בַּלֵּיל חֲתוּלָה עִם גָּפְרִית בְּעֵינֶיהָ

מִתְקַמְּרָה וְשׂוֹרְטָה עַל דַלְתִּי:

הִנֵּנִי!

שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל רֵאשִׁית דִּמְעָתֶךָ;

בּוֹא, עוֹד עַרְשִׂי מְחַכָּה.

וּדְלָתוֹת נִפְתָּחוֹת,

וְיַהֲלוֹמֵי לְבָנָה נִתָּזִים לְחֶדְרִי,

וְכָל יַהֲלוֹם יִפָּתַח, וּזְרוֹעוֹת

מִשְׂתָּרְגוֹת וְעוֹלוֹת כְּמוֹ קְטֹרֶת:

לָמָּה תֵבְךְּ, יַקִּירִי?

עוֹד עַרְשִׂי מְחַכָּה.

וּבַבֹּקֶר אָקוּם עָיֵף,

וְעַד חֲצוֹת הַיּוֹם

אֲטַאטֵא אֶת שְׁיָרֵי הַלְּבָנָה מֵחֶדְרִי.

לבטים

מאת

ישראל אפרת

---

לבטים

מאת

ישראל אפרת

אֵי־שָׁם עוֹמֵד עֵץ,

רַק צֵל שֶׁל עֵץ.

אֵי־שָׁם פָּעוּר בּוֹר –

עוֹֹמֵד הַצֵּל שְׁחוֹח

עַל פִּי הַבּוֹר.

---

הַנָּחָשׁ

מאת

ישראל אפרת

הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה שֶׁקָּלְקָה אֶת קַדַּחַת

הַפְּסִיעוֹת שֶׁל כְּמִיהָה מְמָאֶנֶת לִגְווֹעַ.

בְּבוֹאָהּ אֶל הַחוֹף הִיא הוֹפֶכֶת נָחָשׁ.

וּזְמַן רַב הִיא אוֹרֶבֶת כְּרוּכָה עַל עַצְמָהּ,

וּשְׁתֵּי שְׁחוֹרוֹת פְּנִינֶיהָ – שְׁתִיקָה.

עַד פִּתְאֹם הִיא קוֹפֶצֶה וּבוֹעֶטֶת,

וְהַחוֹף מִתְעוֹפֵף לֶעָבִים.

אָז מְלֹא כָּל אָרְכָּהּ עַל גַּלִּים תִּשְׁתַּטֵּחַ:

רְאֵה, הַכֹּל גָּז, הִנֵּנִי, הָלְכֵנִי;

יֵשׁ יוֹתֵר חוֹף בַּדֶּרֶךְ מִבַּחוֹף.

וְאַתָּה עוֹמֵד בִּשְׂדֵה יְשִׁימוֹן, וְהַרְחֵק

מִזְדַקְּרוֹת וְזוֹרְחוֹת כִּפּוֹת הַזָּהָב

שֶׁל בַּגְדַּד אוֹ סְטַמְבּוּל.

---

אָדָם אֵינוֹ בָּא

מאת

ישראל אפרת

אָדָם אֵינוֹ בָּא כָּל כֻּלּוּ וּבְפַעַם

אַחַת אֶל אֲתַר שֶׁכִּסּוּף הֲפָכוֹ

לְגוֹרָל, לְאַחֲרִית כָּל דְרָכָיו. הוּא בָּא

כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים עַד הוּא בָּא.

אֵיזֶה פַּחַד טָמִיר תּוֹקְפוֹ עֵת יַגִּיעַ,

עַד הַחֵץ הַכַּסְפִּי שֶׁעוֹפֵף בְּזִמְרוּר

נִרְתָּע עֵת יִפְגַּע בַּמָּקוֹם, וּבְכֹחַ־

תְּנוּפָה שֶׁהוּצַק בּוֹ יִהְיֶה לִמְטֻטֶּלֶת

עַל יָם וְיַבֶּשֶׁת. כָּךְ הָלוֹךְ וְחָזוֹר

וְחָבוֹק אֶת הָרֶגַע בַּתָּוֶךְ מְקוֹם

הוּא קָרוֹב בְּשָׁוֶה לִשְׁנֵי מֶרְחַקָּיו;

אוֹ, עָמֹק קְצָת יוֹתֵר וַאֲפֵר עַל פָּנִים,

רָחוֹק בְּשָׁוֶה מִשְׁנֵי מִקְרָבָיו

(וַי וַי, אֵיךְ כִּסּוּף נִלְחָם עַל חַיָּיו!).

