(קֶטַע)

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מֵעֲרוּמִים

וַיִּתְפַּתֵּל, חָנֵף,

מוּל הָאִשָּׁה, נִצְּבָה בְּמַעֲרֻמִּים,

אַחַר כָּךְ הִצְטַנֵּף

בִּגְמִישׁוּתוֹ כְּמוֹ כַּדּוּר

וְשׁוּב מֵחֻלְיוֹתָיו לְפֶתַע הִשְׁתַּלֵּף

וַיַּעֲלֶה נָמִיר, הָדוּר

עַל גּוּף חַוָּה עַד הַגִּיעוֹ לַלֵּב

וּבְאֶרֶס לְשׁוֹנוֹ לִקְלֵק־הֶחֱלִיק: מַה יָּפְיָפִית,

אַךְ לֹא הִרְוֵית וְלֹא רָוִית

דּוֹדִים עִם הֱיוֹתֵךְ רַק רַאֲוָה;

כְּלוּלִים מָתְנַיִךְ וּבִטְנֵךְ,

אַךְ אֱלֹהַיִךְ לֹא יִתְּנֵךְ

לִפְנֵי אָדָם לְאַהֲבָה

וּלְהִדָּבֵק עִמּוֹ בְּרוּחַ וּבָשָׂר.

עָרוּם הוּא אֱלֹהִים, עַל כֵּן אָסַר

בְּפַחַד מָוֶת מְדֻמֶּה לִטְעֹם מֵעֵץ הַדַּעַת שֶׁבָּרָא

לְבַל תֵּדְעוּ כָּמוֹהוּ טוֹב וָרָע.

אַךְ אַתְּ הָעֵזִּי נָא, קִטְפִי, אִכְלִי

הַפְּרִי יֵיטִיב כֹּחֵךְ, גַּם הַגּוּפָנִי, גַּם הַשִּׂכְלִי;

וְאַף אִם מוֹת תָּמוּתִי – טוֹב אָכֹל וָמוּת

מִמְּשֹׁךְ חַיֵּי אֵין־אַהֲבָה וּמַנְעַמֵּי אִמּוּת.

וְהַנָּחָשׁ נָשַׁק לָהּ בֵּין שָׁדֶיהָ

הַחַמִּים,

כִּשְׁנַיִם עֳפָרִים הַמְתֹאָמִים,

אֲזַי חַוָּה לַפְּרִי הוֹשׁיטָה שְׁתֵּי יָדֶיהָ.

אִשָּׁה, יָקַרְתְּ לִי מִן הַכֶּתֶר,

נָעַמְתְּ מִן הַשַּׁרְבִיט;

בִּמְקוֹם לִנְחוֹל כְּבוֹד מֶלֶךְ – יֶתֶר

חֵן לֵישֵׁב עִמָּךְ טַן־דּוּ לְתֵה עַרְבִית.

אִשָּׁה, בָּחַרְתִּי לִי מַלְכוּת אַחֶרֶת,

עִמָּךְ שָׁפְרָה לִי חֶלְקָתִי;

רָחוֹק מִלּוֹנְדוֹן, בְּפִנָּה נִסְתֶּרֶת

אֲנִי לָךְ מֶלֶךְ וְאַתְּ הִיא מַלְכָּתִי.

וְתַחַת שֶׁדְּבָרִי יַרְדְּ יָם וְגַם יַבֶּשֶׁת –

מַלְכוּת הַפְּרָט שֶׁלִּי הוּא יַרְדְּ;

וַהֲרֵי כְּדָת וָדִין אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת

לִי לְאֶדִי – לְשֶׁעָבַר הַמֶּלֶךְ אֵדוּאַרְדְ.

כָּרִי צָחֹר מִצְּחוֹר,

סְדִינִי אֵינוֹ קָמוּט,

אַךְ יְצוּעִי אֶרְפַּד

לְלֹא יָדִיד חָמוּד.

