במנינא פרסאה דקרו לעשרה חד, וזה המנין הפרסי נ”ל שהוא חשבון האריטמיטיקא הנהוג בינינו), ויש לבעל דין להסתייע בזה ולומר שהערביים החליפו הצורות, ולעולם שמתחלה היתה כל צורה כוללת הקו | כל כך פעמים כפי המספר המכוון. אך לדעתי רחוק הדבר מאד להאמין שאם היה הענין כן מתחלתו, יחליפו בו הישמעאלים שנוי גדול כזה, להכניס בו צורות שמספרי קויהן שוה. ועתה אתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כלבך וכלב ידידך הכו“ח פה פאדובה יע”א י“ח בניסן לפ”ק. שד"ל

אחרי שלא הספיקה אגרתי לנסוע ביום אתמול, אוסיפה לך הערה אחת. בספרך הנדפס (דף כ“ד ע”ג) כתבת כי מדרש תהלים חסר מזמור מ“ד, והחכם צונץ (עמוד 266 הערה d) כתב שהוא חסר מזמור מ”ב, וזה שקר, כי מזמור מ“ב הוא כאיל תערוג, ומזמור מ”ד הוא אלהים באזנינו שמענו, ושניהם יש להם מדרש, אלא שעל אלהים באזנינו שמענו מצויין בטעות מ“ג במקום מ”ד. ויותר היה ראוי לכם שתאמרו כי מזמור מ“ג חסר. ובאמת גם הוא איננו חסר, אלא שאינו מתחיל בפסוק שפטני אלהים, אך בפסוק אומרה לאל סלעי. כן הוא במדרש כ”י על קלף שבידי אשר נכתב בשנת מ“ב לאלף הששי, ובכ”י זה נמצאים ג“כ המזמורים צ”ו צ“ז צ”ח, והוא מסיים במלות שלום על ישראל, ואין בו מן במה יזכה נער ואילך. והנני ממהר לשלח מעל פני האגרת הזאת, לבלתי יתגרה בי יה"ר לאבד זמני לבקש מומי זולתי. ואתה ידידי שלום.


א' אייר התקצ"ט 15.4.1839


Nr. CCXLI


An Herrn Dr. Leopold Zunz in Berlin


לכבוד ידידי החכם המופלא הר“ר יום טוב צונץ ברכה ושלום. צום אסתר אבשרה בקהל רב וכו' עד הסר והַתְזֶה (כבר הוא בידך והא לך ההמשך: גדלה צעקתי ועלתה לשמֵי עֲלִיָה, ונקרע לקולי גזר דין החתום לִכְלָיָה, דלותי ולי יהושיע ואָצַל רגלי מדְחִיָה, לא נְטָשִי ולא עֲזָבִי בגלוּת ובשִבְיָה. הן כל פעם בהתעברו על כל לשון ואומה, מלקה לה בְתַחַל ואחר כך מֵכִין מְלֶגְמָה, ולי לפני מזורות רִפאוּת תַעַל מוקדמַה, כי כל מדותיו עלי חסד ורחמים המה. זה כאשר זֵד הוסב וגוּלְגַל עליו, כי נטה אל אל ידו ורץ בצואר אליו, חשב לְשָרֵש כרם משמח בפִרְיוֹ בעליו, חרפתו תגל היום ורוע קלקוליו. טִבוּעו בהגיע נדדה שנת המלך, ושָאַג וצרח ספר הזכרונות לפניו להַלֵךְ; יפוי כח פְתַחְיָה בהתראות פני המלך, שִמְשָי מוחק וגבריאל כותב בְהֶלֶךְ. כשָמְעוֹ אומר מַהֵר ועשה כן, גחן צואר וטען להכֵן, לֶכְתוֹ מצאוֹ יוֹשב מורה קומץ בית שכן, שח בא מיעוטך, ודחה את כל התוכן. משך המֶרְכַּב ומשך עַדִי לפנים, וענה אין בי יכולת עד ארחץ בצונן ובחמין, נחסה הדסה ואסרה כל בתי הבלנים, והלך ושאב והֵחָם ועשה כל תקונים. סופד ונאנח היה בעורכו הֶעָרוּךְ, כי נֻסה בכף מהתענג ומרוך, על גביו עלה ובעט מפרקתו לפרוך, לקיים ואתה על במותימו תדרוך. פוסעים בהיותם פני בית המן, הפילה עליו בתו עציץ מְדוּמַן; צָָצָה והנה הוא צנחה ומתה לעֻמן, ונדחף אבֵל בשלה וחפוי ראש על רוע הסימן. קרא למרעיו והגיד להם אשר קרהו, וכדַבְרָם עִמו סריסים הבהלוהו, רִבְצָם על משתה ומלכה הלשינתהו, ונבעת ונחפז וצירים אחזוהו. שָצַף וקצף המושל וקם בחמתו, והנם חובטים וכורתים כל אשלי גנתו, תבע שוּב לפנים ומצאוֹ על מטתו, ויחר עליו אפו וצוה לתלותו. שחרית יוה”כ. אקום חצות לילה וכו' עד ואחנן בקולי (הוא בידך, וזה הוא ההמשך): הרשעתי פי אקרא ומרדתי אומר, וסוּר ממצות ה' ולא שוה לי, זלגו עיני דמעות יום תוכחה בזכרי, חרד לבי ופחד בהתבונני יום הדין; טענתי בכן לומר לא תשוב עיני לראות טוב, יִתַּר ממקומו לבי ויחרד בקרבי; כי מי יצדק לפניך מרום, לא יזכו בהשפטם משרתי שחקים; מלאכיך בהתבקרם תָּהְלָה תשים בהם, נתעב אף כי נאלח שותה כמים עולה; סופו רקב ואחריתו סריחה ותולעה, עודנו בושת וקלון וחייו כלמה וחרפה; פָקֹד בקרים בָחוּן רגעים שָמור צעדים קצוּב עתים, צל עובר רוח הולך ציץ השדה וחציר יבש; קמתי על כן בקהל אשוע מבקש צדקה חנם, רוגֵש בבית הַוַעַד ומתכפש בעפר; שואל חיים וחסד ורחמים, תחנה מפיל אולי נסתר ביום אף. מספר הבתים בשתי הסליחות ביום הלבנת, ביום כפרת, הוא חמשה (5). תפלה לעני כי יעטף. רוחו ושיחו נאלם. הִתְוַדות אל יוצרו. על עון גלוי ועל נעלם. שערי צדק תבא. ואל ישב דך נכלם – – שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם. בת ציון וכל חילה, אִסַר אסרה לענות. נפשה על כי מעלה. אל אביה לַעֲנוֹת. בו סרה עד עלה עשן באפו חרונות. ותצא מאהלה. גולה בין הבנות נושאה במֶרֶד קולה. בין בוטחות שאננות. אין אוֹמֶר ואין דברים. בלי נשמע קולם – – שאו שערים וגו‘. נדיבי עם נאספו. עם אלהי אברהם. כי נכסוף נכסָפוּ, ויהיו כאיש נדהם. על עונות עדָפוּ. ומנוס אבד מנהם. ומשחר נשקפו. עד ערב התמהמהם. וחטאיהם הרפו. ופשעיהם כֻּלָהָם. והתודו את עונות אבותם ואת מעלם — שאו שערים וגו’. יום כפורים הוא זה. לסליחה ומחילה. ועם קודש רזה. מִשְמַן בשרו ודלה. קורא לצור כל חוזה. לך ה' הגדלה מֵי כפורים הזה. על נפש אשר מַעֲלָה, וענוּת דל אל תבזה. ואל נא תשקץ לגאלה. חסדך להם חומה מימינם ומשמאלם — שאו שערים וגו‘. מטרם עלות שמש. המעלות אשר ירדה. וטרם יחשך שמש. בבא חמה בכבודה. אלהי חטאי הָמֵש. וסר עון ובא תודה. ועם כפוּף כמו חרמש. תזקוף בהוד ועודדה. וחן וחסד תחמש. אפרים ויהודה. כי אתה אל. ואתה מחיה את כלם — שאו שערים וגו’. נכבדות ניב יְדֻבַר. אל ארץ הלבנון. בראש הרים פסת בר. אחרית יהיה מנון. וחטאת מעש ודבר. ארץ גזרה ישכנון. במקום איש לא עבר כי ישוב אל לַחֲנוֹן. ציון היתה כמדבר. ולפני שמש ינון. ויאמרו ברוך אלהים. מעתה ועד עולם — שאו שערים וגו‘. ואלה במחזור כ“י שנת רמ”א אשר ביד הגבירים טריאסטי: על ספרי הקדש שנגבו. אוחילה קירות לבי בזכרי אהביך, אש דת כתבתני בזרוע כתביך, בנסוע הארון עדות ברית כתביך, ויאמר משה קומה ה’ ויפוצו אויביך: גוי מקרב גוי לקחת באותותיך, גלוי שכינתך הופעת עליהם בהדרתך, דגול מרבבה שובה אלפי רבבותיך, קומה ה' למנוחתך: העליתי על לבבי ואזכור בחרץ, חֵפץ כהנַַי באש זרה להפרֵץ, ועתה אשר במקדשך עלה הפורץ, קומה אלהים שפטה הארץ: זאת אשיב אל לבי במעבדיך, זֵדֵי עַמי חיים שאוֹל בהורידך, חרפות חורפיך הלא תזכור בפקדך, קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך: טפסר הוקם עָל ראש מפזזיך, טען להעלות את ארון מעֻזיך, ידו בשלחו פֶרץ עֻזא בירעיזך, ועתה קומה ה' אלהים לנוחך אתה וארון עזך: כשרון מתהלך באמת ותמים לעָבדך, כמעט קצפת בהראותו ספר מחמדיך, להנקם נקם תורתך לעיני עבדיך, קומה ה' אל נשא ידך: מוּקֶדֶת מגִלַת נהי הוחרטה בְרִשְיוֹם, משפטה שפַטת והוסַפת כהם לקִיוּם, נקם ברית תורתך לנקום איום, קומה אלהים ריבה ריבך זכור חרפתך מני נבל כל היום: סובא בכלי בית האלהים לענוש, סערַת חֵמה אָסַפת עליו לכנוש עתה הלא תפקד מחרפיך לאנוש, קומה ה' אל יעז אנוש: פָקַדת שְרֵפַת עַצְמות מלך אדמוני, פקוד הלא תפקד לתורת תחכמוני, צַמְתֶם המיתם בקצפך ותַחַז עיני, קומה ה' הושיעני: קְרַע לב מחרף דתך בְקַרְעֵהוּ, קלונו גַלֵה לשבר עז זרועהו, רשע בגֹבה אפו הניעהו הכניעהו, קומה ה' קדמה פניו הכריעהו: שאוֹל יוריד שולחֵי יד בכתביו, שמוד ישמידם נורא על כל סביביו, תלבשת קללה יעטֵם בזרוע רהביו, יקום אלהים יפוצו אויביו: באפך החרימם האשימם הצמיתם לְהִכַסֵה, נַעֲרֵם והריקֵם מיִגִעָם בלי מחסה, ימיהם הַמְעֵט ומתניהם הַמְעֵד לשַסֵה, קומה ה' באפך הנשא: מלא פניהם קלון ומחֵה יקומָם, נצח תהי אחריתם להכרית שמם, חטאת אבותם לזכור ועון אמם. עתה אקום יאמר ה' עתה ארומם: זכור ה' לבני אדום להעֵד, קומי ודושי בת ציון להִסָעֵד, וידעו כי אלהים בישראל להִתְוַעד, אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד: על המעוררים כנגד התלמוד אראלים צעקו חוצה מרה על אודותינו, אף מלאכי שלום מר יבכיון לבִכְיָתנו, בקום …. להפר ברית צור עזרתנו, ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו: גבורי כח עושי דברו אבות הנקראים, גם אתם התעוררו קינים ונהי להנאים, דִברַת חרפת שכנינו ולעג וקלס משנאים, אבותיכם איה הם והנביאים: הלא לכם שבטי יה בעדות קַיָים, התעורר ובכוֹת על בניכם הנָדִים מֵאִווּיָם, ואתם מחשים אף המה במצולות ים, ולא נודע מקומם אים: זעקו מרה והתפלשו באפר רועי המונו, זד יהיר מחצתם ורצצתם ראש תנינו, חלף חרפות אויב חרף בלעג לשונו, איה המעלם מים את רועה צאנו: טף ונשים לזאת בצום ובכי ינהו, טהר עצם שמים וכוכבי מרום יִכְהוּ, יעוררו מלאך הברית בקנאתו ישֹמו ויתמהו, איה ה' אלהי אליהו: כלה מחפתה וחתן מחדרו בכל המונַי, כלילים ישליכו ארץ בשק ואפר רִפדונַי, לזאת יספדו ויילילו מפני עקת שׂטני, לא אמרו איה ה‘: מה תתני פוגת לך תורת שפר, מעילֵי רקמתך התפשטי והציעי שק ואפר, נכבדות המדֻבר בך אם יהיו לחֵפר, איה שוקל איה סופר: סוד הערימו על תלמוד תורתך ומדרשו, סופרים ומשנים להשבית וחֵקר סודם להחרישו, עליך יעזוב חֵלֶכָה בשמעו להג מבישו, איה השם בקרבו את רוח קדשו: פקוד ונקום נקם ברית קנאת תורתך, פֶה לפה הוריתָ מאז דברותיך, צור ישראל עד מתי תשים עברתך, ואיה קנאתך וגבורתך: קַנא תקנא על תורתך הוריתָ משָמיך, קנאת חכמים ותלמידים המרביצים תורה לעמך, ראה ה’ פן יבוזו לי מתקוממיך, אים איפוא חכמיך: שחת רשתם טמנו ילכדו בה לרגעים, שלום רב לאוהבי תורתך ואין פגעים, תָמהַ ותשתומם על שבר חטאים ופושעים, ואיה אהל משכנות רשעים, בּרית אמונים נצור וזכור חסדי נעוריהם, יִוָדע בגוים מעֻזך כי אתה גואליהם, נחלתך אל תתן לחרפת עמים ומחניהם, למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם: אחרת אֲרִיְוֶךְ דמעתי יומם ולילה ולא אחשה, מפני עקת רשע ומפני חמת הנושה, בזמת אולתו יעץ להכחיד נעם מדרשֵי, איה הברית אשר צוה ה' את משה. גֶבר יהיר וסכל דורשי און וגלולים, שת בלבו להפוך שרשי דת המעולים, דרישת משנה וסוד תלמוד בחשך להעלים, שני המאורות הגדולים: הכין רשת ליד מעגל יפת פעמַיִם, הגיון יסודי תושיה לחַבֵל בִמְצוּל תהומַַיִם, ולכן כנחלי מים על משוּלת מים, עיני עיני יורדה מים: זכרו זאת והתאוששו עָם דְבוֵקי כְהֶמְיָן, בצום ובכי ומספד לשאת למרום עין, חֹסן משולה כיין הטוב מלָתֵת לאין, ושכורת ולא מיין: טֹבו אהל תושיה לתמיד בה משננים, רפאות לחִכם בנֹפת דבש וחלב מכֻנים, יָזַם נבל לשום כאין ולהכחיד הגיונים, צחו מחלב אדמו עצם מפנינים: כפטיש יפוצץ סלע נמשלה ואש להבונַי, אילת אהבים ויעלת חן להוגיה בשנוני, לוחץ נואל במחשבתו לשכֵחַ ספר זכרונַי, דברי מצות ה‘: מצוקי ארץ וגבעות עולם רדומי מכפלה, בתחנון ובתפלה קַדמו שוכן מעלה, נאקת קוראיו להקשיב ולפתוח אזניו בחמלה, לשמוע אל הרנה ואל התפלה: סוד ה’ ליראיו כימי קדם להשתעשע, רשע דִמה עדות עד היסוד בפשע, עיניו השע ואזניו הכבד בלי להִוָשע, אל תתן ה' מאויי רשע: פחד ופחת ופח פקוד עליו להענישו, השב גמול חטאתו כצאן לטבח להקדישו, צַמֵת יְקום ומחה זכרו בשואה להרעישו, ישוב עמלו בראשו: קומה ה' קדמה פניו הכריעהו להחרֵד, מחץ מתניו בקצפך ובשאול אותו הורֵד, רשעו פקוד עליו בפשעיו תמיד להתגרד, ועל קדקדו חמסו ירד: שבור זרוע רשע ורע בחטאו לְוַכְחֶנו, חטאתו מִלִימַח ועון, אבותיו להזכירנו, תמיד יקו לאור והנה חשך ישופנו, לעת ערב והנה בלהה בטרם בקר איננו: מִשְאַל קוראי לשמך תמלא אשכל הכֹפר, זְרֵה אויבם כמֹץ לפני רוח לְהֵחָפֵר, שְׁעֵה עתירתי וקיֵים חזוּת הֻגדה בשפר, לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר: הוגי בשעשוע דתך משיבי מלחמה שערה, קרא להם שנת רצון ועת בשורה, חזון נביאיך לקיים כהשמעת להם בהדרה, כי מציון תצא תורה: זכרנו ה' ברצון עמך ופקדנו ממעונים, ואמץ לבנו לעבדך שכם אחד בצביונים, קרב קץ ישועה וקיים מאמר חזיונים, ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים: אחרת אבות עולם אמת אולם. לזאת לכם להתעוררה. בטרם בא. יום אין בו אור שמש ונהרה. גבעות חן. אין להן. צאת ועמוד כשורה. דעת על. מה מַעַל. יצאה זאת הגזרה. היש גואל. בישראל. ותורה אשר הורה. ואיך צודֶה צר רודה. צור תעודה חתום תורה: אי משנה וגמרא. אי חכמה מפארה. זעוק בכל עיר. עלי רשע … . . (על המחק, ואולי מבעיר בעֵרה) באין מחרָד. חיל שביה. שבטי יה. פלטת עם הנשרד. טף ונשים. וישישים. בשפֵל ובמורד. ישבו, על. צר קם על. גדודיהו לפניו לרד. כי צדה. ויד הדה. במחמדיו היות נטרד. לאין רועה. כצאן תועה. בגוים אין תורה: אי משנה וגמרא. אי חכמה מפֹארה. מה תחשה לזאת משה. ואהרן רועה אמונֵי: נָבָל כי. זה הִדְכִיא. עדת חכמי ונבוני. ספרים המורים כהלכה מסיני עם תלמוד הֶחָמוּד. מזהב פז ופניני, פירושים ומדרשים. אשר בה אֹרוּ עיני. צבי הלכות. הערוכות. על ספר התורה: אי משנה וגמרא. אי חכמה מפארה: קומי רן. קרא בגרון. תורה מאין הפוגות. ראש אשמוּר. בלב סמוּר. מִפַחד חיל תוגות. שאון בגדים. כי צדים. להשיג גבול ומחוגות. תלמודך. ורז סודך. בחנפי לעגי מעונות. בלי להיות. תושיות. תורה על פה להגות נכליהן. לאמר הן. על כן תפוג תורה: אי משנה וכו‘: יֵצאו נא. בני חתונה. וכלות מחֻפתם. מקום פארם. תת אפרם על ראש שוש שמחתם. נאנחים. ומר צורחים. ועל לחיים דמעותם. בהשתרר. צד צורר. להניא חק הורֵיתם. רום חכמות הרמות. ועל סדרי משנתם. אשר האל. בם הואל. באר את התורה: אי משנה וכו’: בת עמי. אל תִדמִי. קוראותַיִךְ להפר. אש נזרֵךְ. בעפרך. התפלשי באפר, הלילי. אללי לי. איה שוקל וסופר. מזמות צר. פן תפצר. להכות את קרית ספר. העובר. ומתעבר. וביראת אל כופֵר. עורה יה. לזאת פן יָ־מוש ספר התורה: אי משנה וכו‘: נשבע אל. לישראל. לעם נכרי בלי למכור. ידידותם. ואם נכתם. עֲונם עמק עכור. וכי יקראו. ימצאו. הנמצא בלי לִנְכוֹר. חק אולם חק עולם. לבל יבושו להכור. זכור ושמרה. התורה. ולא תשכח לסכור. קרני אור. כאז לֵאור. כי נר מצוה ותורה אור: אי משנה וכו’: תחנה יפה לאמרה בכל יום אני קראתיך אל כי תענני, ריבה ריבי ה' וגאלני, כמוֹ כְהַנֶשֶר(?) נֹסֶה(?) אל תצריכני, ביום אקראך ה' מהר ענני: הוֹנָה(?) מֵעֲלוֹת(?) במכמור(?), דיין אלמנות ואבי יתומים חי וקיים לעולמים, ביום וכו‘: רחמן לכל באי עולם, ודברך נצב לעולם, ומשפטיך חסד כלם, ביום וכו’: האירה פניך על עבדך, ועשה עמי כרב חסדיך, כי אפס אלהים בלעדיך, ביום וכו‘: מושל בכל ולך המלוכה, תשב אנוש עד דכא, ולך נכרעה ונברכה, ביום וכו’: בך שמתי בטחוני, ומכל פשעי הצילני, ומאיש חמסים תנצרני, ביום וכו‘: ראה בידוּדי וּשדוּדי, זכור עניי ומרודי, ה’ יגמור בעדי, ביום וכו‘: בעשן כלו ימי, לחוץ ולחום את לוחמי, כי אליך נשאתי את עיני, ביום וכו’: יגעתי באנחתי, אשחה בכל לילה מטתי, לקאת מדבר דמיתי, ביום וכו‘: יוקשתי בחטאתַי, ונלכדתי בעונותי, לכן רבו מצמיתי, ביום וכו’: עליך מבטן השלכתי, ומֵרֶחם אמי בך בטחתי, כי אתה ה' שברי ותוחלתי, ביום וכו‘: קראתך ממעמקים, עושה משפט לעשוקים, מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, ביום וכו’: בכל לבי דרשתיך, ובלילה אויתיך, רוחי בקרבי שִחרתיך, ביום וכו‘: חלקי ה’ אמרתי, וליוצרי מבטן שועתי, בהתעטף עלי רוחי את ה' זכרתי, ביום וכו‘: זכרני ופקדני בישועתך, וסוככני באברתך, ימלא פי כל היום תהלתך, ביום וכו’: קבל תפלתי ה‘, הט אזנך לקול תחנוני, תוכן לבות וכליות ה’ ביו וכו':