כָּךְ מַעֲבִיר הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ קִמְעָה־קִמְעָה,

פַּעַם לֶחֶם וּמֶלַח וּפַעַם אוֹרְלוֹגִין,

וּפַעַם אָרוֹן עַל גַבּוֹ הַכָּפוּף.

וּבֵינְתַיִם בּוֹכִים חֲלָקִים שֶׁל עַצְמוֹ

גַם פֹּה וְגַם שָׁם,

עַד לֵיל עַל יַבּוֹק וּפַכִּים קְטַנִּים.

אָז יָרִים הֶעָלוּב זְקָנוֹ לַשָּׁמַיִם:

רְאֵה, מֶה הָיָה לִי, לַחֵץ הַמְזַמְרֵר!

וּמַלְאַךְ הָרַחֲמִים בּוֹ יִגַּע עַל יָרֵךְ.

---

חִידַת הַנְּדוּדִים הַקְּדוֹשִׁים

מאת

ישראל אפרת

רַגְלוֹהִי דְּבַר־נַשׁ – לֹא תָמִיד הֵן יוֹצְאוֹת

נְעוּלוֹת נַעֲלַיִם שֶׁל נִיב שְׂפָתַיִם.

יֵשׁ סוּפוֹת מוּזָרוֹת מִתְפָּרְצוֹת בָּן בִּפְנִים,

עַד נוֹטֵל הָאָדָם רְחוֹבוֹתָיו הַשְּׁקֵטִים

וְשׁוֹבְרָם לִשְׁבָרִים בְּלִי רַחֵם

וּפוֹרֵשׂ עַל גַּלִּים מִטְפַּחְתּוֹ הַיָּפָה

וְיוֹשֵׁב וּמַפְלִיג וּפָנָיו לַשָּׁמַיִם.

וְהָאָדָם מַגִּיעַ וּמְטַיֵּל עִם יָמִים

בִּשְׂדֵרוֹת מוּצַלּוֹת שֶׁל כַּפּוֹת הַתְּמָרִים,

וּפִתְאֹם הַמִּטְפַּחַת אֵינֶנָּה.

רַק קוּרִים מְרוּטִים מְרַחֲפִים בַּחַמָּה,

וְהוּא יוֹשֵׁב שָׁם מֵעֵבֶר לַיָּם וְתוֹהֶה

עַל תֵּל הַמַּפֹּלֶת שֶׁל רְחוֹבוֹתָיו הַשְּׁקֵטִים.

כָּךְ, מֻקְדָּם אוֹ מְאֻחָר, חוֹזֵר הַנּוֹדֵד

לְהִפָּגֵשׁ פָּנִים אֶל פָּנִים עִם רֵאשִׁית,

וּלְהֵאָבֵק עִם הַסַּעַר הָעֵירֹם וְלִשְׁאֹל:

מִי אַתָּה? מַה שְּׁמֶךָ?

וְאוֹתָהּ תְּשׁוּבָה, אֵין אַחֶרֶת: שְׁמִי פֶּלִאי,

וְאוֹתָה הַרְכָּנַת הָקָּדְקֹד: בָּרְכֵנִי.

---

זְמָן

מאת

ישראל אפרת

יֵשׁ וְהַזְּמַן דָּבֵק אֶל קַרְקָעוֹ

כְּמוֹ אֵד קַל חוֹבֵק אַדְמַת רְחוֹב

מְיֻחֶמֶת גֶּשֶׁם קָיִץ.

וְאַתָּה יוֹצֵא אֶל פְּנֵי בֵּיתְךָ, וְשׁוּר

הָאֶשְׁתָּקַד!

