הקדמה לחלקים הראשונים

ספר תולדות ישראל. ערוך במידה גדולה, מסודר בסדר רציף, ומבוקר כהלכתו, בשפת העם הזה וברוחו, צרך גדול הוא לכל איש משכיל נאמן בקרב אחינו, וצרך זה לא זז מנגד עינינו זה כשלש ועשרים שנה.

הנה יש ויש ספרים כתובים במקצוע זה בלשונות אחרות לישראל ולעמים, אך מרבית הספרים ההם המעט כי לא הרוו אותנו, הגדל הגדילו את צמאנו ונעזוב את הבארות החצובים ונשם פנינו אל מקור המים החיים, אל ספרותנו העתיקה אשר משם נובעת רוח ישראל במלא שטפה, ואחרי כלותנו לשאב די צרכנו שבנו ונבחן גם את הליכות התעלות העקלקלות אשר בהן אמרו חכמי עמי ארופה להטות את תולדותינו. ואשר לדעתנו התנהלו על ידן גם סופרינו הגדולים, ונטעם ונרא כי טעם מימי המקור הראשון השתנה הרבה בהאספם אל הספרות הנכריה, והטעם המשונה הזה לא לשבח הוא.

הנה משפט חכמי יון היה לערוך להם בכל דבר חכמה דמות מתקבלת על דעתם לפתח אותה הדק היטב ולקבוע אותה בלבם ולשום רק אותה לבדה למדה וקצב למוד ולקצוב על פיה את כל העולם כלו, ומשפט זה נוהג והולך עד היום, וכל עצם ספר תולדות הפלוסופה מראשיתה עד היום הזה הוא ספור חליפות ערכי דמות הזאת אשר ערך כל פלסוף איש לפי דעתו, ותכונה זאת המוטבעת ברוח חכמי עמי ארופה גברה כל כך עד כי בקום אריסטוטלס בימי הקדם לשום את חקר גופי הדברים על פי תורת החקר (לוניק) לקו, ובבא קאנט בדורות האחרונים לשום את הבקרת לעקר, הפכו מהר החכמים הבאים אחריהם גם את דעותיהם לדמיונות כטוב בעיניהם והדמיונות הבטלים האלה היו לשופטים על ההויה המוחשת המלאה עצמה ותישיה ואת פי הנדון את הטבע עצמו לא שאלו ולא דרשו, על כן מלאה תורת דעת הטבע עד זה לפני מאה שנים דמיונות וצללי תהו, ולמן היום אשר היה חקר דברי הימים למדע נהנו חכמי ארופה גם בו ככל אשר נהנו המה ורבותיהם היונים, בתורת החכמה בכללה, וישימו את דעותיהם הקודמות לקו ולמשקלת לכלכלת דברי ימי עם ועם וכל דעתם כלתה אל דברי ימי עמנו הרגיל ללקות בכל דבר. לכל חוקרי העמים, גם לאלה אשר עשו את חקר דברי ימי עמנו קבע, קדמה להם הרבה הרבה ידיעתם את תולדות עמי הנכר אשר נבלעה בדמם, לידיעתם את תולדות ישראל, וישליטו את הדעות הנקנות להם מדברי ימי שאר הגוים גם על דברי ימינו: אם נוי נוי מעמי הקדם לא יצר לו שטה שלמה ומסוימת וערוכה בכל, לא התישבה על לבם כי נתנה לישראל תורה שלמה נתונה מרועה אחד, אם נוי נוי קלט את מרבית תרבותו מעמים אחרים עתיקים, לא כלכלה רוחם, כי כל מבחר תרבות ישראל עצם פרי רוחו יהיה. אלה שמו למופת לתורת ישראל הצחה והברה את תורות מצרים צדון או ארם אף כי טמאות הנה, ויש אשר אמרו כי בת היא לתורת הודו אף כי רחוקה היא מאד ממנה, גם במקום מוצאה גם בדרכה, ויש אשר החליטו כי בת תורת פרס היא אשר נעלה היתה על יתר תורות עמי קדם. את כל הדעות הנמהרות האלה אשר אין להן שחר, בטל אחד מראשי חוקרי דורותינו, החכם שטיינהיים בספריו היקרים והעמוקים, ויוכח את זיופן מתוכן חקירתו, הצלולה והשנונה מאד מאד, אך מתקו בפי חכמי העמים שמותיהם אשר יצרו לשחק בהן, להתגדר ולהתגדל בהן, וירעמו פנים על האיש העברי אשר בא להפריעם מן הצחוק אשר צחקו במגדליהם הקלים והנבובים אשר הפריחו באויר, ומשעשועיהם לא הפילו דבר, וקהל משכילי העמים אשר למדו להלל ולהעריץ את יון על כל, ולהאמין כי הוא העם הנקי והטהור אשר זכה וזכך את כל משפחות האדמה בחכמתו, ואולי גם בצדקתו, לא יתנם לבם לנשא את ישראל על העם הזה; ועל כן תציקם רוחם לאחר את תרבות אבותינו ולעשות את תורתנו קרעים קרעים מעשי ידי סופרים שונים, ופרי דורות שונים, ככל אשר קרעה הבקרת לגזרים את ספרי הומר וחבריו, ועל לבם לא יעלה כי אפשר להיות לאחד העמים יתרון בקדמות תרבותו ובדיוק ספריו על העם היוני, וגם אלה מחכמי העמים אשר מחבת הקדש לא יגעו בתורה העתיקה תורת הישראלים הקדמונים להזיזה ממקומה, יראו להם חובה מטעם ידוע להבדיל ולהפריד בינה וביו תורת היהודים, הלא היא תורה שבעל פה; ולעשות פלסתר את כל פרי רוח חכמי ישראל מיום סתום החזון, ולהותיר מהם לטובה רק את דמיונות סופרי אלכסנדריא בימי בית שני, וכל מגמתם היא להקטין את פרי הרוח אשר הבשיל עץ ישראל מימי בית שני עד היום הזה ולמעט את דמותו ככל אשר תמצא ידם, ובדבר הזה מכרו להם מוצא גדול לתולדותינו שגופי תורתן וידיעת אמתת ערכן נובעות ממקור אחד ממקור ישראל. סוף דבר! מרבית חקרי חכמי העמים עד היום בדברי ימי ישראל בהליכות רוחו משובשים ומחוסרים הם ברב או במעט, מצד חסרון ידיעה, או, מצד דעות קודמות אשר לא תחנה לידיעת ישראל להאסף ולהשתמר ברוחם בעצם טהרתה מבלי קלוט שמץ מטעם ומריח דעותיהם הפונם ומזֳיף אותה מאד.

וגם רבים מחכמי אחינו המובהקים שבארץ אשכנז, אף כי לב מרביתם נאמן את עמם ואת פרי רוחו, נוקשו גם הם בקצת דברים אחרי חכמי העמים בכלכלת דברי ימינו. כי בכל בקיאותם הרבה והעמוקה בספרותנו היתה גם להם דעת דברי ימי עמי הנכר בגרסת חכמי האומות ובשיטתם ידיעת בית רב; וכאשר באה אחרי כן בלבם ידיעת תולדות ישראל לפרטיהן, לא יכלו גם החכמים האלה להמיש את צוארם מעול תורת מוריהם הפרופיסורים האריים המשתבשים הרבה, בהיותם מורדים במדה אחת, וקוראים בשם אחד, לכל המראות ולכל המעשים, לכל הדורות ולכל המקומות, לכל הנפשות ולכל הגוים, וישכחו חכמי עמנו בארץ אשכנז את מחאת רבם, הסופר הראשון לבני שם בשפת אשכנז אשר מחה בידי המשתפים את היהדות ודבר אחר בשם אחר כולל והמכלכלים אותם בכלכלה אחת: " מדוע זה תבקשו שם המין, לדבר אשר הוא יחיד בעולמו! לדעת אשר לא תתאים ולא תקביל אל דעה אחרת? שם הדבר הזה תורת משה" ¹). והדבר הזה היה לנו לעיניים למיום החלנו לעסוק בחקר דברי ימינו, את רוח ישראל ואת הליכותיה ואת תולדותיה בקרנו מתוכה ומתוך ספרתה שהיא מיטב תמציתה, ותעל בידינו כי בכל חליפות השמלות אשר נראתה בהם אומתנו מימי האבות עד היום הזה לא הפכה את עינה וצביון אחר לה מראשה ועד סופה; וכל עוד אשר לא ימצא הקורא הישראלי בספר תולדות עמו את הליכות רוח תורתו שהיא נשמתו לא יעמוד לעולם על אפיה של אומתו כדבר המבקר הגדול רי“ט צונץ ז”ל: " שלא נגיע להשכיל דרכנו אם נתרשל בלמוד התורה הכללי, ספרי תורה שבכתב ושבעל פה נאחזים איש ברעהו, אין נביא ואין חכם עומד בפני עצמו וככה אין מאמר ואין מדרש יושב בדד, אך יובנו הפרטים על ידי הכלל, והכלל על ידי השכלת הפרטים“². על כן היה בעינינו דברי ימינו כגוף אחד אשר אין תחומים במעיו, וכענין אחר שכל דבריו נדרשים מראשם לסופם ומסופם לראשם, וככל אשר העמקנו לדייק ולדקדק בכל פסוק ובכל תיבה בספרי המקרא, שהם המקור האחד לתולדות ישראל בתקופות הראשונות, כן הוספנו לראות פעם בפעם ניצוץ קטן אחד של אמת יוצא ושורף גלי גלים של דברי המבקרים מדעתם את המקרא, ומרבית ניצוצות כאלה שמורים ומשומרים זה אלפי שנים תחת האפר. מבלי הראות כמעט לעין הקורא. ולא עצם המקראות בלבד יעידו על דבריהם עדות ברורה ומבוררת שאין להרהר אחריה עוד, כי אם גם אלה ממפרשי המקרא התמימים, אשר התורה לבדה היתה החלב שינקו משדי אמם, ונשמת אפם אשר שאפו כל ימי חייהם; יש אשר בפרשם את הפסוקים לתמם גלוּ עמוקות מני חשך, עמוקות כמשמען, מבלי דעת כי החדושים המסולאים בפז, אשר חדשו תרומה גדולה מאד הם לדברי הימים. ומה יפלא הדבר כי לענין חקר דברי הימים, קלעו אל השערה רבותינו חכמי אשכנז וצרפת ותלמידיהם ההולכים בעקבותם, יותר מחכמי ספרד ואיטליה. וטובים לחקר תולדותנו דברי רמב”ן יותר מדברי הראב“ע, ודברי הרד”ק אשר רוב עמקו היה בתורת ישראל מדברי הרלב“ג וספורנו העוסקים בפלסופת זמנם, אף כי גם בדבריהם נמצאו דברים נכונים וטובים. מכל אלה טובים הם דברי רש”י, במקום אשר חקר את פשט הכתוב, ורשב"ם נכדו, אשר יש כי יזרק דבר קל מפיהם אשר יפיץ אור גדול מאד על ענין סתום, וכלל גדול היא בידינו כי קצרה יד הבינה החריפה לכלכל לבדה דברי ימי עם, אם ישתתף אליה רגש האומה המתודע בעומק לב יחידי סגולה מבניה החכמים, אשר פרי רוח עמם היה להם לסם החיים אשר ממנו נזונו כל ימיהם, מבלי שמץ תערובת אחרת, ויהיה להם לרוח דוברת מתוך גרונם בקול הברה פשוטה מאד, שהיא שפת הטבע התמימה הנשמעת היטב לאזני האדם, שדעתו בריאה ותמימה, אף כי הטבע אינו בא ללמד ולהשמיע דבר.

הדבר הזה אשר נראה לנו זעיר שם זעיר שם בדברי מפרשינו יראה במדה מרובה בדברי רבותינו התנאים והאמורים בעלי המשנה התלמוד והמדרש, והאיש אשר חננו ה' עין חדה להבדיל בין האגדות הנאמרות לשעתן לשם מוסר ושיחה נאה, ובין מאמרים שנאמרו לשמם ממש, ימצא בדברי רמזים יקרים מכל יקר, בכלכלת תולדותינו. הן הסופר המובהק גרץ ז“ל כבר פקח את עיני הקהל על האוצר הגדול הספון בספר הקטן מגלת תענית. אך לא הספר הזה הוא האחד לנו. גם סדר עולם הכתוב בידי ר” יוסי המצוי ביד כל אדם מאיר עינים הוא במאורעות רבים בתולדותינו עד ימי אלכסנדר מוקדן. ומלבד אוצרות נופי תולדותינו האצורים בספרי רבותינו אשר בכר אותם גם החוקר גרץ לפני דברי יוסיפוס, הנה בדעות אשר הוו על דברי ימי בית ראשון ועל הליכות תולדותינו בכללן יש אשר תמצא פלפלת אחת חריפה בתוכן, הנותנת טעם מכמה וכמה ערמות דשא עשב אשר קצרו לנו חכמי אירופה על אדמת נכר.

ויען כי תוצאות עומק פשטי הכתובים, בקור דברי מפרשיהם וצחצוח מקצת מאמרי קדמונינו, מצרף הנה לאמתת המאורעות מתכנתן והליכותיהן עד סתום החזון, וסתם מחקר כזה דורש עיון רב וקבוע על כן ספחנו בסוף כל חלק וחלק ספר שלם בשם “מוצא דבר”, אשר כל פרק ממנו מברר ומלבן בבקורת מדוקדקת ונפרטת, מאורע סתום הצריך באור, ואם יבא מאמר כזה בתוך הספר יפסיק בין הענינים המשולבים היטב איש אל אחיו, וגם נתון יתן לקורא למוד קשה תחת ספור מושך את הלב, כי את נוף הספר בכל רבות החדושים בו טרחנו בכל מאמצי כוחנו לעשותו שוה לכל נפש וראוי לכל קהל העם אשר לשון אבותינו שגורה להם, ורוב הקהל באים לקרוא ולשמוע דברים מבוררים ועומדים ולא לחקור ולבקר, ליַשב ולפרק; אך בכל זאת שמנו את כל לבנו להרך גם את קשי מחקרינו אלה, במוצא דבר, ככל האפשר. וענינים חמורים ועמוקים שענפיהם מרובים ומסובכים מאד, ענינים שהעסיקו אותנו ימים ושנים סדרנו במוצא דבר בסדר נוח ההולך מן הקל אל החמור, בלשון רכה ומתקבלת עד כי מסתברים הם בפרטיהם ובדקדוקיהם, גם לכל משכיל בינוני מבלי הרגש כמה יגיעות יגענו בהם; ומוצא דבר זה, מלבד אשר כשמו כן הוא, מחשוף מקור ספורי מאורעותינו, יש פרקים בתוכו אשר בכל קוטן מדתם מאמרים מסוימים הם אשר כל אחד מהם יכיל לעצמו ענין היסתורי שלם משוכלל ומפורט Monographie" " כאשר יראה הקורא בשמות פרקי מוצא דבר הרשומים בראש הספר. בתקופות תולדותינו מימות אאע"ה עד מות שאול אין לקבוע בדיוק את ציוני מספר השנים. ואם יאמר אדם, כי יודע הוא לכון את השנים כדקדוקן בתקופות אלה, אינו לדעתנו אלא טועה. אך לעמת זה אפשר לכון בדיוק גדול ברור ומבורר את סדרי הדורות, על כן ערכנו בסוף החלק הראשון את מגלות היחס האצורות במקרא, ונסדר אותן במערכותיהן. על פי הסדר המתלקט מיהם ראשי כהונה ולויה, סדר השופטים וסדר מלכות בית דוד המלמדנו כי ששה וארבעים דור עברו לישראל מימי השבטים עד ימי אלכסנדר מוקדון, את הפרי הגדול אשר ישוה סדור המגלות המקוטעות האלה לבקור כל תולדותינו, יתכונן הקורא החוקר במקומו; אך מלבד התועלה הכוללת הזאת, תצא לנו התועלת המיוחדת לתקופות הכלולות בחלק הראשון הסתומות בפרטי מנין שנותיהן, אשר יפלא מכל חוקר לכון את שנות כל שופט בפרטיהן,אל המנינים הכוללים הנזכרים בס' שופטים (י“א, כ”ו) ומלכים (ו‘,א’) ואם אין לנו כרונולוגיא של שנים מדויקת הלא טובה לנו כרונולוגיא של דורות המתבקרת ומתבררת בדיוק גמור. ודבר זה יצדיקנו על בלי תתנו את פרטי השנים כצמצום, בחלק ראשון. וטרם צאתי את פני קהל עמי, אחלה את פני צור ישראל אשר לתפארת עמו הקדשתי כל כחי ורוחי, כי יחזקני לכלות את הפועל הגדול אשר החלותי. ויהי נעם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

ירושלים ר“ח שבט תרנ”ד המחבר.

הקדמה למהדורה שניה של חלק ראשון ושני

תורה אחות ומשפט אחר לספור תולדות איש יחיד ולספור תולדות אומה שלמה. יש חליפות נראות העוברות על אדם, אשר העומד מרחוק ידע לספר אותן כתקונן יותר מן האיש אשר אותו קרו הדברים ההם, כי בעוד אשר בעל הדברים נפעם מתקף יד המסבות המתהפכות, אשר היתה בו, עומד האיש הניצב מנגד ומכון ורואה בארך רוח דבר דבר מכל צדדיו ובכל דקדוקיו, באין רושם אז עובר את רוחו השוקטת. אולם לעצם העלילה, אשר עוללו הפגעים החיצונים לנפשו פנימה, לקשי מכאובו או לרוך הגיגו, לא ידע איש לערוך דמות, בלתי אם בעל הדבר לבדו, אשר בו חלו הפגעים ובלבו חוללו את המראות, אשר עוד כל ימי עולם לא ירָאו החוצה, כמשפט איש, משפט עם כלו לענין זה; התולדות החיצונות הנראות רק לעיני בשר, יש אשר ימצא הקורא סדורות כהלכתן בספר תולדות עמו, אף אם נכתב גם בידי בן עם נכר, אם רק חושו חד, לבחון כל שרטוט דק במראות החיצונים, אך מי האיש, אשר ישאהו לבו להאזין את נהמת לב עמו המתפעמת בקול דממה דקה מאד, יש לו להטות אזן אל סוד שיח המתלחש בזכרונות תולדות עמו, כתובות ביד עמו וברוח עמו.

ואיזה היא הדרך, אשר בחרנו לנו אנחנו בספרנו זה? – את שתיהן! – את נופי המאורעות המוחשים טרחנו לפרוט בכל פרטי פרטיהם, כאשר יראה הקורא בחמשת חלקי הספר שיצאו לאור עד הנה. במלחמות החשמונאים (בח"ד), במלחמת החרבן (בח"ה) ובפרקי “דרכי אבותינו” (פרק ב' לח“ב ופרק ד' לח”ד). אך הסמנים המובהקים למלאכתנו זו, שבהם היא מתיחדת, שנים הם: הסמן האחד, הוא בקור הרושם הפנימי, שעשו בנו המקרים החיצונים, שפגעו בנו על כרחנו, והסמן השני הטובע את פעלנו כחותם מיוחד, ואשר אותו עשינו לנו לעקר גדול, הוא בקור טבע התולדות הגדולות המיוחדות במינן, שילדה רוח ישראל מתוכה ובכחה, במקום שאין יד זרה שולטת בו. התולדות האלה שבהן הסתֲימה היהדות ותהי לחטיבה אחת בעולם, רוקמו בסתר ולא נגלו מעולם לעיני זרים אלא מגבן רק את גלמן ראו עיניהם, אולם את עָצמן הפנימי, המתראה בכל פתוחי יצירתן הדקה והמחוטבת, אשר פניה אל תוכה, לא תשור עין בשר ואת המון הזעזועים, אשר תעורר כל רוח עוברת, לא תקשיב אזן נכריה, כי אם הלב האחד, לב האומה ההורה וההונה, הוא ירגישם והוא ידעם ידיעה העולה בתקף כחה ובוַדָאָה על מראה עין ועל משמע אזן. והכרה ברורה זו, היא כל עצם פרי הסתוריה, ובלעדה היא עץ יבש, אשר כל לֵח וכל חיים אין בו. ואם כן הוא הדבר, אם אין היסתוריא נערכת, אלא לפי שפע החיים המתרגשים בה, לא לפי רוב מספר המאורעות שהתרגשו לבא בעולמה, עשירה ההיסתוריא הישראלית עושר פנימי מאין כמוה, בהיות לה מקור חיים אשר לא יכזבו לעד, הלא היא הנבואה, הקופלת תחתיה את כל הדורות, בהיות מוצאה מקדמי קדומים ועינה אל קץ כל הקצים, והאגדה, אשר פטר מימיה החל להגיח בימי הנביאים האחרונים ותהי למעין הולך ומתגבר ומתחדש בכל דור ודור (ע' ח"ג 75 ומאמרנו “המקרא והאגדה” בראש ספרנו “שיחות מני קדם”). בדברי הנבואה והאגדה, שכל עצמן אינן אלא עצמת רוח ישראל והמון זרמת גלי חייה, יהגה לב האומה את הגיוניה הרכים והדקים עד מאד בכל עמקי תעלומותיהם, ותחוש את סתרי אוניה הספונים וטמונים בתהום רוחה בכל עזוז תעצומותיהם, והרגשותיה אלה וכוחותיה אלה אינם מתודעים, בלתי אם לבניהם אשר בשר מבשרם מבשרם ורוח מרוחם המה, ועל כן שמתי אני את לבי בעבודתי לפרוט כל פרט קטן מנופי המאורעות בכל דקדוקין, עד כדי מצוא ידי. אך עוד יותר שמתי אל לבי, לבלתי גשת אל עבודת הקדש, עד אם טבלה נפשי במקוה טהרה, במקור מים חיים של הנבואה והאגדה, כי רק אז אדע, כי לא רוחי, רוח היחיד, כי אם רוח עמי, עם העולם היא, הדוברת בי והתומכת עמי בידי, ובבואי הפעם להוציא מהדורה מגודלת ומתוקנת, לא במאורעות חדשים גדלתיה ותקנתיה, כי אם בהוסיפי חיים במאורעות המסופרים, בתוספת מאמרי קדמונינו המרבים עצמה לרוח המחיה את פעל ידי, ולאיש היודע להכיר ולהוקיר את רוח עמו גם בכלכלת ספרי תולדותיו, יקר יתרון זה מאד. ואולי על היות רוח האומה מתרגשת בנבואה ובאגדה נשמת תולדותינו, שמו רבותינו את אליהו הנביא, שר הנבואה והאגדה, למלאך הממונה על תולדותיהן של ישראל באמרם – סדר עולם י"ז – “נגנז אליהו ולא נראה – ועכשיו הוא כותב מעשי הדורות כלם”.

ווילנא, ז" טבת תרס"ה. המחבר

א) ראשית הארץ ויושביה

קצור ערך הארץ. ארץ הרפאים. ארץ הכנענים.

ושלושה מעינות יוצאים מנגב להרי הלבנון והשתפכו אל נחל אחד, והיה לנהר שוטף, נהר הירדן. ועבר הירדן את מי מרום ואת ים כנרת עד בואו אל ים המלח, והשקה הנהר ארץ טובה ופוריה. ושני טורי הרים יוצאים מהררי הלבנון ועברו שני עברי הירדן לארך הנהר מזה ומזה עד קצה נגב הארץ. הטור האחד העובר מעבר הירדן מערבה הוא הר האמרי; והרי הטור מעבר הירדן מזרחה, המה הר הבשן, הר הגלעד והר העברים. ונפרדו הטורים האלה לראשים רבים מימין ומשמאל. ושמו את הארץ הזאת לארץ הרים ובקעות, וגבול הארץ ממערב, הים הגדול, אשר יאמר לו כיום, הים התיכון; ומדבר ערב גבולה מקדם, הרי הלבנון מצפון ונחל מצרים מנגב.

והשרון הוא חוף הים התיכון עד הר האמרי. והערבה, היא שפת הירדן, מים עד ההר ההוא. ולשפת הירדן מקדם, עד הרי הגלעד והעברים יאמר העמק¹, ולחבל הארץ אשר מעבר להרים ההם קדמה, יקרא מישור².

לפנים ישבו בארץ הזאת עמים רבים, רמי קומה וגבורי כוח³. בעבר הירדן מזרחה, אשר יאמר לו ארץ הגלעד, ישבו הרפאים ואשר על שמם נקראה גם הארץ ארץ הרפאים⁴. ויהי מושבם מעשתרות קרנים⁵ עד מקדם לים כנרת באכה שעירה. ויקראו לרפאים היושבים מצפון נחל היבוק זמזומים, ולרפאים אשר מנגב לנחל קראו אֵמים, כי נפלה אימת הרפאים על כל רואיהם. ומנגב לים המלח ישבו בני שעיר החורי, ומעבר הירדן ימה ישבו שבעה גוים בני כנען בן חם; ואלה שמותם: החתי, היבוסי, האמורי, הגרגשי, הכנעני החוי והפרזי; ויהי גבול שבעת הגוים האלה, מצידון אשר בצפון עד גרר אשר בנגב לארך חוף הים, ומעזה באכה סדום לרחבה⁶ על כן יקרא לארץ אשר מעבר הירדן ימה ארץ כנען. ומעזה עד חֲצֵרים אשר מנגב לנחל הבשור, המשתפך אל הים התיכון, שכנו העוים⁷.

וישבו מרבית בני חת על נהר פרת מצפון למוצאי הירדן, ויהיו שם לממלכה גדולה כאחת הממלכות האדירות בימי קדם, ודבר לא היה לבני חת אשר בצפון ולארץ הירדן, ויקראו להם „החתים“; אך שבט אחד נפרד מהם ויקרא לו „החתי“, וישב בהרי ⁸ארץ כנען ותהי לו חברון לנחלה⁹. וליבוסי יושב ההר¹⁰ היתה רק ירושלים לבדה אשר נקראה לפנים יבוס על שמו, ויהי גיא בן הנם גבול היבוסי מנגב¹¹. וגבולות האמורי היושב על ההר הנקרא על שמו, המה הסלע ממעלה העקרבים¹² וקדש ברנע¹³ אשר בדרום עד אפקה¹⁴ הקרובה לחברון. ותהי לו גם עין גדי¹⁵ אשר על שפת ים המלח מים, ולמקום הגרגשי בארץ לא נשאר כל זכר בספר. ומושב החוי בהר הלבנון מהר בעל חרמון עד לבוא חמת¹⁶ ועל יד מבצר צר¹⁷. ותהי להם גבעון ובנותיה¹⁸ אשר מצפון לירושלם וימשלו בשכם¹⁹. וישבו כל העמים האלה בהרי הארץ, אך הכנעני לבדו בחר לו את עמקי הארץ²⁰ לשבת. ויהי מושבו בנגב הארץ מן השיחור הוא נחל מצרים עד גבול עקרון וערים היו לו גם בטבור הארץ. ויהי מושבו איתן על יד הררי הלבנון. והפרזי יושב ההר היה בעל ברית לכנעני כל ימיו ושכן לשבטי הרפאים²¹ אשר באו מארץ הגלעד לשבת בארץ כנען. אך מושבות הפרזי למקומותיו לא נודעו. ויקראו לארץ אשר מעבר הירדן מזרחה ארץ הגלעד ולארץ אשר מעבר הירדן ימה ארץ כנען²².

ויורש ה' את יושבי הארצות האלה מפני העם אשר בו בחר ה' עד עולם. ותקראנה שתי הארצות למן היום ההוא ארץ ישראל כשם העם אשר נשבע ה' לאבותיו לתת אותה לו, ובני ישראל יוצאי ירך העברים מבני שם המה.

לראש הדף

ב) העברים

עמי בני שם, בית עבר, משפחת הפלגי, ומשפחת היקטני, בני יקטן נוסעים תימנה, קרבת בני פלג לאשור ולארם, עמים עברים, לשון עברית קדמוניה, מדרש שם ועבר, בני עבר בקלקולם, משפחת התרחי באור כשדים, תרח ואברם, שרי ולוט הולכים חרנה.

וממשפחות בני שם נפרדו ארבעה גוים גדולים ועצומים, ואלה שמותם: עילם ואשור ולוד וארם²³. ויקחו את נחלתם סביבות הרי הלבנון על נהר פרת וחדקל. וירבו הימים ויחלו גם בני עבר ממשפחת ארפכשד להיות לגוי. ויחץ בית עבר לשתי משפחות למשפחת הפלגי ולמשפחת היקטני. ויקומו בני יקטן והמה הרבים ויעזבו את מקומם ואת מולדתם ויתנחלו בנגב ערב²⁴. ויתערבו בגויי בני חם עד כי כמעט לא הבדילו רואיהם בינם ובין משפחת בני חם. ויקראו בני יקטן שמות למשפחותם ולנחלתם כשמות אשר קראו בני חם למשפחותם ולנחלתם²⁵. ובני פלג בן עבר נאחזו בתוך אחיהם בתוך בני אשור וארם גויי בני שם הגדולים והעתיקים. על כן יקרא לפנים העברי, ארמי²⁶. ובני אשור ובני עבר נחשבו בעיני העמים כגוי אחד אשר גורל אחד להם²⁷. ויש אשר קראו גם לשפת בני ישראל צאצאי העברים, אשורית²⁸.

וירבו הימים ויצאו ממעי העברים עמים רבים גדולים וקטנים²⁹. ויפוצו העמים למשפחותם ללשנותם בארצותם ויהיו לגוים ולממלכות. ועם עבר אשר ממנו נפרדו הגוים ההם היה גוי קטן כל ימיו. אך שארית היתה לו עוד באחרית ימי האלף הרביעי. וגם לשונו הנבדלת מלשון בני ישראל, שמורה עוד בפיו בימים ההם³⁰. אפס כי מדברי ימיהם ותולדות עמם לא נשאר אף זכר, לבד מסורת קטנה שעלתה בידי אבותינו, כי רוח ה' אלהי שם נחה על עבר. על כן יקראו חכמי ישראל לראשית דעת אלהים בארץ, בית מדרש שם ועבר. אך עוד לא מלאו ארבעה דורות וישחיתו בני עבר את דרכם ויעבדו אלהים אחרים³¹.

בימים ההם גר איש עברי באור כשדים בארם נהרים ושמו תרח בן נחור בן שרוג בן רעו בן פלג. ויולד האיש לעת זקנתו שלשה בנים את אברם את נחור ואת הרן. ויגדלו הבנים ויהיו לאנשים ויוָלד להרן בן ויקרא שמו לוט. ושתי בנות יֻלדו לו שם האחת מלכה ושם השניה יסכה. ותהי מלכה לנחור אחי אביה לאשה. ואברם הלך ויקח לו אשה מבנות העברים³² ושמה שרי. ולא האריך הרן ימים וימת על פני תרח אביו. ויאמר תרח אל לבו הנה הרן בני מת ואברם ונחור באים בימים וזרע אין להם³³, ועתה מי יקים את שמי אחרי מותי אלכה נא ואקחה את לוט בן הרן בני והיה לי לבן ולא יכרת שמי מעל פני האדמה ויעש כן³⁴.

ורוח בני עבר האוהבים לנוע הנגבה³⁵ היתה על תרח. ויקם ויקח את אברם ואת שרי ואת לוט בן בנו ויצאו ללכת ארצה כנען. ונחור בנו לא הלך עמו ויבא תרח וכל אשר לו חרנה וייטב המקום בעיניו וישבו שם ויפרצו שם האנשים³⁶ ויהי להם צאן ובקר עבדים ושפחות³⁷.

---

---

---

I. קדמת ישראל

מאת

זאב יעבץ

---

קדמת ישראל: מעשה אבות

מאת

זאב יעבץ

קדמת ישראל: מעשה אבות / זאב יעבץ

רוח אברהם ודרכיו, נוסע ע"פ ה' לכנען ולוט עמו, בונה שם מזבחות וקורא בשם ה', יורד מצרימה מפני הרעב, תעלולי פרעה, אברהם ולוט מתפרדים, לוט הולך סדומה ואברהם חברונה, אברהם מציל את סדום ובנותיה ואת לוט מיד מלך עילם, נוער כפיו מן השלל, ברית בין הבתרים, הגר וישמעאל, תולדות דעת אלהים עד אברהם, שם הקדש אל שדי, מצות המילה, הדעת הנשגבה של אברהם אבינו, מהפכת סדום, ראשית עמון ומואב, אברהם הולך ארצה פלשתים, יצחק נולד, ראשית הישמעאלים, באר שבע, אשל אברהם, עקדת יצחק וערכה, קדושת הר המוריה, מיתת שרה וקבורתה, מערת המכפלה, רבקה בת בתואל נשאת ליצחק, בני קטורה וראשית המדינים, מיתת אברהם וקבורתו, יעקב ועשו לידתם ודרכיהם, עשו מוכר בכורתו ליעקב, ערך הבכורה, יצחק בגרר, עבודת אדמתו, עשרו, רוח רעה בינו ובין הפלשתים, בריתו עם מלך פלשתים, יצחק אומר לברך את עשו ומברך את יעקב, שנאת עשו ליעקב, יעקב בורח חרנה, עובד את לבן ברחל בתו, יושב שם עשרים שנה ומוליד אחד עשר בנים ובת אחת, שב לארץ מולדתו, יעקב ועשו נפגשים, שֵם ישראל, בנין בית ועבודת אדמה, בנין מזבח לאל אלהי ישראל, מלחמת שמעון ולוי בשכם, לידת בנימין, מיתת רחל וקבורתה בדרך אפרת, מושב יעקב בחברון, מיתת יצחק וקבורתו במערת המכפלה, תרבות יושבי ארץ כנען ונימוסיהם בימי האבות, אחי יוסף מקנאים בו ומשליכים אותו הבורה בדותן, המדינים גונבים אותו ומוכרים אותו מצרימה, צדקתו ועניו, חכמתו וגדולתו, קם למשנה למלך במצרים, שבע ורעב שם, יוסף מתודע אל אחיו מקץ שתים ועשרים שנה, מביא את אביו ואת ביתו מצרימה, געגועי יעקב על ארץ כנען, יעקב ובניו לפני פרעה, יעקב ובניו מתישבים בארץ גשן.