שחרית יוה"כ אפסו אנשי שכל ובינה, אֹדֶם פשעינו אַיִן לְלֵבְנָה, אֻספו יחד יודעי תבונה, להבין אמרי בינה: בינה יודעים וגודרים פרץ, ביד אכזרים נסגרו בחרץ, בלעום כתנין גדרִי להַפְרֵץ, על זאת תאבל הארץ: חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו: גמיעת רַעַל רָוִינו, גרמנו להמיש יתד התקועה. גבורים האספו בבכי להדמיעה ותרדנה עינינו דמעה: דמעה נזיל בבכי מבטאה, דִבְרַת כי חשקנו להחטיאה, דלנו וחדלנו אִשים לחַטְאה, עון פשע וחטאה: חטאנו הוּשבתי במחשך עלינו מרוחקים, הָכבלתי בימי … בזיקים, הָגָה לכתיב לו בדקדוקים, זאת המצוה והחקים: והחקים הנתונים לתריסר כֵנים, ויאמר לכתבם לו בהכנים, ויבן בזאת חכמי תקונים שבעים איש הזקנים: חטאנו זקנים נבונים רוכבי צחרה, זקקו דת אליו בגזרה, זקוקם כהבין … בשחירה, על הרועים חרה: חרה רשע כאויל ולאֵל(?), חסידים לְצַמֵת כדת להתגאל, חֵלף נכתב בתורת האל, גונב נפש מאחיו מבני ישראל: חטאנו טָפְפוּ לאב אבות נושאוּ, טרוף טרף וגנבה כִסו, טעם תעודה אשר נשאו, גִלה עונם ישאו: ישאו חטאם בלי חנינה, ימיני תשספם בחרב שנונה, יען אינם יקבלו דינה, אשר הם חיים עֲדֶנָה: חטאנו כשמעם את הגזרה הזאת, כהן נתקדש לעלות בנשיאות, כיוֵן השם ויעל במראות, אל ה' לראות: לראות אם נגזר לקדושַי, למוּת ולהִצָמֵת בלהט מְדִישַי, להג הוּשב מִשְמֵי קדושַי, אני צויתי למקֻדשי: חטאנו מְכַהֵן ונְשיא אֹם מְיֻדעה, מתגרים מֵרְאות רֵעַ ברעה מלֵל המלך בחדוה ותרועה, נַפִילָה גורלות ונדעה: נדעה פָצֵח חַיַי לִלְעוֹן, נשיא נפל עֻלוֹ לטעון, נאספו זובחי שוענֵי שְעוֹן, ויוצא אליהם את שמעון: חטאנו סֵטִים מְכַפֵר קטיגור לגעור, סִעֵר נפש בנהי לסעור, סָכְתה בת מלך מלכעור, כי קרן עור: עור פניו ככוכבים במסלם, עיניו מכהים באור גלגלם, על כן תאבתים מהגעילם, כירח יכון עולם: חטאנו פָצְתָה חִמַדתי פניו להַצֵל, פָצַח ולא יוכל להנצל, פִקַדתי ואקוה זיוו לפַצֵל, כעבד ישאף צל: צל תארו פִקֵד להרעֵל, צרתו להכביד בלי להתעל, צוה לפשוט קרקפתו להגעֵל שני חיי ישמעאל: חטאנו קִלַעתי הצדיק רבי עקיבה, קדושתו במסרקות פיפיות לעקבה, קלקול צוקה וצרה נקרבה, על ארץ רבה: רבה חטאתי ומסרה להדיק, רבי חנניא ביד מדיק, ראשם בעון הדור להחדיק, רבות רעות צדיק. חטאנו שִלוּם מָאֲני ממעללי לשובבה, שפכו דמי בן בבא, שקר בחרתי ואוהַב מִלְתַעֲבה, זבח רשעים תועבה: תועבה אצרתי בגנזי עדנַי, תמיד לכן כִחֲדוּנִי מְעַנַי, תממו רבי ישבב מְדַיְנַי, סופר דברי מצות ה‘: חטאנו בעֲוני כשלו מאין מקימם, נגידים אלה ונשפך דמם, יהיר השחית תאר יקומם, וכשל גם יהודה עמם: עמם ממרומים נפלה עֲנִיה, נוגש הניעה ממשכן וחניה, בספר התורה ללהט בתאניה, אחריו החזיק חנניה: חטאנו רְשָעַי קוססוּ נטע נעמן, אבדום בכל עת ובכל זמן, בִלע ר’ חוצפית התורגמן. מעשה ידי אמן: אמן רשע חלציו אזר, הֶדר נבונַי בחובי לִכְזַר, מלרחם ומלמחול בא כאכזר, ויקצוף על אלעזר: חסידים הטבוחים לשמך זכור, זרעם בלי להִתעָות כשכור, קנוים לשמך בלתך וכור, ברגֶז רחם תזכור: תזכור לנו צדקתם בתעניתנו, בלי להבזות חין ענותנו, חוסה ברחמיך תריסרי מטותינו, וסלחת לעוננו ולחטאתנו: חטאנו