וּפֹה אֶתְמוֹל וְשָׁם שִׁלְשׁוֹם, כֻּלָּם

כַּאֲלֻמּוֹת יוֹסֵף זְרוּחוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ

שֶׁבֵּינֵיהֶן תֵּלֵךְ הָלוֹךְ וָשׁוֹב,

וְלֹא יָדַעְתָּ מָה אֻשַּׁרְתָּ, אָח,

בְּזֶה הָלוֹךְ־וָשׁוֹב בֵּין אֲלֻמּוֹת.

וְאוּלַי כָּל זֶה אֵינֶנּוּ זְמַן כְּלָל.

וְגִיל עָצוּר הוּא בְּהִתְרַחֵשׁ הַפֶּלֶא

וְרֶגַע לֹא יֶהְדֹּף אֶת הַקּוֹדֵם,

לֹא יִשְׁתַּטֵּחַ עַל יָדוֹ, אַט אַט

כְּדִמְעָה שִׁמְשִׁית תְּלוּיָה יִפֹּל תּוֹכוֹ,

וְאָז אַחֵר, אַחֵר, וְאֵין שִׁעוּר

לְמַה תּוּכַל טִפָּה בְּרוּכָה לִקְלֹט.

וְכָךְ זְמַן גָּדֵל מִלְּגַו, וְהַמֶּרְכָּבָה

הוּסְטָה לִמְסִלַּת־צַד עוֹמְדָה שׁוֹבֶתֶת.

אוּלַי כָּל זֶה אֵינֶנּוּ זְמַן כְּלָל.

אַךְ יֵשׁ וּזְמַן אֵינֶנּוּ בְּבֵיתוֹ,

וְלֹא בַּגֹּרֶן שָׁם הַבָּר גָּבוֹהַּ

וְלוֹפֵת בְּרֹךְ מֵימִי יָד בּוֹ נִתְחֶבֶת.

תֵּלֵךְ וְתִמְצָאֵהוּ אֵי־בַדֶּרֶךְ

מְקוֹם אָדָם יוֹשֵׁב עַל הַדּוּכָן

שֶׁל עֶגְלָתוֹ, פָּנָיו אֲחוֹרַנִּית

כְּעֶגְלוֹנוֹ שֶׁל בֶּעשְׁ"ט זְכוּתוֹ תָגֵן,

וּמִתַּחַת גַּלְגַּלָּיו עוֹלֶה כָּל רֶגַע

אִילָן אוֹ נִיר, נָהָר, אִשָּׁה, בִּקְתָּה –

הַכֹּל נוֹרֶה פִּתְאֹם כְּמוֹ רָקֶטָּה

וְנָס מִמֶּנּוּ לַעֲבָרִים, וְכָל

חַיֵּי אָדָם מַסָּע הֵם מֵעַצְמוֹ,

אוֹ כָּל עַצְמוֹ מַסָּע הוּא מֵחַיָּיו

לְלֹא יְכֹלֶת כְּבָר לַבְחִין אִם הוּא

בָּרֶכֶב אוֹ רוֹכֵב הָאֳפָקִים,

וּמִי יָנוּס מִמָּה, אִם לֹא כֻּלּוֹ

רַק מְעִילוֹ שֶׁל זֶה שָׁם הַבּוֹרֵחַ –

זְמַן זֶה עַל יְגוֹנָיו רַק נָד יוֹדֵעַ.

---

מנהטן על הים בלילה

מאת

ישראל אפרת

עֵינַיִם אֵשׁ לְאֵין סְפוֹרוֹת בַּסָּךְ

שָׁם עַל הָאִי בָּאֹפֶל

זוֹחֲלוֹת טוּרִים טוּרִים

זוֹרְמוֹת קָדִימָה, נְסוֹגוֹת אָחוֹר,

יוֹצְאוֹת הַצִּדָּה בְּעִגּוּל,

וְשׁוּב גָּחוֹת עִם הַשְּׁיָרָה.

מַה דַּחַף זֶה יָנִיד כֻּלָּן?

מַה זֶּה אָבַד חוֹפְשׂוֹת עֵינַיִם אֵשׁ?

חוֹפְשׂוֹת אֶת גֻּלְגָּלְתָּן

יָשְׁבוּ בָּהּ עַל מִלֵּאת עַד עֲזָבוּהָ

אֵי־שָׁם עֵת יְקוֹדָן גְּרָפָן הַחוּצָה –

חוֹפְשׂוֹת לַשָּׁוְא עַל כָּל הָאֲדָמָה

הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה אֶל הַגֻּלְגֹּלֶת.

---

ביקור

מאת

ישראל אפרת

בָּאתִי לְבִקּוּר קָצָר אֵלַי

בְּעִיר כָּל חוּצוֹתֶיהָ אֶתְמוֹלִי.

מָשַׁכְתִּי תֵּל פַּעֲמוֹן שֶׁל מְעוֹנִי,

וְאִישׁ יָצָא שֶׁלֹּא הָיָה אֲנִי.

אָז בִּמְבוּכָה אָמַרְתִּי: יִתָּכֵן

בַּגַּן הוּא עַל סַפְסָל עִם הַשָּׁכֵן.

אוֹ בְּגָבְהֵי חַלּוֹן יֵשֵׁב גָּחוּן,

צוֹפֶה שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן.

אַךְ לֹא בָּרְחוֹב וְלֹא בַּגָּן

מָצָאתִי מִי רַק תְּמוֹל הִשְׁאַרְתִּי כָּאן.

וְאֵין שָׂרִיד וְאֵין פָּלִיט ­–

כִּכְתָב־קִרְטוֹן בַּעֲבֹר עָלָיו מַטְלִית.

עַד אֲחָזַנִי חִיל:

אֵיךְ הָאָדָם פִּתְאֹם יִמַּח כָּלִיל!

וּבְכָל אֲתַר זָרְחָה דִמְעָה לִי בָּאֲוִיר –

רַק זֹאת הִשְׁאִיר.

---

תמונת שלכת

מאת

ישראל אפרת

אַט אַט נוֹשֵׁר עָלֶה עַל יָם עָלִים,

קָם וְעוֹבֵר מִפֹּה לְשָׁם:

• הַאִם שָׁלוֹם?

• שָׁלוֹם.

וְרֵיחַ חָרִיף שֶׁל רֶסֶק אֱגוֹזִים

עוֹמֵד בְּלִי פוּג בְּיוֹם שִׁמְשִׁי;

וְרֵיחַ תַּפּוּחִים יֵינִי

עֵת שַׁחַק מְעֻנָּן.

וְיוֹנִים כְּבֻדּוֹת כְּחֻלּוֹת־זָהָב

מְטַיְּלוֹת תּוֹךְ הֶעָלִים,

בְּיָם רָבוּעַ שֶׁל עָלִים,

טוֹמְנוֹת בָּם כַּרְעֵיהֶן הָאֲדֻמּוֹת.

אַךְ יֵשׁ וּמִתְרַשְׁרֶשֶׁת רוּחַ יְבֵשָׁה,

וְהֶעָלִים פּוֹרְצִים בְּמֶרֶד,

קוֹפְצִים אֶל עָל, מִסְתּוֹבְבִים:

נָשׁוּב, אֶל הַבַּדִּים!

וְיוֹנִים מְכֻבָּדוֹת שֶׁכַּרְעֵיהֶן

חֻשְּׂפוּ עַד בֹּשֶת

מִתְעוֹפְפוֹת לְרֹאשׁ הַנְּחֹשֶת

שֶׁל כְּנֵסִיָּה.

רישומים במסעדה עממית

מאת

ישראל אפרת

---

הִתְחָרוּת

מאת

ישראל אפרת

אִשָּׁה גוּצָה וַעֲגֻלָּה –

מְנַקָּה הַשֻּׁלְחָנוֹת בַּמִּסְעָדָה.

גֵּאָה הִיא מִתְהַלֶּכֶת,

כְּמוֹ מִתְחַנְחֶנֶת,

סְחָבָה לַחָה בְּכַף יָמִין

וּצְמִיד זָהָב עֲלֵי שְׂמֹאלָהּ.

וְעֵת שֻׁלְחָן הִיא מְקַנַּחַת,

יֵשׁ הַצָּמִיד מַתִּיז בְּרַק זְהָבוֹ

עַל הַסְּחָבָה.

---

כְּלֵי־כֶסֶף עַל מַפִּית־נְיָר

מאת

ישראל אפרת

זְקֵנָה דַקָּה תְמִירָה,

רֹאשׁ מָאֳרָךְ כַּאֲגַרְטֵל יָוָן

נָע בְּגָאוֹן כְּאִלּוּ

עוֹד קָט יִפֹּל.