ואברם ידע את ה' מנעוריו וימאס בכל גלולי בית אביו ובשקוצי כל הגוים ותגעל נפשו באלילים האלמים. ויבז בלבו את משמרי הבלי שוא המתהוללים באימים ויעבוד את ה' אל אמת ויאהבהו בכל לבבו ובכל נפשו. ויחכם ויצדק וילך בדרכי ה' ויעש משפט וצדקה הרבה מאד. וירא ה' את אברם כי כמוהו לא היה עוד קדוש וטהור מיום היות אדם על הארץ ויבחר בו להקים מזרעו עם קדוש שומר אמונים. ויאמר אליו לך לך מבית אביך והיית לאב לגוי גדול בארץ אשר אֹמַר אליך. ויקח את אשתו ואת לוט בן אחיו ואת הנפש ואת כל הרכוש אשר ברגליו וילך ארצה כנען. ויבא עד אלון מורה הוא המקום אשר נבנתה עליו אחרי כן עיר שכם¹. ויסע מאלון מורה כי לא אבה לשבת עם הכנעני היושב שם. וירא אליו כבוד ה' ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת. ויהי מחנהו הראשון בין בית אל ובין העי אך פניו היו הנגבה. ויבן אברם מזבחות בכל המקומות אשר חנה בארץ כנען לאות ולעד לה' הנראה אליו. ויקרא בשם ה' ויודע את חסדו ואת אמתו בקהל רב.

ולא ארכו הימים לשבת אברם בארץ ויבא רעב כבד מאד. וירד אברם ולוט עמו מצרימה והמצרים והפלשתים אשר יצאו מהם אנשים רעים מאד וגם מעט המוסר אשר נהלו היה מוסר אכזרי מלא דמים. ויהי כי הצניעו לכת מעבר מזה בדרך הישרה לבלתי נגוע איש באשת רעהו וישחיתו את דרכם הַתְעֵב והשחת מעבר מזה להמית את האיש בעל האשה אשר ישרה בעיניהם למען התירה להם ואברם ידע את הדבר ויצו את אשתו לאמר כי אחותו היא².

ויהי כבואם מצרימה וכראות המצרים אותה ויקחוה ביתה פרעה. ויבא ה' נגעים גדולים על פרעה ועל ביתו ויירא את ה' וישלח את אברם ואת אשתו ברכוש גדול.

וישב אברם ולוט ההולך עמו אל מקומו הראשון אשר בין בית אל ובין העי. ויתגלע ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט. ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה בינינו כי אנשים אחים אנחנו. הפרד נא מעלי אם טובה בעיניך ארץ השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה. וישמע לוט לקול אברם ויפרד מעליו ומעל ביתו וישם פניו קדמה ויאָחז בסדום אשר בעמק השדים, והארץ טובה מאד בימים ההם כגן ה‘. וירא ה’ אל אברם לנחמו ולחזק את לבו אחרי הפרד ממנו לוט השריד האחד לבית אביו ויאמר להרבות זרעו ולתת להם את הארץ הזאת עד עולם.

ולא טובו בעיני אברם הכנעני והפריזי יושבי המקום ויסע הנגבה וישב בקרית ארבע היא חברון, וישמחו לקראתו ענר אשכל וממרא נשיאי האמרי יושב הארץ ויכרתו עמו ברית וישב באלוני ממרא האמרי.

בימים ההם פשעו מלכי סדום ובנותיה מתחת יד כדרלעמר מלך עילם אחרי עבדם אותו שתים עשרה שנה. ויבא הוא ושלשה מלכים אתו ויך את הרפאים ואת האימים אשר בעבר הירדן מזרחה ואת החורי היושב בהר שעיר מנגב לארץ כנען. ויסב ויבא אל עבר הירדן ימה ויך את עין גדי אשר לאמרי³. ויך גם את סדום ואת בנותיה וַיִשְבּ ממנה שביה גדולה ולוט בן אחי אברם בשֶבי. וַיַסַּע משם כדרלעמר את מחנהו וישם פניו אל מקומו צפונה. ויֻגד לאברם כי נשבה אחיו ויקם ויאסוף את עבדיו ילידי ביתו שלש מאות ושמונה עשר. ויחזק גם את ענר אשכל וממרא ויאספו גם הם את אנשיהם⁴ וילכו אחריו וירדף אברם את כדרלעמר וישיגהו משמאל לדמשק ויכהו מכה רבה. ויצֵל מידו גם את לוט ואת כל קנינו וגם את שבי סדום ואת כל רכושה. ויצאו מלכי סדום ובנותיה לקראת אברם לברכו ויתן מלך סדום לאברם את כל הרכוש אשר הצילה ידו מיד כדרלעמר. וירם אברם את ידו לה' ויאמר חלילה לי לקחת מחוט ועד שרוך נעל לבד מן הצֵּדה אשר אכלו נערי מן השלל המושב. ויקחו רק נשיאי אמורי את חלקם מן השלל ואברם לא לקח מאומה. ויצא לקראתו גם מלכי צדק מלך שלם היא ירושלם והוא מבני שם⁵. ויהי כי גדל מלכי צדק על כל אנשי הדור בדעת אלהים ויהי להם לכהן ויברך את אברם בשם אלהי שם ויכבדהו אברם ויתן לו מעשר מכל. ויכָּבד אברם בעיני יושב הארץ ויהי כנשיא אלהים בתוכם⁶ ותהי המלחמה הזאת אשר נלחם אבינו הראשון במלך עילם למען הצדק. למלט עשוקים מיד עריצים, מבלי קחת מן השלל מחוט ועד שרוך נעל, לתפארת ולזכרון לימי עולם.

מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח? / צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ!

יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם / וּמְלָכִים יַרְדְּ..

מִי פָעַל וְעָשָׂה? / קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ⁷..

אך ככל אשר גדל אברם העשר ובכבוד כן דוה לבו בראותו כי הולך הוא ערירי כי סגר ה' את רחם שרי אשתו. ושרי כשמה כן היא שרתי⁸ בכל דרכיה יפת מראה ויראת אלהים ואברהם אֲהֵבָהּ וה' מנע ממנה פרי בטן. ותקח שרי את הגר שפחתה המצרית ותתנֶהָ לאברם לאשה כי אמרה אולי אִבנה ממנה. ותלד הגר לאברם בן ותקרא שמו ישמעאל הוא אבי כל בני ערב, ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בעת ההיא.

אחר הדברים האלה כרת ה' את אברם ברית לתת לו זרע אמת משרי אשתו ולתת לו את הארץ הזאת מנהר מצרים אשר בנגב ועד נהר פרת אשר בצפון. ותקרא הברית ההיא ברית בין הבתרים כי עבר מראה דמות כבוד ה' כתנור עשן ולפיד אש בין בתרי עגלה עז ואיל אשר בתר אברם על פי ה‘. ויראהו ה’ במחזה את הרעות אשר תמצאנה את זרעו בארץ לא להם ואת הגאולה אשר יגאלם ה' מכף נוגשיהם. ותהי הברית בין הבתרים לאות לעם ישראל כי עם עולם הוא, עם התעודה אשר ידע ה' את כל מעשיו ואת כל תולדותיו מראש בטרם נוצר עוד.

ואלה הדברים אשר יספרו חכמי ישראל על אדות דעת אלהים הנודעת בארץ מימי אדם אבי כל חי עד הגלות דבר ה' אל אברם אבי כל בני ישראל לאמר: רוח ה' אשר נחה על האדם נעלה מעל קין בנו בהרגו את הבל אחיו. ויולד האדם בשנת השלשים ומאה לימי חייו בן ויקרא את שמו שת הוא החל לקרוא בשם ה'⁹. ויוָלד לשת בן ויקרא את שמו אנוש. בימיו החלו בני האדם ללכת אחרי מראה עיניהם, וישאו את עיניהם השמימה ויראו את כל צבאה את כל הצומח ואת כל החי אשר עליה. ויבינו אל לב האדם והנה רוח האהבה תשוה עליו חן, ורוח הגבורה תאזרנו עז.

וישכחו את רוח אלהים חיים המחיה את כלם ויערכו דמות לרוח רוח לבדה ולכל היצורים למיניהם אשר ראו עיניהם לבדם. ויפסלו להם את הדמות אשר חזה לבם בעץ ובאבן וישתחוו לפסילים אשר עשו אצבעותיהם ויקטרו להם ויזבחו להם ויאמרו אלהים אתם. ותמלא כל הארץ אלילים ויעבדו כל הגוים את מראה עיניהם ואת מעשה ידיהם. ויעבוד הכושי את הרמש הנבזה אשר תגעל בו כל נפש. והיוני עבד את תבנית האדם המחוטבת הדק היטב תאוה לעינים. וילכו כלם יחד אחרי ההבל גוי גוי אחר שקוצי עיניו ויש אשר לא סרו מאחריהם עד היום הזה. ויהי כי נדחו העמים ללכת אחרי אלהים אחרים מעשה ידי אדם ויקומו אנשים ויעשו שקר בנפש העמים ויאמרו כי כהנים הם לאמר אנשים העומדים לפני אלהים ההם לשרתם. ויתעום בכזביהם ובפחזותם ויורו אותם לעבוד את אלהיהם אשר עשו להם, בזמה ובדמים ובהבלי שוא. ותשחת הארץ ותמלא תועבה עול ונבלה, וגם אנשי הצדק אשר קמו בכל דור ודור לא מצאה ידם להטות את העם אל הדרך הטובה והישרה כי אל המראות אשר יֵרָאו בקרב הארץ שעו עיני העמים וישימו את המראות לאלהים. על כן היו בעיניהם גם הזמה והדמים הנראים גם הם בארץ דרכי אלהים וילכו בהן. ויהיו אנשים ממשפחות בני שם וישא אותם לבם בחכמה ויעמיקו להתבונן כי שרש אחד לכל היקום וכל מעשיו תמים יחדו אל ראש אחד. וישאו עיניהם אל אֵל אחד ויתנוהו עליון¹⁰ וישביתו מפניהם יחידי סגולת בני שם את האלהים הרבים ויקדישו אל אחד. ויביע השם הזה שם אֵל, את החפץ האחד המחיה את כל ככל אשר הביע השם אלהים¹¹ את היד הגדולה והחזקה המושלת בכל והנראה בכל. ויחשב היקום בעיני האדם כבית חמר לרוח אלהים כאשר יחשב הבשר לגויה לרוח האדם. ויער ה' את רוח אברם אשר לפניו לא היה כמהו איש אשר רוח אלהים בו, וילמד תועים בינה כי היקום לא גו לרוח אלהים כי אם קנין בידו. ויקראו לאלהים אדני¹² לאמר שליט בעולמו לעשות בו כטוב בעיניו.

וירא ה' אל אברם בשנת התשעים ותשע לימי חייו ויאמר לו אני אל שדי¹³ לאמר אל שֶׁדַּי לי גם בלא יקום ובלא תבל, ולתבל אין די בלעדיו¹⁴. ויכרות ה' ביום ההוא, ביום הודעו לו באל שדי, ברית לו ולזרעו לדורות עולם להיות לו לאלהים, מלבד הברית הראשונה אשר כרת עמו בין הבתרים על בשורת הזרע ועל בשורת הארץ. ויבדל אברם הוא וזרעו קדש קדשים בהודיע לו אלהים את שם קדשו אשר לא עשה כן לכל גוי. ויהי ביום קדש ה' את אברם להקים לו מזרעו גוי קדוש ויקרא לאברם ולאשתו שם חדש ויקרא לאברם אברהם ולשרי שרה למען דעת כי חדש ה' את רוח אבות עמו בהגלותו עליהם בשם קדשו ויצוהו למול כל זכר מזרעו לדורותיו לאות ברית קדש. ויאמר ה' הנה שרה יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקימותי את הברית אשר כרתי עמך לו ולזרעו לברית עולם. ויקם אברהם וימל את בשר ערלתו ואת ישמעאל בנו ואת כל זכר באנשי ביתו.

וחטאת סדום ובנותיה כבדה מאד לפני ה' ויאמר ה' לשחתה. ויהי כי ידע אברהם את דרכי ה' כי חסד ורחמים המה, ויתחנן ויקרא: חלילה לך להמית צדיק עם רשע השופט כל הארץ לא יעשה משפט? ויהי המאמר הקדוש והנעלה הזה אשר יצא מפי אברהם אבינו למקור תורת חסד¹⁵ בארץ כי כל גויי הקדם וכל חכמיהם לא ידעו בלתי אם אלהי חמה וחוזק יד אשר לא ידעו רחם. ויאמר ה' אם ימצאון עשרה צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם.

ואדם אין צדיק בסדום ועמורה אדמה וצבוים וימטר ה' עליהן גפרית ואש ויהפוך אותן ואת כל הככר, ויהי עמק השדים לים המלח עד היום הזה. ויזכור ה' את אברהם וימלט את לוט אחיו מן ההפכה. ויולדו ללוט שני בנים שם האחד מואב ושם השני עמון. וירבו הימים ויהיו עמון ומואב לגוים וילכו המואבים ויכו את האימים הלא המה הרפאים היושבים מנחל הערבים עד נחל יבק וישמידום וישבו תחתם¹⁶. ובני עמון הכו את הזמזומים המה הרפאים אשר מעבר לנחל יבק צפונה וירשו את ארצם¹⁷.

ויסע אברהם מחברון גררה אשר לפלשתים והפלשתים בני שבט מצרי המה¹⁸. ויהי אברהם בן מאה שנה ויתן לו ה' את שאלתו ותלד שרה לאברהם בן ותקרא את שמו יצחק וימל אותו אברהם בן שמונת ימים ויגדל הילד ויהי לנער ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק את בנה וירע הדבר בעיניה כי יראה פן יסיר הנער את לב בנה. ותדבר על לב אברהם לשלחהו וירע בעיניו על אדות ישמעאל בנו. ויאמר אליו ה' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע. ויקם אברהם וישלחהו וישב במדבר פארן ויגדל ויהי רבה קשת. ויהיו לו שנים עשר בנים וישכנו מנגב לארץ כנען על פני ארץ מצרים, ויחזיקו אנשים מן הישמעאלים בדרכי עם כנען ויהיו גם הם לסוחרים עושי מקנה וקנין. ויהי כאשר ישבו בין ארצות כנען והגלעד ובין ארץ מצרים, ותהיינה ארחותיהם באות הגלעדה וקנו ונשאו משם על גמליהם נכאת צרי ולוט והורידו מצרימה¹⁹ ויפרצו הישמעאלים הנגבה. ויהי מקץ ימים רבים מאד ויגיעו עד ירכתי תימן ויהיו המה ובני יקטן בן עבר השוכנים שם לגוי אחד עצום ורב הלא הוא עם בני ערב.

ויחפור אברהם באר מקדם לעיר גרר ויתן לאבימלך מלך גרר שבע כבשות בעבור תהיה לאברהם לעדה כי לא הבאר. ויכרתו שניהם ברית ויקרא אברהם שם המקום באר שבע. ויטע שם אשל ויהי מקום האשל בית מועד לאדם רב ויקרא אברהם באזניהם בשם ה' אל עולם.

וה' אמר אל אברהם קח את יצחק בנך יחידך והעלהו לי לעולה על הר המוריה. וילך אברהם שמה ויעקד את בנו וישלח ידו לשחוט אותו. וקול ה' האלהים קורא אליו מן השמים אל תשלח ידך אל הנער כי רק לבעבור הודיע את אשר בלבבך צויתי לך לעשות הדבר הזה ולמען יתברכו בזרעך כל גויי הארץ וידעו כי שמעת בקולי. ויקח אברהם את האיל אשר מנגד הנאחז בסבך ויעלהו לעולה תחת בנו, למען דעת כל שוכני ארץ, כי מעביר את בנו באש לאלהיו תועבת ה' הוא²⁰. ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, לאמור ירא ה' ויזכור את עקדת יצחק. ויקדש ההר הזה אשר הוא קדמת עיר ירושלם, קדש עולמים, כי הוא המקום אשר בחר ה' לשכן בו שמו ולהיות עיניו ולבו שם עד עולם.

ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בת שבע ועשרים ומאה שנה. ויספוד לה אברהם ויבך אותה, ויתנו בני חת אנשי המקום את מבחר קבריהם לאברהם כי לנשיא אלהים נחשב בעיניהם. ולא אבה אברהם לקחת מתנת חנם מידם, ויקן מיד עפרון החתי את מערת המכפלה לאחֻזת קבר בארבע מאות שקל כסף ויקבור שמה את שרה אשתו. ותהי מערת המכפלה הנחלה הראשונה לאבינו הראשון בארץ כנען.

ויהי אחרי מות שרה וישלח אברהם את אליעזר עבדו זקן ביתו ארם נהרים אל בית אביו לקחת מבנות אחיו אשה לבנו ולהביאה אל ביתו כי לא היה טוב בעיני אברהם להתחתן בבנות עם כנען. ויבא אליעזר אל בית בתואל אשר ילדה מלכה לנחור. וירא את רבקה בתו כי טובת מראה וטובת עין היא וידבר על לב אחיה ואמה לתתה לאשה ליצחק. וישאלו את פי הנערה ותוֹאֶל להנשא לו. ויקח העבד את רבקה לאשה לבן אדוניו ותלך רבקה ודבורה מינקתה²¹ ונערותיה ותבאנה ארצה כנען. והנערה טובת מראה מאד תמה וברה, טובת טעם וטובת שכל.

ומלבד יצחק וישמעאל היו עוד ששה בנים לאברהם אשר ילדה לו קטורה אשר היתה לו לאשה אחרי מות שרה. ויהי מדין הבן הרביעי לקטורה הוא אבי עם המדינים הרוכבים על הגמלים²² והנוסעים בעדר אשר היו להם ערים²³ בקדמת ארץ מואב. ויהיו בתוכם גם אנשים סוחרים עושי מקנה וקנין כמשפט בני עמי כנען²⁴. ויהי לפני מות אברהם ויתן לכל בניו מתנות וישלחם ארץ הקדם ואת כל אשר לו נתן ליצחק בנו. ויחי אברהם חמש ושבעים ומאת שנה וימת בשיבה טובה ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה.

ויצחק ישב עם באר לחי ראי אשר בין קדש ובין ברד בנגב הארץ. ותלד לו רבקה תואמים מקץ עשרים שני לקחתו. ויקראו את שם הבכור עשו ואת שם השני קרא יעקב. ויגדלו שניהם ויהיו נבדלים בכל דרכיהם ובכל מעשיהם. ויהי עשו איש יודע ציד ויעקב איש תם רועה צאן.

ויצחק איש תם וישר, ועמל לא ראה מעודו כי בבית אביו ראה אך טוב וחסד וכל חבר רע הרחיקו אביו ואמו ממנו. ויהי כאשר הערים עשו לדבר חלקות באזני אביו ולהביא לו מצידו ויאמן בו אביו ויאהב יצחק את עשו מיעקב, ורבקה אשת חן ושכל טוב אוהבת את יעקב בנה בכל לבבה ובכל נפשה כי אִמֵנו הרכה וטובת הטעם אשר גָדלה בבית אביה כשושנה בין החוחים ראתה הרע ותבחנהו ותדע להבדיל בין רע לטוב. וילך עשו אחרי עיניו ויעקב שם לב ויבן לאחריתו וירא יעקב את אחיו כי בשרירות לבו הוא הולך וכי בזויה בכורתו בעיניו – והבכור בימים ההם היה גם כהן-מורה ואיש מופת לכל נפשות בית אביו – וידבר יעקב על לב אחיו וימכור לו עשו את בכורתו בכסף ויאכילהו נזיד עדשים לקים את דבר המכר²⁵.

ויהי רעב בארץ ויאמר יצחק ללכת מצרימה וירא ה' אליו ויחדש עמו את הברית אשר כרת את אברהם אביו ויברכהו ויצו עליו לבלתי רדת מצרימה. ויצא יצחק מעם באר לחי ראי וישב בגרר ויהי לו גם מקנה רב ועבֻדָּה רבה²⁶ וַיָחֶל יצחק לשלוח את ידו גם אל עבודת האדמה וגם מן המקנה לא הניח ידו. ויהי הוא הראשון לאבותינו אשר עָבַד עָבוד את האדמה אשר נשבע אלהים לתתה לו ויצלח לו בעבודתו וימצא מאה שערים. ותצר בו עין הפלשתי יושב הארץ ויסתמו את הבארות אשר חפר אברהם אביו. ויאמר לו מלך פלשתים צא לך מזה כי עצמת ממנו. ויצא יצחק מגרר ויחן בנחל גרר ויציקו לו הפלשתים ויסתמו את הבארות אשר חפרו עבדיו שם ויפן משם קדמה וישב בבאר שבע. ויבא אליו שמה מלך פלשתים אחרי כן ויחדש עמו את הברית אשר כרת המלך אשר לפניו במקום ההוא עם אברהם אביו²⁷.

ועיני יצחק כהו מִשֵּׂבו ויהי היום ויקרא אל עשו ויאמר לו צא נא השדה והביאה לי ציד ואכלתי וברכתיך בטרם אמות. ותשמע רבקה ותמהר ותעש מטעמים ותתן ביד יעקב להביא אליו למען ישא הוא את הברכה מאת אביו. וימאן יעקב התם להיות כמתעתע ולגנוב את לב אביו. ויחזק עליו דבר אמו ולא מְלָאוֹ לבו למרות את פיה ויבא אל אביו וישק לו ויברכהו. וישב עשו וירא והנה לקח יעקב את הברכה ויחר אפו בן ויתנכל להמיתו. ויֻגד לרבקה ותקרא ותדבר על לבו לברוח אל לבן אחיה חרנה. ותצר לה מאד פן יוָּדע הדבר ליצחק והתעצב אל לבו וקרהו אסון. ותבוא אל יצחק בחכמתה ותאמר אם לוקח יעקב אשה מבנות חת הכנעניות כאשר לקח עשו למה לי חיים. ויקרא יצחק ליעקב ויברכהו בשם אל שדי אשר נראה לאברהם וישלחהו פדנה ארם אל לבן אחי רבקה לקחת מבנותיו אשה. ותקם עצת רבקה למלט את יעקב מידי עשו ולהסתיר עמל מעיני יצחק.

וילך יעקב פדנה ארם הוא ארם נהרים. ויבא יעקב לוזה אשר מים לעי וילן שם. וישכם בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה. ויקרא יעקב את שם המקום בית אל כי אלהים נראה לו שם בחלום הלילה ויברכהו. ויבא יעקב שדה חרן וימצא את רחל בת לבן אחי אמו בשדה ברעותה את צאן אביה. וַיִרְאֶהָ ותדבק נפשו בה ויאהבֶהָ אהבה עזה מאד. ויצא לבן לקראתו וישק לו וישב יעקב אמו חדש ימים. ויאמר יעקב ללבן תנה לי את רחל בתך לאשה אשר אהבתי בעבודה אשר אעבדך שבע שנים ויאות לבן. ולבן איש מחליק לשון ובעל מזמות. ויהי מקץ שבע שנים ויתן את לאה בתו ליעקב באמרו לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה, ועתה אם תעבוד עמי עוד שבע שנים לא אמנע גם את רחל ממך. ויתן לבן את רחל בתו ליעקב. ויעבוד יעקב את לבן עוד שבע שנים. וירא ה' כי אהב יעקב את רחל מלאה ויתן ללאה בנים ורחל עקרה. ותלד לאה ליעקב את ראובן ואת שמעון את לוי ואת יהודה. ותקנא רחל בלאה ותתן את בלהה שפחתה ליעקב לאשה למען תבָנה ממנה. ותלד בלהה ליעקב את דן ואת נפתלי. ותת גם לאה את זלפה שפחתה ליעקב לאשה ותלד לו את גד ואת אשר. ותלד עוד לאה את יששכר ואת זבלון ואת דינה אחותם. ואחרי כן ילדה רחל בן ליעקב ותקרא את שמו יוסף. ויעבד יעקב את לבן עוד שש שנים ויתן לו לבן בעבודתו את כל שה נקוד וטלוא בכשבים ובעזים אשר ילדו הצאן. ויהי מקץ עשרים שנה וישב אל ארץ מולדתו אל יצחק אביו.

ועשו נחם על הרעה אשר חרש על אחיו ויהי בשמעו כי יעקב בא וירא כי לא תוכל הארץ לשאת גם את מקנהו גם את מקנה יעקב אחיו. ויקח את כל נפשות ביתו ואת כל קנינו ויסע הנגבה וישב בהר שעיר אשר ים המלח נגבה מזרחה לו. וישכח עשו את איבתו²⁸ ליעקב ויסע וילך לקראתו וארבע מאות איש עמו ולא האמין יעקב לעשו ויירא מפניו ויחץ את העם ואת הרכוש אשר אתו לשני מחנות ויתפלל לה‘. וישלח לעשו מלאכים ודברים טובים בפיהם ומנחה בידם מקנה בקר וצאן גמלים וחמורים לכפר את פניו. ויעקב העביר כל נפשות ביתו את נחל היבק וימצאהו איש פלאי ויאבק עמו ותקע כף ירך יעקב בהאבקם יחד ויגד האיש ליעקב כי מלאך ה’ הוא ויקרא את שמו ישראל ויברכהו. ויקרא יעקב שם המקום פניאל לאמר את פני אל ראיתי. ויסע יעקב משם ועשו בא לקראתו וירץ עשו לקראת יעקב ויפל על צואריו ויבכו שניהם. ולא אבה עשו לקחת את המנחה מיד יעקב ויפצר בו ויקח ויפרדו איש מעל אחיו בשלום ביום ההוא. וישב עשו לדרכו ארצה שעיר. ויעקב העתיק צפונה ויבן לו בית. ויהי הוא ראש לבוני בתים בבית אביו בארץ ככל אשר היה יצחק הראשון בבית אביו לעובדי אדמת הארץ הזאת²⁹. ויעש סכות למקנהו ויקרא שם המקום סכות. ויבא עד שכם ויקן חלקת שדה מיד בני חמור החוי לעבוד את האדמה כאשר עבד יצחק אביו ויט לו שם אהלו ויבן שם מזבח ויקרא בשם אל אלהי ישראל.

ולחמור החוי נשיא הארץ בֵּן ושמו שכם. ותדבק נפש שכם בן חמור בדינה בת יעקב ויקחה אל ביתו ויענהָ. ויצא חמור אבי שכם אל יעקב אל חלקת שדהו וידבר על לבו לתת את בתו לבנו לאשה ולהיות עם עמו לגוי אחד ולסחור עמהם את הארץ. וידברו בני יעקב אל חמור בערמה ויאמרו אך בזאת נאות לתת לך את אחותנו בהמול לכם כל זכר כמנו. וידברו חמור ושכם אל אנשי עירם וישמעו להם כי עיני עמי כנען ועמי חם היו להרבות את המסחר בארץ³⁰ וימלו כל זכר באנשי העיר. ויהי ביום השלישי ויקומו שמעון ולוי וינקמו את נקמת אחותם ויהרגו כל זכר ואת חמור ואת שכם ויוציאו את דינה מבית שכם. ויבוזו את אשר בשדה ואת אשר בעיר ואת כל אשר בבית וַיֵרַע הדבר בעיני יעקב מאד לפקוד עון איש אחד על כל יושבי העיר. ויהי כאשר ירא יעקב לשבת עוד במקום הזה ויקם וילך על פי ה' לוזה היא בית אל אל המקום אשר נגלה לו אלהים בלכתו חרנה. ויבן שם מזבח לאל העונה אותו ביום צרתו אשר היה עמו בכל הדרך אשר הלך ואשר נתן חתַּת אלהים על הכנעני והפרזי יושב הארץ לבלתי נקום מידו נקמת אחיהם. וירא אליו ה' באל שדי במקום הזה ויברך אותו. ויהי בנסוע יעקב מבית אל בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה. ותרא רחל כי מתה היא ותקרא את שם בנה בן אוני ואביו קרא לא בנימין. ויקבור אותה יעקב בדרך בית לחם ויצב עליה מצבה ולא מש זכר רחל האם הרחמניה מכל זרע יעקב. ותהי בעיניהם כאם בישראל המבכה על בניה בצר להם³¹. ויבא יעקב אל יצחק אביו חברונה ויגר שם. ויחי יצחק מאה ושמונים שנה וימת ויקברו אותו בניו בקבר אביו ואמו במערת במכפלה ובמערה ההיא נקברה גם רבקה אשתו³².

וארץ כנען היתה ארץ נושבת אשר לא חסר כל בה. ויפרץ בה גם עשר הכסף והזהב, מלבד עשתרות מקנה הצאן והבקר ותבואת האדמה אשר עצמו בה מאז. ותהי המטבע מהלכת בארץ הכסף או שקל הכסף³³ והבקע³⁴ הזהב³⁵ והקשיטה³⁶. ותעודה כתובה ואמָנָה כתובה לא ידעו עוד בימים ההם, והיה בקנות איש נחלה מיד רעהו והיתה המקנה לעיני כל באי שער עירו³⁷ למען יהיו כל אנשי המקום עדים ולמען שים זכרון לדבר, או מתנה יתן לאדוני הארץ בעבור תהיה לו לעדה³⁸, כי לו נסבה הנחלה הזאת. ובתים לא נמצאו עוד בארץ כי באהלים ישבו. אך בנגב הארץ היו בתים³⁹, וגם לסוסים לפרדים ולמרכבות לא היה זכר עוד. ויעשו מרבית בני העם את דרכם ברגליהם והיה מדי סור האורח אל בית איש ונתנו לפניו מים ורחץ את רגליו מאבק הדרך⁴⁰ ויש אשר עבדו בחמור ובגמל גם עבודת מֻרכב⁴¹ מלבד עבודת המשא אשר עברו בם כל יושבי הארץ. ומאכל העם היה עגות מצות⁴² אפיות קמח או סלת⁴³ חמאה וחלב⁴⁴ נזיד⁴⁵ גם יין⁴⁶ ושמן⁴⁷ ובשר הציד⁴⁸ או צלי גדי עזים⁴⁹ נחשב למטעמים⁵⁰. ובטוב לב איש ועשה משתה לאוהביו⁵¹ וילבשו גדולי העם בגדי חמודות⁵² שָׁני⁵³ וכתנות פסים⁵⁴ ויחגרו חרב⁵⁵ וקשת⁵⁶ וישימו פתילים על צניפיהם אשר בראשיהם וטבעות מפֻתחות פתוחי חותם על אצבעותיהם⁵⁷ והנשים תתכסינה בצעיף⁵⁸ ושמו נזם זהב על אפן וצמידים על ידיהן⁵⁹. ובנשוא איש אשה מבנות נכבדי ארץ והרבה לה מהר ומתן⁶⁰ כלי כסף כלי זהב ובגדים. ומגדנות יתן לכל בית אביה⁶¹ ואסף אל ביתו גם אותה גם את מינקתה⁶² גם את נערותיה⁶³ לעמוד לפניה ולשרתה. ובמות להם נפש וקברוה אל אחֻזת הקבר אשר למשפחתה⁶⁴. ויהיו בני תרבות בכל דבר דרך ארץ אך הצנע לכת לא ידעו ויהי קָדֵש בארץ⁶⁵. ונערה אשר לא ידעה איש יקרה היתה בימים ההם⁶⁶. ובכל זאת לא עלתה עוד רעתם לפני ה' כי עיני איש היו אל מעשהו ואל עבודתו⁶⁷ ולא הרבו עוד לשחת את דרכם. ויען כי לא שלם עוד עון האמורי⁶⁸ לא לֻקחה עוד מידם הארץ ולא נתנה בעת ההיא לזרע יעקב. ויקם ה' את דברו אשר דבר אל אברהם במחזה להביא את זרעו אל ארץ אחרת ולתת להם את ארץ כנען ביום אשר תקיא את יושביה⁶⁹ מפני חטאתם אשר תכבד מאד. וישם ה' את יוסף לראש מסִבי הדבר הגדול הזה דבר רֶדֶת אבותינו מצרימה.

