אִשָּׁה גוּצָה וַעֲגֻלָּה –

מְנַקָּה הַשֻּׁלְחָנוֹת בַּמִּסְעָדָה.

גֵּאָה הִיא מִתְהַלֶּכֶת,

כְּמוֹ מִתְחַנְחֶנֶת,

סְחָבָה לַחָה בְּכַף יָמִין

וּצְמִיד זָהָב עֲלֵי שְׂמֹאלָהּ.

וְעֵת שֻׁלְחָן הִיא מְקַנַּחַת,

יֵשׁ הַצָּמִיד מַתִּיז בְּרַק זְהָבוֹ

עַל הַסְּחָבָה.

זְקֵנָה דַקָּה תְמִירָה,

רֹאשׁ מָאֳרָךְ כַּאֲגַרְטֵל יָוָן

נָע בְּגָאוֹן כְּאִלּוּ

עוֹד קָט יִפֹּל.

וּמִדֵּי בֹּקֶר עֵת תַּתְחִיל

הַמִּסְעָדָה רוֹעֶשֶׁת,

נִכְנֶסֶת הִיא

סְרוּקָה, פְּקוּסָה, וַחֲבוּשַׁת

כּוֹבַע דְּהֵה פְּרָחִים.

אַחֲרֵי לֵיל מַר אָרֹךְ

תָּפִיג אֶת קֹר בְּדִידוּתָה,

תַּעֲרֹךְ כְּלֵי־כֶּסֶף עַל מַפִּית־נְיָר

וְהַמִּסְעָדָה סָבִיב רוֹעֶשֶׁת.

בַּשָּׁעוֹת הַדְּלִילוֹת שֶׁלְּאַחַר צָהֳרַיִם

הִיא בָּאָה, הָעֲנִיָּה,

וּמְפַנָּה שְׁלשָׁה כִּסְאוֹת.

הִיא פּוֹרֶשֶׂת מַפִּיּוֹת שֶׁל נְיָר,

הוֹלֶכֶת וּמְבִיאָה כּוֹסוֹת מַיִם

וְיוֹשֶׁבֶת בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן.

הַס, הִיא מְדַבֶּרֶת בְּלַחַשׁ עִם שְׁנֵי הַכִּסְאוֹת מֵעֲבָרֶיהָ,

רוֹכֶנֶת כְּמוֹ הַדְגָּשָׁה מְעֻרְפֶּלֶת

עֵת טֻשְׁטַשׁ כְּבָר הַמָּה וְהַלָּמָה.

שְׁנֵי עוֹבְדִים קוֹפְאִים בְּחִיוּךְ לְיַד הַקִּיר.

הִיא גוֹמֶרֶת, הִיא יוֹצֵאת,

וְהַכִּסְאוֹת הָרֵיקִים מִתְעַטְּפִים בִּבְכִיָּה.

הָיָה אָז גֶּשֶׁם חַם, אֶמְצַע־קֵיצִי,

שֶׁכְּאִסְתֵּרוֹת גְּדוֹלוֹת נִתַּךְ בָּרְחוֹב,

וְנַעַר מְלֻבַּשׁ קְרָעִים כְּחֻלִּים

חוֹשְׂפֵי עוֹר צַח יָצָא יָחֵף לַגֶּשֶׁם,

הִפְשִׁיל רֹאשׁוֹ, פִּשֵּׂק זְרוֹעוֹתָיו

כְּמוֹ לְחַבֵּק הַגֶּשֶׁם, וּבְעֹנֶג חַד

הִפְקִיר לִכְלוּךְ פָּנָיו, גְּרוֹנוֹ, כְּתֵפָיו,

אֶת כָּל קְרָעָיו, אֶת כָּל גֵּווֹ לַגֶּשֶׁם.

אִישׁ לֹא הָיָה, רַק הוּא וְתַבְנִיתוֹ

הַמִּצְטַחְצַחַת בַּקַּרְקַע תַּחְתָּיו.

פִּתְאֹם חָשַׁךְ עוֹלָם וְרַעַם הָךְ,

בָּרָק הִצְלִיף עַל עַפְעַפָּיו, הֵאִיר

טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם הַגְּדוֹלוֹת וְהֲפָכָן

לַחֲבָלִים שֶׁל רְאָיִים קְטַנִּים סְבִיבוֹ,

לְאַבְנֵי חֵן מִכָּל צִבְעֵי הַחֹשֶן.

