שירי השער השני, “מעלות”, וכן הפואימה “זכרתי לך”, באים מתוך ספרי “גורל ופתאם”
(מוסד ביאליק, ירושלים).
כל יתר השירים – מתוך “בין חופים נסתרים”
(דביר, תל־אביב)
שירים אלה רובם ככולם נכתבו מיום עשיתי חתך בחיי, מיום עזבתי ועליתי. יש חתך שמעורר ומפעים, והכרעה גורלית שמחזקת כיין.
הזמן ערב תשט"ז

למלכה שלי – לנצח

שער אחד: בדרך

מאת

ישראל אפרת

---

אילן

מאת

ישראל אפרת

אָדָם לֹא יֵדַע מֶה עָמֹק הוּא שָׁתוּל,

עַד שְׁעַת הַטִּלְטוּל.

עַד שָׁעָה וְיַרְגִּישׁ מִי אוֹחֵז בּוֹ בִּצְבָת,

וּמוֹשְׁכוֹ מִכִּבְרַת אֲדָמָה בָּה נָבָט.

אָז קוֹל שָׁרָשָׁיו – צַעַק חַד וְזָקוּף,

כְּקוֹל יְצִיאַת נְשָׁמָה מֵהַגּוּף.

וּכְמוֹ מַלְתָּעוֹת נִשְׁלָפוֹת לְאִטָּן

יִתְפַּלֵּץ‏־יִתְחַלְחֵל כָּל בְּשָׂרוֹ הָאֵיתָן.

וְאַחַר – דְּמָמָה, וְעוֹד קָט וְיֶעְתַּר

כְּבָר מֵרֶגֶב אַחֵר עַל טַל וּמָטָר.

אַךְ טַבַּעַת־פְּחָדִים, שֶׁהַזְּמַן לֹא גְלָפָהּ,

יְרֻשָּׁה הִיא בִּפְנִים מֵאוֹתָהּ הַשְּׁלִיפָה.

---

שרשים

מאת

ישראל אפרת

שָׁרָשִׁים, שָׁרָשַׁי – מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁיְּלֵל

יַתְמוּתָם לֹא יִרְדֹּף אַחֲרַי יוֹם וָלֵיל?

הַאוּכַל אֲרַחֲמֵם, אֶקָּחֵם עִמִּי

לַמְּדִינָה הָאַחֶרֶת בַּשַּׂק עַל שִׁכְמִי?

שָׁעוֹת שֶׁנִּחְיוּ – לֹא פְרָחִים אוֹ דַרְדַּר

לַעֲקֹר וּלְהַשְׁלִיךְ אוֹ לָשֵׂאת בְּהָדָר.

הֵן חַיּוֹת לְעַצְמָן חֲרִישִׁית וּבָדָד,

בַּמָּקוֹם שֶׁנִּחְיוּ שָׁם חַיּוֹת הֵן לָעַד.

יֵשׁ לֵילֵךְ אֲלֵיהֶן בַּאֲשֶׁר הִנַּחְתִּין,

בַּכְּרַךְ וּבַכְּפָר וּבַשִּׁיר בֵּין שִׁיטִין.

לִחְיוֹתָן מֵחָדָשׁ, כָּל שָׁעָה כְּמוֹ אָז,

אַךְ לֶאֱרֹג תּוֹךְ כֻּלָּן חוּט אֶחָד: הַכֹּל גָּז.

יֵשׁ לַצִּיג רְאִי זַךְ לְכָל כְּאֵב הַמַּעֲבָר,

יֵשׁ לַחֲצוֹת אֶת נְהַר־הַתְּמוּרָה עַד צַוָּאר.

---

נעילה

מאת

ישראל אפרת

נָעַלְתִּי דַלְתִּי וָאֶמְסֹר הַמַפְתֵּחַ

לַשָּׁכֵן הַבָּא;

עַד יֻתַּן לִי מַפְתֵּחַ לְבַיִת חָדָשׁ

עוֹד הַדֶּרֶךְ רַבָּה.

וּזְמַן רַב אֶתְגּוֹלֵל בְּלִי דָבָר מִשֶּׁלִּי,

אַף לֹא כֶּסֶת וְכָר;

וּגְשָׁמִים וּסְעָרוֹת – אֵדָעֵם עַל בֻּרְיָם

וְצִנָּה וְנֵכָר.

כָּךְ עוֹקֵר הָאָדָם כִּמְטֹרָף כָּל תּוֹכוֹ,

רַק גִּלְדּוֹ יִשָּׁאֵר;

וּבִמְקוֹם שָׁם הָיָה כֹּה הַרְבֵּה וְצָפוּף –

נֵר יָחִיד בּוֹעֵר.

וְעַל פְּנֵי הָעוֹלָם יָנוּעַ פָּנָס.

מִין פָּנָס שֶׁל יַפָּן. –

אֲנִי זוֹקֵף צַוְּארוֹן מְעִילִי וְיוֹצֵא

לַנֶּעְלָם, לַנִּצְפָּן.

---

מסמטה צדדית

מאת

ישראל אפרת

יֵשׁ וְאִילָן בְּכָל אַלְפֵי עָלָיו

רוֹעֵשׁ וּמִתְקַלֵּעַ: לָאו!

וּמִי יַמְרֶה אֶת פִּיו לְלֹא שַׁלֵּם בְּיֹקֶר?

וּפֶתַע מִסִּמְטָה צְדָדִית אֶחָד מוֹפִיעַ,

כֻּלּוֹ עָטוּף,

בְּלִי רשֶׁם שֶׁל פַּרְצוּף,

וְהַלָּאוִים כֻּלָּם בּוֹרְחִים כְּכוֹכָבִים עִם בֹּקֶר,

וְהָאָדָם אֶת גּוֹרָלוֹ עַצְמוֹ יַפְתִּיעַ

וְיֵצֵא לַכְּבִישׁ הַמִּתְמַתֵּחַ.

רְצוֹנִי אֵלַיִךְ, אֵם כְּבוּדָה,

אֵי בִי נִטְמַן תָּמִיד וְלֹא נוֹדַע

שֶׁעַכְשָׁו קָפַץ כֹּה עַז וְכֹה מְנַצֵּחַ?

---

עם צעדים רחוקים

מאת

ישראל אפרת

לֹא אוּכַל לְאַחֵל לְעַצְמִי

הַדֶּרֶךְ דּוֹרֵךְ בָּהּ אַתָּה

סוּגַת שׁוֹשַׁנִּים שְׁחוֹרוֹת.

זְכוּת זוֹ מְחַיְכָה מְרִירִית

מוּל מִלָּה טוֹבַת־לֵב שֶׁל קִנְאָה.

אַךְ מִי יִתֵּן לִי יַשְׁרוּת מַבָּטְךָ

הַצָּמוּד לִמְחוֹזוֹ מֵאֵלָיו

בְּלִי עֶרְגָּה תַּפְזִילֶנּוּ אָחוֹר,

וְיָדְךָ הַנְטוּיָה לְלֹא נִיד

אֶל הָאוֹר – וִיהִי קָט, וִיהִי דַל –

בְּסוֹף אֲפֵלַת מִנְהַרְתֶּךָ.

אֶרְאֶה נָא עַכְשָׁו מָה עַכְשָׁו

לִבְשָׂרִי עוֹד אֵין עַיִן לִרְאוֹת:

סִבְלוֹתַי, זָרוּתִי, וַאֲבֹד –

כֹּה פִתְאֹם תַּחַת שַׁחַק בָּהִיר! –

הֶכֵּרוּת בֵּין רַגְלַי וְקַרְקַע.

כָּךְ עִמְּךָ מֵרָחוֹק אֶתְהַלֵּךְ,

וְצַעֲדִי יִשְׁתַּוֶּה לְצַעַדְךָ,

וּלְצַעֲדֵי כָּל מַחֲנֵה הַהוֹלְכִים

שָׁם בְּקֶצֶב אִתְּךָ.

כִּי יֵשׁ צַעַר

כֹּה עָמֹק שֶׁלַּגּוּף לֹא נִמְסָר.

---

שׂה

מאת

ישראל אפרת

אֲנִי הוֹלֵךְ אֱלֵי שֶׁמֶשׁ בּוֹעֵר וּפִלְאִי,

אֱלֵי לַהַט סְחַרְחַר שֶׁל עוֹלָם הִיוּלִי.

מַה יְהֵא בְּסוֹפִי? הַאֶשָּׂרֵף שָׁם כָּלִיל,

כְּכָל נֵר בּוֹ הָאֵשׁ חֲזָקָה מֵהַפְּתִיל?