ויוסף היה נזיר אחיו יפה מראה וחכם לב, ואביו אֲהֵבו כי בן זקונים הוא. ויגבה לב יוסף על אחיו ויספר להם את חלומותיו אשר חלם, כי מושל הוא עליהם ויקנאו בו. ויהי היום וירעו בני יעקב בשכם ויחרד לב אביהם פן יפקדו עליהם יושבי המקום דמי אחיהם אנשי שכם⁷⁰. וישלח את יוסף מעמק חברון לראות את שלומם וילך וימצאם בדותן אשר מצפון לשכם. ויהי בראותם את יוסף מרחוק בא אליהם ויאמרו אנשים מהם להמיתו. וראובן בכור יעקב היה איש טוב ורחום מאד אף כי לא היה מושל ברוחו⁷¹. ויתחנן להם ראובן ויאמר להם אל תחטאו בילד⁷² ויהי כאשר הכבידו אזנם ויאמר אליהם בערמה השליכוהו הבורה כי אמר בלבו ישוב נא אפם והשיבותיהו אל אביו. ויהי כבוא יוסף ויפשטו אחיו את כתנתו וישליכוהו הבורה. הם יושבים אל הלחם ומתיעצים והנה סוחרים מדינים עוברים וימשכו המדינים את יוסף מן הבור וימכרוהו לארחת הישמעלים בעשרים כסף ואחי יוסף לא ראו⁷³. ויקם ראובן מתוך אחיו ויסר אל הבור לראות והנה יוסף איננו ויקרע את בגדיו. ויטבלו את כתנת הפסים אשר ליוסף בדם שעיר עזים וישלחו אל אביהם ויקרא יעקב כתנת בני היא! חיה רעה אכלתהו! וימאן יעקב להתנחם ויתאבל ימים רבים.

והישמעאלים הביאו את יוסף מצרימה וימכרוהו לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים וימצא חן בעיני אדוניו. ויהי ה' את יוסף ויפקדהו פוטיפר על כל אשר לו ויברך ה' את בית המצרי בגללו. ותשא אשת פוטיפר את עיניה ותאמר למשכו ברשתה וימאן יוסף הַצָנוּעַ ויאמר הן אדוני לא חשך ממני מאומה כי אם אותך ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים. ויחר לה עד מות ותהפך לו לאוֹיֶבֶת ותתנקש בנפשו ותשם לו עלילות דברים כי שָׁת הוא מוקשים לתֻמתה. ויאמן לה פוטיפר ויחר אפו ביוסף ויקחהו ויתנהו אל בית הסהר אשר למלך. ויתן ה' את חנו בעיני שר בית הסהר ויתן את משמרת כל בית הסהר ביד יוסף.

ויהי מקץ שנתים ימים ויחלום פרעה חלום והנה שבע פרות דלות בולעות שבע פרות בריאות ושבע שבלים שדופות בולעות שבע שבלים מלאות ומכל חרטֻמי מצרים אין פותר את החלום לפרעה. וידבר שר המשקים אל פרעה הנה לשר הטבחים עבד נער עברי יודע חלום לפתור אותו. וישלח פרעה ויביאו את יוסף ויספר לז פרעה את חלומו ויפתר יוסף את דבר מראות הלילה אשר ראה פרעה בחלומו לאמר הנה שָׂבָע גדול בא על מצרים שבע שנים וקמו אחריו שבע שני רעב והשכיחו את כל שנות השבע וכי אות הוא החלום מעם ה' לפרעה כי יצבור אכל בערים והיה לפקדון לשבע שני הרעב. וייטב הדבר מאד בעיני פרעה וימצא הנער העברי חן בעיניו מאד כי המלכים המושלים בימים ההם במצרים מבני שם היו. להם יקראו סופרי מצרים הקדמונים מלכי הרועים⁷⁴.

ויתן פרעה את טבעתו על יד יוסף ויפקידהו למשנה על כל ארץ מצרים ויקרא את שמו צפנת פענח. ויצלח יוסף מאד ויעש חיל ויהי לברכה לממלכת אדוניו. ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה ותלד לו אשתו אסנת בת פוטיפרע כהן און, אשר נתן לו פרעה, שני בנים את מנשה ואת אפרים. ויצבור יוסף בר כחול הים בשני השבע. ותכלינה שני השבע ויכבד הרעב מאד בארץ צידון בארץ כנען ובארץ ערב⁷⁵ וישבור יוסף בר לכל הארצות ההן. ויבואי בני יעקב עשרה לשבור בר ואת בנימין לא שלח יעקב עמם. ויכר יוסף אותם והם לא הכירוהו ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות למען דעת את אשר בלבבם. וישאל להם היש לכם אח ויאמרו אחינו הקטן את אבינו והאחד איננו. ויאמר להם לא תשובו לראות פני אם אחיכם הקטן אין אתכם ויתן להם את שברם וישלחם וילכו ולמען ישובו עוד הפעם עצר את שמעון אחיהם במצרים. ויהי כאשר כלו לאכול את שברם בבתיהם בארץ כנען ויפצרו ביעקב מאד ויתן להם את בנימין וירדו מצרימה. ויהי בבואם וישאל יוסף לשלום אביהם ויגש לבנימין ויאמר אלהים יחנך בני. וימהר יוסף החדרה ויבך כי נכמרו רחמיו אל בן אמו אשר אהב בכל לבבו ויצא ויתאפק ויקרא לאחיו אל הלחם ויאכלו וישתו עמו.

ויצב יוסף לשים את גביע הכסף באמתחת הבר אשר לבנימין. ויהי בצאתם את העיר וירדפם האיש אשר על בית יוסף וישיגם ויחפש וימצא הגביע באמתחת בנימין ויבהלו ויקרעו כלם שמלותם ויבאו לפני יוסף. ויאמר יוסף לכו כלכם לשלום והאיש אשר נמצא בידו הגביע יהיה לי עבד. ויגש יהודה וידבר אל יוסף בלשון למודים דברים נכוחים ונמרצים ויכל את דבריו ויקרא ויאמר איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי.

והמון רחמי יוסף אשר התאפקו נכמרו כרגע ויתן קולו בבכי גדול ויקרא אני יוסף העוד אבי חי? ותפול חתת אלהים על אחיו ולא יכלו להשיב אותו דבר. ויגש אליהם ויפול על צואריהם וישק להם ויבך וידבר להם דברים טובים ונחומים. וימהר וישלח את אחיו בעגלות להביא את אביהם ואת בתיהם וילכו ויבאו ארצה כנען ויגידו ליעקב אביהם כי עוד יוסף בנו חי. ויפג לבו ויקרא האמנם עוד בני חי! ובשוב רוחו אליו קרא בהמון לבו רב לי! עוד יוסף בני חי! אלכה ואראנו בטרם אמות!

ויסע יעקב וכל אשר לו מחברון מצרימה. ויבא באר שבע ותהי עליו שם יד ה' לחזק את לבו לאמר אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, כי כל געגועי אבינו הזקן לבן שעשועיו לא עמדו לו להסב עיניו מנגד הארץ אשר נשבע ה' לתת לו ולהפיר יראתו אשר ירא מרדה מצרימה. ויהי כאשר קרב לבא ויצא יוסף לקראת אביו ויפול על צוארו ויבך בכי גדול מאד. ויעקב אמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי. וישם יוסף את לבו להטות את לב מלך מצרים להושיב את אחיו בארץ גשן למען יוכלו ללכת בדרכי אבותיהם באין מכלים דבר. ויקח מאחיו חמשה אנשים וישם דברו בפיהם ויציגם לפני פרעה. וישמח פרעה לקראתם ויצו את יוסף להושיבם בטוב בעיניהם אף אמר לשומם לו לשרי מקנה. ויהי יוסף כלא שומע את הכבוד ואת החסד אשר אמר פרעה באחרונה לעשות לאחיו כי גם הוא גם הם דבקו באלהיהם ובמולדתם ויבחרו לשבת לבדם לבלתי הִנָקֵש בניהם אחרי הַמִצְריִים ולבלתי היות עמם לעם אחד. אחרי כן העמיד יוסף את יעקב אביו לפני פרעה ויאר פרעה פניו אליו ויברכהו יעקב ויצא מלפניו.

---

קדמת ישראל: מושב ישראל במצרים

מאת

זאב יעבץ

קדמת ישראל: מושב ישראל במצרים / זאב יעבץ

משפחות יעקב עושות חיל. שנות יעקב האחרונות וערכן. בניו. לפלגות רוחם ודרכיהם. דעת יעקב על הבכורה וסדור עניני משפחתו על פיה. שירת ברכתו. מותו. קבורתו במערת המכפלה. יוסף מנחם את אחיו. ערך ימי האבות בתולדותינו. המשפחה היתה לעם. ישראל שם האומה. חוק זכרון לכבוד יעקב. ראשית עבודת הסופרים. איתן ואחיו בני זרח אבות המחוקקים. הכתב. חזון. סמני גדולת העם בשמות בניו. בני שלה אבות עושי מלאכה בישראל. כבוד המלאכה. רבים מישראל מתישבים בערי מצרים. הדעות והמדות נפסדות. גובה לב. רבוי נשים. הבלי נכר. מלחמת בני אפרים. שנאת מצרים לישראל. געגועי יוסף לארץ אבותיו ביום מותו. השבעתו את אחיו. בני יעקב מתו. עבודת אפיס ואמון. מוכיחים קמו בישראל. מרי. קשי ערף ובטול המילבה. מלכי הרועי נגרשים. מלכי בני חם מושלים. שנאת מלכי בני חם לישראל. חסדי יוסף נשכחים. גזרת מס. בנין פתום ורעמסס. עבודת פרך. גזרות כליה. לידת משה. הצלתו. גדולו בבית המלך. רום ערכו לעולמי עד. המון לבו לאחיו. גבורת מעשי נעוריו. מנוסתו לארץ מדין. רעואל-יתרו. משה נושא את צפורה ומוליד את גרשם. רועה צאן חותנו. יתרון שבט הלוי. אהרן הנביא ומרים הנביאה. שנוי לרעה בשטת השעבוד. נוגשים ושוטרים. הרהור תשובה. גלוי שכינה למשה ותעודתו. שם הויה. משה ואהרון נפגשים. אוספים זקני ישראל במצרים. עומדים לפני פרעה. הגזרות מתרבות. תלונת העם. דברי אוהבי מצרים. מכות. פרעה מבטיח וחוזר ומלא חרטות. משה עומד על דעתו. גמר דברי משה אל פרעה. מצות פסח. כבוד משה בעיני מצרים. מכת בכורות. בכור פרעה מת. פרעה מתחנן למשה ולישראל. גאולה. יציאת מצרים וערכה. מספר היוצאים. עצמות יוסף. ערב רב. ניסן ראש חדשים. חג המצות. קדוש בכורים. תפילין.

ויושב יוסף כל בית אביו שבעים נפש בארץ גשן אשר ברעמסס במיטב הארץ. ויכלכל אותם יוסף לחם לפי הטף כי כבד עוד הרעב בארץ ויעשו בני יעקב חיל בשבתם שם וירבו ויפרו מאד.

והימים אשר ישב יעקב בארץ גשן היו האחרונים והנכבדים בכל הפרק הראשון לתולדותינו בכל ימי האבות. כי בשבע עשרה שנה ההן שם את לבו לצוות את בניו אחריו ולהגיד להם מה יהיה משפטם בהיות המשפחה לעם. ויהיו ימי חיי יעקב בעיני בניו אחריו למראה דמות תולדות הגוי הגדול אשר יצא מחלציו אשר נפתולי אלהים נפתל כל ימיו עם כל סביביו גם יכול להם.

בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו

וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת-אֱלֹהִים

וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ וַיּוּכָל…¹

ועין אלהים היתה על אבינו על יעקב להבין אל קרב לב בניו ולדעת ולהורותם את דרך הרוח אשר יאחז איש איש מהם². אף משלח יד ונחלה בארץ הורה לכל אחד מבניו לפי רוחו ולפי ערכו. וירא את ראובן בכורו, האיש הרך והטוב אשר שם את כל לבו להציל את יוסף מרעתו. כי אין מעצר לרוחו ולא שאַת³ לו ולא עז. ושמעון ולוי לא זכו בעיניו על אפם ועל עברתם כי מהירי חמה היו ויצו להפיץ את שבטי שמעון ולוי ולחלקם בתוך אחיהם ולבלתי תת חלק ונחלה בארץ להם לבדם. אך ביהודה בטח לבו כי בעזו ובגבורתו ובכח לבו יהיה לראש אחיו. וליששכר איש מנוחה וארך רוח נבא נחת ושקט מבית וקוצר יד במלחמה על פני חוץ וייעצהו לשום את כל לבו אל עבודת אדמתו. ואת זבלון האוהב לנוע שם לעובר ארחות ימים וישם את גבולו לחוף ימים מנגד לצידון. ואת גד ואת נפתלי ואת בנימן ראה כי רוח גבורה בם וינבא להם כי יצליחו במלחמותיהם. וינחם את דן אשר רק בן אחד היה לו כי יעשה גם הוא חיל וכי יהיה לכבוד כאחד שבטי ישראל. אך את כל ברכותיו ברכות שמים מַעָל ברכות תהום רובצת תחת יצק על ראש יוסף נזיר אחיו.

בעת ההיא שב יעקב ללכת בדרך אשר החזיק בילדותו להעביר את הבכורה מפטר רחם⁴ ולתת לאיש אשר לו יתרון הכשר חכמה. ויקח את הבכורה מיד ראובן⁵ ויתן לנזיר אחיו ליוסף⁶, ואת יהודה שם לראש⁷ כי אמיץ וכביר כח לב הוא. וגם בבית יוסף אשר שם לשני בתים בִּכֵּר את אפרים הצעיר על פני מנשה הבכור כי גדול היה שבט אפרים משבט מנשה בעֹז ובדעת נפש. ויהי שני ליהודה בכבודו בישראל. את כל המצות האלה אשר צוה את בניו אחריו שם בשירה צחה ורוממה אשר דבר באזני בניו לפני מותו. ותהי השירה הזאת המלאה רחמי אב, חכמת אלהים, תוכחות מוסר וברכות הורים, לספר המצוה לכל זרע יעקב. ותיקר ותקדש בעיניהם מאד כי היא אחרית דברי יעקב וראשית זמירות ישראל. וככלותו לדבר את דברי השירה אסף את רגליו אל המטה ויאסף אל עמיו.

ויחנטו עבדי יוסף את יעקב כמשפט אשר יעשה למלכי מצרים ושריהם יעשו לו גם המצרים מספד כבד. ויעל יוסף על פי פרעה הוא וכל אחיו וזקני בית פרעה את יעקב ארצה כנען חברונה כאשר השביעו. ויעלו עמם רכב ופרשים מחנה כבד מאד. ויקברו בני יעקב את אביהם אל מערת המכפלה אל המקום אשר קבר יעקב גם את לאה אשתו אשר מתה בעודנו בארץ כנען. ויהי בשובם מצרימה ויראו אחי יוסף כי אביהם אין עוד עמם וַתֵּצֶר להם מאד. ויהיו בעיניהם כאנשים אשר סר צלָּם מעליהם וייראו מאד פן ישיב להם יוסף את גמולם ויפלו לפניו ויאמרו לו אביך צוה לפני מותו לאמר אנא שא נא לפשע אחיך כי אמנם רעה נמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך. ורחמי יוסף נכמרו מאד ויבך וינחם אותם וידבר על לבם.

ויהיו ימי יוסף אשר חי אחרי מות יעקב אביו ארבע וחמשים שנה. ויהיו הימים ההם ימי טובה וכבוד לכל נפשות בית יעקב. ויפרו וירבו כככבי שמים. ורוח חדשה החלה להתפעם בתוכם, רוח עָם, כי כל הימים אשר אביהם חי היו תַמים יחדו אל ראש אחד, ראש בית אביהם. אולם אחרי לֻקח אביהם מעל ראשם נפרדו לשנים עשר שבט והשבטים האלה אשר ידע איש איש כחו וערכו שבו ויהיו לאחדים לגוי אחד.

וימלאו במות יעקב הפרק הראשון לתולדותינו, פרק ימי האבות, כי עד העת ההיא קם רק איש אחד לדור איש אחד לדור לכלכל את הרוח הנאצלת ממרום לתת נשמה לעם אשר יצא מחלציהם. אברהם יצחק ויעקב אבותינו אשר בידם הפקיד ה' את הרוח הבשילו את פרי הרוח הזאת את דעת אלהים ואהבת חסד ויטפחו ויחַיו שלשת האבות את הרוח הזאת ויצרוה מכל משמר עד אשר קמו להם יורשים נאמנים. אז מת יעקב, ויתמו ימי האבות, ויקומו הרבים תחת היחידים והעם תחת המשפחה.

בעת ההיא החלו יוצאי ירך יעקב, לקרוא להם שֵׁם חדש שם ישראל אשר נקרא יעקב אביהם עת שרה את מלאך אלהים בשובו מארץ ארם. ויהי שֵׁם ישראל שם תפארת לגוי כֻלו עד היום הזה, כי לא היה נכון עוד בעיני עם, אשר כח ורוח בו, להקרא על שם עבר הקטון בגוים. ויהי עם עבר בעיניהם כַּנֵּץ אחרי אשר גמל הפרי. והמצרים והפלשתים ויתר גויי חם קראו לבני ישראל עברים כל הימים⁸ ויעשו בני ישראל זכר לנפלאות⁹ אשר הפליא ה' לאביהם בהאבקו עם האיש הפֶּלְאִי בפניאל וישימו להם לחוק לבלתי אֲכול את גיד הנשה כי נגע המלאך בכף ירך יעקב בהאבקו עמו.

וראשית בִּכּוּרֵי הדור הראשון הנולד במצרים היתה קדש לה' כי אך הָחל הֵחל ישראל להיות לעם הקים מבחוריו לנביאים, ותראינה עוד עיני אבינו הזקן ארבעה מילדיו, והנה מעשה ידיו בקרבם, ורוחו עומדת בתוכם. שם הילדים האלה, איתן והימן כלכֹּל ודרדע בני זרח בן יהודה. ויברך ויקרא לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו וכי הם היו אבות כל מושך שבט בישראל¹⁰. ומשפט הסופרים לא היה עוד בימים ההם לכתוב את דבריהם על הגליון בקנה רק ויחוֹקו חקקי לבם בשבט ברזל על לוח אבן. על כן קראו לסופרים ההם מחוקקים על שם מלאכתם. וחכמי ישראל קראו להם נביאי מצרים כי רוח ה' לְבָשָׁתֵם. המה אבות החכמה אשר יצאה להם שֵׁם עולם בחכמתם לדור דור. ויעשו להם שֵׁם גם בחכמת בני קדם ובחכמת מצרים. ויהי להם יוסף לעינים אשר נטה לבו גם הוא אחר חכמת מצרים בילדותו בעודו בבית אביו¹¹ וילמדו המחוקקים לעמם את מעשה הכתב בארץ מצרים. וחכמי העמים בדורות האחרונים יחליטו כי אבותינו במצרים העבירו את גְלוֹפֵי¹² מצרים מפני כתב אותיות. והגלופים המה המראות אשר ערכו החרטומים כותבי מצרים מראה לדבר מראה לדבר. ויהי מספר הגלופים כמספר הדברים אשר יהגה האדם רב ועצום מאד. ויפלא מכל אדם ללמוד את הכתב ההוא כלו עד תמו. ויקומו המחוקקים וישימו תחתם עשרים ושתים אותיות אשר הן כיום מוסדות כל דבר וכל מלה.

ויקחו חוקקי ישראל את הטוב מיד החרטומים תופשי החרט ואת הרע לא לקחו. וישימו להם לחוק להודיע ולהפיץ בקרב העם את דעת אלהים ולא הלכו בדרכי חרטומי מצרים אשר שמו להם לקו להעלים בלטיהם את חכמתם מעיני העם. על כן יאמרו חכמי ישראל בני זרח התנבאו¹³ במצרים. וימנו אותם ראשונים לכל נביאי ישראל. אף במשפחת רם¹⁴ למטה יהודה קמו בימים ההם חכמי לב אנשי אלהים. וישימו סופרי הקדש ימים רבים אחרי כן את אחד מהם את אליהוא בן ברכאל הבוזי¹⁵ למליץ לתורת ישראל המזוקקה למול מליצי תורת שם ועבר המטֻשטשה.

ויהי ימי המחוקקים ימי משאות וחזון לישראל. ויוָּדע ה' להם בארץ מצרים וישא ידו להם לאמר הלא אני ה‘. הלא היא כתובה על ספר חזון יחזקאל הנביא¹⁶ ויעלו את דבריהם על מגלות גומא אשר נפרצו לרוב בארץ ההיא ותהיינה לשעשועים לכל העם¹⁷. ורבים היו הדברים בעת ההיא אשר נקדשו בעיני העם תולדות אברהם יצחק יעקב ויוסף וברכת יעקב אביהם. ותנח בימים ההם על בני ישראל רוח יראת ה’ וגאון מולדת. ויקדשוּ את בניהם מרחם לה' ולישראל בשמות אשר קראו להם, ויקראו לבניהם כשמות האלה עֻזי-אֵל צורי-שדי דעו-אל אלי-צור שדי-אור ואלי-אב, לאמר: אלי-צור שדי-אורי אל-אבי עמי-נדב עם-רם עמי-שדי עמי-אל עמי-הוד לאמר עמי-הודי.

ובני שלה בן יהודה עשו חיל במלאכת מחשבת ובכל חרושת אשר יד ושם להן במצרים¹⁸. ויהיו כל מרבית בית אַשְׁבֵּעַ בן שלה עובדי בוץ ויהי להם בית עבודה. ויעשו בני שלה במלאכת כלי יוצר בנטיעה ובבנין ויצא להם שם במלאכתם ויקרא להם מלך מצרים לשבת עמו בעיר הממלכה. וילמדו בני ישראל את אצבעותיהם לעשות בזהב ובכסף ובנחשת בחרושת אבן ובחרושת עץ ובפתוחי חותם ובכל מלאכת חרש וחושב ואורג ורוקם. ויגדל כבוד המלאכה בעיני בני ישראל¹⁹ ויחלו אנשים רבים לעזוב את גשן ולבא אל הערים לשבת בהן ולמכור את פרי כפיהם ליושביהן, כי גשן היתה מקום מרעה ודבר אין לה עם דרכי מצרים. וישבו בערים אשר המלך והשרים יושבים שם. ויהי כי עצמו בני ישראל ויעשירו וירם לבם וילכו בדרכי מצרים וישאו להם המון נשים ופלגשים כמשפט ושרי מצרים²⁰ וידחו ללכת אחרי אלהי מצרים ויטמאו בגלוליהם ובשקוציהם ויגבה לבם מאד. ולא זכרו כי גרים הם בארץ לא להם ויחפצו קרבות. ויקומו שותלח ועזר ואֶלְעָד בני אפרים בן יוסף ויתגרו מלחמה בפלשתים הגרים בארץ וירדו לקחת מקניהם ויודע בפעם ההיא לראשונה העֹז אשר ילין בשבט אפרים כי הוא העׁז בכל שבטי ישראל כל ימיו. והפלשתים צאצאי המצרים המה ולא נשאו פנים לבני יוסף המשנה למלך ויכום וימיתום. ולא רחוק הדבר כי למן העת ההיא החלו המצרים לחרוש על העברים רעה²¹ ויתאבל אפרים על בניו ימים רבים וינֻדו לו כל בית אביו. ולא חי עוד יוסף בעת ההיא ולא ראו עיניו את שֶׁבֶר בנו²². וימת בן מאה ועשר שנים וישימוהו בניו בארון וקבור לא קברוהו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי אתכם אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב. ותהי ארץ חמדת ישראל כחותם על לב יוסף המשנה למלך מצרים כל ימי חייו. וישא עיניו ולבו גם ביום מותו אל אדמת הקדש אשר הטל ממנה זה שלש ותשעים שנה. וימותו כל אחיו וכל הדור ההוא ויוָתר רק לוי לבדו אשר האריך ימים אחרי כלם. וידחו רבים מן העם ללכת אחרי אפיס אלהי מצרים ויזבחו את זבחיהם על פני השדה לשעירים כמעשה ארץ מצרים²³ וישכחו את ה' אלהיהם ואת ארץ אבותיהם וידבקו במצרים ובדרכיה²⁴. ויקם ה' להם מוכיחים להשיבם אל אלהיהם ואל מולדתם וידברו אל העם בשם ה' לאמר איש איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה' אלהיכם. ולא אבו שמוע ולא הפילו ממעלליהם ומדרכם הרעה²⁵ ויפֵרו את הברית אשר כרת ה' עם אברהם ולא מלו את ערלת הבנים הילודים להם²⁶. ויאמר ה' לשפך חמתו עליהם ולכלותם ויבא עליהם את הרעה ויסכסך את מצרים במצרים. ויקומו מלכי בני חם המולכים בגיא ובמוף אשר במצרים התחתונה אשר ישבו בה בני ישראל וימלכו עליה²⁷.

וירא המלך החדש כי עצמו בני ישראל ויעשירו וכי אנשי חיל רבי פעלים הם²⁸. ויגר המלך החדש מפניהם פן ישמרו את אמונתם למלכים הראשונים יוצאי ירך שם ונוספו ונלוו עליהם ועלו²⁹ ממצרים התחתונה ובאו אל מצרים העליונה ונלחמו בם להשיב את הממלכה למלכי הרועים בני מכורתם. ויתנכל המלך החדש להפוך את לב העם לשנוא את בני ישראל ולא זכר להם את חסדי יוסף. ויצלח הדבר בידו מאד כי בזו המצרים בגובה אפם מעולם את העברים גם בעוד יוסף מושל³⁰ רק חסדי המושלים בני שם עמדו ליוסף ולעמו להנחיל להם גדולה וכבוד. ויבז פרעה את היכל יוסף ויבא את כל אוצרות ביתו אל בית פרעה³¹ ויערם פרעה סוד לרושש אותם להכשיל את כחם לדכא את רוחם ולחלל את כבודם. ויעל עליהם מס כבד מאד ויטל עליהם לבנות את ערי המסכנות את פתום ואת רעמסס. וירא כי לא כשל כחם בעול המסים אשר נטל עליהם ויתנם ביד מצרים³² ויעבידום בפרך. וימררו חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים ויתעמרו המצרים בבני ישראל ויעבדו בהם עבודת עבד. ויכרו בני ישראל תְעָלוֹת להשיב אליהן את מימי יאור מצרים ביום עלותם למען אשר לא יציפו את הערים. ויבנו דָיֵק על התעלות וחומות לערים מסביב³³. וירא פרעה כי גם באלה לא יוכל לישראל וכי לא דֻכאָה רוחם עד כה וַיִוָעֵץ לכלות ולהשמיד אותם מעל פני האדמה³⁴. ויצו פרעה לשפרה ולפועה המילדות העבריות להמית את כל בן זכר הנולד בישראל. ויהי כי לא הקימו המילדות את דברו ויצו את כל בני עמו להשליך את כל הילוד בישראל היאורה.

ותהי עת צרה ומצוקה לישראל ותָּחָש כל אשה יולדה מפלט לפרי בטנה באשר מצאה. בעת ההיא ילדה יוכבד בת לוי לעמרם בן קהת בן לוי בֵן. ותקח יוכבד תבת גומא ותתן בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור. ויהי היום ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ותרא את התבה ותפתחֶהָ והנה ילד בוכה ותחמול עליו. ומרים הילדה הקטנה אחות הילד נצבת מרחוק ולבה חרד לאחרית אחיה. ותמהר ותבא את אמה אל בת פרעה ותשם בת פרעה אותה למינקת לו. ויינק הילד את שדי אמו ויגדל הילד ותביאהו אמו אל בת פרעה ויהי לה לבן ותקרא את שמו משה כי אמרה מן המים משיתיהו.

ומעם ה' היתה סבה לגדל בבית המלך את הילד אשר בידו יתן תשועת עולמים לעם עולם. ויגדל הנער ויהי לאיש הגדול והקדוש בישראל ובאדם אשר לפניו לא היה כמוהו ואחריו לא יהיה כן. ויָאצל ה' אלהים עליו מהודו ויחסרו מעט מאלהים וימלא כח את רוח ה‘. ויהי כל הגיון להו חסד ורחמים, כל דרכיו צדק ומשפט וכל מעשיו גבורה ועוז. ולולא הועיל עם בני ישראל מאומה בארץ בלתי אם בהקימו גבר כזה מקרב בניו כי עתה רב לו להכריע בערכו ובכבודו את כל גויי הארץ את חכמיהם את חסידיהם ואת אדיריהם גם יחד. הן חכמת עמים גדולים ועצומים נסרחה ברבות הימים, חסדם נבל כציץ השדה ולגבורתם ולנוראותיהם אין זכר עוד ועל כל גדוליהם אבד כלח זה כמה ורק האדם הגדול בענקים הזה הוא האחד בכל בני איש אשר לא סר כחו ולא נס ליחו. עודנו עומד בין ה’ ובינינו רגליו על הר סיני וראשו בשמים, הוא אור העולם אשר יאיר לישראל ולכל האדם עד דור אחרון וספר התורה אשר בזרועו הוא נר התמיד לרגלי כל אוהב אלהים ואדם ולכל אוהב משפט וצדקה תורת חיים ותורת חסד.

וישקף משה בעודנו נער ממכון שבתו במרום היכל פרעה וירא בעיני אחיו ויהמה לבו להם וירד אליהם לראות בסבלותם. ויהי היום וירא והנה איש מצרי מכה איש עברי וירא כי אין עוזר וירם ידו ויך את הרשע המצרי בזרוע עזו וימיתהו ויטמנהו בחול. ויהי כי נודע הדבר בבית פרעה ויאמר להרגו. ויברח משה ארצה מדין אשר מצפון למצרים בעבר הירדן קדמה. ויהי בבואו שמה וירא והנה עדת רועים עריצים מגרשים בזדון לבם שבע נערות רועות. ויתאזר משה עוז ויָרֶב בצדקתו ובגבורתו את ריב הבנות הרכות מיד הרועים הקשים החזקים מהן ויושיען וישק את צֹאנן. ותביאנה אותו אל אביהן רעואל הקיני כהן מדין איש חכם ונשוא פנים מאד. ויתן רעואל את צפורה בתו למשה ותלד לו בן ויקרא את שמו גרשום, וישב משה עם חותנו ימים רבים ויהי רועה את צאנו.

ושבט הלוי נצר את תורת אלהי אברהם יצחק ויעקב מכל משמר, כי לוי בן יעקב אשר האריך ימים אחרי יוסף ואחיו כשלש ועשרים שנה לא נתן לבניו לתעות מעל ה' כאשר תעו כל בני ישראל. ויורם את תורת אלהי אלהי יעקב עת אשר אבות יתר השבטים כבר לקחו מעל ראש משפחותיהם זה כמה, ולא היה להם עוד אב ומורה אשר את פניו ישאו ובקולו ישמעו להשיב את רגליהם מדרכי מצרים הנשחתות. ויהיו הלוים שומרי משמרת דעת אלהים בישראל ונוצרי רוח מולדתו כל ימי היות ישראל במצרים ויהי ה' עמם ולא הכבידו מלכי מצרים את עֻלם עליהם מאד³⁵. ולמשה אח שמו אהרן אשר ילדה יוכבד לעמרם הלוי שלש שנים לפני לדת משה. ותהי על אהרן רוח ה' ויורה את בני ישראל את הדרך אשר ילכו בה. ויתן ה' לאהרן לשון למודים ויתנבא על בני ישראל במצרים. ויאהב אותו כל בית ישראל מאד וישמעו בקולו. ויספרו הנביאים האחרונים את מעשיו לאמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו בפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא³⁶. וחכמי ישראל ערכו דמות לאהרן כי הוא היה כהן מורה ואיש מופת לכל איש מישראל להיות אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה³⁷. וגם מרים הנביאה אחות אהרן קראה בשם ה' באזני ישראל³⁸.

ומלך מצרים מת ותהי עת צרה לישראל כי הָקֵל הֵקֵל המלך אשר לפניו מעט את ידו מעליהם בראותו כי אין פחד לנגד עיניו פן ישיתו ידם את אויביו³⁹. ויקם תחתיו מלך אחר איש צר עין עושק דל אשר עיניו היו רק אל הבצע ויוֹסֶף על העול אשר נתן אביו על ישראל ויכבד עליהם את עבודתם מאד מאד. ויקם עליהם שוטרים מקרב אחיהם לנצֵח עליהם ולבלתי הרפות מהם רגע. ויפקד עליהם אנשים נוגשים מצרים לנגוש בם ולרדות בם בשבט נוגש ובמקל חובלים. ויפל לבם ויסר כחם אשר היה להם לפנים ותקצר רוחם מן העבודה הקשה אשר עֻבד בם. ויהיו ימי המלך הזה ימי קצר רוח ועבודה קשה לבני ישראל ויחלו להשיב לבם אל ה' ויצעקו אל אלהי אבותיהם.