ועתה אחרי השלימי העתקת מה ששאלת ממני, אבוא להשיב לדברי מכתבך מיום כ“ג טבת, אשר רבוי הטרדות והתלאות מנעני מהשיב קודם לכן. ותחלה אֲחַוְךָ דעתי על השערתך ידידי היקר על מלת גלימאנצי. דע אפוא כי עדיין נמצא באיטליאה משפחה אשר אנשיה חותמים שמם Hanan או Anau ובלה”ק חותמים ענו, ונראין הדברים כי היא היא משפחת הענוים, ונראה כי מעיר Hanau אשר בארצך באו, ומלת ענו או מן הענוים אינה אלא תקון שתקנו ליפות ולפאר מלת הענא או העניוא. ואף אם נסכים עמך שעקר השם הוא באמת המלה העברית עָנָו, ואף אם נסכים שמלת manso הבלתי נהוגה היום כלל באיטליאה היתה נהוגה בימי Dante שהשתמש בה (מה שאיננו מוכרח, כי כמה וכמה מלות זרות בדה דַנטי מלבו), עדיין קשה מאד מלת gli שאינה באה אלא לפני אותיות הקול או לפני s impura, כגון gli spiriti, gli amici, והיה צ“ל dei mansi או delli mansi, וכל השומע degli mansi תצלינה שני אזניו. ומלבד זה נ”ל כי לא מצאנו בשום מקום שיכתבו היהודים גלי להורות על gli, ומעולם לא תמצא שיכתבו פמיגליאה (famiglia) אלא פמילייא, וכן כל כיוצא בזה, וזה מפני שבאמת אין קריאת gli כקריאת גלי, כי קריאת gli אינו אלא כאלו Igi. מלבד כי בכ“י אשר בידי אין ספק שאין שום אות קודם הגימ”ל, ואיך יתכן שישמיטו מלת די ויאמרו ר' בנימן gli mansi במקום degli mansi? ועד כמה פעמים אני משביעך ידידי יקירי אשר לבך אל ימהר להוציא השערות, ולהחליט בלא פקפוק שהדבר כן הוא, ובזה תתן מקום לאנשים כי … . לחלל את שמך הנכבד. על דבר סדור הבתים בפיוט מתני אחזו חלחלה לא אחליט דבר. דע כי ידידנו החכם יש“ר השאילני מחזור ספרדי כ”י על קלף שהיה בביתו נחלת אבות, והוא אומר שיש לו קבלה כי משפחתו היא מעיר Reggio di Calabria לא מעיר Reggio אשר אצל Modena. ובדקתי המחזור הזה ומצאתי בו דברים הרבה אשר אתי במחזור והראן, גם דברים הרבה אשר אינם שמה (כגון תקון ארוך לשבתות בין המצרים ולשבת תשובה), וכלם למשוררי ספרד, גבירול, ר“י הלוי, ר' משה ור' אברם ן' עזרא וזולתם, וכל מה שהיה חדש אצלי העתקתי לי, גם בפיוטים הידועים בדפוס מצאתי בכ”י זה חלופי נסחאות והעתקתי אותן. והנה בתחלת שחרית יוה“כ במחזור ספרדי הנדפס מצאתי רשום: סדר קדושה לר' יהודה הלוי ז”ל, ואמנם בכ“י זה נרשם על הקדושה ההיא (שתחלתה אפודי שש לאל שונא שש) “חברה ר' יוסף בן אביתור ז”ל”. והנה המחזור הזה כתיבתו מוכחת עליו שנכתב באיטליאה, ומתוך עדות הכתיבה ועדות קבלת החכם יש“ר אני קורא לכ”י זה מחזור קלבריזי (Calabrese). גם יש לי סיוע לזה ממה שראיתי כה וכה במחזור הזה קצת מלות שאינן עבריות אלא ערביות, כגון מסתגאב וכגון מקדמה (ר"ל פתיחה או רשות), וזה מוכיח שנכתב במקום שהיתה לשון ערבית ידועה, ובאיטליאה לא פשטה לשון ערבית אלא בקצה הדרומי. ועתה מקרוב בא לידי מחזור אחר כ“י על נייר מעורב עם קלף (הדף הפנימי והדף החיצון אשר בכל באגען הם קלף, והאמצעיים הם נייר, ויש בידי ס' שו“ת כ”י, המעורב מנייר וקלף על הסדר הזה ג"כ), וגם הוא מנהג ספרדי, וגם הוא כולל ענינים הרבה הנמצאים במחזור והראן, אך יש בו ג”כ ענינים שאינם בשום מחזור אחר, ומכללם הוא סדר העבודה לר' יוסף בן אביתור, הרשות תחלתו: אבואה ברשיון מחוללי, אף מרשיון קהלי, ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומיך גורלי (ראשי הבתים אני יוסף, נ"ס), וסדר העבודה תחלתו: אל אלהים בך יוצדקו צָדוֹק, כל זרע ישראל, אז בטרם חוּג ודק, ומעולם ועד עולם אתה אל: אל אחד גדול ורב, ארוממנהו בלי כחד, אף ממזרח וממערב, ה' אחד ושמו אחד (א“ב ח' פעמים ואח”כ יוסף). המחזור הזה כולל מלים ערביות (הנמצאות במחזור והראן) יותר מהקודם, כגון אל כרונ, מחרך, ועל אחת מסליחות שחרית יוה“כ מצאתי רשום שם אחד אשר לא ראיתיו במקום אחר, והוא עסתריוטא. יתר המשוררים הנזכרים כאן הם ר' שלמה ן' גבירול, ר' יהודה הלוי, ר' יצחק בן גיאת ז”ל, ר' יצחק הלוי ז“ל (לא ידעתי אם הוא עצמו בן גיאת), ר' יוסף בר' יצחק ז”ל (אבי רד"ק), ר' זרחיה הלוי ז“ל (אזהרות לשבת הגדול), ר' משה בר' נחמן זלה”ה (אופן ליום ראשון של פסח: מידך יה כבודך, ויודעיך רק בפיהם, ישמיעו ויביעו, פלאיך כְדֵי בהם, וכו'), ר' טודרוס ז“ל (מי כמוך ליום ראשון של פסח: אבינו צור ישראל מלך רב מקשיב כל שואל, ומיד חזק גואל, אשרי הגבר יחסה בו), ר' אברהם ן' עזרא ז”ל (רשות לאזהרות: ארחות תושיה שלשים ושתים), ר' פינחס הלוי ז“ל (אזהרות לשבת שלפני ר"ה: אלהים נצב בעדת אל נורא על כל אלהים וּמָשלוֹ על עפר, את כל מעשה יביא במשפט כל דרכי איש וכל צעדיו במספר וכו'), ר' אברהם חזן גירונדי ז”ל (אחות קטנה תפלותיה, נדפסת), ר' משה ן' עזרא ז“ל, בקשה לאכן מר' שאול ז”ל (?), והיא הידועה בדפוס, אלהי אל תדינני כמעלי גם המחזור הזה נ“ל שנכתב בדרום איטליאה, ואני אקרא לו מחזור סיציליאַן. קבלתי במתנה סדור כ”י על קלף כמנהג בני רומא, ומצאתי בו גאולה להר' מיימון זצ“ל (מלכי עד מתי, תראה צרותי גם רב אנחותי, בגולה), וכבר שלחתי העתקתה לידידנו דוקעס. קניתי ס' עמק הבכא, ובמקום כאנטה שמילאנטה מצאתי בו דאנטי שמילאנטי, ועדיין הענין סתום כשהיה. בא אלי מאיר תונס (Tunisi) וקניתיו בעד f. 22 C. M. דיואן ר' יהודה הלוי זצ”ל, והוא חסר כה וכה, וכולל 15700 טורים. המאסף הדיואן הזה הוא ר' חייא זצ“ל (אולי הוא אלדאודי הנזכר ביוחסין), ויש בתחלתו הקדמה בלשון ערבי מר' ישועה בר' אליהו הלוי, והוא מפקפק אם השירים האלה כלם לר' יהודה הלוי, מפני שכבר היו שלשה משוררים אחרים אשר שמם יהודה, ר' יהודה בן גיאת, ר' יהודה בן בלעם, ור' יהודה בן עבאס. והנה העקדה הידועה עת שערי רצון להפתח ראשי בתים הראשונים הוא עבאש, וכן במחזור קלבריזי היא מיוחסת לר' יהודה בן עבאס, א”כ קרוב הדבר שאינה לר' יהודה הלוי. עדיין לא שמעתי שהגיעה לטריאסטי הצייטשריפט אשר אמרת לשלוח, ועל כל פנים תעשה חסד עמדי אם תשלח לי רשימת המלות הכנעניות ומקומותן. ידידנו יוא“ל דורש בשלומך, וטרדותיו ועסקיו מנעוהו עד היום מִמַלֵא את שאלותיך. ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה א' אייר התקצ“ט. ידידך שד”ל.


א' אייר התקצ"ט 15.4.1839


Nr. CCXLII


An Herrn S. L. Rapoport n Tarnopol Nr. dordre de l` Index rais 211
Vol. II Nr. 27.


למוה“ר שלמה יהודה ליב הכהן רפאפורט מן היום אשר החלות באגרותיך אלי להגן בעד ראב”ע, החלותי לגמגם בחדרי לבבי ולומר: המליץ בעד אנשים בלתי ישרים, אם הוא איש נבון ולא טפש, רחוק הוא שיהיה לבו ישר. אבל לבי הנוטה תמיד אל האהבה ולדון לכף זכות, לא אבה לסמוך על זה, ובאהבתי אותך החזקתי ולא ארפה, ובשמעי אשר עלית אל כסא הרבנות מהרתי וכתבתי אליך השיר אשר כתבתי (לא נעשה כן שבח מופלג לשום גאון), וגם אחרי כן כאשר בקשת ממני שאליץ בעדך אצל החכם רמ“ל כתבתי לו ביום כ”ט שבט שעבר כדברים האלה לאמר: אם יקובל החכם היקר שי“ר לרב בקהלתך המפוארה, ישמח לבי גם אני, וגם לקהלתכם אקוה שיהיה לטוב ולברכה, ולא אאריך בתהלותיו, כי אוהבו אני, ואין אוהב מעיד עכ”ל. ועתה בא אלי ס' כרם חמד מחברת רביעית, אז פתאום נפקחו עיני, ונגלתה אלי תכונת לבבך. ולא אדבר על תשובותיך ותפישותיך עלי בדברי תהו, כאחיך הכהן האחר, אשר לבי ולבכם יודעים שהם דברים בטלים, לא נאמרו אלא לצורך השעה והמקום, ועל אלה כבר סליחתי אמורה באגרתי אשר בסוף הספר. ולא אדבר על הדפָסַת שירי בלא רשותי (ולא בלתי רשותך), אעפ“י שביום ה' כסלו שעבר כתבתי אל הכורם שישמיטהו מאגרת אחת אשר העתקתיו בתוכה (ואח"כ ברשותי הושמטה האגרת ההיא מכל וכל), ואעפ”י שבאגרת ההיא הוספתי מודעה הממתקת מרירות השיר וז“ל: באמת לא היתה כונתי חלילה להשפיל מעלת הרבנים כלם אשר היו לפנינו, ואף לא כל רבני הצפון, אשר ידעתי כי כמה וכמה מהם גדולים וטובים ואנשי מופת בצדקתם וחכמתם עכ”ל, אעפ“י כן כתבתי אל הכורם שישמיט השיר ולא ישמיט המודעה, והוא (ברשותך בלא ספק) עשה הפך רצוני, הדפיס השיר והשמיט המודעה, וכל זה למען הרבות כבודך בקלוני, כי מעתה יש עמי מלחמות מפאת הרבנים. וכל זה איננו מה שפקח את עיני, אבל ענין אחר הוא אשר העמידני על האמת. כשראית בלקוטי שירי רמב”ע שירי עגבים, בקשת ממני על ידי הכורם להשמיט אותם, ואנכי לא מריתי וכתבתי לו שישמיטם. וכשבקשת ממני להמתיק המרורות שכתבתי על ראב“ע, ולא שמעתי בקולך, לא נמנעת אתה והכורם למחוק ולהחליף לשוני ולכתוב (עמוד 137): דע אתה המגדף אותי כי לא עמך מתפלסף היו דברי, כי אם עם בלתי מתפלספים; תחת אשר אני כתבתי: דע אתה המגדף, כי לא עמך מתפלסף ישמעאלי היו דברי, כי אם עם בני ישראל. ואחר מלות אלהי השמים ואלהי הארץ השמַטְתָ מלות: אשר לא ידעת אתה ורבותיך עץ ואבן. ואמנם כאשר מצאת שנעלם ממני דבר, אז לא עשית לא כך ולא כך, לא מחקת מעצמך, ולא גלית את אזני למען אתקן שגגתי, אבל בחרת להתכבד בקלוני. הנה בתנ”ך גדול ובכמה דפוסים אחרים טובים ומדויקים כתוב אף כי מרעהו (משלי י"ט ז') בצירי תחת המ“ם כמשפט, גם געזעניוס לא הביא כלל מְרעהו בשוא, ודברי רד”ק האומר שהוא בשוא (זרות גדולה ושבוש בלא ספק) נעלמו ממני בעת כתבי ההערה האחת עשרה אשר בעמוד 142, ואתה יכול היית למחוק הערתי (ברשותי או שלא ברשותי) ולכתוב הערתך. וכן כשראיתי שראב“ע אומר שהגאון אמר כי חשבון הקדמונים לא היה מדוקדק יפה (ותשובת רשב"ץ נעלמה ממני), היה רחוק בעיני שיהיה רבנו סעדיה אומר כזאת. ואמרתי (עמוד 168) אין ספק שאין זה רבנו סעדיה, ואתה היה בידך למחוק הערתי (ברשותי או שלא ברשותי) ולכתוב הערתך, לולא התענגת בסתירת דברי, ובאמרך: אין ספק שהוא רבינו סעדיה. זה יָשְרְך ותם דרכיך, וזה חסדך את רעך. ומי לא יבין איך משלה בך אהבת סתירת דברי, בראותו הערתך בעמוד 71? היש בעולם פירוש יותר משובש ממה שפירשת שם בשיר רמב”ע? המקבל כסף ונותן זהב הוא נָבָל? ומתי נקרא נבל מי שמפזר ממונו? ואתה אמרת נבל לנדיב, כדי לומר עלי: והרעיון הוא בהפך. ואתה שלום ושל“ג שלום וכרמו שלום, וזה לכם מאתי ספר כריתות הכורת ביני ובינכם מעתה ועד עולם. פאדובה א' אייר התקצ”ט. שד"ל