וְשׁוּב עָלָה הַיּוֹם, וְעוֹד הַנַּעַר

בְּגֵו נִקְמָר כְּמוֹ בִמְחוֹל פֻּלְחָן

צָמֵא גוֹמֵעַ מִבְּרָזִים פְּתוּחִים;

וְכָל הַיְקוּם, הָאֱלֹהִים עַצְמוֹ

עַל גְּשָׁמָיו, בְּרָקָיו וְקוֹלוֹתָיו,

שׁוֹטֵף־זוֹרֵם תּוֹכוֹ.

מִי אָתָּה, נַעַר?

בְּעַד חַלּוֹן פָּתוּחַ שֶׁל הַיּוֹם אַשְׁקִיף

אֶל תְּמוֹל רָחוֹק, וְכָל לִבִּי תְפִלָּה

לַחֲזָרַת אוֹתָם גְּשָׁמִים חַמִּים.

מָנוֹעַ מְטַרְטֵר לוֹ שְׁבִיל בַּיָּם תּוֹךְ דְּמִי זָרוּחַ,

וּכְמוֹ הֲמוֹן צְחֹרֵי פְּרָחִים

אוֹ פְּקָעוֹת שֶׁל כֻּתְנָה

נָחִים שְׁחָפִים עַל כְּחוֹל גַּלִּים,

אוֹ מְלַוִּים דּוּמָם בָּאֲוִיר לְלֹא הַרְפּוֹת מֵאֲחוֹרֵינוּ.

פִּתְאֹם קוֹל קַבַּרְנִיט:

דְּלָתוֹת וְהַמִּכְמֹרֶת!

אָז אַלְפֵי דָגִים זוֹרְמִים אֶל הַסִּפּוּן,

דּוֹפְקִים בְּגֻלְגְּלוֹת וּבִזְנָבוֹת:

• אַיֵּנוּ?

קוֹפְצִים וּמִתְהַפְּכִים, רוֹקְדִים קָדוֹשׁ!

וְתֻפִּים מַכִּים, אַלְפֵי תֻפִּים שֶׁל כֶּסֶף,

וְרֶטֶן רְעָמִים שֶׁל כֶּסֶף,

וְגֶשֶׁם מְנַצְנֵץ שֶׁל כֶּסֶף,

וְדַיָּגִים מְמֻגָּפִים עוֹמְדִים עַד הַצַּוָּאר,

וּבְעֹקֶם סַכִּינָם עוֹרְפִים הֵם הָרָאשִׁים,

פּוֹתְחִים בְּטָנִים, חוֹתְכִים אֶת רַעֲמֵי הַכֶּסֶף

לַחֲתִיכוֹת שְׁקֵטוֹת שְׁטוּפוֹת בַּמָּיִם.

וְהַקַבַּרְנִיט – זָקֵן חֲבוּשׁ בָּרֶט,

פָּנָיו לְבֵנִים שְׂרוּפוֹת,

וְשַׁלְפּוּחִיּוֹת־דָּגִים עֵינָיו –

כֹּה מְשַׁנֵּן לְסֶגֶל מֵרֵעָיו:

אֶחֱזוּ לָנוּ מוּלִיּוֹת;

אֶחֱזוּ לָנוּ גַם קוֹלְיָס, כָּמוֹהוּ כִּבְשַׂר עוֹף,

אֶחֱזוּ לָנוּ גַם כְּחַלְנוּן לְחֵךְ פְּרִיצִים שֶׁיִּתְפַּקָּעוּ;

אַךְ מִכֻּלָּם דְּגֵי־חֶמְאָה, הַמּוּלִיּוֹת!

וְכָל הַשְּׁאָר –

גַּם לִוְיָתָן אִם בִּכְבוֹדוֹ יוֹפִיעַ,

הַשְׁלִיכוּהוּ חֲזָרָה הַיָּמָה

אֵין לָקוֹחוֹת הַיּוֹם לִי בִּשְׁבִילוֹ:

אָז הַשְּׁחָפִים דַּעְתָּם כָּלִיל נִטְרֶפֶת,

וּבִמְהוּמוֹת וּבִצְרִיחוֹת וּבְדוּ־קְרָבוֹת

עָטִים אֶל הַשָּׁלָל,

עוּט וְהַמְרִיא, גָּלוֹשׁ וְחוּג חוּגִים וְעוּט,

וְקַו לְקַו נִכְנָס וּמִשְׁתַּזֵּר,

עַד הַמְּהוּמָה מָחוֹל!

רְאֵה וּתְמַהּ,

אֵיךְ עִרְבּוּבְיָה הִיא עִרְבּוּבְיָה,

אַךְ עִרְבּוּבְיָה שֶׁל עִרְבּוּבְיוֹת הוֹפְכָה תִפְאֶרֶת,

וְאֶלֶף תֵּאוֹרֶמּוֹת מִזְדָּרְחוֹת־חוֹלְפוֹת

בְּהַנְדָּסָה שׁוֹטֶפֶת בָּאֲוִיר!

וְיוֹם נוֹטֶה,

וְהַגַּלִּים מֵתִים מֵרֹב בְּדִידוּת.

הַסִּיּפּון שָׁטוּף, הַכֹּל אָרוּז בָּעֹמֶק,

וְהַשְּׁחָפִים נָגוֹזוּ.

רְאֵה, שָׁם אַחֲרוֹנִים עָפִים בְּקַו לָבָן אָרֹךְ,

נִקּוּד־מַקֵּף, נִקּוּד־נִקּוּד־מַקֵּף,

אֶל עֵבֶר הַשְּׁקִיעָה:

סְפִינָה כִּבְדַת־מִטְעָן חוֹזֶרֶת לַנָּמָל.

“הֵתַלְתָּ בִּי, הֵתַלְתָּ!” – אַתְּ, דְּלִילָה,

דּוֹבֶרֶת כָּכָה? פְּעָמִים שָׁלֹש

מִשַּׁשְׁתִּי תּוֹךְ כַּפֵּךְ כָּזָב צָמֹג

וּפֶתֶן קָט גָּח מֵחֶבְיוֹן חָזֵךְ

לְהַכִּישֵׁנִי וְנָסוֹג נִכְלָם.

הַאֶקְרַע עַתָּה לוֹ סְגוֹר לֵבָב נָדִיב

יַעַן פְּתַנְתַּנֵּךְ הוּא הֶחָבִיב, אֶשַּׁק לוֹ

יַעַן לְחִישָׁה יִשָּׂא מִמֵּךְ אֵלָי?

אֻמְלָלוֹת! תָּמִיד אֶחָד נְהִי: שְׂנֵאתַנִי!

אֵי נֶזֶם, אֵי צָמִיד תֵּת לֹא נֹאבֶה,

אֵי עֹמֶס לֹא נִפְרֹק מֵעַל כְּתֵפְכֶן,

אֵי אֶלֶף אִישׁ לֹא נַךְ בַּעֲבוּרְכֶן?

• לֹא, כָּאן רָז חָמוּד, כָּאן תַּעֲלוּמָה גְנוּזָה,

אִם תֶּאֱהָבֵנִי הָבָה אֵלֶּה לִי. –

מַה טּוֹב שֶׁעוֹד יֶשְׁנָן נָשִׁים בְּעַזָּה

לָנוּם בְּחֵיקָן לֵיל וְעִם אוֹר שַׁחַר

לָלֶכֶת וּמַנְעוּל הַפְּנִים שָׁלֵם!

מָה אִכְפַּת לָכֶן הַתַּעֲלוּמוֹת שֶׁבָּנוּ?

מַדּוּעַ זֶה נִפְרֹץ שׁוֹבַךְ הַלֵּב

וְנִשְׁלַח כָּל הַיּוֹנִים עַד קִרְבַתְכֶן אֵלֵינוּ?

לָמָּה לֹא נִשְׁמֹר עַל הַגֶּשֶׁר הַקָּדוּם

שֶׁמִּשְׁנֵי חוֹפָיו גּוּפִים שְׁנַיִם עוֹלִים

וְרַק זְרוֹעוֹת קוֹדְחוֹת קְמוּרוֹת עַל פִּי תְהוֹם?

מַדּוּעַ אַהֲבַתְכֶן כְּמִלְחָמָה

וְתַצִּיגוּנוּ כְּאַחֲרֵי מָצוֹר

מְנֻפְּצֵי־חֵל וּשְׁבוּרֵי שַׁעַר וָדָלֶת?

לֹא, אַל בְּרָגְזֵךְ. שַׂחֲקִי נְדָבוֹת, כָּךְ,

לִפְתִי צַוָּארִי, וִיהִי מַגַּע זְרוֹעֵךְ

לְמַדּוּעַי מַעֲנֶה. רְאִי, רַק אַגָּדוֹת הֵן,

שִׂיחוֹת יָפוֹת עַל כֹּחַ בִּי שַׂגִּיא.

רְאִי, כְּכֶלֶב אֶתְרַפֵּק אֱלֵי שׁוֹקַיִךְ

מְדֻשַּׁן־עֹנֶג וַעֲצוּם עֵינָיִם.

אַךְ יֵשׁ אֵעוֹר, אֶנְעַץ בָּךְ אֶת עֵינַי,

וּתְמִיהָה כְּסַהַר תַּעַל בְּמֹחִי,

נוֹבַחַת: אַתְּ?

מָה אַתְּ? אוֹהֶבֶת אוֹ שׂוֹנֵאת? אוּלַי

אַחַד שָׁדַיִךְ נֹאד חַיִּים,

וְהַשֵׁנִי – מָוֶת?

אָז יָד אַרְגִּישׁ רֶכָּה תַּחֲלִיק עָרְפִּי,

וְחֹם אָפֵל בִּי יַעֲבֹר בְּרֶטֶט

וְעֵינִי תִרְאֶה אֶת פִּיךְ הַמִּתְרַטֵּב,

וּנְסוּךְ־שָׁכְרָה אֶצְנַח דֹּם לְצִדֵּךְ

וְאַדְבִּיק אֶת פִּי לַנֹּאד הֲכִי קָרוֹב…

עָיַפְתִּי קְצָת. רְאִי, אֲרִי הִנִּיחַ

עֲלֵי גַרְדֹּם בִּרְכֵּךְ רַעְמַת אִשּׁוֹ

וְעָצַם עֵינָיו. קְחִי אֶת מִסְפָּרַיִךְ

וְשִׁירִי שִׁיר רוֹעֶה גוֹזֵז צֹאנוֹ;

וּבְנוּחוֹ כָּךְ, רוֹעֵד מִקֹּר־פִּתְאֹם,

וְאוֹנָיו כְּמוֹ מֵחָבִית פְּקוּעָה יִזְּלוּ,

אוּלַי אָז רֶגֶשׁ־אֱמֶת רִאשׁוֹן תֵּדָעִי.

וּפָקַח אַט עַפְעַפָּיו וַעֲצָמָם,

וְאֶת אַחֲרוֹן תַּלְתַּל כֹּחוֹ יַפְקִיר לָךְ. –

לֹא, לֹא אָתֵל עַתָּה. נִצַּחְתִּנִי, חִידָה.

מָוֶת שַׁח אָדִיב עָלַי

וְסָח: הָאֵט, אָחִי, הָאֵט.

(נִדְמֶה, תָּמִיד אָרַח עִמִּי,

נוֹטֵעַ פֶּלֶא בִי וּרְתֵת).

כִּי יוֹם עָלוּל לִהְיוֹת אַחֲרוֹן,

חִין הָרִאשׁוֹן עָלָיו הוּצַק.

כֹּה סָח, וַאֲנִי שְׁחוּז חוּשִׁים

כְּמוֹ אוֹרֵחַ מִמֶּרְחָק.

וּמְלֹא עוֹלָם רְחוּץ מָטָר,

וְאוֹר מֵאִישׁ וָנוֹף יִגַּהּ;

וְלָמָּה זֶה אוֹר זֶה סָבִיב

צוֹבֵט לִבִּי כְּמוֹ תוּגָה?

כָּךְ שְׁנֵי קוּרִים אֹחַז, אֶקְלַע:

חִדּוּשׁ וּפְרֹד, הִנֵּה וּכְבָר;

עַד בּוֹא הָרֶגַע וְיָדַי

רָפוֹת מִתְּפֹס עוֹד שׁוּם דָּבָר.

אָז סַךְ־הַכֹּל מֵעֵינַי יִזְרַח,

דִּמְעָה קְטַנָּה מוּל הַתִּקְרָה:

כָּל אַהֲבוֹתַי, כָּל פְּרִידוֹתַי –

וְאֵל אֶחָד שִׁיר זֶה יִקְרָא.