ויזכר אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. וַיֵרא בלבת אש מתוך הסנה אל משה ברעותו צאן חותנו בהר חורב וישלחהו אל פרעה להוציא את בני ישראל ממצרים. ולא עמד לב משה ללכת אל פרעה כי ענו היה מאד ויקטן בעיניו מהיות לאל ידו להטות לב מלך קשה ואדיר לשמוע בקולו. אף נבצרה ממנו לקרוא באזני בני עמו בשם אלהים אמת בשם אשר לא חללוהו עוד מורי שקר בהבלי נכר. גם לא ידע במה יטה את לבם להאמין בו כי ה' שלחו ושפת מצרים נשכחה ממנו כי ארכו הימים מאד למיום עזבו את הארץ⁴⁰ וינח ה' את רוחו ויודיעהו את שמו הנכבד והנורא אשר לא נודע עד היום ההוא⁴¹ שם הֲוָיָה המודיע לבני האדם כי הוא היה הוה ויהיה וכי הוא לבדו צור העולמים. וימלא ידו לעשות לפני בני ישראל אותות ומופתים למען יאמינו לו ואת אהרן אחיו היודע שפת מצרים שם אלהים למשה לפה ולנביא. וישָב משה אל חותנו וישֶב לו את צאנו וישלחהו חותנו לשלום. ויצא משה לדרכו ואהרן יצא לקראתו המדברה וילכו שניהם ויבאו יחדיו מצרימה.

ויאסוף משה את בני ישראל וידבר להם אהרן את כל דברי ה' ויעש לעיניהם את האותות ויאמינו זקני ישראל וישתחוו לה' ותעבור השמועה בין העם וירבו לדבר בה⁴² ותחי רוחם.

ומשה התאזר עז ויעט גאון ה' ויבא אל פרעה מלך מצרים הוא ואהרן ויאמר כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי במדבר. וישב העריץ את פניהם ריקם בגאווה ובוז אך אל נפשם לא ערב את לבו לשלוח יד. ויסָּער לב פרעה ולב עבדיו מאד על בני ישראל. ויאסוף פרעה ביום ההוא את הנוגשים ואת השוטרים ויצו עליהם לבלתי תת עוד לעם קש ללבון הלבנים כי המה יקוששו בידיהם את הקש וממתכנת הלבנים אשר הם עושים יום יום אל יפילו דבר, למען תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר. וישם העריץ ביום ההוא לאחדים בידו את שטתו שטת העשק והבצע ואת שטת אבותיו לדכא רוח בני ישראל ולהכשיל את כחם פן ימרודו. ותהי מהומה ותלונה. ובני העם נפוצים לקושש קש. הנוגשים אצים והשוטרים מֻכים בידיהם. ותֵכַה רוח העם מאד ושוטריו נלונו על משה בצרת נפשם על הוסיפו להחרות בם אף פרעה ועבדיו מבראשונה. ותצר למשה ויחזקהו ה' וילך עוד אל בני ישראל ולא שמעו אליו עוד ולא שמחו עוד לקראת משה כבראשונה והאנשים השכחים את אלהיהם ואת מולדתם ואשר דבקו במצרים ובגלוליה דברו אליו לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר.

וירא ה' כי כבד לב פרעה וַיַפלא את מכות ארצו מכות גדולות ונאמנות ורֶוַח יהיה בין מכה למכה, ובא משה ואהרן להעיד בפרעה לאמר כה אמר ה' שלח את עמי ויעבדוני. ויהפכו את כל מימי מצרים לדם ותמת דגתם ויבאש היאור ולא שת פרעה את לבו. וישרוץ היאור צפרדעים ותכס הצפרדע את כל מצרים. אז קרא למשה ולאהרן ויאמר לשלח את העם לזבוח לה' אם רק יסורו הצפרדעים. אולם אך היתה הרוחה והנה הקשה פרעה את לבו כתמול שלשום. ויוסף ה' את ידו ויך את עפר הארץ ויהי לכנים באדם ובבהמה ויבא ערוב כבד ותשחת כל הארץ מפניו. אז החל פרעה לדבר על לב משה כי יזבחו בני ישראל את זבחיהם בתוך הארץ. ולא סר משה מדברו הראשון ויעתר פרעה לשלח אותם. ויהי אך סר הערוב ויוסף להכביד את לבו ולא שלח את ישראל וימת כל מקנה מצרים בדבר וממקנה בני ישראל לא מת אחד. וכל הנפש אשר במצרים הֻכתה בשחין פורח אבעבועות. וימטר ה' ברד כבד ויך את האדם ואת הבהמה את העץ ואת כל העשב. ובארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה הברד.

מן המכה הגדולה הזאת נפקחו מעט עיני פרעה ויקרא חטאתי! ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים! ויחדל הברד ויחזק לב פרעה ולא זכר את דברו אשר דבר זה מעט בצר לו. וידברו עבדיו על לבו ויפצרו בו לשלח את ישראל לעבוד את אלהיהם ויקראו הטרם תדע כי אבדה מצרים! ויאות פרעה לשלח רק את הגברים לבדם ולהציג את נשיהם את טפם ואת מקניהם בארץ ומשה לא נטה מדברו ימין ושמאל ויאמר בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו נלך ויחד אף פרעה מאד. וינהג ה' רוח קדים ויעל ארבה כבד מאד אשר כמהו לא היה עוד ויאכל את יתר הפליטה הנשארת מן הברד ויתן ה' חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. וַיֵרַך עוד לב פרעה ויאות לשלח עם בני ישראל גם את הטף אך את מקניהם לא אבה לתת להם לקחת. ויהי כי מאן משה להפיל דבר מכל אשר שאל ויחזק את דברו לאמור גם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה וימלא העריץ חמה ויאמר לו לך מעלי אל תוסף ראות פני פן תמות. וירם משה את ראשו ויאמר לו כן דברת אנכי לא אוסיף עוד ראות פניך כי אם עבדיך אלה ירדו אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר ברגליך ואחרי כן אצא ויסוב משה ויצא בחרי אף. וילך וישם פניו הוא ואהרן אל עדת בני ישראל ויכן אותם ויצו אותם להתקדש ולהיות כלם נכונים לקראת הגאולה אשר יגאלם ה' מכף רודפיהם ונוגשיהם באותות ובמופתים ובמוראים גדולים. ויצום לקחת שה לבית למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש ולאכלו בלילה צלי אש על מצות ומרורים, פסח הוא לה' כי נגוף ינגף ה' את כל בכור בארץ מצרים בלילה ההוא ועל כל בכורי ישראל פסוח יפסח. על כן יהיו בני ישראל נכונים בלילה ההוא, מתניהם חגורים נעליהם ברגליהם ומקלם בידם. וישמעו בני ישראל ויעלוץ לבם בה' ויפלו על פניהם ויקדו וישתחוו אל אל מושיעם ולא קצרה עוד רוחם כבראשונה כי ראה ראו עיניהם כי אמנם ראה ה' בענים. גם לב המצרים נהפך למן היום אשר החל ה' לשלח את מגפותיו אל לב פרעה ואל מצרים ולא הוסיפו עוד להבזות את בני ישראל כבראשונה. ויכבדו המצרים גם הם גם שריהם את משה מאד ויעריצוהו וייראו מפניו⁴³.

ובני ישראל קמו וילכו ויכינו את זבח חג הפסח כאשר צוה ה' את משה. ויהי בחמשה עשר לחדש הראשון בחצי הלילה וה' יצא ממקומו לפקוד דמֵי עם נדיב על ממלכת גוי עריץ אשר בזדונה וּבְהַוָתָה עבד שמתהו ותעשקהו ותרוצצהו. ויעבור בארץ מצרים בלילה ההוא ויך את כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה רק בבתי בני ישראל לבדם לא היה נגף. וימת גם בכור פרעה היושב על כסאו אחריו למלא דבר ה' אשר דבר אל פרעה ביד משה לאמור כה אמר ה' בני בכורי ישראל ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך. וימת לב פרעה בקרבו ויקם בלילה הוא וכל עבדיו וימהרו אל משה ואל אהרן ויפגיעו בבני ישראל אשר ישבו בלילה ההוא ספונים בבתיהם כגאולי ה' וישמחו וישירו חסדי ה'. וישאילו המצרים את בני ישראל כלי כסף וכלי זהב ושמלות ויאיצו בהם ללכת לשלום לדרכם כי אמרו כלנו מתים.

בלילה ההוא שבר ה' את עול מצרים מעל צואר עמו ויוציאהו מתוכם לחרות עולם⁴⁴. וממחרת בעצם היום יצאו חמושים ביד רמה כל צבאות בני ישראל מכור הברזל מבית העבדים לבוא לרשת את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיהם. ארץ חמדה טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש.

ויצא ישראל ממצרים בדור הרביעי לבואו שמה למלא דבר ה' אשר דבר אל אברהם אבינו בין הבתרים לאמר ודור רביעי ישובו הנה⁴⁵.

ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה בחמשה עשר לחדש ניסן כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מנשים וטף ומשה איש האלהים בראשם ומטה האלהים בידו. ויקח משה את עצמות יוסף עמו ויעל עמם ערב רב אספסוף מבני מצרים וכל מקנה בני ישראל צאן ובקר רב מאד. וישם ה' לחק לישראל לעשות את הפסח במועדו בארבעה עשר לחדש הראשון ובחמשה עשר בו חג שבעת ימים מצות יאכלו כי לא חמץ הבצק אשר אפו בני ישראל בצאתם ממצרים ויאכלֻהו עגות מצות. ויהי להם החדש ניסן ראש חדשים ראשון לחדשי השנה, אף כי ראש ימי השנה הוא הראשון לחדש השביעי הוא חדש תשרי⁴⁶. וזכרו בני ישראל את צאתם מארץ מצרים כל ימי חייהם. כי למיום ברוא אלהים אדם על הארץ לא נסה עוד ה' לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי באותות ובמופתים ככל אשר עשה ה' אלהים לאבותינו כי לא בחיל ולא בכח ולא בחרב ובחנית עלתה יד משה איש האלהים על פרעה המלך הקשה כי אם מפני דבר ה' אשר בפיו ומפני רוח קדשו אשר שָׂם בקרבו נחתה קשת גבורתו על כן נחשב דבר הפסח לישראל כראשית מצות ה‘. למען יזכרו בני ישראל לדורותם כי הרוג הרג ה’ את כל בכור במצרים וכל בכור בישראל החיה. ויצונו ה' לכתוב את הדברים על מגלות ספר אשר יאמר להן היום תפלין⁴⁷ לאות על ידנו ולזכרון בין עינינו כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים.

II. ימי הבית הראשון

מאת

זאב יעבץ

---

ימי הבית הראשון: הכיבוש והחילוק

מאת

זאב יעבץ

[יהושע בן נון ומעשי נעוריו. החלוץ. קציני אנשי המלחמה. עברת הירדן וביאת הארץ. מחנה ישראל בגלגל. מילה. פסח ועומר. שביתת המן. קול קורא. הצרעה. כבוש יריחו. מעשה עכן. כבוש העי ובית אל. מזבח בהר עיבל. הברכה והקללה. ערמת הגבעונים וברית ישראל עמם. מלחמה במלכי האמורי. בעלי ברית הנגב. כבוש מקדה. לבנה וגזר. מלחמת בני יהודה בירושלים. כבוש חברון בידי כלב ומלחמתו בבני הענקים. כבוש דביר בידי עתניאל ומלחמתו בבני הענקים. מלחמת מלכי הכנעני בעלי ברית הצפון. סוף מלחמות הכבוד ופרין. תחלת חלוק הארץ. בני יהודה ובני יוסף מתנחלים. טבע סגולת נחלתם. תרעומת בני יוסף. ותשובתם ריקם. המשכן בשילה. עבודת בית ה' נקבעת. טבע ארץ ישראל וקדושתה. רפיון רוח העם אחרי המלחמות. זירוז יהושע. כתיבת ערך הארץ על ספר. גורל שבעת החלקים וחלוקתם לשאר השבטים. ערי מקלט בארץ כנען. ערי הכהנים והלוים למקומותם. שלוח הראובני והגדי לנחלתם הגלעדה. מזבח בגלילות הירדן. חשד של שוא ובטולו. מדברות יהושע לעמו. חק ומשפט בשכם. מצבת זכרון. מות יהושע וקבורתו. משמרת התורה עד אחרי מותו.]

והושע בן נון למטה אפרים משרת משה היה איש גבור חיל איש אשר רוח בו¹. הוא הכה את עמלק ברפידים בצאת ישראל ממצרים. ויהי חרד מאד על כבוד משה² ויהי תמיד עמו ולא מש מאהלו כל הימים. ויאהבהו משה מאד ויקרא לו יהושע³.

ובשלוח אותו משה לתור את הארץ היה רק הוא תמים דעות עם כלב אשר חזקו ידי העם לבלתי שמוע אל מוציאי דבת הארץ על כן קם לראש בישראל אחרי מות משה. ויהי לבו תמים מאד עם תורת משה אשר לא מָשה מפיו כל ימי חייו. וידבק בה ויעש ככל הכתוב בה ולא סר ממנה ימין ושמאל ויהי לוקח נפשות אנשי החיל בדברו הנמרץ⁴ ויט את לב העם כפלגי מים אל חפצו. וישמע העם אליו ככל אשר שמעו אל משה אף כי גדול היה משה ממנו הרבה מאד⁵.

פְּנֵי משֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה

פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּפְנֵי לְבָנָה⁶

ויכבדו את יהושע על גבורתו ועל מעשיו אשר עשה לארץ אבותיו ככל אשר כבדו את משה על רוח אלהים אשר בקרבו. כי בעת ההיא אשר החל העם להסתעף על פי דרכו כדרך כל העמים החלו לו ימי הגבורה אשר הם ימי הילדות⁷ לכל גוי גדול. ויעשו להם בדורות ההם הגבורים ושרי צבא המלחמה שם גדול בישראל.

ויתמו ימי אבל משה בשבעה לחדש הראשון. ויצו יהושע את העם ביד שוטריו לאמר: בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן לרשת את הארץ אשר ה' נותן לכם. ויאסוף את הראובני ואת הגדי ויזכירם את התנאי אשר התנה עמם משה. ויקראו כולם קול אחד: אל כל אשר תשלחנו נלך ככל אשר שמענו אל משה כן נשמע אליך. וישם יהושע קציני אנשי מלחמה בראש הצבאות. ויקָּראו שרי צבאות ישראל קצינים⁸ כל ימי השופטים ויסעו בני ישראל מן השטים ויעברו מקץ שלשה ימים את הירדן וארון ברית אלהים הולך לפניהם והראובני והגדי וחצי שבט המנשה עובר כארבעים אלף איש חלוץ לפניהם ככל אשר צוה להם משה.

ויבאו בני ישראל בעשור לחודש הראשון אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותם אל ארץ כנען ויחנו בערבות יריחו. וישם יהושע את מחנהו בגלגל אשר מקדם ליריחו. וַיַצֶב שם מצבת שתים עשרה אבנים למספר שבטי בני ישראל לזכרון לבניהם אחריהם ליום עברם את הירדן, ליום דרוֹך רגלם ראשונה על אדמת ארץ ישראל. ויהי כי כלו בגלגל מסעי בני ישראל וישם יהושע את לבו להקים בארץ הנושבת את כל דברי התורה אשר לא מצאה יד העם לעשותם במדבר. וימל שם את כל העם הילוֹדים במדבר כי לא מלו ישראל את בניהם כל ימי לכתם במדבר. ויעשו בני ישראל בשנה ההיא את הפסח במועדו בארבעה עשר לחדש. ויחֹגו את חג המצות בחמשה עשר בו כי לא עשו בני ישראל את הפסח למן היום אשר נסעו ממדבר סיני⁹ ויניפו את העומר למחרתו כאשר צוה ה' את משה ואחרי כן אכלו מצות וקלוי מעבור הארץ¹⁰ וישבות המן בעצם היום ההוא.

ויהושע העביר קול בארץ לאמור: שלש אני נוטל עליכם עמי כנען! ועתה בחרו לכם: השלימו עמי והייתם לי למס ולא אגע בנפשכם ובקִנְיַנְכֶם לרעה או עזבו את הארץ מפני. ואם שתי אלה לא תעשו הכּוֹנו לקראתי למלחמה¹¹. ויקומו אנשים מבני העמים ויעזבו את עריהם מפני בני ישראל¹². וגם הצרעה¹³ באה בעת ההיא ויברחו מפניה שני מלכי האמורי ושבטיהם אף יתר כל העמים לא שמעו לקול יהושע.

וַיָסבוּ בני ישראל את יריחו שבעת ימים ושבעת כהנים תוקעים בשופרות עוברים לפני ארון הברית ההולך לפניה. ויריעו ביום השביעי כל העם תרועה גדולה וילכדו את העיר ותפול החומה ויעשוה תל עולם¹⁴. ותגדל מאד התשועה ביום לכוד ישראל את יריחו אשר לה יאמר שער הארץ¹⁵. ואת הכסף ואת הזהב ואת הנחשת ואת הברזל אשר בה החרימו ויתנוהו אוצר בית ה'. וימעל עכן בן כרמי למטה יהודה בחרם ויקח מן הזהב ומן הכסף ויטמן באהלו ויעש בו יהושע משפט קשה וירגמו אותו באבן וישרפו את כל רכושו¹⁶. וילכו משם ויכו את העי עיר אשר שנים עשר אלף נפש בה וישרפוה באש ויבזו את כל שללה.

ויכו בית יוסף את בית אל ויירשוה¹⁷. ויבן יהושע מזבח בהר עיבל ויכתוב שם על האבנים את משנה התורה וישימו מחצית שבטי ישראל את פניהם אל הר גריזים ומחציתם אל הר עיבל וזקני העם ךושופטיו ונושאי הארון עומדים בתָּוֶך מזה ומזה לארון הברית ויהפכו הלוים את פניהם אל הר גריזים ויברכו את כל עושי הטוב והישר בעיני ה' ויהפכו פניהם אל הר עיבל ויאֹרו את כל עושי הרע בעיניו. ויקרא יהושע בספר התורה ויזבחו שלמים וישמחו שם ביום ההוא ויעשו ככל אשר צוה משה.

ואימת ישראל נפלה על כל יושבי הארצות אשר מסביב. ויהי היום ויבאו אל יהושע ואל הנשיאים עדת אנשים ויאמרו מארץ רחוקה באנו לשם ה' אלהיכם אשר עשה לכם את כל אשר שמעו אזנינו ועתה כרתו לנו ברית. ויכרות להם יהושע ונשיאי העדה ברית וישבעו להם להחיותם. ויהי ביום השלישי וישמע יהושע כי בני החוי יושבי גבעון הם הקרובים אל הגלגל מקום המחנה. וגבעון עיר גדולה כאחת ערי הממלכה בימים ההם וכל אנשיה גבורים. ויתנם יהושע לחוטבי עצים ולשואבי מים לעדה ולבית ה' על כן קראו בני ישראל לגבעונים נתינים, לאמר נתונים לעבודת העם. ותהיינה עריהם הלא הן גבעון, הכפירה, בארות וקרית יערים לבני ישראל. אך מלבד הגבעונים היו עוד בני חוי בצפון הארץ לרגלי הרי החרמון והלבנון¹⁸.

וחמשת מלכי האמורי מלכי נגב הארץ הלא הם אדוני צדק מלך ירושלם הוהם מלך חברון פראם מלך ירמות יפיע מלך לכיש ודביר מלך עגלון שמעו כי השלימו הגבעונים את ישראל ויכרתו ברית ויעלו יחדו על גבעון למלחמה. וישלחו הגבעונים מלאכים אל יהושע הגלגלה ויעל ויך את המלכים ואת כל מחניהם מכה גדולה. ויהי בנוסם מפני בני ישראל ותפלנה אבני הברד מן השמים וירב מספר המתים בברד ממספר המתים במלחמה. ויסר ביום ההוא מעל בני ישראל הפחד אשר פחדו מפני האמורי¹⁹ ויאמרו בני ישראל על המלחמה הזאת כי ה' נלחם לישראל. ויהי היום ההוא לזכרון בפי הנביאים ויאמרו:

וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם

אֲשֶׁר כְּגֹבַה אֲרָזִים גָּבְהוֹ

וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל

וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת²⁰

ויעלו המושלים²¹ את דברי המלחמה ההיא על ספר הישר²² ככל אשר העלו את מלחמות עבר הירדן על ספר מלחמות ה'²³. וילכד יהושע את מקדה ואת לבנה, ויהי בהכותו את לכיש ויתחזק הורם מלך גזר ויקם ויעל לעזור אותו ויך יהושע גם אותו ואת עמו ויך את עגלון ויירשה ואת ירושלם²⁴ שרפו בני יהודה באש אפס כי לא יכלו להוריש את יושביה. וכלב פן יפונה נשיא בני יהודה נגש אל יהושע ויזכירהו את הדבר אשר דבר עליו משה. וימלא יהושע את ידיו לרשת את שדה חברון. ויתיצב כלב בראש מטה בית אבותיו ויעל וילכד את חברון ויורש משם את בני הענקים²⁵ אשר היו למחתה לאנשים ההולכים עמו לתור את הארץ. וכלב בן שמונים וחמש שנים בלכדו את חברון אשר נקראה על שם בנו²⁶ כי שם העיר מלפנים קרית ארבע אך עודנו מלא חיל וכי. ואחי כלב בן אמו עתניאל בן קנז לכד את קרית ספר וַיַכֶּהָ ויכרת את הענקים אשר בקרבה ויקרא שמה דביר. ויתן לו כלב לשכר גבורתו את בתו עכסה היפה לאשר וארץ גֻּלוֹת מים לנחלה. ותעש גם הפעם יהודה את דרכה לבדה ותלחם לבדה היא וכלב ועתניאל בראשה וכל שבטי ישראל נלחמו לבדם ויהושע בראשם. אך לכל דבר העדה היה יהושע הראש האחד לכל העם.

וילכדו בני ישראל את כל הנגב והשפלה והערבה והאשדות מקדש ברנע עד עזה ועד גבעון ויהי כל נגב ארץ כנען לישראל ותשקוט ארץ הנגב ממלחמה.

ויקומו מלכי צפון הארץ ומלכי נגב כנרות ויבין מלך חצור ראש כל הממלכות האלה ויכרתו גם הם ברית ויוָּעדו על מי מרום להלחם עם ישראל. ולהם סוס ורכב ברזל אשר לא היה כן ליושבי ההר²⁷. ויתנם ה' ביד יהושע וביד ישראל ויפל יהושע ועמו עליהם פתאום ויהמם מהומה גדולה ויכום לפי חרב ויירשו את ארצותם ואת חצור שרפו באש.

ויך יהושע את כל עמי ארץ כנען מן ההר החלק העולה שעירה אשר בנגב עד בעל גד אשר בבקעת הלבנון תחת הר חרמון בצפון הארץ. וישב את ידו על עיר ענק וכל הר האמורי אשר בנגב²⁸ ויזנב את יתר פלטת הענקים אשר לא הכריתו כלב ועתניאל מארץ ישראל. ותהי עוד שארית לענקים בעזה בגת ובאשדוד ערי הפלשתים.

ויחלק יהושע את הארץ בגורל לתשעת השבטים וחצי שבט המנשה כי הראובני והגדי וחצי שבט המנשה לקחו נחלתם מיד משה בעבר הירדן מזרחה. ויהי בצאת גורל בני יהודה ובני אפרים ומנשה וימהרו ויאחזו בגורל נחלתם אשר הפיל להם יהושע.

ויהי הגורל למטה בני יהודה מגבול נגב האמורי הלא הוא צפון מדבר צן ממעלה עקרבים וקדש ברנע לכל אֹרך ים המלח מפאת קדים עד ים הגדול מערבה. ויירש יהודה את כל נגד הכנעני מן השיחור עד גבול עקרון צפונה ואת כל הר האמורי עד ירושלם. ויקרא למן היום ההוא להר האמורי, אשר בגבול בני יהודה, הרי יהודה. ולכלב בן יפונה נתן יהושע את כל שדה חברון כאשר דבר לו משה. ויהי הר יהודה מקום מטע כרמים. והשרון²⁹ והשפלה³⁰ היו ארץ מרעה.

ותקם ברכת יעקב אשר ברך את יהודה לאמר:

אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ

כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה

חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב³¹

והגורל השני יצא לבני יוסף ויהי בירדן גבולם מקדם וים הגדול ממערב ונחל קנה המשתפך אל הים עובר בתוך הגבול. ויתנחל אפרים מנגב לנחל ומצפון לנחל התנחל חצי שבט המנשה. ויפלו חבלי מנשה עשרה ויהיו הששה לשש משפחות בני גלעד בן מכיר ולבנות צלפחד בתוכם והארבעה לבני אשריאל בן מנשה. כי משפחת הפרשי והשרשי לקחו את נחלתם בארץ הגלעד והבשן³² מעבר לירדן. ויקרא הר האמורי אשר מצפון גבול יהודה והלאה הר אפרים על שם מטה אפרים היושב עליו.

ויהושע היה איש חיל בר לבב ולא בִכֵּר את מטה אבותיו בית יוסף על יתר שבטי ישראל. ויתן לשניהם לאפרים ולמנשה גורל אחד בתוך שבטי ישראל בזכרו כי לחצי שבט המנשה נתנה נחלה בעבר הירדן. וירע הדבר בעיני אפשרים ומנשה ויתאוננו באזניו כי צר הר אפרים מהכיל את כל המתנחלים כי עם רב הם. ובעמק לא יוכלו להרחיב גבולם כי שם איתן מושב הכנעני אשר רכב ברזל לו. ולא נשא יהושע את פניהם ויען להם כי אמנם יודע הוא מספרם כי לא ימָּצא להם גורל אחד אך יודע הוא גם את כחם כי רב הוא לְבָרֵא את היער אשר בארץ הפרזי והרפאים הקרובה להם גם להוריש את הכנעני יושב העמק אף כי רכב ברזל לו.

ויהי אחרי הנחל יהושע ואלעזר הכהן הגדול וראשי המטות לבית יהודה ולבית יוסף את נחלתם ויקהלו כל עדת בני ישראל ויעלו את אהל מועד מן הגלגל שילה וישם שם יהושע את מחנהו ותהי שילה למקום הקדוש. ויהי כי כלו לאהל מועד ביום הוסדו בשילה כל מסעותיו ויסירו את קרשי המשכן ויבנו בית אבנים³³ מוצק אך קָרֵה לא קֵרוהו ויפרשו את יריעות המשכן על הבית מלמעלה. ותכון עבודת בית ה' בזבח ובמנחה ובקטורת בידי הכהנים בני אהרן ומשמרת הבית בידי הלוים למן היום ההוא לחק ולא יעבור, כי כל ימי שבת ישראל במדבר לא היתה עוד העבודה לחקת משפט כי לא היה עוד מכון למקדש ה' בו ובבֹאם הגלגלה העלו העם את זבחיהם על הבמות. אך שילה היה המקום הראשון אשר בחר בו ה‘, על כן נאסרו הבמות ביום אשר הוקם בו המשכן בשילה³⁴ ותהי שילה למרכז לכל בני ישראל. ולמן העת ההיא היתה ארץ ישראל לאדמת קדש לנחלת ה’ לארץ אשר ה' שוכן בה אשר בהתעֵב יושביה את עלילותיהם והשחיתו את דרכם לשפוך דם³⁵ או לעשות תבל וכל דבר זמה³⁶ את מקדש ה' הם מטמאים וקאה הארץ אותם. ואמת הדבר כי כל פני הארץ הזאת לכל מראֶהָ ולכל תכונתה יכשירו את האדם למשול ברוחו ולתת לה את המשקולת הנכונה, כי מראות האיתנים השונים למיניהם אשר יֵרָאו בארץ הזאת כלם נאדרים ונערצים, אך בחליפותיהם ובהפכיהם לא יתנו לאיש מהם לעולל לבדו לנפש האדם ולתפוש אותו בלבו כלו, כי כלם יחד יתאימו למתכנת רוממה אחת אשר כלם מתפשרים בה לכלל אחד אשר כל הפרטים עוברים ובטלים מפניו; הקרח הנורא הנטוי על ראשי הררי הלבנון מצפון והחום הלוהט בערבות יריחו מנגב יכריעו אלה את אלה והוכיחו כי שניהם רק קצות הנה לתָוֶך אחד³⁷, והשממה והדממה אשר תָּאבַל על ים המלח והחֹרב והרזון אשר סביבותיו מקצה הירדן מזה וחמדת הנעם השפוכה על ים כנרת והשבע הגדול אשר סביבותיו מקצהו מזה יעידו כי גבול נִתן גם לטובה גם לרעה מיד האדיר במרום אשר מפיהו יצאו שתיהן.

הארץ הזאת אשר אזיא מאחוריה ואירופא מימינה ואפריקא משמאלה ארץ התָּוֶךְ היא יען כי היא כמעט הארץ האחת אשר לה יאמר ארץ הגבול, אשר בין הים ובין היבשה, כי אין בכל חלקי התבל מרחב ארץ יצוקה וקלוטה אשר אין ים בתוכה כרחב חבל היבשה המושך והולך מאדמת הארץ הזאת עד אפסי קדמת ארץ הקיני³⁸. ואין לאחת הארצות דרך ים רחוקה פתוחה ומפולשת אשר אין מֵזח ואין מעצור לפניה כדרך הים ההולכת אשר ממערב לארץ הזאת עד קדמת אמריקא ועל כן יאמר בשפת העם יושב הארץ ההיא לפאת מערב – פאת ים. סוף דבר בארץ הקטנה הזאת יֵרָאה כי לכל מראה עינים יש חק וגבול אשר גבל להם אל עליון על כל ונעלם מכל אשר עין לא תשורהו ויד לא תמושהו. וכל האיתנים ומצוקי ארץ אשר היו לאלהים לכל משפחות האדמה רק עבדים אלמים המה לו. וַתֵּחָשֵׁבְנָה כל ארצות תבל לארצות חול³⁹ בעיני ישראל ורק הארץ הזאת לבדה היא נחלת אלהים⁴⁰ ארץ אחוזת ה'⁴¹ אדמת הקדש⁴².

ולמן היום אשר כבשו בני ישראל את הארץ רפתה רוחם ולא מהרו להתנחל בה ולא ישב עוד איש משבטי ישראל על אדמתו בלתי אם הראובני והגדי וחצי שבט המנשה בארץ הגלעד ויהודה ואפרים וחצי שבט המנשה בארץ כנען. וירע הדבר בעיני יהושע ויוכח את העם על הדבר הזה ויקח יהושע שלשה אנשים לשבט וישלחם ויתהלכו בארץ ויכתבוה למקומותיה ולגבולותיה לשבעה חלקים על ספר וישובו אליו שילה. וישלך שם יהושע גורל ויצא לבנימין חבל הארץ אשר בין יהודה ובין אפרים. ותהי ירושלם מערי גבולו מנגב, בעל חצור קצה גבולו מצפון, ירדן מקדם והים ממערב. ותהיינה לבנימין גם עשרים ושש ערים וחצריהן ובתוכן גם יריחו העיר המבורכת ובית אל העתיקה וארבע ערי הגבעונים.

ולשמעון נִתנו שבע עשרה ערים בנחלת יהודה ובאר שבע העתיקה בתוכן. וליששכר מצפון לנחלת מנשה ערים שש עשרה וחצריהן, ויהי לו הר הגלבוע הר תבור ועמק יזרעאל הדָּשן מאד. ותהי ארצו ארץ שוקטה ארץ שדות וכרמים.

וַיַרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה⁴³

ומצפון לנחלת יששכר נתנו ערים שתים עשרה למטה זבלון, ותהי ארץ זבלון ארץ הרים וגבעות אשר פריה מעט אך עפרה זכוכית זכה ויקרה. והחלזון הלא הוא תולעת התכלת ותולעת השני רבה בה על כן היתה למקור עֹשר לבעליה האוהבים לנוע, ויהי זבלון הסוחר האחד בכל שבטי ישראל בימי הקדם.

שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל⁴⁴

ולנפתלי נתנה נחלה מצפון לנחלת זבלון ויהיו ים כנרת ומי מרום גבולות נפתלי מקדם, ותהיינה לו תשע עשרה ערים ושפלת גנוסר הממהרת לבכר את פרי מגדיה אשר יצא להם שם בימי קדם, על כן יאמר עליו:

נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְיָ⁴⁵

ולאשר נתנו עשרים ושתים עיר מיָם לארץ נפתלי ויהי הים הגדול גבולו ממערב ותהיינה לו גם עכו וכזיב ערי החוף ומרבית ארץ הכרמל, ותהי נחלת אָשר מקור השמן והתפנוקים ומקום מולדת בנות היופי⁴⁶ בכל ארץ ישראל.

בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֶׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ⁴⁷

מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ⁴⁸

ולדן נתן חבל ארץ צר מיָם לנחל יהודה ובנימין וחמש עשרה ערים בתוכו.

ויהי אחרי אשר חלקו יהושע ואלעזר וראשי המטות את הארץ לשבטי ישראל וישאל יהושע ויתנו לו את תמנת חרס אשר בהר אפרים לנחלה ולאלעזר הכהן נתנו את גבעת פינחס בהר ההוא. ויקברו את עצמות יוסף בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור אבי שכם. ויבדל יהושע את קדש אשר בהר נפתלי ואת שכם אשר בהר אפרים ואת חברון בהר יהודה לערי המקלט מלבד שלש הערים אשר הבדיל משה בעבר הירדן. ולכהנים בני אהרן נתנו שלש עשרה ערים ומגרשיהן מנחלת יהודה שמעון ובנימן. ולבני קהת הנותרים נתנו בתוך אפרים דן ומנשה. ולבני גרשון ומררי נתנו בתוך שבטי עבר הירדן ובתוך שבטי צפון הארץ. ותהיינה כל ערי הכהנים והלוים ארבעים ושמונה ערים ומגרשיהן וששת ערי המקלט בתוכן. אך מלבד ערי מושב ומגרש אלפים אמה לכל עיר מסביב לבהמתם לא נתנה להם נחלה בתוך בני ישראל.