לִפְנֵי שֵׁנָה גוּפִי

רָחַצְתִּי לְמִשְׁעִי

וְרֹאשׁ בְּשָׂמִים אַטִּיף

עַל כֻּתָּנְתִּי־מִשְׁיִי;

וּבְהוֹרִידִי הַתְּרִיס,

פָּרַעְתִּי הַצַּמּוֹת,

אַךְ מַסְרֵקִי, אֲהָהּ,

יָשִׂים בָּהֶן שַׁמּוֹת.

וּבְמִטָּתִי אֶפְרֹשׂ

זְרוֹעַי כְּעֵץ עָנֵף

וּבְאֵין לְמִי לַחְבֹּק –

מִצַּעַר אֶצְטַנֵּף.

כָּל לַיְלָה אֲבַקֵּשׁ

רֵעִי עַל מִשְׁכָּבִי,

אַךְ בֹּקֶר שָׁב רֵיקָם

חֵיקִי עִם לְבָבִי.

כָּל רֵעוֹתַי גּוּפָן

פָּרַח וּפְרִי גָמַל,

אוּלָם דּוֹדִי בּושֵׁשׁ

לָבוֹא וְלֹא חָמַל.

מִתּוֹךְ נְעִימוֹת־עָם

בְּאֵיזֶה בַּיִת, בְּאֵיזוֹ שְׁכוּנָה,

בְּאֵיזוֹ פְּאַת מִטָּה חוֹרֶקֶת

מֵתָה סַבְתָּא, לֹא רְשָׁעָה וְלֹא צַדֶּקֶת,

אֶלָּא אִשָּׁה פְּשׁוּטָה, הַמְכֻנָּה

חַיָּה אוֹ שָׂרָה, שֶׁהִגִּיעָה לְזִקְנָה

וּכְלוּם בְּחַיֶּיהָ לֹא תִקְּנָה

מִלְּבַד שֶׁהֶעֱמִידָה יְלָדוֹת וִילָדִים,

וְהַלָּלוּ בְּבוֹא פִּרְקָם הֶעֱמִידוּ לָהּ נְכָדִים

וְנִינִים בְּלֹא “עֵין הָרָע”,

כִּי לֹא לְתֹהוּ בְּרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ.

וְהָיְתָה הָאִשָּׁה מִתְפַּלֶּלֶת

כָּל יָמֶיהָ לְפִי תֻמָּהּ

לֹא עַל כְּלָל הָאֻמָּה

אֶלָּא עַל כָּל יַלְדָּה וְיֶלֶד,

שֶׁלָּהּ וְשֶׁל הַבָּנִים,

שֶׁיִּהְיוּ בְּרִיאִים וְיַאֲרִיכוּ יָמִים וְשָׁנִים

וְלֹא יֵדְעוּ אָסוֹן וָצֶלַע

אָמֵן סֶלָה.

וּכְשֶׁהִגִּיעָה הָאִשָּׁה לְזִקְנָה מֻפְלֶגֶת

וְעֵינֶיהָ כָּהוּ מִהְיוֹת סוֹרֶגֶת

בִּשְׁבִיל מַחְמַדֵּי נַפְשָׁהּ סוּדָרִים וְגַרְבַּיִם

מִן הַבֹּקֶר עַד הָעַרְבַּיִם

וְהַיָּדַיִם רוֹעֲדוֹת וְהָרַגְלַיִם חַלָּשׁוֹת

וְשִׁנַּיִם אֵין לִטְחֹן וְרַק חֲנִיכַיִם לָשׁוֹת

וְהִיא עוֹר וַעֲצָמוֹת כְּאִלּוּ יָשְׁבָה יָמִים רַבִּים בְּתַעֲנִית –

וַתִּתְכַּנֵּס הָאִשָּׁה בַּמִּטָּה

וַתֹּאמֶר בְּבַת־שְׂחוֹק סַלְחָנִית:

אֲהוּבֵי לִבִּי, קָרוֹב, כַּנִּרְאֶה, יוֹם הַמִּיתָה;

וּלְאַחַר שֶׁקָּרְאָה וִדּוּי עִם בְּנָהּ־בְּכוֹרָהּ

הוֹסִיפָה: מֵעַתָּה אֵין יוֹם־הַדִּין מַטִּיל עָלַי מוֹרָא.