ז' אייר התקצ"ט 21.4.1839


Nr. CCXLIII


An Herrn Os. H. Schorr in brody Nr. d Index rais 212. Vol. II Nr. 28


לידידי אשר אהבתי שלום עד העולם. אין חפצי לערב בשירי ר“י הלוי זצ”ל שירי משוררים אחרים, אבל אם תחפוץ להגדיל כמות הקונטריס הנני נעתר לך, והנני נותן לך יותר ממה ששאלת, והוא כי לשירי רי“ל לנשואין אספח שיריו אשר חבר על אודות נסיעתו לא”י, הן קודם נסיעתו והן בהיותו בדרך הן ביבשה והן בים, והם באמת יקרים ונחמדים יותר מאותם שאינם אלא לחתונה. והנה אותם שהם לנשואין כוללים 407 טורים או שטוֹת, והאחרים הם 560 טורים, ויהיו בין הכל כמו 40 עמודים, ועם ההערות שאוסיף עליהם ועם השיר שלי והאגרת אשר אכתוב אליך, יהיו כמו 50 עמודים. ואולם ידידי היקר, כמו שאם לא אשלח אליך רק שירים לנשואין, לא אשאל מאתך רק עקסעמפלאר אחד או שנים במתנה, ככה אם תחפוץ שאשלח אליך השירים לנסיעת א“י, אשר אין ספק שכל המשכילים יכספו אליהם ויקפצו עליהם, אשאל מאתך שתתן לי חמשים עקסעמפלארע מהקונטריס. וטעם הדבר הוא מה שאֹמר. דע כי כתבתי אל החכם הנכבד והמדפיס המפואר, ממשפחת כלתך שת', רמ”ל, כי רצוני להדפיס מעשי ידי בקונטרסים מיוחדים, בלא תערובת דברי זולתי, ושאחבר אי“ה כרך אחד בכל שנה, ממאתים עמודים בקירוב, והוא נעתר לי להדפיס על הוצאותיו ולתת לי חמשים אקסעמפלארע חנם אין כסף. ושם הספר יהיה מחקרי שד”ל, ויכלול מקרא (פירוש ספרי הקדש על הסדר, ואחל מישעיה), חקירה, קדמוניות, רפאים יקומו (לקוטים מספרים עתיקים כ"י.) שירים (שלי), דרכי לשון (ר“ת מחקר”י שד"ל). והנה בכרך הראשון אשר יצא אי“ה בשנה הבאה היה בלבי להכניס השירים ההם לנסיעת א”י, ואם אשלחם אליך לא אוכל עוד לפאר בהם את ספרי, על כן אנכי שואל מאתך החמשים העתקות שהייתי מקבל מיד המדפיס. חושה איפוא ידידי והודיעני רצונך, ואני בתוך כך אחל במלאכה. דע ידידי כי ר' אלעזר המכונה J. Cohin הוא אשר מסר לי דיואן ר“י הלוי, וגם הודיעני כי אחיך היקר מוהר”ר יצחק היה רוצה לקנותו, והיטב חרה לו על כי בפעם השניה השמיט את שמו מהרשימה ששלח לו. ואמנם ידוע תדע ידידי כי אני הוא שצויתי לר' אלעזר שיקנה בשבילי הדיואן הזה (עיין כ"ח ד' עמוד 95), והוא לא היה לו להזכיר שמו ברשימות אשר שלח כה וכה למיודעיו; ודרך מקרה נודע לי כי הזכיר שמו ברשימה ששלח להמבורג, אז כתבתי לו לתונס והתרעמתי עמו על זה ובקשתי ממנו שלא יבגוד בי למכרו לאחרים, ומאז והלאה לא הזכיר עוד הדיואן הזה ברשימותיו. ועתה עליך ידידי לפייס את אחיך היקר, לבלתי יחר אפו באיש ההוא, כי לא חמס עשה, ואם עשה חמס לא עשה אלא לי, כי באמרו אלי שאחיך חפץ בו הכריחני להרבות במחירו ולתת בעדו כל מה שרצה. ואני מיד בראותי כי רע בעיני אחיך שבא הס' לידי, יעצוני כליותי לעשות בו דבר שיהיה לרצון גם לאחיך, כי ודאי ישמח לבו כי בא הס' לידי כאשר יראה קצת משיריו יוצאים לאור לכבוד אחיו. דע ידידי כי מיודענט' צייט לא יכלתי להשיג רק דפים מתי מספר, ואפילו דף אחד מִשָנָה זו; וכבר שלחתי בקשה אל הגובערניוס ולא באתני תשובה. ראית או שמעת מהאַננאלען שמוציא החכם יאסט בעיר פ“פ? יש בהם אגרות ממני ומהחכם יש”ר. יאסט עצמו מאליו התעורר לשחר פני וכתב לי אגרת מלאה אהבה (בשנת מי יתנך כאח לי לפ"ק), ואני כתבתי לו כי אעפ“י שאין מחשבותי כמחשבותיו, הנה אינני פילוסוף כהרמב”ם כדי שאחשוב שכיון שהתקלקל לאדם יסוד מהי“ג יסודות מיד מצוה לשנאו ולאבדו, אבל אני יהודי כר' מאיר שאהב את אלישע, וק”ו יאסט הדורש טוב לעמו ומרים קרן ישראל בין העמים, אני וכל ישראל חייבים בכבודו ובאהבתו, ולומר לו אחינו אתה, אחינו אתה. ומיד באתני תשובה ממנו מלאה חן וחסד וכריתת ברית יותר מהראשונה. וברוך ה' המקדים רפואה למכה, כי ממחרת יום קבלת האגרת הזאת השנית הגיעני ס' כרם חמד, ולבבי נשאר נגוע וכואב בראותי קצת מאוהבי התלמודיים בוגדים בי ומתכבדים בקלוני, אני שלום ואהבה והמה למלחמה, רֵעים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי; ואם היתה מלחמתם לאהבת האמת או לתועלת האומה, אשא ואסבול, אבל הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות ומי יודע אולי אמצא יותר אמונה באנשים מחוסרי אמנה. ואין ספק כי ההרגל בפלפול השקר, אשר המכוון בו לא האמת, אלא הנצוח, מקלקל הלבבות אפס אשמרה לפי מחסום עד אראה מה ישיב על תוכחתי, ופעם אחרת אפרש לך יותר. ס' ראבי“ה קבלתי, ומסתמא כבר קבלת גם אתה תשובתי אליו. ברכהו נא בשמי כי לא חסר מעלות טובות הוא, והודיעהו כי כבר קבל גם החכם יש”ר ספרו ופרדסו. דע ידידי כי זה י“ב שנים החלותי לכתוב לשון המשנה (עיין דוגמאות בכה“ע תקפ”ט 125־132), ופירשתי כל מלה באריכות, עד שהגעתי לפרשת העבור, והרבה יגעתי ולא מצאתי פשר דבר, ואז עזבתי המלאכה. ושלא לפטרך בלא כלום אערוך לפניך פירוש העולה על לבי עתה בעת כתבי, והוא זה: העבור הוא עבורה של עיר, ושם היו להם חנויות ופונדקין (כמובא בערוך ערך עבור), והנה שם לא היתה סכנה להולכי דרך, אך בסוף העבור, במקום שהעבור מתחלק לשנים או לשלשה דרכים, שם תחלת הסכנה, כי אין שם יישוב בני אדם, ושם מקום הלסטים והנה המקום שהעבור מתחלק לדרכים שונים יתכן שהוא הנקרא פרשת העבור (על דרך שאומרים פרשת דרכים ), ולהיותו מקום סכנה, מתפללין שבכל מקום כזה יהיו צרכיהם לפניו ית'. זה פירוש, ואינני אומר שהוא הפירוש האמתי, ולבי מפקפק בו הרבה, ואתה ורעיך חקרוהו וצרפוהו, ואולי יצֵא לכם פירוש אחר נכון ממנו. ואתה ידידי היקר שלום וכל הנלוים אליך קרוביך ואוהביך שלום, כנפשך ונפש הכו”ח בחפזון פה פאדובה ז' אייר התקצ“ט. ידידך שד”ל.


י“ח אייר התקצ”ט 2.5.1839


Nr. CCXLIV


An Herrn Dukes Vater in Wien

Index rais. 213. Vol. II Nr. 29.


לכבוד ידידי היקר והנכבד כ“ש הר”ר צבי הירש דוקעס שלום עד העולם. אגרתך מיום יו“ד אדר באה לידי, אך שכחת לכתוב בשוליה האדרעססע אשר הזכרת בגוף האגרת (כאשר בעיניך תראה), ע”כ לא יכלתי לשלוח לך הספרים, אבל שלחתים לטריעסט באדרעססע הנהוגה, וצויתי לשלחם משם לעיר וויען, ועתה מקרוב נודע לי כי עדיין לא שלחו, ועתה בבוא אלי אגרתך האחרונה כתבתי לטריעסט וצויתי להחליף האדרעססע ולשלוח על ידי הדיליזאנץ ואתה ידידי דע נא כי אל שלשת הספרים אשר שלח לי החכם הרופא דא לא וולטא בשביל בנך שי' ספחתי קונטריס מס' פחד יצחק, ואתה תמחול למסור אותו להר' … רפאפורט אחיו של מוהר“ר שלמה יהודה אב”ד בטארנאפול, למען ישלחהו לאחיו בשמי. ודע כי משא בערב וכרם חמד ג' ששלחת עדיין לא באו לידי ולא ידעתי איפה הם. ובנך היקר מה עושה? והתרשיש מתי יראה אור? ברכהו בשמי ושאל את פיו אם מצא בשום מחזור כ“י סדר עבודת יוה”כ תחלתו: אתה כוננת עולם ברב חסד, ובו יתנהג עד קץ הימים. כי נמצא הוא בידי, אלא שהוא חסר מעט באמצע, ואני מבקש להשלים החסרון. ותאמר אליו ג“כ כי לענין מה ששאל ממני ביום כ”א אב תקצ“ח על דיואן ר”י הלוי, עתה ולא קודם לכן יכלתי להשיבו, ותשובתי כי דיואן ר“י הלוי לחוד ודיואן רמב”ע לחוד, ושניהם עתה בידי. דיואן ר“י הלוי כולל תרי”ג שירים, 15700 טורים. ואתה ידידי היקר שלום, ובנך המשכיל שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”ח אייר התקצ“ט, ידידך שד”ל


י“ז סיון התקצ”ט 30.5.1839


Nr. CCXLV


An Herrn Os. Schorr in Brody

Index rais 216. Vol. II Nr. 31.