ויאסוף יהושע את הראובני ואת הגדי ואת חצי שבט המנשה עירה שילה⁴⁹ ויגש להם את תהלתם בפניהם ויודם על אשר שמרו את כל אשר צוה להם משה ולא עזבו את אחיהם כל ימי המלחמה וימלא את ידיהם לבא על שכרם ולהתנחל בארץ הגלעד וידבר על לבם לעשות את מצות ה' בלב שלם ולעבדו בכל לבבם ובכל נפשם ויברכם בכל לב וישלחם לשלום לאהליהם.

וישובו שני המטות וחצי המטה אל ארץ נחלתם אל הגלעד ושלל רב עמם הביאו כי נתן להם יהושע חלק בשלל תשעת המטות אשר בזזו בארץ כנען⁵⁰ ויהי בטרם⁵¹ עברו את שפת הירדן ויבנו שם מזבח גדול למראה, וַיֻגַּד לבני ישראל לאמר הנה מעלו בני ראובן ובני גד מעל בה' ויבנו להם מזבח מלבד המזבח אשר לכל ישראל לפני ה' בשילה. וירע הדבר מאד בעיני העם ויקהלו שילה לעלות עליהם למלחמה, ויוָּעצו וישלחו את גבור החיל את פינחס הכהן ועשרה נשיאים עמו לחקור את הדבר. ויבאו הגלעדה ויוכח פינחס את בני ראובן ואת בני גד וַיְשַׁו בעיניהם את עֲוֹן המזבח כעון פעור וכמעל אשר מעל עכן בחרם. ויעידו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה עליהם את אל אלהים ה' כי לא לעולה ולא לזבח ומנחה בנו את המזבח כי אם לאות ולעד כי ה' הוא אלהיהם לבלתי אמור בני תשעת השבטים מחר לבניהם אין לכם חלק בה' כי גבול נתן ה' ביניכם ובינינו את הירדן. וייטב הדבר בעיני פינחס ובעיני נשיאי העדה וידברו להם טובות וישובו לשלום למקומם.

ויחי עוד יהושע ימים רבים⁵² אחרי חלקו את הארץ ויעל בימים הרבים ההם את דבריו על ספר⁵³ ויאסוף את כל ישראל ויזכירם את כל צדקות ה' אשר עשה להם. ויחזק את לבם בתורתו ויעד בם לבלתי התערב בגוים פן יהיו להם לפח ולמוקש וינבא להם את הרעה אשר תמצא אותם אם ידבקו בגויים ההם והתחתנו בם. אחרי כן אסף עוד הפעם את העם שכמה ויזכר גם שם את כל חסדי ה' ואת מפלאות ראשית תולדות ישראל. וינסם לדעת את אשר בלבבם ויאמר להם לא תוכלו לעבוד את ה' כי אל קנוא הוא. ויען כל העם לא כי את ה' נעבוד. ויכרות להם ברית וישם חק ומשפט בשכם⁵⁴ והחק והמשפט הזה אין זאת כי אם פָּרָשַׁת עשרת התנאים הם שהתנה יהושע עם בני ישראל⁵⁵ הכתובים בספרי התלמוד. ויורם את חקי ה' ואת משפטיו בשכם ויצב שם מצבת זכרון. וימת יהושע בן מאה ועשר שנה ויקבר בעירו בתמנת סרח. ולא קם עוד בדורות ההם איש אשר ישמעו אליו כל ישראל ככל אשר שמעו למשה וליהושע. וילך העם בתורת ה' ולא סרו מן התורה ימין ושמאל כל ימי יהושע⁵⁶.

---

ימי הבית הראשון: ימי השופטים

מאת

זאב יעבץ

[רפיון הרוח. העם נפוץ לשבטיו. יתרון בני יהודה. בריתם עם בני שמעון. מלחמתם בכנעני ובפרזי בבזק. מלחמתם בפלשתים. יהודה יושבת לבטח. קצר יד השבטים להוריש את יושבי הארץ. אזלת יד שבטי הצפון. שכנות הפלשתי מנגב והחוי מצפון. אלעזר מת ופינחס מכהן. דור חדש. מעשי משה ויהושע נשכחים. זיוף הדעות. חיתון בעמי כנען. אפוד וטרפים. נחושתן. תערובת תורת ה' בהבלי נכר, פסל מיכה. עבודת הבעלים והעשתרות. שמות הבעלים. משכן שילה הולך ונעזב. שומים. עתניאל שופט. ארם מושלת בישראל. התשועה בידי עתניאל. מצוקת בני דן בגבול נחלתם. כבוש לֶשם בידיהם בצפון הארץ. עיר דן. הפסל וכהניו בעיר לשם. תקף בני הימיני. הנבלה בגבעה. השבועה במצפה. מלחמת כל שבטי ישראל בבנימין. תגברת בני הימיני בראשונה ומפלתם באחרונה. ערי בנימין לשרפה. פרץ בשבטי ישראל. נחם. גורל יבש גלעד. ברית שלום בסלע רמון. ירושת פלטה לבנימין. המחוללות. יעבץ. משפחות סופרים. משפחת החרשים בני יואב בן שריה. ראשי בתי האבות ביהודה. יהודה גזורה אל תוכה. מחוקקים במנשה בזבולן ובראובן. בנין ערי בנימן. אלפעל ובניו. רוח נכונה מתחדשת בבנימן. מואב לוחצת את ישראל. עמון ועמלק בגבול ישראל. בני מואב ואָפים הוד בן הימיני מכה את מואב ומושיע את ישראל. אהוד שופט. גבורת שמגר. לחץ שבטי הצפון בידי יבין וסיסרא. דבורה הנביאה שופטת. ברק בן אבינעם. המחוקקים מעוררים את העם. רפיון ואומץ בשבטי ישראל. מתנדבים. מלחמה ותשועה על נחל קישון. מות סיסרא בידי יעל. שקט בישראל. העמלקי והמדיני פושטים על הארץ. איש נביא. גדעון העפרתי משמיד את הבעל. מחנה מדין בעמק. גאות אפרים וענות גדעון. גדעון שופט. נוער כפיו מן המלוכההנתונה לו. מות גדעון. אבימלך בנו ואכזריותו. תעלולי אנשי שכם. משל יותם. פחזות אבימלך. משובתו ומותו. ימי תולע. ימי יאיר. עבודה זרה במדה גסה. צרות מתרבות. עמון ופלשתים מציקים. מוכיחים עומדים. הרהור תשובה. יפתח הגלעדי. כשרונו ומעלליו. מלחמה ותשועה בידו בעמון. נדר יפתח. נזירות מן הבטן. מלחמת יפתח בבני אפרים. ימי אבצן. ימי אילון. ימי עברון. הפלשתים. שמשון, גבורתו ומעשיו.]

ויהי אחרי מות והושע ויפן איש לשבטו ולנחלתו ולא עשו בני ישראל אֵבֶל ליהושע ככל אשר עשו למשה ולאהרן. כי לא היה עוד לעם לב אחד כבראשונה כי עיניהם היו איש לכרמו ואיש לזיתו ודבר העם כלו לא נגע אל לבם¹. ויהי כי נפוצו לתפוצותיהם ויסר כחם מעליהם ולא יכלו להוריש את יושבי הארץ לפניהם.

ויתחזק יהודה לבדו ויעל בתחלה ויהי לראש שבטי ישראל ויכרות ברית עם שמעון אחיו ויכו שניהם את הכנעני ואת הפרזי כעשרת אלפים איש ואת אדוני בזק מלכם האכזרי הכו בבזק עירו ויגמלו לו כרשעתו. ויכו בני יהודה גם את עזה את אשקלון ואת עקרון אך עד מהרה שבו הערים האלה אל בעליהן הראשונים אל הפלשתים אך את הכנעני הורישו בני יהודה מחבל נחלתם. ויהי יהודה השבט האחד אשר לא נתן לאיש מעמי כנען לשבת בקרבו. ותשב רק יהודה לבדה לבטח כמעט כל ימי השופטים ולא נגעה בהם הרעה אשר עברה מיד עמי כנען ושכניהם על יתר שבטי ישראל. ויאמן על יהודה חזון יעקב אבינו אשר חזה לפני מותו לאמר:

כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ²

ויהי איתן מושב בני ישראל בארץ הנגב אך ככל אשר קרבו צפונה כן עלתה יד העמים על יד בני ישראל בכל ימי השופטים. ולא יכלו בני בנימין אשר מצפון ליהודה להוריש את היבוסי מירושלם וישב גם היבוסי גם בנימן בעיר ההיא. ואפרים היושב מצפון לבנימן לא מצאה ידו להוריש את הכנעני היושב בגזר ויהי הכנעני למס עובד. ומנשה היושב מצפון לאפרים לא הוריש את הכנעני היושב בבית שאן ביִבְלְעָם בדֹאר ובעין דור בתענך ובמגדו. ולא חזקה יד מנשה על יושבי הערים האלה ככל אשר חזקה יד אפרים אחיו על יושבי גזר. ויהי כי גברה יד מנשה ויהי לו הכנעני למס וכאשר מטה ידו ויתפרץ הכנעני מפניו. וזבלון לא הוריש את יושבי קטרון ונהלול ונפתלי ואָשֵׁר היושבים בצפון היו כמעט כגרים בקרב הכנעני. והאמורי נאחז בשלש ערים מערי דן וילחצוהו ההרה ולא נתנוהו לרדת העמק ויצר גבולו מאד.

והפלשתי היושב על חוף הים בנגב והכנעני והחוי יושבי הר הלבנון היו לצנינים בצדי ישראל מנגב ומצפון³.

ולא רבו הימים וימת גם אלעזר הכהן הגדול ויקברו אותו בגבעת פינחס בנו אשר נתנו לו בהר אפרים. גם כל זקני הדור ההוא מתו. ויקם דור אחר תחתיו אשר לא ידעו את ה' ולא ראו את מעשיו ביד משה ויהושע. ויהי המעט מן הדור ההוא כי לא היה להם לב אחד ודרך אחד בכל מעשיהם ויתערבו גם בגוים ויכרתו להם ברית ויעזבו את תורת ה' ואת מצותיו ויעשו את הרע בעיניו. אך מכל חטאותיהם אשר חטאו הֵרֵעו לעַמָם בעברם את פי ה' להתחתן בעמי כנען כי עד מהרה נטו אחרי כל תועבותיהם וידבקו בהן. וַיָּחֵלו בקטן ובגדול כלו ותהי הנקלה בעיניהם לשאל באלהים מפי כהן חגור אֵפֹד ויעשו להם תרפים⁴ כמשפט הגוים. והתרפים תבנית אדם⁵ להם. ויהי למן העת ההיא אפֹד ותרפים לאחדים בידי משמרי הבלי שוא ויהיו עוד תרפים גם בבתי שומרי אמונים גם בימים אשר השליכו מידם את אלהי הנכר כי לא חשבו את התרפים לאלילים⁶ ואת נחש הנחשת אשר עשה משה במדבר לרפא בו את הנשוכים עשו להם לאלהים ויעבדוהו ויקטרו לו ויקראו שמו נחֻשתָּן⁷. ויהי בהתערב ישראל בגוים ותתערב להם עבודת אלהים אמת בעבודת אלהי העמים ויהיו לערב זר מאד. ויִדַּחו אנשים מבני ישראל לעשות פסל ומסכה לשם ה' אשר השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. ויעש איש מהר אפרים ושמו מיכה פסל ומסכה לשם ה' ויבן לו בית אלהים וישם שם את הפסל ויעש לו אפד ותרפים ויקרא לו לאיש לוי לכַהן לפני הפסל אשר עשה. ולא ארכו הימים ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות שקוצי עמי כנען ויזבחו להם ויקטרו להם ויקראו את בניהם ואת בנותיהם בשמות הבעלים אשר לא סרו מפיהם גם כאשר החלו לשוב אל ה'⁸.

ויהי כאשר נטה לב העם אחרי עמי כנען ואחרי אלהיהם ותחדל שילה להיות הנס האחד לכל מטות בני ישראל ויפוצו איש לביתו. ויהיו כעדה נעזבה אשר מושל אין לה ויבאו שוסים וישוסו אותם ולא יכלו לעמוד בפניהם ויסר כחם ויהיו כגרים בארץ אשר לכדו אבותם ביד חזקה. וישפוט עתניאל בן קנז נשיא בני יהודה את ישראל אחרי מות יהושע. ופינחס כִּהן תחת אלעזר אביו אך לא נחה עוד רוח גבורה על שני גבורי המלחמה האלה לעצור בעמם ולשום את שבטי ישראל לאחדים ככל אשר נחה על משה ויהושע. ויקם ה' לשטן לישראל את עם ארם אשר עלה מקיר⁹ וישב על יד הלבנון ויהי לשבט נוגש לישראל כל ימיו¹⁰ ויחקעל ישראל כושן רשעתים מלך ארם נהרים שמונה שנים. ותהי רוח ה' על עתניאל ויך במתי מספר את המצב אשר שׂם כושן בערי הארץ. וישמע העם את התשועה אשר החל להושיע את ישראל ויתלקטו אליו אנשי חיל וילך העם אשר עמו הלוך ורב ויך עתניאל את כושן ואת עמו וירדפם ויהדפם מפניו עד מעבר לנהר פרת¹¹.

ויהי כאשר עלו הארמים מעל הארץ ויאספו אל ארצם וירוח לבני ישראל. ויראו בני דן כי צר להם מאד כי גברה עליהם יד האמורי אשר לחצום ההרה ולא נתנום לרדת אל העמק וישימו את פניהם לבקש להם רוחה בצפון הארץאשר זה מעט גֹרשו הארמים משם. ויקומו כשש מאות איש גבור חיל ויסעו מצרעה ואשתאֹל ערי בני דן וילכו ויבאו לָיְשָׁה היא לֶשֶׁם אשר בעמק בית רחוב על יד הר הלבנון וילכדוה ויקראו את שמה דן. ותהי לבני דן ארץ רחבת ידים בצפון, מלבד גורל נחלתם, אשר נתן להם יהושע בשרון. ובעבור בני דן מצֹרעה ומאשתאֹל לישה חנו אחרי קרית יערים, על כן יקרא למקום ההוא מחנה דן. ויהי בחנותם שם וישלחו חמשה אנשים מהם אל בית מיכה אשר בהר אפרים ויקחו מביתו בחזקה את הפסל ואת הכהן ויביאום עמם לָיְשָׁה¹² ויכהן יהונתן הלוי הזזה הוא ובניו ויזנו בני דן אחרי הפסל הזה כל ימי משכן שילה.

ותהי ליש למיום התנחל בה שבט הדני לקצה גבול הצפון לארץ ישראל. והיה באמור איש מדן ועד באר שבע וידע השומע כי על כל גבול הארץ מצפונה עד דרומה ידבר האיש.

אך גם דן היושב על צפון הארץ גם יהודה יושב הנגב נאספו שניהם אל תוכם וכמעט לא היה להם דבר עם יתר שבטי ישראל. וגם עתניאל השופט הגבור נשיא בני יהודה נזור אל שבטו פנימה ולא הוסיף לצאת ולבוא לפני כל העם. ויעש כל איש את כל הישר בעיניו וַיֵאָמר לימים ההם אשר אין מלך ושופט לישראל.

ובני הימיני היו אנשי חיל גבורים רומי קשת ויהיו בהם שבע מאות איש אטר יד ימינו וגם אלה קלעו אל השערה ולא החטיאו¹³ ויבריחו מעליהם כל אויב הבא בשעריהם¹⁴ ויאמן עליהם דברי יעקב אבינו:

בִּנְיָמִן זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָּלָל¹⁵

אך אוהבי קרבות היו אנשים מהם ויִגלו את אחיהם יושבי גבע אל מָנַחַת¹⁶ אשר ליהודה ואנשים מבני הימיני בתנשאו ויהיו לראשים ליושבי אילון אשר מערי הלוים בנחלת בני דן¹⁷. ויהי היום ויסר איש לוי עובר אורח ללון בגבעה אשר לבנימן הוא ופלגשו ויסבו אנשי העיר על הבית ויתעללו בפלגשו ויענוה ותמות ויקח האיש את עצמות אשתו וישלח בכל גבול ישראל. ויקנא העם קנאה גדולה וישכחו את פלגותיהם לשבטיהם ויזכרו כי גוי אחד הם וכי יש להם לשום נפשם בכפם ולגול מעל עמם את החרפה אשר העטו עליו בני הגבעה כי עשו זמה ונבלה בישראל.

ויקהלו כארבע מאות אלף איש רגלי שולף חרב מכל ישראל מדן ועד באר שבע וכל ארץ הגלעד אל המצפה אשר לבנימן. וישלחו שרי המלחמה מלאכים אל בני בנימן לאמר: תנו לנו את עושי הנבלה ושפטנום ונבערה רעה מישראלועלינו מעליכם בשלום. ולא אבו בני הימיני לשמוע בקול אחיהם להסגיר בידם את עושי הרעה ויחלצו מהם עשרים ושש אלף איש שולף חרב למלחמה על ישראל. וַיָפֵרו בני ישראל את בריתם עם בנימן וַיִשָּׁבעו כל העם במצפה לבלתי תת מבנותיהם לבנימן לאשר וישבעו עוד לאמר: כל איש מבני ישראל אשר לא יעלה המצפתה לדרוש את הדם הנקי מות יומת. ויעלו בני יהודה גם במלחמה ההיא בתחלה ויערכו כל שבטי ישראל לקראת בנימן על הגבעה וינגפו בני ישראל לפני בני בנימן. ויפלו מישראל כארבעים אלף איש בשני הימים הראשונים ויפל לב בני ישראל ותרפינה ידיהם. ויעלו גם ביום הראשון וגם ביום השני בית אל ויצומו ויזבחו זבחים לפני ארון הברית אשר העלו שמה בצאתם למלחמה. ויחזק פינחס את ידי בני ישראל וישאל להם באלהים ויאמר להם ביום השני לאמר כה אמר ה' עלו למלחמה כי מחר אתננו בידך. ויהי ביום השלישי ויצאו בני ישראל ויכו בבני בנימן מכה רבה מאד ויפלו מהם עשרים וחמשה אלף איש וישרפו את כל ערי בנימן באש. ויהי אחרי כן ויזכרו בני ישראל אהבת אחים ויהמו רחמיהם אל אחיהם בני בנימן וישלחו אל בני הימיני אשר בסלע רמון ויקראו להם לשלום. ויך לב העם על השבעם לבלתי תת מבנותיהם לבנימן אשר ויבכו לפני ארון ה' בבית אל ויקראו במר נפשם: למה ה' אלהי ישראל היתה כזאת להפקד היום מישראל שבט אחד. ויועצו ראשי העם ויתנו לבנימן ארבע מאות נערה בתולה אשר היו מנשי יושבי יבש גלעד אשר הכום על בלי שמרם את השבועה הגדולה לעלות בתוך אחיהם במצפה למלחמה. וימעט מספר בנות יבש גלעד ממספר נערי בני בנימן. ויהי חג בשילה ותצאנה בנות ישראל במחולות ויצאו בחורי בני בנימן בעצת זקני ישראל, ויחטפו איש איש נערה ותהי לו לאשה ותהיינה נשים לבני בנימן ובני ישראל לא הפרו את שבועתם כי לא המה נתנו את בנותיהם. ויָשב בנימן וַיֵּחַד בין שבטי ישראל כבראשונה. על כן היה לחק לבנות ישראל ימים רבים לצאת במחול בחמשה עשר לחדש החמישי ויצאו בחיריהן ביום ההוא וחטפו איש את אשתו כי הוא היום אשר שבו בני בנימן לבא בקהל ה‘¹⁸. ותהי הרוח אשר לבשה את כל בית ישראל מקצהו להנקם נקמת ה’ מיד עושי זמה ונבלה ולבער את עושי הרעה מקרבם ונחומיהם אשר נכמרו להם אחרי אשר השיבו להם כגמול ידיהם לאות ולעד כי תורת משה נתנה את פריה בקרב העם ותַּבשל בו גם פרי משפט ומוסר גם פרי צדקה וחסד גם בימי הרעה ההם ימי הגבעה אשר היו למשל ולשנינה בפי העם ימים רבים.

הֶעֱמִיקוּ שִׁחֵתוּ כִּימֵי הַגִּבְעָה…¹⁹

מִימֵי הַגִּבְעָה חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל…²⁰

וגם בימים הרעים ההם קם איש אשר הורה את תורת ה' בקהל עם ויעבץ שמו²¹ למטה יהודה. ויהי יעבץ נכבד מאחיו וטוב לפני אלהים ויהי כל משא נפשו להפיץ תורת ה' בקרב עמו. וינהרו אליו אנשים מערי יהודה וגם מחמת אשר לנפתלי באו אליו וישבו לפניו משפחות משפחות לקחת תורה מפיו. ויקרא להם “משפחות סופרים” המה המחוקקים אשר הורו תורת אלהים וחקיו לישראל מימי יעקב והלאה וכל ימי השופטים.

ויעשו בני יהודה חיל בימים ההם גם בחרושת ובמלאכה. ויהיו מרבית בית יואב בן שריה חרשים. ושריה אחי עתניאל השופט הוא, ויקרא יואב בן שריה לנחלתו “גיא חרשים”²². וינזרו בני יהודה אחרי מלחמת הגבעה אל תוך גבולם ביתה. ותעבורנה שנים רבות מאד ולא היה להם דבר אל יתר שבטי עמם וילכו בדרכי אבותיהם וישכנו בעריהם למשפחותיהם וישמעו לקול ראשי בתי אבותם וזקניהם²³. וקרוב הדבר מאד כי לא סרו מדרך ה' ולא הלכו אחרי אלהי עמי כנען כי הורישו אותם מקרבם ולא השאירו להם שריד בתוכם. וירם גם בדבר הזה יתרון נגב הארץ על הצפון, כי יהודה היושב בקצה הנגב היה ראש שומרי אמונים בשבטי ישראל ודן יושב הצפון היה השבט האחד אשר דבק בפסל אשר הקים לו ולא סר ממנו מאות בשנים. וגם אֳפִי²⁴ שבט בני יהודה להיות בודד לנפשו כל ימיו עמד לו לבלתי לכת בדרכי עמי הנכר. ויהי שלום לשבט הזה מבית ומחוץ. ולא רחוק הוא כי קמו להם עוד מורי צדק כיעבץ אשר הדריכו את העם בדרך הישרה וחרשים וחושבים כבני יואב בן שריה, כי החרושת היתה מורשת לבני יהודה מימי בני שֵׁלָה אשר עשו להם שֵׁם במצרים ומימי בצלאל בן אורי. אולם אין זכר כמעט לשבט יהודה אשר שִׁכֵּן בטח בדד בדברי ימי השופטים ימי הפרעות והתלאות²⁵ בדורות הראשונים ההם היו עוד גם במנשה בזבלון ובראובן מחוקקים ומושכים בשבט סופר²⁶.

ועתניאל מת ומבניו חתת ומעוֹנוֹתי²⁷ לא קם איש תחתיו לשופט בישראל כי נזורה יהודה אל תוכה. ובני בנימן התעודדו ויבנו את עריהם אשר נשרפו במלחמת הגבעה²⁸ ואלפעל הימיני ובניו בָּנו את אנו ואת לוֹד ואת בנותיה²⁹. ותתחדש רוח נכונה בתוכם ויקומו בהם למן העת ההיא אנשים אשר היו לישועה בתוך עמם ואשר הצילו את ישראל מיד אויביו³⁰.

ויהי אחרי מות עתניאל ויאסוף עגלון מלך מואב את עמו ואת בני עמון ועמלק ויירש את יריחו עיר התמרים אשר לבנימן. ואנשים מן העמלקי באו וישבו בתוך אפרים בפרעתון על כן קראו להר ההוא הר העמלקי³¹. ומואב הרודה בעת ההיא בישראל היה עם שוקט על שמריו³² שמן ובריא בשר³³ כבד מאד במקנה³⁴ ובשפע היין הטוב³⁵ אך גאה וגבה לב³⁶ היה העם הזה מאד וימשול מואב בבני ישראל שמונה עשרה שנה. ויחזק ה' את אהוד בן גרא בן הימיני איש אטר יד ימינו ויך את עגלון מלך מואב בחדרו בהקריבו לו את המנחה אשר שלחו בידו בני ישראל. ויתחמק משם בלאט ויבא אל המקום אשר שמו שעורה ויתקע בשופר ויקבצו אליו עם רב מהר אפרים. וילכוד את מעברות הירדן ולא נתן לבני מואב לנוס מיריחו אל ארצם ויך בהם כעשרת אלפים איש. אחריו היה עוד גבור בארץ ושמו שמגר בן ענת ויושע את ישראל בהכותו שש מאות פלשתים במלמד הבקר. אך בצפון הארץ היו ימי שמגר ימים אין חפץ בם. ואחרי מות אהוד החלו הכנענים ללחוץ את ישראל ולא נתנו להם לשאת ראש לחגור חרב או לתפוש חנית ותהיינה כל דרכי הארץ שוממות.

בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת.. חָדְלוּ אֳרָחוֹת

וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת³⁷

חָדְלוּ פְּרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ… ³⁸

מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח

בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל³⁹

וילחץ יבין מלך כנען, אשר מלך בחצור אחרי מות אהוד, את ישראל עשרים שנה. וחצור היתה עוד ראש כל הממלכות ככל אשר היתה בימי יהושע. ושם שר צבא יבין סיסרא. ודבורה הנביאה אשת חיל כבירת כח לב שופטה את ישראל בגבול בנימין בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים.

ובימים ההם נפרד חבר הקיני מבני הקיני חותן משה השוכנים בנגב ערד במדבר יהודה אשר נקרא על שמם נגב הקיני⁴⁰ ויט אהלו עם קדש נפתלי, ויָעֵל אשת חבר אשת חיל. ויהי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני.

ודבורה שלחה ותקרא לברק בן אבינעם מקדש נפתלי ותהי לו לרוח גבורה ותלך עמו קַדשה. וַיַזְעַק עשרת אלפים איש מבני זבולן ומבני נפתלי ויעלל ויחן על הר תבור, וישמע סיסרא כי הנה ישראל על הר תבור ויזעק את כל מחנהו תשע מאות רכב ברזל וכל מלכי כנען נלוו עמו⁴¹ ויועדו אל נחל קישון. וירד ברק והעם אשר אתו ויערך לקראת סיסרא. ודבר מחוקקי ישראל היה אל העם לזכור את אלהיהם ואת עמם ולצאת אחרי ברק. וירבו המתנדבים בעם ויקהלו אל ברק בני בנימין בני אפרים ובני מנשה וישששכר ותצלח רוח ה' על ברק ועל מחנהו ויך החיל הרגלי אשר לישראל את כל מחנה כנען ואת כל רכב הברזל ואת הפרשים⁴² לפי חרב ולא השאירו מהם נפש. וסיסרא נס ברגליו וימלט אל חבר ויתחבא באהל יעל אשת חבר אשת חיל וחכמת לב ותאספהו ותשקהו ותישנהו. ויהי כי נרדם ותגש אליו בלאט ותתקע את יתד האהל ברקתו ותך במקבת אשר בידה ותמיתהו. ותעז יד ישראל על יבין ויכרתו את ממלכתו מן הארץ. ותהי המלחמה הזאת מלחמת כנען האחרונה עם ישראל. ולא הוסיפו למן היום ההוא הכנעני והאמורי להלחם בישראל עוד ותלך ידם הלוך ומטה עד כי מעטו וַיָשׂחוּ מאד. ותשר דבורה וברק שירת עז לה' ותברך את יעל ואת חוקקי ישראל כי חכמי העם וסופריו עשו גדולות במלחמה ההיא. ותברך את כל שבטי ישראל אשר שמעו בקולם. ותוכח בשירתה את ראובן ואת דן ואת כל יושבי ארץ הגלעד על אשר “לא באו לעזרת ה' בגבורים”. ואת יהודה לא הזכירה כי למן היום אשר מת עתניאל שכן יהודה לבדד ודבר לא היה לו עם יתר שבטי ישראל.

ותשקוט הארץ ארבעים שנה למיום הכות ישראל את אויביו בצפון. ויקם ה' לשטן לעמו את העמלקי ואת המדיני ואת בני קדמה הישמעאלים⁴³ היושבים מנגב לארץ. ולא יעשו העמים האלה מלחמה בישראל כי אם עלה יעלו מדי שנה בשנה לעת הקציר הם וגמליהם ומקניהם ואכלו את כל יבול הארץ ואיש לא יעמוד בפניהם כי רב ועצום מספרם כדי ארבה לרוב. וידל ישראל וַיִוָרֵש מאד מאד. ויעשו בני ישראל מערות ומטמונים בארץ להניס מפני מדין ויהיו חייהם תלואים להם מנגד. ויזכרו את אלהי אבותם בצר להם ויזעקו אל ה‘. ויבא איש האלהים ויוכח את דרכם הרעה על פניהם ויזכירם חסדי ד’ מקדם. וילך⁴⁴ משם עירה עָפְרָה אשר למנשה אל גדעון בן יואש אבי העזרי איש בר לבב וטהר ידים מאד ותארו כתאר בן מלך⁴⁵, וגדעון חובט חטים בעת ההיא להניס מפני מדין. ויבא עמו בדברים וירא את נהמת לבו לשבר בת עמו ויחזק את ידי הענָו הזה הבורח מפני הכבוד להתיצב בראש העם להושיע את ישראל מכף מדין. ותחזקנה ידי גדעון ויבן מזבח לה' ויקרא לו ה' שלום. ובלילה היתה עליו רוח ה' וישם נפשו בכפו ויהרוס את מזבח הבעל אשר לאביו ויכרות את האשרה אשר עליו. ויאמרו יושבי עפרה להמיתו ויצילהו אביו מידם לאמר האתם תריבון לבעל אם אלהים הוא ירב לו על כן קראו לגדעון ירֻבַּעל. וַיַשְׁמֵד גדעון את הבעל מישראל כל ימיו. ויקם גדעון ויתקע בשופר ויצא אחריו כל בית אביעזר וכל מנשה. ומלאכים שלח וַיַזְעֱק את אשר ואת נפתלי ואת זבלון לעלות על מדין ועמלק ובני קדם אשר זה מעט פשטו בעמק ישרעאל. וַיַרַךְ עוד לב גדעון כי שפל רוח היה ולא האמין בנפשו ובכחו וישאל אותות מעם ה' ויהי כי באו האותות וימלא כח ויתחזק ויעש חיל. ויבא הוא והעם אשר אתו שנים ושלשים אלף על עין חרוד אשר בעמק יזרעאל ומחנה מדין היה לו מצפון. ואיש האלהים אשר בא עמו צוה את גדעון לעשות ככתוב בתורת משה ולקרא בקרב המחנה מי האיש הירא ורך הלבב⁴⁶ ילך וישוב לביתו. ויעש כן וישב מן העם למקומו שנים ועשרים אלף איש. ויהי דבר איש האלהים אליו לצרוף את העם שני וינַס אותם גדעון וישלח את כל העם ולא הותיר מהם כי אם שלש מאות איש אנשי לב בני חיל ויתן בידם שופרות וכדים ריקים ולפידים בתוכם. ויבא הוא ואנשיו באישון לילה בלט אל מחנה מדין אשר בעמק יזרעאל ויתקע פתאום בשופר וינפצו את הכדים ארצה ויקראו קול אחד חרב לה' ולגדעון. ושלש מאות לפידים נראו לעיניהם הנלכדון עוד בחבלי שנה ותהי חרדתל אלהים בתוך המחנה מהומה ומבוסה וחרב איש ברעהו. וינוסו מנוסת מות עד הצרדה אשר לאפרים ועד אבל מחולה אשר בעמק יזרעאל ויתחזקו בני אָשר ונפתלי ומנשה אשר זה מעט רך לבם וירדפום ויכום וישמידו מהם מאה ועשרים איש שולף חרב ויחן עוד מחנה למדין בנחלת גד מעבר לירדן. וישלח גדעון מלאכים הֶרָה אפרים וימהר איש אפרים וילכדו את הירדן לבלתי תת להם לעבור את הירדן להושיע את עמם. ויהרגו בני אפרים שני שרי מדין את עורב בצור עורב ואת זאב ביקב זאב. ויביאו את ראשי עורב וזאב אל גדעון. ועין אנשי אפרים צרה בהתבוננם כי נעתקה הגדולה במות עתניאל מיהודה לבנימין ומבנימין למנשה בקום גדעון תחת אהוד שמגר ודבורה ובתוכם לא קם איש עומד בפרץ ויקנאו בגדעון ויתאַנו לו. וידברו אתו אנשי אפרים קשות על בלי קראוֹ אותם למלחמה כי לא טוב היה בעיני השבט גבה לב הזה לראות את שבט המנשה מתרומם עליו. וידבר אליהם גדעון דברי כבוד דברים טובים אז רפתה רוחם. ויעבר גדעון את הירדן ויך את הנותרים ממחנה בני קדם חמשה עשר אלף איש וילכוד את זבח ואת צלמונע מלכי מדין בעבר הירדן. וַיְיַסֵּר גדעון את אנשי פנואל ואת אנשי סכות על עינם הצרה לבלתי תת לצבא מלחמם. וישב גדעון אל ביתו ויבא עמו את זבח ואת צלמונע ויאמר לעשות להם חסד ולהחיותם. ויחקור אותם ויודע לו כי הרגו את אחיו בהר תבור ויהרגם בעצם ידו בדמי אֶחיו. ויעש גדעון בתֻמו את הזהב אשר בזז לאפוד לה' ויהי לו למוקש כי זנו אחריו העם ויעבדוהו ככל אשר עבדו את נחש הנחשת אשר עשה משה. אך את הבעלים לא עבדו בני ישראל כל ימי גדעון⁴⁷.