אוֹ אֶעֱלֶה בַמְּדוּרָה, וְהַיְקוֹד יִסְתַּחְרֵר,

עַד שְׁבִיבִי יְצֻנַּן וִיהִי נִיר אוֹ בְאֵר?

וְקָם אָז הַשֶּׂה וְגָמַע אֵגֶל קַר,

נִתְאַגֵּל מֵאִשּׁוֹ, וִיהִי טוֹב לוֹ כָּל כָּךְ!

אֲנִי הוֹלֵךְ אֱלֵי שֶׁמֶשׁ בּוֹעֵר וּפִלְאִי;

תּוֹךְ תּוֹכוֹ כִּי אָבוֹא אֶמְצָא מַיִם וּדְלִי.

---

באניה

מאת

ישראל אפרת

א

פְּקוּחָה תְּמִיהָה מְזֹהֶרֶת כְּחֻלָּה

בֵּין גַּלִּים שְׁחוֹרִים וְחֻפַּת הַיָּרֵחַ,

וְעִגּוּל דְּמָמָה סוֹגֵר לְלֹא אוֹת וְסִימָן.

אַךְ הַדַּחַף שֶׁל זוֹ סְפִינָתִי לִנְקֻדָּה לֹא נִרְאֵית

כֹּה עַז וְשָׁחוּז

כְּכֹחַ גַּלְגַּל בַּשְּׁחָקִים.

הַאֻמְנָם גַּם דַּרְכִּי

בַּשַּׁיִשׁ הַזֶּה שֶׁל תְּמִיהָה –

מַאֲזַן עוֹלָמוֹת וּמְשִׁיכוֹת שֶׁל דּוֹרוֹת חֲקָקָהּ?

אוֹ לִבִּי, צִפּוֹרִי הַסּוֹעֶרֶת,

הוּא דַחֲפֵךְ מִבִּפְנִים, סְפִינָתִי?

ב

עַכְשָׁו אָנֹכִי כֹּה קָדוּם,

קָדוּם מִשַּׁלְשֶׁלֶת אָבוֹת.

עַכְשָׁו אָנֹכִי כֹּה צָעִיר,

צָעִיר מִבֶּן־בְּנוֹ שֶׁל בֶּן־בְּנִי.

עַכְשָׁו קְבָרוֹת נִפְתָּחִים,

וְרוּחוֹת רְפָאִים עוֹלִים בַּסָּךְ,

וְדוֹר אַחֲרוֹן מִתְעוֹרֵר בַּעֲרִיסָה.

וַאֲנִי הוּא אֳנִי לְכֻלָּם,

תּוֹךְ זוֹ אֳנִיָּה,

לְתַקֵּן שְׁגִיאָה גְדוֹלָה.

ג

אָנֹכִי נְקֻדָּה כּוֹכָבִית שֶׁל פִּרְכּוּס בֶּחָלָל –

קוּם פַּצְּחָהּ כְּגַרְעִין,

אוֹ שִׁימָהּ כְּקוֹנְכִית עַל הָאֹזֶן,

מַה תִּרְאֶה, מַה תַּאֲזִין?

הֲמוֹנִים, הֲמוֹנִים,

כִּרְתִיחַת הַגַּלִּים מִתַּחְתַּי –

מָה רַעַשׁ בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן?

וְרָאשִׁים עַל רָאשִׁים מֵאָחוֹר

עַל פְּנֵיהֶם עוֹד צְעִיף תְּנוּמַת הַיָּרֵחַ.

צַעֲדִי, צַעֲדִי –

מַה שִּׂדּוּד מַעֲרָכוֹת!

מַה שֹּׁבֶל אָרֹךְ שֶׁל נְשָׁמוֹת רְחוֹקוֹת!

---

תֹהו

מאת

ישראל אפרת

דְּמֻיּוֹת דְמֻיּוֹת עוֹלוֹת וּמִתְנַפְּצוֹת

וּרְסִיסֵיהֶן קָרִים עֲלֵי רִיסַי,

מְלוּחִים עַל לְשׁוֹנִי.

וּקְפֹץ נְמֵר הַפָּז בְּשַׁאַג דְּרוֹר

וְרוּץ צוּרוֹת לַחֲבֹק מַעֲרֻמָּיו

וְלַהֲשִׁיבוֹ לְכֶלֶא וּלְתַבְנִית –

וְהִתְנַפְּצָן עֵת בַּחַיָּה תִגַּעְנָה.

רְאֵה, מַה לֹּא תִרְאֶה? כָּאן הָרֵי־אֶלֶף

כְּחַכְמֵי קֶדֶם עִם עַטְרוֹת הַשֶּׁלֶג;

וֶזוּב כָּאן מִלֹּעוֹ פּוֹלֵט עָשָׁן;

בְּתוּלוֹת מְטֹרָפוֹת רָצוֹת בְּצַעַק,

וְאַחֲרֵיהֶן רוֹדְפִים רוּחוֹת צוֹבְטִים,

וּבְלוֹרִיתָן בְּלֹא־עֵת הָפְכָה שֵׁיבָה.

שׁוּר, קַתֶּדְרַלָּה כָּאן גְבוֹהַת צְרִיחִים –

הִכָּנֵס, אָדָם, כְּרַע וּשְׁפֹךְ לִבְּךָ,

הַשְׁלֵם עִם אֵל וּשְׁכַח כָּל שֶׁעָבַר!

וְהִנֵּה נִשָּׂא הַיָּם בַּאֲלַכְסוֹן:

הַסְּפִינָה נֶאֱנֶקֶת וְחוֹרְקִים דְּפָנוֹת,

וְהוּא כְמִזְדַּקֵּף אַט עַל יָדָיו,

כְּמוֹ מְנַסֶּה מֵמַד אֲלַכְסוֹנִי –

נַסֵּה! חַיֶּיךָ, כְּבָר הִגִּיעָה עֵת,

מֵמַד עִם מַעְלָה־מַטָּה כְּבָר אַחֵר,

וַאֲחֵרִים צְדָדִים! וְהַסְּפִינָה

גּוֹנַחַת, מִתְכּוֹפֶפֶת לְאָחוֹר,

לְמַעַן תִּישַׁר בִּיקוּם שֶׁקָּם חָדָשׁ.

בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה אֲנִי עוֹמֵד תּוֹהֶה:

כָּאן מִתְגּוֹלֶלֶת מַחֲשָׁבָה גְדוֹלָה

זִנְּקָה מִמֹּחַ אֱלֹהִים בְּטֶרֶם

קִבְּלָה מִמֶּנּוּ נְשִׁיקָה חוֹתֶמֶת.

וְהִיא מִתְקַלַּעַת וְשׁוֹאֶגֶת מַר

בְּלִי כֹחַ מֵעַצְמָהּ לְהֵחָתֵם

וְהַכֹּל גּוֹוֵעַ תּוֹךְ כְּדֵי לֵדָה;

וְיוֹתֵר כָּאן מִתֵּבֵל, אֲבָל אַךְ תֹּהוּ.

וְעֵין אֱלוֹהַּ שָׁם בְּמֵצַח שַׁחַק

בּוֹעֶרֶת וְצוֹפָה חַדּוֹת קָשׁוֹת.

---

שלשה שירי-ים:

מאת

ישראל אפרת

שלשה שירי-ים:

מאת

ישראל אפרת

---

תִּפְאֶרֶת

מאת

ישראל אפרת

מִשְׁתַּטֵּחַ הַיָּם תּוֹךְ שַׁלְוָה כְּחֻלָּה –

אַסְפַּקְלָר עֲגַלְגַּל מְצֻחְצָח.

הַאִם כָּךְ

שְׁכִינָה גַנְדְּרָנִית מִתְיַפָּה,

מַחֲזִיקָה אֶת הַיָּם בְּכַפָּהּ

לְהַבִּיט וּלְהֵיטִיב תַּלְתַּלָּהּ?

רַק עַל צִדִּי גַּלִּים אֶפִּלֶפְּטִיִּים מְזַנְּקִים,

הִזָּקֵף הִתְנַעֲנַע עַל רַגְלַיִם אֲחוֹרִיּוֹת;

עוֹד קָט וְעוֹד נִיד יִשְׁתַּלְּכוּ

עַל הֶעָבִים הַלְּבָנוֹת וְהָאוֹרִיּוֹת,

וְיָרְקוּ בִּפְנֵיהֶן אֲפֵלַת זַעְפָּם.