ידידי! המלאכה כבדה וארוכה, והא לך חציה. והנני רואה שאם תהיה חתנתך בשבת נחמו, א“א לי להשלים מלאכתי באופן שתשלחה לפראג להדפיסה שם קודם יום חתנתך, לפיכך הנני שולח לך החלק הראשון הכולל שירי החתונה, ואני לא ארפה ידי להכין גם החלק השני (השירים אשר לנסיעת א“י, והם מ”ג שירים, 991 טורים, ועוד שלש אגרות מר"י הלוי), ותוחלתי מה' שיבאו אליך מאתי קודם שבת נחמו, ואתה (אם כבר נקבעו הנשואין בנחמו דוקא) תוסיף בסוף הקונטריס הערה בה תודיע כי לא הספיק הזמן להדפיס גם החלק השני. ואם תרצה אשלח החלק השני לא לך, אלא להחכם רמ”ל לפראג, ואקוה כי ביום בוא אלי תשובתך יהיה החלק השני נשלם, ובשבעה ימים יבא ליד המדפיס, והוא אם ימהר מלאכתו יוכל להדפיסו ולשלחו אליך קודם נחמו. עדיין לא באתני שום תשובה ממוהר“ר שי”ר, ועד היום הוחלתי ונמנעתי מלשלוח אליך מכתבי אליו, כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה; ועתה הא לך העתקת תוכחתי ונסח הגט אשר כתבתי לו , ואתה ידידי שמור נפשך מאד לבלתי הראותו למי שיוכל להרע לו. ואתה ידידי היקר שלום, וכל הנלוים אליך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח בחפזון רב פאדובה י”ז סיון התקצ“ט ידידך שד”ל


כ“א סיון התקצ”ט 3.6.1839


Nr. CCXLVI


An Herrn Dr. M. Jost in Frankfurt A/M Index raisonne` 217. Vol. II Nr. 32


לכבוד ידידי החכם היקר המהלל ברב התשבחות, כ“ש הר”ר מרדכי יאסט שלום עד העולם. ביום אתמול הגיעני מכתב מידידנו החכם יש“ר, המגיד לי כי אתה מתרעם על איחור תשובתי אליך; ואני אם התמהמהתי עד כה לא היה זה רק להעדר ענין נחוץ לכתוב אליך, ובהפך מהרתי לכתוב לידידנו הנ”ל אגרת ארוכה בלשון לעז, למען ישלחה לך להדפיסה עם הקודמת באננאללען שלך, וזה היה בעיני ענין יותר נחוץ מלכתוב אליך אגרת שלומים שנית. אך ידידי הנ“ל כתב לי כי עדיין לא שלח לך אגרתי השלישית (והיא יקרה בעיני מהשתים הקודמות), ואתמול כתבתי לו שאל יאחר לשלחה לך. ועתה ידידי היקר הנני מודה לך בכל לבבי על הכבוד אשר כבדתני בהוציאך אגרותי לאור באננאלען שלך, ועל הדף אשר שלחת לי הכולל דברי החכם קרייצענאך עלי. האיש אשר כתב לי כי החכם ההוא דבר עלי קשות, איננו איש עירך אבל הוא [במקור חסר המשך המשפט] ועתה ידידי יקירי הנה אתה אומר אלי כי מנעוריך לא דברת אחת בפה ואחת בלב, ושאתה בוטח שלא אשימך לחנף. באמת דעתי נוטה מאד להאמין בדבריך וביושר לבבך; אבל באמרך אלי “כי גבהו דרכיך מדרכי, וידעתי כי ידך רב לך בכל חכמה ומדע ובפרט בדקדוק לשוננו הקדושה ובחכמת הפילוזופיה” לבי מגמגם מאד ואומר שמא אין ראוי לקחת כל דבריך על פי פשוטם, כי אולי יש בהם סוד נסתר, כאשר יש במלות ausgeschlossen bleiben וכו' בפראספעקטוס שלך, אשר באגרתך גלית את אזני כי המכוון בהן איננו מה שנראה מפשוטן. כי אמנם היתכן לחכם ראציאנאליסט שיאמין כי איש המאמין באותות ומופתים ידיו רב לו בחכמת הפילוסופיאה? והלא הפילוסופיאה האמתית, לדעת הראציאנאליסטען, תכחיש כל דבר שהוא למעלה ממנהגו של עולם. או היתכן לחכם כמוך שיאמר בתם לבבו “לשוננו הקדושה”? תמחול לי ידידי ספקותי אלה ולא תאשימני אם אני לפעמים מקטני אמנה, אחר מה שנודע לי בנסיון מדרכי אנשי הדור הזה וחכמיהם, אשר אתה בעיני באמת מגדוליהם וישרי לבב שבהם. תקרא שלום בשמי אל החכם קרייצענאך, ותאמר לו שאם היה מותר לבעל דין לתת תודה לשופט אשר שפט אותו משפט צדק, הייתי מודה לו על דבריו אשר כתב באמת וצדק על מה שכתבתי על הרמב”ם. רק בענין אחד יש לי להשיב תשובה לדבריו, והוא על מה שאמר כי התפישה אשר תפשתי את הרמב“ם, יש לה מקום גם על גדולי מנגדיו, והם המקובלים כי לדעתי חטאת המקובלים אינה אלא חטאת הראב”ע והרמב“ם. וזה לשוני בויכוח שכתבתי זה י”ג שנים על הקבלה: אבל האמת שהמקובלים לקחו להם דעות הפילוסופים אשר היו בימיהם, והחליפו בהם קצת חלופים, כדי להסכימם עם תורתנו ואמונתנו, וקנו אותם על ידי שנוי, ונקראו על שמם וגם אני לא אגנה אותם על מה שעשו, כי אמנם כוונתם רצויה היתה באמת! וזה כי בראותם רוב הלומדים נמשכים בימים ההם אחרי הפילוסופיאה המשובשת של הערביים, השתדלו לברר ממנה קצת דברים, ולשנות קצת מדבריה שנוי קצת, כדי לקרב גם המתפלספים אל האמונה עכ“ל. ושם הארכתי לבאר הענין בכל פרטיו. והנה ספרי הקבלה כלם אחר זמן הראב”ע והרמב“ם נכתבו, ומי שמיחס עניני קבלה לרב האי ולשאר גאונים, עליו להביא ראיה. והנה לנו רבנו סעדיה ורש”י שלא הניחו דבר קטון וגדול מחכמת ישראל שלא למדוהו, ולא סרו בשום דבר מקבלת אבותיהם, והנה ר' סעדיה מכחיש אמונת הגלגול, ורש“י אומר (קדושין ע"א) שלא ידע מה הוא שם בן מ”ב. וזה, והֶעְדֵר של רמז מעניני קבלה בספרי רז“ל והגאונים (חוץ ממה שזייפו ובדו מלבם האחרונים ויחסו ברמיה אל הקדמונים) מחזק דעתי שאין הקבלה אלא תולדת הפילוסופיאה היונית והישמעאלית, ורק אחר הראב”ע והרמב“ם נולדה. וכן בענין שאנו דנין בו, היות הנשמה חלק אלוה ממעל, או מתאחדת עם האל אחרי מות הגוף, הוא ענין שלא יעלה מעולם על דעת שום תורני קודם זמן הראב”ע והרמב“ם. כן נ”ל, ובשמחה אשמע תשובת החכם קרייצענאך ותשובתך ידידי על זה. ואמנם מודה אני שהיו לרז“ל סודות, אך לא מעין סודות המקובלים. ואני שמעתי ולא אבין דבריו (עמוד 22) כי קשה הוא להוכיח שמאותן האמונות על מהות הנפש יוכל להמשך נזק אל המדות ואל הרעליגיאן. אם מדעת בעל שפע טל ואחרים מן המקובלים ימשך נזק, זה איני יודע; אבל שימשך נזק עצום וקלקול במדות מדעת הרמב”ם ורלב“ג ור”י עראמה ושאר המתפלספים על מהות הנפש, הלא זה הוכחתיו בבירור במכתבי בכ“ה אשר היה לעיני החכם קרייצענאך בעת כתבו. הלא הראיתי כי מזה נמשך מה שהורה הרמב”ם כי מי שלא השלים נפשו והוציאה מן הכח אל הפעל ולא השיג המושכלות (על הדרך שהשיגן הרמב"ם) הרי אין לו נפש, והרי הוא כבהמה, ואין אנו מצווין לאהבה אותו ולרחם עליו; ואם הוא אחד מישראל (כגון קרייצענאך) מצוה לשנאו ולאבדו. היאמר עוד קרייצענאך שאין דעת הרמב“ם במהות הנפש gefahrlich? יפה דקדקת ידידי היקר כי לא נמצא בשנת פ”א פידיריקו מלך בנאפּולי אלא בסיציליאה; ואמנם קרוב הדבר בעיני כי ר' יוסף הכהן מצא בס' קדמון פידיריקו מלך סיציליאה, והואיל ובימיו היו סיציליאה ונאפולי מלכות אחד (תחת קארלו החמישי ופיליפו השני), חשב שכן היה הענין גם בשנת פ“א, והחליף שם בשם, כי בימיו שֵם מלך נאפולי אולי היה שגור בפי העם יותר משֵם מלך סיציליאה, להיות נאפולי עיר מושב המושל. מצאתי שני כ”י אחרים מס' עמק הבכא, ומצאתי בהם דאנטי שמילאנטי, ואין בידי לפרש. להביא אלי ברשות הצענזור את האננאלען שלך אין לי תקוה, ואתה אם תשלח לי הדפים (גם בלתי שלמים) אשר יזדמן לך או לרעיך לדבר בהם עלי תעשה חסד עמי. ואולם הקאררעספאנדענץ שלי עם החכם יש“ר לא תשלח אלי באגרת, פן תכבד ההוצאה עליך ועלי. כי אמנם אם ידך תקצר גם לי לא היתה הָרְוָחָה. אם היו תלאותי ידועות במרחקים, לא היו רבים קמים עלי בשנאה וקנאה. ומי האמין כי גם רפאפורט יקום עלי לאויב ואורב מתכבד בקלוני? ואחר עשר שנים שאהבתיו אהבת נפש ועבדתי אותו כשור לעֹל וכחמור למשאוי, לעשות לו לקוטים מכמה ספרים כ”י, וגדלתי ורוממתי אותו, וממעל לכוכבי אל נִשֵאתי שמו, הוא בהערותיו כאיש מלחמות יעיר שנאה. הלא תראה ידידי כמה יש לבטוח בחכמי הדור הזה, ותסלח לי אם במר נפשי אבחר למעט ולא להרבות באגרות לאוהבים חדשים. והנני נותן לפניך היום נסח הגט אשר כתבתי לרפאפורט, ואתה תשפוט. ועתה שאלה יש לי לשאול ממך ידידי. ידוע כי אבותינו במשך האלף החמישי קראו בשמות לקצת אדמות, כגון אשכנז לאלימאניא, צרפת לפראנציא, ספרד לשפאניא, תוגרמה לטורקיא, ואנשי המזרח קוראים עמלקים לאנשי ארמֵיניא, וכן מצאתי שקראו כנענים לאנשיSelavonia ולכל המדברים באחת מן הלשונות אשר ממשפחת סלאַוויש, וזה מבואר בדף האחרון ממסעות ר' בנימן, ועליהם נתכוון רש“י בפירוש ויהי כנען עבד למו , וכבר הארכתי בזה באגרת לידידי החכם צונץ ועתה הנני נבוך במלת פלשתים, הנמצאת בסוף קבלת הראב”ד, ולא אדע מה הארץ ומה האומה אשר קראו בשם זה, וגדלה מבוכתי בראותי בדיואן ר“י הלוי אגרת שכתב לר' דוד הנרבוני ובכלל דבריה “תודיעני בחסדך דקדוקי אודותיך ומסתרי קורותיך כי הוגד לי זה ימים מעט כי נסוּךָ חדשות וכי דבר האיש אדוני הארץ אתנו (אולי צ"ל אתך) קשות ברדתך אל מערכות פלשתים ואמתת הדבר נפלאה ממני עד תרצה ותודיעני אולי הֲרִכּוֹתָ את ערפו והשבות את זעפו” וכו' וכו'. משמע מזה כי מלך פלשתים היה מושל בנרבונא, ומדברי קבלת הראב”ד משמע שהיה מלך פלשתים מושל בגרנאטה, ובדבר זה רעיוני נבוכים, ואתה ידידי היקר, אם יש בידך להאיר מחשכי, מהר והודיעני, עשה עמי אות אהבה, עשה ואל תאחר, כי בעוד חדש ימים אני שולח להדפיס קונטריס לקוטים מן הדיואן הנ“ל. ושלומך ידידי היקר ירבה כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה כ“א סיון התקצ”ט, ידידך מכבדך ועבדך שד"ל.