בעת ההיא החלה להתפעם בישראל רוח חפץ להקים עליהם מלך יושב על כסא אשר יעצור בעמו מִבַּיִת וגנן עליהם מחוץ ביד חזקה. ויאמרו בני ישראל להמליך עליהם את גדעון ויען להם בענותו לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם ה' ימשול בכם. ויהי לגדעון שבעים בנים ויהי הוא הראשון בשופטי ישראל אשר הרבה לו נשים ושם בכורו יֶתֶר. וישפוט את ישראל ארבעים שנה וימת בשיבה טובה. ולא יספו עוד בני מדין לשאת את ראשם ולא היה להם עוד דבר עם ישראל עד עולם⁴⁸ ויהי יום מדין⁴⁹ ומכת מדין בצור עורב⁵⁰ לזכר עולם בישראל והיה בקום גוים עריצים להרע לאבותינו והתפללו לפני ה' לאמר:

שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב

וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כָּל-נְסִיכֵמוֹ⁵¹

ויהי אך שכוב שכב גדעון עם אבותיו וישב העם ויזנו אחר הבעל. ויזנו אנשי שכם אחרי בעל ברית וישכחו מהר גם את גדעון ואת חסדיו. ולגדעון בן אשר ילדה לו פלגשו אשר בשכם ושמו אבימלך וַיִּתְאַו בן האמה הזאת בגאותו אל המלוכה אשר לא אבה אביו בענותו לקחת מיד בני עמו. וידבר על לב אנשי שכם עיר אמו וישיתו ידם עמו כי בני אפרים היו ותצר עינם בכבוד אביו גדעון המנשי ויבחרו מכל בניו באבימלך אשר אמו היתה בת אפרים. ויתנו לו אנשי שכם כסף וישכור אנשים ריקים ופוחזים וילכו עמו בֵּיְתָה אביו עפרתה ויהרג שם אבימלך העריץ האכזרי את כל בני אביו. וַיִוָּתֵר יותר בן גדעון הקטן כי נחבא. ויתיצב יותם איש מליץ חכם ובר לבב בראש ההר ויוכח על פניהם את דרכי בעלי שכם ואת הליכותיהם עם בית אביו במשל נמלץ מאד בִּמְשַל העצים אשר המליכו עליהם את האטד אשר לא יצלח כי אם להיות לבער ולשום גם את כל אשר לו מסביב לשרפה מאכלת אש, ויחזה גם להם גם לאבימלך חזות קשה וינס וילך בארה אשר לבנימין וישב שם.

ואבימלך עשק וירץ את העם הוא וזבול פקידו שלש שנים. ויבא איש ושמו געל בן עבד הוא ואחיו שכמה וילעג על אבימלך וידבר על לב אנשי שכם כי לא נאוה לבני אפרים לעבוד את בן ירובעל⁵² המנשי. ויקן את לבם ויבגדו באבימלך וישימו את געל לראש ולא טובו דרכי געל מדרכי אבימלך וימלאו גם הם הארץ חמס. וילחמו בני שכם באבימלך ותעל ידו עליהם ויתץ בעברתו את העיר ויהרג את יושביה ויזרעה מלח. וימלטו כאלף איש ואשה אל מגדל⁵³ בית בעל ברית וישרף עליהם את המגדל באש. ויבא חמס בני גדעון ודמם הנקי על בעלי שכם מיד הבן המביש אשר חזקו את ידו להרוג אותם. וילכד אבימלך גם את תבץ ויהי בגשתו לשרוף גם שם את המגדל אשר שמה נמלטו כל אנשי העיר ותשלך אשה פלח רכב וַתָּרִץ את גלגלתו. וירא כי לא יהיה עוד ויצו את נערו למהר להמיתו פן יאמרו אשה הרגתהו וידקרהו הנער וימות.

אחריו קם לשופט איש יששכר היושב בשמיר בהר אפרים ושמו תולע בן פואה בן דודו⁵⁴ וישפט את ישראל עשרים ושלש שנה. ואחריו קם יאיר הגלעדי בארץ הגלעד לשופט וישפט את ישראל עשרים ושתים שנה. ויהיו ליאיר שלשים בנים ותהיינה להם שלשים ערים בארץ הגלעד ויתהללו בהן ויקראו להן על שם אביהם חַוֹת יאיר ככל אשר קראו העם חות יאיר לששים העיר אשר לכד יאיר בן שגוב בארץ הבשן בימי משה.

ולמן היום אשר מת גדעון שבו בני ישראל ויעבדו את הבעלים ואת אלהי כל העמים אשר סביבותיהם וירעו מאבותיהם ויעזבו גם שארית עבודת ה' ולא עבדוהו. ויהיו הימים ההם הרעים בכל ימי השופטים⁵⁵ ויקומו בני עמון מקדם פלשתים מים לצנינים בצדיהם ויציקו לישראל מאד, ויהי בצר להם ויזכרו את ה' ויצעקו אליו מפני לוחציהם. אז קמו לישראל מוכיחים רבים⁵⁶ ויערכו לעיניהם את רוע מעלליהם ויאמרו להם למה תזעקו אל האלהים אשר עזבתם לכו וזעקו אל האלהים אשר בחרתם בם המה יושיעו לכם בעת צרתכם. ותפקחנה עיניהם ויקחו מוסר ויחלו להסיר את אלהי הנכר מקרבם ולשוב מעט מעט אל אלהי אבותם אלהי מעזם בעת צרה וילחצו בני עמון את יושבי ארץ הגלעד מאד כי שכניהם היו. ויהי המעט מהם כי הציקו לראובני ולגדי בעבר הירדן ויעיזו ויעברו את הירדן להלחם ביהודה ובבנימן ובאפרים. ויועדו הזקנים אל מצפה גלעד לפקוד שר צבא בראשם. ואיש היה שם ושמו גלעד ולו בן ושמו יפתח ותרע ביפתח עין אחיו ויגרשוהו מבית אביהם. וילך אל ארץ טוב הקרובה אל גבול המעכתי ויהי שם לראש גדוד וישוטט עמם בארץ. ויהי בבוא בני עמון וישלחו זקני גלעד ויקחו את יפתח הגלעדי ויביאוהו מארץ טוב המצפתה וישמוהו לראש. ויפתח היה גבור חכם ומליץ אך איש קשה וּכְבַד לב. אך ככל אשר היה עז בכל דרכיו כן החל את דבר מלחמת בני עמון במועצות ובנחת. ויערך לפני זקני עמו במצפה את דבר המשפט אשר בו יכלכל את ממשלתו. וישלח אל בני אפרים לשית ידם עמו במלחמת בני עמון ולא שמעו לו⁵⁷ וגם על מחנה בני עמון לא פשט פתאום. וישלח מלאכים אל מלך בני עמון להשפט אתו על בֹאו בגבולו ארץ לא לו. וישב לו המלך כי מיד בני עמון לקח ישראל את הארץ בעלותו ממצרים. ויוכח לו יפתח כאָחד החכמים יודעי העתים ביד מלאכים כי לא מידו לקח ישראל את הארץ כי אם מיד סיחון מלך האמורי. ויהי כי הכביד מלך בני עמון את אזנו מדברי יפתחו גם הפעם וימהר יפתח ויקם ויעבור את הגלעד ואת מנשה וַיַבְקַע ארצה בני עמון ויך בהם מכה רבה מאד עשרים עיר מערוער עד אבל כרמים ויעש תשועה גדולה לבני ישראל. וידר יפתח נדר לאמר בשובי בשלום והיה היוצא לקראתי והעליתיהו עולה. ויהי בשובו והנה בתו היחידה יוצאת לקראתו בתפים ובמחולות ויקרע יפתח את בגדיו ויצר לו מאד. ובתו היתה בת חיל ואוהבת את עמה ואת מולדתה מנפשה ותדבר בתו על לבו לבלתי יַחֵל דברו אחרי אשר עשה ה' בתשועה הגדולה לעמו. ויעל יפתח מקץ שני חדשים את בתו לעולה⁵⁸ ויהי לחק לבנות ישראל ללכת ולתנות לבת יפתח ארבעה ימים בשנה. וירע הדבר הזה אשר עשה יפתח לבתו בעיני חכמי ישראל מדור דור ויבוזו לו ולכל ראשי דורו כי נעשתה נבלה כזאת בימיהם לזבוח זבחי אדם לה' אל רחום וחנון.

גם בדבר הרע הזה יֵרָאֶה עד כמה נעלו בני ישראל על בני יון מבחר כל יתר העמים. הן גם בתוכם קרו כאלה כי העלה מלך אחד את בתו לעולה ואין קץ למורא ולכבוד אשר ישַׁוו משוררי יון מדור דור על המעשה הזה. וחכמי ישראל המעט מהם כי לא למצוה ולא לצדקה חשבו את מעשה יפתח כי היתה בעיניהם אולת וחטאת מות וחרפה אשר לא תִמָּחֶה. וַיֵּאָמֵן הדבר אשר דבר אחד סופרי העמים לאמר כל הגוים עמי רוחות היו וישראל לבדו הוא עם הרוח.

ויראו זקני ישראל והנה נטה לב העם אל משפט אלהי הגוים ויראו פן יוסיפו לעשות כן גם לאלהיהם להעלות פרי בטנם כאשר עשה יפתח הגלעדי. וישימו לחק לאמר מי האיש אשר ידבנו לבו לקדש את בנו לה' ושם אותו לנזיר אלהים מן הבטן ומורה לא יעלה על ראשו למען אשר לא יעלה על לב איש להעלות את בנו לעולה כאשר עשה יפתח. ויהיו למן העת ההיא נזירי אלהים מן הבטן בקרב ישראל.

ואנשי אפרים גבוהי רוח היו מעולם ותרע עינם בכל גבורה ותשועה אשר עשה איש אשר לא ממטה אביהם הוא. ויזכרו את מעשי אבותיהם בימי גדעון ויתאנו ליפתח ויריבו עמו בחזקה על אשר לא קרא להם להלחם בבני עמון ויאמרו לשרפו באש. אך יפתח לא היה ארך רוח כגדעון ויחר לו מאד כי אמנם קרוֹא קרא להם והם לא הלכו אחריו. ויקבוץ את אנשי גלעד וילחם על אפרים ויך בם ארבעים ושנים אלף איש. וימת יפתח אחרי שפטו את ישראל שש שנים וישפט אחריו אבצן מבית לחם את ישראל שבע שנים ךוישפוט אחריו אילוֹן הזבולני באַיָלון אשר לזבולון עשר שנים. ואחריו שפט עבדון בן הלל הפרעתוני שמנה שנים.

ויהי בהכות יפתח את בני עמון בארצם ויכנעו מפני בני ישראל וֹיַּעָלו גם מיהודה ומאפרים ומבנימין⁵⁹ אך הפלשתים לא חדלו להיות לשוטטים ולצנינים לישראל⁶⁰. והפלשתים עבדו את דגון אלהיהם צלם דמות אדם אשר מחצי מתניו ולמטה תבנית דג לו וכהניהם היו קוסמים ומעוננים. ויהיו הפלשתים למועקה במתני אבותינו מימי שמגר בן ענת והלאה אך מימי יאיר הגלעדי החלו ללחוץ את ישראל מאד ותחזק ידם על ישראל ארבעים שנה. ויהי אחרי מות עבדון השופט ויקם שמשון בן מנוח הַצָּרְעָתִי⁶¹ למטה דן למגור ולמחתה לפלשתים. ושמשון נזיר מן הבטן רב אונים מאד מבין חידות⁶² ושנון ונמרץ בכל דבריו⁶³ אך איש הולך אחרי עיניו. ויבקש וימצא תמיד תוֹאנה להרבות חללים באויבי עמו בכח ידיו ולעשות להם תועה. אך למלחמה לא יצא עליהם כי רך לב העם מאד בימיו. ויהי בשנה העשרים לשפטו את ישראל ותסגירהו דלילה אשתו הפלשתית ביד סרני פלשתים וינקרו את עיניו וינקם שמשון בפלשתים ויסע בזרוע כחו את שני עמודי הַתָּוֶך אשר בבית דגון. וַיַפֵּל את הבית על שלשת אלפי פלשתים הנאספים שם לראות בשחוק שמשון. וימת גם הוא בתוכם על שמשון דברי יעקב אבינו אשר דבר לפני מותו לאמר:

דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל

יְהִי דָן נָחָש עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפוֹן עֲלֵי אֹרַח

הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר⁶⁴

---

ימי הבית הראשון: רוח חדשה; חורבן שילה ותחית הנבואה

מאת

זאב יעבץ

[מעוט הגבורה אחרי מות שמשון. תגבורת המוסר על הכח. עלי הכהן שופט. אֳפי עלי. משכן שילה נפקד. ערך שילה עד העת ההיא. הכהונה הגדולה בבית איתמר. התורה מתחזקת. המדות מזדככות. דרכי נעם. נפשות יקרות. אלקנה מרומם כבוד שילה במעשיו. חנה, לבה ורוחה, תפלתה. התפלה בישראל. דעת יתרון הצדק על הזרוע. תחית הנבואה בפי חנה. ראשית שירת בני קרח. ראשית שם ה' צבאות. הכהונה ודלדולה. שמואל נביא. מלחמת פלשתים באפק. ישראל נגף. בני עלי נופלים. הארון נשבה. עלי מת. חרבן שילה. נציבי פלשתים בישראל. חרשי חרב וחנית נשבתים. הארון בארץ פלשתים. טחורים ועכברים בפלשתים. הארון מושב ביתה שמש. תמותה בבית שמש. תפוצת קדשי ישראל. הארון בקרית יערים. חשן המשפט ושארית כלי המשכן בנוב. מזבחות בגלגל במצפה ובבית אל. מרכז ישראל נעתק מאפרים אל גבול בנימין ויהודה. יהודה מתאחדת עם שבטי ישראל. שבט דן חוזר בתשובה. הערך הגדול של שמואל הנביא. מושבו ברמה. מזבח ברמה. מסעותיו בארץ לשפוט את העם. שבטי ישראל מתאחדים. אמונת העם בשמואל ובצדקתו. תורת טהרת דעת ה' בפיו. תורת נצח ישראל. תורת מלכות ה'. הנבואה המקוטעת בימי השופטים. הנבואה הרצופה מימי שמואל. הניות ברמה. בני הנביאים. דעת קדושים. טיב הנבואה. האחדות מחזקת את האומה. שלום עם האמורי.]

וגם בימים אשר חי שמשון היה רק הוא לבדו הגבור בארץ ובכל העם לא קמה כל רוח מפני הפלשתים. ויהי המעט מן העם כי לא ערבו את לבם לעמוד לימינו וירדו עוד שלשת אלפים איש מיהודה אליו בצרת נפשם להסגירו בידי פלשתים לאמר “הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים”. אך כל עוד אשר הוא חי, כי אך למען אהבתו לעמו נתן לבני יהודה לשום עבותים על ידו, עשה בפלשתים נקמות, ויה עוד פחד איש אחד מבני ישראל על פניהם, אך למן היום אשר מת שמשון לא היה עוד גם איש לב גם איש זרוע בעם לתת חתיתו על צורריו הפלשתים. אז נפקחו עיני העם לראות כי אם תִּבוק מישראל הרוח אשר שם ה' בקרבו אז גם זרועו יָבש תִּבַש וכי יען אשר עזבו את ה' אל אחד על כן לא היה להם לב אחד ועל כן נפוצו לשבטיהם ויסר כחם. ויהפך לב העם ולא נתנו עוד עיניהם באיש תופש חרב מכה באלפיו וברבבותיו, וישימו פניהם באיש נושא את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד. ויקימו תחת שמשון הגבור האמיץ לשופט את עלי הכהן הגדול איש חסיד ועָנו מאד ובן נאמן לאהרן כי גם “בשפתיו לא נמצא עול ובשלום ובמישור הלך ורבים השיב מֵעָוֹן”. ויפקדו בני ישראל גם את משכן שילה מרוב ימים וישימוהו לבית מועד לכל שבטי ישראל אחרי נשכח מלבם זה ימים רבים מאד.

כי ימים רבים מימי פינחס בן אלעזר הכהן לא בא זכר שילה ומשכנה וכהונתה בספר, אין זאת כי לא דרש העם את משכן ה' בשילה. וגם אלה אשר לא תעו מעל ה' היו מזבחים ומקטרים בבמות, ותנזר כהונת בני אהרן אל עיר שילה לבדה. ויהיו רק הכהנים והלוים שומרי משמרת משכן ה', אך לא ארכו שם ימי הכהונה הגדולה לבית אלעזר הכהן ותסב למשפחת בית איתמר אשר עליה נחשב גם עלי הכהן אשר היה אחרי מות שמשון לשופט¹.

ובני ישראל החלו זה ימים רבים מימי יאיר הגלעדי להשליך מעט מעט אל אלילי העמים ולשוב אל אלהי אבותיהם. ויהיו מלים את בניהם והערלה היתה חרפה בעיניהם² ותקע נפשם מכל איש המתחתן בבת נכר³. ויחלו לקום בימי עלי נפשות בישראל, אשר היו לחן ולכבוד בנדבת רוחן בנעם דרכיהן ובאהבתם העזה, אשר אהבו את אלהיהן ואת עמן. ויהי בימים ההם ברמה בהר אפרים איש יְקַר רוח וטהר לב ושמו אלקנה בן ירוחם למשפחת הקרחי⁴ מבני לוי. ויתאמץ אלקנה בכל עז לגדל את כבוד משכן שילה ולתתו למקדש לכל שבטי ישראל ויעל להשתחות ולזבוח לה' מימים ימימה אל משכן ה' אשר בשילה. ויהי אלקנה למופת לעמו בחסדיו בצדקתו ובאהבתו את ה' ואת מקדשו⁵. ויהי כי ילדה חנה התמה לאלקנה אישה, אשר אֲהֵבָהּ כנפשו, בֵּן אחרי היותה עקרה ימים רבים ותקרא את שמו שמואל ותשימהו לנזיר אלהים מן הבטן. ותתנהו באהבתה את משכן שילה, ביום גמלה אותו אל עלי הכהן לשבת כל ימיו לפני ה' ויד אלקנה אישה עמה בדבר הזה⁶. ותהי חנה אֵם שמואל אשר היה לאבי הנביאים בישראל גם לאם הנבואה. והתפלה אשר התפללה לה' ביום גמלה אותו היתה ראשית לדברי הנביאים ומשוררי הקדש לדור דור. וַיִשָּׁמעו מפי חנה הנביאה, בקול שירה, הדברים הנעלים אשר נשמעו מפי משה איש האלהים בהר סיני ובערבות מואב. וככל אשר מלאה שירת דבורה הנביאה רוח גבורה, כן מלאה שירת חנה הנביאה ענות צדק ודומיה לאלהים עושה משפט לעשוקים.

קֶשֶת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל

רַגְלֵי חֲסִידָיו יֵשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמוּ

כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ⁷

ותרומם חנה את עבודת ה' בהוסיפה עליה את התפלה הזכה, ותהי למופת ברוך הגיון לבה ובנעם הליכותיה לכל בעלי תפלות ותחנונים בישראל⁸.

והדעת הזאת כי לא בכח יגבר איש החלה מעט מעט לנוח על כל עם ה' למיום אשר שבו מדרכי העמים השובבים. וישובו אל דרכי תורת ה' האוסרת את הנקמה ואת הנטירה גם לאויב ויקדש בעיניהם המשפט לבדו. “ובֹא בדמים והושע ידו לו” היה בעיניהם עון פלילי⁹. הן לכל העמים יחשב עד היום הזה חזק יד לכבוד גבר ובישראל היה זה שלשת אלפי שנה למשל שגור בפי העם “מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך”¹⁰.

ותהי שירת חנה קול ענות הגבורה אשר התגברה בקרב ישראל רוח תורת אל רחום אשר נתן ה' למשה על תועבות עמי הנכר, וראשית צליל קול שירי הקדש אשר החלו למן העת ההיא. על כן יאמרו חכמי ישראל עדת קרח היתה שוקעת ויורדת ותבא חנה ותעלֶהָ בתפלתה. ויחלו בני קרח לשיר שירי עז וחדוה לה‘¹¹. וישָׁמע מפיה לראשונה שם ה’ צבאות¹² לאמר המושל בשמים ךובארץ ובכל צבאם למען דעת כל העם כי צבא השמים, אשר עבדו להם עמי הקדם עבודת אלהים, יצירי כפיו הם וכי היקום כלו עבד דומם הוא לה' עושהו.

ותגמל חנה את בנה שמואל ותעלהו בית ה' לשבת שם כי נזיר אלהים שמוהו הוריו מן הבטן. ויהי עוטה מעיל קטן ואפוד בד חגור עליו. ויהיו לשמואל לאומנים חנה אמו הנביאה בילדותו ועלי הכהן בנעוריו. ויגדל הנער שמואל עם ה' ויקדש וַיִגָלֶה עליו דבר ה' בעודנו ילד¹³. וינבא חזות קשה על חפני ופינחס בני עלי אשר חללו את כהונתם וינאצו את מנחת ה' בעשותם את הרע בעיניו. ויער הכהן החסיד את אזן בניו למוסר בלשון רכה מלאה חנינה ודאבון ולא הטו את אזנם. ויבא איש האלהים ויוכח את עלי על עון בניו תוכחת נמרצה על אשר לא כִהה בבניו ברוח כביר וינבא אחרית לא טובה לשני בניו ולכל ביתו וכי תסוב הכהונה הגדולה מבית אביו מבית איתמר אל בית אלעזר¹⁴ וכי נגיד יעמד לישראל אשר יעצר בעמו בעז ובמשפט¹⁵. ותקע נפש העם מבני עלי הכהנים כי רוח חדשה החלה להתפעם בעם כלו מיום היות עלי לשופט וידעו לבחור בטוב ולמאוס ברע. ולא הטה עוד משכן שילה את לב העם אשר החל לשאת אליו את עיניהם בימי עלי הכהן אחרי אשר השחיתו בני עלי את דרכם וישימו את עיניהם בנער בשמואל ההולך וגדל וטוב גם עם ה' וגם עם אנשים. ויהי שמואל לנביא לה' וישמעו אליו כל ישראל מדן ועד באר שבע¹⁶.

ורוח חדשה לבשה את שבטי ישראל ויהיו לאחדים ויקֻצו בעול פלשתים וימהרו לפרוק אותו מעל צוארם ויצאו למלחמה על אבן העזר אשר על יד המצפה וינגפו לפני פלשתים אשר שמו את מחניהם באפק אשר ליהודה. ויפלו מישראל כארבעת אלפים איש. וישלח העם שילה ויביאו חפני ופינחס את ארון הברית אל המחנה ותחי רוח צבאות ישראל ויריעו לקראת הארון תרועה גדולה. ויבהלו הפלשתים מאד כי אמרו בא אלהים אל המחנה, כי עד העת ההיא לא הוציאו בני ישראל את ארון הברית בהלחמם עם הפלשתים¹⁷. ויחתו הפלשתים כי בהיותם בני שבט מצרי ידעו את המכות אשר חלה אלהי ישראל במצרים. ויתחזקו פלשתים ויתאזרו עז ויכו בישראל מכה רבה שלשים אלף איש. וישבו את הארון וחפני ופינחס מתו במלחמה. ויהי כשמוע עלי הכהן, היושב פתח העיר, בלב חרד על ארון האלהים כי מתו בניו וכי נשבֹּה נשבה גם ארון אלהים ויפול מכסאו אחורנית ותשבר מפרקתו וימת בן תשעים ושמונה שנה אחרי שפטו את ישראל ארבעים שנה.

וכלתו אשת פינחס אשת חיל יראת אלהים מלאו ימיה ללדת ותשמע את דבר מות חמיה ואישה ואת שבי ארון אלהים. ויהפכו עליה ציריה ותכרע ותלד בן ותקרא לו אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון ברית ה'¹⁸ ותמות. גם האשה הזאת מופת היא לבנות ישראל באהבתה לעמה העזה כמוֶת בדור ההוא ככל אשר היתה בת יפתח בדורה. ומי יודע את ערך התרומה אשר הרימו נשי ישראל כחנה וכאשת פינחס להשיב לב בניהן אל תורת אלהיהםאל עמם ואל מולדתם.

ובעיני פלשתים היה הנקל לקחת את הארון בשבי ויבאו שילה ויהרסו את משכן ה' ויעשוהו שממה וישביתו מקדש מישראל¹⁹. ויערך אחד משוררי הקדש ימים רבים אחרי כן דמות מלאה נהי לחרבן שילה לאמר:

וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם

וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְּיַד צָר

וַיָּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ וּבְנַחֲלָּתוֹ הִתְעַבָּר

בַּחוּרָיו אָכְלָה אֵשׁ²⁰ וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ

כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה²¹

ויכבידו הפלשתים את ידם על בני ישראל מאד. וישימו נציב בגבעה למשל בארץ²² וישביתו כל חרש ברזל מישראל פן יעשו העברים חרב או חנית²³ ואת הארון לא השיבו למקומו ויקחוהו ויביאוהו אשדודה ויגבה לבם וישכחו את הפחד אשר פחדו בבֹא הארון אל המחנה.

אך לא ארכו הימים ויראו כי לא מגורת שוא היתה מגורתם אשר יגורו מפני האלהים אשר הכה את מצרים ואשר עשה באלהיהם שפטים. כי מיום שבת הארון בארץ פלשתים היתה יד ה' בהם ובאלהיהם ויפל דגון אלהי פלשתים ארצה וישבר. ומחלה רעה מאד עברה על אנשי אשדוד ויֻּכו יושביה בטחורים הלא היא מכה טריה בבית הסתרים אנושה מאד. וישלחו משם את הארון עירה גב ויֻּכו גם הם במכה ההיא וישלחוהו עקרונה ותכבד גם שם יד אלהים ותהי מהומת מות בכל גבול פלשת. והמון עכברים עלו וישחיתו את יבול הארץ. ויתאספו סרני פלשתים וקוסמיהם ויועצו ויעשו צלמי טחוריהם ועכבריהם זהב וישימו בארגז ויתנו את ארון הברית על העגלה החדשה אשר עשו וישימו מצדו את הארגז, אשר בו כלי הזהב, מנחה לאלהי ישראל לכפר את פניו וישיבו את הארון עירה בית שמש אשר על גבול ישראל. ויהי כי מתו בבית שמש אנשים רבים אשר ראו בארון וייראו לאסוף אותו אליהם וישלחו מלאכים ויבאו אנשי קרית יערים ויעלו אותו אל עירם.

ומרכז כל קדשי ישראל אשר היה בשילה כל ימי היות שם משכן ה' נפוץ כלו. עבודת בית ה' התפוצצה עוד הפעם לרסיסים כי תחת המזבח האחד אשר היה פתח אהל מועד בשילה ואשר התחדש כבודו בימי עלי ואלקנה קמו בָמות בגלגל²⁴ במקום אשר שכן שם משכן ה' כל ימי מלחמת יהושע²⁵, ובמצפה²⁶ ובבית אל²⁷. והכהונה כמעט חדלה²⁸ ויפוצו הכהנים לעריהם. וימלט אחיטוב²⁹ בן פינחס בן עלי הכהן את האפוד ואת חשן המשפט ואת האורים והתומים ומעט מכלי אהל מועד³⁰ מתוך ההפכה בשילה. וינס אל נוב אשר על יד עיר ענתות³¹ וישב שם הוא וכל וכל בית אביו הכהנים ויהיו כלם חגורים אפוד בד לאות ולזכרון לשארית חמדת בית אביהם³². ויכהנו שם הכהנים האלה ויערכו גם את לחם הפנים על השלחן הטהור וישמרו את נפשם ואת כל הבא לגעת בקדשיהם מכל טומאה³³ ויהי המקום ההוא קדש. ויבאו שמה אנשים³⁴ לשבת שם ימים מספר להעצר לפני ה'.

ובכן נפוצו קדשי ישראל לנפוצותיהם כי ארון ה' היה בקרית יערים והכהן הנושא על לבו את האורים ואת התומים והמכהן לפני ה' ישב בעיר נוב. והמזבחות היו בבית אל ובגלגל ובמצפה. ותהי התפוצה הזאת למגנת לב לכל איש אוהב עמו.

אך עצם הדבר הזה אשר הכאיב את לב כל רואה לעינים היה למרפא לדורות הבאים ולמקור ברכה וחיים לישראל עד היום הזה בהחל אז שבטי ישראל לשוב להיות לאחדים לגוי אחד. כי ביום חרבן שילה יצא מן אפרים השבט העז, אשר התנשא תמיד על אחיו, כל הדרו. ויבא לשכון כבוד בנחלת בנימן, כי קרית יערים, נוב, בית אל, הגלגל והמצפה ערי בנימן כלן. ויחלו להאָמן בעת ההיא דברי משה איש האלהים אשר דבר ביום מותו על בנימן:

בִּנְיָמִן יְדִיד יְיָ יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו

חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן³⁵

וקרית יערים עיר בנימן על גבול יהודה³⁶ היא יושבת, על כן היה ארון האלהים אשר ישב שם לאבן חן להוציא את בני יהודה מִמְצָרֵי גבולם אשר נָזֹרו אל תוכו מימי עתניאל בן קנז מבלי היות להם דבר עם אחיהם. ויחלו מעט מעט לשוב אל אחיהם ולהלָּוֹת עליהם. הן אמנם כי עוד ימים רבים נמנו בני יהודה לנפשם ויתר שבטי ישראל לנפשם³⁷. אך בכל זאת השתתף למן היום ההוא בכל דבר העם. ויהיו שני השבטים האלה יהודה ובנימן לבדם הנאמנים לה' ולעמו בכל שבטי ישראל בכל דורותיהם. ויחשבו גדולי העם את הדבר הזה לטובה גדולה לישראל כי חדל אפרים להיות לראש בישראל ותחתיו קמו בנימן ויהודה אשר ברבות הימים היו לאחדים ויקָּראו יחד אחרי כן בית יהודה.

וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר

וַיִּבְחַר אֶת-שֵׁבֶט יְהוּדָה…³⁸

ויהי כי ישב ארון ה' בקרית יערים בין בנימן ובין יהודה וינהו כל בית ישראל אחרי ה‘. ולא הוסיף עוד שבט יהודה להיות בודד לנפשו ויוסף עם ישראל עצמה מיום שוב יהודה על יתר אחיו. גם בני שבט הדני השליכו בימים ההם מידם את פסל מיכה אשר העמידו בקצה צפון הארץ בעיר לַיִש ביום לכדם אותה וישובו גם הם לה’³⁹ וישמעו גם הם לקול שמואל הנביא⁴⁰ ככל אשר שמעו אליו כל ישראל.

ושמואל אשר היה ראש כל העם מדן ועד באר שבע בעוד מורהו עלי הכהן חי, היה בדור ההוא למרכז לכל העם כלו הרבה יותר מאשר היה משכן שילה בכל דורותיו⁴¹. ויקם שמואל אחרי היות משכן שילה לשממה וישם את משכנו ברמה ויבן שם מזבח לה' ויעלו אליו כל ישראל למשפט. ומדי שנה בשנה יָסוֹב את בית אל הגלגל והמצפה שלשת ערי הקדש בעת ההיא ושפט שם את העם. ויהי שמואל הראשון מיום מות יהושע אשר בו שמו כל העם מקצה את עיניהם “וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'” וכי איש אלהים הוא נכבד מאד וכל אשר ידבר בא יבא⁴². ותיקר גם בעיניו התפלה הזכה ככל אשר יקרה בעיני אמו חנה הנביאה, ויאמינו כל העם כי קרוב ה' אליו בכל עת קראו אליו⁴³ ויפגעו בו תמיד להתחנן בעדם אל ה‘⁴⁴. ויהי בדבר הזה לב העם כפלגי מים בידו⁴⁵ וגם הוא האמין בה’ כי שומע הוא את שועתו⁴⁶ ויחשוב לו לעָוֹן לבלתי התפלל על עמו⁴⁷. אך את כל תעודתו שם להורותם בדרך הטובה והישרה. ויהי הוא שני למשה בדבר הזה כי גם הוא שם את לבו להדריך את העם לבלתי הנקש אחרי מראה עיניהם כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב⁴⁸. ותהי טהרת דעת ה' ראשית תורתו אשר הורה את עמו וכל סיג נחשב בעיניו כעובר את כלה⁴⁹. ויוכח להם כי המעט מאלהי הגוים אשר זנו אחריהם כי תהו המה אשר לא יועילו ולא יצילו⁵⁰, הנה גם כל הרעה הבאה על ישראל פרי הבלי הנכר היא⁵¹. וַיַעֲמֵק שמואל ויכר וידע כי ישראל עם עולם, כי רוח ה' היא נשמת חייו⁵² ועל כן לא יסוף ולא יכלה, כי רוח ההוא לא תסור ממנו עד עולם.