פִּתְאֹם נִבְקָעוֹת עַל עָרְפָּם

שִׂפְתֵי־דְוַי יְרֻקּוֹת,

וְנוֹפְלִים הַגַּלִּים מִתּוֹךְ קֶצֶף פְּנִינִי הֲכִי צַח,

כָּךְ,

וְרָחָב וְאָרֹךְ מִתְרַצֵּף אֲחוֹרֵינוּ מִשְׁעוֹל

שֶׁל פְּנִינִים בְּמָחוֹל

וְשֶׁל בַּהַט וְשֵׁשׁ וְדַר וְסוֹחֶרֶת.

הָהּ תִּפְאֶרֶת,

אַתְּ בִּידֵי הָעוֹלָם תַּחְבּוּלָה,

כְּתֹנֶת פַּסִּים

לְכָל שַׁאַג עוֹלֶה מִמְּצוּלָה.

---

שָׁבוּי

מאת

ישראל אפרת

כָּאן בִּמְקוֹם כְּחוֹל הַיָּם מְלֻטָּשׁ עַד יוֹקֵד,

וְאֵין חוֹף מַבָּטִי לְגַדֵּעַ,

וּבִבְהִירוּת זוֹ עַזָּה פְּתוּחָה וְקוֹרֵאת:

הַרְהִיבָה אָדָם עִם אֵינְסוֹף הִתְוַדֵּעַ! –

שִׂרְטְטָה בַּת עֵינִי קַו סַפִּיר בְּעִגּוּל,

וּשְׁחָקִים עַל הַיָּם שָׁם הִצְנִיחָה:

סָגוּר! יוֹתֵר לִי לֹא נִיחָא.

פֶּן הַחוּט יְנֻתַּק עַל הַגְּבוּל

וְאֶהְיֶה רְאִיָּה בְּלֹא רוֹאֶה

קֶרַע קוּר שָׁר בַּגָּן שֶׁל אֱלוּל,

מְשׁוֹטֵט וְתוֹעֶה

וְנִבְלָע אֵי־בַלֵּב הַבּוֹעֵר שֶׁל שַׁדַּי.

הָלְאָה הָלְאָה חוֹתְרָה סְפִינָתִי.

אֵיךְ אֲאַו

לָזוּז מַשֶּׁהוּ מִמֶּרְכַּז הָעִגּוּל בַּת עֵינִי שִׁרְטֵטָה,

וְכָכָה סוֹף סוֹף לַחֲצוֹת אֶת הַקַּו,

וְכֹה אִמָּלֵטָה!

לַשָּׁוְא.

הָעִגּוּל אִתִּי נָע כַּעֲנִיבַת חֲנִיקָה,

אֲמַהֵר אוֹ אָאֵטָּה.

אֲנִי תָקוּעַ תּוֹכוֹ עַל הַצִּיר

כְּמוֹ זְבוּב אֲשֶׁר נַעַר תַּחַב עַל סִכָּה –

מִי מַאֲזִין בְּפִרְפֹּרֶת גַּפַּי מִזְמוֹר שִׁיר?

תָּא חֲזִי, בְּטַבּוּר הֲוָיָה –

בַּשִּׁבְיָה.

---

דַּמְעָה

מאת

ישראל אפרת

עַכְשָׁו זֶה הַיָּם וְהַשַּׁחַק הֵם עַיִן אַחַת פְּקוּחָה,

תְּחוּשׁוֹת צְחֹרוֹת מְרַחֲפוֹת בְּתוֹכָהּ,

וַאֲנִי הָאִישׁוֹן הַפָּעוּט,

כָּפוּף עַל מַעֲקֵה הַסְּפִינָה וְשׁוֹאֵל:

מִי עוֹמֵד מִנֶּגְדִּי שָׁם מִחוּץ לְתֵבֵל

שֶׁמִּמֶּנּוּ לִי דְמוּת?

אֲנִי דוֹפֵק לוֹ בַּיּוֹם, אֲנִי דוֹפֵק לוֹ בַּלֵּיל:

הַגֵּד, הַנֶּעְלָם, הַגֵּד לִי רַק זֹאת,

הֲתִרְאֵנִי?

כְּבָר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אוֹתְךָ לַחֲזוֹת,

לִי חָשׁוּב שֶׁאַתָּה תֶּחֱזֵנִי.

וְאוּלַי

יָדְךָ הִיא קוֹרֵאת וְדוֹפֶקֶת אֵלַי?

אָז הָגֵּד, אֵיךְ אֶעֱבֹר, אֵיךְ אֵצֵא אֶת עֵינִי? –

אֲנִי דוֹפֵק וְדוֹפֵק, אֵין עוֹנִי.

וְהָאֹפֶק הַחַד

הוּא אֲפִיק הַדְּמָעוֹת.

יֵשׁ שָׁעוֹת

מֵאֵלֶיהָ חֶדְוַת הַחַיִּים מִתְעוֹרֶרֶת.

אַךְ תָּמִיד עֵת יוֹם רַד

תּוֹפִיעַ דִּמְעָה גְדוֹלָה וּבוֹעֶרֶת,

שָׁם בָּאֹפֶק הַהוּא, מִן הַצַּד.

מִי זֶה בּוֹכֶה? תֵּבֵל אוֹמֶרֶת: הִיא.

וַאֲנִי?

דִּמְעָה זוֹ גְדוֹלָה וּבוֹעֶרֶת –

שֶׁלִּי.

---

מראות על הים-התיכון:

מאת

ישראל אפרת

מראות על הים-התיכון:

מאת

ישראל אפרת

---

בַּשַּׁעַר

מאת

ישראל אפרת

יָצָאנוּ לַסִּפּוּן הַשְׁכֵּם וְהַסְּפִינָה

הֶחֱלִיקָה אַט וּבְרֶטֶט:

עוֹד קָט נָבוֹא עוֹלָם עַצֶּבֶת בּוֹ שַׁלֶּטֶת.

וַיִּתְחַתֵּךְ אֶל עָל מִתּוֹךְ עָבֵי שַׁחֲרִית

רֶכֶס‏‏־אֲדָמָה שָׁחוּז כְּמוֹ קַרְדֹּם

עִם רְסִיסִים שֶׁל טַל אָדֹם.

וְשׁוּר הַסֶּלַע, עַל הַחוֹף מִשְּׂמֹאל –

מִגְבַּעַת זְהִירַת הַקֶּמֶט,

אִישׁ מַה נִּכְבָּד וּנְשׂוּא פָנִים הָיָה חוֹבְשָׁהּ אֶתְמוֹל!

וּמֵהַצַּד הָאַפְרִיקָנִי

מְנַמְנֵם אָדָם בָּהָר –

מְקֻרְזַל רֹאשׁ, נְפוּל הָאַף, וּכְשֶׁל הַשּׁוֹר צַוָּאר.

דְּמָמָה רַבָּה, וְהָאֲוִיר סוֹמֵר:

פֹּה שַׁעַר הֶחָצֵר צְפוּפַת בָּתִּים!

וְהַקַּרְדֹּם עַל הַמַּשְׁקוֹף טְלוּל־דָּם מַמְתִּין.

---

צָהֳרַיִם

מאת

ישראל אפרת

הָאֳנִיָּה דוֹהֶרֶת רְתוּמָה

לִשְׁנֵי טוּרֵי סוּסִים כְּחֻלִּים מֵעֲבָרֶיהָ;

וּמִמְּקוֹמָהּ בַּיְקוּם הָעֲגַלְגַּל

לֹא תִקָּרֵעַ.

וְקֶשֶׁת דְּלוּקַת כָּל הַצְּבָעִים

מְלַוָּה אוֹתָנוּ תַּחַת פְּנֵי הַמַּיִם;

וְהַסּוּסִים הַכְּחַלְחַלִּים רוֹקְעִים עָלֶיהָ

בְּטַלְפֵי פְנִינִים.

וְעָבִים צְחֹרוֹת רוֹקְדוֹת

כְּמַלְאָכִים עַל נַדְנֵדָה בְּעֵדֶן;

וְהַכֹּל תְּנוּעָה־תְּנוּעָה־תְּנוּעָה בְּתוֹךְ

הֶקֵּף זוֹהֵר בֶּרֶדֶם.

---

סַדָּן

מאת

ישראל אפרת

הַיָּם סָגוּר בְּקַו סוֹבֵב כְּחַלְחַל,

וְהָאָדָם סַדָּן הוּא בַּגַּלְגַּל.

וּכְכֹל יָנַע, אִם חִישׁ אוֹ לְאִטּוֹ,

הַיְקוּם כַּחֲגוֹר שַׁבְּתַאי תָּמִיד אִתּוֹ.

וּבֵינֵיהֶם הַחִשּׁוּרִים – מַה פֶּלֶא! –

מֵאוֹר הַנֶּפֶשׁ וּמֵעֹז הַסֶּלַע.

עוֹד קָט נַגִּיעַ, וְנִשְׁבַּר הַכֹּל:

הַטֹּהַר וְהָאֹפֶק הֶעָגֹל.