  1. אמר המעתיק: השיר הזה נדפס בכנור נעים חלק שני מדף 249 עד דף 281,  ↩

  2. במילה זו מיקום הסימנים אינו ברור במקור המודפס ־ הערת פב"י.  ↩

  3. עי' מ“ש רשד”ל בספרו אבני זכרון צד 79 ומה שכתבתי בכבוד הלבנון שנה עשירית מחברת שניה צד 8. שזה"ה  ↩

  4. השיר על הנגינות לר“ת לא יצא אז לאור בכרם חמד. אך בזמן רב אח”כ בישרון שנה חמשית צד קכ“ה על ידי שזח”ה  ↩

  5. אולי ואך  ↩

  6. אמר ישעיה: המסרה הזאת נדפסה באוצר נחמד ח"ד מדף 156 עד 173 עם הקדמה יותר ארוכה.  ↩

  7. אמר ישעיה: נדפסה בכ"ח ד' מדף 289 עד 293.  ↩

  8. (א) ביום א‘ כסלו תקצ"ט ברכני ה’ וקבלתי במתנה מאת ידידי ושארי מוהר“ר רמש”ג ספר סליחות “כפי סדר ומנהג דק”ק ורנקבורט ושאר קהילות ומדינות האשכנזים יצ“ו” “נדפס שנת כּה תּברכו לפ”ק“ ומקום הדפוס לא נזכר. ובקשתי בו ומצאתי בדף מ”ב כי מגלה נמתחת והשתוממתי, אחרי אשר זה קע“ג שנים היתה הנסחה הזאת ידוע באשכנז, איך עזבו אותה המדפיסים האחרונים והדפיסו כמגלה נמתחת? ואגב גררא ארשום כאן שתי הגהות שנראה לי להגיה במחזור אשכנזי, ועדיין לא מצאתי לי סיוע בשום דפוס או כ”י, ואלו הן: הראשונה בהושענות להושענא רבא, באותה שתחלתה תתננו לשם ולתהלה, בספרים רבים כתוב: תעודדנו (בדל"ת) על כל אום להתחילה, ונסח זה נ“ל עקר, אלא שצריך לנקד לְהִתְחַיֵלָה, והוא מלשון תעודדנו, כי כן תרגום ואנחנו קמנו ונתעודד הוא ואנחנא אזדקפנא ואתחילנן, אלא שגם שם הנקוד משובש, וצריך לקרוא וְאִתְחַיַלְנָן. והשניה ביוצר ליום ראשון של שבועות בפיוט אדון אמנני, במקום שכתוב רִתֵק חול לתהום עינות תהום, נראה לי בלא ספק כי צריך לומר לתחום בחי”ת, לשון תחום וגבול, כטעם אשר שמתי חק גבול לים. וגם למעלה מזה במקום שכתוב פִלֵס לתהום על פני תהום, אולי צריך לומר לתחום.  ↩

  9. כמו שבחיי להיותי רופא ראיתי יום יום דמות המות, כן במותי אראה חיים.  ↩

  10. הנני מדפיס פה את ההעתק האגרת כמ“ר נפתלי מענדעל שו”ר הנמצא תחת

    Nr. d`ordre de l`Index raisonné, 172 Vol. I post 51

    המו"ל

    על דברת אוהבך ומרחמך שד“ל אחוה לך דעי בקצרה, ועל מזמותיו ורעיוניו אופיע מעט נהרה. אם התבוננת מעודך בדברי הימים לעם ועם ראשונים, ואם לקחה אזנך שמץ מקורות אחרונים, תראה ותשתומם, אשר כל קשר הנעשה נגד נשיא ומלך, או נגד חק ומשפט, הנקדשים ברבות הימים, יהיו מבני עולה או מחכמים מחוכמים, יאבדו ברגע הולדם, ומדי ניחם לאור, שאול יחתו. מדוע אפוא? כי לא שמרו עת מצוא לפעולתם, ולא חכו לשעת הכושר להפיק זממם, או על אשר העמיקו עצתם לא בסתר, ואויביהם פלילים גלו על עונם, וישימו המכשלה על ראשם. גם אשה רכה בשנים, עת הרה היא ללדת, תשמור מועד צאת פרי בטנה לעת תשעה חדשיה; ואם בזדון או בשגגה תדלג ותקפוץ כאיל, הן תפיל ולדה, ותחת היותו טבעת בשלשלת התבל, עולל הוא לא ראה אור, יעלה בתהו ויאבד. כן הוא אוהבך החכם שד”ל לעת הזאת, וכן המה דבריו באזני דורנו המשולל והנעזב. אמנם בא מועד להסיר מסכת הערפל והחשך הנסוכה על פנינו בני ישראל, בא הקץ, הקץ בא להרים מכשול מדרך עמנו עם ישורון, להוליכהו קוממיות בין אלפי העמים המצפצפים והמהגים עליו דברי בלע ולשון משטמה; אכן לא בדרך אשר בחר הוא ישיג מגמת נפשו וכל חפצנו, לא במלים אשר יעירו ויעוררו קנאת עמו עליו ייטיב מצבו; כי מי זה ישמע לקח מאיש שנוא לרוחו, ומי זה יאזין למצות גבר נשטם ממנו? עד כה פעל בדברו סרה על הרמב“ם ז”ל, המקודש בעינינו זה מאות שנים, ועתה יוסיף עוד לחטוא חכו, לדבר הוות על הראב“ע המכובד בעינינו; ובכל זאת יקוה להאיר עינינו ולהגיה חשכנו? כמה אנשים ימצא בכל קצוות הארץ ותפוצות ישראל, אשר יבינו שֵכל מליו ויהללוהו בלבבם כמוני היום? ומי בינינו אוהביו ומכבדיו לא יירא לחוות דעתו לעיני כל עדתו, לאמר צדק שד”ל מכם, כל דבריו חכמה ודעת, ורק לאמונה גבר בארץ? – ואיה אפוא רבת פעלתו בחכמתו, ומיטב טובתו בבינתו? האחריו כל אשם מישראל ימשוך, אם יחלל קדושיו מקדם קדמתה, ויתן כבודם למשסה? ידעתי אחי יקירי, כי תבינני, ולא תתנני לפני יושבי חשך וצלמות, אסור בכבלי האולת הקדומה, ומדבר משפטים אתו כבזוז ושסוי. לא באוילים חלקי, ולא בהמונם תחד כבודי. אפס כי עז העם הזה בדעתו, עם קשה ערף הוא, ולא בכמו אלה יִוָסֵר, וייטיב מעלליו או עשתנותיו; כי אם להפך, דברים כאלה יחזקו קשי ערפו, וכל עוד יוסיף לחלל כבוד אנשי לב כאלה, כן יוסיף על שנאתו לחכמה שנאה, ועל משטמתו לדעת ותבונה משטמה – – די לך בזה שאהבה נפשי, ואם חפצת להעתיק ממכתבי זה ולשלחו לידיד נפשי החכם העתק המופלא שד“ל נר”ו או לשלחו אליו כתומו, שלחהו כטוב בעיניך.  ↩

  11. אמנם אחרי כן חזר בו רשד“ל. וכתב שאין כאן ט”ס, בפירושו על ישעיה א‘ ח’. (עמוד 24). וע‘ גם בס’ דרכה של תורה צד 97, ומ“ש החכם דערענבורג במ”ח להחכם גרעץ 1880 צד 136. שזח"ה  ↩

  12. אמר המעתיק: לפי הנראה בעוד שהיה רשד“ל כותב האגרת הזאת באה השמועה לא טובה כי תלמידו הנ”ל נפטר לעולמו, וזה היה בימי הקציר 1838 למספרם.  ↩

  13. אמר שד“ל נראה כי סדר עבודה זה הוא לר' שלמה הבבלי הנזכר בטור ארח חיים סימן תרכ”א, אך עתה (שבט תקצ"ט) אין הספר לפני ולא אוכל לבדוק אם כתוב בו אנא השם בשתי הפעמים כעדות בעל הטורים.  ↩

w כותרת: אגרות: כרך א התקצ"ח –

Nr. CCV An Herrn Dr. Leopold Dukes in Hamburg Nr. d’ordre de l’Index rais. 174 Vol. I Nr. 47

י“ג אלול התקצ”ח          3.9.1838

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר יהודה דוקעס שלום.

שמחתי בראותי כוונתך להוציא לאור ס' התרשיש אשר העתקת מכ“י הנמצא בעיר האמבורג, ע”כ חשתי לא התמהמהתי להעתיק לך מן הכ“י אשר בידי החרוזים החסרים בכ”י שלך, והוספתי אחר החרוזים פירוש מספיק, למען ירוץ קורא במו, רק בקצת מקומות שמצאתים פשוטים וקלים להבין נשמטתי מלפרשם; ואתה תעשה הטוב והישר אם תדפיס פירושי כאשר הוא מלה במלה.

התרשיש אשר בידי היה בעיר פירארה, וקניתיו בעד,f. 16 C. M. והוא כתוב על נייר אשר איננו נייר שלנו העשוי מבלויי בגדי פשתן, אך הוא מבלויי צמר גפן, והוא הנייר הנקרא Charta orientalis bombycina, ובלשון צרפת Papier de cotton, והוא עב הרבה מנייר שלנו, גם איננו לבן, והיו כותבים בו בארצות המזרח בסוף האלף החמישי. ס' התרשיש אשר בידי כולל 120 דפים (240 Seiten) in 8 vo, וכל עמוד כולל י“ז שיטות, והשיטה כשהיא מלאה כוללת מן ל”ב עד ל“ח אותיות. הכתיבה היא כתב רש”י, רק הבי“ת היא בס' הזה בכתב מרובע ממש, והאל”ף היא ממוצעת בין כתב מרובע וכתב רש“י; גם הפ”א משונה קצת, כי הלשון אשר בה איננו שטוח כמו בכתיבתינו, אלא זקוף, גם הצד“י משונה מעט בראשה, ורגל הקו”ף מחוברת לגג. הטי“ת לפעמים ראשה השמאלי עולה למעלה כמו הטי”ת הערבית. נון שאחריה יו“ד לפעמים הן מחוברות בצורה אחת בחצי עגול, כעין נו”ן ערבית בסוף תבה. הנו“ן בסוף תבה לפעמים היא מחוברת לתחתית האות שלפניה, וצורתה כעין אות הרי”ש בלשון ערבי. צורת הקמץ היא תמיד קו ותחתיו נקודה נפרדת מן הקו (־ּ). אותיות בג“ד כפ”ת כשאינן דגושות יש עליהן תמיד סימן הרפה. נקוד השירים מדויק מאד, אך נמצא בו ענין זר, לא ראיתי ולא שמעתי כמוהו, והוא כי הכותב היה רגיל להחליף פתח גדול בפתח קטן ולהפך, כגון פַתִי במקום פֶתִי, מַשִי במקום מֶשִי, אֲנוֹש במקום אֱנוֹש, אַקְרָא במקום אֶקְרָא, נַגֶע במקום נֶגַע, שֵכֵל במקום שֶכֶל, עוֹפַר במקום עֹפֶר, דֶעֶת במקום דַעַת, וזה אמנם לא בקביעות, אלא פעמים כך ופעמים כך. וסבות הזרות הזאת נ“ל שהוא לפי שהכותב היה רגיל בלשון ערבי, וידוע כי באותה לשון a et e מתחלפים זה בזה, כי פַתְּחַא שלהם משמש לפתח ולסגול. עוד חדוש אחר מצאתי בנקוד הספר הזה, והוא רֵיַח, רֵיַע בפתח תחת היו”ד, לא תחת האות הגרונית, והוא מסכים לקריאת רד"ק וקצת מדקדקים אחרים, אך הוא נגד הכתיבה הנהוגה בכל ישראל.

ראשי השערים כתובים באותיות גדולות, ולפעמים כל אות היא משולשת.

אחר כל חרוז יש כאן פירוש בלשון ערבי, אך אין המכוון בו לפרש כוונת החרוז, אלא לפרש ההוראות המתחלפות אשר למלה שבסוף החרוז, והוא מאריך בעניני דקדוק היותר פשוטים, וזו ראיה גדולה לקדמות הפירוש הזה, שנעשה בימי נעורי חכמת הדקדוק, בטרם תתפשט ידיעת דרכי הלשון; ועוד ראיה לזה כי איננו מזכיר רק רבנו סעדיה ר' יהודה חיוג (יחיי בן דאוד צאחב כתאב אל חיוג) ובן גנאח (מרואן בן גנאח) ובן בלעם, ולא גם אחד משאר מדקדקים ומפרשים שהיו אחרי אלה. (ויש לי בזה תמיהה, איך הוא קורא לר' יהודה חיוג צאחב כתאב אלחיוג, ר"ל בעל ס' החיוג, כאלו חיוג הוא שם הספר ולא שם משפחת המחבר.

בחמשה ועשרים מקומות מצאתי בגליון הפירוש הערבי מתורגם בלה“ק, בכתיבה מאוחרת דקה. והנני מעתיק פה לדוגמא פירוש חרוז אחד בלשון ערבי ובלה”ק, והוא פירוש שני שתופי מלת לָלוּן אשר בשער השמיני.

אל אול מן קול וילונו          הא' מלשון וילונו העם על משה, ירצה בו התלונה

העם על משה יריד          ודומיהם, והוא פעל קל נח העין יורה על זה, מצאנו

בה אללוםהרלתדמר          הנפעל ממנו, וכבר

         זכרתי לך שהנפעל לא יהיה אלא מן פעל קל;

         והב' מן לשון וכאורח נטה ללון,    גם מקום ללון, ירצה בו המלון,

         ושניהם מקורים לפעל קל נח העין, כמו לקום    לסור לשוב ומה שדומה לזה.