כִּי לֹא יִטּשׁ יְיָ אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְּמוֹ הַגָּדוֹל

< כִּי הוֹאִיל יְיָ לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם⁵³

ותהיינה תוצאות תורת שמואל כי ה' לבדו הוא מלך ישראל⁵⁴ באשר חקת תורתו היא חקת ארצו, ומצותו היא הרוח החיה והמושלת בו והמעמדת אותו לעולמי עד. ועל כן אף כי העלה גם שמואל עולות וזבחים הורה לעם כי לא בזבח ומנחה ימצא איש חן בעיני ה‘, כי המשמעות לחקי אלהים היא ראשית מצות ה’ ומקור כל אמת וכל חסד וכל דעת אלהים, ומרי ראשית כל חטאת ומקור כל עמל ותלאה והבלי שוא.

שְׁמוֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אִילִים

כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצֵר…⁵⁵

ויגדל שם שמואל לתהלה ולתפארת מאד בישראל לדור דור ויהי משנה בכבודו למשה ולאהרן⁵⁶. כי אמנם הלֹך הלך שמואל בדרך משה ויחזק בחֶבל אשר נפל מיד איש האלהים ביום מותו וישם את לבו להקים את הנבואה בישראל אשר אליה נשא משה את לבו כל ימיו מיום מתן התורה⁵⁷. אך יקר מאד היה דבר ה' כל ימי השופטים וגם בימי עלי לא היה חזון נפרץ⁵⁸. ואם יש אשר עמדו בימי השופטים זעיר שם זעיר שם נביאים לישראל לא עמדו דבריהם להשיב את לב שבטי ישראל איש אל אחיו ולב העם כלו אל תורת אלהיו. נבואותיהם אשר נשמרו בספר כמעט מדה אחת ופנים אחדים להן, כי ראשית כלן דבר צאת ישראל ממצרים ותוכחה קצרה ומקוצרת מאד תכופה להן⁵⁹ וגם הנביאים האלה היו רק מתי מספר מאד ונבואתם מעט מזער עד כי לא נשאר אף לאחד מהם שם וזכרון. ותהי רוח ה' על שמואל וירא כי באין חזון יפרע עם וישם את לבו להקים מבחורי ישראל לנביאים. וקרוב הדבר מאד כי הנזירים מן הבטן אשר רבו בעת ההיא התלקטו אל שמואל הנזיר ויהיו המה ראשי הטירונים⁶⁰ לנבואה⁶¹. ויבן שמואל בעירו ברמה את הנָיוֹת⁶² ויאסוף שמה כל נער אשר רוח בו ויקרא להם בני הנביאים. ויורם תורת ה' ודעת קדושים ויאלפם לקח זך ושכל טוב משל ומליצה שפה ברורה ולשון למודים⁶³. וילמד את אצבעותיהם לנגן בנבל וכנור⁶⁴ והיה מדי נגן המנגן ותנח עליהם הרוח ויתנבאו ויגידו את דבר ה‘⁶⁵. ותהי להקת הנביאים נִבְּאִים ושמואל עומד נצב עליהם⁶⁶. ותאָצל הדרת קדש מאת ה’ על הנביאים ועל כל דבר פיהם ועל כל הליכותיהם. ותפקחנה עיניהם לראות במראות אלהים את אשר יקרה באחרית הימים⁶⁷. והיה האיש הרואה אותם מדי הנבאָם וצלחה עליו רוח אלהים ונהפך לאיש אחר⁶⁸ ויש אשר תנוח גם על הרואה הרוח והתנבא גם הוא⁶⁹. ויהי דבר ה' אשר בא אל הנביא לשמחת לבב⁷⁰ וכדבש בפיו למתוק⁷¹. אך יש אשר יהיה הנביא שלוח קשה אל העם או אל מושליו וגם אז לא יכחיד את דבר ה' תחת לשונו כי עצור יהיה בעצמותיו כאש בוערת⁷² ולא יעצור כח להכיל רוחו בקרבו עד אם שפך אותה אל חיק שומעיו ונפל עליו פחד ה' וחזקה עליו ידו להגיד את אשר צֻוה.

אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא יְיָ דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא⁷³

ויקומו גם בימי השופטים זעיר שם זעיר שם בקרב העם משוררים ומִמֵשְׁלִים ויודעי העתים. והיתה שירת דבורה לעדה על רוח השיר אשר נחה בימים ההם על ישראל, ומשל יותם בן ירבעל יהיה לאות על דעת משל ומליצה, ודברי יפתח למלך עמון על הדעת את העתים.

והמחוקקים היו נוצרי התורה בישראל כל ימי השופטים אך לב העם לא דבק גם במעט בתורת ה' חכמה ודעת אשר הורו מתי מספר אלה. כי גם דרכי העמים אשר בתוכם ישבו גם המלחמות אשר סבבום הסבו עיניהם מנגדה. אף דבר ה' היה יקר מאד אך למן היום אשר קם שמואל לשופט ולנביא החלה רוח אחרת להתפעם בעם הלא היא רוח הנביאים, כי בני הנביאים בצאתם מן הנָּיות היו לנביאים ויהי דברם כאש לבער כל רשע ונבלה וכפטיש יפוצץ סלע⁷⁴ וימלאו כח ורוח ומשפט וגבורה להגיד לעמם את פשעו ואת חטאתו⁷⁵. על כן גדלו אנשי הקדש אלה מכל בני האדם אשר על פני האדמה כי אותם שם ה' לאומנים לעם אשר הקים למופת לכל משפחות הארץ.

ויהי כי הורו בני הנביאים לישראל את דבר אלהים וילך לב העם הלוך וטהור וינהו בני יהודה ובני ישראל יחדו אחרי ה‘. ותקל יד הפלשתים מעל ישראל כי למיום המלחמה הגדולה באפק כבדה על פלשתים יד ה’⁷⁶ ולא יכלו להמיש את צואריהם ממנה ותהי רוָחה ומחיה מעט לישראל. ואף כי משלו עוד נציבי הפלשתים בישראל הלך העם הלוך וחזק כי יד יהודה השבט האדיר היתה עמם לכל דבר. ולמען התחזק לעת מצוא על הפלשתים כרתו ברית שלום גם עם יתר האמורי אשר נותר עוד בארץ⁷⁷.

ויהי מקץ עשרים שנה לשבת הארון בקרית יערים וירא שמואל כי נכונה רוח העם בקרבו ויוכח את העם. ויסירו את שארית פלטת הגלולים מתוכם ויעבדו את ה' לבדו. ויאסוף את כל ישראל המצפתה ויקראו צום ויסכו נסך מים והנה פלשתים נאספים למלחמה. ויתפלל שמואל ויעל עולה וה' נתן קולות וברקים ויחתוּ הפלשתים ותהי מהומה במחניהם. ויחזק ה' את ישראל ויכו בפלשתים מכה רבה בעצם המקום ההוא אשר הֻכו בני ישראל מידם זה עשרים שנה⁷⁸ ויקחו ביד חזקה את כל עריהם אשר גזלו מהם פלשתים מעקרון עד גת. ולא יספו עוד פלשתים כל ימי היות שמואל לשופט לבא בגבול ישראל למחלמה אך את נציביהם לא הסירו מן הארץ וחרשי ברזל לא נתנו עוד לקום בישראל. ויצב שמואל מצבת אבן על יד המצפה ויקרא שמה אבן העזר לאמר: עד הנה עזרנו ה' וינח לישראל וישבו כמעט בטח⁷⁹. אך בעצם העת אשר הונח לישראל מעט מן הפלשתים נגבה מערבה נעור מפאת מזרחה צפונה העמוני אשר קם לחבר לפלשתים לערוץ את ישראל מימי יאיר הגלעדי וישם את פניו בארץ ישראל לרשתה. ושמואל שם את לבו אל קרב הארץ להעמיד אותה במשפט. אך לעת זקנתו לא היה בו עוד כח לסוב בכל גבול הארץ. וישם את יואל ואת אביה בניו לשופטים בבאר שבע בקצה נגב יהודה.

---

ימי הבית הראשון: ראשית המלוכה

מאת

זאב יעבץ

[קלקלת בני שמואל. העם מבקשים מלך. שאול בן קיש הימיני. מולדתו, כשרונו ודרכיו. שמואל ממליך אותו. נטות שאול אל הנבואה. קהל העם במצפה. מימינים ומשמאילים במלוכת שאול. התשועה בבני עמון בידי שאול. תגבורת המימינים על המשמאילים. חדוש המלוכה בגלגל. מדברת שמואל. צבא תמיד. אבנר בן נר שר הצבא. יונתן בן שאול. יקרת רוח יונתן. גבורתו ואמץ לבו. התשועה בפלשתים במכמש. מלחמות שאול באדום ובמואב ובמלכי צובה. מלחמות הראובני והגדי בשבטי ההגרים ותשועתם. כבוד בית המלך. חרדת שאול לדברי התורה. עקירת האובות והידעונים. כובד ידו על הגבעונים. קנאתו היתרה. מלחמתו בעמלק במצות שמואל ותשועתו. חמלתו על אגג האכזרי נחשבת לו לחטאה. תוכחת שמואל את שאול. דוד בן ישי נמשח בסתר למלך, רוח רעה על שאול. דוד בבית שאול. טיב דוד ואפיו ודרכי רוחו. מלחמת פלשתים בעמק האלה. ארבעת בני הרפא. גלית הפלשתי ומוראו, נופל ביד דוד. התשועה בידי דוד. דוד נושא כלי המלך. אהבת דוד ויונתן. דוד ראש על אנשי המלחמה. כבודו בעיני העם ובעיני השרים. שיר הנשים. קנאת שאול בדוד. דוד מתמנה לשר אלף ומשתלח מבית המלך. אהבת דוד ומיכל. מיכל נתנה לדוד לאשה. מנוסתו ברמה בנוב ובגת. ארבע מאות איש חיל מתלקטים אל דוד במערת עדלם. אביו ואמו באים אליו. אבישי, אחימלך החתי, גד החוזה. דוד ואנשיו במצפה מואב. עלילות דברים על אחימלך וכהני נוב ומותם ביד דואג במצות שאול. חרבן נוב. גבעון עיר הכהנים תחת נוב. אביתר בן אחימלך נמלט אל דוד. כהן ואפוד במחנה דוד. תשועת יושבי קעילה בפלשתים בידי דוד. חדוש ברית יונתן ודוד בסתר. שאול ודוד נפגשים במדבר עין גדי. שאול נופל ביד דוד ודוד חס עליו. שאול נעלה מעליו בשלום. דוד במדבר פארן. מיכל נתנה בחיק איש אחר. שאול ודוד בגבעת החבילה. שאול נופל ביד דוד עוד הפעם. דוד חס עליו ושאול עולה מעליו בשלום. נסיבות דוד. דוד בגת ובצקלג. אכיש בוטח בדוד והפלשתים חושדים אותו. שרפת צקלג ביד עמלק. נקמת דוד מן העמלקים. מלחמת הגלבוע. ישראל נגף. אחרית שאול ושלשת בניו. נדבת רוח אנשי יבש גלעד ואמץ לבם.]

ובני שמואל לא הלכו בדרכי אביהם ויטו אחרי הבצע. וירע הדבר בעיני העם ויתקבצו זקני ישראל אל שמואל הרמתה ויאמרו: הנה בניך לא הלכו בדרכיך ועתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים, וילחם את מלחמותינו גם בנחש העמוני¹ גם בכל הקמים עלינו לרעה. וירע הדבר בעיני שמואל אשר הורה את העם כל ימיו כי ה' לבדו הוא המלך בישראל ומשפט תורתו הוא משפט המלוכה. ויערוך לעיניהם את העול הכבד אשר יתן עליהם המלך ולא שמעו בקולו.

וישמע שמואל בקול העם ויבחר בשאול בן קיש בן אביאל איש ימיני ממשפחת המטרי² להיות למלך על כל ישראל. ושאול בן נכבדי עם כי קיש אביו היה איש עשיר ואביאל אבי אביו ראש בית אב לבני הימיני יושבי גבעון³. ושאול איש חמֻדות וגבור חיל ומראהו נכבד מאד וגבוה משכמו ומעלה מכל העם ובכל גבול ישראל לא נמצא איש יפה תאר כמוהו. ויהי ענו מאד וחרד לדבר ה' ולא סר מן התורה אשר צוה משה ימין ושמאל⁴. ויהי היום ויסר שאול לתמו הרמתה בלכתו לבקש את האתונות האובדות לאביו. ויצא שמואל לקראתו ויביאהו אל הזבח אשר הכין ויתן לו מקום בראש הקרואים ויכבדהו מאד מאד. ויפלא הדבר בעיני שאול כי קטן היה בעיניו מכל הכבוד הזה. ויהי בבקר בהשכם שאול לדרכו וישלחהו שמואל ויצא עמו את העיר ויצק על ראשו את שמן המשחה וישקהו ויקרא: הנה משחך ה' על נחלתו לנגיד! ותדבק נפש שמואל מאד בשאול כי רוח אלהים נוססה בו, ויהי בפגעו בחבל נביאים וצלחה גם עליו רוח ה' והתנבא גם הוא על כן היתה למשל הגם שאול בנביאים. ויהי בהפרד שאול מעל שמואל ויהפוך לו אלהים לב אחר כי שמואל אצל עליו מרוחו הרוממה בדברו עמו. וכל האותות אשר דבר שמואל באו לשאול בדרך אשר הלך לשוב אל בית אביו. ויהי בן כפר זה לבעל בעמיו אשר גורל עמו לימים הבאים מבחר הגיוניו הוא. בכל זאת לא גבה לבו להיות לנגיד על עמו ולא גלה אזן איש מבית אביו על דבר המלוכה. אך שמואל הזעיק את העם אל המצפה ויוֹכח את העם על שאלם להם מלך. וַיַפֵּל גורלות וילכד שאול בן קיש ויבקשוהו והנה הוא נחבא אל הכלים ויוציאהו משם ויצג אותו שמואל לפני העם ויקרא כל העם יחי המלך! וישלחו לו נכבדי העם מנחה ויהי שאול למלך על ישראל. וידבר שמואל אל העם את המשפט אשר למלך מאת העם ולעם מאת המלך ויכתבהו בספר וינח אותו במקום קדוש. ויהי בשוב שאול אל ביתו הגבעתה וילוו עליו אנשי החיל יראי האלהים וילכו עמו וישימו את נפשם אל משמעתו. ואנשי בליעל היו בקרב העם אשר המעט מהם כי לא הביאו לו מנחה ויבזוהו ויאמרו מה יושיענו זה. ועל נטות רוחו אל הנבואה קראו אחריו “הגם שאול בנביאים”.

אך שאול בענוָתו היה כלא שומע וגם אחרי אשר המליכוהו כל ישראל במצפה לא התהדר ולא התכבד. ויפן אל חרישו ואל עבודתו בשדה וילך אחרי הבקר כתמול שלשום. ויהי היום ויבא ממעשהו מן השדה והנה קול בכי בעיר וישאל ויֻגד לו כי באו אנשי יבש גלעד לאמר: הנה נחש מלך בני עמון האכזרי אומר לנקור כל עין ימין ליושבי העיר למען שים חרפה על ישראל. ותצלח רוח אלהים על שאול ויתנשא כארי וישכח כרגע את כל עַנְוָתו ויתאזר פתאֹם עֹז מלך ויוֹצא דבר שלטון וינתח את בקרו אשר לפניו וַיְשַׁלַח בכל גבול ישראל לאמר כל אשר איננו יוצא אחרי שמואל ואחרי שאול כה יעשה לבקרו. ויאספו אליו שלש מאות אלף איש מישראל ושלשים אלף איש יהודה ויעברו את הירדן. וישם שאול את העם שלשה ראשים ויכו את עמון מאשמורת הבקר עם חום היום מכה גדולה ויפיצום לכל רוח. ורוח עז לבשה את העם למראה התשועה הזאת ויקנאו מאד לכבוד שאול מושיעם ויאמרו להמית את בני הבליעל אשר בזו את שאול המלך ביום המלֵך אותו שמואל במצפה ויצילם שאול ולא נתן בענותו לגעת באויביו אלה לרעה.

ושמואל ראה כי החנֻכה אשר חנך את שאול במצפה לא עוללה דַיָּהּ לנפש העם. ויקהל את כל העם הגלגלה, אשר נחשבה גם היא בימים ההם לעיר קדש, לחדש שם את המלוכה בכבוד ובתפארת. וימליכו שם את שאול עוד הפעם ויזבח העם זבחי שלמים וישמח שם כל העם מאד.

וידבר שמואל את דבריו לפני העם ויעד את ה' ואת משיחו ואת כל העם על דרכו אשר התהלך עם העם ועל נקיון כפיו כל ימי היותו להם לשופט. ויעבר לפניהם את המוצאות את ישראל מיום בואם מצרים עד היום ההוא. ויער אזנם למוסר לבלתי סור עוד מאחרי ה' ללכת אחרי התהו ואז יהיו גם הם גם המלך אחרי ה'. ויגד לעם כי גם אחרי אשר חדל מהיות לשופט לא יחדל מהיות מורה להם להורותם את הדרך הטובה והישרה ומהיות להם לפה לפני אלהים. ותהי הַמִדְבֶּרֶת הנמרצה הזאת מתן שבט מושלים מיד השופט האחרון ליד המלך הראשון.

אך בכל היות שאול איש גבור חיל וענו ראה בו שמואל כי ינוע לבו כנוד הקנה במים ואין לרוחו מעצר. ויאמר לנחותו בדבר ה' אשר בפיו לבלתי סור שאול מדבריו ימין ושמאל. ויצו לו להוחיל לו בגלגל שבעת ימים עד אשר יבא הוא והעלה שם זבח שלמים אז יודיעהו בשם ה' את אשר יעשה⁵.

וראשית מעשה שאול היתה לכונן לו צבא תמיד ויהי בטרם שִלח⁶ לאהליו את העם אשר נאסף בגלגל ויבחר מהם שלשת אלפים איש בחור להיות עמו תמיד. וישם לו לחק לאסוף אליו כל איש גבור חיל וכל איש חיל להוסיף אותם על חילו⁷. וישם את בן אחי אביו את אבנר בן נר לשר צבא ישראל. ויהי אבנר איש חסד ואוהב שלום. אולם בגבורה ובתחבולות מלחמה לא עשה לו שם גדול⁸ .

ויונתן בן שאול איש נוח וטוב עין מאד נחמד וטהר לב אוהב דבק מאח וכל דרכיו חן ונדיבות. אך ככל אשר היו דרכיו דרכי נעם בימי שלום כן היה אמיץ לב בגבורים אדיר ונאור ביום מלחמה. ויֵאָמן בו הדבר הנמרץ מאד אשר דבר דוד עליו ועל שאול אביו:

מִנְּשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ⁹

ויהי יונתן ראש גבורי ישראל בדור ההוא ויגדל בגבורתו גם על שאול אביו גם על אבנר. ושאול ידע את אמץ לב בנו ויתן בידו אלף איש בחור משלשת אלפי האיש אשר הביא עמו מן הגלגל. ושאול הוחיל עד היום השביעי לשבתו בגלגל וירא כי לא בא שמואל ותקצר נפשו ויעל הוא את העולה ואת השלמים. ויהי ככלות שאול להעלות את העולה והנה שמואל בא ויוכיחהו שמואל על בלי היותו שליט ברוחו לשמוע אל דבר ה' אשר ידבר אליו הנביא וינבא לו כי ממלכתו לא תקום.

ויונתן בן המלך ראה כי במעט החיל אשר עמו לא תקום רוח בעם להרים יד בפלשתים ויתחכם למצוא תחבולה להכריע ביד חזקה את כל העם מקצה לפרוק עֹל פלשתים מעל צואריו פעם אחת. ויהי היום וישם את נפשו בכפו וילך אל נציב פלשתים היושב לבטח בגבע ויכהו וימיתהו, ויפשע בדבר הזה מתחת יד פלשתים לעיני השמש. וימהר שאול ויתקע בשופר בכל הארץ כי פשע ביד רמה מתחת יד פלשתים. וישמע העם את הדבר הזה כי נבאש בן מלך ישראל בפלשתים וכי אין להם כל תקוה עוד להנצל מכף אויביהם ויקהלו הגלגלה אל שאול. ויעברו גם בני גד וחצי שבט המנשה את הירדן ויחרדו גם הם אחרי שאול. ופלשתים שמעו כי פשעו בהם ישראל ויאספו את מחניהם שלשים אלף בעלי רכב¹⁰ וששת אלפים פרשים ויחנו במכמש אשר מצפון לגלגל. ויהי כאשר קרבו הפלשתים לבא אל מכמש ויצר המקום לישראל ויתנגשו מאד ויתחבאו במערות ובסלעים ויחתוּ ויפל לבם בראותם את הרכב ואת הפרשים במחנה ולהם אין חרב ואין חנית כי לא נתנו הפלשתים חרש ברזל לשבת בגבולם ורבים מן העם נפוצו. ויעבר שאול מן הגלגל אל גבעת בנימין אשר חנה שם יונתן בנו. ומצב הפלשתים אשר לא היה להם עוד תקומה למיום הכות יונתן את אדונם את נציב פלשתים עברו אל מכמש אל מחנה אחיהם¹¹. ויונתן ראה כי נפל לב העם ויחשב מחשבה לאמץ את לבם באמץ לבו ככל אשר עשה בראשונה. ויתגנב מן המחנה הוא ונושא כליו ויעבור מן הגבעה אל המכמש במעבר המלא מעקשים כֵּפים ונקיקים אשר בין שְׁני שִׁנֵי הסלע בין בוצץ ובין סֶנֶה ויעל בידיו וברגליו ויפל בהם פתאם כאריה משחית ויך כעשרים איש. ויקם שאון רב ומהומה גדולה במחנה פלשתים “ותרגז הארץ” ותהי כל המחנה “לחרדת אלהים”. וישמע שאול ויקם גם הוא וכל העם אשר אתו וימהרו גם המה אל מחנה האויב ותהי המהומה גדולה מאד בפלשתים ויבהלו ויחפזו ותהי חרב איש ברעהו וכל העם המתחבאים שמעו את הגבורה ואת התשועה אשר עשה יונתן ויצאו ממחבואיהם וירדפו גם הם אחרי פלשתים ויהדפום ימה עד בית אָון. ויתחזקו עוד בני ישראל ויכו בהם מכה רבה וירדפו אותם רדוֹף והכה עד איָלוֹן אשר בקצה גבול דן. ויגרשו ביום ההוא את הפלשתים מגבולם וישביתום מהיות מושלים בם, וילכד שאול את המלוכה בישראל¹². ויהי הוא המושל בעמו תחת הערלים אשר רדו בם. ויפרוק שאול מעל צוארי בני ישראל את עֹל בני עמון ואת על פלשת אשר כבד עליהם מאד מימי יאיר הגלעדי. אך בכל זאת נסו עוד הפלשתים פעם בפעם לשאת ראש והמלחמות בין פלשתים ובין ישראלל לא סרו כל ימי שאול¹³.

ותהיינה לשאול מלחמות גם באדום אשר מנגב ארץ כנען גם במואב אשר מנגב ארץ הגלעדי¹⁴. ובני הראובני¹⁵ הגדי וחצי שבט המנשה נלוו יחד ארבעה וארבעים אלף איש יוצאי צבא “נושאי מגן וחרב דורכי קשת ולמודי מלחמה”¹⁶, ויתאזרו עוז בימי שאול ויכו את ההגרים הלא הם הישמעאלים השוכנים מקדם לגלעד ואת יטור ונפיש ונודב וירחיבו את גבולם מקדם. וקרוב הדבר כי שאול היה עוזר להם, כי שמרו את בריתם לבית שאול גם אחרי מותו, וגם לשבטי הצפון הלא המה נפתלי ואָשר היתה רוָחה כי נלחֹם נלחם שאול במלכי צובה אשר בצפון הארץ ויצלח¹⁷.

ויהי כי נכונה המלוכה ביד שאול וירחֵב את כבוד ביתו למען גדל את כבוד המלוכה בעיני העם. וַיִקָדֵש בעיניהם ויחשב למשיח ה' וכל השולח ידו בו לא ינקהו ה' אשר משח אותו בשמן קדשו¹⁸ וישם נזר על ראשו ואצעדה על זרועו¹⁹ וחנית היתה בידו תמיד²⁰ תחת שבט מלכות. וישם את קיש אביו ואת נר אחי אביו לראשי השרים²¹. ויעמד עליו גדוד רצים לשומרי ראשו²² וכי יבא איש לפני המלך או בצאתו מאת פניו וקרא האיש יחי המלך²³. ובדברו עמו לא יקרא לו בשמו כי אם יאמר לו אדוני המלך²⁴. ויאהב שאול לשבת תחת עץ רענן²⁵ ועבדים נצבים עליו וילבשו בני המלך מעילים וחגורות וחרב מצמדת על ירכם²⁶ ותהיינה אומנות בבית שאול²⁷ אשר גדלו את ילדי בית המלך. אך נשים לא הרבה שאול המלך לקחת²⁸ כמשפט מלכי הגויים או כמשפט גדעון אבצן ועבדון השופטים. ותהי לו רק אשה אחת אשר נשא בטרם היה עוד למלך הלא היא אחינעם בת אחימעץ²⁹ ויגדל כבוד המלך מאד גם בעיני מרום העם ותהי משפחתו נעלה מאד, ויאָמר: “הנקלה התחתן במלך”³⁰. וירבו אנשי בית המלך להכנע מפניו ולשים נפשם כעפר³¹ כמשפט העומדים לפני מלכי הקדם. והאיש אשר מצא חן בעיניו ועשה אותו לשר מאה או לשר אלף³². ואיש כי יעשה תשועה לעמו במלחמה ועשה המלך את ביתו חפשי לאמר לבית שרים³³ ולאשר ייטב בעיניו יתן שדות וכרמים³⁴. וביום החדש יעשה משתה לכל שריו ועבדיו וישב איש איש על מושבו וכאשר יפקד האיד והיה מושבו ריק. וירב מקנה שאול מן המלקוח הרב אשר עלה בחלקו וַיַפְקֵד על רועי מקנהו איש אדומי ושמו דואג לאביר הרועים³⁵ ומן השלל אשר נשא שאול הקדיש כסף וזהב רב אל אוצר בית ה'³⁶ אשר לֻקח אחרי כן לבנין המקדש. אך את כל לבו שם שאול אל מצות התורה להקים אותה לכל חקותיה, ויהי כאשר הֻגד לו במלחמה כי חוטא העם לאכול על הדם וירגז מאד ויקרא: בגדתם! ולא הרפה מן העם עד אשר הביאו לו את בהמתם וישחטן כמשפט³⁷. ואת האובות ואת הידעונים העביר מן הארץ³⁸ וישם משפט מות על מעונן ומנחש ומכשף³⁹. אך מעט מעט החלה ענותו ללכת הלוך וחסור ותלבשהו רוח עזה ותפעמהו גם בדברי התורה והמצוה גם בדברי הממלכה. ויכבד את ידו על הגבעונים ויאמר להשמידם בקנאתו יען כי סבבו אבותיהם בכחש את יהושע ואת ישראל. ויהי כי המית מתי מספר מהם ויקומו ויברחו על נפשם וייראו להתיצב בכל גבול ישראל. ותרע הקנאה היתרה הזאת בעיני יראי אלהים ותהי אחרי כן למוקש לבית שאול⁴⁰ ויש אשר גזר שאול על עם המלחמה גזרות אשר נלאו לעמוד בהן וירע הדבר בעיני יונתן בנו הנוח והעניו⁴¹.

ויהי אחרי אשר פרק שאול מעל צואר עמו את עֹל בני עמון מקדם ואת עֹל הפלשתים מים, ויהי דבר ה' אליו ביד שמואל לשום פניו הנגבה ולאַבד כל זכר לעמלק אשר היה לשוטט בצדי ישראל ולבלתי השאיר לו כל שריד ולהחרים את כל אשר לו. כי עזה מאד מאד היתה איבת העם ההוא הקטן והבזוי בגוים לישראל למן היום אשר יצא ממצרים, ויהי שת את ידו תמיד עם כל אויביו ורודפיו. ויַסע שאול מאתים אלף ועשרת אלפים איש רגלי מבני ישראל ומבני יהודה אל נגב יהודה ויפקדם בטלאים, היא טֶלֶם אשר על קצה גבול אדום⁴². וישלח מלאכים אל בני הקיני חותן משה היושבים בתוך העמלקי להחלץ מתוכם פן יסופו עמו. וישמעו אליו בני הקיני ויעתיקו משם וימלטו, ושאול עבר את הגבול ויבא עיר עמלק וילחם עמו בנחל ויך את העם מכה רבה מאד וַיִּשְׁבְּ ממנו שביה גדולה. אפס כי לא הקים את דברי שמואל ויחמול על אגג מלך עמלק הַמְרַצֵּחַ הצורר הגדול לבני ישראל⁴³ ואת העם לא החרים כלו. ויאמר שאול לכפר את חטאתו, אשר עבר את מצות שמואל הנביא, בהעלותו בגלגל זבח גדול לה' מן המלקוח אשר נהג מן העמלקי. ויצא שמואל לקראת שאול הגלגלה ויער את אזנו כי הענוה הרכה הנאוה מאד לאַחַד העם יש אשר לא טובה היא למושל⁴⁴. ויוכיחו בדברים נמרצים מאד על אשר עבר את מצות ה' אשר צוה ביד משה ולא הכרית את השטן הזה האורב לישראל, ועל אשר אמר לכפר את החטאת הזאת אשר חטא לעמו בעולה ובזבח⁴⁵. ויכל את תוכחתו בדבר הקשה והמר הזה לאמר: “יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך”. וילך עוד שמואל עם שאול להשתחות עמו לה' למען כבדהו נגד זקני עמו ולמען העלם מן העם את הדברים הקשים אשר דבר לו, ואת אגג אשר הרבה חללים כל ימי חייו המיתו על פי שמואל בגלגל. ויקח שמואל עגלת בקר וילך ביתה לחם אשר ליהודה למען שים לו כסות עינים לאמר לזבוח לה' בא שמה. וימשח שם בסתר את הנער דו בן ישי בית הלחמי, ממשפחת נחשון בן עמינדב נשיא בני יהודה⁴⁶, למלך אשר ימלוך על ישראל אחרי שכב המלך שאול עם אבותיו. ולמן היום אשר הוכיח שמואל את שאול על דבר אגג לא נכונה עוד רוח המלך בקרבו ותבעתהו לרגעים רוח רעה. ויבקשו לו עבדיו איש יודע נגן למען ירוח לו בשמעו קול כנור נעים. וימצאו את דוד בן ישי בית הלחמי ויביאֻהו לפני המלך ויאהבהו שאול מאד. ושאול לא ידע כי הנער הרועה הזה נמשח תחתיו זה מעט למלך על עמו.

ויהי דוד, האיש אשר בחר בו ה‘, נער רועה צאן, ככל אשר היו אברהם ויעקב אבותינו ומשה איש האלהים. ותהי תֻּמת הרועים הטהורה הזאת נשקפת מכל דבריו ומכל מעשיו אשר דבר ואשר עשה בהיותו לאיש, וַייף תארו מאד וימלאו סופרי הדורות ההם את פיהם תהלת יפי מראהו וזרוע כחו. ויאמרו לו: אדמוני יפה עינים טוב רואי⁴⁷ ואיש תאר⁴⁸. ויגדל כחו ויהי איש גבור חיל ואיש מלחמה⁴⁹ אשר לבו כלב האריה⁵⁰. כי בעודנו נער ורך הכה בזרוע עזו את הארי ואת הדוב הבא אל צאן בית אביו לשאת שה מהעדר⁵¹. ובתמתו נבחר לו בימי בחֻרותיו גם ביום מלחמה הַקֶּלע מן הקשת וילקוט רועים מלא חלוקי אבנים מאשפה מלאה חצים שנונים⁵² ויהי קולע באבן אל השערה ולא יחטיא⁵³. ובלבשו בפעם הראשונה מַדי איש צבא מִהר ויסירם מעליו באמרו לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי⁵⁴ ובכל זאת עשה גדולות ונפלאות במלחמתו הראשונה. אך בכל משושו אשר שש בכח ידיו לא בטח מעודו גם בזרוע בשר גם בחרב ברזל כי אם בשם ה’⁵⁵. ויאמן בלב שלם כי לה' המלחמה⁵⁶ כי הוא הדַין אשר ישפוט בין העשוק ובין העושק⁵⁷ ואשר ישיב לאיש את צדקתו⁵⁸ ולעושה הרעה ישלם כרעתו⁵⁹. והאיש אשר תיקר נפש רעהו בעיניו, תיקר נפשו בעיני ה‘⁶⁰. וכי יעֻנֶּה איש בידי רעהו על לא חמס בכפו וראה ה’ בעָניוֹ והשיב לו טובה תחת הרעה אשר באה עליו⁶¹. על כן התחזק דוד בה' אלהיו⁶² ולא נואש בבא עליו צרה. וביראתו את ה' מאד לא גבה לבו גם בעצם רום תפארתו⁶³. וידבר טובות ורכות לאנשים אשר סרו אל משמעתו גם בבואם לעשות את הדבר אשר לא ישר בעיניו⁶⁴. ואם עשה לו איש פעם אחת חסד לא שכח עוד כל ימיו להשיב לו את גמולו בעין טובה ובכבוד גדול⁶⁵. ומדי הוכיח איש צדיק את דרכו על פניו גם אחרי עלותו על כסא ישראל וקרא ואמר חטאתי⁶⁶ העויתי⁶⁷ נסכלתי⁶⁸ ותכבד כמשא כבד על לבו הדעת כי בשלו נאספה נפש נקי אף כי לא ידיו שפכו את הדם ולא באשמתו נעשתה זאת⁶⁹. ויָגל מאד גם ברעש המלחמות אשר שסבבוהו בהצל ה' אותו מבא בדמים⁷⁰ ומשלוח ידו ברעה⁷¹, כי חיי האדם היו קדש קדשים בעיני גבור מלחמה זה⁷². על כן דבקה בו נפש כל איש טהר לב לאהבה אותו כנפשו⁷³, ובינתו הרבה⁷⁴ ותבונות כפיו לנגן בכנור ומתק שפתיו לשיר בשירים הוסיפו עליו לוית חן.