וּמִשֶּׁמֵּתָה כְּבִנְשִׁיקָה הִלְבִּישׁוּהָ תַּכְרִיכֶיהָ הַלְּבָנִים,

שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים בְּקַמְטָרָהּ עִם שִׂמְלַת הַחֲתֻנָּה מִשָּׁנִים,

וּכְשֶׁשָּׂמוּהָ בָּאָרוֹן הִיא הָיְתָה כָּל כָּךְ גּוּצָה

שֶׁנִּדְמָה, כִּי כָּאן תִּינוֹק, רַחֲמָנָא לִצְלָן, לִקְבוּרָה מוּצָא.

וְהַגּוּפָה הַדַּלָּה שֶׁל הַסַּבְתָּא

בֵּין כָּתְלֵי הָאָרוֹן הִתְלַבְּטָה

עַד שֶׁהֱבִיאוּהָ לְבֵית הַקְּבָרוֹת.

כָּאן חַזָּן זָקֵן, עָנִי מָרוּד,

עָשָׂה לָהּ “אֵל מָלֵא” בְּקוֹל צָרוּד,

אַךְ דְּמָעוֹת גַּם פֹּה לֹא הָיוּ נִגָּרוֹת

וַיְהִי כְּאִלּוּ הַיְקוּם הִשְׁלִים עִם הַמָּוֶת

וְכִי זֶה מִלְּכַתְּחִלָּה נִתָּן לְחֶסֶד וְלֹא לְשָׁבֶט.

וְרַק יַלְדָּה אַחַת, נֶכְדָּה,

שֶׁשָּׁתְקָה אַף הִיא כָּל זְמַן לֶכְתָּהּ

אַחֲרֵי הָאָרוֹן, זָעֲקָה פִּתְאֹם זַעֲקַת שֶׁבֶר:

“סַבְתָּא, סַבְתָּא”, אַךְ זוֹ חִיְּכָה כְּבָר בַּקֶּבֶר.

אֶחְטָא בִּשְׂפָתַי, אֶפְתַּח פֶּה לַשָּׂטָן:

חָשְׁקָה נַפְשִׁי מְאֹד בְּפַרְדֵּס’ל קָטָן.

רַק שְׁמוֹנָה דּוּנַאם, רַק שְׁמוֹנָה דּוּנַאם –

וַאֲנִי מְאֻשָּׁר וְחֶלְקִי כְּבָר מֻנְעָם.

אֵינֶנִּי בַּעַל הוֹן וְאֵינֶנִּי שַׁדָ"ר

וּבְקֻפְסָתִי – לֹא פַּגִּים, לֹא סְמָדַר.

וְכִי זֶה סֵדֶר עוֹלָם וְזֶהוּ מִשְׁטָר,

לְהַשְׂבִּיע יִצְרוֹ בִּקְרִיאַת הֶ“הָדָר”?

וּמַדּוּעַ גַּם לִי לֹא נִתְּנָה אַדְמַת חוֹל,

אוֹ הַלְוָאָה מִמַר וִויטְלִיס אוֹ מוֹל,

מִבַּנְק הַפּוֹעֲלִים אוֹ מֵאַפָּ"ק,

לִבְנוֹת לִי בִּיתָן בְּ“יַרְקוֹן”, אוֹ בִּ“שְׁפַּאק”?

וּמַהוּ חֶטְאִי וּמַהוּ פִּשְׁעִי?

שֶׁחֲרוּזַי רְחוּצִים לְמִשְׁעִי?

בָּרוּך הַשֵּׁם; יֵשׁ דַּי חֲרוּזִים,

אֲבָל תַּפּוּחַי אֵינָם אֲרוּזִים.

בָּרוּך הַשֵּׁם, חֲרוּזַי דֵּי קְלוּשִׁים,

אֲבָל דִּינָרַי אֵינָם עוֹד כְּבוּשִׁים.

לִי אֵין פַּרְדְסִים וְאֵין לִי כְּרָמִים

וְכָל הַלֵּילוֹת לְרַבּוֹת הַיָּמִים

אֲבַקֵּשׁ מֵאלֹקִים: מִשֶּׁתַּתְחִיל “לְחַלֵּק” –

תְּפַצֶּה גַּם אוֹתִי וַאֲנִי מִסְתַּלֵּק.

עַל עֲשִׁירוּת אֵין אֲנִי מִתְרַפֵּק,

קְצַת חוֹל וּקְצַת מַיִם וַאֲנִי מִסְתַּפֵּק.

בִּימִינִי הַכְרָזַת בַּלְפוּר, וּבַשְּׂמָאלִית

אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים וַחֲצִי אֶשְׁכּוֹלִית.

אֵינֶנִּי רוֹאֶה כַּאן לֹא סְקַנְדָל וְלֹא גֶזֶל,

וְאֵינֶנִּי מֵבִין אֶת הַפִּזּוּל בְּפֶזֶל.

הַלְוָאָה לְקַבְּצָן וּפַרְדֵּס וְסַנְדָּל –

כְּלוּם זוֹהִי גְזֵלָה וְזֶהוּ סְקַנְדָּל? –

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֵהֵיכָן וּמִנַּיִן

כָּל הַקִּנְאָה וְכָל צָרוּת הָעַיִן?

יְהוּדִי עַבְדְּקָן, אַךְ שַׁתְקָן וְעָנָו

מְהַלֵּךְ בִּרְחוֹבֵנוּ עִם שְׁנֵי קַנְקַנָּיו;

וְהַקַּנְקַנִּים כָּל כָּךְ מַכְבִּידִים

שֶׁנִּמְתָּחִים בְּיָדָיו הַגִּידִים.

וּמִיהוּ הַלָּזֶה? הֱוֵה אוֹמֵר: הַחַלְבָּן

לִבְנֵי הַשְּׁכוּנָה עַל תִּינוֹקוֹת בֵּית רַבָּן.

אִמָּהוֹת מְכִינוֹת מִבְּעוֹד לַיְלָה כְּלֵיהֶן

וְלַבֹּקֶר – כְּאִלּוּ מִתְמַלְּאִים מֵאֲלֵיהֶם,

אַךְ הָעַבְדְּקָן הוּא הַמְהַלֵּךְ מִמָּבוֹא לְמָבוֹא

וְיוֹצֵק לְתוֹךְ הַכֵּלִים מֵחֲלָבוֹ.

וְהוּא עוֹסֵק בְּמִשְׁלַח יָדוֹ כְּבִדְבַר קְדֻשָּׁה.

הַמִּדָּה מִדָּה גְדוּשָׁה

וְהֶחָלָב טָהוֹר וְרֵיחָנִי כְּמוֹ שֶׁמַּתִּיזִים

עֲטִינֵי הַפָּרוֹת אוֹ הָעִזִּים.

כֶּסֶף? אֵין דּוֹחֵק. אֶפְשָׁר לְאַחַר שַׁבָּת

אוֹ לְאַחַר חֹדֶשׁ יָמִים,

הָעִקָּר, שֶׁלֹּא יֶחְסַר לְפִי הַטָּף,

לִפְנֵי לֶכֶת לְבֵית רַבָּן, קְצָת חָלָב חָמִים.

וַדַּאי־וַדַּאי, שֶׁהַחַלְבָּן אַף הוּא מְשֻׁפָּע

בְּבָנוֹת וּבָנִים,

שֶׁצָּרִיךְ לְפַרְנְסָם וּלְגַדְּלָם לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה

וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים מִן הַקַּנְקַנִּים,

וּבְכָל זֹאת שׁוֹאֲלוֹת זְקֵנוֹת: מִיהוּ וּמַהוּ,

הַאֻמְנָם יִתָּכֵן כִּי זֶהוּ אֵלִיָּהוּ

הַנָּבִיא הַטּוֹב, שְׁלִיחַ מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ?

וְאוּלַי בֶּאֱמֶת כְּדִבְרֵיהֶן כֵּן הוּא,

כִּי הַחַלְבָּן עַצְמוֹ עַנְוְתָן וְשַׁתְקָן

וְאֵינוֹ מַגִּיד מִי שְׁלָחוֹ עַד כָּאן.