מלבד הפירוש שאחר החרוזים, יש כאן כה וכה בגליון ובין השיטות קצת מלות והערות בלשון ערבי, והן לפרש קצת משאר המלות אשר בתוך החרוז, ולפעמים יש בהם פירוש מתחלף מן הפירוש שבפנים, ובהערות האלה אשר בגליון מצאתי בשלשה מקומות שם בעל הפירוש, והוא ר' אלעזר. גם במקום אחד מצאתי בתוך הפירוש עצמו תוספת הכוללת פירוש שני מתחלף מן הראשון, וגם שָם נזכר שֵם המפרש ר' אלעזר. גם בהערות שבגליון לא נזכרו רק הקדמונים הנ"ל, ועל מלות אַשֵר חֲמוּצִים (שער שמיני אות החי"ת) מצאתי בין השיטות ובגליון ארשדו אלמהור מן אשרו חמוץ פסר פיה רבינו סעדיה ז"ל ארשדו אלמהור, ובדקתי בתרגום ישעיה לרבנו סעדיה שהדפיס Paulus, ומצאתי כי כן הוא ממש תרגום מלות אַשְרוּ חָמוֹץ (ישעיה א' י"ז).

ראשי השערים כתובים בלשון ערבי, כגון אלבאב אלאול, אלבאב אלתאני, ובשער השלישי כתוב אלבאב אלתאלת מן אלענק, ומכאן למדתי כי ס' התרשיש נקרא ג"כ בשק ענק, וטעה בעל שפתי ישנים (ואחריו וואלפיוס ודע ראססי) שהזכיר הענק והתרשיש כשני ספרים. גם בסוף הספר כתוב: כמל כתאב אלענק ושרחה (נשלם ספר הענק ופירושו) בעזרת שדי ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה רבה. גם המפרש קורא לבעל הספר צאחב אלענק, כלומר בעל הענק.

הס' הזה היה חסר קצת דפים בתחלתו ובשאר מקומות כה וכה, והשלימו החסרון בנייר לבן כנייר שלנו, ובכתיבה מאוחרת, והוא כתב רש"י יפה עם קצת אותיות משונות על דרך כתיבת אנשי המערב, ובאלה אין פירוש זולתי בדף אחד וחצי, שיש בהם הפירוש שלאחר החרוזים, כתוב בדיו אדום.

הס' הזה היה מקדם ביד איש מערבי, שמו יעקב בן כמו“ר יצחק רמאן, ושמו כתוב בראש שער הספר, ולפני שער הספר כתובים קצת שירים שחברו ר' יצחק רומאן ור' אברהם רומאן. בסוף הספר כתוב: זה הספר בא דרך קושטנטינא במתנה ל…… המשוררים כה”ר יהושע יוסף לוי נ“ע. ונ”ל בלא ספק כי קושטנטינא זו היא אשר באפריקא במדינת. Algeri

הכותב הראשון לא רשם מנין הדפים על כל דף ודף, אלא בתחלת כל שמנה או עשרה דפים (שהם באגען אחד), והמספרים האלה הם כתובים בלשון ערבי (כגון תאסעה, עאשרה, חאדי עשר) ובכתיבה ערבית; אך הכותב האחרון אשר הוסיף הדפים שהיו חסרים, הוסיף ג“כ מנין הדפים על כל דף ודף בלה”ק ובכתב רש"י.

אחר התרשיש יש כאן הדיואן של רמב“ע, והוא קפ”ח דפים, כוללים שלש מאות שירים, והוא חסר כה וכה קצת דפים. הנייר הוא כנייר התרשיש, אך הכתיבה היא דקה קצת יותר מהקודמת, באופן שכל עמוד כולל י“ט שיטות, והדיו איננו כל כך שחור, ובקצת מקומות האותיות פורחות וקשה לקרוא אותן. הדיואן אין בו פירוש, רק בגליון יש כה וכה בלשון ערבי ביאור קצת מלות חמורות. בראש כל שיר יש קצת מלות ערביות כתובות בדיו אדום, באותיות גדולות בכתב מרובע, המודיעות למי או למה חֻבר השיר, ולפעמים לא נרשם רק וקאל איצא ר”ל ואמר עוד.

עד כאן תכונת הכ"י אשר שאלת ממני לבאר לך.

כאשר אראה בעיני ס' התרשיש נדפס, ועמו השירים אשר שלחתי אליך מהדיואן, אז לא אחדל אי“ה להוסיף שנית ידי להעתיק ולשלוח לך שירים אחרים מהדיואן ההוא. ואתה אל נא תעשה כאשר עשית בשירת מוסר השכל, להשמיט הנקדות, כי שירי רמב”ע הם מצד עצמם קשי ההבנה מה שיש בו די, ובלא נקוד עאכ"ו.

לאסוף חתימות באיטליאה קשה הדבר מאד, כי המבינים והחפצים בענינים כאלה אינם רק אחד בעיר, אך אחר שיהיה הס' נדפס אם תשלח אלי מספר מה מהם, אשתדל למכרם ואשלח אליך כסף מחירם.

מה ששאבת בששון מס' עמר השכחה דף קכ“ה ע”ב איננו לך לעזר ולהועיל, כי מה שהזכיר ר' אליה בנימוקו הוא ס' תגנית, ומה שהזכיר בעל עמר השכחה הוא תגניס. ואתה דע לך כי תגניס הוא משרש גנס שענינו כמו Genus ברומי, ופירוש מלת תגניס בלעקסיקון של Edm. Castelli הוא תחלה Assimilatio generis, ואח“כ Paronomasia, כלומר לשון הנופל על הלשון, והוא השיתוף שהזכיר בעל עמר השכחה. גם בפירוש התרשיש שלי מצאתי לפעמים המלה הזאת, כגון בסוף השער השלישי על החרוז רוֹדֵם ואֹדֶם, אמר המפרש וז”ל: הדא חמאס אלבאב אלתאלת, וליס פיה תגניס, כלומר זה סיום השער השלישי, ואין בו מלה משותפת. ואתה מצאת בעמר השכחה פירוש ס' תגנית, כמו שמצאת “נדיבי לב כמוני”.

באגרתך הקודמת רשמת לי כי בכ"י שראית יחסר משער ה' מן חרוז שבי עד וכו' ומשער ז מן חרוז נעים עד וכו‘, ואני בקשתי ולא מצאתי אלא בהפך, חרוז נעים בשער ה’ וחרוז שבי בשער ז'.

גם כתבת לי כי בס' עמר השכחה דף ק“ח נזכר ספר אלמחאצרה ואלמדאכרה, ואין זה אלא בדף קי”ט. ויען מותר לאדם לדון ק"ו שלא שמע מרבו, הנני דן מה יהיה משפט התרשיש אשר אמרת שהעתקת אותו בחפזון. ועל זה צר לי מאד. חרב המתהפכת לא ראיתי ולא שמעתי.1

ואתה ידידי שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה י“ג אלול תקצ”ח,

ידידך שד"ל


לידידי היקר והנכבד כמר צבי דוקעס שלום.

אקבל מה שתשלח לי ואשלחהו לידידי הרופא. ואתה הודיעני נא אם אוכל לשלוח אליך ספר ואתה תמסרהו לר…. ראפופורט אחיו של מוהר"ר שלמה יהודה.

וחיה בטוב ובנעִמים לרֹב ימים לפ“ק. פה פאדובה י”ג אלול.

ידידך שד"ל.


  1. אחרי כן מצא רשד"ל את מחברת חרב המתהפכת בתוך דיואן ר‘ אברהם בדרשי והעתיקה ושלחה לר’ גבריאל פאלאק והוא הדפיסה ביחד עם ספר חותם תכנית (אמסטרדם תרכ"ה) (שזח"ה)  ↩

ו' טבת התר"א–ה' תמוז התר"א
w התרשיש

שער חמישי


אתן כל הון יקר ונעים

         אות הסמך

סָֽכְלוּ אישים בימי נֹעַר    מֵאֵין מַשָׂא עָתָק שָחוּ

כי מֵי זֹקֶן מֵי אַפְסַיִם    ובְבֹא מָֽצְאוּ מֵימֵי שָחוּ

הראשון לשון שיח ודבור, והשני לשון כי גאו המים מי שחו נחל אשר לא יעבר (יחזקאל מ"ז ה'). האנשים בימי נעוריהם בזמן שאין עליהם משא, הם סכלים, והם מדברים עתק ואומרים כי מי הזקנה הם מי אפסים, שאינם מגיעים אלא עד פס הרגל, כלומר שהזקנה דבר קל; אך בבואה הם רואים שהיא מי שחו שאי שפשר לעבור בהם.

דִמָה לבבי כי בְהָמִיר אֵת    שָחוֹר בְלָבָן יִהְיֶה סוחֵר

אך נֹגְשִים הֵמָה מְאִיצִים בי    עד יתנוני אל שְאוֹל סוחֵר

הראשון לשון סחורה וריוח, והשני לשון סחרו אל ארץ ולא ידעו (ירמיה י“ד י”ח). סבור הייתי כי בהחליפי השער השחור בלבן הייתי מרויח, אך הנני רואה כי השער הלבן הוא כמו נוגשים הלוחצים אותי למהר לרדת שאולה.

         אות העין

עֲלֵי מה זה, צְבִיָה, שָׂב    בכל־לב תִּשְנְאִי? עַל־מָה?

השיבתני: ואיך מִכֹּל    זְקֵנה תאהב עַלְמָה?

אמרתי לאילת אהבים למה זה תשנאי אותי להיותי זקן? ותענני הנערה ותאמר: ואתה למה תאהב אותי שאני עלמה, ולא בחרת לך אחת מהזקנות?

יְנַחְמוּני בְאָמְרָם לי    בְשֵיבה תָאֳרָךְ עָדָה

והיא דָֽמְתָה לְגוּר דִמָה    טְרוֹף אותי בְיוֹם עָדָה

הראשון מן וככלה תעדה כליה (ישעיה ס"א י'), והשני מן לא עדה עליו שחל (איוב כ"ח ח'), והוא תרגום של עָבַר. בני אדם אומרים לי דרך תנחומין: שיבה זרקה בך, והיא לך לִפְאֵר וָעָדִי; ואני רואה כי באמת אין דמיונה רק כאריה יכסוף לטרוף אותי.

         אות הפא

שוא דִבְרוּ האומרים שֵיבה תְכַ – – – בֵד את פְנֵי עֶלֶם וְלֶחְיוֹ פֵאֲרָה

כי אַחֲרֵי בֹצֶר בְחֹרַי עולְלָה    גִילִי, ואת פֹארוֹת מְשוֹשִי פֵאֲרָה

הראשון לשון תפארת, והשני מן לא תפאר אחריך (דברים כ"ד כ') האומרים כי השער הלבן הוא פאר וכבוד גם לבחורים ומוסיף להם הדרת פנים, כזב ידברו; כי היא הכריתה בחורותי כאיש בוצר ענבים, ולא השאירה ממשושי וגילי אפילו העוללות.

הַבֵט שִיבוֹת יום זָֽרְקוּ בָךְ    כי הֵמה לך צִנים פַחִים

ורְאֵה פִימוֹת הַגוּף שָבוּ    מֵחֹלש רִקוּעֵי פַחִים

הראשון לשון פח ומוקש, והשני ענין טס (במדבר י"ז ג'). ביום אשר זרקה בך שיבה, התבונן כי היא לך כקוצים ומוקשים; גם הסתכל וראה כי מחמת חולשת הזקנה משמן בשרך ירזה, וגופך נעשה דק כמו רקועי פחים.

         אות הצדי

הִתְקַבְצוּ שִדוֹת תְּמוֹהַּ על    שֵעָר אשר שָנָה וגם צִפוּ.

וָאְנַחֲמָה אותָן בְאָמְרִי כי    יָמִים בְכֶסֶף שַעֲרִי צִפוּ

הראשון ענין הבטה בחוזק, והשני לשון וצפית אותם זהב. נשים יפות נקבצו והיו מביטות בי, ומתמיהות על שערי אשר נהפך ללבן; ואמרתי להן לנחם אותן: אין רע בזה, אך הזמן צִפָה שערי בכסף.

         אות הקוף

בַחְלֵב שיבה מִשְחַר שַעַר    נֹעַר כַּיוֹם זֹקֶן קִדֵש

מה־טוֹב פֹעַל פָעַל! לוּלֵי    כי לַמָוֶת אותי קִדֵש

הראשון ענין קדושה וטהרה, והשני ענין הזמנה. הנה עתה הַזִקְנה טיהרה וקִדְשה בְחָלָב לבן אשר לה את שְעַר נעורי שהיה שחור; ומה טובה פעולתה זאת, לולא כי על ידי כן הזמינה אותי למיתה.

         אות הריש

שֵיבוֹת בְפָנַי שָחֲקוּ    ופְנֵי עֲלָמוֹת רָעֲמוּ

לבי עֲלֵי זאת יֶהֱמֶה,    אַחַי! ומֵעַי רָעֲמוּ

הראשון מן רעמו פנים (יחזקאל כ“ז ל”ה) ענין פנים זועפים, והשני מן ירעם הים ומלואו. השיבה משחקת בפני, והנערות זועפות בראותן שאני מזקין; ועל זאת מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לי.

         אות השין

שַשְתִי בְיום בי זָֽרְקה שיבה    כי טוב במפעלִי אני שוֹעֵר

מוּסר מאד לבה בה, וּמִבוֹא אֶל – –  לֵב תַאֲוַת נֹעַר כְמו שוֹעֵר

הראשון מן כמו שער בנפשו (משלי כ"ג ז'), והשני כמשמעו, שומר הפתח. שמח לבי בראותי כי שיבה זרקה בי, כי אחשוב כי מעתה יהיו מעשי טובים מאשר היו עד כה, כי היא תהיה לי למוסר ותוכחת חיים, והיא (כמו השוער העומד על סף השער) תמנע תאוות הנעורים מבוא בחדרי לב.