וּמִדֵּי בֹּקֶר עֵת תַּתְחִיל

הַמִּסְעָדָה רוֹעֶשֶׁת,

נִכְנֶסֶת הִיא

סְרוּקָה, פְּקוּסָה, וַחֲבוּשַׁת

כּוֹבַע דְּהֵה פְּרָחִים.

אַחֲרֵי לֵיל מַר אָרֹךְ

תָּפִיג אֶת קֹר בְּדִידוּתָה,

תַּעֲרֹךְ כְּלֵי־כֶּסֶף עַל מַפִּית־נְיָר

וְהַמִּסְעָדָה סָבִיב רוֹעֶשֶׁת.

---

בְּצֵל הֲזָיוֹת

מאת

ישראל אפרת

בַּשָּׁעוֹת הַדְּלִילוֹת שֶׁלְּאַחַר צָהֳרַיִם

הִיא בָּאָה, הָעֲנִיָּה,

וּמְפַנָּה שְׁלשָׁה כִּסְאוֹת.

הִיא פּוֹרֶשֶׂת מַפִּיּוֹת שֶׁל נְיָר,

הוֹלֶכֶת וּמְבִיאָה כּוֹסוֹת מַיִם

וְיוֹשֶׁבֶת בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן.

הַס, הִיא מְדַבֶּרֶת בְּלַחַשׁ עִם שְׁנֵי הַכִּסְאוֹת מֵעֲבָרֶיהָ,

רוֹכֶנֶת כְּמוֹ הַדְגָּשָׁה מְעֻרְפֶּלֶת

עֵת טֻשְׁטַשׁ כְּבָר הַמָּה וְהַלָּמָה.

שְׁנֵי עוֹבְדִים קוֹפְאִים בְּחִיוּךְ לְיַד הַקִּיר.

הִיא גוֹמֶרֶת, הִיא יוֹצֵאת,

וְהַכִּסְאוֹת הָרֵיקִים מִתְעַטְּפִים בִּבְכִיָּה.

---

מברזים פתוחים

מאת

ישראל אפרת

הָיָה אָז גֶּשֶׁם חַם, אֶמְצַע־קֵיצִי,

שֶׁכְּאִסְתֵּרוֹת גְּדוֹלוֹת נִתַּךְ בָּרְחוֹב,

וְנַעַר מְלֻבַּשׁ קְרָעִים כְּחֻלִּים

חוֹשְׂפֵי עוֹר צַח יָצָא יָחֵף לַגֶּשֶׁם,

הִפְשִׁיל רֹאשׁוֹ, פִּשֵּׂק זְרוֹעוֹתָיו

כְּמוֹ לְחַבֵּק הַגֶּשֶׁם, וּבְעֹנֶג חַד

הִפְקִיר לִכְלוּךְ פָּנָיו, גְּרוֹנוֹ, כְּתֵפָיו,

אֶת כָּל קְרָעָיו, אֶת כָּל גֵּווֹ לַגֶּשֶׁם.

אִישׁ לֹא הָיָה, רַק הוּא וְתַבְנִיתוֹ

הַמִּצְטַחְצַחַת בַּקַּרְקַע תַּחְתָּיו.

פִּתְאֹם חָשַׁךְ עוֹלָם וְרַעַם הָךְ,

בָּרָק הִצְלִיף עַל עַפְעַפָּיו, הֵאִיר

טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם הַגְּדוֹלוֹת וְהֲפָכָן

לַחֲבָלִים שֶׁל רְאָיִים קְטַנִּים סְבִיבוֹ,

לְאַבְנֵי חֵן מִכָּל צִבְעֵי הַחֹשֶן.

וְשׁוּב עָלָה הַיּוֹם, וְעוֹד הַנַּעַר

בְּגֵו נִקְמָר כְּמוֹ בִמְחוֹל פֻּלְחָן

צָמֵא גוֹמֵעַ מִבְּרָזִים פְּתוּחִים;

וְכָל הַיְקוּם, הָאֱלֹהִים עַצְמוֹ

עַל גְּשָׁמָיו, בְּרָקָיו וְקוֹלוֹתָיו,

שׁוֹטֵף־זוֹרֵם תּוֹכוֹ.