וַעֲגוּמִים נֵתַע בְּעִיר וּכְפָר,

וְחֶרֶשׁ נְבַקֵּשׁ מַה כֹּה שָׁפָר.

---

הַלֵּוִי

מאת

ישראל אפרת

אֲנִי רוֹאֵהוּ פֹּה עַל הַגַּלִּים

כְּחֻלֵּי הָאֵשׁ,

מְלַוֵּנִי בִּכְלִי שַׁיִט עַל הַדֶּרֶךְ,

יוֹשֵׁב צָנוּם־שָׁזוּף לְיַד הַהֶגֶה

מוּרַם זְקַנְקַן וְכַף, וְשָׁר וְשָׁר. –

כְּבָר לֵיל אַחֲרוֹן הָיָה, אַךְ מַלָּחִים

עָזְבוּ אֶת הַמְּשׁוֹטִים, יָרְדוּ לִשְׁכֹּר:

מַה בֶּצַע אִם הַלֵּיל תְּבַלּוּל רִירִי,

וְאֵין לַבְחִין אִם צוֹעֲדִים קָדִימָה

אוֹ מִתְקַדְּמִים אָחוֹר. פִּתְאֹם הִרְגִּישׁוּ,

הַכְּלִי נֶאֱחַז בְּיַד-אַדִּירִים וַיָּנַע

בְּקַו נִמְתָּח כְּמוֹ מֵיתַר כִּנוֹר,

וּמְבֹהָלִים קָפְצוּ אֶל הַסִּפּוּן.

צָנוּם וְדַל יָשַׁב לְיַד הַהֶגֶה

וְשָׁר, רַק שָׁר –

וַיְהִי שִׁירוֹ חוּט דַּק בּוֹ הִתְמַשְּׁכוּ

אָדָם וְחוֹף כֹּה עַז אַהֲדָדֵי,

עַד כָּל הַלֵּיל עָמְדוּ הַשַּׁיָּטִים

מֵאֲחוֹרָיו קוֹפְאֵי עֵינַיִם,

עַד זְרֹחַ הַחַמָּה נֶגְדָּם עַל יַבָּשָׁה.

אֲנִי רוֹאֵהוּ פֹּה עַל הַגַּלִּים

מְלַוֵּנִי בִּכְלִי שַׁיִט כָּל הַדֶּרֶךְ,

וְשָׁר וְשָׁר אִתִּי.

---

צמאון

מאת

ישראל אפרת

בְּפּוֹמְפֵּי בַּגָּן רָאִיתִי אֱלִילַת הַשֶּׁפַע,

וְעַל יָדָהּ בַּשַּׁיִשׁ קַעֲרִית

שְׁחָקוּהָ בְכַפָּם זְמַנִּים מִקֶּדֶם

עֵת נִשְׁעֲנוּ לִשְׁתּוֹת מִפִּי הָאֱלִילָה.

וּבְיַעַר שֶׁל נֵרוֹת מֵאָב לְבֵן נִמְשֶׁכֶת

רִסְּקָה אֶת בֹּהֶן רֶגֶל פֶּטְרוֹס שְׁחוֹר הַשֹּׁהַם.

הוֹ צוֹעֲדֵי עוֹלָם, מַה צִּמָּאוֹן כַּבִּיר

דּוֹפֵק אֶתְכֶם עַל פְּנֵי כָּל הַדְרָכִים?

וְלַחַשְׁכֶם שָׂרוּף־אָפֵל כְּמוֹ פֶחָם

אֵיךְ יְחַרְחֵר מִדּוֹר לְדוֹר: חַפְּשׂוּ!

וְנִבְקָעִים פֹּה פֶּה, שָׁם בֹּהֶן,

אוֹ סֶלַע בַּמִדְבָּר,

וּמִזְדָּרְמִים זְרָמִים: גַּחֲנוּ וּשְׁתוּ!

וְלָמָּה זֶּה גְּרוֹנְכֶם נִשְׁאָר תָּמִיד נִחָר?

הֲצִמְאוֹנְכֶם הוּא הַיּוֹקֵד כֹּה עַז

עַד אֵין רַוּוֹת,

אוֹ תֵבֵל כֻּלָהּ הִיא רַק טִפִּין טִפִּין

שֶׁל מָה נַעֲרֹג עַל אֲפִיקָיו?

שער שני: מעלות

מאת

ישראל אפרת

שער שלישי: זכרתי לך

מאת

ישראל אפרת

שער רביעי: על החוף

מאת

ישראל אפרת

---

על החוֹף

מאת

ישראל אפרת

מֵאַיִן, אֱמֹר: הֲמִשְּׁכוֹל וְשַלְהֶבֶת,

מִקַּרְקַע שֶׁלְכֻלָּנוּ הָפְכָה גֶחָלִים?

־ לֹא, אָח, אַדְמָתִי הִשְׁתַּטְּחָה כְּאוֹהֶבֶת,

יְרֻקָּה וְרָוָה וּבְשִׁפְעַת נְחָלִים.

אוּלַי מִנְּחָשִׁים הַמְזַנְּקִים פְּעוּרֵי־לֹעַ

בְּמֵיטַב הַכְּרָמִים וּבְמִרְעֶה גַם שָׁמֵן?

־ לֹא, אָח, עוֹד רָאִיתִי אֶת צֶלֶם אֱלוֹהַּ

עַל פְּנֵי הָאָדָם עַל דַּרְכִּי הִזְדַּמֵּן.

אוֹ פַחַד אַחֲרִית, עָב קַלָּה כִּטְפָחַיִם,

חֲזוֹן דָּנִיֵּאל עֲלֵי זֶרֶם אוּלַי?

־ לֹא, אָח, אִם גַּם שָׁם יִבָּקְעוּ הַשָּׁמַיִם,

אָז גַּם כָּאן עַל פַּגִּים וּסְמָדַר אַלְלַי.

וְלָמָּה אֵפוֹא תִּסְתַּפֵּחַ אֵלֵינוּ,

לְרָזוֹן וּלְכָפָן וְעָמָל וִילֵל תַּן? –

חִיַּכְתִּי נָבוֹךְ וּבְלִבִּי הִתְרוֹנֵנוּ

חֲרָדָה וְחֶדְוָה וְהַסּוֹד מִתַּחְתָּן.

---

תפלת הדרך

מאת

ישראל אפרת

עַכְשָׁו מִתְיַצֶּבֶת דַּרְכִּי גְלוּלָה

כְּמַקֵּל עָיֵף בַּזָּוִית.

וַאֲנִי – תְּפִלָּה בִּי עוֹלָה כְּיָרֵחַ:

עַל סַף הַגָּעָה בַּל יִגְוַע הַנָּתִיב.

שֶׁאֵלֵךְ מִקָּרוֹב תּוֹךְ אוֹתָם כִּסּוּפֵי מֵרָחוֹק,

פֶּן פָּרֹכֶת הָאוֹר תִּתְעוֹפֵף מִמַּגָּע;

שֶׁהַקֹּר הַגָּדוֹל שֶׁחָדַר בִּי לֵיל תְּמוֹל

בְּרוּחִי לֹא יִפְגַּע.

שֶׁאֵקַּח נְתִיבִי מְלֹהַט גַּעְגּוּעִים

וְאֶכְפְּפֶנּוּ סְחוֹר סְחוֹר עַל גּוּפִי כֻּלּוֹ,

כְּמַגְנֵט שֶׁל חַשְׁמַל –

כָּךְ אֵלֵךְ תּוֹךְ הִנֵּה בְּאֵשׁ שֶׁל עוֹד לֹא.

מִלָּה יְקָרָה וּקְטַנָּה: כָּאן!

וּנְדִיפָה הִיא עַד חִישׁ כָּל־כֻּלָּהּ רַק עָב דַּק –

אֶמְתַּח בְּתוֹכָה כָּל אֹרֶךְ דַּרְכִּי,

וְתִכְבַּד כָּעוֹלָם וּתְרֻתַּק, וּתְרֻתַּק.

---

מחוץ

מאת

ישראל אפרת

אוּלַי לֹא בָעַרְתִּי עַד כֹּה כָּל צָרְכִּי

עַל כָּל כְּבִישׁ וּמִדְרוֹן בַּשָּׁרָב,

אוּלַי לֹא הִרְבֵּיתִי לִלְחֹץ אֵשׁ־מִצְחִי

לַסַּכִּין הַצּוֹנֵן שֶׁל כּוֹכָב.

אוּלַי עוֹד אֵינֶנִּי טָהוֹר וּמְטֹהָר

כְּכָל הַדָּרוּשׁ וְנָחוּץ,

וְעַל כֵּן אֶתְהַלֵּךְ פֹּה שׁוֹמֵם עוֹד וָזָר –

בִּפְנִים וּבְכָל זֹאת עוֹד מִחוּץ.

אוֹרֵחַ הַבָּא לְשָׁעָה אוֹ לָלִין,

בְּוַדַּאי הוּא כְּדַאי, הוּא טָהוֹר;

תִּפְתְּחִי לוֹ דַלְתֵּךְ לִפְרוֹזְדוֹר אוֹ טְרַקְלִין,

תִּתְּנִי לוֹ לְשַׁי גַּם קַו־אוֹר.

אַךְ לִהְיוֹת בֶּן־בֵּיתֵךְ, פֹּה לָמוּת, פֹּה לִחְיוֹת,

וְלִפְרֹס אֶת עָנְיֵךְ עִם אַחַי ־

אוּלַי לֹא טָהַרְתִּי לִזְכוּת שֶׁכָּזֹאת,

אוּלַי עוֹד אֵינֶנִּי זַכַּאי.

---

את לא תדעי האש

מאת

ישראל אפרת

אַתְּ לֹא תֵדְעִי הָאֵשׁ פִּתְאֹם הָיִיתִי

לְכָל קִירוֹת בֵּיתֵנוּ, אֵם;

וְאֵיךְ הַנְּפָשׁוֹת עָשִׂיתִי בְּחָרָן

אַחֲרֵי מָשַׁכְתִּי בְּלִי רַחֵם.

אַךְ רְנָנָה לִוַּתְנִי כָּל הַדֶּרֶךְ,

וּכְמוֹ פָּנָס עַל מֵי הַלֵּיל

צַעֲדִי הִרְגִּישׁ תַּחְתָּיו שַׁרְשַׁר זָהָב

עוֹלֶה מִתְּהוֹם וְלֹא חָדֵל.

אַתְּ לֹא תֵדְעִי הַקֵּן כָּלִיל שָׂרַפְתִּי,

אוּלַי גַּם אֶת עַצְמִי הָרָן;

רַק זֹאת אֶשְׁאַל: תָּשִׂימִי עַיִן, אֵם,

עַל שַׁרְשָׁרִי וְעַל חָרָן.

---

ולמתגעגעים

מאת

ישראל אפרת

יֵשׁ הַעְפָּלָה בְּגַעְגּוּעִים, פְּנוֹת עֹרֶף

לַפֹּה הַגּוֹרָלִי וְהִצְטַמֵּד

לַשָּׁם כֻּלּוֹ יְצוּר רְצוֹן אָדָם –

תִּפְאֶרֶת קַו שֶׁל נֶפֶשׁ בַּאֲלַכְסוֹן;

חַכָּה דַקָּה מֻצְלֶפֶת לַמֶרְחָק,

צוֹלֶלֶת שָׁם בַּחֲשַׁאי תּוֹךְ מַעֲמַקִּים,

וְרַק הַפְּקָק צָף מַעְלָה וּמְסַפֵּר סוֹדוֹת.

אוּלָם אוֹתָם שֶׁלְּעֵינֶיהֶם פָּרְצָה

הָעֲרִיגָה כַּחֲבַצֶּלֶת־רַעַם

מֵאַשְׁפַּתּוֹת, וְכֹחַ לֹא עָצְרוּ

הָרַעַם לְחַבֵּק, אוֹ לְהַכִּיר

שֶׁמָּה הָיָה רַק פְּנִים, אָפֵל וָחַם,

נַעֲשָׂה כְּבָר חוּץ, וְנִתְרוֹקֵן הָרֶחֶם;

וְרַק רֶגַע קָט עָמְדוּ שְׁתוּמֵי עֵינַיִם,

וְאָז הֲמוּמִים חָזְרוּ עַל עֲקֵבָם

לְהוֹסִיף וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ,

גִּעְגּוּעַ עַל גִּעְגּוּעַ

עַל גַּעְגּוּעַ,

סוֹבֵב סְלִילִית אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ

בְּלִי כֹחַ לְהַפְסִיק –

אֵי הַעְפָּלַת קַוָּם בַּאֲלַכְסוֹן?

אֵי בְּכָל הַמַּיִם הַחֲרִישִׁים הַפְּקָק

יָעִיד שָׁם־שָׁם נַפְשָם תּוֹהָה חוֹפֶשֶׂת?

רְאֵה, אֵיךְ יֹפִי יֵהָפֵךְ לְאֵל,

וְהַכִּעוּר הֲכִי נִתְעָב הוּא זֶה

הָיָה הָדָר!

---

בֹּקר אביב

מאת

ישראל אפרת

צִפֳּרִים שָׁלֹשׁ כְּמוֹ מְשֻׁלָּשׁ

עַל הַדֶּשֶׁא בְּגַנִּי,

וּבְכָל מַקּוֹר יַהֲלוֹם גָּדוֹל

לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר.

כְּבָסִים תְּלוּיִים מִתְנַפְנְפִים

שָׁם עַל הַגָּג.

וְעָבֵי הַזִּיו מִבַּעַד לַתֵּילִים –

גַּם הֵם כְּבָסִים רוֹקְדִים בַּשַׁחַק

לִכְבוֹד הֶחָג.

הִתְחַדְּשׁוּת צְחֹרָה בְּכָל אֲתַר.

אַךְ הַצִּפֳּרִים לוֹגְמוֹת אֶת דִּמְעוֹתַי,

שְׁלֹש דִּמְעוֹתַי הִשְׁאַרְתִּי אֶמֶשׁ

עַל אֶדֶן חַלּוֹנִי.

---

בירח זיו

מאת

ישראל אפרת

בַּאֲשֶׁר תִּסַּע בְּיֶרַח זֶה שֶׁל זִיו,

בַּדֶּרֶך לְשָׁלֵם אוֹ לַגָּלִיל,

שְׁפוּכָה פְּרִיחָה כְּיָם אֶחָד זָהָב

עַל חוּם חוֹלוֹת וְעַל יָרֹק דָּלִיל.

וְשַׁלְהָבוֹת קְטַנּוֹת מְעַפְעֲפוֹת

בְּחֶצֶף־חֵן מִירַק הַגִּבְעוֹלִים,

עַד הַשְּׁדֵמָה כֻּלָּהּ קַעֲרַת מֹשֶה:

זָהָב וָאֵשׁ, זָהָב וְגֶחָלִים.

בַּאֲשֶׁר תִּסַּע בְּיֶרַח זֶה שֶׁל זִיו –

וּשְׂמַח אִם גַּם צְבָעִים צוֹרְחִים מִדַּי;

כִּי כָל תֶּחֳזֶה עָלָה מִתּוֹךְ חוֹלוֹת,

וְעוֹד בּוֹעֵר מִתְּמוֹל הַשֵּׁם שַׁדַּי.

---

לילה בגני

מאת

ישראל אפרת

א

בַּלֵּיל כֹּה שׁוֹקְדִים רְקִיעִים עַל טָהֳרָם

עַד יִתְּמוּ וְאֵינָם.

רַק הֲלָךְ רְקִיעִי, רַק פְּתִיחוּת כְּחֻלָה

מִשְׁתַּפְּלָה מִכָּל צַד.

וּבִרְקִיעִיּוּת זוֹ מֵעֵבֶר לַגָּן

הַבָּתִּים נִבְלָעִים,

רַק כּוּכִים שָׁם תְּלוּיִים וִיצוּרִים מִתְהַלְכִים

בְּאֵשׁ אֲדֻמָּה.

ב

לֵיל בָּהִיר כְּמוֹ תְמִיהָה, שְׁקוּי כַּסְפִּית, עַד מָקוֹם

בּוֹ אֶשְׂרֹט בָּאֲוִיר

יִתְרַשֵּׁף יַחַד עִם אֶצְבָּעִי כִּטְבַלְתִּיהָ

בְּיָם מוּצַף סַהַר.

נַפְשִׁי הַנָּדָה, הַיָּרֵחַ עוֹמֵד

עַל צִדֵּךְ ־ הַאֲזִינִי –

בְּטַבַּעַת זוֹ שֶׁל לִבְנַת הַסַּפִּיר

אַתְּ לִי… לִצְמִיתוּת.

ג

הַפֹּה אֵינוֹ פֹה, יַקִּירָה, אֶלָּא שָׁם,

בַּפְּתִיחוּת הַגְּבוֹהָה.

שָׁם שְׁנֵינוּ עָפִים עִם בֵּיתֵנוּ הַקָּט,

עִם הַגָּן הָאָפֵל.