אלה הן קצות דרכי האיש אשר בחר בו ה' לשבת על כסא עמו ולהיות לאב לכל מלכי ישראל ולמופת לכל אדיריו ומושיעיו עד אחרית הימים.

ולא ארכו הימים וַיּקָרֶה דבר אשר נתן ידים לבן ישי להושיע את ישראל ולהודיע את ראשית גבורתו ואת ידו החזקה לאויבי עמו. כי הפלשתים אשר הכו בידי שאול במכמש לא נחו ולא שקטו, ויראו כי ברוב חיל לא יוכלו עוד לישראל כי רוח שמואל ושאול קבצו את כל שבטיהם מדן ועד באר שבע וישראל ויהודה היו לגוי אחד, וכל צבאותיהם מלומדי מלחמה חמושים כובע ושריון חרב וקשת, ויערימו להפיל על עם המלחמה את פחד הרפאים אשר שמם היה למחתה לכל העמים. ובעיר גת ישבו ארבעה אחים ממשפחת הרפאים אשר גבה ארזים גבהם, ויהי שֵׁם ארבעת האחים ילידי הרפא⁷⁵ אשר בגת לחגא גם בימי שאול ככל אשר היה שֵׁם שלשת האחים בני הענק אחימן ששי ותלמי אשר בחברון בימי משה ויהושע⁷⁶. ויקחו הפלשתים את גלית אחיהם הגדול איש אשר קומתו שש אמות וזרת וישימוהו להם לראש. ויאַספו את מחניהם אל אפס דמים אשר בין שׂכֹה ובן עזקה בשפלה אשר ליהודה⁷⁷. ושאול וחילו חנו בעמק האלה ויעמדו פלשתים וישראל ארבעים יום אלה נוכח אלה. ובכל יום ויום גלית יוצא ומחרף את מערכות ישראל וקורא בגאוה ובוז לאיש גבור מבני ישראל אשר יבא להלחם עמו אחד בְּאֶחָד. ולא מצא איש את לבבו להתגרות ברעה, גם לב שאול ויונתן הגבורים לא עמד להתגרות בענק הזה. ויעבר המלך קול במחנה לאמר: מי האיש אשר יכה את הפלשתי הזה ונתן לו המלך את בתו לאשה והעשיר אותו המלך עשֶׁר רב ואת כל בית אביו ישים לבית שרים בישראל. ולא מצא איש את לבבו להרים יד ולהניד רגל לקראת הפלשתי. ויהי היום ויבא דוד בן ישי מבית לחם אשר שמה שב לרעות את צאן אביו ביום צאת המלך אל המערכה. ויבא עד המלך ויתנדב להלחם בפלשתי הערל הזה. וירא שאול כי לא תעלה בידו להזהירו מהשלך נפשו מנגד ויצו לשום על דוד מַדי איש מלחמה כובע שריון וחרב ולא מצא הרועה התמים את ידיו ואת רגליו בנשק הכבד ויסירם מעליו. ויצא מאת פני המלך וירץ אל הנחל ויבחר לו חלוקי אבנים ויתן בילקוטו ויוצא וישם אחת מהן בקלע ויצא לקראת הפלשתי הגס והמוצק וישב לו את חרפתו ברוח גבורה ובאמץ לב יודע את כחו ובוטח בה'. ויהי ככלותו את דבריו ויקַלַע את האבן אשר בידו אל ראש הפלשתי ותטבע האבן במצחו ויפל מלא קומתו ארצה. וימהר דוד וישלוף את חרב הפלשתי מתערה ויכרות בה את ראשו ותהי מהומת מות במחנה פלשתים וינוסו ויפוצו. ובני ישראל הריעו וירדפו אחריהם עד גת ועד עקרון וירבו את חלליהם וישֹׁסו את מחניהם. ולא ידע שאול כי יצא דוד למלחמה על גלית אחרי אשר הסיר דוד הנשק מעליו וילך. ויהי בראותו מרחוק נער יוצר לקראת הפלשתי וישאל את אבנר בן מי הוא, וגם על לב אבנר לא עלה כי דוד הוא. אך אחרי אשר הכה דוד את הפלשתי הביא אבנר את דוד לפני שאול וראש הפלשתי בידו. ושאול אשר רוח רעה בעתתוּ הֻכה מעט בתמהון בבֹא התשועה פתאֹם ולא הכיר כרגע את דוד. ביום ההוא יצא שם דוד לגבור בישראל ושאול לא נתנו עוד לשוב אל בית אביו ויהי לו לנושא כלים⁷⁸ ונפש יונתן דבקה בו מאד ויכרות עמו ברית אהבת עולם.

ויהי כאשר הצליח דוד במלחמות אשר הוסיפו הפלשתים להתגרות בישראל וישימהו שאול לראש על אנשי המלחמה ויגדל כבודו מאד בעיני העם ובעיני השרים.

ויהי היום ויערוך שאול לקראת פלשתים ויפלֵא דוד את מכותיהם. ותצאנה הנשים בתפים ובמחולות לקראת המלך בשובו מן המלחמה ותענינה ותאמרנה: הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו. ויבא השיר הזה כרצח בעצמות המלך כי נפקחו עיניו לראות כי נעלה עליו דוד בעיני עמו ויהָפך לאויב לדוד מן היום ההוא והלאה. ויהי ממחרת ותצלח עליו רוח רעה וַיָטֶל בחמתו את חניתו על דוד להמיתו ויסוב דוד מפניו וינצל. ויפטר שאול את דוד וישם אותו לשר אלף וישלחהו מפניו ויצא ויבא לפני העם ולא ישב עוד בבית המלך.

ויֻגד לשאול כי דבקה נפש מיכל בתו הנערה בדוד ויצו את עבדיו לדבר על לבו לאמור: במאה חללי פלשתים תתחתן במלך, כי אמר בלבו יתגרה נא ברעה ונפל בידם, ויתחזק דוד ויך בפלשתים מאתים איש. ולא יכול שאול להשיב עוד את דברו ויתן את מיכל בתו לדוד לאשה, ויוסף עוד לשנוא אותו ולירא מפניו. ויהי מדי סור מעליו הרוח הרעה ודִבֶּר יונתן טובות על דוד באזני אביו והוכיח את צדקתו. ויהי היום וַיִשָּׁבע שאול בתֹם לבבו לבלתי התנקש עוד בנפשו וישמח יונתן מאד וַיָבֵא את דוד אל בית המלך ויהי טוב בעיניו וישכח את קנאתו, ודו ינגן לפניו ורָוַח לשאול כתמול שלשום. ולא ארכו הימים ותקם עוד מלחמה בפלשתים ויצא דוד ויכם מכה רבה ויפיצם ויניסם. ותוסף רוח קנאה לעבור על שאול ותצלח עליו הרוח הרעה וישכח את שבועתו. וַיָּשָׁב וַיָּטֶל עליו את חניתו להכותו נפש וימלט דוד מפניו וחמת שאול לא שככה. וישלח שאול מלאכים בלילה ההוא להמית את דוד בביתו ותמלטהו מיכל אשתו ותורידהו בעד החלון ויברח אל שמואל הרמתה. וירדף שאול אחריו וינס דוד גם משם וַיִּוָּעֵד עם יונתן בשדה. וַיְחַו יונתן את דעתו כי לא שונא שאול לדוד תכלית שנאה, וכל חמת אביו רק פרי רוח עוברת היא, פרי רוח רעה אשר תבעתהו, ודוד החליט בכל תוקף כי שומה היא מעם שאול להמיתו⁷⁹. וייעץ יונתן את דוד להחבא אצל אבן האזל הקרובה לגבעת שאול, ולבלתי בא ביום החודש לאכול לחם על שולחן המלך ואז יחקור את אביו לדעת את אשר עם לבבו ויעש דוד כן. ויהי ביום החדש וַיְנַס יונתן דבר אל אביו ותצלח כאש חמת שאול וידבר אליו קשות ונאצות ויפקוד עליו בקול מושל: שלח וקח אותו אלי כי בן מות הוא. ויתחנן יונתן ויקרא: למה יומת מה עשה? ויחר אף המלך מאד ויטל עליו את החנית. ויקם יונתן נעצב ונכלם וילך אל דוד ויפלו שניהם איש על צוארי רעהו ויבכו ויחדשו עוד הפעם את ברית אהבתם. וישלח יונתן את רעהו לשלום. אז החלו לדוד ימי טלטלה ונדודים.

וישם דוד את פיו אל אחימלך הכהן אשר בנוב ויבא אליו וישאל ממנו לחם וחרב ויתן לו את חרב גלית הפלשתי אשר היתה לוטה בשמלה אחרי האפוד וישאל לו באורים. ואחימלך לא ידע כי מלפני חותנו המלך בורח דוד.

וילך דוד אל גת להמלט שם מפני שאול. ויֻגד לאכיש מלך גת כי דוד המכה בפלשתים בא אל ארצו ויתפשוהו⁸⁰ עבדי אָכיש. וירא דוד כי אבדה עצה ממנו למלט נפשו ויתהולל וישתגע בידם ויקצוף אָכיש על עבדיו ויאמר: הנה תראו איש משתגע למה תביאו אותו אלי? ויגרש⁸¹ אָכיש את דוד מארצו וילך דוד משם וימלט אל מערת עדֻלם אשר בשפלה הקרובה אל עזֵקה ואל שׂכֹה⁸² אשר שם הכה דוד את גלית הפלשתי. ויהי תועה ובודד, גולה ונרדף, בעצם המקום, אשר עשה תשועה לכל ישראל בזרוע תפארתו. וישפוך נפשו לפני ה' בתפלה זכה כי יצילהו מרודפיו אשר אָמצו ממנו ואשר טמנו פח לו על כל ארחותיו ויקרא בצר רוחו:

הַבֵּט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר

אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי⁸³

וישמע ה' אל תפלתו ויתקבצו אליו ארבע מאות איש מצוק ומר נפש וַיָּסֹכּו בנפשותם למן היום ההוא לראשו ויהי להם לשר. וישמע שאול כי רבו האנשים המתחזקים עם דוד ותעל חמתו עד להשחית. וייראו בני משפחת דוד לשבת עוד בבית לחם עירם, וירדו אל דוד. ויהיו בתוך אחי דוד הבאים אליו גם בני צרויה אחותו, הגבורים אשר יצא להם אחרי כן שם גדול בישראל. ויהי אבישי בכור האחים מעוז לראש דוד למן היום ההוא ונאמן לו מאד מאד כל הימים, ויהי נכון בכל רגע להשליך נפשו מנגד על כבוד דוד ועל שלומו ולעשות כלה כרגע בכל הקרב לנגוע בו לרעה. וירע הדבר בעיני דוד וגער בו והחזיק עליו דבריו תמיד להשיב חמתו מהשחית ולמנוע חרבו מדם. ויעש לו אבישי שם גדול בגבורתו כי עורר עת חניתו על שלש מאות חלל⁸⁴. ויהי עוד איש מן האנשים האלה אשר היה נכבד בעיני דוד ושמו אחימלך החתי⁸⁵. ומלבד האנשים האלה אנשי הזרוע נלוָה אל דוד גם איש מאנשי הרוח הלא הוא גד הנביא⁸⁶. וקרוב הדבר מאד כי שמואל שלחו אליו להיות לו לרוח עצה בכל דרכיו. ויהי כי נגלה דבר אלהים בפי גד פעם בפעם אל דוד ויקרא העם לגד אחרי כן חוזה דוד⁸⁷. ויתהלכו כל האנשים האלה ברגלי דוד, אך את אביו ואת אמו⁸⁸ אשר באו אליו לא אבה דוד להניע ללכת עמו למסעיו כי ירא פן יקרם אסון, כי זקנים היו באים בימים⁸⁹. ויביאם אל מלך מואב ויחל את פניו כי יתנם לשבת במצפה מואב, ודוד ואנשיו ישבו בארץ מואב באחת המצדות. ויהי בשבת דוד במואב בעבר הירדן ויבאו ממטה גד אליו אל המצודה אחד עשר איש גבורי חיל אנשי צבא למלחמה עורכי צנה ורומח ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים למהר⁹⁰ וגם מיהודה ובנימין באו שרי חילים ושָׁלִשים להלָּוֹת על גדודיו ולא האמין בהם דוד, וַיַּבַּע להם את מגוֹרתוֹ ויאמר: ירא אלהי אבותינו ויוכח. ותלבש הרוח את עמשי ראש השלישים ויקרא: לך דוד ועמך בן ישי! ויאספם דוד אליו ויתן גם אותם בראשי הגדוד וילָּוו אל דוד ואל אנשיו וישימם דוד אחרי כן לשרי מאות ושרי אלפים. ויהי דבר גד הנביא אל דוד לצאת משם ולבא ארצה יהודה כי לא שלם עמו לב מלך מואב⁹¹ וישמע דוד בקולו ויבא יער חרת⁹². ושאול שמע כי התלקטו אל דוד ארבע מאות איש גבורי חיל⁹³ וַתֵּכה רוחו מאד כי אמר עוד מעט ופשע בי כל עמי. ויזעף לבו ויבט און גם באנשיו בני הימיני העומדים לפניו וישם את כל האשמה בראש יונתן בנו ויקרא במר נפשו: כלכם קשרתם עלי ואין גֹלה את אזני בִכְרָת בני עם בן ישי ואין חולה מכם עלי כי הקים בני את עבדי עלי לאורב. ודואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול היה בתוך הנצבים על שאול בעת ההיא. ויך דואג את אחימלך הכהן בלשון ויספר לשאול כי ראה את דוד בא אליו, ואחימלך תומך בידו בצדה ובנשק וגם במשפט האורים. וימלא שאול חֵמה וישלח ויבא את אחימלך ואת כל בית אביו הכהנים. ויגד אחימלך הכהן התמים לפני המלך בדברי תום וישר את צדקתו כי ביום היות דוד בביתו לא ידע דבר גדול וקטן כי מלפני המלך הוא בורח, ולא שעה שאול אליו ואל דברי תחנוניו וישם את לבו כחלמיש ויחרץ משפט ויקרא: מות תמות אחימלך אתה וכל בית אביך. ויצו לרצים הנצבים עליו להמיתם ולא אבו הרצים לשלוח את ידם לפגוע בכהני ה‘. וישם שאול את פניו אל דואג ויקם האדומי עז המצח האכזרי הזה וימת ביום ההוא את אחימלך הכהן הנאמן והתמים ואת כל בית אביו שמונים וחמשה כהנים נקיים אשר לא נמצא כל אָון בידיהם וְעַולה בשפתיהם. ותקטן עוד זאת בעיני שאול וישלח את עבדו האדומי עירה נוב ויך שם מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושום ושה וחמור. ההרג האכזרי הזה אשר עולל במצות המלך אשר חָמַל על אגג ראש צוררי ישראל עד נאמן הוא, כי דבר ה’ בפי שמואל אמת כי לא יצלח שאול למלוכה כי אין מעצור לרוחו, רגע יֵרַך לבו ורחם על האכזרים צוררי עמו, ורגע תעבור עליו רוח קנאה ושחת רחמיו על אנשים צדיקים טהורי לב ונקיי כפים. ותחרב נוב עיר הכהנים בידי דואג, ואת שארית כלי משכן ה' הביאו אנשי המלך גבעונה. ויבן שם שאול במה גדולה⁹⁴ ותהי גבעון למן העת ההיא לעיר מקדש תחת נוב⁹⁵. וימלט בן אחד לאחימלך הכהן האומלל ושמו אביתר, וינצל מדואג האדומי וימלט את האפוד שארית תפארת בית אביו ככל אשר נצל אחיטוב אבי אביו וימלט את האפוד מן הפלשתים אשר החריבו את שילה. ויברח אביתר וירץ אחרי דוד וימצאהו בקעילה⁹⁶ אשר ליהודה אשר שמה הלך להושיע את יושביה מיד הפלשתים אשר פשטו עליהם וַיָּשֹׁסוּ את גרנותיהם. ויגד אביתר לדוד את אשר קרה את בית אביו ויהמה לב דוד ותצר לו מאד כי בשלו באה הרעה הגדולה הזאת על כהני הצדק. ויאסוף דוד את אביתר הכהן אל קהל אנשיו, ויגדל כבודם כי גם נביא גם כהן, בן כהנים משוחים, היו להם לעינים. ודוד הכה בפלשתים השוסים את הגרנות מכה רבה ויקח מהם את מקניהם ויעש תשועה ליושבי קעילה. וקעילה היא עיר דלתים ובריח⁹⁷, ונַחַם הגַּרְמִי⁹⁸ למטה יהודה יסד אותה בראשית ימי השופטים ויצא לה שם בתאֵניה ובדבליה אשר שִׁכרו את אוכליהן כאשר ישֶׁכֵּר היין והשֵּׁכָר את שותיו⁹⁹. וידרוש דוד באורים אשר ביד אביתר הכהן ויגד לו כי יצא מהמקום הזה כי שאול יצא לצור עליו על העיר ואנשי קעילה יבגדו בו והסגירוהו בידו. ויצא דוד משם ויתהלך ממקום אל מקום למען אשר לא ידע שאול את מקומו ויחדל שאול לצאת אחריו. וילך דוד מדבר זיף¹⁰⁰ אשר ליהודה ומספר העם אשר עמו בעת ההיא נוסף ויעל עד שש מאות איש. וישבו במצדות סלעים בגבעת החכילה בחורש ויקם לו שאול אורבים וילאו לבקשו כי מלט ה' אותו מידם. ויונתן האוהב את דוד בכל נפשו לא שעה אל מעשי אביו ויבא אל דוד החורשה בסתר ויחזקהו וינחמהו ויחדש את בריתו עמו, וַיִּגָל את אזנו בלאט כי גם שאול אביו יודע כי תסוב המלוכה לבית דוד.

והזיפים עלו אל גבעת שאול וידברו על לבו לרדוף אחרי דוד וישיתו ידם עמו להסגיר אותו בידו. וישמח שאול לקראתם ויברכם וישמע להם וירדף אחרי דוד. ויֻּגד לדוד ואנשיו וילכו מפניו אל מדבר מעון. ויקרבו אנשי שאול אל דוד ואנשיו לעטור אליהם לתפשם. והנה מלאך בא ומבשר לאמר פשטו פלשתים על הארץ ויעל שאול מעל לדוד לערוך מלחמה לקראת פלשתים ויקראו שם המקום סלע המחְלקות.

ויסע דוד משם קדמה, ויחן במצדות סלע בעין גדי אשר על פני ים המלח.

ושאול כלה את מעשהו בפלשתים וַיָּשָׁב לרדוף אחרי דוד ויעבר על פני הכֵּפים השנונים המצוקים שם, אשר יאמר להם צוקי היעלים. ודוד ואנשיו יושבים בירכתי מערה רחבת ידים מאד ושאול לא ידע, ויסר אל המערה ההיא להסך את רגליו. ויפגיעו אנשי דוד בדוד לעשות כלה באויבו המבקש נפשו לאמור: הנה היום אשר אמר ה' אליך הנני נותן את אוֹיְבְךָ בידך, וישאפו האנשים לפגוע בו ולקחת נפשו כרגע. ויאַמץ דוד את כל כח שפתיו ולא נתן את האנשים מרי הנפש האלה לקום ממקומם ויאמר: חלילה לי לשוח יד באדוני כי משיח ה' הוא. ויקרב לבדו בלט ויכרות את כנף הבגד אשר לשאול ויך אחרי כן לבו גם על עשותו את הדבר הזה לשאול. ויהי בצאת המלך מן המערה וילך ויקרא אחריו ויפן שאול אליו ויקד דוד וישתחו ויראֵהו את כנף מעילו אשר כרת ויוכח לו כי בידו היה ובכל זאת לא שלח ידו לנגוע בו. ויעזוב עליו שיחו וידבר אליו במר נפשו דברים נכוחים מאד. ורחמי שאול נכמרו וישא קולו ויבך ויקרא: הקולך זה בני דוד? וַיֵּהָפך לבו רגע לשוב ולאהבה את דוד באמת כבראשונה וירומם מאד על לשונו את צדקת דוד את נדיבות לבו ואת חסדו בחוסו על נפש אויבו ויגד לו כי יודע גם לבו כי בידו תקום ממלכת ישראל. ויַּשבע את דוד כי לא ישלח את ידו לרעה בבית שאול אחרי מלכו ויעל שאול מעליו. ודוד לא האמין עוד בשאול, ויירא לשבת בגבול ישראל ויָשט במדבר פארן וישמע שאול ויתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש מגלים אשר לבנימין. ויקח לו דוד אשה מעיר יזרעאל¹⁰¹ אשר ליהודה ושמה אחינועם. ואחרי מות נבל הכרמלי אשר שלם לו רעה תחת טובה לקח דוד גם את אביגיל אשתו, אשה טובת שכל ויפת תאר, לו לאשה. ויצר לדוד מאד להתגורר בארץ הנכר¹⁰² וישב הוא ואנשיו בלאט ויסתתר עוד הפעם בגבעת החבילה וישובו הזיפים וישיתו ידם עם שאול וילכו ויודיעֻהו את מקום דוד. ויקח שאול שלשת אלפים איש בחור וירדוף אחריו. ויבא שאול וכל האם אשר אתו עיפים ויגעים וישכבו ויתנו שנה לעיניהם. ושאול שוכב במעגל בתָּוֶך ואבנר והעם סביבותיו. ויקח דוד את אבישי ויבאו שניהם בלאט במעגלה ויפצר אבישי בדוד למלא ידו להמיתו ויגער בו דוד ויאמר: מי שלח ידו במשיח ה' ונקה. ויקרב דוד בלאט ויקח את חנית שאול המעוכה בארץ מראשותיו ואת צפחת המים וימהר ויצא מן המחנה ויעמד על ראש ההר מרחוק ויקרא בקול גדול. ויקיצו כל העם וייקץ גם המלך ויירא את דוד, ויכמרו רחמיו עוד הפעם. ויוכיחהו דוד גם בפעם הזאת ויתאונן מרה באזניו על האנשים אשר הסיתו את מלכם בו לרדפו ולגרשהו מהסתפח בנחלת ה' לנוע במדבר פארן ולהיות בעיניו כבן נכר עובד אלהים אחרים. ויהמה לב שאול בדַבֵּר דוד את הדברים האלה ויקרא בנהמת לבו: חטאתי, הסכלתי ואשגה הרבה מאד, שוב בני דוד כי לא ארע לך עוד תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה.

ואמנם מה גבהו ומה נעלו דרכי דוד עם שאול אשר שתי פעמים הטיל עליו את החנית להכותו וישַׁלַח עליו אורבים לשמור עליו את הבית להמיתו ויגזל ממנו אשת חיקו אשר אהבת נפש אהבתהו ויתנה בחיק איש זר ולכף רגלו לא נתן מנוח. ובכל זאת לא שלח דוד את ידו לנגוע בו ויאַמץ את כל כחו למנוע את האנשים הקשים אשר עמו לבלתי עשות לו כל רע, אף כי ידע כי שם שמואל את נזר שמן משחת אלהיו על ראשו, וכל ישראל ויהודה אהבוהו, וכי נקעה נפש העם מעם שאול למן היום אשר שלח ידו בכהני ה‘, וכי גם שאול ויונתן ידעו כי לא להם תהיה המלוכה, וגם בגוים אשר מסביב יצא לו שם כי הוא מלך הארץ¹⁰³. ועתה לוּ שלח דוד את ידו בשאול כי עתה לא פצה איש פה כי כהנה וכהנה קרו בימי הקדם גם מידי אנשי רֶשע למלכי חסד, ודוד הלא היה טוב בעיני העם מאד ושאול נבאש בעיני עמו. אך דוד היה איש חסיד והוֹשֵׁעַ ידו לו היה תועבה בעיניו, על כן גלל על ה’ דרכו וישם אותו לשופט בינו ובין צוררי נפשו¹⁰⁴ ואת ידו חשך מרעה.

ודוד ראה כי לא תהיה לו תקומה בארץ אבותיו כל ימי מלוך שאול, ויקם דוד וביתו ואנשיו וילכו אל אַכיש מלך גת ויאספם אל עירו. וישאל דוד לתת לו אחת מערי השדה למושב לו ולאנשיו ויתן להם אכיש את צקלג עיר קטנה על גבול מטה בני שמעון אשר היתה בעת ההיא לפלשתים, וישב שם דוד ואנשיו איש וביתו. ויהי אך נמלט דוד מחמת שאול וישב לבטח בארץ פלשתים. ויאָמנו דברי המלך שאול אשר חדש כי גם בקרב אחיו בני הימיני נמצאו אנשים אשר ידם עם דוד, כי אמנם באו אליו אנשים ממשפחת שאול גבורים נושקי קשת מימינים ומשמאילים באבנים ובחצים¹⁰⁵ וישיתו ידם עמו ויבֹאו עמם אנשים גם מן הקרחים¹⁰⁶ ממשפחת שמואל אשר רבים מהם הקים שמואל לנביאים ולמשוררים.

ויקו אָכיש כי יד דוד תכון עמו להכשיל את כח ישראל¹⁰⁷ אשר המלך שאול צודה את נפשו, וכי יפשוט דוד ואנשיו הגבורים על ערי יהודה הקרובות לצקלג והכה אותם ונהג את מקניהם ואת שללם מנחה למלך פלשתים. ויערם דוד ויפשַט על שבטי העמלקי המשוטטים במדבר שור והכה אותם ונשא את שללם אל אכיש מלך גת ואמר: על נגב יהודה פשטנו היום על נגב הירחמאלי ועל נגב הקיני.

ופלשתים קבצו את מחניהם עירה אפק אשר בנחלת אָשר¹⁰⁸ לצאת למלחמה על בני ישראל, אשר תקעו גם הם את מחניהם בעַיִן אשר ביזרעאל בגבול בני יששכר¹⁰⁹. ויקרא אָכיש אל דוד ואנשיו שמה ללכת עמו כי האמין אכיש כי הבאיש דוד בעמו ויהי לו לעבד עולם. אך סרני פלשתים הטיבו העמיקו לראות מאדוניהם ויאיצו בו להשיב את האיש הזה למקומו פן יהיה להם לשטן במלחמה באמרם: במה יתרצה זה אל אדוניו הלא בראשי האנשים ההם. וירע הדבר מאד בעיני אָכיש אך לא יכול לעבור את פי סרני פלשתים וישלח את דוד ואת אנשיו וישובו צקלג. ויהי בעברו על פני ארץ מנשה וַיִּלָּוו עליו שבעה גבורי חיל שרי אלפים וישימו את נפשם אל משמעתו וישם אותם אחרי כן לשרים בצבא¹¹⁰.

המה באים למחוז חפצם והנה צקלג שרופה באש וכל הבהמה וכל הרכוש אשר בתוכה נָדדו הלכו כי פשט העמלקי על נגב הכרֵתי אשר לפלשתים¹¹¹ ועל נגב כלב אשר ליהודה בימי היות דוד בגת, ואת צקלג שָׂרְפו וַיִּשְׁבּוּ את כל הנפש ואת כל הרכוש אשר בתוכה וינהגו וילֵכו. ותהי המעט מדוד כל הרעה אשר מצאה את אנשיו ואת ביתו כי גם אחינועם ואביגל לֻקחו ממנו ויזעף עוד לב אנשי דוד על אדוניהם מאד, ויאמרו לסקלו כי מרה נפשם על בניהם ועל בנותיהם. ויתחזק דוד באלהיו ויקרא לאביתר וישאל לו באורים וירדפו וישיגו את גדודי העמלקי נטושים על פני השדה אוכלים ושותים ומטיבים את לבם בשלל. ויפל דוד עליהם ויכם ולא הותיר מהם איש בלתי אם ארבע מאות פלטים אשר נסו על נפשם ויָּשֶׁב דוד את כל הנפש ואת כל הרכוש אשר בזז העמלקי וַיָּבָז גם את מקנה עמלק ויחלק בין אנשיו. ומשלל העמלקי שלח מנחה לזקני ערי יהודה אשר התהלך שם בימי עניו.

והפלשתים העתיקו ממקומום מאפֵק ויסעו ויתקעו את מחניהפ על יד עיר שוּנֵם אשר ליששכר. ויעתיקו גם ישראל ויחנו בהר גלבֹּעַ, באמרם כי בהרים לא יוכלו הפלשתים למצוא ידיהם ברכבם ובפרשיהם. וירא שאול את מחנה פלשתים ויחרד לבו מאד. ושמואל מת ומן הנביאים אשר דרש שאול בצר לו לא מצא חזון, והאורים והתומים אין עוד במחנהו למן היום אשר השם את נוב ויהי בעיניו כאיש אשר נסתרה דרכו מה'. ויתמכר בצרת נפשו לעשות דבר אשר שַׂם משפט מות על כל עושהו וידרש בבעלת אוב. אך גם בחזון הזה לא מצא המלך האומלל תנחומים לנפשו ויהי במלחמה ותהי רוחו ורוח כל העם סרה מאד. ויהי אך הָחֵל הֵחֵלו הפלשתים להפיל חללים במערכה בגלבע וישיגו הפלשתים את שאול ואת בניו ויכו את יונדב ואת אבינדב ואת מלכישוע בני המלך. ויקרבו בעלי הקשתות אל שאול וַיְחָל מאד פן תהיה ידם בו והתעללו בו ויצו את נושא כליו לדקרהו ולא אבה האיש לשלוח יד במלכו וימהר שאול ויִּפֹּל על חניתו וַיָּמֹת. ונושא כליו הנאמן ראה כי מת אדוניו וישלח גם הוא יד בנפשו וימת גם הוא. ויראו בני ישראל כי מת המלך ובניו וַיֵחַתו ויבהלו וינוסו מן המערכה ותהי המנוסה גדולה מן המגפה¹¹².

ויהי ממחרת בבֹא הפלשתים לפשט את החללים וימצאו בתוכם גם את גְוִיַּת שאול ואת גְוִיּוֹת בניו ויכרתו את ראש שאול וישימו את כליו בבתי אלהיהם ואת גְוִיָּתוֹ הוקיעו¹¹³ בחומת בית שאן אשר למנשה. ויחרפו אנשי יבש גלעד את נפשם למות כי זכרו את חסד אלהים אשר עשה להם שאול בהצילו אותם מחרב נחש העמוני¹¹⁴. ויבאו ביתה שאן ויקחו משם את גְוִיּוֹת שאול ובניו ויביאום יָבֵשָׁה וישרפו אותם שם ויקברום בכבוד ויצומו שבעה ימים.

כן היתה אחרית הגבור הנדיב והטהור, אשר לוּ היה כאחד העם כי עתה היה בצדקתו ובענותו לתפארת באדם ולמופת לעמו. אך לשלטון וגדולה לא הצליח. ויהי המעט ממנו כי המלוכה לא רוממה את רוחו כי עכור עכרה את טהרתה. אך בכל זאת כבדו הדורות הבאים אותו מאד ויחליטו כי לא חסרונו כי אם יתרונו ונקיונו¹¹⁵ עמדו לו לשטן על דרך המלוכה. ותהי אחרית מלחמת פלשתים בגלבוע רעה לישראל ככל אשר היתה אחרית מלחמתם בראשית ימי שמואל בימי חרבן שילה כי הערים בעבר הירדן אשר עזבו אותם בני ישראל מפחד האויב אשר הכה את מלכם, באו אנשים מן הפלשתים וַיֵּאָחזו בהן. ותֹּאבדנה בימים מספר¹¹⁶ ותחלופנה כצל עובר כל התשועות אשר עשה שאול בגבורתו לישראל כל ימי מלכותו. אך גואל ישראל היה חי, הלא הוא דוד בן ישי אשר אותו הקים ה' להושיע את ישראל מיד כל אויביו.

תם חלק ראשון