מִי אָתָּה, נַעַר?

בְּעַד חַלּוֹן פָּתוּחַ שֶׁל הַיּוֹם אַשְׁקִיף

אֶל תְּמוֹל רָחוֹק, וְכָל לִבִּי תְפִלָּה

לַחֲזָרַת אוֹתָם גְּשָׁמִים חַמִּים.

---

דיג

מאת

ישראל אפרת

מָנוֹעַ מְטַרְטֵר לוֹ שְׁבִיל בַּיָּם תּוֹךְ דְּמִי זָרוּחַ,

וּכְמוֹ הֲמוֹן צְחֹרֵי פְּרָחִים

אוֹ פְּקָעוֹת שֶׁל כֻּתְנָה

נָחִים שְׁחָפִים עַל כְּחוֹל גַּלִּים,

אוֹ מְלַוִּים דּוּמָם בָּאֲוִיר לְלֹא הַרְפּוֹת מֵאֲחוֹרֵינוּ.

פִּתְאֹם קוֹל קַבַּרְנִיט:

דְּלָתוֹת וְהַמִּכְמֹרֶת!

אָז אַלְפֵי דָגִים זוֹרְמִים אֶל הַסִּפּוּן,

דּוֹפְקִים בְּגֻלְגְּלוֹת וּבִזְנָבוֹת:

• אַיֵּנוּ?

קוֹפְצִים וּמִתְהַפְּכִים, רוֹקְדִים קָדוֹשׁ!

וְתֻפִּים מַכִּים, אַלְפֵי תֻפִּים שֶׁל כֶּסֶף,

וְרֶטֶן רְעָמִים שֶׁל כֶּסֶף,

וְגֶשֶׁם מְנַצְנֵץ שֶׁל כֶּסֶף,

וְדַיָּגִים מְמֻגָּפִים עוֹמְדִים עַד הַצַּוָּאר,

וּבְעֹקֶם סַכִּינָם עוֹרְפִים הֵם הָרָאשִׁים,

פּוֹתְחִים בְּטָנִים, חוֹתְכִים אֶת רַעֲמֵי הַכֶּסֶף

לַחֲתִיכוֹת שְׁקֵטוֹת שְׁטוּפוֹת בַּמָּיִם.

וְהַקַבַּרְנִיט – זָקֵן חֲבוּשׁ בָּרֶט,

פָּנָיו לְבֵנִים שְׂרוּפוֹת,

וְשַׁלְפּוּחִיּוֹת־דָּגִים עֵינָיו –

כֹּה מְשַׁנֵּן לְסֶגֶל מֵרֵעָיו:

אֶחֱזוּ לָנוּ מוּלִיּוֹת;

אֶחֱזוּ לָנוּ גַם קוֹלְיָס, כָּמוֹהוּ כִּבְשַׂר עוֹף,

אֶחֱזוּ לָנוּ גַם כְּחַלְנוּן לְחֵךְ פְּרִיצִים שֶׁיִּתְפַּקָּעוּ;

אַךְ מִכֻּלָּם דְּגֵי־חֶמְאָה, הַמּוּלִיּוֹת!

וְכָל הַשְּׁאָר –

גַּם לִוְיָתָן אִם בִּכְבוֹדוֹ יוֹפִיעַ,

הַשְׁלִיכוּהוּ חֲזָרָה הַיָּמָה

אֵין לָקוֹחוֹת הַיּוֹם לִי בִּשְׁבִילוֹ:

אָז הַשְּׁחָפִים דַּעְתָּם כָּלִיל נִטְרֶפֶת,

וּבִמְהוּמוֹת וּבִצְרִיחוֹת וּבְדוּ־קְרָבוֹת

עָטִים אֶל הַשָּׁלָל,

עוּט וְהַמְרִיא, גָּלוֹשׁ וְחוּג חוּגִים וְעוּט,

וְקַו לְקַו נִכְנָס וּמִשְׁתַּזֵּר,

עַד הַמְּהוּמָה מָחוֹל!

רְאֵה וּתְמַהּ,

אֵיךְ עִרְבּוּבְיָה הִיא עִרְבּוּבְיָה,

אַךְ עִרְבּוּבְיָה שֶׁל עִרְבּוּבְיוֹת הוֹפְכָה תִפְאֶרֶת,

וְאֶלֶף תֵּאוֹרֶמּוֹת מִזְדָּרְחוֹת־חוֹלְפוֹת

בְּהַנְדָּסָה שׁוֹטֶפֶת בָּאֲוִיר!

וְיוֹם נוֹטֶה,

וְהַגַּלִּים מֵתִים מֵרֹב בְּדִידוּת.

הַסִּיּפּון שָׁטוּף, הַכֹּל אָרוּז בָּעֹמֶק,

וְהַשְּׁחָפִים נָגוֹזוּ.

רְאֵה, שָׁם אַחֲרוֹנִים עָפִים בְּקַו לָבָן אָרֹךְ,

נִקּוּד־מַקֵּף, נִקּוּד־נִקּוּד־מַקֵּף,

אֶל עֵבֶר הַשְּׁקִיעָה:

סְפִינָה כִּבְדַת־מִטְעָן חוֹזֶרֶת לַנָּמָל.

---

נחל שׂורק

מאת

ישראל אפרת

“הֵתַלְתָּ בִּי, הֵתַלְתָּ!” – אַתְּ, דְּלִילָה,

דּוֹבֶרֶת כָּכָה? פְּעָמִים שָׁלֹש

מִשַּׁשְׁתִּי תּוֹךְ כַּפֵּךְ כָּזָב צָמֹג

וּפֶתֶן קָט גָּח מֵחֶבְיוֹן חָזֵךְ

לְהַכִּישֵׁנִי וְנָסוֹג נִכְלָם.

הַאֶקְרַע עַתָּה לוֹ סְגוֹר לֵבָב נָדִיב

יַעַן פְּתַנְתַּנֵּךְ הוּא הֶחָבִיב, אֶשַּׁק לוֹ

יַעַן לְחִישָׁה יִשָּׂא מִמֵּךְ אֵלָי?

אֻמְלָלוֹת! תָּמִיד אֶחָד נְהִי: שְׂנֵאתַנִי!

אֵי נֶזֶם, אֵי צָמִיד תֵּת לֹא נֹאבֶה,

אֵי עֹמֶס לֹא נִפְרֹק מֵעַל כְּתֵפְכֶן,

אֵי אֶלֶף אִישׁ לֹא נַךְ בַּעֲבוּרְכֶן?

• לֹא, כָּאן רָז חָמוּד, כָּאן תַּעֲלוּמָה גְנוּזָה,

אִם תֶּאֱהָבֵנִי הָבָה אֵלֶּה לִי. –

מַה טּוֹב שֶׁעוֹד יֶשְׁנָן נָשִׁים בְּעַזָּה

לָנוּם בְּחֵיקָן לֵיל וְעִם אוֹר שַׁחַר

לָלֶכֶת וּמַנְעוּל הַפְּנִים שָׁלֵם!

מָה אִכְפַּת לָכֶן הַתַּעֲלוּמוֹת שֶׁבָּנוּ?

מַדּוּעַ זֶה נִפְרֹץ שׁוֹבַךְ הַלֵּב

וְנִשְׁלַח כָּל הַיּוֹנִים עַד קִרְבַתְכֶן אֵלֵינוּ?

לָמָּה לֹא נִשְׁמֹר עַל הַגֶּשֶׁר הַקָּדוּם

שֶׁמִּשְׁנֵי חוֹפָיו גּוּפִים שְׁנַיִם עוֹלִים

וְרַק זְרוֹעוֹת קוֹדְחוֹת קְמוּרוֹת עַל פִּי תְהוֹם?

מַדּוּעַ אַהֲבַתְכֶן כְּמִלְחָמָה

וְתַצִּיגוּנוּ כְּאַחֲרֵי מָצוֹר

מְנֻפְּצֵי־חֵל וּשְׁבוּרֵי שַׁעַר וָדָלֶת?

לֹא, אַל בְּרָגְזֵךְ. שַׂחֲקִי נְדָבוֹת, כָּךְ,

לִפְתִי צַוָּארִי, וִיהִי מַגַּע זְרוֹעֵךְ

לְמַדּוּעַי מַעֲנֶה. רְאִי, רַק אַגָּדוֹת הֵן,

שִׂיחוֹת יָפוֹת עַל כֹּחַ בִּי שַׂגִּיא.

רְאִי, כְּכֶלֶב אֶתְרַפֵּק אֱלֵי שׁוֹקַיִךְ

מְדֻשַּׁן־עֹנֶג וַעֲצוּם עֵינָיִם.

אַךְ יֵשׁ אֵעוֹר, אֶנְעַץ בָּךְ אֶת עֵינַי,

וּתְמִיהָה כְּסַהַר תַּעַל בְּמֹחִי,

נוֹבַחַת: אַתְּ?

מָה אַתְּ? אוֹהֶבֶת אוֹ שׂוֹנֵאת? אוּלַי

אַחַד שָׁדַיִךְ נֹאד חַיִּים,

וְהַשֵׁנִי – מָוֶת?

אָז יָד אַרְגִּישׁ רֶכָּה תַּחֲלִיק עָרְפִּי,

וְחֹם אָפֵל בִּי יַעֲבֹר בְּרֶטֶט

וְעֵינִי תִרְאֶה אֶת פִּיךְ הַמִּתְרַטֵּב,

וּנְסוּךְ־שָׁכְרָה אֶצְנַח דֹּם לְצִדֵּךְ

וְאַדְבִּיק אֶת פִּי לַנֹּאד הֲכִי קָרוֹב…

עָיַפְתִּי קְצָת. רְאִי, אֲרִי הִנִּיחַ

עֲלֵי גַרְדֹּם בִּרְכֵּךְ רַעְמַת אִשּׁוֹ

וְעָצַם עֵינָיו. קְחִי אֶת מִסְפָּרַיִךְ

וְשִׁירִי שִׁיר רוֹעֶה גוֹזֵז צֹאנוֹ;

וּבְנוּחוֹ כָּךְ, רוֹעֵד מִקֹּר־פִּתְאֹם,

וְאוֹנָיו כְּמוֹ מֵחָבִית פְּקוּעָה יִזְּלוּ,

אוּלַי אָז רֶגֶשׁ־אֱמֶת רִאשׁוֹן תֵּדָעִי.

וּפָקַח אַט עַפְעַפָּיו וַעֲצָמָם,

וְאֶת אַחֲרוֹן תַּלְתַּל כֹּחוֹ יַפְקִיר לָךְ. –

לֹא, לֹא אָתֵל עַתָּה. נִצַּחְתִּנִי, חִידָה.

---

שׁח אדיב עלי

מאת

ישראל אפרת

מָוֶת שַׁח אָדִיב עָלַי

וְסָח: הָאֵט, אָחִי, הָאֵט.

(נִדְמֶה, תָּמִיד אָרַח עִמִּי,

נוֹטֵעַ פֶּלֶא בִי וּרְתֵת).

כִּי יוֹם עָלוּל לִהְיוֹת אַחֲרוֹן,

חִין הָרִאשׁוֹן עָלָיו הוּצַק.

כֹּה סָח, וַאֲנִי שְׁחוּז חוּשִׁים

כְּמוֹ אוֹרֵחַ מִמֶּרְחָק.

וּמְלֹא עוֹלָם רְחוּץ מָטָר,

וְאוֹר מֵאִישׁ וָנוֹף יִגַּהּ;

וְלָמָּה זֶה אוֹר זֶה סָבִיב

צוֹבֵט לִבִּי כְּמוֹ תוּגָה?

כָּךְ שְׁנֵי קוּרִים אֹחַז, אֶקְלַע:

חִדּוּשׁ וּפְרֹד, הִנֵּה וּכְבָר;

עַד בּוֹא הָרֶגַע וְיָדַי

רָפוֹת מִתְּפֹס עוֹד שׁוּם דָּבָר.

אָז סַךְ־הַכֹּל מֵעֵינַי יִזְרַח,

דִּמְעָה קְטַנָּה מוּל הַתִּקְרָה:

כָּל אַהֲבוֹתַי, כָּל פְּרִידוֹתַי –

וְאֵל אֶחָד שִׁיר זֶה יִקְרָא.