עֵינַיִךְ חַשְׁמַל, שַׂעֲרוֹתַיִךְ מְדוּרָה,

דָּמֵנוּ בְּרָקִים,

וּמַה יֵשׁ לִשְׁאֹל? אָנוּ דוֹלְקִים בְּשַׁלְהֶבֶת

לֹא אֲנַחְנוּ הִדְלַקְנוּ.

אָנוּ שְׁנֵינוּ כּוֹכָבִים בִּשְׁלִיחוּת כּוֹכָבִית,

כֹּה שְׁחוּזָה עַד נִקֹּב

הַחוֹמוֹת הַכְּחֻלוֹת שֶׁל סְפִירוֹת וְנַחֲרֹז

עוֹלָמוֹת עַל צַוָּאר.

רַק נִלְחַץ אֶל הַלֵּב סְפוֹג הַגָּן הָאָפֵל

וְנִבְעַר אַט אַט.

---

חומות ירושלים

מאת

ישראל אפרת

מִפְּלַג מִנְחָה וָמַעְלָה

דְּלוּקוֹת אַבְנֵי חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם.

מֵרְחוֹב הַמֶּלֶךְ, דֶּרֶךְ הַר צִיּוֹן,

וּבַחֲצִי עִגּוּל לְקָטָמוֹן מַעֲרָבָה –

כְּלַפִּידִים גְּבוֹהִים חוֹמוֹת יְרוּשָלַיִם.

כְּמִצְחֵי הַכֹּהֲנִים עֵת יַפְשִׁילוּ טַלִּיתָם

אַחֲרֵי שֵׂאתָם כַּפָּיִם,

כְּמַנְגִּינָה דּוּמָם־דּוּמָם דּוֹלֶקֶת.

מֵאוֹר בּוֹהֶה כְּהִזְדַּכְּרוּת גְּדוֹלָה

וְעַד כַּרְכֹּם וָפָז, עַד סֹמֶק־עֹמֶק־יִסּוּרִים –

שָׁעָה שָׁעָה וְצֶבַע שַׁלְהַבְתָּהּ –

עַד פְּקָעוֹת שֶׁל אֵשׁ צָפוֹת בַּאֲגַם אֲוִיר.

רְאֵה, רְאֵה,

כָּל הַדְּרָכִים הֵם כִּסּוּפִים לִירוּשָׁלַיִם,

וְהִיא עַצְמָה?

אֶל מָה הִיא כֹּה עַזּוֹת בּוֹעֶרֶת?

אֶל מָה הִיא דֶרֶךְ?

עַד לֵיל בָּא מֵאָחוֹר, מֵהַר הַבַּיִת,

שׁוֹהֶה מְעַט

וּבִרְדִיד אָפֵל יַשְׁתִּיק אֶת הַחוֹמוֹת.

---

לילה בירושלים

מאת

ישראל אפרת

א

צְבָעִים מְעַטִּים לַלֵּיל בִּירוּשָׁלַיִם:

רַק תְּכֵלֶת בְּהִירָה שֶׁל שְׁחָקִים,

רַק אֹפֶל מְרֻדָּד שֶׁל הָאָרֶץ,

וִירַק בְּרוֹשִׁים.

אַךְ עַז וְטָהוֹר כָּל צֶבַע,

כָּעֹז וְכַטֹּהַר שֶׁל דֶּרֶךְ

נִתְבָּעִים פֹּה לָלֶכֶת.

וּבֵין הַצְּבָעִים קַו חַד,

כְּמוֹ נֶחְתַּךְ בִּזְכוּכִית.

כָּךְ הָעִגּוּל הַכַּסְפִּי שֶׁל הַסַּהַר בַּכְּחוֹל,

כָּךְ רֶטֶט עָלֶה מוּל הַלֵּיל.

אֵיךְ אֶשְׁמֹר אֶת מֹחִי מֵחֲתָךְ עַד זוֹב דָּם

בִּבְהִירוּת זוֹ שְׁחוּזָה שֶׁל לֵיל בִּירוּשָׁלַיִם?

ב

בַּלֶּיל מִתְגַּבְּהָה יְרוּשָׁלַיִם

כְּמוֹ אֵי־מִי נְטָלָה עַל קָדְקֹד

וּמְהַלֵּךְ אִתָּהּ עָמֹק בֵּין כּוֹכָבִים.

רְאֵה, שָׁם זַלְזַל כּוֹכָבִים מִדַּלְדֵּל

לִפְנֵי חַלּוֹן מוּאָר שֶׁל עֲלִיַּת גָּג.

עוֹד קָט וְנִקְרַע הַחַלּוֹן

וְאָדָם מְאֹד רָזֶה

יוֹשִׁיט יָד וְיִקְטֹף הַזַּלְזַל בְּאִזְמֵל.

וְכָל הַלַּיְלָה יֵשֵׁב וְיֹאכַל כּוֹכָבָיו,

אָכוֹל וְזָרוֹק מֵחַרְצַן וְעַד זָג אֶל צַלַּחַת,

וּפִיו וְאֶצְבָּעָיו נְהָרָה.

ג

עַכְשָׁו דְּמָמָה שֶל סוֹף אַשְׁמוּרָה,

וְצַעַד אָדָם עוֹלֶה בִּצְלִיל.

עַכְשָׁו כָּל סֶלַע בָּרְחוֹב

יֵעוֹר לְכָל רֶגֶל נוֹגַעַת

כִּמְנַעַנְעֵי הַפְּסַנְתֵּר.

אָזְנִי הוֹלֶכֶת אַחֲרֵי כָּל נִגּוּן

שֶׁל צַעַד הוֹלֵךְ וְרָחוֹק.

הַס, פַּעֲמוֹנִים, פַּעֲמוֹנֵי זָהָב

עַל שׁוּלֵי מְעִיל הָאָדָם. –

בַּדְּמָמָה שֶׁל סוֹף אַשְׁמוּרָה

כָּל אָדָם הוּא כֹּהֵן,

כָּל יְרוּשָׁלַיִם מִקְדָּשׁ.

---

בבאר־שבע

מאת

ישראל אפרת

עִם עֶרֶב יִגַּהּ אוֹר עַל אֲפֹרֵי סְלָעִים

וְעַל דַּרְדַּר צָהֹב מוּל חַלּוֹנִי,

וְכָחֹל־קָשֶׁה כְּמוֹ פְּלָדָה רָקִיעַ.

אוֹר מַה מּוּזָר וְחַד!

וּכְכָל שֶׁהַכָּחֹל מֵעָל מַעֲמִיק,

כֵּן הַמִּלְּמַטָּה יַרְבֶּה לִזְרֹחַ.

בְּכָל הַיְקוּם אַיֵּה מָקוֹם כְּמוֹ פֹּה

בּוֹ הַשְׁמָמָה דוֹבְרָה לַהֲכִי צָפוּן תּוֹכֵנוּ

עַד לֵב בָּהּ מִתְעַטֵּף כִּבְרֹךְ קְטִיפָה?

מָה אוֹר יִגַּהּ עַל אֲפֹרֵי סְלָעִים

וְעַל קוֹצֵי זָהָב!

---

בצריף ריק בבאר־שבע

מאת

ישראל אפרת

עֲיֵפָה מִדֶּרֶךְ וְאָבָק יָשְׁבָה

בִּפְנִים הָאֹהֶל, וּבִנְשִׁימָה לוֹהֶטֶת

לָחָשָׁה: “שְׁנֵי גוֹיִים לִי בְּבִטְנִי!”

תּוֹהֶה עָמַד בַּפֶּתַח וְהִבִּיט

בְּפַס הַשֶׁמֶשׁ עַל לֶחְיָהּ, וְחָשׁ

הִיא רְחוֹקָה כְּבָר, הִיא מְלֵאַת עוֹלָם.

וְהוּא? עַל הַחֻמָּשׁ יַרְכִּין שׁוּב רֹאשׁ

וְנָם, וּבְהֵעוֹרוֹ עֵינָיו תִּכְהֶינָה

וְגִשּׁוּשׁוֹ יַחֲרִיד גַּלְגַּל רִיבוֹת

שֶׁיִּתְגּוֹלֵל עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.

יָנוּם? לֹא, כָּל חַיָּיו הָיוּ הִלּוּךְ

בְּתַרְדֵּמָה, עִם יְקִיצוֹת סְפוּרוֹת.

הוּא רַק תִּיכוֹן, הוּא רַק מַעֲבָר בֵּין שְׁנֵי

צוּקִים גְּבוֹהִים, הוּא לְלֹא הוּא, רַק הֵם.

וּכְמוֹ תָמִיד, סְחוּף הֲגִיגִים, יָצָא

לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֵה.

נִפְלָא, אֵיךְ הָרֶגַע

קָם מִמִּשְׁכָּבוֹ אַחֲרֵי אַלְפֵי שָׁנִים

וְאוֹר־פִּתְאֹם עֵינָיו. עַכְשָׁו יִרְאֶה:

אֵם וּמָוֶת חָפְפוּ עָלֶיהָ

עַל הַגָּמָל, רָמְזוּ לוֹ כִּכְמוּהִים

מִצְּחוֹר כְּסוּתָה וּמֵחִוְרוֹן פָּנֶיהָ.

וְזֶהוּ כָּל שֶׁיִּיף, שִׂרְטוּט כְּבַד־מָוֶת

מִתַּחַת לִדְבַר־מָה אוֹ כְּזֵרוֹ

עַד דֶּרֶךְ הָעַפְעַף בְּכָל כָּבְדּוֹ

יִפֹּל כֹּה עֲמֻקּוֹת אֶל תּוֹךְ הַלֵּב

עַד שֶׁנְּחַבֵּק מַה שֶׁבְּיוֹתֵר מְזַעְזֵעַ.

סָפֵק אִם הָעֵינַיִם יְכוֹלוֹת

אֱהֹב אִם לֹא רָאוּ אַף פַּעַם זַעֲזוּעַ.

כָּךְ, רֶגַע קָט הִבְהֵב חִוֵּר הַמָּוֶת,

אָז הַצָּעִיף רַד עַל פָּנֶיהָ כְּמוֹ

מָסָך עַל פְּנֵי רְאִי, וְתַם הַכֹּל.

הַצַּיִד כְּבָר שָׁבוּי שֶׁעַל גַּבּוֹ

יִשָׂא אֶת הַמֵּתָה לִמְעוֹן חַיִּים,

יִשָׂא אֶת הַחַיָּה לִמְעוֹן הַמָּוֶת.

כָּךְ הֱבִיאָה הָאֹהֱלָה שָׂרָה

וַיִּנָּחֵם אַחֲרֵי שָׂרָה אִמּוֹ.

וְהַנֵּר וְהָעִסָּה וְהֶעָנָן

שׁוֹמְרִים בֵּיתוֹ, וְאֵין לְהִתְאוֹנֵן,

אַךְ אִי פִּצּוּי לְהַכָּרָה שֶּגַּם

בַנַּעֲלִים מִכָּל רִגְעֵי חַיֵּינוּ

אֲנַחְנוּ מוּבָלִים בְּיָד קָרָה,

וְאֵת אֲשֶׁר נִקְרָא אַהֲבָה אוֹ יֹפִי

אֵינוֹ אֶלָּא הָאֵשׁ וְהָעֵצִים?

רוּחַ טְחוּבָה נֵעוֹרָה בַּמִּדְבָּר.

מָה הַפַּרְשָׁה? תּוֹלְדוֹת. חִישׁ הַגְּשָׁמִים.

הוּא שָׁב לָאֹהֶל מְקוֹם שָׁם יָשְׁבָה עוֹד

לוֹחֶשֶׁת מְפֹעֶמֶת: שְׁנֵי גוֹיִים,

שְׁנֵי גוֹיִים לִי בְּבִטְנִי. הִיא שַׁחָה,

עָשְׂתָה גַבָּהּ כְּעֵין עִגּוּל סָגוּר,

נָשְׁקָה אַט אַט בִּטְנָהּ, וְאָז נִגְּשָׁה,

הִשְׁתַּחְוְתָה אַפַּיִם: אַלוּפִי!

הוּא רִטֵּט מֵעֹנֶג קַל, פָּתַח חֻמָּשׁ,

הִרְכִּין עָלָיו רֹאשׁוֹ וַיֵּרָדֵם. –

וְחֶרֶג־אוֹר נִכְנַס בַּצְּרִיף הָרֵיק.

---

דרדר

מאת

ישראל אפרת

א

בַּשְּׁכוּנָה אֲנִי בָּהּ דָּר

יֵשׁ מִגְרָשׁ כֻּלּוֹ דַרְדַּר

דַּק גִּזְרָה וּגְבַהּ־קוֹמָה

כַּשִּׁבֹּלֶת בַּקָּמָה.

וּבְעָבְרִי יֵשׁ אֶסְתַּכֵּל:

מַה כֹּחוֹת נָטַע בּוֹ אֵל!

וּמַה גֵּא הוּא, מַה זָּקוּף!

וְאִם רַב מִדַּי צָפוּף,

לַמֶּרְחָב זְרוֹעוֹת יִשְׁלַח:

מִי שֶׁצַּר לוֹ הוּא יִבְרַח!

וְעָסִיס חָזָק נוֹהֵר

עַד אֵין בַּד בְּלִי בַּד אַחֵר

בִּמְאֻנָּךְ עָלָיו נִצָּב,

בַּד עַל בַּד, קַו עַל קָו,

כִּמְנוֹרָה שֶׁל מְנוֹרוֹת,

מִין בִּלְבֹּלֶת שֶׁל שׁוּרוֹת

בָּהּ הַכֹּל מֵרֹאשׁ סֻדַּר,־

וּלְשֵׁם מָה? אֱמֹר, דַּרְדַּר.

ב

לֹא דַרְדַּר –

הוֹד הַזַּיִת אוֹ תִדְהָר,

טוֹב הֱיוֹת אֶצְלוֹ אוֹרֵחַ

וּשְׁתוֹת כּוֹס שֶׁל צֵל וָרֵיחַ

בִּירַקְרַק זְקָנוֹ חָבוּי –

זֶה הָיִיתָ בְּצָפוּי.

וּמָה רָאִיתָ, מָה אֵימָה,

בְּצֵאתְךָ מֵאֲדָמָה,

שֶׁפִּתְאֹם הֻכֵּיתָ קֹר

וְהַחִלּוֹתָ גְדֹל וּדְקֹר, ־

מָה רָאִיתָ וַתְּסֻמַּר

וַתְּהִי דַרְדַּר,

לְלֹא טֶפַח בְּכָל הַגֵּו

בְּלִי צִפֹּרֶן, בְּלִי הַכְאֵב?

ג

צֵא אִתִּי בְּהַשְׁכָּמָה

עֵת עוֹד קַיִץ יִתְמַהְמַהּ,

וְהַטַּל מִין סֻכַּר־בָּר

אוֹ מִין מָן שֶׁבַּמִּדְבָּר, ־

בְּחַיַּי, כְּדַאי לִטְעֹם –

וּפִתְאֹם־

הַאִם קַרְקַע עַד סוֹף הִגִּיעָה,

וּלְרַגְלֵינוּ כְּחוֹל רָקִיעַ,

וְכוֹכְבֵי מָרוֹם יִלְהָטוּ

מִתּוֹךְ גֹּבַהּ שֶׁמִּלְּמָטָה?

אוֹ זֶה בֹּהַר כְּחַלְחַל

אֵינוֹ אֶלָּא יָם שֶׁל טַל,

וְהַנִּצְנוּצִים הָאֵל –

צִיץ דַּרְדַּר נִפְתָּח בַּלֵּיל,

וְעֵת שֶׁמֶשׁ תִּתְנַגֵּהַּ

שׁוּם אָדָם בָּם לֹא יִגַּע,

רַק בְּעִיר יָבוֹא יֹאכְלֵם? –

דֹּם תַּעֲמֹד וְתִשְׁתּוֹמֵם.

ד

פַּעַם בַּדֶּרֶךְ מֵעָמָל

בָּאתִי לַמִּגְרָשׁ הַנַּ"ל

וְהוּא עָמַד בְּחֶצֶף מַר

וְכִפְלַיִם מְסֻמָּר,

נֻקְשֵׁה זְרוֹעוֹת וּמְאֻגְרָף, ־

צִיץ עָבַר, הָיָה שָׁרָב.

וּבְהִכָּנְסִי, רְאֵה, מַחֲנוֹת

שֶׁל צִפֳּרִים מְנַמְנְמוֹת

עַל כָּל זְרוֹעַ שֶׁל דַּרְדַּר,

וּבְתוֹכָן בַּשְׁבִיל הַצַּר

אֶתְהַלֵּךְ זָהִיר־זָהִיר

לְבַל אָעִיר –

פֶּתַּע עַל אָזְנִי תְּקִיעָה

שֶׁל אֶלֶף זוּג כְּנַפַיִם בִּנְסִיעָה!

וּבְעוֹד רֹאשִׁי תוֹךְ הַסְּחַרְחֹרֶת

אַט נִפְקָח בִּי תִמָּהוֹן:

מַה תִּרְאֶינָה בַּדַּרְדֹּרֶת

שֶׁתּוֹכָה חָמְדוּ מָעוֹן?

אֵיךְ יִהְיֶה מַה לִּי דוֹקֵר

עֶרֶשׂ־רֹךְ לִיצוּר אַחֵר?

ה

שֶׁמֶשׁ כְּבָר גִּגִּית־קָלָל

הֱפוּכָה עַל גַּל כְּחַלְחַל,

וְהָיְתָה שְׁעַת אַרְגְּוָן

עֵת בָּתִּים בּוֹהִים לָבָן.

וּמִלְּמַטָּה כְּבָר כָּבַשׁ

צֵל כָּבֵד כָּל הַמִּגְרָשׁ.

אַךְ גַּם הָאֹפֶל כֶּסֶף־דַּף,

גַּם עָלָיו כִּבְאַסְפַּקְלָר

יֵשׁ וּמַשֶּׁהוּ יֻצְלַף

וְיוּאַר –

עַלְעָלִים, כִּתְמֵי שַׁלְהֶטֶת,

לַדַּרְדַּר קָרְבוּ בְּלֶטֶף,

עַד חֲקַל שׁוֹשָׁן רָטָט.

וּבְהַבִּיטִי, כָּךְ, מִן הַצַּד,

זֹרֵק זֵר־אֵשׁ עַל קוֹץ קוֹדֵר.

שׁוּר, צָעַקְתִּי, סְנֶה בּוֹעֵר!

וּבַכֵּהוּת אֶל מוּל הַיְקוֹד

אוֹר וָחִיל בִּי, וָאֶקֹּד.

---

צפת

מאת

ישראל אפרת

א

קוֹנְכִית עֲנֻגַּת צְבָעִים אַךְ סְגוּרָה,

לֹא תַאֲזִין אֶת שִׁירָהּ מִבַּחוּץ.

יֵשׁ לַעֲלוֹת וּלְטַפֵּס עַד פִּתְחָהּ שֶׁמִּלְמַעְלָה,

אָז לִגְלֹש עַל מְעוֹנוֹת מֻפְתָּעִים.

יְהוּדִי אַט עוֹבֵר, גְּמָרָא בְּיָדוֹ,

וּזְקָנוֹ כְּשֶׁל מֶלֶךְ אַשּׁוּר.

שְׁתֵּי זְקֵנוֹת עַל גְּזֻזְטְרָה, מִטְפָּחוֹת אֲדֻמּוֹת,

וְכַפַּיִם שְׁלוּבוֹת כְּחִיּוּךְ.

מְעוֹנוֹת פָּז עַתִּיק וְכֶסֶף שָׁזוּף –

מַדְרֵגוֹת מִתְפַּתְּלוֹת אֶל הָעֹמֶק.

כָּךְ מִגַּג אֱלֵי סַף. עוֹד מִפְנֶה, וּפִתְאֹם –

הַקְשֵׁב, הַקּוֹנְכִית מְרַשְׁרֶשֶׁת.

ב

עוֹלָם מֵעוֹלָם וּסְפִירָה מִסְּפִירָה,

שַׁלְפּוּחִיּוֹת בְּנִצְנוּץ גְּוָנִים.

כֶּתֶר, חָכְמָה, וּבִינָה. לֹא, שַׁלְשֶׁלֶת

כְּבֵדָה תְּלוּיָה מִנִּי אָיִן.

חֻלְיָה מֵחֻלְיָה, נֶאֱצָל מִמַּאֲצִיל,

מַה יַּאֲצִיל הַנֶּאֱצָל הָאַחֲרוֹן?

כָּאן בִּצְפַת יֵשׁ אָחַז הָאָדָם בְּשַׁלְשֶׁלֶת

וֶהֳנִיעָהּ כְּמוֹ חֶבֶל עִנְבָּל:

־נָמִים רַב מִדַּי שָׁם מִלְמַעְלָה, הָקִיצוּ! –

עוֹלָמוֹת בַּחֲרָדָה הִצְטַלְצָלוּ.

וְהַקּוֹנְכִית מְרַשְׁרֶשֶׁת רָזִים עַל רָזִים,

וְסוֹף הַסִּפּוּר עָגוּם.

ג

אַךְ בַּלַּיְלָה צְפַת סְפִינָה צָפָה

תּוֹךְ יָם אֲפֵלָה עֲצוּמָה.

וְטוּרֵי יִשּׁוּבִים נוֹצְצִים שֶׁמִּנֶּגֶד –

אִיֵּי כּוֹכָבִים רְחוֹקִים.

וְקָרוֹב הוּא רָחוֹק, וְעוֹמֵד – מְעוֹפֵף,

כָּאן כָּל הַמִּלִּים אֲחֵרוֹת.

וַאֲנִי לְיַד מַעֲקֵה הַסְּפִינָה הַגְּבוֹהָה

שׁוֹאֵג: מָה עַכְשָׁו, מָה עַכְשָׁו?

מָה אַחֲרֵי מַלְכוּת? וְאִיֵּי כּוֹכָבִים

רוֹטְטִים רְחוֹקִים בָּאֲפֵלָה.

שער חמישי: ביקור אצל תמול

מאת

ישראל אפרת

שער שביעי: שירים משמים

מאת

ישראל אפרת

---

שירים משמים: פרק אחד עד פרק רביעי – ראה לעיל, “בין חופים נסתרים”

---

פרק חמישי

מאת

ישראל אפרת

א

כָּל הַיּוֹם הָיָה שִׁיר שֶׁהָנְגַּן בִּצְבָעִים,

מִנִּי עֹמֶק שֶׁל כָּחוֹל דֶּרֶךְ בַּהַט וָשֵׁשׁ,

עַד אָפֹר, עַד יָרֹק – כָּל קִפְלֵי הַמְּנִיפָה

בָּהּ נֵצַח מַסְתִּיר אֶת עֵינָיו וּמְגַשֵׁשׁ.

הַצְּבָעִים – אוֹרְלוֹגִין הַמְּרוֹמִים. מָה הַצֶּבֵע

כָּעֵת? אֲדַמְדַּם בָּאֳפָקִים, וּמִתַּחַת

מַרְצֶפֶת עָבִים אַפְרוּרִית וּקְמוּרָה

עַד נִדְמֶה שָׁם עוֹלָם כְּגֻלְגֹלֶת קֵרַחַת,

כְּמוֹ הַמֹּחַ עַצְמוֹ עַל קְמָטָיו וַחֲרִיצָיו

תּוֹךְ נֵזֶר דָּלִיל שֶׁל קְוֻצּוֹת דּוֹלְקוֹת;

וְהַמָּטוֹס הוּא הָגִיג שֶׁפָּרַח מֵהַמֹּחַ.

עוֹד שָׁעוֹת עַד יָשׁוּב הֶהָגִיג וְיִשְׁקֹט.

ב

עוֹד פֹּרְסָה הַמַּפָּה הַצְּחֹרָה עַל שֻׁלְחָן

לְחַג הַבַּרְזֶל שֶׁהִשִּׂיג הַמִּשְׁאֶלֶת,

עוֹד אָרַגְתִּי זְמִירוֹת לְאָדָם, וּפִתְאֹם –

מַשֶּׁהוּ לֹא נוֹדַע… הַמְּכוֹנָה מְקֻלְקֶלֶת.

וְלַהֲטֵי הַמַּדְחֵף לִפְנֵי רֶגַע עוֹד שָׁרוּ

טְמוּנִים בְּתוֹךְ קֶשֶׁת-זָהָב סְחַרְחֶרֶת,

הִזְדַּקְּרוּ בַּדִּמְדּוּם אֲפֵלוֹת לְלֹא יֵשַׁע

כְּהָיוּ צְלוּב כָּבֵד עַל כְּפוּף גַּב וּשְׁבוּר מֶרֶד.

ג

וּמִתּוֹךְ עֲרָפֶל כְּבָזָק הִצְטַנַּחְנוּ

אֶל חֵיק אֲדָמָה, וָאֲחַבְּקֶנָּה מְאֹד;

הִיא הָיְתָה עֲטוּרָה בְּכָל זְהַב אוֹרוֹתֶיהָ

כְּעַפְרוֹת כּוֹכְבֵי שַׁחַק בְּלֵיל כֻּלּוֹ הוֹד.

וְרַגְלַי עֵת בֵּרְכוּ עַל מַגַּע הַקַּרְקַע

הִצְלַפְתִּי מַבָּט לַמָּטוֹס, וְנִדְמֶה לִי:

כְּרוּבִי-בַּרְזִלִּי צָלַע עַל יָרֵךְ

כְּיַעֲקֹב לְאַחַר פְּגִישָׁתוֹ עִם הַפֶּלִאי.