יֳמִים הָֽפְכוּ שֵעָר לָבָן    אָכֵן לבי להם שָחַֽר

מַה־יָפוּ לי לֵילוֹת שַעְרִי    טֶרֶם נבקע בהם שַֽחַר!

אך רֵע מִכֹל מָוֶת יִפְרוֹש  כַּפוֹ כַּאְְשֶר יִפְרוֹש שַֽחַר.

הראשון לשון שחרות, והוא פעל עבר; השני לשון אז יבקע כשחר אורך, והשלישי ענין חֹשך, והוא שם דבר, מן כשחר פרוש על ההרים (יואל ב' ב'), שענינו כחֹשך פרוש על ההרים, כי כן מצאנו לשון חשך נאמר בארבה, ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ, כך מפורש בפירוש הערבי אשר לפני, ואעפ“י שלא מצאתי מי שיפרש כן מלת שחר שביואל, נראה כי כן היתה דעת המשורר ר' משה אבן עזרא. וכוונת המאמר: הימים הפכו שערי ללבן, אך לבי לא יאיר פניו אליהם, אך פניו זועפים כנגדם, על הדבר הזה אשר עשו לו; כי יותר טוב היה לי כשהיה שערי דומה ללילה, בטרם יאיר בו השחר הזה; ומה שהוא רע יותר מכל, הוא כי מעט מעט המות יפרוש כפו ללכדני, כמו שהחשך לעת ערב פורש עצמו מעט על הארץ. כן נ”ל.

         אות התו

לְמַטָרה הֱקִימַנִי זְמַנִי    וְהוֹרַנִי בְחִצֵי תַעֲלולים

וְהִזְקַנְתי בְלא עִתִּי, וְצָרוּ    צְעָדַי וַאֲנִי מִתַעֲלולים

הראשון מן גם אני אבחר בתעלוליהם, והשני מן ותעלולים ימשלו בם, ענינו נערים.

בִֽינָה אשר יִקְרֶה בְעֵת זֹקֶן    לָאִיש בטרם סוּר אֱלֵי דומָה

אותם אֱחוֹז כי בָם לְךָ מוסֶר    וּסְפוֹר חֲרוּזיהם כְּאַחְלָמָה

כלומר כי חרוזי השער הזה הם פ"ד, כחשבון אחלמה.


השער הששי

על בגידת האוהבים.

         אות האלף

כל־איש אשר בָגַד בְלִי חֵטְא כי    את אַחֲוָתו אֶתְּנָה אַחְרַי

כי איך אֱהִי משכיל, ואיש סָכָל    אָרִיב, ואֹוכִיחַ אֱנוֹש אַחְרַי?

הראשון היו"ד בו לכנוי, כמו אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי, והשני שם התאר, כמו מוכיח אדם אחרי (משלי כ“ח כ”ג) שפירש בו ר' יוסף קמחי אדם שהוא נסוג אחור.

עַל מִפְקַד כָל־נֶאֱמָן עַל־סוֹד    אֶקְרָא: נפשי! תמיד לָךְ אִי

יַאשִי לעד מִשוּר אותו    כי לא נמצא על־תֵבֵל אִי

הראשון ענין אוי, כמו אי לך ארץ (קהלת י' י"ו), והשני ענין איש, כמו ימלט אי נקי (איוב כ"ב ל') שפירש ר' יונה כמו איש נקי. על העדר איש נאמן רוח מכסה דבר אֹמַר לנפשי אוי לך תמיד; הִתְיַאשי לעד לראות איש כזה, כי איננו נמצא על פני תבל.

אָחִי! הִתְרַע על דֹב שַכּוּל    או גוּר בִמְקוֹם אַחַר אָמְנָה

וּרְחַק מִכֹּל יַלְדֵי אדם    כי לא נמצא בָהֶם אָמְנָה

הראשון מן וגם אמנה אחותי בת אבי היא, והשני מלשון בנים לא אמון בם, ואיש אמונות רב ברכות. כך מצאתי בפירוש הערבי אשר לפני, ואני ישבתי מן הבקר ועד הערב מעיין ומבקש הבנה למליצת בִמְקוֹם אַחַר אָמְנָה ולא מצאתי. ולבסוף נפקחו עיני וראיתי שהניקוד מוטעה, ושראוי לקרוא אֲמָנָה, הראשון מן תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממעונות אריות מהררי נמרים (שיר השירים ד' ח'), והשני מן ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה (נחמיה י' א'). והנה אֲמָנָה בשיר השירים נראה שהוא הר, וממקום אחר (מלכים ב' ה' י"ב) נראה שהוא נהר, ויש אומרים שנקרא הנהר על שם ההר אשר הוא יורד ממנו, ויש אומרים (וכן דעת געזעניוס) בהפך, כי ההר נקרא כן על שם הנהר, וכן נראה דעת המשורר ולפיכך אמר במקום אַחַר אֲמָנָה, כלומר בהר אשר הוא אחרי הנהר הנקרא אמנה, והוא מקום חיות רעות ומעון אריות ונמרים.

         אות הבית

זְנַח דודים עֲלֵי אֹכֶל    אֲהֵבוּךָ, ועל בֶגֶד

וְעֵת קָמוּ בְךָ יָמִים    לְהָרַע, בָֽגְדוּ בֶגֶד

הראשון ענין מלבוש, והשני ענין בגידה. התרחק מאוהבים שאינם אוהבים אותך אלא מפני מאכל ומלבוש שאתה נותן להם, ובהתהפך מזלך והזמן קם להרע לך, אז יבגדו בך.

הָבָה נְבַכֶה עַל זְמַן בוֹגֵד    וּבְאַחֲרִיתוֹ מֵאֱנוֹש בָאנוּ

נַאְכִיל דְבַש אַהַב לְמֵרֵעָיו    וַיֹאמְרוּ רוֹש הוא, וְלא בָֽנוּ

נִבְנֶה יְסוֹד הָאַהֲבָה גָזִית    וַיַהְרְסוּ אותו ולא בָנֽוּ

וַנַחֲשוֹב אותם כְמוֹ חִצִים    לָנוּ, וְלא הָיוּ, אֲבָל בָנוּ

הראשון לשון ביאה, השני לשון בינה, השלישי לשון בנין, והרביעי הוא אות הבית עם כנוי המדברים בעדם. כן הוא בפירוש הערבי, ונ“ל כי גם בזה נפל טעות, כי אין הבנה למלות ובאחריתו מאנוש באנו, ונ”ל לקרוא בַּנוּ, והוא ענין בינה כמו השני, אלא שהשני הוא לנסתרים, והראשון למדברים בעדם; השני משקלו קָמוּ, והראשון קַמְנוּ. נקומה נא ונבכה בחוזק על הזמן, אשר הוא בוגד, ולא הצלחנו להבין דרכיו (יותר משאר בני אדם) רק לבסוף. הנה היינו מאכילים דבש אהבתנו לרעיו, והם לא הבינו שהוא דבש, ואמרו שהוא רוש פתנים. היינו בונים יסודות האהבה באבני גזית, והם לא עזרו לבנות, אבל הרסו מה שהיינו בונים. והיינו חושבים היותם לנו כמו חצים ביד גבור, להעזר בהם, והם לא היו לנו, אך היו לצרינו להלחם בנו. וכל זה משל, והכוונה שהיינו מחבבים את הזמן (Fortuna), והיינו חושבים אותו לאוהב נאמן לנו, והוא בקרבו ישים ארבו.

אַל תַּחֲמֹד עָנָף לְבַד מֵעֵץ    עַד פַאֲתֵי רוּם נָגְעוּ בָנָיו

וּשְטֵה לְךָ מִתּוֹלדוֹת בוֹגֵד    כי עַל נְתִיבָיו יֵלְכוּ בָנָיו

הראשון ענין ענף, מן בן פורת יוסף, והשני כמשמעו. אל תקח לך ענף (לנטוע בארץ) אלא מעץ רם הקומה אשר ענפיו גבהו למעלה (כי אז תצליח בנטיעתך כי הבן הולך אחר האב), וכן התרחק מזרעו של איש בוגד, כי בניו ילכו בדרכיו.

אֶלוֹן עֲלֵי רֵעַ בְלֵב וָלֵב    הָלַךְ וְכֵן הֶרְאָה וְהִבִיעַ

יָרַד עֲלֵי שֶמֶן יְדִידוּתִי    כִזְבוּב, עֲדֵי הִבְאִיש וְהִבִיעַ

הראשון ענין דבור, והשני מן זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח (קהלת י' א') יש לי להתלונן ולהתרעם על אוהב אשר הלך בלב ולב, והכיח והראה זה במעשיו ובדבריו אשר דבר בפיו; והנה הוא השחית אהבתו אשר אהבתיו, כי היתה אהבתי כשמן רוקח, והוא היה כזבוב אשר ירד עליו והבאיש אותו.

אַל תַאֲמִינוּ בְרֵעַ    לוֹ בִין וְשֵכֶל וְזִמָה

כי מָלְאוּ כָל־בְנֵי־איש    חנף וְהֵפֶך וְזִמָה

הראשון ענין חכמה וערמה, והשני ענין בגידה ומעשים מגונים. ומלת הֵפֶך ענינה (בפי המשורר הזה) מדת ההפכפכנות.

מַה־לִי וְלִידִידִים יְמֵי חָרְפִי    על כל־לְזוּת פי אָֽמְרוּ: חֶסֶד!

אָכֵן בְהִתְהַפֵך זְמַן עָלַי    לִנְגִיד דְבָרַי קָרְֽאוּ חֶסֶד

הראשון מן חן וחסד, והשני מן חסד הוא (ויקרא כ' י"ז). למה לי אוהבים כאלה, אשר בימי הצלחתי, אף אם הייתי מדבר דברים מגונים ונלוזים, היו אומרים עליהם שהם דברי חן וחסד; ועתה שנהפך עלי הגלגל, אף אם נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים, יאמרו שהם דברים מגונים.

נְטוֹש רֵעַ לְשִנַיִם


השער השביעי

על פרידת החושקים

    תֵשֵב, וְאַתְּ הוֹלֵךְ שְבִי

דָמָה לְמִפְרַד חֲשוּקִי    רִגְעִי לְאֹרֶך שְנָתִי

מָתַי יְהִי שָב, וְיִשְבֶה    לִבִי, וְיִגְזֹל שְנָתִי

הראשון לשון שָׁנָה, והשני לשון שֵנָה.

לָמָה כְסִילִים עַל־פְנֵי    שַחַק אֳהָלִים תָֽקְעוּ?

יוֹבֵל לְהָנִיס נוּס בְנֵי    חֵשֶק בְלַיִל תָֽקְעוּ

הראשון מן תקע את אהלו בהר, והשני ענין תקיעת שופר. מלת כסילים ענינה כוכבים, מן כי כוכבי השמים וכסיליהם (ישעיה י"ג י'), ויובל ענינו שופר, והוא דבק עם תקעו שבסוף החרוז. למה ניתנו הכוכבים ברקיע? הם תוקעים בשופר בלילה, להעיר ולעורר את החושקים, לבלתי יישנו; כלומר החושק, תדד שנתו מעיניו, כאלו מן השמים תוקעים עליו בשופר להעביר תנומה מעפעפיו.

מַדוֵה נְדוּדִים בִין; וּמִי לֵילוֹ    אָרַך, וְצִיר פֵרוּד לְרֹאש יַהְלוֹם

רֶוַח בְלֵבָב יֵש בְקָרְאוֹ, כי    מִסְפַר פְקוּדֵיהֶם כְמוֹ יַהְלוֹם

הראשון מן פעל והלמה סיסרא, והשני שם אבן יקרה. התבונן בצער נדידת השינה; ומי האיש אשר הוא נודד רחוק מאוהביו, ולילו ארוך (כי לא יוכל לישון) ומכאוב הפירוד יהלום ראשו, הוא בקראו החרוזים האלה יִרְוַח לו, כי רבים הם, ומספרם כחשבון יהלום. פירשתי נדודים כמו באיוב ז' ד'; ואולי המשורר אמר נדודים מן ארחיק נדוד, וכוונתו על ריחוק האוהבים.


השער השמיני

על מסבות הזמן וזכרון המות

כַבֵד אֱלהֶיךָ בְעֵת תִשְכוֹן    תֵבֵל בְבֵית מֶרְחָב וְתוֹך אוּרִים

כִי עִמְךָ יהיה בְעֵת תַעְבֹר    בַיָם, וְעֵת תֵלֵךְ בְמוֹ אוּרִים

הראשון מן על כן באורים כבדו ה' (ישעיה כ״ד ט"ו), פירשו בו עמקים, והשני ענינו אש, מן אור לשבת נגדו (שם מ“ז י”ד). והכוונה על שם הכתוב כי תעבור במים אתך אני וכו' כי תלך באש לא תכוה (שם מ"ג ב').

אַל נָא יְהִי גֵאֶה אֲחִי רִמָה



מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • עמירה ביידר
  • אייל רונאל
  • צחה וקנין-כרמל
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות